ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.47.0-wmf.16 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 0 3739 3078467 3020823 2026-08-21T13:01:14Z מו יו הו 37729 3078467 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{קטן|{{מודגש|אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרֹג / כִּי אֵלֶֽיךָ נַפְשִׁי תַעֲרֹג}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶֽךָ / לָדַֽעַת כׇּל רָז סוֹדֶֽךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{קטן|{{מודגש|מִדֵּי דַבְּרִי בִּכְבוֹדֶֽךָ / הוֹמֶה לִבִּי אֶל דּוֹדֶֽיךָ}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עַל כֵּן אֲדַבֵּר בְּךָ נִכְבָּדוֹת / וְשִׁמְךָ אֲכַבֵּד בְּשִׁירֵי יְדִידוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֲ}}{{קטן|{{מודגש|סַפְּרָה כְבוֹדְךָ וְלֹא רְאִיתִֽיךָ / אֲדַמְּךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתִּֽיךָ}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}יַד נְבִיאֶֽיךָ בְּסוֹד עֲבָדֶֽיךָ / דִּמִּֽיתָ הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גְּ}}{{קטן|{{מודגש|דֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶֽךָ / כִּנּוּ לְתֹֽקֶף פְּעֻלָּתֶֽךָ}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|דִּ}}מּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְּפִי יֶשְׁךָ / וַיְשַׁוּֽוּךָ לְפִי מַעֲשֶֽׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|הִ}}{{קטן|{{מודגש|מְשִׁילֽוּךָ בְּרֹב חֶזְיוֹנוֹת / הִנְּךָ אֶחָד בְּכׇל דִּמְיוֹנוֹת}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|וַ}}יֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת / וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זִ}}{{קטן|{{מודגש|קְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב / כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָדָיו לוֹ רָב}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|חָ}}בַשׁ כּוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ / הוֹשִֽׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרֽוֹעַ קׇדְשׁוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|טַ}}{{קטן|{{מודגש|לְלֵי אוֹרוֹת רֹאשׁוֹ נִמְלָא / קְוֻצּוֹתָיו רְסִיסֵי לָֽיְלָה}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|יִ}}תְפָּאֵר בִּי כִּי חָפֵץ בִּי / וְהוּא יִהְיֶה לִּי לַעֲטֶֽרֶת צְבִי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|כֶּֽ}}{{קטן|{{מודגש|תֶם טָהוֹר פָּז דְּמוּת רֹאשׁוֹ / וְחַק עַל מֵֽצַח כְּבוֹד שֵׁם קׇדְשׁוֹ}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|לְ}}חֵן וּלְכָבוֹד צְבִי תִפְאָרָה / אֻמָּתוֹ לוֹ עִטְּרָה עֲטָרָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}{{קטן|{{מודגש|חְלְפוֹת רֹאשׁוֹ כְּבִימֵי בְחוּרוֹת / קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|נְ}}וֵה הַצֶּֽדֶק צְבִי תִפְאַרְתּוֹ / יַעֲלֶה נָּא עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סְ}}{{קטן|{{מודגש|גֻלָּתוֹ תְּהִי {{ק|[נָא]}} בְיָדוֹ עֲטֶֽרֶת / וּצְנִיף מְלוּכָה צְבִי תִפְאֶֽרֶת}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|עֲ}}מוּסִים נְשָׂאָם עֲטֶֽרֶת עִנְּדָם / מֵאֲשֶׁר יָקְרוּ בְעֵינָיו כִּבְּדָם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|פְּ}}{{קטן|{{מודגש|אֵרוֹ עָלַי וּפְאֵרִי עָלָיו / וְקָרוֹב אֵלַי בְּקׇרְאִי אֵלָיו}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|צַ}}ח וְאָדֹם לִלְבוּשׁוֹ אָדֹם / פּוּרָה בְּדׇרְכוֹ בְּבוֹאוֹ מֵאֱדוֹם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קֶֽ}}{{קטן|{{מודגש|שֶׁר תְּפִלִּין הֶרְאָה לֶעָנָו / תְּמוּנַת יְיָ לְנֶֽגֶד עֵינָיו}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ר}}וֹצֶה בְעַמּוֹ עֲנָוִים יְפָאֵר / יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת בָּם לְהִתְפָּאֵר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֹ}}<small>{{מודגש|אשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת קוֹרֵא מֵרֹאשׁ / דּוֹר וָדוֹר עַם דּוֹרֶשְׁךָ {{נוא|דּוֹרְשֶׁיךָ}} דְּרֹשׁ}}</small>{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|שִׁ}}ית הֲמוֹן שִׁירַי נָא עָלֶֽיךָ / וְרִנָּתִי תִקְרַב אֵלֶֽיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}{{קטן|{{מודגש|הִלָּתִי תְּהִי {{ק|[נָא]}} לְרֹאשְׁךָ עֲטֶֽרֶת / וּתְפִלָּתִי תִּכּוֹן קְטֹֽרֶת}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|תִּ}}יקַר שִׁירַת רָשׁ בְּעֵינֶֽיךָ / כַּשִּׁיר יוּשַׁר עַל קׇרְבָּנֶֽיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{קטן|{{מודגש|בִּרְכָתִי תַּעֲלֶה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר / מְחוֹלֵל וּמוֹלִיד צַדִּיק כַּבִּיר}} }}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבְבִרְכָתִי תְּנַעֲנַע לִי רֹאשׁ / וְאוֹתָהּ קַח לְךָ כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מודגש|יֶעֱרַב נָא שִׂיחִי עָלֶֽיךָ / כִּי נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶֽיךָ}} [לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}} '''מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ׃'''{{ממס|תהלים קו ב}}]<noinclude> {{סוף}} == קישורים חיצוניים == {{מיזמים|ויקיפדיה=שיר הכבוד}} [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי שבת]] 5o9ajmjuk5kkhb26cwg8hhc013y3a1n 0 92088 3078555 3015787 2026-08-21T15:24:14Z מו יו הו 37729 /* ישתבח */ 3078555 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=20}}<קטע התחלה=א/> ==פסוקי דזמרה== ===מזמור שיר=== {{מקורות לסידור|[[תהלים ל]]}}{{ש}} מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד׃{{ש}} אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי, וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי׃{{ש}} יְיָ אֱלֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי׃{{ש}} יְיָ הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי, חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר׃{{ש}} זַמְּרוּ לַייָ חֲסִידָיו, וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ׃{{ש}} כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה׃{{ש}} וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם׃{{ש}} יְיָ בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל׃{{ש}} אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא, וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן׃{{ש}} מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃{{ש}} שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי׃{{ש}} הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃{{ש}} לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, יְיָ אֱלֹהָי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ׃ ====קדיש יתום==== <קטע סוף=א/>{{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}<קטע התחלה=ב/> ===ברוך שאמר=== {{ק|[הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי.{{ש}}לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ, עַל יְדֵי ההוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵם כָּל יִשְׁרָאֵל.]}} בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.{{ש}} בָּרוּךְ הוּא.{{ש}} בָּרוּךְ עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית.{{ש}} בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעֹשֶׂה.{{ש}} בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם.{{ש}} בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ.{{ש}} בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת.{{ש}} בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו.{{ש}} בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח.{{ש}} בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל.{{ש}} בָּרוּךְ שְׁמוֹ.{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הָאָב הָרַחֲמָן, הַמְהֻלָּל בְּפִי<noinclude>{{הערה|נ"א: הַמְהֻלָּל '''בְּפֶה''' עַמּוֹ.}}</noinclude> עַמּוֹ, מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו. וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּךָ<noinclude>{{הערה|פיסוק אחר: בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו, וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּךָ.}}</noinclude> נְהַלֶּלְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת, נְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ וְנַמְלִיכְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יָחִיד חֵי הָעוֹלָמִים, מֶלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת. ===הודו=== <קטע התחלה=הודו/>{{מקורות לסידור|[[דברי הימים א טז#טז כג|דה"א טז ח-לו]]}}{{ש}} הוֹדוּ לַייָ, קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו׃{{ש}} שִׁירוּ לוֹ, זַמְּרוּ לוֹ, שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו׃{{ש}} הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ, יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְיָ׃{{ש}} דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד׃{{ש}} זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ׃{{ש}} זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ, בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו׃{{ש}} הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ, בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו׃{{ש}} זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר׃{{ש}} אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם, וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק׃{{ש}} וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם׃{{ש}} לֵאמֹר, לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן, חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם׃{{ש}} בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר, כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ׃{{ש}} וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי, וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר׃{{ש}} לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם, וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים׃{{ש}} אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי, וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ׃ שִׁירוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ, בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ׃{{ש}} סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ, בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו׃{{ש}} כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְנוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ש}} כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים, וַייָ שָׁמַיִם עָשָׂה׃{{ש}} הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ׃{{ש}} הָבוּ לַייָ מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז׃{{ש}} הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ׃{{ש}} חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃{{ש}} יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְיָ מָלָךְ׃{{ש}} יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ, יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ׃{{ש}} אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר, מִלִּפְנֵי יְיָ, כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ׃{{ש}} הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃{{ש}} וְאִמְרוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ש}} בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם, וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַייָ׃ רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט|שם פסוק ט}} וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ׃{{ממס|תהלים עח לח}}{{ש}} אַתָּה יְיָ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי׃{{ממס|תהלים מ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים, עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים׃{{ש}} {{ש-רווח|0.5em}}נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם, בָּרוּךְ אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים סח#סח לה|תהלים סח לה-לו}}{{ש}} אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃{{ש}} {{ש-רווח|0.5em}}הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים׃{{ממס|תהלים צד|תהלים צד א-ב}}{{ש}} לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג ט}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַייָ, עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא׃{{ש}} {{ש-רווח|0.5em}}כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ש}} {{ש-רווח|1em}}יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג#לג כ|תהלים לג כ-כא}}{{ש}} הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ, וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ׃{{ממס|תהלים פה ח}}{{ש}} קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃{{ממס|תהלים מד כז}}{{ש}}אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ׃{{ממס|תהלים פא יא}}{{ש}}אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו׃{{ממס|תהלים קמד טו}}{{ש}} וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי, יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אָשִׁירָה לַייָ כִּי גָמַל עָלָי׃{{ממס|תהלים יג ו}}<קטע סוף=הודו/><קטע סוף=ב/><קטע התחלה=מזמור לתודה כ/> ===מזמור לתודה=== <קטע סוף=מזמור לתודה כ/><noinclude>{{הור|אין אומרים {{צ|מזמור לתודה}} בשבת ויום טוב, ולא בערב יום כיפור, ערב פסח וחול המועד פסח.}} </noinclude><קטע התחלה=מזמור לתודה א/>{{מקורות לסידור|[[תהלים ק]]}}{{ש}} מִזְמוֹר לְתוֹדָה, הָרִיעוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ׃{{ש}} עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה׃{{ש}} דְּעוּ כִּי יְיָ הוּא אֱלֹהִים, הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ׃{{ש}} בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃{{ש}} כִּי טוֹב יְיָ לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃<קטע סוף=מזמור לתודה א/><noinclude> {{רקע אפור}}</noinclude><קטע התחלה=ג/> ===מזמורים לשבת ויום טוב=== {{מקורות לסידור|[[תהלים יט]]}}{{ש}} לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃{{ש}} הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ׃{{ש}} יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת׃{{ש}} אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם׃{{ש}} בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם, לַשֶּׁמֶשׁ שָם אֹהֶל בָּהֶם׃{{ש}} וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ, יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח׃{{ש}} מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם, וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ׃{{ש}} תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי׃{{ש}} פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם׃{{ש}} יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד, מִשְׁפְּטֵי יְיָ אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו׃{{ש}} הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים׃{{ש}} גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָמְרָם עֵקֶב רָב׃{{ש}} שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי׃{{ש}} גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ, אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם, וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַע רָב׃{{ש}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃ {{מקורות לסידור|[[תהלים לד]]}}{{ש}} לְדָוִד, בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ׃{{ש}} {{סי|אֲ|0}}בָרְכָה אֶת יְיָ בְּכָל עֵת, תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי׃{{ש}} {{סי|בַּ|0}}ייָ תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי, יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ׃{{ש}} {{סי|גַּ|0}}דְּלוּ לַייָ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃{{ש}} {{סי|דָּ|0}}רַשְׁתִּי אֶת יְיָ וְעָנָנִי, וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי׃{{ש}} {{סי|הִ|0}}בִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ, {{סי|וּ|0}}פְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ׃{{ש}} {{סי|זֶ|0}}ה עָנִי קָרָא וַייָ שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃{{ש}} {{סי|חֹ|0}}נֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו, וַיְחַלְּצֵם׃{{ש}} {{סי|טַ|0}}עֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְיָ, אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ׃{{ש}} {{סי|יְ|0}}ראוּ אֶת יְיָ קְדֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו׃{{ש}} {{סי|כְּ|0}}פִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב׃{{ש}} {{סי|לְ|0}}כוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי, יִרְאַת יְיָ אֲלַמֶּדְכֶם׃{{ש}} {{סי|מִ|0}}י הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב׃{{ש}} {{סי|נְ|0}}צֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה׃{{ש}} {{סי|ס|0}}וּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ׃{{ש}} {{סי|עֵ|0}}ינֵי יְיָ אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם׃{{ש}} {{סי|פְּ|0}}נֵי יְיָ בְּעֹשֵׂי רָע, לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם׃{{ש}} {{סי|צָ|0}}עֲקוּ וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם׃{{ש}} {{סי|קָ|0}}רוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִיעַ׃{{ש}} {{סי|רַ|0}}בּוֹת רָעוֹת צַדִּיק, וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְיָ׃{{ש}} {{סי|שֹׁ|0}}מֵר כָּל עַצְמוֹתָיו, אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה׃{{ש}} {{סי|תְּ|0}}מוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָמוּ׃{{ש}} פֹּדֶה יְיָ נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ׃ {{מקורות לסידור|[[תהלים צ]]}}{{ש}} תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר׃{{ש}} בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל׃{{ש}} תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם׃{{ש}} כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה׃{{ש}} זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף׃{{ש}} בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף, לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ׃{{ש}} כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ׃{{ש}} שַׁתָּ עֲוֺנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ, עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ׃{{ש}} כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ, כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה׃{{ש}} יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן, כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה׃{{ש}} מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ, וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ׃{{ש}} לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא לְבַב חָכְמָה׃{{ש}} שׁוּבָה יְיָ עַד מָתָי, וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ׃{{ש}} שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ׃{{ש}} שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה׃{{ש}} יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ, וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם׃{{ש}} וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ׃ {{מקורות לסידור|[[תהלים צא]]}}{{ש}} יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן׃{{ש}} אֹמַר לַייָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ׃{{ש}} כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּבֶר הַוּוֹת׃{{ש}} בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ׃{{ש}} לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם׃{{ש}} מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם׃{{ש}} יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ׃{{ש}} רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה׃{{ש}} כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי, עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ׃{{ש}} לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׃{{ש}} כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ, לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ׃{{ש}} עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ, פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ׃{{ש}} עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין׃{{ש}} כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי׃{{ש}} יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃{{ש}} אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃{{ש}} {{ק|'''אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃'''}} {{מקורות לסידור|[[תהלים קלה]]}}{{ש}} הַלְלוּיָהּ , הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, הַלְלוּ עַבְדֵי יְיָ׃{{ש}} שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ, בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ׃{{ש}} הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב יְיָ, זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים׃{{ש}} כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ׃{{ש}} כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְיָ, וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים׃{{ש}} כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בַּיַּמִּים וְכָל תְּהֹמוֹת׃{{ש}} מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ, בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו׃{{ש}} שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה׃{{ש}} שָׁלַח אוֹתֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם, בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו׃{{ש}} שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים, וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים׃{{ש}} לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן׃{{ש}} וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה, נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ׃{{ש}} יְיָ שִׁמְךָ לְעוֹלָם, יְיָ זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר׃{{ש}} כִּי יָדִין יְיָ עַמּוֹ, וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם׃{{ש}} עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם׃{{ש}} פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ׃{{ש}} אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ, אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם׃{{ש}} כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם׃{{ש}} בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת יְיָ, בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ש}} בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת יְיָ, יִרְאֵי יְיָ בָּרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ש}} בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָ͏ִם, הַלְלוּיָהּ׃ <קטע התחלה=הלל הגדול/>{{מקורות לסידור|[[תהלים קלו]]}}{{ש}} {| |- | הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב||{{ש-רווח|1em}}||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |}<קטע סוף=הלל הגדול/> {{מקורות לסידור|[[תהלים לג]]}}{{ש}} רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה׃{{ש}} הוֹדוּ לַייָ בְּכִנּוֹר, בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ׃{{ש}} שִירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ, הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה׃{{ש}} כִּי יָשָׁר דְּבַר יְיָ, וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה׃{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ש}} בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם׃{{ש}} כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם, נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת׃{{ש}} יִירְאוּ מֵיְיָ כָּל הָאָרֶץ, מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל׃{{ש}} כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי, הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד׃{{ש}} יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים׃{{ש}} עֲצַת יְיָ לְעוֹלָם תַּעֲמֹד, מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר׃{{ש}} אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהָיו, הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ׃{{ש}} מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יְיָ, רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם׃{{ש}} מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃{{ש}} הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם׃{{ש}} אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל, גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ׃{{ש}} שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה, וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט׃{{ש}} הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו, לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׃{{ש}} לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב׃{{ש}} נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַייָ, עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא׃{{ש}} כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃ {{מקורות לסידור|[[תהלים צב]]}}{{ש}} מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׃{{ש}} טוֹב לְהֹדוֹת לַייָ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃{{ש}} לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת׃{{ש}} עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר׃{{ש}} כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְיָ בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן׃{{ש}} מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ׃{{ש}} אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע, וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׃{{ש}} בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים  כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָל פֹּעֲלֵי אָוֶן, לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד׃{{ש}} וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְיָ׃{{ש}} כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְיָ, כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ, יִתְפָּרְדוּ כָל פֹּעֲלֵי אָוֶן׃{{ש}} וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי, בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן׃{{ש}} וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי, בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי׃{{ש}} צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה׃{{ש}} שְׁתוּלִים בְּבֵית יְיָ, בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ׃{{ש}} עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ׃{{ש}} לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְיָ, צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ׃ {{מקורות לסידור|[[תהלים צג]]}}{{ש}} יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃{{ש}} נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה׃{{ש}} נָשְׂאוּ נְהָרוֹת  יְיָ, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָכְיָם׃{{ש}} מִקֹּלוֹת  מַיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ׃{{ש}} עֵדֹתֶיךָ  נֶאֶמְנוּ מְאֹד, לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ, יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים׃<קטע סוף=ג/><noinclude> {{סוף}}</noinclude><קטע התחלה=ד/> ===יהי כבוד=== <קטע התחלה=יהי כבוד/>יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קד לא}}{{ש}} יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ש}} {{ש-רווח|0.5em}}מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ, מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ׃{{ש}} {{ש-רווח|1em}}רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְיָ, עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ׃{{ממס|תהלים קיג#קיג ב|תהלים קיג ב-ד}}{{ש}} יְיָ שִׁמְךָ לְעוֹלָם, יְיָ זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר׃{{ממס|תהלים קלה יג}}{{ש}} יְיָ בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׃{{ממס|תהלים קג יט}}{{ש}} יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְיָ מָלָךְ׃{{ממס|דה"א טז לא}}{{ש}} יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}} יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד, אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ׃{{ממס|תהלים י טז}}{{ש}} יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים׃{{ממס|תהלים לג י}}{{ש}} רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת יְיָ הִיא תָקוּם׃{{ממס|משלי יט כא}}{{ש}} עֲצַת יְיָ לְעוֹלָם תַּעֲמֹד, מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר׃{{ממס|תהלים לג יא}}{{ש}} כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי, הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד׃{{ממס|תהלים לג ט}}{{ש}} כִּי בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ׃{{ממס|תהלים קלב יג}}{{ש}} כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ׃{{ממס|תהלים קלה ד}}{{ש}} כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְיָ עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב׃{{ממס|תהלים צד יד}}{{ש}} וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ׃{{ממס|תהלים עח לח}}{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}<קטע סוף=יהי כבוד/> ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===פרקי הללויה=== {{מקורות לסידור|[[תהלים קמו]]}}{{ש}} הַלְלוּיָהּ, הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ׃{{ש}} אֲהַלְלָה יְיָ בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי׃{{ש}} אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים, בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה׃{{ש}} תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו׃{{ש}} אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ, שִׂבְרוֹ עַל יְיָ אֱלֹהָיו׃{{ש}} עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם׃{{ש}} עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים, נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים, יְיָ מַתִּיר אֲסוּרִים׃{{ש}} יְיָ פֹּקֵחַ עִוְרִים, יְיָ זֹקֵף כְּפוּפִים, יְיָ אֹהֵב צַדִּיקִים׃{{ש}} יְיָ שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים, יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת׃{{ש}} יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ׃ {{מקורות לסידור|[[תהלים קמז]]}}{{ש}} הַלְלוּיָהּ, כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ, כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה׃{{ש}} בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ, נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס׃{{ש}} הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב, וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם׃{{ש}} מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא׃{{ש}} גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר׃{{ש}} מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְיָ, מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ׃{{ש}} עֱנוּ לַייָ בְּתוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר׃{{ש}} הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר׃{{ש}} נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ, לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ׃{{ש}} לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה׃{{ש}} רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׃{{ש}} שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת יְיָ, הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן׃{{ש}} כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ, בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ׃{{ש}} הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ׃{{ש}} הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ, עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ׃{{ש}} הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר, כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר׃{{ש}} מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים, לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד׃{{ש}} יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם, יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם׃{{ש}} מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל׃{{ש}} לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם, הַלְלוּיָהּ׃ {{מקורות לסידור|[[תהלים קמח]]}}{{ש}} הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם, הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים׃{{ש}} הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו, הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו׃{{ש}} הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר׃{{ש}} הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם׃{{ש}} יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ׃{{ש}} וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם, חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר׃{{ש}} הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הָאָרֶץ, תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת׃{{ש}} אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר, רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ׃{{ש}} הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת, עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים׃{{ש}} הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה, רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף׃{{ש}} מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים, שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃{{ש}} בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת, זְקֵנִים עִם נְעָרִים׃{{ש}} יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ, הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃{{ש}} וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ, הַלְלוּיָהּ׃ {{מקורות לסידור|[[תהלים קמט]]}}{{ש}} הַלְלוּיָהּ, שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים׃{{ש}} יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו, בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם׃{{ש}} יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל, בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ׃{{ש}} כִּי רוֹצֶה יְיָ בְּעַמּוֹ, יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה׃{{ש}} יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם׃{{ש}} רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם׃{{ש}} לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם, תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים׃{{ש}} לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים, וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל׃{{ש}} לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו, הַלְלוּיָהּ׃ {{מקורות לסידור|[[תהלים קנ]]}}{{ש}} הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ, הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ׃{{ש}} הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ׃{{ש}} הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר׃{{ש}} הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב׃{{ש}} הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע, הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה׃{{ש}} כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ׃{{ש}} {{ק|'''כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ׃'''}} ===ברוך ה' לעולם=== בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קלה כא}}{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ׃{{ש}} {{ש-רווח|0.5em}}וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים עב#עב יח|תהלים עב יח-יט}} ===ויברך דויד=== {{מקורות לסידור|[[דברי הימים א כט#כט י|דה"א כט י-יג]]}}{{ש}} וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְיָ לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל, וַיֹּאמֶר דָּוִיד, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם׃ לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל׃ וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ׃ {{מקורות לסידור|[[נחמיה ט#ט ו|נחמיה ט ו-יא]]}}{{ש}} אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים׃ אַתָּה הוּא יְיָ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם, וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם׃ וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי, לָתֵת לְזַרְעוֹ, וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה׃ וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם, וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף׃ וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ, כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם, וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃ וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים׃ ===שירת הים=== {{מקורות לסידור|[[שמות יד#יד ל|שמות יד ל-לא]]}}{{ש}} וַיּוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם׃ וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְיָ, וַיַּאֲמִינוּ בַּייָ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׃ {{מקורות לסידור|[[שמות טו|שם טו א-יט]]}}{{ש}} אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַייָ, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, אָשִׁירָה לַייָ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃ עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃ יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה, יְיָ שְׁמוֹ׃ מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף׃ תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ, יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן׃ יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יְמִינְךָ יְיָ תִּרְעַץ אוֹיֵב׃ וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׃ וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים, קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם׃ אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי׃ נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם, צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים׃ מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃ נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׃ נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ׃ שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת׃ אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן׃ תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ, עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ׃ תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְיָ, מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ׃ יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃ {{ק|'''יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃ יְיָ מַלְכוּתֵהּ קָאֵם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא׃'''}} כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב יְיָ עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם׃<noinclude>{{הערה|לפי הגר"א אין אומרים {{צ|יְיָ מַלְכוּתֵהּ… בְּתוֹךְ הַיָּם}}}}</noinclude>{{ש}}כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה, וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׃{{ממס|תהלים כב כט}}{{ש}}וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה׃{{ממס|עובדיה א כא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ממס|זכריה יד ט}} [וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}<noinclude>{{הערה|יש שכתבו שלא לאמרו.}}</noinclude>]<קטע סוף=ד/><noinclude> {{רקע אפור}}</noinclude><קטע התחלה=נשמת כ/> ===נשמת=== <קטע סוף=נשמת כ/><קטע התחלה=נשמת א/>נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְהֻלָּל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַייָ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים, לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. <קטע התחלה=אילו פינו/>אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שְׁמֶךָ עַל אַחַת מֵאָלֶף<noinclude>{{הערה|נ"א: '''מֵאֶלֶף''', וכן דעת הגר"א.}}</noinclude> אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ. מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. <קטע סוף=אילו פינו/>כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה וְכָל לְבָבוֹת יִירָאוּךָ וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ׃{{ממס|תהלים לה י}} מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר: לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים קג א}} <קטע סוף=נשמת א/><noinclude>{{הור|למנהג פולין ביום טוב החזן מתחיל מכאן. למנהג אשכנז המערבי, בשבועות מתחיל ב{{צ|הָאֵל}}, בסוכות ב{{צ|הַגָּדוֹל}}, ובפסח ב{{צ|הַגִּבּוֹר}}.}}{{ש}} </noinclude><קטע התחלה=המלך/><קטע התחלה=האל/>הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ, הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ, <קטע סוף=המלך/>הַמֶּלֶךְ הַיֹּשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא. <קטע סוף=האל/> <קטע התחלה=שוכן עד/>שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ. וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה׃{{ממס|תהלים לג א}}{{ש}}בְּפִי {{סי|יְ}}שָׁרִים תִּתְהַלָּל, וּבְדִבְרֵי {{סי|צַ}}דִּיקִים תִּתְבָּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן {{סי|חֲ}}סִידִים תִּתְרוֹמָם, וּבְקֶרֶב {{סי|קְ}}דוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ. <קטע סוף=שוכן עד/><קטע התחלה=המלך/> <noinclude>{{הור|בראש השנה וביום הכיפורים החזן מתחיל מ{{צ|המלך}}, בנוסח זה:}} </noinclude><center><קטע התחלה=המלך/>{{גדול-מודגש|הַמֶּלֶךְ}}{{ש}}יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ.{{ש}}וְכָתוּב:{{ש}}רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה׃{{ממס|תהלים לג א}}{{ש}} בְּפִי {{סי|יְ}}שָׁרִים תִּתְ{{סי|ר}}וֹמָם{{ש}} וּבְדִבְרֵי {{סי|צַ}}דִּיקִים תִּתְ{{סי|בָּ}}רַךְ{{ש}} וּבִלְשׁוֹן {{סי|חֲ}}סִידִים תִּתְ{{סי|קַ}}דָּשׁ{{ש}}וּבְקֶרֶב {{סי|קְ}}דוֹשִׁים תִּתְ{{סי|הַ}}לָּל </center><קטע התחלה=שוכן עד/> וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס, עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ. <קטע סוף=שוכן עד/><קטע סוף=המלך/><noinclude> {{סוף}}</noinclude><קטע התחלה=ישתבח/> ===ישתבח=== יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה הַלֵּל וְזִמְרָה עֹז וּמֶמְשָׁלָה נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים. <קטע סוף=נשמת/><קטע סוף=ישתבח/> {{רקע אפור}} {{הור|יש אומרים בעשרת ימי תשובה ובהושענא רבה:}}{{ש}} <קטע התחלה=שיר המעלות/>{{ממס1|תהלים קל}} {{ק|שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ: אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא: קִוִּיתִי יְיָ, קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: נַפְשִׁי לַאדֹנָי, מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר: יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ, כִּי עִם יְיָ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת: וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:}}<קטע סוף=שיר המעלות/> {{סוף}} ==וכרות ליום שיש בו ברית== {{הור2|יש נוהגים שביום שיש ברית מילה מתחיל המוהל בקול {{צ|וכרות}}, ועונה לו הסנדק, וכך יאמרו שניהם פסוק בפסוק עד סוף השירה כדלהלן.}} {{הור|מוהל:}} וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי {{ש}} {{הור|סנדק:}} הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי, לָתֵת לְזַרְעוֹ, {{ש}} {{הור|מוהל:}} וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה׃{{ש}} {{הור|סנדק:}} וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם, וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ, {{ש}} {{הור|סנדק:}} כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם, וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, {{ש}} {{הור|סנדק:}} וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים׃ {{הור|מוהל:}} וַיּוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, {{ש}} {{הור|סנדק:}} וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְיָ, {{ש}} {{הור|סנדק:}} וַיַּאֲמִינוּ בַּייָ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׃ {{הור|מוהל:}} אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַייָ, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, {{ש}} {{הור|סנדק:}} אָשִׁירָה לַייָ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, {{ש}} {{הור|סנדק:}} זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה, יְיָ שְׁמוֹ׃{{ש}} {{הור|סנדק:}} מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ, יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן׃{{ש}} {{הור|סנדק:}} יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יְמִינְךָ יְיָ תִּרְעַץ אוֹיֵב׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׃{{ש}} {{הור|סנדק:}} וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים, קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל, {{ש}} {{הור|סנדק:}} תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם, צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים׃{{ש}} {{הור|סנדק:}} מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׃{{ש}} {{הור|סנדק:}} נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, {{ש}} {{הור|מוהל:}} נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ׃{{ש}} {{הור|סנדק:}} שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן׃{{ש}} {{הור|סנדק:}} תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, {{ש}} {{הור|מוהל:}} עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ, עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ׃{{ש}} {{הור|סנדק:}} תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְיָ, {{ש}} {{הור|מוהל:}} מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ׃{{ש}} {{הור|סנדק:}} יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ש}} {{הור|מוהל:}} יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ש}} {{ק|יְיָ מַלְכוּתֵהּ קָאֵם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא׃{{ש}} כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב יְיָ עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם׃{{ש}} כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה, וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׃{{ש}} וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה׃{{ש}} וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃{{ש}} [וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד]}} <noinclude> ==שינויי נוסחאות== ahcwmcm04l3rczatfn60ma99p57nc3f 0 92093 3078554 2999841 2026-08-21T15:23:05Z מו יו הו 37729 /* נפילת אפים */ 3078554 wikitext text/x-wiki <קטע התחלה=מנחה/> ==תחנון== {{הור2}} בימים אלו אין אומרים תחנון: *ראש חודש *ערב ראש השנה *מערב יום כיפור עד א' בחשוון (ויש נוהגים עד אסרו חג) *חנוכה *ט"ו בשבט *פורים קטן (י"ד וט"ו באדר א') *פורים (י"ד וט"ו באדר) *כל חודש ניסן *יש נוהגים לא לומר תחנון בפסח שני (י"ד באייר) *ל"ג בעומר *מא' בסיון עד אסרו חג, ויש נוהגים עד י"ב בסיון *תשעה באב *ט"ו באב *כשיש ברית מילה (או שאבי הבן או הסנדק או המוהל נוכחים) *כשחתן בשבעת ימי המשתה נוכח *בקהילות הציונות הדתית לא אומרים תחנון גם ביום העצמאות וביום ירושלים<קטע התחלה=הוראה למנחה/> *אין אומרים תחנון במנחה של יום שלמחרתו אין תחנון, מלבד ערב ר"ה, ערב יו"כ ופסח שני<קטע סוף=הוראה למנחה/> {{סוף}} <div style="display: flex;"><div style="flex: 1; margin-right: 10px;"><div class="NavFrame" style="width:{{{רוחב|100%}}};"><div class="NavHead" style="text-align:center; float:{{{יישור|auto}}}">{{צ|אבינו מלכנו}} לתענית ציבור{{סוף}}<div class="NavContent" style="display:block; text-align:right">{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|תענית}}{{סוף}}{{סוף}}{{סוף}}<div style="flex: 1; margin-left: 10px;"><div class="NavFrame" style="width:{{{רוחב|100%}}};"><div class="NavHead" style="text-align:center; float:{{{יישור|auto}}}">{{צ|אבינו מלכנו}} לעשרת ימי תשובה{{סוף}}<div class="NavContent" style="display:block; text-align:right">{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}}{{סוף}}{{סוף}}{{סוף}}{{סוף}}<קטע סוף=מנחה/> ===וידוי וי"ג מידות=== {{הור|בהרבה קהילות מוסיפים בשני וחמישי (ובקצתן בכל יום).}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל ארך}} {{מגירה|{{צ|והוא רחום}} ל<noinclude>שחרית של </noinclude>שני וחמישי| וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ׃{{ממס|תהלים עח לח}} אַתָּה יְיָ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנּוּ, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מ יב}} הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃{{ממס|תהלים קו מז}} אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃ כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל#קל ג|תהלים קל ג-ד}} לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַּעֲשֶׂה לָּנוּ, וְלֹא כַעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ תִּגְמֹל עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג י}} אִם עֲוֺנֵינוּ עָנוּ בָנוּ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}} יַעֲנֵנוּ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגְּבֵנוּ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כ ב}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, המֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}} אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אֲדוֹנֵינוּ אֱלֹהֵינוּ שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ, וּזְכָר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה, חָטָאנוּ רָשָעְנוּ׃ אֲדֹנָי, כְּכׇל צִדְקֹתֶךָ יָשׇׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַ͏ִם הַר קׇדְשֶׁךָ, כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלַ͏ִם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכׇל סְבִיבֹתֵינוּ׃ וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַעַן אֲדֹנָי׃ הַטֵּה אֱלֹהַי אׇזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט#ט טו|דניאל ט טו-יט}} אָבִינוּ הָאָב הָרַחֲמָן הַרְאֵנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ׃{{ממס|ישעיהו סד ז}} הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ. חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ, וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשׇׁל בָּם גּוֹיִם, לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|לפני=מתוך|יואל ב יז}} יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. יָדַעְנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. חֲמֹל עַל עַמֶּךָ, רַחֵם עַל נַחֲלָתֶךָ, חוּסָה נָּא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ. חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ, כִּי לְךָ יְיָ הַצְּדָקָה, עֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת. הַבֶּט נָא רַחֶם נָא עַל עַמְּךָ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים יְיָ אֱלֹהֵינוּ חוּס וְרַחֵם וְהוֹשִׁיעָה צֹאן מַרְעִיתֶךָ וְאַל יִמְשָׁל בָּנוּ קֶצֶף, כִּי לְךָ עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת. הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן בְּרִיתֶךָ, הַבִּיטָה וַעֲנֵנוּ בְּעֵת צָרָה. כִּי לְךָ יְיָ הַיְשׁוּעָה. בְּךָ תוֹחַלְתֵּנוּ אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת. אָנָּא סְלַח נָא אֵל טוֹב וְסַלָּח, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. אָנָּא מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם, זְכֹר וְהַבֵּט לִבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדַת יָחִיד לְמַעַן יִשְׂרָאֵל. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ, כִּי שִׁמְךָ הַגָּדוֹל נִקְרָא עָלֵינוּ. עֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת, עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּחַסְדֶּךָ. חַנּוּן וְרַחוּם, הַבִּיטָה וַעֲנֵנוּ בְּעֵת צָרָה, כִּי לְךָ יְיָ הַיְשׁוּעָה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַחֲסֵנוּ, אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כְּרֹעַ מַעֲלָלֵנוּ. זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, וּכְרֹב טוּבְךָ הוֹשִׁיעֵנוּ וַחֲמָל נָא עָלֵינוּ, כִּי אֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ אַחֵר מִבַּלְעָדֶיךָ צוּרֵנוּ. אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנּוּ.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}} כִּי נַפְשֵׁנוּ קְצָרָה. מֵחֶרֶב וּמִשְּׁבִי וּמִדֶּבֶר וּמִמַּגֵּפָה וּמִכָּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵנוּ, כִּי לְךָ קִוִּינוּ. וְאַל תַּכְלִימֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ בָּנוּ. וּזְכָר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. רְאֵה בְצָרוֹתֵינוּ וּשְׁמַע קוֹל תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵע תְּפִלַּת כָּל פֶּה. אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, רַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, כִּי אֵין כָּמוֹךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. אָנָּא שָׂא נָא פְשָׁעֵינוּ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ, אֵל חַי וְקַיָּם הַחֲסִין בַּכֹּחַ, חָסִיד וָטוֹב עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, כִּי אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ. אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. שְׁמַע מַלְכֵּנוּ תְּפִלָּתֵנוּ, וּמִיַּד אוֹיְבֵינוּ הַצִּילֵנוּ. שְׁמַע מַלְכֵּנוּ תְּפִלָּתֵנוּ, וּמִכָּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אָתָּה, וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא, אַל תַּנִּיחֵנוּ. אַל תַּעַזְבֵנוּ אָבִינוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ בּוֹרְאֵנוּ וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. אֵין כָּמוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֱלֹהֵינוּ. אֵין כָּמוֹךָ אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. הוֹשִׁיעֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מֵרַעַשׁ וּמֵרֹגֶז הַצִּילֵנוּ. זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, אַל תֵּפֶן אֶל קָשְׁיֵנוּ וְאֶל רִשְׁעֵנוּ וְאֶל חַטָּאתֵנוּ.{{ממס|לפני=ע"פ|דברים ט כז}} שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|שמות לב יב}} וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמָּוֶת כִּי רַחוּם אָתָּה, כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ, עֹשֶׂה חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִזַּעְמֶךָ, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים.{{ממס|לפני=מתוך|דניאל ט ז}} מַה נִּתְאוֹנֵן, מַה נֹּאמַר, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָּא׃{{ממס|תהלים קיח כה}} אָנָּא יְיָ עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. לְךָ יְיָ חִכִּינוּ, לְךָ יְיָ קִוִּינוּ, לְךָ יְיָ נְיַחֵל, אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ, כִּי נָאֲמוּ גּוֹיִם אָבְדָה תִקְוָתָם. כָּל בֶּרֶךְ וְכָל קוֹמָה לְךָ לְבַד תִּשְׁתַּחֲוֶה. הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים, נִבְהֲלָה נַפְשֵׁנוּ מֵרֹב עִצְּבוֹנֵנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ נֶצַח, קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ, כִּי חָסִינוּ בָךְ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אִם אֵין בָּנוּ צְדָקָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, זְכָר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ, וְעֵדוֹתֵינוּ בְּכָל יוֹם, יְיָ אֶחָד. הַבִּיטָה בְעָנְיֵנוּ, כִּי רַבּוּ מַכְאוֹבֵינוּ וְצָרוֹת לְבָבֵנוּ. חוּסָה יְיָ עָלֵינוּ בְּאֶרֶץ שִׁבְיֵנוּ וְאַל תִּשְׁפֹּךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵינוּ, כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ. אֵל, הַבִּיטָה דַּל כְּבוֹדֵנוּ בַּגּוֹיִם וְשִׁקְּצוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה. עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְּׁבִי וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר. עוֹרְרָה גְבוּרָתְךָ וְקִנְאָתְךָ עַל אוֹיְבֶיךָ, הֵם יֵבוֹשׁוּ וְיֵחַתּוּ מִגְּבוּרָתָם. וְאַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶיךָ תְּלָאוֹתֵינוּ. מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ בְּיוֹם צָרָתֵנוּ, וְאִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ לְמַעַנְךָ פְעַל, וְאַל תַּשְׁחִית זֵכֶר שְׁאֵרִיתֵנוּ, וְחֹן אֹם הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם תָּמִיד בְּאַהֲבָה, וְאוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}}}<קטע התחלה=מנחה/> ===נפילת אפים=== <קטע התחלה=נפילת אפיים/>וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד, נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה׃{{ממס|ש"ב כד יד}}<noinclude>{{הערה|יש שלא אומרים פסוק זה.}}</noinclude> <קטע התחלה=רחום וחנון/>רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאתִי לְפָנֶיךָ. יְיָ מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי. {{ממס1|תהלים ו}} יְיָ, אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃ חׇנֵּנִי יְיָ כִּי אֻמְלַל אָנִי, רְפָאֵנִי יְיָ כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי׃ וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, וְאַתָּה יְיָ עַד מָתָי׃ שׁוּבָה יְיָ חַלְּצָה נַפְשִׁי, הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃ כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ, בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ׃ יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכׇל לַיְלָה מִטָּתִי, בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה׃ עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי, עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי׃ סוּרוּ מִמֶּנִּי כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי׃ שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי, יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח׃ יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כׇּל אֹיְבָי, יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע׃<קטע סוף=רחום וחנון/><קטע סוף=נפילת אפיים/><קטע סוף=מנחה/> {{מגירה|פיוט ל<noinclude>שחרית של </noinclude>שני וחמישי| {{:סידור/נוסח אשכנז/פיוט לשני וחמישי}}}}<קטע התחלה=מנחה/> ===שומר ישראל=== <קטע התחלה=שומר/>שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד, שְׁמֹר שְׁאֵרִית עַם אֶחָד, וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד, הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד. שׁוֹמֵר גּוֹי קָדוֹשׁ, שְׁמֹר שְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ, וְאַל יֹאבַד גּוֹי קָדוֹשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים בְּשָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת לְקָדוֹשׁ. <קטע התחלה=סיום/>מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים, הִתְרַצֶּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי כִּי אֵין עוֹזֵר. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ.<קטע סוף=שומר/> ===ואנחנו לא נדע=== <קטע התחלה=ואנחנו/>וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|דה"ב כ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהילים לג כב}}{{ש}} אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}} בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|לפני=מתוך|חבקוק ג ב}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}}<קטע סוף=ואנחנו/><קטע סוף=סיום/><קטע סוף=מנחה/> ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז}} <noinclude> ==שינויי נוסחאות== </noinclude> 33zom2p1u4nw41miuo2erydv4rkkwcr 0 163576 3078542 3077176 2026-08-21T15:11:55Z מו יו הו 37729 3078542 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{מילת קבע|אָתָֽאנוּ}} לְחַלּוֹת פָּנֶֽיךָ{{ש}} כִּי חֶֽסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶֽיךָ{{ש}} נָא אַל תְּבִישֵֽׁנוּ, נָא אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶֽיךָ {{רפרן|סְלַח לָֽנוּ, וּשְׁלַח לָֽנוּ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִמְּעוֹנֶֽךָ}} {{מילת קבע|אָתָֽאנוּ}} לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כַּפָּרָה{{ש}} אָיֹם וְנוֹרָא, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה{{ש}} תְּחַיֵּֽינוּ, תְּחׇנֵּֽנוּ, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא {{רפרן|סְלַח לָֽנוּ, וּשְׁלַח לָֽנוּ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִמְּעוֹנֶֽךָ}}<noinclude> {{סוף}} ==קישורים חיצוניים== {{ויקיפדיה}} [[קטגוריה:שירים מהסליחות]] [[קטגוריה:פיוטי רשות ופתיחה]] [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:תחינות לנפילת אפים]] </noinclude> i18y5bjes2rzo1nsts0fbdt5yhyxup9 0 163579 3078546 3077166 2026-08-21T15:13:43Z מו יו הו 37729 /* אל תקצוף ה' עד מאד */ 3078546 wikitext text/x-wiki {{תוכן עניינים שטוח}} {{מר|{{כפתור לחיץ|צבע=|[[#סליחות|למעבר אל הסליחות עצמן]]}}}} ==הלכות== {{טקסט מנוקד|גודל=18}} * {{צמד|ואשר לא צדה והאלהים '''א'''נה '''ל'''ידו '''ו'''שמתי '''ל'''ך|קישור=במדבר ל ג}} - הספרדים נוהגים בסדר סליחות, גם הנעשות בשוגג, החל מב' באלול, החודש בו עלה משה אל הר סיני לקבל בשנית את לוחות הברית. * יש הנוהגים לעשות "'''סדר כיפור קטן'''" בא' באלול, ואם חל הצום בשבת, מקדמים אותו ליום חמישי שקודם לאותה שבת. * {{צמד|ל'''א''' יח'''ל''' דבר'''ו''' ככ'''ל'''|קישור=במדבר ל ג}} - בערב חודש אלול ובי"ט באב, ערב ראש השנה ובערב יום כיפור נוהגים לעשות '''התרת נדרים'''. * {{צמד|ואהבת לרעך כמוך|קישור=ויקרא יט יח}} - בחודש אלול מרבים באהבה, אחווה, שלום ורעות (ראה כה"ח תקפא ס"ק חי). נוהגים לבקש סליחות איש מרעהו, גם אם אין יודע האדם האם פגע ברעהו, שכן, לפעמים אדם עלול להעליב חברו בהערה, שלא היה בה כל כוונה לפגוע רע, אך הוא נפגע ונבוך לציין זאת בפני אותו חבר. כמו כן, נוהגים לברך איש רעהו ולהחל שיחתמו בספר החיים הטובים. * '''תשובה תפילה וצדקה -''' {{צמד|'''א'''ני '''ל'''דודי '''ו'''דודי '''ל'''י |קישור=שיר השירים ו ג}} (תפילה), {{צמד|ומל יהוה אלהיך '''א'''ת '''ל'''בבך '''ו'''את '''ל'''בב זרעך|קישור=במדבר ל ג}} (תשובה) ו{{צמד|'''א'''יש '''ל'''רעהו '''ו'''מתנות '''ל'''אביונים|קישור=אסתר ט כב}}(צדקה), והנותן צדקה בכל השנה לא ייתן יותר מחומש. * במהלך מ' יום אלו ועד יום הכיפורים נוהגים '''לפשפש בדרכים ובמעשים''', לראות אם טובים או רעים, להתוודות ולחזור בתשובה. אמנם יש לעשות כן בכל לילה אך בימים אלו יש להקפיד יותר. * '''מזמורי תהלים -''' נוהגים לומר י מזמורים בכל יום מימי החול כדי לסיים את כל ספר תהלים לפני ראש השנה. * '''ספר התיקונים -''' יש נוהגים לקרוא את כל [[תיקוני זהר|שבעת התיקונים]] עד יום הכיפורים החל מחודש אלול. * '''בדיקת שופר, מזוזות ותפילין.''' * משבת שלאחר ט באב במשך שבע שבתות עד סוף חודש אלול קוראים בשבתות את '''"ז' דנחמתא" בהפטרה'''. אם חל א באלול בשבת או בראשון קוראים "עניה סוערה" ולאחריו פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "השמים כסאי" ומ"מחר חודש". * '''תענית -''' נהוגים להתענות י ימים, המתחילים ד ימים מראש השנה ועד יום כיפור, לא כולל שישי, שבת וראש השנה, ומומלץ להתענות בימי ב' ו-ה' ובערב ראש השנה. מי שיודע כי תהיה לו סעודת מצווה יקדים את התענית ביום וימיר יום זה ביום אחר. **אין כל חובה להתענות, ובמידה והתענית מונעת מהאדם ללמוד תורה עדיף שילמד תורה. **יש לקבל את התעניות בסוף תפילת מנחה, קודם התענית, לפני שאומר {{ציטוטון|יהי לרצון אמרי...}}, ואם שכח יכול לקבלו אח"כ אפילו בין השמשות אם לא התפלל ערבית ויאמר : {{ציטוטון|רבון העולמים, הריני לפניך על תנאי בתענית נדבה, למחר מעלות השחר עד אחר תפילת ערבית לכפר על כל חטאי ועונותי ופשעי שחטאתי ועויתי ופשעתי מנעורי ועד היום הזה ובפרט על עוון פלוני. ואם לא אוכל או לא ארצה כשאומר: מזמור לדוד ה' רועי אוכל להפסיק ולא יהיה בי שום עון. אבל יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתתן בי כח ובריאות ואזכה להתענות למחר ותקבלני באהבה וברצון, ותזכני לשוב בתשובה שלמה ותענה עתירתי ותשמע תפלתי כי אתה שומע תפלת כל פה, ברוך שמוע תפלה}} **במנחה של יום התענית יאמר: {{צא|רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני|ברכות יז א}} יהיו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך. יהוה צורי וגואלי: * '''תיקון כרת -''' ויש הרוצים לכפר על אחד מתוך שלושים ושש כריתות יכול ללמוד כל הלילה, ללא שינה כלל, ובפרט על עניין הכרת שעליו מתענה. והנותרים ערים בליל הושענא רבה או ליל שבועות כאילו עשו תיקון כרת. * אכילה לפני התפילה - ולא יאכל וישתה אלא רק אחרי שחרית, ואם מנע ממנו ליישוב דעתו, יכול לשתות ולאכול בכדי להחזיר דעתו לתפילה. * טבילה - {{ציטוטון|טהרה מביא לידי קדושה}}, בין טהרת הגוף ובין טהרת הנפש על כן הכהנים היו מרבים להטבל טרם התפילה גם אם כל חשש לטומאה. ומי ששימש מיטתו או ח"ו נטמא, ישתדל לטבול קודם התפילה. ===ערב ראש השנה=== * רבים נוהגים לצום בערב ראש השנה שכן זהו היום האחרון לעשות תשובה לפני יום הדין. * תענית - יש הנוהגים להתענות עד ליל החג ויאמר "עננו" במנחה של ערב חג. יש המתענים רק עד תפילת מנחה כדי שלא להיכנס ליום טוב בתענית, והנוהג כך לא יאמר "עננו". ** מי שצם בערב ראש השנה ולא ישן בלילה יכול לאכול עד עמוד השחר אך אם ישן וקם לפני עמוד השחר לא יאכל דבר לפני הסליחות. ** מי שפקד להתענות מדי שנה ולא יכל בשנה זו יעשה התרת נדרים על מנהג זה. * בערב ראש השנה יעסוק בתורה, במצוות, בתשובה, ויקדם לבקש מחילה מחבריו. * לובשים בגדי שבת וכן מי שצריך להסתפר יסתפר טרם החג או אחריו. * בשחרית של ערב ראש השנה לא אומרים וידוי, תחנון, נפילת אפים, "למנצח...יענך ה'", "תפילה לדוד", צידוק הדין. אם אומרים סליחות טרם עלית הנץ אומרים וידוי בסליחות ואם עלה השחר יש שלא אומרים נפילת אפים או וידוי. * בלילה ערב ראש השנה אומרים תיקון רחל. * במנחה של ערב ראש אומרים וידוי. * אם חל ראש השנה ביום שני אומרים "צדקתך" בשבת שלפני כן. * אין תוקעים בשופר כדי להבדיל בין תקיעות רשות, אלו תקיעות של חודש אלול, לתקיעות חובה, אלו הן תקיעות ראש השנה. ואם רוצה להתאמן יתקע בחדר סגור ממנו לא נשמע תקיעה לבחוץ. * בערב ראש השנה נוהגים לעשות התרת נדרים אחרי הסליחות לפני התפילה כיוון שמי שנמצא בנידוי אין תפילתו מתקבלת למשך 40 יום. * טובלים לפני ערב ראש השנה. חמש טבילות עבור טהרה, תיקון הכעס, למתק הדין והגבורה בחסדים, להעביר מעליו את מלבושי החול - "תכלה שנה וקללותיה" ולבסוף עבור קבלת קדושת ראש השנה. ומי שאינו זוכר יטבול חמש פעמים ויכוין בטבילתו לפי הכתוב באתר זה. ==ברכות השחר והתורה== * הקמים לפני עמוד השחר ייטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים", ברכת השחר וברכות התורה, ואחריהם יאמר סליחות. אם קם חצי שעה קודם עלות השחר יאמר "תיקון חצות", ועדיף שיקום עבור תיקון חצות על פני סליחות. ואם אמר תיקון חצות והלך לישון ינטול עם קמתו ויברך ברכות השחר, ואם אמר טרם השינה, לא יאמר עם קימה. * מי שנשאר ער כל הלילה יברך אחרי [[W:חצות הלילה (הלכה)|חצות הלילה]] ברכת השחר, מ"אלוקי נשמה" עד "גומל חסדים טובים לעמו ישראל". ואם לא ברך ברכות השחר בחצות יכול לברך כל הלילה או בבוקר. עם עמוד השחר ינטול ידיו בלי ברכה ויברך את ברכות התורה ואם מסופק האם עלה עמוד השחר אל ללמוד תורה ללא ברכות התורה ובמקום יאמר פיוטים. * אם שכח ברכות השחר יכול לומר כל היום. גם אחרי שחרית ניתן לומר אך ללא ברכות התורה ומברכת "המחזיר נשמות" מהן נפטר בשעה השחרית באומרו "אהבת עולם" ו"מחיה המתים" בהתאמה. * ידקדק לקחת שליח ציבור הגון, גדול תורה ומעשיו טובים ככל שיכול למצוא. וראוי שיהיה בן שלשים שנה ויותר שכן אז נכנע ללבו. וכן מומלץ שיהיה נשואי עם ילדים. ומי שמעמיד ש"ץ שאינו הגון הריהו כאילו גזל ציבור ומנע דבר טוב לו היו ראוי. ומכל מקום כל ישראלים כשרים. * היודע כי אינו בקי בתפילות לא יכנס עצמו להתפלל סליחות ואלא אם הפצירו בו, וימנע מלעלות גם אם במקומו משהו שאינו הגון יעלה. * המתאבל או בבית אבלים לא יצא מביתו ויאמר סליחות ללא וידוי וי"ג מידות. אם אין מניין רשאי המתאבל להתפלל בבית הכנסת אך לא יאמר וידוי, יג מידות ונפילת אפים. * אם יש חתן בבית כנסת נהוג לומר את כל הסליחות חוץ מנפילת אפים ווידוי. * המתאבל או בבית אבלים לא יצא מביתו ויאמר סליחות ללא וידוי וי"ג מידות. אם אין מניין רשאי המתאבל להתפלל בבית הכנסת אך לא יאמר וידוי, יג מידות ונפילת אפים. * אם יש חתן בבית כנסת נהוג לומר את כל הסליחות חוץ מנפילת אפים ווידוי. ==תיקון חצות== * בחודש אלול וימי הסליחות, הקם ויש לו זמן לומר או "סליחות" או "תיקון חצות" יאמר "תיקון חצות". ==[[פתיחת אליהו]]== ===אמר רבי שמעון=== {{:אמר רבי שמעון}} {{סוף}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==בקשות== {{הור2|ואם לא הגיע עדיין זמן סליחה נוהגים לומר בקשות:}} ===ישן אל תרדם=== {{:ישן אל תרדם}} ==מזמורי תהלים== {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר חמישי|פרק קכו}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר ראשון|פרק יז}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר ראשון|פרק לב}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שני|פרק נא}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שני|פרק סה}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שלישי|פרק פה}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר רביעי|פרק קב}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר ראשון|פרק כז}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר רביעי|פרק קג}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר רביעי|פרק קד}} ==סליחות== ===מלכי עולם בורא=== {{הור2|יש האומרים:}} {{:מלכי עולם בורא}} ===קמתי באשמורת=== {{:קמתי באשמורת}} ===אשרי יושבי ביתך=== יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג כב}}{{ש}} [יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}] {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===קדיש=== {{:חצי קדיש|נוסח=מזרח}} ===בן אדם מה לך נרדם=== {{:בן אדם מה לך נרדם}} ===לך ה' הצדקה=== {{:סידור/נוסח עדות המזרח/סליחות לימי התשובה/לך ה' הצדקה}} ===למענך אלהי=== {{החלף|{{בעשרת ימי תשובה}}|בעשרת ימי תשובה:|{{הור2|יש אומרים בעשרת ימי תשובה:}}}} {{:למענך אלהי}} {{בעשרת ימי תשובה סוף}} אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}} ===ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים=== {{הור2|יש אומרים במקום {{צ|שבט יהודה}}:}} {{#קטע:ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|מזרח}} ===שבט יהודה בדוחק ובצער=== {{הור2|מכאן עומדים}} {{:שבט יהודה בדוחק ובצער}} ===אל מלך יושב על כיסא רחמים=== {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרח}} ===שם אל קמתי לברך=== {{הור2|יש האומרים:}} {{:שם אל קמתי לברך}} ===רחמנא אידכר לן=== {{#קטע:רחמנא אידכר לן|עדות מזרח}} ===י"ג מידות=== '''וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ – יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃{{ש}}וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}''' ===אנא כעב זדוני תמחהו=== {{הור2|יש אומרים:}} {{:אנא כעב זדוני תמחהו}} ===אנשי אמונה אבדו=== {{החלף|{{:אנשי אמונה אבדו|נוסח=מזרח}}|צָרוֹתֵינוּ|סְלִיחָתֵנוּ}} ===אל מלך יושב על כיסא רחמים=== {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרח}} === תמהנו מרעות=== {{:תמהנו מרעות}} ===אל מלך יושב על כיסא רחמים=== {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרח}} אֲנַחְנוּ בּוֹשְׁנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ, וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ: ===אל תעש עמנו כלה === {{:אל תעש עמנו כלה|נוסח=מזרח}} ===וידוי=== ====אתוודה על עבירות==== {{הור2|יש אומרים {{צ|אתוודה על עבירות}}, ונוהגים שהחזן קורא את החלק הראשון של החרוז והקהל משיבים את החלק השני.}} {{:אתוודה על עבירות}} ====הוידוי ==== {{הור2|יש האומרים נוסח מקוצר (רק {{צ|אשמנו בגדנו…}}), ויש האומרים נוסח וידוי מורחב, ויאמר מנוסח זה רק {{צ|אשמנו בגדנו}}, וכל מה שיודע שחטא בו ונכלל בוידוי זה:}} אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מַלְכֵּנוּ מִתְּחִנָּתֵנוּ. שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ. אֲבָל חָטָאנוּ, עָוִינוּ, פָּשַׁעְנוּ, אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ וְאַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ. חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַייָ, וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה׃{{ממס|תהלים לב ה}}{{ש}} מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם׃{{ממס|משלי כח יג}} {{:וידוי אשמנו מורחב}} ====אשמנו מכל עם==== {{:אשמנו מכל עם|נוסח=מזרח}} ===יצו האל=== {{החלף|{{בעשרת ימי תשובה}}|בעשרת ימי תשובה|יש אומרים בערב ראש השנה ובערב יום הכפורים}} {{:יצו האל לדל שואל}} {{בעשרת ימי תשובה סוף}} ===קבלת עול מלכות שמים=== {{:נוסח קבלת עול מלכות שמים - מורחב (עדות מזרח)}} {{:מיוחד באהיה אשר אהיה}} אֶחָד אֱלֹהֵינוּ, גָּדוֹל אֲדוֹנֵנוּ, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ.{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ׃{{ממס|תהלים עט ו}} ===לקדושת שמך=== לִקְדֻשַּׁת שִׁמְךָ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ.{{ש}} לֹא לָנוּ יְיָ, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ׃{{ש}} לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם. וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם.{{ממס|תהלים קטו|תהלים קטו א-ג}}{{ש}} אֶחָד אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם, עֵדוּתֵנוּ בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם.{{ש}} חַי וְקַיָּם הוּא, מָלֵא רַחֲמִים הוּא, מָלֵא זַכִּיּוּת הוּא.{{ש}} כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה, בַשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.{{ש}} אֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה וְאֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה תִּפְעַל, כִּי הַכֹּל מַעֲשֵׂה יָדָיו. ===אלהינו שבשמים=== {{#קטע:אלהינו שבשמים|עדות המזרח}} ===אלהים אתה ידעת לאולתי=== {{הור2|יש אומרים:}} {{:אלהים אתה ידעת}} ===עננו=== {{הור2|כשאומרים {{צ|עֲנֵנוּ}} יש להזהר שלא להדגיש הנו"ן, כדי שלא ישתנה ללשון עינוי חלילה.}} {{#קטע:עננו אבינו|עדות מזרח}} ===עננו אלוהי אברהם=== {{#קטע:עננו אלוהי אברהם|עדות המזרח}} === חטאנו לפניך רחם עלינו === {{:אדון הסליחות}} ===אל רחום שמך=== {{:אל רחום שמך}} ===ה' חננו והקימנו=== {{בעשרת ימי תשובה}} {{:ה' חננו והקימנו}} {{בעשרת ימי תשובה סוף}} ===חוסה על ישראל עמך=== {{:חוסה על ישראל עמך}} ===עשה למען שמך=== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרח}} ===דעני לעניי=== {{#קטע:דעני לעניי|עדות מזרח}} ===יה שמע אביוניך=== {{החלף|{{בעשרת ימי תשובה}}|בעשרת ימי תשובה:|{{הור2|יש אומרים בעשרת ימי תשובה:}}}} {{החלף|{{:יה שמע אביוניך}}|הַמִּנְחָה|הַשַּׁחַר}} {{בעשרת ימי תשובה סוף}} ===אם אפס=== {{:אם אפס|נוסח=מזרח}} ===אל מלך יושב על כיסא רחמים=== {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרח}} ===למתודה חטאתיו=== {{הור2|יש נוהגים לומר תחינה זו:}} {{:למתודה חטאתיו}} ===בזכרי על משכבי=== {{הור2|יש נוהגים לזמר במקום {{צ|למתודה}} תחינה זו:}} {{:בזכרי על משכבי}} רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, רַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ. ===אליך ה' נפשי אשא=== {{ק|[[תהלים כה]]}}{{ש}} לְדָוִד, אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָּׂא׃ אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה, אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי׃ גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ, יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם׃ דְּרָכֶיךָ יְיָ הוֹדִיעֵנִי, אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי׃ הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי, אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם׃ זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃ חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר, כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה, לְמַעַן טוּבְךָ יְיָ׃ טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃ יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט, וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ׃ כָּל אָרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת, לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו׃ לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא׃ מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְיָ, יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר׃ נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין, וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ׃ סוֹד יְיָ לִירֵאָיו, וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם׃ עֵינַי תָּמִיד אֶל יְיָ, כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי׃ פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי׃ צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ, מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי׃ רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי, וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי׃ רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ, וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי׃ שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי, אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ׃ תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי, כִּי קִוִּיתִיךָ׃ פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו׃ וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:{{ממס|תהלים קל ח}} יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:{{ממס|שמות לב יב}} ===תחינה של יום=== ====תחינה ליום ראשון==== {{:ה' שועת עמך הקשיבה}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:}} ====תחינה ליום שני==== {{:ה' יחיד}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:}} ====תחינה ליום שלישי==== {{:ה' דלו עיני}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:}} ====תחינה ליום רביעי==== {{:ה' אם גדל עווני}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.}} ====תחינה ליום חמישי==== {{:ה' שעה נודד מקנו}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.}} ====תחינה ליום ששי==== {{:ה' אלהים מושיב יחידים}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.}} ===אל תקצוף ה' עד מאד=== אַל תִּקְצֹף יְיָ עַד מְאֹד, וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן, הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ:{{ממס|ישעיהו סד ח}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ:{{ממס|ירמיהו יד כא}}{{ש}} אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ:{{ממס|ירמיהו יד ז}}{{ש}} אָדוֹן סְלַח לָנוּ. {{:אם אשמנו כתולע האדים}} ===אתאנו לחלות פניך=== {{:אתאנו לחלות פניך}} ===מרנא דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|מזרח}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=מזרח}} ===רחמים פשוטים=== {{:רחמים פשוטים}} ===אליך ה' נשאתי עיני=== {{:אליך ה' נשאתי עיני}} ===הושיענו למען שמך=== {{:הושיענו למען שמך}} ===אבינו מלכנו אבינו אתה=== {{הור2|אם אין זמן מדלגים.}} {{:אבינו מלכנו אבינו אתה}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מזרח}} ===קדיש תענו ותעתרו=== {{:חצי קדיש|נוסח=מזרח}} {{הור2|נוהגים לתקוע כאן בשופר תשר"ת תש"ת תר"ת, בכל יום מימי הסליחות פרט לערב ראש השנה. עומדים כאן.}} {{:תענו ותעתרו ברחמים מן השמים}} ===ממעמקים קראתיך ה'=== {{ק|[[תהלים קל]]}}{{ש}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ׃ אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי׃ אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃ כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא׃ קִוִּיתִי יְיָ קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי׃ נַפְשִׁי לַאדֹנָי, מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר׃ יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ, כִּי עִם יְיָ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת׃ וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו׃ ===יהא שלמא=== {{:קדיש יתום|נוסח=מזרח}} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===בת אהובת אל קמה בשחר=== {{הור2|אם נשאר הרבה זמן עד התפילה שרים:}} {{:בת אהובת אל קמה בשחר}} {{הור2|יטול ידיו ללא ברכה ויקרא [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/שחרית|שחרית]].}} ==סדר התרת קללות== {{:סדר התרת קללות}} ==סדר התרת נדרים== {{:סדר התרת נדרים}} <noinclude> [[קטגוריה:סדרי סליחות]] [[קטגוריה:סידור כללי - מזרח]] </noinclude> q1dt55zl6ru26roc31o9j7i71konp0d 0 171292 3078531 3076937 2026-08-21T14:55:56Z מו יו הו 37729 3078531 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==נוסח עדות המזרח== <קטע התחלה=עדות מזרח/> {| |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לַן}} קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לַן}} קְיָמֵהּ דְּיִצְחָק עֲקֵדָא{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לַן}} קְיָמֵהּ דְּיַעֲקב שְׁלֵמָא{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לַן}} קְיָמֵהּ דְּמשֶׁה נְבִיָּא{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לַן}} קְיָמֵהּ דְּאַהֲרֹן כָּהֲנָא{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לַן}} זְכוּתֵהּ דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לַן}} קְיָמֵהּ דְּדָוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לַן}} קְיָמֵהּ דְּפִינְחָס קַנָּאָה{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לַן}} צְלוֹתֵהּ דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|אֲ}}רֵם יְמִינָךְ וְאַצְמַח פֻּרְקָנָךְ{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|בְּ}}כִסּוּפֵי אַפִּין אֲתֵינָא לְמִקְרֵי קַמָּךְ, רַחֵם עֲלַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|גַּ}}לֵּי גְבֻרְתָּךְ וּפְרֹק לַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|דִּ}}ינַן אַפֵּק לִנְהוֹרָא{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|דִּ}}ינָא דְחַיֵּי טָבֵי גְּזֹר עֲלַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|הַ}}דְרָךְ שַׁוִּי עֲלַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|וְ}}לָא תִתְפְּרַע כְּעוֹבָדָנָא בִּישִׁין מִנַּן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|זִ}}יוָךְ אַשְׁרֵי עֲלַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | [{{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|זַ}}כְוָן חַפֶּשׂ לָן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}}] |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|חֲ}}שֹׁב עֲלַן טַבְוָן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|טַ}}בְוָן סַגִּיאָן אַיְתֵי עֲלַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|יִ}}תְגַּלְגְּלוּן רַחֲמָךְ עֲלַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |} {{בעשרת ימי תשובה}} {| |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|כַּ}}תְבִנַּן בְּסִפְרָא דְחַיֵּי{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|כַּ}}תְבִנַּן בְּסִפְרָא דְרַחֲמֵי{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|כַּ}}תְבִנַּן בְּסִפְרָא דְצַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|כַּ}}תְבִנַּן בְּסִפְרָא דִישָׁרֵי וּתְמִימֵי{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|כַּ}}תְבִנַּן בְּסִפְרָא דְפַרְנָסָתָא טַבְתָּא וּמְזוֹנֵי טָבֵי{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |} {{בעשרת ימי תשובה סוף}} {| |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|כְּ}}בשׁ חֶמְתָּא וְרֻגְזָא מִנַּן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|לָ}}א תַעְבֵּד גְּמִירָא לַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|מְ}}חֹל וּשְׁבֹק לְחוֹבִין וְלַעֲוָיַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|נְ}}הוֹר טוּבָךְ אַנְהַר עֲלַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|סָ}}עֵד וְסָמֵךְ הֱוֵי לַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|עֲ}}בֵד עִמָּנָא אָתָא לְטָב{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|פְּ}}תַח שְׁמַיָּא לִצְלוֹתִין{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|צְ}}לוֹתָנָא קַבֵּל בְּרַעֲוָא{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|קַ}}בֵּל צְלוֹתִין וּבָעוּתִין בְּעִדָּן עָקְתִין{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|רַ}}חֵם עַל נִשְׁמָתִין{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|שַׁ}}תָּא טָבְתָא אַיְתֵי עֲלַן{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} {{סי|תּ}}וּב מֵרֻגְזָךְ{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- | {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} וְלָא נֶהְדַּר רֵיקָם מִן קַמָּךְ{{רווח|3}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |}<קטע סוף=עדות מזרח/> ==נוסח עדות אשכנז== <קטע התחלה=אשכנז/> {| |- |<includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly> {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן}} קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא ||{{רווח|1}}|| <includeonly>{{הור|קהל:}}</includeonly> {{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly> {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן}} קְיָמֵהּ דְּיִצְחָק עֲקֵדָא || || <includeonly>{{הור|קהל:}}</includeonly> {{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly> {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן}} קְיָמֵהּ דְּיַעֲקֹב שְׁלֵמָא || || <includeonly>{{הור|קהל:}}</includeonly> {{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly> {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן}} זְכוּתֵהּ דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא || || <includeonly>{{הור|קהל:}}</includeonly> {{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly> {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן}} קְיָמֵהּ דְּמשֶׁה נְבִיָּא || || <includeonly>{{הור|קהל:}}</includeonly> {{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly> {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן}} קְיָמֵהּ דְּאַהֲרֹן כַּהֲנָא || || <includeonly>{{הור|קהל:}}</includeonly> {{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly> {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן}} קְיָמֵהּ דְּפִינְחָס קַנָּאָה || || <includeonly>{{הור|קהל:}}</includeonly> {{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly> {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן}} קְיָמֵהּ דְּדָוִד מְשִׁיחָא || || <includeonly>{{הור|קהל:}}</includeonly> {{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly> {{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן}} צְלוֹתֵהּ דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא || || <includeonly>{{הור|קהל:}}</includeonly> {{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |<includeonly>{{הור|חו"ק:}}</includeonly> {{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} תּוּב מֵרוּגְזָךְ וְלֹא נֶהֱדַּר רֵיקָם מִן קֳדָמָךְ || || {{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |}<קטע סוף=אשכנז/> ==נוסח איטליה== {| |- |{{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְּכַר לָנָא}} קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם אֲבוּנָא{{רווח|4}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |{{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְּכַר לָנָא}} קְיָמֵהּ דְּיִצְחָק עֲקִידָא{{רווח|4}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |{{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְּכַר לָנָא}} קְיָמֵהּ דְּיַעֲקֹב בֻּכְרָא{{רווח|4}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |{{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְּכַר לָנָא}} קְיָמֵהּ דְּמֹשֶׁה נְבִיָּא{{רווח|4}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |{{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְּכַר לָנָא}} קְיָמֵהּ דְּאַהֲרֹן כַּהֲנָא{{רווח|4}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |{{מילת קבע|רַחֲמָנָא אִדְּכַר לָנָא}} קְיָמֵהּ דְּפִנְחָס קַנָּאָה{{רווח|4}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |{{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} אִתְרַצֵּי לַן{{רווח|4}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |{{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} אִתְרַצֵּי לְיַמִּינָךְ{{רווח|4}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |- |{{מילת קבע|רַחֲמָנָא}} רַחֵם עַל נִשְׁמָתִין{{רווח|4}}||{{ע|בְּדִיל וַיַּעֲבֹר}} |}<noinclude> [[קטגוריה:שירים מהסליחות]] [[קטגוריה:פיוטי רחמים]] [[קטגוריה:פיוטים בארמית]] [[קטגוריה:מנהג איטליה]] </noinclude> peh00bzne43gn3goxug2d7p1pd4b0bc 0 206359 3078549 2906973 2026-08-21T15:17:54Z מו יו הו 37729 3078549 wikitext text/x-wiki <קטע התחלה=חול/>קַוֵּה אֶל יְיָ, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְיָ:{{ממס|תהלים כז יד}}{{ש}}אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:{{ממס|ש"א ב ב}}{{ש}}כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְיָ וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ:{{ממס|תהלים יח לב}} אֵין כֵּאלֹהֵינוּ. אֵין כַּאדוֹנֵינוּ. אֵין כְּמַלְכֵּנוּ. אֵין כְּמוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}מִי כֵאלֹהֵינוּ. מִי כַאדוֹנֵינוּ. מִי כְמַלְכֵּנוּ. מִי כְמוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}נוֹדֶה לֵאלֹהֵינוּ. נוֹדֶה לַאדוֹנֵינוּ. נוֹדֶה לְמַלְכֵּנוּ. נוֹדֶה לְמוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ. בָּרוּךְ אֲדוֹנֵינוּ. בָּרוּךְ מַלְכֵּנוּ. בָּרוּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ. אַתָּה הוּא אֲדוֹנֵינוּ. אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ. אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ.{{ש}}אַתָּה הוּא שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים. {{ממס1|כריתות ו א}} פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת, הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. מוֹר וּקְצִיעָה, שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה, וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא. וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה שֶׁשָּׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה, יֵין קַפְרִיסִין שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בָּעֲזָרָה מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. <קטע סוף=חול/><noinclude>{{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}}{{ש}}</noinclude>{{ממס1|משנה תמיד ז א}} הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.{{ש}}בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים: לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ׃{{ממס|תהלים כד}}{{ש}}בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים: גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קׇדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח}}{{ש}}בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט׃{{ממס|תהלים פב}}{{ש}}בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים: אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ׃{{ממס|תהלים צד}}{{ש}}בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|תהלים פא}}{{ש}}בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים: יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃{{ממס|תהלים צג}}{{ש}}בַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׃{{ממס|תהלים צב}} מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה, לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.<noinclude>{{סוף}}</noinclude> <קטע התחלה=חול/>{{ממס1|מגילה כח ב}} תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ: כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, מֻבְטַח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ׃{{ממס|חבקוק ג ו}} אַל תִּקְרֵי הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת. <קטע התחלה=אמר רבי אלעזר/>{{ממס1|ברכות סד א}} אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ׃{{ממס|ישעיהו נד יג}} אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ, אֶלָּא בּוֹנָיִךְ. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל:{{ממס|תהלים קיט קסה}} יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׃ לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ׃ לְמַעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ׃{{ממס|תהלים קכב#קכב ז|תהלים קכב ז-ט}} יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}} <קטע סוף=אמר רבי אלעזר/><קטע סוף=חול/><noinclude> [[קטגוריה:סידור כללי - קטעים מהסידור]] [[קטגוריה:סידור כללי - אשכנז]] 4mhkrx1ina4zfx7v8mg9q215gy5u7py 0 209453 3078558 2998781 2026-08-21T15:31:02Z מו יו הו 37729 3078558 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ערבית לחול= ==קריאת שמע וברכותיה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ברכו ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ג|ט}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|י}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יג}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א|ד א}} {{מגירה|במוצאי שבת|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה חוננתנו}}חָנֵּנוּ…}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ד חננו|ו כי}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו ת|ז ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ח כ|יד א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יד ת|טז א}} {{מגירה|בזמן עצירת גשמים|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|טז כי|יז א}} {{מגירה|בראש חודש ובחול המועד|{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=חודש ומועד}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח א}} {{על הנסים אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל|וכתוב}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שלום רב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון|במרומיו}} {{מגירה|במוצאי שבת|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שבת/ערבית למוצאי שבת|ויהי נועם}}}} ==קדיש שלם== {{הור|בתשעה באב, למנהג אשכנז המערבי אומרים קדיש ללא {{צ|תתקבל}}.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם}} {{הור2|'''בפורים''' קוראים כאן את [[סידור/נוסח אשכנז/פורים/קריאת המגילה|מגילת אסתר]], ואחר כך אומרים {{צ|ואתה קדוש}} (ובמוצ"ש אומרים קודם {{צ|ויהי נועם}}), וקדיש ללא {{צ|תתקבל}}.{{ש}}'''בתשעה באב''' אומרים כאן קינות, ולאחריהם אומרים {{צ|ואתה קדוש}} (ואף אם חל במוצ"ש אין אומרים {{צ|ויהי נועם}}), וקדיש ללא {{צ|תתקבל}}.}} {{מגירה|ספירת העומר| ==ספירת העומר== {{:סידור/נוסח אשכנז/ספירת העומר}}}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב}} {{מגירה|מראש חודש אלול עד הושענא רבה אומרים "לדוד"| ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ====קדיש יתום==== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}}} <noinclude> ==שינויי נוסחאות== </noinclude> [[קטגוריה:תפילת ערבית]] lkfhlmlv0c4z2qx2p3k3ndt806990wi 3078559 3078558 2026-08-21T15:32:45Z מו יו הו 37729 3078559 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ערבית לחול= {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/שבת/ערבית למוצאי שבת|'''למעבר לערבית למוצאי שבת''']]}} ==קריאת שמע וברכותיה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ברכו ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ג|ט}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|י}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יג}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א|ד א}} {{מגירה|במוצאי שבת|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה חוננתנו}}חָנֵּנוּ…}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ד חננו|ו כי}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו ת|ז ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ח כ|יד א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יד ת|טז א}} {{מגירה|בזמן עצירת גשמים|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|טז כי|יז א}} {{מגירה|בראש חודש ובחול המועד|{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=חודש ומועד}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח א}} {{על הנסים אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל|וכתוב}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שלום רב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון|במרומיו}} {{מגירה|במוצאי שבת|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שבת/ערבית למוצאי שבת|ויהי נועם}}}} ==קדיש שלם== {{הור|בתשעה באב, למנהג אשכנז המערבי אומרים קדיש ללא {{צ|תתקבל}}.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם}} {{הור2|'''בפורים''' קוראים כאן את [[סידור/נוסח אשכנז/פורים/קריאת המגילה|מגילת אסתר]], ואחר כך אומרים {{צ|ואתה קדוש}} (ובמוצ"ש אומרים קודם {{צ|ויהי נועם}}), וקדיש ללא {{צ|תתקבל}}.{{ש}}'''בתשעה באב''' אומרים כאן קינות, ולאחריהם אומרים {{צ|ואתה קדוש}} (ואף אם חל במוצ"ש אין אומרים {{צ|ויהי נועם}}), וקדיש ללא {{צ|תתקבל}}.}} {{מגירה|ספירת העומר| ==ספירת העומר== {{:סידור/נוסח אשכנז/ספירת העומר}}}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב}} {{מגירה|מראש חודש אלול עד הושענא רבה אומרים "לדוד"| ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ====קדיש יתום==== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}}} <noinclude> ==שינויי נוסחאות== </noinclude> [[קטגוריה:תפילת ערבית]] 0zlwy7t6n39r2zb7gl8tuiy17nl02zt 0 212882 3078550 3005799 2026-08-21T15:18:54Z מו יו הו 37729 /* פרשת המן */ 3078550 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית לחול= {{ברכות השחר אשכנז|חול}} {{קרבנות אשכנז|שחרית|שבת=לא}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|חול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרות|ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|מה רבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אל ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והאופנים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל ברוך|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}<P>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|עזרת|גאל}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני|ד א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ד חננו|ז ת}} {{מגירה|בחזרת הש"ץ בתענית ציבור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|עננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ח כ|יד א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יד ת|טז א}} {{מגירה|בזמן עצירת גשמים בארץ ישראל|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|טז כי|יז א}} {{מגירה|בראש חודש ובחול המועד|{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=חודש ומועד}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} |{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3|{{הור|בחזרת הש"ץ, הקהל אומר:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}}} |} {{על הנסים אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל|וכתוב}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כהנים כ|אדיר}}{{ש}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון|במרומיו}} {{הור2|בראש חודש, חול המועד וחנוכה אומרים כאן [[סידור/נוסח אשכנז/הלל|הלל]].}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/מוסף ראש חודש#הלל|'''להמשך בתפילת ראש חודש''']]}} {{מגירה|סליחות לתענית ציבור|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל ארך}} <center> {{הור2|מכאן ממשיכים ואומרים את הסליחות המיוחדות לכל תענית ציבור:{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני קמא|'''לשני קמא''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לחמישי|'''לחמישי''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני תנינא#|'''לשני תנינא''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לעשרה בטבת|'''לעשרה בטבת''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לתענית אסתר|'''לתענית אסתר''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשבעה עשר בתמוז|'''לי"ז תמוז''']]}} }}</center>}}{{#בלי קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|הוראה למנחה}} ==קריאת התורה== {{מגירה|קריאת התורה| {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אל ארך אפים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הוצאה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ויהי}} {{רקע אפור|{{הור|בעשרת ימי תשובה:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ה|ריבונו ו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|בריך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|גדלו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אב הרחמים}}{{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ותגלה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכל הבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|קריאת התורה}} <center>{{לוח קריאת התורה לחול}}</center> {{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגומל}} {{הור|לאחר שעלו מנין הקרואים אומרים חצי קדיש:}}{{ש}}{{קדיש אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגבהה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהי רצון}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכנסה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהללו|לדוד מזמור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ובנחה}} }} {{הור2|'''בפורים''' קוראים כאן את מגילת אסתר.{{ש}}'''בתשעה באב''' אומרים כאן קינות.}} == אשרי, למנצח, ובא לציון == ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===למנצח=== {{הור|בימים אלו אין אומרים {{צ|למנצח}}: ראש חודש, חנוכה, פורים (י"ד וט"ו, גם באדר א'), תשעה באב. לגבי ערב יום טוב ואסרו חג יש מנהגים חלוקים.}} <קטע התחלה=למנצח/>לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ׃ יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃ יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃ נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ}}<קטע סוף=למנצח/> ===ובא לציון=== {{הור|בתשעה באב ובבית האבל מדלגים על הפסוק "ואני זאת בריתי..."}} {{:סידור/נוסח אשכנז/קדושה דסידרא}} ==קדיש שלם== {{הור2|בראש חודש ובחול המועד אומרים כאן חצי קדיש ומתפללים מוסף.}} {{הור|בתשעה באב אומרים קדיש בלי {{צ|תתקבל}}.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} === קדיש יתום === {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|חול}} {{מגירה|שיר של יום למועדים כמנהג הגר"א| בראש חודש: [[תהלים קד]]{{ש}} בחנוכה: [[תהלים ל]]{{ש}} בפורים: [[תהלים כב]]{{ש}} בחול המועד פסח: ראה [[סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום#פסח|כאן]]{{ש}} בחול המועד סוכות: ראה [[סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום#סוכות|כאן]] }} === קדיש יתום === {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} ==אין כאלהינו== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אין כאלקינו|חול}} === קדיש דרבנן === {{קדיש אשכנז|קדיש=דרבנן}}{{ש}}{{ש}} {{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.'''}} {{מגירה|מראש חודש אלול עד הושענא רבה אומרים "לדוד"| ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}}} {{מגירה|מזמורים לבית האבל| ==מזמורים לבית האבל== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|אבל}}}} ==הוספות== ===שש זכירות=== {{הור|א. יציאת מצרים}}{{ש}} לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:{{ממס|דברים טז ג}} {{הור|ב. מעמד הר סיני}}{{ש}} רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְיָ אֵלַי, הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי, אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:{{ממס|דברים ד#ד ט|דברים ד ט-י}} {{הור|ג. מעשי עמלק}}{{ש}} זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח:{{ממס|דברים כה#כה יז|דברים כה יז-יט}} {{הור|ד. מעשה מרים}}{{ש}} זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:{{ממס|דברים כד#כד ט|דברים כד ט}} {{הור|ה. מעשי אבותינו במדבר}}{{ש}} זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר:{{ממס|דברים ט ז}} {{הור|ו. שבת}}{{ש}} זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:{{ממס|שמות כ ז}} === שלושה עשר עיקרים === {{הור|א. מציאות ה'}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים. {{הור|ב. אחדותו}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד, וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה. {{הור|ג. אינו גוף}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף, וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף, וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל. {{הור|ד. ראשון ואחרון}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן. {{הור|ה. ראוי לעבוד רק לו}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ: {{הור|ו. נבואה}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת. {{הור|ז. נבואת משה}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית, וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים, לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו. {{הור|ח. תורה משמים}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ, הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. {{הור|ט. לא תהא מוחלפת}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. {{הור|י. השגחה}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:{{ממס|תהלים לג טו}} {{הור|יא. שכר ועונש}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו. {{הור|יב. משיח}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא. {{הור|יג. תחיית המתים}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ׃ קִוִּיתִי יְיָ לִישׁוּעָתְךָ׃ יְיָ לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי׃{{ממס|בראשית מט יח}}{{ש}} לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית יְיָ. סַבַּרִית יְיָ לְפוּרְקָנָךְ. יְיָ לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית. ===פרשת היראה=== וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺת יְיָ וְאֶת חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ׃ הֵן לַייָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ וְכׇל אֲשֶׁר בָּהּ׃ רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְיָ לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם, מִכׇּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה׃ וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם, וְעׇרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד׃ כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹחַד׃ עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה׃ וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׃ הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ׃ בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וְעַתָּה שָמְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׃ וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֺתָיו כׇּל הַיָּמִים׃ וִידַעְתֶּם הַיּוֹם, כִּי  לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, אֶת גׇּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה׃ וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכׇל אַרְצוֹ׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרׇדְפָם אַחֲרֵיכֶם, וַיְאַבְּדֵם יְיָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אׇהֳלֵיהֶם, וְאֵת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כׇּל יִשְׂרָאֵל׃ כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כׇּל מַעֲשֵׂה יְיָ הַגָּדֹל, אֲשֶׁר עָשָה׃ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃{{ממס|דברים י#י יב|דברים י יב-כב|וגם=דברים יא|יא א-ט}} יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שְׁתִּטַּע יִרְאָתְךָ וְאַהֲבָתְךָ בְּלִבִּי וּבְלֵב כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְיִרְאָה אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בְּכָל לְבָבֵנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ, יִרְאַת הָרוֹמְמוֹת שֶׁל אֵין סוֹף, בָּרוּךְ וְיִתְעַלֶּה שִׁמְךָ, כִּי גָּדוֹל אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ, אָמֵן סֶלָה. ===פרשת התשובה=== וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָמָּה׃ וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָמָּה׃ אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃ וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ׃ וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃ וְנָתַן יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵת כׇּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ׃ וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ, וְעָשִׂיתָ אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃ וְהוֹתִירְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל  מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ, לְטֹבָה, כִּי  יָשׁוּב יְיָ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ׃ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, כִּי תָשׁוּב אֶל יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃{{ממס|דברים ל#ל א|דברים ל א-י}} יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּחְתֹּר חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדְךָ לְהַחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְכָל פּוֹשְׁעֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבִכְלָלָם תַּחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים וְרוֹצֶה אַתָּה בִּתְשׁוּבָה, אָמֵן סֶלָה.<קטע התחלה=מן/> ===פרשת המן=== יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם, בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר, בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמֹד תּוֹרָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁזַּנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה. {{ממס1|שמות טז#טז ד|שמות טז ד-לו}} וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא׃ וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶר יִלְקְטוּ יוֹם  יוֹם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ, בְּשׇׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ, וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו, וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם׃ וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן׃{{ש}} וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר, בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃ וַיְהִי בָעֶרֶב, וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה׃ וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס, דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ׃ וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאׇכְלָה׃ זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ, עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם, אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאׇהֳלוֹ תִּקָּחוּ׃ וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט׃ וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר, אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ לָקָטוּ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר׃ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ, וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶה׃ וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אׇכְלוֹ, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס׃ וַיְהִי  בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כׇּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ, שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַייָ מָחָר, אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כׇּל הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר׃ וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַייָ, הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ׃ וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט, וְלֹא מָצָאוּ׃{{ססס}}וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה, עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי׃ רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם, שְׁבוּ  אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׃ וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי׃ וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן, וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ, מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן  יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן, וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם׃ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה, וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת׃ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן׃ וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא׃ אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ, גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם, וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם. כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרֻבִּים, בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח, בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל, מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחְסוֹרֵנוּ, וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵּי מַחְסוֹרֵנוּ, וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ, וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ, מִיָּדְךָ הַטּוֹבָה וְהָרְחָבָה, וְלֹא כְמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעַר גְּמוּלוֹתֵינוּ, וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם.<קטע סוף=מן/> ===תפילה לאחר התפילה=== יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ׃ לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ׃ וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נז|מ"א ח נז-ס}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר׃ אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה׃ לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ׃ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ׃{{ממס|תהלים סז}} מִזְמוֹר לְדָוִד יְיָ רֹעִי לֹא אֶחְסָר׃ בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃ נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ׃ גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי׃ תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה׃ אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|תהלים כג}} {{הור|כשרוצה לצאת מבית הכנסת ישב מעט ויאמר:}}{{ש}} אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים קמ יד}} {{הור|ואחר כך יעמוד ויאמר:}}{{ש}} כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׃{{ממס|מיכה ד ה}}{{ש}} עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}{{ש}} יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}} {{הור|ואחר כך ילך אל הפתח לאחוריו או יצדד, וישתחוה אל ארון הקודש ויאמר:}}{{ש}} נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי, הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ׃{{ממס|תהלים ה ט}} {{הור|וכשהולך אחר כך אומר:}}{{ש}} גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, וְהוּא יָגֻד עָקֵב׃{{ממס|בראשית מט יט}}{{ש}} וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל, וַייָ עִמּוֹ׃{{ממס|ש"א יח יד}}{{ש}} וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְיָ׃{{ממס|בראשית ו ח}} {{הור|אם בדעתו לעסוק היום במשא-ומתן, יאמר׃}}{{ש}} עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}{{ש}} הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ.{{ממס|תהלים נה כג}}{{ש}} שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם׃{{ממס|תהלים לז לז}}{{ש}} בְּטַח בַּייָ וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה׃{{ממס|תהלים לז ג}}{{ש}} הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׃{{ממס|ישעיהו יב ב}}{{ש}} רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר: וְהַבּוֹטֵחַ בַּייָ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ׃{{ממס|תהלים לב י}} וּכְתִיב: וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם.{{ממס|נחמיה ט ו}} יְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת, תֵּן לִי בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדַי, כִּי בָטַחְתִּי בְךָ שֶׁעַל יְדֵי מְלַאכְתִּי וּמַשָּׂא וּמַתָּן וַעֲסָקִים שֶׁלִּי תִּשְׁלַח לִי בְּרָכָה שֶׁאוּכַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמִי וּבְנֵי בֵיתִי בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ.{{ממס|תהלים נה כג}} אָמֵן.<noinclude> [[קטגוריה:תפילת שחרית]] og2bpvhhk3q4hhakey6tp3faax9tx90 3078551 3078550 2026-08-21T15:19:15Z מו יו הו 37729 /* פרשת התשובה */ 3078551 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית לחול= {{ברכות השחר אשכנז|חול}} {{קרבנות אשכנז|שחרית|שבת=לא}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|חול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרות|ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|מה רבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אל ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והאופנים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל ברוך|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}<P>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|עזרת|גאל}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני|ד א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ד חננו|ז ת}} {{מגירה|בחזרת הש"ץ בתענית ציבור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|עננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ח כ|יד א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יד ת|טז א}} {{מגירה|בזמן עצירת גשמים בארץ ישראל|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|טז כי|יז א}} {{מגירה|בראש חודש ובחול המועד|{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=חודש ומועד}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} |{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3|{{הור|בחזרת הש"ץ, הקהל אומר:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}}} |} {{על הנסים אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל|וכתוב}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כהנים כ|אדיר}}{{ש}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון|במרומיו}} {{הור2|בראש חודש, חול המועד וחנוכה אומרים כאן [[סידור/נוסח אשכנז/הלל|הלל]].}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/מוסף ראש חודש#הלל|'''להמשך בתפילת ראש חודש''']]}} {{מגירה|סליחות לתענית ציבור|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל ארך}} <center> {{הור2|מכאן ממשיכים ואומרים את הסליחות המיוחדות לכל תענית ציבור:{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני קמא|'''לשני קמא''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לחמישי|'''לחמישי''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני תנינא#|'''לשני תנינא''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לעשרה בטבת|'''לעשרה בטבת''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לתענית אסתר|'''לתענית אסתר''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשבעה עשר בתמוז|'''לי"ז תמוז''']]}} }}</center>}}{{#בלי קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|הוראה למנחה}} ==קריאת התורה== {{מגירה|קריאת התורה| {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אל ארך אפים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הוצאה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ויהי}} {{רקע אפור|{{הור|בעשרת ימי תשובה:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ה|ריבונו ו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|בריך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|גדלו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אב הרחמים}}{{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ותגלה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכל הבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|קריאת התורה}} <center>{{לוח קריאת התורה לחול}}</center> {{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגומל}} {{הור|לאחר שעלו מנין הקרואים אומרים חצי קדיש:}}{{ש}}{{קדיש אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגבהה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהי רצון}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכנסה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהללו|לדוד מזמור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ובנחה}} }} {{הור2|'''בפורים''' קוראים כאן את מגילת אסתר.{{ש}}'''בתשעה באב''' אומרים כאן קינות.}} == אשרי, למנצח, ובא לציון == ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===למנצח=== {{הור|בימים אלו אין אומרים {{צ|למנצח}}: ראש חודש, חנוכה, פורים (י"ד וט"ו, גם באדר א'), תשעה באב. לגבי ערב יום טוב ואסרו חג יש מנהגים חלוקים.}} <קטע התחלה=למנצח/>לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ׃ יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃ יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃ נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ}}<קטע סוף=למנצח/> ===ובא לציון=== {{הור|בתשעה באב ובבית האבל מדלגים על הפסוק "ואני זאת בריתי..."}} {{:סידור/נוסח אשכנז/קדושה דסידרא}} ==קדיש שלם== {{הור2|בראש חודש ובחול המועד אומרים כאן חצי קדיש ומתפללים מוסף.}} {{הור|בתשעה באב אומרים קדיש בלי {{צ|תתקבל}}.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} === קדיש יתום === {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|חול}} {{מגירה|שיר של יום למועדים כמנהג הגר"א| בראש חודש: [[תהלים קד]]{{ש}} בחנוכה: [[תהלים ל]]{{ש}} בפורים: [[תהלים כב]]{{ש}} בחול המועד פסח: ראה [[סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום#פסח|כאן]]{{ש}} בחול המועד סוכות: ראה [[סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום#סוכות|כאן]] }} === קדיש יתום === {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} ==אין כאלהינו== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אין כאלקינו|חול}} === קדיש דרבנן === {{קדיש אשכנז|קדיש=דרבנן}}{{ש}}{{ש}} {{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.'''}} {{מגירה|מראש חודש אלול עד הושענא רבה אומרים "לדוד"| ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}}} {{מגירה|מזמורים לבית האבל| ==מזמורים לבית האבל== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|אבל}}}} ==הוספות== ===שש זכירות=== {{הור|א. יציאת מצרים}}{{ש}} לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:{{ממס|דברים טז ג}} {{הור|ב. מעמד הר סיני}}{{ש}} רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְיָ אֵלַי, הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי, אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:{{ממס|דברים ד#ד ט|דברים ד ט-י}} {{הור|ג. מעשי עמלק}}{{ש}} זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח:{{ממס|דברים כה#כה יז|דברים כה יז-יט}} {{הור|ד. מעשה מרים}}{{ש}} זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:{{ממס|דברים כד#כד ט|דברים כד ט}} {{הור|ה. מעשי אבותינו במדבר}}{{ש}} זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר:{{ממס|דברים ט ז}} {{הור|ו. שבת}}{{ש}} זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:{{ממס|שמות כ ז}} === שלושה עשר עיקרים === {{הור|א. מציאות ה'}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים. {{הור|ב. אחדותו}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד, וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה. {{הור|ג. אינו גוף}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף, וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף, וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל. {{הור|ד. ראשון ואחרון}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן. {{הור|ה. ראוי לעבוד רק לו}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ: {{הור|ו. נבואה}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת. {{הור|ז. נבואת משה}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית, וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים, לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו. {{הור|ח. תורה משמים}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ, הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. {{הור|ט. לא תהא מוחלפת}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. {{הור|י. השגחה}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:{{ממס|תהלים לג טו}} {{הור|יא. שכר ועונש}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו. {{הור|יב. משיח}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא. {{הור|יג. תחיית המתים}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ׃ קִוִּיתִי יְיָ לִישׁוּעָתְךָ׃ יְיָ לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי׃{{ממס|בראשית מט יח}}{{ש}} לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית יְיָ. סַבַּרִית יְיָ לְפוּרְקָנָךְ. יְיָ לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית. ===פרשת היראה=== וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺת יְיָ וְאֶת חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ׃ הֵן לַייָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ וְכׇל אֲשֶׁר בָּהּ׃ רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְיָ לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם, מִכׇּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה׃ וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם, וְעׇרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד׃ כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹחַד׃ עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה׃ וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׃ הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ׃ בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וְעַתָּה שָמְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׃ וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֺתָיו כׇּל הַיָּמִים׃ וִידַעְתֶּם הַיּוֹם, כִּי  לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, אֶת גׇּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה׃ וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכׇל אַרְצוֹ׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרׇדְפָם אַחֲרֵיכֶם, וַיְאַבְּדֵם יְיָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אׇהֳלֵיהֶם, וְאֵת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כׇּל יִשְׂרָאֵל׃ כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כׇּל מַעֲשֵׂה יְיָ הַגָּדֹל, אֲשֶׁר עָשָה׃ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃{{ממס|דברים י#י יב|דברים י יב-כב|וגם=דברים יא|יא א-ט}} יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שְׁתִּטַּע יִרְאָתְךָ וְאַהֲבָתְךָ בְּלִבִּי וּבְלֵב כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְיִרְאָה אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בְּכָל לְבָבֵנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ, יִרְאַת הָרוֹמְמוֹת שֶׁל אֵין סוֹף, בָּרוּךְ וְיִתְעַלֶּה שִׁמְךָ, כִּי גָּדוֹל אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ, אָמֵן סֶלָה. ===פרשת התשובה=== {{ממס1|דברים ל#ל א|דברים ל א-י}} וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָמָּה׃ וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָמָּה׃ אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃ וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ׃ וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃ וְנָתַן יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵת כׇּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ׃ וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ, וְעָשִׂיתָ אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃ וְהוֹתִירְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל  מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ, לְטֹבָה, כִּי  יָשׁוּב יְיָ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ׃ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, כִּי תָשׁוּב אֶל יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּחְתֹּר חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדְךָ לְהַחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְכָל פּוֹשְׁעֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבִכְלָלָם תַּחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים וְרוֹצֶה אַתָּה בִּתְשׁוּבָה, אָמֵן סֶלָה.<קטע התחלה=מן/> ===פרשת המן=== יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם, בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר, בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמֹד תּוֹרָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁזַּנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה. {{ממס1|שמות טז#טז ד|שמות טז ד-לו}} וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא׃ וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶר יִלְקְטוּ יוֹם  יוֹם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ, בְּשׇׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ, וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו, וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם׃ וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן׃{{ש}} וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר, בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃ וַיְהִי בָעֶרֶב, וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה׃ וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס, דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ׃ וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאׇכְלָה׃ זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ, עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם, אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאׇהֳלוֹ תִּקָּחוּ׃ וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט׃ וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר, אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ לָקָטוּ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר׃ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ, וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶה׃ וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אׇכְלוֹ, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס׃ וַיְהִי  בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כׇּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ, שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַייָ מָחָר, אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כׇּל הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר׃ וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַייָ, הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ׃ וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט, וְלֹא מָצָאוּ׃{{ססס}}וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה, עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי׃ רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם, שְׁבוּ  אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׃ וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי׃ וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן, וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ, מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן  יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן, וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם׃ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה, וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת׃ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן׃ וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא׃ אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ, גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם, וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם. כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרֻבִּים, בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח, בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל, מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחְסוֹרֵנוּ, וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵּי מַחְסוֹרֵנוּ, וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ, וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ, מִיָּדְךָ הַטּוֹבָה וְהָרְחָבָה, וְלֹא כְמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעַר גְּמוּלוֹתֵינוּ, וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם.<קטע סוף=מן/> ===תפילה לאחר התפילה=== יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ׃ לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ׃ וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נז|מ"א ח נז-ס}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר׃ אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה׃ לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ׃ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ׃{{ממס|תהלים סז}} מִזְמוֹר לְדָוִד יְיָ רֹעִי לֹא אֶחְסָר׃ בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃ נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ׃ גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי׃ תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה׃ אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|תהלים כג}} {{הור|כשרוצה לצאת מבית הכנסת ישב מעט ויאמר:}}{{ש}} אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים קמ יד}} {{הור|ואחר כך יעמוד ויאמר:}}{{ש}} כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׃{{ממס|מיכה ד ה}}{{ש}} עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}{{ש}} יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}} {{הור|ואחר כך ילך אל הפתח לאחוריו או יצדד, וישתחוה אל ארון הקודש ויאמר:}}{{ש}} נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי, הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ׃{{ממס|תהלים ה ט}} {{הור|וכשהולך אחר כך אומר:}}{{ש}} גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, וְהוּא יָגֻד עָקֵב׃{{ממס|בראשית מט יט}}{{ש}} וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל, וַייָ עִמּוֹ׃{{ממס|ש"א יח יד}}{{ש}} וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְיָ׃{{ממס|בראשית ו ח}} {{הור|אם בדעתו לעסוק היום במשא-ומתן, יאמר׃}}{{ש}} עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}{{ש}} הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ.{{ממס|תהלים נה כג}}{{ש}} שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם׃{{ממס|תהלים לז לז}}{{ש}} בְּטַח בַּייָ וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה׃{{ממס|תהלים לז ג}}{{ש}} הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׃{{ממס|ישעיהו יב ב}}{{ש}} רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר: וְהַבּוֹטֵחַ בַּייָ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ׃{{ממס|תהלים לב י}} וּכְתִיב: וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם.{{ממס|נחמיה ט ו}} יְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת, תֵּן לִי בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדַי, כִּי בָטַחְתִּי בְךָ שֶׁעַל יְדֵי מְלַאכְתִּי וּמַשָּׂא וּמַתָּן וַעֲסָקִים שֶׁלִּי תִּשְׁלַח לִי בְּרָכָה שֶׁאוּכַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמִי וּבְנֵי בֵיתִי בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ.{{ממס|תהלים נה כג}} אָמֵן.<noinclude> [[קטגוריה:תפילת שחרית]] 7g75jufnwr0u3hxaw47c81r0o6g5cns 3078552 3078551 2026-08-21T15:21:00Z מו יו הו 37729 /* פרשת היראה */ 3078552 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית לחול= {{ברכות השחר אשכנז|חול}} {{קרבנות אשכנז|שחרית|שבת=לא}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|חול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרות|ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|מה רבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אל ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והאופנים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל ברוך|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}<P>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|עזרת|גאל}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני|ד א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ד חננו|ז ת}} {{מגירה|בחזרת הש"ץ בתענית ציבור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|עננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ח כ|יד א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יד ת|טז א}} {{מגירה|בזמן עצירת גשמים בארץ ישראל|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|טז כי|יז א}} {{מגירה|בראש חודש ובחול המועד|{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=חודש ומועד}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} |{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3|{{הור|בחזרת הש"ץ, הקהל אומר:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}}} |} {{על הנסים אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל|וכתוב}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כהנים כ|אדיר}}{{ש}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון|במרומיו}} {{הור2|בראש חודש, חול המועד וחנוכה אומרים כאן [[סידור/נוסח אשכנז/הלל|הלל]].}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/מוסף ראש חודש#הלל|'''להמשך בתפילת ראש חודש''']]}} {{מגירה|סליחות לתענית ציבור|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל ארך}} <center> {{הור2|מכאן ממשיכים ואומרים את הסליחות המיוחדות לכל תענית ציבור:{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני קמא|'''לשני קמא''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לחמישי|'''לחמישי''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני תנינא#|'''לשני תנינא''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לעשרה בטבת|'''לעשרה בטבת''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לתענית אסתר|'''לתענית אסתר''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשבעה עשר בתמוז|'''לי"ז תמוז''']]}} }}</center>}}{{#בלי קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|הוראה למנחה}} ==קריאת התורה== {{מגירה|קריאת התורה| {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אל ארך אפים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הוצאה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ויהי}} {{רקע אפור|{{הור|בעשרת ימי תשובה:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ה|ריבונו ו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|בריך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|גדלו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אב הרחמים}}{{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ותגלה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכל הבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|קריאת התורה}} <center>{{לוח קריאת התורה לחול}}</center> {{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגומל}} {{הור|לאחר שעלו מנין הקרואים אומרים חצי קדיש:}}{{ש}}{{קדיש אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגבהה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהי רצון}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכנסה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהללו|לדוד מזמור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ובנחה}} }} {{הור2|'''בפורים''' קוראים כאן את מגילת אסתר.{{ש}}'''בתשעה באב''' אומרים כאן קינות.}} == אשרי, למנצח, ובא לציון == ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===למנצח=== {{הור|בימים אלו אין אומרים {{צ|למנצח}}: ראש חודש, חנוכה, פורים (י"ד וט"ו, גם באדר א'), תשעה באב. לגבי ערב יום טוב ואסרו חג יש מנהגים חלוקים.}} <קטע התחלה=למנצח/>לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ׃ יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃ יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃ נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ}}<קטע סוף=למנצח/> ===ובא לציון=== {{הור|בתשעה באב ובבית האבל מדלגים על הפסוק "ואני זאת בריתי..."}} {{:סידור/נוסח אשכנז/קדושה דסידרא}} ==קדיש שלם== {{הור2|בראש חודש ובחול המועד אומרים כאן חצי קדיש ומתפללים מוסף.}} {{הור|בתשעה באב אומרים קדיש בלי {{צ|תתקבל}}.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} === קדיש יתום === {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|חול}} {{מגירה|שיר של יום למועדים כמנהג הגר"א| בראש חודש: [[תהלים קד]]{{ש}} בחנוכה: [[תהלים ל]]{{ש}} בפורים: [[תהלים כב]]{{ש}} בחול המועד פסח: ראה [[סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום#פסח|כאן]]{{ש}} בחול המועד סוכות: ראה [[סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום#סוכות|כאן]] }} === קדיש יתום === {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} ==אין כאלהינו== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אין כאלקינו|חול}} === קדיש דרבנן === {{קדיש אשכנז|קדיש=דרבנן}}{{ש}}{{ש}} {{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.'''}} {{מגירה|מראש חודש אלול עד הושענא רבה אומרים "לדוד"| ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}}} {{מגירה|מזמורים לבית האבל| ==מזמורים לבית האבל== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|אבל}}}} ==הוספות== ===שש זכירות=== {{הור|א. יציאת מצרים}}{{ש}} לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:{{ממס|דברים טז ג}} {{הור|ב. מעמד הר סיני}}{{ש}} רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְיָ אֵלַי, הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי, אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:{{ממס|דברים ד#ד ט|דברים ד ט-י}} {{הור|ג. מעשי עמלק}}{{ש}} זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח:{{ממס|דברים כה#כה יז|דברים כה יז-יט}} {{הור|ד. מעשה מרים}}{{ש}} זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:{{ממס|דברים כד#כד ט|דברים כד ט}} {{הור|ה. מעשי אבותינו במדבר}}{{ש}} זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר:{{ממס|דברים ט ז}} {{הור|ו. שבת}}{{ש}} זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:{{ממס|שמות כ ז}} === שלושה עשר עיקרים === {{הור|א. מציאות ה'}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים. {{הור|ב. אחדותו}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד, וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה. {{הור|ג. אינו גוף}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף, וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף, וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל. {{הור|ד. ראשון ואחרון}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן. {{הור|ה. ראוי לעבוד רק לו}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ: {{הור|ו. נבואה}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת. {{הור|ז. נבואת משה}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית, וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים, לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו. {{הור|ח. תורה משמים}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ, הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. {{הור|ט. לא תהא מוחלפת}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. {{הור|י. השגחה}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:{{ממס|תהלים לג טו}} {{הור|יא. שכר ועונש}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו. {{הור|יב. משיח}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא. {{הור|יג. תחיית המתים}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ׃ קִוִּיתִי יְיָ לִישׁוּעָתְךָ׃ יְיָ לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי׃{{ממס|בראשית מט יח}}{{ש}} לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית יְיָ. סַבַּרִית יְיָ לְפוּרְקָנָךְ. יְיָ לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית. ===פרשת היראה=== {{מקורות לסידור|[[דברים י#י יב|דברים י יב-כב]], [[דברים יא|יא א-ט]]}}{{ש}} וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺת יְיָ וְאֶת חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ׃ הֵן לַייָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ וְכׇל אֲשֶׁר בָּהּ׃ רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְיָ לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם, מִכׇּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה׃ וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם, וְעׇרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד׃ כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹחַד׃ עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה׃ וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׃ הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ׃ בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וְעַתָּה שָמְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׃ וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֺתָיו כׇּל הַיָּמִים׃ וִידַעְתֶּם הַיּוֹם, כִּי  לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, אֶת גׇּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה׃ וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכׇל אַרְצוֹ׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרׇדְפָם אַחֲרֵיכֶם, וַיְאַבְּדֵם יְיָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אׇהֳלֵיהֶם, וְאֵת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כׇּל יִשְׂרָאֵל׃ כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כׇּל מַעֲשֵׂה יְיָ הַגָּדֹל, אֲשֶׁר עָשָה׃ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שְׁתִּטַּע יִרְאָתְךָ וְאַהֲבָתְךָ בְּלִבִּי וּבְלֵב כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְיִרְאָה אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בְּכָל לְבָבֵנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ, יִרְאַת הָרוֹמְמוֹת שֶׁל אֵין סוֹף, בָּרוּךְ וְיִתְעַלֶּה שִׁמְךָ, כִּי גָּדוֹל אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ, אָמֵן סֶלָה. ===פרשת התשובה=== {{ממס1|דברים ל#ל א|דברים ל א-י}} וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָמָּה׃ וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָמָּה׃ אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃ וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ׃ וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃ וְנָתַן יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵת כׇּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ׃ וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ, וְעָשִׂיתָ אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃ וְהוֹתִירְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל  מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ, לְטֹבָה, כִּי  יָשׁוּב יְיָ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ׃ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, כִּי תָשׁוּב אֶל יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּחְתֹּר חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדְךָ לְהַחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְכָל פּוֹשְׁעֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבִכְלָלָם תַּחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים וְרוֹצֶה אַתָּה בִּתְשׁוּבָה, אָמֵן סֶלָה.<קטע התחלה=מן/> ===פרשת המן=== יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם, בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר, בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמֹד תּוֹרָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁזַּנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה. {{ממס1|שמות טז#טז ד|שמות טז ד-לו}} וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא׃ וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶר יִלְקְטוּ יוֹם  יוֹם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ, בְּשׇׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ, וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו, וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם׃ וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן׃{{ש}} וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר, בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃ וַיְהִי בָעֶרֶב, וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה׃ וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס, דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ׃ וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאׇכְלָה׃ זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ, עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם, אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאׇהֳלוֹ תִּקָּחוּ׃ וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט׃ וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר, אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ לָקָטוּ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר׃ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ, וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶה׃ וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אׇכְלוֹ, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס׃ וַיְהִי  בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כׇּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ, שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַייָ מָחָר, אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כׇּל הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר׃ וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַייָ, הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ׃ וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט, וְלֹא מָצָאוּ׃{{ססס}}וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה, עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי׃ רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם, שְׁבוּ  אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׃ וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי׃ וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן, וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ, מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן  יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן, וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם׃ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה, וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת׃ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן׃ וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא׃ אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ, גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם, וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם. כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרֻבִּים, בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח, בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל, מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחְסוֹרֵנוּ, וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵּי מַחְסוֹרֵנוּ, וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ, וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ, מִיָּדְךָ הַטּוֹבָה וְהָרְחָבָה, וְלֹא כְמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעַר גְּמוּלוֹתֵינוּ, וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם.<קטע סוף=מן/> ===תפילה לאחר התפילה=== יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ׃ לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ׃ וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נז|מ"א ח נז-ס}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר׃ אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה׃ לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ׃ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ׃{{ממס|תהלים סז}} מִזְמוֹר לְדָוִד יְיָ רֹעִי לֹא אֶחְסָר׃ בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃ נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ׃ גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי׃ תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה׃ אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|תהלים כג}} {{הור|כשרוצה לצאת מבית הכנסת ישב מעט ויאמר:}}{{ש}} אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים קמ יד}} {{הור|ואחר כך יעמוד ויאמר:}}{{ש}} כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׃{{ממס|מיכה ד ה}}{{ש}} עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}{{ש}} יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}} {{הור|ואחר כך ילך אל הפתח לאחוריו או יצדד, וישתחוה אל ארון הקודש ויאמר:}}{{ש}} נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי, הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ׃{{ממס|תהלים ה ט}} {{הור|וכשהולך אחר כך אומר:}}{{ש}} גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, וְהוּא יָגֻד עָקֵב׃{{ממס|בראשית מט יט}}{{ש}} וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל, וַייָ עִמּוֹ׃{{ממס|ש"א יח יד}}{{ש}} וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְיָ׃{{ממס|בראשית ו ח}} {{הור|אם בדעתו לעסוק היום במשא-ומתן, יאמר׃}}{{ש}} עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}{{ש}} הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ.{{ממס|תהלים נה כג}}{{ש}} שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם׃{{ממס|תהלים לז לז}}{{ש}} בְּטַח בַּייָ וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה׃{{ממס|תהלים לז ג}}{{ש}} הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׃{{ממס|ישעיהו יב ב}}{{ש}} רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר: וְהַבּוֹטֵחַ בַּייָ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ׃{{ממס|תהלים לב י}} וּכְתִיב: וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם.{{ממס|נחמיה ט ו}} יְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת, תֵּן לִי בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדַי, כִּי בָטַחְתִּי בְךָ שֶׁעַל יְדֵי מְלַאכְתִּי וּמַשָּׂא וּמַתָּן וַעֲסָקִים שֶׁלִּי תִּשְׁלַח לִי בְּרָכָה שֶׁאוּכַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמִי וּבְנֵי בֵיתִי בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ.{{ממס|תהלים נה כג}} אָמֵן.<noinclude> [[קטגוריה:תפילת שחרית]] hizhzyf5r2xwvtl46a89ba7aljpxl22 3078553 3078552 2026-08-21T15:21:50Z מו יו הו 37729 /* למנצח */ 3078553 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית לחול= {{ברכות השחר אשכנז|חול}} {{קרבנות אשכנז|שחרית|שבת=לא}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|חול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרות|ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|מה רבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אל ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והאופנים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל ברוך|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}<P>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|עזרת|גאל}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני|ד א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ד חננו|ז ת}} {{מגירה|בחזרת הש"ץ בתענית ציבור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|עננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ח כ|יד א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יד ת|טז א}} {{מגירה|בזמן עצירת גשמים בארץ ישראל|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|טז כי|יז א}} {{מגירה|בראש חודש ובחול המועד|{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=חודש ומועד}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} |{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3|{{הור|בחזרת הש"ץ, הקהל אומר:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}}} |} {{על הנסים אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל|וכתוב}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כהנים כ|אדיר}}{{ש}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון|במרומיו}} {{הור2|בראש חודש, חול המועד וחנוכה אומרים כאן [[סידור/נוסח אשכנז/הלל|הלל]].}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/מוסף ראש חודש#הלל|'''להמשך בתפילת ראש חודש''']]}} {{מגירה|סליחות לתענית ציבור|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|סלח}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל ארך}} <center> {{הור2|מכאן ממשיכים ואומרים את הסליחות המיוחדות לכל תענית ציבור:{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני קמא|'''לשני קמא''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לחמישי|'''לחמישי''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשני תנינא#|'''לשני תנינא''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לעשרה בטבת|'''לעשרה בטבת''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לתענית אסתר|'''לתענית אסתר''']]}}{{ש}} {{כפתור לחיץ|צבע=אפור|[[סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשבעה עשר בתמוז|'''לי"ז תמוז''']]}} }}</center>}}{{#בלי קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|הוראה למנחה}} ==קריאת התורה== {{מגירה|קריאת התורה| {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אל ארך אפים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הוצאה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ויהי}} {{רקע אפור|{{הור|בעשרת ימי תשובה:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ה|ריבונו ו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|בריך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|גדלו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אב הרחמים}}{{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ותגלה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכל הבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|קריאת התורה}} <center>{{לוח קריאת התורה לחול}}</center> {{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגומל}} {{הור|לאחר שעלו מנין הקרואים אומרים חצי קדיש:}}{{ש}}{{קדיש אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגבהה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהי רצון}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכנסה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהללו|לדוד מזמור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ובנחה}} }} {{הור2|'''בפורים''' קוראים כאן את מגילת אסתר.{{ש}}'''בתשעה באב''' אומרים כאן קינות.}} == אשרי, למנצח, ובא לציון == ===אשרי=== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===למנצח=== {{הור|בימים אלו אין אומרים {{צ|למנצח}}: ראש חודש, חנוכה, פורים (י"ד וט"ו, גם באדר א'), תשעה באב. לגבי ערב יום טוב ואסרו חג יש מנהגים חלוקים.}} <קטע התחלה=למנצח/>{{ממס1|תהלים כ}} לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ׃ יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃ יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃ נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃<קטע סוף=למנצח/> ===ובא לציון=== {{הור|בתשעה באב ובבית האבל מדלגים על הפסוק "ואני זאת בריתי..."}} {{:סידור/נוסח אשכנז/קדושה דסידרא}} ==קדיש שלם== {{הור2|בראש חודש ובחול המועד אומרים כאן חצי קדיש ומתפללים מוסף.}} {{הור|בתשעה באב אומרים קדיש בלי {{צ|תתקבל}}.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} === קדיש יתום === {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|חול}} {{מגירה|שיר של יום למועדים כמנהג הגר"א| בראש חודש: [[תהלים קד]]{{ש}} בחנוכה: [[תהלים ל]]{{ש}} בפורים: [[תהלים כב]]{{ש}} בחול המועד פסח: ראה [[סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום#פסח|כאן]]{{ש}} בחול המועד סוכות: ראה [[סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום#סוכות|כאן]] }} === קדיש יתום === {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} ==אין כאלהינו== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אין כאלקינו|חול}} === קדיש דרבנן === {{קדיש אשכנז|קדיש=דרבנן}}{{ש}}{{ש}} {{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.'''}} {{מגירה|מראש חודש אלול עד הושענא רבה אומרים "לדוד"| ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}}} {{מגירה|מזמורים לבית האבל| ==מזמורים לבית האבל== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|אבל}}}} ==הוספות== ===שש זכירות=== {{הור|א. יציאת מצרים}}{{ש}} לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:{{ממס|דברים טז ג}} {{הור|ב. מעמד הר סיני}}{{ש}} רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְיָ אֵלַי, הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי, אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:{{ממס|דברים ד#ד ט|דברים ד ט-י}} {{הור|ג. מעשי עמלק}}{{ש}} זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח:{{ממס|דברים כה#כה יז|דברים כה יז-יט}} {{הור|ד. מעשה מרים}}{{ש}} זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:{{ממס|דברים כד#כד ט|דברים כד ט}} {{הור|ה. מעשי אבותינו במדבר}}{{ש}} זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר:{{ממס|דברים ט ז}} {{הור|ו. שבת}}{{ש}} זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:{{ממס|שמות כ ז}} === שלושה עשר עיקרים === {{הור|א. מציאות ה'}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים. {{הור|ב. אחדותו}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד, וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה. {{הור|ג. אינו גוף}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף, וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף, וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל. {{הור|ד. ראשון ואחרון}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן. {{הור|ה. ראוי לעבוד רק לו}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ: {{הור|ו. נבואה}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת. {{הור|ז. נבואת משה}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית, וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים, לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו. {{הור|ח. תורה משמים}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ, הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. {{הור|ט. לא תהא מוחלפת}}{{ש}} אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. {{הור|י. השגחה}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:{{ממס|תהלים לג טו}} {{הור|יא. שכר ועונש}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו. {{הור|יב. משיח}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא. {{הור|יג. תחיית המתים}}{{ש}}אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ׃ קִוִּיתִי יְיָ לִישׁוּעָתְךָ׃ יְיָ לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי׃{{ממס|בראשית מט יח}}{{ש}} לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית יְיָ. סַבַּרִית יְיָ לְפוּרְקָנָךְ. יְיָ לְפוּרְקָנָךְ סַבַּרִית. ===פרשת היראה=== {{מקורות לסידור|[[דברים י#י יב|דברים י יב-כב]], [[דברים יא|יא א-ט]]}}{{ש}} וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺת יְיָ וְאֶת חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ׃ הֵן לַייָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ וְכׇל אֲשֶׁר בָּהּ׃ רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְיָ לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם, מִכׇּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה׃ וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם, וְעׇרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד׃ כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹחַד׃ עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה׃ וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׃ הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ׃ בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וְעַתָּה שָמְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׃ וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֺתָיו כׇּל הַיָּמִים׃ וִידַעְתֶּם הַיּוֹם, כִּי  לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, אֶת גׇּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה׃ וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכׇל אַרְצוֹ׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרׇדְפָם אַחֲרֵיכֶם, וַיְאַבְּדֵם יְיָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה׃ וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אׇהֳלֵיהֶם, וְאֵת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כׇּל יִשְׂרָאֵל׃ כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כׇּל מַעֲשֵׂה יְיָ הַגָּדֹל, אֲשֶׁר עָשָה׃ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שְׁתִּטַּע יִרְאָתְךָ וְאַהֲבָתְךָ בְּלִבִּי וּבְלֵב כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְיִרְאָה אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בְּכָל לְבָבֵנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ, יִרְאַת הָרוֹמְמוֹת שֶׁל אֵין סוֹף, בָּרוּךְ וְיִתְעַלֶּה שִׁמְךָ, כִּי גָּדוֹל אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ, אָמֵן סֶלָה. ===פרשת התשובה=== {{ממס1|דברים ל#ל א|דברים ל א-י}} וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָמָּה׃ וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָמָּה׃ אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃ וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ׃ וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃ וְנָתַן יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵת כׇּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ׃ וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ, וְעָשִׂיתָ אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃ וְהוֹתִירְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל  מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ, לְטֹבָה, כִּי  יָשׁוּב יְיָ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ׃ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, כִּי תָשׁוּב אֶל יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶךָ׃ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּחְתֹּר חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדְךָ לְהַחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְכָל פּוֹשְׁעֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבִכְלָלָם תַּחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים וְרוֹצֶה אַתָּה בִּתְשׁוּבָה, אָמֵן סֶלָה.<קטע התחלה=מן/> ===פרשת המן=== יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם, בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר, בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמֹד תּוֹרָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁזַּנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה. {{ממס1|שמות טז#טז ד|שמות טז ד-לו}} וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא׃ וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶר יִלְקְטוּ יוֹם  יוֹם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ, בְּשׇׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ, וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו, וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם׃ וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן׃{{ש}} וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר, בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃ וַיְהִי בָעֶרֶב, וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה׃ וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס, דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ׃ וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאׇכְלָה׃ זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ, עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם, אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאׇהֳלוֹ תִּקָּחוּ׃ וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט׃ וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר, אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ לָקָטוּ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר׃ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ, וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶה׃ וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אׇכְלוֹ, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס׃ וַיְהִי  בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כׇּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ, שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַייָ מָחָר, אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כׇּל הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר׃ וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַייָ, הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ׃ וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט, וְלֹא מָצָאוּ׃{{ססס}}וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה, עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי׃ רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם, שְׁבוּ  אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׃ וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי׃ וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן, וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ, מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן  יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן, וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם׃ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה, וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת׃ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן׃ וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא׃ אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ, גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם, וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם. כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרֻבִּים, בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח, בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל, מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחְסוֹרֵנוּ, וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵּי מַחְסוֹרֵנוּ, וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ, וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ, מִיָּדְךָ הַטּוֹבָה וְהָרְחָבָה, וְלֹא כְמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעַר גְּמוּלוֹתֵינוּ, וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם.<קטע סוף=מן/> ===תפילה לאחר התפילה=== יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ׃ לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ׃ וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נז|מ"א ח נז-ס}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר׃ אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה׃ לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ׃ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ׃{{ממס|תהלים סז}} מִזְמוֹר לְדָוִד יְיָ רֹעִי לֹא אֶחְסָר׃ בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃ נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ׃ גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי׃ תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה׃ אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים׃{{ממס|תהלים כג}} {{הור|כשרוצה לצאת מבית הכנסת ישב מעט ויאמר:}}{{ש}} אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ׃{{ממס|תהלים קמ יד}} {{הור|ואחר כך יעמוד ויאמר:}}{{ש}} כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׃{{ממס|מיכה ד ה}}{{ש}} עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}{{ש}} יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ממס|שמות טו יח}} {{הור|ואחר כך ילך אל הפתח לאחוריו או יצדד, וישתחוה אל ארון הקודש ויאמר:}}{{ש}} נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי, הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ׃{{ממס|תהלים ה ט}} {{הור|וכשהולך אחר כך אומר:}}{{ש}} גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, וְהוּא יָגֻד עָקֵב׃{{ממס|בראשית מט יט}}{{ש}} וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל, וַייָ עִמּוֹ׃{{ממס|ש"א יח יד}}{{ש}} וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְיָ׃{{ממס|בראשית ו ח}} {{הור|אם בדעתו לעסוק היום במשא-ומתן, יאמר׃}}{{ש}} עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא ב}}{{ש}} הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ.{{ממס|תהלים נה כג}}{{ש}} שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם׃{{ממס|תהלים לז לז}}{{ש}} בְּטַח בַּייָ וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה׃{{ממס|תהלים לז ג}}{{ש}} הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׃{{ממס|ישעיהו יב ב}}{{ש}} רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר: וְהַבּוֹטֵחַ בַּייָ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ׃{{ממס|תהלים לב י}} וּכְתִיב: וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם.{{ממס|נחמיה ט ו}} יְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת, תֵּן לִי בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדַי, כִּי בָטַחְתִּי בְךָ שֶׁעַל יְדֵי מְלַאכְתִּי וּמַשָּׂא וּמַתָּן וַעֲסָקִים שֶׁלִּי תִּשְׁלַח לִי בְּרָכָה שֶׁאוּכַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמִי וּבְנֵי בֵיתִי בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ.{{ממס|תהלים נה כג}} אָמֵן.<noinclude> [[קטגוריה:תפילת שחרית]] svcwcrbps2hz1r8svdrqrlc1cy41cuj 0 246642 3078532 3037844 2026-08-21T15:00:25Z מו יו הו 37729 3078532 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> לַאדֹנָי אֱלֹהֵֽינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת. כִּי חָטָֽאנוּ לוֹ.{{ממס|דניאל ט ט}} לַאדֹנָי אֱלֹהֵֽינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת. כִּי מָרַֽדְנוּ בּוֹ. אַל נָא תָשֵׁת עָלֵֽינוּ חַטָּאת. אֲשֶׁר נוֹאַֽלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָֽאנוּ.{{ממס|במדבר יב יא}} {{מודגש|חָטָֽאנוּ צוּרֵֽנוּ, סְלַח לָֽנוּ יוֹצְרֵֽנוּ.}} {{מודגש|שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, יְיָ אֶחָד.}}{{ממס|דברים ו ד}} {{מודגש|יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים. יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.}}{{ממס|מלכים א יח לט}} {{מודגש|יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים. יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.}} {{:אראלי מעלה}} {{מודגש|יְיָ מֶֽלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.}} {{מודגש|יְיָ מֶֽלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.}} {{:בטרם שחקים וארקים נמתחו}}<noinclude> [[קטגוריה:סליחות]] </noinclude> gjszc1ssplkebtsd1pl3epcap4mrob1 0 269295 3078540 2956228 2026-08-21T15:10:50Z מו יו הו 37729 3078540 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |אִם הֵטַבְנוּ פֹעַל||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |וְאִם הֵרַעְנוּ מַעַל||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |אִם גָּבַר פִּשְׁעֵנוּ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |אַתָּה צוּר יִשְׁעֵנוּ||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |אִם הִרְבִּינוּ אֹמֶר||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |זְכֹר כִּי אֲנַחְנוּ חֹמֶר||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |אִם לְךָ חָטָאנוּ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |אָדוֹן סְלַח לָנוּ||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |לְךָ יְיָ קִוִּינוּ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |כִּי אַתָּה אָבִינוּ||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |לְךָ פֵּרַשְׂנוּ שַׁעַל||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |הַמְצִיא לָנוּ תַּעַל||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |חוּשָׁה שְׁלַח מָשִׁיחַ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |וְצִיץ יֶשַׁע תַּפְרִיחַ||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ||אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |} <קטע התחלה=בכל השנה/>אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אָבִינוּ אָתָּה.{{ש}} אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. {{ש}} אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ.{{ש}} אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדול וְהושִׁיעֵנוּ.{{ש}} וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|דה"ב כ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג כב}}{{ש}} אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}{{ש}} חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}} בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|חבקוק ג ב}}{{ש}} בְּרֹגֶז אַהֲבָה תִּזְכֹּר. {{ש}} בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכֹּר. {{ש}} בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכֹּר. {{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ.{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|תהלים עט ט}}<קטע סוף=בכל השנה/><noinclude> [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:תחינות לנפילת אפים]] </noinclude> 9ne206izmi8l6oahz5bq2fqjiey9zfk 3078543 3078540 2026-08-21T15:11:59Z בן עדריאל 9444 3078543 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |אִם הֵטַבְנוּ פֹעַל||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |וְאִם הֵרַעְנוּ מַעַל||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |אִם גָּבַר פִּשְׁעֵנוּ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |אַתָּה צוּר יִשְׁעֵנוּ||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |אִם הִרְבִּינוּ אֹמֶר||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |זְכֹר כִּי אֲנַחְנוּ חֹמֶר||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |אִם לְךָ חָטָאנוּ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |אָדוֹן סְלַח לָנוּ||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |לְךָ יְיָ קִוִּינוּ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |כִּי אַתָּה אָבִינוּ||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |לְךָ פֵּרַשְׂנוּ שַׁעַל||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |הַמְצִיא לָנוּ תַּעַל||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |חוּשָׁה שְׁלַח מָשִׁיחַ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |וְצִיץ יֶשַׁע תַּפְרִיחַ||{{ע|אֵין לָנוּ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |- |אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ||{{ע|אָבִינוּ אָתָּה}} |- |אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ||{{ע|אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ'''}}}} |} <קטע התחלה=בכל השנה/>אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אָבִינוּ אָתָּה.{{ש}} אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. {{ש}} אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ.{{ש}} אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדול וְהושִׁיעֵנוּ.{{ש}} וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ׃{{ממס|דה"ב כ יב}}{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג כב}}{{ש}} אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכד ח}}{{ש}} חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ממס|תהלים קכג ג}}{{ש}} בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׃{{ממס|חבקוק ג ב}}{{ש}} בְּרֹגֶז אַהֲבָה תִּזְכֹּר. {{ש}} בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכֹּר. {{ש}} בְּרֹגֶז תְּמִימוּת תִּזְכֹּר. {{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ.{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|תהלים עט ט}}<קטע סוף=בכל השנה/><noinclude> [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:תחינות לנפילת אפים]] </noinclude> affkwsk2b77jdcm4rd7n6n9l84bbx60 0 290171 3078441 3069963 2026-08-21T12:06:59Z מו יו הו 37729 רק מנהג אשכנז מיוצג 3078441 wikitext text/x-wiki #הפניה[[סידור/נוסח_אשכנז/ברכות_אירוסין_ונישואין#ברכת_המזון_ושבע_ברכות_לסעודת_נישואין]] 94ihxoe8c2xvg32i3y0j4jbnsvgqyev 0 326554 3078440 2942326 2026-08-21T12:05:13Z מו יו הו 37729 3078440 wikitext text/x-wiki ==ברכת המזון בנוסח ספרד== ===הכנות וזימון=== {{טקסט מנוקד}} {{הוראה למתפללים|ביום שאומרים בו תחנון:}} '''עַל''' נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַֽׁבְנוּ גַּם בָּכִֽינוּ בְּזׇכְרֵֽנוּ אֶת צִיּוֹן. עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִֽינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ. כִּי שָׁם שְׁאֵלֽוּנוּ שׁוֹבֵֽינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵֽינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָֽנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר. אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵֽכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם הָאֹמְרִים עָֽרוּ עָֽרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ. בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָֽנוּ. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַֽיִךְ אֶל הַסָּֽלַע.{{ממס|תהלים קלז}} {{הוראה למתפללים|ביום שאין אומרים בו תחנון:}} '''שִׁיר''' הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְהוָה אֶת שבותנו [שְׁבִיתֵֽנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.{{ממס|תהלים קכו}} {{הוראה למתפללים|שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִין לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פּוֹתֵֽחַ:}} רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ! {{הוראה למתפללים|הַמְסֻבִּים עוֹנִים:}} יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.{{ממס|תהלים קיג ב}} {{הוראה למתפללים|הַמְזַמֵן אוֹמֵר:}} בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ ({{הוראה למתפללים|בעשרה}} אֱלֹהֵֽינוּ) שֶׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלוֹ. {{הוראה למתפללים|הַמְסֻבִּים עוֹנִים:}} בָּרוּךְ (אֱלֹהֵֽינוּ) שֶׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִֽינוּ. {{הוראה למתפללים|הַמְזַמֵן חוֹזֵר וְאוֹמֵר:}} בָּרוּךְ (אֱלֹהֵֽינוּ) שֶׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִֽינוּ. {{מגירה|זימון ל[[W:חופה וקידושין#סעודת מצווה|סעודת נישואין]] ולסעודת ה"[[W:שבע ברכות|שבע ברכות]]"|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכות אירוסין ונישואין|זימון}}}} {{סוף}} ===ברכת הזן=== {{טקסט מנוקד}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים, הוּא נֹתֵן לֶֽחֶם לְכׇל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ{{ממס|תהלים קלו כה}}, וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָֽנוּ וְאַל יֶחְסַר לָֽנוּ מָזוֹן (תָּמִיד) לְעוֹלָם וָעֶד בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵיטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכׇל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. כָּאָמוּר: "פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן"{{ממס|תהלים קמה טז}}. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַזָּן אֶת הַכֹּל. {{סוף}} ===ברכת הארץ=== {{טקסט מנוקד}} '''נוֹדֶה''' לְּךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ עַל שֶׁהִנְחַֽלְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ אֶֽרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם וּפְדִיתָֽנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַֽמְתָּ בִּבְשָׂרֵֽנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּֽנוּ וְעַל חֻקֶּֽיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּֽנוּ וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּֽנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָֽנוּ תָּמִיד, בְּכׇל יוֹם וּבְכׇל עֵת וּבְכׇל שָׁעָה. {{מגירה|בחנוכה ובפורים אומרים כאן על הניסים|{{:על הניסים|נוסח=ספרד}}}} וְעַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כׇּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כַּכָּתוּב: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ עַל הָאָֽרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָֽתַן לָךְ"{{ממס|דברים ח י}}. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָֽרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. {{סוף}} ===ברכת בונה ירושלים=== {{טקסט מנוקד}} {{גודל גופן|4|'''רַחֶם'''}} נָא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַֽיִם עִירֶֽךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ, וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶֽךָ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אֱלֹהֵֽינוּ, אָבִֽינוּ, רְעֵֽנוּ, זוּנֵֽנוּ, פַּרְנְסֵֽנוּ וְכַלְכְּלֵֽנוּ וְהַרְוִיחֵֽנוּ, וְהַרְוַח לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מְהֵרָה מִכׇּל צָרוֹתֵֽינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדוֹשָׁה ({{הוראה למתפללים|י״ג}} הַגְּדוּשָׁה) וְהָרְחָבָה, שֶׁלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם ({{הוראה למתפללים|נ״א:}} וְלֹא נִכָּשֵׁל) לְעוֹלָם וָעֶד. {{מגירה|{{הוראה למתפללים|בְּשַׁבָּת מוֹסִיפִים:}}|רְצֵה וְהַחֲלִיצֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְׁבִיעִי הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׂ הַזֶּה. כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶֽיךָ לִשְׁבׇּת בּוֹ וְלָנֽוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ. וּבִרְצוֹנְךָ הָנִֽיחַ לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵֽנוּ. וְהַרְאֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּנֶחָמַת צִיוֹן עִירֶֽךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קׇדְשֶֽׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּֽעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַֽעַל הַנֶּחָמוֹת.}} {{מגירה|{{הוראה למתפללים|בראש חודש ובמועדים מוסיפים:}}| אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קׇדְשֶֽׁךָ וְזִכְרוֹן כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם {{נוסחי תפילה קצרים|יום={{{יום|}}} |חודש=רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ{{ססס}} |פסח=חַג הַמַּצּוֹת{{ססס}} |שבועות=חַג הַשָּׁבוּעוֹת{{ססס}} |ראש השנה=הַזִּכָּרוֹן{{ססס}} |סוכות=חַג הַסֻּכּוֹת{{ססס}} |שמיני עצרת=שְׁמִינִי עֲצֶֽרֶת הַחַג{{ססס}}}} הַזֶּה. זׇכְרֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפׇקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחׇנֵּֽנוּ, וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה.}} וּבְנֵה יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר הַקֹּֽדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַֽיִם. אָמֵן. {{סוף}} ===ברכת הטוב והמיטיב=== {{טקסט מנוקד}} '''בָּרוּךְ''' אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִֽינוּ, מַלְכֵּֽנוּ, אַדִּירֵֽנוּ, בּוֹרְאֵֽנוּ, גֹּאֲלֵֽנוּ, יוֹצְרֵֽנוּ, קְדוֹשֵֽׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵֽנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּֽלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכׇל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב, הוּא מֵיטִיב, הוּא יֵיטִיב לָֽנוּ, הוּא גְמָלָֽנוּ, הוּא גוֹמְלֵֽנוּ, הוּא יִגְמְלֵֽנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶֽוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְכׇל טוֹב; וּמִכׇּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵֽנוּ. '''הָרַחֲמָן''' הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. '''הָרַחֲמָן''' הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ. '''הָרַחֲמָן''' הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים, וְיִתְפָּאַר בָּֽנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּֽנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. '''הָרַחֲמָן''' הוּא יְפַרְנְסֵֽנוּ בְּכָבוֹד. '''הָרַחֲמָן''' הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּֽנוּ מֵעַל צַוָּארֵֽנוּ, וְהוּא יוֹלִיכֵֽנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵֽנוּ. '''הָרַחֲמָן''' הוּא יִשְׁלַח לָֽנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּֽיִת הַזֶּה, וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַֽלְנוּ עָלָיו. '''הָרַחֲמָן''' הוּא יִשְׁלַח לָֽנוּ אֶת אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָֽנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת. {{הוראה למתפללים|אורח אומר:}} '''יְהִי''' רָצוֹן, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּֽעַל הַבַּֽיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִצְלַח מְאֹד בְּכׇל נְכָסָיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵֽינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִשְׁלֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵֽינוּ, וְאַל יִזְדַקֵּק ({{קטן|נוסח הגמרא:}} יִזְדַקֵּר) לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵֽינוּ שׁוּם דְבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. {{הוראה למתפללים|בבית אביו אומר:}} '''הָרַחֲמָן''' הוּא יְבָרֵךְ אֶת אָבִי מוֹרִי בַּֽעַל הַבַּֽיִת הַזֶּה, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי בַּעֲלַת הַבַּֽיִת הַזֶּה. {{הוראה למתפללים|נשוי אומר:}} '''הָרַחֲמָן''' הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי, ({{הוראה למתפללים|אם אביו ואמו בחיים:}} וְאֶת אָבִי מוֹרִי, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,) וְאֶת אִשְׁתִּי, וְאֶת זַרְעִי, וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לִי. {{הוראה למתפללים|אשה נשואה אומרת:}} '''הָרַחֲמָן''' הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי, ({{הוראה למתפללים|אם אביה ואמה בחיים:}} וְאֶת אָבִי מוֹרִי, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,) וְאֶת בַּעֲלִי, וְאֶת זַרְעִי, וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לִי. {{הוראה למתפללים|אורח אומר:}} '''הָרַחֲמָן''' הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּֽעַל הַבַּֽיִת הַזֶּה וְאֶת בַּעֲלַת הַבַּֽיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לָהֶם. {{הוראה למתפללים|בסעודה משותפת אומר:}} '''הָרַחֲמָן''' הוּא יְבָרֵךְ אֶת כׇּל הַמְּסֻבִּין כַּאן. אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לָהֶם. אוֹתָֽנוּ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לָֽנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב "בַּכֹּל"{{ממס|בראשית כד א}} "מִכֹּל{{ממס|בראשית כז לג}} "כֹּל"{{ממס|בראשית לג יא}} – כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָֽנוּ כֻּלָּֽנוּ יַֽחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנֹאמַר: "אָמֵן". '''בַּמָּרוֹם''' יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵֽינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶֽרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵֽׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. {{מגירה|בשבת, ראשי חודשים ומועדים מוסיפים:| {{הוראה למתפללים|בשבת:}} '''הַרָחֲמָן''' הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים. {{הוראה למתפללים|ביום טוב:}} '''הַרָחֲמָן''' הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב. {{הוראה למתפללים|בראש חודש:}} '''הַרָחֲמָן''' הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ אֶת הָחֹֽדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה. {{הוראה למתפללים|בראש השנה:}} '''הַרָחֲמָן''' הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה. {{הוראה למתפללים|בסוכות:}} '''הַרָחֲמָן''' הוּא יָקִים לָֽנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶֽלֶת.}} {{מגירה|ויש מוסיפים:| '''הַרָחֲמָן''' הוּא יְבָרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵֽנוּ.{{ש}} '''הַרָחֲמָן''' הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵֽנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵֽינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַֽיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.}} '''הָרַחֲמָן''' הוּא יְזַכֵּֽנוּ לִימוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מַגְדִּיל ({{הוראה למתפללים|ביום שמתפללים בו מוסף ובסעודת מלווה מלכה:}} מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹֽשֶׂה חֶֽסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם{{ממס|תהלים יח נא|וגם=ש"ב כב נא}}. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו{{ממס|איוב כה ב}}, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ: "אָמֵן". '''יְראוּ''' אֶת יְיָ קְדֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו {{ממס|תהלים לד י}}. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵֽבוּ, וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כׇל טוֹב {{ממס|תהלים לד#לד י|תהלים לד י-יא}}. הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ{{ממס|תהלים קו א|וגם=תהלים קז א|וגם1=תהלים קיח א|וגם2=תהלים קיח כט|וגם3=תהלים קלו א|וגם4=דברי הימים א טז לד}}. פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ, וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן {{ממס|תהלים קמה טז}}. בָּרוּךְ הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ {{ממס|ירמיהו יז ז}}. נַֽעַר הָיִֽיתִי גַּם זָקַֽנְתִּי, וְלֹא רָאִֽיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָֽחֶם {{ממס|תהלים לז כה}}. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם {{ממס|תהלים כט יא}}. יש מוסיפים: הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶֽךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק {{ממס|תהלים נה כג}}. {{סוף}} [[קטגוריה:סידור כללי - ספרד]] 7cmxn669jezljgtwk6h307lmdzc6wth 0 328043 3078476 3073229 2026-08-21T13:51:52Z Do2or 5565 3078476 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|רפואה למכה|שיר השירים א|ח|ט|י|}} == ט' == {{טורים שווים | '''^{שיר השירים:}'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי.'''}}|'''^איכה:'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה{{ש}}ותרד פלאים אין מנחם לה{{ש}}ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב.'''}}}} גם זה הנה הוא לעומת פ' טומאתה בשוליה וכו'. והנה פי' מהר"א גאלאנטי ז"ל: טומאתה היינו הנחש הטמא הארור הכרוך על עקבה וכו' עכ"ל. הנה שכינה הטומאה אל הנחש, ובזוהר חדש פ' יתרו דף נ"ז ע"א [בסתרי תורה] בענין סימני האדם ז"ל: ההוא בר נש דאתכשל באתת גבר מיומין רחיקין ולא תב מההוא חובא, מרעין רדפין אבתריה, ועל דא חד מאינון מרעין דצעיק לאושדא שתן ולא יכיל, דעד כען ההוא חובה תלייה בקדליה דנחש עקימא, ושליט עליה בדא, ודא לסוף יומין דסיבו. ואי תב בתיובתא בסוף יומוי כד מרעין רדפין אבתריה, כדין ההוא רשימא קמיט, ושערין תליין ביה, וההוא מרעא לא אעדיו מיניה, מגו דתלייא בקודליה דנחש. בגין דההוא נחש כיון דאחיד ההוא חובא על קדליה, לית מאן דיתיר ההוא קשרא מקדליה, בגין דההוא נחש לית ליה רשות ביומי דעולימוי דבר נש, ומלקי ליה בההוא ברית דחב ביה וכו' עכ"ל. והוא מובן כי בעון אשת איש הנחש כרוך אחריו ורודף אותו ומלקהו בברית קדש שהוא חולי האבן רחמנא ליצלן. והנה אז"ל (במד"ר י, ג) על פסוק השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערסותם (עמוס ו, ד). אלו בני אדם שאוכלי' זה עם זה וכו' ומדבקי' מטותיהם זה עם זה ומחליפים נשותיהם זה עם זה וכו'. וע"ז נאמר לכן עתה יגלו בראש גולים. גם אמרו בפ' הניזקין (גיטין נח, א): ועל דבר זה נחתם גזר דינם של ישראל, ואמרי לה על שתי פתילות בנר א'. ועי"ז נאחז הנחש הטמא הארור, וזהו טומאתה שהוא הנחש הטמא כמ"ש, ואמר טומאתה יען הנה שגרם הטומאה, והיא בתואר נקבה יען תשש כחו כנקבה, ואמר כי טומאתה הנה היא בשוליה בשפולי מעים, לא זכרה אחריתה כי אעפ"י שאינו מרגיש עתה ביומי עולמוי דבר נש, מ"מ ביומי דסיבו רדיף אבתריה ואלקי ליה, וע"ז נאמר: אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כב, יד). כמ"ש אח"כ בזוהר הנז' על העון הזה. ועוד נוסף על זה ותרד פלאים, שהוא אותו הפֶּלא אשר הפלה ה' בין מצרים ובין ישראל, וזה לסבת שלא נמצא בהם דבר ערוה, וא' היתה ופרסמה הכתוב (שהש"ר ד, כד), ושמו ית' העיד עליהן שבטי י"ה עדות לישראל (תהלים קכב, ד). הנה אותו הפלא ירד ובזה אין מנחם לה, כמ"ש על דמעת העשוקים ואין להם מנחם (ויק"ר לב, ח), שהם הממזרי' שאין מנחם להם, אעפ"י שהם בעצמם לא חטאו מ"מ לא הותרו לבא בקהל והם בוכים ע"ז ואין להם מנחם. ראה ה' את עוניי כי הגדיל אויב, צריך להביא שאר דברי הזוהר הנז' לעיל ז"ל: ואע"ג דתב בתיובתא וצווח מגו עאקו דלקותא, ההוא חויא דליג ועאל בההוא קשרא שפולי דתהומא רבא, כדין רווח ליה לבר נש, וההוא נחש לבר יומין נפיק ועביד דא, ובזמנא דמית ההוא בר נש תלת מאה שוטרי רדפין אבתריה דההוא בר נש ותפסין ליה ועיילין ליה קמי מלכא, ומלכא קדישא מתבר אינון קשרין ונחית ההוא חובא מעל קדליה וכו' עכ"ל. וזהו שאומר ראה ה' את עניי מלשון: וענית ואמרת (דברים כו, ה). שהוא לשון הרמת קול, דצווח מגו עאקו דלקותא, וזה מפני כי הגדיל אויב, והרבה לעשות זה האויב והנחש כמ"ש, ולכך יראה ה' וישבר אינון קשרין ויסר מעליו את הנחש. הנה שכל זה הפ' נאמ' על אשר חטאו על הנפש בג"ע כמו שפי'. וכנגד זה אמר הכתוב לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. ופי' רש"י לסוסתי, קבוצת סוסים וכו'. וכונת הכתוב הוא כמו שאומר במדרש (שהש"ר א, מח): רכב פרעה על סוס זכר, אף הב"ה רכב על סוס זכר וכו', אמר פרעה סוס זכר הורג בעליו במלחמה וכו'. והכוונה כי כל מה שהיה פרעה עושה למטה ומכוין לצד הטומאה, היה הב"ה עושה כנגדו בקדושה ומשבר כחו, ומי גרם לזה, הנה מצינו לרז"ל שאמרו (ב"ר נה, ח): אהבה מקלקלת השורה ושנאה מקלקלת השורה וכו', עד ארשב"י תבא אסרה שאסר יוסף לעלות לקראת ישראל אביו, ותעמוד על אסרה שאסר פרעה לרדוף אחרי בני ישראל עכ"ל. והנה להבין היאך תבא אסרה שאסר יוסף ותעמוד על אסרה שאסר פרעה, צריך להקדים משז"ל (ב"ר פד, ח): למה וישנאו אותו, בשביל שיקרע הים לפניהם פסים - פס ים. ופי' מהר"ם אלשיך (תורת משה בראשית לז, ב): כי הנה אפי' בהמתם של צדיקי' אין הב"ה מביא תקלה על ידם כל שכן צדיקי' עצמם. א"כ למה בא זה ע"י השבטי' כי שנאו אותו, והשיב כדי שיקרע להם הים לפניהם, שברדת יוסף למצרים עי"ז ותשא אשת אדוניו אל יוסף, ועי"ז וינס ויצא החוצה, ובזכות זה הים ראה וינוס עכ"ל. וכמשז"ל (שוח"ט תהלים קי"ד): הים ראה וינוס (תהלים קיד, ג). ראה ארונו של יוסף יורד לים, אמר הב"ה ינוס מפני הנס עכ"ל. ובמקום אחר אומר (תנחומא פ' נשא, ל'): עצמותיו של יוסף ראה. וצריך להבין החילוק הזה. וקודם לזה נאמר היאך הועיל זכותו של יוסף שבשביל זה נקרע הים לפניהם, וזה כי הנה אז"ל (ויק"ר לב, ה): בזכות ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים, וא' מהם הוא שהיו גדורי' מן העריות. עוד אמרו במדרש חזית (שהש"ר ד, כד): א"ר אבא בר כהנא, שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה וכל הנשים נגדרו בזכותה, יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל הזכרים בזכותו. ר' פנחס בשם ר' חייא כדאי היתה גדרת ערוה עצמה שבזכותה נגאלו ישראל ממצרים, מה טעם: גן נעול אחותי כלה (שה"ש ד, יב). מה כתיב בתריה: שלחיך (שם יג). עכ"ל. הנה כי בזכות יוסף נגדרו מן הערוה ועי"ז נגאלו ונעשו כל הניסים של יציאת מצרים, וזה ע"ד משז"ל (ס' חסידים סי' ק"ס): כי אם בא דבר עבירה לידו ונצול, אל יחזיק טובה לעצמו לומר שבזכותו ניצול, אלא אבותיו הם שמסרו עצמם על הדבר ההוא, ולכן הנה היא מוחזקת בידם, ומן השמים מסייעים אותו בזכות אבותיו. וכן בזכות שרה ויוסף שגדרו עצמן ניצולו אבותינו ממצרים, והטעם לזה הוא כמו שאמרו (קידושין ע, ב): אין השכינה שורה אלא על המשפחות מיוחסות שבישראל. וכיון שגדרו עצמן מן הערוה ראוים הם שתשרה שכינה עליהם ולא על א"ה, גם עוד טעם אחר, שהרי מצינו (ילקוט פ' במדבר, רמז תרפ"ד): כשנתן הב"ה תורה לישראל נתקנאו בהם א"ה, מה ראו אלו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהם הב"ה, א"ל הביאו ספרי יחוס שלכם, שנאמר הבו לה' משפחות עמים עכ"ל. והנה ישראל במצרים סבלו עול השעבוד כדי לצרף עצמם ולעשות התקון הצריך לקבלת התורה, וכאשר נשלם התיקון הצריך אז א"ל ה' יתברך למשה, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך העם הזה ממצרים תעבדון את האלקי' על ההר הזה (שמות ג, יב). ובצאת ישראל ממצרים הקדים להם את הפסח, ופסח מצרים מקחו בעשור, וקשרו אותו בכרעי מטותיהם, לרמוז כי להיות מטתם שלמה אין פרץ ואין יוצאת, לפיכך זכו למצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, וכן זכו לשאר מצוות, והנה המצריים היו שואלים למה זה לכם, הכוונה למה זה לכם ולא לנו, והם היו אומרי' במצות ה' עלינו ולא אליכם, שיהרוג בכורי מצרים. והיו שיניהם קהות. כי נפשם יודעת מאד כי אותה האומה אשר תקבל התורה היא תהיה ראשונה במלכות שמים, והיא תטול מיטב השפע, ובפרט ע"י הקרבנות וי"ט, וכמו שפי' הרשב"א הלוי בס' מנות הלוי בהקדמה שלו, ועתה היו שיניהם קהות בראותם כי נכזבה נחלתם מהם, שהיו מצירין לישראל למען יהיו מוטמעין ביניהם תחת ממשלתם ח"ו, ולא היו יכולי' לומר להם כלום (מדרש לקח טוב שמות יב, ו). דקדקו באומרם 'להם', כי להם לישראל לא היו יכולים לומר מה טעם בחר ה' בכם מכל העמים, אבל היו מטיחים כלפי מעלה מה נשתנו אלו מאלו, מה עשה הב"ה, הביא עליהם מכת בכורות, ואז אמרו כלנו מתים כי ראו היות נשותיהם חשודות על העריות, והיו כלם בכורות מרווקי' אחרים, הם עשו בסתר והמקום פרסמם בגלוי, ואז סתמו פיהם והכירו שאינם ראויים לקבלת התורה, וע"כ ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ, הנה טעם נכון למה בזכות גדר ערוה יצאו ישראל ממצרים. וזה כדי לקבל התורה הראויה להם וכו'. בזכות יוסף שגדר עצמו מן הערוה, וזהו הטעם ג"כ שהיו מהלכים ארונו של יוסף וארונה של תורה שוים, וזה מלבד מ"ש במדרש על זה. ובזה נבא להשיב היאך תבא אסרה ותעמוד על אסרה וכו'. וקודם זה צריך להקדים ג"כ מ"ש בס' הגלגולי' פ' מ"ב בענין יוסף ז"ל: והנה במלכות זו (פי' של קליפה), היה נאחזת אשת אדוניו, והיה באחור שלה, וכשהוא הלך באחור, וילך השפע באחור ולא לפנים, ואם ח"ו כך היה לא היה יכול להתקיים העולם והיה נחרב, שכך היה חטאו של אדה"ר, ואז נדמה לו דיוקנו של אביו שהוא דיוקנו של אדה"ר ממש, כמשז"ל (ב"מ פד, א): שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר. מיד וינס החוצה, יצא מסברא זו של האחורים וחזר לפנים עכ"ל. וזהו ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו, כי ע"י מה שחזר לפנים, נתיחד עם יעקב אביו, ועוד עלה למעלה עם בחינת ז"א הנקרא ישראל כידוע, כי יוסף עולה למעלה בסוד הדעת, וכמ"ש על משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פט, א). וז"ש בס' הזוהר (ח"א רי"א ע"א): ויאסור יוסף מרכבתו, דא צדיק. ויעל לקראת ישראל, דא רזא דאדם. גשנה, תקרובתא חדא לאתקרבא כחדא בקורבנא ויחודא חדא עכ"ל. דקדק באמרו דא רזא דאדם למה שאמרנו, וע"י מה שאסר ויחד המרכבה מצד הקדושה היא שעמדה לאבותינו ולנו נגד מה שאסר פרעה מרכבתו, וזה ידוע כי פרעה הנה הוא התנין הגדול, והוא אחוז בעורף, והוא באמת נחש דאתאחד בקודלא, והיתה כוונת פרעה לקשר המרכבה הטמאה, והנה במרכבה הטמאה פי' מהר"י סרוק ז"ל: שהד' פנים שלהם הם מחוברים יחד, ונעשים שנים לפי שאינם חשובים, והם פני שור, פני חמור עכ"ל. והנה בהתחברותם יחד פי' בזוהר פ' וישלח (ח"א קס"ו ע"ב): דלא מתחברן אלא לאבאשא עלמא, ובג"כ לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (דברים כב, י). וכונתו היתה ג"כ לזכור מעשה העגל (זח"ב קצ"ב ע"ב), מה עשה הוא ית', שלח משה עבדו שהוא משבט לוי, ובדר לאינון חמורים לכפייא לון, ותבר תוקפהון מעלמא ואפיק לשור מתמן, הה"ד ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות יג, יט). עיין בזוהר פ' הנ"ל (זח"א קע"ג ע"א). ועל דבר מעשה העגל הועיל הרבה זכות נשים צדקניות שלא הסכימו במעשה העגל, אדרבא הביאו נדבתם למשכן, חח ונזם וכו' ומראות הצובאות, שהעמידו צבאות הרבה, וכמ"ש הרמ"ע ז"ל (במאמר הנפש ח"ו פ"י) על פ' נגד אבותם עשה פלא (תהלים עח, יב). הביא ברייתא כי בעברם על הים עברו יחדיו אברהם לפני המרכבה, יצחק ויעקב מימין, ו' אמהות משמאל וי"ב שבטים לאחור, וזהו סדור מתמיה, האריך הרבה. וא' מן הטעמים שפי' הוא כי כוונת אברהם והשבטים להגין שלא יוכר הפגם וכו'. והאמהות בשמאל שלא חטאו בעגל ע"ש במאמר הנפש. ולפי דרכו זה נ"ל לפרש מ"ש במדרש ילקוט (ש"ב רמז ק"ס) בשם שוחר טוב ז"ל: וירכב על כרוב ויעף (ש"ב כב, יא). אמר ר' אחא למלך שבאו שונאים ושבו את בנו, והיו עבדיו מציעין את הקרון כדי שירדוף אחריהם, אמר המלך אם אמתין אני עד שיציעו את הקרון בני אבד, מה עשה המלך נטל סוס א' מן הקרון ורדף אחריהם, כך נטל הב"ה כרוב א' מן כסא הכבוד ורכב עליו ועשה מלחמה עם המצריים עכ"ל. ועפ"י הדרך שאמרנו יפורש כי ישראל למטה, א"נ האבות והשבטים היו מבקשי' לתקן המרכבה, והנה ראה חכמתו ית' שלא היה אפשר לתקן, כי עמודי המרכבה ירופפו ע"י מעשה העגל, ומה עשה וירכב על כרוב ויעף, כידוע כי פני שור נהפכו לפני כרוב, והעיקר כי זכות התנוקות שלא חטאו, גם לא נתנו הנזמים במעשה העגל היא שהועילה להם, ואם נפרש כרוב שהוא רמז ליוסף הצדיק שהוא במדת צדיק, ברוך הוא כרוב וברוך הכל א'. (ומהר"ם קורדווירו פי' וירכב על כרוב וכו' ז"ל: ושני בחי' אלו ביסוד הם מימין נצח, משמאל הוד, שהם שני כרובי' וכו'. והנה בעון שפגמו במכירת יוסף פגמו אותם בחי' ונסתלק הכרוב הא', דהיינו שלא נשתמש הב"ה באותם בחי' כלל, אמנם היחוד ע"י בחי' בנימין, והיינו דכתיב וירכב על כרוב ולא כתיב על כרובים, מפני שאין רכיבתו של הב"ה שהוא הת"ת אלא בכרוב א', והכרוב הב' אינו משתמש בו עד יושלם העון ההוא, וסוד י' הרוגי מלכות שבכל דור ודור יוכיח עכ"ל. ונראה שהוא סותר למ"ש, ואפשר להשיב לפי מ"ש מדברי הזוהר (ז"ח פ' וישב דף מ"ז ט"א), שאילו שמרו ישראל את השבת היה נמחל לגמרי אותו עון, מכאן נראה שבאותה שעה על כל פשעים כסה אהבתו של הב"ה, וזכות מה ששמרו ישראל מדתו של יוסף במצרים, שלא טמאו בריתם עמדה להם, ואלולי שחזרו אח"כ ונתעורר ע"י חילול שבת, ואח"כ על ידי שנאת חנם, היה נמחל אותו עון, ומ"ש והוכיח ענין י' הרוגי מלוכה, יש ראיה למה שאמר כי לא נתעורר עון זה רק בזמן חרבן בית שני אשר היה בו עון שנאת חנם, ועדיין לא הטהרנו ממנו עד ישקיף וירא בב"א, והכל דרך דרש, וה' אלקי' אמת ינחנו בדרך אמת. העולה מזה כי זכות יוסף הצדיק שגדר עצמו מן הערוה הועיל להציל את ישראל ממרכבות פרעה, הנחש הטמא. א"כ אעפ"י שטומאתה בשוליה מ"מ מאן דאחמי לן בעילאי, וכמו שנעשה ברכבי פרעה אשר התיר הב"ה את כל הקשרים שקשר, כן יתיר לעתיד לבא אכי"ר. ובמדרש ילקוט שאמר (ש"ב רמז ק"ס) אומר עוד ז"ל: חזר פרעה ואמר תנו לי סוס נקבה שהיא יכולה לעמוד במלחמה, לפי שהיא מהלכת כשהיא משתנת, וכן הוא אומר לסוסתי עכ"ל. ולפי דרך זה נפרש הכתוב אעפ"י שטומאתה בשוליה שהוא הנחש, כמ"ש וצעיק לאושדא שתן כדברי הזוהר, מ"מ לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי, הנה אז דומה לסוסיא נקבה שמהלכת כשהיא משתנת, ובשביל זה לא יעכבוה מלעלות בהר ה', אדרבא מלכא קדישא מתבר אינון קשרין וכו'. עד כדין ההוא בר נש אזיל לההוא עלמא נקי מההוא חובה, דהא קביל עונשא בהאי עלמא עכ"ל. עוד אומר בזוהר: ואי אשתכח ביה זכות אבות, עונשיה בהאי עלמא וכו', עד פוקד עון אבות על בנים מזעיר, ונותן זעיר על דא וזעיר על דא, ואשתזיב הוא ואבוי מעונשא דההוא עלמא, דהא ברא מזכי אבא עכ"ל. ולפי דרכנו יאמר אעפ"י שטומאתה בשוליה כמ"ש, מ"מ כמו שנגליתי ורכבתי על כרוב שהם אנפי זוטרי לקדמות רביא, להורות כי זכות התנוקות תעמוד נגד מעשה העגל, וזה כי מ"ש הב"ה ועתה הניחה לי וכו' וינחם וכו'. ואמר וביום פקדי ופקדתי, שאין לך צרה שאין בה ממעשה העגל, ונפרע מעט מעט, וכמו כן דמיתיך רעיתי, כי ע"י זכות אבות יצילוך בניך, ברא מזכי אבא, ואעפ"י שטומאתה בשוליה כמ"ש, מ"מ יפרע ממנה מעט מעט, על בנים על שלשים ועל רבעים. נשאר עדיין לבאר מ"ש כי במקום א' אומר ארונו של יוסף, ובמקום אחר אומר עצמותיו. ונ"ל שהכל הולך למקום א', שהרי אמרו בזוהר פ' בראשית על יעקב אבינו ע"ה (ח"א כ"א ע"ב): נקבר גופו ועצמותיו בארץ ישראל, ויוסף הצדיק נקברו עצמותיו בא"י ולא גופו, ומרע"ה לא גופו ולא עצמותיו. וטעם הדבר בענין יוסף הצדיק הוא לפי שיצאתה ממנו אותה הטפה של קרי, כמ"ש ויפוזו זרועי ידיו (בראשית מט, כד). לכן לא נקבר גופו, ולפי שפירש עצמו ולא השלים המעשה נקברו עצמותיו. גם אמרו בזוהר פ' ויקהל (ח"ב רי"ד ע"ב): דמאן דנטיר ברית צריך למשוייה בארונא, וזהו וישם בארון במצרים, מ"ט בגין דנטיר ברית. א"כ מר אמר חדא ומר אמר חדא, כי מטעם ששמר את בריתו ועי"ז היה בארון, או מטעם שנכנסו עצמותיו בארץ נקרע הים לפניהם. א"נ כאשר העוונות מגיעים עד המלכות, אז עולה הנוק' דקליפה ויונקת מאלקים של מעלה ממקיף המלכות, וכשז"א מזדווג עמה באותו זמן הוא ח"ו ושפחה כי תירש גבירתה, וכאשר העוונות גורמי' ומגיע הפגם עד ז"א, זכר דקדושה, הנה אז זכר דקליפה עולה ויונק מאלקי' של מעלה, ממקיף דז"א, ובז"א מזדווג עם מלכות, באותו זמן ח"ו בא נחש על חוה, והוא סוד: תחת עבד כי ימלוך (משלי ל, כב). ח"ו, עיין באוצרות חיים הגהת מהרח"ו זלה"ה. וזה יפורש בכתוב טומאתה בשוליה, פי' בעוד שטומאתה שהיא הקליפה של מלכות, היא לבדה עולה ויונקת מן המלכות, אעפ"י שהיא רעה חולה בעוה"ר, מ"מ יש תנחומין במקצת, שאינה מקבלת מצד הזכר, וזהו לא זכרה מלשון זכר, אחריתה. אבל בעוה"ר ותרד פלאים ובזה אין מנחם לה, וזה כמו שפי' שם באוצרות חיים בענין הנ"ל, כי סוד בא נחש על חוה הוא כי יש בחי' שמות אלקי' של קדושה, ומשתלשלי' למטה עד הקליפות הנק' אלקי' אחרי', בסוד מלך אלקים על גוים (תהלים מז, ט). הנז' בסבא דמשפטי' (זח"ב צ"ו ע"א), וכאשר העון גורם הקליפות נכללי' זה בזה ואלו באלו, עד שאותם בחי' של שמות אלקי' דקדושה עליונים, נכנסים בנקודת ציון שבה, בסוד הגבורה אשר שם ביסוד שלה, וענין הה' כללות של שמות אלקי' הנזכרי' ביחד נק' בחי' בא נחש על חוה, כי מה שתחלה בעת רצון היה מזדווג עמה בבחי' היסוד והנתיב עליון הנק' פלא כנודע, הנה עתה היא מקבלת מן הנתיב האחר החיצון הנק' ג"כ פלא וכו' עכ"ל. וזהו ותרד פלאים, שבתחלה היתה עולה ומתיחדת ע"י הפלא היחיד הפנימי, ועתה ירדה עד הפלא השני החצון, וזהו ותרד פלאי'. אין מנחם לה, ולכן היא מתפללת ראה ה' בעניי כי הגדיל אויב, שאינו בכלל ושפחה כי תירש גבירתה בלבד, רק הנה הוא בסוד תחת עבד כי ימלוך בעוה"ר, וזהו כי הגדיל אויב, וע"ז אמר בשיר השירים: לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי. והיינו מ"ש בזוהר (ח"ב נ"ב ע"ב) על מה תצעק אלי, בעתיקא תליא. וכמ"ש בענין יום ז' של פסח בסוד קריעת ים סוף, כי אז היתה בסוד איילה אשר רחמה צר, כי אין לה רק הה' גבורות שהם מנצפ"ך וכו', ולכן אינה יכולה לילד, כ"א תלד יתאחזו החצוני' וכו', ולכן נחש עילאה נשיך ערייתה הוא סוד היסוד דבחי' הקטנות מזדווג עמה וכו', עד ואז החצוני' יונקי' הזוהמא והדין, ונשארה הקדושה שאין נוגעים בה, רק מבחי' זווג הנחש ולא מבחי' הגדלות וכו' עכ"ל. והנה באותה שעה ויצעקו בני ישראל אל ה', ואמר משה אליהם ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, יען כל זה נעשה מעצמו בחסדו הגדול ית' ולא ע"י התחתונים, ולכן יחרישו מלהתפלל פן תתעורר מדה"ד נגדם ח"ו, וזהו דמיתיך רעיתי לשון שתיקה, וכמו שבאותה שעה נתגלה הנחש העליון שהוא שד"י ומ"ד בגימט' נח"ש, ועי"ז נתבטל הנחש התחתון, התנין הגדול פרעה, וינקו הזוהמא והדין, מרכבות פרעה וחילו ירה בים, ונשארה הקדושה לישראל, ובני ישראל הלכו ביבשה, כן לעתיד לבא תתעורר המלכות מעצמה אעפ"י שלא יהיו זכיות לישראל, וזה ע"י הארת עתיקא קדישא, ותהלתי אחטם לך. וזה יהיה בבי"א. א"נ לפי הדרך שפי' על חטא חטאה ירושלים, להיותה נוטה אחרי חכמות חצוניות ובילדי נכרים ישפיקו, ולכן ותשב אחור, אמר עוד טומאתה בשוליה, הוא הנחש הארור זו מינות, והנה הוא כרוך אחריה, לא יתן השב רוחה, ועליה אמרו כי רבים חללים הפילה זו מינות, ועצומים כל הרוגיה זו הרשות, והוא חויא דרבנן דלית ליה אסוותא, אמר שזאת הטומאה היא בשוליה וכרוך אחריה, לא זכרה אחריתה, כי מתחילה נופת תטופנה שפתי זרה ואחריתה מרה כלענה, ומזה נמשך ותרד פלאים, כמ"ש (שבת קלח, ב): הפלאה זו איני יודע מה הוא, כשהוא אומר ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר הרי סלוק חכמה אמור. ולזה אין מנחם לה, ולכן ראה ה' בעניי, מאי עניות, עניות דתורה, כי הגדיל אויב בכח קטרוגו, עד שגבר עלי בטענותיו הכוזבות, וכנגד זה אמרו בשיר השירים, לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי, וזה כמו שפי' בזוהר פ' ויגש, אעפ"י שפי' באופן אחר ז"ל (ח"א רי"א ע"ב): לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי וגו'. אית רתיכין לשמאלא ברזא דסטרא אחרא, אית רתיכין לימינא ברזא דלעילא דקודשא, ואילין לקבל אילין, אילין דרחמי ואילין דדינא וכו' עכ"ל. והכוונה כי גם זה לעומת זה עשה האלקים, וכאשר יתגברו רכבי פרעה ח"ו, גם ישראל יתגברו לנגדם, ואם אין כח בישראל ח"ו גם האומות לא יתגברו, פן יאמרו ידינו רמה ח"ו. והנה לעניינינו בפירוש אמרו (חגיגה ה, ב): אבדה חכמה מבנים נסרחה חכמתם [של] א"ה. א"כ אעפ"י שטומאתה בשוליה זו מינות והם מצירים מאד לישראל, וזה נ"ל שאפשר לפרש כדברי הזוהר פ' בראשית (ח"א נ"ב ע"א): רזא דחויא בישא נחית מעילא לתתא, והוא שאט על אנפי מיין מרירן. שהם הסברות הזרות המגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ומהפכים דברי אלקי' חיים למינות, והנה אעפ"י שאין אדם דר עם נחש בכפיפה, מ"מ א' משתים יעשה ה', או יתן כח וחכמה בישראל לעמוד כנגד האומות מ"ה, וידעו מה להשיב לאפיקורסי', או יסיר החכמה מא"ה ולא ידעו ולא יבינו להפטיר בפה נגד ישראל, ובזה ילכו לבטח, דבקים בה' אלקיהם, וזהו לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי, ולא תירא משוד כי יבא, וה' יהיה בעזרנו. ובזוהר חדש חקת דף פ"ד ע"ב ז"ל: לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי, דקב"ה יהיב בלביה למיעל בתרייהו לימא, בגין דישבעון ישראל מממוניהון דאובילו עמהון תמן, וכולא נטלו ישראל בימא אגרא דההוא עבידתא דעבדו עמהון, כגוונא דא לזמנא דאתי וכו' עכ"ל. עוד ארז"ל (זח"א קצ"ו סע"א): כי בכוונה מכוונת הביא ה' רעב על הארץ, למען כלם יביאו כסף וזהב למצרים, ואח"כ יטלו אותו ישראל בצאתם, כמש"ה וינצלו את מצרים (שמות יב, לו). ובזה נתקיים מ"ש הב"ה לאברהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו, יד). והנה לעתיד לבא הכתוב אומר: תחת הנחשת אביא זהב וכו' (ישעיה ס, יז). וכן הוא אומר: מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו (תהלים עב, י). והנה כל כסף שבעולם עדיין הוא ברומי, א"כ אעפ"י שאומר הכתוב ראה ה' בעניי כי הגדיל אויב, פירש העוני שלי הוא בעצמו הגדיל אויב, כמש"ה: אמלאה החרבה (יחזקאל כו, ב). לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים, והנה הם ב' צרות, א' העוני בעצמו, והב' כי הגדיל אויב ומלאו כריסם ממעדני, מ"מ זה חסדו ית' כי במה שמוחץ הנה הוא מרפא, ובאותו דבר הקדים רפואה, וכמו שנעשה ברכבי פרעה ובפרשיו אשר כל זה היה סיבה למען ישבעון ישראל מממוניהון, כן הכא נמי אעפ"י שהעוני של ישראל הגדיל אויב, הנה הגדלת האויב הוא לטובתם של ישראל, למען ישמרו הכסף והזהב אל ישראל אשר ישובו לציון ברנה, ולפי מה שפי' מהר"ש אלקבץ בס' אילת אהבים ז"ל: לסוסתי וכו', כלומר כאשר היה רבוי הסוסים ברכב פרעה כדברי רש"י ז"ל, אז שערתי היותך רעיתי, וזהו דמיתיך רעיתי, וזה למה שהם נכספו [אל התורה] בעת ההיא כמבואר בדברי רז"ל (מדרש תהלים תהלים כח, ז), והביא ראיה ע"ש עכ"ל. ולפי דרך זה יאמר אעפ"י שטומאתה בשוליה זו מינות וכו'. ובשביל זה ותרד פלאים ואבדה חכמת חכמיו, מ"מ כל הקודם זכה, ומתחלה נכספו ישראל לתורה, ובשביל זה אמר ה' יתברך שערתי היותך רעיתי, וא"כ הוא (משלי כז, י): רעך וריע אביך זה הב"ה אל תעזוב, ובית אחיך זה עשו וישמעאל, לא תבא ביום אדו. והחכם מהר"ם אלשיך פי' לסוסתי ברכבי פרעה וכו'. ע"ד מ"ש במדרש (שהש"ר א, נ): כי גלי הים נדמו לסוסים נקבות, והיו סוסי המצריים רצים לקראת הגלים ונשקעי' וכו'. ופי' ואמר כי כאשר סוסתי היו אז גלי הים, והלהוטים לרדוף ולהתנפל עליהם הם רכבי פרעה, חשבו ליהנות ונשקעו בהם ואבדו, כן דמיתיך רעיתי, כי הצרים אותך ומתקוממים עליך חשבו מחשבות הנאתם, והוא לרעתם כי כך יושקעו ויבלעו, כי כל אוכלך יאשמו רעה תבא אליהם, הם כלים ואתם נצבים עכ"ל. וא"כ יאמר אעפ"י שהגדיל אויב וא"כ אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו, אין פחד מזה כי הלא יארע להם כמו שאירע ברכבי פרעה אשר באו לתוך הים. ואפשר שזה רמזו ז"ל במדרש (שהש"ר א, מח): לסוסתי לששתי. כשם שששתי על המצריים לאבדם, כך ששתי על שנואיהם של ישראל לאבדם, ומי גרם להנצל, (מכילתא דרשב"י): מימינם ומשמאלם, בזכות התורה שהם עתידים לקבל מימין, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג, ב). ומשמאלם אלו תפילין. הנה אעפ"י שוימרו בים על ים סוף, ועבר בים צרה, זה פסלו של מיכה (שמו"ר מא, א), מ"מ זכות התורה עמדה להם בים, וכמו כן זכות התורה יעמוד לנו בגלותינו זה אעפ"י שטומאתה בשוליה וכו', מ"מ יבדילנו מן התועים אכי"ר. ולכל הפירושים שאמרנו, עדיין אנו צריכי' לדברי הזוהר [חדש] שאומר בשיר השירים (דף כ"ב ט"א): מה סוסאתא דרתיכין דפרעה הוו מזויינין בכל זייני קרבא, אוף הכי אנת הוית מתלבשא בכמה זיני קרבא לאגחא קרבא וכו' עכ"ל. וא"כ אעפ"י שטומאתה בשוליה וכו' ותרד פלאים, וסוף דבר הגדיל אויב ואזי חיים בלעונו, הנה הוא דמיון חיה גדולה שבלעה אדם שלם עם כלי זיינו, והוא חותך בני מעיה ויוצא, וכן דמיתיך רעייתי, מתלבשא בכמה זיני קרבא, וזה ע"י עסק התורה, שאין ד"ת מקבלים טומאה. hq8bx04coa5liae85g14tja8suieqnl 0 328050 3078472 3078236 2026-08-21T13:45:43Z Do2or 5565 3078472 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|רפואה למכה|שיר השירים א|טו|טז|יז|}} == ט"ז == {{טורים שווים | '''^{שיר השירים:}'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה.'''}}|'''^איכה:'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים{{ש}}כי רחק ממני מנחם משיב נפשי{{ש}}היו בני שוממים כי גבר אויב.'''}}}} הנה היופי נמשך אל האדם מצד החכמה, וכמ"ש הכתוב: חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח, א). והנה על סילוק החכמה אמר המקונן, על אלה אני בוכיה. וארז"ל (איכ"ר א, נא): על סילוק דעת ועל סילוק שכינה. והנה על פסוק ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה, א). אז"ל (מגילה יד, ב): שלבשתה רוח הקדש. שהיא השכינה, ועל ידי זה הוסיף יופי על יופיה והדר על הדרה, א"כ בהסתלק השכינה מן האדם יסתלק היופי, וכן בהסתלק החכמה יסתלק זיו הפנים, וכשחטא אדה"ר נסתלק ממנו אותו היופי ואותה ההארה שעליה אמרו (ויק"ר כ, ב): תפוח עקבו של אדה"ר היה מכהה גלגל חמה. וכמשה רבינו ע"ה שלעולם זכה לתורה נאמר: לא כהתה עינו ולא נס ליחה (דברים לד, ז). וא"כ יאמר הכתוב על אלה אני בוכיה על סילוק דעת ועל סילוק שכינה אני בוכיה, ופי' ואמר מה טעם אני בוכיה על אלה כמ"ש, וגם מפני מה נסתלקו ממני, כי רחק ממני מנחם משיב נפשי שהם ד"ת אשר עליהם נאמר: תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים יט, ח). ואם נפרש על סילוק תורה שבכתב מתורה שבע"פ, יאמר הכתוב על אלה דברי הברית, דומה למשז"ל: ריב"ל על ביטול תורה אני בוכיה וכו'. עיני עיני שהוא העיון התלוי בעין האדם בהסתכל באותיות בסוד אותיות מחכימות, עתה יורדה מים ובוכה ומתאנחת כי רחק ממני מנחם שהוא תורה שבכתב שהוא משיב נפשי, כי בעוה"ר אין אתנו יודע להביא ראיה מן התורה, ובזה היו בני שוממים כי גבר אויב. ובמקום כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד, ו). עתה שאין יודע להביא ראיה מן התורה, הנה בזה היו בני שוממים כי גבר אויב שאומרי' ידינו רמה, וגם גבר אויב כמ"ש (זח"ג קכ"ג ע"א): כמה אינון דמערבלין מוחיה וכו'. וזהו כי גבר אויב. וכנגד זה אמר הנך יפה דודי אף נעים, כי בפיו ובגבורתו יעמד, והנה מהר"ש אלקבץ בס' איילת אהבי' פי' שכל דברי שיר השירים הם כדמיון החושק בתורה, ובפ' ישקני מנשיקות פיהו פי' שהם דברי התלמיד החושק בתורה, ואמר מי יתן ישקני הב"ה בעצמו מנשיקות פיהו, כי אעפ"י שאדם יכול ללמוד מפי סופרים ומפי ספרים מ"מ רצונו בזה לשמוע מפי הב"ה עכ"ל. א"כ אעפ"י שאני בוכיה על סילוק דעת ועל סילוק שכינה ועל הרחקת תורה שבכתב מתורה שבע"פ והיו בני שוממים כמ"ש, מ"מ עדיין יש לי נחמה גדולה כי הנך יפה דודי וכו'. ע"ד אם חטאת מה תפעל בו (איוב לה, ו). מלבד כי לעולם אהבתו גבן, ועדיין אנחנו מקוים יראה לנו את יפיו בגילוי סודות התורה ואז יהיה אף נעים, כי במקום שבהיותנו בגלות נאמר: וימררו את חייהם בחומר בק"ו, ובלבון ההלכה כמ"ש בזוהר (ח"א כ"ז ע"א), הנה כאשר הוא יגלה סודו אל יראיו אז התורה נעשית לו סם חיים וזהו אף נעים. ולפי דרכנו רמז משאז"ל (קה"ר ב, יב): על אף חכמתי וכו' (קהלת ב, ט). חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי. ג"כ כאן אף מה שלמדתי באף הוא נעים ומקובל אצלי, והטעם לכל זה הוא מפני כי אף ערשנו רעננה שהם בני אברהם יצחק ויעקב שהיה מטתו שלמה, והשכינה שורה על משפחות מיוחסות שבישראל. והגם כי היו בני שוממים וכו' רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם. ונוכל ג"כ לפרש היו בני שוממי' לא מצד עצמם ח"ו כי הם בתקפם וגבורתם עומדים, רק מפני כי גבר אויב, וכיון שכן הוא דבר ידוע כי דרך הטומאה לצאת והרע מכלה את עצמו, וגהינם כלה והם אינם כלים, ויחזרו לאיתנם כבראשונה, וזהו אף ערשנו רעננה ע"ד מ"ש ירמיהו כשנתנבא על גלות ישראל אמר: זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך (ירמיה יא, טז). וע"ז אמרו במדרש פ' תצוה (שמו"ר) פ' ל"ו (א): וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד וכו'. נראה שהוקשה להם מ"ש כי מה ענין זה למ"ש למעלה: מה לידידי בביתי וכו' (ירמיה יא, טו). גם נראה שאין לו ענין למטה, גם אפשר לומר שהוקשה להם שאמר בלשון מיעוט: קרא ה' לשמך, היל"ל את כזית רענן כמ"ש הכתוב: ואני כזית רענן (תהלים נב, י). וזהו ששאל וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה וכו' אלא מה הזית הזה וכו' [עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן, ואח"כ טוחנין אותן, ואח"כ מקיפין אותן בחבלים, ומביאין אבנים ואח"כ נותנין את שמנן], כך ישראל באין א"ה וחובטים אותם ממקום למקום, וחובטין אותם וכופתין אותם בקולרין ומקיפין אותם בקולרין, ומקיפין אותם טרטיוטין, ואח"כ עושין תשובה והב"ה עונה להם, מנין שנאמר: ויאנחו בני ישראל וכו' (שמות ב, כג). וכן בצר לך ומצאוך, כי אל רחום ה' אלקיך וכו' (דברים ד, ל־לא). הוי זית רענן עכ"ל. והכוונה שכיון שרצה להיות מתנבא עליהם לרעה, ובפרט על ענין הגלות כמשז"ל (איכ"ר א, כ): על פ' מה לידידי בביתי שזה נאמר על חרבן הבית וגלות ישראל, המשילם לזית שע"י היסורין והגליות חוזרין בתשובה, א"כ הכל הוא לטובתם למען ישובו אל ה' כי אל רחום ה' וכו'. א"כ אעפ"י שהיו בני שוממין מפני כי גבר אויב, כיון שעל אלה אני בוכיה, שערי דמעות לא ננעלו, ועי"ז אף ערשנו רעננה. ומשורשת בהר אלקים עולם ועד, וכמ"ש הכתוב: ילכו יונקותיו (הושע יד, ז). מצד השכינה העומדת בבית המקדש, ראיה לדבר משאז"ל על שני שדיך שהם שני בדי ארון הנראים כב' שדים, ובזה היה ניכרת חבתם לפניו ית', ועתה אומר ילכו יונקותיו בגולה כי שכינה גלתה עמהם, ומ"מ ויהי כזית הודו. וכמ"ש וריח לו כלבנון. כשאז"ל (ברכות מג, ב): עתידים בחורי ישראל ליתן ריח טוב כלבנון. א"כ אעפ"י שקרא עלי מועד לשבור בחורי ועל אלה אני בוכיה, וגם על מה שרחק ממני מנחם משיב נפשי, מ"מ והלכה יניקת השכינה והשפעתה אלינו בגלות, מ"מ ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון כמ"ש, וזהו אף ערשנו רעננה. כי לא זזה שכינה מכותל מערבי, וממכון שבתו ישגיח עלינו לרחמינו. אי נמי כאשר נפרש מהו סילוק שכינה וגלותה, ע"ד מה שפירש מהר"ש אלקבץ ז"ל בס' ברית הלוי פ' ו' ז"ל בענין גלות שכינה האריך הרבה, וקיצור דבריו המשל זה לניצוץ השמש המכה במראה לטושה או בזכוכית לבנה או במראה ההינדיי, וכל שכן בקיר טוחה בסיד ומלוטש בשמנים שונים יוכר האור שיעור רב, ואם יכה ניצוץ השמש במים העכורים יתעוות האור עד כי נראה שחשך השמש בצאתו מה שאינו, רק הוא כפי הכנת המקבלים, וכן הוא ענין הגלות כי תחת היותו ית' מראה פעולותיו על ידינו, הנה בעוה"ר עבר האור אל מוצא הסוסים ומראה פעולותיו ע"י זדים ארורים אשר לא יכירו ולא יבינו אל פעולות ה'. א"כ כלל העולה מדבריו כי גלות שכינה הוא כפי הכנת המקבלים, שאין ניכרת אורה ומעלתה ע"י, אבל היא מצד עצמה נאמר: כי אני ה' לא שניתי (מלאכי ג, ו). א"כ אעפ"י שרחק ממני מנחם משיב נפשי שהיא השכינה, והיו בני שוממים מבלי שפע והארה להאיר להם, אדרבא כי גבר אויב ע"ד אמלאה החרבה (יחזקאל כו, ב). מ"מ הנך יפה דודי אף נעים כי לא יגור במגורך רע. ועדיין הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה זה בית המקדש שלא זזה שכינה מכותל מערבי. ונחזור לענין, כי ע"י היות ערשנו רעננה ומושרשת בזרע קדש מצבתה באבות הקדושים, הנה עי"ז גם כי היו בני שוממים, אינו כלום ובני אקרון. והנה הם דומים לאילן ששרשיו מרובים כי אפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו. וכמ"ש הכתוב: והיה עליהו רענן וכו' (ירמיה יז, ח). אי נמי פי' בזוהר פ' פקודי (ח"ב רל"ו ע"ב) על אלה אני בוכיה. מאי טעמא בגין דאתיהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל ולאחרבא בי מקדשא, ובגין דאתיהיב לון רשו לשלטאה כתיב על אלה אני בוכיה וכו'. גם מהר"א גלאנטי הביא מאמר של בראשית ז"ל (בהקדמה דף ב' ע"א): ועל דא בראשית ברא אלקים דא אלקים עילאה וכו'. ופי' בקצור כי אין השכינה נקראת בשם אלקים בשם הבינה, רק ע"י הראות כל זכר בעליית ג' רגלים ע"ש. והנה האר"י זלה"ה פי' המאמר הזה לפי דרכו באופן, עיין שם בפי'. והצריך לעניינינו הוא כי בהתחבר הבינה הנקראת מ"י עם ו' קצוות ז"א הנקראי' אל"ה אז נקראת אלקי'. ובהיות בינה משאלת כליה, ו"ק שלה אל המלכות, ומתלבשת בו"ק הזכר העליון ואז כאמא כן ברתא ואז ג"כ נקראת אלקים. ובעת עשיית העגל כוונתם היתה להמשיך ו"ק הזעיר הנקראי' אל"ה בהסתלקות הבינה, אל המלכות הנקראת י"ם, וזהו עשה לנו אלקים (שמות לב, א). וזה היה ע"י אהרן איש החסד, ואילו יצאה מחשבתם לפועל היה התגברות גדול לס"א ח"ו, וזה היה קצוץ בנטיעות כמו שפי' האר"י זלה"ה, וזהו שאומר על אל"ה ו"ק ז"א, שנסתלקו מהם אותיות מ"י שהם מהבינה, אני שהיא מלכות, בכיה שנשפעו בה סוד הדינים שהם בגימטריא הב"ל כמנין בכי"ה, וזה כמו שפירש האר"י זלה"ה כי קין והבל הן הם שני דמעין שנמשכו למטה במלכות, קין שרש הקליפות והבל שרש הדינים. עוד אמר ז"ל: והבל אתבסם בשקועא דימא רבא, והוא חכמה התחתונה דמבסמא דמעין עילאין, אבל קין למטה דינא תקיפא, שקעיה בתהומא רבא ולא אתבסם כלל. עוד אמר וב' נקבי החוטם הם מקום לשני שרשים אלו, שכלם נמצאים במלכות בין למטה בין למעלה, וכאשר יתקנו התחתונים עיניהם, ותריח ריח תפוחין קדישין נ"ה, ממקום הקדש יתבסמו כלם, והב' נקבים יהיו רחמים, ולהיות שבהוד שרש הקליפות, בחרבן הבית שבו משלו הקליפות נאמר: והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י, ח). כל היום דוה (איכה א, יג). עכ"ל. ועיין בדרושו על מאמר הזוהר שאו מרום עיניכם וכו' שבפ' בראשית, ומשם תבין כל מה שנפרש בפסוק זה, והוא כמ"ש על אל"ה ו' קצוות ז"א, שנסתלקו מהם הבינה. ונשארו אל"ה ועי"ז אין העולם שהם ו' קצוות ז"א מתקיימים אלא במ"י. ועתה על אל"ה כמ"ש אני בוכיה. מאי טימא בגין דאתיהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל, וזה היה בסיבת עון העגל שאז נתגברה ס"א באמרם אלה אלקיך ישראל. וזה גרם אח"כ ולאחרבא בי מקדשא, ובגין דאתיהיב לון רשו לשלטאה כתיב על אלה אני בוכיה, רזא דמלה על אלה, דא סטרא דמסאבא דאתיהיב להון רשו לשלטאה. פי' כי כיון שנסתלקה הבינה ונסתלקו אותיות מ"י, אז נשארו אדם ואשתו, זו"ן שניהם ערומים ונתגברו ו"ק דס"א הנקראי' ג"כ אל"ה, ועיין בדרוש הקליפות פ"ד. וזהו דאתיהיב לון רשו לשלטאה וע"ז אני בוכיה דא רוח קדשא דאקרי אני, שירדו ט' נקודות אל הקליפות, ונעשית מלכות הקליפה בת י', וכמ"ש: אמלאה החרבה (יחזקאל כו, ב). וע"ז בכיה יען נשפעו בה סוד הדינים כמנין בכי"ה, כמנין הב"ל כמ"ש. וגם בכיה כי ע"י הדמעות, שערי דמעות שהם נ"ה דחכמה לא ננעלו. וכדי למתק הדינים עיני עיני יורדה מים בתמידות, ומ"מ לא הועילו הדמעות כלום, וזה מפני כי רחק ממני מנחם שהוא יסוד ז"א אי נמי יסוד אי'. אבל העיקר הוא סוד הדעת הנתון בין העינים, וזה כי ע"י הדמעות כאשר יתקנו התחתוני' עיניהם, ותריח ריח תפוחין קדישין נ"ה, ממקום הקדש יתבסמו כלם. וכאן הוא אומר שעיני עיני יורדה מים, כיון שרחק ממני מנחם משיב נפשי. שאין מי שיעלה ריח טוב לפניו ית', אשר ע"י הריח היה משיב נפשי, כי עיקר הריח הוא להשיב נפש, גם ע"י התבסמות הדינים ע"י ריח טוב כמ"ש, הנה עי"ז היה מאיר אור הבינה בז"א ומיניה לנוק', וכיון שרחק ממני מנחם משיב נפשי כמ"ש, היו בני שהם הנשמות שבה אי נמי נ"ה שלה שוממין כי גבר אויב, וכנגד זה אמר הנך יפה דודי כנגד ז"א שנמשך לו היופי מצד עתיקא קדישא שמשם בא היופי, אף נעים מצד הבינה שמשם בא הנועם העליון, ועי"ז אף ערשנו שהיא המלכות, מטתו שלשלמה (שה"ש ג, ז). הנה היא רעננה ומושרשת בשרשים העליונים, ודרך רמז באומרו אף נעים אף ערשנו ב' פעמי' אף, על ב' נקבי החוטם המשפיעים דין, עתה יהפכו לרחמים, ובמלת 'נעים' נרמז נע־ים, פי' יתנועע הים העליון אותיות מ"י להתחבר עם ז"א ויעשה אלקי'. וזה ע"י אותיות נֻ' עַ' שהוא רמז לנֻ' שערי בינה, ולעַ' עטרין דנפקין מז' תיקוני א"א שמשם בא היופי והנועם. ובמדרש (שהש"ר א, סו): אף ערשנו רעננה. ר' עזריה בשם ר"י בר סימון, למלך שיצא לו למדבר והביאו לו מטה קצרה, התחיל מצטער עצמו ומדחק באבריו, כיון שנכנס למדינה הביאו לו מטה ארוכה, התחיל פושט עצמו ומותח אבריו. כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון, משנבנה בית המקדש ויאריכו הבדים (דה"ב ה, ח). עכ"ל. הורה למ"ש כי בזמן שאין ב"ה קיים הוא דומה למלך וכו' פי' למלך ז"א, שיצא למדבר והוא מקום שמם כי אין לחם ואין מים, הוא מקום הקליפות, והביאו לו מטה קצרה שהיא מלכות שאינה נתקנת לגמרי. והענין הזה יובן כמה שאמרו בענין יום ז' של פסח, שהזווג הוא בסוד קטנות, והיא בסוד איילה שרחמה צר בסוד הגבורות בלבד, ואז הנחש העליון שהוא יסוד דבחי' קטנות מזדווג עמה, ולפי שהוא בבחי' קטנות נקראת נתיבה, ועיין בדרוש יום א' של פסח. והנה ז"ש הכתוב על אלה שהוא ז"א בעל ו' קצוות בלבד, אני שהיא מלכות, בוכיה עיני עיני יורדה מים, [מפני] שהיא מלובשת בגבורות. והטעם מפני כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. פי' אעפ"י שהיסוד מזדווג עמה אינו להשיב נפש מפני שהוא מבחי' קטנות, ובזה מדוייק אומרו מנחם משיב נפשי, כי נראה כי מנחם יש לה, אבל אינו משיב נפשה והוא כמ"ש. ועי"ז היו בני שוממים כי גבר אויב, כי יש סכנה פן יאחזו בה החצונים ובנשמות היוצאים ממנה, וזהו ג"כ שאומר המדרש: למלך שיצא למדבר, הביאו לו מטה קצרה כמ"ש, התחיל מצטער עצמו ומדחק אבריו שהוא ג"כ בסוד קטנות, ומדחק אבריו בסוד ו"ק, ולפעמים תלת בתלת כדי שלא יתאחזו בהם החצונים, כיון שנכנס למדינה שהיא בינה, ונקראת מדינה יען היא בעצמה רחמים גמורים אלא שדינין מתערין מינה וזהו מ'־דינה, אז נתחברו אותיות מ"י באל"ה ונעשה אלקי'. ונכנסו בו נה"י דבינה ונגדלו אברי ז"א. וגם המלכות נתקנה ונעשית בת י' ספירות שלמות, וכמבואר בסדר הגדלות, וזהו הביאו לו מטה ארוכה שהיא מלכות כנז'. ואז התחיל פושט עצמו ומותח אבריו כמ"ש. כך עד שלא [נבנה] ב"ה, שלא נעשית בנין המלכות הנקרא בית המקדש, וגם הבינה נקראת בית המקדש העליון, והכל א' כי זה תלוי בזה, ומקדש העליון מכוון כנגד המקדש התחתון, ואז היתה שכינה מתמצעת בין שני בדי ארון, שאפי' בעת הזווג היה אחורי נה"י, ומשנבנה ב"ה ויאריכו הבדים, שנתפשטו נה"י דז"א לתוכה, וגם נתפשטו נה"י דאי' בכל קומת הז"א עד הוד הב' שהוא במקומה ממש ועי"ז נעשית ג"כ בנין המלכות, וזש"ה הנך יפה דודי אף נעים, שפשט עצמו ונמתחו אבריו, ועי"ז אף ערשנו שהיא המלכות רעננה וארוכה, שהיא נגדלת כמוהו, וידוע כי זה תלוי בזה וזה גורם את זה והכל א'. והנה המתרגם אפשר שרמז לזה באומרו ז"ל: אתיבת כנישתא דישראל קדם רבון עלמא. הנה כנסת ישראל יאמר על הנשמות המצויירות ונמצאות במלכות שהם ס' רבוא. וע"י היא מתייחדת למעלה, ובפרט בעלותם לראות כמ"ש, ואמרה קדם רבון עלמא הוא אפי' שהוא רבון העולמות שתחתיו, כמשאז"ל על רבון העולמים, ואם נפרש רבון עלמא באי' שהיא אדון ורבון של הז"א הנקרא עולם אי נמי באבא שהוא רבון אימא הנקראת ג"כ עולם, ואמרה קדם שהיא בא"א או בעתיק שהוא קודם רבון הנז', כמה יאי שכינת קדשך בעידן דאת שרי ביננא ומקבל ברעוא צלותנא, שהוא בעת עלותה אל או"א שהוא במוסף שבת. ואז הוא עת רצון, צלותא דרעוא אתגליא בצלותא דתתאי, ובעידן דאת משרי בפוריינא חיבתא. פי' שניתן במלכות סוד החסדים, ואז ובננא סגין עלוי ארעא, שהנשמות מתרבות בתוכה, ואנחנו פיישין וסגיין כאילן דנציב על עינא דמיא. שהוא עץ החיים, ז"א הנטוע על פלגי מים, שהוא יסוד אימא, ומתגדל וזהו די עפייה שפיר ואנביה סגי. שנתפשטו ענפיו ונתרבו ספירותיו והיו לעשר. והנה במדרש אמרו: על אלה אני בוכיה, על ע"ז על שאמרו לעגל אלה אלקיך ישראל. אפשר שכוונו לכל מ"ש, ומלבד זה ג"כ לפי פשוטו, אין לך שחרות גדול מזה יותר מעע"ז, וע"ז נאמר: אל תראוני שאני שחרחורת (שה"ש א, ו). וכמו שפי' ז"ל בפסוק זה, ועתה אומר אעפ"י שעל ע"ז אני בוכיה וכו' מ"מ הנך יפה דודי, ובמעט מים ומעט מן המרחצאות ישוב הדבר לכמות שהיה ויחזור ליופיו כבראשונה. ובמדרש על פסוק על אלה אני בוכיה מביא ז"ל (איכ"ר א, מה): אספסיאנוס מלא שלש ספינות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון וכו' עד והשליכו עצמן לתוך הים, ורוח הקדש צווחת על אלה אני בוכיה עכ"ל. אפשר שכוונת המדרש לפרש על אלה על ששמרו מלעשות את כל התועבות האלה, וכן מביא על זה מעשה במרים בת נחתום שנשבית היא ושבעה בניה ורוח הקדש צווחת וכו'. אפשר שכוונתם לומר על אותם ששמרו עצמם מלעבוד ע"ז שנאמר בה אלה אלקיך ישראל. א נמי אפשר לומר כי כיון שהצדיקים הללו לא היו ראוים לאותו מעשה, שהרי מסרו עצמם למיתה כדי שלא לעבור על ג"ע ועל ע"ז, א"כ מי הוא שנתן כח לאספסיאנוס ואחרי' לשלוט עליהם, הוא מפני אחרים רשעי ישראל שעברו על זה, וכמ"ש לא דיינו שהכעסנוהו בבית מקדשו אלא אף בחוצה לארץ. ולז"א על אלה שעברו על ע"ז וג"ע עתה אני בוכיה ושבה בתשובה שלמה לפניו ית'. וכנגד זה אמרה הנך יפה דודי אף נעים, שעי"ז שמסרו עצמן על יחוד ה' מוסיפים כח בגבורה של מעלה ושמו ית' מתגדל ומתקדש. וזה מפני כי אף ערשנו רעננה ומושרשת מצד אבותינו הקדושים, וכל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה עדיין היא מושרשת בידם. וכן אמרו: אם בא דבר עבירה ליד אדם וניצול אל יחזיק טובה לעצמו, אלא אימא מאבותיו שמסרו עצמם על הדבר ההוא. וזהו אף ערשנו רעננה מצד האבות שתקנו ענין ע"ז ג"ע וש"ד. עוד במדרש (איכ"ר א, מה): הביא ההוא עובדא של אנדריאנוס שחיק טמיא הושיב ג' משמרות וכו', עד והיה דמם מגיע לקיפרוס נהר. וכן ההוא עובדא דטרכינוס וכו', ורוח הקדש צווחת על אלה אני בוכיה. אפשר שכנגד זה אמר אף ערשנו רעננה. וארז"ל (שהש"ר א, סו): מה מטה זו אינה אלא לפריה ורביה, כך עד שלא נבנה ב"ה כל הקהל כא' ד' רבוא, משנבנה ב"ה פרו ורבו, דאר"י מגבת עד אנטיפטראס ששים רבוא עיירות היו והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים עכ"ל. א"כ אעפ"י שנהרגו כל אותם האוכלוסים בעוה"ר, מ"מ מהרה יבנה ב"ה ועי"ז אף ערשנו רעננה כמ"ש, ואז הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום בבי"א וכי"ר. עוד אמרו ז"ל בילקוט ז"ל (שה"ש רמז תתקפ"ד): הנך יפה דודי, מלך בשר ודם כשדן הליסטים אינו דן אותו בפני מי שמלמד עליו סנגוריא, אבל הקב"ה ברוגז רחם תזכור עכ"ל. הורה למ"ש כי אעפ"י שרחק ממני מנחם משיב נפשי מ"מ הנך יפה דודי אף נעים, וברוגז רחם תזכור לרחם עלי ולהוציאני לחירות אכי"ר. עוד אמרו במדרש: על אלה אני בוכיה, על שאמרו לעגל אלה אלקיך ישראל אני בוכיה. ואפשר שכנגד זה נאמר הנך יפה דודי אף נעים וכו'. ע"ד שפי' מהר"ם אלשיך כי פסוק זה נאמר נגד העגל, ופי' הנך יפה דודי אף נעים באף שאתה מביא עלי וכו'. ואפשר לפרש ע"ד שהובא בדברי ר' יצחק הספרדי ז"ל אל הכוזר ז"ל (ס' הכוזרי א, צז): כי אעפ"י שעשו העגל לא פסק המן לרדת למזונם והענן לסוכך עליהם ועמוד האש להנחותם, והנבואה מתמדת ונוספת ביניהם וכו'. וזהו הנך יפה דודי אף נעים אעפ"י שעשו העגל כנז', ומלבד זה אף ערשנו רעננה אלו הנשים שלא נשתתפו במעשה העגל כמו שפי' מהר"ם אלשיך זצוק"ל הנז'. והנה עי"ז אעפ"י שעל אלה אלקיך ישראל אני בוכיה תמיד, שהרי נאמר (סנהדרין קב, א): וביום פקדי ופקדתי (שמות לב, לד). ואין לך צרה שאין בה פקידה מעון העגל. הנה בזה זכות הנשים צדקניות יעמוד לנו שלא נשתתפו כמ"ש, וזהו אף ערשנו רעננה. 13qwg3fq865gzktodpn8jlybqccc5dg 3078475 3078472 2026-08-21T13:51:20Z Do2or 5565 3078475 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|רפואה למכה|שיר השירים א|טו|טז|יז|}} == ט"ז == {{טורים שווים | '''^{שיר השירים:}'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה.'''}}|'''^איכה:'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים{{ש}}כי רחק ממני מנחם משיב נפשי{{ש}}היו בני שוממים כי גבר אויב.'''}}}} הנה היופי נמשך אל האדם מצד החכמה, וכמ"ש הכתוב: חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח, א). והנה על סילוק החכמה אמר המקונן, על אלה אני בוכיה. וארז"ל (איכ"ר א, נא): על סילוק דעת ועל סילוק שכינה. והנה על פסוק ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה, א). אז"ל (מגילה יד, ב): שלבשתה רוח הקדש. שהיא השכינה, ועל ידי זה הוסיף יופי על יופיה והדר על הדרה, א"כ בהסתלק השכינה מן האדם יסתלק היופי, וכן בהסתלק החכמה יסתלק זיו הפנים, וכשחטא אדה"ר נסתלק ממנו אותו היופי ואותה ההארה שעליה אמרו (ויק"ר כ, ב): תפוח עקבו של אדה"ר היה מכהה גלגל חמה. וכמשה רבינו ע"ה שלעולם זכה לתורה נאמר: לא כהתה עינו ולא נס ליחה (דברים לד, ז). וא"כ יאמר הכתוב על אלה אני בוכיה על סילוק דעת ועל סילוק שכינה אני בוכיה, ופי' ואמר מה טעם אני בוכיה על אלה כמ"ש, וגם מפני מה נסתלקו ממני, כי רחק ממני מנחם משיב נפשי שהם ד"ת אשר עליהם נאמר: תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים יט, ח). ואם נפרש על סילוק תורה שבכתב מתורה שבע"פ, יאמר הכתוב על אלה דברי הברית, דומה למשז"ל: ריב"ל על ביטול תורה אני בוכיה וכו'. עיני עיני שהוא העיון התלוי בעין האדם בהסתכל באותיות בסוד אותיות מחכימות, עתה יורדה מים ובוכה ומתאנחת כי רחק ממני מנחם שהוא תורה שבכתב שהוא משיב נפשי, כי בעוה"ר אין אתנו יודע להביא ראיה מן התורה, ובזה היו בני שוממים כי גבר אויב. ובמקום כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד, ו). עתה שאין יודע להביא ראיה מן התורה, הנה בזה היו בני שוממים כי גבר אויב שאומרי' ידינו רמה, וגם גבר אויב כמ"ש (זח"ג קכ"ג ע"א): כמה אינון דמערבלין מוחיה וכו'. וזהו כי גבר אויב. וכנגד זה אמר הנך יפה דודי אף נעים, כי בפיו ובגבורתו יעמד, והנה מהר"ש אלקבץ בס' איילת אהבי' פי' שכל דברי שיר השירים הם כדמיון החושק בתורה, ובפ' ישקני מנשיקות פיהו פי' שהם דברי התלמיד החושק בתורה, ואמר מי יתן ישקני הב"ה בעצמו מנשיקות פיהו, כי אעפ"י שאדם יכול ללמוד מפי סופרים ומפי ספרים מ"מ רצונו בזה לשמוע מפי הב"ה עכ"ל. א"כ אעפ"י שאני בוכיה על סילוק דעת ועל סילוק שכינה ועל הרחקת תורה שבכתב מתורה שבע"פ והיו בני שוממים כמ"ש, מ"מ עדיין יש לי נחמה גדולה כי הנך יפה דודי וכו'. ע"ד אם חטאת מה תפעל בו (איוב לה, ו). מלבד כי לעולם אהבתו גבן, ועדיין אנחנו מקוים יראה לנו את יפיו בגילוי סודות התורה ואז יהיה אף נעים, כי במקום שבהיותנו בגלות נאמר: וימררו את חייהם בחומר בק"ו, ובלבון ההלכה כמ"ש בזוהר (ח"א כ"ז ע"א), הנה כאשר הוא יגלה סודו אל יראיו אז התורה נעשית לו סם חיים וזהו אף נעים. ולפי דרכנו רמז משאז"ל (קה"ר ב, יב): על אף חכמתי וכו' (קהלת ב, ט). חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי. ג"כ כאן אף מה שלמדתי באף הוא נעים ומקובל אצלי, והטעם לכל זה הוא מפני כי אף ערשנו רעננה שהם בני אברהם יצחק ויעקב שהיה מטתו שלמה, והשכינה שורה על משפחות מיוחסות שבישראל. והגם כי היו בני שוממים וכו' רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם. ונוכל ג"כ לפרש היו בני שוממי' לא מצד עצמם ח"ו כי הם בתקפם וגבורתם עומדים, רק מפני כי גבר אויב, וכיון שכן הוא דבר ידוע כי דרך הטומאה לצאת והרע מכלה את עצמו, וגהינם כלה והם אינם כלים, ויחזרו לאיתנם כבראשונה, וזהו אף ערשנו רעננה ע"ד מ"ש ירמיהו כשנתנבא על גלות ישראל אמר: זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך (ירמיה יא, טז). וע"ז אמרו במדרש פ' תצוה (שמו"ר) פ' ל"ו (א): וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד וכו'. נראה שהוקשה להם מ"ש כי מה ענין זה למ"ש למעלה: מה לידידי בביתי וכו' (ירמיה יא, טו). גם נראה שאין לו ענין למטה, גם אפשר לומר שהוקשה להם שאמר בלשון מיעוט: קרא ה' לשמך, היל"ל את כזית רענן כמ"ש הכתוב: ואני כזית רענן (תהלים נב, י). וזהו ששאל וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה וכו' אלא מה הזית הזה וכו' [עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן, ואח"כ טוחנין אותן, ואח"כ מקיפין אותן בחבלים, ומביאין אבנים ואח"כ נותנין את שמנן], כך ישראל באין א"ה וחובטים אותם ממקום למקום, וחובטין אותם וכופתין אותם בקולרין ומקיפין אותם בקולרין, ומקיפין אותם טרטיוטין, ואח"כ עושין תשובה והב"ה עונה להם, מנין שנאמר: ויאנחו בני ישראל וכו' (שמות ב, כג). וכן בצר לך ומצאוך, כי אל רחום ה' אלקיך וכו' (דברים ד, ל־לא). הוי זית רענן עכ"ל. והכוונה שכיון שרצה להיות מתנבא עליהם לרעה, ובפרט על ענין הגלות כמשז"ל (איכ"ר א, כ): על פ' מה לידידי בביתי שזה נאמר על חרבן הבית וגלות ישראל, המשילם לזית שע"י היסורין והגליות חוזרין בתשובה, א"כ הכל הוא לטובתם למען ישובו אל ה' כי אל רחום ה' וכו'. א"כ אעפ"י שהיו בני שוממין מפני כי גבר אויב, כיון שעל אלה אני בוכיה, שערי דמעות לא ננעלו, ועי"ז אף ערשנו רעננה. ומשורשת בהר אלקים עולם ועד, וכמ"ש הכתוב: ילכו יונקותיו (הושע יד, ז). מצד השכינה העומדת בבית המקדש, ראיה לדבר משאז"ל על שני שדיך שהם שני בדי ארון הנראים כב' שדים, ובזה היה ניכרת חבתם לפניו ית', ועתה אומר ילכו יונקותיו בגולה כי שכינה גלתה עמהם, ומ"מ ויהי כזית הודו. וכמ"ש וריח לו כלבנון. כשאז"ל (ברכות מג, ב): עתידים בחורי ישראל ליתן ריח טוב כלבנון. א"כ אעפ"י שקרא עלי מועד לשבור בחורי ועל אלה אני בוכיה, וגם על מה שרחק ממני מנחם משיב נפשי, מ"מ והלכה יניקת השכינה והשפעתה אלינו בגלות, מ"מ ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון כמ"ש, וזהו אף ערשנו רעננה. כי לא זזה שכינה מכותל מערבי, וממכון שבתו ישגיח עלינו לרחמינו. אי נמי כאשר נפרש מהו סילוק שכינה וגלותה, ע"ד מה שפירש מהר"ש אלקבץ ז"ל בס' ברית הלוי פ' ו' ז"ל בענין גלות שכינה האריך הרבה, וקיצור דבריו המשל זה לניצוץ השמש המכה במראה לטושה או בזכוכית לבנה או במראה ההינדיי, וכל שכן בקיר טוחה בסיד ומלוטש בשמנים שונים יוכר האור שיעור רב, ואם יכה ניצוץ השמש במים העכורים יתעוות האור עד כי נראה שחשך השמש בצאתו מה שאינו, רק הוא כפי הכנת המקבלים, וכן הוא ענין הגלות כי תחת היותו ית' מראה פעולותיו על ידינו, הנה בעוה"ר עבר האור אל מוצא הסוסים ומראה פעולותיו ע"י זדים ארורים אשר לא יכירו ולא יבינו אל פעולות ה'. א"כ כלל העולה מדבריו כי גלות שכינה הוא כפי הכנת המקבלים, שאין ניכרת אורה ומעלתה ע"י, אבל היא מצד עצמה נאמר: כי אני ה' לא שניתי (מלאכי ג, ו). א"כ אעפ"י שרחק ממני מנחם משיב נפשי שהיא השכינה, והיו בני שוממים מבלי שפע והארה להאיר להם, אדרבא כי גבר אויב ע"ד אמלאה החרבה (יחזקאל כו, ב). מ"מ הנך יפה דודי אף נעים כי לא יגור במגורך רע. ועדיין הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה זה בית המקדש שלא זזה שכינה מכותל מערבי. ונחזור לענין, כי ע"י היות ערשנו רעננה ומושרשת בזרע קדש מצבתה באבות הקדושים, הנה עי"ז גם כי היו בני שוממים, אינו כלום ובני אקרון. והנה הם דומים לאילן ששרשיו מרובים כי אפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו. וכמ"ש הכתוב: והיה עליהו רענן וכו' (ירמיה יז, ח). אי נמי פי' בזוהר פ' פקודי (ח"ב רל"ו ע"ב) על אלה אני בוכיה. מאי טעמא בגין דאתיהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל ולאחרבא בי מקדשא, ובגין דאתיהיב לון רשו לשלטאה כתיב על אלה אני בוכיה וכו'. גם מהר"א גלאנטי הביא מאמר של בראשית ז"ל (בהקדמה דף ב' ע"א): ועל דא בראשית ברא אלקים דא אלקים עילאה וכו'. ופי' בקצור כי אין השכינה נקראת בשם אלקים בשם הבינה, רק ע"י הראות כל זכר בעליית ג' רגלים ע"ש. והנה האר"י זלה"ה פי' המאמר הזה לפי דרכו באופן, עיין שם בפי'. והצריך לעניינינו הוא כי בהתחבר הבינה הנקראת מ"י עם ו' קצוות ז"א הנקראי' אל"ה אז נקראת אלקי'. ובהיות בינה משאלת כליה, ו"ק שלה אל המלכות, ומתלבשת בו"ק הזכר העליון ואז כאמא כן ברתא ואז ג"כ נקראת אלקים. ובעת עשיית העגל כוונתם היתה להמשיך ו"ק הזעיר הנקראי' אל"ה בהסתלקות הבינה, אל המלכות הנקראת י"ם, וזהו עשה לנו אלקים (שמות לב, א). וזה היה ע"י אהרן איש החסד, ואילו יצאה מחשבתם לפועל היה התגברות גדול לס"א ח"ו, וזה היה קצוץ בנטיעות כמו שפי' האר"י זלה"ה, וזהו שאומר על אל"ה ו"ק ז"א, שנסתלקו מהם אותיות מ"י שהם מהבינה, אני שהיא מלכות, בכיה שנשפעו בה סוד הדינים שהם בגימטריא הב"ל כמנין בכי"ה, וזה כמו שפירש האר"י זלה"ה כי קין והבל הן הם שני דמעין שנמשכו למטה במלכות, קין שרש הקליפות והבל שרש הדינים. עוד אמר ז"ל: והבל אתבסם בשקועא דימא רבא, והוא חכמה התחתונה דמבסמא דמעין עילאין, אבל קין למטה דינא תקיפא, שקעיה בתהומא רבא ולא אתבסם כלל. עוד אמר וב' נקבי החוטם הם מקום לשני שרשים אלו, שכלם נמצאים במלכות בין למטה בין למעלה, וכאשר יתקנו התחתונים עיניהם, ותריח ריח תפוחין קדישין נ"ה, ממקום הקדש יתבסמו כלם, והב' נקבים יהיו רחמים, ולהיות שבהוד שרש הקליפות, בחרבן הבית שבו משלו הקליפות נאמר: והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י, ח). כל היום דוה (איכה א, יג). עכ"ל. ועיין בדרושו על מאמר הזוהר שאו מרום עיניכם וכו' שבפ' בראשית, ומשם תבין כל מה שנפרש בפסוק זה, והוא כמ"ש על אל"ה ו' קצוות ז"א, שנסתלקו מהם הבינה. ונשארו אל"ה ועי"ז אין העולם שהם ו' קצוות ז"א מתקיימים אלא במ"י. ועתה על אל"ה כמ"ש אני בוכיה. מאי טימא בגין דאתיהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל, וזה היה בסיבת עון העגל שאז נתגברה ס"א באמרם אלה אלקיך ישראל. וזה גרם אח"כ ולאחרבא בי מקדשא, ובגין דאתיהיב לון רשו לשלטאה כתיב על אלה אני בוכיה, רזא דמלה על אלה, דא סטרא דמסאבא דאתיהיב להון רשו לשלטאה. פי' כי כיון שנסתלקה הבינה ונסתלקו אותיות מ"י, אז נשארו אדם ואשתו, זו"ן שניהם ערומים ונתגברו ו"ק דס"א הנקראי' ג"כ אל"ה, ועיין בדרוש הקליפות פ"ד. וזהו דאתיהיב לון רשו לשלטאה וע"ז אני בוכיה דא רוח קדשא דאקרי אני, שירדו ט' נקודות אל הקליפות, ונעשית מלכות הקליפה בת י', וכמ"ש: אמלאה החרבה (יחזקאל כו, ב). וע"ז בכיה יען נשפעו בה סוד הדינים כמנין בכי"ה, כמנין הב"ל כמ"ש. וגם בכיה כי ע"י הדמעות, שערי דמעות שהם נ"ה דחכמה לא ננעלו. וכדי למתק הדינים עיני עיני יורדה מים בתמידות, ומ"מ לא הועילו הדמעות כלום, וזה מפני כי רחק ממני מנחם שהוא יסוד ז"א אי נמי יסוד אי'. אבל העיקר הוא סוד הדעת הנתון בין העינים, וזה כי ע"י הדמעות כאשר יתקנו התחתוני' עיניהם, ותריח ריח תפוחין קדישין נ"ה, ממקום הקדש יתבסמו כלם. וכאן הוא אומר שעיני עיני יורדה מים, כיון שרחק ממני מנחם משיב נפשי. שאין מי שיעלה ריח טוב לפניו ית', אשר ע"י הריח היה משיב נפשי, כי עיקר הריח הוא להשיב נפש, גם ע"י התבסמות הדינים ע"י ריח טוב כמ"ש, הנה עי"ז היה מאיר אור הבינה בז"א ומיניה לנוק', וכיון שרחק ממני מנחם משיב נפשי כמ"ש, היו בני שהם הנשמות שבה אי נמי נ"ה שלה שוממין כי גבר אויב, וכנגד זה אמר הנך יפה דודי כנגד ז"א שנמשך לו היופי מצד עתיקא קדישא שמשם בא היופי, אף נעים מצד הבינה שמשם בא הנועם העליון, ועי"ז אף ערשנו שהיא המלכות, מטתו שלשלמה (שה"ש ג, ז). הנה היא רעננה ומושרשת בשרשים העליונים, ודרך רמז באומרו אף נעים אף ערשנו ב' פעמי' אף, על ב' נקבי החוטם המשפיעים דין, עתה יהפכו לרחמים, ובמלת 'נעים' נרמז נע־ים, פי' יתנועע הים העליון אותיות מ"י להתחבר עם ז"א ויעשה אלקי'. וזה ע"י אותיות נֻ' עַ' שהוא רמז לנֻ' שערי בינה, ולעַ' עטרין דנפקין מז' תיקוני א"א שמשם בא היופי והנועם. ובמדרש (שהש"ר א, סו): אף ערשנו רעננה. ר' עזריה בשם ר"י בר סימון, למלך שיצא לו למדבר והביאו לו מטה קצרה, התחיל מצטער עצמו ומדחק באבריו, כיון שנכנס למדינה הביאו לו מטה ארוכה, התחיל פושט עצמו ומותח אבריו. כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון, משנבנה בית המקדש ויאריכו הבדים (דה"ב ה, ח). עכ"ל. הורה למ"ש כי בזמן שאין ב"ה קיים הוא דומה למלך וכו' פי' למלך ז"א, שיצא למדבר והוא מקום שמם כי אין לחם ואין מים, הוא מקום הקליפות, והביאו לו מטה קצרה שהיא מלכות שאינה נתקנת לגמרי. והענין הזה יובן כמה שאמרו בענין יום ז' של פסח, שהזווג הוא בסוד קטנות, והיא בסוד איילה שרחמה צר בסוד הגבורות בלבד, ואז הנחש העליון שהוא יסוד דבחי' קטנות מזדווג עמה, ולפי שהוא בבחי' קטנות נקראת נתיבה, ועיין בדרוש יום א' של פסח. והנה ז"ש הכתוב על אלה שהוא ז"א בעל ו' קצוות בלבד, אני שהיא מלכות, בוכיה עיני עיני יורדה מים, [מפני] שהיא מלובשת בגבורות. והטעם מפני כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. פי' אעפ"י שהיסוד מזדווג עמה אינו להשיב נפש מפני שהוא מבחי' קטנות, ובזה מדוייק אומרו מנחם משיב נפשי, כי נראה כי מנחם יש לה, אבל אינו משיב נפשה והוא כמ"ש. ועי"ז היו בני שוממים כי גבר אויב, כי יש סכנה פן יאחזו בה החצונים ובנשמות היוצאים ממנה, וזהו ג"כ שאומר המדרש: למלך שיצא למדבר, הביאו לו מטה קצרה כמ"ש, התחיל מצטער עצמו ומדחק אבריו שהוא ג"כ בסוד קטנות, ומדחק אבריו בסוד ו"ק, ולפעמים תלת בתלת כדי שלא יתאחזו בהם החצונים, כיון שנכנס למדינה שהיא בינה, ונקראת מדינה יען היא בעצמה רחמים גמורים אלא שדינין מתערין מינה וזהו מ'־דינה, אז נתחברו אותיות מ"י באל"ה ונעשה אלקי'. ונכנסו בו נה"י דבינה ונגדלו אברי ז"א. וגם המלכות נתקנה ונעשית בת י' ספירות שלמות, וכמבואר בסדר הגדלות, וזהו הביאו לו מטה ארוכה שהיא מלכות כנז'. ואז התחיל פושט עצמו ומותח אבריו כמ"ש. כך עד שלא [נבנה] ב"ה, שלא נעשית בנין המלכות הנקרא בית המקדש, וגם הבינה נקראת בית המקדש העליון, והכל א' כי זה תלוי בזה, ומקדש העליון מכוון כנגד המקדש התחתון, ואז היתה שכינה מתמצעת בין שני בדי ארון, שאפי' בעת הזווג היה אחורי נה"י, ומשנבנה ב"ה ויאריכו הבדים, שנתפשטו נה"י דז"א לתוכה, וגם נתפשטו נה"י דאי' בכל קומת הז"א עד הוד הב' שהוא במקומה ממש ועי"ז נעשית ג"כ בנין המלכות, וזש"ה הנך יפה דודי אף נעים, שפשט עצמו ונמתחו אבריו, ועי"ז אף ערשנו שהיא המלכות רעננה וארוכה, שהיא נגדלת כמוהו, וידוע כי זה תלוי בזה וזה גורם את זה והכל א'. והנה המתרגם אפשר שרמז לזה באומרו ז"ל: אתיבת כנישתא דישראל קדם רבון עלמא. הנה כנסת ישראל יאמר על הנשמות המצויירות ונמצאות במלכות שהם ס' רבוא. וע"י היא מתייחדת למעלה, ובפרט בעלותם לראות כמ"ש, ואמרה קדם רבון עלמא הוא אפי' שהוא רבון העולמות שתחתיו, כמשאז"ל על רבון העולמים, ואם נפרש רבון עלמא באי' שהיא אדון ורבון של הז"א הנקרא עולם אי נמי באבא שהוא רבון אימא הנקראת ג"כ עולם, ואמרה קדם שהיא בא"א או בעתיק שהוא קודם רבון הנז', כמה יאי שכינת קדשך בעידן דאת שרי ביננא ומקבל ברעוא צלותנא, שהוא בעת עלותה אל או"א שהוא במוסף שבת. ואז הוא עת רצון, צלותא דרעוא אתגליא בצלותא דתתאי, ובעידן דאת משרי בפוריינא חיבתא. פי' שניתן במלכות סוד החסדים, ואז ובננא סגין עלוי ארעא, שהנשמות מתרבות בתוכה, ואנחנו פיישין וסגיין כאילן דנציב על עינא דמיא. שהוא עץ החיים, ז"א הנטוע על פלגי מים, שהוא יסוד אימא, ומתגדל וזהו די עפייה שפיר ואנביה סגי. שנתפשטו ענפיו ונתרבו ספירותיו והיו לעשר. והנה במדרש אמרו: על אלה אני בוכיה, על ע"ז על שאמרו לעגל אלה אלקיך ישראל. אפשר שכוונו לכל מ"ש, ומלבד זה ג"כ לפי פשוטו, אין לך שחרות גדול מזה יותר מעע"ז, וע"ז נאמר: אל תראוני שאני שחרחורת (שה"ש א, ו). וכמו שפי' ז"ל בפסוק זה, ועתה אומר אעפ"י שעל ע"ז אני בוכיה וכו' מ"מ הנך יפה דודי, ובמעט מים ומעט מן המרחצאות ישוב הדבר לכמות שהיה ויחזור ליופיו כבראשונה. ובמדרש על פסוק על אלה אני בוכיה מביא ז"ל (איכ"ר א, מה): אספסיאנוס מלא שלש ספינות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון וכו' עד והשליכו עצמן לתוך הים, ורוח הקדש צווחת על אלה אני בוכיה עכ"ל. אפשר שכוונת המדרש לפרש על אלה על ששמרו מלעשות את כל התועבות האלה, וכן מביא על זה מעשה במרים בת נחתום שנשבית היא ושבעה בניה ורוח הקדש צווחת וכו'. אפשר שכוונתם לומר על אותם ששמרו עצמם מלעבוד ע"ז שנאמר בה אלה אלקיך ישראל. א נמי אפשר לומר כי כיון שהצדיקים הללו לא היו ראוים לאותו מעשה, שהרי מסרו עצמם למיתה כדי שלא לעבור על ג"ע ועל ע"ז, א"כ מי הוא שנתן כח לאספסיאנוס ואחרי' לשלוט עליהם, הוא מפני אחרים רשעי ישראל שעברו על זה, וכמ"ש לא דיינו שהכעסנוהו בבית מקדשו אלא אף בחוצה לארץ. ולז"א על אלה שעברו על ע"ז וג"ע עתה אני בוכיה ושבה בתשובה שלמה לפניו ית'. וכנגד זה אמרה הנך יפה דודי אף נעים, שעי"ז שמסרו עצמן על יחוד ה' מוסיפים כח בגבורה של מעלה ושמו ית' מתגדל ומתקדש. וזה מפני כי אף ערשנו רעננה ומושרשת מצד אבותינו הקדושים, וכל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה עדיין היא מושרשת בידם. וכן אמרו (ס' חסידים סי' ק"ס): אם בא דבר עבירה ליד אדם וניצול אל יחזיק טובה לעצמו, אלא אימא מאבותיו שמסרו עצמם על הדבר ההוא. וזהו אף ערשנו רעננה מצד האבות שתקנו ענין ע"ז ג"ע וש"ד. עוד במדרש (איכ"ר א, מה): הביא ההוא עובדא של אנדריאנוס שחיק טמיא הושיב ג' משמרות וכו', עד והיה דמם מגיע לקיפרוס נהר. וכן ההוא עובדא דטרכינוס וכו', ורוח הקדש צווחת על אלה אני בוכיה. אפשר שכנגד זה אמר אף ערשנו רעננה. וארז"ל (שהש"ר א, סו): מה מטה זו אינה אלא לפריה ורביה, כך עד שלא נבנה ב"ה כל הקהל כא' ד' רבוא, משנבנה ב"ה פרו ורבו, דאר"י מגבת עד אנטיפטראס ששים רבוא עיירות היו והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים עכ"ל. א"כ אעפ"י שנהרגו כל אותם האוכלוסים בעוה"ר, מ"מ מהרה יבנה ב"ה ועי"ז אף ערשנו רעננה כמ"ש, ואז הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום בבי"א וכי"ר. עוד אמרו ז"ל בילקוט ז"ל (שה"ש רמז תתקפ"ד): הנך יפה דודי, מלך בשר ודם כשדן הליסטים אינו דן אותו בפני מי שמלמד עליו סנגוריא, אבל הקב"ה ברוגז רחם תזכור עכ"ל. הורה למ"ש כי אעפ"י שרחק ממני מנחם משיב נפשי מ"מ הנך יפה דודי אף נעים, וברוגז רחם תזכור לרחם עלי ולהוציאני לחירות אכי"ר. עוד אמרו במדרש: על אלה אני בוכיה, על שאמרו לעגל אלה אלקיך ישראל אני בוכיה. ואפשר שכנגד זה נאמר הנך יפה דודי אף נעים וכו'. ע"ד שפי' מהר"ם אלשיך כי פסוק זה נאמר נגד העגל, ופי' הנך יפה דודי אף נעים באף שאתה מביא עלי וכו'. ואפשר לפרש ע"ד שהובא בדברי ר' יצחק הספרדי ז"ל אל הכוזר ז"ל (ס' הכוזרי א, צז): כי אעפ"י שעשו העגל לא פסק המן לרדת למזונם והענן לסוכך עליהם ועמוד האש להנחותם, והנבואה מתמדת ונוספת ביניהם וכו'. וזהו הנך יפה דודי אף נעים אעפ"י שעשו העגל כנז', ומלבד זה אף ערשנו רעננה אלו הנשים שלא נשתתפו במעשה העגל כמו שפי' מהר"ם אלשיך זצוק"ל הנז'. והנה עי"ז אעפ"י שעל אלה אלקיך ישראל אני בוכיה תמיד, שהרי נאמר (סנהדרין קב, א): וביום פקדי ופקדתי (שמות לב, לד). ואין לך צרה שאין בה פקידה מעון העגל. הנה בזה זכות הנשים צדקניות יעמוד לנו שלא נשתתפו כמ"ש, וזהו אף ערשנו רעננה. abkxlbgtx6cggvow78g3rxwoso23fwq 3078536 3078475 2026-08-21T15:07:10Z Do2or 5565 3078536 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|רפואה למכה|שיר השירים א|טו|טז|יז|}} == ט"ז == {{טורים שווים | '''^{שיר השירים:}'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה.'''}}|'''^איכה:'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים{{ש}}כי רחק ממני מנחם משיב נפשי{{ש}}היו בני שוממים כי גבר אויב.'''}}}} הנה היופי נמשך אל האדם מצד החכמה, וכמ"ש הכתוב: חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח, א). והנה על סילוק החכמה אמר המקונן, על אלה אני בוכיה. וארז"ל (איכ"ר א, נא): על סילוק דעת ועל סילוק שכינה. והנה על פסוק ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה, א). אז"ל (מגילה יד, ב): שלבשתה רוח הקדש. שהיא השכינה, ועל ידי זה הוסיף יופי על יופיה והדר על הדרה, א"כ בהסתלק השכינה מן האדם יסתלק היופי, וכן בהסתלק החכמה יסתלק זיו הפנים, וכשחטא אדה"ר נסתלק ממנו אותו היופי ואותה ההארה שעליה אמרו (ויק"ר כ, ב): תפוח עקבו של אדה"ר היה מכהה גלגל חמה. וכמשה רבינו ע"ה שלעולם זכה לתורה נאמר: לא כהתה עינו ולא נס ליחה (דברים לד, ז). וא"כ יאמר הכתוב על אלה אני בוכיה על סילוק דעת ועל סילוק שכינה אני בוכיה, ופי' ואמר מה טעם אני בוכיה על אלה כמ"ש, וגם מפני מה נסתלקו ממני, כי רחק ממני מנחם משיב נפשי שהם ד"ת אשר עליהם נאמר: תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים יט, ח). ואם נפרש על סילוק תורה שבכתב מתורה שבע"פ, יאמר הכתוב על אלה דברי הברית, דומה למשז"ל: ריב"ל על ביטול תורה אני בוכיה וכו'. עיני עיני שהוא העיון התלוי בעין האדם בהסתכל באותיות בסוד אותיות מחכימות, עתה יורדה מים ובוכה ומתאנחת כי רחק ממני מנחם שהוא תורה שבכתב שהוא משיב נפשי, כי בעוה"ר אין אתנו יודע להביא ראיה מן התורה, ובזה היו בני שוממים כי גבר אויב. ובמקום כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד, ו). עתה שאין יודע להביא ראיה מן התורה, הנה בזה היו בני שוממים כי גבר אויב שאומרי' ידינו רמה, וגם גבר אויב כמ"ש (זח"ג קכ"ג ע"א): כמה אינון דמערבלין מוחיה וכו'. וזהו כי גבר אויב. וכנגד זה אמר הנך יפה דודי אף נעים, כי בפיו ובגבורתו יעמד, והנה מהר"ש אלקבץ בס' איילת אהבי' פי' שכל דברי שיר השירים הם כדמיון החושק בתורה, ובפ' ישקני מנשיקות פיהו פי' שהם דברי התלמיד החושק בתורה, ואמר מי יתן ישקני הב"ה בעצמו מנשיקות פיהו, כי אעפ"י שאדם יכול ללמוד מפי סופרים ומפי ספרים מ"מ רצונו בזה לשמוע מפי הב"ה עכ"ל. א"כ אעפ"י שאני בוכיה על סילוק דעת ועל סילוק שכינה ועל הרחקת תורה שבכתב מתורה שבע"פ והיו בני שוממים כמ"ש, מ"מ עדיין יש לי נחמה גדולה כי הנך יפה דודי וכו'. ע"ד אם חטאת מה תפעל בו (איוב לה, ו). מלבד כי לעולם אהבתו גבן, ועדיין אנחנו מקוים יראה לנו את יפיו בגילוי סודות התורה ואז יהיה אף נעים, כי במקום שבהיותנו בגלות נאמר: וימררו את חייהם בחומר בק"ו, ובלבון ההלכה כמ"ש בזוהר (ח"א כ"ז ע"א), הנה כאשר הוא יגלה סודו אל יראיו אז התורה נעשית לו סם חיים וזהו אף נעים. ולפי דרכנו רמז משאז"ל (קה"ר ב, יב): על אף חכמתי וכו' (קהלת ב, ט). חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי. ג"כ כאן אף מה שלמדתי באף הוא נעים ומקובל אצלי, והטעם לכל זה הוא מפני כי אף ערשנו רעננה שהם בני אברהם יצחק ויעקב שהיה מטתו שלמה, והשכינה שורה על משפחות מיוחסות שבישראל. והגם כי היו בני שוממים וכו' רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם. ונוכל ג"כ לפרש היו בני שוממי' לא מצד עצמם ח"ו כי הם בתקפם וגבורתם עומדים, רק מפני כי גבר אויב, וכיון שכן הוא דבר ידוע כי דרך הטומאה לצאת והרע מכלה את עצמו, וגהינם כלה והם אינם כלים, ויחזרו לאיתנם כבראשונה, וזהו אף ערשנו רעננה ע"ד מ"ש ירמיהו כשנתנבא על גלות ישראל אמר: זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך (ירמיה יא, טז). וע"ז אמרו במדרש פ' תצוה (שמו"ר) פ' ל"ו (א): וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד וכו'. נראה שהוקשה להם מ"ש כי מה ענין זה למ"ש למעלה: מה לידידי בביתי וכו' (ירמיה יא, טו). גם נראה שאין לו ענין למטה, גם אפשר לומר שהוקשה להם שאמר בלשון מיעוט: קרא ה' לשמך, היל"ל את כזית רענן כמ"ש הכתוב: ואני כזית רענן (תהלים נב, י). וזהו ששאל וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה וכו' אלא מה הזית הזה וכו' [עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן, ואח"כ טוחנין אותן, ואח"כ מקיפין אותן בחבלים, ומביאין אבנים ואח"כ נותנין את שמנן], כך ישראל באין א"ה וחובטים אותם ממקום למקום, וחובטין אותם וכופתין אותם בקולרין ומקיפין אותם בקולרין, ומקיפין אותם טרטיוטין, ואח"כ עושין תשובה והב"ה עונה להם, מנין שנאמר: ויאנחו בני ישראל וכו' (שמות ב, כג). וכן בצר לך ומצאוך, כי אל רחום ה' אלקיך וכו' (דברים ד, ל־לא). הוי זית רענן עכ"ל. והכוונה שכיון שרצה להיות מתנבא עליהם לרעה, ובפרט על ענין הגלות כמשז"ל (איכ"ר א, כ): על פ' מה לידידי בביתי שזה נאמר על חרבן הבית וגלות ישראל, המשילם לזית שע"י היסורין והגליות חוזרין בתשובה, א"כ הכל הוא לטובתם למען ישובו אל ה' כי אל רחום ה' וכו'. א"כ אעפ"י שהיו בני שוממין מפני כי גבר אויב, כיון שעל אלה אני בוכיה, שערי דמעות לא ננעלו, ועי"ז אף ערשנו רעננה. ומשורשת בהר אלקים עולם ועד, וכמ"ש הכתוב: ילכו יונקותיו (הושע יד, ז). מצד השכינה העומדת בבית המקדש, ראיה לדבר משאז"ל על שני שדיך שהם שני בדי ארון הנראים כב' שדים, ובזה היה ניכרת חבתם לפניו ית', ועתה אומר ילכו יונקותיו בגולה כי שכינה גלתה עמהם, ומ"מ ויהי כזית הודו. וכמ"ש וריח לו כלבנון. כשאז"ל (ברכות מג, ב): עתידים בחורי ישראל ליתן ריח טוב כלבנון. א"כ אעפ"י שקרא עלי מועד לשבור בחורי ועל אלה אני בוכיה, וגם על מה שרחק ממני מנחם משיב נפשי, מ"מ והלכה יניקת השכינה והשפעתה אלינו בגלות, מ"מ ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון כמ"ש, וזהו אף ערשנו רעננה. כי לא זזה שכינה מכותל מערבי, וממכון שבתו ישגיח עלינו לרחמינו. אי נמי כאשר נפרש מהו סילוק שכינה וגלותה, ע"ד מה שפירש מהר"ש אלקבץ ז"ל בס' ברית הלוי פ' ו' ז"ל בענין גלות שכינה האריך הרבה, וקיצור דבריו המשל זה לניצוץ השמש המכה במראה לטושה או בזכוכית לבנה או במראה ההינדיי, וכל שכן בקיר טוחה בסיד ומלוטש בשמנים שונים יוכר האור שיעור רב, ואם יכה ניצוץ השמש במים העכורים יתעוות האור עד כי נראה שחשך השמש בצאתו מה שאינו, רק הוא כפי הכנת המקבלים, וכן הוא ענין הגלות כי תחת היותו ית' מראה פעולותיו על ידינו, הנה בעוה"ר עבר האור אל מוצא הסוסים ומראה פעולותיו ע"י זדים ארורים אשר לא יכירו ולא יבינו אל פעולות ה'. א"כ כלל העולה מדבריו כי גלות שכינה הוא כפי הכנת המקבלים, שאין ניכרת אורה ומעלתה ע"י, אבל היא מצד עצמה נאמר: כי אני ה' לא שניתי (מלאכי ג, ו). א"כ אעפ"י שרחק ממני מנחם משיב נפשי שהיא השכינה, והיו בני שוממים מבלי שפע והארה להאיר להם, אדרבא כי גבר אויב ע"ד אמלאה החרבה (יחזקאל כו, ב). מ"מ הנך יפה דודי אף נעים כי לא יגור במגורך רע. ועדיין הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה זה בית המקדש שלא זזה שכינה מכותל מערבי. ונחזור לענין, כי ע"י היות ערשנו רעננה ומושרשת בזרע קדש מצבתה באבות הקדושים, הנה עי"ז גם כי היו בני שוממים, אינו כלום ובני אקרון. והנה הם דומים לאילן ששרשיו מרובים כי אפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו. וכמ"ש הכתוב: והיה עליהו רענן וכו' (ירמיה יז, ח). אי נמי פי' בזוהר פ' פקודי (ח"ב רל"ו ע"ב) על אלה אני בוכיה. מאי טעמא בגין דאתיהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל ולאחרבא בי מקדשא, ובגין דאתיהיב לון רשו לשלטאה כתיב על אלה אני בוכיה וכו'. גם מהר"א גלאנטי הביא מאמר של בראשית ז"ל (בהקדמה דף ב' ע"א): ועל דא בראשית ברא אלקים דא אלקים עילאה וכו'. ופי' בקצור כי אין השכינה נקראת בשם אלקים בשם הבינה, רק ע"י הראות כל זכר בעליית ג' רגלים ע"ש. והנה האר"י זלה"ה פי' המאמר הזה לפי דרכו באופן, עיין שם בפי'. והצריך לעניינינו הוא כי בהתחבר הבינה הנקראת מ"י עם ו' קצוות ז"א הנקראי' אל"ה אז נקראת אלקי'. ובהיות בינה משאלת כליה, ו"ק שלה אל המלכות, ומתלבשת בו"ק הזכר העליון ואז כאמא כן ברתא ואז ג"כ נקראת אלקים. ובעת עשיית העגל כוונתם היתה להמשיך ו"ק הזעיר הנקראי' אל"ה בהסתלקות הבינה, אל המלכות הנקראת י"ם, וזהו עשה לנו אלקים (שמות לב, א). וזה היה ע"י אהרן איש החסד, ואילו יצאה מחשבתם לפועל היה התגברות גדול לס"א ח"ו, וזה היה קצוץ בנטיעות כמו שפי' האר"י זלה"ה, וזהו שאומר על אל"ה ו"ק ז"א, שנסתלקו מהם אותיות מ"י שהם מהבינה, אני שהיא מלכות, בכיה שנשפעו בה סוד הדינים שהם בגימטריא הב"ל כמנין בכי"ה, וזה כמו שפירש האר"י זלה"ה כי קין והבל הן הם שני דמעין שנמשכו למטה במלכות, קין שרש הקליפות והבל שרש הדינים. עוד אמר ז"ל: והבל אתבסם בשקועא דימא רבא, והוא חכמה התחתונה דמבסמא דמעין עילאין, אבל קין למטה דינא תקיפא, שקעיה בתהומא רבא ולא אתבסם כלל. עוד אמר וב' נקבי החוטם הם מקום לשני שרשים אלו, שכלם נמצאים במלכות בין למטה בין למעלה, וכאשר יתקנו התחתונים עיניהם, ותריח ריח תפוחין קדישין נ"ה, ממקום הקדש יתבסמו כלם, והב' נקבים יהיו רחמים, ולהיות שבהוד שרש הקליפות, בחרבן הבית שבו משלו הקליפות נאמר: והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י, ח). כל היום דוה (איכה א, יג). עכ"ל. ועיין בדרושו על מאמר הזוהר שאו מרום עיניכם וכו' שבפ' בראשית, ומשם תבין כל מה שנפרש בפסוק זה, והוא כמ"ש על אל"ה ו' קצוות ז"א, שנסתלקו מהם הבינה. ונשארו אל"ה ועי"ז אין העולם שהם ו' קצוות ז"א מתקיימים אלא במ"י. ועתה על אל"ה כמ"ש אני בוכיה. מאי טימא בגין דאתיהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל, וזה היה בסיבת עון העגל שאז נתגברה ס"א באמרם אלה אלקיך ישראל. וזה גרם אח"כ ולאחרבא בי מקדשא, ובגין דאתיהיב לון רשו לשלטאה כתיב על אלה אני בוכיה, רזא דמלה על אלה, דא סטרא דמסאבא דאתיהיב להון רשו לשלטאה. פי' כי כיון שנסתלקה הבינה ונסתלקו אותיות מ"י, אז נשארו אדם ואשתו, זו"ן שניהם ערומים ונתגברו ו"ק דס"א הנקראי' ג"כ אל"ה, ועיין בדרוש הקליפות פ"ד. וזהו דאתיהיב לון רשו לשלטאה וע"ז אני בוכיה דא רוח קדשא דאקרי אני, שירדו ט' נקודות אל הקליפות, ונעשית מלכות הקליפה בת י', וכמ"ש: אמלאה החרבה (יחזקאל כו, ב). וע"ז בכיה יען נשפעו בה סוד הדינים כמנין בכי"ה, כמנין הב"ל כמ"ש. וגם בכיה כי ע"י הדמעות, שערי דמעות שהם נ"ה דחכמה לא ננעלו. וכדי למתק הדינים עיני עיני יורדה מים בתמידות, ומ"מ לא הועילו הדמעות כלום, וזה מפני כי רחק ממני מנחם שהוא יסוד ז"א אי נמי יסוד אי'. אבל העיקר הוא סוד הדעת הנתון בין העינים, וזה כי ע"י הדמעות כאשר יתקנו התחתוני' עיניהם, ותריח ריח תפוחין קדישין נ"ה, ממקום הקדש יתבסמו כלם. וכאן הוא אומר שעיני עיני יורדה מים, כיון שרחק ממני מנחם משיב נפשי. שאין מי שיעלה ריח טוב לפניו ית', אשר ע"י הריח היה משיב נפשי, כי עיקר הריח הוא להשיב נפש, גם ע"י התבסמות הדינים ע"י ריח טוב כמ"ש, הנה עי"ז היה מאיר אור הבינה בז"א ומיניה לנוק', וכיון שרחק ממני מנחם משיב נפשי כמ"ש, היו בני שהם הנשמות שבה אי נמי נ"ה שלה שוממין כי גבר אויב, וכנגד זה אמר הנך יפה דודי כנגד ז"א שנמשך לו היופי מצד עתיקא קדישא שמשם בא היופי, אף נעים מצד הבינה שמשם בא הנועם העליון, ועי"ז אף ערשנו שהיא המלכות, מטתו שלשלמה (שה"ש ג, ז). הנה היא רעננה ומושרשת בשרשים העליונים, ודרך רמז באומרו אף נעים אף ערשנו ב' פעמי' אף, על ב' נקבי החוטם המשפיעים דין, עתה יהפכו לרחמים, ובמלת 'נעים' נרמז נע־ים, פי' יתנועע הים העליון אותיות מ"י להתחבר עם ז"א ויעשה אלקי'. וזה ע"י אותיות נֻ' עַ' שהוא רמז לנֻ' שערי בינה, ולעַ' עטרין דנפקין מז' תיקוני א"א שמשם בא היופי והנועם. ובמדרש (שהש"ר א, סו): אף ערשנו רעננה. ר' עזריה בשם ר"י בר סימון, למלך שיצא לו למדבר והביאו לו מטה קצרה, התחיל מצטער עצמו ומדחק באבריו, כיון שנכנס למדינה הביאו לו מטה ארוכה, התחיל פושט עצמו ומותח אבריו. כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון, משנבנה בית המקדש ויאריכו הבדים (דה"ב ה, ח). עכ"ל. הורה למ"ש כי בזמן שאין ב"ה קיים הוא דומה למלך וכו' פי' למלך ז"א, שיצא למדבר והוא מקום שמם כי אין לחם ואין מים, הוא מקום הקליפות, והביאו לו מטה קצרה שהיא מלכות שאינה נתקנת לגמרי. והענין הזה יובן כמה שאמרו בענין יום ז' של פסח, שהזווג הוא בסוד קטנות, והיא בסוד איילה שרחמה צר בסוד הגבורות בלבד, ואז הנחש העליון שהוא יסוד דבחי' קטנות מזדווג עמה, ולפי שהוא בבחי' קטנות נקראת נתיבה, ועיין בדרוש יום א' של פסח. והנה ז"ש הכתוב על אלה שהוא ז"א בעל ו' קצוות בלבד, אני שהיא מלכות, בוכיה עיני עיני יורדה מים, [מפני] שהיא מלובשת בגבורות. והטעם מפני כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. פי' אעפ"י שהיסוד מזדווג עמה אינו להשיב נפש מפני שהוא מבחי' קטנות, ובזה מדוייק אומרו מנחם משיב נפשי, כי נראה כי מנחם יש לה, אבל אינו משיב נפשה והוא כמ"ש. ועי"ז היו בני שוממים כי גבר אויב, כי יש סכנה פן יאחזו בה החצונים ובנשמות היוצאים ממנה, וזהו ג"כ שאומר המדרש: למלך שיצא למדבר, הביאו לו מטה קצרה כמ"ש, התחיל מצטער עצמו ומדחק אבריו שהוא ג"כ בסוד קטנות, ומדחק אבריו בסוד ו"ק, ולפעמים תלת בתלת כדי שלא יתאחזו בהם החצונים, כיון שנכנס למדינה שהיא בינה, ונקראת מדינה יען היא בעצמה רחמים גמורים אלא שדינין מתערין מינה וזהו מ'־דינה, אז נתחברו אותיות מ"י באל"ה ונעשה אלקי'. ונכנסו בו נה"י דבינה ונגדלו אברי ז"א. וגם המלכות נתקנה ונעשית בת י' ספירות שלמות, וכמבואר בסדר הגדלות, וזהו הביאו לו מטה ארוכה שהיא מלכות כנז'. ואז התחיל פושט עצמו ומותח אבריו כמ"ש. כך עד שלא [נבנה] ב"ה, שלא נעשית בנין המלכות הנקרא בית המקדש, וגם הבינה נקראת בית המקדש העליון, והכל א' כי זה תלוי בזה, ומקדש העליון מכוון כנגד המקדש התחתון, ואז היתה שכינה מתמצעת בין שני בדי ארון, שאפי' בעת הזווג היה אחורי נה"י, ומשנבנה ב"ה ויאריכו הבדים, שנתפשטו נה"י דז"א לתוכה, וגם נתפשטו נה"י דאי' בכל קומת הז"א עד הוד הב' שהיא במקומה ממש ועי"ז נעשית ג"כ בנין המלכות, וזש"ה הנך יפה דודי אף נעים, שפשט עצמו ונמתחו אבריו, ועי"ז אף ערשנו שהיא המלכות רעננה וארוכה, שהיא נגדלת כמוהו, [שעלתה עד החכמה שלו שהיא בחי' הו' כנר' בענין ז' בחי' שיש לה ע"ש], וידוע כי זה תלוי בזה וזה גורם את זה והכל א'. והנה המתרגם אפשר שרמז לזה באומרו ז"ל: אתיבת כנישתא דישראל קדם רבון עלמא. הנה כנסת ישראל יאמר על הנשמות המצויירות ונמצאות במלכות שהם ס' רבוא. וע"י היא מתייחדת למעלה, ובפרט בעלותם לראות כמ"ש, ואמרה קדם רבון עלמא הוא אפי' שהוא רבון העולמות שתחתיו, כמשאז"ל על רבון העולמים, ואם נפרש רבון עלמא באי' שהיא אדון ורבון של הז"א הנקרא עולם אי נמי באבא שהוא רבון אימא הנקראת ג"כ עולם, ואמרה קדם שהיא בא"א או בעתיק שהוא קודם רבון הנז', כמה יאי שכינת קדשך בעידן דאת שרי ביננא ומקבל ברעוא צלותנא, שהוא בעת עלותה אל או"א שהוא במוסף שבת. ואז הוא עת רצון, צלותא דרעוא אתגליא בצלותא דתתאי, ובעידן דאת משרי בפוריינא חיבתא. פי' שניתן במלכות סוד החסדים, ואז ובננא סגין עלוי ארעא, שהנשמות מתרבות בתוכה, ואנחנו פיישין וסגיין כאילן דנציב על עינא דמיא. שהוא עץ החיים, ז"א הנטוע על פלגי מים, שהוא יסוד אימא, ומתגדל וזהו די עפייה שפיר ואנביה סגי. שנתפשטו ענפיו ונתרבו ספירותיו והיו לעשר. והנה במדרש אמרו: על אלה אני בוכיה, על ע"ז על שאמרו לעגל אלה אלקיך ישראל. אפשר שכוונו לכל מ"ש, ומלבד זה ג"כ לפי פשוטו, אין לך שחרות גדול מזה יותר מעע"ז, וע"ז נאמר: אל תראוני שאני שחרחורת (שה"ש א, ו). וכמו שפי' ז"ל בפסוק זה, ועתה אומר אעפ"י שעל ע"ז אני בוכיה וכו' מ"מ הנך יפה דודי, ובמעט מים ומעט מן המרחצאות ישוב הדבר לכמות שהיה ויחזור ליופיו כבראשונה. ובמדרש על פסוק על אלה אני בוכיה מביא ז"ל (איכ"ר א, מה): אספסיאנוס מלא שלש ספינות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון וכו' עד והשליכו עצמן לתוך הים, ורוח הקדש צווחת על אלה אני בוכיה עכ"ל. אפשר שכוונת המדרש לפרש על אלה על ששמרו מלעשות את כל התועבות האלה, וכן מביא על זה מעשה במרים בת נחתום שנשבית היא ושבעה בניה ורוח הקדש צווחת וכו'. אפשר שכוונתם לומר על אותם ששמרו עצמם מלעבוד ע"ז שנאמר בה אלה אלקיך ישראל. א נמי אפשר לומר כי כיון שהצדיקים הללו לא היו ראוים לאותו מעשה, שהרי מסרו עצמם למיתה כדי שלא לעבור על ג"ע ועל ע"ז, א"כ מי הוא שנתן כח לאספסיאנוס ואחרי' לשלוט עליהם, הוא מפני אחרים רשעי ישראל שעברו על זה, וכמ"ש לא דיינו שהכעסנוהו בבית מקדשו אלא אף בחוצה לארץ. ולז"א על אלה שעברו על ע"ז וג"ע עתה אני בוכיה ושבה בתשובה שלמה לפניו ית'. וכנגד זה אמרה הנך יפה דודי אף נעים, שעי"ז שמסרו עצמן על יחוד ה' מוסיפים כח בגבורה של מעלה ושמו ית' מתגדל ומתקדש. וזה מפני כי אף ערשנו רעננה ומושרשת מצד אבותינו הקדושים, וכל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה עדיין היא מושרשת בידם. וכן אמרו (ס' חסידים סי' ק"ס): אם בא דבר עבירה ליד אדם וניצול אל יחזיק טובה לעצמו, אלא אימא מאבותיו שמסרו עצמם על הדבר ההוא. וזהו אף ערשנו רעננה מצד האבות שתקנו ענין ע"ז ג"ע וש"ד. עוד במדרש (איכ"ר א, מה): הביא ההוא עובדא של אנדריאנוס שחיק טמיא הושיב ג' משמרות וכו', עד והיה דמם מגיע לקיפרוס נהר. וכן ההוא עובדא דטרכינוס וכו', ורוח הקדש צווחת על אלה אני בוכיה. אפשר שכנגד זה אמר אף ערשנו רעננה. וארז"ל (שהש"ר א, סו): מה מטה זו אינה אלא לפריה ורביה, כך עד שלא נבנה ב"ה כל הקהל כא' ד' רבוא, משנבנה ב"ה פרו ורבו, דאר"י מגבת עד אנטיפטראס ששים רבוא עיירות היו והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים עכ"ל. א"כ אעפ"י שנהרגו כל אותם האוכלוסים בעוה"ר, מ"מ מהרה יבנה ב"ה ועי"ז אף ערשנו רעננה כמ"ש, ואז הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום בבי"א וכי"ר. עוד אמרו ז"ל בילקוט ז"ל (שה"ש רמז תתקפ"ד): הנך יפה דודי, מלך בשר ודם כשדן הליסטים אינו דן אותו בפני מי שמלמד עליו סנגוריא, אבל הקב"ה ברוגז רחם תזכור עכ"ל. הורה למ"ש כי אעפ"י שרחק ממני מנחם משיב נפשי מ"מ הנך יפה דודי אף נעים, וברוגז רחם תזכור לרחם עלי ולהוציאני לחירות אכי"ר. עוד אמרו במדרש: על אלה אני בוכיה, על שאמרו לעגל אלה אלקיך ישראל אני בוכיה. ואפשר שכנגד זה נאמר הנך יפה דודי אף נעים וכו'. ע"ד שפי' מהר"ם אלשיך כי פסוק זה נאמר נגד העגל, ופי' הנך יפה דודי אף נעים באף שאתה מביא עלי וכו'. ואפשר לפרש ע"ד שהובא בדברי ר' יצחק הספרדי ז"ל אל הכוזר ז"ל (ס' הכוזרי א, צז): כי אעפ"י שעשו העגל לא פסק המן לרדת למזונם והענן לסוכך עליהם ועמוד האש להנחותם, והנבואה מתמדת ונוספת ביניהם וכו'. וזהו הנך יפה דודי אף נעים אעפ"י שעשו העגל כנז', ומלבד זה אף ערשנו רעננה אלו הנשים שלא נשתתפו במעשה העגל כמו שפי' מהר"ם אלשיך זצוק"ל הנז'. והנה עי"ז אעפ"י שעל אלה אלקיך ישראל אני בוכיה תמיד, שהרי נאמר (סנהדרין קב, א): וביום פקדי ופקדתי (שמות לב, לד). ואין לך צרה שאין בה פקידה מעון העגל. הנה בזה זכות הנשים צדקניות יעמוד לנו שלא נשתתפו כמ"ש, וזהו אף ערשנו רעננה. 9dcz5fh2zg7af5zsv7rqka2zz06s9v2 0 328051 3078537 1414176 2026-08-21T15:08:57Z Do2or 5565 3078537 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|רפואה למכה|שיר השירים א|טז|יז||}} == י"ז == {{טורים שווים | '''^{שיר השירים:}'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים.'''}}|'''^איכה:'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''פרשה ציון בידיה אין מנחם לה{{ש}}צוה ה' ליעקב סביביו צריו{{ש}}היתה ירושלם לנדה ביניהם.'''}}}} זהו כנגד מה שקינן המקונן, פרשה ציון בידיה וכו'. וזה לפי מה שפי' הרבה פסוקים על בטול תורה, גם אמר על אלה אני בוכיה, על אלה דברי הברית וכו'. עתה אמר פרשה ציון בידיה וכו'. אעפ"י שרחק ממני מנחם משיב נפשי, שאין אתנו יודע עד מה להביא ראיה מן התורה, ובעו"ה בעלי התורה נתאספו, מ"מ הנשארים דחקו עצמם, ובשערים המצויינים בקשו לתת טעם להרבה דברים לשאת ולתת במלחמתה של תורה, וזהו פרשה ציון בידיה. מלשון ידיו רב לו. וכן הוא אומ' המלמד ידי לקרב. ויהיה פירוש 'פרשה' כמו פרשה, ואעפ"י שפרשה ציון בידיה כמ"ש, מ"מ אין מנחם לה, כי העיקר הוא להביא ראיה ע"י שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, וכבר הפליא להתרעם מזה החכם ר"א אזולאי זצוק"ל בס' חסד לאברהם בהקדמה שלו, והבאנו מקצתו למעלה. והנה ע"י הקדמות שעשתה מדעתה לא נתישבה דעתה בזה, כי לא באלה חלק יעקב כמ"ש, וזהו אין מנחם לה, אבל לאחרי' אפשר שיהיה מנחם, ופי' ואמר צוה ה' ליעקב סביביו צריו. שהם הקליפות המתגברות ומעכבים מלהבין פשטיה של תורה, ואילו היה כח בידם לשבר הקליפות כנז' ולהוציא הדין לאמתו, דבר דבור על אופניו, אז יאמרו בעמים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, אבל כיון שבחרו לעצמם דרך אחרת מדעתם ובילדי נכרים ישפיקו, מן הפנימית יצאו ואל החצונה לא באו שאינה שלהם, ועי"ז היתה ירושלים לנדה ביניהם, זה יניחנו וזה לא יקחנו. וזהו ג"כ שאו' הכתוב בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית. כמו שפירש"י ז"ל והמתרגם, כלומר כשישראל מתעצלים מלעסוק בתורה הם נמקים, וּבֵית גְּאוֹן עֻזָּם חָרֵב וּמָךְ. וכנגד כל זה אמר קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים. כלומ' כי בכל דור ודור הקב"ה מעמיד להם ת"ח להדריכם בדרך ישרה, והם נק' ארזים. גם ארז"ל מה ארז זה לבו מכוון למעלה. והת"ח הנז' הנה הם תקרת בית ישראל ומעמידי' אותו באופן שלעולם לבם יהיה מכוון למעלה לאבינו שבשמים. ומהר"ש אלקבץ בס' איילת אהבים פי', כי כמו שהארז יש לו ריח טוב, ויש לריח ההוא סגולה להבריח הנחשים והארסים, כן הענין בהקדמות האלקיות בתורה ובסודותיה יש להם ריח טוב וכו'. עד והם הדוחים מעל האדם ארס הנחשים והעקרבים פנימיים וחצונים וכו'. ע"ש בספרו<ref>(אילת אהבים לר"ש אלקבץ ע"פ קורות בתינו ארזים) וכן הקדמותיה אמתיות עליונות כי ממקור גבוה חוצבו, לא כענין ההקדמות הפלוסופיות אשר גזרתם מהשכל האנושי אשר לא יתעלם חסרונו וליאותו. ועוד כי כמו שהארז יש לו ריח טוב ויש לריח ההוא סגולה להבריח הנחשיס והארסיים, כן הענין בהקדמות האלהיות בתורה ובסודותיה יש להם ריח טוב. כי הריח הנה הוא הסודות הנתפשי׳ בנפש והיא נהנית מהם כענין הריח אשר הנשמה נהנה ממנו והם הדוחים מעל האדם ארס הנחשים והעקרבים פנימיים וחיצוניים. פנימיים. כתות היצר וחייליו כענין אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, כדאיתא בסוכה פרק החליל [ ד׳ נב:] וחיצוניים כי אף אם יפגעו בו אנשים פילוסופים המאמינים הפך האמת לא יתפתה אחריהם . וזה ענין דברי שלמה בעצמו בס׳ משלי . כי תבא חכמה בלבך. מזמה תשמור עליך. להצילך מדרך רע. ירצה כי כאשר תורת השם תהיה באדם לשמה בתוך הלב לא מן השפה ולחוץ, הנה אז מזמה משמור עליך ויצילך משני מטרידים הללו. הא׳ קראו דרך רע. והב׳ קראו מדבר תהפוכות. כמו שיתבאר במקומו בס׳ד.</ref>. כל מ"ש על פ' זה הוא תנחומין לכל מ"ש, כי אעפ"י שפרשה ציון בידיה ואין מנחם לה וכו' כמ"ש, והיתה ירושלים לנדה ביניהם. הנה מ"מ קורות בתינו ארזים, להסיר ארס הפנימיים והחצוניים כמ"ש ז"ל. ואעפ"י שצוה ה' ליעקב סביביו צריו והיתה ירושלים לנדה בעיניהם, מ"מ רהיטנו ברותים, כמו ברושים ששומר לחותו תמיד ושומר כל האילנות הנסמכים אליו, כמו כן גם אני כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע, אדרבא יתקיים מש"ה והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי און. כמ"ש מהר"ש אוזידה. אותם שהם צדיקי' גמורים והיכולת בידם להיות מטים עקלקלות של רשעים ולהחזירם בתשובה, יוליכם ה' אצל פועלי און כדי שיחזירום בתשובה, ובזה יהיה שלו' על ישראל. וכן אעפ"י שסביבותיו צריו, מ"מ ישמרו לחותם תמיד, וכמ"ש אח"כ אני חבצלת השרון וכו'. שמרטבת תמיד ומריח מימיה של תורה, יפריחו כל האילנות אשר סביבותיהם, ונלוה הגר עמהם והיושבים לפניהם אכי"ר. ובמדרש אמרו קורות בתינו אלו הסופרים, רהיטנו אלו התנוקות. ר' אמי ור' אסי וכו'. עד אלין נטורי קרתא וכו'. א"כ אעפ"י שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, ובפרט כמו שפירש המתרגם שהוא על בטול תורה, כמ"ש פקיד ה' לבית יעקב למנטרא פקודיא ואורייתא, ואינון עברו על גזרת מימריה בגין כן אסתחרו חזור חזור לבית יעקב מעיקוהי וכו'. הנה מ"מ ע"י הסופרים והמשנים יחזירו העטרה ליושנה, והם ידריכו את העם בדרך ישרה, ואת מי יורו דעה יבינו שמועה, הלא לגמולי מחלב עתיקי משדים, אשר בהבל פיהם שאין בו חטא יגדרו כל פרץ וישמרו את ישראל מכל רע לבל יכם שרב ושמש משרי האומות, כי רב כחם למעלה ולמטה בעה"ז ובעה"ב. ומהר"ם אלשיך פי' קורות בתינו ארזים, זה זכות אבות. ופי' אותו על ענין העגל, כי אז ויחל משה את פני ה' אלקיו, והזכיר זכות אבות, זכור לאברהם יצחק וישראל עבדיך. ועמהם ג"כ זכות שאר צדיקים, וכמאמרם ז"ל. ונ"ל כי אפשר לומר כי הם ז"ל דקדקו מלת 'וישראל', שהיל"ל אברהם יצחק ויעקב כמ"ש במקומות אחרים. ולכן פי' שזה יצדק על ישראל כפשוטו, וגם על כללות האומה שנק' בשם ישראל, הכשרים שבהם. ולכן פי' שמשה הזכיר במעשה העגל זכות אבות וזכות הצדיקים אשר בדור ההוא. ונחזור לפי' מהר"ם אלשיך זצוק"ל שהזכיר הכתוב קורות בתינו ארזים, שהם האבות, הם עיקר התקרה, רהיטנו הם שאר העצים הקטנים, ונק' רהיטים בערך האבות שהם עיקר התקרה והגנתן במעשה העגל, ולפי' אחר שהזכיר עון העגל בפ' על אלה אני בוכיה וכמ"ש. הוסיף לומר פרשה ציון בידיה, להתפלל לפני ה', מלשון ובפרישכם כפכם. שהוא לשון תפלה, ואעפ"י שהתפללה כמ"ש, שערי תפלה ננעלו. ואין מנחם לה. וזה מפני שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, אם יהיה הפי' כפשוטו, ואם כדברי המתרגם, כי לסבת העוונות ובפרט מפני בטול תורה, מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, עד כי בשביל זה רבו המקטרגים, ובשביל זה הנה הם מקטרגים ומעכבים התפלה מלעלות למעלה, ולסבה זו היתה ירושלים לנדה ביניהם, כי הנה הם דוחים אותה כמ"ש, עד שהדין הווה ח"ו, וכנגד זה אמר קורות בתינו ארזים, אלו האבות. רהיטנו ברותים אלו שאר הצדיקים שבכל דור ודור. כי אין לך דור שאין בו שלשים צדיקים כאברהם, וכן זכות סופרים ומשנים ותנוקות של בית רבן שאמרנו, הן יליצו בעד ישראל להעלות תפלותינו למעלה, ובזכות אישי ישראל ותפלתם מהרה יקובלו ברצון. ובמד' על פסוק זה ז"ל, אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. כנסת ישראל אומרת לפני הב"ה, לשעבר הייתי עולה לירושלים ודרכים מתוקנים ועכשיו בשך, שנ' לכן הנני שך את דרכך בסירים. וצריך לדקדק שיותר טוב היה נ"ל להביא פסוק זה, וכל מה שאומר עליו בפ' הקודם, על אלה אני בוכיה. ולכן צריך לתת טעם על כל מה שדורש על פ' זה, אם יש לו שייכות עם פ' פרשה ציון בידיה וכו'. ונ"ל לפי פשוטו שהוא מפרש אומרו הכתוב פרשה ציון בידיה, ולא אמר מהו שפרשה. ולכן פי' בתחלה שהם הקוצין המעבירים אותה מידי עלותה בית ה', וזהו אלה אזכרה וכו'. וכנגד זה אמר קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים. והוא ע"ד מש"ה תחת הנעצוץ יעלה ברוש וכו'. ולפי מ"ש למעלה פרשה ציון בידיה, לשון תפלה. יפורש אמרה כנסת ישראל לפני הב"ה, לשעבר הייתי עולה לירושלים של מעלה, ודרכים מתוקנים, שהוא ע"י התפלה אשר עליה נאמר יעלה ויבא בב"ה בירושלים. א"נ לירושלים של מעלה, ודרכים מתוקנים, שאין מי שיעכב עליית התפלות, ובפרט אם קדם אליה הזמירות וק"ש, אשר בזה הדרכים מתוקנים, ועכשו בשך, שנ' לכן הנני שך את דרכך בסירים. שלסיבת העוונות הרבה מקטרגים מעכבים אותה מלעלות למעלה, וזהו כמו שפי' כל פ' פרשה ציון בידיה. וזהו ג"כ אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. תשתפך לארץ מררתי, ובמקום שתפלתי תעלה למעלה, טורפין לו תפלתו בפניו, וזהו אשפכה עלי נפשי ותפלתי, וזה מפני כי אעבור בסך כמ"ש, וכנגד זה אמרנו כבר כי קורות בתינו ארזים וכו'. כמ"ש בשם מהר"ם אלשיך זצוק"ל. עוד ארז"ל ד"א אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה ואילנות מסבכות את ראשי, ועכשיו תלויה לשמש עכ"ל. אפשר שהוא מפרש פרשה ציון היא כ"י, בידיה על ראשה מפני חום השמש, וגם כנגד זה אמר קורות בתינו ארזים. וארז"ל מה ארז זה צלו למרחוק וכו'. עוד אמרו אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה בצלו של הב"ה, ועכשיו בצלן של מלכיות עכ"ל. וזהו צוה ה' ליעקב סביביו צריו. ואפשר לפרש פרשה ציון בידיה. בנשיאות כפים, למען יבא הב"ה ויאיר מן החלונות, מבין ידיהם של כהנים, ומ"מ אין מנחם לה מפני שצוה ה' ליעקב סביביו צריו. וזהו לשעבר הייתי בצלו של הב"ה, ועכשיו בצלן של מלכיות. שהם סביבותי, וכנגד זה אמר קורות בתינו וכו'. כמ"ש למעלה במד', אלו התנוקות וכו'. והנה אז"ל גלו ישראל ולא גלתה שכינה וכו', עד וכיון שגלו התנוקות מיד גלתה שכינה עמהם. וכיון שהשכינה עמהם, בצלם נחיה בגוים, אעפ"י שאנחנו בצלם של מלכיות. גם אפשר לומר כמשז"ל, מה ארז זה כל מי שהוא עולה לראשו, אם אינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך כל מי שהוא בא להזדווג לישראל, סוף שהוא נוטל שלו מתחת ידיהם. וא"כ כיון שקורות בתינו ארזים, אעפ"י שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, וישראל עומדים בצלם, סוף שהם נוטלים שלהם מתחת ידם, ודייקא נמי מתחת ידם. וזה ע"י שפרשה ציון בידיה. והב"ה מצל על ידיהם. ואם נדקדק מהו הצל הזה, אפשר לומר שהוא ע"ד משאז"ל על הדר בחוצה לארץ, מתלבש על נפשו קליפה מעולם התמורות, ומעולם רה"ב ומעולם ס"מ, הכל כפי המקום שהוא שם, וכמ"ש מהר"א אזולאי בס' חסד לאברהם מעיין ג' נהר י"ד. וזהו לשעבר הייתי עולה בצלו של הב"ה, ועכשיו בצלם של מלכיות, שהם מלבישים אותי. וזהו צוה ה' וכו'. ומ"מ נחת רוח ותנחומין הוא ע"י היות קורות בתינו ארזים, שאין שולט בו עש ותולעת, וכן רהיטנו ברותים שהם נכפפין, וכמשאז"ל אם באו לך רשעים כוף את ראשך, חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. עוד אז"ל א"ר ברכיה אמרה כ"י לפני הב"ה, לשעבר הייתי עולה וסלי בכורי' על ראשי, בהשכמה היו אומרי' קומו ונעלה ציון. ובדרכים היו אומרי' עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, בהר הבית מה היו או' הללויה הללו אל בקדשו. בעזרה מה היו או' כל הנשמה תהלל יה. ועכשיו אדדם, דמומה סלקא דמומה נחתא עכ"ל. כוונת ר' ברכיה היא לפרש שאר הכתוב שאו' אדדם עד בית אלקים וכו'. וגם הוא פי' אותו על פ' פרשה ציון בידיה. כמו פורשי ימים, שפירושו שהם פורשים והולכים בימים, אף כאן פרשה כ"י והלכה ציון בידיה, ע"י הבכורים הנקראי' תרומת ידיך, אלו הבכורים. וזהו לשון כד הייתי עולה וסלי בכורים על ראשי, בהשכמה היו אומרים קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו. כלומ' אין מעכב בדבר, וזה לפי שאז"ל היה עומד בח"ל, הופך פניו לארץ ישראל, היה עומד בא"י הופך פניו לירושלים. היה עומד בירושלים הופך פניו לב"ה. היה עומד בב"ה הופך פניו לבית קדש הקדשי'. ותחלה צריך שתעלה תפלתו בא"י ואח"כ בירושלים וכו'. אבל העומד בב"ה תכף ומיד עולה תפלתו בבית קדש הקדשי', ומשם לרקיע מבלי אמצעיות שום דבר, וכן ע"י הובאת בכורים היו עולים לראות את פני ה' מבלי אמצעי, וזהו למשכים היה הממונה או' קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו. אין צריך ללכת מעיר לעיר וממקום למקום, רק קומו ונעלה ציון לה' אלקינו. וכן ברגלים היו אומרים עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלים, אעפ"י שאנחנו על הדרכים, כבר עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, וזה ע"ד שפי' מהר"ם אלשיך בס' רוממות אל, ודייק אומרו בשעריך, שנר' שרגלינו עומדות בשני שערים, ותירץ כי העיקר הוא כי העומד בירושלים של מטה, הוא כאלו עומד ג"כ בירושלים של מעלה עכ"ל. וא"כ כיון שאנחנו בב', ירושלים של מטה ומעלה, בודאי נעלה לה' אלקינו ונגיע עדיו, וכשהיו בהר הבית היו או' הללו אל בקדשו. שזה נאמר על הנשמות המעולות, שעליהם נאמ' הללו אל בקדשו, כמ"ש מהר"ם אלשיך כנז'. והכוונה נ"ל כיון שהיו בהר ה', אין להם רק ללכת להר קדשו. וא"כ היו מתפללים שיזכו להללו במקו' קדשו, וכיון שהגיעו לעזרה היו או' כל הנשמה וכו'. לומר שיזכו כל חלקי הנשמה להללו במקום הקדש ולא תהיה נכרתת ח"ו, וזהו כל הנשמה וכו'. גם אפשר שהיו מתפללים על העתיד לבא, שאפי' בחזרתם לבית, כל חלקי הנשמה שלא זכו לעלות עמהם, מ"מ יהיו זוכים להלל י"ה. והנה בזוה' חדש בתיקוני' פי', דזכאן יתיר יהבין להו נשמתא מסטרא דאו"א, הדה"ד ויפח באפיו נשמת חיים. מאן חיים, אילין אינון י"ה. ועלייהו אתמר כל הנשמה תהלל יה. ואשתלים ביה הוי"ה, עכ"ל. ולפי דרך זה אפשר לומר שכיון שהגיעו למקום היותר מקודש אצלם, שלא יוכלו ללכת יותר לפנים, כמש"ה והניחו אצל מזבח ה' אלקיך. רק עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין יש' נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה לשחיטה לתנופה, וכיון שהגיעו כנז' היו מתפללי' שגם ל"ל יזכו בנשמתם להלל י"ה. ועי"ז יהיה השם שלם והכסא שלם. כלל העולה כי כיון שהיו בטוחים בכחה של מצוה, להגיע אל מחוז חפצם, וגם לחזור לשנה הבאה, כמשרז"ל בת קול מברכתן, הבאת בכורים היום תביא לשנה הבאה. לכן היו הולכים בשמחה ובטוב לבב, ודבר ה' בפיהם אמת. וזהו פרשה ציון בידיה, וזה היה לשעבר. אבל עתה אין מנחם לה, וזה מפני שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, ויש סכנה בדבר, ומי יודע אם לעת כזאת יגיעו למלכות שמים, ע"ז נאמ' אל יתהלל חוגר כמפתח. ולכן דמומא סלקא. וכן בחזרתם חוששים דלמא לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, ולכן דמומא נחתא. א"נ כיון שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, לכן דמומא סלקא דמומא נחתא, פן ירגישו החצונים והאויבים ויקטרגו עליהם ויעכבום מלעלות, ולכן הולכת וחוזרת בשתיקה, וכנגד זה ג"כ אמר קורות בתינו ארזים, שהם קורות ב"ה אשר מהם לא זזה שכינה, והם כמו ארזים אשר צלם למרחוק, ואעפ"י שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, מ"מ השכינה מצלת עליהם אפילו במקום טומאה. עו' אז"ל אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה בשירות ובזמירות לפני הב"ה, כמד"א בקול רינה ותודה. ועכשיו בכיה סלקא ובכיה נחתא עכ"ל. אפשר שהוא מפרש כי הפסוק הזה מחובר עם מה שלמעלה ממנו, שאו' על אלה אני בוכיה וכו'. מפני שפרשה ציון בידיה בתפלה, ואין מנחם לה, ולכן בוכה תמיד. והטעם הוא כמ"ש למעלה משארז"ל שערי תפלה ננעלו. וזהו לשעבר הייתי עולה בשירות וזמירות לפני הב"ה, ואפי' תפלה לא הייתי צריכה רק בשירות וזמירות הייתי עולה לפניו ית'. וזה ע"ד מ"ש מהר"ם אלשיך על פ' והיה טרם יקראו ואני אענה. לומר ותן טל ומטר, ואני אענה, עו' הם מדברים בשבחו של מקום, ואני אשמע. וזהו לשעבר הייתי עולה בשירות וזמירות לפני הב"ה, ועכשיו פרשה ציון בידיה בתפלה, ואין מנחם לה, ולכן אני בוכיה, בכיה סלקא בכיה נחתא, כי שערי דמעות לא ננעלו. וע"י הנה היא עולה ויורדת לפניו ית'. והנה זהו תנחומין במקצת, כי לפחות ע"י הבכיה עולה לפניו ית'. ואפשר שזה נרמז בפסוק רהיטנו ברותים. מלשון רהטים בשקתות המים. שנעשי' עיניהם כרהטים וכמעיינות, ועי"ז הנה הם ברותים, ע"ד משאז"ל אל תקרי ברותים אלא בריתים, כי ברית כרותה להם שלא ישובו ריקם. עו' ארז"ל במד' אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה הומניות הומניות של חגיגה, כמד"א המון חוגג. לוי אמר כהדין געגעלן דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא. ועכשיו חמשא סלקין וחמשא נחתין עכ"ל. אפשר שהוא מדקדק פרשה ציון בידיה בלבד, מבלי שתביא שום קרבן ולא ד"א, מה שלא היה כן לשעבר, כי לשעבר הייתי עולה הומניות וכו'. ועכשיו חמשא סלקין וכו'. והוא כדמיון היד שיש בה ה' אצבעות, וזהו ג"כ פרשה ציון בידיה, וכנגד זה אפשר שבאו ה' תיבות בפסוק קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים, ועל כל הדברי' יצדק הפסוק הזה ג"כ נחמה לכל מ"ש, וזה כפי דברי המתרגם, שהוא רמז לבנין בית השלישי שיבנה ע"י משיח צדקנו בבי"א. כי אז תמלא הארץ דעה, ויגדור את פרצותינו ויבער הקוצים מן הכרם, ויפרש סוכת שלומו עלינו, ובצל שדי נחסה ונקום ונעלה בית אל בקול רנה ותודה המון חוגג אכי"ר. כל זה ביארנו כפי הפשט. וע"ד האמת יאמ' פרשה ציון בידיה, ידוע מ"ש המקובלי' ז"ל על פ' מקדש אד' כוננו ידיך. כי ירדה היד העליונה של אי' ביסוד של המל', ומעכה באצבע ונשארו שם אותם הה' אצבעות לצורך בלי המלכות עכ"ל. והנה 'ציון' יאמר על נקודת יסוד הפנימית, וזה בין באי' ובין במלכות, ועתה או' פרשה ציון, היא נקודה פנימית שבאי', פרשה ידיה, שהם הה' אצבעות שמתגלים שם הה' גבורות הניתנים אח"כ ע"י מעוך במלכות כמ"ש, ודייק אומרו פרשה וד"ל. ומ"מ אעפ"י שפרשה ציון, והורידה ידיה אל המלכות, ועשתה אותה כלי ראויה אל הזווג, מ"מ אין מנחם לה, כי הזווג הזה אינו מועיל לנשמות חדשות, רק לחדש הנשמות הישנות כמבואר כל זה בדרוש מהר"ר חיים זצוק"ל המתחיל ענין השינה שהוצרכה לצורך הנסירה, ע"ש ותבין כל מ"ש בפ' זה. וכיון שאינו רק לחדש הנשמות הישנות, אין לה מנחם כמ"ש, והטעם כי פרשה ציון בידיה כמ"ש, הוא מפני כי צוה ה' ליעקב סביביו צריו, ולפיכך צריך לחדש בה בכל יום בחי' כלי, מפני כי תמיד צריכה להיות בתולה, ומעיין שלה סתום כדי שלא יהנו ממנה הצרים והחצונים. והטעם היתה ירושלים לנדה ביניהם, כיון שהיא ביניהם בעו"ה, אם היתה מוציאה נשמות חדשות, אפשר יעשקו אותם זרים ויחשב אליה לנדות ח"ו, וזהו היתה ירושלים לנדה ביניהם, ולכן הזווג הנז' אינו אלא לחדש הנשמות ישנות. ונ"ל שאפשר לומ' שהוא ע"ד מ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה. כי שכינתו ית' בגלות הנה היא מלקטת הנשמות שנתפזרו לבין הקליפות, וברוך היודע האמת ויצילם משגיאות, וכנגד זה אמ' קורות בתינו ארזים, ע"ד מ"ש המתרגם ז"ל, אמר שלמה נבייא, כמה יאי בית מקדשא דה' דאתבני על ידי מן קיסי גולמיש, אבל יתיר יהי יאי בית מוקדשא דעתיד לאתבנא' ביומוי דמלכא משיחא, דכשרוהי יהויין מן ארזין דגנתא דעדן ושרותיהי יהויין מן בראתי ושאני ושורבוני עכ"ל. ואפשר לפרש שבודאי נאה הוא מקדש ה', אז הוא מלכות, כמ"ש אשר נבנית ונעשית ע"י הידים העליוני', וזהו דאתבני על ידי, וזה הוה מן קיסי גולמיש, שעושים אותה גולם וכלי הראוי לזווג כמ"ש, אבל יתיר יהיה נאה כאשר תהיה נבנית ע"י היסוד של ז"א, וזה ע"י שיתגלה ג"כ היסוד של אבא בתוך אי', ואז נק' מלך המשיח, וגם המלכות נק' כן בקבלתה מיסוד אבא ששם השמן, ואז תתגדל המל' ע"י שיתפשטו נה"י דאי' בתוך ז"א, וממנו לנוק' ותתגדל כמותו, וזהו דבשורוהי יהויין מן ארזין דגנתא דעדן, פי' הספירות של המל' יהיו מן הבינ' הנק' גן עדן. ואפש' לפרש ע"ד מ"ש בזוה' פ' תרומה ע' רכ"ד על פ' אפריון עשה לו המלך שלמה. ז"ל, פתח ר"ש האי קרא הא אוקימנא ליה, אבל אפיריון דא היכלא דלתתא דאיהו כגוונא דהיכלא עלאה, וקב"ה קרא גנתא דעדן וכו'. וזהו קורות בתינו שהיא המל' שנק' בית, ואמר בתינו לשון רבים, לרמוז שנכללת לאה ברחל, שני בתי ישראל, וידוע כי אז עולה בכל אורך הז"א, ואז קורות, שהם הדברים המעמידים אותו, כי בתי ישראל הנז' הנה הם ארזים, הנה הם ספירות הבינה, שהם ארזי הלבנון אשר נטע, וזה ע"י רהיטנו ברותים, שהם נה"י דז"א בקבלתם מנה"י וחג"ת דאו"א שהם הארזים שאמרנו, נעשה בנין המלכות ועולה עמי ואינה יורדת, ונעשה הזווג אפי' להוציא נשמות חדשות. ובמד' חזית, קורות בתינו ארזים. ר' תנחומא בשם ר' ברכיה או' אבנים שישן עליהם יעקב אבינו, נעשו תחתיו כמטה וכפלומא, מה הרטיבה הרטיב, קורות בתינו ארזים עכ"ל. אפש' לפרש ע"ד מ"ש בזוה' חדש, ותחלה צריך להקדים מ"ש בזוה' פ' ויצא בר"מ וז"ל, יעקב תקן תפלת ערבית וכו', עד דאע"ג דגלותא דומה ללילה וכו', ושכינתא נחתת לגלותא עם ישראל, איהי ברשות בעלה אשתכח, הה"ד אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. בגין דא ויפגע במקום. לית פגיעה אלא פיוסא וכו'. עד ומה כתיב ביה וילן שם. אתפייס עמה למיבת תמן בגלותא עם שכינתא וכו' עכ"ל. ובזוה' חדש פ' הנז' דף מ"ד ע"ב ז"ל, ר' זירא עאל קמיה ר' אלעזר בן ערך, אשכחיה דהוה יתיב ועינוי נבעין מיא וכו'. ובסוף א"ר אלעזר, אי ר' אלעזר דעתי אחוס עלך, ודילמא האי מלה שמעת וכך הוא ברירא דמלתא, דכתי' ויקח מאבני המקום. מאיזה מקום, ממקום הידוע שהוא מקום התהום ששם אבנים ששוחקים מים לכל העולם, הה"ד אבנים שחקו מים. והאבן הזאת היתה עיקר לכלם, והיתה עולה עד מקום שהיה שם בית המקדש, ויעקב לא היתה כוונתו על שום א' מהם אלא עליה, משום דרמיזא ליה רמיזא, מה היא הכל אשתיל מיניה, כך יעקב כל עלמא אשתיל מיניה. באותה שעה ויקח מאבני המקום. שהיא עיקר כל העולם, וישם מראשותיו. שם בלבו שהיא מראשותיו, מיד וישכב במקום ההוא. כאלו נתישבה דעתו וכו'. עד וע"ד בכינא, דחזינא דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבון עממיא ופגרי מתייא, מאן לא יבכי וכו'. לבתר חזר ואמר, ווי לאינון דיהון זמינין בעלמא כד יתער מלכא דעלמא עלאה וכו' עכ"ל. ואעפ"י שהיה צריך להאריך בהקדמות להבין כל זה, נאמ' בקצור כי ידוע כי רחל הנה היא עקרו של בית, אשר על זה נאמ' ויאהב יעקב את רחל, והיא נקודה עשירית, ובעת הגלות אינה אלא נקודה אחת, ובפרט בלילה. ולכן צריך הפלת דורמיטא על ז"א, ובזה ומאיר לאישון בת עין. והז"א מעלה מ"נ לצורך ע"ק ואי' עלאה, והנה היא בונה אותה ומשפיע בתוכה הט' נקודות, בתחלה נכנסי' בתוך לאה, והיא מזדווגת בלילה עם ז"א, והמלכות נקודה י' יורדת בבריאה. ואח"כ בבקר יורדי' הט' נקודות בבריאה, והיא עולה בזרוע שמאל בתפלה של יד, ואח"כ בק"ש ובברכת אבות נעשית פרצוף גמור במלך עוזר ומושיע ומגן, ומתייחדת בשים שלו', וכל זה מבואר בדרושי' ובס' הכוונות ובמקומות רבים בארוכה ע"ש. והנה כוונת ר' אלעזר לומר שיעקב לקח א' מאבני המקום, אותה שהיא עיקר לכלם, שהיא נקודה העקרית ולקחה מן המקו' הידוע. ופי' שהוא מקום התהום שהוא לאה, עלמ' דאתכסיא, ונק' מקום התהום, והאבן הזאת היתה עיקר לכלם, והיתה עולה עד מקום שהיה שם בית המקדש, שכן הנה היא עולה עד בינה הנק' בית המקדש, ויעקב לא היתה כוונתו בשום א' מהם כ"א עליה, וז"ש אח"כ שם בלבו שהיא מראשותיו, שכן היא עולה עד ראש ת"ת ז"א, ובזה נתישבה דעתו, וישכב במקום ההוא, ונתחבר עם לאה שהוא עלמא דאתכסיא, והנה בראות ר' אלעזר אורך הגלות, בכה בראותו כי הנקודה הזאת רגליה יורדות מות, ומ"מ חזר ואמר ווי לאינון דיהון זמינין כד יתער מלכא דעלמא עלאה, שהיא מל' א"א, ואז גם המל' תתעורר מעצמה כמ"ש באדרא. ונבא' המאמ' של מדר' חזית, אותם האבנים שישן עליהם יעקב אבינו, הם אותם הט' ספירות שבאים בסוד תוספת, אשר עליהם ובשבילם ישן יעקב אבינו שהוא ז"א, כדי להביאם אצל נקודה י' שהיא מל' עקרת הבית, נעשו תחתיו כמטה. ובא לומר שנזדווגה לאה עם יעקב, וישכב במקום. ואז רחל היתה תחת מטתו של יעקב כמבואר בדרושי'. ומה הרטבה הרטיב, קורות בתינו ארזים, שהם נשמות הצדיקי' שעולי' בתוך המלכות בכל לילה, נעשים ארזים ומתחדשים בכל לילה, וכמ"ש חדשים לבקרים. וזהו אלו צדיקים וצדיקות, נביאי' ונביאות שעמדו ממנו. וכבר אמרו שיצאו ממנו. ונ"ל כי לפי מ"ש שעמדו ממנו, ר"ל כמו שאמ' שהם אותם שכבר עמדו, כי הנה הם מתחדשים, וזהו חדוש לנשמות ישנות. ולפי דברי הב"ר צ"ל לא בלבד הועיל הזווג לנשמות ישנות, אלא גם לאותם שיצאו אח"כ ממנו, כי עי"ז נעשה אח"כ הזווג בשים שלו' להוציא נשמות חדשות, וא"כ אעפ"י שפרשה ציון בידיה כמ"ש, מ"מ קורות בתינו ארזים, שהם צדיקי' וצדקניות שהם נשמות חדשות שיצאו מיעקב עלמא דדכורא, אשר ע"י תהיה נחמה גדולה אל המלכות להתייחד עם הת"ת ע"י נשמותיהם כידוע, ומבואר בהרבה מקומות ובפרט בס' חסד לאברהם. ולפי דרכו רמז באו' צדיקים וצדקניות נביאים ונביאות, רמז לנה"י שמשם נביאים וצדיקים כידוע. ועל המד' שאמרנו אפשר לומ', אמרה כ"י שהיא המל', שמתכנסי' הנשמות בתוכה בכל לילה כמ"ש, לפני הב"ה שהוא אי' עלאה או בא"א כמ"ש במקומות רבים, לשעבר הייתי עולה לירושלים שהיא בינה, והדרכים מתוקנים, פי' ב' הדרכים אשר עליהם נא' הנותן בים דרך. בים העליון ובים התחתון, שניהם היו מתוקנים והיו זו"ן לעולם פנים בפנים, ועכשיו סך, כד"א הנני סך את דרכך בסירים. פי' בשביל הסירי' והקוצים, הנני סך ונועל את דרכך, כי תרעין דילה סתומות שלא יהנו ממנה הקליפות ח"ו, ועפ"י הדרך שביא' הנה פ' קורות בתינו ארזים, הנה הוא נחמה לזה, וכן על מ"ש לשעבר היא עולה ואילנות מסבבות על ראשי, שהם ארזי לבנון שאמרנו, ובעלייתה היו נה"י וחג"ת דאו"א מגדילים אותה ומגינים עליה מן הקליפות, וכמ"ש הפורס סוכת שלו', וזה בסוד צל מצלם כידוע, ועכשיו תלויה לשמש, שהיא נקודה תחת היסוד הנק' שמש, בסוד עטרה. ואמר קורות בתינו ארזי', שהם עתידי' לבנות אותה בנין שלם כמ"ש. וכן מ"ש לשעבר הייתי עולה בצלו של הב"ה, ועכשיו בצלן של מלכיות. לפי פשוטו כי בתחלה השכינה היתה עולה בצלו של הב"ה שהיא (בזה) [בז"א] או איך שיפורש כמ"ש, ושני המלכים היו משתמשים בכתר א', ועכשיו שהיא בגלות היא בצלם של מלכיות. אבל יפורש בדיוק כמשז"ל בענין אדה"ר, חלתו של עולם. והענין בקצור כי בזמן המעוט לא בלבד נתמעטה ונסתלקו ממנה הט' נקודות, אלא גם אותה הנקודה הי' שהיא עצמית בה נתמעטה, ומה שהיתה בבחי' כתר נעשית בחי' מלכות ספירה קטנה, וגם ממנה נסתלקו ט' נקודות ונשארה נקודה קטנה, ובתחלה כשהיא נגדלת, בתחלה נעשית שעור ספירה א', ואח"כ מתפשטת לי' חלקי', ואח"כ כל א' נגדלת ונעשית בת י"ס, וזהו לשעבר הייתי עולה בצלו של הב"ה ועכשיו בצלן של מלכיות, כי בתחלה נעשית י' מלכיות ואח"כ היא נגדלת. וכנגד זה אמר ג"כ קורות בתינו ארזים כמ"ש, שהיא נגדלת ע"י ארזי לבנון כמ"ש. עו' מ"ש לשעבר הייתי עולה וסלי בכורים על ראשי. הנה סוד הביכורים כתב הנשי"א בס' טוב הארץ בשם האר"י זלה"ה, כי העומר והביכורים ושתי הלחם, הוא להעלות האורות של נהי"ם דיצירה למעלה, כדי שלא יינקו מהם החצונים. גם פי' אח"כ ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך, כי ע"י הבכורים היו מעלים הבירורים מבכורות, שהם ממלכין קדמאין שמלכו בארץ אדום, מ"נ לנוק' דז"א וכו' עד אדמתך דייקא, צריך להעלות לירושלים, כדי להביא אותם בית ה' אלקיך, שהוא יסוד דנוק'. גם פי' אח"כ ז"ל, והבכורים בבינה וכו'. וזהו לשעבר הייתי עולה וסלי בכורים על ראשי. כי ע"י הבאת הבכורים היו מעלים מ"נ נוקבא דז"א, כדי לקבל ממנו פרי חדש מנחה חדשה, בעלייתם היו או' קומה ונעלה ציון, שהיא נקודה פנימית שבמל', אל ה' אלקינו שהוא זו"ן. א"נ ז"א עם הארת הבינה הנק' אלקינו, בדרכים היו אומרים, עומדות היו רגלינו. שהם נ"ה, בשעריך ירושלים של מטה, שהיא מלכות כמ"ש. א"נ ע"ד מ"ש על פסוק עקב ענוה יראת ה'. כי רגלי לאה נכנסים בראש רחל, ואז נכללים לאה ברחל ונגדלת בכל אורך ז"א, וזהו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים של מטה שהיא מל'. א"נ בירושלים של מעלה שהיא בינה, וזה יפורש ע"ד מ"ש על פ' ויגבה ה' צבאות במשפט. שנה"י מסתלקים למעלה, וכיון שהובאת הבכורים הוא להעלות אורות נה"י דיצירה כמ"ש האר"י, זהו שאמרו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. בהר הבית היו אומרים הללו אל בקדשו. בס' טוב הארץ פי' כי הר הבית מכונה לעולם הבריאה, גם נוכל לפרש שהוא בחי' חצונה של המלכות הנק' בית, ובהיותם שם היו אומרי' הללו אל בקדשו. פי' האירו מדת החסד הנק' אל, בנקודה פנימית שבמל' הנק' קדשו, קדש ו'. וכן אמרו בזוה' פ' בראשית על פ' ושמרתם את השבת כי קדש היא, שהיא הנקודה הפנימית כמ"ש, וכמבואר בדף ז' ע"ב בענין עגולא ורבועא. בעזרה היו אומרי' כל הנשמה תהלל יה. שאז נגמר העלאת מ"נ והיו מעלים נהי"ם למעלה בבינה, ועי"ז היה יורד מ"נ מאו"א, וזהו כל הנשמה, שהם ד' חלקי הנשמה נר"ן ונשמת הנשמה, ואפשר שבמלת 'כל' יכלול ג"כ היחידה, ויחד כלם נר"ן ח"י, כל הנשמה תהלל י"ה. שימשיכו שפע מאו"א דתמן י"ה, וכל זה היה נעשה ע"י הובאת הבכורים, ועכשיו דממה סלקא דממא נחתא. שאעפ"י שהיא עולה לירושלים, וע"י הראיה מתיחד שם אלקים ויורד שפע מהבינה, כאימא כן ברתא, מ"מ חסר שער החמשים כמ"ש בשם האר"י זלה"ה, וזהו אדדם בגי' מ"ט, וכאן היא עולה ויורדת. וכנגד זה אמר קורות בתינו ארזים וכו'. וכבר פי' כי ארזים יאמר על ת"ח, ארזי לבנון. והנה ארז"ל הרוצה שינסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של ת"ח יין. והכוונה כי עי"ז ישפיע מן היין המשומר שבבינה דרך נה"י שלה שהם ת"ח, וינסך אותו ע"ג המזבח שהיא השכינה, וא"כ ע"י היות קורות בתינו ארזים, עי"ז ירדו אורות נה"י דבינה למטה, ויבנו בתינו שהיא בית ישראל. וזהו קורות בתינו ארזים. ולפרש הדבר יותר נאמר כי ביסוד אי' אשר הוא בדעת ז"א, יש בו ג' אלקים, שהם בגי' גרו"ן עם הכולל. והנה אלקי' בגי' כו"ס, ולמתק אותו צריך להמשיך ז' יודי"ן של ע"ב ס"ג שהם בגי' יין, ועי"ז עושה קנ"ו, פי' יי"ן וכו"ס בגי' קנ"ו. והנה הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח, פי' להמשיך בחי' היין אל המלכות הנק' מזבח, ימלא גרונם, ם' סתומה שהוא יסוד אי', בסוד מ"ם סתומה של תלמידי חכמים, שהם נ"ה דבינה כמ"ש הנק' ת"ח ע"ש. נ"ה דחכמה הגנוזים שם, ומשם ימשיך אל המלכות אשר היא בחזה דז"א, וע"ז בכוונת הקידוש של ליל שבת, עיין בס' הכוונות. וזהו קורות בתינו ארזים, שהוא בגי' רנ"ח כמנין ג' אלקים, פי' תיבת ארזים היא רנ"ח כמ"ש, ועי"ז נמשכים אליה אח"כ הרהטים בשקתות היין, שהם הז' יודי"ן הנז', ברותים נכנסי' בתוך היסודות והברותים, ומלת 'רהיטנו' עולה ר"פ כמנין מנצפ"ך, שהם הה' גבורות הממותקות הניתנות אל המלכות. עו' או' במד' לשעבר הייתי עולה בשירות ובזמירות לפני הב"ה, כד"א בקול רנה ותודה. ועכשיו בכיה סלקא בכיה נחתא כמ"ש. ע"ד הפשט כי שערי תפלה ננעלו אבל שערי דמעות לא ננעלו. והנה לשעבר הייתי עולה בשירות וזמירות הנמשכים מהבינה, ועכשיו בכיה סלקא, שהוא ע"י נ"ה דאבא, וכמ"ש האר"י זלה"ה בפירוש מאמר אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי. כי ע"י הדמעות ממתיקין כח הדין וממשיכים מנ"ה דחכמה, משא"כ ע"י התפלה שאינם ממשיכי' רק מנ"ה דאי', וע"י הבכיה סלקא ונחתא, וכנגד זה אמר קורות בתינו ארזים. פי' אותם שהם מעמידים ובונים את המלכות הנק' בתינו, בית ישראל כמ"ש, הנה הם ארזים הבאים מן הבינה, וכמ"ש ארזי לבנון אשר נטע. וכנר' ממאמר הזוה' של פ' תרומה שהבאנו למעלה, אבל העיקר הוא 'רהיטנו' שהם נ"ה דאבא, שמהם יורדים הדמעות, והם כדמיון הרהטים בשקתות המים. אלו הם ברותים, כמשז"ל אל תקרי ברותים אלא בריתים. כי ברית כרותה להם שאינם חוזרות ריקם, ויורדים מחכמה עלאה אל חכמה תתאה וממתיקין אותה מתוקף דיניה, ועי"ז עולה עמו ואינה יורדת, וכנגד זה אפשר ג"כ שבא הכתוב האחר שאומר אני חבצלת השרון, ופי' אותו בילקוט שמדבר על מביאי בכורים, שהיו מעטרים הבכורים והשור הולך לפניהם עד שהגיעו לעזרה, והיו או' ארוממך ה' כי דליתני וכו' עכ"ל. פי' שמפרש הכתוב השרון לשון שירה, וכמ"ש בעה"ו. ואמר שהיו אומרים ארוממך ה' כי דלתני. כיון שהבכורים כבר אמרנו בשם האר"י שהוא להעלות אורות נהי"ם למעלה לבל ישלטו בהם החצונים, לכן היו אומרים ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. ובאותה שעה ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני. ושמעת תפלתי. ועתה הגם כי שערי תפלה ננעלו, הנה שערי דמעות לא ננעלו, והנה עולה בדמעות הללו ומקובלת ברצון לפניו ית'. עו' מסיים המדרש, לשעבר הייתי עולה הומניות הומניות של חגיגה, כד"א המון חוגג. ועכשיו חמשה סלקא וחמשה נחתא עכ"ל. פי' כי לשעבר היו עולים כל ישראל ששים רבוא, וע"י מה שיראה כל זכורך, היתה נק' בשם אלקים כמ"ש. והיו נמתקים כל הגבורות, שהם בחי' רבות כמ"ש באדרא על וגבורותיך יגידו. וכן אמרו ג"כ אתה גבור. אל"ף ות"ה גבורות, וכלן היו נמתקות, ועכשיו חמשה סלקין חמשה נחתין. שלא נמתק מהם כי אם הכללות, וכנגד זה אמ' קורות בתינו ארזים. פי' שהם העיקר, ואלו הם שמעמידין המל'. ואפשר שהם חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה, והם קורות בתינו. ונרמזו בה' תיבות שבפ' שהם כנגד ה' הנז', וכמו שביארנו ע"ד הפשט. nmmotq5leqdvf5nvktb6zem839tdxw7 0 328102 3078533 3038708 2026-08-21T15:01:26Z מו יו הו 37729 3078533 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן אַבְרָהָם אֶזְרָח תְּמִימֶֽךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן יִצְחָק נֶעֱקַד בְּאוּלַמֶּֽךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן יַעֲקֹב נֶעֱנָה בְסֻלָּם מִמְּרוֹמֶֽיךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן מֹשֶׁה נֶאֱמָן בְּכׇל בֵּיתֶֽךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן אַהֲרֹן כִּהֵן בְּאוּרֶֽיךָ וְתֻמֶּֽיךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן זְכוּת יוֹסֵף אָסִיר צַדִּיקֶֽךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן דָּוִד נְעִים זְמִירוֹתֶֽיךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן פִּינְחָס זַךְ קִנֵּא לִשְׁמֶֽךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן מֶֽלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה בַּֽיִת לִשְׁמֶֽךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן הֲרוּגִים וּשְׂרוּפִים עַל יִחוּד קְדֻשַּׁת שְׁמֶֽךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |- |יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|וְחֽוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ}} |}<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי רחמים]] <noinclude/> 18dn3b3eg9hl9yr2wk5hcgkcwejfnul 0 328107 3078539 3038727 2026-08-21T15:10:22Z מו יו הו 37729 3078539 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''' (קטוע)}} {| |- |{{סי|אָ}}בִינוּ אָב הָרַחֲמָן{{רווח|5}}||{{ע|הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|אֱ}}לֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ{{רווח|5}}||{{ע|הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|בַּ}}צָּר לָנוּ קְרָאנוּךָ{{רווח|5}}||{{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|גַּ}}לְגֵּל עָלֵינוּ הֲמוֹן רַחֲמֶיךָ{{רווח|5}}||{{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|דְּ}}רַשְׁנוּךָ הִמָּצֵא לָנוּ{{רווח|5}}||{{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|הֵ}}עָתֵר לָנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וָיוֹם בִּתְפִלָּתֵנוּ{{רווח|5}}||{{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|וְ}}אַל תְּבִישֵׁנוּ מִשִֹּבְרֵנוּ{{רווח|5}}||{{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|זָ}}כְרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב מִלְּפָנֶיךָ{{רווח|5}}||{{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|ח}}וּס וְרַחֵם עָלֵינוּ{{רווח|5}}||{{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|טַ}}הֲרֵנוּ מִטֻּמְאוֹת עֲוֹנֵינוּ{{רווח|5}}||{{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|יֶ}}הֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ{{רווח|5}}||{{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} |} חֲמֹל עַל עַמָּךְ, וְרַחֵם עַל נַחֲלָתָךְ. {{ש}} חוּסָה נָּא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, חָנֵּנוּ מַלְכֵּנוּ וַעֲנֵנוּ.<noinclude> [[קטגוריה:שירים מהסליחות]] [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:תחינות לנפילת אפים]] <noinclude/> pp8fpvqgrhxc2ku3glkcbpnoyfng5ec 0 331052 3078538 3038680 2026-08-21T15:09:03Z מו יו הו 37729 3078538 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: {{מודגש|א״ב}} (קטוע)}} {{סי|אֶ}}רְאֶלֵּי מַעְלָה אוֹמְרִים {{מודגש|יְיָ אֲדֹנֵֽנוּ}}{{ש}} {{סי|בְּ}}חִירֵי סְגֻלָּה עוֹנִים וְאוֹמְרִים {{רפרן|יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים. יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.}} {{סי|גַּ}}לְגַּלֵּי מַעְלָה אוֹמְרִים {{מודגש|יְיָ אֲדֹנֵֽנוּ}}{{ש}} {{סי|דְּ}}גוּלֵי סְגֻלָּה עוֹנִים וְאוֹמְרִים {{רפרן|יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים. יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.}} [{{סי|הֲ}}מוֹנֵי מַעְלָה אוֹמְרִים {{מודגש|יְיָ אֲדֹנֵֽנוּ}}{{ש}} יִשְׂרָאֵל בְּצָרָתָם וּבְגָלוּתָם עוֹנִים וְאוֹמְרִים {{רפרן|יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים. יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.}}]<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 1fxe2xkb0ljtnx5jlw62sviuya37yhc 0 331053 3078535 3038683 2026-08-21T15:06:00Z מו יו הו 37729 3078535 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |בְּטֶֽרֶם שְׁחָקִים וַאֲרָקִים נִמְתָּֽחוּ||{{ע|יְיָ מֶֽלֶךְ}} |- |וְעַד לֹא מְאוֹרוֹת זָרָֽחוּ||{{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |colspan ="2" |וְהָאָֽרֶץ כַּבֶּֽגֶד תִּבְלֶה וְשָׁמַֽיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָֽחוּ |- |colspan ="2" |{{ע|יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד}} |- |colspan ="2" |{{ק|{{מר|{{מודגש|יְיָ מֶֽלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד}}}}}} |- |וְעַד לֹא עָשָׂה אֶֽרֶץ וְחוּצוֹת||{{ע|יְיָ מֶֽלֶךְ}} |- |וּבַהֲכִינוֹ יְצוּרִים עֲלֵי אֲרָצוֹת||{{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |colspan ="2" |וְעֵת יְקַבֵּץ {{ק|[יִשְׂרָאֵל]}} נְפוּצִים מֵאַרְבַּע תְּפוּצוֹת |- |colspan ="2" |{{שמאל|{{ק|'''יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'''}}}} |- |colspan ="2" |{{ק|{{מר|{{מודגש|יְיָ מֶֽלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד}}}}}} |}<noinclude> {{סוף}} [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] </noinclude> 4xvj2kha9h94h7kl2abrxifashpuvkr 0 347045 3078462 2948748 2026-08-21T12:57:25Z מו יו הו 37729 שילוב תוכן עם [[סידור/נוסח אשכנז/שיר היחוד]] 3078462 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הור2| שיר הייחוד הוא פיוט העוסק בעיקרי האמונה היהודית בחרוזים, ומכיל תארים ושבחים רבים לקב"ה. יש שנהגו לומר בכל יום (אחר תפילת שחרית) את שיר הייחוד של אותו יום. גם בקהילות שלא אמרוהו בכל יום, יש שאמרו בשבת את שיר הייחוד של שבת (לפני שיר הכבוד בסוף התפילה או לפני הוצאת ספר תורה) וביום טוב את שיר הייחוד של אותו יום בשבוע. כיום רווח המנהג לאומרו בליל יום כיפור לאחר התפילה, מתחילתו ועד סופו. }} {{תוכן עניינים| #[[#ליום ראשון|ליום ראשון]] #[[#ליום שני|ליום שני]] #[[#ליום שלישי|ליום שלישי]] #[[#ליום רביעי|ליום רביעי]] #[[#ליום חמישי|ליום חמישי]] #[[#ליום שישי|ליום שישי]] #[[#ליום השבת|ליום השבת]] |}} {{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> ===ליום ראשון=== <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי / הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֶחֱזַקְתָּ בְּיָדִי / חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בָּרוּךְ יְיָ וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ / כִּי עַל עַבְדּוֹ הִפְלִיא חַסְדּוֹ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֱלֹהֵי מָרוֹם בַּמָּה אֲקַדֵּם / וּבַמָּה אִכַּף לֵאלֹהֵי קֶדֶם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אִלּוּ הָרִים לְמַעֲרָכָה / וְכָל עֲצֵי לְבָנוֹן בַּכֹּל עֲרוּכָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְאִם כָּל בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת קְרוּצִים / נְתָחִים עֲרוּכִים עַל הָעֵצִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאַף זָוִיּוֹת מִזְבֵּח מְבוּסִים / דָּם, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְכַחוֹל סֹלֶת דָּשֵׁן וְשָׁמֵן / בָּלוּל בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וּלְאַזְכָּרָה לְבוֹנָה וְסַמִּים / וְלִקְטֹרֶת כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְאִלּוּ נֵרוֹת עַל הַמְּנוֹרוֹת / יִהְיוּ מְאִירוֹת כִּשְׁנֵי הַמְּאֹרוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וּכְהַרְרֵי אֵל לֶחֶם הַפָּנִים / עַל שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים בִּפְנִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְיַיִן כִּמְטַר הַשָּׁמָיִם / וְשֵׁכַר לְנֶסֶךְ כְּעֵינוֹת מָיִם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאִלּוּ כָּל בְּנֵי אָדָם כֹּהֲנִים / לְוִיִּם מְשֹׁרְרִים כִּכְנַף רְנָנִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְכָל עֲצֵי עֵדֶן וְכָל עֲצֵי יְעָרִים / כִּנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְכָל בְּנֵי אֱלֹהִים בְּקוֹל תְּרוּעָתָם / וְהַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְכָל הַלְּבָנוֹן וְחַיָּה כֻּלָּהּ / אֵין דֵּי בָעֵר וְאֵין דֵּי עוֹלָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''הֵן בְּכָל אֵלֶּה אֵין דֵּי לַעֲבוֹד / וְאֵין דֵּי לְקַדֵּם אֵל הַכָּבוֹד'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי נִכְבַּדְתָּ מְאֹד מַלְכֵּנוּ / וּבַמֶּה נִכַּף לַאֲדוֹנֵנוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אָמְנָם לֹא יוּכְלוּ כַּבְּדֶךָ / כָּל חָי, אַף כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וַאֲנִי נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים / נִמְאָס בְּעֵינַי וּשְׁפַל אֲנָשִׁים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאֵין לְעַבְדְּךָ כֹּל לְכַבְּדֶךָ / לְהָשִׁיב לְךָ גְּמוּל עַל חֲסָדֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי הִרְבֵּיתָ טֹבוֹת אֵלָי / כִּי הִגְדַּלְתָּ חַסְדְּךָ עָלָי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְרַב שִׁלּוּמִים לְךָ חֻיָּבְתִּי / כִּי עָשִׂיתָ טֹבוֹת אִתִּי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְלֹא חֻיַּבְתָּ לִּי גְּמוּלֶיךָ / כָּל טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''עַל הַטּוֹבוֹת לֹא עֲבַדְתִּיךָ / אַחַת לְרִבּוֹא לֹא גְמַלְתִּיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה נָּא כְמוֹ / לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת לָמוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וּמָה אָשִׁיב לְךָ וְהַכֹּל שֶׁלָּךְ / לְךָ שָׁמַיִם אַף אֶרֶץ לָךְ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יַמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּם בְּיָדֶךָ / וְכֻלָּם יִשְׂבְּעוּן מִיָּדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאנֶךָ / וַחֲפֵצִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְאֵיךְ נַעֲבֹד וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ / וְלִשְׂרֵפַת אֵשׁ בֵּית קָדְשֵׁנוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאֵיךְ נַעֲבֹד וְאֵין זֶבַח וּמִנְחָה / כִּי לֹא בָאנוּ אֶל הַמְּנוּחָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּמַיִם אַיִן לְהַעֲבִיר טֻמְאָה / וַאֲנַחְנוּ עַל אֲדָמָה טְמֵאָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אֲמָרֶיךָ / וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי כָתוּב: לֹא עַל זְבָחֶיךָ / וְעוֹלֹתֶיךָ אוֹכִיחֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''עַל דְּבַר זֶבַח וְעוֹלוֹתֵיכֶם / לֹא צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מַה שָּׁאַלְתִּי וּמַה דָּרַשְׁתִּי / מִמְּךָ, כִּי אִם לְיִרְאָה אוֹתִי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לַעֲבוֹד בְּשִׂמְחָה וּבְלֵבָב טוֹב / הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְלֵב נִשְׁבָּר מִמִּנְחָה טְהוֹרָה / זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ / חַטָּאת וְעוֹלָה לֹא שָׁאָלְתָּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מִזְבֵּח אֶבְנֶה בְּשִׁבְרוֹן לִבִּי / וַאֲשַׁבְּרָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''רוּם לֵב אַשְׁפִּיל וְאֶת רוּם עֵינָי / וְאֶקְרַע לְבָבִי לְמַעַן אֲדֹנָי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>שִׁבְרֵי רוּחִי הֵם זְבָחֶיךָ / יַעֲלוּ לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאַשְׁמִיעַ בְּקוֹל הוֹדָיוֹתֶיךָ / וַאֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֲשֶׁר יָדְעָה נַפְשִׁי אַחְבִּירָה / אֲמַלֵּל גְּבוּרוֹת וַאֲדַבֵּרָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וּמָה אֶעֱרֹךְ וְלֹא יָדַעְתִּי מָה / הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי אֵין חֵקֶר לִגְדֻלָּתוֹ / וְגַם אֵין מִסְפָּר לִתְבוּנָתוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''חֲכַם לֵבָב הוּא, מִי כָמֹהוּ / שַׂגִּיא כֹחַ לֹא מְצָאנֻהוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עוֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְרַב נוֹרָאוֹת / גָּדוֹל אַתָּה וְעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''עַד אֵין מִסְפָּר וְעַד אֵין חֵקֶר / וְלֹא נוֹדַע כִּי לֹא יֵחָקֵר'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵיזוֹ עַיִן אֲשֶׁר תְּעִידֶךָ / וְאֵיזֶה פֶּה אֲשֶׁר יַגִּידֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''חַי לֹא רָאֲךָ וְלֵב לֹא יְדָעֲךָ / וְאֵיזֶה שֶׁבַח אֲשֶׁר יְגִיעֲךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>גַּם מְשָׁרְתֶיךָ לֹא רָאוּךָ / וְכָל חַכְמֵי לֵב לֹא מְצָאוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אַתָּה לְבַדְּךָ מַכִּיר שִׁבְחֲךָ / וְאֵין זוּלָתְךָ יוֹדֵעַ כֹּחֲךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְאֵין יוֹדֵעַ בִּלְעָדֶיךָ / שְׁבָחוֹת רְאוּיוֹת לִכְבוֹדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''עַל כֵּן תְּבֹרָךְ כָּרָאוּי לָךְ / כְּפִי קָדְשְׁךָ כְּבוֹדְךָ וְגָדְלָךְ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּמִפִּי הַכֹּל בְּכָל אֱיָלוּתָם / כְּפִי מַדָּע אֲשֶׁר אַתָּה חֲנַנְתָּם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''יוֹדוּ פִלְאֲךָ הַשָּׁמָיִם / וִיאַדְּרוּךָ קוֹלוֹת מָיִם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְיָרִיעוּ לְךָ כָּל הָאָרֶץ / יוֹדוּךָ כָּל מַלְכֵי אָרֶץ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אַף יוֹדוּךָ כָּל הָעַמִּים / וִישַׁבְּחוּךָ כָּל הָאֻמִּים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כָּל זֶרַע יַעֲקֹב עֲבָדֶיךָ / כִּי עֲלֵיהֶם גָּבְרוּ חֲסָדֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֶת שֵׁם יְיָ יְהַלְלוּ כֻלָּם / אֵל אֱלֹהִים אֱמֶת וּמֶלֶךְ עוֹלָם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בָּרוּךְ אַתָּה יָחִיד וּמְיֻחָד / יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד ===ליום שני=== <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וַאֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ / אֲדַבֵּר אֲמַלֵּל גְּבוּרוֹתֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>דַּרְכֵי שִׁבְחֲךָ קְצָתָם אֲסַפְּרָה / מַעֲשֶׂיךָ מַה נּוֹרָא אֹמְרָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין אֵלֶיךָ עֲרֹךְ בַּסֵּפֶר / אַגִּידָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חֵקֶר אֱלוֹהַּ לֹא יִמָּצֵא / וְתַכְלִית שַׁדַּי לֹא תִקָּצֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְלִתְבוּנָתוֹ הֲלֹא אֵין חֵקֶר / וּמִסְפַּר שָנָיו לֹא יֵחָקֵר'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְגַם אֵין מִסְפָּר לִגְדוּדֶיךָ / בְּצִבְאוֹתֶיךָ אוֹת כְּבוֹדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵיזוֹ עַיִן אֲשֶׁר תְּעִידֶךָ / וְחַי לֹא רָאָה פְּנֵי כְבוֹדֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>נָבוֹן וְחָכָם הֵן לֹא יֵדָע / וְאֵיךְ אֶעֱרֹךְ עַל אֲשֶׁר לֹא אֵדָע{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאִם יֹאמַר אִישׁ עַד תַּכְלִיתוֹ / אֶעֱרֹךְ אֵלָיו וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אָבֹא וְאֶמְצָא תַּכְלִית שְׁבָחוֹ / לֹא נֶאֱמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''יְבֻלַּע כִּי לֹא יֵדַע עֶרְכּוֹ / אַחֲרִית פִּיהוּ רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְעִמָּדִי לֹא כֵן אָנֹכִי / וּפִי לֹא אֶתֵּן לַחֲטֹא וְחִכִּי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֲסַפְּרָה לְאֶחָי קְצוֹת דַּרְכֵי אֵל / וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כַּכָּתוּב אִמְרוּ לֵאלֹהִים / מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ אֱלֹהִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאָמַרְתָּ עַם זוּ יָצַרְתִּי / לִי, יְסַפְּרוּ שְׁמִי וּתְהִלָּתִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּמִצְרַיִם שַׂמְתִּי עֲלִילוֹתַי / לְמַעַן תְּסַפֵּר אֶת אֹתוֹתַי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וַאֲנִי עַבְדְּךָ עַל כֵּן אֲסַפֵּר / כַּאֲשֶׁר אֶדְרֹשׁ מֵעַל סֵפֶר'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>תְּהַלֵּל נַפְשִׁי כֹּחַ מַעֲשֶׂיךָ / וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וַאֲבָרֶכְכָה בְּכָל עִנְיָנָי / וּבְכָל לִבִּי אוֹדֶה אֶת אֲדֹנָי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>גַּם בִּגְרוֹנִי רוֹמְמוֹתֶיךָ / וְאֶת פִּי אֲמַלֵּא תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כִּי פִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ / כָּל הַיּוֹם אֶת תִּפְאַרְתֶּךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְאֹמְרָה נָּא עֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ / וְאָשִׂיחָה דִּבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאַזְכִּיר טוּבְךָ וְצִדְקֹתֶיךָ / חֲסָדֶיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל אַתָּה / עַל כָּל אֱלֹהִים מְאֹד גָּדַלְתָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כִּי כָל אֱלֹהֵי הָעַמִּים הֵם / אֱלִילִים אִלְּמִים רוּחַ אֵין בָּהֶם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הֵן לְעוֹבְדֵיהֶם גְּמוּל אֵין מְשִׁיבִים / וְלָמָּה לָהֶם הֵמָּה מְטִיבִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וּבְעֵת צָרָה אָז יִתְפַּלְּלוּ / וְלֹא יַעֲנוּם כִּי לֹא יוֹעִילוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>דּוֹרְשִׁים בְּכָל לֵב לְרוּחַ אֵין בּוֹ / וְקָרוֹב יְיָ אֶל עַם קְרֹבוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''הַיּוֹצֵר כֹּל הוּא אֱלֹהֵינוּ / הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ לְבַד אֲנָחְנוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ / נְבָרֵךְ שְׁמוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בַּצַּר לָנוּ מְאֹד, נִמְצֵאתָ / כִּי דֹרְשֶיךָ לֹא עָזָבְתָּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְתָמִיד בְּפִינוּ תְּהִלָּתֶךָ / וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''עֵד אַתָּה בְּךָ וּבִכְבוֹדֶךָ / וּמְשָׁרְתֶיךָ אַף עֲבָדֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֲשֶׁר כְּבוֹדְךָ מְלֹא כָל הָאָרֶץ / וּכְבוֹדְךָ עַל כָּל הָאָרֶץ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וַאֲבוֹתֵינוּ בָּחֲרוּ אוֹתָךְ / לְבַדְּךָ לַעֲבֹד, וְאֵין לְזָר אִתָּךְ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>גַּם אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ לְבַדֶּךָ / נַעֲבֹד, כְּבֵן אֶת אָב נְכַבְּדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְהִנֶּנּוּ עַל יִחוּדֶךָ / יוֹמָם וָלַיְלָה עֵדֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּפִי כֻלָּנוּ וּבִלְבָבֵנוּ / שֶׁאַתָּה לְבַדְּךָ אֱלֹהֵינוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֱלֹהֵינוּ, עַל יִחוּדֶךָ / עֵדִים אֲנַחְנוּ, וַעֲבָדֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין תְּחִלָּה אֶל רֵאשִׁיתֶךָ / וְאֵין קֵץ וְתִכְלָה לְאַחֲרִיתֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מִבְּלִי רֵאשִׁית / וּמִבְּלִי אַחֲרִית וְאֵין לֵב לְהָשִׁית'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין קֵצֶה אֶל גַּבְהוּתֶךָ / וְאֵין סוֹף לְעֹמֶק מִדּוֹתֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין לְךָ סוֹבֵב וְאֵין לְךָ פֵּאָה / עַל כֵּן אוֹתְךָ חַי לֹא רָאָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין צַד וְצֵלָע יַצְלִיעוּךָ / וְרֹחַב וְאֹרֶךְ לֹא יַמְצִיעוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין פֵּאָה לִסְבִיבוֹתֶיךָ / וְאֵין תָּוֶךְ מַבְדִּיל בֵּינוֹתֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין חָכְמָה אֲשֶׁר תֵּדָעֶךָ / וְאֵין מַדָּע אֲשֶׁר יַגִּיעֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְלֹא יַשִּׂיג אוֹתְךָ כָּל מַדָּע / וְאֵין שֵׂכֶל אֲשֶׁר יָבִין וְיֵדָע'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מִמְּךָ מְאוּמָה וְאֵיכָה אָתָּה / וְאֵיךְ בְּלִי מְאוּמָה כֹּל בָּרָאתָ ===ליום שלישי=== <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אָמְנָם יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה / אֱלֹהֵי יַעֲקֹב כֹּל יָצָרְתָּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אַתָּה בוֹרֵא וְלֹא נִבְרֵאתָ / אַתָּה יוֹצֵר וְלֹא נוֹצָרְתָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אַתָּה מֵמִית וְאֶת כֹּל תְּבַלֶּה / אַתָּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וְאַף תַּעֲלֶה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְנֶאֱמָן לְהַחֲיוֹת מֵתִים אָתָּה / וְעַל יְדֵי נְבִיאֲךָ כֵּן הוֹדָעְתָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְלֹא תָמוּת אֵל חַי וְלֹא מַתָּה / מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אָתָּה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מַשְׁבִּיר וּמוֹלִיד וְלֹא נוֹלָדְתָּ / מוֹחֵץ וְרוֹפֵא וְלֹא חֻלֵּיתָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''מָוֶת וּמַדְוֶה אֵין לְפָנֶיךָ / תְּנוּמָה וְשֵׁנָה אֵין לְעֵינֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הֲלֹא מִקֶּדֶם אֵל חַי אָתָּה / מֵאֲשֶׁר בְּךָ לֹא נִשְׁתַּנֵּיתָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְעַד הָעוֹלָם לֹא תִשְׁתַּנֶּה / מֵאֱלָהוּתְךָ לֹא תִתְגַּנֶּה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חָדָשׁ וְנוֹשָׁן לֹא נִמְצֵאתָ / חִדַּשְׁתָּ כֹּל וְלֹא חֻדַָּשְׁתָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לֹא יָחוּלוּ זִקְנָה וּבַחֲרוּת / עָלֶיךָ, גַּם שֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְלֹא חָלוּ בְךָ שִׂמְחָה וָעֶצֶב / וְדִמְיוֹן נוֹצַר וְכָל דְּבַר קֶצֶב{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כִּי לֹא יְסוֹבֵב אוֹתְךָ גֹּשֶׁם / אַף לֹא תִּדְמֶה אֶל כָּל נֹשֶׁם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כָּל הַיְצוּרִים גְּבוּל סִבַּבְתָּם / אֶל רֵאשִׁיתָם וּלְאַחֲרִיתָם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כִּי הַבְּרוּאִים בִּגְבוּל שַׂמְתָּם / וְלִימֵי צְבָאָם גְּבוּל הִקַּפְתָּם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּלְךָ אֵין גְּבוּל וּלְיָמֶיךָ / וְלִשְׁנוֹתֶיךָ וּלְעָצְמֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''עַל כֵּן אֵינְךָ צָרִיךְ לַכֹּל / לְיָדְךָ וּלְחַסְדְּךָ צְרִיכִים הַכֹּל'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הַכֹּל צְרִיכִים לְצִדְקוֹתֶיךָ / וְאֵינְךָ צָרִיךְ לְבִרְיוֹתֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כִּי טֶרֶם כָּל יְצִיר הָיִיתָ / לְבַדֶּךָ, מְאוּמָה לֹא נִצְרָכְתָּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>רֵאשִׁית וְאַחֲרִית בְּיָדְךָ עֲרוּכִים / אַתָּה בָם וְהֵם בְּרוּחֲךָ שְׂרוּכִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כָּל אֲשֶׁר הָיָה בָּרִאשׁוֹנָה / וַאֲשֶׁר יִהְיֶה בָּאַחֲרֹנָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כָּל הַיְצוּרִים וְכָל מַעֲשֵׂיהֶם / וְכָל דִּבְרֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף תֵּדַע כֻּלָּם / וְלֹא תִשְׁכַּח כִּי אַתָּה אֶצְלָם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אַתָּה בְרָאתָם וְלִבְּךָ עֲרָכָם / לְבַדְּךָ תֵּדַע מְקוֹמָם וְדַרְכָּם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''הֵן אֵין דָּבָר מִמְּךָ נֶעְלָם / כִּי לְפָנֶיךָ נְכוֹנִים כֻּלָּם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין מָנוֹס וָסֵתֶר / לָנוּס שָׁמָּה וּלְהִסָּתֵר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֶת אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ אַתָּה מוֹצֵא / בְּלִי נְטוֹת אֲלֵיהֶם בְּעֵת שֶׁתִּרְצֶה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי אֶת הַכֹּל כְּאַחַת תִּרְאֶה / לְבַדְּךָ תַעֲשֶׂה וְאֵינְךָ נִלְאֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כִּי עַל גּוֹי ועַל אָדָם יָחַד / עַל כֹּל תְּדַבֵּר בְּרֶגַע אֶחָד'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>תִּשְׁמַע בְּרֶגַע כָּל הַקּוֹלוֹת / זַעַק וְלַחַשׁ וְכָל הַתְּפִלּוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אַף תָּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם / בְּרֶגַע תַּחְקוֹר כֹּל לְבָבֵיהֶם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְלֹא תַאֲרִיךְ עַל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ / וְלֹא תִתְמַהְמַהּ עַל עֲצָתֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵצֶל עֲצָתְךָ גְּזֵרָתֶךָ / לְקֵץ וּלְמוֹעֵד קְרִיאָתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְכֻלָּם בֶּאֱמֶת בְּתֹם וּבְיֹשֶׁר / מִבְּלִי עֹדֶף וּמִבְּלִי חֹסֶר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''מִמְּךָ דָּבָר לֹא יֹאבַד / וְדָבָר מִמְּךָ לֹא יִכְבָּד'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כֹּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ תּוּכַל לַעֲשׂוֹת / וְאֵין מִי מוֹחֶה בְיָדְךָ מֵעֲשׂוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''יְכֹלֶת יְיָ בְּחֶפְצוֹ קְשׁוּרָה / וּבִרְצוֹת יְיָ לֹא אֵחֲרָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין דְּבַר סֵתֶר מִמְּךָ נִכְחָד / עֲתִידוֹת וְעוֹבְרוֹת לְךָ הֵם יָחַד{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֲשֶׁר מֵעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם / הֵם כֻּלָּם בְּךָ וְאַתָּה בְּכֻלָּם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חֲדָשׁוֹת תַּגִּיד וְסוֹד דְּרָכֶיךָ / אֶל עֲבָדֶיךָ וּמַלְאָכֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאֵינְךָ צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעֶךָ / דְּבַר סוֹד וָסֵתֶר לְהוֹדִיעֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי מִמְּךָ כָּל סוֹד יִגָּלֶה / בְּטֶרֶם עַל לֵב כָּל יְצִיר יַעֲלֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בְּלֵב כָּל נִבְרָא לֹא תִמָּצֵא / מִפִּינוּ עָתָק לֹא יֵצֵא'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּאֵין לוֹ קָצֶה וְלֹא יֵחָצֶה / לֵב לֹא יָתוּר וְאֵין פֶּה פוֹצֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בְּאֵין לוֹ רוּחוֹת וְאֵין בּוֹ רְוָחוֹת / אֵין לוֹ שִׂיחוֹת בּוֹ מוֹכִיחוֹת'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְמֵרָחוֹק מִי יִשָּׂא דֵעוֹ / לְלֹא תְחִלָּה וְלֹא סוֹף לְהַגִּיעוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֲגוּדִים אֲחוּדִים תּוֹךְ וְסוֹף וָרֹאשׁ / פֶּה וָלֵב אֶבְלוֹם מִדְּרֹשׁ וּמֵחֲרֹשׁ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>גֹּבַהּ וְעֹמֶק נְעוּצִים בְּסוֹבֵב / חֲכַם לֵב וְנָבוֹן לֹא יִלָּבֵב{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''סוֹבֵב הַכֹּל וּמָלֵא אֶת כֹּל / וּבִהְיוֹת הַכֹּל אַתָּה בַכֹּל'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין עָלֶיךָ וְאֵין תַּחְתֶּיךָ / אֵין חוּץ לָךְ וְאֵין בֵּינוֹתֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין מַרְאֶה וְגַב לְאִחוּדֶךָ / וְאֵין גּוּף לְעֹצֶם יִחוּדֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְאֵין בַּתָּוֶךְ מִמְּךָ נִבְדַָּל / וְאֵין מָקוֹם דַּק מִמְּךָ נֶחְדָּל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאֵינְךָ נֶאֱצָל מִכֹּל וְנִבְדָּל / וְאֵין מָקוֹם רֵיק מִמְּךָ וְנֶחְדָּל'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מִקְרֶה וְשִׁנּוּי אֵין בְּךָ נִמְצָא / וְלֹא זְמַן וְעַרְעָר וְלֹא כָּל שִׁמְצָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כָּל זְמַן וְכָל עֵת אַתָּה מְכִינָם / אַתָּה עוֹרְכָם וְאַתָּה מְשַׁנָּם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כָּל מַדָּע לֹא יַשִּׂיג אוֹתָךְ / אֵין שֵׂכֶל אֲשֶׁר יִמְצָא אוֹתָךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כְּמִדָּתֶךָ חָכְמָתֶךָ / כִּגְדֻלָּתְךָ תְּבוּנָתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חָכָם אַתָּה מֵאֵלֶיךָ / חַי מֵעַצְמְךָ וְאֵין כְּגִילֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''זוּלַת חָכְמָתְךָ אֵין חָכְמָה / בִּלְתִּי בִינָתְךָ אֵין מְזִמָּה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חָלַקְתָּ בְּלֵב חֲכָמִים שֵׂכֶל / וְרוּחֲךָ תְּמַלְּאֵם וְדַעְתָּם תַּשְׂכֵּל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''מִבַּלְעֲדֵי כֹחֲךָ אֵין גְּבוּרָה / וּמִבַּלְעֲדֵי עֻזְּךָ אֵין עֶזְרָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין נִכְבָּד כִּי אִם כִּבַּדְתּוֹ / וְאֵין גָּדוֹל כִּי אִם גִּדַּלְתּוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כָּל יְקָר וְכָל טוֹב מִיָּדֶךָ / לַאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ עֲשׂוֹת חֲסָדֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין חֵקֶר לִגְדֻלָּתֶךָ / וְאֵין מִסְפָּר לְתְבוּנָתֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין עוֹד זוּלַת הֲוָיוּתֶךָ / חַי וְכֹל תּוּכָל וְאֵין בִּלְתֶּךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְלִפְנֵי הַכֹּל כֹּל הָיִיתָ / וּבִהְיוֹת הַכֹּל כֹּל מִלֵּאתָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לֹא לִחֲצוּךָ וְלֹא הִטּוּךָ / יְצוּרֶיךָ, אַף לֹא מִעֲטוּךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בַּעֲשׂוֹתְךָ כֹּל לֹא נִבְדָּלְתָּ / מִתּוֹךְ מְלַאכְתְּךָ לֹא נֶחְדָּלְתָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בַּעֲשׂוֹתְךָ אֶת הַשָּׁמָיִם / וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַמָּיִם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לֹא קֵרְבוּךָ וְלֹא רִחֲקוּךָ / כִּי כָל קִירוֹת לֹא יְחַלְּקוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''זֶרֶם מַיִם לֹא יִשְׁטְפֶךָ / וְרוּחַ כַּבִּיר לֹא יֶהְדֳּפֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אַף כָּל טִנֹּפֶת לֹא תְטַנְּפֶךָ / אֵשׁ אֹכְלָה אֵשׁ לֹא תִשְׂרְפֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לַהֲוָיוּתְךָ אֵין חִסָּרוֹן / וּלְיִחוּדְךָ אֵין יִתָּרוֹן'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כְּמוֹ הָיִיתָ לְעוֹלָם תִּהְיֶה / חֹסֶר וְעֹדֶף בְּךָ לֹא יִהְיֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְשִׁמְךָ מְעִידְךָ כִּי הָיִיתָ / וְהֹוֶה וְתִהְיֶה וּבַכֹּל אָתָּה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הֹוֶה לְעוֹלָם וְכֵן נוֹדָעְתָּ / נְעִידְךָ, וְכֵן בְּךָ הַעִידֹתָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''שָׁאַתָּה הוּא וְהֹוֶה בַכֹּל / שֶׁלְּךָ הַכֹּל וּמִמְּךָ הַכֹּל'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>שְׁמוֹת יְקָרְךָ יַעֲנוּ וְיָעִידוּ / בְּתֹקֶף יְקָרְךָ בְּךָ יַסְהִידוּ ===ליום רביעי=== <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|אֲ}}'''רוֹמֵם אֱלֹהֵי אָבִי וְאֵלִי / אַנְוֶה אֱלֹהַי צוּרִי וְגֹאֲלִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|אֲ}}יַחֵד אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם / וְהָאָרֶץ, בְּכָל יוֹם פַּעֲמָיִם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|אֵ}}'''ל חַי אֶחָד הוּא בְרָאָנוּ / אֲבִיר יִשְׂרָאֵל אָב לְכֻלָּנוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|אֲ}}דוֹנֵנוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ / מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|אֵ}}'''ין כָּאֵל אֵשׁ אֹכְלָה וְקַנָּא / לְעוֹלָם יְיָ אֱמֶת אֵל אֱמוּנָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|א}}וֹרִי וְיִשְׁעִי מָעוֹז חַיָּי / עָלָיו תְּלוּיִם כָּל מַאֲוַיָּי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|אֱ}}'''לֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים / לֹא יָכִילוּ זַעֲמוֹ גּוֹיִם וְאִיִּים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|אַ}}דִּיר וְאַמִּיץ כֹּחַ וְרַב אוֹנִים / אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|אֱ}}'''לוֹהַּ עוֹשִׂי אִישִׁי וּבוֹעֲלִי / אַלּוּף נְעוּרַי שׁוֹמְרִי וְצִלִּי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|בּ}}וֹרֵא כֹל וְיִשְׂרָאֵל גּוֹאֵל / בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|בֹּ}}'''רֵא רוּחַ הָרִים יוֹצֵר / מִמְּךָ מְזִמָּה לֹא יִבָּצֵר'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|גֵּ}}אֶה מֵשִׁיב גְּמוּל עַל גֵּאִים / עַל הָרָמִים וְעַל הַנִּשָּׂאִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|גִּ}}'''בּוֹר בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ בְּעֶבְרָה / מֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ מִי לֹא יִירָא'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|גָּ}}בוֹהַ כָּל אֲשֶׁר תַּחְתָּיו נוֹשֵׂא / וּגְדָל כֹּחַ גְּדוֹלוֹת עוֹשֶׂה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|גָּ}}'''דוֹל הוּא וּשְׁמוֹ בִּגְבוּרָה / אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|דּ}}וֹדִי דָּגוּל הוּא מֵרְבָבָה / אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|דַּ}}'''יָּן יְתִב כְּעַתִּיק יוֹמִין / וּצְבָאוֹ עַל שְׂמֹאל וְעַל יָמִין'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|הֲ}}דָרוֹ וְהוֹדוֹ עַל בְּנֵי עֲבָדָיו / הָדוּר הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|ה}}'''וּא אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל / בָּשָׂר, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה מִכֹּל'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|וַ}}דַּאי וָתִיק יוֹדֵע וָעֵד / יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|וַ}}'''אֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֵנוּ / לְהִלָּחֵם מִלְחַמְתֵּנוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ז}}וֹכֵר לְעוֹלָם בְּרִית רִאשׁוֹנִים / כְּיוֹם אֶתְמוֹל לוֹ אֶלֶף שָׁנִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|זֶ}}'''ה אֱלֹהֵינוּ וְלוֹ קִוִּינוּ / וְזִמְרַת יָהּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|חֵ}}לֶק יַעֲקֹב יוֹצֵר הַכֹּל / חַנּוּן יְיָ וְחָסִיד בַּכֹּל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|חַ}}'''י הָעוֹלָם יְיָ חֶלְקִי / חֲכַם הָרָזִים יְיָ חִזְקִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ט}}וֹב וּמֵטִיב הַמְלַמֵּד דֵּעָה / טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָעָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|יָ}}'''שָׁר יְיָ וְיָשָׁר דְּבָרוֹ / יְדִידֵי יְדִידוּת מִשְׁכְּנוֹת דְּבִירוֹ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|י}}וֹעֵץ וְגוֹזֵר, מִי יְפִירֶנָּה / וְיַחְתֹּף וְיִפְעַל, מִי יְשִׁיבֶנָּה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|יָ}}'''פֶה דּוֹדִי, יָפְיוֹ וְטוּבוֹ / יִרְאוּ וְיֶחֱזוּ צִיּוֹן בְּשׁוּבוֹ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}גִבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת / יָעִיר קִנְאָה לַעֲשׂוֹת נְקָמוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|כְּ}}'''נֶשֶׁר, עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים / נָשָׂא עֲבָדָיו וְיִשֵּׁר הֲדוּרִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}דֹב שַׁכּוּל וּכְנָמֵר שָׁחַל / כְּרָקָב וּכְעָשׁ וְרוּחוֹ כַּנָּחַל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|כְּ}}'''דֹב שַׁכּוּל וּכְנָמֵר, שׁוֹקֵד / דְּבָרוֹ לַעֲשׂוֹת כְּמַקֵּל שָׁקֵד'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ לֵב כְּמוֹ שָׁחַל / כְּלָבִיא וְכַאֲרִי וְרוּחוֹ כַנָּחַל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|כְּ}}'''אֶרֶז בָּחוּר בִּגְדֻלָּתוֹ / כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן עִנְוְתָנוּתוֹ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}תַפּוּחַ בְּרֵיחוֹ עֹז אַהֲבָתוֹ / עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|כְּ}}'''תַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיָּעַר / כֵּן דּוֹדִי עִם יוֹשְׁבֵי שַׁעַר'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ לְמַרְגִּיזֵי אֵל / נוֹקֵם וְכַטַּל הוּא לְיִשְׂרָאֵל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|כּ}}'''וֹסִי מְנָת חֶלְקִי וְגוֹרָלִי / אֲנִי לְדוֹדִי נַחֲלָה וְדוֹדִי לִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}בוֹדִי יְיָ לֹא אֲמִירֶנּוּ / הֶאֱמַרְנוּהוּ וְהֶאֱמִירָנוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|כְּ}}'''אַרְיֵה יִשְׁאַג וְכַכְּפִיר יִנְהָם / אַל יִהְיֶה כְגֵר וּכְאִישׁ נִדְהָם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}רוֹעֶה גִּבּוֹר אֲשֶׁר לֹא יוּכָל / צֹאנוֹ לְהַצִּיל וְהָיָה לְמַאֲכָל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|כְּ}}'''גִבּוֹר אֵין אֱיָל וּכְאוֹרֵחַ / נָס וּבוֹרֵחַ מַר צוֹרֵחַ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}אַרְיֵה מַשְׁחִית וְכַכְּפִיר לְעֹזְבָיו / כָּרָקָב גַּם כָּעָשׁ לְאוֹיְבָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|כַּ}}'''בִּיר כֹּחַ כְּשָׁמִיר וָשָׁיִת / וְלֹא יַשְׁאִיר כְּנֹקֶף זַיִת'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}שָׁמִיר וְשַׁיִת צָרִים יְמַגֵּן / כְּצִפֳּרִים עָפוֹת לְעִירוֹ יָגֵן{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|כְּ}}'''גִשְׁמֵי נְדָבָה לָנוּ יָבֹא / כְּמַלְקוֹשׁ וְכַטַּל לַדְּבֵקִים בּוֹ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}נֶשֶׁר יְרַחֵף עַל גּוֹזָלָיו / וּבְצֵל כְּנָפָיו יֶחֱסוּ מְיַחֲלָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|כְּ}}'''צִפֳּרִים עַל עִירוֹ יָגֵן / וּבְצֵל כְּנָפָיו רְנָנוֹת נְנַגֵּן'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|לְ}}בַדּוֹ הוּא וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת / עוֹשֶׂה, אֵל נוֹרָא עֲלִילוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|לִ}}'''צְבִי וְעֹפֶר דּוֹמֶה דּוֹדִי / כִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהֵי חַסְדִּי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|לִ}}פְנֵי עַמּוֹ יְיַשֵּׁר הֲדוּרִים / וִינַשְּׂאֵם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|לְ}}'''עוֹלָם הוּא חֶלְקִי וְצוּר לְבָבִי / כָּלָה שְׁאֵרִי לְךָ וּלְבָבִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|לְ}}בַדּוֹ יְיָ הוּא, וְנִפְלָאוֹת / גְּדוֹלוֹת עוֹשֶׂה, וְרַב נוֹרָאוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|מָ}}'''קוֹם וּמָעוֹן לְעוֹלָמֶךָ / וְאֵין יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹרָאִי אֵל רוֹעִי וְיוֹצְרִי / צוּר יְלָדַנִי מְחוֹלְלִי וְצוּרִי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|מָ}}'''רוֹם וּמָעוֹז הוּא לִי וּמַחְסִי / מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְיָ מְנוּסִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|מֶ}}לֶךְ יַעֲקֹב מִשְׂגָּב לָנוּ / הוּא מְחֹקְקֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|מִ}}'''גְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מִשְׁעָן יְהִי לִי / מִבְטָח אֱלֹהִים יְיָ חֵילִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם מַלְכוּתֶךָ / בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מֶמְשַׁלְתֶּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|מִ}}'''י יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי לְצָרָה / הוֹשַׁע יְיָ כִּי יָדְךָ לֹא קְצָרָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|מְ}}קוֹר חַיִּים מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל / לֹא אֶעֱזֹב כִּי מָעֻזִּי אֵל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|מָ}}'''גֵן יִשְׁעִי וְחֶרֶב גַּאֲוָה / לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ נֶפֶשׁ תַּאֲוָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|מָ}}גֵן הוּא לְכָל הַחֹסִים בּוֹ / אַשְׁרֵי אָדָם אֲשֶׁר עוֹז לוֹ בּוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|נָ}}'''בָר וְנָעִים נָאוֹר וְנוֹרָא / נֶאְדָּר וְנֶאְזָר שְׁמוֹ בִּגְבוּרָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|נֶ}}אֱמָן נֵצַח יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ / לֹא יְשַׁקֵּר, אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|נֵ}}'''צַח יְשֻׁרוּן הָאֵל הַנֶּאֱמָן / מֵאֱלֹהָיו יְהוּדָה לֹא אַלְמָן'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|נִ}}פְלָא עַל כָּל הַנִּפְלָאִים / וּמִתְנַשֵּׂא עַל כָּל הַנִּשָּׂאִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|נִ}}'''קְדָּשׁ וְנַעֲרָץ אֱלֹהַי קְדוֹשִׁי / נָכוֹן וְנִשְׂגָּב יְיָ נִסִּי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|נ}}וֹקֵם וְנוֹטֵר וּבַעַל חֵמָה / לְצָרָיו, לְאוֹיְבָיו אִישׁ מִלְחָמָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|נֵ}}'''רִי יְיָ בְּהִלּוֹ נֵרוֹ / עֲלֵי רֹאשִׁי, וְנֵר לְרַגְלִי דְבָרוֹ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ס}}וֹמֵךְ וְסוֹעֵד יְיָ סַלְעִי / סוֹבֵל וְסוֹלֵחַ וְנוֹשֵׂא פִשְׁעִי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|סַ}}'''הֲדִי יְיָ סַלְעִי וְסִתְרִי / סוֹלֵחַ וְסוֹבֵל סַעֲדִי וְסִבְרִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|סַ}}לְעֵנוּ וּמְצוּדָתֵנוּ / עֶזְרָתֵנוּ וּמְפַלְּטֵנוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|עִ}}'''זּוּז וְגִבּוֹר עֻזִּי וְעֶזְרִי / עֶלְיוֹן עוֹז לִי אַל יְהִי עָרִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|עִ}}יר וְקַדִּישׁ שָׁת סְבִיבָיו סֵתֶר / אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|עֵ}}'''ד מְמַהֵר לְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו / שֹׁמֵר הַבְּרִית וְחֶסֶד לְאֹהֲבָיו'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|פָּ}}דָה אֶת אַבְרָהָם יְדִידוֹ / הוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|פַּ}}'''חַד יִצְחָק יִתֵּן פַּחְדּוֹ / עַל צָרֵי בְנֵי יַעֲקֹב עַבְדּוֹ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|פּ}}וֹעֲלי חוֹקֵר וְדוֹרֵשׁ וּבוֹדֵק / כָּל לְבָבוֹת, לוֹ אֶתֵּן צֶדֶק{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|צְ}}'''רוֹר הַמֹּר אֶשְׁכֹּל הַכּוֹפֶר / נוֹתֵן לְעַמּוֹ צָרָיו כֹּפֶר'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|צַ}}ח וְאָדוֹם דּוֹדִי בִּצְבָאָיו אוֹת / עַל כֵּן נִקְרָא שְׁמוֹ יְיָ צְבָאוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|צַ}}'''דִּיק יְיָ הַצּוּר תָּמִים / אֶבְטַח עֲדֵי עַד בְּצוּר עוֹלָמִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|צְ}}בָא הַשָּׁמַיִם מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ / שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|קָ}}'''דוֹשׁ הוּא בְּכָל מִינֵי קְדֻשּׁוֹת / כִּתּוֹת שָׁלֹשׁ קָדוֹשׁ מְשַׁלְּשׁוֹת'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|קַ}}יָּם לְעָלְמִין אֱלָהָא חַיָּא / מָרֵא דִי אַרְעָא וְדִי שְׁמַיָּא{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|ק}}'''וֹנִי מֵרֶחֶם מְקַנֵּא לְשׂוֹנְאָיו / קֶרֶן יִשְׁעִי וְקָרוֹב לְקוֹרְאָיו'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|רָ}}חוֹק מִכֹּל וְאֶת כֹּל רוֹאֶה / כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|רֹ}}'''עִי יְיָ לֹא אֶחְסַר כֹּל / וְרַב כֹּחַ וְרַב חֶסֶד לַכֹּל'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|רַ}}חוּם יְיָ רוֹפֵא וּמְחַבֵּשׁ / לִשְׁבוּרֵי לֵב, וְעָוֹן כּוֹבֵשׁ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|רֵ}}'''עִי כֻּלּוֹ הוּא מַחֲמַדִּים / מִשְׁפָּטָיו אֱמֶת מְתוּקִים וַחֲמוּדִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|רִ}}אשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, מֵעוֹלָם וְעַד / עוֹלָם, אַתָּה אֵל שׁוֹכֵן עַד{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|שַׁ}}'''לִּיט מֶלֶךְ שְׁמַיָּא בְּכָל דָּר וְדָר / לֵהּ אֲנָא מְשַׁבַּח מְרוֹמֵם וּמְהַדָּר'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|שֶׁ}}מֶשׁ וּמָגֵן יְיָ אֱלֹהִים / שׁוֹפֵט צֶדֶק וּמַשְׁפִּיל גְּבוֹהִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|שַׂ}}'''גִּיא כֹחַ לֹא מְצָאנוּהוּ / יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ וּמִי כָמֹהוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|שְׁ}}לֹמֹה שְׁמוֹ כִּי שֶלּוֹ שָׁלוֹם / כִּי יְדַבֵּר אֶל חֲסִידָיו שָׁלוֹם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|שֵׁ}}'''ם יְיָ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה / כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ כַּכְּפִיר וּכְאַרְיֵה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}דַּי מְאוֹרִי מַלְכִּי וְאֵלִי / הַלְלוּיָהּ, שְׁמוֹ נַפְשִׁי הַלֵּלִי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|תִּ}}'''תַּמַּם עִם יוֹשְׁבֵי נְטָעִים / הַשָּרִיגִים שְׁלֹשֶׁת הָרוֹעִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|תִּ}}תְחַסָּד תִּתָּבָר עִמָּם / וְעִם עִקְּשִׁים תִּתַּפָּל לְהֻמָּם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|תָּ}}'''מִים דַּרְכְּךָ תַּקִּיף מִכֹּל / תּוּכַל לְבַדְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת כֹּל'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|תּ}}וֹחַלְתִּי וְסִבְרִי וְתִקְוָתִי / תַּאֲוַת נַפְשִׁי וּתְשׁוּקָתִי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|{{סי|תְּ}}'''הִלָּתִי וְתִפְאַרְתִּי וְעֻזִּי / מִמְּעֵי אִמִּי גּוֹחִי וְגוֹזִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}מִים דֵּעִים אֵל דֵּעוֹת אֶחָד / כָּל הַלְּבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יָחַד ===ליום חמישי=== <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''מִי כָמוֹךָ דֵּעָה מוֹרֶה / נִיב שְׂפָתַיִם אַתָּה בוֹרֵא'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מַחְשְׁבוֹתֶיךָ עָמְקוּ וְרָמו / וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לֹא לִמְּדוּךָ חָכְמָתֶךָ / וְלֹא הֱבִינוּךָ תְּבוּנָתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לֹא קִבַּלְתָּ מַלְכוּתֶךָ / וְלֹא יָרַשְׁתָּ מֶמְשַׁלְתֶּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לְעוֹלָם יְהֵא לְךָ לְבַדֶּךָ / וְלֹא לַאֲחֵרִים כְּבוֹד הוֹדֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְלֹא תִתֵּן לֵאלֹהִים אֲחֵרִים / תְּהִלָּתְךָ לַפְּסִילִים וְזָרִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְכָבוֹד וְגַם כָּל יְקָר מֵאִתָּךְ / וּכְבוֹדְךָ לֹא לְזָרִים אִתָּךְ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אַתָּה תָּעִיד בְּיִחוּדֶךָ / וְתוֹרָתְךָ וַעֲבָדֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֱלֹהֵינוּ עַל יִחוּדֶךָ / אַתָּה עֵד אֱמֶת, וַאֲנַחְנוּ עֲבָדֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְפָנֶיךָ אֵל לֹא הִקְדִּימָךְ / וּבִמְלַאכְתֶּךָ אֵין זָר עִמָּךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לֹא נוֹעַצְתָּ וְלֹא לֻמַּדְתָּ / בְּחַדֶּשְׁךָ בְרִיּוֹת, כִּי נְבוּנוֹתָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מִמַּעֲמַקֵּי מַחְשְׁבוֹתֶיךָ / וּמִלִּבְּךָ כָּל פְּעֻלּוֹתֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''קְצוֹת דְּרָכֶיךָ הֲלֹא הִכַּרְנוּ / וּמִמַּעֲשֶׂיךָ הֵן יָדָעְנוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>שָׁאַתָּה אֵל כֹּל יָצַרְתָּ / לְבַדְּךָ, מְאוּמָה לֹא נִגְרָעְתָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתְּךָ לֹא לֻחָצְתָּ / וְגַם לְעֵזֶר לֹא נִצְרָכְתָּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי הָיִיתָ לִפְנֵי הַכֹּל / וְאָז בְּאֵין כֹּל לֹא נִצְרַכְתָּ כֹּל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כִּי מֵאַהֲבָתְךָ עֲבָדֶיךָ / כֹּל בָּרָאתָ לִכְבוֹדֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לֹא נִשְׁמַע מִן אָז וָהָלְאָה / וְלֹא קָם וְלֹא נִהְיָה וְלֹא נִרְאָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְלֹא נוֹדַע אֵל זוּלָתֶךָ / וְאֵין כָּמוֹךָ וְאֵין בִּלְתֶּךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְגַם אַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה אֵל / רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן אֵל יִשְׂרָאֵל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בָּרוּךְ אַתָּה יָחִיד וּמְיֻחָד / יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֲשֶׁר מִי יַעֲשֶׂה כִּמְלַאכְתֶּךָ / כְּמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרוֹתֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין יְצִיר זוּלַת יְצִירָתֶךָ / וְאֵין בְּרִיאָה כִּי אִם בְּרִיאָתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ תַּעֲשֶׂה בַכֹּל / כִּי אַתָּה נַעֲלֵיתָ עַל כֹּל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין בִּלְתֶּךָ / כִּי אֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אַתָּה הָאֵל עֹשֶׂה פֶלֶא / וְדָבָר מִמְּךָ לֹא יִפָּלֵא{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''מִי כָמוֹךָ נוֹרָא תְהִלּוֹת / אֱלֹהִים לְבַדְּךָ עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין אֹתוֹת כְּמוֹ אֹתוֹתֶיךָ / אַף אֵין מוֹפֵת כְּמוֹ מוֹפְתֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין תְּבוּנָה כִּתְבוּנָתֶךָ / אֵין גְּדֻלָּה כִּגְדֻלָּתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ / וְגָבְהוּ דַּרְכֵי אָרְחוֹתֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין גַּאֲוָה כְּמוֹ גַּאֲוָתֶךָ / אַף אֵין עֲנָוָה כְּעַנְוָתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין קְדֻשָּׁה כִּקְדֻשָּׁתֶךָ / אֵין קְרֵבוּת כְּמוֹ קְרֵבוּתֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין צְדָקָה כְּמוֹ צִדְקָתֶךָ / אֵין תְּשׁוּעָה כִּתְשׁוּעָתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין זְרוֹעַ כִּזְרוֹעוֹתֶיךָ / אֵין קוֹל כְּרַעַם גְּבוּרוֹתֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אֵין רַחֲמִים כְּרַחֲמָנוּתֶיךָ / אֵין חֲנִינוּת כַּחֲנִינוּתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵין אֱלָהוּת כֵּאלָהוּתֶךָ / וְאֵין מַפְלִיא כְּשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כִּי שְׁמוֹתֶיךָ אֵלִים מְרוּצִים / בְּזָכְרְךָ לְחוּצִים לְהַפְלִיא נְחוּצִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְאָשַׁף וְחַרְטֹם לֹא יִלְחָצוּךָ / וְכָל שֵׁם וְלַהַט לֹא יְנַצְּחוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לֹא יְנַצְּחוּךָ כָּל הַחֲכָמִים / כָּל הַקּוֹסְמִים וְהַחַרְטֻמִּים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אַתָּה מֵשִׁיב לְאָחוֹר חֲכָמִים / לֹא יוּכְלוּ לְךָ עֲרוּמִים וְקוֹסְמִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לְהָשִׁיב לְאָחוֹר מְזִמּוֹתֶיךָ / לְהָפֵר עֲצַת סוֹד גְּזֵרָתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מֵרְצוֹנְךָ לֹא יַעֲבִירוּךָ / לֹא יְמַהֲרוּךָ וְלֹא יְאַחֲרוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''עֲצָתְךָ תָפֵר עֲצַת כָּל יוֹעֲצִים / וְעֻזְּךָ מַחֲלִישׁ לֵב אַמִּיצִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אַתָּה מְצַוֶּה וּפַחְדְּךָ מְשַׁוֶּה / וְאֵין עָלֶיךָ פָּקִיד מְצַוֶּה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אַתָּה מִקְוֶה וְאֵינְךָ מְקַוֶּה / לְךָ כָל מְקַוֶּה נֶפֶשׁ תְּרַוֶּה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְכָל הַיְצוּרִים וְכָל עִנְיָנָם / וְכָל יְקָר אֲשֶׁר בְּךָ אֵין דִּמְיוֹנָם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לֹא מַחְשְׁבוֹתָם מַחְשְׁבוֹתֶיךָ / כִּי אֵין בּוֹרֵא זוּלָתֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְאֵין דִּמְיוֹן נִפְלָא אֱלֹהֵינוּ / וְאֵין חֵקֶר נִשְׂגָּב אֲדוֹנֵינוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''סָתוּר מִכָּל סָתוּר, וְעָמוּס / מִכָּל עָמוּס וּמִכָּל כָּמוּס'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>דַּק מִכָּל דַּק, וְצָפוּן מִכָּל / צָפוּן, וְיָכוֹל מִכָּל יָכוֹל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''נִשְׂגָּב מִכָּל נִשְׂגָּב, וְנֶעְלָם / מִכָּל נֶעְלָם, וּשְׁמוֹ לְעוֹלָם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>גָּבֹהַּ מִכָּל גָּבֹהַּ, וְעֶלְיוֹן / מִכָּל עֶלְיוֹן וּמִכָּל חֶבְיוֹן{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''חָבוּי וְעָמוּק מִכָּל עָמוּק / לֵב כָּל דַּעַת עָלָיו חָמוּק'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>שֶׁאֵין שֵׂכֶל וּמַדָּע וְחָכְמָה / יְכוֹלִים לְהַשְׁוֹות לוֹ כָּל מְאוּמָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לֹא מַשִּׂיגִים לוֹ אֵיךְ וְכַמֶּה / לֹא מוֹצְאִים לוֹ דָּבָר דּוֹמֶה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מִקְרֶה וְעַרְעַר וְשִׁנּוּי וְטָפֵל / וְחֶבֶר וּמִסְמַךְ אוֹר וְגַם אֹפֶל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְלֹא מוֹצְאִים לוֹ מַרְאֶה וְצֶבַע / וְלֹא כָּל טֶבַע אֲשֶׁר שֵׁשׁ וָשֶׁבַע'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לָכֵן נְבוּכוֹת כָּל עֶשְׁתּוֹנוֹת / וְנִבְהָלוֹת כָּל הַחִשְּׁבוֹנוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְכָל שַׂרְעַפִּים וְכָל הַרְהוֹרִים / נִלְאִים לָשׂוּם בּוֹ שִׁעוּרִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מִלְּשַׁעֲרֵהוּ וּמִלְּהַגְבִּילֵהוּ / מִלְּתָאֳרֵהוּ וּמִלְּפַרְסְמֵהוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בְּכָל שִׂכְלֵנוּ חִפַּשְׂנוּהוּ / בְּמַדָּעֵנוּ לִמְצוֹא מַה הוּא'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לֹא מְצָאנוּהוּ וְלֹא יְדַעְנוּהוּ / אַךְ מִמַּעֲשָׂיו הִכַּרְנוּהוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''שֶׁהוּא לְבַדּוֹ יוֹצֵר אֶחָד / חַי וְכֹל יוּכַל וְחָכָם מְיֻחָד'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי הוּא הָיָה לַכֹּל קֹדֶם / עַל כֵּן נִקְרָא אֱלֹהֵי קֶדֶם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בַּעֲשׂוֹתוֹ בְּלִי כֹל אֶת הַכֹּל / יָדַעְנוּ כִּי הוּא כֹּל יָכוֹל'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כַּאֲשֶׁר מַעֲשָׂיו בְּחָכְמָה כֻּלָּם / יָדַעְנוּ כִּי בְּבִינָה פְעָלָם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּחַדְּשׁוֹ כֻלָּם / יָדַעְנוּ כִּי הוּא אֱלֹהֵי עוֹלָם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בַּאֲשֶׁר הָיָה קֹדֶם לְכֻלָּם / יָדַעְנוּ כִּי הוּא חַי לְעוֹלָם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְאֵין לְהַרְהֵר אַחַר יוֹצְרֵנוּ / בְּלִבֵּנוּ וְלֹא בְסִפּוּרֵנוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְמֶמֶשׁ וָגֹדֶשׁ לֹא נְשַׁעֲרֵהוּ / לְטָפֵל וְתֹאַר לֹא נְדַמֵּהוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְלֹא נְחַשְּׁבֵהוּ לְעִקָּר וְנִצָּב / וְלֹא לְמִין וְכָל אוֹן וּלְכָל נִקְצָב'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כָּל הַנִּרְאִים וְהַנִּשְׂכָּלִים / וְהַמַּדָּעִים בְּעֶשֶׂר כְּלוּלִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְשֶׁבַע כַּמָּיוֹת וְשֵׁשֶׁת נִדּוֹת / וְשָׁלֹשׁ גְּזֵרוֹת וְעִתּוֹת וּמִדּוֹת'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הֵן בַּבּוֹרֵא אֵין גַּם אֶחָד / כִּי הוּא בְּרָאָם כֻּלָּם יָחַד{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כֻּלָּם יִכְלוּ אַף יַחֲלֹפוּ / הֵם יֹאבֵדוּ וְאַף יָסוּפוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְאַתָּה תַעֲמֹד וּתְבַלֶּה כֻלָּם / כִּי חַי וְקַיָּם אַתָּה לְעוֹלָם ===ליום ששי=== <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אַתָּה לְבַדְּךָ יוֹצֵר כֹּל הוּא / וְלֹא יִדְמֶה מַעֲשֶׂה לְעוֹשֵׂהוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כָּל הָאֲרָצוֹת לֹא יְכִילוּךָ / וְאַף שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אָז יָחִילוּ מַיִם חַיִּים / מִפָּנֶיךָ אֱלֹהִים חַיִּים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>רָעֲשָׁה אֶרֶץ וְנָסוּ מָיִם / וְנָטְפוּ מַיִם אַף שָׁמָיִם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''נוֹטֶה לְבַדְּךָ הַשָּׁמָיִם / רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עָשִׂיתָ כָּל חֶפְצְךָ לְבַדֶּךָ / וְלֹא נִצְרַכְתָּ עֵזֶר כְּנֶגְדֶּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''סוֹעֵד אֵין מִי יִסְעָדֶךָ / הַכֹּל מִמּךָ וּמִיָּדֶךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כְּכֹחֲךָ אָז כֵּן עַתָּה וְדַעְתָּךְ / וּלְעוֹלָם כָּל כְּבוֹדְךָ אִתָּךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְלֹא יָעַפְתָּ וְלֹא יָגָעְתָּ / כִּי בִמְלַאכְתְּךָ לֹא עָמַלְתָּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי בִדְבָרְךָ כָּל יְצוּרֶיךָ / וּמַעֲשֵׂה חֶפְצְךָ בְּמַאֲמָרֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְלֹא אִחַרְתּוֹ וְלֹא מִהַרְתּוֹ / הַכֹּל עֲשִׂיתוֹ יָפֶה בְעִתּוֹ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מִבְּלִי מְאוּמָה כֹּל חִדַּשְׁתָּ / וְאֶת הַכֹּל בְּלִי כְלִי פָּעָלְתָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְעַל לֹא יְסוֹד הַכֹּל יָסָדְתָּ / בִּרְצוֹן רוּחֲךָ כֹּל תָּלִיתָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זְרוֹעוֹת עוֹלָם אֶת כֹּל נוֹשְׂאוֹת / מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף וְאֵינָן נִלְאוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בְּעֵינֶיךָ לֹא דָבָר הֻקְשָׁה / רְצוֹנְךָ כָּל דְּבַר רוּחֲךָ עוֹשָׂה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לִפְעֻלָּתְךָ לֹא דָמִיתָ / אֶל כָּל תֹּאַר לֹא שָׁוִיתָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְלֹא קָדְמָה לִמְלַאכְתְּךָ מְלָאכָה / חָכְמָתְךָ הִיא הַכֹּל עָרְכָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לִרְצוֹנְךָ לֹא קִדְּמוּ וְאִחֲרוּ / וְעַל חֶפְצְךָ לֹא נוֹסְפוּ וְחָסְרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''מִכָּל חֶפְצְךָ לֹא שָׁכַחְתָּ / וְדָבָר אֶחָד לֹא חִסַּרְתָּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לֹא הֶחֱסַרְתָּ וְלֹא הֶעֱדַפְתָּ / וְדָבָר רֵק בָּם לֹא פָעָלְתָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אַתָּה תְשַׁבְּחֵם וּמִי הִתְעִיבָם / וְשֶׁמֶץ דָּבָר לֹא נִמְצָא בָם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הַחִלּוֹתָ בְּחָכְמָה עֲשִׂיתָם / בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת כִּלִּיתָם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית עֲשׂוּיִם / בֶּאֱמֶת וּבְיֹשֶׁר וְטוֹב רְאוּיִם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הִקְדַּמְתָּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ / רוֹב רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כִּי רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / הֲלֹא מֵעוֹלָם עַל עֲבָדֶיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְעַד לֹא כָל חַי הוּכַן לְכַלְכֵּל / לִפְנֵי אוֹכֵל תִּתֵּן אֹכֶל{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וּמָזוֹן וּמָכוֹן תַּעֲשֶׂה בְּפִי כֹל / צָרְכֵי הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>שְׁלֹשֶׁת יָמִים הָרִאשׁוֹנִים / אָז הֱכִינוֹתָם לָאַחֲרוֹנִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אָז עָטִיתָ אוֹר כַּשַּׂלְמָה / אֵדֶר מְאוֹרוֹת מִמּוּל שַׂלְמָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּטֶרֶם כָּל יְצוּר מְאֹד גָּדַלְתָּ / וְאַחַר כֹּל מְאוֹד נִתְגַּדַּלְתָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אָז בְּאֵין לְבוּשׁ הוֹד וְהָדָר לוֹבֵשׁ / עַד לֹא אוֹרֵג גֵּאוּת לָבֵשׁ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אוֹר כַּשַּׂלְמָה וְכַמְּעִיל עֹטֶה / שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה נוֹטֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''עָשִׂיתָ בָּם לְאוֹרִים דְּרָכִים / וְרָצוֹא וָשׁוֹב בְּנַחַת מְהַלְּכִים'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הִבְדַּלְתָּ בֵּין מַיִם לָמָיִם / בִּמְתִיחַת רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''מְזוֹנוֹת מְעוֹנוֹת לְשֶׁרֶץ מָיִם / וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הַשָּׁמָיִם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עֵשֶׂב וְחָצִיר לָבְשָׁה אֲדָמָה / מַאֲכָל לְחַיָּה וּלְכָל בְּהֵמָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בְּקֶרֶן בֶּן שֶׁמֶן גַּן נָטָעְתָּ / אֶל הָאָדָם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ עָשִׂיתָ לּוֹ / דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כָּל מַעֲשֶׂיךָ בְּיָדוֹ תַּתָּה / וְתַחַת רַגְלָיו הַכֹּל שַׁתָּה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְהַעֲלוֹת מֵהֶם בָּקָר וָצֹאן / עַל מִזְבַּחֲךָ יַעֲלוּ לְרָצוֹן{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''עָשִׂיתָ לּוֹ כֻתֹּנֶת לְשָׁרֵת / לְהַדְרַת קֹדֶשׁ וּלְתִפְאָרֶת'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>שַׂמְתָּ בְקִרְבּוֹ חָכְמַת אֱלֹהִים / כִּי יְצַרְתּוֹ לְךָ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''לֹא מָנַעְתָּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה / צָרְכֵי אָדָם וְכֻלָּם בְּחָכְמָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מַעֲשֶׂיךָ מְאֹד רַבּוּ וְגָדְלוּ / וְשִׁמְךָ יְיָ כֻּלָּם יְהַלְלוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''רַבּוּ וְגָדְלוּ מְאֹד מַעֲשֶׂיךָ / יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כֹּל פָּעַלְתָּ לַמַּעֲנֶךָ / וְלִכְבוֹדְךָ כָּל קִנְיָנֶךָ ===ליום השבת=== <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''אָז בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נַחְתָּ / יוֹם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן בֵּרַכְתָּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְעַל כָּל פֹּעַל תְּהִלָּה עֲרוּכָה / חֲסִידֶיךָ בְּכָל עֵת יְבָרְכוּכָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בָּרוּךְ יְיָ יוֹצֵר כֻּלָם / אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי מֵעוֹלָם עַל עֲבָדֶיךָ / רֹב רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וּבְמִצְרַיִם הַחִלֹּתָ / לְהוֹדִיעַ כִּי מְאֹד נַעֲלֵיתָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>עַל כָּל אֱלֹהִים, בַּעֲשׂוֹתְךָ בָהֶם / שְׁפָטִים גְּדֹלִים וּבֵאלֹהֵיהֶם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בְּבָקְעֲךָ יַם סוּף, עַמְּךָ רָאוּ / הַיָּד הַגְּדוֹלָה וַיִּירָאוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לָךְ / שֵׁם תִּפְאֶרֶת לְהַרְאוֹת גָּדְלָךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְדִבַּרְתָּ עִמָּם מִן הַשָּׁמָיִם / וְגַם הֶעָבִים נָטְפוּ מָיִם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יָדַעְתָּ לֶכְתָּם הַמִּדְבָּר / בְּאֶרֶץ צִיָּה אִישׁ לֹא עָבָר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''תַּתָּה לְעַמְּךָ דְּגַן שָׁמָיִם / וּכְעָפָר שְׁאֵר וּמִצּוּר מָיִם'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם רַבִּים עַמִּים / יִירְשׁוּ אַרְצָם וַעֲמַל לְאֻמִּים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקִּים וְתוֹרֹת / אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וַיִּתְעַדְּנוּ בְּמִרְעֶה שָׁמֵן / וּמֵחַלְמִישׁ צוּר פַּלְגֵּי שָׁמֶן{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בְּנוּחָם בָּנוּ עִיר קָדְשֶׁךָ / וַיְפָאֲרוּ בֵּית מִקְדָּשֶׁךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וַתֹּאמֶר: פֹּה אֵשֵב לְאֹרֶךְ / יָמִים, צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''כִּי שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק / אַף כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבֵית הַלֵּוִי נְעִימוֹת יְזַמֵּרו / לְךָ יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיִרְאֵי יְיָ / יְכַבְּדוּ וְיוֹדוּ שִׁמְךָ יְיָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הֱטִיבֹתָ מְאֹד לָרִאשׁוֹנִים / כֵּן תֵּיטִיב גַּם לָאַחֲרוֹנִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''יְיָ תָּשִׂישׂ נָא עָלֵינוּ / כַּאֲשֶׁר שַׂשְׂתָּ עַל אֲבוֹתֵינוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אוֹתָנוּ לְהַרְבּוֹת וּלְהֵיטִיב / וְנוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם כִּי תֵיטִיב{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''יְיָ תִּבְנֶה עִירְךָ מְהֵרָה / כִּי עָלֶיהָ שִׁמְךָ נִקְרָא'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְקֶרֶן דָּוִד תַּצְמִיחַ בָּהּ / וְתִשְׁכֹּן לְעוֹלָם יְיָ בְּקִרְבָּהּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''זִבְחֵי צֶדֶק שָׁמָּה נִזְבְּחָה / וְכִימֵי קֶדֶם תֶּעֱרַב מִנְחָה'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבָרֵךְ עַמְּךָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ / כִּי חֲפֵצִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וּבִרְצוֹנְךָ תַּעֲשֶׂה חֶפְצֵנוּ / הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּחַרְתָּנוּ לִהְיוֹת לְךָ לְעַם סְגֻלָּה / עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וְתָמִיד נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ / וּנְהַלֵּל לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּמִבִּרְכָתְךָ עַמְּךָ יְבֹרָךְ / כִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{ק|'''וַאֲנִי בְּעוֹדִי אֲהַלְלָה בוֹרְאִי / וַאֲבָרֶכְכָה כָּל יְמֵי צְבָאִי'''}}{{ש}} <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ לְעוֹלָם / מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם כַּכָּתוּב: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם, וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַייָ׃{{ממס|דה"א טז לו}}{{ש}} עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר, לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא, דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא׃{{ממס|דניאל ב כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה, קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם, וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ, וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה׃{{ממס|נחמיה ט ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קו מח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְיָ לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל, וַיּאמֶר דָּוִיד, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|דה"א כט י}}<noinclude> {{סוף}} == קישורים חיצוניים == {{מיזמים|ויקיפדיה=שיר הייחוד}} על בסיס [https://books.google.co.il/books?id=fYk0AQAAIAAJ&pg=PP345 סידור שפה ברורה], באתר גוגל ספרים (ליום השבת בלבד:) שירתו של הרב [[w:יצחק גינזבורג|יצחק גינזבורג]], [https://www.pnimi.org.il/store/index.php?option=com_virtuemart&view=productdetails&virtuemart_product_id=291&virtuemart_category_id=24 ניגוני ליל שבת – ד]. [[קטגוריה:פיוטים]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] t6agr9k70ttkn3hz22igh8k7vpu8o37 10 351838 3078541 1419820 2026-08-21T15:11:00Z מקף 32107 לא יתכן להשמיט אחד מתוך 13 הפריטים, במלואו, אף שהוא באותה רמת הזחה. הפתרון לחלק המשפטי הוא "[...]" ולא השמטה מלאה של אחת מן המטרות 3078541 wikitext text/x-wiki {{ציטוט|רווח-אופקי=0|תוכן={{ח:התחלה:ציטוט}}{{ח:ת}} '''מטרות החינוך הממלכתי הן:''' {{ח:תת|(1)}} לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו; {{ח:תת|(2)}} להנחיל את העקרונות {{ח:חיצוני|הכרזה על הקמת מדינת ישראל|שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל}} ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים; {{ח:תת|(3)}} ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל; {{ח:תת|(4)}} ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם; {{ח:תת|(5)}} לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כשרונותיהם השונים, להרחיב את אופקיהם התרבותיים ולחשפם לחוויות אמנותיות, והכל למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות; <includeonly>{{ח:תת}} [[תבנית:ציטוט השבוע 2018 35|...]] </includeonly><noinclude> {{ח:תת|(6)}} לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי; {{ח:תת|(7)}} לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים; {{ח:תת|(8)}} להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו; {{ח:תת|(9)}} לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל; {{ח:תת|(10)}} לפתח יחס של כבוד ואחריות לסביבה הטבעית וזיקה לארץ, לנופיה, לחי ולצומח; {{ח:תת|(11)}} להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסיה הערבית ושל קבוצות אוכלוסיה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל; {{ח:תת|(12)}} לחנך להכרה בקדושת החיים ולהנחיל תודעת בטיחות וזהירות, לרבות בטיחות בדרכים {{ח:תת|(13)}} לחנך לשירות משמעותי בצבא הגנה לישראל או לשירות לאומי–אזרחי [...]</noinclude>{{ח:סוף:ציטוט}} |מקור=[[חוק חינוך ממלכתי#סעיף 2|חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953]]|מרכאות=כן}} <noinclude> [[קטגוריה:תבניות ציטוט השבוע]] <noinclude/> 41gwjqzljhx48xqg8ydak2du0fuq4ga 3078544 3078541 2026-08-21T15:12:51Z מקף 32107 פיסוק 3078544 wikitext text/x-wiki {{ציטוט|רווח-אופקי=0|תוכן={{ח:התחלה:ציטוט}}{{ח:ת}} '''מטרות החינוך הממלכתי הן:''' {{ח:תת|(1)}} לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו; {{ח:תת|(2)}} להנחיל את העקרונות {{ח:חיצוני|הכרזה על הקמת מדינת ישראל|שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל}} ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים; {{ח:תת|(3)}} ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל; {{ח:תת|(4)}} ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם; {{ח:תת|(5)}} לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כשרונותיהם השונים, להרחיב את אופקיהם התרבותיים ולחשפם לחוויות אמנותיות, והכל למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות; <includeonly>{{ח:תת}} [[תבנית:ציטוט השבוע 2018 35|...]] </includeonly><noinclude> {{ח:תת|(6)}} לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי; {{ח:תת|(7)}} לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים; {{ח:תת|(8)}} להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו; {{ח:תת|(9)}} לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל; {{ח:תת|(10)}} לפתח יחס של כבוד ואחריות לסביבה הטבעית וזיקה לארץ, לנופיה, לחי ולצומח; {{ח:תת|(11)}} להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסיה הערבית ושל קבוצות אוכלוסיה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל; {{ח:תת|(12)}} לחנך להכרה בקדושת החיים ולהנחיל תודעת בטיחות וזהירות, לרבות בטיחות בדרכים; {{ח:תת|(13)}} לחנך לשירות משמעותי בצבא הגנה לישראל או לשירות לאומי–אזרחי [...].</noinclude>{{ח:סוף:ציטוט}} |מקור=[[חוק חינוך ממלכתי#סעיף 2|חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953]]|מרכאות=כן}} <noinclude> [[קטגוריה:תבניות ציטוט השבוע]] <noinclude/> 38jiiezgc13xuxkuisaykt1fpj5rd96 0 362949 3078466 3077016 2026-08-21T12:59:49Z מו יו הו 37729 3078466 wikitext text/x-wiki {{חיפוש2}} ===כל ימות השנה=== *'''חול:''' [[/חול/שחרית|שחרית]] • [[/חול/מנחה|מנחה]] • [[/חול/ערבית|ערבית]] • [[/קידוש לבנה/]] • [[/קריאת שמע שעל המיטה/]] *'''ברכות:''' [[/ברכות אירוסין ונישואין|אירוסין ונישואין]] • [[/ברית מילה/]] • [[/פדיון הבן/]] • [[/ברכת המזון/]] • [[/ברכת מעין שלוש|מעין שלוש]] • [[/ברכות הנהנין/]] • [[/ברכות הראיה/]] • [[/ברכות המצוות/]] • [[/תפילת הדרך/]] *'''שבת:''' [[/עירובין/]] • [[/סדר הדלקת נרות שבת|הדלקת נרות]] • [[/שבת/שיר השירים|שיר השירים]] • [[/שבת/קבלת שבת|קבלת שבת]] • [[/שבת/ערבית|ערבית]] • [[/שבת/סדר ליל שבת|סדר ליל שבת]] • [[/שבת/שחרית ומוסף|שחרית ומוסף]] • [[/שבת/מוסף לשבת ראש חודש|מוסף לשבת ראש חודש]] • [[/שבת/סדר סעודת שחרית|סדר סעודת שחרית]] • [[/שבת/מנחה|מנחה]] • [[/שבת/סדר סעודה שלישית|סדר סעודה שלישית]] • [[/שבת/ערבית למוצאי שבת|ערבית למוצאי שבת]] • [[/שבת/הבדלה ומלוה מלכה|הבדלה וזמירות למוצאי שבת]] *'''ראש חודש:''' [[/מוסף ראש חודש|שחרית ומוסף]] *'''שלש רגלים:''' [[/שלש רגלים/ערבית ליום טוב|ערבית ליום טוב]] • [[/שלש רגלים/שחרית ליום טוב|שחרית ליום טוב]] • [[/הזכרת נשמות/]] • [[/תפילת גשם/]] • [[/תפילת טל|תפילת טל]] • [[/שלש רגלים/מוסף ליום טוב|מוסף ליום טוב]] • הושענות <nowiki>[</nowiki>[[הושענות/נוסח אשכנז (מזרחי)|מזרחי]] - [[הושענות/נוסח אשכנז המערבי|מערבי]]] *'''חנוכה ופורים:''' [[/חנוכה/הדלקת נר חנוכה|הדלקת נר חנוכה]] • [[/פורים/קריאת המגילה|קריאת המגילה]] *'''[[/לוח פיוטים/]]''' ===סליחות=== {{מקורות לסידור|הערה: '''מנהג אשכנז המזרחי''' הוא הנפוץ כיום בסידורים ומחזורים 'נוסח אשכנז'. המנהג '''המערבי''' נוהג בקהילות יוצאי גרמניה ושאר ארצות מערב אירופה.}} *'''סליחות לתעניות ציבור כמנהג אשכנז המזרחי:''' [[/סליחות לשני קמא|שני קמא]] • [[/סליחות לחמישי|חמישי]] • [[/סליחות לשני תנינא|שני תנינא]] • [[/סליחות לעשרה בטבת|עשרה בטבת]] • [[/סליחות לתענית אסתר|תענית אסתר]] • [[/סליחות לכ' סיון|כ' בסיון]] • [[/סליחות לשבעה עשר בתמוז|י"ז בתמוז]] • [[/סדר יום כיפור קטן/]] *'''סליחות לתעניות ציבור כמנהג אשכנז המערבי:''' [[/סליחות לשני קמא (מערבי)|שני קמא]] • [[/סליחות לחמישי (מערבי)|חמישי]] • [[/סליחות לשני תנינא (מערבי)|שני תנינא]] • [[/סליחות לעשרה בטבת (מערבי)|עשרה בטבת]] • [[/סליחות לתענית אסתר (מערבי)|תענית אסתר]] • [[/סליחות לשבעה עשר בתמוז (מערבי)|י"ז בתמוז]] • [[/סדר יום כיפור קטן (מערבי)/|סדר יום כיפור קטן]] *'''סליחות לימי התשובה''' <nowiki>[</nowiki>[[סליחות לימי התשובה/מנהג פולין|פולין]] - [[סליחות לימי התשובה/מנהג ליטא|ליטא]] - [[סליחות לימי התשובה/מנהג הגר|הגר]] - [[סליחות לימי התשובה/מנהג אשכנז המערבי|אשכנז-פפד"מ]] - [[סליחות לימי התשובה/מנהג עלזאס|עלזאס]]] *'''קינות לתשעה באב''' <nowiki>[</nowiki>[[קינות לתשעה באב (אשכנז)|מזרחי]] - [[קינות לתשעה באב (אשכנז מערבי)|מערבי]]] ===[[סידור/נוסח אשכנז/יוצרות וקרובות|פיוטים על סדר התפילה]] (יוצרות וקרובות)=== *'''מנהג אשכנז המערבי:''' [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ראש חודש (מערבי)|שבת ר"ח]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת בראשית (מערבי)|שבת בראשית]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת חנוכה|שבת חנוכה]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שנייה של חנוכה|שבת ב' של חנוכה]] • [[/שבת/שחרית לשבת שקלים|שבת שקלים]] • [[/שבת/מוסף לשבת שקלים|מוסף לשבת שקלים]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע להפסקה ראשונה|הפסקה ראשונה]] • [[/שבת/שחרית לשבת זכור|שבת זכור]] • [[/פורים/שחרית|פורים]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע להפסקה שנייה (מערבי)|הפסקה שנייה]] • [[/שבת/שחרית לשבת פרה|שבת פרה]] • [[/שבת/שחרית לשבת החודש|שבת החודש]] • [[/שבת/מוסף לשבת החודש|מוסף לשבת החודש]] • [[/שבת/שחרית לשבת הגדול (מערבי)|שבת הגדול]] • [[/שבת/מוסף להפסקה שנייה ובק"ק בשבת הגדול (מערבי)|מוסף לשבת הגדול (בק"ק)]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ראשונה של אייר (מערבי)|שבת א' אחר ר"ח אייר]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שנייה של אייר (מערבי)|שבת ב' אחר ר"ח אייר]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שלישית של אייר (מערבי)|שבת ג' אחר ר"ח אייר]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת פרשת בהר (מערבי)|שבת בהר]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת לפני שבועות ולשבת לפני ט באב (מערבי)|שבת לפני שבועות]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ראשונה של בין המצרים (מערבי)|שבת א' של בין המצרים]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שנייה של בין המצרים (מערבי)|שבת ב' של בין המצרים]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת לפני שבועות ולשבת לפני ט באב (מערבי)|שבת לפני תשעה באב]] • [[/תשעה באב/שחרית (מערבי)|תשעה באב]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת נחמו (מערבי)|שבת נחמו]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שובה (מערבי)|שבת שובה]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ברית מילה (מערבי)|שבת ברית מילה]] • [[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון לסעודת ברית מילה (מערבי)|ברכת המזון לסעודת ברית מילה]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת חתונה (מערבי)|שבת חתונה]] • [[/שבת/פיוטי קריאת התורה לשבת חתונה|פיוטי קריאת התורה לשבת חתונה]]{{ש}}'''פיוטי "אלהיכם":''' [[/שבת/אלהיכם לשבת ראש חודש|לשבת ראש חודש]] • [[/שבת/אלהיכם לשבת בראשית|לשבת בראשית]] • [[/שבת/אלהיכם לשבת חנוכה|לשבת חנוכה]] • [[/שבת/אלהיכם לשבת נחמו|לשבת נחמו]] • [[/שבת/אלהיכם לשבת שובה|לשבת שובה]] • [[/שבת/אלהיכם לשבת ברית מילה|לשבת ברית מילה]] • [[/שבת/אלהיכם לשבת חתונה|לשבת חתונה]] *'''מנהג אשכנז המזרחי:''' [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ראש חודש (מזרחי)|שבת ר"ח]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת בראשית (מזרחי)|שבת בראשית]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת וירא (מזרחי)|שבת וירא]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת חנוכה|שבת חנוכה]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שנייה של חנוכה|שבת ב' של חנוכה]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שירה (מזרחי)|שבת שירה]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת יתרו (מזרחי)|שבת יתרו]] • [[/שבת/שחרית לשבת שקלים|שבת שקלים]] • [[/שבת/מוסף לשבת שקלים|מוסף לשבת שקלים]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע להפסקה ראשונה|הפסקה ראשונה]] • [[/שבת/שחרית לשבת זכור|שבת זכור]] • [[/פורים/שחרית|פורים]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע להפסקה שנייה (מזרחי)|הפסקה שנייה]] • [[/שבת/שחרית לשבת פרה|שבת פרה]] • [[/שבת/שחרית לשבת החודש|שבת החודש]] • [[/שבת/מוסף לשבת החודש|מוסף לשבת החודש]] • [[/שבת/שחרית לשבת הגדול (מזרחי)|שבת הגדול]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ראשונה אחר פסח (מזרחי)|שבת א' אחר פסח]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שנייה אחר פסח (מזרחי)|שבת ב' אחר פסח]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שלישית אחר פסח (מזרחי)|שבת ג' אחר פסח]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת רביעית אחר פסח (מזרחי)|שבת ד' אחר פסח]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת חמישית אחר פסח (מזרחי)|שבת ה' אחר פסח]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת לפני שבועות (מזרחי)|שבת לפני שבועות]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת אחר שבועות (מזרחי)|שבת אחר שבועות]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת פרשת בהעלתך (מזרחי)|שבת בהעלותך]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת פרשת שלח (מזרחי)|שבת שלח]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת פרשת חקת (מזרחי)|שבת חוקת]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת נחמו (מזרחי)|שבת נחמו]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לפרשת עקב (מזרחי)|שבת עקב]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת לפני ראש השנה (מזרחי)|שבת לפני ראש השנה]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת שובה (מזרחי)|שבת שובה]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת בין יום כיפור לסוכות (מזרחי)|שבת בין יו"כ לסוכות]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ברית מילה (מזרחי)|שבת ברית מילה]] • [[/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת חתונה (מזרחי)|שבת חתונה]] • [[/שבת/פיוטי קריאת התורה לשבת חתונה|פיוטי קריאת התורה לשבת חתונה]] ===[[/ראש השנה/]]=== {{:סידור/נוסח אשכנז/ראש השנה}} ===[[/יום כיפור/]]=== {{:סידור/נוסח אשכנז/יום כיפור}} ===[[/סוכות/]]=== {{:סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות}} ===[[/שמיני עצרת/]]=== {{:סידור/נוסח אשכנז/שמיני עצרת}} ===[[/פסח/]]=== {{:סידור/נוסח אשכנז/פסח}} ===[[/שבועות/]]=== {{:סידור/נוסח אשכנז/שבועות}} ===הוספות=== {{מקורות לסידור|לקט תחינות והוספות אחרות מסידורי אשכנז לדורותיהם, רובן לא נמצאות בסידורים הנפוצים.}} *'''לכל יום:''' [[/תיקון חצות/]] • [[/פרק שירה/]] • [[/הוספות לפני התפילה/]] • [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילת השחר לרס"ג]] • [[נפשי עוז תדרכי|תוכחה לרבינו בחיי]] • [[בקשה לרבינו בחיי]] • [[תפילה קודם התפילה]] • [[פתיחת אליהו]] • [[/סדר קרבנות יחיד/]] • [[סדר עבודה (סידור יעב"ץ)]] • [[/תחינות/]] • [[/קדיש קדושה וברכו ליחיד/]] • [[תפילת השל"ה/ילדים|תפילת השל"ה]] • [[/הטבת חלום/]] • [[/ברכת המזון קצרה/]] • [[/תפילת בית המדרש/]] • [[סיום מסכת]] • [[שיר היחוד]] • [[/מעמדות/]] • [[אגרת הרמב"ן]] • [[/תפילה על חולה/]] *'''לשבת:''' [[/תיקוני שבת/]] • [[/תפילה לשלום המלכות/]] • [[אכלו משמנים|זמר לשבת חנוכה]] • [[/הוספות למוצאי שבת/]] *'''מעגל השנה:''' [[בקשה לרב סעדיה גאון|בקשה לרס"ג]] • [[/ראש השנה/זוהר לפני התקיעות|זוהר לפני התקיעות]] • [[תפילה לתוקע לפני התקיעות]] • [[/תורת השב/]] • [[השתפכות הנפש (עיון תפילה)]] • [[/סוכות/שמחת בית השואבה|שמחת בית השואבה]] • [[/מגילת אנטיוכוס/]] • סליחות לשובבי"ם ת"ת <nowiki>[</nowiki>[[/סליחות לשובבי"ם ת"ת/|מזרחי]] - [[/סליחות לשובבי"ם ת"ת (מערבי)/|מערבי]]<nowiki>]</nowiki> • [[/תיקון ז' אדר/]] • [[אגגי קם לאבד ידידים]] • [[/קרבנות הנשיאים/]] • [[/ברכת החמה/]] • [[זמירות לפסח]] • [[/שירי ל"ג בעומר/]] *'''מעגל החיים:''' [[/תפילות לברית מילה/]] • [[/חול קרייש/]] • [[/הכנסת הילד לבית המלמד/]] • [[שטר תנאים]] • [[כתובת נחלת שבעה - אשכנז|שטר כתובה]] • [[/וידוי שכיב מרע/]] • [[/צידוק הדין|צידוק הדין]] • [[/ברכת המזון בבית האבל|ברכת המזון בבית האבל]] *[[תהלים מנוקד ומפוסק|ספר תהלים]] • [[:קטגוריה:תחינות ובקשות|תחינות ובקשות]] ===קטעים=== {{טורים2|מספר=4|תוכן= *[[/אבינו מלכנו/]] *[[/אדון עולם/]] *[[/אין כאלקינו/]] *[[/אשרי/]] *[[/ברכות השחר/]] *[[/ברכות השחר כמנהג אשכנז המערבי/]] *[[/ברכת כהנים/]] *[[/הזכרת נשמות/]] *[[/הלל/]] *[[/וידוי/]] *[[/י"ג מידות/]] *[[מסגרת הסליחות (אשכנז)|מסגרת הסליחות]] *[[/סדר הבדלה/]] *[[/סדר קרבנות|קרבנות]] *[[/ספירת העומר/]] *[[/עלינו לשבח/]] *[[/פיוט לשני וחמישי/]] *[[/פסוקי דזמרה/]] *[[/קדושה דסידרא/]] *[[/קדיש/]] *[[/קריאת התורה/]] *[[/קריאת שמע ערבית|קריאת שמע וברכותיה - ערבית]] *[[/קריאת שמע שחרית|קריאת שמע וברכותיה - שחרית]] *[[/שיר של יום/]] *[[/תפילת שמונה עשרה/]] *[[סידור/נוסח אשכנז/סדר תחנון|תחנון]] }} [[קטגוריה:נוסח אשכנז|*]] [[קטגוריה:סידור/נוסח אשכנז]] [[קטגוריה:סידור כללי - אשכנז]] 7nisgpv43cfx67irnznvp8x8xjzuyn1 0 363134 3078547 3078402 2026-08-21T15:15:15Z מו יו הו 37729 /* מזמורי שבת */ 3078547 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==קבלת שבת== <קטע התחלה=מערבי/><noinclude>{{הור2|כשחל יו"ט או מוצאי יו"ט בשבת, וכן בשבת חוה"מ, יש מתחילים כאן כבשבת רגילה, וכן מנהג אשכנז המערבי. ויש שמתחילים מ{{צ|[[#מזמור לדוד|מזמור לדוד]]}}. וברוב מקומות מתחילים מ{{צ|[[#מזמורי שבת|מזמור שיר ליום השבת]]}}.}}</noinclude> ===מזמורים=== {{ממס1|תהלים צה}} לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃ כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כׇּל אֱלֹהִים׃ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפֹת הָרִים לוֹ׃ אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ׃ בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ׃ כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ, הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ׃ אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה, כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר׃ אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם, בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פׇעֳלִי׃ אַרְבָּעִים שָׁנָה  אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם, וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי׃ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי׃ {{ממס1|תהלים צו}} שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, שִׁירוּ לַייָ כׇּל הָאָרֶץ׃ שִׁירוּ לַייָ בָּרְכוּ שְׁמוֹ, בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ׃ סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ, בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו׃ כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כׇּל אֱלֹהִים׃ כִּי  כׇּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים, וַייָ שָׁמַיִם עָשָה׃ הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשוֹ׃ הָבוּ לַייָ מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו׃ הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כׇּל הָאָרֶץ׃ אִמְרוּ בַגּוֹיִם  יְיָ מָלָךְ, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט, יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים׃ יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ׃ יַעֲלֹז שָׂדַי וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ, אָז יְרַנְּנוּ כׇּל עֲצֵי יָעַר׃ לִפְנֵי יְיָ  כִּי בָא, כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ, יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ׃ {{ממס1|תהלים צז}} יְיָ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ, יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים׃ עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ׃ אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו׃ הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל, רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ׃ הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יְיָ, מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כׇּל הָאָרֶץ׃ הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ, וְרָאוּ כׇל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ׃ יֵבֹשׁוּ  כׇּל עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים, הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כׇּל אֱלֹהִים׃ שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח  צִיּוֹן וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ׃ כִּי אַתָּה יְיָ עֶלְיוֹן עַל כׇּל הָאָרֶץ, מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כׇּל אֱלֹהִים׃ אֹהֲבֵי יְיָ שִׂנְאוּ רָע, שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם׃ אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה׃ שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּייָ וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קׇדְשוֹ׃ {{ממס1|תהלים צח}} מִזְמוֹר שִׁירוּ לַייָ  שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה, הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קׇדְשוֹ׃ הוֹדִיעַ יְיָ יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ׃ זָכַר חַסְדּוֹ  וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃ הָרִיעוּ לַייָ כׇּל הָאָרֶץ, פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ׃ זַמְּרוּ לַייָ בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה׃ בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי  הַמֶּלֶךְ יְיָ׃ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ׃ לִפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ, יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים׃ {{ממס1|תהלים צט}} יְיָ מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים, יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ׃ יְיָ בְּצִיּוֹן גָּדוֹל וְרָם הוּא עַל כׇּל הָעַמִּים׃ יוֹדוּ שִׁמְךָ גָּדוֹל וְנוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא׃ וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב  אַתָּה עָשִיתָ׃ רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן  בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ, קֹרִאים אֶל יְיָ וְהוּא יַעֲנֵם׃ בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ׃ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם, אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם׃ רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃ ====מזמור לדוד==== <noinclude>{{הור|יש מקומות שמתחילים כאן כשחל יו"ט או מוצאי יו"ט בשבת ובשבת חוה"מ.}}{{ש}}</noinclude> {{ממס1|תהלים כט}} מִזְמוֹר לְדָוִד, הָבוּ לַייָ בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ׃ קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְיָ עַל מַיִם רַבִּים׃ קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר׃ קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃ וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים׃ קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד׃ יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יְיָ מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃ יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃<קטע סוף=מערבי/> ===אנא בכח=== {{הור|יש מקומות שאין אומרים תפילה זו, {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מזרחי=|וכן מנהג אשכנז המערבי.}}}}{{ש}} {{:אנא בכח}} <קטע התחלה=מערבי/> ===לכה דודי=== <noinclude>{{הור2|כשחל יו"ט או מוצאי יו"ט בשבת, וכן בשבת חול המועד, יש שאומרים את הפיוט כרגיל, ויש שאומרים ממנו רק את שני הבתים הראשונים ושני הבתים האחרונים. ויש שמדלגים רק על {{צ|התנערי}}. וברוב מקומות אין אומרים אותו כלל כנ"ל.}}</noinclude> {{:לכה דודי|נוסח=אשכנז}} ===מזמורי שבת=== <קטע התחלה=מזמורי שבת/><noinclude>{{הור|ברוב מקומות מתחילים כאן כשחל יו"ט או מוצאי יו"ט בשבת ובשבת חוה"מ.}}{{ש}}</noinclude>{{ממס1|תהלים צב}} מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׃ טוֹב לְהֹדוֹת לַייָ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃ לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת׃ עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר׃ כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְיָ בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן׃ מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ׃ אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע, וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׃ בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים  כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָל פֹּעֲלֵי אָוֶן, לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד׃ וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְיָ׃ כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְיָ, כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ, יִתְפָּרְדוּ כָל פֹּעֲלֵי אָוֶן׃ וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי, בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן׃ וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי, בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי׃ צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה׃ שְׁתוּלִים בְּבֵית יְיָ, בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ׃ עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ׃ לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְיָ, צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ׃ {{ממס1|תהלים צג}} יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃ נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה׃ נָשְׂאוּ נְהָרוֹת  יְיָ, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָכְיָם׃ מִקֹּלוֹת  מַיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ׃ עֵדֹתֶיךָ  נֶאֶמְנוּ מְאֹד, לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ, יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים׃ ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}<קטע סוף=מזמורי שבת/><קטע סוף=מערבי/> <קטע התחלה=במה מדליקין מערבי1/> ==במה מדליקין== <noinclude>{{הור|יש מקומות שאומרים {{צ|במה מדליקין}} אחר תפילת ערבית, וכן מנהג אשכנז המערבי.}}{{ש}} {{הור2|אין אומרים {{צ|במה מדליקין}} כשערב שבת היה יום טוב, ולא בליל יום כפור. ויש שאין אומרים אותו גם בליל יו"ט ובליל שבת חול המועד משום לא פלוג, וכן מנהג אשכנז המזרחי. ובשבת חנוכה המנהג הפשוט לאמרו.}}</noinclude> {{ק|'''א'''}} בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ וְלֹא בְחֹסֶן וְלֹא בְכָלָךְ וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְלֹא בְזֶפֶת וְלֹא בְשַׁעֲוָה וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה וְלֹא בְאַלְיָה וְלֹא בְחֵלֶב. נָחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. {{ק|'''ב'''}} אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת בְּשֶׁמֶן דָּגִים בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד. {{ק|'''ג'''}} כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, אֶלָּא פִשְׁתָן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים, אֶלָּא פִשְׁתָן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, טְמֵאָה וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְהוֹרָה וּמַדְלִיקִין בָּהּ. {{ק|'''ד'''}} לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְּאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס, ורַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁל שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. {{ק|'''ה'''}} הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גּוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים אוֹ מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה אוֹ בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישָׁן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶחָם. {{ק|'''ו'''}} עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר. {{ק|'''ז'''}} שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה: עִשַּׂרְתֶּם עֵרַבְתֶּם הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה, אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת. אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי וּמְעָרְבִין וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין.{{ממס|משנה שבת ג}}<קטע סוף=במה מדליקין מערבי1/> תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא:{{הערה|נוסח הגמרא: תַּנְיָא, '''חֲנַנְיָא אוֹמֵר'''}} חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בְּגָדָיו עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא. אָמַר רַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא רַבְּתָא לְשַׁבְּתָא.{{ממס|שבת יב א}}<קטע התחלה=במה מדליקין מערבי2/> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אין כאלקינו|אמר רבי אלעזר}}<קטע סוף=במה מדליקין מערבי2/> ===קדיש דרבנן=== {{הור|למנהג אשכנז המערבי אין אומרים בקדיש זה {{צ|על ישראל ועל רבנן}}.}}{{ש}} {{קדיש אשכנז|קדיש=דרבנן}} <noinclude> ==שינויי נוסחאות== [[קטגוריה:תפילות שבת]] [[קטגוריה:סידור כללי - אשכנז]] </noinclude> tk8jglhw027s5zw16uyyhfrpdwn5pkc 3078548 3078547 2026-08-21T15:16:25Z מו יו הו 37729 /* במה מדליקין */ 3078548 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==קבלת שבת== <קטע התחלה=מערבי/><noinclude>{{הור2|כשחל יו"ט או מוצאי יו"ט בשבת, וכן בשבת חוה"מ, יש מתחילים כאן כבשבת רגילה, וכן מנהג אשכנז המערבי. ויש שמתחילים מ{{צ|[[#מזמור לדוד|מזמור לדוד]]}}. וברוב מקומות מתחילים מ{{צ|[[#מזמורי שבת|מזמור שיר ליום השבת]]}}.}}</noinclude> ===מזמורים=== {{ממס1|תהלים צה}} לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃ כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כׇּל אֱלֹהִים׃ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפֹת הָרִים לוֹ׃ אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ׃ בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ׃ כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ, הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ׃ אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה, כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר׃ אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם, בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פׇעֳלִי׃ אַרְבָּעִים שָׁנָה  אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם, וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי׃ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי׃ {{ממס1|תהלים צו}} שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, שִׁירוּ לַייָ כׇּל הָאָרֶץ׃ שִׁירוּ לַייָ בָּרְכוּ שְׁמוֹ, בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ׃ סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ, בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו׃ כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כׇּל אֱלֹהִים׃ כִּי  כׇּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים, וַייָ שָׁמַיִם עָשָה׃ הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשוֹ׃ הָבוּ לַייָ מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו׃ הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כׇּל הָאָרֶץ׃ אִמְרוּ בַגּוֹיִם  יְיָ מָלָךְ, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט, יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים׃ יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ׃ יַעֲלֹז שָׂדַי וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ, אָז יְרַנְּנוּ כׇּל עֲצֵי יָעַר׃ לִפְנֵי יְיָ  כִּי בָא, כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ, יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ׃ {{ממס1|תהלים צז}} יְיָ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ, יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים׃ עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ׃ אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו׃ הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל, רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ׃ הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יְיָ, מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כׇּל הָאָרֶץ׃ הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ, וְרָאוּ כׇל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ׃ יֵבֹשׁוּ  כׇּל עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים, הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כׇּל אֱלֹהִים׃ שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח  צִיּוֹן וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ׃ כִּי אַתָּה יְיָ עֶלְיוֹן עַל כׇּל הָאָרֶץ, מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כׇּל אֱלֹהִים׃ אֹהֲבֵי יְיָ שִׂנְאוּ רָע, שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם׃ אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה׃ שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּייָ וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קׇדְשוֹ׃ {{ממס1|תהלים צח}} מִזְמוֹר שִׁירוּ לַייָ  שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה, הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קׇדְשוֹ׃ הוֹדִיעַ יְיָ יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ׃ זָכַר חַסְדּוֹ  וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃ הָרִיעוּ לַייָ כׇּל הָאָרֶץ, פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ׃ זַמְּרוּ לַייָ בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה׃ בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי  הַמֶּלֶךְ יְיָ׃ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ׃ לִפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ, יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים׃ {{ממס1|תהלים צט}} יְיָ מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים, יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ׃ יְיָ בְּצִיּוֹן גָּדוֹל וְרָם הוּא עַל כׇּל הָעַמִּים׃ יוֹדוּ שִׁמְךָ גָּדוֹל וְנוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא׃ וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב  אַתָּה עָשִיתָ׃ רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן  בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ, קֹרִאים אֶל יְיָ וְהוּא יַעֲנֵם׃ בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ׃ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם, אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם׃ רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃ ====מזמור לדוד==== <noinclude>{{הור|יש מקומות שמתחילים כאן כשחל יו"ט או מוצאי יו"ט בשבת ובשבת חוה"מ.}}{{ש}}</noinclude> {{ממס1|תהלים כט}} מִזְמוֹר לְדָוִד, הָבוּ לַייָ בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ׃ קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְיָ עַל מַיִם רַבִּים׃ קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר׃ קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃ וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים׃ קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד׃ יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יְיָ מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃ יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃<קטע סוף=מערבי/> ===אנא בכח=== {{הור|יש מקומות שאין אומרים תפילה זו, {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מזרחי=|וכן מנהג אשכנז המערבי.}}}}{{ש}} {{:אנא בכח}} <קטע התחלה=מערבי/> ===לכה דודי=== <noinclude>{{הור2|כשחל יו"ט או מוצאי יו"ט בשבת, וכן בשבת חול המועד, יש שאומרים את הפיוט כרגיל, ויש שאומרים ממנו רק את שני הבתים הראשונים ושני הבתים האחרונים. ויש שמדלגים רק על {{צ|התנערי}}. וברוב מקומות אין אומרים אותו כלל כנ"ל.}}</noinclude> {{:לכה דודי|נוסח=אשכנז}} ===מזמורי שבת=== <קטע התחלה=מזמורי שבת/><noinclude>{{הור|ברוב מקומות מתחילים כאן כשחל יו"ט או מוצאי יו"ט בשבת ובשבת חוה"מ.}}{{ש}}</noinclude>{{ממס1|תהלים צב}} מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׃ טוֹב לְהֹדוֹת לַייָ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃ לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת׃ עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר׃ כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְיָ בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן׃ מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ׃ אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע, וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׃ בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים  כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָל פֹּעֲלֵי אָוֶן, לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד׃ וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְיָ׃ כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְיָ, כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ, יִתְפָּרְדוּ כָל פֹּעֲלֵי אָוֶן׃ וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי, בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן׃ וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי, בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי׃ צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה׃ שְׁתוּלִים בְּבֵית יְיָ, בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ׃ עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ׃ לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְיָ, צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ׃ {{ממס1|תהלים צג}} יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט׃ נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה׃ נָשְׂאוּ נְהָרוֹת  יְיָ, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָכְיָם׃ מִקֹּלוֹת  מַיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ׃ עֵדֹתֶיךָ  נֶאֶמְנוּ מְאֹד, לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ, יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים׃ ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}<קטע סוף=מזמורי שבת/><קטע סוף=מערבי/> <קטע התחלה=במה מדליקין מערבי1/> ==במה מדליקין== <noinclude>{{הור|יש מקומות שאומרים {{צ|במה מדליקין}} אחר תפילת ערבית, וכן מנהג אשכנז המערבי.}}{{ש}} {{הור2|אין אומרים {{צ|במה מדליקין}} כשערב שבת היה יום טוב, ולא בליל יום כפור. ויש שאין אומרים אותו גם בליל יו"ט ובליל שבת חול המועד משום לא פלוג, וכן מנהג אשכנז המזרחי. ובשבת חנוכה המנהג הפשוט לאמרו.}} </noinclude>{{ממס1|משנה שבת ג}} {{ק|'''א'''}} בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ וְלֹא בְחֹסֶן וְלֹא בְכָלָךְ וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְלֹא בְזֶפֶת וְלֹא בְשַׁעֲוָה וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה וְלֹא בְאַלְיָה וְלֹא בְחֵלֶב. נָחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. {{ק|'''ב'''}} אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת בְּשֶׁמֶן דָּגִים בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד. {{ק|'''ג'''}} כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, אֶלָּא פִשְׁתָן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים, אֶלָּא פִשְׁתָן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, טְמֵאָה וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְהוֹרָה וּמַדְלִיקִין בָּהּ. {{ק|'''ד'''}} לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְּאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס, ורַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁל שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. {{ק|'''ה'''}} הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גּוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים אוֹ מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה אוֹ בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישָׁן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶחָם. {{ק|'''ו'''}} עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר. {{ק|'''ז'''}} שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה: עִשַּׂרְתֶּם עֵרַבְתֶּם הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה, אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת. אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי וּמְעָרְבִין וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין.<קטע סוף=במה מדליקין מערבי1/> {{ממס1|שבת יב א}} תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא:{{הערה|נוסח הגמרא: תַּנְיָא, '''חֲנַנְיָא אוֹמֵר'''}} חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בְּגָדָיו עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא. אָמַר רַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא רַבְּתָא לְשַׁבְּתָא.<קטע התחלה=במה מדליקין מערבי2/> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אין כאלקינו|אמר רבי אלעזר}}<קטע סוף=במה מדליקין מערבי2/> ===קדיש דרבנן=== {{הור|למנהג אשכנז המערבי אין אומרים בקדיש זה {{צ|על ישראל ועל רבנן}}.}}{{ש}} {{קדיש אשכנז|קדיש=דרבנן}} <noinclude> ==שינויי נוסחאות== [[קטגוריה:תפילות שבת]] [[קטגוריה:סידור כללי - אשכנז]] </noinclude> d2gg76q1tpfg1m3ake6nhqzl8uii2c8 0 368673 3078545 3077175 2026-08-21T15:13:14Z מו יו הו 37729 3078545 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude><includeonly>{{הור|אברהם}}{{ש}} </includeonly>{{מילת קבע|אִם}} אֲשָׁמֵנוּ כַּתּוֹלָע הֶאֱדִים{{ש}} {{מילת קבע|יְיָ}} אֶת הֲמוֹן רַחֲמֶיךָ תַּקְדִּים{{ש}} {{מילת קבע|לְמַעַן}} אָב מֻצָּל מִכַּשְׂדִּים{{ש}} גִּבַּרְתּוֹ בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים{{ר1}} אַהֲבָתוֹ זְכֹר הַיּוֹם לָנוּ {{רפרן|הזחה=2|כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ, אָדוֹן סְלַח לָנוּ}} <includeonly>{{הור|יצחק}}{{ש}} </includeonly>{{מילת קבע|אִם}} חָטָאנוּ וְהִרְבִּינוּ לָצוֹן{{ש}} {{מילת קבע|יְיָ}} גַּלֵּה לָנוּ עֵת רָצוֹן{{ש}} {{מילת קבע|לְמַעַן}} דָּגוּל הַנֶּעֱקַד כַּצֹּאן{{ש}} וְאַיִל הוּשַׁת כָּפְרוֹ לְרָצוֹן{{ר1}} עֲקֵדָתוֹ זְכֹר הַיּוֹם לָנוּ {{רפרן|הזחה=2|כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ, אָדוֹן סְלַח לָנוּ}} <includeonly>{{הור|יעקב}}{{ש}} </includeonly>{{מילת קבע|אִם}} הִרְבִּינוּ פֶּשַׁע וַעֲבֵרָה{{ש}} {{מילת קבע|יְיָ}} הִתְרַצֵּה בַּעֲתִירָה{{ש}} {{מילת קבע|לְמַעַן}} תָּם חָזָה סֻלָּם וַיִּירָא{{ש}} וְלָן בַּמָּקוֹם מַה נּוֹרָא{{ר1}} תֻּמָּתוֹ זְכֹר הַיּוֹם לָנוּ {{רפרן|הזחה=2|כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ, אָדוֹן סְלַח לָנוּ}}<noinclude> [[קטגוריה:שירים מהסליחות]] [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:תחינות לנפילת אפים]] </noinclude> fkzv1kn8m1fy8wf0alp0yqsj30rm4s4 0 468564 3078461 3078207 2026-08-21T12:49:07Z מו יו הו 37729 3078461 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="2" |{{מר|('''וּבְכֵן נַמְלִיכֶךָ'''){{ש}}'''יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב''' משולש}} |- | {{סי|אַ}}דִּירֵי {{סי|אֲ}}יֻמָּה יַ{{סי|אְ}}דִּירוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מֶלֶךְ}}}} |- | {{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בָ}}רָק יְ{{סי|בָ}}רְכוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מָלָךְ}}}} |- | {{סי|גִּ}}בּוֹרֵי {{סי|גֹ}}בַהּ יַ{{סי|גְ}}בִּירוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}}}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | {{סי|דֹּ}}הֲרֵי {{סי|ד}}וֹלְקִים יְ{{סי|ד}}וֹבְבוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מֶלֶךְ}}}} |- | {{סי|הֲ}}מוֹנֵי {{סי|הֲ}}מֻלָּה יְ{{סי|הַ}}לְלוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מָלָךְ}}}} |- | {{סי|וַ}}חֲיָלִים {{סי|וְ}}חַיּוֹת יְ{{סי|וַ}}עֲדוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}}}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | {{סי|זֹ}}כְרֵי {{סי|זְ}}מִירוֹת יְ{{סי|זַ}}מְּרוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מֶלֶךְ}}}} |- | {{סי|חַ}}כְמֵי {{סי|חִ}}ידוֹת יְ{{סי|חַ}}סְּנוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מָלָךְ}}}} |- | {{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טְ}}פוּחִים יְ{{סי|טַ}}כְּסוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}}}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | {{סי|י}}וֹרְשֵׁי {{סי|יְ}}קָרָה יַ{{סי|יְ}}שִׁירוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מֶלֶךְ}}}} |- | {{סי|כַּ}}בִּירֵי {{סי|כֹ}}חַ יַ{{סי|כְ}}תִּירוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מָלָךְ}}}} |- | {{סי|לְ}}בוּשֵׁי {{סי|לֶ}}הָבוֹת יְ{{סי|לַ}}בְּבוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}}}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | {{סי|מַ}}נְעִימֵי {{סי|מֶ}}לֶל יְ{{סי|מַ}}לְּלוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מֶלֶךְ}}}} |- | {{סי|נֹ}}צְצֵי {{סי|נֹ}}גַהּ יְ{{סי|נַ}}צְּחוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מָלָךְ}}}} |- | {{סי|שְׂ}}רָפִים {{סי|ס}}וֹבְבִים יְ{{סי|סַ}}לְסְלוּ בְקוֹל{{רווח|5}} |{{שמאל|{{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}}}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | {{סי|ע}}וֹרְכֵי {{סי|עֹ}}ז יַ{{סי|עֲ}}נוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מֶלֶךְ}}}} |- | {{סי|פְּ}}חוּדֵי {{סי|פִ}}לְאֶךָ יִ{{סי|פְ}}צְחוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מָלָךְ}}}} |- | {{סי|צִ}}בְאוֹת {{סי|צֹ}}אנֶךָ יְ{{סי|צַ}}לְצְלוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}}}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | {{סי|קְ}}הִלּוֹת {{סי|קֹ}}דֶשׁ יַ{{סי|קְ}}דִּישׁוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מֶלֶךְ}}}} |- | {{סי|רִ}}בְבוֹת {{סי|רְ}}בָבָה יְ{{סי|רַ}}נְּנוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מָלָךְ}}}} |- | {{סי|שְׁ}}בִיבֵי {{סי|שַׁ}}לְהֵבוֹת יְ{{סי|שַׁ}}נְּנוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}}}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | {{סי|תֹּ}}מְכֵי {{סי|תְ}}הִלּוֹת יַ{{סי|תְ}}מִידוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מֶלֶךְ}}}} |- | {{סי|תֹּ}}קְפֵי {{סי|תִ}}פְאַרְתֶּךָ יַ{{סי|תְ}}מִימוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ מָלָךְ}}}} |- | {{סי|תְּ}}מִימֵי {{סי|תְ}}עוּדָה יְ{{סי|תַ}}נּוּ בְקוֹל |{{שמאל|{{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}}}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ. יְיָ מָלָךְ. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'''}}}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:רהיטים]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 5z0jbv92us1urx6ivh94sm6zadegrkf 106 1706311 3078492 3078313 2026-08-21T14:11:22Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078492 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שלישי|שני|רביעי}} ==פרק שלישי - כירה שהסיקוה== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף כ.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כ.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_א|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}כירה שהסיקוה בקש או בגבבה, נותנין עליה תבשיל. בגפת או בעצים, לא יתן עד שיגרוף<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כ עמוד ב'''{{ש}}</span> המשנה: '''ספק חשיכה ספק אינה חשיכה'''. אומרת הגמרא: '''מעשה ברבי אליעזר שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ את תפיליו'''. יצא והיה צועק ואמר: '''אוי לי שנטרפה דעתו של אבא'''. אמר לו: '''דעתך הוא שנטרפה, דעתי לא נטרפה'''. כיוון שראו תלמידיו שהשיבם דבר של חכמה, נכנסו אצלו והיו שואלין אותו, '''והיה אומר להן על הטמא טמא ועל הטהור טהור. ובאחרונה אמר טהור ונסתלקה נשמתו'''. אמרין: '''ניכר רבי שהוא טהור'''. אמר רבי מנא: '''ועד כדון ניכר?''' - מה, צריך את זה כדי להגיד לנו שהיה טהור? זה היה ידוע. נכנס רבי יהושע וחלץ את תפיליו, והיה מגפפו ומנשקו ובוכה ואומר: '''רבי רבי הותר הנדר, רבי רכב ישראל ופרשיו'''. הרי רבי אליעזר היה מנודה, ואיך יבטל את הנידוי? '''אין מטבילין את הכלים''' - אז המשנה שלא מטבילין את הכלים. אומרת הגמרא: '''מתניתין בכלים גדולים, אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילן'''. תני רבי הושעיה: '''ממלא הוא אדם בכלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו''' - הוא עושה את עצמו כאילו שהוא רוצה לשאוב מים, וככה בעצם תוך כדי זה הוא גם מטביל את הכלי. תני, למדנו מברייתא: '''נפל דליו לתוך הבור, נפלו כליו לתוך הבור, מערים עליהן ומטבילן'''. כלומר נפלו חלקית, לא נכנסו כולם - כי אם הם נפלו כולם, זה כבר טהור. אז הוא מערים עליהם כאילו שהוא רוצה לשאוב מים, ולאט לאט הוא מעביר אותם עד שהמים מכסים את כולם. אומרת הגמרא: '''תרין אמורין''' - '''חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה, וחורנה אמר בכלים שניטמאו בוולד הטומאה'''. כלים שנטמאו בוולד הטומאה - זה רק דרבנן, ואם נטמא באב הטומאה, טעון ערב שמש, ובכל מקרה הוא לא יכול להשתמש בשבת. אז נמצא שהוא מפסיד משבת לאכול, אז למה שיתירו לו? אמר לו: '''ברוצה לשתמש בהן חולין בטהרה''' - כי הרי טבול יום זה כמו שני, ושני לא מטמא חולין. אז אם הוא רוצה להשתמש בחולין בטהרה, זה מותר לו. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: '''אשה מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן ונמצאת מרבצת את ביתה בשבת'''. אישה פיקחה שרוצה לרבץ את ביתה - בעבר לא היה רצפה, היה חול, ואם היא רוצה שלא יהיה אבק, היא מדיחה כלי כאן וכלי כאן, ובעצם נמצאת מרבצת את ביתה בשבת. למדנו במשנה: '''אבל מעשרין את הדמאי'''. אמר רבי יוסי בשם רבי אבהו, וחזקיה בשם רבי יודה בן פזי: למה נקרא דמאי? כי דמאי הכוונה - '''דמאי דמתקן, דמאי דלא תקן''', האם זה מתוקן או אינו מתוקן. למדנו במשנה: '''ומערבין וטומנין את החמין'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''הדא דתימר בעירובי חצירות''' - כל מה שעושים עירובין בין השמשות זה רק עירובי חצרות, כי זה מדרבנן. '''אבל בעירובי תחומין דבר תורה הן''' - זה קונים ממש שביתה, את זה לא עושים משעה חשיכה. הדרן עלך, במעמד דין, אם ירצה השם. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כ א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כ ב}} {{סוף}} <span id="דף_כא_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף כא.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כא.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כא|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span></div> או עד שיתן את האפר. {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרין: חמין, אבל לא תבשיל. ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרים: חמין ותבשיל. {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרים: נוטלין, אבל לא מחזירין. ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרין: אף מחזירין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן כירה שהסיקוה בקש או בגבבה, נותנין עליה תבשיל}}. כיני מתניתא? {{שוליים|ג_ב}}מקיימין {{ירו"מ-ביאור|משהין}} עליה תבשיל. מתניתין ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא רבי יהודה אומר: נר חדש מותר לטלטלו, וישן אסור לטלטלו}}. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת. כבה, מותר לטלטלו. תני: כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בשבת. דברי}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|דמיגו דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|תריהן אמרי בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|חד אמר, דברי}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}: {{ירו"מ-הדגשה|כל המיוחד לאיסור אפילו באופן חד פעמי, גם עליו אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא ואסור. וחרנה אמר: כל שייחדו לאיסור לתמיד, רק עליו אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא ואסור. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} {{ירו"מ-הדגשה|שאל: ההן לבינה, לא כמיוחד לאיסור הוא שהרי עומדת לבנין? הוי הוא דהוא אמר: כל המיוחד לאיסור אסור. מאן דאמר: מיוחד לשעה אחת, כל שכן ייחדו לתמיד. ומאן דאמר: ייחדו לתמיד, הא מיוחד לשעה לא. מתניתין פליגא על מאן דאמר: כל המיוחד לאיסור אפילו לשעה אסור. דתנינן תמן}}: {{שוליים|ג_מ}}{{ירו"מ-הדגשה|מוכני}} {{ירו"מ-ביאור|גלגל של עגלה המיועדת לכלים. לרמב"ם מגירה של ארון}} {{ירו"מ-הדגשה|שלה, בזמן שהיא נשמטת, אינה חיבור לה ואינה נמדדת עמה}} {{ירו"מ-ביאור|להיות כלי הבא במידה שאינו מקבל טמאה.}} {{ירו"מ-הדגשה|ואינה מצלת עמה באהל המת}} {{ירו"מ-ביאור|שאם הייתה נמדדת עמה והיה בה שיעור ארבעים סאה, לא הייתה מקבלת טומאה והייתה חוצצת בפני הטמאה.}} {{ירו"מ-הדגשה|ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות. ותני עליה: היו עליה מעות ונפלו, נגררת רואים שאף שהיו עליה מעות בין השמשות כיוון שלא יחדה לכך לתמיד, מותר לטלטלה. ולא אמרינן דכיוון דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב ששת}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא, ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: כבה, מותר לטלטלו. אמרין: למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא בשוכח ולא היי בסיס לדבר אסור לדעת כולם שהרי אינא מיוחדת אפילו לשעה לכך? לית את יכיל להעמידה בשוכח, דתנינן תמן: אם אינה נשמטת, חיבור לה ונמדדת עמה ומצלת עמה באהל המת, וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות. אית לך מימר הכא דברי הכל היא בשוכח הרי המעות עליה, אלא ודאי אפילו בהניחם? מתניתין פליגא על מאן דאמר: כל המיוחד לאיסור אסור}}.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כו עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף כ"ו. אנחנו חותכים מהמשנה בדף הקודם, פרק ג' הלכה ז'. אומרת המשנה: "מטלטלין נר חדש אבל לא ישן". רבי שמעון אומר: "כל הנרות מטלטלין חוץ מנר הדולק בשבת". במשנה הקודמת אמרנו שרבי יוחנן אומר שאין לרבי שמעון דבר שהוא בעינו, כלומר הוא לשימוש ואינו בהכנו, כלומר והוא מוקצה, חוץ מנר הדולק בשבת. ככה הסיימנו בדף הקודם. "°רבי חייא בר רבה תני: כופין סל בפני אפרוחין שיעלו ושירדו". עלו, אסור לטלטלו, והרי הסל אחרי שהם ירדו הוא בהכנו, אבל בכל זאת אסור. אמרין: הדא דרבי יהודה, כלומר באמת זה לדעת המשנה הזאתי היא דעת רבי יהודה שהוא סובר שיש מוקצה, ולכן אם אפרוחים היו על הסל, אז גם אחרי שהם ירדו, הסל נשאר באיסורו. איפה ראינו את הדעה של רבי יהודה? "תני: כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת, זה דברי רבי מאיר". כלומר, לפי רבי מאיר כל הנרות מטלטלין חוץ מנר שהדליקו בו בשבת. °רבי יהודה אומר: '''נר חדש מותר לטלטלו, וישן אסור לטלטלו''', כי הוא סובר שיש גם מוקצה מחמת מיאוס. לכן נר ישן שהדליקו בו פעם אחת אפילו, נר חרס, הוא כבר מאוס ואסור לטלטלו, גם אפילו אם לא הדליקו בו בשבת. °רבי שמעון אומר: '''כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת'''. כלומר, בזמן שהוא דולק, בניגוד לרבי מאיר. רבי מאיר אומר: מספיק שהדליקו בו בשבת, אפילו אחרי שהוא כבה אסור לטלטלו. ואילו לפי רבי שמעון רק אם הוא דולק בשבת, בזמן שהוא דולק אסור לטלטל אותו, אבל אם הוא כבה מותר לטלטלו. בעצם אנחנו רואים שהמשנה הזאתי שאומרת שהאפרוחים אם עלו על הסל, אז גם אחר שהם ירדו ממנה זה יהיה אסור - זה מתאים לדעת רבי יהודה שהוא סובר שיש מוקצה מחמת מיאוס. אומרת הגמרא למדנו בהיתר. "תני: כל הנרות מטלטלין חוץ מנר שהדליקו בו בשבת, דברי רבי מאיר". למה? כי רבי מאיר סובר דמיגו דאיתקצאי בין השמשות, איתקצאי לכולי יומא. כלומר, כיוון שזה היה מוקצה בתחילת השבת, מחמת איסור כי זה דולק, אז גם אחרי שזה כבה זה אסור כל היום. אומרת הגמרא: "°רבי ירמיה ורבי אבא תריהן בשם רבי יוחנן: חד אמר, דברי רבי מאיר". רבי מאיר סובר שכל המיוחד לאיסור אסור אפילו באופן חד פעמי. כלומר, אם אדם השתמש בחפץ לאיסור, אפילו חד פעמי בין השמשות, אז גם על זה אמר רבי מאיר שכיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא. "וחרנה אמר" - לא, רק אם ייחדו לאיסור לתמיד, רק עליו אמר רבי מאיר שכיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא. "ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי חנינה דרבי ירמיה שאל: ההן, לא כמיוחד לאיסור הוא?" כי הרי זה עומד לבניין. "הוי הוא דו אמר: כל המיוחד לאיסור אסור". כלומר, כיוון שהוא שאל לגביו, הוא אמר האם זה לא כדבר שמיוחד לאיסור תמיד? רואים מכאן שהוא סובר שמה שנאמר לדעת רבי מאיר, שכיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא, זה נאמר רק על דבר שהוא מיוחד לעולם לאיסור. אומרת הגמרא: "מאן דמר: מיוחד, כל שכן ייחדו". כלומר, שאפילו דבר שמיוחד רק לשעה אחת, גם עליו נאמר כיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא, אז כל שכן אם הוא דבר שמיוחד לתמיד. "ומאן דמר: ייחדו, הא מיוחד לא" - אבל מאן דאמר, דווקא אם ייחדו לתמיד, אבל אם ייחדו רק לשעה על זה לא אמר את זה. ואומרת הגמרא: "מתניתין פליגא על מאן דמר: כל המיוחד לאיסור אסור". מה הראיה? "דתנינן תמן: שלה", כלומר זה מין ארון גלגל, ארון עם גלגלים. הגלגל של העגלה, המוכני שלה, "בזמן שהיא נשמטת" - אם הגלגלים האלה נשמטים אז "אינה חיבור לה". כי אנחנו יודעים שכלי שבא במידה, כלומר שהיא ביותר מארבעים סאה, אז הוא לא מקבל טומאה. אם הגלגל נשמט, אז הוא לא נחשב חלק מהארון הזה ולא מודדים אותו ביחד עם הארון לבדוק האם יש פה ארבעים סאה. "ואינה מצלת עמה באהל המת" - כי אם זה היה נמדד עמה והיה פה ארבעים סאה אז זה לא מקבל טומאה, וכלי שלא מקבל טומאה הוא חוצץ בפני הטומאה. אבל אם הוא נשמט אז זה לא נמדד עמו, אז אם אין פה ארבעים סאה אז היא לא חוצצת בפני הטומאה. "'''ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות'''". כלומר, אם יש מעות על המוכני הזה אז אסור לגרור את זה בשבת. "'''ותני על ה: היו עליה מעות ונפלו, נגררת'''". כלומר, אם המעות היו עליה בין השמשות והן נפלו, אז זה מותר. רואים מכאן שלמרות שזה היה בין השמשות, כיוון שלא ייחד את הגלגל להניח עליו את המעות, אז מותר לטלטל אותו ולא אומרים כיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא. "אמר רב ששת: דרבי שמעון היא" - זה דעת רבי שמעון. °רבי שמעון אמר: '''כבה, מותר לטלטלו'''. הוא סובר שאפילו נר שהדליקו בשבת, אם כבה, מותר לטלטל את הנר. אז גם כאן המוכני הזה, ברגע שהמעות נפלו, מותר לטלטל אותו. שואלת הגמרא: "אמרין: למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא בשוכח?" למה אתה מעמיד את זה שהוא הניח את המעות על הגלגל, ואחרי שהם נפלו מותר, ואומר שזה רק לדעת רבי שמעון? תעמיד את זה בשוכח, שהוא שכח את המעות שם, ואז זה לא נעשה בסיס לדבר האסור, וכולם מודים שזה לא בסיס לדבר האסור, ולכן אחרי שזה נפל יהיה מותר לטלטל את זה. ואומרת הגמרא: "לית את יכיל", אי אפשר להעמיד את זה בשוכח. למה? כי הרי ההמשך של הברייתא: "'''דתנינן תמן: אם אינה נשמטת, חיבור לה ונמדדת עמה ומצלת עמה באהל המת, וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות'''". כלומר, אם זה מחובר, אז אף על פי שיש עליה מעות מותר לגרור את הארון בשבת. "אית מימר הכא דברי הכל היא בשוכח?" הרי שם מדובר שהמעות נמצאים עליה ואף על פי כן מותר, ושם זה לא קשור אם שוכח או לא שוכח. כיוון שבסיפא אין הבדל בין שוכח או הניח, אז גם ברישא צריך להיות אותו דין שאין הבדל בין שוכח להניח. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא דרבי שמעון, ולא דברי הכל. {{סוף}}</div> <span id="דף_כו_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כו|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">50</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|דתנינן}}: {{שוליים|ג_מא}}{{ירו"מ-הדגשה|האבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}}: {{ירו"מ-הדגשה|פתר לה}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הדגשה|בשוכח וקשה גם מן דבתרא}} {{ירו"מ-ביאור|מהסיפא.}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: היתה בין החביות, מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת. עוד היא פתר לה}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הדגשה|בשוכח? מתניתין פליגא על מאן דאמר: כל שיחדו לאיסור לתמיד אסור. דתנינן}}: {{שוליים|ג_מב}}{{ירו"מ-הדגשה|כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ותני עליה: עלו מאליהן, אסור לטלטלן אף שלא יחדן לתמיד. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייא}} {{ירו"מ-הדגשה|קומי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תיפתר במאוס שלא אכפת לו שיהיה לאפרוחים לתמיד. אמר לו: והתני}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו סאה, אפילו תרקב? אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רב}}: {{שוליים|ג_מג}}הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|שיש מוקצה מחמת איסור}}. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} אמר: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|בעון קומי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|את מה את אמר? אמר לון: אני אין לי אלא משנה דתנן: כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בשבת}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הדגשה|הורי באטרבוליס}}: {{שוליים|ג_מד}}מנורה קטנה, מותר לטלטלה אחר שכבתה כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|קומי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} לא הוו מעברין מנורה מהשלחן אחר שכבתה כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. {{ירו"מ-הדגשה|קומי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} מעברין כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|סלק גבי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בר חייא}}, בעא מיעברתיה קומוי. אמר לו: בפנינו שאנו אוסרים כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|אתה רוצה להעביר}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה גלילייא}} {{ירו"מ-הדגשה|סלק קומי}} {{אמורא-ירו"מ|יוסי בן חנינה}}, {{ירו"מ-הדגשה|בעא מעברתיה. אמר לו: מאן שרא לך? הרי אשכחת}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אילין דאסרין מצד אחד}}, {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הדגשה|אילין דשרי מצד שני לכן נשאר בספק ואין להתיר. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר בר חנינה}}: {{ירו"מ-הדגשה|מעשה היה וטילטלו פמוט שעליו היה מונח נר חרס מתחת הנר בשבת}} {{ירו"מ-ביאור|אחר שכבה.}} מה אנן קיימין? אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, אפילו פומט יהא אסור שהיה בסיס לנר. אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו נר יהא מותר אחר שכבה. אלא כן אנן קיימין כ{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר: נר מאוס, פמוט אינו מאוס. תני: נר שהוא מונח על גב טבלה, מסלק את הטבלה והנר נופל. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת}}.<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כו ב}} {{סוף}} <span id="דף_כז_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף כז.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כז.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כז|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">51</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|דאם מטהו לפניו משום מבעיר, לאחריו משום מכבה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|קומי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: הברייתא מדברת בנר שכבה. אמר לו: תנוח דעתך שהנחתה דעתי. מה אנן קיימין? אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, אפילו טבלה תהא אסורה שהיא בסיס לנר. אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו נר יהא מותר. אלא כ{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה. תני}}: {{שוליים|ג_מה}}אם התנה עליו, יהא מותר. מה אנן קיימין? אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, אפילו התנה עליו אסור כיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא. אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כ{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה. מה חמית מימר כ{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} {{ירו"מ-הדגשה|אנן קיימין? אולי}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר בהתנה? דתני: נר שהוא מונח אחורי הדלת, פותח ונועל בשבת, ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר}}. {{אמורא-ירו"מ|רב}} ו{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|פתרין ליה בשוכח את הנר בדלת, ולא הוי בסיס לדבר אסור}}. {{שוליים|ג_מו}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקללין מאן דעבד כן, וקראים עליו את הפסוק}} ([[מלאכי ב יב|מלאכי ב יב]]) "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה." ואם תנאי מועיל, למה העמידו דווקא בשוכח? אפילו בלא שוכח הרי סתם דלת, רוצה הוא לצאת ולהכנס בו, והוי כהתנה! רואים שתנאי אינו מועיל, והמשנה כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי דלת מיוחד רק לשעה לנר. מאן אית ליה כל המיוחד לאיסור אפילו לפעם אחת, אסור? לא}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. מכאן ש{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|לא מתיר בתנאי. הוי מאן תנא "אם התנה עליו, מותר}}"? {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|תני: אבל כוס וקערה ועששית, אף על פי שכבו, אסור ליגע בהן. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי טבי}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}: אפילו כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו"מ-הדגשה|דו אמר תמן נר שכבה מותר, מודי הוא הכא שהוא אסור. שאם אומר את לו שהוא מותר, כיוון שיש הרבה שמן, אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|בקדמיתא הוינן סברין מימר, מה פליגון? באותו שכבה, בשגררו העכברים את הפתילה או באפוצה}} {{ירו"מ-ביאור|הדוקה}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוי כדופן לנר ובטלה לו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם לו כן הוי בסיס לפתילה שהיא מוקצה}}. {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה, ואפילו תימא שלא באפוצה, כשיש בתוכו שמן דהוי בסיס לדבר האסור והמותר, ומטלטל אגב השמן כהא}}<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כז עמוד א'''{{ש}}</span> רבותינו הקדושים, במסכת שבת דף כז. בדף הקודם ראינו ברייתא שאומרת שנר שמונח על גבי טבלה, אז מסדר את הטבלה והנר נופל, ועל זה אמר רבי יוחנן שקרוב הוא לבוא לידי חיוב חטאת, כי הרי אם הוא מטה את זה כלפי פנים כלפי קדימה אז השמן יגיע לפתילה ואז הוא מבעיר, ואם ילך אחורה השמן ילך אחורה, אז בעצם השמן לא יגיע לפתילה והוא מכבה. ועל זה אמר שמואל בר אבא קומי רבי יסא, שהברייתא מדברת בכלל בנר שכבה, אז ככה שאין פה חשש לא של הדלקה ולא של כיבוי. אמר לו: '''תנוח דעתך'''. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין'''? אם הברייתא הזאת היא כמו רבי מאיר, אז '''אפילו טבלה תהא אסורה''', מכיוון שהוא סובר שבסיס דבר האסור אסור, מכיוון שהטבלה היא בסיס לנר אז אסור. ואם זה כמו רבי שמעון, '''אפילו נר יהא מותר'''. אלא אמרה הגמרא: '''אלא כרבי יודה, דרבי יודה אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה'''. אז לכן הנר עצמו אסור, כי הוא דובר בנר של חרס, ואחרי שהדליקו בו הוא נעשה מאוס, ולטבלה שהיא של מתכת אינה מאוסה. אמרה הגמרא: '''תני אם התנה עליו יהא מותר'''. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין'''? אם כרבי מאיר, אז אפילו יתנה - עוד אסור, כי הרי כיוון דקצהו משמש וכצאת כל יומו. ואם כרבי שמעון, '''אפילו לא התנה עליו יהא מותר''', לרבי שמעון אין מוקצה. '''אלא כן אנן קיימין כרבי יודה, דרבי יודה אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה'''. אז לכן יועיל התנאי, כלומר כל הבעיה זה בסיס דבר האסור, אז בדבר כזה יועיל התנאי. שואלת הגמרא: '''מה חמית מימר כרבי יודה אנן קיימין'''? אולי גם רבי מאיר מודה שאם יתנה על זה מועיל? כל מה שאמרנו שהוא אומר שבסיס דבר אסור אסור, וכיוון דקצהו משמש וכצאת כל יומו, אולי זה רק אם הוא לא יתנה, אבל אם הוא יתנה אולי גם הוא סובר שיהיה מותר. אומרת הגמרא: אי אפשר להגיד את זה, '''דתני: נר שהוא מונח אחורי הדלת, פותח ונועל בשבת, ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר'''. ורב ושמואל פתרין ליה בשוכח את הנר בדלת, והדלת עצמה הופכת לו בסיס דבר האסור. '''ומקללין מאן דעבד כן''', וקוראים על זה את הפסוק '''יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה'''. עכשיו, אם תנאי מועיל אז למה העמידו את זה דווקא בשוכח? הרי אפילו אם לא שוכח, זה סתם דלת, הוא רוצה לצאת ולהיכנס בה - אז זה כאילו שהוא התנה. רואים שתנאי אינו מועיל, והמשנה כרבי מאיר. למה? כיוון שהרי הדלת מיוחדת לנר רק לשעה, אדם לא משתמש - הדלת אינה מיוחדת לנר לתמיד אלא רק לשעה. אז '''מאן אית ליה כל המיוחד לאיסור''' אפילו לפעם אחת, אפילו לשעה, '''אסור? לא רבי מאיר'''. גם מכאן חייבים להגיד ש'''רבי מאיר''', ואף על פי כן ראינו שלא מועיל תנאי, כי אמרנו שחייבים להעמיד את זה בשוכח, כי אחרת זה יהיה אסור. אז מי אותו תנא שאמר '''אם התנה עליו, מותר'''? חייבים להגיד שזה '''רבי שמעון'''. אמרה הגמרא: '''אבל כוס וקערה ועששית, אף על פי שכבו, אסור ליגע בהן'''. אמר רבי טבי בשם רב חסדא: זה אפילו כרבי שמעון. הרי אמרת שם ש"נר שכבה" מותר, מודה הוא הכא בכוס וקערה ועששית שזה יהיה אסור. למה? שאם הוא אומר שהוא מותר, כיוון שיש בזה הרבה שמן, '''אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון'''. אמר רבי מנא: בהתחלה חשבנו לומר שבמה הם חולקים - '''באותו שכבה''', כלומר במקרה של נר שכבה, זה '''בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה''', כלומר שהפתילה שהיא המוקצה היא לא קיימת, או שהיא אפוצה - כלומר שהיא דבוקה לדופן וזה בצל הנר, שאם לא כן אז הנר עצמו נהיה בסיס לפתילה שהיא מוקצה. '''ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה''' - כלומר אפשרות שנייה שלא גררו העכברים, '''ואפילו תימא שלא באפוצה''' - לא מהודקת, במקרה '''שיש בתוכו שמן''', שזה בסיס דבר האסור והמותר, ואז הוא מטלטל את הפתילה אגב השמן, כי '''תמן תנינן: נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה'''. '''ותני דבית רבי: האבן והאוכלין בתוכה''' - כלומר הכלכלה לא רק עם אבן, כי אז זה יהיה בסיס דבר האסור וזה אסור, אלא צריך שיהיה גם אוכלין, ואז הכלכלה היא בסיס דבר אסור והמותר. אז גם כאן, כיוון שבקערה יש גם שמן, מותר לטלטל גם את הפתילה. {{סוף}}</div> <span id="דף_כז_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">52</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|דתמן תנינן}}: {{שוליים|ג_מז}}{{ירו"מ-הדגשה|נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית}} {{תנא-ירו"מ|רבי}}: {{ירו"מ-הדגשה|האבן והאוכלין בתוכה דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. השתא לא הוינן אמרין כלום, שלא צריך אפילו שיהיה דבר היתר? שהרי}} {{תנא-ירו"מ|רבי רומנוס}} {{שוליים|ג_מח}}{{ירו"מ-הדגשה|הוציא מחתה משל בית}} {{תנא-ירו"מ|רבי}}, מליאה גחלים, בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן? או בשיש לתוכו שמן? אלא ודאי ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מטלטלים סתם. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: {{ירו"מ-הדגשה|קיימתיה בשהיה בה קרטים של בוסם דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר חייא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תרכוס}} {{ירו"מ-ביאור|ארגז גדול שמיחד לו מקום}} {{ירו"מ-הדגשה|אסור לטלטלו. הורי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} {{ירו"מ-הדגשה|חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא}} {{ירו"מ-ביאור|בית המדרש,}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא הוה ממחה בידון. דבית}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרין: סולם שיש בו עד ג' שלבים, הרי הוא ככסא ומותר לטלטלו. מיכן והילך, כסולם שמחמת כבדו קבע לו מקום, ואסור. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: מאן דשרי כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. דתני: לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_מט}}{{ירו"מ-הדגשה|מתיר. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חגיי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: מודין חכמים ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו. שבעפר טיחוח לא עושה גומה. כמה דתימר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף אנן נמי תנינן הטומן לפת וצנון וכ"ו אם היו עליו מגולים, ניטלין בשבת אף שמזיז עפר}} {{ירו"מ-ביאור|כיוון שמדובר בעפר טיחוח.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|היא שמתיר באינו מתכוון, ואין מכאן ראיה שרבנן מתירים טלטול מהצד. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: {{ירו"מ-הדגשה|מתניתא אמרה כן שאף בעפר טיחוח אסור לרבנן דתני: כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת. ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח. תני: סולם שיש לו ג' שלבים וכ"ו. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{תנא-ירו"מ|רבי}}: {{שוליים|ג_נ}}{{ירו"מ-הדגשה|לענין שבת איתאמרת שאם יש לו יותר משלוש שלבים, קובע לו מקום ואסור בטילטול}}. {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם דבית}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_נא}}{{ירו"מ-הדגשה|לענין חזקות איתאמרת שסולם המצרי, כיוון שדרך להזיזו ממקום למקום, אין לו חזקה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר משום דבית}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו"מ-הדגשה|לענין טומאה איתאמרת דעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם והוי ככסא ומטמא מדרס, יתר מכאן אינו מטמא מדרס}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא בר חיננא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|מנורה קטנה, מותר לטלטלה. פשיטא ולא כלי הוא? ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: {{ירו"מ-הדגשה|תיפתר שלקחה עמו לסחורה דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, או שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא ידע עליה ולא הייתה בביתו. ולא שמעת מינה כלום}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נב}}{{ירו"מ-הדגשה|נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה}}.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|הכא את אמר: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והתם את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר. כאן שיש לו צורך בשמן דכיוון שהשמן מוקצה, נמצא מבטל כלי מהיכנו. וכאן}}<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כז ב}} {{סוף}} <span id="דף_כח_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף כח.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כח.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כח|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">53</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|אין לו צורך בניצוצות ויכול לנער את הכלי. תנן: ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא שאסר גרם כיבוי. דתנן: עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל בהן את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|הוינן סברין מימר, מה פליגין}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים}} {{ירו"מ-ביאור|שהרטיב מסביב}}, {{ירו"מ-הדגשה|לא. מן מה דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, הדא אמרה: אפילו עשה מחיצה של מים, היא המחלוקת}}.<strong>הדרן עלך פרק כירה</strong>, דתניא: {{שוליים|ג_ג}}היו שתי כירים מתאימות, אחת גרופה וקטומה ואחת לא גרופה ולא קטומה, מקיימין על הגרופה ועל הקטומה. מה מקיימין עליה? {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרין: אין מקיימין עליה כלום. ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרין: חמין, אבל לא תבשיל. העביר את המיחם, הכל מודין שלא יחזיר. דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרין {{ירו"מ-הדגשה|משהין}} חמין, אבל לא תבשיל. ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרין: חמין ותבשיל. העביר את המיחם, {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרים: לא יחזיר. ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרים: יחזיר. תנן ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} {{ירו"מ-הדגשה|אומרין: אף מחזירין}}. {{אמורא-ירו"מ|רב}} ו{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|פתרין ליה בשוכח את הנר בדלת, ולא הוי בסיס לדבר אסור}}. {{שוליים|ג_מו}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקללין מאן דעבד כן, וקראים עליו את הפסוק}} {{הפ|מלאכי|ב|יב}} "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה." ואם תנאי מועיל, למה העמידו דווקא בשוכח? אפילו בלא שוכח הרי סתם דלת, רוצה הוא לצאת ולהכנס בו, והוי כהתנה! רואים שתנאי אינו מועיל, והמשנה כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי דלת מיוחד רק לשעה לנר. מאן אית ליה כל המיוחד לאיסור אפילו לפעם אחת, אסור? לא}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. מכאן ש{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|לא מתיר בתנאי. הוי מאן תנא "אם התנה עליו, מותר}}"? {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|תני: אבל כוס וקערה ועששית, אף על פי שכבו, אסור ליגע בהן. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי טבי}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}: אפילו כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו"מ-הדגשה|דו אמר תמן נר שכבה מותר, מודי הוא הכא שהוא אסור. שאם אומר את לו שהוא מותר, כיוון שיש הרבה שמן, אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|בקדמיתא הוינן סברין מימר, מה פליגון? באותו שכבה, בשגררו העכברים את הפתילה או באפוצה}} {{ירו"מ-ביאור|הדוקה}}? {{ירו"מ-הדגשה|דהוי כדופן לנר ובטלה לו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם לו כן הוי בסיס לפתילה שהיא מוקצה}}. {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה, ואפילו תימא שלא באפוצה, כשיש בתוכו שמן דהוי בסיס לדבר האסור והמותר, ומטלטל אגב השמן כהא}}<br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{ירו"מ-הדגשה|דתמן תנינן}}: {{שוליים|ג_מז}}{{ירו"מ-הדגשה|נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית}} {{תנא-ירו"מ|רבי}}: {{ירו"מ-הדגשה|האבן והאוכלין בתוכה דהוי בסיס לדבר המותר והאסור השתא. לא הוינן אמרין כלום, שלא צריך אפילו שיהיה דבר היתר. שהרי}} {{תנא-ירו"מ|רבי רומנוס}} {{שוליים|ג_מח}}{{ירו"מ-הדגשה|הוציא מחתה משל בית}} {{תנא-ירו"מ|רבי}}, מליאה גחלים, בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן? או בשיש לתוכו שמן? אלא ודאי ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מטלטלים סתם. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: {{ירו"מ-הדגשה|קיימתיה בשהיה בה קרטים של בוסם דהוי בסיס לדבר המותר והאסור אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר חייא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תרכוס}} {{ירו"מ-ביאור|ארגז גדול שמיחד לו מקום}} {{ירו"מ-הדגשה|אסור לטלטלו. הורי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} {{ירו"מ-הדגשה|חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא}} {{ירו"מ-ביאור|בית המדרש,}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא הוה ממחה בידון. דבית}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרין: סולם שיש בו עד ג' שלבים, הרי הוא ככסא ומותר לטלטלו. מיכן והילך, כסולם שמחמת כבדו קבע לו מקום, ואסור. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: מאן דשרי כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. דתני: לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_מט}}{{ירו"מ-הדגשה|מתיר. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חגיי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: מודין חכמים ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו. שבעפר טיחוח לא עושה גומה. כמה דתימר מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף אנן נמי תנינן הטומן לפת וצנון וכ"ו אם היו עליו מגולים, ניטלין בשבת אף שמזיז עפר}} {{ירו"מ-ביאור|כיוון שמדובר בעפר טיחוח.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|היא שמתיר באינו מתכוון, ואין מכאן ראיה שרבנן מתירים טלטול מהצד. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: {{ירו"מ-הדגשה|מתניתא אמרה כן שאף בעפר טיחוח אסור לרבנן דתני: כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת. ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח תני: סולם שיש לו ג' שלבים וכ"ו. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{תנא-ירו"מ|רבי}}: {{שוליים|ג_נ}}{{ירו"מ-הדגשה|לענין שבת איתאמרת שאם יש לו יותר משלוש שלבים, קובע לו מקום ואסור בטילטול}}. {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם דבית}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_נא}}{{ירו"מ-הדגשה|לענין חזקות איתאמרת שסולם המצרי, כיוון שדרך להזיזו ממקום למקום, אין לו חזקה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר משום דבית}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו"מ-הדגשה|לענין טומאה איתאמרת דעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם והוי ככסא ומטמא מדרס, יתר מכאן אינו מטמא מדרס}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא בר חיננא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|מנורה קטנה, מותר לטלטלה. פשיטא ולא כלי הוא? ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: {{ירו"מ-הדגשה|תיפתר שלקחה עמו לסחורה דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, או שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא ידע עליה ולא הייתה בביתו. ולא שמעת מינה כלום}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נב}}{{ירו"מ-הדגשה|נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה}}.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|הכא את אמר: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והתם את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר. כאן שיש לו צורך בשמן דכיוון שהשמן מוקצה, נמצא מבטל כלי מהיכנו. וכאן}}<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כז ב}} {{סוף}} <span id="דף_כח_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף כח.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כח.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כח|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{ירו"מ-הדגשה|אין לו צורך בניצוצות ויכול לנער את הכלי. תנן: ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא שאסר גרם כיבוי. דתנן: עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל בהן את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|הוינן סברין מימר, מה פליגין}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים}} {{ירו"מ-ביאור|שהרטיב מסביב}}, {{ירו"מ-הדגשה|לא. מן מה דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, הדא אמרה: אפילו עשה מחיצה של מים, היא המחלוקת}}.<strong>הדרן עלך פרק כירה</strong><br>{{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב ענן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: {{שוליים|ג_ד}}לא שנו אלא עליה, הא לתוכה לא. עד {{ירו"מ-הוסר|איכן}}{{ירו"מ-הדגשה|היכן}} {{ירו"מ-הדגשה|לתוכה אסור}}? עולא אמר: עד ג' {{ירו"מ-הדגשה|טפחים מהגחלים}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}}{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: עד מקום שהיא עושה חריץ {{ירו"מ-ביאור|נוגע}} {{ירו"מ-הדגשה|בגחלים}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר עולא: עד ג' טפחים מהגחלים}}, מפני שהיא שליט במקום שהיד שולטת {{ירו"מ-ביאור|ולא מחזי כמבשל.}} ותייא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים|ג_ה}}מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. {{אמורא-ירו"מ|רבי יושיע בר גיזורה}}{{ירו"מ-הוסר|רק}} הוה משמש קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירה}}, והוה מעייל קומוי תבשילין רותחין. אמר לו: היך איתעבידא {{ירו"מ-הדגשה|שנשארו רותחין}}? אמר לו: גרוף תופייא {{ירו"מ-הדגשה|במקום שפיתת הסיר בתוך הכירה}} {{ירו"מ-ביאור|והגחלים מסביב}} ויהב בגוה. אמר לו: לא תהי עביד כן, אלא גרוף תופייא ויהב תלתא כיפין {{ירו"מ-ביאור|אבנים}} ורמי עליהון. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} הורי בבוצרה: ממלא גצרו {{ירו"מ-ביאור|אגרוף}} רמח {{ירו"מ-ביאור|אפר לקטום הגחלים}} ומיתן תלתא כיפין ומירמין עליהון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|דניאל בריה דרב קטינא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אסי}}: שיזרי חריות כגפת וכעצים. הדא דתימר {{ירו"מ-הדגשה|בשקצצן}} כשהיו לחין ויבשו, אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} יבשין מתחילתן, כקש וכגבבה הן. {{שוליים|ג_ו}}גללי בהמה, אית תניי תני כגפת וכעצים ואית תניי תני כקש וכגבבה. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כגפת וכעצים {{ירו"מ-הדגשה|בבהמה}} {{ירו"מ-הוסר|בדקה}}{{ירו"מ-הדגשה|דקה}}, ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כקש וכגבבה {{ירו"מ-הוסר|בכסה}}{{ירו"מ-הדגשה|בגסה}}. הגורף עד שיגרוף כל צורכו {{ירו"מ-הדגשה|את מקום שפיתת הסיר, אבל אם גרף והוציא את כל הגחלים, אף בתנור מותר}}. מן מה דתני: הגורף צריך לחטט ביד, הדא אמרה: עד שיגרוף כל צורכו. {{ירו"מ-הדגשה|האם גם}} {{ירו"מ-הוסר|והקוטם}}{{ירו"מ-הדגשה|הקוטם}} עד שיקטום כל צורכו? מן מה דתני: {{שוליים|ג_ז}}מלבה עליה נעורת של פשתן, הדא אמרה: אפילו לא קטם כל צורכו.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף כ"א. אנחנו מתחילים בפרק ב', הלכה א', תחילת הפרק. אומרת המשנה: "'''כירה שהסיקוה בקש ובגבבה, נותנין עליה תבשיל'''. בגפת ובעצים לא ייתן עד שיגרוף או עד ייתן את האפר" - או שיגרוף או שיקטום. "'''בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל, ובית הלל אומרים חמין ותבשיל'''. '''בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין, ובית הלל אומרים אף מחזירין'''". ואנו אומרים, למדנו במשנה "כירה שהסיקוה בקש ובגבבה, נותנין עליה תבשיל". אומרת הגמרא, כן אימת מתניתא - לא צריך לקרוא "נותנים עליה תבשיל", כלומר בשבת מותר לשים תבשיל עליה, אלא "מקיימין", כלומר משהים עליה תבשיל מערב שבת. אומרת הגמרא, מתניתין דרבי יהודה - כלומר זה לפי ההסבר של רבי יהודה, אבל לא לפי רבי מאיר. דתניא: היו שתי כירות, מתאימות אחת גופה וכתומה ואחת לא גופה ולא כתומה, מקיימין על הגופה ועל הכתומה - כלומר מותר לקיים, כלומר להשהות מערב שבת על הגופה והכתומה, ואסור להשהות על שאינה גופה או כתומה. שואלת הגמרא, מה מקיימין עליה? בית שמאי אומרים אין מקיימין עליה כלום - כלומר לפי בית שמאי גם לקיים אפילו על גופה וכתומה אסור. ובית הלל אומרים חמין אבל לא תבשיל, כלומר רק מים חמים. העביר את המיחם, הכל מודים שלא יחזיר - זה דברי רבי מאיר. כלומר, זה ההסבר של בית שמאי ובית הלל לפי רבי מאיר, ולכן זה בעצם אין התאמה למשנה שלנו לגמרי, כי אצלנו במשנה אנחנו רואים שכולם מתירים משהו. רבי יהודה אומר, בית שמאי אומרים משהין חמין אבל לא תבשיל, בית הלל אומרים חמין ותבשיל. העביר את המיחם, בית שמאי אומרים לא יחזיר, ובית הלל אומרים יחזיר. אז זה ממש מקביל למשנה שלנו. אומרת הגמרא, למדנו במשנה "ובית הלל אומרים אף מחזירין". רבי יוחנן ורבנן אמרו בשם רב, לא שנו אלא עליה - כלומר במקום שהתירו להחזיר זה רק על הכירה, אבל לתוכה, לתוך הכירה, אסור. למה? כי דמי כמבשל. עכשיו שואלת הגמרא, עד היכן לתוכה אסור? עד איפה אסור? עולא אמר עד שלושה טפחים מהגחלים. רבי מאן אמר עד מקום שהוא עושה חריץ. יש פה שתי שיטות - יש אומרים שהכוונה עד שהוא נוגע בגחלים ממש, ויש אומרים שהיה בכירה חריץ ששם היו משקים את הסיר שישב בתוכה. כשרוצים שזה יתחמם טוב, מושיבים אותו בתוך הכירה עצמה. בדפנות שלה היה חריץ, שם היו מושיבים את הסיר, עד לשם - כי עד שם זה דמי כמבשל. אמר אביי, סבר רבי יונה מה שאמר עולא "עד ג' טפחים מהגחלים" זה מפני שלא שליט - שהיד שולטת. כלומר, כיוון שעד שלושה טפחים, יותר משלוש טפחים אז היד שולטת. כלומר, זה לא מידי דמבשל. כשרוצים לבשל אז מניחים את זה טיפה יותר צמוד לגחלים. ואומרת הגמרא, ותיתי כי הא דאמר רבי זירא בשם רבי יהודה: מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. כלומר, אפילו אם כל מה שהוא רוצה זה רק להפשיר, הוא לא רוצה לבשל, בכל זאת אסור לעשות את זה במקום שאין היד שולטת. אז גם כאן, גם אם הוא רוצה רק לחמם את זה, כל מה שמותר זה במקום שהיד שולטת, כמו שאמרנו מעל שלוש טפחים, אבל יותר נמוך יהיה אסור כי היד לא שולטת. אומרת הגמרא, רבי יהושע בר גזורה הוה משמש כמרבי זירא, והוה מייתי קומיה תבשיל רותחין - הוא הביא לו תבשיל רותחים. אמר ליה, איכי היא עבידא - כלומר איך נשארו כאלה רותחים? אמר ליה, גרוף תופיע - אני גרפתי את הגחלים במקום שבו שפכתי, הכנסתי את הסיר בתוך הכירה, והגחלים היו מסביב, וגר שם בפנים. אמר לו, לא תעביד כן, אלא גרוף תופיע - תעשה מה שאתה, באמת תגרוף, אבל תיתן שם - יהב תלתא כיפין וגזרין מלעילא. תניח שם, במקום איפה שגרפת, תניח שלושה אבנים ועליהם תניח את הסיר, שזה גם לא ייראה כמבשל. רבי אבהו בבוצרא, ממלא גיצרו רומח ומיתן תלתא כיפין וגזרין מלעילא. כלומר הוא הוסיף לזה, הוא גם הצריך שייתן אגרוף מלא אפר ויקטום את הגחלים. אמר רב יהודה בר רב קטינא בשם רבי אסי, שיזרי חריות - כלומר הענפים של הדקל, המקל המרכזי - זה נקרא שיזרי חריות, אז זה כמו גפת ועצים. חריות עצמה זה כמו קש, אבל המקל עצמו הוא כמו גפת ועצים. עד דתניא, אם קצצום כשהן לחים ויבשו - אבל אם קצץ אותם כשהם יבשים מתחלתן, אז זה כבר "כירה שהסיקוה בקש ובגבבה", כי זה מתייבש על העץ אז זה נהיה ממש כמו קש. גללי בהמה, אית תניתה כגפת ועצים ואית תניתה כקש וגבבא. מאן דאמר כגפת ועצים מדובר בבהמה דקה, ומאן דאמר כקש וגבבא מדובר בבהמה גסה, גללים של בהמה גסה. ואומרת הגמרא, הגורף עד שיגרוף כל צרכו - כלומר הוא צריך לגרוף את המקום שבו הוא מניח את הסיר, לגרוף כל צרכו. אבל אם הוציא את כל הגחלים, אז גם בתנור זה מותר. ואומרת הגמרא, ממה דתניא הגורף צריך לחטט ביד, עד דאמר עד שיגרוף כל צרכו - כי אם אומרים לחטט ביד ממש דקות לגמרי, אז ברור שצריך לגרוף כל צרכו. שואלת הגמרא, האם גם הכותם צריך שיקטום כל צרכו? עונה הגמרא, ממה דתני "מלבה עליה נרות של פשתן", עד דאמר אפילו לא כותם כל צרכו - כי אם מלבה עליה נרות פשתן, יש שם נרות פשתן, אז זה כותם מעט מאוד, זה לא כותם ממש. עוד אמרה, שמוטב לתת את זה לנרות פשתן. אמרנו, יום טוב שחל בערב שבת, אסור לתת אפר משום שהוא מכבה. אז מה אתה עושה? אמר רבי, "מלבה גזירות של פשתן" - כלומר מניח פשתן, אז זה בוער ואחרי זה, זה עצמו יוצר את האפר וכותם את זה. שואלת הגמרא, קטמה ונתלבתה, מה הוא? כלומר אם הוא קטם ולאחר מכן האש גברה, מה הדין? רבי חייא רובה עלה לביתו וראה מותר, הוא התיר להם. בעוון קאים רבי זירא ורבי יהושע ורבי חייא חבריהון דרבנן. מה שהתיר רבי חייא רובה - "קטמה ונתלבתה", האם זה היה לאבא? כלומר, לכתחילה, או רק בדיעבד, רק לשעבר? עבר רבי אמי, ובדון חבריא - כלומר התלמידים התפזרו, ולכן בעצם לא הגיעו למסקנה. בעוון מחזוריניה - רצו להחזיר אותם כדי לדון האם להתיר או לא. אמרו לו רבי חייא חבריהון דרבנן, מנדע עובדא דלהיתירא עובדא - כלומר, כיוון שראינו שרבי חייא התיר את זה, היה מעשה להיתר, אנחנו מתירים את זה וזהו, לא צריך לדון. אמר רבי שמואל בר סוסרטי, לא כן - לא נכון, כי כל המעשה שהתיר רבי חייא היה רק בדיעבד, אז עדיין צריכים לדון מה הדין לאבא, מה הדין לכתחילה. אמר רבי מנא, אנא כשתקא מרבי אבא בריה דרב פפי - אם תמצא לומר שכל מה שהתיר רבי חייא לשהות על גבי כירה שקטמה ונתלבתה זה רק בדיעבד רק לשעבר, אז מה אתה צריך את ההיתר שלו? הרי אפילו אם בישל בשבת בשוגג ייאכל. ותני, המבשל בשבת בשוגג ייאכל, מזיד לא ייאכל, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר שוגג ייאכל למוצאי שבת, מזיד לא ייאכל. רבי יוחנן סנדלר אומר שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, מזיד לא לו ולא לאחרים. אז שמואל כרבי יוחנן סנדלר. רב, כד דבי מורי בחבורתיה - כשהוא היה מורה בישיבה, היה אומר להם כרבי מאיר, כלומר הכי קל - ומסתמא גם רבי חייא באותו דבר, כי רב היה אחיין שלו ולמד ממנו. וכשהוה רבה ציבורא, הוה מורי כרבי יוחנן סנדלר - כשהיה מורה בציבור היה מחמיר. ואמר רבי שמעון בר כיסנא, רב וציבורא כי רבי ישמעאל ברבי יוסי - שם מחמיר עוד יותר. כך הוא דרש להם: תניא, רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר משום אביו, כל דבר שחייבים על זה לא כרת ולא עשה בשבת, בין בשוגג בין במזיד אסור, בין לו בין לאחרים - אז מבשל, שזה עניין של חטאת, אסור בין לו בין לאחרים. וכל דבר שאינו חייב על זה לא כרת ולא חטאת, אם עשה בשבת, אז שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, מזיד לא לו ולא לאחרים. כך הוא היה דורש להם - לתלמידים היה מאוד מקל, אבל לציבור היה מאוד מחמיר. בעוון קאים רבי יוחנן, את מה אתה אומר? מה אתה סובר? אמר לו, אני על סתם משנה כרבי מאיר. רבי מאיר נתן: "המבשל בשבת שוגג יאכל, מזיד לא יאכל" - אז לכן מותר לכולם, אם אדם בישל בשבת בשוגג, מותר גם לעצמו, לאותו אדם, לאכול. שמע רב חסדא ואמר, הותרו שבתות - כלומר מעכשיו כולם יתחילו לזלזל, כיוון שמבשל בשבת בשוגג יאכל. אז זה שוב חוזר למה שאמרנו קודם - כיוון שאנחנו רואים שמבשל בשבת בשוגג יאכל, אז למה צריך רבי חייא להתיר "קטמה ונתלבתה" בדיעבד? הרי אפילו אם בישל, מותר. אמר רב חננא בשם רב, רבי חייא צריך לחדש שקטמה ונתלבתה בדיעבד מותר, כיוון שבשהייה זה משהו אחר - החכמים החמירו בשהייה יותר מבישול, ואסרו אף שוגג. ותניא: רבי חייא נתן, בראשונה היו אומרים השוכח תבשיל על גבי כירה וכיבה - כן, וכיבתה לה בשבת, שוגג יאכל מזיד לא יאכל, כמו המבשל. נכשלו מניחים - כן, אמרו "מזידים", אמרו שוכחים מרוב - אסרו להם את השוכח. שואלת הגמרא, ולמה לא אמרו כן גבי בישול? אם אתה אומר שגבי שוכח אסרו להם אפילו בשוגג, אז למה גבי בישול לא יאמרו שגם גזרו על שוגג? אמר רבי אלעזר, נכשלו מניחים ולא נכשלו מבשלים - כלומר לעבור איסור דאורייתא ודאי שהם לא היו עושים, ונכשלו במניח ולא נכשלו במבשל. {{סוף}}</div> <span id="דף_כא_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כא|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} ויידא אמרה דא {{ירו"מ-הדגשה|שיכול לתת נעורת מהא דבעינן}}: יום טוב שחל להיות ערב שבת {{ירו"מ-הדגשה|שאסור לתת}} א{{ירו"מ-הדגשה|פ}}ר {{ירו"מ-הדגשה|משום מכבה. כיצד הוא עושה? ואמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שיין}}: מלבה עליה נעורת של פשתן. קטמה ונתלבת, מהו? {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רובא}} עלה לביתו והורי: מותר. בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירה}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה חבריהון דרבנן}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתיר}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רובא}} {{ירו"מ-הדגשה|בקטמה ונתלבת}} {{ירו"מ-הוסר|ליבה}}{{ירו"מ-הדגשה|להבא}} {{ירו"מ-ביאור|לכתחילה,}} {{ירו"מ-הדגשה|או רק}} לשעבר {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד?}} עבר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} ואידרון חבריא, בעון מחזור עליהן {{ירו"מ-הדגשה|כדי לדון האם להתיר}}. אמר לון {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה חבריהון דרבנן}}: מן דהוה עובדא {{ירו"מ-הדגשה|להיתר}}, הוה עובדא {{ירו"מ-הדגשה|להיתר ואין לאסור}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר סוסרטיי}}: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} {{ירו"מ-הוסר|לכן}}{{ירו"מ-הדגשה|כן}} {{ירו"מ-הדגשה|דכל המעשה שהתיר}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|היה בדיעבד ועדין}} צריכה {{ירו"מ-הוסר|לבה}}{{ירו"מ-הדגשה|להבא}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אנא קשייתה קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בריה דרב פפי}}: אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שכל מה שהתיר}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|להשהות על כירה שקטמה ונתלבתה זה}} לשעבר, {{ירו"מ-הדגשה|למה היה צריך את ההיתר שלו? הרי}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|אם}} לא בישל עליה בתחלה. דתני: המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל, ובמזיד לא יאכל. דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|א }}אומר: {{שוליים|ג_ח}}שוגג יאכל למוצאי שבת, מזיד לא יאכל. {{תנא-ירו"מ|רבי יוחנן הסנדלר}} אומר: שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, מזיד לא לו ולא לאחרים. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוחנן הסנדלר}}. {{אמורא-ירו"מ|רב}} כד הוה מורי בחבורתיה הוה אמר כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, בציבורא הוה מורי כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוחנן הסנדלר}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר כרסנה}}: {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הדגשה|בציבורא}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בי רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|שמחמיר אף יותר}}. דרש לון, דתני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בי רבי יוסי}} אמר משום אביו: כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת, בין שוגג בין מזיד אסור בין לו בין לאחרים. וכל דבר שאינן חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת, שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, מזיד לא לו ולא לאחרים. בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: את מה אמר? אמר לון: אני אין לי אלא {{ירו"מ-הדגשה|סתם}} משנה כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: המעשר והמבשל בשבת, שוגג יאכל מזיד לא יאכל. שמע {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: הותרו השבתות. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהמבשל בשבת בשוגג יאכל, למה היה צריך}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|להתיר אם קטמה ונתלבתה ושהה בדיעבד? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב חונה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך לחדש שקטמה ונתלבתה ושהה בדיעבד מותר. כיוון שבשהייה חכמים החמירו יותר מבישול ואסרו אף שוגג}}. ותני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: בראשונה היו אומרים: {{שוליים|ג_ט}}השוכח תבשיל על גב כירה וקדשה עליו {{ירו"מ-הוסר|אתה שבת}}{{ירו"מ-הדגשה|השבת}}, שוגג יאכל מזיד לא יאכל. נחשדו להיות מניחין מזידים ואמרו: שכיחין היינו. ואסרו להן את השוכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אף}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|גבי בישול לא}} {{ירו"מ-הדגשה|י}}אמרו כן {{ירו"מ-ביאור|שיגזרו אף על השוגג?}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: נחשדו<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כא ב}} {{סוף}} <span id="דף_כב_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף כב.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כב.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כב|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א<span class="yerum-runnum">42</span></div> להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין, וקנסו במניח ולא קנסו במבשל. חזרו לומר: תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו, אסור. תבשיל שהוא מצטמק ורע לו, מותר. איזהו תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו? כגון {{ירו"מ-הוסר|אכרוב}}{{ירו"מ-הדגשה|כרוב}} ואפונים ובשר טרוף. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי תנחום בר עילאי}}: אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו. בצים מה הן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בי רבי יוסי}}: אבא עלה לביתו ומצא {{ירו"מ-הוסר|שם}}{{ירו"מ-הדגשה|שהשהו מים}} חמין והתיר, בצים ואסר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נתן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חמא בר חנינה}}: אני ואבא עלינו לחמת גדר והביאו לפנינו בצים קטנים {{ירו"מ-הוסר|כחוזרדין}}{{ירו"מ-הדגשה|כעוזרדין}} וטעמן יפה כפנקריסין. תני: {{שוליים|ג_י}}לא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם נתנה, מוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הברייתא מדברת בשעשתה כן}} במזיד {{ירו"מ-הדגשה|וכשיטת}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הוסר|כרמ}}{{ירו"מ-הדגשה|שסובר שבמזיד יאכל למוצאי שבת}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הברייתא מדברת בשעשתה כן}} בשוגג {{ירו"מ-הדגשה|וכשיטת}} {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-הדגשה|שבשוגג יאכל למוצ"ש}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: יאות אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} שהעמיד כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: הנוטע בשבת שוגג יקיים, מזיד יעקור. {{שוליים|ג_יא}}ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודא}} אומר: חילוף הדברים. הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור, ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור. למה {{ירו"מ-הדגשה|הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור}}? מפני שהניית שבת עליו. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כאן}}, מכיון שאת אומר: ימתין למוצאי שבת כדי שיעשו, כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום. {{ירו"מ-הדגשה|אבל לרבי מאיר אין איסור להנות ממלאכת שבת שהרי בשוגג הוא מתיר מיד}}. ומה טעמין דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שגזרו על נוטע בשביעית ולא גזרו על נוטע בשבתות}}? נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. דבר אחר: מונין לשביעיות ואין מונין לשבתות. {{ירו"מ-הדגשה|וכשיבא לאכול בשנה הרביעית ידעו שניטע בשביעית}}. היך עבידא {{ירו"מ-ביאור|מאי נפקא מינא?}} נטע פחות מל' יום לפני שביעית ונכנסה שביעית. אין תימר: חשד {{ירו"מ-הדגשה|שיטע במזיד ויאמר שוגג אני}}, אין כאן חשד {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא עבר איסור על עצם הנטיעה אלא על תוספת שביעית שהיא דרבנן, ולא היו גוזרים שיעקור משום כך שאין גוזרים גזרה לגזרה}}. אין תימר: מניין {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} כאן מניין {{ירו"מ-הדגשה|שהרי מתחילים לספור מהשביעית}}. נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית. אין תימר: חשד, יש כאן חשד {{ירו"מ-הדגשה|שיבואו ליטוע בשביעית ויאמר שוגג היינו}}. ואין תימר: מניין {{ירו"מ-הוסר|יש}}{{ירו"מ-הדגשה|אין}} כאן מניין {{ירו"מ-הוסר|ותייא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי מתחיל לספור מהשמינית. הא דאמרינן דבשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור אתיא}} כמאן דאמר: מפני החשד {{ירו"מ-הדגשה|וקנסו בשוגג מפני המזיד}}. ברם כמאן דאמר: מפני המניין {{ירו"מ-הוסר|קנסו}}{{ירו"מ-הדגשה|לא אתיא, דאם כן הוה לאשמועינן רבותא דאפילו פחות משלושים יום קדם שביעית יעקר בין}} בשוגג {{ירו"מ-הוסר|מפני}}{{ירו"מ-הדגשה|בין}} {{ירו"מ-הוסר|המזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|במזיד}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף מחזירים. פשיטא שאם}}<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כב עמוד א'''{{ש}}</span> '''ירושלמי מסכת שבת, דף כב'''' בדף הקודם שאלנו: למה יש חלוקה בין מי שהניח בשוגג, שקנסו, לבין מי שבישל בשוגג, שלא קנסו? אז באמת אומרת הגמרא: למה '''רבנן נחשדו להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין'''? כן, למשל זה איסור דאורייתא, זה מונח של, כן. אבל לכן '''קנסו במניח ולא קנסו במבשל'''. '''חזרו לומר: תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור, תבשיל שהוא מצטמק ורע לו מותר.''' כלומר אם זה תבשיל שהוא נהנה מזה, יש מקום לאסור. אבל תבשיל שמצטמק ורע לו, שהוא לא מרוויח מזה כל כך, אז דבר כזה יתירו. '''איזהו תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו? כגון ואפונים ובשר טרוף.''' כלומר דווקא בשר טרוף, בשר שהוא מפורר. אבל אם זה בשר שלם, אז אפילו אם הבשר עצמו משביח, כיוון שהכמות של הבשר קטנה, זה פחות ראוי להתכבד בו, לכן זה נחשב מצטמק ורע לו. '''אמר רבי תנחום בר עילאי: אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו.''' '''ביצים מה הן?''' '''רבי יוסי בשם רבי ישמעאל בי רבי יוסי: אבא עלה לביתו ומצא חמין והתיר, בצים ואסר.''' ומכאן שביצים זה מצטמק ויפה לו. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינה: אני ואבא עלינו לחמת גדר והביאו לפנינו בצים קטנים וטעמן יפה כפנקריסין.''' כלומר בעצם רואים מכאן שביצים זה מצטמק ויפה לו. תני להם את הברייתא: '''לא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם נתנה, מוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו.''' רב אחא אמר: הברייתא מדברת שעשתה כן במזיד. כן, לא בשוגג אלא במזיד, והיא בשיטת רבי מאיר, שסובר שאפילו במזיד ייאכל למוצאי שבת, והברייתא חידשה שלא יאכל מיד למוצאי שבת אלא צריך להמתין בכדי שיעשו. רבי יוסי אומר: לא, הברייתא מדברת שעשתה בשוגג, וזה בשיטת רבי יהודה, שאומר שבשוגג יאכל למוצאי שבת. הברייתא באה להגיד שרק אחרי בכדי שיעשו. '''אמר רבי מנא: יאות אמר רבי יוסי שהעמיד''' את הברייתא '''כרבי יהודה'''. כן, דתנן, למדנו במשנה: '''הנוטע בשבת שוגג יקיים, מזיד יעקור. ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. רבי יהודא אומר: חילוף הדברים. הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור, ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור.''' עכשיו למה באמת לפי רבי יהודה '''הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור'''? כיוון שיש לו הנאת שבת, אסור ליהנות משבת לפי רבי יהודה. '''למה? מפני שהניית שבת עליו.''' אז גם כאן, '''מכיון שאת אומר: ימתין למוצאי שבת כדי שיעשו, כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום.''' אז לכן זה מאוד מתאים עם רבי יהודה, אבל לרבי מאיר, הרי לפי רבי מאיר אין בכלל איסור ליהנות מהנאת שבת, כי הרי בשוגג הוא מתיר מיד. שואלת הגמרא: '''ומה טעמין דרבנן?''' כלומר למה החכמים גזרו בנטע בשביעית ולא גזרו בנטע בשבת? מתרצת: '''נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. דבר אחר: מונין לשביעיות ואין מונין לשבתות.''' כלומר וכשיבוא לאכול בשנה הרביעית, כולם ידעו שהוא בעצם נטע את זה בשביעית. שואלת הגמרא: '''היך עבידא'''? מה נפקא מינה? עונה הגמרא: '''נטע פחות מל' יום לפני שביעית ונכנסה שביעית.''' אם תאמר חשוד שנטע במזיד ואמר שוגג אני - '''אין תימר: חשד, אין כאן חשד''', הרי הוא נטע בשישית. הרי לא עבר שום איסור בעצם הנטיעה, אלא רק את השביעית, שזה רק דרבנן ולא היו גוזרים משום כך, כי לא גוזרים גזרה לגזרה. אבל '''אין תימר: מניין, כאן מניין''', הרי פחות משלושים יום אז מתחילים לספור מהשביעית. אז אם הייתה פחות משלושים יום לפני שביעית, אנשים יחשבו שהוא נטע בשביעית, ויהא פה מעין חשד, ולכן דבר כזה יגזרו. מתרצת עוד הבדל: '''נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית.''' אם תאמר '''אין תימר: חשד, יש כאן חשד''', הרי הוא נטע את זה בשביעית והוא יכול להגיד שהוא שוגג היה, ולכן יש מקום לגזור. אבל '''ואין תימר: מניין, כאן מניין''' - פה אין כאן מניין כי הרי מתחילים לספור מהשמינית. מתרצת: '''כמאן דאמר: מפני החשד''' - אתיא, כלומר, שכנסו שוגג מפני שחשוד היה במזיד. אבל '''כמאן דאמר: מפני המניין''' - זה לא מסתדר, לא אתיה, '''בשוגג'''. שאם כן, למה הברייתא באה ואמרה לנו שאם נטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור? היה צריך להוציא רבותא יותר גדולה, שאפילו פחות משלושים יום לפני שביעית יעקור בין בשוגג בין במזיד. אם זה בגלל המניין, זה מתקיים אפילו אם נטע בשישית, וזה חידוש הרבה יותר גדול. בגלל שהוא לא אמר את זה, כנראה שלא זו הסברה, אלא רק שהיו חשודים לנטוע בשביעית במזיד ולומר שוגגים היינו. {{סוף}}</div> <span id="דף_כב_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כב|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב<span class="yerum-runnum">43</span></div> {{שוליים|ג_יב}}נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום. {{ירו"מ-הדגשה|ואם}} נטלו משחשיכה, מחזירה משחשיכה. נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון דתרי}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}: הניחו בארץ, אסור לטלטלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}: משרת הייתי את {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא הגדול}} והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה {{ירו"מ-הוסר|ומחזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|ומחזירן}} לכירה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה ברבי שמעון}}{{ירו"מ-הוסר|רש}}: {{שוליים|ג_יג}}אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זימנין סגין יתיבית קומי {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} ולא שמעית מיניה הדא מלתא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ל{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אתה אומר ש}}לא שמע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מיניה, מותר? {{ירו"מ-הדגשה|האם}} שמע{{ירו"מ-הדגשה|תה}} מינה {{ירו"מ-הדגשה|שאסור? איתמר, אמר}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}: {{ירו"מ-הדגשה|הניחו בארץ}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|לטלטלו. לא החזיקו בידו אלא}} תלוי ביתד {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ונתנו}}{{ירו"מ-הדגשה|נתנו}} על גבי ספסל {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נאמר: אם היה מפוחם {{ירו"מ-ביאור|חם}} מותר, ואם לאו אסור. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן בר מרייה}}{{ירו"מ-הוסר|בי}}: בשלא העביר את ידו ממנו, אבל אם העביר את ידו ממנו, אסור.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ב|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_יד}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה, לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו. כופח שהסיקו בקש או בגבבה, הרי הוא ככירים. בגפת או בעצים, הרי הוא כתנור.<br><strong>גמ':</strong> תני {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}}: {{שוליים|ג_טו}}{{ירו"מ-הדגשה|תנור}} אפילו לסמוך לו אסור. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמי}} סמיך {{ירו"מ-הוסר|לאדירא}}{{ירו"מ-הדגשה|לאוירא}} {{ירו"מ-ביאור|צד הפתח}} דתנורא. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והתני {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} אפילו לסמוך לו אסור? {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מיקל לנשייא דשטחן בגדיהון לאוירא דתנורא. {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן בי רבי ישמעאל}} הורי: מדוחק מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כפין ומירמי עליהון, ובלחוד {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מיגיריית}}{{ירו"מ-הדגשה|מגיריית}} {{ירו"מ-ביאור|שכנותיה.}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|גבי כופח}} בשבת, {{ירו"מ-הוסר|אתה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} מהלך אחר הסיקו {{ירו"מ-הדגשה|של אותו שבת שאם הוסק בקש או בגבבה הרי הוא ככירים, בגפת או בעצים הרי הוא כתנור}}. ובטומאה, את מהלך אחר גיפופו {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: הכופח עשאו לאפייה, שיעורו כתנור}} {{ירו"מ-ביאור|שמורחים בו טיט ומסיקים אותו, ואם יוסק בכדי שיהיה ראוי לאפות ספגנין כתנור.}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|עשאו לבשול, שיעורו ככירה}} {{ירו"מ-ביאור|שיוסק בכדי שיהיה ראוי לבשל ביצה ככירה. ויש אומרים שאם טח הטיט כך שיהיה קצר מלמעלה ורחב מלמטה הרי הוא כתנור, ואם לאו הרי הוא ככירה <br> }} ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ג|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_טז}}אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל, ולא יפקיענה בסודרין. ו{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} מתיר. {{שוליים|ג_יז}}לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתיצלה. מעשה שעשו אנשי טבריא {{שוליים|ג_יח}}והביאו סילון של צונן בתוך אמה של חמין. אמרו להן חכמים: אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתייה. ואם ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתייה. מולייר {{ירו"מ-ביאור|שיש בצידו כלי לקיבול גחלים}} הגרוף, שותין הימנו בשבת. אנטיכי {{ירו"מ-ביאור|שעשוי דופן כפלה בפנימית נותן מים ובחיצונה גחלים,}} אף על פי שגרופה, אין שותין הימנה.<br><strong>גמ':</strong> תמן תנינן: {{שוליים|ג_יט}}תפוח {{ירו"מ-ביאור|של תרומה}} שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה, הרי זו אסורה {{ירו"מ-הדגשה|דאף שתרומה בטלה במאה, מחמץ אינו בטל}}. תני {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} מתיר {{ירו"מ-ביאור|במאה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר חנינה}}: <br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כב עמוד ב'''{{ש}}</span> תנן, למדנו במשנה: '''בית הלל נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום. נטלו משחשיכה, מחזירה משחשיכה.''' ופשיטא, שאם הוא נטל את זה בעוד יום, יכול להחזיר בעוד יום. ואם נטל משחשיכה, יכול להחזיר משחשיכה. אבל השאלה: '''נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום''' - מהו? כן, האם עכשיו זה כמו הנחה ראשונה, הנחה מחודשת? אז מה הדין? '''אמר רבי סימון דתרי בשם רבי הושעיה: הניחו בארץ, אסור לטלטלו.''' כלומר, אם הוא לקח את המיחם מהכירה והניח אותו על הארץ, אסור לטלטלו. '''אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: משרת הייתי את רבי חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה לכירה.''' כלומר, להחזיר מותר. '''אמר רבי ירמיה ברבי שמעון: אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה.''' '''אמר רבי אמי: זימנין סגין יתיבית קומי רבי הושעיה ולא שמעית מיניה הדא מלתא.''' לא שמעתי שהוא מתיר דבר כזה. '''אמר רבי זריקן לרבי זעירא: לא שמע מיניה, מותר?''' אתה אומר שלא שמעת שהוא התיר דבר כזה - האם שמעת שהוא אסר? לא שמענו - זה לא ראיה. '''שמע מינה רבי הושעיה: אסור''' - אני כן שמעתי, '''תלוי ביתד על גבי ספסל'''? כלומר, אם הוא הניח את זה בארץ, עזב אותו לגמרי, יותר הוא לא יכול להחזיר. עכשיו מה הדין אם הוא לא החזיק בידו, אבל גם לא עזב אותו לגמרי, אלא תלהו ביתד או על גבי ספסל? '''נאמר: אם היה מפוחם מותר, ואם לאו אסור.''' כלומר, אם זה עדיין חם מותר, ואם לא אסור. '''אמר רבי יוחנן בר מרייה: בשלא העביר את ידו ממנו, אבל אם העביר את ידו ממנו, אסור.''' כלומר, גם כשזה מונח על הספסל צריך שידו תהיה על זה - הוא לא מחזיק את זה, אבל נוגע בזה. '''פרק ג' הלכה ב'''' מתני': '''תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה, לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו. כופח שהסיקו בקש או בגבבה, הרי הוא ככירים.''' כמו שאמרנו, שאם הם גרופים וקטומים מותר להישען עליהם. '''בגפת או בעצים, הרי הוא כתנור''' - ואסור אפילו להישען. גמ': '''תני בר קפרא: אפילו לסמוך לו אסור.''' '''רבי שמי סמיך דתנורא''' - כלומר הוא היה מניח צמוד לפתח של התנור. '''אמר לו רבי מנא: והתני בר קפרא אפילו לסמוך לו אסור?''' זה נשאר בשאלה. '''רבי מנא מיקל לנשייא דשטחן בגדיהון לאוירא דתנורא''' - הכוונה שהוא היה כועס על הנשים שהיו מניחות את הבגדים שלהם להתייבש ליד אוויר התנור. '''רבי יודן בי רבי ישמעאל הורי''' - בדוחק הוא התיר, כשאדם לא היו לו כיריים: '''מדוחק מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כפין ומירמי עליהון''' - אם גורפים את התנור ומניחים שלוש אבנים, אז להניח על זה את הסיר התיר, '''ובלחוד לא ידעין''' - אבל זה רק בצנעה, שהשכנים לא ידעו על זה. '''אמר רבי יוסי: בשבת, מהלך אחר הסיקו.''' כמו שאמרנו, אם באותה שבת הסיקו את זה עם קש וגבבה, זה כמו כיריים; הסיקו את זה בעצים, לא אכפת לי מה היה בשבתות קודמות. '''ובטומאה, את מהלך אחר גיפופו''' - כלומר ההיסק הראשוני. '''פרק ג' הלכה ג'''' מתני': '''אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל''' - אנחנו יודעים שביצה אחרי שהיא מתחילה טיפה להתקשות אפשר לסובב אותה. '''ולא יפקיענה בסודרין. ורבי יוסי מתיר.''' אסור לשבור את הביצה על גבי סודר שהתחמם מהשמש, כי זה תולדות חמה, או שמדובר בסודרים שהתחממו מהאש - בכל אופן אסור, אבל רבי יוסי מתיר. '''לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתיצלה''' - כי שם ודאי מדובר בתולדות חמה, ולכן זה אסור. '''מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן בתוך אמה של חמין.''' כלומר, הם הביאו צינור שבתוכו העבירו את המים הקרים כדי שהמים יתחממו מחמי טבריה. '''אמרו להן חכמים: אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתייה. ואם ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתייה.''' ואמרה המשנה: '''מולייר הגרוף, שותין הימנו בשבת''' - מולייר זה כלי שיש לו בצד עוד כלי לגחלים. '''אנטיכי אף על פי שגרופה, אין שותין הימנה''' - אנטיכי זה כלי שיש לו שתי דפנות, דופן כפולה, ובדופן התחתית מניחים גחלים, שם אף על פי שגרופה אין שותין הימנה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כב ב}} {{סוף}} <span id="דף_כג_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף כג.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כג.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כג|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">44</span></div> מה פליגון? במחמץ במימיו {{ירו"מ-ביאור|ברסק שלו}}, אבל המחמץ בגופו {{ירו"מ-ביאור|שהניחו שלם על הבצץ והחמיץ מהריח}}, דברי הכל מותר {{ירו"מ-הדגשה|שלדעת כולם אין גוף הפרי מחמיץ}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} כדעתיה. כמה דו אמר תמן: אין {{ירו"מ-הוסר|חימוצו}}{{ירו"מ-הדגשה|חימוצן}} {{ירו"מ-הדגשה|של רסק פירות חימוץ}} ברור {{ירו"מ-הדגשה|שנאסר מהתורה}}, כן הוא אמר הכא: אין תבשילו {{ירו"מ-הדגשה|של סודרין}} תבשיל ברור {{ירו"מ-ביאור|שלא נאסר מהתורה אלא כלי ראשון שעל האש}} {{ירו"מ-הוסר|תנא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולכן אינו}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אסור}}. {{ירו"מ-הדגשה|תני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן בר מרייה}}{{ירו"מ-הוסר|א}}: בשלא העביר ידו ממנו, אבל העביר אסור. {{ירו"מ-הוסר|פנה}}{{ירו"מ-הדגשה|פגה}} שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים {{ירו"מ-ביאור|וכבו,}} אם היו מקצתן מגולין, ניטלין בשבת. ואם לאו, אין ניטלין. {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בר תדאי}} אומר: {{שוליים|ג_כ}}בין כך ובין כך, תוחב בשפוד ובסכין ונוטל. אתייא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בר תדאי}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. דתני: לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתדרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_כא}}מתיר {{ירו"מ-ביאור|דדבר שאינו מתכווין מותר ובלבד שלא יהיה פסיק רישא.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חגיי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: מודין חכמים ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בכסא שרגליו משוקעות בטיט, שמותר לטלטלו {{ירו"מ-הדגשה|שאין הגומא מתקיימת בעפר תיחוח}}. כמה דאת אמר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו {{ירו"מ-ביאור|שאין החריץ שעושה בעפר תיחוח נחשב חריץ.}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אף אנן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים וכבו, אם היו מקצתן מגולין}}, ניטלין בשבת אף שמזיז עפר, {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהגומא לא מתקימת. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: אין כאן ראיה שבעפר תיחוח מותר, שאפשר שהמשנה כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}}{{ירו"מ-הוסר|דרש}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|דאמר דבר שאינו מתכוון מותר}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מתניתין אמרה {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|שאסור אף בעפר תיחוח דתנן}}: כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת {{ירו"מ-הדגשה|ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח}}. והא תנינן {{ירו"מ-הדגשה|אם היו מקצת עליו מגולים, אינו חושש משום ספיחין ב}}שביעית. אית לך מימר שביעית כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}? {{ירו"מ-הוסר|דפתר}}{{ירו"מ-הדגשה|דהא אי אפשר לפתר}} לה שביעית כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} מתיר בספיחי שביעית, ואת אמר הכין. אף על גב ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} מתיר בספיחי שביעית, אית ליה משום שביעית {{ירו"מ-הדגשה|דמודה}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|ומשום}}{{ירו"מ-הדגשה|שיש בהם}} קדושת שביעית {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאכלם בקדושת שביעית וצריך לבער. והא}} {{ירו"מ-הוסר|ותנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} על ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|טהרו}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} {{ירו"מ-הוסר|מלטמא}}{{ירו"מ-הדגשה|מקצת עלים מגולים}}, אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית {{ירו"מ-ביאור|לכן אי אפשר להעמיד את המשנה כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא כרבנן ובעפר תיחוח מותר}}<br> <br>}} <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כג עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף כג. נתחיל מהדף הקודם, מתחילת הגמרא. מתניתין תמן תנינן: תפוח של תרומה שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחמצה, הרי זה אסורה. כלומר, למרות שבעצם תרומה תמיד בטלה במאה, מחמץ לא בטל. מתי רבי יוסי מתיר? כי הוא סובר שמי פירות אינם מחמיצים. רבי אחא ורבי אבא אמרו בשם רבי יוסי: '''מה פליגון? במחמץ במימיו, אבל המחמץ בגופו, דברי הכל מותר.''' כלומר, אם הוא הניח את התפוח עצמו כמות שהוא בעיסה, לדעת כולם, אז אין גוף הפרי מחמיץ, כלומר כל החמצתו זה מהריח, ואין עליו מילתא, ולכן העיסה לא נחשבת תרומה והיא מותרת. ועתה, רבי יוסי שהתיר גם מחמץ במימיו - '''רבי יוסי כדעתיה''', כיוון דאמר תמן: '''אין ברור''', כלומר, אין חימוצן של מי פירות חימוץ ברור, לכן הוא מתיר, כי הוא אומר זה לא חימוץ שהתורה אסרה, לא חימוץ שהתורה הכשירה בתור חימוץ, ולכן זה מותר. ולכן הוא אומר הכא: '''אין תבשילו תבשיל ברור.''' כלומר, הדבר שהתחמם על ידי האור, כלומר תולדות האור, תולדות חמה, הוא סובר שבכל מקרה הבישול שלהם לא ברור שאסור מהתורה, כלומר בעצם מותר מהתורה, ולכן אינו אסור. '''שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים''', לאחר מכן הגחלים כמובן כבו, כי אם הם דלוקים אז אסור לקחת את זה. אבל אם הם כבו - '''אם היו מקצתן מגולין, ניטלין בשבת. ואם לאו, אין ניטלין''', משום מוקצה, כי אם טלטל את הגחלים ואת האפר. '''רבי אלעזר בר תדאי אומר: בין כך ובין כך, תוחב בשפוד ובסכין ונוטל''' - יכול לתחוב בהם שפוד או סכין, ולהגביה את זה, וזה שהוא מטלטל את הגחלים זה טלטול מהצד וזה בסדר. '''אתייא דרבי אלעזר בר תדאי כרבי שמעון. דתני: לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתדרה, מפני שהוא עושה חריץ. ורבי שמעון מתיר''', כי הוא סובר שטלטול מהצד לא שמיה טלטול. אמר רבי אבא בשם רבי הונא, ורבי חגיי אמר בשם רבי זעירא, ורבי יוסה אמר בשם רבי אילא: '''מודין חכמים לרבי שמעון בכסא שרגליו משוקעות בטיט, שמותר לטלטלו''', כי אתם רואים שהגומא, כיוון שהגומא לא מתקיימת בעפר תיחוח, אז לכן מותר לטלטל את זה, כי בעצם הוא לא עושה חריץ. '''כמה דאת אמר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו''', כי החריץ עצמו שעושים בעפר תיחוח לא נחשב חריץ. '''אמר רבי יוסי: אף אנן תנינן''', כי הרי למדנו במשנה: פגש טמנה בתבן וחררה טמנה בגחלים, אז '''ניטלין בשבת''', אף שמזיז עפר, אבל כיוון שהגומא לא מתקיימת אז זה מותר. '''רבי יוסה ברבי בון: אין כאן ראיה שבעפר תיחוח מותר''', כי אפשר '''שהמשנה כרבי שמעון היא''', שהוא רבי שמעון הרי סובר דבר שלא מתכוון מותר. '''אמר רבי יוסי: מתניתין אמרה'''... שאסור גם בעפר תיחוח. מה הראיה? '''כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת''', שלא יחלקו בין עפר תיחוח לעפר שלא תיחוח. '''והא תנינן שביעית.''' איך אתה יכול להגיד זה רבי שמעון? הרי כתוב בהמשך שם. '''אית לך מימר שביעית כרבי שמעון?''' הרי לרבי שמעון בכלל מותר, אין איסור ספיחים בשביעית. אז אי אפשר לטעון לרבי שמעון. אתה רוצה להגיד שזה רבי שמעון? '''לה שביעית כרבי שמעון, דרבי שמעון מתיר בספיחי שביעית, ואת אמר הכין.''' לא, '''אף על גב דרבי שמעון מתיר בספיחי שביעית, אית ליה משום שביעית''' - הרי הוא מודה שיש במציאות שביעית. אי אפשר להגיד שזה רבי שמעון, כי הברייתא אומרת על זה: '''רבי שמעון קדושת שביעית על דרבי שמעון, אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית.''' אז יש פה את שניהם, גם קדושת שביעית וגם שביעית - הכוונה ספיחים, ולכן אי אפשר להגיד שזה כרבי שמעון. {{סוף}}</div> <span id="דף_כג_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כג|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">45</span></div> תמן אמרין {{ירו"מ-ביאור|לגבי בישול}}: {{שוליים|ג_כב}}חמה מותרת, תולדת חמה אסורה. רבנן דהכא אמרין: בין חמה בין תולדת חמה מותרת. מתניתין פליגא על רבנין דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה. שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שלא נאסר משום בישול אלא מפני}} שהוא עושה חריץ. אילו אמר {{ירו"מ-הדגשה|לא יטמיננה}} בקמח {{ירו"מ-הדגשה|שלא שיך בו חופר}}, יאות. מתניתין פליגא על רבנין דתמן, דתני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן גמליאל}} אומר: מגלגלין ביצים על גב גג של סיד רותח {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-ביאור|חשש שיזיז עפר.}} ואין מגלגלין ביצים על גבי עפר רותח. מה עבדין לה רבנן דתמן? פתרין לה {{ירו"מ-הדגשה|דעת יחיד היא ו}}חלוקין {{ירו"מ-הדגשה|חכמים}} על {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} {{ירו"מ-הדגשה|ואוסרים אף בגג}}. על דעתין דרבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|ניחא שאסרו}} מעשה שעשו אנשי טבריא, ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טבריא {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כמותם. אלו שמיחו בהם סוברים שתולדות חמה אסורים ואין הלכה כמותם}}. מעשה שעשו אנשי טבריא כו': בראשונה היו סותמין את הקמין {{ירו"מ-ביאור|פתחים שמהם יוצאים אדים}} מערב שבת ונכנסים ורוחצין בשבת. נחשדו להיות ממלין אותו עצים מערב שבת והיא דליקה והולכת בשבת, ואסרו להן רחיצה והתירו להן זיעה. נחשדו להיות נכנסין ורוחצין ואמרו: מזיעין היינו. ואסרו להן רחיצה וזיעה. היו שם שתי אמבטיות, אחת של מתוקין {{ירו"מ-הדגשה|שחוממה באור}} ואחת של מלוחין {{ירו"מ-הדגשה|מחמי טבריה}}. נחשדו להיות מגלין את הנסרין ורוחצין במתוקין והן אומרים: במלוחין רחצנו. ואסרו להן את הכל. כיון שנתגדרו היו מתירין להן והולכין. מתירין להן והולכין עד שהתירו להן מי מערה {{שוליים|ג_כג}}וחמי טבריא, ולא התירו הבאת {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות {{ירו"מ-הדגשה|שמא יסחט}}. ומי התיר הבאת {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות? {{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקיבה}}. דתני: ג' דברים התיר {{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקיבה}}: התיר {{ירו"מ-הדגשה|לטמון ב}}עצה שבים, והתיר כצוצרה {{ירו"מ-ביאור|שאם היה בה ארבע על ארבע עושה בה חור ושואב מים.}} {{שוליים|ג_כד}}והתיר הבאת {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות. תמן תנינן: הרוחץ במערה או במי טבריא {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} מסתפג {{ירו"מ-הוסר|אפילו }}בעשר {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות, ולא יביאם בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: <br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כג עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תמן אמרין: חמה מותרת, תולדת חמה אסורה.''' '''רבנן דהכא אמרין: בין חמה בין תולדת חמה מותרת.''' '''מתניתין פליגא על רבנין דהכא: לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה''', שהרי חול ואבק דרכים זה תולדות חמה. '''שנייא היא שהוא עושה חריץ''' - אלא מפני שהוא עושה חריץ. הרי כדי לטמון את הביצה הוא חופר בחול, לכן זה אסור. '''אילו אמר בקמח, יאות''' - ששם כל העניין רק של תולדות חמה ולא שייך בהם חופר, אז זה היה ראיה טובה. '''מתניתין פליגא על רבנין דתמן.''' יש משנה ארוכה שחולקת על רבנן של בבל. '''דתני רבי שמעון בן גמליאל אומר: מגלגלין ביצים על גב גג של סיד רותח ואין מגלגלין ביצים על גבי עפר רותח.''' כלומר מותר על גבי סיד רותח ולא על גבי עפר רותח. בכל מקרה, שניהם זה תולדות חמה. מה ההבדל ביניהם? שבעפר רותח יש עניין של חפירה, שמא יחפור. '''מה עבדין לה רבנן דתמן? פתרין לה חלוקין על רבן שמעון בן גמליאל''' - זה דעת יחיד, וחכמים חוששים מרבי שמעון בן גמליאל ואוסרים אף בגג, כלומר גם אם אין בחול. '''על דעתין דרבנן דתמן מעשה שעשו אנשי טבריא''' - ניחא שהם אסרו, כי הרי מעשה שעשו אנשי טבריא זה בעצם תולדות חמה, אז אסור להם תולדות חמה. אבל '''ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טבריא''' - הרי שייך הדין כמעשה שעשו אנשי טבריא, בעצם ההלכה צריכה להיות כמו מעשה טבריא. ואתה אומר, אלו שביקשו בהם, הם סוברים שזאת חמה אסורה, אבל הלכה לא כמותם, אבל באמת מצד דין מותר. '''מעשה שעשו אנשי טבריא כו':''' '''בראשונה היו סותמין את הקמין מערב שבת ונכנסים ורוחצין בשבת.''' כלומר היו את הפתחים שמהם היו יוצאים אדים, היו סותמים בערב שבת, ואז נכנסים בשבת, פותחים את זה ורוחצים בשבת. '''נחשדו להיות ממלין אותו עצים מערב שבת והיא דליקה והולכת בשבת''', שידלקו כל השבת. '''ואסרו להן רחיצה והתירו להן זיעה''', כי זיעה לא צריך כל כך הרבה, לכן זה מספיק. אם רוצים מים חמים באמת צריך שאש תהיה גם בשבת, אבל אם רוצים רק שיהיה קצת אדים, אז לא צריך. '''נחשדו להיות נכנסין ורוחצין ואמרו: מזיעין היינו. ואסרו להן רחיצה וזיעה.''' '''היו שם שתי אמבטיות, אחת של מתוקין ואחת של מלוחין''', כלומר מחמי טבריה. '''נחשדו להיות מגלין את הנסרין ורוחצין במתוקין והן אומרים: במלוחין רחצנו. ואסרו להן את הכל.''' '''כיון שנתגדרו''', כלומר התחילו להקפיד, '''היו מתירין להן והולכין. מתירין להן והולכין עד שהתירו להן מי מערה וחמי טבריא, ולא התירו הבאת לונטיות.''' כלומר מגבת לא התירו להם, כי אם הוא התנגב בזה, זה כבר רטוב, שמא יבוא לשחות. '''ומי התיר הבאת לונטיות? רבי חנינא בן עקיבה. דתני: ג' דברים התיר רבי חנינא בן עקיבה: התיר עצה שבים''', כלומר בעצה - זה הירוק של המים, '''והתיר כצוצרה''', כלומר אם היה בור ארבע על ארבע, נניח מעל הכנרת, אז הוא התיר לעשות שם חור ולשאוב מים, ורואים כאילו שיש שם איזו מחיצה שיורדת עד המים. '''והתיר הבאת לונטיות''' - התיר להביא מגבת בשבת. '''תמן תנינן: הרוחץ במערה או במי טבריא מסתפג בעשר לונטיות, ולא יביאם בידו.''' כלומר, אפילו יסתפג בעשר לונטיות כך שאין כמעט מים, ולא שייך לו שם לשחות, גזרו. אמר שמואל - מה יעשה אדם שלמד רק את המשנה שאסרה ולא היה לב לו לחזור עוד, ולכן לא ידע שדעת המשנה קודם עד שלא התירו הבאת לונטיות, הרי אחרי זה התירו את זה. אז אומר שמואל, מה יעשה מי שלא למד את כל המשניות ואת כל ההלכות - הוא יכול להיעצר במשנה הזאת שאומרת שאסור, אפילו יסתפג בעשר לונטיות לא יביאם, והוא לא הגיע למשנה שאומרת שהתירו את זה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כג ב}} {{סוף}} <span id="דף_כד_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף כד.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כד.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כד|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">46</span></div> {{ירו"מ-הוסר|אמר }}מה יעביד הדין סבורא {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|שלמד רק את המשנה שאסרה ולא}} יליף ולא שימש {{ירו"מ-הוסר|והדא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולכן לא ידע דהדא}} מתניתין קודם עד שלא {{ירו"מ-הוסר|התירוה}}{{ירו"מ-הדגשה|התירו}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}באת {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{תנא-ירו"מ|רבי}} התיר {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות. תני: אין משתטפין {{שוליים|ג_כה}}לא בחמין ולא בצונן. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודא בר פזי}}: {{ירו"מ-הוסר|ודא}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} מתניתין קודם עד שלא התירו חכמים חמי טבריא. דתני: הרוחץ בחמי טבריא, הוא מזלף על עצמו, אבל אחרים לא יזלפו לו {{ירו"מ-ביאור|שישנה מדרך שעושים בחול.}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן מנסיא}} אומר: אף הוא לא יזלף על עצמו, מפני שהוא מרבה את ההבל {{ירו"מ-ביאור|והרי עדין אסרו את הזעה,}} ומכבד את הקרקע. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא בר יצחק}} עאל מיסחי עם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ממל}} {{ירו"מ-הדגשה|במרחץ של}} {{ירו"מ-הוסר|בטרים}}{{ירו"מ-הדגשה|טרים}} בר יטסס. חמא חד בר נש מזליף על גרמיה, אמר לו: כזה אסור בשבת, מפני שהוא מרבה את ההבל ומכבד את הקרקע. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} הוו חורנין מזלפין ונפל עליו, והוא אמר {{ירו"מ-ביאור|שאחרים יזלפו עליו.}} והא {{אמורא-ירו"מ|רבי לוונטי}} עאל מיסחי עם {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}? חמא חד בר נש מזליף על גרמיה, {{ירו"מ-הוסר|אל}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לית אנן צריכין חששין ליחידייא {{ירו"מ-הדגשה|דעל עצמו מותר}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק רובא}} עאל מיסחי עם {{תנא-ירו"מ|רבי}}, אמר לו: מהו מיתן צלוחיתא {{ירו"מ-הדגשה|שמן}} גו עגלתא {{ירו"מ-ביאור|בריכה עגולה שבה הרתיחו את המים?}}, אמר לו: הבא גו נטלא {{שוליים|ג_כו}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}היא נעשית ככלי שני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אידי}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ, והלכות בית הכסא בבית הכסא. כהדא ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} עאל מיסחי עם {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, אמר ליה: מהו לקנח? אמר ליה: אסור. {{שוליים|ג_כז}}מהו להדיח? אמר ליה: אסור. ולא כן {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} שאיל ל{{אמורא-ירו"מ|רב}}: מה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לענות אמן במקום מטונף? והוא אמר: {{שוליים|ג_כח}}אסור. ואסור דאמרית לך אסור {{ירו"מ-הדגשה|היה לי להגיד במרחץ}}. אשכח תנאי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני: {{שוליים|ג_כט}}אין שואלין הלכות המרחץ והלכות הכסא בבית הכסא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אם ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב כו'. חמין שהוחמו ביום טוב וכן חמין שהוחמו מערב שבת לשבת, {{אמורא-ירו"מ|רב}} ו{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} חד אמר: {{שוליים|ג_ל}}מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו, וחרנה אמר: מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו, הוי {{אמורא-ירו"מ|רב}} דו אמר: מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. חד פילוסופיוס שאל ל{{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואיכא דאמרי}} אבלט שאל ל{{אמורא-ירו"מ|לוי סריסא}}: אמאי מותר לשתות {{שוליים|ג_לא}}ואסור לרח{{ירו"מ-הדגשה|ו}}ץ? אמר לו: אם תראה סריס מחבק עם אשתך, שמא אינו רע לך? אמר לו: אין. אמר לו: ומכי הוא לה כלום? אמר לו: שלא תתפרץ {{ירו"מ-הדגשה|עם אחרים}}. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} שלא יתפרצו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי, לזה דחיתה בקנה, לנו מה את משיב? אמר להם: והלא כבר נאמר ([[שמות יב טז|שמות בא יב טז]]) "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" {{ירו"מ-הדגשה|ורחיצת כל הגוף אינה שוה לכל נפש}}. מולייר הגרוף, שותין ממנו בשבת.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כד עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף כ"ד. מתחילים מהשורה השנייה. אומרת הגמרא: רבי ירמיה ורבי זעירא ורב יהודה אמרו בשם שמואל: '''רבי התיר לונטיות'''. תני: '''אין משתטפין לא בחמין ולא בצונן'''. אמר רבי יודא בר פזי: מתניתין קודם עד שלא התירו חכמים חמי טבריא. ותני: '''הרוחץ בחמי טבריא, הוא מזלף על עצמו, אבל אחרים לא יזלפו לו''' כדי שישנה טיפה ממה שעושים בחול. רבי שמעון בן מנסיא אומר: '''אף הוא לא יזלף על עצמו, מפני שהוא מרבה את ההבל ומכבד את הקרקע'''. כלומר למרות שבעצם התירו להתרחץ בחמי טבריא במי המערה, עדיין אבל אסור לזלף. אסור לזלף אפילו על עצמו מפני שהוא מרבה את ההבל, ולהזיע עדיין לא התירו. רבי אחא בר יצחק עאל מיסחי עם רבי אבא בר ממל בר יטסס. זה שם של אדם שלא היה לו בית מרחץ. חמא חד בר נש מזליף על גרמיה. אמר לו: '''כזה אסור בשבת, מפני שהוא מרבה את ההבל ומכבד את הקרקע'''. מה הדבר כזה? זה היה מדובר ביום חול. אז אמר לו: כזה דבר בשבת אסור, כי הוא מרבה את ההבל ומכבד את הקרקע. רבי אבהו הוו חורנין מזלפין ונפל עליו, והוא אמר. כלומר אחרים זלפו על עצמם וזה עף עליו, והוא אסר את זה. ואומרת הגמרא: והא רבי לוונטי עאל מיסחי עם רבי יונה, חמא חד בר נש מזליף על גרמיה, ואמר: '''לית אנן צריכין חששין ליחידייא'''. כי על עצמו הרי מותר, אז הוא התיר את זה. ואומרת הגמרא: רבי יצחק רובא עאל מיסחי עם רבי, אמר לו: מהו מיתן צלוחיתא גו עגלתא. כלומר אם מותר לתת צלוחית שמן בתוך הבריכה של המים, ששם היה זה בעצם כלי ראשון. מים חמים, כשהשמן יהיה טיפה יותר נוזלי ויהיה קל לשוך אותו. אמר לו: הבא גו נטלא היא נעשית ככלי שני. כלומר שים את המים החמים בתוך כלי שני, ואת הצלוחית שים בתוכו. אמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי: '''שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ, והלכות בית הכסא בבית הכסא'''. כהדא דרבי שמעון בן אלעזר עאל מיסחי עם רבי מאיר, אמר ליה: מהו לקנח? אמר ליה: אסור. מהו להדיח? אמר ליה: אסור. ואומרים ששאל אותו שאלות במרחץ והוא ענה לו. ואומרת הגמרא: ולא כן שמואל שאיל לרב: מה לענות אמן במקום מטונף? והוא אמר: אסור, ואסור דאמרית לך אסור. כלומר זה שאמרתי לך שאסור - גם זה אסור היה להגיד לי, להגיד לך. כי לא אומרים דברים כאלה במרחץ. ואומרת הגמרא: אשכח תנאי תני: '''אין שואלין הלכות המרחץ והלכות הכסא בבית הכסא'''. יש ברייתא שאומרת שאין לומר גם את זה - אפילו הלכות שקשורות למרחץ אסור לומר במרחץ, ולהלכות בית הכיסא אסור להגיד בבית הכיסא. למדנו במשנה: אם ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב. אומרת הגמרא: '''חמין שהוחמו ביום טוב וכן חמין שהוחמו מערב שבת לשבת''', רב ושמואל, חד אמר: '''מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו''', וחרנה אמר: '''מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים'''. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל: מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו, הוי רב דו אמר: מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. ואומרת הגמרא: חד פילוסופיוס שאל לבר קפרא, אבלט שאל ללוי סריסא - אבלט השואל, שאל את לוי הסריס. אמר: אמאי מותר לשתות ואסור לרחוץ? אמר לו: אם תראה סריס מחבק עם אשתך, שמא אינו רע לך? אמר לו: אין. אמר לו: ומכי הוא לה כלום? הרי הוא לא עושה כלום. אמר לו: שלא תתפרץ - עם אחרים. אמר ליה: שלא יתפרצו. כן, תתיר להם להתרחץ, אז יבואו גם לחמם בשבת. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי, לזה דחיתה בקנה, לנו מה את משיב? אמר להם: והלא כבר נאמר '''"אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם"'''. ורחיצת כל הגוף אינה שווה לכל נפש - לרחוץ פנים, ידיים, רגליים, זה שווה לכל נפש, כולם עושים את זה, אבל להתרחץ כל הגוף זה לא דבר שווה לכל נפש, ולכן אסור לחמם מים כדי לרחוץ כל גופו. ואומרת הגמרא: '''מולייר הגרוף, שותין ממנו בשבת'''. אמרנו שמוליאר זה בעצם כלי שיש לו בצד עוד איזה כלי קיבול קטן לגחלים, אז אם גרוף - כלומר גרוף את הגחלים - מותר לשתות בשבת. אומרת הגמרא: '''הא אם אינו גרוף, לא'''. אפילו אם זה כתום, אסור. {{סוף}}</div> <span id="דף_כד_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כד|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">47</span></div> הא אם אינו גרוף {{ירו"מ-הדגשה|אפילו הוא קטום}}, לא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שיין}}: מפני שהגחלים נוגעות בגופו. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה בריה דרבי הילל}}{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: מפני שהרוח נכנסת בגופו והגחלים בוערות {{ירו"מ-הדגשה|והקטימה בטלה ודאי}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: מפני שהוא עשוי פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שמחוברים בבדיל או עופרת ו}}הוא מתיירא שמא נתאכל דיבוקו והוא מוסיף מים. אנטיכי, אף על פי שגרופה, אין שותין ממנה. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מפני שהיא מתחממת מכתליה. רבנן דקיסרין ו{{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: אם היתה גרופה ופתוחה, מותר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ד|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ד"> <strong>מתני':</strong> מיחם שפינהו {{שוליים|ג_לב}}לא יתן לתוכו מים צונין בשביל שייחמו, אבל נותן הוא לתוכו ולתוך הכוס כדי להפשירן.<br><strong>גמ':</strong> {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר בריה דרבי חייא בר אבא}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לא שנו {{ירו"מ-הדגשה|שנותן מים}} אלא לתוך הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כלי שני}}, הא לתוכו {{ירו"מ-ביאור|של המיחם,}} לא {{ירו"מ-ביאור|ואפילו אם יתן הרבה מים אסור שחוששים שמא יתן מעט.}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לא תני {{ירו"מ-ביאור|אי אפשר להעמיד את שיטתו}} {{ירו"מ-הוסר|ר יוחנן }}על סיפא {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא תני על רישא. {{ירו"מ-הדגשה|הרי ברישא משמע שלא יתן לתוכו מים צונין}} בשביל שייחמו, הא להפשירן {{ירו"מ-הדגשה|מותר. ובסיפא נאמר: אבל נותן הוא לתוכו, משמע שאפילו לתוכו מותר אם נותן הרבה מים}}.{{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הוסר|אתא}}{{ירו"מ-הדגשה|אתו}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהנא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}} {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: {{ירו"מ-הדגשה|בין בתוכו בין בכוס}} אם לחממן אסור, אם להפשירן מותר. תני: נותנין חמין לתוך צונין, אבל לא צונין לתוך חמין {{ירו"מ-ביאור|דתתאה גבר}}. כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}. ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: {{שוליים|ג_לג}}בין חמין לתוך צונין בין צונין לתוך חמין מותר. במה דברים אמורים? בכוס. אבל באמבטי {{ירו"מ-ביאור|כלי ראשון,}} חמין לתוך צונין מותר, וצונין לתוך חמין אסור. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן מנסיא}} מתיר {{ירו"מ-הדגשה|אף בכלי ראשון בנותן הרבה מים בכדי להפשיר}}. אתיא ד{{אמורא-ירו"מ|רב}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן מנסיא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוחנן בן נורי}} {{ירו"מ-הדגשה|שבכלי ראשון אוסר אף להפשיר. ד}}תני {{תנא-ירו"מ|רבי יוחנן בן נורי}} אומר: {{שוליים|ג_לד}}ממלא הוא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה, לא בשביל שתיחם אלא בשביל שתפיג צינתה. יורד הוא אדם וטובל בצונן ועולה ומתחמם כנגד המדורה. דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. וחכמים {{שוליים|ג_לה}}אוסרין. ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כחכמים}}. יאות אמר {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בא רק להפשיר, שהרי יותר מכך יכוה}}. ומה טעמון דרבנן? ייבא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} להפשיר במקום שאין היד שולטת. אפי' במקום שאין היד שולטת, עד איכן? {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בר פזי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בן חנינה}}: עד שיהא נותן ידו לתוכה והיא נכוית. הכל מודין בכלי שני שהוא מותר. מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כד עמוד ב'''{{ש}}</span> ואומרת הגמרא: אמר רבי שיין: '''מפני שהגחלים נוגעות בגופו'''. כלומר הסיבה שאם הגחלים - אם זה כתום - אסור, זה כיוון שהגחלים נוגעות בגוף שאמרנו שיש שם כלי של מים וצמוד אליו כלי של גחלים, הכלי של הגחלים נוגע בכלי של המים. רבי חנינה בריה דרבי הילל אמר: '''מפני שהרוח נכנסת בגופו והגחלים בוערות'''. כלומר הוא אמר שהכתם לא יעזור הרבה, כי הרוח מהר מאוד תבעיר את זה. אמר רבי יוסי ברבי בון: '''מפני שהוא עשוי פרקים פרקים''' שמחוברים בבדיל או בעופרת, '''והוא מתיירא שמא נתאכל דיבוקו והוא מוסיף מים'''. כלומר האדם מפחד שמא הכלי הזה יינתך, כלומר העופרת או הבדיל יותכו ואז הכלי יתפרק, ולכן אם הוא יראה שנגמרו המים אז הוא ילך ויוסיף מים, וזה כבר ממש מבשל בשבת. ואומרת הגמרא: '''אנטיכי, אף על פי שגרופה, אין שותין ממנה'''. אמרנו אנטיכי זה כלי בתוך כלי, שהכלי התחתון מכיל גחלים, ובכלי העליון יש מים. אז אין שותין ממנה. רבי חנניה, רבי יוסי, רבי אחא ורבי אבא אמרו בשם רבי יוחנן: '''מפני שהיא מתחממת מכתליה'''. כלומר כיוון שהכתלים עצמם, גם אם זה גרוף, הם עבים יחסית והם שומרים את החום, ולכן זה אסור. רבנן דקיסרין ורב הונא בשם רב: '''אם היתה גרופה ופתוחה, מותר'''. כי אם זה גרוף ופתוח, גם כן שהרוח נכנסת ומקררת את זה, אז אין מקום לאסור. הרי אתם רואים במשנה: '''מיחם שפינהו לא יתן לתוכו מים צונין בשביל שייחמו, אבל נותן הוא לתוכו ולתוך הכוס כדי להפשירן'''. אומרת הגמרא: רבי אבא בר בריה דרבי חייא בר אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן: '''לא שנו אלא לתוך הכוס''', שזה כלי שני, '''הא לתוכו''' - כלומר לתוך המיחם - לא. אפילו אם ייתן הרבה מים אסור, כי חוששים שמא ייתן מעט. אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי אבא. רבי יוחנן לא תני על סיפא ולא תני על רישא. כלומר רבי יוחנן לא מסתדר לא עם הרישא ולא עם הסיפא, כי משניהם - גם מהרישא וגם מהסיפא - משמע שמותר לתת הרבה מים. הרי ברישא משמע '''בשביל שייחמו''' - שלהפשיר, אם הוא שם כמות כדי שזה יפשיר אותם ולא יחמם אותם, אז מותר. וגם בסיפא: '''הא להפשירן''', משמע שאפילו לתוכו של המיחם מותר אם הוא נותן הרבה מים. אז זה בכל מקרה מותר, ורבי יוחנן לא כמו הרישא ולא כמו הסיפא. אומרת הגמרא: רבי אבא בר כהנא ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''אם לחממן אסור, אם להפשירן מותר'''. אם הוא שם כמות גדולה של מים שרק יפשיר, זה מותר. תני: '''נותנין חמין לתוך צונין, אבל לא צונין לתוך חמין'''. כי אז שתתא גבר - התחתון הוא גובר, כי בעצם ככה זה גם באש - החום מלמטה והכלי מלמעלה, ולכן יש מקום לגזור. זה '''כדברי בית שמאי'''. לפי בית שמאי מותר לתת רק אם התחתון הוא הצונן ואתה מוסיף מים חמים מלמעלה, אבל הפוך יהיה אסור. '''ובית הלל אומר: בין חמין לתוך צונין בין צונין לתוך חמין מותר''', '''במה דברים אמורים? בכוס''' - שזה כלי שני. '''אבל באמבטי''' - שזה כלי ראשון - '''חמין לתוך צונין מותר, וצונין לתוך חמין אסור'''. כי הוא כלי ראשון, כלומר מדובר שהוא לא על האש, כשהוא לא על האש אז גם לפי בית הלל מותר לתת רק חמין לתוך צונין ולא הפוך, כיוון ששתתא גבר. '''ורבי שמעון בן מנסיא מתיר''' - אף בכלי ראשון, אם הוא נותן הרבה מים בכדי להפשיר. הוא אומר לא משנה - אפילו אם התחתון הוא מים חמים, אם הוא נותן מספיק מים כדי להפשיר, אז מותר. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרב כרבי שמעון בן מנסיא'''. רב שאמר שמותר לתת מים אם זה כדי להפשיר, זה כמו רבי שמעון בן מנסיא. '''ורבי יוחנן כרבי יוחנן בן נורי''', שהוא סובר שבכלי ראשון אסור אפילו כדי להפשיר, מהחשש שמא פעם הבאה הוא ייתן פחות. ותני, איפה ראינו את זה? '''תני רבי יוחנן בן נורי אומר: ממלא הוא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה, לא בשביל שתיחם אלא בשביל שתפיג צינתה. יורד הוא אדם וטובל בצונן ועולה ומתחמם כנגד המדורה, דברי רבי מאיר. וחכמים אוסרין. ורבי יוחנן''' - סובר כמו חכמים. אומרת הגמרא: '''יאות אמר רבי מאיר'''. הרי אם הוא בא רק להפשיר, כשהוא שם את הידיים כנגד האש, או שהוא התרחץ בצונן והולך להתחמם, בוודאי איפה שהוא עומד זה רק כדי להפשיר, ולא כי אחרת הרי הוא יחווה אם הוא יישאר שם יותר. אז מה טעם דרבנן דמסרין? אומרת הגמרא: '''יבוא כי אדם אמר רבי זעירא בשם רב יהודה: מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת'''. כלומר במקום שאין היד שולטת, אפילו להשאיר את זה זמן קצר רק כדי להפשיר - אסור. שואלת הגמרא: '''אפילו במקום שאין היד שולטת, עד איכן?''' מה זה נקרא אין היד שולטת? רבי יודה בר פזי ורבי סימון בשם רבי יוסי בן חנינה: '''עד שיהא נותן ידו לתוכה והיא נכוית'''. אז זה הכוונה אין היד שולטת - שברור שהמקום חם, כלומר מקום שאם ישים את היד שם היא תיכווה, שם אסור. אומרת הגמרא: '''הכל מודין בכלי שני שהוא מותר'''. שואלת הגמרא: '''מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני?''' אמר רבי יוסי: כאן היד שולטת וכאן היד אינה שולטת. כלומר כלי שני יותר קר. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כד ב}} {{סוף}} <span id="דף_כה_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף כה.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כה.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כה|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">48</span></div> היד שולטת וכאן אין היד שולטת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: כאן וכאן אין היד שולטת, אלא עשו הרחק לכלי ראשון {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שכשהוא על האש זה איסור תורה, ואסרו אף שאינו על האש}} ולא עשו הרחק לכלי שני. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ההן פינכא דאורזא מסייע ליה לאבא, ההן פינכא דגריסא מסייע ליה לאבא. דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועד כדון הוא רותח {{ירו"מ-הדגשה|רואים שגם כלי}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שני}} {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו שלישי יכול להיות רותח, אלא שלא גזרו בכלי שני}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ה|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_לו}}האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין, לא יתן לתוכן תבלין. אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.<br><strong>גמ':</strong> מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה? {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} אמר: {{שוליים|ג_לז}}אסור {{ירו"מ-הוסר|ועירוי}}{{ירו"מ-הדגשה|דעירוי}} {{ירו"מ-הדגשה|מכלי ראשון}} ככלי ראשון הוא {{ירו"מ-הדגשה|ואסור}}. חיילה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בין קדשים קלים בין קדשי קדשים טעונים שטיפה ומרוק}}, אחד שבישל בו אחד שעירה לתוכו רותח {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שעירוי כבישול}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תמן כלי חרס בולע {{ירו"מ-הדגשה|אף בעירוי}}, תבלין אינן מתבשלין {{ירו"מ-הדגשה|בעירוי}}. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: והתני אף בכלי נחושת כן? אית לך למימר כלי נחושת בולע? מהו לערות מן הקילוח {{ירו"מ-ביאור|כגון שמשליך התבלין באמצע הקילוח?}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה בריה דרבי הילל}}: מחלוקת {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר גופתא}} בעא קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: עשה כן {{ירו"מ-ביאור|עירה}} בשבת, חייב משום מבשל? עשה כן בבשר וחלב, חייב משום מבשל? אמר לו: כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ואי זהו חלוט {{ירו"מ-ביאור|בישול}} ברור {{ירו"מ-הדגשה|שאף אם יאפה אחר כך פטור מחלה}}? כל שהאור מהלך תחתיו. {{ירו"מ-הוסר|וכא}}{{ירו"מ-הדגשה|אף הכא}}: איזהו תבשיל ברור? כל שהאור מהלך תחתיו {{ירו"מ-הדגשה|אבל עירוי לא. תנן}}: {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} אומר: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}: מלח {{ירו"מ-הוסר|בציר}}{{ירו"מ-הדגשה|כציר}}, יין {{ירו"מ-הוסר|בחומץ משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|כחומץ}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ו|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_לח}}אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן. ואם נתנו מבעוד יום, מותר. ואין ניאותין ממנו, לפי שאינו מן המוכן. {{ירו"מ-הדגשה|מטלטלין נר חדש אבל לא ישן}}. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|גמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}}:{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת}}.<br><strong>גמ':</strong> {{אמורא-ירו"מ|רבי חגי}} בעי: כבה מבעוד יום ונתודע לו משחשיכה {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? חברייא בעו: כבה בשבת ונתודע לו בשבת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין לך ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דבר שהוא בעינו {{ירו"מ-ביאור|שהוא ראוי לשימוש}} ואינו בהכנו<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כה עמוד א'''{{ש}}</span> '''ירושלמי שבת דף כה''' אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף כ"ד. מתחילים מהשורה השנייה. אומרת הגמרא רבי ירמיה ורבי זירא, רבי יהודה אמר בשם שמואל, רבי התיר על אומתיות. תני הם משתתפים לא בחמין ולא בצונן. אמר עדה בר פזי אדם מתניתין קודם עד שלא התירו חכמים חמי טבריה. ותני האוחז בחמי טבריה הוא מזלף על עצמו, אבל אחרים לא יזלפו לו כדי שישנה טיפה ממה שעושים בחול. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא לא זולף על עצמו מפני שהוא מרבה את האבל ומכבה את הקרקע. כלומר, למרות שבעצם התירו להתרחץ בחמי טבריה במי מערה, עדיין אבל אסור לזלף, אפילו על עצמו, מפני שהוא מרבה את האבל ולהזיע עדיין לא התירו. רבי אחא בר יצחק אזל מיסתכי עם אבא בר מימל במרחץ של טרימבי, שם של אדם שלא היה לו בית מרחץ. חד בר נש פזלף על גופיה, רבה אדם חד, ומטים, משפריץ על עצמו. אמר ליה כזה אסור בשבת מפני שהוא מרבה את האבל הוא מכבה את הקרקע. מה הדבר כזה? היה מדובר ביום חול. אז אמר לו כזה דבר בשבת אסור כי הוא מרבה את האבל, מכבה את הקרקע. רבי אבהו, אף ואחרים זלפים נפל עליו והוא אסר. כלומר אחרים זילפו על עצמם וזה נפל עליו. הוא אסר את זה. ואתא גמר והא רבי יונתן אזל מיסתכי עם רבי יונה. חד בר נש פזלף על גופיה ואמר לית לנו צריכין חשין ליחידא, כי על עצמו הרי מותר. אז הוא התיר את זה. ואתא גמר רבי יצחק רבעי אזל מיסתכי עם רבי, אמר ליה מה הוא מיתן צלוחית שמן גועא גלתא. כלומר אם מותר לתת צלוחית שמן בתוך הבריכה של המים, ששם היה זה בעצם כלי ראשון, מים חמים, כשהשמן יהיה טיפה יותר נוזלי ויהיה קל לשוך אותו. אמר ליה הוא, הוא גל אתא נטלא, שכלי שני ואז זה מותר. כלומר, שים את המים חמים בתוך כלי שני ואת הצלוחית שים בתוכו. אמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי: שואלין להלכות המרחץ בבית המרחץ ולהלכות בית הכיסא בבית הכיסא. רבי שמעון אזל מיסתכי עם רבי מאיר. אמר ליה מה הוא לקלח? אמר ליה אסור. מה הוא להדיח? אמר ליה אסור. ואומרים שאל אותו שאלות להלכות המרחץ הוא ענה לו. ואתא גמר, ולאוכן אמר שמואל, שמואל שאל את רב מהו לאנוס אמן במקום מטונף? הוא אמר לו אסור, ואסור דאמרית לך, כלומר זה שאמרתי לך שאסור, גם זה אסור היה להגיד לך, כי לא אומרים דברים כאלה במרחץ. ואתא גמרא אשכח תנאי ותני: אין שואלין בהלכות המרחץ בבית המרחץ, ולהלכות בית הכיסא בבית הכיסא. כן, יש ברייתא שאומרת שלא גם את זה, אפילו הלכות שקשורות למרחץ אסור לומר במרחץ. ולהלכות בית הכיסא אסור להגיד בבית הכיסא. תנן, למדנו במשנה: אם ביום טוב חמין שיוחמו ביום טוב. אמרה התם הגמרא: חמין שיוחמו ביום טוב, וכן חמין שיוחמו מערב שבת לשבת. רב ושמואל, חד אמר מרחיץ בהם פניו, ידיו ורגליו, ואוחרנא אמר מרחיץ בהם כל גופו איברים איברים. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. ממה דתני שמואל מרחיץ בהם פניו, ידיו ורגליו, אז ענה רב דאמר מרחיץ בהם כל גופו איברים איברים. ואתא גמר: חד פילוסופוס שאל לבר כפרא. והכי דמר, שאלת שאל ללוי - אוולת, שהיה סריס, שאל את לוי. אמר: אם מותר לשתות ואסור לרחוץ? אמר לי: אם תראה סריס מחבק את אשתך, השמח לך? אמר לו: כן, נראה לי. אמר לו: מה אכיל להו כלום? הרי הוא לא עושה כלום. אמר לו: שלא תתפרץ עם אחרים. אמר לו: אף הכא שלא יתפרצו, תתיר להם להתרחץ, אז יבואו גם לחמם בשבת. כיוון שיצא, אמרו תלמידיו: רבי, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להם: הלא כבר נאמר "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", ורחיצת כל הגוף אינה שווה לכל נפש. כלומר לרחוץ פנים, ידיים, רגליים, זה שווה לכל נפש, כולם עושים את זה. אבל להתרחץ כל הגוף זה לא דבר שווה לכל נפש, ולכן אסור לחמם מים כדי לרחוץ כל גופו. ואתא גמר: '''מוליאר הגרוף, שותין ממנו בשבת'''. אמרנו שמוליאר זה בעצם כלי שיש לו בצד עוד איזה כלי קיבול קטן לגחלים. אז אם גרפו את הגחלים, מותר לשתות בשבת. ואתא גמר: '''אם אינו גרוף, אפילו אם זה כתום, אסור'''. ואתא גמר, אמר רבי זעירא: מפני שהגחלים נוגעות בגופו. כלומר הסיבה שאם הוא כתום אסור, זה כיוון שהגחלים נוגעות בגוף - שאמרנו שיש שם כלי של מים, וצמוד אליו כלי של גחלים, הכלי של הגחלים נוגע בכלי של המים. רבי חנינא בריה דרב אילא אמר: מפני שהרוח נכנסת בגופו וגחלים בוערות והכתיבה בצלע - ודאי, הוא אמר הכתיבה לא תעזור הרבה כי הרוח מהר מאוד תבעיר את זה. אמר רבי יוסי ברבי בון: מפני שעשוי פרקים פרקים שמחוברים בבדיל או בעופרת, ומתיירא שמא יתעקל דיבקו והוא מוסיף מים. כלומר האדם מפחד שמא הכלי הזה, כלומר העופרת או הבדיל, יותכו, ואז הכלי יתפרק, ולכן אם הוא יראה שנגמרו המים אז הוא ילך ויוסיף מים, וזה כבר ממש מבשל בשבת. ואתא גמר: '''אנטיכי, אף על פי שגרופה אין שותין ממנה'''. אמרנו אנטיכי זה כלי בתוך כלי - שהכלי התחתון מכיל גחלים, ובכלי העליון יש מים, ולכן אין שותה ממנה. רבי חנינא ורבי ירמיה ורבי אחא אמרו בשם רבי יוחנן: מפני שהיא מתחממת מקטליה. כלומר כיוון שהקטלים עצמם, גם אם זה גרוף, הם עבים יחסית והם שומרים את החום ולכן זה אסור. רבנן דקסרין ורב הונא אמרו בשם רב: אם היתה גרופה ופתוחה מותר. כי אם זה גרוף ופתוח, הרוח נכנסת ומקררת את זה, אז אין מקום לאסור. '''פרק ג'''' אומרת המשנה: '''מי חם שפינהו לא יתן לתוכו מים צוננים בשביל שיחמו, אבל נותנו הוא לתוך הכוס או לתוך הקיתון כדי שיצננו'''. אומרת הגמרא, רבי אבא בר ברדי רבי חייא בר אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן: לא שנו שנותן מים אלא לתוך הכוס, שזה כלי שני, אבל לתוך המי חם עצמו אסור, אפילו אם ייתן הרבה מים אסור, כי חוששים שמא ייתן מעט. אמר רבי מנא: קשייתא קמיה רבי אבא: רבי יוחנן לא תני על סיפא ולא תני על רישא. כלומר רבי יוחנן לא מסתדר לא עם הרישא ולא עם הסיפא, כי הרי משניהם - גם מהרישא וגם מהסיפא - משמע שמותר לתת הרבה מים. הרי ברישא משמע '''לא ייתן לתוכו מים צוננים בשביל שיחמו''' - משמע שלהפשיר, אם הוא שם כמות כדי שזה יפשיר אותם, מותר. וגם בסיפא נאמר "אבל נותן לתוכן", משמע שאפילו לתוכו של המי חם מותר אם הוא נותן הרבה מים. אז זה בכל מקרה מותר. אז רבי יוחנן לא כמו הרישא, לא כמו הסיפא. אומרת הגמרא, אתא רבי אבא בר כהנא ורבי חייא בר אשי ואמרו בשם רב: בין בתוכו בין בכוס, אם לחממן אסור, אם להפשירן מותר. אם הוא שם כמות גדולה של מים שרק יפשיר - זה מותר. תני: '''נותנין חמין לתוך צונן, אבל לא צונן לתוך חמין''', כי הזריז - תתא גבר. התחתון הוא הגובר, כי בעצם ככה זה גם אש - החום מלמטה והכלי מלמעלה, ולכן יש מקום לגזור. זה כדברי בית שמאי. שמותר לתת רק אם התחתון הוא הצונן ואתה מוסיף מים חמים מלמעלה, אבל הפוך יהיה אסור. '''בית הלל אומרים בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין מותר'''. אבל בכוס, שזה כלי שני. אבל באמבטי שזה כלי ראשון, אז גם בית הלל מודים ש'''נותנין חמין לתוך צונן''' ולא לתוך חמין אסור. כי כלי ראשון כמובן מדובר שהוא לא על האש, אז גם לפי בית הלל מותר לתת רק חמין לתוך צונן ולא הפוך, כיוון שתתא גבר. '''ורבי שמעון בן אלעזר מתיר אף בכלי ראשון''' אם הוא נותן הרבה מים כדי להפשיר. הוא אומר לא משנה, אפילו אם התחתון הוא מים חמים, אם הוא נותן מספיק מים כדי להפשיר אז מותר. ואתא גמרא: אטו רב כרבי שמעון בן אלעזר. רב שאמר שמותר לתת מים אם זה כדי להפשיר, זה כמו רבי שמעון בן אלעזר. ורבי יוחנן שאמר שאסור, זה כמו רבי יוחנן בן נורי, שהוא סובר שבכלי ראשון אסור אפילו כדי להפשיר, מהחשש שמא פעם הבאה הוא ייתן פחות. ותני, איפה ראינו את זה? דתני, '''רבי יוחנן בן נורי אומר: ממלא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה, לא בשביל שתחם, אלא בשביל שתפיג צנתה. יורד אדם וטובל בצונן ועולה ומסתפג כנגד המדורה, דברי רבי מאיר. וחכמים אוסרין'''. ורבי יוחנן סובר כמו חכמים. אומרת הגמרא, לכאורה תיתי מרבי מאיר. הרי אם הוא בא רק להפשיר, כשהוא שם את הידיים כנגד האש או שהוא התרחץ בצונן והוא הולך להתחמם, אז זה ודאי - איפה שהוא עומד זה רק כדי להפשיר ולא כדי להתחמם, כי אחרת הרי הוא ייחווה אם הוא יישאר שם יותר. אז מה טעם דרבנן, מה הם אוסרים? אומרת הגמרא, אמר רבי זעירא בשם רבי יהודה: '''מותר להפשיר במקום שהיד שולטת בו, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת בו'''. כלומר במקום שאין היד שולטת, אפילו להשאיר את זה זמן קצר רק כדי להפשיר - אסור. שואלת הגמרא, מקום שאין היד שולטת בו עד כדון? מה זה נקרא "אין היד שולטת בו"? רבי אבהו פזי ורבי שמעון אמרו בשם רבי יוסף ברבי חנינא: עד שנותן אותו ותרד עליו וכבתה - זה הכוונה אין היד שולטת בו. כלומר, ברור שהוא במקום חם, אבל מקום שאם ישים את היד שלו היא תיכווה, שמה אסור. אומרת הגמרא, הכל מודים בכלי שני שהוא מותר. שואלת הגמרא, מה בכלי ראשון לכלי שני? אמר רבי יוסי: '''כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת'''. כלומר כלי שני יותר קר. אמר רבי יונה: לא, '''כאן וכאן אין היד שולטת'''. כלומר כלי שני הרי פעמים הרבה יותר חם אפילו מכלי ראשון, אלא שעשו הרחק לכלי ראשון, כיוון שמהתורה רק כלי ראשון שהוא על האש - רק זה אסור מהתורה. כלי ראשון שהוא לא על האש לא אסור מהתורה. אז חכמים גזרו גם בכלי ראשון שהוא לא על האש, אבל לא עשו הרחק לכלי שני. כלי שני זה כבר הרחקה רחוקה מדי - בכלי שני לא עשו הרחק ולכן מותר לתת לתוך כלי שני. אמר רבי מנא: '''ההן פינכא דאורזא מסייע ליה לאבא'''. כלומר כלי של אורז שמוציאים את האורז מתוכו, אפילו אם מעבירים אותו כמה כלים הוא עדיין רותח. רואים מכאן שהחום לא קשור לכלי ראשון או שני או שלישי, כי בעצם החום נשמר, כמו לדוגמה באורז וכדומה, נשמר אפילו אם מעבירים אותו כמה כלים. '''והדין פינכא דגריסא''' גם כן '''מסייע ליה לאבא'''. שוב פעם, '''דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועד כדון הוא רותח'''. רואים שגם כלי שני, אפילו שלישי, יכול להיות רותח, אלא שבעצם לא גזרו חכמים בכלי שני. {{סוף}}</div> <span id="דף_כה_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כה|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} אלא דבר אחד בלבד {{ירו"מ-הדגשה|נר הדולק בשבת שהוא מוקצה מחמת איסור}}. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הרי {{ירו"מ-הדגשה|מותר}} שמן בנר, הרי בעינו הוא ואינו בהכנו {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|לכן}}{{ירו"מ-הדגשה|מודה שאני התם דלכך}} נתנו משעה ראשונה שיכלה בנר {{ירו"מ-הדגשה|ודחאו בידים}}. התיב {{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}}: הרי חיטין {{ירו"מ-הוסר|בזריעה}}{{ירו"מ-הדגשה|שזרעם}}, בעינן הן ואינו בהכנו {{ירו"מ-הדגשה|אף התם}} לכך נתנו משעה ראשונה שיכלו בקרקע. התיבון: הרי ביצים לאפרוחים, הרי בעינן הן ואינן בהכנן, לכך נתנן משעה ראשונה שיעשו אפרוחים. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: הרי עיטורי סוכה, הרי בעינן הן ואינן בהכנן. שנייא היא דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי}}: כל שבעה הן בטילין על גב סוכה {{ירו"מ-הדגשה|שהוקצה למצוותו}}, מיכן והילך {{ירו"מ-ביאור|בשמיני עצרת,}} בהכנו הן. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי חיננה}}: הרי מוכין {{ירו"מ-ביאור|מוקצה מחמת חסרון כיס}} {{ירו"מ-הוסר|שנתפזרו}}{{ירו"מ-הדגשה|שטמן בהם}}, הרי בעינן הן ואינן בהכנן. {{ירו"מ-הוסר|הכא בכלים ומה דאת אמר תמן באכלין }}התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי נסא}}{{ירו"מ-הוסר|רק}}: הרי מוקצה {{ירו"מ-ביאור|גרוגרות וצימוקים}} שיבש ולא נגע בו {{ירו"מ-ביאור|לא ידע שיבש קדם שבת}}, הרי הוא בעינו ואינו בהכנו. {{ירו"מ-הדגשה|מה דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}}{{ירו"מ-הוסר|הכא}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בכלים {{ירו"מ-הוסר|ומה דאיתמר }}תמן, באכלין {{ירו"מ-הדגשה|או מוכין שאין עליהם תורת כלי}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ז|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ז"> </span> <strong>מתני':</strong>{{שוליים|ג_לט}}מטלטלין נר חדש אבל לא ישן. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת.<br><strong>גמ':</strong> התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אחא}}: והא תנינן<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כה ב}} {{סוף}} <span id="דף_כו_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף כו.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כו.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כו|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">49</span></div> כופין {{ירו"מ-הדגשה|את ה}}סל {{ירו"מ-הוסר|לפני}}{{ירו"מ-הדגשה|בפני}} {{ירו"מ-הוסר|האפרוחים}}{{ירו"מ-הדגשה|האפרוחין}} שיעלו ושירדו {{ירו"מ-הדגשה|עלה אסור לטלטלו, והרי הסל בהכנו ואסור}}? אמרין: הדא ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. דתני: {{ירו"מ-הוסר|כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת דברי רמ ר יודא }}אומר: נר חדש מותר לטלטלו, וישן אסור לטלטלו. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת. כבה, מותר לטלטלו. {{ירו"מ-הדגשה|תני: כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בשבת. דברי}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|דמיגו דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} תריהן {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חד אמר, דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}: כל המיוחד לאיסור {{ירו"מ-הדגשה|אפילו באופן חד פעמי, גם עליו אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא ו}}אסור. וחרנה אמר: כל שייחדו לאיסור {{ירו"מ-הדגשה|לתמיד, רק עליו אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא ו}}אסור. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} שאל: ההן {{ירו"מ-הוסר|ליבנה}}{{ירו"מ-הדגשה|לבינה}}, לא כמיוחד לאיסור הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהרי עומדת לבנין}}? הוי הוא ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו{{ירו"מ-הדגשה|א}} אמר: כל המיוחד לאיסור אסור. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: מיוחד {{ירו"מ-הדגשה|לשעה אחת}}, כל שכן ייחדו {{ירו"מ-הדגשה|לתמיד}}. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ייחדו {{ירו"מ-הדגשה|לתמיד}}, הא מיוחד {{ירו"מ-הדגשה|לשעה}} לא. מתניתין פליגא על מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: כל המיוחד לאיסור {{ירו"מ-הדגשה|אפילו לשעה}} אסור. דתנינן תמן: {{שוליים|ג_מ}}{{ירו"מ-הוסר|מוכנה}}{{ירו"מ-הדגשה|מוכני}} {{ירו"מ-ביאור|גלגל של עגלה המיועדת לכלים. לרמב"ם מגירה של ארון}} שלה, בזמן שהיא נשמטת, אינה חיבור לה ואינה נמדדת עמה {{ירו"מ-ביאור|להיות כלי הבא במידה שאינו מקבל טמאה.}} ואינה מצלת עמה באהל המת {{ירו"מ-ביאור|שאם הייתה נמדדת עמה והיה בה שיעור ארבעים סאה, לא הייתה מקבלת טומאה והייתה חוצצת בפני הטמאה.}} ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות. ותני על{{ירו"מ-הדגשה|י}}ה: היו עליה מעות ונפלו, נגררת {{ירו"מ-הדגשה|רואים שאף שהיו עליה מעות בין השמשות כיוון שלא יחדה לכך לתמיד, מותר לטלטלה. ולא אמרינן דכיוון דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רב ששת}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא, ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כבה, מותר לטלטלו. אמרין: למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא בשוכח {{ירו"מ-הדגשה|ולא היי בסיס לדבר אסור לדעת כולם שהרי אינא מיוחדת אפילו לשעה לכך}}? לית את יכיל {{ירו"מ-הדגשה|להעמידה בשוכח}}, דתנינן תמן: אם אינה נשמטת, חיבור לה ונמדדת עמה ומצלת עמה באהל המת, וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות. אית {{ירו"מ-הדגשה|לך}} מימר הכא דברי הכל היא בשוכח {{ירו"מ-הדגשה|הרי המעות עליה, אלא ודאי אפילו בהניחם}}? מתניתין פליגא על מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: כל המיוחד לאיסור אסור.<br><br> <span id="דף_כו_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כו|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} דתנינן: {{שוליים|ג_מא}}האבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הוסר|בשם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}}: פתר לה {{אמורא-ירו"מ|רב}} בשוכח {{ירו"מ-הדגשה|וקשה גם}} {{ירו"מ-הוסר|ומן}}{{ירו"מ-הדגשה|מן}} {{ירו"מ-הוסר|דבתרה}}{{ירו"מ-הדגשה|דבתרא}} {{ירו"מ-ביאור|מהסיפא.}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: היתה בין החביות, מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת. עוד היא פתר לה {{אמורא-ירו"מ|רב}} בשוכח? מתניתין פליגא על מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: כל {{ירו"מ-הוסר|המיוחד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיחדו}} לאיסור לתמיד אסור. דתנינן: {{שוליים|ג_מב}}כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ותני על{{ירו"מ-הדגשה|י}}ה: עלו מאליהן, אסור לטלטלן אף שלא יחדן לתמיד. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: תיפתר במאוס {{ירו"מ-הדגשה|שלא אכפת לו שיהיה לאפרוחים לתמיד}}. אמר לו: והתני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}: אפילו סאה, אפילו תרקב? אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: {{שוליים|ג_מג}}הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|שיש מוקצה מחמת איסור}}. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} אמר: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: את מה את אמר? אמר לון: אני אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הדל{{ירו"מ-הדגשה|י}}ק{{ירו"מ-הדגשה|ו}} בשבת. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} הורי באטרבוליס: {{שוליים|ג_מד}}מנורה קטנה, מותר לטלטלה אחר שכבתה כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} לא {{ירו"מ-הדגשה|הוו}} מעברין מנורה מהשלחן אחר שכבתה כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} מעברין כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} סלק גבי {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בר חייא}}, בעא מיעברתיה קומוי. אמר לו: בפנינו שאנו אוסרים כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|אתה רוצה להעביר}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה גלילייא}} סלק קומי {{אמורא-ירו"מ|יוסי בן חנינה}}, בעא מעברתיה. אמר לו: מאן שרא לך? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אשכחת {{אמורא-ירו"מ|רב}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אילין דאסרין {{ירו"מ-הוסר|חדא}}{{ירו"מ-הדגשה|מצד אחד}}, {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}{{ירו"מ-הוסר|אילין דאסרין חדא רבי יהושע }}{{ירו"מ-הוסר|ורשבל}} אילין {{ירו"מ-הוסר|דרשי}}{{ירו"מ-הדגשה|דשרי}} {{ירו"מ-הוסר|חדא}}{{ירו"מ-הדגשה|מצד שני לכן נשאר בספק ואין להתיר. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר בר חנינה}}: מעשה היה וטילטלו {{ירו"מ-הוסר|פומטר}}{{ירו"מ-הדגשה|פמוט}} {{ירו"מ-הדגשה|שעליו היה מונח נר חרס}} מתחת הנר בשבת {{ירו"מ-ביאור|אחר שכבה.}} מה אנן קיימין? אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, אפילו {{ירו"מ-הוסר|פומטר}}{{ירו"מ-הדגשה|פומט}} יהא אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהיה בסיס לנר}}. אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו נר יהא מותר {{ירו"מ-הדגשה|אחר שכבה}}. אלא כן אנן קיימין כ{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} {{ירו"מ-הוסר|דו }}אמר: נר מאוס, פמוט אינו מאוס. תני: נר שהוא מונח על גב טבלה, מסלק את הטבלה והנר נופל. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כו עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: "מתניתין פליגא על מאן דמר: כל המיוחד לאיסור אסור". חולקת על מי שאומר שרק דבר שהוא קבוע לאיסור נאסר. "דתנינן: '''האבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת'''". כלומר, אבן זה תמיד מוקצה, זה משהו שהוא מיוחד תמיד לאיסור, ואף על פי כן אתה רואה שאם מניחים אותה על החבית, ורוצה לפתוח את החבית, הוא יכול להטות את החבית, האבן תיפול ואז הוא יכול להשתמש בחבית. רואים מכאן שלמרות שדבר שהוא מיוחד לאיסור, זה לא נאסר. "°רבי אבא °רבי חייא בר אשי: פתר לה רב° בשוכח", כלומר מדובר שהוא שכח את האבן, אז החבית לא נעשית בסיס לאבן. אומרת הגמרא וקשה גם על הסיפא: "'''היתה בין החביות, מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת'''". כלומר, מותר להרים את החבית עם האבן, ולכאורה קשה - איך מותר להזיז את החבית? הרי החבית עצמה היא בסיס לדבר האסור. ואומרת הגמרא: גם כאן פתר לה רב בשוכח - לא מדובר שהוא הניח את האבן על החבית ואז החבית נעשית בסיס לאבן, אלא שהוא שכח את האבן. ואומרת הגמרא: "מתניתין פליגא על מאן דמר: כל לאיסור לתמיד אסור. דתנינן: '''כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו'''". "ותני על ה: '''עלו מאליהן, אסור לטלטלן'''" אף שלא יחדן לתמיד. כלומר, למרות שהוא בעצם לא ייחד אותם תמיד, רואים מכאן שאפילו אם לא ייחד לתמיד, גם כן זה אסור, ולא רק אם ייחד לתמיד. "אמר רבי בון בר חייא קומי רבי זעירא: תיפתר במאוס". כלומר, מדובר בסל שהוא מלוכלך ולא אכפת לו שזה יישאר תמיד לאפרוחים, אז בעצם מדובר כאן שהוא ייחד את הסל הזה לאפרוחים לתמיד. "אמר לו: והתני רבי הושעיה: אפילו סאה, אפילו תרקב? אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן?" כלומר, אתה יכול להגיד את זה על סל, אבל סאה וטרקב שייך בהם להגיד שהם מאוסים? אדם מפקיר אותם בגלל שהם התלכלכו? "רבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מאיר" שיש מוקצה מחמת איסור. "שמואל אמר: הלכה כרבי יהודה" - שגם יש מוקצה מחמת מיאוס. "רבי יהושע בן לוי אמר: הלכה כרבי שמעון" - שאין מוקצה, ורק אם זה דולק, בזמן שזה דולק, אז אסור לטלטל את זה. ואומרת הגמרא: "בעון קומי רבי יוחנן: את מה את אמר?" מה אתה סובר? "אמר לון: אני אין לי אלא משנה: כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר הדלוק בשבת". כלומר, בעצם כמו דעת רבי מאיר, שכיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא. אומרת הגמרא: "רבי שמעון בן לקיש הורי באטרבוליס: מנורה קטנה, מותר לטלטלה אחר שכבתה כרבי שמעון". כי הוא סובר שאין מוקצה, ואחר שזה כבה יהיה מותר לטלטל אפילו אם זה דלק בשבת. "רבי חלבו ורבי אבהו" - קומי רבי חלבו לא היו מעברין מנורה מהשלחן אחר שכבתה, כדעת רבי מאיר, וקומי רבי אבהו היו מעברין, כדעת רבי שמעון. "רבי יסא סלק גבי רבי תנחום בר חייא, בעא מיעברתיה קומוי" - רצה להעביר את המנורה אחרי שהיא כבתה מלפניו. "אמר לו: בפנינו שאנו אוסרים כרבי מאיר?" אתה רוצה להעביר? "רבי יוסה גלילייא סלק קומי יוסי בן חנינה, בעא מעברתיה" - רצה להעביר את המנורה אחרי שהיא כבתה. "אמר לו: מאן שרא לך?" מי התיר לך? הרי אשכחת רב ורבי יוחנן אילין דאסרין - מצד אחד, ורבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן לקיש אילין דשרו - מצד השני, אז לכן נשאר בספק ואין להתיר. "אמר רבי אלעזר בר חנינה: מעשה היה וטילטלו מתחת הנר בשבת" - כלומר, אחרי שכבה טלטלו את הפמוט. שואלת הגמרא: "מה אנן קיימין?" אם כרבי מאיר, אפילו יהא אסור, כי הרי הוא היה בסיס לנר שדלק בשבת. אין כרבי שמעון, אפילו נר יהא מותר, לא צריך את הפמוט. "אלא כן אנן קיימין כרבי יודה, דרבי יודה אמר: '''נר מאוס, פמוט אינו מאוס'''". לכן נר שדלק אפילו בשבת קודמת, אומר שיהיה אסור לטלטל אותו, אבל פמוט, אם הוא לא דלק בשבת הזאת, אינו מאוס ויהיה מותר לטלטלו. "תני: נר שהוא מונח על גב טבלה, מסלק את הטבלה והנר נופל". הרי, אם הנר דולק ואיכשהו דוחפים את זה - אם מהדחיפה זה יילך קדימה, השמן יגיע לפתילה ואז זה מבעיר, ואם השמן ילך לאחריו אז זה מכבה. "אמר רבי יוחנן: קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת". {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כו ב}} {{סוף}} <span id="דף_כז_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף כז.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כז.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כז|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{ירו"מ-הדגשה|דאם מטהו}} לפניו משום מבעיר, לאחריו משום מכבה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל בר אבא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הוסר|בכבה}}{{ירו"מ-הדגשה|הברייתא מדברת בנר שכבה}}. אמר לו: תנוח דעתך {{ירו"מ-הדגשה|שהנחתה דעתי}}. מה אנן קיימין? אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, אפילו טבלה תהא אסורה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא בסיס לנר}}. אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו נר יהא מותר. אלא כ{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה. תני: {{שוליים|ג_מה}}אם התנה עליו, יהא מותר. מה אנן קיימין? אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, אפילו התנה עליו אסור {{ירו"מ-הדגשה|כיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא}}. אין כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כ{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה. מה חמית מימר כ{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} אנן קיימין? {{ירו"מ-הדגשה|אולי}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר בהתנה}}? דתני: נר שהוא מונח אחורי הדלת, פותח ונועל בשבת, ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. {{אמורא-ירו"מ|רב}} ו{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} פתרין ליה בשוכח {{ירו"מ-הדגשה|את הנר בדלת, ולא הוי בסיס לדבר אסור}}. {{שוליים|ג_מו}}ומקללין מאן דעבד כן, {{ירו"מ-הדגשה|וקראים עליו את הפסוק}} ([[מלאכי ב יב|מלאכי ב יב]]) "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה." ואם תנאי מועיל, למה העמידו דווקא בשוכח? אפילו בלא שוכח הרי סתם דלת, רוצה הוא לצאת ולהכנס בו, והוי כהתנה! רואים שתנאי אינו מועיל, והמשנה כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי דלת מיוחד רק לשעה לנר}}. מאן אית {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} כל המיוחד לאיסור {{ירו"מ-הדגשה|אפילו לפעם אחת}}, אסור? לא {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. מכאן ש{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|לא מתיר בתנאי}}. הוי מאן תנא "אם התנה עליו, מותר"? {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|תני}}: אבל כוס וקערה ועששית, אף על פי שכבו, אסור ליגע בהן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי טבי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}: אפילו כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, דו אמר תמן {{ירו"מ-הדגשה|נר שכבה}} מותר, מודי הוא הכא שהוא אסור. שאם אומר את {{ירו"מ-הוסר|לון}}{{ירו"מ-הדגשה|לו}} שהוא מותר, {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שיש הרבה שמן}}, אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: בקדמיתא הוינן סברין מימר, מה פליגון? באותו שכבה, בשגררו העכברים את הפתילה {{ירו"מ-הדגשה|או}} באפוצה {{ירו"מ-ביאור|הדוקה}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוי כדופן לנר ובטלה לו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם לו כן הוי בסיס לפתילה שהיא מוקצה}}. ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה, ואפילו תימא שלא באפוצה, כשיש בתוכו שמן {{ירו"מ-הדגשה|דהוי בסיס לדבר האסור והמותר, ומטלטל אגב השמן כהא}}<br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תמן תנינן: {{שוליים|ג_מז}}נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית {{תנא-ירו"מ|רבי}}: האבן והאוכלין בתוכה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. השתא}} לא הוינן אמרין כלום, {{ירו"מ-הדגשה|שלא צריך אפילו שיהיה דבר היתר}}? שהרי {{תנא-ירו"מ|רבי רומנוס}} {{שוליים|ג_מח}}הוצ{{ירו"מ-הדגשה|י}}א מחתה משל בית {{תנא-ירו"מ|רבי}}, מליאה גחלים, בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן? {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|או}} בשיש לתוכו שמן? אלא ודאי ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מטלטלים סתם. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: קיימתיה {{ירו"מ-הדגשה|בשהיה בה}} קרטים של בוסם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|דהוי}} {{ירו"מ-הוסר|בה}}{{ירו"מ-הדגשה|בסיס לדבר המותר והאסור. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר חייא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תרכוס {{ירו"מ-ביאור|ארגז גדול שמיחד לו מקום}} אסור לטלטלו. הורי {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: מותר. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא {{ירו"מ-ביאור|בית המדרש,}} ולא הוה ממחה בידון. דבית {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|סולם שיש בו}} עד ג' {{ירו"מ-הדגשה|שלבים, הרי הוא}} ככסא {{ירו"מ-הדגשה|ומותר לטלטלו}}. מיכן והילך, כסולם {{ירו"מ-הדגשה|שמחמת כבדו קבע לו מקום, ואסור}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: מאן דשרי כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. דתני: לא יגרר אדם את המטה {{ירו"מ-הוסר|ואתה}}{{ירו"מ-הדגשה|ואת}} הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_מט}}מתיר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חונא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חגיי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: מודין חכמים ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו. {{ירו"מ-הדגשה|שבעפר טיחוח לא עושה גומה}}. כמה דתימר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אף אנן נמי תנינן הטומן לפת וצנון וכ"ו אם היו עליו מגולים, ניטלין בשבת אף שמזיז עפר {{ירו"מ-ביאור|כיוון שמדובר בעפר טיחוח.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|שמתיר באינו מתכוון, ואין מכאן ראיה שרבנן מתירים טלטול מהצד}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|שאף בעפר טיחוח אסור לרבנן דתני}}: כל {{ירו"מ-הוסר|העלים}}{{ירו"מ-הדגשה|הכלים}} אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת. {{ירו"מ-הדגשה|ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח. תני: סולם שיש לו ג' שלבים וכ"ו. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי}}: {{שוליים|ג_נ}}לענין שבת איתאמרת {{ירו"מ-הדגשה|שאם יש לו יותר משלוש שלבים, קובע לו מקום ואסור בטילטול}}. {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם דבית {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_נא}}לענין חזקות איתאמרת {{ירו"מ-הדגשה|שסולם המצרי, כיוון שדרך להזיזו ממקום למקום, אין לו חזקה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} משום דבית {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: לענין טומאה איתאמרת {{ירו"מ-הדגשה|דעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם והוי ככסא ומטמא מדרס, יתר מכאן אינו מטמא מדרס}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא בר חיננא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מנורה קטנה, מותר לטלטלה. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא}} ולא כלי הוא? ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: תיפתר שלקחה עמו לסחורה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס}}, או שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא {{ירו"מ-הדגשה|ידע עליה ולא הייתה בביתו. ולא}} שמעת מינה כלום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נב}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה.<br><strong>גמ':</strong> הכא את אמר: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והתם את אמר}}: אין {{ירו"מ-הוסר|נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצו ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה והכא את אמר }}נותנין כלי תחת הנר. כאן שיש לו צורך בשמן {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שהשמן מוקצה, נמצא מבטל כלי מהיכנו}}. וכאן<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כז עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: '''לא הוינן אמרין כלום'''. כלומר, התברר שבעצם טעינו, כי לא צריך אפילו שיהיה דבר היתר. מה הראיה? '''שהרי רבי רומנוס הוציא מחתה משל בית רבי, מליאה גחלים, בשבת''', ושם כל הגחלים - זה רק מוקצה, אין שם דבר היתר. '''אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן'''? אתה גם לא יכול להגיד שהן אפוצות, הן לא דבוקות, או שתגיד '''שיש לתוכו שמן''' או דבר היתר? הרי אין שם כלום, זה הכל גחלים. אלא ודאי רואים מכאן שלרבי שמעון מטלטלים סתם, אפילו אם אין שם דבר היתר, זה רק בסיס לדבר אסור. אמר רבי אבהו: '''קיימתיה''' - כי אמת, בשעה שהיה שם '''קרטים של בוסם''', חתיכה של הבושם, ואז בעצם זה בסיס דבר האסור והמותר. אמר רבי אבא בר חייא בשם רבי יוחנן: '''תרכוס אסור לטלטלו''' - כלומר ארגז גדול שמייחסים לו מקום, אסור לטלטלו, כיוון שביחד הוא הכל, אבל זה כיוון שמטלטלים - זה כמו שהוא סותר. הורי רבי אמי: מותר. הרבה אמרו לא מותר. רבי ירמיה חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא, ולא הוה ממחה בידון - הוא ראה שהם מטלטלים את הארגז הגדול בבית המדרש, והוא לא אמר להם כלום. דבית רבי ינאי אמרין: סולם שיש בו '''עד ג' ככסא''', כן, אז הוא נחשב כמו כיסא ומותר לטלטלו. '''מיכן והילך, כסולם''' - שמחמת כובדו קובעים לו מקום ואסור לטלטלו. אמר רבי יוסה ברבי בון: '''מאן דשרי'''- מי שמתיר, אז הוא כרבי שמעון, הוא סובר כמו רבי שמעון '''דתני: לא יגרר אדם את המטה הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ורבי שמעון מתיר'''. אמר רבי אבא בשם רבי חונא, ורבי חגיי בשם רבי זעירא, ורבי יוסי בשם רבי אילא: '''מודין חכמים לרבי שמעון בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו''', כי בעפר תיחוח הוא לא עושה גומה. '''כמה דתימר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו''' - כלומר אין בעיה להניח אותו בעפר תיחוח, כי הגומה שנעשית היא לא גומה שיש לה קיום, הרי ברגע שיזיזו אותו הגומה תיסתם. אמר רבי יוסי: '''אף אנן נמי תנינן הטומן לפת וצנון וכ"ו אם היו עליו מגולים, ניטלין בשבת''' - אף שהוא בעצם מזיז את העפר, כיוון שמדובר בעפר תיחוח שלא נוצרת גומה. רבי יוסי ברבי בון: '''דרבי שמעון היא''' שמתיר דבר שלא מתכוון - כלומר אין כאן ראיה שזה מותר לפי כולם, אלא זה בא לפי רבי שמעון שסובר שדבר שלא מתכוון מותר, וכיוון שהוא לא מתכוון להזיז את העפר אז זה מותר, ואין ראיה שגם חכמים מתירים טלטול מהצד אם אין גומה. אמר רבי יוסי ברבי בון: '''מתניתא אמרה כן''' שאף בעפר תיחוח אסור לחכמים. מה הראיה? '''דתני: כל אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת''', ושם הרי לא חילקו בין עפר תיחוח לעפר שאינו תיחוח, אז רואים מכאן שלפי חכמים אפילו בעפר תיחוח יהיה אסור. בית רבן למדנו בברייתא: סולם שיש בו שלושה שלבים, אז הוא נחשב ככיסא ומותר לטלטל אותו וכולי. אמר רבי הונא בשם רבי: '''לענין שבת איתאמרת''' - כלומר זה נאמר לעניין שבת, שאם יש יותר משלוש שלבים, אדם קובע לו מקום ולכן אסור לטלטל את זה כי זה מוקצה, זה כמו שהוא סותר אם הוא מטלטל את זה. חזקיה בשם דבית רבי ינאי: '''לענין חזקות איתאמרת''' - כלומר שסולם המצוי, כיוון שדרך כלל מזיזים אותו מכל מקום, אין לו חזקה. כלומר, אם אדם שם את זה בחצר של חברו והחבר לא התלונן, אז הוא לא יכול להגיד שיש לו חזקה, כיוון שזה דבר שממילא מזיזים אותו, אז לכן אנשים לא מקפידים. אבל אם זה היה יותר משלוש שלבים, שבדרך כלל אנשים מקפידים שלא יניחו להם את זה בחצר שלהם, אז אם בכל זאת הוא הניח והשכן לא אמר כלום, אז זה נהיה חזקה וזה מותר לו. רבי יוסה משום דבית רבי ינאי: '''לענין טומאה איתאמרת''' - שעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם, ואז הוא בעצם כמו כיסא והוא מטמא מדרס, ויותר מכאן לא מטמא מדרס. כלומר, סולם שיש בו יותר משלוש שלבים, אז בעצם זה כמו כלי שאומרים לו "עמוד ועשה מלאכתנו", והוא לא מטמא מדרס. רבי אחא בר חיננא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: '''מנורה קטנה, מותר לטלטלה'''. ואיתקם פשיטא - מה, זה לא כלי? הרי זה כלי, אז בטח שיהיה מותר. '''ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא'''? אז למה שיהיה מוקצה, למה שיהיה אסור? אמר רבי יוסי ברבי בון: '''תיפתר שלקחה עמו לסחורה''' - כלומר מדובר במנורה שהוא רוצה למכור אותה, אז זה מוקצה מחמת חסרון כיס. או אפשרות אחרת: '''שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא שמעת מינה כלום''' - היא לא הייתה בבית שלו, הוא לא שמע ממנה כלום, כלומר אני יכול להגיד לך שמדובר במציאות כזאת שהוא לא יכול לחשוב עליה בכלל כי היא לא הייתה בבית. או שהמנורה הגיעה בתוך השבת, וכיוון שהוא לא ידע עליה אז בעצם הוא לא יכול להכין אותה, אז לכן אולי זה מוקצה. בפרק ח, בהלכה ח: אומרת המשנה: '''נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה'''. אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר'''. ואתה נתאמר '''נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה'''? הרי לכאורה סתירה. אומרת הגמרא: '''כאן שיש לו צורך בשמן''', וכיוון שהשמן מוקצה, אז בעצם נמצא מוציא כלי מהיכנו, כי אחרי שהשמן נופל לתוך הכלי, הכלי עצמו הוא נהיה בסיס לדבר האסור כי הוא רצה בזה, וממילא הוא לא יכול לטלטל את זה, ואז זה מוציא כלי מהיכנו וזה אסור. אבל כאן אין לו צורך בניצוצות, הוא יכול לנער את הכלי, כי ניצוצות הם לא מים ממש, והוא יכול לנער את הכלי ולכן זה לא מוציא כלי מהיכנו. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ג|כז ב}} {{סוף}} <span id="דף_כח_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף כח.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כח.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כח|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} אין לו צורך בניצוצות {{ירו"מ-הדגשה|ויכול לנער את הכלי. תנן}}: ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא {{ירו"מ-הוסר|דאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאסר}} {{ירו"מ-הדגשה|גרם כיבוי. דתנן: עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל בהן את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, מה פליגין {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|מאיר}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים {{ירו"מ-ביאור|שהרטיב מסביב}}, לא. מן מה {{ירו"מ-הוסר|דמר רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, הדא אמרה: אפילו עשה מחיצה של מים, היא המחלוקת. <strong>הדרן עלך פרק כירה</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שלישי|שני|רביעי}} q4fk9131inmc94skxtwi5hcy8tgt3x3 106 1706312 3078493 3078314 2026-08-21T14:11:25Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078493 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|רביעי|שלישי|חמישי}} ==פרק רביעי - במה טומנין== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק רביעי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף כט.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כט.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ד_א|ירושלמי שבת, פרק ד, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ד_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ד_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא ב{{ירו"מ-הדגשה|ס}}יד ולא בחול, בין לחין בין יבישין. לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין, אבל טומנין בהן כשהן יבישין. טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין דקה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בדקה ומתיר בגסה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אין טומנין לא בגפת, ולא בזבל, ולא במלח, ולא בסיד, ולא בחול, בין לחין בין יבישין. אין טומנים בהם אפילו בערב שבת}}. {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא}}? לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין, {{ירו"מ-הדגשה|וכשיראה שהן רותחות}} {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} נוטלן {{ירו"מ-הדגשה|לפני שבת}} והן תשים {{ירו"מ-ביאור|מתקררים}} לתוך ידו ומחזירן {{ירו"מ-הדגשה|בשבת}} והן מוסיפין רתיחה {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שמא יטמון ברמץ בשבת}}. לפיכך אסרו לטמון בהן {{ירו"מ-הדגשה|או כיוון שדברים אלו ברובם הם מוקצה, ואם יטול שמא תתקלקל הגומה ויבא לטלטל את המוקצה כדי לתקנה}}. וכ{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} אמר: קופה מטה על צדה ונוטל. {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} וכרבנן דתמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון אמרין:<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כח עמוד א'''{{ש}}</span> למדנו בירושלמי מסכת שבת, דף כ"ח. אומרת הגמרא: למדנו במשנה '''לא ייתן בתוכו מים מפני שהוא מכבה'''. אמר רבי שמואל בשם רבי זירא דרבי יוסי היא, שאוסר גרם כיבוי. כלומר, אותו התנא שאמר שאסור לתת מים בתוך הכלי מתחת הנר זה רבי יוסי, שהוא אומר שאסור גרם כיבוי. איפה ראינו את זה? דתנן עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקניים בשביל שלא תעבור הדלקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים, לפי שאינם יכולים לקבל את האור ונדבקים ומכבים את הדליקה. רואים מכאן שרבי יוסי אוסר גרם כיבוי. אמר רבי יוסי, כלומר רבי יוסי האמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבי יוסי ורבנן''', כלומר חשבנו לומר, מה פליגין רבי יוסי ורבנן, '''בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים''' — כלומר אם לדוגמה מרטיב מסביב, נניח הוא שופך מים מסביב, אז בזה גם חכמים מודים. '''מן מה שמואל בשם רבי זעירא דרבי יוסי היא''', כלומר ממה ששמואל אמר בשם רבי זירא, שהמשנה שלנו שאומרת שלא ייתן מים בתוך הכלי שמתחת הנר מפני שהוא מכבה, זה רק רבי יוסי, אבל לפי חכמים מותר, '''הדא אמרה: אפילו עשה מחיצה של מים, היא המחלוקת'''. לפי חכמים אפילו עם מים מותר לעשות מחיצה. כלומר מותר אם יש דליקה, מותר לשפוך מים מסביב כדי שהדליקה לא תעבור. הדרן עלך פרק כירה. כל פרקי תורה תורה הלכה. לפי המשנה: '''במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת''' — גפת זה פסולת של זיתים, ויש גם לפעמים של שומשומים — '''ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין. לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין'''. כל הדברים האלה זה כשהם לחים, אם משאירים אותם ועוטפים אותם אז הם מתחילים לתסוס, ויוצרים חום. מי שמכין מאכלים לבהמות, יש חלק מהשיטה זה לעטוף את הצמחים, כל מיני צמחים וקליפות תפוזים וכדומה, עוטפים את זה עם שקית ניילון ולאחר זמן זה מגיע לרתיחה. '''אבל טומנין בהן כשהן יבישין. טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין דקה. רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה'''. ואומרת הגמרא: למדנו במשנה '''אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין''', ואין טומנים בהם אפילו בערב שבת. כלומר, דברים שמוסיפים חום — אפילו בערב שבת אסור לטמון בהם, לא רק בשבת. מאי טעמא? '''לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין'''. כשהוא יראה שהן רותחות, '''נוטלן''' לפני שבת. כלומר אם הוא יניח את זה מלפני שבת, וכיוון שהוא יטמון אותם אז התבשיל ירתח, אז הוא יוציא את זה החוצה שלא יישרף, יוציא את זה, לפני שבת, ואחרי שיתקרר יחזור בשבת וירתיח את זה כדי שזה לא יהיה קר מדי. זה הסבר אחד. הסבר שני — '''ומחזירן והן מוסיפין רתיחה'''. כלומר, כשיטמון עוד פעם מחדש את התבשיל בתוך אותם דברים שמוסיפים אבל, אז התבשיל יחזור וירתח. ויש שניסו להגיד שלפי זה רואים שבעצם יש בישול אחרי בישול בלח. ויש אומרים שזה גזירה שמא יטמון ברמץ. כלומר אם תתיר לו לטמון בדבר שמוסיף אבל, יבוא לטמון ברמץ, ובזה קיים חשש שמא יחתה בגחלים. כלומר אם הוא יראה שזה בהתחלה, כמו שאמרנו, רותח, הוא יוציא את זה, לאחר מכן הוא יחזיר את זה ואז הוא יראה שזה קר, אז הוא יחתה בגחלים כדי שיתחמם, ולכן גזרו. או הסבר אחר — כיוון שדברים אלו ברובם הם מוקצה, אז אם ייטול שמא תתקלקל הגומה ויבוא לטלטל את המוקצה כדי לתקן את זה. אלו כל מיני סברות למה באמת אסור לטמון בדבר שמוסיף אבל אפילו בערב שבת. אם זו הסברה, שמא תתקלקל הגומה, זה בעצם לפי שיטת רבי אלעזר בן עזריה. '''רבי אלעזר בן עזריה אמר: קופה מטה על צדה ונוטל'''. כלומר הוא אומר שאסור להוציא את הכלי מתוך הקופה, אלא יטה את כל הקופה, כיוון שאם הוא יוציא את זה הגומה תתקלקל והוא לא יוכל להחזיר. אבל רבנן אומרים נוטל את האור ומחזיר, אם לא התקלקלה הגומה. כלומר לפי חכמים שמתירים לטול, ואם הגומה לא התקלקלה גם יכול להחזיר, הם לא גזרו שמא תתקלקל, ולכן במקרה כזה לפי חכמים מותר. אז בעצם כל האיסור זה רק לפי רבי אלעזר בן עזריה. איפה ראינו את זה? דתנן טומנין בשלחין וטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. כיצד הוא עושה? אם הוא טמן בגיזי צמר, הרי זה מוקצה, אז נוטל את הכיסוי ונופלות. רבי אלעזר בן עזריה אומר: קופה מטה על צדה ונוטל, שמא ייטול ולא יוכל להחזיר. וחכמים אומרים נוטל ומחזיר, כמובן אם הגומה לא התקלקלה. {{סוף}}</div> <span id="דף_כח_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק רביעי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כח|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">54</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נוטל את היורה ומחזיר}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|לא נתקלקלה הגומא ולא גזרו שמא תתקלקל}} היתה יורה מותר {{ירו"מ-הדגשה|דתנן טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות}} {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: קופה מטה על צדה ונוטל, שמא יטול ואינו יכול להחזיר. וחכמים אומרים: נוטל ומחזיר}}. ותמן תנינן {{שוליים|ד_ב}}ספק חשיכה ספק לא חשיכה {{ירו"מ-הדגשה|מערבין וטומנין את החמין}} מפני שלא חשיכה. {{ירו"מ-הוסר|האם}}{{ירו"מ-הדגשה|הא}} אם חשיכה אסור לטמון {{ירו"מ-הדגשה|אפילו אם אינו מוסיף הבל מאי טעמא}} בהן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} תמן אמרין מפני ביטול בית המדרש {{ירו"מ-הדגשה|שאם יראו אותו טומן משחשכה יאמרו שבישל בשבת ועכשיו נטלן מהאש}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי בא}}: מפני החשד: שאם אומר את לו שהוא מותר — אף הוא אינו עושה אותן כל צורכו מבעוד יום {{ירו"מ-הדגשה|אלא ממתין עד שחשכה ומאחר לבית המדרש}} {{ירו"מ-ביאור|שנהגו לדרוש קדם התפילה}}. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא עושה אותו כל צרכו מבעוד יום. מה נפק מן ביניהן? {{שוליים|ד_ג}}לטמון שלג וצונין. על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי בא}} מותר, ועל דעתון {{ירו"מ-הוסר|דרבנין}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבנן}} דתמן אסור. אסרו טמינה {{ירו"מ-הדגשה|בשבת}} מפני כירה {{ירו"מ-ביאור|שמא יניח בשבת.}} אסרו כירה {{ירו"מ-ביאור|להשהות מבעוד יום}} מפני טמינה {{ירו"מ-הדגשה|ברמץ}}. אסרו כירה שהבלה {{ירו"מ-הוסר|ממיעוט}}{{ירו"מ-הדגשה|ממעוט}} מפני {{ירו"מ-הוסר|כירה}}{{ירו"מ-הדגשה|תנור}} שהבלה מרובה. אסרו תבשיל שנתבשל כל צורכו {{ירו"מ-הדגשה|אף שאין חשש שמא יחתה}} מפני תבשיל שלא נתבשל כל צורכו. אסרו חמין {{ירו"מ-ביאור|מים,}} מפני תבשיל שנתבשל כל צורכו {{ירו"מ-הדגשה|ומצטמק ויפה לו}}. חזרו והתירו חמין. תני: {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ד|כט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ד|כט ב}} {{סוף}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כח עמוד ב'''{{ש}}</span> ואומרת הגמרא: '''תמן תנינן ספק חשיכה ספק לא חשיכה''', מערבין וטומנין את החמין. אז '''מפני שלא חשיכה''', כלומר כל ההיתר הוא בגלל שעדיין לא הגיעה שבת ועדיין לא חשיכה. הא '''אם חשיכה אסור לטמון בהן''' אפילו אם לא מוסיף הבל. מאי טעמא? כלומר למה אסור בשבת לטמון אפילו בדבר שלא מוסיף הבל? '''אמר רבי בא: מפני החשד'''. כי בדרך כלל היו רגילים לטמון מיד אחרי הבישול, אז אם יראו אותו טומן בשבת, משך חשיכה, יאמרו שהוא בישל בשבת ועכשיו נותן לזה מאש כדי לטמון. '''תמן אמרין''', כלומר בבבל אמרו, '''מפני ביטול בית המדרש'''. כלומר הסיבה שלא טומנים אם חשכה, אפילו בדבר שלא מוסיף הבל, זה מפני ביטול בית המדרש. '''שאם אומר את לו שהוא מותר — אף הוא אינו עושה אותן כל צורכו מבעוד יום''', אלא ממתין עד שחשיכה ומאחר לבית המדרש. הם נהגו לפני התפילה לדרוש, ואז אותו אדם שיודע שמותר לטמון בשבת, ורוצה שהארוחה תהיה כמה שיותר חמה, מבשל את זה כמה שיותר סמוך לקראת שבת, ואז בשבת הוא טומן את זה. וככה הוא מפספס בעצם את הדרשה ואת מה שהם נהגו ללמוד הלכות לפני השבת. אבל '''מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא עושה אותו כל צרכו מבעוד יום''', ואז הוא מקדים וטומן מבעוד יום, וככה הוא מגיע לבית הכנסת ושומע את הדרשה. שואלת הגמרא: '''מה נפק מן ביניהן?''' כלומר מה נפקא מינה בין שני ההסברות הללו? '''לטמון שלג וצונין. על דעתיה דרבי בא מותר''' — כלומר אם הסברה היא מפני החשד, אז דבר צונן אין בו חשד, כי הוא לא מוציא את זה מתוך התנור, לא רגילים לבשל את זה, ברור שמדובר על דבר צונן. '''ועל דעתון דתמן אסור''' — כלומר חכמים שבבבל, שאמרו שאסור כדי שיגיע לשיעור, שלא יתחיל את זה ממש ויעשה את זה בשבת, אז גם זה אסור. כי גם לטמון דבר צונן, אם תתיר לו בשבת, הוא יעשה את זה ממש סמוך, מיד לפני צאת שבת, לכן אסרו את זה. אומרת הגמרא: '''אסרו טמינה מפני כירה''' — כלומר אסרו טמינה שמניח בשבת על הכירה, '''אסרו כירה מפני טמינה''' — כלומר אסרו להשהות מבעוד יום, מפני חשש שמא יטמון ברמץ, כי כירה זה אש, וזה דומה מאוד לטמינה ברמץ. '''אסרו כירה שהבלה''' — מועט — '''מפני שהבלה מרובה. אסרו תבשיל שנתבשל כל צורכו''', למרות שאין חשש שמא יחתה, '''מפני תבשיל שלא נתבשל כל צורכו. אסרו חמין''' — כלומר מים חמים — '''מפני תבשיל שנתבשל כל צורכו''' ומסתמך ויפה לו. הרי חמין תמיד זה מסתמך ורע לו. '''חזרו והתירו חמין'''. כלומר בסוף, אחרי שראו שלא יכולים לעמוד בזה, חזרו והתירו להם חמין. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ד|כח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ד|כח ב}} {{סוף}} <span id="דף_כט_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק רביעי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף כט.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כט.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כט|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א<span class="yerum-runnum">55</span></div> אין טומנין ברמץ. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|לא אסרו אלא רמץ}} הדא אמרה: אפר {{ירו"מ-הוסר|שנצן}}{{ירו"מ-הדגשה|שצנן}} מותר לטמון בו {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אין טומנין לא בגפת וכו}}' כהדא ברתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} הוות משמש{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קומוי אבוי והוות מעלה קומוי תבשילין רותחין. אמר לה היך איתעבידא {{ירו"מ-הדגשה|שנשאר חם כלכך}} אמרה לו כמרא {{ירו"מ-ביאור|טמון}} {{ירו"מ-הוסר|וגיפתא}}{{ירו"מ-הדגשה|בגיפתא}} {{ירו"מ-ביאור|פסולת זתים.}} אמר לה לא תהי עבדה כן אלא כמרה גו קופתא {{ירו"מ-הדגשה|של תבן}} ויהבה קופתא על גיפתא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: בהדא {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליג דרש {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה}}: הגפת מלמטן ותבן מיכן ומיכן אסור {{ירו"מ-הדגשה|בהא}} ומודה בה {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסור, שלא התיר אלא לטמון בקופה של תבן ולהניח הקופה על הגפת. אבל לטמון בגפת ובתבן}} {{ירו"מ-ביאור|מעורבים}} {{ירו"מ-הדגשה|אסור}}. אכין {{אמורא-ירו"מ|אבין}} בעי בללן {{ירו"מ-הדגשה|לדבר המוסיף הבל בדבר שאינו מוסיף הבל}} מה הן. נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה בן פזי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר חנינה}}: הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן {{ירו"מ-ביאור|אף שאותו חלק בפירות שהרקיב מוסיף הבל.}} אבל אם רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאם ערבן הולכים אחר הרוב}} ולא בחול {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהחול מוסיף הבל והא תנינן}} תמן {{ירו"מ-הוסר|תנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|עושין כל צורכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר שומטין את הכר מתחתיו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מטילין אותו לחול בשביל שימתין {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהחול מצנן}}. ההן חלא {{ירו"מ-הדגשה|אם מניחים בו דבר חם}} מירתח רתחא {{ירו"מ-הדגשה|ודבר קר}} ומיצן צוננה. ההן תבן בעל פקדון הוא כמה דאת יהיב ליה הוא יהיב לך {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים}}. כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל אסור לטמון בו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} מן מה דתנינן {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} טומנין בו הדא {{ירו"מ-הוסר|אמרת}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} אין מרחיקין אותו מן הכותל. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי חגיי}} והתני והמשכיר בית לחבירו לא יעשנו אוצר של תבואה. ליידא מילה לא מפני המוץ {{ירו"מ-הדגשה|משמע שתבן קשה לכותל אף שטומנים בו}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|לא מפני שהוא קשה לכותל אלא}} מפני העכברים. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס בי רבי חנינה}}: אם מפני העכברים ניתני אפילו אוצר של כל דבר. הוי יאות קש{{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חגיי}}. אתיב {{אמורא-ירו"מ|רבי שמי}} {{שוליים|ד_ד}}הרי סלעים מרחיק אותן מן הכותל מעתה אסור לטמון בהן. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לא שהסלעים מרתיחין אלא שהן עושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל. והא תני אין טומנין בסלעים. תיפתר בסלעים של כסף. אית תניי תני טומנין בסלעים ואית תניי תני אין טומנין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טומנין בשל זהב {{ירו"מ-הדגשה|ו}}של נחושת מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אין טומנין בסלעים של כסף {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין}} {{שוליים|ד_ה}}לא סוף דבר לחין {{ירו"מ-הדגשה|מחמת עצמן אלא}} אפילו יבשין שנתלחלחו מן אילין מוכין. ומוכין לא כיבישין שנתלחלחו הן {{ירו"מ-ביאור|שהרי אין להם לחות משל עצמן.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן בר שילא}} הדא אמרה<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כט עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף כ"ט. אומרת הגמרא: תנין, אמרה בריתא '''אין טומנין ברמץ'''. אמר רבי זעירא לא אסור אלא רמץ. כלומר, אם יש בזה גם גחלים. אדם מרה אפר שצנן מותר לטמון בו. כלומר, כל האיסור זה רק שיש גם גחלים שבהם חיה מחשש שמייחטב. אבל אם זה אפר, אפר לאחר שהוא התקרר כבר מותר לטמון בו. אומרת הגמרא למדנו במשנה אין טומנים לו בגפת וכולי. אומרת הגמרא כי עדה. '''ברתיה דרבי ינאי הוות משמש קומוי אבוי''' - כן, ואבת מהא לקומוי תבשילן רותחין. כלומר, הביאה לו תבשילן רותחין. אמר לה איך היא תעבידה? כלומר, איך זה יכול להיות שנשאר כל כך חם? אמרה לו כמרא. כלומר, אני טמנתי את זה, כן, אה, בגפת, בפסולת של זיתים. אמר לה לא תהי עבדה כן. כלומר, זה אסור לטמון בפסולת של זיתים כי זה מוסיף הבל, אלא '''כמרה גו קופתא''' - כלומר, תטמני את זה בקופה של תבן - '''ויהבה קופתא על גיפתא'''. את יכולה לשים את הקופה על גפת של זיתים. אז בעצם יש פה שילוב והגפת יוסיף קצת הבל, אבל העיקר בעצם כל הקופה תהיה מוקפת בתבן. אמר רבי זעירא: בהדא רבי חנינא פליג. דרש רבי אחא בשם רבי חנינה: '''הגפת מלמטן ותבן מיכן ומיכן אסור'''. כן, כלומר, אסור שיהיה למטה גפת ולמעלה שיהיה תבן. אז כן, אז בעצם רבי חנינא חולק. ו'''מודה בה רבי ינאי''' - בזה גם רבי ינאי מודה, כי הוא לא התיר אלא לטמון בקופה של תבן. כלומר, לטמון אותה לגמרי מכל הכיוונים ואת זה להניח על הגפת. אבל לטמון בתבן ולהניח על הגפת, כלומר אם כל התחתית זה ישר גפת, זה גם הוא אסר. קובעת הגמרא: אכין אבין° בעי בללן מה הן. אבין שאל: דבר שמוסיף הבל מעורב בדבר שאינו מוסיף הבל מהו? כלומר, אם מותר לערב ולטמון בזה. נישמעינה מן הדא: '''טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה'''. ואמר רבי יוסה בן פזי בשם רבי יוסי בר חנינה: '''הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן''' - כלומר, מותר לטמון בפירות דווקא אם הרוב לא נרקב, אבל '''אם רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן''' - כי פירות רקובים הם מוסיפים הבל, הם מתחילים לתסוס ולייצר חום. אז רואים מכאן שלמרות שבעצם, אם רוב הפירות לא היו רקובות, אבל בכל אופן יש חלק רקובים ואותם רקובים הם כן מוסיפים הבל ואף על פי כן מותר. מכאן שבמערבן הולכים אחר הרוב, כן, אם הרוב הוא דבר שלא מוסיף הבל מותר. למדנו במשנה: '''ולא בחול'''. ואתה לומד מכאן שהחול מוסיף הבל. שואלת הגמרא: והתני נההן עושים כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו... שומטין את הכר מתחתיו '''ומטילין אותו לחול בשביל שימתין'''. כן, מה שמלמד שהחול מצנן. הרי את המת לא רוצים שהוא יתחמם ויסריח אז לכן מניחים אותו על חול. כן, מכאן שהחול מצנן. אז איך אתה אומר שהחול מוסיף הבל? אומרת הגמרא: '''ההן חלא מירתח רתחא ומיצן צוננה'''. כלומר, זה תלוי מה שמים בו. אם מניחים עליו משהו חם אז הוא מוסיף הבל. אם מניחים אותו עליו משהו קר אז הוא מצנן אותו עוד יותר. '''ההן תבן בעל פקדון הוא''' - לעומת זאת תבן הוא בעל פיקדון. '''כמה דאת יהיב ליה הוא יהיב לך''' - הוא בעצם שומר על החום. '''כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל אסור לטמון בו'''. כן, כי מסתמא הוא כנראה יוצר חום שפוגע בכותל. אמר רבי יוסי° מן מה דתנינן '''טומנין בו''' - כלומר מה שלמדנו במשנה שמותר לטמון בו, אז ממנו לא צריכים להרחיק את הכותל. כן, כי כנראה שהוא לא גורם - אם הוא לא גורם הבל הוא לא מזיק לכותל. התיב רבי חגיי והתני: '''והמשכיר בית לחבירו לא יעשנו אוצר של תבואה'''. ליידא מילה - לא מפני המוץ. אז מה שמעו מכאן שתבן קשה לכותל, למרות שמותר לטמון בו. אתה רואה שאין קשר בין ההיתר להטמין במשהו לבין האם הוא מזיק לכותל או לא. אמר רבי חנניה: לא מפני שהוא קשה לכותל - כלומר, מה שאמרנו שמרחיקים את התבן כי לא יעשה אוצר, לא בגלל שהתבן עצמו מזיק לקירות, אלא מפני העכברים. כי אם אתה תעשה אוצר של תבן אז יהיו שם עכברים ועכברים הם יזיקו לקירות. אמר רבי פינחס בי רבי חנינה: '''אם מפני העכברים ניתני אפילו אוצר של כל דבר'''. כלומר, בעצם למה הברייתא אמרה שלא יעשה לו אוצר של תבואה - אם אוצר של תבואה דווקא, אבל אם מדובר בגלל עכברים אז אוצר של כל דבר, כן, גם פירות, גם כל דבר יכול להביא עכברים. אז באמת רואים כאן שהקושיה של רבי חגיי הייתה קושיה טובה - '''הוי יאות קש רבי חגיי'''. אתיב רבי שמי: '''הרי סלעים מרחיק אותן מן הכותל מעתה אסור לטמון בהן'''. אמר רבי יוסי: '''לא שהסלעים מרתיחין אלא שהן עושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל'''. כן, כלומר הסלעים גורמים שסביב הכותל האדמה מתרככת ולכן בעצם הכותל יכול ליפול, ולכן אסור להסמיך סלעים לכותל, אבל להטמין מותר. אומרת הגמרא: '''והא תני אין טומנין בסלעים'''. אתה אומר שבעצם הסלע אין בו בעיה אפשר לטמון בו, הרי למדנו בברייתא שאומרת שאין טומנים בסלעים. איך זה מסתדר? אומרת הגמרא: '''תיפתר בסלעים של כסף'''. כלומר מה שכתוב שאין טומנים בסלעים הכוונה סלעים של כסף, אבל סלעים רגילים מותר לטמון בהם. אומרת הגמרא: '''אית תניי תני טומנין בסלעים ואית תניי תני אין טומנין'''. אמר רב חסדא: '''מאן דמר טומנין בשל זהב של נחושת מאן דמר אין טומנין בסלעים של כסף''' - כי הכסף כנראה יוצר תהליך כימי שמוסיף הבל ולכן בעצם לא טומנים בו. ואתה למד במשנה לא בתבן ולא במוכין ולא בזגים ולא בעשבים, זמן שאין לחים. אומרת הגמרא: '''לא סוף דבר לחין אפילו יבשין שנתלחלחו''' - כלומר לא רק אם לחים באופן טבעי, כי הם עדיין ירוקים, אלא אפילו יבשים שהתלחלחו. כלומר, אפילו אם התייבשו לאחר מכן והוסיפו להם מים והם נרטבו גם אסור לטמון בהם. עכשיו מה הראיה? '''ומוכין לא כיבישין שנתלחלחו הן''' - אנחנו יכולים ללמוד את זה ממוכין, שהרי מוכין לא כיבשים שהתלחלחו, אלא מוכין הרי אין לחות משל עצמם. כן, הבבלי אומר שיש להם לחות משל עצמם - דבן אתלי, כלומר הצמר שבין הירכיים של הכבש. אבל הירושלמי סובר שבעצם אין דבר כזה לחות עצמית של הצמר. אז אם המשנה אמרה שלא טומנים במוכין, מדובר במוכין שנרטבו מבחוץ. {{סוף}}</div> <span id="דף_כט_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק רביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|כט|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב<span class="yerum-runnum">56</span></div> ההן דכמר {{ירו"מ-ביאור|מטמין}} איידה {{ירו"מ-ביאור|באותם דברים שטומנין בהם רק כשהם יבשים}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה הסיר מלא מים אלא}} מחסרתיה ציבחר {{ירו"מ-הדגשה|דאם יהיה מלא שמא}} {{ירו"מ-הוסר|דהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} אתי מיסב והוא שפכה ומרתחה. תמן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין ונפלו לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת ו}}כן בגפת חדשה אבל בישנה טהור. ואי זו היא חדשה ואיזו היא ישנה {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חדשה בתוך י"ב חודש ישנה לאחר י"ב חדש. טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יודא בר פזי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה בר חנינה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו לטמון בפרות}} הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן אבל רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן {{ירו"מ-הדגשה|שמוסיפים הבל תנן: טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה}} ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין {{ירו"מ-הדגשה|דקה}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אוסר בדקה ומתיר בגסה}} אנן תנינן {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אוסר ב}}נסורת {{ירו"מ-הדגשה|דקה ומתיר בגסה}} תניי דבית {{תנא-ירו"מ|רבי}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אוסר ב}}נעורת {{ירו"מ-הדגשה|דקה ומתיר בגסה}} הדא אמרה: היא הדא היא הדא. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ד_ב|ירושלמי שבת, פרק ד, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ד_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ד_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}טומנין בשלחין {{שוליים|ד_ז}}ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד עושה {{שוליים|ד_ח}}נוטל את הכיסוי והן נופלות {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וחכמים אומרים {{שוליים|ד_ט}}נוטל ומחזיר.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: טומנין בשלחין ומטלטלין אותן אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בן פזי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יונתן}}: הדא דתימר בנתונין אצל בעל הבית אבל בנתונין באפותיקי {{ירו"מ-הדגשה|למסחר}} לא בדא. בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} הדא דתימר {{שוליים|ד_י}}בנתונין באפותיקי אבל בנתונין אצל בעל הבית לא בדא {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שטמן בהם גילה דעתו שאינם חשובים. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: פורשין מחצלת על גבי שייפות של לבינים {{ירו"מ-הדגשה|שעומדות לבניין אף שאסור לטלטלם}} בשבת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בי רבי ינאי}}: אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עליה את הכלי ו{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר {{שוליים|ד_יא}}כופין עליה כלי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ובלבד שלא יהא <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף כט עמוד ב'''{{ש}}</span> אמר רבי יוחנן בר שילא: '''הדא אמרה ההן דכמר איידה צריך מחסרתיה ציבחר''' - מי שמטמין באותם דברים שמותר להטמין בהם רק כשהם יבשים, הוא צריך שהסיר לא יהיה מלא לגמרי, כי אם הוא ימלא אז שמא אתי מיסב - שמא יבואו לקחת מהסיר - '''והוא שפכה ומרתחה''' - כלומר טיפה מהמרק שבסיר יישפך, ואז כל הדברים האלה שהוא הטמין בהם, שכשהם יבשים הם לא מוסיפים הבל, אבל אחרי שהם נרטבו הם כן מוסיפים הבל ואז הם ירתיחו. אומרת הגמרא: תמן תנינן חרסים שהשתמש בהם משקין טמאים ונפלו על אביר התנור - יש לנו כלי חרס שהיה בתוכו משקין טמאים והוא נפל על אביר התנור, אז אם התנור הושק התנור נהיה טמא, כי סוף המשקה לצאת, המשקה הרי יצא ממנו. '''כן בגפת חדשה אבל בישנה טהור'''. אז אם היא הייתה טמאה, המשקה שבה יוצא וטמא את התנור, אבל אם היא ישנה טהור. עכשיו מה זה נקרא חדשה ומה זה ישנה? רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן: '''חדשה בתוך י"ב חודש ישנה לאחר י"ב חדש'''. כלומר עניין של שנה. אומרת הגמרא: '''טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה'''. אמר רבי יודא בר פזי בשם רבי ירמיה בר חנינה: מה שהתירו לטמון בפירות, '''הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן''' - כמו שאמרנו בהתחלה, כי פירות שהם רקובים הם מתחילים לתסוס ואז הם מוסיפים הבל, אבל פה הולכים לפי הרוב, אז אם רוב הפרי כבר נרקב אז אסור. '''אבל רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן''' - מוסיפים הבל. אומרת הגמרא למדנו במשנה: '''טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין''' - רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה, כך כתוב במשנה. אומרת הגמרא: אנן תנינן רבי יהודה אוסר בנסורת דקה ומתיר בגסה, ואית תניי דבית רבי - רבי יהודה אוסר בנעורת דקה ומתיר בגסה. כלומר אצלנו כתוב נסורת דקה, ובברייתא כתוב בנעורת דקה. '''הדא אמרה היא הדא היא הדא''' - כלומר זה לא שיש סתירה בין הברייתות והמשנה, אלא בעצם ההלכה היא זהה. אותו דין קיים גם בנעורת של פשתן דקה וגם בנסורת דקה - בשתיהן לפי רבי יהודה אסור לטמון. פרק חדש. אומרת המשנה: '''טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן'''. גזי צמר זה מוקצה. '''כיצד עושה נוטל את הכיסוי והן נופלות''' - כלומר אם הוא טמן וגזי הצמר על הכיסוי, או שיש על הכיסוי ידית, אז הוא לוקח את הידית ומפיל אותם בעצם, אז זה טלטול מהצד וזה מותר. '''רבי אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וחכמים אומרים נוטל ומחזיר'''. כלומר לפי רבי אלעזר בן עזריה, אם הוא טמן בדבר שאסור בטלטול - נניח הוא טמן קופה - אסור להוציא את הכלי מתוך הקופה, כי אם הוא יוציא את הכלי מתוך הקופה, יכול להיות שכשהוציא את הכלי, הגומה שנוצרה תיהרס, חלק מהצמר ייפול פנימה והרי אסור לגעת בזה, זה מוקצה, אסור להזיז את זה. אז לכן הוא אוסר בכלל להוציא את הכלי. וחכמים אומרים מותר להוציא את זה, ואם זה יתקלקל אז הוא לא יחזיר. אומרת הגמרא: רבי יודה בן פזי בשם רבי יונתן: '''הדא דתימר בנתונין אצל בעל הבית''' - כלומר, דווקא שלחין שהם אצל בעל הבית שהם לא עומדים למסחר, אז אין בהם מוקצה מחמת חסרון כיס. '''אבל בנתונין באפותיקי לא בדא''' - אם הם עומדים למסחר אז לא כן, עדיין זה מוקצה. '''בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן'''. רבי יודה ורבי יוחנן: '''הדא דתימר בנתונין באפותיקי אבל בנתונין אצל בעל הבית לא בדא''' - מה שאמרנו שגזי צמר זה מוקצה זה דווקא אם נתונים באפותיקי, כלומר עומדים למסחר, אבל אם נתונים אצל בעל הבית לא כן. הרי אם הוא טומן בהם, הוא גילה דעתו שהם לא חשובים בעיניו וממילא הם לא מוקצה. אמר רבי ירמיה בשם רב: '''פורשין מחצלת על גבי שייפות של לבינים בשבת'''. כלומר, יש לנו לבנים שמשמשות לבניין, אז למרות שהן עצמן מוקצה, מותר לפרוש עליהם מחצלת בשבת כדי להגן עליהם. אמר רבי שמעון בי רבי ינאי: '''אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עליה את הכלי'''. ושמואל אמר '''כופין עליה כלי'''. אמר רבי מנא: ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה שלא תזיזנה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ד|כט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ד|כט ב}} {{סוף}} <span id="דף_ל_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק רביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:רושלמי מאיר מסכת שבת דף ל.ogg|thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ל.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|ל|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א<span class="yerum-runnum">57</span></div> הכלי נוגע בגופו של ביצה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יזיזנה}}. תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} {{שוליים|ד_יב}} {{ירו"מ-הוסר|מחיל}}{{ירו"מ-הדגשה|נחיל}} של דבורין פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מה כ{{אמורא-ירו"מ|רב}} ו{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקשיא ל{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בי רבי ינאי}} כאן {{ירו"מ-הדגשה|בבריתא מדובר שפורס}} מלמעלן {{ירו"מ-הדגשה|הרחק מהמוקצה שבזה אף}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר כמו שהתיר להניח כלי סמוך לביצה בשביל שלא תתגלגל}} כאן {{ירו"מ-הדגשה|במה שנחלקו}} מלמטן {{ירו"מ-הדגשה|שמכסה על המוקצה עצמו. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ביסנא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר חנינא}}: חפי לסוטות {{ירו"מ-ביאור|כיסוי סחורה בסירות}} אסור לטלטלן מצדתה {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוה}} פריסן {{ירו"מ-הוסר|והדין}}{{ירו"מ-הדגשה|והוין}} {{ירו"מ-הוסר|משטרפן}}{{ירו"מ-הדגשה|משתרפן}} גו שימשא. אתון שאלו ל{{אמורא-ירו"מ|רב}} מהו מטלטלתן אמר לון: חשבון עליהן מתנינן תוחתי {{ירו"מ-הוסר|רשיבון}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשיכון}} ושרי לכון מטלטלתן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: ראשי כלונסיות שחישב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון לסדרא דבר עולא דהוה רבעה {{ירו"מ-ביאור|כינוס חכמים}} תמן והוה תמן ראשי כלונסיות. אתון ושאלון ליה: מהו לטלטלן? אמר לו: אם חשבתם עליהן מאתמול — מותר לטלטלן, ואם לאו — אין אתם מותרין לטלטלן. תני {{תנא-ירו"מ|רבי חלפתא בר שאול}} מוכין שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. תני {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי בן שאול}} צבר של קורות שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ישמעאל בר רבי יעקב בר אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אידי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בי רבי יוסי}}: אבא שלחה {{ירו"מ-ביאור|מעבד עורות}} הוה {{ירו"מ-הוסר|וחיה}}{{ירו"מ-הדגשה|והיה}} אומר לנו קשרו לכם ראשי גוזיות {{ירו"מ-ביאור|עורות,}} ואתם מותרין לטלטלן למחר {{ירו"מ-הדגשה|ולא די במחשבה}}. {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} אמר אפילו {{ירו"מ-הדגשה|קשר}} מלן {{ירו"מ-ביאור|שפת העור}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חריות שגידען לשכיבה אינן צריכות קישור {{ירו"מ-הדגשה|גידען}} לאהלין צריכות קישור. {{אמורא-ירו"מ|רב אבא בר חנה}} אמר בין {{ירו"מ-הדגשה|גידען}} לשכיבה בין {{ירו"מ-הדגשה|גידען}} לאהלין צריכות קישור. אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: ולא דמו קישוריה ד{{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הוסר|באוהלין}}{{ירו"מ-הדגשה|בגידען לאוהלין}} לקישוריה ד{{אמורא-ירו"מ|רב אבא בר חנה}} בכלים {{ירו"מ-ביאור|היינו שגידען לשכיבה.}} קישוריה ד{{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הוסר|באוהלין}}{{ירו"מ-הדגשה|בגידען לאוהלין}} עד שיקשור את כל הקוצין קישוריה ד{{אמורא-ירו"מ|רב אבא בר חנה}} בכלים {{ירו"מ-ביאור|שגידען לשכיבה.}} {{ירו"מ-הדגשה|די בקשירה כל דהו}} עד שיהיה עליהן תואר כלי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אומר את {{ירו"מ-הדגשה|דל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר חנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף גידען לשכיבה}} עד שיקשור את {{ירו"מ-הדגשה|כל}} הקוצין אין מעשה גדול מזה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אידי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יונתן}} לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך לבית המדרש, שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ל עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף ל'. אומרת הגמרא: תניא, רבי הושעיה - '''של דבורין פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים'''. שואלת הגמרא: מה כי רב ושמואל, וקשה לרבי שמעון בי רבי ינאי? הרי לפי זה יוצא שמותר לפרוס על דבר שהוא מוקצה, הרי נחיל של דבורים זה מוקצה. אז מותר לקחת סדין לפרוס עליהם. והרי לפי רב ושמואל אמרנו שאסור לכסות על ביצה כיוון שהיא מוקצה. אומרת הגמרא: לא, כאן בברייתא מדובר שפורס מלמעלה, כלומר הוא פורס איזה הרחק מהמוקצה, הוא לא מתקרב למוקצה בכלל, הוא פורס מלמעלה. ובזה אפילו רבי ינאי מותר, כמו שהוא התיר להניח כלי סמוך לביצה בזה שלא תתגלגל. אבל כאן מה שהם נחלקו זה מלמטן, כלומר לכסות על המוקצה עצמו - זה המחלוקת. אבל פה הברייתא לא מדברת על זה, מדברת שהוא בעצם פרס מחצלת גבוה מעל הנחיל של הדבורים. אמר רבי ביסנא בשם רבי יוסי בר חנינא: '''חפי לסוטות אסור לטלטלן'''. כלומר כיסוי סחורה בסירות, עשו תלתלן. כלומר את הכיסוי הזה שמכסים בו את הסחורה - זה מוקצה. '''מצדתה פריסן גו שימשא''' - הגמרא מספרת סיפור, שהיו איזה מצודות שהיו פרוסות, ואליהן משתרפים גושים שהיו מתגלגלים בשמש. '''אתון שאלו לרב מהו מטלטלתן''' - האם מותר לטלטל אותן? '''אמר לון: חשבון עליהן מתנינן תוחתי ושרי לכון מטלטלתן'''. כלומר הרי זה כלי שמלכתחילה אסור, אז אם תחשבו עליהם למלאכת היתר, כמו להניח אותם תחת ראשיכם, אז מותר לכם, שתחשבו כדי שישמש לכם בתור כרית. אמר רבי זעירא בשם רבי ירמיה: '''ראשי כלונסיות שחישב עליהן מאתמול מותר לטלטלן'''. רבי יונה ורבי יוסי סלקון לסדרא דבר עולא דהוה רבעה תמן, והיה כינוס של הרבה מאוד תלמידים והיה צפוף, והוה תמן ראשי כלונסיות. אתון ושאלון ליה מהו לטלטלן - האם מותר לטלטל אותם, להפוך אותם למושבים? '''אמר לו: אם חשבתם עליהן מאתמול מותר לטלטלן, ואם לאו אין אתם מותרין לטלטלן'''. תני רבי חלפתא בר שאול: '''מוכין שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן'''. כלומר מוכין, למרות שבעצם זה בדרך כלל עומד למסחר, לעשות מהם חוטים וכדומה, אבל אם הוא חשב עליהם להשתמש בהם, אז זה כבר לא מוקצה. תני רבי יוסי בן שאול: '''צבר של קורות שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן'''. רבי יוסי ורבי חנינה בשם רבי ישמעאל בר רבי יעקב בר אחא, ורבי יעקב בר אידי ורבי חנינא בשם רבי ישמעאל בי רבי יוסי: '''אבא שלחה הוה אומר לנו קשרו לכם ראשי גוזיות ואתם מותרין לטלטלן למחר'''. ואבא שלו היה מעבד עורות, והיה אומר להם לקשור את הראשים של העורות, הקצוות שלהם, ואז מותרים לטלטל למחר. כלומר לא די במחשבה, צריך איזה מעשה כלשהו. '''חזקיה אמר אפילו מלן''' - כלומר מספיק לקשור את השפה של העור, לא צריך קשר רציני. '''רב: חריות שגידען לשכיבה אינן צריכות קישור, לאהלין צריכות קישור'''. כלומר אם הוא חתך ענפי דקל מראש בשביל שישמשו אותו לשכיבה, אז לא צריך קישור. אבל אם הוא גידע אותם לצורך אוהלים, כלומר לאחר מכן הוא רוצה להשתמש בהם - זה מוקצה, וכדי להוציאם ממוקצה ממילא צריך איזה מעשה, צריך קישור. '''רב אבא בר חנה אמר: בין לשכיבה בין לאהלין צריכות קישור'''. בכל מקרה צריך קישור, צריך איזה מעשה כלשהו. '''אמר חזקיה: ולא דמו קישוריה דרב לקישוריה דרב אבא בר חנה'''. כלומר אם הוא גידע לאוהלים, פה צריך קישור רציני יותר. '''קישוריה דרב עד שיקשור את כל הקוצין, קישוריה דרב אבא בר חנה בכלים עד שיהיה עליהן תואר כלי'''. אומרת הגמרא: '''אם אומר את רבי אבא בר חנה עד שיקשור את הקוצין - אין מעשה גדול מזה'''. כלומר אם הוא תלש את הענפים לשכיבה והוא גם קשר את כל הענפים, שמותר לשכב עליהם זה ודאי - אין לך מעשה גדול מזה, מה החידוש בזה? אז לכן חייבים לומר שבוודאי מדובר שהוא עשה קשירה כלשהי. {{סוף}}</div> <span id="דף_ל_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק רביעי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|ל|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב<span class="yerum-runnum">58</span></div> עריבת {{ירו"מ-ביאור|ספינה}} הירדן למה היא {{ירו"מ-הדגשה|מקבלת}} טמאה {{ירו"מ-הדגשה|הרי שאר ספינות טהורות שנאמר דרך אניה בלב ים}} ולא אמר אדם דבר עד שבא {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה בן אנטיגנס}} ודרשה בעירו: {{ירו"מ-הוסר|עריבתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עריבת}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ירדן למה היא טמאה? מפני שממלין אותה פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה ומן היבשה לים {{ירו"מ-הדגשה|והרי היא ככלי כלי היבשה}}. ועוד דבר אחר דרש חריות שגדען בין לשכיבה בין לאוהלין צריכות קישור. התיבון הרי נדידייא {{ירו"מ-ביאור|סירות}} דאשקלון {{ירו"מ-הדגשה|שמוציאין אותם לחוף בסוף הדיג ואינם מקבלות טומאה}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר אלעזר}}: שניא היא {{ירו"מ-הדגשה|שאן מוציאין אותם לגמרי אלא}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצתן}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקצתה}} בים {{ירו"מ-הוסר|ומקצתן}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקצתה}} ביבשה. אתייא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר חנה}} כ{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} עולין היינו עם {{תנא-ירו"מ|רבי}} לחמת גרר והיה אומר לנו {{שוליים|ד_יג}}בחרו לכם חלקי אבנים ואתם מותרין לטלטלן למחר. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} אמר עד שיקרדם {{ירו"מ-ביאור|יסתת סיתות קל.}} חברייא אמרי עד שישפשף {{ירו"מ-ביאור|סיתות גמור.}} וצפוראי אמרין עד שיחשוב. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר עד שיהא עליהן תואר כלי {{ירו"מ-ביאור|שדי במעשה כל דהו.}} אשכחת אמר {{אמורא-ירו"מ|רב אבא בר חנה}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר חריות צריכות קשור כל דהו}}{{ירו"מ-הוסר| בר אבא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שבאבנים די במעשה כל דהו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יונתן}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה בן אנטיגנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר בחריות צריך קישור כל דהו שיהיה להם תורת כלי בשיטה}} חדא. {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שחריות שגדען לאהלים צריך שיקשור את כל הקוצים}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שבאבנים צריך שיקרדם}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בי רבי יוסי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שבעורות צריך שיקשור בשיטה}} חדא {{ירו"מ-ביאור|שצריך מעשה גדול שיהיה ניכר שהכינו לישיבה}}. ציפוראי {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שבאבנים די במחשבה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בן שאול}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שבצבר של קורות די אם חשב עליהן מאתמול}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי חלפתא בן שאול}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שבמוכין די במחשבה בשיטה}} חדא. חברייא {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו באבנים שצריך לשפשף}} {{ירו"מ-ביאור|סיתות גמור.}} לית להון זוג. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ד_ג|ירושלמי שבת, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ד_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ד_יד}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}אם לא כסהו מבעוד יום — לא יכסנו משתחשך. כסהו ונתגלה — מותר לכסותו. ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא שאם}} נטלו מבעוד יום — מחזירו מבעוד יום. נטלו משחשיכה — מחזירו משחשיכה. נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום {{ירו"מ-הדגשה|מהוא. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי בא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: אם נתקלקלה הגומה אסורה {{ירו"מ-הדגשה|להחזיר}} ומכירה לכירה מותר. מן ההוא ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן לוי}}: משרת הייתי את {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא הגדול}} והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה ומחזירין לכירה. ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{שוליים|ד_טו}}אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה מותר {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} מכירה לטמינה אסור מטמינה לכירה אסור מטמינה לטמינה צריכה. נתגלה מבעוד יום — מכסהו מבעוד יום. נתגלה משחשיכה — מכסהו משחשיכה. נתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}. תני אין טומנין חמין משחשיכה {{שוליים|ד_טז}}אבל מוסיפין עליהן כסות וכלים. כמה יהא עליהן ויהא מותר לכסותם {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אפילו מפה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ובלבד דבר שהוא מועיל. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל הדברים מועילין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מתניה}}: ויאות: אילו מאן דנסב {{ירו"מ-הדגשה|ס}}מרטוט ויהב לה על רישיה בשעת צינתה — דילמא לא כביש צינתה. כשם שאין טומנין חמין משחשיכה כך אין טומנין לא שלג ולא צונין ו{{תנא-ירו"מ|רבי}} {{שוליים|ד_יז}}מתיר. התיב {{אמורא-ירו"מ|שמואל בר אבא}} על הדא קדמייתא. והא תני: ממלא הוא אדם את הקיתון של מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת. אלא כ{{תנא-ירו"מ|רבי}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} מתיר <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ל עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן: לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך לבית המדרש, שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה, עריבת הירדן למה היא טמאה, ולא אמר אדם דבר עד שבא רבי חנינה בן אנטיגנס ודרשה בעירו'''. מה הוא אמר? '''ירדן למה היא טמאה? מפני שממלין אותה פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה ומן היבשה לים'''. בעצם זה לא כלי ימי בלבד, אלא כלי שמשתמשים בו גם ביבשה, לכן הוא מקבל טומאה. '''ועוד דבר אחר דרש: חריות שגדען בין לשכיבה בין לאוהלין צריכות קישור'''. כן, ואמרנו שיש הבדל בין הקישור הזה לקישור הזה - אם הוא חתך את זה לאוהלין צריך קישור כל עוקץ ועוקץ, אם זה שכיבה אז מספיק קשירה כלשהי. '''התיבון: הרי נדידייא דאשקלון''' - כלומר הסירות של אשקלון, שאחרי שמסיימים את הדיג מוציאים אותם לחוף, ואף על פי כן הן לא מקבלות טומאה. '''אמר רבי יצחק בר אלעזר: שניא היא בים ביבשה'''. כן, באשקלון מה שעושים בעצם מוציאים את הסירה ליבשה, אבל לא את כולה, תמיד נשארת על הגבול של המים, אז לא ממש משתמשים בזה ביבשה. לעומת זאת סירת הירדן ממש את כולה מוציאים ליבשה. '''אתייא דרבי אבא בר חנה כרבי חנינא, דמר רבי חנינא: עולין היינו עם רבי לחמת גרר, והיה אומר לנו בחרו לכם חלקי אבנים ואתם מותרים לטלטלן למחר'''. כלומר מספיק לחשוב על האבנים וגם הן מותרות לטלטל, אז זה מקביל למה שאמר רב אבא בר חנה שהחריות של דקל, אם חשב עליהם לישיבה, לא צריך לקשור. '''רבי זעירא אמר: עד שיקרדם'''. כלומר את האבנים האלה אסור להשתמש בהם, לא מספיק שבחר בהם במחשבה, אלא צריך שיעשה בהם סיתות קל. '''חברייא אמרי עד שישפשף''', כלומר יעשה בהם סיתות גמור. '''וצפוראי אמרין עד שיחשוב'''. '''רבי יוחנן אמר: עד שיהא עליהן תואר כלי''', כלומר די במעשה כלשהו, שיהיה לו שם כלי צריך מעשה כלשהו. אשכחת אמר: אם אנחנו נחלק את כל הדעות, נמצא שרב אבא בר חנה שאמר שחריות צריכות קישור כל דהו, ורבי יוחנן שאמר שבאבנים די במעשה כל דהו, ורבי יונתן בשם רבי חנינה בן אנטיגנוס שאמר שבחריות צריך קישור עד שיהיה להם תואר כלי - הם כולם בשיטה אחת. ואילו רב שאמר שחריות לאוהלין צריך שיקשור את כל הקוצים, ורבי זעירא שאמר שבאבנים צריך שיקרדם, ורבי ישמעאל בי רבי יוסי שאמר שבאורות צריך לקשור - הם כולם בשיטה אחת, צריך מעשה גדול, שיהיה ניכר שהוא מכין את זה לישיבה. אבל צפוראי, אנשי ציפורי, שהם אמרו שבאבנים די במחשבה, ורבי יוסי בן שאול שאמר שבצבר של קורות די אם חשב עליהם מאתמול, ורבי חלפתא בן שאול שאמר שבמוכין די במחשבה - הם גם כן בשיטה אחת, שמחשבה מספיקה להפוך דבר למוכן. אבל חברייא שאמרו שבאבנים צריך לשפשף, כלומר צריך סיתות גמור - אין להם זוג, זה שיטה יחידה. ופרק ד' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''אם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך'''. כלומר אסור להטמין, אבל אם הוא לא טמן. '''כסהו ונתגלה מותר לכסותו'''. '''ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת'''. כלומר דבר שהוא קר אין איסור לטמון אותו. אומרת הגמרא: פשיטא ש'''נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום'''. כלומר אם הוא מלפני שבת נטל את זה, מותר להחזיר לפני שבת. '''נטלו משחשיכה מחזירו משחשיכה'''. זה ברור שמותר להחזיר, אם הוא טמן והוציא את זה אחרי חשיכה מותר להחזיר אחרי חשיכה. '''נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום''' מהו? האם מותר להטמין חזרה? '''רבי בא בשם רב יהודה: אם נתקלקלה הגומה אסורה, ומכירה לכירה מותר'''. כלומר אם זה היה בכירה אחת מותר להעביר את זה לכירה אחרת. מה המקור לזה? '''מן ההוא דמר רבי אלעזר בשם רבי יהושע: משרת הייתי את רבי חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה ומחזירין לכירה'''. כלומר מקומה תחתונה לקומה עליונה, ולאחר מכן היה מחזיר את זה לכירה. אז בזמן הזה, זה טיפה מתקרר, אז הרי מכאן שמותר גם אם זה טיפה קר, לכן יהיה מותר גם מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה. '''ומר רבי ירמיה כרבי שמעון: אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה מותר, מכירה לטמינה אסור, מטמינה לכירה אסור, מטמינה לטמינה צריכה'''. כלומר אם הוא רוצה להחליף הטמנות זה ספק. '''נתגלה מבעוד יום מכסהו מבעוד יום. נתגלה משחשיכה מכסהו משחשיכה. נתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום''' מהו? זה נשאר בשאלה כמו ששמענו. '''תני: אין טומנין חמין משחשיכה אבל מוסיפין עליהן כסות וכלים'''. כלומר אסור להטמין משחשיכה, אפילו בדבר שלא מוסיף הבל, אבל להוסיף - מוסיפים, כלומר אפשר להוסיף עוד שמיכות ועוד דברים כדי לשמור על החום. '''כמה יהא עליהן ויהא מותר לכסותם? רבי זריקן בשם רבי חנינא: אפילו מפה''', כלומר אפילו משהו דק מאוד מותר לשים עליו. '''אמר רבי זעירא: ובלבד דבר שהוא מועיל''', כלומר צריך שיהיה לפחות בהתחלה משהו מועיל, לא סתם איזה משהו דק לגמרי אלא משהו ששומר על החום. '''אמר רבי חנינא: כל הדברים מועילין'''. כל דבר שיש תמיד מועיל. '''אמר רבי מתניה: ויאות'''. כלומר אתה צודק. '''אילו מאן דנסב מרטוט ויהב לה על רישיה בשעת צינתה - דילמא לא כביש צינתה'''. כלומר אם אדם שם סתם חתיכת בד כשקפוא בחוץ, אז זה לא מחמם אותו טיפה? אז לכן זה יהיה מותר גם כן, למרות שהוא שם רק משהו מאוד קטן, יכול להוסיף עליו בהטמנה. אומרת הגמרא: '''כשם שאין טומנין חמין משחשיכה כך אין טומנין לא שלג ולא צונין, ורבי מתיר'''. כלומר לטמון דבר קר רבי מתיר. '''התיב שמואל בר אבא על הדא קדמייתא''' - איך אתה יכול להגיד שלא טומנים דבר קר, הרי למדנו מפורש במשנה שלנו. '''והא תני: ממלא הוא אדם את הקיתון של מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת''' - זה מדובר על מים קרים. '''אלא כרבי, דרבי מתיר'''. אומרת הגמרא: לא, המשנה לא דיברה כמו רבי שהוא מתיר. איבעית אימא, תירוץ אחר, אפילו לרבנן - אפשר להגיד שהמשנה שלנו היא גם כן לרבנן, וכאן לשעה כאן לשעות. מה שהמשנה דיברה שמותר, זה רק אם זה משהו זמני, שהוא שם את זה לא כדי להטמין למחרת, אלא לכמה שעות. אז לזמן קצר מותר, אבל לעשות את זה לזמן מרובה אסור. עד כאן הלכה, פרק "בית טומנים", אם ירצה השם. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ד|ל א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ד|ל ב}} {{סוף}} <span id="דף_לא_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לא.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לא.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לא|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א<span class="yerum-runnum">59</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|אי נמי אפילו לרבנן}} כאן לשעה כאן לשהות. <strong>הדרן עלך פרק במה טומנין</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|רביעי|שלישי|חמישי}} kwnsxmkln7jduejp26al2qvirid3p1v 106 1706313 3078494 3078315 2026-08-21T14:11:28Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078494 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|חמישי|רביעי|שישי}} ==פרק חמישי - במה בהמה== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק חמישי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לא.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לא.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ה_א|ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ה_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה? יוצא הגמל באיפסר והנ{{ירו"מ-הדגשה|א}}קה בחטם והלובדקים בפרומביא והסוס בשיר {{שוליים|ה_ב}}וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלן במקומן. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והסוס בשיר הא באפסר לא}}. תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בי רבי יוסי}} משום אביו, {{שוליים|ה_ג}}ארבע בהמות נמשכות באיפסר ואילו הן הסוס והפרד הגמל והחמור. אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: וסימנא {{הפ|זכריה|יד|טו}} וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בי רבי יוסי}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: וה}}לובדק{{ירו"מ-הדגשה|י}}ם. אית תניי תני {{ירו"מ-הוסר|לנדקס}}{{ירו"מ-הדגשה|לגדקס}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר לובדקים על שם {{הפ|דניאל|יא|מג}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל יא }}ולובים וכושים במצעדיו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר לנדקס אבמטוס. מהו אבמטוס? חמר סלק {{ירו"מ-ביאור|ערבי.}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}: בעי גרים הבאים מלובים מהו להמתין להן ג' דורות? {{ירו"מ-הדגשה|האם הם בכלל מצרים או לא}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה בן צרויה}}: מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נן חמיי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}ההן פולא מיצרייא {{ירו"מ-הוסר|כדון}}{{ירו"מ-הדגשה|כד}} {{ירו"מ-הדגשה|דהו}} רטיב {{ירו"מ-ביאור|לח}} אינון צווחין ליה לובי. {{ירו"מ-הוסר|כדו}}{{ירו"מ-הדגשה|כד}} {{ירו"מ-הדגשה|דהו}} נגיב {{ירו"מ-ביאור|יבש}} אינון צווחין ליה פול מצרייא. הדא אמרה: גר {{ירו"מ-הוסר|מלובי}}{{ירו"מ-הדגשה|מלוב}} צריך להמתין ג' דורות. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הדא אמרה: הוא לובי הוא מצרי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם: אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון, ולא לאחר הקרון, ולא את הלובדקים לגמלים}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר כל הנולדים מן הסוס אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה וכן הנולדים מן החמור אף על פי שאביהם סוס מותרין זה עם זה אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור אסורים זה עם זה אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אושעיא}}: הלכה כדברי התלמיד {{ירו"מ-ביאור|{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}}} {{ירו"מ-הדגשה|דאין חוששין לזרע האב אבל ל}}דברי חכמים כל מין פרדות אחד. {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: כמה דתימר לעניין איסור {{ירו"מ-הדגשה|לא יצא הגמל במטוטלת לא עקוד ולא רגול ואמרינן עליה}} וכן כל שאר הבהמה {{ירו"מ-הדגשה|הוא הדין}} לעניין היתר {{ירו"מ-הדגשה|דתנן יוצא הגמל באפסר אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכן}}{{ירו"מ-הדגשה|כאן}} {{ירו"מ-הוסר|הסוס}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הדגשה|הדין לשאר בהמות תנן: וכל בעלי השיר יוצאין}} בשיר {{ירו"מ-הדגשה|ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלן במקומן}} ולא כן תני {{שוליים|ה_ד}}כל תכשיטי אדם טמאין {{שוליים|ה_ה}}ותכשיטי בהמה טהורין? תיפתר בעשויין {{ירו"מ-הוסר|להנותן}}{{ירו"מ-הדגשה|לנוי}} {{ירו"מ-הדגשה|בלבד. אבל שיר שעשוי אף לצורך האדם למשוך הבהמה — מקבל טומאה. תנן: ונמשכין בשיר}} ואינו עושה חריץ {{ירו"מ-ביאור|דכשמושך הבהמה פעמים שהיא מתנגדת. וכשגורר אותה עושה חריץ.}} אלא כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|דדבר שאינו מתכוון מותר}} דתני: לא יגרר אדם את המטה, ואת הכסא, ואת הספסל, ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ה_ו}}מתיר. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חיננא}}: כהדא דתני דלת גוררת מחצלת גוררת קנקילון {{ירו"מ-ביאור|עץ המחרשה שהתקינה לדלת}} {{ירו"מ-הוסר|גורר }}פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב ותני כן מחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ומזין עליהן וטובלין במקומן.<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לא עמוד א'''{{ש}}</span> '''הדרן עלך פרק במה טומנין''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף ל"א, מתחילים במשנה בפרק הלכה א'. אומרת המשנה: "'''במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה?''' '''יוצא הגמל באיפסר והנקה בחטם'''". כן, בחוטם של הנקה היו עושים איזה טבעת שאליה קושרים חבל, וככה בעצם אפשר למשוך אותה ואין לה כוח להתנגד. "'''והלובדקים בפרומביא והסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר'''". כן, שיר זה שרשרת על הצוואר. "'''ונמשכין בשיר'''". "'''ומזין עליהן וטובלן במקומן'''". ואומרת הגמרא: למדנו במשנה על הסוס בשיר, משמע מכאן שבאפסר הוא לא יוצא. תני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו, '''ארבע בהמות נמשכות באיפסר ואילו הן הסוס והפרד הגמל והחמור'''. כלומר רבי ישמעאל ברבי יוסי חולק, משום אביו הוא חולק, והוא אומר שסוס נמשך באפסר. אמר חזקיה: וסימנא. כלומר, יש איזה רמז בפסוק שכל הארבעה האלה יש להם דין דומה, שכתוב: "'''וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור'''", כלומר שכל הארבעה האלה מופיעים ביחד, אז זה גם כן מתאים שהם יוצאים עם אותו אמצעי - כולם יוצאים באפסר. רב פסק הלכה כרבי ישמעאל בי רבי יוסי, שסוס יוצא באפסר. ואומרת הגמרא: לובדקים - אית תניי תני. מה זה הלובדקים? יש אומרים שזה לנדקס אבמטוס. מאן דמר לובדקים על שם ולובים וכושים במצעדיו - כן, באים מלוב. מאן דמר לנדקס אבמטוס, מה זה אבמטוס? חמר סלק - כלומר חמור ערבי. אמר רבי יונה אמר רבי הושעיה: בעי גרים הבאים מלובים מהו להמתין להן ג' דורות? כלומר, אם הם בכלל נחשבים כמצרים או לא - כי מצרי רק דור שלישי יבוא הנה, אז האם הלובים נחשבים מצרים וצריך להמתין להם או לא. אמר רבי יונה בן צרויה: מן מה דנן חמיי ההן פולא מיצרייא, כלומר הפול המצרי - רטיב אינון צווחין ליה לובי, כשהוא לח הם קוראים לו פול לובי; נגיב אינון צווחין ליה פול מצרייא, כשהוא מתייבש הם קוראים לו פול מצרי - וזה אותו דבר. הדא אמרה: גר צריך להמתין ג' דורות. הדא אמרה: הוא לובי הוא מצרי - כי מהברייתא רואים שבעצם לובי ומצרי זה אותו דבר. °רבי יהודה רבי יצחק בר נחמן בשם רבי אושעיא: '''הלכה כדברי התלמיד''' שלא חוששים לזה רעב, אבל '''דברי חכמים כל מין פרדות אחד'''. הוא אומר שבעצם כל פרדה, לא משנה אם האבא סוס או האבא חמור, בכל מקרה הם מותרים זה עם זה, הם לא כלאים. שמואל בשם רבי זעירא: כמה דתימר לעניין איסור, וכן כל שאר הבהמה לעניין היתר בשיר. כלומר, הגמל והסוס זה רק דוגמאות, אבל אותו הדין לגבי כל שאר הבהמות - גם לעניין היתר, שיוצא הגמל באפסר, גם כן שאר בהמות יכולות לצאת באפסר. ולא כן תני '''כל תכשיטי אדם טמאין ותכשיטי בהמה טהורין'''? כן, אז אם ככה למה שיר בכלל צריך טבילה - הרי זה תכשיט של בהמה. תיפתר בעשויין - כלומר, מה שאמרו שלא צריכים טבילה זה רק כאלה שעשויים רק לנוי לבהמה, הם לא צריכים טבילה, אבל שיר שעשוי גם לצורך האדם - שהאדם משתמש בו כדי למשוך את הבהמה - הוא כן מקבל טומאה. ואינו עושה חריץ אלא כ°רבי שמעון. תני, למדנו במשנה "ונמשכין בשיר" - הרבה פעמים הבהמה מתנגדת ואז מושכים אותה. שואלת הגמרא: והלא נעשה חריץ, הרי אם הבהמה מתנגדת והוא מושך אותה וגורר אותה זה חריץ, אז איך מותר דבר כזה? ואומרת הגמרא שרבי שמעון סובר דבר שלא מתכוון מותר. דתני: '''לא יגרר אדם את המטה, ואת הכסא, ואת הספסל, ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו°רבי שמעון מתיר'''. כי דבר שלא מתכוון מותר - אז גם כאן, למרות שהבהמה מתנגדת וכשהוא מושך אותה זה חריץ, כיוון שהוא לא מתכוון לזה מותר. אמר רבי חיננא: כהדא דתני '''דלת גוררת מחצלת גוררת קנקילון''', כלומר הקנקילון הכוונה עץ. אם עשו דלת שבעצם היא לא באוויר אלא נגררת על הרצפה - בין אם זה דלת או מחצלת שנמצאת על הרצפה, או קנקילון (יש אומרים העץ של המחרשה, ויש אומרים מעין רשת מעץ) - יש סיכוי שיהיה חריץ, אבל שוב פעם, כיוון שהוא לא מתכוון אז זה מותר. אז גם כאן, כשהוא מושך את הבהמה עם השיר ויש סיכוי שיהיה חריץ, בכל זאת זה מותר כיוון שהוא לא מתכוון. ותני כן: '''מחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_לא_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק חמישי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לא|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד ב<span class="yerum-runnum">60</span></div> תמן תנינן: לא {{ירו"מ-הדגשה|תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא}} תטבול בהן עד שתרפם {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} הוא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שטובלין במקומן ולא חוששים לחציצה}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כאן ברפים כאן באפוצים {{ירו"מ-ביאור|מהודקים}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ב|ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_ז}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. {{שוליים|ה_ח}}הזכרים יוצאין {{ירו"מ-הוסר|לביבין}}{{ירו"מ-הדגשה|לבובין}}. {{ירו"מ-הוסר|רחילות}}{{ירו"מ-הדגשה|רחלות}} יוצאות שחוזות כבולות וכבונות והעזים צרורות. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אוסר בכולן חוץ מן הרחלים הכבונות. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודא}} אומר עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חמור}} {{ירו"מ-הדגשה|יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ה_ט}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}בקשורה לו מערב שבת {{ירו"מ-הדגשה|אבל בשבת אסור שצריך להשען על החמור כדי לקשור והוי משתמש בבהמה}}. חנין מגופתייה אמר קומי {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}} לא נהיג כן אלא {{ירו"מ-הוסר|נהיג בקלסטירין דתני זכרים יוצאין בקלסטירין }}התיר {{ירו"מ-הדגשה|אף בשבת אמר לו לא במרדעת נהיג אלא בקלסטירין}} {{ירו"מ-ביאור|שק שקושר לפני הבהמה ונותן בו אוכל}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינו צריך להשען על הבהמה כדי לקשור דתני זכרים יוצאין בקלסטירין. התיב}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא בר פפא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} והא תני חבל שהוא קשור בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה. {{שוליים|ה_י}}ניחא {{ירו"מ-הדגשה|אם היה קשור}} בפרה קושרין אותו באבוס {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היה קשור}} באבוס קושרין אותו בפרה ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבה}}: תיפתר בקשרין שאינן של קיימא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: שנייא הוא צדדי בהמה בין קשר שהוא של קיימא בין קשר שאינו של קיימא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמי}}: תיפתר כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} דתני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} אומר מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}}{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר קיימתיה במספק {{ירו"מ-ביאור|קושר}} חבל {{ירו"מ-הדגשה|שהיה קשור לאבוס}} על חבל {{ירו"מ-הדגשה|שהיה קושר לבהמה ודברי הכל}}. זכרים יוצאין לבובין שהוא נותן עור מכורסינון {{ירו"מ-ביאור|מעובד}} כנגד לבו {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|דכשהוא}} מתריס כנגד חיה {{ירו"מ-הדגשה|אינו חושש}}. רחלים יוצאות שחוזות {{ירו"מ-הדגשה|שקושרים להם הזנב למעלה כדי שיעלה עליהם הזכר}}. אית תניי תני שחוזות ואית תניי תני שוזות. מאן דאמר שוזות מעתדן {{ירו"מ-ביאור|מוכנות}} {{ירו"מ-הדגשה|לביאה}} כמה דתימר {{הפ|משלי|ז|י}} שית זונה ונצורת לב. {{ירו"מ-הוסר|מאין דאן}}{{ירו"מ-הדגשה|מאן}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שחוזות כמה דתימר אין משחיזין את הסכין. כבונות {{ירו"מ-ביאור|עטופות כדי שיהיה צמרן טוב}} למילת. כבולות {{ירו"מ-ביאור|שזנבן קשור למטה,}} שלא יעלה עליהן הזכר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|מלכים א|ט|יג}} ויקרא להם ארץ כבול ארץ שאינה עושה פירות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר {{שוליים|ה_יא}}עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. תני {{תנא-ירו"מ|רבי יהודא בן בתירא}} אומר בין ליבש בין לחלב אסור. יאות אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודא בן בתירא}}. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לא עמוד ב'''{{ש}}</span> תנן: "'''ומזין עליהן וטובלין במקומן'''" - כלומר בעצם השיר הזה לא צריכים להסיר אותו מהבהמה, אלא אפשר לעשות זאת כשהוא מחובר לבהמה, אפשר לטבול את הבהמה עם השיר ואז ככה טובלים את השיר. תמן תנינן: '''לא תטבול בהן עד שתרפם'''. הוא אמר הכין - למה לא חוששים לחציצה? אמר רבי מנא: כאן ברפים כאן באפוצים - כלומר אם זה רפוי אז המים יכנסו ואין חשש, אבל מה שהמשנה אמרה שם מדובר שהם היו אדוקים. '''פרק הלכה ב''' מתני': "'''חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. הזכרים יוצאין''' לבובין. '''יוצאות שחוזות כבולות וכבונות והעזים צרורות. °רבי יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלים הכבונות. °רבי יהודא אומר עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב'''". כלומר אם שמו להם איזה בד או משהו על העטינים כדי שלא ינקו מהם כדי שיתייבש להם החלב - זה מותר, אבל לא הפוך, לא לחלב - כלומר אם רוצים לשמור על החלב שלא ינקו מהם, כדי שלא ייתפסו שקצים ורמשים עליהם - מקרה כזה אסור. גמ': אמר שמואל: בקשורה לו מערב שבת. כלומר כל ההיתר זה רק אם היא קשורה לו מערב שבת, אבל בשבת אסור, כיוון שכדי לקשור את המרדעת הוא צריך להישען על החמור, ובעצם יוצא שהוא משתמש בבהמה. חנין מגופתייה אמר קומי שמואל רבי חייא בר אשי: לא נהיג כן, אלא התיר רבי אחא בר פפא קומי רבי זעירא - לא במרדעת אלא בקלסתרין, יש איזה שק ששמים לפני הפה של החמור או הסוס שבתוכו שמים אוכל, כדי שלא יצטרך לכופף. אין בעיה, כיוון שהוא לא נשען על הבהמה כדי לקשור את זה, אבל מרדעת שהוא צריך להישען על הבהמה זה אסור. והא תני '''חבל שהוא קשור בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה'''. ניחא בפרה קושרין אותו באבוס - זה אפשרי, אבל אם היה קשור באבוס קושרים אותו בפרה - '''ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת'''? הרי שהוא בא לקשור אותה הוא נשען עליה, יוצא שהוא משתמש בצדדי בהמה בשבת. אמר רבה: תיפתר בקשרין שאינן של קיימא. אמר רבי יוסי: שנייא הוא צדדי בהמה בין קשר שהוא של קיימא בין קשר שאינו של קיימא? הרי אמרתי שהבעיה היא שהוא נשען על הבהמה, יש הבדל אם הוא עושה קשר של קיימא או קשר שלא של קיימא לגבי השימוש בבהמה. אמר רבי שמי: תיפתר כ°רבי שמעון בן אלעזר דתני °רבי שמעון בן אלעזר אומר '''מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת'''. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן - כלומר, זו דעת יחיד, דעת רבי שמעון בן אלעזר שמתיר להשתמש בצדדי בהמה וגם בצדדי אילן. רבי מנא אמר: קיימתיה במספק חבל על חבל - כלומר אני יכול לקיים את המשנה כדעת כולם, בקושר חבל שהיה קשור לאבוס עם חבל שהיה קשור לבהמה, וזה על דברי הכל. זכרים יוצאין לבובין - שהוא נותן עור מכורסינון כנגד לבו, מתריס כנגד חיה. כלומר, הזכרים שהיו בדרך כלל עומדים בראש העדר והיו באים לתקוף אותם - תנים וזאבים וכדומה - כדי שהם לא יפגעו בהם היו מניחים להם כנגד הלב עור חזק או מעובד, כדי שהחיות לא יפגעו בהם והוא יוכל להתריס כנגדם ולא להיפגע. רחלים יוצאות שחוזות - מה כוונה שחוזות? שקושרים את הזנב למעלה כדי שיעלה להם הזכר. אית תניי תני שחוזות ואית תניי תני שוזות. מאן דאמר שוזות - מעתדן, כלומר מוכנות, כמה דתימר שית זונה ונצורת לב. מאן דמר שחוזות - כמה דתימר '''אין משחיזין את הסכין''', כלומר הכנה - כן, משחיזים את הסכין, מכינים אותו, אז ככה קושרים את הזנב כדי שתהיה מוכנה לביעה. כבונות למילת - הכוונה שעוטפות אותם כדי שיהיה להם צמר טוב למלאה, שהצמר שלהם יישמר נקי וישתמשו בבגדים יקרים. כבולות שלא יעלה עליהן הזכר - הכוונה הפוך, שקושרים את הזנב כלפי מטה כדי שלא יעלה להם הזכר. רבי אבון בשם רבי חייא: '''ויקרא להם ארץ כבול''' - '''ארץ שאינה עושה פירות'''. גם כאן קושרים את הזנב כדי שלא יעלה להם הזכר ולא יהיה להם ולדות. °רבי יהודה אומר '''עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב''' - כלומר אם רוצים למנוע מהם שלא ינקו מהם כדי שיתייבשו, כי אחרת הם לא ייכנסו להריון, בדרך כלל היו מייבשים אותם. אבל לא לחלב - אם רוצים רק לשמור על החלב זה אסור. תני °רבי יהודא בן בתירא אומר '''בין ליבש בין לחלב אסור'''. '''יאות אמר °רבי יהודא בן בתירא''' - ואומרת הגמרא כן, יפה אמר רבי יהודה בן בתירא, שההלכה שבין לחלב בין לייבש אסור, כיוון שגם אם תגיד לייבש מותר לחלב אסור - איך תדע? בן אדם קושר את הבד הזה סביב העטינים של הבהמה שלו - מי מפיס, מי יגלה לנו למה הוא עשה את זה? לכן חכמים אסרו את הכל בכל מקרה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ה|לא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ה|לא ב}} {{סוף}} <span id="דף_לב_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק חמישי#דף לב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לב.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לב.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לב|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד א<span class="yerum-runnum">61</span></div> ומה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מטי בה בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: הלכה כדברי מי שהוא אומר בין ליבש בין לחלב אסור משום {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מי {{ירו"מ-הוסר|מיפוס משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|מפיס}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ג|ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_יב}}ובמה אינה יוצאה? לא יצא הגמל במטו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}טלת {{שוליים|ה_יג}}לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמה. {{שוליים|ה_יד}}לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך, ובלבד שלא יכרוך. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|מאי מטולטלת}}? כהדא כיפה דהיא משויא גבינתה {{ירו"מ-ביאור|כרית שמשווה את גב הגמל.}} עקוד {{ירו"מ-הדגשה|קשור}} {{ירו"מ-הוסר|בידו}}{{ירו"מ-הדגשה|יד}} {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|ורגל}}. רגול בשתי רגליו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} מפני החשד שלא יהו אומרים איש פלוני יצא לעשות מלאכתו בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך}}. אסי אומר לכלאים נצרכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אם החבל יוצא}} מידו אסור {{ירו"מ-הדגשה|שדומה למשוי}} ומצואר בהמה מותר שאין לבהמה {{ירו"מ-הדגשה|משוי בשבת}}. כרוך אל צואר בהמה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שנראה כמשוי}}. משולשל מצואר בהמה מותר. {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} תריהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: חד אמר {{שוליים|ה_טו}} מידו אסור ומצואר בהמה מותר וחורנה מחלף מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מידו אסור משום {{ירו"מ-הדגשה|שנראה}} משוי בשבת ומצואר בהמה מותר שאין {{ירו"מ-הדגשה|גוזרים}} לבהמה {{ירו"מ-הדגשה|על דבר שנראה כ}}משוי בשבת ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מידו מותר מפני {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} {{ירו"מ-הוסר|שאיפשר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפשר}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא מידו מעט לכן לא גזרו}} ומצואר בהמה אסור {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא מצוה על שביתת בהמתו כמוהו שנאמר ([[שמות כג יב|שמות משפטים כג יב]]) למען ינוח שורך וחמורך כמוך. תני טפח מידו לצואר בהמה אסור {{ירו"מ-ביאור|שלא יהיה רפוי ויורד טפח, ויש אומרים עד לטפח מהארץ אסור}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|יוצא}} מידו אסור {{ירו"מ-הדגשה|יוצא}} {{ירו"מ-הוסר|ומצואר}}{{ירו"מ-הדגשה|מצואר}} בהמה אסור. טפח מידו לצואר בהמה אסור. ואי זו היא שהוא מותר? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן בר מרייא}}: מאן דעביד טבאות נגיד {{ירו"מ-ביאור|מחזיק}} לה כהדין סוסיא סרקייא {{ירו"מ-ביאור|סוס של ערבי}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שמחזיק בחבל שסביב צוארו}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ד|ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_טז}}אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הוא פקוק ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו. {{שוליים|ה_יז}}אין התרנגולים יוצאין בחוטין, ולא ברצועה שברגליהן. ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. ואין הרחלים יוצאות חנונות. ואין העגל יוצא בגימון, ולא פרה בעור {{ירו"מ-הוסר|הקופר}}{{ירו"מ-הדגשה|הקופד}} ולא ברצועה שבין קרניה. פרתו של {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אין חמור}} {{ירו"מ-הדגשה|יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו}}. תני {{שוליים|ה_יח}}אבל מטייל הוא בה {{ירו"מ-ביאור|אף אם אינה קשורה}} בחצר. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לב עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף לב, לב ב'. מתחילים במשנה, פרק ה' הלכה ג', במשנה: "'''ובמה אינה יוצאה? לא יצא הגמל במטוטלת, לא עקוד ולא רגול, וכן שאר כל הבהמה. לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך, אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך, ובלבד שלא יכרוך'''". שואלת הגמרא: "מה היא מטוטלת?" אמרנו שבמשנה כתוב "לא יצא הגמל במטוטלת", ומה זה מטוטלת? ואומרת הגמרא, "'''כהדא כיפה דהיא משויא גבינתה'''", כן? כלומר, זה כרית שבעצם משווה את הדבשת של הגמל כדי שיהיה נוח לשבת עליו. אז זה בעצם יוצא, זה נקרא מטוטלת. אמרנו במשנה "לא עקוד ולא רגול", אז מה זה עקוד? אומרת הגמרא: "'''עקוד''' זה קשור יד ורגל, ו"'''רגול''' בשתי רגליו". טוב, למדנו במשנה "'''לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך'''", מאי טעמא? "אמר רבי אבא: '''מפני החשד שלא יהו אומרים איש פלוני יצא לעשות מלאכתו בשבת'''". כן, כי זה הדרך שהולכים במסחר, אז ככה בעצם מושכים את הבהמות. אז לא יחשבו שהוא לוקח אותם למלאכה. תנן, "אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך, ובלבד שלא יכרוך". כלומר, למה אסור לכרוך? אז "אסי אומר: '''לכלאים נצרכה'''". כן? כי אם הוא יכרוך את החבלים, וכל חבל אם אחד עשוי פשתן ואחד מצמר, אז יהיה פה עניין של כלאים. "רב יהודה בשם שמואל: '''מידו אסור ומצואר בהמה מותר, שאין לבהמה'''" - כלומר אם החבל בולט מהיד אז נראה כאילו הוא סוחב את החבל, אז לכן יהיה אסור. אבל אם יוצא מצוואר הבהמה זה מותר, כן, כי לא נראה כמו משוי לבהמה. אומרת הגמרא: "'''כרוך אל צואר בהמה אסור'''", כי זה באמת נראה כמו משוי. אומרת הגמרא: "'''משולשל מצואר בהמה מותר'''", כן? כי לא גזרו על בהמה. רב הונא ורב יהודה תריהון אומרים בשם שמואל: "'''חד אמר מידו אסור ומצואר בהמה מותר, וחורנה מחלף'''", ואומר הפוך, אם יוצא מידו זה דווקא מותר ומצוואר הבהמה זה אסור. אומרת הגמרא: "'''מאן דמר מידו אסור משום משוי בשבת, ומצואר בהמה מותר שאין לבהמה משוי בשבת'''", פה זה רק מראית עין, ועל בהמה לא גוזרים משום מראית עין. אבל "'''מאן דמר מידו מותר'''" - כדי שיהיה אפשר, שלא יצא מידו חוט מעט, לכן לא גזרו. דבר שאי אפשר להימנע ממנו לא גוזרים עליו, אבל אי אפשר להימנע שיצא קצת חוט מהיד, אז לכן לא גזרו על זה. "'''ומצואר בהמה אסור'''", למה? "'''הוא מצוה על שביתת בהמתו כמוהו'''". כן? כלומר האדם מצווה על שביתת הבהמה כמו שהוא מצווה על עצמו. אז לכן זה דבר שבבהמה כן אפשר לדאוג שלא יצא החוט מהצוואר שלה, לכן שם כן גזרו. מה המקור לזה שאדם מוזהר על שביתת בהמתו? "שנאמר: '''למען ינוח שורך וחמורך כמוך'''". אומרת הגמרא: "תני" בברייתא שאומרת "'''טפח מידו לצואר בהמה אסור'''". כן? כלומר, אסור שהחבל יהיה רפוי מדי וירד טפח, כלומר צריך שיהיה מתוח. ויש אומרים הכוונה שלא יהיה טפח צמוד לארץ, שלא ייראה כאילו הוא גורר את זה ברצפה. "אמר רבי זעירא: '''מידו אסור בהמה אסור, טפח מידו לצואר בהמה אסור'''". אז "ואי זו היא שהוא מותר"? "אמר רבי יוחנן בר מרייא: '''מאן דעביד טבאות נגיד לה כהדין סוסיא סרקייא'''", מי שרוצה באמת לעשות לפי כל הדעות, מחזיק אותה כמו שהערבים מחזיקים את הסוס שלהם. כלומר לסוס יש רק איזה שי"ר, שרשרת סביב הצוואר, והם מחזיקים רק מהשרשרת. כלומר, אין שום חוט בולט, ולא מושכים בחוט, אלא מושכים ממש מהרצועה שסביב הצוואר. אומרת המשנה: "'''אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו, ולא בזוג'''", כלומר לא עם פעמון, "'''אף על פי הוא פקוק'''", למרות שהוא לא משמיע קול, "'''ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו. אין התרנגולים יוצאין בחוטין, ולא ברצועה שברגליהן. ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן'''", כן? יש להם איזה עגלה כדי שהזכרים שיש להם עליה גדולה, שהיא לא תישרט בעוקצים, עשו להם איזה עגלה. "'''ואין הרחלים יוצאות חנונות'''", כן? הגמרא תסביר מה זה חנונות. "'''ואין העגל יוצא בגימון, ולא פרה בעור'''", כן? כלומר כדי שלא ינקו ממנה שרצים, שמים לה איזה עור של קיפוד, שהוא קוצני, וחיות לא יכולות להתקרב אליה. "'''ולא ברצועה שבין קרניה. פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים'''". {{סוף}}</div> <span id="דף_לב_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק חמישי#דף לב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לב|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד ב<span class="yerum-runnum">62</span></div> אף לענין {{ירו"מ-הוסר|איכוף}}{{ירו"מ-הדגשה|אוכף}} כן. תני יוצא הוא החמור באוכף שלו בשביל לחממו אבל לא יקשור את המסרוכי {{ירו"מ-ביאור|רצועה סביב צוארו שקושרים לאוכף שלא יחליק בעליות}} ולא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו {{ירו"מ-ביאור|שקושרים לזנבו כדי שלא יחליק בירידות.}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בעא קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|דברים אלו}} {{ירו"מ-הוסר|מנן}}{{ירו"מ-הדגשה|מין}} אילין {{ירו"מ-הוסר|מולייא}}{{ירו"מ-הדגשה|מילייא}} דתנינן {{ירו"מ-הדגשה|בהו}} הלכות שבת כהררים {{ירו"מ-הדגשה|ה}}תלויין בסערה {{ירו"מ-הוסר|ואת}}{{ירו"מ-הדגשה|דמה הבדל בין אוכף למרדעת דאת}} אמר הכן {{ירו"מ-הדגשה|והתני יוצאים בקישושות}} {{ירו"מ-ביאור|שני קרשים שקושרים משני צדי העצם למי שיש לו שבר ומותר לצאת בו.}} ויתיביניה מה בין סולם לקישושות? סולם יש בו ממש {{ירו"מ-ביאור|שווה כסף}} {{ירו"מ-הדגשה|ואם יפול שמא יטלטלנו ברשות הרבים}} קישושות אין בהן ממש {{ירו"מ-הדגשה|ואם יפלו יפקירם}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה}}: ויתיביניה מה בין קישושות לקמיע מומחה? דתני אסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבדימי}}: ויתיביניה מה בין קישושות לאגד שעל גבי המכה? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} אית תניי תני אין יוצאין בקישושות אית תניי תני יוצאין. {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אדא}}{{ירו"מ-הוסר|אר}} תניין אינון. {{ירו"מ-הוסר|מה}}{{ירו"מ-הדגשה|מאן}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר יוצאין בקישושות {{שוליים|ה_יט}}יוצאין באגד שעל גבי המכה ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אין יוצאין בקישושות אין יוצאין באגד שעל גבי המכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא}}? מפני שהוא עושה חריץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין הרחלים יוצאות חנונות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי חנונות}}? {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} אמר כיפה של צמר {{ירו"מ-הדגשה|שמניחים לה אחר הגז שלא תצטנן}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חמא בר חנינא}}: עיקר {{ירו"מ-ביאור|שורש}} הוא ושמיה יחנונה {{ירו"מ-הדגשה|שמניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויצאו התולעים ואסור משום רפואה בשבת}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בעא קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לית הדא אמרה שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה {{ירו"מ-הדגשה|שהרי עשב זה כקמע מומחה}} אמר לו: אין {{ירו"מ-ביאור|וכל הכבוד}} בבלייה דקמתה עליה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין העגל יוצא בגימון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בר נירא {{ירו"מ-ביאור|עול קטן כדי להרגילו.}} {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} אמר פינקסה {{ירו"מ-ביאור|בד שקושרים סביב פיו שלא ינק.}} {{אמורא-ירו"מ|אבא בר רב הונא}} אמר שרתיעה {{ירו"מ-ביאור|שיפוד שדוחפים לפיו שלא ינק.}} אית תניי תני גימון אית תניי תני גימול. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר גימון {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|ישעיהו|נח|ה}} הלכוף כאגמון ראשו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר גימול {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמואל א א כד]]) ותעלהו עמה כאשר גמלתו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר גימון מסייע ל{{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}{{ירו"מ-הוסר|חסדא}}. מאן דמר גימול מסייע ל{{אמורא-ירו"מ|אבא בר רב הונא}} ול{{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}. {{ירו"מ-הוסר|הונא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא פרה בעור הקופד. שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא {{ירו"מ-הוסר|תינק}}{{ירו"מ-הדגשה|תניק}} את בנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} פרתו של {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}{{ירו"מ-הוסר|ורבי}} ו{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תריהון אמרין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים {{שוליים|ה_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|רצועה בין קרניה}} אפילו להימשך בה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שמא יפול אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אם היתה קרניה {{שוליים|ה_כא}}קדוחה מותר. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קשייתה קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|והרי זו שמירה יתרה}} ומר לא תנינן {{ירו"מ-ביאור|למדתנו}} אלא הנ{{ירו"מ-הדגשה|א}}קה בחטם {{ירו"מ-הדגשה|שרק לה התירו לצאת בחתם ולאחרים הוה שמירה יתירה ואסור אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ה_כב}}שור שעיסוקו רע יוצא בפרומביא שלו ורבותינו שבגולה נהגו כן. {{אמורא-ירו"מ|רבי אלייא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמעון בר חייא}}: כלב יוצא בסוגר שלו {{ירו"מ-הדגשה|סביב פיו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|להכות}}{{ירו"מ-הדגשה|לחכות}} {{ירו"מ-ביאור|שלא יאכל}} בו אסור {{ירו"מ-הדגשה|שאין זה שמירה}}. אם בשביל שלא לאכול אפסרו מותר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: פרתו של}} {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}}. גניבה אמר הלכה {{ירו"מ-הוסר|היא }}היה מלמד ובא {{ירו"מ-הוסר|כדא}}{{ירו"מ-הדגשה|אבל לא עשה כך וכי על הדא}} {{ירו"מ-הוסר|דתנן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}} שלא ברצון חכמים {{ירו"מ-הדגשה|די היה לאמר שחכמים חולקים עליו}}. תני {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בר פזי}} {{ירו"מ-הוסר|רב}}{{ירו"מ-הדגשה|דבר}} דלייה אמרו לו או עמוד מבינותינו או העבר רצועה מבין קרניה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לב עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא, למדנו במשנה: "אין החמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו". "תני" בברייתא: "'''אבל מטייל הוא בה בחצר'''", כלומר גם אם היא לא קשורה המרדעת, בחצר מותר לו לטייל בה. כלומר, לצאת עם המרדעת מחוץ לחצר אסור, אבל לטייל בחצר אם היא לא קשורה מותר. "שמואל בשם רבי זעירא: '''אף לענין כן'''", כלומר גם אוכף אותו דין. "תני: '''יוצא הוא החמור באוכף שלו בשביל לחממו'''", כתוב בברייתא שמותר שהחמור יצא עם אוכף שקשור אליו כדי שהאוכף יחמם אותו, "'''אבל לא יקשור את המסרוכי'''", כלומר את הרצועה שהיא סביב צווארו, שקושרים לו כדי שכשהוא נמצא בעלייה האוכף לא יחליק אחורה. "'''ולא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו'''", יש איזה רצועה שעושים סביב הזנב שלו כדי שבירידות האוכף לא יחליק כלפי הראש. כי אם הוא יקשור את הרצועה שסביב הצוואר או סביב הזנב, זה נראה כאילו הוא הולך איתו לעבודה. "רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא": דברים אלו, "'''אילין דתנינן הלכות שבת כהררים תלויין בסערה'''", כלומר זה מהדברים שאין להם טעם? זה כמו שלמדנו שהלכות שבת הן כהרים התלויים בשערה, יש לנו פסוק אחד קטן, מילה אחת, ומזה מוציאים את כל ההלכות. האם גם הדבר הזה כזה שאין בו שום טעם? כי מה ההבדל בין כף למרדעת שאתה אומר ככה? "והתני יוצאין בקישושות" - מה זה קישוש? זה שני קרשים שהיו קושרים משני צידי העצם, מי שיש לו שבר קושרים לו שני קרשים וכורכים על זה איזה חוט כדי לקבע את העצם. אז מה ההבדל בין זה לזה? "ויתיביניה מה בין סולם לקישושות?" כלומר למה סולם כתוב שלא יוצאים בסולם, ואילו קישושות, שזה לכאורה אותו דבר - שני קרשים שנועדו להחזיק את העצם - זה מותר. אומרת הגמרא: "'''סולם יש בו ממש'''", כיוון שהסולם עצמו שווה כסף, אז יש בו ממש, ואם ייפול חוששים שמא הבעלים לא יוותר על זה אלא יטלטל את זה ברשות הרבים, ואז זה עובר איסור, אז לכן אסור. אבל "'''קישושות אין בהן ממש'''", קישושות בסך הכל חתיכות עצים שאין להם שווי כספי, אז אם יפול הבעלים מן הסתם יפקיר את זה, לכן זה מותר. "אמר רבי חנינה: ויתיביניה מה בין קישושות לקמיע מומחה?" כלומר למה קישוש מותר וקמיע מומחה אסור? "דתני אסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה". הרי שתיהן נועדו לרפואה, אז למה זה מותר וזה אסור? "אמר רבי אבדימי: ויתיביניה מה בין קישושות לאגד שעל גבי המכה?" שוב פעם למה קישושות מותר ואגד שעל גבי המכה אסור לבהמה? אלא "'''אית תניי תני אין יוצאין בקישושות, אית תניי תני יוצאין'''". מה הגמרא אומרת? זה מחלוקת תנאים באמת. יש ברייתא שאומרת שגם בקישוש לא יוצאים, אבל כל הברייתות שאמרנו שלא יוצאים בסולם ולא בקמיע מומחה ולא באגד שעל גבי המכה, הם כולם אותו תנא שסובר שלא יוצאים בקישושות, אבל יש תנא אחר שסובר שכן יוצאים בקישושות. איפה ראינו את זה? "רבי חייא בר אדא תניין אינון. '''דמר יוצאין בקישושות יוצאין באגד שעל גבי המכה, ומאן דמר אין יוצאין בקישושות אין יוצאין באגד שעל גבי המכה'''". ואת אומר, למדנו במשנה: "אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן". שואלת הגמרא: מאי טעמא? עונה הגמרא: "'''מפני שהוא עושה חריץ'''", כי כשהבהמה מושכת את העגלה היא עושה חריץ. ואת אומר, למדנו במשנה: "אין הרחלים יוצאות חנונות". מאי חנונות? "רב יהודה אמר: '''כיפה של צמר'''" שמניחים לה אחר הגזיזה שלא תצטנן. כלומר אחרי שגוזזים אותה קר לה, אז מניחים לה כיפה של צמר. "רבי יסא בשם רבי חמא בר חנינא: '''עיקר הוא ושמיה יחנונה'''". זה סוג של שורש שנקרא יחנונה, שמניחים לה בחוטמה כדי שתתעטש ויצאו ממנה התולעים, ואסור לעשות את זה בשום רפואה בשבת. "רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: '''לית הדא אמרה שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה'''"? כי אתה רואה שאסור לעשות דבר שהוא לרפואה, שהרי עשב זה כמו קמיע של מומחה. אם אסור העשב אז כנראה גם יהיה אסור בקמיע מומחה. "אמר לו: '''אין בבלייה דקמתה עליה'''". כן, יכולת לצדק, כל הכבוד שעמדת על הדיוק הזה. ואת אומר, למדנו במשנה: "אין העגל יוצא בגימון". "רב הונא" אמר "בר נירא" - כלומר מה זה גימון? זה עול קטן כדי להרגיל אותו למשוך בעול. "רב חסדא אמר: '''פינקסה'''" - זה איזה סוג של בד שקושרים לו על הפה שלא ינק. "אבא בר רב הונא אמר: '''שרתיעה'''" - זה שיפוד שדוחפים לפה שלו שלא ינק. אומרת הגמרא: "'''אית תניי תני גימון, אית תניי תני גימול'''". "מאן דמר גימון" - על דכתיב "'''הלכוף כאגמון ראשו'''", כן, זה עול קטן, ובעצם זה גורם לעגל לכופף את הראש ולהתרגל לסחוב את העול. אבל "מאן דמר גימול", מלשון לגמול אותו מיניקה, דכתיב "'''ותעלהו עמה כאשר גמלתו'''". "מאן דמר גימון מסייע לרב הונא'''", שאמר שזה עול קטן. "'''מאן דמר גימול מסייע לאבא בר רב הונא ולרב חסדא'''", שהם אומרים שזה דברים שעושים כדי לגמול אותם מיניקה, בד או שיפוד שמניחים להם בפה. ואת אומר, למדנו במשנה: "ולא פרה בעור" הקופד. מה זה עור קופד? "שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא את בנה" - כלומר שלא תניק את בנה. בבבלי כתוב שלא ימכור ממנה שקצים ורמשים. תני, למדנו במשנה: "'''פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים'''". "רבי אבא ושמואל תריהון אמרין דברי חכמים אפילו להימשך בה אסור", מחשש שמא זה ייפול. "רבי אבא בשם שמואל: '''אם היתה קרניה קדוחה מותר'''". כלומר אם היה איזה קדח בקרניים, והרצועה קשורה לקדח בתוך החור, אז זה יהיה מותר כי זה לא ייפול. "אמר רבי יוסי: קשייתה קומי רבי אבא" - זה הרי שמירה יתירה. "'''ומר לא תנינן אלא הנקה בחטם'''" - כלומר רק לנקה התירו לעשות בחוטם. עושים לה חור באף, טבעת, וככה מושכים אותה והיא לא יכולה להתנגד. אז רק לנקה התירו את זה, כיוון שהיא צריכה את זה, אבל לאחרים זה נקרא שמירה יתירה ואסור. אז איך פה אתה אומר שאם זה קדוחה מותר? הרי אם זה קדוחה זה שמירה יתירה. "רבי זעירא בשם שמואל: '''שור שעיסוקו רע יוצא בפרומביא שלו, ורבותינו שבגולה נהגו כן'''". כלומר שור שקשה מאוד להשתלט עליו, שהוא פראי, מותר להוציא אותו עם פרומביא, איזה רסן בפה. "והבבליים שבגולה, ככה הם עשו". "רבי אלייא ורב יהודה בשם שמעון בר חייא: '''כלב יוצא בסוגר שלו'''". סוגר זה סביב הפה שלו, שמים איזה חוסם. עכשיו, "'''אם בו אסור'''" - אם כל מה שעושים לו זה רק כדי שלא יאכל, לא משום שמירה, אז זה אסור. אבל "'''אם בשביל שלא לאכול אפסרו מותר'''" - כלומר אם זה כדי שלא יקרע את הרצועה שלו עם השיניים, במקרה כזה מותר. עכשיו למדנו במשנה "פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה". "גניבה אמר: הלכה היה מלמד ובא", כלומר לא שבאמת הפרה שלו יצאה ככה, אלא הוא הורה ככה, אבל הוא לא עשה ככה. שואלת הגמרא: וכי על דבר כזה, אם הוא רק הורה, אמרו "שלא ברצון חכמים"? הרי די היה להגיד שחכמים חולקים עליו. למה צריך להגיד שלא ברצון חכמים? "תני רבי יודה בר פזי" - רב פזי שבא מברדליה - אמרו לו, כלומר לרבי אלעזר, "'''או עמוד מבינותינו או העבר רצועה מבין קרניה'''". כלומר, זה היה אמיתי, באמת הוא עשה את זה ואפילו איימו עליו, אמרו לו או שתסתלק מבינינו או שתוריד את הרצועה שבין קרניה. "אמר רבי יוסי ברבי בון": אף שרק הורה - גם אם נגיד לפי הדעה שבעצם רק הורה הלכה ככה והפרה שלו לא באמת יצאה בזה, בכל זאת שייך לומר "שלא ברצון חכמים", לפי שהיה מתריס כנגדן. הוא היה אומר את זה בצורה בוטה כנגד החכמים. רבי חנינה אמר: לא היה מתריס, אלא פעם אחת יצאה, והשחיר ושינה מן הצומות. כלומר, שזה קרה פעם אחת שיצאה באמת, והוא מרוב צער שזה קרה והוא עבר על דברי חכמים, צם והשחיר ושינה מן הצומות. רבי אידי דחותיה אמר: לא פרתו אלא אשתו הייתה. כלומר, לא מדובר שהפרה שלו יצאה ברצועה שבין קרניה, אלא הכוונה שאשתו יצאה בדבר שחכמים אסרו. יש לנו בהלכות דבריות שיש דברים שאסור לאשה לצאת בהם בשבת, אז אשתו יצאה בדברים שחכמים אסרו. וזה רק כינוי, שהשתמשו בכינוי "פרתו". מילא שאשתו קרויה עגלה, דכתיב "ולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי". ואת הגמרא תמן אמרין, כלומר בבבל אמרו: "פרת שכנתו הייתה". כלומר בעצם זה לא היה פרתו אלא פרת שכנתו. שואלת הגמרא: ויש לו מעניין של שכנתו? הרי השכנה שלו עשתה לה מוצא? "אמר רבי כן: '''למדך שכל מי שיש בידו ספיקה למחות ואינו מוחה, כל קרתו תלויה בו'''". כיוון שהיה לו אפשרות למחות בה והוא לא מיחה, זה כאילו שהוא עשה את זה. אדרבא נפגש בבהמה, אדרבא נפגש בבהמה, אם ירצה השם. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ה|לב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ה|לב ב}} {{סוף}} <span id="דף_לג_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק חמישי#דף לג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לג.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לג.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לג|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד א<span class="yerum-runnum">63</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|אף שרק הורה שיך לאמר שלא ברצון חכמים לפי}} שהיה מתריס כנגדן. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}}{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לא היה מתריס אלא}} פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אידי דחוטריה}}{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לא פרתו אלא}} אשתו הייתה {{ירו"מ-הדגשה|שיצאה במה שאסרו חכמים}} ומנין שאשתו קרוי{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עגלה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|שופטים|יד|יח}} לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|פרת}} שכינתו היתה ויש אדם נענש על שכינתו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי קיריס דידמא}} ללמדך שכל {{שוליים|ה_כג}}מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו. {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ה|לג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ה|לג ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק במה בהמה</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|חמישי|רביעי|שישי}} r6u19pxns3y33c5mnkp1r996ijv5sqw 106 1706314 3078495 3078316 2026-08-21T14:11:30Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078495 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שישי|חמישי|שביעי}} ==פרק שישי - במה אשה== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לג.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לג.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_א|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_א"> <strong>מתני':</strong> במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה? {{שוליים|ו_א}} לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן, לא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד {{ירו"מ-הוסר|שתרפס}}{{ירו"מ-הדגשה|שתרפם}}. לא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין, ולא בכבול לרשות הרבים ולא בעיר של זהב, ולא בקטלא, ולא בנזמים, ולא בטבעת שאין עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה. ואם יצאה אינה חייבת חטאת. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא תצא אשה לא בחוטי צמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא בחוטי פשתן לא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב נחמן בר יעקב}} על ידי {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שהיא מתרתן {{ירו"מ-הדגשה|לפי}} שהן ח{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צ{{ירו"מ-הדגשה|צ}}ין בנדתה, והיא שכוחה ומהלכת בהן ארבע אמות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: בקדמייתא הוינן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|בגלל}}{{ירו"מ-הוסר| על ידי}} שהיא מתרת את התפור {{ירו"מ-הדגשה|שפעמים שלא מצליחה להסירם משערה והיא קורעת אותם}}, ולא הוינן אמרין כלום {{ירו"מ-ביאור|שבאמת אין בזה איסור}}. {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} {{שוליים|ו_ב}} חותל של תמרים {{ירו"מ-הוסר|קולע}}{{ירו"מ-הדגשה|קורע}} ומתיר, ובלבד שלא יקשור. תמן תנינן: אילו חוצצין באדם: {{שוליים|ו_ג}} חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר של צמר ושל שיער אין חוצצין מפני שהמים באים בהם}}. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר לית כאן של שיער, {{ירו"מ-הוסר|על דעתיה דרבי יהודה }}אלא {{ירו"מ-הדגשה|הכי גרסינן}}: {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} של צמר {{ירו"מ-הדגשה|אין חוצצין מפני שהמים באים בהם. ד}}הא {{שוליים|ו_ד}} של שיער דברי הכל אין חוצצין. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבנין.<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לג עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו מדברים על ירושלמי מסכת שבת, דף ל"ג. נתחיל מהמשנה, פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה: '''במה אישה יוצאה ובמה אינה יוצאה. לא תצא אישה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן, לא ברצועה שבראשה''', לא תטבול בהן עד שתרפם, '''לא בטוטפת ולא בסנבוטין''' בזמן שאינן תפורין, '''ולא בכבול לרשות הרבים ולא בעיר של זהב, ולא בקטלא, ולא בנזמים, ולא בטבעת שאין עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה. ואם יצאה אינה חייבת חטאת'''. אז אמר רב נחמן בר יעקב: '''על ידי שהיא מתרתן שהן חוצצין בנדתה, והיא שכוחה ומהלכת בהן ארבע אמות'''. מה זה הוא אומר? שמה שכתוב בהמשך "לא תטבול בהן עד שתרפם" זה בעצם הסיבה למה לא תצא בהם. כלומר, למה לא תצא אישה בחוטי צמר, בחוטי פשתן וברצועה שבראשה? כיוון שאם היא תגיע למצב שהיא צריכה טבילה, אז היא לא יכולה לטבול עם זה כי זה חוצץ והיא צריכה להתיר את זה. אז שמא כשהיא תתיר את זה היא תלך עם זה ארבע אמות ברשות הרבים. אמר רבי מנא: '''בקדמייתא הוינן אמרין''' שהיא מתרת את התפור. בהתחלה חשבנו שמה הסיבה למה אסור לצאת עם חוטי צמר וחוטי פשתן וכולי? חשבנו שזה בגלל שהיא מתירה את התפור. כלומר, פעמים שהיא לא מצליחה להסיר את החוטים האלה מהשיער שלה, אז היא קורעת. חשבנו שזו הסיבה, כן? ואסור לקרוע, אבל מתברר ש'''לא הוינן אמרין כלום'''. כלומר, טעינו, כי באמת אין בזה שום איסור אם היא קורעת את זה. מה הראיה? תני רבי הושעיה: '''חותל של תמרים ומתיר, ובלבד שלא יקשור'''. אז בעצם אומרים שלקרוע אין בזה איסור. כל הבעיה, כמו שאמר רב נחמן בר יעקב, שמא היא תטלטל את זה ארבע אמות ברשות הרבים. אומרת הגמרא: תמן תנינן: '''אילו חוצצין באדם: חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות'''. רבי יהודה. שמואל אמר: '''לית כאן של שיער'''. כלומר, אתה לא יכול להגיד בשם רבי יהודה שיער, כן? כי צריך לגרוס: רבי יהודה - של צמר, אין חוצצין מפני שהמים באים בהן. למה? כיוון ש"של שיער דברי הכל אין חוצצין". אז אתה לא יכול להגיד את זה רק בשם רבי יהודה. {{סוף}}</div> <span id="דף_לג_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לג|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד ב<span class="yerum-runnum">64</span></div>היתה {{שוליים|ו_ה}} נימא אחת חוצצת, שתים ספק, שלש אינן חוצצות. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בעי: קשר נימא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אם קשרה ל}}אחת {{ירו"מ-הדגשה|כאחת}} היא {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|וחוצצת, קשרה}} לשתים {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שתים הן {{ירו"מ-הדגשה|וספק}}, לשלש שלש הן {{ירו"מ-הדגשה|ואינן חוצצות? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}זו שהיא יורדת לטבול לנידתה, {{ירו"מ-הוסר|קושרה}}{{ירו"מ-הדגשה|קושרת}} שערה כזנב הסוס {{ירו"מ-הוסר|לעוברה}}{{ירו"מ-הדגשה|לעובדה}} {{ירו"מ-ביאור|לכתחילה}}, וסמיך עלי {{ירו"מ-ביאור|יכולה לסמוך עלי שאני מתיר}}. {{אמורא-ירו"מ|כהנא (א)}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רב}}: מהו {{שוליים|ו_ו}} מיפק באילין תיכייא {{ירו"מ-ביאור|שרשראות חוטים חלולות}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} כן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמייני {{ירו"מ-ביאור|חגורה?}} {{ירו"מ-הדגשה|והרי אף היא עשויה כך}}. {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} הורי לאיתתיה דריש גלותא מיתן ליברה {{ירו"מ-ביאור|מחט}} דדהבא על קפיליטה {{ירו"מ-ביאור|כיסוי ראש}} {{ירו"מ-הדגשה|שאישה חשובה לא תוציאם להראות לחברותיה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הורי לאילין דבית בון {{ירו"מ-הוסר|תמינא}}{{ירו"מ-הדגשה|מיתן}} טלייה דמרגליתא {{ירו"מ-ביאור|רצועה משובצת פנינים}} על פרגזתא {{ירו"מ-ביאור|כיסוי ראש}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. ותנינן {{שוליים|ו_ז}} {{ירו"מ-הוסר|ג }}יוצא הוא בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. אית תניי תני בין אילו בין אילו מקבלין טומאה, ואית תניי תני בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה {{ירו"מ-הדגשה|ולא פליגי}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין אילו בין אילו מקבלין טומאה בשעשה להן אמבולי {{ירו"מ-ביאור|ענבל}}, ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה בשלא עשה להן אמבולי. ואפילו עשה להם אמבולי {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} יהו טהורין {{ירו"מ-הדגשה|שהרי העינבל לא נעשה לקול}}? ולא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: ד{{אמורא-ירו"מ|שמעון בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ו_ח}} בזוגין שבעריסה? {{ירו"מ-הדגשה|פליגי}} תרין אמוראין. חד אמר: מוליך ומביא {{ירו"מ-ביאור|את העריסה}} ובלבד שלא {{ירו"מ-הוסר|ישמיע}}{{ירו"מ-הדגשה|יתכוון להשמיע}} את הקול, וחרנה אמר: אם {{ירו"מ-הוסר|השמיע}}{{ירו"מ-הדגשה|משמיע}} את הקול אסור ואם לאו מותר. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף אם יש עינבל הכל תלוי בהשמעת קול, כשנתן בו עינבל ודאי כוונתו להשמיע קול}}. תמן אם אינן עשויין להשמיע את הקול בשבת עשויין הן להשמיע את הקול בחול, ברם הכא, אם אין עשוין להשמיע קול לא בחול ולא בשבת, מפני מה עשה להן אמבולי? {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} לא בטוטפת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייה}}: קובטירה {{ירו"מ-ביאור|תכשיט שנותנת על מקום התפילין}} {{ירו"מ-הדגשה|ונקרא כך כי הוא}} דבר שהוא נותן במקום הטוטפת. ולא בסנבוטין צובעין תותבן {{ירו"מ-ביאור|פתיל צבוע}}. לא בכבול טבוסה {{ירו"מ-ביאור|כיפת צמר שמניחים תחת הסבכה}}. תני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} מתיר {{ירו"מ-הדגשה|בכבול}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|כהנא}}: אתיא ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי}}. כמה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} אמר דבר שהוא טמון {{ירו"מ-ביאור|נסתר}} מותר {{ירו"מ-הדגשה|ולכן התיר לצאת בשן של זהב}}, כן {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} אמר דבר שהוא טמון מותר. תכשיטין למה הן אסורין? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: על ידי שהנשים שחצניות והיא {{ירו"מ-הוסר|מתרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|מראתן}} לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות. תני {{תנא-ירו"מ|רבי חלפתא בן שאול}}: {{ירו"מ-הדגשה|תכשיטין}} אסור לשלחן {{ירו"מ-הדגשה|דורון ביום טוב}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מונא}}: לא אמרו אלא לשלחן, הא ללבשן {{ירו"מ-הדגשה|בבית}} מותר {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה אסור ללובשם פשיטא שאסור לשלחם שהרי הם מוקצים אין מכאן ראיה. ד}}תני {{שוליים|ו_ט}} מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק ואת הפנקס ואת הקרקש {{ירו"מ-הדגשה|שמשקשים בו לתינוק}} ואת המראה <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לג עמוד ב'''{{ש}}</span> רבי אבא בשם רב יהודה, ורבי זעירא בשם רבנין: '''היתה נימא אחת חוצצת, שתים ספק, שלש אינן חוצצות'''. רבי זעירא בעי: '''קשר נימא לחבירתה''', מהו? כלומר, אם הוא קושר שערה לשערה, מה הדין? כלומר, אם הוא קשר לאחת - כאחת היא וחוצצת. אם היא קשרה לשתיים - אז כשתיים הן, וספק. אם הוא קשר את זה לשלוש - אז שלש הן, אינן חוצצות. רב יהודה: '''זו שהיא יורדת לטבול לנידתה, שערה כזנב הסוס, וסמיך עלי'''. כלומר, היא יכולה לכתחילה בלי לפחד לקשור את השערות כדי שכל השערות ייכנסו למים. היא יכולה לקשור את זה כמו זנב סוס והיא יכולה לסמוך עליו, שזה לא נשאר חציצה, כי הוא אומר אני מתיר ואת יכולה לסמוך עליי. כהנא שאל לרב: '''מהו מיפק באילין תיכייא?''' כלומר, אם מותר לצאת בשרשראות של חוטים חלולות, כלומר רקמת חוטים חלולה. אמר לו: '''כן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמייני'''. הרי חגורה ככה היא בנויה, זה בעצם רקמה חלולה, כן? כלומר, הרי גם היא עשויה כך. רב הונא הורי לאיתתיה דריש גלותא - רב הונא הורה לאשתו של ראש הגולה, '''מיתן ליברה דדהבא על קפיליטה'''. הוא התיר לה לצאת עם מחט מזהב על הכיסוי ראש. כלומר, שאישה חשובה היא לא תוציא אותם כדי להראות לחברותיה, לכן אין חשש שהיא תטלטל את זה ארבע אמות ברשות הרבים. רבי יוחנן הורי לאילין דבית בון - '''טלייה דמרגליתא על פרגזתא'''. כלומר, הוא התיר להן לתת רצועה משובצת בפנינים על הכיסוי ראש. שוב פעם אותה סיבה. אישה חשובה לא תטלטל, לא תראה את זה לחברות שלה, לא תוציא את זה מהראש להראות לחברות שלה. אמר רבי אילא: '''כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות'''. ותנינן: '''יוצא הוא בזוגין שבכסותו''', כלומר מותר לצאת עם פעמונים שבבגד, '''ואינו יוצא בזוגין שבצוארו'''. אית תניי תני '''בין אילו בין אילו מקבלין טומאה'''. כלומר, בין אלו ובין אלו נחשבים כלי לקבל טומאה. ואית תניי תני '''בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה'''. מאן דמר בין אילו בין אילו מקבלין טומאה - בשעשה להן אמבולי, כלומר עשה להם את הענבל, את החלק הפנימי שבעצם הופך את הכלי הזה למשמיע קול. ומאן דמר בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה - בשלא עשה להן אמבולי. כלומר, אם אין להם את הברזל בפנים שהוא בעצם נוקש ומשמיע את הקול, אז בעצם זה רק לנוי, ובשני המקרים, בין אם הוא מחובר לבגד ובין אם הוא לא מחובר לבגד, בכל מקרה לא מקבל טומאה. שואלת הגמרא: '''ואפילו עשה להם אמבולי יהו טהורין?''' הרי הענבל לא נעשה לקול. כלומר, אם דבר כזה שעשה אותו רק לנוי, הוא לא נעשה לקול, אז למה שלא יהיה טהור? '''ולא כן אמר רבי אבהו''': דשמעון בר אבא בשם רבי יוחנן '''בזוגין שבעריסה''' - תרין אמוראין. אם יש פעמונים בעריסה של תינוקות, אז שני האמוראים חלקו. חד אמר: '''מוליך ומביא ובלבד שלא את הקול'''. כלומר מותר להוליכו ולהביא את זה, בלבד שלא יתכוון להשמיע את הקול. אבל גם אם יהיה קול בדיעבד ולא התכוון לזה, אז זה מותר. וחרנה אמר: '''אם את הקול אסור ואם לאו מותר'''. ומשמע בכל מקרה שאפילו שיש ענבל, הכל תלוי אם ישמיע קול או לא. אומרת הגמרא: יש הבדל. '''תמן אם אינן עשויין להשמיע את הקול בשבת עשויין הן להשמיע את הקול בחול'''. כן, שמה לגבי שבת אני אומר שהוא מוליך ומביא בלי להשמיע קול, הוא משתדל שלא יהיה קול, אבל בכל אופן זה נועד לקול, כי הרי ביום חול משתמשים בזה לקול. '''ברם הכא, אם אין עשוין להשמיע קול לא בחול ולא בשבת, מפני מה עשה להן אמבולי?''' כן, כאן בפעמונים שקשורים לבגד או לצוואר, אם הם לא עשויים להשמיע קול, אז למה שמו להם ענבל? כנראה כן עושים להשמיע קול. אז לכן זה כלי ולכן הם מקבלים טומאה. ואומרת הגמרא: '''לא בטוטפת'''. מה זה תותפת? אמר רבי בון בר חייה: '''קובטירה דבר שהוא נותן במקום הטוטפת'''. הוא נקרא כך כי זה דבר שניתן במקום התותפת, במקום שבו מניחים תפילין של ראש. '''ולא בסנבוטין''' - '''צובעין תותבן''', כלומר פתיל צבוע. '''לא בכבול''' - '''טבוסה'''. זה כיפת צמר שמניחים תחת הסבכה. סבכה זה רשת שהולכת על כל הראש ומתחתיה היה איזה כיפה של צמר. תני רבי שמעון בן אלעזר מתיר בכבול. רבי אחא בשם כהנא: '''אתיא דרבי שמעון בן אלעזר כרבי'''. כלומר רבי שמעון בן אלעזר שהתיר כבול זה כרבי. '''כמה דרבי אמר דבר שהוא טמון מותר''', כי אנחנו לא חוששים שמא האישה תוציא ותראה את זה כי זה מוסתר, אז לכן הוא התיר לצאת בשן של זהב. כלומר רבי מתיר לצאת בשן של זהב, כי אם זה זהב האישה לא תוריד את זה, היא תהיה מתביישת להוריד את זה. גם כאן, היא לא תוריד את הכיסוי ראש כדי להראות את זה. אז כמו ששמה הוא התיר לצאת בשן של זהב, '''כן רבי שמעון בן אלעזר אמר דבר שהוא טמון מותר'''. לכן מותר את הכיפה הזאת שהיא מתחת הסבכה, מותר לצאת בזה. שואלת הגמרא: '''תכשיטין למה הן אסורין?''' אמר רבי אבא: '''על ידי שהנשים שחצניות''' והיא מראה לחברתה '''והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות'''. כלומר היא תוריד את זה מהצוואר ותראה לחברה כדי להראות לחברה שלה, ותוך כדי היא תלך ארבע אמות. לכן אסרו את זה. תני רבי חלפתא בן שאול: '''אסור לשלחן''' דורון ביום טוב. אמר רבי מונא: '''לא אמרו אלא לשלחן, הא ללבשן מותר'''. כלומר את התכשיטים מותר ללבוש, רק אסור לשלוח את זה. כי אם היה אסור גם ללבוש אותם, אז פשיטא שאסור לשלוח אותם, כי הרי זה מוקצה. אם אין שום שימוש אז זה מוקצה. אומרת הגמרא: לא הוה מכאן ראיה, דתני: '''מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק ואת הפנקס ואת הקרקש ואת המראה''' - שמקשקשים בו לתינוק, ואת המראה לכסות בהן את הכלים. רואים מכאן שהקדישו לכתחילה לאיסור, מותר לצורך גופו במקומו. אז לכן גם אם זה היה אסור ללובשם, היה צריך לומר שאסור לשלוחם, כי יכול להיות שיש בהן צורך בגוף שלהם. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לג ב}} {{סוף}}<span id="דף_לד_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לד.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לד.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לד|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד א<span class="yerum-runnum">65</span></div>לכסות בהן את הכלים {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו לכן אף אם אסור היה ללובשם היה צריך לאמר שאסור לשלחם אף שיכול להשתמש בהם לצורך גופם}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי בון}}: מתניתא אמרה {{ירו"מ-הוסר|כן }}שאסור ללובשן, דתנינן {{שוליים|ו_י}} כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותן. אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן. {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} הדא דתני: מטלטלין את השופר להשקות את התינוק, ואת הקרקש, ואת המראה לכסות בהן את הכלים? {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף כלים שהם מוקצים מותר להשתמש בהם לצורך גופם, ואף תכשיט, כיוון שיכול להשתמש לצורך גופו ונהנה, למה אסור לשלחו? מה שהתירו את אלו}} בשיש עליהן תואר כלי {{ירו"מ-הדגשה|אבל תכשיט שאין שם כלי עליו אסור}}. עד כדון תכשיטין של זהב {{ירו"מ-הדגשה|אסור לצאת שמא תשלוף להראות לחברותיה}}, ואפילו תכשיטין של כסף אמרין בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: אסור, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמרין בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: מותר. {{ירו"מ-הדגשה|הכיצד}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: אנא ידע רישא וסיפא {{ירו"מ-הדגשה|של העניין ואיך נוצרו שני הדעות}}. טליין דקיקין {{ירו"מ-ביאור|ילדות קטנות}} הויין מתרביין בדרתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיו יוצאות בתכשיטי כסף}}. אתא ושאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}. אמר לו: לא תיסור ולא תישרי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ו_יא}} אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל {{תנא-ירו"מ|רבי}} מתיר וחכמין אוסרין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: טעמא דהדין דאסר {{ירו"מ-הדגשה|ד}}פעמים שהוא רואה נימא אחת לבנה והיא תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת. {{שוליים|ו_יב}} והאיש אפילו בחול אסור שאינה דרך כבוד {{ירו"מ-הדגשה|שזו דרך נשים}}. י"ג דברים התירו לבית {{תנא-ירו"מ|רבי}} שיהו רואין במראה ושיהו מספרין קומי ושיהו מלמדין את בניהן יוונית {{שוליים|ו_יג}} שהיו זקוקין למלכות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם: אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה, והביכורים, והראיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. שאלו את}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|מהו שילמד אדם את בנו יוונית? אמר להם: ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה, דכתיב}} {{הפ|יהושע|א|ח}} {{ירו"מ-הדגשה|והגית בו יומם ולילה והתני}} {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|ובחרת בחיים זו אומנות מעתה אסור ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב}} {{הפ|יהושע|א|ח}} {{ירו"מ-הדגשה|והגית בו יומם ולילה אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בריה דרבי חייא בר ווא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אסרו ללמוד יונית מפני המסורות}} {{ירו"מ-ביאור|שאם ידע את שפת השלטון. שמא בעל כרחו ישתף פעולה עם השילטון ויהיה מוסר}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מותר אדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה. שמע {{אמורא-ירו"מ|שמעון בר אבא}} ואמר: בגין ד{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בעי מלפה בנתיה יוונית הוא תלי לה ב{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. שמעה {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: יבא עלי אם לא שמעתיה מן {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. תני: אין יוצאין באיסטמא {{ירו"מ-ביאור|מטלית עם חוטים צבעוניים לגרש זבובים}}. שלשה דברים נאמרו באיסטמא: {{שוליים|ו_יד}} אין בה משום כלאים {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה אריג}}, ואינה מטמאה בנגעים {{ירו"מ-הדגשה|שאינה בגד}}, {{שוליים|ו_טו}} ואין יוצאין בה בש{{ירו"מ-הדגשה|ב}}ת. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} אומר: אף אין בה משום עטרות {{ירו"מ-הוסר|לכלות}}{{ירו"מ-הדגשה|כלות}} {{ירו"מ-הדגשה|שגזרו עליהם אחרי החורבן תנן}} {{שוליים|ו_טז}} ולא בעיר של זהב. {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} אמר: כגון ירושלים דדהב. רבנן דקיסרין אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|זה תכשיט הנקרא}} פרוש טוק טקלין. מעשה ב{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שעשה לאשתו עיר של זהב. חמתיה איתתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} וקניית בה. אתת ואמרת קומוי בעלה. אמר לה: הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה, דהוות מזבנה מקליעתא דרישא ויהבה ליה, והוא לעי באוריתא. תמן תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|שלושה דברים אמרו לפני}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שנים משם {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחד משם}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהושוע}}. שנים משם {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} יוצאה אשה בעיר של זהב. תני {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} מחייב. בין {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} לרבנן ניחא ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} מחייב וחכמים פוטרין. בין {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לרבנן ניחא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מתיר וחכמים אוסרין {{ירו"מ-הדגשה|מדרבנן}}. בין {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} קשיא.<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לד עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו עושים ירושלמי מסכת שבת, דף ל"ד. נתחיל מהשורה השנייה. ואמרה הגמרא מה רבי בון, '''מתניתא אמרה שאסור ללובשן''', כיוון שתכשיטים אסור ללבוש אותם ביום טוב. מה הראיה? '''דתנינן כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותן'''. כן, '''ואם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן'''. אם הארנו שהמשנה אומרת שאסור לשלוח אותם, אז כנ"ל שגם אסור ללבוש אותם. ואמרה הגמרא '''הדא דתני מטלטלין את השופר להשקות את התינוק, ואת הקרקש, ואת המראה לכסות בהן את הכלים'''. משמע שכלי שמלאכתו לאיסור מותר להשתמש בהם בדבר היתר. אז גם התכשיט הרי יכול להשתמש בהם בדבר היתר. אז למה אסור לשלחם? ואמרה הגמרא: לא, מה שהתירו את אלו, כלומר את השופר וקרקש וכדומה, זה כיוון ש'''יש עליהן תואר כלי''', זה כלי שמלאכתו לאיסור, שמותר לצורך גופו ומקומו, אבל תכשיטים אין להם שם כלי, לכן אסור להשתמש בהם שלא בשימוש התכשיט, ותכשיט אסור, לכן ממילא אסור. ואמרה הגמרא: עד כדון תכשיטים של זהב, בהם אנחנו מבינים שאסור לתת להם שמא תשלוף להראות לחברתה כי זה דבר חשוב. '''ואפילו תכשיטין של כסף''', גם בזה גזרו? '''אמרין בשם רבי ירמיה אסור, אמרין בשם רבי ירמיה מותר'''. שואלת הגמרא כיצד זה יכול להיות שאמרו שני דברים הפוכים בשמו? '''אמר חזקיה: אנא ידע רישא וסיפא'''. כלומר אני יודע בדיוק איך נוצרו שתי הדעות. '''טליין דקיקין הויין מתרביין בדרתיה דרבי ירמיה''' - הם גדלו בבית של רבי ירמיה והם היו עושות תכשיטי כסף. '''אתא ושאל לרבי זעירא''' - ושאל את רבי זעירא האם מותר להם לצאת עם זה או לא? '''ואמר לו: לא תיסור ולא תישרי'''. אז לכן חלק הבינו שרבי ירמיה אמר שמותר וחלק הבינו שהוא אמר שאסור. ואמרה הגמרא למדנו ברייתא שאומרת '''אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל רבי מתיר וחכמין אוסרין'''. כלומר, אם היא תלושה אז אין רואים במראה בשבת. החשש כי המראה בזמנם היה כמו סכין, לוח מתכת חד, מנחושת או משהו כזה, ובעצם היו חותכים עם זה. אז יבואו לחתוך את הזקן שלו או משהו כזה. אבל אם זה מחובר לכותל שאין את החשש הזה, אז פה יש מחלוקת, רבי מתיר וחכמים אוסרים. '''אמר רבי אחא בשם רבי אבא: טעמא דהדין דאסר''', כלומר, מי שאסר אפילו בכותל, הוא אומר '''דפעמים שהוא רואה נימא אחת לבנה והיא תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת'''. כלומר אישה שתסתכל במראה תראה פתאום שיש לה שערה לבנה והיא מתביישת, אז היא תוריד את זה ותבוא לידי חיוב חטאת. '''והאיש אפילו בחול אסור''' להסתכל במראה, '''שאינה דרך כבוד''' - כי זה דרך נשים. ואמרה הגמרא '''י"ג דברים התירו לבית רבי''', וביניהם '''שיהו רואין במראה''', ו'''שיהו מספרין קומי''', כלומר תספורת כמו שהרומאים נוהגים, '''ושיהו מלמדין את בניהן יוונית שהיו זקוקין למלכות'''. '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מותר אדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה'''. '''שמע שמעון בר אבא ואמר: בגין דרבי אבהו בעי מלפה בנתיה יוונית הוא תלי לה ברבי יוחנן'''. כלומר, כיוון שהוא רוצה ללמד את הבנות שלו יוונית, לכן הוא תלה את זה כאילו שרבי יוחנן אמר את זה. '''שמעה רבי אבהו ואמר: יבא עלי אם לא שמעתיה מן רבי יוחנן'''. הוא נשבע שהוא שמע את זה מרבי יוחנן. ראינו בכמה מקומות שהירושלמי סובר שהסיבה שאסור יוונית זה לאו דווקא יוונית, אלא כל השפה של השליטים. כיוון שאדם שמכיר את השפה של העם השולט, אז הוא מהר מאוד ייהפך להיות משתף פעולה. הם יכריחו אותו באיזושהי צורה, בין אם מרצון בין אם בכפייה, הוא יהיה באיזשהו מקום מוסר. אז לכן אסור ללמוד את השפה של האומה השלטת, במקרה הזה זה יוונית. ואמרה '''תני: אין יוצאין באיסטמא'''. איסטמא זה מעין מטלית עם חוטים צבעוניים כדי לגרש את הזבובים, מניחים וקושרים את זה על המצח, זה יורד על הפנים. ואמרה הגמרא '''שלשה דברים נאמרו באיסטמא: אין בה משום כלאים''' כי זה לא אריג, '''ואינה מטמאה בנגעים''' כי זה לא בגד, '''ואין יוצאין בה בשבת'''. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף אין בה משום עטרות''' - קלות. כלומר גזרו אחרי החורבן על עטרות, אבל בזה לא גזרו, או בגלל שזה לא דבר מכובד, או בגלל שזה נועד למנוע זבובים, לכן לא רצו לגזור על דבר כזה. ואמרה הגמרא, למדנו המשנה '''ולא בעיר של זהב'''. '''רב יהודה אמר: כגון ירושלים דדהב''' - עושים דגם של ירושלים מזהב. '''רבנן דקיסרין אמרין''' זה תכשיט ונקרא '''פרוש טוק טקלין'''. ואמרה הגמרא '''מעשה ברבי עקיבא שעשה לאשתו עיר של זהב. חמתיה איתתיה דרבן גמליאל וקניית בה'''. כלומר אשתו של רבן גמליאל ראתה את זה וקינאה בה. '''אתת ואמרת קומוי בעלה'''. אמרה לו: אז למה אתה לא עושה לי את זה? '''אמר לה: הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה''' - האם היית עושה לי כמו שאשתו של רבי עקיבא עשתה לו, '''דהוות מזבנה מקליעתא דרישא ויהבה ליה''' - שהייתה גוזרת את השערות של ראשה ומוכרת אותם ונותנת לו, '''והוא לעי באוריתא''' - כדי שהוא יוכל ללמוד תורה. את לא היית עושה את זה, לכן רבי עקיבא עשה לה את זה. ואמרה הגמרא '''תמן תנינן: רבי עקיבא שנים משם רבי אליעזר רבי יהושוע'''. שניים משום רבי אליעזר ואחד משום רבי יהושע. '''שנים משם רבי אליעזר יוצאה אשה בעיר של זהב. תני רבי מאיר מחייב'''. אמרה הגמרא '''בין רבי מאיר לרבנן ניחא''' - יש מחלוקת בין רבי מאיר לרבנן, '''דרבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין''', אז זה הגיוני, אחד מחייב ואחד פוטר. '''בין רבי אליעזר לרבנן ניחא''', כי חכמים פוטרים ורבי אליעזר מתיר, גם זה ניחא. אבל '''בין רבי מאיר לרבי אליעזר קשיא''' - איך זה יכול להיות כזאת מחלוקת קיצונית, ש'''רבי מאיר מחייב חטאת ורבי אליעזר מתיר''' לגמרי. אנחנו לא מוצאים יותר מדי מחלוקות כאלה. אומרת הגמרא '''רבי איניינו בר סיסיי אמר משום רבי אליעזר: כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר'''. כלומר, גזרו שגם בחצר לא תצא איתו, לא רק במקום שהוא יכול להגיע לאיסור חטאת אלא גם בחצר, כי חששו שמא היא תצא. '''וכל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו בחצר''', כי לא רצו לגזור גזירה לגזירה, כביכול אפילו בשעת הרבים זה רק גזירה, אז בחצר התירו לה. {{סוף}}</div> <span id="דף_לד_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לד|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד ב<span class="yerum-runnum">66</span></div>{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} מחייב חטאת ו{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מתיר. {{אמורא-ירו"מ|רבי איניינו בר סיסיי}} אמר משום {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר. כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו בחצר. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב ששת}}: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובכבול ובפיאה נכרית בחצר. {{אמורא-ירו"מ|רבי אלייא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר חייא}}: אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת {{שוליים|ו_יז}} אסורה לצאת בו לחצר {{ירו"מ-הדגשה|איתמר תכשיטין למה הן אסורין אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|על ידי שהנשים שחצניות והיא מראתן לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות}}. {{שוליים|ו_יח}} והאיש על ידי שאינו שחוץ {{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} מותר {{ירו"מ-הדגשה|לצאת בתכשיט}}. נשמעינה מן הדא: {{דור המעבר-ירו"מ|רבן גמליאל ברבי}} ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו {{שוליים|ו_יט}} וגערו בו חביריו משום {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} תכשיט. הדא אמרה: העשוי לשם תכשיט אסור. הדא אמרה: עשוי לכך ולכך {{ירו"מ-הדגשה|אסור}}. הדא אמרה: אחד האיש ואחד האשה {{ירו"מ-הדגשה|אסורים}}. הדא אמרה: אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי גערו בו חבריו}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ב|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_כ}} לא יצא האיש בסנדל המסומר {{שוליים|ו_כא}} ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה {{שוליים|ו_כב}} ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה {{שוליים|ו_כג}} ולא בשריון לא בקסדא ולא במגפיים. ואם יצא אינו חייב חטאת. <strong>גמ':</strong> מפני מה גזרו על סנדל מסומר? יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות. ויש אומרים שהיו שומעות קולו ומפילות. ויש אומרים {{ירו"מ-הדגשה|ששעת השמד היתה והתחבאו במערה ושמעו קול והיו סבורים שהרומאים באים עליהם ו}}על ידי שהיו נדחקין זה בזה {{ירו"מ-הוסר|והורגין}}{{ירו"מ-הדגשה|הרגו}} זה את זה. מה נפק ביניהון? הד{{ירו"מ-הדגשה|י}}וסט{{ירו"מ-הדגשה|ר}}א {{ירו"מ-ביאור|מסמר כפוף כלפי הקרקע ואין נראה ראשו}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהיו רואות את ראשו ומפילות מותר, ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהיו שומעות קולו ומפילות, או שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה — אסור. ולא בשעת השמד גזרו, מכיון שעבר השמד {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} יהא מותר? לא עמד בית דין וביטל. מעתה אפילו בחול {{ירו"מ-הדגשה|יהיה אסור}}? לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשובתא {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שאינו מצוי שיהיה לאדם נעל מיוחדת לחול לא גזרו}}. תני: טלה עליו מטלית מלמטן מותר {{ירו"מ-הדגשה|דאינו נראה ואין קולו נשמע ואינו פוצע}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן בי רבי ישמעאל}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לד עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי אבא בר כהן בשם רב ששת: מתניתא אמרה כן''' - יש לנו דוגמאות כאלה במשנה '''ובכבול ובפיאה נכרית בחצר'''. רואים שהתירו בחצר ולא התירו ברשות הרבים. '''רבי אלייא בשם רבי שמעון בר חייא: אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר''', כיוון שזה קרוב מאוד להגיע לידי איסור, לצאת מהחצר לשבת הרבים, בקלות היא יכולה לא לשים לב ולצאת. איתמר, תכשיטין למה הן אסורים? '''רבי אבא''' - על ידי שהנשים שחצניות, אם היא מראה לחברתה והיא שוכחת ומהלכת בהן ארבע אמות. '''והאיש על ידי שאינו שחוץ מותר''' - כלומר, האם לאיש כן מותר כי הוא לא גאוותן? '''נשמעינה מן הדא: רבן גמליאל ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו וגערו בו חביריו משום תכשיט'''. מכאן אתה לומד כמה דברים: '''הדא אמרה: העשוי לשם תכשיט אסור'''. '''הדא אמרה: עשוי לכך ולכך''' - זה מפתח מזהב, זה לא רק תכשיט, ובכל זאת אסרו לו. '''הדא אמרה: אחד האיש ואחד האשה''' - רואים שאסרו גם לו. '''הדא אמרה: אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר''' - שרבן גמליאל היה בחצר ואף על פי כן גערו בו חביריו. רואים מכאן שגם על גברים גזרו, וגם בחצר אסור. אנחנו בפרק, הלכה ב'. אומרת המשנה '''לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשריון לא בקסדא ולא במגפיים. ואם יצא אינו חייב חטאת'''. אומרת הגמרא '''מפני מה גזרו על סנדל מסומר? יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות'''. כלומר זה היה מפחיד, השפיצים של המסמרים שהיו בולטים מהנעל היה מפחיד נשים ההולכות ומפילות. '''ויש אומרים שהיו שומעות קולו ומפילות''' - כיוון שזה ברזל, כשהיו הולכים על הריצפה זה היה משמיע רעש ומפחיד ומפילות. '''ויש אומרים על ידי שהיו נדחקין זה בזה''' - היו זמנים שהתחבאו במערה בשעת השמד ושמעו קול, היו סבורים שהרומאים באים עליהם, ועל ידי שהיו נדחקין '''זה את זה''' - הרגו זה את זה, ולכן גזרו. שואלת הגמרא '''מה נפק ביניהון?''' איזה דין הלכתי יצא ביניהם? '''הד וסט א''' - מסמר שמכופף כלפי מטה, כלפי הקרקע. אז '''מאן דמר שהיו רואות את ראשו ומפילות מותר''', כי הרי אין שפיץ כלפי מטה. '''ומאן דמר שהיו שומעות קולו ומפילות, או שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה — אסור''', כי גם הוא משמיע קול כי זה ברזל, וגם אם אדם פוגע בחברו עם זה יכול להרוג אותו. שואלת הגמרא '''ולא בשעת השמד גזרו, מכיון שעבר השמד יהא מותר?''' אומרת הגמרא '''לא עמד בית דין וביטל'''. שואלת הגמרא '''מעתה אפילו בחול?''' - אתה אומר שבשעת השמד התחבאו במערה וכדומה, אז גם ביום חול יהיה אסור. אומרת הגמרא: אתה צודק, '''לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשובתא'''. כלומר לא מקובל, רוב האנשים אין להם שתי נעליים, אותן נעליים שלובשים ביום חול זה אותן נעליים שלובשים בשבת. אז כיוון שלא מצוי שיהיה לאדם נעל מיוחדת לחול, לכן לא גזרו. וכיוון שהמעשה הזה היה בשבת, לכן רק בשבת גזרו, אבל בחול, כיוון שלא מצוי שאדם יהיה לו נעל מיוחדת לחול, בזה לא גזרו. אומרת הגמרא '''תני: טלה עליו מטלית מלמטן מותר'''. כלומר, כל הבעיה זה בגלל שרואים את זה וזה מפחיד, או בגלל רעש, או בגלל שזה פוצע. אם כיסו את זה במטלית אז אין שום דבר - זה לא נראה, ואין קול נשמע, ואין בו פוצע. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לד ב}} {{סוף}}<span id="דף_לה_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לה.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לה.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לה|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד א<span class="yerum-runnum">67</span></div>הוות רגליה שחקה {{ירו"מ-ביאור|נפצעה}} ועבדין ליה כן {{ירו"מ-הדגשה|שיצא בסנדל מסומר שעטוף במטלית לא אסרו אלא לחזק אבל לנוי מותר}}. כמה מסמרן יהו בו {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה מותר אם עשה לנוי}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: חמשה כחמשה ספרי תורה. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: שבעה {{ירו"מ-הדגשה|כנגד ימי השבוע כדכתיב}} {{הפ|דברים|לג|כה}} {{ירו"מ-הדגשה|ברזל ונחושת מנעליך}} וכימיך דבאך. נהגין רבנין כהדא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}. דרש {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: תשעה. {{תנא-ירו"מ|רבי}} היה נותן שלשה עשר בזה ואחד עשר בזה כמנין משמרות. {{הפ|קהלת|יב|יא}} {{ירו"מ-הוסר|קוהלת יב }}וכמסמרות נטועים, מה משמרות כ"ד אף מסמרים כ"ד. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בן חנינא}} אמר: כליבית {{ירו"מ-ביאור|מסמר כפוף בעל שני ראשים כלבוס}} אינו עולה למנין מסמרים. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}}: מהו {{ירו"מ-הוסר|ליתנם}}{{ירו"מ-הדגשה|ליתן}} {{ירו"מ-הדגשה|את כל עשרים וארבע המסמרים}} על גבי סנדל אחד? אמר לו: שרי. מהו ליתנם על גבי מנעל אחד? אמר לו: שרי. {{שוליים|ו_כד}} אין מגרדין מנעלים וסנדלים {{ירו"מ-הדגשה|שיש עליהם בוץ משום ממחק}}. {{שוליים|ו_כה}} אבל סכין ומדיחין אותן. {{אמורא-ירו"מ|רבי קריספיא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תלמידוי ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רובא}} אמרין הראשונים היו אומרים מגרדין, והשניים היו אומרים אין מגרדין. ואתשלל{{תנא-ירו"מ|רבי}}{{ירו"מ-הוסר|ת לרבי}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אין מגרדין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: הא אזילה חדא מן {{ירו"מ-הוסר|תלמידוי}}{{ירו"מ-הדגשה|תלמודוי}} ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רובא}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי אחד מתלמידי {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר ששאלו את}} {{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא מן הראשונים והוא אסר}}}}. {{ירו"מ-הוסר|דרבנן}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}} דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר חנינא}}: {{ירו"מ-הדגשה|הלכה}} כדברי מי שהוא אומר מגרדין ובלבד לאחורי הסכין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}}: נהיגין הווינן יתבין קומי {{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|והוינן}} משחין ומשזגין {{ירו"מ-הדגשה|מדיחים}} אבל לא מגרדין. אין סכין מנעלין וסנדלין. {{שוליים|ו_כו}} לא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך המנעל ואת רגלו והוא בתוך הסנדל. אבל סך הוא את רגלו ונותנה בתוך המנעל, {{ירו"מ-הוסר|ואת}}{{ירו"מ-הדגשה|סך הוא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} רגלו ונותנה בתוך הסנדל. סך שמן ומתעגל על גבי קטיבלייא {{ירו"מ-ביאור|משטח עור}} חדשה ואינו חושש. לא {{ירו"מ-הוסר|יתננה}}{{ירו"מ-הדגשה|יתן את הקטבליה}} על גבי טבלה של שיש {{ירו"מ-הוסר|ומתעגל}}{{ירו"מ-הדגשה|והתעגל}} עליה שנראה כרוצה לעבדה. ו{{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} מתיר. {{שוליים|ו_כז}} אין לובשין מנעלין וסנדלין חדשים אלא אם כן לבשן והלך בהן מבעוד יום {{ירו"מ-ביאור|שמא ימצא שאינם מתאמות לו ויטלם בידו ויוליכם ארבע אמות ברשות הרבים}}. כמה יהא {{ירו"מ-הוסר|בהילוכן}}{{ירו"מ-הדגשה|הילוכן}}? בני ברתיה ד{{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} אמרין: מבית {{ירו"מ-הדגשה|מדרש}} רבא ד{{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} עד בית {{ירו"מ-הדגשה|מדרש}} {{ירו"מ-הוסר|רביה}}{{ירו"מ-הדגשה|רבא}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי הושע}}. ציפוראי אמרין: מן כנשתא דבבלאי עד דרתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חמא בר חנינא}}. טיבראי אמרין: מן סדרא רובה עד חנותיה ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}. {{שוליים|ו_כח}} סנדל שנפסקו אזניו {{ירו"מ-ביאור|עור שיוצא משני צידי הסוליה ומהם יוצאות רצועות לקשור לרגל}}, שנפסקו חבתיו {{ירו"מ-ביאור|רצועות שעל כף הרגל}}, שנפסקו תרסיותיו {{ירו"מ-ביאור|הרצועות שמתחברים לאזנים ואותם קושרים סביב הרגל}}, או שפירשה רוב אחת מכפיו {{ירו"מ-ביאור|החלק האחורי של הסוליה מושב העקב}} טהור. נפסקה אחת מאזניו, אחת מחבתיו, אחת מתרסיותיו, או שפירשו רוב מכפיו טמא. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודא}} אומר: {{ירו"מ-הדגשה|נפסקה אזנו}} הפנימית טמאה {{ירו"מ-הדגשה|נפסקה}} {{ירו"מ-הוסר|והחיצונה}}{{ירו"מ-הדגשה|החיצונה}} טהורה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}}, {{אמורא-ירו"מ|רבי טבליי}} ו{{אמורא-ירו"מ|חנין בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: {{שוליים|ו_כט}} הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודא}} לענין שבת {{ירו"מ-הדגשה|שכל שמקבל טומאה שם כלי עליו ומותר בטילטול}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר רב יצחק}} הוה ליה עובדא {{ירו"מ-ביאור|שנפסק אוזן החיצונה של סנדלו}}, שלח ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} גבי {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}}. אמר לו: כשם שהן חלוקין {{ירו"מ-הוסר|בשבת כך הן חלוקין }}בטומאה {{ירו"מ-הדגשה|כך הן חלוקין בשבת}}, והורי ליה כרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאף שאין מקבל טומאה כלי הוא ומותר בטלטול}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר רבי יצחק}} בעי {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}}: {{ירו"מ-הוסר|ושמע}}{{ירו"מ-הדגשה|שמע}} מימר{{ירו"מ-הדגשה|א בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודא}}, והוא מורי ליה כרבנן. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא בר יצחק}} הוה ליה עובדא, שלח שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אימי}} {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: כדברי מי שהוא מטמא אסור לצאת בו, וכדברי מי שהוא מטהר מותר לצאת בו. ולא אפיק גבי {{ירו"מ-ביאור|ממנו}} כלום {{ירו"מ-ביאור|פסק ברור}}. תני:<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לה עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו צריכים ירושלמי מסכת שבת, דף ל"ה. ועתה הגמרא, רבי יודן ברבי ישמעאל אבט רגלי שחקה ועבדין ליה כן. כלומר, הרגע היא שהוא נפצע ואז הוא יצא עם סנדל שעטפו אותו בעור. ועתה הגמרא לא אסור אלא לחזק, אבל לנוי מותר. שואלת הגמרא '''כמה מסמרן יהו בו''' ויהיה מותר אם עשה את זה לנוי? רבי יוחנן אמר '''חמשה כחמשה ספרי תורה''' ורבי חנינא אמר שבעה כנגד ימי השבוע כי '''וכימיך דבאך'''. ועתה הגמרא '''נהגין רבנין כהדא דרבי חנינא''', כן נהגו כולם לעשות שבעה. דרש רבי אחא בשם רבי חנינא, תשעה. רבי היה נותן שלושה עשר בזה ואחד עשר בזה כמניין משמרות. כן, הוא ורמז מצא רמז בפסוק '''כמסמרות נטועים'''. הוא דרש שזה כמו משמרות נטועים. '''מה משמרות כ"ד אף מסמרים כ"ד'''. רבי יוסי בן חנינא אמר '''כליבית אינו עולה למנין מסמרים''', כלומר מסמר שהוא כפוף, ושני הראשים שלו חדים ותוקעים אותו ככה, אז הוא לא בא במניין. רבי זעירא שאל לרבי אבא בר זבדא '''מהו על גבי סנדל אחד'''? כמו לפי רבי שאמר שנותנים עשרים וארבע, שלושה עשר על זה ואחד עשר על זה, אם יכול את כל העשרים וארבע על סנדל אחד. אמר לו שרי. '''מהו ליתנם על גבי מנעל אחד'''? אמר לו שרי. ועתה הגמרא '''אין מגרדין מנעלים וסנדלים''' אם יש עליהם בוץ משום ממחק, כי ברגע שהוא מגרד את זה הוא מחליק את העור, '''אבל סכין ומדיחין אותן'''. כלומר מותר לשטוף אותם כי בעור לא שייך כיבוס. רבי קריספיא בשם רבי יוחנן: '''תלמידוי דרבי חייא רובא אמרין הראשונים היו אומרים מגרדין, והשניים היו אומרים אין מגרדין'''. '''ואתשלל רבי ומר אין מגרדין'''. אמר רבי זעירא: '''הא אזילה חדא מן דרבי חייא רובא''', כלומר, אחד מתלמידי רבי חייא, כן, אמרו ששאלו את רבי, ורבי היה מהראשונים, והוא אמר שאין מגרדין. אז בעצם זה לא כמו שתלמידי רבי חייא אמרו בהתחלה שהראשונים אומרים מגרדין. ועתה הגמרא, דקיסרין בשם רבי יוסי בר חנינא: '''כדברי מי שהוא אומר מגרדין ובלבד לאחורי הסכין''', כלומר מותר אבל לא בצד אחד של הסכין אלא בצד האחורי של הסכין. אמר רבי חייא בר אשי: '''נהיגין הווינן יתבין קומי רבי משחין ומשזגין אבל לא מגרדין''', כלומר היינו מושחים בשמן ומדיחים במים, אבל לא מגרדין. ועתה הגמרא '''אין סכין מנעלין וסנדלין'''. '''לא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך המנעל ואת רגלו והוא בתוך הסנדל'''. '''אבל סך הוא את רגלו ונותנה בתוך המנעל''', כלומר מותר לסוך את הרגל מחוץ לנעל ולאחר מכן לתת אותה בתוך הנעל. '''סך שמן ומתעגל על גבי קטיבלייא חדשה ואינו חושש''', כלומר מותר לסוך את הגוף ולאחר מכן להתגלגל על עור חדש והוא לא חושש למרות שבעצם הוא מעביר את השמן לעור הזה. ועתה הגמרא, '''לא על גבי טבלה של שיש''' ומתעגל עליה, '''שנראה כרוצה לעבדה''', כן? כי אם הוא שם את זה על השיש זה נראה כאילו הוא רוצה לעבד אותה. ועתה הגמרא, '''אין לובשין מנעלין וסנדלין חדשים אלא אם כן לבשן והלך בהן מבעוד יום'''. למה? כי החשש הוא שמא אחרי שהוא בשבת יבוא ללבוש את זה, פתאום ירגיש שזה לא נוח לו, אז הוא יוריד את זה ויטלטל את זה ארבע אמות בשביל הרבים. אז לכן צריך ללכת עם זה לפני כן כדי להרגיש שזה נוח לו. שואלת הגמרא '''כמה יהא'''? כמה הוא ילך איתם לפני שבת. '''בני ברתיה דבר קפרא אמרין: מבית רבא דבר קפרא עד בית דרבי הושע'''. כלומר, מהבית מדרש של בר קפרא עד הבית מדרש של רבי הושע. '''ציפוראי אמרין: מן כנשתא דבבלאי עד דרתיה דרבי חמא בר חנינא'''. מהבית כנסת של הבבליים בציפורי עד הבית של רבי חמא בר חנינא. '''טיבראי אמרין: מן סדרא רובה עד חנותיה דרבי הושעיה'''. כל אחד בעצם נתן את המקום שמתאים לעיר שלו. '''סנדל שנפסקו אזניו''', כן. יש לסנדל משני הצדדים רצועות שיוצאות מהתחתית, זה נקרא אוזניים, ועליהן מחוברת הרצועה שמלפפים אותה סביב הרגל. '''שנפסקו חבתיו''' - הרצועות שעל כף הרגל. '''שנפסקו תרסיותיו''' - הרצועות עצמן שמחברים אותן לאוזניים ואותן קושרים סביב הרגל. '''או שפירשה רוב אחת מכפיו טהור'''. כפיו זה החלק האחורי של הסוליה, המושב של העקב. '''נפסקה אחת מאזניו, אחת מחבתיו, אחת מתרסיותיו, או שפירשו רוב מכפיו טמא'''. כי עדיין יכול להשתמש בזה. '''רבי יהודא אומר: הפנימית טמאה טהורה'''. כלומר, נפסקה האוזן הפנימית טמאה - כי אדם הולך ככה בכל זאת, לא רואים את זה. נפסקה החיצונית טהורה - כי אדם מתבייש, הוא לא הולך ככה. רבי יעקב בר אחא, רבי טבליי וחנין בר אבא בשם רב: '''הלכה כרבי יהודא לענין שבת'''. כלומר שכל מה שמקבל טומאה - זה עדיין נחשב כלי עליו ומותר בטלטול. רבי שמואל בר רב יצחק הוה ליה עובדא - נפסקה לו האוזן החיצונית של הסנדל - שלח לרבי יעקב בר אחא גבי רבי חייא בר אבא לשאול מה הדין. אמר לו: '''כשם שהן חלוקין בטומאה''', כך חלוקין בשבת. כלומר אותה מחלוקת שקיימת בטומאה - מי שאומר שאם ניזוקה הפנימית הוא מקבל טומאה, הוא גם סובר שמותר ללכת עם זה בשבת, שזה עדיין כלי. ומי שאומר שזה לא מקבל טומאה, סובר שזה לא נחשב כלי. '''והורי ליה כרבנן''', כלומר שאף שלא מקבל טומאה זה כלי ומותר בטלטול. אומרת הגמרא, רבי שמואל בר רבי יצחק בעי - איך זה יכול להיות? רבי יעקב בר אחא שמע מרב בשם רב '''הלכה כרבי יהודה, והוא מורי ליה כרבנן'''. כלומר, הרי בהתחלה אמרנו שהוא אומר שהלכה כרבי יהודה, ועכשיו אנחנו אומרים שבסופו של דבר הוא מורה לו כרבנן. אומרת הגמרא, רבי אחא בר יצחק הוה ליה עובדא, שלח שאל לרבי זעירא ורבי זעירא שאל לרבי אימי. אמר לו: '''כדברי מי שהוא מטמא אסור לצאת בו, וכדברי מי שהוא מטהר מותר לצאת בו'''. '''ולא אפיק גבי כלום'''. כלומר הוא אמר לו רק את הדעות, אבל הוא לא פסק לו פסק ברור. אומרת הגמרא, '''תני: אבל מטייל הוא בהן עד שהוא מגיע עד פתח חצירו'''. כלומר, גם אם הנעל נקרעה ואין לזה שם של כלי, ואף על פי כן יהיה מותר לו ללכת איתם עד שהוא מגיע לפתח החצר. {{סוף}}</div> <span id="דף_לה_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לה|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד ב<span class="yerum-runnum">68</span></div>אבל מטייל הוא בהן עד שהוא מגיע עד פתח חצירו. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} הוון מטיילין באיסטרטין איפסיק סנדליה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}. מן דמטון לפילי {{ירו"מ-ביאור|פירצה צרה בחומת החצר}} אמר לו: זהו פתח חצירך. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} כריך סבונה {{ירו"מ-ביאור|סיב של דקל}} עליהון. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} כריך אגיד מלבניקי {{ירו"מ-ביאור|עשבים}}. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} סבר {{ירו"מ-הוסר|ר אבהו }}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}אגוד מלבניקי מן המוכן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שמשמש מאכל לבהמות}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} טלקיה {{ירו"מ-ביאור|השליך}} {{ירו"מ-הדגשה|לחנותיה}} דחליטרה {{ירו"מ-ביאור|אופה}} {{ירו"מ-הוסר|ויקר }}אוף {{ירו"מ-הדגשה|ד}}ציבחר הוה {{ירו"מ-הדגשה|עד}} סדרה יקיר {{ירו"מ-ביאור|בית המדרש הגדול}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מסליק ליה {{ירו"מ-הדגשה|מיד}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בעי קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: אליבא ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם נפסקה החיצונה}} מהו להחליף {{ירו"מ-הדגשה|של ימין בשמאל ותהיה פנימית האם חוששים שמא ילעגו לו שנועל של שמאל בימין ויטלם ויוליכם ארבע אמות או לא חיישינן}} אמר לו: שרי. אפילו כן אמר ליה: פוק חמי חד סיב {{ירו"מ-ביאור|זקן חכם}} וסמך עלוי. נפק ואשכח ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ממל}} ושאל ליה ושרא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מתניתין אמרה שהוא {{ירו"מ-הוסר|מין}}{{ירו"מ-הדגשה|דרך}} מלבוש דתנינן או בשל שמאל בימין חליצתה כשירה. {{ירו"מ-הוסר|חדא}}{{ירו"מ-הדגשה|תני פרשה רוב אחת מכפיו טמא הדא}} דתימר {{ירו"מ-הדגשה|לרוחב אבל}} לאורך {{ירו"מ-הוסר|אבל לרוחב }}צריך שיהא חופה את רוב הרגל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא ביחיד {{ירו"מ-הדגשה|בזמן שאין ברגלו מכה מאי טעמא}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: מפני החשד שלא יאמרו איש פלוני נפסק סנדלו ותלאו בית שיחיו. בזמן שאין ברגלו מכה הא יש ברגלו מכה הוא נותן. על איזה מהן הוא נותן? {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר {{שוליים|ו_ל}} על אותה שאין בה מכה הוא נותן. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אומר את על אותה שיש בה מכה הוא נותן מאן צייר {{ירו"מ-ביאור|שומר}} ליה דלא יתן {{ירו"מ-הדגשה|גם}} על חורתיה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר על אותה שיש בה מכה הוא נותן. {{אמורא-ירו"מ|שמעון בר אבא}} הוה משמש קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} והוה מושיט ליה סנדליה {{ירו"מ-הדגשה|של ימין}} כהדא דתני {{ירו"מ-הוסר|לדרך}}{{ירו"מ-הדגשה|דרך}} {{ירו"מ-הוסר|הארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|ארץ}} {{שוליים|ו_לא}} כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל, וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין. אמר ליה {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בבלייא לא תעבד כן שהראשונים לא היו עושין כן. אלא כשהוא נועל נועל של {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאל}} ואחר כך נועל של ימין שלא תהא נראית של ימין פגומה {{ירו"מ-ביאור|אחר שנעל את ימין קדם שיביאו לו את של שמאל}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר לו}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר אבא}} הדא {{ירו"מ-הוסר|אמרת}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}על אותה שיש בה מכה הוא נותן. אמר לו: אין בבלייא דקמתיה עליה. {{שוליים|ו_לב}} יוצאין בתפילין ערב שבת עם חשיכה ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה. {{ירו"מ-הוסר|מהן}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} בין זה לזה? זה {{ירו"מ-ביאור|תפילין}} {{ירו"מ-הדגשה|אף בחול}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לה עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי אחא ורבי זעירא הוון מטיילין באיסטרטין''' - ברחוב הראשי של שני רבים. '''איפסיק סנדליה דרבי אחא'''. '''מן דמטון לפילי אמר לו: זהו פתח חצירך'''. כלומר כשהגיעו לפתח החצר אמר לו הנה, פה תניח את זה. פילי זה לא הפתח ממש, אלא סדק בחומה, אבל פה זה כבר פתח החצר שלך. '''רבי אחא כריך סבונה עליהון''' - הוא קרא סיב של דקל על הסנדל שנקרע לו. '''רבי אבהו כריך אגיד מלבניקי''' - הוא קרא סוג של עשב, '''דרבי אבהו סבר אגוד מלבניקי מן המוכן הוא''', כיוון שזה משמש מאכל בהמות, אז הוא אמר זה מוכן וממילא מותר לקשור את זה. '''רבי יונה טלקיה דחליטרה''' - שנקרע לו הנעל הוא מיד השליך את זה לחנות של האופה שהיה קרוב, למרות שבעצם הוא היה יכול עדיין להגיע - לא היה רחוק להגיע לבית המדרש - אבל הוא השתדל כמה שפחות ללכת עם זה, עד המקום שנשמע, עד החנות של האופה, אבל הוא לא המשיך אפילו עד הבית מדרש. '''רבי אלעזר מסליק ליה''' - הוא לא המשיך בכלל ללכת עם זה. '''רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא: אליבא ד'רבי יהודה מהו להחליף'''? הרי רבי יהודה אומר שאם נפסקה הפנימית אז מותר ללכת עם זה, ניזוקה החיצונית אסור. אבל לכאורה אם ניזוקה החיצונית של רגל ימין, הוא יכול ללבוש את זה ברגל שמאל ואז זה יהיה פנימי. האם חוששים שמא יעלו לו, כיוון שהוא נועל רגל שמאל בימין, שם וילכו ארבע אמות? או שאולי לא חוששים? '''אמר לו: שרי'''. '''אפילו כן אמר ליה: פוק חמי חד סיב וסמך עלוי'''. כלומר, למרות שאמרתי לך שזה מותר, לך תחפש עוד איזה זקן כדי שתוכל לסמוך עליו. '''נפק ואשכח לרבי אבא בר ממל ושאל ליה ושרא'''. אמר רבי יוסי: '''מתניתין אמרה שהוא מלבוש''', שהרי למדנו לגבי חליצה, '''דתנינן או בשל שמאל בימין חליצתה כשירה'''. כלומר היא נעלה לו נעל שמאל ברגל ימין והחליצה כשרה. אז רואים מכאן שבאמת זה נחשב ללבישה נכונה. תני, למדנו בברייתא לפני כן שאם פרש רוב אחת מכפיו טמא - זה העור שמאחורי העקב. אומרת הגמרא '''דתימר לאורך צריך שיהא חופה את רוב הרגל'''. כלומר, אם זה פרש לאורך, צריך שמה שנשאר יהיה חופה לפחות את רוב הרגל. ואומרת הגמרא, למדנו במשנה '''ולא ביחיד'''? בזמן שאין ברגלו מכה אסור לצאת בנעל אחת, ורק אם יש לו ברגל מכה מותר. אמר רבי אבא: '''מפני החשד שלא יאמרו איש פלוני נפסק סנדלו ותלאו בית שיחיו'''. עכשיו, אמרנו שמותר בזמן '''שיש ברגלו מכה'''. השאלה '''על איזה מהן הוא נותן'''? כלומר, באיזו רגל הוא שם את הנעל. שמואל אמר '''על אותה שאין בה מכה הוא נותן''', דווקא את האחת שאין בה. '''אם אומר את על אותה שיש בה מכה הוא נותן, מאן צייר ליה דלא יתן על חורתיה'''. זאת אומרת, אם הוא מסוגל לנעול על הנעל עם המכה, אז מה מונע ממנו לנעול גם על הנעל בלי המכה? רבי יוחנן אמר '''על אותה שיש בה מכה הוא נותן''', כדי להגן עליה. '''שמעון בר אבא הוה משמש קומי רבי יוחנן והוה מושיט ליה סנדליה כהדא דתני כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל, וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין'''. כן, כמו שאנחנו נוהגים - קודם נועלים ברגל ימין ואחרי זה שמאל. '''אמר ליה רבי יוחנן בבלייא לא תעבד כן שהראשונים לא היו עושין כן, אלא כשהוא נועל נועל של''' שמאל '''ואחר כך נועל של ימין שלא תהא נראית של ימין פגומה'''. שלא תיראה כמו שהנעל מונחת על הרגל הפגומה - אם האדם לובש רק את נעל ימין עד שמביאים לו את שמאל, בינתיים נראה כאילו יש לו פצע ברגל ימין. '''רבי שמעון בר אבא הדא על אותה שיש בה מכה הוא נותן'''. כלומר, לפי מה שאתה אומר שלא תיראה רגל ימין פגומה, משמע שמה שאמרנו במשנה שמותר לצאת בנעל אחת יחידית אם יש ברגלו מכה, הכוונה שמותר לצאת באותה נעל, באותה רגל שיש בה מכה. '''אמר לו: אין בבלייא דקמתיה עליה'''. נכון, אתה צודק, בבלי, עמדת על דיוק הדברים. אומרת הגמרא, למדנו '''יוצאין בתפילין ערב שבת עם חשיכה ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה'''. כלומר בתפילין מותר לצאת אפילו סמוך לשקיעה, אבל בסנדל מסומר ביום חול הרי מותר, אבל בערב שבת עם חשיכה אסור. שואלת הגמרא '''בין זה לזה'''? כלומר למה תפילין מותר וסנדל מסומר אסור. ואומרת הגמרא, תפילין אף בחול דרכו לחלוץ לפני החשיכה, לכן אין חשש שהוא ישכח. אבל נעל או סנדל מסומר אין דרכו לחלוץ, על כן יש חשש שמא הוא ישכח וייצא בזה גם בשבת. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לה ב}} {{סוף}}<span id="דף_לו_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לו.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לו.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לו|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א<span class="yerum-runnum">69</span></div>דרכו לחלוץ {{ירו"מ-הדגשה|עם חשכה ואין חשש שישכח}} וזה אין דרכו לחלוץ {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה}}. {{שוליים|ו_לג}} איזהו קמיע מומחה? כל שריפא בו ושנה ושילש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ו_לד}} נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ריפיתי בו ושניתי ושילשתי. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ריפא לאדם אחד {{ירו"מ-הדגשה|ג' פעמים}} נאמן {{ירו"מ-הדגשה|לאותו}} {{ירו"מ-הוסר|לאדם אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אדם}}, לשנים נאמן לשנים, לשלשה נאמן לכל אדם. יוצאין בקמיע מומחה בין בכתב {{שוליים|ו_לה}} בין בעשבים ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת {{ירו"מ-הדגשה|כדין תכשיט שאסור}}. בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יונתן}}: מהו מיתניתיה בההן סילונה {{ירו"מ-ביאור|קנה חלול?}} אמר לו: ובלבד שלא יתננו {{ירו"מ-הדגשה|לסילון}} לא בשיר ולא בטבעת. בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יונתן}}: מהו מפיק בההוא מומייקה {{ירו"מ-ביאור|תכשיט שסביב הצואר ומחובר לבגד}}? אמר לון: {{ירו"מ-הדגשה|אסור משום תכשיט מאי}} משום תכשיט? אי משום תכשיט הוא {{ירו"מ-הדגשה|ואף בחול אסור דגזרו עליו אחר החורבן}} לא {{ירו"מ-הוסר|ודניאל}}{{ירו"מ-הדגשה|היה לדניאל}} {{ירו"מ-הוסר|ליסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו ואיך}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל}}{{ירו"מ-הדגשה|דניאל}} {{ירו"מ-הוסר|ה}}{{ירו"מ-הדגשה|לבש כזה דכתיב}} {{הפ|דניאל|ה|כט}} והמניכא די דהבא על צואריה {{ירו"מ-הדגשה|אלא וד}}אי {{ירו"מ-הדגשה|דלא גזרו עליו ואי}} משם משאוי בשבת {{ירו"מ-הוסר|נימא }}כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות {{ירו"מ-הדגשה|וצריך להיות מותר}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ו_לו}} מכה שנתרפאת נותנין עליה רטייה שאינה אלא כמשמרה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} בשם רבנין דתמן: {{שוליים|ו_לז}} נותנין {{ירו"מ-הדגשה|עלים}} על גבי מכה בשבת שאינו אלא כמשמרה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: חוץ מעלי גפנים שהן לרפואה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חונא}}: הדא {{ירו"מ-הוסר|פיאה}}{{ירו"מ-הדגשה|פואה}} ע{{ירו"מ-הדגשה|י}}קר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} טב {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} סגין {{ירו"מ-הוסר|טב הוא }}כד דאית ביה חמשה קטרין {{ירו"מ-ביאור|קשרים}}, שבעה קטרין {{ירו"מ-הדגשה|או}} תשעה קטרין {{ירו"מ-הוסר|טבא}}{{ירו"מ-הדגשה|טב}} {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} סגין ובלחוד דלא יתן מוי. אין קורין פסוק על גבי מכה בשבת {{ירו"מ-הדגשה|שאסור להתרפאות בדברי תורה}}, והדין דקרי על יברוחה {{ירו"מ-ביאור|דודאים}} אסור. בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת {{ירו"מ-ביאור|נפחד}}, {{ירו"מ-הדגשה|או}} תן עליו ספר {{ירו"מ-הדגשה|או}} תן עליו תפילין {{שוליים|ו_לח}} בשביל שישן אסור. והא תני: אומרים היו שיר פגועין בירושלים. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: כאן {{ירו"מ-הדגשה|מה שאסרו}} {{שוליים|ו_לט}} משנפגע, כאן עד שלא נפגע. ואי זהו שיר פגועין? {{הפ|תהילים|ג|ב}} ה' מה רבו צרי וכל המזמור, {{הפ|תהילים|צא|א}} יושב בסתר עליון עד {{הפ|תהילים|צא|ט}} כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ג|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מ}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}לא תצא אשה במחט הנקובה {{שוליים|ו_מא}} ולא בטבעת שיש עליה חותם {{שוליים|ו_מב}} ולא בכולייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון. ואם יצאת חייבת חטאת דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון. <strong>גמ':</strong> תני: לא יצא החייט במחטו שבכליו {{ירו"מ-ביאור|בבגדו}}. ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו והצבע בדוגמא שבאזנו ולא השולחני בדינר שבאזנו ואם יצאו {{שוליים|ו_מג}} הרי אלו פטורין דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} וחכמים אומרים אומן באומנתו חייב. הא שאר כל האדם יוצאין בכך. מחלפא שיטתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, דתנינן {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|לא תצא אשה במחט הנקובה אפילו תחובה בראשה}} {{ירו"מ-ביאור|ואף שאין דרך הוצאה בכך. כיוון שדרך נשים בכך}} {{ירו"מ-הוסר|ואם}}{{ירו"מ-הדגשה|אם}} יצאת חייב חטאת דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, והכא הוא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שאומן דרך אומנותו פטור כיוון שאין דרך כל אדם להוציא כך}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר לה: סתם. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} דרך הוצאה בנשים. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לו עמוד א'''{{ש}}</span> '''אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף ל"ו.''' אומרת הגמרא, למדנו במשנה: ולא בקמע בזמן שאינו מומחה. שואלת הגמרא: '''איזה הוא קמע מומחה? כל שריפא בו ושנה ושילש.''' כלומר אם שלוש פעמים הוא ריפא בקמע הזה, אז זה קמע של מומחה. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''נאמן הרופא לומר קמע זה מומחה, ריפיתי בו ושניתי ושילשתי.''' אמר שמואל בשם רבי זעירא: '''ריפא לאדם אחד נאמן, לשנים נאמן לשנים, לשלשה נאמן לכל אדם.''' כלומר לגבי אותו אדם הקמע הזה הוא מומחה. אבל אם ריפא לשניים, כלומר שלוש פעמים לשני אנשים, אז נאמן לשניים. ריפא לשלושה שלוש פעמים, אז נאמן לכל אדם. '''יוצאין בקמיע מומחה בין בכתב בין בעשבים.''' הגמרא אומרת זה סוג של צמח שמשתמשים בו בתור קמע. '''ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת''' ככל תכשיט שאסור לצאת בו. בעון קומי רבי יונתן: מהו מתנינא בההן סילונה, כלומר אם מותר לתת את הקמע בתוך קנה חלול? אמר לו: '''ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת.''' כלומר שלא את הסינון עצמו שלא ישים בתוך טבעת או בשרשרת. בעון קומי רבי יונתן: מהו מפיק בההוא מומייקה? כלומר אם מותר לצאת עם תכשיט סביב הצוואר שנקרא מומייקה ומחובר לבגד. אמר להם: אסור, משום תכשיט. שואלת הגמרא: מה זה משום תכשיט? אם משום תכשיט, הכוונה שגזרו עליו אחר החורבן - אי אפשר להגיד את זה, כי אם ככה לא היה לדניאל אסור על עצמו. אז איך דניאל לבש כזה? הרי כתוב: '''והמניכא די דהבא על צואריה.''' כלומר היה לו תכשיט כזה, את המוי כזה הוא לבש על צווארו. אז רואים מכאן שזה מותר ולא גזרו עליו. עכשיו, אם הכוונה שהוא משום משאוי בשבת, אז גם קשה, הרי '''כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות''', אז צריך להיות מותר. למה הוא אסר את זה? נשאר בשאלה. אמר רבי יוסי ברבי בון בשם רבי יוסי: '''מכה שנתרפאת נותנין עליה רטייה שאינה אלא כמשמרה.''' כלומר אם אין פצע, אז כל הרטייה זה רק כדי לשמור על זה - מותר. אמר רבי אבון בשם רבנין דתמן: '''נותנין על גבי מכה בשבת שאינו אלא כמשמרה.''' אמר רבי תנחומא: '''חוץ מעלי גפנים שהן לרפואה''', כי עלי גפנים הם גם מרפאים, אז לכן זה אסור. אמר רבי חונא: הדא עיקר טב סגין כד דאית ביה חמשה קטרין, שבעה קטרין, תשעה קטרין סגין, כלומר בין אם יש בו חמש קשרים או שבע או תשעה קשרים. '''ובלחוד דלא יתן מוי''', ובלבד שלא יתן בצמח הזה גם מים, לא ירטיב אותו. אמרת הגמרא: '''אין קורין פסוק על גבי מכה בשבת''', כי אסור להתרפא בדברי תורה. '''והדין דקרי על יברוחה אסור''', כי הם נוהגים לקרוא פסוקים על הדודאים - זה אסור. אם אומר לאדם: בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת, כלומר הוא נפחד, או תן עליו ספר, תן עליו תפילין בשביל שישן - זה אסור. והא תני: '''אומרים היו שיר פגועין בירושלים.''' אמר רבי יודן: מה שאסרו - כאן משנפגע, כלומר אם הוא כבר פצוע - אסור לומר עליו דברי תורה, אבל כאן עד שלא נפגע, כלומר כדי שלא ייפגע - זה מותר. שואלת הגמרא: ואיזהו שיר פגועין? '''ה' מה רבו צרי, וכל המזמור, יושב בסתר עליון, עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך.''' כל הפרק הזה נקרא שיר של פגעים. '''פרק ו' הלכה ג'.''' אמרה המשנה: '''לא תצא אשה במחט הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכולייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון, ואם יצאת חייבת חטאת דברי רבי מאיר, וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון.''' אומרת הגמרא, תני: '''לא יצא החייט במחטו שבכליו''', כלומר המחט שבבגד שלו, '''ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו והצבע בדוגמא שבאזנו ולא השולחני בדינר שבאזנו, ואם יצאו הרי אלו פטורין דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אומן באומנתו חייב.''' '''הא שאר כל האדם יוצאין בכך.''' כן, אבל בעצם רואים שאם אדם יוצא, נניח, אומן כמו חייט שיוצא עם המחט בבגד כדי שכולם ידעו שהוא חייט, או נגר עם העיפרון באוזן שלו וכדומה - אלה, לפי חכמים, חייבים חטאת, כיוון שאומן, למרות שזה לא דרך הוצאה, כיוון שהוא אומן זה דרכו בכך אז הוא חייב חטאת. ולפי רבי מאיר הוא פטור - האומן באומנותו פטור, אבל שאר אדם מותרים לכתחילה. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי מאיר''', דתנינן: '''יצאת חייב חטאת דברי רבי מאיר''', והכא הוא אמר הכין. כן, למה? הרי לפי רבי מאיר ראינו שאומן בדרך אומנותו פטור, כיוון שאין דרך כל אדם יוצא כך. אז למה באישה שיוצאת עם המחט הוא מחייב חטאת? רבי מנא אמר לה: סתם, כלומר בלי להגיד מה המקור של זה. רבי אבון בשם רבי יוחנן: '''דרך הוצאה בנשים, ברם טפילין יוצאין בכך.''' כלומר לגבי נשים, כל הנשים יוצאות עם מחט בשיער. אבל לגבי מה שאמרנו שהחייט במחט הטחובה בבגדו, והנגר עם העיפרון באוזן וכדומה - זה אפילו בבעלי מקצוע, רק מעטים הולכים כך. אז משום כך, לפי רבי מאיר, יהיה פטור. {{סוף}}</div> <span id="דף_לו_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לו|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב<span class="yerum-runnum">70</span></div> ברם {{ירו"מ-הוסר|הכא}}{{ירו"מ-הדגשה|התם}} טפילין יוצאין בכך {{ירו"מ-הדגשה|שאף בעלי האמנות רק מעטים עושים כן}}. מחלפה שיטתין דרבנין דתנינן {{ירו"מ-הוסר|תמן }}וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון הא במחט הנקובה {{ירו"מ-הדגשה|אף לחכמים}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|והתם אמרו שרק}}{{ירו"מ-הוסר| ודא היא}} אומן {{ירו"מ-הדגשה|דרך}} {{ירו"מ-הוסר|באומנותו}}{{ירו"מ-הדגשה|אומנותו}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|אבל אחר פטור}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}}: תיפתר באשה גודלת {{ירו"מ-ביאור|קולעת שערות נשים}} {{ירו"מ-הדגשה|שמשתמשת במחט לחלוק שיער, והרי היא אמן באמנותו. תנן: ולא בטבעת שיש עליה חותם, ואם יצאה חייבת חטאת. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר רב נחמן}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}} זו {{ירו"מ-הוסר|היא}}{{ירו"מ-הדגשה|שסובר שהחותם עיקר אבל לרבנן הטבעת עיקר והוי}} {{ירו"מ-הדגשה|תכשיט ופטורה}} דתנינן תמן {{שוליים|ו_מד}} טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג — טמאה. טבעת של אלמוג וחותמה של מתכת — טהורה. תני {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}} מחליף וכן היה {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}} אומר בטבעת אחר חותמה, בסולם אחר שליביו, בקולב אחר מעמידיו {{ירו"מ-הוסר|ונעול}}{{ירו"מ-הדגשה|ובעול}} אחר סמנייריו {{ירו"מ-ביאור|היתדות משני צדי ראש השור}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: תיפתר דברי הכל בשהוציאה לחתום בה {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|דאף חכמים יודו שדעתו על החותם}}. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: היתה עשויה לכך ולכך הוציאה {{ירו"מ-הדגשה|ל}}חתום בה חייב. הוציאה לשם תכשיט פטור אף על החותם {{ירו"מ-הוסר|שאף החותם}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחותם}} טפילה לתכשיט. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ד|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}לא יצא האיש לא בסייף, לא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח. ואם יצא — חייב חטאת. {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי שנאמר {{הפ|ישעיהו|ב|ד}} וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. {{שוליים|ו_מו}} בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת. <strong>גמ':</strong> כתיב {{הפ|שמות|יג|יח}} וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים מלמד שהיו מזוינים בחמשה {{ירו"מ-הוסר|עשר }}מיני זיין {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא יצא האיש לא בסייף לא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח}}. ואיזו היא האלה? מן מה דתני {{תנא-ירו"מ|רבי יעקב בר סיסי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מאימתי תורמין את הגורן משתיעקר האלה {{ירו"מ-ביאור|יתד שהיו נועצים בקרקע וסביבה מלקטים את הגורן}}. הדא אמרה: כמין דייקרן {{ירו"מ-ביאור|כידון}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}} {{ירו"מ-הדגשה|תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי. מה}} טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|תהילים|מה|ד}} חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. מה טעמון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} וכתתו חרבותם לאתים לאטין {{ירו"מ-ביאור|כלי לעבודת האדמה}} וחניתותיהן למזמרות למיגזיין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת אמר}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בירית כל שהיא יחידית. כבלים {{ירו"מ-הוסר|כל}}{{ירו"מ-הדגשה|שני ביריות}} שהשלשלת בנתים. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר בירית זו אצעדה. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|במדבר|לא|נ}} ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב, אצעדה וצמיד, טבעת עגיל וכומז, לכפר על נפשותינו לפני ה'. אצעדה זו פרופסלה {{ירו"מ-ביאור|צמיד סביב הרגל}}. צמיד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} שירייא כמה דאת אמר {{הפ|בראשית|כד|מז}} והצמידים על ידיה. טבעת עיזקייאי. עגיל קדשייא כמה דתימר {{הפ|יחזקאל|טז|יב}} ועגילים על אזניך. וכומז יש אומרים זה טפוס של רחם ויש אומרים זה טפוס של דדים. כתיב {{הפ|ישעיהו|ג|יח}} ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לו עמוד ב'''{{ש}}</span> שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתין דרבנין''', דתנינן: '''וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון''', משמע שרק בזה הם פוטרים. '''הא במחט הנקובה חייב, אומן חייב.''' כן? אז לכאורה חכמים חזרו בהם, הרי אמרנו מקודם שלפי חכמים רק אומן באומנותו חייב חטאת, אבל שאר אדם פטור. אמר רבי אבין: '''תיפתר באשה גודלת.''' כלומר, לא מדובר בסתם אישה, אלא באישה בעלת מקצוע, שהיא קולעת שערות נשים - זה המקצוע שלה, היא משתמשת במחט לחלוק שערות. אז זה כמו אומן באומנותו, לכן חייבת חטאת. ואת אמרת נן, למדנו במשנה: '''ולא בטבעת שיש עליה חותם, ואם יצא חייבת חטאת.''' רבי אחא בשם רבי אבא בר רב נחמן: '''דרבי נחמיה''' היא, שהוא סובר שהחותם זה עיקר, אז לכן אם יש בה חותם - אסור, למרות שבעצם הטבעת היא גם ליופי. אבל לרבנן הטבעת היא עיקר, ואז זה תכשיט והיא פטורה. איפה ראינו את המחלוקת הזאת? דתנינן תמן: '''טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג — טמאה.''' כי הולכים אחר הטבעת. '''טבעת של אלמוג וחותמה של מתכת — טהורה''', כי העיקר זה הטבעת, והטבעת עצמה מעץ, ועץ לא מקבל טומאה. תני רבי נחמיה מחליף, הוא אומר הפוך, כי הוא סובר שדווקא החותם זה העיקר. '''וכן היה רבי נחמיה אומר: בטבעת אחר חותמה, בסולם אחר שליביו, בקולב אחר מעמידיו''' - הסמניירין הם שתי היתדות שתקועות בשני הקצוות, משני הצדדים של צוואר השור. אמר רבי אילא: '''תיפתר דברי הכל בשהוציאה לחתום בה.''' כלומר כל המחלוקת היא סתם - כשמוציא את זה כדי לחתום, ודאי שדעתו על החותם, ובזה כולם מודים. שמואל בשם רבי זעירא: '''היתה עשויה לכך ולכך, הוציאה חתום בה חייב.''' כלומר, אם זה טבעת שמשמשת גם לחתום וגם לנוי - אם הוציאה לחתום בה חייב חטאת. '''הוציאה לשם תכשיט פטור, אף על החותם''', כיוון שהחותם נהפך להיות '''טפילה לתכשיט.''' '''פרק ו' הלכה א'.''' אמרה המשנה: '''לא יצא האיש לא בסייף, לא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח. ואם יצא — חייב חטאת. רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו, וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי, שנאמר וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות.''' '''בירית טהורה ויוצאין בה בשבת, כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת.''' בירית זה מעין צמיד על הרגל. כבלים זה שני צמידים על הרגל שמחוברים ביחד עם שרשרת, שעושים את זה כדי שהצעדים יהיו קטנות. אומרת הגמרא: כתיב '''וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, מלמד שהיו מזוינים בחמשה מיני זיין.''' הגמרא ופרשנים מסבירים שלמה זה נאמר - כדי שלא תשאל אחרי זה מאיפה היה להם כלי מלחמה שיצאו למלחמה בעמלק או במלחמות. הם יצאו חמושים - חמישה כלי זין, זה החמושים. '''ואיזו היא האלה?''' אומרת הגמרא: מן מה דתני רבי יעקב בר סיסי ורבי יוסה: '''מאימתי תורמין את הגורן משתיעקר האלה.''' בהתחלה היו תוקעים איזה מוט באמצע, וסביבו עושים את הגרעינים, ואחרי שמסיימים מוציאים את המוט הזה, ובזה מתחייב. '''הדא אמרה כמין דייקרן''', כלומר בעצם האלה זה כמו יתד, כמו קידון, כמו עץ חד. ואת אמרת נן: רבי אליעזר אומר תכשיטים הם לו, וחכמים אומרים אינם אלא לגנאי. מה טעמא דרבי אליעזר? דכתיב: '''חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך.''' החרב זה בעצם ההוד וההדר של הגיבור. מה טעמון דרבנן? דכתיב: '''וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהן למזמרות''', כלומר לעתיד לבוא יהפכו את החרבות לאתים - כלי אדמה, ואת החניתות למזמרות - כלים שבהם גוזמים את הגפנים. אם זה היה דבר של שבח, למה יעשו את זה? אבל זה לא תכשיט. ואת אמרת נן: '''בירית טהורה ויוצאין בה בשבת, כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת.''' אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''בירית כל שהיא יחידית''', כלומר צמיד אחד על הרגל. '''כבלים שהשלשלת בנתים''', שני ביריות עם שלשלת המחברת ביניהם, כמו שאמרנו, כדי שהצעדים יהיו קטנות. '''רבי יהודה אומר בירית זו אצעדה.''' אמר רבי יהודה: כתיב '''ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב, אצעדה וצמיד, טבעת עגיל וכומז, לכפר על נפשותינו לפני ה'.''' '''אצעדה זו פרופסלה''', כמו שאמרנו, צמיד סביב הרגל. '''צמיד שירייא''', צמיד סביב היד, כמה דאת אמר: '''והצמידים על ידיה.''' '''טבעת עיזקייאי.''' '''עגיל קדשייא''', כמה דתימר: '''ועגילים על אזניך.''' '''וכומז - יש אומרים זה טפוס של רחם, ויש אומרים זה טפוס של דדים.''' כתיב: '''ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים.''' מה זה עכסים? זה קורדייקיה - סוג של נעליים שהיה בהם שקיות לשמן אמור, כמה דתימא: '''וברגליהם תאחסנה''', היו בוהטות - הן היו מגיעות לגברים, בוהטות ומטילות בשמים. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לו ב}} {{סוף}}<span id="דף_לז_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לז.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לז.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לז|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א<span class="yerum-runnum">71</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|זה}} קורדיקייה {{ירו"מ-ביאור|מנעלים שבהם שקיות שמן המור}} כמה דתימר {{הפ|ישעיהו|ג|טז}} וברגליהם תעכסנה. השביסים שלטוניה {{ירו"מ-ביאור|רקמה מצוירת שיורדת על הפנים}} כמה דאת אמר שביס של סבכה. הסהרונים עונקיה כמה דאת אמר {{הפ|שופטים|ח|כא}} ויקח את הסהרונים אשר בצוארי גמליהם. הנטיפות שלמיני {{ירו"מ-ביאור|ענק סביב הצואר}}. השירות שיראין. והרעלות בלינדייא. הפארות כליליא כמה דאת אמר {{הפ|יחזקאל|כד|כג}} פארכם על ראשיכם. וה{{ירו"מ-הדגשה|א}}צעדות פרופסלה. הקישורים קרקישיה {{ירו"מ-ביאור|קשרי שער לנוי}}. ובתי הנפש תירגם עקילס אסטומובריאה דבר שניתן על בת הנפש {{ירו"מ-ביאור|מפתח הלב}}. והלחשים קדשיא {{ירו"מ-ביאור|עגילים}} דבר שהוא נותן על בתי הלחישה {{ירו"מ-ביאור|אזניים}}. הטבעות היזקייא. ניזמי האף דבר שהוא נותן על גב החוטם. המחלצות פירזומטא {{ירו"מ-ביאור|טליתות}}. המעטפות קולבין ומעפרן {{ירו"מ-ביאור|בדים}}. המטפחות סבניין רברבן {{ירו"מ-ביאור|סדינים גדולים}}. והחריטין זונרין מציירין {{ירו"מ-ביאור|חגורות מצוירות}} ואולוסריקא {{ירו"מ-ביאור|בגדי משי}} מציירין כמה דתימר {{הפ|שמות|לב|ד}} ויקח מידם ויצר אותו בחרט. הגיליונים גלגלייה {{ירו"מ-ביאור|אבנט שמגלגלים סביב הגוף}}. הסדינים סדיניא. הצניפות אולרייא {{ירו"מ-הוסר|המה}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} דתימר {{הפ|זכריה|ג|ה}} ואומר ישימו הצניף הטהור על ראשו וכתיב {{הפ|ישעיהו|סב|ג}} והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך. הרדידים לסוטה {{ירו"מ-ביאור|תכשיט}} כמה דתימר {{הפ|שיר השירים|ה|ז}} נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ה|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מז}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה ובטוטפת ובסנבוטין {{שוליים|ו_מח}} בזמן שהן תפורין {{שוליים|ו_מט}} בכבול ובפיאה נכרית בחצר {{שוליים|ו_נ}} ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה {{שוליים|ו_נא}} בפלפל, ובגרגר מלח, ובכל דבר שתתן לתוך פיה, ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת. ואם נפל — לא תחזיר. שן תותבת ושן של זהב {{תנא-ירו"מ|רבי}} מתיר וחכמים {{שוליים|ו_נב}} אוסרין. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה}}. {{תנא-ירו"מ|אנן בר אימא}} אמר קומי {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{תנא-ירו"מ|מנשייא בר מנשה ירמיה}} {{שוליים|ו_נג}} ובלבד שלא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה {{ירו"מ-הדגשה|קא סלקא דעתין דמשום ששער דק בעבה או עבה בדק מהדק ושמא תזדמן לה טבילת מצווה ותסירם ותעבירם ארבע אמות ברשות הרבים}}. והתנינן הבנות {{ירו"מ-ביאור|שלא מצוי אצלן טבילה}} יוצאות בחוטין {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: אפילו כרוך על צוארה {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואילו בשל זקנה לא התירו אף להן משמע שאין הטעם משום דמהדק ושמא יזדמן לה טבילת מצווה ותטלם ותעבירם ארבע אמות ברשות הרבים אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: תמן {{ירו"מ-הדגשה|בחוטים}} אפילו שאינה יכולה להביא {{ירו"מ-הוסר|הוטמה}}{{ירו"מ-הדגשה|חוט דומה}} לשערה יוצאה היא {{ירו"מ-הדגשה|שכן דרך לתת חוטים בשער וכל החשש הוא משום דמהדק, ושמא תזדמן לה טבילת מצווה ותסירם. ובבנות שלא מצוי אצלן טבילה — לא החמירו}}. ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהדרך לצאת בשער דומה לשלה, ואם תצא בשער שונה שמא יצחקו עליה ותבא להורידם}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה. {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי זעירא}} נפל<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לז עמוד א'''{{ש}}</span> '''עמוד: שבת דף לז''' אנחנו צמודים לירושלמי מסכת שבת דף לז'. אומרת הגמרא השביסים זה שלטוניה. כן, זה רקמה מצוירת שיורדת על הפנים. כיוצא תאמר '''שביס של סבכה'''. השערונים זה אונקא. כיוצא תאמר '''ויקח את הסהרונים אשר בצוארי גמליהם'''. כן, תכשיטים שהם מניחים סביב הצוואר. הנטיפות זה שלמינה. כן, זה ענק שהוא סביב הצוואר, כיוצא זה שרשרת גדולה סביב הצוואר. השירות זה שיראין, והרעלות זה בלינדיא. הפארות זה כליליה. כיוצא תאמר, '''פארכם על ראשיכם'''. והצעדות זה פרופסליה. כן, כמו שאמרנו שזה צמיד על הרגל. הקישורים זה קרקישיה, זה קשרי שיער לנוי. בתי הנפש, אז תרגם עקילס אסטומוברייה. כן, דבר שניתן על בתי הנפש הוא נמצא על אזור מפתח הלב, תכשיט שהוא כנגד מפתח הלב. והלחשים זה קדשיא, כלומר זה עגילים. דבר שהוא נותן על בתי הלחישה, לכן זה נקרא הלחשים, כן, על האוזניים. הטבעות זה היזקייא. ניזמי האף זה דבר שהוא נותן על גב החוטם. המחלצות זה פירזומטא, זה סוג של תלבשות. המעטפות זה קולבין ומעפרן, כן, זה סוג של בגדים. המטפחות זה סבנין רברבן, כלומר סדינים גדולים. והחריטין זה זונרין מציירין, כלומר זה חגורות מצוירות. ואולוסריקא זה סוג של בגדי משי מצוירים. כיוצא תאמר '''ויקח מידם ויצר אותו בחרט'''. הגיליונים זה גלגלייה, כלומר זה סוג של אבנט שמגלגלים אותו סביב הגוף. הסדינים זה סדיניא. הצניפות זה אולרייא. כיוצא תאמר '''ואומר ישימו הצניף הטהור על ראשו''', כלומר זה מעין בד שמגלגלים אותו סביב הראש. וכתיב '''והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך'''. הרדידים זה לסוטה, כלומר זה סוג של תכשיט. כיוצא תאמר '''נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות'''. וגם הלכה אומרת המשנה מה תני, '''יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה''' ובטוטפת שלמותין מלשון תפורין, בכבול ופיאה נכרית בחצר, במוך שבאזנה, במוך שבסנדלה, ובמוך שהתקינה לנידתה בפלפל ובגרגר מלח, בכל דבר שתתן לתוך פיה, ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת, ואם נפל — לא תחזיר. שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרין. באמת הגמרא למדנו במשנה '''יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה'''. ואומרת הגמרא ענן בר אימא אמר קומי רבי יהודה מנשייא בר מנשה ירמיה '''ובלבד שלא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה'''. כלומר מותר בחוטי שיער משל חברתה, כלומר מותר לצאת עם שער של אחרת, אבל בתנאי שלא תיקח ילדה שיער של זקנה ולא זקנה של ילדה. ואומרת בהתחלה הגמרא חשבה קשה, קשה כמו זה שיער דק בעבה או עבה בדק מהדק. כלומר אם הזקנה תקשור שיער של ילדה או הפוך, אז זה יהיה קשור חזק כי דק בעבה או עבה בדק נקשר חזק, ואשמה תזדמן לטבילת מצווה ותהיה שחרר את זה ותטול את זה ארבע אמות של הרבים, כי זה מהודק, היא לא יכולה לטבול עם זה. ואמרו אז אי אפשר להגיד את זה, למה? '''והתנינן הבנות יוצאות בחוטין'''. הרי אצל הבנות לא מצאנו טבילה. מדברים על בנות קטנות שלא מוצאים אצלן טבילה כיוון שהן יוצאות בחוטים. אמר רבי אבא בשם רב יהודה '''אפילו כרוך על צוארה'''. כן, כלומר כיוון שבעצם אין אצלם עניין של טבילה, אז למרות שכרוך על צווארה וזה מהודק והוא של זקנה גם לבנות אסור. אז משמע שהטעם הוא לא בגלל שזה מהדק ושמא תזדמן לטבילת מצווה ותטול את זה, ותוריד את זה ארבע אמות של הרבים. הרי בבנות קטנות לא שייך בכלל טבילה. אז למה אצל קטנות אסור לצאת בשיער של זקנות? אמר שמואל בשם רבי זעירא '''תמן אפילו שאינה יכולה להביא לשערה יוצאה היא'''. כן, כמקובל יוצאים גם בכל מיני צבעים, שאם לא מוצאים חוט דומה לשיער, לוקחים חוט בצבע כל מיני צבעים. כן, שכן דרך הוצאת חוטים בשיער, וכל החשש שם הוא רק משום דמהדק, שמא תזדמן לטבילת מצווה ותסירם. אז לכן בבנות קטנות ששם לא מצאנו טבילה, אז לכן לא החמירו ואצלם מותר ואפילו אם זה על הצוואר. '''ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה''' בגלל סיבה אחרת, כיוון שהדרך לצאת זה בשיער דומה לשלה. כן, אז אם היא תצא בשיער שונה אז אולי יצחקו עליה החברות שלה ותוריד אותה ותלך ותאמר ותפקיר את זה ברשות הרבים. לכן אסרו את זה. אמר רבי אבהו '''כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה'''. כן, כלומר כל דבר שהוא לא הטבעי נקרא פאה. רבי ינאי זעירא נפל דאודניה, כן, נפל לו המוך שבאוזן שלו נפל, בא להחזיר את זה בשבת. הוא רצה להחזיר את זה בשבת וגערו בו חבריו משום רפואה. כן, כי אסור להתרפא בשבת ולהחזיר את המוך. הם חשבו שזה רפואה. אז רבי ינאי למה הוא רצה להתיר? כי הוא סבר מימר שמן הוא שמרפא. כלומר בעצם מה שמרפא זה השמן, לא המוך, אבל מוך מותר כי אין בזה משום רפואה, וחכמים סברו שהמוך עצמו הוא מרפא. {{סוף}}</div> <span id="דף_לז_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב<span class="yerum-runnum">72</span></div>{{ירו"מ-הוסר|עודריה}}{{ירו"מ-הדגשה|אודריה}} דאודניה בעא מיחזרתיה בשבתא וגערו בו חביריו משום {{ירו"מ-הדגשה|רפואה}}.{{ירו"מ-הוסר|תכשיט}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} סבר מימר שמן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שמרפא אבל מוך מותר}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|שאין בו משום}} {{ירו"מ-הוסר|מרפא}}{{ירו"מ-הדגשה|רפואה}}, וחכמים סברין מימר מוך הוא {{ירו"מ-הוסר|שהוא מרפא}}{{ירו"מ-הדגשה|שמרפא}}. ולא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} בשם {{תנא-ירו"מ|רב זעירא}}: החושש אזנו נותן שמן על גבי ראשו ולוחש {{ירו"מ-ביאור|מטה ראשו כלוחש סוד והשמן זולג לאזן}} ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן הוא המרפא}} {{ירו"מ-ביאור|ולמה גערו בו חבריו?}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} סבר מימר הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וחבריו סברין מימר אין הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן כל כיסויי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|במה דברים אמורים בכיסויי הקרקעות אבל בכיסויי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת}}. ולא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהנא}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-ביאור|ולמה גערו בו חבריו?}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} סבר מימר אדם לא עשו אותו כקרקע, וחבריי סברין מימר אדם כקרקע {{ירו"מ-הוסר|היא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. ולא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: עשה לו {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}} בית יד למוך שבאזנו {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך}} סברין מימר אדם כקרקע הוא וכיני. {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|סובר שאדם אינו כקרקע}}? אלא כיני {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} סבר מימר אין שכיח {{ירו"מ-הדגשה|שיפול}} {{ירו"מ-הוסר|ומהלך}}{{ירו"מ-הדגשה|ויהלך}} בהן ד' אמות {{ירו"מ-הדגשה|בידו דאם יפול מיד הוא יחזירו}}, {{ירו"מ-הוסר|וחבריי}}{{ירו"מ-הדגשה|וחבריו}} סברין מימר שכיח הוא {{ירו"מ-הדגשה|שיפול}} {{ירו"מ-הוסר|ומהלך}}{{ירו"מ-הדגשה|ויהלך}} בהן ד' אמות {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שן תותבת ושן של זהב}} {{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר וחכמים אוסרין}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: שמעית טעם מן {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולית}} אנא ידע מה שמעית מיי כדון. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{שוליים|ו_נד}} מסתברא {{ירו"מ-הוסר|בשם}}{{ירו"מ-הדגשה|בשן}} של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י נפלה {{ירו"מ-הדגשה|היא בעי}} {{ירו"מ-הוסר|ומחזרה}}{{ירו"מ-הדגשה|מחזרה}} ליה {{ירו"מ-הדגשה|ותוליכנו בידה והרי גם}} שן תותבת {{ירו"מ-הדגשה|שעשויה עץ ואינה יקרה אסרו חכמים}} מה אית לך {{ירו"מ-הדגשה|למימר}}? עוד היא מבהתה {{ירו"מ-ביאור|מתבישת}} מימור לנגרא עבד לי חורי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}היא נפלה ליה ומחזרה ליה {{ירו"מ-הדגשה|ותוליכנו בידה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} חד חשש שיניה והורי ליה חבריה {{ירו"מ-הדגשה|להיתר}}, חד חשש אודניה והורי ליה חבריה {{ירו"מ-הדגשה|להיתר}}. ולא ידעין מה אמר דא ומה אמר דא. מן מה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} שאל לאסייניה {{ירו"מ-ביאור|רופא}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} מה עבידא {{ירו"מ-ביאור|המצב של}} שיניה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} חבירינו {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} מן מה {{ירו"מ-הוסר|דלא אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} לא בטלה {{ירו"מ-הדגשה|שיני}} מן יומוי הוי הוא דהורי לשינא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|שהתיר להחזיר מוך}} פתר לה בפילפל ובגרגר מלח {{ירו"מ-הדגשה|אבל מוך מותר}}, וחברוי {{ירו"מ-הדגשה|שגערו בו}} פתרון ליה על כולהן. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ו|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נה}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}יוצאין בסלע שעל הצינית הבנות יוצאות בחוטין אפילו {{שוליים|ו_נו}} בקיסמים שבאזניהן ערביות {{שוליים|ו_נז}} יוצאות רעלות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהוה. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לז עמוד ב'''{{ש}}</span> ואומרת הגמרא ולא כן אמר רב יהודה בשם רב זעירא '''החושש אזנו נותן שמן על גבי ראשו ולוחש''' - כלומר הוא שם שמן על הראש. אסור לשים שמן ישר על האוזן, אלא ישים שמן על הראש, שזה כאילו מותר, זה שיחה, ויטה את הראש כמו כאילו שהוא לוחש, ואז השמן לאט לאט יחדור לאוזן. אז זה התירו, אבל '''בלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי'''. משמע מכאן שהשמן הוא המרפא. אז למה חכמים גערו בו? אתה אומר אתה צודק, בעצם השמן מרפא, אלא הסיבה פה זה אחרת. אלא '''רבי ינאי סבר מימר הלכה כרבי יוסי, וחבריו סברין מימר אין הלכה כרבי יוסי'''. אנחנו תכף נראה במה מדובר. כדתנן, למדנו כל כיסויי הכלים שיש להם בית אחיזה נטלים בשבת. אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסויי הקרקעות, אבל בכסויי כלים בין כך ובין כך נטלים בשבת. כן, אז בעצם המחלוקת שלהם - המוך הזה לא היה לו ידית אחיזה. אז השאלה אם הוא צריך או לא. כן, השאלה היא מחלוקת האם ההלכה כרבי יוסי או לא. אז אם סוברים שההלכה כרבי יוסי - רבי ינאי סבר הלכה כרבי יוסי שבכיסויי כלים לא צריך ידית, וחכמים סוברים שגם בכסויי הכלים צריך ידית והמוך הזה הוא כמו כיסוי הכלים. ואתה אומר איך אתה יכול להגיד כך? '''ולא כן אמר רבי אבא בר כהנא רבי חייא בר אבא בשם רב הלכה כרבי יוסי'''. אז למה החכמים חלקו עליו? אומרת הגמרא אלא הפוך. '''רבי ינאי סבר מימר אדם לא עשו אותו כקרקע, וחבריי סברין מימר אדם כקרקע'''. כן, כלומר בעצם לגבי הדין הזה אם כיסויי כלים צריכים ידית אחיזה או לא, אז ההלכה באמת כרבי יוסי שלא צריך. השאלה אם לגבי אדם כן - המוך זה לא כיסוי כלים, זה כיסוי לאדם. השאלה אם כיסוי לאדם עשו אותו כמו קרקע וצריך או לא. אז רבי ינאי סבר שזה לא כמו קרקע ולכן לא צריך. ואילו חבריו שגרו בו הם סוברים שזה קרקע ולכן צריך. ואתה אומר '''ולא כן אמר רבי זעירא עשה לו רבי חייא בר אבא בית יד למוך שבאזנו''', אז לכן חייבים להגיד שאדם כקרקע הוא. כן, הרי רואים רבי חייא אומר שצריך לעשות ידית למוך. ואמרת רבי ינאי סובר שאדם אינו כקרקע? הרי הוא לא יכול, הוא לא חולק על רבי חייא. אלא אומרת הגמרא '''רבי ינאי סבר מימר אין שכיח בהן ד' אמות, סברין מימר שכיח הוא בהן ד' אמות'''. כן, אם הוא יפול אז מיד הוא מחזיר את זה. וחבריו סברי מימר שכיח הוא, כן, שזה יכול ליפול והוא ילך עם זה ארבע אמות ולכן הם גזרו. אז למדנו במשנה שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרין. אמר רבי מנא '''שמעית טעם מן שמואל בשם רבי זעירא אנא ידע מה שמעית מיי כדון'''. אני שמעתי טעם, אבל אינו זוכר מה שמעתי. אמר רבי יוסי '''מסתברא של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא'''. כן, שן של זהב שהיא מאוד יקרה, אסור לה לצאת. למה? כי אם היא נפלה אז היא באה ומחזרה ותוליכינה בידה. כן, היא תחפש, היא תמצא את זה ותוליך איתו, לא תפקיר את זה, כי זה מאוד יקר. ושואלת הגמרא והרי גם שן תותבת גזרו - למה יתלכלם אם הרי זה לא יקר? אז אומרת הגמרא לא, גם בזה יש טעם. '''עוד היא מבהתה מימור לנגרא עבד לי חורי'''. כן, כי היא מתביישת ללכת לנגר שיעשה לה שן אחרת, לכן היא תחפש את השן שנפלה ותשלח את זה ביד בעלה שייקח את זה לנגר שיעשה דבר דומה. לכן תוליך את זה ארבע אמות של רבים. '''רבי יסה ורבי אמי חד חשש שיניה והורי ליה חבריה, חד חשש אודניה והורי ליה חבריה. ולא ידעין מה אמר דא ומה אמר דא'''. אנחנו לא יודעים מי אמר מה ומי אמר מה. '''מן מה דרבי יסא שאל לאסייניה דרבי יעקב בר אחא מה עבידא שיניה דרבי יעקב בר אחא חבירינו'''. רבי יסא שאל את הרופא של רבי יעקב בר אחא, מה שלומה השן של רבי יעקב חברינו? אז משמע שבעצם מי שחשש בשיניו זה רבי יעקב בר אחא ורבי יסא הוא שהתיר לו. ועוד ראיה '''מן מה דרבי יסא לא בטלה מן יומוי'''. כלומר השן שלי מעולם לא כאבה לי. אז סימן שהוא הזה שהורה לרבי יעקב בר אחא על השן, ורבי יעקב בר אחא הורה לו על האוזן. דלמדנו במשנה '''ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת'''. אז רבי ינאי שהוא התיר להחזיר מוך כמו שראינו, הוא פתר רק, הוא אמר שזה מדובר רק על הפלפל ובגרגר מלח, אחר כך אותם אסור, אבל מוך מותר. אבל חבריו שגרו בו הם פתרון ליה על כולהן - הם אמרו שהכל אסור. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לז ב}} {{סוף}}<span id="דף_לח_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לח.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לח.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לח|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד א<span class="yerum-runnum">73</span></div><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} יוצאין בסלע שעל הצינית {{ירו"מ-הדגשה|מאי צינית}}? פודגרה {{ירו"מ-ביאור|מכה בכף רגל}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא בר רבי אבא בר ממל}} {{ירו"מ-ביאור|לא רק מטבע אלא}} אפילו טס {{ירו"מ-ביאור|שהמתכת מועיל ולא הצורה המוטבעת במטבע}}. {{ירו"מ-הוסר|והא }}תנינן הבנות יוצאות בחוטין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: אפילו כרוך על צוארה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי חציצה — ודאי מותר, שבקטנות הקלו לפי שאין טבילה מצויה אצלן. תנן: אפילו בקסמין שבאזניהן}}. {{תנא-ירו"מ|אבא בר אבא}} מפקד ל{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בריה לא תקבל עליך {{ירו"מ-הוסר|מתני}}{{ירו"מ-הדגשה|את גרסת המשנה}} אלא כך הגירסא הנכונה אבל לא בקיסמין שבאזניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ערביות יוצאות רעלות}}. כיני מתני' ערביות יוצאות רע{{ירו"מ-הדגשה|ו}}לות מדיות פרופות. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ז|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ז"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נח}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת}}. תני {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אומר לא שנו אלא מטבע ואבן הא {{שוליים|ו_נט}} באגוז מותר {{ירו"מ-הדגשה|אפילו בשבת}} מפני שהוא מיטלטל {{ירו"מ-ביאור|אינו מוקצה}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אהבה}}: אתיא ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן גמליאל}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי}}{{ירו"מ-הוסר|מ}}. כמה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}{{ירו"מ-הוסר|מ}} אמר דבר שהוא מיטלטל מותר {{ירו"מ-הדגשה|דתנן שן תותבת ושן של זהב}} {{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר וחכמים אוסרין ולא חיישינן שמא יפול ותבא להוליכו ארבע אמות בידה}}, כן {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן גמליאל}} אומר דבר שהוא מיטלטל מותר {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא חיישינן שמא יפול ותבא להוליכו ארבע אמות בידה}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ח|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ח"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_ס}} הקיטע יוצא בקב שלו דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, ו{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} אוסר. אם יש לו בית קיבול כתיתין {{שוליים|ו_סא}} טמא. סמוכות שלו טמאים מדרס {{שוליים|ו_סב}} ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה. כסא {{ירו"מ-הדגשה|ו}}סמוכות שלו טמאין מדרס {{שוליים|ו_סג}} ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה. אנקטמין טהורין {{שוליים|ו_סד}} ואין יוצאין בהן. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הקיטע יוצא בקב שלו. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}יוצאין בו משום {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כ}}סנדל ונכנסין בו לעזרה. {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מקשה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|ויוצאין}}{{ירו"מ-הדגשה|יוצאין}} בו {{ירו"מ-הוסר|משום}}{{ירו"מ-הדגשה|משמע}} {{ירו"מ-הדגשה|שעשיתו}} {{ירו"מ-הדגשה|כ}}סנדל{{ירו"מ-הוסר| והוא סנדל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נכנסין בו לעזרה {{ירו"מ-הוסר|ואינו}}{{ירו"מ-הדגשה|משמע שאינו}} {{ירו"מ-הדגשה|כ}}סנדל. א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}}{{ירו"מ-הוסר|בעא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} עד די {{ירו"מ-הוסר|הוות}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} מקשה לה על ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} קשייתה על דמתניתין {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהן כמנעל}}<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לח עמוד א'''{{ש}}</span> בס"ד אז אומר ירושלמי מסכת שבת דף ל"ח. ואומר לנו אנחנו נתחיל מהדף הקודם מצד המשנה. אומרת המשנה פרק ו' הלכה ו': "יוצאים בסלע של הצינית, הבנות יוצאות בחוטים, אפילו בכסמין שבאוזניהן, הערביות יוצאות רעולות ומדיות פרופות, וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה". ואומרת הגמרא, למדנו במשנה '''יוצאין בסלע שעל הצינית'''. מה זה צינית? פודגרה, כלומר מכה בכף רגל. אמר רבי אחא בר רבי אבא בר ממל, כלומר לא רק במטבע, אלא '''אפילו טס''', כלומר חתיכת מתכת מותר, שבעצם הוא סובר שלא הצורה של המטבע זה מה שמרפא אלא המתכת. ואומר, למדנו במשנה '''הבנות יוצאות בחוטין'''. אמר רבי אבא בשם רבי יהודה '''אפילו כרוך על צוארה'''. כן, כלומר אפילו זה ודאי חוצץ. כלומר, לא רק בשר שאני אומר אולי בשר זה לא חוצץ, אבל אפילו זה הצוואר שזה מהודק וזה ודאי חוצץ, גם כן מותר לקטנות, כיוון שבקטנות הקלו, כיוון שכל החשש כמו שאמרנו שמא תזדמן לתפילת מצווה והיא תתיר את זה והיא תלך עם זה ארבע אמות, אבל קטנות שלא מצויות לתפילה בהם לא גזרו. למדנו במשנה '''אפילו בקיסמין שבאזניהן'''. ואומרת הגמרא אבא בר אבא מפקד לשמואל בריה, כלומר הוא ציווה את הבן שלו שמואל, '''לא תקבל עליך''' את הגרסה של המשנה, אלא הגרסה הנכונה, '''אבל לא בקיסמין שבאזניהן''' - לא אפילו בקיסמין שבאזניהן, אלא אבל לא בקיסמין שבאזניהן. כלומר בקיסמין שבאוזניהם גם בקטנות אסור. ואומר, למדנו במשנה '''ערביות יוצאות רעולות ומדיות פרופות'''. ואומרת הגמרא כן, עם ה-תתי, ערביות יוצאות רעולות זה הכוונה - כן, כלומר המה שכוונת הערביות, כן, יוצאות רעולות ומדיות פרופות. הכוונה ערביות יוצאות רעולות ומדיות יוצאות פרופות. הלכה פ"ו הלכה ז'. ואומרת המשנה: '''פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת'''. לפרוף פירושו איזה מין בגד כמו הסארי של ההודים. כן, זה בד כזה ארוך שבקצה שלו מלפפים איזה אבן או משהו כבד וזורקים את זה לרחוב וזה מחזיק את השמלה. אז מותר לפרוף, '''פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע''', אבל '''בלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת'''. כלומר בשבת אסור לעשות את זה. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר '''לא שנו אלא מטבע ואבן''', כלומר מה שנאמר שלא תפרוף בשבת זה רק על מטבע ואבן, '''הא באגוז מותר מפני שהוא מיטלטל''' - הוא לא מוקצה, אז לכן מותר. אמר רב אדא בר אהבה אתיא דרבי שמעון בן גמליאל כרבי, כי '''כמה דרבי אמר דבר שהוא מיטלטל מותר''', כן, הרי למדנו במשנה הקודמת שאין תו טב ואין שזב אז רבי מתיר, כן, וחיים מוסרים, כן, כלומר רבי לא חושש שמא זה ייפול ותבוא לגלול ארבע אמות בידה, כן. אז גם כאן '''רבי שמעון בן גמליאל אומר דבר שהוא מיטלטל מותר''', כיוון שהאגוז הוא מיטלטל, הוא לא מוקצה, אז מותר. לא חוששים שמא זה ייפול ויבוא להוליך את זה ארבע אמות ביד שלו. הלכה פ"ו הלכה ח'. אומרת המשנה: '''הקיטע יוצא בקב שלו''', דברי רבי יהודה. '''ורבי מאיר אוסר'''. '''אם יש לו בית קיבול כתיתין טמא'''. כלומר אם יש לו בית קיבול שבו מניחים - צמר או מוכין או כל מיני דברים רכים כדי שיהיה יותר נוח לרגל - אז זה יש לו בית קיבול, זה טמא. '''סמוכות שלו טמאים מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה'''. '''כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה'''. כלומר האם הוא כזה נכה שהוא יושב על כיסא נמוך ועם הידיים, כן, הוא גורר את עצמו, אז הכיסא עצמו וגם הסמוכות שלו הם טמאים מדרס ואינו נכנסים בהם - אין יוצאים בשבת ואין נכנסים בהם לעזרה. זה כמו נעליים. '''אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן'''. אנקטמין, הגמרא אומרת שזה סוג של צעצוע, מעין חמור כזה שמשחקים איתו. אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''הקיטע יוצא בקב שלו'''. אמר שמואל '''יוצאין בו משום סנדל''', כן. יוצאים בו מהקב - יוצא בקב שלו, כי הקב זה כמו נעל - '''ונכנסין בו לעזרה'''. אז רבי ינאי הקשה, אם יוצאים בו בגלל שהוא סנדל, כן, משמע שעשוי כסנדל, אז איך נכנסים בו לעזרה? כן, כי אם נכנסים בו לעזרה, משמע שהוא לא סנדל, כי זה קשה לגלול, אז סתירה, כן, הרי אסור להיכנס עם נעליים לעזרה. אמר רבי מנא עד די מקשה לה על דשמואל קשייתה על דמתניתין. מה אתה מקשה על שמואל? הרי כבר במשנה צריך להקשות. הרי מה כתוב במשנה? '''סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת''' - שאם אתה אומר שיוצאים בהם בשבת, סימן שזה נעל, אבל אחרי זה כתוב '''ונכנסין בהן בעזרה''' - משמע שהם לא כנעל, אז לכאורה סתירה. אמר רבי מנא אמור סופה - מהסיפא תבין שאין שום קשר בין הוצאה בשבת לכניסה לעזרה, ומזה תבין '''דלית היא פליגא על דשמואל'''. מה הראיה? דתנן '''כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת''', כן. אם אתה אומר שלא יוצאים בהם בשבת, משמע שהם לא כנעל, ואחרי זה כתוב '''ואין נכנסין בהן לעזרה''', משמע שהם כנעל. אז לכאורה אתה רואה, כן, שבעצם אין קשר בין האם זה נעל או לא נעל לבין אם נכנסים בו לעזרה. כלומר אין קשר, סליחה, אם מוציא את זה בשבת לבין אם נכנסים בזה לעזרה. אלא מה הסברא? אלא כל שהוא לצורך הילוכו התירו לצאת בו, ובכניסה לעזרה לא אסרו אלא דבר שאינו דרך כבוד, כן. כלומר דבר שהוא דרך כבוד מותר, ומה שהוא לא דרך כבוד אסור. ואומרת הגמרא '''אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן'''. מהו אנקטמין? אמר רבי אבהו קטמין חמרא דיידא, כלומר סוג של חמור צעצוע שמחזיקים ביד למשחק, כן, כמו שהקטנים רגילים עושים איזה סוס שיש לו ראש של סוס, זה חתיכת עץ, כן. {{סוף}}</div> <span id="דף_לח_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישי#דף לח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לח|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד ב<span class="yerum-runnum">74</span></div>ונכנסין בהן בעזרה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאינם כמנעל. ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמור סופה {{ירו"מ-הדגשה|דמהסיפא נראה שאין קשר בין הוצאת שבת לכניסה לעזרה וממילא}} דלית היא פליגא על ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאינם כמנעל}} ואין נכנסין בהן לעזרה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהם כמנעל אלא ודאי אין הטעם משום מנעל אלא כל שהוא לצורך הילוך התירו וגבי כניסה לעזרה לא אסרו אלא דבר שאינו דרך כבוד}}. אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן. מהו אנקטמין? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הוסר|הונוס}}{{ירו"מ-הדגשה|הונום}} קטמין חמרא דיידא {{ירו"מ-ביאור|חמור צעצוע שמחזיקים ביד למשחק}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ט|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ט"> <strong>מתני':</strong> הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה. {{שוליים|ו_סה}} יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, ו{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} אוסר אף בחול משום דרכי האמורי. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה}}. הבנים יוצאין בקשרים בקישרי {{ירו"מ-הוסר|פיאה}}{{ירו"מ-הדגשה|פואה}} {{ירו"מ-ביאור|קשרים שעושים בשורש של צמח}}. ובני מלכים בזוגין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בזוגין שבצוארו. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מהו וכל אדם? בי{{ירו"מ-הדגשה|ן}} קטנים עניים בין קטנים עשירים. {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} אמר {{שוליים|ו_סו}} בזוגין שבכסותו {{ירו"מ-הדגשה|שאף דרך גדולים בכך. ו}}מהו וכל אדם? בין גדולים בין קטנים. מתניתא פליגא על {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: יוצא הוא אדם בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. {{ירו"מ-הוסר|אלא }}כאן בגדולים וכאן בקטנים. יוצאין בביצת החרגול {{ירו"מ-הדגשה|ד}}טב לאודנא, ובשן של שועל {{ירו"מ-הדגשה|ד}}טב לשינה, ובמסמר הצלוב {{ירו"מ-הדגשה|ד}}טב לעכביתא {{ירו"מ-ביאור|מכה}}. אית תניי תני ומחליף {{ירו"מ-הדגשה|בין}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}}{{ירו"מ-הוסר|רק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כמתניתין {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כמתניתין {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|מד}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל שהוא מרפא אין בו משום דרכי האמורי. {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} {{ירו"מ-הוסר|דרגי}}{{ירו"מ-הדגשה|דגון}} {{ירו"מ-הדגשה|קררון}} {{ירו"מ-ביאור|מן לחש}} {{ירו"מ-הוסר|דרגיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|יש בו}} משום דרכי האמורי. {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|אף}} משום {{ירו"מ-הדגשה|עבודה זרה}} ד{{ירו"מ-הדגשה|ד}}גון עבודה זרה היא דכתיב {{הפ|שמואל א|ה|ד}} וראש דגון ושתי כפות ידיו. {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} דונו דני {{ירו"מ-ביאור|יתחזקו חביותי}} {{ירו"מ-הדגשה|יש בו}} משום דרכי האמורי. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|אף}} משום {{ירו"מ-הדגשה|עבודה זרה ש}}דן עבודת כוכבים ומזלות דכתיב {{הפ|עמוס|ח|יד}} ואמרו חי אלהיך {{ירו"מ-הוסר|דם}}{{ירו"מ-הדגשה|דן האומר}} לאו לאו {{ירו"מ-הדגשה|יש בו}} משום דרכי האמורי. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום עבודה זרה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|איוב|כא|יד}} ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}}{{ירו"מ-הוסר|רק}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} עמד עצם בגרונו נותן מאותו המין על ראשו ואין בו משום דרכי האמורי. תני {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר בן יעקב}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|ויקרא|יט|כו}} לא תנחשו ולא תעוננו. אף על פי שאין נחש יש סימן {{ירו"מ-ביאור|נחש אסור סימן מותר}}. {{שוליים|ו_סז}} ובלבד לאחר ג' סימנים כגון {{הפ|בראשית|מח|ז}} ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, {{הפ|בראשית|מב|לו}} יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין וגו'. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הולכין אחר שמיעת בת קול. מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} {{הפ|ישעיהו|ל|כא}} ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו. {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} עאל לפונייה {{ירו"מ-ביאור|להתפנות}} אתא אבטיונס {{ירו"מ-ביאור|שר}} דרומאי ואקומיה {{ירו"מ-הוסר|מאחריה }}ויתב ליה {{ירו"מ-הדגשה|במקומו}}. אמר הכין כל עמא <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לח עמוד ב'''{{ש}}</span> הלכה פ"ו הלכה ט'. אומרת המשנה: '''הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין''', '''וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה''', כלומר לכולם מותר, כן, לצאת בזוגין, רק מה שכתוב בני מלכים זה בעצם דיברו חכמים בהווה, בדרך כלל בני מלכים זה מה שהם עושים. '''יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה''', דברי רבי יוסי, '''ורבי מאיר אוסר''', הוא אומר '''אף בחול משום דרכי האמורי''', דרכי האמורי לעשות כאלה דברים אלה. באה הגמרא, למדנו במשנה '''הבנים יוצאין בקשרים''', ובני מלכים, כלומר הכוונה קשרי פואה. כן, כלומר זה סוג של קמע שעושים - בני מלכים בזוגין, וכל אדם, דיברו חכמים בהווה - אבל אם יוצאים בקשרים זה קשרי פואה, כלומר, זה קשרים שעושים משורש של צמח. '''ובני מלכים בזוגין'''. אמר רבי זעירא בזוגין שבצוארו, כלומר סוג של פעמונים שתולים סביב צוואר. ומה אז כתוב בהמשך - '''וכל אדם'''. אז מה זה כל אדם? הכוונה בין קטנים עניים, בין קטנים עשירים. רבי אילא אמר בזוגין שבכסותו. כלומר, הרי בעצם מי הולך עם פעמון בצוואר? ילדים קטנים. אז מה זה '''וכל אדם'''? זה גם גדולים הולכים. אז מה זה כל אדם, בין גדולים בין קטנים? זה הכוונה. ואמרה מתניתא פליגא על רבי זעירא, דתנן: '''יוצא הוא אדם בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו'''. כן, אז לכאורה יש סתירה, ואומר: לא, אין סתירה. '''כאן בגדולים וכאן בקטנים'''. כן, מה שאמרנו שמותר לצאת בזוגין - שצריך לצאת בזוגין של צווארו אדם מדובר באדם גדול, אבל קטן יכול לצאת. באה הגמרא, למדנו במשנה '''יוצאין בביצת החרגול''' - מה זה מועיל? '''טב לאודנא''' - מי שיש לו כאבי אוזניים, '''ובשן של שועל טב לשינה''' - מי שלא יכול לישון אז לוקח שן של שועל, '''ובמסמר הצלוב טב לעכביתא''' - למה זה טוב? טוב למכה. אית תניי תני ומחליף רבי יוסי ורבי מאיר. כן, כלומר אמרנו שרבי יוסי אומר שעושה את זה ורבי מאיר אוסר בשביל דרכי האמורי, ויש שני מחליפים - אומרים שדווקא רבי מאיר מתיר, ורבי יוסי אוסר בשביל דרכי האמורי. רבי חנניה בשם רבי יוחנן: כמתניתין - כמו שהמשנה שלנו גורסת שרבי מאיר אוסר ורבי יוסי מתיר. ואומר, רב שמואל ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן: כמתניתין. איך יודעים את זה? מדשמואל ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן '''כל שהוא מרפא אין בו משום דרכי האמורי'''. כלומר, אם דבר שהוא באמת עוזר אז זה לא נקרא דרכי האמורי. כלומר גם הגויים עושים את זה - אם הגויים עושים משהו ויש לו סיבה אז זה כבר מותר, זה לא נקרא דרכי האמורי. אז כיוון שאם אני רואה שמשהו מרפא אז זה מותר. יש איזה מאמר שראיתי פעם שהוא אומר שבעצם גם אם זה לא מועיל, אבל מספיק שאדם מאמין בזה וזה מועיל לו, אז חכמים לא רצו לאסור כדי שבן אדם לא יגיע לידי סכנה. ואומר, דגון כירון זה סוג של לחש. כן, אז יש בו משום דרכי האמורי, זה ברור שהוא לא מרפא, זה רק כן. רבי יודה אמר משום דגון עבודה זרה היא, דכתיב וראש דגון ושתי כפות ידיו. האומר דונו דני - הוא אומר יתחזקו, כן, דונו דני הכוונה יתחזקו החביות שלי. אז יש בזה משום דרכי האמורי. רבי יהודה אומר משום דן עבודת כוכבים ומזלות - למה? כי דן זה עקום, עבודה זרה, דכתיב ואמרו חי אלהיך דן. האומר לאו לאו, יש בו משום דרכי האמורי. רבי יהודה אומר משום עבודה זרה - גם עבודה זרה יש בזה. מה הראיה? דכתיב '''ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו'''. תני רבי חייא: '''עמד עצם בגרונו נותן מאותו המין על ראשו''', כן, ואין בזה משום דרכי האמורי, כמו שאמרנו, כי זה מועיל. תני רבי אליעזר בן יעקב: '''לא תנחשו ולא תעוננו''', כלומר, למרות שאין לחוש נחש - למרות שאסור לנחש, אבל סימן, כן, מותר. כלומר אף על פי שאין נחש יש סימן, ובלבד לאחר ג' סימנים. כלומר, רק אם דבר קורה שלוש פעמים אתה יכול להשתמש בזה, כגון '''ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין וגו''''. כלומר, זה קרה שלוש פעמים. אני כבר מתחיל לפחד. אמר רבי אלעזר: '''הולכין אחר שמיעת בת קול'''. כלומר אפשר להשתמש בבת קול. מה טעמא? '''ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו'''. כלומר, למרות שאין נבואה, אבל בת קול יש. רבי אלעזר עאל לפונייה, כלומר לך להתפנות. אתא אבטיונס דרומאי, כלומר איזה שר רומאי בא, ואקומיה, כלומר הקים אותו, ויתב ליה - וישב במקומו. אמר הכין כל עמא... {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לח ב}} {{סוף}}<span id="דף_לט_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לט.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לט.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לט|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד א<span class="yerum-runnum">75</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא אקים לבר נש אלא לי. לית {{ירו"מ-הוסר|איפשר ד }}אנא נפיק מיכא עד דנידע מה הוה בסופיה. והוה תמן חיוי שרי נפיק ויהב ליה עדרו {{ירו"מ-ביאור|הכיש אותו}} תמן {{ירו"מ-ביאור|באחוריו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אח{{ירו"מ-הדגשה|י}}ת דריבוי {{ירו"מ-ביאור|יצאו בני מעיו}} וקרא עלוי {{הפ|ישעיהו|מג|ד}} ואתן אדם תחתיך {{ירו"מ-הוסר|וגו}}{{ירו"מ-הדגשה|ואתן אדום תחתיך}}. חד תלמיד מן ד{{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} הוה נפיק מקטוע כיסין {{ירו"מ-ביאור|לכרות עצים}} חמתיה חד קייט {{ירו"מ-ביאור|אחד החוטבים}} חיויא פרי בתריה. אמר לו: חיויא פרי בתרך שבקיה {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} ואזיל ליה בתריה וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך. גרמניא עבדיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה נשייא}} נפיק בעי מילוויה ל{{אמורא-ירו"מ|רבי הילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}. אתא כלב שוטה בעי איתגרייא ביה ב{{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}. גער ביה גרמני{{ירו"מ-הדגשה|א}} שבקיה ואזל ליה בתריה וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך. {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} היה איעלל {{ירו"מ-ביאור|נכנס}} לחדא קרייא {{ירו"מ-ביאור|לכפר אחד למסחר}}. מי עלל נכשל באצבעו עאל ושמע קליה דטלייא קרי {{הפ|שמות|כא|ג}} אם בגפו יבא בגפו יצא. אמר דומה שלא עלת בידי אלא הטחה זו בלבד וכן הוות ליה {{ירו"מ-ביאור|שלא הרויח כלום}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} הוי מתחמדין מיחמי {{ירו"מ-הוסר|אפוויי}}{{ירו"מ-הדגשה|אפויי}} ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. אמרין נלך אחר שמיעת בת קול עברין קומי סידרא שמעין קליה דטלייא דקרא {{הפ|שמואל א|כח|ג}} ו{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} מת וסיימון {{ירו"מ-הדגשה|את השעה}} וכן הוות ליה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} סלקין מבקרה ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} דהוה תשיש. אמרין: נלך בתר שמיעת בת קול. שמעין קליה דאיתתא אמרה לחבירתה: איטפי בוצינה. אמרה לה: לא יתטפי ולא מיטפי בוצינ{{ירו"מ-הדגשה|י}}הון דישראל והבינו שיחיה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה עבר בשוקא חמא חד מזבין מן אילין מלטומה {{ירו"מ-ביאור|מיני מתיקה}}. אמר ליה: מן אילין את חיי אמר ליה: אין שבקיה ואזיל ליה. בתר שעה עבר גביה אמר לו: רבי צלי עלוי דמן ההיא שעתא לא זבנית כלום ואמר לו שני אתרך פעמים ששינוי השם גורם פעמים ששינוי המקום גורם. תרין תלמידין מן ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} הוין נפקין מקטוע כיסין {{ירו"מ-ביאור|לחטוב עצים}}. חמתין חדא איסטרלוגי אמר אילין תרין מי נפקין ולא חזרין. מן נפקין, פגע בהון חד סב. אמר לון: זכון עמי, דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום. והוה עמון חד עיגול {{ירו"מ-ביאור|כיכר לחם}}. קצין פלגא ויהבינה ליה. אכל וצלי עליהון, אמר לון: תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא, היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא. נפקין בשלם וחזרן בשלם. והוון תמן בני אינש דשמעין קליה. אמרין ליה: ולא כן אמרת, אילין תרין מי נפקין ולא חזרין? אמר {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} אי דהכא גברא שקר {{ירו"מ-הדגשה|או}} דאיסטרולוגייה דידיה שקרין. {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אפלו}} כן אזלין ופשפשון ואשכחון {{ירו"מ-הוסר|חכינתה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} פלגא בהדא מובלא {{ירו"מ-ביאור|חבילה}} ופלגא בהדא מובלא. אמרו מה טיבו עבידתכון יומא דין? ותניין ליה עובדא. אמר ומה ההוא גברא יכיל עביד דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגיה עיגול. {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} משתעי הדין עובדא. חד גיור הוה איסטרולוגוס חד זמן אתא בעי מיפיק. אמר כדון נפקין {{ירו"מ-הדגשה|הרי לפי הכוכבים זה זמן סכנה}}. חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כלום אידבקת בהדא אומתא קדישתא לא למיפרש מן אילין מילייא ניפוק {{ירו"מ-הדגשה|ונסמוך}} על שמיה דבריין<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לט עמוד א'''{{ש}}</span> '''לא אקים לבר נש אלא לי'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף ל"ט. אומרת הגמרא: חד תלמיד מן דבר קפרא הוה נפיק מקטוע כיסין - הלך לחתוך עצים. חמתיה חד קייט, כלומר אחד החוזים בכוכבים, ראה חיויא פרי בתריה - ראה נחש עומד ורץ אחריו. אמר לו: '''חיויא פרי בתרך''' - נחש עומד ורודף אחריך. שבקיה ואזיל ליה בתריה, כלומר הנחש עזב את התלמיד של בר קפרא ורדף אחרי אותו אדם, וקרא עלוי '''ואתן אדם תחתיך'''. כלומר אדם אחר במקומך בא. אומרת הגמרא: גרמניא עבדיה דרבי יודה נשייא נפיק בעי מילוויה לרבי הילא - הלך ללוות את רבי הילא. אתא כלב שוטה בעי איתגרייא ביה ברבי אילא - כלב שוטה רצה לנשוך את רבי אילא. גער ביה גרמני - העבד של הנשיא גער בכלב, אז הכלב שבקיה ואזל ליה בתריה. כלומר עזב אותו ורדף אחרי מישהו אחר, וקרא עלוי '''ואתן אדם תחתיך'''. בר קפרא היה איעלל לחדא קרייא, כלומר נכנס לאיזה עיר אחת, לאיזה כפר אחד למסחר. מי עלל - כשהוא נכנס, נכשל באצבעו, נפצע. עאל ושמע קליה דטלייא קרי, הוא שמע את התינוק שקורא פסוק: '''אם בגפו יבא בגפו יצא'''. אז אמר: דומה שלא עלת בידי אלא הטחה זו בלבד. כלומר כל מה שיצא לי מהעיר הזאת זה רק את המכה הזאת. וכן הוות ליה - לא הרוויח כלום כל אותו יום. אומרת הגמרא: רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הוי מתחמדין מיחמי דשמואל - מאוד רצו לראות את שמואל. אמרין: נלך אחר שמיעת בת קול. עברין קומי סידרא - הלכו לפני בית המדרש, ושמעין קליה דטלייא דקרא ושמואל מת, וסיימון וכן הוות ליה. כלומר סימנו את השעה שבה הוא אמר את הפסוק, והתברר שבאותו רגע הוא מת. אומרת הגמרא: רבי יונה ורבי יוסה סלקין מבקרה לרבי אחא דהוה תשיש - הוא היה חולה, רצו לבקר אותו. אמרין: נלך בתר שמיעת בת קול - בוא נשמע. שמעין קליה דאיתתא אמרה לחבירתה: '''איטפי בוצינה''', כלומר היא שמעה שאחת שואלת את חברתה האם הנר כבה. אמרה לה: '''לא יתטפי ולא מיטפי בוצינהון דישראל''' - הנר הזה לא יכבה כמו שלא יכבה נרם של ישראל. והבינו שיחיה. רבי יוחנן הוה עבר בשוקא, חמא חד מזבין מן אילין מלטומה - רואה שאחד מוכר מיני מתיקה. אמר ליה: מן אילין את חיי? - מזה אתה חי? אמר ליה: אין - כן, זה מה שאני מוכר, אני חי מזה. שבקיה ואזיל ליה. בתר שעה עבר גביה, אחרי שעה עבר שם, אז אותו אדם אמר לו: רבי צלי עלוי - תתפלל עליי, דמן ההיא שעתא לא זבנית כלום - מהשעה שעברת לידי עד עכשיו לא מכרתי כלום. ואמר לו שני אתרך: '''פעמים ששינוי השם גורם ופעמים ששינוי המקום גורם'''. תרין תלמידין מן דרבי חנינא הוין נפקין מקטוע כיסין - הלכו לחטוב עצים. חמתין חדא איסטרלוגי - ראה אותם אחד שרואה בכוכבים. אמר: '''אילין תרין מי נפקין ולא חזרין''' - הם הולכים ולא חוזרים. מן נפקין - בתוך כדי שהם הולכים, פגע בהון חד סב - זקן אחד פגע בהם. אמר לון: זכון עמי, דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום - שלושה ימים לא אכלתי כלום. והוה עמון חד עיגול - היה עמם כיכר לחם אחת. קצין פלגא ויהבינה ליה - הם חתכו חצי, נתנו לו. אכל וצלי עליהון, אמר לון: '''תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא, היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא''' - הנפש שלכם תינצל כמו שאתם הצלתם אותי היום. אומרת הגמרא: נפקין בשלם וחזרן בשלם. והוון תמן בני אינש דשמעין קליה - היו אנשים ששמעו. אמרין ליה: ולא כן אמרת, '''אילין תרין מי נפקין ולא חזרין'''? אתה אמרת שהם ילכו ולא יחזרו. אמר: אי דהכא גברא שקר דאיסטרולוגייה דידיה שקרין - כלומר או שאני שקרן, או שהאסטרולוגיה כולה שקרנית. כן אזלין ופשפשון ואשכחון פלגא בהדא מובלא ופלגא בהדא מובלא - הלכו ופשפשו במה שהביאו בעצים, ומצאו נחש חתוך חצי בחבילה של אחד וחצי בחבילה של השני. אמרו: מה טיבו עבידתכון יומא דין? איזו טובה עשיתם היום. ותניין ליה עובדא - וסיפרו להם את כל הסיפור. אמר: ומה ההוא גברא יכיל עביד דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגיה עיגול - מה האסטרולוג יכול לעשות, כשאלוהיהם של היהודים מתפייס בחצי כיכר לחם. כלומר אם נגזר על מישהו גזרת מוות והוא עשה חסד עם חצי כיכר לחם, הקדוש ברוך הוא מוחל לו ומציל אותו. רבי חונה משתעי הדין עובדא. חד גיור הוה איסטרולוגוס - הוא היה גר, רואה בכוכבים. חד זמן אתא בעי מיפיק - רצה לצאת יום אחד. אמר: כדון נפקין - הרי יום כזה לפי הכוכבים אסור, זמן סכנה. חזר ומר: כלום אידבקת בהדא אומתא קדישתא לא למיפרש מן אילין מילייא - האם לא נדבקתי באומה הקדושה הזו כדי להסתלק מכל ההצטגננות? ניפוק על שמיה דבריין - אני יוצא ואני סומך על הקדוש ברוך הוא. קריב למכסח על ידי חיה רעה - כמעט נהרג על ידי חיה רעה. יהב לה חמרה ואכלה - נתן לה את החמור שלו ואכלה, וכך הוא ניצל. {{סוף}}</div> <span id="דף_לט_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|לט|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב<span class="yerum-runnum">76</span></div>קריב למכסח {{ירו"מ-ביאור|כמעט נהרג}} על ידי חיה רעה יהב לה חמרה ואכלה {{ירו"מ-הדגשה|וניצל}}. מאן גרם ליה דיפ{{ירו"מ-הדגשה|ו}}ל? בגין דהרהר. מאן גרם ליה דאישתיזיב? בגין דאתרחץ על ברייה. אמר {{אמורא-ירו"מ|לוי}}: כל המנחש סופו לבוא עליו. ומה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|במדבר|כג|כג}} כי לא נחש ביעקב כי לו נחש. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא בר זעירא}}: כל מי שאינו מנחש {{ירו"מ-הדגשה|זוכה ו}}מחיצתו לפנים כמלאכי השרת. ומה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|במדבר|כג|כג}} כעת יאמר ליעקב ולישראל {{ירו"מ-ביאור|על ידי מלאכי השרת}} מה פעל אל אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא בריה דרבי אבהו}}: כבחצי ימיו של עולם {{ירו"מ-הדגשה|רתפ"ו}} היה אותו רשע עומד {{ירו"מ-הדגשה|והתנבא על הגאולה}}. מאי טעמא? כעת {{ירו"מ-ביאור|בעוד זמן כמו עכשיו}} יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה בן אלעזר}}: עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת: כל מי שפעל עם אל — יבוא ויטול שכרו. {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהנא}}: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת, ומלאכי השרת שואלין אותן ואומרין להן: מה פעל אל {{ירו"מ-ביאור|מה הורה לכם הקדוש ברוך הוא}}. {{ירו"מ-הוסר|מה הורה לכם הקבה }}אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי בר חיותא}}: ולא כבר עשה כן בעולם הזה? הדא הוא דכתיב {{הפ|דניאל|ג|כה}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל ג }}ענה נבוכדנצר ואמר הא אנא חזי גוברין {{ירו"מ-הוסר|ד}}{{ירו"מ-הדגשה|ארבע}} שריין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון. ומה תלמוד {{ירו"מ-הדגשה|לומר}} וחבל לא איתי בהון? אלא מלמד שהיו סריסים ונתרפאו. וריויה {{ירו"מ-ביאור|מראה}} {{ירו"מ-הדגשה|רביעאה דמי לבר אלהין וריויה}} {{ירו"מ-ביאור|מראה}} די קדמיתא אין כתיב כאן אלא וריויה די רביעאה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהם היו לפני המלאך. ו}}הן היו מכבשין לפניו את האור {{ירו"מ-הדגשה|שמעלתם היתה גדולה ממעלת המלאך}} דמי לבר אלהין. אמר ראובן באותו שעה ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעה על פיו. אמר לו: תקין מיליך {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|ובר}}{{ירו"מ-הדגשה|בר}} אית ליה {{ירו"מ-הדגשה|לקדוש ברוך הוא}}? חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| דנייאל ג}} {{הפ|דניאל|ג|כח}} בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די {{ירו"מ-הדגשה|שלח מלאכיה}} שלח בריה לית כתיב כאן אלא די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי. {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|לט ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק במה אשה</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שישי|חמישי|שביעי}} t2klg6u2px9srg7xkbyo28zgfozeojy 106 1706315 3078496 3078317 2026-08-21T14:11:35Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078496 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שביעי|שישי|שמיני}} ==פרק שביעי - כלל גדול== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף לט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף לט.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_לט.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ז_א|ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ז_א"> <strong>מתני':</strong> כלל גדול אמרו בשבת {{שוליים|ז_א}}כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת, והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת, {{שוליים|ז_ב}}והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף לט עמוד ב'''{{ש}}</span> מאן גרם ליה דיפול? למה הוא הסתכן? בגין דהרהר - בגלל שהוא חשב וחשש. מאן גרם ליה דאישתיזיב? למה הוא ניצל? בגין דאתרחץ על ברייה - בגלל שהוא סמך על הקדוש ברוך הוא. אמר לוי: '''כל המנחש סופו לבוא עליו'''. ומה טעמא? '''כי לא נחש ביעקב כי לו נחש''' - מי שמנחש, זה יבוא עליו. אמר רבי אחא בר זעירא: '''כל מי שאינו מנחש מחיצתו לפנים כמלאכי השרת'''. ומה טעמא? '''כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל''' - כלומר מלאכי השרת שואלים את עם ישראל מה הקדוש ברוך הוא עושה, כביכול הם יותר קרובים מהמלאכים. אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: '''כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע עומד''' - בלעם התנבא על הגאולה. מאי טעמא? '''כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל''' - כלומר בדיוק בזמן כמו שעבר עד עכשיו נראה את הנפלאות שהקדוש ברוך הוא עושה לעם ישראל וגואל אותם. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: '''עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת: כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו'''. רבי ברכיה אמר בשם רבי אבא בר כהנא: '''עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת''' - כלומר הם יותר בפנים. '''ומלאכי השרת שואלין אותן ואומרין להן: מה פעל אל''' - המלאכים לא ידעו שעם ישראל יותר קרוב. אמר רבי לוי בר חיותא: '''ולא כבר עשה כן בעולם הזה'''? הרי זה כבר קיים בעולם הזה. הדא הוא דכתיב: ענה נבוכדנצר ואמר הא אנא חזי גוברין שריין מהלכין בגו נורא - אני רואה אנשים הולכים בתוך אש, '''וחבל לא איתי בהון''' - שום נגע לא קרה להם. ומה תלמוד '''וחבל לא איתי בהון'''? אלא מלמד שהיו סריסים ונתרפאו - לפני כן הם היו סריסים והתרפאו. וריויה די קדמיתא אין כתיב כאן, אלא וריויה די רביעאה - הרביעי שבהם דמי לבר אלהין, דומה לבן אלוהים, כלומר הוא מלאך. הן היו מכבשין לפניו את האור - דווקא לא שהמלאך היה מחפש טוהר בפניהם, אלא הפוך: הם היו מחפשים טוהר לפניו, כי מעלתם הייתה גדולה ממעלת המלאך. אמר ראובן: באותו שעה ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעה על פיו - המלאך נתן לו סטירה. אמר לו: תקין מיליך אית ליה? - תתקן את הדברים שלך, וכי יש לקדוש ברוך הוא בן? חזר ומר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו - עכשיו הוא לא אמר "שלח בריה" (בנו), '''די שלח בריה לית כתיב כאן, אלא די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי''' - כלומר הוא תיקן את עצמו ואמר שהקדוש ברוך הוא שלח מלאך. הדרן עלך פרק במה אשה. אם ירצה השם. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|לט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|לט ב}} {{סוף}} <span id="דף_מ_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף מ.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מ.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מ|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א<span class="yerum-runnum">77</span></div> {{שוליים|ז_ג}}העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת.<br><strong>גמ':</strong> מהו כלל גדול? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: שהוא גדול מכלל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר ב}}שביעית, שהשבת חלה על הכל ושביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד. תמן תנינן: כלל גדול אמרו בשביעית, מהו כלל גדול? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: שהוא גדול מכלל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר ב}}מעשרות, שהשביעית חלה בין על אוכלי אדם בין על אוכלי בהמה, ומעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם בלבד. תני {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} כלל גדול אמרו במעשרות, מהו כלל גדול? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: שהוא גדול מכלל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר ב}}פיאה, שהמעשרות חלין בין על דבר שמכניסו לקיום ובין על דבר שאין מכניסו לקיום, ופיאה אינה חלה אלא על דבר שמכניסו לקיום. ואית דבעי מימר מהו גדול מיכן שיש למטה ממנו {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניעה וכולי}}. אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת, תניי דבית {{תנא-ירו"מ|רבי}} כל שאינו יודע עיקר שבת {{ירו"מ-ביאור|תינוק שנישבה.}} רבי אלעזר {{ירו"מ-הדגשה|גרס}} כמתניתין {{ירו"מ-ביאור|השוכח עיקר שבת.}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|גרס}} כהדא דתני דבית {{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-ביאור|שאינו יודע עיקר שבת.}} {{ירו"מ-הוסר|הא רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דתני}} כל השוכח עיקר שבת, הא אם אינו יודע כל עיקר פטור. מן מה דרב תני {{ירו"מ-הדגשה|כ}}מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|דידן}} {{ירו"מ-ביאור|כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת,}} ופתר לה אי זהו {{ירו"מ-הדגשה|השוכח עיקר שבת}} שאינו יודע עיקר שבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} קטן שנשבה בין העובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}. הדא אמרה {{שוליים|ז_ד}}הוא הדא הוא הדא. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי}}{{ירו"מ-הוסר| הא אמר ר}} יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} כל שאינו יודע עיקר שבת, הא {{ירו"מ-הוסר|אינו יודע}}{{ירו"מ-הדגשה|ידע}} ושכח חייב {{ירו"מ-הדגשה|על כל שבת ושבת}}. מן מה {{ירו"מ-הוסר|דמר רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בן חנינא}} {{ירו"מ-הוסר|כלה}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}דא הילכתא {{ירו"מ-הדגשה|שנאמרו באמצע המשנה, שהיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה — חייב על כל שבת ושבת, זה בשיטת}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאלתי את}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת, מה הוא? אמר לי: חייב על כל אחת ואחת}} ברם כרבנן {{ירו"מ-הדגשה|לרבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה: היא הדא היא הדא. בעון קומי בריה דרבי {{ירו"מ-הוסר|יסא}}{{ירו"מ-הדגשה|יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} את מה שמעת מן אבוך.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מ עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו עוזרים בירושלמי מסכת שבת, דף מ. הנה אנחנו נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק ז הלכה א. אומרת המשנה '''כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר השבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב על אחת אחת'''. היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה. '''העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת'''. כן, כלומר אם הוא עושה אב ותולדה שלו, אז הוא יהיה חייב רק אחת אחת. שואלת הגמרא '''מהו כלל גדול?''' למה זה נקרא כלל גדול? אמר רבי יוסי ברבי בון שהוא גדול מהכלל שנאמר לגבי שביעית, כן, כיוון ש'''השבת חלה על הכל''' ואילו '''שביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד'''. אומרת הגמרא '''תמן תנינן כלל גדול''' אמרו בשביעית, כן, גם בשביעית כתוב כלל גדול. אז מהו כלל גדול? אמר רבי יוסי ברבי בון שהוא גדול מהכלל שנאמר במעשרות, כן, ש'''השביעית חלה בין על אוכלי אדם בין על אוכלי בהמה''', ואילו '''מעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם בלבד'''. '''תני בר קפרא כלל גדול אמרו במעשרות'''. שואלת הגמרא שוב פעם, אז מה כלל גדול? למה נאמר במעשרות כלל גדול? אמר רבי יוסי ברבי בון שהוא גדול מהכלל שנאמר בפאה, ש'''המעשרות חלין בין על דבר שמכניסו לקיום ובין על דבר שאין מכניסו לקיום''', כלומר דבר שנשמר במחסנים כמו חיטה וכדומה, בין דבר שאינו מכניסו לקיום, כמו לדוגמה ירקות. ואילו '''פיאה אינה חלה אלא על דבר שמכניסו לקיום'''. '''ואית דבעי מימר מהו גדול''' - מכאן שיש למטה ממנו. כלומר שבאותו עניין יש גם כללים יותר פשוטים. אומרת הגמרא '''אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת'''. כלומר במשנה שלנו כתוב כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר השבת כן אינו חייב על אחת אחת וכולי. '''תניי דבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת'''. כלומר מעולם הוא לא ידע, תינוק שנשבה. אז אומרת הגמרא רבי אלעזר גרס כמתניתין, כלומר הוא גרס במשנה שלו כל השוכח עיקר שבת, ואילו רבי יוחנן גרס כהדא דתני דבית רבי, כלומר היה גורס כל שאינו יודע עיקר שבת. אז שואלת הגמרא, רבי אלעזר דתני כל השוכח עיקר שבת, משמע שאם הוא לא יודע בכלל יהיה פטור לגמרי. כלומר, אם אתה אומר שכל השוכח עיקר שבת - מה, הוא ידע ושכח, אז הוא חייב אחת על שבתות הרבה. אדם שלא ידע מעולם, כלומר תינוק שנשבה, יהיה פטור לגמרי. אומרת הגמרא, לא מן מה דרב תני מתניתין ופתר לה - רב שנה כן כמו המשנה שלנו, הוא שנה כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב על אחת אחת, והוא פתר לה. הוא הביא דוגמה, הוא אמר '''אי זהו שאינו יודע עיקר שבת קטן שנשבה בין העובדי כוכבים'''. אז רואים מכאן '''הדא אמרה אדם מרה אי ידע אי לא ידע'''. כלומר רואים שיש הבדל. שואלת הגמרא עכשיו הפוך, לרבי יוחנן דתני כל שאינו יודע עיקר שבת, כן, הוא שנה כמו רבי, כל שאינו יודע עיקר שבת אז הוא חייב אחת על הרבה שבתות. האם מכאן נוכל להסיק שאם הוא יודע ושכח יהיה חייב על כל שבת ושבת? אומרת הגמרא לא. מן מה שמואל אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא '''דא הילכתא כרבי אליעזר'''. כלומר, כל מה שנאמר באמצע המשנה שיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה שבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת - זה בשיטת רבי אליעזר. כדתנן אמר רבי עקיבא שאלתי את רבי אליעזר '''העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת''', מה הוא? אמר לי חייב על כל אחת ואחת. כן, זה רק לדעת רבי אליעזר. אבל לדעת רבנן, כלומר לדעת רבי עקיבא, '''אינו חייב אלא אחת'''. אז רואים מכאן '''הדא אמרה אדם מרה אי ידע אי לא ידע'''. כלומר, בין אם הוא ידע עיקר שבת ושכח ובין אם מעולם לא ידע עיקר שבת - לאותו דין, בכל מקרה הוא חייב רק אחת. כי כל החילוקים האלה שראינו זה רק בדעת רבי אליעזר, בדעת רבי עקיבא בכל מקרה חייב רק אחת. {{סוף}}</div> <span id="דף_מ_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מ|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד ב<span class="yerum-runnum">78</span></div> {{ירו"מ-הוסר|מן דרבי יוסי }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}} כרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לון {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} לא אמר כן אלא {{ירו"מ-הדגשה|כרבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבי}} סימון בר זבדא הוה פשט עם בריה דרבי יוסה {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ושמע מינה כהדא דרבי {{ירו"מ-הוסר|ליעזר}}{{ירו"מ-הדגשה|אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מטאלין {{ירו"מ-הדגשה|ושקולים}} מילייא {{ירו"מ-הדגשה|לא נוכל להכריעה מה דעת}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא ד ב|ויקרא ויקרא ד ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה' אשר לא תעשנה ועשה מאחת מהנה}} {{ירו"מ-ביאור|ודרשינן}} ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה. ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|בזדון שבת ושגגת מלאכות ועשה}} הנה לחייב על כולהן אחת {{ירו"מ-הדגשה|בזדון מלאכות ושגגת שבת ועשה}} מהנה לחייב על התולדות. {{ירו"מ-הדגשה|מנין שהפסוק מדבר על איסורי שבת}} או{{ירו"מ-הדגשה|לי}} נימר {{ירו"מ-הדגשה|שבעבודת}} {{ירו"מ-הוסר|בעכום}}{{ירו"מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} הכתוב מדבר {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני {{אמורא-ירו"מ|רבי זכאי}}{{ירו"מ-הוסר|יה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ז_ה}}זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|כבר נדחו דבריו ד}}אמר ליה {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת {{ירו"מ-ביאור|טעיתה}} אינו חייב אלא אחת. {{ירו"מ-הדגשה|אף ללא דחית}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה ד}}עד לא יתברינה {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן בר נפחא}} בידיה יש כאן אחת {{ירו"מ-הדגשה|שהיא הנה כפי שסבר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זכאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שחייב על כל אחת ואחת ו}}אין כאן הנה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא אחת שחייב אחת על כולם}}. מן דתברה בידיה יש כאן הנה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא אחת כפי שסובר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|וחייב אחת על כולם ו}}אין כאן אחת {{ירו"מ-הוסר|והיכן}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיא הנה שיהיה חייב על כל אחת ואחת. ולמה לא יהיה כן}} בעובד כוכבים ומזלות? הרי אפשר להעמיד בעבודתה {{ירו"מ-הדגשה|המיוחדת לה}} בעבודת {{ירו"מ-הוסר|הגבוה}}{{ירו"מ-הדגשה|גבוה}} {{ירו"מ-ביאור|זיבוח קיטור וניסוח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בהשתחויה {{ירו"מ-הדגשה|ועשה אחת}} בעבודתה {{ירו"מ-ביאור|כגון חיבק גיפף נישק}} לחייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|ועשה הנה}} בעבודת {{ירו"מ-הוסר|הגבוה}}{{ירו"מ-הדגשה|גבוה}} {{ירו"מ-ביאור| זיבוח קיטו וניסוח,}} לחייב על כולהן אחת {{ירו"מ-הדגשה|ועשה מהנה}} בהשתחויה לחייב על מקצתה {{ירו"מ-הדגשה|שאפילו על מקצת השתחויה חייב. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר רב יצחק}} {{ירו"מ-הדגשה|אפילו כן אי אפשר לאמר שהפסוק מדבר בעבודה זרה ד}}כתיב {{ירו"מ-הדגשה|ביה}} ([[ויקרא ד ג|ויקרא ויקרא ד ג]]) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והביא פר, {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שהפסוק מדבר ב}}מצוה שהמשיח מביא עליהן פר יצאת עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} שאינו מביא עליה פר אלא שעירה. {{ירו"מ-הוסר|בלבד }}התיבון הרי חלבים ועריות הרי המשיח<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מ עמוד ב'''{{ש}}</span> '''בעון קומי בריה דרבי''' - את מה שמעת מן אבוך? רבי יוסי, מה שמעת מאבא שלך? אז אמר להם כרבי יוחנן, כן, כמו שרבי אמר, שמעולם לא ידע, כלומר תינוק שנשבה. '''אמר לון חזקיה לא אמר כן''', הוא אומר לא, דווקא אמר כמו רבי אליעזר. '''אלא סימון בר זבדא הוה פשט עם בריה דרבי יוסה ושמע מינה כהדא דרבי''' - כלומר הוא שהוא מלמד אותו את הגרסה של רבי אליעזר. אומרת הגמרא '''מטאלין מילייא''' - כלומר שהם דברים שקולים, אנחנו לא יודעים בדיוק מה אמר רבי יוסי, כך שלא נוכל להגיע להכרעה. אומרת הגמרא כתיב '''ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה'''. ודרשינן - כלומר את המילה ועשה מצרפים למילה הנה ולמילה מהנה ולמילה אחת, אז דורשים את כל אחד בנפרד. כן, '''ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת'''. כלומר, כל אחת מהעבירות שהוא עושה הוא חייב. באיזה מקרה מדובר? בזדון שבת בשגגת מלאכות. הוא יודע שיש שבת, רק הוא שכח, הוא לא ידע שהמלאכות אלה אסורות, אז הוא שגג על כל מלאכה, לכן הוא חייב על כל מלאכה. כן, '''הנה לחייב על כולן אחת'''. כלומר מקרה שהוא עשה הרבה עבירות הוא חייב רק אחת. באיזה מקרה? בזדון מלאכות ושגגת שבת. הוא לא ידע שיש שבת, הוא ידע שהמלאכות אסורות, רק הוא לא ידע שיש שבת. במקרה כזה, למרות שהוא עשה הרבה מאוד מלאכות, הוא חייב רק אחת. '''ועשה מהנה לחייב על התולדות'''. כלומר מאותם, שזה משהו שיוצא מהאבות. שואלת הגמרא מנין שהפסוק מדבר בכלל איסורי שבת, אולי נאמר שמדובר בכלל '''או נימר הכתוב מדבר''' בעבודה זרה. '''תני רבי זכאי קומי רבי יוחנן זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת'''. כן, אז רואים מכאן שבעבודה זרה יש מציאות שהוא עושה הרבה עבירות וחייב על כל אחד ואחת. אז אומרת הגמרא לא, נדחו דבריו, '''אמר ליה רבי יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת'''. כלומר אתה עברת שלוש נהרות, את הפרת והחידקל וכנראה את הירדן וטעית. '''אינו חייב אלא אחת'''. כלומר, אם הוא זבח, קיטר וניסך, חייב רק אחת. אומרת הגמרא, לא צריך את דחיית רבי יוחנן, גם בלי הדחיה אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה. למה? '''רבי יוחנן עד לא יתברינה בידיה''' - כלומר עד שרבי יוחנן לא דחה את זה בידיים שלו, אז יש כאן אחת רק, '''רבי זכאי אין כאן הנה'''. כלומר, רבי זכאי סבר שהוא יהיה חייב על כל אחת ואחת, אז זה רק הנה - ועשה הנה, אבל אין כאן הנה שהיא אחת שיהיה חייב אחת על כולם. כלומר, אין שום מקרה שבו הוא יעשה הרבה עבירות ויהיה חייב אחת. אבל אחרי, '''מן דתברה בידיה''', כלומר אחרי שרבי יוחנן דחה אותו, אז עכשיו הפוך. '''יש כאן הנה''', כלומר שהוא עושה הרבה עבירות והוא חייב אחת, הנה שהיא אחת, כמו שרבי יוחנן הסביר, והוא חייב על כולם אחת. '''רבי יוחנן אין כאן אחת'''. כלומר, אין מצב שהוא חייב על כל עבירה ועבירה. שואלת הגמרא ולמה לא יהיה כן בעבודה זרה? '''הרי אפשר להעמיד בעבודתה בעבודת בהשתחויה'''. כלומר, בעצם נוכל להעמיד כל חלק על סוג אחר של עבירות שקשורות לעבודה זרה. כן, כלומר בעבודתה, כגון חיבק, נישק וגיפף - אם זה דרך העבודה של העבודה הזרה הזאתי, אז חייב על כל אחת ואחת. וכלומר זה '''בעבודתה לחייב על כל אחת ואחת'''. כלומר, הוא חיבק, גיפף, נישק בעבודה שלה. עכשיו '''בעבודת לחייב על כולן אחת''', כלומר שאמרנו שאם הוא עשה הרבה עבודות חייב רק אחת - זה בעבודת גבוה, כמו שאם הוא עבד את העבודה זרה בעבודת גבוה, כגון זבח, קיטר, ניסך, שבהם גם אם הוא עושה הרבה עבירות הוא חייב רק אחת. '''בהשתחויה לחייב על מקצתה''', כלומר שיש לנו עבירה מסוימת שיש לה תולדה כביכול, שחייב על מקצת, שאפילו על מקצת השתחויה חייבים. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל בר רב יצחק, אפילו כן אי אפשר לומר שהפסוק מדבר בעבודה זרה. למה? שהרי כתיב '''אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והביא פר'''. כלומר מכאן שהפסוק מדבר על מצווה שהמשיח מביא עליהן פר. ועכשיו '''יצאת עבודת כוכבים''', הרי בעבודה זרה המשיח לא הביא פר, אלא הוא הביא שעירה. אז לכן אי אפשר להגיד שהפסוק הזה בכלל מדבר על עבודה זרה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מ א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מ ב}} {{סוף}} <span id="דף_מא_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף מא.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מא.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מא|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד א<span class="yerum-runnum">79</span></div> מביא עליהן פר {{ירו"מ-הדגשה|ואולי כל הפסוק נאמר על חלבים ועריות}} {{ירו"מ-ביאור|ומצאנו בחלב שחייב כמה על אכילה אחת, דתמחויים מחלקים. ובעריות הבא על חמש עריות בהעלם אחד, חייב חמש חטאות דגופים מחלקים.}} לא אתינן מתני אלא דברים שיש להן תולדות {{ירו"מ-הדגשה|כדי לקיים מהנה}}. חלבים {{ירו"מ-הדגשה|ועריות}} אין להן תולדות {{ירו"מ-הדגשה|ואם תאמר, והרי מערה שזה תולדה ב}}עריות — {{ירו"מ-הדגשה|הא קימא לן דבכל העריות}} עשה בהן {{ירו"מ-הדגשה|הכתוב}} את המערה כגומר. {{ירו"מ-הדגשה|מנין לחייב על כל שבת ושבת}} חברייא אמרין {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[ויקרא כג ג|ויקרא אמור כג ג]]) שבת הוא לה' לחייב על כל שבת ושבת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[שמות לה ב|שמות ויקהל לה ב]]) כל העושה בו מלאכה יומת. {{ירו"מ-הוסר|לא }}העושה בו {{ירו"מ-הדגשה|מלאכה שלמה אפילו חציה בלילה וחציה בבקר ולא העושה בו חצי שיעור}} ובחבירו {{ירו"מ-הדגשה|חצי שיעור האם כשם}}{{ירו"מ-הוסר| את אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אין השבתות מצטרפות {{ירו"מ-הדגשה|הוא הדין שהם}} חולקות {{ירו"מ-הדגשה|ואם עשה מלאכה בשתי שבתות בהעלם אחד יהיה חייב שתים}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: כשם שאינן מצטרפות כך אי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן חולקות {{ירו"מ-ביאור|כמו באכילה. שאם אכל חצי זית בכדי אכילת פרס וחצי זית בכדי אכילת פרס אחר, אינם מצטרפים. ואם אכל כזית בכדי אכילת פרס זה, וכזית בכדי אכילת פרס זה, חייב אחת.}} גדול שנשבה בין העובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות ואינו יודע מתי שבת}}. {{אמורא-ירו"מ|רב}} ושמואל {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} חד אמר {{שוליים|ז_ו}}מונה ששה ועושה שבת וחרנה אמר עושה שבת ומונה ששה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר אלעזר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב נחמן בר יעקב}}: מונה ששה ועושה שבת, חמשה ועושה שבת, ארבעה ועושה שבת, ג' ועושה שבת, שנים ועושה שבת, אחד ועושה שבת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם נשבה בכל אחד מימי השבוע חוץ מיום שלישי בתוך מחזור אחד, יצא שיעשה פעם אחת שבת בזמנה. אבל}} אין אישתבאי בתלתא הוא עבד בשובתא {{ירו"מ-הדגשה|תמיד שהרי לא יצא שעשה שבת בזמנה בכל המחזור אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היא}} חייליה לתרין {{ירו"מ-הוסר|מחזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|מחזורין}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא עבד שובתא {{ירו"מ-הדגשה|בזמנה}} ואין {{ירו"מ-הוסר|לא }}לתמוה {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} {{ירו"מ-הוסר|ויחוש}}{{ירו"מ-הדגשה|יחוש}} לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם {{ירו"מ-הדגשה|ואינו יודע מי קידש דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} איתפלגון {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש, {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר חושש לכל הנשים {{ירו"מ-הדגשה|שמא קרובות אשתו הן}}. {{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}} אמר אינו חושש לכל הנשים {{ירו"מ-הדגשה|דרוב נשים אינם קרובות ד}}תמן יש לו תקנה, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יכול הוא לישא גיורת {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יכול הוא לישא משוחררת. הכא, מה אית לן {{ירו"מ-הדגשה|לעשות}}. תמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש. תמן תנינן: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שאלתי את {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים דף ממסכת שבת, דף מ"א. אומרת הגמרא: "אי תבון הרי חלבים ואריות הרי משיח מביא עליהם פר". כלומר אנחנו אמרנו שהפסוק שכתוב "ועשה מאחת מהנה" הוא מדבר על שבת, כן? וניסינו להגיד אולי הוא מדבר על עבודה זרה כמו שאמר רבי זכאי. אז הגמרא דחתה את זה כי אמרה שאי אפשר להעמיד את זה כמו שרבי זכאי אומר, כי הפסוק, כן, מדבר שם, הכתוב מדבר שם שהכהן המשיח יחטא על משמעתם והביא פר. בעצם הפסוק מדבר על איזה חטא שמשיח מביא עליו פר ועבודה זרה משיח לא מביא פר, אלא שעירה. אז הגמרא ממשיכה לשאול, אז אולי זה חלבים ואריות? כי הרי משיח עליהם מביא פר. כן. משיח על חלבים ואריות מביא פר, אז אולי כזה פסוק נאמר על חלבים ואריות? עכשיו, וגם מצאנו שבחלב יש מציאות שיהיה חייב כמה חטאות, כן? כי הרי תמחוים מחלקים. אם הוא אכל חלב מבושל וחלב צלוי וחלב, יהיה חייב על כל אחד ואחד מהם. וגם באריות מצאנו שמי שבעל חמש אריות, בעלם אחד, אז הוא חייב חמש חטאות כי איגופים מחלקים. אז אומרת הגמרא: '''לא אתינן מתני אלא דברים שיש להן תולדות''', כן, הרי אמרנו שבפסוק הזה גם נאמר מהנה ואמרנו מהנה זה תולדות. אז אני לא יכול לשייך את הפסוק הזה לדבר שאין לו תולדות, כן, ולאריות אין תולדות. אמרה הגמרא מי אמר לחלבים ואריות אין תולדות? ואומרת מי אמר אולי מארה זה תולדה של אריות, כן, אמרה הגמרא אי אפשר להגיד את זה, כי קיימא לן בכל האריות '''עשה בהן את המערה כגומר''', כן. כלומר יש גזירת הכתוב שאין חילוק בין מארה לגומר. מכל האריות, כן, מארה זה כמו גומר, לכן בעצם אין פה עניין של תולדה ואב. שואלת הגמרא: מנין לחייב על כל שבת ושבת? '''חברייא אמרין שבת הוא לה' לחייב על כל שבת ושבת'''. כן, שבת אי ביחיד וחייב על כל שבת ושבת. אמר רבי אילא: '''כתיב כל העושה בו מלאכה יומת'''. מה לומדים מכאן? העושה בו מלאכה שלמה. כלומר אם אדם עושה מלאכה שלמה בשבת, אפילו אם הוא עושה חצי בלילה וחצי בבוקר, כן, אז זה מצטרף וזה נחשב מלאכה אחת והוא עובר איסור, אבל לא עושה בו חצי שיעור וחברו חצי שיעור. כן, כלומר אם הוא עושה חצי שיעור בשבת אחת וחצי שיעור בשבת שנייה, זה לא מצטרף כי הדין אמר בו, כל העושה בו מלאכה. שואלת הגמרא אם כשם שאין השבתות מצטרפות, אז הוא הדין שהן חולקות, כן, כלומר אם הוא נניח יעשה מלאכה בשתי שבתות בעלם אחד, כן, יעשה שיעור, יעשה שיעור בשבת אחת ושיעור בשבת שנייה, אבל הכל יהיה בעלם אחד. האם הוא יהיה חייב שתיים? אמר רבי יוסי ברבי בון: '''כשם שאינן מצטרפות כך אין חולקות'''. כלומר כמו שבאכילה, אם הוא אוכל חצי זית ברדי אכילת פרס וחצי זית באכילת פרס, אז הן לא מצטרפות. ומצד שני אם הוא אכל כזית ברדי אכילת פרס וכזית ברדי אכילת פרס אחר, אז הכל בעלם אחד, הוא חייב אחת. אז גם כאן, אם הוא עושה מלאכה אחת בשתי שבתות בעלם אחד, יהיה חייב רק אחת. אומרת הגמרא: '''גדול שנשבה בין העובדי כוכבים''', כלומר בית אדם או מבוגר שהוא נמצא במדבר והוא לא יודע מתי שבת. אז רב ושמואל, חד אמר: '''מונה ששה ועושה שבת''', כן. כלומר קודם כל מונה שישה ימים שמתייחס אליהם כמו חול ואז לאחר מכן עושה יום שביעי שבת. והאחר אמר: '''עושה שבת ומונה ששה''', כן. כלומר הוא קודם כל היום שבו הוא נמצא, אליו הוא מתייחס בתור שבת ואחרי זה שישה. רבי יצחק מדמים את זה לאדם הראשון, שמיד שהוא נברא היה שבת, כן, הוא נברא בשישי ומאז נכנס השבת. רבי יצחק בר אלעזר אמר בשם רב נחמן בר יעקב: '''מונה ששה ועושה שבת, חמשה ועושה שבת, ארבעה ועושה שבת, ג' ועושה שבת, שנים ועושה שבת, אחד ועושה שבת''', כן, בעצם הוא עושה איזה סדרה, רצף כזה. כלומר, בהתחלה מונה שישה ויום אחד מתייחס אליו כמו שבת, לאחר מכן חמישה ויום חמישי כמו שבת וכולי. וככה בעצם ייווצר לו מצב שוודאי בתוך המחזור הזה יהיה פעם אחת לפחות שהוא צדק, שהוא עשה שבת בשבת. אמר רבי מנא, אם נבדוק את זה אנחנו נגלה שאם הוא נשבע בכל אחד מימי השבוע חוץ מיום שלישי, כן, אז בתוך מחזור אחד באמת יצא שהוא יעשה פעם אחת שבת בזמנה. אבל אם הוא נשבע ביום שלישי, אז אין שום יום אחד שהוא ישבות בשבת. הוא תמיד בכל המחזור הזה יעשה עבודה בשבתות. כן, אפשר לבדוק את זה. אמר רב חייליה לתרין הוא עבד שובתא, כלומר, באמת במחזור אחד אמנם זה לא יהיה, אבל במחזור הבא זה כן יקרה. זאת אומרת אם הוא יעשה את זה, כן, שש שבת, חמש שבת, ארבע שבת, שלוש שבת וכולי, אז במחזור הראשון, אמנם ביום השלישי, כן, כלומר אם הוא נשבע ביום שלישי אז לא יצא לו מצב שהוא ישבות בשבת, אבל במחזור הבא, כן, עוד פעם נעשה את זה, כן. אז במחזור הבא כן יצא שהוא ישבות בשבת. אז אמרה הגמרא, ולמה לא יחוש לכל הימים, כן? כמו שמצאנו שאם אדם קידש אישה בעולם הוא לא יודע מי קידש, אז הדין שם שרבי יעקב בר אחא, איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר '''חושש לכל הנשים''', כי כל אישה אולי קרובתו. אז הוא לא יכול להתחתן עם אף אחת. וריש לקיש אמר '''אינו חושש לכל הנשים''', למה, כי הוא אומר שרוב הנשים לא קרובות. אז לכן רוב הנשים, כיוון שמותרות לו, אז הכל מותר לו. אז באמת למה בעצם לחשוש לכל הימים כמו שאומר רבי יוחנן, ואז כל הזמן להתנהג כמו שבת? אז באמת הגמרא אומרת: '''תמן יש לו תקנה'''. כלומר, אם אדם קידש אישה ולא יודע את מי הוא קידש, יש תקנה, הרי '''יכול הוא לישא גיורת''', כן, גיורת וודאי שהיא מותרת לו, כן, אם כן הוא כהן כמובן, או '''לישא משוחררת'''. אבל '''הכא מה אית לן''' לעשות? כלומר כאן, כשהוא נמצא ואין לו מושג מתי שבת, אז אין שום תקנה, לכן, אה, הקלו עליו. ואומרת הגמרא: '''תמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש'''. באמת בבבל אמרו שהוא חושש לכל הימים כמו שאמרנו, אותו דין כמו שלגבי הנשים. אם הוא קידש אישה הוא חושש לכל הנשים, אז גם שם הוא חושש לכל הימים, ובעצם בכל יום מה שמותר לעשות זה רק כדי אוכל נפש. בעצם הוא כן מקדש יום אחד, כלומר סופר שישה ומקדש יום אחד, אבל גם בשישה אלה הוא לא עושה הכל אלא רק כדי כיון נפש. גם בשבת, בכל יום הוא עושה כדי כיון נפש, אבל פשוט עושה קידוש ביום אחד. {{סוף}}</div> <span id="דף_מא_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מא|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">80</span></div> מעין מלאכה אחת {{ירו"מ-ביאור|תולדות}} ב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}עלם אחת, מהו? חייב אחת על כולן, או {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} על כל אחת ואחת? אמר לי: חייב על כל אחת ואחת, מקל וחומר: ומה אם הנידה שאין בה תוצאות {{ירו"מ-ביאור|אבות}} הרבה וחטאות הרבה — חייב על כל אחת ואחת, שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת? אמרתי לו: לא. אם אמרת בנידה, שיש בה שתי אזהרות, שהוא מוזהר על הנידה והנידה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת? אמר לי: הבא על הקטנות יוכיח, שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו: לא. אם {{ירו"מ-הוסר|אמרתי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרת}} בבא על הקטנות שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן, תאמר בשבת שאין בה אלא אחד, לא עכשיו ולא אחר זמן? אמר לי: הבא על הבהמה יוכיח. אמרתי לו: הבהמה כשבת {{ירו"מ-הוסר|ר זעירא בשם ר חסדא ר אילא בשם ר שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגות מלאכות }}{{ירו"מ-הוסר|שאלו}}{{ירו"מ-הדגשה|שאולי}} {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{ירו"מ-הוסר|בדה}}{{ירו"מ-הדגשה|בה}}{{ירו"מ-הוסר| תנינן מלאכות}} {{ירו"מ-הוסר|הרבה}}{{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב אחת}} על {{ירו"מ-הוסר|השבתות הוא מתחייב רבא בשם רב חסדא אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו בדה תנינן שבתות }}הרבה {{ירו"מ-הוסר|לא על המלאכות מתחייב הא ר זעירא בשם רב חסדא אמר רבי אילא ור שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת }}{{ירו"מ-הוסר|מלאכות}}{{ירו"מ-הדגשה|ביאות}}{{ירו"מ-הוסר| שאלו הודי ליה והוא לא הודי מן}} מה {{ירו"מ-הוסר|דמר ר }}{{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שאל}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ומה}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ענה לו}}.<br>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}{{ירו"מ-הוסר|ר אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חסדא}} {{ירו"מ-הוסר|יוסי}}{{ירו"מ-הדגשה|ורבי}} {{ירו"מ-הדגשה|אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הדגשה|בזדון שבת ובשגגות מלאכות שאלו עשה כמה תולדות של אותו אב, האם יהיה חייב על}}{{ירו"מ-הוסר| ר חנינא}} כל {{ירו"מ-הדגשה|אחת ואחת, או כיוון שהן מאב אחד}}{{ירו"מ-הוסר| הדא הלכתא כרבי ליעזר ברם כרבנן}} אינו חייב אלא אחת.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מא עמוד ב'''{{ש}}</span> ואומרת הגמרא: '''תמן תנינן אמר רבי עקיבא שאלתי את רבי אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בעלם אחת מהו חייב אחת על כולן או על כל אחת ואחת'''. '''אמר לי חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר''', כן? '''ומה אם הנידה שאין בה תוצאות הרבה''', כלומר אין בה הרבה אבות אלא רק אב אחד, כן, '''וחטאות הרבה''', יש לך רק חטאת אחת, אין הרבה חטאות. '''חייב על כל אחת ואחת. שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה''', יש בה גם אבות וגם הרבה חיוב חטאות, '''אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת'''? '''אמרתי לו לא. אם אמרת בנידה שיש בה שתי אזהרות''', כן, '''שהוא מוזהר על הנידה והנידה מוזהרת עליו''', כלומר יש פה אזהרה משני הצדדים. '''תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת''', הרי רק הוא מצווה על השבת, השבת עצמה אין בה שום ציווי כלפי האדם. '''אמר לי הבא על הקטנות יוכיח''', שהרי אין בה אלא אזהרה אחת, כי הרי הקטנה לא מוזהרת עליו, אבל בכל זאת '''חייב על כל אחת ואחת'''. '''אמרתי לו לא, אם אמרת בבא על הקטנות שאף על פי שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן''' שהן יגדלו. '''תאמר בשבת שאין בה אלא אחד, לא עכשיו ולא אחר זמן'''. '''אמר לי הבא על הבהמה יוכיח''', אכן מי שבועל בהמה, הרי הבהמה לא מוזהרת עליו ולא מחויבת, והיא גם לעולם לא תהיה מחויבת, אבל בכל זאת האדם חייב על כל ביאה וביאה. '''אמרתי לו הבהמה כשבת''', כלומר אותו דין, לכאורה אותה שאלה שעל מה ששאלתי לגבי שבת, כן, האם חייב עליה אחת על הרבה ביאות, כן, כמו ששאלתי גם בשבת האם חייב על הרבה מלאכות, האם חייב אחת או על כל אחת ואחת. עכשיו הגמרא דנה מה בדיוק שאל רבי עקיבא את רבי אליעזר ומה רבי אליעזר ענה לו. אמר רבי זעירא בשם רבי חסדא ורבי אילא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש, בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלנו. הוא שאל לו לגבי שבת אחת, כן, שהוא ידע שזה שבת, רק הוא שגג במלאכות, והשאלה אם הוא עשה כמה תולדות של אותו אב, האם הוא חייב על כל אחת ואחת או כיוון שזה מאב אחד '''אינו חייב אלא אחת''', כן? שואלת הגמרא, ובצדק יודעים שרבי אליעזר סבר השאלה - דעה שלו שהוא מחייב בתולדה במקום האב, כלומר גם תולדות חייב. ואומרת הגמ... {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו|מא ב}} {{סוף}} <span id="דף_מב_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף מב.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מב.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מב|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">81</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|בדה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן}} {{ירו"מ-הוסר|הדא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן עשה מלאכות}} {{ירו"מ-הוסר|אמרה}}{{ירו"מ-הדגשה|הרבה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאל על המלאכות}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאל אם}} {{ירו"מ-הוסר|הודי}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הדגשה|מתחייב על השבתות}} {{ירו"מ-הוסר|ליה}}{{ירו"מ-הדגשה|למה}} {{ירו"מ-הדגשה|הזכיר שבתות}}{{ירו"מ-הוסר| הווי ר}} {{ירו"מ-ביאור|עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.}} <br> {{אמורא-ירו"מ|רבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו {{ירו"מ-הדגשה|האם הימים מחלקים או לא. בדה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן}} {{ירו"מ-הדגשה|תנינן בשבתות הרבה אם}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאל על השבתות ולא שאל אם הוא מתחייב על המלאכות למה הזכיר מלאכות}} {{ירו"מ-ביאור|עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.}} <br>{{ירו"מ-הדגשה|הא דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חסדא}} {{ירו"מ-הדגשה|ורבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הדגשה|בזדון שבת ובשגגות מלאכות שאלו}} {{ירו"מ-ביאור|עשה כמה תולדות של אותו אב. האם יהיה חייב על כל אחת ואחת. או כיוון שהן מאב אחד, אינו חייב אלא אחת}} הודי ליה {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} או לא הודי ליה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מתניתא אמרה דלא הודי ליה, דתני: יודע אני שהיא שבת ויודע אני שהיא מלאכה, אבל איני יודע אם {{ירו"מ-הוסר|מלאכה היא זו ש }}חייבין עליה כרת. אם מענין אבות מלאכות עשה — חייב על כל מלאכה ומלאכה. אם מענין מלאכה אחת עשה — חייב על כל העלם והעלם, מפני שהן העלימות הרבה. אבל אם היה העלם אחד — אינו חייב אלא אחת. מן מה דלא {{ירו"מ-הדגשה|מציא}} מתייב {{ירו"מ-ביאור|להעמיד}} לה {{ירו"מ-הדגשה|אלא כרבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|משמע של}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|על תולדות הרבה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת}} הדא אמרה: דלא הודי ליה.<br>הא {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו}} {{ירו"מ-ביאור|האם הימים מחלקים או לא.}} {{ירו"מ-הדגשה|הודי ליה או לא הודי ליה מן מה דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|ורבי אבהו בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי חנינא}} {{ירו"מ-הדגשה|כל הדא הילכתא שנאמרו באמצע המשנה שהיודע עיקר שבת}} {{ירו"מ-ביאור|ושכח}} {{ירו"מ-הדגשה|ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת זה בשיטת}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ברם כרבנן}} {{ירו"מ-ביאור|לרבי עקיבא בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אינו חייב אלא אחת הדא אמרה: דלא הודי ליה}}.<br>{{ירו"מ-הדגשה|איתמר אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}רבי אילא {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הוסר|תריהון אמרין }}בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. הא בשגגת שבת ובזדון מלאכות אף {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|יודי}}{{ירו"מ-הדגשה|מודה}} לרבי {{ירו"מ-הוסר|עקיבה}}{{ירו"מ-הדגשה|עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינו חייב אלא אחת אם היה מודה}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|בשגגת שבת ובזדון מלאכות}} שאינו חייב אלא אחת ויתיביניה {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הרי {{ירו"מ-הוסר|מזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|שגג}} בשבת {{ירו"מ-הוסר|ושוגג}}{{ירו"מ-הדגשה|והזיד}} במלאכות, הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, ואת מודי לי שאינו חייב אלא אחת. מן מה דלא מותיב לה הדא אמרה: היא הדא היא הדא.<br>{{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. {{ירו"מ-הוסר|הדא}}{{ירו"מ-הדגשה|הא}} בזדון שבת ובשגגת מלאכות אף {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}}{{ירו"מ-הוסר|עקיבה}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|יודי}}{{ירו"מ-הדגשה|מודה}} לרבי {{ירו"מ-הדגשה|עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינו חייב אלא אחת}}.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מב עמוד א'''{{ש}}</span> בדף הקודם אמרנו שרבי עקיבא שאל את רבי אליעזר, והגמרא דנה בדיוק מה הוא שאל אותו. ואמר רבי זירא בשם רב חסדא, ורבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש, שבזדון שבת ובשגגת מלאכות הוא שאל אותו. כלומר, אם אדם עשה כמה תולדות של אותו אב בשבת אחת, האם הוא חייב על כל אחת ואחת? או כיוון שזה מאב אחד אינו חייב אלא אחת. אנחנו יודעים את הדעה של רבי אליעזר, שהוא סובר שרבי אליעזר מחייב בתולדה במקומו, אז זאת אומרת שאין הבדל, גם אם עשה כמה תולדות חייב. ורבי עקיבא שאל אותו על זה. לכן השאלה של רבי עקיבא הייתה, עשה מלאכות הרבה, האם חייב אחת או כמה חטאות. שואלת הגמרא, אם רבי עקיבא שאל רק על המלאכות, כלומר עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבת אחת, והוא לא שאל בכלל אם הוא מתחייב על השבתות, אז למה בכלל הוא הזכיר שבתות? הרי בהמשך הוא אמר לו, עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה. הוא לא אומר עשה מלאכות הרבה בשבת אחת. אז אם כל העניין הוא כמו שהסברנו שבעצם רבי עקיבא שאל האם אדם שעשה תולדות של אותו אב חייב על כל אחת ואחת או שהוא חייב רק אחת, אז למה הוא הזכיר שבתות ברבים? אז צריך להגיד עושה מלאכות הרבה בשבת אחת. זה הסברא של רבי זירא והדחייה שלה. רבא אמר בשם רב חסדא, '''בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו'''. כלומר בדיוק הפוך. הוא שאל בשגגת שבת, בזדון מלאכות. כלומר הוא לא ידע שזה שבת, והוא ידע שעשה מלאכות אסורות, אבל הוא לא ידע שזה שבת. הוא עשה מלאכות בהרבה שבתות, והשאלה אם הימים מחלקים או לא. כלומר, אם הימים שבין השבתות מחלקים או לא. זה היה בעלם אחד. לכן בעצם תנינן שבתות הרבה. לכן רבי עקיבא, כשהוא שאל, אמר לו עשה בשבתות הרבה, כי מדובר שבעצם אדם ידע שהמלאכות אסורות, רק הוא לא ידע שזה שבת, והוא עשה מלאכות בכמה שבתות. אז האם הוא חייב על כל שבת ושבת כי הימים שבין השבתות מחלקים, או שלא? כיוון שהכל היה בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. גם את זה הגמרא דוחה, ואומרת, אם רבי עקיבא שאל על שבתות והוא לא שאל האם מתחייב על המלאכות, כלומר אם הוא מתחייב על הרבה מלאכות מעין מלאכה אחת, אז למה הוא הזכיר מלאכות? הרי השאלה שלו הייתה עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה. פה לפי רבא מתייחסים בעצם לעניין של השבתות, לזה שהוא אמר ברבים שבתות, והשאלה אם ימי החול מחלקים או לא, אבל הוא בכלל לא מזכיר את העניין של המלאכות. אז למה הוא הזכיר מלאכות? וצריך להגיד עושה מלאכה בשבתות הרבה ודי. למה הוא אמר מלאכות הרבה בשבתות הרבה? אז גם זה נשאר בשאלה. הגמרא אחרי זה תמשיך ותתעסק עם זה. אומרת הגמרא, אמר רבי זירא בשם רב חסדא ורבי אילא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש בזדון שבת ובשגגת מלאכות. כבר כך אמרנו. אנחנו לוקחים כל אחת מהשיטות. אמרנו שיטה ראשונה של רבי זירא בשם רב חסדא ורבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש, שהוא סובר שהשאלה הייתה בזדון שבת. כלומר הוא ידע שזה שבת, ובשגגת מלאכות, כלומר שהוא עשה כמה תולדות, והשאלה אם הוא חייב רק אחת או שהוא חייב על כל אחת ואחת. שואלת הגמרא, '''הודי ליה רבי עקיבא או לא הודי ליה'''? כלומר, האם רבי עקיבא בסופו של דבר הודה לרבי אליעזר או לא הודה לו? אמר רבי זעירא קומי רבי יסא, '''מתניתא אמרה דלא הודי ליה'''. אפשר לראות בוודאות שרבי עקיבא לא חזר בו, הוא לא הודה לרבי אליעזר. דתני: '''יודע אני שהיא שבת''' - כלומר אם אדם אומר אני יודע שזה שבת, '''ויודע אני שהיא מלאכה''', אני יודע שזאת מלאכה אסורה, '''אבל איני יודע אם חייבין עליה כרת'''. הוא רק לא יודע האם יש על המלאכה הזאת כרת או לא. הוא מזיד בשבת, הוא מזיד במלאכה, אבל רק הוא לא יודע מה העונש. '''אם מענין אבות מלאכות עשה - חייב על כל מלאכה ומלאכה'''. כלומר, אם הוא עשה אבות, אז הוא חייב על כל מלאכה ומלאכה. '''אבל אם מענין מלאכה אחת עשה''', כלומר עשה תולדות שלה, '''חייב על כל העלם והעלם, מפני שהן העלימות הרבה'''. '''אבל אם היה העלם אחד - אינו חייב אלא אחת'''. ושם הגמרא לא מצליחה להעמיד את זה אלא כרבי עקיבא. כלומר, זה שהגמרא לא מצליחה להעמיד את המשנה הזאת אלא כרבי עקיבא, משמע שרבי עקיבא על התולדות הרבה בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. אם כן, רואים מכאן שרבי עקיבא בעצם לא חזר בו, הוא לא הודה לרבי אליעזר. עכשיו הגמרא לוקחת את הדעה השנייה, את הדעה של רבא בשם רב חסדא, שהוא סובר שהשאלה הייתה בשגגת שבת ובזדון מלאכות. כלומר, בעצם הוא ידע שהמלאכות האלה אסורות, רק הוא לא ידע שזה שבת, והשאלה שלו האם ימי החול מחלקים או לא. הוא עשה מלאכה בהרבה שבתות, והשאלה אם מחלקים או לא. גם פה שואלת הגמרא אם רבי עקיבא הודה לרבי אליעזר או לא. ואומרת הגמרא - אם רבי עקיבא מודה שימי החול מחלקים אז יהיה חייב על כל שבת ושבת, או שהוא לא מודה. ואומרת הגמרא, מן מה דאמר רבי ישמעאל ורבי אבהו בשם רבי יוסי ברבי חנינא, כל ההלכות שנאמרו במשנה, כגון היה עיקר שבת אחד ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת, זה בשיטת רבי אליעזר. אבל רבי עקיבא אינו חייב אלא אחת. אז אנחנו רואים שלפי רבי עקיבא אם עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב רק אחת, אז כנראה שהוא לא הודה לרבי אליעזר. עכשיו הגמרא חוזרת ודנה על כל אחד מהדברים שאמרנו. איתמר, אמר רבי זירא בשם רב חסדא, ורבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש, בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. כלומר שאל אותו לגבי זדון שבת - הוא ידע שזה שבת, רק הוא שגג במלאכות. והשאלה שלו האם עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, אם חייב אחת או על כל אחת ואחת. אומרת הגמרא, האם יכולים מפה להסיק שבשגגת שבת ובזדון מלאכות, כלומר מצב הפוך, כמו שבעצם הוא ידע שהמלאכות אסורות, רק הוא לא ידע שזה שבת ועשה מלאכות בשבתות הרבה, אז גם רבי אליעזר מודה לרבי עקיבא שאינו חייב אלא אחת? אומרת הגמרא, אם היה רבי אליעזר מודה בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאינו חייב אלא אחת, אז רבי עקיבא היה יכול לענות לו - יכול היה להגיד לו, אתה הרי לומד מקל וחומר מנידה, ומה נידה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה וכולי. הנה שבת עצמה, שגג בשבת והזיד במלאכות, '''הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, ואת מודי לי שאינו חייב אלא אחת'''. אז בעצם זה היה יכול לחזק את הקל וחומר של רבי אליעזר, ומזה שרבי עקיבא לא אמר לו את זה, '''מן מה דלא מותיב לה הדא אמרה: היא הדא היא הדא'''. אז חייבים להגיד שרבי אליעזר גם לגבי שגגת שבת בזדון מלאכות, גם בזה הוא סובר שחייב על כל שבת ושבת. לוקחים את הדברים של רבי אבא, את הדעה השנייה, וגם כאן בדיוק באותה צורה. איתמר, רבי אבא אמר בשם רב חסדא בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. כלומר הוא שאל אותו האם אדם שידע שהמלאכות אסורות רק הוא לא ידע שזה שבת ועשה מלאכות בשבתות הרבה, האם הוא חייב על כל שבת ושבת - כלומר אם הימים מחלקים או לא. {{סוף}}</div> <span id="דף_מב_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מב|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">82</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|אם היה מודה}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאינו}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| על כל}} אחת {{ירו"מ-הוסר|ואחת }}ויתיביניה {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הרי {{ירו"מ-הוסר|שוגג}}{{ירו"מ-הדגשה|בזדון}} {{ירו"מ-הוסר|בשבת}}{{ירו"מ-הדגשה|שבת}} {{ירו"מ-הוסר|מזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|ובשגגת}} {{ירו"מ-הוסר|במלאכות}}{{ירו"מ-הדגשה|מלאכות}} הרי {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה ואת מודי לי {{ירו"מ-הוסר|שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|שאינו}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| על כל}} אחת. {{ירו"מ-הוסר|ואחת }}מן מה דלא מותיב {{ירו"מ-הוסר|ליה}}{{ירו"מ-הדגשה|לה}} הדא אמרה: היא הדא היא הדא.<br>{{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו ולא משום שגגת שבת את תופסו {{ירו"מ-הדגשה|שהרי הזיד במלאכות ואין כאן אלא שגגה אחת ולמה ל}}רבי {{ירו"מ-הדגשה|אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב על כל שבת ושבת אמר}} {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: שתים שאלו מזיד בשבת ושוגג במלאכות {{ירו"מ-הדגשה|מהו}} שיהא חייב על כל אחת ואחת. שוגג בשבת ומזיד במלאכות, מהו לעשות את התולדות כעיקר.<br>אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר דסיי}}: ותניי דבית {{תנא-ירו"מ|רבי}} כן {{ירו"מ-הדגשה|שני שאלות שאל}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|והכי שאלו}} העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת, מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת? מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת — הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות. שבתות הרבה מעין מלאכה אחת — הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות {{ירו"מ-הדגשה|ובשניהם ענה}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|שחייב על כל אחת ואחת}}.<br>הא {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}: ורבי אילא {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו {{ירו"מ-הדגשה|ורבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ענה שחייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת והרי הזיד בשבת}} ויש אדם מתחייב {{ירו"מ-הדגשה|חטאת}} על הזדון {{ירו"מ-הדגשה|ולמה מתחייב על השבתות}} את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} נותן שגגת מלאכות על זדון שבת {{ירו"מ-הדגשה|ואינו מתחיב על השבתות אלא רק על המלאכות אלא שהשבתות מחלקות}}.<br>ודכוותה שוגג בשבת ומזיד במלאכה {{ירו"מ-הדגשה|דאמרינן של}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב על כל מלאכה ומלאכה, ועל כל שבת ושבת אינו חייב על זדון המלאכה אלא}} את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} נותן שגגת שבת על זדון מלאכות {{ירו"מ-הוסר|לחייב}}{{ירו"מ-הדגשה|דכמו ששבתות מחלקות גם מלאכות מחלקות וחייב}} על כל אחת ואחת.<br>ולית ליה לרבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מאחת לחייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|שהרי הוא למד דין זה בקל וחומר מנידה}}. אשכח תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: גדול שנשבה לבין העובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו"מ-ביאור|ונשכח ממנו עיקר שבת}} חייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|ואת זה למד מאחת, שאי אפשר היה ללמוד דין זה מנידה, שהרי שם הוא יודע עיקר נידה}}.<br>{{ירו"מ-הדגשה|תנן: היודע עיקר שבת ושכח שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה — חייב על כל שבת ושבת. והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה — חייב על כל מלאכה ומלאכה}}.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מב עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא שוב פעם, האם אפשר להסיק מכאן שבזדון שבת ובשגגת מלאכות, אז גם רבי אליעזר מודה לרבי עקיבא שהוא לא חייב אלא אחת? ואומרת הגמרא שגם פה אי אפשר להגיד את זה, כי אם היה מודה רבי אליעזר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שהוא לא חייב אלא אחת, אז רבי עקיבא שוב פעם היה יכול לענות לו - אתה הרי רוצה ללמוד מנידה, אתה אומר לי קל וחומר מנידה, '''ומה נידה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל ביאה וביאה''', שבת '''יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, ואת מודי לי חייב אחת'''. עכשיו מזה שאנחנו רואים שרבי עקיבא לא שאל אותו את זה, '''מן מה דלא מותיב הדא אמרה: היא הדא היא הדא'''. רואים מכאן שרבי אליעזר, בין אם שבתות מחלקות ובין אם עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, גם זה מחלק וחייב על כל מלאכה ומלאכה, גם על התולדות. איתמר. חוזרת הגמרא עוד פעם על אותו דבר, מכיוונים אחרים. רבי אבא בשם רב חסדא אמר שהוא שאל בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. כלומר רבי עקיבא שאל בשגגת שבת - הוא לא ידע ששבת, אבל הוא ידע שהמלאכות אסורות. שואלת הגמרא, '''ולא משום שגגת שבת את תופסו'''? הרי במלאכות הוא הזיד, אז בעצם יש פה רק סגירה אחת, של השבת. אז למה לרבי אליעזר חייב על כל שבת ושבת? אמר רבי חזקיה בשם רבי אבא: '''שתים שאלו'''. בעצם יש פה שתי שאלות. '''מזיד בשבת ושוגג במלאכות'''- מה הדין שיהא חייב על כל אחת ואחת. '''שוגג בשבת ומזיד במלאכות''' - '''מהו לעשות את התולדות כעיקר'''. אז יש פה שתי שאלות. אמר רבי יעקב בר דסיי, ותניי דבית רבי כן, שתי שאלות של רבי עקיבא לרבי אליעזר. '''העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת, מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת'''? עכשיו, '''מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות'''. וזה '''שבתות הרבה מעין מלאכה אחת - הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות'''. כלומר מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, זה שהוא שאל אותו אם הוא היה מזיד בשבת, ידע שזה שבת, רק הוא שגג במלאכות, ועשה הרבה מלאכות מעין מלאכה אחת - האם יהיה חייב על כל אחת ואחת או לא. והשאלה השנייה שהוא שאל - שבתות הרבה מעין מלאכה אחת, זה שוגג בשבת ומזיד במלאכות. למשל, אם הוא עושה מלאכה אחת בשבתות הרבה, האם ימי החול מחלקים או לא. זה בעצם השאלה מה הדין אם הוא שוגג בשבת, לא יודע ששבת, אבל הוא מזיד במלאכה. ובשניהם רבי אליעזר ענה לו שיהיה חייב על כל אחת ואחת. אומרת הגמרא, רבי זעירא בשם רב חסדא, ורבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש, תריהון אמרין, שניהם אמרו, '''בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו'''. ורבי אליעזר ענה שיהיה חייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת. שואלת הגמרא, איך זה יכול להיות? הרי הוא הזיד בשבת! איך אתה יכול להגיד שהוא יהיה חייב על כל שבת ושבת? הרי לגבי השבתות הוא היה מזיד, וכי אדם מתחייב בחטאת על זדון? אז למה שיתחייב על שבתות? אומרת הגמרא, לא - הכוונה שהוא לא מתחייב על הזדון של השבת, אלא '''את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת'''. בעצם הוא מתחייב על המלאכות, לא מתחייב על השבתות, אלא הכוונה שהשבתות מחלקות, ואז כל שבת נחשבת לעצמה, וכיוון ששגג במלאכות, הוא יהיה חייב על כל מלאכה ומלאכה. ודכוותה, אותו דבר בצורה הפוכה - לגבי הדעה השנייה, שוגג בשבת ומזיד במלאכה, שאמרנו שרבי אליעזר חייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת. אז לכאורה, מדובר שיש שם זדון מלאכה, וכי חייב על זדון חטאת? אלא '''את נותן שגגת שבת על זדון מלאכות על כל אחת ואחת'''. כלומר, כמו ששבתות מחלקות, גם מלאכות מחלקות. בעצם החטאת היא על השבת, אבל כמו ששבתות מחלקות, גם מלאכות מחלקות ויהיה חייב על כל אחת ואחת. שואלת הגמרא, '''ולית ליה לרבי אליעזר מאחת לחייב על כל אחת ואחת'''. אנחנו ראינו שחז"ל דרשו מהמילה "מאחת" שחייב על כל אחת ואחת, כלומר שחייב על התולדות, ואילו רבי אליעזר למד את זה מקל וחומר מנידה. אז את הדרשה מ"מאחת" הוא בכלל לא דורש? אומרת הגמרא, '''אשכח תני בשם רבי אליעזר: גדול שנשבה לבין העובדי כוכבים חייב על כל אחת ואחת'''. כלומר אם אדם גדול שידע עיקר שבת ושכח, חייב על כל אחת ואחת, ואת זה הוא למד מהמילה "מאחת". כלומר, יש לו לימוד מהמילה "מאחת", רק הוא לא למד ממנה מה שאנחנו למדנו, כי אנחנו למדנו שגדול שנשבה בין העובדי כוכבים ושכח עיקר שבת יהיה חייב על כל אחת ואחת, ואת זה אי אפשר ללמוד בקל וחומר מנידה, כי בנידה הוא יודע עיקר נידה, ושם הדיבור הוא כשהוא שכח עיקר נידה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מב ב}} {{סוף}} <span id="דף_מג_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף מג.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מג.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מג|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">83</span></div> מה בין מזיד בשבת ושוגג במלאכות {{ירו"מ-הוסר|מה}}{{ירו"מ-הדגשה|שחייב על כל מלאכה ומלאכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בין שוגג בשבת וזדון במלאכות {{ירו"מ-הדגשה|שחייב רק אחת}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הוסר|ולמה}}{{ירו"מ-הדגשה|למה}} מזיד בשבת ושוגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|שכשיודע}} {{ירו"מ-הוסר|שאם}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} {{ירו"מ-הדגשה|שבת ושוגג בכל המלאכות אם}} אומר את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לו מלאכה {{ירו"מ-הדגשה|אסורה}} היא זו הוא פורש ממנה ועושה מלאכות {{ירו"מ-הדגשה|אסורות}} אחרות {{ירו"מ-הדגשה|בשוגג}} ולמה שוגג בשבת ומזיד במלאכות אינו חייב אלא אחת? שאם אומר אתה לו: שבת היא זו — מיד הוא פורש {{ירו"מ-הדגשה|מכל מלאכה}}. שגג בזה ובזה. {{אמורא-ירו"מ|רב המנונא}} אומר {{שוליים|ז_ז}}אינו חייב אלא אחת. אמר ליה {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} ולאו כל שכן הוא אלו {{ירו"מ-הוסר|מזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|הזיד}} בשבת ושגג במלאכות — {{ירו"מ-הוסר|אינו }}חייב על כל אחת ואחת, מפני שנתוסף לו שגגת {{ירו"מ-הוסר|מלאכות }}שבת אובד שגגת מלאכות. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בעא קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: קצר חצי גרוגרת בשבת זו בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שבת {{ירו"מ-הוסר|זו}}{{ירו"מ-הדגשה|אחרת}} בשגגת שבת ובזדון מלאכות שגגות שבו מהו שיצטרפו {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} איפשר לומר {{ירו"מ-הדגשה|שיצטרפו הרי}} שבתות מחלקות {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אם קצר כשיעור בשבת זו וכשיעור בשבת זו — חייב שניים. ואיך יכול להיות}} ש{{ירו"מ-הדגשה|הש}}בתות מצטרפות? {{ירו"מ-הדגשה|אין}} {{ירו"מ-ביאור|זו קושיה}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הרי תמחויין חולקין {{ירו"מ-הדגשה|שאם אכל כזית חלב צלי וכזית חלב מבושל חייב שנים}} ותמחויין מצטרפין {{ירו"מ-הדגשה|שאם אכל חצי זית צלי וחצי מבושל חייב}}. אמר ליה: איני יודע טעם תמחוי{{ירו"מ-הדגשה|ים}} {{ירו"מ-ביאור|למה תמחוי מצד אחד מחלק ומצד שני מצרף.}} {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} מתניתא היא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: כתב אות אחת {{ירו"מ-הוסר|בחול}}{{ירו"מ-הדגשה|בשבת זו}} ואות אחת בשבת {{ירו"מ-הדגשה|זו}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת {{ירו"מ-הדגשה|שאות סמוך לכתב היא}} ורבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר {{ירו"מ-הדגשה|שידיעה לחצי שיעור מחלקת ולמה תמחויים מצטרפים}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי עזריה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שפטר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|בכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת}} תיפתר {{ירו"מ-הדגשה|שעשה שניהם}} בזדון {{ירו"מ-הדגשה|שבת ושגגת מלאכות. כי קמבעיא לן, שחצי מלאכה עשה בזדון שבת ושגגת מלאכה, וחצי מלאכה עשה בזדון מלאכה ושגגת שבת}}. אמר לו: ולא כל שכן הוא מה אם הזדון שאינו חולק {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אם עשה מלאכה בכמה שבתות בזדון שבת ושגגת מלאכות השבת אינה חולקת וחייב רק אחת אף על פי כן אם עשה חצי מלאכה בשבת זו וחצי בזו}} אינו מצטרף. {{ירו"מ-הוסר|שגגה}}{{ירו"מ-הדגשה|שגגת}} {{ירו"מ-הדגשה|שבת}} שהיא חולקת {{ירו"מ-הדגשה|שאם עשה מלאכה בכמה שבתות בשגגת שבת השבתות חולקות וחייב על כל שבת ושבת}} לא כל שכן שלא תצטרף.<br> {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}}{{ירו"מ-הוסר|אר}} לא אמר כן {{ירו"מ-ביאור|שהספק היה בשני שבתות,}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|הכי קמבעי ליה לרבי ירמיה}}: קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ובשגגת מלאכות, וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות, שגגות שבו ושגגות שבו, מהו {{שוליים|ז_ח}}שיצטרפו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אף על גב דלא {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי ה}}דא מילתא {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאל}} דכוותיה: אכל חצי זית בידיעת הקודש ובהעלם טומאה, וחצי זית בעלם הקודש ובידיעת הטומאה, העלם שבו והעלם שבו, מהו שיצטרפו. {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר שבתות מחלקות}} ניחא שבת {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|באו}} לה ימי החול בנתים.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מג עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים בירושלמי מסכת שבת דף מ"ג. אה, מתחילים שורה אחת קודם, דף הקודם. אומרת הגמרא: "למדנו במשנה, היודע עיקר שבת ושכח שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. ויודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל מלאכה ומלאכה". שואלת הגמרא '''מה בין מזיד בשבת ושוגג במלאכות'''? כן, כלומר הוא ידע שזה שבת, רק הוא לא ידע שהמלאכות אסורות. שאלת אומר שחייב על כל מלאכה ומלאכה ולמה '''בשוגג בשבת וזדון במלאכות'''? כלומר הוא, הוא יודע שהמלאכות האלה אסורות, רק הוא לא יודע שזה שבת. פה אתה אומר שאם הוא עשה מלאכות בשבתות הרבה חייב רק אחת. אמר רבי יוסה, למה '''מזיד בשבת ושוגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת'''? כיוון שכשהוא יודע שהוא שבת ושוגג בכל המלאכות, אבל הוא לא יודע שכל המלאכות האלה אסורות, רק הוא, כן, כלומר הוא יודע שזה שבת, הוא לא יודע שכל המלאכות האלה אסורות. אז '''אומר את לו מלאכה היא זו הוא פורש ממנה ועושה מלאכות אחרות'''. כן? יש שם שאר מלאכות שהם אסורות. כן? אז לכן חייב על כל אחד ואחד. כלומר, כל פעם שתגיד לו נניח הוא חורש, תגיד לו אסור לחרוש, אז הוא ילך לקצור. תגיד לו אסור לקצור, אז הוא, הוא כן, יעשה שאר המלאכות. כל פעם בעצם כל מלאכה ומלאכה, כן, אה, זה בשוגג אחר ולכן, לכן הוא חייב על כל אחד ואחת. לעומת זאת, אה, לעומת זאת, אה, אם הוא שגג, כלומר אם הוא שגג בשבת ובזדון מלאכות, עשה בזדון מלאכות, אז '''אם אומר אתה לו: שבת היא זו — מיד הוא פורש'''. כן? הוא, הוא, הוא ידע, הוא לא ידע שזה שבת, אבל הוא יודע שהמלאכות אסורות, כל המלאכות אסורות. ושתאמר לו זה שבת, אז הוא פוש מהכל, לכן בעצם חייב רק על אחת. עכשיו שואלת הגמרא: "'''שגג בזה ובזה'''" מה הדין? אז רב המנונא אמר '''אינו חייב אלא אחת'''. כן? כלומר, אם הוא שגג, שגג גם בשבת וגם במלאכות, הוא לא ידע שזה שבת, אבל גם לא ידע שהמלאכות אסורות, אז הוא לא חייב אלא אחת. אמר ליה רבי זעירא '''ולאו כל שכן הוא אלו בשבת ושגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת''', כן? מפני '''שנתוסף לו שגגת שבת אובד שגגת מלאכות'''? כן, כלומר, הרי אם נמשיך באותו הגיון שאמרנו קודם, כן, שאם אתה אומר לו אסור לחרוש אז אוקיי, הוא לא יחרוש, אבל הוא יעבור ל-לקצור וכולי. אז גם כאן, הרי יש לו גם שגיגת שבת וגם שגיגת מלאכות. אז ביה שאתה אומר לו שבת, הוא עדיין עושה מלאכות, כי הוא לא יודע שהם אסורות. תגיד לו שאסור לחרוש, הוא ימשיך לקצור וכולי. אז לכן, לא ייתכן שביה ש, אה, התווסף לו גם שגיגת שבת, איבד שגיגת מלאכות. ורבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''קצר חצי גרוגרת בשבת זו בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת שבת בשגגת שבת ובזדון מלאכות'''. כלומר, בשבת אחת הוא ידע שזה שבת, רק הוא שכח שאסור לקצור, אבל הוא קצר חצי גרוגרת, קצר פחות בגלל שיעור. כן? ובשבת אחרת הוא היה בשגגת שבת ובזדון מלאכות. כלומר, שמה הוא שכח שזה שבת, אבל הוא כבר ידע שאסור לקצור וקצר עוד חצי גרוגרת. אז השאלה '''שגגות שבו מהו שיצטרפו'''? שואלת הגמרא איזה מין שאלה? וכי '''איפשר לומר שבתות מחלקות שבתות מצטרפות'''? מראים שהרי אם הוא קצר כשיעור בשבת זו וכשיעור בשבת זו, יחייב שתיים. קצר גרוגרת בשבת אחת, גרוגרת בשבת שנייה, חייב שתיים, כי השבתות מחלקות. אז איך יכול להיות ששבתות יצטרפו? כי אתה אומר שאם הוא קצר חצי גרוגרת בשבת אחת, אתה רוצה לצרף אותה לחצי גרוגרת בשבת אחרת. בלי לדבר על ההבדלים ב-- כן, ב-- איזו שגגה הייתה לו. אבל איך היא בכלל יכולה להצטרף? הרי שבתות מחלקות. ותאמר זה לא קושיא, כי '''הרי תמחויין חולקין ותמחויין מצטרפין'''. כן? כיוון שאם הוא אכל חצי ז-- אם הוא אכל כזית חלב צלי וכזית חלב מבושל, הוא חייב שניים. אז רואים תמחוי, תמחוי מחלקים. ואף על פי כן תמחוי גם מצרפים. כן? שאם הוא אכל חצי זית צלי וחצי ז-ז-זית מבושל של חלב, אז הוא חייב. רואים שהתמחויים יכולים לחלק וגם להצטרף. אז גם כאן, למרות שהשבתות מחלקות, כן, כשאין שיעור הם יצרפו. אמר ליה '''איני יודע טעם תמחוי'''. באמת ה-ה-המשנה בתמחויים לא ברורה לי. כן, כי אין שום היגיון שמצד אחד תמחויים מחלקים ומצד שני הם מצרפים. כן, שהרי מתניתא היא: '''כתב אות אחת ואות אחת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר'''. רבי אלעזר מחייב חטאת כי הוא סובר זה אות סמוך לכתב חייב, כן, הרי רבי אליעזר סובר שאות סמוך לכתב חייב. אז אם הוא כתב אפילו רק אות אחת סמוך לכתב, הוא יהיה חייב. אז גם פה. לא בגלל שהוא כתב שתי אותיות, אלא בגלל שאות סמוך לכתב חייב. ולרבי יהושע פוטר, כי הוא סובר שחצי-- שידיעה לחצי שיעור מחלקת. אז בעצם השאלה למה תמחויים מצרפים? אמר רבי עזריה קומי רבי מנא: '''רבי יהושע תיפתר בזדון'''. כלומר, אבל זה לא ראיה. כן, אתה רוצה להביא לי ראיה מזה שאם אדם כותב שתי אותיות, אות אחת בשבת זו ועוד אחת בשבת זו, ואתה רואה שהוא פטור, כן, סימן שהשבתות מחלקות, כן, וידיעות מחלקות, אז לכן לא מתחבר. כן. זה כשעושה את שניהם בזדון שבת ושגגת מלאכות. אנחנו שואלים שאלה אחרת. אנחנו שואלים מה קורה אם הוא עשה חצי מלאכה בזדון שבת בשגגת מלאכות וחצי מלאכה בזדון מלאכה בשגגת שבת. אמר לו: '''ולא כל שכן הוא מה אם הזדון שאינו חולק אינו מצטרף'''? כלומר זה לכאורה קל וחומר. ומה אם זדון שאינו חולק? כלומר דבר שהוא לא חולק. כן, דוגמה, עניין של אם עשה מלאכה בכמה שבתות בזדון שבת ובשגגת מלאכות, אז, אה, ז-- זדון שבת הוא לא מחלק, כן? ולכן הוא חייב רק אחת, כי השבת אינה חולקת, כן? כיוון שהיה זה בזדון שבת, הוא ידע שזה שבת, כן, הוא שגג במלאכה, הוא ידע שזה שבת, אז הוא חייב אחת על כל השבתות. אז רואים שזדון שבת הוא לא מחלק. ואף על פי כן, אם עשה חצי מלאכה בשבת זו וחצי בזו לא מצטרף. אז שגיגת שבת, כלומר אם הוא שגג בשבת שזה דבר שחולק, שהרי אם הוא עשה מלאכה בכמה שבתות בשגגת שבת, השבתות חולקות, הוא חייב על כל אחת ואחת. אז '''שהיא חולקת לא כל שכן שלא תצטרף'''. אומרת הגמרא רבי חנניה לא אמר כן. כלומר, הוא סובר שהשאלה לא הייתה לגבי, אה, אם הוא עשה חצי מלאכה בשבת אחת בזדון שבת, שגגת מלאכות וחצי מלאכה ב, אה, שגגת שבת, זדון מלאכות בשבת שנייה, כלומר בשתי שבתות. אלא אומר השאלה הייתה לגבי שבת אחת. אלא: '''קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ובשגגת מלאכות, וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות, שגגות שבו ושגגות שבו, מהו שיצטרפו'''. זה השאלה הייתה. אמר רבי מנא: '''אף על גב דלא רבי יוסה, דא מילתא דכוותיה'''. כלומר למרות שהרב שלי, רבי יוסה, לא שאל את השאלה הזאתי, הוא שאל שאלה דומה. מה השאלה שהוא שאל? הוא שאל: '''אכל חצי זית בידיעת הקודש ובהעלם טומאה, וחצי זית בעלם הקודש ובידיעת הטומאה, העלם שבו והעלם שבו, מהו שיצטרפו'''? כלומר, אם הוא חייב על, אה, טומאה, על אכילת קודש בטומאה או לא. אומרת הגמרא, למדנו קודם שרבי אלעזר אומר שבתות מחלקות. הוא אמר שהוא חייב על כל שבת שבת. כן. אז אומרת הגמרא '''ניחא שבת''' - אני מבין. כן, כי הרי בין שבתות '''באו לה ימי החול בנתים'''. כן, גם שאם אין, אין לו ידיעה. כן, גם בלי ידיעה בינתיים. אבל הרי גם רבי אלעזר סובר, הוא הרי למד מקל וחומר מנידה, שאל אותו רבי עקיבא: '''רבי אליעזר בא על נדה אחת חמש בעילות בעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת'''? כלומר ומה נידה שאין בה תוצאות הרבה, כן, ואין בה חטאת הרבה, חייב על כל אחד ואחת. כן. מה שהוא סובר שאפילו בעלם אחד, אם בעל נידה בהיות הרבה חייב על כל אחד ואחת. אז בנידה מה חילק? מילא בשבתות אני מבין, יש ימי חול באמצע, אבל בנידה מה חילק, כן, אם אין נעלם בין ביא לביא, למה שיחייב על כל אחד ואחת? כן, מה היתדך שמחלק ביניהם? אמר ריש לקיש '''תיפתר קטנה שבאו לה ימי הפסק טהרה בנתיים'''. כלומר, אה, נידה קטנה צריכה יום כנגד יום. אז בעצם הוא בא אליה כשהיא זבה, אה, היה שמירת יום כנגד יום ועוד פעם ראתה למחרת, בא עליה עוד פעם, שמירת יום כנגד יום וכולי. אפשר גם להגיד את זה גם כן בנידה, כן, אבל פה צריך שבעה ימים וכולי. אה, אומרת הגמרא רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר כך שאל רבי עקיבא את רבי אליעזר. לא כמו שהבנו שהשאלה הייתה, כן, שרבי, אה, רבי עקיבא רצה-- שאל לגבי שבת ורבי אליעזר הוכיח לו מנידה, אלא השאלה הייתה על נידה, ורבי אליעזר הוכיח לו משבת. כן, כך שאל רבי עקיבא את רבי אליעזר. בא לנידה, '''על נדה אחת חמש בעילות בעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת'''? אמר ליה: '''חייב על כל אחת ואחת'''. ולמרות זה קל וחומר משבת. ומה אם שבת שיש בה רק אזהרה אחת, חייב על כל אחד ואחת? הרי בשבת רק האדם מוזהר, כן. נידה שיש בה שתי אזהרות, שהרי גם הוא מוזהר וגם היא מוזהרת, אז לא כל שכן. אומרת הגמרא '''וקשיא, אילו קצר וקצר בעלם אחד כלום הוא חייב על כל אחת'''? כן. אז למה כאן את חייב? אתה רוצה ללמוד נידה משבת, אבל בשבת הדין הוא שאם הוא קצר וקצר בעלם אחד הוא חייב רק אחת. אז גם כאן למה שהוא יחייב על כל ביא וביא? כן, הרי לכאורה דאורייתא לא בעבירה נידה, כליתא, אם אתה לומד משבת אז זה לא יכול יותר חמור משבת. אומרת הגמרא, רבי אחא בשם רבי חנינא, רבי מנא מקשי לה. כן, רבן אקשה. '''ולא כן אמר שמואל'''? אבהו בשם רבי יסא בן חנינא: '''כל הדא הילכתא כרבי אליעזר, ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת'''. כן. כלומר, כל מה שנאמר לגבי שבת, מה שאמרנו שם מלאכות, בין מלאכה אחת וכולי, שחייב על כל אחד ואחת, זה כרבי אליעזר. אבל לדעת רבי עקיבא חייב רק אחת. אז האם גם בנידה הדין ככה? כשלרבי עקיבא לא יהיה חייב אלא אחת על ביאות הרבה? או שאני אומר לא, בנידה רבי עקיבא מודה לרבי אליעזר. אמר רבי יוסה: '''קיימתיה דמר'''. כלומר הצלחתי לתרץ את זה, מה אמר רבי אחא בשם רבי חנינא. אמרו דקיסרין בשם רבי ניסא: '''לית כן''' - אמר שההלכה לא כך אצל רבנן, כי דתנן '''הבעל חמש נשים בעלם אחד חייב חמש חטאות'''. למה? כיוון שגופים מחלקים. כן. אם רואים בעל חמש נשים, כן, אה, נידות, אז כיוון שגופים מחלקים אז הוא חייב על כל אחד ואחת. אבל אם בעל נידה אחת ביאות הרבה בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. אז באמת רואים שרבי עקיבא, אה, חולק על רבי אליעזר. אומרת הגמרא דקיסרין בשם רבי ניסא: '''כל הדא הלכתא דרבי אליעזר הוא, וכל מינה הלכה כולה כרבי אליעזר'''. כן, כלומר כל ההלכות שאמרנו במשנה שלנו זה דעת רבי אליעזר. וכל ההלכות שיוצאות מזה, כגון הבעל נידה ביאות הרבה חייב על כל ביא וביא כמו שהשוונו את זה משבת, אז גם זה הכל כמו רבי אליעזר. אבל לרבי עקיבא בכל מקרה אינו חייב אלא אחת. '''משנה''': אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, הדש, והזורה, והבורר, הטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הגוזז את הצמר, והמלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני חוטין. {{סוף}}</div> <span id="דף_מג_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מג|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל הבא על הנידה ביאות הרבה בהעלם אחד למה מחייב}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|על כל}} {{ירו"מ-הוסר|נידה}}{{ירו"מ-הדגשה|ביאה}} מאי אית לך {{ירו"מ-הדגשה|שמחלק בניהם}} {{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}} אמר תיפתר {{ירו"מ-הוסר|בנדה}}{{ירו"מ-הדגשה|בזבה}} קטנה {{שוליים|ז_ט}}שבאו לה ימי הפסק טהרה {{ירו"מ-ביאור|יום כנגד יום}} בנתיים. {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בי רבי שמעון}} אומר כך {{ירו"מ-הוסר|שאלו}}{{ירו"מ-הדגשה|שאל}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בא על נדה אחת חמש בעילות ב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}עלם אחד מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת? אמר ליה: חייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|אם בשבת שיש רק אזהרה אחת חייב על כל אחת ואחת נידה שיש בה שתי אזהרות שגם הוא מוזהר וגם היא מוזהרת כל שכן}} וקשיא אילו קצר וקצר ב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}עלם אחד כלום הוא חייב על כל{{ירו"מ-הוסר| ם אלא}} אחת {{ירו"מ-הדגשה|ואחת ולמה כאן התחייב על כל ביאה וביאה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הוסר|בן}}{{ירו"מ-הדגשה|כן}} {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מקשי לה ולא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|ורבי}} אבהו {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא בן חנינא}}: כל הדא הילכתא {{ירו"מ-הדגשה|שנאמרו באמצע המשנה שלנו}} כרבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} ברם כרבנן {{ירו"מ-הדגשה|לרבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אינו חייב אלא אחת אף {{ירו"מ-הוסר|הכא}}{{ירו"מ-הדגשה|בנידה לרבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} לא יהא חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|על ביאות הרבה או שבנידה}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה לרבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: קיימתיה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|מהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} לית כן {{ירו"מ-הוסר|כרבנן}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבנן}} {{ירו"מ-ביאור|לרבי עקיבא בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן: הבא על חמש נשים בהעלם אחד — חייב חמש חטאות, דגופים מחלקים. אבל הבא על נידה אחת ביאות הרבה בהעלם אחד — אינו חייב אלא אחת. רבנן}} דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ניסא}}: כל הדא הלכתא דרבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} הוא וכל {{ירו"מ-הוסר|דיפוק}}{{ירו"מ-הדגשה|דיפיק}} מינה הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כגון הבא על הנידה ביאות הרבה חייב על כל ביאה וביאה}} כולה כרבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל לרבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|אינו חייב אלא אחת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ב|ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_י}}אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, הדש, והזורה, והבורר, הטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הגוזז את הצמר, והמלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני חוטין<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מג ב}} {{סוף}} <span id="דף_מד_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף מד.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מד.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מד|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והממחקו, והמחתכו, הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות, הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, המכה בפטיש, והמוציא מרשות לרשות — הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניין {{ירו"מ-הדגשה|לל"ט}} {{ירו"מ-הוסר|לאבות}}{{ירו"מ-הדגשה|אבות}} מלאכות מן התורה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יונתן}}: כנגד ארבעים חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה. בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} כל הן דכתיב מלאכות {{ירו"מ-הדגשה|בלשון רבים אתה מונה}} שתים. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שיין}}: אשגרת {{ירו"מ-ביאור|השגיחה}} עיינה דרבי אחא בכל אורייתא ולא אשכח כתיב דא מילתא {{ירו"מ-ביאור|שהמילה מלאכות אינה מופיעה בתורה}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא כי}} בעיא {{ירו"מ-הדגשה|ה}}דא מלתא {{ירו"מ-הדגשה|בעיא}} ([[בראשית לט יא|בראשית וישב לט יא]]) ויבוא הביתה לעשות מלאכתו מנהון {{ירו"מ-הדגשה|או כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס}} ([[בראשית ב ב|בראשית בראשית ב ב]]) ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה מנהון {{ירו"מ-הדגשה|או שלא מנה אלא מלאכת אדם}}. תני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} ([[דברים טז ח|דברים ראה טז ח]])ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה {{ירו"מ-ביאור|אבל מקום שכתוב מלאכת עבודה אינו נמנה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}}: כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בן חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|לפני עשית המשכן}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות לה א|שמות ויקהל לה א]]) {{ירו"מ-הדגשה|ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם}} זה הדבר {{ירו"מ-הדגשה|אשר ציווה ה}}' אין כתיב כאן אלא אלה הדברים דבר דברי דברים מיכן לאבות ולתולדות. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא דצפורין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: אל"ף חד למ"ד תלתין ה"א חמשה דבר חד {{ירו"מ-הוסר|ודברים}}{{ירו"מ-הדגשה|דברים}} {{ירו"מ-הוסר|תרים}}{{ירו"מ-הדגשה|תרין}} {{ירו"מ-הדגשה|הדברים תלת}} מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. רבנן דקיסרין אמרין {{ירו"מ-הדגשה|הכל נלמד}} מן {{ירו"מ-הדגשה|המילה אלה דמן}} אתרה לא חסרה כלום אל"ף חד למ"ד תלתין ח' תמניא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש עבדין הוויי {{ירו"מ-ביאור|התעמקו}} בהדא פירקא תלת שנין ופלוג, אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא, מן דאשכחון מיסמוך {{ירו"מ-הדגשה|ליה לאב}} סמכון הא דלא אשכחון מסמוך עבדוניה משום מכה בפטיש. בנוי דרבי חייא רובא עבדן הוויי בהדין פירקא שיתא ירחין אפקון מיניה שית מילין על כל חדא וחדא. בנוי דרבי חייא רובא הויי בשיטת אבוהון דתני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{שוליים|ז_יא}}הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש האורה {{ירו"מ-ביאור|ששת אלו}} כולהן משום קוצר.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מד עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה. פרק ז' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''אבות מלאכות ארבעים חסר אחת'''. הזורע והחורש והקוצר והמעמר, הדש, הזורה, הבורר, הטוחן, המרקד, הלש והאופה, הגוזז את הצמר, המלבנו, המנפצו, הצובעו, הטווה, המסך, הוא מוטח את החוט השתי, העושה שתי בתי נירין, והאורג שתי חוטין, '''והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות'''. '''הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והממחקו, והמחתכו'''. '''הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות. הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, המכה בפטיש, והמוציא מרשות לרשות — הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת'''. מתני'. למדנו במשנה '''אבות מלאכות ארבעים חסר אחת'''. מנין למדים מלאכות אלו? מן התורה. אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''כנגד ארבעים חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה'''. כלומר, כתוב שלושים ותשע פעמים "מלאכה" בתורה. "בעון קומי רב אחא כל הן דכתיב מלאכות שתים" — כלומר, אם כתוב "מלאכות", לא כתוב "מלאכה" אלא מלאכות בלשון רבים, אתה מונה את זה שתיים? אמר רבי שיין: "אשגרת עיינה דרבי אחא בכל אורייתא ולא אשכח כתיב דא" — כלומר, בכל התורה לא כתוב בשום מקום "מלאכות" ברבים. כלומר, רבי אחא בדק וגילה שאין. אלא אם כן, מה הבעיה באמת? "מילתא בעיא דא מילתא" — כלומר, מה זו השאלה שהוא שאל? "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" — האם מה שכתוב אצל יוסף "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו", זה אחד מהמלאכות, או שכוונתו לצרכיו נכנס, בכלל לא מתכוון למלאכה, מתכוון להיות עם אשתו של פוטיפר. "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" — כמו שאני אומר לא מנה אלא מלאכת אדם, אבל פה זה מלאכת שמיים, לא מנה. כלומר, יש פה את שני המקומות: "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" וכנגדו "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה". אז אם אני אומר שלא מנה מלאכת שמיים, אני חייב להגיד שאצל יוסף "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" זה מהם. ואם אני אומר ש"ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" זה לא מהם, אני חייב להגיד ש"ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" זה כן מהם. תני רבי שמעון בן יוחאי: '''ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה, הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת''' מלאכות שכתוב בתורה. רבי יוסי ברבי בון בשם רבי שמואל בר נחמני: '''כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה'''. כלומר, שלושים ותשע פעמים כתוב במשכן עבודה ומלאכה. אמר רבי יוסי בן חנינא: "'''זה הדבר' אין כתיב כאן, אלא אלה הדברים''"; לא כתוב "זה הדבר אשר ציווה ה'", אלא "אלה הדברים אשר ציווה ה'". דבר, דברי, דברים — מכאן לאבות ולתולדות. כלומר, מהמשפט הזה אנחנו מוצאים רמז לכל האבות והתולדות. רבי חנינא דצפורין בשם רבי אבהו: "אל"ף חד, למ"ד תלתין, ה"א חמשה" — א' זה אחד, ל' זה שלושים, ה' זה חמישה, זה בהכרח שלושים ושש. "דבר" — אם היה כותב "דבר" זה היה עוד אחד, שלושים ושבע. אבל אם היה כותב "דברי", זה שתיים, שלושים ושמונה. אבל כתב "דברים", זה שלוש — אז בהכרח שלושים ותשע. אז מכאן '''לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה'''. רבנן דקיסרין אמרין: לא, הכל נלמד מהמילה "אלה". "מן אתרה לא חסרה כלום" — אם למדת מהמילה אתה יכול ללמוד הכל, לא צריך כלום. כי א' זה אחד, ל' זה שלושים — זה שלושים ואחד, ו-ח' זה שמונה. כן, הרי כתוב לכאורה ה', לא כתוב ח'. אלא "לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת" — כלומר הרבה פעמים חכמים מחליפים בין ה' ל-ח'. אז גם כאן מחליפים את ה-ה' ל-ח', וזה שלושים ותשע. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש '''עבדין הוויי בהדא פירקא תלת שנין ופלוג''' — התעמקו בפרק הזה שלוש שנים וחצי. '''אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא''' — על כל אב מלאכה הם מצאו שלושים ותשע תולדות. "מן דאשכחון מיסמוך סמכון" — כל דבר שהם ראו שהוא דומה לאב, הם הסמיכו אותו. "הא דלא אשכחון מסמוך עבדוניה משום מכה בפטיש" — מה שלא מצאו לו דבר דומה, הסמיכו אותו למכה בפטיש. בנוי דרבי חייא רובא '''עבדן הוויי בהדין פירקא שיתא ירחין''' — הם למדו את הפרק הזה שישה חודשים. '''אפקון מיניה שית מילין על כל חדא וחדא''' — על כל אב מלאכה הם מצאו שישה תולדות. בנוי דרבי חייא רובא הוויי בשיטת אבוהון, דתני רבי חייא: '''הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש האורה כולהן משום קוצר'''. כלומר ששת אלו הם כולם משום קוצר. אז גם רואים שהוא למד על כל אב מלאכה שישה תולדות — אז גם הבנים שלו כמותו. {{סוף}}</div> <span id="דף_מד_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מד|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי סירוד}} {{אמורא-ירו"מ|יהודא ברבי}} {{ירו"מ-הוסר|עבדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבד}} הוי{{ירו"מ-הדגשה|י}} במכשירין שיתא ירחין בסופה אתא חד תלמיד מן דרבי סימאי ושאיל ליה ולא אגיביה אמר ניכר הוא זה שלא עבר על פיתחה של תורה {{ירו"מ-ביאור|שבמכשירין צריך הרבה יותר זמן:}} {{ירו"מ-הוסר|ארבעים}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אבות מלאכות {{ירו"מ-הדגשה|ארבעים}} חסר אחת ליידא מילה {{ירו"מ-הדגשה|נימנו}} שאם עשאן כולם ב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}עלם אחד {{ירו"מ-הוסר|אינו }}חייב {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|על כל}} אחת {{ירו"מ-הדגשה|ואחת}}. תנא {{אמורא-ירו"מ|רבי זכאי}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ז_יב}}זיבח קיטר וניסך ב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}עלם אחד חייב על כל אחת ואחת אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בבליא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת {{ירו"מ-ביאור|וטעיתה.}} אינו חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|כתיב: ועשה מאחת מהנה — ועשה אחת, ועשה הנה, ועשה מהנה. ועשה אחת — לחייב על כל אחת ואחת בזדון שבת ושגגת מלאכות. ועשה הנה — לחייב על כולהן אחת בזדון מלאכות ושגגת שבת. ועשה מהנה — לחייב על התולדות. מנין שהפסוק מדבר על איסורי שבת? אולי נימר שבעבודת כוכבים ומזלות הכתוב מדבר. דתני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זכאי}} {{ירו"מ-הדגשה|קומי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|זיבח, קיטר וניסך בהעלם אחת — חייב על כל אחת ואחת. כבר נדחו דבריו, דאמר ליה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת}} {{ירו"מ-ביאור|טעיתה}} {{ירו"מ-הדגשה|אינו חייב אלא אחת אף ללא דחית}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה ד}}עד לא יתברינה {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן בר נפחא}} בידיה יש כאן אחת {{ירו"מ-הדגשה|שהיא הנה כפי שסבר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זכאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שחייב על כל אחת ואחת}} ואין כאן הנה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא אחת שחייב אחת על כולם}}. מן דתברה בידיה יש כאן הנה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא אחת כפי שסובר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|וחייב אחת על כולם}} ואין כאן אחת {{ירו"מ-הדגשה|שהיא הנה שיהיה חייב על כל אחת ואחת}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ממל}} בעא קומי דרבי זעירא ויהא חייב על כל אחת ואחת כמה דתימר גבי שבת ([[שמות כ י|שמות יתרו כ י]]) לא תעשה כל מלאכה כלל ([[שמות לה ג|שמות ויקהל לה ג]]) לא תבערו אש בכל מושבותיכם — פרט. הלא הבערה בכלל היתה, ויצאת מן הכלל ללמד, לומר: מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה ומעשה שיש בו — {{ירו"מ-הוסר|לחייב}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב}} עליו בפני עצמו. אף הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות כ ה|שמות יתרו כ ה]]) לא תעבדם — כלל. לא תשתחוה להם — פרט. והלא השתחויה בכלל היתה, ולמה יצאת מן הכלל? ללמד {{ירו"מ-הדגשה|על הכלל}}: מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמו, אף כל מעשה ומעשה שיש בה — {{ירו"מ-הוסר|לחייב}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב}} עליו בפני עצמו אמר לו: בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר {{ירו"מ-הדגשה|ואין דנים אותו בכלל ופרט, אלא בדבר שהיה בכלל ויצא — לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא}} ובעבודת כוכבים ומזלות כלל שהוא בצד הפרט {{ירו"מ-הדגשה|ואתה דן אותו בכלל ופרט}} אמר לו: והכתיב ([[שמות לד יד|שמות כי תשא לד יד]]) לא תשתחוה לאל אחר {{ירו"מ-הדגשה|כלל וכתיב}} ([[שמות כב יט|שמות משפטים כב יט]]) זובח לאלהים יחרם {{ירו"מ-הדגשה|פרט}} הרי כלל במקום אחד ופרט במקום אחר אמר לו: כיון {{ירו"מ-הדגשה|שפעם אחת התורה כתבה את הפרט בצמוד לכלל גילתה התורה}} שאת לומד מצדו {{ירו"מ-הדגשה|בכלל ופרט ו}}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|אם חזרה תורה וכתבה}} כלל במקום {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} {{ירו"מ-הדגשה|אי}} את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} למד {{ירו"מ-הדגשה|ממנו אלא בכלל ופרט}}. חברייא אמרין: לא שנייא, בין ש{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כלל במקום אחד ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרט במקום אחר, בין ש{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כלל ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרט במקום אחד — כלל ופרט הוא. בשבת כלל ואחר כך פרט בעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} פרט ואחר כך כלל {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: לא שנייא, בין {{ירו"מ-הוסר|שכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|כלל}} ואחר כך פרט, בין {{ירו"מ-הוסר|שפרט}}{{ירו"מ-הדגשה|פרט}} ואחר כך כלל, בין {{ירו"מ-הוסר|שכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|כלל}} ופרט וכלל — כלל ופרט {{ירו"מ-הוסר|היא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואפשר ללמוד בדבר שיצא ללמד על הכלל כולו והחילוק הוא}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשבת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כלל בעבודתה {{ירו"מ-ביאור|באיסור מלאכה שנאמר לא תעשה כל מלאכה,}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרט בעבודתה {{ירו"מ-ביאור|שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותכים.}} {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} {{ירו"מ-הוסר|בעכום}}{{ירו"מ-הדגשה|בעבודת}} {{ירו"מ-הדגשה|כוכבים ומזלות}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כלל בעבודתה {{ירו"מ-הדגשה|המיוחדת לה דכתיב לא תעבדם}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרט {{ירו"מ-הוסר|במלאכת}}{{ירו"מ-הדגשה|בעבודת}} הגבוה {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב לא תשתחוה להם והשתחויה זו עבודת גבוה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} הבערה שלא לצורך יצאת השתחויה לצורך יצאת ללמד על עצמה {{ירו"מ-הדגשה|שאף}} שאינה מעשה {{ירו"מ-הדגשה|חייב עליה}} אתיא כההוא דתני {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} ([[שמות כב יט|שמות משפטים כב יט]])זובח לאלהים יחרם יצאת {{שוליים|ז_יג}}זביחה ללמד על הכל {{ירו"מ-הדגשה|יצאת}} השתחויה ללמד על עצמה {{ירו"מ-ביאור|שאף}} שאינה מעשה {{ירו"מ-ביאור|חייב עליה. <br> <br>}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מד עמוד ב'''{{ש}}</span> אמר רבי סירוד: יהודה ברבי '''הוי במכשירין שיתא ירחין''', הוא למד את מסכת מכשירין שישה חודשים. '''בסופה אתא חד תלמיד מן דרבי סימאי ושאיל ליה ולא אגיביה''' — שאל אותו הלכה והוא לא ידע. אמר: '''ניכר הוא זה שלא עבר על פיתחה של תורה''' — לא התקרב לידיעה של זה, כי מסכת מכשירין שישה חודשים זה כלום, צריך הרבה יותר זמן. אמרנו במשנה '''אבות מלאכות ארבעים חסר אחת'''. שואלת הגמרא לאיזה מילה — כלומר למה הם נמנו? שאם עשאן כולם בעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת. תנא רבי זכאי קומי רבי יוחנן: '''זיבח קיטר וניסך בעלם אחד חייב על כל אחת ואחת'''. כלומר רוצה להגיד לו שאם הוא זיבח וקיטר וניסך, יהיה חייב על כל אחת ואחת. אמר לו רבי יוחנן: "בבליא, עברת בידך תלתא נהרין" — חצית שלוש נהרות, את הפרת ואת חידקל ואת הירדן, "ואיתברת" — וטעית — "אינו חייב אלא אחת". רבי זכאי... רבי יוחנן... "עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת" ["ואין כאן הנה"] — רבי זכאי, "ואין כאן הנה". "מן דתברה בידיה יש כאן הנה" — רבי יוחנן, "ואין כאן אחת". כלומר, לפני שרבי יוחנן דחה אותו — יש כאן חטא אחד של עבודה זרה שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה שבתוכה, כמו שרבי זכאי חשב שהוא חייב על כל אחת ואחת, אבל אין כאן מצב שהוא עושה מלאכות הרבה וחייב אחת. אבל לאחר שרבי יוחנן דחה אותו — הפוך: יש כאן מצב שהוא חייב על כולם אחת, כמו שרבי יוחנן סובר, אבל אין כאן מצב שהוא חייב על כל אחת ואחת. רבי אבא בר ממל בעא קומי דרבי זעירא: ויהא חייב על כל אחת ואחת, כמה דתימר גבי שבת: '''לא תעשה כל מלאכה''' — כלל. '''לא תבערו אש בכל מושבותיכם''' — פרט. '''הלא הבערה בכלל היתה, ויצאת מן הכלל ללמד''', לומר: מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה ומעשה שיש בו — עליו בפני עצמו. אף הכא: '''לא תעבדם''' — כלל. '''לא תשתחוה להם''' — פרט. '''והלא השתחויה בכלל היתה, ולמה יצאת מן הכלל? ללמד''': מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמו, אף כל מעשה ומעשה שיש בה — עליו בפני עצמו. כלומר, כמו שבשבת אמרנו שהפרט יצא מהכלל כדי ללמד על הכלל כולו שיחייב על כל אחת ואחת, גם בעבודה זרה בדיוק אותו דבר — יש לנו כלל "ולא תעבד", ויש לנו פרט "לא תשתחוה", ומזה יצא ללמד על הכלל כולו. אבל יש הבדל: אמר לו: '''בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר, ובעבודת כוכבים ומזלות כלל שהוא בצד הפרט'''. אז כשהפרט והכלל אינם באותו מקום, אתה דן אותו כדבר שהיה בכלל ויצא לא ללמד על עצמו אלא ללמד על הכלל כולו. אבל בעבודה זרה הכלל צמוד לפרט, אז כיוון שהם ביחד אתה לא דן אותו כך, אלא כמו כלל ופרט רגיל שלא חייב אלא על הפרט. אמר לו: '''והכתיב לא תשתחוה לאל אחר... זובח לאלהים יחרם, הרי כלל במקום אחד ופרט במקום אחר'''! אז למה פה לא תלמד כמו בשבת שיהיה חייב על כל אחת ואחת? אמר לו: '''כיון שאת לומד מצדו, אפילו כלל במקום את למד''' — כיוון שפעם אחת התורה כתבה את הפרט צמוד לכלל, גילתה התורה שאתה לומד מצידו, כלומר אתה דן זאת כמו כלל ופרט. לכן, אפילו אם אחרי כן חזרה התורה וכתבה כלל במקום אחד ופרט במקום אחר, אתה כבר לא יכול ללמוד אלא בכלל ופרט. חברייא אמרין: '''לא שנייא, בין ש כלל במקום אחד ו פרט במקום אחר, בין ש כלל ו פרט במקום אחד — כלל ופרט הוא'''. אבל '''בשבת כלל ואחר כך פרט, בעבודת כוכבים פרט ואחר כך כלל''' — לכן זה שונה. רבי יוסי אמר: '''לא שנייא, בין ואחר כך פרט, בין ואחר כך כלל, בין ופרט וכלל — כלל ופרט'''. בכל מקרה זה כלל ופרט, ולכן אפשר ללמוד בדבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו. אז מה החילוק בין שבת לעבודה זרה? אלא: '''בשבת כלל בעבודתה ו פרט בעבודתה''' — שניהם מדברים באותו איסור מלאכה. אבל '''בעבודתה כלל בעבודתה ו פרט הגבוה''' — הכלל "לא תעבדם" מדבר בעבודה מיוחדת לעבודה זרה, ואילו הפרט "השתחויה" הוא עבודת גבוה, שאינה בהכרח עבודה זרה דווקא. כמו מרקוליס, שעבודתו לזרוק לו אבנים ולא להשתחוות לו, אבל השתחויה היא עבודת גבוה סתם. אז דבר כזה אתה לא יכול ללמוד בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל. רבי מנא אמר הבדל אחר: '''הבערה שלא לצורך יצאת''' — לא היה צריך להוציא אותה. '''השתחויה לצורך יצאת''' — היו חייבים להזכיר השתחויה, כי אם לא היו כותבים אותה הייתי חושב שהיא פטורה לגמרי, '''ללמד על עצמה שאינה מעשה''' — כלומר, אין בה מעשה שיהיה חייב עליה, ולכן אי אפשר ללמוד ממנה על אחרות. אתיא כההוא דתני חזקיה: '''זובח לאלהים יחרם, יצאת זביחה ללמד על הכל, השתחויה ללמד על עצמה שאינה מעשה'''. כלומר, זביחה יצאה ללמד על כל עבודה זרה, ואילו השתחויה יצאה ללמד על עצמה, שלמרות שאין בה מעשה, בכל זאת חייבים עליה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מד ב}} {{סוף}} <span id="דף_מה_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף מה.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מה.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מה|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> או חילוף {{ירו"מ-הדגשה|נאמר שזביחה יצאה ללמד על עצמה והשתחויה ללמד על הכלל}} דבר שהוא מעשה מלמד ודבר שאינו מעשה אינו מלמד {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|והבערה שלא לצורך יצאת והא אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינים {{שוליים|ז_יד}}שלא יהו דנין בשבת ומה טעמא נאמר כאן ([[שמות לה ג|שמות ויקהל לה ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא תבערו אש}} בכל מושבותיכם ונאמר להלן ([[במדבר לה כט|במדבר מסעי לה כט]]) והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם — מה מושבותיכם שנאמר להלן בבתי דינין הכתוב מדבר, אף מושבותיכם שנאמר כאן בבתי דינין הכתוב מדבר. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר אבדימא}} {{ירו"מ-הוסר|מכיון}}{{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} {{ירו"מ-הוסר|דתימר}}{{ירו"מ-הדגשה|תימר}} לצורך יצאת כמי שיצאת שלא לצורך {{ירו"מ-הדגשה|שהרי יכל לאמר לא תעשו כל מלאכה בכל מושבותכם}} ודבר שיצא שלא לצורך — מלמד. הדא אמרה: דבר אחד שיצא לצורך — אינו חולק, ושלא לצורך — חולק. שני דברים שיצאו מן הכלל מהו שיחלוקו נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: מניין {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}המעלה מבשר חטאת, ומבשר אשם, ומבשר קדשי הקדשים, ומבשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות ומן השאור ומן הדבש עובר בלא תעשה תלמוד לומר ([[ויקרא ב יא|ויקרא ויקרא ב יא]]) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' {{ירו"מ-הוסר|הא }}כל שיש ממנו לאישים הרי היא {{ירו"מ-ביאור|מה שנשאר}} בבל תקטירו. {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שאל לרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} יצאו שתי הלחם {{ירו"מ-הדגשה|וביכורים}} וילמדו {{ירו"מ-הוסר|עלה}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}קדשים {{ירו"מ-הדגשה|שאפילו רק העלם}} לכבש {{ירו"מ-הוסר|אל}}{{ירו"מ-הדגשה|עובר בלאו}} כהדא דתני {{ירו"מ-הדגשה|כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשי לה' קרבן ראשית תקריבו אותם ואל}} המזבח {{ירו"מ-הדגשה|לא יעלו}} אין לי אלא המזבח ומנין לרבות את הכבש תלמוד לומר ([[ויקרא ב יב|ויקרא ויקרא ב יב]]) ואל המזבח לא יעלו יכול {{ירו"מ-הדגשה|בין אם העלם}} לעבודה {{ירו"מ-ביאור|להקרבה}} {{ירו"מ-הדגשה|בין}} {{ירו"מ-הוסר|ושלא}}{{ירו"מ-הדגשה|שלא}} לעבודה {{ירו"מ-ביאור|כגון בתורת עצים}} {{ירו"מ-הדגשה|לא יעלו ואם העלה חייב}} תלמוד לומר לריח ניחוח לא אמרתי אלא לעבודה אמר לו: אותם מיעוט אלו חייבין עליהן {{ירו"מ-הדגשה|אם העלם}} לכבש {{שוליים|ז_טז}}ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן {{ירו"מ-הדגשה|אם העלם}} לכבש מפני שכתוב אותם. הא אינו כתוב אותם — מלמדין. הדא אמרה: שני דברים שיצאו מן הכלל — {{ירו"מ-הוסר|אינן }}חולקין. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה בריה דרבי הילל}}{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} <br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מה עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ראשון במסכת שבת דף מ"ה. בדף הקודם שאלנו למה לא לומר שבעבודה זרה גם כן מה שכתוב "לא תעבדם" זה כלל, ומה שכתוב "לא תשתחווה להם" זה בעצם פרט, בעצם יצא ללמד על הכלל. וכמו שאמרנו לגבי שבת ש"לא תעשה כל מלאכה" זה כלל, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" זה פרט, אבל בעצם הפרט הזה יצא ללמד על הכלל כולו, שגם אם עשה כל אחת מהמלאכות יהיה חייב על כל אחת ואחת. אז גם כן בעבודה זרה למדנו דבר שה"לא תשתחווה להם" בא ללמד על הכלל כולו, שאם עשה את כל אחת ואחת מהמלאכה מעבודה זרה, אז יהיה חייב על כל אחת ואחת. ואמרנו שאי אפשר לומר את זה כיוון שה"לא תשתחווה להם" יצא לצורך עצמה ללמד שהיא חייבת, כי אחרת הייתי אומר כיוון שאין בה מעשה, הייתי חושב שבעצם הוא יהיה פטור עליה, אז לכן היה צריך לכתוב אותה. אבל הגמרא אומרת שזה כמו חזקיה, שחזקיה אמר שכתוב "זובח לאלוהים יוחרם" יצא זביחה ללמד על הכלל. כלומר הזביחה באה ללמד על הכלל, אבל יצא "לא תשתחווה" ללמד על עצמה. מה שכתוב "לא תשתחווה" זה בעצם בא ללמד שישתחווה חייבת, כי אחרת הייתי חושב שהיא תהיה פטורה כי אין בה מעשה. שואלת הגמרא: '''או חילוף''' — אולי נאמר הפוך, נאמר שזביחה יצאה ללמד על עצמה, ודווקא "ישתחווה" היא יצאה כדי ללמד על הכלל כולו, כן? ובעצם כמו שאמרנו, כמו בשבת, ללמד על הכלל כולו, שאם עשה כמה עבירות בעבודה זרה יהיה חייב על כל אחת ואחת. ואתה אומר לא, אי אפשר לומר דבר כזה כי '''דבר שהוא מעשה מלמד ודבר שאינו מעשה אינו מלמד''', כי הרי הוא צריך ללמד על עצמו בכלל, כי אם לא היה כותב אותו הייתי חושב שיהיה פטור. שואלת הגמרא, איך אתה אומר שההוא אעברה שלא לצורך יצאת, כי למדנו חדא מזה, אחת מהסברות הייתה שכמו שאמרנו ש"לא תשתחווה" לא יכול ללמד על השאר כיוון שהוא לצורך יצא, כי אם לא היה כותב אותו הייתי חושב שהוא פטור. אבל ההוא אעברה כתוב שלא לצורך, אז לכן זה בא ללמד על הכלל כולו. שואלת הגמרא, למה, איך אתה אומר שזה לא לצורך יצא? ואמר '''רבי ירמיה''' ההוא אעברה '''לצורך יצאת ללמד על בתי דינים שלא יהו דנין בשבת''', כן? איך אנחנו רואים את זה? '''נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם'''. אז '''מה מושבותיכם שנאמר להלן בבתי דינין הכתוב מדבר, אף מושבותיכם שנאמר כאן בבתי דינין הכתוב מדבר'''. אז רואים מכאן שההוא אעברה היא לא יצאה סתם, היא יצאה ללמד שאסור לדון בשבת. אמר '''רבי שמואל בר אבדימא''' אפילו תמר, '''לצורך יצאת כמי שיצאת שלא לצורך'''. כן, כי הרי יכול היה לכתוב "לא תעשו כל מלאכה בכל מושבותיכם", לא צריך להזכיר את ההוא אעברה, כן? אז לכן כיוון שהזכיר את ההוא אעברה, אז זה נחשב כאילו שלא לצורך, ולכן זה בא ללמד על הכלל כולו. אומרת הגמרא: '''דבר אחד שיצא לצורך אינו חולק, ושלא לצורך חולק'''. אנחנו יכולים להבין: אם יצא דבר אחד כמו ההוא אעברה, אם הוא יצא לצורך כמו "לא תשתחווה להם" אז זה לא חולק. אבל אם יצא שלא לצורך, כמו ההוא אעברה שיצא מ"לא תעשה כל מלאכה" — זה לא לצורך, אז זה כן חולק. השאלה היא מה קורה '''שני דברים שיצאו מן הכלל מהו שיחלוקו'''? אם יש שני דברים שיצאו מן הכלל, הם לא חולקים או שהם כן חולקים? '''נישמעינה מן הדא''': '''מניין המעלה מבשר חטאת, ומבשר אשם, ומבשר קדשי הקדשים, ומבשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות ומן השאור ומן הדבש''' — כלומר כל מי שמעלה מה שלא צריך להעלה אחרי שהקריבו את החלק הקודם, כן, הרי בחטאת מעלים את האימורים והשאר נאכל, מה הקריב? הוא מקריב את השאר, אותו דבר לגבי אשם וכדומה. אז מנין שהוא '''עובר בלא תעשה'''? '''תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה''', אז לומדים מכאן חז"ל '''כל שיש ממנו לאישים הרי היא בבל תקטירו'''. כלומר כל דבר שמקטירים ממנו, אסור להקטיר את השיירים ממנו, כן, ומי שמקטיר עובר בלא תעשה. '''רבי אלעזר שאל לרבי יוחנן''' למה לא '''יצאו שתי הלחם וילמדו''' — וביכורים — על הקודשים, שלא רק אם הוא מקריב אותם, אלא אפילו מעלה אותם '''לכבש''' כבר עובר בלאו, כן? '''כהדא דתני''' — כמו שלמדנו בברייתא: '''המזבח אין לי אלא המזבח ומנין לרבות את הכבש תלמוד לומר ואל המזבח לא יעלו'''. אז יכול — ואל המזבח לא יעלו זה בא לרבות את הכבש, אז נוכל לומר נלמד גם לגבי השאר. עכשיו הגמרא ממשיכה בברייתא ואומרת: יכול שיהיה חייב בין אם העלהם לעבודה בין אם העלהם שלא לעבודה, כלומר הקטירו אותם בתור עצים, אז אם העלה אותם יהיה חייב בכל מקרה. '''תלמוד לומר לריח ניחוח''' — כלומר לא אמרתי לך שאסור אלא אם הוא מקטיר אותם לצורך עבודה, אבל שלא לצורך עבודה מותר. אז בכל אופן, למה אנחנו לא נלמד כמו שאמרנו בשתי הלחם וביכורים, שאם הוא העלה אותם למזבח אפילו על הכבש כבר יהיה חייב, אז נגיד שגם בשאר אם העלה לכבש גם יהיה חייב. '''אמר לו: אותם מיעוט אלו חייבין עליהן לכבש ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן לכבש''' מפני שכתוב "אותם". אומרת הגמרא: כל מה שלמדנו בגלל שכתוב "אותם", אם לא היה כתוב "אותם" הייתי יכול ללמוד. איך? הרי מדובר פה שני כתובים, כי יש פה גם כן שני הלחם וגם ביכורים. '''הדא אמרה: שני דברים שיצאו מן הכלל — חולקין''', כי אם אתה רואה שאם לא היה כותב אותם הייתי לומד — אז רואים מכאן שאפשר ללמוד ששני כתובים באים כאחד מלמדים, אז הם כן חולקים. אומרת הגמרא: '''רבי חנניה בריה דרבי הילל''' אמר '''לחלוק אינן חולקין, הא ללמד מלמדין'''. כלומר זה שני דברים נפרדים — אני כן יכול ללמוד מהם, הרי פה אנחנו רוצים ללמוד מהם כן שיהיה מותר לעלות על המזבח, אז זה כן יכולתי ללמוד אם לא היה כתוב "אותם". אבל אתה רוצה ללמוד משהו אחר, אתה רוצה ללמוד לחלק, להגיד שיהיה חייב כל אחד ואחד — לחלק לא לומדים. כלומר אם יש שני כתובים אז אמנם הם מלמדים אבל לא חולקים. {{סוף}}</div> <span id="דף_מה_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מה|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> לא אמר כן אלא {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שאל לרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ויצאו שתי הלחם וילמדו על כל הקדשים לכבש אמר לו: אותם מיעוט אלו חייבין עליהן לכבש ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן {{ירו"מ-הדגשה|על עליתן}} לכבש. הדא אמר{{ירו"מ-הדגשה|ה}}: דבר אחד שיצא מן הכלל לצורך — אינו חולק, ושלא לצורך — חולק, ושני דברים שיצאו מן הכלל — אינן חולקין {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא שאל אלא למה לא נלמד לחייב שאר קדשים אם העלם על הכבש? משמע שברור לו שלחלק אינם מחלקים, שאם לא כן היה שואל למה לא נלמד לחלק}}, וכרבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} חולקין דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ב' דברים שיצאו מן הכלל חולקין {{ירו"מ-הוסר|דתני}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא אמרינן דהוו שתי כתובים הבאים כאחד ואינם מלמדים או אינם חולקים ותני}} {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|כן דתני כתיב}} ([[ויקרא יט כו|ויקרא קדושים יט כו]]) לא תנחשו ולא תעוננו והלא הניחוש והעינון בכלל {{ירו"מ-הדגשה|איסור כישוף}} היו ויצאו מן הכלל {{ירו"מ-הוסר|לחילוק}}{{ירו"מ-הדגשה|לחלק}} {{ירו"מ-הדגשה|ולחייב חטאת על הניחוש בפני עצמו, ועל העינון בפני עצמו, ועל הקיסום בפני עצמו. אם יש כמה לאוים וכרת אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת. השאלה, מה הדין אם אחרי שהתורה}} כלל{{ירו"מ-הדגשה|ה את כל הלאוים בכרת אחד, היא חזרה ופרטה אחד מהם שהוא בכרת. האם כשם שאם הכלל והפרט בלאו אומרים שהפרט יצא לחלק בלאוים, כך גם כאשר הכלל}} בהיכרת ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרט בהיכרת {{ירו"מ-הדגשה|נאמר שהפרט יצא לחלק בכריתות}} {{ירו"מ-ביאור|ויהיה חייב חטאת על כל לאו?}} מילתיה דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה כלל ופרט הוא ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יח כט|ויקרא אחרי מות יח כט]]) כי כל אשר יעשה {{ירו"מ-הוסר|מן}}{{ירו"מ-הדגשה|מכל}} התועבות האלה ונכרת{{ירו"מ-הדגשה|ו הנפשות העושות וכתיב ואיש אשר יקח את}} א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ותו {{ירו"מ-הדגשה|וכולי ונכרתו והלא אחותו}} בכלל {{ירו"מ-הדגשה|כל העריות}} היתה {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הוסר|ויצאה}}{{ירו"מ-הדגשה|יצאת}} מן הכלל {{ירו"מ-הוסר|לחילוק}}{{ירו"מ-הדגשה|לחלוק}} {{ירו"מ-הדגשה|את הכלל מה אחותו חייבים עליה כרת בפני עצמה אף כל העריות אם בא עליהן בהעלם אחד חייב}} על {{ירו"מ-הוסר|הכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} {{ירו"מ-הדגשה|אחת ואחת בפני עצמה}}. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} והכתיב ([[ויקרא כ יט|ויקרא קדושים כ יט]]) ערות אחות אמך {{ירו"מ-הדגשה|וערות}} {{ירו"מ-הוסר|ואחות}}{{ירו"מ-הדגשה|אחות}} אביך לא תגלה {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}}{{ירו"מ-הוסר| כי את}} {{ירו"מ-הוסר|שארו}}{{ירו"מ-הדגשה|יצאו}} {{ירו"מ-הוסר|הערה}}{{ירו"מ-הדגשה|אלו}} אמר ליה לצורך {{ירו"מ-הוסר|יצאת}}{{ירו"מ-הדגשה|יצאו}} לידון בערייה {{ירו"מ-הוסר|אל}}{{ירו"מ-הדגשה|לחייב על המערה כגומר}} והכתיב ([[ויקרא כ יח|ויקרא קדושים כ יח]]) ואיש אשר ישכב את אשה דוה {{ירו"מ-הוסר|וגילה}}{{ירו"מ-הדגשה|וגלה}} את ערותה את מקורה הערה {{ירו"מ-הדגשה|והיא גילתה את מקור דמיה וכולי ונכרתו וכולי ולמה יצאה נידה}} אמר ליה לצורך יצאת לידון בה את {{שוליים|ז_יז}}המערה כגומר {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר למדנו דין זה צריך לחזור עליו לגבי נידה}} שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} משום טומאה {{ירו"מ-הדגשה|ולא משום קירבת משפחה ואינה דומה לשאר עריות שאינו פוסלה בביאתו מכהונה ואין בניה ממזרים}} לא נעשה {{ירו"מ-הוסר|בו}}{{ירו"מ-הדגשה|בה}} את המערה כגומר לפום כן צריך מימר {{ירו"מ-הוסר|חייב על כל אחת ואחת אמר ליה }}והכתיב ([[ויקרא כ כ|ויקרא קדושים כ כ]]) ואיש אשר ישכב את {{ירו"מ-הוסר|דודתו}}{{ירו"מ-הדגשה|דדתו}} ערות דודו {{ירו"מ-הוסר|גילה}}{{ירו"מ-הדגשה|גלה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכולי ונכרתו ולמה יצאת דודתו}} אמר {{ירו"מ-הוסר|ליה}}{{ירו"מ-הדגשה|לו}} לצורך {{ירו"מ-הוסר|יצאה}}{{ירו"מ-הדגשה|יצאת}} לידון בערירי {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב ערירים ימותו ו}}הכתיב ([[ויקרא כ כא|ויקרא קדושים כ כא]]) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב ערירים יהיו}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}} כל {{ירו"מ-הוסר|ההן}}{{ירו"מ-הדגשה|אתר}} {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} ערירים יהיו {{ירו"מ-הוסר|הויין}}{{ירו"מ-הדגשה|הוון}} בלא {{ירו"מ-הוסר|בנים}}{{ירו"מ-הדגשה|וולד וכל אתר דתימר}} ערירים ימותו קוברין את בניהן. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} <br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מה עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי יוסי ברבי בון''' '''לא אמר כן''', '''אלא רבי אלעזר שאל לרבי יוחנן''' — למה לא יצאו שני הלחם '''וילמדו על כל הקדשים לכבש'''? כמו שאמרנו, שאם יעלה אותם לכבש כבר יהיה חייב. '''אמר לו: אותם מיעוט אלו חייבין עליהן לכבש ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן לכבש''', אם עולים אותם לכבש. כלומר, אתה יכול ללמוד '''דבר אחד שיצא מן הכלל לצורך אינו חולק, ושלא לצורך חולק, ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין''', כי הרי הוא לא שאל אותו אלא למה לא נלמד לחייב שאר הקודשים אם העלהם לכבש. משמע שברור לו שלחלק הם לא חולקים. שאם לא כן, יכול לשאול אותו למה לא נלמד לחלק. אז מזה שהוא לא שאל לחלק, אלא הוא שאל רק על ללמד, אז רואים שלחלק ברור שהם לא מחלקים. '''וכרבי ישמעאל חולקין''', כך הגמרא אומרת. '''דאמר רבי בון בר חייא דברי רבי ישמעאל: שני דברים שיצאו מן הכלל חולקין'''. ואומרת הגמרא: ולא אומרים שהם שני כתובים הבאים כאחד — לא מלמדים או אינם חולקים. כלומר, לפי רבי ישמעאל שני דברים שיוצאים מן הכלל הם גם מלמדים וגם חולקים. אין. לא אומרים ששני כתובים באים כאחד, לא מלמדים ולא חולקים. '''ותני רבי ישמעאל''' — באמת מצאנו ברייתא כזאת: '''לא תנחשו ולא תעוננו והלא הניחוש והעינון בכלל היו''', בכלל איסור כישוף היו, '''ויצאו מן הכלל''' — למה יצאו מן הכלל? לחלק ולחייב חטאת על הניחוש בפני עצמו, ועל העינון בפני עצמו, ועל הכישוף בפני עצמו. כלומר מכאן בעצם שהוא סובר שלמרות שזה שני כתובים שבאים כאחד, הם גם מחלקים וגם מלמדים. עכשיו, אומרת הגמרא: אם יש כמה לאווים וכרת אחד, הדין שהוא לא חייב עליה חטאת אחת. השאלה מה הדין אם אחרי שהתורה כללה את כל הלאווים בכרת אחד, היא חזרה ופירטה אחד מהם שהוא בכרת. האם אני אומר כשם שאם הכלל והפרט בלאו אז אומרים שהפרט יצא לחלק בלאווים — כמו שראינו בשבת "לא תעשה כל מלאכה" ואחרי זה כתוב "לא תבערו אש" — אז האם נאמר אותו דבר כאשר הכלל הוא בכרת וגם הפרט בכרת, אז נאמר שהפרט יצא לחלק בכריתות, וחייב חטאות על כל לאו. ואומרת הגמרא: '''מילתיה דרבי יוחנן אמרה כלל ופרט הוא''' — באמת זה בא ללמד על הכלל כולו, ולכן יהיה חייב כרת על כל אחד, ובעצם יהיה חייב קורבן על כל אחד ואחד. מה הראיה? '''דמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: כי כל אשר יעשה התועבות האלה ונכרת''', וכתיב '''ערות אחות אמך אביך לא תגלה''' ונכרת. כן, כלומר בהתחלה יש כלל כרת על הכלל, ואחרי זה יש כרת על הפרט — ואחותו הייתה בכלל כל העריות. ולמה יצא מן הכלל? לחלק — כלומר מה אחותו חייבים עליה כרת בפני עצמה, אף כל העריות אם בעל אחד חייב על כל אחד ואחד בפני עצמה. אז רואים מכאן שהוא סובר שאותו דבר אומרים לגבי כרת: שאם יצא כרת שהיה בכלל ואחרי זה יצא, אז הוא בא ללמד על הכלל כולו שחייב על כל אחד ואחת. '''התיב רבי אלעזר''': '''והכתיב ערות אחות אמך אביך לא תגלה''' — ולמה יצאו אלה? כן, אז גם הם יצאו. '''אמר ליה לצורך לידון בערייה''' — לחייב את המערה כגומר. '''והכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה את ערותה את מקורה הערה''' — ונכרתו שוב פעם. למה יצא נידה? אם יש לך אתה אומר שהכרת שנאמר באחותו בא ללמד על הכלל כולו, אז למה צריך להגיד לנו כרת גם כן בנידה? '''אמר ליה לצורך יצאת לידון בה את המערה כגומר''' — כלומר, למרות שכבר למדנו את הדין הזה במה שאמרנו קודם, אבל בכל אופן היה צריך לחזור ולהגיד זה גם בנידה, '''שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה משום טומאה''' — לא משום קורבת משפחה, כלומר נידה זו העריות היחידה שאינה קרובת משפחה — '''לא נעשה את המערה כגומר לפום כן צריך מימר'''. זה כי נידה לא דומה לשאר העריות, כי הם קרובי משפחה, וגם כן הוא לא פוסל אותה בביאה שלו מכהונה, וגם הבנים לא ממזרים — יש כאן חילוקים, אז לכן היה צריך לומר לנו שחייב עליה המערה כגומר. שואלת הגמרא: '''והכתיב ואיש אשר ישכב את ערות דודו''' — ונכרתו שוב פעם. אז למה צריך להגיד לנו כרת? למה יצא דודו להגיד שהיא בכרת? הרי למדנו את זה כמו שאמרנו מקודם. '''אמר לצורך לידון בערירי''' — כן, להגיד שמתים בלי בנים, כי כתיב "ערירים ימותו". שואלת הגמרא: '''והכתיב ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא''' — שוב פעם גם שם למה יצא? '''אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי''' — גם שם זה ערירי, אבל יש הבדל, כי דכתיב "ערירים יהיו". '''דמר רבי יודן''': כל אתר דאמר "ערירים יהיו" — אז עבירה בלא ולד, לא יוולד להם בנים. אבל כל אתר דאמר "ערירים ימותו" — '''קוברין את בניהן'''. כדי להגיד לנו שני הדינים האלה: גם שהם מתים בלי בנים וגם שקוברים את בניהם. אז לכן היה צריך את שני הדינים האלה. אמר '''רבי יוסה'''... {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מה ב}} {{סוף}} <span id="דף_מו_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף מו.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מו.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מו|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> דודתו לצורך יצאת למעט את אשת {{ירו"מ-הוסר|אחיו}}{{ירו"מ-הדגשה|אחי}} {{ירו"מ-הדגשה|אביו}} מאמו {{ירו"מ-הדגשה|מערירי מה טעמא}} נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ערוות}} {{ירו"מ-הוסר|דודתו}}{{ירו"מ-הדגשה|דודו}} {{ירו"מ-הדגשה|גילה}} ונאמר להלן ([[ויקרא כה מט|ויקרא בהר כה מט]]) או דודו או בן דודו יגאלנו — מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר, אף דודתו שנאמר {{ירו"מ-הוסר|להלן}}{{ירו"מ-הדגשה|כאן}} {{שוליים|ז_יח}}{{ירו"מ-הוסר|באחות}}{{ירו"מ-הדגשה|באשת}} {{ירו"מ-הדגשה|אחי}} אביו מאביו הכתוב מדבר אף {{ירו"מ-הוסר|את }}אשת אחיו {{ירו"מ-הוסר|למידה}}{{ירו"מ-הדגשה|למדה}} מדודתו {{ירו"מ-הדגשה|בהקש}} מה דודתו שנאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|שהיא בערירים,}} {{ירו"מ-הוסר|באחות}}{{ירו"מ-הדגשה|באשת}} {{ירו"מ-הדגשה|אחי}} אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו {{ירו"מ-הוסר|שנאמר כאן }}באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. עד כדון כרבי {{ירו"מ-הוסר|עקיבה}}{{ירו"מ-הדגשה|עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: למדין למד מן הלמד בחולין, ילפינן שפיר בהקש אשת אחיו מדודתו, שהיא עצמה נלמדה בגזירה שווה מגאולת נחלה. אלא}} {{ירו"מ-הוסר|כרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: אין למדין למד מן הלמד אפילו בחולין, אשת אחיו שהיא מהאב ולא אשת אחיו שהיא מן האם, מינא לן}}. {{ירו"מ-הוסר|דתני}}{{ירו"מ-הדגשה|תני}} {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ערות}} אשת {{ירו"מ-הוסר|אחיו}}{{ירו"מ-הדגשה|אחיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא תגלה}} ונאמר להלן ([[ויקרא כ כא|ויקרא קדושים כ כא]]) {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איש אשר יקח את אשת אחיו, נדה היא — מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה, אף אשת אחיו {{ירו"מ-הוסר|מאביו יש}}{{ירו"מ-הדגשה|בשיש}} לה היתר {{ירו"מ-הוסר|לאחר}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} איסורה {{ירו"מ-ביאור|אם מת האח בלא בנים, על ידי יבום.}} יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה. {{ירו"מ-הוסר|הא רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} {{ירו"מ-הוסר|ישמעאל}}{{ירו"מ-הדגשה|אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מקשי לה {{ירו"מ-הדגשה|לרבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|את כל הקושיות משום דסבר אחותו לצורך יצאה}} מנין תיתי ליה {{ירו"מ-הדגשה|לחלק בעריות אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הוסר|רא }}בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר בשם}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|כל מקום שאתה מוצא}} {{ירו"מ-הוסר|שני}}{{ירו"מ-הדגשה|שתי}} לאוין וכרת {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|אחד}} {{שוליים|ז_יט}}לאוין חולקין {{ירו"מ-הוסר|כריתות}}{{ירו"מ-הדגשה|את ההכרת}} מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[שמות ל לב|שמות כי תשא ל לב]]) על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וכתיב ([[שמות ל לג|שמות כי תשא ל לג]]) איש אשר ירקח כמוהו, ואשר יתן ממנו על זר — ונכרת מעמיו. הרי {{ירו"מ-הוסר|יש }}כאן שני לאוין וכרת {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|אחד}}, לאוין חולקין {{ירו"מ-הדגשה|את ההכרת שהרי שניהם נימנו בתוך שלושים ושש חייבי}} כריתות. מה עביד לה {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שאחותו יצאה לחלק כרת בעריותאם לאוים חולקים כריתות, למה היה צריך כרת באחותו? כל הלאוים}} באנשים הכתוב מדבר ובאת אחותו ללמד על {{ירו"מ-הדגשה|הנשים ואלמלא נכתב הייתי מחייב על}} כל {{ירו"מ-הוסר|הנשים}}{{ירו"מ-הדגשה|אחת ואחת רק את הבועל}} ולית לרבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} כן {{ירו"מ-הדגשה|שצריך פסוק לחלק בנשים}} אית ליה {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב על העריות}} לא תקרבו {{ירו"מ-הדגשה|בלשון רבים משמע שהלאוים נאמרו}} אחד {{ירו"מ-הדגשה|על}} האיש ואחד {{ירו"מ-הדגשה|על}} האשה. ומה עבד לה {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פתר לה {{ירו"מ-הוסר|ואינו}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינו}} מחוור, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אפשר היה לחשוב שמה שנכתב בלשון רבים הכוונה לכל הגברים שלא יקרבו}} ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שכשם שלאוים מחלקים כך כריתויות מחלקות}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו — ונכרתה הנפש ההיא. והרי שלמים בכלל שאר הקדשים היו, וכתיב: כל איש אשר יקרב}} {{ירו"מ-ביאור|יאכל}} {{ירו"מ-הדגשה|אל הקדשים וכולי וטומאתו עליו ונכרתה ולמה יצאה כרת בשלמים ובעי}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|בעא }}קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הוסר|ויצאו}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לא נאמר דיצאו}} שלמים {{ירו"מ-הדגשה|לחלק שאם אכל בשוגג כמה קדשים בטומאה יהיה חייב}}{{ירו"מ-הוסר| ויחלוקו לאוין}} על כל {{ירו"מ-הדגשה|אחד ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| הקדשים לטומאה}} אמר לו: שלמים לצורך יצאו {{ירו"מ-הדגשה|ללמדנו: מה שלמים קדשי מזבח וחייב עליהם משום פיגול נותר וטמא, אף כל קדשי המזבח חייב עליהם משום פיגול נותר וטמא. יצאו}}{{ירו"מ-הוסר| למעט את}} קדשי בדק הבית {{ירו"מ-הוסר|ומעילה שלא יהו}}{{ירו"מ-הדגשה|שאין בהם כרת שאין}} חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא {{ירו"מ-הדגשה|הא אם}} {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|היה יוצא לצורך היה מלמד לחלק ועוד}} {{ירו"מ-ביאור|איך בעי שמואל בר אבא קומי רבי זעירא. אולי נאמר דיצאו שלמים לחלק?. }} {{ירו"מ-הדגשה|הלא}} מתניתא היא {{ירו"מ-הדגשה|שאין בהם חילוק חטאות דתנן}} קדשי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מזבח מצטרפין זה עם זה {{שוליים|ז_כ}}למעילה {{שוליים|ז_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בקדשי בדק הבית {{ירו"מ-הוסר|אל }}מכיון {{ירו"מ-הוסר|שאין מצטרפין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהםמצטרפין}} {{ירו"מ-הדגשה|שמע מינא דאין}} {{ירו"מ-הוסר|חולקין}}{{ירו"מ-הדגשה|חילוק}} {{ירו"מ-הדגשה|חטאת ביניהן, דאי סלקא דעתך דחילוק חטאות ביניהן, אם כן לא היה להן להצטרף זה עם זה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה}}{{ירו"מ-הוסר|א}} וכיני {{ירו"מ-ביאור|אדרבא גם על הבריתא קשה}} {{ירו"מ-הוסר|ויחלוקו}}{{ירו"מ-הדגשה|דיחלוקו}} ולא יצטרפו.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מו עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו עוצרים בירושלמי מסכת שבת, דף מ"ו. אחרי שבדף הקודם הגמרא אמרה שיש לנו שני פסוקים, אחד באשת אחיו ואחד בדודתו, ובשניהם כתוב ערירים. הגמרא חילקה ואמרה שבאחד מהם כתוב ערירים יהיו, ובאחד כתוב עריים ימותו. זה שונה. עריים יהיו הכוונה שיהיו בלי וילד, ועריים ימותו הכוונה שהבנים שלהם מתים. כך הגמרא חילקה. לכן צריך את שניהם, לכן שניהם באו. רבי יוסי אומר, בעצם מה שכתוב באשת אחיו "ערירי" זה בא ללמד על הכלל, אבל מה שנאמר בדודתו זה לצורך קצת - זה בא ללמד למעט אשת אחי אביו מאמו. כלומר בא למעט דודתו מאמו, כי כל מה שנאמר ערירי יהיו זה רק בדודתו מאביו - אשת אחי אביו מאביו. אבל יש לך אחי אביו מאמו, אז לא היה בדין ערירי. מאי טעמא? איפה אתה לומד את זה? '''נאמר כאן ונאמר להלן או דודו או בן דודו יגאלנו — מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר''', אז אף דודתו שנאמר כאן באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אומרת הגמרא, אחרי שלמדנו שמדובר באשת אחי אביו מאביו, כלומר שדודתו זה דווקא אשת אחי אביו, אז אף אשת אחיו למדה מדודתו בהיקש. '''מה דודתו שנאמר להלן''' - שהדין שלה בערירי זה דווקא באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר - '''אף אשת אחיו''' שנאמר עליה שיש לה ערירי, זה דווקא באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. אומרת הגמרא '''עד כדון כרבי ישמעאל''' - זה טוב לפי רבי עקיבא ללמוד ככה, כי רבי עקיבא אומר שלומדים למד מן הלמד בחולין, אז לכן אפשר ללמוד כמו שלמדנו - בהיקש אשת אחיו מדודתו, כן, שהיא עצמה, דודתו עצמה נלמדה במגזרה שווה מגאולת נחלה. אבל רבי ישמעאל שאמר אין לומדים למד מן הלמד אפילו בחולין - אשת אחיו שהיא מאב ולא אשת אחיו שהיא מן האם, מה הלה. אומרת הגמרא, תני '''רבי ישמעאל° נאמר כאן אשת ונאמר להלן איש אשר יקח את אשת אחיו, נדה היא''' - כלומר, למה התורה הייתה צריכה להזכיר "נדה היא"? ללמד '''מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה, אף אשת אחיו לה היתר איסורה''' - כלומר מדובר באשת אחיו כזאת שיש לה היתר אחר איסורה, וזה ודאי מדובר רק באשת אחיו מאב, שהרי אם האח מת בלא בנים אז יש לה היתר על ידי ייבום. אבל '''יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה'''. עכשיו אומרת הגמרא, רבי אלעזר מקשה על רבי יוחנן את כל הקושיות. רבי יוחנן למד מדכתיב "כל אשר תעשה מכל התועבות האלה ונכרתה" - כלומר יש לנו כרת על הכלל. לאחר מכן נאמר כרת באחותו. אז רבי יוחנן אומר שהכרת שנאמר באחותו בא ללמד על הכלל כולו - שחייב על כל אחד ואחד. ואילו רבי אלעזר הקשה לו כל הקושיות שראינו, למה הוא הקשה לו? כי הוא סובר שאחותו לצורך יצאת. אז '''מקשי לה מנין תיתי ליה''' לחלק בעריות? '''רבי אבהו° בשם רבי אלעזר°''' - '''רבי הושעיה° לאוין וכרת לאוין חולקין'''. כלומר אם יש לך שני לאווין - זה כרת אחד רק, אז לאוין חולקים את הכרת - יש כרת על כל אחד ואחד. מאי טעמא? '''על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו''' - כלומר יש לנו שני לאווין, לאו על סיכה ולאו על מי שעושה כמוהו, '''וכתיב איש אשר ירקח כמוהו, ואשר יתן ממנו על זר — ונכרת מעמיו''' - יש כרת אחד על שניהם. '''הרי כאן שני לאוין וכרת''', אז לאוין חולקין כריתות. כראיה - במסכת כריתות מונים שם את כל הכריתות, ושניהם נמנו בתוך שלושים ושש חייבי כריתות. רואים מכאן שהכרת הזה, בגלל שהלאווין - יש לאו אחד על כל אחד, אז הכרת חולק אותם. כותבת הגמרא, '''מה עביד לה רבי יוחנן°'''? כלומר, אם באמת יש שני לאווין וכרת אחד, אז הלאווין חולקים, אז לכאורה למה צריך שתצא כרת באחותו? הרי על כל אחד מהעריות כתוב לאו בנפרד, ואחרי זה כתוב כרת אחד על כולם, אז גם כאן נאמר שהלאווין מחלקים - אז למה צריך את הכרת באחותו? אומרת הגמרא, '''באנשים הכתוב מדבר ובאת אחותו ללמד על כל'''. כלומר, אלמלא היה כתוב כרת באחותו, הייתי אומר שהבועל חייב על כל אחד ואחת, אבל האישה לא תהיה חייבת על אחת. שואלת הגמרא, '''ולית לרבי אלעזר כן''' - שצריך פסוק לחלק בין אנשים? '''אית ליה''' - הוא סובר את זה, כי לומד זה ממקום אחר, דכתיב על העריות '''לא תקרבו''' לשון רבים, לא כתוב "לא תקרב" - כתוב לשון רבים, משמע שהלאווין נאמרו על שניהם, אחד האיש ואחד האשה. אז '''מה עבד לה רבי יוחנן°''' - הוא פתר לה שזה לא מחוייב - אפשר תמיד להעמיד את זה שמה שכתוב לשון רבים הכוונה לכל הגברים שלא יקרבו. עוד ראיה שכשם שלאווין מחלקים אז גם כריתות מחלקת. מייתי לה דתני, כתוב '''והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא'''. והרי שלמים בכלל שאר קודשים היו, וכתיב '''כל איש אשר יקרב''' - כלומר יאכל את הקודשים וטומאתו עליו ונכרתה. אז הרי יש כרת בכל הקודשים - אז למה יצא כרת בשלמים? ושאל על זה '''שמואל בר אבא° קומי רבי זעירא°''' - למה לא נאמר שיצאו שלמים לחלק? שאם הוא אכל בשוגג כמה קודשים בטומאה, אז יחלק על כל אחד ואחת. למה אנחנו לא אומרים את זה? אמר לו: '''שלמים''' - מה שלמים זה קודשי מזבח שחייב עליהם משום פיגול ונותר וטמא, ויש בהם כרת, אף כל קודשי מזבח שחייב עליהם משום פיגול ונותר וטמא וחייב בהם כרת. '''יצאו קדשי בדק הבית''' שאין בהם כרת, כיוון שאין חייב עליהם משום פיגול ונותר וטמא. רואים מכאן שכל הסיבה שאני לא אומר שהכרת שנאמר בשלמים בא לחלק לגבי כל הקודשים - זה רק בגלל שזה לצורך אצה, אבל אם זה לא היה יוצא לצורך, אז זה היה מלמד לחלק. הגמרא מקשה עוד קושיה, איך שמואל בר אבא שואל את רבי זעירא "אולי נאמר שיצאו שלמים לחלק" - הרי זה משנה מפורשת שאין בהם חילוק כריתות! איפה הראנו את זה? '''דתנן קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה''' וחייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא, '''מה שאין כן בקדשי בדק הבית''' - ככה כתוב בברייתא. עכשיו, מכיוון שאמרו שהם מצטרפים, אז זה ברור שאין בהם חילוק כריתות, כי אם היה בהם חילוק כריתות אז הם לא היו יכולים להצטרף זה עם זה. '''אמר רבי חנינה° וכיני''' - כלומר, באמת גם על הברייתא קשה, למה לא יחלקו ולא יצטרפו? כלומר, נכון, מה ששאל שמואל בר אבא את רבי זעירא, אותה קושיה יכול גם לשאול על הברייתא - למה הברייתא אומרת שהם מצטרפים? תגיד הפוך - תגיד שיחלקו ולא יצטרפו. {{סוף}}</div> <span id="דף_מו_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מו|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> כלל בעשה ופרט בלא תעשה. מילתיה דרבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כלל ופרט הוא {{ירו"מ-הוסר|דאמר רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבי}} אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} לוקין על החרישה בשביעית. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ז_כב}}אין לוקין על החרישה בשביעית. {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} טעמא דרבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה ב|ויקרא בהר כה ב]]) ושבתה הארץ שבת לה' כלל שדך לא תזרע וכרמך לא {{ירו"מ-הוסר|תזמור}}{{ירו"מ-הדגשה|תזמר}} פרט. הזורע {{ירו"מ-הוסר|והזמיר}}{{ירו"מ-הדגשה|והזומר}}{{ירו"מ-הוסר| אף הן}} בכלל היו ולמה יצאו להקיש {{ירו"מ-הוסר|אליהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אליהם}} {{ירו"מ-הוסר|לומר לך}}{{ירו"מ-הדגשה|לאמר}} מה הזורע {{ירו"מ-הוסר|והזמיר}}{{ירו"מ-הדגשה|והזומר}} מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן {{ירו"מ-הדגשה|אף אני אביא חרישה שהיא בלא תעשה והא הכא דהכלל בעשה ופרט בלא תעשה וגמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|מיניה בכלל ופרט}}. מה עבד לה {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|זריעה ובצירה}} שני דברים הן ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין {{ירו"מ-הוסר|ולית}}{{ירו"מ-הדגשה|על דעתיה}} {{ירו"מ-הוסר|לרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבי}} אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|לית ליה דשני דברים שיצאו מן הכלל אינם}} חולקין אית ליה {{ירו"מ-הדגשה|אלא דסבר}} לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין {{ירו"מ-הוסר|ולית}}{{ירו"מ-הדגשה|על דעתיה}} {{ירו"מ-הוסר|לרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבי}} יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אינן}} מלמדין שנייא היא שכלל בעשה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב ושבתה הארץ}} ופרט בלא תעשה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תבצור}} ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|על דעתיה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}רבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הוסר|ועשה}}{{ירו"מ-הדגשה|פרט שהוא בעשה}} מלמד על {{ירו"מ-הדגשה|הכלל שהוא ב}}לא תעשה {{ירו"מ-הוסר|ואין}}{{ירו"מ-הדגשה|ופרט שהוא}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לא תעשה מלמד על {{ירו"מ-הדגשה|הכלל שהוא ב}}עשה. על דעתיה דרבי {{ירו"מ-הדגשה|אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו"מ-הדגשה|שלמד בכלל ופרט שלא אסרה תורה אלא מלאכה שהיא צורך הקרקע}} ניחא {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות {{ירו"מ-הדגשה|בשביעית}}. על דעתיה דרבי {{ירו"מ-הוסר|אלעזר}}{{ירו"מ-הדגשה|יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות {{ירו"מ-הדגשה|האם}} כשם שאין {{ירו"מ-הדגשה|הפרטים}} מלמדין לענין איסור {{ירו"מ-הדגשה|לחייב לאו על כל עבודה שהיא צורך הקרקע}} כן לענין היתר לא ילמדו {{ירו"מ-הדגשה|הפרטים, שעבודה שאינה צורך הקרקע מותרת, ואף חופר בה שיחין ומערות יהיה עובר בעשה, דכתיב}} ([[ויקרא כה ב|ויקרא בהר כה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|ושבתה ה}}אר{{ירו"מ-הדגשה|ץ שבת לה' אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא קרתיגנאה}} טעמא דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינו לוקה על החרישה דכתיב}} ([[ויקרא כה ג|ויקרא בהר כה ג]]) שש שנים תזרע {{ירו"מ-הדגשה|שדך}} ולא בשביעית {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שש שנים {{ירו"מ-הוסר|תזמור}}{{ירו"מ-הדגשה|תזמר}} כרמך ולא בשביעית. {{ירו"מ-הוסר|כלל}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} לא תעשה שהוא בא מכח עשה {{ירו"מ-הדגשה|עשה}} הוא {{ירו"מ-הדגשה|והוי כלל בעשה ופרט בעשה מה הפרטים עבודה שהיא צורך הקרקע והאילן}} עובר בעשה {{ירו"מ-הדגשה|יצא חופר בה שיחין ומערות, שאינו צורך הקרקע והאילן ואינו עובר בעשה, להביא חורש שאף הוא בעשה ואין לוקין עליו. וכן אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} עובר בעשה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|חורש}} אפילו עשה אין בו {{ירו"מ-הדגשה|ל}}רבי {{ירו"מ-הדגשה|יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאפילו}}{{ירו"מ-הוסר| ירמיה אומר עובר}} {{ירו"מ-הוסר|בעשה}}{{ירו"מ-הדגשה|עשה}} {{ירו"מ-הדגשה|אין בו}} {{ירו"מ-הוסר|וליידא}}{{ירו"מ-הדגשה|ליידא}} מילה כתיב ([[ויקרא כה ב|ויקרא בהר כה ב]]) ושבתה הארץ שבת לה' {{ירו"מ-הדגשה|רק}} לענין לא תעשה {{ירו"מ-הדגשה|המפורטים}} שבו {{ירו"מ-הדגשה|היינו לזריעה וזמירה שרק בהם עובר בלאו דכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. תנו רבנן}} יכול יהו לוקין על התוספת {{ירו"מ-הדגשה|ונסיב לה תלמודא לפטורא}} {{ירו"מ-ביאור|מה הכוונה?}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פתר מתניתא יכול יהו לוקין על {{ירו"מ-הוסר|ידי}}{{ירו"מ-הדגשה|מלאכת}} חרישה בשביעית {{ירו"מ-הדגשה|שאינה מוזכרת בתורה ונלמדה בכלל ופרט קא משמע לן שפטור כדשנינן}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שסובר שלוקים על החרישה פתר {{ירו"מ-הוסר|לה }}מתניתא יכול יהו לוקין על איסור שני פרקים הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|שהוסיפו בשביעית בשדה לבן מפסח ובשדה האילן מן העצרת}}.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מו עמוד ב'''{{ש}}</span> שואלת הגמרא, מה הדין אם יש לנו '''כלל בעשה ופרט בלא תעשה'''? ואתה אומר '''מילתיה דרבי אלעזר אמר כלל ופרט הוא''' - כלומר דנים בזה כמו כל כלל ופרט. מה הראיה? '''רבי אלעזר°'''... '''לוקין על החרישה בשביעית. רבי יוחנן° אמר אין לוקין על החרישה בשביעית.''' טעמא דרבי אלעזר: '''ושבתה הארץ שבת לה''' - זה כלל. '''שדך לא תזרע וכרמך לא'''תזמור - זה פרט. אז '''הזורע''' וזומר, אומר, בכלל היו ולמה יצאו? להקיש עליהם - לומר '''מה הזורע''' וזומר '''מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן''', אף אני אביא חרישה שהיא עבודה בארץ ובאילן, שהיא בלא תעשה. עכשיו הרי כאן הכלל בעשה והפרט בלא תעשה, ובכל זאת רבי אלעזר למד בכלל ופרט. עכשיו מה עבד לה רבי יוחנן°? הוא אומר לא אפשר ללמוד כן, כי זה '''שני דברים הן ושני דברים שיצאו מן הכלל''' לא מלמדים, '''אינן חולקין'''. אומרת הגמרא, האם רבי אלעזר לא סובר את זה, ששני דברים שיצאו מן הכלל אינם חולקין? ואומרת הגמרא '''אית ליה''' - הוא באמת סובר את זה, אלא שהוא סובר שלחלוק הם לא חולקים, אבל ללמד הם כן מלמדים. שואלת הגמרא, על דעתיה דרבי יוחנן, למה לא מלמדים? ואתה אומר, לא, אין פה ראיה שהוא סובר ששני דברים שיצאו לא מלמדים, אלא '''שנייא היא''' - כיוון שכלל הוא בעשה, שהרי כתוב "ושבתה הארץ", והפרט בלא תעשה. '''ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה'''. ואילו רבי אלעזר סובר שפרט שהוא בעשה מלמד על הכלל שהוא בלא תעשה, ופרט שהוא בלא תעשה מלמד על עשה. אומרת הגמרא, על דעתיה דרבי אלעזר, שהוא הרי למד בכלל ופרט שהתורה לא אסרה אלא מלאכה שהיא צורך קרקע - '''ניחא''' - שיהא '''מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות'''. אבל על דעת רבי יוחנן, '''מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות''' - כי הרי רבי יוחנן לא למד בכלל ופרט, אז אין לנו את הכלל שכל דבר שהוא מלאכת קרקע או מלאכת אילן אסור, אבל השאלה - האם מכיוון שהוא לא למד ככה את הכלל, אז גם הפוך הוא לא למד שכל דבר שהוא לא עבודת קרקע יהיה מותר? '''כשם שאין מלמדין לענין איסור כן לענין היתר לא ילמדו''' - אז אולי גם בורות שיחין ומערות עובר בעשה, שהרי כתוב "ושבתה הארץ שבת לה'". נשאר בשאלה. אמר '''רבי אבא קרתיגנאה°''', הטעם שלא לוקין על חרישה זה משום שכתוב '''שש שנים תזרע''' שדך '''ולא בשביעית''', '''שש שנים''' תזמור '''כרמך ולא בשביעית'''. ויש לנו כלל שכל '''לא תעשה שהוא בא מכח עשה''' - עשה הוא. אז אם ככה, יש לנו עכשיו כלל בעשה וגם פרט בעשה - כי הרי כתוב "ושבתה הארץ שבת לה'" זה כלל, וכתוב "שש שנים תזרע שדך", "שש שנים תזמור כרמך" זה הפרט בעשה. אז מה הפרטים? עבודה שהיא צורך קרקע ואילן, ואז עובר עליהם בעשה. יצא חופר בבורות שיחין ומערות שאין בהם צורך קרקע וצורך אילן, שגם עשה אין בהם. להביא חורש - שכן יש בו עשה אבל אין לוקין עליו. וכן אמר '''רבי ירמיה° עובר בעשה'''. '''רבי יוסי° אומר''' - לא, חורש '''אפילו עשה אין בו'''. שואלת הגמרא על רבי יוסי, שסובר שאפילו עשה אין בו, אז דמי לכתב, '''כתיב ושבתה הארץ שבת לה'''' - אז למה לא כתוב את זה? הוא אומר, "ושבתה הארץ שבת לה'" זה רק '''לענין לא תעשה שבו''' - שהפרטים שבו - כי הוא סובר שיש לנו כלל ופרט, אין בכלל למה שלא בפרט. אז בעצם כל הכלל הזה "ושבתה הארץ שבת לה'" נאמר רק לגבי זריעה וזמירה, שרק בהם הוא עובר איסור. תנו רבנן, למדנו ברייתא: '''יכול יהו לוקין על התוספת''' - ונשנה לתלמוד על פטור. כלומר ככה כתוב בברייתא מאוד סתומה, כתוב יכול לוקין על תוספת, והברייתא הביאה מקורות לפטור. מה הכוונה? '''רבי יוחנן° פתר מתניתא''' - לגבי, הוא אמר ככה: '''יכול יהו לוקין על''' מלאכת '''חרישה בשביעית''', שהרי לא מוזכרת בתורה ואינה נלמדת בכלל ופרט, כמו שאמרנו שפטור - כמו שלמדנו. אבל '''רבי אלעזר°''' שסובר '''שלוקים על החרישה''' - '''פתר מתניתא''' שאומר: '''יכול יהו לוקין על''' איסור '''שני פרקים הראשונים''' - מה שהרי הוסיפו בשביעית, כמו שאמרנו שבשדה לבן לא חורשים לפני פסח, ובשדה אילן אינה נעצרת - יכול אם כן חורש, אם כן. אז בעצם הביא מקור לזה שפטור. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מו ב}} {{סוף}} <span id="דף_מז_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף מז.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מז.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מז|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> אית תניי תני {{ירו"מ-הדגשה|ונסיב לה תלמודא לפטורא מדכתיב ו}}שש שנים {{ירו"מ-ביאור|שלמות}} תזרע שדך ושש שנים {{ירו"מ-הוסר|תזמור}}{{ירו"מ-הדגשה|תזמר}} כרמך. ואית תניי תני {{ירו"מ-הדגשה|ונסיב לה תלמודא לפטורא מדכתיב}} שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך {{ירו"מ-הדגשה|מסייע לרבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דמדכתיב שש שנים וכולי משמע שאין לוקין על תוספת שביעית. ומאן דאמר מדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור}} מסייע לרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דעל}}{{ירו"מ-הוסר| ומאן דמר שדך לא}} {{ירו"מ-הוסר|תזרע}}{{ירו"מ-הדגשה|זריעה}}{{ירו"מ-הוסר| וכרמך לא}} {{ירו"מ-הוסר|תזמור}}{{ירו"מ-הדגשה|וזמירה לוקין ואין לוקים על חרישה}}{{ירו"מ-הוסר| מסייע לרבי אלעזר}}. מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|על}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}}{{ירו"מ-הוסר|לר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שאף כאשר הכלל בעשה והפרט בלא תעשה הפרט מלמד על הכלל דהרי כל}} השמר {{ירו"מ-הוסר|בלא תעשה }}פן {{ירו"מ-הדגשה|ואל הרי זה}} {{ירו"מ-הוסר|בלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} תעשה וכתיב ([[דברים יב יד|דברים ראה יב יד]]) {{ירו"מ-הדגשה|השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' וכולי}} שם תעלה עולותיך ושם תעשה {{ירו"מ-הדגשה|וכולי}}: שם תעלה — זו העלייה, ושם תעשה — זו שחיטה וזריקה. מה העלייה שהיא בעשה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב שם תעלה}} הרי {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|היא}} בלא תעשה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב הישמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה}} אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|שנלמד מההיקש}} דכתיב שם תעלה ושם תעשה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שרק בגלל שהתורה הקישה עליה לשחיטה לומדים לא תעשה מעשה}} הא אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה, אין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה. מה עבד לה {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו"מ-הדגשה|לא היה צורך בהקש כדי ללמד שגם בשאר עבודות יש לאו, כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|שזה נלמד מכלל ופרט. ולמה היה צורך להקיש}} שלא תאמר כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימר}}{{ירו"מ-הדגשה|דאת אמר}} גבי שבת {{ירו"מ-הדגשה|שאם עשה כמה מלאכות מעין מלאכה אחת בהעלם אחד כגון}} {{שוליים|ז_כג}}חפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה אינו חייב אלא אחת. לפום כן צריך {{ירו"מ-הדגשה|היקש ל}}מימר חייב על כל אחת ואחת. כל הן דתנינן אבות יש להן תולדות. תמן תנינן {{שוליים|ז_כד}}ארבע אבות נזיקין השור זה הקרן נגיחה ודחיפה {{ירו"מ-הדגשה|הן}} אב {{ירו"מ-הדגשה|מה הן התולדות}} תני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} נשך רבץ בעט תולדות לקרן. תמן תנינן: אבות הטומאה {{שוליים|ז_כה}}השרץ {{שוליים|ז_כו}}ושכבת זרע תולדות השרץ אי זהו {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי נחום}}: מדפות מהו מדפות מגעות {{ירו"מ-הדגשה|שהתולדה קלה מהאב ובאה על ידי מגע}}. {{שוליים|ז_כז}}אב הטומאה מטמא את {{ירו"מ-הוסר|הכל}}{{ירו"מ-הדגשה|אדם וכלים}} {{שוליים|ז_כח}}וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין. {{ירו"מ-הוסר|וכלי חרש }}אוכלין ומשקין וכלי {{ירו"מ-הדגשה|חרס}} אינן נעשין אב הטומאה {{ירו"מ-הדגשה|ואינם נעשים משכב ומושב}} לטמא {{ירו"מ-הדגשה|ב}}זיבה והכא תנינן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. חרישה אב {{ירו"מ-הדגשה|אלו הן התולדות}} תני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} חפר חרץ נעץ תולדות להחרישה. כל אבות מלאכות מן המשכן למדו. מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין. כמה יחרוש ויהא חייב? {{אמורא-ירו"מ|רבי מתניה}} אמר כדי ליטע כרישה. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא בר רב}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי ליטע זכרותה {{ירו"מ-ביאור|גרגר}} של חיטין. תמן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|כמה יוציא ויהיה חייב}} זרע קישואין שנים {{ירו"מ-הוסר|חייב }}זרע דילועים שנים זרע פול מצרי שנים. תני<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מז עמוד א'''{{ש}}</span> '''שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך'''. כן, בדף הקודם בסוף הזכרנו שיש איזה ברייתא תמוהה. כתוב בברייתא: "יכול יהיה לוקין על תוספת", כלומר לא ברור מה כוונת התוספת, ולאחר זה הגמרא אומרת שזה מסורת שנשים את התלמודה לפטורה. כן? עכשיו אמרנו שרבי יוחנן העמיד את זה כמו השיטה שלו, שהוא סובר שחרישה מותרת, כלומר שלא לוקין על חרישה. אז בעצם השאלה, הוא אומר שהתוספת, מה שכתוב "יכול יהא לוקין על תוספת", הכוונה יכול יהא לוקין על החרישה, שהיא בעצם תוספת, הרי היא לא כתובה בתורה, ונשים את התלמודה לפטור כמו שאמרנו, כן? שבעצם האיסור חרישה זה רק עניין של העשה ולכן לא לוקין עליו. כן? ואילו רבי אלעזר, שהוא סובר שכן לוקין על החרישה, הוא לא יכול להגיד את זה כמובן, אז הוא מביא את זה אחרת. הוא אומר מה זה "יכול יהא לוקין על תוספת"? הכוונה התוספת שהוסיפו. כן, אנחנו יודעים שהרי הוסיפו שני פרקים. כן? שאסור לחרוש בשדה הלבן בשנה השישית כבר מפסח, ובשדה אילן אסור לחרוש מהעצרת, משבועות. אז השאלה של הברייתא הייתה: יכול יהא לוקין על התוספת, כלומר אם יחרישו בזמן הזה, יהא לוקין, אז אם תלמודא לפטור, רבותי תוכיחו שלא לוקין. אומרת הגמרא, למדנו, יש ברייתא על הברייתא הזאת, תני תני, ועשינו את התלמודה לפטורה, כן? '''מדכתיב שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך''', ויש ברייתא שאומרת שעושים את התלמודה לפטורה '''מדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור'''. אז מה דאמר '''מדכתיב שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך''', זה '''מסייע לרבי יוחנן'''. כן? כי מה משמעות "שש שנים תזרע שדך"? הכוונה שנים שלמות תזרע, מותר לזרוע כל השש שנים. רואים מכאן שבעצם הדיון היה על התוספת של הזמן שאסור לחרוש מפסח בשדה לבן ובשדה אילן מהעצרת. אמנם דאמר '''מדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור''', זה מסייע לרבי יוחנן. כן? רואים מכאן שרק על הזריעה וזמירה לוקין, לא לוקין על החרישה. אומרת הגמרא: '''מתניתא פליגא''' על רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר שגם כאשר הכלל בעשה והפרט בלא תעשה, אז לומדים את זה בכלל ופרט. כן? אז אומרת הגמרא: קשה, שהרי כתוב '''השמר פן תעשה''', וכתוב '''שם תעלה עולותיך ושם תעשה'''. כן? אז הגמרא אומרת: '''שם תעלה — זו העלייה''', "שם תעשה" זה שחיטה, שחיטה וזריקה. עכשיו, '''מה העלייה שהיא בעשה''' שהרי כתוב "שם תעלה", והרי גם כן בלא תעשה שהרי כתוב "השמר פן תעלה", כן? אז '''אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה'''. כן, כאילו לומד את זה בהיקש, שהרי כתוב '''שם תעלה ושם תעשה'''. כן? אבל מה משמע מכאן? שרק בגלל שהתורה הקישה עלייה לשחיטה, רק בגלל זה אנחנו לומדים לא תעשה מעשה. אבל '''אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה''', אז לא היית לומד, כי '''אין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה'''. אז קשה לרבי אלעזר. אומרת הגמרא: '''מה עבד לה רבי אלעזר'''? הוא אומר: באמת לא צריך את ההיקש הזה כדי ללמד שגם בשאר עבודות יש לא תעשה. כן? כיוון שכמו שאמרנו, זה נלמד בכלל ופרט. אז למה היה צריך להקיש? '''שלא תאמר''' — כמו שאמרנו לגבי שבת, שאם הוא עושה כמה מלאכות ממין מלאכה אחת בעלם אחד, כמו חופר, חורץ, נועץ, זה מלאכות שהן בעצם ממין מלאכה אחת, '''אינו חייב אלא אחת'''. אז גם כן, אותו דבר נאמר כאן, ש'''דכוותה שחט זרק והעלה אינו חייב אלא אחת'''. אז לכן היה צריך את ההיקש לומר לנו '''חייב על כל אחת ואחת'''. אומרת הגמרא: '''כל הן דתנינן אבות יש להן תולדות'''. כן? בדרך כלל כל מקום שאנחנו אומרים אבות, השם אבות זה מראה שיש להם תולדות. כן? '''תמן תנינן ארבע אבות נזיקין השור''', '''זה הקרן''', '''נגיחה ודחיפה''' זה '''אב'''. עכשיו, מה התולדות שלהם? '''תני רבי חייה: נשך רבץ בעט תולדות לקרן'''. אותו דבר למדנו לגבי טומאה. '''תמן תנינן אבות הטומאה השרץ ושכבת זרע''', '''תולדות השרץ''' — מה זה? '''רבי יודה בשם רבי נחום: מדפות'''. כן? זה התולדות של הטומאה. מה זה '''מדפות'''? '''מגעות'''. כן? כלומר, זה תמיד הטומאה יותר קלה מהאב והיא באה על ידי מגע. כן? אז בעצם כל אחד, מי שנוגע בשרץ אז הוא בעצם מביא את הטומאה כי זה יותר קלה והיא תולדה שלו. עכשיו, '''אב הטומאה מטמא''' — יותר חמור, הוא מטמא אדם וכלים, '''וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין'''. כן? '''ואוכלין ומשקין וכלי''' אינם נעשים אב הטומאה לעולם, וגם אינם נעשים לטמא זיבה. כן? זה הכלל לגבי טומאה. כן? וכאן ב-לגבי שבת למדנו '''אבות מלאכות ארבעים חסר אחת'''. כן? חרישה זה האב. מה התולדות שלו? '''תני רבי חייה: חפר חרץ נעץ תולדות להחרישה'''. אומרת הגמרא: '''כל אבות מלאכות מן המשכן למדו'''. כן? אנחנו יודעים את זה, כן? כל המלאכות לימדו על המשכן. אז '''מה חרישה היתה במשכן'''? כן, איפה ראינו חרישה? הרי לא מצאנו משום חרישה במשכן. כן, מדובר חרישה בעשיית המשכן. אומרת הגמרא '''שהיו חורשין ליטע סממנין'''. שואלת הגמרא '''כמה יחרוש ויהא חייב'''? '''רבי מתניה אמר כדי ליטע כרישה''', כדי ליטע בו, אה, זרע של כרישה. '''רבי אחא בר רב אמר כדי ליטע זכרותה של חיטין'''. כלומר גרגיר אחד של חיטה. '''תמן תנינן''', כמה יוציא ויהא חייב? '''זרע קישואין שנים זרע דילועים שנים זרע פול מצרי שנים'''. שואלת הגמרא, הרי למדנו שכל הנאכלים כגרוגרת, כלומר הוצאה מתחייבים עליהם אם מוציאים מאכל רק אם זה גרוגרת. אז למה בחיטים מדיות הוא חייב גם אם הוא מוציא שני גרגירים? הרי חיטים זה דבר נאכל. '''שמואל בשם רבי זעירא: חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זרעוני גינה שאינן נאכלין''', שכבר על הוצאה של שתיים חייב עליהם. {{סוף}}</div> <span id="דף_מז_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> חטים מדיות שתים {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|והא תנן: כל הנאכלין כגרוגרת אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זרעוני גינה שאינן נאכלין. {{ירו"מ-הוסר|לכל}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} דבר שהוא להניית קרקע {{שוליים|ז_כט}}חייב משום חורש החופר החורץ הנועץ המדייר המעדר המזבל המכבד המרבץ המפעפע גושים המברה {{ירו"מ-ביאור|חוטב עצים כדי לפנות קרקע}} בחרשים המצית את האור בחישת קנים ובאגד תמרים וכרבי זעירא {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שאין חופרים את האמה בשביעית מפני שמכשיר אגפיה לזריעה אף החופר}} אמת המים שהיא מכשרת צדדיה לזריעה המסקל הבונה מדריגות {{ירו"מ-ביאור|טרסות.}} הממלא את הנקעים שתחת הזיתים, והעושה עוגיות לגפנים, וכל דבר שהוא להניית קרקע — חייב משום חורש {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: המבשל נבילה ביום טוב אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביום טוב {{ירו"מ-הדגשה|דמתוך שהותר בישול לצורך הותר נמי שלא לצורך}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר לוקה שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ממל}} על דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מעתה החורש ביום טוב אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביום טוב {{ירו"מ-הדגשה|לכיסוי הדם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} לא הותרה חרישה כדרכה {{ירו"מ-הדגשה|אלא על ידי שינוי שיחפור בדקר ויכסה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמי}} אמר קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-ביאור|המשנה במסכת ביצה}} דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר {{ירו"מ-ביאור|וכאן אינו צריך את הבור.}} קם {{ירו"מ-ביאור|נפגש}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|עם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} אמר לו: את אמרת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}דא מילתא {{ירו"מ-הדגשה|שהמשנה במסכת ביצה שאומרת שאם שחט ביום טוב יחפור בדקר ויכסה אליבא דרבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}} ולא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} עשרים וארבע דברים מקולי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} ומחומרי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} וזה {{ירו"מ-הדגשה|א}}חד מהם {{ירו"מ-הדגשה|ואם הלכה זו היא דברי}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} נימר כ"ג {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|כ"ד}}.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מז עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא '''דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש'''. כן, עכשיו הגמרא מונה כל מיני דברים: '''החופר החורץ הנועץ המדייר המעדר המזבל המכבד המרבץ המפעפע גושים המברה בחרשים''', כלומר הוא חוטב את העצים כדי לפנות את הקרקע. '''המצית את האור בחישת קנים ובאגד תמרים'''. כלומר אם הוא שורף קנים או תמרים כדי לפנות את הקרקע. '''וכרבי זעירא אמת המים שהיא מכשרת צדדיה לזריעה''', שאמר שאין חופרים את האמה בשביעית, זה שמכשיר את הצדדים לזריעה, אז גם חופר אמת המים, כיוון שהוא מכשיר את הצדדים לזריעה זה נחשב גם כן תולדה של חורש. '''המסקל הבונה מדריגות''', כמו בוני טרסות, '''הממלא את הנקעים שתחת הזיתים והעושה עוגיות לגפנים, וכל דבר שהוא להניית קרקע — חייב משום חורש'''. '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: המבשל נבילה ביום טוב אינו לוקה''', כיוון ש'''הותר מכלל בישול ביום טוב''', כי הרי מתוך יש לנו כלל שמתוך שהותר בישול לצורך הותר גם משלא לצורך. '''רבי שמעון בן לקיש אמר לוקה שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד'''. כלומר כל מה שהותר זה רק בישול לאכילה, אבל בישול סתם לא מותר. '''התיב רבי אבא בר ממל על דרבי יוחנן מעתה החורש ביום טוב אינו לוקה''', לא ילקה. למה? '''שהותר מכלל חרישה ביום טוב''' — לכיסוי דם. הרי לצורך כיסוי דם מותר, אז אם זה ככה יהא מותר גם לחרוש. '''רבי יוסי בשם רבי אילא: לא הותרה חרישה כדרכה'''. אומר לא, אתה לא יכול להשוות מזה כי שם מה שהותר לכיסוי דם זה לא חרישה כדרכה, אלא איזה שינוי, שיחפור בדקר ויכסה. כן, אז רק איזה שינוי מותר. החרישה כדרכה לא הותרה בשום פנים. '''רבי שמי אמר קומי רבי יסה, רבי אחא בשם רבי אילא''' — '''דרבי שמעון היא''', '''דרבי שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר'''. יש לנו משנה במסכת ביצה שאומרת שמודים שאם שחט, יחפור בדקר ויכסה, אז זה דרבי שמעון. דרבי שמעון אומר עד שאין לו צורך בגופו של דבר, ואם הוא לא צריך את הבור, כן, אז זה מותר. כן, אז לכן בעצם הוא התיר לכסות דם, לכן אתה לא יכול ללמוד מזה לגבי להתיר חרישה. אומרת הגמרא '''קם רבי יוסה רבי אחא''', כלומר נפגשו, רבי יוסה ורבי אחא נפגשו. '''אמר לו: את אמרת דא מילתא''' — שבעצם המשנה בביצה שאומרת שאם שחט ביום טוב, יחפור בדקר ויכסה זה רק אליבא דרבי שמעון? אומרת הגמרא '''ולא כן אמר רבי יוחנן''' — אז הוא שאל אותו, ולא כן אמר רבי יוחנן: '''דברי רבי מאיר עשרים וארבע דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וזה חד מהם'''. אם אתה אומר שזה רבי שמעון ולא רבי מאיר, אז יש אם כן עשרים ושלוש, לא עשרים וארבע. '''רבי שמעון רבי מאיר נימר כ"ג'''. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מז ב}} {{סוף}} <span id="דף_מח_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף מח.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מח.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מח|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|ואי אפשר לאמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}רבי מאיר ורבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} שניהן אמרו דבר אחד {{ירו"מ-הדגשה|שפטור משום שאינו צריך לגופו דהא תנן: המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים מפני לסטים מפני החולה שישן פטור. כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ורבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הוסר|ולכן}}{{ירו"מ-הדגשה|פוטר בכולן}} {{ירו"מ-הוסר|סברנן}}{{ירו"מ-הדגשה|חוץ מן הפתילה}} {{ירו"מ-הוסר|מימר}}{{ירו"מ-הדגשה|מפני}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא עושה פחם. ואמרינן עליה}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ורבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} שניהן אמרו דבר אחד {{ירו"מ-הוסר|נימר}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כך היה צריך לאמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}רבי מאיר ורבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ורבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} שלשתן אמרו דבר אחד. {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|לרבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שאתה שואל זה למה לי לאוקמיה כרבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|הא אפילו לרבנן אתיא ולא משום מלאכה שאינה צריכה לגופה}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|מפני דאין דרך חרישה בכך. אבל אם כך}} מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון {{ירו"מ-הוסר|פשיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} {{ירו"מ-ביאור|פשיטא}} לרבנן קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע. לא צורכה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דא}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} קצר לייפות {{ירו"מ-הוסר|אתה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}קרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע {{ירו"מ-הדגשה|משמע שרבנן הסתפקו בכך, לכן אי אפשר להעמיד את המשנה בביצה כרבנן}}.{{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} {{ירו"מ-הוסר|תימר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|לו: אפשר, שמא שהסתפקה הגמרא גבי קצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע היה אליבא}} דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-ביאור|האם במקרה כזה שקוצר עצים ליפות הקרקע ומסתמא ירצה להשתמש בהם, האם יהיה חייב גם משום קוצר או לא}} {{ירו"מ-הוסר|הוא }}ברם כרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שמחייבים במלאכה שאינה צריכה לגופה, פשוט שחייב, ש}}מכל מקום הרי חרש, מכל מקום הרי קצר. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: מיליהון דרבנן {{ירו"מ-ביאור|רב חייא בר אבא בשם רבי יוחנן בר נפחא}} מסייעין לרבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שקוצר ואינו צריך לעצים פטור אף לרבנן}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דג שסחטו אם לגופו הרי זה פטור {{ירו"מ-הדגשה|אף לחכמים דכיוון שאינו צריך למיץ אין זה סוחט}} אם להוציא ציר חייב {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}}{{ירו"מ-הדגשה|אף מכאן אין ראיה שאפשר שלא}} {{ירו"מ-הוסר|תימר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא על דעת}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|היא דמר }}ברם כרבנן {{ירו"מ-הדגשה|אפילו סחט לצורך גופו חייב ד}}מכל מקום הרי סחט מכל מקום הרי הוציא ציר. כל דבר שהיה מבחיל {{ירו"מ-ביאור|מגדל}} את הפירות חייב משום זורע {{שוליים|ז_ל}}הנוטע המבריך המרכיב המקרסם המזרד המפסל המזהם המפרק {{ירו"מ-הוסר|והמאבק}}{{ירו"מ-הדגשה|המאבק}} המעשן המתליע הקוטע הסך {{שוליים|ז_לא}}והמשקה והמנקב והעושה בתים וכל דבר שהוא להבחיל {{ירו"מ-ביאור|לגדל}} את הפירי חייב משום זורע {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא בר חייא בר אשי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|כהנא}}: הנוטע בשב{{ירו"מ-הדגשה|יעי}}ת חייב משום זורע {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} אמר<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מח עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו תמיד בירושלמי מסכת שבת דף מ"ח. בדף הקודם ראינו שרבי יוחנן סובר שמי שמבשל נבלה ביום טוב אז יהיה פטור כי מתוך שהותרה אותה בישול לצורך אותה נא מותר לצורך. ורבי אבא מר עמאל הקשה עליו: אם זה ככה אז גם חורש ביום טוב לא ילקח, כי הרי הותר מכרח חרישה ביום טוב לכיסוי דם. אנחנו יודעים שהמשנה במסכת ביצה אומרת שמודיעים שמשחת שיחפור בזה קבר יחסה. אז רואים שחרישה הותרה לצורך. אז אם זה ככה יהיה גם כן פטור על חרישה. בא רבי יוסף ואמר שמה שאמרו במסכת ביצה לא אותה חרישה כדרכה. כלומר בעצם הכל מותר, שמה זה כשיש לו דקר, ואז בעצם כשהוא צריך לעפר אז דבר כזה שהוא לא צריך את המהות של המלאכה, אז בזה גם חכמים מודים שמותר. רבי אחא אמר בשם רבי אליעזר שבעצם המשנה במסכת ביצה זה בכלל לא חכמים, זה לא רבי מאיר, זה רבי שמעון. הרי רבי שמעון סובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, אז לכן כיוון שהוא לא צריך את הטבור אז ממילא פטור. אומרת הגמרא ששם הגמרא אומרת שרבי יוסף נפגש עם רבי אחא ואמר לו: "איך אתה יכול להגיד דבר כזה?" שהמשנה היא בעצם דעת רבי שמעון ולא דעת רבי מאיר. והרי למדנו שרבי מאיר אומר שיש עשרים וארבע מקומות שהם מכולי בית שמאי ואחד לבית הלל, ואחד מהם זה מסכת ביצה. ואם אתה מוציא את זה אז בעצם רק עשרים ושלוש. וגם אי אפשר להגיד שרבי מאיר מודה לרבי שמעון, כלומר גם רבי מאיר סובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, כיוון שהרי למדנו במסכת שבת במשנה בפרק "מדליקים", שאם הוא מכבה את הנר מפני שהוא מתפחד מפני גויים, מפני פלישתים, מפני הרוח הרעה, מפני החולה - ששם פטור כי חסה נכנס לזה שנכנס לפני החולה, ורבי יוסי פוטר את כולם חוץ מהפחם, מפני שהוא עשה פחם. ואמרנו שם מה הסיבה שרבי יוסי פוטר? כי רבי יוסי פה סובר כמו רבי שמעון שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. אז לכן כשהוא מכבה את הפתילה כי הוא צריך את השמן אז זה לא היה צריך לגופה ולכן הוא פטור עליה. והגמרא שם אומרת חבריה בני ישיבה אמרו ש'''רבי מאיר ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד'''. עכשיו, אם אתה אומר שגם רבי מאיר מודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, אז היו צריכים להגיד ש'''רבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון שלשתן אמרו דבר אחד''', לא רק רבי יוסי ורבי שמעון. אמר ליה רבי אחא לרבי יוסי: אם אתה אומר שהמשנה במסכת ביצה כדעת רבי מאיר, כדעת חכמים, ואתה סובר שלחכמים למרות שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, אבל אם הוא לא צריך את הגוף של המלאכה, את המהות שלה, אז הוא יהיה פטור עליה. לכן שמה כשהוא חופר בדקר והוא לא צריך בכלל את הטבור, הוא צריך רק את העפר. אז רבי מאיר, גם חכמים, אומר שפטור, אבל לא בגלל מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא בגלל שהוא לא צריך בכלל את המהות של המלאכה שהוא עשה. אז אם זה ככה, אז '''מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון''' - דברים שחכמים הסתפקו ונשארו בספק, אתה אומר את זה כאילו זה פשוט. כן, למדנו שלרבנן אם הוא '''קצר לצורך עשבים''' אז הוא '''חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע''', למרות שבעצם בדרך כלל נעשתה מלאכה נוספת של עיבוד קרקע שזה משום חורש, אבל לא צריכה. כלומר במה החכמים הסתפקו? אם הוא '''קצר לייפות קרקע'''. כלומר אם הוא צריך את הדבר השולי, כמו כאן הרי פה הוא צריך את העפר, זה דבר משולי לחפירה. אז אם הוא קצר והוא צריך לייפות את הקרקע, כי אני לא צריך את הקציר, אני צריך את ייפוי הקרקע, '''מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע'''. כלומר, אתה רואה שהחכמים הסתפקו ואתה בא ואומר בפשטות שחכמים דבר כזה פוטרים? עכשיו '''ואפילו תימא רבי שמעון''' - כלומר, אם תבוא ותגיד לי, לא, הספק שלהם היה לגבי רבי שמעון, כלומר רבי שמעון שאומר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. האם הוא פוטר גם במקרה כזה שהוא קוצר עשבים לייפות הקרקע? כי הרי שמה מסתמא הוא גם ישתמש בעשבים, בנאדם לא יזרוק את העשבים, מסתמא הוא ישתמש בהם. לכן הספק היה לדעת רבי שמעון, האם במקרה כזה אני אומר לא, בשלמא זה קודם הוא ודאי השתמש בזה, וממילא למרות שהמלאכה הייתה צריכה לגופה כביכול, זאת אומרת כיוון שאני יודע בוודאות שהוא השתמש בזה, יהיה חייב. אבל אם זה ככה על דעת חכמים ודאי חייב, כי חכמים שמחייבים מלאכה שצריכה לגופה - פשוט שחייב, שהרי '''מכל מקום הרי חרש, מכל מקום הרי קצר'''. אמר רבי מנא: '''מיליהון דרבנן מסייעין לרבי יוסי''', כלומר הדברים שאמרו בשם רבי יוחנן זה מסייע לרבי יוסי שהוא אמר שקוצר לצורך עשבים פטור גם לרבנן, כמו שאם הוא חופר בו וצריך רק את החול לכיסוי - פטור גם לרבנן. מה הראיה? '''דמר רבי חייא בשם רבי יוחנן: דג שסחטו אם לגופו הרי זה פטור'''. כלומר, אם הוא צריך את הדג עצמו והוא לא צריך את המים שיוצאים, אז הרי זה פטור אף לחכמים. למה? כיוון שהוא לא צריך את המיץ, אז זה בכלל לא נקרא סוחט, זה לא מהות של סוחט. אבל '''אם להוציא ציר חייב''', אם הוא רוצה את המיץ של הדג - את זה הוא רוצה, אז חייב. אומרת הגמרא לא, גם מפה אין ראיה, כי אפשר שבעצם כל מה שרבי יוחנן אמר זה על דעת רבי שמעון. כלומר על דעת רבי שמעון זה יהיה הדין, אבל לרבנן אפילו סחט לגופו יהיה חייב. '''מכל מקום הרי סחט מכל מקום הרי הוציא ציר'''. ואתה רואה '''כל דבר שהיה מבחיל את הפירות חייב משום זורע''', כל דבר שעוזר לגידול חייב משום זורע. לכן '''הנוטע''' והמבריך, '''המרכיב''', '''המקרסם''', '''המזרד'''. מקרסם זה מוריד את העלים, את הקטעים היבשים של הענף. מזרד זה מוריד את הזרדים, מוריד ענפים מיותרים. '''המפסל''', '''המזהם''' - ששמים חומר נגד תולעים, בדרך כלל זה היה אחרי שגוזמים את העץ. '''המפרק''' - מוריד ענפים מיותרים שלא יכבד על העץ. '''המעשן''' - ששם אבק כדי לסתום את כל השורשים שמתגלים, כדי להבריח תולעים. '''המתליע''' - מוציא תולעים אחד אחד. '''הקוטע''', '''הסך''', '''והמשקה''', '''והמנקב''', '''והעושה בתים''', '''וכל דבר שהוא להבחיל את הפירי חייב משום זורע'''. כלומר, כל דבר שעוזר לגידול של הפרי חייב משום זורע. {{סוף}}</div> <span id="דף_מח_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מח|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> {{שוליים|ז_לב}}הזומר כנוטע נטע וזמר בשב{{ירו"מ-הדגשה|יעי}}ת על דעתיה דכהנא חייב שתים על {{ירו"מ-הדגשה|שנטע משום שדך לא תזרע ועל הזמירה משום כרמך לא תזמור. על}} דעתיה דרבי זעירא אינו חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|משום כרמך לא תזמור דנטיעה בכלל זמירה}} כלום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הוסר|לא הזומר כנוטע ולמה }}הנוטע כזומר {{ירו"מ-הוסר|הכל}}{{ירו"מ-הדגשה|לא אמר אלא הזומר כנוטע לחייב את הזומר אף משום נוטע דכל}} {{ירו"מ-ביאור|דבר המביא לצמיחה}} היה בכלל זריעה ויצאה זמירה להחמיר על עצמה {{ירו"מ-הדגשה|שאם זרע וזמר חייב שתים}} מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה, את פוטרו משום זורע? הוי לא שנייא, נטע וזמר בשב{{ירו"מ-הדגשה|יעי}}ת, בין על דעתיה דרבי כהנא בין על דעתיה דרבי זעירא חייב שתים {{ירו"מ-הדגשה|ומה שאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב משום נוטע כוונתו שחייב אף משום נוטע}} והקוצר תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{שוליים|ז_לג}}הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש והאורה כולהן משום קוצר. ההן דגזז ספוג גומי {{ירו"מ-הדגשה|או}} קרולין {{ירו"מ-ביאור|אלמוגים,}} {{שוליים|ז_לד}}חייב משום קוצר ומשום נוטע ההן דגזז כוסבר כרתי כרפס גרגר טריקסימין {{ירו"מ-הוסר|כשומין}}{{ירו"מ-הדגשה|שומין}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} נענע חייב משום קוצר ומשום זורע {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: הנותן עציץ נקוב {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מונח על האדמה}} על גבי עציץ {{ירו"מ-הוסר|נקובה}}{{ירו"מ-הדגשה|נקוב}} חייב עליה משום קוצר ומשום זורע {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: הקוצץ קורת שקמה חייב עליה משום שלש אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: ולא פליגין הקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע המוחקה {{ירו"מ-ביאור|מחליק את הקורות}} חייב משום מכה בפטיש רבנן דקיסרין אמרין ההן {{ירו"מ-הוסר|דצייד}}{{ירו"מ-הדגשה|דצד}} כוורא {{ירו"מ-ביאור|דג}} וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר והמעמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר ססרטאי}} בעי תולדות העימור אי זו היא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} שמעית טעם מן דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן לקיש}} ({{ירו"מ-הוסר|בשם}}{{ירו"מ-הדגשה|שמואל)בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ולית אנא ידע מה שמעת מיי כדון ההן דכתית אורז שערין {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|חלוקה}}{{ירו"מ-הדגשה|חילקה}} {{ירו"מ-ביאור|חיטה מחולקת לשנים,}} חייב משום דש ההן דשטח צלין {{ירו"מ-ביאור|תאנים}} צימוקין מסוסלה {{ירו"מ-ביאור|מלח,}} בוקלטה {{ירו"מ-ביאור|עצים יבשים,}} חייב משום מעמר כל שהוא נוגע באוכל {{ירו"מ-הדגשה|כשאוסף אותו}} חייב משום מעמר בקליפה משום דש הדא איתתא כד מערבא בחיטיא {{ירו"מ-הדגשה|להוציא הפסולת הגדולה חייבת}} משום מרקדה כד מפרכייא בראשייא {{ירו"מ-ביאור| כשפורכת ראש החיטים משום דשה.}} {{ירו"מ-הוסר|משום דשה }}כד {{ירו"מ-הוסר|מבתרא}}{{ירו"מ-הדגשה|מתברא}} בצדדיא {{ירו"מ-ביאור| כששוברת צידי הקליפה}} משום בוררת כד מספייא {{ירו"מ-ביאור| מוסיפה לכתוש}} משום טוחנת כד מנפייא משום זורה גמרה מלאכתה משום מכה בפטיש ההן כיתנייא {{ירו"מ-ביאור|פשתן}} {{ירו"מ-הדגשה|בתחילה שורים במים ואז מניחים מעל האש ליבוש אחר כך מכים}} בקופנה {{ירו"מ-הדגשה|שזה כלי מתכת. אחר כך מהדקים עם מערובה, שזה מערוך, כדי שיהיה דק. אחר כך אוחזים קצה אחד, ואת השני מעיפים בעזרת קרש שנקרא אפסיטה. אחר כך מסרקים בכף היד להוציא הקשים, אחר כך עם מסרק ברזל, אחר כך חותכים לאורך הרצוי. כשמכה בקופנה חייב}} משום דש במערובה משום טוחן באפסטיתה משום זורה {{ירו"מ-הדגשה|כשסורק}} בכף {{ירו"מ-הדגשה|היד חייב}} משום בורר. כד מפלג — משם {{ירו"מ-הוסר|מנפה}}{{ירו"מ-הדגשה|מנפץ}}. כד מתלש — משם מחתך. גמר מלאכתו — משם מכה בפטיש<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מח עמוד ב'''{{ש}}</span> רבי זעירא בר חייא בר אשי אמר בשם כהנא: '''הנוטע בשבת חייב משום זורע'''. רבי זעירא אמר '''הזומר כנוטע'''. על פי זה יצא שאם '''נטע וזמר בשבת''', '''על דעתיה דכהנא חייב שתים''' - הוא לומד את זה משני פסוקים שונים, על שנטע הוא יהיה חייב משום שתלה והוציאה זרע, ועל זמירה משום שכמה שהוציא זמור. אבל '''על דעתיה דרבי זעירא אינו חייב אלא אחת''', משום שכמה שהוציא זמור, כי הרי הוא סובר שנטיעה זה בכלל זמירה. אומרת הגמרא: לא כלום. אמר רבי זעירא '''הנוטע כזומר'''? האם רבי זעירא אמר שנוטע זה כזומר? לא אמר, אלא '''הזומר כנוטע''' - זאת אומרת חייב על זומר גם משום נוטע, כי הוא סובר שכל דבר שמביא לצמיחה '''היה בכלל זריעה ויצאה זמירה להחמיר על עצמה'''. כן, שאם הוא זרע וזמר יהיה חייב שתיים. אז '''מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה, את פוטרו משום זורע'''? אז אם זה ככה, באמת '''הוי לא שנייא, נטע וזמר בשבת, בין על דעתיה דרבי כהנא בין על דעתיה דרבי זעירא''' - בכל מקרה, לפי כולם יהיה חייב שתיים. מה שרבי זעירא אמר שחייב משום נוטע, הכוונה שהוא חייב אף משום נוטע - אם יטרו בו כשהוא זומר, גם משום נוטע יהיה חייב. ואז המשנה: '''והקוצר''' - אחת מעבודות המלאכה. תני רבי חייא: '''הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש והאורה כולהן משום קוצר'''. '''ההן דגזז ספוג גומי קרולין חייב משום קוצר ומשום נוטע''' - כלומר אלמוגים, כמו שיש בים, הספוג זה גדל בים גם אלמוגים. אז אם הוא קוצר את זה הוא חייב משום קוצר וגם משום נוטע, כי ברגע שהוא קוצר את זה, זה גודל יותר טוב. '''ההן דגזז כוסבר כרתי כרפס גרגר טריקסימין נענע חייב משום קוצר ומשום זורע''' - שוב פעם, כי ברגע שקוצרים את זה, זה גודל יותר טוב. רבי יוסי ברבי בון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''הנותן עציץ נקוב על גבי עציץ חייב עליה משום קוצר ומשום זורע'''. כן, ברגע שהוא עוקר את זה מהמקום שבו היה, אז זה קוצר, וברגע שהוא מניח אותו, אז זה חייב משום זורע. רבי יוסי ברבי בון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''הקוצץ קורת שקמה חייב עליה משום שלש'''. כי ברגע שקוצצים את זה זה גודל יותר טוב. הרי השקמה בהתחלה היא גדלה בצורה פרא ואין לה ענפים ישרים, ואז חותכים אותה ולאחר מכן היא מצמיחה - זה נקרא בתורת שקמה, חותכים אותה בצורה מסוימת ולאחר מכן היא מצמיחה קורות. אמר רבי יוסי ברבי בון: '''ולא פליגין''' - כלומר, מי שאמר שחייב על שתיים ומי שאמר שלוש הם לא חולקים. למה? אם הוא קוצץ, '''הקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע''', '''המוחקה''' - כלומר כשהוא מחליק את הקורות - '''חייב משום מכה בפטיש''', זה הכוונה לשלוש. '''רבנן דקיסרין אמרין''': '''ההן כוורא''', כלומר מי שצד דגים, '''וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו''', אתה מפריד לו ממקור החיים שלו, אז '''חייב משום קוצר'''. עמדנו במשנה: '''והמעמר''' - אחד מעבודות המלאכה. רבי שמואל בר ססרטאי בעי: '''תולדות העימור אי זו היא'''? כלומר מה זה נקרא תולדות עימור? אמר רבי יוסי: '''שמעית טעם מן דרבי שמעון... ולית אנא ידע מה שמעת''' - כלומר שמעתי משהו מרבי שמעון ולא זוכר מה שמעתי. שואלת הגמרא: '''מה כדון'''? מה באמת הוא כנראה שמע ממנו? עונה הגמרא: '''ההן דכתית אורז שערין חייב משום דש''' - כלומר אם הוא חתך, כתש את האורז או שעורים או חיטה, ובעצם הוא לא טחן את זה לקמח אלא שבר את זה, ככה עושים ממנו דייסה, אז הוא חייב משום דש. '''ההן דשטח צלין צימוקין מסוסלה בוקלטה חייב משום מעמר''' - כלומר אם הוא שוטח תאנים או צימוקים, או מלח, או עצים יבשים, ברגע שהוא אוסף אותם אחרי הייבוש, אז הוא חייב משום מעמר. זה בעצם כנראה מה שהוא שמע - תולדה של מעמר. אומרת הגמרא: '''כל שהוא נוגע באוכל''' - אם הוא נוגע באוכל כשהוא אוסף אותו, אז זה יהיה חייב משום מעמר. אבל '''בקליפה משום דש''' - אם הוא לא בא במגע עם האוכל עצמו אלא עם הקליפה, אז הוא חייב משום דש. אומרת הגמרא: '''הדא איתתא כד מערבא בחיטיא משום מרקדה''' - כלומר אישה כשמערבבת החיטים לעשות את הפסולת הגדולה, אז היא חייבת משום מרקדת. '''כד מפרכייא בראשייא''' - כשפורכת את ראשי החיטים, ואז מפרידה מהמוץ, אז היא עוברת משום דש. '''כד בצדדיא משום בוררת''' - כששוברת את צידי הקליפה, אז היא עוברת משום בורר. '''כד מספייא משום טוחנת''' - כלומר שמוסיפה לכתוש אותם, אז היא עוברת משום טוחן. '''כד מנפייא משום זורה''' - כלומר שמנפה את החיטים עם הקליפות, אז זה עובר משום זורה. '''גמרה מלאכתה משום מכה בפטיש'''. '''ההן כיתנייא''' - כלומר פשתן. בהתחלה שורים אותו במים, ואז מניחים אותו מעל האש לייבוש, ואחרי זה - בעצם הפשתן זה צמח שגדל בתוך קנה ישר, שבעצם באמצע יש איזה חומר קשה, עצה, ואז סביבו יש סיבים, ומסביב הכל עטוף עוד פעם בעצה, בחומר קשה, כמו קש של חיטה. אז מרטיבים את זה, משרים במים, ולאחר מכן מייבשים ואז הקש, ברגע שנותנים לו מכות הוא מתפורר. אז בעצם בהתחלה שורים במים, מניחים אותו מעל האש לייבוש, אחרי זה מכים בקופנא, שזה כלי מתכת, ואז מרסקים בעצם את כל הקש. אחרי זה מעדקים עם מערובה, שזה מערוך, כלומר מגלגלים את זה שהכל יתפורר, כל הקש יתפורר, ומקבלים מזה משהו דק, שטוח, ואז אוחזים קצה אחד ואת השני מעיפים בעזרת איזה קרש, הקרש נקרא פסיטה, ואז ככה מסלקים בעצם את כל הקשים הגדולים. אחרי זה מסרקים בכף היד להוציא את הקשים היותר דקים, ואחרי זה מסרק ברזל, כדי להוציא את הקשים הדקים דקים וגם כן כדי להחליק ולהפוך את הצמר לרך. אחרי זה חותכים לאורך הרצוי. אז '''בקופנה משום דש''' - כי הוא מעיף את הקשים. '''במערובה משום טוחן''' - הוא מרסק את הקשים. '''באפסטיתה משום זורה''' - כמו שאמרנו, שהוא מעיף את זה ואז הקשים עפים ברוח. '''בכף משום בורר''' - כשהוא סורק בכף היד. '''כד מפלג - משם מנפץ''' - כלומר שהוא מפריד את החוטים. '''כד מתלש - משם מחתך'''. '''גמר מלאכתו - משם מכה בפטיש'''. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מח ב}} {{סוף}} <span id="דף_מט_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף מט.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מט.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מט|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ההן דשחק תומא: כד מפרך ברישייא — משום דש. כד מברר בקליפייתיה — משום בורר. כד שחיק במדוכתה — משום טוחן. כד יהיב משקין — משום {{ירו"מ-הוסר|דש}}{{ירו"מ-הדגשה|לש}} גמר מלאכתן משום מכה בפטיש ההן סיקורה {{ירו"מ-ביאור|זרעים לצבע}} כד מבחר {{ירו"מ-הוסר|בגרריה}}{{ירו"מ-הדגשה|גרגריה}} {{ירו"מ-הוסר|בקלופיתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|מקלופיתיה}} משום בורר כד מכתת במרגזייה {{ירו"מ-ביאור|מכה עליהם בכלי להפריד הקליפה}} משום דש. כד שחיק במדוכתיה — משום טוחן. כד יהיב משקין — משום לש. כד משקע באנטרין {{ירו"מ-ביאור|בור או כלי ששם הצבע נספג באבן הסיד}} משום בונה כד מקטע בגומא {{ירו"מ-ביאור|שחותך חתיכות מהסיד הצבוע}} משום מחתך גמר מלאכתו משום מכה בפטיש {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דגים שסחטן אם לגופן פטור ואם להוציא ציר חייב {{אמורא-ירו"מ|רב}}{{ירו"מ-הוסר|א}} אמר {{שוליים|ז_לה}}כבשים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימיהן אסור שלקות בין לגופן בין למימיהן {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר אחד כבשים אחד שלקות בין לגופן בין למימיהן אסור אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: הדא דרב פליגא על דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר ליה {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} למה {{ירו"מ-הדגשה|אתה אומר שרב חולק על}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|הרי שניהם מתירין לגופן ואוסרים למימיהם יש חילוק}} דההן אמר {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|פטור}} {{ירו"מ-הוסר|ומותר}}{{ירו"מ-הדגשה|וחייב}} {{ירו"מ-הוסר|דההן}}{{ירו"מ-הדגשה|וההן}} אמר {{ירו"מ-הוסר|חייב}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}} {{ירו"מ-הוסר|ופטור}}{{ירו"מ-הדגשה|ואסור}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ממל}}: בצל שריסקו אם ליתן טעם {{ירו"מ-ביאור|שיהיה ראוי לאכילה,}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|שיוצר אוכל}} אם להוציא שורפו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יזיק לו}} מותר {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} {{שוליים|ז_לו}}צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} {{שוליים|ז_לז}}כליו מבית האומן לובשן ואם יתקרע יתקרע {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} {{שוליים|ז_לח}}נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן {{ירו"מ-ביאור|מוציא הקוצים}} במקום צינעה ובלבד שלא יקרע אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: נפל טיט על בגדיו הרי זה ממרחו בידו אחת {{שוליים|ז_לט}}ובלבד שלא יכסכסו {{ירו"מ-ביאור|ישפשף.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: ההן ננער {{ירו"מ-ביאור|לנער שמיכה.}} {{שוליים|ז_מ}}בחדא שרי ובתלת אסור ובתרתיי צריכה ההן דסחי {{ירו"מ-ביאור|שרוחץ}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} ורב יהודה {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} חד אמר הכין שרי והכין אסור וחרנה {{ירו"מ-הוסר|אמר בין}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרן}} הכין ובין הכין אסור {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זמינא}} עאל מיסחי עם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} ולא שבקיה עבד {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} הכין {{ירו"מ-הוסר|ודלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} הכין נפלו מים על בגדיו {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} ורב ירמיה חד אמר {{ירו"מ-הוסר|מנערה}}{{ירו"מ-הדגשה|לנערה}} שרי {{ירו"מ-הוסר|וממחקה}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמחקה}} {{ירו"מ-הדגשה|ביד}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|משום מלבן}} וחרנה {{שוליים|ז_מא}}מחלף {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר חייא בר אשי}} זה שרוקק מבליעו בכסותו ואינו חושש {{ירו"מ-הדגשה|משום מכבס}} {{ירו"מ-ביאור|או בגלל שזה דבר מועט. או בגלל שזה דרך לכלוך}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}}: איתפלגין {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רובא}} ורבי שמעון בר רבי חד אמר רוקק {{ירו"מ-הדגשה|על הארץ}} ושף וחרנה אמר {{שוליים|ז_מב}}אינו רוקק ושף מה פליגין בשאין שם פסיפס {{ירו"מ-ביאור|ריצוף.}} אבל יש שם פסיפס רוקק ושף רקק והפריחתו הרוח {{שוליים|ז_מג}}חייב משום זורה<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מט עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים במסכת שבת דף מט. אומרת הגמרא: '''ההן דשחק תומא''', כלומר מי ששוחק שום — '''כד מפרך ברישייא''', כלומר שהוא מפורר את הקליפות מבחוץ, אז הוא חייב '''משום דש'''. '''כד מברר בקליפייתיה''', כלומר שהוא בורר את הקליפות מהשום עצמו, אז הוא עובר '''משום בורר'''. '''כד שחיק במדוכתה''', כשהוא טוחן את זה במדוכה, אז הוא חייב '''משום טוחן'''. '''כד יהיב משקין''', כלומר שהוא מערבב את זה עם שמן וכדומה, אז הוא משום לש. '''גמר מלאכתן משום מכה בפטיש'''. '''ההן סיקורה''', כלומר זה עניין של צבע. '''כד מבחר''' — כשהוא בוחר את הגרגירים הטובים מהלא טובים, אז הוא חייב '''משום בורר'''. '''כד מכתת במרגזייה''', כשהוא מכה עליהם בכלי להפריד את הקליפה, הוא חייב '''משום דש'''. '''כד שחיק במדוכתיה''', כשטוחן אותם, חייב '''משום טוחן'''. '''כד יהיב משקין — משום לש'''. '''כד משקע באנטרין''', כלומר הוא שופך את זה לתוך הבור או הכלי שיש שם סיד, ואז הצבע נספג בסיד, אז הוא חייב '''משום בונה'''. '''כד מקטע בגומא''', כשהוא חותך חתיכות מהסיד הצבוע, אז הוא חייב '''משום מחתך'''. '''גמר מלאכתו משום מכה בפטיש'''. אמרו רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''דגים שסחטן אם לגופן פטור ואם להוציא ציר חייב'''. רב אמר: '''כבשים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימיהן אסור'''. '''שלקות בין לגופן בין למימיהן''' — מותר. שמואל אמר: '''אחד כבשים אחד שלקות בין לגופן בין למימיהן אסור'''. אמר חזקיה: '''הדא דרב פליגא על דרבי יוחנן'''. אמר ליה רבי מנא: לא, אין רב חולק על רבי יוחנן, הרי שניהם מתירים לגופן ושניהם אוסרים למימן. אמרה הגמרא יש חילוק, שאחד אמר פטור וחייב, ואחד אמר מותר ואסור. אחד אמר פטור וחייב, כלומר אם הוא שוחט למימן אז הוא חייב, ואם הוא שוחט לגופן פטור. והשני אמר שאם הוא שוחט למימן אז אסור, רק מן הכלל, ואם הוא שוחט לגופן אז מותר לגמרי. אז יש ביניהם חילוק. אמר רבי אבא בר ממל: '''בצל שריסקו אם ליתן טעם אסור''', כלומר שהיה ראוי לאכילה — כשהבצל עצמו חריף מאוד, והוא מרסק את זה כדי שיהיה טיפה פחות חריף וראוי לאכילה, אז אסור כי הוא יוצר אוכל. אבל '''אם להוציא שורפו מותר''', כלומר שלא יזיק לו, אז זה מותר. אמר רבי זעירא בשם רב הונא: '''צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהא''', כלומר מותר לשים צנון במלח, אבל לא זמן מספיק שיהיה כמו כובש. אמר רבי זעירא בשם רב הונא: '''כליו מבית האומן לובשן ואם יתקרע יתקרע''', כלומר הוא הביא כלים מבית האומן, יכול ללבוש אותם, ואינו חושש אם זה יקרע. אמר רבי זעירא בשם רב הונא: '''נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן במקום צינעה ובלבד שלא יקרע''', כלומר מוציא את הקוצים, אבל במקום צנוע, ובלבד שלא יקרע. אמר רבי זעירא בשם רב הונא: '''נפל טיט על בגדיו הרי זה ממרחו בידו אחת ובלבד שלא יכסכסו''', כלומר שלא ישפשף, זה רק כמו מכבס, כמו מלבן. אמר רבי זעירא בשם רב הונא: '''ההן ננער בחדא שרי ובתלת אסור ובתרתיי צריכה''', כלומר לנער שמיכה, על ידי אחד מותר, שלושה אנשים אסור, שני אנשים יש מקום להסתפק. '''ההן דסחי''', כלומר הוא רוחץ. רב הונא ורב יהודה, חד אמר הכין שרי והכין אסור, וחרנה הכין ובין הכין אסור. בעצם — בשבת מותר לסחוט או אסור, ויש בזה מחלוקת. רבי אבא בר זמינא עאל מיסחי עם רבי זעירא ולא שבקיה עבד הכין הכין — לא התיר לו בשום צורה. נפלו מים על בגדיו, רב הונא ורב ירמיה, חד אמר שרי אסור, וחרנה מחלף — כלומר אחד אמר לנער מותר ולמחוק אסור, והשני אמר דווקא הפוך. רבי אבא בר חייא בר אשי: '''זה שרוקק מבליעו בכסותו ואינו חושש''', כלומר אדם שרוקק מותר לו להבליע ברוקו בבגדיו ואינו חושש משום מכבס, כי זה דרך לכלוך, לא דרך ניקוי. איתפלגין רבי חייא רובא ורבי שמעון בר רבי, חד אמר '''רוקק ושף''', כלומר מותר לירוק על הארץ ולשפשף, וחרנה אמר '''אינו רוקק ושף''', זה אסור. מה פליגין? בשאין שם פסיפס, כלומר אם אין ריצוף, זה בעצם על האדמה, אבל אם יש שם פסיפס — רוקק ושף לדעת כולם. {{סוף}}</div> <span id="דף_מט_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|מט|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> וכל דבר שהוא מחוסר {{ירו"מ-ביאור|שצריך}} לרוח חייב משום זורה והבורר אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידא? היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום — אינו מתחייב {{ירו"מ-הדגשה|שלא תיקן כלום שהרי נשאר שם עוד פסולת}} {{שוליים|ז_מד}}נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} בעי {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הבורר קטנית ביום טוב}} {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומרים בורר אוכל ואוכל ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו, ובקנון, ובתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה}}. עשה כן בשבת, על דעתיה דבית שמאי מהו שיהא חייב אמר ליה {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ולמה לא אילו עשה כן {{ירו"מ-הדגשה|שברר כדרכו בקנון ובתמחוי}} בשבת על דבית הלל שמא אינו חייב {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} חייב אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: יאות אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} {{ירו"מ-הוסר|אבה}}{{ירו"מ-הדגשה|אבא}} לא אתיא {{ירו"מ-ביאור|אין להסתפק}} אלא על דבית שמאי {{ירו"מ-הוסר|למה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלבית הלל פשיטא שחייב בשבת שלא}} {{ירו"מ-הוסר|שהותר}}{{ירו"מ-הדגשה|התירו אלא ביום טוב מפני}} {{ירו"מ-הוסר|מכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|אוכל}} {{ירו"מ-הדגשה|נפש אבל לבית שמאי יש מקום להסתפק, האם הם התירו}} {{ירו"מ-הוסר|ברירה}}{{ירו"מ-הדגשה|לברור}} {{ירו"מ-הדגשה|אוכל מתוך פסולת רק}} {{ירו"מ-הוסר|ביט}}{{ירו"מ-הדגשה|ביום}} {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|טוב, כיוון שאוכל נפש}} הותר {{ירו"מ-הוסר|מכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|אבל בשבת אסור או שאוכל מתוך פסולת לא נחשב}} ברירה {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} בשבת {{ירו"מ-הדגשה|מותר}} בירר אוכלים מתוך אוכלים {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} אמר {{שוליים|ז_מה}}חייב {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר פטור מתניתא פליגא על {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דתני נתערבו לו פירות בפירות}} בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר רב יצחק}}: תיפתר {{ירו"מ-הוסר|שהיו}}{{ירו"מ-הדגשה|שמניח על השולחן והיו}} אורחין אוכלין ראשונה ראשונה {{ירו"מ-הדגשה|מה שמניח לפניהם}} {{ירו"מ-הוסר|והתני}}{{ירו"מ-הדגשה|ותני}} ובלבד שלא יבור את כל אותו המין {{ירו"מ-הדגשה|שנראה כבורר לאוצר}} אם עשה כן בשבת {{ירו"מ-הוסר|חייב }}על דעתיה דחזקיה {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} שכן הבורר כדרכו בשבת חייב על דעתיה דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אסור}} שכן הבורר כדרכו במקום {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} {{ירו"מ-הדגשה|כגון פסולת מתוך אוכל}} חייב דעתיה דחזקיה אפילו עיגולין {{ירו"מ-ביאור|של תאנים}} מן גוא עיגולין אפילו רמונים מן גוא רמונים {{ירו"מ-הוסר|או}}{{ירו"מ-הדגשה|אם}} כיני אפילו בני נש מן גוא בני נש<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף מט עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: '''רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה''', כלומר צריך שהרוח תפזר את זה, וזה כמו זורה. '''וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה''', כלומר כל דבר שהוא משתמש ברוח, כוח אחר מעורב בפעולה שלו, אז חייב משום זורה. '''והבורר''' — למדנו במשנה שבורר הוא אחד מאבות המלאכות. אמר רבי יודן: '''יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב, יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב'''. '''היך עבידא? היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום — אינו מתחייב''', כי לא תיקן כלום, בתוך הערימה נשאר עדיין צלת. '''נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב'''. רבי יונה בעי: למדנו במשנה בורר קטנית ביום טוב, בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל, כלומר צריכים לברור אוכל מתוך פסולת, ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי. '''עשה כן בשבת, על דעתיה דבית שמאי מהו שיהא חייב'''? כלומר אם הוא בורר אוכל מתוך פסולת בשבת, האם יהיה חייב? אמר ליה רבי יוסי: '''ולמה לא, אילו עשה כן בשבת על דבית הלל שמא אינו חייב, חייב'''. כלומר, מה שבית הלל אומרים שבורר כדרכו בחיקו ובקנון ובתמחוי התירו רק ביום טוב; ברור שאם הוא עשה את זה בשבת הוא חייב. אז מסתמא גם מה שבית שמאי אמרו, שבורר אוכל מתוך פסולת, אם עשה את זה בשבת, יהא חייב. אמר רבי מנא: '''יאות אמר רבי יונה'''. כלומר באמת רבי יונה שאל שאלה נכונה דווקא על בית שמאי, לא על בית הלל, כי על בית הלל ברור שיהיה חייב, כי בית הלל אומרים שרק ביום טוב התירו משום אוכל נפש, כמו שמותר לבשל. אבל לבית שמאי, שהם אומרים שבורר ביום טוב אוכל מתוך פסולת, בעצם הם לא מתייחסים לעניין של היתר מיוחד ביום טוב. אולי מה שהם סוברים שבכלל לברור אוכל זה לא ברירה בכלל, זה דרך אכילה בכך. ואם זה ככה, אז זה יהיה מותר גם בשבת, לכן יש מקום להסתפק, '''לא אתיא אלא על דבית שמאי הותר ברירה בשבת'''. אומרת הגמרא: '''בירר אוכלים מתוך אוכלים''', כלומר אוכל מתוך אוכל. חזקיה אמר חייב, רבי יוחנן אמר פטור. '''מתניתא פליגא על חזקיה''' — '''בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן'''. אז רואים מכאן שמותר לברור אוכל מתוך אוכל. רבי בון בר חייה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: '''תיפתר אורחין אוכלין ראשונה ראשונה''', זאת אומרת, הוא מניח על השולחן לפני האורחים, והם אוכלים ראשונה ראשונה, מה שהוא מניח לפניהם. אז בעצם זה כמו בורר אוכל מתוך אוכל, ואוכל, זה דרך אכילה בכך ואין בזה איסור. אומרת הגמרא: '''ובלבד שלא יבור את כל אותו המין'''. כלומר כולם מודים שכשהוא בורר אוכל מתוך אוכל, שלא יברור את כל אותו המין, כי אז זה נראה כאילו הוא בורר על האוצר. עכשיו, '''אם עשה כן בשבת על דעתיה דחזקיה שכן הבורר כדרכו בשבת חייב'''. חזקיה סובר שהבורר כדרכו חייב, אם הוא בורר אוכל מתוך אוכל. '''על דעתיה דרבי יוחנן שכן הבורר כדרכו במקום חייב''' — כי הוא סובר שבורר פסולת מתוך אוכל חייב. '''דעתיה דחזקיה אפילו עיגולין מן גוא עיגולין אפילו רמונים מן גוא רמונים'''. כלומר חזקיה, כמו שאמרנו שהוא אפילו בורר אוכל מתוך אוכל, זה אומר אפילו אם הוא בורר תאנים מתוך תאנים, או אפילו רימונים מתוך רימונים. אז אומרת הגמרא: '''כיני אפילו בני נש מן גוא בני נש'''. כלומר, האם לפי חזקיה גם אם הוא בורר אנשים מתוך אנשים אחרים? ואז אומרת הגמרא שמי שרוצה לעשות טוב, כולם מודים למה שרב אמי היה עושה. רב אמי היה לו לאורחים, הוציא להם תרומוסים עם הפסולת שלהם, ואמר להם: תתנו לעצמכם, אתם תגיעו לאכול את הכל, גם את הקליפות, אפילו בסוף. ואז בזה גם חזקיה מודה, כיוון שסופו לאכול את הכל, אז אין בזה בורר. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|מט ב}} {{סוף}} <span id="דף_נ_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נ.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נ.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נ|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> מיי כדון כל עמא מודיי להדא דרבי אימי {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} דרבי אימי {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} הוה ליה אורחין אפיק קומיהון תורמוסין ופסיליין {{ירו"מ-ביאור|הפסולת שלה.}} אמר לון {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין דעתיכון דאתון מיכול קיסייא {{ירו"מ-ביאור|הקליפות}} בסופא {{ירו"מ-הדגשה|ובזה חזקיה מודה דכיוון שסופו לאכול הכל אין זה בורר}} תני אין בוררין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא טוחנין ולא מרקידין. הבורר, הטוחן, המרקיד בשבת — נסקל. ביום טוב — סופג את הארבעים. והא תנינן {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} {{ירו"מ-הדגשה|אומרים}} {{שוליים|ז_מו}}בורר {{ירו"מ-הדגשה|ביום טוב}} כדרכו בחיקו ובתמחוי אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא ענתונייא}} {{ירו"מ-הדגשה|הברייתא שאוסרת}} דרבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} היא דרבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר אף מדיח ושולה {{ירו"מ-הדגשה|אבל לברור ללא שינוי אסור}} והא תנינן של בית {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} היו שוחקים את הפילפלים בריחיים שלהן {{ירו"מ-הדגשה|וכי לדעת}} {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מותר לטחון ואסור לבור {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} לא {{ירו"מ-הוסר|הותרה}}{{ירו"מ-הדגשה|התירו}} {{ירו"מ-הדגשה|בית}} {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} טחינה כדרכה {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשינוי עשו}} ומנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב טז|שמות בא יב טז יז]]) כל מלאכה לא {{ירו"מ-הוסר|יעשו}}{{ירו"מ-הדגשה|יעשה}} בהם {{ירו"מ-הדגשה|וכולי ושמרתם את המצות כל מלאכה}} עד ושמרתם את המצות {{ירו"מ-הדגשה|אסורה מלישה והילך}} {{ירו"מ-ביאור|שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו}} {{ירו"מ-הדגשה|מותר ביום טוב}} תני {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בעי {{ירו"מ-הוסר|כלום}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כך למה היה צריך את הפסוק אך אשר יאכל}} {{ירו"מ-הדגשה|לכל נפש הוא}} {{ירו"מ-הוסר|למדו}}{{ירו"מ-הדגשה|לבדו}} {{ירו"מ-הדגשה|יעשה לכם}} {{ירו"מ-הוסר|לתבשיל}}{{ירו"מ-הדגשה|להתיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בישול}}{{ירו"מ-הוסר| אלא מיכן}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} לא אמר כן אלא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} ([[שמות יב טז|שמות בא יב טז יז]])אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם עד ושמרתם את המצות {{ירו"מ-הדגשה|דמלישה והילך}} {{ירו"מ-ביאור|שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו}} {{ירו"מ-הדגשה|מותר ביום טוב לצורך אוכל נפש אבל ברירה וטחינה אסור}} תני {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} ופליג {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} אך הוא {{ירו"מ-הדגשה|לבדו}} הרי אלו {{ירו"מ-הדגשה|שלושה}} מיעוטין שלא לקצור ולא לטחון ולא להרקיד ביום טוב {{ירו"מ-הדגשה|אבל לברור מותר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}רב חייה בר אשי {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ז_מז}}המשמר חייב משום בורר אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דא}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} משום מרקד {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} ורבי יוסה {{ירו"מ-ביאור|אסי}} תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ומה המרקד קמח {{ירו"מ-הוסר|מלמטן}}{{ירו"מ-הדגשה|מלמעלן}} וסולת {{ירו"מ-הוסר|מלמעלן}}{{ירו"מ-הדגשה|מלמטן}} אף המשמר יין מלמטן ושמרין מלמעלן ולא הוינן אמרין כלום {{ירו"מ-הוסר|למה}}{{ירו"מ-הדגשה|דעל כרחך משמר כבורר כיוון שמצאנו}} שהותר {{ירו"מ-הוסר|מכלל }}ברירה {{ירו"מ-הוסר|הותר מכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|מכללה ביום טוב ומצאנו שהותר}} שימור {{ירו"מ-הדגשה|מכללו ביום טוב}} הותר {{ירו"מ-הוסר|מכלל }}ברירה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי והותר {{ירו"מ-הוסר|מכלל }}שימור {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אף נותנין לתלויה ביום טוב ולא {{ירו"מ-הוסר|הותר מכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|מצאנו שהותר}} הרקדה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא בן יסא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} <br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נ עמוד א'''{{ש}}</span> '''תני אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין. הבורר, הטוחן, המרקיד בשבת נסקל. ביום טוב סופג את הארבעים.''' שואלת הגמרא: והתנינן רבי-- לא, אמרי: אם בורר ביום טוב כדרכו בחיקו ובתמחוי, אז איך אתה אומר שלוקה? '''אמר רבי חנינא ענתוניא''': זה רבן גמליאל. כלומר הבית הדין דרשה את דעת רבן גמליאל, שהוא סובר שאסור. כן, צריכים שילוי. כן, שהוא אמר שם '''אף מדיח ושולה''', כלומר לברור כמו דרכו אסור. כל מה שהתירו זה רק בשילוי. שואלת הגמרא והתנינן: '''של בית רבן גמליאל היו שוחקים את הפילפלים בריחיים שלהן''' כדרכם לכאורה. אז מה, לדעת רבן גמליאל '''מותר לטחון ואסור לבור'''? אמר רבי יוסי בשם רבי אילא: גם רבן גמליאל לא התירו טחינה כדרכה, אלא בשילוי אסור. כלומר גם אמנם באותו כלי, אבל בשילוי מותר. עכשיו, '''מנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין'''? אמר רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש דכתיב '''כל מלאכה לא בהם'''. ואחרי זה כתוב בסוף הפסוק '''ושמרתם את המצות''', בפסוק הבא. אז מכאן למדו חז"ל שכל מלאכה עד ושמרתם את המצות אסורה. משמרתם את המצות מותר. כלומר, מלשם ואילך, שאז בעצם שמים את המים בקמח וצריך לשמור שלא יחמיץ, משם מותר. אומרת הגמרא: תני רבי יוסה, בעי רבי יוסה: אם כך, אז למה צריך פסוק "'''אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם'''" כדי להתיר בישול? הרי אם אתה אומר שמהפסוק הזה, כן, "משמרתם את המצות", אתה לומד שכל דבר שמשעת שמירה מלשם ואילך מותר, אז גם בישול הוא חלק מזה, אז גם מותר. אז למה צריך פסוק מיוחד להתיר בישול? אומרת הגמרא: רבי יוסה לא אמר כן, לא ככה. הוא עצמו לא דרש ככה את הפסוק, אלא דרש את זה אחרת. כן? ככה הוא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש: '''אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם''' עד '''ושמרתם את המצות'''. הכל זה דרשה אחת. ללמד שמה שמותר לאוכל נפש זה רק מלשם ואילך, משעה שהוא נותן מים, כן, ואז צריך לשמור שלא יחמיצו, אז מותר. כן? אבל בירה וטחינה שהם קודם אסורים. אומרת הגמרא: תני חזקיה ופליג, כן, חזקיה סובר אחרת. הוא אומר שבעצם כל אוכל נפש מותר, אלא שהתורה מיעטה שלושה דברים: '''אך''' - '''הוא''' - הרי אלו מיעוטין שלא לקצור, שלא לטחון ושלא להרקיד ביום טוב. אבל לברור, שהתורה לא מיעטה, מותר. אומרת הגמרא: רבי זעירא ורב חייה בר אשי אמרו בשם שמואל: '''המשמר חייב משום בורר'''. אמר רבי זעירא: לא מסתברא, לא הגיוני. אם זה היה הגיוני, אלא משום מרקד, יותר דומה למרקד. כן? אומרת הגמרא: רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין: בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר רבי זעירא, שבאמת, אה, משמר זה דומה למרקד, כי מה '''המרקד קמח וסולת''' - כלומר הפסולת למעלה והנקי זה למטה - '''אף המשמר יין מלמטן ושמרין מלמעלן'''. ולא הוינן אמרין כלום, אבל באמת לא אמרנו להם כלום. באמת אנחנו טעינו, כי באמת משמר זה יותר דומה לבורר. למה? כיוון שמצאנו הרי '''שהותר ברירה''' בכללה ביום טוב, כן, יש מקרים שמותר לברור, ומצאנו '''שהותר שימור''' בכלל ביום טוב. {{סוף}}</div> <span id="דף_נ_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נ|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> {{שוליים|ז_מח}}אין שונין {{ירו"מ-ביאור|לסנן פעם שניה}} את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה {{ירו"מ-הדגשה|הא כדרכו אסור לרקד}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שמשמר חייב}} משום מרקד {{ירו"מ-הוסר|הוא }}יהא אסור אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: ודלא כרבי יודה דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} {{ירו"מ-הוסר|אבל}}{{ירו"מ-הדגשה|אף}} במכשירי אוכל נפש התירו {{ירו"מ-הדגשה|וכל שכן שהרקדה מותר אבל עדין}} בעייא דא מילתא מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן {{שוליים|ז_מט}}והטוחן ההן דשחק מלח {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ז_נ}}חסף {{ירו"מ-ביאור|חרס}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} פילפלין חייב משום טוחן ההן דחשר {{ירו"מ-ביאור|סינן}} גורגבסין {{ירו"מ-ביאור|מוץ,}} {{ירו"מ-הוסר|מוץ }}חול {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ז_נא}}עפר חייב בו משום מרקד ההן דגבל גירגבסין {{ירו"מ-ביאור|מוץ,}} עפר קילורין מלוגמא סממנין חייב משום לש הלש והמקטף והעורך כולהן משום לש {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ממל}} בעי תמן אמר {{ירו"מ-הדגשה|המחמיץ מנחות}} {{שוליים|ז_נב}}חייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה והכא את אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שכולם משום לש ואם עשה בהעלם אחד חייב רק אחת}} אלא תמן יש לו לחלוק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: לא תעשה חמץ, וכתיב: לא תאפה חמץ. אפיה בכלל לא תעשה חמץ הייתה, ולמה יצאה? להקיש אליה ולאמר: מה אפיה}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|עליה בפני עצמה אף לישה ועריכה חייב עליהם בפני עצמן מכאן שחייב}} על כל אחת ואחת ברם הכא אינו חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|האופה}} את חמי אפייה תולדת {{ירו"מ-הוסר|לבישול}}{{ירו"מ-הדגשה|בישול}} ואת אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שמניתה אופה בל"ט אבות מלאכה}} אלא בגין דתנינן סדר עיסה תנינתה עמהן וההן דא{{ירו"מ-הדגשה|ז}}ין {{ירו"מ-ביאור|המחמם}} גירקדרין {{ירו"מ-ביאור|סיד}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} משיח כילוס {{ירו"מ-ביאור|שמן}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} שרי זיפות {{ירו"מ-ביאור|מחמם זפת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} שרי מוסרין {{ירו"מ-ביאור|מרכך דברים קשים}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב משום מבשל אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה בר חנינה}} {{שוליים|ז_נג}}המתיך אבר חייב משום מבשל הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהן {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} משום מבשל {{שוליים|ז_נד}}בישל בחמי טבריא מהו {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} אמר אסור {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר מותר אמר {{אמורא-ירו"מ|רב מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אזלית לקיסרין ושמעית {{ירו"מ-הדגשה|ל}}רבי זריקן {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} {{ירו"מ-הוסר|לחזקיה צריכה}}{{ירו"מ-הדגשה|דצריכה}} ליה {{ירו"מ-הדגשה|אי אסור או מותר}} פסח שיתבשל בחמי טבריא מהו {{ירו"מ-הדגשה|האם חייב משום לא תוכלו ממנו נא ובשל מבושל במים}} תרין אמורין חד אמר אסור וחרנה אמר מותר מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב ט|שמות בא יב ט]]) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים {{ירו"מ-הדגשה|בישול אסרה תורה ואין זה בישול}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מותר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב ט|שמות בא יב ט]]) כי אם צלי {{ירו"מ-הדגשה|אש}} ראשו על כרעיו ועל קרבו כל {{ירו"מ-הדגשה|שאינו צלי עובר עליו באל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כל}} אילין שיעוריא: אם לאוכלין — כגרוגרת. אם לבהמה — כמלוא פי גדי. אם לבשל — כדי לבשל ביצה קלה. אם לארוג — כמלוא רוחב הסיט. {{ירו"מ-הוסר|כפול }}אם לטוות — כמלוא רוחב סיט כפול {{שוליים|ז_נה}}הגוזז את הצמר גזז סתם {{ירו"מ-הדגשה|שלא לצורך אריגה או טוויה}} מהו {{ירו"מ-הדגשה|השיעור}} נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: הוציא דיו אם בקולמוס {{שוליים|ז_נו}}כדי לכתוב שתי אותיות אם להגיה כדי להגות {{ירו"מ-ביאור|לתקן}} אות אחת {{ירו"מ-הדגשה|משמע שברישא הוציא סתם ואזלינן לקולה, אף הגוזז סתם אזלינן לקולה, וחייב כמלא רוחב הסיט כפול}} תמן תנינן {{שוליים|ז_נז}}השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השיער ובלבד שלא יזיזנו {{ירו"מ-ביאור|את השער שתלש}} ממקומו וכן {{שוליים|ז_נח}}התולש את השיער<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נ עמוד ב'''{{ש}}</span> כן, איפה? הותר ברירה, דתנן '''בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי''', והותר שימור, דתנן '''אף נותנין לתלויה ביום טוב'''. מותר לסנן אם יש כבר משמרת תלויה. מותר לסנן את היין. '''ולא הרקדה''' - אבל לא מצאנו שהותר הרקדה. כן? דאמר רבי חנינא בן יסא בשם רב יהודה: '''אין שונין את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה'''. כלומר להרקיד אחרי הנפה התירו. '''אין תימר משום מרקד יהא אסור''' - אם תאמר שמשמר חייב משום מרקד, אז צריך להיות אסור. אמר רבי יוסה ברבי בון: '''ודלא כרבי יודה''' - כל ההלכה הזו לא כמו רבי יהודה. זה היה בשם רבי יודה, '''במכשירי אוכל נפש התירו'''. אז אם התירו מכשירי אוכל נפש, כל שכן שהתירו הרקדה. אבל עדיין '''בעייא דא מילתא, מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן'''? כלומר, אמרו שרבנן אומרים שאין שונין, כלומר אסור לסנן פעם שנייה קמח. השאלה אם לסנן פעם שנייה קמח מותר אחרי הנפה, זה נשאר בשאלה. למדנו במשנה שאחד ממיני המלאכות זה הטוחן. אומרת הגמרא: '''ההן דשחק מלח חסף פילפלין חייב משום טוחן''' - מי שטוחן מלח או חרס או פלפלים חייב משום טוחן. '''ההן דחשר גורגבסין חול עפר חייב בו משום מרקד''' - מי שמסנן גיר גבסין, חול או עפר, אז חייב משום מרקד. כלומר, למרות שזה לא אוכל, הוא מסנן סיד או חול או עפר, אף בכלל הוא חייב משום מרקד. '''ההן דגבל גירגבסין עפר קילורין מלוגמא סממנין חייב משום לש''' - מי שהוא מערבב עם מים גיר גבסין, כל אלה זה מדובר על איזה סוג של גיר או גבס או עפר או קילורין או מלוגמא או סממנין, אז הוא חייב משום לש. '''הלש והמקטף והעורך כולהן משום לש''' - כל הדברים האלה זה תולדה של לש. רבי אבא בר ממל בעי: תמן אמר '''חייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה'''. זאת אומרת, בעצם כל אחד מהם זה משהו אחר. '''והכא את אמר הכין''' - שכולם משום לש. הרי אנחנו יודעים שיש לנו כלל שמי שאפה מהמנחות מנחה אחת חייב רק אחת. כלומר בעצם כולם רק חייב אחת. אז למה אתה אומר שחייב שלוש? אומרת הגמרא: '''אלא תמן יש לו לחלוק''' - שמה זה גזירת הכתוב שחולקת. נניח שיש פה שלוש חלוקות. '''חייב על כל אחת ואחת''' - כתיב "לא תיעשה חמץ" לגבי המנחות, וכתיב "לא תאפה חמץ". הרי אפייה בכלל לא תיעשה חמץ. אז למה יצא? להקיש עליה, לומר מה אפייה חייב עליה בפני עצמה אף לישה ועריכה חייב בפני עצמה. אז מכאן למדו שחייב על כל אחד ואחת. '''ברם הכא אינו חייב אלא אחת''' - אצלנו יהיה חייב רק אחת. אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''האופה''' - זה אחד מלהי המנחות... '''את חמי אפייה תולדת''' - אפייה זה תולדת בישול. '''ואת אמר הכין''' - למה אתה מונה את האפייה בין תולדות ולא מונה את האב שזה בישול? אלא בגין דתנינן '''סדר עיסה תנינתה עמהן''' - כלומר, בגלל שלמדו את זה בעל פה, אז העדיפו לנקוט במלאכה שהיא בסדר עיסה, הכנת הפת. כן, אז אופה, ולא אמור מבשל. אומרת הגמרא: '''ההן דא ין גירקדרין משיח כילוס שרי זיפות שרי מוסרין''' - מי שמחמם את הסיד או משיח כילוס, כלומר הוא מחמם שמן שהוא קרוש, או שאר איזיפות, או שהוא מחמם זפת שיהיה נוזלי, או שאר מוסרין, כלומר מרכך דברים קשים. בכל אלה חייב מי שמבשל, כי כל המהות של בישול זה לרכך דבר קשה. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסה בר חנינה: המתיך אבר חייב משום מבשל'''. '''הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהן משום מבשל'''. '''בישל בחמי טבריא מהו'''? כלומר, אם לא על ידי אור מה הדין? אז '''חזקיה אמר אסור, רבי יוחנן אמר מותר'''. אמר רב מנא: אזלית לקיסרין ושמעית רבי זריקן בשם חזקיה '''ליה פסח שיתבשל בחמי טבריא מהו''' - '''תרין אמורין חד אמר אסור וחרנה אמר מותר''' - הוא לא אמר ודאי אסור, אלא הוא הסתפק. ככה אמרו בקיסריה. אומרת הגמרא: פסח שהתבשל בחמי טבריא, האם הוא חייב משום "לא תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים" או לא? אז '''תרין אמורין, חד אמר אסור וחרנה אמר מותר'''. '''מאן ד מר''' מותר, דכתיב '''אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים''' - בישול אסרה התורה וזה לא בישול. אז לכן הוא אומר שאין פה איסור. כלומר, לא קיים מצוות "צלי אש", אבל בכל אופן לא עבר איסור של מבושל. '''ומאן ד מר''' מותר, דכתיב '''כי אם צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו''' - כל שאינו צלי עובר עליו, "ואל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים". אומרת הגמרא: '''כל אילין שיעוריא''' - כמו שיעורים שלמדנו על הוצאה וכל העניינים. '''אם לאוכלין כגרוגרת. אם לבהמה כמלוא פי גדי. אם לבשל כדי לבשל ביצה קלה. אם לארוג כמלוא רוחב הסיט. אם לטוות כמלוא רוחב סיט כפול'''. כן, זה עניין הוצאה. ככה למדו את השיעורים האלה. שואלת הגמרא, למדנו במשנה שהגוזז את הצמר, זה אחד מהמלאכות. השאלה אם הוא '''גזז סתם''', כן, הוא לא הגדיר לצורך מה הוא גוזז. כן, האם לאריגה או לטוויה? '''מהו''', אז אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא: הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות אם להגיה כדי להגות אות אחת'''. אז משמע מכאן שברשם, מה שאמרנו שהוא הוציא בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות, הכוונה שהוא הוציא סתם. הוא לא התכוון לתקן אות. כן. אז רואים מכאן שבסתם הולכים לחומרה. אז גם בגוזז סתם הולכים לחומרה ולא יהיה חייב, אלא אם גזז כמלוא רוחב סיט כפול. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|נ א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|נ ב}} {{סוף}} <span id="דף_נא_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נא.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נא.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נא|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> לראות מקום מום {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן לקיש}} {{שוליים|ז_נט}}התולש מן הקדשים פטור אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} {{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}} כדעתיה דאיתפלגון התולש בקדשים {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר חייב {{ירו"מ-הדגשה|דתולש היינו גוזז}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר פטור {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בעי מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון התולש כנף בעוף {{ירו"מ-הדגשה|חייב משום שלש}} {{שוליים|ז_ס}}{{ירו"מ-הדגשה|תלש חייב משום גוזז}} {{שוליים|ז_סא}}המורטה {{ירו"מ-הדגשה|חייב משום ממחק}} והקוטמה חייב משום {{ירו"מ-הוסר|שלש}}{{ירו"מ-הדגשה|מכה בפטיש גבי בכור הוא אמר שאין תלישה בכלל גוזז והכא הוא אמר התולש חייב משום גוזז}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} ולא פליגין {{ירו"מ-הוסר|התולש חייב משום גוזז המורטה חייב משום מוחק הקוטמה חייב משום מכה בפטיש }}{{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} דמייא עוף שאין {{ירו"מ-הדגשה|לו}} גיזה תלישתה היא גיזתה ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|בבכור}} אינו חייב עד שיגזז תדע לך שהוא כן דתני {{שוליים|ז_סב}}תלש מן {{ירו"מ-הוסר|המיתה}}{{ירו"מ-הדגשה|המתה}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|ש}}תלישתה זו היא גיזתה {{שוליים|ז_סג}}המלבנו ההין דמגפר {{ירו"מ-הדגשה|עץ לכלים}}{{ירו"מ-הוסר| עאל מני}} {{ירו"מ-הוסר|נחבלין}}{{ירו"מ-הדגשה|חבל}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}אליקה {{ירו"מ-ביאור|לעוגן.}} הדא איתתא דשרקא אפה {{ירו"מ-ביאור|מורחת פניה}} {{ירו"מ-הוסר|דשרקא}}{{ירו"מ-הדגשה|שרקא}} מעזלה {{ירו"מ-ביאור|מורחת אריג.}} ההן חייטא דיהב חוטא גו פומיה {{ירו"מ-הדגשה|לנקותו חייבת משום מלבן אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב כהן}} בשם רבנן דקיסרין המיינטון {{ירו"מ-ביאור|בגד שמתלבן בחום האש}} חייב משום מלבן {{שוליים|ז_סד}}המנפסו ההן דנפיס {{ירו"מ-ביאור|מנפץ}} סיב הוצין גומא חייב משום {{ירו"מ-הוסר|מנפס}}{{ירו"מ-הדגשה|מנפץ}} {{שוליים|ז_סה}}הצובעו מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין {{ירו"מ-ביאור|מכים}} בבהמה {{ירו"מ-הדגשה|כדי לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|בעורות}}{{ירו"מ-הדגשה|עורות}} אלים מאדמים אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: הדא אמר העושה חבורה {{שוליים|ז_סו}}ונצרר בה דם חייב המאדם אודם בשפה חייב {{ירו"מ-הדגשה|משום צובע}} המוציא דם חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום הצר צורה {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך מלאו בצבע}} הראשון חייב משום כותב והשני חייב משום צובע חיסר {{ירו"מ-ביאור|בצורה שעשה}} בה אבר ובא אחר וגמרה חייב {{שוליים|ז_סז}}משום מכה בפטיש {{שוליים|ז_סח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הסוחט והמכבס מלאכה אחת היא תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה}}אומר הצבעים שבירושלים היו עושין {{ירו"מ-הדגשה|סחיטה}} מלאכה בפני עצמה על דעתיה דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מ' מלאכות אינון, וניתני. לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עלמא מודיי בהן. ההן דעביד חבלין, ההן דעביד ממזור {{ירו"מ-ביאור|חגורה}} חייב משום טווה ההן דעבד קונטרן {{ירו"מ-ביאור|שק}} נפן ומחצלן {{ירו"מ-ביאור|מחצלת}} חייב משום מיסיך הדא איתתא כד משתייה בקוביה {{ירו"מ-ביאור|שמותחת חוטי השתי}} {{ירו"מ-הדגשה|חייבת}} משום {{ירו"מ-הוסר|מיסכת}}{{ירו"מ-הדגשה|מסיך}} כד יהבה קדמה {{ירו"מ-הדגשה|ומכניסה בנירין חייבת}} משום עושה בתין כד מקימה לון {{ירו"מ-ביאור|שמעמידה את כלי האריגה}} {{ירו"מ-הדגשה|חייבת}} משום בונה כד מחייא {{ירו"מ-ביאור|שמעבירה את חוטי הערב}} משום אורגת. כד מקטעא בנימייא — משום מחתכת. כד גמרה מלאכתה — משום מכה בפטיש. ההן דעבד קופין {{ירו"מ-ביאור|קופה מנצרים}} כד צפר {{ירו"מ-ביאור|שמעמיד השתי}} משום {{ירו"מ-הוסר|מיסיך}}{{ירו"מ-הדגשה|מסיך}} כד מחייט משום תופר כף {{ירו"מ-הדגשה|את הקנים}} משום בונה כד מקטע משום מחתך גמר מלאכתו משום מכה בפטיש<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נא עמוד א'''{{ש}}</span> רבותינו הקדושים במסכת שבת דף נ"א. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אומרת הגמרא תמנתא נינה, השוחט הבכור עושה מקום לקופיץ מכאן ומכאן ותולש את השיער ובלבד שלא יעזוב למקומו. אנחנו יודעים שיש אחד מההלכות שחיטה זה אסור שיהיה חלודה. חלודה פירושו שהסכין נכנס מתחת לעור, אבל גם אם הוא נכנס מתחת למשהו אז השחיטה היא פסולה. ולכן כדי שהשחיטה, הסכין לא תיכנס מתחת לצמר אז תולשים את הצמר באותו מקום. אז הגמרא אומרת שלמדנו ביידא שאומרת שכששוחטים בכור מותר לתלוש את השיער אבל להשאיר אותו באותו מקום, לא לקחת אותו, כן? כי יש איסור לגזוז את הצמר של בכור. '''ואין תולש את השיער לראות מקום המום'''. אז אותו דין בדיוק גם כן מותר לתלוש אבל אסור להוציא את זה, להשאיר את זה באותו מקום. ואומר מכאן, אמר '''רבי אילא בשם רבי שמעון התולש מן הקדשים פטור''', כלומר כל האיסור זה רק לגזור אבל לתלוש מותר. '''אמר רבי יעקב בר אחא ריש לקיש כדעתיה''' - דאיתפלגון. '''התולש בקדשים''' - רבי יוחנן אמר חייב, כי תולש זה כמו גוזז, ורבי שמעון בן לקיש אומר פטור. ואמר רבי ירמיה '''מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש''', רבי שמעון בן לקיש חזר בו? דאיתפלגון: '''התולש כנף בעוף''' - חייב משום גוזז. '''המורטה''' - חייב משום ממחק. '''והקוטמה''' - חייב משום מכה בפטיש. כלומר אם אדם תולש את הנוצה של העוף אז הוא עובר משום גוזז, כן? ואם הוא מורט את השערות הדקות מהקנה שמכינים ממנו כולמוס, תולשים את השערות אז הוא חייב משום ממחק. ואם הוא חותך את זה במידה שהוא רוצה זה קוטם את זה, הוא חייב משום מכה בפטיש. לגבי בכור זה חוקק קשה, כן? לגבי בכור אמרנו שתלישה זה לא בכלל גוזז, ואילו כאן הוא אומר כן, לגבי הנוצה הוא אומר שתולש זה חייב משום גוזז. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ולא פליגין''', כלומר זה לא שונה. כלומר התלישה של עוף זה באמת חייב משום גוזז, אבל תלש שערות לא חייב משום גוזז. '''דמייא עוף שאין גיזה תלישתה היא גיזתה'''. כלומר כיוון שבעוף אין גיזה אחרת, זה הגיזה שלו - התלישה זה הגיזה. ואומר לך '''ברם הכא אינו חייב עד שיגזז''', כן? בכור יש לו גזיזה אז לכן אינו חייב עד שיגזוז. '''תדע לך שהוא כן, דתני תלש מן המתה חייב''', כן? כי בבהמה אין גזיזה, אז התלישה זה הגזיזה. למדנו במשנה שחייב על מלאכת מלבן. ואומרת הגמרא '''ההין דמגפר''' לכלים, כן? הם מניחים גופרית מתחת לכלים והם מתגפרים, כלומר הם מקבלים איזו שכבה שמחליקה אותם, או חבל לעוגן, כן? כדי שהמים לא יזיקו לו. זאת אומרת, זה בעצם גם חייב משום מלבן, כי זה גם מנקה אותו. ואומר '''הדא איתתא דשרקא אפה''' או '''מעזלה''', כלומר היא מורחת את הפנים או את האריג, אז גם כן חייב משום מלבן, כי זה בעצם מכבס את זה. '''ההן חייטא דיהב חוטא גו פומיה''', גם כן שהוא שם את החוט בתוך הפה כדי לנקות אותו, אז גם חייב משום מלבן. '''אמר רב כהן בשם רבנן דקיסרין: המיינטון''', כלומר זה בגד שהוא מתלבן בחום האש, אז חייב משום מלבן. כלומר אם הוא שם את זה קרוב לאש אז זה חייב משום מלבן. '''המנפסו''' - למדנו החייב במלאכת מלבן זה המנפץ. '''ההן דנפיס סיב''', גם אם יש מנפץ סיב, כן? מפורר אותו, כן? שיש '''הוצין''' או '''גומא''', הוא חייב משום מנפץ. '''הצובעו''' - אמרנו במשנה שחייב במלאכת מלבן זה צובע. שואלת הגמרא '''מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בבהמה''', כן? היו מכים את הבהמה כדי שיהיה לה '''אלים מאדמים''', שיהיה להם עורות מאודמים, כן? עורות מאודמים ומכים את הבהמה שהיא תיצבע. '''אמר רבי יוסה: הדא אמר העושה חבורה ונצרר בה דם חייב''', כן? מי שמכה בעל חיים ונצרר דם והעור נצבע אז הוא חייב משום צובע. אומרת הגמרא '''המאדם אודם בשפה חייב''' משום צובע. '''המוציא דם חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום'''. '''הצר צורה''', כלומר זה מקביל לשוחט, כן? צר צורה ואחר כך מילא בצבע. כלומר אם הוא חרט ואחרי זה מילא את זה בצבע, אז '''הראשון חייב משום כותב''', החורט זה כותב, '''והשני חייב משום צובע'''. '''חיסר בה אבר ובא אחר וגמרה''', כלומר אם הוא צייר צורה אבל לא סיים אותה ובא אחר וגמרה, אז '''חייב משום מכה בפטיש'''. '''הסוחט והמכבס מלאכה אחת היא''', כן? אז שניהם זה משום מלבן. '''תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר הצבעים שבירושלים היו עושין מלאכה בפני עצמה''', כן? הם היו מגדירים את הסחיטה בתור מלאכה נפרדת. ואומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מ' מלאכות אינון''', כן? הרי אנחנו יודעים שיש ל"ט. אם מוסיפים גם סוחט אז יש ארבעים מלאכות. אז ככה למה המשנה לא אמרה שיש ארבעים? אומרת הגמרא '''לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עלמא מודיי בהן''', כן? במשנה מה שאמרו שלושים ותשע מלאכות זה מה שכולם מסכימים בהם, אבל ודאי יש כמה שאחרים סוברים שהם מלאכה אבל לא נמנו כאן. אומרת הגמרא '''ההן דעביד חבלין''', '''ההן דעביד ממזור''', כלומר עושה חגורה, אז הוא חייב משום טווה. '''ההן דעבד קונטרן נפן ומחצלן''', כמו עושה שק או נפה או מחצלת, אז הוא חייב משום מסך. כן, מסך זה מי שמותחים את רצועות השתי. אז גם כן כשהוא עושה את המחצלת או את הנפה, אז בעצם הוא מותח חוטי שתי ומחליף את הערב. אז כשהוא מותח את השתי זה חייב משום מסך. '''הדא איתתא כד משתייה בקוביה''', כלומר כשהיא מותחת חוטי השתי, אז היא חייבת משום מסך. '''כד יהבה קדמה''', כלומר כשהיא מכניסה את החוטים בנירין, אז היא חייבת משום עושה בתין. הרי בשתי יש איזה מעין מסגרת מלבנית, כן, שבתוכה יהיו חוטים עם טבעות באמצע וכל חוט שתי עובר בתוך טבעת אחת. הם בעצם מכניסים אחד כן אחד לא, ובדרך כלל יש שני ריבועים כאלה. אז נניח אחד לוקח את כל החוטים הזוגיים והשני לוקח את כל החוטים האי-זוגיים, וכשמרימים אחד מהם אז כל חוטי השתי הזוגיים עולים וחוטי השתי האי-זוגיים יורדים, והפוך גם כן, ואז בעצם אפשר להשחיל את חוט הערב באמצע בקלות. כן, אז כשהיא מכניסה את חוט השתי בתוך הנירין זה חייב משום עושה בתי נירין. '''כד מקימה לון''', כלומר כשהיא מקימה את כלי האריגה היא חייבת '''משום בונה'''. '''כד מחייא''', כלומר כשהיא מעבירה את חוט הערב אז היא עוברת '''משום אורגת'''. '''כד מקטעא בנימייא — משום מחתכת'''. '''כד גמרה מלאכתה — משום מכה בפטיש'''. אומרת הגמרא '''ההן דעבד קופין''', כלומר שהוא עושה קופה מנצרים, סל מנצרים. '''כד צפר''' - כלומר שהוא מעמיד את השתי אז הוא חייב '''משום''' מסך. '''כד מחייט משום תופר''', כלומר שהוא תופר אותם אז הוא חייב משום תופר. '''כף''' - את הקנים, הרי בסוף מכופפים את השאריות של הקנים, אז הוא חייב '''משום בונה'''. '''כד מקטע משום מחתך'''. '''גמר מלאכתו משום מכה בפטיש'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_נא_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נא|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> ההן דעביד מילין ערסיין {{ירו"מ-ביאור|דברים ארוגים כגון מיטות וסלים}} {{ירו"מ-הדגשה|כשמניח חוטים}} לאורך {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} משום מסיך לרוחב {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} משום אורג קנקלטין {{ירו"מ-ביאור|המחבר קורות המיטה}} משום עושה בתים כד מקטע {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} משום מחתך גמר מלאכתו {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} משום מכה בפטיש שני נירין {{ירו"מ-הוסר|בחף}}{{ירו"מ-הדגשה|וחוט}} אחד ושני {{ירו"מ-הוסר|חפין}}{{ירו"מ-הדגשה|חוטים}} בניר אחד {{שוליים|ז_סט}}האורג שני חוטין {{שוליים|ז_ע}}והפוצע שני חוטין {{שוליים|ז_עא}}הקושר והמתיר מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים {{ירו"מ-הדגשה|של המשכן}} ולא לשעה היתה אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהוא לעולם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}}{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר אדרבא}} מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהיא לשעה אלא אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}}: מתופרי יריעות למדו {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} נפסק {{ירו"מ-הדגשה|לו חוט}} היה קושרו חזר ונפסק לעשותן קשרים קשרים אי אפשר אלא חוזר ומתיר את הראשון {{ירו"מ-הדגשה|ומביא חוט אחר וקושרו}} אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: ההן חייטא אומנא מבלע תרין ראשיה {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא היה נראה אפשר שיהיה אפילו כמה קשרים ולא צריך להתיר ולהחליף חוט}} והיידא אמרה דא {{ירו"מ-ביאור|מנין נלמד מתיר?}} דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי חנינא}} מאורגי יריעות למדו {{ירו"מ-הדגשה|ולא מתופרי היריעות}} מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} אורך היריעה האחת כדי שתהא כולה אחת נפסק {{ירו"מ-הדגשה|לו חוט}} היה קושרו {{ירו"מ-הדגשה|מיד}} מכיון שהיה מגיע לאריג הוי שרי ליה ומעל לה {{ירו"מ-ביאור|שולף את החוט.}} {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: אפילו ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת {{ירו"מ-הדגשה|והרי חוטי הערב, אחד עולה ואחד יורד, ואם ישלוף את הקרוע נמצאו שנים עולים ויורדים יחד}} {{ירו"מ-ביאור|וזה תיימת.}} תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} {{שוליים|ז_עב}}{{ירו"מ-הוסר|חוסל}}{{ירו"מ-הדגשה|חותל}} של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור ואין זו התרה {{ירו"מ-הדגשה|ולמה מותר}} נעשה כשובר את החבית {{ירו"מ-הוסר|לוכל}}{{ירו"מ-הדגשה|לאכל}} ממנה גרוגרת אזנים של דוסיקיא {{ירו"מ-ביאור|שק עור שכשמותחים חוט והוא נסגר}} קושר ומתיר {{ירו"מ-הדגשה|ד}}נעשה כפותח וכנועל בשבת {{ירו"מ-הדגשה|התופר שתי תפירות}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר עד יחות כל סיטרה {{ירו"מ-ביאור|שיוציא את כל החוט.}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יניי}}: אמרו לו לרבי חנינא {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} צא וקרא {{ירו"מ-הוסר|והא}}{{ירו"מ-הדגשה|שאין הלכה כן דהא}} {{ירו"מ-הדגשה|גבי כלאים}} תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד {{ירו"מ-הדגשה|חיב}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|לדעת חנינא}} עד יסוק ויחות ייסוק והתנינן {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר עד שישלש מעתה עד יחות ייסוק ויחית {{ירו"מ-ביאור|נמצא עושה שש תחיבות ולא נראה שיקל כלכך}} אלא הכן והכן {{ירו"מ-ביאור|רק הקצוות צריך לכפול. <br> <br>}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נב עמוד ב'''{{ש}}</span> ושף עמודים זה דומה למכבד. אז אם אני אומר שמכבד, כלומר לפי רבי אלעזר שאומר שמכבד חייב מהתורה, אז גם שף עמודים יהיה חייב מהתורה. אבל לפי חכמים הם אומרים שזה רק דרבנן, אז גם שף עמודים יהיה רק דרבנן. אמר רבי יוסי ברבי בון: "'''פליגין'''" - כן? כולם לא, אף אחד לא חולק ששף עמודים פטור. כן? כלומר, זה שונה. כולם מודים ששף עמודים הוא יהיה פטור. אז למה במכבד ומרבץ לפי רבי אלעזר חייב? "'''המכבד המרבץ חייב משום'''" - שם הוא חייב משום חורש. כן? כלומר, הוא סובר שכשמרבץ את הבית אז הוא מיישר את הגומות ומכין את האדמה, על טענה של חורש. אבל שף עמודים, גם רבי אלעזר מודה שפטור. עכשיו, אומרת הגמרא: "'''המגבן והמחבץ — חייב משום לש. החולב והרודה חלות דבש — חייב משום קוצר'''". זה אמרנו לפי רבי אלעזר. "'''הסוחט זיתים מאביהן חייב משום קוצר'''" - כלומר אם הוא סוחט את הזיתים על העץ, אז יהיה חייב משום קוצר. עכשיו, כמאן אזלא? כמו רבי אלעזר. כן? שכמו שהוא מחייב חולב משום קוצר - כי הרי בעצם חולב הוא סוחט את העז, כן - אז כמו שהוא סוחט את הזיתים, הוא סוחט את השמן כשהזיתים מחוברים עדיין לעץ, אז גם שם יהיה חייב משום קוצר. אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן: "'''הגורד ראשי כלונסות חייב משום מחתך'''". "'''הממרח את האיספלנית חייב משום ממחק'''". כי הרי למדנו במשנה, "'''מחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות — חייב. כתב אות אחת גדולה אף על פי שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות — פטור'''". רבי מנחם בי רבי יוסי אומר "'''זה חומר במוחק מכותב'''". כן? שהרי אתה רואה שהוא כותב במקום של שתי אותיות והוא פטור, וכשהוא מוחק אות אחת במקום של שתי אותיות הוא חייב. וחומר בכותב ומוחק, ש"'''על מנת חייב על מנת לקלקל פטור'''" - הכותב על מנת לקלקל חייב, והמוחק על מנת לקלקל פטור. ואומרת הגמרא: "'''יש שהוא כותב נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק, ויש שהוא מוחק נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק'''". איך עבידא? "'''דל"ת ועשאו רי"ש, רי"ש ועשאו דל"ת'''" - כלומר הוא הוסיף, הוא הוריד לו את הצ'ופצ'יק של הדלת ועשה אותו ריש, כי אנחנו יודעים שהדלת המקורית הייתה פשוט ישרה, אז הוא בשפיץ, כן? כמו כף, כן? אז בשפיץ פשוט עיגל את זה. כלומר הוריד טיפה כדי שזה יהיה נראה עגול כמו ריש. אז אם הוא עשה את זה, או אם זה היה ריש ועשה אותו דלת, אז הוא הוסיף נקודה קטנה, כן, ובעצם עשה דלת, אז זה "'''חייב משום כותב ומשום מוחק'''" - כאילו מחק את האות הקודמת וכתב אות אחרת. והבונה. שואלת הגמרא: "'''מה בניין היה במשכן'''"? אומרת הגמרא: "'''שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים'''". שואלת הגמרא: "'''ולא לשעה היתה'''"? הרי זה לא בניין של קבע, כן? הרי הם נודדים כל הזמן. אמר רבי יוסי: "'''מכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור כמי שהיא לעולם'''". כן? הרי הם לא ידעו, כן? הקדוש ברוך הוא לא אמר להם מתי ללכת. מבחינתם זה לעולם. רבי יוסי ברבי בון - הפוך: "'''מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה'''". הרי ברור שהם יזוזו משם. אז הכל נחשב ארעי ולא קבע, וממילא בסדר, פטור. אבל אומרת הגמרא: "'''הדא אמרה: בנין לשעה בנין'''". כלומר, גם בניין שהוא לא קבוע, לא בניין קבע, גם כן חייב. "'''הדא אמרה: אפילו מן הצד'''" - הרי פה מדובר על להניח את הקרשים על האדנים, אז זה בקיר, לא בגג. כן? אנחנו יודעים שיש מחלוקת האם בניין זה דווקא בכתלים או דווקא בגג או גם בכתלים. אז פה רואים שזה גם בכתלים. "'''הדא אמרה: אפילו נתון על גבי דבר אחר'''" - כן? הרי הקרשים היו מונחים על האדנים. "'''הדא אמרה: בנין על גבי כלים בנין'''". כן? שוב פעם גם כן, כי האדנים זה כלים, ואתה בונה על גבי כלים. "'''אדנים כקרקע הן'''" - כן? באמת האדנים יש להם דין של קרקע, כי הם היו חלולים. אומרת הגמרא: תני. למדו ברייתא: "'''אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט. המביא את הטיט חייב. רבי יוסה אומר שניהן חייבין'''". ואומרת הגמרא: "'''סבר רבי יוסה אבן בלא טיט בניין'''". כלומר, זה שהוא מחייב סימן שהוא סובר שאבן גם בלי טיט, כן, מניח אבן זה גם נחשב בניין. אומרת הגמרא: "'''הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב'''". "'''הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב'''" - כן? כלומר, מי ששם את האבן האחרונה למעלה חייב. אומרת הגמרא: "'''למי נצרכה? לרבנן'''". כלומר, למרות שהם אמרו שמי שנותן את האבן פטור - רק מי ששם רק אבן פטור - כאן הוא יהיה חייב כי זה דרך הבנייה, ככה זה עומד. "'''וההין דעבד דפין וההין דעבד ספיין חייב משום בונה'''" - כלומר מי שמניח את הקורה העליונה בפתח הבית, או מי שמניח את הקורה התחתונה בפתח הבית, אז זה חייב משום בונה. "'''והסותר ובלבד לצורך'''" - הרי יש לנו אחד מתוך עשר מצוות לא תעשה, סותר. אז אמרו: דווקא אם הוא סותר לצורך. רבי חמא בר עוקבא בשם רבי שמעון בן לקיש: "'''הגודל כלי צורה חייב משום בונה'''". כלומר, גם בעשיית כלי שייך בונה. רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש: "'''הנופח כלי זכוכית חייב משום בונה'''". רבנן דקיסרין בשם רבי שמעון בן לקיש: "'''יש דברים קרובים ורחוקים'''". כי הגודל כלי צורה או הנופח כלי זכוכית או העושה כלי בדפוס, זה מלאכות שונות, כולם חייבים משום בונה, נראה כאילו רחוק מבונה. ויש מלאכות שהן מאוד דומות - "'''הבורר והמשמר והמרקד כולהן משום מעביר פסולת'''" - זה מלאכות מאוד מאוד קרובות, אבל בעצם כולם העברת פסולת, ואף על פי כן "'''כל אחד ואחד חיובו בפני עצמו'''". כן, תנן הושטה בשביל רשות, זה לעשות המלאכות האחרונה. אז "'''למה לא תנינן הושטה עמהון'''"? הרי לכאורה גם הושטה צריך למנות מלאכה. אומרת הגמרא: רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: "'''מפני מחלוקת רבי עקיבא וחכמים'''". כלומר, לא כולם מודים לזה. כן? אנחנו יודעים שרבי עקיבא וחכמים חולקים, כי המחלוקת היא לגבי זריקה. כן? רבי עקיבא חייב גם על זורק, שאם היה מונה מושיט, הוא היה צריך לפרט מיד שרבי עקיבא מחייב גם על זורק. אז לכן לא הזכיר בכלל גם מושיט. חזקיה רבי יהודה בן לוי ורבי יהושע בן לוי אמרו בשם רבי: "'''יתר עליהן הושטה'''". כלומר שגם הושטה זה אב מלאכה וגם אותה צריך למנות. אז "'''למה לא'''" מנו אותה? משום ש"'''כל המלאכות באחת וזו בשתים'''". כלומר, כל המלאכות אדם אחד עושה אותן, ואילו זו בשתיים - כלומר, הושטה, אתה צריך מישהו שיקבל ממך. "'''כל המלאכות יש להן תולדות וזו אין לה תולדות'''". זו הסיבה שלא מנו אותה. בהמשך המשנה בסוף פרק כלל גדול: "'''ועוד כלל אחר אמרו: כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת. וכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע'''". {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|נב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|נב ב}} {{סוף}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נא עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא '''ההן דעביד מילין ערסיין''', כלומר שהוא עושה כל מיני דברים ארוגים כמו מיטות, סלים וכדומה. '''לאורך משום מסיך''', כשהוא מניח את החוטים לאורך. '''לרוחב משום אורג'''. '''קנקלטין משום עושה בתים''', כלומר זה מי שמחבר את קורות המיטה. '''כד מקטע משום מחתך'''. '''גמר מלאכתו משום מכה בפטיש'''. '''שני נירין אחד ושני בניר אחד האורג שני חוטין והפוצע שני חוטין הקושר והמתיר'''. כן, כל אלה מקרים שיהיה חייב. שואלת הגמרא '''מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים'''. שואלת הגמרא '''ולא לשעה היתה'''? הרי זה זמני, זה לא מלאכת קבע, כי הרי מיד אחרי זה הם היו צריכים לעבור מקום למקום, אז זה לא קשר לעולם. '''אמר רבי יסה: מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהוא לעולם'''. כן, כי הרי לכאורה הקדוש ברוך הוא היה יכול להגיד להם להישאר שם עד עולם, כן, אז לא תלוי בדעתם - אז ממילא נחשב קשר של קיימא. '''רבי יוסה: מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהיא לשעה'''. בדיוק הפוך - כיוון שהבטיח להם הקדוש ברוך הוא שיכנסו לארץ אז כמו לשעה, אז ברור שזה יהיה זמני. '''אלא אמר רבי פינחס: מתופרי יריעות למדו'''. כן, הרי תופרי יריעות אם '''נפסק היה קושרו'''. כן, '''חזר ונפסק''' - '''לעשותן קשרים קשרים אי אפשר''', כי הרי זה לא מכובד שדבר כזה יהיה במשכן, '''אלא חוזר ומתיר את הראשון''' ומחליף, מביא חוט אחר וקושרו. אז יש פה גם מתיר וגם קושר. '''אמר חזקיה: ההן חייטא אומנא מבלע תרין ראשיה''', כלומר חייט אומן מבליע, והוא מצליח ששני הראשים של החוט יהפכו כאילו אחד ולא רואים את הקשירה, וכיוון שלא היה נראה אפשר שיהיו אפילו כמה קשרים ולא צריך בכלל להתיר, כי אין לו צורך להתיר. אז בעצם אין פה מתיר. אז מה מקור למתיר? '''והיידא אמרה דא''', כלומר מנין למד מתיר? '''דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מאורגי יריעות למדו''' ולא מתופרי יריעות. עכשיו מה הטעם? '''מה טעמא אורך היריעה האחת''' - שיהיה '''כדי שתהא כולה אחת''', כן, שכל היריעה תהיה באורך אחד ותהיה שלמה. אז מה קורה אם '''נפסק היה קושרו''' מיד. אבל '''מכיון שהיה מגיע לאריג הוי שרי ליה ומעל לה''', כלומר הוא היה קושר אותו, אבל זה רק כדי לסיים את האריגה. אבל אחרי שהוא מסיים את האריגה אסור שיהיה חוט קשור באמצע, אסור שיהיה חוט חתוך, אז הוא בעצם מושך אותו ומוציא אותו מתוך האריג. '''רבי תנחומא בשם רב הונא: אפילו ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת'''. כן, כלומר תיומת הכוונה שני חוטים שהם זהים לחלוטין, כן. הרי בדרך כלל חוט השתי או חוט הערב הם עולים אחד כן אחד לא, עולים ויורדים. ככה זה נראה, אז אין מציאות ששני חוטים ביחד עולים ויורדים, אלא תמיד אחד עולה אחד יורד, כן, אז אין בו תיומת. אז הרי חוט הערב - אחד עולה ואחד יורד, ואם הוא שולף אחד אז נמצאו שניים עולים ויורדים ביחד, וזה תיומת. אז קשה. ואומרת הגמרא '''תני רבי הושעיה של תמרים ופטילייא של תמרים, קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור'''. כלומר זה מן קופסה שעושים ממענפים של תמרים כדי להניח בה תמרים שיתייבשו וכדומה. אז קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור. שואלת הגמרא '''ואין זו התרה'''? הרי לכאורה זה מתיר, אז למה שיהיה מותר? אומרת הגמרא '''נעשה כשובר את החבית''' לאכול '''ממנה גרוגרת'''. כן, כלומר כיוון שמדובר פה על כלי שהוא לא של קיימא, כן, אז זה כמו שמותר לשבור את הכד כדי לאכול גרוגרות, אז גם כאן מותר לשבור אותו כדי לאכול את התמרים שבפנים. '''אזנים של דוסיקיא''', כלומר שק עור שכשמותחים אותו יש איזה חוט כזה, בעצם חתיכת עור שקוצרים בקצוות, משחילים איזה חוט ואז כשמותחים אותו, אה, נקשר. כלומר בעצם מתקפל ונוצרת מעין ארנק כזה. כן, אז דבר כזה '''קושר ומתיר, נעשה כפותח וכנועל בשבת'''. כן, זה כמו דלת שפותחים ונועלים. '''התופר שתי תפירות''', ככה למדנו במשנה שאחד מל"ט מלאכות זה התופר. '''רבי חנינא אמר עד יחות כל סיטרה''', כלומר עד שכל החוטים משני הצדדים יהיו באותו צד. '''אמר רבי יניי: אמרו לו לרבי חנינא צא וקרא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד'''. אז אם זה ככה, '''מעתה עד יסוק ויחות ייסוק''', כן. הגמרא אומרת שצריך, בעצם מה שכתוב במשנה שדוחף את המחט הכוונה פעמיים - דוחף ומחזיר, אז אם מי שאמר פעמיים אז הוא מתכוון ארבע פעמים. '''והתנינן רבי יהודה אומר עד שישלש'''. אז '''מעתה עד יחות ייסוק ויחית''', ככה שש פעמים. כן, זה לא הגיוני שבכלאים עד כדי כך שרק אז זה יהיה כלאים, הרי הרבה לפני כן זה כבר נתפס. '''אלא הכן והכן''' - הכוונה שרק הקצוות יהיו באותו צד. כלומר מי שאומר תקיפה אחת הוא התכוון לשתיים, מי שאומר שלוש זה בעצם יהיה ארבע - תמיד מוסיפים עוד אחד כדי ששני הקצוות יהיו באותו צד. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|נא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|נא ב}} {{סוף}} <span id="דף_נב_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף נב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נב.ogg|thumb|ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נב.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נב|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> חוט שהשחילו במחט אפילו קשור מיכן ומיכן אינו חיבור {{ירו"מ-הדגשה|למחט לענין טמאה}} תפרו לבגד החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט {{ירו"מ-הדגשה|לענין טומאה שהרי סופו לנתק את המחט}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} ורבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תריהון אמרי {{ירו"מ-הדגשה|מה שהחוט נחשב חיבור לבגד זה דווקא}} {{שוליים|ז_עג}}בקשור מיכן ומיכן מיליהון דרבנן פליגין דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}רב{{ירו"מ-הדגשה|י}} ירמיה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: המותח צדדיו {{ירו"מ-ביאור|של תפירה רפויה}} בשבת חייב משום תופר {{ירו"מ-הדגשה|ואם מדובר שגם קשר למה לא}} נאמר {{ירו"מ-הדגשה|שחייב}} משום תופר ומשום קושר {{ירו"מ-הדגשה|המקרע והמחתך}} {{ירו"מ-הוסר|קליעה}}{{ירו"מ-הדגשה|קריעה}} בבגדים וחיתוך בעורות קריעה בבגדים באמצע וחיתוך בעורות {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} מן הצד. ואית דמחלפין: קריעה בעורות וחיתוך בבגדים. קריעה בעורות — באילין רככיא, וחיתוך בבגדים — באילין ליבדייא. הצד חלזון ופצעו — אית תניי תני: חייב שתים. אית תניי תני: אינו חייב אלא אחת. מאן דאמר שתים — אחת משום צד ואחת משום נטילת נשמה. מאן דאמר אחת — היידא? משום נטילת נשמה, ולית לה צידה. ואתיא כהיא דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר ברבי יוסה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם כך היכן מצאנו צידה במשכן בתחש מאי תחש}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} ורבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}: מין חיה טהורה ברא הקדוש ברוך הוא למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} אמר קרש היה שמה תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} {{ירו"מ-הוסר|דחדא}}{{ירו"מ-הדגשה|חדא}} קרן {{ירו"מ-הדגשה|הוי ליה דכתיב}} ([[תהילים סט לב|תהילים סט לב]]) ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס מקרן כתיב {{ירו"מ-הדגשה|ואתיא כההיא דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|מותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה ואינם מקבלים טמאה שאין קרוי אהל אלא כמו במשכן שהיה מחיות טהורות}} {{שוליים|ז_עד}}השוחטו {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר לית כאן שחיטה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שחיטה תולדת חבורה היא ולמה לא תנינתה {{ירו"מ-הדגשה|חבורה}} עמהון {{ירו"מ-הדגשה|אלא שחיטה}} אלא בגין דתנינן סדר סעודה תנינתה {{ירו"מ-הדגשה|שחיטה}} עמהון {{שוליים|ז_עה}}המעבדו מה עיבוד היה {{ירו"מ-הדגשה|לעורות}} במשכן {{ירו"מ-הדגשה|חוץ ממליחה שכבר נאמרה}} שהיו משרטטין בעורות {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מה משרטטין לון {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מסרגלין {{ירו"מ-ביאור| כדי לחתוך ישר}} לון {{ירו"מ-הוסר|ואתיא כהיא דאר שמואל בשם ר אבהו מותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה }}הממחקו מה מחיקה היתה במשכן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|זעירא בר חיננא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: שהיו שפין את העור על גבי העמוד {{ירו"מ-הדגשה|להחליקו}} {{שוליים|ז_עו}}השף את העור על גבי העמוד חייב משום מה הוא חייב {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן לוי}} {{ירו"מ-הדגשה|ואיכא דאמרי אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן לוי}}: משום {{ירו"מ-הוסר|מוחק}}{{ירו"מ-הדגשה|ממחק}} הדא דאת אמר {{ירו"מ-הדגשה|בעור}} {{ירו"מ-הוסר|בחדש}}{{ירו"מ-הדגשה|חדש}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|בעור}} {{ירו"מ-הוסר|בישן}}{{ירו"מ-הדגשה|ישן}} {{ירו"מ-הדגשה|פטור על העור}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מחלוקת {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} וחכמים {{ירו"מ-הדגשה|האם חייב על שמחליק העמוד}} דאתפלגון המכבד המרבץ המגבן המחבץ החולב והרודה חלות דבש חייב חטאת דברי {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} וחכמים אומרים משום שבות {{ירו"מ-הדגשה|ושף העמודים דומה למכבד}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} <br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נב עמוד א'''{{ש}}</span> בהמשך המשנה בסוף פרק כלל גדול. "ועוד כלל אחר אמרו: כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו, והוציאו בשבת חייב חטאת. וכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו, והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע." אנחנו לומדים דרושה ממסכת שבת, דף נ"ב. אומרת הגמרא: "'''חוט שהשחילו במחט אפילו קשור מיכן ומיכן אינו חיבור'''" למחט לעניין טומאה. כן, זאת אומרת אם החוט יטמא המחט לא יטמא, כי הם לא נחשבים חיבור. זה כאילו שני כלים נפרדים. "'''תפרו לבגד החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט'''". כלומר, למרות שבעצם החוט כבר בתוך הבגד והמחט מחוברת עדיין לחוט, אז החוט נחשב חיבור לבגד, ואם החוט נטמא הבגד יטמא, אבל המחט לא נחשבת חיבור לחוט, והסיבה כיוון שזה עומד להינתק, הוא לא השאיר את זה ככה. רבי יונה ורבי יוסי תריהון אמרי בקשור מיכן ומיכן, מה שהחוט נחשב לחיבור לבגד זה דווקא בקשר - אם הוא קשר מכאן ומכאן, שעשה קשירה, כי אחרת החוט נפתח. אומרת הגמרא, כן, אז כתוב "מקרין", קרן בלשון יחיד. עכשיו יש כל מיני דעות מה זה בדיוק היה התחש, אבל בכל אופן אחת הסברות שבעצם התחש זה היה ג'ירפה. ומה שכתוב כאן שהוא נברא במיוחד למשכן, זה הכוונה שהוא הזדמן למדבר, כן? זה לא המקום שלו, המקום שלו זה במקומות אחרים. הוא לא חי במדבר, אז למדבר הוא הזדמן פעם אחת. כן, זה מאוד מתאים, כי גם קרש זה מאוד מתאים - הצוואר הארוך שלו נראה כמו קרש ויש לו קרן אחת. יש הרבה מאוד דברים שמאוד מתאימים, והוא גם כשר. ואומרת הגמרא, "'''ואתיא כהיא דאמר רבי אבהו בשם שמואל'''" - מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה ולא מקבלים טומאה, כן? כיוון שאין כרוך אוהל אלא כמו במשכן שהיה מכלי טהרות, כן? כלומר, את העניין שאוהל מקבל טומאה למדנו במשכן, שרק ממה שעשו במשכן זה נקרא אוהל. אז פשוט, מה שעשו במשכן זה נקרא אוהל ומקבל טומאה. כלומר אם האוהל עצמו נטמא, ואם אני אומר שהיריעות של האוהל זה גם היה מעור בהמה טמאה - התחש היה גם בהמה טמאה - אז בעצם אוהל שמקבל טומאה זה רק מעור בהמה טהורה, כן? ואני אומר שהתחש זה בהמה טהורה, כן, זה נניח ג'ירפה או משהו כזה. אז גם העורות האדומים זה בהמה כשרה וחיה כשרה, וגם התחש זה בהמה כשרה. אז אם זה ככה, אז רק אם האוהל עשוי מעור בהמה טהורה הוא מקבל טומאה, אבל עור בהמה טמאה לא יקבל טומאה. אחת מההלכות שנזכרות זה השוחט. ואומרת הגמרא, "'''רבי שמעון בן לקיש אמר: לית כאן שחיטה'''". אבל בעצם לא צריכים למנות שחיטה בתור המלאכה, כי "'''שחיטה תולדת חבורה היא'''" - החבורה זה המלאכה, שחיטה זה תולדה. אז למה כתוב שחיטה? אם לא כתוב תולדה, לא כתוב חבורה, אלא כתוב שחיטה - "'''בגין דתנינן סדר סעודה תנינתה עמהון'''". כן, שוב פעם יש עיקרון פה. אז כמו שראינו לגבי אופה, אמרו אופה במקום מבשל, למרות שבעצם עיקר המלאכה זה היה מבשל. אז גם כאן עיקר המלאכה זה היה חובל, ואף על פי כן כתבו שוחט, כיוון שמראש רצו בעצם להביא סדר סעודה. "המעבדו" - שואלת הגמרא: "'''מה עיבוד היה במשכן'''"? הרי, כן, חוץ ממליחה, מליחה כבר נזכרנו. אז מה, איזה עוד עיבוד? ואומרת הגמרא ש"'''היו משרטטין בעורות'''". שואלת הגמרא: "'''מה משרטטין לון'''" - למה צריך לסרטט? אומרת הגמרא: "'''מסרגלין לון'''". "הממחקו" - שואלת הגמרא מה זה. אומרת הגמרא ש"'''היו שפין את העור על גבי העמוד'''", ו"'''השף את העור על גבי העמוד חייב'''". משום מה הוא חייב? אמר רבי יוסה בשם רבי יהודה בן לוי, ורבי אחא בשם רבי יהודה בן לוי: משום ממחק. כלומר, מי שמשפשף את העור על העמוד, אז הוא חייב משום ממחק. אומרת הגמרא: אתה אמרת בעור חדש, כן? עור חדש הוא צריך עיבוד. כן? אבל עור ישן שאין בו צורך בעיבוד, אז יהיה פטור על העור. אבל מחלוקת האם הוא חייב על העמוד עצמו. כן? הרי את העמוד הוא גם כן מחליק תוך כדי. כן? רבי אלעזר וחכמים. כן? יש מחלוקת האם הוא חייב על שהוא מחליק את העמוד. זה "'''דאתפלגון: המכבד המרבץ המגבן המחבץ החולב והרודה חלות דבש חייב חטאת דברי רבי אלעזר'''". כלומר, לפי רבי אלעזר, כל הדברים האלו חייב חטאת. "'''וחכמים אומרים משום שבות'''". כלומר, אין בזה חיוב חטאת, זה רק שבות. {{סוף}}</div> <span id="דף_נב_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שביעי#דף נב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נב|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} פליגין {{ירו"מ-הדגשה|דשף העמודים פטור ולמה}} המכבד {{ירו"מ-הדגשה|ו}}המרבץ חייב משום {{ירו"מ-הוסר|דש}}{{ירו"מ-הדגשה|חורש}} המגבן והמחבץ — חייב משום לש. החולב והרודה חלות דבש — חייב משום קוצר. הסוחט זיתים מאביהן {{ירו"מ-הדגשה|מעל העץ}} חייב משום קוצר {{ירו"מ-הדגשה|כמאן}}{{ירו"מ-הוסר| למי נצרכה}} {{ירו"מ-הוסר|לרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|כרבי}} אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|דכשם שמחייב חולב משום קוצר כך הסוחט זיתים מאביהן חייב משום קוצר אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ז_עז}}הגורד ראשי כלונסות {{ירו"מ-הדגשה|להשוות אורכם}} חייב משום מחתך {{שוליים|ז_עח}}הממרח את האיספלנית חייב משום ממחק {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות}} {{שוליים|ז_עט}}מחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב. כתב אות אחת גדולה אף על פי שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות פטור. {{אמורא-ירו"מ|רבי מנחם בי רבי יוסי}} אומר זה חומר במוחק מכותב {{ירו"מ-הדגשה|וחומר בכותב}} {{ירו"מ-הוסר|שהמוחק}}{{ירו"מ-הדגשה|מבמוחק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהכותב}} על מנת {{ירו"מ-הוסר|לתקן}}{{ירו"מ-הדגשה|לקלקל}} חייב {{ירו"מ-הוסר|והכותב}}{{ירו"מ-הדגשה|והמוחק}} על מנת לקלקל פטור. יש שהוא כותב נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק. יש שהוא מוחק נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק. {{ירו"מ-הוסר|היך}}{{ירו"מ-הדגשה|איך}} עבידא היה דל"ת ועשאו רי"ש {{ירו"מ-ביאור|והשלים את הספר.}} רי"ש ועשאו דל"ת חייב משום כותב ומשום מוחק. {{ירו"מ-הדגשה|והבונה}} מה בניין היה במשכן שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים ולא לשעה היתה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור כמי שהיא לעולם. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה. הדא אמרה: בנין לשעה בנין. הדא אמרה: אפילו מן הצד {{ירו"מ-ביאור|כתלים.}} הדא אמרה: אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה: בנין על גבי כלים בנין {{ירו"מ-הדגשה|ולא היא}} {{שוליים|ז_פ}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אדנים כקרקע הן {{ירו"מ-ביאור|שהיו חלולים.}} תני אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט. המביא את הטיט חייב. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} אומר שניהן חייבין. סבר {{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} אבן בלא טיט בניין. {{שוליים|ז_פא}}הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. למי נצרכה לרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור כאן יהיה חיב שזה דרך הבניה ועומדת כך}}. וההין דעבד דפין {{ירו"מ-ביאור|שמניח קורה בפתח הבית}} וההין דעבד ספיין {{ירו"מ-ביאור|קורה בתחתית הפתח}} חייב משום בונה. {{שוליים|ז_פב}}והסותר ובלבד לצורך. {{אמורא-ירו"מ|רבי חמא בר עוקבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: הגודל כלי צורה חייב משום בונה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: הנופח כלי זכוכית חייב משום בונה. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: יש דברים קרובים ורחוקים. הגודל כלי צורה והנופח כלי זכוכית העושה כלי בדפוס {{ירו"מ-הדגשה|שהם מלאכות שונות}} כולהון {{ירו"מ-הדגשה|חייבים}} משום בונה. {{שוליים|ז_פג}}הבורר והמשמר והמרקד {{ירו"מ-הדגשה|שהם מלאכות קרובות ד}}כולהן משום מעביר פסולת. כל אחד ואחד חיובו {{ירו"מ-הדגשה|אב}} בפני עצמו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והמוציא מרשות לרשות}} ולמה לא תנינן הושטה עמהון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: מפני {{ירו"מ-הדגשה|שהיא ב}}מחלוקת {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} וחכמים. {{ירו"מ-הדגשה|דל}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} חייב אף על הזורק ואם היה מונה מושיט היה צריך לפרט ש{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב אף על הזורק ולרבנן פטור}}. {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן לוי}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי}}: יתר עליהן הושטה {{ירו"מ-הדגשה|שאף היא אב}}. ולמה לא {{ירו"מ-הוסר|נתינתה}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינתה}} עמהון {{ירו"מ-הדגשה|משום ד}}כל המלאכות באחת {{ירו"מ-ביאור|אדם אחד}} וזו בשתים. כל המלאכות יש להן תולדות וזו אין לה תולדות. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ב|ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ב"> <strong>מתני':</strong> ועוד כלל אחר אמרו {{שוליים|ז_פד}}כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} חטאת. {{ירו"מ-הוסר|עליו }}וכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|איזה דבר אינו כשר להצניעה אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הוסר|לעכום}}{{ירו"מ-הדגשה|לעבודה}} {{ירו"מ-הדגשה|זרה}} איתאמרת. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לאיסורי הנייה איתאמרת. {{ירו"מ-הדגשה|אבל המוציא עבודה זרה חייב}}. {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} אמר לשיעורי איתאמרת {{ירו"מ-ביאור|אם הוציא פחות מכשיעור.}} אית תניי תני כל {{ירו"מ-הדגשה|הכשר להצניעו ומצניעים כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת. אית תניי תני והוציא כל}} שהוא {{ירו"מ-הדגשה|חייב חטאת}}. מאן דאמר חייב חטאת מסייע ל{{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} {{ירו"מ-הדגשה|דשכשר למצניעה ומצניעים כמוהו הכוונה שיש בו כשיעור ודווקא בהוציא כשיעור חייב חטאת}}. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|והוציא}} כל שהוא {{ירו"מ-הדגשה|חייב חטאת}} מסייע ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|ול}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דעבודה זרה ואיסורי הנאה שיעורם בכל שהוא}}. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר חנינא}} {{ירו"מ-הדגשה|מהו דבר שאינו כשר להצניעה}} כגון המוך שהתקינה לנידתה. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ג|ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_פה}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}המוציא תבן — כמלא פי פרה. עצה — כמלא פי גמל. עמיר — כמלא פי טלה. עשבים — כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים, לחים — כגרוגרת, יבשים — כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשיעוריהן. {{שוליים|ז_פו}}המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן. חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי גליליא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בן חנינה}}: חמור משלים לקל. אין הקל משלים לחמור. עשבים משלימים לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תמן תנינן {{שוליים|ז_פז}}הבגד והשק השק והעור העור והמפץמצטרפין זה עם זה. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר מפני שהן ראויין לטמא מושב {{ירו"מ-הדגשה|בטפח שמכולם ראוי להקציעה טפח ולעשות טלאי לאוכף}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בעי ניחא {{ירו"מ-הדגשה|שהבגד והשק וכ"ו}} יצטרפו למושב שכן שוו למושב בטפח {{ירו"מ-הדגשה|אבל תבן ועצה וכ"ו איך יצטרפו בהוצאה הרי אינם ראוים לדבר אחד במידה שוה}}{{ירו"מ-הוסר| בהיסק מניין}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} שכן שוו בהיסק {{ירו"מ-הדגשה|כדי לבשל ביצה קלה}} אמר לו: אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר בר יוסי}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} שכן שוו {{ירו"מ-הוסר|בהיסק}}{{ירו"מ-הדגשה|בהסק}} {{ירו"מ-הדגשה|בשיעור שיש בו כדי לבשל ביצה קלה}}{{ירו"מ-הוסר| אל ניתני בהוצאת כוס קטן}}. אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק. הרי סתם עשבים לא עומדים להסק ואם אתה אומר שמצטרפים כמעט כל דבר יצטרף שהרי כמעט כל דבר ראוי להסק. אלא תני הכי במוציא להסק מצטרפים כדי לבשל ביצה קלה אבל בסתם לא מצטרפים חמור משלים לקל. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|כמו ד}}קופדה {{ירו"מ-ביאור|בשר}} משלים לפיסתה {{ירו"מ-ביאור|לחם.}} ופיסתה לא משלמה לקופדה. {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} עשבים משלימים לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} הוציא תבן לפרה כמלא פי פרה. הוציא תבן לגדי כמלא {{ירו"מ-הדגשה|פי}} גדי {{שוליים|ז_פח}}חייב. {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בעי מעתה הוציא אוכלין לחולה כמלוא פי חולה יהא חייב. מודה {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} שאם הוציא {{ירו"מ-הוסר|תבן}}{{ירו"מ-הדגשה|עשבים}} לפרה כמלא פי גדי שהוא {{ירו"מ-הדגשה|חייב}}{{ירו"מ-הוסר| פטור דלא תיסבור כמה דאית ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לחומרא אית ליה {{ירו"מ-הדגשה|שאם הוציא תבן לגדי חייב במלא פי גדי}}. לקולא {{ירו"מ-הדגשה|לית ליה ואם הוציא עשבים לפרה יתחיב כמלא פי גדי תנן}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייה}} בעי הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת {{ירו"מ-הוסר|וכגרוגרת}}{{ירו"מ-הדגשה|האם כיוון שבתוספת הקליפות יש שיעור יהיה חייב ועוד אם היו קליפות יותר מכגרוגרת}} {{ירו"מ-הדגשה|ותבשיל פחות מכגרוגרת לא}} מבטל {{ירו"מ-הדגשה|יותר מ}}כגרוגרת {{ירו"מ-הדגשה|קליפות את התבשיל תנן: חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהם אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא בר חנניה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: הדא דאת אמר באדומות אבל בשחורות {{ירו"מ-הדגשה|אינם מצטרפות דכיוון ש}}פורשות הן {{ירו"מ-הדגשה|ונראות כזבובים בקערה אין אדם אוכלן}}. <strong>הדרן עלך פרק כלל גדול</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שביעי|שישי|שמיני}} jbu0knxsavdvp4yxs9o6flknupu3mv2 106 1706316 3078497 3078318 2026-08-21T14:11:38Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078497 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שמיני|שביעי|תשיעי}} ==פרק שמיני - המוציא יין== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמיני#דף נב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נג.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נג.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_א|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_א"> <strong>מתני':</strong> המוציא {{שוליים|ח_א}}יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף את הקילורית, ושאר כל המשקין<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נג עמוד א'''{{ש}}</span> רבותיי, בדרשה ממסכת שבת, דף נ"ג. נתחיל מהמשנה, פרק ז הלכה ב. אומרת המשנה: '''ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת. וכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע'''. אומרת הגמרא, איזה דבר אינו כשר להצניע? רבי חונה בשם רבי אלעזר: '''לעבודה זרה איתאמרת'''. כן, הרי כתוב "לא יהיה בקרבתך", ומטמאים אותה. אז עבודה זרה לא כשר להצניע, אנשים לא מצניעים. רבי יוחנן אמר: '''לאיסורי הנייה איתאמרת'''. אבל מי שמוציא עבודה זרה יהיה חייב. רב חסדא אמר: '''לשיעורי איתאמרת'''. ממש הכוונה שאינו כשר להצניע - הכוונה היא פחות משיעור. פחות משיעור אנשים לא מצניעים. אומרת הגמרא: '''אית תניי תני''' - כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת, כמו המשנה שלנו. ו'''אית תניי תני''' - הוציא כל שהוא חייב חטאת. אז מה דאמר "כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת" - זה מסייע לרב חסדא, כי כשר להצניע ומצניעין כמוהו הכוונה שיש בו שיעור. אז דווקא אם הוא הוציא כשיעור חייב חטאת. אבל מה דאמר "כל שהוא חייב חטאת" - זה מסייע לרבי אלעזר ולרבי יוחנן, כי עבודה זרה ואיסורי הנייה השיעור שלהם הוא בכל שהוא. אז מילא גם אם הוא הוציא כל שהוא חייב עליו חטאת. אבל רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא, מה עוד דבר שאינו כשר להצניע? '''כגון המוך שהתקינה לנידתה'''. עוברים למשנה הבאה. אומרת המשנה: '''המוציא תבן — כמלא פי פרה. עצה — כמלא פי גמל. עמיר — כמלא פי טלה. עשבים — כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים, לחים — כגרוגרת, יבשים — כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשיעוריהן. המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן. חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן. רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן'''. הרי כל האוכלין שיעורם כגרוגרת, לכן הם מצטרפים. אבל חוץ מקליפים וגרעינים ועוקצים וסובן ומורסנן. רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן, אבל השאר כן מצטרפות. אומרת הגמרא: למדנו במשנה '''ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן'''. אז מה אמר - רבי יונה ורבי יוסי גליליא בשם רבי יוסי בן חנינה: '''חמור משלים לקל'''. כלומר, למרות שאמרנו שהם לא מצטרפים, אבל החמור כן משלים לקל, אבל '''אין הקל משלים לחמור'''. לכן '''עשבים משלימים לתבן'''. הרי תבן - הכמות שלו יותר גדולה, אז עשבים שהכמות שלהם יותר קטנה הם ישלימו לתבן, אבל '''אין התבן משלים לעשבים'''. אומרת הגמרא: '''תמן תנינן הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה. רבי שמעון אומר''' - מה הסיבה שהם מצטרפים? '''מפני שהן ראויין לטמא מושב'''. כן, שכולם ראויים להקציע מהם תפח, כלי להוקף. אז כיוון שכולם ראויים להקציע תפח, אז ממילא כולם מצטרפים. רבי ירמיה בעי: ניחא שהבגד והשק וכו' מצטרפים למושב, '''שכן שוו למושב בטפח'''. כלומר, יש משהו אחד שבו השיעור שלהם שווה, אז לכן הם מצטרפים. אבל תבן ועשבים, הרי אין להם שום דבר שהם במידה שווה. אז איך הם מצטרפים בעצה? אמר רבי זעירא קומי רבי מנא: '''שכן שוו בהיסק''' - כלומר, כיוון שבכולם השיעור להיסק שווה, אם רוצים להדליק בהם, אז לכן הם מצטרפים. אמר לו: '''אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק'''? אני דיברתי על הוצאה, מה אתה מדבר איתי על היסק? אמר רבי אלעזר בר יוסי קומי רבי יוסי, אותו דבר בדיוק - שכן שוו בשיעור שיש בו כדי לבשל בצק קלה. אמר לו: '''אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק'''? הרי לכאורה סתם עשבים לא עומדים להיסק, שאם אתה אומר שהם מצטרפים אז כל דבר מצטרף, כמעט כל דבר ראוי להיסק. אמר רבי חנניה: '''קופדה משלים לפיסתה''' - כמו שבשר משלים ללחם, כמו שלוקחים הרבה לחם ומוסיפים טיפה בשר, אז ככה בעצם החמור ישלים את הקל. '''ופיסתה לא משלמה לקופדה''' - למה? לא עושים הפוך. אומרת הגמרא איתמר: '''עשבים משלימים לתבן. אין התבן משלים לעשבים'''. תני רבי הושעיה: '''הוציא תבן לפרה כמלא פי פרה'''. כלומר השיעור של תבן, אם אדם מוציא תבן זה כמלא פי פרה, אבל אם הוא מוציא את זה לגדי אז '''הוציא תבן לגדי כמלא גדי חייב'''. רבי אילא אמר רבי יוחנן: '''בעי''' - אם אתה אומר שבעצם כל אחד לפי הפה שלו, אפילו שזה לא הדבר הכי ראוי לו, אז מעתה, אתה אומר שתבן שזה לא ראוי לגדי אתה אומר "כמלא פי גדי" - אז מעתה אם הוציא אוכלין לחולה, '''כמלוא פי חולה יהא חייב'''? כלומר חולה שאוכל טיפה, אז כבר יתחייב על הוצאה של זה? אומרת הגמרא זה נשאר בשאלה. אומרת הגמרא: '''מודה רבי הושעיה שאם הוציא לפרה כמלא פי גדי שהוא לחומרא אית ליה''' - כיוון שכל מה שהוא אומר זה רק לחומרא, לא לכולה. כלומר, שאם הוציא תבן לגדי חייב במלא פי גדי, אבל לקולא לא אית ליה - רבי יהודה. רבי בון בר חייה בעי: '''הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת''' - אתה אומר שהקליפות של העדשים מצטרפות עמהן, אז תאר לך שבתבשיל אין כגרוגרת. אז האם כיוון שתוספת הקליפות יש בה שיעור אז יהיה חייב? '''מבטל כגרוגרת''' - ועוד שאלה, אם היו הקליפות יותר מכגרוגרת והתבשיל פחות מכגרוגרת, האם הקליפות לא מבטלות את התבשיל? אמר רבי זעירא בר חנניה בשם רבי חנינא: '''הדא דאת אמר באדומות אבל בשחורות פורשות הן'''. כלומר, דווקא קליפות אדומות הן מצטרפות, אבל שחורות אינן מצטרפות, כיוון שהן פורשות ונראות כמו זבובים בקערה, ואדם לא אוכל אותן, לכן הן לא מצטרפות. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|נג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ח|נג ב}} {{סוף}} <span id="דף_נד_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמיני#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נד.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נד.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נד|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> ברביעית, וכל השופכין ברביעית. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר כולן ברביעית. לא נאמרו {{ירו"מ-הוסר|כלה}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שיעורין הללו אלא למצניעיהן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המוציא יין כדי מזיגת הכוס}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יאשיה}}: כמה שיעורן של כוסות? אמר לו: נלמוד סתום מן המפורש, דתני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}}: {{ירו"מ-הוסר|ד}}{{ירו"מ-הדגשה|ארבע}} כוסות שאמרו {{ירו"מ-הוסר|ישנן}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} {{ירו"מ-הדגשה|בכולן יחד}} רביעית יין באיטלקי, {{ירו"מ-הדגשה|ודרך מזיגה להוסיף שלשה חלקים מים, נמצא שגודל כל כוס רביעית}}. תמן תנינן: מפנין ארבע וחמש קופות. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יאשיה}}: כמה הוא שיעורה של קופה? אמר לו: נלמוד סתום מן המפורש, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הוסר|בג}}{{ירו"מ-הדגשה|בשלוש}} קופות של {{ירו"מ-הדגשה|שלוש שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| ג ג}} סאין תורמין את הלשכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, דתני: מים כדי גמייה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה? נישמעינה מן הדא: מים כדי גמייה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} מזוג {{ירו"מ-הדגשה|שיעורו כדי מזיגת}}{{ירו"מ-הוסר| אפילו בכמה}} {{ירו"מ-הוסר|כוסות}}{{ירו"מ-הדגשה|הכוס}}. {{שוליים|ח_ב}}כמה הוא שיעורן של כוסות? {{ירו"מ-ביאור|מהוא שיעור רביעית?}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}טיטרטון ורביע. מהו {{ירו"מ-הוסר|לשתותן}}{{ירו"מ-הדגשה|לשתות}} {{ירו"מ-הדגשה|ארבע כוסות}} בכרך אחד? מן מה דאמר{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ח_ג}}בהלל: אם שמעה בבית הכנסת יצא, {{ירו"מ-הדגשה|ואין צריך לאמרה בבית בן הכוסות}}. הדא אמרה: אפילו שתיין בכרך אחד יצא, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אם לא אומר הלל אין הפסק בין כוס שלישי לרביעי}}. מהו לשתותן מפוסקין? כלום אמרו שישתה {{ירו"מ-הדגשה|ארבע כוסות ויקרא ביניהם}}? לא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שלא}} {{ירו"מ-הוסר|שישתכר}}{{ירו"מ-הדגשה|ישתכר}}. אם הוא שותה אותן מפוסקין, אף הוא אינו משתכר. מהו לצאת ביין של שביעית? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ביעור יין חל בערב פסח, ואחר הביעור מותר להשאיר רק שלוש רביעיות. האם התירו להשאיר ארבע רבעיות לצורך ארבע כוסות}}? תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}: יוצאין ביין של שביעית. מהו לצאת בקונדיטון? מן מה דתני {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}}: קונדיטון כיין. הדא אמרה: {{שוליים|ח_ד}}יוצאין בקונדיטון. מהו לצאת {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מזוגין {{ירו"מ-הדגשה|הרבה מותר}}? מן מה {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}}, דתני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}}: ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן {{שוליים|ח_ה}}בין חיין בין מזוגין, והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: {{שוליים|ח_ו}}מצוה לצאת ביין אדום. מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} {{הפ|משלי|כג|לא}}: אל תרא יין כי יתאדם. תני: מבושל כדי{{ירו"מ-הדגשה|ן}} {{ירו"מ-הדגשה|מ}}ת{{ירו"מ-הדגשה|ו}}בל.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נד עמוד א'''{{ש}}</span> לחוק התלמוד דרשה ממסכת שבת, דף נ"ד. אנחנו מתחילים את תחילת המשנה, פרק ח, הלכה א'. אומרת המשנה: המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי לתת לכתית, שמן כדי לשוך חבל קטן, מים כדי לשוף את הכיבורית, '''ויתר כל המשקים ברביעית וכל השופכים ברביעית. רבי שמעון אומר כולם ברביעית. לא נאמרו השיעורים הללו, אלא למצניעין'''. אומרת הגמרא: למדנו במשנה המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זירא שאל את רבי יאשיה: '''כמה שיעורן של כוסות'''? אמר לו: '''נלמוד סתום מן המפורש'''. תני רבי חייא: '''כוסות שאמרו רביעית יין באיטלקי''', ודרך מזיגה זה עושים שלושה חלקי מים. נמצא שבעצם גודל כל כוס זה רביעית, כן? כי אם יש לנו כוס אחת של רביעית, ובעצם מוזגים אותה עם עוד שלושה כוסות, קיבלנו ארבע כוסות שבעצם בכל אחת יש רביעית. אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, מפנין ארבע וחמש קופות'''. רבי זירא שאל את רבי יאשיה: '''כמה הוא שיעורה של קופה'''? אמר לו: '''נלמוד סתום מן המפורש''', דתנינן תמן: '''קופות של סאין תורמין את הלשכה'''. לשכה, שהיו אוגרים את מחצית השקל, ומזה היו תורמים ולוקחים כסף שממנו יקנו את הקורבנות של השנה החדשה. אז בעצם היו תורמים את זה בקופות, ובכל קופה היה שלוש סאין. אז אם כן, גם הקופות שנאמר לגבי שבת, שמפנים ארבע וחמש קופות, הכוונה לשלוש סאין. אמר רבי יוסה ברבי בון בשם רבי יוחנן: המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס זה דרבי יהודה היא, דתני: '''מים כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס'''. '''מזוג בכמה'''? כלומר, מה השיעור של יין מזוג? אומרת הגמרא - נישמעינה מן הדא: '''מים כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס'''. '''הדא אמרה: מזוג''' - אפילו מזוג שיעור כדי מזיגת הכוס, כי אתה רואה שאין הבדל בין שיעור מים לשיעור יין. שואלת הגמרא: '''כמה הוא שיעורן של כוסות'''? מה זה שיעור רביעית? אמר רבי אבין: '''טיטרטון ורביע'''. זה שיעור שם מקובל אצלם. שואלת הגמרא: '''מהו בכרך אחד'''? כלומר, אם הוא שותה את ארבע הכוסות בבת אחת, האם יצא ידי חובה? אומרת הגמרא: '''מן מה דאמר רבי יוחנן בהלל: אם שמעה בבית הכנסת יצא''', והוא לא צריך לומר את ההלל בין הכוסות בהגדה. '''הדא אמרה: אפילו שתיין בכרך אחד יצא''', כי אם הוא לא אומר הלל, אז אין הפסק בין הכוס השלישי לרביעי. שואלת הגמרא: '''מהו לשתותן מפוסקין'''? כלומר, לעשות ביניהן הפסקה ארוכה. אומרת הגמרא: '''כלום אמרו שישתה'''? '''אם הוא שותה אותן מפוסקין, אף הוא אינו משתכר'''. כלומר, מה הסיבה שתיקנו שבין כוס לכוס יעשו משהו? יקראו את הקטעים בהגדה, רק כדי שלא ישתכר. אז בעצם זה המטרה. אז אם הוא שתה את המפוסקים, אף הוא לא משתכר, לכן יוצא. שואלת הגמרא: '''מהו לצאת ביין של שביעית'''? הרי בביעור, הביעור חל בערב פסח, ואחר הביעור בעצם מותר להשאיר רק שלוש רביעיות. אז האם לצורך ארבע כוסות התירו להשאיר ארבע רביעיות? אומרת הגמרא: תני רבי הושעיה: '''יוצאין ביין של שביעית'''. שואלת הגמרא: '''מהו לצאת בקונדיטון'''? קונדיטון זה יין שהוסיפו לו כל מיני תבלינים. אומרת הגמרא: '''מן מה דתני בר קפרא: קונדיטון כיין'''. '''הדא אמרה: יוצאין בקונדיטון'''. שואלת הגמרא: '''מהו לצאת מזוגין'''? כלומר, אם מזגו את היין הרבה, אז אומרת הגמרא מותר, מן מה דתני רבי חייא: '''ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין, והוא שיהא בהן טעם ומראה יין'''. זה מה שמספיק, לא צריך יותר מזה. אמר רבי ירמיה: '''מצוה לצאת ביין אדום'''. מה טעמא? '''אל תרא יין כי יתאדם'''. תני: '''מבושל כדי תבל'''. כלומר יין מבושל זה כמו מתובל. '''מהו לצאת ביין מבושל'''? רבי יונה אמר: '''יוצאין ביין מבושל'''. ואת אמרת רבי יונה כדעתיה דרבי יונה - כלומר, רבי יונה שהתיר את זה זה לפי השיטה שלו. {{סוף}}</div> <span id="דף_נד_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמיני#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נד|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> מהו לצאת ביין מבושל? {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} אמר: {{שוליים|ח_ז}}יוצאין ביין מבושל. {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} כדעתיה דרבי יונה: שתי {{ירו"מ-הוסר|ארבעתי}}{{ירו"מ-הדגשה|ארבעת}} כסיי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד עצרתא. ו{{תנא-ירו"מ|רבי יודא בי רבי אילעאי}}: שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד חגא. וחמתיה חדא מטרונה אפיה נהורין. אמר לו: סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך: {{ירו"מ-הדגשה|אי}} {{ירו"מ-הוסר|אישתיי}}{{ירו"מ-הדגשה|שתיי}} חמר את, או מלוה בריבית את, או מגדל חזירין את. אמר לה: תיפח רוחה דההיא איתתא, חדא מן תלת מילייא לית בי, אלא אולפני שכיח לי. {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| קוהלת ח}} {{הפ|קהלת|ח|א}}: חכמת אדם תאיר פניו. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} נחת לטבריא, חמוניה תלמידוי ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אפוי נהירין. אמרון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אשכח {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} סימה {{ירו"מ-ביאור|אוצר}}. אמר לון: למה אמרין ליה אפוי נהירין? אמר לון: דילמא אוריתא חדתא {{ירו"מ-הוסר|שמעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|שמע}}. סליק לגביה. אמר לו: מאי אוריתא חדתא שמעת? אמר לו: תוספתא עתיקתא. וקרא עליו: חכמת אדם תאיר פניו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: לוגא דאורייתא {{ירו"מ-הדגשה|כשיעור}} תומנתא עתיקתא, {{ירו"מ-הדגשה|שמודדים בה}} {{ירו"מ-הוסר|דמורייסא}}{{ירו"מ-הדגשה|מורייסא}} דציפרין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: חכים אנא לה. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}בית {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} הוון מכיילין בה דבש. תני: {{ירו"מ-הדגשה|שיעור לוג}} חצי שמינית טברנית הישנה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הדא דידן הוות. ולמה {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר עתיקתא? בגין {{ירו"מ-ביאור|הרי}} דהוות ביומוי. אית דאמרי: דהוות זעירא ורבת {{ירו"מ-ביאור|גדלה}} וזערת {{ירו"מ-ביאור|ושוב קטנה}}, ולא זערת כמה דהוות. כמה הוא שיעורו של כוס? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בר פזי}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני: {{שוליים|ח_ח}} י{{ירו"מ-הדגשה|יןי}}בש {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כזית דברי {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-הוסר|ביו}}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}{{אמורא-ירו"מ|רבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי יהודה}}{{ירו"מ-הוסר|שמעון}}, כמה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי יהודה}}{{ירו"מ-הוסר|שמעון}} אומר ברביעית, כן {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} אומר ברביעית. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי יהודה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף כשטמאו}} {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} {{ירו"מ-הדגשה|לא טמאו אלא בדם שיש}}{{ירו"מ-הוסר| לכשיקרש יהא}} בו {{ירו"מ-הדגשה|רביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על}} כזית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושוע בן לוי}}: מעשה בפרדה של בית {{תנא-ירו"מ|רבי}} שמתה, וטהרו דמה משום נבילה. {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}: עד כמה? ולא אגיביה. שאל ל{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושוע בן לוי}}, ואמר לו: עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא, {{ירו"מ-הדגשה|שאם יקרש יעמוד על כזית}}. ובאש ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא חזר ליה {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} שמועתא. {{אמורא-ירו"מ|רב ביבי}} הוה יתיב מתני הדין עובדא. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר כהנא}}: עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא. ובעיט ביה. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}}: בגין דשאל לך את בעט ביה? אמר ליה: הא דלא הוות דעתי עלי. כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנין}} ([[דברים כח סו|דברים כי תבא כח סו]]): והיו חייך תלואים לך מנגד - זה הלוקח חיטים לשנה. ופחדת לילה ויומם - זה הלוקח מן הסידקי. ולא תאמין בחייך - זה הלוקח מן הפלטר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין לו וקונה כל יום כדי צרכו}}. ואנא סמיך לפלטירא מיי כדון. העיד {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע בן בתירא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{שוליים|ח_ט}}על דם נבילות שהוא טהור. מהו טהור? טהור מלהכשיר, הא לטמאות מטמא. {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} תנינן: דם השרץ כבשרו מטמא, ואינו מכשיר. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נד עמוד ב'''{{ש}}</span> '''שתי כסיי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד עצרתא'''. כלומר, כשהוא שתה יין אז הראש שלו היה כואב עד שבועות מפסח. אז לכן הוא אומר שמותר לשתות גם יין מבושל, שיין מבושל זה בלי אלכוהול, זה לא משכר. ורבי יודא בי רבי אילעאי - עוד דוגמה, '''שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד חגא'''. כלומר, שתה ארבע כוסות של ליל פסח והראש שלו כאב עד סוכות. '''וחמתיה חדא מטרונה אפיה נהורין'''. פעם אחת איזה גויה עשירה ראתה אותו שהפנים שלו מאירים. אמר לו: '''סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך''' - חד משלושה דברים יש בך: '''או חמר את''' - שתית הרבה יין עד שיכור, '''או מלוה בריבית את''', '''או מגדל חזירין את''', כי אלה תמיד שמחים כי יש להם מרווח מאוד גדול בלי הרבה מאמץ. אמר לה: '''תיפח רוחה דההיא איתתא, חדא מן תלת מילייא לית בי, אלא אולפני שכיח לי'''. כלומר, הסיבה שהפנים שלי מאירות זה כי אני לומד, דכתיב: '''חכמת אדם תאיר פניו'''. רבי אבהו נחת לטבריא, '''חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפוי נהירין'''. התלמידים של רבי יוחנן ראו שהפנים שלו מאירים. אמרון קומי רבי יוחנן: '''אשכח רבי אבהו סימה''' - כלומר, כנראה רבי אבהו מצא איזה אוצר, שהפנים שלו מאירות. אמר לון: '''למה אמרין ליה אפוי נהירין'''? אמר לון: '''דילמא אוריתא חדתא''' - אולי הפנים שלו מאירות כי הוא שמע איזה דבר תורה חדש. סליק לגביה, רבי יוחנן הלך לבקר אותו. אמר לו: '''מאי אוריתא חדתא שמעת'''? מה שמעת איזה דבר תורה חדש? אמר לו: '''תוספתא עתיקתא''' - גיליתי תוספתא ישנה. וקרא עליו: '''חכמת אדם תאיר פניו'''. אמר רבי חנינא: '''לוגא דאורייתא תומנתא עתיקתא, דציפרין'''. כלומר, השיעור של הלוג של התורה זה כשיעור הטומנתא העתיקה שמודדים בה מוריאס בציפורי. אמר רבי יונה: '''חכים אנא לה''' - אני מכיר את זה. '''בית רבי ינאי הוון מכיילין בה דבש'''. בבית רבי ינאי היו נוהגים למדוד בה דבש. תני: '''חצי שמינית טברנית הישנה'''. אמר רבי יוחנן: '''הדא דידן הוות''' - זה כמו שלנו, בדיוק אותה המידה. '''ולמה אמר עתיקתא? בגין דהוות ביומוי'''. כלומר, אם זה היה גם בימיו של רבי יוחנן, אז למה התנא אמר שזה כמו חצי שמינית טברנית ישנה? אומרת הגמרא: '''אית דאמרי: דהוות זעירא ורבת וזערת, ולא זערת כמה דהוות'''. בעצם השיעור של הלוג נשתנה - בהתחלה קטן, ולאחר מכן הגדילו את זה, ולאחר מכן הקטינו, אבל לא הקטינו את זה כמו שהיה בהתחלה. שואלת הגמרא: '''כמה הוא שיעורו של כוס'''? רבי יוסה בשם רבי יודה בר פזי, ורבי יוסי ברבי בון בשם שמואל: '''אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע'''. זה בעצם הגודל של רביעית. תני: '''יבש כזית דברי רבי נתן'''. רבנן דקיסרין בשם רבי יוסה, רבי בון בשם רבי יוחנן: '''אתיא דרבי נתן כרבי יוסי ברבי יהודה, כמה דרבי יוסי ברבי יהודה אומר ברביעית, כן רבי נתן אומר ברביעית'''. כלומר, רבי יוסי ברבי יהודה: '''בית הלל בו כזית''' - שהוא אומר שדם שבתלוי מטמאים זה בדם שיש בו רביעית, כי הוא ראוי לכרוש ולעמוד על כזית, אם ייבש אז זה כזית. אז גם כאן ביין, אנחנו אומרים שרביעית שיכרוש יהיה כזית. רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''מעשה בפרדה של בית רבי שמתה, וטהרו דמה משום נבילה'''. רבי אלעזר שאל לרבי סימון: '''עד כמה'''? כלומר, האם דם של פרדה בכלל לא מטמא, או שבגלל שלא היה כמות של רביעית לכן טהרו - '''ולא אגיביה''', הוא לא הגיב לו. שאל לרבי יהושוע בן לוי, ואמר לו: '''עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא'''. כלומר, מה שטהרו זה בגלל שהיה פחות מרביעית, והסיבה שאם רביעית זה טמא, כיוון שאם זה יכרוש זה יהיה כזית. '''ובאש לרבי אלעזר דלא חזר ליה רבי סימון שמועתא''' - רבי אלעזר נורא כאב לו שרבי סימון לא ענה לו, לא התייחס אליו. רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא - הוא סיפר שהפרדה של בית רבי מתה וטהרו את הדם שלה משום נבילה. אמר לו רבי יצחק בר כהנא: '''עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא'''. האם זו הכוונה? '''ובעיט ביה''' - הוא סירב לענות לו בכעס כזה. אמר לו רבי זריקן: '''בגין דשאל לך את בעט ביה'''? כלומר, הוא רק שאל שאלה, מה? אמר ליה: '''הא דלא הוות דעתי עלי''' - כלומר, הסיבה שעשיתי את זה כי לא הייתי מרוכז. כד מר רבי חנין: '''והיו חייך תלואים לך מנגד - זה הלוקח חיטים לשנה. ופחדת לילה ויומם - זה הלוקח מן הסידקי'''. שהוא קונה פעם בכמה - פעם בשבוע, פעם בחודש. '''ולא תאמין בחייך - זה הלוקח מן הפלטר'''. כלומר, מי שקונה כל יום ואין לו בבית שום דבר למחר, אז זה '''לא תאמין בחייך, ופחדת לילה ויום'''. '''ואנא סמיך לפלטירא מיי כדון''' - אני, אין לי שום דבר בבית, אז לכן אני לא יכול להתרכז, אני לא יכול להיות רגוע. אומרת הגמרא: העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור. שואלת הגמרא: '''מהו טהור? טהור מלהכשיר, הא לטמאות מטמא'''. כלומר, לא כמו שחשבנו שהכוונה שדם נבילות טהור לגמרי, אלא הכוונה שהוא לא מכשיר, אבל לטמא הוא טמא. תנינן: '''דם השרץ כבשרו מטמא, ואינו מכשיר'''. כתוב בהמשך שאין לנו כיוצא בדם השרץ, שהוא מטמא ולא מכשיר, ובא הברייתא ואומרת שגם דם נבילות מטמא ולא מכשיר - זה בדיוק אותו הדבר. מה ההבדל? אומרת הגמרא: לא, מה שנאמר שאין לנו כיוצא בו, הכוונה לשיעור טומאתו, שגם הדם מטמא כשיעור הבשר בכזית - זה אין לנו, כי הרי בנבלה הבשר מטמא בכזית ואילו הדם מטמא ברביעית. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|נד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ח|נד ב}} {{סוף}} <span id="דף_נה_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמיני#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נה.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נה.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נה|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> ואין לנו כיוצא בו. {{ירו"מ-הדגשה|והרי אף דם נבלה מטמא ואינו מכשיר. מה שנאמר}} "ואין לנו כיוצא בו"? {{ירו"מ-הוסר|כשיעור}}{{ירו"מ-הדגשה|הכוונה לשיעור}} טומאתו, {{ירו"מ-הדגשה|שגם הדם}}{{ירו"מ-הוסר| אבל דמו}} מטמא {{ירו"מ-הוסר|כבשרו}}{{ירו"מ-הדגשה|כשיעור}} {{ירו"מ-הדגשה|הבשר בכעדשה}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רב יוסף}}: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|שדם נבלה}} טמא, כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|מאן דאמר}} טהור כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע בן בתירה}}. אמר ליה {{אמורא-ירו"מ|רב אבדומה נחותה}}: ויאות, {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מוריינא {{ירו"מ-הדגשה|דבי}} {{ירו"מ-הוסר|דנשיא}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיא}} הוה, {{ירו"מ-הדגשה|וראינו שבבית}} {{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|טיהרו דם פרדה עד רביעית, אבל יותר מרביעית טמא}}. תני: דם כדי לכחול עין אחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בדם עטלף שנו. חלב: הדא דאת אמר {{שוליים|ח_י}}בחלב בהמה טהורה, אבל בחלב בהמה טמאה כדי לכחול עין אחת. דבש: הדא דאת אמר בהין עתיקי, {{ירו"מ-הדגשה|שראוי לרפואה}}, ברם בהן דידן {{ירו"מ-הדגשה|שיעורו כגרוגרת}}{{ירו"מ-הוסר| כדי לבשל ביצה קלה}}. שמן כדי לסוך אבר קטן: {{שוליים|ח_יא}}ובלבד אבר קטן של קטן בן יומו. מים כדי לשוף את הקילורית: אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הדא דאת אמר באילין מיא דטלא, וברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|ושאר}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}} {{ירו"מ-הדגשה|כולן ברביעית. לא נאמרו}} כל {{ירו"מ-הוסר|המשקין}}{{ירו"מ-הדגשה|השיעורין}} {{ירו"מ-הדגשה|הללו אלא למצניעיהן. הרי כשהוא מוציא מגלה דעתו שהם חשובים בעיניו}},{{ירו"מ-הוסר|ברביעית}} {{ירו"מ-הוסר|וכל מה}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} לא מתחייב ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|כמו המצניעה? אמר}}{{ירו"מ-הוסר| השופכין ברביעית}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}: {{ירו"מ-הוסר|בדפנה}}{{ירו"מ-הדגשה|במפנה}} מבית לבית היא מתניתא {{ירו"מ-ביאור|, שאין ההוצאה מראה על חשיבות}}. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כולם ברביעית. משיבין חכמים ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפשר לומר דבש ברביעית וחומץ ברביעית? והוא מתיב לון: כמה דאית לכון "כל האוכלין מצטרפין בככותבת", כן אוף אנן אית לן "כל המשקין מצטרפין ברביעית". {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהון. אמר{{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: למצניעיהן, {{ירו"מ-הדגשה|וכי צריך שיעור? הרי חייב ב}}כל שהן. {{ירו"מ-הוסר|ותני}}{{ירו"מ-הדגשה|איכא דתני}} כן על ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למוציאיהן, הא למצניעיהן כל שהן. {{ירו"מ-הוסר|ותני}}{{ירו"מ-הדגשה|ואיכא דתני}} כן על דרבנן: לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהן, הא למוציאיהן ברביעית. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ב|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_יב}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}המוציא חבל כדי לעשות ממנו אוזן לקופה, גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי לעשות ממנו מידת מנעל לקטן. {{שוליים|ח_יג}}נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. המוציא קשר מוכסין חייב. נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|חבל כדי לעשות וכו}}'. הדא דאת אמר בהין רכיכה, ברם בהן קשייה כדי לבשל ביצה קלה. גמי כדי לעשות {{ירו"מ-הוסר|תלוי}}{{ירו"מ-הדגשה|תלאי}} לנפה ולכברה: הדא דאת אמר<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נה עמוד א'''{{ש}}</span> אני שם לב שהתמלול הגולמי שסופק אינו תואם לטקסט הדף שניתן (טקסט הדף עוסק בשיעורי הוצאה בשבת - יין, חלב, דבש וכו' בפרק ח, ואילו רוב התמלול עוסק בנושאים אחרים - כוסות של פסח, יין מבושל וכו', שכנראה שייכים לדף אחר). אני אעבד את התמלול כפי שהוא, ואסמן ציטוטים רק במקומות שבהם יש התאמה ברורה ומדויקת ללשון טקסט הדף שסופק: הלכות ומשנה ממסכת שבת, דף נ"ה. אנחנו מתחילים את תחילת המשנה, פרק ח, הלכה א'. אומרת המשנה: המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף את הקילורית, ושאר כל המשקים ברביעית, וכל השופכים ברביעית. רבי שמעון אומר: כולם ברביעית. לא נאמרו השיעורים הללו אלא למצניעין. אומרת הגמרא: למדנו במשנה המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זירא שאל לרבי יאשיה: כמה שיעורן של כוסות? אמר לי נלמד שתתום מן המפורש. תני רבי חייא: ארבע כוסות שאמרו יש בכולן יחד רביעית יין באיטלקית, ודרך מזיגה זה עושים שלושה חלקי מים. נמצא שבעצם גודל כל כוס זה רביעית. כן, כי יש לנו כוס אחת של רביעית, ובעצם מוזגים אותה עם עוד שלושה כוסות, קיבלנו ארבע כוסות שבעצם בכל אחת יש רביעית. אומרת הגמרא: תמן תנינן מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זירא שאל לרבי יאשיה: כמה הוא שיעורה של קופה? אמר לי נלמד שתתום מן המפורש. אימא תני תמן, בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמים את הלשכה. כן, לשכת הגזית - בלשכה שהיו אוספים בה את מחצית השקל, ומזה היו תורמים ולוקחים כסף שממנו יקנו את הקורבנות של השנה החדשה. אז בעצם היו תורמים את זה בקופות, ובכל קופה היה שלוש סאין. אז אם כן, גם הקופות שנאמר לגבי שבת, שמפנים ארבע וחמש קופות, הכוונה של שלוש סאין. אמר רבי אסי: רבי יונה שמע מרבי יוחנן: המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס זה כרבי יהודה היא. תני: מים כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה? כלומר, מה השיעור של יין מזוג? אומרת הגמרא: לשמאי מנין אתה? תנן: מים כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. דא אמר רע, אפילו מזוג שיעור כדי מזיגת הכוס. כי אתה רואה שאין הבדל בין שיעור מים לשיעור יין. שואלת הגמרא: כמה הוא שיעורן של כוסות? מה זה שיעור רביעית? אנחנו יודעים שיעור רביעית. אמרה הגמרא: מה זה שיעור רביעית? אמר רבי אבין: תרטימר ורביע, זה שיעור שהיה מקובל אצלם. שואלת הגמרא: מהו לשתות ארבע כוסות בבת אחת? כלומר, אם הוא שותה את ארבע הכוסות בבת אחת, האם יצא ידי חובה? אז אומרת הגמרא: מן מה דאמר רבי יוחנן, בהלל אם שמע בבית הכנסת יצא, והוא לא צריך לומר את ההלל בין הכוסות בהגדה. דאמר רע, אפילו שתיהן בבת אחת יצא. כי הרי אם הוא לא אומר הלל אז אין הפסק בין הכוס השלישי לרביעי. שואלת הגמרא: מהו לשתותן מבוזקים? כלומר לעשות ביניהם הפסקה ארוכה. אז אומרת הגמרא: כלום אמרו ששתי ארבע כוסות ויקרא ביניהם, לא כדי שלא ישתכר. כלומר, מה הסיבה שתיקנו שבין כוס לכוס יעשו משהו? יקראו את הקטעים בהגדה, אז רק כדי שלא ישתכר. אז בעצם זה המטרה. אז אם הוא שתה אותן מבוזקים, אף הוא לא משתכר, לכן הוא יוצא. שואלת הגמרא: מהו לצאת ביין של שביעית? כן, הרי בביעור - הביעור חל בערב פסח, ואחר הביעור בעצם מותר להשאיר רק שלוש כוסות, שלוש רביעיות. אז האם לצורך ארבע כוסות התירו להשאיר ארבעה רביעיות? אומרת הגמרא: תניא רבי יאשיה: יוצאים ביין של שביעית. שואלת הגמרא: מהו לצאת בקונדיטון? כן, קונדיטון זה יין שהוסיפו לו כל מיני תבלינים. ואומרת הגמרא: מן מה דתני בכפרה קונדיטון כיין, אדם רע - יוצאים בקונדיטון. שואלת הגמרא: מהו לצאת במזוגין הרבה? כלומר אם מזגו את היין הרבה. אז אומרת הגמרא: מותר. ממה? תני רבי חייא: ארבע כוסות שאמרו יוצאים בהם, בין חיים בין מזוגין, והוא שיהא בהם טעם ומראה יין. זה מה שמספיק, לא צריך יותר מזה. אמר רבי ירמיה: מצווה לצאת ביין אדום. מה איתא? מה דכתיב אל תרא יין כי יתאדם. תני: מבושל כדין מתובל. כן, כלומר יין מבושל זה כמו מתובל. מהו לצאת ביין מבושל? אז רבי יונה אמר: יוצאים ביין מבושל. ואת אמר רבי יונה כדעתך, כלומר רבי יונה שהתיר את זה זה לפי השיטה שלו. רבי יונה שתי ארבע כוסות דליל פסחא וחזר כשיה עד צהריים, כלומר כשהוא שתה יין אז הראש שלו היה כואב עד שבועות מפסח. אז לכן הוא אומר שמותר לשתות גם יין מבושל, שיין מבושל זה בלי אלכוהול. כלומר זה לא משכר. עוד דוגמה, רבי יהודה בר עילאי שתה ארבע כוסות של ליל פסח וחזר כשיה עד חג, כלומר עד סוכות היה מרגיש כאבי ראש. וחמתיה חדא מטרוניתא אפיה נהורים - פעם אחת איזו גויה עשירה ראתה אותו שהפנים שלו מאירים. אמרה ליה: סבא, סבא, חדא מן תלת מילין אית בך - אחד משלושה דברים יש בך: או שתית חמרא ושכרת, או שתית יין הרבה עד שכור, או מוהה ברביתא את, או מגדל חזירים. כי אלה תמיד שמחים כי יש להם מרווח מאוד גדול בלי הרבה מאמץ. אמר לה: תיפח רוחה דההיא איתתא, חדא מתלתא מילין לית בי - כלומר אף אחד מהדברים האלה אין בי, אלא תורה פני שכיח לי. כלומר הסיבה שהפנים שלי מאירות כי אני לומד, כן? דכתיב '''חכמת אדם תאיר פניו'''. רבי אבהו נחת לטבריה, חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפיה נהורים - התלמידים של רבי יוחנן ראו שהפנים שלו מאירים. אמרון: כדין אמר רבי יוחנן, אשכח רבי אבהו סימא - כלומר כנראה רבי אבהו מצא איזה אוצר, לכן הפנים שלו מאירות. אמר להם: למה? אמרו לו: אפיה נהורים. אמר להם: או דילמא מילתא חדתא שמע - אולי הפנים שלו מאירות כי הוא שמע איזה דבר תורה חדש. סליק גבייה, אז רבי יוחנן הלך לבקר אותו. אמר ליה: מאי מילתא חדתא שמעת? אמר: שמעתי דבר תורה חדש. אמר: לא, לא מדובר בדבר חדש, אלא תוספתא עתיקתא. כן, גיליתי תוספתא ישנה, וקראה לה '''חכמת אדם תאיר פניו'''. אמר רבי חנינא: לוגא דאורייתא, כלומר השיעור של הלוג של התורה, זה כשיעור טומנא עתיקתא שמודדים בה מורייס בציפורי - כלומר זה כמו הכלי שבו היו מודדים את המורייס בציפורי. אמר רבי יוחנן: אחכים על אלין, אנא מכיר את זה - דבי רב בר נאי הוו מכיילין בדבש, דבי רב בר נאי נוהגים למדוד בזה דבש. תני: שיעור לוג זה חצי שמינית זעירתא ישנה. אמר רבי יוחנן: אדעתא דין - נות זה כמו שלנו, בדיוק אותה המידה. אז למה אמר עתיקתא? כלומר אם ככה אז למה אמר עתיקתא בגין דאת ביה אמין - כלומר אם זה היה גם בימיו של רבי יוחנן, אז למה התנא אמר שזה כמו חצי שמינית זעירתא ישנה? אז אומרת הגמרא: אי דאמרת דאבד זעירתא ורבת, וזעירת לא זעירת כמה דאבדת - כן, בעצם השיעור של הכול משתנה. אז זה בהתחלה קטן, ולאחר מכן הגדילו את זה, לאחר מכן הקטינו אבל לא הקטינו את זה כמו שהיה בהתחלה. שואלת הגמרא: כמה שיעורו של כוס? כן, נראה שבסוף בזמן של רבי יוחנן זה כן היה בשיעור, אבל בשלבי ביניים זה לא היה. בזמן של אותו תנא שאמר את זה זה לא היה בשיעור. כמה שיעורו של כוס? אמר רבי יוסי ברבי יהודה בן פזי, ורבי יוסי ברבי בון אמר בשם שמואל: אצבעים על אצבעים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. כן, זה בעצם הגודל של רביעית. ועוד תני: יין יבש בכזית, דברי רבי נתן. רבי יוסי בשם רבי יוסי ורבי בון אמר בשם רבי יוחנן: עד רבי נתן כרבי יוסי ורבי יהודה. כמו שרבי יוסי ורבי יהודה אומרים ברביעית, אז גם רבי נתן אומר ברביעית, כי כשיכרוש יהא בכזית. ואיתא: אמר רבי יוסי ורבי יהודה: אף כשטיימו בטילל לא טיימו אלא בדם שיש בו רביעית. כן, כלומר הוא דיבר בכלל על דם. הוא אומר שדם שבטל מטמאים - זה בדם שיש בו רביעית, כי הוא עלול לכרוש ולעמוד על כזית. אומרים להתייבש אז זה יהיה כזית. אז מכאן שהוא דורש כמות שאחרי הכרשה זה יהיה כזית. אז גם כאן ביין, גם ביין אנחנו אומרים שרביעית שיכרוש שיהא כזית. אני חושב שבווים שואלים שם, אומרים שיש דעה שאומרת שזה לא אותו דבר. כן, כי יין יותר צלול. בכל אופן, אמר רבי שמעון בשם רבי יהושע בן לוי: מעשה בפרדה של בית רבי שמתה ותיארו את דמה משום נבלה. כן, כלומר הם בכלל תיארו את הדם. רבי אלעזר שאל את רבי שמעון: עד כמה? כלומר, מה אם היה כמות רביעית או לא? זו השאלה - האם דם של נבלה בכלל לא מטמא? דם של פרדה, או שבגלל שלא היה כמות של רביעית לכן תיארו, אבל לא הגיב לו. שאל רבי יהושע בן לוי, אמר לו: עד רביעית טהור, יותר מכאן טמא. כלומר, כל מה שתיארו זה בגלל שהיה פחות מרביעית. והסיבה שאם רביעית זה טמא, כיוון שאם זה יכרוש זה יהיה כזית. ובאיש היה לרבי אלעזר שלא חזר לו רבי שמעון שמע - כלומר רבי אלעזר נורא כאב לו שרבי שמעון לא ענה לו, לא התייחס אליו. ועתה, גבר רבי אבין, הוה יתיב מתני, אתא לגביה, סיפר לו את הסיפור הזה. אמר לו רבי יצחק בר כנה: כן, הוא סיפר שהפרדה של רבי מתה וחבי... {{סוף}}</div> <span id="דף_נה_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמיני#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נה|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} בהין גווים {{ירו"מ-ביאור|הפנימים שהם רכים}}, ברם בהן ברייא כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה. תני: {{שוליים|ח_יד}}הוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית. הדא דאת אמר באילין רכיכיא, ברם באילין קשייא כדי לעשות צפירה {{ירו"מ-ביאור|שנותנים סביב לשפת הסל לחיזוק}}. הוציא {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|שתי}} נצרים חייב, {{ירו"מ-הדגשה|שמצניעים אותם לעשות בהם כפיפה}}. תורי דקל שנים, זמורות לנטיעה שתים. אם לבהמה כמלא פי גדי, אם לעצים כשיעור העצים. {{שוליים|ח_טו}}הוציא שתי נימין מזנב הסוס, מזנב הפרה חייב, שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר: אית תניי תני שתים, אית תניי תני אחת. מאן דאמר שתים - באילין רכיכתא, מאן דאמר אחת - {{שוליים|ח_טז}}באילין קשייתא, {{ירו"מ-הדגשה|שראוי לרצענים לראש החוט}}. גלעינים {{שוליים|ח_יז}}לנטיעה שתים, אם לבהמה כמלוא פי חזיר. כמה הוא מלא פיו? אחת. אחרים אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|ל}}חשבון חמש {{ירו"מ-ביאור|שעושים אותם סימן לעשרות בספירה}}. הוציא סיאה {{שוליים|ח_יח}}אזוב {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקורנית}}{{ירו"מ-הדגשה|קורנית}}: אם לאוכלין כגרוגרת, אם לבהמה כמלוא פי גדי, אם לעצים כשיעור העצים, אם להזייה כשיעור הזייה. {{ירו"מ-הדגשה|גמי}}: {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן, ובלבד קטן שהוא יודע לנעול. המוציא קשר מוכסין: תני: הוציא קשר מוכסין עד שלא הראהו למוכס חייב, משהרא{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו למוכס פטור. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ח_יט}}אף משהראהו למוכס חייב, שהוא ראוי להראותו למוכס אחר. הוציא שטר חוב: עד שלא הראהו לבעל חוב {{ירו"מ-הדגשה|ופרע לו}} חייב, משהראהו לבעל חוב פטור. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף משהראהו לבעל חוב חייב, שהוא ראוי להראות{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לבעל חוב אחר, {{ירו"מ-הדגשה|להשתבח שהוא פורע חובות}}. נייר מחוק: תני: {{שוליים|ח_כ}}אם יש בו {{ירו"מ-הדגשה|מקום}} חלק כדי לכתוב שתי אותיות חייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ג|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ג"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_כא}}עור כדי לעשות קמיע, {{שוליים|ח_כב}}דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה, קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהיא שמע ישראל, דיו כדי לכתוב עליו שתי אותיות, {{שוליים|ח_כג}}כחול כדי לכחול עין אחת, זפת וגפרית כדי לעשות נקב, שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|עור}}: אית תניי תני: כדי ליתן על הקמיע {{ירו"מ-ביאור|לעטוף אותו}}. מאן דאמר "כדי לעשות קמיע" - בהין רכיכה, {{ירו"מ-הדגשה|שהוא ראוי לכתיבה}}, ומאן דאמר "כדי ליתן על הקמיע" - בהין קשיא. קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל: הדא דאת אמר בקולף פני העור {{ירו"מ-ביאור|החלק החיצון שכלפי השיער הנקרא קלף}}, ברם בהין דוכסוסטון {{ירו"מ-ביאור|החלק שבצד הבשר}} כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה. דיו: הוציא דיו, אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות, {{שוליים|ח_כד}}אם בכלי צריך יותר, {{ירו"מ-הדגשה|שחלק דבק בכלי}}. תמן תנינן: כמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיטבול ראשי גבעולים}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בעי: לא מסתברא, אם בכלי צריך יתיר {{ירו"מ-ביאור|, שהרי חלק בטל בכלי?}} כחול כדי לכחול עין אחת: אמר{{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייה}}: שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ויוצאת לשוק. אמר{{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}}: <br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ז|נה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ח|נה ב}} {{סוף}} <span id="דף_נו_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמיני#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נו.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נו.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נו|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">105</span></div> אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן, אלא שכן אשה {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חוששת {{ירו"מ-הדגשה|ב}}אחת מעינה {{ירו"מ-הוסר|וכוחלת}}{{ירו"מ-הדגשה|כוחלת}} חבירתה ויוצאת לשוק. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הוסר|מה}}{{ירו"מ-הדגשה|מי}} תנא "חוששת"? אלא שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ומטמנת חבירתה ויוצא לשוק. {{ירו"מ-הדגשה|ודרך צנועות היא, כדכתיב}} {{הפ|שיר השירים|ד|ט}}: לבבתני באחת מעיניך. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייה}}: שכן אשה סומא באחת מעיניה {{ירו"מ-הוסר|וכוחלת}}{{ירו"מ-הדגשה|כוחלת}} חבירתה ויוצא{{ירו"מ-הדגשה|ת}} לשוק. זפת וגפרית כדי לעשות נקב: {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר חנינא}} אמר: במזניק שנו {{ירו"מ-ביאור|שהיו עושים חור בחבית ומניחים בתוכו קנה וסותמים בזפת מסביב לנקב}}. שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן: תני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}}: כדי ליתן על פי סדק קטן. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ד|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_כה}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}דבק כדי ליתן בראש השבשבת {{ירו"מ-ביאור|לתפוס עופות שיעמדו עליו}}, {{שוליים|ח_כו}}חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי לעשות פטפוט {{ירו"מ-ביאור|רגל למושב הכור}}. {{שוליים|ח_כז}}סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב, {{שוליים|ח_כח}}סיד כדי לסוד קטנה שבבנות. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי לעשות כלכול {{ירו"מ-ביאור|להשכיב שערות הצדעים}}. {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}} אומר: כדי לעשות אנדיפי {{ירו"מ-ביאור|להאדים הפנים}}.<br><strong>גמ':</strong> מהו חרסית? חוורה {{ירו"מ-ביאור|סוג אדמה}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ח_כט}}עפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני: חרש כל שהוא, גמי כל שהוא, מותר לטלטלן בתוך הבית. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ובלבד מן המוכן. ותני כן: {{שוליים|ח_ל}}מגופת חבית וחרסיה מותר לטלטלן בתוך הבית, השליכן לאשפה אסור ליגע בהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר לעשות אנדיפי}}. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי}}: נראין דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} בעשוי כביצה, {{ירו"מ-הדגשה|והוא ראוי לכלכול}}, ודברי {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}} בחביט {{ירו"מ-ביאור|רך}}, {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שראוי למרוח להאדים הפנים}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ה|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לא}}אדמה כחותם המרצופין דברי {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}, וחכמים אומרים כחותם האיגרות. זבל וחול {{ירו"מ-הדגשה|ה}}דק כדי לזבל קלח של כרוב דברי {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}, וחכמים אומרים כדי לזבל כרישה. חול {{ירו"מ-הדגשה|ה}}גס כדי ליתן על מלא כף סיד. {{שוליים|ח_לב}}קנה כדי לעשות קולמוס. אם היה עב או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: קנה כדי לעשות קולמוס. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והוא שיהא מגיע לקישרי אצבעותיו. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בעי: ניחא עד הכא {{ירו"מ-ביאור|ברור שצריך שיגיע לפחות עד קשר תחתון של אצבעות}}, דילמא עד הכא {{ירו"מ-ביאור|קשר עליון?}} תמן תנינן: {{שוליים|ח_לג}}מכתב {{ירו"מ-ביאור|כלי שצידו אחד חד ובו כותבים על לוח שעווה ושני עבה ובו מוחקים}} שניטל הכותב טמא מפני המוחק, ניטל המוחק טמא מפני הכותב. {{ירו"מ-הדגשה|ותניא: והוא שנשאר בו הכותב ומגיעה לקשרי אצבעותיו}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בעי: ניחא עד הכא, דילמא עד הכא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כל ביצה דתנינן בכלים כביצה ממש, בשבת כגרוגרת {{ירו"מ-הוסר|מכביצה}}{{ירו"מ-הדגשה|מביצה}}, {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|כגון המוציא עצים כדי לבשל גרוגרת של ביצה קלה}}.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נו עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף נו. אנחנו נתחיל במשנה פרק י"א. תלמוד המשנה: '''דבק כדי ליתן בראש השבשבת'''. הם מניחים דבק על חתיכת קרש, וכשעופות נוחתים עליו הם נדבקים, תופסים עליו ככה. '''חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב'''. '''רבי יהודה אומר: כדי לעשות פטפוט''', כלומר רגל מושב לכור של צורפי זהב. '''סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב''', כלומר צורפי זהב שהם צריכים טמפרטורה מאוד מדויקת, אז הם בעצם מבעירים את זה עם סובין. '''סיד כדי לסוד קטנה שבבנות'''. '''רבי יהודה אומר: כדי לעשות כלכול''', כדי להשחיז את השערות בצדדים, כן, הצדעים. '''רבי נחמיה אומר: כדי לעשות אנדיפי''', כלומר בעצם להאדים את הפנים, כי הנשים היו מרגישות כדי להראות יפות, אז זה משהו על הפנים שהפנים יהיו אדומות. שואלת הגמרא '''מהו חרסית'''? חוורה, סוג של אדמה. אמר שמואל '''עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה'''. תני שמואל '''עפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה''', כן, כי בעצם מותר גם באפר וגם בעפר לכסות דם ציפור וחיה. אומרת הגמרא תני '''חרש כל שהוא, גמי כל שהוא, מותר לטלטלן בתוך הבית'''. רבי זעירא אמר בשם שמואל '''ובלבד מן המוכן''', כלומר בלבד שהם מוכנים, אם הם לא מוכנים אסור. ותני כן: '''מגופת חבית וחרסיה מותר לטלטלן בתוך הבית''', כלומר גם לא רק הגופה, גם אם נשברה - את החרסים שלה מותר לטלטל בתוך הבית. אבל '''השליכן לאשפה אסור ליגע בהן''', כיוון שהוא משליך אותן ולא מן המוכן וזה מוקצה. אומרת הגמרא רבי נחמיה - אמר רבי: '''נראין דברי רבי יהודה בעשוי כביצה'''. מה שרבי יהודה אמר כדי לעשות כלכול, הכוונה למלא השער - להחליק את הצדעים, את השערות של הפיאה, כן. אז הסיד שראוי לזה זה סיד קשה, סיד כביצה. '''ודברי רבי נחמיה בחביט''', כלומר מה שרבי נחמיה אמר שלעשות אנדיפי, כלומר להאדים את הפנים, אז זה צריך דווקא סיד שהוא מרוח, כן, סיד רך לא ביצה. אומרת המשנה '''אדמה כחותם המרצופין דברי רבי עקיבא'''. כן, כשהיו חותמים את הסחורה, עושים איזה מעין חותמת כדי לדעת שלא נגעו בזה. '''וחכמים אומרים כחותם האיגרות'''. כן, חותמת שחותמים איגרת לדעת שלא נגעו בזה. '''זבל וחול דק כדי לזבל קלח של כרוב דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים כדי לזבל כרישה'''. '''חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד'''. '''קנה כדי לעשות קולמוס'''. ואם היה עב או מרוסס, כלומר שהוא לא ראוי, היה מרוסק, לא ראוי להכין ממנו קולמוס, אז הוא ראוי להסקה, '''כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס'''. אומרת הגמרא למדנו במשנה קנה כדי לעשות קולמוס. אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן '''והוא שיהא מגיע לקישרי אצבעותיו''', כלומר צריך קנה באורך שמגיע למפרקים של האצבעות. רבי זעירא בעי '''ניחא עד הכא''', כלומר האם ברור שלפחות צריך להיות עד המפרק הראשון, אבל האם צריך שיהיה עד המפרק השני? אומרת הגמרא '''תמן תנינן מכתב''', כן, מכתב זה כלי שהוא מצד אחד חד ומצד שני הוא רחב, וחורטים על לוח של שעווה, וכשרוצים למחוק אז עם הצד הרחב מחליקים את זה. אז '''שניטל הכותב טמא מפני המוחק, ניטל המוחק טמא מפני הכותב'''. ותניא כתוב שם '''והוא שישאר בו הכותב ומגיע לקשרי אצבעותיו''', כן, כלומר שיישאר קצת מהצד החד לפחות שמגיע לקשרי אצבעותיו. אז גם פה רבי זעירא בעי '''ניחא עד הכא, דילמא עד הכא''', כלומר ברור שלפחות צריך שיגיע לקשרי האצבעות הראשונות, השאלה אם גם צריך עד השני. אמר רבי יוסי '''כל ביצה דתנינן בכלים כביצה ממש''', כל מקום שכתוב כביצה אז זה כביצה ממש. אבל מה שאמרנו בשבת שהמוציא עצים כדי לבשל ביצה, אז לא הכוונה כביצה אלא '''בשבת כגרוגרת''', כלומר אנחנו יודעים שביצת התרנגולת זה הביצה שהכי קל לבשל אותה מבחינת זמן, אז גרוגרת מביצה - הזמן שלוקח לבשל גרוגרת מביצה כזאת זה הכמות עצים שמוציא אותם חייב. {{סוף}}</div> <span id="דף_נו_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נו|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">106</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ו|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לד}}עצם כדי לעשות תרווד. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי לעשות חף {{ירו"מ-ביאור|שן של מפתח}}. זכוכית כדי לגרוד בה ראש {{ירו"מ-הוסר|הכרכד}}{{ירו"מ-הדגשה|הכרכר}} {{ירו"מ-ביאור|כלי של אורג}}. צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר בן יעקב}} אומר: כדי לזרוק בבהמה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}} {{ירו"מ-הדגשה|כדי לעשות חף}}. מהו חף? סרגיד {{ירו"מ-ביאור|מפתח}}. תמן תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|מפתח שיש לו חפין ונקבים}}, {{שוליים|ח_לה}}ניטלו {{ירו"מ-הוסר|חפן}}{{ירו"מ-הדגשה|חפיו}} טמא מפני נקבים, {{ירו"מ-הדגשה|שאפשר שיעשו מנעול מתאים}}, נסתתמו נקבים טמא מפני חפים. מחלפה שיטתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: תמן היא עבד חף {{ירו"מ-הוסר|כלוט}}{{ירו"מ-הדגשה|בלוט}} {{ירו"מ-ביאור|שן המפתח}}, והכא {{ירו"מ-הוסר|והא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} עבד חף סרגיד {{ירו"מ-ביאור|מפתח שלם}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: זכוכית כדי לגרוד בה ראש {{ירו"מ-הוסר|הכרכד}}{{ירו"מ-הדגשה|הכרכר}}. תמן תני: ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן, {{ירו"מ-הדגשה|וחכמים אומרים לכסות פי הפח}}, והכא את אמר הכין. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}, {{אמורא-ירו"מ|רבי מיישא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי כהן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבנן דקיסרין: כאן בעבה, {{ירו"מ-הדגשה|שאינה מתאימה לגרור בה}}, כאן בחדה. אית דבעי מימר: כאן {{ירו"מ-הוסר|במטלטל}}{{ירו"מ-הדגשה|לטלטל}}, {{ירו"מ-הדגשה|צריך שם כלי}}, כאן {{ירו"מ-הוסר|במוציא}}{{ירו"מ-הדגשה|להוציא}}, {{ירו"מ-הדגשה|די שראוי לשימוש כדי להתחייב על הוצאתו}}. צרור או אבן כדי לזרוק בעוף: {{אמורא-ירו"מ|שמעון בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיזרוק {{ירו"מ-הדגשה|ויפגע}} לאחורי העוף וירגיש. ודכוותה: {{שוליים|ח_לו}}כדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש. תני: צרור מקורזל {{ירו"מ-ביאור|שראוי לקינוח בבית הכיסא}} כזית וכאגוז וכביצה, נוטלו ומקנח בו את רגליו. {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל ברבי יוסה}} אמר משום אביו: {{שוליים|ח_לז}}עד מלא היד. {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|בייתוס}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתוס}} בן זונין היה יושב ושונה לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כזית, כאגוז וכביצה. ו}}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} {{תנא-ירו"מ|רבי}}: {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} כך אנו אומרים? {{ירו"מ-הדגשה|ש}}צריך שיהא יושב ומשקל {{ירו"מ-הדגשה|בידו. אמר ליה}} {{ירו"מ-ביאור|מה שיכול להחזיק}} ביד, {{ירו"מ-הוסר|אמר ליה }}הכל מותר, חוץ מן העשוי בחפיסה {{ירו"מ-ביאור|כלי ובתוכו אבנים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: שנו כמלוא רגל מדוכה קטנה של בשם. אמר{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לא אמרו אלא של בושם {{ירו"מ-ביאור|אחד}}, {{ירו"מ-הדגשה|שהיא קטנה}}, הא של בשמים {{ירו"מ-ביאור|גדולה שטוחנים בה הרבה בשמים}} לא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: {{שוליים|ח_לח}}צרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקניח בו את רגליו, {{שוליים|ח_לט}}והתולש ממנו בשבת חייב חטאת. תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: חרס כל שהוא {{שוליים|ח_מ}}אסור לקנח בו, {{ירו"מ-הדגשה|מפני הסכנה}}. אמר{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: לא סוף דבר חרש {{ירו"מ-ביאור|שהוא חד}}, אלא אפילו אזני חביות {{ירו"מ-ביאור|שהם חלקות}}, וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בן יוסי}} אמר: צרור שקינח בו חבירו ומים שאין בהם מ' סאה {{ירו"מ-ביאור|שהיו מגולים}} אסור לקנח בהן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: מים שליקלק בהן הכלב אסור לקנח בהן. ותני כן: אין מקנחין לא בפי הכלב, ולא בפני הכלב, ולא במים שליקלק בהן כלב, ולא במים שאין בהן מ' סאה. וההן {{ירו"מ-הדגשה|מים}} דמשזגיגו בובני {{ירו"מ-ביאור|שטפו בהם מרחצאות}}, וההן דמשזג אמבטיתה רע לטבעות {{ירו"מ-ביאור|לפי הטבעת}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: ה' דברים נאמרו {{ירו"מ-הוסר|בקלומית}}{{ירו"מ-הדגשה|בקרומית}} של קנה: {{שוליים|ח_מא}}אין שוחטין בה {{שוליים|ח_מב}}ואין מוהלין בה ואין מחצצין בה את השיניים ואין מחתכין בה את הבשר על גבי השלחן, {{ירו"מ-הדגשה|מפני שמשיר סיבים}}, ואין מקנחין בה מפני שרוח רעה שורה עליה. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ז|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ז"> <strong>מתני':</strong> חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} אומר כדי לחתות בו את האור. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ח_מג}}כדי לקבל רביעית. אמר{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}: אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}} {{הפ|ישעיהו|ל|יד}}: לא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד. אמר לו {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: משם ראיה: {{הפ|ישעיהו|ל|יד}} לחשוף מים מגבא.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נו עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת המשנה '''עצם כדי לעשות תרווד'''. תרווד זה כף. '''רבי יהודה אומר: כדי לעשות חף'''. חף זה שם של מפתח. '''זכוכית כדי לגרוד בה ראש''' הקרקר, כן, כדי להשחיז את הכלי של האורגים. '''צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה'''. אומרת הגמרא תנן רבי יהודה אומר כדי לעשות חף. '''מהו חף? סרגיד'''. והוא מסביר שחף זה בעצם מפתח שלם, כן. אומרת הגמרא תמן תנינן מפתח שיש בו חפים ונקבים, אז אם '''ניטלו טמא מפני נקבים''', כלומר הפינים האלה, הוא טמא מפני הנקבים, כיוון שיש לעשות מנעול מתאים - אפשר לעשות מנעול שיש בו רק חפים ואז יוצאים מהנקבים. '''נסתתמו נקבים טמא מפני חפים''' שוב פעם, כי הוא יכול להכין מנעול מתאים. עכשיו הגמרא מקשה: '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה''', כן, שם הוא אומר שחף זה הפין של המפתח, וכאן הוא אומר שחף זה סרגיד, כלומר מפתח שלם. '''תמן היא עבד חף, והכא עבד חף סרגיד''', נשאר בשאלה. ואתה גמר תנן '''זכוכית כדי לגרוד בה ראש''' הקרקר. תמן תני '''ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן''', וכן אומרים לכסות בו את פי הפח. '''והכא את אמר הכין''', כלומר למה כך? למה פה אתה אומר שיכול לגרור בראש הקרקר, ושם אתה אומר שיכול לכסות בו? אומר רבי אחא, רבי מיישא ורבי כהן בשם רבנן דקיסרין: '''כאן בעבה, כאן בחדה'''. כלומר אם היא עבה אז אין לה שפיץ, אין לה חוד, אז היא לא ראויה לגרור, אז לכן אם היא ראויה לכיסוי - זה השיעור. אבל כאן אם היא חדה, אז מספיק שהיא יכולה לגרור בראש הקרקר. '''אית דבעי מימר: כאן... כאן...''', כלומר צריך שיהיה שם כלי, וכאן להוציא - די שיהיה בשימוש כדי להתחייב הוצאתו. כן, יש הבדל - אם זה כדי לטלטל, אני צריך שיהיה לזה שם כדי להתיר לטלטל, אבל להתחייב באמת מספיק שיהיה ראוי לשימוש. '''צרור או אבן כדי לזרוק בעוף'''. ככה למדנו במשנה. שמעון בר אבא אמר בשם רבי יוחנן '''כדי שיזרוק לאחורי העוף וירגיש'''. '''ודכוותה: כדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש''', כמו שמי שאומר שיזרוק בבהמה. אז לא סתם יזרוק אלא יזרוק והיא תרגיש את זה. תני '''צרור מקורזל כזית וכאגוז וכביצה, נוטלו ומקנח בו את רגליו'''. רבי ישמעאל ברבי יוסה אמר משום אביו: '''עד מלא היד''', כמה שיכול להחזיק ביד אחת. רב יהודה אמר: '''בן זונין היה יושב ושונה לפני רבי'''. תבע את השומרת שמותר להכניס לבית הכיסא אבנים בגודל של כזית כאגוז וכביצה. אמר רבי: '''כך אנו אומרים? צריך שיהא יושב ומשקל ביד'''. כלומר בבבלי כתוב שצריך להכניס משקל. אמר ליה: '''הכל מותר, חוץ מן העשוי בחפיסה'''. כלומר כל מה שנכנס ביד אחת יכול להכניס, אבל חוץ ממה שנעשה בכפיפה - שלא ייקח איזה ארגז מלא אבנים ויחזיק את זה ביד. אמר רבי אילא בשם רבי ינאי: '''שנו כמלוא רגל מדוכה קטנה של בשם'''. כלומר הגודל של האבנים שמותר להכניס זה כמו רגל של מדוכה של בשם. אמר רבי יוסה: '''לא אמרו אלא של בושם, הא של בשמים לא'''. כלומר המדוכה שכותשים בה בשמים מרובים - גדולה. אז כזה גודל לא התירו. אמר רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש: '''צרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקניח בו את רגליו'''. כלומר, למרות שבעצם יש פה עשבים, חכמים הקלו שיהיה מותר לקנח בזה. אבל '''והתולש ממנו בשבת חייב חטאת'''. כלומר, אם הוא מקנח והתעלשו - זה דבר שהוא לא מתכוון, זה יהיה פטור, ומשום כבוד האדם התירו את זה לכתחילה. אבל אם הוא תולש בזה במתכוון הוא יהיה חייב חטאת. תני רבי חייא: '''חרס כל שהוא אסור לקנח בו''', מפני הסכנה, כי החרס יכול לפצוע. אמר רבי יוסה ברבי בון: '''לא סוף דבר חרש, אלא אפילו אזני חביות, וכל דבר הנכנס לאור ויוצא'''. כלומר ברגע שגזרו - גזרו על הכל, אפילו אוזני חבית שהם חלקים גם אסור, וכל דבר שנכנס לאור ויוצא גם כן אסור, משום כשפים. רבי יוסי בן יוסי אמר: '''צרור שקינח בו חבירו ומים שאין בהם מ' סאה אסור לקנח בהן'''. כלומר שהם מגולים, אסור לקנח בהם. אמר רבי חנניא בשם רבי מנא: '''מים שליקלק בהן הכלב אסור לקנח בהן'''. ותני כן: '''אין מקנחין לא בפי הכלב, ולא בפני הכלב, ולא במים שליקלק בהן כלב, ולא במים שאין בהן מ' סאה'''. '''וההן דמשזגיגו בובני''', כלומר מים שישטפו בהם את הבית, '''וההן דמשזג אמבטיתה רע לטבעות''', כלומר וכאלה שרצו בהם את האמבטיות - זה רע לטבעת. אמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רב הונא: '''ה' דברים נאמרו של קנה: אין שוחטין בה ואין מוהלין בה ואין מחצצין בה את השיניים ואין מחתכין בה את הבשר על גבי השלחן'''. כי הסיבה לזה הוא שהוא משאיר סיבים וזה סכנה - הסיבים יכולים בשחיטה לפסול את השחיטה, ובמילה זה סכנה, ובכל השאר זה גם כן סכנה. '''ואין מקנחין בה מפני שרוח רעה שורה עליה'''. כן, בקנים. הגמרא אומרת שכל דבר שהאש שולטת בו אז רוח רעה שולטת בו, ולכן לא מקנחים בה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ח|נו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ח|נו ב}} {{סוף}} <span id="דף_נז_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נז.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נז.ogg]] > {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נז|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">107</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: מקדשין {{ירו"מ-הוסר|בו}}{{ירו"מ-הדגשה|מי חטאת בשברי כלי חרס}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר: אין מקדשין בו. {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שאל על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: למה אין מקדשין בו? מפני שאינו מקבל טומאה? הרי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה {{שוליים|ח_מד}}הרי אינן מקבלין טומאה {{שוליים|ח_מה}}ומקדשין בהן. אלא משום שאינו מקבל רביעית? ולא מודה {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} בכלי חרש קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו, {{ירו"מ-הדגשה|אף שאין בו רביעית}}? הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי, {{ירו"מ-הדגשה|והתורה אמרה "מים חיים אל כלי}}". וקשיא על ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לפסול את {{ירו"מ-הוסר|הגוייה}}{{ירו"מ-הדגשה|המקווה}} אינו פוסל, {{ירו"מ-הדגשה|כשאין בו רביעית}}, ולקדש מקדשין בו? אלא {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|סבר}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שאף כלי קיבול כלשהו פוסל את המקווה. דתנן גבי "החוטט כלשהו בצינור}} {{ירו"מ-ביאור|מרזב}} {{ירו"מ-הדגשה|לקבל בו את הלכלוך", לרבנן דווקא בשל עץ נחשבים המים כשאובים}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אף {{ירו"מ-הדגשה|ב}}של חרש כל שהוא {{ירו"מ-ביאור|אי אפשר להוכיח מכאן ש{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כ}}{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}}}. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כלום אמר{{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} לא בשלם, {{ירו"מ-הוסר|דילמא}}{{ירו"מ-הדגשה|ואילו הכא}} בשבור אנן קיימין? תני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} מסייע ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שמקדשים בשברי כלי חרס}}. תני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} מסייע ל{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, {{ירו"מ-הדגשה|שאין מקדשים}} {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר מה הברייתות}}. {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ח|נז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ח|נז ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק המוציא יין</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שמיני|שביעי|תשיעי}} jzuspgx8jg4ldrglmbabjeaukyeemyt 106 1706317 3078498 3078319 2026-08-21T14:11:39Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078498 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|תשיעי|שמיני|עשירי}} ==פרק תשיעי - אמר רבי עקיבא== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשיעי#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נז.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נז.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_א|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|משנה אר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מנין {{ירו"מ-הוסר|לעכום}}{{ירו"מ-הדגשה|לעבודה}} {{ירו"מ-הדגשה|זרה}} שהיא מטמא במשא כנדה שנאמר {{הפ|ישעיהו|ל|כב}} תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמא במשא אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא במשא.<br><strong>גמ':</strong> כתיב תועבה בנדה וכתיב תועבה בעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} וכתיב תועבה בשרצים. כתיב תועבה בנידה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יח כט|ויקרא אחרי מות יח כט]]) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו'. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} תועבה בעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות דכתיב}} ([[דברים ז כו|דברים עקב ז כו]]) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} תועבה בשרצים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יד ג|דברים ראה יד ג]]) לא תאכל כל תועבה. אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה {{ירו"מ-הדגשה|עבודה זרה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר לתועבה שבנדה הוקשה מה הנדה מטמא במשא אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא במשא. אי מה הנדה מטמא באבן מסמא אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא על גבי האבן מסמא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: ואית דאמרין בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}: מודה {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} לחכמים שאין עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא על גבי אבן {{ירו"מ-הדגשה|מסמא דלפיכך הוקש אף לשרץ למעט שאינו מטמא באבן}} מסמא. ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה מה השרץ מטמא בהיסט {{ירו"מ-ביאור|הכוונה למגע,}} אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא בהיסט {{ירו"מ-ביאור|הכוונה למגע.}} אי מה השרץ מטמא בכעדשה אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא בכעדשה. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר נחמן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|תהילים|קו|כח}} ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. מה המת מטמא בכזית אף {{שוליים|ט_א}} עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא בכזית. אי מה המת {{ירו"מ-הוסר|עד}}{{ירו"מ-הדגשה|די}} שיכניס ראש אצבעו {{ירו"מ-הדגשה|לאהל המת בכדי שיטמא}} אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הוסר|עד}}{{ירו"מ-הדגשה|ומזלות די}} שיכניס ראש אצבעו. {{ירו"מ-הדגשה|למד}} נתיצה נתיצה מבית המנוגע {{ירו"מ-הדגשה|כתיב הכא את מזבחותם תתוצון וכתיב התם ונתץ את הבית}} מה בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו {{שוליים|ט_ב}} אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} עד שיכניס ראשו ורובו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}}: זאת אומרת<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נז עמוד א'''{{ש}}</span> '''ירושלמי שבת דף נ"ז''' אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף נ"ז. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק חתל חזאי. אומרת המשנה: חרס כדי ליתן בין פצים לחברו. כלומר גודל של חרס שמי שמוצא אותו יהיה חייב, זה גודל של חרס שנותנים בין אבן לאבן בבניין כדי ליישר אותו, זה נקרא בין פצים לחברו. ורבי מאיר אומר כדי לחטוט בו טהור, כן, כלומר שאפשר לאסוף ממנו גחלים מבלי להיכוות. רבי יוסי אומר כדי לקבל בו רביעית. אמרה רבי מאיר אף על פי שנראה הדבר, זכר הדבר שנאמר '''לא יימצא במכתתו חרס לחטוט אש מיקוד'''. אז רואים מכאן שחרס בעצם שמשמש לחטוט את האש זה החרס הכי קטן, כן, אפילו זה לא יימצא. כלומר, זה כאילו אפילו חרס הכי קטן שהוא בר שימוש שחשוב. אמר לו רבי שמעון בן גמליאל יאסוף מים מגוי, כן, יש לך פסוק יאסוף מים מגוי, אז בעצם רואים מכאן שגם יש ראיה שחרס כדי לקבל בו רביעית כמו שרבי יוסי אומר. אומרת הגמרא רבי יוחנן אמר מקדשין מי חטאת בשברי כלי חרס. רבי שמעון בן לקיש אמר אין מקדשין בו. רבי אלעזר שאל על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש: '''למה אין מקדשין בו? מפני שאינו מקבל טומאה?''' חביבי, כלי חרס שנשבר לא מקבל טומאה. אם זו הסיבה, אז זה ככה גם כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה - '''הרי אינן מקבלין טומאה ומקדשין בהן'''. '''אלא משום שאינו מקבל רביעית'''. אמרה תלמידה '''ולא מודה רבי שמעון בן לקיש בכלי חרש קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו'''? כלומר אפילו אם אין בו רביעית. אומרת הגמרא '''הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי''', כן, והתורה אמרה מים חיים אל כלי, כלומר חייב שזה יהיה כלי. אם אין לו תואר כלי אז לא מקדשין בו. ככה סובר רבי שמעון בן לקיש, ככה הגיעה המסקנה, ככה הגמרא הגיעה למסקנה. ואז '''קשיא על דרבי יוחנן: לפסול את''' המקווה '''אינו פוסל''', כן, כלומר אם אין בו רביעית הוא לא פוסל את המקווה - '''ולקדש מקדשין בו'''? מה אתה אומר? כנראה '''רבי יוחנן כרבי יוסי''', שאף כלי קיבול כלשהו, כלומר גם כלי קיבול שאין בו רביעית פוסל את המקווה. כן, איפה ראינו את המחלוקת הזאת? דתנן לגבי החוטט כל שהוא בצינור. צינור זה מעין מרזב כזה. אז המשנה אומרת שאם אדם עשה איזה שקע בתוך המרזב כדי שהמים, כדי שהלכלוך יישאר שם, אז השקע הזה הוא כלי קיבול. זה המים כאילו עברו דרך כלי קיבול ונחשבים מים שאובים, לכן הם פוסלים את המקווה. אבל הבעלמא אומרים זה דווקא בשל עץ זה נחשב כשאובים כיוון שעץ, כלי עץ הוא לא חשוב. אז גם חפירה כלשהי, גם כלי עץ שיש לו בית קיבול כלשהו נחשב כלי אפילו זה לא, אפילו שזה לא יפה, כי בדרך כלל כלי עץ הם לא מוגדרים. אבל אם זה כלי אחר, כלי חרס או מתכת או משהו כזה, אז שמה זה כבר צריך שיהיה יותר גדול, צריך שיהיה לפחות רביעית. רבי יוסי אומר '''אף של חרש כל שהוא''', כן, כמו שהוא סובר שאפילו כלי חרס לא חייב שיהיה ממש כלי קיבול גדול כדי שיחשב כלי קיבול, אלא אפילו כלשהו גם נחשב כלי קיבול אם הוא עושה את זה בתוך, כמו שאמרנו, בתוך המרזב, אז זה חשוב שהמים שעוברים דרכו הם שאובים. אומרת הגמרא '''אי אפשר להוכיח מכאן שרבי יוחנן כרבי יוסי'''. כלומר, אי אפשר לסבור שרבי יוסי הוא התנא שרבי יוחנן יסמוך עליו, כיוון שהרי רבי יוסי דיבר בשלם. כלומר שלם - את המרזב שהוא כלי שלם שבתוכו עשו שקע, זה חלק מהמרזב. אבל רבי יוחנן, אילו הכא בשבור אנן קיימין, אם אנחנו מדברים בכלל בשבר כלי, אז אולי בזה גם רבי יוסי יסבור שזה לא נחשב כלי ולא פוסל את המקווה. '''תני רבי חייה מסייע לרבי יוחנן'''. כלומר יש ברייתא שמסייעת לרבי יוחנן, שמקדשים גם בשברי כלי חרס. איפה ראינו את זה? '''תני רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי שמעון בן לקיש''', וברייתא של רבי שמעון בר יוחאי מסייעת לרבי שמעון בן לקיש שלא מקדשים. עכשיו איפה ראינו את זה? אנחנו לא יודעים, כלומר לא מן הגמרא בשום מקום, אין זכר למקורות האלה, אבל הגמרא אומרת שיש. יש ברייתא שמסייעת לרבי יוחנן ויש ברייתא שמסייעת לרבי שמעון בן לקיש. אז על איך פירק המציאה נמצא שם - הוא פרק את ההלכה. אומרת המשנה: אמר רבי עקיבא מנין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנדה, שנאמר תזרם כמו דבה. צא תאמר לו מה נידה מטמאה במשא אף עבודה זרה מטמא במשא. כלומר גם עבודה זרה מטמאה במשא. בית אמר '''כתיב תועבה בנידה וכתיב תועבה בעבודת כוכבים וכתיב תועבה בשרצים'''. כתיב תועבה בנידה דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה. כתיב תועבה בעבודת כוכבים דכתיב לא תביא תועבה אל ביתך, וכתיב תועבה בשרצים דכתיב לא תאכל כל תועבה. '''אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה'''. כלומר, אנחנו לא יודעים עבודה זרה למה הוקשה - האם לשרצים או לנידה? אז '''רבי עקיבא אומר לתועבה שבנדה הוקשה'''. כן, '''מה הנדה מטמא במשא אף עבודת כוכבים מטמא במשא'''. '''אי מה הנדה מטמא באבן מסמא''' - אנחנו יודעים שנידה, זבה, הם מטמאים גם באבן מסמא. אבן מסמא פירושו שגם אם לא באמת מכבידים - אנחנו יודעים שהנידה אם היא יושבת אפילו על עשר מצעים, כולם נטמאים. אבל יותר מזה, גם אם בעצם היא לא מכבידה בכלל. כלומר, אם ישימו על עמודים איזו אבן, והמצעים האלה רק נוגעים באבן, והנידה יושבת על האבן מעל כל המצעים האלה, אז גם המצעים כולם נטמאים. ואז זה גם באבן מסמא, למרות שבעצם לא מכבידים, לא מזיזים כלום. אז '''אף עבודת כוכבים מטמא על גבי האבן מסמא'''? כלומר, זה נשאל בשאלה. אמר רבי זריקן בשם רב יהודה, ואית דאמרין בשם רב חסדא, '''מודה רבי עקיבא לחכמים שאין עבודת כוכבים מטמא על גבי אבן מסמא'''. למה? כי לכן התורה גם הקשה גם לשרץ, למעט - כלומר, ההקש לשרץ זה כדי למעט שלא מטמא בעין מסמא. כלומר, יש פה שני הקשים. את עיקר הדין לומדים מההקש לנידה, אבל יש גם הקש לשרץ כדי להגיד לנו שדין מסוים לא קיים - הדין הזה זה שעבודה זרה לא מטמאה בעין מסמא. '''ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה'''. כלומר, עבודה זרה הוקשה לתועבה שבשרצים. '''מה השרץ מטמא בהיסט''' - הכוונה מגע, כמה פעמים הוא מופיע כהיסט אבל הכוונה מגע. כלומר, מה שרץ מטמא במגע אף עבודה זרה מטמא במגע. '''אי מה השרץ מטמא בכעדשה אף עבודת כוכבים מטמא בכעדשה'''? כלומר, האם נוכל ללמוד מכאן שעבודה זרה מטמא גם כן בכעדשה? אמרה הגמרא רבי זעירא ורבי יצחק בר נחמן אמרו בשם רבי אלעזר, ורבי אבהו אמר בשם רבי יוחנן, דכתיב '''ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים'''. כלומר, התורה גם בענין הזה מוקש - עבודה זרה מוקשת למת. '''מה המת מטמא בכזית אף עבודת כוכבים מטמא בכזית'''. כן, זה לא בכעדשה כמו שרץ. בזה זה מוקש גם למת. ההקש למת בא כדי להגיד לנו שהשיעור של הטומאה זה כזית. עכשיו, '''אי מה המת שיכניס ראש אצבעו אף עבודת כוכבים שיכניס ראש אצבעו'''? כלומר, אם המת די שיכניס ראש אצבעו לאוהל המת בכדי שהוא ייטמא, אז גם בעבודה זרה די שיכניס רק את ראש אצבעו. אבל תאמר לא, '''נתיצה נתיצה מבית המנוגע''', יש עוד הקש - עבודה זרה מוקשת גם כן לבית עם נגע צרעת, שבשניהם כתוב נתיצה. כתיב "בזבחם תטמאון" בעבודה זרה, וכתיב "הטמאת את הבית" בנגע. אז '''מה בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו''', כלומר עד שיכנס ראשו ורובו לתוך הבית, רק אז זה נטמא - '''אף עבודת כוכבים עד שיכניס ראשו ורובו'''. כלומר, יש לנו כמה הקשים וכל אחד בעצם בא למעט משהו. אמר רבי חנניה: '''זאת אומרת שאין טומאת עבודת כוכבים מחוורת''', שהתורה - זה רק גזירת חכמים. שאם אתה אומר שזה דאורייתא, אז זה '''מקישה לקלים ומקישה לחמורים'''. הרי בדרך כלל אם זה דאורייתא, אז בכל הקש הייתי דורש את זה דווקא לחומרה. אנחנו רואים שחכמים מקישים לכולי, כנראה זה רק דרבנן. {{סוף}}</div> <span id="דף_נז_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשיעי#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">108</span></div> {{שוליים|ט_ג}} שאין טומאת עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מחוורת {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיא מהתורה אלא}} {{ירו"מ-הדגשה|גזרת חכמים היא דאי לא}} כן {{ירו"מ-הדגשה|האך אתה}} מקישה לקלים {{ירו"מ-הוסר|ואינו}}{{ירו"מ-הדגשה|ואינך}} מקישה לחמורים. {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} מחוורת היא ולמה הוא מקישה למת {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לשרץ ללמד מהם לקלים שבה. הדא דאת אמר בעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} שבורה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא מדרבנן}} אבל בשלימה אפילו כל שהוא דאמר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חמא בר גוריון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: הבעל ראש גוייה {{ירו"מ-ביאור|המילה}} היה {{ירו"מ-הוסר|ונאפון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכאפון}} היה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|שופטים|ח|לג}} וישימו להם בעל ברית לאלהים. ומה טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-ביאור|שהעדיף להקיש עבודה זרה לנידה?}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים ז כו|דברים עקב ז כו]]) תעב תתעבנו {{ירו"מ-הדגשה|דאף שגם בשרץ כתוב תועבה כאן כפל הלשון להדגיש התעוב}} כנידה. מה טעמון דרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהעדיפו להקיש עבודה זרה לשרץ?}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים ז כו|דברים עקב ז כו]]) שקץ תשקצנו {{ירו"מ-הוסר|כשרצים}}{{ירו"מ-הדגשה|כמו שנאמר בשרצים}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} תעב תתעבנו צאיהו {{ירו"מ-הדגשה|כמו צואה}} נבליהו {{ירו"מ-הדגשה|גרום לו ניבול}}. מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} טעמון דרבנן שקץ תשקצנו שקציהו נבליהו. מניין לרבנן נבליהו {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|אף בפה}}. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} {{הפ|ישעיהו|ל|כב}} צא תאמר לו צואה תאמר לו. צאיהו נבליהו {{ירו"מ-הדגשה|כיצד}} את שקורין אותו פני מלך קורין אותו פני כלב. עין כוס עין קוץ. גדיא {{ירו"מ-ביאור|מזל,}} גלייא {{ירו"מ-ביאור|גלות וחורבן.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| יהושוע ז}} {{הפ|יהושע|ז|ב}} העי אשר עם בית און מקדם לבית אל. מקדם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און. תני בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} לא רצה להיקרות {{ירו"מ-הוסר|עמדה}}{{ירו"מ-הדגשה|עמירה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום של כבוד}} קורין אותה עמידה {{ירו"מ-ביאור|בית הכסא.}} דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהנא}} תמן צווחין לפעלה טבא {{ירו"מ-ביאור|עשית גדולים,}} עמדה. וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה. מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} צא תאמר לו. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב הונה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יוסף}}: מיכן {{ירו"מ-הדגשה|שעבודה זרה מטמא באהל רק משיכנס ראשו ורובו}} שאין אומרים לאדם צא עד שיכניס ראשו ורובו. אית מתניתא אמר עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כנדה ומשמשיה כנידה. ואית מתניתא אמרה עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כנדה {{שוליים|ט_ד}} ומשמשיה כשרץ. מאן דאמר עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כנדה ומשמשיה כנידה ניחא. ומאן דאמר עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כנדה ומשמשיה כשרץ כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|ישעיהו|ל|כב}} וטמאתם את ציפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך {{ירו"מ-הדגשה|תזרם כמו דוה}}. תיפתר בחקוקים על גופה {{ירו"מ-הדגשה|והא כתיב אפד}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב דכפר חנן}} אמר תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו כענין שנאמר {{הפ|שופטים|ח|כז}} ויעש אותו גדעון לאפוד. מתניתין כמאן דאמר עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו"מ-הוסר|כנידה}}{{ירו"מ-הדגשה|כנדה}} ומשמשיה כנדה {{ירו"מ-הוסר|ותנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|דתנינן}} {{שוליים|ט_ה}} אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר כנידה והרי כל אלו משמשים הם}}<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נז עמוד ב'''{{ש}}</span> רבי מנא אמר '''מחוורת היא''' - במת זה כן מחוורת, זה מהתורה. אז '''למה הוא מקישה'''? למה מקישה למת ולשרץ '''ללמד מהם לקלים שבה''' ולא לחומרים? אמרה הגמרא, '''הדא דאת אמר בעבודת כוכבים שבורה''' שהיא דרבנן. כלומר, באמת כל מה שאנחנו רואים עד עכשיו שהראינו שמקישים לכולה זה רק בעבודת כוכבים שבורה, כן שזה באמת דרבנן, '''אבל בשלימה אפילו כל שהוא''' - באמת שלמה מטמא אפילו כל שהוא. ולכאורה אז לפי זה זה גם מטמא בעין מסמא לכאורה, כי אנחנו רואים שעבודה זרה שלמה זה דאורייתא ואז צריך לדון את הכל בחומרה. בכל אופן, שלמה - עבודה זרה שלמה אפילו בכל שהוא. למה? מה הראיה? '''דאמר רב הונא ורבי חמא בר גוריון בשם רב: הבעל ראש גוייה היה''', כלומר עבודה זרה שנקראת בעל, הראש שלה זה בעצם הברית מילה, מה שחותכים במילה. וכאפון היה - הגודל שלה כמו גודל של אפון. דכתיב, '''"וישימו להם בעל ברית לאלהים"'''. מה תלמודא דרבי עקיבא, למה הוא העדיף להקיש עבודה זרה לנידה? דכתיב, '''תעב תתעבנו''' - כלומר, למרות שגם בשרץ כתוב תועבה, אבל בעבודה זרה יש תעב תתעבנו, להדגיש טיעון יותר חמור, כמו נידה. '''מה טעמון דרבנן''' - למה הם העדיפו להקיש לשרץ? '''שקץ תשקצנו''' - כן, כמו שנאמר, כמו שרצים. עכשיו '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי עקיבא''' - איך הם הסבירו מה זה הפסוק תעב תתעבנו, מה זה בא להגיד? '''צאיהו נבליהו''' - צאה הוא כמו צואה, כלומר תגרום לו ניבול, זה הכוונה. '''מה מקיים רבי עקיבא טעמון דרבנן שקץ תשקצנו''' - איך להסביר את מה שאמרו שקץ תשקצנו? '''שקציהו נבליהו''' - הם אומרים אותו דבר, שגם רבי עקיבא דורש מה שהחכמים למדו מ"תעב תתעבנו" הוא למד את זה מ"שקץ תשקצנו". צריך ממש לנבל אותו ולדחות אותו. '''מניין לרבנן נבליהו''' בפה. כלומר, שגם במילים, גם בפה צריך לנבל אותו. שמואל ורבי אבהו אמרו בשם רבי אלעזר דכתיב, '''צא תאמר לו - צואה תאמר לו'''. '''צאיהו נבליהו''' - כיצד? '''את שקורין אותו פני מלך קורין אותו פני כלב'''. אם קוראים לו איקוס, תקרא לו איקוס. '''עין כוס עין קוץ'''. '''גדיא גלייא''' - שזה מזל, תקרא לו גליה, שזה מראה על גלות וחורבן. רבי תנחומא בשם רב הונא: מאי דכתיב '''העי אשר עם בית און מקדם לבית אל'''. מה פירוש הפסוק הזה? '''מקדם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און'''. כלומר קודם קראו לו בית אל, עכשיו קוראים אותו בית און, כלומר זה מקום עבודה זרה, לכן קוראים לו בית און. תני בשם רבי אלעזר '''לא רצה להיקרות''' אמירה, כלומר במקום של כבוד, כאילו אמירה, אז '''קורין אותה עמידה'''. עמידה זה בית הכיסא. דאמר רבי אבא בר כהנא תמן, כלומר בבבל, '''צווחין לפעלה טבא עמדה'''. מי שעושה צרכים גדולים היו קוראים לו עמדה. '''וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה'''. בכל אופן מה מקיים רבי עקיבא? '''צא תאמר לו'''. רבי יוסי ברבי בון ורב הונה בשם רב יוסף: '''מיכן שאין אומרים לאדם צא עד שיכניס ראשו ורובו'''. כן, אז לכן צא תאמר לו, מכאן למד שעד שיכניס ראשו ורובו. כלומר רבי עקיבא לא היה צריך את ההשוואה לבית המנוגע, אלא הוא למד את זה מ"צא תאמר לו". אמרה הגמרא, '''אית מתניתא אמר עבודת כוכבים כנדה ומשמשיה כנידה''' '''ואית מתניתא אמרה עבודת כוכבים כנדה ומשמשיה כשרץ'''. כלומר יש ברייתא אחת שאומרת שגם העבודה הזרה וגם המשמשים שלה, שניהם מטמאים כמו נידה, ויש ברייתא אחרת - העבודה הזרה כמו נידה, המשמשים כמו שרץ. ואומרת הגמרא '''מאן דאמר עבודת כוכבים כנדה ומשמשיה כנידה ניחא''' - זה הגיוני. '''ומאן דאמר עבודת כוכבים כנדה ומשמשיה כשרץ''' - קשה. '''כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין''' - הרי כתוב '''וטמאתם את ציפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך'''. הרי ציפוי זה משמש עבודה זרה, גם אפוד זה בגד שמכסים בו את העבודה זרה, אבל זה כתוב "תזרם כמו דוה". כלומר העניין של ההשוואה לנידה נאמר דווקא על המשמשים, כן, זה יכול להיות שדווקא עבודה זרה עצמה היא כנידה ומשמשיה רק כמו שרץ. ואומרת הגמרא '''תיפתר בחקוקים על גופה''' - מה שכתוב "ציפוי פסילי כספך" לא הכוונה למשמשים אלא עבודה זרה עצמה, ציפוי שהוא חרוט על העבודה זרה עצמה, כלומר זה חלק ממנה. ואומרת הגמרא וכתב אפוד, הרי אפוד זה בגד שלובשים על עבודה זרה. אבל '''רבי יעקב דכפר חנן אמר תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו''' - הוא לוקח את הבגד עצמו, הופך אותו לעבודה זרה, '''כענין שנאמר ויעש אותו גדעון לאפוד'''. כן, הגדעון לקח את הנזמים וכל מה שלבשו המדינים והתיך את זה ועשה מזה אפוד כדי להראות את הניצחון הגדול, ואחרי זה הם עבדו עבודה זרה. ואומרת הגמרא '''מתניתין כמאן דאמר עבודת כוכבים ומשמשיה כנדה'''. כלומר המשנה כמו הברייתא שאומרת שגם העבודה הזרה וגם המשמשים כמו נידה. '''אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ''' - '''רבי עקיבא'''... אלה תנינן. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ט|נז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ט|נז ב}} {{סוף}} <span id="דף_נח_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשיעי#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נח.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נח.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נח|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">109</span></div> תיפתר שהשתחוה לבית {{ירו"מ-הדגשה|או לאבנים והעצים}} ואחר כך בנאו {{ירו"מ-הדגשה|שאף}}{{ירו"מ-הוסר| והא תנינן ג בתים הן תיפתר}} שה{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שתחוה {{ירו"מ-הוסר|לבית}}{{ירו"מ-הדגשה|להר לא אסרו בתלוש}} ואחר כך {{ירו"מ-הוסר|חידשו}}{{ירו"מ-הדגשה|חיברו}} {{ירו"מ-הוסר|דמא}}{{ירו"מ-הדגשה|נאסר דאמרו}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב הונה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{שוליים|ט_ו}} המשתחוה לבית אסרו. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ט_ז}} המקדיש את הבית {{ירו"מ-הדגשה|אין}} מועלין בו {{ירו"מ-ביאור|דגמרינן מתרומה שאינה במחובר.}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: הויי בה רבנן {{ירו"מ-הדגשה|ואמרי ד}}פליגא {{ירו"מ-הדגשה|ביה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב}}. מאן דאמר אסרו {{ירו"מ-ביאור|שנחשב כתלוש,}} מועלין בו. מאן דאמר לא אסרו {{ירו"מ-ביאור|שנחשב כמחובר,}} אין מועלין בו. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי חגי}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מתניתא פליגא על {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}} {{שוליים|ט_ח}} השוקת שבסלע אין ממלאין בה מפני שחקקה ואחר כך חיברו {{ירו"מ-ביאור|דנחשב ככלי.}} הא אם חיברה ואחר כך חקקה {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|ממלאים ממנה}} וההן בית לאו כמי {{ירו"מ-הוסר|שחקקו}}{{ירו"מ-הדגשה|שחברו}} {{ירו"מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו"מ-הדגשה|ואחר}} {{ירו"מ-הוסר|חיברו}}{{ירו"מ-הדגשה|כך חקקו}} {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. מה עבד לה {{אמורא-ירו"מ|רב}} פתר לה {{ירו"מ-הדגשה|כמאן דאמר ד}}סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן {{ירו"מ-הדגשה|והוי כחקקו ואחר כך חברו תנן: שלש ה בתים הן בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים הרי זה אסור קא סלקא דעתין שנאסר על ידי שהשתחוה לבית}} ולית הדא פליגא על {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ט_ט}} עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} שנשתברה אסורה. לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. והא תנינן שלש אבנים הן {{ירו"מ-הדגשה|אבן שחצבה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה וכו}}'.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נח עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים במסכת שבת דף נח. במשנה למדנו: אבניו ועץ ואפרו מטמא כשרץ, רבי עקיבא אומר מטמא כנידה. לכאורה הרי כל אלה משמשים - אבנים, עצים, הכל זה משמש עבודה זרה. אז לכאורה קשה למי שאומר שמשמש עבודה זרה זה כמו שרץ, ופה כתוב רבי עקיבא אומר שזה כמו נידה. '''תיפתר שהשתחוה לבית ואחר כך בנאו'''. כן, אז למרות שמי שמשתחווה - אנחנו יודעים שמי שמשתחווה להר לא אוסר אותו. גם מה שמחובר להר לא אוסר אותו. כתוב "ואת אלוהם על ההרים ולא ההרים אלוהם". אבל זה תלוש ואחר כך חיבר אותו, זה נאסר. '''רבי זעירא ורב הונה בשם רב המשתחוה לבית אסרו'''. '''רבי זעירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן המקדיש את הבית מועלין בו'''. יש פה שתי הלכות - מי שמשתחווה לבית בתור עבודה זרה, לפי רבי זעירא ורב הונה בשם רב זה אוסר אותו, כלומר הבית נאסר למרות שלכאורה הוא מחובר. והלכה נוספת, רבי זעירא ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן שאדם שמקדיש את הבית אין מועלים בו, כי "מועלין בו" במשמע שחלה עליו קדושה. '''אמר רבי זעירא: הויי בה רבנן פליגא רבי יוחנן ורב'''. מחלוקת בעצם בין רבי יוחנן לרב - למרות שכל אחד דיבר על משהו אחר, רב דיבר על מי שמשתחווה לבית, עניין של עבודה זרה, ורבי יוחנן דיבר על עניין של מקדיש את הבית. רב אמר שמשתחווה לבית אוסר אותו, רבי יוחנן אמר שהמקדיש בית לא מועלים בו. אז חכמים דנו בזה והגיעו למסקנה שרבי יוחנן ורב חולקים. '''מאן דאמר אסרו מועלין בו'''. כלומר רב שאומר שאם הוא השתחווה לבית הוא אוסר אותו, סימן שהוא מתייחס לבית כמו תלוש, אז גם מועלים בו כמו כל דבר שמקדיש - אם הוא מקדיש אותו מועלים בו, כי מי שמקדיש תלוש מועלים בו. אמרנו שבעצם למדו שמי שמקדיש דבר מחובר, הוא לא תופס הקדישה - למדו מתרומה, כמו שאמרנו לא חלה במחובר, אז גם הקדש לא חלה במחובר. אבל מי שאומר שאם הוא השתחווה לבית הוא אוסר אותו, סימן שהבית נחשב תלוש כיוון שבתחילה הוא היה תלוש - זה תלוש וחיברו. אז הוא גם יסבור שגם חלה על הבית קדושה ומועלים בו. זה בעצם שיטת רב. '''מאן דאמר לא אסרו אין מועלין בו'''. כלומר רבי יוחנן שאמר לא מועלים בבית, כלומר לא חלה הקדושה, אז הוא גם יסבור שלא אסרו - אם השתחווה לבית לא נאסר. הגמרא אומרת שזה פה הפוך - שזה בעצם דעת רבי יוחנן. '''התיב רבי חגי קומי רבי יוסה'''. יש לנו משנה שיכולה להקשות על רב. '''השוקת שבסלע אין ממלאין בה מפני שחקקה ואחר כך חיברו'''. כלומר הכוונה לעניין של מים למי חטאת - צריך מי מעיין. אם המים מהמעיין הגיעו לשוקת אז זה נחשב כמי חטאת, אבל המשנה אומרת שהשוקת שבסלע אין ממלאים בה, מפני שקודם כל הוא חקק את זה - לקח את זה בתור כלי ולאחר מכן חיבר את זה לאדמה. אז בגלל זה זה נחשב כלי ולכן המים פסולים ואי אפשר לקחת מהם מים למי חטאת. '''הא אם חיברה ואחר כך חקקה''', ממלאים בה. עכשיו '''ההן בית לאו כמי''' שחיברו ואחר כך חקקו? הרי הבית אין לו צורה לפני גמר הבניין - הוא שם כל אבן בלי צורה מוגדרת. אז בעצם זה כמו חיברו ואחר כך חקקו. אז למה לכאורה אני אומר שלפי רב אם הוא השתחווה לבית הבית נאסר? '''מה עבד לה רב פתר לה סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן'''. אומר: הגמר מלאכה זה לא הבית, אלא הגמר מלאכה זה כל אבן ואבן. '''ולית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר עבודת כוכבים שנשתברה אסורה'''. למדנו משנה: '''שלש אבנים הן''' - בית שבנה מתחילה לעבודת כוכבים, הרי זה אסור וכו'. הגמרא חשבה שמה שהוא נאסר זה על ידי שהשתחווה לבית, כלומר בנה אותו לבית והשתחווה לו, וזה קשה לרבי יוחנן, שאמר שמשתחווה לבית לא אוסר אותו. '''תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה'''. שאם אמרנו שהבית נאסר, מדובר שהשתחווה לכל אבן ואבן לפני הבנייה. '''והא תנינן שלש אבנים הן'''. כלומר: '''אבניו ועץ ועפרו מטמא כשרץ, רבי עקיבא אומר''' כנידה. שואלת הגמרא, זה חולק על '''רבי עקיבא רבי שמעון בן לקיש דרבי שמעון בן לקיש'''. הרי רבי שמעון בן לקיש אמר שעבודה זרה שנשברה אפילו מעליה היא מותרת, ופה אתה אומר שהאבנים והאפר הכל נאסר. '''ואפילו על רבי יוחנן לית פליגא'''. הרי רבי יוחנן סובר שעבודה זרה שהשתברה אסורה, וכי לית תנא פליגיא - גם רבי יוחנן יחלוק. למה? '''לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר'''. כן, למדנו שגם רבי יוחנן מודה שאם הוא לא מתכוון להחזיר את זה לבנות חזרה את העבודה זרה, אז לפי כולם השברים החלקים מותרים. '''לא כן סברנן מימר אם רבי יוחנן להחזירן לכליין דברי הכל אסור. ואמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה אם היו מונחין במקומן כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן'''. כלומר, כיוון שמדובר שהם במקום שלהם, אז כיוון שבמקום שלהם זה כאילו שהוא מתכוון לבנות אותם, ככה הברייתא אמרה. ואז זה יוצא כאילו שעבודה זרה עצמה קיימת והכל נאסר לפי כולם. כלומר, גם רבי יוחנן וגם ריש לקיש מודים בזה כך שאין קושיה על אף אחד. {{סוף}}</div> <span id="דף_נח_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשיעי#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נח|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">110</span></div> תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה {{ירו"מ-הדגשה|תנינן אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר כנידה לית הדא פליגא על}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ט_י}} {{ירו"מ-הדגשה|עבודת כוכבים ומזלות שנשתברה אפילו מאליה מותרת}}. ואפילו על {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שסובר}} {{ירו"מ-הוסר|שמעון}}{{ירו"מ-הדגשה|שעבודה}} {{ירו"מ-הדגשה|זרה שנשברה אסורה}}{{ירו"מ-הוסר| בן לקיש}} לית {{ירו"מ-הוסר|היא}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} פליגא. {{ירו"מ-הוסר|דרבי שמעון בן לקיש אמר עכום שנשתברה מותרת }}לא כן סברנן מימר אם {{ירו"מ-הדגשה|אינו}} {{ירו"מ-הוסר|בעתיד}}{{ירו"מ-הדגשה|עתיד}} {{ירו"מ-הדגשה|להחזירן לכליין דברי הכל מותר על}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין קושיה דלא כן סברנן מימר אם עתיד}} להחזירן לכליין דברי הכל אסור. ואמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן אבוי דרבי מתניה}} אם היו מונחין במקומן {{ירו"מ-הוסר|לא }}כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: המשתחוה לבית אסרו לאילן לא אסרו. והא תנינן שלש אשירות הן {{ירו"מ-הדגשה|ואחד מהם אילן שניטע לעבודה זרה משמע שהאילן נאסר}} תיפתר שנשתחוה לזמורה ואחר כך נטעה. לוי אמר השתחוה לבית אסרו למערה לא אסרו. מה בין בית ומה בין מערה אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה בריה דרבי הילל}}: בית היה לו שעת תלישה. מערה לא היה לה שעת תלישה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ב|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_יא}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר {{הפ|משלי|ל|יט}} דרך אניה בלב ים. {{שוליים|ט_יב}} מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע שנאמר {{הפ|ישעיהו|סא|יא}} כי כארץ תוציא {{ירו"מ-הוסר|תמחה}}{{ירו"מ-הדגשה|צמחה}} וכגנה זרועיה תצמיח זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר}} {{הפ|משלי|ל|יט}} {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|דרך אניה בלב ים}} {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} מן הים למדת מה ים טהור אף הספינה טהורה. {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|והרי כבר}} מן השק למדת מה השק {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משמש בים ומשמש ביבשה {{ירו"מ-הדגשה|מקבל טמאה יצאה}} ספינה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משמשת בים ואינה משמשת ביבשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טהורה ולמה צריך גם ללמוד מדרך אניה בלב ים}}. רבנן דקיסרין אמרי {{ירו"מ-הוסר|זו}}{{ירו"מ-הדגשה|מתניתין שלמדה מהים איצטריך}} {{שוליים|ט_יג}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}ספינה של חרש {{ירו"מ-הוסר|מה השק}}{{ירו"מ-הדגשה|שהשק}} אינו מלמד {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} על כל האמור בפרשה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב כל כלי עץ או בגד או עור או שק}} יצא כלי חרש שאינו כתוב בפרשה {{ירו"מ-הוסר|שילמד}}{{ירו"מ-הדגשה|ואן השק מלמד}} עליו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים}} {{ירו"מ-ביאור|שנאמר לחיו כערוגות הבשם לחייו אלו הלוחות שהיו שישה על שישה ואף ערוגה כן.}} {{ירו"מ-הדגשה|שזורעין בתוכה חמשה זירעונין שנאמר}} {{הפ|ישעיהו|סא|יא}} {{ירו"מ-הוסר|השק}}{{ירו"מ-הדגשה|כי כארץ תוציא צמחה וכגנה}} זרועיה {{ירו"מ-הדגשה|תצמיח והא}} מיעוט {{ירו"מ-הוסר|זירועיה}}{{ירו"מ-הדגשה|זרעים}} שנים {{ירו"מ-הדגשה|ואיך הגענו להתיר חמש}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר ססרטא}}: משנים את למד ארבעה {{ירו"מ-הדגשה|שמסברה לא היינו מתירים אלא מן אחד בערוגה כזו אבל אחר שהתורה גילתה ששני}} {{ירו"מ-הוסר|משנים}}{{ירו"מ-הדגשה|מינים}} {{ירו"מ-הדגשה|מותרים ומסתמא מדובר שעושה אותם בצורת משלשים אם כך אף ארבע נעשה באותה צורה דמה שנים}} את נותן {{ירו"מ-הדגשה|מצד אחד}} בתחילת ששה ומיצר והולך {{ירו"מ-הדגשה|וכן מצד שני עד שהם נפגשים באמצע בראש תור}} אף ארבעה את נותן בתחילת ששה {{ירו"מ-הדגשה|בכל אחד מארבע הצלעות}} ומיצר והולך {{ירו"מ-הדגשה|רק שצריך להשאיר מעט מכל צד, כדי שיהיה מרווח טפח וחצי בן משולש למשולש, ואי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפשר}} שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע בו את האמצעי{{ירו"מ-הדגשה|ת ושם נזרע מן חמישי וארבע המשולשים מארבע הצדדים יגעו בו בראש תור}}<br> [[קובץ:מתוך_שתים_אתה_למד_חמש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מתוך_שתים_אתה_למד_חמש]] {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|מסברה לא היינו מגיעים בדרך זו לחמישה מינים אלא רק לארבעה, דמה שהתירו בראש תור זה רק ש}}עבודה {{ירו"מ-הוסר|פוגעת}}{{ירו"מ-הדגשה|פוגע}} בעבודה {{ירו"מ-ביאור|היינו}} {{ירו"מ-הוסר|ואין}}{{ירו"מ-הדגשה|שמין}} {{ירו"מ-הדגשה|אחד פוגע}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מין {{ירו"מ-הדגשה|השני בצורת ראש תור ואפשר להתיר ארבעה מינים בדרך זו}}<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נח עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי אבא בשם רב: המשתחוה לבית אסרו לאילן לא אסרו'''. שמעתם, ואלו הן '''שלש אשירות הן''', ואחד מהם זה אילן שעבדו לו עבודה זרה, משמע שאילן נאסר. '''תיפתר שנשתחוה לזמורה ואחר כך נטעה'''. הוא השתחווה קודם לזמורה לפני שהוא נטע אותה, ואחרי זה נטע אותה. '''לוי אמר השתחוה לבית אסרו למערה לא אסרו'''. עכשיו '''מה בין בית ומה בין מערה'''? '''אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל: בית היה לו שעת תלישה'''. כלומר הבית בהתחלה זה היה לבנים ובנו. '''מערה לא היה לה שעת תלישה''', היא תמיד הייתה מחוברת, לכן לא חלה עליה האיסור - אם הוא משתחווה למערה היא לא נאסרת. עוברים להלכה ב'. אומרת המשנה: '''מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים. מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע שנאמר כי כארץ תוציא וכגנה זרועיה תצמיח זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח'''. '''מן הים למדת מה ים טהור אף הספינה טהורה'''. שואלת הגמרא, איך למדת? הרי כבר '''מן השק למדת''', את הדין הזה כבר למדנו מדין השק - כמו ששק שמשמש בים ומשמש ביבשה מקבל טומאה, אז ספינה שמשמשת בים ואינה משמשת ביבשה טהורה. אז לא היה צריך לחזור וללמוד את זה גם מ"דרך אניה בלב ים". '''רבנן דקיסרין אמרי ספינה של חרש אינו מלמד על כל האמור בפרשה יצא כלי חרש שאינו כתוב בפרשה עליו'''. באמת ספינה רגילה, הרי בפסוק מופיע שם שק או עור או כלי עץ, אז התורה הקישה את כולם לשק - כמו ששק מיטלטל מלא ומיטלטל ריקן ומשמש ביבשה ובים, שק מקבל טומאה אבל בים לא. אבל כל זה זה רק דברים שמופיעים שם - שק, עור או עץ. אבל אם הספינה הייתה מחרס לא הייתי יודע שהיא טהורה, אז לכן היה צריך את הפסוק "דרך אניה בלב ים". עכשיו מניין שזורעים בתוכה חמישה זרעונים, שנאמר "כי כארץ תוציא וכגנה זרועיה תצמיח". '''זרועיה מיעוט שנים'''. שואלת הגמרא, זרעים מיעוט שנים, ומזה נותיר חמש? '''אמר רבי שמואל בר ססרטא: משנים את למד ארבעה'''. מסברא לא היינו מתירים רק מין אחד בעוגה כזו, ולכן שהתורה גילתה ששני מינים מותרים, מן סתם המדובר שעושה אותם בצורת משולשים - הוא מתחיל מצלע אחד ובצורת משולש מגיע עד האמצע, ואז בצלע כנגד אותו דבר. אבל אם זה כך, אפשר לעשות ארבעה - מכל צלע מוציאים משולש, והרי צריך להשאיר מרווח בין משולש למשולש. '''את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך אף ארבעה את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך'''. כמו ששניים אתה נותן מצד אחד בתחילת שישה ומיצר והולך, וכן מצד שני עד שהם נפגשים באמצע בראש תור, כך גם ארבעה אתה נותן בכל צלע להתחיל מתחילת שש, ובכל אחד מארבעת הצלעות מיצר והולך. '''שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע בו את האמצעי'''. אז אם כך אי אפשר שלא יהיה שם נקב פנוי - אי אפשר שבאמצע לא יהיה מקום לעוד מין אחד, ושם אנחנו נותנים עוד מין באמצע, ואז בעצם קיבלנו חמישה מינים. '''אמר רבי יונה''' לא נכון. מסברא לא היינו נוגעים בדרך כלל חמישה מינים, אלא רק לארבעה, כי מה שהתירו זה '''עבודה בעבודה מין''' - ראש תור, זה שבעצם השדה, כמו שיש לנו שדה של חיטה ויש שדה אחר שפוגש אותו בצורה של ראש משולש, זה ראש תור. אז למרות שהוא נוגע בו, שדה נוגע בשדה זה שני מינים, אף על פי כן כולם רואים שזה שתי שדות נפרדות, אז במקרה כזה זה מותר. אז גם כאן כשאני יוצר את המשולשים האלה שאחד נוגע בשני בצורת משולש, כולם רואים שזה בא משדות נפרדות ולכן זה לא ערבוביה וזה מותר. אבל רבי יונה אומר, בצורה כזאת של ראש תור מתירים רק ארבעה, אבל אי אפשר את החמישי באמצע. למה? כי כל ההיתר זה רק שהעבודה פוגעת בעבודה, שמין אחד פוגע במין שני בראש תור, אבל לא התירו כשמין אחד פוגע בחברו לחופשו. כלומר, אי אפשר להתיר כשהאמצעי מוקף מארבעת הצדדים - דבר כזה לא התירו כי זה נקרא חמוש, וחמוש זה היתר חמור. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ט|נח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ט|נח ב}} {{סוף}} <span id="דף_נט_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשיעי#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף נט.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נט.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נט|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">111</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|אבל לא התירו כשמין}} פוגע בחבירו לחובשו {{ירו"מ-הדגשה|ולכן אי אפשר להתיר מן חמישי באמצע שהרי הוא חבוש בראש תור מארבע צדדיו. אמר}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב כגנה זרעיה תצמיח שיכול היה לכתוב כגנה}} זרע {{ירו"מ-הדגשה|תצמיח או זרעה תצמיח למה כתב}} זרעיה {{ירו"מ-הוסר|זירועיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בחמשה אותיות מלמד שזורעים}} {{ירו"מ-הדגשה|חמישה מינים בערוגה וכ}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אמר ששה {{ירו"מ-הדגשה|מנין מדכתיב כגנה זרועיה תצמיח שיכול היה לכתוב כגנה}} זרע {{ירו"מ-הדגשה|תצמיח או}} זרעה {{ירו"מ-הדגשה|תצמיח למה כתב}} זרועיה {{ירו"מ-הדגשה|בשש אותיות מלמד}} {{ירו"מ-הוסר|זירועיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שזורעים}} {{ירו"מ-הדגשה|שישה מינים בערוגה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חגיי}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|צריך להיות כתוב}} זרעיה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}חמשה {{ירו"מ-הדגשה|אותיות}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל {{ירו"מ-הוסר|ההן}}{{ירו"מ-הדגשה|הן}} דאנא משכח {{ירו"מ-הוסר|לה}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר שכתוב בשש אותיות עם האות ו}}' אנא {{ירו"מ-הוסר|מחיק}}{{ירו"מ-הדגשה|מחק}} ל{{ירו"מ-הדגשה|י}}ה. {{ירו"מ-הוסר|אישתאלת}}{{ירו"מ-הדגשה|אשתאילת}} ל{{אמורא-ירו"מ|רב הונא ספרא דסידרא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|כינו אותו כך שהיה בקי בתנ"ך עד שהיה כספר מהלך}} ואמר זירועיה מליא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-ביאור|החמישה מינים שאמרה המשנה}} כולהון {{ירו"מ-הדגשה|בתוך ששה כהנא אמר בשם}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הדגשה|כולהן}} חוץ לששה {{ירו"מ-הדגשה|שבאמצע זורע שלוש על שלוש}} {{ירו"מ-ביאור|ציור ימני}} {{ירו"מ-הדגשה|כך שיש מרחק טפח וחצי עד הגבול, ובכל גבול זורע מין אחד ומרחיק טפח וחצי מהשני}}<br> [[קובץ:ערוגה_בין_ערוגות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ערוגה_בין_ערוגות]] {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} אם כולהן חוץ לששה ניתני תשעה {{ירו"מ-ביאור|ציור שני מימין.}} {{ירו"מ-הדגשה|ארבע בארבע קרנות ועוד ארבע לכל רוח ביניהן ועוד אחד באמצע}} {{ירו"מ-ביאור|דבשלמא אם זורע הכל בתוך הערוגה, אף שאפשר בצורה זו לזרוע תשע מינים — גזרת הכתוב שיותר מחמישה מינים בערוגה קטנה נחשב ערבובביה ואסור. אבל אם בערוגה גדולה יותר למה שלא נזרע תשע מינים?}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בוצרייא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכן היא}} {{ירו"מ-ביאור|שאכן יכול לזרוע תשע מינים.}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שהמשנה שאמרה שזורע רק חמש}} {{ירו"מ-הוסר|וכיני}}{{ירו"מ-הדגשה|מינים}} בערוגה שבערוגות היא {{ירו"מ-הוסר|מתניתה}}{{ירו"מ-הדגשה|מתניתא}} {{ירו"מ-הדגשה|ולכן אינו יכול לזרוע גם בפינות וגם באמצע כל רוח, אלא בערוגה אחת זורע בארבע פינות ובאמצע}} {{ירו"מ-ביאור|ציור שמאל.}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|ובערוגות שסביבה באמצע כל רוח ובאמצע}} {{ירו"מ-ביאור|ציור תחתון.}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ג|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ג"> <strong>מתני':</strong> מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר ([[שמות יט טו|שמות יתרו יט טו]]) היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. {{שוליים|ט_יד}} מניין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ([[בראשית לד כה|בראשית וישלח לד כה]]) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. {{שוליים|ט_טו}} מנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר {{הפ|ישעיהו|א|יח}} אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו'.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מסיני למדו {{ירו"מ-הדגשה|דבשלישי בשבת}} ירד משה {{ירו"מ-הוסר|בשלישי בשבת }}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר להן היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. כל מי שפירש בשלישי יש כאן ליל רביעי ורביעי ליל חמישי וחמישי {{ירו"מ-הוסר|בששי }}פלטה {{ירו"מ-הוסר|בלילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בליל}} {{ירו"מ-הדגשה|ששי}} טמאה ביום {{ירו"מ-הדגשה|שישי}} טהורה {{ירו"מ-הדגשה|שמקצת היום ככולו}}. כל מי שפירש ברביעי {{ירו"מ-הדגשה|כגון ששימש בין השמשות של ליל רביעי}} יש כאן {{ירו"מ-הדגשה|יום}} רביעי ליל חמישי וחמישי {{ירו"מ-הוסר|בששי }}פלטה {{ירו"מ-הוסר|בלילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בליל}} {{ירו"מ-הדגשה|ששי}} טמאה ביום {{ירו"מ-הדגשה|שישי}} טהורה {{ירו"מ-הדגשה|כך שפעמים שהן חמש עונות ופעמים שהם ארבע עונות}} {{ירו"מ-ביאור|והעיקר שיהיו בשלושה ימים.}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו בסיני אבל לדורות {{ירו"מ-הוסר|או}}{{ירו"מ-הדגשה|פעמים}} {{ירו"מ-הוסר|בארבע}}{{ירו"מ-הדגשה|ארבע}} {{ירו"מ-הדגשה|פעמים חמש פעמים שש פעמים ארבע כגון אם שמשה ביום רביעי, אף שאין העונה נספרת — היום נספר ונחשב יום אחד, שמקצת היום ככולו. ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ויום שישי, הרי ארבע עונות בשלושה ימים}} או בשש {{ירו"מ-הדגשה|כגון ששימשה בתחילת ליל רביעי הרי ליל רביעי ורביעי ליל חמישי ויום חמישי ליל שישי ויום שישי הרי שש עונות}}. {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נט עמוד א'''{{ש}}</span> בוא נתחיל בירושלמי מסכת שבת, דף נ"ט. בדף הקודם רואים שהגמרא מנסה לחפש הסבר, מאיפה הגיע למסקנה שמותר לזרוע חמישה מינים בערוגה של שישה על שישה. וכתוב בפסוק: "וּכְגַנָּה זְרֻעָה תַּצְמִיחַ", מנות זרעים שתיים. והגמרא אומרת: מתוך היגיון, כלומר, כיוון שהתורה מצד ההיגיון הייתי חושב שמותר רק אחד. אם התורה באה ומגלה שמותר יותר מאחד, אז מן הסתם הכוונה שיזרעו את זה בצורת משולש, ושבעצם יתחילו משתי צלעות נגדיות וייצרו משולש, שהמשולשים האלה יגעו בקודקוד, ואז בעצם זה צורת ראש טור, ודווקא שזה מותר. אז אם זה ככה, אפשר גם להתחיל מכל הארבע צלעות בצורת משולש. כמובן שירחיקו בין משולש למשולש מרחק טפח, טפח וחצי. אבל אם זה ככה, בעצם יישאר לנו באמצע מקום שם נוכל לזרוע עוד מין אחר, לכן קיבלנו חמישה מיני זרעים. אומרת הגמרא, אמר רבי יוסי בן רבי — הגמרא דוחה את זה ואומרת שזה בלתי אפשרי ככה, כי שיטה כזאת יכולה להתיר רק לזרוע ארבעה מינים, אבל את המין החמישי האמצעי לא נוכל להתיר ככה, כיוון שכל ההיתר של ראש טור זה דווקא שאחד נוגע בשני אבל לא אחד חובש את השני. אז כיוון שהארבעה ראשי הטורים חובשים את המין האמצעי, אי אפשר להתיר אותו. אז מאיפה לנו באמת מקור שמותר חמישה מינים? אמר רבי יאשיהו בן ימי, דכתיב "הוּא גָנָּה זְרֻעָה תַּצְמִיחַ". בעצם היה יכול לכתוב "גנה זרע תצמיח". למה כתוב "זרועה" עם חמש אותיות? הוא כותב את הזרועה בלי ו' אבל זה חמש אותיות. אז מלמד שזורעים חמישה מינים בערוגה. ורבי יהודה דאמר שישה מינים מניין? הוא סובר שכתוב "גנה זרועה" עם ו', תצמיח. שיכול היה לכתוב "גנה זרע" בלי ו'. למה כתב עם ו', למה כתב בשש אותיות? מלמד שזורעים שישה מינים בערוגה. אומרת הגמרא: רבי חגי אמר צריך לכתוב זרועה בחמישה אותיות, בלי ו'. הוא אמר '''כל דאנא משכח''' ספר שכתוב בו בשש אותיות, כלומר עם האות ו', אנחנו מוחקים, צריך למחוק את זה כי זה טעות. אומרת הגמרא: לרב הונא ספרא דסידרא — כלומר רב הונא, שהיה הסופר של בית המדרש, הוא היה בקיא בחסרות ויתרות — הוא אמר '''זירועיה מליא''', צריך לכתוב את זה מלא עם ו'. אמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי: החמישה מינים שהמשנה אמרה שזורעים אותם בערוגה, כולם בתוך שישה. כלומר, יש לנו ערוגה של שישה על שישה, ואת כולם זורעים בתוך השישה, כמו שתיארנו בציורים למעלה. אבל '''רבי שמעון בן לקיש''' אמר: '''חוץ לששה'''. כלומר, מסביב לערוגה יש עוד סובב של טפח, ובעצם אנחנו זורעים באמצע שלוש טפחים, ואז מרחיקים טפח וחצי מכל כיוון, ואז אפשר לזרוע בסובב, בכל אחת מהפינות בצורה של ר', כאשר בין זרע לזרע משאירים מרווח. אפשר לראות את זה בצורה בציור הימני. אומרת הגמרא: '''אם כולהן חוץ לששה, ניתני תשעה'''. כלומר, אם אתה אומר שמדובר שהוא זורע את המינים חוץ ממין אחד, ואת כל האחרים זורע בסובב, אז אם זה ככה, אפשר לזרוע תשעה מינים — ארבעה בארבע הפינות, אחד באמצע, וכן באמצע כל צלע עוד אחד, אז נקבל תשעה מינים. הרעיון הוא שאם אתה זורע בתוך השישה אז זה גזירת הכתוב, שאי אפשר לזרוע יותר מחמישה מינים. אבל אם אתה אומר מעבר לשישה, אז זה כבר לא גזירת הכתוב, אלא אני זורע כמה שאני יכול, ואז אני יכול לשאול הרי לזרוע יותר. אומרת הגמרא: '''אמר רבי תנחום בוצרייא''' — כלומר באמת אם יש לנו ערוגה אפשר לזרוע בה תשעה, אלא שהמשנה שאמרה שזורעים רק חמישה מינים, היא מדברת '''בערוגה שבערוגות היא מתני'''. כלומר, המשנה מדברת בערוגות צמודות. אז באמת בכל ערוגה אפשר לזרוע רק חמישה מינים. נתייחס לשני הציורים השמאליים: בערוגה אחת הוא יזרע באמצע ובארבע פינות, בערוגה השנייה הוא יזרע באמצע ובארבעת האמצעים של הצלעות. ואז בעצם כשהם משולבים, הוא יכול לצופף אותם וככה בעצם יזרע את כל השטח. כבר במשנה, פרק ט' הלכה ג', אמורות המשנה: '''מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה, שנאמר "היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה". מניין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים". מניין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, שנאמר "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו"'''. אומרת הגמרא, למדנו במשנה מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שטמאה. אמר רבי יוחנן: '''מסיני למדו'''. שבשלישי בשבת ירד משה, הוא אמר להן: '''היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה'''. אז אם הוא בא ביום שלישי ואמר להם, '''כל מי שפירש בשלישי יש כאן ליל רביעי ורביעי, ליל חמישי וחמישי''', ואז אם פלטה בליל שישי היא טמאה, אם פלטה ביום שישי היא טהורה, כי יש לנו מצוות "היום תקחו לו", שלושה ימים. עכשיו '''כל מי שפירש ברביעי''' — הרי למרות שהזהיר אותם ביום שלישי, יכול להיות שבעצם התפרשו בין השמשות ואז הלילה כבר הלך. אז יש כאן בעצם רק יום רביעי וליל חמישי וחמישי. ואז אם פלטה בליל שישי היא טמאה, ביום שישי היא טהורה, כך שפעמים שיש חמש עונות ופעמים ארבע עונות, אבל העיקר שזה יהיה בשלושה ימים. אמר רבי יוחנן: '''זו בסיני, אבל לדורות'''... פעמים ארבע, פעמים חמש, פעמים שש. איך זה יכול להיות? פעמים ארבע, כגון אם שימשה ביום רביעי, אז אף שאותה עונה של יום רביעי עצמה לא נספרת, אבל היום כן נחשב כיוון שיש בו מקצת יום, כי מקצת היום ככולו. אז לכן יום רביעי נחשב, יש יום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ויום שישי — יש רק ארבע עונות אבל שלושה ימים. או ששש, כגון אם היא שימשה בתחילת ליל רביעי, אז יש לנו ליל רביעי ויום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ויום שישי — הרי שש עונות. '''רבי עקיבא אומר לעולם הן חמש'''. הוא סובר שכל ישראל פרשו ביום השלישי לפני השקיעה. אבל יש כאן ליל רביעי ויום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי וליל שישי, אבל יום שישי עצמו לא מן המניין, כי בו היא טובלת כיוון שנשא ערב שמש, '''וכן לדורות'''. כלומר גם לדורות הוא סובר שצריך חמש עונות. {{סוף}}</div> <span id="דף_נט_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשיעי#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|נט|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> לעולם הן חמש {{ירו"מ-הדגשה|שכל ישראל פרשו ביום שלישי לפני השקיעה ליל רביעי ויום רביעי ליל חמיש ויום חמישי וליל שישי אבל יום שישי אינו מן המנין שבו טובלת ועושה הערב שמש}} וכן לדורות. תמן תנינן: הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר פעמים שהן ארבע עונות פעמים שהן {{ירו"מ-הוסר|ה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמש}} פעמים שהן שש {{ירו"מ-הדגשה|פעמים שהן ארבע כגון שמשה ברביעי סמוך לשקיעה — ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי. פעמים שהן חמש, כגון שמשה ברביעי סמוך לזריחה — יום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי. פעמים שהן שש, כגון שמשה בתחילת ליל רביעי — ליל רביעי ויום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי}}. {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר לעולם הן חמש {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם יצאת מקצת עונה הראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית. הא {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} עבד יום עונה ולילה עונה {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} עבד יום עונה ולילה עונה. מה ביניהון? עונות שלימות ביניהון. {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} עבד מקצת עונה ככולה ו{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|לא עבד מקצת עונה ככולה}}. ותני כן על ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} לפיכך אם נכנסה מקצת עונה ראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית. תני {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} אומר יום ולילה {{ירו"מ-הדגשה|זה}} עונה ומקצת עונה ככולה. ותני כן על ד{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} פעמים יש שם יום וכל שהוא והיא טהורה. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה. יום וכל שהוא והיא טהורה {{ירו"מ-הוסר|היך}}{{ירו"מ-הדגשה|איך}} עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת קודם לשקיעת החמה, ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה — הרי יש כאן יום וכל שהוא, והיא טהורה. {{ירו"מ-הדגשה|שיש כאן שלושה ימים שישי שבת וראשון}}. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה {{ירו"מ-הוסר|היך}}{{ירו"מ-הדגשה|איך}} עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת לאחר שקיעת החמה, ופלטה באחד בשבת קודם לשקיעת החמה — הרי יש כאן שני ימים חסר כל שהוא, והיא טמאה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מדברי כולם טבולי יום קבלו ישראל את התורה {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לדעת כולם אם פלטה ליל שבת טמאה ובשבת בבקר קיבלו תורה ואף אם טבלה בליל שבת חסרה הערב שמש}}. הדא דאת אמר בנשים {{ירו"מ-הדגשה|שהיה אפשרות שיהיו טבולות יום}} אבל באנשים כבר טהרו. מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[שמות יט י|שמות יתרו יט י]]) וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שפעמים ארבע פעמים חמש}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים עד ג' ימים {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם שש עונות ורק}} מיכן והילך היא נסרחת. ואתייא כההיא דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא טו לב|ויקרא מצורע טו לב]]) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע. מה תורת הזב עד ג' ימים אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים. אנן תנינן מרחיצין את {{ירו"מ-הדגשה|כל}} הקטן. תניי דבית {{אמורא-ירו"מ|רב}} מרחיצין את המילה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ט_טז}} הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} <br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף נט עמוד ב'''{{ש}}</span> תמן תנינן: '''הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה''', דברי רבי אלעזר בן עזריה. '''רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות, פעמים שהן חמש, פעמים שהן שש'''. איך זה יכול להיות? פעמים ארבע, כגון אם שימשה ברביעי סמוך לשקיעה, אז יש ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי. פעמים חמש, אם שימשה ברביעי סמוך לזריחה, אז יש לה יום רביעי וליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי — זה חמש עונות. ופעמים שש, כגון אם שימשה בתחילת ליל רביעי לפני השקיעה, אז יש ליל רביעי ויום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי. '''רבי עקיבא אומר לעולם הן חמש, אם יצאת מקצת עונה הראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית'''. הוא סובר שצריך חמש עונות מבחינת זמנים. כלומר גם אם היא שימשה בעונה אחת, נניח בתחילת העונה, את רוב העונה היא לא שימשה, משלימים לה את הזמן הזה במקצת עונה שישית. ואומרת הגמרא: '''הא רבי ישמעאל עבד יום עונה ולילה עונה, רבי עקיבא עבד יום עונה ולילה עונה. מה ביניהון? עונות שלימות ביניהון'''. לפי רבי ישמעאל, '''רבי ישמעאל עבד מקצת עונה ככולה''', ורבי עקיבא לא עשה מקצת עונה ככולה. כלומר רבי עקיבא אמר שיכול להשלים — אם שימשה במקצת עונה, בעצם חלק מהעונה היא לא שימשה, אז יצטרף ובסוף יוסיף עוד את אותו חלק שהיא כן שימשה, ואז תקבל כביכול עוד עונה. '''ותני כן על ד'''רבי עקיבא: '''לפיכך אם נכנסה מקצת עונה ראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית'''. כלומר בעצם לפי שניהם, גם רבי ישמעאל וגם רבי עקיבא, מסכימים שצריך עונות, אבל לפי רבי ישמעאל אותה עונה שששימשה בה מקצתה לא נחשבת, כי היא כולה הלכה. ולפי רבי עקיבא היא כן נחשבת, רק הזמן שהיא שימשה יוסיף אותו יותר מאוחר. ואומרת הגמרא: תני '''רבי אלעזר בן עזריה אומר יום ולילה עונה, ומקצת עונה ככולה'''. כלומר יממה זה עונה, ומקצת עונה ככולה. ותני כן על דרבי אלעזר בן עזריה: בעצם יוצא שיכול להיות מציאות שסך הכל עבר יום ועוד טיפה — טיפה לפני וטיפה אחרי — וזה יחשב כשלושה ימים. '''פעמים יש שם יום וכל שהוא והיא טהורה. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה'''. איך זה יכול להיות יום וכל שהוא והיא טהורה? '''עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת קודם לשקיעת החמה, ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה''' — יש כאן בעצם יום שבת כולו ומקצת יום שישי ומקצת יום ראשון, והיא טהורה כי יש בזה שלושה ימים. '''שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה, עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת לאחר שקיעת החמה, ופלטה באחד בשבת קודם לשקיעת החמה''' — יש כאן בעצם שני ימים, וכל מה שחסר זה רק כלשהו משבת וכלשהו מיום ראשון, ושני ימים לא נחשבים והיא טמאה. אמר רבי יוחנן: '''מדברי כולם טבולי יום קבלו ישראל את התורה'''. כלומר, לפי דעת כולם אם היא פלטה בליל שבת היא טמאה, ואז היא טובלת בלילה, והרי בבוקר הם טבלו לתורה, אז זה שחסר הערב. ואומרת הגמרא: '''הדא דאת אמר בנשים, אבל באנשים כבר טהרו'''. הגברים ודאי נטהרו קודם. '''מה טעמא? וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם'''. כלומר הם כבר טבלו ועשו ערב שמש כבר יומיים קודם. אמר רבי יוחנן: '''זו דברי רבי אלעזר בן עזריה ורבי ישמעאל ורבי עקיבא''', שפעמים ארבע פעמים חמש. '''אבל דברי חכמים עד ג' ימים''', כלומר לעולם שש עונות, ורק מקרא ומכאן והלך היא נסרחת. '''ואתייא כההיא דאמר רבי זעירא בשם רבי יוחנן''': כתיב '''זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע'''. והתורה הקישה — '''מה תורת הזב עד ג' ימים אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים'''. כלומר כמו שזב, כדי להתחייב בכל החובות, בקורבן ובשבעה נקיים, צריך שיראה בשלושה ימים — נכון, למרות שגם אם יראה ראייה אחת ארוכה של שלושה ימים גם זה נחשב זב, אבל הכוונה שהזמן הכי ארוך שמצטרף זה שלושה ימים. אז גם תורת שכבת זרע עד שלושה ימים, כי עד שלושה ימים היא נסרחת. ואומרת הגמרא: '''אנן תנינן מרחיצין את הקטן'''. תניי דבית רב: '''מרחיצין את המילה'''. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן'''. אמר רבי יוסה... {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ט|נט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ט|נט ב}} {{סוף}} <span id="דף_ס_א"> </span> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף ס.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ס.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|ס|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div> על כורחך את אמר מרחיצין את הקטן {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} תני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: כל שעה הוה {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} רבי אומר לי תני מתניתך {{ירו"מ-הדגשה|מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה}} ולא עוד אלא שמזלפין המים על גבי מכה בשבת. אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|את}} שמרחיצין {{ירו"מ-הדגשה|רק}} את המילה מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד כה|בראשית וישלח לד כה]]) ויהי ביום הג' בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים בשעה שכל איבריהם כואבים עליהם. {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מפקידין לחייתא {{ירו"מ-ביאור|מילדות}} כל שיקויין דאתון עבדין בחולא עבדין בשובתא לכן צריכה אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת {{ירו"מ-הדגשה|אבל ביום הראשון פשיטה שמותר}}. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר מפני הסכנה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בעי אם מפני סכנה {{ירו"מ-הדגשה|למה רק מזלפין חמין שהוחמו בחול מותר אפילו שיהו}} מחמין לו חמין {{ירו"מ-הדגשה|בשבת אמר}}{{ירו"מ-הוסר| רי בי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בשם רבנן דתמן מחמין לו חמין בשבת {{ירו"מ-הדגשה|תני}} {{אמורא-ירו"מ|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת}}. ותני כן {{שוליים|ט_יז}} מחמם הוא אדם {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטית ונותנה על גבי מכה בשבת. לא יטול אדם עריבה מליאה חמין ויתננה על גבי מעיו בשבת {{ירו"מ-הדגשה|שמא ישפך ויבא לידי סחיטה}}. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} אמר לית {{ירו"מ-הוסר|כאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כן}} אלא מותר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר}} {{הפ|ישעיהו|א|יח}} {{ירו"מ-הדגשה|אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו}} בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהם, ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים, והיה מתביישין אלו מאלו. חזרו להיות קושרים אותו בפתחו של היכל, ויש שנים שהיה מלבין ויש שנים שהיה מאדים. חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב {{הפ|ישעיהו|א|יח}} לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו'. תני {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר {{הפ|ישעיהו|א|יח}} אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' כשנים שבין שמים לארץ {{ירו"מ-הדגשה|שהם מהלך חמש מאות שנים}} כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות}} {{ירו"מ-ביאור|שהם סך כל שני האבות מלבד שני שנים של אברהם קדם שהכיר את בראו}} כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן בר פזי}}: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשון {{ירו"מ-ביאור|עברה שעבר פעם ראשונה. ויש אומרים מקדש ראשון.}} ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרי אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכוונה שבכל גיל היצר חזק בדבר אחר}} כשלג ילבינו, יותר מיכן כצמר יהיו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן ענתדרייא}}: בשעה שעונות קלין, כשלג ילבינו. בשעה שהן כבידין, כצמר יהיו. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ד|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ד"> </span> <strong>מתני':</strong> מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר {{הפ|תהילים|קט|יח}} ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. <br> <br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ס עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף ס'. '''על כורחך את אמר מרחיצין את הקטן'''. תני שמואל: לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת. אמר רבי יוסה: כל שעה הוה רבי זעירא, רבי אומר לי תני מתניתך, ולא עוד אלא שמזלפין המים על גבי מכה בשבת. אם אומר שמרחיצין את המילה, מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן. רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הלכה כרבי אלעזר בן עזריה'''. רבי אבון בשם רבי אבהו: טעמיה דרבי אלעזר בן עזריה - '''ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים'''. בהיותו כואב אין כתיב כאן, אלא בהיותם כואבים, בשעה שכל איבריהם כואבים עליהם. רבי יעקב בר אחא אמר רבי אלעזר ורבי יוחנן: מפקידין לחייתא, כל שיקויין דאתון עבדין בחולא, עבדין בשובתא. לכן צריכה אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת. שמואל אמר: מפני הסכנה. רבי יוסה בעי: אם מפני סכנה, מחמין לו חמין? רבי יוסי ברבי בון בשם רבנן דתמן: מחמין לו חמין בשבת. ותני כן: מחמם הוא אדם לונטית ונותנה על גבי מכה בשבת. '''לא יטול אדם עריבה מליאה חמין ויתננה על גבי מעיו בשבת'''. רבי יהושע בן לוי אמר: לית אלא מותר. בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהם, ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים, והיה מתביישין אלו מאלו. חזרו להיות קושרים אותו בפתחו של היכל, ויש שנים שהיה מלבין ויש שנים שהיה מאדים. חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב '''לכו נא ונוכחה יאמר ה''''. תני רבי אליעזר אומר: אם יהיו חטאיכם כשנים - כשנים שבין שמים לארץ, כשלג ילבינו, יותר מיכן, כצמר יהיו. רבי יהושע אומר: אם יהיו חטאיכם כשנים - כשני אבות, כשלג ילבינו, יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן בר פזי: אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו בראשון, ואם יאדימו כתולע - כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרי: אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו - כשלג ילבינו, יותר מיכן - כצמר יהיו. אמר רבי יודן ענתדרייא: בשעה שעונות קלין - כשלג ילבינו, בשעה שהן כבידין - כצמר יהיו. '''מתני'''': מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר '''ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו'''. '''גמ'''': רבי יוסי בן חנינא, כהדא דתני: בשבת, בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג - מותר. ביום הכיפורים, בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג - אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור, סיכה שהיא של תענוג - אסור, שאינה של תענוג - מותר. תני: שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין, אבל לא לעונש. ביום הכיפורים - לאיסור אבל לא לעונש. תני, '''יחללו''' - להביא הסך ואת השותה. אמר רבי יוחנן: לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי: לית כאן סך, שותה. כן דבר שהוא בא משני מצטרף. {{סוף}}</div> <span id="דף_ס_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשיעי#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|ס|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן, מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? ואינו מחוור שאיסור סיכה מהתורה אלא קרא אסמכתא בלבד. דאין תימר מחוור הוא ילקה עליו אם סך חוץ לחומה ואמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בן חנינא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין לוקין חוץ לחומה אלא על אכילה ושתיה מניין שאינו מחוור}} כהדא דתני {{שוליים|ט_יח}} בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר. {{שוליים|ט_יט}} ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. {{שוליים|ט_כ}} בתשעה באב ובתענית ציבור {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סיכה שהיא של תענוג אסור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאינה של תענוג מותר. {{ירו"מ-הדגשה|וה}}תני שוות סיכה לשתייה לאיסור {{ירו"מ-ביאור|שזר אסור לסוך שמן תרומה.}} ולתשלומין {{ירו"מ-ביאור|שזר שסך חייב חומש.}} אבל לא לעונש {{ירו"מ-ביאור|שזר שסך במזיד אינו לוקה.}} {{שוליים|ט_כא}} ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש {{ירו"מ-ביאור|שלא לוקים על הסיכה.}} {{ירו"מ-הוסר|והא}}{{ירו"מ-הדגשה|רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה}} {{ירו"מ-הדגשה|וה}}תני {{ירו"מ-ביאור|גבי תרומה,}} ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} יחללו להביא {{ירו"מ-הוסר|את }}הסך ואת השותה {{ירו"מ-ביאור|שאם היה זר לוקה?}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לית כאן סך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא מרי}} {{ירו"מ-הדגשה|ואין}}{{ירו"מ-הוסר| אם אומר את}} לית כאן סך {{ירו"מ-הדגשה|אף}}{{ירו"מ-הוסר| לית כאן}} שותה {{ירו"מ-הדגשה|לית כאן שהרי איסור אכילה כבר נאמר ושתיה בכלל אכילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} כן {{ירו"מ-הדגשה|אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן איך אמרנו אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וכי}} דבר שהוא בא משני {{ירו"מ-הוסר|לוויין}}{{ירו"מ-הדגשה|לאוין}} מצטרף. מניין שהוא מחוור בעשה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי סימיי}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים כו יד|דברים כי תבא כו יד]]) לא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין {{ירו"מ-הדגשה|בכסף מעשר שני הרי זה דבר שהוא אסור לחי}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה.}} לחי הוא אסור {{ירו"מ-הוסר|לא }}כל שכן למת {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|אי זה}}{{ירו"מ-הדגשה|איזו}} דבר שהוא מותר לחי {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואסור}}{{ירו"מ-הדגשה|אסור}} למת הוי אומר {{ירו"מ-הוסר|זה}}{{ירו"מ-הדגשה|זו}} סיכה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ה|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כב}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. {{שוליים|ט_כג}} תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה. {{שוליים|ט_כד}} קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה. מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בשבכה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר כדי להעביר על הכתם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין}} {{ירו"מ-ביאור|התבלינים}} {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|זה עם זה}} וקשיא {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} כמון ומלח מצטרפין {{ירו"מ-ביאור|הרי טעמן שונה.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: במיני מתיקה שנו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס}} {{ירו"מ-ביאור|צמח שמפיקים ממנו צבע כחול}} {{ירו"מ-הדגשה|ופואה}} {{ירו"מ-ביאור|שורש שמפיקים ממנו צבע אדום}} {{ירו"מ-הדגשה|כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה}} תמן תנינן: שיעור המלבן {{ירו"מ-הוסר|והמנפס}}{{ירו"מ-הדגשה|והמנפץ}} והצובע והטווה {{ירו"מ-הדגשה|כמלא הסיט כפול}} והכא את אמר הכין תמן בצובע ברם הכא במוציא לצבוע {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-ביאור|חשיבות לצבע בכמות כזו קטנה.}} נתר נטרון {{ירו"מ-ביאור|אלום.}} בורית ביריתה קימון קליא אשלג {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} אמר אצרות רוח.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ו|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כה}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}פלפלת כל שהוא, ועיטרן כל שהוא, מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן, מעפר המזבח, מאבני המזבח, ממקק ספרים, ממקק מטפחותיהן כל שהן, מפני שמצניעין אותן לגונזן. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אף המוציא ממשמשי עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כל שהוא שנאמר ([[דברים יג יח|דברים ראה יג יח]]) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ס עמוד ב'''{{ש}}</span> מניין שהוא מחוור בעשה? רבי אלעזר בשם רבי סימיי: '''לא נתתי ממנו למת'''. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין, לחי הוא אסור, כל שכן למת. דבר שהוא מותר לחי - למת, הוי אומר סיכה. '''מתני'''': המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. תבלין כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין זה עם זה. קליפי אגוזים, קליפי רמונים, אסטיס ופואה, כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה. מי רגלים, נתר ובורית, קימוניא ואשלג, כדי לכבס בהן בגד קטן בשבכה. רבי יהודה אומר: כדי להעביר על הכתם. '''גמ'''': וקשיא, כמון ומלח מצטרפין? רבי אילא בשם רבי אלעזר: במיני מתיקה שנו. תמן תנינן שיעור המלבן והצובע והטווה, והכא את אמר הכין? תמן בצובע, ברם הכא במוציא לצבוע. נתר, נטרון, בורית, ביריתה, קימון, קליא, אשלג - רבי יוסי ברבי בון אמר: אצרות רוח. '''מתני'''': פלפלת כל שהוא, ועיטרן כל שהוא, מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן, מעפר המזבח, מאבני המזבח, ממקק ספרים, ממקק מטפחותיהן כל שהן, מפני שמצניעין אותן לגונזן. רבי יהודה אומר: אף המוציא ממשמשי עבודת כוכבים כל שהוא, שנאמר '''ולא ידבק בידך מאומה מן החרם'''. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ט|ס א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ט|ס ב}} {{סוף}} <span id="דף_סא_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשיעי#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סא.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סא.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סא|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div><br><strong>גמ':</strong> תני {{שוליים|ט_כו}} אף ריח רע כל שהוא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אף {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור}} מודה בה {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שרוצה להוציא את הריח מביתו נחשב צריכה לגופה כמו ד}}מודי {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} באיסורי הנייה {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך להוציא אותו נחשב כצריך לגופו}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ז|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ז"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כז}} המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. {{שוליים|ט_כח}} זרעוני גינה פחות מכגרוגרת. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה בן בתירא}} אומר {{ירו"מ-הוסר|ה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמש}}. זרע קישואין {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}} זרע דילועין {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}} זרע פול מצרי {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}}. {{שוליים|ט_כט}} חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת. צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא מפני שמצניעין אותה לרפואה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא מפני שמצניעין אותו לקטן לשחק בו.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המוציא קופת הרוכלין, אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת}} וקשיא {{ירו"מ-הדגשה|מאי קא משמע לן הרי}} א{{ירו"מ-הדגשה|פ}}ילו הוציא {{ירו"מ-הדגשה|וחזר}} והוציא בהעלם אחת כלום הוא חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|קל וחומר כאן שהוציא בפעם אחת שלא יהיה חייב אלא אחת}} למי נצרכה ל{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר הבא על הנידה פעמים הרבה בהעלם אחד חייב על כל ביאה וביאה}} שלא תאמר מינים הרבה ייעשו {{ירו"מ-הוסר|בהעלימות}}{{ירו"מ-הדגשה|כהעלימות}} הרבה ויהא חייב על כל א' וא' לפום כן צריך מימר אינו חייב אלא אחת. זרעוני גינה פחות מכגרוגרת. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה בן בתירא}} אומר חמשה. מה טעמא? ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה בן בתירא}} שכן דרכן להיזרע בערוגה. זרע קישואין {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}} זרע דילועין {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}} זרע פול מצרי {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}}. תני חיטים מדיות שתים {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|והא תנן: כל הנאכלין כגרוגרת אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת. הדא דאת אמר בטהור אבל בטמא כמלוא פי הכלב. ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא שמצניעין אותה לרפואה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}: שכן אשה סטיפה {{ירו"מ-ביאור|שיש לה חטטים בפניה}} מושכת ממנה והיא מתרפאה. תמן אמרין מאן דבעי ניפרוש מן דרך הארץ אכיל פלגא ושביק פלגא {{ירו"מ-הדגשה|לאכול}} של {{ירו"מ-הדגשה|צד}} שמאל אסור {{ירו"מ-הדגשה|כי יסתרס לעולם}} ושל ימין מותר {{ירו"מ-הדגשה|דאף שמסרס אם ירצה יאכל אחריו של שמאל ויבריא וצריך לשמור את החצי השני שאם}} אבד כל שהוא {{ירו"מ-הדגשה|או}} חסר כל שהוא אין לו תקנה עולמית. כיצד הוא עושה {{ירו"מ-הדגשה|כדי לשמורו}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: יהב לה גו צלוחית דבש. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא<br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים משנה, פרק שבת, דף ס"א. אנחנו ממשיכים את המשנה מהדף הקודם, פרק כלל גדול. אומרת המשנה: "פלפלת כל שהוא, ויתרן כל שהוא, מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן, מעפר המזבח, מאבני המזבח, ממקק ספרים", כלומר הרכבים של הספרים, "ממקק מטפחותיהם", של הספרים, "כל שהן, מפני שמצניעין אותן לגניזה. רבי יהודה אומר אף המוציא שם של עבודה זרה כל שהוא, שנאמר ולא יבאג באחד מאום מן האחרים". אומרת הגמרא: תני אף '''ריח רע כל שהוא'''. אמר רבי אילא: אף רבי שמעון מודה בה. כלומר רבי שמעון סובר שמלאכה שלא צריכה לגופה פטור עליה, בזה הוא מודה כיוון שהוא רוצה להוציא את הריח הרע מביתו, נחשב שזה צריכה לגופה. כמו שהוא '''מודה באיסורי הנייה''', כלומר באיסורי הנאה שהוא אסור שזה בבית שלו אז הוא רוצה שיצא מהבית. אז כמו שבאיסורי הנאה זה נחשב צורך גופו, אז גם להוציא את הריח הרע נחשב צורך גופו. עכשיו דף ס"א. אומרת המשנה: '''המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת'''. '''זרעוני גינה פחות מכגרוגרת'''. '''רבי יהודה בן בתירא אומר''' חמישה. '''זרע קישואין זרע דילועין זרע פול מצרי''' - שניים. '''חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת'''. כלומר אם הוא מת אז זה בעצם עניין של אכילה, אז זה כמו כל המאכלים שזה כגרוגרת. '''צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא מפני שמצניעין אותה לרפואה. רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא מפני שמצניעין אותו לקטן לשחק בו'''. ואת הגמרא למדנו. במשנה '''המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת'''. וקשה, מה החידוש? הרי '''אילו הוציא והוציא בהעלם אחת כלום הוא חייב אלא אחת'''. כלומר, אם הוא היה מוציא את כל הדברים שבקופה, נניח יש לנו עשרה דברים, אז גם אם הוא היה מוציא אותם אחד אחרי השני גם הוא היה חייב רק אחת, כי זה בהעלם אחת. אז מה החידוש בזה שהוא מוציא את כל הקופה בבת אחת שהוא חייב רק אחת? '''למי נצרכה - לרבי אליעזר''', דאמר הבא על נידה פעמים הרבה בהעלם אחת חייב על כל ביאה וביאה. והייתי חושב שגם כאן אם הוציא וחזר והוציא חייב על כל פעולה, שהפעולה היא כמו בעלם. '''שלא תאמר מינים הרבה ייעשו הרבה ויהא חייב על כל אחד ואחד'''. כלומר הייתי חושב שאם נניח בקופה יש כמה מינים, אז כשהוא מוציא, אבל זה מקביל לאם הוא בא על כמה נידות - אם הוא בא לנידה בהעלם אחד כמה פעמים אז הוא חייב על כל ביאה וביאה. הייתי חושב שכמו שהביאות מחלקות אז גם כן המינים מחלקים. זאת אומרת, נניח בתוך הקופה יש לו דלעת, תפוח אדמה וכדומה, אז הוא יהיה חייב על הוצאת הדלעת ויהיה חייב על הוצאת התפוח אדמה, כי המינים מחלקים כמו שהביאות מחלקות. '''לפום כן צריך מימר אינו חייב אלא אחת'''. אז לכן באה המשנה ומחדשת שאם הוא מוציא קופה שלמה אז המינים שבתוכה לא מחלקים. תנן במשנה '''זרעוני גינה פחות מכגרוגרת'''. כן, גרוגרת באוכלין זה גרוגרת, אבל זרעוני גינה שאינם נאכלים אז גם גרוגרת. '''רבי יהודה בן בתירא אומר''' חמישה. ואת הגמרא - '''מה טעמא דרבי יהודה בן בתירא'''? למה הוא אומר חמישה לגבי זרעוני גינה? '''שכן דרכן להיזרע בערוגה'''. כלומר כיוון שזרעוני גינה יכולים להיזרע בערוגה, ואמרנו שהערוגה הכי קטנה זורעים בה חמישה מינים, אז לכן אומר רבי יהודה בן בתירא שאם מוציא חמישה זרעונים אז הוא יהיה חייב. '''זרע קישואין זרע דילועין זרע פול מצרי''' - שניים. '''תני חיטים מדיות שתים'''. שואלת הגמרא - חיטים זה דבר נאכל, והרי למדנו כל הנאכלים בגרוגרת. אז למה פה חיטים מדיות אומר שניים יהיה חייב? אמר שמואל בשם רבי זעירא: '''חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין''', שבעצם השימוש בהם הוא בשתי זרעים. ואת אומרת, למדנו במשנה '''חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת'''. ואת הגמרא '''הדא דאת אמר בטהור''', אבל '''בטמא כמלוא פי הכלב''', כי הרי מה השימוש שלו? אם חגב מת הוא לא אוכל לאדם, אז השימוש שלו הוא לכלב. אז אם הוא אוכל לכלב זה יהיה כמלוא פי הכלב. '''ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא שמצניעין אותה לרפואה'''. '''אמר רבי אחא: שכן אשה סטיפה מושכת ממנה והיא מתרפאה'''. כלומר אישה שיש לה חטטים בפנים, מושכת ממנה ומתרפאת עם ציפורת הכרמים. '''תמן אמרין מאן דבעי ניפרוש מן דרך הארץ''', כלומר מי שרוצה להיות עקר, '''אכיל פלגא ושביק פלגא'''. כלומר הוא אוכל צד אחד, וצד אחד הוא שומר. עכשיו לאכול את הצד השמאלי אסור כי הוא יסתרס לעולם, '''של שמאל אסור ושל ימין מותר''' - כי גם למרות שזה מסרס, אם הוא ירצה הוא יכול לאכול את הצד השמאלי ואז הוא יבריא, וצריך לשמור את החצי השני, כי '''אבד כל שהוא חסר כל שהוא אין לו תקנה עולמית'''. אז '''כיצד הוא עושה''', לשמרו? '''אמר רבי יוסי ברבי בון: יהב לה גו צלוחית דבש'''. הוא שומר את זה בתוך צלוחית של דבש. בכל זאת אנחנו רואים שמותר לסרס אם יש דרך תיקון. כלומר כל האיסור מהתורה לסרס - זה רק אם הסירוס הוא תמידי. אבל אם זה נניח כדור שמסרס זמנית, לכאורה רואים מכאן שלפי זה מותר. {{סוף}}</div> <span id="דף_סא_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סא|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div> הא טהור בין חי בין מת כגרוגרת. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} כדעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אוכלין טהורין אין משחקין בהן. והא כתיב {{הפ|איוב|מ|כט}} התשחק בו כצפור {{ירו"מ-ביאור|הקדוש ברוך הוא שאל את איוב אם יוכל לשחק בלויתן.}} לא הותר מן כלל איסור הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהלויתן דג טמא אלא שלעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יתיר אותו}} והא כתיב {{ירו"מ-הדגשה|התשחק בו}} כצפור {{ירו"מ-הדגשה|משמע שבציפור מותר לשחק והרי ציפור טהורה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מתניה}}: מכיון שהיא מחוסרת שחיטה כטמאה היא.<br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ט|סא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ט|סא ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק רבי עקיבא</strong><br> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|תשיעי|שמיני|עשירי}} l62um57d14348f5ljjfwhttl2atq1wa 106 1706318 3078482 3078306 2026-08-21T14:10:51Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078482 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|עשירי|תשיעי|אחד עשר}} ==פרק עשירי - המצניעה לזרע== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק עשירי#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק עשירי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סא.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סא.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_א|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_א"> <strong>מתני':</strong> המצניע {{שוליים|י_א}}לזרע לדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא, וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי חנינה}} בעי מתניתין ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אמר אומן באומנתו {{ירו"מ-ביאור|שמוציא לדוגמא}} חייב. {{ירו"מ-הדגשה|כי}} אתא {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בר פזי}}{{ירו"מ-הוסר|בן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי חנינא}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי חנינה}} לא אתיה אלא {{ירו"מ-הדגשה|אם הצניעו}} לדוגמא {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון}} שכבר נתפייס הלוקח {{ירו"מ-הדגשה|אין לו עוד צורך בכמות קטנה כזו}}. אבל {{ירו"מ-הדגשה|הצניעו}} לזרע ולרפואה אפילו {{ירו"מ-הדגשה|חזר והכניסו חייב ב}}כל שהוא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: וכל אדם אין}} חייב{{ירו"מ-הדגשה|ין עליו אלא כשיעורו. תני}} הצניעו זה והוציאו זה פטור. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} מחייב. מה אנן קיימין? {{ירו"מ-הדגשה|אם בשהוציאוהו מדעת השני דברי הכל פטור}}, אם בשהוציאוהו מדעת הראשון {{ירו"מ-ביאור|בשבילו ובשליחותו,}} דברי הכל חייב. אלא כאן אנן קיימין בסתם. {{ירו"מ-הוסר|ורבנן}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבנן}} אמרי חזקה מדעת השני הוציאו. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} אומר חזקה מדעת הראשון הוציאו.<br><br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_ב|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סא עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא'''. כלומר, אם הוא אומר שטמא כלשהו, משמע ש'''הא טהור בין חי בין מת כגרוגרת'''. ואת הגמרא - '''רבי יהודה כדעתיה''', ד'''רבי יהודה אומר אוכלין טהורין אין משחקין בהן'''. כלומר, החכמים שאמרו שחגב חי כלשהו כי משחקים בו, אז רבי יהודה סובר שאסור לשחק בו, לכן בעצם האיסור שלו גם כשהוא חי יהיה כגרוגרת. '''והא כתיב התשחק בו כצפור'''. כלומר, הקדוש ברוך הוא שואל את איוב האם הוא יוכל לשחק בלווייתן כמו שהקדוש ברוך הוא משחק איתו כמו ציפור, והרי לווייתן הוא טמא, שאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות סעודה על צדיקים ממנו. אומרת הגמרא '''לא הותר מן כלל איסור הוא''', מה הבעיה שלי? לווייתן זה דבר טמא, אבל שהקדוש ברוך הוא עתיד לטהר אותו, אבל כרגע הוא דבר טמא, לכן מותר לשחק בו. '''והא כתיב כצפור''', משמע שבציפור מותר לשחק, והרי ציפור טהורה. '''אמר רבי מתניה: מכיון שהיא מחוסרת שחיטה כטמאה היא'''. כלומר בניגוד לחגב, שחגב לא מחוסר שחיטה, אז הוא נחשב מוכן לאכילה גם כשהוא חי. אבל לעומתו הציפור צריכה שחיטה ולכן היא נחשבת כדבר טמא, לכן מותר לשחק בו. עדיין לא היה פרק רבי עקיבא, בעזרת השם. אנחנו פרק י"א. ואת המשנה: '''המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא, וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו'''. ואת הגמרא, רבי ירמיה ורבי יוסי ברבי חנינה בעי - '''מתניתין דרבי יהודה'''. כלומר, המשנה שלנו רק כדעת רבי יהודה, ורבי יהודה אמר אומן באומנותו חייב. הרי פה אם הוא מצניע לדוגמה אתה אומר שהוא חייב, משמע שרק בגלל שהוא מצניע את זה לדוגמה, אבל אדם אחר שיצניע יהא פטור. '''אתא רבי יודה בר פזי בשם רבי יוסי ברבי חנינא: דרבי יהודה היא'''. '''אמר רבי יוסי ברבי חנינה לא אתיה אלא לדוגמא שכבר נתפייס הלוקח'''. כלומר, רק במקרה שהוא הצניע לדוגמה, אז כשהוא מוציא אותו כדי להראות לאחר מכן כבר הוא לא צריך את זה, כיוון שכבר התפייס הלקוח - הלקוח כבר סיכם ביניהם, אז כבר אין לו צורך בכמות כל כך קטנה, אז ממילא כשהוא מחזיר את זה לבית, זה כבר בטל. '''אבל לזרע ולרפואה אפילו כל שהוא חייב''', כי השימוש לא בטל, החשיבות לא בטלה. תנן במשנה '''וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו'''. ואת הגמרא - '''הצניעו זה והוציאו זה פטור'''. כלומר, אם אחד מצניע והשני מוציא, השני לא חייב על ההצנעה של הקודם. כלומר, זה שהראשון נתן לזה חשיבות לא מחייב את השני. '''רבי שמעון בן אלעזר מחייב'''. '''מה אנן קיימין? אם בשהוציאוהו מדעת הראשון דברי הכל חייב'''. כלומר, אם הוציא את זה בשביל הראשון או בשליחות שלו, אז דברי הכל חייב. '''אלא כאן אנן קיימין בסתם'''. '''אמרי חזקה מדעת השני הוציאו'''. כלומר, אדם שמוציא חייב, אם סתמא זה מדעת עצמו. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר חזקה מדעת הראשון הוציאו'''. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק י|סא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק י|סא ב}} {{סוף}} <span id="דף_סב_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק עשירי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סב.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סב.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סב|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div> <big> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|י_ב}}המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה, בין שחזר והוציאם בין שהוציאם אחר פטור, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת. {{שוליים|י_ג}}קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה, אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה, אף על פי שרוב הפירות מבחוץ — פטור, עד שיוציא את כל הקופה אמר}} {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בקופה של קישואין ושל דילועין היא מתניתין, שמקצת האוכל מבפנים ומקצתו מבחוץ. אבל בקופה שהיא מליאה פירות {{ירו"מ-הדגשה|קטנים}} כיון שהוציא ממנה כגרוגרת חייב {{ירו"מ-הדגשה|ואין הכלי מצרף}}. אמרין מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליגא, דאמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: סרוד {{ירו"מ-ביאור|עריבה}} שמקצתו {{ירו"מ-הדגשה|מ}}בפנים ומקצתו מבחוץ, נטל מיכן ונתן לכאן פטור. אם עקרו עד שיעקור כולו כאחת {{ירו"מ-הדגשה|שהכלי מצרף מה שבתוכו}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} {{ירו"מ-הדגשה|שהכלי לא מצרף}} תיפתר בפרוץ. אמר ליה: והא תנינן קופה! אית לך מימר קופה פרוצה? מיי כדון {{ירו"מ-ביאור|מאי טעמא? ד{{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}?}} {{ירו"מ-הדגשה|דסבר}} {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אין לך מיטלטל ברשות הרבים ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד. {{ירו"מ-ביאור|שרק אדם חולק רשות לעצמו. כמו שנלמד מידו של העני ושל בעל הבית. ולאו דווקא כרמלית, אלא שאינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. אבל כלי מקבל את דין הרשות בה הוא נמצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הוציא חבילה מרשות היחיד לרשות הרבים {{ירו"מ-הוסר|עד שלא }}{{ירו"מ-הדגשה|וכש}}הניחה ברשות הרבים היה ראשה למעלה מעשרה, הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים פטור. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר רב יצחק}}: הוציא קורה מרשות היחיד לרשות הרבים {{ירו"מ-הוסר|עד שלא }}{{ירו"מ-הדגשה|וכש}}הניחה ברשות הרבים נכנס ראשה לרשות היחיד אחרת, הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים פטור. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אבן שהיא נתונה ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, המשתמש מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכה חייב {{ירו"מ-הדגשה|דאף שמעביר מעל מקום פטור כיוון שלא נח במקום פטור חייב}}. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר קופה שהיא מליאה פירות ונתונה ברשות הרבים גבוה עשרה ורחבה ארבעה, המשתמש מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור. מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא}} כאן בשהפכה על צידה {{ירו"מ-הדגשה|שלא נטל מלמעלה אלא היטה את הקופה ומשתמש בפתח מהצד שאין שם עשרה טפחים}}, וכאן בשלא הפכה על צידה {{ירו"מ-הדגשה|שהפתח למעלה ומשתמש מעל עשרה}}.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סב עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף ס"ב. אנחנו במשנה פרק י' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה'''. מדובר שהאסקופה היא כרמלית. אז '''בין שחזר והוציאם'''. כלומר אם הוא הוציא אותם מהבית, הניח אותם על האסקופה, יצא לרשות הרבים ולקח מהאסקופה. '''בין שהוציאם אחר פטור, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת'''. '''קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה, אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה'''. כלומר אם חלק מהקופה נמצא על האסקופה שהיא כרמלית, וחלק נמצא כבר ברשות הרבים, עדיין יהיה פטור כיוון שהקופה עצמה היא אוגדת. היא כולה נחשבת כמו יחידה אחת. ועתה בגמרא למדנו: '''חזקיה בקופה של קישואין ושל דילועין היא מתניתין'''. כלומר מדובר בפירות שהם ארוכים, אז חלק מהם בפנים וחלק מבחוץ. כי הוא סובר שהקופה היא לא אוגדת, ולכן אם מדובר בפירות קטנים, כיוון ש'''הוציא ממנה כגרוגרת חייב''', כמו שאומרים שהכלי לא מצרף. אז בעצם כל הסיבה שהמשנה אמרה שהוא יהיה פטור זה בגלל שמדובר בפירות ארוכים כמו דלועים, שבעצם הפרי הוא על כל הקופה, ולכן אם חצי מהפרי בחוץ וחצי בפנים עדיין פטור. אבל אם מדובר בפירות קטנים, אז ברגע שיצא מהם כגרוגרת הוא חייב, כי הכלי עצמו לא מצרף. אומרת הגמרא: '''אמרין מילתיה דרבי יוחנן פליגא'''. כלומר החכמים בישיבה אמרו שאם ככה, הדברים של רבי יוחנן חולקים על הסברא הזאת. '''דאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן: סרוד שמקצתו בפנים ומקצתו מבחוץ, נטל מיכן ונתן לכאן פטור'''. כלומר עריבה שמקצתה בפנים ומקצתה בחוץ, כי בעצם למרות שהוא מעביר כביכול מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל כיוון שזה בתוך העריבה אז הוא פטור, כי העריבה עצמה חצי בפנים חצי בחוץ, והעריבה עצמה מצרפת. '''אם עקרו עד שיעקור כולו כאחת'''. כלומר אם הוא מוציא את השרוד הזה, את העריבה הזאת מרשות היחיד לרשות הרבים, אז רק אם הוא מוציא את כולו הוא חייב. כלומר אם הוא מוציא רק חלק אז עדיין יהיה פטור, כי הוא סובר שהכלי מצרף. '''אמר רבי מנא קומי רבי יוסה: חזקיה תיפתר בפרוץ'''. כלומר שאין לו שוליים, אז כשאין לו שוליים באמת לא מצרף. '''אמר ליה: והא תנינן קופה! אית לך מימר קופה פרוצה?''' הרי קופה כל המיעוט שלה זה בשוליים. אומרת הגמרא: מאי קא סבר חזקיה? למה הוא פוטר? '''אין לך מיטלטל ברשות הרבים ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד'''. כלומר הוא אומר שרק אדם חולק רשות לעצמו - אדם שיימצא ברשות מסוימת עדיין הוא יחשב רשות אחרת. כמו שלמדנו לגבי היד של האדם, יד של העני ושל בעל הבית, למרות שבעצם היד של העני נמצאת בתוך רשות היחיד, אבל בכל זאת זה לא נחשב רשות יחיד, כי אם זה כך, ברגע שהיה מכניס את היד שלו פנימה הוא כבר היה מתחייב. אז רואים מכאן שבעצם היד של האדם היא חולקת רשות לעצמה. אבל כל הקופות וכדומה, איפה שהם נמצאים, כל חלק מקבל את הרשות שבה הוא נמצא. כלומר אם יש לנו חצי כלי ברשות הרבים וחצי כלי ברשות היחיד, אז החצי ברשות הרבים נחשב ברשות הרבים, והחצי ברשות היחיד נשאר ברשות היחיד. אומרת הגמרא: '''חזקיה הוציא חבילה מרשות היחיד לרשות הרבים הניחה ברשות הרבים היה ראשה למעלה מעשרה, הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים פטור'''. כיוון שכדי להתחייב על הוצאה הוא חייב להוציא את כל החפץ, כך שאם חלק מהחפץ נמצא במקום פטור, אז הוא פטור עליו. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוחנן: אבן שהיא נתונה ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה'''. בעצם שזה יש לה דין של רשות היחיד. '''המשתמש מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכה חייב'''. והחידוש הוא שלמרות שבעצם כשהוא רוצה להניח עליה הוא מעביר דרך מקום פטור, כי הוא מגביה את זה מעל עשרה טפחים כדי להניח על גבה, אז הוא מגביה מעל מקום פטור ואף על פי כן הוא חייב, כיוון שהוא לא נעצר במקום פטור, הוא פשוט עשה את זה ברצף, לכן הוא חייב. '''שמואל אמר: קופה שהיא מליאה פירות ונתונה ברשות הרבים גבוה עשרה ורחבה ארבעה, המשתמש מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור'''. לכאורה הפשט הוא שהוא סובר שכיוון שכשהוא משתמש הוא משתמש מעל מקום פטור, לכן יהיה פטור. אז הוא חולק לכאורה על רבי יוחנן. שואלת הגמרא: '''מה פליג'''? האם הוא חולק? אומרת הגמרא: לא. '''כאן בשהפכה על צידה''' - כלומר הוא לא נטל מהקופה ישירות כמו שהיא מלמעלה, אלא הוא הטה אותה לצידה. כלומר אם הגובה שלה עשרה טפחים אבל הרוחב ארבעה, וכשהוא נוטל אז זה כבר לא שטח יחיד ולכן פטור. '''וכאן בשלא הפכה על צידה''' - כלומר מה שרבי יוחנן דיבר זה כשהוא לוקח מלמעלה, ובמקרה כזה גם שמואל מודה שהוא יהיה חייב. {{סוף}}</div> <span id="דף_סב_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק עשירי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סב|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייה}} בעי עקר אבן ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, מה את עבד לה? כמשתמש מתוכה לרשות הרבים {{ירו"מ-הדגשה|וכאילו עקר מרשות היחיד לרשות הרבים}} ומרשות הרבים לתוכה {{ירו"מ-הדגשה|או שכשעקר ביטל את רשות היחיד וכאילו עקר}} {{ירו"מ-הוסר|ומרשות}}{{ירו"מ-הדגשה|מרשות}} הרבים {{ירו"מ-הדגשה|אבל כשיניח כאילו מניח ברשות היחיד או שהעקירה בטלה את רשות היחיד וההנחה לא יוצרת רשות היחיד והוי כמוציא מרשות הרבים}} לרשות הרבים אחרת {{ירו"מ-הדגשה|שפטור ואם הוליך ארבע אמות חייב}}. רבנן דקיסרין אמרין {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בעי {{ירו"מ-הדגשה|היה תל גבוה עשרה ורחב ארבעה ותל אחר גבוה חמישה ורחב ארבעה ולקח סלע}} {{ירו"מ-ביאור|מהתל הגבוה עשרה,}} {{ירו"מ-הדגשה|גבוה חמישה ורחב ארבעה ו}}נתן חמשה על גבי חמשה, מה את עבד לון? כמשתמש מרשות היחיד לכרמלית {{ירו"מ-הדגשה|דכשנטל עדיין היה רשות היחיד ושכשהניח עדין היה כרמלית או כשנוטל ביטל רשות היחיד וכשנותן יוצר רשות היחיד וכאילו נטל}} מכרמלית לרשות היחיד {{ירו"מ-הדגשה|ופטור או כשנטל נטל מרשות היחיד וכשמניח נעשה רשות היחיד וכאילו העביר}} מרשות היחיד לרשות היחיד אחרת?<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_ג|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|י_ד}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על {{ירו"מ-הוסר|כתפיו}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיפו}} חייב, שכן משא בני קהת. {{שוליים|י_ה}}לאחר ידו ברגלו ובפיו במרפקו באזנו ובשערו ובאפונדתו ופיה למטה, בין אפונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו במנעלו ובסנדלו פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין.<br><strong>גמ':</strong> {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בעי מעתה {{ירו"מ-הדגשה|תינח}} הוציא כגרוגרת על כתיפו חייב {{ירו"מ-הוסר|והן}}{{ירו"מ-הדגשה|שכן}} משא בני קהת, {{ירו"מ-הוסר|וכתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|אבל בימינו בשמאלו בתוך חיקו ובאפנדתו הרי אין דרך הוצאה בכך ואמאי חייב, מדכתיב}} ([[במדבר ד טז|במדבר במדבר ד טז]]) ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה. שמן המאור בימינו, וקטרת הסמים בשמאלו, ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. שמן המשחה {{ירו"מ-הוסר|איכן}}{{ירו"מ-הדגשה|היכן}} היה נתון? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כמין צלוחית קטנה היה לו באפונדתו. אין תאמר שהיה קטן {{ירו"מ-ביאור|פשוט,}} {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הטריחו אותו כל כך והא}} אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: כתיב ([[במדבר ג לב|במדבר במדבר ג לב]]) ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן, דוך דוכנים היה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה ברבי}} אמר מרכל {{ירו"מ-הוסר|חיה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}}. תני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} ולמה נקרא שמו מרכל? שהיה מר על הכל. אלא שאין גדולה בפלטין של מלך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: כתיב ([[ויקרא ו ג|ויקרא צו ו ג]]) ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן, אלא שאין גדולה בפלטין של מלך.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_ד|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|י_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור, לאחריו ובא לו לפניו חייב. {{שוליים|י_ז}}באמת {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אף במקבלי פיתקין כן.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סב עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: '''רבי בון בר חייה בעי: עקר אבן ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, מה את עבד לה?''' כלומר בעצם עוקר רשות שלמה. האם נחשב '''כמשתמש מתוכה לרשות הרבים'''? כלומר כאילו עקר מרשות היחיד, כי לפני כן היה פה אבן עם גובה עשרה טפחים ושטח ארבע על ארבע, אז זה רשות היחיד. או שאני אומר לא - כשהוא עקר אותה הוא בעצם ביטל את רשות היחיד, אז זה כאילו עקר מרשות הרבים. '''רבנן דקיסרין אמרין רבי יוחנן בעי'''. היה תל גבוה עשרה ורחב ארבעה, ולידו תל אחר גבוה חמישה ורחב ארבעה, ונטל סלע מהתל שגבוה עשרה, ואת אותו חלק שהוא לקח הוא הניח על השני שהיה גבוה חמישה. עכשיו בעצם הוא יצר עשרה טפחים בשטח של ארבע על ארבע. איך אני אתייחס לזה? האם אני אתייחס לזה '''כמשתמש מרשות היחיד לכרמלית''' - שהרי כשהוא נטל עדיין היה למקום דין רשות היחיד, כי היה שם עשרה טפחים וארבע על ארבע, וכשהוא הניח עדיין היה זה דין כרמלית, כי המקום שהוא הניח בו היה חמישה טפחים גובה וארבע על ארבע. או שאני אומר לא - כשהוא נטל הוא ביטל את רשות היחיד, שהרי לפני כן זה היה עשרה טפחים גובה, ואחרי שהוא לקח נשאר שם רק חמישה, כי הוא לקח חצי. ואז בעצם הוא ביטל רשות יחיד, וכשהוא נותן במקום השני שהיה חמישה הוא הפך את זה לעשרה, אז הוא בעצם יצר רשות יחיד. אז בעצם כאילו הוא נטל מכרמלית לרשות יחיד, ואז זה יהיה פטור. או שאני אומר לא - כשהוא נטל, הוא נטל מרשות היחיד, וכשהוא מניח הוא יצר רשות יחיד, אז זה כאילו הוא העביר '''מרשות היחיד לרשות היחיד אחרת''' דרך רשות הרבים. ונשאר בשאלה. עוברים למשנה. אומרת המשנה: '''המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על... חייב, שכן משא בני קהת'''. כלומר בני קהת ככה נשאו בכל הדרכים הללו. '''לאחר ידו ברגלו ובפיו במרפקו באזנו ובשערו ובאפונדתו ופיה למטה'''. כלומר עם הארנק, אבל הארנק הפוך - הארנק שקשור כמו חגורה, אבל אם הוא הפוך אז אין דרך הוצאה בכך. '''בין אפונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו במנעלו ובסנדלו פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין'''. ואומרת הגמרא: '''רבי יוסה בעי'''. מעתה תנן שאם מוציא כגרוגרת על כתפו חייב, שכן משא בני קהת, שזה אנחנו מבינים. אבל בימינו, בשמאלו, בתוך חיקו, באפונדתו - הרי אין דרך הוצאה בכך, אז למה חייב? אומרת הגמרא: מכתיב '''ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה'''. אז המדרש אומר איך הוא החזיק את הכול - '''שמן המאור בימינו, וקטרת הסמים בשמאלו, ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. שמן המשחה היה נתון?''' '''אמר רבי אבון בשם רבי אלעזר: כמין צלוחית קטנה היה לו באפונדתו'''. אז רואים מכאן שכל הדרכים האלה נחשבות דרך הוצאה. '''אין תאמר שהיה קטן''' - כלומר למה הצריכו אותו כל הדברים האלה לסחוב, אם תאמר שזה בגלל שהוא היה הכי פשוט ביניהם? '''אמר רבי יהושע בן לוי: כתיב ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן'''. '''דוך דוכנים היה''' - כלומר הוא היה ראש האחראים, הוא היה הכי גדול, אבל אף על פי כן הוא נשא את כל זה. '''רבי יהודה ברבי אמר: מרכל'''. כלומר מה הכוונה דוך דוכנים - מרכול היה. '''תני רבי חייה: ולמה נקרא שמו מרכל? שהיה מר על הכל'''. כלומר היה אחראי על הכול. אם כן, למה הצריכו אותו לסחוב את כל הדברים האלה? '''אלא שאין גדולה בפלטין של מלך'''. כלומר כל אדם, מתוך חיבת מצווה, מתנהג כמו אדם פשוט. '''אמר רבי לוי: כתיב ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן'''. לכאורה למה הוא צריך ללבוש בגדים פשוטים ולהרים את הדשן, ודווקא הכהן עושה את זה, ולא יביאו סתם אדם? '''אלא שאין גדולה בפלטין של מלך'''. כלומר לפני הקדוש ברוך הוא אין גדולה, לכן כל אחד, אפילו הגדול ביותר, צריך להתנהג כמו אדם פשוט ולשרת את הקדוש ברוך הוא. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק י|סב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק י|סב ב}} {{סוף}} <span id="דף_סג_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק עשירי#דף סג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סג.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סג.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סג|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div><br><strong>גמ':</strong> תמן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|העושה מלאכה בשבת ואינו יודע איזה מלאכה עשה}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|מחייב חטאת}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהושוע}}{{ירו"מ-הוסר|אל השזורי}} {{ירו"מ-הדגשה|פ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ט}}ר {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר ונודע אליו החטאת עד שידע במה חטא}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון שזורי}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}} לא נחלקו {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושוע}} על דבר שהוא בשם אחד שהוא חייב {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיו לפניו שני עצים ותלש מאחד ואינו יודע מאיזה}}. על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות {{ירו"מ-הדגשה|כגון שלא יודע אם קצר או טחן}} ש{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|מתניתין}} כמאן דאמר בשני שמות נחלקו וכ{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-הדגשה|שפוטר דכשנתכוון לשמירה מעולה ויצא לו שמירה פחותה דומה לנתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים}}. ברם כמאן דאמר בשם אחד נחלקו {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שני שמות {{ירו"מ-הוסר|הן}}{{ירו"מ-הדגשה|פשיטא}} {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} פטור {{ירו"מ-הדגשה|לדעת כולם תנן}} לאחריו ובא לו לפניו חייב {{ירו"מ-הדגשה|שנתכוון לשמירה פחותה ובא לו שמירה מעולה מתניתין}} כמאן דאמר בשם אחד נחלקו {{ירו"מ-הדגשה|וכדעת}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ברם כמאן דאמר בשני שמות {{ירו"מ-הדגשה|נחלקו}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כאן}} בשם אחד הוא {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|ופשיטא שהוא}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|לדעת כולם}}. {{ירו"מ-ביאור|וקשה שהרי מרישא משמע שבשני שמות נחלקו וסתם לן כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהושוע}} שפוטר ובסיפא משמע שבשם אחד נחלקו וסתם לן כ{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|שמ}}חייב}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תניין אינון {{ירו"מ-הדגשה|ומי ששנא את הרישא לא שנא את הסיפא דל}}מאן דאמר {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|בסיפא}} חייב אף {{ירו"מ-הוסר|הכא}}{{ירו"מ-הדגשה|ברישא}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|ול}}מאן דאמר {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|ברישא}} פטור אוף {{ירו"מ-הוסר|הכא}}{{ירו"מ-הדגשה|בסיפא}} פטור. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} באמת {{ירו"מ-הדגשה|אמרו האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כל מקום {{ירו"מ-הוסר|שישנו}}{{ירו"מ-הדגשה|שאמרו}} באמת הלכה למשה מסיני.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_ה|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_ה"> <strong>מתני':</strong> המוציא ככר ברשות הרבים חייב. {{שוליים|י_ח}}הוציאוהו שנים פטורין. {{שוליים|י_ט}}לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין, ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פוטר. {{שוליים|י_י}}המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו. את החי במיטה פטור אף על המיטה, שהמיטה טפילה לו. את המת במיטה חייב, וכן {{שוליים|י_יא}}כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ {{ירו"מ-הוסר|חייבין}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב}}, ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פוטר.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סג עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת שבת, דף ס"ג. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק י' הלכה א'. אומרת המשנה: "המתכוון להוציא לפניו או בא לו לאחריו פטור", כי בעצם הוא התכוון לשמירה מעולה ויצא לשמירה פחותה. "לאחריו בא לפניו חייב", כלומר אם הוא התכוון לשמירה פחותה ויצא לשמירה מעולה, אז הוא יהיה חייב. מתרגמת באמת אמרו: "האישה החוגרת בסינר בין מלפניה בין לאחוריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר". כלומר כיוון שהסינר גם הוא מסתובב ויכול להיות מקדימה ומאחורה, לכן לא משנה איך היא חוגרת את זה, בכל מקרה היא חייבת. ר' אלעזר אומר: "אף מקבל פתקן כן". כלומר הדברים שהיו מזהירים את המכתבים, אז היו מניחים את זה באיזה אשפה, והאשפה לפעמים הייתה קדימה, לפעמים אחורה. צריך בכל מקרה, בין אם מוציא מאחורה בין אם מוציא מקדימה יהיה חייב. '''תמן תנינן''': "העושה מלאכה בשבת ואינו יודע איזו מלאכה עשה", אז רבי אלעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. מה הסיבה שרבי יהושע פוטר? כתוב: "ונודה אליו החטאת עד שיודע ויאמר חטא". '''רבי אליעזר רבי יהושוע ורבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומר לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושוע על דבר שהוא בשם אחד שהוא חייב'''. כאילו אם היו שני עצי תאנה ושני תאנים, הוא התכוון לתלוש אחד, הוא תלש שאין לו מושג את מי הוא תלש, אז בזה כולם מודים שחייב. זה אותה מלאכה, אותו איסור, אותו שם של מלאכה, לכן יהיה חייב. אבל '''על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות''', כגון אם הוא לא יודע אם הוא קצר או טחן, ש'''רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר'''. למדנו במשנה: "המתכוון להוציא לפניו או בא לו לאחריו פטור". אמר רבי אילא בשם רבי אלעזר: '''כמאן דאמר בשני שמות נחלקו וכרבי יהושע''', שפוטר, זה כיוון שכשהוא מתכוון לשמירה מעולה ויצא לשמירה פחותה, זה דומה להתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים. זאת אומרת, זה דומה לשתי פעולות שונות. אבל ברם, '''כמאן דאמר בשם אחד נחלקו''', אז כאן, שזה כמו שני שמות, יהיה פשוט שהוא יהיה פטור, אז לא צריך להגיד את זה. למדנו: "לאחריו הוא בא לו לפניו חייב", כן, כיוון שהוא התכוון לשמירה פחותה ויצא לשמירה מעולה. '''מתניתין כמאן דאמר בשם אחד נחלקו''', מבחינת רבי אלעזר. אבל אם זה שני שמות, '''ברם כמאן דאמר בשני שמות נחלקו''', אז כאן, שזה שם אחד, פשוט שהוא חייב. כן, זה בעצם ברור שיחייב את זה על כולם. מהלכה, אז קשה, כי מהרישא משמע שבשני שמות נחלקו, והמשנה סתמה לן כרבי יהושע שפוטר. ומהסיפא משמע שבשם אחד נחלקו והמשנה סתמה לנו כרבי אליעזר שמחייב. לכאורה סתירה. אמר רבי אילא בשם רבי אלעזר: '''תניין אינון''', באמת זה מחלוקת תנאים, כן, מי שאמר את הרישא לא אמר את הסיפא. '''מאן דאמר חייב אף חייב מאן דאמר פטור אוף פטור'''. תני: "באמת אמרו האישה החוגרת בסינר בין מלפניה בין לאחוריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר". אמר רבי אלעזר: '''כל מקום באמת הלכה למשה מסיני'''. יש לנו כלל כזה שכל מקום שנאמר באמת זה הלכה למשה מסיני. הרבה פעמים האמירה הזאת לא נאמרת על שבאותו מקום באמת מדובר בהלכה למשה מסיני, אלא רבי אלעזר אומר את זה בצורה כללית, שבדרך כלל שנאמר באמת הכוונה להלכה למשה מסיני, אבל לא בהכרח שזה מה שאמרו כאן זה הלכה למשה מסיני. אנחנו פרק י' הלכה ה'. אומרת המשנה: '''המוציא ככר ברשות הרבים חייב. הוציאוהו שנים פטורין'''. כלומר זה מלאכה שאדם אחד יכול לעשות, אם עשו זה שניים פטורים. '''לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין''', כלומר זה מלאכה שאדם אחד לא יכול לעשות, אלא רק שניים יכולים לעשות. אז דווקא אם שניים עשו חייבים, '''ורבי שמעון פוטר'''. כלומר רבי שמעון פוטר לעולם כל מלאכה שנעשית בידי שניים, אפילו אם לא יכול אחד לעשותה. '''המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו'''. כלומר, כיוון שהוא התכוון להוציא את האוכלין, ובאוכלין לא היה שיעור, אז הוא פטור עליהם, ולמרות שהוא הוציא את הכלי הוא פטור על הכלי, כיוון שהכלי טפל לאוכלין. '''את החי במיטה פטור אף על המיטה, שהמיטה טפילה לו'''. כלומר, כיוון שהוא פטור על האדם, שחי נושא את עצמו, תכף נראה מה הכוונה, אז הוא גם פטור על המיטה כי המיטה טפילה לו. אבל אם הוציא את המת במיטה הוא חייב, כי המיטה לא טפילה למת. '''וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב, ורבי שמעון פוטר'''. הסברא היא שמלאכה שצריכה לגופה. ההוצאה של הכזית מן המת, כזית מן הנבלה, חלק מהפרשנים מסבירים שמלאכת הוצאה זה שאתה רוצה שזה יהיה בחוץ, שיהיה במקום שאתה לוקח אותו אליו. ואילו בנבלה ומת וכדומה, אז זה לא שהוא רוצה שזה יהיה במקום בחוץ, אלא הוא רוצה שזה לא יהיה אצלו. ואז לכאורה זה קצת קשה ממה שאמרנו בכמה משניות קודם, שריח רע גם רבי שמעון מודה, או איסורי הנאה גם רבי שמעון מודה, כיוון שהוא רוצה שהם יהיו בחוץ. אז בעצם אתה יכול להגיד שזה דומה, כי הרי הוא לא רוצה שזה יהיה בבית, הוא לא רוצה שזה יהיה שם. {{סוף}}</div> <span id="דף_סג_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק עשירי#דף סג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סג|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הוציאוה שנים פטורים מאי טעמה? דכתיב}} בעשותה היחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורין. {{אמורא-ירו"מ|רבי יושיע דרומיא}} אמר קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}: קני {{ירו"מ-הוסר|גירדי}}{{ירו"מ-הדגשה|גרדי}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא קל אם הוציאוהו שנים}} {{תנא-ירו"מ|רבי}} פוטר. {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בי רבי שמעון}} מחייב. אמר לו {{תנא-ירו"מ|רבי}} כך שמעתי מאביך {{ירו"מ-הדגשה|שנים שעשו פטורין}}. אמר לו: שמשתי את אבא עומדות מה שלא {{ירו"מ-הוסר|שמשתן}}{{ירו"מ-הדגשה|שמשתו}} ישיבות. ו{{תנא-ירו"מ|רבי}} תלמידיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|דהוי}}{{ירו"מ-הדגשה|הוי}}, לא תלמידיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יעקב בר קודשי}} הוה. אלא כך אמר ליה: שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת את רבך ישיבות. כשהיה {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בי רבי שמעון}} נכנס לבית הוועד היו פניו של {{תנא-ירו"מ|רבי}} מקדירות {{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר ברבי שמעון}} {{ירו"מ-הדגשה|מביישו בהלכה}}. אמר ליה: אביו ויאות זה ארי בן ארי, אבל אתה ארי בן שועל. מן דמך {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר ברבי שמעון}} שלח {{תנא-ירו"מ|רבי}} תבע {{ירו"מ-הוסר|באיתתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|לאיתתיה}}. אמרה לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר רב יצחק}}: הדא דאת אמר בצריכין לכיליין כגון {{שוליים|י_יב}}אילין תותייא {{ירו"מ-ביאור|תותים שללא הכלי יהיו נמעכין.}} אבל אם אינן צריכין לכיליין {{ירו"מ-הדגשה|והוציא הכלי לצורך דבר אחר}} חייב אף על הכלי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} את החי במיטה פטור אף על המיטה, דחייא טעין גרמיה. את המת במיטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|הכל}}{{ירו"מ-הדגשה|פוטר}}. לא כן תני אף ריח רע כל שהוא? ואמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} אף {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} מודה בה. {{ירו"מ-הדגשה|ותני}} {{ירו"מ-הוסר|ומודה}}{{ירו"מ-הדגשה|מודה}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} באיסורי הנייה {{ירו"מ-הדגשה|ובמת יש גם איסורי הנאה וגם ריח רע ולמה}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: תיפתר במת עובד כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} ושאין בו ריח רע והוציאו<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סג עמוד ב'''{{ש}}</span> בכל אופן, אומרת הגמרא: למדנו במשנה, "הוציאוהו שנים פטורין". מאי טעמא? דכתיב '''בעשותה'''. '''יחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורין'''. רבי יושיע דרומיא אמר קומי רבי יסא בשם רבי אחא: '''קני''', כלומר קנה גרדי, אז דבר שהוא קל. אם הוציאו שניים יש מחלוקת - '''רבי פוטר. רבי אלעזר בי רבי שמעון מחייב'''. '''אמר לו רבי כך שמעתי מאביך'''. כלומר רבי אומר לרבי אלעזר ברבי שמעון כך שמעתי מאבא שלך רבי שמעון שהוא סובר שניים שעשו פטורים. אז איך אתה אומר שאבא שלך אמר שחייב? אמר לו: '''שמשתי את אבא עומדות מה שלא ישיבות'''. כלומר אני שמעתי את אבא עומדות יותר ממה שאתה שמעת אותו יושבות, אז בטוח מה שאני אומר זה נכון. שואלת הגמרא: '''ורבי תלמידיה דרבי שמעון בר יוחאי''' - איך רבי אלעזר אומר לו שמעתי את אבא עומדות יותר ממה שאתה שמעת אותו יושבות, הרי רבי לא שמע מרבי שמעון בר יוחאי. '''לא תלמידיה דרבי יעקב בר קודשי הוה''' - הרי רבי היה תלמידו של רבי יעקב בר קודשי ולא רבי שמעון בר יוחאי. '''אלא כך אמר ליה: שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת את רבך ישיבות'''. '''כשהיה רבי אלעזר בי רבי שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו של רבי מקדירות''', כלומר שהיה רבי אלעזר מביישו בהלכה. בבבלי יש סיפור ארוך איך הם הגיעו למצב הזה, אבל בכל אופן רבי אלעזר היה מבייש את רבי בהלכה, כל מה שרבי אומר איזה משהו אז רבי אלעזר היה מוכיח שהוא טועה. '''אמר ליה: אביו ויאות זה ארי בן ארי, אבל אתה ארי בן שועל'''. המדרש בבבלי מספר שרבי הלך לאבא שלו ואמר לו, ואבא שלו אמר לו זה בסדר, זה ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל. אמנם אתה ארי, אבל אני אבא שלך, אני רק שועל. כלומר מתוך ענווה אמר לו את זה. '''מן דמך רבי אלעזר ברבי שמעון שלח רבי תבע'''. הוא רצה שהאלמנה שלו תתחתן איתו. '''אמרה לי: כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול'''? למה זה למשנה? '''המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו'''. אמר רבי שמואל בר רב יצחק: '''הדא דאת אמר בצריכין לכיליין כגון אילין תותייא'''. כלומר כל מה שאמרנו שהכלי טפל לפירות שבתוכו, זה דווקא אם הפירות צריכים את הכלי, כגון תותים וכדומה, שהם היו נמרחים בלי הכלי. '''אבל אם אינן צריכין לכיליין חייב אף על הכלי''', והוציא גם את הכלי בגלל שהוא רוצה אותו לצורך אחר, אז ודאי שהוא חייב אף על הכלי. למדנו במשנה: '''את החי במיטה פטור אף על המיטה, דחייא טעין גרמיה'''. כן, חי נושאת עצמו. יש אנשים להגיד שבעצם הנשמה היא נושאת את האדם, כי עובדה שהחי שוקל פחות מהמת. אבל אם זה ככה, אז היה צריך לחייב בכל מקרה, מה זה משנה אם הוא סוחב כמה גרמים פחות? אבל יש פירוש שאומר שבעצם "דחייא טעין גרמיה" הכוונה שלא סחבו בעלי חיים לצורך הבניית המשכן. כלומר זה ברור שלא סחבו בני אדם, אז לכן בבני אדם כולם מודים שחי נושאת עצמו, אבל גם בעלי חיים לא סחבו אותם. אם היו צריכים להביא בעלי חיים אז פשוט הוליכו אותם. לכן חי נושא את עצמו, ובעצם כשהוא נושא, כשהוא סוחב בעלי חיים, הוא יהיה פטור. '''את המת במיטה חייב'''. כלומר שהמיטה לא טפילה למת. '''וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב ורבי שמעון''' פוטר. שואלת הגמרא: '''לא כן תני אף ריח רע כל שהוא'''? '''ואמר רבי אילא אף רבי שמעון מודה בה'''. ותני שמודה רבי שמעון באיסורי הנייה, ובמת הרי יש גם איסורי הנאה וגם ריח. אז איך רבי שמעון פוטר? בעצם כל מה שאמרנו שרבי שמעון מודה בריח ובאיסורי הנאה, בעצם הוא אומר שכיוון שהוא עושה את זה כדי למנוע היזק, הרי הוא מוציא את הריח למנוע היזק או מוציא איסורי הנאה כדי לא להגיע לתקלה, אז בעצם ההוצאה היא לצורך גופו. אז אפשר להביא רבי שמעון לצורך גופו. אבל אם ככה, אז גם מת - הרי לכאורה שהוא מוציא את המת כדי לקבור אותו אז זה צורך גם כן איסורי הנאה וגם צורך מצווה לצורך קבורה, אז זה גם צריך להיות מלאכה שצריכה לגופה, אז צריך להיות חייב עליה, ורבי שמעון פוטר. אמר רבי יודן: '''תיפתר במת עובד כוכבים ושאין בו ריח רע והוציאו''' לכלבו. עכשיו לכאורה אם הוציאו לכלבו אז יש פה עניין של הוצאה לצורך. אז, אה, שהיתרון שהכוונה שהוא הוציא פחות משיעור, הרי במוציא לכלב צריך למלא פי כלב והוא הוציא רק כזית. אבל אם זה ככה, אז בעצם לכאורה שוב פעם זה נקרא מלאכה שצריכה לגופה, כי הרי הוא צריך את זה לצורך הכלב, והפטור הוא לא בגלל שמלאכה שצריכה לגופה, אלא בגלל שהוא הוציא גם פחות משיעור. אז זה לא אותו טעם שמופיע במשנה. זה קצת קשה. אפשר אולי להגיד שהוא הוציא את זה כדי שהכלב לא יאכל את זה אולי. תני: הוציא חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבלה ופחות מקהה עדשה מן השרץ חייב, ורבי שמעון פוטר. שואלת הגמרא: מהו טעמא דרבנן? הרי לכאורה הוא הוציא פחות משיעור, למה שיהא חייב? אומרת הגמרא: מדובר שהיה שם בבית כזית, מה זה בעצם מטמא באוהל. ברגע שהוא הוציא חלק, הוציא חצי זית, אז התמעטה הטומאה, זה כבר לא מטמא באוהל. אז יש חשיבות גם להוצאה הקטנה הזאת. עכשיו אם ככה מה טעמו דרבי שמעון שהוא פוטר? אומרת הגמרא: קאית דרבי יהודה, כמו הוא מעמיד את זה באותו מקרה, כמו שרבי יהודה העמיד את זה שמדובר במת עובד כוכבים, שלא מטמא באוהל וגם אין ריח. כלומר בעצם אין לו צורך להוציא את זה כדי למנוע היזק, והוציאו לכלבו כמו שאמרנו, שלא יביא לשיעור או שהוציא כדי שהכלב לא יאכל את זה. זה בעצם מלאכה שנעשית לגופה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק י|סג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק י|סג ב}} {{סוף}} <span id="דף_סד_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק עשירי#דף סד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סד.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סד.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סד|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div> לכלבו. תני {{ירו"מ-הדגשה|הוציא}} חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ חייב, ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פוטר. מה {{ירו"מ-הוסר|טעמא}}{{ירו"מ-הדגשה|טעמון}} {{ירו"מ-הוסר|דרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבנן}} {{ירו"מ-הוסר|שמעון}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה כזית וכשהוציא חצי כזית}} כבר נתמעטה הטומאה {{ירו"מ-ביאור|ואף בפחות מכשיעור חשוב.}} מה {{ירו"מ-הוסר|טעמון}}{{ירו"מ-הדגשה|טעמא}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|דפטר}} {{ירו"מ-הוסר|בההיא}}{{ירו"מ-הדגשה|כההיא}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} תיפתר במת עובד כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_ו|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|י_יג}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו, וכן הגודלת, וכן הכוחלת, וכן הפוקסת, {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת וחכמים אומרים משום שבות. {{שוליים|י_יד}}התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור, ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פוטר בזה ובזה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי חנינא}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין? בשנטלן הוא, אבל אם נטלן אחר מאוסין הן {{ירו"מ-הדגשה|שאינו יכול לנוטלן יפה ואין זה כדרכו ופטור מה טעם}} דברי חכמים {{ירו"מ-הדגשה|שפטרו אפילו נוטל לעצמו}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי נחום}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-הדגשה|לדעת חכמים}} {{שוליים|י_טו}}לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל {{ירו"מ-ביאור|מספרים.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בן חנינה}} {{שוליים|י_טז}}הגודלת {{ירו"מ-ביאור|קולעת שערות}} חייבת משום בונה. ואתיא כההיא דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי בנייה}}: באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|שחייב משום בונה אלא}} משום אריג. מחלפא שיטתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}, דתמן אמר ו{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|י_יז}}הקולע שלש נימין באדם חייב משום אריג. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|למה משום אורג ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|משום}} טוו{{ירו"מ-הדגשה|ה וכי}} אריג הוא? והכא הוא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שקולע חייב משום אורג לא קשיה}} כאן במרובה {{ירו"מ-ביאור|חייב משום אורג}} וכאן {{ירו"מ-הוסר|בממועט}}{{ירו"מ-הדגשה|במועט}} {{ירו"מ-ביאור|חייב משום טווה.}} הדא דאת אמר {{ירו"מ-הוסר|באדם}}{{ירו"מ-הדגשה|שקולע דינו כאורג וחייב זה רק בקולע שער לאדם}}, אבל בבהמה {{ירו"מ-הוסר|טהור}}{{ירו"מ-הדגשה|פטור}} {{ירו"מ-הדגשה|דאין נוי לבהמה}}. כהדא דתני העושה פסיקא {{ירו"מ-ביאור|חגורה}} לילבב {{ירו"מ-ביאור|לקשור תחת לב הבהמה}} לישפר {{ירו"מ-ביאור|לנוי}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} להדיק בה את המרצופין {{ירו"מ-ביאור|שקים שקשורים בצדי החמור}} לתלותה בצואר בהמה טהור {{ירו"מ-ביאור|רואים שלא שייך נוי בבהמה.}} הדא דאת אמר בפשוטין<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סד עמוד א'''{{ש}}</span> '''הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו, וכן הגודלת, וכן הכוחלת, וכן הפוקסת, רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים אומרים משום שבות. התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור, ורבי שמעון פוטר בזה ובזה'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף סד. נתחיל במשנה, פרק יא הלכה ו'. אומרת המשנה: '''הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו, וכן הגודלת''', כלומר עושה עצמות, '''וכן הכוחלת וכן הפוקסת, רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים אומרים משום שבות. התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור, ורבי שמעון פוטר בזה ובזה'''. אומרת הגמרא, למדנו במשנה, נוטל ציפורניו זו בזו או בשיניו - אנחנו כבר אמרנו שהוא פטור. אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא, '''מה פליגין? בשנטלן הוא'''. כלומר, רק אם מדובר שהוא בעצמו נטל לעצמו, בזה יש מחלוקת, שרבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרים. '''אבל אם נטלן אחר מאוסין הן דברי חכמים'''. כלומר, האחר לא נטל את זה יפה, וזה לא כדרכו, ואז בזה גם רבי אליעזר מודה שיהיה פטור. שואלת הגמרא: מה טעמם של חכמים? למה הם פטרו אפילו נוטל בעצמו? אז רבי אחא ורבי נחום אמרו בשם רב, '''לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל''', כלומר עם הכלי המיוחד לזה, שבעצם זה שינוי. אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה, '''הגודלת חייבת משום בונה'''. כלומר מי שקולעת שערות של נשים חייבת משום בונה. '''ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן בשם רבי בנייה: באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא'''. כלומר, אצלנו קוראים למי שקולעת שערות "בנאית". אמר רבי זעירא, '''לא מסתברא משום'''-בנה, אלא משום אריג. כלומר, אם כבר, זה יותר דומה לאורג. אומרת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי זעירא'''? '''דתמן אמר רבי זעירא ורבי חייא בשם רבי יוחנן, הקולע שלש נימין באדם חייב משום אריג'''. ושם רבי זעירא שאל למה משום אריג ולא משום צובע? ואילו כאן הוא אומר אחרת, שהקולע חייב משום אורג. אומרת הגמרא: לא קשה, '''כאן במרובה'''- '''וכאן'''-במועט. כלומר, אם הוא אורג הרבה, כלומר הרבה שערות, כמו בצמר, אז היא חייבת משום אורג. אבל אם היא קולעת רק שלוש שערות, זה כבר לא אורג אלא צובע. אומרת הגמרא: '''הדא דאת אמר''' שהקולע דינו כאורג וחייב, זה רק בקולע שער אדם. '''אבל בבהמה''' הוא יהיה פטור, כיוון שאין נוי לבהמה. מה הראיה? '''כהדא דתני העושה פסיקא לילבב לישפר להדיק בה את המרצופין לתלותה בצואר בהמה טהור'''. כלומר, מי שעושה חגורה לקשור תחת הלב של הבהמה, או לנוי, או להדק בה את המרצופין, כלומר את השק שבו קושרים את הסחורה, או לתלותה בצוואר בהמה - כל זה טהור. כלומר זה לא נחשב כמו כלים של אדם שמקבלים תשומת טומאה. כלי בהמה או נוי של בהמה אין לו דין של כלים רגילים, והוא לא מקבל טומאה. {{סוף}}</div> <span id="דף_סד_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק עשירי#דף סד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סד|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div> אבל במקופלין {{ירו"מ-הדגשה|ועשוין לקבל כשק}} בין באדם בין בבהמה טמא. {{שוליים|י_יח}}הכוחלת חייבת משום כותבת, הפוקסת חייבת משום צובע{{ירו"מ-הדגשה|ת}}.{{ירו"מ-הוסר|ה}} תנן: התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר בזה ובזה}}. {{אמורא-ירו"מ|יצחק בר אוריון}} אמר מה פליגין? בשלא תלש כנגד הנקב, אבל אם תלש מכנגד הנקב אף {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} מודה {{ירו"מ-הדגשה|שחייב}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בעי היה כולו בארץ ונקב חוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|מהו האם הולכים אחר מקום הנקב ופטור ממעשרות או אחר העציץ וחייב}}? אשכחת אמר מה דצריכא ל{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} פשיטא ל{{אמורא-ירו"מ|יצחק בן אוריון}} שאמר שזו המחלוקת בין חכמים ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. תני אין בין עציץ נקוב לשאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד רק אילין אינון, והא אית לך חורניין: {{שוליים|י_יט}}עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. עציץ נקוב {{שוליים|י_כ}}אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. התולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נק{{ירו"מ-הדגשה|ו}}ב פטור. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר לה: סתם. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}} מטי בה בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר רב יצחק}} {{ירו"מ-הדגשה|מתניתין}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|היא שסובר שאין הבדל בין עציץ נקוב לשאינו נקוב ומודה}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בהכשר זרעים שאינו מכשיר מאי טעמא}} התורה ריבת בטהרת זרעים. מאי טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יא לז|ויקרא שמיני יא לז]]) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו'.<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק י|סד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק י|סד ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק המצניע</strong><br> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|עשירי|תשיעי|אחד עשר}} 3i7u5r2oxmswpyv9d4ogr41dwjftvsi 106 1706319 3078483 3078307 2026-08-21T14:10:53Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078483 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|אחד עשר|עשירי|שנים עשר}} ==פרק אחד עשר - הזורק== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק אחד עשר#דף סד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק אחד עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סד.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סד.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_א|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יא_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מחייב וחכמים {{שוליים|יא_ב}}פוטרין. <br><strong>גמ':</strong> זריקה תולדת הוצאה היא ולא {{ירו"מ-הדגשה|תולדת מושיט, שבמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב, אבל הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים לא}} שנייא בין על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} בין על דעתהון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|פטור, ואינו חייב אלא אם כן נחה}} {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|אומרים קלוטה כמי}} שנחה. {{ירו"מ-ביאור|ורק בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד חולק {{תנא-ירו"מ|רבי}} וסובר שאף שלא נחה כמי שהונחה דמיא.}} {{ירו"מ-הדגשה|הזורק}} מרשות הרבים לרשות היחיד, על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} אפילו לא נחה. על דעתהון דרבנן והוא שנחה, דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר חונא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} לא חייב {{תנא-ירו"מ|רבי}} אלא על ידי רשות היחיד מקורה {{ירו"מ-הדגשה|דאמרינן בית כמאן דמליה דמי, אבל רשות הרבים אי אפשר שיהיה מקורה}}. <br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סד עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: '''הדא דאת אמר בפשוטין, אבל במקופלין''', כלומר אם הם עשויים לקבל כמו שק, אז '''בין באדם בין בבהמה טמא''', מקבל טומאה. אומרת הגמרא: '''הכוחלת חייבת משום כותבת'''. '''הפוקסת''' - ששמה אודם לפנים כדי שיהיו אדומות - '''חייבת משום צובע'''. אומרת הגמרא: תנן, למדנו, '''התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור ורבי שמעון'''-פוטר בזה ובזה. יצחק בר אוריון אמר, '''מה פליגין? בשלא תלש כנגד הנקב'''. כלומר, אם הוא תלש מעציץ נקוב שלא כנגד הנקב, בזה יש מחלוקת ורבי שמעון פוטר. '''אבל אם תלש מכנגד הנקב אף רבי שמעון מודה''' שהוא חייב, שזה כאילו הוא תולש מהאדמה. רבי ירמיה בעי: '''היה כולו בארץ ונקב חוץ לארץ'''? כלומר, העציץ כולו היה בארץ ישראל, והנקב היה בחוץ לארץ - מהו? האם הולכים אחר מקום הנקב, ואז זה כאילו יונק מחוץ לארץ ויהיה פטור ממעשרות, או שהולכים אחר העציץ עצמו שהוא בארץ ישראל, ולכן יהיה חייב. אומרת הגמרא: '''אשכחת אמר מה דצריכא לרבי ירמיה פשיטא ליצחק בן אוריון''', כי רבי יצחק בן אוריון '''שאמר שזו המחלוקת בין חכמים לרבי שמעון'''. כלומר, לפי רבי יצחק בן אוריון הכל הולך אחר החור, זה האינקא. אז אם החור הוא בחוץ לארץ, פשוט שיהיה פטור ממעשרות. '''תני אין בין עציץ נקוב לשאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד'''. כלומר, ההבדל היחיד הוא שהעציץ שאינו נקוב - אם ירטיבו את הצמחים שעליו, הם יוכשרו לקבל טומאה. שואלת הגמרא: '''רק אילין אינון'''? הזה ההבדל היחיד? '''והא אית לך חורניין: עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. התולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נקוב פטור'''. יש הרבה דברים. '''רבי יוסה אמר לה: סתם'''. '''רבי חנניה מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, רבי שמעון'''- שמתניתין רבי שמעון. כלומר, כמו שאמרנו, שהוא סובר שאין הבדל בין עציץ נקוב לשאינו נקוב, כי גם מי שתולש משניהם יהא פטור. אבל בהקשר לזרעים הוא מודה שעציץ נקוב אינו מכשיר. כלומר, אם ירטיבו את הצמחים שנמצאים בעציץ נקוב, הם לא יוכשרו לטומאה. '''מאי טעמא''' - '''רבי שמעון התורה ריבת בטהרת זרעים'''. אנחנו רואים את זה מפסוק. '''מאי טעמא (ויקרא שמיני יא לז) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו''''. לרבות אפילו זריעה כלשהי, כלומר אפילו אם זה בעציץ נקוב, זה יבטל אותו, כאילו מחובר לאדמה, והוא לא יוכשר לקבל טומאה. הדרן עלך פרק המצניע. מתני': '''הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרין'''. גמ': '''זריקה תולדת הוצאה היא''', ולא שנייא בין על דעתיה דרבי בין על דעתהון דרבנן ששנה. מרשות הרבים לרשות היחיד, על דעתיה דרבי אפילו לא נחה. על דעתהון דרבנן והוא שנחה, דאמר רבי אבא בר חונא בשם רב, '''לא חייב רבי אלא על ידי רשות היחיד מקורה'''. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יא|סד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יא|סד ב}} {{סוף}} <span id="דף_סה_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק אחד עשר#דף סה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סה.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סה.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סה|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div> מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר אפילו אינה מקורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן הייתה עומדת בראש הגג וזרק}} {{ירו"מ-הדגשה|לה גט, כיוון שהגיעה לאויר הגג מגורשת, ואמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אימי}} {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|יא_ג}}והוא שתרד לאויר מחיצות. {{ירו"מ-ביאור|משמע שאפילו אינו מקורה.}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אימי}} {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} בעא קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|האם}} מתניתא דגיטין כ{{תנא-ירו"מ|רבי}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} עבד אויר מחיצות כממשן, {{ירו"מ-הדגשה|דאמר גבי שבת קלוטה כמי שהונחה, אבל לחכמים לא יהיה גט עד שינוח בגג}}? אמר ליה {{ירו"מ-הדגשה|הכא בגיטין}} דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|ואי סלקא דעתך דאף}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} סבר דל{{תנא-ירו"מ|רבי}}{{ירו"מ-הוסר|הכא}} {{ירו"מ-הוסר|בגיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|בעינן}} {{ירו"מ-הדגשה|מקורה}}, ויתיבינה {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר מקורה ואת אמרת {{ירו"מ-הדגשה|שהמשנה במסכת גיטין שמדברת בגג ש}}אינו {{ירו"מ-הדגשה|מקורה הולכת כשיטת}} {{תנא-ירו"מ|רבי}}? {{ירו"מ-הדגשה|אלא ודאי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} סבר דל{{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|לא בעינן}} מקורה. מה בין גיטין מה בין שבת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: בשבת כתיב ([[שמות כ י|שמות יתרו כ י]]) לא תעשה כל מלאכה, {{ירו"מ-הוסר|ונעשית}}{{ירו"מ-הדגשה|ואי אמרינן קלוטה כמי שהונחה נמצאנו מחייבים על מלאכה שנעשית}} היא מאיליה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|בגיטין}} התורה אמרה ([[דברים כד א|דברים כי תצא כד א]]) ונתן בידה ברשותה. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהגיעה לאויר מחיצות הוה ברשותה. תנן: מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע}}, {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|מחייב וחכמים פוטרין. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא שנו אלא למטה מעשרה, הא למעלה מעשרה {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר אפילו למעלה מעשרה {{ירו"מ-הוסר|מותר}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב}}. דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מעגלות למד {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}, ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|למד זורק ממושיט, כמו שמושיט למעלה מעשרה חייב, שכך הייתה עבודת הלוים במשכן, אף זורק למעלה מעשרה חייב}}. אית תניי תני {{ירו"מ-ביאור|במשנה הבאה}} כיצד, אית דלא תני כיצד. על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שסובר ש{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|יליף מעגלות}}, אית כאן כיצד. {{ירו"מ-ביאור|שהמשנה הבאה היא המשך למשנה שלנו.}} על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} לית כאן כיצד. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בי רבי אלעזר}} שאל זרק מרשות היחיד לרשות הרבים ונזכר עד שהוא ברשות הרבים, {{ירו"מ-הדגשה|קדם שתנוח}}. על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} יעשה כמי שנחה ברשות הרבים ויהא חייב, {{ירו"מ-הוסר|שתים}}{{ירו"מ-הדגשה|דכשנכנסה לרשות הרבים כאילו נחה}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} לא חייב {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|משום דקלוטה כמי שהונחה וכאילו נחה ברשות הרבים}}, אלא על ידי {{ירו"מ-הוסר|רהי}}{{ירו"מ-הדגשה|שנח לבסוף ברשות היחיד}} השנייה. שהרי כך היתה מלאכת מושיט דגמרינן זורק ממושיט שהיה במשכן, ואף ל{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אם נזכר קודם שתנוח פטור. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הוסר|אומר }}בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: היה עומד ברשות הרבים וזרק למעלה מעשרה {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר}}, רואין {{ירו"מ-הוסר|שאם תפול }}אם {{ירו"מ-הוסר|נחה}}{{ירו"מ-הדגשה|היתה נופלת ברגע שנזכר ותנוח}} בתוך ד' אמות פטור, ואם לאו חייב. {{ירו"מ-ביאור|אף שבאותו רגע היא במקום פטור.}} והתני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד}} באמצע, רואין שאם תפול {{ירו"מ-הוסר|נחה}}{{ירו"מ-הדגשה|ותנוח}} בתוך ד' אמות פטור, ואם לאו חייב. {{ירו"מ-הדגשה|וקשה}}, תמן {{ירו"מ-הדגשה|בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד}} את אמר {{ירו"מ-הדגשה|דמה שהילכה ברשות היחיד}} אי{{ירו"מ-הדגשה|נו}}{{ירו"מ-הוסר| ן רה}} {{ירו"מ-הוסר|מצטרפת}}{{ירו"מ-הדגשה|מצטרף}} {{ירו"מ-הדגשה|לארבע אמות, וצריך שיהיה ארבע אמות ברשות הרבים בלי רשות היחיד}}. והכא {{ירו"מ-הדגשה|בזורק מעל עשרה טפחים}} את אמר {{ירו"מ-הוסר|רה}}{{ירו"מ-הדגשה|שמה שהלכה במקום פטור}} {{שוליים|יא_ד}}{{ירו"מ-הוסר|מצטרפת}}{{ירו"מ-הדגשה|מצטרף}} {{ירו"מ-הדגשה|לארבע אמות ברשות הרבים}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}}: תמן {{ירו"מ-הוסר|שאם}}{{ירו"מ-הדגשה|אם}} תפול קרקע שתחתיה רשות היחיד, {{ירו"מ-הדגשה|לכן אינו מצטרף לארבע אמות ברשות הרבים}}. ברם הכא {{ירו"מ-הוסר|שאם}}{{ירו"מ-הדגשה|אם}} תפול קרקע שתחתיה רשות הרבים. תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}: זרק {{ירו"מ-הדגשה|מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר}} ד' אמות ברשות הרבים חייב {{ירו"מ-הדגשה|שתים}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} עבד ד' אמות ברשות הרבים <br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סה עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף ס"ה. אנחנו נתחיל מהמשנה בדף הקודם, פרק י"א הלכה א'. אומרת המשנה: "הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד-- רשות הרבים באמצע, רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים". אומרת הגמרא: זריקה תורת הוצאה היא, וזאת תורת מושיט. כי יש הבדל בין מושיט לזורק. כי במושיט, אם אדם מושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, הוא יהיה חייב. אנחנו יודעים שזה היה עבודת הלוים, היו מושיטים את הקרשים מהעגלה לעגלה, כאשר באמצע, כל עגלה הייתה רשות יחיד ובאמצע זה רשות הרבים. אבל הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים, לא שנא בין דעת רבי לדעת חכמים, פטור. כי הוא לא חייב אלא אם כן זה נח. אם זה נח ברשות הרבים, רק אז זה יהיה חייב. אבל אם זה לא נח, אלא רק זרק את זה וזה עבר באוויר, אז הוא יהיה פטור ולא אומרים "קלוטה כמי שנחה דמיא", כי כל מה שרבי אומר "קלוטה כמי שנחה דמיא" זה רק אם הוא זורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד, שבזה רבי חולק. רבי סובר שלמרות שזה לא נח ברשות היחיד, זה כאילו שמונח. הוא סובר, זורק מרשות הרבים לרשות היחיד, על דעת רבי זה אפילו לא נח, זה נחשב כאילו נח. תכף נראה איך מדובר. אבל דעת חכמים אפילו רק עד שהוא נח. כלומר, אפילו זה עבר בשטח יחיד, זה לא נקרא שזה נח, עד שזה ממש ינוח. באוויר זה לא נקרא שזה נח. איפה ראינו את זה? "דאמר רבה בר חנה בשם רב: לא חייב רבי אלא ברשות יחיד מקורה". כלומר, כל מה שרבי מחייב זה רק ברשות היחיד מקורה. בגלל שיש גג, אז רואים את הבית כאילו כולו מלא. אבל ברשות הרבים זה לא שייך, כי אין מציאות של רשות הרבים מקורה, כי אם היא מקורה זה כבר לא רשות הרבים. אז בעצם לכן, כל מה שאמר רבי שאם זרק מרשות אחת לרשות דומה ובאמצע יש רשות אחרת, חייב, זה רק כאשר הוא זרק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד. כי אז אני רואה את רשות היחיד שהיא מקורה, אני רואה אותה כאילו היא מלאה, ואז גם כשהיא באוויר זה כאילו נח, אז זה כאילו הוציא מרשות הרבים לרשות היחיד ומרשות היחיד לרשות הרבים. אבל אם זה הפוך, כלומר אם הוא זרק מרשות היחיד לרשות היחיד ובאמצע יש רשות הרבים, פה גם רבי מודה שפטור, כיוון שכמו שאמרנו, כל הסיבה שרבי אומר שזה כמו נח בגלל שיש גג, אבל ברשות הרבים הרי לא שייך גג, ממילא זה לא נקרא כאילו זה מלא וממילא לא נחשב כמו נח ויהיה פטור. אומרת הגמרא: '''מילתיה דרבי יוחנן אמר אפילו אינה מקורה'''. כלומר, לפי רבי יוחנן רשות היחיד גם בלי גג נחשב כאילו שהוא כולו מלא, כשזה באוויר זה כאילו נח. איפה ראינו את זה? "דתנן, הייתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט. כיוון שהגיעה לאוויר הגג מגורשת. '''ואמר רבי אימי בשם רבי יוחנן והוא שתרד לאויר מחיצות'''". כלומר, אם היה מעקה בגג, צריך שזה יירד מתחת המחיצות האלה, יגיע למחיצות. מה שמעיקרן בכל מקרה שאין קיר, אין תקרה. אבל דרך שזה באוויר זה כבר נחשב כאילו נח לפי רבי יוחנן. אומרת הגמרא: '''רבי אימי בעא קומי רבי יוחנן, מתניתא דגיטין כרבי'''? כלומר אם המשנה בגיטין שאומרת שהאישה מגורשת, כאילו קיבלה את הגט אפילו שזה לא נגע, לא נח, אלא כיוון שזה היה באוויר של המחיצות של הגג, שזה רשות היחיד, אז זה כבר נחשב כאילו נח. האם זה כרבי ד'''רבי עבד אויר מחיצות כממשן'''? כלומר שלפי רבי רשות היחיד נחשב כאילו מלא, כמו שראינו גם בשבת שאמר "קלוטה כמי שנחה דמיא". אבל לחכמים, שהם סוברים שאם זה היה באוויר של רשות היחיד זה לא נחשב נח לגבי שבת, אז גם בגיטין זה לא יהיה גט עד שיהיה נח בגג. '''אמר ליה דברי הכל היא'''. עכשיו, אבל אם באמת רבי יוחנן סובר שלרבי זה לא נחשב מונח אלא אם כן יש גג, כל מה שרבי אמר שברשות יחיד זה נחשב מונח אם זה באוויר, זה רק אם יש גג, אז היה יכול להקשות לו: '''ויתיבינה רבי אומר מקורה ואת אמרת אינו רבי'''? מזה שהוא לא אמר לו את זה, כנראה שרבי יוחנן סובר שלרבי לא בעינן מקורה. כלומר רבי יוחנן סובר שלרבי גם בלי גג, אם זה עבר ברשות יחיד זה נחשב כאילו מונח. שואלת הגמרא: '''מה בין גיטין מה בין שבת'''? כלומר למה רבי יוחנן אמר לו שבגיטין כולם מודים, אפילו חכמים סוברים שברגע שזה באוויר זה כבר נחשב כאילו נח וכאילו הגיע לרשותה, ובשבת הרי הם חולקים? אמר רבי אילא: בשבת כתיב '''לא תעשה כל מלאכה'''. ואם אתה אומר "קלוטה כמי שנחה דמיא", כלומר כבר שזה באוויר אתה מתייחס כאילו זה כבר נח, נמצאנו מחייבים על מלאכה שעשית מאליה, כי הרי הנחה נעשית מאליה. זה נכנס לרשות, אבל ההנחה נעשתה לבד. אז לכן אני לא יכול לחייב עד שזה ינוח. ברם הכא בגיטין, '''התורה אמרה ונתן בידה''', כלומר שיהיה ברשותה, וכיוון שזה הגיע לאוויר מחיצות נחשב כאילו ברשותה. אומרת הגמרא, למדנו במשנה: מרשות היחיד לרשות היחיד, רשות הרבים באמצע, רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים. אמר שמואל: '''לא שנו אלא למטה מעשרה'''. כלומר אם זה עבר למטה מעשרה, כי אז אני יכול להגיד שרשות הרבים זה היה רשות הרבים, אבל למעלה מעשרה זה מקום פטור בכלל, אז כולם מודים שמותר. אומרת הגמרא: '''מילתיה דרבי אלעזר אמר אפילו למעלה מעשרה''' חייב. '''דאמר רבי אילא בשם רבי אלעזר מעגלות למד רבי עקיבא'''. ועגלות, כלומר רבי עקיבא למד מעגלות, הרי בעגלות הם ברשות היחיד ובאמצע רשות הרבים, וכשהוא מעביר מאחד לשני אז הוא חייב. '''ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון'''. עגלות היו מעל עשרה טפחים. עכשיו מה המחלוקת ביניהם? שרבי עקיבא גם למד זורק ממושיט. הוא אומר הרי במשכן הרי לא זרקו, היה הושטה, היו מושיטים קרשים מעגלה לעגלה. אז רבי עקיבא למד זורק ממושיט, כמו שמושיט למעלה מעשרה חייב כי כך הייתה עבודת הלווים, אז גם זורק למעלה מעשרה חייב. אומרת הגמרא: '''אית תניי תני כיצד'''. כלומר יש מי ששנה במשנה הבאה "כיצד", כלומר הוא סובר שהמשנה הבאה זה המשך למשנה שלנו. '''ואית דלא תני כיצד''', יש מי שסובר, מי שלא כתב כיצד, שהוא סובר שהמשנה הבאה זה משהו אחר. ואומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי אלעזר''' שסובר שרבי עקיבא למד מעגלות, '''אית כאן כיצד'''. כלומר כיוון שהוא אומר שרבי עקיבא למד מעגלות בעצם המשך, אז לכן שייך לגרוס כיצד. אבל '''על דעתיה דשמואל לית כאן כיצד''', שהוא אומר שבעצם מדובר בלמטה מעשרה, בעצם לא למדו את זה מעגלות, אז לא שייך לגרוס כיצד. אומרת הגמרא: '''רבי יצחק בי רבי אלעזר שאל, זרק מרשות היחיד לרשות הרבים ונזכר עד שהוא ברשות הרבים'''. קודם שתנוח, '''על דעתיה דרבי עקיבא יעשה כמי שנחה ברשות הרבים ויהא חייב'''? כי יש כאן נחה של רשות הרבים כאילו זה נח. הרי אמרנו עכשיו במשנה שאם הוא זורק מרשות היחיד לרשות היחיד ובאמצע רשות הרבים אז הוא חייב. למה? כי כנראה רבי עקיבא סובר שכשזה עבר באוויר רשות הרבים זה כאילו נח. אז אם זה ככה, אם הוא זורק מרשות היחיד לרשות הרבים והוא נזכר שזה עדיין באוויר עוד לא נח, אז לפי רבי עקיבא יהיה חייב. לכאורה ככה צריך להיות, כי הרי אם רבי עקיבא סובר שבאוויר רשות הרבים זה כבר נח, אז גם כאן צריך חייב למרות שהוא נזכר לפני שנח. '''אמר רבי חונה: לא חייב רבי עקיבא, אלא על ידי השנייה'''. כלומר, המקרה היחיד שרבי עקיבא חייב זה רק המקרה המיוחד שדיברנו עליו במשנה, שהוא זרק מרשות היחיד לרשות היחיד ודרך רשות הרבים. זה המקרה היחיד שהוא חייב בו. למה? '''שהרי כך היתה מלאכת מושיט דגמרינן זורק ממושיט שהיה במשכן'''. במשכן הרי מושיטים קרשים מעגלה לעגלה, שזה רשות היחיד ורשות היחיד, כשבאמצע יש רשות הרבים. אז רבי עקיבא למד זורק ממושיט, אז צריך בדיוק אותו דבר. כמו ששם מדובר שזה בסוף נח בעגלה השנייה ברשות היחיד, אז גם כאן, שרבי עקיבא חייב, זה רק אם באמת בסוף זה יגיע לנחה ברשות היחיד השנייה. במקרה כזה רבי עקיבא מחייב גם על המעבר ברשות הרבים. אבל אם זה לא נח ברשות היחיד השנייה אז רבי עקיבא לא מחייב. אז באמת גם רבי עקיבא מודה שאם הוא זרק מרשות היחיד לרשות הרבים וזה היה עדיין באוויר והוא נזכר, אז גם לפי רבי עקיבא יהא פטור. ואומרת הגמרא: '''אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר בשם רבי יוחנן, היה עומד ברשות הרבים וזרק למעלה מעשרה''' ונזכר. הוא התכוון לזרוק מרחק יותר מארבע אמות. עכשיו ברגע שזה יצא מעבר לגובה של עשרה טפחים, הוא פתאום נזכר. אז רואים באותה נקודה שבה הוא נזכר, אם אני מותח קו ישר ממקום שבו החפץ נמצא כלפי האדמה, אם המרחק הוא יותר, החפץ עבר כבר יותר מארבע אמות, אז הוא חייב. ואם עוד לא עבר ארבע אמות פטור. כלומר, '''רואין אם בתוך ד' אמות פטור, ואם לאו חייב'''. למרות שבעצם באותו רגע היה במקום פטור. שואלת הגמרא: '''והתני שמואל''' מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד '''באמצע, רואין שאם תפול בתוך ד' אמות פטור, ואם לאו חייב'''. אז לכאורה קשה. '''תמן את אמר''' בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד, שמה שהלכה ברשות היחיד לא מצטרף לארבע אמות, אני צריך שיהא ארבע אמות רשות הרבים בלי רשות היחיד. '''והכא את אמר''' בזורק מעל עשרה טפחים, שמה שהיא הלכה במקום פטור, הרי היא עברה את רוב המרחק מעל עשרה טפחים, ואתה אומר שהמרחק שהיא הלכה מצטרף לארבע אמות. לכאורה קשה. '''אמר רבי חונה: תמן תפול קרקע שתחתיה רשות היחיד'''. כשהוא זורק דרך רשות היחיד, כשהוא נמצא באוויר ברשות היחיד, אם הוא ייפול זה רשות היחיד, אז לכן זה לא מצטרף לארבע אמות. '''ברם הכא תפול קרקע שתחתיה רשות הרבים'''. כשהוא זורק ברשות הרבים וזה יצא מעבר לעשרה טפחים, כאן גם אם זה ייפול, בכל נקודה שזה ייפול, הקרקע שתחתיה זה רשות הרבים, אז לכן הכול מצטרף. אומרת הגמרא: '''תני בשם רבי יודה, זרק ד' אמות ברשות הרבים חייב''' שתיים. כלומר, הוא זרק מרשות היחיד לרשות הרבים, אז הוא חייב על ההוצאה, וכיוון שזה גם עבר ארבע אמות ברשות הרבים, הוא חייב שתיים. '''רבי יודה עבד ד' אמות ברשות הרבים אב מלאכה בפני עצמה'''. רבי יהודה חושב, כי אנחנו יודעים שאין מחייבים אב במקום תולדה, ואם אתה רואה שהוא מחייב, סימן שהוא סובר שארבע אמות זה מלאכה, אב מלאכה בפני עצמו. זה כמו כאילו שעשה שתי אבות מלאכות: הוצאה והולכה של ארבע אמות. {{סוף}}</div> <span id="דף_סה_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק אחד עשר#דף סה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סה|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד ב<span class="yerum-runnum">124</span></div> אב מלאכה בפני עצמה. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אין מחייבים התולדה במקום אב}}. על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} מ' מלאכות אינון וניתנין. לא אתינן מתנייתא אלא מילין דכל עמא מודויי בהון. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יאשיה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מתופרי יריעות למד {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו ולאו כרמלית היה {{ירו"מ-הדגשה|בין היריעות}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חיננא}}: מן הצד היו מזרקין. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ב|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יא_ה}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}כיצד שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שניהן בדייטי אחת {{ירו"מ-ביאור|צד אחד של רשות הרבים,}} המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים: שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים — מושיטין את הקרשין מזו לזו, אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מיכן פטור. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט והזורק מזו לזו פטור. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לית כאן פטור אלא מותר. {{ירו"מ-הדגשה|דלמעלה מעשרה מקום פטור הוא ומותר}}. על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} למעלה מעשרה מותר. על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} למעלה מעשרה אסור. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו שניהן בדייטי אחת}} {{ירו"מ-ביאור|באותו צד של רשות הרבים,}} {{ירו"מ-הדגשה|המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שחייב כששניהם בדיוטה אחת זה רק כאשר הם נמצאים באמצע}}{{ירו"מ-הוסר| והוא שתהא}} רשות {{ירו"מ-הדגשה|הרבים ורשות}} הרבים מקפתו מכל צד. {{ירו"מ-הדגשה|שאז גם בניהם נחשב רשות הרבים, אבל אם רשות הרבים רק מהצד שלהם הרי בניהם כרמלית ופטור}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו {{ירו"מ-הדגשה|אם רשות הרבים רק}} מרוח אחת {{ירו"מ-הדגשה|חייב, אף שבניהם כרמלית, שהרי למדנו}} מן אילין עגלות, {{ירו"מ-הדגשה|שהיו בצד רשות הרבים}}, ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שהעביר דרך מקום פטור ואף על פי כן חייב, אף כאן אף שהעביר דרך כרמלית חייב. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מיישא}}: בלבד על ידי שנים. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אחד שמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פטור}}. בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין, והכא את אמר שנים שעשו חייבין. שניי היא שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד? ב' עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. תני {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} {{ירו"מ-הדגשה|לא היו זורקים}} שלא לנהוג בקרשים בזיון. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מיכן פטור}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: העומד והחלל {{ירו"מ-הדגשה|של הבור}} מצטרפין {{ירו"מ-הוסר|בארבעה}}{{ירו"מ-הדגשה|לארבעה}} והוא שיהא העומד רבה על החלל. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בעי עד שיהא עומד שכאן {{ירו"מ-הדגשה|רבה על החלל}} ועומד שכאן רבה, {{ירו"מ-הדגשה|על החלל, או שדי שבשני העומדים יחד יהיה רבה על החלל של הבור}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: פשיטא ל{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|עומד}}{{ירו"מ-הדגשה|יש חוליה רק}} מצד אחד {{ירו"מ-הדגשה|שאין החלל}} מצטרף. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שצריך שלפחות}}{{ירו"מ-הוסר| שאין עומד}} מצד אחד {{ירו"מ-הדגשה|יהיה עומד מ}}רבה {{ירו"מ-הדגשה|על החלל}}. <br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סה עמוד ב'''{{ש}}</span> ואומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי יודה מ' מלאכות אינון'''. אם ככה, יוצא שלרבי יהודה יש ארבעים אבות מלאכות. אז למה בעצם המשנה לא מנתה את זה? '''לא אתינן מתנייתא אלא מילין דכל עמא מודויי בהון'''. כלומר, לא רשמו במשנה את האבות מלאכות, אלא מלאכות שכולם מודים בהן, וכיוון שבזה יש מחלוקת, אז לא כתבו את זה. '''רבי זעירא ורבי יאשיה בשם רבי יוחנן: מתופרי יריעות למד רבי יהודה'''. כלומר, הסיבה שרבי יהודה מחייב מוליך ארבע אמות, את זה הוא למד מתופרי יריעות, '''שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו'''. שואלת הגמרא: '''ולאו כרמלית היה'''? הרי הם זרקו את זה בין היריעות, אם זה ככה זה כרמלית, שצריך להיות פטור. '''אמר רבי חיננא: מן הצד היו מזרקין'''. כלומר, לא זרקו בתוך היריעות, אלא זרקו מהצד, ושם זה היה רשות הרבים, ולכן אם הוליך ארבע אמות חייב. ככה למד רבי יהודה, ורבי יהודה מתייחס לזה בתור אב, ובעצם כמו שאמרנו, לשיטת רבי יהודה יש ארבעים אבות מלאכות, אבל לא מנו אותם, פשוט לא מנו את זה בגלל שבמשנה מנו רק דברים שאין בהם מחלוקת. אנחנו בפרק י"ד, הלכה ב'. אומרת המשנה: '''כיצד שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים'''. כלומר, אם יש לנו שני מרפסות משני צידי רשות הרבים, אז '''המושיט והזורק מזו לזו פטור'''. כי זה לא היה דרך העבודה במשכן. אבל אם '''היו שניהן בדייטי אחת''', כלומר שתיהן היו בצד אחד של רשות הרבים, כמו נניח לאורך המדרכה, אז '''המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים: שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים — מושיטין את הקרשין מזו לזו, אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מיכן פטור'''. אומרת הגמרא: למדנו במשנה שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט מזו לזו פטור. '''אמר רב לית כאן פטור אלא מותר'''. כלומר, אם זה שני גזוזטראות זו כנגד זו, זה צריך להיות מותר. למה? כי הרי מדובר פה למעלה מעשרה טפחים, ולמעלה מעשרה טפחים זה מקום פטור. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרב למעלה מעשרה מותר. על דעתיה דשמואל למעלה מעשרה אסור'''. כלומר שמואל סובר שגם למעלה מעשרה זה פטור אבל אסור. הגמרא בבבלי אני חושב שאומרת שהחשש הוא שמא זה ייפול וכדומה, ככה אני זוכר. ואומרת הגמרא: תנן, למדנו במשנה, היו שניהם בדייטי אחת, כלומר באותו צד של רשות הרבים, אז המושיט חייב והזורק פטור, שכך הייתה עבודת הלווים. במשכן, כמו שאמרנו, שהעגלות היו אחת אחרי השנייה בטור, והיו מעבירים את הקרשים מעגלה לעגלה. '''אמר רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש רשות הרבים מקפתו מכל צד'''. מה שחייבנו כששניהם בדיוטא אחת זה רק כאשר הם נמצאים באמצע רשות הרבים, ואז בעצם רשות הרבים מקיפה אותם מכל צד, אז כיוון שהיא מקיפה אותם מכל צד, גם מה שביניהם נחשב רשות הרבים. אבל אם הם היו מונחים בצידי רשות הרבים, ורק מצד אחד שלהם יש רשות הרבים, הצד השני שלהם זה רשות היחיד או קיר, אז ביניהם זה כרמלית ופטור. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: אפילו מרוח אחת''' יהיה חייב, כי למרות שמה שביניהם נקרא כרמלית, הרי למדנו מדין העגלות, שהיו בצד רשות הרבים, '''ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון'''. הרי העגלות עצמן זה למעלה מעשרה, כלומר בעצם הוא מעביר דרך מקום פטור, ואף בכך חייב. אז גם כאן, למרות שבעצם העגלות נמצאות בצד רשות הרבים וביניהם זה כרמלית, אף על פי כן, אם מעביר מאחד לאחד, יהיה חייב. כמו בעגלות, הרי שם הוא מעביר דרך מקום פטור וחייב, אז פה שהוא מעביר דרך כרמלית גם כן חייב. '''אמר רבי אחא בשם רבי מיישא בלבד על ידי שנים'''. כאילו הושטה חייב דווקא על ידי שניים, שאחד מושיט ואחד מקבל. אבל אם אחד עושה את זה, נניח אחד הושיט מרשות יחיד לרשות יחיד דרך רשות הרבים והניח בעצמו, מקרה כזה הוא פטור. שואלת הגמרא: זה מוזר, הרי '''בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין, והכא את אמר שנים שעשו חייבין'''? ואתה אומר, באמת זה מקרה מיוחד. '''שניי היא שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד? ב' עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין'''. ואחד היה מוסר לשני. '''תני בר קפרא שלא לנהוג בקרשים בזיון'''. למה בעצם לא זרקו? שלא ינהג בקרשים מנהג ביזיון. אומרת הגמרא: תנן, חוליית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מיכן פטור. '''אמר רבי יוחנן: העומד והחלל מצטרפין והוא שיהא העומד רבה על החלל'''. כלומר גם הדפנות של הבור וגם החלל מצטרפים לארבעת הצדדים, והוא שיהא עומד רבה על החלל. '''רבי זעירא בעי עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה'''? כלומר האם אני צריך שכל דופן של הבור יהא יותר מהחלל, או שדי שבשני העומדים יחד יהא רבה על החלל של הבור. '''אמר רבי יוסה: פשיטא לרבי זעירא מצד אחד מצטרף. פשיטא ליה מצד אחד רבה'''. כלומר פשיטא לו שאם יש חוליה רק מצד אחד, החלל לא מצטרף, ועוד פשיטא לו שצריך שלפחות צד אחד יהא עומד מרובה על החלל, אלא כל הספק שלו האם צריך שגם הצד השני יהא רבה על החלל, או שמספיק שרק אחד מהם יהא רבה על החלל. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יא|סה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יא|סה ב}} {{סוף}} <span id="דף_סו_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק אחד עשר#דף סו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סו.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סו.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סו|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד א<span class="yerum-runnum">125</span></div> לא צורכה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דא}} {{ירו"מ-הוסר|אפילו}}{{ירו"מ-הדגשה|אלא האם צריך שגם}} עומד השני {{ירו"מ-הדגשה|ירבה על החלל או די שאחד ירבה. תנן}} חוליות הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, {{ירו"מ-הדגשה|הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מיכן פטור. ותני עליה נטל מהם ונתן בתוך ארבע אמות פטור, יותר מארבע אמות חייב}}. מה אנן קיימין? אם בגבוהין עשרה ורחבן ארבעה רשות {{ירו"מ-ביאור|היחיד}} בפני עצמה היא, {{ירו"מ-הדגשה|ואם נטל ממנה והניח ברשות הרבים חייב}}. גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה, {{ירו"מ-הדגשה|הוה מקום פטור}}, הדא היא דאמר {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|איסי}}: קנה נעוץ ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ומותר לכאן בלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין {{ירו"מ-הדגשה|בשחולית הבור והסלע}} {{ירו"מ-הוסר|בשאינן}}{{ירו"מ-הדגשה|אינן}} לא רחבים ד' ולא גבוהין י', {{ירו"מ-הדגשה|שדינם כרשות הרבים}}. ולא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|חייה בריה דרב}}: כל המעכב דריסה ברשות הרבים נקרא כרמלית? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: מה דאמר {{אמורא-ירו"מ|חייה בריה דרב}} באמצע, {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שזה מעכב את הרבים נידון ככרמלית}}. אבל מן הצד רשות הרבים מבטלתה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|בגבוהין עשרה ואין בהם ארבעה}} לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן {{שוליים|יא_ו}}המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב, אם להוציא ממנה הליחה פטור. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן {{שוליים|יא_ז}}הצד נחש בשבת אם במתעסק שלא ישכנו פטור, אם לרפואה חייב. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לית כאן פטור אלא מותר. ||||{{ירו"מ-הדגשה|לא גורסים}} תמן תנינן|||| {{שוליים|יא_ח}}ועל לפסים ארוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב. <br>אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ויאות {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שמותר, ד}}אם {{ירו"מ-הדגשה|צד את הנחש}} לצורך הדא {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} אם לרפואה חייב. הוי לית כאן פטור אלא מותר. {{ירו"מ-ביאור|ומדובר במקרה שלא צד לצורך אלא שלא ישכנו.}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ג|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יא_ט}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר, למטה מי' טפחים כזורק בארץ. והזורק בארץ ד' אמות חייב. {{שוליים|יא_י}}זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור, חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר}}. מתני' בשאין שם חור. אבל אם יש שם חור מחלוקת {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} וחכמים. על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} בין שיש בו {{ירו"מ-ביאור|בחור}} ד' על ד' ובין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל <br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סו עמוד א'''{{ש}}</span> לכאורה תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף ס"ו. אומרת הגמרא: למדנו במשנה '''חוליית הבור והסלע שהם גבוהים עשרה ורחבים ארבעה''', הנותן מהם הנותן גם הם חייב, פחות מכן פטור. ותניא אלה, כלומר יש ברייתא למשנה הזאתי ואומרת: נטל מהם ונתן בתוך ארבע אמות, פטור. יותר מארבע אמות חייב. כלומר אם הוא נטל חפץ מעל לחוליית הבור והרחיק אותו ארבע אמות, כלומר מהמקום שבו היה החפץ ארבע אמות. לא מדובר שהוא הלך ארבע אמות של רשות הרבים, אלא מדובר שהוא הרחיק את החפץ ארבע אמות מהמקום שבו היה. זאת אומרת הוא מחשיב גם את השטח של החוליית הבור עצמה בתור חלק מארבע אמות. אז חייב. '''מה אנן קיימין? אם בגבוהין עשרה ורחבן ארבעה רשות בפני עצמה היא''' - כלומר חוליית הבור עצמה זה רשות היחיד. אז אם נטל ממנה והניח ברשות הרבים חייב מיד, לא צריך ללכת ארבע אמות. ואם '''גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה''', אז בעצם המקום הזה נקרא מקום פטור. אז אם מקום פטור, השטח הזה לא צריך להתחשב בכלל. אז זה צריך בעצם, אם הוא מוליך מהמקום של החפץ ארבע אמות וזה כולל המקום של המקום פטור, אז אין ארבע אמות ולכן פטור. כן, '''הדא היא דאמר רב חסדא בשם איסי: קנה נעוץ ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ומותר לכאן בלבד שלא יחליף'''. כלומר יש קנה נעוץ שהוא גבוה עשרה טפחים ואין בו ארבעה טפחים, אז הוא בעצם מקום פטור, ומותר לאנשי רשות היחיד להשתמש בו, ומותר גם לאנשי רשות הרבים להשתמש בו, אבל בלבד שלא יחליף. כלומר שלא אחד מרשות היחיד ישים והשני יקח משום שבעצם הוא השתמש בזה כדי להוציא מרשות זה, ואם מוציא פטור, רק ברבנן זה אסור. '''אלא כן אנן קיימין לא רחבים ד' ולא גבוהין י'''', שאז נהנה מרשות הרבים, אז לכן גם השטח שלהם נחשב. זאת אומרת אם יש איזה חפץ על החוליית הבור הזאת והוא לוקח ומוליך את זה כך שמהמקום שבו היה החפץ קודם כולל השטח של החוליית הבור ומה שהוא הוליך אותו ברשות הרבים, הכל ביחד זה ארבע אמות - חייב. כי בעצם גם החוליית הבור עצמו נדון כרשות הרבים. שואלת הגמרא: '''ולא כן אמר חייה בריה דרב: כל המעכב דריסה ברשות הרבים נקרא כרמלית'''? אז אם זה ככה חוליית הבור זה כרמלית, זה לא רשות הרבים. אז למה שהוא יצטרף? '''אמר רבי יודן: מה דאמר חייה בריה דרב באמצע'''. כלומר, דווקא אם הדבר המעכב הוא באמצע רשות הרבים, כיוון שהוא מעכב אז הוא נדון ככרמלית. '''אבל מן הצד רשות הרבים מבטלתה'''. אם מהצד, כיוון שזה מהצד זה לא מעכב את ההליכה, אז לכן זה מתבטל לגבי רשות הרבים ונחשב גם כרשות הרבים, לכן גם החוליית הבור עצמה תצטרף. '''אמר רבי יוחנן לית כאן פטור אלא מותר'''. כלומר אם זה מקום פטור אז לא רק פטור אלא אפילו מותר. ותאמר '''תמן תנינן המפיס מורסא בשבת''' - כלומר מי שיש לו איזה מוגלה אז הוא מפוצץ אותה. אם הכוונה שלו '''לעשות לה פה''', כלומר לדאוג שיהיה פתח פתוח שייכנס אוויר ויצא המוגלה כל הזמן, אז הוא חייב. אבל אם כל מה שהוא רוצה זה רק '''להוציא ממנה הליחה''' שמפריעה לו, אז הוא פטור. '''ואמר רבי יוחנן לית כאן פטור אלא מותר'''. גם שמה זה לא פטור אלא מותר. '''תמן תנינן הצד נחש בשבת אם במתעסק שלא ישכנו פטור, אם לרפואה חייב'''. גם פה '''אמר רבי יוחנן לית כאן פטור אלא מותר'''. אלו שלושה מקרים - כל מקום שכתוב פטור בשבת זה פטור אבל אסור, חוץ מהשלושה מקרים האלה שפטור ומותר. '''אמר רבי זעירא: ויאות''' - אמר רבי יוחנן שמותר, כי אם הצד נחש לצורך, כלומר אם צד נחש לצורך, אדרבה, כבר תנינן '''אם לרפואה חייב''', זה כבר כתוב. אבל '''לית כאן פטור אלא מותר''' - כי מדובר שהוא צד את זה שלא לצורך, אלא שלא ישחית אותו, אז ודאי שצריך להיות מותר. בפרק י"א הלכה ג' אומרת המשנה: '''הזורק ד' אמות בכותל''' - כלומר הוא זרק, אז זה עבר ארבע אמות, אבל בדיוק בקצה ארבע אמות זה נתקע, נדבק בכותל. אז אם זה נדבק '''למעלה מי' טפחים כזורק באויר''', כי למעלה מעשרה טפחים זה מקום פטור. '''למטה מי' טפחים כזורק בארץ''' - זה כאילו נפל לארץ והוא חייב. '''והזורק בארץ ד' אמות חייב'''. '''זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור''' - כלומר הוא התכוון שיגיע פחות מד' אמות, וזה באמת נפל שמה, אבל התגלגל אחר כך חוץ מד' אמות הוא פטור. אבל אם הוא '''חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_סו_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק אחד עשר#דף סו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סו|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד ב<span class="yerum-runnum">126</span></div> כגמום. {{ירו"מ-הדגשה|דחוקקים להשלים}}. על דעתון דרבנן אם יש בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום. {{ירו"מ-ביאור|נכתב בדרך אגב שהרי אין צורך שהרי יש ארבע על ארבע.}} {{שוליים|יא_יא}}ואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום אלא כסתום. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: למטה מי' טפחים כזורק בארץ, והא לא נח. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}במודד {{ירו"מ-ביאור|שהכותל עומד}} לוכסן ואין סופה לירד. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תיפתר שהיתה {{שוליים|יא_יב}}דבילה שמינה והיה ניטוחה. {{אמורא-ירו"מ|רבי חגי}} בעא קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן? {{ירו"מ-הדגשה|והא גבי כרם תנינן הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה, אם גבוה עשרה אינה מצטרפת, ואם לאו מצטרפת, ואמרינן דמקום השיפוע מצטרף למעלה}}. אמר לו: תמן זרעים נהנין מן המדריגה, {{ירו"מ-הדגשה|ואין סופם ליפול}}. ברם הכא דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת. אילו אמר {{ירו"מ-הוסר|כשהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} שם חור, והיא נהנית מן החור כשם שהזרעים נהנין מן הערוגה — יאות, {{ירו"מ-הדגשה|שיכולתה להשוות. תנן: זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כשהיה המקום מונדרן. {{ירו"מ-ביאור|מדרון.}} {{ירו"מ-הוסר|כהדא}}{{ירו"מ-הדגשה|בהדא}} {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל {{ירו"מ-הוסר|חוץ}}{{ירו"מ-הדגשה|לתוך}} {{ירו"מ-הוסר|לארבע}}{{ירו"מ-הדגשה|ארבע}} אמות חייב. {{ירו"מ-הדגשה|הרי אין סופה לנוח ולמה חייב}}? {{ירו"מ-הוסר|אתא}}{{ירו"מ-הדגשה|אתו}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|יא_יג}}והיא {{ירו"מ-הוסר|בשנחה משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שנחה}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ד|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יא_יד}}הזורק בים ארבע אמות פטור. {{שוליים|יא_טו}}אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. <br><strong>גמ':</strong> לא סוף דבר ארבע אמות בים, אלא אפילו זרק בכל הים פטור, שכל הים נקרא כרמלית. ולמה תנינתה {{ירו"מ-הדגשה|רקק מים}} תרין זימנין? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}}: בשהיו שני רקקים, אחד הרבים מהלכין בו ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין. שלא תאמר: הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין — אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד. לפום כן צריך מימר רשות הרבים היא. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ה|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ה"> <strong>מתני':</strong> הזורק מן הים ליבשה, ומן היבשה לים, ומן הים לספינה, ומן הספינה לים, ומן הספינה לחבירתה — פטור. {{שוליים|יא_טז}}ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו, אם אינן קשורין אף על פי שמוקפות {{ירו"מ-ביאור|קרובות}} אין מטלטלין מזו לזו. <br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סו עמוד ב'''{{ש}}</span> ואומרת הגמרא: '''מתני' בשאין שם חור'''. כלומר מדובר שהקיר הוא קיר ישר, לא שזה חור וזה נח בחור, כי אם זה נח בחור אז '''מחלוקת רבי מאיר וחכמים'''. '''על דעתיה דרבי מאיר בין שיש בו ד' על ד' ובין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום''', כי הוא סובר שחוקקים להשלים. '''על דעתון דרבנן אם יש בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום''', כלומר אם חוקקים להשלים - אז זה הופך להיות רשות היחיד, ואז זה חייב כי הוציא מרשות הרבים לרשות היחיד. '''ואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום אלא כסתום''' - והוא יהיה פטור. אומרת הגמרא: תנן, למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ. שואלת הגמרא: והרי לא נח - אם זה נדבק בכותל בדיוק במרחק ארבע אמות ולא נח ברצפה, אז למה שיהיה חייב? '''אמר רב חסדא: במודד לוכסן''' - מדובר שזה בשיפוע. הכותל עומד בשיפוע. אומרת הגמרא: '''ואין סופה לירד''' - הרי זה יחליק בסוף. '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: תיפתר שהיתה דבילה שמינה והיה ניטוחה''' - כלומר שהיא נדבקה לקיר. '''רבי חגי בעא קומי רבי יוסה: לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן'''? כלומר, אם אתה אומר שכיוון שזה נדבק בשיפוע אז אני מתייחס לזה כאילו זה כבר למטה ואז לכן חייב, והרי לגבי כרם למדנו שאם אדם נוטע כרם אחת בארץ ואחת במדרגה - יש שם שיפוע - הוא נתן אחת למטה בארץ ואחת למעלה, אז אם זה גבוה מעשרה טפחים אינה מצטרפת. ואם לא מצטרפת, ואמרנו שבמקום השיפוע מצטרף למעלה, אז זו סתירה. פה אתה רואה שזה מצטרף למטה, שם אתה אומר זה מצטרף למעלה. '''אמר לו: תמן זרעים נהנין מן המדריגה''' - כלומר, בזרעים, גם אתה זורע אותם במדרגה, שנניח, טרסה, אתה זורע במדרגה, אז הם נשארים שמה, זה המקום שלהם, גדלים שמה. '''ברם הכא דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת''' - כלומר לגבי התאנה שנדבקה לכותל, נכון שהיא נמצאת כרגע דבוקה, אבל סופה הרי ליפול לרצפה, ואנשים מתחככים איתה, נוגעים בה והיא תיפול. אז לכן אני מתייחס אליה כאילו כבר נפלה והיא ברצפה. '''אילו אמר שם חור, והיא נהנית מן החור כשם שהזרעים נהנין מן הערוגה — יאות''' - כלומר אילו מדובר שיש חור בכותל והתאנה נמצאת בתוך החור הזה והיא נהנית מן החור כמו שהזרעים נהנים מן הערוגה, וזה מקום קבוע שלהם, אז היא עוד יכולה באמת להשתייך. למדנו במשנה, '''זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל''' לתוך ד' אמות, חייב. '''רבי יוסה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן: כשהיה המקום מונדרן''' - מדובר כשהיה מקום מדרון. שואלת הגמרא: למה שיהיה חייב? הרי אין סופו לנוח, אז למה יהיה חייב? '''רבי חזקיה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן''' - '''והיא''' נחה. כן, באמת לא מדובר פה שאיך שזה נפל מיד התגלגל, אלא מדובר שזה נח קצת. '''מתני': הזורק בים ארבע אמות פטור'''. '''ואם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו'''- רקק מים זה שלולית עד עשרה טפחים. אז אם הייתה רקק מים שיש רבים מהלכת בו, '''הזורק בתוכו ארבע אמות חייב''', כי עדיין יש לו שייכות של רבים. '''וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים''' עומק. '''רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב'''. הגמרא בבבלי שואלת למה שני הבבות, הרי מדובר בדיוק אותו דבר. הגמרא רוצה ללמד אותנו שהילוכא כלמטה כמו הילוכא כלמעלה. אומרת הגמרא: '''לא סוף דבר ארבע אמות בים, אלא אפילו זרק בכל הים פטור, שכל הים נקרא כרמלית'''. זה לא שהזורק בים ארבע אמות פטור ויותר מזה יהיה חייב - לא, אפילו זרק את כל הים יהיה פטור, כי כל הים נקרא כרמלית. שואלת הגמרא: '''ולמה תנינתה תרין זימנין'''? למה כתוב פעמיים? '''אמר רבי חנינה בשם רבי פינחס: בשהיו שני רקקים, אחד הרבים מהלכין בו ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין'''. '''שלא תאמר: הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין — אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד. לפום כן צריך מימר רשות הרבים היא''' - כמו שאמרנו, שגם בבבלי זה נאמר בצורה אחרת, שילמד אותנו שהילוכא כלמטה כמו הילוכא כלמעלה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יא|סו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יא|סו ב}} {{סוף}} <span id="דף_סז_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק אחד עשר#דף סז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סז.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סז.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סז|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד א<span class="yerum-runnum">127</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|אבא בר רב הונא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} {{ירו"מ-הוסר|בקשורות}}{{ירו"מ-הדגשה|קשורות}} בגמי. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} אמר והן {{שוליים|יא_יז}}שעירבו. {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אימא}} תריהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: חד אמר בשאין ביניהן רוחב ד', {{ירו"מ-הדגשה|אבל יש בניהן רוחב ד' אפילו קשורות אסור, שמטלטל דרך כרמלית}}. וחורנא אמר אפילו יש ביניהם רוחב ד'. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ש{{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר זבדי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: אפילו אינן גבוהות עשרה, הויי דו אמר בשאין ביניהן רוחב ד'. {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שאין בהם י' אם בניהם יותר מד' הרי הוא מעביר דרך כרמלית}}. הוון בעיי מימר מאן דאמר בשאין ביניהן רוחב ארבעה אפילו אינן גבוהות עשרה. מאן דאמר גבוהות עשרה אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה. {{ירו"מ-הדגשה|דאף שבניהם כרמלית מותר, שמעביר מעל עשרה שזה מקום פטור. כדאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה בריה דרבי הילל}}{{ירו"מ-הוסר|אר}} והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|שאין כרמלית למעלה מעשרה}}. ספינה שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אם היתה עמוקה מן המים י' טפחים ואינה גבוה מן המים עשרה טפחים — מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בעי ולמה מתוכה לים מותר? מפני שאינה גבוה י'. אין כיני אפילו מן הים לתוכה. ולמה מן הים לתוכה אסור? מפני שהיא עמוקה י'. אין כיני אפילו מתוכה לים. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} {{ירו"מ-הוסר|ולמה}}{{ירו"מ-הדגשה|למה}} מתוכה לים מותר? מפני סכנה. {{ירו"מ-הדגשה|שאם לא נתיר יצטברו שפכים בספינה ויבואו לסכנת חולי}}. סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. פחות מיכן מותר, {{ירו"מ-הדגשה|ומטלטלין בה עד בית סאתים}}. מה בין סלע {{ירו"מ-הדגשה|שהתרנו אפילו מהים אליו אם אינה בולטת מהים עשרה}} ומה בין ספינה {{ירו"מ-הדגשה|שאסרנו מהים לספינה}}? ספינה עולה ויורדת, {{ירו"מ-הדגשה|ונראת כרשות אחרת}}. סלע במקומה היא. {{ירו"מ-הדגשה|פחות מכאן מותר ומטלטלים בה עד בית סאתים}}. {{ירו"מ-ביאור|קא סלקא דעתין שמה שנאמר פחות מכאן הכוונה לגובה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם אין בה עשרה טפחים}} ולא כרמלית היא. {{ירו"מ-הוסר|כלום הוא מ }}{{ירו"מ-הוסר|ותר}}{{ירו"מ-הדגשה|והרי אסור}} לטלטל בכרמלית {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|יותר}} {{ירו"מ-הוסר|בארבע}}{{ירו"מ-הדגשה|מארבע}} אמות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: על רישה {{ירו"מ-הדגשה|איתאמרת, כדתנן}} {{שוליים|יא_יח}}סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. {{ירו"מ-הדגשה|היתה}} יותר מכן {{ירו"מ-ביאור|מבית סאתים,}} נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. פחות מיכן {{ירו"מ-ביאור|מעשרה טפחים}} מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה, {{ירו"מ-הדגשה|ובגבוה מעשרה}} ומטלטלין בה עד בית סאתים. {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייה}} בעי מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלין מזו לזו? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה בריה דרבי הילל}}: מכיון שהים מקיפה מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת. {{אמורא-ירו"מ|רב המנונא}} אמר: נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע — מותר {{ירו"מ-הוסר|ליישב}}{{ירו"מ-הדגשה|לישב}} בו ולעשות צרכיו בשבת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} <br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סז עמוד א'''{{ש}}</span> '''הזורק מן הים ליבשה, מן היבשה לים, מן הים לספינה, מן הספינה לים, מן הספינה לחברתה פטור''', כי בעצם הים זה כרמלית, לכן זה עובר דרך כרמלית ויהיה פטור. '''ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אם אינן קשורות, אף על פי שמוקפות''', זה הכוונה צמודות, קרובות, כן? מוקף מלשון, כמו שתורמים מן המוקף, הכוונה מקרוב. אז '''הן מטלטלין מזו לזו'''. אומרת הגמרא: למדנו במשנה ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אמר '''אבא בר רב הונא בגמי''', כלומר לא צריך שיהיה קשורות במשהו חזק, אלא אפילו בעשב. '''רבי יוסי ברבי בון אמר: והן שעירבו''', כלומר כיוון שמדובר בספינות שכל אחת זה רשות היחיד נפרד, אז זה מקביל, כמו חצרות, אז לכן צריך לעשות, כמקביל לבתים, אז צריך שיערבו ביניהם. '''רבי חייה ורבי אימא תריהון בשם רבי אלעזר: חד אמר בשאין ביניהן רוחב ד'''', כלומר שהמרחק בין ספינה לספינה הוא פחות מארבעה טפחים, כן? אבל אם יש ביניהם רוחב ארבעה טפחים, אפילו אם קשורות אסור, כי הרי הוא מטלטל דרך כרמלית. כן? כלומר הוא מטלטל משתי רשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית. וכן, '''וחורנא אמר: אפילו יש ביניהם רוחב ד''''. כן? אפילו יש ביניהן רוחב ארבע מותר לטלטל. '''ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא'''. אומרת הגמרא: '''מן מה דאמר רבי יוסה שרבי יעקב בר זבדי ורבי חייה בשם רבי אלעזר: אפילו אינן גבוהות עשרה'''. כן, כלומר שאפילו אם הספינות לא גבוהות עשרה, כלומר בעצם יוצא שהטלטול מתחת לגובה עשרה, אז עבד '''הויי דו אמר בשאין ביניהן רוחב ד''''. כן? כלומר כי הרי כרמלית זה רק עד עשרה טפחים. אז אם הספינות הן מעל עשרה טפחים, אז בעצם כשהוא מטלטל הוא מטלטל דרך מקום פטור, אז לכן יהיה מותר אפילו יותר מארבע. אבל אם הוא אומר שמותר לטלטל מספינה לספינה אפילו שהיא נמוכה מעשרה טפחים, אז הרי ביניהן — אם יש ארבע טפחים זה כרמלית, כי הרי כרמלית זה עד עשרה טפחים גובה. אז לכן חייב שיהיה פחות מארבעה טפחים כדי שלא יהיה עניין של העברה דרך כרמלית מדרבנן. אומרת הגמרא: '''הוון בעיי מימר'''. חשבו התלמידים לומר '''מאן דאמר בשאין ביניהן רוחב ארבעה אפילו אינן גבוהות עשרה'''. '''מאן דאמר גבוהות עשרה אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה''', כי למרות שיש ביניהן כרמלית, הרי כרמלית זה רק עד עשרה טפחים הגובה. אמר '''רבי חנניה בריה דרבי הילל: והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה'''. '''ספינה שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה''', כן, כמו שאמרנו שמדרבנן כיוון שהים זה כרמלית. '''רבי יהודה אומר: אם היתה עמוקה מן המים י' טפחים ואינה גבוה מן המים עשרה טפחים — מטלטלין מתוכה לים''', כלומר בעצם בתוך הסירה עצמה, אם אני מסתכל מהקצה שלה כלפי מטה, הסירה עצמה היא עמוקה עשרה טפחים, אבל אינה גבוהה מן המים עשרה טפחים. כלומר מבחוץ, מהים עד הקצה של הסירה עצמה, הרי חלק משוקע. אז מהים עד הסירה יש פחות מעשרה טפחים, אז מטלטלין מתוכה לים, כי בעצם מבחינתה זה פחות מעשרה טפחים, '''אבל לא מן הים לתוכה''', כי לתוכה זה יותר מעשרה טפחים. אומרת הגמרא: '''רבי אבהו אמר רבי יוחנן: בעי, ולמה מתוכה לים מותר?''' כנראה בגלל '''שאינה גבוה י''''. כנראה שיש פחות מעשרה טפחים. '''אין כיני אפילו מן הים לתוכה''' — לכאורה צריך להיות גם כן אותו דבר. נכון שבעצם חלק ממנה משוקע בתוך המים ואז זה יותר מעשרה טפחים, אבל אתה מטלטל מהים לסירה — זה רק יותר מאוחר זה יורד פנימה, כלומר יורד יותר מעשרה טפחים, אבל בהתחלה זה רק פחות מעשרה טפחים. אותה שאלה הפוכה: '''ולמה מן הים לתוכה אסור? מפני שהיא עמוקה י''''. אז אם כן, '''אין כיני אפילו מתוכה לים''' צריך להיות אסור בדיוק אותה מידה. '''אמר רבי אבון: מתוכה לים מותר? מפני סכנה'''. בעצם בשתיהם היה צריך להיות אסור, אלא החכמים הקלו מפני הסכנה, כי אם לא תתיר להוציא מתוך הסירה לים, אז בעצם יצטברו שפכים בתוך הספינה ויבואו לסכנת חולי, אז לכן התירו להם. אומרת הגמרא: '''סלע שבים גבוה עשרה טפחים, אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה'''. כן, כי זה משתי רשות היחיד לכרמלית. '''פחות מיכן מותר''', כלומר אם זה לכאורה פחות מעשרה טפחים, אז מותר, '''ומטלטלין בה עד בית סאתים'''. כלומר אם יש בה עשרה טפחים, מותר לטלטל בה עד בית סאתיים, כמו מקום שלא הוקף לגדירה. עכשיו '''מה בין סלע ומה בין ספינה?''' — כלומר למה בספינה אסרנו מהים לספינה ואילו בסלע, אם אין בו עשרה, התירנו? אומרת הגמרא: '''ספינה עולה ויורדת''', אז זה בעצם נראה כמו רשות אחרת, אבל '''סלע במקומה היא''', אז לכן הסלע הוא נראה חלק מהים. כלומר אם אין בה עשרה טפחים, שזה לא משתי רשות היחיד, אז זה נראה כמו חלק, כמו המשך של הים, לכן מותר. '''ולא כרמלית היא. לטלטל בכרמלית אמות'''. הגמרא מבינה שמה שנאמר "פחות מכאן", הכוונה בגובה. כלומר אם אין בה עשרה טפחים, אז מותר לטלטל בה כמה שרוצים עד בית סאתיים. שואלת הגמרא למה? הרי אם אין בה עשרה טפחים, אז בעצם זה כרמלית — אז איך מותר יותר מארבע אמות? אמר '''רבי אילא: על רישה'''. כן, לא נאמר על הסיפא, אלא על הרישא: '''סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה''', כי זה רשות היחיד. '''יותר מכן נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות'''. אם הייתה פחות מכאן, כלומר פחות מעשרה טפחים, אז '''מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה, ומטלטלין בה עד בית סאתים'''. כלומר אם יש לה גודל של בית סאתיים מטלטלים בכולה. יותר מכאן, אין מטלטלים אלא ארבע אמות, כמו שהבנו בהתחלה. '''רבי בון בר חייה בעי: מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלין מזו לזו?''' כלומר אם יש בסלע פחות מעשרה טפחים, אתה מתיר לטלטל מהים לסלע הזה, אז אתה מבין מכאן שהרי כל אחד מהם הוא כרמלית. אז אם יש לך שתי כרמליות שסמוכות זו לזו, מותר לטלטל אחת לשנייה? '''אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל: מכיון שהים מקיפה מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת'''. כן, אנחנו יכולים להבין מפה שאם כרמלית אחת מקיפה לגמרי מכל הכיוונים כרמלית אחרת, אז בעצם האמצעית בטלה. כמו שפה, כיוון שהים מקיף את הסלע מכל הכיוונים, אז הסלע בטל לגביה, זה כאילו כרמלית אחת. '''רב המנונא אמר: נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע — מותר בו ולעשות צרכיו בשבת'''. למרות שבעצם הוא לכאורה מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל קילו בגלל כבוד האדם. '''אמר רבי מנא: אילו אמר תיבה פחותה יאות''', כלומר אם היה מדובר בתיבה, שיש בעצם מחיצה מסביב, באמצע יש חלל, אז הייתי אומר זה מתאים, הגיוני. למה? כי אני יכול להגיד גוד אחית מחיצות — אני רואה את המחיצות של התיבה כאילו יורדות עד הים, את זה אני מוכן לקבל. אבל סתם קרש, למה שילך? למה שזה יעזור? '''אמר רבי אבון: דבעי מיעבד תקנה לאילפא מוציא נסר שאין בו רוחב ארבעה רואה את המחיצות כאילו עולות'''. כלומר מי שרוצה לתקן את הספינה שלו שבאמת הוא יוכל להוציא ולהכניס מהים אליה, מוציא נסר טפח ומשהו וחוקק בו טפח. כלומר אם הנסר הוא יותר מטפח והוא חוקק בו טפח, אבל בצורה שבעצם בסוף זה יהיה כמו נ' — כלומר שיש לו שני רגליים, ואז הוא מעמידו תוך שלושה לדופן. כלומר הוא ירחיק את הקרש הזה מהדופן תוך שלושה טפחים. אז בעצם יוצא שביחד יש לנו ארבעה טפחים. כי פחות משלושה טפחים זה לבוד, וכיוון שזה יותר מטפח היה, אז נקבל שיש פה טיפה יותר מארבעה טפחים, ואז זה לבוד, ואז רואים את המחיצות כאילו עולות. '''רבי יעקב בר אחא בשם רב המנונא: שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה כמחיצה הן'''. ואז מדין לבוד, זה נחשב כאילו מחובר. {{סוף}}</div> <span id="דף_סז_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק אחד עשר#דף סז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד ב<span class="yerum-runnum">128</span></div> אילו אמר תיבה פחותה {{ירו"מ-ביאור|מחיצה תלויה,}} יאות, {{ירו"מ-הדגשה|דאמרינן גוד אחית מחיצות}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} {{ירו"מ-הוסר|מה}}{{ירו"מ-הדגשה|מאן}} דבעי מיעבד תקנה לאילפא {{ירו"מ-ביאור|ספינה}} מוציא נסר {{ירו"מ-הדגשה|טפח ומשהו וחוקק בו טפח}} {{ירו"מ-ביאור|שנראה כנון כפופה}} {{ירו"מ-הוסר|חוץ}}{{ירו"מ-הדגשה|ומעמידו תוך}} {{ירו"מ-הוסר|לשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|שלשה}} {{ירו"מ-הדגשה|לדופן, ואף}} שאין בו רוחב ארבעה {{ירו"מ-הוסר|ואת}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} רואה את המחיצות כאילו עולות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב המנונא}}: שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה כמחיצה הן. {{ירו"מ-הדגשה|מדין לבוד}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק ברבי אלעזר}} מפקד ל{{אמורא-ירו"מ|רבי הושעיה בי רבי שמי}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} דהוה פריש {{ירו"מ-הדגשה|בים}} מעבד ליה סל פחות {{ירו"מ-ביאור|בלי תחתית}} {{ירו"מ-הדגשה|שיוכל לטלטל}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|מהים דרך שם}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ו|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יא_יט}}הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור. זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית החבורה פטור. זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה, תחילתן {{ירו"מ-הוסר|שגגן}}{{ירו"מ-הדגשה|שגגה}} וסופן זדון, תחילתן זדון וסופן שגגה פטורין, עד שתהא תחילתן וסופן שגגה. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור}}. כיני מתנייתין {{ירו"מ-הדגשה|שאחר שנזכר}} {{ירו"מ-הוסר|והזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|הזיד}}. {{ירו"מ-הדגשה|לכן פטור שהיתה תחילתו שוגג וסופו זדון, אבל אם אחר שנזכר התחרט חייב קרבן, שאם לא כן}} {{ירו"מ-הוסר|וקשיא}}{{ירו"מ-הדגשה|קשיא}} אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו {{ירו"מ-הדגשה|קדם שירה}} וחזר בו {{ירו"מ-הדגשה|אחר שירה, בעוד החץ באויר}}, שמא כלום הוא? הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|כמו שאמרנו שכשנזכר}} {{ירו"מ-הוסר|והזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|הזיד}}. {{ירו"מ-ביאור|אבל אם התחרט חייב שהולכים אחר ההתחלה.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תחילתו שגגה וסופו זדון פטור. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה בן חנינה}} {{ירו"מ-הדגשה|בששגג בלא תעשה ובהזיד בלא תעשה, אבל אם שגג בכרת או בקרבן חייב}}. {{שוליים|יא_כ}}{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושוע בן לוי}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} {{ירו"מ-הוסר|בשוגג}}{{ירו"מ-הדגשה|שגג}}{{ירו"מ-הוסר| בלת ובמזיד בלת ריבל אמר בשוגג}} בהיכרת {{ירו"מ-הוסר|ובמזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|והזיד}} בהיכרת, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו הזיד בלאו ושגג בכרת חייב}}. תני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} מסייע ל{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף אם שגג בכרת חייב, דכתיב}} {{הפ|במדבר|טו|ל}} את ה' הוא מגדף ונכרתה. {{ירו"מ-הדגשה|תורת אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, משמע שחייב קרבן על שגגת כרת}}. הגע עצמך {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} מזיד {{ירו"מ-הדגשה|בלאו ושוגג}} בהיכרת, {{ירו"מ-הדגשה|האם}} מתרין בו ולוקה {{ירו"מ-הדגשה|על הלאו}} ומביא קרבן? {{ירו"מ-הדגשה|על שגגת הכרת. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. תני אין מתעסקין {{ירו"מ-הדגשה|פטורים}} לא בחלבים ולא בעריות. <br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סז עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי יצחק ברבי אלעזר מפקד לרבי הושעיה בי רבי שמי דהוה פריש''', כלומר שהוא מפליג בים, '''מעבד ליה סל פחות'''. כלומר שיצמיד לדופן של הספינה איזה סל פחות, כלומר בלי התחתית, כדי שיוכל משם דרך המחיצות של הסל לטלטל מהים לספינה ומהספינה לים. פרק כ"א. אומרת המשנה: '''הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור'''. כן, כלומר זה לא היה רצון שלו. הוא הרי רצה שזה ינוח, והאדם קפץ או הכלב קפץ ותפס את זה, אז זה יהיה פטור. '''זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית החבורה פטור'''. כן, אז הוא יהיה פטור על עשיית חבורה, כלומר הוא יהיה פטור מדין שבת, כמובן שממונית הוא יהיה חייב. '''זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה, תחילתן וסופן זדון, תחילתן זדון וסופן שגגה פטורין, עד שתהא תחילתן וסופן שגגה'''. ועל זה הגמרא: למדנו במשנה הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו, קלטה אחר, קלטה כלב או שנשרפה פטור. אומרת הגמרא: '''כיני מתנייתין''', כך צריך להבין את המשנה, שאחר שנזכר הזיד. כן, לא הכוונה שהוא זרק את זה, ואחרי שיצא מהיד שלו אז הוא התחרט, כי אם הוא התחרט הוא חייב, כי הכל בשוגג. אלא מדובר שהוא זרק את זה, ואחרי שיצא מהיד שלו הוא התכוון שזה יהיה במזיד, ולכן פטור, כי תחילתו בשוגג וסופו במזיד. אבל אם אחר שנזכר התחרט, חייב קרבן. כי אם לא כן, אם תגיד שבאמצע הוא זרק את זה והוא התחרט, ואז בעצם עכשיו זה שוגג, ואף על פי כן יהיה פטור, אז זה יהיה קשה. '''אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו וחזר בו''', שמא כלום הוא? כן, הרי כיוון שהוא לא יכול לשנות את זה, אז בעצם הכל לפי ההתחלה. אז זה שהוא יתחרט זה לא כלום. אז לכן חייבים לומר, כמו שאמרנו, שמדובר שהוא נזכר ואחרי זה הוא הזיד, וכיוון שהוא הזיד אז לא ניתן להביא קרבן, כי אדם שמזיד לא מביא קרבן. ואומרת הגמרא: תנן, למדנו תחילתו שוגג וסופו זדון פטור. אמר '''רבי יוסה בן חנינה''': מדובר בשוגג בלא תעשה, כלומר הוא לא ידע שזה אסור, או הזיד בלא תעשה, כלומר הוא ידע שזה אסור, אבל אם הוא שגג בכרת או בקרבן — כלומר הוא ידע שזה אסור, אבל הוא חשב שאין כרת או חשב שאין קרבן — במקרה כזה יהיה חייב. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בהיכרת בהיכרת''', כלומר אפילו שגג בכרת או הזיד בכרת, בכל מקרה חייב. ואומרת הגמרא: '''תני רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי יהושע בן לוי''', שגם אם הוא שגג בכרת הוא יהיה חייב, דכתיב '''את ה' הוא מגדף ונכרתה'''. אחרי זה כתוב "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה", משמע שהוא חייב בקרבן על שגיאת כרת, כי הפסוק שם מדבר על כרת. ואומרת הגמרא: '''הגע עצמך''' שהיה מזיד בלא תעשה ושוגג בכרת. כלומר הוא ידע שזה לא תעשה, ורק הוא לא ידע שיש בזה כרת. אז האם יהיו פה שני דברים? אם התרו בו אז הוא ילקה כי הוא עבר על הלאו, והוא יביא קרבן בגלל שגיאת כרת? '''מתרין בו ולוקה ומביא קרבן?''' אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן'''. כלומר הוא לא ידע שאסור לאכול חלב, אבל הוא ידע שיש בזה חטאת. '''תני אין מתעסקין לא בחלבים ולא בעריות'''. הגמרא אומרת שמתעסק בכל מקום פטור, אבל מי שמתעסק בחלב הוא חייב, כי הרי הוא נהנה. מי שמתעסק בעריות הוא חייב. כן, המתעסק בשבת פטור, בחלבים ועריות חייב. יש דוגמאות שנראה באמת שבעריות וחלבים הוא חייב. לדוגמה, הרי אני קוצר חצי גרוגרת וקצר גרוגרת פטור, כי לגבי החצי השני הוא מתעסק. זה בדרך כלל בלי כוונה — זה לא שהוא לא התכוון לקצור, אלא זה נתלש בלי שהוא ירצה, זה אפילו יותר קל מאשר לא מתכוון. אם הוא אומר "הרי אני אוכל כזית", חצי זית ואכל כזית — חייב, כי הרי הוא נהנה בכזית של חלב. אותו דבר אם הוא אמר "הרי אני מתחמם" באחד מהעריות והרה בה, אז הוא חייב. אז בעצם רואים מכאן שחלבים ועריות גם מתעסק חייב, בניגוד לשבת שמתעסק שם פטור. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יא|סז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יא|סז ב}} {{סוף}} <span id="דף_סח_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק אחד עשר#דף סח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סח.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סח.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סח|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד א<span class="yerum-runnum">129</span></div> {{שוליים|יא_כא}}המתעסק בשבת פטור, בחלבים ובעריות חייב. היך עבידא? הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרת פטור. הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. הרי אני מתחמם בה והערה בה חייב. <br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יא|סח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יא|סח ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק הזורק</strong> <br> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|אחד עשר|עשירי|שנים עשר}} 82rqlv5f9ty44vok1e7hhgq5rtrb83d 106 1706320 3078484 3078308 2026-08-21T14:10:56Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078484 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שנים עשר|אחד עשר|שלושה עשר}} ==פרק שנים עשר - הבונה== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שנים עשר#דף סח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שנים עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סח.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סח.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_א|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יב_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}הבונה כמה יבנה ויהא חייב, הבונה כל שהוא, {{שוליים|יב_ב}}המסתת {{שוליים|יב_ג}}והמכה בפטיש ובמעצד, {{שוליים|יב_ד}}הקודח כל שהוא חייב. {{שוליים|יב_ה}}זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב. {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא מתקן מלאכה.<br><strong>גמ':</strong> מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבור כמי שהוא לעולם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם. הדא אמרה: אפילו {{ירו"מ-הדגשה|בנין לשעה בנין. הדא אמרה: אפילו}} מן הצד. {{ירו"מ-ביאור|כתלים.}} הדא אמרה: אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה: בנין על גבי כלים {{שוליים|יב_ו}}בנין {{ירו"מ-הדגשה|ולא היא ד}}אדנים כקרקע הן {{ירו"מ-הדגשה|שהיו חלולות}}. תני {{שוליים|יב_ז}}אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט המביא את הטיט חייב. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} אומר שניהן חייבין סבר {{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} אבן {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} בלא טיט {{ירו"מ-הדגשה|נקרא}} בנין. הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס {{שוליים|יב_ח}}חייב למי נצרכה לרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור כאן יהיה חייב שזה דרך הבניה ועומדת כך}} וההן דעבד דפין {{ירו"מ-ביאור|מניח קורה על המזוזות}} דעבד ספיין {{ירו"מ-ביאור|מניח קורה בתחתית הכניסה}} חייב משום בונה וההן דנקר כיפין {{ירו"מ-ביאור|סלעים}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} כפין {{ירו"מ-ביאור|כלי}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} עמודין {{ירו"מ-הדגשה|או}} רחיין מקטע {{ירו"מ-ביאור|חותך אבנים ל}} פספס מקטע {{ירו"מ-ביאור|חותך אבנים לגודל מתאים}} כולהן חייב משום מסתת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב ירמיה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: המרכיב {{ירו"מ-הוסר|מוטה}}{{ירו"מ-הדגשה|מיטה}} של גילה {{ירו"מ-ביאור|פרקים}} חייב משום בונה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת {{ירו"מ-הדגשה|בלא טיט שפטור}}. {{אמורא-ירו"מ|רב המנונא}} הורי לריש גלותא להתיר שולחן של פרקים בשבת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא בר חייה}}: הוה עמיה {{ירו"מ-ביאור|והסכים להתיר.}} שמע {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} ואמר מאן דהורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|להיתר}} לא יליף ולא שימש. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמי}}: מאן דהורי ליה כ{{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} הורי ליה דתני לווחים {{ירו"מ-ביאור|קרשים}} שבספינה ושבעריסה, ונקליטי המיטה, ורגל השלחן, ויד הסכין שבראשו — הרי זה לא יחזיר. אם החזיר — הרי זה {{שוליים|יב_ט}}פטור ואם תקע הרי זה חייב. {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אומר אם היו<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סח עמוד א'''{{ש}}</span> '''המתעסק בשבת פטור'''. פירוש דבר זה: '''הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרת פטור''', כלומר, גם כשהצטרפו בסוף שני חצאי השיעורים לכדי שיעור מלא, מכל מקום כיוון שלא נתכוון לכך הוא פטור. אבל '''בחלבים ובעריות חייב''', כלומר, '''הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב''', וכן '''הרי אני מתחמם בה והערה בה חייב''', כי בעבירות אלו אין צריך כוונה, וממשיכים לפרק הבא. אנחנו לומדים דף גמרא ממסכת שבת, דף ס"ח. אנחנו מתחילים פרק י"ב הלכה א'. אומרת המשנה: '''הבונה כמה יבנה ויהא חייב, הבונה כל שהוא'''. '''המסתת והמכה בפטיש ובמעצד, הקודח כל שהוא חייב'''. '''זה הכלל, כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב'''. כלומר, כל מי שעושה מלאכה בשבת שהיא מתקיימת אז הוא חייב. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא מתקן מלאכה'''. כלומר, למרות שהוא בעצם לא עושה שום דבר, הוא רק מכה על הסדן. אבל הגמרא תסביר מה בדיוק הוא עושה, למה זה נחשב מתקן מלאכה. אומרת הגמרא: '''מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים'''. '''ולא לשעה היתה'''? הרי בעצם זה היה זמני, כי הרי המשכן היו מטלטלים אותו, כל פעם מפרקים ובונים. אמר רבי יוסה: '''מכיון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבור כמי שהוא לעולם'''. רבי יוסי בי רבי בון אמר בדיוק הפוך: '''מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם'''. הרי ברור שהם יצטרכו לעקור את זה, כי הרי הקדוש ברוך הוא הבטיח שיכנסו לארץ. אומרת הגמרא: '''הדא אמרה אפילו מן הצד'''. כן, עובדה, כמו שהמשכן היה לשעה ואף על פי כן נחשב בניין, וממנו אנחנו לומדים - רואים מכאן שבניין אפילו לשעה נחשב בניין. עוד דבר לומדים מכאן, '''הדא אמרה אפילו נתון על גבי דבר אחר''', כלומר, למרות שהוא בנה רק קטלים - אנחנו מדברים על העמודים של המשכן, כן? יש מחלוקת האם בניין חייב רק אם עשה את הגג, או שגם על הקירות. פה רואים בפירוש שגם על הקירות. עוד דבר, '''הדא אמרה בנין על גבי כלים בנין''', כי האדנים זה כלים, ואם הוא בונה עליהם זה נחשב בניין. ואומר לו זה לא ראיה, כיוון ש'''אדנים כקרקע הן''', כיוון שהאדנים היו חלולים, אז זה כמו שנמצא על הקרקע ממש. אז לכן בעצם שני הלימודים האחרונים - שאם הוא בנה על גבי דבר אחר, שהוא בנה על גבי כלים - את זה לא נוכל ללמוד מכאן. אומרת הגמרא: '''תני אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט, המביא את הטיט חייב'''. '''רבי יוסה אומר שניהן חייבין'''. אומרת הגמרא: '''סבר רבי יוסה אבן בלא טיט בנין'''. אומרת הגמרא: '''הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב''', כי משהניח את האבן חייב ודאי כי הוא סיים את המלאכה. '''הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב''' - בראש הדימוס היו שמים אבנים בלי טיט. אז הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. '''למי נצרכה? לרבנן'''. למרות שרבנן אמרו שנותן אבן בלי טיט פטור, כאן יהיה חייב כי זה דרך הבנייה, וגם עומדת בכך. אומרת הגמרא: '''ההן דעבד דפין''', כלומר זה שמניח את הקורה מעל המזוזות, מעל שתי העמודים של הדלת - אז זה בלי טיט, אבל מניח את זה, אז הוא חייב. '''דעבד ספיין''', כלומר מי שמניח את האבן למטה בסף הדלת, אז גם כן חייב משום בונה. '''וההן דנקר כיפין כפין עמודין רחיין''', כלומר מי שמסתת סלע או כלי - כיפין, כמו שעושה כיפות, או עמודים, או רחיים, או '''מקטע פספס''', כלומר מי שחותך את האבנים, חותך אבנים קטנות לפסיפס, או '''מקטע כולהן''', כלומר שחותך את כולם, לא משנה מה - כן, '''חייב משום מסתת'''. כל סוגי האבנים שהוא חותך אותם - חייב משום מסתת. אמר רב ירמיה בשם רב: '''המרכיב של גילה חייב משום בונה''', כלומר מיטה של פרקים, של חלקים, חייב משום בונה. אמר רבי זעירא: '''אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת''', כלומר בעצם זה צריך להיות פטור, כי הוא לא עושה פה שום דבר של בניין. כמו שהוא מניח איזה מלבן על אבנים בלי טיט - שהוא פטור. רב המנונא הורי לריש גלותא '''להתיר שולחן של פרקים בשבת''', כלומר בשולחן פרקים יהיה מותר להרכיב אותו בשבת. אמר רב הונא בר חייה: הוה עמיה - כלומר גם רב הונא בר חייה היה שם. שמע רב יהודה ואמר: '''מאן דהורי ליה לא יליף ולא שימש''', כלומר מי שהתיר דבר כזה, אז הוא לא יודע לאורות, והוא כנראה לא שימש תלמידי חכמים, והוא טועה בהלכה. אמר רבי שמי: '''מאן דהורי ליה כרבן שמעון בן גמליאל הורי ליה''', כלומר מי שהתיר, התיר כמו רבן שמעון בן גמליאל, כמו שאמרנו. '''דתני לווחים שבספינה ושבעריסה, ונקליטי המיטה, ורגל השלחן, ויד הסכין שבראשו — הרי זה לא יחזיר. אם החזיר — הרי זה פטור, ואם תקע הרי זה חייב'''. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו רפים נוטל ומחזיר'''. אז לכן גם פה במיטה של פרקים או שולחן של פרקים, כיוון שזה לא בחוזקה אלא זה רפוי, מותר ליטול ולהחזיר. {{סוף}}</div> <span id="דף_סח_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שנים עשר#דף סח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סח|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד ב<span class="yerum-runnum">130</span></div> רפים נוטל ומחזיר. תני {{ירו"מ-הדגשה|גבי יתדות המחרשה שאר כלים שלה אם היו}} תקועים {{ירו"מ-הדגשה|בחוזק ללא מסמרים}} חיבור לטומאה {{ירו"מ-הדגשה|אבל לא}} {{ירו"מ-הוסר|ולהזייה}}{{ירו"מ-הדגשה|להזייה}}. קבועים {{ירו"מ-הדגשה|במסמרים}} חיבור לטומאה {{ירו"מ-הוסר|ואינו חיבור }}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}להזאה. {{ירו"מ-הוסר|הנוטלין}}{{ירו"מ-הדגשה|הניטלין}} {{ירו"מ-הוסר|והנותנין}}{{ירו"מ-הדגשה|והניתנין}} אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שללא מסמרים אף עם תקוע בחזקה אינו חיבור}} והכא את אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שאף ללא מסמרים חייב}} תמן דרכן לקבע {{ירו"מ-הדגשה|במסמרים}} לא {{ירו"מ-הוסר|לקבע}}{{ירו"מ-הדגשה|קבע}} אינן חיבור ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן. תני {{אמורא-ירו"מ|רבי סימיי}} אומר המרכיב קרן {{ירו"מ-ביאור|כלי נגינה}} עגולה חייב {{ירו"מ-הדגשה|שתוקעים את החלילים בחזקה}} קרן פשוטה פטור. {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בי רבי שמעון}} אומר קני מנורה חייב. קנה של ציידין פטור. קני מנורה למה הוא חייב {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב חונה}} תריהון אמרין משום בונה. קנה של ציידין למה הוא פטור מפני {{ירו"מ-הדגשה|שכשמחבר קנה לקנה הוא מחבר את העליון ואחר כך התחתון}} שהוא מלמעלן למטן {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה דרך בנין}}. התיבון הרי החופר בחולות {{ירו"מ-הדגשה|וכל פעם שמעמיק מניח לוחות לשמור שהדפנות לא יפלו}} הרי מלמעלן למטן הוא ואת אמר חייב. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר יודן}}: כאן {{ירו"מ-הדגשה|בקנה של סידים}} לשעה כאן {{ירו"מ-הדגשה|בחופר בחול}} לשהות. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אומר המלחים {{ירו"מ-ביאור|סוגר}} את {{ירו"מ-הוסר|התירצין}}{{ירו"מ-הדגשה|התריסין}} {{ירו"מ-הדגשה|של חנות}} חייב משום בונה. וקשיא דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} מתירין {{שוליים|יב_י}}אף להחזיר {{ירו"מ-הדגשה|ביום טוב אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: התירו סופו מפני תחילתו, שאם אמר את שלא יחזיר — אף הוא אינו פותח ולא יפתח {{ירו"מ-הדגשה|ומה אכפת לנו}} אף הוא ממעט בשמחת יום טוב. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}: מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו {{ירו"מ-ביאור|בחוזק עד הסוף.}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר בון}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו לסלק את התריסים}} כשאין שם פתח אבל אם יש שם פתח משתמש כנגד הפתח. {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|לדברי}} {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} {{ירו"מ-הדגשה|מחזיר ובלבד שלא יחזיר כל צרכו זה לשיטת}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}}{{ירו"מ-הוסר|דרש}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר הגורד {{ירו"מ-ביאור|מחליק את העץ}} עד שיגור כל צורכו. הקודח — עד שיקדח כל צורכו. הקוצץ — עד שיקצץ כל צורכו. העובד את העור — עד שיעבד כל צורכו.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סח עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תני תקועים חיבור לטומאה'''. כלומר, שאר כלים שלה אם היו תקועים בחלול לא במסמרים - אז זה חיבור לטומאה אבל לא להזיה. כלומר אם זה נטמא אז צריכים לעשות טהרה גם על הקרשים שלה וגם על הברזל. אבל אם הם '''קבועים''' במסמרות אז '''חיבור לטומאה להזאה''' גם כן, ואפשר לעשות על אחד מהם. '''אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה''' - כלומר אם זה דברים שכל פעם מפרקים אותם, מרכיבים אותם, אז הם לא חיבור לא לטומאה ולא להזיה. רואים מכאן שכל דבר לא מסמרים, גם אם הוא תקוע בחוזקה, הוא לא חיבור לגמרי - כמו שראינו שלהזיה זה לא נקרא חיבור. עכשיו זה שאמרנו שגם לא מסמרים יהא חייב - זה מאוד קשה, אתה יכול להגיד שאסור, אבל להגיד שחייב זה קשה. אומרת הגמרא: '''והכא את אמר הכין תמן דרכן לקבע''', כלומר שם במכחשה הדברים האלה דרכם במסמרים. אז אם לא עשה מסמרים אז זה לא חיבור. '''ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן''', כן, וכל השולחן והסכין וכולי, אם תוקע אותם זה גמר מלאכתם, כי לא נוהגים לתקוע שם מסמר גם כן. תני רבי סימיי אומר '''המרכיב קרן עגולה חייב''' - קרן זה כלי נגינה, כשתוקעים את החלילים הקטנים האלה שהם בעצם מוציאים את המוזיקה, את הצליל, תוקעים אותם בחוזקה וצריך ממש מקצוענות. אבל '''קרן פשוטה פטור''', כלומר קרן פשוטה שכל אחד יכול להרכיב ולא תוקעים שמה את זה בחוזקה, אז זה פטור. רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר '''קני מנורה חייב'''. כלומר אם הוא מרכיב קנה מנורה יהיה חייב. '''קנה של ציידין פטור'''. '''קני מנורה למה הוא חייב'''? רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חונה, תריהון אמרין, משום בונה. כלומר יש לנו אמצע מציאות שיש בניין בכלים, אז לכן כשהוא מרכיב את הקנה של המנורה הוא חייב משום בונה. אבל '''קנה של ציידין למה הוא פטור, מפני שהוא מלמעלן למטן''', שהוא מחבר קנה לקנה הפוך, מתחיל מהעליון ואחרי זה תחתון, שהוא למטה ממנו, וככה הוא הולך ויורד, וזו לא דרך בניין, כי בניין תמיד מתחילים למטה למעלה. '''התיבון הרי החופר בחולות''' - כל פעם, כשהוא מעמיק אז הוא מניח לוחות כדי לשמור על הצדדים שלא יפלו. אז בעצם יוצא שהוא בונה '''מלמעלן למטן''', ואף על פי כן גם הוא חייב. אמר רבי שמואל בר יודן: '''כאן לשעה כאן לשהות''' - כאן בקנה של ציידים זה רק לשעה, הם מרכיבים את זה ואחרי זה מפרקים, אבל כאן בחופר בחולות זה לשהות, זה להשאיר את זה ככה. אז לכן יהיה חייב גם אם הוא עושה מלמעלה למטה. שמואל אומר '''המלחים את חייב משום בונה''' - הוא סוגר את התריסים של החנות, חייב משום בונה. '''וקשיא, דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת, בית הלל מתירין אף להחזיר'''. אנחנו יודעים שיש מחלוקת במסכת ביצה שבעצם בית שמאי אוסרים לפתוח, ובית הלל מתירים אף להחזיר. אז לא הגיוני שאם דבר כזה חייב חטאת בשבת, איך בית הלל מתירים לכתחילה ביום טוב. רבי חנניה בשם רבי יוחנן: '''התירו סופו מפני תחילתו, שאם אמר את שלא יחזיר — אף הוא אינו פותח'''. כלומר, מה אכפת לנו אם הוא לא יפתח? '''ולא יפתח אף הוא ממעט בשמחת יום טוב''', כי אנשים לא יהיה להם תבלינים ובעצם לא ילכו לבשל מעדנים, ויימנעו משמחת יום טוב. אמר רבי אחא: '''מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו''', כלומר שלא יתקע את התריסים בחוזקה. אמר רבי יוסי בר בון: מה שהתירו לסגור את התריסים זה '''כשאין שם פתח''', זו הדרך היחידה, '''אבל אם יש שם פתח משתמש כנגד הפתח''', לא התירו לו לפתוח את התריס. רב אחא: מה שאמר שהמשנה לבית הלל מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו, זה דעת '''רבי שמעון''', '''דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב, רבי שמעון אומר הגורד — עד שיגור כל צורכו. הקודח — עד שיקדח כל צורכו. הקוצץ — עד שיקצץ כל צורכו. העובד את העור — עד שיעבד כל צורכו'''. כלומר, בעצם לפי רבי שמעון אם אדם לא סיים את המלאכה אז הוא פטור על זה. אז בעצם גם אצלנו במשנה, בית הלל מה שהם אמרו שבלבד שלא יסגור כל צרכו - הכוונה לא שלא יתקע בחוזקה, אלא הכוונה שלא יסגור לגמרי, שישאיר טיפה. אבל אז בעצם לפי רבי שמעון הוא לא סיים את המלאכה, ולכן פטור עליה. אז ביום טוב הקלו כדי שלא יימנעו משמחת יום טוב, הקלו עליהם והתירו לגמרי. אז נהינה - רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב. וקשיא על רבן שמעון בן גמליאל - אילו נטל לקצור ולא קצר, מי הוא כלום? הרי פה הוא לא עשה מלאכה, הוא הכה כדי שהוא יוכל אחרי זה לתת מכה על החרס, אבל הוא לא נתן על החרס, הוא נתן רק על הסדן. אז בעצם זה כמו אדם שרוצה לקצור ולא קצר - שם הוא לא יהיה חייב, וכאן נראה הוא לא רידד אלא רק התכוון לרדד, אז למה חייב? אמר עבידא אתי דרבן שמעון בן גמליאל כרבי יהודה, דתני השובט - מי שמכה על חוטי השתי, או המקטקט - מי שמכה על חוטי הערב כדי שהם יסתדרו ישר ואחרי זה יוכל את החוט הבא לשים במקום על האריג - הרי זה חייב מפני שהוא כביכול מיישב את ידו, מיישר את האריג ומכין אותו לאריגה הבאה. אז גם כאן הוא יהיה חייב מפני שהוא כביכול מיישב את ידו, הוא מרגיל את היד שלו למכות נכונות במידה נכונה, ואז בפעם הבאה שהוא ירדד אז זה יהיה יותר טוב, וזה גם ייקרא חלק מהמלאכה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יב|סח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יב|סח ב}} {{סוף}} <span id="דף_סט_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שנים עשר#דף סט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף סט.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סט.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סט|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סט עמוד א<span class="yerum-runnum">131</span></div> ואמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} לא אתיא אלא כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה}} וקשיא על ד{{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא {{ירו"מ-הדגשה|וכאן הרי לא רידד אלא רק התכונן לרדד ולמה חייב}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אדא}}: אתיא ד{{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני {{שוליים|יב_יא}}השובט {{ירו"מ-ביאור|מכה על חוטי השתי}} והמקטקט {{ירו"מ-ביאור|מכה על חוטי הערב}} על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו {{ירו"מ-הדגשה|שמישר את האריג ומכין אותו לאריגה הבאה אף}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} מפני שהוא כמיישב בידו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ב|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}החורש כל שהוא, המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב, המלקט עצים לתקן כל שהן, אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה. המלקט עשבים לתקן כל שהן, אם לבהמה כמלוא פי גדי.<br><strong>גמ':</strong> מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין. וכמה יחרוש ויהא חייב {{אמורא-ירו"מ|רבי מתניה}} אמר כדי ליטע כרישה. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: כדי ליטע זכרותה {{ירו"מ-ביאור|גרגיר}} של חיטה. תמן תנינן: זרע קישואין שנים זרע דילועין שנים. תני חיטים מדיות שתים. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|והא תנן: כל הנאכלין כגרוגרת אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא אם לבהמה כמלוא פי גדי}} למה לי לתקן כל שהוא למה לי כמלוא פי גדי {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|הרי כבר למדנו את ההלכות הללו ולמה}} {{ירו"מ-הדגשה|היה צריך לחזור ולשנותם}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ג|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יב_יג}}הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו {{שוליים|יב_יד}}בין משם אחד {{ירו"מ-הדגשה|אותה אות}} בין משני שמות, בין משני סימניות בכל לשון חייב. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} לא נתחייבו שתי אותיות אלא {{שוליים|יב_טו}}משום רושם שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בין משני שמות בין משני סימניות}} {{ירו"מ-ביאור|צורות,}} {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|בכל לשון חייב אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם}} מאן תנא {{ירו"מ-הוסר|סימיינית}}{{ירו"מ-הדגשה|סימניות}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. מהו בכל לשון אפילו אלף {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אלפא {{ירו"מ-ביאור|יוונית.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם, שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. ולכאורה, מה עוזר רישום של קו}} וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן שלמעלן למטן כמין קולמוסין {{ירו"מ-ביאור|יתדות}} היו עשויין {{ירו"מ-הדגשה|בתחתית הקרש שניכנסים לאדנים}}.<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סט עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף ס"ט, ומתחילים במשנה פרק י"ב הלכה ב'. אומרת המשנה: "'''החורש כל שהוא, המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב'''", '''המלקט עצים לתקן כל שהן'''", כלומר אם בעצם רוצים לתקן את הקרקע - כל שהן חייב. "'''אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה'''". '''המלקט עשבים לתקן כל שהן'''", כלומר אם רוצה לתקן את הקרקע - כל שהן, "'''אם לבהמה כמלוא פי גדי'''". אומרת הגמרא: מה חרישה הייתה במשכן? '''שהיו חורשין ליטע סממנין'''. וכמה יחרוש ויהא חייב? רבי מתניה אמר: כדי ליטע כרישה. ורבי אבא אמר בשם רב: כדי ליטע זכרותה של חיטה, כלומר גרגיר אחד של חיטה. אומרת הגמרא: תמן תנינן, "'''זרע קישואין שנים, זרע דילועין שנים'''", ותני: "'''חיטים מדיות שתים'''". שואלת הגמרא: והרי חיטים זה דבר נאכל, וכבר למדנו שבדבר הנאכל אינו חייב עד שיוציא כגרוגרת! אמר שמואל בשם רבי זעירא: '''חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין''', וחייב כבר שמוציא שתיים. אומרת הגמרא: למדנו במשנה מלקט עשבים אם לתקן כל שהן, אם לבהמה כמלוא פי גדי. שואלת הגמרא: '''למה לי לתקן כל שהוא, למה לי כמלוא פי גדי'''? זאת אומרת, בעצם את כל ההלכות האלה כבר למדנו במשנה הקודמת, למה צריך לחזור עליהם? בכל אופן, יש במקומות שלא גורסים את כל הקטע הזה. פרק י"ב הלכה ג'. אומרת המשנה: "'''הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד'''", כלומר אותה אות, "'''בין משני שמות, בין משני סימניות, בכל לשון חייב'''". כלומר בין אם כתב בשפה אחרת גם כן חייב. אמר רבי יוסי: "'''לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם'''". כלומר הסיבה שחייבים על שתי אותיות זה משום רושם, "'''שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו'''". אמר רבי יהודה: "'''מצינו שם קטן משם גדול, שם משמעון ומשמואל, נח מנחור, דן מדניאל, גד מגדיאל'''". אומרת הגמרא: למדנו במשנה בין משני שמות בין משני סימניות בכל לשון חייב. אמר רבי יוסי: "'''לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם'''". שואלת הגמרא: '''מאן תנא רבי יוסי'''? עכשיו, מה זה בכל לשון? הכוונה שבעצם מסמן את עצמו, אפילו לא רק אותיות, אפילו צורה - כיוון שהוא אומר שבעצם הסיבה שהתחייבו על שתי אותיות זה כי היו מסמנים על הקרשים, ועל הקרשים הרי לא רשמו דווקא אותיות אלא עשו סימן, אז לכן גם על שתי סימניות יהיה חייב. אומרת הגמרא: '''מהו בכל לשון אפילו אלף אלפא'''. כלומר אם כתב אל"ף בעברית או אלפא ביוונית. תנן: אמר רבי יוסי "'''לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם, שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו'''". כלומר, לכאורה מה יעזור אם עושים איזה רישום? '''וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן ושלמעלן למטן'''? הרי יכול להיות שהוא יהפוך את הקרש. אומרת הגמרא: '''כמין קולמוסין היו עשויין'''. הרי האדנים היה בהם חריצים, ובקרשים היה כמו שני יתדות - כלומר חתכו את הקרש, הוא לא היה חלק כמו למעלה, היה בו כמו שני יתדות, כאילו שני רגליים. עכשיו, כל השיטה הזאת תלך רק לפי מי שאומר שהקרשים לא היו ישרים, שלמעלה היה כמו למטה. אבל למי שאומר שלמטה היו דקים ולמעלה היו דקים, אז ודאי שאין בעיה בכלל, אין חשש שיחליפו. {{סוף}}</div> <span id="דף_סט_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שנים עשר#דף סט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|סט|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סט עמוד ב<span class="yerum-runnum">132</span></div> וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים? {{ירו"מ-הדגשה|ה}}טבעות היו מוכיחות. וחש לומר שמא יחליף {{ירו"מ-הדגשה|בין זוגות קרשים}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} לוכסן היו כתוב עליהן {{ירו"מ-הדגשה|ובכל שני קרשים היה לוכסן במקום אחר}} ויחליף {{ירו"מ-הדגשה|ומה בכך}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אימי}} {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כו ל|שמות תרומה כו ל]]) והקמות את המשכן כמשפטו — וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון — ינתן בצפון, בדרום — ינתן בדרום. אילין ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום והוון אילין ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} עלין קדמאי ונפקין קדמאי. אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא, אתון בעיין מיעול קדמאי. {{ירו"מ-הוסר|אשיתאלת}}{{ירו"מ-הדגשה|אישתאלת}} ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אימי}} {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לון {{אמורא-ירו"מ|רבי אימי}} {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} והקמות את המשכן כמשפטו — וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון — ינתן בצפון, בדרום — ינתן בדרום {{ירו"מ-הדגשה|אף כאן מי שהיה רגיל להיכנס ראשון יכנס ראשון}}. תרין זרעיין {{ירו"מ-ביאור|משפחות}} הוון בציפרין בולווטיא {{ירו"מ-ביאור|עשירים}} ופגניא {{ירו"מ-ביאור|פשוטים.}} הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום, והוון בולווטיה עלין קדמיי ונפקין קדמיי. אזלין פגניא וזכון באוריתא {{ירו"מ-ביאור|נעשו תלמידי חכמים.}} אתון בעי מיעול קדמיי אישתאלת לר{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}. שאלה ר{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} עאל {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ודרשה בבי מדרשא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי בנייה}} {{שוליים|יב_טז}}אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ — ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. סברין מימר {{ירו"מ-הדגשה|הני מילי}} לפדות ולכסות ולהחיות הא לישיבה לא. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי}}: אף לישיבה. מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} {{הפ|משלי|ג|טו}} יקרה היא מפנינים אפילו {{ירו"מ-הוסר|מזה}}{{ירו"מ-הדגשה|מכהן גדול}} שהוא נכנס לפני ולפנים. {{ירו"מ-הוסר|תני}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מצינו שם קטן משם}} {{ירו"מ-הוסר|וגד}}{{ירו"מ-הדגשה|גדול שם משמעון ומשמואל ודן}} {{ירו"מ-הוסר|מגדיאל}}{{ירו"מ-הדגשה|מדניאל}}. מתיבין ל{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} והלא אלו פשוטים ואלו כפופים. תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} {{שוליים|יב_יז}}כתב שני אותות {{ירו"מ-הוסר|שוים}}{{ירו"מ-הדגשה|זהות}} והן שם חייב כגון שש תת גג {{ירו"מ-הוסר|רד}}{{ירו"מ-הדגשה|רר}} חח {{ירו"מ-ביאור|העיקר שיהיה משמעות למילה.}} ורבנן אמרי {{ירו"מ-הדגשה|דווקא}} ב' אותיות {{ירו"מ-הדגשה|שונות}} בכל מקום {{ירו"מ-הדגשה|אף ללא משמעות}}. אשכחת אמר קלת וחמרת על ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} קלת וחמרת על דרבנן. קלת על דרבנן — {{ירו"מ-הוסר|יודה }}כתב שתי אותיות שוין והן שם, על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} חייב על דעתהון דרבנן פטור. {{ירו"מ-הוסר|קלחת}}{{ירו"מ-הדגשה|קלת}} על ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתב}} שתי אותיות מכל מקום, אף על פי שאין שם — על דעתהון דרבנן חייב, על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} פטור.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף סט עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: עדיין, '''וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים'''? הרי יכול להיות שהוא יהפוך את הקרש - קרש שהיה בחוץ ייתן את הצד שבחוץ כלפי פנים. עכשיו לכאורה איך זה יכול להיות? מאוד פשוט: נניח אם הוא היה בקיר המזרחי, אז הוא ייתן אותו בקיר המערבי, ואז בעצם הוא יכול גם להפוך אותו. כלומר, למרות שאתה יכול להגיד הרי הוא סימן - הסימון תמיד מבפנים אז הוא ידע - לא, יכול להיות שהקרש היה בקיר המזרחי ואז זה היה בצד הפנימי, אבל הוא ייתן את זה בקיר המערבי וזה יהיה בצד החיצון. אז אומרת הגמרא: הוא לא יכול לטעות כיוון ש'''טבעות היו מוכיחות'''. בכל הקרשים היו טבעות, זה מעין קרש שהלך מקצה לקצה - הבריח היה נכנס בתוך טבעות, וזה היה בחלק הפנימי, והם מוכיחות. אומרת הגמרא: '''וחש לומר שמא יחליף''' בין זוגות קרשים - איך הוא ידע איזה קרש נמצא בכל מקום? אמר רבי אחא: '''לוכסן היו כתוב עליהן'''. כלומר בכל שני קרשים היה לוכסן במקום אחר, ובעצם כל קרש היה המשך של הלוכסן הקודם, אז היה יכול לדעת מה היה הקרש שמשמאלו מאשר מימינו. שואלת הגמרא: מה כל כך חשוב שלא יחליף? מה בכך? אמר רבי אימי: כתיב "'''והקמות את המשכן כמשפטו'''" - '''וכי יש משפט לעצים'''? '''אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון - ינתן בצפון, בדרום - ינתן בדרום'''. כלומר אסור להחליף, קרש שזכה להיות במקום מסוים תמיד יהיה באותו מקום. הגמרא מספרת: '''אילין דרבי הושעיה ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום''', והוו אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי ונפקין קדמאי - הם היו הראשונים. אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא - התחתנו עם הנשיא - אתון בעיין מיעול קדמאי, חשבו שעכשיו מגיע להם להיות ראשונים. אישתאלת לרבי אימי, אמר לון רבי אימי: '''והקמות את המשכן כמשפטו - וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון - ינתן בצפון, בדרום - ינתן בדרום'''. כלומר אסור לשנות מההרגל - מי שהיה רגיל להיכנס ראשון ייכנס ראשון. סיפור נוסף: '''תרין זרעיין הוון בציפרין''', בולווטיא ופגניא - שרים ואנשים פשוטים - הוו שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום, והוו בולווטיה עלין קדמיי ונפקין קדמיי - תמיד המשפחה החשובה הזו היו נכנסים ויוצאים ראשונים. אזלין פגניא וזכון באוריתא - האנשים הפשוטים נעשו תלמידי חכמים - אתון בעי מיעול קדמיי. אישתאלת לרבי שמעון בן לקיש, שאלה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן, עאל רבי יוחנן ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה: '''אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ'''. סברין מימר - החכמים ששמעו את זה חשבו לומר - שזה נאמר רק '''לפדות ולכסות ולהחיות''', כלומר אם הכהן גדול עם הארץ נשבה ותלמיד חכם ממזר נשבה, אז פודים ומכסים ומחיים את התלמיד חכם הממזר קודם, '''הא לישיבה לא'''. אמר רבי: '''אף לישיבה'''. מה טעמא? '''יקרה היא מפנינים''' - '''אפילו שהוא נכנס לפני ולפנים'''. תנן: אמר רבי יהודה מוציאים שם קטן משם גדול - שם משמעון ומשמואל, דן מדניאל. '''מתיבין לרבי יהודה: והלא אלו פשוטים ואלו כפופים'''. הרי שם מסתיים באות מם סופית, ואילו שמואל זה מם פתוחה - אז איך אתה יכול להגיד שזה כתב שתי אותיות של איזו מילה נקראת? בבבלי מביאים ראיה הפוכה - שאם כתב סתומה בתור פתוחה זה בסדר. תני בשם רבי יודה: '''כתב שני אותות והן שם חייב, כגון שש תת גג חח''', העיקר שיהיה משמעות למילה. ורבנן אמרי: '''ב' אותיות בכל מקום''', אפילו מבלי משמעות. אשכחת אמר: קלת וחמרת על דרבי יודה, קלת וחמרת על דרבנן. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יב|סט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יב|סט ב}} {{סוף}} <span id="דף_ע_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שנים עשר#דף ע א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף ע.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ע.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|ע|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ע עמוד א<span class="yerum-runnum">133</span></div> מחלפה שיטתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} דתני {{שוליים|יב_יח}}יכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארג את כל הבגד, עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר ([[ויקרא ד ב|ויקרא ויקרא ד ב]]) מאחת — אי מאחת, יכול אפילו כתב אות אחת, אפילו ארג חוט אחד, אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר ועשה אחת. הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת {{ירו"מ-הדגשה|במקום אחר}} והכא הוא אמר השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא מיישב בידו {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שאינה}} {{ירו"מ-הדגשה|מתקימת במקום אחר}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ד|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ד"> <strong>מתני':</strong> הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. {{שוליים|יב_יט}}כתב בדיו, בסם, בסיקרא, {{ירו"מ-הוסר|בקומות}}{{ירו"מ-הדגשה|בקומוס}} וקנקנתום, ובכל דבר שהוא רושם, על שני כותלי הבית ועל שני דפי פינקס והן נהגין זה עם זה {{שוליים|יב_כ}}חייב. הכותב על בשרו חייב והמסרט על בשרו {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{שוליים|יב_כא}}פוטר.<br><strong>גמ':</strong> כתב בדיו על עלי ירקות במשקין ובמי פירות על הלוח פטור {{שוליים|יב_כב}}עד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא. {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{שוליים|יב_כג}}כתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב. והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ממל}} {{ירו"מ-הוסר|בסררה}}{{ירו"מ-הדגשה|בצררה}} {{ירו"מ-ביאור|שכתב אות אחת על גבי אבן בציפורי, והלך לטבריה וכתב אות שניה על אבן אחרת, שאפשר לקרבן והן נקראות יחד.}} {{שוליים|יב_כד}}עדים שאינן יודעים לחתום {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? מרחיב לפניהן את הקרע. {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים אם בא וערער עררו בטל {{ירו"מ-ביאור|ואם ירשמו לו על מים — יוכל לטעון שאף זה כתב על גבי כתב שאינו כתב}}. הקורע על העור כתבנית כתב חייב {{שוליים|יב_כה}}הרושם {{ירו"מ-ביאור|שורט}} על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} והלא בן סטדא<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ע עמוד א'''{{ש}}</span> מחלפה שיטתיה דרבי יודה. דתני: יכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארג את כל הבגד, עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר מאחת. אי מאחת, יכול אפילו כתב אות אחת, אפילו ארג חוט אחד, אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר ועשה אחת. הא כיצד? עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת שבת, דף ע'. נתחיל עם המשנה פרק י"ב הלכה ד'. אומרת המשנה: '''הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקנקנתום, בכל דבר שהוא רושם, על שני כותלי הבית, על שני דפי פנקס ונהגין זה עם זה חייב. הכותב על בשרו חייב.''' המסרט על בשרו, רבי אליעזר אומר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. אומרת הגמרא: '''כתב בדיו על עלי ירקות במשקין ובמי פירות על הלוח פטור.''' כלומר אם הוא כתב על דבר לא מתקיים או כתב בדבר לא מתקיים, אז בכל מקרה פטור '''עד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא'''. רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי אלעזר: '''כתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב'''. שואלת הגמרא: '''והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור?''' אמר רבי אבא בר ממל, בצערע. כלומר, דבר שהוא כתב על אבן נניח, ואת האבן הזאתי לקחו לציפורי ושם הוא כתב עוד אות. כלומר הוא כתב אות אחת בציפורי, העבירו את האבן לטבריא ושם הוא כתב עוד שנייה - אז זה יהיה חייב. '''הקורע על העור כתבנית כתב חייב'''. כלומר אם הוא קרע בצורה של אותיות אז הוא חייב. '''הרושם על העור כתבנית כתב פטור.''' אמר להן רבי אליעזר: '''והלא בן סטדא לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך?''' כלומר בן סטדא, הכוונה לאותו האיש, ימח שמו, שהביא כשפים ממצרים, שחרט אותם בעצם על הגוף שלו. אז רואים מכאן שזה כתיבה ממש. '''אמרו לו: מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין.''' {{סוף}}</div> <span id="דף_ע_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שנים עשר#דף ע ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|ע|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ע עמוד ב<span class="yerum-runnum">134</span></div> לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך. אמרו לו: מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין. {{ירו"מ-ביאור|גבי גיטין}} כתיב {{ירו"מ-הדגשה|וכתב לה ספר כריתות}} {{שוליים|יב_כו}} {{ירו"מ-הדגשה|וכתב}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא חוקק וכתב {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא המטיף {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כתב {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא השופך וכת{{ירו"מ-הדגשה|ב}} לא חוקק. אית תניי תני אפילו חוקק. אמר {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}: מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב {{ירו"מ-הדגשה|דחק ירכות}} {{ירו"מ-ביאור|מסביב}} {{ירו"מ-הדגשה|והאות בולט}} כגון הדין דינרא מאן דאמר אפילו חוקק {{ירו"מ-הדגשה|שחק תוכות}} כגון ההן פינקסה {{ירו"מ-ביאור|שבו חורט על לוח שעווה.}} וכתב {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא המטיף {{ירו"מ-ביאור|מטפטף.}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן בי רבי שלום}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי מתניה}} חד אמר בשלא עירב נקודות וחורנה אמר אפילו עירב נקודות. וכתב לא השופך אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}}: אילין בני מדינחא ערומין סגין כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין {{ירו"מ-ביאור|סתר}} לחבריה הוא כתב במי מילין, וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כתב על גבי כתב פטור}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ור{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} תרווייהון אמרין והוא שכתב {{שוליים|יב_כז}}דיו על גבי דיו, וסיקרא על גבי סיקרא. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא, וסיקרא על גבי דיו — חייב {{ירו"מ-הדגשה|והוא הדין כאן שחייב}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר משרשייא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבנן דתמן חייב שתים {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} משום מוחק {{ירו"מ-הדגשה|ואחת}} {{ירו"מ-הוסר|ומשום}}{{ירו"מ-הדגשה|משום}} כותב. {{ירו"מ-הדגשה|עדים שאינן יודעים לחתום}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו אמר לו}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|מפני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? מרחיב לפניהן את הקרע}} {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי: ולמה לית אנן אמרין רושם לפניהן במים, כדי שאם יבא ויערער — עררו בטל? ואם היה כותב במים, עדין הבעל יכול לערער ולטעון שאף זה כתב על גבי כתב שפסול}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ה|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יב_כח}}כתב במי משקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. {{שוליים|יב_כט}}לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו {{שוליים|יב_ל}}כתב אות אחת סמוך לכתב כתב על גבי כתב נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין, אחת בארץ ואחת בקורה, על {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שני}} כותלי הבית, על {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שני}} דפי פנקס, ואין נהגין זה עם זה — פטור. כתב אות אחת נוטריקון {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה בן בתירה}} מחייב וחכמים {{שוליים|יב_לא}}פוטרין.<br><strong>גמ':</strong> היה צריך לכתוב את השם {{ירו"מ-הדגשה|ובטעות}} {{ירו"מ-הוסר|ונתכוין}}{{ירו"מ-הדגשה|נתכוין}} לכתוב יהודה ושכח ולא כתב דלת הרי {{ירו"מ-הדגשה|נמצא}} השם {{ירו"מ-הדגשה|כתוב}} במקומו הוא {{ירו"מ-הדגשה|אלא שאינו מקודש}} מוחקו ומקיימו הוא בקדושה. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר. מחלפה שיטתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} תמן הוא אומר: אינו {{ירו"מ-הדגשה|מן המובחר, הא}} כתב {{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. והכא {{ירו"מ-הדגשה|הוא אמר: כתב על גבי כתב אינו כתב ופטור}} {{ירו"מ-ביאור|שלא ראינו ש{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} חולק על תנא קמא}}. {{ירו"מ-הדגשה|מהו כתב על גבי כתב}} {{ירו"מ-ביאור|שאמרה המשנה שפטור.}} {{ירו"מ-הדגשה|אין הכוונה שכתב על כתב קיים}} {{ירו"מ-ביאור|שזה ל{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} נחשב כתב}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שכתב חד לעיל מן חד}} {{ירו"מ-ביאור|אות בשורה מעל אות.}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר זבדי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|לא אמר כן אלא מחלפה שיטתיה דרבנן: תמן}} הוא אומר {{ירו"מ-הדגשה|אינו מן המובחר, הא}} כתב הוא. {{ירו"מ-הדגשה|והכא הוא אמר: כתב על גבי כתב פטור שאינו כתב}}.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ע עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: '''כתיב לא חוקק וכתב לא המטיף כתב לא השופך וכתב לא חוקק.''' '''אית תניי תני אפילו חוקק''', כלומר גם אם הוא חוקק זה נחשב כתיבה. אמר רב חסדא: '''מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב''', כלומר הוא חק יריעות - הוא לוחץ מסביב לאות והאות בולטת, '''כגון הדין דינרא''', כמו שעושים עם דינר, שלוחצים מהצדדים ובעצם באמצע זה בולט. '''מאן דאמר אפילו חוקק כגון ההן פינקסה''', מדובר בחק תוכות - שהוא חורט בתוך הפנקס. הפנקס זה מעין לוח שעווה שפשוט עם משהו חד חורטים עליו, ואז זה מה שכתיבה. '''וכתב לא המטיף''', כלומר לא מטפטף טיפות טיפות של אותיות. רבי יודן בי רבי שלום ורבי מתניה, '''חד אמר בשלא עירב נקודות''' - כלומר זה לא נקרא כתיבה דווקא אם זה נקודות נקודות אבל הוא לא חיבר אותן, '''וחורנה אמר אפילו עירב נקודות''' - זו לא דרך כתיבה. '''וכתב לא השופך.''' אמר רבי חייא בר אבא: '''אילין בני מדינחא ערומין סגין''', ערמומיים, '''כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין לחבריה''', כלומר הוא רוצה לשלוח מכתב סתר. אז מה שהוא עושה - '''הוא כתב במי מילין, וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב.''' ואז בעצם רואים את האותיות. שואלת הגמרא: '''עשה כן בשבת מהו?''' נשאלת שאלה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרווייהון אמרין: '''והוא שכתב דיו על גבי דיו, וסיקרא על גבי סיקרא.''' כלומר דווקא אם הוא כתב באותו חומר, צבע על צבע. '''אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא, וסיקרא על גבי דיו — חייב.''' והוא הדין כאן שיהיה חייב. רבי יצחק בר משרשייא בשם רבנן דתמן, כלומר בעצם הוא רוצה לפתור את מה ששאלנו לגבי אם הוא כתב במי מלין ואחרי זה שם את הדיו בעפצים. אז הוא אומר לכאורה מי שאומר שכתב על גבי כתב כזה, כי אם זה משתי מינים יהיה חייב, אז גם פה יהיה חייב. אמר: '''חייב שתים משום מוחק כותב.''' כלומר אם היה כתב בסקרא והוא כתב על זה בדיו, אז יש פה גם מחיקה כי הוא מוחק את הסקרא וגם כתיבה כי הוא כותב בדיו. אומרת הגמרא: '''עדים שאינן יודעים לחתום.''' רבי שמעון בן לקיש אמר: '''רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא, בסיקרא והן חותמין בדיו.''' כלומר הוא כותב להם את זה בצבע אחד והם חותמים בצבע שני, וחוזרים על זה בהיפוך. אמר לו רבי יוחנן: '''מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש?''' - כתב על גבי כתב, אולי מספק אנחנו רק אוסרים את זה, אבל לבוא להגיד שזה יחשב כתב לגמרי עד כדי להתיר אשת איש לעלמה, אנחנו לא הולכים עם זה ככה. '''אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין.''' כלומר הוא חותך את צורת האותיות בנייר ומניח את זה על הקלף והם עוברים באמצע וחותמים. שואלת הגמרא: '''ולא כתב ידו של ראשון הוא?''' הרי לכאורה אם הוא כתב על הנייר ובעצם גזרו את זה, אז זה הכתב שלו. אומרת הגמרא: '''מרחיב לפניהן את הקרע.''' האותיות שהוא כותב הם אותיות גדולות - כשהוא חורט הוא חורט מרווח והם כותבים באמצע בתוך המרווח, אז זה כתב שלהם, לא הכתב שלו. רבי מנא בעי: '''ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים?''' הרי לכאורה יכולים להגיד שרושם לפניהם במים והם כותבים, כי לפי דעת כולם זה לא יהיה כתב. אומרת הגמרא: '''אם בא וערער עררו בטל.''' אם היה כותב במים עדיין הבעל יכול לטעון שגם זה כתב על גבי כתב שפסול. כלומר אין לנו ידיעה ברורה שכתיבה במים לא נחשבת כתב, הבעל יכול לערער ולהגיד שגם זה נקרא כתב על גבי כתב והגט פסול. אז לכן לא עושים את זה. בפרק י"ב הלכה ה' אומרת המשנה: '''כתב במי משקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו כתב אות אחת סמוך לכתב כתב על גבי כתב.''' '''נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין''' - כלומר ח' היו כותבים כשתי אותיות ז' ואז למעלה מחברים איזה גג, אז אם הוא כתב רק את שני האותיות האלו, לא חיבר אותם עדיין. '''אחת בארץ ואחת בקורה, על כותלי הבית, על דפי פנקס, ואין נהגין זה עם זה — פטור.''' כלומר אם לא רציתי לקרוא את שניהם יחד, אז זה עדיין פטור. '''כתב אות אחת נוטריקון''', כלומר ראשי תיבות, '''רבי יהודה בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין.''' אומרת הגמרא: '''היה צריך לכתוב את השם''', שם השם. בטעות התכוון '''לכתוב יהודה ושכח ולא כתב דלת''', אז בעצם הוא כתב את שם השם אלא שלא מקודש, כי הוא בעצם התכוון למשהו אחר. אז מה הוא עושה? '''הרי השם במקומו הוא מוחקו ומקיימו הוא בקדושה.''' כלומר הוא מוחק את זה וכותב מחדש בקדושה. '''רבי יהודה אומר: מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו.''' די להעביר עליו קולמוס ולקדש אותו. '''אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר.''' כלומר אם הוא חוזר על זה. '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה, תמן הוא אומר: אינו כתב.''' כלומר פה הוא מסכים עם חכמים שזה רק לא מן המובחר, אבל בכל זאת זה כתב. ואילו הכא הוא אמר כתב על גבי כתב אינו כתב ופטור. הוא בעצם ברישא שנאמר כתב על גבי כתב אינו כתב, אז רבי יהודה לא חלק, סימן שהוא מסכים לזה. שלא ראינו שרבי יהודה חולק על תנא קמא - לא, מה זה כתב על גבי כתב? לא כמו שהבנו, אין הכוונה שהוא כתב על גבי כתב אחר, אלא מדובר שהוא כתב לאל מחד. כלומר בעצם הוא כתב אות אחת למעלה ואות אחת מלמטה, ששתי האותיות הן אחת על גבי השנייה. בזה רבי יהודה מודה שפטור כי זה בכלל לא כתב. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: '''הוא אומר כתב הוא.''' לא אמר כן, אלא שזה לרבי יהודה נחשב כתב - מחווץ לשיטת רבנן. תמן הם אומרים אינו מן המובחר - הרי פה הם שאלו את רבי יהודה שזה לא מן המובחר, כלומר שמו של זה כתב. והכא הוא אמר כתב על גבי כתב פטור כי זה בכלל לא כתב. כלומר אפילו ברישא רבנן, תנא קמא, סוברים שכתב על גבי כתב פטור כי זה לא כתב - אז זה לכאורה סתירה. ואומרת הגמרא שבשיטתו של רבי יהודה יישבו: בשיטתך שאתה אומר שזה כתב, בכל אופן הרי זה לא מן המובחר, כי אינו מכובד ששם השם יהיה דבר כזה שכתב על גבי כתב. '''כתב אות אחת נוטריקון''', כלומר ראשי תיבות, '''רבי יהודה בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין.''' שואלת הגמרא מאי טעמא דרבי יודה בן בתירה? אומר כיוון שמאות אחת אתה למד כמה אותיות. מאות אחת אמנם כתובה, אבל בעצם אתה מבין שיש פה כביכול כתיבה של הרבה אותיות, לכן חייב. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יב|ע א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יב|ע ב}} {{סוף}} <span id="דף_עא_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שנים עשר#דף עא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עא.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_עא.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עא|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עא עמוד א<span class="yerum-runnum">135</span></div> בשיטתו {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} השיבוהו בשיטתך שאת אומר כתב הוא אינו מן המובחר {{ירו"מ-הוסר|ר יעקב בר זבדי בשם ר אבהו לא אמר כן אלא מחלפה שיטתיה דרי }}{{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}}{{ירו"מ-הוסר| הוא אומר אינו מן המובחר הא}} כתב {{ירו"מ-הוסר|כתב היא והכא הוא אמר כתב עג כתב }}{{ירו"מ-הוסר|אינו}}{{ירו"מ-הדגשה|אות א' נוטריקון}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה בן בתירה}} {{ירו"מ-הדגשה|מחייב וחכמים פוטרין}}{{ירו"מ-הוסר| כתב מהו כתב עג כתב חד לעיל מן חד}} מאי טעמא? ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה בן בתירה}} מאות אחת את למד כמה אותיות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ו|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ו"> <strong>מתני':</strong> הכותב שתי אותיות בשני העלמות א' בשחרית וא' בין הערבים {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מחייב וחכמים {{שוליים|יב_לב}}פוטרין.<br><strong>גמ':</strong> וקשיא על ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אילו קצר כגרוגרת בשחרית וכגרוגרת בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|בשני}} {{ירו"מ-הוסר|בה על}}{{ירו"מ-הדגשה|העלמות}}{{ירו"מ-הוסר| ם אחד}} שמא אינו חייב {{ירו"מ-הוסר|כשם}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}העלמות חולקות {{ירו"מ-הוסר|כך }}לא יצרפו {{ירו"מ-הדגשה|שני אותיות בשני העלמות ולמה}} {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|מחייב}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר לה: סתם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} תמן {{ירו"מ-ביאור|כשכתב אות אחת עשה רק חצי מלאכה}} אין ידיעה לחצי מלאכה, ודכוותה אין זדון לחצי זית. אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה, מהו שיצטרפו {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה חייב חטאת}}.<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יב|עא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יב|עא ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק הבונה</strong><br> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שנים עשר|אחד עשר|שלושה עשר}} pf74jieqv5qsjfubib2l6ackvdy7lhk 106 1706321 3078485 3078309 2026-08-21T14:10:58Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078485 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שלושה עשר|שנים עשר|ארבע עשר}} ==פרק שלושה עשר - רבי אלעזר== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלושה עשר#דף עא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שלושה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עא.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_עא.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יג_א|ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יג_א"> <strong>מתני':</strong> {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר האורג ג' חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב וחכמים אומרים {{שוליים|יג_א}}בין בתחילה בין בסוף שיעורו שני חוטין:<br><strong>גמ':</strong> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי עולא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת. מה {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|התוכף תכיפה אחת אינו חיבור ואין בה משום כלאים שנים חיבור}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר עד שישלש. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הוסר|טעמא}}{{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כחכמים ששסוברים שאפילו בשתים הוי חיבור לכלאים}}{{ירו"מ-הוסר| דרא תמן על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|צריך שתהיה מלאכה מתקיימת ו}}פחות מיכן {{ירו"מ-ביאור|פחות משלוש <br> <br>}} <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף עא. נתחיל מהמשנה, פרק יב הלכה ו'. אומרת המשנה: '''הכותב שתי אותיות בשני העלמות אחד בשחרית ואחד בין הערבים, רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין'''. שואלת הגמרא: '''וקשיא על רבן גמליאל''', אילו קצר כגרוגרת בשחרית וכגרוגרת בין הערביים בשתי העלמות, שמא אינו חייב שתיים? כן, רואים שהעלמות מחלקות. אז אם הן מחלקות, אז גם לא יצטרפו שתי אותיות בשתי העלמות. אז למה רבן גמליאל מחייב? כלומר, אם אתה רואה שהעלמות מחלקות, עובדה שאם הוא קצר שני גרגרות בשתי העלמות אז הוא חייב שתיים. אז לכאורה אם הוא כתב שתי אותיות בשתי העלמות, כלומר הוא כתב אות אחת, נודע לו, וכתב אות אחרת, אז לכאורה צריך להיות פטור כיוון שהעלמות מחלקות. אז למה רבן גמליאל מחייב? '''רבי מנא אמר לה סתם'''. כלומר בלי להגיד מה המקור. '''רבי אבון אמר בשם רבי יוחנן: טעמא דרבן גמליאל''', תמן כשהוא כותב אות אחת הוא עושה רק חצי מלאכה, '''ואין ידיעה לחצי מלאכה'''. כן, כלומר ידיעה מחלקת לגבי מלאכה שלמה, אבל ידיעה על חצי מלאכה זה לא נקרא ידיעה. וממשיכה הגמרא: '''ודכוותה אין זדון לחצי זית'''. זאת אומרת, אם נניח '''אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה, מהו שיצטרפו''' ויהיה חייב חטאת? כלומר, אם אני אומר שאין ידיעה לחצי מלאכה, אז האם גם אין זדון לחצי שיעור? כלומר נניח אם הוא אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשוגג, אז אני לא רואה את הידיעה. כי מה זה זדון? זה מי שעושה את זה בידיעה. אז אם אין ידיעה על חצי שיעור, אז בעצם אין פה זדון. אם כן הכל בשגגה ויהיה חייב חטאת. נשאלת בשאלה. '''הדרן עלך פרק הבונה'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_עא_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלושה עשר#דף עא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עא|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עא עמוד ב<span class="yerum-runnum">136</span></div> מיסתתר הוא. אשכחת אמר על ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|פעמים שלושה פעמים שנים פעמים אחד}} פעמים שלשה בתחילה פעמים שנים על גבי אחד {{ירו"מ-הדגשה|ארוג מאתמול פעמים אחד על גבי שנים}} ארוגים מאתמול. רבנן דקיסרין בעיי{{ירו"מ-הדגשה|ן}} {{ירו"מ-ביאור|לא הסכימו למה שאמרנו קדם.}} מהו אחד על האריג אחד על גבי שנים {{ירו"מ-הדגשה|או}} אחד על גבי ג'. רבנן דהכא אמרי אחד על גבי שנים. היתה טלית אחת גדולה בתחילה {{ירו"מ-ביאור|כשהתחיל במלאכת האריגה}} עד שיארוג בה שנים חוטין {{שוליים|יג_ב}}ובסוף אפילו כל שהוא. האורג שני חוטין על גבי {{ירו"מ-הוסר|הגב}}{{ירו"מ-הדגשה|הגס}} {{ירו"מ-ביאור|אריג גדול,}} על גבי אימרא {{ירו"מ-ביאור|בשפת האריג,}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|אחד}}{{ירו"מ-הוסר| כל שהוא}} חייב. למה הדבר דומה לצילצול קטן שארג בו שני חוטים על רוחב ג' בתים {{ירו"מ-הדגשה|ש}}חייב {{ירו"מ-הדגשה|אף שאינו ברוחב סיט}} {{ירו"מ-ביאור|שעושים כך תכשיט לקטנות.}} ובנפש מסכת {{ירו"מ-ביאור|חוטי השתי}} כמאן דהוא בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם שנים שהרי הוא יכול להרחיב ולעשות בד גדול יותר כל זה בבגד אבל}} {{ירו"מ-הוסר|וההן}}{{ירו"מ-הדגשה|ההן}} {{ירו"מ-הוסר|בדא}}{{ירו"מ-הדגשה|בד}} אפילו בסוף כאריג הוא {{ירו"מ-הדגשה|שאין לו מידה קבועה}} וההן לסוטה {{ירו"מ-ביאור|רדיד}} אפילו בסוף כאריג הוא {{ירו"מ-הדגשה|שאין לו מידה קבועה}}. הכל מודין בכותב את השם {{ירו"מ-ביאור|מילה שהיא שם}} עד שעה שישלים. כתב אות אחת להשלים את השם {{שוליים|יג_ג}}ואות אחת להשלים את הספר חייב. כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר. למה {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר}} או משום קיום מלאכה {{ירו"מ-הדגשה|שכדי להתחייב צריך שיעשה בשבת מלאכה שכמותה מתקיימת}} או משום שאינו ראוי להצטרף עמו {{ירו"מ-הדגשה|שכתב יבש וטרי נראים מובדלים ואינם מצטרפים}}. איתא חמי אילו ארג חוט אחד בחול וחוט אחד בשבת שמא אינו פטור {{ירו"מ-ביאור|שרק {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|מחייב במוסיף חוט}} אחד {{ירו"מ-הדגשה|על האריג}}}} שמא אינו ראוי להצטרף עמו {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אין הבדל בין החוטים}}. אלא {{ירו"מ-הדגשה|מסתבר שפטור משום שאין כאן מלאכה שכמותה מתקיימת נמצא שמא שמחיב}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בכותב זה}} משום קיום מלאכה. {{ירו"מ-הוסר|כהיא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיי}} דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפרין חייב {{ירו"מ-הדגשה|אף ששהה הרבה וודאי האות הראשונה כבר יבשה}}. {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} כן {{ירו"מ-ביאור|אלא שלפי חכמים אינם מצטרפות}} {{ירו"מ-הדגשה|המשנה רק}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן עזריה}} אלא ודאי אף ל{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה ששהה בין אות לאות אינה סיבה לפטור}}. כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת הבאה {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עא עמוד ב'''{{ש}}</span> אנחנו בפרק יג הלכה א'. אומרת המשנה: '''רבי אליעזר אומר האורג שלושה חוטין בתחילה''', כלומר אם הוא מתחיל אריג אז שלושה חוטים זה המינימום כדי להתחייב, '''ואחד על האריג''' - כלומר אם יש כבר אריג קיים, אז אפילו מוסיף חוט אחד כבר התחייב. '''וחכמים אומרים בין בתחילה בין בסוף שיעורו שני חוטין'''. אומרת הגמרא: '''אמר רבי עולא, טעמא דרבי אליעזר על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת'''. למה רבי אליעזר אומר ששלושה חוטים בתחילה חייב ולא שתיים? כיוון שעל ידי השלישי מלאכתו מתקיימת, כי עם שלושה חוטים זה כבר מחזיק מעמד. שואלת הגמרא '''מה רבי אליעזר כרבי יודה'''? היא עונה: '''תמן, הטובע דחיפה אחת אינו חיבור'''. כלומר אם הוא תוחב דחיפה אחת במחט אז אינו חיבור. כלומר אם הוא לוקח, נניח, בד של צמר ובד של פשתן ותוחב חוט אחד במחט, אז אינו חיבור ואין בהם שום כלאיים, אבל שניים זה כבר נחשב חיבור. וכן לעניין כלאיים וגם לעניין טומאה - זאת אומרת אם אחד נטמא גם השני נטמא. '''רבי יהודה אומר עד שישלש''', כלומר צריך שלוש דחיפות. אז רואים מכאן שרבי אליעזר, שאומר שרק שלושה חוטים באריג זה נקרא מלאכה שקיימת וחייב, ורבי יהודה, שאומר שתוחב שלוש דחיפות זה נחשב חיבור - בעצם לכאורה הם אומרים אותו דבר. '''אמר רבי סימון: רבי אליעזר'''... כלומר אפילו תימא רבי אליעזר כחכמים, שהם סוברים שאפילו שניים הוי חיבור לכלאיים. כלומר, אפילו אם נגיד שרבי אליעזר כמו חכמים ששם הם סוברים ששתי דחיפות של מחט נחשב חיבור לכלאיים, '''ברם הכא פחות מיכן מיסתתר הוא''' - הוא סובר שצריך שלושה כדי שמלאכתו מתקיימת, ופחות משלוש זה מסתתר, זה יתפרק. כן, בעצם לעניין שבת אני צריך מלאכה מתקיימת, ופחות משלושה חוטים באריג זה מתפרק. אבל לגבי כלאיים מספיק אולי אפילו בשתי דחיפות כדי שזה יהפוך להיות כלאיים. אומרת הגמרא: '''אשכחת אמר על דרבי אליעזר פעמים שלשה בתחילה, פעמים שנים על גבי אחד ארוגים מאתמול'''. איך פעמיים שלושה? בתחילה, כלומר אם מתחיל אריג אז שלושה חוטים זה המינימום שיתחייב. פעמיים שניים, אם היה לו כבר חוט אחד ארוג מאתמול והוסיף עוד שניים; ופעמיים אחת, אם זה על גבי שניים ארוגים מאתמול או יותר. אומרת הגמרא: '''רבנן דקיסרין בעיי מהו אחד על האריג'''. כלומר רבנן דקיסרין לא הסכימו עם מה שלמדנו, והם שאלו - האם הכוונה אחד על גבי שניים או אחד על גבי שלוש? כלומר מה הכוונה? האם מדובר שכבר היה לו שני חוטים והוסיף עוד אחד, או שהכוונה שכבר יש לו אריג שלם, שלושה או יותר, והוא מוסיף עליו עוד חוט? '''רבנן דהכא אמרי אחד על גבי שנים'''. '''היתה טלית אחת גדולה בתחילה עד שיארוג בה שנים חוטין ובסוף אפילו כל שהוא'''. כלומר אם הוא אורג טלית גדולה, אז בתחילה כשהוא מתחיל את האריגה עד שיארוג בה שני חוטים, ובסוף אחרי שכבר יש לו את האריג אז אפילו הוסיף כלשהו. '''האורג שני חוטים על גבי אימרא אפילו חייב'''. כלומר על גבי אריג גדול או בשפת האריג, גם כן אפילו אחד חייב. '''למה הדבר דומה לצילצול קטן שארג בו שני חוטים על רוחב שלושה בתים'''. למרות שזה בעצם משהו מאוד קטן ואין פה רוחב שית, כיוון שכך רגילים לעשות - עושים תכשיטים לקטנות - לכן יהיה חייב. '''ובנפש מסכת כמאן דהוא בתחילה'''. כלומר אם מדובר במסכת, במושך את חוט השתי, אז פה תמיד זה נחשב כמו בהתחלה. כיוון שתמיד יכול להרחיב ולהגדיל את זה עוד יותר. אבל כשהוא מותח את חוט השתי, אז יכול להוסיף עוד ועוד חוטים וככה להגדיל את הבד. אז תמיד זה נקרא כאילו התחלה. עכשיו כל זה בבגד, אבל '''אין בד אפילו בסוף כאריג הוא''', כי הרי בבד אין מידה קבועה, אז כמה שהוא מוסיף - אין לזה גבול. '''וההן לסוטה אפילו בסוף כאריג הוא'''. כלומר, למרות שזה בגד, אפילו בסוף כאריג הוא, כיוון ששוב פעם גם כן אין מידה, מאריכים אותו תמיד ויש לו הוספות ועוד ועוד. אז לכן שוב פעם לא יהיה חייב עד שהוא יוסיף שני חוטים. אומרת הגמרא: '''הכל מודין בכותב את השם עד שעה שישלים'''. כלומר מי שכותב מילה - עד שישלים את המילה. '''כתב אות אחת להשלים את השם ואות אחת להשלים את הספר חייב'''. '''כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת, רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר'''. שואלת הגמרא '''למה רבי יהושע''' פוטר? אז עונה הגמרא שתי תשובות: '''או משום קיום מלאכה''', כי הוא סובר שכדי להתחייב צריך שיעשה בשבת מלאכה שכמותה מתקיימת - היא עצמה מתקיימת, וכאן כיוון שהוא עשה רק אות אחת אז הוא פטור. הסבר אחר, '''או משום שאינו ראוי להצטרף עמו''' - כי הכתב שכתב ביום שישי כבר התייבש, והכתב שהוא כתב בשבת זה טרי, אז הם נראים מובדלים ולא מצטרפים. ואומרת הגמרא: '''איתא חמי אילו ארג חוט אחד בחול וחוט אחד בשבת שמא אינו פטור'''? הרי היחיד שמחייב דבר כזה זה רבי אליעזר. '''שמא אינו ראוי להצטרף עמו''' - כלומר הרי באריג לא שייך, אין הבדל בצבע של האריג בין מה שהוא עשה ביום שישי למה שהוא עושה ביום ראשון. הרי אין הבדל ביניהם, אבל בכל זאת הם לא מצטרפים. אז כנראה הפטור הוא לא בגלל שהם לא ראויים להצטרף - בגלל שהצבע שלהם נראה שונה - '''אלא רבי יהודה משום קיום מלאכה'''. כלומר מלאכה שלמה שכמותה קיימת, וכיוון שהוא הוסיף רק חוט אחד אז הוא יהיה פטור, ולכן גם אם הוא כתב רק אות אחת יהיה פטור. '''דאמר רבי יעקב בר אחא ורבי יסא בשם רבי אלעזר: כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפרין חייב'''. למרות שבעצם הוא שהה הרבה - הרי לקחת את האבן, כמו שאמרנו, כותב את זה על אבן, אז לקחת את האבן מציפורי לטבריה זה הליכה מרובה. אז ודאי האות הראשונה התייבשה, אבל בכל זאת אתה רואה שהוא חייב. '''כן כרבי אלעזר'''? אלא אם כן תגיד שהסיבה היא בגלל שלא מצטרפות. אז למה משנה רק רבי אליעזר? '''אלא ודאי אף לרבי יהושע''' - אם הוא שהה בין אות לאות זה לא סיבה לפטור, אלא כמו שאמרנו הסיבה לפטור זה שצריך שיעשה בשבת מלאכה שכמותה מתקיימת, וכאן הוא כתב שתי אותיות ושתי אותיות מלאכה מתקיימת, לכן חייב. '''כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת הבאה, רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר'''. ואומרת הגמרא איתא חמי, בוא וראה - אילו כתב אות אחת בחול ועוד אחת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת, אחת בשבת זו ואחת בשבת הבאה הלא כל שכן? אז מה החידוש פה? ואומרת הגמרא: לא, פה זה להראות כוחן של חכמים שאפילו שכתב בשתי שבתות הם פוטרים. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יג|עא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יג|עא ב}} {{סוף}} <span id="דף_עב_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלושה עשר#דף עב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עב.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_עב.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עב|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עב עמוד א<span class="yerum-runnum">137</span></div> אתא חמי אילו כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת {{ירו"מ-הוסר|בין}}{{ירו"מ-הדגשה|אחת}} בשבת זו {{ירו"מ-הוסר|בין}}{{ירו"מ-הדגשה|ואחת}} בשבת הבאה לא כל שכן {{ירו"מ-הוסר|מפני}}{{ירו"מ-הדגשה|להראות כוחן של}} חכמים שהן {{ירו"מ-הוסר|פטורין}}{{ירו"מ-הדגשה|פוטרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אפילו שכתב}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} {{ירו"מ-הדגשה|שבתות}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ב|ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יג_ד}}העושה שתי בתי נירין בנירין {{ירו"מ-הוסר|ובקירום}}{{ירו"מ-הדגשה|ובקירוס}} ובנפה ובכברהובסל חייב. {{שוליים|יג_ה}}התופר שתי תפירות וקורע על מנת לתפור שתי תפירות.<br><strong>גמ':</strong> בנירין ניריא. בקירוס קירומה. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב ירמיה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הממתח צדדיו {{ירו"מ-ביאור|שמשך והידק את חוט התפירה שהיה רפוי}} בשבת חייב משום תופר. {{ירו"מ-הדגשה|תני התוחב שתי תחיבות חייב וחכמים אומרים אינו חייב עד שיקשור אם כדבריהם היה צריך}} נימר {{ירו"מ-הדגשה|שהוא חייב גם}} משום תופר {{ירו"מ-הדגשה|וגם}} {{ירו"מ-הוסר|ומשום}}{{ירו"מ-הדגשה|משום}} קושר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ג|ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ג"> <strong>מתני':</strong> הקורע בחמתו ועל מתו {{שוליים|יג_ו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל המקלקלין פטורין. {{שוליים|יג_ז}}והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין — פטורין. קא סלקא דעתין שהקורע בשבת פטור ולא יצא ידי חובת קריעה}} בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} היך מה דאת אמר תמן {{שוליים|יג_ח}}השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת {{ירו"מ-ביאור|לכפר על חילול שבת.}} ואמ{{ירו"מ-הדגשה|אי}}{{ירו"מ-הוסר| ר אוף}} הכא לא יצא ידי קורעו {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|על כרחך יצא ופטור}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר. אמר לון: אפילו כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אתיא}} תמן הוא גרם לעצמו {{ירו"מ-הדגשה|בזה שחילל שבת ואם תאמר ששחיטתו עלתה לו לא הזקתה לו יותר}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם תאמר שיצא ידי קריעה נמצא שבקריעה שקרע בשבת תיקן נמצא}} שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-הוסר|גורמת}}{{ירו"מ-הדגשה|גרמת}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לחלל שבת}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תמן את גורמת לו שאילו לא שאמרת לו {{ירו"מ-הוסר|שיבא}}{{ירו"מ-הדגשה|שיוצא}} {{ירו"מ-הדגשה|הכהנים לא היו זורקים את הדם}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היאך היה מתכפר לו {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא היה מתכפר היה נחשב מקלקל ופטור}}. הוי צורך מימר ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ידי קריעה ופטור על הקריעה}}. חברייא בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} לא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוצדק}} <br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עב עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו ממשיכים עם מסכת שבת, דף ע"ב. נתחיל המשנה פרק י"ג הלכה ב'. אומרת המשנה: '''העושה שתי בתי נירין בנירין'''. כן, הנירין זה מעין מסגרת, כמו שהיו מותחים את החוטי שתי, כמו שרוצים לארוג, היו חותכים חוטי שתי והיה מעין מסגרת מלבנית - מסגרת של עץ מלבנית שבה היו מתוחים חוטים עומדים, ובאמצע כל חוט היה טבעת. בעצם משחילים את החוט של השתי לתוך הטבעות האלה, אבל בצורה של-- היו שני בתי נירין כאלה, כמו שני מסגרות שבהם החוטים, והכניסו בהם את החוטי שתי, אבל אחד כן אחד לא. זאת אומרת בראשון הכניסו את כל החוטים האי-זוגיים ובשני את כל החוטים הזוגיים, ואז היו מרימים נניח את הבית ניר הראשון, הוא היה מגביה את כל החוטי השתי שהם אי-זוגיים, וכשהיו מורידים אותו ומרימים את השני היו מרימים את כל החוטים הזוגיים. היו משחילים בעצם חוט ביניהם, ככה בעצם היו עובדים. אז '''עושה שתי נירין בנירין, בקירוס'''. קירוס זה אותו דבר רק לגבי - הקירוס זה כשהיו רוצים להדק את החוטים אחרי שמשחילים את חוט הערב, רוצים להדק אותו. היה דבר דומה גם כן, איזה מעין מסגרת של חוטים עם טבעות, ובכל חוט שתי, כל חוט שתי היה בתוך טבעת כזאתי, ואז היו מותחים את זה, וככה מהדקים את כל האריג שעד אז סיימו. '''בנפה ובכברה''', כלומר גם אם הוא עושה נפה או כברה, גם כאן אם מותח את החוטי שתי אז הוא כבר חייב. '''ובסל''' - גם כן אם הוא כן חייב. '''התופר שתי תפירות וקורע על מנת לתפור שתי תפירות'''. הגמרא מסבירה מה זה בנירין - '''בנירין ניריא'''. '''בקירוס קירומה'''. רבי אבא ורב ירמיה אמרו בשם רב: '''הממתח צדדיו בשבת חייב משום תופר'''. זאת אומרת, אם נניח היו שני בדים שהיו תפורים והתפר נפרם, ברגע שהוא מותח את החוט ומהדק אותם חזרה, הוא חייב משום שהוא תופר. '''נימר משום תופר קושר''' - אומרת הגמרא: אם כדבריהם, שהתופר שתי תפירות חייב עד שיקשור, אז היה צריך להיות שהוא חייב גם משום תופר וגם משום קושר. אלא כנראה באמת המשנה חולקת על מה שאמרנו, ודי בכך שממתח כדי להתחייב בתפירה. בפרק י"ג הלכה ג', אומרת המשנה: '''הקורע בחמתו ועל מתו כל המקלקלין פטורין'''. כלומר אם הוא קורע בחמתו, כלומר הוא מקלקל, אז הוא פטור. אבל '''המקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן'''. באה הגמרא ושואלת: בעון קומי רבי אבא, '''היך מה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת'''? כלומר הוא כיפר אמנם, אבל צריך להביא עוד כפרה על השחיטה בשבת. ואומר כאן, '''לא יצא ידי קורעו'''? כלומר ולמה כאן אם הוא קרע לא יצא ידי חובת קריעה? ואמר: על כרחך יצא, והוא פטור '''כרבי שמעון''', כלומר חייבים לומר שהוא כן יצא ידי חובה, ולמה הוא פטור על הקריעה? כיוון שזה כרבי שמעון שאומר, '''עד שיהא לו צורך בגופו של דבר'''. כן, מלאכה שנעשית שלא לצורך גופה פטור עליה, וכאן כשהוא קורע בחמתו זה מלאכה שנעשית שלא לצורך גופה, ופטור עליה. ואומרת הגמרא: אמר לון, אפילו כרבי יהודה תמן הוא גרם לעצמו. אם אדם מחלל שבת ואז מביא קורבן כדי לכפר על זה, בעצם הוא גרם לעצמו בזה שחילל שבת. עכשיו, אם תגיד שהשחיטה עלתה לו, אז בעצם לא הזדקק ליותר - מקסימום הוא מביא עוד קורבן על חילול שבת, כלומר המצב שלו לא משתנה. ברם הכא שאת לו - אם תאמר שהוא יצא ידי קריעה, נמצא שבקריעה שקרע בשבת הוא תיקן. ונמצא שאתה גרמת לו לחלל שבת - שאם תאמר שיצא ידי חובה בקריעה, בעצם הוא תיקן, ואם הוא תיקן אז מילא הוא חילל שבת. לכן אנחנו אומרים שהוא לא יצא. אמר רבי יוסי: '''ואפילו תמן את גורמת לו''', כי אילו לא אמרת לו שהוא יוצא בשחיטה הזאתי, הכוהנים בעצם לא היו זורקים את הדם, '''שאילו לא שאמרת לו היאך היה מתכפר לו'''. וכיוון שהיה מתכפר לו אז היה נשאר מקלקל והיה פטור - אז שוב פעם אתה גרמת לו. אז '''הוי צורך מימר דרבי שמעון היא''' - לכן אתה חייב להגיד שזה לא יכול להיות רבי יהודה, אלא רק רבי שמעון, ויוצא ידי קריעה ופטור על הקריעה, כמו שאמרנו, משום שמלאכה שנעשית שלא לצורך גופה. {{סוף}}</div> <span id="דף_עב_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלושה עשר#דף עב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עב|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עב עמוד ב<span class="yerum-runnum">138</span></div> {{שוליים|יג_ט}}מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יוצא בקריעה שנעשתה תוך חילול שבת}}. אמר לון: תמן {{ירו"מ-הדגשה|המצה הגזולה}} גופה עבירה {{ירו"מ-הדגשה|וללא שהיה עובר את העברה לא היתה המצה בידו ולא יכל לקיים את המצווה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא היה מוכרח}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עב{{ירו"מ-הדגשה|ו}}ר עבירה {{ירו"מ-הדגשה|כדי לקים המצווה שיכול היה לקרוע ביום חול}} {{ירו"מ-ביאור|וגם במצה, אם היה יכול לקים את המצווה בלי לעבור את העברה — ודאי היה יוצא, שהרי}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} כך אני אומר: הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים — אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. תני {{שוליים|יג_י}}מצה גזולה אסור לברך עליה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רב הושעיה}}: על שם {{הפ|תהילים|י|ג}} ובוצע ברך נאץ ה'. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: הדא דאת אמר בתחילה {{ירו"מ-ביאור|ברכת המוציא}} אבל בסוף {{ירו"מ-הדגשה|אחר שאכל חייב לברך שה}}לא {{ירו"מ-הדגשה|כבר נקנת לו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}דמים הוא חייב לו. {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} אמר אין עבירה מצוה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} אין מצוה עבירה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא כז לד|ויקרא בחקותי כז לד]]) אלה המצות אם עשיתן כמצוותן הן מצות ואם לאו אי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן מצות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ד|ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ד"> <strong>מתני':</strong> שיעור {{שוליים|יג_יא}}המלבן {{שוליים|יג_יב}}{{ירו"מ-הוסר|והמנפס}}{{ירו"מ-הדגשה|והמנפץ}} {{שוליים|יג_יג}}הצובע {{שוליים|יג_יד}}והטווה שיעורו כמלוא רוחב הסיט כפול. {{שוליים|יג_טו}}האורג שני חוטין שיעורו כמלוא הסיט.<br><strong>גמ':</strong> תמן {{ירו"מ-הוסר|תנינא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} המוציא עצים {{שוליים|יג_טז}}כדי לבשל ביצה קלה {{ירו"מ-הדגשה|וכו' קליפי אגוזים וכו' לצבוע בהם בגד קטן בסבכה}} והכא את אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שדי בצביעת רוחב סיט כפול}}. תמן במוציא לצבוע ברם הכא בצובע.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עב עמוד ב'''{{ש}}</span> חברייא בעון קומי רבי יוסה: לא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק, '''מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח'''? אז איך הוא יוצא בקריעה שנעשתה בשבת, שהרי הוא מחלל שבת? כן, זה מצווה הבאה בעבירה. אמר לון: תמן גופה עבירה - המצה הגזולה גופה עבירה, ואילו לא היה עובר את העבירה לא הייתה מצה בידו, לא היה יכול לקיים את המצווה. ברם הכא עבר עבירה - לגבי הקורע, הוא לא היה מוכרח לעבור את העבירה כדי לקיים את המצווה, הרי הוא יכול לקרוע בימי חול. וגם במצה, אם היה יכול לקיים את המצווה בלי לעבור את העבירה, ודאי שהוא היה יוצא. עכשיו וכי חכם אומר: '''הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח'''? כלומר אם הוא עובר עבירה במצה, אין לי בעיה עם זה, הוא יצא ידי חובה. כמו לדוגמה אם הוא הוציא את המצה מרשות לרשות ואכל אותה, הוא יצא ידי חובה. אבל כאן, כשהמצה עצמה באה לו באיסור, כי זה שהוא גזל, אז במקרה כזה באמת לא יוצא. ואמר תני: '''מצה גזולה אסור לברך עליה'''. אמר רב הושעיה: '''על שם ובוצע ברך נאץ ה''''. כלומר מי שבוצע ומברך כביכול, הברכה היא ניאוץ במקום ברכה. אמר רבי יונה: '''הדא דאת אמר בתחילה אבל בסוף לא''', כלומר ברכת המוציא ראשונה, אבל בסוף אחרי שהוא כבר אכל אותה אז הוא חייב לברך, כי '''דמים הוא חייב לו''' - אז לכן הוא חייב לברך. רבי יונה אמר '''אין עבירה מצוה''' - הוא אמר שעבירה לא יכולה להיות מצווה. ורבי יוסה אמר '''אין מצוה עבירה'''. אמר רבי אילא: איזה פסוק רומז על זה? כתוב '''אלה המצות''', מכאן לומדים - '''אם עשיתן כמצוותן הן מצות ואם לאו אין מצות'''. פרק י"ג, המשנה: '''שיעור המלבן הצובע והטווה שיעורו כמלוא רוחב הסיט כפול'''. הסיט זה בין האגודל לאצבע כשהן מתוחות, וסיט כפול זה בין האגודל לזרת. '''האורג שני חוטין שיעורו כמלוא הסיט'''. באה הגמרא: '''תמן המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה''', קליפת אגוזים וכו' לצבוע בהם בגד קטן, '''והכא את אמר הכין'''? לכאורה סתירה - למה להוציא צריך כמות צבע שיש בה כדי לצבוע בגד קטן שלם, ואילו כשהוא צובע די בכך שיצבע רוחב סיט כפול? ואמרה הגמרא: '''תמן במוציא לצבוע ברם הכא בצובע''' - להוציא פחות מכמות של לצבוע בגד קטן, אין לזה שום חשיבות. אבל לצבוע מספיק אם הוא צובע רוחב סיט כדי להתחייב. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יג|עב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יג|עב ב}} {{סוף}} <span id="דף_עג_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלושה עשר#דף עג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עג.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_עג.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עג|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עג עמוד א<span class="yerum-runnum">139</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ה|ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ה"> <strong>מתני':</strong> {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר הצד צפור {{ירו"מ-ביאור|על ידי שהכניס אותה}} למגדל וצבי לבית חייב. וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין. {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אומר לא כל הביברין שוין {{שוליים|יג_יז}}זה {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כלל כל המחוסר צידה פטור ושאינו מחוסר צידה חייב.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}} {{ירו"מ-הדגשה|הצד צפור}} {{ירו"מ-ביאור|על ידי שהכניסה}} {{ירו"מ-הדגשה|למגדל וצבי לבית חייב הא לגינה ולביברין פטור משמע שהמכניס צבי לביבר לא נחשב צד, ולכן הצד צבי מן הביבר נחשב צד}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חיננא}}: מתניתין דלא כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתנינן {{ירו"מ-הדגשה|התם}}{{ירו"מ-הוסר| הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב הא לגינה ולביברין פטור מחלפה שיטתיה דרבי יהודה דתנינן תמן}} {{שוליים|יג_יח}}אין צדין {{ירו"מ-הדגשה|ביום טוב}} דגים מן הביברין ואין נותנין לפניהם מזונות {{שוליים|יג_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל צדין חיה ועוף מן}}{{ירו"מ-הוסר| הא לגינה}} {{ירו"מ-הוסר|ולביברין}}{{ירו"מ-הדגשה|הביברין}} {{ירו"מ-הדגשה|משמע שחיה ועוף המצוים בביבר נחשבים כבר ניצודים ולכן}} {{ירו"מ-הוסר|פטור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}} {{ירו"מ-הדגשה|לצוד מתוך הביבר ומכאן שהמכניס חיה ועוףלביבר הרי זה צד ואסור}}. מחלפה שיטתין דרבנן דתנינן וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהמכניס צבי לחצר נחשב צד}} ותנינן תמן אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות הא {{ירו"מ-הדגשה|מגינה ומחצר אסור לצוד משמע שהמכניס צבי}} לגינה {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ולחצר}}{{ירו"מ-הדגשה|לחצר}} לא {{ירו"מ-הדגשה|נחשב צד}}. כאן בחצר מקורה, כאן בחצר שאינה מקורה. והא תנינן גינה, אית לך מימר גינה מקורה? אלא כאן בגדולה, כאן בקטנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם זה הכלל כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי עולא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} אמר בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מה {{ירו"מ-הדגשה|לא}} ניתני כל המחוסר צידה חייב ושאינו מחוסר צידה פטור {{ירו"מ-ביאור|כמו אצלנו במשנה?}} אמר לון: ולא {{ירו"מ-הדגשה|ביום טוב}}{{ירו"מ-הוסר| במנפל לתוכה}} אנן קיימין {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שאין בו חיוב חטאת}} {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיך לאמר בו חייב ופטור ולכן אמר ו}} {{שוליים|יג_כ}} כל המחוסר צידהאסור ושאינו מחוסר צידה מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר לא כל הביברין שוין. זה הכלל: כל המחוסר צידה — פטור, ושאינו מחוסר צידה — חייב. איזה ביבר מחוסר צידה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה}}: כל שהוא מחוסר נשבים {{ירו"מ-ביאור|מצודה}} מחוסר צידה ושאינו מחוסר נשבים אינו מחוסר צידה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} שוחטין מן הנגרין {{ירו"מ-ביאור|מקום שהמים רדודים והדג לא יכול לשחות,}} {{שוליים|יג_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין שוחטין<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עג עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו רוצים ללמוד ממסכת שבת, דף ע"ג. זה תחילת המשנה, פרק י"ג הלכה א'. אומרת המשנה: '''רבי יהודה אומר הצד צפור למגדל''', כלומר אם הוא מכניס ציפור למגדל, כלומר לאיזה ארון, '''וצבי לבית חייב'''. הנה שם ציד. '''וחכמים אומרים''' כדי להיות חייב בציד, אז '''צפור למגדל''' מסכימים, אבל '''צבי לגינה ולחצר ולביברין''' מספיק כדי להתחייב. כבר אז הוא מתחייב. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין זה כלל כל המחוסר צידה פטור ושאינו מחוסר צידה חייב'''. אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי יהודה אומר''' צד ציפור, על זה שמכניס אותה למגדל או צבי לבית הוא חייב. משמע מכאן שאם הוא הכניס לגינה או לביברין הוא פטור. כי אם הוא אומר שרק אם מכניס צבי לבית הוא חייב, זה נקרא ציד. משמע שאם הוא מכניס אותו לביבאר או לחצר זה לא נקרא ציד, לכן הוא פטור. אז לכן מי שצד מן הביבאר זה ייחשב ציד. כי אם אתה אומר שכשמכניסים לתוך הביבאר זה לא ציד, אז משמע שכשיתפוס אותו בתוך הביבאר זה ייחשב ציד. אמר רבי חיננא: '''מתניתין דלא כרבי יהודה''', ממשנה שאנחנו למדנו שם, זה לא כרבי יהודה. '''דתנינן אין צדין דגים מן הביברין''' ביום טוב '''ואין נותנין לפניהם מזונות''', אבל צדים חיה ועוף מן הביברין. אם אתה אומר שמותר לצוד חיה ועוף מן הביבאר ביום טוב, משמע שחיה ועוף שמצויים בביבאר נחשבים כבר ניצודים. אז לכן מותר לצוד מתוך הביבאר. אז משמע מכאן שמי שמכניס לתוך הביבאר אז זה צד וזה אסור. אז זה לא כמו רבי יהודה. אומרת הגמרא: '''מחלפה שיטתין דרבנן''' — '''וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין''', משמע שמי שמכניס צבי לחצר נחשב צד. כי המשנה אומרת צבי לגינה לחצר לביברין, כלומר אם מכניסים אותם לחצר נחשב ציד. ואילו תנינן תמן, '''אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות'''. משמע מכאן שמחצר אסור לצוד, שמי שמכניס צבי לגינה או לחצר זה לא נחשב ציד. יכולה להיות סתירה. אומרת הגמרא: '''כאן בחצר מקורה, כאן בחצר שאינה מקורה'''. כלומר בחצר מקורה יש שם ציד, בחצר שאינה מקורה זה לא נחשב ציד. שואלת הגמרא: '''והא תנינן גינה''', הרי בין היתר גם נאמר גינה. '''אית לך מימר גינה מקורה?''' הרי בגינה אין אף פעם גג. אומרת הגמרא: '''אלא כאן בגדולה, כאן בקטנה'''. בעצם תלוי בגודל שלהם. תנא תם, זה הכלל: '''כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר'''. רבי עולא אמר, בעון קומיה דרבי אחא: '''מה ניתני כל המחוסר צידה חייב ושאינו מחוסר צידה פטור'''? למה כתוב פטור ואסור, שכתבו חייב ופטור, כמו שכתוב במשנה שלנו. אמר לון: '''ולא אנן קיימין''' ביום טוב — אבא אנן קיימין. הרי המשנה שם מדברת ביום טוב, וכיוון שביום טוב אין חיוב חטאת, אז לכן לא שייך לומר פטור וחייב, ולכן אמרו '''כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר'''. אומרת הגמרא, תנא: '''רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין, זה כלל, כל המחוסר צידה פטור ושאינו מחוסר צידה חייב'''. שואלת הגמרא, איזה ביבאר נקרא מחוסר צידה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''כל שהוא מחוסר נשבים מחוסר צידה''', כלומר צריך עוד איזה משהו כדי לצוד, צריך איזה כלי כדי לצוד אותו, אז הוא מחוסר צידה. '''ושאינו מחוסר נשבים אינו מחוסר צידה'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_עג_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שלושה עשר#דף עג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עג|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עג עמוד ב<span class="yerum-runnum">140</span></div>לא מן המכמרות ולא מן המצודות {{ירו"מ-ביאור|שניצוד ביום טוב.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: מצדתא דשיתא {{ירו"מ-ביאור|גדולות.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} צד הוא בפיתם {{ירו"מ-ביאור|חבית.}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר סכרא דנהרא שרי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: כההיא {{ירו"מ-ביאור|שסתם הפתחים}} דטסים {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שאין שום אפשרות לדג לברוח}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ו|ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יג_כב}}צבי שנכנס לבית {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נעל אחד בפניו — חייב. אם נעלו שנים — פטורין. לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים — חייבין ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|נעלו שנים פטורים דכתיב}} בעשותה היחיד שעשה חייב שנים ג' שעשו פטורין. {{אמורא-ירו"מ|רב חינא}} אמר היה אחד בריא ואחד תש {{ירו"מ-ביאור|שאינו יכול לנעול לבד.}} נעל החולה כל צורכו ולא נעל הבריא כל צורכו החולה חייב והבריא פטור. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חינא}}: היה צבי רץ כדרכו ונתכוון לנעול בעדו {{ירו"מ-ביאור|בעד עצמו,}} ונעל בעדו ובעד הצבי מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חונה}}: ראה {{שוליים|יג_כג}}תינוק מבעבע בנהר ונתכוון להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חונא}}: היה מפקח בגל ונתכוון להעלות{{ירו"מ-הדגשה|ו ולהעלות}} צרור של זהובים עמו מותר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ז|ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יג_ז"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יג_כד}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}ישב אחד על הפתח ולא מילאהו, וישב השני ומילאהו — השני חייב. ישב הראשון על הפתח ומילאהו, ובא השני וישב לו בצידו אף על פי שעמד הראשון והלך לו — הראשון חייב והשני פטור. למה זה דומה? לנועל את ביתו לשומרו, ונמצא צבי שמור בתוכו.<br><strong>גמ':</strong> {{אמורא-ירו"מ|רבי שמי}} בעי מהו ליתן לפניהן מזונות {{ירו"מ-ביאור|אחר שננעלו?}} ייבא כההיא דתנינן תמן {{שוליים|יג_כה}}אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, שאין עושין תקנה לדבר שאינו מן המוכן {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} כן. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמי}} בעי מהו לכפות עליו כלי ייבא כהיא דאמר {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בי רבי ינאי}} אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו: ביצה שנולדה ביום טוב — סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה כלי. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר {{שוליים|יג_כו}}אף כופין עליה הכלי. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמי}} בעי<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עג עמוד ב'''{{ש}}</span> תנן: '''שוחטין מן הנגרין''', כלומר זה מקומות שהמים רדודים והדג שם לא יכול לשחות, '''אין שוחטין לא מן המכמרות ולא מן המצודות''', כלומר אם זה ניצוד ביום טוב. אמר רבי יוסי ברבי בון בשם רבי אמי: '''מצדתא דשיתא''', כלומר מצודות גדולות. כלומר כל מה שאמרנו שאסור לצוד זה מצודות גדולות. שמואל אמר: '''צד הוא בפיתם''', כלומר בחבית מותר לצוד. רב אמר: '''סכרא דנהרא שרי'''. כלומר, אם סוכרים את המים, מחסום לנהר, ואז המים מחלחלים לאט לאט ומתייבשים, ואז הדגים נשארים למעלה. את זה עושים בערב יום טוב, מותר ביום טוב לתפוס אותם. אמר רבי יודן: '''כההיא דטסים'''. כלומר, כל מה שאמרנו זה דווקא אם אין שום אפשרות לדג לברוח, כי שם שני לוחות מתכת בשני הקצוות של הנהר, שהדג לא יכול לברוח בשום מקום. אבל אם היה לו אפשרות לברוח, אז זה לא נחשב שהוא ניצוד מערב יום טוב, ולכן זה יהיה אסור. פרק י"ג הלכה ו'. אומרת המשנה: '''צבי שנכנס לבית נעל אחד בפניו — חייב. אם נעלו שנים — פטורין. לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים — חייבין ורבי שמעון פוטר'''. כמו שאמרנו, רבי שמעון סובר שכל מלאכה שעשו אותה שניים פטורים, אפילו אם אחד לא יכול לבד. אומרת הגמרא: '''בעשותה''', היחיד שעשה חייב, שניים או שלושה שעשו פטורים. רב חינא אמר: היה אחד בריא ואחד תש, כלומר האדם שהיה חלוש הוא עצמו לא היה מסוגל לנעול לבד, אבל האדם הבריא היה מסוגל לבד. אם נעל החולה כל צורכו ולא נעל הבריא כל צורכו, אז החולה חייב והבריא פטור. כי מבחינת החולה הוא לא יכול לבד, אז לכן גם אם השני עוזר לו, נחשב שהוא עושה את המלאכה והוא חייב. אבל לגבי הבריא, הרי הוא יכול לנעול לבד, אז לכן, כיוון שיוצא כך, הוא יהיה פטור. רבי יוסי ברבי בון בשם רב חינא: '''היה צבי רץ כדרכו ונתכוון לנעול בעדו''' — כלומר הבן אדם נכנס, הצבי רץ לתוך הבית והבן אדם נכנס לבית ורצה לנעול על עצמו, הוא לא התכוון לנעול על הצבי, אבל בעצם יצא שהוא נעל בעדו, '''ונעל בעדו ובעד הצבי מותר'''. רבי יוסי ברבי בון בשם רב חונה: '''ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוון להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר'''. כלומר, גם אם הוא התכוון תוך כדי זה גם לדוג, היה שם גם כן דגים ליד התינוק, אז הוא זרק את הרשת והתכוון גם להעלות את הדגים, אז מותר. רבי יוסי ברבי בון בשם רב חונא: '''היה מפקח בגל ונתכוון להעלות צרור של זהובים עמו מותר'''. כלומר גם כן, אם הוא התכוון להעלות מישהו מתוך הגל של מפולת, ותוך כדי זה גם התכוון להעלות מטבעות זהב, אז זה מותר. פרק י"ג הלכה ז'. אומרת המשנה: '''ישב אחד על הפתח ולא מילאהו, וישב השני ומילאהו — השני חייב. ישב הראשון על הפתח ומילאהו, ובא השני וישב לו בצידו אף על פי שעמד הראשון והלך לו — הראשון חייב והשני פטור. למה זה דומה? לנועל את ביתו לשומרו, ונמצא צבי שמור בתוכו'''. אומרת הגמרא, רבי שמי בעי: '''מהו ליתן לפניהן מזונות'''? כלומר, אחרי שהוא נעל את הצבי בפנים, בהיתר — נניח הוא התכוון לנעול על עצמו וננעל גם הצבי, או שהראשון נעל והשני נכנס ונעל גם כן אחריו — בכל אופן הצבי ננעל בפנים. האם מותר לתת לפניו מזונות? אומרת הגמרא: '''ייבא כההיא דתנינן תמן אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך'''. הרי כלומר הצבי הוא מוקצה, '''שאין עושין תקנה לדבר שאינו מן המוכן''' כן, כיוון שהוא מוקצה, אז אין היתר להאכיל אותם. למרות שלמדנו שבעלי חיים שמזונותם עליך, שבעצם אין להם אוכל במקום אחר, אתה צריך לתת להם — אבל פה הוא אומר שבעצם אם זה מוקצה לא נותנים להם. רבי שמי בעי: '''מהו לכפות עליו כלי'''? כלומר, אם מותר לכפות כלי על מוקצה. אומרת הגמרא: '''ייבא כהיא דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו: ביצה שנולדה ביום טוב — סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה כלי'''. אז גם כאן רואים מכאן שאסור לכפות כלי על מוקצה. שמואל אמר: '''אף כופין עליה הכלי''', כלומר מותר. רבי שמי בעי מהו לקשור את הצבי בחבל, כלומר בקשר שאינו של קיימא. כלומר, אם מותר לקשור את הצבי שלא יברח. אומרת הגמרא, יבוא כהא דאמר רבי שמעון בן אלעזר, מותר להשתמש בצידי אילן בשבת. כלומר, מי שמתיר, אז הוא ודאי סובר כמו רבי שמעון בן אלעזר שאומר שמותר להשתמש בצידי אילן, אז הוא גם קובע — אין הבדל בין צידי אילן לצידי בהמה. אז כמו שמותר בצידי אילן, יהיה מותר גם כן בצידי בהמה, אז יהיה מותר לקשור אותה, כי הרי כשהוא קושר הוא נשען עליה, על הבהמה. זה בעצם יוצא שרבי שמעון שמתיר להשתמש על ידי בהמה הוא מתיר לקשור אותו. וכל מי שאוסר, כלומר חכמים שחולקים על רבי שמעון בן אלעזר, אז הם ודאי יאסרו גם כן לקשור את הצבי גם בקשר שאינו של קיימא. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יג|עג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יג|עג ב}} {{סוף}} <span id="דף_עד_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עד.ogg|thumb|ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עד.ogg]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עד|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עד עמוד א<span class="yerum-runnum">141</span></div> מהו {{ירו"מ-הוסר|לקושרו}}{{ירו"מ-הדגשה|לקשור}} {{ירו"מ-הדגשה|את הצבי}} בחבל {{ירו"מ-הדגשה|בקשר שאינו של קימא}} ייבא כהיא דאמר {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} מותר להשתמש על צידדי {{ירו"מ-הוסר|בהמה}}{{ירו"מ-הדגשה|אילן}} בשבת היא צידדי בהמה היא צידדי אילן כל {{ירו"מ-הוסר|שמותר}}{{ירו"מ-הדגשה|שמתיר}} להשתמש על {{ירו"מ-הוסר|צידדי}}{{ירו"מ-הדגשה|צידי}} בהמה {{ירו"מ-הוסר|מותר}}{{ירו"מ-הדגשה|מתיר}} לקושרו כל {{ירו"מ-הוסר|שאסור}}{{ירו"מ-הדגשה|שאוסר}} להשתמש על {{ירו"מ-הוסר|צידדי}}{{ירו"מ-הדגשה|צידי}} בהמה {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|אוסר}} לקושרו.<br><strong><strong>הדרן עלך פרק האורג</strong></strong><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עו עמוד א'''{{ש}}</span> התלמוד הירושלמי מסכת שבת דף עו. נתחיל ממה שלמדנו: "רבי שמעון בן אלעזר אומר, מותר להשתמש בצידי בהמה, בצידי אילן". כל דבר שהוא מותר להשתמש עליו בשבת, מותר לקושרו. הדרן עלך פרק האורג. '''משנה''': אלו קשרים שחייבין עליהן — קשר הגמלין וקשר הספנין. כשם שהוא חייב על קשרן כך הוא חייב על התירן. רבי מאיר אומר: כל קשר שהוא יכול להתירו בידו אחת, אין חייבין עליו. '''גמרא''': שואלת הגמרא, מה קשירה היתה במשכן? שהיו קושרין את המיתרים, ולא היתה קשירה לשעה, כלומר קשירה של קיימא. ומדוע? אמר רבי יסה: מכיון שהיו על פי הדיבור, נחשב כמו לעולם, כלומר קשירה של קיימא. אמר רבי יוסי ברבי בון: מכיון שהבטיחן שהוא מכניסן לארץ, נחשב כמו לשעה, כי בסופו של דבר יפרקו את המשכן וייכנסו לארץ. אמר רבי פינחס: מתופרי היריעות למדו, שאם היה החוט נפסק היה קושרו, וחזר ונפסק - לעשות קשרים קשרים אי אפשר, אלא חוזר ומתיר את הראשון. אמר חזקיה: אותו חייט אומן היה מבליע שני החוטים, ולכן לא היה צריך לקשור ולהתיר. והיכן אמר רבי יוסי בי רבי חנינא שמאורגי יריעות למדו? מה טעם? כי אורך היריעה האחת היה צריך להיות שלם, שתהא כולה אחת, לכן אם נפסק היה קושרו. אבל מכיון שהיה מגיע לסוף האריג, היה שרי - מותר להתיר. רבי תנחומא בשם רב הונא אמר: אפילו ערב שבו לא היה בו לא קשר ולא תיימא (חוט שעושים בו סימן). תני רבי הושעיה: חותל של תמרים ופטיליא של תמרים, קורע ומתיר, ובלבד שלא יקשור. '''משנה''': ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן, כקשר הגמלין וכקשר הספנין. קושרת אשה מפתחי חלוק, וחוטי סבכה, ופסיקיא, ומנעל וסנדל, ונודות יין ושמן, וקדרה של בשר. רבי אליעזר בן יעקב אומר: קושרין לפני הבהמה בשביל שלא תצא, קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל. ורבי יהודה מתיר כלל. אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא, אין חייבין עליו. '''גמרא''': אמר חזקיה: מפתחי חלוק - במפתח אימרא שהוא מדביקו לחלוק. אמר רבי יוסה: במפתח חלוק - שהוא עשוי כמין שני דפין. נשמטו רצועות מנעל וסנדל, נוטל ומחזיר, ובלבד שלא יקשור. חוטמו שנשמט, אית תניי תני מותר להחזיר, ואית תניי תני אסור להחזיר. הוון בעי מימר: מאן דאמר מותר, בשיש בו נקב אחד; מאן דאמר אסור, בשיש בו נקבים. אמר רבי יוסה ברבי בון: בין זה ובין זה, כמאן דאמר שיש בו שני נקבים. מהו כדון? מאן דאמר מותר - ברפין (רצועות רפות); מאן דאמר אסור - באפוצים (רצועות הדוקות). רבי אליעזר בן יעקב, מה חולקין על רבי אליעזר בן יעקב? ממה דתני חכמים לרבי מאיר בחותמו שבקרקע, שמפקפקין ומפקיעין בשבת, ומפקפקין... {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עה עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו רוצים לירושלים מסכת שבת, דף ע"ה. נתחיל מהמשנה. מונה את המשנה: אין אוכלין אזוב יוון בשבת, לפי שהוא מאכל בריאים, כן? ורפואה בשבת גזרו עליה, אז לכן אסור לאכול את זה כי זה מאכל שרק לחולים. אבל אם אוכל '''אוכל את יועזר ושותה אבוב רועה'''. כן, למרות שזה גם רפואה, אבל כיוון שגם אנשים בריאים אוכלים את זה מותר. '''כל האוכל אם אוכל אדם לרפואה וכל המשקים הוא שותה'''. כלומר, דבר שרגילים לאכול גם בריאים, אז מותר אפילו זה לרפואה. '''חוץ ממי קרין וכוס קרין מפני שהן לירוקה'''. כן, שזה רק לירוקה ואף אחד לא שותה את זה. אדם בריא לא שותה את זה, אבל שותה מי קרין לצמאו. כלומר אם הוא צמא אז מותר לשתות גם דבר שהיקרו לרפואה, מותר לשתות את זה אם הוא באמת צמא. וסך שמן קרין שלא לרפואה. אמרה אחת בר נש, שאלה רבי שמעון בר כסנא: מהו משתה כרותין? כלומר זה מים צמחים בשבת. האם מותר בשבת לשתות מים עם צמחים שגם חולים נוהגים לשתות את זה? אמר לו: אם לתענוג מותר, אם לרפואה זה אסור. יש הגמרא: ולא מן השפה לפנימו? כן, הרי זה בא לרפאות את הפצעים בחניכיים, אז זה חלק פנימי. כן, אז לכאורה למה שאסור? פתר לה כמו שגם הוא סובר שגם בדבר פנימי לא התיר עליו דבר שהוא סכנה. כן, כלומר גם דבר פנימי אם זה לא סכנה אסור בשבת, אם זה לרפואה. למדנו במשנה: '''אבל אוכל את יועזר'''. מה זה יועזר? פול טריחוין. כן, ככה זה נקרא. '''ושותה אבוב רועה'''. אומרת הגמרא כי משמו, זה משהו שהרועים היו משתמשים בזה. אתנן: '''כל האוכל אם אוכל אדם לרפואה וכל המשקים הוא שותה חוץ ממי קרין וכוס קרין מפני שהן לירוקה'''. רבי אבא שאל לרבי ירמיה: מה לי תני דקרין או דקלין? אמר לי: דקרין, כי הם דוקרים את המרה. אמר רבי יונה: לא משתבר דא, אלא דקלין, כיוון שהם יוצאים מבין שני דקלים. כן, בבבלי כתוב שבירושלים בגיא בן הינום היה שני דקלים ומתוכם ביניהם היה יוצא המים האלה. אמרה הגמרא: שמעון בר אבא אמר בשם רבי חיינא, זה שהוא לוחש קודם שהוא נותן, קודם שהוא נותן שמן על גבי ראשו ולוחש, הוא בלבד שלא ילחש קודם שייתן בין ביד בין בכלי. כן, כלומר אדם שרוצה ללחוש על השמן שנותנים על החולה, אז שילחש, אבל בלבד שלא ילחש קודם שייתן בין ביד בכלי, אלא רק אחרי שהוא מורח את זה על הראש. כן, כי לחש מותר ושיחה מותרת בשבת, אבל רפואה אסורה. אז אם הוא לוחש לפני שהוא נותן את זה על הראש, לפני שהוא מורח אותו, אז בעצם הוא הופך את השמן הזה לתרופה ולכן אסור. אבל אם קודם מורח ואחרי זה לוחש זה יהיה מותר. רבי יעקב בר אידי, רבי יוחנן אמרו בשם רבי ינאי: נותן בין ביד בין בכלי. שאלת הגמרא: מה מנהון? מעיסא. מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי, הוא סובר שאחרי שמורחים את זה על הראש זה כבר מעוס, אז בעצם הלחש לא יפעל. אז לכן צריכים ללחוש לפני כן, ואם לוחשים לפני כן, כן, אז זה אף על פי כן מותר כיוון שלחש התירו. עכשיו מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו, כן, ורק אחרי זה לוחש, הוא סובר שלא מעוס, אז לכן תעשה בשינוי כזה, כן, שלא ייראה כאילו תרופה. כלומר, מי שאומר שבראש זה מעוס אז בעצם לא יעזור הלחש. אז אומר, התירו גם ללחוש על הכלי, כן, כי זה לא ממש רפואה, זה רק נראה כ... אז דבר כזה התירו. אבל מי שאומר שזה לא מעוס אז צריך שינוי, לכן יעשה את זה רק על הראש. ואמר: מאי נפקא מינה? אמר רבי יונה: מעשר שני מנהון. כן, מעשר שני ביניהם. כן, הרי מעשר שני אסור להתרפאות בו. אז מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי, מעשר שני אסור. כלומר, מי שסובר שצריכים את הלחש לעשות כשזה בכלי עדיין, אז זה אסור, כי הרי אסור להשחית מעשר שני וגם אסור להתרפאות במעשר שני. אבל מאן דאמר נותן שמן על גב הראש ולוחש, מעשר שני מותר, כי אחרי שהוא כבר סך אז זה כבר בטל ממנו שום קדושה ולכן מותר גם ללחוש עליו. אמר רבי יוסי: לכי כל מה שמותר בשבת מותר מעשר שני, מה אתה משווה בין שניהם? כן, וכל שאסור בשבת אסור מעשר שני. כלומר אין בהכרח קשר בין שניהם. והתני, הרי אף שאסור אסוח ביין בשבת, כן, המשנה אומרת '''מדיחה אישה עצמה ואת בנה ביין מפני הזיעה''', אבל בתרומה זה אסור. כן, אתה רואה שיש הבדל בין שבת לבין תרומה. בשבת התירו, כן, למרות שאסור אסוח, אבל מפני הזיעה מותר, ואם בתרומה זה וזה אסור. והרי תרומה היא כמו מעשר שני, אז רואים מכאן שיש הבדל בין שבת למעשר שני. אומרת הגמרא: מאי קיימא, זאת אומרת למה בשבת הותר ובמעשר שני אסור? אומרת הגמרא: בשבת התירו בלבד שלא יעשה בשבת כדי שהוא עושה בחול. כלומר כל האיסור בשבת זה צריך שינוי, כן, שלא יהיה כמו שהוא עושה בחול. ואילו מעשר שני כל השחתה או ריפוי אסור גם בשינוי. כן, לכן אין שום היתר, גם אם עושה שינוי, אם הוא רוחץ את זה עם שמן או עם יין, אז גם יהיה אסור אם זה כדי להסיר את הזיעה, כי זה בעצם דרך השחתה או דרך ריפוי, ושניהם אסורים במעשר שני. '''ומה לוחשין לעין הרע ולמעיים ולנחשים ולעקרבים ומעבירים על העין בשבת'''. כלומר מותר להעביר כלים קרים על העין אם היא כואבת בשבת. '''מעשה ברבי עקיבא שאחזתו עין והעבירו עליו כלים בשבת'''. רב ורבי חייא רבה תרבון אמרין: תשעים ותשע מתים בעין הרע ואחד בידי שמיים. רבי חיינא ושמואל תרבון אמרין: תשעים ותשע מתים בצינה ואחד בידי שמיים. רב אמר כי דעתי, ורבי חייא אמר כי דעתי. רב, על ידי שהוא שר-- הוא היה מבבל, ובבל השכיחא תמן עין הרע, שבבבל יש הרבה עין הרע, אז לכן גם כן הוא אמר שתשעים ותשע מתים בעין הרע ואחד בידי שמיים. אבל רבי חיינא שהיה גר בארץ ישראל בציפורי, ששמה יש קור, אז לכן הוא אמר תשעים ותשע מתים בצינה ואחד בידי שמיים. רבי שמעון בר אכלן אמר בשם רבי יונתן: תשעים ותשע מתים בשרב, כן, ואחד בידי שמיים. הוא היה כנראה גר בדרום. ורבנן אמרי: תשעים ותשע מתים בפשיעה כי הם לא נזהרים, כן. כלומר בעצם אדם שמסתכן, אז זה לא שאסור לבוא לידי סכנה, אלא אדם שמטפס הוא לידי סכנה אז הוא מת. אז תשעים ותשע מתים בגלל דבר כזה שהם לא נזהרים ואחד בידי שמיים, כי ככה בעצם מראש נגזר עליו. רבי יעקב מאפטאים אמר בשם רבי, כתיב "והסיר השם ממך כל חולי". מה זה כל חולי? זה שריפה, כלומר קנה קדחת. אמר רבי חונה ותני בשם רבי אלעזר בן יעקב: "והסיר השם ממך כל חולי" זו רעיון, כלומר דאגות. ואמר רבי אלעזר: נטל עול ברזל על צוארך, זה רעיון. כן, דאגות זה הכוונה כמו עול על הצוואר. אמר אבא אבון: "והסיר השם ממך כל חולי" זה יצר הרע שראשו מתוק, כלומר תחילתו מתוקה וסופו מר. כן, ד"חולי" המילה זה מלשון מתיקות, כן, "והסיר השם כל חולי", "חלי" בערבית זה מתוק, גם בארמית. אמר רבי תלמידו בשם רבי אלעזר, רבי מנחמה אמר בשם רב: "והסיר השם ממך כל חולי" זה אמרה. ואמר רבי אלעזר: תשעים ותשע מתים במרה. כן, כלומר כל מיני מחלות שבאות מהמרה ואחד בידי שמיים. '''ורוחצים בים הגדול ובבאר טבריא אף על פי שהוא מתכוון לרפואה, אבל לא במי משרה ולא במי סדום'''. כן, כי שמה מתרחצים רק לרפואה. אם מתי? בזמן שמתכוון לרפואה. אה, לעלות מטומאה לטהרה מותר. כלומר אם הוא טמא ורוצה להיטהר אז ודאי שמותר לטבול. אמר רבי שמעון בשם רבי מרכיה: '''בלבד שלא ישהה'''. כלומר הרי טובל, אדם שטובל לא לשהות במים הרבה זמן, נכנס ויוצא. אז ככה בעצם, כן, אם הוא ישהה הרבה זמן זה ייראה כמו מתכוון לרפואה. אם הוא טובל ומיד יוצא אז כולם מבינים שזה רק לטבילה וזה מותר, אבל אם הוא שוהה שם אסור. תניא, למדו בברייתא: '''סכין על עונתי לחולה בשבת'''. אם מתי? בזמן שטרפו מערב שבת. כלומר אם הוא טרף את היין ושמן שבדרך כלל היו מורחים על העלונתי, על הטרבוש הזאתי, אז זה מותר, אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. אמר רבי שמעון בן נזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך חולה בשבת, וכבר חלה ובקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו'''. אמרנו לו: רבי, מבטל אתה דבריך בחייך? אמר להן: '''אף על פי שהייתי אומר כן, לא מנע לי ליבי מימי לעבור על דברי חברי'''. {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עד עמוד א'''{{ש}}</span> תלמוד ירושלמי מסכת שבת, פרק ד', הלכה א'. אנחנו בדף ע"ד. מתחילים במשנה. אומרת המשנה: "שמונה שרצים אמורים בתורה", כן? יש לנו הרי, אם בשרצים - יש רק שמונה שרצים שמטמאים, כן? כלומר, בהמות וחיות שהן מתות, נבלות, אז הן מטמאות כולם, אבל בשרצים יש רק שמונה שרצים שמטמאים והם מופיעים בתורה. אז "השמונה שרצים האמורים בתורה, הצדן והחובל בהם חייב, אבל שאר שרצים עוברים החובל בהם פטור. הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור". כן, הסיבה שהחובל בהם פטור כיוון שאין להם עור, אז בעצם הדם לא נצרר. אין להם עור, יש רק בשר, אז בעצם למרות שרואים כתם לאחר מכן זה יעלם. זה לא כתם קבוע, אבל החיות האלה, השרצים האלה שיש להם עור, אז הדם שניצר הוא בעצם קבוע. אז לכן, החובל בהן יהיה, בשאר השרצים, החובל בהם יהיה פטור, אבל הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור. חייב ועוף שברשותו, הצדן פטור כי הם נחשבים ניצודים, אבל החובל בהם חייב. אומרת הגמרא, למדנו במשנה שמונה שרצים אמורים בתורה, הצדן והחובל בהם חייב. אמר רבי זירא כאן בשם רבי אמי, התפלגו רבי יוחנן וריש לקיש. חד אמר מתניתן דברי הכל ואחר נמי במחלוקת. והמשנה שלנו כרבי יוחנן בן נורי ולא כמו רבנן. אבל האי דינא, מאן אמר דא ומאן אמר דא. אמר רבי זירא, נפרש מילון דרבנן - מתוך הדברים של רבי יוחנן וריש לקיש נוכל לדעת מי אמר מה. דתניין תמן, אלו שעורותיהן כבשרן. עור האדם ועור חזיר של יישוב. רבי יוסי אומר אף עור חזיר של בר ועור התותרת של גמל הרקה ועור הראש של עגל הרך ועור הפרסות ועור בתבושת ועור השליל ועור שתחת העלייה ועור הנקה והכוח והתע והחומט. רבי יהודה אומר התע כחולדה וכולן שיבדן. כלומר, כל העורות האלה, הרכים האלה, אם איבד אותם או שילך בהם כדי עבודה, טהורין. כן, הגמרא שואלת שם, ילך בהם כדי עבודה, הכוונה ארבע מיל. עכשיו, חוץ מעור האדם, שאפילו אם איבד אותו תמיד הוא יישאר טמא. הגמרא אומרת שזה גזרת רחמים שלא יעשה את עור אביו כמנעל. רבי יוחנן בן נורי אומר שמונה שרצים יש להם עורות. זה הברייתא. על זה אומר רבי יוחנן לא שנו אלא לאיסור ולטומאה. כלומר לאיסור ולטומאה - בעצם אסור, מ-מ-מאדם שאוכל אותם עובר איסור כמובן, וגם הם מטמאים. אבל ללקות על אכילתו עור הוא, ולא הוקם עליו משום נבלה. כן? רבי שמעון בן לקיש אמר משנת חסידים שנה, בין לאיסור, בין ללקות, בין לטומאה. יוצא בעצם שרבי יוחנן שאומר שלדעת כולם לא הוקים על אכילתם כי דינם כמו עור, אז גם לעניין שבת לדעת כולם דינם כמו עור ויהיה חייב. אבל על דעת ריש לקיש זה מחלוקת. בעצם פתרנו את השאלה ששאלנו. אומרת הגמרא מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לרבי יוחנן דתני שמונה שרצים יש להם עורות והחובל בהם בשבת חייב. אמר רבי יוחנן כיוון שבשבת החובל בהם חייב, כלומר לדעת כולם משמע שאורם חלוק מבשרם, אז לפיכך אומר אני שמונה שרצים יש להם עורות לעניין טומאה. כלומר, רבי יוחנן בן נורי הוא מקיש את עניין שבת לעניין טומאה. אומר כמו שאתם אומרים, כמו שכולם מודים שלעניין שבת יש להם אורם חלוק מבשרם, ולכן מי שחובל בהם חייב, אז לכן אני אומר שיש להם עורות גם לעניין טומאה. ובכל זאת רואים מכאן שעל פי הברייתא הזאתי שלדעת כולם השמונה שרצים יש להם עור והחובל בהם חייב לדעת כולם. אומרת הגמרא ויש מתניתא מסייע ריש לקיש דתני, החובל בשרצים בעת שיש להם עורות חייב ובעת שאין להם עורות פטור. ורבי יוחנן בן נורי אומר לפיכך אומר אני כל השרצים יש להם עורות. בכל אופן רואים שזו מחלוקת, שלפי רבי יוחנן בן נורי לכל השרצים יש עורות ולפי חכמים לחלק יש, חלק לא. אמר רבי יוסי ברבי בון בשם רב עור הוא ואין הוקים עליהם משום נבלה. כלומר העור של השרצים זה עור ולא הוקים עליהם משום נבלה. ואתא גדא אמר רבי יוחנן - כלומר, זה בדיוק מתאים לדעת רבי יוחנן שלכל שמונה השרצים יש עור. אומרת הגמרא, הצד זיזין, זבובים, ביזין, יתושין - חייב. רבי יהודה פוטר. וכן היה רבי יהודה אומר אין חייבים אלא על דבר שדרכו לצוד, אבל כל אלו הרי לא, אין דרכם להיצד. כלומר הוא אומר שלא רק לא חייבים על דבר - אפילו הצד לצורך, אם זה דבר שאין דרכו להיצוד אז הוא יהיה פטור עליו. הצד חגבים בטל - פטור. כיוון שבטל הם לא יכולים לעוף. בשרב - חייב. אלעזר בן אחוואי אומר אף בשרב בשעה שמקרחין פטור. כלומר, אם באים בכמויות, אז בעצם לא צריך להתאמץ כדי לתפוס אותם, אז גם כן פטור. הצד צבי חיגר, סומא, חולה, קטן - פטור, אבל אם מצוי ישן - חייב. למה? דהכא מיצח ופתחא. הוא לא לגמרי ישן, מספיק שהוא ישמע טיפת רעש הוא יברח. אז בעצם צריך לבוא אליו ממש בעורמה כדי לתפוס אותו. בעצם זה ציד ממש. אמר רבי ינאי, מותר להרוג את הצירה בשבת. ותני כן חמישה נהרגים בשבת: זבוב מצרי וצירה שבנינווה והקרב שבאדיות ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה שבכל מקום. אומרת הגמרא מעשה שנפל נחש בשבת ועמד נפטי אחד והרגו. אמר רבי פגע בו כיוצא בו. כלומר, בדיוק אדם כמו הנחש ערמומי גם כן פגע בו. עכשיו שואלת הגמרא ולא מן דברים הנהרגים בשבת הנה - מותר להרוג, כי מותר להרוג נחש. אז למה רבי כאילו אמר שזה פגע בו וכיוצא בו, כאילו בלגלוג. אומרת הגמרא פתר - מה שהתירו להרוג את כל אלה, את הנחש, את הצירה וכולי, זה רק אם באים לו להזיקו ופה הוא סתם הלך והרג אותו. תני, רבי יעקב אומר הרואה נחש וקרב בתוך ארבע אמות ראוי היה שימות בהם, אלא שהרחמים של מקום מרובים. אמר רבי שמעון ואין דברים אמורים בזמן שלא הרגם. כלומר אם הנחש הצליח לברוח, אז הם כנראה באו להרוג אותו והקדוש ברוך הוא חס עליו. אבל אם הוא הרג אותם כנראה לא נראו לו אלא שיהרגם. כלומר הקדוש ברוך הוא שלח לו אותם כדי שיהרגו אותם. וכן אומרים בין כך ובין כך לא נראה לו לזכות. כתיב "שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות". רבי אחא אמר רבי אבהו ורבנן, חד אמר: למה נמשלו כל באי העולם לחולדה? אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים, אבל יש הרבה מינים בים מה שאין ביבשה, חוץ מחולדה שישנה ביבשה ואין חולדה בים, ולכן יושבי היבשה נקראים יושבי חלד. וכנה אמר למה הוא ממשיל כל באי העולם לחולדה, אלא מה החולדה הזאת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת. כלומר בעצם היא אוספת כל הזמן ואין לה מושג מה יהיה עם זה, גם אם היא אוספת מעבר למה שהיא צריכה. אז כך כל באי עולם גוררים ומניחים, גוררים מניחים ואינם יודעים למי מניחים, כדכתיב "אוצר ולא ידע מי אוספן". למדנו במשנה חיה ועוף שברשותו של אדם פטור והחובל בהן חייב. אומרת הגמרא לא אמרו אלא שברשות אדם. אם אינם ברשות אדם - חייב, גם על בהמות בית. אמר רבי יוסי אדם מרה שור שמרד. כלומר, אם שור ברח - אז לצוד בשבת חייב. רבנן דקסרין אמרו בשם רב ארדן עור של עוף מותר לכתוב עליו מזוזות. כמובן אם אין נקבים - אם הדיו לא עובר דרך הנקבים אז מותר, אבל אם הדיו עובר דרך הנקבים אסור. זו הלכה ב. אמרה המשנה: אין עושים אלונטית בשבת. עושה הוא מי מלח. וגם תסביר מה ההבדל ביניהם. וטובל בהן פיתו ונותן לו לתוך התבשיל. אמר רבי יוסי ולא אילמי בין מרובה בין מועט. כלומר, אילמי זה מי מלח, אז בין אם הוא עושה בהרבה מלח ובין מעט זה בכל מקרה אילמי, אז מה זה משנה? ואלו הם מי מלח המותרים - נותן שמן בתחילה לתוך המים או לתוך המלח. כלומר אם קודם הוא שם שמן אז השמן טיפה מקהה את המלח, אז זה מותר. אומרת הגמרא, למדנו במשנה מה בין אילמי מה בין מי מלח - כלומר למדנו במשנה שאין עושים אילמי, עושים מי מלח. מה ההבדל ביניהם? אילמי צריכה אומן - כלומר צריך איזה אדם שבקיא לדעת כמה בדיוק מלח לשים. אבל סתם מי מלח אין צריכה אומן. רב הונא אמר כל שנותנים לתוכה מלח והיא נשרת - כלומר, אם אתה שם עוד מלח והמלח יימס, כלומר המים מסוגלים עדיין להמיס את המלח, אז זה נקרא עדיין מי מלח. אם אתה מגיע לשלב שהמלח כבר לא נמס יותר אז זה נקרא אילמי. אמר רבי אבהו כל שנותנים לתוכו ביצה והיא שוקעת זה מי מלח, אבל אם אינה שוקעת זה כבר אילמי. עושין ינומלין בשבת. מה הינומלין? אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן: יין, דבש ופלפלים. אמר רבי אסא בשם רבי יוחנן מותר לערב את הינומלין ואסור לשחוק. כלומר מותר לערבב את החומרים האלה, אבל לשחוק את הפלפלים אסור לצורך הינומלין. אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן: את שהוא משום תערובת מותר. כלומר, כל דבר שכל העניין הוא רק לערב אותו מותר, אבל משום שחיקה, כלומר צריך גם לשחוק - זה אסור. והא אילמי לאו משום תערובת מותר אני קמי? אז למה אסור? הרי לכאורה אילמי זה רק לערב מלח עם המים, אז למה אסור? ואתה אומר רבי יהודה בן טיטאס, רבי יהודה בן פזי, שמעון בר אבא ושמעון בר אבא אמרו בשם רבי יוחנן ששאני אילמי שיגמר מלאכה של כביסת ירקות. ככה כובשים ירקות, שמעבירים מי מלח בכמות גבוהה, אז לכן כשהוא עושה את זה זה נחשב גמר מלאכה של כיבוס ירקות, ולכן חייב, לכן אסור. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן מותר לשבר את הפלפלים. כלומר מותר לשבור גרגרי פלפל, השחור, הלבן, מותר לשבור אותם, אבל אסור לקבץ - אסור לאסוף את מה ששברנו. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן שום ששחקו, אם היה מחוסר שחיקה - אסור, אבל לערב את השום מותר. כלומר היו שוחקים את השום, ואחרי זה מערבבים בו שמן. אז לשחוק אסור בשבת, אבל אם הוא כבר שחוק מותר לערב בו שמן. תמן תנינן: השום והבוסר והמלילות שנתן מבעוד יום, רבי ישמעאל אומר יגמור משתחשך. כלומר מותר להניח עליהם איזה כובד והם נגמרים כי הם מגיעים למרקם דק דק. רבי עקיבא אומר לא יגמור. רבי יעקב בר חמא ברבי שמעון בר אבא אמרו בשם רבי חיינא לא נחלקו אלא בחולין, והכוהנים נהגו בתרומה כרבי ישמעאל, משום שהכוהנים זריזין. כלומר האיסור הזה - שלא יגמור, שלא יניח על זה איזה משהו כבד שיצא ממנו הכל, שהשום יתפורר לגמרי וייצא ממנו מיץ - נהגו רק בחולין. את זה לא נהגו בחולין... אבל הכוהנים נהגו כן כמו רבי ישמעאל, כלומר להניח איזה משהו כבד, כי לא חוששים שמא הם גם כן יבואו לשחוק, כי הכוהנים זריזין. {{סוף}}</div> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שלושה עשר|שנים עשר|ארבע עשר}} f7hpn321kfbv7xhxtmbc3a8tu6k25ez 106 1706323 3078486 3078310 2026-08-21T14:11:02Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078486 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|חמישה עשר|ארבע עשר|שישה עשר}} [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עז.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עז]] ==פרק חמישה עשר - אלו קשרים== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דף עד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק חמישה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טו_א|ירושלמי שבת, פרק טו, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טו_א"> <strong>מתני':</strong> אלו קשרים שחייבין עליהן {{שוליים|טו_א}}קשר הגמלין וקשר הספנים כשם שהוא חייב על קשרן {{שוליים|טו_ב}}כך הוא חייב על התירן {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} אומר כל קשר שהוא יכול להתירו בידו אחת אין חייבין עליו.<br><strong>גמ':</strong> מה קשירה היתה במשכן? שהיו קושרין את המיתרים {{ירו"מ-הדגשה|של המשכן}} ולא לשעה היתה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון שהיו {{ירו"מ-הוסר|נוסעין}}{{ירו"מ-הדגשה|חונין}} {{ירו"מ-הוסר|וחונין}}{{ירו"מ-הדגשה|ונוסעין}} על פי הדיבור כמי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} לעולם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} <br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עז עמוד א'''{{ש}}</span> '''תמלול מתוקן''' אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת שבת דף עז. בדף הקודם אמרנו שאסור להתרפא בגילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. אז אומרת הגמרא, אמר רבי חייא מתניתא למר לכן שהם מתרפאים בשפיכות דמים. מה היה דין? תנינן תמן: אישה המקשה ליילד, המילדת מוציאה את העובר איברים איברים. כלומר, מותר שהמיילדת תחתוך את העובר כשהוא עדיין בבטן איברים איברים, ותוציא אותו כשהוא... ככה היא תהרוג אותו. '''אבל יצא רובו אין נוגעים בו, שאין דוחים נפש מפני נפש'''. בעצם מצד הדין לאימא מותר, כי לאימא מבחינת מצד האימא זה נחשב רודף, כי היא רודפת אותו ומנסה להורגו, כן? אבל למישהו אחר אסור, כן? כיוון שהגמרא אומרת שלא ברור מי רודפת את מי. עוד אומרת הגמרא, לא אותו דבר כשאמר לו הרוג את פלוני, אלא אפילו אמר לו חמוס את פלוני, כן? גם כן זה אסור, כיוון שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ואז אולי כשיבוא לגנוב לו, אז ההוא ינסה להילחם ואז יבואו להרוג אותו. אז לכן אסור אפילו אם אומר לו ללכת לגנוב ממישהו. תני, ישראל בעכו״ם מותר, כלומר מותר להרוג עכו״ם כדי להציל את הישראל, אבל עכו״ם בעכו״ם אסור. רב חסדא, מהו להציל נפשו של גדול בנפשו של קטן? אתא דרבי ירמיה ולא מתיתיני, הרי זה המשנה. דתנן, '''יצא רובו אין נוגעים בו, שאין דוחים נפש מפני נפש'''. אז רואים מכאן שאסור להרוג את הקטן כדי להציל את הגדול. אמר רבי יוסי ברבי בון בשם רב חסדא, שאני תמן, שאין אתה יודע מי הורג את מי. כן, אין לך מושג מי פה רודפת את מי. כן, כי מצד אחד האימא מסכנת את הוולד, מצד שני הוולד מסכן את האימא. ואתה גם אומר כזה בעניין בן דמא שנשכו נחש. בא יעקב איש כפר סמה, שהוא היה מין, הוא בא לרפותו ולא הניח לו רבי ישמעאל. אמר לו רבי אלעזר בן דמא, אני מביא ראיה שמותר שירפאני. לא הספיק להביא ראיה עד שמת בן דמא. אמר לו רבי ישמעאל, '''אשריך בן דמא שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצת גדרן של חכמים''', דכתיב, '''ופורץ גדר ישכנו נחש'''. שואלת הגמרא, ולא נחש שישכנו? אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבוא. ומה הוה ליה? מה בעצם היה יכול רבי אלעזר בן דמא להביא ראיה? דכתיב, '''אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'''. אומרת הגמרא, תנן, לא סכו חן וחומץ, אבל סכו את השמן ולא שמן זרד. בני מלכים סכים שמן זרד על מכתם, שכן דרכן, שדרך מלכים אסור בחול. רבי שמעון אומר, '''כל ישראל בני מלכים הם'''. אמר רבי אבא בר זבידא בשם רב, הלכה כרבי שמעון. דאי לא כן, מי יתן שמן זרד לעני ולא יסוך? כלומר, בעצם זה לא ראוי לעני. כלומר, גם העני ראוי לסוך שמן זרד, רק שאין לו. אז לכן זה מותר לכולם. אמר רבי זירא לרבי יוסי, חכים רמי לבר פדיה, דאת אמר שמעתם משמע, כי אתה ראית אותו שאתה אומר שמועות משמו? אמר ליה רבי יוחנן, אמרן משמע, כן? רבי יוחנן ראה אותו, ורבי יוחנן אמר בשמו, זה כאילו שאני ראיתי אותו. אמר רבי זירא לרבי אבא בר זבידא, חכים ר' לרב, דאת אמר שמעתם משמע? אמר ליה רבה דבר אחווה, אמרים לשמועו. כן, לכן אם אדם צריך להגיד שמועות, צריך להכיר את האדם שהוא שמע ממנו, אבל אם הוא מכיר את האדם שאמר את השמועה ואותו אדם מכיר את האדם שממנו הוא שמע, אז זה מותר. אדם נרפא מנשיכת שרצים, אדם נרפא מנשיכת שרצים, אדם נרפא מנשיכת שרצים - יוצא השם. הלכה א'. אומרת המשנה, '''אלו קשרים שחייבין עליהן, קשר הגמלין וקשר הספנין, כשם שהוא חייב על קשרן כך הוא חייב על התירן'''. '''רבי מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו בידו אחת אין חייבין עליו'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_עז_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דף עז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עז עמוד ב<span class="yerum-runnum">142</span></div> מכיון שהבטיחן {{ירו"מ-הוסר|המקום}}{{ירו"מ-הדגשה|הקדוש}} {{ירו"מ-הדגשה|ברוך הוא}} שהוא מכניסן לארץ כמי {{ירו"מ-הוסר|שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיא}} לשעה. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}}: מתופרי יריעות למדו {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} נפסק {{ירו"מ-הדגשה|לו חוט}} היה קושרו. חזר ונפסק לעשותן קשרים קשרים אי אפשר אלא חוזר ומתיר את הראשון {{ירו"מ-הדגשה|ומביא חוט אחר וקושרו}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: ההן חייטא אומנא מבלע תרין {{ירו"מ-הוסר|רישיה}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשיה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא היה נראה אפשר שיהיה אפילו כמה קשרים ולא צריך להתיר ולהחליף חוט}}. והיידא אמר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} דא {{ירו"מ-ביאור|אם כך מנין נלמד מתיר?}} דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי חנינא}}{{ירו"מ-הוסר|בן}} מאורגי יריעות למדו {{ירו"מ-הדגשה|ולא מתופרי היריעות}}. מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב (שמות כו}}) אורך היריעה האחת כדי שתהא כולה אחת. נפסק {{ירו"מ-הדגשה|לו חוט}} היה קושרו {{ירו"מ-הדגשה|מיד}} מכיון שהיה מגיע לאריג {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוי}} שרי {{ירו"מ-הדגשה|ליה ומעל}} לה {{ירו"מ-ביאור|שולף את החוט.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומעיל לה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} אפילו ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת {{ירו"מ-הדגשה|והרי חוטי הערב אחד עולה ואחד יורד ואם ישלוף את הקרוע נמצאו שנים עולים ויורדים יחד}} {{ירו"מ-ביאור|זה נקרא תיימת.}} תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}{{ירו"מ-הוסר|א}} {{שוליים|טו_ג}}חותל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור {{ירו"מ-הדגשה|ואין זו התרה שאסור נעשה כשובר את החבית לאכל}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} {{ירו"מ-הדגשה|גרוגרת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טו_ב|ירושלמי שבת, פרק טו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טו_ב"> <strong>מתני':</strong> ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין {{שוליים|טו_ד}}קושרת אשה מפתחי חלוק וחוטי סבכה של פסיקיא {{ירו"מ-הוסר|ורצועה}}{{ירו"מ-הדגשה|ורצועות}} מנעל וסנדל ונודות יין ושמן וקדירה של בשר. {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר בן יעקב}} אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר כלל. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: קושרת אשה מפתח חלוקה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: במפתח אימרא {{ירו"מ-ביאור|שפה לבגד}} שהוא מדביקו לחלוק {{ירו"מ-הדגשה|וקושרת אותו סביב הצואר שאין חוששים שמא תניח אותו קשור}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: במפתח חלוק שהוא עשוי כמין שני דפין {{ירו"מ-ביאור|כמו שלנו}} {{ירו"מ-הדגשה|ופתוח כולו מלפנים, ומהדקת וקושרת אותו לפי מידתה, ואף בזה לא חוששים שמא תשאיר אותו קשור}}. נשמטו רצועות מנעל וסנדל נוטל ומחזיר ובלבד שלא יקשור. חוטמו {{ירו"מ-ביאור|חלק קדמי של הנעל}} שנשמט אית תניי תני מותר להחזיר ואית תניי תני אסור להחזיר. הוון בעי מימר מאן דאמר מותר בשיש בו נקב אחד {{ירו"מ-הדגשה|שאותו מחברים לנעל}}. מאן דאמר אסור בשיש בה {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שני}} נקבים {{ירו"מ-הדגשה|שמא אחד מהם יקשור קשר של קיימא}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}} בין זה ובין זה כמאן דאמר בשיש בו שני נקבים. מהו כדון מאן דאמר מותר ברפין. מאן דאמר אסור באפוצים {{ירו"מ-ביאור|הדוקים.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר בן יעקב}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר קושרין לפני בה}}מה {{ירו"מ-הדגשה|בשביל שלא תצא האם הם}} חולקין על {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר בן יעקב}}? מן מה דתני {{שוליים|טו_ה}}{{ירו"מ-הוסר|מודין}}{{ירו"מ-הדגשה|מודים}} חכמים ל{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-ביאור|ביום טוב}} בחותמו{{ירו"מ-הדגשה|ת}} שבקרקע שמפקפקין {{ירו"מ-הוסר|בו}}{{ירו"מ-הדגשה|ומתירין}} ומפקיעין {{ירו"מ-הוסר|ומתירין}}{{ירו"מ-הדגשה|אבל לא}} {{ירו"מ-הוסר|וחותכין}}{{ירו"מ-הדגשה|חותכין}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בשבת ומפקפקין<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עז עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא, '''מה קשירה היתה במשכן?''' עונה הגמרא, '''שהיו קושרין את המיתרים''' של המשכן. שואלת הגמרא, '''ולא לשעה היתה'''? הרי זה משהו זמני, הרי את המשכן כל פעם פירקו. אמר רבי יסה, '''מכיון שהיו''' חונים ונוסעים '''על פי הדיבור כמי לעולם'''. אמר רבי יוסי ברבי בון, '''מכיון שהבטיחן''' הקדוש ברוך הוא '''שהוא מכניסן לארץ''', אז בדיוק הפוך, זה '''כמי לשעה''', כי הרי הם יודעים שהם צריכים לפרק את זה. אלא אמר רבי פינחס, '''מתופרי יריעות למדו''', כן, שאם נפסק לו חוט '''היה קושרו'''. '''חזר ונפסק''', אז '''לעשותן קשרים קשרים אי אפשר''', כי זה לא מכובד, '''אלא חוזר ומתיר את הראשון''' ומביא תחתיו חוט אחר וקושרו. אמר חזקיה, '''ההן חייטא אומנא מבלע תרין'''. כלומר, אין מציאות שהוא יצטרך להתיר כדי לפתוח את זה, כיוון שכשהוא קושר אז הוא מביא את זה למצב שהוא מאחד את שני הראשים יחד וזה נהיה כמו אחד, כן? אז לכן לא היה צריך להתיר אף פעם. והיידא אמר על זה, כלומר, מאיפה למדו שאסור להתיר? דאמר רבי יוסי בי רבי חנינא, '''מאורגי יריעות למדו''', ולא מתופרי יריעות. מה טעמא? דכתיב, '''אורך היריעה האחת''', כדי שתהא כולה אחת. לכן אם נפסק לו חוט '''היה קושרו''' מיד, אבל '''מכיון שהיה מגיע לאריג''', כלומר אחרי שהוא מסיים את האריג, '''שרי לה''' - הוא היה מושך את החוט, כן? הוא היה מתיר את הקשר ושולף את החוט מהאמצע. אמר רבי תנחומא בשם רב הונא, '''אפילו ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת'''. והרי חוטי הערב, אחד עולה ואחד יורד, כן? תמיד זה ככה, יש לנו את חוטי הערב ואת השתי המעבירים ביניהם, ככה שיוצא תמיד חוט אחד עולה, חוט אחד יורד. אם אתה מושך עכשיו אחד מחוטי השתי, יוצא בעצם ששני החוטים סמוכים, הם שניהם באותו כיוון, שניהם עולים ושניהם יורדים ביחד. זה נקרא תיומת, וזה אסור. תני רבי הושעיה, '''חותל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור'''. עכשיו, שואלת הגמרא, וזו לא התרה שאסורה? הרי אמרו שאסור להתיר. ותני, לא נעשה כשובר את החבית לכל מיני גוגות, שזה מותר. הלכה ב'. אומרת המשנה, '''ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין'''. כלומר יש קשרים שהם, אה, לא חייבים עליהם למרות שבעצם הם קשרים, כמו קשר הגמלים, קשר הספנים, ואפילו כן, פטור עליהם. כי גון '''קושרת אשה מפתחי חלוק וחוטי סבכה של פסיקיא מנעל וסנדל ונודות יין ושמן וקדירה של בשר'''. '''רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא. קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל''', כלומר לא בחבל, כן, כי את הפסיקיא, את החגורה, מסתמא ישחרר אחרי זה, אבל בחבל אסור כי את החבל אולי ישאיר שם ואז יהיה קשר של קיימא. '''ורבי יהודה מתיר כלל'''. '''אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו'''. אמרה הגמרא, למדנו במשנה '''קושרת אשה מפתחי חלוק'''. אמר חזקיה, '''במפתח אימרא שהוא מדביקו לחלוק'''. כן, כלומר יש לנו שפה לבגד, כאילו יש לנו רצועה לבגד והיא קושרת סביב צווארה, כן? כי שמה לא חוששים שהיא תשאיר את זה קשור, היא לא יכולה להשאיר את זה קשור. אז מדובר על זה שבקצה של הבגד יש איזה מין רצועה שהיא קושרת אותה לצוואר. זה הכוונה בקושרת מפתח חלוק. אמר רבי יוסה, '''במפתח חלוק שהוא עשוי כמין שני דפין'''. כמו שלנו, בעצם שיש לך חלוק שיש לו שני חלקים ובאמצע היא קושרת אותם לחבר אותם, ופתוח כולו מלפנים, מהדקת וקושרת אותו לפי מידתה, ואף בזה לא חוששים שמא תשאיר אותו קשור, למרות שבעצם היא יכולה להשאיר אותו קשור ולהוריד אותו כמו שמורידים שמלה. אבל לא חששו. '''נשמטו רצועות מנעל וסנדל נוטל ומחזיר ובלבד שלא יקשור'''. '''חוטמו שנשמט''', כלומר אם החלק הקדמי של הנעל נשמט, אז '''אית תניי תני מותר להחזיר ואית תניי תני אסור להחזיר'''. '''הוון בעי מימר''', כלומר בישיבה חשבו לומר ש'''מאן דאמר מותר בשיש בו נקב אחד''' שאותו מחברים לנעל, ו'''מאן דאמר אסור בשיש בה נקבים'''. כן, שמא אחד מהם הוא יקשור וישאיר קשר של קיימא ורק את השני הוא ישאיר קשר לא קבוע. אז לכן חשבו שאסור. אמר רבי יוסה ברבי בון, '''בין זה ובין זה''', בין שיש בו שני נקבים בין שיש בו נקב אחד, בכל מקרה מותר. אז מה ההבדל ביניהם? '''מאן דאמר מותר ברפין''', כלומר אם הוא קושר קשר רפוי, '''מאן דאמר אסור באפוצים''', כלומר אם הם מהודקים אז זה אסור. תני רבי... {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טו|עז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טו|עז ב}} {{סוף}} <span id="דף_עח_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דף עח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עח.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עח]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עח|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עח עמוד א<span class="yerum-runnum">143</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|ומתירין}} אבל לא מפקיעין ולא {{ירו"מ-הדגשה|חותכין ושבכלים בשבת}} מתירין ואין צריך {{ירו"מ-הוסר|ולא חותכין בכלים בשבת מותר }}לומר ביום טוב {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שגם לפי חכמים מותר לקשור את הדלת}}. הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שחכמים}} {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|אינם}} חולקין על {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר בן יעקב}}. תנן: קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתיר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} בחבל שחול {{ירו"מ-ביאור|ארוג}} הוא מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון}} חבל שהיא משוחל{{ירו"מ-הדגשה|ת ודאי}}{{ירו"מ-הוסר| בפסיקיא אבל}} לא {{ירו"מ-הוסר|בחלב}}{{ירו"מ-הדגשה|ישאיר אותו קשור תנן: כלל אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|מתיר}}{{ירו"מ-הדגשה|כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו}}. הא {{ירו"מ-הדגשה|ל}}רבנן {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|חייבין עליו}} אלא בגין דתנינן קדמייתא בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: תנינן אוף הדא בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. כלל אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: כיני מתניתא: כל קשר שאינו של קיימא והוא לשעה אין חייבין עליו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טו_ג|ירושלמי שבת, פרק טו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טו_ג"> <strong>מתני':</strong> מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים {{שוליים|טו_ו}}ומציעין את המיטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת. {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת חלבי שבת קריבין {{ירו"מ-הוסר|ליום}}{{ירו"מ-הדגשה|ביום}} הכפורים. {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר {{שוליים|טו_ז}}לא של שבת קריבין ליום הכיפורים ולא של יום הכיפורים קריבין {{ירו"מ-הוסר|לשבת גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|בשבת}}.<br><strong>גמ':</strong> דבית {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרי {{שוליים|טו_ח}}קיפול בשנים אסור. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חגי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: אין מקפלין בשבת בשנים. וההן דמקפל על סיפסלה כמאן דאינון תרין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חגי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה על ידי שהפה זה מסריח {{ירו"מ-ביאור|מדבר לשון הרע,}} התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}} לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. מתניתין מסייעה בין לדין בין לדין {{ירו"מ-הדגשה|דתנו רבנן}} כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בדברי תורה. כתוב אחד אומר ([[ויקרא כג ג|ויקרא אמור כג ג]]) שבת הוא לה' וכתוב אחד אומר ([[דברים טז ח|דברים ראה טז ח]]) עצרת לה' אלהיך הא כיצד {{שוליים|טו_ט}}תן חלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: שבת לה' שבות כה' מה הקדוש ברוך הוא שבת ממאמר אף את שבות ממאמר {{ירו"מ-ביאור|מדברי חול.}} מעשה בחסיד אחד שיצא לטיול בכרמו בשבת, וראה שם פירצה אחת וחשב לגדרו במוצאי שבת. אמר: הואיל וחשבתי לגדרה — איני גודרה עולמית. מה פעל לו הקדוש ברוך הוא זימן לו<br><br> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עח עמוד א'''{{ש}}</span> בס"ד אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף ע"ח. נתחיל מדף הקודם, שני שורות אחרונות. תנן רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרים לפני בהמה בשביל שישחוט זה. שואלת הגמרא אם חלוקים על רבי אליעזר בן יעקב, כלומר אם חכמים חולקים עליו בזה. אומרת הגמרא: תני, מודים חכמים לרבי מאיר לגבי יום טוב בחותמות שבקרקע, כלומר מכסים - איך מכסים בורות או דברים כאלה - שמפקפקים ומתירים, כלומר מותר למשוך את הדלת עד שזה נפתח ומותר גם להתיר את החבל. מותר גם להפקיע את החבל, כלומר לקרוע אותו, כן, אבל לא חותכים אותו, כלומר מותר להפקיע, כלומר לפתוח את החוטים, להפריד אותם אבל לא חותכים אותו. '''אבל לא מפקיעין ולא מתירין ואין צריך לומר ביום טוב'''. בשבת מפקפקים ומתירים אבל לא מפקיעים ולא חותכים. ושבכלים, כלומר בכלים בשבת מתירים ואין צריך לומר ביום טוב. אז רואים מכאן שגם לפי חכמים מותר לשוט את הדלת לפני הבהמה. אומרת הגמרא: '''הדא אמרה חולקין על רבי אליעזר בן יעקב'''. כן. '''תנן: קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל''', כלומר גם במשנה שמותר לקשור את הדלי בחגורה אבל לא בחבל, כן, כי החשש שהוא ישחית את החבל הוא ישיר, ורבי יהודה מתיר. אמר רבי אבא: מה שהתירו רבי יהודה - בחבל ששחול, כלומר חבל יקר שהוא ארוג, לא סתם חבל, כן, שבעצם כיוון שהוא שחול הוא דואג שלא ישאיר אותו קשור, אבל סתם חבל גם רבי יהודה מודה. תנן: '''כלל אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו'''. כן, כתוב ככה, שלפי רבי יהודה כל קשר שלא של קיימא אין חייבים עליו. שואלת: מאן - רבנן חייבים עליו? וגם חכמים על זה מודים. אז למה כתוב שרבי יהודה אומר את זה? '''אלא בגין דתנינן קדמייתא בשם רבי יהודה, תנינן אוף הדא בשם רבי יהודה'''. בעצם החכמים מודים, אבל בגלל שהרישא זה היה רק לרבי יהודה, אז לכן גם הסיפא נכתב בשם רבי יהודה. אומרת הגמרא: '''כלל אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו'''. אמר שמואל בשם רבי זעירא: '''כיני מתניתא: כל קשר שאינו של קיימא והוא לשעה אין חייבין עליו'''. כן, כלומר צריך שני דברים, שני תנאים - גם קשר לא של קיימא וגם קשר שהוא לזמן קצר. כלומר קשר של קיימא - הכוונה תלוי במהות של הקשר, כן, קשר חזק, אז זה קשר של קיימא. אז צריך גם שיהיה קשר שהוא עצמו לא קשר קבוע, אבל גם שבאמת לא יהיה לזמן קבוע, לא יהיה לתמיד, אלא רק לשעה. כן, רק אז לא חייבים עליו. חוזרים לדף מ"ח. אומרת המשנה: '''מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים, ומציעין את המיטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת. רבי ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת, שחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים'''. כל קורבנות שהקריבו אותם בשבת - את החלבים שלהם מותר להקטיר ביום הכיפורים. '''רבי עקיבא אומר לא של שבת קריבין ליום הכיפורים ולא של יום הכיפורים קריבין'''. אומרת הגמרא: '''דבית רבי ינאי אמרי קיפול בשנים אסור''', כי אז הקיפול הוא טוב. וכן אמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: '''אין מקפלין בשבת בשנים'''. '''וההן דמקפל על סיפסלה כמאן דאינון תרין''', כלומר אם הוא נעזר בספסל או במיטה וכדומה, אז זה כאילו הוא שניים, כי אז הוא מגיע לקיפול טוב. אמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: '''לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה, על ידי שהפה זה מסריח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה'''. כלומר, כיוון שהפה רגיל לדבר דברים לא טובים, אז התירו לו לעסוק בדברי תורה. אמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא: '''לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין מסייעה''' - בין לדין בין לדין. אין. '''כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בדברי תורה'''. כלומר יכול לעשות או את זה או את זה, כל הזמן לעסוק בתורה או כל הזמן לאכול. אומרת הגמרא: '''כתוב אחד אומר שבת הוא לה' וכתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך'''. '''הא כיצד? תן חלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות'''. אמר רבי אבהו: '''שבת לה' - שבות כה''''. כן, מה הקדוש ברוך הוא שבת ממאמר, כלומר הקדוש ברוך הוא ברא במאמרות, הוא לא - עשה הכל במאמר, אז גם אתה תשבות ממאמר, כלומר תשבות במאמר של דברי חול. ואומרת הגמרא: '''מעשה בחסיד אחד שיצא לטיול בכרמו בשבת, וראה שם פירצה אחת וחשב לגדרו במוצאי שבת'''. כלומר הוא חשב בשבת, שבמוצאי שבת אני אגדור את זה. '''אמר: הואיל וחשבתי לגדרה - איני גודרה עולמית'''. '''מה פעל לו הקדוש ברוך הוא? זימן לו סוכה אחת של נצפה''', כלומר ענף אחד של צלף, '''ועלת לתוכה וגדרתא ממנה, היה ניזון וממנה היה מתפרנס כל ימיו'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_עח_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דף עח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עח|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עח עמוד ב<span class="yerum-runnum">144</span></div> סוכה {{ירו"מ-ביאור|ענף}} אחת של נצפה {{ירו"מ-ביאור|צלף}} ועלת לתוכה וגדרתא ממנה היה ניזון וממנה היה מתפרנס כל ימיו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מדוחק התירו לשאול שלום בשבת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין {{שוליים|טו_י}}הוה אמר לה: אימא שובתא היא. תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}} מהו {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מימר רעינו פרנסינו אמר לו {{ירו"מ-הוסר|טופוס}}{{ירו"מ-הדגשה|טופס}} ברכות כך הן {{ירו"מ-הדגשה|ומותר}}. תני {{שוליים|טו_יא}}מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשחרית משחרית לחצות ומחצות למנחה. מן המנחה ולמעלה אסור ובכוסות מותר שאין קבע לשתייה. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}}: אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה כאןתמחוי כאן נמצאת מרבצת ביתה בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת חלבי שבת קריבין ביום הכפורים}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר לא של שבת קריבין ליום הכיפורים ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} {{שוליים|טו_יב}}יום הכפורים שחל להיות {{ירו"מ-הדגשה|בערב}} {{ירו"מ-הוסר|בשבת}}{{ירו"מ-הדגשה|שבת}} אין תוקעין {{ירו"מ-הדגשה|חל}} לאחר שבת אין מבדילין. מה כ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שאין הבדל בקדושה בין שבת ליום הכיפורים, ולכן חלבי שבת אינם קרבים ביום הכיפורים}} ברם כ{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} מבדיל שכן חלבי שבת קריבין ביום הכיפורים. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי עזרא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אפילו כ{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} לא יבדיל כלום הוא מבדיל אלא להתיר לו דבר שהוא אסור לו אילו הקטיר {{ירו"מ-הדגשה|את}} חלבי {{ירו"מ-הדגשה|השבת בשבת ולא המתין למוצאי}} שבת {{ירו"מ-הוסר|בשבת}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא יום כיפור}} שמא אינו מותר {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שאין דבר שהיה אסור בשבת והותר}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה}}: ויבדיל שכך הוא מתיר להדיח כבשים ושלקות {{ירו"מ-ביאור|ולקנוב ירק.}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: כלום הוא מותר להדיח כבשים ושלקות {{שוליים|טו_יג}}לא מן המנחה ולמעלן. ויבדיל מן המנחה ולמעלן? מה נפשך? כוס אין כאן, נר אין כאן, במה הוא מבדיל. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} {{ירו"מ-הדגשה|יכול הוא להבדיל}} בתפלה.<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טו|עח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טו|עח ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק אילו קשרים</strong><br> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|חמישה עשר|ארבע עשר|שישה עשר}} 3cutx13op5h16ldqsyufzrkg16lengu 106 1706324 3078487 3078311 2026-08-21T14:11:05Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078487 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שישה עשר|חמישה עשר|שבעה עשר}} ==פרק שישה עשר - כל כתבי== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישה עשר#דף עח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שישה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עח.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_עח.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טז_א|ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|טז_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן ובין שאינן קורין בהן, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אף על פי שכתובין בכל לשון {{שוליים|טז_ב}}טעונין גניזה. מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש. <strong>גמ':</strong> מהו בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן? בין שיש בהן טעויות, בין שאין בהן טעויות. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עח עמוד ב'''{{ש}}</span> אמר רבי חנינא: '''מדוחק התירו לשאול שלום בשבת'''. אמר רבי חייא בר אבא: '''רבי שמעון בר יוחאי כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין הוה אמר לה: אימא, שובתא היא'''. כלומר אם אתה מדברת הרבה בשבת, אמר לה: אמא, שבת היא, אז אסור לדבר יותר מדי. '''תני: אסור לתבוע צרכיו בשבת'''. רבי זעירא שאל לרבי חייא בר אבא: '''מהו מימר רעינו פרנסינו'''? כלומר בבקשת מזון - אנחנו אומרים את זה, איך אנחנו אומרים? אמר לו: ברכות כך הן, גם מותר. '''תני: מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשחרית, משחרית לחצות, ומחצות למנחה. מן המנחה ולמעלה אסור''', כן, כיוון שזה כבר יהיה למוצאי שבת, ואסור להכין משבת. '''ובכוסות מותר שאין קבע לשתייה''', הרי כל רגע ורגע יכול לשתות. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: '''אשה פיקחת מדיחה כוס כאן, קערה כאן, תמחוי כאן, נמצאת מרבצת ביתה בשבת'''. הבית שלה עם הרצפה היה מעפר, לא היה ריצוף, אז היה אבק. אם היא רוצה שלא יהיה אבק צריך להרטיב את זה, וזה אסור בשבת. אבל היא יכולה לעשות כאילו שהיא שוטפת כוס כאן, צלחת כאן וכו', וככה בעצם מרבצת את כל הבית. '''רבי ישמעאל, רבי עקיבא'''. רבי זעירא בשם רב חסדא: '''יום הכפורים שחל להיות''' - אין תוקעין, ואם חל '''לאחר שבת אין מבדילין'''. כלומר אם יום כיפור חל בערב שבת אז לא תוקעים, כי התקיעה היא או לאסור - בערב שבת תוקעים כדי לאסור כי נכנס שבת, במוצאי שבת תוקעים כדי להתיר, וכאן הרי אין הבדל ביניהם. אז לכן אם יום כיפור חל בערב שבת לא תוקעים, ואם הוא חל במוצאי שבת אז לא מבדילים כי הרי אין הבדל. שואלת הגמרא: '''מה כרבי עקיבא''' - שהוא סובר שאין שום הבדל בקדושה בין שבת ליום הכיפורים, הרי לכן הוא סובר שחלבי שבת לא קרבים ביום הכיפורים. '''ברם כרבי ישמעאל''' - שסובר שחלבי שבת קרבין ביום הכיפורים, אז לכאורה צריך להבדיל. אומרת הגמרא, אמר רבי עזרא קומי רבי מנא: '''אפילו כרבי ישמעאל לא יבדיל'''. למה? '''כלום הוא מבדיל אלא להתיר לו דבר שהוא אסור לו''', כן, כלומר כל התקיעה זה להתיר דבר שהיה אסור בשבת, ואילו כאן - '''אילו הקטיר חלבי שבת שמא אינו מותר'''? הוא מותר. כלומר בעצם זה דבר שהיה מותר לו גם בשבת. נמצא שאין דבר שהיה אסור בשבת והותר לו במוצאי שבת ביום הכיפורים, אז לכן לא צריך לתקוע. אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''ויבדיל, שכך הוא מתיר להדיח כבשים ושלקות''', דחכמים - הרי שביום הכיפורים מן המנחה ומעלה התירו להם להדיח כבשים ושלקות ולקנוב ירק, כלומר להוריד את העלים עם התולעים. והגמרא אומרת שזה משום אגמת נפש, כי אם לא תתיר לו, אז הוא יכול מהמחשבה על הרעב, או להפך - במוצאי יום כיפור לא יהיה לו זמן, הוא יאכל את זה כמו שזה עם התולעים ויבוא לכלות. אז לכן התירו. אבל בכל אופן - אז שיתקעו כדי להתיר, הרי ביום כיפור יש משהו שמותר, שזה לקנוב את הירק מן המנחה ומעלה. אמר רבי יוסה: '''כלום הוא מותר להדיח כבשים ושלקות''' אלא מן המנחה ולמעלה? הרי כל ההיתר זה רק למחרת, לא במוצאי שבת, אז במוצאי שבת לכן לא התירו לו. אבל תכף - אז שיבדיל מן המנחה ולמעלה, שיעשה הבדלה במנחה. '''ויבדיל מן המנחה ולמעלן? מה נפשך? כוס אין כאן''', הרי אסור לשתות, '''נר אין כאן, במה הוא מבדיל'''? אמר רבי אבון: '''בתפלה''' - זה לא בעיה, הרי הוא יכול תמיד להבדיל בתפילה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טז|עח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טז|עח ב}} {{סוף}} <span id="דף_עט_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישה עשר#דף עט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עט.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עט]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עט|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עט עמוד א<span class="yerum-runnum">145</span></div> והא תני {{שוליים|טז_ג}}ספר שיש בו שתים שלש טעיות בכל דף ודף מתקנו וקורא בו, ארבע אינו קורא בו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם יכול לתקן פשיטא שמצילין}}. מן מה דתנינן מפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש, הדא אמרה: בין תורה {{ירו"מ-הוסר|לנביאים}}{{ירו"מ-הדגשה|ונביאים}} {{ירו"מ-הדגשה|שקראים בהם}} לכתבי הקודש {{ירו"מ-הדגשה|שאין קראים בהם היו בו ארבע טעויות מצילים או}} אין מצילין אותן מפני הדליקה. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|ספר שיש בו ארבע טעויות בכל דף}} מטמאין את הידים מצילין אותן מפני הדליקה, ומאן דאמר אין מטמאין את הידים אין מצילין אותן מפני הדליקה. התיבון הרי עברי שכתבו תרגום, הרי {{שוליים|טז_ד}}אינו מטמא את הידים {{שוליים|טז_ה}}ומצילין אותו מפני הדליקה. {{ירו"מ-הדגשה|ומנין שמצילים אותו}}? מן מה דתנינן אף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה, הדא אמרה שמצילים אותן מפני הדליקה. {{ירו"מ-הדגשה|לימא}} מתניתא ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|היה קורא בספר בראש הגג ונתגלגל מידו אפילו בארץ גוללו אצלו}} {{שוליים|טז_ו}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אין {{ירו"מ-הדגשה|לך}} דבר משום שבות {{ירו"מ-הוסר|שעומד}}{{ירו"מ-הדגשה|עומד}} בפני כתבי הקודש. {{ירו"מ-הדגשה|והכא נמי, מחצר לחצר שלא עירבו אינו אלא משום שבות, והלכך מצילין מתנין, אתיא אפילו כרבנן. ב}}מה פליגין? תמן מפני בזיונן, ברם הכא כל עמא מודיי שמצילין אותן מפני {{ירו"מ-הוסר|הדליקן}}{{ירו"מ-הדגשה|הדליקה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישרפו}} {{ירו"מ-ביאור|שזה חמור מבזיונם.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה}} {{ירו"מ-ביאור|וקל וחומר שמצילין אותם מפני הדלקה.}} למי נצרכה ל{{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}}? אף על גב ד{{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אמר {{שוליים|טז_ז}}אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית, מודי הוא הכא שמצילין אותן מפני הדליקה. מעשה ב{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שהיה עומד על הבניין בהר הבית, והביאו לו ספר איוב כתוב תרגום, ואמר לבנאי: יגנזו תחת הנדבך. אף על פי שאמרו אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה, אבל שונין ודורשין בהן. {{ירו"מ-הדגשה|היה}} צרך דבר נוטל ובודק, דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} {{תנא-ירו"מ|רבי}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל ברבי יוסה}} היו יושבין ופושטין {{ירו"מ-ביאור|לומדים}} במגילת קינות {{ירו"מ-ביאור|איכה}} ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה. ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד {{ירו"מ-ביאור|פרק אחד.}} אמרו {{ירו"מ-הוסר|למה }}אנו באין וגומרין אותה? עם כשהיה נפטר לביתו נכשל {{ירו"מ-ביאור|נפצע}} באצבעו וקרא על גרמיה {{הפ|תהילים|לב|י}} רבים מכאובים לרשע. אמר לו {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בחובינו מטתך כן, דכתיב {{הפ|איכה|ד|כ}} רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם. אמר לו {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בי רבי יוסי}} אילו לא היינו עוסקין בעניין {{ירו"מ-ביאור|שסיימו בפרק שבו פסוק זה,}} כך היה לנו לומר. על אחת כמה וכמה שהיינו עוסקין בעניין. ועלה לביתו ונתן עליה ספוג יבש וקשר עליה גמי מבחוץ. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל בי רבי יוסי}}: ממנו למדנו ג' דברים: {{ירו"מ-הדגשה|למדנו ש}}ספוג {{שוליים|טז_ח}}אינו מרפא אלא משמר. {{ירו"מ-הדגשה|ולמדנו על}} גמי שהוא מן המוכן. {{ירו"מ-הוסר|ואין}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמדנו שאין}} קורין בכתבי הקודש<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עט עמוד א'''{{ש}}</span> '''עורך תורני - מסכת שבת דף עט''' אנחנו עוסקים בירושלים מסכת שבת, דף ע"ט. אנחנו מתחילים ב-- בדף הקודם בתחילת הפרק. פרק ט"ז הלכה א'. אומרת המשנה כל קדשי הקודש מוציאים אותם מפני הדליקה, בין שקורים בהן ובין שאין קורים בהן. ואף שכתובים בכל לשון טעונים גניזה. מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש. שואלת הגמרא מהו בין שקורים בהן ובין שאין קורים בהן? באיזה ספרים לא קורים? עונה הגמרא בין שיש בהם טעויות, ואז לא קורים בהם בגלל הטעויות, בין שאין בהם טעויות. '''והא תני ספר שיש בו שתים שלש טעיות בכל דף ודף מתקנו וקורא בו, ארבע אינו קורא בו.''' ואם יכול לתקן פשיטא שמצילים. אומרת הגמרא '''מן מה דתנינן מפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש''', אז מפה אני יכול להבין, אדם בין תורה ונביאים שקורים בהן לקדשי הקודש שאין קורים בהם. כלומר בעצם אני מבין שזו לא הכוונה בגלל טעויות, שהרי אם אמרו לי שהסיבה היא בגלל ביטול בית המדרש, כנראה מדובר בספרי קודש שלא קורים בהם. כלומר ספרי תורה ונביאים שבהם את ההפטרה מותר לקרוא בהם בשבת, אבל שאר הכתובים לא התירו לקרוא בהם משום ביטול בית המדרש, שאנשים יעדיפו לקרוא אותם כי זה מאוד קליל מאשר להשתתף בשיעורים. למדנו במשנה, למדנו בברייתא אם היו בו ארבע טעויות מצילים אותו. אם היה בו שתיים או שלוש טעויות בכל דף מתקנו וקורא בו, ארבע אינו קורא בו. השאלה אם יש בו ארבע טעויות, האם מצילים אותו מפני הדליקה או אין מצילים אותו מפני הדליקה? ואומרת הגמרא '''מאן דאמר מטמאין את הידים מצילין אותן מפני הדליקה''', כלומר עדיין יש בו קדושה, אז ודאי מצילים אותו מפני הדליקה. '''ומאן דאמר אין מטמאין את הידים אין מצילין אותן מפני הדליקה'''. הגמרא סברה לומר, אי תימא, '''הרי עברי שכתבו תרגום, הרי אינו מטמא את הידים ומצילין אותו מפני הדליקה'''. כלומר הספר שכתב אותו בתרגום, הרי אינו מטמא את הידיים, ואף על פי כן מצילים אותו מפני הדליקה. ומילא שמצילים אותו מפני הדליקה, '''מן מה דתנינן אף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה''', אם טעון גניזה קל וחומר שמצילים מפני הדליקה. אז אם כן, איך אתה מנסה לפתור מזה שאתה רואה שהוא לא מטמא את הידים, יש בו ארבע טעויות, אז לא מצילים מפני הדליקה? הנה עובדה, גם אם זה כתוב בכתב לא עברי, למרות שהוא לא מטמא את הידיים, בכל זאת מצילים אותו, ורואים שאין קשר ביניהם. אומרת הגמרא: '''מתניתא ד°רבי שמעון... אין דבר משום שבות בפני כתבי הקודש'''. כלומר, אפילו אם הספר כבר מתגלגל, אף על פי כן מותר לגלגל אותו אצלו. כיוון שהוא סבר שאין לך דבר משום שבות עומד בפני קדושת הקודש. כדי שספר קודש לא יהיה בבזיון על הרצפה, לכן התירו לו לעבור על איסורי רבנן ולגלגל אותו. '''מה פליגין? תמן מפני בזיונן, ברם הכא כל עמא מודיי שמצילין אותן מפני''' הדליקה. כלומר בעצם בהתחלה הגמרא חשבה שזה רק רבי שמעון שאומר שאין דבר עומד בפני קדשי הקודש, אין איסורי רבנן עומד בפני קדשי הקודש, לכן יהיה מותר להציל. ואומרת הגמרא לא, מתניתן זה אפילו כרבנן. במה פליגין תמן? מפני ביזיון. יש מחלוקת על ביזיון - שרבי שמעון אומר שספר על הרצפה זה ביזיון, לכן הוא התיר להחזיר אותו, ולכן משום ביזיון לא התירו לעבור על שבות. אבל כאן שזה עומד להישרף, כאן כולם מודים שמצילים מפני הדליקה, ששריפה חמורה מביזיון - הספר יתכלה. '''למי נצרכה ל°רבן שמעון בן גמליאל? אף על גב ד°רבן שמעון בן גמליאל אמר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית, מודי הוא הכא שמצילין אותן מפני הדליקה.''' כלומר, למרות שרבן שמעון בן גמליאל אומר שכל הספרים אסור לכתוב אותם אלא ביוונית, בכל אופן אם כתבו אותם בשפה אחרת מצילים אותם מפני הדליקה. '''מעשה ב°רבן גמליאל שהיה עומד על הבניין בהר הבית, והביאו לו ספר איוב כתוב תרגום, ואמר לבנאי: יגנזו תחת הנדבך.''' כן, תשים אותו בתוך הבניין ותציקו על זה בטון - שבעצם זה הגניזה שלו. רואים כאן בעצם שהוא אוסר לקרוא בספרים שכתובים בכל שפה אחרת חוץ מיוונית. '''אף על פי שאמרו אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה, אבל שונין ודורשין בהן.''' כלומר מן המנחה ולמעלה, כיוון שכבר זה היה אחרי השיעורים. אחרי זה מותר היה לקרוא, אבל שונים ודורשים בהם - כלומר אם הוא צריך איזה פסוק או מקור, מותר לו להביא אותם רק כדי להביא. וכמובן מה שאסרו זה ממש לקרוא רק בהם, אבל אם משתמשים בהם בתור נספח, זה יהיה מותר. '''צרך דבר נוטל ובודק, דלמא °רבי ורבי חייא רבא° ו°רבי ישמעאל ברבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה.''' הם למדו את זה מן המנחה ולמעלה. '''ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד''' - כלומר פרק אחד, הרי כל הפרקים שם מסודרים לפי האלף בית. '''אמרו אנו באין וגומרין אותה'''. '''עם כשהיה נפטר לביתו נכשל באצבעו וקרא על גרמיה רבים מכאובים לרשע.''' רבי כשהוא בא ללכת, נפצע באצבע וקרא על עצמו "רבים מכאובים לרשע", כאילו כינה את עצמו רשע. '''אמר לו רבי חייא° בחובינו מטתך כן''' - זה לא בגללך אלא בגללנו, כי אנחנו לא ראויים. '''דכתיב רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם.''' '''אמר לו °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אילו לא היינו עוסקין בעניין כך היה לנו לומר. על אחת כמה וכמה שהיינו עוסקין בעניין.''' כי הם סיימו בפסוק הזה, שם שהם מסיימים בו. אז אפילו אם לא היינו עוסקים באותו עניין, כך היה לומר, על אחת כמה וכמה שהיינו עסוקים באותו עניין. '''ועלה לביתו ונתן עליה ספוג יבש וקשר עליה גמי מבחוץ.''' '''אמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי: ממנו למדנו ג' דברים: ספוג אינו מרפא אלא משמר.''' עובדה שהוא שם את זה בשבת, אלא הוא משמר. '''גמי שהוא מן המוכן''' - עובדה שהוא השתמש בגמי, כי כנראה זה מאכל בהמה, אז לא נחשב מוקצה. '''קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה''' - זה שהם למדו וחיכו עד למנחה ולמעלה כדי לקרוא בספר איוב. אומרת הגמרא '''מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש''' - כי היו רגילים לעשות שיעור בזמן הזה, ואם תתחיל לקרוא כתבי הקודש זה מושך את האנשים, אז הם יתעסקו בזה במקום ללמוד. {{סוף}}</div> <span id="דף_עט_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישה עשר#דף עט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|עט|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עט עמוד ב<span class="yerum-runnum">146</span></div> אלא מן המנחה ולמעלה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש}} מעתה {{שוליים|טז_ט}}במקום שיש בית המדרש אל יקראו? במקום שאין בית המדרש יקראו? לית לך אלא כהדא דתני {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}. דתני {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}{{ירו"מ-הוסר|רק}} מפני מה אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה? מפני שטרי הדיוטות, שאם אומר את לו שהוא מותר, אף הוא אומר: מה בכך שנתעסק בשטרותיו. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור, אף הוא אומר: כתבי הקודש אסור, שטרי הדיוטות לא כל שכן. {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאסרו לקרא בכתוב מפני ביטול בית המדרש}} הדא אמרה שהמשנה קודמת למקרא. ודא מסייעא לההוא דתני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}}. דתני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}} העוסק במקרא מידה שאינה מידה. העוסק במשנה מידה שנוטלין ממנה שכר. העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו. {{ירו"מ-הדגשה|והתנן}} לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} הדא דאת אמר עד שלא שיקע {{ירו"מ-הוסר|בי}}{{ירו"מ-הדגשה|בה}} {{ירו"מ-ביאור|בתלמוד}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רוב משניות. אבל מששיקע בי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. {{שוליים|טז_י}}ברכות {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי}} שכתוב בהן עניינות הרבה מן התורה אין מצילין אותן מפני הדליקה. מיכן אמרו כותבי ברכות {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שורפי תורה. מעשה באחד שהיה כותב ברכות, {{ירו"מ-הוסר|והלך}}{{ירו"מ-הדגשה|הלך}} {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} לבודקו. כיון שהרגיש בקול פעמותיו של {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} נטל תכריך של ברכות וזרקן לתוך ספל של מים. כלשון הזה אמר לו: גדול עונש האחרון מן הראשון. אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק {{ירו"מ-הדגשה|לעולם הבא}}. {{ירו"מ-הוסר|החורשה}}{{ירו"מ-הדגשה|הדורשה}} {{ירו"מ-הדגשה|מתוך הכתב}} {{ירו"מ-הוסר|מתחרך}}{{ירו"מ-הדגשה|מתברך}} {{ירו"מ-ביאור|חייב נידוי.}} השומעה {{ירו"מ-ביאור|מתוך הכתב}} אינו מקבל שכר. אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא, אלא חד זמן איסתכלית, אשכחית כתוב בה: מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה דבר אמירה ציווי — כנגד שנותיו של אבינו אברהם, דכתיב {{הפ|תהילים|סח|יט}} לקחת מתנות באדם {{ירו"מ-הוסר|וכתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|בשביל אברהם שקרוי אדם דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| יהושוע יד}} {{הפ|יהושע|יד|טו}} האדם הגדול בענקים. מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתהילים כנגד שנותיו של אבינו יעקב. מלמד שכל הקלוסין שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא כנגד שנותיו של יעקב, שנאמר {{הפ|תהילים|כב|ד}} ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. {{שוליים|טז_יא}}מאה ועשרים וג' פעמים שישראל עונין הללויה {{ירו"מ-הדגשה|בהלל}} כנגד שנותיו של אהרן {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} {{הפ|תהילים|קנ|א}} הללויה הללו אל בקדשו לאהרן קדושו {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} {{הפ|תהילים|קו|טז}} לאהרן קדוש ה'. אפילו כן {{ירו"מ-הדגשה|שרק פעם אחת הסתכלתי בספר אגדה}} אנא {{ירו"מ-הדגשה|הות}} מתבעי{{ירו"מ-הדגשה|ת}} בליליא. {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}} חמא חד ספר דאגדה אמר {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} אי מה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כתיב {{ירו"מ-הדגשה|בה}} טבאות תקטע ידה דכתבתה. אמר ליה: חד אבוי דההוא גברא כתבה. אמר לו: כן אמרת{{ירו"מ-הדגשה|י}} תקטע ידה דכתבתה. והוית ליה כן {{הפ|קהלת|י|ה}} {{ירו"מ-הוסר|קוהלת י }}כשגגה שיוצא מלפני השליט. הגיליונים וסיפרי מינין אית תני {{ירו"מ-הוסר|קורא}}{{ירו"מ-הדגשה|קורע}} אזכרותיהן ושורפן. אית תניי תני {{שוליים|טז_יב}}שורפין הן ואזכרותיהן. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}: אקפח את בניי שאם יבואו לביתי שאני שורפן הן ואזכרותיהן. שאם יהיה הרודף רודף אחריי {{שוליים|טז_יג}}שאני נמלט לתוך בתיהן של עבודה זרה ואיני נמלט לתוך בתיהן של מינין. שעובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} אינן מכירין אותו וכופרין בו אבל המינין מכירין אותו וכופרין בו. ועליהן אמר דוד <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף עט עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא '''מעתה במקום שיש בית המדרש אל יקראו? במקום שאין בית המדרש יקראו?''' ואומרת הגמרא '''לית לך אלא כהדא דתני °רבי נחמיה. דתני °רבי נחמיה מפני מה אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה? מפני שטרי הדיוטות, שאם אומר את לו שהוא מותר, אף הוא אומר: מה בכך שנתעסק בשטרותיו.''' אם אתה אומר לו שמותר לקרוא בכתובים, הוא לא יראה הבדל כל כך. הוא יגיד: כמו שמותר לקרוא כתובים - נניח מגילת אסתר, מגילת רות, ששם ה' לא מופיע בהם בצורה מפורשת וקבועה, אז זה נראה כמו סיפור. אז אני אגיד, אם זה ככה, מותר גם להתעסק בשטרותיו. '''מתוך שאת אומר לו שהוא אסור, אף הוא אומר: כתבי הקודש אסור, שטרי הדיוטות לא כל שכן.''' ולכן הוא נמנע מהתעסק בשטרי הדיוטות. אומרת הגמרא '''הדא אמרה שהמשנה קודמת למקרא.''' אתה רואה שהם לומדים משנה - מותר ללמוד, וכתובים - אסור ללמוד. '''ודא מסייעא לההוא דתני °רבי שמעון בן יוחי. דתני °רבי שמעון בן יוחי העוסק במקרא מידה שאינה מידה.''' כיוון שאתה לא יכול להסיק מתוך הכתובים הלכות. '''העוסק במשנה מידה שנוטלין ממנה שכר. העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו''' - שתלמוד עוסק גם כן בפלפול, איך הגיעו להלכה, ובעצם יכול ללמוד דבר מתוך דבר, ולכן אין לך מידה גדולה מזו. '''לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד. אמר רבי יוסי ברבי בון° הדא דאת אמר עד שלא שיקע רבי יוחנן° רוב משניות.''' זה היה נכון לפני שרבי יוחנן הכניס את המשניות לתוך הגמרא. '''אבל מששיקע בי רבי יוחנן° רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה.''' אומרת הגמרא '''ברכות שכתוב בהן עניינות הרבה מן התורה אין מצילין אותן מפני הדליקה. מיכן אמרו כותבי ברכות שורפי תורה.''' כיוון שאם תידלק, הרי לא מצילים אותם, אז בעצם הוא שורף פסוקים מהתורה. '''מעשה באחד שהיה כותב ברכות, °רבי ישמעאל לבודקו. כיון שהרגיש בקול פעמותיו של °רבי ישמעאל נטל תכריך של ברכות וזרקן לתוך ספל של מים.''' כלומר בעצם הוא מחק את שם ה'. '''כלשון הזה אמר לו: גדול עונש האחרון מן הראשון.''' עשית עונש על זה יותר חמור מאשר העונש הראשון, כי זה ממש למחוק את שם ה'. '''אמר רבי יהושע בן לוי°: הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק. השומעה אינו מקבל שכר.''' '''אמר רבי יהושע בן לוי°: אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא, אלא חד זמן איסתכלית, אשכחית כתוב בה: מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה דבר אמירה ציווי — כנגד שנותיו של אבינו אברהם, דכתיב לקחת מתנות באדם האדם הגדול בענקים.''' כלומר אברהם הכינוי שלו הוא "האדם הגדול בענקים". אז מאה שבעים וחמש פעמים כתוב דבר או אמירה או ציווי, זה כנגד מאה שבעים וחמש שנות ימיו של אברהם אבינו. '''מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתהילים כנגד שנותיו של אבינו יעקב. מלמד שכל הקלוסין שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא כנגד שנותיו של יעקב, שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.''' '''מאה ועשרים וג' פעמים שישראל עונין הללויה כנגד שנותיו של אהרן''' - '''הללויה הללו אל בקדשו... לאהרן קדושו... לאהרן קדוש ה'.''' '''אפילו כן אנא מתבעי בליליא''' - למרות שרק פעם אחת הסתכלתי בספר אגדה, אני הייתי מפוחד בלילה. '''רבי חייא בר אבא° חמא חד ספר דאגדה אמר אי מה כתיב טבאות תקטע ידה דכתבתה.''' אפילו מה שכתוב בו הוא אמת, תיחתך היד שכתבה את זה. '''אמר ליה: חד אבוי דההוא גברא כתבה.''' אבא של אותו אדם אמר על עצמו שהוא כתב את זה. '''אמר לו: כן אמרת תקטע ידה דכתבתה.''' ואמרו לו כן, באמת נחתכה ידו של אבא שלו. '''והוית ליה כן כשגגה שיוצא מלפני השליט.''' '''הגיליונים וסיפרי מינין''' - הגיליונים זה של הנוצרים. '''אית תני אזכרותיהן ושורפן.''' כלומר את שם הקודש הוא חותך ואחרי כן שורף את השאר. '''אית תניי תני שורפין הן ואזכרותיהן.''' '''אמר °רבי טרפון: אקפח את בניי שאם יבואו לביתי שאני שורפן הן ואזכרותיהן. שאם יהיה הרודף רודף אחריי שאני נמלט לתוך בתיהן של עבודה זרה ואיני נמלט לתוך בתיהן של מינין. שעובדי כוכבים אינן מכירין אותו וכופרין בו אבל המינין מכירין אותו וכופרין בו.''' '''ועליהן אמר דוד''' הלא משנאיך. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טז|עט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טז|עט ב}} {{סוף}} <span id="דף_פ_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישה עשר#דף פ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פ.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פ]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פ|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פ עמוד א<span class="yerum-runnum">147</span></div> {{הפ|תהילים|קלט|כא}} הלא משנאיך ה' אשנא וגו'. זה מדרש דרשו: ומה אם להטיל שלום בין איש לאשתו אמר הכתוב, השם שנכתב בקדושה ימחה על המים. סיפרי מינין שמטילין איבה ותחרות ומחלוקת בין ישראל לאביהן שבשמים, אינו דין שישרפו הן ואזכרותיהן. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ב|ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|טז_יד}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין אף על פי שיש בתוכן מעות. {{שוליים|טז_טו}}{{ירו"מ-הוסר|ולאיכן}}{{ירו"מ-הדגשה|ולהיכן}} מצילין אותן? למבוי שאינו מפולש. בן בתירה אומר אף למפולש. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין}} מתני' {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} בשאינו טפול לו {{ירו"מ-ביאור|לא בתוכו.}} אבל אם היה טפול לו כגופו הוא. ניחא תיק הספר עם הספר {{ירו"מ-הדגשה|שבלי התיק הספר נפסד אבל למה מצילין}} תיק תפילין עם התפילין {{ירו"מ-הדגשה|הרי אינם נפסדים בלי תיק}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי חגי}} בשם זעירא שמע לה מהדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|תהילים|לד|ח}} חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם {{ירו"מ-ביאור|שגם מה שסמוך לקדש ניצל.}} וכן הוא אומר {{הפ|דניאל|ג|כא}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל ג }}באדין גובריא אילך כפיתו בסרבליהן {{ירו"מ-הוסר|וגומר}}{{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו די לא שלט נורא בגמיהון וכ"ו וסרבליהון לא שנו תנן}} אף על פי שיש בתוכו מעות {{ירו"מ-הדגשה|ואיך מותר הרי זה בסיס למוקצה}}? ייבא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אמר {{אמורא-ירו"מ|חיננא קרתיגנאה}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}} {{שוליים|טז_טז}}דיסיקיא שיש בתוכו מעות נותן עליה ככר ומטלטלה. {{ירו"מ-הוסר|לאיכן}}{{ירו"מ-הדגשה|להיכן}} מצילין אותן? למבוי שאינו מפולש. הא למפולש לא {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו להעבירו דרך מבוי מפולש לחצר אסור}}? בכל אתר את אמר אין המהלך כמניח ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא את אמר המהלך כמניח {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן למה אסור לעבור דרך מבוי שאינו מפולש בלא לעמוד שם?}} אלא בזורק {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא היה דרך להציל אלא בזריקה}} תמן את אמר הזורק {{ירו"מ-הדגשה|מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים}} פטור ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא את אמר הזורק {{ירו"מ-הדגשה|מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|ולכן דרך כרמלית אסור}} {{ירו"מ-ביאור|אלא על כרחך שהמשנה כ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שהזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}רבי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב}}}}. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן: ולהיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש בן בתירה אומר אף למפולש אמר}} {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|במבוי מפולש}} {{ירו"מ-הוסר|בשלא}}{{ירו"מ-הדגשה|שלא}} עירבו {{ירו"מ-הדגשה|על ידי לחי או קורה}} אנן קיימין. {{תנא-ירו"מ|בן בתירה}} {{ירו"מ-הדגשה|שמתיר}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתנינן תמן גשרין המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} {{ירו"מ-הדגשה|דשתי מחיצות הוי רשות היחיד דאוריתא}} וחכמים {{שוליים|טז_יז}}אוסרין. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ג|ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|טז_יח}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}מצילין מזון ג' סעודות הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה. כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות. בשחרית מצילין מזון שתי סעודות. במנחה מצילין מזון סעודה אחת. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ממל}} {{ירו"מ-הדגשה|המשנה שמתירה להציל רק שלוש סעודות אף שאוכל אינו מוקצה}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}} היא. ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|אפילו כלים}} אינן ניטלין אלא לצורך {{ירו"מ-הדגשה|דבר המותר ואפילו מחמה לצל אסור}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא רבנן}} טעמא דרבנן תמן, כל מה שיש בבית מן המוכן. ברם הכא, אם אתה אומר כן, אף הוא מציל מן היום {{ירו"מ-ביאור|שבת}} למחר {{ירו"מ-ביאור|יום חול.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות קא סלקא דעתין שכבר אכל סעודה של ערב שבת}} מתניתא ד{{תנא-ירו"מ|רבי הונדקס}} דאמר {{ירו"מ-הדגשה|ארבע}}{{ירו"מ-הוסר| לעולם מצילין מזון שלש}} סעודות {{ירו"מ-הדגשה|לשבת אפילו כרבנן}} תיפתר בשנפלה דליקה בלילי שבת<div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פ עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף פ"א. אנחנו מתחילים במשנה פרק ט"ז הלכה ב'. אומרת המשנה: "'''מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין''', אף על פי שיש בהן בתוכן מעות. ולהיכן מצילים אותם? '''למבוי שאינו מפולש'''. בן בתירה אומר '''אף למפולש'''". אומרת הגמרא: "למדנו במשנה מצילים תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין". ואומרת הגמרא: "'''מתניתין בשאינו טפול לו'''". כלומר אפילו אם התפילין לא בתוכו, משמע מותר לקחת את התפילין, להניח אותם בתוך התיק ואז לקחת אותו. אבל '''אם היה טפול לו כגופו הוא''', כלומר אם התפילין כבר נמצאים בתוך התיק ובתוכו יש גם מעות, אז זה כגופו. ואומרת הגמרא: "ניחא תיק הספר עם הספר", אז מובן, כי בלי התיק הספר נפסד, כן? כי הספר יתקלקל בלי התיק. אבל תפילין, למה מצילים גם את התיק? הרי הם לא נפסדים בלי התיק, כי התפילין עצמן סגורות בתוך הקופסה שלהם. ואומרת הגמרא: "רבי חגי בשם זעירא, שמע לה מהדא '''חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם'''". כלומר, גם מה שסמוך לקודש ניצל, כן? "וכן הוא אומר '''באדין גובריא אילך כפיתו בסרבליהן'''". כלומר לא רק שהם לא נכוו ונשרפו, גם הבגדים שלהם, גם מסביבם לא נשרף. "תנן '''אף על פי שיש בתוכו מעות'''". שואלת הגמרא: איך מותר? הרי זה בסיס למוקצה, כן? תיק הספר או תיק התפילין, אם יש בהם מעות זה בסיס למוקצה, בסיס לדבר אסור. ואומרת הגמרא: "יבא כיי דמר רבי יעקב בר אחא אמר חיננא קרתיגנאה בשם רבי הושעיה, '''דיסיקיא שיש בתוכו מעות נותן עליה ככר ומטלטלה'''". כלומר בעצם אם יש לנו בסיס דבר אסור, מותר להוסיף דבר מותר ואז לטלטל את זה, כי זה הופך את בסיס דבר אסור למותר. "'''מצילין אותן? למבוי שאינו מפולש'''". משהו שהוא מפולש לו - הגמרא אומרת: אפילו להעבירו דרך מבוא מפולש לחצר אסור. אומרת הגמרא: "'''בכל אתר את אמר אין המהלך כמניח'''". כן, אתה אומר שבעצם מהלך אינו נחשב כמניח, "'''וכא את אמר המהלך כמניח'''", אלא אם כן, למה אתה אומר שאסור לעבור דרך מבוא שאינו מפולש בלי לעמוד שמה כדי להגיע לחצר? למה שיאסור? אלא אומרת הגמרא "בזורק", כלומר באמת אם היה הולך עם זה, זה היה מותר. אבל מדובר בזורק, כיוון שלא היה דרך להציל אלא בזריקה. אז לכן בזריקה דרך המבוא שלא מפולש אסור. ואומרת הגמרא: "'''תמן את אמר הזורק פטור''', '''וכא את אמר הזורק חייב'''", ולכן אתה אומר שדרך כרמלית אסור, כלומר אם אתה עושה אפילו דרך כרמלית - מבוא שאינו מפולש זה כרמלית - כי הרי כרמלית זה הגזירה, כן? זאת אומרת בעצם אתה כאילו סובר שדרך רשות הרבים זה חייב, לכן דרך כרמלית אסור. זה מקור קשה. אני אשאל בשאלה. אומרת הגמרא: "תנן '''ולהיכן מצילים אותם? למבוי שאינו מפולש. בן בתירה אומר אף למפולש'''". אמר "חזקיה בשם רבי אחא: '''עירבו אנן קיימין'''". כלומר לא מדובר במבוא שלא מפולש לגמרי, אלא מדובר שלא עירבו. כלומר לא שמו לחי או קורה בצד הרביעי, כן? אז בן בתירה שמתיר הוא סובר "כרבי יהודה, דתנינן תמן '''גשרין המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי רבי יודה'''". כי הוא סובר ששתי מחיצות זה כבר נחשב רשות היחיד דאורייתא, "'''וחכמים אוסרין'''" - הם אומרים שרק שלוש מחיצות זה נחשב רשות היחיד דאורייתא, אבל שתי מחיצות עדיין זה לא רשות היחיד. [כחכוח בגרון] אנחנו בפרק ט"ז הלכה ג'. לומדת המשנה: "'''מצילין מזון ג' סעודות הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה. כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות. בשחרית מצילין מזון שתי סעודות. במנחה מצילין מזון סעודה אחת. רבי יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות'''". ואומרת הגמרא: "אמר רבי בון בר חייא בשם רבי אבא בר ממל" - המשנה שמתירה להציל רק שלוש סעודות למרות שבעצם אוכל זה לא מוקצה, אז "'''דרבי נחמיה היא. דרבי נחמיה'''" אמר "'''אינן ניטלין אלא לצורך'''", כלומר אלא לצורך דבר המותר, כן? כלומר גם אפילו דבר מותר, אני רוצה לקחת את הכלים לא לצורך איסור, אלא מחמת ההצלה, לא לצורך שימוש מיוחד להם, גם כן אסור. אז גם כאן להציל אוכל שלא מוקצה, אף על פי כן יהיה אסור יותר מאשר אדם צריך לאכול בשלוש סעודות. אמר רבי יוסה: "טעמא דרבנן תמן" - שמה לגבי כלים, מה שהם התירו זה בגלל שהם אומרים "'''כל מה שיש בבית מן המוכן'''", זה לא מוקצה. אדם לא מקצה מדעתו דבר שהוא ראוי לו, אז לכן כל הכלים הם ראויים וזה לא מוקצה. "ברם הכא" לגבי אוכל, "'''אם אתה אומר כן, אף הוא מציל מן היום למחר'''", כלומר הוא מציל משבת למוצאי שבת. כן? כלומר אם אתה תתיר לו להציל כמה שהוא רוצה לצורך השבת, אז הוא יציל גם כן לצורך מוצאי שבת. בבבלי כתוב שמא יבוא לחבוט, אבל פה הגמרא אומרת שמציל למוצאי שבת. תנן, "'''נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות'''". הגמרא הבינה שכאן מדובר שהוא כבר אכל סעודה של ליל שבת. אז אם כן "מתניתא דרבי הונדקס דאמר ארבע סעודות לשבת". "ואת אמר תיפתר בשנפלה דליקה בלילי שבת עד שלא" - הוא עדיין עוד לא אכל אפילו את הארוחה הראשונה, אז לכן הוא מציל מזון של שלוש סעודות. {{סוף}}</div> <span id="דף_פ_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישה עשר#דף פ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פ|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פ עמוד ב<span class="yerum-runnum">148</span></div> עד שלא {{ירו"מ-הוסר|אכלה}}{{ירו"מ-הדגשה|אכל}}? ביום הכיפורים {{ירו"מ-הוסר|מאי איכא למימר }}על דעתהון דרבנן לא יציל כלום. כל עמא מודוי שמצילין מזון סעודה אחת {{שוליים|טז_יט}}מפני הסכנה. תני מצילין לחולה ולקטן בבינונית ולרעבתן כדי מזונו.{{ירו"מ-הוסר|ת}} {{ירו"מ-הדגשה|וכן בעירוב}} מערבין לחולה ולקטן כדי מזונו ולרעבתן {{שוליים|טז_כ}}בבינונית. תני {{שוליים|טז_כא}}אין מערימין. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} אמר מערימין. אית תניי תני מצילין ואחר כך מזמן {{ירו"מ-הדגשה|אורחים}}. אית תניי תני {{שוליים|טז_כב}}מזמן ואחר כך מצילין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מציל ואחר כך מזמן כמאן דאמר מערימין. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מזמן ואחר כך מציל כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אין מערימין. תני אף מכבין להציל {{ירו"מ-הדגשה|את כתבי הקדש}}. מתניתא ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש. תני אף מטמאין {{ירו"מ-הדגשה|מעשר שני}} להציל. והתני {{הפ|ויקרא|יב|ד}} בכל קודש לא תגע לרבות התרומה. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} היא תרומה היא מעשר שני. מאי כדון? ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול. תני {{שוליים|טז_כג}}כשם שמצילין מן הדליקה כך מצילין מיד העובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} ומיד הנהר ומיד המפולת ומידי כל דבר שאובד. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ד|ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|טז_כד}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}מצילין סל מלא ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודות, ועיגול של דבילה, וחבית של יין, ואומר לאחרים: בואו והצילו לכם. אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר שבת. {{שוליים|טז_כה}}{{ירו"מ-הוסר|ולאיכן}}{{ירו"מ-הדגשה|ולהיכן}} מצילין אותן? לחצר המעורבת. {{תנא-ירו"מ|בן בתירה}} אומר אף לשאינה מעורבת. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מצילין סל}} {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|מלא}} {{ירו"מ-הדגשה|ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודות}} מתני' ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} לעולם מצילין מזון שלש סעודות {{ירו"מ-הדגשה|אף שאינו צריך אבל לרבנן מציל רק מה שצריך אפילו תימא רבנן}} מכיוון שכולה גוף אחד כמי שכולה סעודה אחת. ואומר לאחרים בואו והצילו לכם שכן דרכן להזמין אורחים בשבת. אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת. תמן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני וכן אשה מחברתה ככרות ואם אינו מאמינו}} {{שוליים|טז_כו}}מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת. תמן את אמר משכוניה גביה הכא מה אית לך {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יכול לחייב אותו לשלם לו}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא מרי}} לכך שנינו {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נקרא פיקח {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שיודע שאם יחזירם לו בשבת שוב לא יוכל לתבוע}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנו}} {{ירו"מ-הדגשה|לכן לא מחזיר לו עד מוצאי שבת}}. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פ עמוד ב'''{{ש}}</span> "ביום הכיפורים" מה דין? "'''על דעתהון דרבנן לא יציל כלום'''", כן? הרי אסור לאכול בשבת - אז אסור להציל כלום. "'''כל עמא מודוי שמצילין מזון סעודה אחת מפני הסכנה'''", כי אם תתיר לו במוצאי שבת לא יהיה לו מה לאכול ויכול למות. "תני '''מצילין לחולה ולקטן בבינונית'''" - כלומר לפי אדם בינוני, "'''ולרעבתן כדי מזונו'''" - כלומר אדם שהוא רעבתן, אוכלים לפי מה שראוי לו. וכן בעירוב, "'''מערבין לחולה ולקטן כדי מזונו ולרעבתן בבינונית'''", כלומר תמיד אוכלים לכולה. "תני '''אין מערימין'''" - אסור להערים בזה. "רבי יוסי ברבי בון אמר '''מערימין'''". כלומר הכוונה שהוא יכול להזמין אורחים, ולהגיד שהוא יציל גם בשבילם. "אית תניי תני '''מצילין ואחר כך מזמן'''. אית תניי תני '''מזמן ואחר כך מצילין'''". "מאן דמר מציל ואחר כך מזמן כמאן דאמר מערימין. ומאן דמר מזמן ואחר כך מציל כמאן דמר אין מערימין". אז לכן צריך שקודם כל יהיה לאורחים, ורק אחרי זה מותר להציל. "תני '''אף מכבין להציל'''" את כתבי הקודש, כלומר כתבי הקודש מותר גם לכבות כדי להציל אותם. "מתניתא דרבי שמעון, דרבי שמעון '''אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש'''", והרי לכבות זה רק שבות, אז גם זה מותר לצורך להציל כתבי הקודש. "תני '''אף מטמאין להציל'''" - מעשר שני כדי להציל כתבי הקודש. "והתני '''בכל קודש לא תגע'''" לרבות תרומה, והרי "היא תרומה היא מעשר שני", כלומר תרומה ומעשר שני הם באותו דין. אז כמו שאסור לטמא תרומה גם מעשר טמא, אז איך התרנו? "מאי כדון? '''ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול'''". "תני '''כשם שמצילין מן הדליקה כך מצילין מיד העובדי כוכבים ומיד הנהר ומיד המפולת ומידי כל דבר שאובד'''". פרק ט"ז הלכה ד'. אומרת המשנה: "'''מצילין סל מלא ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודות, ועיגול של דבילה'''" - כלומר עיגול הכוונה למעין כלי עגול שיש בו הרבה תאנים דבוקות, שזה הרבה מאוד סעודות - "'''וחבית של יין, ואומר לאחרים: בואו והצילו לכם. אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר שבת'''". "'''מצילין אותן? לחצר המעורבת. בן בתירה אומר אף לשאינה מעורבת'''". ואומרת הגמרא: למדנו במשנה מצילים סל מלא ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודות. "מתני' דרבי יוסי" - רבי יוסי אמר לו למה מצילים מזון שלוש סעודות אף שלא צריך, אבל לרבנן מציל רק מה שצריך, כן? כלומר לפי רבי יוסי שאומר "'''לעולם מצילין מזון שלש סעודות'''", גם אם הוא כבר אכל כמה סעודות, אז אם ככה מותר גם להציל את כל הסל מלא ככרות, כי לרבי יוסי אין מגבלה שזה דווקא לאותה שבת, אבל לרבנן שאומרים שמציל רק מה שצריך לאותה שבת, אז אני לא יכול להציל אלא מה שצריך. אז אמר: לא, אפילו לרבנן, "'''מכיוון שכולה גוף אחד כמי שכולה סעודה אחת'''", כלומר כיוון שהוא מציל בפעם אחת, נחשב כאילו שהוא מציל סעודה אחת. "'''ואומר לאחרים בואו והצילו לכם שכן דרכן להזמין אורחים בשבת'''". כלומר כמו שאדם מותר לו להזמין אורחים, אז לכן הוא יכול להגיד להם בואו תצילו לכם, זה כמו שהוא מארח אותם. "'''אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת'''". "תמן תנינן" - שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן, ובזמן שהוא אינו נאמן עליו יאמר לו הלווני, כי הלוואה ניתנת להיתבע, כן, כי בדרך כלל הלוואה זה זמן ארוך, אבל להשאיל מותר לו, כי בדרך כלל שאלה זה לא זמן ארוך. וכן אישה מחברתה ככרות, ואם אינו מאמינו, "'''מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת'''". ואומרת הגמרא: "תמן את אמר משכוניה גביה" - כלומר שמה יש לו איך להחזיק את הבעלים, כן? הוא לוקח את הבגד למשאיל, אבל "הכא מה אית לך?" - כלומר איך הוא יכול לחייב את הבעלים לשלם לו במוצאי שבת? "אמר רבי אבא מרי: לכך שנינו נקרא פיקח", כלומר כיוון שהוא יודע שאם יחזיר לו בשבת שהוא לא יכול לתבוע אותו, לכן הוא לא מחזיר עד מוצאי שבת. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טז|פ א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טז|פ ב}} {{סוף}} <span id="דף_פא_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישה עשר#דף פא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פא.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פא]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פא|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פא עמוד א<span class="yerum-runnum">149</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ה|ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|טז_כז}}ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו. {{שוליים|טז_כח}}ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תני}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר שמנה עשר כלים ואלו הן מקטורן {{ירו"מ-ביאור|מעיל עליון,}} נוקלי {{ירו"מ-ביאור|לבוש רחב,}} ופונדא {{ירו"מ-ביאור|חגורה,}} ופיליון {{ירו"מ-ביאור|סדין להתעטף בו,}} ומעפורת {{ירו"מ-ביאור|ברדס,}} וקולבין {{ירו"מ-ביאור|גופיה}} של פשתן וחלוק של צמר ושתי אמפליות {{ירו"מ-ביאור|גרבים,}} שני סבריקין {{ירו"מ-ביאור|מטפחות אחד לפנים ואחד לאף,}} ושני אבריקין {{ירו"מ-ביאור|חגורות ביריות,}} שני מנעלין וכובע שבראשו וחגור שבמתניו וסודרין שעל זרועותיו. ואומר לאחרים בואו והצילו עמי שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ו|ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ו"> <strong>מתני':</strong> {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן ננס}} אומר {{שוליים|טז_כט}}פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור מפני שהוא מחרך. {{שוליים|טז_ל}}עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל {{ירו"מ-הוסר|בהן }}את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. <strong>גמ':</strong> כיני מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|לא שיניח העור על האש ויכבה אלא שידה תיבה ומגדל}} {{ירו"מ-הוסר|משיאחוז}}{{ירו"מ-הדגשה|שאחז}} {{ירו"מ-הדגשה|בהם את}} האור {{ירו"מ-הוסר|בהן}}{{ירו"מ-הדגשה|מניח עורות על הצד שעדין לא בוער}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ממל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} {{שוליים|טז_לא}}ספר שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד השני ואם כבה כבה {{ירו"מ-הדגשה|שגרם כיבוי מותר}}. אחז בו האור משני צדדין פושטו וקורא בו ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד שני ואם כבה כבה. אחז בה האור מב' צדדין נוטלה ומתעטף בה ואם כבתה כבתה. {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן: נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות אבל לא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זירא}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} היא {{ירו"מ-הדגשה|שאסר גרם כיבוי}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: הוה סברינן מימר מה פליגין מימר {{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} ורבנן בשעשה מחיצה של כלים אבל אם עשה מחיצה של מים לא {{ירו"מ-הדגשה|דהוה גרם כיבוי בידים}}. ממה {{ירו"מ-הוסר|דמר ר}}{{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} היא הדא אמרה: אפילו {{ירו"מ-הוסר|עשרה}}{{ירו"מ-הדגשה|עשה}} מחיצה של מים היא המחלוקת. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ז|ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ז"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|טז_לב}}עובד כוכבים ומזלות {{ירו"מ-הוסר|משנה }}שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה מפני שאין שביתתו עליך. {{שוליים|טז_לג}}אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן שביתתו עליך. <strong>גמ':</strong> בימי {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} נפלה דליקה בכפר אפיק. {{אמורא-ירו"מ|רבי אימי}} {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} כרוז בשוקי דארמאי ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{שוליים|טז_לד}}מאן דעבד לא מפסיד. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר בי רבי יוסה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} סכנה היתה. אם היתה סכנה אפילו {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} יטפי. ולא כן תני {{שוליים|טז_לה}}כל דבר שיש בו סכנה, אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי הוה במגורה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} נפילת דליקה במגורה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}. אזל ההוא נפתייה בעי מטפייתה ולא שבקיה. אמר ליה: בגדך מדלי {{ירו"מ-ביאור|אתה אחראי אם יגרם נזק לרכוש שלי?}} אמר לו: אין ואישתיזיב כולה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן דכפר אימי}} <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים במסכת שבת דף פא. משנה, פרק טז הלכה א'. אומרת המשנה: '''ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף'''. רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים, '''וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי'''. כלומר מותר לחזור כמה פעמים, כל פעם להתלבש ולהוציא. אומרת הגמרא, תני, '''רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים ואלו הן מקטורן''', כלומר זה מעיל עליון, '''נוקלי''' - זה לבוש רחב, '''ופונדא''' - זה חגורה, '''ופיליון''' - זה סדין להתעטף בו, '''ומעפורת''' - זה ברדס, '''וקולבין של פשתן וחלוק של צמר, ושתי אמפליות''' - כמו שני זוגות גרביים, '''שני סבריקין''' - זה סוג של מטפחות, אחד לפנים ואחד לאף, '''ושני אבריקין''' - זה חגורות, בריות כאלה, '''שני מנעלין וכובע שבראשו וחגור שבמתניו וסודרין שעל זרועותיו. ואומר לאחרים בואו והצילו עמי שכן דרכן להשאיל כלים בשבת'''. כלומר בשבת זה מקובל, מותר להשאיל כלים, לכן יכול להגיד לאחרים בואו תצילו עימי. אנחנו בפרק טז הלכה ו'. אומרת המשנה: '''רבי שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור'''. כלומר יש ארון שאחז בו האור, מותר לפרוש עליו עור של גדי, '''מפני שהוא מחרך'''. כלומר האור, בעצם הוא לא נשרף, הוא לא בוער, אלא הוא מחרך, ולאט לאט האש תדעך. '''עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה''', משום שגם כיבוי אסור. אומרת הגמרא: כיני מתניתין האור. לא הכוונה שפורשים על האש את העור, אלא בעצם הוא פורש את זה על השידה ליד האש, וכשהאש מגיעה לשם, האש תדעך. מניח את העור על הצד שעדיין לא בוער. רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל אמרו בשם רב: '''ספר שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד השני'''. כלומר מותר להרטיב את הצד השני, '''ואם כבה כבה''', כיוון שגם כיבוי מותר. '''אחז בו האור משני צדדין פושטו וקורא בו ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד שני ואם כבה כבה. אחז בה האור מב' צדדין נוטלה ומתעטף בה ואם כבתה כבתה'''. אמר שמואל בשם רבי זירא: דרבי יוסה היא, שאסר גם כיבוי. כלומר רבי יוסה שבמשנה אסר לשים כדי חרס מלאים מים, כי אם יתבקעו ויכבו את הדליקה - אסור. גם זה שאסר לשים מים מתחת הנר כדי שלא יכבה את הניצוצות, כי הוא סובר שגם כיבוי אסור. אמר רבי יוסה: '''הוה סברינן מימר מה פליגין''' - רבי יוסה ורבנן. כלומר, כששמענו את הדין הזה חשבנו מה הם חולקים, '''בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים לא'''. דלמא זה נחשב כיבוי בידיים - לשפוך מים ליד האש וכשהאש תגיע היא תכבה. חשבנו שאת זה גם רבנן אוסרים. ממה שמואל בשם רבי זעירא: דרבי יוסה היא, '''הדא אמרה: אפילו מחיצה של מים היא המחלוקת'''. כלומר גם לשים מים - לפי חכמים מותר, לרבי יוסה אסור. אנחנו בפרק טז הלכה ז. אומרת המשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן שביתתו עליך'''. אומרת הגמרא: '''בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי כרוז בשוקי דארמאי''' - הוציא כרוז בשוק של הגויים - '''ואמר מאן דעבד לא מפסיד''', מי שיכבה לא יפסיד. '''אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה סכנה היתה''', לא דיבור סתם אלא דיבור שהשריפה הייתה סכנה. '''אם היתה סכנה אפילו רבי אמי יטפי'''. גם אם הייתה סכנה, אז אפילו רבי אמי היה צריך לכבות בעצמו. '''ולא כן תני כל דבר שיש בו סכנה, אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל'''. אומרת הגמרא: '''מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן הניחו לגבאי שיגבה חובו'''. כנראה מגיע לו עונש, תשאירו את זה. '''מיד קשר עליו הענן וכיבהו'''. '''במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר'''. כלומר למנהל, לראש שלהם, שלח חמישים דינר. '''אמרו חכמים לא היה צריך לעשות כן'''. לא היה צריך למנוע מהם לכבות, כמו שאמרנו שאין שביתתו עליהם. '''חד נפתי הוה במגורה דרבי יונה נפילת דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייה בעי מטפייתה ולא שבקיה'''. כלומר הגוי הזה רצה לכבות את הדליקה, ולא הניח לו. '''אמר ליה: בגדך מדלי'''. כלומר אתה תהיה אחראי לכל נזק שיגרם, במזל שלך - הרי מזל שלך זה נשרף לך. '''אמר לו: אין ואישתיזיב כולה''' - הכל ניצל. '''רבי יודן דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מינה'''. הוא פרש את המעיל שלו על הגדיש שהיה בו דליקה, והדליקה הסתלקה משם. {{סוף}}</div> <span id="דף_פא_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שישה עשר#דף פא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פא|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פא עמוד ב<span class="yerum-runnum">150</span></div> פרס גולתיה {{ירו"מ-ביאור|מעיל}} על גדישא ונורא ערקא מינה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. ולא כן תני ראו אותו {{ירו"מ-ביאור|את הקטן}} יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו? תמן אין לו {{ירו"מ-ביאור|לגדול}} צורך בעשבים ברם הכא יש לו צורך כיבוי {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|גזרה שמא יאמר לו לכבות}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ח|ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ח"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|טז_לו}}כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה. {{שוליים|טז_לז}}ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה בא לפני {{תנא-ירו"מ|רבן יוחנן בן זכאי}} בערב ואמר חוששני אני לו מחטאת. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן}} ייבא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בי רבי ינאי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בי רבי ינאי}} אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עליה את הכלי. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר {{שוליים|טז_לח}}אף כופין עליה את הכלי. ועל צואה של קטן ולא מאכל תרנגולין {{ירו"מ-הדגשה|הוא ולמה לא}} {{ירו"מ-הוסר|אינון}}{{ירו"מ-הדגשה|יטלנו}} {{ירו"מ-הדגשה|בידו ויוציאנו}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי עוקבן}}: תיפתר באילין רכיכה שלא יבואו לידי מירוח. ועל עקרב שלא תישך מעשה בא לפני {{תנא-ירו"מ|רבן יוחנן בן זכאי}} בערב ואמר חושש אני לו מחטאת. {{אמורא-ירו"מ|רבי עולא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} אמר שמונה עשר שנין עביד הוי {{ירו"מ-הוסר|יהיב}}{{ירו"מ-הדגשה|יתיב}} בהדא ערב ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עיבדיא {{ירו"מ-הדגשה|זה וחבית נקובה לא יתן עליה שעוה משום ממחק}} אמר גליל גליל שנאת התורה סופך לעשות במסיקין. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ט|ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טז_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|טז_לט}}עובד כוכבים ומזלות {{ירו"מ-הוסר|משנה }}שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כבש לירד בו ירד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ב{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עובד כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כבש לירד בו וירדו בו זקנים. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור}} לצורכו ולצורך ישראל {{ירו"מ-הדגשה|מהוא}} נישמעינה מן הדא ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} איקבל {{ירו"מ-ביאור|התארח}} גבי חד פרסיי איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה והפך {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו ידע דלא בגיניה אדלקה. והפך {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אפוי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}}: הדא אמרה {{שוליים|טז_מ}}לצורכו ולצורך ישראל {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: שנייא היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אם}} משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו למה הפך {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אפוי? {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מעשה שהיו באים בספינה ועשה גוי כבש לירד בו וכ"ו}} אמרו לו מה אנו לירד? אמר להן הואיל ולא בשבילנו עשה מותרין אנו לירד. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף צא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף צא. נתחיל מהמשנה. תלמוד המשנה: נותנים מים על גבי שמרים בשביל שיצלו, כן? שהמים יהיו צלולים, ומסננים את היין בסודרין או בכפפה מצרית. כן, כלומר במשמרת אסור, אבל בבגד או בכפפה מצרית מותר. נותנים ביצה במסננת של חרדל ועושין ינומלין בשבת. רבי יהודה אומר בשבת עושים את זה בכוס, ביום טוב בלגין, במועד בחבית. רבי יונתן אומר הכל לפי האורחים. אמר רבי אבא בשם רבי יהודה שאמר בשם רב, בלבד שלא יעשה אותה כמין תיק. כלומר כשהוא מניח את הבגד, כן? אז שלא יניח את זה בצורה כזאת כמו שהוא עושה בחול, שלא עושה שקע. מתרגמה בעיה דמלתא, מהו לכפותן? כלומר האם מותר להניח את זה רפוי ואז מהמשקל של השמרים זה יקבל את הבטן הזאת, ואז נעשה תיק מאליה? אמרה התלמוד: התנן, למדנו במשנה '''מסננים את היין מסודרין וכפפה מצרית'''. אמר רבי מתניה, מטה אותה על צידה ובלבד שלא יעשה בשבת כמו שהוא עושה בחול. תנן, למדנו במשנה '''נותנים ביצה במסננת של חרדל'''. מתרגמה, כן עם מתניתין, מפרידים ביצה במסננת של חרדל, כשמפרידים בין הלבן לצהוב. מתרגמה, גול של חרדל. רבי יוסי אמר בשם רבי אליעזר: ממעך ביד אבל לא בכלי. רבי יעקב בר חמא ורבי יוחנן אמרו בשם רבי ינאי: ממעך בין ביד בין בכלי. אמר לו רבי יוחנן, והלא לכלבים אינו עושים אותה כן, כלומר למעוך ביד אפילו לכלבים לא עושים את זה. רבי חסדיה ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן, ממעך בין ביד בין בכלי, ובלבד שלא יטרוף. כלומר מה שנטרוף, כלומר לעוות, חזק זה אסור, כדי שלא יהיה כמו שהוא עושה בחול. תנן, '''ועושין ינומלין בשבת'''. מה הינומלין? אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, דיין, דבש ופלפלין. פרק כה הלכה ג'. אני אומר את המשנה. '''אין שורים את החלתית בפושרין, אבל נותנים לתוך החומץ. אין שורים את הקרשילין ולא שפין אותה, אבל נותנין לתוך הקערה או לתוך הקלקלה. אין קוברים את התבן בקברה, ולא יתנינה ממקום גבוה בשביל שירד אמוץ, אבל נוטל בקברה ונוטל לתוך הייבוש'''. ואתם מה למדתם במשנה? '''אין שורין את החלתית בפושרין, אבל נותנה לתוך החומץ'''. אמר רבי מנא, כן עם מתניתין, אבל נותנה לתוך החומץ שלפניו לאוכלה מיד, כן? כלומר אסור להשרות את זה, אבל נותן לתוך אפילו לתוך חומץ מותר אם זה מיד, כדי לאכול מיד. אמר רבי הונא, לא שורין לפושרין, אבל בצנן מותר. כלומר, כל מה שאסור זה דווקא בפושרין, אבל בצנן מותר. ורבי יוחנן אמר בשם רבי ינאי, אפילו בצנן אסור. אמר לו רבי יוחנן, והלא לא שורין לפושרין, אז למה אתה אומר שגם בצנן אסור? אמר ליה, וכי על חינם יגענו? כלומר, מה סתם למדתי? אני הרב שלך, אני כנראה יודע משהו שאתה עדיין לא יודע, כן? שהמשנה היא דעת יחיד. אמר רב הונא, מי חלתית מותר לשתותה בשבת, כן? זה לא רק רפואה, כי גם אנשים בריאים שותים את זה. ושמואל אמר, חלתית עצמה זה מאכל בריאים הוא. רב הונא אמר, מאן דאכל מתקל זוזא מיניה, משתכח דברו נחלץ. כלומר, זה משהו מאוד מאוד חריף, כן? שמי שאוכל אפילו משקל של זוז ממנו, אז העור שלו נחלץ. כלומר, מרוב החום יתקלף לו העור. ואומרת הגמרא, אבא אכל מתקל זוזא מיניה, ופרש לנהר. רץ מהר לנהר כדי להתקרר. מתרגמת: תן, אין שורין קרשילין משום בורר, ואין שפין אותן משום דש, ואין קוברים את התבן בקברה, ולא יתן ממקום גבוה בשביל שירד אמוץ משום מרקיד. פרק כה הלכה א'. אתם יודעים את המשנה, '''גורפין מפני הפתן, ומסלקין את הצדין מפני הארי, אלה דברי רבי יוסי. וחכמים אוסרין, נוטלין מפני בהמה זו, ונוטלין מפני בהמה זו בשבת'''. כלומר, מפני בהמה של פיתום, ומסלקין את הצדין מפני לפני בהמות מרעה. ואתם מה למדתם במשנה? '''גורפין מפני הפתן ומסלקין את הצדין מפני הארי'''. כלומר, למה? דמה שהפתן מותיר ארי אוכל. ואתם הגמרא, בעיה דאמילתא. כלומר, בזה יש מקום להסתפק. מהו ליטול מפני בהמה זו ויתן לפני בהמה זו? ואתם מה זאת אומרת? ולמה מתניתין? הרי זה בדיוק המשנה. כתוב, '''נותנים מפני בהמה זו, נותנים מפני בהמה זו בשבת'''. ואתם לא, מתניתין מין במינו. המשנה שלנו מדברת על אותו מין, אבל צריך עליה מין בשם או מינו. כלומר, אם מותר ליטול בהמה מבהמה אחת, וליתן לבהמה ממין אחר. תני, נוטל אדם מפני חמור, נוטל לפני פרה, מפני בהמה שפיה רע, ונוטל לפני בהמה שפיה יפה, כי הם רואים שבעצם מותר גם אם זה בהמות מסוג אחר. אה, רבי אבא אומר שהכוונה פה זה אותו דבר, כן? נוטלין לפני חמור ונוטל לפני פרה, וגם נוטל מפני בהמה שפיה רע, כן? זה חמור, ונוטל לפני בהמה שפיה יפה, כן? זה לפני פרה, כן? זה בעצם שניהם, הרי שהגמרא בסוף זה אותו דבר. אוקיי, אנחנו פרק כה הלכה ה'. אתם יודעים את המשנה, '''הקש על גבי המיטה לא ינענעו בידו, אבל מנענעו בגופו'''. כן, כי זה מוקצה, אבל מנענעו בגופו, כלומר זה טלטול מהצד. '''אבל אם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין''', כלומר הוא כבר השתמש בו קודם, אז מנענעו בידו זה כבר לא מוקצה ומותר לנענע את זה. '''מכבש של בעלי בתים''', הם היו מגהצים את הבגדים על ידי מכבש, כן, זה שני לוחות מאוד כבדים שהיו לוחצים אותם על הבגדים, אז '''מתירים אבל לא כובשין'''. כלומר מותר להתיר את מה שהיה כבר, אבל אסור לסגור את זה בשבת. '''ואם כבר כובשין לא יגע בו''', כן? זה, אה, כלי שמפתו לישון, לכן לא יגע בו. '''רבי יהודה אומר אם היה מותר בערב שבת מתיר את כליו ושלומתן'''. ואתם גם למדתם משנה '''הקש על גבי המיטה לא ינענעו בידו, אבל מנענעו בגופו''' ואתם גמר מתנית אם שלא ישן עליו מאתמול כמובן. כלומר אם הוא ישן עליו מאתמול, אז זה נחשב כמו גופה של מיטה, אז זה כבר לא מוקצה ומותר לנענע את זה גם ביד. אמר רבי יעקב בר אידי, ראשונים היו שואלים מהו שינענעו דרך אחוריו לידיו, כלומר אם מותר כלאחר יד. אמר רבי חנניה: כרוך כריכה, כלומר יעשה כרך כפוח כהפוכה, כלומר יקופח. פרשתו של שפוך צנינים, כלומר ישפך עליו צנינים על מאן דאדי לי. כלומר שמנענע את הקש ומקבץ אותו. המשיכו לקלל ואמר: אם פול נפל ביתי על מאן דרביח ליה, כלומר מי שמפזר את הקש יפול עליו הבית. תניא, רבי חייא: כל מי שהתירו אדם דין לעני. כלומר, כל מה שהתירו זה רק לעני, אבל העשיר שאין דרכו לישון על קש זה אסור. כן, רק לעני שדרכו לישון על קש אז גבו זה לא מוקצה ולכן התירו לו, אבל עשיר שדרכו לא לישון על קש אז זה אסור. תנן, '''מכבש של בעלי בתים מתירים, אבל לא כובשין'''. ואתם למדתם: יהודים חכמים לרבים מהם בחותמות שבקרקע, שהם מפקפקים, מפקעים, מתירים וחותכים ביום טוב ובשבת מפקעים אבל לא מפקעים, לא מתירים ולא חותכים. אבל בכלים אפילו בשבת זה מותר, לא צריך לומר ביום טוב. אז אם כך, למה אסור במכבש של בעל הבית לכבוש אחרי זה כלי? אומרת הגמרא: מכאן אתה יכול להבין שמכבש שעשו אותו כקרקע כי הוא נראה כבונה. כן, אז לכן בעצם התייחסו אליו כמו קרקע ולא כמו כלי. אמר רבי יוסף, מתניתן אמרה כן דתנן: '''של כובשים לא יגע בו'''. כן, רואים שהם החמירו אפילו יותר מחותמות של קרקע, ששם מחותמות של קרקע הרי מותר להתיר, וכאן במכבש אסרו כי כנראה זה נראה ממש כמו בונה. אז הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש, ברוך השם. כן, בעצם כאן הסתיים מסכת שבת של הירושלמי. נקרא רק את המשניות. פרק א' הלכה א', אומרת המשנה: נוטל אדם את בנו ואבן בידו, כלכלה ואבן בתוכה, מטלטלין טומאת מעיים טהורה והן מחולין. רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה. כן, כי רבי יהודה מותר לתקן מדומע בשבת. פרק א' הלכה ב', אומרת המשנה: האבן שלפי החבית מטה על צידה ונופלת, הייתה בין החביות מגביהה ומטה על צידה ונופלת. מעות שעל הכר נוהר הכר ונופלות. הייתה עליה לשלשת מקנחה בסמרטוט. הייתה של עור, כלומר שבעור לא שייך כיבוס, מוציאים עליה מים עד שתיכלה. פרק א' הלכה ג', אומרת המשנה: בית שמאי אומרים מעבירים מהשולחן עצמות וקליפים. בית הלל אומרים מסלק את הטבלה כולה ומנערה. מעבירים על השולחן פירורין, פרוט מן הזית, זה שער של אפונים ושל עדשים, מפני שהוא מאכל בהמה זה לא מוקצה. ספוג אם יש לו עור בית אחיזה, מקנחים בו, כי זה לא פסיק רישא שיבוא לידי סחיטה, ואם לא מקנחים בו. וכן אומרים בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה. הדרן עלך פרק נוטל אדם, ברוך השם. פרק כ"ב הלכה א', אומרת המשנה: חבית שנשברה מצילים ממנה מזון של הסעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם, ובלבד שלא יספוג. אין סוחטים את הפירות להוציא מהם משקין, ואם יצאו מעצמן אסורים. רבי יהודה אומר אם לאוכלין יוצא מן מותר ואם למשקין יוצא מן אסור. חלות דבש שריסקן בערב שבת ויצאו מעצמן אסורין, ורבי אליעזר מתיר. פרק כ"ב הלכה ב', אומרת המשנה: כל שבא בחמין מערב שבת, שורים אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מערב שבת, מדיחים אותו בשבת. חוץ ממי המלח הישן, ודגים מלוחים קטנים, וקולייס האספנין, מפני שגמר בישולן. פני כן זה נחשב מה שנקרא כלי הבישול. פרק ב' הלכה ג', אומרת המשנה: שובר אדם את החבית לאכול מן הגרוגרות ובלבד שלא יתכוון לעשותה כלי. אין לוקחים מגופה של חבית, דיברי רבי יהודה, ורבי יוסי מתיר. לא יקבנה מצידה, ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעווה מפני שהוא ממרח. אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר חושש אני לו מחטאת. כלומר, מי שממרח עם שעווה את החור בחבית, אז יכול להיות שהוא חייב חטאת. פרק כ"ב הלכה ד', המשנה אומרת: נותנים את הכלי לתוך הבור בשביל שיהיה שמור, ואת המים היפים ברעים בשביל שיצנו, ואת הצונן בחמים בשביל שיחמו. לא שיתחמם אלא שיחמו. מי שנשרו כליו בדרך, מהלך בהם ואינו חושש. הגיע לחצר החיצונה, שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם. פרק כ"ב הלכה ה', אומרת המשנה: ההולך במעיינות טבריה להשתפך אפילו בעשרה לונטיות לא יביאם בידו, כי יש חשש שחכמים גזרו שמא יבוא לסחיטה. אבל עשרה בני אדם משתפכים בלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ומביאים אותה בידם, כי הם מסכימים אחד לשני. פרק כ"ב הלכה ו', שחים ומשתמשים בבני מעיים, אבל לא מתעמלים, לא מגרדים, אין יורדים לפילומא ואינם שמים-- כלומר פילומא זה מקום שיש בו בוץ שיכול להחליק, אז לכן אסור את זה. ואינם שמים אפיקטוזין בשבת, כלומר לא גורמים להקיא, ואין מעצבין את הקטן ולא מחזירין את השבר. מי שנפרקה ידו או רגלו לא יתרפא בצונן, אבל ההולך כדרכו והנתרפא נתרפא. הדרן עלך פרק חבית שנשברה, ברוך השם. פרק כ"ג הלכה א', אומרת המשנה: שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלוני. כן, כי הלוואה זה לזמן ארוך בדרך כלל, בדרך כלל רושמים את זה. אבל לכן, יכול להגיד לו השילני, וכן משיב לו חברתה כיכרות, ואם אינו מאמינו, מניח את טליתו ועושה עמו חשבון אחר השבת. וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת, מניח את טליתו ואוכל את פסחו ועושה עמו חשבון אחר יום טוב. פרק כ"ג הלכה ב', אומרת המשנה: מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו, אבל לא מן הכתב. הגמרא אומרת שמא יבוא למחוק. מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן, כלומר עושה מהם גורלות, אבל בלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביה, שזה אסור משום משחקים בקוביה. מצילין חלשים על הקדשים לימתו, כלומר מותר גורל על הקדשים לחלק ביניהם את המנות, אבל לא על המנות. מותר לפני כן, אבל לא אחרי שכבר יש מנות לחלק אותם בגורל. פרק כ"ג הלכה ג', לא ישכיר אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלים, ואין מכשיחין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות, אבל מכשיחו לשמור ומביא פירות בידו. כלומר, אמר רבא: כל שהוא זכאי באמירתו, אז הרשה לי להכשיח עליו. פרק כ"ג הלכה ד', מכשיחין על התחום, כלומר מותר ללכת בערב שבת עד קצה התחום ולחכות שמה עד צאת שבת כדי שיוכל להגיע מהר לפקח על עסקי כלה ועסקי מת, להביא לו ארון ותכריכים. גוי שהביא חלילים בשבת לא יספוד בהם ישראל, אלא אם כן באו למקום קרוב. עשו לו ארון וחפרו לו קבר, ייקבר בו ישראל. אבל אם עשו את זה במיוחד בשביל ישראל לא ייקבר בו עולמית. פרק כ"ג הלכה ה', עושין כל צרכי המת, סכין ומדיחין אותו בלבד שלא יזוז בו איבר. שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין, כלומר שלא יסריח. קושרים את הלחי לא בשביל שיעלה, אלא כדי שלא יוסיף להיפתח. וכן קורה שנשברה, סומכין אותה בספסל או בארוכות המיטה, לא שתעלה, כלומר לא שתקן את זה, אלא כדי שלא תוסיף להישבר. אין מאמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת הנפש. כלומר אסור לסגור את העיניים של המת בשבת, וגם בחול אסור ברגע יציאת הנפש, כי כל המאמץ עם יציאת הנפש, הרי זה שופך דמים, כי אולי הוא עדיין לא מת וכך הוא מזרז את המוות שלו. הדרן עלך פרק נוטל אדם קרוב, ברוך השם. פרק כ"ד הלכה א', אומרת המשנה: מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לגוי, ואם אין גוי מניחו על חמורו. הגיע לחצר החיצונה, נותן את הכלים המטלטלין בשבת, ושאינם מטלטלין, מתיר את החבלים ומשליכן ופולין. פרק כ"ד הלכה ב', אומרת המשנה: מתירים פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין את הכיפין, אבל לא את הזירין. אין מרסקין את השחת ואת החרובין לפני בהמה, בין דקה בין גסה. ובית דין מתיר בחרובין לדקה. כן, פה במחלוקת האם מותר לקחת דבר שהוא לא ראוי לאכילה, להפוך אותו לאוכל, או שרק דבר שהוא אוכל מותר להפוך אותו יותר קל לאכילה. פרק כ"ד הלכה ג', אין אוכפין את הגמל ולא דורסין, אבל מלעיטין. אין ממרים את העגלים, אבל מלעיטין אותם. מאלקטין את התרנגולין, נותנין מים על גבי מורסן, אבל לא גובלין. ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים של שובך, אבל נותנין לפני עבדים ותרנגולין ולפני יונים של הורדוס. כן, בעצם זה בעלי חיים שתלויים בך, לכן מותר לתת להם מים ואוכל. פרק כ"ד הלכה ד', מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים. רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה, לפי שאינה מן המוכן. פרק כ"ד הלכה ה', מסירין נדרים בשבת ונשאלים לנדרים שאין צורך שבת. פורקין את המשוי ומודדין את המדה ואת המחיצה. מעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקדה בגמי, ואמרו: אם יש בגיגית פותח טפח וברהיטני, מדבריהם למדנו שפורקין ומודדין וקושרין בשבת. הדרן עלך פרק המחשיך, הדרן עלך מסכת שבת. בריך רחמנא דסייען מרישא ועד גמירא. {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף צ עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים בירושלמי מסכת שבת, דף צ'. אנחנו מתחילים מהמשנה: '''ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש, ועוטף כל שהוא יכול לעטוף'''. רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. אומרת הגמרא, °רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים ואלו הן: מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. ואומר לאחרים בואו והצילו עמי, שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. המשנה הבאה, °רבי שמעון בן ננס אומר '''פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור מפני שהוא מחרך'''. עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. °רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אומרת הגמרא: כיני מתניתין האור. רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור משני צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. שמואל בשם רבי זירא: דרבי יוסה היא. אמר רבי יוסה: הוה סברינן מימר, מה פליגין רבי יוסה ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה דאמר שמואל בשם רבי זעירא דרבי יוסה היא, הדא אמרה: אפילו מחיצה של מים היא המחלוקת. המשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך'''. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך. אומרת הגמרא: בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי הכריז בשוקי דארמאי: מר, מאן דעבד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: סכנה היתה. אם היתה סכנה אפילו רבי אמי יטפי. ולא כן תני, כל דבר שיש בו סכנה אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים אלא אפילו בגדולים אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע, ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי הוה במגורה דרבי יונה. נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייה בעי מטפייה, ולא שבקיה. אמר ליה: בגדך מדלי? אמר לו: אין, ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מינה. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. ולא כן תני, ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו? תמן אין לו צורך בעשבים, ברם הכא יש לו צורך כיבוי. המשנה: כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך. אמר °רבי יהודה: מעשה בא לפני °רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: '''חוששני אני לו מחטאת'''. אומרת הגמרא: יבא כיי דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו: ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. ועל צואה של קטן - ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תיפתר באילין רכיכה, שלא יבואו לידי מירוח. ועל עקרב שלא תישך, מעשה בא לפני °רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת. רבי עולא אמר: שמונה עשר שנין עביד הוי בהדא ערב, ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עובדיא. אמר: גליל גליל, שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. המשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור'''. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ב°רבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים. אומרת הגמרא: לצורכו ולצורך ישראל, נישמעינה מן הדא. דשמואל איקבל גבי חד פרסיי, איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה, והפך שמואל אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו, ידע דלא בגיניה אדלקה, והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא: הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שנייא היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל אפוי? אמרו לו: מה אנו, לירד? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרין אנו לירד. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פט עמוד א'''{{ש}}</span> אומרים בירושלמי מסכת שבת, דף פט. בדף הקודם ראינו שרבי יוחנן מעמיד את המשנה כרבי מאיר, כי הוא אומר שמה שראינו במסכת פסחים, שאם אדם שחט שלמים לשם פסח, אז רבי יהושע פוטר. והאברא נשאל שאפילו שכולם כבר הקריבו את פסחם, אז בעצם חייבים להגיד את זה כמו רבי מאיר, כי הרי שבת - אמנם ניתנה השבת לדחות, כן? כי לשאר הקורבנות, לפסח, אבל לא היה מקום לטעות, כן? כי שאר הקורבנות - כלומר שאר ישראל כבר הקריבו את פסחם, כלומר לא היה מקום כבר לטעות בזה. כן, כמובן היה מקום לטעות בקורבן עצמו, שהקורבן עצמו צריך להיות בן שנה, זכר תמים וכולי, אבל לא היה מקום לטעות עם שאר הקורבנות. זה היה דעת רבי אליעזר. ואמר רב חסדא לעולם הברייתא מדברת על זבחים ששחטן בשבת לשם פסח, אם אומרים לפסח אז רבי יהושע פוטר, אז דווקא כרבי שמעון, שאמר שהוא לא חייב עד שיהיה טרוד במצווה, עשה מצווה, וגם היה לו מקום לטעות. תגיד לי רגע, הרי שם מדובר, הרי איזה מקום היה לטעות, הרי כולם כבר הקריבו. אומר, לא, תיפתר שיש שם עוד חבורה אחת שעדיין לא שחטה, כי רק כאשר הוא גם טרוד במצווה, עשה מצווה והיה לו מקום לטעות, רק במקרה כזה פוטר רבי יהושע. ואת זה אמרנו במשנה, מי שיש לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, שכח ומל של ערב שבת בשבת, חייב. אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, שכח ומל של אחר השבת בשבת, רבי אלעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. שואלת הגמרא, משהו פה לא ברור. עכשיו כשהוא מל של ראשון בשבת שהוא לא עשה מצווה - הרי הוא מל לפני הזמן - אתה אומר שרבי יהושע פוטר. אז אם הוא מל של שישי בשבת שעשה מצווה מבעיא, הרי פשוט צריך להיות פטור לפי רבי יהושע. אמר רבי זירא מילתיה דרבי ינאי אמרה כן, כלומר לפי דברי רבי ינאי, הוא אומר שמה שמודה רבי יהושע ברישא, שחייב כשמל של ערב שבת בשבת, מדובר והוא ששכח ומל שבת בערב שבת. כלומר הוא קודם כל הקדים, ואת זה של שבת הוא כבר מל בערב שבת, ואז בעצם כיוון שהמועד... שיהיה פטור. שואלת הגמרא מה הדין לפי זה אם מל של שבת בשחרית, כלומר אם הוא הקדים ואת של שבת הוא לא מל יום שישי אלא מל אותו בשבת בבוקר. מה הדין? על זה אמר רבי זירא סבר רבי ינאי פטור. כלומר רבי זירא סובר שרבי ינאי אומר שבמקרה כזה הוא יהיה פטור כיוון שניתנה שבת לדחות, כי בכל אופן הרי באותה שבת הוא מל. ואילו רבי אבא אמר חייב. למה? כי הוא סובר שלא היה מקום לטעות, כי אחרי שהוא מל את של שבת בבוקר אז כבר אין עוד שני תינוקות שיכול להתבלבל ביניהם. אין מקום לטעות, לכן הוא חייב. אז שואלת הגמרא, אם זה ככה, אם באמת לפי רבי ינאי איך שהסביר רב אבא, אם הוא מל בבוקר יהיה חייב, אז הידע מי-לעמר רבי ינאי שקדם ומל של שבת בערב שבת? הרי אפילו אם הוא קדם ומל בשבת גם כן חייב, אז קשה לכאורה על רבי אבא. אז אומרת הגמרא, רבי אבא יגיד לך שהוא בא להודיעך היכן דרך תינוקות להחלף. כלומר הוא לא בא להגיד מה ההלכה, אלא בא להגיד שבדרך כלל זה המציאות, שמחליפים ביום ליום - כלומר שמלים את של שבת ביום שישי ושבת ביום שישי ביום שבת. זה מה שקורה בדרך כלל, זה מה שבא להגיד. באמת, גם הוא מודה שגם אם היה מל בשבת בבוקר כבר היה חייב, אלא שמה שהוא אמר שמל ביום שישי זה רק כדי להגיד לנו מה דרך ההחלפה. אומרת הגמרא, על דעתיה דרבי זירא מתניתא דרבי ינאי זה על דרבי מאיר. כמו, זה בדיוק כמו רבי מאיר - זה ההסבר של רבי מאיר, שהוא אומר שלא חייב אלא אם מל של שבת בערב שבת, כי אז בעצם לא ניתנה שבת לדחות ולכן הוא חייב, כי אמרנו שרבי מאיר דורש גם שניתנה שבת לדחות וגם שעשה מצווה. אבל אם הוא מל בשחרית שכבר ניתנה שבת לדחות, אז לפי רבי ינאי צריך להיות פטור, כי בעצם זה הדעת של רבי מאיר. אמר רבי מנא קמרי רבי יוסי. אם כך, אז מה דאמר רבי חסדא בהתחלה - ראינו שהוא העמיד את הברייתא בפסחים שאומרת שאם הוא שחט שלמים אז הוא פטור - הוא העמיד את זה כמו רבי שמעון, כי הרי הוא אמר שם שצריך שתישאר חבורה אחת שלא שחטו. אז זה כמו דעת רבי שמעון שאומר שלא די שכיהן מצווה, אלא צריך גם שיהיה מקום לטעות. כלומר הוא סובר שצריך להיות מקום לטעות. אז אם זה ככה בתינוקות אז הוא יעמיד את זה שנשתייר עוד תינוק אחד שצריך למול אותו. ומה דאמרי רבי ינאי כרבי מאיר. כלומר לפי רבי מאיר, לפי רבי ינאי, אפילו אם כבר לא נשאר אף קורבן פסח לשחוט כי כולם כבר שחטו, כיוון שניתנה שבת לדחות והוא עושה מצווה, אז יהיה מותר, כי זה הולך כמו רבי מאיר. ולרבי מאיר בתינוקות, אפילו אם הוא מל בשחרית את של שבת, אז גם כן יהיה פטור כיוון שהשבת ניתנה לדחות וגם עשה מצווה. וגם בפסח לא צריכים שתישאר חבורה, כי מספיק שבאותו יום שחטו לשם קורבן פסח, אז זה כבר ניתנה שבת לדחות, והוא גם עושה מצווה כי הוא שחט שלמים לשם פסח. אז הוא גם עשה מצווה אז לכן הוא יהיה פטור. שואלת הגמרא, משוין דבר - כלומר האם משווין דבר לומר שיש מחלוקת בין רבי מאיר לרבי שמעון בלי ראיה ברורה? כי הרי מה אנחנו אמרנו עכשיו? אמרנו שבעצם לרבי מאיר לא צריך שתהיה חבורה ולרבי שמעון צריך שתהיה חבורה. אנחנו בעצם יוצרים מחלוקת ביניהם. מי אמר? אולי בעצם הסיבה בפסח זה אחר לגמרי - אולי בפסח, כיוון שזה דבר שאין לו קצבה, אז לכולי עלמא לא צריך שישאר שם חבורה שלא שחטו, ורק בתינוקות לחוד - כיוון שמדובר בכמות קטנה - רק בזה יש מחלוקת בין רבי מאיר ורבי שמעון האם צריך שיישאר שם תינוק או לא. שואלת הגמרא, אילן תינוקות צעקות - כלומר התינוקות שלנו, מה תוידעי? איך מתייחסים אליהם? האם כדבר שיש לו קצבה או כדבר שאין לו קצבה? אם אתה עושה את זה כדבר שיש לו קצבה, אז גם לפי רבי מאיר נצטרך שיהיה עוד תינוק, כיוון שאנחנו צריכים - גם לפי רבי מאיר אמרנו שצריך להיות דבר שראוי להחליף, כמו שאמרנו צריך להיות בן שנה, צריך להיות שה תמים בן שנה. אז גם כאן צריך שיהיה עוד תינוק אחד שיהיה מקום להחליף. אבל פסח, שלכולי עלמא זה דבר שאין לו קצבה, אז שמה לא בעינא חבירא - לא צריך שיהיה שם חבורה שלא עשתה פסח, כיוון שדבר שאין לו קצבה אז גם אם לא נשאר אף אחד עדיין, יהיה פטור. אז אם כן, באמת למה אתה הולך ועושה מחלוקת בין רבי מאיר לרבי שמעון בפסח? הרי אתה יכול להעמיד את זה שאין מחלוקת. אמר רבי יוסי, מלהון דרבנן עבדו לה כדבר שאין לו קצבה. כלומר, מתוך הדברים של חכמים אנחנו רואים באמת שמתייחסים לתינוקות כדבר שאין לו קצבה, אבל והוא שיש שם תינוק. כלומר, דבר שאין לו קצבה, אבל מכל מקום צריך שיהיה תינוק אחר למול אותו. אומרת הגמרא, אי תיכי בוא וראה: אם הקדים את זמנו ומל את של לאחר השבת בשבת והוא לא עושה מצווה, אתה אומר שהוא פטור. אם איחר את זמנו ומל של ערב שבת בשבת שעשה מצווה - חייב. מה ההיגיון בזה? אמר רב הונא, באמת חילופין מתניתין - צריך להחליף את המשנה. ותניא, אמר רבי שמעון: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על מי שהיה לו למול אחר השבת, ומלו בשבת, שחייב, ועל מי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת, שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר - כאילו שהוא הפך את הסדר. אמר רבי יוסי ברבי יוחנן, מן קושיה - כלומר מהקושיה הזאת, שגם רבי ינאי הקשה אותה, מאותה קושיה בדיוק הוא לא הפך, אלא שהוא תירץ: והוא ששכח ומל של שבת בערב שבת. כלומר רבי ינאי פתר להם דרך אחרת. פה ראינו שהפכו, אבל רבי ינאי הסביר שברישא מדובר שהוא כבר מל של שבת בערב שבת, אז בעצם לא ניתנה השבת לדחות. אומרת הגמרא, עבד אברא ואמר: זאת דברי רבי מאיר ורבי שמעון - ככה הם מסבירים את המחלוקת. '''אבל דברי רבי יוסי אפילו דבר שאינו מעכב על המצווה הואיל וטעה בו לשם מצווה פטור'''. הוא טעה - אומר כל הטועה בדבר מצווה פטור. ואומרת הגמרא, פירש אינו חוזר אלא על עציצים המעגבים את המילה. כלומר, אם אחרי שהוא סיים את המילה והוא עזב את... הניח את הסכין, אז הוא לא חוזר למול אלא אם כן זה עציצים שמעגבים את המילה. אמר רבי יוחנן, לדברי רבי יוסי אפילו פירש חוזר אפילו על עציצים שאינם מעגבים את המילה. שואלת הגמרא, דאין רבי יוסי - איזה רבי יוסי אומר את זה? ותנינן: אמר רבי יוסי, יום טוב ראשון של חג - כלומר של חג סוכות - שחל בשבת, אם הוא שכח והוציא את הלולב ויש לו רבים, פטור, למרות שבעצם הוא כבר יצא בנטילה. למה הוא פטור? מפני שהוציאו ברשות. אז גם סכין של מילה - כיוון שהוציא ברשות. שואלת הגמרא, אף בסכין של מילה? אף במילה כן. אז אומרת הגמרא, ממה דאמר רבי יוחנן שלדברי רבי יוסי אפילו פירש חוזר אפילו על סכין שאינה מעכבת את המילה, הדר אברא: אפילו בסכין של מילה ואפילו במילה עצמה - שבעצם מותרות במצווה, אפילו שהוא לא עושה מצווה, אף על פי כן הוא פטור. {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פח עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים משנה במסכת שבת, דף פ"ח. אתחיל את המשנה: '''לשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש, ועוטף כל שהוא יכול לעטוף'''. רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים, וחוזר ולובש ומוציא, ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. אומרת הגמרא: רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים, ואלו הן: מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. '''ואומר לאחרים בואו והצילו עמי''', שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. המשנה הבאה: רבי שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מפני שהוא מחרך. עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אומרת הגמרא: כיצד מתפרשת המשנה, "האור"? רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור משני צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. שמואל בשם רבי זירא: דרבי יוסה היא. אמר רבי יוסה: היינו סבורים לומר, במה נחלקו רבי יוסה ורבנן — בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה ששמואל אמר בשם רבי זעירא שהיא דרבי יוסה, זאת אומרת שאפילו מחיצה של מים היא המחלוקת. המשנה הבאה: עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות, אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך. אומרת הגמרא: בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי הכריז בשוקי הארמאים ואמר: מאן דעביד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קמיה דרבי יוסה: סכנה היתה. אם היתה סכנה, אפילו רבי אמי יטפי. ולא כן תני: כל דבר שיש בו סכנה, אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל אחד מהם סלע, ולאיפרכוס שלהן חמישים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי היה במגורה דרבי יונה, נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. הלך אותו נפתי, בעי מטפייתה, ולא הניחו. אמר לו: בגדך תן לי. אמר לו: הן, וניצל הכל. רבי יודן דכפר אימי פרס גלימתו על הגדיש והאש ברחה ממנה. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו — ולא כן תני: ראו אותו יוצא ומלקט עשבים, אין את זקוק לו? שם אין לו צורך בעשבים, אבל כאן יש לו צורך בכיבוי. המשנה הבאה: כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: '''חוששני אני לו מחטאת'''. אומרת הגמרא: זה כמו שאמר רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו — ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. ועל צואה של קטן — ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תפתור באלו הרכים, שלא יבואו לידי מירוח. ועל עקרב שלא תישך — מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת. רבי עולא אמר: שמונה עשר שנה עשה זה בהדי ערב, ולא בא לפניו אלא אלו שני עבדים. אמר: גליל, גליל, שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. המשנה הבאה: עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים. אומרת הגמרא: לצורכו ולצורך ישראל, נשמע זאת מכך ששמואל התארח אצל פרסי אחד, וכבה הנר. הלך אותו פרסי, ביקש להדליקו, והפך שמואל את פניו. כיון שראה אותו מתעסק בשטרותיו, ידע שלא בשבילו הדליק, והפך שמואל את פניו. אמר רבי יעקב בר אחא: זאת אומרת לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שונה הדבר, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל את פניו? אמרו לו: מה, אנו יכולים לרדת? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרים אנו לרדת. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פז עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף פ"ז. מתחילים במשנה: '''ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש, ועוטף כל שהוא יכול לעטוף.''' רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא, ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. הגמרא מבארת: רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים, ואלו הן: מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. ואומר לאחרים בואו והצילו עמי, שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. במשנה הבאה: '''רבי שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מפני שהוא מחרך.''' עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. בגמרא: כיני מתניתין - האור. רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור משני צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. שמואל בשם רבי זירא אומר שזו דעת רבי יוסה. אמר רבי יוסה: היינו סוברים שהמחלוקת בין רבי יוסה וחכמים היא בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה ששמואל אמר בשם רבי זעירא שזו דעת רבי יוסה - זה מלמד שאפילו מחיצה של מים היא נושא המחלוקת. במשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך.''' בגמרא מובא: בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אמי הכריז בשוקי דארמאי ואמר: מי שיעשה - לא יפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה לפני רבי יוסה: סכנה היתה, ואם היתה סכנה - אפילו רבי אמי יבוא ויכבה. והלא תנן: כל דבר שיש בו סכנה, אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע ולאיפרכוס שלהן חמישים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי היה במגורה דרבי יונה, נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. הלך אותו הנפתי לכבות ולא הניחו לו. אמר לו: בגדך תיתן לי? אמר לו: כן. ואישתייזב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרש גולתיה על הגדיש והאש נסתלקה ממנו. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו - והלא תנן: ראו אותו יוצא ומלקט עשבים, אין אתה זקוק לו? שם אין לו צורך בעשבים, אבל כאן יש לו צורך בכיבוי. במשנה: '''כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך.''' אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חוששני אני לו מחטאת. בגמרא: יבוא זה כמו שאמר רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו: ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. ועל צואה של קטן - ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תיפתר באלו הרכיכה, שלא יבואו לידי מירוח. ועל עקרב שלא תישך - מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חושש אני לו מחטאת. רבי עולא אמר: שמונה עשר שנה עבד היה בהדי ערב ולא בא לפניו אלא אלו שני עבדים. אמר: גליל גליל, שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. במשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור.''' מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים. בגמרא: לצורכו ולצורך ישראל - נלמד את זה מהא דשמואל: היה מתארח אצל חד פרסי, וכבה הנר. הלך אותו הפרסי, בא להדליק אותו, והפך שמואל את פניו. כיון שראה אותו מתעסק בשטרותיו, ידע שלא בגללו הדליק, והפך שמואל את פניו. אמר רבי יעקב בר אחא: זאת אומרת שהדין הוא לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שונה הדבר, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו - למה הפך שמואל את פניו? אמרו לו: מה, אנו נרד? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרים אנו לרדת. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פו עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף פ"ו. נתחיל מהמשנה. אומרת המשנה: '''רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביא בשבת מגולה''', כלומר שכולם יראו שהוא הביא את זה לצורך מצווה. ובסכנה מחסרו על פי ידיים. ועוד אמר רבי אליעזר '''כורתים עצים לעשות פחמים לעשות ברזל'''. כלומר הוא מתיר אפילו להכין את הכלים עד כדי כך שמותר אפילו לחרוט עצים, להכין פחמים כדי להכין את הברזל שממנו יכין את הסכין. כלל אמר רבי עקיבא, לפי רבי עקיבא '''כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת''', אבל מילה כיוון שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת. אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן, '''אביינן סברין מימר בכל הדברים חלוק רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי חשבנו שלפי רבי אליעזר כל מצוות עשה שיש לה זמן קבוע - הכל רבי אליעזר מתיר אפילו את הכלים לעשות. אבל מה שראינו שכדי להתיר אפיית שתי הלחם בשבת, רבי אליעזר היה צריך לדרוש גזירה שווה ביקורים ביקורים מהעומר, כך הוא דורש את זה. הוא אומר מה ביקורים שנאמר בעומר דוחים את השבת, אז גם ביקורים שנאמר בשתי הלחם דוחים את השבת - הוא צריך גזירה שווה בשביל להתיר. אז אמור שלא בכל הדברים חלוק רבי אליעזר, אלא רק במקרים מיוחדים של גזירת הכתוב. אומרת הגמרא: לא, זה לא ראיה. מזה שהוא היה צריך גזירה שווה זה לא ראיה, כי לעולם אימא לך שרבי אליעזר תמיד כל מצוות עשה שקבוע לזמן דוחה שבת. אז למה באמת הוא היה צריך לדרוש גזירה שווה ביקורים ביקורים מהעומר כדי להתיר את אפיית שתי הלחם? '''כיוון שעיקר דחייתן שבות'''. כלומר המצווה - כשעושים את המצווה, המצווה זה ההנפה, ובהנפה האיסור שהוא עובר זה רק שבות. כלומר, הוא צריך להניף את השתי הלחם עם הכבשים, אז זה עניין של שבות, רק איסור דרבנן. וכיוון שהאיסור שעובר בזמן עשיית המצווה זה רק דרבנן, ואילו במכשירים כדי לעשות אותם זה מלאכה דאורייתא, לכן צריך דרשה מיוחדת להתיר את המכשירים. אבל סתם מצוות עשה שעיקרה דוחה שבת - לא צריך דרשה מיוחדת להתיר שם מכשירים דוחים שבת. אומרת הגמרא: '''והרי לו להב ומכשיריו דוחים שבת''', כך אמרנו לפי רבי אליעזר. והרי לו להב - הנטילה שלו, האיסור היחיד בנטילה זה רק שבות, ואף על פי כן הוא דורש המכשירים דוחים שבת למרות שבעצם אין פסוק. אומרת הגמרא: אמר רבי יונה לא התירו אלא איסורי דרבנן, כגון להביא מראש הדקל. זאת אומרת בלולב רבי אליעזר לא התיר את כל האיסורים במכשירים. כל מה שהוא התיר זה רק להביא את זה מראש הדקל, אבל הוא לא התיר לחתוך את זה לדוגמה, כלומר רק איסור דרבנן. שואלת הגמרא: '''ותני שופר ומכשיריו דוחים את השבת'''. הרי שוב פעם, תקיעת שופר זה רק שבות, ואף על פי כן לפי רבי אליעזר המכשירים דוחים שבת גם בלי דרשה מיוחדת, בלי גזירת הכתוב. אומרת הגמרא: לא, גם כאן הוא לא התיר אלא איסור דרבנן, כגון להביאו מחוץ לתחום. אומרת הגמרא ותני כן, באמת מצאנו ברייתא שאומרת ככה, שלא מתירים איסורי תורה בשופר, דתנן '''הן מגרדין מבחוץ ולא מגררין מבפנים ולא מפרכין''', כלומר לא מחליקין אותו במקומות אחדים. '''ותני רבי שמעון ברבי אלעזר לולב ומכשיריו דוחים את השבת'''. אמר רבי יונה סלקא מתתין, כלומר נפסקה הלכה למעשה כרבי אלעזר. תני, מעשה היה שלא הביאו סכין מביום טוב, והורה רבי כרבי אליעזר שיעשו סכין או שיביאו אותו מחוץ לתחום. אמר רבי יוחנן: חבורא הייתה מקשה, מה ראה רבי להניח דברי חכמים ולחזק רבי אלעזר? הרי לכאורה ההלכה כחכמים. אמר רבי יהושע: שאלנו את רבי יהודה המוהל, ואמר לנו ששם מדובר בכלל במבוי שלא מפולש, אלא שלא השתתפו בו היה מעשה. כלומר, בעצם זה לא היה ממש איסור תורה, היה מדובר שם במבוי שלא מפולש, רק שלא השתתפו בו. שואלת הגמרא: הדין דאיסור דרבנן, אז איך התירו? כזאת אתנינן '''אסור לטלטל מתוכו לבתים ומבתים מתוכו'''. אז איך רבי התיר לטלטל? אמר רבי אבהו: כי אמדונה בתינוק באזמל ששבתו במבוי, כלומר כי אמדונה בתינוק ובאזמל שהם היו במבוי. שואלת הגמרא: '''ולא נצטרך לטלטלו בכל המבוי'''? הרי בכל אופן לטלטל בכל המבוי אסור. אומרת הגמרא: בעונה קאמר רבי יוסי, האם כמה דאיתמר '''כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותם בכל החצר''', אז כוותיה כלים ששבתו במבוי מטלטלין בכל המבוי בשבת? אנחנו יודעים שכלים ששבתו בחצר, אם לא עשו עירוב חצרות, אף על פי כן כלים שהיו בחצר מותר לטלטל אותם בכל החצר. אז שאלו האם הדין הזה אותו דבר לגבי מבוי. כי בעצם אמרנו שהאזמל היה במבוי, אז השאלה אם היה מותר להביא אותו בכל מקום בתוך המבוי או לא. שאלו ולא הגיבו, לא ענה להם. למה? כיוון דלא הוי רבי יוסי אמר, אלא כל מילה בהתרה - הוא לא אמר שום דבר בזמן שלו. הם שאלו אותו הלכות עירובין בזמן שהוא למד הלכה אחרת, אז הוא לא ענה. אבל כד אתון לעירובין, כשהם הגיעו למסכת עירובין, אז אמר להם בשם רבי יוחנן: '''כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותם בכל המבוי, וכוותיה כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותם בכל החצר'''. לכן בעצם רבי התיר. ואומרת הגמרא: רב אמר '''אין מטלטלין אותו אלא בארבע אמות'''. כלומר, הרשות שלו זה רק ארבע אמות. אמר רבי יוסי ברבי בון: רב כדעתיה ורבי יוחנן כדעתיה. רבי יוחנן סובר קורה בלא שיתוף מתרת, הוא סובר שהקורה עצמה, אם יש במבוי קורה, אז גם אם לא עשו שיתוף מבואות זה כבר מותר. אז לכן הוא אומר מטלטלים אותו בכל המבוי. אבל רב הוא דאמר אין הקורה מתרת בלא שיתוף, אז הוא דאמר אין מטלטלין אותה אלא בארבע אמות. אומרת הגמרא: אם זה ככה, אם רבי יוחנן מתיר לטלטל במבוי גם בלי שיתוף, אז לית ליה משיתוף במבוי? אמר רבי יוסי ברבי בון: כדי לעשות כל הרשויות אחת, כלומר להתיר להוציא מהבתים לחצר ולמבוי, אבל בתוך המבוי עצמו מספיק שיש קורה כדי להתיר. אמר רבי שמעון בן גמליאל: רבי יהושע בן לוי - סכין של מילה עושה לה חולה. כלומר יוצר מעגל של אנשים ומביאה, בעצם יוצר מחיצה מאנשים. בר מרי נהוה ליה עובדה, היה לו ברית מילה ולא היה סכין, אז הוא שאל לרבי שמעון ושרי - התיר לו להביא על ידי חולה של אנשים. שאל לרבי אמי ואסר, והקפיד רבי שמעון. אומר: הרי לא תני חתני: '''נשאל לחכם והתיר יכול לשאל לחכם אחר שמא יאסור'''? אז למה הוא הקפיד? שואלת הגמרא בעצם למה הוא הקפיד? הרי אם אדם שאלת לחכם והוא התיר, מותר לך ללכת לחכם אחר, ואם הוא יאסור - זה אסור. אמר רבי יהודה: הכי נהוה עובדה, בדיוק הפוך היה. הוא שאל לרבי אמי ואסר, ואז הלך לרבי שמעון ושרי אליו, ועל זה רבי אמי הקפיד. כלומר לא הפוך, וזה באמת כדתני: '''נשאל לחכם ואסר אל ישאל לחכם אחר שמא יתיר'''. אומרת הגמרא: ביבי, רב ירמיה - אינון שכחו את מפתח בית הארון, שכחו את המפתח של בית המדרש. אתו ושאלו, שאלו מה עושים. אמר לן: כד חמון דצפרא עבר, כלומר שתראו הרבה אנשים עוברים, אז עתו דרך חולה, כלומר תיצרו כן מעין מחיצה של אנשים ותעבירו את זה איתם. כלומר אסור לי לצוות על כל האנשים שיעשו את זה, את החולה, אבל בלי שהם יודעים אז זה אפשר. חמי לרבי אמי מד אתני: '''כל חולה שעושה בין לדעת בין שלא לדעת הרי זה חולה'''. רבי יהודה בן פזי - כלומר, רואים מכאן שהחולה לא צריכה כוונה, גם אנשים שלא יודעים שהם משמשים בתור מחיצה, אפשר להשתמש בהם. רבי יהודה בר פזי אורי לויין במנעלין - כלומר הוא אמר לשים את זה בתוך הנעל, כלומר זה שינוי בטלטול. רבי חנה בר פפא אומר לעשות חולה ולהביאו במנעלין, כלומר הוא מציע שני דברים גם חולה וגם שיהיה שינוי. רבי שמעון בר אבדימי, אבא לעובדה למגזר בבית רב, כלומר לברית מילה בבית רב, בברית שעשה בנו, ואינשון - שכחו מאי תא איזמל, שכחו להביא את הסכין. שאל לרבי מנא, אמר לו: אי דכלי למחר. שאל רב יצחק בן עזרא, אמר לו: משום כולי יתון למסיבה לא אית יתון - להכין את המאכלים ואת כל הדברים הטובים לא שכחתם, אבל מאי תא איזמל משתון - שכחתם תא איזמל? אי דכלי למחר. אמר רבי יוסף ברבי בון בשם רב חונא: מתניתין אמרה כן, שעשו אסור לעשות חולה. כלומר המשנה אומרת שדווקא אסור לעשות חולה, נותן עניין - '''רבי אלעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה'''. כלומר אם אומר אתה שמותר לעשות חולה, אז למה רבי עקיבא לא התיר על ידי חולה? אומרת הגמרא: חשינן שמא לא נמצא מספיק אנשים לעשות חולה, ואז זה בלי חולה שלמה, ואז בעצם הוא יעבור איסור. לכן רבי עקיבא אמר פשוט אסור. שאלו לזקן מה לעשות לעם שלא הביאו סכיניהם עמן בפסח שחל בשבת. אמר להן: הלכה שמעתי ושכחתי, אלא הניחו להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם. מיד כל מי שהיה פסחו עליה היה תוחב לו בגזלתא - אם זה היה גדי היה קושר לו בקרניו, ונמצאו הפסחים מביאים סכיניהם עמן. כיוון שראה מעשה נזכר הלכה ואמר: כך שמעתי מפי שמעיה ואבטליון. {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פה עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו מדברים על ירושלמי מסכת שבת, דף פ"ה. '''ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף.''' '''רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים.''' ואלו הן מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. '''וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי''', שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. '''רבי שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מפני שהוא מחרך.''' '''עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה.''' '''רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה.''' שואלת הגמרא כיצד מתפרשת המשנה. אומרים רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור משני צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. אמר שמואל בשם רבי זירא: זו שיטת רבי יוסה. אמר רבי יוסה: הוה סברינן מימר, מה פליגין רבי יוסה ורבנן, בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה שאמר שמואל בשם רבי זעירא שזו שיטת רבי יוסה, הדא אמרה אפילו מחיצה של מים היא המחלוקת. '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך.''' בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי הכריז בשוקי דארמאי: כל מאן דעביד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: סכנה היתה. אם היתה סכנה, אפילו רבי אמי יטפי. ולא כן תני, כל דבר שיש בו סכנה אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל אחד מהם סלע, ולאיפרכוס שלהן חמישים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי היה במגורה דרבי יונה, נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייה בעי מטפייתה ולא שבקיה. אמר ליה: בגדך מדלי. אמר לו: אין. ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מינה. '''אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו.''' ולא כן תני, ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו? תמן אין לו צורך בעשבים, ברם הכא יש לו צורך כיבוי. '''כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה. ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך.''' '''אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני אני לו מחטאת.''' אתייא כדמר רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו, ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. '''ועל צואה של קטן''' - ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תיפתר באילין רכיכה, שלא יבואו לידי מירוח. '''ועל עקרב שלא תישך, מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת.''' רבי עולא אמר: שמונה עשר שנין עביד הוי בהדא ערב ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עובדיא, אמר: גליל גליל, שנאת התורה סופך לעשות במסיקין. '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים.''' שואלת הגמרא איך יודעים אם עשה לצורכו או לצורך ישראל. נשמעינה מן הדא דשמואל: איקבל גבי חד פרסיי, איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה, והפך שמואל אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו, ידע דלא בגיניה אדלקה, והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא: הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שנייא היא, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל אפוי? אמרו לו: מה אנו לירד? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרין אנו לירד. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. כן, אומרת הגמרא הפריש בשבת על פי תנאי שעשה, כלומר בערב שבת עשה תנאי מה שהפריש. אז תני יש בה את השומרת מטלטלה, אחת תרומת תורה ואחת תרומת טמאה. שואלת הגמרא מה איכא, דונא זה יתכן? הרי זה מוקצה. אומרת הגמרא כשהוא מתנה אם היא תרומת תורה, אז הוא אומר מה שיישאר בידי הרי זה תרומה מכבר לכשאוכלנה לשאר. כלומר כשהוא יאכל את השאר מה שיישאר לו ביד אז זה תרומה. ואז כשהוא יאכל באמת יתברר שמה שנשאר ביד זה תרומה. עכשיו, אם זו תרומת טמאה שהרי הוא לא יכול להזיז אותה אחרי שהוא הפריש, אז הוא אומר הרי זו תרומה מכבר לכשאני אכינה בזווית. כלומר זה יהיה שם תרומה רק אחרי שאני אניח את זה בצד. ואז הוא אוכל ומה שנשאר לו ביד הוא מניח את זה בצד, ואז זה נהיה תרומה. אמר רבי זירא, מכאן אתה יכול להבין שטבל שיש עליו תנאי, כלומר הוא התנה מערב שבת שיש עליו תנאי שחלק ממנו יהיה תרומה ומעשרות, אז מותר לטלטלו בשבת, למרות שבעצם טבל רגיל אסור לטלטל. כיצד הוא עושה? נותן ממנו במקצתו ואוכל את השאר. כן, ואתה אומר, תני מטלטלין חרדל מפני שהוא מאכל יונים, ואת החצב מפני שהוא מאכל צבאים, ואת הזכוכית מפני שהוא מאכל נעמיות. כן, זה מאכל, למה דווקא? זאת אומרת הנעמיות אוכלות את זה, דהיינו שהן אוכלות את זה כי זה עוזר להם לעכל. כן, לא, באמת הן מעכלות את זה, פשוט משמש שגם אוכלות אבנים כדי שזה יטחן להם את מה שהם אוכלות בקיבה. אמר רבי יונתן אמר רבי נתן: אם כן יטלטלו דוסמות מפני הפילים שהרי הפילים אוכלים אותם. כן, אז כל דבר יהיה מותר. כן, אבל גם לומר מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. אומרת הגמרא, מאן אינון? אם יש לו מאותו המין ואותו המין מצוי בשוק, נניח שיש לו פילים ופילים מצויים בשוק, אז הרי הכל שיהיה מותר. כלומר זה גם אצלו יש וגם מצוי בשוק, לכולם יש, אז ברור שיהיה מותר. ואם אין לו מאותו המין ואין אותו מין מצוי בשוק, כלומר המין הזה לא מצוי באזור שלו וגם לו אין, אז הרי הכל אסור. אלא כי אנן קיימין, ושאין לו מאותו המין אבל זה מצוי בשוק, כלומר לו עצמו אין, אבל אנשים מחזיקים כאלה בעלי חיים. אז רבנן אמרין מכיוון שאין לו מאותו המין אז אסור, ולענין האומר, מכיוון שאותו המין מצוי בשוק אז כמי שיש לו מאותו המין ומותר. אנחנו בפרק י"ח הלכה ב'. אומרת המשנה: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם נתקנה למאכל בהמה מטלטלים אותם, ואם לאו אין מטלטלים אותם, כי זה מוקצה. כופין סל לפני האפרוחים כדי שיעלו ושירדו. כן, הגמרא תשאל, לכאורה זה נעשה בסיס - אתה מבטל את מהיכנו? כן, כי ברגע שהתרנגולים עולים עליו אז זה כבר נהיה מוקצה. אנחנו רואים את זה בגמרא, תרנגולת שברחה דוחים אותה עד שתיכנס. ומדדין עגלים, מושכים בשתי הרגליים, אסור להגביה אותם, מותר לדדות אותם. והאישה מדדה את בנה, כן, כלומר רגל פה ומרימה רגל, מניחה רגל, אבל לא להגביה אותו. אמר רבי יהודה: מתי? בזמן שהוא נותן רגלו אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר אסור. ואמרנו במשנה חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם נתקנה למאכל בהמה מטלטלים אותם, ואם לאו אין מטלטלים אותם. אמר רבי זירא: לא אתיא אלא כרבי חנינא. דאמר רבי חנינא: עולין היינו למרביא ללכמת גרר, והיה אומר לנו בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרים לטלטל למחר. כן, כלומר שדי בהכנה כזאת של לברור את זה כדי שלא יהיה מוקצה. אמר רבי יוסי: שאני היה לך בחבילי עצים שהוא ככיסא ויכול לישב עליהם, אבל אבנים אולי התנא שלנו סובר שלא די בלברור וצריך מעשה של ממש, אבל זה לא דומה. כן, המשנה שלנו פה מדברת על עצים, וחבילי עצים הם ראויים לישיבה כמות שהם. כן, אז אולי בהם התנא סובר שדי בהכנה כזאתי קטנה, אבל באבנים אולי הוא דורש מעשה ממש. כן, זה שונה. הייתי אומר בעל זה עבדינן חבילה - קש וקש לא כמפוזר הוא, הרי קש לא ראוי לישיבה. כן, אבל וכן דרוש - די במחשבה. אז אם כן, באמת כנראה שאותו תנא שאמר שבאבנים די במחשבה, שזה רבי, אז הוא התנא שאמר את המשנה שלנו שגם בקש די במחשבה. ואתה גמר בעית אם פליגא על מאן דאמר שכל המיוחד לאיסור אסור, כלומר בסיס דבר אסור אסור. כן, דתנינן: האבן שעל פי החבית מטה על צידה והיא נופלת. כן, למרות שבעצם המכסה של החבית הופכת להיות בסיס לאבן. ואיך מותר להזיז את החבית? למרות שאחרי שהאבן נופלת - כן, אפילו אחרי שהאבן נופלת - איך מותר להזיז את החבית? הרי החבית נעשתה בסיס לאבן. אמר רבי אבא אמר בשם רבי חייא בר אשי: תיפתר בשוכח. כלומר זה לא בסיס דבר אסור, אלא רק אם הוא מניח בכוונה. אבל כאן מדובר שהוא שכח. כלומר אם הוא שכח את האבן, אז בעצם כל עוד שהאבן על החבית זה אסור, אז הוא מטה אותה והאבן תיפול, ואחרי זה כבר מותר להזיז את החבית, כי בעצם החבית לא הפכה להיות בסיס דבר אסור. ואומרת הגמרא, מתניתין פליגא על מאן דאמר כל המיוחד לאיסור אסור. כן, כל מי שאומר שבסיס דבר אסור אסור. מה הראיה? דתנין: כופין סל לפני אפרוחים שעלו וירדו. ותניא: אלה, אם עלו מאליהן והיו שם בין השמשות, אסור לטלטלה גם אחרי שהם ירדו. כן, למה? והרי הסל הוא לא מיוחד לאפרוחים. אז למה הוא נאסר? כן, רואים מכאן שגם דבר שלא מיוחד תמיד לאיסור, גם כן הוא נאסר. כן, זו הכוונה. כלומר בסיס דבר אסור, יש דעה שאומרת שזה רק דבר שהוא מיוחד לזה. כן, אז פה אתה רואה שהסל הרי הוא לא באמת לאפרוחים, אבל וכן אם היו עליו בין השמשות הוא נאסר. אז אומרת הגמרא, אמר רבי חנינה, אמר רבי בון בר חייה, אמר רבי זירא: תיפתר בסל מאוס. כן, כלומר, לא מדובר כאן בסל רגיל שבאמת אדם לא מפקיר את הסל שלו בשביל אפרוחים, זה לא מיוחד לאפרוחים, אלא פה מדובר בסל מאוס שלא אכפת לו שיישאר מיועד לאפרוחים לתמיד. כן, אז באמת דבר כזה כולם מודים שהוא יהיה בסיס דבר אסור. אמר לואת אני ארשה, אפילו שער אפילו תרקב, כן? וזה יתלחמם ארצה ותרקב מעושינן. כן, אז בוודאי בן אדם לא מפקיר את זה בשביל האפרוחים שלו, כן? אבל בכלל אתה רואה שזה נעשה בסיס דבר אסור וזה אסור כל השבת. חוזר לכתחילה, כי במשנה, אין מיילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין אותה, ומיילדין את האישה בשבת וקוראין לה חכמים בכל מקום, ומחללין עליה את השבת וקורעין את הטיבור. רבי יוסי אומר: אף חותכין את הטבור וכל צורכי מילה עושין בשבת. אומרת הגמרא, למדנו במשנה אין מיילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדים אותה. איזה הוא סעוד? מה זה נקרא סעוד? מביא עין ונוסך לתוכו תמו של ולד, כן? כדי שהוא יוכל לנשום, ונותן ידו למטה ומקבל את הוולד שלא ייפול בחוזקה, כן? באמת, בבהמות יש שם איזו נקודה שברגע שהרגל של הוולד נוגע שם אז הבהמה קורעת, כדי שהוא לא ייפול ממקום גבוה, כן? אבל אם זה לא קורה, כלומר אם במקרה בבהמה הזאת יש לה בעיה או משהו כזה, אז אם היא לא קורעת אז בעצם מותר להחזיק את הוולד שלא ייפול על הרצפה, ושומט את דדיה ונותן תוך פיו, עוזר לו כדי שיינק. רבן שמעון גם אומר, אף מרחמין על הבהמה ביום טוב. כיצד עושין? מה זה נקרא לרחם על הבהמה? נותן גוש של מלח על הרחם, ואז היא רוצה להניק את הוולד, היא מרגישה כאב והיא רוצה להניק. תנן, ומיילדין את האישה וקוראים לה חכמים בכל מקום. אומרת הגמרא, כי עדי תנין לנתמן ההולכים להעיד את החודש, הרי הם כבני עיר שיש להם אלפיים אמה לכל רוח. כן, הרי תיקנו שמישהו הולך להעיד את החודש, אז בהתחלה הוא היה נשאר במקום שלו ואסור לו ללכת יותר מארבע מאות אמה מהמקום שלו, אבל לאחר מכן הקלו שיהיה מותר להם להסתובב בכל העיר. יותר מאוחר גם הקלו שיהיה להם אלפיים אמה, כלומר ממש כמו בני עיר, הקלו עליהם. אבל מה שהמשנה שם אומרת זה לא זה בלבד, אלא אפילו חכמה בעל העדה. כן, אתה רואה כאן שחכמה הקלו עליה שתהיה כמו בני עיר שאליה הגיעה. אומרת הגמרא, תנן ומחללין עליה את השבת. שמואל אמר: מה הכוונה מחללין את השבת? עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז. כלומר, אפילו שבקיץ, שיא הקיץ, אז כיוון שהיא יולדת ויש בה סכנה וקר לה, אז מותר להדליק מדורה אפילו בתקופת תמוז. וקורעין את הטיבור, כעדה, אמתי דבר כפרה נפקא מיילדה. הלכה לילד איזו ישראלית בשבת, היא באה ושאלה את רבי: האם מותר לחתוך את חבל הטבור? אמר לה: לכי תשאלי איתה, את המיילדות שיש שמה. אמרה ליה: ליכא חיתה, אין לי ילדת אחרת. אמר לה: טוב, אז עבידי כמנהגיך, תעשי כמו שאת רגילה, או כמנהג המקום. אמרה לו: ליכא מנהג, לא, כן, שאין אף אחד שעשה פה את זה לפני כן ואני לא יודעת בדיוק מה המנהג. אמר לה: איזיל וחתכי כרבי יוסי, אם כך תיסמכי על רבי יוסי ותחתכי. תנא רבי יוסי אומר: אף חותכין וכל צורכי מילה עושין בשבת. ואומרת הגמרא, כן עתידין, כל צורכי חיה נעשין בשבת. כן, לא רק צורכי מילה, כן? כי אנחנו מדברים פה על לידה, לא על המילה. אז חותכים את הטיבור ועושים כל צורכי מילה בשבת. תני, השלייה בשבת, העשירים טומנים אותה בשמן ועניים טומנים אותה בתבן ובחול. ולאחר שבת, עני ועשיר טומנים אותם בארץ כדי ליתן עירבון לארץ, כן? כאילו קוברים חלק, כן, כאילו עירבון שלעתיד לבוא. חבל מעל עשרים, אז כל הגוף יבוא. אז מה זה "הדרן עלך פרק"? ... {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פד עמוד א'''{{ש}}</span> הלכות ירושלמי מסכת שבת, דף פ"ד. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק י"ז הלכה ז'. אומרת המשנה: רבי אליעזר אומר, פקק החלון - כלומר, מה שאנחנו קוראים לו היום חלון הוא הפתח, והפקק החלון הוא מה שסותם את החלון - זמן שהוא תלוי וקשור פוקקים בו, ואם לאו אין פוקקים בו. והחכמים אומרים, בין כך ובין כך פוקקים בו. כל כיסוי הכלים שיש להם בית אחיזה, כלומר יש להם ידית, נתלים בשבת. אמר רבי יוסי, אמאי דברים אמורים? בכיסוי קרקעות; אבל בכיסוי הכלים, בין כך ובין כך נתלים בשבת - כלומר גם אם אין להם ידית אחיזה. שואלת הגמרא: איזהו נגר הנגרר שהותר במדינה? אמר רבי יוחנן: קשור, אף על פי שלא תלוי. אמר רבי יוחנן: משכני חילפי וראני נגר של בית רבי, שהיה קשור אף על פי שלא תלוי - כלומר נגר שבו סוגרים את החלון, היו שמים איזה קרש כדי להחזיק את הדלת, מעין מנגנון כזה. אומרת הגמרא: תנינן בעירובין, למדנו: נגר הנגרר שקשור ולא תלוי, נועלים בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח - כלומר אם הוא לא קשור ולא תלוי - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: המונח במקדש מותר, והנגרר במדינה מותר - כלומר אם הוא קשור, אף על פי שהוא נגרר, אז במדינה גם כן מותר. אמר רבי יוחנן: אתי היחידאה, כלומר רבי אלעזר, דהוא כסתמא כמו חכמים דתמן, ויחידאה דתמן, כלומר רבי יהודה, כסתמא דהוא. רבי יוסי בעי קומי רבי ירמיה: איך עבדינן ודא? אמר ליה: מדאמר רבי יוחנן משכני חילפי וראני נגר של בית רבי שהיה קשור אף על פי שלא תלוי - הדא אמרה, כרבי יהודה עבדינן ודא. כלומר, כך הלכה למעשה נוהגים. אתא רבי חונא ואמר בשם רבי שמואל: הלכה כרבי יהודה, ובלבד שיהיה קשור בדלת - כלומר יכול להיות נגרר, אבל בלבד שיהיה קשור בדלת. רבי ינאי ורבי אמי אמרו בשם... שקשור בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו, כלומר בדבר חזק, לא סתם משהו שאינו מסוגל להחזיק את הנגר הזה. נגר דרבי אלעזר הוה קטיר בגמי, כלומר הנגר של רבי אלעזר היה קשור בעשב, שאינו מסוגל להחזיק אותו. אומרת הגמרא: נשמט החבל מהנגר - אסור. כלומר, ברור גם לפי רבי אלעזר, שאם הוא יתלש אז יהיה אסור לתלות אותו. נקרע החבל מהדלת והוא נשאר קשור לנגר - כלומר אם החבל נקרע מהדלת ועדיין הוא קשור לנגר, לקרש עצמו - ברור שהוא פעם היה קשור. אמר רבי יעקב בר חמא בשם רבנן: מדדהו בראש אצבעותיו, כלומר הוא מחזיק אותו בחבל כדי שייראה לכולם שהוא היה פעם קשור. למדנו במשנה: כל כיסוי הכלים נתלים אם יש להם ידית, כלומר אם יש להם בית אחיזה. אמר רב כהנא ורבי חייא בר אשי בשם רב: הלכה כרבי יוסי, שהוא אומר שדווקא בכיסוי קרקעות צריך בית אחיזה, אבל כיסוי כלים בכלל לא צריך בית אחיזה. אדם הולך בפרק "כל הכלים" - יוצא השם. פרק י"ח הלכה א'. אומרת המשנה: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש - כלומר אם אין מקום ללמוד, מותר לפנות אפילו ארבע וחמש קופות כדי שיהיה מקום לתלמידים - אבל לא את האוצר. הגמרא תסביר מה הכוונה. מפנין תרומת תודה, אף שתרומת תודה מותרת רק לכוהנים, ודמאי ומעשר ראשון שעדיין לא ניטלה תרומתו, ומעשר שני ונגעים שנפדו, ותורמוס יבש, מפני שהוא מאכל לעניים - כלומר כל עוד יש מי שמסוגל לאכול אותם, מותר לטלטלם: תרומה מותרת לכוהנים, דמאי מותר לאכסניה ולעניים, ומעשר ראשון שעדיין לא ניטלה תרומתו וכן הלאה. הגמרא תסביר בדיוק מה החידוש כאן: אם זה מותר למישהו אחד, זה כבר לא מוקצה, ומותר לטלטלו. אבל לא את המעשר ראשון שניטלה תרומתו, ואת המעשר שני ונגעים שלא נפדו, ולא את הלוף ולא את החרדל. אבל רבי שמעון מתיר בלוף, כי הוא אומר שזה מאכל לעורבים. אומרת הגמרא: רבי זירא שאל את רבי יאשיה: כמה הוא שיעור קופה? הרי סתם אומרת המשנה מפנין ארבע וחמש קופות - מה שיעור הקופה? אמר לו: נלמד סתומה מן המפורשת. תנינן תמן: בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמין את הלשכה - כלומר היו מביאים את מחצית השקל, מניחים אותו בלשכה, ואז היו תורמים אותו, לוקחים שלוש קופות שבכל אחת שלוש סאין, ומתוך כל הכסף לוקחים מלוא הסלים האלה, וממלאים אותם, ומהכסף הזה קונים את קרבנות הציבור. רואים מכאן שכל קופה היא שלוש סאין. אומרת הגמרא: תנינן: המוציא יין - כדי מזיגת הכוס. שאל רבי זירא את רבי יאשיה: כמה הוא שיעור כוס? אמר לו: נלמד סתומה מן המפורשת. תנינן: ארבע כוסות של פסח, ישנן בארבעתן רביעית יין איטלקי. כלומר בארבע ביחד יש רביעית. עכשיו, היין הזה מוזגים אותו, ונותנים על כל יחידה שלוש חלקי מים. אם כן, אם יש בארבע כוסות רביעית יין בלבד, אז ביחד יש כאן ארבע רביעיות מזוגות, ואם כן כל כוס היא רביעית. לפעמים מפנים אפילו ארבע וחמש קופות של טבל של דמאי - ומדרש כתוב במשנה. שואלת הגמרא: מהו לפנות מן האוצר כסדר הזה - כלומר אם זה אוצר שלא התחילו בו, חדש, האם מותר להתחיל ולפנות ממנו כזו כמות? אמר... מסתברא דתני: תבואה צבורה - בזמן שהתחיל בה בערב שבת, מותר להספיק ממנה בשבת; ואם לא, לא, לדברי רבי אחא, כי הוא סובר שזו מוקצה. ורבי שמעון מתיר. ושווין שאם לא נגע באוצר - כלומר אם זה אוצר שלא השתמשו בו כלל, גם רבי שמעון מודה שלא ייגע בו - אבל עושה הוא שביל לרגליו, כלומר מותר עם הרגליים להזיז את זה. תנינן: אין מטלטלין מדומע, כלומר אם התערבו חולין עם תרומה - אין מטלטלין. אמר רבי אלעזר: מה שאמרו "מטלטלין" - במדומע בתרומת תודה, כי זה ראוי לכוהנים. אבל מה שאמרו "אין מטלטלין" - מדובר בתרומת מעשר, שלא ראויה לאף אחד, ובאותו שאין בו כדי לעלות - כלומר מדובר שהתרומה הייתה יותר מאחד ממאה, שאין שם מספיק כדי לבטל אותם. אבל באותו שיש בו כדי לעלות, כלומר אם יש שם מספיק כדי לבטל, מותר לטלטל את זה כיוון שזה מותר באכילה. תנו רבנן: מטלטלין תרומת מעשר שהתערבה עם החולין - כלומר, מה נתן עליה רבי אלעזר? בשיש בה כדי לעלות; שאם אין בחולין כדי לעלות - הכל אסור. ואם יש בה כדי לעלות - לרבנן זה מוקצה, כי אסור לתקן בשבת. אבל רבי אלעזר, שאומר "אומרים סאה שנפלה היא הסאה שעלתה" - הוא סובר שהתרומה ניכרת כאילו לא נתערבה ממש. אין כאן תיקון, סך הכול הרים אחד - אותו אחד שנפל - ולכן השאר אינו מוקצה. זאת אומרת, דוקא רבי אלעזר, שהוא סובר "אומרים סאה שנפלה היא הסאה שעלתה", לפי שיטתו מותר לתקן ביום טוב, כיוון שמבחינתו זה כאילו ניכר, ואין כאן עניין של תיקון ממש. אמר רבי אלעזר: אדם עומד בערב שבת ואומר "הרי זה תרומה למחר" - כלומר מותר לאדם לעמוד בערב שבת ולומר: מחר זה יהיה תרומה. אבל אדם לא עומד בשבת ואומר "הרי זה תרומה למחר" - כלומר מותר להגיד ביום חול שמחר זה יהיה תרומה, כי בעצם קריאת השם היא עיקר התיקון, ומה שעושה אחר כך בשבת הוא רק הפרשה - להביא לידי ביצוע את מה שתיקן קודם. לכן לעמוד בשבת ולומר את זה אסור, כי זה בעצם עיקר התיקון. רבי יוסי בר ביבון אומר: אין אדם עומד בערב שבת ואומר "הרי זה תרומה למחר" - הוא אומר שאי אפשר, כי הוא סובר שגם ההפרשה היא תיקון. תנתה מתניתא פליגא על רבי יוסי בר ביבון, דתנן: לגין טבול יום - עכשיו טבול יום, יש לו דין של שני. אם הוא מילא אותו מן החבית של מעשר, שהוא טבל - הרי טבל הוא חולין, ובעצם טבול יום, שהוא שני, לא מטמא את החולין; יש כאן חולין שהם שני בלבד. אבל אם הוא אמר "הרי זה תרומה למחר משתשקע" - אז זה תרומה למחר, הכל בסדר, כי הרי טבל לא נפסל בטבול יום, ולמחרת שיחול שם התרומה - זה כבר היה אחר בין השמשות, וממילא זה כבר טהור. אבל אם אמר "הרי זה עירוב מעכשיו" - לא אמר כלום, ואפילו אם אמר "זה עירוב" סתם - לא אמר כלום, כי הרי העירוב קונה בין השמשות, כלומר לפני השקיעה, לפני צאת הכוכבים - אז זה עדיין היה טבל. מכל מקום רואים שיכול לקרוא שם למחר, שכן הוא אומר "זה יהיה תרומה למחר", ואומרים שזה טהור, כיוון שהלגין הזה למחרת כבר עבר עליו - הוא כבר לא טבול יום, הוא כבר היה טהור, ולכן התרומה חלה. תרתה גמר: פתר לשעבר - כלומר כל מה שהמשנה מדברת כאן, זה בדיעבד. אם הוא עשה את זה, זה בסדר, אבל לכתחילה אסור. תנתה גמר, ותני רבי חייא: עומד אדם בערב שבת ואומר "מה שאני עתיד להפריש - יהא תרומה". הרי כאן מדובר "עומד בערב שבת ואומר" - זה לכתחילה, ולא לשעבר. אי תיכלי למימר "לשעבר"? תנתה גמר: לאחר ששמע רבי יוסי בר ביבון את דברי רבי חייא, חזר בו רבי יוסי בר ביבון מהא דקאמר. {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פג עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף פ"ג. אנחנו מתחילים במשנה: '''ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף'''. רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא, ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. בגמרא מבארים מהם שמונה עשר הכלים לפי רבי יוסי: מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. ואומר לאחרים בואו והצילו עמי - שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. במשנה הבאה: רבי שמעון בן ננס אומר '''פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור''', מפני שהוא מחרך. עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינם יכולים לקבל את האור והם מתבקעין ומכבין את הדליקה. בגמרא דנים: כיצד יש להבין את המשנה - "האור" - רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בה האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבתה כבתה. אחז בה האור משני צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. שמואל בשם רבי זירא אמר שזוהי שיטת רבי יוסה. אמר רבי יוסה: היינו סוברים לומר שמה שנחלקו רבי יוסה וחכמים זה רק כשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים - לא נחלקו. ממה ששמואל אמר בשם רבי זעירא שזו שיטת רבי יוסה, מכאן שאפילו מחיצה של מים היא המחלוקת. במשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה''', מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך. בגמרא מסופר: בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי הכריז בשוקי דארמאי: מאן דעביד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: סכנה היתה. אם היתה סכנה, אפילו רבי אמי יטפי. והלוא שנינו: כל דבר שיש בו סכנה, אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל אחד מהם סלע, ולאיפרכוס שלהן חמישים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי היה במגורה דרבי יונה, נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייא בעי מטפי, ולא שבקיה. אמר ליה: בגדך אדלי? אמר לו: אין. ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מינה. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו - והלוא שנינו: ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו? שם אין לו צורך בעשבים, אבל כאן יש לו צורך בכיבוי. במשנה: '''כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך'''. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חוששני אני לו מחטאת. בגמרא: אתי כיי דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו: ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. ועל צואה של קטן - ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תיפתר באילין רכיכה, שלא יבואו לידי מירוח. ועל עקרב שלא תישך - מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חושש אני לו מחטאת. רבי עולא אמר: שמונה עשר שנין עבד הוה בהדא ערב, ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עובדיא. אמר: גליל גליל, שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. במשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור'''. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים. בגמרא: כיצד נדע אם עשה לצורכו או לצורך ישראל? נשמענה מן הדא: שמואל אקלע גבי חד פרסיי, איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעי מדלקתיה, והפך שמואל אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו, ידע דלא בגיניה אדלקה, והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא: הדא אמרה - לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שנייא היא, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל אפוי? אמרו לו: מה אנו לירד? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרין אנו לירד. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. אנחנו מתחילים פרק יז, הלכה ג'. אומרת המשנה: '''קנה של זיתים''' - כלומר זה איזה מקל שבו היו בודקים את הזיתים אם הם מוכנים. בזיתים היו משאירים אותם במעטן כדי שיתרככו, אז בודקים אותם עם קנה. אז אם יש קשר בראשו, כלומר יש לו איזה בית קיבול קטן, אז מקבל טומאה, ואם לאו אינו מקבל טומאה. בין כה ובין כך נוטלין אותו בשבת. ואמרה הגמרא: מה היא קנה של זיתים? דבי רבי אמר: קנה שהתקינו להיות בודק את הזיתים. כיצד היה יודע אם הזיתים מוכנים? אם מלוכלך במשקה - ידע שנגמרה מלאכת המעטן, ואם לאו - ידע שלא נגמרה מלאכת המעטן. אמר לי רבי מנא: לא תני שמואל "להיות בודק" אלא "להיות שולה בו זיתים". כלומר, כדי שהקנה יקבל טומאה צריך שיהיה לקנה בית קיבול לפחות לזית, שהוא לא רק דבג טיפת משקה, אלא צריך שיהיה בו קשר שיהיה בו מעין בית קיבול שמספיק שזית יוכל להיכנס לשם. ואמר: קנה שהתקינו להיות פוקק בתחלאן - מה הדין שלו? אם היה קשור ותלוי פוקקים בו, ואם לאו אין פוקקים בו. כי לרבן שמעון בן גמליאל אומר: מותקן אף על פי שאינו קשור ותלוי. כלומר אם הוא הכינו לפקוק בו, אז גם אם הוא לא קשור ולא תלוי, יכול להשתמש בו. ואמר: והלא כן אמר רבי יוחנן משמיה דחילפי ורבי: נגר של בית רבי היה קשור אף על פי שלא תלוי - אז רבי כמאן סבר? כלומר לכאורה זה לא כמו אף אחד. הרי לרבן שמעון בן גמליאל די שהותקן לכך, ולרבנן צריך שיהיה קשור ותלוי. אז איך זה שהוא אומר "קשור אף על פי שלא תלוי"? אמר רבי יודן: לעולם רבי סבר כרבן שמעון בן גמליאל, אבל יש הבדל בין קנה לבין נגר. קנה, מכיוון שנוטלו ונותנו לתוך ידו, נעשה כמפתח. אבל נגר, כיוון שתוקע באדמה זה כבריח, נהיה כבונה וצריך שיהיה קשור. כלומר בנגר יותר מחמירים בו, כיוון שתוקעים אותו באדמה, זה נראה כמו בריח, נראה כמו בונה, לכן צריך שיהיה גם קשור וגם תלוי. אבל קנה, כיוון שאם הוא מתקין אותו הוא נעשה כמו מפתח, מותר לטלטל אותו. פרק יז הלכה א'. התלמוד על המשנה: '''כל הכלים ניטלים בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה'''. ואת אמר: כל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך. רבי נחמיה אומר: אין ניטלים אלא לצורך. אמר רבי יהודה בשם רב: הלכה כרבי נחמיה דאמר אין ניטלים אלא לצורך. רבי יוחנן ורבנן דתמן - חד אמר: לצורך הכוונה לצורך גופו, ושלא לצורך הכוונה שלא לצורך גופו, ורבי נחמיה אומר אין ניטלים אלא לצורך גופו - כלומר לשימוש שמותר בו. וחד אמר: לצורך הכוונה לצורך גופו או לצורך מקומו - כלומר אני צריך את המקום שלו - ושלא לצורך הכוונה שלא לצורך גופו ושלא לצורך מקומו, ורבי נחמיה אומר אין ניטלים אלא לצורך גופו ולצורך מקומו, אבל דברים אחרים לא. מתניתא אמרה: בית שמאי אומרים אין ניטלים אלא לצורך, ובית הלל אומרים לצורך ושלא לצורך. תניא, אמר רבי יודן: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המלאים שמטלטלים אותם שלא לצורך - כלומר אם יש בו מאכל או משהו כזה, מטלטלים אותו אפילו שלא לצורך. אבל הריקנים, אם יש בו דעת למלאותם - הוא התכוון למלאותם - גם כן מותר לטלטל אותם. על מה נחלקו? על שאין בדעתו למלאותם, שבית שמאי אוסרים ובית הלל מתירים. ואומרת הגמרא: אם זה כך, אל תדייה בית שמאי כי רבי נחמיה. אבל שואלת הגמרא: והרי אתה אמרת הלכה כרבי נחמיה - כי יכולה להיות פה סתירה, הרי לא יוצא מכאן שההלכה כבית שמאי, שהרי בית שמאי חולק על מה שהמשנה אומרת בסתם. אז זה מסתדר? נשאר בשאלה. פרק יז הלכה ה'. אמרה המשנה: '''כל הכלים ניטלים בשבת, שבריהם ניטלים ובלבד שיוסיף מלאכה כלשהי'''. שברי עריבה לכסות בהן את פי חבית, ושל זכוכית לכסות בהן פי הפך, פך של שמן. רבי יהודה אומר: ובלבד שיוסיף מעין מלאכתן - כלומר לא מספיק שעושים סתם מלאכה, אלא צריך מעין המלאכה הקודמת שהם עשו. שברי עריבה לצוק בתוכה מקפה, ושל זכוכית לצוק בתוכן שמן. ואומרת הגמרא: למדנו במשנה "ושל זכוכית לכסות בהם את פי הפך". תמן תנינן: '''המוציא זכוכית - לגרור בו ראש הכרכר'''. כן, למדנו שהשיעור של זכוכית שיהיו חייבים עליה זה אם יכול לגרור בו את הכרכר שזה הכלי של האורגים, לחדד אותו. אז אומרת הגמרא: לכאורה פה אתה אומר ששבר זכוכית לכסות בו את הפך מספיק, ואילו שם אתה אומר צריך שיהיה כדי לגרור בו ראש הכרכר - לכאורה יש סתירה. ואומרת הגמרא: רבי אחא ורבי אימי בשם רבנן דקיסרין: כאן באבה - אם היא אבה אז היא לא ראויה לגרור בה ראש הכרכר, שם אני צריך שיהיה ראוי לכסות בו את פי הפך, וכאן בחדה - אם זה ראוי לגרור בו ראש הכרכר אז זה מספיק. ואיתביה: כאן להתיר לטלטל, אז פה צריך שיהיה שם כלי, וכאן לחייב במוציא צריך שיהיה חשיבות כלשהי. כלומר, להוציא מספיק שאפשר לגרור בו ראש הכרכר, לא צריך שיהיה כלי, רק חשיבות כלשהי. אבל כדי להתיר לטלטל אני צריך שיהיה לו שם כלי, ולכן אני צריך שלפחות יהיה ראוי לכיסוי של פי הפך. פרק יז הלכה ו'. ואומרת המשנה: '''האבן שבקרויה''' - כלומר הדלעת היבשה שמשמשים בה בתור דלי לשאוב מים, אז שמים אבן כדי להכביד אותה. אם ממלאים בה ואינה נופלת, ממלאים בה - כלומר אם היא תקועה בתוך הקרויה בצורה כזאת שהיא לא נופלת כשממלאים בה מים, ממלאים בה, ואם לאו אין ממלאים בה. '''זמורה שהיא קשורה בטפיח, ממלאים בה בשבת''' - טפיח זה כד קטן. כלומר אם יש זמורה שחיברו עליה כד ובאמצעותו שואבים מים, מותר למלא בה בשבת. אומרת הגמרא: למדנו במשנה '''נוטל אדם את בנו ואבן בידו, כלכלה ואבן בתוכה'''. אנן תנינן "האבן בתוכה". תניא דבי רבי: '''ואוכלים והאבן בתוכה'''. כלומר לפי רבי צריך שיהיה כלי שמכיל בסיס לדבר האסור והמותר ביחד, רק אז זה יהיה מותר. ולדידנו המשנה אומרת סתם שאם זה כלכלה והאבן בתוכה כבר מותר. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי אבהו: אתפלגון עלה רבי חייא בר יוסף ורבי יוחנן. רבי חייא בר יוסף כמתניתין, כמו שהוא אומר שנוטל אדם את בנו ואבן בידו או כלכלה והאבן בתוכה, ולרבי יוחנן כדעת תניא דבי רבי, שצריך כלכלה ופירות והאבן בתוכה, שיהיה בסיס לדבר האסור והמותר. אומרת הגמרא: מתניתין פליגא על רבי יוחנן, דתנן '''האבן שבקרויה אם ממלאים בה ואינה נופלת ממלאים בה'''. והרי פה האבן שבקרויה לכאורה זה בסיס לדבר האסור, כי יש בו רק אבן כשהיא ריקה - אז איך מותר לשאוב בה? ומכאן שזה כמו המשנה שלנו ולא כמו רבי יוחנן. אבל תאמר: שנייא היא אבן שבקרויה, שכיוון שהיא אפוצה כגופה היא. כלומר, מכיוון שהאבן תקועה בתוך הדלעת, זה הופך אותה כאילו חלק מהכלי, ולכן זה בטל לגביו. וסיפא פליגא על רבי חייא בר יוסף, דתנן "ואם לאו אין ממלאים בה" - למה אם היא לא אדוקה אסור? הרי לכאורה הדלעת עצמה היא כלי שמותר, וכיוון שיש בה אבן אתה אומר שאסור. מכאן שצריך שיהיה גם כן פירות, כמו שרבי שנה. אמר רבי יוחנן: כיוון שהוא עשוי להכביד, נעשה כמי שמטלטל קרויה על גב האבן. כלומר האבן זה עיקר והכלכלה בסיס לה, בגלל שהאבן היא בעצם עיקר המשקל של הכלי הזה, מתייחסים אליו כאילו שהוא העיקר. לכן אם האבן לא מחוברת, לא אפוצה, אסור לטלטל אותה יחד עם הקרויה. אבל אם האבן קלה והכלי היה יותר גדול ויותר כבד, זה היה מותר. אז מה עמד לרבי יוחנן? הוא אומר שכשאדוקה נעשה כמטלטל קרויה עצמה, כי האבן נעשית חלק ממנה ובטלה לגביה. אז בעצם ככה רבי יוחנן פתר את הקושיה עליו מהרישא. אומרת הגמרא: מתניתין פליגא על רבי יוחנן, דתנן "נוטל אדם את בנו ואבן בידו" - והרי תינוק ואבן בידו זה כמו כלכלה והאבן בתוכה, ואף על פי כן מותר למרות שבעצם אין פירות. כלומר אם התינוק היה מחזיק גם פירות וגם אבן, הייתי משווה את זה, אבל עכשיו הוא מחזיק רק אבן, לכאורה איך מותר? אז הגמרא אמרה: רבי כהן בשם רבנן דתמן: תינוק עשו אותו כאוכלין - כלומר התינוק עצמו נחשב כמו אוכל, אז כשהוא מרים אותו ביחד עם האבן זה כמו דבר האסור והמותר. תמן אמרין: עשו את האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד תינוק, כי אם יטלו ממנו את האבן הוא יבכה ויכול לחלות. אז כשיש לו את האבן ביד זה כמו קמיע, כי בזכות זה הוא יהיה בריא ולא יבכה ולא יחלה. {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פב עמוד א'''{{ש}}</span> '''פרק כל הכלים (שבת דף פב)''' עוד סוגיה מהגמרא. מתני': ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף. רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. '''רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים''', ואלו הן: מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. '''ואומר לאחרים בואו והצילו עמי''', שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. מתני': רבי שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מפני שהוא מחרך. עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. בגמרא שואלים: כיני מתניתין - האור. רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור מב' צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. שמואל בשם רבי זירא אמר שזה כדעת רבי יוסה. אמר רבי יוסה: הוה סברינן מימר, שרבי יוסה ורבנן נחלקו רק כשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים - לא נחלקו. ממה ששמואל אמר בשם רבי זעירא שזו דעת רבי יוסה, מכאן שאפילו מחיצה של מים היא נושא המחלוקת. מתני': '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך'''. בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי הכריז בשוקי הארמאים ואמר: מאן דעביד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: סכנה היתה! ואם היתה סכנה, אפילו רבי אמי יטפי בעצמו. ולא כן תני, כל דבר שיש בו סכנה אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע, ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי היה במגורה דרבי יונה. נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייה, בעי מטפייתה, ולא שבקיה. אמר ליה: בגדך מדלי? אמר לו: אין. ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא, ונורא ערקא מינה. '''אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו'''. ולא כן תני: ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו? תמן אין לו צורך בעשבים, ברם הכא יש לו צורך כיבוי. מתני': '''כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר חוששני אני לו מחטאת'''. בגמרא: יבא כי הא דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי, רבי שמעון בי רבי ינאי אמר: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו - ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. '''ועל צואה של קטן''' - ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תיפתר באילין רכיכה, שלא יבואו לידי מירוח. '''ועל עקרב שלא תישך, מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת'''. רבי עולא אמר: שמונה עשר שנין עביד הוי בהדא ערב, ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עובדיא. אמר: גליל גליל, שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. מתני': '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים'''. בגמרא: לצורכו ולצורך ישראל, נישמעינה מן הדא - דשמואל איקבל גבי חד פרסיי, איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה, והפך שמואל אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו, ידע דלא בגיניה אדלקה, והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא: הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שנייא היא, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל אפוי? אמרו לו: מה אנו לירד? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרין אנו לירד. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. אנחנו עוברים לירושלמי מסכת שבת דף פב, ומתחילים פרק חדש - פרק יז. הנה התחלת המשנה. אומרת המשנה: "'''כל הכלים ניטלים בשבת ודלתותיהן''', אף על פי שהתפרקו בשבת ואינם דומים לדלתות הבית, לפי שאין להן מוכן". אומרת הגמרא - הזכירו את דלתות הבית, כן? שהם לא ניטלים בשבת, כדי לחדש לנו חידוש דרבותא. כלומר, יש בזה חידוש. ודלתות הכלים שניטלות דרבותא, גם שם בזה שהוא אומר שדלתות הכלים ניטלות בשבת, זה גם יש בזה חידוש. דלתות הבית דרבותא - כלומר החידוש בדלתות הבית, שאף על פי שהתפרקו מערב שבת, אסור לטלטלם בשבת, כן? דלתות הכלים דרבותא, כלומר יש בהם חידוש, שאף על פי שהתפרקו בשבת ניטלים בשבת. אז הגמרא לומדת מהמשנה '''שאינם דומים לדלתות הבית לפי שאין להן מוכן'''. מה הכוונה שאין להן מוכן? כן? אומרת הגמרא: לפי שאין תשמישן אלא לגבי קרקע. כלומר, הדלתות, כל השימוש שלהם זה רק כשהם מחוברים לקרקע, ולכן כשהם מתפרקים אז אין להם שום שימוש והם מוקצה. אמר רבי אבא בשם רבי אלעזר: '''בראשונה היו כל הכלים ניטלים בשבת. כיוון שנחשדו להיות מחללים ימים טובים ושבתות, כמו שנאמר: "בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת ורומסים על החמורים" - הלכו ואסרו להם הכל. וכיוון שנגדרו, היו מתירים להם והולכים, עד שהתירו להם את הכל חוץ מן המסר הגדול והאתד של מחרשה'''. רבי יוסף אומר: אף הציפורן - כלומר הכלי שבו חורטים, כן, יש לנו בטבלה של השעווה היו חורטים באיזה כלי, זה נקרא ציפורן. רבי שמעון גם אומר: אף העוגין, כלומר גם העוגן של ספינה. אומרת הגמרא: מדוכה, אם מביא עכשיו שום - מטלטלים אותה, ואם לאו - אין מטלטלים אותה. אבא, רבי שמעון גם אומר, אם הייתה מדוכה קטנה, כן, שניתנת על השולחן, כלומר שבדרך כלל מגישים אותה לשולחן, אז הרי היא ככערה ומטלטלים אותה בשבת. כמו שכערות מותר, אז גם מדוכה קטנה מותר. רבי יוסף ורבי אילא אמרו בשם רבי אלעזר, רב יעקב בר חמא בשם רבי אלעזר: '''המשנה שאמרה שצריך שיהיה במדוכה שום כדי להתיר לטלטל אותה, זה קודם התרת כלים נשנית'''. הרי אמרנו בהתחלה הכל היה אסור ולאט לאט התירו. אז לפני שהתירו, היה מותר דברים מסוימים. כלומר, גם כשהכל היה אסור עדיין היה מותר בכמה דברים, כמו שאמרנו - כלים קטנים, צלחות, סכין וכדומה היה מותר. אז הכלים האחרים אסרו אותם, אבל התירו אם יש בזה - כמו המכתשת, אם היה בה שום, היה מותר. אומרת הגמרא: תמן תנינן - גלוסטרא, כלומר זה קרש שמשמש לבריח, כן, הראש שלו עבה ויש לו איזה בליטה בקצה שאפשר לדוך בו. רבי אלישע אומר: '''שומתה מפתח זב ותולה בחברו בשבת, אבל אסור לטלטל אותה'''. רבי טופרון אומר: '''הרי היא ככל הכלים, מיטלטלת בחצר'''. שואלת הגמרא: מאי טעמא דרבי יהושע - למה הוא אוסר? כן, הרי הוא אוסר אפילו צור גופו, אומר אסור בכלל לטלטל את זה. אומרת הגמרא: מדובר בחצר שלו ערבה - אם את אומרת מדובר בחצר שלו ערבה, לכן רבי יהושע אוסר. שואלת הגמרא: אם בחצר שלו ערבה, אז אולתא דרבי טופרון, הרי הוא ככל הכלים מטלטלין בחצר, אז למה רבי טופרון בכלל מתיר? כן. אמר רבי יוסי בשם רבי ירמיה, ורבי חנניה אמר תלמידו בשם רבי אלעזר: '''קודם התרת כלים נשנו'''. כלומר, מדובר שרבי יהושע אוסר מדובר קודם התרת כלים. אומרת הגמרא: גם זה לא מתרץ. אם קודם התרת כלים שנו, הרי תניא רבי טופרן אומר '''הרי היא ככל הכלים מטלטלין בחצר'''. כן, אז למה רבי טופרן מתיר? הרי אמרנו שרק שלושה כלים התירו, כן, שזה סכין קטנה ומקצה של דבלה וזו מה לסתום. כלומר, רק דברים שמשתמשים בהם באופן קבוע, כן, אולי גם כוסות, אולי צלוחיות קטנות, כלומר דברים שמשתמשים יום יום בהם, גם בזמן שהכל היה אסור הם היו מותרים. אבל גלוסטרא לא היה בכלל בזה. אז איך רבי טופרן מתיר? זה נשאר בשאלה. אומרת הגמרא: '''תשע תקיעות היו תוקעין בערב שבת'''. שלוש להבדיל טהרה ממלאכה ושלוש להבדיל קודש לחול, ותוקע ומריע ותוקע, ואז נכנס שבת. אמר גבי אותה - תני: תוקע השלישית, בראש הגג ומניחה במקומה. שואלת הגמרא: ולא כלי הוא? אז למה שלא יטלטל את זה, הרי כביכול זה הבית שלו לכאורה. אמר רבי יודן: קודם התרת כלים שנו. אמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: קנים - אנחנו יודעים שבשולחן של לחם הפנים, בין הלחמים היו מניחים קנים, כן, שהלחמים היו מונחים עליהם, וככה בעצם הלחם לא נתעפש. אז את זה אסור לסדר בשבת, כן, כלומר בערב שבת היו מוציאים אותם ובשבת היו מחליפים את הלחמים, ובמוצאי שבת מסדרים את הקנים האלה. וגם מקלות - שאנחנו יודעים שבפסח היו צריכים להפשיט את העור של הקורבן, אז ביום חול היה מניח מקל עליו על חברו, ואז הוא תולה את הקורבן ומפשיט אותו, ובשבת הוא מניח ידו על כתף חברו ותולה ומפשיט. כלומר אתה רואה שאסור להשתמש במקלות האלה. אז גם זה קודם התרת כלים שנו. כלומר את שני ההלכות האלה - גם את העניין של הקנים בשולחן לחם הפנים, וגם המקלות - זה היה קודם התרת כלים, ולכן שהתירו כלים היה מותר הכל. ומעניין שזה למרות שזה היה במקדש, ולכאורה במקדש לא גזרו, אבל בכל זאת כנראה שכן החמירו פה. אומרת הגמרא: לוחין, כלומר קרשים רחבים של ספינה, אין מטלטלים אותם בשבת, אבל אם הם מכוסים על גבי כלי או על גבי אוכלין, אז הרי הם ככל הכלים ומטלטלים אותם בשבת. אמר רבי אילא: אף על גב דתימא בכיסויי כלים שמטלטלים אותם, אבל בעי שיהיה ראוי לכלי, כלומר צריך שיהיה להם תואר כלי. כלומר, אם אין בהם תואר כלי, זה לא ניכר שזה משמש לכיסוי, אז זה אסור. ואת אמר: '''כל שניטל בשניים מטלטלין אותו בשניים'''. אבל אם זה דבר שצריך ארבעה או חמישה אנשים, אסור לטלטל אותו כיוון שהוא קבוע לו מקום מחמת כובדו. כלומר זה כמו מוקצה, כיוון שהוא כאילו סותר בניין - כיוון שהוא קבוע שמה, אז ברגע שמרימים אותו, מזיזים אותו משמה, זה כמו סותר. זה מוקצה, כזה שאדם כאילו קבע לו מקום, הוא מתכוון לא להשתמש בו, לא להזיז אותו, כן, וכיוון שהמקום שלו קבוע אז לא מזיזים אותו, הוא מוקצה. או כמו שאמרנו שזה דומה לסותר. אמר רבי זירא: מכיוון דאמר בשניים מותר, כלומר שאפילו דבר כזה כבד שצריכים שני אנשים להרים אותו אתה אומר מותר, אז גם ארבעה וחמישה מותר, אין הבדל. ומה ראיה שמותר? מהדא - אמר רבי מנה אמר רבי יוסי: כד הוון טלין, כלים קטנים, הוון מייתין ספסלין - מרימים ספסלים, ורבי יהודה בן פזי וסביו מסין בעי להו, כלומר הם צריכים ביחד להרים את זה, אני ועוד רבי יהודה בן פזי וכל הזקנים. זה היה מאוד כבד, אבל בין כה טלטלו את זה. רואים מכאן שזה מותר. אמר רבי עזר בשם רבי חנינא: מעשה והטלטלו קרון של בית רבי בשבת. שאתה אומר ולא אף כלים? אז מה החידוש? ואת אמר שלא תאמר הואיל ואין תלמידו על גבי מקומן. כלומר הקרון הזה בדרך כלל היה נמצא באותו מקום, היית אומר שלא מטלטלים אותו בשבת, לכן חידש לנו שמטלטלין. אמר רב יהודה בשם רבי שמואל: קופות הגדולות מסוגים, כלומר סלים גדולים מטלטלין אותם בשבת. אמר: פשיטא, מה זה לא כלים? ואת אמר שוב פעם שלא תאמר הואיל ואין תלמידו במקומן אינם מטלטלין אותם - בדרך כלל הרי לא מוציאים אותם משמה, אלא שמים בתוכם דברים ולוקחים את הדברים מתוכם. רבותינו קא משמע לן שמותר לטלטל אותם. אמר אבא בשם שמואל: מכבש מיטות - כלומר זה כלי שהיו מכבשים בו את הקש של המיטה, כן, אז מותר לטלטל בשבת. אמר רבי אבא בשם רב: כובד העליון והתחתון - זה המיקום של האורגים, הבול עץ הראשון שנמצא למעלה, על הבול שנתלה למטה, הם נקראים כובד עליון ותחתון, ומטלטלין אותם חוץ מן העמודים. כלומר את הכל מותר לטלטל חוץ מהעמודים. הסיבה היא שהעמודים היו מקובעים באדמה, אז בעצם כשהוא עוקר את זה הוא עושה חריץ. אמר רבי אבא: דלתימא בעמודים ששם, כלומר בבבל, שהיו משוקעים אותם באמת באדמה, אז כשהיו מוציאים אותם עושה גומה. אבל עמודים שכאן בארץ ישראל, שהיו מונחים בתוך חריץ באבן, אז זה מותר. אמר רבי זירא בשם רבי יהודה שאמר בשם רב: קנים וחבלים של כורייס - זה מסרק כזה שמהדקין איתו את חוטי הערב, כל פעם ששמים חוט ערב אז מביאים את המסרק ומהדקין אותו לאריג - מטלטלין אותו בשבת. מה המקור לזה? מהדא - רבי יוסי אמר, שרבי יוחנן שאל לרבי יהודה בן לוי: מהו לטלטל קירי כורייס בשבת? אמר להו: מטלטלין. אמרית הגמרא: רבי יהודה בן פזי לא אמר כן, אלא רבי יוחנן שאל לרבי יהודה בן לוי מהו לטלטל קירי כורייס בשבת, הוא אמר לו: אין מטלטלין. אמר לו: למה? אמר לו: מפני שהם מטלטלין - כלומר אפילו כיוון שבחול לא מטלטלין את זה, כי זה חשוב, אדם חס עליהם שלא יתקלקלו, לכן זה אסור. עכשיו פרק חדש, הלכה. בתוך המשנה: '''נותן אדם קורנס לפצע בו אגוזים''', כלומר לוקח פטיש כדי לפצע בו אגוזים, '''קורדום לחתוך בו דבלה, מגירה לגרור בה את הגבינה, מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות, את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן, את הכוש ואת הכרכר לדחוב בו, מחט של יד לטול בו את הקוץ, ושל סקאין''' - כלומר של אלה שעובדים עם עורות - '''לפתוח בו את הדלת'''. אתמר מתניתין: '''נותן אדם קורנס לפתוח בה אגוזים'''. משמע מכאן שכל מה שהתירו זה כלי שמשמש לאיסור, ואת אומר שכל מה שהתירו זה רק מלאכה שהיא שנוהג בו, כלומר שהכלי הזה משמש גם בשבילו, אבל לא לכל מלאכת היתר, אלא רק למלאכות שרגיל להשתמש בהם. ואת אמר כן - מתניתין דרבי נחמיה. דרבי נחמיה אמר: '''אף הכלים אין ניתנים אלא לצורך'''. כן, כלומר גם כלי של היתר, כל מה שהתירו זה צריך דבר מותר. כלומר צריך הדברים הרגילים שלו, אבל סתם לטלטל את זה אפילו לצורך דבר מותר, אלא דבר שהוא לא רגיל בו, זה אסור. ואת אמר, רבי אבא, רבי יהודה ורבי חנינא בר שלמה אמרו בשם רב: מודים חכמים לרבי נחמיה בזיירא ומזורה ומכונה, כן, כלומר בכלי זה שהם מוקצה מחמת חסרון כיס, דברים מאוד יקרים, אדם חס עליהם לכן הוא מקצה אותם. זיירא - דהוה עצר בה, כן, זה כלי שבו סוחטים את הבגדים. מזורה - דהוה חוביט בה, שהוא חובט בו את הצמר. ומכונה - דהוה קטיש בו, מנפץ את הצמר בו. אז כל הדברים יקרים ומכשירים עדינים, לכן בעצם זה כלי שזה מוקצה מחמת חסרון כיס, וגם כולם מודים בזה, גם החכמים מודים. ואת אמר: כלי המיוחד לאיסור מטלטלין אותו לצורך, כלומר כלים למען איסור - מצד צורך דבר המותר, אבל כלי המיוחד להיתר, מטלטלין אותו בין לצורך בין שלא לצורך. אמר רבי יוסי: רעה - דכאן איכא נינהו בשבת, שאפילו דברים שאין תלמידי שם לכך, התירו אותם לשם שבת. כן, כלומר מותר כלי שמשמש לאיסור לצורך דבר המותר, למרות שהוא לא רגיל בו. עכשיו, עד כמה החמירו בטומאה? אמר רבי אלעזר: דוכי, כן, שולחן הגשה, למה היא טמאה? הרי בכלל זה לא משמש לאדם, זה משמש לכלי האדם, לא לאדם, אז צריך להיות מותר, למה זה טמא, מקבל טומאה? מפני שהשמש שוכל עליה - כלומר מדי פעם שמש שוכל עליה, לכן החמירו בזה. עכשיו בסיס דידה - למה היא טמאה? מפני שהשמש עומד עליה, כלומר לפעמים כשצריך קצת השמש, צריך להגביה, לתלות דבר ממקום גבוה, אז הוא עומד על זה, לכן טמאו את זה. עכשיו רעיה דכאן החמירו בטומאה, שאפילו דברים שאין תלמיד שם לשם טבלה - כלומר זה לא משמש באמת לשם שולחן, טמאו אותו משום שולחן. תנן: '''את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן, הכוש והכרכר לדחוב בו'''. כלומר יש לו שפיץ לדחוב בו. אמר רבי שמעון: שאל לי רבי אבהו, מהו לסוב כיורית - כלומר, האם מותר לקחת כיורית, כלומר תחבושת, לספוג את הליחה שבעין בשבת. אמר רבי אבא בר כהן בשם רב ששת: מתניתין אמרה כן, כלומר אפשר גם להביא את זה מהמשנה, דתנן: '''מחט של יד לטול בה את הקוץ'''. כן, כלומר מותר להשתמש במחט של יד כדי להוציא קוץ, דהיינו - אכן, אם אתה אומר שזה אסור לספוג את הלחות מהעין על ידי הכיורית, אז מה בין קוץ לזה? רבי אבא בא כמרבי מנה: מהו מגבלתא? כלומר, האם מותר לקבל תרופה - את התרופה ששמים בכיורית? אמר לי: אינו אוכל נפש, לכן זה אסור. {{סוף}}</div> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף פא עמוד ב'''{{ש}}</span> תנן: '''אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו'''. אומרת הגמרא: '''ולא כן תני ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו?''' כלומר ראו את הקטן מלקט עשבים, האם צריך למנוע ממנו? '''תמן אין לו צורך בעשבים''' - הגדול אין לו שום עניין בזה. אז לכן אם הקטן מתעסק ועושה כל מיני דברים להנאתו, והגדול לא נהנה מזה, הוא לא חייב להפריש אותו. '''ברם הכא יש לו צורך כיבוי''' - הגדול יש לו צורך בכיבוי, אז אפשר גזרו שמא הגדול יאמר לקטן לכבות, ולכן גזרו שיהיה אסור, והגדול צריך למנוע מהקטן לכבות. חוזרין על זה עוד לחדד. אומרת המשנה: '''כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה. ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני אני לו מחטאת'''. כי יכול להיות פה ציד. אומרת הגמרא: תנן, למדנו במשנה, '''כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן'''. אומרת הגמרא: '''ייבא כיי דמר רבי שמעון בי רבי ינאי, רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו. ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל'''. כלומר מותר להניח איזה קערה ליד הביצה כדי שלא תתגלגל, '''אבל אין כופין עליה את הכלי'''. אסור לכפות עליה את הכלי. '''שמואל אמר אף כופין עליה את הכלי'''. '''ועל צואה של קטן''' - שואלת הגמרא, '''ולא מאכל תרנגולין?''' ולמה לא ייתנה בידו ויוציאנו, אם זה מאכל אז זה בכלל לא מוקצה. '''אמר רבי עוקבן: תיפתר באילין רכיכה''' - כלומר הצואה רכה, אז פה יש חשש '''שלא יבואו לידי מירוח'''. אומרת הגמרא: '''ועל עקרב שלא תישך, מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת'''. '''רבי עולא אמר שמונה עשר שנין עביד הוי בהדא ערב ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עיבדיא'''. כלומר רבן יוחנן בן זכאי שמונה עשר שנה ישב בערב, ושום שאלה לא שאלו אותו, ולא הגיעו לפניו אלא שתי שאלות בכל השמונה עשר שנים. '''אמר: גליל גליל שנאת התורה סופך לעשות במסיקין''' - שהגויים ישתלטו עליו. חוזרין על זה עוד. אומרת המשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו ירד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו וירדו בו זקנים'''. אומרת הגמרא: תנן, למדנו במשנה, שאם הדליק לצורכו מותר לישראל, ואם בשביל ישראל אסור. שואלת הגמרא: '''לצורכו ולצורך ישראל''' מה הדין? מה יקרה אם הוא ידליק גם לצורך הגוי וגם לצורך ישראל? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דשמואל: איקבל גבי חד פרסיי, איטפי בוצינא'''. שמואל התארח אצל גוי אחד, כבה הנר. '''אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה והפך שמואל אפוי'''. הגוי הזה רצה להדליק, ושמואל לא רצה ליהנות מזה, אז הוא הסתובב. '''כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו ידע דלא בגיניה אדלקה'''. כמו שהוא ראה שהגוי הזה מתעסק בשטרות שלו, הוא הבין שלא בשבילו הוא הדליק את זה. '''והפך שמואל אפוי''' - והתחיל גם ליהנות מהאור הזה. '''אמר רבי יעקב בר אחא: הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל'''. כלומר, למרות שגם שמואל ידע שגם הוא ייהנה מזה, אף על פי כן שמואל התיר - רואים מכאן שלצורכו ולצורך ישראל מותר. '''אמר רבי יונה: שנייא היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו'''. כלומר, זה הבית שהוא גר בו, לא מטריחין עליו לצאת מביתו. '''אמר רבי אלעזר משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו למה הפך שמואל אפוי?''' אם זה בגלל שאין מטריחין, למה הוא הפך את פניו בהתחלה? סימן שהוא חשב שרק בשבילו מדליק, ואף על פי כן לא רצה ליהנות מזה. '''אמרו לו מה אנו לירד? אמר להן הואיל ולא בשבילנו עשה מותרין אנו לירד'''. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טז|פא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק טז|פא ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שישה עשר|חמישה עשר|שבעה עשר}} i5fleuycxm7pulalfzsjo6y03iu00zf 106 1706325 3078488 3038931 2026-08-21T14:11:07Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078488 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שבעה עשר|שישה עשר|שמונה עשר}} ==פרק שבעה עשר- כל הכלים== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שבעה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <span id="דף_פב_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דף פב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פב.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פב]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פב|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_א|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יז_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}כל הכלים ניטלין בשבת, ודלתותיהן עמהן אף על פי שנתפרקו בשבת, ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|הזכיר}} דלתות הבית {{ירו"מ-הדגשה|שאינם ניטלות}} דרובה {{ירו"מ-הדגשה|להשמיע חידוש, והזכיר}} {{ירו"מ-הוסר|ודלתות}}{{ירו"מ-הדגשה|דלתות}} הכלים {{ירו"מ-הדגשה|שניטלות}} דרובן {{ירו"מ-הדגשה|להשמיע חידוש}}. דלתות הבית דרובה, שאף על פי שנתפרקו מערב שבת אסור לטלטלן בשבת. דלתות הכלים דרובה, שאף על פי שנתפרקו בשבת ניטלין בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאינן דומין לדלתות הבית}} לפי שאינן מן המוכן. {{ירו"מ-הוסר|ואין}}{{ירו"מ-הדגשה|מאי שאינן}} {{ירו"מ-הדגשה|מן המוכן? שאין}} תשמישן אלא על גבי קרקע. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, בראשונה היו כל הכלים ניטלין בשבת. כיון שנחשדו להיות מחללין ימים טובים ושבתות, הדא היא דכתיב {{הפ|נחמיה|יג|טו}} "בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת, ועומסים על החמורים" וגו', {{ירו"מ-הוסר|ואסרו}}{{ירו"מ-הדגשה|אסרו}} להן הכל. כיון שנגדרו היו מתירין להן והולכין עד שהתירו להן את הכל, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} אומר, אף הציפרין {{ירו"מ-ביאור|ציפורן לחרוט שמקפיד עליה לכתיבה.}} {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אומר, אף ההוגין {{ירו"מ-ביאור|עוגן ספינה}}. מדוכה, אם יש בה שום מטלטלין אותה, ואם לאו אין מטלטלין אותה. {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אומר, אם היתה מדוכה קטנה {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ניתנת על גבי השלחן, הרי היא כקערה ומטלטלין אותה בשבת. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, {{ירו"מ-הדגשה|המשנה שאמרה שצריך שיהיה במדוכה שום כדי שיהיה מותר לטלטלה}} קודם להתרת כלים {{ירו"מ-הוסר|שנו}}{{ירו"מ-הדגשה|נשנת}}. תמן תנינן, {{שוליים|יז_ב}}קלוסטרא {{ירו"מ-ביאור|קרש המשמש לבריח שראשו עב וראוי לדוך בו}}, {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר, שומטה מפתח זו ותולה בחבירו בשבת {{ירו"מ-הדגשה|אבל אסור לטלטלה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}} אומר, הרי היא ככל הכלים ומיטלטלת בחצר. {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא? דרבי יהושע בן חנניה דאסר אף לצורך גופו}}? דבי {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרי, בחצר שלא עיריבה היא מתניתין. אם בחצר שלא עיריבה, {{ירו"מ-הדגשה|על}} הדא {{ירו"מ-הוסר|היא ד }}תנינן {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר}}, הרי היא ככל הכלים ומיטלט{{ירו"מ-הדגשה|ל}}ת בחצר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}} מטי בה בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, קודם להתרת כלים {{ירו"מ-הדגשה|נ}}שנו. אי קודם להתרת כלים שנו, הדא הוא דתנינן {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר}}, הרי היא ככל הכלים ומיטלטלת בחצר {{ירו"מ-ביאור|הרי אמרנו שאסרו את כל הכלים, דתני}} {{ירו"מ-הוסר|כג}}{{ירו"מ-הדגשה|ג}}' כלים {{ירו"מ-הוסר|המיטלטלין}}{{ירו"מ-הדגשה|מיטלטלין}} בחצר, ואלו הן, סכין קטנה ומקצוע של דבילה וזומי ליסטרא. {{ירו"מ-הוסר|חצוצרת}}{{ירו"מ-הדגשה|תשע תקיעות היו תוקעים ערב שבת, שלוש תקיעות להבטיל את העם ממלאכה ושלוש להבדיל בין קדש לחול ותוקע ומריע ותוקע, וגבי אותה הצוצרת}} {{ירו"מ-הדגשה|תני}}, תוקע השלישית בראש הגג ומניחה במקומה, ולא כלי הוא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}, קודם להתרת כלים שנו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, קנים {{ירו"מ-ביאור|של שולחן לחם הפנים ששומטים אותם בערב שבת וסודרים במוצאי שבת.}} ומקלות {{ירו"מ-ביאור|שבחול היה מניח מקל עליו ועל חברו ותולה ומפשיט את קרבן הפסח, ובשבת מניח ידו על יד כתף חבירו ותולה ומפשיט}} קודם להתרת כלים שנו.<br><br> <span id="דף_פב_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דף פב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פב|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} לווחין {{ירו"מ-ביאור|קרשים רחבים}} של ספינה, אין מטלטלין אותן בשבת. ואם היו מכוסים על גבי כלי או על גבי אוכלין, הרי הן ככיסוי כל הכלים ומטלטלין אותן בשבת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}, אף על גב דתימר בכיסוי כלים {{ירו"מ-הדגשה|שמטלטין אותם}}, {{שוליים|יז_ג}}והוא שיהא עליהן תואר כלי {{ירו"מ-ביאור|שיהיה ניכר שמשמשים לכיסוי.}} כל שניטל בשנים, מטלטלין אותן בשנים. בארבעה וחמשה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שקובע לו מקום מחמת כבדו}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}, מכיון דאת אמר בשנים מותר, {{שוליים|יז_ד}}אפילו בארבעה וחמשה מותר. {{ירו"מ-הדגשה|וראיה שמותר}} מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוון טלייא {{ירו"מ-הדגשה|הוינה}} טעונין ספסלה, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בר פזי}}{{ירו"מ-הוסר|דר}} וסבייא מסייעין להון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה}}, מעשה היה וטלטלו קרון של בית {{תנא-ירו"מ|רבי}} בשבת, ולאו כלי הוא {{ירו"מ-ביאור|אז מה החידוש?}} שלא תאמר הואיל ואין תשמישן אלא על גב מקומן {{ירו"מ-ביאור|שהקרון בדרך כלל באותו מקום}} אין מטלטלין אותן בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, קופות הגדולות וסוגין {{ירו"מ-הדגשה|סלים}} הגדולים מטלטלין אותן בשבת {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא ולא כלים הם}} שלא תאמר הואיל ותשמישם במקומן אין מטלטלין אותן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, מכבש מיטות {{ירו"מ-ביאור|כלי שעשוי לכבוש את הקש שעל המיטה}} מטלטלין אותן בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, {{שוליים|יז_ה}}כובד העליון והתחתון {{ירו"מ-הדגשה|של מתקן האורגים}} מטלטלים אותן, חוץ מן העומדים. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}, הדא דתימר בעומדים ששם {{ירו"מ-הדגשה|בבל שהיו משקעים אותם באדמה וכשמוציאם עושה גומה}}, אבל בעומדים {{ירו"מ-הוסר|שבן}}{{ירו"מ-הדגשה|שכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|בארץ ישראל שהם מונחים בחריץ באבן}} מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, קנים וחבלים של קורייס {{ירו"מ-ביאור|מסרק שאיתו מהדקים את האריג}} מטלטלין אותן בשבת. מה דרבי יוסה אמר, {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן לוי}}, מהו לטלטל כלי קורייס בשבת? אמר לו, מטלטלין. {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן פזי}} לא אמר כן, אלא {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן לוי}}, מהו לטלטל כלי קורייס בשבת? {{ירו"מ-הוסר|אל}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמר לו}}, אין מטלטלין. אמר לו, למה? אמר לו, מפני שאין מטלטלין {{ירו"מ-ביאור|שאף בחול אינו מטלטלם. <br> <br>}} ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ב|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יז_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים, קורדום לחתוך בו את הדבילה, מגירה לגור בה את הגבינה, מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות, את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן, את הכוש ואת {{ירו"מ-הוסר|הכרכד}}{{ירו"מ-הדגשה|הכרכר}} לתחוב בו, {{שוליים|יז_ז}}מחט של יד ליטול בה את הקוץ, ושל סקאין לפתוח בו את הדלת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים}}, הא שלא לפצע בו לא {{ירו"מ-הדגשה|משמע שכלי שמלאכתו לאיסור לא הותר לכל מלאכת התר}} {{ירו"מ-ביאור|אלא רק למלאכות שרגילות להשתמש בהם.}} מתני' דרבי נחמיה, {{ירו"מ-הוסר|דאמר ר}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבי}} נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|אמר אף כלים}} אין ניטלין שלא לצורך. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}, {{תנא-ירו"מ|רבי יודא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חיננא בר שלמיא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, מודין חכמים לרבי נחמיה בזיירא ובמזורה ובמכונה. בזיירא ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו עצר {{ירו"מ-ביאור|סוחט את הבגדים}} ביה, במזורה ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו חביט ביה, במכונה ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו כתיש {{ירו"מ-ביאור|מנפץ}} ביה. כלי המיוחד לאיסור מטלטלין {{ירו"מ-הוסר|אותן}}{{ירו"מ-הדגשה|אותו}} לצורך {{ירו"מ-הדגשה|מיוחד}} להיתר, בין לצורך בין שלא לצורך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, ראה עד {{ירו"מ-הוסר|איכן}}{{ירו"מ-הדגשה|היכן}} היקלו בשבת, שאפילו דברים שאין תשמישן {{ירו"מ-הדגשה|לכך}}{{ירו"מ-הוסר| לשם שבת}} התירו אותן לשם שבת {{ירו"מ-הדגשה|ועד היכן החמירו בטומאה}}. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, {{שוליים|יז_ח}}דלופקי {{ירו"מ-ביאור|שולחן הגשה}} למה היא טמאה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי היא שימוש לכלי ולא לאדם.}} מפני שהשמש אוכל עליה. בסיס דידיה למה היא טמאה? מפני שהשמש עומד עליה {{ירו"מ-הדגשה|כשצריך ליטול דבר שמוגבה מעט}}. ראה עד איכן החמירו בטומאה, שאפילו דברים שאין תשמישן לשם טבלה {{ירו"מ-ביאור|שלחן.}} <br> <br> {{תיבה נגללת}}עין משפט ונר מצוה:{{ש}}[ע"א]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יז|פב א}}{{ש}}[ע"ב]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יז|פב ב}} {{סוף}} <span id="דף_פג_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דף פג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פג.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פג]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פג|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} טימאו אותן לשם טבלה: {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}, את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן. הכוש {{ירו"מ-הוסר|והכרכד}}{{ירו"מ-הדגשה|והכרכר}} לתחוב בו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}, שרא לי {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} מיסב קילורית {{ירו"מ-ביאור|תחבושת לספוג הליחה שבעין}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב ששת}}, מתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: מחט של יד ליטול בה את הקוץ, {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}}{{ירו"מ-הדגשה|כן}} מה בין קוץ לזה? {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בעא קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, מהו מיגבלתה {{ירו"מ-ביאור|לגבל את התרופה ששמים בקילורין}} ביום טוב? אמר לו, אינו אוכל נפש.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ג|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יז_ט}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}קנה של זיתים, אם יש קשר בראשו מקבל טומאה, ואם לאו אינו מקבל טומאה. {{שוליים|יז_י}}בין כך ובין כך ניטל בשבת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|מאי קנה של זיתים}}? דבי {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרי, קנה שהתקינו להיות בודק הזיתים. כיצד? היה יודע אם {{ירו"מ-הדגשה|הזיתים מוכנים. אם}} מלוכלך במשקה, בידוע שנגמרה מלאכת המעטן, ואי לא בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, לא תני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|להיות בודק}} אלא להיות שולה בו הזיתין {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שכדי שהקנה יקבל טומאה צריך שיהיה לקנה בית קיבול לפחות לזית, ולא די בטיפת משקה}}. קנה שהתקינו להיות פוקק בו החלון, {{ירו"מ-הוסר|נימר}}{{ירו"מ-הדגשה|נאמר}} אם היה קשור ותלוי פוקקין בו, ואי לא אין פוקקין בו. {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אומר, מיתקן אף על פי שאינו קשור ותלוי. ולא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, משכני חילפיי והראני נגר משל בית {{תנא-ירו"מ|רבי}} קשור אף על פי שאינו תלוי? {{ירו"מ-הדגשה|רבי דסבר כמאן? שהרי לרבן שמעון בן גמליאל די שהותקן לכך, ולרבנן צריך שיהיה קשור ותלוי}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}, {{ירו"מ-הדגשה|לעולם רבי סבר כרבן שמעון בן גמליאל קנה}} מכיון שנוטלו ונותנו לתוך ידו נעשה כמפתח {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|נגר כיוון שתוקעו באדמה כבריח ונראה כבונה צריך שיהיה קשור}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ד|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ד"> <strong>מתני':</strong> כל הכלים ניטלין בשבת, {{שוליים|יז_יא}}חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. {{שוליים|יז_יב}}כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך. {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}} אומר, אין ניטלין אלא לצורך.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, הלכה כרבי נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבנן דתמן, חד אמר, לצורך לצורך גופו, שלא לצורך שלא לצורך גופו, {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|ורבי}} נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך גופו. וחרנה אמר, לצורך לצורך גופו ולצורך מקומו, שלא לצורך שלא לצורך גופו ושלא לצורך מקומו {{ירו"מ-ביאור|מחמה לצל.}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך גופו ולצורך מקומו. תני {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים אין ניטלים אלא לצורך, ובית הלל אומרים לצורך ושלא לצורך. תני}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המלאים שמטלטלין אותן שלא לצורך, ועל הריקנין שיש בדעתו למלותן. על מה נחלקו? על שאין בדעתו למלותן, שבית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין. אתי{{ירו"מ-הדגשה|א}} דבית שמאי כרבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} את אמרת הלכה כרבי נחמיה ולא {{ירו"מ-הדגשה|יוצא מכאן ש}}הלכה {{ירו"מ-הוסר|כבש}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} {{ירו"מ-הדגשה|שמאי, והא בית שמאי במקום בית הלל אינה}} משנה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ה|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יז_יג}}כל הכלים הניטלין בשבת, שבריהן ניטלין, ובלבד שיהו עושין מלאכה. שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית, ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר, ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן. שברי עריבה<br><br> <span id="דף_פג_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דף פג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פג|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} לצוק לתוכן מקפה, ושל זכוכית לצוק בתוכן שמן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך}}. תמן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|המוציא}} זכוכית לגרוד בה ראש {{ירו"מ-הוסר|הכרכד}}{{ירו"מ-הדגשה|הכרכר}}, והכא הוא אמר הכין. {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי מיישא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבנן דקיסרי, כאן בעבה {{ירו"מ-הדגשה|שאינה ראויה לגרוד}}, כאן בחדה. ואית דבעי מימר, כאן {{ירו"מ-הוסר|במטלטל}}{{ירו"מ-הדגשה|להתיר לטלטל}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיה לו שם כלי}}, כאן {{ירו"מ-הדגשה|לחייב}} במוציא {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיה לו חשיבות כלשהיא}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ו|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יז_יד}}האבן שבקירויא, אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה, ואם לאו אין ממלאין בה. {{שוליים|יז_טו}}זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כלכלה והאבן בתוכה}}. אנן תנינן האבן בתוכה. תני דבי {{תנא-ירו"מ|רבי}} והאוכלין והאבן בתוכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר זבדי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}, איתפלגון {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר יוסף}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה בר יוסף}} כמתניתין, {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כהדא דתני דבי {{תנא-ירו"מ|רבי}}. מתני{{ירו"מ-הדגשה|תין}} פליגא על {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האבן שבקירויה, אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה {{ירו"מ-ביאור|אף שאין בה דבר היתר}}. {{ירו"מ-הדגשה|שנייא היא אבן שבקירויה, ד}}כיון שהיא אפיצה {{ירו"מ-ביאור|מהודקת}} לה כגופה היא. וסיפא פליגא על {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר יוסף}}, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ואם לאו אין ממלאין בה {{ירו"מ-הדגשה|למה אם אינה הדוקה אסור}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}, כיון שהיא עשויה להכביד נעשה כמטלטל קירוייא על גב האבן {{ירו"מ-הדגשה|שהאבן נעשת עיקר והכלכלה בסיס לה}}. מה עבד לה {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו"מ-הדגשה|כשהדוקה}} נעשה כמטלטל קירוייא עצמה {{ירו"מ-הדגשה|שהאבן נעשת חלק ממנה}}. מתניתין פליגא על {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הוסר|ג}}{{ירו"מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים|יז_טז}}נוטל אדם בנו והאבן בידו, {{ירו"מ-הוסר|כלכלה}}{{ירו"מ-הדגשה|והא תינוק}} והאבן {{ירו"מ-הדגשה|בידו}} {{שוליים|יז_יז}} {{ירו"מ-הדגשה|ככלכלה והאבן}} בתוכה {{ירו"מ-הדגשה|ומותר. אמר}}{{ירו"מ-הוסר| ותני דבי רבי האבן והאוכלין בתוכה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי כהן}} בשם רבנן דתמן, תינוק עשו אותו כאוכלין {{ירו"מ-הדגשה|והוי ליה כדבר האסור והמותר}}. תמן אמרין, עשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד תינוק {{ירו"מ-הדגשה|שאם יטלו אותה}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} {{ירו"מ-הדגשה|יבכה ויחלה}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ז|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ז"> <strong>מתני':</strong> {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר, {{שוליים|יז_יח}}פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו, ואם לאו אין פוקקין בו. וחכמים אומרים, בין כך ובין כך פוקקין בו. {{שוליים|יז_יט}}כל כיסויי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, במה דברים אמורים? בכיסויי הקרקעות. אבל בכיסויי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת.<br><strong>גמ':</strong> איזהו נגר הנגרר {{ירו"מ-הדגשה|שהותר במדינה}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{שוליים|יז_כ}}קשור אף על פי שאינו תלוי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, משכני חילפיי והראני נגר משל בית {{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} קשור אף על פי שאינו תלוי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בעירובין נגר הנגרר שקשור ואינו תלוי נועלין בו במקדש אבל לא במדינה, והמונח לא קשור ולא תלוי כאן וכאן אסור. רבי יהודה בר עילאי אומר המונח במקדש והנגרר במדינה}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אתייא יחידייא {{ירו"מ-ביאור|רבי אליעזר בן הורקנוס}} דהכא<br><br> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יז|פג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יז|פג ב}} {{סוף}} <span id="דף_פד_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דף פד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פד.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פד]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פד|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} כסתמא {{ירו"מ-ביאור|כחכמים}} דתמן, ויחידייא דתמן {{ירו"מ-ביאור|רבי יהודה בר עילאי}} כסתמא דהכא. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}, היך עבדין עובדא? אמר לו, מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} משכני חילפיי והראני נגר משל בית {{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} קשור אף על פי שאינו תלוי, הדא אמרה: כרבי יודן עבדין עובדא. אתא {{אמורא-ירו"מ|רבי חונא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, {{שוליים|יז_כא}}הלכה כרבי יודה, {{ירו"מ-הוסר|עד}}{{ירו"מ-הדגשה|ובלבד}} שיהא קשור בדלת. {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עד שיהא קשור {{שוליים|יז_כב}}בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו. ניגרייא דרבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} הוה קטיר בגמי, נשמט {{ירו"מ-ביאור|הנגר מהחבל}} אסור, נקמז {{ירו"מ-הדגשה|נקרע}} {{ירו"מ-ביאור|החבל מהדלת ונשאר קשור לנגר}}, {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבנן, מדדהו בראשי אצבעותיו {{ירו"מ-ביאור|שמחזיק בחבל שיהיה ניכר שהיה קשור:}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} כל כיסוי הכלים כו'. {{אמורא-ירו"מ|אבא בר כהנא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב חייה בר אשי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, הלכה כרבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יז|פד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יז|פד ב}} {{סוף}} <strong><strong>הדרן עלך פרק כל הכלים</strong><br> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שבעה עשר|שישה עשר|שמונה עשר}} s8x9ru9x3dxvv2hivpba92uhabrrmwv 106 1706326 3078489 3038936 2026-08-21T14:11:09Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078489 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שמונה עשר|שבעה עשר|תשעה עשר}} ==פרק שמונה עשר - מפנין== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דף פד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שמונה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פד.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_פד.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יח_א|ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יח_א"> <strong>מתני':</strong> מפנין {{שוליים|יח_א}}אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש. {{שוליים|יח_ב}}אבל לא את האוצר. {{שוליים|יח_ג}}מפנין תרומה טהורה {{שוליים|יח_ד}}ודמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והתורמס היבש, מפני שהוא מאכל לעניים. אבל לא את הטבל, ולא את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו. {{שוליים|יח_ה}}לא את הלוף ולא את החרדל. {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. <strong>גמ':</strong> {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יאשיה}}: כמה הוא שיעור הקופות? אמר לו {{שוליים|יח_ו}}נלמוד סתום מן המפורש. דתנינן תמן: בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה. תמן תנינן: המוציא יין כדי מזיגת הכוס. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יאשיה}}: כמה הוא שיעור הכוסות? אמר לו: ילמוד סתום מן המפורש. דתני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} {{שוליים|יח_ז}}ארבע כוסות של פסח ישנן {{ירו"מ-ביאור|בארבעתם}} רביעית יין איטלקי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש}} מהו לפנות מן האוצר {{ירו"מ-ביאור|שלא התחיל בו קדם}} כסדר הזה? נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מערב שבת מותר להסתפק ממנה בשבת, ואם לאו אסור להסתפק ממנה בשבת. דברי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}}. ושוין שלא יגע באוצר {{ירו"מ-ביאור|שלא השתמש ממנו.}} {{שוליים|יח_ח}}אבל עושה הוא שביל {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נכנס ויוצא. אית תניי תני מטלטלים את הדימוע, אית תניי תני אין מטלטלים. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|מאן דאמר}} מטלטלין? במדומע בתרומה טהורה {{ירו"מ-הדגשה|שראויה לכהן}}. ומאן דאמר אין מטלטלין? {{ירו"מ-הוסר|לתרומה}}{{ירו"מ-הדגשה|בתרומה}} טמאה. <span id="דף_פד_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דף פד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פד|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} ובאותו {{ירו"מ-הוסר|שיש}}{{ירו"מ-הדגשה|שאין}} בו כדי להעלות, אבל באותו {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|שיש}} בו כדי להעלות {{ירו"מ-הדגשה|מטלטלין. תנו רבנן: מטלטלין תרומה טמאה}} {{ירו"מ-ביאור|המעורבת}} {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|עם החולין}}. מאן תנא {{ירו"מ-הוסר|מטלטלין}}{{ירו"מ-הדגשה|להא}}? {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, {{ירו"מ-הוסר|דתנן}}{{ירו"מ-הדגשה|ובשיש בה כדי להעלות. שהרי אם אין בחולין כדי להעלות, לדברי הכל אסור. ואם בשיש בה כדי להעלות, לרבנן זה מוקצה שאסור לתקן}} בשבת. אבל ל{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אומר: סאה שנפלה היא סאה שעלת{{ירו"מ-הדגשה|ה, שהתרומה הטמאה כאילו ניכרת, אין כאן תיקון ומותר להרים בשבת, וממילא השאר אינו מוקצה}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: אדם עומד מערב שבת ואומר: הרי זו תרומה למחר. ואין אדם עומד בשבת ואומר: הרי זו תרומה למחר. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} אומר: אין אדם עומד ערב שבת ואומר: הרי זה תרומה למחר. מתניתא פליגא על {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים|יח_ט}}לגין טבול יום ומילאהו מן החבית מעשר טבל, אם אמר: הרי זה תרומה למחר, משתחשך הרי זה תרומה למחר. {{ירו"מ-הדגשה|שטבל לא נפסל בטבול יום ולמחרת כשיחול שם תרומה כבר היה הערב שמש}}. אם אמר: הרי זה עירוב, {{שוליים|יח_י}}לא אמר כלום. {{ירו"מ-הדגשה|שהערוב קונה בין השמשות ואז היה עדיין טבל. מכאן שיכול לקרא שם למחר}}. פתר לה לשעבר {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד,}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל לכתחילה אסור}}. והתני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}}: {{ירו"מ-הדגשה|עומד אדם בערב שבת ו}}אומר {{ירו"מ-הדגשה|מה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה}}. אית לך מימר לשעבר? {{ירו"מ-הדגשה|לאחר ששמע את דברי}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} חזר בו {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} מהדא. {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יח|פד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יח|פד ב}} {{סוף}} <span id="דף_פה_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דף פה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פה.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פה]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פה|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שהפריש בשבת על פי תנאי שעשה. תני מטלטלה אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה}}. מאי כדון {{ירו"מ-הדגשה|איך}} {{ירו"מ-ביאור|יתכן, הרי היא מוקצה?}} {{ירו"מ-הדגשה|כשמתנה: אם}}{{ירו"מ-הוסר| מכבר לשאפרשנה הגע עצמך}} {{ירו"מ-הוסר|שהיתה}}{{ירו"מ-הדגשה|היתה}} תרומה טהורה {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} {{ירו"מ-ביאור|מה שישאר בידי}} {{ירו"מ-הדגשה|הרי זו תרומה}} מכבר לכשאוכלנה. {{ירו"מ-הדגשה|לשאר וכשיאכל הוברר שמא שנשאר בידו זה התרומה}}.{{ירו"מ-הוסר|הגע עצמך}} {{ירו"מ-הוסר|שהיתה}}{{ירו"מ-הדגשה|היתה}} תרומה טמאה {{ירו"מ-הדגשה|שאינו יכול להזיזה אחר שיפרישה, אומר}} {{ירו"מ-ביאור|מה שישאר בידי}} {{ירו"מ-הדגשה|הרי זו תרומה}} מכבר לכשאניחנה בזוית. {{ירו"מ-הוסר|תני מטלטלין אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה }}אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירה}}: הדא אמרה {{שוליים|יח_יא}}טבל שיש עליו תנ{{ירו"מ-הדגשה|א}}י {{ירו"מ-הדגשה|שחלק ממנו יהיה תרומות ומעשרות}} מותר לטלטלו. כיצד עושה? נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר. תני: מטלטלין החרדל מפני שהוא מאכל יונים, ואת החצב מפני שהוא מאכל צבאים, ואת הזכוכית מפני שהוא מאכל נעמיות. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}: אם כן יטלטלו הזמורות מפני שהפילין אוכלין אותן. {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. מה אנן קיימין? אם בשיש לו מאותו המין ואותו המין מצוי בשוק, דברי הכל מותר. אם בשאין לו מאותו המין ואין אותו המין מצוי בשוק, דברי הכל אסור. אלא {{ירו"מ-הוסר|כינן}}{{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הדגשה|אנן}} קיימין {{ירו"מ-הוסר|בשיש}}{{ירו"מ-הדגשה|בשאין}} לו מאותו המין {{ירו"מ-הוסר|ואין אותו}}{{ירו"מ-הדגשה|ואותו}} המין מצוי בשוק? רבנן אמרין: מכיון שאין {{ירו"מ-הוסר|אותו המין מצוי בשוק כמי שאין }}לו מאותו המין, {{ירו"מ-הדגשה|אסור}}. ו{{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אמר: מכיון {{ירו"מ-הוסר|שיש לו מאותו המין כמי }}שאותו המין מצוי בשוק, {{ירו"מ-הדגשה|כמי שיש לו מאותו המין}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירה}}: לא אתייא אלא כ{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} דאמר: עולין היינו עם {{תנא-ירו"מ|רבי}} לחמת גרר, והיה אומר לנו {{שוליים|יח_יב}}בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שנייא היא הכא, שהוא ככסא. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יח_ב|ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יח_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יח_יג}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן, ואם לאו אין מטלטלים אותן. {{שוליים|יח_יד}}כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו ושירדו. תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתיכנס. {{שוליים|יח_טו}}ומדדין עגלים וסייחים ברשות הרבים. <span id="דף_פה_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דף פה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פה|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} והאשה מדדה את בנה. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|יח_טז}}אימתי? בזמן שהוא נוטל רגלו אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר, אסור. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלים אותן. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירה}}: לא אתייא אלא כ{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|עולין היינו עם}} {{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|לחמת גרר, והיה אומר לנו: בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר}} {{ירו"מ-ביאור|שדי בהכנה כזו.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|שנייא היא הכא בחבילי עצים, שהוא ככסא ויכול לישב עליהם. אבל אבנים, אולי לתנא שלנו לא די בלברור וצריך מעשה של ממש}}. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: והתנינן: חבילי קש. וקש לאו כמפוזר הוא {{ירו"מ-הדגשה|ואינו ראוי לישיבה, ואף על פי כן די במחשבה}} {{ירו"מ-ביאור|אם כן אף באבנים די במחשבה כ{{תנא-ירו"מ|רבי}}.}} מתניתין פליגא על מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: כל המיוחד {{ירו"מ-ביאור|בסיס}} לאיסור, אסור. דתנינן {{שוליים|יח_יז}}האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת. {{ירו"מ-הדגשה|ואיך מותר להזיז את החבית אף אחר שהאבן נופלת, והרי החבית נעשתה בסיס לאבן}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חייה בר אשי}}: פתר לה בשוכח {{ירו"מ-הדגשה|שאינו נעשה בסיס אלא במניח בכוונה}}. {{ירו"מ-הוסר|ממתניתין}}{{ירו"מ-הדגשה|מתניתין}} פליגא על מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: כל המיוחד לאיסור, אסור. דתנינן: כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו. ותני עלה: עלו מאיליהן {{ירו"מ-ביאור|והיו עליה כל בין השמשות}} אסור לטלטלה אף אחר {{ירו"מ-הדגשה|שירדו. והרי אין הסל מיוחד לאפרוחים, ולמה הוא נאסר? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: תיפתר{{ירו"מ-הדגשה|בסל}} {{ירו"מ-הוסר|במאוס}}{{ירו"מ-הדגשה|מאוס}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא אכפת לו שישאר מיועד לאפרוחים}}. אמר לו: והתני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}: אפילו סאה, אפילו תרקב. אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן? ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יח_ג|ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יח_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יח_יח}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין {{ירו"מ-הדגשה|אותה}}. {{שוליים|יח_יט}}ומילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת, וקושרים את הטיבור. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר {{שוליים|יח_כ}}אף חותכין, וכל צורכי מילה עושין בשבת. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה}}. איזהו {{ירו"מ-הוסר|הסיוע}}{{ירו"מ-הדגשה|הסיעוד}}? {{שוליים|יח_כא}}מביא יין ונופח לתוך חוטמו {{ירו"מ-הדגשה|של ולד}} ונותן ידו למטה ומקבל {{ירו"מ-הדגשה|את הולד שלא יפול בחזקה}}, ושומט דדיה ונותן לתוך פיו. {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אומר {{שוליים|יח_כב}}אף מרחמין על הבהמה ביום טוב. כיצד עושה? נותן גוש של מלח על רחמה, והיא רוצה להניק בנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ומילדין את האשה}} וקוראין לה חכמה ממקום למקום. כיי דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|ההולכים להעיד עדות החדש הרי הם כבני העיר שיש להם אלפים אמה לכל רוח}}, ולא זו בלבד אלא אפילו חכמה הבאה לילד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: ומחללין עליה את השבת. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר {{שוליים|יח_כג}}עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז. וקושרין את הטיבור. כהדא: אמתיה ד{{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} נפקא מיילדה {{ירו"מ-הדגשה|ליילד ישראלית}} בשבת. אתת ושאלת ל{{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר לחתוך את חבל הטבור}}? אמר לה: אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ליה: ליכא {{ירו"מ-הדגשה|חייתא. אמר לה: זילי עבידי כמנהגיך}} {{ירו"מ-ביאור|כמנהג המקום.}} אמרה ליה: ליכא מנהג. אמר לה: איזילי חתוך כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: אף חותכין, וכל צורכי מילה עושין בשבת}}. כיני מתניתין: וכל צרכי חיה נעשין בשבת. תני: השיליא הזאת בשבת עשירין. {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יח|פה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יח|פה ב}} {{סוף}} <span id="דף_פו_א"> </span> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פו.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פו]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פו|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} טומנין אותן בשמן. והעניים טומנין אותן בתבן וחול. {{ירו"מ-הדגשה|אחר השבת}} אלו ואלו טומנין אותן בארץ כדי ליתן ערבון לארץ. <strong>הדרן עלך פרק מפנין</strong><br> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|שמונה עשר|שבעה עשר|תשעה עשר}} 6ggx9qurmb443yozxiaafhdi0n9z91n 106 1706327 3078490 3038941 2026-08-21T14:11:11Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078490 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|תשעה עשר|שמונה עשר|עשרים}} ==פרק תשעה עשר - רבי אליעזר אומר== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף פו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק תשעה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פו.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_פו.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_א|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_א"> <strong>מתני':</strong> {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה, ובסכנה מכסהו על פי עדים. ועוד אמר {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כורתין עצים לעשות פחמים לעשות ברזל. כלל אמר {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{שוליים|יט_א}}: כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת, מילה שאי אפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת. <br><strong>גמ':</strong> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוינן סברין מימר בכל הדברים חלוק {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ממה {{ירו"מ-הדגשה|שראינו שכדי להתיר אפית שתי הלחם בשבת}} {{ירו"מ-הוסר|שצריך}}{{ירו"מ-הדגשה|צריך}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לדרוש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה}} ביכורין {{ירו"מ-הדגשה|ביכורין מהעומר}}. מה ביכורין שנאמר ([[ויקרא ב יד|ויקרא ויקרא ב יד]]) בעומר דוחין השבת, אף ביכורין שנאמר ([[ויקרא כג יז|ויקרא אמור כג יז]]) בשתי הלחם דוחין את השבת. הדא אמרה: לא בכל הדברים חלוק {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. לעולם אימא לך ל{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כל מצות עשה שקבוע לה זמן דוחה שבת}}. ולמה צריך {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לדרוש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה}} ביכורין ביכורין {{ירו"מ-הדגשה|מהעומר להתיר אפית שתי הלחם}}? אלא על ידי שעיקר דחייתן שבת {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כל המצווה היא להניף יחד את שתי הלחם עם הכבשים ואין כאן איסור תורה אלא שבת}} ומכשיריהן מלאכה. {{ירו"מ-הדגשה|צריך דרשה להתיר מכשיריהם אבל מצות עשה שעיקרה דוחה שבת אין צורך בדרשה להתיר שמכשיריו ידחו שבת}}. התיבון והתני: לולב ומכשיריו דוחין את השבת {{ירו"מ-הדגשה|והרי לולב נטילתו דוחה שבות ואיך מכשיריו דוחים שבת אף ללא דרשה}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|לא התירו אלא איסור דרבנן כגון}}: להביאו מראש הדקל. והתני: שופר ומכשיריו דוחין את השבת {{ירו"מ-הדגשה|והרי תקיעת שופר דוחה שבות ואיך מכשיריו דוחים שבת אף ללא דרשה אף כאן לא התירו אלא איסור דרבנן כגון}}: להביאו מחוץ לתחום. ותני כן {{ירו"מ-הדגשה|שאין מתירים איסורי תורה בשופר דתנן}}: אין מגרדין {{ירו"מ-ביאור|מבחוץ}} ולא {{ירו"מ-הוסר|מגרדין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגררין}} {{ירו"מ-ביאור|מבפנים}} ולא מפרכין {{ירו"מ-ביאור|להחליק מקומות חדים.}} תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: לולב ומכשיריו דוחין את השבת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: סלקה מתניתין {{ירו"מ-ביאור|נפסקה הלכה}} למעשה כ{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. תני: מעשה היה {{ירו"מ-הדגשה|שלא הביאו סכין מבעוד יום}} והורה {{תנא-ירו"מ|רבי}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חבורה היתה מקשה מה ראה {{תנא-ירו"מ|רבי}} להניח דברי חכמים ולעשות כ{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הושעיא}}: שאלנו את {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} הגוזר {{ירו"מ-ביאור|המוהל}} ואמר לנו: במבוי שאינו מפולש {{ירו"מ-הדגשה|אלא שלא נשתתפו בו היה המעשה והרי עדיין אסור מדרבנן}} כהדא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תנינן: אסור לטלטל מתוכו לבתים ומבתים לתוכו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: קיימתיה בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי, ואינו אסור לטלטלו בכל המבוי. בעון קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|האם}} כמה דאתמר. <span id="דף_פו_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף פו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פו|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{שוליים|יט_ב}}בכלים ששבתו {{ירו"מ-הוסר|בכל החצר}}{{ירו"מ-הדגשה|בחצר}} מטלטלין אותן בכל החצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי בשבת. שאלון ליה ולא אגיבון דלא הוה {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אמר אלא כל מילה באתרה. כד אתון לעירובין אמר לון: בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי, ודכוותה כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר. {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: אין מטלטלין אותו אלא בד' אמות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} כדעתיה ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} דו אמר: קורה בלא שיתוף מתרת, הוא דאמר: מטלטלין אותן בכל המבוי. {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו אמר: אין קורה מתרת בלא שיתוף, הוא דאמר: אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות. על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לאיזה דבר משתתפין בכל המבוי? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: כדי לעשות כל הרשויות אחת {{ירו"מ-הדגשה|ולהתיר להוציא מהבתים לחצר ולמבוי אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: סכין של מילה עושה לה חולה {{ירו"מ-ביאור|מעגל של אנשים}} ומביאה. בר מרינה הוי לי עובדא: שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} ושרא, שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} ואסר, ואיקפד {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. ולא כן תני: נשאל לחכם והתיר {{ירו"מ-הדגשה|יכול ל}}ישא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}ל לחכם אחר שמא יאסר {{ירו"מ-הדגשה|ולמה הקפיד}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: הכין הוה עובדא: שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} ואסר ליה, ל{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} ושרא {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איקפד {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} כהדא דתני: {{שוליים|יט_ג}}נשאל לחכם ואסר אל ישאל לחכם אחר שמא יתיר. בימי {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} אינשון מפתחייא דסדרא רובא {{ירו"מ-ביאור|בית המדרש הגדול}} אתון ושאלון ליה, אמר לון: כד תחמון שטפא {{ירו"מ-ביאור|קהל}} עבר אייתינון דרך חולה. חייליה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} מהדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} {{שוליים|יט_ד}}: כל חולה שנעשית בין לדעת בין שלא לדעת הרי זו חולה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יודא בר פזי}} הורי להביאן {{ירו"מ-הוסר|דרך מנעלין}}{{ירו"מ-הדגשה|במנעלין}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חיננא בר פפא}} הורי לעשות חולה ולהביאו {{ירו"מ-הוסר|דרך מנעלין}}{{ירו"מ-הדגשה|במנעלין}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר אבדומי}} הוה ליה עובדא למיגזר {{ירו"מ-הדגשה|בבית}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} {{ירו"מ-הדגשה|בברית}} {{ירו"מ-הוסר|ששעה}}{{ירו"מ-הדגשה|שעשה}} בריה, אנשון מייתי איזמל. שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, אמר לו: ידחה למחר. שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר אלעזר}}, אמר לון: מישחוק קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|למסיבה}} לא אנשיתון ומייתי איזמיל אנשיתון? ידחה למחר! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חונה}}: מתניתין אמרה {{ירו"מ-הוסר|כן }}שאסור לעשות חולה, דתנינן: {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה. {{ירו"מ-הוסר|שאם}}{{ירו"מ-הדגשה|אם}} אומר את {{ירו"מ-הדגשה|שמותר לעשות}} כן {{ירו"מ-הדגשה|למה}} {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|שמותר}}{{ירו"מ-הדגשה|לא התיר על ידי חולה חיישינן שמא לא ימצא מספיק אנשים}} לעשות {{ירו"מ-הוסר|אף הוא אינו מוצא לעשות }}חולה {{ירו"מ-הוסר|ומביאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ויביאו}} {{ירו"מ-הדגשה|בלי חולה שלמה}}. שאלו ל{{תנא-ירו"מ|הלל הזקן}}: מה לעשות לעם שלא הביאו סכיניהן עמהם {{ירו"מ-הדגשה|בפסח שחל בשבת}}? אמר להן: הלכה שמעתי ושכחתי, אלא הניחו להן לישראל: אם אינן נביאים בני נביאים הן. מיד {{שוליים|יט_ה}} כל מי שהיה פסחו טלה היה {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יט|פו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יט|פו ב}} {{סוף}} <span id="דף_פז_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף פז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פז.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פז]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פז|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} תוחבה בגיזתה. גדי היה קושרו בקרניו. ונמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן. כיון שראה מעשה נזכר הלכה. אמר להן: כך שמעתי מפי שמעיה ואבטליון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כל תורה שאין לה בית אב {{ירו"מ-ביאור|מסורת איש מפי איש,}} אינה תורה, שהרי כל ההוכחות ש{{תנא-ירו"מ|הלל}} {{ירו"מ-הדגשה|הביא להם לא קבלו עד שאמר כך מקובלני}}. תמן {{ירו"מ-ביאור|גבי פרה אדומה}} תנינן: {{שוליים|יט_ו}}רכב עליה, נשען עליה, נתלה עליה, עבר בה נהר, קיפל עליה המוסירה {{ירו"מ-הדגשה|פרס}} טליתו עליה פסולה {{ירו"מ-הדגשה|עשה לה סנדל שלא תחליק פרס טליתו עליה מפני הזבובים כשרה}}. הדא ילפה מההיא וההיא ילפה מהדא. הדא ילפה מההיא שאם תלה בה סכין לשחוט כשירה. וההיא ילפה מהדא שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה. {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} יתירו להן על ידי חולה? אלא כ{{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסר אם נעשה לדעת}} ואפילו תימר כ{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}: כשם שנעלמה זו כך נעלמה זו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}}: והלא אי איפשר לשני שבועות {{ירו"מ-ביאור|שמיטין}} שלא חל י"ד להיות בשבת {{ירו"מ-הוסר|ולמה}}{{ירו"מ-הדגשה|ואיך}} נעלמה הלכה מהן? כדי ליתן גדולה ל{{תנא-ירו"מ|הלל}}. תני: {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: כשם שהשחיטה דוחה שבת כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת. אמר לו {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: לא! אם אמרת בשחיטה שאי אפשר לעשות מערב שבת, תאמר במכשירי שחיטה שאיפשר לעשותן מערב שבת? אמר לו {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: אימורי ציבור יוכיחו שיכול {{ירו"מ-הדגשה|להקטירן במוצאי שבת}}{{ירו"מ-הוסר| לעשות מעש}} ודוחין את השבת, מה לי מכשירי שחיטה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לפני שחיטה {{ירו"מ-ביאור|הכנת סכין.}} מה לי מכשירי שחיטה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לאחר שחיטה {{ירו"מ-ביאור|הקטרת אימורין.}} אמר לו {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: מה {{ירו"מ-הוסר|לי מכשירי}}{{ירו"מ-הדגשה|למכשירי}} שחיטה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לאחר שחיטה שכבר דחת שחיטה את השבת, ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה שעדיין לא דחת שחיטה את השבת? דבר אחר: שמא ימצא הזבח פסול ונמצא דוחה שבת בלא שחיטה. גבי תינוק מה אית לך {{ירו"מ-הדגשה|למימר}}? שמא יחלה תינוק ונמצא דוחה שבת בלא מילה. התיבון ל{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כל דבר שאי אפשר לעשותו מאתמול דוחה שבת}}: הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי לבנות {{ירו"מ-הדגשה|בערב שבת ולמה אסור לבנותו}} בשבת? מין מזבח ראוי לבנות מאתמול! {{ירו"מ-הדגשה|קרבן פסח לעולם אי אפשר לעשותו בזמן אחר}}. הגע עצמך שחל {{ירו"מ-הוסר|יד}}{{ירו"מ-הדגשה|יום שביעי של טמא מת}} להיות בשבת, הרי אינו ראוי להזות {{ירו"מ-הדגשה|קדם}} {{ירו"מ-הוסר|בשבת}}{{ירו"מ-הדגשה|שבת}} {{ירו"מ-ביאור|ולמה אסרו להזות עליו בשבת?}} מין הזייה ראויה להזות מאתמול. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ב|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יט_ז}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}עושין כל צרכי מילה: מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון {{שוליים|יט_ח}}אם לא שחק מערב שבת. <span id="דף_פז_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף פז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} לועס בשיניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו. אין עושין לה חלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית יז יג|בראשית לך לך יז יג]]) המול ימול. מיכן לשני מילות: אחת למילה ואחת לפריעה, אחת למילה ואחת לציצים. עד כדון כ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו אמר: לשונות {{ירו"מ-הדגשה|כפולים}} ריבויין הן. כ{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו אמר: לשונות כפולות {{ירו"מ-הוסר|הן }}התורה דברה {{ירו"מ-הוסר|ריבתה }}כדרכה {{ירו"מ-ביאור|דדברה תורה כלשון בני אדם.}} ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) הלוך הלכת, נכסוף נכספת. ([[בראשית מ טו|בראשית וישב מ טו]]) גנב גנבת. מנן ליה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בן פזי}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות ד כו|שמות שמות ד כו]]) אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשני מילות: אחת למילה ואחת לפריעה, אחת למילה ואחת לציצים. {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית יז יג|בראשית לך לך יז יג]]) המול ימול. מיכן לנולד {{שוליים|יט_ט}}כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול {{ירו"מ-ביאור|שרק המהול ימול.}} {{שוליים|יט_י}}ואין צריך לומר עובד כוכבים ומזלות ערל. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: כתיב ([[בראשית יז ט|בראשית לך לך יז ט]]) ואתה את בריתי תשמור. כל שכיוצא בך {{ירו"מ-ביאור| יכול למול.}} תני: ישראל מל את הכותי וכותי אינו מל את ישראל {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא}} מפני שמתכוין לשם הר גריזים דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יודן}}. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: וכי היכן מצינו שמילה צריכה כוונה? יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו! המשוך לא ימול שלא יבוא לידי סכנה דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}. אמר לו {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: הרבה משוכין היה בימי בן כוזיבא וכולן מלו וחיו {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הולידו בנים ובנות. והמשוך ושנולד מהול {{שוליים|יט_יא}}וגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. תני אמר {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}}: לא נחלקו {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו? על שנתגייר מהול: ש{{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרים שצריך להטיף ממנו דם ברית, ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרים אינו צריך להטיף ממנו דם ברית. {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לא נחלקו}} {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} {{ירו"מ-הדגשה|על זה ועל זה}} שצריך להטיף {{ירו"מ-הוסר|ממנו}}{{ירו"מ-הדגשה|מהם}} דם ברית {{ירו"מ-הדגשה|ועל מה נחלקו על הנולד מהול בשבת של}} {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|הטפת דם דוחה שבת ול}} {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} {{ירו"מ-הוסר|אומרים }}אינו {{ירו"מ-הדגשה|דוחה}}{{ירו"מ-הוסר| צריך להטיף ממנו דם}} {{ירו"מ-הוסר|ברית}}{{ירו"מ-הדגשה|שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר נחמן}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי הושעיה}}: הלכה כדברי התלמיד {{ירו"מ-ביאור|כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}} אף על גב ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} רבו {{ירו"מ-הדגשה|פליג עליו בברייתא}}}}. אתא עובדא קומי {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} {{ירו"מ-הוסר|ימר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} מן דתנינן: מפני שהיא ערלה כבושה, הדא אמרה: ערל ברור הוא ודוחין עליו את השבת. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} אמר: {{שוליים|יט_יב}}אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית. {{אמורא-ירו"מ|רבי אדא בר אהבה}} איתיליד ליה חד בר {{ירו"מ-הוסר|בי}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהוא מהול כי}} מימסמיס {{ירו"מ-ביאור|משמש למול אותו}} ביה מית. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}} אמר: נעשה פצוע דכא ונתענה עליו ומת. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין: כרות שפכה נעשה ונתענה ומת. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן בר מרייה}} בעי: נתערבו מלמטן {{ירו"מ-ביאור| שערב יין ושמן בערב שבת וחזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|ונפרדו מלמעלה}} מהו לחזור ולערות עליהן מלמעלן? <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ג|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ג"> <strong>מתני':</strong> מרחיצין את הקטן לפני המילה ולאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי. {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} אומר: מרחיצין {{ירו"מ-הוסר|אתה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}קטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ([[בראשית לד כה|בראשית וישלח לד כה]]) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ספק ואנדרוגינס אין מחללין עליו את השבת. {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יט|פז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יט|פז ב}} {{סוף}} <span id="דף_פח_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף פח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פח.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פח]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פח|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר באנדרוגינס. <br><strong>גמ':</strong> אנן תנינן: מרחיצין את הקטן. תני דבית {{תנא-ירו"מ|רבי}}: מרחיצין את המילה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את המילה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: על כ{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רחך את {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} מרחיצין את הקטן {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} תני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|לעולם}} אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}}{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: כל שעה. {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} רבי אומר לי: {{ירו"מ-הוסר|בא }}תני מתניתך {{ירו"מ-הדגשה|מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה}} ולא עוד אלא שמזלפין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מים על גבי מכה בשבת. אם {{ירו"מ-הוסר|אמר את}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}} שמרחיצין {{ירו"מ-הדגשה|רק}} את המילה, מה בין מכתו של גדול {{ירו"מ-הוסר|ומכתו}}{{ירו"מ-הדגשה|למכתו}} של קטן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|יט_יג}}הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: {{ירו"מ-הוסר|טעמא}}{{ירו"מ-הדגשה|טעמיה}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד כה|בראשית וישלח לד כה]]) ויהי ביום {{ירו"מ-הוסר|השלישי}}{{ירו"מ-הדגשה|הג}}' בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים {{ירו"מ-הוסר|מלמד}}{{ירו"מ-הדגשה|בשעה}} שכל איבריהם {{ירו"מ-הוסר|כואבין}}{{ירו"מ-הדגשה|כואבים}} {{ירו"מ-הוסר|עליהן}}{{ירו"מ-הדגשה|עליהם}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מפקידין לחייתא {{ירו"מ-ביאור|מילדות.}} כל ש{{ירו"מ-הדגשה|י}}קויין {{ירו"מ-הדגשה|דאתון}} {{ירו"מ-הוסר|דעבדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{ירו"מ-הוסר|לחולה}}{{ירו"מ-הדגשה|בחולא}} {{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} בשבתא {{ירו"מ-הוסר|עבדין}}{{ירו"מ-הדגשה|לא כן צריכה}} אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת {{ירו"מ-הדגשה|אבל ביום הראשון פשיטה שמותר}}. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: מפני הסכנה {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי אם מפני סכנה למה רק מזלפין חמין שהוחמו בחול מותר אפילו שיהו}} מחמין לו חמין בשבת אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם {{ירו"מ-הוסר|רבנין}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}} דתמן: מחמין לו חמין בשבת {{ירו"מ-הדגשה|תני שמאל לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת}}. ותני כן: {{שוליים|יט_יד}}{{ירו"מ-הוסר|מחמין}}{{ירו"מ-הדגשה|מחמם}} הוא אדם אלונטית ונותנה על גבי {{ירו"מ-הדגשה|מכה}}{{ירו"מ-הוסר| בני מעיים}} בשבת. לא יטול אדם עריבה מלאה חמין ויתננה על גבי {{ירו"מ-הוסר|מעיים}}{{ירו"מ-הדגשה|מעיו}} בשבת {{ירו"מ-הדגשה|שמא ישפך ויבא לידי סחיטה}}. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושוע בן לוי}} אמר: לית {{ירו"מ-הוסר|כאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כן}} אלא מותר. {{שוליים|יט_טו}}ספק ואנדרוגינס אין מחללין עליהן את השבת. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר באנדרוגינס. תמן תנינן: {{שוליים|יט_טז}}הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינס. מה אמר בה {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} האם מזה ש{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר למול אותו בשבת משמע שהוא זכר גמור ויהיה חייב בראיה או לא}} נישמעינה מן הדא ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוחנן בן דהבאי}} אמר משום {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אף הסומא {{ירו"מ-ביאור|פטור מראיה.}} ולית בר נש אמר "אף" אלא מכלל דו מודי על קדמיתא. מחלפה שיטת {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: תמן {{ירו"מ-הדגשה|אף שהתורה אמרה יראה כל זכורך}} הוא אמר פרט {{ירו"מ-הדגשה|לאנדרוגינס}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהתורה אמרה ימול לכם כל זכר}} הוא אומר לרבות {{ירו"מ-הדגשה|אנדרוגינס}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} ורבנן מקרא אחד דרשו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז יד|בראשית לך לך יז יד]]) {{ירו"מ-הדגשה|וערל}}{{ירו"מ-הוסר| רבי יהודה דרש}} זכר {{ירו"מ-הדגשה|אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה וכו}}'. {{ירו"מ-הוסר|ורבנן}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}} דרשו ערל: מה תלמוד לומר זכר? עד שיהא כולו זכר. ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דרש זכר: מה תלמוד {{ירו"מ-הדגשה|לומר}} ערל? אפילו מקצתו ערל. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב יראה}} כל זכורך פרט לאנדרוגינס. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ד|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ד"> <strong>מתני':</strong> מי שהיו לו שני תינוקות: אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, שכח ומל את של ערב שבת בשבת — חייב. אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת שכח ומל את של אחר שבת בשבת {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם השוחט}} {{ירו"מ-ביאור|בפסח שחל בשבת בשוגג}} {{ירו"מ-הדגשה|לשם פסח פטור ולשם אימורי ציבור חייב ותנן כל הזבחים ששחטן בפסח שחל בשבת לשם פסח אם אינן ראוין חייב ואם ראוין הן לפסח}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר משמע אפילו בשחט שלמים לשם פסח אחר שנשחטו כבר הפסחים של כל ישראל ואינו טרוד במצווה פוטר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}}{{ירו"מ-הוסר|גמרא}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} היא. <span id="דף_פח_ב"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פח|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: דבר שעשייתו מצוה פטור ושאין בעשייתו מצוה במחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|שהכל תלוי אם עשה מצווה ונתנה שבת להדחות}}. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} דבר שיש בעשייתו מצוה {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}חייב ושאין בעשייתו מצוה {{ירו"מ-הדגשה|האם}} פטור {{ירו"מ-הדגשה|או לא זה}} במחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|והכל תלוי אם יש מקום לטעות ופליגי}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} במי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, ומל את של שבת בשחרית, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} סבירא ליה דפטור כיון דנתנה שבת להדחות ועשה מצוה ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|סבירא ליה דחייב שאין לו במה לטעות}} {{ירו"מ-ביאור|שאין לו עוד תינוק שהוא חייב למול בשבת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל במל של שבת בערב שבת אף}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה דחייב, דאף שכשמל את של שישי בשבת עשה מצוה — חייב, כיוון שלא ניתנה שבת להדחות. לכן הכא, בשחט שלמים לשם פסח דפוטר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אף בשהקריבו כולם פסחיהן אתיא כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שנתנה שבת להדחות ועשה מצוה פטור אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} אליבא ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהושוע}} והוא שיהא שה תמים ובן שנה ושלמים {{ירו"מ-הוסר|וראוי}}{{ירו"מ-הדגשה|שראוי}} להשתנות לשם פסח {{ירו"מ-הדגשה|שיש מקום לטעות}}. את שמע מנה {{ירו"מ-הדגשה|שצריך שלושה תנאים כדי להיפטר}}{{ירו"מ-הוסר| תלת שמ}}: דבר שאין לו קצבה ודבר {{ירו"מ-הוסר|שאין דרכו}}{{ירו"מ-הדגשה|שדרכו}} להתחלף ודבר שיש בעשייתו מצוה {{ירו"מ-הדגשה|לאיזה ענין אין לקרבן פסח קצבה}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} {{ירו"מ-הדגשה|סבר מימר: שלא נתנה התורה קצבה כ}}מה {{ירו"מ-הדגשה|פסחים ידחו את השבת בכל שנה}} {{ירו"מ-ביאור|ולא חייבה תורה להימנות הרבה אנשים על קרבן אחד כדי לצמצם.}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|סבר מימר: שאין את יכול לעמוד על מניינן שהם הרבה ואין מספרם קבוע ובנקל יכול לטעות}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} אית לך {{ירו"מ-הוסר|דבר}}{{ירו"מ-הדגשה|מימר}} שאין {{ירו"מ-הדגשה|אתה יכול לעמוד על מנינם}}{{ירו"מ-הוסר| לו קצבה}} {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|הרי}} {{ירו"מ-הדגשה|יש רק שנים אלא הסיבה}}{{ירו"מ-הוסר| ירמיה סבר מימר}} שלא נתנה {{ירו"מ-הוסר|התורה קצבה כמה פסחים ידחה את השבת בכל שנה ר יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן רבי יוסה כד הוה מטיל אילין ניתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה ר יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן רבי יוסה כד הוה מטילין אילין ניתנה }}התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל השנה {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן לא נתנה תורה קיצבה כמה תינוקות ימולו בשבת. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}: {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יט|פח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יט|פח ב}} {{סוף}} <span id="דף_פט_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף פט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פט.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פט]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פט|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{ירו"מ-הדגשה|לעולם הברייתא ש}}אמר{{ירו"מ-הדגשה|ה שכל הזבחים ששחטן בשבת לשם פסח אם ראוין הן לפסח}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|רש}}{{ירו"מ-הדגשה|שאמר שאינו חייב עד שיהיה טרוד במצווה ועשה מצווה והיה לו מקום לטעות}}. תיפתר שהיה שם חבורה {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|שעדין}} {{ירו"מ-הוסר|שלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} שחטה, {{ירו"מ-הדגשה|כי רק כאשר היה טרוד במצווה ועשה מצווה והיה לו מקום לטעות — פוטר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת שכח ומל את של ערב שבת בשבת חייב אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת שכח ומל את של אחר שבת בשבת}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר השתא כשמל של ראשון בשבת שלא עשה מצוה פוטר}} {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-הדגשה|מל של שישי בשבת שעשה מצוה מיבעיא}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: {{ירו"מ-הוסר|מילתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|מילתי}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-ביאור|מה שמודה {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} ברישא שחייב כשמל את של ערב שבת בשבת, }} {{שוליים|יט_יז}}והוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת {{ירו"מ-הדגשה|שלא ניתנה שבת להדחות}} {{ירו"מ-הוסר|מלו}}{{ירו"מ-הדגשה|מל}} {{ירו"מ-הדגשה|את של שבת}} בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}סבר {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} פטור {{ירו"מ-הדגשה|שניתנה שבת להדחות}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} אמר: חייב {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה לו מקום לטעות אם כך}}. {{ירו"מ-הוסר|וליידא}}{{ירו"מ-הדגשה|ליידא}} מילה {{ירו"מ-הוסר|אמרה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|שקדם ומל של שבת בערב שבת, הרי אפילו קדם ומל את של שבת בשבת — חייב}} בא להודיעך {{ירו"מ-הוסר|איכן}}{{ירו"מ-הדגשה|היכן}} דרך התינוקות לחלף {{ירו"מ-ביאור|שיותר מצוי שיחליפו בין יום ליום.}} על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} {{ירו"מ-הדגשה|מה דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|זה}} על {{ירו"מ-הוסר|דעתיה }}ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הוסר|כרמ}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינו חייב אלא שמל של שבת בערב שבת, אבל מל בשחרית, דניתנה שבת להידחות אצלו — פטור}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|דבעינן בפסח שנשתייר חבורה שלא שחטו הפסח ובתינוקות שנשתייר תינוק הצריך למול}} ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|דל}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בתינוקות אפילו מל בשחרית של שבת גם כן פטור, ובפסח לא בעינן שנשתייר חבורה שלא שחטו}} ומשיבין דבר {{ירו"מ-הדגשה|לאמר שיש מחלוקת גם בפסח}} בין {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בלי ראיה ברורה דאמרינן דל}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|לא בעינן שנשתייר חבורה ול}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|ואשכחן}}{{ירו"מ-הדגשה|בעינן שנשתייר חבורה. אולי בפסח, כיון שהוא דבר שאין לו קצבה, לכולי עלמא לא בעינן שנשתייר חבורה שלא שחטו, ורק גבי תינוקות לחוד הוא דאשכחן}} {{ירו"מ-הוסר|פליגא}}{{ירו"מ-הדגשה|פליגין}} בין {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בשיור אילו התנוקות ספיקות. <span id="דף_פט_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף פט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|פט|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} מה את עביד לו: כדבר שיש לו קצבה או כדבר שאין לו קצבה? אין תעבדינון כדבר שיש לו קצבה והוא שיהא שם תינוק אחר למול אין תעבדינון כדבר שאין לו קצבה אפילו אין שם תינוק אחר למול ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} {{ירו"מ-הדגשה|סבירא ליה דתינוקת הוי דבר שאין לו קצבה הלכך אפילו מל של שבת בשחרית ולא נשתייר תינוק}} אחד למול פטור ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|סבירא ליה דהוי דבר שיש לו קצבה, וצריך לשייר תינוק אחד שלא נימול. אבל בפסח, דהוי דבר שאין לו קצבה, לכולי עלמא לא בעינן שיהא שם חבורה אחת שלא עבדה פסח. ואם כן למה ליה לעשות פלוגתא בין}} {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בפסח}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מליהון דרבנן עבדון לון כדבר שאין לו קצבה והוא שיש שם תינוק {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} למול. איתא חמי: הקדים זמנו {{ירו"מ-הדגשה|ומל של אחר השבת בשבת שלא עשה מצווה}} פטור, איחר זמנו {{ירו"מ-הדגשה|ומל של ערב שבת בשבת שעשה מצווה}} חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חילופין היא מתניתין דתני אמר {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: לא נחלקו {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} על מי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שחייב, ועל מי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת ש{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: מן קושיי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מקשי לה {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-ביאור|שאף הוא התקשה באותה קושיה אלא שהוא לא הפך את המשנה אלא תרץ}} והוא ששכח ומל של שבת בערב שבת. {{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אהבה}} אמר: זו דברי {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אבל דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: אפילו דבר שאין בעשייתן מצוה, הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור. {{שוליים|יט_יח}}פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}}: אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היי דין {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היי דתנינן תמן: {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר {{שוליים|יט_יט}} יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור {{ירו"מ-ביאור|אף שכבר יצא בנטילתו.}} מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה ואף במילה כן. ממה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמרה: אפילו בסכין של מילה כן אפילו במילה כן. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ה|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יט_כ}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}קטן נימול לשמונה, לתשעה, לעשרה, לאחד עשר, לשנים עשר, לא פחות ולא יותר. כדרכו לשמונה, נולד בין השמשות נימול לתשעה, בין השמשות ערב שבת נימול לעשרה, יום טוב לאחר שבת נימול לאחד עשר, שני ימים טובים של ראש השנה נימול לשנים עשר. {{שוליים|יט_כא}}קטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא. {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יט|פט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יט|פט ב}} {{סוף}} <span id="דף_צ_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף צ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף צ.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף צ]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|צ|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} <br><strong>גמ':</strong> {{שוליים|יט_כב}}יש קטן נימול ליומו. היך עבידא? ילדה ואחר כך נתגיירה נימול ליומו. נתגיירה ואחר כך ילדה נימול לח'. יעקב איש כפר נבורייא שאל ל{{אמורא-ירו"מ|רבי חגיי}}: {{ירו"מ-הוסר|מעתה }}נולד בין השמשות {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} נימול ב{{ירו"מ-הדגשה|ב}}ין השמשות {{ירו"מ-הדגשה|ממה נפשך}}? אמר ליה: אילו הוינן אנא ואת עלין בחד תרע{{ירו"מ-הדגשה|ה}} דילמא הוינן יכלין מכוונה {{ירו"מ-ביאור|להיכנס בדיוק ביחד?}} {{ירו"מ-הדגשה|כך יתכן שבין השמשות שנולד היה יום}} {{ירו"מ-ביאור|שישי.}} {{ירו"מ-הדגשה|ובין השמשות שבו נמול יהיה מהלילה}} {{ירו"מ-ביאור|וכבר שבת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אחזתו חמה ממתינין לו ל' יום. אותם ל' יום {{ירו"מ-הדגשה|אם היה כהן}} מהו להאכילו חלב תרומה? מהו לסוכו שמן תרומה {{ירו"מ-הדגשה|האם כיוון שהיה אנוס הרי הוא כפחות מבן שמונה שאינו נקרא ערל ומותר או כיוון שעבר שמונה ימים נקרא ערל ואסור}}? נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים|יט_כג}}: הערל {{ירו"מ-ביאור|שמתו אחיו מחמת מילה, אף שהיה אנוס}} וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה, נשיהם ועבדיהן יאכלו. ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בר חייא}}: {{שוליים|יט_כד}}אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן. ותני כן: כל שלשים יום אסור להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. לילי שמיני מה את עבד ליה? ממה דתני לילי שמיני {{ירו"מ-הוסר|כנכנס}}{{ירו"מ-הדגשה|נכנס}} לדיר להתעשר, הדא אמרה: ליל שמיני כשמיני. ותני כן: כל שבעת הימים מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ו|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יט_כה}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}אלו הן ציצין המעכבין את המילה: בשר החופה את רוב העטרה אינו אוכל בתרומה. {{שוליים|יט_כו}}אם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין. {{שוליים|יט_כז}}מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אלו {{ירו"מ-הדגשה|הן}} ציצין המעכבין את המילה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבינא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: בחופה רוב גובהה של עטרה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה בן חנינא}} אומר: בחופה רוב {{ירו"מ-הוסר|גובה}}{{ירו"מ-הדגשה|גגה}} {{ירו"מ-הדגשה|של}} עטרה {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי טביי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בודקין אותו בשעה שמתקשה {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. תני {{ירו"מ-הדגשה|ובשבת}} {{ירו"מ-ביאור|המוהל}} {{ירו"מ-הוסר|וענוש}}{{ירו"מ-הדגשה|ענוש}} כרת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}}: הדא דתימר {{שוליים|יט_כח}}בשאין ב{{ירו"מ-הדגשה|י}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ם שהות}} כדי למרק, אבל אם יש בו כדי למרק ממרק {{ירו"מ-הדגשה|אחר}} ואינו חושש {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו לא מרק פטור דאמר אנא עבדי פלגה אתון עבדו פלגה}}. תני: <span id="דף_צ_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף צ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|צ|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{שוליים|יט_כט}}כל שעה שעוסק במילה חוזר, בין על ציצין המעכבין במילה, בין על ציצין שאין מעכבין. פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין במילה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: אפילו על ציצין שאין מעכבין המילה אם פירש חוזר. היי דין {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא דתנינן תמן: {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, ושכח והוציא את הלולב ברשות הרבים — פטור, מפני שהוציאו ברשות {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר יצא ידי חובת לולב ורק משום הידור יוצא עם הלולב}} אף בסכין של מילה אף במצה כן. ממה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}}: אפילו על ציצין שאין מעכבין במילה אם פירש חוזר, הדא אמרה: אף בסכין של מילה ואף במצה כן. {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יט|צ א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יט|צ ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק רבי אליעזר</strong><br> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|תשעה עשר|שמונה עשר|עשרים}} n0wj3hoqle1f8r304ih9bkhrqzvkxdq 106 1706328 3078491 3038927 2026-08-21T14:11:17Z Meirveshulibot 42771 לחצן הדינים העולים מדף זה — כמו בבבלי (בוט) 3078491 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|עשרים|תשעה עשר|עשרים ואחד}} ==פרק עשרים - תולין== <!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק עשרים#דף צ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק עשרים.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף צ.ogg|thumb|תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_צ.ogg]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כ_א|ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כ_א"> <strong>מתני':</strong> {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}אומר תולין את המשמרת ביום טוב ונותנין לתלויה בשבת. וחכמים אומרים {{שוליים|כ_א}}אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|גמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}}:{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|פקק החלון, בזמן שהוא קשור ותלוי — פוקקין בו, ואם לאו — אין פוקקין בו. וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו}}. תני {{שוליים|כ_ב}}לא נחלקו {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} וחכמים {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שנוטעין}}{{ירו"מ-הדגשה|נוטעין}} אוהלין בתחילה ביום טוב. ועל מה נחלקו? על מוסיפין. ש{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר מוסיפין ביום טוב ואין מוסיפין בשבת. וחכמים אומרים אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר בשבת. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו"מ-הדגשה|בדין תלית משמרת}} לא בתוספת אנן קיימין. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה חכמים שהתירו שם אוסרים כאן}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין בר כהנא}}: תיפתר במשמרת חדשה שמכשירה לכלי. כל שכן מחלפא שיטתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מה אם {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} שמכשירה לכלי {{ירו"מ-הדגשה|וגם מוסיף על אהל ארעי}} {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}}{{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר מותר, {{ירו"מ-הוסר|כאן}}{{ירו"מ-הדגשה|התם בפקק חלון}} שאינו מכשירה לכלי לא כל שכן {{ירו"מ-הדגשה|שיתיר ולמה הוא אוסר}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חיננא}}: אתיא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|שמתיר}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אף במכשירי אוכל נפש התירו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: כדברי המכשיר ובלבד מלמעלן {{ירו"מ-ביאור|שיתן המשמרת ויביא את הכלי מתחת.}} כהדא בימי {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בן פזי}} הוה ריבעה {{ירו"מ-ביאור|כינוס}} בבי מדרשא והוון פרסין קילעיה {{ירו"מ-ביאור|יריעות האהל}} מאתמול בד' אמות ולמחר הוו פרסין כולהון. סברון מימר מדברי {{ירו"מ-ביאור|בהסכמתו של}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בן פזי}} בדקון ואשכחון דלאו מדעת {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן פזי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינו מתיר}} עד שיפרוס רובן {{ירו"מ-הדגשה|מערב שבת. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הנוטע {{ירו"מ-ביאור|מותח}} אוהלין בשבת חייב משום בונה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת {{ירו"מ-הדגשה|ופטור}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהן}} בעא קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ההן כילה {{ירו"מ-ביאור|פרוכת}} דעל ארונה מהו? אמר לו: כיון דהיא פרוסה מאתמול נעשה כפותח ונועל בשבת. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב חייה בר אשי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|המשתמר}}{{ירו"מ-הדגשה|המשמר}} {{שוליים|כ_ג}}חייב משום בורר. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} לא מסתברא אלא משום מרקיד. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: מה המרקד? קמח {{ירו"מ-הוסר|למטן}}{{ירו"מ-הדגשה|למעלן}} וסולת {{ירו"מ-הוסר|למעלן}}{{ירו"מ-הדגשה|למטן}}. {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק כ|צ א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק כ|צ ב}} {{סוף}} <span id="דף_צא_א"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק עשרים#דף צא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף צא.ogg|thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף צא]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|צא|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} אף המשמר {{ירו"מ-הדגשה|שמרים למעלן ו}}יין למטן. {{ירו"מ-הוסר|ושמרים למעלן }}ולא הוינן אמרין כלום למה? {{ירו"מ-הדגשה|שמצאנו שביום טוב}} {{ירו"מ-הוסר|שהותר}}{{ירו"מ-הדגשה|הותר}} מכלל ברירה והותר מכלל שימור. הותר מכלל ברירה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. הותר מכלל שימור {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: נותנין לתלויה ביום טוב. ולא הותר מכלל הרקדה, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה ברוקה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{שוליים|כ_ד}}אין שונין {{ירו"מ-ביאור|להרקיד פעם שניה}} את הקמח אבל מרקידין לאחורי נפה. אין תימא {{ירו"מ-הדגשה|שמשמר חייב}} משום מרקיד יהא אסור {{ירו"מ-ביאור|שהרי להרקיד לא הותר.}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה ברבי בון}}: ודלא כ{{תנא-ירו"מ|רבי יודה}} דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יודה}}: אף מכשירי אוכל נפש התירו. בעייא דא מילתא מהו לשנות קמח לאחורי הנפה כרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|אף שהתירו פעם אחת אולי ניפוי}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שני}} {{ירו"מ-הדגשה|שרק אנשים מעודנים עושים יהיה אסור אף בשינוי}}? ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ב|ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|כ_ה}}נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרים {{שוליים|כ_ו}}ובקפיפה מצרית. {{שוליים|כ_ז}}נותנין ביצה במסננת של חרדל {{שוליים|כ_ח}}ועושין יינומילין בשבת. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר בשבת בכוס וביום טוב בלגין ובמועד בחבית. {{תנא-ירו"מ|רבי צדוק}} אומר הכל לפי האורחין. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}}: ובלבד {{שוליים|כ_ט}}שלא יעשה אותה כמין תיק {{ירו"מ-ביאור|שיעשה שקע כדרך שעושה בחול.}} בעייא דא מילתא מהו לכפותן {{ירו"מ-ביאור|שיפרוס הבד בצורה רפויה ומהמשקל של השמרים}} ונעשית תיק מאיליה? {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מסננים את היין בסודרים ובכפיפה מצרית}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מתניה}}: מטה אותה על צידה ובלבד שלא יעשה בשבת כשעושה בחול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נותנים ביצה במסננת של חרדל}}. כיני מתניתין: מפרדין ביצה במסננת של חרדל. גוש של חרדל {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{שוליים|כ_י}}ממעך ביד אבל לא בכלי. {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: ממעך בין ביד בין בכלי. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} והלא {{ירו"מ-הוסר|הכלבים}}{{ירו"מ-הדגשה|לכלבים}} אין עושין אותה כן. {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ממעך בין ביד בין בכלי {{ירו"מ-הדגשה|ובלבד שלא יטרוף. תנן}} ועושין יינומילין בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|מאי יינומלין? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יין ודבש ופילפלין. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ג|ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ג"> <strong>מתני':</strong> אין שורין את החלתית בפושרין {{שוליים|כ_יא}}אבל נותנה לתוך החומץ. {{שוליים|כ_יב}}אין שורין את הכרשינין ולא {{ירו"מ-הוסר|שפיר}}{{ירו"מ-הדגשה|שפין}} אותן אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך הכלכלה. {{שוליים|כ_יג}}אין כוברין את התבן בכברה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא יתננה ממקום גבוה בשביל שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותנה לתוך החומץ}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כיני מתניתא: אבל נותנה {{ירו"מ-הוסר|לפניו }}לתוך החומץ {{ירו"מ-הדגשה|שלפניו לאכלה מיד. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא שנו אלא בפושרין הא בצונן מותר. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{שוליים|כ_יד}}אפילו בצונן אסור. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} והלא לא שנו אלא בפושרין? {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: וכי}} <span id="דף_צא_ב"> </span><!-- לחצן-דיני-דף --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת שבת/פרק עשרים#דף צא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|צא|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} על חנם יגענו {{ירו"מ-ביאור|אני שלמדתי הרבה ואני רבך יודע שהמשנה דעת יחיד.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} {{שוליים|כ_טו}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}מי חלתית מותר לשתותם בשבת. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר חלתית עצמה מאכל בריאים הוא. {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} אמר מאן דאכל מתקל זוזא מיניה מסתכן ועור{{ירו"מ-הדגשה|ו}} נחלץ. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} אכל מתקל זוזא מיניה ופרש לנהר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין שורין את הכרשינין משום בורר. ואין שפין אותן משום דש. אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננה במקום גבוה בשביל שירד המוץ משום מרקיד. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ד|ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ד"> <strong>מתני':</strong> גורפין מלפני הפטם ומסלקן לצדדין מפני הריעי {{ירו"מ-ביאור|בהמות מרעה,}} דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יוסה}} וחכמים {{שוליים|כ_טז}}אוסרין. נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: גורפין מלפני הפטם ומסלקן לצדדין}} מפני {{ירו"מ-הדגשה|הריעי. ד}}מה שהפטם מותיר הרעי אוכל. בעיא דא מילתא מהו ליטול מלפני בהמה זו וליתן לפני בהמה זו? ולאו מתניתין היא נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת? מתניתין מין במינו צריכא ליה מין בשאינו מינו. תני {{שוליים|כ_יז}}נוטל אדם מלפני החמור ונותן לפי פרה, מלפני בהמה שפיה רע ונותן לפני בהמה שפיה יפה. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ה|ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|כ_יח}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו. אם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו. {{שוליים|כ_יט}}מכבש של בעלי בתים מתירים אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו ושומטן. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו}}. מתני' בשלא ישן עליו מאתמול אבל אם ישן עליו מאתמול כגופו {{ירו"מ-הדגשה|של מיטה}} הוא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב בר אידי}}: ראשונים היו שואלין מהו שינענענו דרך אצילי ידיו {{ירו"מ-ביאור|כלאחר יד.}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ינאי}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: קרוח קריחה {{ירו"מ-ביאור|יעשה קרח}} קפוח קפוחה {{ירו"מ-ביאור|יקופח פרנסתו}} שפוך צנינים {{ירו"מ-ביאור|צוננים}} על מאן דעדי ליה {{ירו"מ-ביאור|שמנענע את הקש ומקבץ אותו}} נפל ביתיה על מאן דרויח עליה {{ירו"מ-ביאור|שמפזר את הקש.}} תני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} {{ירו"מ-ביאור|כל מה שהתירו}} הדין דין לעני {{ירו"מ-הדגשה|אבל לעשיר שאין דרכו לשון על קש אסור. תנן: מכבש של בעלי בתים מתירים אבל לא כובשים}}. והתני {{שוליים|כ_כ}}מודין חכמים ל{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} בחותמות שבקרקע שמפקפקין ומפקיעין ומתירין וחותכין {{ירו"מ-הדגשה|ביום טוב}}. בשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין בכלים. בשבת מותר ואין צריך לומר ביום טוב. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך למה אסרו במכבש של בעל הבית לכבוש}}? הדא אמרה: מכבש עשו אותו כקרקע {{ירו"מ-הדגשה|ונראה כבונה}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק כ|צא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק כ|צא ב}} {{סוף}} <span id="דף_צב_א"> </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|שבת|צב|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} {{ירו"מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו"מ-הדגשה|מתניתין}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: של כובסין לא יגע בו {{ירו"מ-הוסר|הדרן עלך פרק תולין באלו הארבעה פ }}{{ירו"מ-הוסר|רקים}}{{ירו"מ-הדגשה|רואים}}{{ירו"מ-הוסר| שלפנינו לא מצאנו להם ברייתות בארבעה העתקות ישנות}} שה{{ירו"מ-הדגשה|חמ}}י{{ירו"מ-הדגשה|ר}}ו{{ירו"מ-הוסר| לפנינו משנה נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין רבי יהודה אומר}} אף {{ירו"מ-הוסר|מעלין את המדומע באחד ומאה הלכה ב האבן שעל פי החבית מטה על צידה והיא נופלת היתה בין החב }}יות{{ירו"מ-הדגשה|ר מחותמות}}{{ירו"מ-הוסר| מגביהה ומטה על צידה והיא נופלת מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה}} של {{ירו"מ-הדגשה|קרקע}}{{ירו"מ-הוסר| עור נותנין עליה מים עד שתכלה הלכה ג בה אומרין מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין ובש אומרין מסלק את הטבלה כולה ונוערה מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית ושיער של אפונין ושל עדשים מפני}} שהו{{ירו"מ-הדגשה|תר}}{{ירו"מ-הוסר| א מאכל בהמה ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה משנה חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספג אין סוחטין את}} {{ירו"מ-הוסר|ה פי ר}}{{ירו"מ-הדגשה|להתיר}}{{ירו"מ-הוסר| ות להוציא מהן משקין אם יצאו מעצמן אסורין רבי יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר}} ו{{ירו"מ-הדגשה|כ}}א{{ירו"מ-הדגשה|ן}}{{ירו"מ-הוסר| ם למשקין היוצא מהן}} אסור {{ירו"מ-הוסר|חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ורבי לעזר מתיר הלכה ב כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין לפני שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ודגים מלוחים קטנים וקולייס האיספנן שהדחתן זו היא גמר מלאכתן הלכה ג שובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי אין נוקבין מגופה של חבית דברי רבי יהודה רבי יוסי מתיר לא יקבינה מצידה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת הלכה ד נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שייצנו ואת הצונן בחמין בשביל שייחמו מי שנשרו כליו בדרך מהלך בהן ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם הלכה ה הרוחץ במי מערה ובמי טבריה ונסתפג אפילו בעשר לונטיות לא יביאם בידו אבל עשרה בני אדם מסתפגין בלונטית אחת פניהן ידיהן ורגליהן ומביאין אותו בידם הלכה ו סכין וממשמשין בבני מעין אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין אין יורדין לפילומא ואין עושין אפיקטפיזין בשבת ואין מעצבין את הקטן ולא מחזירין את השבר מי }}{{ירו"מ-הוסר|שנפרקה}}{{ירו"מ-הדגשה|שנראה}}{{ירו"מ-הוסר| ידו או רגלו לא יטרפם}} {{ירו"מ-הוסר|בצונ}}{{ירו"מ-הדגשה|כבונה}}{{ירו"מ-הוסר| ן אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא}} מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ש{{ירו"מ-הוסר| נה שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני וכן האשה מחברתה ככרות ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת וכן ערב פסח בירושלם שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ואוכל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב הלכה ב מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב ומפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה משום קוביא ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב אבל לא על המנות הלכה ג לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו הלכה ד מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין גוי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית הלכה ה עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזוז בו אבר שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין קושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המיטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף אין מאמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת נפש וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים משנה מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלים בשבת ושאינן ניטלין מתיר את החבלים והשקין נופלין הלכה ב מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין את הכיפין אבל לא את הזירין אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה הלכה ג אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין אותן ומהלקטין לתרנגולים ונותנין מים על גבי מורסן אבל לא גובלין ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ולפני יונים הירודוסיות הלכה ד מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן הלכה ה מפירין נדרים בשבת ונשאלין נדרים שהן לצורך השבת פוקקין את המאור ומודדין את המטלית ואת המקוה מעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח ואם לאו ומדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת}}. <strong>הדרן עלך פרק תולין</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|שבת|עשרים|תשעה עשר|עשרים ואחד}} ou4o08pyc5tnmhh4x5waoycexoyeh7w 0 1716137 3078438 3078429 2026-08-21T12:04:21Z מו יו הו 37729 3078438 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==מי אדיר== [בָּרוּךְ הַבָּא] מִי {{סי|אַ}}דִּיר עַל הַכֹּל{{ש}} מִי {{סי|בָּ}}רוּךְ עַל הַכֹּל{{ש}} מִי {{סי|גָּ}}דוֹל עַל הַכֹּל{{ש}} מִי {{סי|דָּ}}גוּל עַל הַכֹּל {{רפרן|הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְאֶת הַכַּלָּה}} [בְּרוּכָה הַבָּאָה] מִי בָּן שִׂיחַ שׁוֹשַׁן חוֹחִים{{ש}} אַהֲבַת כַּלָּה מְשׂוֹשׂ דּוֹדִים {{רפרן|הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְאֶת הַכַּלָּה}} ==סדר חופה== </noinclude><קטע התחלה=חופה/>{{הור|הרב המסדר את הקידושין מברך:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו, וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת, וְהִתִּיר לָנוּ אֶת אֶת הַנְּשׁוּאוֹת לָנוּ עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. {{הור|החתן אומר לפני הקידושין:}}{{ש}} הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ, כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל. {{הור|אחרי הקידושין קוראים את הכתובה ומוסרים אותה לכלה, ואחר כך מברכים שבע ברכות על כוס שני:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, יוֹצֵר הָאָדָם. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ. שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה, דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה, וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה.<קטע סוף=חופה/> ==ברכת המזון ושבע ברכות לסעודת נישואין== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים׃ אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה, אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה׃ הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים׃ שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב׃ הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ׃ הָלוֹךְ יֵלֵךְ  וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו׃{{ממס|תהלים קכו}} <קטע התחלה=זימון/>{{הור|מזמנים על הכוס.}} {{הור|המזמן:}} רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ! {{הור|המסובים עונים והמזמן חוזר:}}{{ש}} יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}} {{:דוי הסר}} {{הור|המזמן:}}{{ש}} בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשִּׁמְחָה בִּמְעוֹנוֹ וְשֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ. {{הור|המסובים עונים והמזמן חוזר:}}{{ש}} בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשִּׁמְחָה בִּמְעוֹנוֹ וְשֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.<קטע סוף=זימון/> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון|ברהמז1|ברהמז2}} {{הור|אחר כך מברכים שבע ברכות על כוס שני:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, יוֹצֵר הָאָדָם. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ. שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה, דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה, וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה. {{הור|המזמן מברך:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. sytsvwpzqexcle1s2r3a2i4bcz3d0k7 0 1716349 3078556 2996401 2026-08-21T15:27:28Z מו יו הו 37729 3078556 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ערבית למוצאי שבת= ==לדוד ברוך== {{ממס1|תהלים קמד}} לְדָוִד,  בָּרוּךְ יְיָ  צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה׃ חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי, מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי, הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי׃ יְיָ מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ, בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ׃ אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׃ יְיָ הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד, גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָנוּ׃ בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם, שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם׃ שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם, פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים, מִיַּד בְּנֵי נֵכָר׃ אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא, וִימִינָם יְמִין שָקֶר׃ אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ, בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ׃ הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים, הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה׃ פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָקֶר׃ אֲשֶׁר בָּנֵינוּ  כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם, בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת, מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל׃ מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן, צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת, בְּחוּצוֹתֵינוּ׃ אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים, אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת, וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ׃ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו׃ {{ממס1|תהלים סז}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִיר׃ אֱלֹהִים יְחׇנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה׃ לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ, בְּכׇל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ׃ יוֹדוּךָ עַמִּים  אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים  בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה׃ יוֹדוּךָ עַמִּים  אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ׃ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ׃ ==קריאת שמע וברכותיה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ברכו ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ג|ט}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|י}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יג}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א|ד א}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה חוננתנו}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ד חננו|ו כי}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו ת|ז ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ח כ|יד א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יד ת|טז א}} {{מגירה|בזמן עצירת גשמים|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|טז כי|יז א}} {{מגירה|בראש חודש ובחול המועד|{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=חודש ומועד}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח א}} {{על הנסים אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל|וכתוב}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שלום רב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון|במרומיו}} {{הור|אם חל יום טוב במהלך השבוע הבא, מדלגים כאן ל[[#קדיש שלם|קדיש שלם]].}} ==חצי קדיש== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=לא}} ==ויהי נועם== {{מקורות לסידור|[[תהלים צ יז]] - [[תהלים צא]]}}{{ש}} וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ׃ יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן׃ אֹמַר לַייָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ׃ כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת׃ בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ׃ לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם׃ מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם׃ יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ׃ רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה׃ כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי, עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ׃ לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׃ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ׃ עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ׃ עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין׃ כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי׃ יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃ אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃ {{ק|'''אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃'''}} ==קדושה דסידרא== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדושה דסידרא|ואתה קדוש}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם}} {{הור|בין פסח לשבועות סופרים כאן ספירת העומר:}} {{מגירה|ספירת העומר| ==ספירת העומר== {{:סידור/נוסח אשכנז/ספירת העומר}}}} {{הור|במוצאי שבת חנוכה מדליקים כאן נרות חנוכה}} ==ויתן לך== {{הור|במנהג אשכנז המערבי מדלגים על הפסקאות המסומנות}} וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ׃ יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ׃{{ממס|בראשית כז#כז כח|בראשית כז כח-כט}}{{ש}}וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים׃ וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם׃{{ממס|בראשית כח#כח ג|בראשית כח ג-ד}}{{ש}}מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם׃ בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו׃{{ממס|בראשית מט#מט כה|בראשית מט כה-כו}}{{ש}}וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃ בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ׃ וְהֵסִיר יְיָ מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ׃{{ממס|דברים ז#ז יג|דברים ז יג-טו}} {{רקע אפור}} הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|בראשית מח טז}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׃ יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם׃{{ממס|דברים א#א י|דברים א י-יא}}{{סוף}} בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה׃{{ממס|דברים כח ג}} בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ׃{{ממס|דברים כח ו|שם פסוק ו}} בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ׃{{ממס|דברים כח ה|שם פסוק ה}} בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ׃{{ממס|דברים כח ד|שם פסוק ד}} יְצַו יְיָ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃{{ממס|דברים כח ח|שם פסוק ח}} יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה׃{{ממס|דברים כח יב|שם פסוק יב}}{{ש}}כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ׃{{ממס|דברים טו ו}}{{ש}}אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּייָ מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ׃{{ממס|דברים לג כט}} {{רקע אפור}} מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}}רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה יְיָ הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ כִּי גָאַל יְיָ יַעֲקֹב וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר׃{{ממס|ישעיהו מד כג}}{{ש}}גֹּאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ישעיהו מז ד}}{{סוף}} יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּייָ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד׃{{ממס|ישעיהו מה יז}}{{ש}}וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם׃ וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם׃{{ממס|יואל ב#ב כו|יואל ב כו-כז}}{{הערה|במנהג אשכנז המערבי יש נוהגים להוסיף כאן: וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה׃{{ממס|ישעיהו לה י}}}}{{ש}}כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף׃{{ממס|ישעיהו נה יב}}{{ש}}הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׃ וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃ וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַייָ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ׃ זַמְּרוּ יְיָ כִּי גֵאוּת עָשָׂה מידעת מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ׃ צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ישעיהו יב#יב ב|ישעיהו יב ב-ו}}{{ש}}וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׃{{ממס|ישעיהו כה#כה ט|ישעיהו כה ט-י}} {{רקע אפור}} בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְיָ׃{{ממס|ישעיהו ב ה}}{{ש}}וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ׃{{ממס|ישעיהו לג ו}}{{ש}}וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַייָ עִמּוֹ׃{{ממס|ש"א יח יד}} פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי׃{{ממס|תהלים נה יט}}{{ש}}וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל חָלִילָה חַי יְיָ אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה כִּי עִם אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת׃{{ממס|ש"א יד מה}}{{ש}}וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה׃{{ממס|ישעיהו לה י}} הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃{{ממס|תהלים ל יב}}{{ש}}וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ׃{{ממס|דברים כג ו}}{{ש}}אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם׃{{ממס|ירמיהו לא יב}}{{סוף}} בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְיָ וּרְפָאתִיו׃{{ממס|ישעיהו נז יט}}{{ש}}וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד׃{{ממס|דה"א יב יט}}{{ש}}וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם׃{{ממס|ש"א כה ו}}{{ש}}יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}} {{רקע אפור}} {{ממס1|מגילה לא א}} אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ. דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃ וּכְתִיב בַּתְרֵהּ: עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה׃{{ממס|דברים י#י יז|דברים י יז-יח}} שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, דִּכְתִיב: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים׃{{ממס|ישעיהו נז טו}} מְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים, דִּכְתִיב: שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃ וּכְתִיב בַּתְרֵהּ: אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים סה#סה ה|תהלים סח ה-ו}} יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ׃{{ממס|מ"א ח נז}}{{ש}}וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃{{ממס|דברים ד ד}}{{ש}}כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְיָ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה׃{{ממס|ישעיהו נא ג}}{{ש}}יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר׃{{ממס|ישעיהו מב כא}}{{סוף}} {{ממס1|תהלים קכח}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְיָ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו׃ יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ׃ אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ׃ הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְיָ׃ יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃ וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׃ {{הור|הש"ץ אומר הבדלה על הכוס (ויש נוהגים להבדיל לעיל, לפני {{צ|שיר המעלות}}):}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר הבדלה|בית הכנסת}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} {{מגירה|מראש חודש אלול עד הושענא רבה אומרים {{צ|לדוד}}| ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}}} {{:סידור/נוסח אשכנז/קידוש לבנה}} ==שינויי נוסחאות== fih7x49hknigw6el9glo2jeveenyril 3078557 3078556 2026-08-21T15:29:29Z מו יו הו 37729 3078557 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ערבית למוצאי שבת= ==לדוד ברוך== {{ממס1|תהלים קמד}} לְדָוִד,  בָּרוּךְ יְיָ  צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה׃ חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי, מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי, הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי׃ יְיָ מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ, בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ׃ אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׃ יְיָ הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד, גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָנוּ׃ בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם, שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם׃ שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם, פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים, מִיַּד בְּנֵי נֵכָר׃ אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא, וִימִינָם יְמִין שָקֶר׃ אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ, בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ׃ הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים, הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה׃ פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָקֶר׃ אֲשֶׁר בָּנֵינוּ  כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם, בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת, מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל׃ מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן, צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת, בְּחוּצוֹתֵינוּ׃ אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים, אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת, וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ׃ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו׃ {{ממס1|תהלים סז}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִיר׃ אֱלֹהִים יְחׇנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה׃ לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ, בְּכׇל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ׃ יוֹדוּךָ עַמִּים  אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים  בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה׃ יוֹדוּךָ עַמִּים  אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ׃ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ׃ ==קריאת שמע וברכותיה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ברכו ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ג|ט}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|י}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יג}} ===חצי קדיש=== {{קדיש אשכנז}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א|ד א}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה חוננתנו}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ד חננו|ו כי}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ו ת|ז ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ח כ|יד א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יד ת|טז א}} {{מגירה|בזמן עצירת גשמים|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועננו}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|טז כי|יז א}} {{מגירה|בראש חודש ובחול המועד|{{יעלה ויבוא אשכנז|יום=חודש ומועד}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח א}} {{על הנסים אשכנז}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל|וכתוב}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שלום רב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון|במרומיו}} {{הור|אם חל יום טוב במהלך השבוע הבא, מדלגים כאן ל[[#קדיש שלם|קדיש שלם]].}} <קטע התחלה=ויהי נועם/> ==חצי קדיש== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=לא}} ==ויהי נועם== {{מקורות לסידור|[[תהלים צ יז]] - [[תהלים צא]]}}{{ש}} וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ׃ יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן׃ אֹמַר לַייָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ׃ כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת׃ בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ׃ לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם׃ מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם׃ יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ׃ רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה׃ כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי, עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ׃ לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׃ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ׃ עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ׃ עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין׃ כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי׃ יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃ אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃ {{ק|'''אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃'''}} ==קדושה דסידרא== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קדושה דסידרא|ואתה קדוש}}<קטע סוף=ויהי נועם/> ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם}} {{הור|בין פסח לשבועות סופרים כאן ספירת העומר:}} {{מגירה|ספירת העומר| ==ספירת העומר== {{:סידור/נוסח אשכנז/ספירת העומר}}}} {{הור|במוצאי שבת חנוכה מדליקים כאן נרות חנוכה}} ==ויתן לך== {{הור|במנהג אשכנז המערבי מדלגים על הפסקאות המסומנות}} וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ׃ יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ׃{{ממס|בראשית כז#כז כח|בראשית כז כח-כט}}{{ש}}וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים׃ וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם׃{{ממס|בראשית כח#כח ג|בראשית כח ג-ד}}{{ש}}מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם׃ בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו׃{{ממס|בראשית מט#מט כה|בראשית מט כה-כו}}{{ש}}וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃ בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ׃ וְהֵסִיר יְיָ מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ׃{{ממס|דברים ז#ז יג|דברים ז יג-טו}} {{רקע אפור}} הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃{{ממס|בראשית מח טז}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׃ יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם׃{{ממס|דברים א#א י|דברים א י-יא}}{{סוף}} בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה׃{{ממס|דברים כח ג}} בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ׃{{ממס|דברים כח ו|שם פסוק ו}} בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ׃{{ממס|דברים כח ה|שם פסוק ה}} בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ׃{{ממס|דברים כח ד|שם פסוק ד}} יְצַו יְיָ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃{{ממס|דברים כח ח|שם פסוק ח}} יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה׃{{ממס|דברים כח יב|שם פסוק יב}}{{ש}}כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ׃{{ממס|דברים טו ו}}{{ש}}אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּייָ מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ׃{{ממס|דברים לג כט}} {{רקע אפור}} מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}}רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה יְיָ הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ כִּי גָאַל יְיָ יַעֲקֹב וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר׃{{ממס|ישעיהו מד כג}}{{ש}}גֹּאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ישעיהו מז ד}}{{סוף}} יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּייָ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד׃{{ממס|ישעיהו מה יז}}{{ש}}וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם׃ וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם׃{{ממס|יואל ב#ב כו|יואל ב כו-כז}}{{הערה|במנהג אשכנז המערבי יש נוהגים להוסיף כאן: וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה׃{{ממס|ישעיהו לה י}}}}{{ש}}כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף׃{{ממס|ישעיהו נה יב}}{{ש}}הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה׃ וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃ וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַייָ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ׃ זַמְּרוּ יְיָ כִּי גֵאוּת עָשָׂה מידעת מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ׃ צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ישעיהו יב#יב ב|ישעיהו יב ב-ו}}{{ש}}וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׃{{ממס|ישעיהו כה#כה ט|ישעיהו כה ט-י}} {{רקע אפור}} בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְיָ׃{{ממס|ישעיהו ב ה}}{{ש}}וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ׃{{ממס|ישעיהו לג ו}}{{ש}}וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַייָ עִמּוֹ׃{{ממס|ש"א יח יד}} פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי׃{{ממס|תהלים נה יט}}{{ש}}וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל חָלִילָה חַי יְיָ אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה כִּי עִם אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת׃{{ממס|ש"א יד מה}}{{ש}}וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה׃{{ממס|ישעיהו לה י}} הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃{{ממס|תהלים ל יב}}{{ש}}וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ׃{{ממס|דברים כג ו}}{{ש}}אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם׃{{ממס|ירמיהו לא יב}}{{סוף}} בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְיָ וּרְפָאתִיו׃{{ממס|ישעיהו נז יט}}{{ש}}וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד׃{{ממס|דה"א יב יט}}{{ש}}וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם׃{{ממס|ש"א כה ו}}{{ש}}יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}} {{רקע אפור}} {{ממס1|מגילה לא א}} אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ. דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃ וּכְתִיב בַּתְרֵהּ: עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה׃{{ממס|דברים י#י יז|דברים י יז-יח}} שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, דִּכְתִיב: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים׃{{ממס|ישעיהו נז טו}} מְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים, דִּכְתִיב: שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃ וּכְתִיב בַּתְרֵהּ: אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים סה#סה ה|תהלים סח ה-ו}} יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ׃{{ממס|מ"א ח נז}}{{ש}}וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃{{ממס|דברים ד ד}}{{ש}}כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְיָ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה׃{{ממס|ישעיהו נא ג}}{{ש}}יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר׃{{ממס|ישעיהו מב כא}}{{סוף}} {{ממס1|תהלים קכח}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְיָ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו׃ יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ׃ אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ׃ הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְיָ׃ יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃ וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׃ {{הור|הש"ץ אומר הבדלה על הכוס (ויש נוהגים להבדיל לעיל, לפני {{צ|שיר המעלות}}):}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/סדר הבדלה|בית הכנסת}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}} {{מגירה|מראש חודש אלול עד הושענא רבה אומרים {{צ|לדוד}}| ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום}}}} {{:סידור/נוסח אשכנז/קידוש לבנה}} ==שינויי נוסחאות== 80mend5vmi6lf1qh08n9ogwm3rm7ak0 0 1719278 3078463 3007427 2026-08-21T12:57:36Z מו יו הו 37729 הפניה לדף [[שיר היחוד]] 3078463 wikitext text/x-wiki #הפניה[[שיר היחוד]] dat36n8g0zkcgw894prf4rnkirxcss3 0 1725890 3078465 3076648 2026-08-21T12:59:17Z מו יו הו 37729 3078465 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ערבית ליום הכיפורים= ==קריאת שמע וברכותיה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב|ט}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יא|יב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יד}} {{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|טו}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יח}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{רקע אפור}} {{הור2|כשחל בשבת:}} ==מעין שבע== {{החלף|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שבת/ערבית|מעין7}}|הָאֵל הַקָּ|הַמֶּלֶךְ הַקָּ}} {{סוף}} ==יעלה תחנוננו== {{ארון|פ}} {{#קטע:יעלה תחנוננו|מזרחי}} {{ארון|ס}} ==סליחות== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}} ===אמנם אשמינו=== {{:אמנם אשמינו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===סלח נא אשמות=== הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתֵנוּ:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ו}}{{ש}} הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ג}}{{ש}} תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל:{{ממס|לפני=ע"פ|נחמיה א ו}}{{ש}} וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם: וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ.{{ממס|מלכים א ח#ח מט|מ"א ח מט-נ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|כרחם1}} {{ארון|פ}} {{:סלח נא אשמות}} {{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===אמנם כן=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.{{ממס|לפני=ע"פ|בראשית מד טז}}{{ש}} אֱלֹהֵינוּ, בּוֹשְׁנוּ בְמַעֲשֵׂינוּ, וְנִכְלַמְנוּ בַעֲוֹנֵינוּ.{{ש}} אֱלֹהֵינוּ, בּוֹשְׁנוּ וְנִכְלַמְנוּ לְהָרִים אֱלֹהֵינוּ פָּנֵינוּ אֵלֶיךָ.{{ממס|לפני=ע"פ|עזרא ט ו}}{{ש}} יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|כרחם2}} {{ארון|פ}} {{:אמנם כן יצר סוכן בנו}} {{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===כי הנה כחומר (פזמון)=== {{ארון|פ}} {{:כי הנה כחומר|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אותך אדרוש|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|סלח1}} {{:כי אנו עמך|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ|וְדָוִד עַבְדְּךָ}} {{הור2|כשחל יום הכיפורים בשבת יש נוהגים לסיים כאן את הסליחות.}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים {{צ|אבינו מלכנו}}.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==לדוד מזמור== {{רקע אפור}} {{הור2|בחלק מהקהילות בארץ ישראל נוהגים לומר פסוק בפסוק, ויש נוהגים לפתוח את הארון. יש נוהגים לאומרו אחרי קדיש תתקבל.}} לְדָוִד מִזְמוֹר, לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד}} {{סוף}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} ==תהלים א-ד== אַשְרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָב׃ כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה׃ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׃ לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׃ עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים׃ כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃{{ממס|תהלים א}} לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק׃ יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד, עַל יְיָ וְעַל מְשִׁיחוֹ׃ נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ׃ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ׃ אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ, וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׃ וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי, עַל צִיּוֹן הַר קׇדְשִי׃ אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, יְיָ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ׃ תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם׃ וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃ עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה׃ נַשְּׁקוּ בַר, פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ, אַשְׁרֵי כׇּל חוֹסֵי בוֹ׃{{ממס|תהלים ב}} מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׃ יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי׃ רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה׃ וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִי׃ קוֹלִי אֶל יְיָ אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קׇדְשׁוֹ סֶלָה׃ אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, הֱקִיצוֹתִי כִּי יְיָ יִסְמְכֵנִי׃ לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם, אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי׃ קוּמָה יְיָ, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי, כִּי הִכִּיתָ אֶת כׇּל אֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ׃ לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃ בְּקׇרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי, חׇנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי׃ בְּנֵי אִישׁ, עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק, תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה׃ וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְיָ חָסִיד לוֹ, יְיָ יִשְׁמַע בְּקׇרְאִי אֵלָיו׃ רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדֹמּוּ סֶלָה׃ זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, וּבִטְחוּ אֶל יְיָ׃ רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְיָ׃ נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי, מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ׃ בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה יְיָ לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי׃{{ממס|תהלים ד}} ==שיר היחוד== {{:שיר היחוד}} ==שיר הכבוד== {{:שיר הכבוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} mz6bj6r061cm35r55duxc1al3imx63j 0 1726800 3078474 3078212 2026-08-21T13:47:20Z Yack67 27395 /* אם אשר בצדק */ 3078474 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==את חיל יום פקודה== {{הור2|קדושתא של רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}} לראש השנה, נהוגה בקהילות אשכנז בשחרית של היום הראשון. למנהג אשכנז המזרחי מקדימים לקדושתא את הרשות {{צ|[[יראתי בפצותי שיח]]}}.}} <includeonly><קטע התחלה=רשות/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא:}} {{:יראתי בפצותי שיח}}<קטע סוף=רשות/></includeonly> ====מגן==== <קטע התחלה=א/> {{הור|סימן: '''א"ב'''<includeonly> (מחבר: הקליר)</includeonly>}} {{סי|אָ}}ת חִיל יוֹם פְּקֻדָּה{{ש}} {{סי|בְּ}}אֵמָיו כָּל לְחוּם לְשָׂקְדָה{{ש}} {{סי|גָּ}}שִׁים בּוֹ בֶּרֶך לִיקוֹדָה{{ש}} {{סי|דֵּ}}עָם לְיַשֵּׁר כְּעַל מוֹקְדָה {{סי|הַ}}יּוֹצֵר יַחַד כֶּסֶל נִשְׁפָּט{{ש}} {{סי|וְ}}שׁוֹעַ וָדָל בְּפִלּוּס יֻשְׁפַּט{{ש}} {{סי|זֵ}}כֶר לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט{{ש}} {{סי|חִ}}ין עֶרְכּוֹ יִזָּכֵר בַּמִּשְׁפָּט {{סי|טֶ}}רֶם כָּל מִפְעָל חָצַב{{ש}} {{סי|יָ}}זַם בְּמַחֲשֶׁבֶת צוּר חֻצַּב{{ש}} {{סי|כְּ}}אָחוֹר וָקֶדֶם בַּתָּוֶךְ נֶחְצַב{{ש}} {{סי|לְ}}יַהֵב עָלָיו כָּל הַמַּחֲצָב {{סי|מְ}}נָתוֹ כְּהַיּוֹם כֹּח דֻּשָּׁנָה{{ש}} {{סי|נֵ}}צֶר לְהַחֲנִיט לְתִשְׁעִים שָׁנָה{{ש}} {{סי|סֻ}}יְּמָה אוֹת הֱיוֹת לְשׁוֹשַׁנָּה{{ש}} {{סי|עֲ}}בֹר לְפָנָיו בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה {{סי|פֻּ}}לְּצוּ פְרָחֶיהָ בְּחֹק יוֹם{{ש}} {{סי|צִ}}יגָתָם פְּנֵי כֵס אָיֹם{{ש}} {{סי|ק}}וֹל דִּבּוּבָם יַרְחִישׁוּ כְּהַיּוֹם{{ש}} {{סי|ר}}וֹגְשִׁים לְהָרִיעַ לִמְצֹא פִדְיוֹם {{סי|שְׁ}}עוּנִים עָלֶיהָ בָּהּ לְהִפָּקְדָה{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹאֲגִים בְּלַהַק דְּלָתוֹת לְשָׁקְדָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}מוּכִים בְּדֶשֶׁן שֶׂה עֲקֵדָה{{ש}} {{סי|תֶּ}}שֶׁר אֲשֶׁר בּוֹ נִפְקָדָה<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר׃{{ממס|בראשית כא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ׃{{ממס|ישעיהו נא ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה׃{{ממס|תהלים קלט ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם׃{{ממס|תהלים לג טו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה׃{{ממס|תהלים מז י}} {{סוף}}</noinclude> :נַעֲלָה בַדִּין עֲלוֹת בִּתְרוּעָה :גֵּיא עִם דָּרֶיהָ לְרוֹעֲעָה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>בַּשּׁוֹפָר {{הור1|בשבת|בְּזִכְרוֹן שׁוֹפָר}} אֲפַתֶּנּוּ וּבְבֶרֶךְ כְּרִיעָה :בְּמָגִנַּת רֵעִים בְּגַנּוֹ אֶתְרוֹעֲעָה.<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תַּ}}אֲלַת זוּ כְּחָפֵץ לְהַתְעִיל{{ש}} {{סי|שׁ}}וּעַ עֲרֹךְ לִמְּדָם לְהוֹעִיל{{ש}} {{סי|רֹ}}ן הַרְרֵי קֶדֶם הַמּוֹעִיל{{ש}} {{סי|קְ}}רֹא בְגָרוֹן מוֹקֵשׁ לְהַגְעִיל {{סי|צִ}}דְקָם לְהַקְפּוֹת בְּנִיב שַׁוְעָה{{ש}} {{סי|פָּ}}עֳלָם בְּקֶרֶב שָׁנִים לְשַׁמְּעָה{{ש}} {{סי|עֵ}}ת רָצוֹן וְיוֹם יְשׁוּעָה{{ש}} {{סי|סְ}}בִיכַת קֶרֶן וּבְרִית שְׁבוּעָה {{סי|נ}}וֹבְבִים בְּגִישַׁת חוֹתָמוֹת תִּשְׁעָה{{ש}} {{סי|מִ}}סְפַּר שָׁתוֹת וְחוֹתְמֵיהֶן תִּשְׁעָה{{ש}} {{סי|לְ}}מִנְיַן פִּלּוּל שֵׁמוֹת תִּשְׁעָה{{ש}} {{סי|כְּ}}חִנְּנָה עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה {{סי|יַ}}אֲמִירוּ עֹז מַלְכֻיּוֹת עֶשֶׂר{{ש}} {{סי|טְ}}בוּעוֹת לְשֵׁם בֻּחַן בְּעֶשֶׂר{{ש}} {{סי|חֹ}}ק זִכְרוֹנוֹת וְקוֹלוֹת עֶשֶׂר{{ש}} {{סי|זֵ}}כֶר מְבָרֵךְ גְּבִירוֹ בְּעֶשֶׂר {{סי|וְ}}יִפֶן בַּאֲהוּב אֲתוּי נַהֲרַיִם{{ש}} {{סי|הֶ}}עָקוּד בְּהַר מֹר אֲחוֹרַיִם{{ש}} {{סי|דִּ}}שְׁנוֹ יֵרֶא לָחֹן שִׁירַיִם{{ש}} {{סי|גָּ}}שִׁים עָדָיו בֹּקֶר וְצָהֳרָיִם {{סי|בְּ}}זֶה פֶּרֶק חִנֵּן עֲתִירָה{{ש}} {{סי|בְּ}}עַד אֲסוּרָה עַד הֻתָּרָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}נְקַת אָסִיר אָז כְּהֻכְתָּרָה{{ש}} {{סי|אֵ}}לַי לְהֵעָתֵר כְּמוֹ נֶעְתָּרָה<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַייָ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְיָ וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ׃{{ממס|בראשית כה כא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה׃{{ממס|תהלים עט יא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתוֹ׃{{ממס|איוב לג כו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: לִשְׁלֹמֹה, אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ׃{{ממס|תהלים עב א}} {{סוף}}</noinclude> {| |- |{{מר|{{הור|נוסח אשכנז המזרחי:}}}}||{{רווח|5}}||{{מר|{{הור|נוסח אשכנז המערבי:}}}} |- |{{רווח|5}}מֶלֶךְ עֶלְיוֹן וְנוֹרָא{{רווח|5}}||{{רווח|5}}||{{שמאל|מֶלֶךְ בְּדִין עֲלוֹת בִּתְרוּעָה}} |- |{{רווח|5}}מִשְׁפָּטֵנוּ יוֹצִיא כָאוֹרָה{{רווח|5}}||{{רווח|5}}||{{שמאל|גֵּיא עִם דָּרֶיהָ לְרוֹעֲעָה}} |- |{{רווח|5}}<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>אֲיַחֲלֶנּוּ כֶּתֶר לְעַטְּרָה {{רווח|5}}||{{רווח|5}}||{{שמאל|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>בַּשּׁוֹפָר {{הור1|בשבת|בְּזִכְרוֹן שׁוֹפָר}} אֲפַתֶּנּוּ וּבְבֶרֶךְ כְּרִיעָה}} |- |{{רווח|5}}בְּטַלְלֵי תֶחִי בְּחַסְדּוֹ אֶתְפָּאֵרָה.{{רווח|5}}||{{רווח|5}}||{{שמאל|בְּטַלְלֵי תֶחִי בְּגַנּוֹ אֶתְרוֹעָעָה.}} |} <קטע סוף=ב/> {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אֶ}}בֶן חוּג מְצוּק נְשִׁיָּה{{ש}} {{סי|תְּ}}הוֹם רַבָּה צוּל שְׁאִיָּה{{ש}} {{סי|בְּ}}פִנַּת רֹאשׁ סוֹד שְׁלִישִׁיָּה{{ש}} {{סי|שֻׁ}}תְּתוּ שְׁעֹן בָּהּ לִשְׁעִיָּה {{סי|גִּ}}בְעַת שֹׁרֶשׁ מְאֻסַּת בּוֹנִים{{ש}} {{סי|רֻ}}בְּעָה הַיּוֹם מֵאַרְבָּעָה אֲבָנִים{{ש}} {{סי|דְּ}}מָעוֹת מְבַכָּה עַל בָּנִים{{ש}} {{סי|קָ}}שְבָה מִנְעִי אֵם הַבָּנִים {{סי|הָ}}אַדְמוֹן כְּבָט שֶלֹּא חָלָה{{ש}} {{סי|צָ}}בָה לְקַחְתָּהּ לוֹ וְנִתְבַּהֲלָה{{ש}} {{סי|וּ}}פִלְלָה רַבִּים בְּעַד הַתּוֹחֵלָה{{ש}} {{סי|פְּ}}דוֹתָהּ מִזֵּד וְלֹא חֻלָּלָה {{סי|זָ}}כַר לָהּ יֹשֶר אֳרָחוֹת{{ש}} {{סי|עֻ}}בָּר לְהָמִיר בְּבֶטֶן אָחוֹת{{ש}} {{סי|חֻ}}שְּׁבָה כְּהַיּוֹם זִכְרָהּ לְהֵאָחוֹת{{ש}} {{סי|סִ}}לּוּף דִּינָה בִּיהוֹסֵף לְהַנְחוֹת {{סי|טֶ}}בַע כִּכְלִי יוֹצֵר הֶעֱבִיר{{ש}} {{סי|נִ}}סֵּי חֲיָלִים לְהַעֲצִים וּלְהַגְבִּיר{{ש}} {{סי|יָ}}הּ כְּסָכַת אֶנְקַת גְּבִיר{{ש}} {{סי|מַ}}טּוֹת שְנַיִם מֶנָּה הִסְבִּיר {{סי|כַּ}}עֲקֶרֶת בַּיִת בְּתֶחֶל נֻכָּרָה{{ש}} {{סי|כְּ}}בִכּוּר רֵאשִית בְּתֶכֶל בֻּכָּרָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}בַדֶּיהָ תַּעֲמֹד בְּיוֹם זְכִירָה{{ש}} {{סי|לְ}}הִזָּכֵר לָמוֹ כְּמוֹ נִזְכָּרָה<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ׃{{ממס|בראשית ל כב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָהּ׃{{ממס|תהלים קיג ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׃{{ממס|תהלים קיח כב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה׃{{ממס|דניאל ב כא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא׃{{ממס|דניאל ב כב|שם פסוק כב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ׃{{ממס|דניאל ז י}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק׃{{ממס|דניאל ז ט|שם פסוק ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} ====אדרת ממלכה==== <קטע התחלה=אדרת ממלכה/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''תָּעִיר וְתָרִיעַ / לְהַכְרִית כָּל מֵרִיעַ / וְתֻקְדַּשׁ בְּיוֹדְעֵי לְהָרִיעַ. קָדוֹשׁ.''' {{הור|סימן: '''אלעזר בירבי קיליר'''}} {{סי|אַ}}דֶּרֶת מַמְלָכָה / עַל מָה הֻשְׁלְכָה / וְעוֹד – לֹא מָלְכָה{{ש}} {{סי|לַ}}בֵּל הִמְלִיכָה / וְאַחֲרָיו הָלְכָה / שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה{{ש}} {{סי|עָ}}לֶיהָ הֻמְלְכָה / גְּבֶרֶת מַמְלָכָה / עַד תּוֹפִיעַ מְלוּכָה<noinclude> {{הור|(תעיר…)}}</noinclude> {{סי|זְ}}בוּלִי חָרְכָה / מַתְמִימַי פָּרְכָה / וְנִתַּן לָהּ אַרְכָה{{ש}} {{סי|רָ}}חֲבָה וְאָרְכָה / וְקֶשֶׁת דָּרְכָה / וְעֹל הֶאֱרִיכָה{{ש}} {{סי|בִּ}}עֲתָה בְרַכָּה / וְהִנֵּה דְרוּכָה / וְעַד עַתָּה מוֹלְכָה<noinclude> {{הור|(תעיר…)}}</noinclude> {{סי|יְ}}סוֹדוֹת עֲרֵמָה / עָרָה וְהֶחֱרִימָה / וְעַד יְסוֹד עָרְמָה{{ש}} {{סי|רֹ}}אשׁ הֵרִימָה / וְסוֹד הֶעֱרִימָה / וְיָדֶיהָ רָמָה{{ש}} {{סי|בָּ}}עֲרָה מֵעָרְמָה / וְעַד שַׁחַק רוּמָה / וְתֶאְפֹּד מְלוּכָה<noinclude> {{הור|(תעיר…)}}</noinclude> {{סי|יְ}}רִיעוֹתַי גִּדְּדָה / אָהֳלִי שִׁדְּדָה / וְחָרְשָׁה וְשִׂדְּדָה{{ש}} {{סי|קְ}}צִינוּת רָפְדָה / וּמַלְכוּת אָפְדָה / וְזֹאת הִקְפִּידָה{{ש}} {{סי|יָ}}זְמָה וּמָרְדָה / עֲבֹד לַזָּר חָרְדָה / וְחִלְּלָה מְלוּכָה<noinclude> {{הור|(תעיר…)}}</noinclude> {{סי|לָ}}חֲצָה בְּנֵי מֶלֶךְ / וּפָצָה לְעֵין מֶלֶךְ / מִי לִי בַדֹּק מֶלֶךְ{{ש}} {{סי|יָ}}הֲרָה בְּכֵס מֶלֶךְ / זוּלָתִי אֵין מֶלֶךְ / אֲנִי וְאַפְסִי מֶלֶךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רָ}}ם עַל כָּל מֶלֶךְ / תַּגְעִילֶנָּה מִמֶּלֶךְ / וּלְךָ תָּשִׁיב מְלוּכָה.<noinclude> {{הור|(תעיר…)}}</noinclude><includeonly> {{רפרן|(תָּעִיר וְתָרִיעַ / לְהַכְרִית כָּל מֵרִיעַ / וְתֻקְדַּשׁ בְּיוֹדְעֵי לְהָרִיעַ. קָדוֹשׁ.)}}</includeonly><קטע סוף=אדרת ממלכה/> ====אם אשר בצדק==== <קטע התחלה=אם אשר בצדק/>{{הור2|למנהג אשכנז המערבי מדלגים על הפיוט הבא.}} '''וּבְכֵן וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר'''.{{ממס|בראשית כא א}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''צֶאֱצָאֶיהָ כֵּן פְּקֹד לְטוֹב הַיּוֹם. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} <poem> {{סי|אֵ}}ם אֲשֶׁר בְּצֶדֶק נִתְיַשְּׁנָה / {{סי|בְּ}}מוֹ נִתְיָאֲשָׁה בְּתֶכֶל דֻּשְּׁנָה / {{סי|גּ}}וֹחָהּ פְּקָדָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה {{סי|דִּ}}בְּבָה הַיּוֹם אֲנִי נִדּוֹנָה / {{סי|הִ}}נְנִי עֲגוּמָה כִּכְלוֹת עֶדְנָה / {{סי|וַ}}תֻּחְתַּם בְּצֶדֶק לְבַל הֱיוֹת עֲגוּנָה {{סי|זֹ}}את כְּהִתְבַּשְּׂרָה הֻשְׁקָדָה / {{סי|חַ}}לּוֹת פְּנֵי צַח שָׁקָדָה / {{סי|טֶ}}רֶם קָרְאָה מִיַּד נִפְקָדָה {{סי|יִ}}צְחַק כָּל שֹׁמֵעַ זֹאת שָׂמֵחָה / {{סי|כִּ}}י גַלְמוּדָה לְלֹא עֵת צָמֵחָה / {{סי|לָ}}הּ כֹּל שִׁמֵּעוּ אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה {{סי|מָ}}צְאָה הַשְׁקֵט אַחֲרֵי בְלוֹתָהּ / {{סי|נִ}}תְחַדְּשָׁה כַנֶּשֶׁר בִּנְוֹתָהּ / {{סי|שָׂ}}שׂוּ שָׂרוֹת לְלַוּוֹתָהּ {{סי|עִ}}לְזִי וְשִׂישִׂי עֲבוּרָהּ נִקְרָא / {{סי|פָּ}}צוּ עָדֶיהָ רָנִּי עֲקָרָה / {{סי|צָ}}מְקוּ שְׁדֵיהֶן וְעוֹד בָּם יָקְרָה {{סי|קְ}}שַׁת רוּחַ אֲשֶׁר הֻעַקְרָה / {{סי|רֻ}}פְּאָה לְקֵץ תִּשְׁעִים כְּנִתְבַּקְּרָה / {{סי|שִׁ}}לְּחָה פֹארוֹת וְלֹא שִׁקֵּרָה <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֵּ}}פֶן בַּנְּצָרִים אֲשֶׁר חֹלָלוּ כְּהַיּוֹם / וְשָׁלשׁ עֲקָרוֹת שֶׁהָפְקְדוּ בְּזֶה יוֹם / תַּצְדִּיק בְּצִדְקָתָם מְיַחֲלֶיךָ אָיוֹם.</poem><includeonly> {{רפרן|(צֶאֱצָאֶיהָ כֵּן פְּקֹד לְטוֹב הַיּוֹם. קָדוֹשׁ)}} </includeonly><קטע סוף=אם אשר בצדק/> ====אאפיד נזר איום==== <קטע התחלה=אאפיד נזר איום/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''מֶלֶךְ מְמַלֵּט מֵרָעָה. לְיוֹדְעֵי תְרוּעָה. הָאֵל קָדוֹשׁ.''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''מֶלֶךְ זְכֹר אֲחוּז קֶרֶן. לְתוֹקְעֵי לְךָ הַיּוֹם בְּקֶרֶן. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} <poem> {{סי|אַ}}אְפִּיד נֶזֶר {{סי|אָ}}יוֹם / {{סי|בְּ}}שִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה {{סי|בַּ}}יּוֹם {{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ {{סי|גְּ}}דֻלָּה / {{סי|דַּ}}הֲרוּהוּ בְּבֵית {{סי|דְּ}}גִילָה {{סי|ה}}וֹגֵי הֶגֶה {{סי|הֲ}}מֻלָּה / {{סי|וַ}}תְּקוּהוּ בְּהַלֵּל {{סי|וּ}}מִלָּה {{סי|ז}}וֹכֵר לָעַד {{סי|זְ}}כֻיּוֹת / {{סי|חַ}}דְּשׁוּהוּ זֶמֶר {{סי|חַ}}יּוֹת {{סי|ט}}וֹב עוֹמֵס {{סי|טֹ}}רַח / {{סי|יַ}}חֲדוּהוּ בְּחִדּוּשׁ {{סי|יָ}}רֵחַ {{סי|כּ}}וֹבֵשׁ כָּל {{סי|כְּ}}עָסִים / {{סי|לְ}}בַל אַף {{סי|לְ}}הָשִׂים {{סי|מְ}}שָׁרְתֵי בְּחִיל {{סי|מ}}וֹרָא / {{סי|נִ}}כְחָם הַלְלוּ {{סי|נ}}וֹרָא {{סי|שַׂ}}רְפֵי סְבִיב {{סי|סְ}}עָרָה / {{סי|עֱ}}נוּ לְמַעֲבִיר {{סי|עֶ}}בְרָה {{סי|פְּ}}לִיאִים פִּצְחוּ {{סי|פֶ}}ה / {{סי|צַ}}לְצְלוּ הַכֹּל {{סי|צ}}וֹפֶה {{סי|קְ}}הִלּוֹת עַם {{סי|קְ}}דוֹשִׁים / {{סי|ר}}וֹמְמוּהוּ רִבְבוֹת {{סי|ר}}וֹעֲשִׁים {{סי|שֵׁ}}מַע קוֹל {{סי|שׁ}}וֹפָר / {{סי|תַּ}}אֲזִין וְאַשְׁמָה {{סי|ת}}וּפָר {{הור|קו"ח:}} תְּשַׁלֵּשׁ שׁוֹפָרוֹת בְּהַר הַקֹּדֶשׁ / וַאֲשַׁלֵּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ.</poem><includeonly> {{רפרן|(מֶלֶךְ זְכֹר אֲחוּז קֶרֶן. לְתוֹקְעֵי לְךָ הַיּוֹם בְּקֶרֶן. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ.)}}</includeonly><קטע סוף=אאפיד נזר איום/> ====אדירי איומה==== {{:אדירי איומה}} ====סילוק==== <קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן2}} מֶלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד {{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} עֶלְיוֹן עַל כָּל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשׁוֹכְנֵי {{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} כִּי הוּא בּוֹרֵא קְצוֹת כָּל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} בְּקוּמוֹ לַמִּשְׁפָּט יַשְׁקִיט הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} לְהוֹשִׁיעַ כָּל עַנְוֵי {{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} לַעֲשׂוֹת כַּתֹּהוּ שׁוֹפְטֵי הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} לְנַעֵר כָּל רִשְׁעֵי {{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וְקוֹל יַשְׁמִיעוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וּבְמָלְכוֹ עַל כָּל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} יָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת {{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וַאֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל לָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וְאָז יִפְצְחוּ רֶנֶן בְּעֶרֶץ{{ש}} כְּבוֹדוֹ מְלֹא כָל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} יְיָ מָלָךְ תָּגֵל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וּבְכֵן יְשַׁלֵּשׁ שׁוֹפְרוֹת עֶרֶץ{{ש}} וְיַפְחִיד חוֹרֵי יוֹשְׁבֵי הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וְיַהֲפֹךְ כִּסֵּא מַמְלְכוֹת הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וְיֹאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ בָּ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וִיכוֹנֵן מְשׂוֹשׂ כָּל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וִיעוֹרֵר כָּל יְשֵׁנֵי {{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} וְיַעֲלוּ זְמִירוֹת מִכְּנַף הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}}{{ש}} שִׁירוּ לַייָ כָּל הָ{{מילת קבע|אָרֶץ}} אֶרֶץ וְדָרֶיהָ יְצַפּוּ לַ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וְיֵחַתּוּ וְיֶחֶרְדוּ מֵאֵימַת הַ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} כִּי גָדוֹל יוֹם הַ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וּמִי יְכִילֶנּוּ לְהִצְטַדֵּק בַּ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וְכָל יוֹשְׁבֵי עַל מִ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וְכָל יוֹדְעֵי דָת וָ{{מילת קבע|דִין}}{{ש}} וְכָל שֶׁנַּעֲשֶׂה בּוֹ {{מילת קבע|דִין}}{{ש}} אוּלַי יֵחָנֵן בִּשְׁעַת הַ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} כִּי אֵין רַחֲמִים בַּ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וְלֹא יִשָּׂא פָנִים בַּ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וְהוּא עֵד וּבַעַל {{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} לָדַעַת בָּאָרֶץ מַעֲשֵׂהוּ בַּ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וּבְיַד כָּל אָדָם יַחְתֹּם {{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וּלְפִי מִשְׁטָרוֹ יֵעָשֶׂה לּוֹ {{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וּכְפָעֳלוֹ יִפְעַל לוֹ {{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וּמַעֲשָׂיו יוֹכִיחוּ אוֹתוֹ בַּ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וְאֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק בַּ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה בַּ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} הַכֹּל בֶּאֱמֶת וְהַכֹּל בַּ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} בְּמִדַּת רַחֲמִים וּבְמִדַּת הַ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וְהַיּוֹם הוּכַן עַמִּים בּוֹ לָ{{מילת קבע|דִין}}{{ש}} לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ לְיוֹם הַ{{מילת קבע|דִּין}}{{ש}} וְכָל נְפָשׁוֹת בּוֹ יָ{{מילת קבע|דִין}} וְהוּא עָשׂוּי חֹק זִכָּרוֹן{{ש}} לְיוֹם רִאשׁוֹן וּלְיוֹם אַחֲרוֹן{{ש}} לְהִזָּכֵר בּוֹ יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן{{ש}} בְּצִלָּם לְהֵחָבְאוֹת חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן{{ש}} בָּהֶם לְהַצְדִּיק שָׁבִים לְבִצָּרוֹן{{ש}} תּוֹקְעֵי בַשּׁוֹפָר וְקוֹרְאֵי בְגָרוֹן{{ש}} לִמְצֹא בְצִדְקָם מַעֲשֵׂה כִשְׁרוֹן{{ש}} בָּם לְהִנָּצֵל מֵאַף וְחָרוֹן וּכְשָׁמַר אָב דֶּרֶךְ מִשְׁפָּט וּ{{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} יֵעָשֶׂה לְנִינָיו בַּמִּשְׁפָּט חֶסֶד וּ{{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} וּכְיוֹנַת אֵלֶם זָרַע לִ{{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} יִקְצְרוּ נִינָיו אֱמֶת וּ{{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} וּכְנִתַּן לַתָּם בֶּאֱמֶת {{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} יִנָּתֵן לְנִינָיו אֱמֶת וּ{{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} וְכִסֵּא כָבוֹד מְתֻקָּן בִּ{{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} לְפָנָיו יַעֲמֹד מֵלִיץ וִילַמֵּד {{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} וְכַעֲלוֹת שׁוֹפָר מִדַּלֵּי {{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} יְחַנְּנוּ וְיַפְגִּיעוּ אֲבוֹת הַ{{מילת קבע|צְּדָקָה}}{{ש}} וְיֹאמְרוּ לִפְנֵי אוֹהֵב {{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} חָלִילָה לְּךָ מְדַבֵּר בִּ{{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} מֵעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּלֹא {{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} וּבִמְקוֹם מִשְׁפָּט אֵין {{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} וּבְאֵין מִשְׁפָּט יֵשׁ {{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} וְאַתָּה בַּמִּשְׁפָּט תַּעֲשֶׂה {{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} לִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּמַעֲשֵׂה הַ{{מילת קבע|צְּדָקָה}}{{ש}} וּמְכוֹן כִּסְאֲךָ מִשְׁפָּט וּ{{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} וּבְחַפֶּשְׂךָ מַעֲשִׂים מִבְּלִי {{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} הִזָּכֵר לַטּוֹב מְעַט בִּ{{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} וּבְמַתְּנַת חִנָּם תַּעֲשֶׂה {{מילת קבע|צְדָקָה}}{{ש}} לִפְתֹּחַ לָמוֹ אוֹצְרוֹת הַ{{מילת קבע|צְּדָקָה}} וְאִם יָצְאָה גְּזֵרָה דְחוּקָה{{ש}} לְחַבֵּל יוֹשְׁבֵי אַרְקָא{{ש}} בְּבוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה{{ש}} הִסְתַּכֵּל בְּתַבְנִית אֲשֶׁר בַּכִּסֵּא חֲקוּקָה{{ש}} וּבַתֵּבָה אֲשֶׁר תַּחְתָּיו פְּקוּקָה{{ש}} וְנַפְשׁוֹת צוּרִים בְּתוֹכָהּ נְקוּקָה{{ש}} וּבַעֲטָרָה אֲשֶׁר בְּרֹאשְׁךָ זְקוּקָה{{ש}} וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל בְּכִנּוּי מְחֻזָּקָה{{ש}} וּבִדְמוּת שְׁבָטִים מְעֻזָּקָה{{ש}} וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן בְּחָזְקָה{{ש}} וּבָם אֶשָּׁעֵנָה וּבָם אֶתְחַזְּקָה כִּי בְשִׁבְתּוֹ בַכִּסֵּא לְשָׁפְטִי{{ש}} יַעַמְדוּ כֻלָּם לִפְנֵי שׁוֹפְטִי{{ש}} לְהַדְמִים בַּשּׁוֹפָר בַּעַל מִשְׁפָּטִי{{ש}} לְהָלִיץ בַּעֲדִי וְלִזְכוּת יִשְׁפְּטִי{{ש}} וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם בְּלִי לְשָׁפְטִי{{ש}} כִּי לְאוֹר יוֹצִיא מִשְׁפָּטִי{{ש}} וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה בְּהִשָּׁפְטִי רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז לְצַדְּקִי{{ש}} לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר לְנַקִּי{{ש}} וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נָקִי{{ש}} בְּנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה לְנַקִּי{{ש}} בְּאֹמֶר יְמַלֵּט אִי נָקִי{{ש}} וְהוּא רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מַבְהִיקִי{{ש}} וְיוֹשֵׁב בְּחַדְרֵי תֵימָן כְּבָקִי{{ש}} בִּגְבוּל בִּנְיָמִין בְּצֶלְצַח לְנַקִּי וְרַגְלֵי הַחַיּוֹת אֲשֶׁר בְּמִישׁוֹר עֲרָבוֹת{{ש}} וְעַד לְמַעְלָה לְמַעְלָה רָבוֹת{{ש}} וְסִלְסוּל לְבָרוּךְ מִמְּקוֹמוֹ מַרְבּוֹת{{ש}} וּפוֹרְדוֹת וּמַשִּׁיקוֹת סְלִיחָה לְהַרְבּוֹת{{ש}} לְהַצְדִּיק בַּמִּשְׁפָּט אַלְפֵי רְבָבוֹת{{ש}} כְּמַרְאֵה בָזָק רָצוֹת וְשָׁבוֹת{{ש}} וּמֵרְאוֹת תְּמוּנַת דִּמְיוֹן מִתְחַבְּאוֹת{{ש}} וּמַטִּיפוֹת כְּנֹפֶת רִשְׁפֵּי שַׁלְהֵבוֹת{{ש}} לְהֵעָשׂוֹת נְהַר דִּינוּר אֵשׁ לֶהָבוֹת וְעַל רָאשֵׁיהֶם נָטוּי בְמוֹרָא{{ש}} דְּמוּת רָקִיעַ כְּקֶרַח הַנּוֹרָא{{ש}} וּשְׁמֵי מְעוֹנָה מְקוֹם מַה נּוֹרָא{{ש}} וְשָׁם אִתּוֹ שְׁרֵא נְהוֹרָא{{ש}} וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ כְּאֶבֶן יְקָרָה{{ש}} כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר כֵּס תִּפְאָרָה{{ש}} וּבוֹ יוֹשֵׁב עֹטֶה אוֹרָה{{ש}} חוֹצֵב מִפִּיו תַּלְמוּד תּוֹרָה{{ש}} וּמִשָּׁם שׁוֹמֵעַ שַׁוְעַת עֲתִירָה{{ש}} וּמִימִינוֹ אֵשׁ דָּת כְּתוּרָה וְשָׁם בִּימִין יֵשׁ חַלּוֹנוֹת{{ש}} בְּצַד רָאשֵׁי הַכְּרוּבִים בִּמְעוֹנוֹת{{ש}} כִּי דֶרֶךְ אוֹתָן הַחַלּוֹנוֹת{{ש}} יַאֲזִין תְּפִלּוֹת וְיַקְשִׁיב תְּחִנּוֹת{{ש}} פְּעָמִים פְּתוּחוֹת וּפְעָמִים צְפוּנוֹת{{ש}} בְּכֵן עִתִּים הֵם לְהִתְעַנּוֹת{{ש}} בְּעֵת רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ וּלְהֵעָנוֹת{{ש}} וּכְשֶׁיַּחְפֹּץ רַחוּם לִשְׁעוֹת וְלַעֲנוֹת{{ש}} יִגְזֹר וְיִפָּתְחוּ אוֹתָן הַחַלּוֹנוֹת וְיֵצְאוּ בָם אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת{{ש}} הַמְּלִיצִים יֹשֶׁר מִשְׁפָּט לְנָאוֹת{{ש}} וִיקַבְּלוּ תְפִלּוֹת מִלִּבּוֹת בָּאוֹת{{ש}} וְיִתְּנוּם בְּרֹאשׁ אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת{{ש}} בְּכֶתֶר וָנֶזֶר בְּרֹאשׁוֹ לְהֵרָאוֹת{{ש}} עֲשׂוֹת בָּמוֹ לְטוֹבָה אוֹת{{ש}} בְּיוֹם תְּרוּעָה מוֹפֵת לְהַרְאוֹת{{ש}} וְאָז אֵלִים יְשַׁלְּשׁוּ קְדֻשּׁוֹת{{ש}} שְׁתַּיִם לְעַם קָדוֹשׁ מִתְפָּרְשׁוֹת{{ש}} וְאַחַת בְּרֹאשׁ קָדוֹשׁ מַקְדִּישׁוֹת{{ש}} וְקָדוֹשׁ בְּכָל מִינֵי קְדֻשּׁוֹת{{ש}} וּמִיָּדוֹ נָתַן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת{{ש}} וְיֻקְדַּשׁ בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת{{ש}} וְיֶעֱרַב לוֹ מִלְּמַטָּה שָׁלֹשׁ תְּקִיעוֹת{{ש}} כְּמוֹ מִלְמַעְלָה שָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב על יד נביאך...}} [[קטגוריה:קדושתאות לראש השנה]] o0905quc54vxozlfsbigrygeusws4m4 0 1726802 3078451 3078385 2026-08-21T12:31:12Z מו יו הו 37729 /* רשות */ 3078451 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אמרתך צרופה ועדותיך צדק== {{הור2|קדושתא של {{קישור למחבר|רבי שמעון הגדול}} לראש השנה, נהוגה בקהילות אשכנז בשחרית ליום ב.}} ====רשות==== <קטע התחלה=רשות/> {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון''' (בר יצחק)}} {{סי|אָ}}תִיתִי לְחַנְּנָךְ בְּלֵב קָרוּעַ וּמֻרְתָּח{{ש}} {{סי|בַּ}}קֵּשׁ רַחֲמִים כְּעָנִי בַפֶּתַח{{ש}} {{סי|גַּ}}לְגֵּל רַחֲמֶיךָ וְדִין אַל תִּמְתַּח{{ר1}} אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח{{ממס|תהלים נא יז}} {{סי|דָּ}}בָר אֵין בְּפִי וּבִלְשׁוֹנִי מִלָּה{{ש}} {{סי|הֵ}}ן יְיָ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ{{ש}} {{סי|וּ}}מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב לְפָנֶיךָ אוֹחִילָה{{ר1}} אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶלָה{{ממס|תהלים סא ה}} {{סי|זַ}}לְעָפָה וּפַלָּצוּת אֲחָזוּנִי בְמוֹרָא{{ש}} {{סי|חַ}}לּוֹת פְּנֵי נוֹרָא בְּנֶפֶשׁ יְקָרָה{{ש}} {{סי|ט}}וּב טַעַם וָדַעַת קָטֹנְתִּי לְחַסְּרָה{{ר1}} עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא{{ממס|איוב לב ו}} {{סי|יָ}}גַעְתִּי בְאַנְחָתִי אֵיךְ לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ{{ש}} {{סי|כִּ}}י אֵין מַעֲשִׂים לְזַכּוֹת בְּעֵינֶיךָ{{ש}} {{סי|לְ}}חַלּוֹתְךָ שְׁלָחוּנִי מַקְהֲלוֹת הֲמוֹנֶךָ{{ר1}} תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ{{ממס|תהלים י יז}} {{סי|מָ}}ה אֲנִי וּמֶה חַיַּי תּוֹלֵעָה וְרִמָּה{{ש}} {{סי|נִ}}בְעַר מִדַּעַת וּבְאֶפֶס מְזִמָּה{{ש}} {{סי|סָ}}מַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בְּסֵפֶר הַחָכְמָה{{ר1}} מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה{{ממס|משלי טו א}} {{סי|עֻ}}זִּי אֵלֶיךָ אֶשְׁמְרָה לְסַעֲדִי{{ש}} {{סי|פֵּ}}תַח דְּבָרֶיךָ הָאֵר לְהַגִּידִי{{ש}} {{סי|צַ}}דְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי וְתֵן לְאֵל יָדִי{{ר1}} כִּי אַתָּה מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי{{ממס|ע"פ=לפני|תהלים נט יח}} {{סי|קְ}}הָלֶיךָ עוֹמְדִים לְבַקֵּשׁ מְחִילָתֶךָ{{ש}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ לְרַחֲמָם בְּחֶמְלָתֶךָ{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפְכִים לֵב כַּמַּיִם לְעֻמָּתֶךָ{{ר1}} וְאַתָּה תִשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ{{ממס|מ"א ח לט}} {{סי|תְּ}}חַזֵּק לְעַמְּךָ יָדָם הָרָפָה{{ש}} {{סי|שְׁ}}לַח {{סי|מֵ}}אִתְּךָ {{סי|עֵ}}זֶר {{סי|וּ}}תְרוּפָה{{ש}} {{סי|נ}}וֹאֲמֶיךָ יַשִּׂיגוּ לְחַזֵּק וּלְתָקְפָה{{ר1}} כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה{{ממס|משלי ל ה}} <קטע סוף=רשות/> ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק'''}} {{סי|אִ}}מְרָתְךָ צְרוּפָה וְעֵדוֹתֶיךָ צֶדֶק{{ש}} {{סי|בָּ}}אֵי עָדֶיךָ בְּרִיב אַל תְּדַקְדֵּק{{ש}} {{סי|גִּ}}שְׁתְּךָ לְחַפֵּשׂ כָּל תַּעֲלוּם וָבֶדֶק{{ש}} {{סי|דִּ}}ין עֲנִיֶּיךָ בְּמִשְׁפָּט הַצְדֵּק {{סי|הֵ}}ן עוֹלָמְךָ בָּנִיתָ בְחֶסֶד{{ש}} {{סי|וְ}}רַב חֶסֶד מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד{{ש}} {{סי|זְ}}כֻיּוֹת הַכְרַע וְעֻזְּךָ תְּיַסֵּד{{ש}} {{סי|חֹ}}ן עַל נִינֵי מוּצָא מִכֶּשֶׂד {{סי|טֶ}}רֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה{{ש}} {{סי|יִ}}מָּצֵא לָנוּ חֶסֶד בְּמַעֲנֶה{{ש}} {{סי|כְּ}}פָקְדְּךָ הַיּוֹם יְצוּרֶיךָ לְהִמָּנֶה{{ש}} {{סי|לָ}}נוּ מַלְאָכֶיךָ סָבִיב יַחֲנֶה {{סי|מִ}}דַּת טוּבְךָ עָלֵינוּ הַגְבֵּר{{ש}} {{סי|נַ}}קֵּנוּ מֵעָוֹן וּפְשָׁעֵינוּ הַעֲבֵר{{ש}} {{סי|שַׂ}}גֵּב בִּזְרוֹעַ לִמְקַוֶּיךָ בְּסֵבֶר{{ש}} {{סי|עֹ}}ז חֲלִיפַת כּחַ וַעֲלָיַת אֵבֶר {{סי|פְּ}}עֻלַּת אֶזְרָחִי לְפָנֶיךָ לְהִזָּכֵר{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹ יָלִיץ כּשֶׁר וּמַסְטִין יִסָּכֵר{{ש}} {{סי|קִ}}בֵּל מוֹרָאֲךָ יִחוּדְךָ לְהַכֵּר{{ש}} {{סי|רָ}}ץ בְּפִקּוּדֶיךָ לְיַשֵּׁר וּלְיַקֵּר {{סי|שָׁ}}לֵם נִמְצָא בְּכָל אֲשֶׁר נִפְקָד{{ש}} {{סי|שָׁ}}עֳשַׁע כְּהַיּוֹם בְּחֶנֶט מֻפְקָד{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}הִלָּה וָעֹז לִמְרַחֲמוֹ שָׁקַד{{ש}} {{סי|תַּ}}מָּתוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר פָּקַד<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר׃{{ממס|בראשית כא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי׃{{ממס|בראשית כו ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׃{{ממס|שמות לב יג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם׃{{ממס|תהלים פט ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׃{{ממס|תהלים לד ח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְקוֹיֵ יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ׃{{ממס|ישעיהו מ לא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|לפני=ע"פ|משלי ל ה|וגם=תהלים יח לא}} {{סוף}}</noinclude> :בּוֹ {{סי|שׁ|1}}וּעַנְנוּ {{סי|מֵ|1}}עוֹלָם {{סי|וַ|1}}יַּעֲנֵנוּ {{סי|נ|1}}וֹרָאוֹת :{{סי|בְּרִיצּ|1}}וּי {{סי|חִ|1}}נּוּנֵנוּ {{סי|קַ|1}}בֵּל כְּהַעֲלָאוֹת :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>יְחַלְּצֵנוּ בְּמָגִנּוֹ מִתַּחֲלוּאֵי תוֹצָאוֹת :כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְיָ צְבָאוֹת<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''; '''שמעון בר יצחק'''; '''שמעון בר יצחק'''}} {{סי|תָּ}}מִים פָּעָלְךָ גְּדוֹל הָעֵצָה{{ש}} {{סי|שִׁ}}חַרְנוּ פָנֶיךָ וְצִדְקָתְךָ נִמְצָא{{ש}} {{סי|רַ}}חֵץ טֶנֶף וְהָתֵם שִׁמְצָה{{ש}} {{סי|קַ}}בֵּל אֶנֶק וּגְדֹר פִּרְצָה {{סי|צֹ}}אן לָטֶבַח גָּזַר מִמִּכְלָה{{ש}} {{סי|פָּ}}רִים וּכְבָשִׂים לִשְׁלָמִים וְעוֹלָה{{ש}} {{סי|עֲ}}רִיכַת שָׂפָה נַעֲרוֹךְ בִּתְפִלָּה{{ש}} {{סי|שִׂ}}יחֵנוּ יֻשְׁפַּר כְּהַקְטֵר וּבְלוּלָה {{סי|נְ}}תִיב ישֶׁר אִם נֶעֱקַל בְּלֶכֶת{{ש}} {{סי|מִ}}שְׁלַחְתְּךָ לַעֲזֹב לְהִתְרַפּוֹת בִּמְלֶאכֶת{{ש}} {{סי|לְ}}נֶגְדְּךָ יֻפְקַד מִזְבַּח מַעֲרֶכֶת{{ש}} {{סי|כְּ}}מַאֲכֶלֶת הַמַּאֲכִילָה מֵאָז נֶעֱרָכֶת {{סי|יַ}}חַד אָב וּבֵן בְּלֶכְתָּם לְהַר מוֹר{{ש}} {{סי|טֶ}}בַח לְהָכֵן מִפְקָדְךָ לִשְׁמֹר{{ש}} {{סי|חִ}}נּוּכָם נְצֹר רַחֲמִים לִכְמֹר{{ש}} {{סי|זֵ}}כֶר שְׁבוּעָה כִּקְטרֶת לִתְמֹר {{סי|וּ}}בְשִׁבְתְּךָ הַיּוֹם לָדִין עַמִּים{{ש}} {{סי|הִ}}מָּלֵא עַל צֶאֱצָאֵימוֹ רַחֲמִים{{ש}} {{סי|דִּ}}ינֵנוּ הַצְהַר וְלֹא נֵצֵא נִכְלָמִים{{ש}} {{סי|גֶּ}}פֶן נְטִיעָתְךָ תָּכִין לְארֶךְ יָמִים {{סי|בִּ}}זְכוּת נֶעֱקַד הַקְשִׁיבָה מִשַּׁחַק{{ש}} {{סי|אֶ}}בְיוֹנֵי אָדָם קוֹרְאֶיךָ מִדּחַק{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שְׁמֵ}}נוּ {{סי|עַ}}ל סִפְרְךָ לְחַיִּים יוּחַק{{ש}} {{סי|וְנִ}}יב שְׂפָתֵינוּ הַקְשֵׁ{{סי|ב}} כְּוַיֶּעְתַּ{{סי|ר יִצְחָק}}<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַייָ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְיָ וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ׃{{ממס|בראשית כה כא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃{{ממס|בראשית כב ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ׃{{ממס|בראשית כב י|שם פסוק י}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְיָ כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ׃{{ממס|בראשית כב טז|שם פסוק טז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: נִצָּב לָרִיב יְיָ וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים׃{{ממס|ישעיהו ג יג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב׃{{ממס|ישעיהו נה ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}} {{סוף}}</noinclude> :{{סי|שְׂ|1}}פָתֵינוּ {{סי|מְ|1}}דוֹבְבוֹת {{סי|עֹ|1}}ז {{סי|וּ|1}}בְצִדְקָתוֹ {{סי|נִ|1}}חְיֶה :{{סי|בְּרַ|1}}חֲמִים {{סי|יְצַ|1}}דְּקֵנוּ וּזְרֹעֵנוּ יִהְיֶה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>יְ{{סי|חַ|1}}יֵּינוּ כְ{{סי|קֶ|1}}דֶם מִיֹּמַיִם אֶהְיֶה :בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה<קטע סוף=ב/> {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/><p>{{הור|סימן: '''שמעון בר יצחק'''}}</p> <includeonly>{{ארון|פ}} {{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שֻׁ}}לַּחְתִּי בְּמַלְאֲכוּת סֶגֶל חֲבוּרָה{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹמְרֵי אֱמוּנָתְךָ וּמְיַחֲדֶיךָ בְּמוֹרָא{{ש}} {{סי|שָׁ}}פַכְתִּי שִׂיחַ לְבַקֵּשׁ עֲתִירָה{{ש}} {{סי|שְׁ}}מַע יְיָ קוֹלִי אֶקְרָא{{ממס|תהלים כז ז}} <includeonly>{{ארון|ס}} </includeonly> {{סי|מְ}}דַבֵּר בִּצְדָקָה חוֹנֵן וּמִתְרַצֶּה{{ש}} {{סי|מַ}}חֲסֶה וּמִסְתּוֹר לְדוֹרְשֶׁיךָ הִמָּצֵא{{ש}} {{סי|מֶ}}תַח דִּינְךָ אִם בִּיצוּרִים תְּמַצֵּה{{ש}} {{סי|מִ}}לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא{{ממס|תהלים יז ב}} {{סי|עֵ}}רֶךְ תְּקִיעָתֵנוּ שְׁעֵה בְּבֵרוּרִים{{ש}} {{סי|עַ}}רְבֵּב קַטֵּגוֹר וְאַמֵּץ סַנֵּגוֹרִים{{ש}} {{סי|עֲ}}קֶרֶת בַּיִת וַחֲצוּבַת צוּרִים{{ש}} {{סי|עֵ}}ינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים{{ממס|תהלים יז ב|שם}} {{סי|וְ}}יִזָּכֵר לְפָנֶיךָ צִדְקַת הַתָּם{{ש}} {{סי|וִ}}עֵד אֹהָלֶיךָ וּבְכִסְאֲךָ נֶחְתָּם{{ש}} {{סי|וְ}}חַלְּצֵנִי מִפֶּשַׁע וּמֵעָוֹן נִכְתָּם{{ש}} {{סי|וְ}}אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם{{ממס|תהלים יט יד}} {{סי|נ}}וֹהֵג בְּחֶסֶד זוֹכֵר הַבְּרִית{{ש}} {{סי|נַ}}קֵּנוּ מִנִּסְתָּרוֹת וְנִזְכֶּה כְּבוֹרִית{{ש}} {{סי|נְ}}חֵנוּ בַאֲמִתְּךָ וּתְנֵנוּ לְאַחֲרִית{{ש}} {{סי|נֹ}}שֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית{{ממס|מיכה ז יח}} {{סי|בְּ}}הִנָּשְׂאֲךָ לְכִסֵּא נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}} {{סי|בְּ}}רוּאֵי חֶלֶד לְהִשָּׁפֵט כְּהַיּוֹם{{ש}} {{סי|בְּ}}רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ הַמְצִיאֵנוּ פִדְיוֹם{{ש}} {{סי|בֵּ}}אלֹהִים הִלַּלְנוּ כָּל הַיּוֹם{{ממס|תהלים מד ט}} {{סי|רֹ}}עַ יִצְרֵנוּ הָסֵר בְּחֶמְלָתֶךָ{{ש}} {{סי|רְ}}צֵנוּ וְסוֹכְכֵנוּ בְּמַחַס אֶבְרָתֶךָ{{ש}} {{סי|רְ}}צֵה תְשׁוּבָתֵנוּ וְהַרְבֵּה מְחִילָתֶךָ{{ש}} {{סי|רְ}}עֵה עַמְּךָ בְּשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ{{ממס|מיכה ז יד}} {{סי|יַ}}דְּעֵנוּ דְרָכֶיךָ וְאֹרְחוֹתֶיךָ לִתְמֹד{{ש}} {{סי|יֹ}}שֶׁר פִּקּוּדֶיךָ בְּלִבֵּנוּ לִצְמֹד{{ש}} {{סי|יִ}}כָּמְרוּ רַחֲמֶיךָ סְלִיחָתֵנוּ לַחְמֹד{{ש}} {{סי|יָ}}דַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד {{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעָתְךָ לְרַעְיָתְךָ הָאֲהוּבָה{{ש}} {{סי|צְ}}מֵאָה לְחַסְדְּךָ כְּמֵהָה וּתְאֵבָה{{ש}} {{סי|צְ}}פֵה וְהַבֵּט כִּי מְאֹד נִכְאָבָה{{ש}} {{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה{{ממס|תהלים לו ז}} {{סי|חֲ}}פֹץ בְּהֶגְיוֹנֵנוּ וּבְקוֹל תְּרוּעָתֵנוּ{{ש}} {{סי|חֲ}}טָאֵינוּ הַלְבֵּן וְהַפְקֵר שִׁגְגֵנוּ{{ש}} {{סי|חַ}}בֵּל וְהַצְמֵת קָדְקֹד מַשְׂטִינֵנוּ{{ש}} {{סי|חָ}}נֵּנוּ אֱלֹהִים חָנֵּנוּ כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשֵׁנוּ{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מז ב}} {{סי|קָ}}רְבֵנוּ לְיִשְׁעֲךָ בְּזֶה רֹאשׁ שְׁנָתִי{{ש}} {{סי|קַ}}בֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ לְמַרְבֵּץ קִרְיָתִי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}מִים יֶחֱזוּ כִּי מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי{{ש}} {{סי|קַ}}וֹּה קִוִּיתִי יְיָ תּוֹחַלְתִּי.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מ ב|וגם=תהלים לט ח}}<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: קַוֹּה קִוִּיתִי יְיָ וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי׃{{ממס|תהלים מ ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שְׁמַע יְיָ קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי׃{{ממס|תהלים כז ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|תהלים יז ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב׃{{ממס|תהלים יט יד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃{{ממס|מיכה ז יח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה׃{{ממס|תהלים מד ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם׃{{ממס|מיכה ז יד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה׃{{ש}} וְנֶאֱמַר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חָנֵּנוּ אֱלֹהִים חָנֵּנוּ כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשֵׁנוּ וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת׃{{ממס|תהלים נז ב|לפני=ע"פ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו׃{{ממס|תהלים כב כו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} ====אדר והוד==== <קטע התחלה=אדר והוד/><קטע התחלה=אדר שבת/>{{הור|סימן: '''שמעון''' (שש פעמים)}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שְׁ}}'''מוֹ''' {{סי|מְ}}'''פָאֲרִים''' {{סי|עֲ}}'''דַת חֶבְלוֹ''' / {{סי|וְנַ}}'''עֲרָץ בְּאֶרְאֶלֵּי קדֶשׁ הִלּוּלוֹ / וּבְהֵיכָלוֹ כָּבוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ.'''{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כט ט}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שׁ}}'''וֹמְרֵי''' {{סי|מִ}}'''צְוֹתָיו''' {{סי|ע}}'''וֹד יְשׁוּבוּן לְבִצָּרוֹן / '''{{סי|נִ}}'''דְבָּרִים יְרֵאָיו בְּהַכְשֵׁר וְיִתָּרוֹן / וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן.'''{{ממס|מלאכי ג טז}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}'''פְּרוּ''' {{סי|מַעֲ}}'''שֵׂיכֶם''' {{סי|וּ}}'''בְרִית לֹא תוּפַר / '''{{סי|נַ}}'''אֲקַתְכֶם יַאֲזִין שְׁחָקִים שִׁפַּר / וְתִיטַב לַייָ מִשּׁוֹר פָּר.'''{{ממס|תהלים סט לב}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שִׁ}}'''בְטֵי''' {{סי|מְ}}'''קוֹרָאֲךָ '''{{סי|עֲ}}'''לֵּה''' {{סי|וְ}}'''הַמְשֵׁל / '''{{סי|נְ}}'''טִישׁוֹת צָרִים בְּהַתִּיזְךָ לְנַשֵּׁל / כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל.'''{{ממס|תהלים כב כט}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שְׁ}}'''בוּתֵנוּ''' {{סי|מִ}}'''מֶּרְחָק''' {{סי|עֲ}}'''לוֹת לְהַר קָדְשׁוֹ /''' {{סי|וּנְ}}'''פָאֲרֶנּוּ תָמִיד בִּדְבִיר מִקְדָּשׁוֹ / כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ.'''{{ממס|תהלים קה מב}} '''קָדוֹשׁ''' <קטע סוף=אדר שבת/><קטע התחלה=עמוסיך/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שֶׁ}}'''בַח''' {{סי|מִ}}'''גְדַּל''' {{סי|עוֹ}}'''ז שֵׁם הַגָּדוֹל /''' {{סי|נֶ}}'''צַח בְּתִתּוֹ לְמַלְכּוֹ עֹז וּמִגְדֹּל / בַּיוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל.'''{{ממס|ישעיהו כז יג}} '''קָדוֹשׁ''' <קטע סוף=עמוסיך/><קטע התחלה=אדר שבת/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשׁוֹכְנֵי אָרֶץ / יֹאמְרוּ תָמִיד הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ / וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ.'''{{ממס|זכריה יד ט}} '''קָדוֹשׁ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק חזק ואמץ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}דֶר וָהוֹד אֶתֵּן בְּצִבְיוֹן / {{סי|שֶׁ|1}}וַע אֶעֱרֹךְ בְּנִיב וְהִגָּיוֹן / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן.{{ממס|תהלים נז ג}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בַּ}}יּוֹם הַנִּבְחַר מִשְּׁמֵי עֶרֶץ / {{סי|מֵ|1}}ישָׁרִים לִשְׁפֹּט קְדֻשָּׁתוֹ לְהַעֲרִיץ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יְיָ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ.{{ממס|תהלים צז א}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ גָדְלָה עוֹלָם מֵהָכִיל / {{סי|עִ|1}}זּוּזוֹ לְסַפֵּר כֹּחַ מִי יָכִיל / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל.{{ממס|תהלים מז ח}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שְׁמוֹ מְפָאֲרִים עֲדַת חֶבְלוֹ / וְנַעֲרָץ בְּאֶרְאֶלֵּי קֹדֶשׁ הִלּוּלוֹ / וּבְהֵיכָלוֹ כָּבוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|דֵּ}}עַ יָשִׂימוּ כָּל בְּרִיּוֹתָיו / {{סי|וְ|1}}יֵדְעוּ כִּי גָדְלוּ גְבוּרוֹתָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו.{{ממס|תהלים קיא ד}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|הִ}}צִּיב וְיָרָה אֶבֶן פִּנָּתוֹ / {{סי|נַ|1}}חֲלִיאֵל עֲבוּר לְשַׁעֲשֵׁעַ בְּאֲיֻמָּתוֹ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ.{{ממס|תהלים קה ח}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וְ}}רָשַׁם בְּחֹק דַּת הֶגְיוֹנַי / {{סי|בְּ|1}}כָל שָׁנָה וְשָׁנָה לִזְכֹּר זִכְרוֹנַי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל יְיָ.{{ממס|זכריה ו יד}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שׁוֹמְרֵי מִצְו‍ֹתָיו עוֹד יְשׁוּבוּן לְבִצָּרוֹן / נִדְבָּרִים יְרֵאָיו בְּהַכְשֵׁר וְיִתָּרוֹן / וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זֶ}}בַח קֹדֶשׁ כְּהֻכְשַׁר אָז בְּעֵינָיו / {{סי|רִ|1}}גֵּל תְּמוּרָתוֹ אַיִל לְהַקְרִיב לְפָנָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו{{ממס|בראשית כב יג}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|חִ}}כֵּם חֲנִיטָיו לִתְקֹעַ בְּזֶה חֹדֶשׁ / {{סי|י|1}}וֹם זֶה אִם יִקָּרֶה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ.{{ממס|ויקרא כג כד}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|טִ}}בְעוֹ אִם בְּחֹל יְבוֹאֲכֶם / {{סי|צַ|1}}וּוּ לִתְקֹעַ בְּכָל גְּבוּלְכֶם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.{{ממס|במדבר כט א}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם וּבְרִית לֹא תוּפָר / נַאֲקַתְכֶם יַאֲזִין שְׁחָקִים שִׁפַּר / וְתִיטַב לַייָ מִשּׁוֹר פָּר. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יָ}}רוּם צוּר יִשְׁעִי בְּפִי כָּל אֻמִּים / {{סי|חֲ|1}}שׂוֹף זְרוֹעֲךָ לְהוֹשִׁיעַ מִמִּתְקוֹמְמִים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים: {{ממס|תהלים קמה יג}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}הִגָּלוֹתְךָ לְעֵין כֹּל שִׁכְנְךָ לְהִוָּעֵד / {{סי|קְ|1}}הִלּוֹת וּרְבָבוֹת בְּפִימוֹ לְהָעֵד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}ךָ יָאֲתָה כָּבוֹד וָעֹז הֲגוּיִם / {{סי|חֶ|1}}לֶד וְכָל שׁוֹכְנֶיהָ וְכָל הָאִיִּים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם.{{ממס|ירמיהו י ז}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שִׁבְטֵי מְקוֹרָאֲךָ עֲלֵה וְהַמְשֵׁל / נְטִישׁוֹת צָרִים בְּהַתִּיזְךָ לְנַשֵּׁל / כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה וּמוֹשֵׁל. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹטוֹת צָרִים שַׁבֵּר וְהַכְחִידֵם / {{סי|זְ|1}}רוּיֶיךָ קַבֵּץ וְחִנָּם תִּפְדֵּם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם.{{ממס|תהלים עד ב}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נְ}}דִיבֵי עַמִּים יְנֻחָמוּ בְּכִפְלַיִם / {{סי|קָ|1}}מֵיהֶם עַל פָּנֵימוֹ גַּלֵּה שׁוּלַיִם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים קלז ז}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}לּוּל מְסִלָּתֵנוּ יַשֵּׁר לִצְעֹד / {{סי|וּ|1}}בֵן יַקִּירְךָ קַרְסוּל לֹא יִמְעֹד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כְּנַמְתָּ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד.{{ממס|ירמיהו לא יט}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שְׁבוּתֵנוּ מִמֶּרְחָק עֲלוֹת לְהַר קָדְשׁוֹ / וּנְפָאֲרֶנּוּ תָמִיד בִּדְבִיר מִקְדָּשׁוֹ / כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ. קָדוֹשׁ}} <קטע סוף=אדר שבת/><קטע התחלה=עמוסיך/><includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֲ}}מוּסֶיךָ תּוֹקְעִים וּמְרִיעִים בַּשּׁוֹפָר / {{סי|אִ|1}}מְרָתְךָ לְקַיֵּם בְּחֹק הַמְּסֻפָּר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר{{ממס|תהלים פא ד}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|פִּ}}שְׁעָם הַעֲבֵר וַעֲוֹנָם כַּפֵּר / {{סי|מַ|1}}עֲנָם יֶעֱרַב כְּהַקְרָבַת כְּבָשִׂים וָפָר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|צִ}}מְחֵיהֶם יִרְבּוּ כַּחוֹל אֵין מִסְפָּר / {{סי|צְ|1}}בֻרֵיהֶם יְעוֹרְרוּ וְיַעֲלוּ מֵעָפָר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר{{ממס|ישעיהו יח ג}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שֶׁבַח מִגְדַּל עֹז שֵׁם הַגָּדוֹל / נֶצַח בְּתִתּוֹ לְמַלְכּוֹ עֹז וּמִגְדֹּל / בַּיוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל.{{ממס|ישעיהו כז יג}} קָדוֹשׁ}}<קטע סוף=עמוסיך/> <קטע התחלה=אדר שבת/><includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִרְ}}יַת מְשׂוֹשׂ הֵיכָל וְאוּלָם / מִזְבֵּחַ יָשִׁיב וּכְלֵי שָׁרֵת כֻּלָּם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם.{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שָׁ}}מַיִם וָאָרֶץ יְרַנְּנוּ לִשְׁמוֹ / יְעָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף לְהַנְעִימוֹ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי פָקַד יְיָ אֶת עַמּוֹ.{{ממס|רות א ו}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף אֶרְאֶלִּים וְכוֹכְבֵי צְפַר / תְּהִלּוֹת יְתַנּוּ שֶׁבַח לְהַשְׁפַּר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר.{{ממס|תהלים קנ ג}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשׁוֹכְנֵי אָרֶץ / יֹאמְרוּ תָמִיד הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ / וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. קָדוֹשׁ}}<קטע סוף=אדר והוד/><קטע סוף=אדר שבת/> ====אתן לפועלי צדק==== <קטע התחלה=אתן לפועלי צדק/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים.{{ממס|תהלים צח ט}} הָאֵל קָדוֹשׁ.''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ.{{ממס|איוב כג יג}} נוֹרָא וְקָדוֹשׁ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק חזק'''}} {{סי|אֶ}}תֵּן לְפוֹעֲלִי צֶדֶק / {{סי|בַּ}}יּוֹם הַנִּבְחַר מַעַשׂ לְהִבָּדֵק {{ש}} {{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ מְאֹד גָּדְלָה / {{סי|דֶּ}}רֶךְ עֲנָוָתוֹ לְפִי הַגְּדֻלָּה {{ש}} {{סי|ה}}וּא אֲדוֹן הָעוֹלָם / {{סי|וּ}}מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם {{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר הוֹלֵךְ בְּתֹם / {{סי|ח}}וֹנֵן וְעוֹשֶׂה דִּין יָתוֹם {{ש}} {{סי|טָ}}הוֹר מָרוֹם וְנִשָּׂא / {{סי|יָ}}פֶה בְעִתּוֹ הַכֹּל עָשָׂה {{ש}} {{סי|כַּ}}בִּיר לֹא יִמְאָס / {{סי|לְ}}נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס {{ש}} {{סי|מְ}}פֹאָר רוֹכֵב עֲרָבוֹת / {{סי|נֹ}}גַהּ נֶגְדּוֹ וְאֵשׁ לֶהָבוֹת {{ש}} {{סי|ס}}וֹעֵף בַּחֲרָבוֹת שְׁנוּנוֹת / {{סי|עֲ}}בוּר יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת {{ש}} {{סי|פֹּ}}עַל אָדָם יְשַׁלֵּם / {{סי|צָ}}ר פֶּה וּמֵשִׂים אִלֵּם{{ש}} {{סי|ק}}וֹנֵה הַכֹּל בְּרַחֲמִים / {{סי|רָ}}ם וּמַשְׁפִּיל רָמִים {{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפֵט יְצוּרָיו בַּחֲנִינָה / {{סי|תְּ}}מִים פֹּעַל אֵל אֱמוּנָה {{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ / {{סי|מִ}}פַּחְדּוֹ יִבָּהֲלוּ וְיִתְמָהוּ {{ש}} {{סי|ע}}וֹשֶׂה מִשְׁפַּט עַמּוֹ / {{סי|וּ}}תְחִלָּה מְקַדְּמָם מִפְּנֵי זַעְמוֹ {{ש}} {{סי|נְ}}דִיבִים בְּדִקְדּוּקָם יָחִילוּ / {{סי|בַּ}}אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ {{ש}} {{סי|ר}}וֹאֶה כָּל תַּעֲלוּמוֹת / {{סי|י}}וֹשֵׁב בְּגָבְהֵי מְרוֹמוֹת {{ש}} {{סי|צ}}וֹפֶה כָּל נוֹלָדוֹת / {{סי|ח}}וֹפֵשׂ כָּל הָעֲתִידוֹת {{ש}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ / {{סי|חִ}}קְרֵי לֵב לָתוּר וְלִדְרשׁ{{ש}} {{הור|חזן:}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית רִאשׁוֹנִים / {{סי|קַ}}יֵּם שְׁבוּעָה לָאַחֲרוֹנִים.<includeonly> {{רפרן|(יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. הָאֵל קָדוֹשׁ.)}}</includeonly><קטע סוף=אתן לפועלי צדק/> ====שבתי וראה==== <קטע התחלה=שבתי וראה/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''אָדוֹן אִם מַעֲשִׂים אֵין בָּנוּ / שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ / וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''הֵן לֹא יַאֲמִין בִּקְדוֹשָׁיו / וְתָהֳלָה יָשִׂים בְּאֵילֵי תַרְשִׁישָׁיו / וְאֵיךְ יִצְדְּקוּ קְרוּצֵי גוּשָׁיו. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''שמעון בר יצחק הקטן חזק'''}} {{סי|שַׁ}}בְתִּי וְרָאֹה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ / אֵין טוֹב לֶאֱנוֹשׁ מֵהִתְחַמֵּשׁ / בְּיִרְאַת מָעֻזּוֹ לְחַזֵּק וְלֹא לְהָמֵשׁ{{ש}} {{סי|שׁ}}וּרַת הַדִּין רָאֲתָה עֵינִי / נָבִין תְּחִלָּה מֵאָדָם הַקַּדְמוֹנִי / בְּצֶלֶם אֱלֹהִים נִבְרָא בְּעֵדֶן גַנִּי{{ש}} {{סי|מֵ}}עֵת הֵפֵר פִּי מַמְלֶכֶת / בִּיקַר לֹא לָן וְנִגְרַשׁ בְּשַׁלֶּכֶת / וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת {{סי|מִ}}דְרָךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים לְהוֹעִילוֹ / מִמִּזְרָח הֵעִיר עֶלֶט מַאֲפִילוֹ / צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ{{ש}} {{סי|עַ}}ל נַסּוֹתוֹ מִבְטַחוֹ בִּבְחִינָה / וּפָץ לְהוֹדִיעַ אִם יִירָשֶׁנָּה / נִגְרְרוּ גְזָעָיו גֵּרוּת אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה{{ש}} {{סי|ע}}וּרוּ נְדִיבִים וְהִתְאוֹשְׁשׁוּ לְתַאֲוָה / בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה / אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה {{סי|וָ}}תִיק הַנַּעֲלֶה בְּאַחַד הֶהָרִים / לִשְׁמוֹנָה קִיֵּם בְּרִית בְּשָׂרִים / וְזָרַע וּמָצָא מֵאָה שְׁעָרִים{{ש}} {{סי|וּ}}לְשִׁשִּׁים נֶחֱנַט בְּמֵצִיק וּמְשַׁעְשַׁע / וּלְשֵׂיבָה כֵּהָה מְאוֹרוֹ לְהָשַׁע / עֲבוּר שְׂאֵתוֹ פְּנֵי הָרָשָׁע{{ש}} {{סי|נָ}}א שִׂימוּ עַל לֵב מוֹרָאוֹת / וְהָשִׁיבוּ יָד מֵעָוֶל לְהִמָּלֵט מִתְּלָאוֹת / אוּלַי יֶחֱנַן יְיָ צְבָאוֹת {{סי|נָ}}עִים אֲשֶׁר טֹבוּ אֹהָלָיו / וְתָאֳרוֹ חָקוּק בְּכֵס זְבוּלָיו / וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו{{ש}} {{סי|בְּ}}שׁוּבוֹ מִפַּדַּן וְנֶחֱלַץ מִתְּלָאָה / וְנִדְרוֹ אֵחַר לָאֵל לוֹ נִרְאָה / נִכְשַׁל בְּדִינָה בַּת לֵאָה{{ש}} {{סי|בִּ}}ינוּ יְצוּרָיו לְרַחֲמָיו לִשְׁאַף / גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי סַעֲרַת חֲרוֹן אַף / אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אָף {{סי|רֵ}}עִים וְאַחִים בְּנֵי הַיִּצְהָר / אֲשֶׁר אָצוּ בְּמִשְׁלַחְתָּם כַּצְּבִי לִמְהַר / וְהִגְבִּילוּ סְגֻלָּה בְּתַחְתִּית הָהָר{{ש}} {{סי|רֻ}}בֵּי תוֹרָה כָּתְבוּ לָעָם / וְהוֹרוּם דַּרְכֵי יֹשֶׁר וּמִשְׁפְּטֵי נֹעַם / וּבְמֵי מְרִיבָה הָפְקְדוּ בְּזַעַם{{ש}} {{סי|יֵ}}דְעוּ זֹאת כָּל יוֹשְׁבֵי אֲדָמָה / אִם כֵּן בִּתְמִימֵי חָכְמָה / מַה יַּעֲשׂוּ מְלֵאֵי מִרְמָה {{סי|יְ}}דִיד יְיָ אֲשֶׁר מָלַךְ תְּחִלָּה / כְּבֶן שָׁנָה נָקִי מִכָּל עַוְלָה / וְלֹא נֶעֱצַל מִמִּלְחֶמֶת עֲבוּר הַצָּלָה{{ש}} {{סי|צֻ}}וָּה עַל מְחִיַּת הַמְזַנֵּב / שִׁנָּה מִפְקָד וְהוֹבִישׁ כְּגוֹנֵב / בְּחָמְלוֹ מַעֲדַנּוֹת בִּכְשָׁפָיו מִתְגַּנֵּב{{ש}} {{סי|צ}}וּר נִחַם כִּי הִמְלִיכוֹ / וְהִפִּילוֹ בְּיַד אוֹיְבָיו לְדַעֲכוֹ / וּמַה יַּעֲשׂוּ מְפִירֵי דִין כְּעֶרְכּוֹ {{סי|חָ}}סִיד הַמַּנְעִים זְמִירוֹת לְקוֹנוֹ / וְהוּכַן בְּחֶסֶד כִּסֵּא גְאוֹנוֹ / וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לַהֲמוֹנוֹ{{ש}} {{סי|חֻ}}תַּף לִבְרֹחַ מִפְּנֵי פְרִי בִטְנוֹ / הִקְדִּימוֹ רָכִיל מְשַׁקֵּר עַל אֲדוֹנוֹ / וְחָלַק לוֹ שָׂדֶה בַּחֲלַק לְשׁוֹנוֹ{{ש}} {{סי|ק}}וֹל הַחִלּוּק כְּהִסְכִּית מִמְּעוֹנוֹ / חֻלַּק מַלְכוּתוֹ בֵּין עַבְדּוֹ וּבֵין בְּנוֹ / וּמַה יַּעֲשֶׂה מְלָשְׁנִי כִּפְקֹד עָלָיו חֲרוֹנוֹ {{סי|קְ}}הִלּוֹת וּרְבָבוֹת וַאֲלָפִים / אֲשֶׁר לְפָנֵינוּ עָבְרוּ חֲלוּפִים / וְלֹא יָכְלוּ לְהִצְטַדֵּק הֱיוֹת חָפִים{{ש}} {{סי|הֵ}}ן שָׁמַיִם בְּעֵינָיו לֹא זַכּוּ / וְכָל לִגְיוֹנֵי שַׁחַק כַּפִּשְׁתָּה דֹעֲכוּ / וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח מַה יִּזְכּוּ{{ש}} {{סי|ק}}וֹבֵץ מִרְמָה וּמִסְתַּתֵּר בְּעִנְיָנָיו / אִם יֹאמַר בְּלִבּוֹ מִי יְעִידֵנִי לְפָנָיו / קוֹרוֹתָיו וְרָהִיטָיו וְעֵצָיו וַאֲבָנָיו {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם בְּרָע מֵרְאוֹת / הַצְלֵל חֲטָאֵינוּ בְּעִמְקֵי מַחְבּוֹאוֹת / וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ לְטוֹבָה אוֹת{{ש}} {{סי|נַ}}חְנוּ אִם פָּשַׁעְנוּ מֵאֲחֲרֶיךָ / הִזָּכֵר לַאֲבוֹת הָעוֹלָם בְּחִירֶיךָ / וְאֵל תִּתְעַלַּם מִתַּחַן מְשַׁחֲרֶיךָ{{ש}} {{סי|חֵ}}לֶף פָּרִים וּמִנְחָה הֲגוּנָה / {{סי|זְ}}כֹר הֶגְיוֹנֵנוּ וְתֶן לָנוּ חֲנִינָה / {{סי|קַ}}יְּמֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה.<includeonly> {{רפרן|(הֵן לֹא יַאֲמִין בִּקְדוֹשָׁיו / וְתָהֳלָה יָשִׂים בְּאֵילֵי תַרְשִׁישָׁיו / וְאֵיךְ יִצְדְּקוּ קְרוּצֵי גוּשָׁיו. קָדוֹשׁ)}}</includeonly><קטע סוף=שבתי וראה/> ====מלך עליון==== <קטע התחלה=מלך עליון1/><קטע התחלה=מלך עליון/>{{הור2|<noinclude>מדלגים את בתי {{צ|מלך אביון}}. </noinclude>למנהג פולין מוסיפים שני בתי {{צ|מלך אביון}} מתוך [[מלך עליון אל דר במרום]] לפני הבית האחרון, ואחר כך אומרים {{צ|'''אבל''' מלך עליון}}. למנהג אשכנז המערבי אין אומרים אותם, והבית האחרון מתחיל ככל הבתים.}} {{הור2|במגנצא מקדימים לפיוט זה את הפיוט הבא [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#ה'_מלך|ה' מלך - כל שנאני שחק]]}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון'''}} '''וּבְכֵן וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ.'''{{ממס|דברים לג ה}} {{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|אַ}}מִּיץ הַמְנֻשֵּׂא / לְכָל רֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא{{ש}} אוֹמֵר וְעֹשֶׂה / מָעוֹז וּמַחְסֶה{{ש}} נִשָּׂא וְנוֹשֵׂא / מוֹשִׁיב מְלָכִים לַכִּסֵּא {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|בָּ}}זוּי וּמְשֻׁסֶּה / פְּשָׁעָיו מְכַסֶּה{{ש}} בָּהוּל וּמֻתְשֶׁה / עָוֹן פּוֹשֶׂה{{ש}} נִבְחָן בְּכָל מַעֲשֶׂה / וְאוֹצָרוֹ יִשָּׁסֶה {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|גִּ}}בּוֹר בִּגְבוּרוֹת / קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת{{ש}} גּוֹלֶה נִסְתָּרוֹת / אִמְרוֹתָיו טְהוֹרוֹת{{ש}} יוֹדֵעַ סְפוֹרוֹת / לְתוֹצָאוֹת מַזָּרוֹת {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|דָּ}}גוּר מֵעֲפָרוֹת / נִכְשָׁל בַּעֲבֵרוֹת{{ש}} יוּבַל לִקְבָרוֹת / נִסְגָּר בְּמַסְגֵּרוֹת{{ש}} נוֹפֵל בְּמַהֲמֹרוֹת / וְגָזוּר בִּגְזֵרוֹת {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|הַ}}מְפֹאָר בְּפִי כֹל / וְהוּא כֹּל יָכוֹל{{ש}} הַמְרַחֵם אֶת כֹּל / וְנוֹתֵן מִחְיָה לַכֹּל{{ש}} וְנֶעְלָם מֵעֵין כֹּל / וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|וְ}}נִכְאָב בְּחָלְיוֹ / וְנִגְרָע תֶּלְיוֹ{{ש}} וְנוֹסָף בִּכְיוֹ / וְיִגְוַע וְאַיּוֹ{{ש}} וְלֹא דַיּוֹ / לַמִּשְׁפָּט יְבִיאוֹ {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר נִשְׁכָּחוֹת / חוֹקֵר טוּחוֹת{{ש}} עֵינָיו פְּקוּחוֹת / מַגִּיד שֵׂחוֹת{{ש}} אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת / אִמְרוֹתָיו נְכוֹחוֹת {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|ח}}וֹנֵף וְתוֹעֶה / אֱוִילִי רוֹעֶה{{ש}} סוֹעֵר וְסוֹעֶה / לְטַרְפּוֹ גוֹעֶה{{ש}} בִּסְגֹר צוֹעֶה / כַּיּוֹלֵדָה יִפְעֶה {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|טָ}}הוֹר בִּזְבוּלָיו / אוֹת הוּא בְּאֶרְאֶלָּיו{{ש}} אֵין עֲרֹךְ אֵלָיו / לִפְעֹל כְּמִפְעָלָיו{{ש}} חוֹל שָׂם גְּבוּלָיו / כַּהֲמוֹת יָם לְגַלָּיו {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|יָ}}הִיר בְּזָדוֹן / מְגָרֶה מָדוֹן{{ש}} בְּחַיָּיו נָדוֹן / בְּמוֹתוֹ לַאֲבַדּוֹן{{ש}} רוּחוֹ יָדוֹן / וְיֵדַע שַׁדּוּן {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|כּ}}וֹנֵס מֵי הַיָּם / רוֹגַע גַּלֵּי יָם{{ש}} סוֹעֵר שְׁאוֹן דָּכְיָם / מְלֹא הָעוֹלָם דַּיָּם{{ש}} מַשְׁבִּיחָם בַּעְיָם / וְשָׁבִים אָחוֹר וְאַיָּם {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|לִ}}בּוֹ יִמַּס / זוֹעֵק חָמָס{{ש}} חֶסֶד לַמָּס / עֹל נֶעְמָס{{ש}} כְּטִיט נִרְמָס / וְכַדּוֹנַג נָמָס {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בִּגְבוּרָה / דַּרְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה{{ש}} עוֹטֶה אוֹרָה / לַיְלָה כַּיּוֹם לְהָאִירָה{{ש}} עֲרָפֶל לוֹ סִתְרָה / וְעִמֵּהּ שְׁרֵא נְהוֹרָא {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|נְ}}שׁוּי טוֹבָה / בְּעֶצֶב לְהַעֲצִיבָה{{ש}} תַּחֲרוּת וְאֵיבָה / אֵלָיו קְרוֹבָה{{ש}} בְּרֹב חוֹבָה / יִהְיֶה לְחָרְבָּה {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|סִ}}תְרוֹ עָבִים / סְבִיבָיו לְהָבִים{{ש}} רְכוּבוֹ כְּרוּבִים / מְשָׁרְתָיו שְׁבִיבִים{{ש}} מַזָּלוֹת וְכוֹכָבִים / הִלּוּלוֹ מַרְבִּים {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|עָ}}לוּב וְשָׁפָל / בְּחֹשֶׁךְ מְאֻפָּל{{ש}} עֲוֹנוֹ מָכְפָּל / חֶטְאוֹ מֻטְפָּל{{ש}} בִּגְלָלוֹ יֻשְׁפָּל / מִגָּבְהוֹ נָפָל {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|פּ}}וֹתֵחַ יָד וּמַשְׂבִּיעַ / צוֹרֵר מַיִם וּמַנְבִּיעַ{{ש}} יַבֶּשֶׁת לְהַטְבִּיעַ / לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ{{ש}} יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ / שִׁבְחוֹ לְהַבִּיעַ {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|צָ}}פוּי אֱלֵי חֶרֶב / בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב{{ש}} מִקֹּר וּמֵחֹרֶב / יְזֹרַב וְיִשְׁתָּרֵב{{ש}} נִכְרַת מִקֶּרֶב / מָוֶת לוֹ מְאָרֵב {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא / בְּמוֹפֵת וּבְמוֹרָא{{ש}} מְמַדֵּי אֶרֶץ קָרָא / וְאֶבֶן פִּנָּתָהּ יָרָה{{ש}} וְכָל הַנִּבְרָא / לִכְבוֹדוֹ בָרָא {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|רַ}}חֲמָיו שְׁחוּתִים / מִדּוֹתָיו פְּחוּתִים{{ש}} דְּרָכָיו חַתְחַתִּים / פְּשָׁעָיו חֲרוּתִים{{ש}} וְחַיָּתוֹ לַמְמִיתִים / כְּבִקְרֵי רְפָתִים {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים / וּמַאֲזִין חִנּוּנִים{{ש}} מַאֲרִיךְ רְצוֹנִים / וּמְקַצֵּר חֲרוֹנִים{{ש}} רִאשׁוֹן לָרִאשׁוֹנִים / וְאַחֲרוֹן לָאַחֲרוֹנִים {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|תּ}}וֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה / תִּקְוָתוֹ נֶעֱלָבָה{{ש}} גְּוִיָּתוֹ נִרְקָָבָה / נִשְׁמָתוֹ נִכְאָבָה{{ש}} נִשְׁבָּר וְנִשְׁבָּה / מִלַּהַט הַיּוֹם הַבָּא {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/><includeonly>{{רקע אפור}}{{הור|למנהג פולין מוסיפים כאן:}}{{ש}} <קטע סוף=מלך עליון1/>{{ארון|ס}}<קטע התחלה=מלך עליון1/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} בָּלָה וָרָד שַׁחַת / בִּשְׁאוֹל וּבְתַחַת / בְּלֵאוּת בְּלִי נַחַת {{רפרן|עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} תְּנוּמָה תְּעוּפֶנּוּ / תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפְפֶנּוּ / תּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ {{רפרן|עַד מָתַי יִמְלֹךְ}}<קטע סוף=מלך עליון1/>{{ארון|פ}}<קטע התחלה=מלך עליון1/>{{סוף}} '''[אֲבָל]''' </includeonly>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפֵט הָאֱמֶת / {{סי|מַ}}עְבָּדָיו אֱמֶת{{ש}} {{סי|ע}}וֹשֶׂה חֶסֶד וֶאֱמֶת / {{סי|וְ}}רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת{{ש}} {{סי|נְ}}תִיבָתוֹ אֱמֶת / חוֹתָמוֹ אֱמֶת {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}}<קטע סוף=מלך עליון/><קטע סוף=מלך עליון1/> ====ה' מלך==== <קטע התחלה=ה' מלך/> :'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד''' {{הור|סימן: '''שמעון בר יצחק''' (מרובע) '''חזק'''; '''א"ב''', '''אלחנן''' (כפול)}} {| border="0" |- | {{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי {{סי|שַׁ}}חַק בְּ{{סי|אֹ|1}}מֶר מַ{{סי|אְ|1}}דִּירִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- | {{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֵי {{סי|שֶׁ}}קֶט בִּ{{סי|בְ|1}}רָכָה מְ{{סי|בָ|1}}רְכִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|גֹ|1}}בַהּ מַ{{סי|גְ|1}}דִּילִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|מַ}}לְאֲכֵי {{סי|מַ}}עְלָה בְּ{{סי|דֵ|1}}עָה מַ{{סי|דְ|1}}גִּילִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|מֹ}}שְׁלֵי {{סי|מַ}}טָּה בְּ{{סי|הַ|1}}לֵּל מְ{{סי|הַ|1}}לְלִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|וַ|1}}דַּאי מ{{סי|וֹ|1}}דִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|עָ}}רִיצֵי {{סי|עֶ}}לְיוֹנִים בְּ{{סי|זֶ|1}}מֶר מְ{{סי|זַ|1}}מְּרִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|עֹ}}בְרֵי {{סי|ע}}וֹלָמִים בְּ{{סי|חַ|1}}יִל מְ{{סי|חַ|1}}סְּנִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|טַ|1}}עַם מְ{{סי|טַ|1}}כְּסִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|וְ}}עוּדֵי {{סי|וַ}}עַד בְּ{{סי|יֹ|1}}שֶׁר מְ{{סי|יַ|1}}פִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|וָ}}תִיקֵי {{סי|וֶ}}סֶת בְּ{{סי|כֹ|1}}שֶׁר מְ{{סי|כַ|1}}לְלִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|לַ|1}}הַג מְ{{סי|לַ|1}}הֲגִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |{{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|נְ}}דִיבֵי {{סי|נְ}}דָבוֹת בְּ{{סי|מַ|1}}אֲמָר מְ{{סי|מַ|1}}לְלִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|נִ}}כְבַּדֵּי {{סי|נֹ}}עַם בְּ{{סי|נִ|1}}צּוּחַ מְ{{סי|נַ|1}}צְּחִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|שִׂ|1}}יחַ מְ{{סי|שׂ|1}}וֹחֲחִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|בַּ}}עֲלֵי {{סי|בִ}}ינָה בְּ{{סי|עִ|1}}לּוּי מְ{{סי|עַ|1}}לִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}רִיָּה בְּ{{סי|פֶ|1}}צַח מְ{{סי|פַ|1}}צְּחִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|צִ|1}}פְצוּף מְ{{סי|צַ|1}}פְצְפִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|רִ}}שְׁפֵּי {{סי|ר}}וּמָה בְּ{{סי|ק|1}}וֹל מַ{{סי|קְ|1}}דִּישִׁים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|רָ}}אשֵׁי {{סי|רֹ}}ן בְּ{{סי|רֶ|1}}נֶן מְ{{סי|רַ|1}}נְּנִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|שִׁ|1}}ירָה מְ{{סי|שׁ|1}}וֹרְרִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|יַ}}קִּירֵי {{סי|יֹ}}פִי בְּ{{סי|תֹ|1}}קֶף מְ{{סי|תַ|1}}נִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|יֹ}}שְׁבֵי {{סי|יִ}}שּׁוּב בְּ{{סי|יִ}}חוּד מְ{{סי|יַ}}חֲדִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|אֶ|2}}דֶר מְ{{סי|אַ|2}}דְּרִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|צֹ}}בְאֵי {{סי|צָ}}בָא בְּ{{סי|לֶ|2}}מֶד מְ{{סי|לַ|2}}מְּדִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|צְ}}נוּפֵי {{סי|צְ}}פִירָה בְּ{{סי|צֶ}}דֶק מַ{{סי|צְ}}דִּיקִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|חַ|2}}יִל מְ{{סי|חַ|2}}זְּרִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חֹ}}סֶן בַּ{{סי|חֲ}}רָדָה מְ{{סי|חַ}}לִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|חֲ}}שׁוּקֵי {{סי|חֶ}}מֶד בְּ{{סי|חָ}}זְקָה מְ{{סי|חַ}}זְּקִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|נִ|2}}גּוּן מְ{{סי|נַ|2}}גְּנִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|קְ}}דֹשֵׁי {{סי|קָ}}דוֹשׁ בִּ{{סי|קְ}}דֻשָּׁה מַ{{סי|קְ}}דִּישִׁים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|קְ}}בוּצֵי {{סי|קָ}}הָל בְּ{{סי|קֹ}}שֶׁט מְ{{סי|קַ}}שְּׁטִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|נֹ|2}}עַם מַ{{סי|נְ|2}}עִימִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|חַ}}שְׁמַלֵּי {{סי|זִקִּ}}ים לַבְּקָרִים מִתְחַדְּשִׁים{{רווח|3}} | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} תַּרְשִׁישֵׁי גֹבַהּ בִּדְמָמָה מְלַחֲשִׁים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּשִׁלּוּשׁ מְשַׁלְּשִׁים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |}<קטע סוף=ה' מלך/> ====סילוק==== <קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן2}} אֲשֶׁר מִי יַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרוֹתֶיךָ{{ש}} וּמִי יְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ{{ש}} וּמִי יְמַלֵּל קְצַת תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} וּמִי יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} וּמִי יַעֲרִיץ הוֹד קְדֻשָּׁתֶךָ{{ש}} שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ אֵימָתֶךָ{{ש}} הָאָרֶץ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן מִגַּעֲרָתֶךָ{{ש}} אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין כְּעֶרְכְּךָ וְאֵין בִּלְתֶּךָ{{ש}} אַתָּה רִאשׁוֹן וְאַתָּה אַחֲרוֹן וְאֶפֶס זוּלָתֶךָ{{ש}} אֵין קֵץ וְחֵקֶר וָסוֹף לִתְבוּנָתֶךָ{{ש}} צָפוּן וְנֶעְלָם וְנִסְתָּר גְּלוּיִם לְעֻמָּתֶךָ{{ש}} לְךָ הַהוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח הַדְרָתֶךָ{{ש}} לְךָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ כִּגְדֻלָּתֶךָ{{ש}} לְךָ הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם נִבְרְאוּ לְשָׁרְתֶךָ{{ש}} לְךָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ הֲדֹם מַרְגְּלוֹתֶיךָ{{ש}} לְךָ הַיָּם וְהַיַּבָּשָׁה וְהַכֹּל כּוֹנְנוּ אֶצְבְּעוֹתֶיךָ{{ש}} לְךָ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְכָל שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּתֶךָ{{ש}} לְךָ כָּל הַנְּפָשׁוֹת יַחַד מֻפְקָדוֹת בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ{{ש}} לְךָ הַחָכְמָה וְהַתְּבוּנָה וְהַשֵּׂכֶל מִבִּינָתֶךָ{{ש}} חֲכַם לֵב וְאַמִּיץ כֹּחַ הִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּתֶךָ{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לְךָ לְדַמּוֹתֶךָ{{ש}} מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ אוֹת בְּצִבְאוֹתֶיךָ{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבוֹתֶיךָ{{ש}} חֹשֶׁךְ סִתְרֶךָ וַעֲרָפֶל סֻכָּתֶךָ{{ש}} מִנֹּגַהּ נֶגְדְּךָ בָּרָד וְאֵשׁ גַּחַלְתֶּךָ{{ש}} הָאֵל הַנֶּאֱמָן שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד בְּמִשְׁמַרְתֶּךָ{{ש}} לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו בְּשַׁלֶּמְךָ מַשְׂכֻּרְתֶּךָ{{ש}} הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ וְאֵין עָוֶל אֱמֶת פְּעֻלָּתֶךָ{{ש}} מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה וּכְהַרְרֵי אֵל צִדְקָתֶךָ{{ש}} עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ לְכָל מְהִירֵי מְלַאכְתֶּךָ{{ש}} אֶת הַכֹּל עָשִׂיתָ יָפֶה בְעִתּוֹ כְּחָכְמָתֶךָ{{ש}} בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אַדְמָתֶךָ{{ש}} בָּרָאתָ תְשׁוּבָה לְמַרְפֵּא אֲרוּכָתֶךָ{{ש}} וְעַד לֹא מַכָּה הִקְדַּמְתָּ תְּעָלָתֶךָ{{ש}} וְעַד לֹא מָזוֹר הִגַּהְתָּ רְפוּאָתֶךָ{{ש}} כִּי גָּלוּי וְצָפוּי לִפְנֵי כֵס שְׁכִינָתֶךָ{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ לְהִזָּהֵר מִגַּחַלְתֶּךָ{{ש}} אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יַעֲבֹר מִתּוֹרָתֶךָ{{ש}} כִּי לֹא תַאֲמִין בַּעֲבָדֶיךָ וּבִמְשָׁרְתֶיךָ{{ש}} וְתָהֳלָה תָשִׂים בִּגְדוּדֵי מַחֲנוֹתֶיךָ{{ש}} אַף שׁוֹכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר עַפְרוֹתֶיךָ{{ש}} הַגְּדֵלִים בֶּעָוֹן וְעוֹבְרִים עַל מִצְוֹתֶיךָ{{ש}} וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלָם כִּי יָסוּרוּ מֵאָרְחוֹתֶיךָ{{ש}} וּבְיַד כָּל אָדָם יַחְתֹּם בִּגְזֵרוֹתֶיךָ{{ש}} וְתַגֵּד לָהֶם פִּשְׁעָם בְּתוֹכְחוֹתֶיךָ{{ש}} וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְיַצְדִּיקוּ דִּין אֲמִתֶּךָ{{ש}} לָכֵן הִקְדַּמְתָּ צֳרִי לִטְרִיָּתֶךָ{{ש}} כִּי יְשׁוּבוּן מֵאָוֶן וִיבַקְשׁוּ מְחִילָתֶךָ{{ש}} וְאַתָּה קָרוֹב לְקוֹרְאֶיךָ לְהָשִׁיב מֵהֶם חֲמָתֶךָ{{ש}} וְיוֹם זֶה בָּחַרְתָּ לֵישֵׁב בַּמִּשְׁפָּט עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ{{ש}} וְכִבְנֵי מָרוֹן יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ בְּסִפְרָתֶךָ{{ש}} וְכֻלָּם נִסְקָרִין בִּסְקִירַת צְפִיָּתֶךָ{{ש}} וְתִרְאֶה יַחַד לִבָּם בִּרְאִיָּתֶךָ{{ש}} וְתִגְזֹר עֲלֵיהֶם כָּל גְּזֵרוֹתֶיךָ{{ש}} וְתִקְצֹב מְזוֹנוֹתֵיהֶם וּפַרְנָסָתָם בְּאִמְרָתֶךָ{{ש}} וְעַמְּךָ בְּחִנּוּנָם מִתְוַעֲדִים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} וְתוֹקְעִים וּמְרִיעִים כָּאָמוּר בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} וּמְעַרְבְּבִים קַטֵּגוֹר בְּלִי לְהַשְׂטִינָם לִקְרָאתֶךָ{{ש}} וְתִזְכֹּר לָמוֹ עֲקֵדַת יִצְחָק בִּשְׁבוּעָתֶךָ{{ש}} וְתַהֲפֹךְ מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים כִּי כֵן מִדָּתֶךָ{{ש}} וּתְרַחֵם עֲלֵיהֶם בְּרֹב חֶמְלָתֶךָ{{ש}} כִּי הֵם בָּנֶיךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ וְהַיּוֹם יִפָּתְחוּ שְׁלֹשָׁה סְפָרִים מְנֻקָּדִים{{ש}} שֶׁל צַדִּיקִים שׁוֹמְרֵי פִקּוּדִים{{ש}} שֶׁל בֵּינוֹנִים וְשֶׁל זֵדִים{{ש}} צַדִּיקִים נִכְתָּבִים לְחַיֵּי עַד שְׁקוּדִים{{ש}} וּרְשָׁעִים נִכְתָּבִים לְתַבְעֶרֶת יְקוֹדִים{{ש}} וּבֵינוֹנִים עַד יוֹם כִּפּוּר תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים{{ש}} אִם יָשׁוּבוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם וְיִהְיוּ חֲרֵדִים{{ש}} וִיתַקְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם וְיֵיטִיבוּ צְעָדִים{{ש}} חֶלְקָם בַּחַיִּים יִזְכּוּ נֶחֱמָדִים{{ש}} וְאִם לֹא זָכוּ לְמִיתָה יִהְיוּ נֶאֱחָדִים{{ש}} וּכְמוֹ כֵן יֵעָשֶׂה לְיוֹם הַדִּין{{ש}} וְיָבֹאוּ מַעֲשֵׂיהֶם לְהָעִיד כְּעֵדִים{{ש}} וּבְמֹאזְנַיִם יַעֲלוּ מִשְּׁנֵי צְדָדִים{{ש}} אִם יַכְרִיעוּ טוֹבִים עַל הָרָעִים וְיִהְיוּ כְבֵדִים{{ש}} בְּעָלִים יִהְיוּ בְטוּחִים וְלֹא פְחוּדִים{{ש}} וְאִם מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה יְהוּ אֲגוּדִים{{ש}} וְרַב חֶסֶד מַטֵּה כְּלַפֵּי חֲסָדִים{{ש}} יָשׁוּב יְרַחֵם יִכְבֹּשׁ עֲוֹן מוֹרְדִים{{ש}} וְיִשָּׂא עָוֹן וְיַגְבִּיהַּ מְרָדִים{{ש}} וְיַכְרִיעוּ נְעִימִים וַעֲנוּדִים{{ש}} וְיַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן אֲחָדִים{{ש}} כִּי צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וּמַעֲשָׂיו חֲסָדִים{{ש}} רוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה מִכָּל עוֹלוֹת וּתְמִידִים{{ש}} הַתְּשׁוּבָה וּמַעֲשֵׂה הַטּוֹב כִּתְרִיס בִּפְנֵי שׁוֹדְדִים אָנָּא אָדוֹן מָלֵא רַחֲמִים{{ש}} בְּקוּמְךָ לַמִּשְׁפָּט עַל יְצוּרֵי עוֹלָמִים{{ש}} רֹגֶז בַּל תָּעִיר עַל מְעוּטֵי עַמִּים{{ש}} הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ לֵילוֹת וְיָמִים{{ש}} וּלְנַצֵּחֲךָ תָּמִיד מַעֲרִיבִים וּמַשְׁכִּימִים{{ש}} וּכְאָב עַל בֵּן יִכְמְרוּ רַחֲמֶיךָ בְּנִחוּמִים{{ש}} לְנַקּוֹתָם מִכֹּבֶד עָוֹן וַאֲשָׁמִים{{ש}} וְהִזָּכֵר לִבְרִית שְׁלֹשֶׁת תְּמִימִים{{ש}} וּלְאַב הֲמוֹן אֲשֶׁר הָיָה תָמִים{{ש}} וְנִתְנַסָּה בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת עֲצוּמִים{{ש}} וְנִמְצָא שָׁלֵם בְּכָל פְּעָמִים{{ש}} הַנֵּס הָרִאשׁוֹן בְּהִוָּלְדוֹ נִתְיָעֲצוּ הַחַרְטֻמִּים{{ש}} וּבִקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת וְהַקּוֹסְמִים{{ש}} וְנֶחְבָּא בָאָרֶץ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שְׁלֵמִים{{ש}} וְלֹא רָאָה שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וְכוֹכְבֵי מְרוֹמִים{{ש}} וּלְאַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָצָא מְחֻכָּם בְּחִכּוּמִים{{ש}} וּמָאַס אֱלִילִים וְשִׁקֵּץ צְלָמִים{{ש}} וּבָטַח בְּיוֹצְרוֹ וְנָפַל חֶבְלוֹ בַּנְּעִימִים{{ש}} הַשֵּׁנִי הִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן אֵשׁ פְּחָמִים{{ש}} וּמֶלֶךְ הַכָּבוֹד פָּשַׁט יְמִינוֹ וְהִצִּילוֹ בְּרַחֲמִים{{ש}} וְנָם אֲנִי יְיָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים בְּנִאוּמִים{{ש}} הַשְּׁלִישִׁי הֶגְלָהוּ מִמּוֹלַדְתּוֹ הָגְלַת שְׁלוֹמִים{{ש}} הָרְבִיעִי הֵבִיא רָעָב בְּאוֹתָן הַיָּמִים{{ש}} הוּא הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר בָּא לְעוֹלָמִים{{ש}} וְלֹא בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל הַתְּחוּמִים{{ש}} כִּי אִם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לְנַסּוֹתוֹ וּלְהוֹרִידוֹ לְאַדְמַת עֲנָמִים{{ש}} הַחֲמִישִׁי נִלְקְחָה שָׂרָה לְמוֹשֵׁל עַמִּים{{ש}} בְּלֵיל שִׁמּוּרִים הַנִּשְׁמָר לִבְכוֹרֵי חָמִים{{ש}} וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדוֹלִים וְאֵימִים{{ש}} וְגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים רַבִּים יָמִים{{ש}} וְשָׁלַח מֶלֶךְ גְּרָר וְלָקַח יְפַת פְּעָמִים{{ש}} וְנַעֲשָׂה הוּא וְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ טֻמְטוּמִים{{ש}} וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ לְהָרְגוֹ בִּזְעָמִים{{ש}} וְזָעַק הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג וְתִשְׁפֹּךְ דָּמִים{{ש}} וְאָמַר לוֹ הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְאָב לַחֲכָמִים{{ש}} וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְהֵשִׁיב לוֹ תַּשְׁלוּמִים{{ש}} וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיֵּעָתֶר לוֹ מִמְּרוֹמִים{{ש}} וַיִּרְפָּא אוֹתָם מֵעֲצִירַת רְחָמִים{{ש}} הַשִּׁשִּׁי בְּבוֹא עָלָיו הַמְּלָכִים הַקְּדוּמִים{{ש}} עִם כְּדָרְלָעוֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָמִים{{ש}} וּבְבֶן אָחִיו הִתְחִילוּ תְחִלָּה שׂוֹטְמִים{{ש}} וּבִשְׁבִילוֹ לָקְחוּ אֶת כָּל רְכוּשׁ סְדוֹמִים{{ש}} וּבָא הַפָּלִיט וְהִגִּיד מֶה עָשׂוּ קָמִים{{ש}} וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ רְשׁוּמִים{{ש}} הֵם עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא וֶאֱלִיעֶזֶר מְסֻיָּמִים{{ש}} וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וַיַּכֵּם בְּמַהֲלֻמִּים{{ש}} הוּא הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הָיָה מִקְּדוּמִים{{ש}} וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכוּשׁ בְּעֶזְרַת מַשְׁפִּיל רָמִים הַשְּׁבִיעִי כְּשֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בֵּין הַבְּתָרִים{{ש}} וְהֶרְאָהוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת כַּבִּירִים{{ש}} שֶׁמּוֹשְׁלִים בִּזְמַנָּם וְיֹאבְדוּ לְדוֹר דּוֹרִים{{ש}} עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת זוֹ מַלְכוּת (אֲרַמִּים) [אֲדוֹמִים] אֲרוּרִים{{ש}} אֲשֶׁר הִיא כְּעֶגְלָה דָשָׁה וְכַחֲזִירֵי יְעָרִים{{ש}} וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת אֵלּוּ יְוָנִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לִצְפִירִים{{ש}} וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ זוֹ מַלְכוּת מָדַי וּפָרַס חֲבֵרִים{{ש}} כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בְּבֵרוּרִים{{ש}} וְתֹר אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לִשְׁוָרִים{{ש}} וְגוֹזָל אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְיוֹנִים וְתוֹרִים{{ש}} כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע וּבִסְתָרִים{{ש}} וְלָקַח וּבִתְרָם לִשְׁנֵי בְתָרִים{{ש}} כְּדֵי לְהַתִּישׁ כֹּחָם וְזִכְרָם לְהַחֲרִים{{ש}} וַיֵּרֶד הָעַיִט לְאַבְּדָם זֶה דָּוִד רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים{{ש}} כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה מֵנִיף עֲלֵיהֶם בַּסּוּדָרִים{{ש}} שֶׁלֹּא יִמְשֹׁל בָּהֶם הָעַיִט עַד הָעֶרֶב כְּסוֹד מוֹרִים{{ש}} לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין מוֹשְׁלִים אֶלָּא יוֹם אֶחָד מִיּוֹמוֹ שֶׁל יוֹצֵר הָרִים{{ש}} חוּץ מִשְּׁתֵי יְדוֹת שָׁעָה בְּשִׁעוּרִים{{ש}} כְּשֶׁהַחַמָּה נוֹטָה בְּמַעֲרָב שְׁתֵּי יְדוֹת שָׁעָה מַכְהָה אוֹרִים{{ש}} כֵּן עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הָעֶרֶב יִצְמַח אוֹר לַיְשָׁרִים{{ש}} וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר לַהֲדוּרִים{{ש}} הַשְּׁמִינִי בְּהִמּוֹלוֹ עָרְלַת בְּשָׂרִים{{ש}} בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים{{ש}} וּבְכָל שָׁנָה נִרְאָה דַּם מִילָתוֹ כְּדַם פָּרִים וְאֵימוּרִים{{ש}} וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹת עַמּוֹ לְהַצְדִּיקָם כַּיְשָׁרִים{{ש}} הַתְּשִׁיעִי בְּשַׁלְּחוֹ יִשְׁמָעֵאל וְאִמּוֹ לְמִדְבָּרִים{{ש}} מֵעַל יָחִיד הַנַּעֲלָה בְּאַחַד הֶהָרִים{{ש}} מִזֶּה וְלַבָּא לְדוֹר דּוֹרִים הָעֲשִׂירִי הָיָה אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמִלָּה{{ש}} וְנִסָּהוּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ וְהַעֲלֵהוּ לִי לְעֹלָה{{ש}} וְהֵשִׁיבוֹ לְאֵיזֶה בֵן לְבֶן הָעָרְלָה אוֹ לְבֶן הַמִּילָה{{ש}} אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ בְּחֶמְלָה{{ש}} עַל הָהָר אֲשֶׁר עָלָיו שְׁכִינָה מְכֻלָּלָה{{ש}} וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְלֹא נִתְעַצַּל בַּעֲצָלָה{{ש}} וְחָבַשׁ הַחֲמוֹר בְּעַצְמוֹ בְּגִילָה{{ש}} הוּא הַחֲמוֹר אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו דָּלֹה דָלָה{{ש}} וְהוּא שֶׁעָתִיד עָנִי לִרְכֹּב עָלָיו בְּעֵת הַגְּאֻלָּה{{ש}} וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם בְּיֹשֶׁר מְסִלָּה{{ש}} כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְצוֹפִים רָאוּ שַׁלְהֶבֶת תְּלוּלָה{{ש}} וְהֵבִין כִּי הוּא הָהָר לְתַלְלָה{{ש}} וּבְאֶצְבַּע הֶרְאָהוּ הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל שׁוֹכֵן מַעְלָה{{ש}} הוּא הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר הָיָה מִתְּחִלָּה{{ש}} וְצִוָּה יָחִיד לִקְשֹׁר יָדָיו וְרַגְלָיו לְרַגְּלָה{{ש}} שֶׁלֹּא יְבַעֵט מִצְוַת כַּבֵּד לְחַלְּלָה{{ש}} וַעֲקָדוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ כִּטְלֵה עוֹלָה{{ש}} וְעָרַךְ הָאֵשׁ וְהָעֵצִים הֶעֱלָה{{ש}} וְלָקַח הַמַּאֲכֶלֶת לְשָׁחֲטוֹ בְּחַלְחָלָה{{ש}} וּכְכֹהֵן גָּדוֹל הִגִּישׁ מִנְחָה בְלוּלָה{{ש}} וְיוֹשֵׁב וְרוֹאֶה נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}} הָאָב מַעֲקִיד וְהַבֵּן נֶעֱקָד בְּחִילָה{{ש}} הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה בִּילָלָה{{ש}} וְהֻשְׁמַע אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר לַעֲשׂוֹתוֹ כָלָה{{ש}} וְהָאַיִל אֲשֶׁר הֻצְפַּן מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לְעוֹלָה{{ש}} נִתַּן כָּפְרוֹ וְהֻחְשַׁב לוֹ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה{{ש}} וְנִשְׁבַּע לְבָרְכוֹ בִּבְרָכָה מְעֻלָּה{{ש}} וְלִזְכֹּר עֲקֵדָתוֹ לְאֹם נִדְגָּלָה{{ש}} לְמַלְּטָם מִכָּל עָוֹן וְעַוְלָה{{ש}} וְלִקְנוֹתָם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה{{ש}} לִהְיוֹת יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה וְהַיּוֹם הַזֶּה לְפָנֶיךָ יֻפְקַד{{ש}} כֹּשֶׁר מִפְעֲלוֹת עוֹקֵד וְנֶעֱקָד{{ש}} וִישִׁיבַת הַתָּם אֹהָלֶיךָ שָׁקַד{{ש}} זְכֹר אָדוֹן בְּרַחֲמִים לִפְקַד{{ש}} וְתַרְשִׁישֵׁי חַשְׁמַל חֲשָׁשֵׁי יְקַד{{ש}} יִכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ לִיקַד וְזֶה אֶל זֶה יַעֲרִיצוּ{{ש}} וְזֶה אֶל זֶה יַקְדִּישׁוּ{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה לְקָדוֹשׁ מְשַׁלְּשִׁים<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב על יד נביאך…}} [[קטגוריה:רבי שמעון הגדול]] [[קטגוריה:קדושתאות לראש השנה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] h6j3w3uv8ah3kbf31h0c7qbmjvft17b 3078452 3078451 2026-08-21T12:32:29Z מו יו הו 37729 /* משלש */ 3078452 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אמרתך צרופה ועדותיך צדק== {{הור2|קדושתא של {{קישור למחבר|רבי שמעון הגדול}} לראש השנה, נהוגה בקהילות אשכנז בשחרית ליום ב.}} ====רשות==== <קטע התחלה=רשות/> {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון''' (בר יצחק)}} {{סי|אָ}}תִיתִי לְחַנְּנָךְ בְּלֵב קָרוּעַ וּמֻרְתָּח{{ש}} {{סי|בַּ}}קֵּשׁ רַחֲמִים כְּעָנִי בַפֶּתַח{{ש}} {{סי|גַּ}}לְגֵּל רַחֲמֶיךָ וְדִין אַל תִּמְתַּח{{ר1}} אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח{{ממס|תהלים נא יז}} {{סי|דָּ}}בָר אֵין בְּפִי וּבִלְשׁוֹנִי מִלָּה{{ש}} {{סי|הֵ}}ן יְיָ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ{{ש}} {{סי|וּ}}מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב לְפָנֶיךָ אוֹחִילָה{{ר1}} אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶלָה{{ממס|תהלים סא ה}} {{סי|זַ}}לְעָפָה וּפַלָּצוּת אֲחָזוּנִי בְמוֹרָא{{ש}} {{סי|חַ}}לּוֹת פְּנֵי נוֹרָא בְּנֶפֶשׁ יְקָרָה{{ש}} {{סי|ט}}וּב טַעַם וָדַעַת קָטֹנְתִּי לְחַסְּרָה{{ר1}} עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא{{ממס|איוב לב ו}} {{סי|יָ}}גַעְתִּי בְאַנְחָתִי אֵיךְ לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ{{ש}} {{סי|כִּ}}י אֵין מַעֲשִׂים לְזַכּוֹת בְּעֵינֶיךָ{{ש}} {{סי|לְ}}חַלּוֹתְךָ שְׁלָחוּנִי מַקְהֲלוֹת הֲמוֹנֶךָ{{ר1}} תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ{{ממס|תהלים י יז}} {{סי|מָ}}ה אֲנִי וּמֶה חַיַּי תּוֹלֵעָה וְרִמָּה{{ש}} {{סי|נִ}}בְעַר מִדַּעַת וּבְאֶפֶס מְזִמָּה{{ש}} {{סי|סָ}}מַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בְּסֵפֶר הַחָכְמָה{{ר1}} מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה{{ממס|משלי טו א}} {{סי|עֻ}}זִּי אֵלֶיךָ אֶשְׁמְרָה לְסַעֲדִי{{ש}} {{סי|פֵּ}}תַח דְּבָרֶיךָ הָאֵר לְהַגִּידִי{{ש}} {{סי|צַ}}דְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי וְתֵן לְאֵל יָדִי{{ר1}} כִּי אַתָּה מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי{{ממס|ע"פ=לפני|תהלים נט יח}} {{סי|קְ}}הָלֶיךָ עוֹמְדִים לְבַקֵּשׁ מְחִילָתֶךָ{{ש}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ לְרַחֲמָם בְּחֶמְלָתֶךָ{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפְכִים לֵב כַּמַּיִם לְעֻמָּתֶךָ{{ר1}} וְאַתָּה תִשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ{{ממס|מ"א ח לט}} {{סי|תְּ}}חַזֵּק לְעַמְּךָ יָדָם הָרָפָה{{ש}} {{סי|שְׁ}}לַח {{סי|מֵ}}אִתְּךָ {{סי|עֵ}}זֶר {{סי|וּ}}תְרוּפָה{{ש}} {{סי|נ}}וֹאֲמֶיךָ יַשִּׂיגוּ לְחַזֵּק וּלְתָקְפָה{{ר1}} כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה{{ממס|משלי ל ה}} <קטע סוף=רשות/> ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק'''}} {{סי|אִ}}מְרָתְךָ צְרוּפָה וְעֵדוֹתֶיךָ צֶדֶק{{ש}} {{סי|בָּ}}אֵי עָדֶיךָ בְּרִיב אַל תְּדַקְדֵּק{{ש}} {{סי|גִּ}}שְׁתְּךָ לְחַפֵּשׂ כָּל תַּעֲלוּם וָבֶדֶק{{ש}} {{סי|דִּ}}ין עֲנִיֶּיךָ בְּמִשְׁפָּט הַצְדֵּק {{סי|הֵ}}ן עוֹלָמְךָ בָּנִיתָ בְחֶסֶד{{ש}} {{סי|וְ}}רַב חֶסֶד מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד{{ש}} {{סי|זְ}}כֻיּוֹת הַכְרַע וְעֻזְּךָ תְּיַסֵּד{{ש}} {{סי|חֹ}}ן עַל נִינֵי מוּצָא מִכֶּשֶׂד {{סי|טֶ}}רֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה{{ש}} {{סי|יִ}}מָּצֵא לָנוּ חֶסֶד בְּמַעֲנֶה{{ש}} {{סי|כְּ}}פָקְדְּךָ הַיּוֹם יְצוּרֶיךָ לְהִמָּנֶה{{ש}} {{סי|לָ}}נוּ מַלְאָכֶיךָ סָבִיב יַחֲנֶה {{סי|מִ}}דַּת טוּבְךָ עָלֵינוּ הַגְבֵּר{{ש}} {{סי|נַ}}קֵּנוּ מֵעָוֹן וּפְשָׁעֵינוּ הַעֲבֵר{{ש}} {{סי|שַׂ}}גֵּב בִּזְרוֹעַ לִמְקַוֶּיךָ בְּסֵבֶר{{ש}} {{סי|עֹ}}ז חֲלִיפַת כּחַ וַעֲלָיַת אֵבֶר {{סי|פְּ}}עֻלַּת אֶזְרָחִי לְפָנֶיךָ לְהִזָּכֵר{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹ יָלִיץ כּשֶׁר וּמַסְטִין יִסָּכֵר{{ש}} {{סי|קִ}}בֵּל מוֹרָאֲךָ יִחוּדְךָ לְהַכֵּר{{ש}} {{סי|רָ}}ץ בְּפִקּוּדֶיךָ לְיַשֵּׁר וּלְיַקֵּר {{סי|שָׁ}}לֵם נִמְצָא בְּכָל אֲשֶׁר נִפְקָד{{ש}} {{סי|שָׁ}}עֳשַׁע כְּהַיּוֹם בְּחֶנֶט מֻפְקָד{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}הִלָּה וָעֹז לִמְרַחֲמוֹ שָׁקַד{{ש}} {{סי|תַּ}}מָּתוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר פָּקַד<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר׃{{ממס|בראשית כא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי׃{{ממס|בראשית כו ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׃{{ממס|שמות לב יג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם׃{{ממס|תהלים פט ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׃{{ממס|תהלים לד ח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְקוֹיֵ יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ׃{{ממס|ישעיהו מ לא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|לפני=ע"פ|משלי ל ה|וגם=תהלים יח לא}} {{סוף}}</noinclude> :בּוֹ {{סי|שׁ|1}}וּעַנְנוּ {{סי|מֵ|1}}עוֹלָם {{סי|וַ|1}}יַּעֲנֵנוּ {{סי|נ|1}}וֹרָאוֹת :{{סי|בְּרִיצּ|1}}וּי {{סי|חִ|1}}נּוּנֵנוּ {{סי|קַ|1}}בֵּל כְּהַעֲלָאוֹת :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>יְחַלְּצֵנוּ בְּמָגִנּוֹ מִתַּחֲלוּאֵי תוֹצָאוֹת :כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְיָ צְבָאוֹת<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''; '''שמעון בר יצחק'''; '''שמעון בר יצחק'''}} {{סי|תָּ}}מִים פָּעָלְךָ גְּדוֹל הָעֵצָה{{ש}} {{סי|שִׁ}}חַרְנוּ פָנֶיךָ וְצִדְקָתְךָ נִמְצָא{{ש}} {{סי|רַ}}חֵץ טֶנֶף וְהָתֵם שִׁמְצָה{{ש}} {{סי|קַ}}בֵּל אֶנֶק וּגְדֹר פִּרְצָה {{סי|צֹ}}אן לָטֶבַח גָּזַר מִמִּכְלָה{{ש}} {{סי|פָּ}}רִים וּכְבָשִׂים לִשְׁלָמִים וְעוֹלָה{{ש}} {{סי|עֲ}}רִיכַת שָׂפָה נַעֲרוֹךְ בִּתְפִלָּה{{ש}} {{סי|שִׂ}}יחֵנוּ יֻשְׁפַּר כְּהַקְטֵר וּבְלוּלָה {{סי|נְ}}תִיב ישֶׁר אִם נֶעֱקַל בְּלֶכֶת{{ש}} {{סי|מִ}}שְׁלַחְתְּךָ לַעֲזֹב לְהִתְרַפּוֹת בִּמְלֶאכֶת{{ש}} {{סי|לְ}}נֶגְדְּךָ יֻפְקַד מִזְבַּח מַעֲרֶכֶת{{ש}} {{סי|כְּ}}מַאֲכֶלֶת הַמַּאֲכִילָה מֵאָז נֶעֱרָכֶת {{סי|יַ}}חַד אָב וּבֵן בְּלֶכְתָּם לְהַר מוֹר{{ש}} {{סי|טֶ}}בַח לְהָכֵן מִפְקָדְךָ לִשְׁמֹר{{ש}} {{סי|חִ}}נּוּכָם נְצֹר רַחֲמִים לִכְמֹר{{ש}} {{סי|זֵ}}כֶר שְׁבוּעָה כִּקְטרֶת לִתְמֹר {{סי|וּ}}בְשִׁבְתְּךָ הַיּוֹם לָדִין עַמִּים{{ש}} {{סי|הִ}}מָּלֵא עַל צֶאֱצָאֵימוֹ רַחֲמִים{{ש}} {{סי|דִּ}}ינֵנוּ הַצְהַר וְלֹא נֵצֵא נִכְלָמִים{{ש}} {{סי|גֶּ}}פֶן נְטִיעָתְךָ תָּכִין לְארֶךְ יָמִים {{סי|בִּ}}זְכוּת נֶעֱקַד הַקְשִׁיבָה מִשַּׁחַק{{ש}} {{סי|אֶ}}בְיוֹנֵי אָדָם קוֹרְאֶיךָ מִדּחַק{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שְׁמֵ}}נוּ {{סי|עַ}}ל סִפְרְךָ לְחַיִּים יוּחַק{{ש}} {{סי|וְנִ}}יב שְׂפָתֵינוּ הַקְשֵׁ{{סי|ב}} כְּוַיֶּעְתַּ{{סי|ר יִצְחָק}}<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַייָ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְיָ וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ׃{{ממס|בראשית כה כא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃{{ממס|בראשית כב ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ׃{{ממס|בראשית כב י|שם פסוק י}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְיָ כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ׃{{ממס|בראשית כב טז|שם פסוק טז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: נִצָּב לָרִיב יְיָ וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים׃{{ממס|ישעיהו ג יג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב׃{{ממס|ישעיהו נה ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}} {{סוף}}</noinclude> :{{סי|שְׂ|1}}פָתֵינוּ {{סי|מְ|1}}דוֹבְבוֹת {{סי|עֹ|1}}ז {{סי|וּ|1}}בְצִדְקָתוֹ {{סי|נִ|1}}חְיֶה :{{סי|בְּרַ|1}}חֲמִים {{סי|יְצַ|1}}דְּקֵנוּ וּזְרֹעֵנוּ יִהְיֶה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>יְ{{סי|חַ|1}}יֵּינוּ כְ{{סי|קֶ|1}}דֶם מִיֹּמַיִם אֶהְיֶה :בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה<קטע סוף=ב/> {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/><p>{{הור|סימן: '''שמעון בר יצחק'''}}</p> <includeonly>{{ארון|פ}} {{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שֻׁ}}לַּחְתִּי בְּמַלְאֲכוּת סֶגֶל חֲבוּרָה{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹמְרֵי אֱמוּנָתְךָ וּמְיַחֲדֶיךָ בְּמוֹרָא{{ש}} {{סי|שָׁ}}פַכְתִּי שִׂיחַ לְבַקֵּשׁ עֲתִירָה{{ר1}} {{סי|שְׁ}}מַע יְיָ קוֹלִי אֶקְרָא{{ממס|תהלים כז ז}} <includeonly>{{ארון|ס}} </includeonly> {{סי|מְ}}דַבֵּר בִּצְדָקָה חוֹנֵן וּמִתְרַצֶּה{{ש}} {{סי|מַ}}חֲסֶה וּמִסְתּוֹר לְדוֹרְשֶׁיךָ הִמָּצֵא{{ש}} {{סי|מֶ}}תַח דִּינְךָ אִם בִּיצוּרִים תְּמַצֵּה{{ר1}} {{סי|מִ}}לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא{{ממס|תהלים יז ב}} {{סי|עֵ}}רֶךְ תְּקִיעָתֵנוּ שְׁעֵה בְּבֵרוּרִים{{ש}} {{סי|עַ}}רְבֵּב קַטֵּגוֹר וְאַמֵּץ סַנֵּגוֹרִים{{ש}} {{סי|עֲ}}קֶרֶת בַּיִת וַחֲצוּבַת צוּרִים{{ר1}} {{סי|עֵ}}ינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים{{ממס|תהלים יז ב|שם}} {{סי|וְ}}יִזָּכֵר לְפָנֶיךָ צִדְקַת הַתָּם{{ש}} {{סי|וִ}}עֵד אֹהָלֶיךָ וּבְכִסְאֲךָ נֶחְתָּם{{ש}} {{סי|וְ}}חַלְּצֵנִי מִפֶּשַׁע וּמֵעָוֹן נִכְתָּם{{ר1}} {{סי|וְ}}אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם{{ממס|תהלים יט יד}} {{סי|נ}}וֹהֵג בְּחֶסֶד זוֹכֵר הַבְּרִית{{ש}} {{סי|נַ}}קֵּנוּ מִנִּסְתָּרוֹת וְנִזְכֶּה כְּבוֹרִית{{ש}} {{סי|נְ}}חֵנוּ בַאֲמִתְּךָ וּתְנֵנוּ לְאַחֲרִית{{ר1}} {{סי|נֹ}}שֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית{{ממס|מיכה ז יח}} {{סי|בְּ}}הִנָּשְׂאֲךָ לְכִסֵּא נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}} {{סי|בְּ}}רוּאֵי חֶלֶד לְהִשָּׁפֵט כְּהַיּוֹם{{ש}} {{סי|בְּ}}רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ הַמְצִיאֵנוּ פִדְיוֹם{{ר1}} {{סי|בֵּ}}אלֹהִים הִלַּלְנוּ כָּל הַיּוֹם{{ממס|תהלים מד ט}} {{סי|רֹ}}עַ יִצְרֵנוּ הָסֵר בְּחֶמְלָתֶךָ{{ש}} {{סי|רְ}}צֵנוּ וְסוֹכְכֵנוּ בְּמַחַס אֶבְרָתֶךָ{{ש}} {{סי|רְ}}צֵה תְשׁוּבָתֵנוּ וְהַרְבֵּה מְחִילָתֶךָ{{ר1}} {{סי|רְ}}עֵה עַמְּךָ בְּשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ{{ממס|מיכה ז יד}} {{סי|יַ}}דְּעֵנוּ דְרָכֶיךָ וְאֹרְחוֹתֶיךָ לִתְמֹד{{ש}} {{סי|יֹ}}שֶׁר פִּקּוּדֶיךָ בְּלִבֵּנוּ לִצְמֹד{{ש}} {{סי|יִ}}כָּמְרוּ רַחֲמֶיךָ סְלִיחָתֵנוּ לַחְמֹד{{ר1}} {{סי|יָ}}דַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד {{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעָתְךָ לְרַעְיָתְךָ הָאֲהוּבָה{{ש}} {{סי|צְ}}מֵאָה לְחַסְדְּךָ כְּמֵהָה וּתְאֵבָה{{ש}} {{סי|צְ}}פֵה וְהַבֵּט כִּי מְאֹד נִכְאָבָה{{ר1}} {{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה{{ממס|תהלים לו ז}} {{סי|חֲ}}פֹץ בְּהֶגְיוֹנֵנוּ וּבְקוֹל תְּרוּעָתֵנוּ{{ש}} {{סי|חֲ}}טָאֵינוּ הַלְבֵּן וְהַפְקֵר שִׁגְגֵנוּ{{ש}} {{סי|חַ}}בֵּל וְהַצְמֵת קָדְקֹד מַשְׂטִינֵנוּ{{ר1}} {{סי|חָ}}נֵּנוּ אֱלֹהִים חָנֵּנוּ כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשֵׁנוּ{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מז ב}} {{סי|קָ}}רְבֵנוּ לְיִשְׁעֲךָ בְּזֶה רֹאשׁ שְׁנָתִי{{ש}} {{סי|קַ}}בֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ לְמַרְבֵּץ קִרְיָתִי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}מִים יֶחֱזוּ כִּי מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי{{ר1}} {{סי|קַ}}וֹּה קִוִּיתִי יְיָ תּוֹחַלְתִּי.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מ ב|וגם=תהלים לט ח}}<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: קַוֹּה קִוִּיתִי יְיָ וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי׃{{ממס|תהלים מ ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שְׁמַע יְיָ קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי׃{{ממס|תהלים כז ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|תהלים יז ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב׃{{ממס|תהלים יט יד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃{{ממס|מיכה ז יח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה׃{{ממס|תהלים מד ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם׃{{ממס|מיכה ז יד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה׃{{ש}} וְנֶאֱמַר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חָנֵּנוּ אֱלֹהִים חָנֵּנוּ כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשֵׁנוּ וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת׃{{ממס|תהלים נז ב|לפני=ע"פ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו׃{{ממס|תהלים כב כו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} ====אדר והוד==== <קטע התחלה=אדר והוד/><קטע התחלה=אדר שבת/>{{הור|סימן: '''שמעון''' (שש פעמים)}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שְׁ}}'''מוֹ''' {{סי|מְ}}'''פָאֲרִים''' {{סי|עֲ}}'''דַת חֶבְלוֹ''' / {{סי|וְנַ}}'''עֲרָץ בְּאֶרְאֶלֵּי קדֶשׁ הִלּוּלוֹ / וּבְהֵיכָלוֹ כָּבוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ.'''{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כט ט}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שׁ}}'''וֹמְרֵי''' {{סי|מִ}}'''צְוֹתָיו''' {{סי|ע}}'''וֹד יְשׁוּבוּן לְבִצָּרוֹן / '''{{סי|נִ}}'''דְבָּרִים יְרֵאָיו בְּהַכְשֵׁר וְיִתָּרוֹן / וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן.'''{{ממס|מלאכי ג טז}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}'''פְּרוּ''' {{סי|מַעֲ}}'''שֵׂיכֶם''' {{סי|וּ}}'''בְרִית לֹא תוּפַר / '''{{סי|נַ}}'''אֲקַתְכֶם יַאֲזִין שְׁחָקִים שִׁפַּר / וְתִיטַב לַייָ מִשּׁוֹר פָּר.'''{{ממס|תהלים סט לב}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שִׁ}}'''בְטֵי''' {{סי|מְ}}'''קוֹרָאֲךָ '''{{סי|עֲ}}'''לֵּה''' {{סי|וְ}}'''הַמְשֵׁל / '''{{סי|נְ}}'''טִישׁוֹת צָרִים בְּהַתִּיזְךָ לְנַשֵּׁל / כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל.'''{{ממס|תהלים כב כט}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שְׁ}}'''בוּתֵנוּ''' {{סי|מִ}}'''מֶּרְחָק''' {{סי|עֲ}}'''לוֹת לְהַר קָדְשׁוֹ /''' {{סי|וּנְ}}'''פָאֲרֶנּוּ תָמִיד בִּדְבִיר מִקְדָּשׁוֹ / כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ.'''{{ממס|תהלים קה מב}} '''קָדוֹשׁ''' <קטע סוף=אדר שבת/><קטע התחלה=עמוסיך/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שֶׁ}}'''בַח''' {{סי|מִ}}'''גְדַּל''' {{סי|עוֹ}}'''ז שֵׁם הַגָּדוֹל /''' {{סי|נֶ}}'''צַח בְּתִתּוֹ לְמַלְכּוֹ עֹז וּמִגְדֹּל / בַּיוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל.'''{{ממס|ישעיהו כז יג}} '''קָדוֹשׁ''' <קטע סוף=עמוסיך/><קטע התחלה=אדר שבת/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשׁוֹכְנֵי אָרֶץ / יֹאמְרוּ תָמִיד הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ / וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ.'''{{ממס|זכריה יד ט}} '''קָדוֹשׁ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק חזק ואמץ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}דֶר וָהוֹד אֶתֵּן בְּצִבְיוֹן / {{סי|שֶׁ|1}}וַע אֶעֱרֹךְ בְּנִיב וְהִגָּיוֹן / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן.{{ממס|תהלים נז ג}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בַּ}}יּוֹם הַנִּבְחַר מִשְּׁמֵי עֶרֶץ / {{סי|מֵ|1}}ישָׁרִים לִשְׁפֹּט קְדֻשָּׁתוֹ לְהַעֲרִיץ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יְיָ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ.{{ממס|תהלים צז א}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ גָדְלָה עוֹלָם מֵהָכִיל / {{סי|עִ|1}}זּוּזוֹ לְסַפֵּר כֹּחַ מִי יָכִיל / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל.{{ממס|תהלים מז ח}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שְׁמוֹ מְפָאֲרִים עֲדַת חֶבְלוֹ / וְנַעֲרָץ בְּאֶרְאֶלֵּי קֹדֶשׁ הִלּוּלוֹ / וּבְהֵיכָלוֹ כָּבוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|דֵּ}}עַ יָשִׂימוּ כָּל בְּרִיּוֹתָיו / {{סי|וְ|1}}יֵדְעוּ כִּי גָדְלוּ גְבוּרוֹתָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו.{{ממס|תהלים קיא ד}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|הִ}}צִּיב וְיָרָה אֶבֶן פִּנָּתוֹ / {{סי|נַ|1}}חֲלִיאֵל עֲבוּר לְשַׁעֲשֵׁעַ בְּאֲיֻמָּתוֹ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ.{{ממס|תהלים קה ח}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וְ}}רָשַׁם בְּחֹק דַּת הֶגְיוֹנַי / {{סי|בְּ|1}}כָל שָׁנָה וְשָׁנָה לִזְכֹּר זִכְרוֹנַי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל יְיָ.{{ממס|זכריה ו יד}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שׁוֹמְרֵי מִצְו‍ֹתָיו עוֹד יְשׁוּבוּן לְבִצָּרוֹן / נִדְבָּרִים יְרֵאָיו בְּהַכְשֵׁר וְיִתָּרוֹן / וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זֶ}}בַח קֹדֶשׁ כְּהֻכְשַׁר אָז בְּעֵינָיו / {{סי|רִ|1}}גֵּל תְּמוּרָתוֹ אַיִל לְהַקְרִיב לְפָנָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו{{ממס|בראשית כב יג}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|חִ}}כֵּם חֲנִיטָיו לִתְקֹעַ בְּזֶה חֹדֶשׁ / {{סי|י|1}}וֹם זֶה אִם יִקָּרֶה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ.{{ממס|ויקרא כג כד}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|טִ}}בְעוֹ אִם בְּחֹל יְבוֹאֲכֶם / {{סי|צַ|1}}וּוּ לִתְקֹעַ בְּכָל גְּבוּלְכֶם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.{{ממס|במדבר כט א}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם וּבְרִית לֹא תוּפָר / נַאֲקַתְכֶם יַאֲזִין שְׁחָקִים שִׁפַּר / וְתִיטַב לַייָ מִשּׁוֹר פָּר. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יָ}}רוּם צוּר יִשְׁעִי בְּפִי כָּל אֻמִּים / {{סי|חֲ|1}}שׂוֹף זְרוֹעֲךָ לְהוֹשִׁיעַ מִמִּתְקוֹמְמִים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים: {{ממס|תהלים קמה יג}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}הִגָּלוֹתְךָ לְעֵין כֹּל שִׁכְנְךָ לְהִוָּעֵד / {{סי|קְ|1}}הִלּוֹת וּרְבָבוֹת בְּפִימוֹ לְהָעֵד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}ךָ יָאֲתָה כָּבוֹד וָעֹז הֲגוּיִם / {{סי|חֶ|1}}לֶד וְכָל שׁוֹכְנֶיהָ וְכָל הָאִיִּים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם.{{ממס|ירמיהו י ז}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שִׁבְטֵי מְקוֹרָאֲךָ עֲלֵה וְהַמְשֵׁל / נְטִישׁוֹת צָרִים בְּהַתִּיזְךָ לְנַשֵּׁל / כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה וּמוֹשֵׁל. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹטוֹת צָרִים שַׁבֵּר וְהַכְחִידֵם / {{סי|זְ|1}}רוּיֶיךָ קַבֵּץ וְחִנָּם תִּפְדֵּם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם.{{ממס|תהלים עד ב}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נְ}}דִיבֵי עַמִּים יְנֻחָמוּ בְּכִפְלַיִם / {{סי|קָ|1}}מֵיהֶם עַל פָּנֵימוֹ גַּלֵּה שׁוּלַיִם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים קלז ז}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}לּוּל מְסִלָּתֵנוּ יַשֵּׁר לִצְעֹד / {{סי|וּ|1}}בֵן יַקִּירְךָ קַרְסוּל לֹא יִמְעֹד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כְּנַמְתָּ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד.{{ממס|ירמיהו לא יט}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שְׁבוּתֵנוּ מִמֶּרְחָק עֲלוֹת לְהַר קָדְשׁוֹ / וּנְפָאֲרֶנּוּ תָמִיד בִּדְבִיר מִקְדָּשׁוֹ / כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ. קָדוֹשׁ}} <קטע סוף=אדר שבת/><קטע התחלה=עמוסיך/><includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֲ}}מוּסֶיךָ תּוֹקְעִים וּמְרִיעִים בַּשּׁוֹפָר / {{סי|אִ|1}}מְרָתְךָ לְקַיֵּם בְּחֹק הַמְּסֻפָּר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר{{ממס|תהלים פא ד}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|פִּ}}שְׁעָם הַעֲבֵר וַעֲוֹנָם כַּפֵּר / {{סי|מַ|1}}עֲנָם יֶעֱרַב כְּהַקְרָבַת כְּבָשִׂים וָפָר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|צִ}}מְחֵיהֶם יִרְבּוּ כַּחוֹל אֵין מִסְפָּר / {{סי|צְ|1}}בֻרֵיהֶם יְעוֹרְרוּ וְיַעֲלוּ מֵעָפָר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר{{ממס|ישעיהו יח ג}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שֶׁבַח מִגְדַּל עֹז שֵׁם הַגָּדוֹל / נֶצַח בְּתִתּוֹ לְמַלְכּוֹ עֹז וּמִגְדֹּל / בַּיוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל.{{ממס|ישעיהו כז יג}} קָדוֹשׁ}}<קטע סוף=עמוסיך/> <קטע התחלה=אדר שבת/><includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִרְ}}יַת מְשׂוֹשׂ הֵיכָל וְאוּלָם / מִזְבֵּחַ יָשִׁיב וּכְלֵי שָׁרֵת כֻּלָּם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם.{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שָׁ}}מַיִם וָאָרֶץ יְרַנְּנוּ לִשְׁמוֹ / יְעָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף לְהַנְעִימוֹ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי פָקַד יְיָ אֶת עַמּוֹ.{{ממס|רות א ו}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף אֶרְאֶלִּים וְכוֹכְבֵי צְפַר / תְּהִלּוֹת יְתַנּוּ שֶׁבַח לְהַשְׁפַּר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר.{{ממס|תהלים קנ ג}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשׁוֹכְנֵי אָרֶץ / יֹאמְרוּ תָמִיד הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ / וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. קָדוֹשׁ}}<קטע סוף=אדר והוד/><קטע סוף=אדר שבת/> ====אתן לפועלי צדק==== <קטע התחלה=אתן לפועלי צדק/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים.{{ממס|תהלים צח ט}} הָאֵל קָדוֹשׁ.''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ.{{ממס|איוב כג יג}} נוֹרָא וְקָדוֹשׁ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק חזק'''}} {{סי|אֶ}}תֵּן לְפוֹעֲלִי צֶדֶק / {{סי|בַּ}}יּוֹם הַנִּבְחַר מַעַשׂ לְהִבָּדֵק {{ש}} {{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ מְאֹד גָּדְלָה / {{סי|דֶּ}}רֶךְ עֲנָוָתוֹ לְפִי הַגְּדֻלָּה {{ש}} {{סי|ה}}וּא אֲדוֹן הָעוֹלָם / {{סי|וּ}}מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם {{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר הוֹלֵךְ בְּתֹם / {{סי|ח}}וֹנֵן וְעוֹשֶׂה דִּין יָתוֹם {{ש}} {{סי|טָ}}הוֹר מָרוֹם וְנִשָּׂא / {{סי|יָ}}פֶה בְעִתּוֹ הַכֹּל עָשָׂה {{ש}} {{סי|כַּ}}בִּיר לֹא יִמְאָס / {{סי|לְ}}נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס {{ש}} {{סי|מְ}}פֹאָר רוֹכֵב עֲרָבוֹת / {{סי|נֹ}}גַהּ נֶגְדּוֹ וְאֵשׁ לֶהָבוֹת {{ש}} {{סי|ס}}וֹעֵף בַּחֲרָבוֹת שְׁנוּנוֹת / {{סי|עֲ}}בוּר יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת {{ש}} {{סי|פֹּ}}עַל אָדָם יְשַׁלֵּם / {{סי|צָ}}ר פֶּה וּמֵשִׂים אִלֵּם{{ש}} {{סי|ק}}וֹנֵה הַכֹּל בְּרַחֲמִים / {{סי|רָ}}ם וּמַשְׁפִּיל רָמִים {{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפֵט יְצוּרָיו בַּחֲנִינָה / {{סי|תְּ}}מִים פֹּעַל אֵל אֱמוּנָה {{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ / {{סי|מִ}}פַּחְדּוֹ יִבָּהֲלוּ וְיִתְמָהוּ {{ש}} {{סי|ע}}וֹשֶׂה מִשְׁפַּט עַמּוֹ / {{סי|וּ}}תְחִלָּה מְקַדְּמָם מִפְּנֵי זַעְמוֹ {{ש}} {{סי|נְ}}דִיבִים בְּדִקְדּוּקָם יָחִילוּ / {{סי|בַּ}}אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ {{ש}} {{סי|ר}}וֹאֶה כָּל תַּעֲלוּמוֹת / {{סי|י}}וֹשֵׁב בְּגָבְהֵי מְרוֹמוֹת {{ש}} {{סי|צ}}וֹפֶה כָּל נוֹלָדוֹת / {{סי|ח}}וֹפֵשׂ כָּל הָעֲתִידוֹת {{ש}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ / {{סי|חִ}}קְרֵי לֵב לָתוּר וְלִדְרשׁ{{ש}} {{הור|חזן:}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית רִאשׁוֹנִים / {{סי|קַ}}יֵּם שְׁבוּעָה לָאַחֲרוֹנִים.<includeonly> {{רפרן|(יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. הָאֵל קָדוֹשׁ.)}}</includeonly><קטע סוף=אתן לפועלי צדק/> ====שבתי וראה==== <קטע התחלה=שבתי וראה/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''אָדוֹן אִם מַעֲשִׂים אֵין בָּנוּ / שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ / וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''הֵן לֹא יַאֲמִין בִּקְדוֹשָׁיו / וְתָהֳלָה יָשִׂים בְּאֵילֵי תַרְשִׁישָׁיו / וְאֵיךְ יִצְדְּקוּ קְרוּצֵי גוּשָׁיו. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''שמעון בר יצחק הקטן חזק'''}} {{סי|שַׁ}}בְתִּי וְרָאֹה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ / אֵין טוֹב לֶאֱנוֹשׁ מֵהִתְחַמֵּשׁ / בְּיִרְאַת מָעֻזּוֹ לְחַזֵּק וְלֹא לְהָמֵשׁ{{ש}} {{סי|שׁ}}וּרַת הַדִּין רָאֲתָה עֵינִי / נָבִין תְּחִלָּה מֵאָדָם הַקַּדְמוֹנִי / בְּצֶלֶם אֱלֹהִים נִבְרָא בְּעֵדֶן גַנִּי{{ש}} {{סי|מֵ}}עֵת הֵפֵר פִּי מַמְלֶכֶת / בִּיקַר לֹא לָן וְנִגְרַשׁ בְּשַׁלֶּכֶת / וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת {{סי|מִ}}דְרָךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים לְהוֹעִילוֹ / מִמִּזְרָח הֵעִיר עֶלֶט מַאֲפִילוֹ / צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ{{ש}} {{סי|עַ}}ל נַסּוֹתוֹ מִבְטַחוֹ בִּבְחִינָה / וּפָץ לְהוֹדִיעַ אִם יִירָשֶׁנָּה / נִגְרְרוּ גְזָעָיו גֵּרוּת אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה{{ש}} {{סי|ע}}וּרוּ נְדִיבִים וְהִתְאוֹשְׁשׁוּ לְתַאֲוָה / בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה / אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה {{סי|וָ}}תִיק הַנַּעֲלֶה בְּאַחַד הֶהָרִים / לִשְׁמוֹנָה קִיֵּם בְּרִית בְּשָׂרִים / וְזָרַע וּמָצָא מֵאָה שְׁעָרִים{{ש}} {{סי|וּ}}לְשִׁשִּׁים נֶחֱנַט בְּמֵצִיק וּמְשַׁעְשַׁע / וּלְשֵׂיבָה כֵּהָה מְאוֹרוֹ לְהָשַׁע / עֲבוּר שְׂאֵתוֹ פְּנֵי הָרָשָׁע{{ש}} {{סי|נָ}}א שִׂימוּ עַל לֵב מוֹרָאוֹת / וְהָשִׁיבוּ יָד מֵעָוֶל לְהִמָּלֵט מִתְּלָאוֹת / אוּלַי יֶחֱנַן יְיָ צְבָאוֹת {{סי|נָ}}עִים אֲשֶׁר טֹבוּ אֹהָלָיו / וְתָאֳרוֹ חָקוּק בְּכֵס זְבוּלָיו / וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו{{ש}} {{סי|בְּ}}שׁוּבוֹ מִפַּדַּן וְנֶחֱלַץ מִתְּלָאָה / וְנִדְרוֹ אֵחַר לָאֵל לוֹ נִרְאָה / נִכְשַׁל בְּדִינָה בַּת לֵאָה{{ש}} {{סי|בִּ}}ינוּ יְצוּרָיו לְרַחֲמָיו לִשְׁאַף / גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי סַעֲרַת חֲרוֹן אַף / אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אָף {{סי|רֵ}}עִים וְאַחִים בְּנֵי הַיִּצְהָר / אֲשֶׁר אָצוּ בְּמִשְׁלַחְתָּם כַּצְּבִי לִמְהַר / וְהִגְבִּילוּ סְגֻלָּה בְּתַחְתִּית הָהָר{{ש}} {{סי|רֻ}}בֵּי תוֹרָה כָּתְבוּ לָעָם / וְהוֹרוּם דַּרְכֵי יֹשֶׁר וּמִשְׁפְּטֵי נֹעַם / וּבְמֵי מְרִיבָה הָפְקְדוּ בְּזַעַם{{ש}} {{סי|יֵ}}דְעוּ זֹאת כָּל יוֹשְׁבֵי אֲדָמָה / אִם כֵּן בִּתְמִימֵי חָכְמָה / מַה יַּעֲשׂוּ מְלֵאֵי מִרְמָה {{סי|יְ}}דִיד יְיָ אֲשֶׁר מָלַךְ תְּחִלָּה / כְּבֶן שָׁנָה נָקִי מִכָּל עַוְלָה / וְלֹא נֶעֱצַל מִמִּלְחֶמֶת עֲבוּר הַצָּלָה{{ש}} {{סי|צֻ}}וָּה עַל מְחִיַּת הַמְזַנֵּב / שִׁנָּה מִפְקָד וְהוֹבִישׁ כְּגוֹנֵב / בְּחָמְלוֹ מַעֲדַנּוֹת בִּכְשָׁפָיו מִתְגַּנֵּב{{ש}} {{סי|צ}}וּר נִחַם כִּי הִמְלִיכוֹ / וְהִפִּילוֹ בְּיַד אוֹיְבָיו לְדַעֲכוֹ / וּמַה יַּעֲשׂוּ מְפִירֵי דִין כְּעֶרְכּוֹ {{סי|חָ}}סִיד הַמַּנְעִים זְמִירוֹת לְקוֹנוֹ / וְהוּכַן בְּחֶסֶד כִּסֵּא גְאוֹנוֹ / וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לַהֲמוֹנוֹ{{ש}} {{סי|חֻ}}תַּף לִבְרֹחַ מִפְּנֵי פְרִי בִטְנוֹ / הִקְדִּימוֹ רָכִיל מְשַׁקֵּר עַל אֲדוֹנוֹ / וְחָלַק לוֹ שָׂדֶה בַּחֲלַק לְשׁוֹנוֹ{{ש}} {{סי|ק}}וֹל הַחִלּוּק כְּהִסְכִּית מִמְּעוֹנוֹ / חֻלַּק מַלְכוּתוֹ בֵּין עַבְדּוֹ וּבֵין בְּנוֹ / וּמַה יַּעֲשֶׂה מְלָשְׁנִי כִּפְקֹד עָלָיו חֲרוֹנוֹ {{סי|קְ}}הִלּוֹת וּרְבָבוֹת וַאֲלָפִים / אֲשֶׁר לְפָנֵינוּ עָבְרוּ חֲלוּפִים / וְלֹא יָכְלוּ לְהִצְטַדֵּק הֱיוֹת חָפִים{{ש}} {{סי|הֵ}}ן שָׁמַיִם בְּעֵינָיו לֹא זַכּוּ / וְכָל לִגְיוֹנֵי שַׁחַק כַּפִּשְׁתָּה דֹעֲכוּ / וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח מַה יִּזְכּוּ{{ש}} {{סי|ק}}וֹבֵץ מִרְמָה וּמִסְתַּתֵּר בְּעִנְיָנָיו / אִם יֹאמַר בְּלִבּוֹ מִי יְעִידֵנִי לְפָנָיו / קוֹרוֹתָיו וְרָהִיטָיו וְעֵצָיו וַאֲבָנָיו {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם בְּרָע מֵרְאוֹת / הַצְלֵל חֲטָאֵינוּ בְּעִמְקֵי מַחְבּוֹאוֹת / וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ לְטוֹבָה אוֹת{{ש}} {{סי|נַ}}חְנוּ אִם פָּשַׁעְנוּ מֵאֲחֲרֶיךָ / הִזָּכֵר לַאֲבוֹת הָעוֹלָם בְּחִירֶיךָ / וְאֵל תִּתְעַלַּם מִתַּחַן מְשַׁחֲרֶיךָ{{ש}} {{סי|חֵ}}לֶף פָּרִים וּמִנְחָה הֲגוּנָה / {{סי|זְ}}כֹר הֶגְיוֹנֵנוּ וְתֶן לָנוּ חֲנִינָה / {{סי|קַ}}יְּמֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה.<includeonly> {{רפרן|(הֵן לֹא יַאֲמִין בִּקְדוֹשָׁיו / וְתָהֳלָה יָשִׂים בְּאֵילֵי תַרְשִׁישָׁיו / וְאֵיךְ יִצְדְּקוּ קְרוּצֵי גוּשָׁיו. קָדוֹשׁ)}}</includeonly><קטע סוף=שבתי וראה/> ====מלך עליון==== <קטע התחלה=מלך עליון1/><קטע התחלה=מלך עליון/>{{הור2|<noinclude>מדלגים את בתי {{צ|מלך אביון}}. </noinclude>למנהג פולין מוסיפים שני בתי {{צ|מלך אביון}} מתוך [[מלך עליון אל דר במרום]] לפני הבית האחרון, ואחר כך אומרים {{צ|'''אבל''' מלך עליון}}. למנהג אשכנז המערבי אין אומרים אותם, והבית האחרון מתחיל ככל הבתים.}} {{הור2|במגנצא מקדימים לפיוט זה את הפיוט הבא [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#ה'_מלך|ה' מלך - כל שנאני שחק]]}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון'''}} '''וּבְכֵן וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ.'''{{ממס|דברים לג ה}} {{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|אַ}}מִּיץ הַמְנֻשֵּׂא / לְכָל רֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא{{ש}} אוֹמֵר וְעֹשֶׂה / מָעוֹז וּמַחְסֶה{{ש}} נִשָּׂא וְנוֹשֵׂא / מוֹשִׁיב מְלָכִים לַכִּסֵּא {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|בָּ}}זוּי וּמְשֻׁסֶּה / פְּשָׁעָיו מְכַסֶּה{{ש}} בָּהוּל וּמֻתְשֶׁה / עָוֹן פּוֹשֶׂה{{ש}} נִבְחָן בְּכָל מַעֲשֶׂה / וְאוֹצָרוֹ יִשָּׁסֶה {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|גִּ}}בּוֹר בִּגְבוּרוֹת / קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת{{ש}} גּוֹלֶה נִסְתָּרוֹת / אִמְרוֹתָיו טְהוֹרוֹת{{ש}} יוֹדֵעַ סְפוֹרוֹת / לְתוֹצָאוֹת מַזָּרוֹת {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|דָּ}}גוּר מֵעֲפָרוֹת / נִכְשָׁל בַּעֲבֵרוֹת{{ש}} יוּבַל לִקְבָרוֹת / נִסְגָּר בְּמַסְגֵּרוֹת{{ש}} נוֹפֵל בְּמַהֲמֹרוֹת / וְגָזוּר בִּגְזֵרוֹת {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|הַ}}מְפֹאָר בְּפִי כֹל / וְהוּא כֹּל יָכוֹל{{ש}} הַמְרַחֵם אֶת כֹּל / וְנוֹתֵן מִחְיָה לַכֹּל{{ש}} וְנֶעְלָם מֵעֵין כֹּל / וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|וְ}}נִכְאָב בְּחָלְיוֹ / וְנִגְרָע תֶּלְיוֹ{{ש}} וְנוֹסָף בִּכְיוֹ / וְיִגְוַע וְאַיּוֹ{{ש}} וְלֹא דַיּוֹ / לַמִּשְׁפָּט יְבִיאוֹ {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר נִשְׁכָּחוֹת / חוֹקֵר טוּחוֹת{{ש}} עֵינָיו פְּקוּחוֹת / מַגִּיד שֵׂחוֹת{{ש}} אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת / אִמְרוֹתָיו נְכוֹחוֹת {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|ח}}וֹנֵף וְתוֹעֶה / אֱוִילִי רוֹעֶה{{ש}} סוֹעֵר וְסוֹעֶה / לְטַרְפּוֹ גוֹעֶה{{ש}} בִּסְגֹר צוֹעֶה / כַּיּוֹלֵדָה יִפְעֶה {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|טָ}}הוֹר בִּזְבוּלָיו / אוֹת הוּא בְּאֶרְאֶלָּיו{{ש}} אֵין עֲרֹךְ אֵלָיו / לִפְעֹל כְּמִפְעָלָיו{{ש}} חוֹל שָׂם גְּבוּלָיו / כַּהֲמוֹת יָם לְגַלָּיו {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|יָ}}הִיר בְּזָדוֹן / מְגָרֶה מָדוֹן{{ש}} בְּחַיָּיו נָדוֹן / בְּמוֹתוֹ לַאֲבַדּוֹן{{ש}} רוּחוֹ יָדוֹן / וְיֵדַע שַׁדּוּן {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|כּ}}וֹנֵס מֵי הַיָּם / רוֹגַע גַּלֵּי יָם{{ש}} סוֹעֵר שְׁאוֹן דָּכְיָם / מְלֹא הָעוֹלָם דַּיָּם{{ש}} מַשְׁבִּיחָם בַּעְיָם / וְשָׁבִים אָחוֹר וְאַיָּם {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|לִ}}בּוֹ יִמַּס / זוֹעֵק חָמָס{{ש}} חֶסֶד לַמָּס / עֹל נֶעְמָס{{ש}} כְּטִיט נִרְמָס / וְכַדּוֹנַג נָמָס {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בִּגְבוּרָה / דַּרְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה{{ש}} עוֹטֶה אוֹרָה / לַיְלָה כַּיּוֹם לְהָאִירָה{{ש}} עֲרָפֶל לוֹ סִתְרָה / וְעִמֵּהּ שְׁרֵא נְהוֹרָא {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|נְ}}שׁוּי טוֹבָה / בְּעֶצֶב לְהַעֲצִיבָה{{ש}} תַּחֲרוּת וְאֵיבָה / אֵלָיו קְרוֹבָה{{ש}} בְּרֹב חוֹבָה / יִהְיֶה לְחָרְבָּה {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|סִ}}תְרוֹ עָבִים / סְבִיבָיו לְהָבִים{{ש}} רְכוּבוֹ כְּרוּבִים / מְשָׁרְתָיו שְׁבִיבִים{{ש}} מַזָּלוֹת וְכוֹכָבִים / הִלּוּלוֹ מַרְבִּים {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|עָ}}לוּב וְשָׁפָל / בְּחֹשֶׁךְ מְאֻפָּל{{ש}} עֲוֹנוֹ מָכְפָּל / חֶטְאוֹ מֻטְפָּל{{ש}} בִּגְלָלוֹ יֻשְׁפָּל / מִגָּבְהוֹ נָפָל {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|פּ}}וֹתֵחַ יָד וּמַשְׂבִּיעַ / צוֹרֵר מַיִם וּמַנְבִּיעַ{{ש}} יַבֶּשֶׁת לְהַטְבִּיעַ / לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ{{ש}} יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ / שִׁבְחוֹ לְהַבִּיעַ {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|צָ}}פוּי אֱלֵי חֶרֶב / בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב{{ש}} מִקֹּר וּמֵחֹרֶב / יְזֹרַב וְיִשְׁתָּרֵב{{ש}} נִכְרַת מִקֶּרֶב / מָוֶת לוֹ מְאָרֵב {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא / בְּמוֹפֵת וּבְמוֹרָא{{ש}} מְמַדֵּי אֶרֶץ קָרָא / וְאֶבֶן פִּנָּתָהּ יָרָה{{ש}} וְכָל הַנִּבְרָא / לִכְבוֹדוֹ בָרָא {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|רַ}}חֲמָיו שְׁחוּתִים / מִדּוֹתָיו פְּחוּתִים{{ש}} דְּרָכָיו חַתְחַתִּים / פְּשָׁעָיו חֲרוּתִים{{ש}} וְחַיָּתוֹ לַמְמִיתִים / כְּבִקְרֵי רְפָתִים {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים / וּמַאֲזִין חִנּוּנִים{{ש}} מַאֲרִיךְ רְצוֹנִים / וּמְקַצֵּר חֲרוֹנִים{{ש}} רִאשׁוֹן לָרִאשׁוֹנִים / וְאַחֲרוֹן לָאַחֲרוֹנִים {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|תּ}}וֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה / תִּקְוָתוֹ נֶעֱלָבָה{{ש}} גְּוִיָּתוֹ נִרְקָָבָה / נִשְׁמָתוֹ נִכְאָבָה{{ש}} נִשְׁבָּר וְנִשְׁבָּה / מִלַּהַט הַיּוֹם הַבָּא {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/><includeonly>{{רקע אפור}}{{הור|למנהג פולין מוסיפים כאן:}}{{ש}} <קטע סוף=מלך עליון1/>{{ארון|ס}}<קטע התחלה=מלך עליון1/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} בָּלָה וָרָד שַׁחַת / בִּשְׁאוֹל וּבְתַחַת / בְּלֵאוּת בְּלִי נַחַת {{רפרן|עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} תְּנוּמָה תְּעוּפֶנּוּ / תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפְפֶנּוּ / תּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ {{רפרן|עַד מָתַי יִמְלֹךְ}}<קטע סוף=מלך עליון1/>{{ארון|פ}}<קטע התחלה=מלך עליון1/>{{סוף}} '''[אֲבָל]''' </includeonly>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפֵט הָאֱמֶת / {{סי|מַ}}עְבָּדָיו אֱמֶת{{ש}} {{סי|ע}}וֹשֶׂה חֶסֶד וֶאֱמֶת / {{סי|וְ}}רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת{{ש}} {{סי|נְ}}תִיבָתוֹ אֱמֶת / חוֹתָמוֹ אֱמֶת {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}}<קטע סוף=מלך עליון/><קטע סוף=מלך עליון1/> ====ה' מלך==== <קטע התחלה=ה' מלך/> :'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד''' {{הור|סימן: '''שמעון בר יצחק''' (מרובע) '''חזק'''; '''א"ב''', '''אלחנן''' (כפול)}} {| border="0" |- | {{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי {{סי|שַׁ}}חַק בְּ{{סי|אֹ|1}}מֶר מַ{{סי|אְ|1}}דִּירִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- | {{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֵי {{סי|שֶׁ}}קֶט בִּ{{סי|בְ|1}}רָכָה מְ{{סי|בָ|1}}רְכִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|גֹ|1}}בַהּ מַ{{סי|גְ|1}}דִּילִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|מַ}}לְאֲכֵי {{סי|מַ}}עְלָה בְּ{{סי|דֵ|1}}עָה מַ{{סי|דְ|1}}גִּילִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|מֹ}}שְׁלֵי {{סי|מַ}}טָּה בְּ{{סי|הַ|1}}לֵּל מְ{{סי|הַ|1}}לְלִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|וַ|1}}דַּאי מ{{סי|וֹ|1}}דִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|עָ}}רִיצֵי {{סי|עֶ}}לְיוֹנִים בְּ{{סי|זֶ|1}}מֶר מְ{{סי|זַ|1}}מְּרִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|עֹ}}בְרֵי {{סי|ע}}וֹלָמִים בְּ{{סי|חַ|1}}יִל מְ{{סי|חַ|1}}סְּנִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|טַ|1}}עַם מְ{{סי|טַ|1}}כְּסִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|וְ}}עוּדֵי {{סי|וַ}}עַד בְּ{{סי|יֹ|1}}שֶׁר מְ{{סי|יַ|1}}פִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|וָ}}תִיקֵי {{סי|וֶ}}סֶת בְּ{{סי|כֹ|1}}שֶׁר מְ{{סי|כַ|1}}לְלִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|לַ|1}}הַג מְ{{סי|לַ|1}}הֲגִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |{{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|נְ}}דִיבֵי {{סי|נְ}}דָבוֹת בְּ{{סי|מַ|1}}אֲמָר מְ{{סי|מַ|1}}לְלִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|נִ}}כְבַּדֵּי {{סי|נֹ}}עַם בְּ{{סי|נִ|1}}צּוּחַ מְ{{סי|נַ|1}}צְּחִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|שִׂ|1}}יחַ מְ{{סי|שׂ|1}}וֹחֲחִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|בַּ}}עֲלֵי {{סי|בִ}}ינָה בְּ{{סי|עִ|1}}לּוּי מְ{{סי|עַ|1}}לִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}רִיָּה בְּ{{סי|פֶ|1}}צַח מְ{{סי|פַ|1}}צְּחִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|צִ|1}}פְצוּף מְ{{סי|צַ|1}}פְצְפִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|רִ}}שְׁפֵּי {{סי|ר}}וּמָה בְּ{{סי|ק|1}}וֹל מַ{{סי|קְ|1}}דִּישִׁים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|רָ}}אשֵׁי {{סי|רֹ}}ן בְּ{{סי|רֶ|1}}נֶן מְ{{סי|רַ|1}}נְּנִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|שִׁ|1}}ירָה מְ{{סי|שׁ|1}}וֹרְרִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|יַ}}קִּירֵי {{סי|יֹ}}פִי בְּ{{סי|תֹ|1}}קֶף מְ{{סי|תַ|1}}נִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|יֹ}}שְׁבֵי {{סי|יִ}}שּׁוּב בְּ{{סי|יִ}}חוּד מְ{{סי|יַ}}חֲדִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|אֶ|2}}דֶר מְ{{סי|אַ|2}}דְּרִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|צֹ}}בְאֵי {{סי|צָ}}בָא בְּ{{סי|לֶ|2}}מֶד מְ{{סי|לַ|2}}מְּדִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|צְ}}נוּפֵי {{סי|צְ}}פִירָה בְּ{{סי|צֶ}}דֶק מַ{{סי|צְ}}דִּיקִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|חַ|2}}יִל מְ{{סי|חַ|2}}זְּרִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חֹ}}סֶן בַּ{{סי|חֲ}}רָדָה מְ{{סי|חַ}}לִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|חֲ}}שׁוּקֵי {{סי|חֶ}}מֶד בְּ{{סי|חָ}}זְקָה מְ{{סי|חַ}}זְּקִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|נִ|2}}גּוּן מְ{{סי|נַ|2}}גְּנִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|קְ}}דֹשֵׁי {{סי|קָ}}דוֹשׁ בִּ{{סי|קְ}}דֻשָּׁה מַ{{סי|קְ}}דִּישִׁים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|קְ}}בוּצֵי {{סי|קָ}}הָל בְּ{{סי|קֹ}}שֶׁט מְ{{סי|קַ}}שְּׁטִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|נֹ|2}}עַם מַ{{סי|נְ|2}}עִימִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|חַ}}שְׁמַלֵּי {{סי|זִקִּ}}ים לַבְּקָרִים מִתְחַדְּשִׁים{{רווח|3}} | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} תַּרְשִׁישֵׁי גֹבַהּ בִּדְמָמָה מְלַחֲשִׁים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּשִׁלּוּשׁ מְשַׁלְּשִׁים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- | {{רפרן|יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד}} |}<קטע סוף=ה' מלך/> ====סילוק==== <קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן2}} אֲשֶׁר מִי יַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרוֹתֶיךָ{{ש}} וּמִי יְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ{{ש}} וּמִי יְמַלֵּל קְצַת תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} וּמִי יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} וּמִי יַעֲרִיץ הוֹד קְדֻשָּׁתֶךָ{{ש}} שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ אֵימָתֶךָ{{ש}} הָאָרֶץ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן מִגַּעֲרָתֶךָ{{ש}} אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין כְּעֶרְכְּךָ וְאֵין בִּלְתֶּךָ{{ש}} אַתָּה רִאשׁוֹן וְאַתָּה אַחֲרוֹן וְאֶפֶס זוּלָתֶךָ{{ש}} אֵין קֵץ וְחֵקֶר וָסוֹף לִתְבוּנָתֶךָ{{ש}} צָפוּן וְנֶעְלָם וְנִסְתָּר גְּלוּיִם לְעֻמָּתֶךָ{{ש}} לְךָ הַהוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח הַדְרָתֶךָ{{ש}} לְךָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ כִּגְדֻלָּתֶךָ{{ש}} לְךָ הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם נִבְרְאוּ לְשָׁרְתֶךָ{{ש}} לְךָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ הֲדֹם מַרְגְּלוֹתֶיךָ{{ש}} לְךָ הַיָּם וְהַיַּבָּשָׁה וְהַכֹּל כּוֹנְנוּ אֶצְבְּעוֹתֶיךָ{{ש}} לְךָ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְכָל שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּתֶךָ{{ש}} לְךָ כָּל הַנְּפָשׁוֹת יַחַד מֻפְקָדוֹת בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ{{ש}} לְךָ הַחָכְמָה וְהַתְּבוּנָה וְהַשֵּׂכֶל מִבִּינָתֶךָ{{ש}} חֲכַם לֵב וְאַמִּיץ כֹּחַ הִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּתֶךָ{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לְךָ לְדַמּוֹתֶךָ{{ש}} מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ אוֹת בְּצִבְאוֹתֶיךָ{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבוֹתֶיךָ{{ש}} חֹשֶׁךְ סִתְרֶךָ וַעֲרָפֶל סֻכָּתֶךָ{{ש}} מִנֹּגַהּ נֶגְדְּךָ בָּרָד וְאֵשׁ גַּחַלְתֶּךָ{{ש}} הָאֵל הַנֶּאֱמָן שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד בְּמִשְׁמַרְתֶּךָ{{ש}} לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו בְּשַׁלֶּמְךָ מַשְׂכֻּרְתֶּךָ{{ש}} הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ וְאֵין עָוֶל אֱמֶת פְּעֻלָּתֶךָ{{ש}} מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה וּכְהַרְרֵי אֵל צִדְקָתֶךָ{{ש}} עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ לְכָל מְהִירֵי מְלַאכְתֶּךָ{{ש}} אֶת הַכֹּל עָשִׂיתָ יָפֶה בְעִתּוֹ כְּחָכְמָתֶךָ{{ש}} בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אַדְמָתֶךָ{{ש}} בָּרָאתָ תְשׁוּבָה לְמַרְפֵּא אֲרוּכָתֶךָ{{ש}} וְעַד לֹא מַכָּה הִקְדַּמְתָּ תְּעָלָתֶךָ{{ש}} וְעַד לֹא מָזוֹר הִגַּהְתָּ רְפוּאָתֶךָ{{ש}} כִּי גָּלוּי וְצָפוּי לִפְנֵי כֵס שְׁכִינָתֶךָ{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ לְהִזָּהֵר מִגַּחַלְתֶּךָ{{ש}} אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יַעֲבֹר מִתּוֹרָתֶךָ{{ש}} כִּי לֹא תַאֲמִין בַּעֲבָדֶיךָ וּבִמְשָׁרְתֶיךָ{{ש}} וְתָהֳלָה תָשִׂים בִּגְדוּדֵי מַחֲנוֹתֶיךָ{{ש}} אַף שׁוֹכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר עַפְרוֹתֶיךָ{{ש}} הַגְּדֵלִים בֶּעָוֹן וְעוֹבְרִים עַל מִצְוֹתֶיךָ{{ש}} וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלָם כִּי יָסוּרוּ מֵאָרְחוֹתֶיךָ{{ש}} וּבְיַד כָּל אָדָם יַחְתֹּם בִּגְזֵרוֹתֶיךָ{{ש}} וְתַגֵּד לָהֶם פִּשְׁעָם בְּתוֹכְחוֹתֶיךָ{{ש}} וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְיַצְדִּיקוּ דִּין אֲמִתֶּךָ{{ש}} לָכֵן הִקְדַּמְתָּ צֳרִי לִטְרִיָּתֶךָ{{ש}} כִּי יְשׁוּבוּן מֵאָוֶן וִיבַקְשׁוּ מְחִילָתֶךָ{{ש}} וְאַתָּה קָרוֹב לְקוֹרְאֶיךָ לְהָשִׁיב מֵהֶם חֲמָתֶךָ{{ש}} וְיוֹם זֶה בָּחַרְתָּ לֵישֵׁב בַּמִּשְׁפָּט עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ{{ש}} וְכִבְנֵי מָרוֹן יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ בְּסִפְרָתֶךָ{{ש}} וְכֻלָּם נִסְקָרִין בִּסְקִירַת צְפִיָּתֶךָ{{ש}} וְתִרְאֶה יַחַד לִבָּם בִּרְאִיָּתֶךָ{{ש}} וְתִגְזֹר עֲלֵיהֶם כָּל גְּזֵרוֹתֶיךָ{{ש}} וְתִקְצֹב מְזוֹנוֹתֵיהֶם וּפַרְנָסָתָם בְּאִמְרָתֶךָ{{ש}} וְעַמְּךָ בְּחִנּוּנָם מִתְוַעֲדִים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} וְתוֹקְעִים וּמְרִיעִים כָּאָמוּר בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} וּמְעַרְבְּבִים קַטֵּגוֹר בְּלִי לְהַשְׂטִינָם לִקְרָאתֶךָ{{ש}} וְתִזְכֹּר לָמוֹ עֲקֵדַת יִצְחָק בִּשְׁבוּעָתֶךָ{{ש}} וְתַהֲפֹךְ מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים כִּי כֵן מִדָּתֶךָ{{ש}} וּתְרַחֵם עֲלֵיהֶם בְּרֹב חֶמְלָתֶךָ{{ש}} כִּי הֵם בָּנֶיךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ וְהַיּוֹם יִפָּתְחוּ שְׁלֹשָׁה סְפָרִים מְנֻקָּדִים{{ש}} שֶׁל צַדִּיקִים שׁוֹמְרֵי פִקּוּדִים{{ש}} שֶׁל בֵּינוֹנִים וְשֶׁל זֵדִים{{ש}} צַדִּיקִים נִכְתָּבִים לְחַיֵּי עַד שְׁקוּדִים{{ש}} וּרְשָׁעִים נִכְתָּבִים לְתַבְעֶרֶת יְקוֹדִים{{ש}} וּבֵינוֹנִים עַד יוֹם כִּפּוּר תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים{{ש}} אִם יָשׁוּבוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם וְיִהְיוּ חֲרֵדִים{{ש}} וִיתַקְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם וְיֵיטִיבוּ צְעָדִים{{ש}} חֶלְקָם בַּחַיִּים יִזְכּוּ נֶחֱמָדִים{{ש}} וְאִם לֹא זָכוּ לְמִיתָה יִהְיוּ נֶאֱחָדִים{{ש}} וּכְמוֹ כֵן יֵעָשֶׂה לְיוֹם הַדִּין{{ש}} וְיָבֹאוּ מַעֲשֵׂיהֶם לְהָעִיד כְּעֵדִים{{ש}} וּבְמֹאזְנַיִם יַעֲלוּ מִשְּׁנֵי צְדָדִים{{ש}} אִם יַכְרִיעוּ טוֹבִים עַל הָרָעִים וְיִהְיוּ כְבֵדִים{{ש}} בְּעָלִים יִהְיוּ בְטוּחִים וְלֹא פְחוּדִים{{ש}} וְאִם מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה יְהוּ אֲגוּדִים{{ש}} וְרַב חֶסֶד מַטֵּה כְּלַפֵּי חֲסָדִים{{ש}} יָשׁוּב יְרַחֵם יִכְבֹּשׁ עֲוֹן מוֹרְדִים{{ש}} וְיִשָּׂא עָוֹן וְיַגְבִּיהַּ מְרָדִים{{ש}} וְיַכְרִיעוּ נְעִימִים וַעֲנוּדִים{{ש}} וְיַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן אֲחָדִים{{ש}} כִּי צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וּמַעֲשָׂיו חֲסָדִים{{ש}} רוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה מִכָּל עוֹלוֹת וּתְמִידִים{{ש}} הַתְּשׁוּבָה וּמַעֲשֵׂה הַטּוֹב כִּתְרִיס בִּפְנֵי שׁוֹדְדִים אָנָּא אָדוֹן מָלֵא רַחֲמִים{{ש}} בְּקוּמְךָ לַמִּשְׁפָּט עַל יְצוּרֵי עוֹלָמִים{{ש}} רֹגֶז בַּל תָּעִיר עַל מְעוּטֵי עַמִּים{{ש}} הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ לֵילוֹת וְיָמִים{{ש}} וּלְנַצֵּחֲךָ תָּמִיד מַעֲרִיבִים וּמַשְׁכִּימִים{{ש}} וּכְאָב עַל בֵּן יִכְמְרוּ רַחֲמֶיךָ בְּנִחוּמִים{{ש}} לְנַקּוֹתָם מִכֹּבֶד עָוֹן וַאֲשָׁמִים{{ש}} וְהִזָּכֵר לִבְרִית שְׁלֹשֶׁת תְּמִימִים{{ש}} וּלְאַב הֲמוֹן אֲשֶׁר הָיָה תָמִים{{ש}} וְנִתְנַסָּה בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת עֲצוּמִים{{ש}} וְנִמְצָא שָׁלֵם בְּכָל פְּעָמִים{{ש}} הַנֵּס הָרִאשׁוֹן בְּהִוָּלְדוֹ נִתְיָעֲצוּ הַחַרְטֻמִּים{{ש}} וּבִקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת וְהַקּוֹסְמִים{{ש}} וְנֶחְבָּא בָאָרֶץ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שְׁלֵמִים{{ש}} וְלֹא רָאָה שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וְכוֹכְבֵי מְרוֹמִים{{ש}} וּלְאַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָצָא מְחֻכָּם בְּחִכּוּמִים{{ש}} וּמָאַס אֱלִילִים וְשִׁקֵּץ צְלָמִים{{ש}} וּבָטַח בְּיוֹצְרוֹ וְנָפַל חֶבְלוֹ בַּנְּעִימִים{{ש}} הַשֵּׁנִי הִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן אֵשׁ פְּחָמִים{{ש}} וּמֶלֶךְ הַכָּבוֹד פָּשַׁט יְמִינוֹ וְהִצִּילוֹ בְּרַחֲמִים{{ש}} וְנָם אֲנִי יְיָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים בְּנִאוּמִים{{ש}} הַשְּׁלִישִׁי הֶגְלָהוּ מִמּוֹלַדְתּוֹ הָגְלַת שְׁלוֹמִים{{ש}} הָרְבִיעִי הֵבִיא רָעָב בְּאוֹתָן הַיָּמִים{{ש}} הוּא הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר בָּא לְעוֹלָמִים{{ש}} וְלֹא בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל הַתְּחוּמִים{{ש}} כִּי אִם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לְנַסּוֹתוֹ וּלְהוֹרִידוֹ לְאַדְמַת עֲנָמִים{{ש}} הַחֲמִישִׁי נִלְקְחָה שָׂרָה לְמוֹשֵׁל עַמִּים{{ש}} בְּלֵיל שִׁמּוּרִים הַנִּשְׁמָר לִבְכוֹרֵי חָמִים{{ש}} וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדוֹלִים וְאֵימִים{{ש}} וְגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים רַבִּים יָמִים{{ש}} וְשָׁלַח מֶלֶךְ גְּרָר וְלָקַח יְפַת פְּעָמִים{{ש}} וְנַעֲשָׂה הוּא וְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ טֻמְטוּמִים{{ש}} וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ לְהָרְגוֹ בִּזְעָמִים{{ש}} וְזָעַק הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג וְתִשְׁפֹּךְ דָּמִים{{ש}} וְאָמַר לוֹ הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְאָב לַחֲכָמִים{{ש}} וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְהֵשִׁיב לוֹ תַּשְׁלוּמִים{{ש}} וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיֵּעָתֶר לוֹ מִמְּרוֹמִים{{ש}} וַיִּרְפָּא אוֹתָם מֵעֲצִירַת רְחָמִים{{ש}} הַשִּׁשִּׁי בְּבוֹא עָלָיו הַמְּלָכִים הַקְּדוּמִים{{ש}} עִם כְּדָרְלָעוֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָמִים{{ש}} וּבְבֶן אָחִיו הִתְחִילוּ תְחִלָּה שׂוֹטְמִים{{ש}} וּבִשְׁבִילוֹ לָקְחוּ אֶת כָּל רְכוּשׁ סְדוֹמִים{{ש}} וּבָא הַפָּלִיט וְהִגִּיד מֶה עָשׂוּ קָמִים{{ש}} וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ רְשׁוּמִים{{ש}} הֵם עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא וֶאֱלִיעֶזֶר מְסֻיָּמִים{{ש}} וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וַיַּכֵּם בְּמַהֲלֻמִּים{{ש}} הוּא הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הָיָה מִקְּדוּמִים{{ש}} וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכוּשׁ בְּעֶזְרַת מַשְׁפִּיל רָמִים הַשְּׁבִיעִי כְּשֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בֵּין הַבְּתָרִים{{ש}} וְהֶרְאָהוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת כַּבִּירִים{{ש}} שֶׁמּוֹשְׁלִים בִּזְמַנָּם וְיֹאבְדוּ לְדוֹר דּוֹרִים{{ש}} עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת זוֹ מַלְכוּת (אֲרַמִּים) [אֲדוֹמִים] אֲרוּרִים{{ש}} אֲשֶׁר הִיא כְּעֶגְלָה דָשָׁה וְכַחֲזִירֵי יְעָרִים{{ש}} וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת אֵלּוּ יְוָנִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לִצְפִירִים{{ש}} וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ זוֹ מַלְכוּת מָדַי וּפָרַס חֲבֵרִים{{ש}} כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בְּבֵרוּרִים{{ש}} וְתֹר אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לִשְׁוָרִים{{ש}} וְגוֹזָל אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְיוֹנִים וְתוֹרִים{{ש}} כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע וּבִסְתָרִים{{ש}} וְלָקַח וּבִתְרָם לִשְׁנֵי בְתָרִים{{ש}} כְּדֵי לְהַתִּישׁ כֹּחָם וְזִכְרָם לְהַחֲרִים{{ש}} וַיֵּרֶד הָעַיִט לְאַבְּדָם זֶה דָּוִד רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים{{ש}} כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה מֵנִיף עֲלֵיהֶם בַּסּוּדָרִים{{ש}} שֶׁלֹּא יִמְשֹׁל בָּהֶם הָעַיִט עַד הָעֶרֶב כְּסוֹד מוֹרִים{{ש}} לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין מוֹשְׁלִים אֶלָּא יוֹם אֶחָד מִיּוֹמוֹ שֶׁל יוֹצֵר הָרִים{{ש}} חוּץ מִשְּׁתֵי יְדוֹת שָׁעָה בְּשִׁעוּרִים{{ש}} כְּשֶׁהַחַמָּה נוֹטָה בְּמַעֲרָב שְׁתֵּי יְדוֹת שָׁעָה מַכְהָה אוֹרִים{{ש}} כֵּן עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הָעֶרֶב יִצְמַח אוֹר לַיְשָׁרִים{{ש}} וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר לַהֲדוּרִים{{ש}} הַשְּׁמִינִי בְּהִמּוֹלוֹ עָרְלַת בְּשָׂרִים{{ש}} בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים{{ש}} וּבְכָל שָׁנָה נִרְאָה דַּם מִילָתוֹ כְּדַם פָּרִים וְאֵימוּרִים{{ש}} וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹת עַמּוֹ לְהַצְדִּיקָם כַּיְשָׁרִים{{ש}} הַתְּשִׁיעִי בְּשַׁלְּחוֹ יִשְׁמָעֵאל וְאִמּוֹ לְמִדְבָּרִים{{ש}} מֵעַל יָחִיד הַנַּעֲלָה בְּאַחַד הֶהָרִים{{ש}} מִזֶּה וְלַבָּא לְדוֹר דּוֹרִים הָעֲשִׂירִי הָיָה אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמִלָּה{{ש}} וְנִסָּהוּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ וְהַעֲלֵהוּ לִי לְעֹלָה{{ש}} וְהֵשִׁיבוֹ לְאֵיזֶה בֵן לְבֶן הָעָרְלָה אוֹ לְבֶן הַמִּילָה{{ש}} אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ בְּחֶמְלָה{{ש}} עַל הָהָר אֲשֶׁר עָלָיו שְׁכִינָה מְכֻלָּלָה{{ש}} וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְלֹא נִתְעַצַּל בַּעֲצָלָה{{ש}} וְחָבַשׁ הַחֲמוֹר בְּעַצְמוֹ בְּגִילָה{{ש}} הוּא הַחֲמוֹר אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו דָּלֹה דָלָה{{ש}} וְהוּא שֶׁעָתִיד עָנִי לִרְכֹּב עָלָיו בְּעֵת הַגְּאֻלָּה{{ש}} וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם בְּיֹשֶׁר מְסִלָּה{{ש}} כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְצוֹפִים רָאוּ שַׁלְהֶבֶת תְּלוּלָה{{ש}} וְהֵבִין כִּי הוּא הָהָר לְתַלְלָה{{ש}} וּבְאֶצְבַּע הֶרְאָהוּ הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל שׁוֹכֵן מַעְלָה{{ש}} הוּא הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר הָיָה מִתְּחִלָּה{{ש}} וְצִוָּה יָחִיד לִקְשֹׁר יָדָיו וְרַגְלָיו לְרַגְּלָה{{ש}} שֶׁלֹּא יְבַעֵט מִצְוַת כַּבֵּד לְחַלְּלָה{{ש}} וַעֲקָדוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ כִּטְלֵה עוֹלָה{{ש}} וְעָרַךְ הָאֵשׁ וְהָעֵצִים הֶעֱלָה{{ש}} וְלָקַח הַמַּאֲכֶלֶת לְשָׁחֲטוֹ בְּחַלְחָלָה{{ש}} וּכְכֹהֵן גָּדוֹל הִגִּישׁ מִנְחָה בְלוּלָה{{ש}} וְיוֹשֵׁב וְרוֹאֶה נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}} הָאָב מַעֲקִיד וְהַבֵּן נֶעֱקָד בְּחִילָה{{ש}} הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה בִּילָלָה{{ש}} וְהֻשְׁמַע אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר לַעֲשׂוֹתוֹ כָלָה{{ש}} וְהָאַיִל אֲשֶׁר הֻצְפַּן מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לְעוֹלָה{{ש}} נִתַּן כָּפְרוֹ וְהֻחְשַׁב לוֹ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה{{ש}} וְנִשְׁבַּע לְבָרְכוֹ בִּבְרָכָה מְעֻלָּה{{ש}} וְלִזְכֹּר עֲקֵדָתוֹ לְאֹם נִדְגָּלָה{{ש}} לְמַלְּטָם מִכָּל עָוֹן וְעַוְלָה{{ש}} וְלִקְנוֹתָם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה{{ש}} לִהְיוֹת יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה וְהַיּוֹם הַזֶּה לְפָנֶיךָ יֻפְקַד{{ש}} כֹּשֶׁר מִפְעֲלוֹת עוֹקֵד וְנֶעֱקָד{{ש}} וִישִׁיבַת הַתָּם אֹהָלֶיךָ שָׁקַד{{ש}} זְכֹר אָדוֹן בְּרַחֲמִים לִפְקַד{{ש}} וְתַרְשִׁישֵׁי חַשְׁמַל חֲשָׁשֵׁי יְקַד{{ש}} יִכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ לִיקַד וְזֶה אֶל זֶה יַעֲרִיצוּ{{ש}} וְזֶה אֶל זֶה יַקְדִּישׁוּ{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה לְקָדוֹשׁ מְשַׁלְּשִׁים<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב על יד נביאך…}} [[קטגוריה:רבי שמעון הגדול]] [[קטגוריה:קדושתאות לראש השנה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] esa9v6olncl5t9bpnq2q0a2dcxnpxle 3078453 3078452 2026-08-21T12:37:57Z מו יו הו 37729 /* ה' מלך */ 3078453 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אמרתך צרופה ועדותיך צדק== {{הור2|קדושתא של {{קישור למחבר|רבי שמעון הגדול}} לראש השנה, נהוגה בקהילות אשכנז בשחרית ליום ב.}} ====רשות==== <קטע התחלה=רשות/> {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון''' (בר יצחק)}} {{סי|אָ}}תִיתִי לְחַנְּנָךְ בְּלֵב קָרוּעַ וּמֻרְתָּח{{ש}} {{סי|בַּ}}קֵּשׁ רַחֲמִים כְּעָנִי בַפֶּתַח{{ש}} {{סי|גַּ}}לְגֵּל רַחֲמֶיךָ וְדִין אַל תִּמְתַּח{{ר1}} אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח{{ממס|תהלים נא יז}} {{סי|דָּ}}בָר אֵין בְּפִי וּבִלְשׁוֹנִי מִלָּה{{ש}} {{סי|הֵ}}ן יְיָ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ{{ש}} {{סי|וּ}}מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב לְפָנֶיךָ אוֹחִילָה{{ר1}} אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶלָה{{ממס|תהלים סא ה}} {{סי|זַ}}לְעָפָה וּפַלָּצוּת אֲחָזוּנִי בְמוֹרָא{{ש}} {{סי|חַ}}לּוֹת פְּנֵי נוֹרָא בְּנֶפֶשׁ יְקָרָה{{ש}} {{סי|ט}}וּב טַעַם וָדַעַת קָטֹנְתִּי לְחַסְּרָה{{ר1}} עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא{{ממס|איוב לב ו}} {{סי|יָ}}גַעְתִּי בְאַנְחָתִי אֵיךְ לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ{{ש}} {{סי|כִּ}}י אֵין מַעֲשִׂים לְזַכּוֹת בְּעֵינֶיךָ{{ש}} {{סי|לְ}}חַלּוֹתְךָ שְׁלָחוּנִי מַקְהֲלוֹת הֲמוֹנֶךָ{{ר1}} תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ{{ממס|תהלים י יז}} {{סי|מָ}}ה אֲנִי וּמֶה חַיַּי תּוֹלֵעָה וְרִמָּה{{ש}} {{סי|נִ}}בְעַר מִדַּעַת וּבְאֶפֶס מְזִמָּה{{ש}} {{סי|סָ}}מַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בְּסֵפֶר הַחָכְמָה{{ר1}} מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה{{ממס|משלי טו א}} {{סי|עֻ}}זִּי אֵלֶיךָ אֶשְׁמְרָה לְסַעֲדִי{{ש}} {{סי|פֵּ}}תַח דְּבָרֶיךָ הָאֵר לְהַגִּידִי{{ש}} {{סי|צַ}}דְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי וְתֵן לְאֵל יָדִי{{ר1}} כִּי אַתָּה מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי{{ממס|ע"פ=לפני|תהלים נט יח}} {{סי|קְ}}הָלֶיךָ עוֹמְדִים לְבַקֵּשׁ מְחִילָתֶךָ{{ש}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ לְרַחֲמָם בְּחֶמְלָתֶךָ{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפְכִים לֵב כַּמַּיִם לְעֻמָּתֶךָ{{ר1}} וְאַתָּה תִשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ{{ממס|מ"א ח לט}} {{סי|תְּ}}חַזֵּק לְעַמְּךָ יָדָם הָרָפָה{{ש}} {{סי|שְׁ}}לַח {{סי|מֵ}}אִתְּךָ {{סי|עֵ}}זֶר {{סי|וּ}}תְרוּפָה{{ש}} {{סי|נ}}וֹאֲמֶיךָ יַשִּׂיגוּ לְחַזֵּק וּלְתָקְפָה{{ר1}} כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה{{ממס|משלי ל ה}} <קטע סוף=רשות/> ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק'''}} {{סי|אִ}}מְרָתְךָ צְרוּפָה וְעֵדוֹתֶיךָ צֶדֶק{{ש}} {{סי|בָּ}}אֵי עָדֶיךָ בְּרִיב אַל תְּדַקְדֵּק{{ש}} {{סי|גִּ}}שְׁתְּךָ לְחַפֵּשׂ כָּל תַּעֲלוּם וָבֶדֶק{{ש}} {{סי|דִּ}}ין עֲנִיֶּיךָ בְּמִשְׁפָּט הַצְדֵּק {{סי|הֵ}}ן עוֹלָמְךָ בָּנִיתָ בְחֶסֶד{{ש}} {{סי|וְ}}רַב חֶסֶד מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד{{ש}} {{סי|זְ}}כֻיּוֹת הַכְרַע וְעֻזְּךָ תְּיַסֵּד{{ש}} {{סי|חֹ}}ן עַל נִינֵי מוּצָא מִכֶּשֶׂד {{סי|טֶ}}רֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה{{ש}} {{סי|יִ}}מָּצֵא לָנוּ חֶסֶד בְּמַעֲנֶה{{ש}} {{סי|כְּ}}פָקְדְּךָ הַיּוֹם יְצוּרֶיךָ לְהִמָּנֶה{{ש}} {{סי|לָ}}נוּ מַלְאָכֶיךָ סָבִיב יַחֲנֶה {{סי|מִ}}דַּת טוּבְךָ עָלֵינוּ הַגְבֵּר{{ש}} {{סי|נַ}}קֵּנוּ מֵעָוֹן וּפְשָׁעֵינוּ הַעֲבֵר{{ש}} {{סי|שַׂ}}גֵּב בִּזְרוֹעַ לִמְקַוֶּיךָ בְּסֵבֶר{{ש}} {{סי|עֹ}}ז חֲלִיפַת כּחַ וַעֲלָיַת אֵבֶר {{סי|פְּ}}עֻלַּת אֶזְרָחִי לְפָנֶיךָ לְהִזָּכֵר{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹ יָלִיץ כּשֶׁר וּמַסְטִין יִסָּכֵר{{ש}} {{סי|קִ}}בֵּל מוֹרָאֲךָ יִחוּדְךָ לְהַכֵּר{{ש}} {{סי|רָ}}ץ בְּפִקּוּדֶיךָ לְיַשֵּׁר וּלְיַקֵּר {{סי|שָׁ}}לֵם נִמְצָא בְּכָל אֲשֶׁר נִפְקָד{{ש}} {{סי|שָׁ}}עֳשַׁע כְּהַיּוֹם בְּחֶנֶט מֻפְקָד{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}הִלָּה וָעֹז לִמְרַחֲמוֹ שָׁקַד{{ש}} {{סי|תַּ}}מָּתוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר פָּקַד<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר׃{{ממס|בראשית כא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי׃{{ממס|בראשית כו ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׃{{ממס|שמות לב יג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם׃{{ממס|תהלים פט ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׃{{ממס|תהלים לד ח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְקוֹיֵ יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ׃{{ממס|ישעיהו מ לא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|לפני=ע"פ|משלי ל ה|וגם=תהלים יח לא}} {{סוף}}</noinclude> :בּוֹ {{סי|שׁ|1}}וּעַנְנוּ {{סי|מֵ|1}}עוֹלָם {{סי|וַ|1}}יַּעֲנֵנוּ {{סי|נ|1}}וֹרָאוֹת :{{סי|בְּרִיצּ|1}}וּי {{סי|חִ|1}}נּוּנֵנוּ {{סי|קַ|1}}בֵּל כְּהַעֲלָאוֹת :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>יְחַלְּצֵנוּ בְּמָגִנּוֹ מִתַּחֲלוּאֵי תוֹצָאוֹת :כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְיָ צְבָאוֹת<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''; '''שמעון בר יצחק'''; '''שמעון בר יצחק'''}} {{סי|תָּ}}מִים פָּעָלְךָ גְּדוֹל הָעֵצָה{{ש}} {{סי|שִׁ}}חַרְנוּ פָנֶיךָ וְצִדְקָתְךָ נִמְצָא{{ש}} {{סי|רַ}}חֵץ טֶנֶף וְהָתֵם שִׁמְצָה{{ש}} {{סי|קַ}}בֵּל אֶנֶק וּגְדֹר פִּרְצָה {{סי|צֹ}}אן לָטֶבַח גָּזַר מִמִּכְלָה{{ש}} {{סי|פָּ}}רִים וּכְבָשִׂים לִשְׁלָמִים וְעוֹלָה{{ש}} {{סי|עֲ}}רִיכַת שָׂפָה נַעֲרוֹךְ בִּתְפִלָּה{{ש}} {{סי|שִׂ}}יחֵנוּ יֻשְׁפַּר כְּהַקְטֵר וּבְלוּלָה {{סי|נְ}}תִיב ישֶׁר אִם נֶעֱקַל בְּלֶכֶת{{ש}} {{סי|מִ}}שְׁלַחְתְּךָ לַעֲזֹב לְהִתְרַפּוֹת בִּמְלֶאכֶת{{ש}} {{סי|לְ}}נֶגְדְּךָ יֻפְקַד מִזְבַּח מַעֲרֶכֶת{{ש}} {{סי|כְּ}}מַאֲכֶלֶת הַמַּאֲכִילָה מֵאָז נֶעֱרָכֶת {{סי|יַ}}חַד אָב וּבֵן בְּלֶכְתָּם לְהַר מוֹר{{ש}} {{סי|טֶ}}בַח לְהָכֵן מִפְקָדְךָ לִשְׁמֹר{{ש}} {{סי|חִ}}נּוּכָם נְצֹר רַחֲמִים לִכְמֹר{{ש}} {{סי|זֵ}}כֶר שְׁבוּעָה כִּקְטרֶת לִתְמֹר {{סי|וּ}}בְשִׁבְתְּךָ הַיּוֹם לָדִין עַמִּים{{ש}} {{סי|הִ}}מָּלֵא עַל צֶאֱצָאֵימוֹ רַחֲמִים{{ש}} {{סי|דִּ}}ינֵנוּ הַצְהַר וְלֹא נֵצֵא נִכְלָמִים{{ש}} {{סי|גֶּ}}פֶן נְטִיעָתְךָ תָּכִין לְארֶךְ יָמִים {{סי|בִּ}}זְכוּת נֶעֱקַד הַקְשִׁיבָה מִשַּׁחַק{{ש}} {{סי|אֶ}}בְיוֹנֵי אָדָם קוֹרְאֶיךָ מִדּחַק{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שְׁמֵ}}נוּ {{סי|עַ}}ל סִפְרְךָ לְחַיִּים יוּחַק{{ש}} {{סי|וְנִ}}יב שְׂפָתֵינוּ הַקְשֵׁ{{סי|ב}} כְּוַיֶּעְתַּ{{סי|ר יִצְחָק}}<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַייָ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְיָ וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ׃{{ממס|בראשית כה כא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃{{ממס|בראשית כב ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ׃{{ממס|בראשית כב י|שם פסוק י}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְיָ כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ׃{{ממס|בראשית כב טז|שם פסוק טז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: נִצָּב לָרִיב יְיָ וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים׃{{ממס|ישעיהו ג יג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב׃{{ממס|ישעיהו נה ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}} {{סוף}}</noinclude> :{{סי|שְׂ|1}}פָתֵינוּ {{סי|מְ|1}}דוֹבְבוֹת {{סי|עֹ|1}}ז {{סי|וּ|1}}בְצִדְקָתוֹ {{סי|נִ|1}}חְיֶה :{{סי|בְּרַ|1}}חֲמִים {{סי|יְצַ|1}}דְּקֵנוּ וּזְרֹעֵנוּ יִהְיֶה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>יְ{{סי|חַ|1}}יֵּינוּ כְ{{סי|קֶ|1}}דֶם מִיֹּמַיִם אֶהְיֶה :בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה<קטע סוף=ב/> {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/><p>{{הור|סימן: '''שמעון בר יצחק'''}}</p> <includeonly>{{ארון|פ}} {{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שֻׁ}}לַּחְתִּי בְּמַלְאֲכוּת סֶגֶל חֲבוּרָה{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹמְרֵי אֱמוּנָתְךָ וּמְיַחֲדֶיךָ בְּמוֹרָא{{ש}} {{סי|שָׁ}}פַכְתִּי שִׂיחַ לְבַקֵּשׁ עֲתִירָה{{ר1}} {{סי|שְׁ}}מַע יְיָ קוֹלִי אֶקְרָא{{ממס|תהלים כז ז}} <includeonly>{{ארון|ס}} </includeonly> {{סי|מְ}}דַבֵּר בִּצְדָקָה חוֹנֵן וּמִתְרַצֶּה{{ש}} {{סי|מַ}}חֲסֶה וּמִסְתּוֹר לְדוֹרְשֶׁיךָ הִמָּצֵא{{ש}} {{סי|מֶ}}תַח דִּינְךָ אִם בִּיצוּרִים תְּמַצֵּה{{ר1}} {{סי|מִ}}לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא{{ממס|תהלים יז ב}} {{סי|עֵ}}רֶךְ תְּקִיעָתֵנוּ שְׁעֵה בְּבֵרוּרִים{{ש}} {{סי|עַ}}רְבֵּב קַטֵּגוֹר וְאַמֵּץ סַנֵּגוֹרִים{{ש}} {{סי|עֲ}}קֶרֶת בַּיִת וַחֲצוּבַת צוּרִים{{ר1}} {{סי|עֵ}}ינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים{{ממס|תהלים יז ב|שם}} {{סי|וְ}}יִזָּכֵר לְפָנֶיךָ צִדְקַת הַתָּם{{ש}} {{סי|וִ}}עֵד אֹהָלֶיךָ וּבְכִסְאֲךָ נֶחְתָּם{{ש}} {{סי|וְ}}חַלְּצֵנִי מִפֶּשַׁע וּמֵעָוֹן נִכְתָּם{{ר1}} {{סי|וְ}}אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם{{ממס|תהלים יט יד}} {{סי|נ}}וֹהֵג בְּחֶסֶד זוֹכֵר הַבְּרִית{{ש}} {{סי|נַ}}קֵּנוּ מִנִּסְתָּרוֹת וְנִזְכֶּה כְּבוֹרִית{{ש}} {{סי|נְ}}חֵנוּ בַאֲמִתְּךָ וּתְנֵנוּ לְאַחֲרִית{{ר1}} {{סי|נֹ}}שֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית{{ממס|מיכה ז יח}} {{סי|בְּ}}הִנָּשְׂאֲךָ לְכִסֵּא נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}} {{סי|בְּ}}רוּאֵי חֶלֶד לְהִשָּׁפֵט כְּהַיּוֹם{{ש}} {{סי|בְּ}}רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ הַמְצִיאֵנוּ פִדְיוֹם{{ר1}} {{סי|בֵּ}}אלֹהִים הִלַּלְנוּ כָּל הַיּוֹם{{ממס|תהלים מד ט}} {{סי|רֹ}}עַ יִצְרֵנוּ הָסֵר בְּחֶמְלָתֶךָ{{ש}} {{סי|רְ}}צֵנוּ וְסוֹכְכֵנוּ בְּמַחַס אֶבְרָתֶךָ{{ש}} {{סי|רְ}}צֵה תְשׁוּבָתֵנוּ וְהַרְבֵּה מְחִילָתֶךָ{{ר1}} {{סי|רְ}}עֵה עַמְּךָ בְּשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ{{ממס|מיכה ז יד}} {{סי|יַ}}דְּעֵנוּ דְרָכֶיךָ וְאֹרְחוֹתֶיךָ לִתְמֹד{{ש}} {{סי|יֹ}}שֶׁר פִּקּוּדֶיךָ בְּלִבֵּנוּ לִצְמֹד{{ש}} {{סי|יִ}}כָּמְרוּ רַחֲמֶיךָ סְלִיחָתֵנוּ לַחְמֹד{{ר1}} {{סי|יָ}}דַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד {{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעָתְךָ לְרַעְיָתְךָ הָאֲהוּבָה{{ש}} {{סי|צְ}}מֵאָה לְחַסְדְּךָ כְּמֵהָה וּתְאֵבָה{{ש}} {{סי|צְ}}פֵה וְהַבֵּט כִּי מְאֹד נִכְאָבָה{{ר1}} {{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה{{ממס|תהלים לו ז}} {{סי|חֲ}}פֹץ בְּהֶגְיוֹנֵנוּ וּבְקוֹל תְּרוּעָתֵנוּ{{ש}} {{סי|חֲ}}טָאֵינוּ הַלְבֵּן וְהַפְקֵר שִׁגְגֵנוּ{{ש}} {{סי|חַ}}בֵּל וְהַצְמֵת קָדְקֹד מַשְׂטִינֵנוּ{{ר1}} {{סי|חָ}}נֵּנוּ אֱלֹהִים חָנֵּנוּ כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשֵׁנוּ{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מז ב}} {{סי|קָ}}רְבֵנוּ לְיִשְׁעֲךָ בְּזֶה רֹאשׁ שְׁנָתִי{{ש}} {{סי|קַ}}בֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ לְמַרְבֵּץ קִרְיָתִי{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}מִים יֶחֱזוּ כִּי מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי{{ר1}} {{סי|קַ}}וֹּה קִוִּיתִי יְיָ תּוֹחַלְתִּי.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מ ב|וגם=תהלים לט ח}}<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: קַוֹּה קִוִּיתִי יְיָ וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי׃{{ממס|תהלים מ ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שְׁמַע יְיָ קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי׃{{ממס|תהלים כז ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|תהלים יז ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב׃{{ממס|תהלים יט יד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃{{ממס|מיכה ז יח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה׃{{ממס|תהלים מד ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם׃{{ממס|מיכה ז יד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה׃{{ש}} וְנֶאֱמַר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ׃{{ממס|תהלים לו ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חָנֵּנוּ אֱלֹהִים חָנֵּנוּ כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשֵׁנוּ וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת׃{{ממס|תהלים נז ב|לפני=ע"פ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו׃{{ממס|תהלים כב כו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} ====אדר והוד==== <קטע התחלה=אדר והוד/><קטע התחלה=אדר שבת/>{{הור|סימן: '''שמעון''' (שש פעמים)}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שְׁ}}'''מוֹ''' {{סי|מְ}}'''פָאֲרִים''' {{סי|עֲ}}'''דַת חֶבְלוֹ''' / {{סי|וְנַ}}'''עֲרָץ בְּאֶרְאֶלֵּי קדֶשׁ הִלּוּלוֹ / וּבְהֵיכָלוֹ כָּבוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ.'''{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כט ט}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שׁ}}'''וֹמְרֵי''' {{סי|מִ}}'''צְוֹתָיו''' {{סי|ע}}'''וֹד יְשׁוּבוּן לְבִצָּרוֹן / '''{{סי|נִ}}'''דְבָּרִים יְרֵאָיו בְּהַכְשֵׁר וְיִתָּרוֹן / וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן.'''{{ממס|מלאכי ג טז}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}'''פְּרוּ''' {{סי|מַעֲ}}'''שֵׂיכֶם''' {{סי|וּ}}'''בְרִית לֹא תוּפַר / '''{{סי|נַ}}'''אֲקַתְכֶם יַאֲזִין שְׁחָקִים שִׁפַּר / וְתִיטַב לַייָ מִשּׁוֹר פָּר.'''{{ממס|תהלים סט לב}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שִׁ}}'''בְטֵי''' {{סי|מְ}}'''קוֹרָאֲךָ '''{{סי|עֲ}}'''לֵּה''' {{סי|וְ}}'''הַמְשֵׁל / '''{{סי|נְ}}'''טִישׁוֹת צָרִים בְּהַתִּיזְךָ לְנַשֵּׁל / כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל.'''{{ממס|תהלים כב כט}} '''קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שְׁ}}'''בוּתֵנוּ''' {{סי|מִ}}'''מֶּרְחָק''' {{סי|עֲ}}'''לוֹת לְהַר קָדְשׁוֹ /''' {{סי|וּנְ}}'''פָאֲרֶנּוּ תָמִיד בִּדְבִיר מִקְדָּשׁוֹ / כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ.'''{{ממס|תהלים קה מב}} '''קָדוֹשׁ''' <קטע סוף=אדר שבת/><קטע התחלה=עמוסיך/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{סי|שֶׁ}}'''בַח''' {{סי|מִ}}'''גְדַּל''' {{סי|עוֹ}}'''ז שֵׁם הַגָּדוֹל /''' {{סי|נֶ}}'''צַח בְּתִתּוֹ לְמַלְכּוֹ עֹז וּמִגְדֹּל / בַּיוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל.'''{{ממס|ישעיהו כז יג}} '''קָדוֹשׁ''' <קטע סוף=עמוסיך/><קטע התחלה=אדר שבת/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשׁוֹכְנֵי אָרֶץ / יֹאמְרוּ תָמִיד הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ / וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ.'''{{ממס|זכריה יד ט}} '''קָדוֹשׁ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק חזק ואמץ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}דֶר וָהוֹד אֶתֵּן בְּצִבְיוֹן / {{סי|שֶׁ|1}}וַע אֶעֱרֹךְ בְּנִיב וְהִגָּיוֹן / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן.{{ממס|תהלים נז ג}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בַּ}}יּוֹם הַנִּבְחַר מִשְּׁמֵי עֶרֶץ / {{סי|מֵ|1}}ישָׁרִים לִשְׁפֹּט קְדֻשָּׁתוֹ לְהַעֲרִיץ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יְיָ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ.{{ממס|תהלים צז א}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ גָדְלָה עוֹלָם מֵהָכִיל / {{סי|עִ|1}}זּוּזוֹ לְסַפֵּר כֹּחַ מִי יָכִיל / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל.{{ממס|תהלים מז ח}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שְׁמוֹ מְפָאֲרִים עֲדַת חֶבְלוֹ / וְנַעֲרָץ בְּאֶרְאֶלֵּי קֹדֶשׁ הִלּוּלוֹ / וּבְהֵיכָלוֹ כָּבוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|דֵּ}}עַ יָשִׂימוּ כָּל בְּרִיּוֹתָיו / {{סי|וְ|1}}יֵדְעוּ כִּי גָדְלוּ גְבוּרוֹתָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו.{{ממס|תהלים קיא ד}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|הִ}}צִּיב וְיָרָה אֶבֶן פִּנָּתוֹ / {{סי|נַ|1}}חֲלִיאֵל עֲבוּר לְשַׁעֲשֵׁעַ בְּאֲיֻמָּתוֹ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ.{{ממס|תהלים קה ח}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וְ}}רָשַׁם בְּחֹק דַּת הֶגְיוֹנַי / {{סי|בְּ|1}}כָל שָׁנָה וְשָׁנָה לִזְכֹּר זִכְרוֹנַי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל יְיָ.{{ממס|זכריה ו יד}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שׁוֹמְרֵי מִצְו‍ֹתָיו עוֹד יְשׁוּבוּן לְבִצָּרוֹן / נִדְבָּרִים יְרֵאָיו בְּהַכְשֵׁר וְיִתָּרוֹן / וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זֶ}}בַח קֹדֶשׁ כְּהֻכְשַׁר אָז בְּעֵינָיו / {{סי|רִ|1}}גֵּל תְּמוּרָתוֹ אַיִל לְהַקְרִיב לְפָנָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו{{ממס|בראשית כב יג}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|חִ}}כֵּם חֲנִיטָיו לִתְקֹעַ בְּזֶה חֹדֶשׁ / {{סי|י|1}}וֹם זֶה אִם יִקָּרֶה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ.{{ממס|ויקרא כג כד}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|טִ}}בְעוֹ אִם בְּחֹל יְבוֹאֲכֶם / {{סי|צַ|1}}וּוּ לִתְקֹעַ בְּכָל גְּבוּלְכֶם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.{{ממס|במדבר כט א}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם וּבְרִית לֹא תוּפָר / נַאֲקַתְכֶם יַאֲזִין שְׁחָקִים שִׁפַּר / וְתִיטַב לַייָ מִשּׁוֹר פָּר. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יָ}}רוּם צוּר יִשְׁעִי בְּפִי כָּל אֻמִּים / {{סי|חֲ|1}}שׂוֹף זְרוֹעֲךָ לְהוֹשִׁיעַ מִמִּתְקוֹמְמִים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים: {{ממס|תהלים קמה יג}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|כְּ}}הִגָּלוֹתְךָ לְעֵין כֹּל שִׁכְנְךָ לְהִוָּעֵד / {{סי|קְ|1}}הִלּוֹת וּרְבָבוֹת בְּפִימוֹ לְהָעֵד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}ךָ יָאֲתָה כָּבוֹד וָעֹז הֲגוּיִם / {{סי|חֶ|1}}לֶד וְכָל שׁוֹכְנֶיהָ וְכָל הָאִיִּים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם.{{ממס|ירמיהו י ז}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שִׁבְטֵי מְקוֹרָאֲךָ עֲלֵה וְהַמְשֵׁל / נְטִישׁוֹת צָרִים בְּהַתִּיזְךָ לְנַשֵּׁל / כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה וּמוֹשֵׁל. קָדוֹשׁ}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹטוֹת צָרִים שַׁבֵּר וְהַכְחִידֵם / {{סי|זְ|1}}רוּיֶיךָ קַבֵּץ וְחִנָּם תִּפְדֵּם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם.{{ממס|תהלים עד ב}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נְ}}דִיבֵי עַמִּים יְנֻחָמוּ בְּכִפְלַיִם / {{סי|קָ|1}}מֵיהֶם עַל פָּנֵימוֹ גַּלֵּה שׁוּלַיִם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים קלז ז}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}לּוּל מְסִלָּתֵנוּ יַשֵּׁר לִצְעֹד / {{סי|וּ|1}}בֵן יַקִּירְךָ קַרְסוּל לֹא יִמְעֹד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כְּנַמְתָּ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד.{{ממס|ירמיהו לא יט}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שְׁבוּתֵנוּ מִמֶּרְחָק עֲלוֹת לְהַר קָדְשׁוֹ / וּנְפָאֲרֶנּוּ תָמִיד בִּדְבִיר מִקְדָּשׁוֹ / כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ. קָדוֹשׁ}} <קטע סוף=אדר שבת/><קטע התחלה=עמוסיך/><includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֲ}}מוּסֶיךָ תּוֹקְעִים וּמְרִיעִים בַּשּׁוֹפָר / {{סי|אִ|1}}מְרָתְךָ לְקַיֵּם בְּחֹק הַמְּסֻפָּר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר{{ממס|תהלים פא ד}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|פִּ}}שְׁעָם הַעֲבֵר וַעֲוֹנָם כַּפֵּר / {{סי|מַ|1}}עֲנָם יֶעֱרַב כְּהַקְרָבַת כְּבָשִׂים וָפָר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|צִ}}מְחֵיהֶם יִרְבּוּ כַּחוֹל אֵין מִסְפָּר / {{סי|צְ|1}}בֻרֵיהֶם יְעוֹרְרוּ וְיַעֲלוּ מֵעָפָר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר{{ממס|ישעיהו יח ג}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>שֶׁבַח מִגְדַּל עֹז שֵׁם הַגָּדוֹל / נֶצַח בְּתִתּוֹ לְמַלְכּוֹ עֹז וּמִגְדֹּל / בַּיוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל.{{ממס|ישעיהו כז יג}} קָדוֹשׁ}}<קטע סוף=עמוסיך/> <קטע התחלה=אדר שבת/><includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִרְ}}יַת מְשׂוֹשׂ הֵיכָל וְאוּלָם / מִזְבֵּחַ יָשִׁיב וּכְלֵי שָׁרֵת כֻּלָּם / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם.{{ממס|שמות טו יח}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שָׁ}}מַיִם וָאָרֶץ יְרַנְּנוּ לִשְׁמוֹ / יְעָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף לְהַנְעִימוֹ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>כִּי פָקַד יְיָ אֶת עַמּוֹ.{{ממס|רות א ו}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף אֶרְאֶלִּים וְכוֹכְבֵי צְפַר / תְּהִלּוֹת יְתַנּוּ שֶׁבַח לְהַשְׁפַּר / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר.{{ממס|תהלים קנ ג}} {{רפרן|<includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשׁוֹכְנֵי אָרֶץ / יֹאמְרוּ תָמִיד הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ / וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. קָדוֹשׁ}}<קטע סוף=אדר והוד/><קטע סוף=אדר שבת/> ====אתן לפועלי צדק==== <קטע התחלה=אתן לפועלי צדק/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים.{{ממס|תהלים צח ט}} הָאֵל קָדוֹשׁ.''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ.{{ממס|איוב כג יג}} נוֹרָא וְקָדוֹשׁ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון בר יצחק חזק'''}} {{סי|אֶ}}תֵּן לְפוֹעֲלִי צֶדֶק / {{סי|בַּ}}יּוֹם הַנִּבְחַר מַעַשׂ לְהִבָּדֵק {{ש}} {{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ מְאֹד גָּדְלָה / {{סי|דֶּ}}רֶךְ עֲנָוָתוֹ לְפִי הַגְּדֻלָּה {{ש}} {{סי|ה}}וּא אֲדוֹן הָעוֹלָם / {{סי|וּ}}מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם {{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר הוֹלֵךְ בְּתֹם / {{סי|ח}}וֹנֵן וְעוֹשֶׂה דִּין יָתוֹם {{ש}} {{סי|טָ}}הוֹר מָרוֹם וְנִשָּׂא / {{סי|יָ}}פֶה בְעִתּוֹ הַכֹּל עָשָׂה {{ש}} {{סי|כַּ}}בִּיר לֹא יִמְאָס / {{סי|לְ}}נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס {{ש}} {{סי|מְ}}פֹאָר רוֹכֵב עֲרָבוֹת / {{סי|נֹ}}גַהּ נֶגְדּוֹ וְאֵשׁ לֶהָבוֹת {{ש}} {{סי|ס}}וֹעֵף בַּחֲרָבוֹת שְׁנוּנוֹת / {{סי|עֲ}}בוּר יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת {{ש}} {{סי|פֹּ}}עַל אָדָם יְשַׁלֵּם / {{סי|צָ}}ר פֶּה וּמֵשִׂים אִלֵּם{{ש}} {{סי|ק}}וֹנֵה הַכֹּל בְּרַחֲמִים / {{סי|רָ}}ם וּמַשְׁפִּיל רָמִים {{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפֵט יְצוּרָיו בַּחֲנִינָה / {{סי|תְּ}}מִים פֹּעַל אֵל אֱמוּנָה {{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ / {{סי|מִ}}פַּחְדּוֹ יִבָּהֲלוּ וְיִתְמָהוּ {{ש}} {{סי|ע}}וֹשֶׂה מִשְׁפַּט עַמּוֹ / {{סי|וּ}}תְחִלָּה מְקַדְּמָם מִפְּנֵי זַעְמוֹ {{ש}} {{סי|נְ}}דִיבִים בְּדִקְדּוּקָם יָחִילוּ / {{סי|בַּ}}אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ {{ש}} {{סי|ר}}וֹאֶה כָּל תַּעֲלוּמוֹת / {{סי|י}}וֹשֵׁב בְּגָבְהֵי מְרוֹמוֹת {{ש}} {{סי|צ}}וֹפֶה כָּל נוֹלָדוֹת / {{סי|ח}}וֹפֵשׂ כָּל הָעֲתִידוֹת {{ש}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ / {{סי|חִ}}קְרֵי לֵב לָתוּר וְלִדְרשׁ{{ש}} {{הור|חזן:}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית רִאשׁוֹנִים / {{סי|קַ}}יֵּם שְׁבוּעָה לָאַחֲרוֹנִים.<includeonly> {{רפרן|(יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, וּלְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. הָאֵל קָדוֹשׁ.)}}</includeonly><קטע סוף=אתן לפועלי צדק/> ====שבתי וראה==== <קטע התחלה=שבתי וראה/><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''אָדוֹן אִם מַעֲשִׂים אֵין בָּנוּ / שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ / וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''הֵן לֹא יַאֲמִין בִּקְדוֹשָׁיו / וְתָהֳלָה יָשִׂים בְּאֵילֵי תַרְשִׁישָׁיו / וְאֵיךְ יִצְדְּקוּ קְרוּצֵי גוּשָׁיו. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''שמעון בר יצחק הקטן חזק'''}} {{סי|שַׁ}}בְתִּי וְרָאֹה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ / אֵין טוֹב לֶאֱנוֹשׁ מֵהִתְחַמֵּשׁ / בְּיִרְאַת מָעֻזּוֹ לְחַזֵּק וְלֹא לְהָמֵשׁ{{ש}} {{סי|שׁ}}וּרַת הַדִּין רָאֲתָה עֵינִי / נָבִין תְּחִלָּה מֵאָדָם הַקַּדְמוֹנִי / בְּצֶלֶם אֱלֹהִים נִבְרָא בְּעֵדֶן גַנִּי{{ש}} {{סי|מֵ}}עֵת הֵפֵר פִּי מַמְלֶכֶת / בִּיקַר לֹא לָן וְנִגְרַשׁ בְּשַׁלֶּכֶת / וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת {{סי|מִ}}דְרָךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים לְהוֹעִילוֹ / מִמִּזְרָח הֵעִיר עֶלֶט מַאֲפִילוֹ / צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ{{ש}} {{סי|עַ}}ל נַסּוֹתוֹ מִבְטַחוֹ בִּבְחִינָה / וּפָץ לְהוֹדִיעַ אִם יִירָשֶׁנָּה / נִגְרְרוּ גְזָעָיו גֵּרוּת אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה{{ש}} {{סי|ע}}וּרוּ נְדִיבִים וְהִתְאוֹשְׁשׁוּ לְתַאֲוָה / בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה / אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה {{סי|וָ}}תִיק הַנַּעֲלֶה בְּאַחַד הֶהָרִים / לִשְׁמוֹנָה קִיֵּם בְּרִית בְּשָׂרִים / וְזָרַע וּמָצָא מֵאָה שְׁעָרִים{{ש}} {{סי|וּ}}לְשִׁשִּׁים נֶחֱנַט בְּמֵצִיק וּמְשַׁעְשַׁע / וּלְשֵׂיבָה כֵּהָה מְאוֹרוֹ לְהָשַׁע / עֲבוּר שְׂאֵתוֹ פְּנֵי הָרָשָׁע{{ש}} {{סי|נָ}}א שִׂימוּ עַל לֵב מוֹרָאוֹת / וְהָשִׁיבוּ יָד מֵעָוֶל לְהִמָּלֵט מִתְּלָאוֹת / אוּלַי יֶחֱנַן יְיָ צְבָאוֹת {{סי|נָ}}עִים אֲשֶׁר טֹבוּ אֹהָלָיו / וְתָאֳרוֹ חָקוּק בְּכֵס זְבוּלָיו / וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו{{ש}} {{סי|בְּ}}שׁוּבוֹ מִפַּדַּן וְנֶחֱלַץ מִתְּלָאָה / וְנִדְרוֹ אֵחַר לָאֵל לוֹ נִרְאָה / נִכְשַׁל בְּדִינָה בַּת לֵאָה{{ש}} {{סי|בִּ}}ינוּ יְצוּרָיו לְרַחֲמָיו לִשְׁאַף / גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי סַעֲרַת חֲרוֹן אַף / אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אָף {{סי|רֵ}}עִים וְאַחִים בְּנֵי הַיִּצְהָר / אֲשֶׁר אָצוּ בְּמִשְׁלַחְתָּם כַּצְּבִי לִמְהַר / וְהִגְבִּילוּ סְגֻלָּה בְּתַחְתִּית הָהָר{{ש}} {{סי|רֻ}}בֵּי תוֹרָה כָּתְבוּ לָעָם / וְהוֹרוּם דַּרְכֵי יֹשֶׁר וּמִשְׁפְּטֵי נֹעַם / וּבְמֵי מְרִיבָה הָפְקְדוּ בְּזַעַם{{ש}} {{סי|יֵ}}דְעוּ זֹאת כָּל יוֹשְׁבֵי אֲדָמָה / אִם כֵּן בִּתְמִימֵי חָכְמָה / מַה יַּעֲשׂוּ מְלֵאֵי מִרְמָה {{סי|יְ}}דִיד יְיָ אֲשֶׁר מָלַךְ תְּחִלָּה / כְּבֶן שָׁנָה נָקִי מִכָּל עַוְלָה / וְלֹא נֶעֱצַל מִמִּלְחֶמֶת עֲבוּר הַצָּלָה{{ש}} {{סי|צֻ}}וָּה עַל מְחִיַּת הַמְזַנֵּב / שִׁנָּה מִפְקָד וְהוֹבִישׁ כְּגוֹנֵב / בְּחָמְלוֹ מַעֲדַנּוֹת בִּכְשָׁפָיו מִתְגַּנֵּב{{ש}} {{סי|צ}}וּר נִחַם כִּי הִמְלִיכוֹ / וְהִפִּילוֹ בְּיַד אוֹיְבָיו לְדַעֲכוֹ / וּמַה יַּעֲשׂוּ מְפִירֵי דִין כְּעֶרְכּוֹ {{סי|חָ}}סִיד הַמַּנְעִים זְמִירוֹת לְקוֹנוֹ / וְהוּכַן בְּחֶסֶד כִּסֵּא גְאוֹנוֹ / וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לַהֲמוֹנוֹ{{ש}} {{סי|חֻ}}תַּף לִבְרֹחַ מִפְּנֵי פְרִי בִטְנוֹ / הִקְדִּימוֹ רָכִיל מְשַׁקֵּר עַל אֲדוֹנוֹ / וְחָלַק לוֹ שָׂדֶה בַּחֲלַק לְשׁוֹנוֹ{{ש}} {{סי|ק}}וֹל הַחִלּוּק כְּהִסְכִּית מִמְּעוֹנוֹ / חֻלַּק מַלְכוּתוֹ בֵּין עַבְדּוֹ וּבֵין בְּנוֹ / וּמַה יַּעֲשֶׂה מְלָשְׁנִי כִּפְקֹד עָלָיו חֲרוֹנוֹ {{סי|קְ}}הִלּוֹת וּרְבָבוֹת וַאֲלָפִים / אֲשֶׁר לְפָנֵינוּ עָבְרוּ חֲלוּפִים / וְלֹא יָכְלוּ לְהִצְטַדֵּק הֱיוֹת חָפִים{{ש}} {{סי|הֵ}}ן שָׁמַיִם בְּעֵינָיו לֹא זַכּוּ / וְכָל לִגְיוֹנֵי שַׁחַק כַּפִּשְׁתָּה דֹעֲכוּ / וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח מַה יִּזְכּוּ{{ש}} {{סי|ק}}וֹבֵץ מִרְמָה וּמִסְתַּתֵּר בְּעִנְיָנָיו / אִם יֹאמַר בְּלִבּוֹ מִי יְעִידֵנִי לְפָנָיו / קוֹרוֹתָיו וְרָהִיטָיו וְעֵצָיו וַאֲבָנָיו {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם בְּרָע מֵרְאוֹת / הַצְלֵל חֲטָאֵינוּ בְּעִמְקֵי מַחְבּוֹאוֹת / וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ לְטוֹבָה אוֹת{{ש}} {{סי|נַ}}חְנוּ אִם פָּשַׁעְנוּ מֵאֲחֲרֶיךָ / הִזָּכֵר לַאֲבוֹת הָעוֹלָם בְּחִירֶיךָ / וְאֵל תִּתְעַלַּם מִתַּחַן מְשַׁחֲרֶיךָ{{ש}} {{סי|חֵ}}לֶף פָּרִים וּמִנְחָה הֲגוּנָה / {{סי|זְ}}כֹר הֶגְיוֹנֵנוּ וְתֶן לָנוּ חֲנִינָה / {{סי|קַ}}יְּמֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה.<includeonly> {{רפרן|(הֵן לֹא יַאֲמִין בִּקְדוֹשָׁיו / וְתָהֳלָה יָשִׂים בְּאֵילֵי תַרְשִׁישָׁיו / וְאֵיךְ יִצְדְּקוּ קְרוּצֵי גוּשָׁיו. קָדוֹשׁ)}}</includeonly><קטע סוף=שבתי וראה/> ====מלך עליון==== <קטע התחלה=מלך עליון1/><קטע התחלה=מלך עליון/>{{הור2|<noinclude>מדלגים את בתי {{צ|מלך אביון}}. </noinclude>למנהג פולין מוסיפים שני בתי {{צ|מלך אביון}} מתוך [[מלך עליון אל דר במרום]] לפני הבית האחרון, ואחר כך אומרים {{צ|'''אבל''' מלך עליון}}. למנהג אשכנז המערבי אין אומרים אותם, והבית האחרון מתחיל ככל הבתים.}} {{הור2|במגנצא מקדימים לפיוט זה את הפיוט הבא [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#ה'_מלך|ה' מלך - כל שנאני שחק]]}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמעון'''}} '''וּבְכֵן וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ.'''{{ממס|דברים לג ה}} {{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|אַ}}מִּיץ הַמְנֻשֵּׂא / לְכָל רֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא{{ש}} אוֹמֵר וְעֹשֶׂה / מָעוֹז וּמַחְסֶה{{ש}} נִשָּׂא וְנוֹשֵׂא / מוֹשִׁיב מְלָכִים לַכִּסֵּא {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|בָּ}}זוּי וּמְשֻׁסֶּה / פְּשָׁעָיו מְכַסֶּה{{ש}} בָּהוּל וּמֻתְשֶׁה / עָוֹן פּוֹשֶׂה{{ש}} נִבְחָן בְּכָל מַעֲשֶׂה / וְאוֹצָרוֹ יִשָּׁסֶה {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|גִּ}}בּוֹר בִּגְבוּרוֹת / קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת{{ש}} גּוֹלֶה נִסְתָּרוֹת / אִמְרוֹתָיו טְהוֹרוֹת{{ש}} יוֹדֵעַ סְפוֹרוֹת / לְתוֹצָאוֹת מַזָּרוֹת {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|דָּ}}גוּר מֵעֲפָרוֹת / נִכְשָׁל בַּעֲבֵרוֹת{{ש}} יוּבַל לִקְבָרוֹת / נִסְגָּר בְּמַסְגֵּרוֹת{{ש}} נוֹפֵל בְּמַהֲמֹרוֹת / וְגָזוּר בִּגְזֵרוֹת {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|הַ}}מְפֹאָר בְּפִי כֹל / וְהוּא כֹּל יָכוֹל{{ש}} הַמְרַחֵם אֶת כֹּל / וְנוֹתֵן מִחְיָה לַכֹּל{{ש}} וְנֶעְלָם מֵעֵין כֹּל / וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|וְ}}נִכְאָב בְּחָלְיוֹ / וְנִגְרָע תֶּלְיוֹ{{ש}} וְנוֹסָף בִּכְיוֹ / וְיִגְוַע וְאַיּוֹ{{ש}} וְלֹא דַיּוֹ / לַמִּשְׁפָּט יְבִיאוֹ {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר נִשְׁכָּחוֹת / חוֹקֵר טוּחוֹת{{ש}} עֵינָיו פְּקוּחוֹת / מַגִּיד שֵׂחוֹת{{ש}} אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת / אִמְרוֹתָיו נְכוֹחוֹת {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|ח}}וֹנֵף וְתוֹעֶה / אֱוִילִי רוֹעֶה{{ש}} סוֹעֵר וְסוֹעֶה / לְטַרְפּוֹ גוֹעֶה{{ש}} בִּסְגֹר צוֹעֶה / כַּיּוֹלֵדָה יִפְעֶה {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|טָ}}הוֹר בִּזְבוּלָיו / אוֹת הוּא בְּאֶרְאֶלָּיו{{ש}} אֵין עֲרֹךְ אֵלָיו / לִפְעֹל כְּמִפְעָלָיו{{ש}} חוֹל שָׂם גְּבוּלָיו / כַּהֲמוֹת יָם לְגַלָּיו {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|יָ}}הִיר בְּזָדוֹן / מְגָרֶה מָדוֹן{{ש}} בְּחַיָּיו נָדוֹן / בְּמוֹתוֹ לַאֲבַדּוֹן{{ש}} רוּחוֹ יָדוֹן / וְיֵדַע שַׁדּוּן {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|כּ}}וֹנֵס מֵי הַיָּם / רוֹגַע גַּלֵּי יָם{{ש}} סוֹעֵר שְׁאוֹן דָּכְיָם / מְלֹא הָעוֹלָם דַּיָּם{{ש}} מַשְׁבִּיחָם בַּעְיָם / וְשָׁבִים אָחוֹר וְאַיָּם {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|לִ}}בּוֹ יִמַּס / זוֹעֵק חָמָס{{ש}} חֶסֶד לַמָּס / עֹל נֶעְמָס{{ש}} כְּטִיט נִרְמָס / וְכַדּוֹנַג נָמָס {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בִּגְבוּרָה / דַּרְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה{{ש}} עוֹטֶה אוֹרָה / לַיְלָה כַּיּוֹם לְהָאִירָה{{ש}} עֲרָפֶל לוֹ סִתְרָה / וְעִמֵּהּ שְׁרֵא נְהוֹרָא {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|נְ}}שׁוּי טוֹבָה / בְּעֶצֶב לְהַעֲצִיבָה{{ש}} תַּחֲרוּת וְאֵיבָה / אֵלָיו קְרוֹבָה{{ש}} בְּרֹב חוֹבָה / יִהְיֶה לְחָרְבָּה {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|סִ}}תְרוֹ עָבִים / סְבִיבָיו לְהָבִים{{ש}} רְכוּבוֹ כְּרוּבִים / מְשָׁרְתָיו שְׁבִיבִים{{ש}} מַזָּלוֹת וְכוֹכָבִים / הִלּוּלוֹ מַרְבִּים {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|עָ}}לוּב וְשָׁפָל / בְּחֹשֶׁךְ מְאֻפָּל{{ש}} עֲוֹנוֹ מָכְפָּל / חֶטְאוֹ מֻטְפָּל{{ש}} בִּגְלָלוֹ יֻשְׁפָּל / מִגָּבְהוֹ נָפָל {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|פּ}}וֹתֵחַ יָד וּמַשְׂבִּיעַ / צוֹרֵר מַיִם וּמַנְבִּיעַ{{ש}} יַבֶּשֶׁת לְהַטְבִּיעַ / לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ{{ש}} יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ / שִׁבְחוֹ לְהַבִּיעַ {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|צָ}}פוּי אֱלֵי חֶרֶב / בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב{{ש}} מִקֹּר וּמֵחֹרֶב / יְזֹרַב וְיִשְׁתָּרֵב{{ש}} נִכְרַת מִקֶּרֶב / מָוֶת לוֹ מְאָרֵב {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא / בְּמוֹפֵת וּבְמוֹרָא{{ש}} מְמַדֵּי אֶרֶץ קָרָא / וְאֶבֶן פִּנָּתָהּ יָרָה{{ש}} וְכָל הַנִּבְרָא / לִכְבוֹדוֹ בָרָא {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|רַ}}חֲמָיו שְׁחוּתִים / מִדּוֹתָיו פְּחוּתִים{{ש}} דְּרָכָיו חַתְחַתִּים / פְּשָׁעָיו חֲרוּתִים{{ש}} וְחַיָּתוֹ לַמְמִיתִים / כְּבִקְרֵי רְפָתִים {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים / וּמַאֲזִין חִנּוּנִים{{ש}} מַאֲרִיךְ רְצוֹנִים / וּמְקַצֵּר חֲרוֹנִים{{ש}} רִאשׁוֹן לָרִאשׁוֹנִים / וְאַחֲרוֹן לָאַחֲרוֹנִים {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} <קטע סוף=מלך עליון/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} {{סי|תּ}}וֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה / תִּקְוָתוֹ נֶעֱלָבָה{{ש}} גְּוִיָּתוֹ נִרְקָָבָה / נִשְׁמָתוֹ נִכְאָבָה{{ש}} נִשְׁבָּר וְנִשְׁבָּה / מִלַּהַט הַיּוֹם הַבָּא {{רפרן|וְאֵיךְ יִמְלֹךְ}} <קטע התחלה=מלך עליון/><includeonly>{{רקע אפור}}{{הור|למנהג פולין מוסיפים כאן:}}{{ש}} <קטע סוף=מלך עליון1/>{{ארון|ס}}<קטע התחלה=מלך עליון1/>{{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} בָּלָה וָרָד שַׁחַת / בִּשְׁאוֹל וּבְתַחַת / בְּלֵאוּת בְּלִי נַחַת {{רפרן|עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מילת קבע|מֶלֶךְ אֶבְיוֹן|צבע=#A52A2A}}{{ש}} תְּנוּמָה תְּעוּפֶנּוּ / תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפְפֶנּוּ / תּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ {{רפרן|עַד מָתַי יִמְלֹךְ}}<קטע סוף=מלך עליון1/>{{ארון|פ}}<קטע התחלה=מלך עליון1/>{{סוף}} '''[אֲבָל]''' </includeonly>{{מילת קבע|מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}}{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹפֵט הָאֱמֶת / {{סי|מַ}}עְבָּדָיו אֱמֶת{{ש}} {{סי|ע}}וֹשֶׂה חֶסֶד וֶאֱמֶת / {{סי|וְ}}רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת{{ש}} {{סי|נְ}}תִיבָתוֹ אֱמֶת / חוֹתָמוֹ אֱמֶת {{רפרן|לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}}<קטע סוף=מלך עליון/><קטע סוף=מלך עליון1/> ====ה' מלך==== <קטע התחלה=ה' מלך/> :'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד''' {{הור|סימן: '''שמעון בר יצחק''' (מרובע) '''חזק'''; '''א"ב''', '''אלחנן''' (כפול)}} {| border="0" |- | {{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי {{סי|שַׁ}}חַק בְּ{{סי|אֹ|1}}מֶר מַ{{סי|אְ|1}}דִּירִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- | {{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֵי {{סי|שֶׁ}}קֶט בִּ{{סי|בְ|1}}רָכָה מְ{{סי|בָ|1}}רְכִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|גֹ|1}}בַהּ מַ{{סי|גְ|1}}דִּילִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|מַ}}לְאֲכֵי {{סי|מַ}}עְלָה בְּ{{סי|דֵ|1}}עָה מַ{{סי|דְ|1}}גִּילִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|מֹ}}שְׁלֵי {{סי|מַ}}טָּה בְּ{{סי|הַ|1}}לֵּל מְ{{סי|הַ|1}}לְלִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|וַ|1}}דַּאי מ{{סי|וֹ|1}}דִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|עָ}}רִיצֵי {{סי|עֶ}}לְיוֹנִים בְּ{{סי|זֶ|1}}מֶר מְ{{סי|זַ|1}}מְּרִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|עֹ}}בְרֵי {{סי|ע}}וֹלָמִים בְּ{{סי|חַ|1}}יִל מְ{{סי|חַ|1}}סְּנִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|טַ|1}}עַם מְ{{סי|טַ|1}}כְּסִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|וְ}}עוּדֵי {{סי|וַ}}עַד בְּ{{סי|יֹ|1}}שֶׁר מְ{{סי|יַ|1}}פִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|וָ}}תִיקֵי {{סי|וֶ}}סֶת בְּ{{סי|כֹ|1}}שֶׁר מְ{{סי|כַ|1}}לְלִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|לַ|1}}הַג מְ{{סי|לַ|1}}הֲגִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|נְ}}דִיבֵי {{סי|נְ}}דָבוֹת בְּ{{סי|מַ|1}}אֲמָר מְ{{סי|מַ|1}}לְלִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|נִ}}כְבַּדֵּי {{סי|נֹ}}עַם בְּ{{סי|נִ|1}}צּוּחַ מְ{{סי|נַ|1}}צְּחִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|שִׂ|1}}יחַ מְ{{סי|שׂ|1}}וֹחֲחִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|בַּ}}עֲלֵי {{סי|בִ}}ינָה בְּ{{סי|עִ|1}}לּוּי מְ{{סי|עַ|1}}לִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}רִיָּה בְּ{{סי|פֶ|1}}צַח מְ{{סי|פַ|1}}צְּחִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|צִ|1}}פְצוּף מְ{{סי|צַ|1}}פְצְפִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|רִ}}שְׁפֵּי {{סי|ר}}וּמָה בְּ{{סי|ק|1}}וֹל מַ{{סי|קְ|1}}דִּישִׁים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|רָ}}אשֵׁי {{סי|רֹ}}ן בְּ{{סי|רֶ|1}}נֶן מְ{{סי|רַ|1}}נְּנִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|שִׁ|1}}ירָה מְ{{סי|שׁ|1}}וֹרְרִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|יַ}}קִּירֵי {{סי|יֹ}}פִי בְּ{{סי|תֹ|1}}קֶף מְ{{סי|תַ|1}}נִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|יֹ}}שְׁבֵי {{סי|יִ}}שּׁוּב בְּ{{סי|יִ}}חוּד מְ{{סי|יַ}}חֲדִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|אֶ|2}}דֶר מְ{{סי|אַ|2}}דְּרִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|צֹ}}בְאֵי {{סי|צָ}}בָא בְּ{{סי|לֶ|2}}מֶד מְ{{סי|לַ|2}}מְּדִים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|צְ}}נוּפֵי {{סי|צְ}}פִירָה בְּ{{סי|צֶ}}דֶק מַ{{סי|צְ}}דִּיקִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|חַ|2}}יִל מְ{{סי|חַ|2}}זְּרִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חֹ}}סֶן בַּ{{סי|חֲ}}רָדָה מְ{{סי|חַ}}לִּים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|חֲ}}שׁוּקֵי {{סי|חֶ}}מֶד בְּ{{סי|חָ}}זְקָה מְ{{סי|חַ}}זְּקִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|נִ|2}}גּוּן מְ{{סי|נַ|2}}גְּנִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|קְ}}דֹשֵׁי {{סי|קָ}}דוֹשׁ בִּ{{סי|קְ}}דֻשָּׁה מַ{{סי|קְ}}דִּישִׁים | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|קְ}}בוּצֵי {{סי|קָ}}הָל בְּ{{סי|קֹ}}שֶׁט מְ{{סי|קַ}}שְּׁטִים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּ{{סי|נֹ|2}}עַם מַ{{סי|נְ|2}}עִימִים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} {{סי|חַ}}שְׁמַלֵּי {{סי|זִקִּ}}ים לַבְּקָרִים מִתְחַדְּשִׁים{{רווח|3}} | {{ע|יְיָ מֶלֶךְ}} |- |{{מילת קבע|כׇּל}} תַּרְשִׁישֵׁי גֹבַהּ בִּדְמָמָה מְלַחֲשִׁים | {{ע|יְיָ מָלָךְ}} |- |{{מילת קבע|אֵלּוּ וָאֵלּוּ}} בְּשִׁלּוּשׁ מְשַׁלְּשִׁים | {{ע|יְיָ יִמְלֹךְ}} |- |colspan ="2" | {{מר|{{ק|'''יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}}}} |}<קטע סוף=ה' מלך/> ====סילוק==== <קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן2}} אֲשֶׁר מִי יַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרוֹתֶיךָ{{ש}} וּמִי יְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ{{ש}} וּמִי יְמַלֵּל קְצַת תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} וּמִי יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} וּמִי יַעֲרִיץ הוֹד קְדֻשָּׁתֶךָ{{ש}} שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ אֵימָתֶךָ{{ש}} הָאָרֶץ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן מִגַּעֲרָתֶךָ{{ש}} אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין כְּעֶרְכְּךָ וְאֵין בִּלְתֶּךָ{{ש}} אַתָּה רִאשׁוֹן וְאַתָּה אַחֲרוֹן וְאֶפֶס זוּלָתֶךָ{{ש}} אֵין קֵץ וְחֵקֶר וָסוֹף לִתְבוּנָתֶךָ{{ש}} צָפוּן וְנֶעְלָם וְנִסְתָּר גְּלוּיִם לְעֻמָּתֶךָ{{ש}} לְךָ הַהוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח הַדְרָתֶךָ{{ש}} לְךָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ כִּגְדֻלָּתֶךָ{{ש}} לְךָ הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם נִבְרְאוּ לְשָׁרְתֶךָ{{ש}} לְךָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ הֲדֹם מַרְגְּלוֹתֶיךָ{{ש}} לְךָ הַיָּם וְהַיַּבָּשָׁה וְהַכֹּל כּוֹנְנוּ אֶצְבְּעוֹתֶיךָ{{ש}} לְךָ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְכָל שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּתֶךָ{{ש}} לְךָ כָּל הַנְּפָשׁוֹת יַחַד מֻפְקָדוֹת בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ{{ש}} לְךָ הַחָכְמָה וְהַתְּבוּנָה וְהַשֵּׂכֶל מִבִּינָתֶךָ{{ש}} חֲכַם לֵב וְאַמִּיץ כֹּחַ הִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּתֶךָ{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לְךָ לְדַמּוֹתֶךָ{{ש}} מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ אוֹת בְּצִבְאוֹתֶיךָ{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבוֹתֶיךָ{{ש}} חֹשֶׁךְ סִתְרֶךָ וַעֲרָפֶל סֻכָּתֶךָ{{ש}} מִנֹּגַהּ נֶגְדְּךָ בָּרָד וְאֵשׁ גַּחַלְתֶּךָ{{ש}} הָאֵל הַנֶּאֱמָן שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד בְּמִשְׁמַרְתֶּךָ{{ש}} לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו בְּשַׁלֶּמְךָ מַשְׂכֻּרְתֶּךָ{{ש}} הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ וְאֵין עָוֶל אֱמֶת פְּעֻלָּתֶךָ{{ש}} מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה וּכְהַרְרֵי אֵל צִדְקָתֶךָ{{ש}} עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ לְכָל מְהִירֵי מְלַאכְתֶּךָ{{ש}} אֶת הַכֹּל עָשִׂיתָ יָפֶה בְעִתּוֹ כְּחָכְמָתֶךָ{{ש}} בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אַדְמָתֶךָ{{ש}} בָּרָאתָ תְשׁוּבָה לְמַרְפֵּא אֲרוּכָתֶךָ{{ש}} וְעַד לֹא מַכָּה הִקְדַּמְתָּ תְּעָלָתֶךָ{{ש}} וְעַד לֹא מָזוֹר הִגַּהְתָּ רְפוּאָתֶךָ{{ש}} כִּי גָּלוּי וְצָפוּי לִפְנֵי כֵס שְׁכִינָתֶךָ{{ש}} כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ לְהִזָּהֵר מִגַּחַלְתֶּךָ{{ש}} אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יַעֲבֹר מִתּוֹרָתֶךָ{{ש}} כִּי לֹא תַאֲמִין בַּעֲבָדֶיךָ וּבִמְשָׁרְתֶיךָ{{ש}} וְתָהֳלָה תָשִׂים בִּגְדוּדֵי מַחֲנוֹתֶיךָ{{ש}} אַף שׁוֹכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר עַפְרוֹתֶיךָ{{ש}} הַגְּדֵלִים בֶּעָוֹן וְעוֹבְרִים עַל מִצְוֹתֶיךָ{{ש}} וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלָם כִּי יָסוּרוּ מֵאָרְחוֹתֶיךָ{{ש}} וּבְיַד כָּל אָדָם יַחְתֹּם בִּגְזֵרוֹתֶיךָ{{ש}} וְתַגֵּד לָהֶם פִּשְׁעָם בְּתוֹכְחוֹתֶיךָ{{ש}} וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְיַצְדִּיקוּ דִּין אֲמִתֶּךָ{{ש}} לָכֵן הִקְדַּמְתָּ צֳרִי לִטְרִיָּתֶךָ{{ש}} כִּי יְשׁוּבוּן מֵאָוֶן וִיבַקְשׁוּ מְחִילָתֶךָ{{ש}} וְאַתָּה קָרוֹב לְקוֹרְאֶיךָ לְהָשִׁיב מֵהֶם חֲמָתֶךָ{{ש}} וְיוֹם זֶה בָּחַרְתָּ לֵישֵׁב בַּמִּשְׁפָּט עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ{{ש}} וְכִבְנֵי מָרוֹן יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ בְּסִפְרָתֶךָ{{ש}} וְכֻלָּם נִסְקָרִין בִּסְקִירַת צְפִיָּתֶךָ{{ש}} וְתִרְאֶה יַחַד לִבָּם בִּרְאִיָּתֶךָ{{ש}} וְתִגְזֹר עֲלֵיהֶם כָּל גְּזֵרוֹתֶיךָ{{ש}} וְתִקְצֹב מְזוֹנוֹתֵיהֶם וּפַרְנָסָתָם בְּאִמְרָתֶךָ{{ש}} וְעַמְּךָ בְּחִנּוּנָם מִתְוַעֲדִים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} וְתוֹקְעִים וּמְרִיעִים כָּאָמוּר בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} וּמְעַרְבְּבִים קַטֵּגוֹר בְּלִי לְהַשְׂטִינָם לִקְרָאתֶךָ{{ש}} וְתִזְכֹּר לָמוֹ עֲקֵדַת יִצְחָק בִּשְׁבוּעָתֶךָ{{ש}} וְתַהֲפֹךְ מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים כִּי כֵן מִדָּתֶךָ{{ש}} וּתְרַחֵם עֲלֵיהֶם בְּרֹב חֶמְלָתֶךָ{{ש}} כִּי הֵם בָּנֶיךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ וְהַיּוֹם יִפָּתְחוּ שְׁלֹשָׁה סְפָרִים מְנֻקָּדִים{{ש}} שֶׁל צַדִּיקִים שׁוֹמְרֵי פִקּוּדִים{{ש}} שֶׁל בֵּינוֹנִים וְשֶׁל זֵדִים{{ש}} צַדִּיקִים נִכְתָּבִים לְחַיֵּי עַד שְׁקוּדִים{{ש}} וּרְשָׁעִים נִכְתָּבִים לְתַבְעֶרֶת יְקוֹדִים{{ש}} וּבֵינוֹנִים עַד יוֹם כִּפּוּר תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים{{ש}} אִם יָשׁוּבוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם וְיִהְיוּ חֲרֵדִים{{ש}} וִיתַקְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם וְיֵיטִיבוּ צְעָדִים{{ש}} חֶלְקָם בַּחַיִּים יִזְכּוּ נֶחֱמָדִים{{ש}} וְאִם לֹא זָכוּ לְמִיתָה יִהְיוּ נֶאֱחָדִים{{ש}} וּכְמוֹ כֵן יֵעָשֶׂה לְיוֹם הַדִּין{{ש}} וְיָבֹאוּ מַעֲשֵׂיהֶם לְהָעִיד כְּעֵדִים{{ש}} וּבְמֹאזְנַיִם יַעֲלוּ מִשְּׁנֵי צְדָדִים{{ש}} אִם יַכְרִיעוּ טוֹבִים עַל הָרָעִים וְיִהְיוּ כְבֵדִים{{ש}} בְּעָלִים יִהְיוּ בְטוּחִים וְלֹא פְחוּדִים{{ש}} וְאִם מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה יְהוּ אֲגוּדִים{{ש}} וְרַב חֶסֶד מַטֵּה כְּלַפֵּי חֲסָדִים{{ש}} יָשׁוּב יְרַחֵם יִכְבֹּשׁ עֲוֹן מוֹרְדִים{{ש}} וְיִשָּׂא עָוֹן וְיַגְבִּיהַּ מְרָדִים{{ש}} וְיַכְרִיעוּ נְעִימִים וַעֲנוּדִים{{ש}} וְיַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן אֲחָדִים{{ש}} כִּי צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וּמַעֲשָׂיו חֲסָדִים{{ש}} רוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה מִכָּל עוֹלוֹת וּתְמִידִים{{ש}} הַתְּשׁוּבָה וּמַעֲשֵׂה הַטּוֹב כִּתְרִיס בִּפְנֵי שׁוֹדְדִים אָנָּא אָדוֹן מָלֵא רַחֲמִים{{ש}} בְּקוּמְךָ לַמִּשְׁפָּט עַל יְצוּרֵי עוֹלָמִים{{ש}} רֹגֶז בַּל תָּעִיר עַל מְעוּטֵי עַמִּים{{ש}} הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ לֵילוֹת וְיָמִים{{ש}} וּלְנַצֵּחֲךָ תָּמִיד מַעֲרִיבִים וּמַשְׁכִּימִים{{ש}} וּכְאָב עַל בֵּן יִכְמְרוּ רַחֲמֶיךָ בְּנִחוּמִים{{ש}} לְנַקּוֹתָם מִכֹּבֶד עָוֹן וַאֲשָׁמִים{{ש}} וְהִזָּכֵר לִבְרִית שְׁלֹשֶׁת תְּמִימִים{{ש}} וּלְאַב הֲמוֹן אֲשֶׁר הָיָה תָמִים{{ש}} וְנִתְנַסָּה בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת עֲצוּמִים{{ש}} וְנִמְצָא שָׁלֵם בְּכָל פְּעָמִים{{ש}} הַנֵּס הָרִאשׁוֹן בְּהִוָּלְדוֹ נִתְיָעֲצוּ הַחַרְטֻמִּים{{ש}} וּבִקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת וְהַקּוֹסְמִים{{ש}} וְנֶחְבָּא בָאָרֶץ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שְׁלֵמִים{{ש}} וְלֹא רָאָה שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ וְכוֹכְבֵי מְרוֹמִים{{ש}} וּלְאַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָצָא מְחֻכָּם בְּחִכּוּמִים{{ש}} וּמָאַס אֱלִילִים וְשִׁקֵּץ צְלָמִים{{ש}} וּבָטַח בְּיוֹצְרוֹ וְנָפַל חֶבְלוֹ בַּנְּעִימִים{{ש}} הַשֵּׁנִי הִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן אֵשׁ פְּחָמִים{{ש}} וּמֶלֶךְ הַכָּבוֹד פָּשַׁט יְמִינוֹ וְהִצִּילוֹ בְּרַחֲמִים{{ש}} וְנָם אֲנִי יְיָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים בְּנִאוּמִים{{ש}} הַשְּׁלִישִׁי הֶגְלָהוּ מִמּוֹלַדְתּוֹ הָגְלַת שְׁלוֹמִים{{ש}} הָרְבִיעִי הֵבִיא רָעָב בְּאוֹתָן הַיָּמִים{{ש}} הוּא הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר בָּא לְעוֹלָמִים{{ש}} וְלֹא בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל הַתְּחוּמִים{{ש}} כִּי אִם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לְנַסּוֹתוֹ וּלְהוֹרִידוֹ לְאַדְמַת עֲנָמִים{{ש}} הַחֲמִישִׁי נִלְקְחָה שָׂרָה לְמוֹשֵׁל עַמִּים{{ש}} בְּלֵיל שִׁמּוּרִים הַנִּשְׁמָר לִבְכוֹרֵי חָמִים{{ש}} וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדוֹלִים וְאֵימִים{{ש}} וְגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים רַבִּים יָמִים{{ש}} וְשָׁלַח מֶלֶךְ גְּרָר וְלָקַח יְפַת פְּעָמִים{{ש}} וְנַעֲשָׂה הוּא וְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ טֻמְטוּמִים{{ש}} וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ לְהָרְגוֹ בִּזְעָמִים{{ש}} וְזָעַק הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג וְתִשְׁפֹּךְ דָּמִים{{ש}} וְאָמַר לוֹ הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְאָב לַחֲכָמִים{{ש}} וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְהֵשִׁיב לוֹ תַּשְׁלוּמִים{{ש}} וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיֵּעָתֶר לוֹ מִמְּרוֹמִים{{ש}} וַיִּרְפָּא אוֹתָם מֵעֲצִירַת רְחָמִים{{ש}} הַשִּׁשִּׁי בְּבוֹא עָלָיו הַמְּלָכִים הַקְּדוּמִים{{ש}} עִם כְּדָרְלָעוֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָמִים{{ש}} וּבְבֶן אָחִיו הִתְחִילוּ תְחִלָּה שׂוֹטְמִים{{ש}} וּבִשְׁבִילוֹ לָקְחוּ אֶת כָּל רְכוּשׁ סְדוֹמִים{{ש}} וּבָא הַפָּלִיט וְהִגִּיד מֶה עָשׂוּ קָמִים{{ש}} וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ רְשׁוּמִים{{ש}} הֵם עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא וֶאֱלִיעֶזֶר מְסֻיָּמִים{{ש}} וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וַיַּכֵּם בְּמַהֲלֻמִּים{{ש}} הוּא הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הָיָה מִקְּדוּמִים{{ש}} וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכוּשׁ בְּעֶזְרַת מַשְׁפִּיל רָמִים הַשְּׁבִיעִי כְּשֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בֵּין הַבְּתָרִים{{ש}} וְהֶרְאָהוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת כַּבִּירִים{{ש}} שֶׁמּוֹשְׁלִים בִּזְמַנָּם וְיֹאבְדוּ לְדוֹר דּוֹרִים{{ש}} עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת זוֹ מַלְכוּת (אֲרַמִּים) [אֲדוֹמִים] אֲרוּרִים{{ש}} אֲשֶׁר הִיא כְּעֶגְלָה דָשָׁה וְכַחֲזִירֵי יְעָרִים{{ש}} וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת אֵלּוּ יְוָנִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לִצְפִירִים{{ש}} וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ זוֹ מַלְכוּת מָדַי וּפָרַס חֲבֵרִים{{ש}} כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בְּבֵרוּרִים{{ש}} וְתֹר אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לִשְׁוָרִים{{ש}} וְגוֹזָל אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְיוֹנִים וְתוֹרִים{{ש}} כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע וּבִסְתָרִים{{ש}} וְלָקַח וּבִתְרָם לִשְׁנֵי בְתָרִים{{ש}} כְּדֵי לְהַתִּישׁ כֹּחָם וְזִכְרָם לְהַחֲרִים{{ש}} וַיֵּרֶד הָעַיִט לְאַבְּדָם זֶה דָּוִד רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים{{ש}} כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה מֵנִיף עֲלֵיהֶם בַּסּוּדָרִים{{ש}} שֶׁלֹּא יִמְשֹׁל בָּהֶם הָעַיִט עַד הָעֶרֶב כְּסוֹד מוֹרִים{{ש}} לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין מוֹשְׁלִים אֶלָּא יוֹם אֶחָד מִיּוֹמוֹ שֶׁל יוֹצֵר הָרִים{{ש}} חוּץ מִשְּׁתֵי יְדוֹת שָׁעָה בְּשִׁעוּרִים{{ש}} כְּשֶׁהַחַמָּה נוֹטָה בְּמַעֲרָב שְׁתֵּי יְדוֹת שָׁעָה מַכְהָה אוֹרִים{{ש}} כֵּן עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הָעֶרֶב יִצְמַח אוֹר לַיְשָׁרִים{{ש}} וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר לַהֲדוּרִים{{ש}} הַשְּׁמִינִי בְּהִמּוֹלוֹ עָרְלַת בְּשָׂרִים{{ש}} בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים{{ש}} וּבְכָל שָׁנָה נִרְאָה דַּם מִילָתוֹ כְּדַם פָּרִים וְאֵימוּרִים{{ש}} וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹת עַמּוֹ לְהַצְדִּיקָם כַּיְשָׁרִים{{ש}} הַתְּשִׁיעִי בְּשַׁלְּחוֹ יִשְׁמָעֵאל וְאִמּוֹ לְמִדְבָּרִים{{ש}} מֵעַל יָחִיד הַנַּעֲלָה בְּאַחַד הֶהָרִים{{ש}} מִזֶּה וְלַבָּא לְדוֹר דּוֹרִים הָעֲשִׂירִי הָיָה אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמִלָּה{{ש}} וְנִסָּהוּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ וְהַעֲלֵהוּ לִי לְעֹלָה{{ש}} וְהֵשִׁיבוֹ לְאֵיזֶה בֵן לְבֶן הָעָרְלָה אוֹ לְבֶן הַמִּילָה{{ש}} אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ בְּחֶמְלָה{{ש}} עַל הָהָר אֲשֶׁר עָלָיו שְׁכִינָה מְכֻלָּלָה{{ש}} וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְלֹא נִתְעַצַּל בַּעֲצָלָה{{ש}} וְחָבַשׁ הַחֲמוֹר בְּעַצְמוֹ בְּגִילָה{{ש}} הוּא הַחֲמוֹר אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו דָּלֹה דָלָה{{ש}} וְהוּא שֶׁעָתִיד עָנִי לִרְכֹּב עָלָיו בְּעֵת הַגְּאֻלָּה{{ש}} וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם בְּיֹשֶׁר מְסִלָּה{{ש}} כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְצוֹפִים רָאוּ שַׁלְהֶבֶת תְּלוּלָה{{ש}} וְהֵבִין כִּי הוּא הָהָר לְתַלְלָה{{ש}} וּבְאֶצְבַּע הֶרְאָהוּ הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל שׁוֹכֵן מַעְלָה{{ש}} הוּא הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר הָיָה מִתְּחִלָּה{{ש}} וְצִוָּה יָחִיד לִקְשֹׁר יָדָיו וְרַגְלָיו לְרַגְּלָה{{ש}} שֶׁלֹּא יְבַעֵט מִצְוַת כַּבֵּד לְחַלְּלָה{{ש}} וַעֲקָדוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ כִּטְלֵה עוֹלָה{{ש}} וְעָרַךְ הָאֵשׁ וְהָעֵצִים הֶעֱלָה{{ש}} וְלָקַח הַמַּאֲכֶלֶת לְשָׁחֲטוֹ בְּחַלְחָלָה{{ש}} וּכְכֹהֵן גָּדוֹל הִגִּישׁ מִנְחָה בְלוּלָה{{ש}} וְיוֹשֵׁב וְרוֹאֶה נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}} הָאָב מַעֲקִיד וְהַבֵּן נֶעֱקָד בְּחִילָה{{ש}} הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה בִּילָלָה{{ש}} וְהֻשְׁמַע אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר לַעֲשׂוֹתוֹ כָלָה{{ש}} וְהָאַיִל אֲשֶׁר הֻצְפַּן מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לְעוֹלָה{{ש}} נִתַּן כָּפְרוֹ וְהֻחְשַׁב לוֹ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה{{ש}} וְנִשְׁבַּע לְבָרְכוֹ בִּבְרָכָה מְעֻלָּה{{ש}} וְלִזְכֹּר עֲקֵדָתוֹ לְאֹם נִדְגָּלָה{{ש}} לְמַלְּטָם מִכָּל עָוֹן וְעַוְלָה{{ש}} וְלִקְנוֹתָם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה{{ש}} לִהְיוֹת יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה וְהַיּוֹם הַזֶּה לְפָנֶיךָ יֻפְקַד{{ש}} כֹּשֶׁר מִפְעֲלוֹת עוֹקֵד וְנֶעֱקָד{{ש}} וִישִׁיבַת הַתָּם אֹהָלֶיךָ שָׁקַד{{ש}} זְכֹר אָדוֹן בְּרַחֲמִים לִפְקַד{{ש}} וְתַרְשִׁישֵׁי חַשְׁמַל חֲשָׁשֵׁי יְקַד{{ש}} יִכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ לִיקַד וְזֶה אֶל זֶה יַעֲרִיצוּ{{ש}} וְזֶה אֶל זֶה יַקְדִּישׁוּ{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה לְקָדוֹשׁ מְשַׁלְּשִׁים<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב על יד נביאך…}} [[קטגוריה:רבי שמעון הגדול]] [[קטגוריה:קדושתאות לראש השנה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] anols1su3j827olgsyeic0npxau6avc 0 1726911 3078455 3078431 2026-08-21T12:39:35Z מו יו הו 37729 /* רשות */ 3078455 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אמצת עשור לכיפור תמה== {{הור2|קדושתא לשחרית של יום הכיפורים מאת רבי משלם בן קלונימוס. נהוגה בנוסח אשכנז.}} ====רשות==== <קטע התחלה=רשות/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}מֶיךָ נָשָׂאתִי חִין בְּעָרְכִי{{ש}}{{סי|בְּ}}מַלְאֲכוּת עַמְּךָ בֶּרֶךְ בְּבָרְכִי{{ש}} {{סי|גּ}}וֹחִי מִבֶּטֶן הַגִּיהַּ חָשְׁכִּי{{ש}}{{סי|דַּ}}בֵּר צָחוֹת וּבַאֲמִתְּךָ הַדְרִיכִי {{סי|ה}}וֹרֵנִי שְׁפֹךְ שִׂיחַ עָרֵב{{ש}}{{סי|וְ}}לוֹנְנִי בְצִלְּךָ אוֹתִי לְקָרֵב{{ש}} {{סי|זַ}}עַק יוּפַק בְּכִוּוּן קֶרֶב{{ש}}{{סי|חַ}}לּוֹתִי פָנֶיךָ וְצִדְקָתְךָ תְקָרֵב {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מְאֹד נַעֲלָה{{ש}}{{סי|יַ}}דְּעֵנִי בִּין עֵרֶךְ תְּפִלָּה{{ש}} {{סי|כַּ}}דָּת לְחַנֵּן בְּלִי תִפְלָה{{ש}}{{סי|לְ}}הַמְצִיא לְשׁוֹלְחַי אֶרֶךְ וּתְעָלָה {{סי|מִ}}פְתַּח שְׂפָתַי תְּבָרֵר וּתְיַשֵּׁר{{ש}}{{סי|נִ}}דְבוֹת פִּי רְצֵה וְהַכְשֵׁר{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר הֲגִיגִי כְּשַׁי יִתָּשֵׁר{{ש}}{{סי|עֵ}}תֶר פִּצְחִי כְּזִילַת חֶשֶׁר {{סי|פְּ}}עָמַי הָכֵן פְּצוֹתִי מִכֶּשֶׁל{{ש}}{{סי|צ}}וּר תְּמֹךְ אֲשׁוּרַי מֵהִנָּשֵׁל{{ש}} {{סי|ק}}וֹמְמֵנִי וְחַזְּקֵנִי מֵרִפְיוֹן וָחֵשֶׁל{{ש}}{{סי|רְ}}צוֹת אֲמָרַי וְלֹא אֶכָּשֵׁל {{סי|שָׁ}}מְרֵנִי כְאִישׁוֹן מִפֶּלֶץ וּבְעָתָה{{ש}}{{סי|שׁ}}וּר בְּשִׁפְלוּתִי וּלְכָה לִישׁוּעָתָה{{ש}} {{סי|תָּ}}חֹן דִּכְאוּתִי כִּלְחוֹזָךְ פַּצְתָּ{{ש}}{{סי|תְּ}}רַחֵם עַל בֵּן אִמַּצְתָּ <קטע סוף=רשות/> ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אִ}}מַּצְתָּ עָשׂוֹר לְכִפּוּר תַּמָּה{{ש}} {{סי|בּ}}וֹ לְצַחְצֵחַ צֵאוּי כִּתְמָהּ{{ש}} {{סי|גְּ}}הֹץ צַחֲנָתָהּ עִוּוּיָהּ לְהָתֵמָּה{{ש}} {{סי|דִּ}}ינָהּ לְהָאִיר לְתֶחִי לְחָתְמָה {{סי|הָ}}חְרָדָה מִתֵּקַע יוֹם תְּרוּעָה{{ש}} {{סי|וּ}}דְבָרִים קָחָה סַרְעַף לְקָרְעָה{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אֵלִי לְצֶדֶק הַכְרִיעָה{{ש}} {{סי|חַ}}י חַי יוֹדוּךָ בְּהָרִיעָה {{סי|טַ}}פֶּיהָ וִישִׁישֶׁיהָ בְּעִנּוּי עֲיֵפִים{{ש}} {{סי|יְ}}צִיגָתָם שׁוּר בְּיָחֵף יְחֵפִים{{ש}} {{סי|כֻּ}}לָּם צָגִים וְלֹבֶן מֻצְעָפִים{{ש}} {{סי|לְ}}אַדְּרָךְ בַּקּדֶשׁ כִּשְׂרָפִים עָפִים {{סי|מָ}}גֵן עִקָּרֵמוֹ בָּךְ חוֹסִים{{ש}} {{סי|נִ}}שְׁעָנִים בְּתֻמָּם וּבְצִלְּךָ חוֹסִים{{ש}} {{סי|סְ}}מוּכִים בִּבְרִית שְׁלשֶׁת יִחוּסִים{{ש}} {{סי|ע}}וֹדְדֵם הֱיוֹת שֹׂטְנֵימוֹ הָסִים {{סי|פְּ}}נֵה בְּצִדְקַת אָת מֵעֵבֶר{{ש}} {{סי|צֹ}}אנְךָ תַּחַת שֵׁבֶט כְּהַעֲבֵר{{ש}} {{סי|קַ}}דְּמֵם רַחֲמֶיךָ בְּלִי הִתְעַבֵּר{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם עַל פֶּשַׁע עוֹבֵר {{סי|שֶׁ}}מֶץ זְדוֹנָם תְּכַבֵּס וּתְטַהֵר{{ש}} {{סי|שַׁ}}וְעָם קְשֹׁב וְאַל תְּאַחֵר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}מוּכֵי יְמִינְךָ פְּנֵיהֶם נַהֵר{{ש}} {{סי|תַּ}}עְתּוּעַ חֶטְאָם תְּכַפֵּר לְטַהֵר<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים סג ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו׃{{ממס|משלי כ ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|שמואל ב כב לא|וגם=תהלים יח לא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|ישעיהו לח יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצׇּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}} {{סוף}}</noinclude> :כַּצָּהֳרַיִם מִשְׁפָּטֵנוּ הָאֵר :חוֹכֶיךָ לְטוֹב תַּשְׁאֵר :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>צִדְקֵנוּ תְּחַפֵּשׂ וּתְבָאֵר :בְּמָגִנְּךָ נִתְגּוֹנֵן לְהִתְפָּאֵר<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תַּ}}אֲוַת נֶפֶשׁ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרָךְ{{ש}} {{סי|שְׁ}}קֹד לְרַחֵם מְבָרְכֵי זִכְרָךְ{{ש}} {{סי|רְ}}צוּיֵי אַהַב כְּנַעַר וָרָךְ{{ש}} {{סי|קְ}}רוּאִים וּנְקוּבִים בְּנָךְ בְּכוֹרָךְ {{סי|צִ}}בְאוֹת קֹדֶשׁ הוֹצֵאתָ מִכּוּר אוֹנִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוֹתָם מִפֶּרֶךְ הָלְכוּ שִׁנְאַנִּים{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּסִים מִבֶּטֶן פְּצֵם מִשְּׁאוֹנִים{{ש}} {{סי|סְ}}עָדֵם בַּל לָמוֹד כִּסְאוֹנִים {{סי|נְ}}תוּנָה בְרִיתְךָ חֹק בִּשְׁאֵרָם{{ש}} {{סי|מִ}}מַּחֲצֶבֶת צוּרָם מוֹלֶדֶת שֵׁאוּרָם{{ש}} {{סי|לַ}}בְּרִית הַבֵּט וְתָדִיחַ כִּעוּרָם{{ש}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם הֶרֶב וְתַבְהִיק אוֹרָם {{סי|יֵ}}רָאֶה לְפָנֶיךָ עֵקֶד מְיֻחָד{{ש}} {{סי|ט}}וֹבֵחַ וְטָבוּחַ מִדְּבָרְךָ פָחַד{{ש}} {{סי|חֲ}}נִיטָיו חַלֵּץ מֵאֵימָתָה וָפַחַד{{ש}} {{סי|זִ}}בּוּחוֹ וְדִשּׁוּנוֹ לְפָנֶיךָ יִתְיַחַד {{סי|וְ}}אִם הֶעֱווּ ארַח לְסַלֵּף{{ש}} {{סי|הִ}}זָּכֵר רַחֲמֶיךָ חֹק מִלְּחַלֵּף{{ש}} {{סי|דְּ}}רִישַׁת צֶדֶק מֵלִיץ יְאַלֵּף{{ש}} {{סי|גְּ}}נוּנֶיךָ לְחַזֵּק בְּמָגִנַּת אָלֶף {{סי|בַּ}}דֵּי יְדִידֶיךָ הֲגִיגָם בִּין{{ש}} {{סי|בִּ}}צּוּרָם תִּשַׁע וְחֵטְא תַּלְבִּין{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אָ}}וֶן מִתְחַנְּנֶיךָ בְּלִי תָבִין{{ש}} {{סי|אֶ}}נֶק שְׁמַע וְלַחַשׁ הָבִין<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|שמות ב כד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים סו יח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן׃{{ממס|איוב יא יא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְיָ בִּינָה הֲגִיגִי׃{{ממס|תהלים ה ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס׃{{ממס|תהלים עד כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי׃{{ממס|הושע יא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם׃{{ממס|ישעיהו מו ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ׃ {{סוף}}</noinclude> :נֶפֶשׁ נַעֲנָה תְּבַשֵּׂר סְלִיחָה :פַּלְּטֵם מֵעֹמֶק שׁוּחָה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מִתְקוֹמְמֵינוּ יְהוּ כַּסּוּחָה :הַחֲיֵינוּ בְטַל אֱמוּנָתְךָ לְשׂוֹחֵחָה<includeonly> =====תוכחה===== {{:אנוש מה יזכה}}</includeonly><קטע סוף=ב/> {{הור2|נוהגים לשלב כאן את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש מה יזכה]]}}.}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אִ}}חַדְתָּ יוֹם זֶה בַּשָּׁנָה{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה וְצָרִי שַׂמְתּוֹ לְשׁוֹשַׁנָּה{{ש}} {{סי|בְּ}}שָׁלֵם בִּהְיוֹת סֻכָּךְ בָּרִאשֹׁנָה{{ש}} {{סי|שֵׁ}}רוּתוֹ כִּפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה {{סי|גּ}}וֹלִים מִנָּוָךְ זְרוּיִם מֵהָלְאָה{{ש}} {{סי|רֹ}}ן מְפִיקִים לְחַתֵּל תְּלָאָה{{ש}} {{סי|דִּ}}כְּאוּת רוּחַ וְשֵׁבֶר נַהֲלָאָה{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ חֲשֹׁב כְּזִבְחֵי הַעֲלָאָה {{סי|הָ}}תְמַם מֵרֶחֶם יוֹשֵׁב אֹהָלִים{{ש}} {{סי|צ}}וּרָתוֹ בְּכִסְאֲךָ חַקְתָּ בְּהִלִּים{{ש}} {{סי|וְ}}לָדָיו חֹן בְּעֹצֶר נִקְהָלִים{{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרְךָ מַבִּיעִים וְשִׁמְךָ מְהַלְלִים {{סי|זֶ}}בֶד שִׁמְךָ שִׁתַּפְתָּ בִשְׁמָם{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּתִים לְךָ כַּחוֹתָם לְשׂוּמָם{{ש}} {{סי|חָ}}שְׂכֵם מֵאֶנֶף בְּלִי לְהַאֲשִׁימָם{{ש}} {{סי|סֵ}}פֶר חַיִּים יְהִי רִשּׁוּמָם {{סי|טֹ}}רַח עָוֹן וְכֹבֶד מַשָּׂא{{ש}} {{סי|נַ}}עֵר בְּצוּל מְחוֹת בַּהֲמָסָה{{ש}} {{סי|יֶ}}עֱרַב שִׂיחַ עֲנִיָּה וּרְמוּסָה{{ש}} {{סי|מִ}}נִּיחוֹחֵי כָלִיל בְּאֶבֶן מַעֲמָסָה {{סי|כְּ}}לוּלַת אֲהָבִים אָנָּא זְכֹר{{ש}} {{סי|כְּ}}לִמַּת נְעוּרִים עוֹד מִלִּזְכֹּר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}בֵן יַקִּירָךְ זָכֹר תִּזְכֹּר{{ש}} {{סי|לְ}}מַעַן חִלָּךְ לַעֲבָדֶיךָ זְכֹר<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְיָ׃{{ממס|ירמיהו לא יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃{{ממס|ירמיהו ב ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטּאוֹתֵינוּ׃{{ממס|מיכה ז יט|לפני=ע"פ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּייָ׃{{ממס|תהלים קד לד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃{{ממס|שיר השירים ח ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים כאן את הפיוט [[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]}}<קטע התחלה=רהיטים/> ====מורה חטאים==== '''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ''' '''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''משלם בירבי קלונימוס חזק''' (כפול); פסוקי [[תהלים קמה]] ('''א"ב''' חסר נ׳)}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹרֶה חַטָּאִים סְלֹל לְהִתְהַלֵּךְ / {{סי|מְ}}לַמֵּד לְהַדְרִיכִי בְּדֶרֶךְ אֵלֵךְ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|אֲ|2}}רוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}חַר וָנֶשֶׁף אֲיַחֵד לְהַמְלִיכֶךָ / {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְאֵין כְּעֶרְכֶּךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|בְּ|2}}כָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}בִּי חָרֵד עֲבוֹדָתְךָ לִתְמֹד / {{סי|לְ}}הַעֲרִיץ קְדֻשָּׁתְךָ בְּמִשְׁמָר אֶעֱמֹד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|גָּ|2}}דוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מְ}}יַחֲלִים לְחַסְדְּךָ זֶרַע עֲמוּסֶיךָ / {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם וְיִשְׂמְחוּ חוֹסֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|דּ|2}}וֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}חִלּוּי וָצוֹם גָּשִׁים לְעָבְדֶּךָ / {{סי|בְּ}}רוּאִים כִּי הֵם לִכְבוֹדֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|הֲ|2}}דַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}קָר מַלְכוּתְךָ בְּרַעַד יַאֲמִירוּ / {{סי|יִ}}חוּדְךָ בְּזָר לֹא יָמִירוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|וֶ|2}}עֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֹ}}ן פְּגִיעוֹת לְפָנֶיךָ יְרַבֵּעוּ / {{סי|רַ}}חַשׁ הִלּוּלָךְ בַּיּוֹם יְשַׁבֵּעוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|זֵ|2}}כֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בֹּ}}קֶר אֶעֱרָךְ לְךָ חִנּוּנַי / {{סי|בִּ}}פְנוֹת עֶרֶב תִּמְחֶה זְדוֹנַי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|חַ|2}}נּוּן וְרַחוּם יְיָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יָ}}הּ כֹּפֶר אֶשְׁכֹּל / {{סי|יִ}}כְבּשׁ עִוּוּיֵנוּ וְיֹאמְרוּ הַכֹּל / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ט|2}}וֹב יְיָ לַכֹּל{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹמֵם אִוּוּי קִרְיַת מְשׂוֹשֶׂךָ / {{סי|קְ}}דֻשַּׁת אַבְנֵי נֵזֶר בְּנוֹסְסֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|י|2}}וֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}וִיֶּיךָ וַחֲסִידֶיךָ בְּנֹעַם יְזַמֵּרוּ / {{סי|לְ}}בוּשֵׁי שְׂרָד רֶקַח יְתַמֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ|2}}בוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וּ}}שְׁתוּלִים בְּנָוָךְ יַפְרִיחוּ בְּחַצְרוֹתָיו / {{סי|וִ}}ינוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים בְּטִירוֹתָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|לְ|2}}הוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}צְחָךְ יְנַגְּנוּ תְּמִימִים וּשְׁלֵמִים / {{סי|נָ}}שְׂאֲךָ כִּסְאֲךָ בְּבֵית עוֹלָמִים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|מַ|2}}לְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}חַד בְּכַנֶּסְךָ לְשִׁכְנְךָ גְּאוּלִים / {{סי|יַ}}לְבִּישׁוּךָ עֹז כְּעוֹבְרֵי גַלִּים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ס|2}}וֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנּוֹפְלִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}בִּיעֵי טוּבְךָ בְּוַעַד יִתְחַבֵּרוּ / {{סי|מֵ}}חִים חֲשֹׁב תַּחַן יְדַבֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|עֵ|2}}ינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וִ}}דּוּיָם יְנוֹחַח כְּשַׁי עָדֶיךָ / {{סי|וִ}}ישֻׁלַּם פָּרִים אֶרֶשׁ עֵדֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|פּ|2}}וֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סֶ}}לָה בְּרַחֲמָיו יָצִיץ מֵחֲרַכָּיו / {{סי|סְ}}לֹחַ יַרְבֶּה לְעַם מְבֹרָכָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|צַ|2}}דִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|חִ}}ין יִשַׁע מִגּוֹי מְקֹרָאָיו / {{סי|חֹ}}ן יָחֹן קוֹרְאֵי מִקְרָאָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|קָ|2}}רוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זֶ}}ה אֵלִי פֶּלֶא עוֹשֶׂה / {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ יִרֶץ וְשׂוֹטְנֵינוּ יְעַסֶּה / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|רְ|2}}צוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִ}}וּוּי יִתֵּן לְלוֹ מַשְׁלִיךְ יְהָבָיו / {{סי|קָ}}דוֹשׁ פְּשָׁעֵינוּ יְכַסֶּה בַּאֲהָבָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|שׁ|2}}וֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קַ}}בֵּל צְקוּנִי כִּבְמִכְלַל יֹפִי / {{סי|ק}}וֹלִי תַאֲזִין וְתַצְלִיל דּפִי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|תְּ|2}}הִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} ====אדר יקר אלי==== {{הור|סימן: '''משלם''', '''א"ב''' (כפול)}} {{סי|מֶ|2}}'''לֶךְ''' {{סי|שׁ|2}}'''וֹכֵן עַד /''' {{סי|לְ|2}}'''בַדְּךָ''' {{סי|מְ|2}}'''לֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ''' '''מֶלֶךְ''' {{סי|מַ|2}}'''אֲזִין''' {{סי|שַׁ|2}}'''וְעָה /''' {{סי|לְ|2}}'''עַמּוֹ''' {{סי|מֵ|2}}'''חִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ''' {{סי|אֶ}}דֶר יְקָר אֵלִי / {{סי|אֲ}}חֲוֶּה בְּאֶרֶשׁ מִלּוּלִי{{ש}} {{סי|בְּ}}חֵךְ אַנְעִים זֶמֶר / {{סי|בְּ}}נִיב אַבִּיעַ אֹמֶר {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹתָיו מִי יְמַלֵּל / {{סי|גָּ}}דְלוֹ מִי יְפַלֵּל{{ש}} {{סי|דֹּ}}ק מְרוֹפֵף בִּגְעָרָה / {{סי|דַּ}}רְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר מִקּוֹלוֹת מַיִם / {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם{{ש}} {{סי|וּ}}סְבִיבָיו שַׂרְפֵי אֵלִים / {{סי|וּ}}מִפַּחְדּוֹ זָעִים וְחָלִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|זָ}}ךְ בִּשְׁמֵי מְעוֹנִים / {{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמִּתְעַנִּים{{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת סָבִיב סֻכּוֹ / {{סי|חַ}}שְׁמַל בְּלִי לְסוֹכוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|ט}}וֹב יוֹדֵעַ חוֹסָיו / {{סי|טָ}}הוֹר מַצְדִּיק עֲמוּסָיו{{ש}} {{סי|י}}וֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / {{סי|יְ}}קָר עֹז חֶבְיוֹן {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|כּ}}וֹנֵן שַׁחַק בִּתְבוּנָה / {{סי|כָּ}}ל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה{{ש}} {{סי|ל}}וֹבֵשׁ עֹז וּגְדֻלָּה / {{סי|ל}}וֹ נָאוָה תְהִלָּה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה / {{סי|מ}}וֹחֶה פִּשְׁעֵי בָרָה{{ש}} {{סי|נָ}}אוֹר וְאַדִּיר בַּהֲדָרוֹ / {{סי|נ}}וֹשֵׂא עֲוֹן עֶדְרוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|ס}}וֹכֵת שִׂיחוֹת עֲרֵבוֹת / {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת{{ש}} {{סי|עָ}}ף עַל כְּרוּבוֹ / {{סי|ע}}וֹנֶה לְעַם קְרוֹבוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|פּ}}וֹקֵד צִבְאוֹת גְּדוּדָיו / {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹ עֶלְיוֹנִים מַגִּידִים / {{סי|צְ}}בָא תַחְתּוֹנִים מוֹדִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / {{סי|קְ}}נוּיָו מַשִּׂיג מְחִילוֹת{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא וְגֵאֶה / {{סי|ר}}וֹאֶה שָׁפָל וְנִכְאֶה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן בְּרוּם עֲלִיּוֹת / {{סי|שַׁ}}לִּיט בְּדוּךְ תַּחְתִּיּוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תּ}}וֹמֵךְ זְרוֹעוֹת עוֹלָם / {{סי|תַּ}}קִּיף וּמִכֹּל נֶעְלָם ====אנא אלהים חיים==== '''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ''' {{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אָ}}נָּא אֱלֹהִים חַיִּים / {{סי|תִּ}}כְתֹּב דְּבֵקֶיךָ לְחַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים.{{ממס|תהלים לו י}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}עֵת רָצוֹן תַּעֲנֶה תְחִנָּתִי / {{סי|שִׁ}}מְעָה יְיָ צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי / אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי.{{ממס|איכה ג נו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גַּ}}עֲיַת קוֹרְאֶיךָ בִּתְפִלַּת שַׁחַר / {{סי|רְ}}צֵה וְהַלְבֵּן אֹדֶם כַּצַּחַר / אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.{{ממס|דניאל ט יט}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דַּ}}לּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ / {{סי|קֹ}}וֶיךָ בַּל תַּרְשִׁיעַ / מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.{{ממס|ישעיהו סג א}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הַ}}צְּפוּפִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ / {{סי|צִ}}בְאוֹת צֹאן יָדֶךָ / הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ.{{ממס|תהלים פה ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מַרְבִּים תַּחַן וָעֶתֶר / {{סי|פֶּ}}לֶל לַחֲשֵׁנוּ הֵעָתֵר / אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר.{{ממס|ישעיהו מה טו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ שְׁעֵה אוֹתָנוּ לְצַדְּקָה / {{סי|עֵ}}רֶךְ שׁוּעֵנוּ כְּתִמּוּר דַּקָּה מִן הַדַּקָּה / לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה.{{ממס|דניאל ט ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|חַ}}טְּאֵנוּ בְאֵזוֹב וְטַהֲרֵנוּ / {{סי|סָ}}מְכֵנוּ סִתְרֵנוּ וְשִׂבְרֵנוּ / אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ.{{ממס|ישעיהו סד ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר קְשֹׁב חִנּוּנַי / {{סי|נַ}}קֵּנִי מִכֶּתֶם עֲוֹנַי / מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ.{{ממס|ירמיהו יז יג}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יֶ}}הֱמוּ מֵעֶיךָ עָלֵינוּ / {{סי|מַ}}הֵר רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּנוּ / אַתָּה יְיָ אָבִינוּ.{{ממס|ישעיהו סג טז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כְּ}}רַחוּם תְּכַפֵּר עָוֹן / {{סי|לַ}}כֹּל תִּשָּׂא עָוֹן / וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} <includeonly> ====איומה בחר==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:איומה בחר}}</includeonly> ====אך אתים==== '''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|אָ}}תִים בְּחִין לְפָנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בּ}}וֹטְחִים בְּחַסְדְּךָ אֱמוּנֶיךָ || || {{רווח|4}}{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גּ}}וֹעִים וּמַרְגִּישִׁים שִׁכְנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דַּ}}לּוּ עֵינֵיהֶם לִמְעוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ה}}וֹגִים לַעֲנוֹת עִנְיָנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וְ}}עוּדִים בְּנִצּוּחַ לְנַגְּנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים יַחַד הֲמוֹנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ח}}וֹכִים יְשׁוּעוֹת חָסְנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|טְ}}בוּלִים בְּטהַר לְחַנְּנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|י}}וֹדוּ לְשִׁמְךָ בָּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כַּ}}פֵּר לְעַמְּךָ מַאֲמִינֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לֹ}}א לָנוּ כִּי אִם לְמַעֲנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מַ}}גֵּר מִתְקוֹמְמֵי צְפוּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נַ}}שֵּׂא זֶרַע בְּחוּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}לִיחָה תַּרְבֶּה לְמִתְעַנֶּיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|עֲ}}נֵם מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פְּ}}צֵם מֵהֶמְיַת שְׁאוֹנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צַ}}דֵּק גּוֹי נְבוֹנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וֹמֵם קֶדֶם קִנְיָנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ר}}וֹמֵם תֵּל אַרְמוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}עֵה לַחַשׁ מִתְחַנְּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תָּ}}מְכֵם וְחָשְׂכֵם מֵחֲרוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |} {{ק|'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} ====אמרו לאלהים==== '''וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ'''{{ממס|תהלים סו ג}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|אֶ}}רֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ / מֵכִין הָרִים בְּכֹחַ{{ר1}} חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ / נוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ.{{ממס|תהלים קמז ה}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|בּ}}וֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו / מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו{{ר1}} זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו / וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹתָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.{{ממס|תהלים קד ג}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ בִּשְׁמֵי מַעְלָה / עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה{{ר1}} לוֹ הַגְּבוּרָה וְהַגְּדֻלָּה / וְהָעֹז וְהַמֶּמְשָׁלָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.{{ממס|תהלים קג יט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|דָּ}}גוּל מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ / וְנֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ{{ר1}} דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ / וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.{{ממס|תהלים סח כה}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם / רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם{{ר1}} יַרְעֵם מִשָּׁמַיִם / לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם.{{ממס|ישעיהו מ כב}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|וְ}}כָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ / יָדוֹ יָסְדָה אֶרֶץ{{ר1}} וִימִינוֹ טִפְּחָה שְׁמֵי עֶרֶץ / וְהֶעֱמִידָם בְּלִי פֶרֶץ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ.{{ממס|ישעיהו מ כב|שם}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|זֹ}}הַר כִּסְאוֹ שְׁבִיבֵי אֵשׁ / מְשָׁרְתָיו לוֹהֲטֵי אֵשׁ{{ר1}} נֹגַהּ לָאֵשׁ וּמַבְרִיק הָאֵשׁ / לְפָנָיו נִמְשָׁכִים נַהֲרֵי אֵשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֵשׁ אֹכְלָה אֵשׁ.{{ממס|לפני=ע"פ|דברים ד כד}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|חַ}}י עוֹלָמִים / צָר בְּיָהּ עוֹלָמִים{{ר1}} אִוָּה בֵּית עוֹלָמִים / מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ עוֹלָמִים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עַתִּיק יוֹמִין.{{ממס|דניאל ז ט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / סְבִיבוֹתָיו חַשְׁרַת מַיִם{{ר1}} עָבֵי שְׁחָקִים חֶשְׁכַת מַיִם / טוֹעֲנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ גַּבּוֹתָם מְלֵאוֹת עֵינַיִם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.{{ממס|תהלים יט ט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|י}}וֹדֵעַ מַה בְּסִתְרֵי חשֶׁךְ / לֹא יַחֲשִׁיךְ מֶנּוּ כָּל חשֶׁךְ{{ר1}} קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ / הוֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וָחשֶׁךְ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ.{{ממס|ישעיהו מה ז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כּ}}וֹנֵן כִּסְאוֹ לַמִּשְׁפָּט / מְכוֹן כִּסְאוֹ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט{{ר1}} אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט / תֹּאחֵז יָדוֹ בְּמִשְׁפָּט{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט.{{ממס|ישעיהו ה טז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ל}}וֹ יָאֲתָה מְלוּכָה / שֹׁכֵן עַד וְאֶת דַּכָּא{{ר1}} מֵשִׁיב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא / וְאוֹמֵר שׁוּבוּ בְּרוּחַ נְמוּכָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה.{{ממס|תהלים כב כט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם / הַכֹּל צָפוּי וְלֹא נֶעְלָם{{ר1}} זֶה שְׁמוֹ לְעוֹלָם / חַסְדּוֹ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם.{{ממס|תהלים קו מח}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נֹ}}צֵר חֶסֶד לְאֶלֶף דּוֹר / לוֹחֵם קָמָיו מִדֹּר דֹּר{{ר1}} מֵקִים סֻכַּת מְשִׁיחוֹ לִגְדֹּר / הָאוֹר חוֹנֶה עִמּוֹ בְּמָדוֹר{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} זֶה זִכְרוֹ לְדֹר דֹּר.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות ג טו}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ס}}וֹבֵל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים / שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים{{ר1}} מַאֲזִין שִׂיחַ חִנּוּנִים / מַקְשִׁיב שֶׁוַע רְנָנִים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים.{{ממס|דברים י יז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|עִ}}זּוּז וְגִבּוֹר אִישׁ מִלְחָמָה / נוֹקֵם לְצָרָיו וּבַעַל חֵמָה{{ר1}} מַכְרִית קָמָיו בִּמְהוּמָה / נֹהֵם עֲלֵיהֶם בִּנְהִימָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פָּ}}עַל וְעָשָׂה הַכֹּל / בְּיָדוֹ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל{{ר1}} אֵלָיו יְשַׂבְּרוּ עֵינֵי כֹל / וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עֶלְיוֹן עַל כֹּל.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פג יט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צַ}}דִּיק בְּכָל דְּרָכָיו / יָשָׁר מֵצִיץ מֵחֲרַכָּיו{{ר1}} חָפֵץ בְּעַם מַמְלִיכָיו / יִירְשׁוּ אֶרֶץ מְבֹרָכָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו.{{ממס|תהלים קג כ}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ / מַגִּיד אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ר1}} בָּחַר בְּאֹם דַּלַּת רֹאשׁ / עֻזּוֹ יוֹם יוֹם לִדְרשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.{{ממס|דה"א כט יא}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד / בִּטְחוּ בוֹ עֲדֵי עַד{{ר1}} כְּבוֹדוֹ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים וִעַד / וּלְעַם קְדוֹשׁוֹ נוֹעַד{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שְׁ}}בִילוֹ בְּמַיִם רַבִּים / שָׁמָיו מַרְעִיף רְבִיבִים{{ר1}} שְׁמוֹ מְיַחֲדִים שַׁחַר וַעֲרָבִים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים.{{ממס|ש"א ד ד}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ / מַעֲבִיר כִּלָּיוֹן וָחֶרֶץ{{ר1}} מֵשִׁיב אַף וְחָרוֹן וָקֶרֶץ / שֶׁוַע מְחַנְּנָיו יִרֶץ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.{{ממס|תהלים ח י}} ====מעשה אלהינו==== {{הור2|<noinclude>מדלגים על בתי {{צ|מעשה אנוש}}, אך </noinclude>למנהג פולין מוסיפים בית אחד של {{צ|מעשה אנוש}} לפני הבית האחרון (תחבולותיו מזימה), ואחר כך אומרים {{צ|'''אבל''' מעשה אלהינו}}.}} '''וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|אֵ}}ין מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לוֹ{{ר1}} {{סי|בִּ}}בְנֵי אֵלִים יִדְמֶה לּוֹ{{ר1}} {{סי|גְּ}}בֹהִים עִלָּה לְמוֹשָׁב לוֹ{{ר1}} {{סי|דָּ}}רֵי גֵיא כַּחֲגָבִים לְמוּלוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.{{ממס|דברים לב ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|הַ}}מְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ{{ר1}} {{סי|וְ}}הַרְבֵּה פְדוּת עִמּוֹ{{ר1}} {{סי|זַ}}עַק וְלַחַשׁ עַמּוֹ{{ר1}} {{סי|חָ}}שׁ וּמַאֲזִין מִמְּרוֹמוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|טֶ}}רֶף נָתַן לִירֵאָיו{{ר1}} {{סי|י}}וֹבִילוּ שַׁי לְמוֹרָאָיו{{ר1}} {{סי|כִּ}}תֵּי גְדוּדֵי צְבָאָיו{{ר1}} {{סי|לֹ}}א יָשׁוּרוּ כְּבוֹד מַרְאָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו.{{ממס|תהלים לג יח}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|מַ}}לְאָכָיו עוֹשֶׂה רוּחוֹת{{ר1}} {{סי|נִ}}קְדָּשׁ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת{{ר1}} {{סי|ס}}וֹכֵת שְׁפִיכַת שִׂיחוֹת{{ר1}} {{סי|ע}}וֹנֶה וּמַעֲמִיד רְוָחוֹת{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֱלֹהֵי הָרוּחֹת.{{ממס|במדבר טז כב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|פּ}}וֹדֶה מִשַּׁחַת עֲמוּסָיו{{ר1}} {{סי|צ}}וּר יוֹדֵעַ חוֹסָיו{{ר1}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ מַפְלִיא נִסָּיו{{ר1}} {{סי|רַ}}חוּם לִמְרַצָּיו וּמַכְעִיסָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.{{ממס|תהלים קמה ט}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ|צבע=#A52A2A}}{{ר1}} {{סי|תַּ|1}}חְבּוּלוֹתָיו מְזִמָּה / {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה / {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה / {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ר1}} {{מילת קבע|וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה|צבע=#A52A2A}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> ['''אֲבָל'''] {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ שַׁוְעוֹת{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹעֶה עֵרֶךְ שׁוּעוֹת{{ר1}} {{סי|תּ}}וֹרוֹתָיו מְשַׁעְשְׁעוֹת{{ר1}} {{סי|תַּ}}כְסִיסוֹ כּוֹבַע יְשׁוּעוֹת{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת.{{ממס|תהלים סח כא}} ====אשר אומץ תהלתך==== '''וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|אֵ}}ילֵי שַׁחַק{{ר1}} בְּ{{סי|בִ}}רְקֵי נֹגַהּ{{ר1}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי {{סי|גֹ}}בַהּ{{ר1}} בִּ{{סי|דְ}}מוּמֵי {{סי|דַ}}קָּה{{ר2}} {{ע|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מֵ{{סי|ה}}וֹמֵי בְרֶגֶשׁ{{ר1}} {{סי|וְ}}עוֹרְכֵי שֶׁוַע{{ר1}} {{סי|ז}}וֹעֲקֵי תְחִנָּה{{ר1}} {{סי|ח}}וֹכֵי חֲנִינָה{{ר2}} {{ע|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טֹ}}הַר{{ר1}} בְּ{{סי|יִ}}דֹּדוּן {{סי|יִ}}דֹּדוּן{{ר1}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי {{סי|כָ}}בוֹד{{ר1}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי {{סי|לַ}}הַב{{ר2}} {{ע|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מִ{{סי|מְּ}}עוּטֵי יָמִים{{ר1}} {{סי|נְ}}שׁוּיֵי טוֹבָה{{ר1}} {{סי|שְׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ר1}} {{סי|עֲ}}גוּמֵי נֶפֶשׁ{{ר2}} {{ע|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי שֵׁמוֹת{{ר1}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת עִירִין{{ר1}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי {{סי|קֶ}}דֶם{{ר1}} בְּ{{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בּוֹתַיִם{{ר2}} {{ע|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מִ{{סי|שּׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹפְכֵי שִׂיחַ{{ר1}} {{סי|תּ}}וֹבְעֵי סְלִיחָה{{ר1}} {{סי|תְּ}}אֵבֵי כַפָּרָה{{ר2}} {{ע|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> ====על ישראל אמונתו==== '''וּבְכֵן תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} גַּאֲוָתוֹ'''{{ממס|תהלים סח לה}} <קטע התחלה=על ישראל/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|אֱ}}מוּנָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|בִּ}}רְכָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|דִּ}}בְּרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|הַ}}דְרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|וְ}}עִידָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|זְ}}כִירָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|חֶ}}מְלָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|טַ}}הֲרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|יִ}}שְׁרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|כַּ}}נָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|לְ}}אֻמָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|מַ}}לְכוּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|נְ}}עִימָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|סְ}}גֻלָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|עֲ}}דָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|פְּ}}עֻלָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|צִ}}דְקָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|קְ}}דֻשָּׁתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|ר}}וֹמְמוּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|שְׁ}}כִינָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|תִּ}}פְאַרְתּוֹ<קטע סוף=על ישראל/> ====אפסי ארץ==== '''וּבְכֵן וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים'''{{ממס|תהלים סח לה|שם}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אַ}}פְסֵי אֶרֶץ בִּדְבָרוֹ הֵקִים{{ש}} {{סי|בְּ}}יִרְאָה לְעָבְדוֹ מִתְלַהֲקִים{{ש}} {{סי|גּ}}וֹלֶה מִנִּי חשֶׁךְ עֲמֻקִּים{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר עַבְדּוֹ מֵקִים{{ש}} {{סי|הַ}}חוֹצֵב לֶהָבוֹת וּבְרָקִים{{ש}} {{סי|וְ}}תֵבֵל מְאִירִים וּמַבְהִיקִים{{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית מְצוּקִים{{ש}} {{סי|חַ}}סְדּוֹ גָּדוֹל מֵעַל לְמוּצָקִים{{ש}} {{סי|ט}}וֹב וּמָעֹז לְאֵלָיו דְּבוּקִים{{ש}} {{סי|יִ}}חְיוּ כֹּל בּוֹ דְּבֵקִים{{ש}} {{סי|כִּ}}י מֵרוּחוֹ הָרִים מִתְפָּרְקִים{{ש}} {{סי|לֹ}}א יָכִילוּ זַעְמוֹ צוּרִים וְצוּקִים{{ש}} {{סי|מִ}}פַּחְדּוֹ יִתְבַּקְּעוּ עֲמָקִים{{ש}} {{סי|נְ}}מוֹגִים וְכַדּוֹנַג נְמַקִּים{{ש}} {{סי|ס}}וּפָה וּסְעָרָה דַּרְכּוֹ נֶאֱבָקִים{{ש}} {{סי|עָ}}נָן מִדְרַךְ רַגְלָיו כַּאֲבָקִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְעַם לוֹ חֲשׁוּקִים{{ש}} {{סי|צִ}}וָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ לִנְשׁוּקִים{{ש}} {{סי|קְ}}נוּיִים לוֹ וּבִימִינוֹ נֶחֱבָקִים{{ש}} {{סי|רָ}}צִים וְאַחֲרָיו נִדְבָּקִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}וְעָם שׁוֹמֵעַ מִמַּעֲמַקִּים{{ש}} {{סי|תִּ}}פְאֶרֶת עֹז לְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים ====מי כמוך==== '''וּבְכֵן יְיָ מִי כָמוֹךָ'''{{ממס|תהלים לה י}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|אַ}}דִּיר בַּמְּרוֹמִים|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|בּ}}וֹרֵא כֵס וַהֲדוֹמִים |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|גִּ}}בּוֹר וּמוֹשִׁיעַ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|דּ}}וֹבֵר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר לוֹבֵשׁ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|וְ}}חֵטְא וְעָוֹן כּוֹבֵשׁ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|זַ}}ךְ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|חֲ}}סִין בְּאַלְפֵי שִׁנְאַנִּים |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ט}}וֹב וּמֵטִיב|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|יְ}}שָׁרִים לְהֵיטִיב |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|כּ}}וֹנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|לְ}}הָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|מָ}}דַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|נֶ}}אְדָּר מִקּוֹלוֹת מָיִם |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|שָׂ}}ם עָבִים רְכוּבוֹ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ע}}וֹזֵר וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|צ}}וֹעֲקָיו לְהַשְׁעוֹת |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ר}}וֹצֶה בְּעַמּוֹ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|שׁ}}וֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב וּלְאַבְרָהָם חָסֶד |} ====אין כמוך==== '''וּבְכֵן אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ:'''{{ממס|תהלים פו ח}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|אַ}}דִּירֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|בְ}}רוּרֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|דָ}}רֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|וְ}}עוּדֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|זַ}}כֵּי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בַּ{{סי|חֲ}}יָלֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|טְ}}הוֹרֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|יַ}}קִּירֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|מַ}}לְאֲכֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|נְ}}גִידֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|שַׂ}}רְפֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|עָ}}רִיצֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|ר}}וֹזְנֵי מַטָּה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|תַ}}קִּיפֵי מַטָּה |}<includeonly> ====האדרת והאמונה==== {{ארון|פ}}{{#בלי קטע:האדרת והאמונה|הזיו}}{{ארון|ס}}</includeonly> ====נאמירך באימה==== '''וּבְכֵן נַאֲמִירְךָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵימָה''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} נַ{{סי|אֲ}}מִירָךְ בְּ{{סי|אֵ}}ימָה{{ש}} נְ{{סי|בָ}}רְכָךְ בְּ{{סי|בִ}}ינָה{{ש}} נְ{{סי|גַ}}דְּלָךְ בִּ{{סי|גְ}}דֻלָּה{{ש}} נִ{{סי|דְ}}רְשָׁךְ בְּ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} נְ{{סי|הַ}}דְּרָךְ בְּ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} נ{{סי|וֹ}}דָךְ בִּ{{סי|וְ}}עִידָה{{ש}} נַ{{סי|זְ}}כִּירָךְ בְּ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} נְ{{סי|חַ}}סְּנָךְ בְּ{{סי|חִ}}ילָה{{ש}} נַ{{סי|טְ}}עִימָךְ בְּ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} נְ{{סי|יַ}}חֲדָךְ בְּ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} נְ{{סי|כַ}}בְּדָךְ בִּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} נְ{{סי|לַ}}בְּבָךְ בִּ{{סי|לְ}}מִידָה{{ש}} נַ{{סי|מְ}}לִיכָךְ בִּ{{סי|מְ}}לוּכָה{{ש}} נְ{{סי|נַ}}צְּחָךְ בִּ{{סי|נְ}}עִימָה{{ש}} נְ{{סי|שַׂ}}גְּבָךְ בִּ{{סי|שְׂ}}רָרָה{{ש}} נַ{{סי|עֲ}}רִיצָךְ בַּ{{סי|עֲ}}נָוָה{{ש}} נְ{{סי|פָ}}אֲרָךְ בִּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} נְ{{סי|צַ}}לְצְלָךְ בְּ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} נַ{{סי|קְ}}דִּישָׁךְ בִּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>נְ{{סי|ר}}וֹמְמָךְ בִּ{{סי|רְ}}נָנָה{{ש}} נְ{{סי|שׁ}}וֹרְרָךְ בִּ{{סי|שְׁ}}בָחָה{{ש}} נַ{{סי|תְ}}מִידָךְ בִּ{{סי|תְ}}הִלָּה ====רוממו אל מלך נאמן==== '''וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:'''{{ממס|תהלים צט ה}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ נֶאֱמָן|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|בָּ}}רוּךְ בְּכָל זְמָן |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|גּ}}וֹמֵל חֲסָדִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|דָּ}}תוֹתָיו דּוֹדִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|הַ}}נִּקְדָּשׁ בִּצְדָקָה|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|וּ}}מַאֲזִין צְעָקָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|זֵ}}רֵת שְׁחָקִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|חִ}}כּוֹ מַמְתַקִּים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ט}}וֹב לַכֹּל|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|י}}וֹדֵעַ הַכֹּל |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|כָּ}}בוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ בְּהֵיכָלוֹ|| ||{{רווח|3}}{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְעַלּוֹ |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|מ}}וֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|נִ}}צָּב בַּעֲדַת כְּרוּבִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ס}}וֹבֵל בִּזְרוֹעוֹ עוֹלָם|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|עִ}}זּוּז וּמִכֹּל נֶעְלָם |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|פּ}}וֹדֶה וְחוֹנֵן יְדִידִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|צִ}}דְקָתוֹ שָׁמַיִם מַגִּידִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|קָ}}רוֹב לְקוֹרְאָיו|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ר}}וֹצֶה יְרֵאָיו |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ תְּפִלּוֹת|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ה}}וּא תִּפְאַרְתּוֹ בְּמַקְהֵלוֹת |} ====רוממו אדיר ונורא==== '''וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ:'''{{ממס|תהלים צט ט}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|אַ}}דִּיר וְנוֹרָא|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|בְּ}}רוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|גְ}}דֻלָּתוֹ בִּקְהַל יְשָׁרִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת מַגִּיד מֵישָׁרִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|הַ}}נַּעֲרָץ בִּקְדֻשָּׁה|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|וְ}}הִלּוּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית אָבוֹת|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ח}}וֹצֵב לֶהָבוֹת |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|י}}וֹסֵד אֲרָקִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|כִּ}}סְאוֹ הֵכִין בִּשְׁמֵי רוּמָה|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ל}}וֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|מ}}וֹחֶה כָעָב פְּשָׁעִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|נ}}וֹתֵן יָד לַפּוֹשְׁעִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שַׂ}}גִּיא שָׁנָיו לְאֵין חֵקֶר|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|עֶ}}שְׁתּוֹנוֹת חוֹקֵר |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|צַ}}דִּיק קשֶׁט מַעְבָּדָיו |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ק}}וֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|רָ}}ם הַמַּבִּיט לִקְצוֹת הָאָרֶץ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ כִּשְׁמוֹ |} ====אמונתך בעליונים==== '''וּבְכֵן כִּי אַתָּה אֵל אֱמוּנָה''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֱ}}מוּנָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|בְּ}}רִיתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|גְּ}}דֻלָּתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|דָּ}}תְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|ה}}וֹדְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|וִ}}עוּדְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|זְ}}בוּלְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|חֲ}}נָיָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|יִ}}רְאָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|כְּ}}בוֹדְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|לִ}}מּוּדְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|מְ}}עוֹנְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|נָ}}וְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|סֻ}}כָּתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|עֲ}}דָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|פְּ}}אֵרְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|צִ}}דְקָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>שְׁכִינָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|תְּ}}הִלָּתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |} ====הנקדש באלפי אלפים==== '''וּבְכֵן תֻּעֲרַץ וְתֻקְדָּשׁ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|אַ}}לְפֵי {{סי|אֲ}}לָפִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בִּ{{סי|בְ}}רָקִים קַלִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|גַ}}עַשׂ {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|דַ}}הֲרַת אוֹפַנִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|וַ}}עַד קַדִּישִׁין |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|זִ}}קִּים {{סי|ז}}וֹרְחִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בַּ{{סי|חֲ}}צוּבֵי לֶהָבִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|טֶ}}כֶס {{סי|טְ}}הוֹרִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בִּ{{סי|י}}קָדִים {{סי|י}}וֹקְדִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|כִ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|לַ}}הֲקַת {{סי|לֹ}}הֲטִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|מַ}}חֲנוֹת {{סי|מַ}}לְאָכִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|נֹ}}עַם {{סי|נ}}וֹגְנִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בִּ{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|עֹ}}ז אֶרְאֶלִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בִּ{{סי|פְ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|צִ}}לְצוּל מַשִּׁיקוֹת כְּנָפַיִם |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|ק}}וֹלָם בֶּהָמוֹן|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|רִ}}בּוֹ {{סי|רִ}}בְוָן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|שֶׁ}}קֶט {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|תֹ}}כֶן {{סי|תַּ}}לְתַּלִּים |} ====אילי שחק==== '''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֵי שַׁחַק חֲצוּבֵי לֶהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|אַ}}דִּירֵי כָּל חֵפֶץ הַנֶּאֱהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|בְּ}}לוּלֵי קֶרַח וְשֶׁלֶג וְשַׁלְהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|בַּ}}דֵּי צֶדֶק גָּזֵי רְהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|גֹּ}}בַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּמִשְׁכְּנוֹת אָהֳלֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|דָּ}}אֵי בְּכָנָף מְכַסִּים פְּנֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי דָתוֹת דְּבֵקִים בֵּאלֹהֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין וְסוֹד קַדִּישִׁין |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי שַׁעֲשׁוּעַ מַטַּע קְדוֹשִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|וְ}}עוּדֵי מַעַל גְּוִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|וְ}}חוֹלֵי אַהֲבָה סְמוּכֵי בָאֲשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|זְ}}בוּדֵי זֹהַר כְּעֵין חַשְׁמַלִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ז}}וֹקְקֵי שִׁבְעָתַיִם בֵּרוּר מִלִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|חֹ}}סֶן חֲיָלִים רִבְבוֹת אֵלִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|חֲ}}נִיטֵי כֹשֶׁר בְּנֵי אֵלִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|טְ}}כוּסֵי טֹהַר חֲדָשֵׁי בְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|טְ}}עוּנֵי מוֹרָאֲךְ בְּצִוּוּי עִקָּרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|יִ}}דֹּדוּן יִדֹּדוּן בְּחִיל נִזְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|י}}וֹדְעֵי בִין מִפְּנִינִים יְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|כְּ}}סוּיֵי אַרְבַּע מְרֻבְּעֵי פָנִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|כְּ}}רוּתֵי בְרִית פָּנִים בְּפָנִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי בַדִּים זַכִּים וְחַפִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי לְבָנִים נְעִימִים וְיָפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|מְ}}שָׁרְתִים נָעִים רָמִים וּגְבֹהִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|מְ}}לֻמְּדֵי חֻקִּים מְשִׁיבֵי נְכוֹחִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|נ}}וֹגְנֵי נֹעַם סִפִּים מְרוֹפְפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|נָ}}אווּ לְחָיַיִם כְּעָגוּר מְצַפְצְפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|סְ}}כוּכֵי אֶבְרָה כְּקָלָל נוֹצְצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|סְ}}גוּלֵי מֵעַמִּים בְּיִרְאָה מַעֲרִיצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|ע}}וֹמְדִים מִמַּעַל בִּדְבָרוֹ נְחוּצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ע}}וֹרְכֵי עֹז בְּרַעַד שְׁבוּצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|פָּ}}נִים וְלֹא עֹרֶף נִתְאָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|פְּ}}רוּשִׁים לְךָ אֲחוּיִם וּמֻתְאָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת עֶלְיוֹנִים גֵּאִים וְרָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת תַּחְתּוֹנִים לְרַצּוֹתְךָ מַעֲרִימִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי בְשִׁלּוּשׁ זֵר תִּפְאָרָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי פַעֲמַיִם חֲטִיבַת אֲמִירָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם עֲמִידַת רֶגֶל יְשָׁרָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|רְ}}צוּיֵי שַׁדַּי מְשׁוֹרְרֵי שִׁירָה |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי שֶׁקֶט שָׁלוֹם בְּמַחֲנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|שׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת בְּשִׂיחַ מַעֲנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|תְּ}}לוּלֵי תַעַף בְּשֶׁפֶר הֶגְיוֹנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|תְּ}}מִימֵי דֶרֶךְ לְרִבּוֹנָם וְקוֹנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |} ====אין מספר לגדודי צבא חילו==== '''וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ''' '''זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים''' {{הור|סימן: א"ב; [[ישעיהו ו|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ין מִסְפָּר לִגְדוּדֵי צְבָא חֵילוֹ{{ש}} {{סי|אֲ}}זוּרִים אֵימָה אֲחוּזִים פַּחַד חִילוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}רַעַד וָרֶתֶת וָרֶטֶט צָגִים לְעַלּוֹ{{ר1}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|גְּ}}וִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישׁ תְּהִלָּה יַשְׁמִיעוּ יַחַד{{ש}} {{סי|גֹּ}}בַהּ וְגָאוֹן עֶדְיוֹ יִחוּדוֹ לְיַחַד{{ש}} {{סי|דּ}}וֹהֲרִים גּוֹהֲרִים לְאֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד{{ר1}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ רַב טוּב מַצְפּוּנָיו{{ש}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר וָעֹז בְּחֶבְיוֹנֵי פְנִינָיו{{ש}} {{סי|וּ}}מִמֶּנוּ יָגוּרוּ בְּנֵי אֵלִים וְיִתְחַבְּאוּ מִפָּנָיו{{ר1}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|זְ}}רוּתֵי זֹהַר מַרְעִיף נִטְפֵי אֲגָלָיו{{ש}} {{סי|זַ}}כֵּי שְׁמֵי טֹהַר תֻּכּוּ לְרַגְלָיו{{ש}} {{סי|חָ}}לִים חַתִּים חֲפוּזִים אֲיֻמִים נִדְגָּלָיו{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|טָ}}סִים וְדָאִים בְּדִמְיוֹן נֶשֶׁר מְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|טִ}}יסָתָם כַּבָּזָק סָבִיב כֵּס לְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|יַ}}שְׁמִיעוּ הִנֵּנוּ בְּמִשְׁלַחַת קוֹנָם לְהִתְעוֹפֵף{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|כְּ}}סוּיֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ יַעֲרִיצוּ בְּלַאַט מַחֲזֶה{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּיר וְרַב כֹּחַ וְשָׁפָל יֶחֱזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַעֲרִיצוֹ בְּפַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה עָשׂ כֹּל בְּמַאֲמַר{{ש}} {{סי|מְ}}נִיעִים אַמּוֹת הַסִּפִּים קְדֻשָּׁתוֹ לוֹמַר{{ש}} {{סי|נ}}וֹצְצִים נוֹגְהִים לְפָנָיו יַנְעִינוּ מַאֲמַר{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שַׂ}}רְפֵי הוֹד יַכְתִּירוּ נֶזֶר לְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מָרוֹם וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים כֻּלָּם כְּאֶחָד שִׁלּוּשׁ קָדוֹשׁ{{ר1}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|פְּ}}לִיאֵי אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבּוֹאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים הַלֵּל וְזִמְרָה לֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּתוֹךְ צְבָאוֹ אוֹת{{ר1}} יְיָ צְבָאוֹת {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת דָּר בִּשְׁמֵי עֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לּוֹת סְעָרָה תַּעַשׂ דְּבָרוֹ בְּמֶרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ{{ש}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים וְאֵלִים צָר לִכְבוֹדוֹ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}}<קטע סוף=רהיטים/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי יש קהילות שמוסיפים כאן את הפיוט [[לאל עורך דין]]}} ====סילוק==== {{עוגן|סילוק}}<קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור|סימן: '''תשר"ק''' משולש}} מִי יְ{{סי|תַ}}נֶּה {{סי|תֹּ}}קֶף {{סי|תְּ}}הִלָּתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|שַׁ}}נֵּן {{סי|שִׁ}}עוּר {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|רַ}}נֵּן {{סי|רֹ}}ב {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|קְ}}צֹב {{סי|קְ}}רִיאַת {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|צַ}}פְצֵף {{סי|צְ}}בִי {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|פָ}}רֵשׁ {{סי|פִּ}}לְאֵי {{סי|פְ}}אֵרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|עֲ}}רֹךְ {{סי|עֹ}}צֶם {{סי|עִ}}זּוּזֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|שִׂ}}יחַ {{סי|שֶׂ}}גֶב {{סי|סִ}}לְסוּלֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|נ}}וֹבֵב {{סי|נ}}וֹי {{סי|נִ}}צְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|מַ}}לֵּל {{סי|מַ}}עַשׂ {{סי|מ}}וֹרָאֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|לַ}}הֵג {{סי|לֶ}}מֶד {{סי|לִ}}קְחֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|כִ}}יל {{סי|כִּ}}סֵּא {{סי|כְ}}בוֹדֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|יַ}}דַּע {{סי|יְ}}פִי {{סי|יְ}}קָרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|טִּ}}יף {{סי|ט}}וּב {{סי|טַ}}עְמֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|חַ}}וֶּה {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}ידוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|זִ}}יז {{סי|זִ}}יו {{סי|זָ}}הֳרֶךָ{{ש}} מִי י{{סי|וֹ}}רֶה {{סי|וַ}}עַד {{סי|וָ}}תִיקוּתֶךָ{{ש}} מִי יֶ{{סי|הְ}}גֶּה {{סי|ה}}וֹד {{סי|הַ}}דְרָתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|דְ}}לֶה {{סי|דֵּ}}עַ {{סי|דָּ}}תוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|גִּ}}יד {{סי|גֹּ}}דֶל {{סי|גְּ}}בוּרָתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|בָ}}אֵר {{סי|בֵּ}}אוּר {{סי|בִּ}}ינָתֶךָ{{ש}} מִי יֹ{{סי|א}}מַר {{סי|אֹ}}מֶץ {{סי|אֱ}}יָלוּתֶךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} כִּי כְשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|תְ}}הִלָּתְךָ כֵּן {{סי|אִ}}מְרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|אִ}}מְרָתְךָ כֵּן {{סי|בְּ}}רִיָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|בְ}}רִיָּתְךָ כֵּן {{סי|גְּ}}דֻלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|גְ}}דֻלָּתְךָ כֵּן {{סי|דַּ}}עְתֶּךָ{{ש}} כְּ{{סי|דַ}}עְתְּךָ כֵּן {{סי|הֲ}}לִיכָתֶךָ{{ש}} כַּ{{סי|הֲ}}לִיכָתְךָ כֵּן {{סי|וְ}}עִידָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|וְ}}עִידָתְךָ כֵּן {{סי|זָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|זָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|חֻ}}פָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|חֻ}}פָּתְךָ כֵּן {{סי|טָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|יִ}}שְׁרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|יִ}}שְׁרָתְךָ כֵּן {{סי|כְּ}}מִירָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|כְ}}מִירָתְךָ כֵּן {{סי|לְ}}בִישָׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|לְ}}בִישָׁתְךָ כֵּן {{סי|מִ}}דָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|מִ}}דָּתְךָ כֵּן {{סי|נְ}}עִימָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|נְ}}עִימָתְךָ כֵּן {{סי|שְׂ}}רָרוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|שְׂ}}רָרוּתְךָ כֵּן {{סי|עִ}}נְוְתָנוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|עִ}}נְוְתָנוּתְךָ כֵּן {{סי|פְּ}}רִישׁוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|פְ}}רִישׁוּתְךָ כֵּן {{סי|צְ}}נִיעוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|צְ}}נִיעוּתְךָ כֵּן {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ כֵּן {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ כֵּן {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|שִׁ}}בְחֲךָ כֵּן {{סי|תִּ}}פְאַרְתֶּךָ וְשִׁמְךָ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה {{הור|סימן: '''תשר"ק''' כפול}} עַל כָּל {{סי|תֹּ}}קֶף וְ{{סי|תִ}}פְאָרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|שֶׁ}}בַח וְ{{סי|שִׁ}}ירָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|רֶ}}נֶן וּ{{סי|רְ}}חִישָׁה{{ש}} עַל כָּל {{סי|קִ}}דּוּשׁ וּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|צִ}}פְצוּף וְ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|פְּ}}אֵר וּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|עֹ}}ז וַ{{סי|עֲ}}נָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|סִ}}פּוּר וְ{{סי|שִׂ}}יחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|נִ}}צּוּחַ וּ{{סי|נְ}}גִינָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|מַ}}עַן וּ{{סי|מִ}}לָּה{{ש}} עַל כָּל {{סי|לִ}}בּוּב וּ{{סי|לְ}}הִיגָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|כָּ}}בוֹד וּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|יִ}}חוּד וְ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|טַ}}עַם וְ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|חֹ}}סֶן וְ{{סי|חִ}}ידָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|זֶ}}מֶר וְ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|וִ}}דּוּי וְ{{סי|ת}}וֹדָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|הַ}}לֵּל וְ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|דִּ}}בּוּב וְ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|גּ}}דֶל וְ{{סי|גַ}}אֲוָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|בִּ}}טּוּי וּ{{סי|בְ}}רָכָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|אֹ}}מֶר וַ{{סי|אֲ}}מִירָה אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} מֶלֶךְ עַל כָּל מְלָכִים{{ש}} מוֹשֵׁל עַל כָּל מוֹשְׁלִים{{ש}} אָיֹם עַל כָּל אֲיֻמִּים{{ש}} נוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים{{ש}} רָם עַל כָּל רָמִים{{ש}} גֵּאֶה עַל כָּל גֵּאִים{{ש}} נִשָּׂא עַל כָּל נִשָּׂאִים{{ש}} גָּבֹהַּ עַל כָּל גְּבֹהִים{{ש}} וּמַבִּיט אֶל עֲנִיִּים וּנְכֵאִים{{ש}} וְאֶת שַׁחִים וְדַכָּאִים{{ש}} לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים{{ש}} רוּחַ שְׁפָלִים וְחֵלְכָּאִים{{ש}} עַל כֵּן גָּדַלְתָּ יְיָ אֱלֹהִים{{ש}} וְנַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים{{ש}} כִּי אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים{{ש}} וְאֵין זוּלָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים{{ש}} וְאֵין בִּלְתְּךָ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כְּבוֹדְךָ מְסַפְּרִים{{ש}} כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זְמִירוֹת לְךָ מַשְׁמִיעִים{{ש}} שַׂרְפֵי הַקֹּדֶשׁ קְדֻשָּׁתְךָ מַקְדִּישִׁים{{ש}} אוֹפַנֵּי הַמֶּרְכָּבָה כְּבוֹדְךָ מְבָרְכִים{{ש}} כּוֹכְבֵי בֹקֶר יַחַד מְרַנְּנִים{{ש}} וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים{{ש}} מִשְׁבְּרֵי יָם שִׁמְךָ מְאַדְּרִים{{ש}} הַרְרֵי גֹבַהּ וַעֲצֵי יַעַר מְרַנְּנִים{{ש}} נְהָרוֹת כַּף מְמַחֲאִים{{ש}} חַיְתוֹ אֶרֶץ וְזִיז שָׂדַי שָׁרִים כְּחֹלְלִים{{ש}} תַּנִּינִים וְכָל תְּהוֹמוֹת מְהַלְלִים כְּבַחֲלִילִים{{ש}} וְכָל יְצוּרֵי בְרֵאשִׁית פּוֹצְחִים הִלּוּלִים{{ש}} לְשֵׁם קָדְשְׁךָ אֵל אֵלִים{{ש}} וְכֻלָּם אֵלֶיךָ מְשַׂבְּרִים וּמְיַחֲלִים{{ש}} לָתֵת לָהֶם צֵיד מַאֲכָלִים{{ש}} הַתַּחְתּוֹנִים מִפְּתִיחַת יָדְךָ נִזּוֹנִים וּמִתְכַּלְכְּלִים{{ש}} וְהָעֶלְיוֹנִים מִזִּיו הוֹדְךָ שְׂבֵעִים וּמִתְמַלְּאִים{{ש}} כִּי כְבוֹדְךָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ מְלֵאִים וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ש}} הַמַּאֲמִירִים אַדְנוּתֶךָ{{ש}} הַמְיַחֲדִים אֱלָהוּתֶךָ{{ש}} הַמְבָרְכִים שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ{{ש}} הַמְסַפְּרִים תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} הָעוֹרְכִים תַּחַן לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּנְעִימִים זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּאֲרִיכִים רֹן לְרַצּוֹתֶךָ{{ש}} הַשּׁוֹפְכִים שִׂיחַ לְפַתּוֹתֶךָ{{ש}} וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{ש}} צֹאנְךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ{{ש}} קֹדֶשׁ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֶךָ{{ש}} קֶדֶם קִנְיָנְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} חֶלְקְךָ וְחֶבֶל שִׁפְרָתֶךָ{{ש}} יִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} יְשֻׁרוּן מִבְחַר מְנָתֶךָ{{ש}} הַדְּבֵקִים בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{ש}} הַהוֹגִים בְּדָתֶךָ{{ש}} הַחֲפֵצִים בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} הָעוֹסְקִים בְּיִרְאָתֶךָ{{ש}} הַתְּמִימִים בַּעֲבוֹדָתֶךָ{{ש}} הַנִּכְסָפִים לְחַצְרוֹת בֵּיתֶךָ{{ש}} הַכְּמֵהִים בַּקֹּדֶשׁ חֲזוֹתֶךָ{{ש}} הַתְּאֵבִים לְקִרְבָתֶךָ{{ש}} הַנֶּהֱרָגִים עַל תּוֹרָתֶךָ{{ש}} הַנִּסְקָלִים עַל אַהֲבָתֶךָ{{ש}} הַנִּשְׂרָפִים עַל עֵדוֹתֶךָ{{ש}} הַנֶּחֱנָקִים וְנִטְבָּחִים וְנִטְבָּעִים וְנִתְלִים וְנִקְבָּרִים חַיִּים עַל יִחוּד קְדֻשָּׁתֶךָ{{ש}} הַקְּרוּאִים עֲדָתֶךָ{{ש}} יְסוֹד אֲגֻדָּתֶךָ{{ש}} וְאַתָּה אֵל גָּדוֹל בִּגְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְהֵם עֵדֶיךָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וּמַה יַּעֲצָר כֹּחַ יְלוּד אִשָּׁה{{ש}} נוֹצָר מִטִּפָּה בְאוּשָׁה{{ש}} וּמַה יָּעֹז עֻזְּךָ לְדָרְשָׁה{{ש}} שִׁבְחֲךָ בְּפֶה לְפָרְשָׁה{{ש}} נִצְחֲךָ בְּנִיב לְאָרְשָׁה{{ש}} לְהַטִּיף צָקוּן וּלְחִישָׁה{{ש}} לְהַפִּיל תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה{{ש}} וּמִחְיָתוֹ עָלָיו קָשָׁה{{ש}} וְדַרְכּוֹ מְעֻקָּשָׁה{{ש}} וּנְתִיבָתוֹ נְתוּסָה וּנְטוּשָׁה{{ש}} וְחַטָּאתוֹ עַל לוּחַ חֲרוּשָׁה{{ש}} חֲקוּקָה וּמְפֹרָשָׁה{{ש}} וְגָז וְעָף בְּחִישָׁה{{ש}} וְגֹוֵעַ וּמֵת בַּחֲלוּשָׁה{{ש}} וּגְוִיָּתוֹ בְּגֵיא נְטוּשָׁה{{ש}} בְּתַחְתִּית אֶרֶץ רְטוּשָׁה{{ש}} בֶּאֱשׁוּן חשֶׁךְ כְּפוּשָׁה{{ש}} בָּאַשְׁמַנִּים רְפוּשָׁה{{ש}} בַּטָּמוּן חֲבוּשָׁה{{ש}} כְּמֵשָׁה וִיבֵשָׁה{{ש}} נְמֵסָה וַעֲבֵשָׁה{{ש}} בְּיַבֶּשֶׁת מְיֻבָּשָׁה{{ש}} וְכֻלּוֹ מָלֵא בוּשָׁה{{ש}} וּמַה יַּעֲצִים עֶתֶר וְגִישָׁה{{ש}} וְיָשִׂיחַ וְיֶהֱמֶה בִּרְגִישָׁה וּמֵאָז הַכֹּל צָפוּי לְפָנֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהִסָּתֵר מֵעֵינֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהֵחָבֵא מִפָּנֶיךָ{{ש}} כִּי בַכֹּל מְשׁוֹטְטוֹת עֵינֶיךָ{{ש}} וְגָלוּי לְךָ כִּי יְצִיר חֹמֶר הוּא{{ש}} הֲבֵל הֲבָלִים הוּא{{ש}} עָלֶה נִדָּף הוּא{{ש}} קַשׁ יָבֵשׁ הוּא{{ש}} חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה הוּא{{ש}} וּבַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא{{ש}} אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ הוּא{{ש}} כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא{{ש}} אָדָם אֵפֶר דָּם מָרָה הוּא{{ש}} בָּשָׂר בּוּשָׁה סְרוּחָה רִמָּה הוּא{{ש}} מְיֻחָם בְּחֵטְא הוּא{{ש}} מְחוֹלָל בְּעָוֹן הוּא{{ש}} וְיֵצֶר לִבּוֹ רַע מִנְּעֻרָיו{{ש}} חוֹרֵשׁ רַע בִּמְגוּרָיו{{ש}} אוֹרֵב לוֹ בְּמִסְתָּרָיו{{ש}} מְקַנֵּן כְּנָחָשׁ בִּסְתָרָיו{{ש}} כִּזְבוּב בְּמַפְתְּחֵי חֲדָרָיו{{ש}} מַבְאִישׁ הָעִסָּה בְּזָהֳמוּת שְׂאוֹרָיו{{ש}} מְסִיתוֹ לְהַטּוֹת אֲשׁוּרָיו{{ש}} וְהֹוֶה לּוֹ בְּעֹכְרָיו{{ש}} חָשׁוּב לוֹ כְּצָרָיו{{ש}} וְהוּא רֹאשׁ לְכָל צוֹרְרָיו{{ש}} מֵצֵר לוֹ בְּכָל מְצָרָיו{{ש}} צוֹדֶה לוֹ בְּכָל עֲבָרָיו{{ש}} מַרְגִּיז כָּל אֵבָרָיו{{ש}} מַעֲצִיבוֹ בִּדְבָרָיו{{ש}} מַחֲטִיאוֹ בְּרֹעַ הַרְהוֹרָיו{{ש}} מִתְנַקֵּשׁ לְהַפִּילוֹ בְּמַכְמוֹרָיו{{ש}} מִתְנַכֵּל לִדְחוֹתוֹ בְּמַהֲמֹרָיו{{ש}} וְצָר עָלָיו בִּמְצוֹרָיו{{ש}} לוּלֵא אַתָּה עוֹזֵר לוֹ מִצָּרָיו{{ש}} וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו{{ש}} חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת עָלָיו{{ש}} לְהִתְגֹּלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו{{ש}} לְעַקְּשׁוֹ בְּאָרְחוֹת עִקּוּלָיו{{ש}} לְהַאֲשִׁימוֹ בְּאַשְׁמַת גִּעוּלָיו{{ש}} לְהַלְעִינוֹ בְּמֶסֶךְ תַּרְעֵלָיו{{ש}} וְאֵינֶנּוּ דוֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם אֵלָיו{{ש}} פַּחִים טוֹמֵן לְרַגְלָיו{{ש}} רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ לְיַד מַעְגָּלָיו{{ש}} מוֹקְשִׁים שָׁת בְּמַסְלוּלָיו{{ש}} כּוֹרֶה שַׁחַת בִּשְׁבִילָיו{{ש}} לָמוּג לֵב וּלְהַרְבּוֹת מִכְשׁוֹלָיו{{ש}} וּכְהוֹלֶם פָּעַם הוֹלְמוֹ בְּכֵילַפּוֹת וְכַשִּׁילָיו{{ש}} עַל כֵּן יֹאמְרוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלָיו{{ש}} אִי לַבַּיִת שֶׁמְּהָרְסָיו וּמַחֲרִיבָיו מִשֶּׁלָּיו{{ש}} וּמַה יִּצְדַּק בְּמִפְעָלָיו{{ש}} וּמַה יִּזְכֶּה בְּמַעֲלָלָיו{{ש}} כִּי שׁוֹדֵד בָּא בִּגְבוּלָיו{{ש}} לְשֹׁדְדוֹ לְלָחֲמוֹ בְּרֹב תַּחְבּוּלָיו לָכֵן הִקְדַּמְתָּ רְפוּאָה וּתְעָלָה{{ש}} וְהֶעֱלֵיתָ אֲרוּכָה לְנַהֲלָאָה וְנַחְלָה{{ש}} וְהֵכַנְתָּ צֳרִי וְחִתּוּל לְלֹא חֻתָּלָה{{ש}} וְהִגַּהְתָּ מָזוֹר לְהַרְטוֹת מַחֲלָה{{ש}} וְקָבַעְתָּ יוֹם זֶה לִסְלִיחָה וְלִמְחִילָה{{ש}} לָבֹא שְׁעָרֶיךָ בְּתוֹדָה וּבִתְהִלָּה{{ש}} לְקַדֵּם פָּנֶיךָ בְּחִילָה{{ש}} לְהִזָּכֵר בּוֹ רְבוּצֵי מַכְפֵּלָה{{ש}} בְּעֵת רָצוֹן לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּה{{ש}} לְהַעֲבִיר כָּל שֶׁמֶץ וְתִפְלָה{{ש}} לְהָנִיא כָּל אָוֶן וְתָהֳלָה{{ש}} לְהַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה{{ש}} לְהָפֵר כַּעַס וּלְהַרְבּוֹת חֶמְלָה{{ש}} לְהָרִים מִכְשׁוֹל וּלְהָסִיר תַּקָּלָה{{ש}} לְפַנּוֹת דֶּרֶךְ וּלְיַשֵּׁר מְסִלָּה{{ש}} לָתֵת לַשּׁוֹבָבִים טָהֳרָה וּטְבִילָה{{ש}} לְהַעֲמִיד רֶוַח וְהַצָּלָה{{ש}} לְהַשְׁלִיךְ עָוֹן בְּעִמְקֵי מְצוּלָה{{ש}} לָשֵׂאת זָדוֹן וּמְעִילָה וּמִכָּל יָמִים יוֹם זֶה קִדַּשְׁתָּ{{ש}} וְעַל כָּל יָמִים אֹתוֹ עִלִּיתָ{{ש}} וּבוֹ מִכָּל יוֹם בָּחַרְתָּ{{ש}} וּמִיֻּצָּרוּ אוֹתוֹ לְךָ יִחַדְתָּ{{ש}} וּלְדוֹר דֵּעַ כֹּחוֹ יִדַּעְתָּ{{ש}} וְאֹדֶם דִּי זָהָב בּוֹ וִתַּרְתָּ{{ש}} וּמִכְתָּב חָרוּת לֶעָנָו נָתַתָּ{{ש}} וְסָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ בִּשַּׂרְתָּ{{ש}} וְעַל הָרָעָה נִחַמְתָּ{{ש}} וְעַל בָּנֶיךָ רִחַמְתָּ{{ש}} וְכִגְבֹהַּ שָׁמַיִם חַסְדְּךָ לָמוֹ הִגְבַּרְתָּ{{ש}} וְכִרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב פִּשְׁעָם הִרְחַקְתָּ{{ש}} וּזְכוּת הַרְרֵי קֶדֶם זָכַרְתָּ{{ש}} וּכְאָב אֶת בֵּן אוֹתָם רָצִיתָ{{ש}} וְעַל כָּל אֹם רֹאשָׁם נִשֵּׂאתָ{{ש}} וְקַרְנָם בְּכָבוֹד רוֹמַמְתָּ{{ש}} וּמִשֶּׁפֶל הִגְבַּהְתָּמוֹ וְהִתְלַלְתָּ{{ש}} וְאוֹת לְטוֹבָה עִמָּהֶם עָשִׂיתָ{{ש}} וְחִבָּתָם לַכֹּל הֶרְאֵיתָ{{ש}} וְאַהֲבָתָם לְעֵין כֹּל גִּלִּיתָ{{ש}} וְלִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם תָּאַבְתָּ{{ש}} וְלַחֲנוֹת בֵּינֵיהֶם חָמַדְתָּ{{ש}} וְלָשֶׁבֶת בְּוַעֲדָם אִוִּיתָ{{ש}} וְעַיִן בְּעַיִן לָמוֹ נִרְאֵיתָ{{ש}} וּבֵין כְּרוּבִים כְּבוֹדְךָ צִמְצַמְתָּ{{ש}} וַעֲנַן יְקָרְךָ עַל כַּפּרֶת הִצַּעְתָּ{{ש}} וַעֲנַן הַקְּטֹרֶת לְכַסּוֹתוֹ הַיּוֹם פָּקַדְתָּ{{ש}} וּמֵאָז לִסְלִיחָה אוֹתוֹ שַׂמְתָּ{{ש}} וּלְכַפָּרָה אוֹתוֹ יִסַּדְתָּ{{ש}} וּמִצְוֹתָיו בְּדָתְךָ צִוִּיתָ{{ש}} וְכָתַבְתָּ וְשָׁנִיתָ וְשִׁלַּשְׁתָּ{{ש}} וְאַזְהָרוֹתָיו פֵּרַשְׁתָּ{{ש}} וָעֳנָשָׁיו פִּלַּשְׂתָּ{{ש}} וְקָרְבְּנוֹתָיו קָצַבְתָּ{{ש}} וְעֵרֶךְ עֲבוֹדוֹתָיו סָדַרְתָּ{{ש}} וְרִצּוּי הַזָּיוֹתָיו סָפַרְתָּ{{ש}} וְרִקּוּחַ תִּימְרוֹתָיו הֶעְדַּפְתָּ{{ש}} וְסֵדֶר מַעַרְכוֹתָיו הוֹסַפְתָּ{{ש}} וְטֹהַר טְבִילוֹתָיו מָנִיתָ{{ש}} וְקִדּוּשׁ רְחִיצוֹתָיו חִשַּׁבְתָּ{{ש}} וְאַזְכָּרוֹתָיו בְּשֵׂכֶל סִיַּמְתָּ{{ש}} וְתוֹדוֹתָיו וּוִדּוּיָיו סָכַמְתָּ{{ש}} וְעִנּוּיָיו בְּפֶקֶד רָשַׁמְתָּ{{ש}} וְלֹבֶן עֲטָיוֹתָיו חִוִּיתָ{{ש}} וּפִזּוּי שְׂרָדָיו הוֹרֵיתָ{{ש}} וְעִלּוּי מַחְלְצוֹתָיו בֵּאַרְתָּ{{ש}} וְשִׁנּוּי מַחְלְפוֹתָיו לִמַּדְתָּ{{ש}} וְלִקְדוֹשֶׁיךָ אוֹתָם מָסַרְתָּ{{ש}} וְכָל תּוֹרוֹתָיו הוֹדַעְתָּ{{ש}} וְכָל דָּתוֹתָיו חָקַרְתָּ{{ש}} וְכָל מִשְׁפָּטָיו חָרַצְתָּ{{ש}} וְכָל חֻקּוֹתָיו חָקַקְתָּ{{ש}} וְכָל גְּזֵרוֹתָיו גָּזַרְתָּ{{ש}} וְכָל עִנְיָנָיו חָרַטְתָּ{{ש}} וְחֶבְלוֹ מִכֹּל הִנְעַמְתָּ{{ש}} וְחֶלְשׁוֹ מִכֹּל הִשְׁפַּרְתָּ{{ש}} חפֶשׁ לִרְצוּצִים אוֹתוֹ שִׁוִּיתָ{{ש}} דְּרוֹר לִשְׁבוּיִם אוֹתוֹ הִתְוֵיתָ{{ש}} פְּקַח קוֹחַ לַאֲסִירִים אוֹתוֹ תִּכַּנְתָּ{{ש}} יוֹם עָשׂוֹר לַעֲשִׂירִיָּה חָקַקְתָּ{{ש}} שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לְשׁוֹבְתֵי עֹנֶג שַׁתָּה{{ש}} יוֹם כִּפּוּר לְנוֹתְנֵי כֹפֶר תַּתָּה לְכַפֵּר עֲוֹנוֹת{{ש}} לִמְחוֹת זְדוֹנוֹת{{ש}} לְכַלֵּה פְשָׁעִים{{ש}} לְהָתֵם חֲטָאִים{{ש}} לְטַהֵר טְמֵאִים{{ש}} לְהָדִיחַ דָּמִים{{ש}} לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים{{ש}} לְהַרְחִיץ צוֹאִים{{ש}} לְהַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג שָׁנִים{{ש}} לְצַחֵר כַּצֶּמֶר אֹדְמִים{{ש}} לְמָרֵק חוֹבִים{{ש}} לְנַקּוֹת חָבִים{{ש}} לְזַכּוֹת אֲשֵׁמִים{{ש}} לְזַכְזֵךְ אֲשָׁמִים{{ש}} לְוַתֵּר לְנִתְאָמִים{{ש}} לִסְלֹחַ לְכָל עֲדַת תְּמִימִים וְעַמְּךָ בְּיוֹם זֶה יַחַד נֶאֱגָדִים{{ש}} וּבְחִין לְפָנֶיךָ נוֹעָדִים{{ש}} וּשְׁכִינָתְךָ אִתָּם מְוַעֲדִים{{ש}} וְנֶעֱצָרִים וּמִתְוַעֲדִים{{ש}} וּבְיִרְאָה אוֹתְךָ עוֹבְדִים{{ש}} וּבְאֵימָה עוֹמְדִים{{ש}} וּבְגִילָה רוֹעֲדִים{{ש}} וּבְחִילָה מְסַלְּדִים{{ש}} וּפִשְׁעֵיהֶם מִתְוַדִּים{{ש}} וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{ש}} וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים וְסוֹגְדִים{{ש}} וְאַרְצָה לְךָ קוֹדִים{{ש}} וְדַלְתוֹתֶיךָ שׁוֹקְדִים{{ש}} וּכְאֶחָד נֶאֱחָדִים{{ש}} וְיִחוּדְךָ מְיַחֲדִים{{ש}} וּקְדֻשָּׁתְךָ מְעִידִים{{ש}} וֶאֱמוּנָתְךָ מְסַהֲדִים{{ש}} וְצִדְקָתְךָ מַגִּידִים{{ש}} וְחַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לֹא מְכַחֲדִים{{ש}} וְעוֹרְכִים שֶׁוַע בְּמַעֲמָדִים{{ש}} וּמִזְּרִיחָה וְעַד שְׁקִיעָה שִׁבְחֲךָ מַתְמִידִים{{ש}} וּפְגִיעוֹת חָמֵשׁ מֵאֶמֶשׁ מְעַתְּדִים{{ש}} מוּל עֲבוֹדוֹת חָמֵשׁ בְּעִתּוּדִים{{ש}} וּלְשִׁמְךָ מְהוֹדִים{{ש}} בְּכָל עֹז וּמְאֹדִים וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{ש}} יַחַד אָבוֹת וּבָנִים{{ש}} גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים{{ש}} בַּחוּרִים וּזְקֵנִים{{ש}} וּמַרְבִּים חִנּוּנִים{{ש}} וּמְדַבְּרִים תַּחֲנוּנִים{{ש}} וְעוֹרְכִים רְנָנִים{{ש}} וּמְרַנְּנִים וּמִתְחַנְּנִים{{ש}} לְפָנֶיךָ אֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} לִפְדּוֹתָם מִכֹּבֶד עֲוֹנִים{{ש}} וְלִמְחוֹת פְּשָׁעֵימוֹ כַּעֲנָנִים{{ש}} לִשְׁעוֹת שַׁוְעָם מִמְּעוֹנִים{{ש}} לְהַאֲזִין מֵהֶם שִׂיחַ מַעֲנִים{{ש}} כִּי הֵם דַּלִּים וְאֶבְיוֹנִים{{ש}} וּבְצִלְּךָ מִתְלוֹנְנִים{{ש}} וּבְאֶבְרָתְךָ מִתְגּוֹנְנִים{{ש}} וּבְסִתְרְךָ נִצְפָּנִים{{ש}} וּבְךָ נִשְׁעָנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, לְךָ פוֹנִים{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ פִּדְיוֹנִים{{ש}} לְכַבְּסָם מִצַּחַן דִּפְיוֹנִים{{ש}} לְהַצְלִיל בְּצוּל זְדוֹנִים{{ש}} לְשַׁתֵּק בַּעֲלֵי דִינִים{{ש}} לְאַלֵּם מְלָשְׁנִים{{ש}} לוֹטְשֵׁי חִצִּים וְכִידוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב חֶרֶב לִנְדָנִים{{ש}} לְהַגְבִּיר מְלִיצֵי יֹשֶׁר וְזִכְיוֹנִים{{ש}} וּלְהַחֲסִים קַטֵּגוֹרִים עִמָּהֶם מְדַיְּנִים{{ש}} וְסֵדֶר סְלִיחָה מְכִינִים{{ש}} וְדִבְרֵי רִצּוּי מְכַוְּנִים{{ש}} וּבְרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אוֹפְנִים{{ש}} אֲשֶׁר אִלַּפְתָּ לְנֶאֱמָן בְּחֶזְיוֹנִים{{ש}} בַּעֲבֹר כְּבוֹדְךָ עַל פָּנִים{{ש}} בְּדַבֶּרְךָ עִם צִיר פָּנִים אֶל פָּנִים{{ש}} וְכָל הַיּוֹם בָּם מִתְגַּלְגְּלִים וְנֶאֱפָנִים{{ש}} וְעֵרֶךְ וִדּוּי מְשַׁנְּנִים{{ש}} וְצִדְקוֹתֶיךָ מְתַנִּים{{ש}} לִזְכֹּר לָמוֹ שְׁלשֶׁת אֵיתָנִים{{ש}} וְיוֹם קִדּוּשׁ חִתּוּנִים{{ש}} לְחַלְּצָם מֵרֹאשׁ פְּתָנִים{{ש}} לְהַדְרִירָם מִפֶּרֶךְ מְעַנִּים{{ש}} לִדְלוֹתָם מִדִּכּוּי תַּנִּים{{ש}} לְהַעֲלוֹתָם מִבּוֹר שְׁאוֹנִים{{ש}} לְנַתֵּק מֵהֶם מוֹסְרוֹת שׂוֹטְנִים{{ש}} לִפְצוֹתָם מִלַּעַג שַׁאֲנַנִּים{{ש}} לְהַצִּילָם מִגְּאֵיוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבוּתָם כְּיוֹנִים{{ש}} לְמַלְּטָם מִתֹּפֶת דֵּרְאוֹנִים{{ש}} מִלַּהַט מִתְהַפֶּכֶת בְּדִמְיוֹנִים{{ש}} רִשְׁפֵּי לַהַב וְעִשּׁוּנִים{{ש}} מְדוּרַת אֵשׁ וְאוּדִים עֲשֵׁנִים{{ש}} לְנַצֵּחֲךָ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים{{ש}} וְרִבּוֹתֵי קֹדֶשׁ צְבָא עֶלְיוֹנִים{{ש}} בְּשׁוּרָם כִּי תַצְדִּיק בָּנִים{{ש}} אֲשֶׁר לַעֲבָדִים לְךָ נִקְנִים{{ש}} יִתְמְהוּ זֶה לָזֶה בְּתִמְהוֹנִים{{ש}} וְכִתֵּי כִתִּים הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים{{ש}} יַשְׁמִיעוּ וְיֹאמְרוּ בְּאֶרֶשׁ שִׁנּוּנִים{{ש}} מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עֲוֹן זֶרַע אֱמוּנִים{{ש}} וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע נִטְעֵי נַעֲמָנִים{{ש}} אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ עוֹנִים{{ש}} וְאַשְׁרֵי הַגּוֹי שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו רוֹנְנִים{{ש}} וְיַקְדִּישׁוּךָ עֶלְיוֹנִים{{ש}} וְיַעֲרִיצוּךָ תַּחְתּוֹנִים {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} וְאָז{{ש}} {{סי|אֵ}}לִים יַ{{סי|אְ}}דִּירוּךָ{{ש}} {{סי|בְּ}}רָקִים יְ{{סי|בָ}}רְכוּךָ{{ש}} {{סי|גְּ}}דוּדִים יְ{{סי|גַ}}דְּלוּךָ{{ש}} {{סי|דּ}}וֹלְקִים יִ{{סי|דְ}}רְשׁוּךָ{{ש}} {{סי|הֲ}}מֻלָּה יְ{{סי|הַ}}דְּרוּךָ{{ש}} {{סי|וָ}}תִיקִים י{{סי|וֹ}}דוּךָ{{ש}} {{סי|זַ}}כִּים יַ{{סי|זְ}}כִּירוּךָ{{ש}} {{סי|חֲ}}יָלִים יְ{{סי|חַ}}סְּנוּךָ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרִים יַ{{סי|טְ}}עִימוּךָ{{ש}} {{סי|יְ}}קָרִים יְ{{סי|יַ}}חֲדוּךָ{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּירִים יַ{{סי|כְ}}תִּירוּךָ{{ש}} {{סי|לֹ}}הַטִים יְ{{סי|לַ}}בְּבוּךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְאָכִים יַ{{סי|מְ}}לִיכוּךָ{{ש}} {{סי|נ}}וֹגְנִים יְ{{סי|נַ}}צְּחוּךָ{{ש}} {{סי|שְׂ}}רָפִים יְ{{סי|סַ}}לְּדוּךָ{{ש}} {{סי|עִ}}ירִין יְ{{סי|עַ}}לּוּךָ{{ש}} {{סי|פְּ}}לָאִים יְ{{סי|פָ}}אֲרוּךָ{{ש}} {{סי|צְ}}בָאוֹת יְ{{סי|צַ}}לְצְלוּךָ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים יַ{{סי|קְ}}דִישׁוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly>{{ש}} {{סי|רְ}}בָבוֹת יְ{{סי|ר}}וֹמְמוּךָ{{ש}} {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים יְ{{סי|שַׁ}}בְּחוּךָ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְשִׁישִׁים יַ{{סי|תְ}}מִידוּךָ{{ש}} קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:משולם בן קלונימוס]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] 1qi58gpkad8o92d5y5fg2uyjlhr39u5 3078456 3078455 2026-08-21T12:39:49Z מו יו הו 37729 /* רשות */ 3078456 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אמצת עשור לכיפור תמה== {{הור2|קדושתא לשחרית של יום הכיפורים מאת רבי משלם בן קלונימוס. נהוגה בנוסח אשכנז.}} ====רשות==== <קטע התחלה=רשות/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}מֶיךָ נָשָׂאתִי חִין בְּעָרְכִי{{ש}}{{סי|בְּ}}מַלְאֲכוּת עַמְּךָ בֶּרֶךְ בְּבָרְכִי{{ש}} {{סי|גּ}}וֹחִי מִבֶּטֶן הַגִּיהַּ חָשְׁכִּי{{ש}}{{סי|דַּ}}בֵּר צָחוֹת וּבַאֲמִתְּךָ הַדְרִיכִי {{סי|ה}}וֹרֵנִי שְׁפֹךְ שִׂיחַ עָרֵב{{ש}}{{סי|וְ}}לוֹנְנִי בְצִלְּךָ אוֹתִי לְקָרֵב{{ש}} {{סי|זַ}}עַק יוּפַק בְּכִוּוּן קֶרֶב{{ש}}{{סי|חַ}}לּוֹתִי פָנֶיךָ וְצִדְקָתְךָ תְקָרֵב {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מְאֹד נַעֲלָה{{ש}}{{סי|יַ}}דְּעֵנִי בִּין עֵרֶךְ תְּפִלָּה{{ש}} {{סי|כַּ}}דָּת לְחַנֵּן בְּלִי תִפְלָה{{ש}}{{סי|לְ}}הַמְצִיא לְשׁוֹלְחַי אֶרֶךְ וּתְעָלָה {{סי|מִ}}פְתַּח שְׂפָתַי תְּבָרֵר וּתְיַשֵּׁר{{ש}}{{סי|נִ}}דְבוֹת פִּי רְצֵה וְהַכְשֵׁר{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר הֲגִיגִי כְּשַׁי יִתָּשֵׁר{{ש}}{{סי|עֵ}}תֶר פִּצְחִי כְּזִילַת חֶשֶׁר {{סי|פְּ}}עָמַי הָכֵן פְּצוֹתִי מִכֶּשֶׁל{{ש}}{{סי|צ}}וּר תְּמֹךְ אֲשׁוּרַי מֵהִנָּשֵׁל{{ש}} {{סי|ק}}וֹמְמֵנִי וְחַזְּקֵנִי מֵרִפְיוֹן וָחֵשֶׁל{{ש}}{{סי|רְ}}צוֹת אֲמָרַי וְלֹא אֶכָּשֵׁל {{סי|שָׁ}}מְרֵנִי כְאִישׁוֹן מִפֶּלֶץ וּבְעָתָה{{ש}}{{סי|שׁ}}וּר בְּשִׁפְלוּתִי וּלְכָה לִישׁוּעָתָה{{ש}} {{סי|תָּ}}חֹן דִּכְאוּתִי כִּלְחוֹזָךְ פַּצְתָּ{{ש}}{{סי|תְּ}}רַחֵם עַל בֵּן אִמַּצְתָּ.<קטע סוף=רשות/> ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אִ}}מַּצְתָּ עָשׂוֹר לְכִפּוּר תַּמָּה{{ש}} {{סי|בּ}}וֹ לְצַחְצֵחַ צֵאוּי כִּתְמָהּ{{ש}} {{סי|גְּ}}הֹץ צַחֲנָתָהּ עִוּוּיָהּ לְהָתֵמָּה{{ש}} {{סי|דִּ}}ינָהּ לְהָאִיר לְתֶחִי לְחָתְמָה {{סי|הָ}}חְרָדָה מִתֵּקַע יוֹם תְּרוּעָה{{ש}} {{סי|וּ}}דְבָרִים קָחָה סַרְעַף לְקָרְעָה{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אֵלִי לְצֶדֶק הַכְרִיעָה{{ש}} {{סי|חַ}}י חַי יוֹדוּךָ בְּהָרִיעָה {{סי|טַ}}פֶּיהָ וִישִׁישֶׁיהָ בְּעִנּוּי עֲיֵפִים{{ש}} {{סי|יְ}}צִיגָתָם שׁוּר בְּיָחֵף יְחֵפִים{{ש}} {{סי|כֻּ}}לָּם צָגִים וְלֹבֶן מֻצְעָפִים{{ש}} {{סי|לְ}}אַדְּרָךְ בַּקּדֶשׁ כִּשְׂרָפִים עָפִים {{סי|מָ}}גֵן עִקָּרֵמוֹ בָּךְ חוֹסִים{{ש}} {{סי|נִ}}שְׁעָנִים בְּתֻמָּם וּבְצִלְּךָ חוֹסִים{{ש}} {{סי|סְ}}מוּכִים בִּבְרִית שְׁלשֶׁת יִחוּסִים{{ש}} {{סי|ע}}וֹדְדֵם הֱיוֹת שֹׂטְנֵימוֹ הָסִים {{סי|פְּ}}נֵה בְּצִדְקַת אָת מֵעֵבֶר{{ש}} {{סי|צֹ}}אנְךָ תַּחַת שֵׁבֶט כְּהַעֲבֵר{{ש}} {{סי|קַ}}דְּמֵם רַחֲמֶיךָ בְּלִי הִתְעַבֵּר{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם עַל פֶּשַׁע עוֹבֵר {{סי|שֶׁ}}מֶץ זְדוֹנָם תְּכַבֵּס וּתְטַהֵר{{ש}} {{סי|שַׁ}}וְעָם קְשֹׁב וְאַל תְּאַחֵר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}מוּכֵי יְמִינְךָ פְּנֵיהֶם נַהֵר{{ש}} {{סי|תַּ}}עְתּוּעַ חֶטְאָם תְּכַפֵּר לְטַהֵר<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים סג ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו׃{{ממס|משלי כ ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|שמואל ב כב לא|וגם=תהלים יח לא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|ישעיהו לח יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצׇּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}} {{סוף}}</noinclude> :כַּצָּהֳרַיִם מִשְׁפָּטֵנוּ הָאֵר :חוֹכֶיךָ לְטוֹב תַּשְׁאֵר :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>צִדְקֵנוּ תְּחַפֵּשׂ וּתְבָאֵר :בְּמָגִנְּךָ נִתְגּוֹנֵן לְהִתְפָּאֵר<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תַּ}}אֲוַת נֶפֶשׁ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרָךְ{{ש}} {{סי|שְׁ}}קֹד לְרַחֵם מְבָרְכֵי זִכְרָךְ{{ש}} {{סי|רְ}}צוּיֵי אַהַב כְּנַעַר וָרָךְ{{ש}} {{סי|קְ}}רוּאִים וּנְקוּבִים בְּנָךְ בְּכוֹרָךְ {{סי|צִ}}בְאוֹת קֹדֶשׁ הוֹצֵאתָ מִכּוּר אוֹנִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוֹתָם מִפֶּרֶךְ הָלְכוּ שִׁנְאַנִּים{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּסִים מִבֶּטֶן פְּצֵם מִשְּׁאוֹנִים{{ש}} {{סי|סְ}}עָדֵם בַּל לָמוֹד כִּסְאוֹנִים {{סי|נְ}}תוּנָה בְרִיתְךָ חֹק בִּשְׁאֵרָם{{ש}} {{סי|מִ}}מַּחֲצֶבֶת צוּרָם מוֹלֶדֶת שֵׁאוּרָם{{ש}} {{סי|לַ}}בְּרִית הַבֵּט וְתָדִיחַ כִּעוּרָם{{ש}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם הֶרֶב וְתַבְהִיק אוֹרָם {{סי|יֵ}}רָאֶה לְפָנֶיךָ עֵקֶד מְיֻחָד{{ש}} {{סי|ט}}וֹבֵחַ וְטָבוּחַ מִדְּבָרְךָ פָחַד{{ש}} {{סי|חֲ}}נִיטָיו חַלֵּץ מֵאֵימָתָה וָפַחַד{{ש}} {{סי|זִ}}בּוּחוֹ וְדִשּׁוּנוֹ לְפָנֶיךָ יִתְיַחַד {{סי|וְ}}אִם הֶעֱווּ ארַח לְסַלֵּף{{ש}} {{סי|הִ}}זָּכֵר רַחֲמֶיךָ חֹק מִלְּחַלֵּף{{ש}} {{סי|דְּ}}רִישַׁת צֶדֶק מֵלִיץ יְאַלֵּף{{ש}} {{סי|גְּ}}נוּנֶיךָ לְחַזֵּק בְּמָגִנַּת אָלֶף {{סי|בַּ}}דֵּי יְדִידֶיךָ הֲגִיגָם בִּין{{ש}} {{סי|בִּ}}צּוּרָם תִּשַׁע וְחֵטְא תַּלְבִּין{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אָ}}וֶן מִתְחַנְּנֶיךָ בְּלִי תָבִין{{ש}} {{סי|אֶ}}נֶק שְׁמַע וְלַחַשׁ הָבִין<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|שמות ב כד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים סו יח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן׃{{ממס|איוב יא יא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְיָ בִּינָה הֲגִיגִי׃{{ממס|תהלים ה ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס׃{{ממס|תהלים עד כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי׃{{ממס|הושע יא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם׃{{ממס|ישעיהו מו ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ׃ {{סוף}}</noinclude> :נֶפֶשׁ נַעֲנָה תְּבַשֵּׂר סְלִיחָה :פַּלְּטֵם מֵעֹמֶק שׁוּחָה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מִתְקוֹמְמֵינוּ יְהוּ כַּסּוּחָה :הַחֲיֵינוּ בְטַל אֱמוּנָתְךָ לְשׂוֹחֵחָה<includeonly> =====תוכחה===== {{:אנוש מה יזכה}}</includeonly><קטע סוף=ב/> {{הור2|נוהגים לשלב כאן את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש מה יזכה]]}}.}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אִ}}חַדְתָּ יוֹם זֶה בַּשָּׁנָה{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה וְצָרִי שַׂמְתּוֹ לְשׁוֹשַׁנָּה{{ש}} {{סי|בְּ}}שָׁלֵם בִּהְיוֹת סֻכָּךְ בָּרִאשֹׁנָה{{ש}} {{סי|שֵׁ}}רוּתוֹ כִּפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה {{סי|גּ}}וֹלִים מִנָּוָךְ זְרוּיִם מֵהָלְאָה{{ש}} {{סי|רֹ}}ן מְפִיקִים לְחַתֵּל תְּלָאָה{{ש}} {{סי|דִּ}}כְּאוּת רוּחַ וְשֵׁבֶר נַהֲלָאָה{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ חֲשֹׁב כְּזִבְחֵי הַעֲלָאָה {{סי|הָ}}תְמַם מֵרֶחֶם יוֹשֵׁב אֹהָלִים{{ש}} {{סי|צ}}וּרָתוֹ בְּכִסְאֲךָ חַקְתָּ בְּהִלִּים{{ש}} {{סי|וְ}}לָדָיו חֹן בְּעֹצֶר נִקְהָלִים{{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרְךָ מַבִּיעִים וְשִׁמְךָ מְהַלְלִים {{סי|זֶ}}בֶד שִׁמְךָ שִׁתַּפְתָּ בִשְׁמָם{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּתִים לְךָ כַּחוֹתָם לְשׂוּמָם{{ש}} {{סי|חָ}}שְׂכֵם מֵאֶנֶף בְּלִי לְהַאֲשִׁימָם{{ש}} {{סי|סֵ}}פֶר חַיִּים יְהִי רִשּׁוּמָם {{סי|טֹ}}רַח עָוֹן וְכֹבֶד מַשָּׂא{{ש}} {{סי|נַ}}עֵר בְּצוּל מְחוֹת בַּהֲמָסָה{{ש}} {{סי|יֶ}}עֱרַב שִׂיחַ עֲנִיָּה וּרְמוּסָה{{ש}} {{סי|מִ}}נִּיחוֹחֵי כָלִיל בְּאֶבֶן מַעֲמָסָה {{סי|כְּ}}לוּלַת אֲהָבִים אָנָּא זְכֹר{{ש}} {{סי|כְּ}}לִמַּת נְעוּרִים עוֹד מִלִּזְכֹּר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}בֵן יַקִּירָךְ זָכֹר תִּזְכֹּר{{ש}} {{סי|לְ}}מַעַן חִלָּךְ לַעֲבָדֶיךָ זְכֹר<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְיָ׃{{ממס|ירמיהו לא יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃{{ממס|ירמיהו ב ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטּאוֹתֵינוּ׃{{ממס|מיכה ז יט|לפני=ע"פ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּייָ׃{{ממס|תהלים קד לד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃{{ממס|שיר השירים ח ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים כאן את הפיוט [[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]}}<קטע התחלה=רהיטים/> ====מורה חטאים==== '''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ''' '''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''משלם בירבי קלונימוס חזק''' (כפול); פסוקי [[תהלים קמה]] ('''א"ב''' חסר נ׳)}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹרֶה חַטָּאִים סְלֹל לְהִתְהַלֵּךְ / {{סי|מְ}}לַמֵּד לְהַדְרִיכִי בְּדֶרֶךְ אֵלֵךְ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|אֲ|2}}רוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}חַר וָנֶשֶׁף אֲיַחֵד לְהַמְלִיכֶךָ / {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְאֵין כְּעֶרְכֶּךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|בְּ|2}}כָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}בִּי חָרֵד עֲבוֹדָתְךָ לִתְמֹד / {{סי|לְ}}הַעֲרִיץ קְדֻשָּׁתְךָ בְּמִשְׁמָר אֶעֱמֹד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|גָּ|2}}דוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מְ}}יַחֲלִים לְחַסְדְּךָ זֶרַע עֲמוּסֶיךָ / {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם וְיִשְׂמְחוּ חוֹסֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|דּ|2}}וֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}חִלּוּי וָצוֹם גָּשִׁים לְעָבְדֶּךָ / {{סי|בְּ}}רוּאִים כִּי הֵם לִכְבוֹדֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|הֲ|2}}דַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}קָר מַלְכוּתְךָ בְּרַעַד יַאֲמִירוּ / {{סי|יִ}}חוּדְךָ בְּזָר לֹא יָמִירוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|וֶ|2}}עֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֹ}}ן פְּגִיעוֹת לְפָנֶיךָ יְרַבֵּעוּ / {{סי|רַ}}חַשׁ הִלּוּלָךְ בַּיּוֹם יְשַׁבֵּעוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|זֵ|2}}כֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בֹּ}}קֶר אֶעֱרָךְ לְךָ חִנּוּנַי / {{סי|בִּ}}פְנוֹת עֶרֶב תִּמְחֶה זְדוֹנַי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|חַ|2}}נּוּן וְרַחוּם יְיָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יָ}}הּ כֹּפֶר אֶשְׁכֹּל / {{סי|יִ}}כְבּשׁ עִוּוּיֵנוּ וְיֹאמְרוּ הַכֹּל / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ט|2}}וֹב יְיָ לַכֹּל{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹמֵם אִוּוּי קִרְיַת מְשׂוֹשֶׂךָ / {{סי|קְ}}דֻשַּׁת אַבְנֵי נֵזֶר בְּנוֹסְסֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|י|2}}וֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}וִיֶּיךָ וַחֲסִידֶיךָ בְּנֹעַם יְזַמֵּרוּ / {{סי|לְ}}בוּשֵׁי שְׂרָד רֶקַח יְתַמֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ|2}}בוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וּ}}שְׁתוּלִים בְּנָוָךְ יַפְרִיחוּ בְּחַצְרוֹתָיו / {{סי|וִ}}ינוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים בְּטִירוֹתָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|לְ|2}}הוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}צְחָךְ יְנַגְּנוּ תְּמִימִים וּשְׁלֵמִים / {{סי|נָ}}שְׂאֲךָ כִּסְאֲךָ בְּבֵית עוֹלָמִים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|מַ|2}}לְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}חַד בְּכַנֶּסְךָ לְשִׁכְנְךָ גְּאוּלִים / {{סי|יַ}}לְבִּישׁוּךָ עֹז כְּעוֹבְרֵי גַלִּים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ס|2}}וֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנּוֹפְלִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}בִּיעֵי טוּבְךָ בְּוַעַד יִתְחַבֵּרוּ / {{סי|מֵ}}חִים חֲשֹׁב תַּחַן יְדַבֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|עֵ|2}}ינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וִ}}דּוּיָם יְנוֹחַח כְּשַׁי עָדֶיךָ / {{סי|וִ}}ישֻׁלַּם פָּרִים אֶרֶשׁ עֵדֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|פּ|2}}וֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סֶ}}לָה בְּרַחֲמָיו יָצִיץ מֵחֲרַכָּיו / {{סי|סְ}}לֹחַ יַרְבֶּה לְעַם מְבֹרָכָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|צַ|2}}דִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|חִ}}ין יִשַׁע מִגּוֹי מְקֹרָאָיו / {{סי|חֹ}}ן יָחֹן קוֹרְאֵי מִקְרָאָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|קָ|2}}רוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זֶ}}ה אֵלִי פֶּלֶא עוֹשֶׂה / {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ יִרֶץ וְשׂוֹטְנֵינוּ יְעַסֶּה / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|רְ|2}}צוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִ}}וּוּי יִתֵּן לְלוֹ מַשְׁלִיךְ יְהָבָיו / {{סי|קָ}}דוֹשׁ פְּשָׁעֵינוּ יְכַסֶּה בַּאֲהָבָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|שׁ|2}}וֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קַ}}בֵּל צְקוּנִי כִּבְמִכְלַל יֹפִי / {{סי|ק}}וֹלִי תַאֲזִין וְתַצְלִיל דּפִי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|תְּ|2}}הִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} ====אדר יקר אלי==== {{הור|סימן: '''משלם''', '''א"ב''' (כפול)}} {{סי|מֶ|2}}'''לֶךְ''' {{סי|שׁ|2}}'''וֹכֵן עַד /''' {{סי|לְ|2}}'''בַדְּךָ''' {{סי|מְ|2}}'''לֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ''' '''מֶלֶךְ''' {{סי|מַ|2}}'''אֲזִין''' {{סי|שַׁ|2}}'''וְעָה /''' {{סי|לְ|2}}'''עַמּוֹ''' {{סי|מֵ|2}}'''חִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ''' {{סי|אֶ}}דֶר יְקָר אֵלִי / {{סי|אֲ}}חֲוֶּה בְּאֶרֶשׁ מִלּוּלִי{{ש}} {{סי|בְּ}}חֵךְ אַנְעִים זֶמֶר / {{סי|בְּ}}נִיב אַבִּיעַ אֹמֶר {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹתָיו מִי יְמַלֵּל / {{סי|גָּ}}דְלוֹ מִי יְפַלֵּל{{ש}} {{סי|דֹּ}}ק מְרוֹפֵף בִּגְעָרָה / {{סי|דַּ}}רְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר מִקּוֹלוֹת מַיִם / {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם{{ש}} {{סי|וּ}}סְבִיבָיו שַׂרְפֵי אֵלִים / {{סי|וּ}}מִפַּחְדּוֹ זָעִים וְחָלִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|זָ}}ךְ בִּשְׁמֵי מְעוֹנִים / {{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמִּתְעַנִּים{{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת סָבִיב סֻכּוֹ / {{סי|חַ}}שְׁמַל בְּלִי לְסוֹכוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|ט}}וֹב יוֹדֵעַ חוֹסָיו / {{סי|טָ}}הוֹר מַצְדִּיק עֲמוּסָיו{{ש}} {{סי|י}}וֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / {{סי|יְ}}קָר עֹז חֶבְיוֹן {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|כּ}}וֹנֵן שַׁחַק בִּתְבוּנָה / {{סי|כָּ}}ל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה{{ש}} {{סי|ל}}וֹבֵשׁ עֹז וּגְדֻלָּה / {{סי|ל}}וֹ נָאוָה תְהִלָּה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה / {{סי|מ}}וֹחֶה פִּשְׁעֵי בָרָה{{ש}} {{סי|נָ}}אוֹר וְאַדִּיר בַּהֲדָרוֹ / {{סי|נ}}וֹשֵׂא עֲוֹן עֶדְרוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|ס}}וֹכֵת שִׂיחוֹת עֲרֵבוֹת / {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת{{ש}} {{סי|עָ}}ף עַל כְּרוּבוֹ / {{סי|ע}}וֹנֶה לְעַם קְרוֹבוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|פּ}}וֹקֵד צִבְאוֹת גְּדוּדָיו / {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹ עֶלְיוֹנִים מַגִּידִים / {{סי|צְ}}בָא תַחְתּוֹנִים מוֹדִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / {{סי|קְ}}נוּיָו מַשִּׂיג מְחִילוֹת{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא וְגֵאֶה / {{סי|ר}}וֹאֶה שָׁפָל וְנִכְאֶה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן בְּרוּם עֲלִיּוֹת / {{סי|שַׁ}}לִּיט בְּדוּךְ תַּחְתִּיּוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תּ}}וֹמֵךְ זְרוֹעוֹת עוֹלָם / {{סי|תַּ}}קִּיף וּמִכֹּל נֶעְלָם ====אנא אלהים חיים==== '''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ''' {{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אָ}}נָּא אֱלֹהִים חַיִּים / {{סי|תִּ}}כְתֹּב דְּבֵקֶיךָ לְחַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים.{{ממס|תהלים לו י}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}עֵת רָצוֹן תַּעֲנֶה תְחִנָּתִי / {{סי|שִׁ}}מְעָה יְיָ צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי / אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי.{{ממס|איכה ג נו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גַּ}}עֲיַת קוֹרְאֶיךָ בִּתְפִלַּת שַׁחַר / {{סי|רְ}}צֵה וְהַלְבֵּן אֹדֶם כַּצַּחַר / אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.{{ממס|דניאל ט יט}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דַּ}}לּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ / {{סי|קֹ}}וֶיךָ בַּל תַּרְשִׁיעַ / מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.{{ממס|ישעיהו סג א}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הַ}}צְּפוּפִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ / {{סי|צִ}}בְאוֹת צֹאן יָדֶךָ / הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ.{{ממס|תהלים פה ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מַרְבִּים תַּחַן וָעֶתֶר / {{סי|פֶּ}}לֶל לַחֲשֵׁנוּ הֵעָתֵר / אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר.{{ממס|ישעיהו מה טו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ שְׁעֵה אוֹתָנוּ לְצַדְּקָה / {{סי|עֵ}}רֶךְ שׁוּעֵנוּ כְּתִמּוּר דַּקָּה מִן הַדַּקָּה / לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה.{{ממס|דניאל ט ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|חַ}}טְּאֵנוּ בְאֵזוֹב וְטַהֲרֵנוּ / {{סי|סָ}}מְכֵנוּ סִתְרֵנוּ וְשִׂבְרֵנוּ / אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ.{{ממס|ישעיהו סד ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר קְשֹׁב חִנּוּנַי / {{סי|נַ}}קֵּנִי מִכֶּתֶם עֲוֹנַי / מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ.{{ממס|ירמיהו יז יג}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יֶ}}הֱמוּ מֵעֶיךָ עָלֵינוּ / {{סי|מַ}}הֵר רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּנוּ / אַתָּה יְיָ אָבִינוּ.{{ממס|ישעיהו סג טז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כְּ}}רַחוּם תְּכַפֵּר עָוֹן / {{סי|לַ}}כֹּל תִּשָּׂא עָוֹן / וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} <includeonly> ====איומה בחר==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:איומה בחר}}</includeonly> ====אך אתים==== '''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|אָ}}תִים בְּחִין לְפָנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בּ}}וֹטְחִים בְּחַסְדְּךָ אֱמוּנֶיךָ || || {{רווח|4}}{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גּ}}וֹעִים וּמַרְגִּישִׁים שִׁכְנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דַּ}}לּוּ עֵינֵיהֶם לִמְעוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ה}}וֹגִים לַעֲנוֹת עִנְיָנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וְ}}עוּדִים בְּנִצּוּחַ לְנַגְּנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים יַחַד הֲמוֹנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ח}}וֹכִים יְשׁוּעוֹת חָסְנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|טְ}}בוּלִים בְּטהַר לְחַנְּנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|י}}וֹדוּ לְשִׁמְךָ בָּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כַּ}}פֵּר לְעַמְּךָ מַאֲמִינֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לֹ}}א לָנוּ כִּי אִם לְמַעֲנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מַ}}גֵּר מִתְקוֹמְמֵי צְפוּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נַ}}שֵּׂא זֶרַע בְּחוּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}לִיחָה תַּרְבֶּה לְמִתְעַנֶּיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|עֲ}}נֵם מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פְּ}}צֵם מֵהֶמְיַת שְׁאוֹנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צַ}}דֵּק גּוֹי נְבוֹנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וֹמֵם קֶדֶם קִנְיָנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ר}}וֹמֵם תֵּל אַרְמוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}עֵה לַחַשׁ מִתְחַנְּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תָּ}}מְכֵם וְחָשְׂכֵם מֵחֲרוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |} {{ק|'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} ====אמרו לאלהים==== '''וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ'''{{ממס|תהלים סו ג}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|אֶ}}רֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ / מֵכִין הָרִים בְּכֹחַ{{ר1}} חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ / נוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ.{{ממס|תהלים קמז ה}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|בּ}}וֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו / מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו{{ר1}} זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו / וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹתָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.{{ממס|תהלים קד ג}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ בִּשְׁמֵי מַעְלָה / עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה{{ר1}} לוֹ הַגְּבוּרָה וְהַגְּדֻלָּה / וְהָעֹז וְהַמֶּמְשָׁלָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.{{ממס|תהלים קג יט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|דָּ}}גוּל מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ / וְנֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ{{ר1}} דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ / וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.{{ממס|תהלים סח כה}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם / רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם{{ר1}} יַרְעֵם מִשָּׁמַיִם / לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם.{{ממס|ישעיהו מ כב}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|וְ}}כָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ / יָדוֹ יָסְדָה אֶרֶץ{{ר1}} וִימִינוֹ טִפְּחָה שְׁמֵי עֶרֶץ / וְהֶעֱמִידָם בְּלִי פֶרֶץ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ.{{ממס|ישעיהו מ כב|שם}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|זֹ}}הַר כִּסְאוֹ שְׁבִיבֵי אֵשׁ / מְשָׁרְתָיו לוֹהֲטֵי אֵשׁ{{ר1}} נֹגַהּ לָאֵשׁ וּמַבְרִיק הָאֵשׁ / לְפָנָיו נִמְשָׁכִים נַהֲרֵי אֵשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֵשׁ אֹכְלָה אֵשׁ.{{ממס|לפני=ע"פ|דברים ד כד}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|חַ}}י עוֹלָמִים / צָר בְּיָהּ עוֹלָמִים{{ר1}} אִוָּה בֵּית עוֹלָמִים / מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ עוֹלָמִים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עַתִּיק יוֹמִין.{{ממס|דניאל ז ט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / סְבִיבוֹתָיו חַשְׁרַת מַיִם{{ר1}} עָבֵי שְׁחָקִים חֶשְׁכַת מַיִם / טוֹעֲנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ גַּבּוֹתָם מְלֵאוֹת עֵינַיִם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.{{ממס|תהלים יט ט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|י}}וֹדֵעַ מַה בְּסִתְרֵי חשֶׁךְ / לֹא יַחֲשִׁיךְ מֶנּוּ כָּל חשֶׁךְ{{ר1}} קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ / הוֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וָחשֶׁךְ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ.{{ממס|ישעיהו מה ז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כּ}}וֹנֵן כִּסְאוֹ לַמִּשְׁפָּט / מְכוֹן כִּסְאוֹ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט{{ר1}} אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט / תֹּאחֵז יָדוֹ בְּמִשְׁפָּט{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט.{{ממס|ישעיהו ה טז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ל}}וֹ יָאֲתָה מְלוּכָה / שֹׁכֵן עַד וְאֶת דַּכָּא{{ר1}} מֵשִׁיב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא / וְאוֹמֵר שׁוּבוּ בְּרוּחַ נְמוּכָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה.{{ממס|תהלים כב כט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם / הַכֹּל צָפוּי וְלֹא נֶעְלָם{{ר1}} זֶה שְׁמוֹ לְעוֹלָם / חַסְדּוֹ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם.{{ממס|תהלים קו מח}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נֹ}}צֵר חֶסֶד לְאֶלֶף דּוֹר / לוֹחֵם קָמָיו מִדֹּר דֹּר{{ר1}} מֵקִים סֻכַּת מְשִׁיחוֹ לִגְדֹּר / הָאוֹר חוֹנֶה עִמּוֹ בְּמָדוֹר{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} זֶה זִכְרוֹ לְדֹר דֹּר.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות ג טו}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ס}}וֹבֵל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים / שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים{{ר1}} מַאֲזִין שִׂיחַ חִנּוּנִים / מַקְשִׁיב שֶׁוַע רְנָנִים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים.{{ממס|דברים י יז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|עִ}}זּוּז וְגִבּוֹר אִישׁ מִלְחָמָה / נוֹקֵם לְצָרָיו וּבַעַל חֵמָה{{ר1}} מַכְרִית קָמָיו בִּמְהוּמָה / נֹהֵם עֲלֵיהֶם בִּנְהִימָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פָּ}}עַל וְעָשָׂה הַכֹּל / בְּיָדוֹ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל{{ר1}} אֵלָיו יְשַׂבְּרוּ עֵינֵי כֹל / וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עֶלְיוֹן עַל כֹּל.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פג יט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צַ}}דִּיק בְּכָל דְּרָכָיו / יָשָׁר מֵצִיץ מֵחֲרַכָּיו{{ר1}} חָפֵץ בְּעַם מַמְלִיכָיו / יִירְשׁוּ אֶרֶץ מְבֹרָכָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו.{{ממס|תהלים קג כ}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ / מַגִּיד אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ר1}} בָּחַר בְּאֹם דַּלַּת רֹאשׁ / עֻזּוֹ יוֹם יוֹם לִדְרשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.{{ממס|דה"א כט יא}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד / בִּטְחוּ בוֹ עֲדֵי עַד{{ר1}} כְּבוֹדוֹ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים וִעַד / וּלְעַם קְדוֹשׁוֹ נוֹעַד{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שְׁ}}בִילוֹ בְּמַיִם רַבִּים / שָׁמָיו מַרְעִיף רְבִיבִים{{ר1}} שְׁמוֹ מְיַחֲדִים שַׁחַר וַעֲרָבִים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים.{{ממס|ש"א ד ד}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ / מַעֲבִיר כִּלָּיוֹן וָחֶרֶץ{{ר1}} מֵשִׁיב אַף וְחָרוֹן וָקֶרֶץ / שֶׁוַע מְחַנְּנָיו יִרֶץ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.{{ממס|תהלים ח י}} ====מעשה אלהינו==== {{הור2|<noinclude>מדלגים על בתי {{צ|מעשה אנוש}}, אך </noinclude>למנהג פולין מוסיפים בית אחד של {{צ|מעשה אנוש}} לפני הבית האחרון (תחבולותיו מזימה), ואחר כך אומרים {{צ|'''אבל''' מעשה אלהינו}}.}} '''וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|אֵ}}ין מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לוֹ{{ר1}} {{סי|בִּ}}בְנֵי אֵלִים יִדְמֶה לּוֹ{{ר1}} {{סי|גְּ}}בֹהִים עִלָּה לְמוֹשָׁב לוֹ{{ר1}} {{סי|דָּ}}רֵי גֵיא כַּחֲגָבִים לְמוּלוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.{{ממס|דברים לב ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|הַ}}מְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ{{ר1}} {{סי|וְ}}הַרְבֵּה פְדוּת עִמּוֹ{{ר1}} {{סי|זַ}}עַק וְלַחַשׁ עַמּוֹ{{ר1}} {{סי|חָ}}שׁ וּמַאֲזִין מִמְּרוֹמוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|טֶ}}רֶף נָתַן לִירֵאָיו{{ר1}} {{סי|י}}וֹבִילוּ שַׁי לְמוֹרָאָיו{{ר1}} {{סי|כִּ}}תֵּי גְדוּדֵי צְבָאָיו{{ר1}} {{סי|לֹ}}א יָשׁוּרוּ כְּבוֹד מַרְאָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו.{{ממס|תהלים לג יח}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|מַ}}לְאָכָיו עוֹשֶׂה רוּחוֹת{{ר1}} {{סי|נִ}}קְדָּשׁ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת{{ר1}} {{סי|ס}}וֹכֵת שְׁפִיכַת שִׂיחוֹת{{ר1}} {{סי|ע}}וֹנֶה וּמַעֲמִיד רְוָחוֹת{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֱלֹהֵי הָרוּחֹת.{{ממס|במדבר טז כב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|פּ}}וֹדֶה מִשַּׁחַת עֲמוּסָיו{{ר1}} {{סי|צ}}וּר יוֹדֵעַ חוֹסָיו{{ר1}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ מַפְלִיא נִסָּיו{{ר1}} {{סי|רַ}}חוּם לִמְרַצָּיו וּמַכְעִיסָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.{{ממס|תהלים קמה ט}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ|צבע=#A52A2A}}{{ר1}} {{סי|תַּ|1}}חְבּוּלוֹתָיו מְזִמָּה / {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה / {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה / {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ר1}} {{מילת קבע|וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה|צבע=#A52A2A}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> ['''אֲבָל'''] {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ שַׁוְעוֹת{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹעֶה עֵרֶךְ שׁוּעוֹת{{ר1}} {{סי|תּ}}וֹרוֹתָיו מְשַׁעְשְׁעוֹת{{ר1}} {{סי|תַּ}}כְסִיסוֹ כּוֹבַע יְשׁוּעוֹת{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת.{{ממס|תהלים סח כא}} ====אשר אומץ תהלתך==== '''וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|אֵ}}ילֵי שַׁחַק{{ר1}} בְּ{{סי|בִ}}רְקֵי נֹגַהּ{{ר1}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי {{סי|גֹ}}בַהּ{{ר1}} בִּ{{סי|דְ}}מוּמֵי {{סי|דַ}}קָּה{{ר2}} {{ע|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מֵ{{סי|ה}}וֹמֵי בְרֶגֶשׁ{{ר1}} {{סי|וְ}}עוֹרְכֵי שֶׁוַע{{ר1}} {{סי|ז}}וֹעֲקֵי תְחִנָּה{{ר1}} {{סי|ח}}וֹכֵי חֲנִינָה{{ר2}} {{ע|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טֹ}}הַר{{ר1}} בְּ{{סי|יִ}}דֹּדוּן {{סי|יִ}}דֹּדוּן{{ר1}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי {{סי|כָ}}בוֹד{{ר1}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי {{סי|לַ}}הַב{{ר2}} {{ע|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מִ{{סי|מְּ}}עוּטֵי יָמִים{{ר1}} {{סי|נְ}}שׁוּיֵי טוֹבָה{{ר1}} {{סי|שְׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ר1}} {{סי|עֲ}}גוּמֵי נֶפֶשׁ{{ר2}} {{ע|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי שֵׁמוֹת{{ר1}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת עִירִין{{ר1}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי {{סי|קֶ}}דֶם{{ר1}} בְּ{{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בּוֹתַיִם{{ר2}} {{ע|וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מִ{{סי|שּׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹפְכֵי שִׂיחַ{{ר1}} {{סי|תּ}}וֹבְעֵי סְלִיחָה{{ר1}} {{סי|תְּ}}אֵבֵי כַפָּרָה{{ר2}} {{ע|וְהִיא כְבוֹדֶךָ}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> ====על ישראל אמונתו==== '''וּבְכֵן תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} גַּאֲוָתוֹ'''{{ממס|תהלים סח לה}} <קטע התחלה=על ישראל/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|אֱ}}מוּנָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|בִּ}}רְכָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|דִּ}}בְּרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|הַ}}דְרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|וְ}}עִידָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|זְ}}כִירָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|חֶ}}מְלָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|טַ}}הֲרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|יִ}}שְׁרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|כַּ}}נָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|לְ}}אֻמָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|מַ}}לְכוּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|נְ}}עִימָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|סְ}}גֻלָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|עֲ}}דָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|פְּ}}עֻלָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|צִ}}דְקָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|קְ}}דֻשָּׁתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|ר}}וֹמְמוּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|שְׁ}}כִינָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|תִּ}}פְאַרְתּוֹ<קטע סוף=על ישראל/> ====אפסי ארץ==== '''וּבְכֵן וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים'''{{ממס|תהלים סח לה|שם}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אַ}}פְסֵי אֶרֶץ בִּדְבָרוֹ הֵקִים{{ש}} {{סי|בְּ}}יִרְאָה לְעָבְדוֹ מִתְלַהֲקִים{{ש}} {{סי|גּ}}וֹלֶה מִנִּי חשֶׁךְ עֲמֻקִּים{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר עַבְדּוֹ מֵקִים{{ש}} {{סי|הַ}}חוֹצֵב לֶהָבוֹת וּבְרָקִים{{ש}} {{סי|וְ}}תֵבֵל מְאִירִים וּמַבְהִיקִים{{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית מְצוּקִים{{ש}} {{סי|חַ}}סְדּוֹ גָּדוֹל מֵעַל לְמוּצָקִים{{ש}} {{סי|ט}}וֹב וּמָעֹז לְאֵלָיו דְּבוּקִים{{ש}} {{סי|יִ}}חְיוּ כֹּל בּוֹ דְּבֵקִים{{ש}} {{סי|כִּ}}י מֵרוּחוֹ הָרִים מִתְפָּרְקִים{{ש}} {{סי|לֹ}}א יָכִילוּ זַעְמוֹ צוּרִים וְצוּקִים{{ש}} {{סי|מִ}}פַּחְדּוֹ יִתְבַּקְּעוּ עֲמָקִים{{ש}} {{סי|נְ}}מוֹגִים וְכַדּוֹנַג נְמַקִּים{{ש}} {{סי|ס}}וּפָה וּסְעָרָה דַּרְכּוֹ נֶאֱבָקִים{{ש}} {{סי|עָ}}נָן מִדְרַךְ רַגְלָיו כַּאֲבָקִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְעַם לוֹ חֲשׁוּקִים{{ש}} {{סי|צִ}}וָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ לִנְשׁוּקִים{{ש}} {{סי|קְ}}נוּיִים לוֹ וּבִימִינוֹ נֶחֱבָקִים{{ש}} {{סי|רָ}}צִים וְאַחֲרָיו נִדְבָּקִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}וְעָם שׁוֹמֵעַ מִמַּעֲמַקִּים{{ש}} {{סי|תִּ}}פְאֶרֶת עֹז לְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים ====מי כמוך==== '''וּבְכֵן יְיָ מִי כָמוֹךָ'''{{ממס|תהלים לה י}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|אַ}}דִּיר בַּמְּרוֹמִים|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|בּ}}וֹרֵא כֵס וַהֲדוֹמִים |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|גִּ}}בּוֹר וּמוֹשִׁיעַ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|דּ}}וֹבֵר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר לוֹבֵשׁ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|וְ}}חֵטְא וְעָוֹן כּוֹבֵשׁ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|זַ}}ךְ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|חֲ}}סִין בְּאַלְפֵי שִׁנְאַנִּים |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ט}}וֹב וּמֵטִיב|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|יְ}}שָׁרִים לְהֵיטִיב |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|כּ}}וֹנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|לְ}}הָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|מָ}}דַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|נֶ}}אְדָּר מִקּוֹלוֹת מָיִם |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|שָׂ}}ם עָבִים רְכוּבוֹ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ע}}וֹזֵר וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|צ}}וֹעֲקָיו לְהַשְׁעוֹת |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ר}}וֹצֶה בְּעַמּוֹ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|שׁ}}וֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב וּלְאַבְרָהָם חָסֶד |} ====אין כמוך==== '''וּבְכֵן אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ:'''{{ממס|תהלים פו ח}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|אַ}}דִּירֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|בְ}}רוּרֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|דָ}}רֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|וְ}}עוּדֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|זַ}}כֵּי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בַּ{{סי|חֲ}}יָלֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|טְ}}הוֹרֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|יַ}}קִּירֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|מַ}}לְאֲכֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|נְ}}גִידֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|שַׂ}}רְפֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|עָ}}רִיצֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|ר}}וֹזְנֵי מַטָּה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|תַ}}קִּיפֵי מַטָּה |}<includeonly> ====האדרת והאמונה==== {{ארון|פ}}{{#בלי קטע:האדרת והאמונה|הזיו}}{{ארון|ס}}</includeonly> ====נאמירך באימה==== '''וּבְכֵן נַאֲמִירְךָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵימָה''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} נַ{{סי|אֲ}}מִירָךְ בְּ{{סי|אֵ}}ימָה{{ש}} נְ{{סי|בָ}}רְכָךְ בְּ{{סי|בִ}}ינָה{{ש}} נְ{{סי|גַ}}דְּלָךְ בִּ{{סי|גְ}}דֻלָּה{{ש}} נִ{{סי|דְ}}רְשָׁךְ בְּ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} נְ{{סי|הַ}}דְּרָךְ בְּ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} נ{{סי|וֹ}}דָךְ בִּ{{סי|וְ}}עִידָה{{ש}} נַ{{סי|זְ}}כִּירָךְ בְּ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} נְ{{סי|חַ}}סְּנָךְ בְּ{{סי|חִ}}ילָה{{ש}} נַ{{סי|טְ}}עִימָךְ בְּ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} נְ{{סי|יַ}}חֲדָךְ בְּ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} נְ{{סי|כַ}}בְּדָךְ בִּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} נְ{{סי|לַ}}בְּבָךְ בִּ{{סי|לְ}}מִידָה{{ש}} נַ{{סי|מְ}}לִיכָךְ בִּ{{סי|מְ}}לוּכָה{{ש}} נְ{{סי|נַ}}צְּחָךְ בִּ{{סי|נְ}}עִימָה{{ש}} נְ{{סי|שַׂ}}גְּבָךְ בִּ{{סי|שְׂ}}רָרָה{{ש}} נַ{{סי|עֲ}}רִיצָךְ בַּ{{סי|עֲ}}נָוָה{{ש}} נְ{{סי|פָ}}אֲרָךְ בִּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} נְ{{סי|צַ}}לְצְלָךְ בְּ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} נַ{{סי|קְ}}דִּישָׁךְ בִּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>נְ{{סי|ר}}וֹמְמָךְ בִּ{{סי|רְ}}נָנָה{{ש}} נְ{{סי|שׁ}}וֹרְרָךְ בִּ{{סי|שְׁ}}בָחָה{{ש}} נַ{{סי|תְ}}מִידָךְ בִּ{{סי|תְ}}הִלָּה ====רוממו אל מלך נאמן==== '''וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:'''{{ממס|תהלים צט ה}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ נֶאֱמָן|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|בָּ}}רוּךְ בְּכָל זְמָן |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|גּ}}וֹמֵל חֲסָדִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|דָּ}}תוֹתָיו דּוֹדִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|הַ}}נִּקְדָּשׁ בִּצְדָקָה|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|וּ}}מַאֲזִין צְעָקָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|זֵ}}רֵת שְׁחָקִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|חִ}}כּוֹ מַמְתַקִּים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ט}}וֹב לַכֹּל|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|י}}וֹדֵעַ הַכֹּל |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|כָּ}}בוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ בְּהֵיכָלוֹ|| ||{{רווח|3}}{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְעַלּוֹ |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|מ}}וֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|נִ}}צָּב בַּעֲדַת כְּרוּבִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ס}}וֹבֵל בִּזְרוֹעוֹ עוֹלָם|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|עִ}}זּוּז וּמִכֹּל נֶעְלָם |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|פּ}}וֹדֶה וְחוֹנֵן יְדִידִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|צִ}}דְקָתוֹ שָׁמַיִם מַגִּידִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|קָ}}רוֹב לְקוֹרְאָיו|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ר}}וֹצֶה יְרֵאָיו |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ תְּפִלּוֹת|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ה}}וּא תִּפְאַרְתּוֹ בְּמַקְהֵלוֹת |} ====רוממו אדיר ונורא==== '''וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ:'''{{ממס|תהלים צט ט}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|אַ}}דִּיר וְנוֹרָא|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|בְּ}}רוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|גְ}}דֻלָּתוֹ בִּקְהַל יְשָׁרִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת מַגִּיד מֵישָׁרִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|הַ}}נַּעֲרָץ בִּקְדֻשָּׁה|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|וְ}}הִלּוּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית אָבוֹת|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ח}}וֹצֵב לֶהָבוֹת |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|י}}וֹסֵד אֲרָקִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|כִּ}}סְאוֹ הֵכִין בִּשְׁמֵי רוּמָה|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ל}}וֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|מ}}וֹחֶה כָעָב פְּשָׁעִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|נ}}וֹתֵן יָד לַפּוֹשְׁעִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שַׂ}}גִּיא שָׁנָיו לְאֵין חֵקֶר|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|עֶ}}שְׁתּוֹנוֹת חוֹקֵר |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|צַ}}דִּיק קשֶׁט מַעְבָּדָיו |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ק}}וֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|רָ}}ם הַמַּבִּיט לִקְצוֹת הָאָרֶץ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ כִּשְׁמוֹ |} ====אמונתך בעליונים==== '''וּבְכֵן כִּי אַתָּה אֵל אֱמוּנָה''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֱ}}מוּנָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|בְּ}}רִיתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|גְּ}}דֻלָּתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|דָּ}}תְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|ה}}וֹדְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|וִ}}עוּדְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|זְ}}בוּלְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|חֲ}}נָיָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|יִ}}רְאָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|כְּ}}בוֹדְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|לִ}}מּוּדְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|מְ}}עוֹנְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|נָ}}וְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|סֻ}}כָּתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|עֲ}}דָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|פְּ}}אֵרְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|צִ}}דְקָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>שְׁכִינָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|תְּ}}הִלָּתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |} ====הנקדש באלפי אלפים==== '''וּבְכֵן תֻּעֲרַץ וְתֻקְדָּשׁ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|אַ}}לְפֵי {{סי|אֲ}}לָפִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בִּ{{סי|בְ}}רָקִים קַלִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|גַ}}עַשׂ {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|דַ}}הֲרַת אוֹפַנִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|וַ}}עַד קַדִּישִׁין |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|זִ}}קִּים {{סי|ז}}וֹרְחִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בַּ{{סי|חֲ}}צוּבֵי לֶהָבִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|טֶ}}כֶס {{סי|טְ}}הוֹרִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בִּ{{סי|י}}קָדִים {{סי|י}}וֹקְדִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|כִ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|לַ}}הֲקַת {{סי|לֹ}}הֲטִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|מַ}}חֲנוֹת {{סי|מַ}}לְאָכִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|נֹ}}עַם {{סי|נ}}וֹגְנִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בִּ{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|עֹ}}ז אֶרְאֶלִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בִּ{{סי|פְ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|צִ}}לְצוּל מַשִּׁיקוֹת כְּנָפַיִם |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|ק}}וֹלָם בֶּהָמוֹן|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|רִ}}בּוֹ {{סי|רִ}}בְוָן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|שֶׁ}}קֶט {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|תֹ}}כֶן {{סי|תַּ}}לְתַּלִּים |} ====אילי שחק==== '''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֵי שַׁחַק חֲצוּבֵי לֶהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|אַ}}דִּירֵי כָּל חֵפֶץ הַנֶּאֱהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|בְּ}}לוּלֵי קֶרַח וְשֶׁלֶג וְשַׁלְהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|בַּ}}דֵּי צֶדֶק גָּזֵי רְהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|גֹּ}}בַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּמִשְׁכְּנוֹת אָהֳלֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|דָּ}}אֵי בְּכָנָף מְכַסִּים פְּנֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי דָתוֹת דְּבֵקִים בֵּאלֹהֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין וְסוֹד קַדִּישִׁין |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי שַׁעֲשׁוּעַ מַטַּע קְדוֹשִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|וְ}}עוּדֵי מַעַל גְּוִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|וְ}}חוֹלֵי אַהֲבָה סְמוּכֵי בָאֲשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|זְ}}בוּדֵי זֹהַר כְּעֵין חַשְׁמַלִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ז}}וֹקְקֵי שִׁבְעָתַיִם בֵּרוּר מִלִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|חֹ}}סֶן חֲיָלִים רִבְבוֹת אֵלִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|חֲ}}נִיטֵי כֹשֶׁר בְּנֵי אֵלִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|טְ}}כוּסֵי טֹהַר חֲדָשֵׁי בְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|טְ}}עוּנֵי מוֹרָאֲךְ בְּצִוּוּי עִקָּרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|יִ}}דֹּדוּן יִדֹּדוּן בְּחִיל נִזְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|י}}וֹדְעֵי בִין מִפְּנִינִים יְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|כְּ}}סוּיֵי אַרְבַּע מְרֻבְּעֵי פָנִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|כְּ}}רוּתֵי בְרִית פָּנִים בְּפָנִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי בַדִּים זַכִּים וְחַפִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי לְבָנִים נְעִימִים וְיָפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|מְ}}שָׁרְתִים נָעִים רָמִים וּגְבֹהִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|מְ}}לֻמְּדֵי חֻקִּים מְשִׁיבֵי נְכוֹחִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|נ}}וֹגְנֵי נֹעַם סִפִּים מְרוֹפְפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|נָ}}אווּ לְחָיַיִם כְּעָגוּר מְצַפְצְפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|סְ}}כוּכֵי אֶבְרָה כְּקָלָל נוֹצְצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|סְ}}גוּלֵי מֵעַמִּים בְּיִרְאָה מַעֲרִיצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|ע}}וֹמְדִים מִמַּעַל בִּדְבָרוֹ נְחוּצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ע}}וֹרְכֵי עֹז בְּרַעַד שְׁבוּצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|פָּ}}נִים וְלֹא עֹרֶף נִתְאָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|פְּ}}רוּשִׁים לְךָ אֲחוּיִם וּמֻתְאָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת עֶלְיוֹנִים גֵּאִים וְרָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת תַּחְתּוֹנִים לְרַצּוֹתְךָ מַעֲרִימִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי בְשִׁלּוּשׁ זֵר תִּפְאָרָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי פַעֲמַיִם חֲטִיבַת אֲמִירָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם עֲמִידַת רֶגֶל יְשָׁרָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|רְ}}צוּיֵי שַׁדַּי מְשׁוֹרְרֵי שִׁירָה |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי שֶׁקֶט שָׁלוֹם בְּמַחֲנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|שׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת בְּשִׂיחַ מַעֲנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|תְּ}}לוּלֵי תַעַף בְּשֶׁפֶר הֶגְיוֹנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|תְּ}}מִימֵי דֶרֶךְ לְרִבּוֹנָם וְקוֹנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |} ====אין מספר לגדודי צבא חילו==== '''וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ''' '''זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים''' {{הור|סימן: א"ב; [[ישעיהו ו|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ין מִסְפָּר לִגְדוּדֵי צְבָא חֵילוֹ{{ש}} {{סי|אֲ}}זוּרִים אֵימָה אֲחוּזִים פַּחַד חִילוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}רַעַד וָרֶתֶת וָרֶטֶט צָגִים לְעַלּוֹ{{ר1}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|גְּ}}וִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישׁ תְּהִלָּה יַשְׁמִיעוּ יַחַד{{ש}} {{סי|גֹּ}}בַהּ וְגָאוֹן עֶדְיוֹ יִחוּדוֹ לְיַחַד{{ש}} {{סי|דּ}}וֹהֲרִים גּוֹהֲרִים לְאֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד{{ר1}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ רַב טוּב מַצְפּוּנָיו{{ש}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר וָעֹז בְּחֶבְיוֹנֵי פְנִינָיו{{ש}} {{סי|וּ}}מִמֶּנוּ יָגוּרוּ בְּנֵי אֵלִים וְיִתְחַבְּאוּ מִפָּנָיו{{ר1}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|זְ}}רוּתֵי זֹהַר מַרְעִיף נִטְפֵי אֲגָלָיו{{ש}} {{סי|זַ}}כֵּי שְׁמֵי טֹהַר תֻּכּוּ לְרַגְלָיו{{ש}} {{סי|חָ}}לִים חַתִּים חֲפוּזִים אֲיֻמִים נִדְגָּלָיו{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|טָ}}סִים וְדָאִים בְּדִמְיוֹן נֶשֶׁר מְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|טִ}}יסָתָם כַּבָּזָק סָבִיב כֵּס לְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|יַ}}שְׁמִיעוּ הִנֵּנוּ בְּמִשְׁלַחַת קוֹנָם לְהִתְעוֹפֵף{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|כְּ}}סוּיֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ יַעֲרִיצוּ בְּלַאַט מַחֲזֶה{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּיר וְרַב כֹּחַ וְשָׁפָל יֶחֱזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַעֲרִיצוֹ בְּפַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה עָשׂ כֹּל בְּמַאֲמַר{{ש}} {{סי|מְ}}נִיעִים אַמּוֹת הַסִּפִּים קְדֻשָּׁתוֹ לוֹמַר{{ש}} {{סי|נ}}וֹצְצִים נוֹגְהִים לְפָנָיו יַנְעִינוּ מַאֲמַר{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שַׂ}}רְפֵי הוֹד יַכְתִּירוּ נֶזֶר לְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מָרוֹם וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים כֻּלָּם כְּאֶחָד שִׁלּוּשׁ קָדוֹשׁ{{ר1}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|פְּ}}לִיאֵי אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבּוֹאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים הַלֵּל וְזִמְרָה לֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּתוֹךְ צְבָאוֹ אוֹת{{ר1}} יְיָ צְבָאוֹת {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת דָּר בִּשְׁמֵי עֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לּוֹת סְעָרָה תַּעַשׂ דְּבָרוֹ בְּמֶרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ{{ש}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים וְאֵלִים צָר לִכְבוֹדוֹ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}}<קטע סוף=רהיטים/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי יש קהילות שמוסיפים כאן את הפיוט [[לאל עורך דין]]}} ====סילוק==== {{עוגן|סילוק}}<קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור|סימן: '''תשר"ק''' משולש}} מִי יְ{{סי|תַ}}נֶּה {{סי|תֹּ}}קֶף {{סי|תְּ}}הִלָּתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|שַׁ}}נֵּן {{סי|שִׁ}}עוּר {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|רַ}}נֵּן {{סי|רֹ}}ב {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|קְ}}צֹב {{סי|קְ}}רִיאַת {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|צַ}}פְצֵף {{סי|צְ}}בִי {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|פָ}}רֵשׁ {{סי|פִּ}}לְאֵי {{סי|פְ}}אֵרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|עֲ}}רֹךְ {{סי|עֹ}}צֶם {{סי|עִ}}זּוּזֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|שִׂ}}יחַ {{סי|שֶׂ}}גֶב {{סי|סִ}}לְסוּלֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|נ}}וֹבֵב {{סי|נ}}וֹי {{סי|נִ}}צְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|מַ}}לֵּל {{סי|מַ}}עַשׂ {{סי|מ}}וֹרָאֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|לַ}}הֵג {{סי|לֶ}}מֶד {{סי|לִ}}קְחֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|כִ}}יל {{סי|כִּ}}סֵּא {{סי|כְ}}בוֹדֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|יַ}}דַּע {{סי|יְ}}פִי {{סי|יְ}}קָרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|טִּ}}יף {{סי|ט}}וּב {{סי|טַ}}עְמֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|חַ}}וֶּה {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}ידוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|זִ}}יז {{סי|זִ}}יו {{סי|זָ}}הֳרֶךָ{{ש}} מִי י{{סי|וֹ}}רֶה {{סי|וַ}}עַד {{סי|וָ}}תִיקוּתֶךָ{{ש}} מִי יֶ{{סי|הְ}}גֶּה {{סי|ה}}וֹד {{סי|הַ}}דְרָתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|דְ}}לֶה {{סי|דֵּ}}עַ {{סי|דָּ}}תוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|גִּ}}יד {{סי|גֹּ}}דֶל {{סי|גְּ}}בוּרָתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|בָ}}אֵר {{סי|בֵּ}}אוּר {{סי|בִּ}}ינָתֶךָ{{ש}} מִי יֹ{{סי|א}}מַר {{סי|אֹ}}מֶץ {{סי|אֱ}}יָלוּתֶךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} כִּי כְשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|תְ}}הִלָּתְךָ כֵּן {{סי|אִ}}מְרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|אִ}}מְרָתְךָ כֵּן {{סי|בְּ}}רִיָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|בְ}}רִיָּתְךָ כֵּן {{סי|גְּ}}דֻלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|גְ}}דֻלָּתְךָ כֵּן {{סי|דַּ}}עְתֶּךָ{{ש}} כְּ{{סי|דַ}}עְתְּךָ כֵּן {{סי|הֲ}}לִיכָתֶךָ{{ש}} כַּ{{סי|הֲ}}לִיכָתְךָ כֵּן {{סי|וְ}}עִידָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|וְ}}עִידָתְךָ כֵּן {{סי|זָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|זָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|חֻ}}פָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|חֻ}}פָּתְךָ כֵּן {{סי|טָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|יִ}}שְׁרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|יִ}}שְׁרָתְךָ כֵּן {{סי|כְּ}}מִירָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|כְ}}מִירָתְךָ כֵּן {{סי|לְ}}בִישָׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|לְ}}בִישָׁתְךָ כֵּן {{סי|מִ}}דָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|מִ}}דָּתְךָ כֵּן {{סי|נְ}}עִימָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|נְ}}עִימָתְךָ כֵּן {{סי|שְׂ}}רָרוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|שְׂ}}רָרוּתְךָ כֵּן {{סי|עִ}}נְוְתָנוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|עִ}}נְוְתָנוּתְךָ כֵּן {{סי|פְּ}}רִישׁוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|פְ}}רִישׁוּתְךָ כֵּן {{סי|צְ}}נִיעוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|צְ}}נִיעוּתְךָ כֵּן {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ כֵּן {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ כֵּן {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|שִׁ}}בְחֲךָ כֵּן {{סי|תִּ}}פְאַרְתֶּךָ וְשִׁמְךָ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה {{הור|סימן: '''תשר"ק''' כפול}} עַל כָּל {{סי|תֹּ}}קֶף וְ{{סי|תִ}}פְאָרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|שֶׁ}}בַח וְ{{סי|שִׁ}}ירָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|רֶ}}נֶן וּ{{סי|רְ}}חִישָׁה{{ש}} עַל כָּל {{סי|קִ}}דּוּשׁ וּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|צִ}}פְצוּף וְ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|פְּ}}אֵר וּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|עֹ}}ז וַ{{סי|עֲ}}נָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|סִ}}פּוּר וְ{{סי|שִׂ}}יחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|נִ}}צּוּחַ וּ{{סי|נְ}}גִינָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|מַ}}עַן וּ{{סי|מִ}}לָּה{{ש}} עַל כָּל {{סי|לִ}}בּוּב וּ{{סי|לְ}}הִיגָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|כָּ}}בוֹד וּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|יִ}}חוּד וְ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|טַ}}עַם וְ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|חֹ}}סֶן וְ{{סי|חִ}}ידָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|זֶ}}מֶר וְ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|וִ}}דּוּי וְ{{סי|ת}}וֹדָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|הַ}}לֵּל וְ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|דִּ}}בּוּב וְ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|גּ}}דֶל וְ{{סי|גַ}}אֲוָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|בִּ}}טּוּי וּ{{סי|בְ}}רָכָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|אֹ}}מֶר וַ{{סי|אֲ}}מִירָה אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} מֶלֶךְ עַל כָּל מְלָכִים{{ש}} מוֹשֵׁל עַל כָּל מוֹשְׁלִים{{ש}} אָיֹם עַל כָּל אֲיֻמִּים{{ש}} נוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים{{ש}} רָם עַל כָּל רָמִים{{ש}} גֵּאֶה עַל כָּל גֵּאִים{{ש}} נִשָּׂא עַל כָּל נִשָּׂאִים{{ש}} גָּבֹהַּ עַל כָּל גְּבֹהִים{{ש}} וּמַבִּיט אֶל עֲנִיִּים וּנְכֵאִים{{ש}} וְאֶת שַׁחִים וְדַכָּאִים{{ש}} לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים{{ש}} רוּחַ שְׁפָלִים וְחֵלְכָּאִים{{ש}} עַל כֵּן גָּדַלְתָּ יְיָ אֱלֹהִים{{ש}} וְנַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים{{ש}} כִּי אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים{{ש}} וְאֵין זוּלָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים{{ש}} וְאֵין בִּלְתְּךָ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כְּבוֹדְךָ מְסַפְּרִים{{ש}} כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זְמִירוֹת לְךָ מַשְׁמִיעִים{{ש}} שַׂרְפֵי הַקֹּדֶשׁ קְדֻשָּׁתְךָ מַקְדִּישִׁים{{ש}} אוֹפַנֵּי הַמֶּרְכָּבָה כְּבוֹדְךָ מְבָרְכִים{{ש}} כּוֹכְבֵי בֹקֶר יַחַד מְרַנְּנִים{{ש}} וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים{{ש}} מִשְׁבְּרֵי יָם שִׁמְךָ מְאַדְּרִים{{ש}} הַרְרֵי גֹבַהּ וַעֲצֵי יַעַר מְרַנְּנִים{{ש}} נְהָרוֹת כַּף מְמַחֲאִים{{ש}} חַיְתוֹ אֶרֶץ וְזִיז שָׂדַי שָׁרִים כְּחֹלְלִים{{ש}} תַּנִּינִים וְכָל תְּהוֹמוֹת מְהַלְלִים כְּבַחֲלִילִים{{ש}} וְכָל יְצוּרֵי בְרֵאשִׁית פּוֹצְחִים הִלּוּלִים{{ש}} לְשֵׁם קָדְשְׁךָ אֵל אֵלִים{{ש}} וְכֻלָּם אֵלֶיךָ מְשַׂבְּרִים וּמְיַחֲלִים{{ש}} לָתֵת לָהֶם צֵיד מַאֲכָלִים{{ש}} הַתַּחְתּוֹנִים מִפְּתִיחַת יָדְךָ נִזּוֹנִים וּמִתְכַּלְכְּלִים{{ש}} וְהָעֶלְיוֹנִים מִזִּיו הוֹדְךָ שְׂבֵעִים וּמִתְמַלְּאִים{{ש}} כִּי כְבוֹדְךָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ מְלֵאִים וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ש}} הַמַּאֲמִירִים אַדְנוּתֶךָ{{ש}} הַמְיַחֲדִים אֱלָהוּתֶךָ{{ש}} הַמְבָרְכִים שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ{{ש}} הַמְסַפְּרִים תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} הָעוֹרְכִים תַּחַן לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּנְעִימִים זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּאֲרִיכִים רֹן לְרַצּוֹתֶךָ{{ש}} הַשּׁוֹפְכִים שִׂיחַ לְפַתּוֹתֶךָ{{ש}} וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{ש}} צֹאנְךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ{{ש}} קֹדֶשׁ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֶךָ{{ש}} קֶדֶם קִנְיָנְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} חֶלְקְךָ וְחֶבֶל שִׁפְרָתֶךָ{{ש}} יִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} יְשֻׁרוּן מִבְחַר מְנָתֶךָ{{ש}} הַדְּבֵקִים בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{ש}} הַהוֹגִים בְּדָתֶךָ{{ש}} הַחֲפֵצִים בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} הָעוֹסְקִים בְּיִרְאָתֶךָ{{ש}} הַתְּמִימִים בַּעֲבוֹדָתֶךָ{{ש}} הַנִּכְסָפִים לְחַצְרוֹת בֵּיתֶךָ{{ש}} הַכְּמֵהִים בַּקֹּדֶשׁ חֲזוֹתֶךָ{{ש}} הַתְּאֵבִים לְקִרְבָתֶךָ{{ש}} הַנֶּהֱרָגִים עַל תּוֹרָתֶךָ{{ש}} הַנִּסְקָלִים עַל אַהֲבָתֶךָ{{ש}} הַנִּשְׂרָפִים עַל עֵדוֹתֶךָ{{ש}} הַנֶּחֱנָקִים וְנִטְבָּחִים וְנִטְבָּעִים וְנִתְלִים וְנִקְבָּרִים חַיִּים עַל יִחוּד קְדֻשָּׁתֶךָ{{ש}} הַקְּרוּאִים עֲדָתֶךָ{{ש}} יְסוֹד אֲגֻדָּתֶךָ{{ש}} וְאַתָּה אֵל גָּדוֹל בִּגְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְהֵם עֵדֶיךָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וּמַה יַּעֲצָר כֹּחַ יְלוּד אִשָּׁה{{ש}} נוֹצָר מִטִּפָּה בְאוּשָׁה{{ש}} וּמַה יָּעֹז עֻזְּךָ לְדָרְשָׁה{{ש}} שִׁבְחֲךָ בְּפֶה לְפָרְשָׁה{{ש}} נִצְחֲךָ בְּנִיב לְאָרְשָׁה{{ש}} לְהַטִּיף צָקוּן וּלְחִישָׁה{{ש}} לְהַפִּיל תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה{{ש}} וּמִחְיָתוֹ עָלָיו קָשָׁה{{ש}} וְדַרְכּוֹ מְעֻקָּשָׁה{{ש}} וּנְתִיבָתוֹ נְתוּסָה וּנְטוּשָׁה{{ש}} וְחַטָּאתוֹ עַל לוּחַ חֲרוּשָׁה{{ש}} חֲקוּקָה וּמְפֹרָשָׁה{{ש}} וְגָז וְעָף בְּחִישָׁה{{ש}} וְגֹוֵעַ וּמֵת בַּחֲלוּשָׁה{{ש}} וּגְוִיָּתוֹ בְּגֵיא נְטוּשָׁה{{ש}} בְּתַחְתִּית אֶרֶץ רְטוּשָׁה{{ש}} בֶּאֱשׁוּן חשֶׁךְ כְּפוּשָׁה{{ש}} בָּאַשְׁמַנִּים רְפוּשָׁה{{ש}} בַּטָּמוּן חֲבוּשָׁה{{ש}} כְּמֵשָׁה וִיבֵשָׁה{{ש}} נְמֵסָה וַעֲבֵשָׁה{{ש}} בְּיַבֶּשֶׁת מְיֻבָּשָׁה{{ש}} וְכֻלּוֹ מָלֵא בוּשָׁה{{ש}} וּמַה יַּעֲצִים עֶתֶר וְגִישָׁה{{ש}} וְיָשִׂיחַ וְיֶהֱמֶה בִּרְגִישָׁה וּמֵאָז הַכֹּל צָפוּי לְפָנֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהִסָּתֵר מֵעֵינֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהֵחָבֵא מִפָּנֶיךָ{{ש}} כִּי בַכֹּל מְשׁוֹטְטוֹת עֵינֶיךָ{{ש}} וְגָלוּי לְךָ כִּי יְצִיר חֹמֶר הוּא{{ש}} הֲבֵל הֲבָלִים הוּא{{ש}} עָלֶה נִדָּף הוּא{{ש}} קַשׁ יָבֵשׁ הוּא{{ש}} חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה הוּא{{ש}} וּבַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא{{ש}} אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ הוּא{{ש}} כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא{{ש}} אָדָם אֵפֶר דָּם מָרָה הוּא{{ש}} בָּשָׂר בּוּשָׁה סְרוּחָה רִמָּה הוּא{{ש}} מְיֻחָם בְּחֵטְא הוּא{{ש}} מְחוֹלָל בְּעָוֹן הוּא{{ש}} וְיֵצֶר לִבּוֹ רַע מִנְּעֻרָיו{{ש}} חוֹרֵשׁ רַע בִּמְגוּרָיו{{ש}} אוֹרֵב לוֹ בְּמִסְתָּרָיו{{ש}} מְקַנֵּן כְּנָחָשׁ בִּסְתָרָיו{{ש}} כִּזְבוּב בְּמַפְתְּחֵי חֲדָרָיו{{ש}} מַבְאִישׁ הָעִסָּה בְּזָהֳמוּת שְׂאוֹרָיו{{ש}} מְסִיתוֹ לְהַטּוֹת אֲשׁוּרָיו{{ש}} וְהֹוֶה לּוֹ בְּעֹכְרָיו{{ש}} חָשׁוּב לוֹ כְּצָרָיו{{ש}} וְהוּא רֹאשׁ לְכָל צוֹרְרָיו{{ש}} מֵצֵר לוֹ בְּכָל מְצָרָיו{{ש}} צוֹדֶה לוֹ בְּכָל עֲבָרָיו{{ש}} מַרְגִּיז כָּל אֵבָרָיו{{ש}} מַעֲצִיבוֹ בִּדְבָרָיו{{ש}} מַחֲטִיאוֹ בְּרֹעַ הַרְהוֹרָיו{{ש}} מִתְנַקֵּשׁ לְהַפִּילוֹ בְּמַכְמוֹרָיו{{ש}} מִתְנַכֵּל לִדְחוֹתוֹ בְּמַהֲמֹרָיו{{ש}} וְצָר עָלָיו בִּמְצוֹרָיו{{ש}} לוּלֵא אַתָּה עוֹזֵר לוֹ מִצָּרָיו{{ש}} וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו{{ש}} חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת עָלָיו{{ש}} לְהִתְגֹּלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו{{ש}} לְעַקְּשׁוֹ בְּאָרְחוֹת עִקּוּלָיו{{ש}} לְהַאֲשִׁימוֹ בְּאַשְׁמַת גִּעוּלָיו{{ש}} לְהַלְעִינוֹ בְּמֶסֶךְ תַּרְעֵלָיו{{ש}} וְאֵינֶנּוּ דוֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם אֵלָיו{{ש}} פַּחִים טוֹמֵן לְרַגְלָיו{{ש}} רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ לְיַד מַעְגָּלָיו{{ש}} מוֹקְשִׁים שָׁת בְּמַסְלוּלָיו{{ש}} כּוֹרֶה שַׁחַת בִּשְׁבִילָיו{{ש}} לָמוּג לֵב וּלְהַרְבּוֹת מִכְשׁוֹלָיו{{ש}} וּכְהוֹלֶם פָּעַם הוֹלְמוֹ בְּכֵילַפּוֹת וְכַשִּׁילָיו{{ש}} עַל כֵּן יֹאמְרוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלָיו{{ש}} אִי לַבַּיִת שֶׁמְּהָרְסָיו וּמַחֲרִיבָיו מִשֶּׁלָּיו{{ש}} וּמַה יִּצְדַּק בְּמִפְעָלָיו{{ש}} וּמַה יִּזְכֶּה בְּמַעֲלָלָיו{{ש}} כִּי שׁוֹדֵד בָּא בִּגְבוּלָיו{{ש}} לְשֹׁדְדוֹ לְלָחֲמוֹ בְּרֹב תַּחְבּוּלָיו לָכֵן הִקְדַּמְתָּ רְפוּאָה וּתְעָלָה{{ש}} וְהֶעֱלֵיתָ אֲרוּכָה לְנַהֲלָאָה וְנַחְלָה{{ש}} וְהֵכַנְתָּ צֳרִי וְחִתּוּל לְלֹא חֻתָּלָה{{ש}} וְהִגַּהְתָּ מָזוֹר לְהַרְטוֹת מַחֲלָה{{ש}} וְקָבַעְתָּ יוֹם זֶה לִסְלִיחָה וְלִמְחִילָה{{ש}} לָבֹא שְׁעָרֶיךָ בְּתוֹדָה וּבִתְהִלָּה{{ש}} לְקַדֵּם פָּנֶיךָ בְּחִילָה{{ש}} לְהִזָּכֵר בּוֹ רְבוּצֵי מַכְפֵּלָה{{ש}} בְּעֵת רָצוֹן לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּה{{ש}} לְהַעֲבִיר כָּל שֶׁמֶץ וְתִפְלָה{{ש}} לְהָנִיא כָּל אָוֶן וְתָהֳלָה{{ש}} לְהַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה{{ש}} לְהָפֵר כַּעַס וּלְהַרְבּוֹת חֶמְלָה{{ש}} לְהָרִים מִכְשׁוֹל וּלְהָסִיר תַּקָּלָה{{ש}} לְפַנּוֹת דֶּרֶךְ וּלְיַשֵּׁר מְסִלָּה{{ש}} לָתֵת לַשּׁוֹבָבִים טָהֳרָה וּטְבִילָה{{ש}} לְהַעֲמִיד רֶוַח וְהַצָּלָה{{ש}} לְהַשְׁלִיךְ עָוֹן בְּעִמְקֵי מְצוּלָה{{ש}} לָשֵׂאת זָדוֹן וּמְעִילָה וּמִכָּל יָמִים יוֹם זֶה קִדַּשְׁתָּ{{ש}} וְעַל כָּל יָמִים אֹתוֹ עִלִּיתָ{{ש}} וּבוֹ מִכָּל יוֹם בָּחַרְתָּ{{ש}} וּמִיֻּצָּרוּ אוֹתוֹ לְךָ יִחַדְתָּ{{ש}} וּלְדוֹר דֵּעַ כֹּחוֹ יִדַּעְתָּ{{ש}} וְאֹדֶם דִּי זָהָב בּוֹ וִתַּרְתָּ{{ש}} וּמִכְתָּב חָרוּת לֶעָנָו נָתַתָּ{{ש}} וְסָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ בִּשַּׂרְתָּ{{ש}} וְעַל הָרָעָה נִחַמְתָּ{{ש}} וְעַל בָּנֶיךָ רִחַמְתָּ{{ש}} וְכִגְבֹהַּ שָׁמַיִם חַסְדְּךָ לָמוֹ הִגְבַּרְתָּ{{ש}} וְכִרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב פִּשְׁעָם הִרְחַקְתָּ{{ש}} וּזְכוּת הַרְרֵי קֶדֶם זָכַרְתָּ{{ש}} וּכְאָב אֶת בֵּן אוֹתָם רָצִיתָ{{ש}} וְעַל כָּל אֹם רֹאשָׁם נִשֵּׂאתָ{{ש}} וְקַרְנָם בְּכָבוֹד רוֹמַמְתָּ{{ש}} וּמִשֶּׁפֶל הִגְבַּהְתָּמוֹ וְהִתְלַלְתָּ{{ש}} וְאוֹת לְטוֹבָה עִמָּהֶם עָשִׂיתָ{{ש}} וְחִבָּתָם לַכֹּל הֶרְאֵיתָ{{ש}} וְאַהֲבָתָם לְעֵין כֹּל גִּלִּיתָ{{ש}} וְלִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם תָּאַבְתָּ{{ש}} וְלַחֲנוֹת בֵּינֵיהֶם חָמַדְתָּ{{ש}} וְלָשֶׁבֶת בְּוַעֲדָם אִוִּיתָ{{ש}} וְעַיִן בְּעַיִן לָמוֹ נִרְאֵיתָ{{ש}} וּבֵין כְּרוּבִים כְּבוֹדְךָ צִמְצַמְתָּ{{ש}} וַעֲנַן יְקָרְךָ עַל כַּפּרֶת הִצַּעְתָּ{{ש}} וַעֲנַן הַקְּטֹרֶת לְכַסּוֹתוֹ הַיּוֹם פָּקַדְתָּ{{ש}} וּמֵאָז לִסְלִיחָה אוֹתוֹ שַׂמְתָּ{{ש}} וּלְכַפָּרָה אוֹתוֹ יִסַּדְתָּ{{ש}} וּמִצְוֹתָיו בְּדָתְךָ צִוִּיתָ{{ש}} וְכָתַבְתָּ וְשָׁנִיתָ וְשִׁלַּשְׁתָּ{{ש}} וְאַזְהָרוֹתָיו פֵּרַשְׁתָּ{{ש}} וָעֳנָשָׁיו פִּלַּשְׂתָּ{{ש}} וְקָרְבְּנוֹתָיו קָצַבְתָּ{{ש}} וְעֵרֶךְ עֲבוֹדוֹתָיו סָדַרְתָּ{{ש}} וְרִצּוּי הַזָּיוֹתָיו סָפַרְתָּ{{ש}} וְרִקּוּחַ תִּימְרוֹתָיו הֶעְדַּפְתָּ{{ש}} וְסֵדֶר מַעַרְכוֹתָיו הוֹסַפְתָּ{{ש}} וְטֹהַר טְבִילוֹתָיו מָנִיתָ{{ש}} וְקִדּוּשׁ רְחִיצוֹתָיו חִשַּׁבְתָּ{{ש}} וְאַזְכָּרוֹתָיו בְּשֵׂכֶל סִיַּמְתָּ{{ש}} וְתוֹדוֹתָיו וּוִדּוּיָיו סָכַמְתָּ{{ש}} וְעִנּוּיָיו בְּפֶקֶד רָשַׁמְתָּ{{ש}} וְלֹבֶן עֲטָיוֹתָיו חִוִּיתָ{{ש}} וּפִזּוּי שְׂרָדָיו הוֹרֵיתָ{{ש}} וְעִלּוּי מַחְלְצוֹתָיו בֵּאַרְתָּ{{ש}} וְשִׁנּוּי מַחְלְפוֹתָיו לִמַּדְתָּ{{ש}} וְלִקְדוֹשֶׁיךָ אוֹתָם מָסַרְתָּ{{ש}} וְכָל תּוֹרוֹתָיו הוֹדַעְתָּ{{ש}} וְכָל דָּתוֹתָיו חָקַרְתָּ{{ש}} וְכָל מִשְׁפָּטָיו חָרַצְתָּ{{ש}} וְכָל חֻקּוֹתָיו חָקַקְתָּ{{ש}} וְכָל גְּזֵרוֹתָיו גָּזַרְתָּ{{ש}} וְכָל עִנְיָנָיו חָרַטְתָּ{{ש}} וְחֶבְלוֹ מִכֹּל הִנְעַמְתָּ{{ש}} וְחֶלְשׁוֹ מִכֹּל הִשְׁפַּרְתָּ{{ש}} חפֶשׁ לִרְצוּצִים אוֹתוֹ שִׁוִּיתָ{{ש}} דְּרוֹר לִשְׁבוּיִם אוֹתוֹ הִתְוֵיתָ{{ש}} פְּקַח קוֹחַ לַאֲסִירִים אוֹתוֹ תִּכַּנְתָּ{{ש}} יוֹם עָשׂוֹר לַעֲשִׂירִיָּה חָקַקְתָּ{{ש}} שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לְשׁוֹבְתֵי עֹנֶג שַׁתָּה{{ש}} יוֹם כִּפּוּר לְנוֹתְנֵי כֹפֶר תַּתָּה לְכַפֵּר עֲוֹנוֹת{{ש}} לִמְחוֹת זְדוֹנוֹת{{ש}} לְכַלֵּה פְשָׁעִים{{ש}} לְהָתֵם חֲטָאִים{{ש}} לְטַהֵר טְמֵאִים{{ש}} לְהָדִיחַ דָּמִים{{ש}} לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים{{ש}} לְהַרְחִיץ צוֹאִים{{ש}} לְהַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג שָׁנִים{{ש}} לְצַחֵר כַּצֶּמֶר אֹדְמִים{{ש}} לְמָרֵק חוֹבִים{{ש}} לְנַקּוֹת חָבִים{{ש}} לְזַכּוֹת אֲשֵׁמִים{{ש}} לְזַכְזֵךְ אֲשָׁמִים{{ש}} לְוַתֵּר לְנִתְאָמִים{{ש}} לִסְלֹחַ לְכָל עֲדַת תְּמִימִים וְעַמְּךָ בְּיוֹם זֶה יַחַד נֶאֱגָדִים{{ש}} וּבְחִין לְפָנֶיךָ נוֹעָדִים{{ש}} וּשְׁכִינָתְךָ אִתָּם מְוַעֲדִים{{ש}} וְנֶעֱצָרִים וּמִתְוַעֲדִים{{ש}} וּבְיִרְאָה אוֹתְךָ עוֹבְדִים{{ש}} וּבְאֵימָה עוֹמְדִים{{ש}} וּבְגִילָה רוֹעֲדִים{{ש}} וּבְחִילָה מְסַלְּדִים{{ש}} וּפִשְׁעֵיהֶם מִתְוַדִּים{{ש}} וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{ש}} וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים וְסוֹגְדִים{{ש}} וְאַרְצָה לְךָ קוֹדִים{{ש}} וְדַלְתוֹתֶיךָ שׁוֹקְדִים{{ש}} וּכְאֶחָד נֶאֱחָדִים{{ש}} וְיִחוּדְךָ מְיַחֲדִים{{ש}} וּקְדֻשָּׁתְךָ מְעִידִים{{ש}} וֶאֱמוּנָתְךָ מְסַהֲדִים{{ש}} וְצִדְקָתְךָ מַגִּידִים{{ש}} וְחַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לֹא מְכַחֲדִים{{ש}} וְעוֹרְכִים שֶׁוַע בְּמַעֲמָדִים{{ש}} וּמִזְּרִיחָה וְעַד שְׁקִיעָה שִׁבְחֲךָ מַתְמִידִים{{ש}} וּפְגִיעוֹת חָמֵשׁ מֵאֶמֶשׁ מְעַתְּדִים{{ש}} מוּל עֲבוֹדוֹת חָמֵשׁ בְּעִתּוּדִים{{ש}} וּלְשִׁמְךָ מְהוֹדִים{{ש}} בְּכָל עֹז וּמְאֹדִים וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{ש}} יַחַד אָבוֹת וּבָנִים{{ש}} גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים{{ש}} בַּחוּרִים וּזְקֵנִים{{ש}} וּמַרְבִּים חִנּוּנִים{{ש}} וּמְדַבְּרִים תַּחֲנוּנִים{{ש}} וְעוֹרְכִים רְנָנִים{{ש}} וּמְרַנְּנִים וּמִתְחַנְּנִים{{ש}} לְפָנֶיךָ אֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} לִפְדּוֹתָם מִכֹּבֶד עֲוֹנִים{{ש}} וְלִמְחוֹת פְּשָׁעֵימוֹ כַּעֲנָנִים{{ש}} לִשְׁעוֹת שַׁוְעָם מִמְּעוֹנִים{{ש}} לְהַאֲזִין מֵהֶם שִׂיחַ מַעֲנִים{{ש}} כִּי הֵם דַּלִּים וְאֶבְיוֹנִים{{ש}} וּבְצִלְּךָ מִתְלוֹנְנִים{{ש}} וּבְאֶבְרָתְךָ מִתְגּוֹנְנִים{{ש}} וּבְסִתְרְךָ נִצְפָּנִים{{ש}} וּבְךָ נִשְׁעָנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, לְךָ פוֹנִים{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ פִּדְיוֹנִים{{ש}} לְכַבְּסָם מִצַּחַן דִּפְיוֹנִים{{ש}} לְהַצְלִיל בְּצוּל זְדוֹנִים{{ש}} לְשַׁתֵּק בַּעֲלֵי דִינִים{{ש}} לְאַלֵּם מְלָשְׁנִים{{ש}} לוֹטְשֵׁי חִצִּים וְכִידוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב חֶרֶב לִנְדָנִים{{ש}} לְהַגְבִּיר מְלִיצֵי יֹשֶׁר וְזִכְיוֹנִים{{ש}} וּלְהַחֲסִים קַטֵּגוֹרִים עִמָּהֶם מְדַיְּנִים{{ש}} וְסֵדֶר סְלִיחָה מְכִינִים{{ש}} וְדִבְרֵי רִצּוּי מְכַוְּנִים{{ש}} וּבְרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אוֹפְנִים{{ש}} אֲשֶׁר אִלַּפְתָּ לְנֶאֱמָן בְּחֶזְיוֹנִים{{ש}} בַּעֲבֹר כְּבוֹדְךָ עַל פָּנִים{{ש}} בְּדַבֶּרְךָ עִם צִיר פָּנִים אֶל פָּנִים{{ש}} וְכָל הַיּוֹם בָּם מִתְגַּלְגְּלִים וְנֶאֱפָנִים{{ש}} וְעֵרֶךְ וִדּוּי מְשַׁנְּנִים{{ש}} וְצִדְקוֹתֶיךָ מְתַנִּים{{ש}} לִזְכֹּר לָמוֹ שְׁלשֶׁת אֵיתָנִים{{ש}} וְיוֹם קִדּוּשׁ חִתּוּנִים{{ש}} לְחַלְּצָם מֵרֹאשׁ פְּתָנִים{{ש}} לְהַדְרִירָם מִפֶּרֶךְ מְעַנִּים{{ש}} לִדְלוֹתָם מִדִּכּוּי תַּנִּים{{ש}} לְהַעֲלוֹתָם מִבּוֹר שְׁאוֹנִים{{ש}} לְנַתֵּק מֵהֶם מוֹסְרוֹת שׂוֹטְנִים{{ש}} לִפְצוֹתָם מִלַּעַג שַׁאֲנַנִּים{{ש}} לְהַצִּילָם מִגְּאֵיוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבוּתָם כְּיוֹנִים{{ש}} לְמַלְּטָם מִתֹּפֶת דֵּרְאוֹנִים{{ש}} מִלַּהַט מִתְהַפֶּכֶת בְּדִמְיוֹנִים{{ש}} רִשְׁפֵּי לַהַב וְעִשּׁוּנִים{{ש}} מְדוּרַת אֵשׁ וְאוּדִים עֲשֵׁנִים{{ש}} לְנַצֵּחֲךָ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים{{ש}} וְרִבּוֹתֵי קֹדֶשׁ צְבָא עֶלְיוֹנִים{{ש}} בְּשׁוּרָם כִּי תַצְדִּיק בָּנִים{{ש}} אֲשֶׁר לַעֲבָדִים לְךָ נִקְנִים{{ש}} יִתְמְהוּ זֶה לָזֶה בְּתִמְהוֹנִים{{ש}} וְכִתֵּי כִתִּים הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים{{ש}} יַשְׁמִיעוּ וְיֹאמְרוּ בְּאֶרֶשׁ שִׁנּוּנִים{{ש}} מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עֲוֹן זֶרַע אֱמוּנִים{{ש}} וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע נִטְעֵי נַעֲמָנִים{{ש}} אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ עוֹנִים{{ש}} וְאַשְׁרֵי הַגּוֹי שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו רוֹנְנִים{{ש}} וְיַקְדִּישׁוּךָ עֶלְיוֹנִים{{ש}} וְיַעֲרִיצוּךָ תַּחְתּוֹנִים {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} וְאָז{{ש}} {{סי|אֵ}}לִים יַ{{סי|אְ}}דִּירוּךָ{{ש}} {{סי|בְּ}}רָקִים יְ{{סי|בָ}}רְכוּךָ{{ש}} {{סי|גְּ}}דוּדִים יְ{{סי|גַ}}דְּלוּךָ{{ש}} {{סי|דּ}}וֹלְקִים יִ{{סי|דְ}}רְשׁוּךָ{{ש}} {{סי|הֲ}}מֻלָּה יְ{{סי|הַ}}דְּרוּךָ{{ש}} {{סי|וָ}}תִיקִים י{{סי|וֹ}}דוּךָ{{ש}} {{סי|זַ}}כִּים יַ{{סי|זְ}}כִּירוּךָ{{ש}} {{סי|חֲ}}יָלִים יְ{{סי|חַ}}סְּנוּךָ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרִים יַ{{סי|טְ}}עִימוּךָ{{ש}} {{סי|יְ}}קָרִים יְ{{סי|יַ}}חֲדוּךָ{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּירִים יַ{{סי|כְ}}תִּירוּךָ{{ש}} {{סי|לֹ}}הַטִים יְ{{סי|לַ}}בְּבוּךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְאָכִים יַ{{סי|מְ}}לִיכוּךָ{{ש}} {{סי|נ}}וֹגְנִים יְ{{סי|נַ}}צְּחוּךָ{{ש}} {{סי|שְׂ}}רָפִים יְ{{סי|סַ}}לְּדוּךָ{{ש}} {{סי|עִ}}ירִין יְ{{סי|עַ}}לּוּךָ{{ש}} {{סי|פְּ}}לָאִים יְ{{סי|פָ}}אֲרוּךָ{{ש}} {{סי|צְ}}בָאוֹת יְ{{סי|צַ}}לְצְלוּךָ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים יַ{{סי|קְ}}דִישׁוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly>{{ש}} {{סי|רְ}}בָבוֹת יְ{{סי|ר}}וֹמְמוּךָ{{ש}} {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים יְ{{סי|שַׁ}}בְּחוּךָ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְשִׁישִׁים יַ{{סי|תְ}}מִידוּךָ{{ש}} קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:משולם בן קלונימוס]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] jmoy2wug5nbrd631omqetxm3vbenlea 3078457 3078456 2026-08-21T12:42:59Z מו יו הו 37729 3078457 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אמצת עשור לכיפור תמה== {{הור2|קדושתא לשחרית של יום הכיפורים מאת רבי משלם בן קלונימוס. נהוגה בנוסח אשכנז.}} ====רשות==== <קטע התחלה=רשות/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}מֶיךָ נָשָׂאתִי חִין בְּעָרְכִי{{ש}}{{סי|בְּ}}מַלְאֲכוּת עַמְּךָ בֶּרֶךְ בְּבָרְכִי{{ש}} {{סי|גּ}}וֹחִי מִבֶּטֶן הַגִּיהַּ חָשְׁכִּי{{ש}}{{סי|דַּ}}בֵּר צָחוֹת וּבַאֲמִתְּךָ הַדְרִיכִי {{סי|ה}}וֹרֵנִי שְׁפֹךְ שִׂיחַ עָרֵב{{ש}}{{סי|וְ}}לוֹנְנִי בְצִלְּךָ אוֹתִי לְקָרֵב{{ש}} {{סי|זַ}}עַק יוּפַק בְּכִוּוּן קֶרֶב{{ש}}{{סי|חַ}}לּוֹתִי פָנֶיךָ וְצִדְקָתְךָ תְקָרֵב {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מְאֹד נַעֲלָה{{ש}}{{סי|יַ}}דְּעֵנִי בִּין עֵרֶךְ תְּפִלָּה{{ש}} {{סי|כַּ}}דָּת לְחַנֵּן בְּלִי תִפְלָה{{ש}}{{סי|לְ}}הַמְצִיא לְשׁוֹלְחַי אֶרֶךְ וּתְעָלָה {{סי|מִ}}פְתַּח שְׂפָתַי תְּבָרֵר וּתְיַשֵּׁר{{ש}}{{סי|נִ}}דְבוֹת פִּי רְצֵה וְהַכְשֵׁר{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר הֲגִיגִי כְּשַׁי יִתָּשֵׁר{{ש}}{{סי|עֵ}}תֶר פִּצְחִי כְּזִילַת חֶשֶׁר {{סי|פְּ}}עָמַי הָכֵן פְּצוֹתִי מִכֶּשֶׁל{{ש}}{{סי|צ}}וּר תְּמֹךְ אֲשׁוּרַי מֵהִנָּשֵׁל{{ש}} {{סי|ק}}וֹמְמֵנִי וְחַזְּקֵנִי מֵרִפְיוֹן וָחֵשֶׁל{{ש}}{{סי|רְ}}צוֹת אֲמָרַי וְלֹא אֶכָּשֵׁל {{סי|שָׁ}}מְרֵנִי כְאִישׁוֹן מִפֶּלֶץ וּבְעָתָה{{ש}}{{סי|שׁ}}וּר בְּשִׁפְלוּתִי וּלְכָה לִישׁוּעָתָה{{ש}} {{סי|תָּ}}חֹן דִּכְאוּתִי כִּלְחוֹזָךְ פַּצְתָּ{{ש}}{{סי|תְּ}}רַחֵם עַל בֵּן אִמַּצְתָּ.<קטע סוף=רשות/> ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אִ}}מַּצְתָּ עָשׂוֹר לְכִפּוּר תַּמָּה{{ש}} {{סי|בּ}}וֹ לְצַחְצֵחַ צֵאוּי כִּתְמָהּ{{ש}} {{סי|גְּ}}הֹץ צַחֲנָתָהּ עִוּוּיָהּ לְהָתֵמָּה{{ש}} {{סי|דִּ}}ינָהּ לְהָאִיר לְתֶחִי לְחָתְמָה {{סי|הָ}}חְרָדָה מִתֵּקַע יוֹם תְּרוּעָה{{ש}} {{סי|וּ}}דְבָרִים קָחָה סַרְעַף לְקָרְעָה{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אֵלִי לְצֶדֶק הַכְרִיעָה{{ש}} {{סי|חַ}}י חַי יוֹדוּךָ בְּהָרִיעָה {{סי|טַ}}פֶּיהָ וִישִׁישֶׁיהָ בְּעִנּוּי עֲיֵפִים{{ש}} {{סי|יְ}}צִיגָתָם שׁוּר בְּיָחֵף יְחֵפִים{{ש}} {{סי|כֻּ}}לָּם צָגִים וְלֹבֶן מֻצְעָפִים{{ש}} {{סי|לְ}}אַדְּרָךְ בַּקּדֶשׁ כִּשְׂרָפִים עָפִים {{סי|מָ}}גֵן עִקָּרֵמוֹ בָּךְ חוֹסִים{{ש}} {{סי|נִ}}שְׁעָנִים בְּתֻמָּם וּבְצִלְּךָ חוֹסִים{{ש}} {{סי|סְ}}מוּכִים בִּבְרִית שְׁלשֶׁת יִחוּסִים{{ש}} {{סי|ע}}וֹדְדֵם הֱיוֹת שֹׂטְנֵימוֹ הָסִים {{סי|פְּ}}נֵה בְּצִדְקַת אָת מֵעֵבֶר{{ש}} {{סי|צֹ}}אנְךָ תַּחַת שֵׁבֶט כְּהַעֲבֵר{{ש}} {{סי|קַ}}דְּמֵם רַחֲמֶיךָ בְּלִי הִתְעַבֵּר{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם עַל פֶּשַׁע עוֹבֵר {{סי|שֶׁ}}מֶץ זְדוֹנָם תְּכַבֵּס וּתְטַהֵר{{ש}} {{סי|שַׁ}}וְעָם קְשֹׁב וְאַל תְּאַחֵר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}מוּכֵי יְמִינְךָ פְּנֵיהֶם נַהֵר{{ש}} {{סי|תַּ}}עְתּוּעַ חֶטְאָם תְּכַפֵּר לְטַהֵר<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים סג ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו׃{{ממס|משלי כ ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|שמואל ב כב לא|וגם=תהלים יח לא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|ישעיהו לח יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצׇּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}} {{סוף}}</noinclude> :כַּצָּהֳרַיִם מִשְׁפָּטֵנוּ הָאֵר :חוֹכֶיךָ לְטוֹב תַּשְׁאֵר :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>צִדְקֵנוּ תְּחַפֵּשׂ וּתְבָאֵר :בְּמָגִנְּךָ נִתְגּוֹנֵן לְהִתְפָּאֵר<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תַּ}}אֲוַת נֶפֶשׁ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרָךְ{{ש}} {{סי|שְׁ}}קֹד לְרַחֵם מְבָרְכֵי זִכְרָךְ{{ש}} {{סי|רְ}}צוּיֵי אַהַב כְּנַעַר וָרָךְ{{ש}} {{סי|קְ}}רוּאִים וּנְקוּבִים בְּנָךְ בְּכוֹרָךְ {{סי|צִ}}בְאוֹת קֹדֶשׁ הוֹצֵאתָ מִכּוּר אוֹנִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוֹתָם מִפֶּרֶךְ הָלְכוּ שִׁנְאַנִּים{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּסִים מִבֶּטֶן פְּצֵם מִשְּׁאוֹנִים{{ש}} {{סי|סְ}}עָדֵם בַּל לָמוֹד כִּסְאוֹנִים {{סי|נְ}}תוּנָה בְרִיתְךָ חֹק בִּשְׁאֵרָם{{ש}} {{סי|מִ}}מַּחֲצֶבֶת צוּרָם מוֹלֶדֶת שֵׁאוּרָם{{ש}} {{סי|לַ}}בְּרִית הַבֵּט וְתָדִיחַ כִּעוּרָם{{ש}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם הֶרֶב וְתַבְהִיק אוֹרָם {{סי|יֵ}}רָאֶה לְפָנֶיךָ עֵקֶד מְיֻחָד{{ש}} {{סי|ט}}וֹבֵחַ וְטָבוּחַ מִדְּבָרְךָ פָחַד{{ש}} {{סי|חֲ}}נִיטָיו חַלֵּץ מֵאֵימָתָה וָפַחַד{{ש}} {{סי|זִ}}בּוּחוֹ וְדִשּׁוּנוֹ לְפָנֶיךָ יִתְיַחַד {{סי|וְ}}אִם הֶעֱווּ ארַח לְסַלֵּף{{ש}} {{סי|הִ}}זָּכֵר רַחֲמֶיךָ חֹק מִלְּחַלֵּף{{ש}} {{סי|דְּ}}רִישַׁת צֶדֶק מֵלִיץ יְאַלֵּף{{ש}} {{סי|גְּ}}נוּנֶיךָ לְחַזֵּק בְּמָגִנַּת אָלֶף {{סי|בַּ}}דֵּי יְדִידֶיךָ הֲגִיגָם בִּין{{ש}} {{סי|בִּ}}צּוּרָם תִּשַׁע וְחֵטְא תַּלְבִּין{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אָ}}וֶן מִתְחַנְּנֶיךָ בְּלִי תָבִין{{ש}} {{סי|אֶ}}נֶק שְׁמַע וְלַחַשׁ הָבִין<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|שמות ב כד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים סו יח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן׃{{ממס|איוב יא יא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְיָ בִּינָה הֲגִיגִי׃{{ממס|תהלים ה ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס׃{{ממס|תהלים עד כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי׃{{ממס|הושע יא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם׃{{ממס|ישעיהו מו ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ׃ {{סוף}}</noinclude> :נֶפֶשׁ נַעֲנָה תְּבַשֵּׂר סְלִיחָה :פַּלְּטֵם מֵעֹמֶק שׁוּחָה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מִתְקוֹמְמֵינוּ יְהוּ כַּסּוּחָה :הַחֲיֵינוּ בְטַל אֱמוּנָתְךָ לְשׂוֹחֵחָה<includeonly> =====תוכחה===== {{:אנוש מה יזכה}}</includeonly><קטע סוף=ב/> {{הור2|נוהגים לשלב כאן את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש מה יזכה]]}}.}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אִ}}חַדְתָּ יוֹם זֶה בַּשָּׁנָה{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה וְצָרִי שַׂמְתּוֹ לְשׁוֹשַׁנָּה{{ש}} {{סי|בְּ}}שָׁלֵם בִּהְיוֹת סֻכָּךְ בָּרִאשֹׁנָה{{ש}} {{סי|שֵׁ}}רוּתוֹ כִּפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה {{סי|גּ}}וֹלִים מִנָּוָךְ זְרוּיִם מֵהָלְאָה{{ש}} {{סי|רֹ}}ן מְפִיקִים לְחַתֵּל תְּלָאָה{{ש}} {{סי|דִּ}}כְּאוּת רוּחַ וְשֵׁבֶר נַהֲלָאָה{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ חֲשֹׁב כְּזִבְחֵי הַעֲלָאָה {{סי|הָ}}תְמַם מֵרֶחֶם יוֹשֵׁב אֹהָלִים{{ש}} {{סי|צ}}וּרָתוֹ בְּכִסְאֲךָ חַקְתָּ בְּהִלִּים{{ש}} {{סי|וְ}}לָדָיו חֹן בְּעֹצֶר נִקְהָלִים{{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרְךָ מַבִּיעִים וְשִׁמְךָ מְהַלְלִים {{סי|זֶ}}בֶד שִׁמְךָ שִׁתַּפְתָּ בִשְׁמָם{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּתִים לְךָ כַּחוֹתָם לְשׂוּמָם{{ש}} {{סי|חָ}}שְׂכֵם מֵאֶנֶף בְּלִי לְהַאֲשִׁימָם{{ש}} {{סי|סֵ}}פֶר חַיִּים יְהִי רִשּׁוּמָם {{סי|טֹ}}רַח עָוֹן וְכֹבֶד מַשָּׂא{{ש}} {{סי|נַ}}עֵר בְּצוּל מְחוֹת בַּהֲמָסָה{{ש}} {{סי|יֶ}}עֱרַב שִׂיחַ עֲנִיָּה וּרְמוּסָה{{ש}} {{סי|מִ}}נִּיחוֹחֵי כָלִיל בְּאֶבֶן מַעֲמָסָה {{סי|כְּ}}לוּלַת אֲהָבִים אָנָּא זְכֹר{{ש}} {{סי|כְּ}}לִמַּת נְעוּרִים עוֹד מִלִּזְכֹּר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}בֵן יַקִּירָךְ זָכֹר תִּזְכֹּר{{ש}} {{סי|לְ}}מַעַן חִלָּךְ לַעֲבָדֶיךָ זְכֹר<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְיָ׃{{ממס|ירמיהו לא יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃{{ממס|ירמיהו ב ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטּאוֹתֵינוּ׃{{ממס|מיכה ז יט|לפני=ע"פ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּייָ׃{{ממס|תהלים קד לד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃{{ממס|שיר השירים ח ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים כאן את הפיוט [[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]}}<קטע התחלה=רהיטים/> ====מורה חטאים==== '''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ''' '''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''משלם בירבי קלונימוס חזק''' (כפול); פסוקי [[תהלים קמה]] ('''א"ב''' חסר נ׳)}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹרֶה חַטָּאִים סְלֹל לְהִתְהַלֵּךְ / {{סי|מְ}}לַמֵּד לְהַדְרִיכִי בְּדֶרֶךְ אֵלֵךְ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|אֲ|2}}רוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}חַר וָנֶשֶׁף אֲיַחֵד לְהַמְלִיכֶךָ / {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְאֵין כְּעֶרְכֶּךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|בְּ|2}}כָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}בִּי חָרֵד עֲבוֹדָתְךָ לִתְמֹד / {{סי|לְ}}הַעֲרִיץ קְדֻשָּׁתְךָ בְּמִשְׁמָר אֶעֱמֹד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|גָּ|2}}דוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מְ}}יַחֲלִים לְחַסְדְּךָ זֶרַע עֲמוּסֶיךָ / {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם וְיִשְׂמְחוּ חוֹסֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|דּ|2}}וֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}חִלּוּי וָצוֹם גָּשִׁים לְעָבְדֶּךָ / {{סי|בְּ}}רוּאִים כִּי הֵם לִכְבוֹדֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|הֲ|2}}דַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}קָר מַלְכוּתְךָ בְּרַעַד יַאֲמִירוּ / {{סי|יִ}}חוּדְךָ בְּזָר לֹא יָמִירוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|וֶ|2}}עֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֹ}}ן פְּגִיעוֹת לְפָנֶיךָ יְרַבֵּעוּ / {{סי|רַ}}חַשׁ הִלּוּלָךְ בַּיּוֹם יְשַׁבֵּעוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|זֵ|2}}כֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בֹּ}}קֶר אֶעֱרָךְ לְךָ חִנּוּנַי / {{סי|בִּ}}פְנוֹת עֶרֶב תִּמְחֶה זְדוֹנַי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|חַ|2}}נּוּן וְרַחוּם יְיָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יָ}}הּ כֹּפֶר אֶשְׁכֹּל / {{סי|יִ}}כְבּשׁ עִוּוּיֵנוּ וְיֹאמְרוּ הַכֹּל / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ט|2}}וֹב יְיָ לַכֹּל{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹמֵם אִוּוּי קִרְיַת מְשׂוֹשֶׂךָ / {{סי|קְ}}דֻשַּׁת אַבְנֵי נֵזֶר בְּנוֹסְסֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|י|2}}וֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}וִיֶּיךָ וַחֲסִידֶיךָ בְּנֹעַם יְזַמֵּרוּ / {{סי|לְ}}בוּשֵׁי שְׂרָד רֶקַח יְתַמֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ|2}}בוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וּ}}שְׁתוּלִים בְּנָוָךְ יַפְרִיחוּ בְּחַצְרוֹתָיו / {{סי|וִ}}ינוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים בְּטִירוֹתָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|לְ|2}}הוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}צְחָךְ יְנַגְּנוּ תְּמִימִים וּשְׁלֵמִים / {{סי|נָ}}שְׂאֲךָ כִּסְאֲךָ בְּבֵית עוֹלָמִים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|מַ|2}}לְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}חַד בְּכַנֶּסְךָ לְשִׁכְנְךָ גְּאוּלִים / {{סי|יַ}}לְבִּישׁוּךָ עֹז כְּעוֹבְרֵי גַלִּים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ס|2}}וֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנּוֹפְלִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}בִּיעֵי טוּבְךָ בְּוַעַד יִתְחַבֵּרוּ / {{סי|מֵ}}חִים חֲשֹׁב תַּחַן יְדַבֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|עֵ|2}}ינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וִ}}דּוּיָם יְנוֹחַח כְּשַׁי עָדֶיךָ / {{סי|וִ}}ישֻׁלַּם פָּרִים אֶרֶשׁ עֵדֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|פּ|2}}וֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סֶ}}לָה בְּרַחֲמָיו יָצִיץ מֵחֲרַכָּיו / {{סי|סְ}}לֹחַ יַרְבֶּה לְעַם מְבֹרָכָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|צַ|2}}דִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|חִ}}ין יִשַׁע מִגּוֹי מְקֹרָאָיו / {{סי|חֹ}}ן יָחֹן קוֹרְאֵי מִקְרָאָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|קָ|2}}רוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זֶ}}ה אֵלִי פֶּלֶא עוֹשֶׂה / {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ יִרֶץ וְשׂוֹטְנֵינוּ יְעַסֶּה / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|רְ|2}}צוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִ}}וּוּי יִתֵּן לְלוֹ מַשְׁלִיךְ יְהָבָיו / {{סי|קָ}}דוֹשׁ פְּשָׁעֵינוּ יְכַסֶּה בַּאֲהָבָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|שׁ|2}}וֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קַ}}בֵּל צְקוּנִי כִּבְמִכְלַל יֹפִי / {{סי|ק}}וֹלִי תַאֲזִין וְתַצְלִיל דּפִי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|תְּ|2}}הִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} ====אדר יקר אלי==== {{הור|סימן: '''משלם''', '''א"ב''' (כפול)}} {{סי|מֶ|2}}'''לֶךְ''' {{סי|שׁ|2}}'''וֹכֵן עַד /''' {{סי|לְ|2}}'''בַדְּךָ''' {{סי|מְ|2}}'''לֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ''' '''מֶלֶךְ''' {{סי|מַ|2}}'''אֲזִין''' {{סי|שַׁ|2}}'''וְעָה /''' {{סי|לְ|2}}'''עַמּוֹ''' {{סי|מֵ|2}}'''חִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ''' {{סי|אֶ}}דֶר יְקָר אֵלִי / {{סי|אֲ}}חֲוֶּה בְּאֶרֶשׁ מִלּוּלִי{{ש}} {{סי|בְּ}}חֵךְ אַנְעִים זֶמֶר / {{סי|בְּ}}נִיב אַבִּיעַ אֹמֶר {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹתָיו מִי יְמַלֵּל / {{סי|גָּ}}דְלוֹ מִי יְפַלֵּל{{ש}} {{סי|דֹּ}}ק מְרוֹפֵף בִּגְעָרָה / {{סי|דַּ}}רְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר מִקּוֹלוֹת מַיִם / {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם{{ש}} {{סי|וּ}}סְבִיבָיו שַׂרְפֵי אֵלִים / {{סי|וּ}}מִפַּחְדּוֹ זָעִים וְחָלִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|זָ}}ךְ בִּשְׁמֵי מְעוֹנִים / {{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמִּתְעַנִּים{{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת סָבִיב סֻכּוֹ / {{סי|חַ}}שְׁמַל בְּלִי לְסוֹכוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|ט}}וֹב יוֹדֵעַ חוֹסָיו / {{סי|טָ}}הוֹר מַצְדִּיק עֲמוּסָיו{{ש}} {{סי|י}}וֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / {{סי|יְ}}קָר עֹז חֶבְיוֹן {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|כּ}}וֹנֵן שַׁחַק בִּתְבוּנָה / {{סי|כָּ}}ל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה{{ש}} {{סי|ל}}וֹבֵשׁ עֹז וּגְדֻלָּה / {{סי|ל}}וֹ נָאוָה תְהִלָּה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה / {{סי|מ}}וֹחֶה פִּשְׁעֵי בָרָה{{ש}} {{סי|נָ}}אוֹר וְאַדִּיר בַּהֲדָרוֹ / {{סי|נ}}וֹשֵׂא עֲוֹן עֶדְרוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|ס}}וֹכֵת שִׂיחוֹת עֲרֵבוֹת / {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת{{ש}} {{סי|עָ}}ף עַל כְּרוּבוֹ / {{סי|ע}}וֹנֶה לְעַם קְרוֹבוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|פּ}}וֹקֵד צִבְאוֹת גְּדוּדָיו / {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹ עֶלְיוֹנִים מַגִּידִים / {{סי|צְ}}בָא תַחְתּוֹנִים מוֹדִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / {{סי|קְ}}נוּיָו מַשִּׂיג מְחִילוֹת{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא וְגֵאֶה / {{סי|ר}}וֹאֶה שָׁפָל וְנִכְאֶה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן בְּרוּם עֲלִיּוֹת / {{סי|שַׁ}}לִּיט בְּדוּךְ תַּחְתִּיּוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תּ}}וֹמֵךְ זְרוֹעוֹת עוֹלָם / {{סי|תַּ}}קִּיף וּמִכֹּל נֶעְלָם ====אנא אלהים חיים==== '''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ''' {{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אָ}}נָּא אֱלֹהִים חַיִּים / {{סי|תִּ}}כְתֹּב דְּבֵקֶיךָ לְחַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים.{{ממס|תהלים לו י}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}עֵת רָצוֹן תַּעֲנֶה תְחִנָּתִי / {{סי|שִׁ}}מְעָה יְיָ צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי / אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי.{{ממס|איכה ג נו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גַּ}}עֲיַת קוֹרְאֶיךָ בִּתְפִלַּת שַׁחַר / {{סי|רְ}}צֵה וְהַלְבֵּן אֹדֶם כַּצַּחַר / אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.{{ממס|דניאל ט יט}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דַּ}}לּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ / {{סי|קֹ}}וֶיךָ בַּל תַּרְשִׁיעַ / מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.{{ממס|ישעיהו סג א}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הַ}}צְּפוּפִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ / {{סי|צִ}}בְאוֹת צֹאן יָדֶךָ / הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ.{{ממס|תהלים פה ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מַרְבִּים תַּחַן וָעֶתֶר / {{סי|פֶּ}}לֶל לַחֲשֵׁנוּ הֵעָתֵר / אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר.{{ממס|ישעיהו מה טו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ שְׁעֵה אוֹתָנוּ לְצַדְּקָה / {{סי|עֵ}}רֶךְ שׁוּעֵנוּ כְּתִמּוּר דַּקָּה מִן הַדַּקָּה / לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה.{{ממס|דניאל ט ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|חַ}}טְּאֵנוּ בְאֵזוֹב וְטַהֲרֵנוּ / {{סי|סָ}}מְכֵנוּ סִתְרֵנוּ וְשִׂבְרֵנוּ / אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ.{{ממס|ישעיהו סד ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר קְשֹׁב חִנּוּנַי / {{סי|נַ}}קֵּנִי מִכֶּתֶם עֲוֹנַי / מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ.{{ממס|ירמיהו יז יג}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יֶ}}הֱמוּ מֵעֶיךָ עָלֵינוּ / {{סי|מַ}}הֵר רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּנוּ / אַתָּה יְיָ אָבִינוּ.{{ממס|ישעיהו סג טז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כְּ}}רַחוּם תְּכַפֵּר עָוֹן / {{סי|לַ}}כֹּל תִּשָּׂא עָוֹן / וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} <includeonly> ====איומה בחר==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:איומה בחר}}</includeonly> ====אך אתים==== '''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|אָ}}תִים בְּחִין לְפָנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בּ}}וֹטְחִים בְּחַסְדְּךָ אֱמוּנֶיךָ || || {{רווח|4}}{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גּ}}וֹעִים וּמַרְגִּישִׁים שִׁכְנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דַּ}}לּוּ עֵינֵיהֶם לִמְעוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ה}}וֹגִים לַעֲנוֹת עִנְיָנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וְ}}עוּדִים בְּנִצּוּחַ לְנַגְּנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים יַחַד הֲמוֹנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ח}}וֹכִים יְשׁוּעוֹת חָסְנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|טְ}}בוּלִים בְּטהַר לְחַנְּנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|י}}וֹדוּ לְשִׁמְךָ בָּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כַּ}}פֵּר לְעַמְּךָ מַאֲמִינֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לֹ}}א לָנוּ כִּי אִם לְמַעֲנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מַ}}גֵּר מִתְקוֹמְמֵי צְפוּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נַ}}שֵּׂא זֶרַע בְּחוּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}לִיחָה תַּרְבֶּה לְמִתְעַנֶּיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|עֲ}}נֵם מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פְּ}}צֵם מֵהֶמְיַת שְׁאוֹנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צַ}}דֵּק גּוֹי נְבוֹנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וֹמֵם קֶדֶם קִנְיָנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ר}}וֹמֵם תֵּל אַרְמוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}עֵה לַחַשׁ מִתְחַנְּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תָּ}}מְכֵם וְחָשְׂכֵם מֵחֲרוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |} {{ק|'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} ====אמרו לאלהים==== '''וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ'''{{ממס|תהלים סו ג}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|אֶ}}רֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ / מֵכִין הָרִים בְּכֹחַ{{ר1}} חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ / נוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ.{{ממס|תהלים קמז ה}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|בּ}}וֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו / מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו{{ר1}} זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו / וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹתָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.{{ממס|תהלים קד ג}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ בִּשְׁמֵי מַעְלָה / עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה{{ר1}} לוֹ הַגְּבוּרָה וְהַגְּדֻלָּה / וְהָעֹז וְהַמֶּמְשָׁלָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.{{ממס|תהלים קג יט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|דָּ}}גוּל מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ / וְנֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ{{ר1}} דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ / וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.{{ממס|תהלים סח כה}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם / רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם{{ר1}} יַרְעֵם מִשָּׁמַיִם / לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם.{{ממס|ישעיהו מ כב}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|וְ}}כָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ / יָדוֹ יָסְדָה אֶרֶץ{{ר1}} וִימִינוֹ טִפְּחָה שְׁמֵי עֶרֶץ / וְהֶעֱמִידָם בְּלִי פֶרֶץ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ.{{ממס|ישעיהו מ כב|שם}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|זֹ}}הַר כִּסְאוֹ שְׁבִיבֵי אֵשׁ / מְשָׁרְתָיו לוֹהֲטֵי אֵשׁ{{ר1}} נֹגַהּ לָאֵשׁ וּמַבְרִיק הָאֵשׁ / לְפָנָיו נִמְשָׁכִים נַהֲרֵי אֵשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֵשׁ אֹכְלָה אֵשׁ.{{ממס|לפני=ע"פ|דברים ד כד}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|חַ}}י עוֹלָמִים / צָר בְּיָהּ עוֹלָמִים{{ר1}} אִוָּה בֵּית עוֹלָמִים / מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ עוֹלָמִים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עַתִּיק יוֹמִין.{{ממס|דניאל ז ט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / סְבִיבוֹתָיו חַשְׁרַת מַיִם{{ר1}} עָבֵי שְׁחָקִים חֶשְׁכַת מַיִם / טוֹעֲנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ גַּבּוֹתָם מְלֵאוֹת עֵינַיִם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.{{ממס|תהלים יט ט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|י}}וֹדֵעַ מַה בְּסִתְרֵי חשֶׁךְ / לֹא יַחֲשִׁיךְ מֶנּוּ כָּל חשֶׁךְ{{ר1}} קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ / הוֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וָחשֶׁךְ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ.{{ממס|ישעיהו מה ז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כּ}}וֹנֵן כִּסְאוֹ לַמִּשְׁפָּט / מְכוֹן כִּסְאוֹ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט{{ר1}} אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט / תֹּאחֵז יָדוֹ בְּמִשְׁפָּט{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט.{{ממס|ישעיהו ה טז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ל}}וֹ יָאֲתָה מְלוּכָה / שֹׁכֵן עַד וְאֶת דַּכָּא{{ר1}} מֵשִׁיב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא / וְאוֹמֵר שׁוּבוּ בְּרוּחַ נְמוּכָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה.{{ממס|תהלים כב כט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם / הַכֹּל צָפוּי וְלֹא נֶעְלָם{{ר1}} זֶה שְׁמוֹ לְעוֹלָם / חַסְדּוֹ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם.{{ממס|תהלים קו מח}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נֹ}}צֵר חֶסֶד לְאֶלֶף דּוֹר / לוֹחֵם קָמָיו מִדֹּר דֹּר{{ר1}} מֵקִים סֻכַּת מְשִׁיחוֹ לִגְדֹּר / הָאוֹר חוֹנֶה עִמּוֹ בְּמָדוֹר{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} זֶה זִכְרוֹ לְדֹר דֹּר.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות ג טו}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ס}}וֹבֵל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים / שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים{{ר1}} מַאֲזִין שִׂיחַ חִנּוּנִים / מַקְשִׁיב שֶׁוַע רְנָנִים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים.{{ממס|דברים י יז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|עִ}}זּוּז וְגִבּוֹר אִישׁ מִלְחָמָה / נוֹקֵם לְצָרָיו וּבַעַל חֵמָה{{ר1}} מַכְרִית קָמָיו בִּמְהוּמָה / נֹהֵם עֲלֵיהֶם בִּנְהִימָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פָּ}}עַל וְעָשָׂה הַכֹּל / בְּיָדוֹ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל{{ר1}} אֵלָיו יְשַׂבְּרוּ עֵינֵי כֹל / וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עֶלְיוֹן עַל כֹּל.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פג יט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צַ}}דִּיק בְּכָל דְּרָכָיו / יָשָׁר מֵצִיץ מֵחֲרַכָּיו{{ר1}} חָפֵץ בְּעַם מַמְלִיכָיו / יִירְשׁוּ אֶרֶץ מְבֹרָכָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו.{{ממס|תהלים קג כ}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ / מַגִּיד אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ר1}} בָּחַר בְּאֹם דַּלַּת רֹאשׁ / עֻזּוֹ יוֹם יוֹם לִדְרשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.{{ממס|דה"א כט יא}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד / בִּטְחוּ בוֹ עֲדֵי עַד{{ר1}} כְּבוֹדוֹ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים וִעַד / וּלְעַם קְדוֹשׁוֹ נוֹעַד{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שְׁ}}בִילוֹ בְּמַיִם רַבִּים / שָׁמָיו מַרְעִיף רְבִיבִים{{ר1}} שְׁמוֹ מְיַחֲדִים שַׁחַר וַעֲרָבִים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים.{{ממס|ש"א ד ד}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ / מַעֲבִיר כִּלָּיוֹן וָחֶרֶץ{{ר1}} מֵשִׁיב אַף וְחָרוֹן וָקֶרֶץ / שֶׁוַע מְחַנְּנָיו יִרֶץ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.{{ממס|תהלים ח י}} ====מעשה אלהינו==== {{הור2|<noinclude>מדלגים על בתי {{צ|מעשה אנוש}}, אך </noinclude>למנהג פולין מוסיפים בית אחד של {{צ|מעשה אנוש}} לפני הבית האחרון (תחבולותיו מזימה), ואחר כך אומרים {{צ|'''אבל''' מעשה אלהינו}}.}} '''וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|אֵ}}ין מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לוֹ{{ר1}} {{סי|בִּ}}בְנֵי אֵלִים יִדְמֶה לּוֹ{{ר1}} {{סי|גְּ}}בֹהִים עִלָּה לְמוֹשָׁב לוֹ{{ר1}} {{סי|דָּ}}רֵי גֵיא כַּחֲגָבִים לְמוּלוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.{{ממס|דברים לב ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|הַ}}מְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ{{ר1}} {{סי|וְ}}הַרְבֵּה פְדוּת עִמּוֹ{{ר1}} {{סי|זַ}}עַק וְלַחַשׁ עַמּוֹ{{ר1}} {{סי|חָ}}שׁ וּמַאֲזִין מִמְּרוֹמוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|טֶ}}רֶף נָתַן לִירֵאָיו{{ר1}} {{סי|י}}וֹבִילוּ שַׁי לְמוֹרָאָיו{{ר1}} {{סי|כִּ}}תֵּי גְדוּדֵי צְבָאָיו{{ר1}} {{סי|לֹ}}א יָשׁוּרוּ כְּבוֹד מַרְאָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו.{{ממס|תהלים לג יח}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|מַ}}לְאָכָיו עוֹשֶׂה רוּחוֹת{{ר1}} {{סי|נִ}}קְדָּשׁ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת{{ר1}} {{סי|ס}}וֹכֵת שְׁפִיכַת שִׂיחוֹת{{ר1}} {{סי|ע}}וֹנֶה וּמַעֲמִיד רְוָחוֹת{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֱלֹהֵי הָרוּחֹת.{{ממס|במדבר טז כב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|פּ}}וֹדֶה מִשַּׁחַת עֲמוּסָיו{{ר1}} {{סי|צ}}וּר יוֹדֵעַ חוֹסָיו{{ר1}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ מַפְלִיא נִסָּיו{{ר1}} {{סי|רַ}}חוּם לִמְרַצָּיו וּמַכְעִיסָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.{{ממס|תהלים קמה ט}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ|צבע=#A52A2A}}{{ר1}} {{סי|תַּ|1}}חְבּוּלוֹתָיו מְזִמָּה / {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה / {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה / {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ר1}} {{מילת קבע|וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה|צבע=#A52A2A}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> ['''אֲבָל'''] {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ שַׁוְעוֹת{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹעֶה עֵרֶךְ שׁוּעוֹת{{ר1}} {{סי|תּ}}וֹרוֹתָיו מְשַׁעְשְׁעוֹת{{ר1}} {{סי|תַּ}}כְסִיסוֹ כּוֹבַע יְשׁוּעוֹת{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת.{{ממס|תהלים סח כא}} ====אשר אומץ תהלתך==== '''וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|אֵ}}ילֵי שַׁחַק{{ר1}} בְּ{{סי|בִ}}רְקֵי נֹגַהּ{{ר1}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי {{סי|גֹ}}בַהּ{{ר1}} בִּ{{סי|דְ}}מוּמֵי {{סי|דַ}}קָּה{{ר2}} {{ק|'''וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מֵ{{סי|ה}}וֹמֵי בְרֶגֶשׁ{{ר1}} {{סי|וְ}}עוֹרְכֵי שֶׁוַע{{ר1}} {{סי|ז}}וֹעֲקֵי תְחִנָּה{{ר1}} {{סי|ח}}וֹכֵי חֲנִינָה{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא כְבוֹדֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טֹ}}הַר{{ר1}} בְּ{{סי|יִ}}דֹּדוּן {{סי|יִ}}דֹּדוּן{{ר1}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי {{סי|כָ}}בוֹד{{ר1}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי {{סי|לַ}}הַב{{ר2}} {{ק|'''וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מִ{{סי|מְּ}}עוּטֵי יָמִים{{ר1}} {{סי|נְ}}שׁוּיֵי טוֹבָה{{ר1}} {{סי|שְׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ר1}} {{סי|עֲ}}גוּמֵי נֶפֶשׁ{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא כְבוֹדֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי שֵׁמוֹת{{ר1}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת עִירִין{{ר1}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי {{סי|קֶ}}דֶם{{ר1}} בְּ{{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בּוֹתַיִם{{ר2}} {{ק|'''וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מִ{{סי|שּׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹפְכֵי שִׂיחַ{{ר1}} {{סי|תּ}}וֹבְעֵי סְלִיחָה{{ר1}} {{סי|תְּ}}אֵבֵי כַפָּרָה{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא כְבוֹדֶךָ'''}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> ====על ישראל אמונתו==== '''וּבְכֵן תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} גַּאֲוָתוֹ'''{{ממס|תהלים סח לה}} <קטע התחלה=על ישראל/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|אֱ}}מוּנָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|בִּ}}רְכָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|דִּ}}בְּרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|הַ}}דְרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|וְ}}עִידָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|זְ}}כִירָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|חֶ}}מְלָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|טַ}}הֲרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|יִ}}שְׁרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|כַּ}}נָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|לְ}}אֻמָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|מַ}}לְכוּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|נְ}}עִימָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|סְ}}גֻלָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|עֲ}}דָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|פְּ}}עֻלָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|צִ}}דְקָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|קְ}}דֻשָּׁתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|ר}}וֹמְמוּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|שְׁ}}כִינָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|תִּ}}פְאַרְתּוֹ<קטע סוף=על ישראל/> ====אפסי ארץ==== '''וּבְכֵן וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים'''{{ממס|תהלים סח לה|שם}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אַ}}פְסֵי אֶרֶץ בִּדְבָרוֹ הֵקִים{{ש}} {{סי|בְּ}}יִרְאָה לְעָבְדוֹ מִתְלַהֲקִים{{ש}} {{סי|גּ}}וֹלֶה מִנִּי חשֶׁךְ עֲמֻקִּים{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר עַבְדּוֹ מֵקִים{{ש}} {{סי|הַ}}חוֹצֵב לֶהָבוֹת וּבְרָקִים{{ש}} {{סי|וְ}}תֵבֵל מְאִירִים וּמַבְהִיקִים{{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית מְצוּקִים{{ש}} {{סי|חַ}}סְדּוֹ גָּדוֹל מֵעַל לְמוּצָקִים{{ש}} {{סי|ט}}וֹב וּמָעֹז לְאֵלָיו דְּבוּקִים{{ש}} {{סי|יִ}}חְיוּ כֹּל בּוֹ דְּבֵקִים{{ש}} {{סי|כִּ}}י מֵרוּחוֹ הָרִים מִתְפָּרְקִים{{ש}} {{סי|לֹ}}א יָכִילוּ זַעְמוֹ צוּרִים וְצוּקִים{{ש}} {{סי|מִ}}פַּחְדּוֹ יִתְבַּקְּעוּ עֲמָקִים{{ש}} {{סי|נְ}}מוֹגִים וְכַדּוֹנַג נְמַקִּים{{ש}} {{סי|ס}}וּפָה וּסְעָרָה דַּרְכּוֹ נֶאֱבָקִים{{ש}} {{סי|עָ}}נָן מִדְרַךְ רַגְלָיו כַּאֲבָקִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְעַם לוֹ חֲשׁוּקִים{{ש}} {{סי|צִ}}וָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ לִנְשׁוּקִים{{ש}} {{סי|קְ}}נוּיִים לוֹ וּבִימִינוֹ נֶחֱבָקִים{{ש}} {{סי|רָ}}צִים וְאַחֲרָיו נִדְבָּקִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}וְעָם שׁוֹמֵעַ מִמַּעֲמַקִּים{{ש}} {{סי|תִּ}}פְאֶרֶת עֹז לְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים ====מי כמוך==== '''וּבְכֵן יְיָ מִי כָמוֹךָ'''{{ממס|תהלים לה י}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|אַ}}דִּיר בַּמְּרוֹמִים|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|בּ}}וֹרֵא כֵס וַהֲדוֹמִים |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|גִּ}}בּוֹר וּמוֹשִׁיעַ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|דּ}}וֹבֵר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר לוֹבֵשׁ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|וְ}}חֵטְא וְעָוֹן כּוֹבֵשׁ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|זַ}}ךְ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|חֲ}}סִין בְּאַלְפֵי שִׁנְאַנִּים |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ט}}וֹב וּמֵטִיב|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|יְ}}שָׁרִים לְהֵיטִיב |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|כּ}}וֹנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|לְ}}הָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|מָ}}דַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|נֶ}}אְדָּר מִקּוֹלוֹת מָיִם |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|שָׂ}}ם עָבִים רְכוּבוֹ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ע}}וֹזֵר וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|צ}}וֹעֲקָיו לְהַשְׁעוֹת |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ר}}וֹצֶה בְּעַמּוֹ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|שׁ}}וֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב וּלְאַבְרָהָם חָסֶד |} ====אין כמוך==== '''וּבְכֵן אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ:'''{{ממס|תהלים פו ח}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|אַ}}דִּירֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|בְ}}רוּרֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|דָ}}רֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|וְ}}עוּדֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|זַ}}כֵּי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בַּ{{סי|חֲ}}יָלֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|טְ}}הוֹרֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|יַ}}קִּירֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|מַ}}לְאֲכֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|נְ}}גִידֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|שַׂ}}רְפֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|עָ}}רִיצֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|ר}}וֹזְנֵי מַטָּה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|תַ}}קִּיפֵי מַטָּה |}<includeonly> ====האדרת והאמונה==== {{ארון|פ}}{{#בלי קטע:האדרת והאמונה|הזיו}}{{ארון|ס}}</includeonly> ====נאמירך באימה==== '''וּבְכֵן נַאֲמִירְךָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵימָה''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} נַ{{סי|אֲ}}מִירָךְ בְּ{{סי|אֵ}}ימָה{{ש}} נְ{{סי|בָ}}רְכָךְ בְּ{{סי|בִ}}ינָה{{ש}} נְ{{סי|גַ}}דְּלָךְ בִּ{{סי|גְ}}דֻלָּה{{ש}} נִ{{סי|דְ}}רְשָׁךְ בְּ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} נְ{{סי|הַ}}דְּרָךְ בְּ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} נ{{סי|וֹ}}דָךְ בִּ{{סי|וְ}}עִידָה{{ש}} נַ{{סי|זְ}}כִּירָךְ בְּ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} נְ{{סי|חַ}}סְּנָךְ בְּ{{סי|חִ}}ילָה{{ש}} נַ{{סי|טְ}}עִימָךְ בְּ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} נְ{{סי|יַ}}חֲדָךְ בְּ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} נְ{{סי|כַ}}בְּדָךְ בִּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} נְ{{סי|לַ}}בְּבָךְ בִּ{{סי|לְ}}מִידָה{{ש}} נַ{{סי|מְ}}לִיכָךְ בִּ{{סי|מְ}}לוּכָה{{ש}} נְ{{סי|נַ}}צְּחָךְ בִּ{{סי|נְ}}עִימָה{{ש}} נְ{{סי|שַׂ}}גְּבָךְ בִּ{{סי|שְׂ}}רָרָה{{ש}} נַ{{סי|עֲ}}רִיצָךְ בַּ{{סי|עֲ}}נָוָה{{ש}} נְ{{סי|פָ}}אֲרָךְ בִּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} נְ{{סי|צַ}}לְצְלָךְ בְּ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} נַ{{סי|קְ}}דִּישָׁךְ בִּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>נְ{{סי|ר}}וֹמְמָךְ בִּ{{סי|רְ}}נָנָה{{ש}} נְ{{סי|שׁ}}וֹרְרָךְ בִּ{{סי|שְׁ}}בָחָה{{ש}} נַ{{סי|תְ}}מִידָךְ בִּ{{סי|תְ}}הִלָּה ====רוממו אל מלך נאמן==== '''וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:'''{{ממס|תהלים צט ה}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ נֶאֱמָן|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|בָּ}}רוּךְ בְּכָל זְמָן |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|גּ}}וֹמֵל חֲסָדִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|דָּ}}תוֹתָיו דּוֹדִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|הַ}}נִּקְדָּשׁ בִּצְדָקָה|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|וּ}}מַאֲזִין צְעָקָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|זֵ}}רֵת שְׁחָקִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|חִ}}כּוֹ מַמְתַקִּים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ט}}וֹב לַכֹּל|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|י}}וֹדֵעַ הַכֹּל |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|כָּ}}בוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ בְּהֵיכָלוֹ|| ||{{רווח|3}}{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְעַלּוֹ |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|מ}}וֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|נִ}}צָּב בַּעֲדַת כְּרוּבִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ס}}וֹבֵל בִּזְרוֹעוֹ עוֹלָם|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|עִ}}זּוּז וּמִכֹּל נֶעְלָם |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|פּ}}וֹדֶה וְחוֹנֵן יְדִידִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|צִ}}דְקָתוֹ שָׁמַיִם מַגִּידִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|קָ}}רוֹב לְקוֹרְאָיו|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ר}}וֹצֶה יְרֵאָיו |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ תְּפִלּוֹת|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ה}}וּא תִּפְאַרְתּוֹ בְּמַקְהֵלוֹת |} ====רוממו אדיר ונורא==== '''וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ:'''{{ממס|תהלים צט ט}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|אַ}}דִּיר וְנוֹרָא|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|בְּ}}רוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|גְ}}דֻלָּתוֹ בִּקְהַל יְשָׁרִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת מַגִּיד מֵישָׁרִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|הַ}}נַּעֲרָץ בִּקְדֻשָּׁה|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|וְ}}הִלּוּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית אָבוֹת|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ח}}וֹצֵב לֶהָבוֹת |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|י}}וֹסֵד אֲרָקִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|כִּ}}סְאוֹ הֵכִין בִּשְׁמֵי רוּמָה|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ל}}וֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|מ}}וֹחֶה כָעָב פְּשָׁעִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|נ}}וֹתֵן יָד לַפּוֹשְׁעִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שַׂ}}גִּיא שָׁנָיו לְאֵין חֵקֶר|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|עֶ}}שְׁתּוֹנוֹת חוֹקֵר |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|צַ}}דִּיק קשֶׁט מַעְבָּדָיו |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ק}}וֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|רָ}}ם הַמַּבִּיט לִקְצוֹת הָאָרֶץ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ כִּשְׁמוֹ |} ====אמונתך בעליונים==== '''וּבְכֵן כִּי אַתָּה אֵל אֱמוּנָה''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֱ}}מוּנָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|בְּ}}רִיתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|גְּ}}דֻלָּתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|דָּ}}תְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|ה}}וֹדְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|וִ}}עוּדְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|זְ}}בוּלְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|חֲ}}נָיָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|יִ}}רְאָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|כְּ}}בוֹדְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|לִ}}מּוּדְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|מְ}}עוֹנְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|נָ}}וְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|סֻ}}כָּתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|עֲ}}דָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|פְּ}}אֵרְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|צִ}}דְקָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>שְׁכִינָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|תְּ}}הִלָּתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |} ====הנקדש באלפי אלפים==== '''וּבְכֵן תֻּעֲרַץ וְתֻקְדָּשׁ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|אַ}}לְפֵי {{סי|אֲ}}לָפִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בִּ{{סי|בְ}}רָקִים קַלִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|גַ}}עַשׂ {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|דַ}}הֲרַת אוֹפַנִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|וַ}}עַד קַדִּישִׁין |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|זִ}}קִּים {{סי|ז}}וֹרְחִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בַּ{{סי|חֲ}}צוּבֵי לֶהָבִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|טֶ}}כֶס {{סי|טְ}}הוֹרִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בִּ{{סי|י}}קָדִים {{סי|י}}וֹקְדִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|כִ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|לַ}}הֲקַת {{סי|לֹ}}הֲטִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|מַ}}חֲנוֹת {{סי|מַ}}לְאָכִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|נֹ}}עַם {{סי|נ}}וֹגְנִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בִּ{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|עֹ}}ז אֶרְאֶלִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בִּ{{סי|פְ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|צִ}}לְצוּל מַשִּׁיקוֹת כְּנָפַיִם |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|ק}}וֹלָם בֶּהָמוֹן|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|רִ}}בּוֹ {{סי|רִ}}בְוָן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|שֶׁ}}קֶט {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|תֹ}}כֶן {{סי|תַּ}}לְתַּלִּים |} ====אילי שחק==== '''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֵי שַׁחַק חֲצוּבֵי לֶהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|אַ}}דִּירֵי כָּל חֵפֶץ הַנֶּאֱהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|בְּ}}לוּלֵי קֶרַח וְשֶׁלֶג וְשַׁלְהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|בַּ}}דֵּי צֶדֶק גָּזֵי רְהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|גֹּ}}בַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּמִשְׁכְּנוֹת אָהֳלֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|דָּ}}אֵי בְּכָנָף מְכַסִּים פְּנֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי דָתוֹת דְּבֵקִים בֵּאלֹהֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין וְסוֹד קַדִּישִׁין |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי שַׁעֲשׁוּעַ מַטַּע קְדוֹשִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|וְ}}עוּדֵי מַעַל גְּוִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|וְ}}חוֹלֵי אַהֲבָה סְמוּכֵי בָאֲשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|זְ}}בוּדֵי זֹהַר כְּעֵין חַשְׁמַלִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ז}}וֹקְקֵי שִׁבְעָתַיִם בֵּרוּר מִלִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|חֹ}}סֶן חֲיָלִים רִבְבוֹת אֵלִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|חֲ}}נִיטֵי כֹשֶׁר בְּנֵי אֵלִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|טְ}}כוּסֵי טֹהַר חֲדָשֵׁי בְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|טְ}}עוּנֵי מוֹרָאֲךְ בְּצִוּוּי עִקָּרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|יִ}}דֹּדוּן יִדֹּדוּן בְּחִיל נִזְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|י}}וֹדְעֵי בִין מִפְּנִינִים יְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|כְּ}}סוּיֵי אַרְבַּע מְרֻבְּעֵי פָנִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|כְּ}}רוּתֵי בְרִית פָּנִים בְּפָנִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי בַדִּים זַכִּים וְחַפִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי לְבָנִים נְעִימִים וְיָפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|מְ}}שָׁרְתִים נָעִים רָמִים וּגְבֹהִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|מְ}}לֻמְּדֵי חֻקִּים מְשִׁיבֵי נְכוֹחִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|נ}}וֹגְנֵי נֹעַם סִפִּים מְרוֹפְפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|נָ}}אווּ לְחָיַיִם כְּעָגוּר מְצַפְצְפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|סְ}}כוּכֵי אֶבְרָה כְּקָלָל נוֹצְצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|סְ}}גוּלֵי מֵעַמִּים בְּיִרְאָה מַעֲרִיצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|ע}}וֹמְדִים מִמַּעַל בִּדְבָרוֹ נְחוּצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ע}}וֹרְכֵי עֹז בְּרַעַד שְׁבוּצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|פָּ}}נִים וְלֹא עֹרֶף נִתְאָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|פְּ}}רוּשִׁים לְךָ אֲחוּיִם וּמֻתְאָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת עֶלְיוֹנִים גֵּאִים וְרָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת תַּחְתּוֹנִים לְרַצּוֹתְךָ מַעֲרִימִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי בְשִׁלּוּשׁ זֵר תִּפְאָרָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי פַעֲמַיִם חֲטִיבַת אֲמִירָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם עֲמִידַת רֶגֶל יְשָׁרָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|רְ}}צוּיֵי שַׁדַּי מְשׁוֹרְרֵי שִׁירָה |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי שֶׁקֶט שָׁלוֹם בְּמַחֲנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|שׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת בְּשִׂיחַ מַעֲנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|תְּ}}לוּלֵי תַעַף בְּשֶׁפֶר הֶגְיוֹנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|תְּ}}מִימֵי דֶרֶךְ לְרִבּוֹנָם וְקוֹנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |} ====אין מספר לגדודי צבא חילו==== '''וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ''' '''זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים''' {{הור|סימן: א"ב; [[ישעיהו ו|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ין מִסְפָּר לִגְדוּדֵי צְבָא חֵילוֹ{{ש}} {{סי|אֲ}}זוּרִים אֵימָה אֲחוּזִים פַּחַד חִילוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}רַעַד וָרֶתֶת וָרֶטֶט צָגִים לְעַלּוֹ{{ר1}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|גְּ}}וִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישׁ תְּהִלָּה יַשְׁמִיעוּ יַחַד{{ש}} {{סי|גֹּ}}בַהּ וְגָאוֹן עֶדְיוֹ יִחוּדוֹ לְיַחַד{{ש}} {{סי|דּ}}וֹהֲרִים גּוֹהֲרִים לְאֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד{{ר1}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ רַב טוּב מַצְפּוּנָיו{{ש}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר וָעֹז בְּחֶבְיוֹנֵי פְנִינָיו{{ש}} {{סי|וּ}}מִמֶּנוּ יָגוּרוּ בְּנֵי אֵלִים וְיִתְחַבְּאוּ מִפָּנָיו{{ר1}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|זְ}}רוּתֵי זֹהַר מַרְעִיף נִטְפֵי אֲגָלָיו{{ש}} {{סי|זַ}}כֵּי שְׁמֵי טֹהַר תֻּכּוּ לְרַגְלָיו{{ש}} {{סי|חָ}}לִים חַתִּים חֲפוּזִים אֲיֻמִים נִדְגָּלָיו{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|טָ}}סִים וְדָאִים בְּדִמְיוֹן נֶשֶׁר מְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|טִ}}יסָתָם כַּבָּזָק סָבִיב כֵּס לְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|יַ}}שְׁמִיעוּ הִנֵּנוּ בְּמִשְׁלַחַת קוֹנָם לְהִתְעוֹפֵף{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|כְּ}}סוּיֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ יַעֲרִיצוּ בְּלַאַט מַחֲזֶה{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּיר וְרַב כֹּחַ וְשָׁפָל יֶחֱזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַעֲרִיצוֹ בְּפַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה עָשׂ כֹּל בְּמַאֲמַר{{ש}} {{סי|מְ}}נִיעִים אַמּוֹת הַסִּפִּים קְדֻשָּׁתוֹ לוֹמַר{{ש}} {{סי|נ}}וֹצְצִים נוֹגְהִים לְפָנָיו יַנְעִינוּ מַאֲמַר{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שַׂ}}רְפֵי הוֹד יַכְתִּירוּ נֶזֶר לְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מָרוֹם וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים כֻּלָּם כְּאֶחָד שִׁלּוּשׁ קָדוֹשׁ{{ר1}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|פְּ}}לִיאֵי אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבּוֹאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים הַלֵּל וְזִמְרָה לֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּתוֹךְ צְבָאוֹ אוֹת{{ר1}} יְיָ צְבָאוֹת {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת דָּר בִּשְׁמֵי עֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לּוֹת סְעָרָה תַּעַשׂ דְּבָרוֹ בְּמֶרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ{{ש}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים וְאֵלִים צָר לִכְבוֹדוֹ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}}<קטע סוף=רהיטים/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי יש קהילות שמוסיפים כאן את הפיוט [[לאל עורך דין]]}} ====סילוק==== {{עוגן|סילוק}}<קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור|סימן: '''תשר"ק''' משולש}} מִי יְ{{סי|תַ}}נֶּה {{סי|תֹּ}}קֶף {{סי|תְּ}}הִלָּתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|שַׁ}}נֵּן {{סי|שִׁ}}עוּר {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|רַ}}נֵּן {{סי|רֹ}}ב {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|קְ}}צֹב {{סי|קְ}}רִיאַת {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|צַ}}פְצֵף {{סי|צְ}}בִי {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|פָ}}רֵשׁ {{סי|פִּ}}לְאֵי {{סי|פְ}}אֵרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|עֲ}}רֹךְ {{סי|עֹ}}צֶם {{סי|עִ}}זּוּזֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|שִׂ}}יחַ {{סי|שֶׂ}}גֶב {{סי|סִ}}לְסוּלֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|נ}}וֹבֵב {{סי|נ}}וֹי {{סי|נִ}}צְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|מַ}}לֵּל {{סי|מַ}}עַשׂ {{סי|מ}}וֹרָאֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|לַ}}הֵג {{סי|לֶ}}מֶד {{סי|לִ}}קְחֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|כִ}}יל {{סי|כִּ}}סֵּא {{סי|כְ}}בוֹדֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|יַ}}דַּע {{סי|יְ}}פִי {{סי|יְ}}קָרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|טִּ}}יף {{סי|ט}}וּב {{סי|טַ}}עְמֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|חַ}}וֶּה {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}ידוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|זִ}}יז {{סי|זִ}}יו {{סי|זָ}}הֳרֶךָ{{ש}} מִי י{{סי|וֹ}}רֶה {{סי|וַ}}עַד {{סי|וָ}}תִיקוּתֶךָ{{ש}} מִי יֶ{{סי|הְ}}גֶּה {{סי|ה}}וֹד {{סי|הַ}}דְרָתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|דְ}}לֶה {{סי|דֵּ}}עַ {{סי|דָּ}}תוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|גִּ}}יד {{סי|גֹּ}}דֶל {{סי|גְּ}}בוּרָתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|בָ}}אֵר {{סי|בֵּ}}אוּר {{סי|בִּ}}ינָתֶךָ{{ש}} מִי יֹ{{סי|א}}מַר {{סי|אֹ}}מֶץ {{סי|אֱ}}יָלוּתֶךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} כִּי כְשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|תְ}}הִלָּתְךָ כֵּן {{סי|אִ}}מְרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|אִ}}מְרָתְךָ כֵּן {{סי|בְּ}}רִיָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|בְ}}רִיָּתְךָ כֵּן {{סי|גְּ}}דֻלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|גְ}}דֻלָּתְךָ כֵּן {{סי|דַּ}}עְתֶּךָ{{ש}} כְּ{{סי|דַ}}עְתְּךָ כֵּן {{סי|הֲ}}לִיכָתֶךָ{{ש}} כַּ{{סי|הֲ}}לִיכָתְךָ כֵּן {{סי|וְ}}עִידָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|וְ}}עִידָתְךָ כֵּן {{סי|זָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|זָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|חֻ}}פָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|חֻ}}פָּתְךָ כֵּן {{סי|טָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|יִ}}שְׁרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|יִ}}שְׁרָתְךָ כֵּן {{סי|כְּ}}מִירָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|כְ}}מִירָתְךָ כֵּן {{סי|לְ}}בִישָׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|לְ}}בִישָׁתְךָ כֵּן {{סי|מִ}}דָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|מִ}}דָּתְךָ כֵּן {{סי|נְ}}עִימָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|נְ}}עִימָתְךָ כֵּן {{סי|שְׂ}}רָרוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|שְׂ}}רָרוּתְךָ כֵּן {{סי|עִ}}נְוְתָנוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|עִ}}נְוְתָנוּתְךָ כֵּן {{סי|פְּ}}רִישׁוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|פְ}}רִישׁוּתְךָ כֵּן {{סי|צְ}}נִיעוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|צְ}}נִיעוּתְךָ כֵּן {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ כֵּן {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ כֵּן {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|שִׁ}}בְחֲךָ כֵּן {{סי|תִּ}}פְאַרְתֶּךָ וְשִׁמְךָ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה {{הור|סימן: '''תשר"ק''' כפול}} עַל כָּל {{סי|תֹּ}}קֶף וְ{{סי|תִ}}פְאָרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|שֶׁ}}בַח וְ{{סי|שִׁ}}ירָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|רֶ}}נֶן וּ{{סי|רְ}}חִישָׁה{{ש}} עַל כָּל {{סי|קִ}}דּוּשׁ וּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|צִ}}פְצוּף וְ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|פְּ}}אֵר וּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|עֹ}}ז וַ{{סי|עֲ}}נָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|סִ}}פּוּר וְ{{סי|שִׂ}}יחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|נִ}}צּוּחַ וּ{{סי|נְ}}גִינָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|מַ}}עַן וּ{{סי|מִ}}לָּה{{ש}} עַל כָּל {{סי|לִ}}בּוּב וּ{{סי|לְ}}הִיגָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|כָּ}}בוֹד וּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|יִ}}חוּד וְ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|טַ}}עַם וְ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|חֹ}}סֶן וְ{{סי|חִ}}ידָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|זֶ}}מֶר וְ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|וִ}}דּוּי וְ{{סי|ת}}וֹדָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|הַ}}לֵּל וְ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|דִּ}}בּוּב וְ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|גּ}}דֶל וְ{{סי|גַ}}אֲוָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|בִּ}}טּוּי וּ{{סי|בְ}}רָכָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|אֹ}}מֶר וַ{{סי|אֲ}}מִירָה אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} מֶלֶךְ עַל כָּל מְלָכִים{{ש}} מוֹשֵׁל עַל כָּל מוֹשְׁלִים{{ש}} אָיֹם עַל כָּל אֲיֻמִּים{{ש}} נוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים{{ש}} רָם עַל כָּל רָמִים{{ש}} גֵּאֶה עַל כָּל גֵּאִים{{ש}} נִשָּׂא עַל כָּל נִשָּׂאִים{{ש}} גָּבֹהַּ עַל כָּל גְּבֹהִים{{ש}} וּמַבִּיט אֶל עֲנִיִּים וּנְכֵאִים{{ש}} וְאֶת שַׁחִים וְדַכָּאִים{{ש}} לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים{{ש}} רוּחַ שְׁפָלִים וְחֵלְכָּאִים{{ש}} עַל כֵּן גָּדַלְתָּ יְיָ אֱלֹהִים{{ש}} וְנַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים{{ש}} כִּי אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים{{ש}} וְאֵין זוּלָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים{{ש}} וְאֵין בִּלְתְּךָ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כְּבוֹדְךָ מְסַפְּרִים{{ש}} כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זְמִירוֹת לְךָ מַשְׁמִיעִים{{ש}} שַׂרְפֵי הַקֹּדֶשׁ קְדֻשָּׁתְךָ מַקְדִּישִׁים{{ש}} אוֹפַנֵּי הַמֶּרְכָּבָה כְּבוֹדְךָ מְבָרְכִים{{ש}} כּוֹכְבֵי בֹקֶר יַחַד מְרַנְּנִים{{ש}} וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים{{ש}} מִשְׁבְּרֵי יָם שִׁמְךָ מְאַדְּרִים{{ש}} הַרְרֵי גֹבַהּ וַעֲצֵי יַעַר מְרַנְּנִים{{ש}} נְהָרוֹת כַּף מְמַחֲאִים{{ש}} חַיְתוֹ אֶרֶץ וְזִיז שָׂדַי שָׁרִים כְּחֹלְלִים{{ש}} תַּנִּינִים וְכָל תְּהוֹמוֹת מְהַלְלִים כְּבַחֲלִילִים{{ש}} וְכָל יְצוּרֵי בְרֵאשִׁית פּוֹצְחִים הִלּוּלִים{{ש}} לְשֵׁם קָדְשְׁךָ אֵל אֵלִים{{ש}} וְכֻלָּם אֵלֶיךָ מְשַׂבְּרִים וּמְיַחֲלִים{{ש}} לָתֵת לָהֶם צֵיד מַאֲכָלִים{{ש}} הַתַּחְתּוֹנִים מִפְּתִיחַת יָדְךָ נִזּוֹנִים וּמִתְכַּלְכְּלִים{{ש}} וְהָעֶלְיוֹנִים מִזִּיו הוֹדְךָ שְׂבֵעִים וּמִתְמַלְּאִים{{ש}} כִּי כְבוֹדְךָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ מְלֵאִים וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ש}} הַמַּאֲמִירִים אַדְנוּתֶךָ{{ש}} הַמְיַחֲדִים אֱלָהוּתֶךָ{{ש}} הַמְבָרְכִים שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ{{ש}} הַמְסַפְּרִים תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} הָעוֹרְכִים תַּחַן לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּנְעִימִים זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּאֲרִיכִים רֹן לְרַצּוֹתֶךָ{{ש}} הַשּׁוֹפְכִים שִׂיחַ לְפַתּוֹתֶךָ{{ש}} וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{ש}} צֹאנְךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ{{ש}} קֹדֶשׁ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֶךָ{{ש}} קֶדֶם קִנְיָנְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} חֶלְקְךָ וְחֶבֶל שִׁפְרָתֶךָ{{ש}} יִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} יְשֻׁרוּן מִבְחַר מְנָתֶךָ{{ש}} הַדְּבֵקִים בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{ש}} הַהוֹגִים בְּדָתֶךָ{{ש}} הַחֲפֵצִים בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} הָעוֹסְקִים בְּיִרְאָתֶךָ{{ש}} הַתְּמִימִים בַּעֲבוֹדָתֶךָ{{ש}} הַנִּכְסָפִים לְחַצְרוֹת בֵּיתֶךָ{{ש}} הַכְּמֵהִים בַּקֹּדֶשׁ חֲזוֹתֶךָ{{ש}} הַתְּאֵבִים לְקִרְבָתֶךָ{{ש}} הַנֶּהֱרָגִים עַל תּוֹרָתֶךָ{{ש}} הַנִּסְקָלִים עַל אַהֲבָתֶךָ{{ש}} הַנִּשְׂרָפִים עַל עֵדוֹתֶךָ{{ש}} הַנֶּחֱנָקִים וְנִטְבָּחִים וְנִטְבָּעִים וְנִתְלִים וְנִקְבָּרִים חַיִּים עַל יִחוּד קְדֻשָּׁתֶךָ{{ש}} הַקְּרוּאִים עֲדָתֶךָ{{ש}} יְסוֹד אֲגֻדָּתֶךָ{{ש}} וְאַתָּה אֵל גָּדוֹל בִּגְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְהֵם עֵדֶיךָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וּמַה יַּעֲצָר כֹּחַ יְלוּד אִשָּׁה{{ש}} נוֹצָר מִטִּפָּה בְאוּשָׁה{{ש}} וּמַה יָּעֹז עֻזְּךָ לְדָרְשָׁה{{ש}} שִׁבְחֲךָ בְּפֶה לְפָרְשָׁה{{ש}} נִצְחֲךָ בְּנִיב לְאָרְשָׁה{{ש}} לְהַטִּיף צָקוּן וּלְחִישָׁה{{ש}} לְהַפִּיל תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה{{ש}} וּמִחְיָתוֹ עָלָיו קָשָׁה{{ש}} וְדַרְכּוֹ מְעֻקָּשָׁה{{ש}} וּנְתִיבָתוֹ נְתוּסָה וּנְטוּשָׁה{{ש}} וְחַטָּאתוֹ עַל לוּחַ חֲרוּשָׁה{{ש}} חֲקוּקָה וּמְפֹרָשָׁה{{ש}} וְגָז וְעָף בְּחִישָׁה{{ש}} וְגֹוֵעַ וּמֵת בַּחֲלוּשָׁה{{ש}} וּגְוִיָּתוֹ בְּגֵיא נְטוּשָׁה{{ש}} בְּתַחְתִּית אֶרֶץ רְטוּשָׁה{{ש}} בֶּאֱשׁוּן חשֶׁךְ כְּפוּשָׁה{{ש}} בָּאַשְׁמַנִּים רְפוּשָׁה{{ש}} בַּטָּמוּן חֲבוּשָׁה{{ש}} כְּמֵשָׁה וִיבֵשָׁה{{ש}} נְמֵסָה וַעֲבֵשָׁה{{ש}} בְּיַבֶּשֶׁת מְיֻבָּשָׁה{{ש}} וְכֻלּוֹ מָלֵא בוּשָׁה{{ש}} וּמַה יַּעֲצִים עֶתֶר וְגִישָׁה{{ש}} וְיָשִׂיחַ וְיֶהֱמֶה בִּרְגִישָׁה וּמֵאָז הַכֹּל צָפוּי לְפָנֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהִסָּתֵר מֵעֵינֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהֵחָבֵא מִפָּנֶיךָ{{ש}} כִּי בַכֹּל מְשׁוֹטְטוֹת עֵינֶיךָ{{ש}} וְגָלוּי לְךָ כִּי יְצִיר חֹמֶר הוּא{{ש}} הֲבֵל הֲבָלִים הוּא{{ש}} עָלֶה נִדָּף הוּא{{ש}} קַשׁ יָבֵשׁ הוּא{{ש}} חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה הוּא{{ש}} וּבַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא{{ש}} אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ הוּא{{ש}} כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא{{ש}} אָדָם אֵפֶר דָּם מָרָה הוּא{{ש}} בָּשָׂר בּוּשָׁה סְרוּחָה רִמָּה הוּא{{ש}} מְיֻחָם בְּחֵטְא הוּא{{ש}} מְחוֹלָל בְּעָוֹן הוּא{{ש}} וְיֵצֶר לִבּוֹ רַע מִנְּעֻרָיו{{ש}} חוֹרֵשׁ רַע בִּמְגוּרָיו{{ש}} אוֹרֵב לוֹ בְּמִסְתָּרָיו{{ש}} מְקַנֵּן כְּנָחָשׁ בִּסְתָרָיו{{ש}} כִּזְבוּב בְּמַפְתְּחֵי חֲדָרָיו{{ש}} מַבְאִישׁ הָעִסָּה בְּזָהֳמוּת שְׂאוֹרָיו{{ש}} מְסִיתוֹ לְהַטּוֹת אֲשׁוּרָיו{{ש}} וְהֹוֶה לּוֹ בְּעֹכְרָיו{{ש}} חָשׁוּב לוֹ כְּצָרָיו{{ש}} וְהוּא רֹאשׁ לְכָל צוֹרְרָיו{{ש}} מֵצֵר לוֹ בְּכָל מְצָרָיו{{ש}} צוֹדֶה לוֹ בְּכָל עֲבָרָיו{{ש}} מַרְגִּיז כָּל אֵבָרָיו{{ש}} מַעֲצִיבוֹ בִּדְבָרָיו{{ש}} מַחֲטִיאוֹ בְּרֹעַ הַרְהוֹרָיו{{ש}} מִתְנַקֵּשׁ לְהַפִּילוֹ בְּמַכְמוֹרָיו{{ש}} מִתְנַכֵּל לִדְחוֹתוֹ בְּמַהֲמֹרָיו{{ש}} וְצָר עָלָיו בִּמְצוֹרָיו{{ש}} לוּלֵא אַתָּה עוֹזֵר לוֹ מִצָּרָיו{{ש}} וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו{{ש}} חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת עָלָיו{{ש}} לְהִתְגֹּלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו{{ש}} לְעַקְּשׁוֹ בְּאָרְחוֹת עִקּוּלָיו{{ש}} לְהַאֲשִׁימוֹ בְּאַשְׁמַת גִּעוּלָיו{{ש}} לְהַלְעִינוֹ בְּמֶסֶךְ תַּרְעֵלָיו{{ש}} וְאֵינֶנּוּ דוֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם אֵלָיו{{ש}} פַּחִים טוֹמֵן לְרַגְלָיו{{ש}} רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ לְיַד מַעְגָּלָיו{{ש}} מוֹקְשִׁים שָׁת בְּמַסְלוּלָיו{{ש}} כּוֹרֶה שַׁחַת בִּשְׁבִילָיו{{ש}} לָמוּג לֵב וּלְהַרְבּוֹת מִכְשׁוֹלָיו{{ש}} וּכְהוֹלֶם פָּעַם הוֹלְמוֹ בְּכֵילַפּוֹת וְכַשִּׁילָיו{{ש}} עַל כֵּן יֹאמְרוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלָיו{{ש}} אִי לַבַּיִת שֶׁמְּהָרְסָיו וּמַחֲרִיבָיו מִשֶּׁלָּיו{{ש}} וּמַה יִּצְדַּק בְּמִפְעָלָיו{{ש}} וּמַה יִּזְכֶּה בְּמַעֲלָלָיו{{ש}} כִּי שׁוֹדֵד בָּא בִּגְבוּלָיו{{ש}} לְשֹׁדְדוֹ לְלָחֲמוֹ בְּרֹב תַּחְבּוּלָיו לָכֵן הִקְדַּמְתָּ רְפוּאָה וּתְעָלָה{{ש}} וְהֶעֱלֵיתָ אֲרוּכָה לְנַהֲלָאָה וְנַחְלָה{{ש}} וְהֵכַנְתָּ צֳרִי וְחִתּוּל לְלֹא חֻתָּלָה{{ש}} וְהִגַּהְתָּ מָזוֹר לְהַרְטוֹת מַחֲלָה{{ש}} וְקָבַעְתָּ יוֹם זֶה לִסְלִיחָה וְלִמְחִילָה{{ש}} לָבֹא שְׁעָרֶיךָ בְּתוֹדָה וּבִתְהִלָּה{{ש}} לְקַדֵּם פָּנֶיךָ בְּחִילָה{{ש}} לְהִזָּכֵר בּוֹ רְבוּצֵי מַכְפֵּלָה{{ש}} בְּעֵת רָצוֹן לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּה{{ש}} לְהַעֲבִיר כָּל שֶׁמֶץ וְתִפְלָה{{ש}} לְהָנִיא כָּל אָוֶן וְתָהֳלָה{{ש}} לְהַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה{{ש}} לְהָפֵר כַּעַס וּלְהַרְבּוֹת חֶמְלָה{{ש}} לְהָרִים מִכְשׁוֹל וּלְהָסִיר תַּקָּלָה{{ש}} לְפַנּוֹת דֶּרֶךְ וּלְיַשֵּׁר מְסִלָּה{{ש}} לָתֵת לַשּׁוֹבָבִים טָהֳרָה וּטְבִילָה{{ש}} לְהַעֲמִיד רֶוַח וְהַצָּלָה{{ש}} לְהַשְׁלִיךְ עָוֹן בְּעִמְקֵי מְצוּלָה{{ש}} לָשֵׂאת זָדוֹן וּמְעִילָה וּמִכָּל יָמִים יוֹם זֶה קִדַּשְׁתָּ{{ש}} וְעַל כָּל יָמִים אֹתוֹ עִלִּיתָ{{ש}} וּבוֹ מִכָּל יוֹם בָּחַרְתָּ{{ש}} וּמִיֻּצָּרוּ אוֹתוֹ לְךָ יִחַדְתָּ{{ש}} וּלְדוֹר דֵּעַ כֹּחוֹ יִדַּעְתָּ{{ש}} וְאֹדֶם דִּי זָהָב בּוֹ וִתַּרְתָּ{{ש}} וּמִכְתָּב חָרוּת לֶעָנָו נָתַתָּ{{ש}} וְסָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ בִּשַּׂרְתָּ{{ש}} וְעַל הָרָעָה נִחַמְתָּ{{ש}} וְעַל בָּנֶיךָ רִחַמְתָּ{{ש}} וְכִגְבֹהַּ שָׁמַיִם חַסְדְּךָ לָמוֹ הִגְבַּרְתָּ{{ש}} וְכִרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב פִּשְׁעָם הִרְחַקְתָּ{{ש}} וּזְכוּת הַרְרֵי קֶדֶם זָכַרְתָּ{{ש}} וּכְאָב אֶת בֵּן אוֹתָם רָצִיתָ{{ש}} וְעַל כָּל אֹם רֹאשָׁם נִשֵּׂאתָ{{ש}} וְקַרְנָם בְּכָבוֹד רוֹמַמְתָּ{{ש}} וּמִשֶּׁפֶל הִגְבַּהְתָּמוֹ וְהִתְלַלְתָּ{{ש}} וְאוֹת לְטוֹבָה עִמָּהֶם עָשִׂיתָ{{ש}} וְחִבָּתָם לַכֹּל הֶרְאֵיתָ{{ש}} וְאַהֲבָתָם לְעֵין כֹּל גִּלִּיתָ{{ש}} וְלִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם תָּאַבְתָּ{{ש}} וְלַחֲנוֹת בֵּינֵיהֶם חָמַדְתָּ{{ש}} וְלָשֶׁבֶת בְּוַעֲדָם אִוִּיתָ{{ש}} וְעַיִן בְּעַיִן לָמוֹ נִרְאֵיתָ{{ש}} וּבֵין כְּרוּבִים כְּבוֹדְךָ צִמְצַמְתָּ{{ש}} וַעֲנַן יְקָרְךָ עַל כַּפּרֶת הִצַּעְתָּ{{ש}} וַעֲנַן הַקְּטֹרֶת לְכַסּוֹתוֹ הַיּוֹם פָּקַדְתָּ{{ש}} וּמֵאָז לִסְלִיחָה אוֹתוֹ שַׂמְתָּ{{ש}} וּלְכַפָּרָה אוֹתוֹ יִסַּדְתָּ{{ש}} וּמִצְוֹתָיו בְּדָתְךָ צִוִּיתָ{{ש}} וְכָתַבְתָּ וְשָׁנִיתָ וְשִׁלַּשְׁתָּ{{ש}} וְאַזְהָרוֹתָיו פֵּרַשְׁתָּ{{ש}} וָעֳנָשָׁיו פִּלַּשְׂתָּ{{ש}} וְקָרְבְּנוֹתָיו קָצַבְתָּ{{ש}} וְעֵרֶךְ עֲבוֹדוֹתָיו סָדַרְתָּ{{ש}} וְרִצּוּי הַזָּיוֹתָיו סָפַרְתָּ{{ש}} וְרִקּוּחַ תִּימְרוֹתָיו הֶעְדַּפְתָּ{{ש}} וְסֵדֶר מַעַרְכוֹתָיו הוֹסַפְתָּ{{ש}} וְטֹהַר טְבִילוֹתָיו מָנִיתָ{{ש}} וְקִדּוּשׁ רְחִיצוֹתָיו חִשַּׁבְתָּ{{ש}} וְאַזְכָּרוֹתָיו בְּשֵׂכֶל סִיַּמְתָּ{{ש}} וְתוֹדוֹתָיו וּוִדּוּיָיו סָכַמְתָּ{{ש}} וְעִנּוּיָיו בְּפֶקֶד רָשַׁמְתָּ{{ש}} וְלֹבֶן עֲטָיוֹתָיו חִוִּיתָ{{ש}} וּפִזּוּי שְׂרָדָיו הוֹרֵיתָ{{ש}} וְעִלּוּי מַחְלְצוֹתָיו בֵּאַרְתָּ{{ש}} וְשִׁנּוּי מַחְלְפוֹתָיו לִמַּדְתָּ{{ש}} וְלִקְדוֹשֶׁיךָ אוֹתָם מָסַרְתָּ{{ש}} וְכָל תּוֹרוֹתָיו הוֹדַעְתָּ{{ש}} וְכָל דָּתוֹתָיו חָקַרְתָּ{{ש}} וְכָל מִשְׁפָּטָיו חָרַצְתָּ{{ש}} וְכָל חֻקּוֹתָיו חָקַקְתָּ{{ש}} וְכָל גְּזֵרוֹתָיו גָּזַרְתָּ{{ש}} וְכָל עִנְיָנָיו חָרַטְתָּ{{ש}} וְחֶבְלוֹ מִכֹּל הִנְעַמְתָּ{{ש}} וְחֶלְשׁוֹ מִכֹּל הִשְׁפַּרְתָּ{{ש}} חפֶשׁ לִרְצוּצִים אוֹתוֹ שִׁוִּיתָ{{ש}} דְּרוֹר לִשְׁבוּיִם אוֹתוֹ הִתְוֵיתָ{{ש}} פְּקַח קוֹחַ לַאֲסִירִים אוֹתוֹ תִּכַּנְתָּ{{ש}} יוֹם עָשׂוֹר לַעֲשִׂירִיָּה חָקַקְתָּ{{ש}} שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לְשׁוֹבְתֵי עֹנֶג שַׁתָּה{{ש}} יוֹם כִּפּוּר לְנוֹתְנֵי כֹפֶר תַּתָּה לְכַפֵּר עֲוֹנוֹת{{ש}} לִמְחוֹת זְדוֹנוֹת{{ש}} לְכַלֵּה פְשָׁעִים{{ש}} לְהָתֵם חֲטָאִים{{ש}} לְטַהֵר טְמֵאִים{{ש}} לְהָדִיחַ דָּמִים{{ש}} לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים{{ש}} לְהַרְחִיץ צוֹאִים{{ש}} לְהַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג שָׁנִים{{ש}} לְצַחֵר כַּצֶּמֶר אֹדְמִים{{ש}} לְמָרֵק חוֹבִים{{ש}} לְנַקּוֹת חָבִים{{ש}} לְזַכּוֹת אֲשֵׁמִים{{ש}} לְזַכְזֵךְ אֲשָׁמִים{{ש}} לְוַתֵּר לְנִתְאָמִים{{ש}} לִסְלֹחַ לְכָל עֲדַת תְּמִימִים וְעַמְּךָ בְּיוֹם זֶה יַחַד נֶאֱגָדִים{{ש}} וּבְחִין לְפָנֶיךָ נוֹעָדִים{{ש}} וּשְׁכִינָתְךָ אִתָּם מְוַעֲדִים{{ש}} וְנֶעֱצָרִים וּמִתְוַעֲדִים{{ש}} וּבְיִרְאָה אוֹתְךָ עוֹבְדִים{{ש}} וּבְאֵימָה עוֹמְדִים{{ש}} וּבְגִילָה רוֹעֲדִים{{ש}} וּבְחִילָה מְסַלְּדִים{{ש}} וּפִשְׁעֵיהֶם מִתְוַדִּים{{ש}} וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{ש}} וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים וְסוֹגְדִים{{ש}} וְאַרְצָה לְךָ קוֹדִים{{ש}} וְדַלְתוֹתֶיךָ שׁוֹקְדִים{{ש}} וּכְאֶחָד נֶאֱחָדִים{{ש}} וְיִחוּדְךָ מְיַחֲדִים{{ש}} וּקְדֻשָּׁתְךָ מְעִידִים{{ש}} וֶאֱמוּנָתְךָ מְסַהֲדִים{{ש}} וְצִדְקָתְךָ מַגִּידִים{{ש}} וְחַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לֹא מְכַחֲדִים{{ש}} וְעוֹרְכִים שֶׁוַע בְּמַעֲמָדִים{{ש}} וּמִזְּרִיחָה וְעַד שְׁקִיעָה שִׁבְחֲךָ מַתְמִידִים{{ש}} וּפְגִיעוֹת חָמֵשׁ מֵאֶמֶשׁ מְעַתְּדִים{{ש}} מוּל עֲבוֹדוֹת חָמֵשׁ בְּעִתּוּדִים{{ש}} וּלְשִׁמְךָ מְהוֹדִים{{ש}} בְּכָל עֹז וּמְאֹדִים וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{ש}} יַחַד אָבוֹת וּבָנִים{{ש}} גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים{{ש}} בַּחוּרִים וּזְקֵנִים{{ש}} וּמַרְבִּים חִנּוּנִים{{ש}} וּמְדַבְּרִים תַּחֲנוּנִים{{ש}} וְעוֹרְכִים רְנָנִים{{ש}} וּמְרַנְּנִים וּמִתְחַנְּנִים{{ש}} לְפָנֶיךָ אֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} לִפְדּוֹתָם מִכֹּבֶד עֲוֹנִים{{ש}} וְלִמְחוֹת פְּשָׁעֵימוֹ כַּעֲנָנִים{{ש}} לִשְׁעוֹת שַׁוְעָם מִמְּעוֹנִים{{ש}} לְהַאֲזִין מֵהֶם שִׂיחַ מַעֲנִים{{ש}} כִּי הֵם דַּלִּים וְאֶבְיוֹנִים{{ש}} וּבְצִלְּךָ מִתְלוֹנְנִים{{ש}} וּבְאֶבְרָתְךָ מִתְגּוֹנְנִים{{ש}} וּבְסִתְרְךָ נִצְפָּנִים{{ש}} וּבְךָ נִשְׁעָנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, לְךָ פוֹנִים{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ פִּדְיוֹנִים{{ש}} לְכַבְּסָם מִצַּחַן דִּפְיוֹנִים{{ש}} לְהַצְלִיל בְּצוּל זְדוֹנִים{{ש}} לְשַׁתֵּק בַּעֲלֵי דִינִים{{ש}} לְאַלֵּם מְלָשְׁנִים{{ש}} לוֹטְשֵׁי חִצִּים וְכִידוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב חֶרֶב לִנְדָנִים{{ש}} לְהַגְבִּיר מְלִיצֵי יֹשֶׁר וְזִכְיוֹנִים{{ש}} וּלְהַחֲסִים קַטֵּגוֹרִים עִמָּהֶם מְדַיְּנִים{{ש}} וְסֵדֶר סְלִיחָה מְכִינִים{{ש}} וְדִבְרֵי רִצּוּי מְכַוְּנִים{{ש}} וּבְרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אוֹפְנִים{{ש}} אֲשֶׁר אִלַּפְתָּ לְנֶאֱמָן בְּחֶזְיוֹנִים{{ש}} בַּעֲבֹר כְּבוֹדְךָ עַל פָּנִים{{ש}} בְּדַבֶּרְךָ עִם צִיר פָּנִים אֶל פָּנִים{{ש}} וְכָל הַיּוֹם בָּם מִתְגַּלְגְּלִים וְנֶאֱפָנִים{{ש}} וְעֵרֶךְ וִדּוּי מְשַׁנְּנִים{{ש}} וְצִדְקוֹתֶיךָ מְתַנִּים{{ש}} לִזְכֹּר לָמוֹ שְׁלשֶׁת אֵיתָנִים{{ש}} וְיוֹם קִדּוּשׁ חִתּוּנִים{{ש}} לְחַלְּצָם מֵרֹאשׁ פְּתָנִים{{ש}} לְהַדְרִירָם מִפֶּרֶךְ מְעַנִּים{{ש}} לִדְלוֹתָם מִדִּכּוּי תַּנִּים{{ש}} לְהַעֲלוֹתָם מִבּוֹר שְׁאוֹנִים{{ש}} לְנַתֵּק מֵהֶם מוֹסְרוֹת שׂוֹטְנִים{{ש}} לִפְצוֹתָם מִלַּעַג שַׁאֲנַנִּים{{ש}} לְהַצִּילָם מִגְּאֵיוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבוּתָם כְּיוֹנִים{{ש}} לְמַלְּטָם מִתֹּפֶת דֵּרְאוֹנִים{{ש}} מִלַּהַט מִתְהַפֶּכֶת בְּדִמְיוֹנִים{{ש}} רִשְׁפֵּי לַהַב וְעִשּׁוּנִים{{ש}} מְדוּרַת אֵשׁ וְאוּדִים עֲשֵׁנִים{{ש}} לְנַצֵּחֲךָ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים{{ש}} וְרִבּוֹתֵי קֹדֶשׁ צְבָא עֶלְיוֹנִים{{ש}} בְּשׁוּרָם כִּי תַצְדִּיק בָּנִים{{ש}} אֲשֶׁר לַעֲבָדִים לְךָ נִקְנִים{{ש}} יִתְמְהוּ זֶה לָזֶה בְּתִמְהוֹנִים{{ש}} וְכִתֵּי כִתִּים הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים{{ש}} יַשְׁמִיעוּ וְיֹאמְרוּ בְּאֶרֶשׁ שִׁנּוּנִים{{ש}} מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עֲוֹן זֶרַע אֱמוּנִים{{ש}} וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע נִטְעֵי נַעֲמָנִים{{ש}} אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ עוֹנִים{{ש}} וְאַשְׁרֵי הַגּוֹי שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו רוֹנְנִים{{ש}} וְיַקְדִּישׁוּךָ עֶלְיוֹנִים{{ש}} וְיַעֲרִיצוּךָ תַּחְתּוֹנִים {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} וְאָז{{ש}} {{סי|אֵ}}לִים יַ{{סי|אְ}}דִּירוּךָ{{ש}} {{סי|בְּ}}רָקִים יְ{{סי|בָ}}רְכוּךָ{{ש}} {{סי|גְּ}}דוּדִים יְ{{סי|גַ}}דְּלוּךָ{{ש}} {{סי|דּ}}וֹלְקִים יִ{{סי|דְ}}רְשׁוּךָ{{ש}} {{סי|הֲ}}מֻלָּה יְ{{סי|הַ}}דְּרוּךָ{{ש}} {{סי|וָ}}תִיקִים י{{סי|וֹ}}דוּךָ{{ש}} {{סי|זַ}}כִּים יַ{{סי|זְ}}כִּירוּךָ{{ש}} {{סי|חֲ}}יָלִים יְ{{סי|חַ}}סְּנוּךָ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרִים יַ{{סי|טְ}}עִימוּךָ{{ש}} {{סי|יְ}}קָרִים יְ{{סי|יַ}}חֲדוּךָ{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּירִים יַ{{סי|כְ}}תִּירוּךָ{{ש}} {{סי|לֹ}}הַטִים יְ{{סי|לַ}}בְּבוּךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְאָכִים יַ{{סי|מְ}}לִיכוּךָ{{ש}} {{סי|נ}}וֹגְנִים יְ{{סי|נַ}}צְּחוּךָ{{ש}} {{סי|שְׂ}}רָפִים יְ{{סי|סַ}}לְּדוּךָ{{ש}} {{סי|עִ}}ירִין יְ{{סי|עַ}}לּוּךָ{{ש}} {{סי|פְּ}}לָאִים יְ{{סי|פָ}}אֲרוּךָ{{ש}} {{סי|צְ}}בָאוֹת יְ{{סי|צַ}}לְצְלוּךָ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים יַ{{סי|קְ}}דִישׁוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly>{{ש}} {{סי|רְ}}בָבוֹת יְ{{סי|ר}}וֹמְמוּךָ{{ש}} {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים יְ{{סי|שַׁ}}בְּחוּךָ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְשִׁישִׁים יַ{{סי|תְ}}מִידוּךָ{{ש}} קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:משולם בן קלונימוס]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] gt1svyogfqo9rt1xw7i6b1uqoe4bjso 3078468 3078457 2026-08-21T13:05:29Z Yack67 27395 /* על ישראל אמונתו */ 3078468 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אמצת עשור לכיפור תמה== {{הור2|קדושתא לשחרית של יום הכיפורים מאת רבי משלם בן קלונימוס. נהוגה בנוסח אשכנז.}} ====רשות==== <קטע התחלה=רשות/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}מֶיךָ נָשָׂאתִי חִין בְּעָרְכִי{{ש}}{{סי|בְּ}}מַלְאֲכוּת עַמְּךָ בֶּרֶךְ בְּבָרְכִי{{ש}} {{סי|גּ}}וֹחִי מִבֶּטֶן הַגִּיהַּ חָשְׁכִּי{{ש}}{{סי|דַּ}}בֵּר צָחוֹת וּבַאֲמִתְּךָ הַדְרִיכִי {{סי|ה}}וֹרֵנִי שְׁפֹךְ שִׂיחַ עָרֵב{{ש}}{{סי|וְ}}לוֹנְנִי בְצִלְּךָ אוֹתִי לְקָרֵב{{ש}} {{סי|זַ}}עַק יוּפַק בְּכִוּוּן קֶרֶב{{ש}}{{סי|חַ}}לּוֹתִי פָנֶיךָ וְצִדְקָתְךָ תְקָרֵב {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מְאֹד נַעֲלָה{{ש}}{{סי|יַ}}דְּעֵנִי בִּין עֵרֶךְ תְּפִלָּה{{ש}} {{סי|כַּ}}דָּת לְחַנֵּן בְּלִי תִפְלָה{{ש}}{{סי|לְ}}הַמְצִיא לְשׁוֹלְחַי אֶרֶךְ וּתְעָלָה {{סי|מִ}}פְתַּח שְׂפָתַי תְּבָרֵר וּתְיַשֵּׁר{{ש}}{{סי|נִ}}דְבוֹת פִּי רְצֵה וְהַכְשֵׁר{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר הֲגִיגִי כְּשַׁי יִתָּשֵׁר{{ש}}{{סי|עֵ}}תֶר פִּצְחִי כְּזִילַת חֶשֶׁר {{סי|פְּ}}עָמַי הָכֵן פְּצוֹתִי מִכֶּשֶׁל{{ש}}{{סי|צ}}וּר תְּמֹךְ אֲשׁוּרַי מֵהִנָּשֵׁל{{ש}} {{סי|ק}}וֹמְמֵנִי וְחַזְּקֵנִי מֵרִפְיוֹן וָחֵשֶׁל{{ש}}{{סי|רְ}}צוֹת אֲמָרַי וְלֹא אֶכָּשֵׁל {{סי|שָׁ}}מְרֵנִי כְאִישׁוֹן מִפֶּלֶץ וּבְעָתָה{{ש}}{{סי|שׁ}}וּר בְּשִׁפְלוּתִי וּלְכָה לִישׁוּעָתָה{{ש}} {{סי|תָּ}}חֹן דִּכְאוּתִי כִּלְחוֹזָךְ פַּצְתָּ{{ש}}{{סי|תְּ}}רַחֵם עַל בֵּן אִמַּצְתָּ.<קטע סוף=רשות/> ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אִ}}מַּצְתָּ עָשׂוֹר לְכִפּוּר תַּמָּה{{ש}} {{סי|בּ}}וֹ לְצַחְצֵחַ צֵאוּי כִּתְמָהּ{{ש}} {{סי|גְּ}}הֹץ צַחֲנָתָהּ עִוּוּיָהּ לְהָתֵמָּה{{ש}} {{סי|דִּ}}ינָהּ לְהָאִיר לְתֶחִי לְחָתְמָה {{סי|הָ}}חְרָדָה מִתֵּקַע יוֹם תְּרוּעָה{{ש}} {{סי|וּ}}דְבָרִים קָחָה סַרְעַף לְקָרְעָה{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אֵלִי לְצֶדֶק הַכְרִיעָה{{ש}} {{סי|חַ}}י חַי יוֹדוּךָ בְּהָרִיעָה {{סי|טַ}}פֶּיהָ וִישִׁישֶׁיהָ בְּעִנּוּי עֲיֵפִים{{ש}} {{סי|יְ}}צִיגָתָם שׁוּר בְּיָחֵף יְחֵפִים{{ש}} {{סי|כֻּ}}לָּם צָגִים וְלֹבֶן מֻצְעָפִים{{ש}} {{סי|לְ}}אַדְּרָךְ בַּקּדֶשׁ כִּשְׂרָפִים עָפִים {{סי|מָ}}גֵן עִקָּרֵמוֹ בָּךְ חוֹסִים{{ש}} {{סי|נִ}}שְׁעָנִים בְּתֻמָּם וּבְצִלְּךָ חוֹסִים{{ש}} {{סי|סְ}}מוּכִים בִּבְרִית שְׁלשֶׁת יִחוּסִים{{ש}} {{סי|ע}}וֹדְדֵם הֱיוֹת שֹׂטְנֵימוֹ הָסִים {{סי|פְּ}}נֵה בְּצִדְקַת אָת מֵעֵבֶר{{ש}} {{סי|צֹ}}אנְךָ תַּחַת שֵׁבֶט כְּהַעֲבֵר{{ש}} {{סי|קַ}}דְּמֵם רַחֲמֶיךָ בְּלִי הִתְעַבֵּר{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם עַל פֶּשַׁע עוֹבֵר {{סי|שֶׁ}}מֶץ זְדוֹנָם תְּכַבֵּס וּתְטַהֵר{{ש}} {{סי|שַׁ}}וְעָם קְשֹׁב וְאַל תְּאַחֵר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}מוּכֵי יְמִינְךָ פְּנֵיהֶם נַהֵר{{ש}} {{סי|תַּ}}עְתּוּעַ חֶטְאָם תְּכַפֵּר לְטַהֵר<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים סג ט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו׃{{ממס|משלי כ ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|שמואל ב כב לא|וגם=תהלים יח לא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|ישעיהו לח יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצׇּהֳרָיִם׃{{ממס|תהלים לז ו}} {{סוף}}</noinclude> :כַּצָּהֳרַיִם מִשְׁפָּטֵנוּ הָאֵר :חוֹכֶיךָ לְטוֹב תַּשְׁאֵר :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>צִדְקֵנוּ תְּחַפֵּשׂ וּתְבָאֵר :בְּמָגִנְּךָ נִתְגּוֹנֵן לְהִתְפָּאֵר<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תַּ}}אֲוַת נֶפֶשׁ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרָךְ{{ש}} {{סי|שְׁ}}קֹד לְרַחֵם מְבָרְכֵי זִכְרָךְ{{ש}} {{סי|רְ}}צוּיֵי אַהַב כְּנַעַר וָרָךְ{{ש}} {{סי|קְ}}רוּאִים וּנְקוּבִים בְּנָךְ בְּכוֹרָךְ {{סי|צִ}}בְאוֹת קֹדֶשׁ הוֹצֵאתָ מִכּוּר אוֹנִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוֹתָם מִפֶּרֶךְ הָלְכוּ שִׁנְאַנִּים{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּסִים מִבֶּטֶן פְּצֵם מִשְּׁאוֹנִים{{ש}} {{סי|סְ}}עָדֵם בַּל לָמוֹד כִּסְאוֹנִים {{סי|נְ}}תוּנָה בְרִיתְךָ חֹק בִּשְׁאֵרָם{{ש}} {{סי|מִ}}מַּחֲצֶבֶת צוּרָם מוֹלֶדֶת שֵׁאוּרָם{{ש}} {{סי|לַ}}בְּרִית הַבֵּט וְתָדִיחַ כִּעוּרָם{{ש}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם הֶרֶב וְתַבְהִיק אוֹרָם {{סי|יֵ}}רָאֶה לְפָנֶיךָ עֵקֶד מְיֻחָד{{ש}} {{סי|ט}}וֹבֵחַ וְטָבוּחַ מִדְּבָרְךָ פָחַד{{ש}} {{סי|חֲ}}נִיטָיו חַלֵּץ מֵאֵימָתָה וָפַחַד{{ש}} {{סי|זִ}}בּוּחוֹ וְדִשּׁוּנוֹ לְפָנֶיךָ יִתְיַחַד {{סי|וְ}}אִם הֶעֱווּ ארַח לְסַלֵּף{{ש}} {{סי|הִ}}זָּכֵר רַחֲמֶיךָ חֹק מִלְּחַלֵּף{{ש}} {{סי|דְּ}}רִישַׁת צֶדֶק מֵלִיץ יְאַלֵּף{{ש}} {{סי|גְּ}}נוּנֶיךָ לְחַזֵּק בְּמָגִנַּת אָלֶף {{סי|בַּ}}דֵּי יְדִידֶיךָ הֲגִיגָם בִּין{{ש}} {{סי|בִּ}}צּוּרָם תִּשַׁע וְחֵטְא תַּלְבִּין{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אָ}}וֶן מִתְחַנְּנֶיךָ בְּלִי תָבִין{{ש}} {{סי|אֶ}}נֶק שְׁמַע וְלַחַשׁ הָבִין<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׃{{ממס|שמות ב כד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי׃{{ממס|תהלים סו יח}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן׃{{ממס|איוב יא יא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְיָ בִּינָה הֲגִיגִי׃{{ממס|תהלים ה ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס׃{{ממס|תהלים עד כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי׃{{ממס|הושע יא א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם׃{{ממס|ישעיהו מו ג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְיָ קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ׃ {{סוף}}</noinclude> :נֶפֶשׁ נַעֲנָה תְּבַשֵּׂר סְלִיחָה :פַּלְּטֵם מֵעֹמֶק שׁוּחָה :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מִתְקוֹמְמֵינוּ יְהוּ כַּסּוּחָה :הַחֲיֵינוּ בְטַל אֱמוּנָתְךָ לְשׂוֹחֵחָה<includeonly> =====תוכחה===== {{:אנוש מה יזכה}}</includeonly><קטע סוף=ב/> {{הור2|נוהגים לשלב כאן את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש מה יזכה]]}}.}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אִ}}חַדְתָּ יוֹם זֶה בַּשָּׁנָה{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה וְצָרִי שַׂמְתּוֹ לְשׁוֹשַׁנָּה{{ש}} {{סי|בְּ}}שָׁלֵם בִּהְיוֹת סֻכָּךְ בָּרִאשֹׁנָה{{ש}} {{סי|שֵׁ}}רוּתוֹ כִּפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה {{סי|גּ}}וֹלִים מִנָּוָךְ זְרוּיִם מֵהָלְאָה{{ש}} {{סי|רֹ}}ן מְפִיקִים לְחַתֵּל תְּלָאָה{{ש}} {{סי|דִּ}}כְּאוּת רוּחַ וְשֵׁבֶר נַהֲלָאָה{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ חֲשֹׁב כְּזִבְחֵי הַעֲלָאָה {{סי|הָ}}תְמַם מֵרֶחֶם יוֹשֵׁב אֹהָלִים{{ש}} {{סי|צ}}וּרָתוֹ בְּכִסְאֲךָ חַקְתָּ בְּהִלִּים{{ש}} {{סי|וְ}}לָדָיו חֹן בְּעֹצֶר נִקְהָלִים{{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרְךָ מַבִּיעִים וְשִׁמְךָ מְהַלְלִים {{סי|זֶ}}בֶד שִׁמְךָ שִׁתַּפְתָּ בִשְׁמָם{{ש}} {{סי|עֲ}}מוּתִים לְךָ כַּחוֹתָם לְשׂוּמָם{{ש}} {{סי|חָ}}שְׂכֵם מֵאֶנֶף בְּלִי לְהַאֲשִׁימָם{{ש}} {{סי|סֵ}}פֶר חַיִּים יְהִי רִשּׁוּמָם {{סי|טֹ}}רַח עָוֹן וְכֹבֶד מַשָּׂא{{ש}} {{סי|נַ}}עֵר בְּצוּל מְחוֹת בַּהֲמָסָה{{ש}} {{סי|יֶ}}עֱרַב שִׂיחַ עֲנִיָּה וּרְמוּסָה{{ש}} {{סי|מִ}}נִּיחוֹחֵי כָלִיל בְּאֶבֶן מַעֲמָסָה {{סי|כְּ}}לוּלַת אֲהָבִים אָנָּא זְכֹר{{ש}} {{סי|כְּ}}לִמַּת נְעוּרִים עוֹד מִלִּזְכֹּר{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}בֵן יַקִּירָךְ זָכֹר תִּזְכֹּר{{ש}} {{סי|לְ}}מַעַן חִלָּךְ לַעֲבָדֶיךָ זְכֹר<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְיָ׃{{ממס|ירמיהו לא יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃{{ממס|ירמיהו ב ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטּאוֹתֵינוּ׃{{ממס|מיכה ז יט|לפני=ע"פ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּייָ׃{{ממס|תהלים קד לד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃{{ממס|שיר השירים ח ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים כאן את הפיוט [[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]}}<קטע התחלה=רהיטים/> ====מורה חטאים==== '''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ''' '''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''משלם בירבי קלונימוס חזק''' (כפול); פסוקי [[תהלים קמה]] ('''א"ב''' חסר נ׳)}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מ}}וֹרֶה חַטָּאִים סְלֹל לְהִתְהַלֵּךְ / {{סי|מְ}}לַמֵּד לְהַדְרִיכִי בְּדֶרֶךְ אֵלֵךְ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|אֲ|2}}רוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}חַר וָנֶשֶׁף אֲיַחֵד לְהַמְלִיכֶךָ / {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְאֵין כְּעֶרְכֶּךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|בְּ|2}}כָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}בִּי חָרֵד עֲבוֹדָתְךָ לִתְמֹד / {{סי|לְ}}הַעֲרִיץ קְדֻשָּׁתְךָ בְּמִשְׁמָר אֶעֱמֹד / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|גָּ|2}}דוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מְ}}יַחֲלִים לְחַסְדְּךָ זֶרַע עֲמוּסֶיךָ / {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם וְיִשְׂמְחוּ חוֹסֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|דּ|2}}וֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}חִלּוּי וָצוֹם גָּשִׁים לְעָבְדֶּךָ / {{סי|בְּ}}רוּאִים כִּי הֵם לִכְבוֹדֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|הֲ|2}}דַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}קָר מַלְכוּתְךָ בְּרַעַד יַאֲמִירוּ / {{סי|יִ}}חוּדְךָ בְּזָר לֹא יָמִירוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|וֶ|2}}עֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֹ}}ן פְּגִיעוֹת לְפָנֶיךָ יְרַבֵּעוּ / {{סי|רַ}}חַשׁ הִלּוּלָךְ בַּיּוֹם יְשַׁבֵּעוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|זֵ|2}}כֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בֹּ}}קֶר אֶעֱרָךְ לְךָ חִנּוּנַי / {{סי|בִּ}}פְנוֹת עֶרֶב תִּמְחֶה זְדוֹנַי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|חַ|2}}נּוּן וְרַחוּם יְיָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יָ}}הּ כֹּפֶר אֶשְׁכֹּל / {{סי|יִ}}כְבּשׁ עִוּוּיֵנוּ וְיֹאמְרוּ הַכֹּל / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ט|2}}וֹב יְיָ לַכֹּל{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹמֵם אִוּוּי קִרְיַת מְשׂוֹשֶׂךָ / {{סי|קְ}}דֻשַּׁת אַבְנֵי נֵזֶר בְּנוֹסְסֶךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|י|2}}וֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}וִיֶּיךָ וַחֲסִידֶיךָ בְּנֹעַם יְזַמֵּרוּ / {{סי|לְ}}בוּשֵׁי שְׂרָד רֶקַח יְתַמֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|כְּ|2}}בוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וּ}}שְׁתוּלִים בְּנָוָךְ יַפְרִיחוּ בְּחַצְרוֹתָיו / {{סי|וִ}}ינוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים בְּטִירוֹתָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|לְ|2}}הוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}צְחָךְ יְנַגְּנוּ תְּמִימִים וּשְׁלֵמִים / {{סי|נָ}}שְׂאֲךָ כִּסְאֲךָ בְּבֵית עוֹלָמִים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|מַ|2}}לְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}חַד בְּכַנֶּסְךָ לְשִׁכְנְךָ גְּאוּלִים / {{סי|יַ}}לְבִּישׁוּךָ עֹז כְּעוֹבְרֵי גַלִּים / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|ס|2}}וֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנּוֹפְלִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}בִּיעֵי טוּבְךָ בְּוַעַד יִתְחַבֵּרוּ / {{סי|מֵ}}חִים חֲשֹׁב תַּחַן יְדַבֵּרוּ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|עֵ|2}}ינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|וִ}}דּוּיָם יְנוֹחַח כְּשַׁי עָדֶיךָ / {{סי|וִ}}ישֻׁלַּם פָּרִים אֶרֶשׁ עֵדֶיךָ / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|פּ|2}}וֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סֶ}}לָה בְּרַחֲמָיו יָצִיץ מֵחֲרַכָּיו / {{סי|סְ}}לֹחַ יַרְבֶּה לְעַם מְבֹרָכָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|צַ|2}}דִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|חִ}}ין יִשַׁע מִגּוֹי מְקֹרָאָיו / {{סי|חֹ}}ן יָחֹן קוֹרְאֵי מִקְרָאָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|קָ|2}}רוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>{{ק|'''אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר / עֲוֹן צָגִים תְּהִלָּתְךָ לְסַפֵּר / וְיֻחֲקוּ לְחַיִּים טוֹבִים בַּסֵּפֶר. קָדוֹשׁ'''}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|זֶ}}ה אֵלִי פֶּלֶא עוֹשֶׂה / {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ יִרֶץ וְשׂוֹטְנֵינוּ יְעַסֶּה / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|רְ|2}}צוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִ}}וּוּי יִתֵּן לְלוֹ מַשְׁלִיךְ יְהָבָיו / {{סי|קָ}}דוֹשׁ פְּשָׁעֵינוּ יְכַסֶּה בַּאֲהָבָיו / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|שׁ|2}}וֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קַ}}בֵּל צְקוּנִי כִּבְמִכְלַל יֹפִי / {{סי|ק}}וֹלִי תַאֲזִין וְתַצְלִיל דּפִי / <includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>{{סי|תְּ|2}}הִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי{{ש}} {{הור| חו"ק:}} {{ק|'''אָנָּא סְלַח נָא / פֶּשַׁע וְעָוֹן שָׂא נָא / וְכֹחֲךָ יִגְדַּל נָא. קָדוֹשׁ'''}} ====אדר יקר אלי==== {{הור|סימן: '''משלם''', '''א"ב''' (כפול)}} {{סי|מֶ|2}}'''לֶךְ''' {{סי|שׁ|2}}'''וֹכֵן עַד /''' {{סי|לְ|2}}'''בַדְּךָ''' {{סי|מְ|2}}'''לֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ''' '''מֶלֶךְ''' {{סי|מַ|2}}'''אֲזִין''' {{סי|שַׁ|2}}'''וְעָה /''' {{סי|לְ|2}}'''עַמּוֹ''' {{סי|מֵ|2}}'''חִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ''' {{סי|אֶ}}דֶר יְקָר אֵלִי / {{סי|אֲ}}חֲוֶּה בְּאֶרֶשׁ מִלּוּלִי{{ש}} {{סי|בְּ}}חֵךְ אַנְעִים זֶמֶר / {{סי|בְּ}}נִיב אַבִּיעַ אֹמֶר {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹתָיו מִי יְמַלֵּל / {{סי|גָּ}}דְלוֹ מִי יְפַלֵּל{{ש}} {{סי|דֹּ}}ק מְרוֹפֵף בִּגְעָרָה / {{סי|דַּ}}רְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר מִקּוֹלוֹת מַיִם / {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם{{ש}} {{סי|וּ}}סְבִיבָיו שַׂרְפֵי אֵלִים / {{סי|וּ}}מִפַּחְדּוֹ זָעִים וְחָלִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|זָ}}ךְ בִּשְׁמֵי מְעוֹנִים / {{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמִּתְעַנִּים{{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת סָבִיב סֻכּוֹ / {{סי|חַ}}שְׁמַל בְּלִי לְסוֹכוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|ט}}וֹב יוֹדֵעַ חוֹסָיו / {{סי|טָ}}הוֹר מַצְדִּיק עֲמוּסָיו{{ש}} {{סי|י}}וֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / {{סי|יְ}}קָר עֹז חֶבְיוֹן {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|כּ}}וֹנֵן שַׁחַק בִּתְבוּנָה / {{סי|כָּ}}ל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה{{ש}} {{סי|ל}}וֹבֵשׁ עֹז וּגְדֻלָּה / {{סי|ל}}וֹ נָאוָה תְהִלָּה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה / {{סי|מ}}וֹחֶה פִּשְׁעֵי בָרָה{{ש}} {{סי|נָ}}אוֹר וְאַדִּיר בַּהֲדָרוֹ / {{סי|נ}}וֹשֵׂא עֲוֹן עֶדְרוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|ס}}וֹכֵת שִׂיחוֹת עֲרֵבוֹת / {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת{{ש}} {{סי|עָ}}ף עַל כְּרוּבוֹ / {{סי|ע}}וֹנֶה לְעַם קְרוֹבוֹ {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|פּ}}וֹקֵד צִבְאוֹת גְּדוּדָיו / {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹ עֶלְיוֹנִים מַגִּידִים / {{סי|צְ}}בָא תַחְתּוֹנִים מוֹדִים {{רפרן|מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד / לְבַדְּךָ מְלֹךְ עֲדֵי עַד. הָאֵל קָדוֹשׁ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / {{סי|קְ}}נוּיָו מַשִּׂיג מְחִילוֹת{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא וְגֵאֶה / {{סי|ר}}וֹאֶה שָׁפָל וְנִכְאֶה {{רפרן|מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה / לְעַמּוֹ מֵחִישׁ יְשׁוּעָה. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן בְּרוּם עֲלִיּוֹת / {{סי|שַׁ}}לִּיט בְּדוּךְ תַּחְתִּיּוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תּ}}וֹמֵךְ זְרוֹעוֹת עוֹלָם / {{סי|תַּ}}קִּיף וּמִכֹּל נֶעְלָם ====אנא אלהים חיים==== '''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ''' {{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אָ}}נָּא אֱלֹהִים חַיִּים / {{סי|תִּ}}כְתֹּב דְּבֵקֶיךָ לְחַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים.{{ממס|תהלים לו י}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}עֵת רָצוֹן תַּעֲנֶה תְחִנָּתִי / {{סי|שִׁ}}מְעָה יְיָ צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי / אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי.{{ממס|איכה ג נו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גַּ}}עֲיַת קוֹרְאֶיךָ בִּתְפִלַּת שַׁחַר / {{סי|רְ}}צֵה וְהַלְבֵּן אֹדֶם כַּצַּחַר / אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.{{ממס|דניאל ט יט}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דַּ}}לּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ / {{סי|קֹ}}וֶיךָ בַּל תַּרְשִׁיעַ / מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.{{ממס|ישעיהו סג א}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הַ}}צְּפוּפִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ / {{סי|צִ}}בְאוֹת צֹאן יָדֶךָ / הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ.{{ממס|תהלים פה ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מַרְבִּים תַּחַן וָעֶתֶר / {{סי|פֶּ}}לֶל לַחֲשֵׁנוּ הֵעָתֵר / אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר.{{ממס|ישעיהו מה טו}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|זַ}}עֲקָתֵנוּ שְׁעֵה אוֹתָנוּ לְצַדְּקָה / {{סי|עֵ}}רֶךְ שׁוּעֵנוּ כְּתִמּוּר דַּקָּה מִן הַדַּקָּה / לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה.{{ממס|דניאל ט ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|חַ}}טְּאֵנוּ בְאֵזוֹב וְטַהֲרֵנוּ / {{סי|סָ}}מְכֵנוּ סִתְרֵנוּ וְשִׂבְרֵנוּ / אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ.{{ממס|ישעיהו סד ז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר קְשֹׁב חִנּוּנַי / {{סי|נַ}}קֵּנִי מִכֶּתֶם עֲוֹנַי / מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ.{{ממס|ירמיהו יז יג}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יֶ}}הֱמוּ מֵעֶיךָ עָלֵינוּ / {{סי|מַ}}הֵר רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּנוּ / אַתָּה יְיָ אָבִינוּ.{{ממס|ישעיהו סג טז}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כְּ}}רַחוּם תְּכַפֵּר עָוֹן / {{סי|לַ}}כֹּל תִּשָּׂא עָוֹן / וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}} {{רפרן|וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} <includeonly> ====איומה בחר==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:איומה בחר}}</includeonly> ====אך אתים==== '''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|אָ}}תִים בְּחִין לְפָנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בּ}}וֹטְחִים בְּחַסְדְּךָ אֱמוּנֶיךָ || || {{רווח|4}}{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גּ}}וֹעִים וּמַרְגִּישִׁים שִׁכְנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דַּ}}לּוּ עֵינֵיהֶם לִמְעוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ה}}וֹגִים לַעֲנוֹת עִנְיָנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וְ}}עוּדִים בְּנִצּוּחַ לְנַגְּנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים יַחַד הֲמוֹנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ח}}וֹכִים יְשׁוּעוֹת חָסְנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|טְ}}בוּלִים בְּטהַר לְחַנְּנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|י}}וֹדוּ לְשִׁמְךָ בָּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כַּ}}פֵּר לְעַמְּךָ מַאֲמִינֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לֹ}}א לָנוּ כִּי אִם לְמַעֲנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מַ}}גֵּר מִתְקוֹמְמֵי צְפוּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נַ}}שֵּׂא זֶרַע בְּחוּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}לִיחָה תַּרְבֶּה לְמִתְעַנֶּיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|עֲ}}נֵם מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פְּ}}צֵם מֵהֶמְיַת שְׁאוֹנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צַ}}דֵּק גּוֹי נְבוֹנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וֹמֵם קֶדֶם קִנְיָנֶךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ר}}וֹמֵם תֵּל אַרְמוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}עֵה לַחַשׁ מִתְחַנְּנֶיךָ || || {{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תָּ}}מְכֵם וְחָשְׂכֵם מֵחֲרוֹנֶךָ || || {{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |} {{ק|'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} ====אמרו לאלהים==== '''וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ'''{{ממס|תהלים סו ג}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|אֶ}}רֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ / מֵכִין הָרִים בְּכֹחַ{{ר1}} חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ / נוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ.{{ממס|תהלים קמז ה}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|בּ}}וֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו / מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו{{ר1}} זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו / וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹתָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.{{ממס|תהלים קד ג}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ בִּשְׁמֵי מַעְלָה / עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה{{ר1}} לוֹ הַגְּבוּרָה וְהַגְּדֻלָּה / וְהָעֹז וְהַמֶּמְשָׁלָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.{{ממס|תהלים קג יט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|דָּ}}גוּל מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ / וְנֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ{{ר1}} דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ / וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.{{ממס|תהלים סח כה}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ה}}וֹדוֹ כִּסָּה שָׁמָיִם / רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם{{ר1}} יַרְעֵם מִשָּׁמַיִם / לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם.{{ממס|ישעיהו מ כב}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|וְ}}כָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ / יָדוֹ יָסְדָה אֶרֶץ{{ר1}} וִימִינוֹ טִפְּחָה שְׁמֵי עֶרֶץ / וְהֶעֱמִידָם בְּלִי פֶרֶץ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ.{{ממס|ישעיהו מ כב|שם}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|זֹ}}הַר כִּסְאוֹ שְׁבִיבֵי אֵשׁ / מְשָׁרְתָיו לוֹהֲטֵי אֵשׁ{{ר1}} נֹגַהּ לָאֵשׁ וּמַבְרִיק הָאֵשׁ / לְפָנָיו נִמְשָׁכִים נַהֲרֵי אֵשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֵשׁ אֹכְלָה אֵשׁ.{{ממס|לפני=ע"פ|דברים ד כד}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|חַ}}י עוֹלָמִים / צָר בְּיָהּ עוֹלָמִים{{ר1}} אִוָּה בֵּית עוֹלָמִים / מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ עוֹלָמִים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עַתִּיק יוֹמִין.{{ממס|דניאל ז ט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / סְבִיבוֹתָיו חַשְׁרַת מַיִם{{ר1}} עָבֵי שְׁחָקִים חֶשְׁכַת מַיִם / טוֹעֲנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ גַּבּוֹתָם מְלֵאוֹת עֵינַיִם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.{{ממס|תהלים יט ט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|י}}וֹדֵעַ מַה בְּסִתְרֵי חשֶׁךְ / לֹא יַחֲשִׁיךְ מֶנּוּ כָּל חשֶׁךְ{{ר1}} קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ / הוֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וָחשֶׁךְ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ.{{ממס|ישעיהו מה ז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כּ}}וֹנֵן כִּסְאוֹ לַמִּשְׁפָּט / מְכוֹן כִּסְאוֹ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט{{ר1}} אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט / תֹּאחֵז יָדוֹ בְּמִשְׁפָּט{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט.{{ממס|ישעיהו ה טז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ל}}וֹ יָאֲתָה מְלוּכָה / שֹׁכֵן עַד וְאֶת דַּכָּא{{ר1}} מֵשִׁיב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא / וְאוֹמֵר שׁוּבוּ בְּרוּחַ נְמוּכָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} כִּי לַייָ הַמְּלוּכָה.{{ממס|תהלים כב כט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם / הַכֹּל צָפוּי וְלֹא נֶעְלָם{{ר1}} זֶה שְׁמוֹ לְעוֹלָם / חַסְדּוֹ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם.{{ממס|תהלים קו מח}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נֹ}}צֵר חֶסֶד לְאֶלֶף דּוֹר / לוֹחֵם קָמָיו מִדֹּר דֹּר{{ר1}} מֵקִים סֻכַּת מְשִׁיחוֹ לִגְדֹּר / הָאוֹר חוֹנֶה עִמּוֹ בְּמָדוֹר{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} זֶה זִכְרוֹ לְדֹר דֹּר.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות ג טו}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ס}}וֹבֵל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים / שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים{{ר1}} מַאֲזִין שִׂיחַ חִנּוּנִים / מַקְשִׁיב שֶׁוַע רְנָנִים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים.{{ממס|דברים י יז}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|עִ}}זּוּז וְגִבּוֹר אִישׁ מִלְחָמָה / נוֹקֵם לְצָרָיו וּבַעַל חֵמָה{{ר1}} מַכְרִית קָמָיו בִּמְהוּמָה / נֹהֵם עֲלֵיהֶם בִּנְהִימָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פָּ}}עַל וְעָשָׂה הַכֹּל / בְּיָדוֹ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל{{ר1}} אֵלָיו יְשַׂבְּרוּ עֵינֵי כֹל / וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עֶלְיוֹן עַל כֹּל.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פג יט}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צַ}}דִּיק בְּכָל דְּרָכָיו / יָשָׁר מֵצִיץ מֵחֲרַכָּיו{{ר1}} חָפֵץ בְּעַם מַמְלִיכָיו / יִירְשׁוּ אֶרֶץ מְבֹרָכָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו.{{ממס|תהלים קג כ}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ / מַגִּיד אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ר1}} בָּחַר בְּאֹם דַּלַּת רֹאשׁ / עֻזּוֹ יוֹם יוֹם לִדְרשׁ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.{{ממס|דה"א כט יא}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עַד / בִּטְחוּ בוֹ עֲדֵי עַד{{ר1}} כְּבוֹדוֹ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים וִעַד / וּלְעַם קְדוֹשׁוֹ נוֹעַד{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שְׁ}}בִילוֹ בְּמַיִם רַבִּים / שָׁמָיו מַרְעִיף רְבִיבִים{{ר1}} שְׁמוֹ מְיַחֲדִים שַׁחַר וַעֲרָבִים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים.{{ממס|ש"א ד ד}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ / מַעֲבִיר כִּלָּיוֹן וָחֶרֶץ{{ר1}} מֵשִׁיב אַף וְחָרוֹן וָקֶרֶץ / שֶׁוַע מְחַנְּנָיו יִרֶץ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.{{ממס|תהלים ח י}} ====מעשה אלהינו==== {{הור2|<noinclude>מדלגים על בתי {{צ|מעשה אנוש}}, אך </noinclude>למנהג פולין מוסיפים בית אחד של {{צ|מעשה אנוש}} לפני הבית האחרון (תחבולותיו מזימה), ואחר כך אומרים {{צ|'''אבל''' מעשה אלהינו}}.}} '''וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|אֵ}}ין מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לוֹ{{ר1}} {{סי|בִּ}}בְנֵי אֵלִים יִדְמֶה לּוֹ{{ר1}} {{סי|גְּ}}בֹהִים עִלָּה לְמוֹשָׁב לוֹ{{ר1}} {{סי|דָּ}}רֵי גֵיא כַּחֲגָבִים לְמוּלוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.{{ממס|דברים לב ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|הַ}}מְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ{{ר1}} {{סי|וְ}}הַרְבֵּה פְדוּת עִמּוֹ{{ר1}} {{סי|זַ}}עַק וְלַחַשׁ עַמּוֹ{{ר1}} {{סי|חָ}}שׁ וּמַאֲזִין מִמְּרוֹמוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|טֶ}}רֶף נָתַן לִירֵאָיו{{ר1}} {{סי|י}}וֹבִילוּ שַׁי לְמוֹרָאָיו{{ר1}} {{סי|כִּ}}תֵּי גְדוּדֵי צְבָאָיו{{ר1}} {{סי|לֹ}}א יָשׁוּרוּ כְּבוֹד מַרְאָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו.{{ממס|תהלים לג יח}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|מַ}}לְאָכָיו עוֹשֶׂה רוּחוֹת{{ר1}} {{סי|נִ}}קְדָּשׁ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת{{ר1}} {{סי|ס}}וֹכֵת שְׁפִיכַת שִׂיחוֹת{{ר1}} {{סי|ע}}וֹנֶה וּמַעֲמִיד רְוָחוֹת{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֱלֹהֵי הָרוּחֹת.{{ממס|במדבר טז כב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|פּ}}וֹדֶה מִשַּׁחַת עֲמוּסָיו{{ר1}} {{סי|צ}}וּר יוֹדֵעַ חוֹסָיו{{ר1}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ מַפְלִיא נִסָּיו{{ר1}} {{סי|רַ}}חוּם לִמְרַצָּיו וּמַכְעִיסָיו{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.{{ממס|תהלים קמה ט}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ|צבע=#A52A2A}}{{ר1}} {{סי|תַּ|1}}חְבּוּלוֹתָיו מְזִמָּה / {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה / {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה / {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ר1}} {{מילת קבע|וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה|צבע=#A52A2A}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> ['''אֲבָל'''] {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ שַׁוְעוֹת{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹעֶה עֵרֶךְ שׁוּעוֹת{{ר1}} {{סי|תּ}}וֹרוֹתָיו מְשַׁעְשְׁעוֹת{{ר1}} {{סי|תַּ}}כְסִיסוֹ כּוֹבַע יְשׁוּעוֹת{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת.{{ממס|תהלים סח כא}} ====אשר אומץ תהלתך==== '''וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|אֵ}}ילֵי שַׁחַק{{ר1}} בְּ{{סי|בִ}}רְקֵי נֹגַהּ{{ר1}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי {{סי|גֹ}}בַהּ{{ר1}} בִּ{{סי|דְ}}מוּמֵי {{סי|דַ}}קָּה{{ר2}} {{ק|'''וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מֵ{{סי|ה}}וֹמֵי בְרֶגֶשׁ{{ר1}} {{סי|וְ}}עוֹרְכֵי שֶׁוַע{{ר1}} {{סי|ז}}וֹעֲקֵי תְחִנָּה{{ר1}} {{סי|ח}}וֹכֵי חֲנִינָה{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא כְבוֹדֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טֹ}}הַר{{ר1}} בְּ{{סי|יִ}}דֹּדוּן {{סי|יִ}}דֹּדוּן{{ר1}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי {{סי|כָ}}בוֹד{{ר1}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי {{סי|לַ}}הַב{{ר2}} {{ק|'''וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מִ{{סי|מְּ}}עוּטֵי יָמִים{{ר1}} {{סי|נְ}}שׁוּיֵי טוֹבָה{{ר1}} {{סי|שְׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ר1}} {{סי|עֲ}}גוּמֵי נֶפֶשׁ{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא כְבוֹדֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ}}{{ר1}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי שֵׁמוֹת{{ר1}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת עִירִין{{ר1}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי {{סי|קֶ}}דֶם{{ר1}} בְּ{{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בּוֹתַיִם{{ר2}} {{ק|'''וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְרָצִיתָ שֶׁבַח}}{{ר1}} מִ{{סי|שּׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹפְכֵי שִׂיחַ{{ר1}} {{סי|תּ}}וֹבְעֵי סְלִיחָה{{ר1}} {{סי|תְּ}}אֵבֵי כַפָּרָה{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא כְבוֹדֶךָ'''}} <includeonly>{{ארון|ס}}</includeonly> ====על ישראל אמונתו==== '''וּבְכֵן תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ'''{{ממס|תהלים סח לה}} <קטע התחלה=על ישראל/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|אֱ}}מוּנָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|בִּ}}רְכָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|גַּ}}אֲוָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|דִּ}}בְּרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|הַ}}דְרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|וְ}}עִידָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|זְ}}כִירָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|חֶ}}מְלָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|טַ}}הֲרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|יִ}}שְׁרָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|כַּ}}נָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|לְ}}אֻמָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|מַ}}לְכוּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|נְ}}עִימָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|סְ}}גֻלָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|עֲ}}דָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|פְּ}}עֻלָּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|צִ}}דְקָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|קְ}}דֻשָּׁתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|ר}}וֹמְמוּתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|שְׁ}}כִינָתוֹ{{ש}} {{מילת קבע|עַל יִשְׂרָאֵל}} {{סי|תִּ}}פְאַרְתּוֹ<קטע סוף=על ישראל/> ====אפסי ארץ==== '''וּבְכֵן וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים'''{{ממס|תהלים סח לה|שם}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אַ}}פְסֵי אֶרֶץ בִּדְבָרוֹ הֵקִים{{ש}} {{סי|בְּ}}יִרְאָה לְעָבְדוֹ מִתְלַהֲקִים{{ש}} {{סי|גּ}}וֹלֶה מִנִּי חשֶׁךְ עֲמֻקִּים{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר עַבְדּוֹ מֵקִים{{ש}} {{סי|הַ}}חוֹצֵב לֶהָבוֹת וּבְרָקִים{{ש}} {{סי|וְ}}תֵבֵל מְאִירִים וּמַבְהִיקִים{{ש}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית מְצוּקִים{{ש}} {{סי|חַ}}סְדּוֹ גָּדוֹל מֵעַל לְמוּצָקִים{{ש}} {{סי|ט}}וֹב וּמָעֹז לְאֵלָיו דְּבוּקִים{{ש}} {{סי|יִ}}חְיוּ כֹּל בּוֹ דְּבֵקִים{{ש}} {{סי|כִּ}}י מֵרוּחוֹ הָרִים מִתְפָּרְקִים{{ש}} {{סי|לֹ}}א יָכִילוּ זַעְמוֹ צוּרִים וְצוּקִים{{ש}} {{סי|מִ}}פַּחְדּוֹ יִתְבַּקְּעוּ עֲמָקִים{{ש}} {{סי|נְ}}מוֹגִים וְכַדּוֹנַג נְמַקִּים{{ש}} {{סי|ס}}וּפָה וּסְעָרָה דַּרְכּוֹ נֶאֱבָקִים{{ש}} {{סי|עָ}}נָן מִדְרַךְ רַגְלָיו כַּאֲבָקִים{{ש}} {{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְעַם לוֹ חֲשׁוּקִים{{ש}} {{סי|צִ}}וָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ לִנְשׁוּקִים{{ש}} {{סי|קְ}}נוּיִים לוֹ וּבִימִינוֹ נֶחֱבָקִים{{ש}} {{סי|רָ}}צִים וְאַחֲרָיו נִדְבָּקִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}וְעָם שׁוֹמֵעַ מִמַּעֲמַקִּים{{ש}} {{סי|תִּ}}פְאֶרֶת עֹז לְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים ====מי כמוך==== '''וּבְכֵן יְיָ מִי כָמוֹךָ'''{{ממס|תהלים לה י}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|אַ}}דִּיר בַּמְּרוֹמִים|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|בּ}}וֹרֵא כֵס וַהֲדוֹמִים |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|גִּ}}בּוֹר וּמוֹשִׁיעַ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|דּ}}וֹבֵר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר לוֹבֵשׁ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|וְ}}חֵטְא וְעָוֹן כּוֹבֵשׁ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|זַ}}ךְ בָּעֶלְיוֹנִים|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|חֲ}}סִין בְּאַלְפֵי שִׁנְאַנִּים |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ט}}וֹב וּמֵטִיב|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|יְ}}שָׁרִים לְהֵיטִיב |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|כּ}}וֹנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|לְ}}הָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|מָ}}דַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|נֶ}}אְדָּר מִקּוֹלוֹת מָיִם |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|שָׂ}}ם עָבִים רְכוּבוֹ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ע}}וֹזֵר וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|צ}}וֹעֲקָיו לְהַשְׁעוֹת |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|ר}}וֹצֶה בְּעַמּוֹ |- |{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|שׁ}}וֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד|| ||{{מילת קבע|מִי כָמוֹךָ}} {{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב וּלְאַבְרָהָם חָסֶד |} ====אין כמוך==== '''וּבְכֵן אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ:'''{{ממס|תהלים פו ח}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|אַ}}דִּירֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|בְ}}רוּרֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|גְ}}דוּדֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|דָ}}רֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|וְ}}עוּדֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|זַ}}כֵּי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בַּ{{סי|חֲ}}יָלֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|טְ}}הוֹרֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|יַ}}קִּירֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|כְ}}רוּבֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|לִ}}גְיוֹנֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|מַ}}לְאֲכֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בִּ{{סי|נְ}}גִידֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|שַׂ}}רְפֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|עָ}}רִיצֵי מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|פְ}}לִיאֵי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|צִ}}בְאוֹת מַטָּה |- |{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בִּ{{סי|קְ}}דוֹשֵׁי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|ר}}וֹזְנֵי מַטָּה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|אֵין כָּמוֹךָ}} בְּ{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי מַעְלָה|| ||{{מילת קבע|וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ}} בְּ{{סי|תַ}}קִּיפֵי מַטָּה |}<includeonly> ====האדרת והאמונה==== {{ארון|פ}}{{#בלי קטע:האדרת והאמונה|הזיו}}{{ארון|ס}}</includeonly> ====נאמירך באימה==== '''וּבְכֵן נַאֲמִירְךָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵימָה''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} נַ{{סי|אֲ}}מִירָךְ בְּ{{סי|אֵ}}ימָה{{ש}} נְ{{סי|בָ}}רְכָךְ בְּ{{סי|בִ}}ינָה{{ש}} נְ{{סי|גַ}}דְּלָךְ בִּ{{סי|גְ}}דֻלָּה{{ש}} נִ{{סי|דְ}}רְשָׁךְ בְּ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} נְ{{סי|הַ}}דְּרָךְ בְּ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} נ{{סי|וֹ}}דָךְ בִּ{{סי|וְ}}עִידָה{{ש}} נַ{{סי|זְ}}כִּירָךְ בְּ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} נְ{{סי|חַ}}סְּנָךְ בְּ{{סי|חִ}}ילָה{{ש}} נַ{{סי|טְ}}עִימָךְ בְּ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} נְ{{סי|יַ}}חֲדָךְ בְּ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} נְ{{סי|כַ}}בְּדָךְ בִּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} נְ{{סי|לַ}}בְּבָךְ בִּ{{סי|לְ}}מִידָה{{ש}} נַ{{סי|מְ}}לִיכָךְ בִּ{{סי|מְ}}לוּכָה{{ש}} נְ{{סי|נַ}}צְּחָךְ בִּ{{סי|נְ}}עִימָה{{ש}} נְ{{סי|שַׂ}}גְּבָךְ בִּ{{סי|שְׂ}}רָרָה{{ש}} נַ{{סי|עֲ}}רִיצָךְ בַּ{{סי|עֲ}}נָוָה{{ש}} נְ{{סי|פָ}}אֲרָךְ בִּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} נְ{{סי|צַ}}לְצְלָךְ בְּ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} נַ{{סי|קְ}}דִּישָׁךְ בִּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>נְ{{סי|ר}}וֹמְמָךְ בִּ{{סי|רְ}}נָנָה{{ש}} נְ{{סי|שׁ}}וֹרְרָךְ בִּ{{סי|שְׁ}}בָחָה{{ש}} נַ{{סי|תְ}}מִידָךְ בִּ{{סי|תְ}}הִלָּה ====רוממו אל מלך נאמן==== '''וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:'''{{ממס|תהלים צט ה}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ נֶאֱמָן|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|בָּ}}רוּךְ בְּכָל זְמָן |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|גּ}}וֹמֵל חֲסָדִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|דָּ}}תוֹתָיו דּוֹדִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|הַ}}נִּקְדָּשׁ בִּצְדָקָה|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|וּ}}מַאֲזִין צְעָקָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|זֵ}}רֵת שְׁחָקִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|חִ}}כּוֹ מַמְתַקִּים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ט}}וֹב לַכֹּל|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|י}}וֹדֵעַ הַכֹּל |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|כָּ}}בוֹד אוֹמֵר כֻּלּוֹ בְּהֵיכָלוֹ|| ||{{רווח|3}}{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְעַלּוֹ |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|מ}}וֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|נִ}}צָּב בַּעֲדַת כְּרוּבִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ס}}וֹבֵל בִּזְרוֹעוֹ עוֹלָם|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|עִ}}זּוּז וּמִכֹּל נֶעְלָם |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|פּ}}וֹדֶה וְחוֹנֵן יְדִידִים|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|צִ}}דְקָתוֹ שָׁמַיִם מַגִּידִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|קָ}}רוֹב לְקוֹרְאָיו|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ר}}וֹצֶה יְרֵאָיו |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ תְּפִלּוֹת|| ||{{מילת קבע|קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ה}}וּא תִּפְאַרְתּוֹ בְּמַקְהֵלוֹת |} ====רוממו אדיר ונורא==== '''וּבְכֵן רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ:'''{{ממס|תהלים צט ט}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|אַ}}דִּיר וְנוֹרָא|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|בְּ}}רוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|גְ}}דֻלָּתוֹ בִּקְהַל יְשָׁרִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת מַגִּיד מֵישָׁרִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|הַ}}נַּעֲרָץ בִּקְדֻשָּׁה|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|וְ}}הִלּוּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ז}}וֹכֵר בְּרִית אָבוֹת|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ח}}וֹצֵב לֶהָבוֹת |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|טָ}}הוֹר שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|י}}וֹסֵד אֲרָקִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|כִּ}}סְאוֹ הֵכִין בִּשְׁמֵי רוּמָה|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|ל}}וֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָה |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|מ}}וֹחֶה כָעָב פְּשָׁעִים|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|נ}}וֹתֵן יָד לַפּוֹשְׁעִים |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שַׂ}}גִּיא שָׁנָיו לְאֵין חֵקֶר|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|עֶ}}שְׁתּוֹנוֹת חוֹקֵר |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|פּ}}וֹדֶה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|צַ}}דִּיק קשֶׁט מַעְבָּדָיו |- |{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|ק}}וֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|רָ}}ם הַמַּבִּיט לִקְצוֹת הָאָרֶץ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|רוֹמְמוּ}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ|| ||{{מילת קבע|כִּי קָדוֹשׁ הוּא}} {{סי|תְּ}}הִלָּתוֹ כִּשְׁמוֹ |} ====אמונתך בעליונים==== '''וּבְכֵן כִּי אַתָּה אֵל אֱמוּנָה''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֱ}}מוּנָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|בְּ}}רִיתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|גְּ}}דֻלָּתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|דָּ}}תְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|ה}}וֹדְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|וִ}}עוּדְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|זְ}}בוּלְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|חֲ}}נָיָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|יִ}}רְאָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|כְּ}}בוֹדְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|לִ}}מּוּדְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|מְ}}עוֹנְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|נָ}}וְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|סֻ}}כָּתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|עֲ}}דָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|פְּ}}אֵרְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|צִ}}דְקָתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>שְׁכִינָתְךָ {{מילת קבע|בָּעֶלְיוֹנִים}}|| ||{{סי|תְּ}}הִלָּתְךָ {{מילת קבע|בַּתַּחְתּוֹנִים}} |} ====הנקדש באלפי אלפים==== '''וּבְכֵן תֻּעֲרַץ וְתֻקְדָּשׁ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|אַ}}לְפֵי {{סי|אֲ}}לָפִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בִּ{{סי|בְ}}רָקִים קַלִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|גַ}}עַשׂ {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|דַ}}הֲרַת אוֹפַנִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|וַ}}עַד קַדִּישִׁין |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|זִ}}קִּים {{סי|ז}}וֹרְחִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בַּ{{סי|חֲ}}צוּבֵי לֶהָבִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|טֶ}}כֶס {{סי|טְ}}הוֹרִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בִּ{{סי|י}}קָדִים {{סי|י}}וֹקְדִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|כִ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|לַ}}הֲקַת {{סי|לֹ}}הֲטִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|מַ}}חֲנוֹת {{סי|מַ}}לְאָכִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|נֹ}}עַם {{סי|נ}}וֹגְנִים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בִּ{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|עֹ}}ז אֶרְאֶלִּים |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בִּ{{סי|פְ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|צִ}}לְצוּל מַשִּׁיקוֹת כְּנָפַיִם |- |{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|ק}}וֹלָם בֶּהָמוֹן|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|רִ}}בּוֹ {{סי|רִ}}בְוָן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|הַנִּקְדָּשׁ}} בְּ{{סי|שֶׁ}}קֶט {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים|| ||{{מילת קבע|הַנַּעֲרָץ}} בְּ{{סי|תֹ}}כֶן {{סי|תַּ}}לְתַּלִּים |} ====אילי שחק==== '''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֵי שַׁחַק חֲצוּבֵי לֶהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|אַ}}דִּירֵי כָּל חֵפֶץ הַנֶּאֱהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|בְּ}}לוּלֵי קֶרַח וְשֶׁלֶג וְשַׁלְהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|בַּ}}דֵּי צֶדֶק גָּזֵי רְהָבִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|גֹּ}}בַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּמִשְׁכְּנוֹת אָהֳלֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|דָּ}}אֵי בְּכָנָף מְכַסִּים פְּנֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי דָתוֹת דְּבֵקִים בֵּאלֹהֵיהֶם |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹנֵי עִירִין וְסוֹד קַדִּישִׁין |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי שַׁעֲשׁוּעַ מַטַּע קְדוֹשִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|וְ}}עוּדֵי מַעַל גְּוִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|וְ}}חוֹלֵי אַהֲבָה סְמוּכֵי בָאֲשִׁישִׁים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|זְ}}בוּדֵי זֹהַר כְּעֵין חַשְׁמַלִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ז}}וֹקְקֵי שִׁבְעָתַיִם בֵּרוּר מִלִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|חֹ}}סֶן חֲיָלִים רִבְבוֹת אֵלִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|חֲ}}נִיטֵי כֹשֶׁר בְּנֵי אֵלִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|טְ}}כוּסֵי טֹהַר חֲדָשֵׁי בְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|טְ}}עוּנֵי מוֹרָאֲךְ בְּצִוּוּי עִקָּרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|יִ}}דֹּדוּן יִדֹּדוּן בְּחִיל נִזְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|י}}וֹדְעֵי בִין מִפְּנִינִים יְקָרִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|כְּ}}סוּיֵי אַרְבַּע מְרֻבְּעֵי פָנִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|כְּ}}רוּתֵי בְרִית פָּנִים בְּפָנִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי בַדִּים זַכִּים וְחַפִּים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ל}}וֹבְשֵׁי לְבָנִים נְעִימִים וְיָפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|מְ}}שָׁרְתִים נָעִים רָמִים וּגְבֹהִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|מְ}}לֻמְּדֵי חֻקִּים מְשִׁיבֵי נְכוֹחִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|נ}}וֹגְנֵי נֹעַם סִפִּים מְרוֹפְפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|נָ}}אווּ לְחָיַיִם כְּעָגוּר מְצַפְצְפִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|סְ}}כוּכֵי אֶבְרָה כְּקָלָל נוֹצְצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|סְ}}גוּלֵי מֵעַמִּים בְּיִרְאָה מַעֲרִיצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|ע}}וֹמְדִים מִמַּעַל בִּדְבָרוֹ נְחוּצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ע}}וֹרְכֵי עֹז בְּרַעַד שְׁבוּצִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|פָּ}}נִים וְלֹא עֹרֶף נִתְאָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|פְּ}}רוּשִׁים לְךָ אֲחוּיִם וּמֻתְאָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת עֶלְיוֹנִים גֵּאִים וְרָמִים |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת תַּחְתּוֹנִים לְרַצּוֹתְךָ מַעֲרִימִים |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי בְשִׁלּוּשׁ זֵר תִּפְאָרָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ק}}וֹרְאֵי פַעֲמַיִם חֲטִיבַת אֲמִירָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם עֲמִידַת רֶגֶל יְשָׁרָה |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|רְ}}צוּיֵי שַׁדַּי מְשׁוֹרְרֵי שִׁירָה |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |- |{{סי|שִׁ}}נְאַנֵּי שֶׁקֶט שָׁלוֹם בְּמַחֲנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|שׁ}}וֹקְדֵי דְלָתוֹת בְּשִׂיחַ מַעֲנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|תְּ}}לוּלֵי תַעַף בְּשֶׁפֶר הֶגְיוֹנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|תְּ}}מִימֵי דֶרֶךְ לְרִבּוֹנָם וְקוֹנָם |{{ש-רווח}} |{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3"|{{ש-רווח}}{{ש-רווח}}{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ.'''}} |} ====אין מספר לגדודי צבא חילו==== '''וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ''' '''זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים''' {{הור|סימן: א"ב; [[ישעיהו ו|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ין מִסְפָּר לִגְדוּדֵי צְבָא חֵילוֹ{{ש}} {{סי|אֲ}}זוּרִים אֵימָה אֲחוּזִים פַּחַד חִילוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}רַעַד וָרֶתֶת וָרֶטֶט צָגִים לְעַלּוֹ{{ר1}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|גְּ}}וִיָּתָם כַּתַּרְשִׁישׁ תְּהִלָּה יַשְׁמִיעוּ יַחַד{{ש}} {{סי|גֹּ}}בַהּ וְגָאוֹן עֶדְיוֹ יִחוּדוֹ לְיַחַד{{ש}} {{סי|דּ}}וֹהֲרִים גּוֹהֲרִים לְאֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד{{ר1}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|הַ}}נֶּאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ רַב טוּב מַצְפּוּנָיו{{ש}} {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר וָעֹז בְּחֶבְיוֹנֵי פְנִינָיו{{ש}} {{סי|וּ}}מִמֶּנוּ יָגוּרוּ בְּנֵי אֵלִים וְיִתְחַבְּאוּ מִפָּנָיו{{ר1}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|זְ}}רוּתֵי זֹהַר מַרְעִיף נִטְפֵי אֲגָלָיו{{ש}} {{סי|זַ}}כֵּי שְׁמֵי טֹהַר תֻּכּוּ לְרַגְלָיו{{ש}} {{סי|חָ}}לִים חַתִּים חֲפוּזִים אֲיֻמִים נִדְגָּלָיו{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|טָ}}סִים וְדָאִים בְּדִמְיוֹן נֶשֶׁר מְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|טִ}}יסָתָם כַּבָּזָק סָבִיב כֵּס לְעוֹפֵף{{ש}} {{סי|יַ}}שְׁמִיעוּ הִנֵּנוּ בְּמִשְׁלַחַת קוֹנָם לְהִתְעוֹפֵף{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|כְּ}}סוּיֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ יַעֲרִיצוּ בְּלַאַט מַחֲזֶה{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּיר וְרַב כֹּחַ וְשָׁפָל יֶחֱזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַעֲרִיצוֹ בְּפַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָה עָשׂ כֹּל בְּמַאֲמַר{{ש}} {{סי|מְ}}נִיעִים אַמּוֹת הַסִּפִּים קְדֻשָּׁתוֹ לוֹמַר{{ש}} {{סי|נ}}וֹצְצִים נוֹגְהִים לְפָנָיו יַנְעִינוּ מַאֲמַר{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שַׂ}}רְפֵי הוֹד יַכְתִּירוּ נֶזֶר לְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סֹ}}לּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מָרוֹם וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים כֻּלָּם כְּאֶחָד שִׁלּוּשׁ קָדוֹשׁ{{ר1}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|פְּ}}לִיאֵי אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבּוֹאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים הַלֵּל וְזִמְרָה לֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּתוֹךְ צְבָאוֹ אוֹת{{ר1}} יְיָ צְבָאוֹת {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|ק}}וֹרֵא הַדּוֹרוֹת דָּר בִּשְׁמֵי עֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לּוֹת סְעָרָה תַּעַשׂ דְּבָרוֹ בְּמֶרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}} {{סי|שׁ}}וֹכֵן עַד וְקָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ{{ש}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים וְאֵלִים צָר לִכְבוֹדוֹ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ {{רפרן|זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים / אַיֵּה אֵל אֵלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / וְכֻלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמְהַלְּלִים}}<קטע סוף=רהיטים/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי יש קהילות שמוסיפים כאן את הפיוט [[לאל עורך דין]]}} ====סילוק==== {{עוגן|סילוק}}<קטע התחלה=סילוק/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור|סימן: '''תשר"ק''' משולש}} מִי יְ{{סי|תַ}}נֶּה {{סי|תֹּ}}קֶף {{סי|תְּ}}הִלָּתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|שַׁ}}נֵּן {{סי|שִׁ}}עוּר {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|רַ}}נֵּן {{סי|רֹ}}ב {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|קְ}}צֹב {{סי|קְ}}רִיאַת {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|צַ}}פְצֵף {{סי|צְ}}בִי {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|פָ}}רֵשׁ {{סי|פִּ}}לְאֵי {{סי|פְ}}אֵרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|עֲ}}רֹךְ {{סי|עֹ}}צֶם {{סי|עִ}}זּוּזֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|שִׂ}}יחַ {{סי|שֶׂ}}גֶב {{סי|סִ}}לְסוּלֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|נ}}וֹבֵב {{סי|נ}}וֹי {{סי|נִ}}צְחֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|מַ}}לֵּל {{סי|מַ}}עַשׂ {{סי|מ}}וֹרָאֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|לַ}}הֵג {{סי|לֶ}}מֶד {{סי|לִ}}קְחֶךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|כִ}}יל {{סי|כִּ}}סֵּא {{סי|כְ}}בוֹדֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|יַ}}דַּע {{סי|יְ}}פִי {{סי|יְ}}קָרֶךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|טִּ}}יף {{סי|ט}}וּב {{סי|טַ}}עְמֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|חַ}}וֶּה {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}ידוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יָ{{סי|זִ}}יז {{סי|זִ}}יו {{סי|זָ}}הֳרֶךָ{{ש}} מִי י{{סי|וֹ}}רֶה {{סי|וַ}}עַד {{סי|וָ}}תִיקוּתֶךָ{{ש}} מִי יֶ{{סי|הְ}}גֶּה {{סי|ה}}וֹד {{סי|הַ}}דְרָתֶךָ{{ש}} מִי יִ{{סי|דְ}}לֶה {{סי|דֵּ}}עַ {{סי|דָּ}}תוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַ{{סי|גִּ}}יד {{סי|גֹּ}}דֶל {{סי|גְּ}}בוּרָתֶךָ{{ש}} מִי יְ{{סי|בָ}}אֵר {{סי|בֵּ}}אוּר {{סי|בִּ}}ינָתֶךָ{{ש}} מִי יֹ{{סי|א}}מַר {{סי|אֹ}}מֶץ {{סי|אֱ}}יָלוּתֶךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} כִּי כְשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|תְ}}הִלָּתְךָ כֵּן {{סי|אִ}}מְרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|אִ}}מְרָתְךָ כֵּן {{סי|בְּ}}רִיָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|בְ}}רִיָּתְךָ כֵּן {{סי|גְּ}}דֻלָּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|גְ}}דֻלָּתְךָ כֵּן {{סי|דַּ}}עְתֶּךָ{{ש}} כְּ{{סי|דַ}}עְתְּךָ כֵּן {{סי|הֲ}}לִיכָתֶךָ{{ש}} כַּ{{סי|הֲ}}לִיכָתְךָ כֵּן {{סי|וְ}}עִידָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|וְ}}עִידָתְךָ כֵּן {{סי|זָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|זָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|חֻ}}פָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|חֻ}}פָּתְךָ כֵּן {{סי|טָ}}הֳרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|טָ}}הֳרָתְךָ כֵּן {{סי|יִ}}שְׁרָתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|יִ}}שְׁרָתְךָ כֵּן {{סי|כְּ}}מִירָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|כְ}}מִירָתְךָ כֵּן {{סי|לְ}}בִישָׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|לְ}}בִישָׁתְךָ כֵּן {{סי|מִ}}דָּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|מִ}}דָּתְךָ כֵּן {{סי|נְ}}עִימָתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|נְ}}עִימָתְךָ כֵּן {{סי|שְׂ}}רָרוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|שְׂ}}רָרוּתְךָ כֵּן {{סי|עִ}}נְוְתָנוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|עִ}}נְוְתָנוּתְךָ כֵּן {{סי|פְּ}}רִישׁוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|פְ}}רִישׁוּתְךָ כֵּן {{סי|צְ}}נִיעוּתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|צְ}}נִיעוּתְךָ כֵּן {{סי|קְ}}דֻשָּׁתֶךָ{{ש}} כִּ{{סי|קְ}}דֻשָּׁתְךָ כֵּן {{סי|ר}}וֹמְמוּתֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|ר}}וֹמְמוּתְךָ כֵּן {{סי|שִׁ}}בְחֶךָ{{ש}} כְּ{{סי|שִׁ}}בְחֲךָ כֵּן {{סי|תִּ}}פְאַרְתֶּךָ וְשִׁמְךָ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה {{הור|סימן: '''תשר"ק''' כפול}} עַל כָּל {{סי|תֹּ}}קֶף וְ{{סי|תִ}}פְאָרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|שֶׁ}}בַח וְ{{סי|שִׁ}}ירָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|רֶ}}נֶן וּ{{סי|רְ}}חִישָׁה{{ש}} עַל כָּל {{סי|קִ}}דּוּשׁ וּ{{סי|קְ}}רִיאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|צִ}}פְצוּף וְ{{סי|צָ}}הֳלָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|פְּ}}אֵר וּ{{סי|פְ}}צִיחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|עֹ}}ז וַ{{סי|עֲ}}נָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|סִ}}פּוּר וְ{{סי|שִׂ}}יחָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|נִ}}צּוּחַ וּ{{סי|נְ}}גִינָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|מַ}}עַן וּ{{סי|מִ}}לָּה{{ש}} עַל כָּל {{סי|לִ}}בּוּב וּ{{סי|לְ}}הִיגָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|כָּ}}בוֹד וּ{{סי|כְ}}רִיעָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|יִ}}חוּד וְ{{סי|יִ}}רְאָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|טַ}}עַם וְ{{סי|טָ}}הֳרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|חֹ}}סֶן וְ{{סי|חִ}}ידָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|זֶ}}מֶר וְ{{סי|זִ}}מְרָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|וִ}}דּוּי וְ{{סי|ת}}וֹדָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|הַ}}לֵּל וְ{{סי|ה}}וֹדָיָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|דִּ}}בּוּב וְ{{סי|דֵ}}עָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|גּ}}דֶל וְ{{סי|גַ}}אֲוָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|בִּ}}טּוּי וּ{{סי|בְ}}רָכָה{{ש}} עַל כָּל {{סי|אֹ}}מֶר וַ{{סי|אֲ}}מִירָה אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} מֶלֶךְ עַל כָּל מְלָכִים{{ש}} מוֹשֵׁל עַל כָּל מוֹשְׁלִים{{ש}} אָיֹם עַל כָּל אֲיֻמִּים{{ש}} נוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים{{ש}} רָם עַל כָּל רָמִים{{ש}} גֵּאֶה עַל כָּל גֵּאִים{{ש}} נִשָּׂא עַל כָּל נִשָּׂאִים{{ש}} גָּבֹהַּ עַל כָּל גְּבֹהִים{{ש}} וּמַבִּיט אֶל עֲנִיִּים וּנְכֵאִים{{ש}} וְאֶת שַׁחִים וְדַכָּאִים{{ש}} לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים{{ש}} רוּחַ שְׁפָלִים וְחֵלְכָּאִים{{ש}} עַל כֵּן גָּדַלְתָּ יְיָ אֱלֹהִים{{ש}} וְנַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים{{ש}} כִּי אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים{{ש}} וְאֵין זוּלָתְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים{{ש}} וְאֵין בִּלְתְּךָ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כְּבוֹדְךָ מְסַפְּרִים{{ש}} כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זְמִירוֹת לְךָ מַשְׁמִיעִים{{ש}} שַׂרְפֵי הַקֹּדֶשׁ קְדֻשָּׁתְךָ מַקְדִּישִׁים{{ש}} אוֹפַנֵּי הַמֶּרְכָּבָה כְּבוֹדְךָ מְבָרְכִים{{ש}} כּוֹכְבֵי בֹקֶר יַחַד מְרַנְּנִים{{ש}} וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים{{ש}} מִשְׁבְּרֵי יָם שִׁמְךָ מְאַדְּרִים{{ש}} הַרְרֵי גֹבַהּ וַעֲצֵי יַעַר מְרַנְּנִים{{ש}} נְהָרוֹת כַּף מְמַחֲאִים{{ש}} חַיְתוֹ אֶרֶץ וְזִיז שָׂדַי שָׁרִים כְּחֹלְלִים{{ש}} תַּנִּינִים וְכָל תְּהוֹמוֹת מְהַלְלִים כְּבַחֲלִילִים{{ש}} וְכָל יְצוּרֵי בְרֵאשִׁית פּוֹצְחִים הִלּוּלִים{{ש}} לְשֵׁם קָדְשְׁךָ אֵל אֵלִים{{ש}} וְכֻלָּם אֵלֶיךָ מְשַׂבְּרִים וּמְיַחֲלִים{{ש}} לָתֵת לָהֶם צֵיד מַאֲכָלִים{{ש}} הַתַּחְתּוֹנִים מִפְּתִיחַת יָדְךָ נִזּוֹנִים וּמִתְכַּלְכְּלִים{{ש}} וְהָעֶלְיוֹנִים מִזִּיו הוֹדְךָ שְׂבֵעִים וּמִתְמַלְּאִים{{ש}} כִּי כְבוֹדְךָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ מְלֵאִים וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ש}} הַמַּאֲמִירִים אַדְנוּתֶךָ{{ש}} הַמְיַחֲדִים אֱלָהוּתֶךָ{{ש}} הַמְבָרְכִים שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתֶךָ{{ש}} הַמְסַפְּרִים תְּהִלָּתֶךָ{{ש}} הָעוֹרְכִים תַּחַן לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּנְעִימִים זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ{{ש}} הַמַּאֲרִיכִים רֹן לְרַצּוֹתֶךָ{{ש}} הַשּׁוֹפְכִים שִׂיחַ לְפַתּוֹתֶךָ{{ש}} וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{ש}} צֹאנְךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ{{ש}} קֹדֶשׁ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֶךָ{{ש}} קֶדֶם קִנְיָנְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} חֶלְקְךָ וְחֶבֶל שִׁפְרָתֶךָ{{ש}} יִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש}} יְשֻׁרוּן מִבְחַר מְנָתֶךָ{{ש}} הַדְּבֵקִים בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{ש}} הַהוֹגִים בְּדָתֶךָ{{ש}} הַחֲפֵצִים בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} הָעוֹסְקִים בְּיִרְאָתֶךָ{{ש}} הַתְּמִימִים בַּעֲבוֹדָתֶךָ{{ש}} הַנִּכְסָפִים לְחַצְרוֹת בֵּיתֶךָ{{ש}} הַכְּמֵהִים בַּקֹּדֶשׁ חֲזוֹתֶךָ{{ש}} הַתְּאֵבִים לְקִרְבָתֶךָ{{ש}} הַנֶּהֱרָגִים עַל תּוֹרָתֶךָ{{ש}} הַנִּסְקָלִים עַל אַהֲבָתֶךָ{{ש}} הַנִּשְׂרָפִים עַל עֵדוֹתֶךָ{{ש}} הַנֶּחֱנָקִים וְנִטְבָּחִים וְנִטְבָּעִים וְנִתְלִים וְנִקְבָּרִים חַיִּים עַל יִחוּד קְדֻשָּׁתֶךָ{{ש}} הַקְּרוּאִים עֲדָתֶךָ{{ש}} יְסוֹד אֲגֻדָּתֶךָ{{ש}} וְאַתָּה אֵל גָּדוֹל בִּגְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְהֵם עֵדֶיךָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וּמַה יַּעֲצָר כֹּחַ יְלוּד אִשָּׁה{{ש}} נוֹצָר מִטִּפָּה בְאוּשָׁה{{ש}} וּמַה יָּעֹז עֻזְּךָ לְדָרְשָׁה{{ש}} שִׁבְחֲךָ בְּפֶה לְפָרְשָׁה{{ש}} נִצְחֲךָ בְּנִיב לְאָרְשָׁה{{ש}} לְהַטִּיף צָקוּן וּלְחִישָׁה{{ש}} לְהַפִּיל תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה{{ש}} וּמִחְיָתוֹ עָלָיו קָשָׁה{{ש}} וְדַרְכּוֹ מְעֻקָּשָׁה{{ש}} וּנְתִיבָתוֹ נְתוּסָה וּנְטוּשָׁה{{ש}} וְחַטָּאתוֹ עַל לוּחַ חֲרוּשָׁה{{ש}} חֲקוּקָה וּמְפֹרָשָׁה{{ש}} וְגָז וְעָף בְּחִישָׁה{{ש}} וְגֹוֵעַ וּמֵת בַּחֲלוּשָׁה{{ש}} וּגְוִיָּתוֹ בְּגֵיא נְטוּשָׁה{{ש}} בְּתַחְתִּית אֶרֶץ רְטוּשָׁה{{ש}} בֶּאֱשׁוּן חשֶׁךְ כְּפוּשָׁה{{ש}} בָּאַשְׁמַנִּים רְפוּשָׁה{{ש}} בַּטָּמוּן חֲבוּשָׁה{{ש}} כְּמֵשָׁה וִיבֵשָׁה{{ש}} נְמֵסָה וַעֲבֵשָׁה{{ש}} בְּיַבֶּשֶׁת מְיֻבָּשָׁה{{ש}} וְכֻלּוֹ מָלֵא בוּשָׁה{{ש}} וּמַה יַּעֲצִים עֶתֶר וְגִישָׁה{{ש}} וְיָשִׂיחַ וְיֶהֱמֶה בִּרְגִישָׁה וּמֵאָז הַכֹּל צָפוּי לְפָנֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהִסָּתֵר מֵעֵינֶיךָ{{ש}} וְאֵין לְהֵחָבֵא מִפָּנֶיךָ{{ש}} כִּי בַכֹּל מְשׁוֹטְטוֹת עֵינֶיךָ{{ש}} וְגָלוּי לְךָ כִּי יְצִיר חֹמֶר הוּא{{ש}} הֲבֵל הֲבָלִים הוּא{{ש}} עָלֶה נִדָּף הוּא{{ש}} קַשׁ יָבֵשׁ הוּא{{ש}} חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה הוּא{{ש}} וּבַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא{{ש}} אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ הוּא{{ש}} כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא{{ש}} אָדָם אֵפֶר דָּם מָרָה הוּא{{ש}} בָּשָׂר בּוּשָׁה סְרוּחָה רִמָּה הוּא{{ש}} מְיֻחָם בְּחֵטְא הוּא{{ש}} מְחוֹלָל בְּעָוֹן הוּא{{ש}} וְיֵצֶר לִבּוֹ רַע מִנְּעֻרָיו{{ש}} חוֹרֵשׁ רַע בִּמְגוּרָיו{{ש}} אוֹרֵב לוֹ בְּמִסְתָּרָיו{{ש}} מְקַנֵּן כְּנָחָשׁ בִּסְתָרָיו{{ש}} כִּזְבוּב בְּמַפְתְּחֵי חֲדָרָיו{{ש}} מַבְאִישׁ הָעִסָּה בְּזָהֳמוּת שְׂאוֹרָיו{{ש}} מְסִיתוֹ לְהַטּוֹת אֲשׁוּרָיו{{ש}} וְהֹוֶה לּוֹ בְּעֹכְרָיו{{ש}} חָשׁוּב לוֹ כְּצָרָיו{{ש}} וְהוּא רֹאשׁ לְכָל צוֹרְרָיו{{ש}} מֵצֵר לוֹ בְּכָל מְצָרָיו{{ש}} צוֹדֶה לוֹ בְּכָל עֲבָרָיו{{ש}} מַרְגִּיז כָּל אֵבָרָיו{{ש}} מַעֲצִיבוֹ בִּדְבָרָיו{{ש}} מַחֲטִיאוֹ בְּרֹעַ הַרְהוֹרָיו{{ש}} מִתְנַקֵּשׁ לְהַפִּילוֹ בְּמַכְמוֹרָיו{{ש}} מִתְנַכֵּל לִדְחוֹתוֹ בְּמַהֲמֹרָיו{{ש}} וְצָר עָלָיו בִּמְצוֹרָיו{{ש}} לוּלֵא אַתָּה עוֹזֵר לוֹ מִצָּרָיו{{ש}} וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו{{ש}} חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת עָלָיו{{ש}} לְהִתְגֹּלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו{{ש}} לְעַקְּשׁוֹ בְּאָרְחוֹת עִקּוּלָיו{{ש}} לְהַאֲשִׁימוֹ בְּאַשְׁמַת גִּעוּלָיו{{ש}} לְהַלְעִינוֹ בְּמֶסֶךְ תַּרְעֵלָיו{{ש}} וְאֵינֶנּוּ דוֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם אֵלָיו{{ש}} פַּחִים טוֹמֵן לְרַגְלָיו{{ש}} רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ לְיַד מַעְגָּלָיו{{ש}} מוֹקְשִׁים שָׁת בְּמַסְלוּלָיו{{ש}} כּוֹרֶה שַׁחַת בִּשְׁבִילָיו{{ש}} לָמוּג לֵב וּלְהַרְבּוֹת מִכְשׁוֹלָיו{{ש}} וּכְהוֹלֶם פָּעַם הוֹלְמוֹ בְּכֵילַפּוֹת וְכַשִּׁילָיו{{ש}} עַל כֵּן יֹאמְרוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלָיו{{ש}} אִי לַבַּיִת שֶׁמְּהָרְסָיו וּמַחֲרִיבָיו מִשֶּׁלָּיו{{ש}} וּמַה יִּצְדַּק בְּמִפְעָלָיו{{ש}} וּמַה יִּזְכֶּה בְּמַעֲלָלָיו{{ש}} כִּי שׁוֹדֵד בָּא בִּגְבוּלָיו{{ש}} לְשֹׁדְדוֹ לְלָחֲמוֹ בְּרֹב תַּחְבּוּלָיו לָכֵן הִקְדַּמְתָּ רְפוּאָה וּתְעָלָה{{ש}} וְהֶעֱלֵיתָ אֲרוּכָה לְנַהֲלָאָה וְנַחְלָה{{ש}} וְהֵכַנְתָּ צֳרִי וְחִתּוּל לְלֹא חֻתָּלָה{{ש}} וְהִגַּהְתָּ מָזוֹר לְהַרְטוֹת מַחֲלָה{{ש}} וְקָבַעְתָּ יוֹם זֶה לִסְלִיחָה וְלִמְחִילָה{{ש}} לָבֹא שְׁעָרֶיךָ בְּתוֹדָה וּבִתְהִלָּה{{ש}} לְקַדֵּם פָּנֶיךָ בְּחִילָה{{ש}} לְהִזָּכֵר בּוֹ רְבוּצֵי מַכְפֵּלָה{{ש}} בְּעֵת רָצוֹן לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּה{{ש}} לְהַעֲבִיר כָּל שֶׁמֶץ וְתִפְלָה{{ש}} לְהָנִיא כָּל אָוֶן וְתָהֳלָה{{ש}} לְהַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה{{ש}} לְהָפֵר כַּעַס וּלְהַרְבּוֹת חֶמְלָה{{ש}} לְהָרִים מִכְשׁוֹל וּלְהָסִיר תַּקָּלָה{{ש}} לְפַנּוֹת דֶּרֶךְ וּלְיַשֵּׁר מְסִלָּה{{ש}} לָתֵת לַשּׁוֹבָבִים טָהֳרָה וּטְבִילָה{{ש}} לְהַעֲמִיד רֶוַח וְהַצָּלָה{{ש}} לְהַשְׁלִיךְ עָוֹן בְּעִמְקֵי מְצוּלָה{{ש}} לָשֵׂאת זָדוֹן וּמְעִילָה וּמִכָּל יָמִים יוֹם זֶה קִדַּשְׁתָּ{{ש}} וְעַל כָּל יָמִים אֹתוֹ עִלִּיתָ{{ש}} וּבוֹ מִכָּל יוֹם בָּחַרְתָּ{{ש}} וּמִיֻּצָּרוּ אוֹתוֹ לְךָ יִחַדְתָּ{{ש}} וּלְדוֹר דֵּעַ כֹּחוֹ יִדַּעְתָּ{{ש}} וְאֹדֶם דִּי זָהָב בּוֹ וִתַּרְתָּ{{ש}} וּמִכְתָּב חָרוּת לֶעָנָו נָתַתָּ{{ש}} וְסָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ בִּשַּׂרְתָּ{{ש}} וְעַל הָרָעָה נִחַמְתָּ{{ש}} וְעַל בָּנֶיךָ רִחַמְתָּ{{ש}} וְכִגְבֹהַּ שָׁמַיִם חַסְדְּךָ לָמוֹ הִגְבַּרְתָּ{{ש}} וְכִרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב פִּשְׁעָם הִרְחַקְתָּ{{ש}} וּזְכוּת הַרְרֵי קֶדֶם זָכַרְתָּ{{ש}} וּכְאָב אֶת בֵּן אוֹתָם רָצִיתָ{{ש}} וְעַל כָּל אֹם רֹאשָׁם נִשֵּׂאתָ{{ש}} וְקַרְנָם בְּכָבוֹד רוֹמַמְתָּ{{ש}} וּמִשֶּׁפֶל הִגְבַּהְתָּמוֹ וְהִתְלַלְתָּ{{ש}} וְאוֹת לְטוֹבָה עִמָּהֶם עָשִׂיתָ{{ש}} וְחִבָּתָם לַכֹּל הֶרְאֵיתָ{{ש}} וְאַהֲבָתָם לְעֵין כֹּל גִּלִּיתָ{{ש}} וְלִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם תָּאַבְתָּ{{ש}} וְלַחֲנוֹת בֵּינֵיהֶם חָמַדְתָּ{{ש}} וְלָשֶׁבֶת בְּוַעֲדָם אִוִּיתָ{{ש}} וְעַיִן בְּעַיִן לָמוֹ נִרְאֵיתָ{{ש}} וּבֵין כְּרוּבִים כְּבוֹדְךָ צִמְצַמְתָּ{{ש}} וַעֲנַן יְקָרְךָ עַל כַּפּרֶת הִצַּעְתָּ{{ש}} וַעֲנַן הַקְּטֹרֶת לְכַסּוֹתוֹ הַיּוֹם פָּקַדְתָּ{{ש}} וּמֵאָז לִסְלִיחָה אוֹתוֹ שַׂמְתָּ{{ש}} וּלְכַפָּרָה אוֹתוֹ יִסַּדְתָּ{{ש}} וּמִצְוֹתָיו בְּדָתְךָ צִוִּיתָ{{ש}} וְכָתַבְתָּ וְשָׁנִיתָ וְשִׁלַּשְׁתָּ{{ש}} וְאַזְהָרוֹתָיו פֵּרַשְׁתָּ{{ש}} וָעֳנָשָׁיו פִּלַּשְׂתָּ{{ש}} וְקָרְבְּנוֹתָיו קָצַבְתָּ{{ש}} וְעֵרֶךְ עֲבוֹדוֹתָיו סָדַרְתָּ{{ש}} וְרִצּוּי הַזָּיוֹתָיו סָפַרְתָּ{{ש}} וְרִקּוּחַ תִּימְרוֹתָיו הֶעְדַּפְתָּ{{ש}} וְסֵדֶר מַעַרְכוֹתָיו הוֹסַפְתָּ{{ש}} וְטֹהַר טְבִילוֹתָיו מָנִיתָ{{ש}} וְקִדּוּשׁ רְחִיצוֹתָיו חִשַּׁבְתָּ{{ש}} וְאַזְכָּרוֹתָיו בְּשֵׂכֶל סִיַּמְתָּ{{ש}} וְתוֹדוֹתָיו וּוִדּוּיָיו סָכַמְתָּ{{ש}} וְעִנּוּיָיו בְּפֶקֶד רָשַׁמְתָּ{{ש}} וְלֹבֶן עֲטָיוֹתָיו חִוִּיתָ{{ש}} וּפִזּוּי שְׂרָדָיו הוֹרֵיתָ{{ש}} וְעִלּוּי מַחְלְצוֹתָיו בֵּאַרְתָּ{{ש}} וְשִׁנּוּי מַחְלְפוֹתָיו לִמַּדְתָּ{{ש}} וְלִקְדוֹשֶׁיךָ אוֹתָם מָסַרְתָּ{{ש}} וְכָל תּוֹרוֹתָיו הוֹדַעְתָּ{{ש}} וְכָל דָּתוֹתָיו חָקַרְתָּ{{ש}} וְכָל מִשְׁפָּטָיו חָרַצְתָּ{{ש}} וְכָל חֻקּוֹתָיו חָקַקְתָּ{{ש}} וְכָל גְּזֵרוֹתָיו גָּזַרְתָּ{{ש}} וְכָל עִנְיָנָיו חָרַטְתָּ{{ש}} וְחֶבְלוֹ מִכֹּל הִנְעַמְתָּ{{ש}} וְחֶלְשׁוֹ מִכֹּל הִשְׁפַּרְתָּ{{ש}} חפֶשׁ לִרְצוּצִים אוֹתוֹ שִׁוִּיתָ{{ש}} דְּרוֹר לִשְׁבוּיִם אוֹתוֹ הִתְוֵיתָ{{ש}} פְּקַח קוֹחַ לַאֲסִירִים אוֹתוֹ תִּכַּנְתָּ{{ש}} יוֹם עָשׂוֹר לַעֲשִׂירִיָּה חָקַקְתָּ{{ש}} שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לְשׁוֹבְתֵי עֹנֶג שַׁתָּה{{ש}} יוֹם כִּפּוּר לְנוֹתְנֵי כֹפֶר תַּתָּה לְכַפֵּר עֲוֹנוֹת{{ש}} לִמְחוֹת זְדוֹנוֹת{{ש}} לְכַלֵּה פְשָׁעִים{{ש}} לְהָתֵם חֲטָאִים{{ש}} לְטַהֵר טְמֵאִים{{ש}} לְהָדִיחַ דָּמִים{{ש}} לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים{{ש}} לְהַרְחִיץ צוֹאִים{{ש}} לְהַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג שָׁנִים{{ש}} לְצַחֵר כַּצֶּמֶר אֹדְמִים{{ש}} לְמָרֵק חוֹבִים{{ש}} לְנַקּוֹת חָבִים{{ש}} לְזַכּוֹת אֲשֵׁמִים{{ש}} לְזַכְזֵךְ אֲשָׁמִים{{ש}} לְוַתֵּר לְנִתְאָמִים{{ש}} לִסְלֹחַ לְכָל עֲדַת תְּמִימִים וְעַמְּךָ בְּיוֹם זֶה יַחַד נֶאֱגָדִים{{ש}} וּבְחִין לְפָנֶיךָ נוֹעָדִים{{ש}} וּשְׁכִינָתְךָ אִתָּם מְוַעֲדִים{{ש}} וְנֶעֱצָרִים וּמִתְוַעֲדִים{{ש}} וּבְיִרְאָה אוֹתְךָ עוֹבְדִים{{ש}} וּבְאֵימָה עוֹמְדִים{{ש}} וּבְגִילָה רוֹעֲדִים{{ש}} וּבְחִילָה מְסַלְּדִים{{ש}} וּפִשְׁעֵיהֶם מִתְוַדִּים{{ש}} וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{ש}} וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים וְסוֹגְדִים{{ש}} וְאַרְצָה לְךָ קוֹדִים{{ש}} וְדַלְתוֹתֶיךָ שׁוֹקְדִים{{ש}} וּכְאֶחָד נֶאֱחָדִים{{ש}} וְיִחוּדְךָ מְיַחֲדִים{{ש}} וּקְדֻשָּׁתְךָ מְעִידִים{{ש}} וֶאֱמוּנָתְךָ מְסַהֲדִים{{ש}} וְצִדְקָתְךָ מַגִּידִים{{ש}} וְחַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לֹא מְכַחֲדִים{{ש}} וְעוֹרְכִים שֶׁוַע בְּמַעֲמָדִים{{ש}} וּמִזְּרִיחָה וְעַד שְׁקִיעָה שִׁבְחֲךָ מַתְמִידִים{{ש}} וּפְגִיעוֹת חָמֵשׁ מֵאֶמֶשׁ מְעַתְּדִים{{ש}} מוּל עֲבוֹדוֹת חָמֵשׁ בְּעִתּוּדִים{{ש}} וּלְשִׁמְךָ מְהוֹדִים{{ש}} בְּכָל עֹז וּמְאֹדִים וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{ש}} יַחַד אָבוֹת וּבָנִים{{ש}} גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים{{ש}} בַּחוּרִים וּזְקֵנִים{{ש}} וּמַרְבִּים חִנּוּנִים{{ש}} וּמְדַבְּרִים תַּחֲנוּנִים{{ש}} וְעוֹרְכִים רְנָנִים{{ש}} וּמְרַנְּנִים וּמִתְחַנְּנִים{{ש}} לְפָנֶיךָ אֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים{{ש}} לִפְדּוֹתָם מִכֹּבֶד עֲוֹנִים{{ש}} וְלִמְחוֹת פְּשָׁעֵימוֹ כַּעֲנָנִים{{ש}} לִשְׁעוֹת שַׁוְעָם מִמְּעוֹנִים{{ש}} לְהַאֲזִין מֵהֶם שִׂיחַ מַעֲנִים{{ש}} כִּי הֵם דַּלִּים וְאֶבְיוֹנִים{{ש}} וּבְצִלְּךָ מִתְלוֹנְנִים{{ש}} וּבְאֶבְרָתְךָ מִתְגּוֹנְנִים{{ש}} וּבְסִתְרְךָ נִצְפָּנִים{{ש}} וּבְךָ נִשְׁעָנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים{{ש}} וּכְעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, לְךָ פוֹנִים{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ פִּדְיוֹנִים{{ש}} לְכַבְּסָם מִצַּחַן דִּפְיוֹנִים{{ש}} לְהַצְלִיל בְּצוּל זְדוֹנִים{{ש}} לְשַׁתֵּק בַּעֲלֵי דִינִים{{ש}} לְאַלֵּם מְלָשְׁנִים{{ש}} לוֹטְשֵׁי חִצִּים וְכִידוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב חֶרֶב לִנְדָנִים{{ש}} לְהַגְבִּיר מְלִיצֵי יֹשֶׁר וְזִכְיוֹנִים{{ש}} וּלְהַחֲסִים קַטֵּגוֹרִים עִמָּהֶם מְדַיְּנִים{{ש}} וְסֵדֶר סְלִיחָה מְכִינִים{{ש}} וְדִבְרֵי רִצּוּי מְכַוְּנִים{{ש}} וּבְרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אוֹפְנִים{{ש}} אֲשֶׁר אִלַּפְתָּ לְנֶאֱמָן בְּחֶזְיוֹנִים{{ש}} בַּעֲבֹר כְּבוֹדְךָ עַל פָּנִים{{ש}} בְּדַבֶּרְךָ עִם צִיר פָּנִים אֶל פָּנִים{{ש}} וְכָל הַיּוֹם בָּם מִתְגַּלְגְּלִים וְנֶאֱפָנִים{{ש}} וְעֵרֶךְ וִדּוּי מְשַׁנְּנִים{{ש}} וְצִדְקוֹתֶיךָ מְתַנִּים{{ש}} לִזְכֹּר לָמוֹ שְׁלשֶׁת אֵיתָנִים{{ש}} וְיוֹם קִדּוּשׁ חִתּוּנִים{{ש}} לְחַלְּצָם מֵרֹאשׁ פְּתָנִים{{ש}} לְהַדְרִירָם מִפֶּרֶךְ מְעַנִּים{{ש}} לִדְלוֹתָם מִדִּכּוּי תַּנִּים{{ש}} לְהַעֲלוֹתָם מִבּוֹר שְׁאוֹנִים{{ש}} לְנַתֵּק מֵהֶם מוֹסְרוֹת שׂוֹטְנִים{{ש}} לִפְצוֹתָם מִלַּעַג שַׁאֲנַנִּים{{ש}} לְהַצִּילָם מִגְּאֵיוֹנִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבוּתָם כְּיוֹנִים{{ש}} לְמַלְּטָם מִתֹּפֶת דֵּרְאוֹנִים{{ש}} מִלַּהַט מִתְהַפֶּכֶת בְּדִמְיוֹנִים{{ש}} רִשְׁפֵּי לַהַב וְעִשּׁוּנִים{{ש}} מְדוּרַת אֵשׁ וְאוּדִים עֲשֵׁנִים{{ש}} לְנַצֵּחֲךָ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים{{ש}} וְרִבּוֹתֵי קֹדֶשׁ צְבָא עֶלְיוֹנִים{{ש}} בְּשׁוּרָם כִּי תַצְדִּיק בָּנִים{{ש}} אֲשֶׁר לַעֲבָדִים לְךָ נִקְנִים{{ש}} יִתְמְהוּ זֶה לָזֶה בְּתִמְהוֹנִים{{ש}} וְכִתֵּי כִתִּים הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים{{ש}} יַשְׁמִיעוּ וְיֹאמְרוּ בְּאֶרֶשׁ שִׁנּוּנִים{{ש}} מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עֲוֹן זֶרַע אֱמוּנִים{{ש}} וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע נִטְעֵי נַעֲמָנִים{{ש}} אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ עוֹנִים{{ש}} וְאַשְׁרֵי הַגּוֹי שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו רוֹנְנִים{{ש}} וְיַקְדִּישׁוּךָ עֶלְיוֹנִים{{ש}} וְיַעֲרִיצוּךָ תַּחְתּוֹנִים {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} וְאָז{{ש}} {{סי|אֵ}}לִים יַ{{סי|אְ}}דִּירוּךָ{{ש}} {{סי|בְּ}}רָקִים יְ{{סי|בָ}}רְכוּךָ{{ש}} {{סי|גְּ}}דוּדִים יְ{{סי|גַ}}דְּלוּךָ{{ש}} {{סי|דּ}}וֹלְקִים יִ{{סי|דְ}}רְשׁוּךָ{{ש}} {{סי|הֲ}}מֻלָּה יְ{{סי|הַ}}דְּרוּךָ{{ש}} {{סי|וָ}}תִיקִים י{{סי|וֹ}}דוּךָ{{ש}} {{סי|זַ}}כִּים יַ{{סי|זְ}}כִּירוּךָ{{ש}} {{סי|חֲ}}יָלִים יְ{{סי|חַ}}סְּנוּךָ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרִים יַ{{סי|טְ}}עִימוּךָ{{ש}} {{סי|יְ}}קָרִים יְ{{סי|יַ}}חֲדוּךָ{{ש}} {{סי|כַּ}}בִּירִים יַ{{סי|כְ}}תִּירוּךָ{{ש}} {{סי|לֹ}}הַטִים יְ{{סי|לַ}}בְּבוּךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְאָכִים יַ{{סי|מְ}}לִיכוּךָ{{ש}} {{סי|נ}}וֹגְנִים יְ{{סי|נַ}}צְּחוּךָ{{ש}} {{סי|שְׂ}}רָפִים יְ{{סי|סַ}}לְּדוּךָ{{ש}} {{סי|עִ}}ירִין יְ{{סי|עַ}}לּוּךָ{{ש}} {{סי|פְּ}}לָאִים יְ{{סי|פָ}}אֲרוּךָ{{ש}} {{סי|צְ}}בָאוֹת יְ{{סי|צַ}}לְצְלוּךָ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים יַ{{סי|קְ}}דִישׁוּךָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}}</includeonly>{{ש}} {{סי|רְ}}בָבוֹת יְ{{סי|ר}}וֹמְמוּךָ{{ש}} {{סי|שִׁ}}נְאַנִּים יְ{{סי|שַׁ}}בְּחוּךָ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְשִׁישִׁים יַ{{סי|תְ}}מִידוּךָ{{ש}} קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת<קטע סוף=סילוק/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:משולם בן קלונימוס]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] b2jfuwi28dzps4tbdjfekkg2u6cohhi 0 1726912 3078458 3078404 2026-08-21T12:44:49Z מו יו הו 37729 /* אשר אימתך */ 3078458 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==שושן עמק== {{הור2|קדושתא של רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}} ליום כיפור. נהוגה בקהילות אשכנז בחזרת הש"ץ של מוסף, ובקהילות איטליה בחזרת הש"ץ של שחרית.}} ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''שבת שבתון''' (מרובע)<includeonly> (מחבר: הקליר)</includeonly>}} {{סי|שׁ}}וֹשַׁן עֵמֶק אֲיֻמָּה {{ק|[נ"א: אֻיְּמָה]}}{{ש}} {{סי|שַׁ}}בַּת שַׁבָּתוֹן לְקַיְּמָה{{ש}} {{סי|שֹׁ}}רֶשׁ וְעָנָף סֻיְּמָה{{ש}} {{סי|שָׁ}}וִים יַחַד לְצַיְּמָה {{סי|בְּ}}עֵת מָטוּ יְסוֹדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בָּ}}טְחָה בְּחִין מוֹסְדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בָּ}}ם תָּקְעָה יְתֵדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בְּ}}כֶפֶל לְהַשְׁעִין יְדוֹתֶיהָ {{סי|תָּ}}מְכָה בְּפֹעַל צוּרִים{{ש}} {{סי|תֻּ}}מַּת הֵמָּה הַיּוֹצְרִים{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה תֵּת לַעֲצוּרִים{{ש}} {{סי|תֵּ}}בֵל לְהַאֲפִיל לְצָרִים {{סי|שְׁ}}תִילֵי גְבָעוֹת אַרְבַּע{{ש}} {{סי|שַׁ}}אַג סֵפֶר הַמְרֻבָּע{{ש}} {{סי|שֶׁ}}וַע פְּגִיעוֹת אַרְבַּע{{ש}} {{סי|שְׁ}}עֵה צִדְקָם לִתְבַּע {{סי|בִּ}}יטָה בְּמִתְהַלֵּךְ תָּמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}מוּסַר לְחוּמוֹ חֲתוּמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}צִדְקוֹ תָּדִיחַ כְּתָמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}אֶפֶס אוּרִים וְתֻמִּים {{סי|תְּ}}מוּר תַּשְׁלוּמֵי פָר{{ש}} {{סי|תִּ}}בֶן הֶגֶג הַמְסֻפָּר{{ש}} {{סי|תּ}}וֹקְעֵי בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר{{ש}} {{סי|תַּ}}לְאוּבָם בְּכִפּוּר יְכֻפָּר {{סי|וְ}}שַׁכֵּךְ חֲמַת זַעְמָךְ{{ש}} {{סי|וְ}}תָחֹן שְׂרִידֵי עַמָּךְ{{ש}} {{סי|וְ}}עָלֵינוּ יְהִי נוֹעֲמָךְ{{ש}} {{סי|וְ}}נִחְיֶה מִמְּקוֹר עִמָּךְ {{סי|נָ}}אוֹר עִמְּךָ הַסְּלִיחָה{{ש}} {{סי|נָ}}כוֹן מַהֵר לְסָלְחָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}יב שְׂפָתֵינוּ הַצְלִיחָה{{ש}} {{סי|נַ}}אַק שְׁמָעָה וּסְלָחָה<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|במנהגי אשכנז נוהגים כיום לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל ד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכׇל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר׃{{ממס|תהלים לו י}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ׃{{ממס|הושע יד ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָה אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג|שם ג}} {{סוף}}</noinclude> :שְׂפָתֵינוּ מְדוֹבְבוֹת יְשֵׁנִים :יְנַצְּחוּךָ כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים :בְּמָגִנַּת אָב נִשְׁעָנִים<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''יום כפורים''' (מרובע)}} {{סי|י}}וֹם מִיָּמִים הוּחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹם כִּפּוּר הַמְיֻחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹדְעָיו חֲמוֹל וְחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹקְשָׁיו לְפֹעֶרֶת הָס {{סי|וּ}}בוֹ בְּתַחְבּוּלוֹת יוּעָצוּ{{ש}} {{סי|וִ}}דּוּי בְּתַחַן יָאִיצוּ{{ש}} {{סי|וְ}}שׁוֹכְנֵי עָפָר יָקִיצוּ{{ש}} {{סי|וּ}}מֵרֹאשׁ הָרִים יָלִיצוּ {{סי|מִ}}פְעֲלוֹת עוֹקֵד וְעָקוּד{{ש}} {{סי|מֵ}}אָז בְּיָדָם פָּקוּד{{ש}} {{סי|מ}}וֹפֵת הַכָּמוּס לְפִקּוּד{{ש}} {{סי|מ}}וֹקֵשׁ לְהַבְעִית בְּסִקּוּד {{סי|כְּ}}הַבְטָחַת סְבִיכַת אַיִל{{ש}} {{סי|כָּ}}פְרוֹ הַנָּצוּר לְחַיִל{{ש}} {{סי|כֵּ}}ן תַּעֲצִים חַיִל{{ש}} {{סי|כֹּ}}רְעֶיךָ בְּעֶצֶם וָלָיִל {{סי|פַּ}}חְדּוֹ יָחִיל שׂוֹטְמִים{{ש}} {{סי|פִּ}}יּוֹתָם הֱיוֹת אֲטוּמִים{{ש}} {{סי|פְּ}}רָחָיו בְּמִשְׁעֲנוֹתָיו חֲטוּמִים{{ש}} {{סי|פַּ}}לְּטֵם מֵרֶכֶל פִּטּוּמִים {{סי|וְ}}אִם אֵין מַעֲשִׂים{{ש}} {{סי|וְ}}זֶבַח מִבְּלִי מֵשִׂים{{ש}} {{סי|וְ}}זָכְרָה לְנִבְזִים וּמְאוּסִים{{ש}} {{סי|וּ}}מִגִּזְעָם הָפֵר כְּעָסִים {{סי|רָ}}ם קשְׁטְ מַעְבָּדֶיךָ{{ש}} {{סי|רָ}}אֹה תִרְאֶה עֹבְדֶיךָ{{ש}} {{סי|רֵ}}עִים בָּאֵי עָדֶיךָ{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ {{סי|יְ}}בֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} {{סי|יָ}}מָּה בִּמְצוּלוֹת תְּנֶנּוּ{{ש}} {{סי|יֶ}}לֶד בְּשַׁעֲשׁוּעָיו תַּעֲנֶנּוּ{{ש}} {{סי|י}}שֶׁר מֵלִיץ יְחֻנֶּנּוּ {{סי|מִ}}בְּרַק חֶרֶב הַשָּׁנוּן{{ש}} {{סי|מַ}}לֵּט מַאֲרִיכֵי רִנּוּן{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם בְּתַחֲנוּן{{ש}} {{סי|מֶ}}לֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃{{ממס|שמות לד ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֺן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר׃{{ממס|ירמיהו נ כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׃{{ממס|איוב לג כד}} {{סוף}}</noinclude> :כֹּפֶר פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ :פְּדֵה מִטְּבִיעַת רֶפֶשׁ :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מְיַחֲלֶיךָ בְּעִנּוּי וָכֹפֶשׁ :הַחֲיֵם בְּטַלְלֵי נֹפֶשׁ<includeonly> =====תוכחה===== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:אנוש איך יצדק}}</includeonly><קטע סוף=ב/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי משלבים כאן את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש איך יצדק]]}}, ולמנהג איטליה את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש מה יזכה]]}}.}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''צום העשור''' (מרובע)}} {{סי|צְ}}פֵה בְּבַת תְּמוּתָה{{ש}} {{סי|צ}}וֹם הֶעָשׂוֹר עֲמוּתָה{{ש}} {{סי|צֹ}}אן בְּהֵעָנְשָׁהּ מִיתָה{{ש}} {{סי|צַ}}דְּקָהּ מִמֶּכֶר צְמִיתָה {{סי|וּ}}בְבוֹא שׂוֹטֵן לִנְקֹב{{ש}} {{סי|וְ}}לַחֲשׂף שַׂרְעַף הֶעָקֹב{{ש}} {{סי|וּ}}בַל יֵרָשֶׁה לִקֹּב{{ש}} {{סי|וֶ}}כַח תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב {{סי|מָ}}כוֹן לְשִׁבְתְּךָ בְּשׂוּמֶךָ{{ש}} {{סי|מֵ}}אָז חֲקַקְתּוֹ בְּרִשּׁוּמֶךָ{{ש}} {{סי|מ}}וֹלְדוֹתָיו הַכְּלוּלִים בִּשְׁמֶךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְּטֵם לְמַעַן שְׁמֶךָ {{סי|הִ}}זָּכֵר יְשִׁיבַת אַחַל{{ש}} {{סי|הַ}}נֶּאֱבַק לְשַׂר גַּחַל{{ש}} {{סי|הַ}}צִּילָה שְׁאוֹנוֹ מִבַּחַל{{ש}} {{סי|הַ}}צָּגִים לְהַרְטוֹת מַחַל {{סי|עִ}}נּוּי נֶפֶשׁ שׁוּר{{ש}} {{סי|עָ}}וֹן בְּלִי תָשׁוּר{{ש}} {{סי|עֹ}}רְכֵי שֶׁוַע בְּיִשּׁוּר{{ש}} {{סי|עֲ}}נֵם בֶּאֱמֶת וְאִשּׁוּר {{סי|סְ}}לַח לְשָׁבֵי פֶשַׁע{{ש}} {{סי|סְ}}לִיחָה תַּכְרִיעַ רֶשַׁע{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר תְּפִלָּה תִּישַׁע{{ש}} {{סי|סֵ}}בֶר פְּדוּת לְיֶשַׁע {{סי|וְ}}אִם הֵמָּה כְּאָדָם{{ש}} {{סי|וּ}}מָעֲדָה וּמָטָה יָדָם{{ש}} {{סי|וְ}}אַתָּה נוֹצֵר הָאָדָם{{ש}} {{סי|וִ}}תָּרוֹן תְּנָה לְעוֹדְדָם {{סי|רְ}}עָבָם וּצְמָאָם חֲזֵה{{ש}} {{סי|רָ}}עָתָם בְּלִי תֶחֱזֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֶ}}גֶשׁ רַחֲשָׁם מִלִּבְזֶה{{ש}} {{סי|ר}}וֹנְנִים סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃{{ממס|במדבר יד יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג|שם כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} <קטע התחלה=רהיטים/> ====אשא דעי למרחוק==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשֹׂר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''אלעזר בירבי קליר''' (בתבנית אא"ב גג"ד)}} {| |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}שָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק / שְׁעֹן בְּאָת מֵרָחוֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּפָעֳלוֹ צָרִי דְחֹק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֲ}}סַפְּרָה אֶל חֹק / מִסֻּכּוֹ בְּלִי לִרְחֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חַיִּים לִי לָחֹק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}שֹׁד כְּחֶתֶף יִמְחֹק / לוֹחֲמִי לְבַל יִשְׂחֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְיִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֹ}}רְכֵי שֶׁוַע לָרֹב / חִין עֶרְכָּם יַעֲרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>פְּנֵי אֱלֹהִים מִקָּרוֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֲ}}תִירָתִי אָז תִּקְרֹב / עֲבֵרָתִי לְבַל תֶּאֱרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵלַי לְבַל קְרֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ז}}וֹמֵם אִם יִזְרֹב / עֲדַת אֵל לַחֲרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֶשָּׁעֵן בְּמַצְדִּיק וְקָרוֹב |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֶ}}שַׁע אִם הִכְרִיעִי / זְכֹר לִי רוֹעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּצִדְקוֹ עַתָּה לְרוֹעֲעִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רְ}}עֵה צֹאן מַרְעִי / בְּמִרְעֶה טוֹב לְהַרְעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבְאוֹר חַיִּים לְזָרְעִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בַּ}}עֲוֹן אֹרַח רִבְעִי / וּבְקַו נְטִיַּת מְרֵעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>נָא אַל יְאַרְעִי |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשׂוֹר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}סְכִּיתוּ שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן / גָּשִׁים פְּנֵי אָרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְהַעֲצִים אֲרֶשֶׁת רֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}חַלּוּ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן / מַשְׁבִּית אַף וְחָרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ר}}וֹגְשִׁים קְרֹא בְגָרוֹן / פִּלּוּס אֲטוּמֵי חֶבְרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מְצֹא מְחִילַת וִתָּרוֹן |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}שִׁבְתּוֹ בְּכֵס רִיב / יְרִיבַי לְעֵינַי יָרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יָהּ נִצָּב לָרִיב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בּ}}וֹזְזַי חָרֹב יַחֲרִיב / כְּמוֹ קַדְמוֹנִים הֶחֱרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְנַאֲקִי לְפָנָיו יַקְרִיב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}צַּג אִתִּי בְּרִיב / מְלִיצַי שַׁי לְהַקְרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְשִׂיחִי לְגוֹחִי יַעֲרִיב |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹל אָרִים כַּשּׁוֹפָר / בְּמַתַּן אִמְרֵי שְׁפָר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לִפְנֵי חֲזָקִים שִׁפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קֶ}}צֶב שְׂעִירִים וּפָר / בְּנִיב שְׂפָתַיִם יְסֻפָּר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבְכֵן שׂוֹטֵן יֻחְפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}פְלוּסִים כְּכוֹכְבֵי מִסְפָּר / וְשָׁחִים עַד עָפָר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בִּצְעָם וְעִוּוּיָם יְכֻפָּר |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשׂוֹר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}שְׁלָגוּ אָדְמֵי שָׁנִים / שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}לְבְּנוּ כִּתְמֵי שׁוֹשַׁנִּים / וְיוּשְׁבוּ לְתַעֲרָם שְׁנוּנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּפִלּוּל אֲשֶׁר מְשַׁנְּנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רַ}}חֲצוּ וְהִזַּכּוּ מֵעִשּׁוּנִים / לְאִוֶּלֶת מִהְיוֹת שׁוֹנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְעַל מִבְטָחֵימוֹ שְׁעוּנִים |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |} ====אין ערוך אליך==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly><b>{{סי|אֶ}}ת {{סי|לַ}}חֲשִׁי {{סי|עֲ}}נֵה נָא / {{סי|זַ}}עֲקִי {{סי|רְ}}צֵה נָא. הָאֵל קָדוֹשׁ</b> <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly><b>{{סי|אָ}}דוֹן {{סי|לְ}}קוֹל {{סי|עַ}}מֶּךָ / {{סי|זְ}}כֹר {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ</b> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}ין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ{{ש}} {{סי|בִּ}}ין עֹצֶם מִפְעָלֶיךָ{{ש}} {{סי|גִּ}}ישַׁת הֲמוֹן מְיַחֲלֶיךָ{{ש}} {{סי|דְּ}}רשׁ לְגַבֵּר חֲיָלֶיךָ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמוּלַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|וּ}}מְהַלְלִים בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|זֶ}}רַע תְּבוּאַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|חֲ}}שֹׁב כְּאֵילֵי קֹדֶשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אָדוֹן…'''}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי מְרֻבְּעֵי פָנִים{{ש}} {{סי|יַ}}יְשִׁירוּךָ עִם אוֹפַנִּים{{ש}} {{סי|כְּ}}בַקְּרָךְ כָּל פָּנִים{{ש}} {{סי|לְ}}בִלְתִּי נְשֹׂא פָנִים.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|מִ}}תְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ{{ש}} {{סי|נ}}וֹעֵץ אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ש}} {{סי|סְ}}לִיחָה לַשּׁוֹבָבִים דְּרֹשׁ{{ש}} {{סי|עֲ}}וֹנָם לָשֵׂאת כְּמֵרֹאשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אָדוֹן…'''}} {{סי|פְּ}}רוּדֵי כְּנַף רְנָנִים{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ חַי מְרַנְּנִים{{ש}} {{סי|ק}}וֹל שַׁאַג מְחַנְּנִים{{ש}} {{סי|רְ}}צֵה בְחִין וּבְתַחֲנוּנִים.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|שִׁ}}נְאַן רִבְבוֹת אֲלָפִים{{ש}} {{סי|שֹׁ}}אֲגִים וְלַבְּקָרִים נֶחֱלָפִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף יַשִּׂיגוּ אֲלוּפִים{{ש}} {{סי|תּ}}וֹדָה וְזִמְרָה מְאַלְּפִים. {{רפרן|אָדוֹן לְקוֹל עַמֶּךָ / זְכֹר רַחֲמֶיךָ. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} ====אנא אזון==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המערבי.}} {| |colspan ="4" |{{מר|'''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אָ}}נָּא אֱזֹן שַׁוְעַת חִנּוּן{{רווח|1}}||{{סי|בְּ}}יוֹם זֶה הַסְכֵּת תַּחֲנוּן{{רווח|1}}||יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן.{{ממס|שמות לד ו}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|גַּ}}שְׁנוּ לְפָנֶיךָ שְׁפֹךְ שִׂיחָה{{רווח|1}}||{{סי|דְּ}}רֹשׁ רַחֲמִים וּסְלִיחָה{{רווח|1}}||אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה.{{ממס|דניאל ט יט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|הֵ}}עָתֵר לָנוּ בַּיּוֹם הַזֶּה{{רווח|1}}||{{סי|וֶ}}עֱנוּתֵנוּ אַל תִּבְזֶה{{רווח|1}}||סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה.{{ממס|במדבר יד יט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמַּנְעִימֶיךָ{{רווח|1}}||{{סי|חַ}}נּוּן כְּגֹדֶל רַחֲמֶיךָ{{רווח|1}}||חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ.{{ממס|יואל ב יז}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|טְ}}עֵנוּ בְּהַר נַחֲלָתֵנוּ{{רווח|1}}||{{סי|יְ}}יָ אֱלוֹהַּ תּוֹחַלְתֵּנוּ{{רווח|1}}||וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.{{ממס|שמות לד ט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|כְּ}}רַחֲמֶיךָ עֲשׂוֹת הוֹאֵל{{רווח|1}}||{{סי|לִ}}נְכוֹנִים לִקְרָאתֶךָ אֵל{{רווח|1}}||כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל.{{ממס|דברים כא ח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|מְ}}חִילָה הַרְבֵּה לִבְנֵי חֲסִידֶיךָ{{רווח|1}}||{{סי|נַ}}קֵּה מִפֶּשַׁע עַם יְדִידֶיךָ{{רווח|1}}||גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ.{{ממס|תהלים יט יד}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|סְ}}לַח לְעַם בְּךָ נוֹשַׁע{{רווח|1}}||{{סי|עָ}}וֹן שָׂא נָא וְחִישׁ יֶשַׁע{{רווח|1}}||מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע.{{ממס|מיכה ז יח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ מֵחֵטְא נַקֵּנוּ מֵעָוֹן{{רווח|1}}||{{סי|צְ}}לֹל בְּמַצְלוֹל כֹּבֶד עָוֹן{{רווח|1}}||וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|ק}}וֹלֵנוּ תִשְׁמַע מִשְּׁמֵי שַׁחַק{{רווח|1}}||{{סי|רִ}}שְׁעֵנוּ לַיָּם תִּדְחָק{{רווח|1}}||וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק.{{ממס|תהלים כב כ}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׁ}}בְטֵי עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{רווח|1}}||{{סי|תְּ}}פִלָּה עוֹרְכִים לְהַשְׁעוֹתֶךָ{{רווח|1}}||וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ.{{ממס|מ"א ח לט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |} ====אך אין לנו==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המערבי.}} {| |- |colspan ="2" |{{מר|'''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|אֵ}}ין לָנוּ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בָּ}}אנוּ לְשִׁמְךָ וְאָתָאנוּ עָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גָּ}}שִׁים וַחֲרֵדִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דְּ}}רֹשׁ לְצַדֵּק מוֹדֶיךָ וְעֵדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|הָ}}רֵם קֶרֶן עַם יְדִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וּ}}מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת זֶרַע חֲסִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|זָ}}כְרֵנוּ וּפָקְדֵנוּ כְּרֹב חֲסָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|חֹ}}ן וַחֲמֹל פְּלֵיטַת שְׂרִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|טְ}}לָאֶיךָ נַהֵל הַכְּמֵהִים לַחֲסָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|יַ}}דְעֵם בֵּינוֹת שֵׂכֶל סוֹדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם מֵעֲוֹנָם וְיֻכְשָׁרוּ עָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לְ}}מַעַנְךָ עֲשֵׂה בַּעֲבוּר כְּבוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מ}}וֹסְרוֹתֵיהֶם תְּנַתֵּק בְּחֶזְקַת יָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נַ}}שְּׂאֵם וְהַרְבִּיצֵם בְּבֵית וִעוּדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}פֹר דִּמְעָתָם וְשִׂימָהּ בְּנֹאדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|עֲ}}רֹב לְטוֹב וּלְרַחֲמִים עֲבָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פִּ}}ינוּ יְסַפֵּר תְּהִלּוֹת הוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צ}}וֹמֵנוּ תִּבְחַר וּקְרִיאַת מוֹעֲדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וּמָה לִמְנוּחָתֶךָ וַאֲרוֹן כְּבוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}פֹךְ רוּחֲךָ לְלַמֵּד בְּלִמּוּדָךְ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תִּ}}רְאֶה כִּי אֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |} ====אל תזכר לנו עוונותינו==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המזרחי.}} {| |- |colspan ="4" |{{מר|'''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אַ}}ל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ{{רווח|1}}||הַצִּילֵנוּ מִצָּרֵינוּ{{רווח|1}}||כָּל אֲשֶׁר חָשְׁבוּ עָלֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|בְּ}}שִׁמְךָ נִקְרָא וְתַעֲנֵנוּ{{רווח|1}}||וּתְשַׁבֵּר אֶת עֻלֵּנוּ{{רווח|1}}||וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|גֹּ}}דֶל רַחֲמֶיךָ תּוֹדִיעַ{{רווח|1}}||וּמַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ תוֹפִיעַ{{רווח|1}}||וּכְאָז אוֹתָנוּ תוֹשִׁיעַ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|דְּ}}בָרְךָ נִצָּב לְעוֹלָם{{רווח|1}}||זְכָר נָא אֲבוֹת הָעוֹלָם{{רווח|1}}||וְהָקֵם בְּרִיתְךָ לְעוֹלָם {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|הֵ}}רָצֶה לָּנוּ כְּמֵאָז{{רווח|1}}||וְתֶן לָנוּ עָז{{רווח|1}}||וְנִלְמַד נֶחֱמָדִים מִפָּז {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|וְ}}הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשׁךָ{{רווח|1}}||וְקוֹמֵם אֶת מִקְדָּשׁךָ{{רווח|1}}||וְנַעֲרִיץ בְּכָל יוֹם קְדֻשָּׁתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|זְ}}כֹר צִדְקַת רִאשׁוֹנִים{{רווח|1}}||וּסְלַח נָא לָאַחֲרוֹנִים{{רווח|1}}||וְתוֹשִׁיבֵם אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם כַּיּוֹנִים {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|ח}}וּסָה עַל צֹאן מַרְעִיתֶךָ{{רווח|1}}||וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ{{רווח|1}}||וְלַמְּדֵם כְּאָז דָּתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר תַּרְאֶה כְבוֹדֶךָ{{רווח|1}}||וְתוֹדִיעַ בָּנוּ הוֹדֶךָ{{רווח|1}}||וְנִסְבֹּל עֹל מוֹרָאֲךָ וְיִחוּדֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|יְ}}רֵאֶיךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ{{רווח|1}}||וּבְכָל יוֹם יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ{{רווח|1}}||וְגוֹי וּמַמְלָכָה יַעַבְדוּ לָךְ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|כְּ}}רַחֲמֶיךָ עֲשֵׂה עִמָּנוּ{{רווח|1}}||כִּי בְכָל יוֹם לְךָ קָרָאנוּ{{רווח|1}}||יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|לְ}}בַדְּךָ תִּמְלֹךְ כְּמֵרֵאשִׁית{{רווח|1}}||וְתָשִׁית עֵינֶיךָ בְּרֵאשִׁית{{רווח|1}}||בִּמְקוֹם כּוֹנַנְתָּ מֵרֵאשִׁית {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְכוּתְךָ עָלֵינוּ תְגַלֶּה{{רווח|1}}||נוֹרְאוֹתֶיךָ נֶחֱזֶה וְנִתְעַלֶּה{{רווח|1}}||וּמִצִּיּוֹן בְּרַחֲמֶיךָ תִּגָּלֶה {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|נְ}}חֵנוּ בַאֲמִתֶּךָ{{רווח|1}}||וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ{{רווח|1}}||כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׂ}}ימֵנוּ בְּרָכָה בָּאָרֶץ{{רווח|1}}||וּתְנַעֵר רְשָׁעִים מֵאָרֶץ{{רווח|1}}||וְנֵשֵׁב לָבֶטַח בָּאָרֶץ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ בִּדְבַר אֲמִתֶּךָ{{רווח|1}}||וְהוֹשִׁיעֵנוּ בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{רווח|1}}||כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|פָּ}}נֶיךָ הָאֵר בְּצִיּוֹן{{רווח|1}}||וּמְלֹךְ עָלֵינוּ בְּצִבְיוֹן{{רווח|1}}||וְתָסִיר טֻמְאָה מִצִּיּוֹן {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|צַ}}דִּיק אַתָּה בַּכֹּל{{רווח|1}}||וְרַחֲמֶיךָ גְדוֹלִים עַל כֹּל{{רווח|1}}||מִיָּדְךָ הוּא וּלְךָ הַכֹּל {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|קָ}}רוֹב אַתָּה לְכָל קוֹרְאֶיךָ{{רווח|1}}||רַחֵם עַל מַמְלִיכֶיךָ{{רווח|1}}||כִּי הֵם מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|רַ}}חוּם סְלַח נָא לְעָוֹן{{רווח|1}}||כִּי כָל אָדָם מָלֵא עָוֹן{{רווח|1}}||וְאַתָּה תְּכַפֵּר עָוֹן {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׁ}}מְךָ בָּנוּ נִקְרָא וְאַל תַּנִּיחֵנוּ{{רווח|1}}||נִקְרָאֲךָ וְאַתָּה תַעֲנֵנוּ{{רווח|1}}||וּלְמַעַנְךָ הָאֵר עֵינֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}אַר פָּנֶיךָ תַּרְאֵנוּ{{רווח|1}}||וּבְתוֹרָתְךָ תְּחַכְּמֵנוּ{{רווח|1}}||וּבְמִרְעֶה טוֹב וְשָׁמֵן תַּרְעֵנוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |} ====אך אומרים==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המזרחי (ואיטליה).}} {| |- |colspan ="2" |{{מר|'''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|א}}וֹמְרִים בְּחִין לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בָּ}}אִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גָּ}}שִׁים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דּ}}וֹרְשִׁים בְּדָתְךָ יוֹמָם וָלַיְלָה{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- | |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ה}}וֹגִים בְּהַלֵּל וְתִשְׁבָּחוֹת{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וְ}}אוֹמְרִים סְלַח נָא לַעֲוֹנֵינוּ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ח}}וֹקְרִים סוֹד בְּרִיתֶךָ / כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- | |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ט}}וֹעֲנִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל / כִּי אֵין כָּאֵל{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|י}}וֹדְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ / וּבְפִיהֶם יִתְפָּרָשׁ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כֻּ}}לָּם הַיּוֹם כְּמַלְאָכִים / קְדֻשָּׁה לְפָנֶיךָ עוֹרְכִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לְ}}בוּשֵׁיהֶם נְקִיִּם / וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- | |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מַ}}עֲשֵׂיהֶם מַגִּידִים וַחֲטָאֵיהֶם מְתַנִּים / סְלַח נָא עוֹנִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נִ}}קְרָאִים הַיּוֹם / וְסָלַחְתִּי לָכֶם הַיּוֹם{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}פוּרִים כְּחֹל הַיָּם / וַעֲוֹנוֹתֵיהֶם תַּשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ע}}וֹנִים אַרְבַּע קְדֻשּׁוֹת / לִפְנֵי חוֹקֵר כְּלָיוֹת / וְיוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- | |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פָּ}}קְדֵם לְחַיִּים טוֹבִים / וְטַהֲרֵם בְּמַיִם חַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צ}}וֹעֲקִים אָנָּא אֵל נָא / סְלַח נָא חֵטְא לְמִי מָנָה{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וֹלָם בְּרַעַשׁ מַרְעִישִׁים / קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קוֹרְאִים אָבוֹת וּבָנִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן וְאַחֲרוֹן אַתָּה / לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה גַּם עַתָּה{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}מַע תְּפִלָּתֵנוּ / בְּקָרְאֵנוּ אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תּ}}וֹלִים לְךָ עֵינֵיהֶם / עֲנֵם וּשְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלּוֹתֵיהֶם / סְלַח נָא לַעֲוֹנוֹתֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |} ====אמרו לאלהים==== {{ארון|פ}} '''וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' (<includeonly>בדילוג</includeonly><noinclude>מנצפ"ך ש"ת כפולות</noinclude>). בסוף כל בית מובאה מ[[דברי הימים א טז]]}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ בְּעוֹלָמוֹ{{ר1}} מֵחִישׁ פְּדוּת עַמּוֹ{{ר1}} לְקַיֵּים דְּבַר נָאֳמוֹ{{ר1}} כִּי סְלִיחָה עִמּוֹ{{ר2}} הוֹדוּ לַייָ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|בָּ}}רוּךְ וּמְהֻלָּל בְּרֹב גָּדְלוֹ{{ר1}} מֵחִישׁ סְלִיחָה לִקְהָלוֹ{{ר1}} לְהַרְאוֹת לַכֹּל גָּדְלוֹ{{ר1}} מָדַד מַיִם בְּשָׁעֳלוֹ{{ר2}} שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|גּ}}וֹאֵל עַם קְדוֹשׁוֹ{{ר1}} בִּסְלִיחָה לְהַקְדִּישׁוֹ{{ר1}} וּמְכוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשׁוֹ{{ר1}} לְזֶרַע אַבְרָהָם קְדוֹשׁוֹ{{ר2}} הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|דָּ}}גוּל מְשֻׁבָּח בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם זוּ בָּזוֹ{{ר1}} בִּדְבַר עֻזּוֹ וּמָעֻזּוֹ{{ר1}} לָכֵן עֲדַת מָעֻזּוֹ{{ר2}} דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|הַ}}כֹּל בְּמַאֲמָר עָשָׂה{{ר1}} וְהוּא פָעַל וְעָשָׂה{{ר1}} סוֹלֵחַ לְאֹם עֲמוּסָה{{ר1}} לָכֵן עַם בּוֹ חָסָה{{ר2}} זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|וּ}}מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ{{ר1}} עַל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם הוֹדוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם מְיַחֲדוֹ{{ר1}} אֲשֶׁר נִקְרְאוּ בִּדְבַר סוֹדוֹ{{ר2}} זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|זֶ}}ה רוֹקַע הָאָרֶץ{{ר1}} הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ר1}} לָכֵן אִמְרוּ לְיוֹסֵד הָאָרֶץ{{ר2}} הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|חַ}}י בִּמְעוֹנָתוֹ{{ר1}} חַנּוּן וְחוֹנֵן עֲדָתוֹ{{ר1}} יָשׁוּב בְּרַחֲמִים לְבֵיתוֹ{{ר1}} לָכֵן לְבָאֵי בִּבְרִיתוֹ{{ר2}} זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|טַ}}פֵּי נַחֲלָתוֹ{{ר1}} טְלָאֵי יְרֻשָּׁתוֹ{{ר1}} יָקִים עָלֵימוֹ אִמְרָתוֹ{{ר1}} כְּחָקוּק בְּתוֹרָתוֹ{{ר2}} אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|י}}וֹעֵץ מֵישָׁרִים לְחֹק{{ר1}} יְרֵאָיו לְחַיִּים לָחֹק{{ר1}} סוֹלֵחַ לְחֵטְא לִמְחֹק{{ר1}} כְּנִשְׁמַע לְרוֹעֶה מֵרָחוֹק{{ר2}} וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק <noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|השלמה ממחזור בני רומא:}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כָּ}}ל יְצִיר בָּרָא בְּמַעַן{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם עֻלּוֹ טָעַן{{ר1}} וְלֹא יִזָּכֵר עוֹד יַעַן וּבְיַעַן{{ר1}} כְּהִבְטִיחַ לְעַם בּוֹ נִשְׁעָן{{ר2}} לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כָּ}}ל בַּשָּׁלִישׁ עָפָר{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם וְהָיָה מִסְפָּר{{ר1}} וּפִשְׁעָם עוֹד לֹא יְסֻפַּר{{ר1}} לְהַרְבּוֹתָם כַּחוֹל וְאֵין מִסְפָּר{{ר2}} בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|לֹ}}א עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי{{ר1}} לָקַח לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי{{ר1}} סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת גּוֹי{{ר1}} עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי{{ר2}} וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מֵ}}חִישׁ לְעַמּוֹ הוּקָם{{ר1}} וּמְכַפֵּר פִּשְׁעֵי חֵיקָם{{ר1}} מַטְרִיפָם לֶחֶם חֻקָּם{{ר1}} וּמְמַהֵר יוֹם נָקָם{{ר2}} לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מֶ}}לֶךְ לְעוֹלָמִים חַי{{ר1}} מֵמִית וּמְחַיֶּה כָּל חַי{{ר1}} לָכֵן יוֹדוּהוּ חַי חַי{{ר1}} וְהִזְהִיר לְרֵעַי וְאַחַי{{ר2}} אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא וְחָזָק וְאָיֹם{{ר1}} וְהוּא אֵל עֶלְיוֹן{{ר1}} וּמַנְחִיל עֹז חֶבְיוֹן{{ר1}} וּמְשׁוֹרְרִים לְפָנָיו בְּכָל יוֹם{{ר2}} שִׁירוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא שׁוֹכֵן מְרוֹמִים{{ר1}} סוֹלֵחַ פִּשְׁעֵי אֲשֵׁמִים{{ר1}} וּמְפַעְנֵחַ נֶעֱלָמִים{{ר1}} וְאַתֶּם מְעוּטֵי עַמִּים{{ר2}} סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|סֶ}}לָה מְשֻׁבָּח וּמְהֻלָּל{{ר1}} בְּפִי כָּל נְשָׁמָה תִּתְהַלָּל{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם מְהֻלָּל{{ר1}} כְּשֶׁיַּעֲטֹף וְיִתְפַּלַּל{{ר2}} כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|עֶ}}לְיוֹן עַל כָּל אֱלֹהִים{{ר1}} הַנִּכְתָּר בְּהִלּוּלִים{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם נִגְאָלִים{{ר1}} מַעֲבִיר מֵאֶרֶץ גִּלּוּלִים{{ר2}} כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת צְפוּנָיו{{ר1}} וּמִשְׂתַּכֵּל בְּכָל פִּנָּיו{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם עָנָו{{ר1}} בְּכָל מְשׁוֹרְרִים לְפָנָיו{{ר2}} הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פֶּ}}לֶא עָשָׂה עַד מְאֹד{{ר1}} נִקְרָא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַמּוֹ עוֹד{{ר1}} הַלּוֹבֵשׁ הָדָר וָהוֹד{{ר2}} הָבוּ לַייָ כָּבוֹד {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צ}}וּר אֲכַבְּדֶנּוּ בְּמִנְחָה{{ר1}} מֵסִיר מֶנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ר1}} מֵחִישׁ לְעַמּוֹ רְוָחָה{{ר1}} בּאוּ שְׁעָרָיו בְּשִׂמְחָה{{ר2}} הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּכֵס נָכוֹן{{ר1}} בֵּית עוֹלָמִים לְשִׁבְתּוֹ מָכוֹן {{ר1}} סוֹלֵחַ לְאוֹמְרֵי תְפִלָּתִי תִכּוֹן{{ר1}} לְנֵצַח נְצָחִים מַלְכוּתוֹ תִכּוֹן{{ר2}} חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם{{ר1}} בַּמָּרוֹם אַדִּיר בַּמַּיִם{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעוֹבְדֵי שָׁמַיִם{{ר1}} מְכוֹנֵן לְנֶחֱרַב פַּעֲמַיִם{{ר1}} בְּיָסְדוֹ יְרוּשָׁלַיִם לָעַד{{ר2}} יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|רָ}}ם דָּרַךְ סוּסוֹ בַּיָּם{{ר1}} לִגְזָרִים גָּזַר יָם{{ר1}} וּמַשְׁלִיךְ עֲוֹנוֹת בִמְצוּלוֹת יָם{{ר1}} עַד לֹא יִוָּדַע אַיָּם{{ר1}} כְּפָרְדוֹ בְּעֻזּוֹ יָם{{ר2}} יִרְעַם הַיָּם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי כְּיָשֵׁן נֹעַר{{ר1}} לְכוֹנֵן בֵּית הַיַּעַר{{ר1}} כִּי כִרְסְמוֹ חֲזִיר מִיַּעַר{{ר1}} וּפָנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר{{ר2}} אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי וְאֵין בִּלְעָדוֹ{{ר1}} הַכֹּל פֹּעַל יָדוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם יְחִידוֹ{{ר1}} הַמּוֹדִים עַל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ{{ר2}} הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תָּ}}מִים אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ{{ר1}} מִצָּרָה תּוֹשִׁיעֵנוּ{{ר1}} וּמְכַפֵּר חַטֹּאת פְּשָׁעֵינוּ{{ר1}} וּמַאֲזִין שִׂיחַ שַׁוְעָתֵנוּ{{ר2}} וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ {{סוף}} </noinclude> {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תַּ}}קִּיף אֱלֹהֵי עוֹלָם{{ר1}} דְּבָרוֹ נִצָּב לְעוֹלָם{{ר1}} וְהוּא מִכֹּל נֶעְלָם{{ר1}} וַאֲנַחְנוּ מְהַלְלִים שְׁמוֹ לְעוֹלָם{{ר2}} בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. ====מעשה אלהינו==== '''וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|אַ}}דִּיר בְּוִעוּדוֹ{{ר1}} {{סי|בְּ}}רוּם וּבְתַחַת הוֹדוֹ{{ר1}} {{סי|גִּ}}לָּה אוֹר לְעַבְדּוֹ{{ר1}} {{סי|דָּ}}בָר מֵקִים לְעַבְדּוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.{{ממס|דברים ד לה}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|הַ}}מַּכִּיר עוֹלְמֵי עַד{{ר1}} {{סי|וְ}}סוֹפֵר וּמוֹנֶה עֲדֵי עַד{{ר1}} {{סי|זִ}}יו מוֹשָׁבוֹ נוֹעָד{{ר1}} {{סי|חֶ}}לֶד צוֹפֶה בְּמִסְעָד{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|ט}}וֹעֵן עוֹלָמוֹ{{ר1}} {{סי|י}}וֹדֵעַ הֲדֹמוֹ{{ר1}} {{סי|כִּ}}לְּלוֹ בְּנָאֳמוֹ{{ר1}} {{סי|לָ}}עַד לַהֲקִימוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בְּמִפְעָלוֹ{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא עַל זְבוּלוֹ{{ר1}} {{סי|סִ}}לּוּדוֹ כְּגָדְלוֹ{{ר1}} {{סי|עֻ}}זּוֹ כְּרֹב חֵילוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.{{ממס|ישעיהו ו ב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|פְּ}}אֵרוֹ בִּשְׁמֵי מְעוֹנַי{{ר1}} {{סי|צ}}וֹפֶה וּמַבִּיט לְעֵינַי{{ר1}} {{סי|קִ}}לּוּס שְׁמוֹ בַּהֲמוֹנַי{{ר1}} {{סי|ר}}וֹדֶה בְּקֶרֶב מוֹנַי{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְיָ.{{ממס|תהלים קיא ב}} {{ארון|ס}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ|צבע=#A52A2A}}{{ר1}} וְ{{סי|תַ|1}}חְבֻּלוֹתָיו מְזִמָּה{{ר1}} {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה{{ר1}} {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה{{ר1}} {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ר2}} {{מילת קבע|וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה|צבע=#A52A2A}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} {{ארון|פ}} ['''אֲבָל'''] {{מילת קבע|מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי רוֹקַע הָאָרֶץ עַל בְּלִימָה{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֶיהָ בְּלִי הֱיוֹת לְשַׁמָּה{{ר1}} {{סי|תִּ}}כֵּן עַל מַיִם אֲדָמָה{{ר1}} {{סי|תַּ}}קִּיף שְׁמוֹ לְרוֹמֵמָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה.{{ממס|תהלים קד ב}} ====אשר אימתך==== '''וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|אֶ}}רְאֶלֵּי אֹמֶן / בְּ{{סי|אַ}}בִּירֵי אֹמֶץ{{ר1}} בִּ{{סי|בְ}}לוּלֵי קֶרַח / בִּ{{סי|בְ}}דוּדֵי קֶדַח{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|גְּ}}לוּמֵי גוּשׁ / מִ{{סי|גָּ}}רֵי גֵיא{{ר1}} מִ{{סי|דְּ}}לוּלֵי פֹעַל / מִ{{סי|דַּ}}לֵּי מַעַשׂ{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹן מַלְאָכִים / בְּ{{סי|הִ}}לּוּךְ מַחֲנוֹת{{ר1}} בְּ{{סי|וַ}}עַד אֲלָפִים / בְּ{{סי|וֶ}}כַח רְבָבוֹת{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|זִּ}}יו שׁוֹנֶה / מִ{{סי|זֹּ}}הַר כָּבֶה{{ר1}} מֵ{{סי|חֲ}}סֵרֵי שֵׂכֶל / מֵ{{סי|חֹ}}רְשֵׁי רֶשַׁע{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|טִ}}פּוּחַ עֲרָבוֹת / בְּ{{סי|טִ}}יכּוּס שְׁחָקִים{{ר1}} בְּ{{סי|יִ}}שְׁרַת עֲרָפֶל / בִּ{{סי|י}}רִיעוֹת מְעוֹנָה{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|כְּ}}תוּמֵי שֶׁמֶץ / מִ{{סי|כְּ}}מוּסֵי כֶתֶם{{ר1}} מִ{{סי|לְּ}}כוּדֵי פַח / מִ{{סי|לְּ}}עוּנֵי מַר{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|מַ}}סְלוּלֵי זְבוּל / בִּ{{סי|מְ}}רוֹמֵי שְׁפַר{{ר1}} בִּ{{סי|נְ}}טִיַּת דֹּק / בִּ{{סי|נְ}}חִיַּת עָבִים{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|סְּ}}רוּחֵי מַעַשׂ / מִ{{סי|שְּׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ר1}} מֵ{{סי|עֲ}}דוּרֵי אֱמֶת / מֵ{{סי|עֲ}}מוּסֵי בָטֶן{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|פֹ}}תְחֵי קָדוֹשׁ / בְּ{{סי|פֹ}}צְחֵי בָרוּךְ{{ר1}} בִּ{{סי|צְ}}דוּדֵי אַרְבַּע / בִּ{{סי|צְ}}נוּפֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|קְּ}}רוּאֵי אָיִן / מִ{{סי|קֹּ}}רְאֵי בְחָנֵף{{ר1}} מֵ{{סי|רְ}}חוֹקֵי אֱמֶת / מֵ{{סי|רֵ}}יקֵי צֶדֶק{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בִּ{{סי|שְׁ}}בִיבֵי אֵשׁ / בִּ{{סי|שְׁ}}בִילֵי מַיִם{{ר1}} בִּ{{סי|תְ}}לוּלֵי רוֹם / בְּ{{סי|תַ}}לְתַּלֵּי גֹבַהּ{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִבָּשָׂר וָדָם / מֵהֶבֶל וָתֹהוּ{{ר1}} מֵחָצִיר יָבֵשׁ / מִצֵּל עוֹבֵר / וּמִצִּיץ נוֹבֵל{{ר1}} מִמַּשְׁלִימֵי נֶפֶשׁ / מִמַּפְרִיחֵי רוּחַ / וּמִמְּעוֹפְפֵי חַיָּה{{ר1}} וּמֵחֲנִיטֵי נְשָׁמָה / וּמוֹצִיאֵי יְחִידָה{{ר1}} וְנִשְׁמָעִים בַּדִין / וּמֵתִים בַּמִּשְׁפָּט / וְחַיִּים בְּרַחֲמִים{{ר1}} וְנוֹתְנִים לְךָ פְּאֵר חֵי הָעוֹלָמִים{{ר2}} '''וְתִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם''' {{ארון|ס}} ====אמיצי שחקים==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אַ}}מִּיצֵי שְׁחָקִים מִמַּעַל{{רווח|1}}||וְכָל צְבָא מַעַל{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|אֱ}}מוּנֵי אַהֲבָה{{רווח|1}}||וְצִמְחֵי רְבָבָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|בְּ}}כִתֵּי מַלְאָכִים{{רווח|1}}||שְׁמוֹ מַמְלִיכִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|בְּ}}נֵי בְחוּנֵי בְרִית{{רווח|1}}||לְזוֹכֵר הַבְּרִית{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ{{רווח|1}}||לְאַמִּיץ וְשַׂגִּיא כֹחַ{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|גְּ}}דוֹלֵי צְדָקָה{{רווח|1}}||לְנִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|דְּ}}מוּת אַרְבָּעָה פָנִים{{רווח|1}}||לְכָל צַד פּוֹנִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי נְצוּרָה{{רווח|1}}||לְעִמָּם בְּצָרָה{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹן צְבָא מַעְלָה{{רווח|1}}||לְשׁוֹכֵן מַעְלָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|הֹ}}לְכֵי דֶּרֶךְ תָּמִים{{רווח|1}}||לְהַצּוּר תָּמִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים וְשָׁבִים{{רווח|1}}||טַעַם צוּר מַקְשִׁיבִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|וְ}}קֹוֵי יְשׁוּעוֹת{{רווח|1}}||וְחוֹכֵי סְלִיחוֹת{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|זְ}}מִירוֹת רַבּוֹת{{רווח|1}}||זַכֵּי שְׁמֵי עֲרָבוֹת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|זֶ}}רַע מַטַּע אֱמֶת{{רווח|1}}||לֵאלֹהִים אֱמֶת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|חַ}}שְׁמַלִּים עַזִּים{{רווח|1}}||לְעוֹשֶׂה חֲזִיזִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ח}}וֹנִים וְנוֹסְעִים{{רווח|1}}||לְמַעֲלֶה נְשִׂיאִים{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי מְרוֹמִים{{רווח|1}}||לְרָם עַל רָמִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|טֹ}}בוּ אֹהָלָיו{{רווח|1}}||יוֹנְקָיו וְעוֹלָלָיו{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|יִ}}דּוֹדוּן הוֹלְכִים{{רווח|1}}||כּוֹרְעִים וּבוֹרְכִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|י}}וֹשְׁבֵי אֹהֶל וּמִשְׁכָּן{{רווח|1}}||לִבְתוֹכָם שָׁכָן{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|כִּ}}תֵּי הֲמוֹנִים{{רווח|1}}||עִם חַיּוֹת וְאוֹפַנִּים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|כֶּ}}תֶר נוֹתְנִים{{רווח|1}}||בְּנֵי אֵיתָנִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|לַ}}הֲקַת שְׁבִיבִים{{רווח|1}}||וְאֵשׁ לֶהָבִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|לְ}}מַעֲנוֹ גּוֹי אֶחָד{{רווח|1}}||לְשֵׁם אֵל הַמְיֻחָד{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|מְ}}סוֹכְכִים מְרוֹפְפִים{{רווח|1}}||בְּכַנְפֵיהֶם מְעוֹפְפִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|מְ}}נַצְּחִים לְהַתְמִיד{{רווח|1}}||בְּכָל יוֹם תָּמִיד{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|נ}}וֹרָאִים בְּנִפְלָאוֹת{{רווח|1}}||לְצֶדֶק נוֹרָאוֹת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|נְ}}דִיבֵי עַמּוֹ{{רווח|1}}||מְסַלְסְלִים לִשְׁמוֹ{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים{{רווח|1}}||מִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ס}}וֹלְדֵי בְחִילָה{{רווח|1}}||לְנוֹרָא עֲלִילָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|עֵ}}ינַיִם מְלֵאִים{{רווח|1}}||כַּתַּרְשִׁישׁ מְמֻלָּאִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ע}}וֹנִים בְּמַקְהֵלוֹת{{רווח|1}}||בְּלַחַשׁ וְקוֹלוֹת{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם כִּבְרָקִים מְאִירִים{{רווח|1}}||וּפָז בֶּגֶד פְּאוּרִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|פְּ}}דוּיֵי בִּזְרוֹעַ חָזָק{{רווח|1}}||לְגוֹאֲלָם חָזָק{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת שָׁמַיִם{{רווח|1}}||לְרוֹכֵב שָׁמַיִם{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|צֹ}}אן קָדָשִׁים{{רווח|1}}||מַטַּע קְדוֹשִׁים{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|קַ}}לִּים לְצוּרָם{{רווח|1}}||קוֹרְאִים לְיוֹצְרָם{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|קְ}}הִלּוֹת יַעֲקֹב{{רווח|1}}||בְּלִי לֵב עָקֹב{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם כְּעֵגֶל{{רווח|1}}||וְאוֹפָן מִתְגַּלְגֵּל{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|רְ}}צוּיִם לְבוֹרְאָם{{רווח|1}}||לְרָם אֲשֶׁר בְּרָאָם{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|שֹׁ}}כְנֵי בְּצֵל שַׁדַּי{{רווח|1}}||שְׁנוֹתָם אֵין דַּי{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|שְׁ}}מוּרִים חֲקוּקִים{{רווח|1}}||מִצְוֹת וְחֻקִּים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים{{רווח|1}}||בַּמָּרוֹם חָשִׁים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|תְּ}}מִימִים בְּדַרְכֵיהֶם{{רווח|1}}||וּבְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |} ====אילי מרום==== '''וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''אֵלּוּ לָאֵלּוּ שׁוֹאֲלִים / אֵלּוּ לָאֵלּוּ מְמַלְלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / לְהַעֲרִיצוֹ לְהַקְדִּישׁוֹ בִּפְאֵר מְסַלְסְלִים''' {{הור|סימן: '''אא"ב גג"ד'''. בסוף כל בית מובאה מ[[ישעיהו ו#ו ב|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ילֵי מָרוֹם אוֹמְרִים הִלּוּלוֹ{{ש}} {{סי|א}}וֹפָן וְגַלְגַּל מַבִּיעִים סִלְסוּלוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}אֵימָה וּבְיִרְאָה מַכְתִּירִים שֵׁם גָּדְלוֹ{{ר1}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּרַעַד וּבְפַחַד{{ש}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ לְיַחֵד לְאֶחָד{{ש}} {{סי|דְּ}}מָמָה דַקָּה דָּאִים בְּלִי כַחַד{{ר1}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|הַ}}יּוֹשֵׁב יְחִידִי עַל אוֹפַנָּיו{{ש}} {{סי|הַ}}דּוֹבֵר דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו{{ש}} {{סי|וְ}}רָצוֹא וָשׁוֹב כַּבָּזָק לְפָנָיו{{ר1}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|זֹ}}הַר הָרָקִיעַ כְּעֵין חַשְׁמַלָּיו{{ש}} {{סי|ז}}וֹעֵף בַּיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו{{ש}} {{סי|חִ}}יל שָׂרָף אֵימָה עָלָיו{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי קָלָל כְּעֵין נְחשֶׁת יְצַפְצֵף{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם עֲלֵיהֶם יְחוֹפֵף{{ש}} {{סי|יִ}}דֹּד יְכַסֶּה פָנָיו בְּלִי מִתְרוֹפֵף{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ הוּא אֵלִי זֶה{{ש}} {{סי|כִּ}}י לֹא בָזָה עֱנוּת עַם עָנִי וְנִבְזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְהַעֲרִיצוֹ יַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|מֶ}}לֶךְ מְהֻלָּל בְּפִיהֶם גָּמַר{{ש}} {{סי|מ}}וֹרָאוֹ עֲלֵיהֶם תָּמִיד לְהַשְׁמַר{{ש}} {{סי|נִ}}שָּׂא וְנֶעְלָם הִלּוּלוֹ לוֹמַר{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|שָׂ}}רָף מְכֻנֶּה אֶחָד קָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סִ}}לּוּד אוֹמֵר לְבָרוּךְ וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים בִּקְדֻשָּׁה לָאֵל הַקָּדוֹשׁ{{ר1}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|פְּ}}אֵר וָשֶׁבַח לַאֲדוֹן הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים בְּרִנָּה מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת{{ש}} {{סי|צְ}}בָא מָרוֹם גְּדֻלָּתָם מַצְבִּיאוֹת{{ר1}} יְיָ צְבָאוֹת.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם בְּעֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים לָרוּץ עַד קְצֵה הָאָרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא יוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כִּסָּה הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|שְׁ}}חָקִים מִמַּעַל פֹּעַל יָדוֹ{{ש}} {{סי|תּ}}וֹלֶה תֵבֵל בִּזְרוֹעַ יָדוֹ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}}<קטע סוף=רהיטים/> ====סילוק==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור2| '''למנהג אשכנז המזרחי''' אומרים לסילוק את הפיוט {{צ|[[ונתנה תוקף]]}}, ואת הקדושה {{צ|[[אז מלפני בראשית]]}}. '''למנהג אשכנז המערבי''' אומרים לסילוק את הפיוט {{צ|מי יערוך אליך}} שיובא בסמוך (למנהג פפד"מ אומרים את כולו, ולמנהג רוב הקהילות אומרים את רובו (עד {{צ|יהיו נכלמים}}), ומצרפים חלק מהסילוק {{צ|מי ימלל}}). בקדושה אומרים למנהג זה רק את הפיוט {{צ|אליך תלויות עינינו}} מתוך הקדושה שנאמרה בשחרית.}} =====מי יערוך אליך===== <קטע התחלה=מי יערוך1/>מִי יַעֲרֹךְ אֵלֶיךָ מַעֲנֶה לְסַפֵּר{{ש}} גְּבוּרוֹת רַחֲמֶיךָ לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר{{ש}} אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר{{ש}} וְעַד כַמֶּה וְכַמֶּה אֵיךְ אֲסַפֵּר{{ש}} כִּי אַתָּה צְעָדִים סוֹפֵר{{ש}} פֶּשַׁע וְעָוֹן מְכַפֵּר{{ש}} וּבְסוּר מִמְּךָ כָּל כּוֹפֵר{{ש}} תְּחַכֶּה לוֹ לָשׁוּב וּלְהִתְכַּפֵּר{{ש}} לְבִלְתִּי לֵבוֹשׁ וְלְהֵחָפֵר{{ש}} כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת אֲשֶׁר יָפֵר{{ש}} לָכֵן שַׂמְתָּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי שֶׁפֶר{{ש}} לַעֲשׂוֹת בָּהֶם תְּשׁוּבָה מִהְיוֹת לְחֶפֶר{{ש}} וְאִם שָׁב וְחִנֵּן בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר {{ש}} יַעְמֹד מֵלִיץ יָשְׂרוֹ לְסַפֵּר{{ש}} וְתַקְשִׁיב וְתֹאמַר מָצָאתִי כֹפֶר{{ש}} וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְכַּפֵּר{{ש}} כִּי כִּשְׁמוֹ כִּפּוּר מְכַפֵּר{{ש}} וְכָל מַעֲשָׂיו לוֹ תְכַפֵּר{{ש}} וְכָל חֲטָאָיו תָּדִיחַ וְתָפֵר{{ש}} וְיוּחַק לְחַיִּים בְּגִלְיוֹן סֵפֶר{{ש}} בְּכֵן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם אֵלֶיךָ חֲטָאֵינוּ לְסַפֵּר{{ש}} כְּמוֹדֶה וְעוֹזֵב לְהִתְכַּפֵּר{{ש}} וְאִם כְּאָדָם עָבַרְנוּ בְּרִיתֶךָ לְהָפֵר{{ש}} אַתָּה אֵל וְלֹא אִישׁ פָּנֵינוּ אַל תַּחְפֵּר{{ש}} בִּזְכוּת נָם אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר{{ש}} וּכְאָז בַּעֲרוּפָה לָנוּ כַפֵּר כַּפֵּר רַחוּם לְשׁוֹפְכֵי לְךָ שִׂיחָה{{ש}} כְּטוֹב וְסַלָּח לְךָ הִיא הַסְּלִיחָה{{ש}} וּלְדַלֵּי מַעַשׂ תִּתֵּן סְלִיחָה{{ש}} וְאִם כְּפִי פָעֳלָם אֵין לְהִסָּלְחָה{{ש}} וְאִם תִּשְׁמֹר עָוֹן יְהוּ כְסוּחָה{{ש}} בְּכֵן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם לְסוֹחֲחָה{{ש}} בְּחִנּוּן הִגָּיוֹן שְׁמָעָה וּסְלָחָה{{ש}} בְּטוּחִים כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה{{ש}} מְקַוִּים לְרַחֲמֶיךָ עִוּוּיָם לְסָלְחָה לְסָלְחָה עֲוֹנָם גָּשִׁים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ מְחִילָתֶךָ{{ש}} כִּי הִיא שִׁבְחֲךָ וְהִיא תְהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ{{ש}} רַעְיָתְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וּפְעֻלָּתֶךָ{{ש}} וְאֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ זוּלָתֶךָ{{ש}} וּמוֹשִׁיעַ אֵין בִּלְתֶּךָ{{ש}} וּכְנַמְתָּ לְצִיר סָלַחְתִּי כְּמִלָּתֶךָ{{ש}} כֵּן תְּבַשֵּׂר סָלַחְתִּי לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ{{ש}} לְהוֹדִיעָם רַחֲמֵי גְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְיַנְעִימוּ זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ לְעַלּוֹתֶךָ בְּגֵיא וּבִשְׁחָקִים{{ש}} וְלִסְלֹחַ עֲוֹנָם פֶּלֶל נוֹאֲקִים{{ש}} כִּי הֵם מִמַּעֲשִׂים רֵקִים{{ש}} לָכֵן כְּדַלִּים שְׁעָרֶיךָ דוֹפְקִים{{ש}} סְלַח נָא לַעֲוֹנֵינוּ לְפָנֶיךָ צוֹעֲקִים{{ש}} זְכֹר שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת אֲשֶׁר לְךָ חֲשׁוּקִים{{ש}} וְחֶבֶל נַחֲלָה לְשִׁמְךָ חֲקוּקִים{{ש}} וּשְׁבוּעָה אֲשָׁר לָמוֹ בִּטִּיתָ תָּקִים{{ש}} לְקוֹרְאֶיךָ מִמַּעֲמַקִּים {{ש}} לְהוֹשִׁיעָם מִהְיוֹת עוֹד דְּחוּקִים{{ש}} אֲשֶׁר לְהַצְדִּיקָם תַּחַן מְפִיקִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבִיתָם כַּאֲפִיקִים{{ש}} כִּי הֵם עֲבָדֶיךָ וְעָלֶיךָ מִתְרַפְּקִים{{ש}} וּלְחוֹנְנֵם בְּעִנּוּי עֲסוּקִים{{ש}} לְהוֹצִיא דִינָם כַּעֲשׁוּקִים{{ש}} לְקָרְבָם אֵלֶיךָ מְקָרֵב רְחוֹקִים{{ש}} הֱיוֹתָם כְּאֵזוֹר לַחֶלֶץ בְּךָ דְּבֵקִים{{ש}} לְנַצְחָךְ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנַּת עֲמָקִים עֲמָקִים בְּפַלְּשָׁךְ תְּחַפֵּשׂ צְדָקָה{{ש}} כְּטוֹב וְסַלָּח וּלְךָ הִיא הַצְּדָקָה{{ש}} וְרַב לְהוֹשִׁיעַ מְדַבֵּר בִּצְדָקָה{{ש}} מְכוֹן כִּסְאֲךָ מְתֻקָּן בִּצְדָקָה{{ש}} וּלְאֵין זְכוּת וּמַעֲשִׂים תַּעֲשֶׂה צְדָקָה{{ש}} כִּי לָנוּ הַבֹּשֶׁת וּלְךָ הַצְּדָקָה{{ש}} לָכֵן לִמְרוֹמְמֶךָ תַּעֲלֶה צְדָקָה{{ש}} בְּמִדַּת טוּבְךָ אוֹתָם לְצַדְּקָה{{ש}} כִּי קָדוֹשׁ אַתָּה וְנִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה{{ש}} בְּסָלְחָךְ עֲוֹן שָׁבֶיךָ בִּצְדָקָה בִּצְדָקָה תְּשׁוֹבֵב עַם לְךָ חֲתוּמִים{{ש}} כִּי רַחוּם אַתָּה וּמָלֵא רַחֲמִים{{ש}} וּלְךָ הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים{{ש}} וּבְשִׁבְתְּךָ עַל כִּסֵּא דִין תְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים{{ש}} וְתַהֲפֹךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים{{ש}} לְהַצְדִּיק בָּנִים לְךָ רְחוּמִים{{ש}} לְנַקּוֹתָם מִטִּנּוּף כְּתָמִים{{ש}} וּלְהַאֲזִין שַׁוְעָתָם מִמְּרוֹמִים{{ש}} אֲשֶׁר הֵם מִמִּצְוֹתֶיךָ עֲרוּמִים{{ש}} וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ מַעֲרִימִים{{ש}} וְחָטָאנוּ לְךָ נוֹאֲמִים{{ש}} זְכֹר לָמוֹ זְכוּת אֲבוֹתָם תְּמִימִים{{ש}} וּתְחִנָּתָם תִּשְׁמַע מִמְּרוֹמִים{{ש}} לִמְצֹא לְפָנֶיךָ חֶסֶד וְרַחֲמִים{{ש}} וְאִם תְּפַלֵּשׁ מַעֲשֵׂימוֹ יִהְיוּ נִכְלָמִים{{ש}}<קטע סוף=מי יערוך1/><includeonly> {{הור2|בהרבה קהילות ממשיכים כאן ב{{צ|ויפציח שיר כסא}} מתוך הסילוק {{צ|מי ימלל}}. למנהג פפד"מ אומרים גם את ההמשך.}}</includeonly> <קטע התחלה=מי יערוך2/>[וְתִזְכֹּר לָמוֹ שְׁבוּעַת אָבוֹת הַתְּמִימִים{{ש}} וְתִתְנַהֵג עִם בְּנֵיהֶם בְּמִדַּת רַחֲמִים{{ש}} וְשַׁוְעָתָם תַּעַל לִמְרוֹמִים{{ש}} לְפָנֶיךָ לִמְצֹא חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים]{{ש}} וּבְשׁוּרָם מַלְאֲכֵי מְרוֹמִים{{ש}} כִּי תַצְדִּיק בְּדִין מְכֻתָּמִים{{ש}} אֲשֶׁר מִדִּינְךָ חַתִּים וּדְמוּמִים{{ש}} יִפְצְחוּ פֶה וְיִהְיוּ מְרוֹמְמִים{{ש}} וְיַשְׁמִיעוּ לְאַדֶּרְךָ שִׁיר נְעִימִים{{ש}} וּלְהַגְבִּיר כֹּחֲךָ קוֹל מַרְעִימִים{{ש}} מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הֲדוֹמִים{{ש}} וְגֹדֶל חַסְדְּךָ מֵעַל מְרוֹמִים{{ש}} כִּי לֹא תִזְנַח לְעוֹלָמִים{{ש}} וְלֹא תִקְצֹף לְאֹרֶךְ יָמִים{{ש}} וְדָרֵי מַטָּה עִם צְבָא מְרוֹמִים{{ש}} לְהַעֲרִיץ וּלְהַקְדִּישׁ לְעַתִּיק יָמִים{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשּׁוֹת מַפְצִיחִים וּמְרוֹמְמִים<קטע סוף=מי יערוך2/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} =====מי ימלל===== {{הור2|את הסילוק הזה אמרו בצרפת (ובמנהג רומניא). למנהג רוב קהילות מערב אשכנז אומרים החל מ{{צ|ויפציח שיר כסא}} (ראו למעלה).}} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת חֲיָלֶיךָ{{ש}} מִי יַגִּיד עֹצֶם מִפְעָלֶיךָ{{ש}} מִי יְשַׁעֵר פִּלְאֵי מַעֲלָלֶיךָ{{ש}} מִי יְתַנֶּה עֹז הִלּוּלֶיךָ{{ש}} מִי יֹאמַר תֹּקֶף כִּלּוּלֶיךָ{{ש}} מִי יְדַבֵּר אֹמֶץ מַהֲלָלֶיךָ{{ש}} מִי יְגַלֶּה עֹמֶק סִלְסוּלֶיךָ{{ש}} מִי יְפַעְנֵחַ נִצּוּחַ מְסַלְסְלֶיךָ{{ש}} מִי יָמֹד מֵי שָׁעֳלֶךָ{{ש}} מִי יַחְשֹׂף תְּהוֹם הֲדֹם רַגְלֶיךָ{{ש}} מִי יִמְנֶה וְיַגְבִּיר חֲיָלֶיךָ{{ש}} מִי יַשְׁמִיעַ תְּהִלּוֹת כְּלָלֶיךָ{{ש}} מִי יַעֲמִיק בְּמִשְׁפְּטֵי אֲמִתֶּךָ{{ש}} מִי יָקוּם בְּסוֹד עֵדוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַחֲזִיק רֹב טוֹבוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַכִּיר חַסְדֵי אָרְחוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְפַלֵּס מִשְׁקַל רוּחוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַחְשֹׁב הֲמוֹן אוֹצְרוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יֹאמַר נִסֵּי נִפְלְאוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יִפְקֹד פְּקוּדֵי סְגֻלּוֹתֶיךָ עַתִּיק וְאֵין לְהָתֵם שְׁנוֹתֶיךָ{{ש}} מְבַלֶּה כֹל וְאֵין לְבַלּוֹתֶךָ{{ש}} סוֹבֵל מַשָּׂא וְאֵין לְהַלְאוֹתֶךָ{{ש}} אֲכִילָה אֵין לְפָנֶיךָ / וְשֹׂבַע בְּקָרְבְּנוֹתֶיךָ{{ש}} שְׁתִיָּה אֵין לְפָנֶיךָ / וְדֶשֶׁן בְּנִסְכוֹתֶיךָ{{ש}} תְּנוּמָה אֵין בְּמַחֲנֶיךָ / וְנֵעוֹר בְּאָהֳלוֹתֶיךָ{{ש}} שֵׁנָה אֵין בְּשִׁכְנֶךָ / וּמֵקִיץ בְּמִשְׁכְּנוֹתֶיךָ נֹשֵׂא עָוֹן / וְרוֹאֶה בְעֶלְבּוֹן{{ר1}} מְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹן / כְּחָכָם וְנָבוֹן{{ש}} עוֹבֵר עַל פֶּשַׁע / וְלֹא חָפֵץ בְּרֶשַׁע{{ר1}} מֵחִישׁ פְּדוּת לְיֶשַׁע / לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע{{ש}} מְכַלְכֵּל רְשָׁעִים / כְּבֶאֱמֶת מְשַׁוְּעִים{{ר1}} וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים / מְחַתֵּל מִפְּשָׁעִים{{ש}} מַצְלִיל חֲטָאִים / בְּשׁוּב חוֹטְאִים{{ר1}} מֵיטִיב לַטּוֹבִים / אִם מַעֲשֵׂיהֶם מְטִיבִים{{ש}} שָׁב לְשׁוֹבָבִים / אִם בְּכָל לֵב שָׁבִים{{ר1}} רוֹצֶה תוֹשָׁבִים / אִם בְּצִלּוֹ יוֹשְׁבִים{{ש}} שׁוֹעֶה קְרוֹבִים / אִם אֵלָיו קְרֵבִים{{ר1}} מֵיטִיב קוֹרְאִים / אִם אֵלָיו בֶּאֱמֶת קוֹרְאִים וְעַד לֹא תְאָלָה / שָׁת תְּעָלָה{{ש}} וְעַד לֹא מַכָּה / הֶעֱלָה אֲרוּכָה{{ש}} וְעַד לֹא טְרִיָּה / הֵכִין רְטִיָּה{{ש}} וְעַד לֹא תִפְלָה / הֵכִין תְּפִלָּה{{ש}} וְעַד לֹא שָׁנִי / בָּן בְּחוּט הַשָּׁנִי{{ש}} וְעַד לֹא אֹדֶם תּוֹלָע / הִלְבִּין וְרִיב גִּלַּע{{ש}} וְעַד לֹא מַחֲשָׁבָה / חִמֵּק שׁוֹבֵבָה{{ש}} וְעַד לֹא יְשִׁיבָה / אִמֵּן תְּשׁוּבָה{{ש}} וְעַד לֹא אַב הָמוֹן / שִׁעֲשַׁע אָמוֹן{{ש}} וְעַד לֹא נֶעֱקָד / כָּפְרוֹ פֻקַּד{{ש}} וְעַד לֹא תָּם הֻפְקַד / מְחִילָה שָׁקַד{{ש}} וְעַד לֹא יְסוֹד עוֹלָם / שָׁת גִּבְעוֹת עוֹלָם{{ש}} וְעַד לֹא דָּבָר בָּעוֹלָם / צָר עַם עוֹלָם{{ש}} וְעַד לֹא נָכוֹן מֵאָז / קָנָה קִנְיַן אָז{{ש}} וְעַד לֹא יֻצְּרוּ יָמִים / פָּעַל יוֹם מִיָּמִים{{ש}} וְעַד לֹא עֲלֵי עָשׂוֹר / עָשָׂה לוֹ צוֹם הֶעָשׂוֹר{{ש}} וְעַד לֹא כִפּוּר / חֶלְשׁוֹ סָפוּר{{ש}} וְעַד לֹא עִנּוּי נֶפֶשׁ / הִטְבִּיעַ חֵטְא בְּרֶפֶשׁ{{ש}} וְעַד לֹא אֲשֵׁמִים / צָג בְּחוּג אֲשָׁמִים{{ש}} וְעַד לֹא צָמִים / קִדֵּשׁ צוֹמִים{{ש}} וְעַד לֹא יוֹם סְלִיחָה / עִמּוֹ הַסְּלִיחָה{{ש}} וְעַד לֹא מִתְרַחֲמִים / הִקְדִּים רַחֲמִים{{ש}} וְעַד לֹא מִתְקַדְּשִׁים / הִתְמִיךְ קְדוֹשִׁים כִּי הוּא רַחוּם וְרַחֲמָן / וְעַם זוּ מְרַחֲמָן{{ש}} כִּי הוּא חַנּוּן וְחוֹנֵן / לְעַם שְׁמוֹ מְחַנֵּן{{ש}} כִּי הוּא טוֹב וּמֵיטִיב / וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב{{ש}} כִּי הוּא שׁוֹפֵט וְצַדִּיק / וְקָרוֹב וּמַצְדִּיק{{ש}} כִּי הוּא שׁוֹאֵג כְּאַרְיֵה / לָחֹן בְּנֵי אַרְיֵה{{ר1}} וְהוּא כְּאַרְיֵה / וְנִשָּׂא מֵאַרְיֵה{{ש}} כִּי הוּא גּוֹעֶה כְּמוֹ שׁוֹר / מְחֹל תַּבְנִית שׁוֹר{{ר1}} וְנִסְבָּל בְּכֹחַ שׁוֹר / כְּמַרְאֵה דְּמוּת שׁוֹר{{ש}} כִּי הוּא מְצַפְצֵף כַּנֶּשֶׁר / לְרַחֵף עַל גּוֹזְלֵי נֶשֶׁר{{ר1}} וְעַל כַּנְפֵי נֶשֶׁר / שְׂאֵת נְשׂוּאֵי נֶשֶׁר{{ש}} וּבִמְחוּגַת אָדָם / כְּמַרְאֵה דְמוּת הָאָדָם{{ר1}} כְּתֹאַר פְּנֵי אָדָם / צָר כְּמַרְאֵה אָדָם{{ש}} בְּרִבּוּעַ כְּנָפַיִם / פּוֹרְדוֹת גַּפַּיִם{{ר1}} וּמַאֲרִיךְ אַפַּיִם / לְשׁוֹטְחֵי לוֹ כַפַּיִם{{ש}} וּמַשִּׁיקוֹת כָּנָף / בְּמוֹרָא בְּלִי לִכָּנַף{{ר1}} וּמְחַתְּלוֹת בַּכָּנָף / עֲטוּפֵי צִיצִית כָּנָף{{ש}} וּכְרוּבִים הַנִּצָּבִים / כְּמוֹ רוֹבִים{{ר1}} תַּחַן מַרְבִּים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים{{ש}} וְצֶדֶק עַם קְרוֹבִים / מוּל צוּר מַקְרִיבִים{{ר1}} כְּעוֹבֵר פְּנֵי תֵבָה קְרֵבִים / שַׁי מַקְרִיבִים / לְבוֹחֵן קְרָבִים{{ש}} וְאוֹפַנִּים אִתָּם אֲפוּנִים / בְּמַחֲנָם צְפוּנִים{{ר1}} וְחֵטְא מַצְפִּינִים / בְּעַד מְצֻפָּנִים{{ש}} וְאֵילִים רוֹעֲשִׁים / וְדֹק מַרְעִישִׁים{{ר1}} בְּאֶבְרָה עָשִׁים / וְגֵיא מַגְעִישִׁים{{ש}} וּמַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים / עִירִין וְקַדִּישִׁין{{ר1}} עָשׂוֹר מַקְדִּישִׁים / לְכִפּוּר צֹאן קָדָשִׁים{{ש}} וּמַחֲנוֹת מַלְאָכִים / בְּרֶגַע כֹּל מְהַלְּכִים{{ר1}} זֶה בָזֶה נִמְלָכִים / לְטוֹב וְסַלָּח מַמְלִיכִים <קטע התחלה=ויפציח/>וְיַפְצִיחַ שִׁיר כִּסֵּא{{ש}} פְּנֵי עָוֹן נוֹשֵׂא{{ש}} וְיִתְרַעַם הַכִּסֵּא{{ש}} לְהוֹד מִתְנַשֵּׂא{{ש}} וּכְסֵפֶר הַמְכֻסֶּה{{ש}} נָכוֹן מֵאָז לְכִסֵּא{{ש}} וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא{{ש}} רָם יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא{{ש}} הִנֵּה מָקוֹם לַכִּסֵּא{{ש}} מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא{{ש}} לְכֹל לְרֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא{{ש}} נֶעֱלָם וְנִרְאָה וּמִתְכַּסֶּה{{ש}} וְתַבְנִית הַרְרֵי קֶדֶם בַּכִּסֵּא{{ש}} מְחַנְנִים בְּעַד עַם זוּ מִתַּחַת לַכִּסֵּא{{ש}} וְזֵר נוֹתְנִים בְּהִתְנַשֵּׂא{{ש}} בְּרֹאשׁ עָוֹן נוֹשֵׂא וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים יוֹפִיעוּ בְּצִדְקָתָם{{ש}} וְיָלִיצוּ בְּעַד תּוֹלְדוֹתָם{{ש}} לִמְחוֹת שִׁגְגוֹתָם וּזְדוֹנוֹתָם {{ש}} לְנַקּוֹת פִּשְׁעֵי גְוִיָּתָם{{ש}} וְאֶלֶף וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת ממְּחִיצָתָם{{ש}} יוּרְשׁוּ לָצֵאת בְּחַלּוֹנוֹתָם{{ש}} וְיַגִּידוּ צֶדֶק בִּמְרוּצָתָם{{ש}} וְכָכָה יַעֲנוּ בְּמוֹצְאוֹתָם סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ{{ש}} מוֹשִׁיעַ חוֹסִים הַפְלֵא חֲסָדֶיךָ{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ{{ש}} אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ{{ש}} וּכְמוֹ נוֹדַעְתָּ וְשַׁתָּה סוֹדֶיךָ{{ש}} וּמוֹסְדוֹתֶיךָ עָלֵימוֹ בְּיַסְּדֶךָ{{ש}} וְלָמוֹ מֵאָז גִּלִּיתָה סוֹדֶיךָ{{ש}} וְהֵם מֵרֹאשׁ נוֹצָרוּ לְסַעֲדֶךָ{{ש}} וְיֻחָדוּ הֱיוֹת עֵדֶיךָ וְסַהֲדֶיךָ וְאֶרְאֶלִּים בָּם נוֹעֲצִים {{ש}} מֵהֶם נִרְשִׁים וּבְכֵן מַעֲרִיצִים{{ש}} וְרָצוֹא וָשׁוֹב אֲשֶׁר כֵּס מְרִיצִים{{ש}} בָּם נִמְלָכִים וַעֲרִיצוּתָם פּוֹצִים{{ש}} רוֹעֲשִׁים רוֹגְשִׁים מִקּוֹל מְחַצְצִים{{ש}} קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ בְּפִימוֹ מְרַצִּים{{ש}} וְעוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ זוֹ מְצַחְצְחִים {{ש}} וְצֵאָם מַדִּיחִים וּמַרְחִיצִים{{ש}} וּבִשְׁבִיב נְהַר דִּינוּר נָאוֹר מְנַצְחִים{{ש}} וּכְנוּר דָּלֵק עוֹרְכִים נְצוּחִים{{ש}} שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְנֵצַח נְצָחִים{{ש}} בִּקְרִיאָתָם זֶה לָזֶה סוֹחֲחִים{{ש}} בַּעֲנִיָּתָם זֶה לָזֶה פּוֹצְחִים{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשּׁוֹת בְּקֹדֶשׁ מַפְצִיחִים<קטע סוף=ויפציח/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} ==מנהג איטליה== {{הור2|רהיטים הנוספים לקרובה זו במנהג איטליה ואינם במחזור אשכנז.}} ====אשפכה לפניך שיחה==== '''וּבְכֵן אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֶ}}שְׁפְּכָה לְפָנֶיךָ שִׂיחָה {{ש}} לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וּסְלִיחָה{{ש}} הָסֵר מֶנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}ךָ הִיא תוֹחַלְתֵּנוּ {{ש}} וְאַתָּה הוּא תִקְוָתֵנוּ {{ש}} סְלַח נָא לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גָּ}}שִׁים לְרַצּוֹתְךָ לִפְנֵי אָרוֹן{{ש}} וְתַחֲנוּנִים מְצַפְצְפִים בְּגָרוֹן{{ש}} כַּלֵּה מֵהֶם אַף וְחָרוֹן {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דּ}}וֹרְשִׁים לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ{{ש}} לְתַחֲנוּנָם הַט אָזְנֶךָ{{ש}} וְאַל תַּעְלֵם מֵהֶם אָזְנֶךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הָ}}עוֹמְדִים בְּוַעֲדָם צְפוּפִים{{ש}} וְקוֹמָה בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה כוֹפְפִים{{ש}} נַקֵּם מִכָּל טִנּוּפִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מוֹדִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְכוֹרְעִים{{ש}} וְדִבְרֵי תְחִנּוֹת מַבִּיעִים{{ש}} מַלְּטֵם מִפְּגָעִים רָעִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים מֵרֹב צוּקָה{{ש}} שְׁעֵה מֵהֶם נְאָקָה{{ש}} חִנָּם תַּעֲשֶׂה לָּנוּ צְדָקָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|ח}}וֹכִים לִישׁוּעָתֶךָ {{ש}} וְצָגִים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הִרְבֵּם כְּמוֹ עַנְוָתֶךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טֶ}}רֶף מָנְעוּ מִפִּיהֶם{{ש}} וְצוֹם עִנּוּי קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם{{ש}} רַחֲמֶיךָ יֶהֱמוּ עֲלֵיהֶם {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יְ}}לָדִים וִישִׁישִׁים{{ש}} גְּבָרִים עִם נָשִׁים{{ש}} מַלְּטֵם מִפַּח יוֹקְשִׁים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כַּ}}פָּרָה הַמְצִיא לָנוּ{{ש}} וְחִישׁ נָא לְגָאֳלֵנוּ {{ש}} וְאַל תַּעַשׂ כְּמַעֲלָלֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|לַ}}מִּתְוַדִּים לְפָנֶיךָ עֲוֹנָם{{ש}} וְנוֹשְׂאִים לְךָ עֵינָם{{ש}} הַסְכֵּת וּשְׁמַע מַעֲנָם {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|מְ}}חֹל נָא לַפְּשָׁעִים{{ש}} וְאַל תִּמְשְׁכֵנוּ עִם רְשָׁעִים{{ש}} חֹן פְּלִיטַת אַחִים וְרֵעִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|נֹ}}שֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה {{ש}} מַלְּטֵנוּ מִתְּלָאָה {{ש}} וּמִכָּל רוּחַ נְכֵאָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|סְ}}מֹךְ נֶאֶמְנוּ בְחַסְדֶּךָ{{ש}} לְעַם יוֹדְעֵי סוֹדֶיךָ{{ש}} וְהַצִּילֵנוּ מִפַּחְדֶּךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|עֲ}}נֵה נָא מֶנּוּ לְחִישׁוֹת{{ש}} וְיַשֵּׁר כָּל מַעֲקַשּׁוֹת{{ש}} וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|פִּ}}לּוּלֵנוּ לְפָנֶיךָ יֶעֱרַב{{ש}} וְהוֹשִׁיעֵנוּ מוֹשִׁיעַ וָרָב{{ש}} וְחָשְׂכֵנוּ מִיּוֹם קְרָב {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{ש}} וְהָסֵר מֶנּוּ לֵב הֶעָקֹב{{ש}} וְשֵׁם חָדָשׁ לָנוּ תִקֹּב {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|קֹ}}וֶיךָ אַל יֵבוֹשׁוּ {{ש}} וּפְאֵרָם כְּאָז יִלְבָּשׁוּ{{ש}} וּמִכָּל כְּאֵב יְחֻבָּשׁוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ מֶנּוּ לֹא תִכְלָא {{ש}} וְאַל יֶאֱרַע בָּנוּ תַּקָּלָה{{ש}} וְרַפְּאֵנוּ מִכָּל מַחֲלָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|שִׁ}}מְךָ אֶל יַנִּיחֵנוּ{{ש}} נִקְרָאֲךָ וְאַתָּה תַעֲנֵנוּ{{ש}} וּלְמַעַנְךָ תָּאִיר עֵינֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|תַּ}}אֲזִין תְּפִלָּתֵנוּ{{ש}} תְּקַדֶּמְךָ תְחִנָּתֵנוּ{{ש}} תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} ====אל שת מאז==== '''וּבְכֵן לְךָ הַכֹּל יַכְתִּירוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}}{{ר1}} {{סי|אַ}}לְפֵי שִׁנְאָן / {{סי|אֵ}}ילֵי שַׁאֲנָן {{ר1}} {{סי|בִּ}}בְרָקֵי לֶכֶת / {{סי|בְּ}}קִיֵּי הַלֶּכֶת {{ר2}} {{ע|וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|גָּ}}שִׁים בְּכֹסֶף / {{סי|גְּ}}אוּלֵי בְּלֹא כֶסֶף {{ר1}} {{סי|דַּ}}כְּאֵי רוּחַ / {{סי|דַּ}}כְּאֵי שְׁפַל רוּחַ {{ר2}} {{ע|וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמֻלָּה / {{סי|ה}}וֹמֵי מִלָּה {{ר1}} {{סי|וְ}}הַמְשֵׁל וָפַחַד / {{סי|וִ}}עוּדָם יַחַד {{ר2}} {{ע|וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ז}}וֹרְמֵי עֲוֹנוֹת / {{סי|זַ}}עֲקָם לַעֲנוֹת {{ר1}} {{סי|ח}}וֹנְנֵי דַלִּים / {{סי|חִ}}ין מַגְדִּילִים {{ר2}} {{ע|וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי קָלָל / {{סי|טַ}}עֲמָם מֻכְלָל {{ר1}} {{סי|יִ}}שְׁרַת רֶגֶל / {{סי|יִ}}לְאֲטוּ בְּכַף עֵגֶל {{ר2}} {{ע|וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|כּ}}וֹרְתֵי בְרִית / {{סי|כְּ}}מֵהֵי לְאַחֲרִית {{ר1}} {{סי|לִ}}בָּם לְהַשְׁרִית / {{סי|לְ}}תִקְוָה וְאַחֲרִית {{ר2}} {{ע|וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|מְ}}קוֹם מַלְאֲכֵי רוּם / {{סי|מִ}}שָּׁמַיִם לָרוּם {{ר1}} {{סי|נִ}}שָּׂא וְנַעֲלָה / {{סי|נֶ}}גֶד צְבָא מַעְלָה {{ר2}} {{ע|וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|שִׂ}}יחַ מִתְאַוִּים / {{סי|סְ}}לִיחָה תְאֵבִים {{ר1}} {{סי|עֲ}}בֹר עַל פְּשָׁעִים / {{סי|עֲ}}נוֹת שִׂיחַ פּוֹשְׁעִים {{ר2}} {{ע|וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|פּ}}וֹרְשֵׂי כְנָפַיִם / {{סי|פְּ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם {{ר1}} {{סי|צְ}}בָא רִבּוֹתַיִם / {{סי|צְ}}נוּפֵי שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם {{ר2}} {{ע|וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ק}}וֹרְאֵי שְׁמַע / {{סי|ק}}וֹלָם לְהַשְׁמַע {{ר1}} {{סי|ר}}וֹצֶה תְשׁוּבָה / {{סי|רְ}}צוּיָה וַחֲשׁוּבָה {{ר2}} {{ע|וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֵי וִילוֹן {{ר1}} {{סי|שְׁ}}מֵי שָׁמַיִם {{ר1}} {{סי|שֵׁ}}רוּת בֵּית זְבוּל {{ר1}} {{סי|שֶׁ}}פֶר שְׁחָקִים {{ר1}} {{סי|שִׁ}}נְאַן מָעוֹן {{ר1}} {{סי|שֶׁ}}קֶד מָכוֹן {{ר1}} {{סי|שִׁ}}לּוּם עֲרָבוֹת {{ר2}} {{ע|וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|תּ}}וֹמְכֵי אֶרֶץ {{ר1}} {{סי|תֹּ}}קֶף אֲדָמָה {{ר1}} {{סי|תִּ}}לְתּוּל אַרְקָא {{ר1}} {{סי|תִּ}}לּוּל צִיָּה {{ר1}} {{סי|תִּ}}כּוּן חֶלֶד {{ר1}} {{סי|תֹּ}}כֶן נִשְׁיָּה {{ר1}} {{סי|תּ}}וֹמְכֵי תֵבֵל {{ר2}} '''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם''' ====כי אמרתך==== '''וּבְכֵן תִּתְקַיֵּם לָנֶצַח נְצָחִים''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|אִ}}מְרָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַפִּיל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|בְ}}רִיתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְחַלֵּל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|גְ}}זֵרָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְבַטֵּל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|דְ}}בָרֶיךָ {{מילת קבע|לֹא}} תְשַׁנֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|הֶ}}גְיוֹנָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תָמִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|וֶ}}סְתָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְכַלֶּה {{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|זִ}}כְרָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִשָּׁכַח{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|חַ}}סְדָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תָסִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|ט}}וּבָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִמְנַע{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|יָ}}דָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִקְצַר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|כְ}}בוֹדָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְבַזֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|לִ}}מּוּדָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַחְלִיף{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|מִ}}נְהָגָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַעֲבִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|נִ}}צְחָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַמְעִיט{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|סְ}}גֻלָּתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְאַבֵּד{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|עַ}}נְוָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַעֲזֹב{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|פְ}}עֻלָּתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַרְפֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|צִ}}דְקָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַנִּיחַ{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|קִ}}רְבָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַרְחִיק{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ {{מילת קבע|לֹא}} תִכְלָא{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|שִׁ}}בְחָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַשְׁבִּית{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|תִ}}פְאַרְתָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַתִּים. ====באנף לא תאניפנו==== '''בְּקֶצֶף לֹא תִשְׁפֹּט בְּזַעַם בַּל תָּרִיב''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} בְּ{{סי|אֶ}}נֶף {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|אֲ}}נִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|בַ}}הַל {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|בַ}}לְּעֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|גֹ}}עַל {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|גְ}}עִילֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|דֶ}}בֶר {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|דְ}}חִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|הֶ}}בֶל {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|הֲ}}בִילֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|וֶ}}כַח {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|וַ}}כְּחֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|זַ}}עַם {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|זְ}}עִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|חָ}}רוֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|חַ}}בְּלֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|טָ}}מוּן {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|טִּ}}יפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|יֹ}}קֶשׁ {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|יַ}}חֲתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|כַ}}עַס {{מילת קבע|לֹא}} תְּ{{סי|כַ}}לֵּנוּ {{ש}} בְּ{{סי|לַ}}עַג {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|לַ}}פְּתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|מִ}}שְׁפָּט {{מילת קבע|לֹא}} תִ{{סי|מְ}}נֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|נֶ}}גֶף {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|נַ}}עֲרֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|סַ}}עַר {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|ס}}וּפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|עָ}}וֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|עַ}}לְּפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|פַ}}חַד {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|פְ}}חִידֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|צָ}}רָה {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|צְ}}מִיתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|קָ}}לוֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|קַ}}לְּעֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|רֹ}}גֶז {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|רִ}}יבֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|שֹׁ}}ד {{מילת קבע|לֹא}} תִ{{סי|שְׁ}}טְפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|תַ}}עַב {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|תְ}}כִּיפֵנוּ. ====המכירים תהלות תעצומיך==== '''וְשַׂרְפֵי קֹדֶשׁ יוֹדְעֵי טוּבָךְ / הַמַּכִּירִים אֶת הֲמוֹן רַחֲמֶיךָ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|תְּ}}הִלּוֹת {{סי|תַּ}}עֲצוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|שִׁ}}נּוּן {{סי|שְׁ}}מֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|רֹ}}ב {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|קֹ}}שְׁטְ {{סי|קִ}}יּוּמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|צֶ}}דֶק {{סי|צִ}}יּוּמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|פֵּ}}רוּשׁ {{סי|פְּ}}עָמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|עֹ}}ז {{סי|ע}}וֹלָמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|שֵׂ}}כֶל {{סי|סִ}}יּוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|נִ}}צּוּחַ {{סי|נְ}}עִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|מֶ}}לֶל {{סי|מַ}}נְעִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|לְ}}הוֹדוֹת {{סי|לִ}}שְׁמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|כִּ}}נְשׂוּאֵי {{סי|כְ}}מֵרַחְמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|יֹ}}שֶׁר {{סי|יְ}}מִינֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|ט}}וּב {{סי|טְ}}עָמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}כּוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|זִ}}יל {{סי|זְ}}רוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|וֶ}}תֶק {{סי|וְ}}נוֹאֲמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|הֶ}}גְיוֹן {{סי|הַ}}מַּנְעִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|דִּ}}יץ {{סי|דּ}}וֹבְרֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|גִּ}}יל {{סי|גִּ}}שּׁוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|בְּ}}הִתְאַפֶּקָךְ {{סי|בְּ}}רַחֲמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|אֱ}}לֹהַי {{סי|אֲ}}רוֹמְמֶךָּ. [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון נושאי]] k7ousp5vr4wxvcqvjr0xh8e5e3ei7gz 3078459 3078458 2026-08-21T12:46:28Z מו יו הו 37729 /* אל שת מאז */ 3078459 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==שושן עמק== {{הור2|קדושתא של רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}} ליום כיפור. נהוגה בקהילות אשכנז בחזרת הש"ץ של מוסף, ובקהילות איטליה בחזרת הש"ץ של שחרית.}} ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''שבת שבתון''' (מרובע)<includeonly> (מחבר: הקליר)</includeonly>}} {{סי|שׁ}}וֹשַׁן עֵמֶק אֲיֻמָּה {{ק|[נ"א: אֻיְּמָה]}}{{ש}} {{סי|שַׁ}}בַּת שַׁבָּתוֹן לְקַיְּמָה{{ש}} {{סי|שֹׁ}}רֶשׁ וְעָנָף סֻיְּמָה{{ש}} {{סי|שָׁ}}וִים יַחַד לְצַיְּמָה {{סי|בְּ}}עֵת מָטוּ יְסוֹדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בָּ}}טְחָה בְּחִין מוֹסְדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בָּ}}ם תָּקְעָה יְתֵדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בְּ}}כֶפֶל לְהַשְׁעִין יְדוֹתֶיהָ {{סי|תָּ}}מְכָה בְּפֹעַל צוּרִים{{ש}} {{סי|תֻּ}}מַּת הֵמָּה הַיּוֹצְרִים{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה תֵּת לַעֲצוּרִים{{ש}} {{סי|תֵּ}}בֵל לְהַאֲפִיל לְצָרִים {{סי|שְׁ}}תִילֵי גְבָעוֹת אַרְבַּע{{ש}} {{סי|שַׁ}}אַג סֵפֶר הַמְרֻבָּע{{ש}} {{סי|שֶׁ}}וַע פְּגִיעוֹת אַרְבַּע{{ש}} {{סי|שְׁ}}עֵה צִדְקָם לִתְבַּע {{סי|בִּ}}יטָה בְּמִתְהַלֵּךְ תָּמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}מוּסַר לְחוּמוֹ חֲתוּמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}צִדְקוֹ תָּדִיחַ כְּתָמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}אֶפֶס אוּרִים וְתֻמִּים {{סי|תְּ}}מוּר תַּשְׁלוּמֵי פָר{{ש}} {{סי|תִּ}}בֶן הֶגֶג הַמְסֻפָּר{{ש}} {{סי|תּ}}וֹקְעֵי בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר{{ש}} {{סי|תַּ}}לְאוּבָם בְּכִפּוּר יְכֻפָּר {{סי|וְ}}שַׁכֵּךְ חֲמַת זַעְמָךְ{{ש}} {{סי|וְ}}תָחֹן שְׂרִידֵי עַמָּךְ{{ש}} {{סי|וְ}}עָלֵינוּ יְהִי נוֹעֲמָךְ{{ש}} {{סי|וְ}}נִחְיֶה מִמְּקוֹר עִמָּךְ {{סי|נָ}}אוֹר עִמְּךָ הַסְּלִיחָה{{ש}} {{סי|נָ}}כוֹן מַהֵר לְסָלְחָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}יב שְׂפָתֵינוּ הַצְלִיחָה{{ש}} {{סי|נַ}}אַק שְׁמָעָה וּסְלָחָה<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|במנהגי אשכנז נוהגים כיום לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל ד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכׇל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר׃{{ממס|תהלים לו י}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ׃{{ממס|הושע יד ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָה אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג|שם ג}} {{סוף}}</noinclude> :שְׂפָתֵינוּ מְדוֹבְבוֹת יְשֵׁנִים :יְנַצְּחוּךָ כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים :בְּמָגִנַּת אָב נִשְׁעָנִים<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''יום כפורים''' (מרובע)}} {{סי|י}}וֹם מִיָּמִים הוּחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹם כִּפּוּר הַמְיֻחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹדְעָיו חֲמוֹל וְחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹקְשָׁיו לְפֹעֶרֶת הָס {{סי|וּ}}בוֹ בְּתַחְבּוּלוֹת יוּעָצוּ{{ש}} {{סי|וִ}}דּוּי בְּתַחַן יָאִיצוּ{{ש}} {{סי|וְ}}שׁוֹכְנֵי עָפָר יָקִיצוּ{{ש}} {{סי|וּ}}מֵרֹאשׁ הָרִים יָלִיצוּ {{סי|מִ}}פְעֲלוֹת עוֹקֵד וְעָקוּד{{ש}} {{סי|מֵ}}אָז בְּיָדָם פָּקוּד{{ש}} {{סי|מ}}וֹפֵת הַכָּמוּס לְפִקּוּד{{ש}} {{סי|מ}}וֹקֵשׁ לְהַבְעִית בְּסִקּוּד {{סי|כְּ}}הַבְטָחַת סְבִיכַת אַיִל{{ש}} {{סי|כָּ}}פְרוֹ הַנָּצוּר לְחַיִל{{ש}} {{סי|כֵּ}}ן תַּעֲצִים חַיִל{{ש}} {{סי|כֹּ}}רְעֶיךָ בְּעֶצֶם וָלָיִל {{סי|פַּ}}חְדּוֹ יָחִיל שׂוֹטְמִים{{ש}} {{סי|פִּ}}יּוֹתָם הֱיוֹת אֲטוּמִים{{ש}} {{סי|פְּ}}רָחָיו בְּמִשְׁעֲנוֹתָיו חֲטוּמִים{{ש}} {{סי|פַּ}}לְּטֵם מֵרֶכֶל פִּטּוּמִים {{סי|וְ}}אִם אֵין מַעֲשִׂים{{ש}} {{סי|וְ}}זֶבַח מִבְּלִי מֵשִׂים{{ש}} {{סי|וְ}}זָכְרָה לְנִבְזִים וּמְאוּסִים{{ש}} {{סי|וּ}}מִגִּזְעָם הָפֵר כְּעָסִים {{סי|רָ}}ם קשְׁטְ מַעְבָּדֶיךָ{{ש}} {{סי|רָ}}אֹה תִרְאֶה עֹבְדֶיךָ{{ש}} {{סי|רֵ}}עִים בָּאֵי עָדֶיךָ{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ {{סי|יְ}}בֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} {{סי|יָ}}מָּה בִּמְצוּלוֹת תְּנֶנּוּ{{ש}} {{סי|יֶ}}לֶד בְּשַׁעֲשׁוּעָיו תַּעֲנֶנּוּ{{ש}} {{סי|י}}שֶׁר מֵלִיץ יְחֻנֶּנּוּ {{סי|מִ}}בְּרַק חֶרֶב הַשָּׁנוּן{{ש}} {{סי|מַ}}לֵּט מַאֲרִיכֵי רִנּוּן{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם בְּתַחֲנוּן{{ש}} {{סי|מֶ}}לֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃{{ממס|שמות לד ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֺן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר׃{{ממס|ירמיהו נ כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׃{{ממס|איוב לג כד}} {{סוף}}</noinclude> :כֹּפֶר פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ :פְּדֵה מִטְּבִיעַת רֶפֶשׁ :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מְיַחֲלֶיךָ בְּעִנּוּי וָכֹפֶשׁ :הַחֲיֵם בְּטַלְלֵי נֹפֶשׁ<includeonly> =====תוכחה===== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:אנוש איך יצדק}}</includeonly><קטע סוף=ב/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי משלבים כאן את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש איך יצדק]]}}, ולמנהג איטליה את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש מה יזכה]]}}.}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''צום העשור''' (מרובע)}} {{סי|צְ}}פֵה בְּבַת תְּמוּתָה{{ש}} {{סי|צ}}וֹם הֶעָשׂוֹר עֲמוּתָה{{ש}} {{סי|צֹ}}אן בְּהֵעָנְשָׁהּ מִיתָה{{ש}} {{סי|צַ}}דְּקָהּ מִמֶּכֶר צְמִיתָה {{סי|וּ}}בְבוֹא שׂוֹטֵן לִנְקֹב{{ש}} {{סי|וְ}}לַחֲשׂף שַׂרְעַף הֶעָקֹב{{ש}} {{סי|וּ}}בַל יֵרָשֶׁה לִקֹּב{{ש}} {{סי|וֶ}}כַח תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב {{סי|מָ}}כוֹן לְשִׁבְתְּךָ בְּשׂוּמֶךָ{{ש}} {{סי|מֵ}}אָז חֲקַקְתּוֹ בְּרִשּׁוּמֶךָ{{ש}} {{סי|מ}}וֹלְדוֹתָיו הַכְּלוּלִים בִּשְׁמֶךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְּטֵם לְמַעַן שְׁמֶךָ {{סי|הִ}}זָּכֵר יְשִׁיבַת אַחַל{{ש}} {{סי|הַ}}נֶּאֱבַק לְשַׂר גַּחַל{{ש}} {{סי|הַ}}צִּילָה שְׁאוֹנוֹ מִבַּחַל{{ש}} {{סי|הַ}}צָּגִים לְהַרְטוֹת מַחַל {{סי|עִ}}נּוּי נֶפֶשׁ שׁוּר{{ש}} {{סי|עָ}}וֹן בְּלִי תָשׁוּר{{ש}} {{סי|עֹ}}רְכֵי שֶׁוַע בְּיִשּׁוּר{{ש}} {{סי|עֲ}}נֵם בֶּאֱמֶת וְאִשּׁוּר {{סי|סְ}}לַח לְשָׁבֵי פֶשַׁע{{ש}} {{סי|סְ}}לִיחָה תַּכְרִיעַ רֶשַׁע{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר תְּפִלָּה תִּישַׁע{{ש}} {{סי|סֵ}}בֶר פְּדוּת לְיֶשַׁע {{סי|וְ}}אִם הֵמָּה כְּאָדָם{{ש}} {{סי|וּ}}מָעֲדָה וּמָטָה יָדָם{{ש}} {{סי|וְ}}אַתָּה נוֹצֵר הָאָדָם{{ש}} {{סי|וִ}}תָּרוֹן תְּנָה לְעוֹדְדָם {{סי|רְ}}עָבָם וּצְמָאָם חֲזֵה{{ש}} {{סי|רָ}}עָתָם בְּלִי תֶחֱזֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֶ}}גֶשׁ רַחֲשָׁם מִלִּבְזֶה{{ש}} {{סי|ר}}וֹנְנִים סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃{{ממס|במדבר יד יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג|שם כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} <קטע התחלה=רהיטים/> ====אשא דעי למרחוק==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשֹׂר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''אלעזר בירבי קליר''' (בתבנית אא"ב גג"ד)}} {| |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}שָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק / שְׁעֹן בְּאָת מֵרָחוֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּפָעֳלוֹ צָרִי דְחֹק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֲ}}סַפְּרָה אֶל חֹק / מִסֻּכּוֹ בְּלִי לִרְחֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חַיִּים לִי לָחֹק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}שֹׁד כְּחֶתֶף יִמְחֹק / לוֹחֲמִי לְבַל יִשְׂחֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְיִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֹ}}רְכֵי שֶׁוַע לָרֹב / חִין עֶרְכָּם יַעֲרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>פְּנֵי אֱלֹהִים מִקָּרוֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֲ}}תִירָתִי אָז תִּקְרֹב / עֲבֵרָתִי לְבַל תֶּאֱרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵלַי לְבַל קְרֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ז}}וֹמֵם אִם יִזְרֹב / עֲדַת אֵל לַחֲרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֶשָּׁעֵן בְּמַצְדִּיק וְקָרוֹב |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֶ}}שַׁע אִם הִכְרִיעִי / זְכֹר לִי רוֹעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּצִדְקוֹ עַתָּה לְרוֹעֲעִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רְ}}עֵה צֹאן מַרְעִי / בְּמִרְעֶה טוֹב לְהַרְעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבְאוֹר חַיִּים לְזָרְעִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בַּ}}עֲוֹן אֹרַח רִבְעִי / וּבְקַו נְטִיַּת מְרֵעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>נָא אַל יְאַרְעִי |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשׂוֹר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}סְכִּיתוּ שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן / גָּשִׁים פְּנֵי אָרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְהַעֲצִים אֲרֶשֶׁת רֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}חַלּוּ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן / מַשְׁבִּית אַף וְחָרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ר}}וֹגְשִׁים קְרֹא בְגָרוֹן / פִּלּוּס אֲטוּמֵי חֶבְרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מְצֹא מְחִילַת וִתָּרוֹן |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}שִׁבְתּוֹ בְּכֵס רִיב / יְרִיבַי לְעֵינַי יָרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יָהּ נִצָּב לָרִיב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בּ}}וֹזְזַי חָרֹב יַחֲרִיב / כְּמוֹ קַדְמוֹנִים הֶחֱרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְנַאֲקִי לְפָנָיו יַקְרִיב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}צַּג אִתִּי בְּרִיב / מְלִיצַי שַׁי לְהַקְרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְשִׂיחִי לְגוֹחִי יַעֲרִיב |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹל אָרִים כַּשּׁוֹפָר / בְּמַתַּן אִמְרֵי שְׁפָר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לִפְנֵי חֲזָקִים שִׁפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קֶ}}צֶב שְׂעִירִים וּפָר / בְּנִיב שְׂפָתַיִם יְסֻפָּר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבְכֵן שׂוֹטֵן יֻחְפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}פְלוּסִים כְּכוֹכְבֵי מִסְפָּר / וְשָׁחִים עַד עָפָר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בִּצְעָם וְעִוּוּיָם יְכֻפָּר |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשׂוֹר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}שְׁלָגוּ אָדְמֵי שָׁנִים / שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}לְבְּנוּ כִּתְמֵי שׁוֹשַׁנִּים / וְיוּשְׁבוּ לְתַעֲרָם שְׁנוּנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּפִלּוּל אֲשֶׁר מְשַׁנְּנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רַ}}חֲצוּ וְהִזַּכּוּ מֵעִשּׁוּנִים / לְאִוֶּלֶת מִהְיוֹת שׁוֹנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְעַל מִבְטָחֵימוֹ שְׁעוּנִים |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |} ====אין ערוך אליך==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly><b>{{סי|אֶ}}ת {{סי|לַ}}חֲשִׁי {{סי|עֲ}}נֵה נָא / {{סי|זַ}}עֲקִי {{סי|רְ}}צֵה נָא. הָאֵל קָדוֹשׁ</b> <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly><b>{{סי|אָ}}דוֹן {{סי|לְ}}קוֹל {{סי|עַ}}מֶּךָ / {{סי|זְ}}כֹר {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ</b> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}ין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ{{ש}} {{סי|בִּ}}ין עֹצֶם מִפְעָלֶיךָ{{ש}} {{סי|גִּ}}ישַׁת הֲמוֹן מְיַחֲלֶיךָ{{ש}} {{סי|דְּ}}רשׁ לְגַבֵּר חֲיָלֶיךָ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמוּלַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|וּ}}מְהַלְלִים בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|זֶ}}רַע תְּבוּאַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|חֲ}}שֹׁב כְּאֵילֵי קֹדֶשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אָדוֹן…'''}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי מְרֻבְּעֵי פָנִים{{ש}} {{סי|יַ}}יְשִׁירוּךָ עִם אוֹפַנִּים{{ש}} {{סי|כְּ}}בַקְּרָךְ כָּל פָּנִים{{ש}} {{סי|לְ}}בִלְתִּי נְשֹׂא פָנִים.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|מִ}}תְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ{{ש}} {{סי|נ}}וֹעֵץ אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ש}} {{סי|סְ}}לִיחָה לַשּׁוֹבָבִים דְּרֹשׁ{{ש}} {{סי|עֲ}}וֹנָם לָשֵׂאת כְּמֵרֹאשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אָדוֹן…'''}} {{סי|פְּ}}רוּדֵי כְּנַף רְנָנִים{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ חַי מְרַנְּנִים{{ש}} {{סי|ק}}וֹל שַׁאַג מְחַנְּנִים{{ש}} {{סי|רְ}}צֵה בְחִין וּבְתַחֲנוּנִים.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|שִׁ}}נְאַן רִבְבוֹת אֲלָפִים{{ש}} {{סי|שֹׁ}}אֲגִים וְלַבְּקָרִים נֶחֱלָפִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף יַשִּׂיגוּ אֲלוּפִים{{ש}} {{סי|תּ}}וֹדָה וְזִמְרָה מְאַלְּפִים. {{רפרן|אָדוֹן לְקוֹל עַמֶּךָ / זְכֹר רַחֲמֶיךָ. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} ====אנא אזון==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המערבי.}} {| |colspan ="4" |{{מר|'''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אָ}}נָּא אֱזֹן שַׁוְעַת חִנּוּן{{רווח|1}}||{{סי|בְּ}}יוֹם זֶה הַסְכֵּת תַּחֲנוּן{{רווח|1}}||יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן.{{ממס|שמות לד ו}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|גַּ}}שְׁנוּ לְפָנֶיךָ שְׁפֹךְ שִׂיחָה{{רווח|1}}||{{סי|דְּ}}רֹשׁ רַחֲמִים וּסְלִיחָה{{רווח|1}}||אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה.{{ממס|דניאל ט יט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|הֵ}}עָתֵר לָנוּ בַּיּוֹם הַזֶּה{{רווח|1}}||{{סי|וֶ}}עֱנוּתֵנוּ אַל תִּבְזֶה{{רווח|1}}||סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה.{{ממס|במדבר יד יט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמַּנְעִימֶיךָ{{רווח|1}}||{{סי|חַ}}נּוּן כְּגֹדֶל רַחֲמֶיךָ{{רווח|1}}||חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ.{{ממס|יואל ב יז}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|טְ}}עֵנוּ בְּהַר נַחֲלָתֵנוּ{{רווח|1}}||{{סי|יְ}}יָ אֱלוֹהַּ תּוֹחַלְתֵּנוּ{{רווח|1}}||וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.{{ממס|שמות לד ט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|כְּ}}רַחֲמֶיךָ עֲשׂוֹת הוֹאֵל{{רווח|1}}||{{סי|לִ}}נְכוֹנִים לִקְרָאתֶךָ אֵל{{רווח|1}}||כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל.{{ממס|דברים כא ח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|מְ}}חִילָה הַרְבֵּה לִבְנֵי חֲסִידֶיךָ{{רווח|1}}||{{סי|נַ}}קֵּה מִפֶּשַׁע עַם יְדִידֶיךָ{{רווח|1}}||גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ.{{ממס|תהלים יט יד}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|סְ}}לַח לְעַם בְּךָ נוֹשַׁע{{רווח|1}}||{{סי|עָ}}וֹן שָׂא נָא וְחִישׁ יֶשַׁע{{רווח|1}}||מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע.{{ממס|מיכה ז יח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ מֵחֵטְא נַקֵּנוּ מֵעָוֹן{{רווח|1}}||{{סי|צְ}}לֹל בְּמַצְלוֹל כֹּבֶד עָוֹן{{רווח|1}}||וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|ק}}וֹלֵנוּ תִשְׁמַע מִשְּׁמֵי שַׁחַק{{רווח|1}}||{{סי|רִ}}שְׁעֵנוּ לַיָּם תִּדְחָק{{רווח|1}}||וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק.{{ממס|תהלים כב כ}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׁ}}בְטֵי עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{רווח|1}}||{{סי|תְּ}}פִלָּה עוֹרְכִים לְהַשְׁעוֹתֶךָ{{רווח|1}}||וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ.{{ממס|מ"א ח לט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |} ====אך אין לנו==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המערבי.}} {| |- |colspan ="2" |{{מר|'''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|אֵ}}ין לָנוּ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בָּ}}אנוּ לְשִׁמְךָ וְאָתָאנוּ עָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גָּ}}שִׁים וַחֲרֵדִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דְּ}}רֹשׁ לְצַדֵּק מוֹדֶיךָ וְעֵדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|הָ}}רֵם קֶרֶן עַם יְדִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וּ}}מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת זֶרַע חֲסִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|זָ}}כְרֵנוּ וּפָקְדֵנוּ כְּרֹב חֲסָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|חֹ}}ן וַחֲמֹל פְּלֵיטַת שְׂרִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|טְ}}לָאֶיךָ נַהֵל הַכְּמֵהִים לַחֲסָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|יַ}}דְעֵם בֵּינוֹת שֵׂכֶל סוֹדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם מֵעֲוֹנָם וְיֻכְשָׁרוּ עָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לְ}}מַעַנְךָ עֲשֵׂה בַּעֲבוּר כְּבוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מ}}וֹסְרוֹתֵיהֶם תְּנַתֵּק בְּחֶזְקַת יָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נַ}}שְּׂאֵם וְהַרְבִּיצֵם בְּבֵית וִעוּדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}פֹר דִּמְעָתָם וְשִׂימָהּ בְּנֹאדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|עֲ}}רֹב לְטוֹב וּלְרַחֲמִים עֲבָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פִּ}}ינוּ יְסַפֵּר תְּהִלּוֹת הוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צ}}וֹמֵנוּ תִּבְחַר וּקְרִיאַת מוֹעֲדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וּמָה לִמְנוּחָתֶךָ וַאֲרוֹן כְּבוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}פֹךְ רוּחֲךָ לְלַמֵּד בְּלִמּוּדָךְ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תִּ}}רְאֶה כִּי אֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |} ====אל תזכר לנו עוונותינו==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המזרחי.}} {| |- |colspan ="4" |{{מר|'''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אַ}}ל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ{{רווח|1}}||הַצִּילֵנוּ מִצָּרֵינוּ{{רווח|1}}||כָּל אֲשֶׁר חָשְׁבוּ עָלֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|בְּ}}שִׁמְךָ נִקְרָא וְתַעֲנֵנוּ{{רווח|1}}||וּתְשַׁבֵּר אֶת עֻלֵּנוּ{{רווח|1}}||וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|גֹּ}}דֶל רַחֲמֶיךָ תּוֹדִיעַ{{רווח|1}}||וּמַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ תוֹפִיעַ{{רווח|1}}||וּכְאָז אוֹתָנוּ תוֹשִׁיעַ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|דְּ}}בָרְךָ נִצָּב לְעוֹלָם{{רווח|1}}||זְכָר נָא אֲבוֹת הָעוֹלָם{{רווח|1}}||וְהָקֵם בְּרִיתְךָ לְעוֹלָם {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|הֵ}}רָצֶה לָּנוּ כְּמֵאָז{{רווח|1}}||וְתֶן לָנוּ עָז{{רווח|1}}||וְנִלְמַד נֶחֱמָדִים מִפָּז {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|וְ}}הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשׁךָ{{רווח|1}}||וְקוֹמֵם אֶת מִקְדָּשׁךָ{{רווח|1}}||וְנַעֲרִיץ בְּכָל יוֹם קְדֻשָּׁתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|זְ}}כֹר צִדְקַת רִאשׁוֹנִים{{רווח|1}}||וּסְלַח נָא לָאַחֲרוֹנִים{{רווח|1}}||וְתוֹשִׁיבֵם אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם כַּיּוֹנִים {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|ח}}וּסָה עַל צֹאן מַרְעִיתֶךָ{{רווח|1}}||וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ{{רווח|1}}||וְלַמְּדֵם כְּאָז דָּתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר תַּרְאֶה כְבוֹדֶךָ{{רווח|1}}||וְתוֹדִיעַ בָּנוּ הוֹדֶךָ{{רווח|1}}||וְנִסְבֹּל עֹל מוֹרָאֲךָ וְיִחוּדֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|יְ}}רֵאֶיךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ{{רווח|1}}||וּבְכָל יוֹם יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ{{רווח|1}}||וְגוֹי וּמַמְלָכָה יַעַבְדוּ לָךְ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|כְּ}}רַחֲמֶיךָ עֲשֵׂה עִמָּנוּ{{רווח|1}}||כִּי בְכָל יוֹם לְךָ קָרָאנוּ{{רווח|1}}||יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|לְ}}בַדְּךָ תִּמְלֹךְ כְּמֵרֵאשִׁית{{רווח|1}}||וְתָשִׁית עֵינֶיךָ בְּרֵאשִׁית{{רווח|1}}||בִּמְקוֹם כּוֹנַנְתָּ מֵרֵאשִׁית {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְכוּתְךָ עָלֵינוּ תְגַלֶּה{{רווח|1}}||נוֹרְאוֹתֶיךָ נֶחֱזֶה וְנִתְעַלֶּה{{רווח|1}}||וּמִצִּיּוֹן בְּרַחֲמֶיךָ תִּגָּלֶה {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|נְ}}חֵנוּ בַאֲמִתֶּךָ{{רווח|1}}||וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ{{רווח|1}}||כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׂ}}ימֵנוּ בְּרָכָה בָּאָרֶץ{{רווח|1}}||וּתְנַעֵר רְשָׁעִים מֵאָרֶץ{{רווח|1}}||וְנֵשֵׁב לָבֶטַח בָּאָרֶץ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ בִּדְבַר אֲמִתֶּךָ{{רווח|1}}||וְהוֹשִׁיעֵנוּ בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{רווח|1}}||כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|פָּ}}נֶיךָ הָאֵר בְּצִיּוֹן{{רווח|1}}||וּמְלֹךְ עָלֵינוּ בְּצִבְיוֹן{{רווח|1}}||וְתָסִיר טֻמְאָה מִצִּיּוֹן {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|צַ}}דִּיק אַתָּה בַּכֹּל{{רווח|1}}||וְרַחֲמֶיךָ גְדוֹלִים עַל כֹּל{{רווח|1}}||מִיָּדְךָ הוּא וּלְךָ הַכֹּל {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|קָ}}רוֹב אַתָּה לְכָל קוֹרְאֶיךָ{{רווח|1}}||רַחֵם עַל מַמְלִיכֶיךָ{{רווח|1}}||כִּי הֵם מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|רַ}}חוּם סְלַח נָא לְעָוֹן{{רווח|1}}||כִּי כָל אָדָם מָלֵא עָוֹן{{רווח|1}}||וְאַתָּה תְּכַפֵּר עָוֹן {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׁ}}מְךָ בָּנוּ נִקְרָא וְאַל תַּנִּיחֵנוּ{{רווח|1}}||נִקְרָאֲךָ וְאַתָּה תַעֲנֵנוּ{{רווח|1}}||וּלְמַעַנְךָ הָאֵר עֵינֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}אַר פָּנֶיךָ תַּרְאֵנוּ{{רווח|1}}||וּבְתוֹרָתְךָ תְּחַכְּמֵנוּ{{רווח|1}}||וּבְמִרְעֶה טוֹב וְשָׁמֵן תַּרְעֵנוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |} ====אך אומרים==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המזרחי (ואיטליה).}} {| |- |colspan ="2" |{{מר|'''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|א}}וֹמְרִים בְּחִין לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בָּ}}אִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גָּ}}שִׁים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דּ}}וֹרְשִׁים בְּדָתְךָ יוֹמָם וָלַיְלָה{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- | |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ה}}וֹגִים בְּהַלֵּל וְתִשְׁבָּחוֹת{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וְ}}אוֹמְרִים סְלַח נָא לַעֲוֹנֵינוּ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ח}}וֹקְרִים סוֹד בְּרִיתֶךָ / כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- | |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ט}}וֹעֲנִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל / כִּי אֵין כָּאֵל{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|י}}וֹדְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ / וּבְפִיהֶם יִתְפָּרָשׁ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כֻּ}}לָּם הַיּוֹם כְּמַלְאָכִים / קְדֻשָּׁה לְפָנֶיךָ עוֹרְכִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לְ}}בוּשֵׁיהֶם נְקִיִּם / וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- | |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מַ}}עֲשֵׂיהֶם מַגִּידִים וַחֲטָאֵיהֶם מְתַנִּים / סְלַח נָא עוֹנִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נִ}}קְרָאִים הַיּוֹם / וְסָלַחְתִּי לָכֶם הַיּוֹם{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}פוּרִים כְּחֹל הַיָּם / וַעֲוֹנוֹתֵיהֶם תַּשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ע}}וֹנִים אַרְבַּע קְדֻשּׁוֹת / לִפְנֵי חוֹקֵר כְּלָיוֹת / וְיוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- | |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פָּ}}קְדֵם לְחַיִּים טוֹבִים / וְטַהֲרֵם בְּמַיִם חַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צ}}וֹעֲקִים אָנָּא אֵל נָא / סְלַח נָא חֵטְא לְמִי מָנָה{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וֹלָם בְּרַעַשׁ מַרְעִישִׁים / קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קוֹרְאִים אָבוֹת וּבָנִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן וְאַחֲרוֹן אַתָּה / לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה גַּם עַתָּה{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}מַע תְּפִלָּתֵנוּ / בְּקָרְאֵנוּ אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תּ}}וֹלִים לְךָ עֵינֵיהֶם / עֲנֵם וּשְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלּוֹתֵיהֶם / סְלַח נָא לַעֲוֹנוֹתֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |} ====אמרו לאלהים==== {{ארון|פ}} '''וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' (<includeonly>בדילוג</includeonly><noinclude>מנצפ"ך ש"ת כפולות</noinclude>). בסוף כל בית מובאה מ[[דברי הימים א טז]]}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ בְּעוֹלָמוֹ{{ר1}} מֵחִישׁ פְּדוּת עַמּוֹ{{ר1}} לְקַיֵּים דְּבַר נָאֳמוֹ{{ר1}} כִּי סְלִיחָה עִמּוֹ{{ר2}} הוֹדוּ לַייָ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|בָּ}}רוּךְ וּמְהֻלָּל בְּרֹב גָּדְלוֹ{{ר1}} מֵחִישׁ סְלִיחָה לִקְהָלוֹ{{ר1}} לְהַרְאוֹת לַכֹּל גָּדְלוֹ{{ר1}} מָדַד מַיִם בְּשָׁעֳלוֹ{{ר2}} שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|גּ}}וֹאֵל עַם קְדוֹשׁוֹ{{ר1}} בִּסְלִיחָה לְהַקְדִּישׁוֹ{{ר1}} וּמְכוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשׁוֹ{{ר1}} לְזֶרַע אַבְרָהָם קְדוֹשׁוֹ{{ר2}} הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|דָּ}}גוּל מְשֻׁבָּח בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם זוּ בָּזוֹ{{ר1}} בִּדְבַר עֻזּוֹ וּמָעֻזּוֹ{{ר1}} לָכֵן עֲדַת מָעֻזּוֹ{{ר2}} דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|הַ}}כֹּל בְּמַאֲמָר עָשָׂה{{ר1}} וְהוּא פָעַל וְעָשָׂה{{ר1}} סוֹלֵחַ לְאֹם עֲמוּסָה{{ר1}} לָכֵן עַם בּוֹ חָסָה{{ר2}} זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|וּ}}מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ{{ר1}} עַל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם הוֹדוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם מְיַחֲדוֹ{{ר1}} אֲשֶׁר נִקְרְאוּ בִּדְבַר סוֹדוֹ{{ר2}} זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|זֶ}}ה רוֹקַע הָאָרֶץ{{ר1}} הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ר1}} לָכֵן אִמְרוּ לְיוֹסֵד הָאָרֶץ{{ר2}} הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|חַ}}י בִּמְעוֹנָתוֹ{{ר1}} חַנּוּן וְחוֹנֵן עֲדָתוֹ{{ר1}} יָשׁוּב בְּרַחֲמִים לְבֵיתוֹ{{ר1}} לָכֵן לְבָאֵי בִּבְרִיתוֹ{{ר2}} זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|טַ}}פֵּי נַחֲלָתוֹ{{ר1}} טְלָאֵי יְרֻשָּׁתוֹ{{ר1}} יָקִים עָלֵימוֹ אִמְרָתוֹ{{ר1}} כְּחָקוּק בְּתוֹרָתוֹ{{ר2}} אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|י}}וֹעֵץ מֵישָׁרִים לְחֹק{{ר1}} יְרֵאָיו לְחַיִּים לָחֹק{{ר1}} סוֹלֵחַ לְחֵטְא לִמְחֹק{{ר1}} כְּנִשְׁמַע לְרוֹעֶה מֵרָחוֹק{{ר2}} וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק <noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|השלמה ממחזור בני רומא:}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כָּ}}ל יְצִיר בָּרָא בְּמַעַן{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם עֻלּוֹ טָעַן{{ר1}} וְלֹא יִזָּכֵר עוֹד יַעַן וּבְיַעַן{{ר1}} כְּהִבְטִיחַ לְעַם בּוֹ נִשְׁעָן{{ר2}} לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כָּ}}ל בַּשָּׁלִישׁ עָפָר{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם וְהָיָה מִסְפָּר{{ר1}} וּפִשְׁעָם עוֹד לֹא יְסֻפַּר{{ר1}} לְהַרְבּוֹתָם כַּחוֹל וְאֵין מִסְפָּר{{ר2}} בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|לֹ}}א עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי{{ר1}} לָקַח לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי{{ר1}} סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת גּוֹי{{ר1}} עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי{{ר2}} וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מֵ}}חִישׁ לְעַמּוֹ הוּקָם{{ר1}} וּמְכַפֵּר פִּשְׁעֵי חֵיקָם{{ר1}} מַטְרִיפָם לֶחֶם חֻקָּם{{ר1}} וּמְמַהֵר יוֹם נָקָם{{ר2}} לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מֶ}}לֶךְ לְעוֹלָמִים חַי{{ר1}} מֵמִית וּמְחַיֶּה כָּל חַי{{ר1}} לָכֵן יוֹדוּהוּ חַי חַי{{ר1}} וְהִזְהִיר לְרֵעַי וְאַחַי{{ר2}} אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא וְחָזָק וְאָיֹם{{ר1}} וְהוּא אֵל עֶלְיוֹן{{ר1}} וּמַנְחִיל עֹז חֶבְיוֹן{{ר1}} וּמְשׁוֹרְרִים לְפָנָיו בְּכָל יוֹם{{ר2}} שִׁירוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא שׁוֹכֵן מְרוֹמִים{{ר1}} סוֹלֵחַ פִּשְׁעֵי אֲשֵׁמִים{{ר1}} וּמְפַעְנֵחַ נֶעֱלָמִים{{ר1}} וְאַתֶּם מְעוּטֵי עַמִּים{{ר2}} סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|סֶ}}לָה מְשֻׁבָּח וּמְהֻלָּל{{ר1}} בְּפִי כָּל נְשָׁמָה תִּתְהַלָּל{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם מְהֻלָּל{{ר1}} כְּשֶׁיַּעֲטֹף וְיִתְפַּלַּל{{ר2}} כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|עֶ}}לְיוֹן עַל כָּל אֱלֹהִים{{ר1}} הַנִּכְתָּר בְּהִלּוּלִים{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם נִגְאָלִים{{ר1}} מַעֲבִיר מֵאֶרֶץ גִּלּוּלִים{{ר2}} כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת צְפוּנָיו{{ר1}} וּמִשְׂתַּכֵּל בְּכָל פִּנָּיו{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם עָנָו{{ר1}} בְּכָל מְשׁוֹרְרִים לְפָנָיו{{ר2}} הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פֶּ}}לֶא עָשָׂה עַד מְאֹד{{ר1}} נִקְרָא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַמּוֹ עוֹד{{ר1}} הַלּוֹבֵשׁ הָדָר וָהוֹד{{ר2}} הָבוּ לַייָ כָּבוֹד {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צ}}וּר אֲכַבְּדֶנּוּ בְּמִנְחָה{{ר1}} מֵסִיר מֶנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ר1}} מֵחִישׁ לְעַמּוֹ רְוָחָה{{ר1}} בּאוּ שְׁעָרָיו בְּשִׂמְחָה{{ר2}} הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּכֵס נָכוֹן{{ר1}} בֵּית עוֹלָמִים לְשִׁבְתּוֹ מָכוֹן {{ר1}} סוֹלֵחַ לְאוֹמְרֵי תְפִלָּתִי תִכּוֹן{{ר1}} לְנֵצַח נְצָחִים מַלְכוּתוֹ תִכּוֹן{{ר2}} חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם{{ר1}} בַּמָּרוֹם אַדִּיר בַּמַּיִם{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעוֹבְדֵי שָׁמַיִם{{ר1}} מְכוֹנֵן לְנֶחֱרַב פַּעֲמַיִם{{ר1}} בְּיָסְדוֹ יְרוּשָׁלַיִם לָעַד{{ר2}} יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|רָ}}ם דָּרַךְ סוּסוֹ בַּיָּם{{ר1}} לִגְזָרִים גָּזַר יָם{{ר1}} וּמַשְׁלִיךְ עֲוֹנוֹת בִמְצוּלוֹת יָם{{ר1}} עַד לֹא יִוָּדַע אַיָּם{{ר1}} כְּפָרְדוֹ בְּעֻזּוֹ יָם{{ר2}} יִרְעַם הַיָּם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי כְּיָשֵׁן נֹעַר{{ר1}} לְכוֹנֵן בֵּית הַיַּעַר{{ר1}} כִּי כִרְסְמוֹ חֲזִיר מִיַּעַר{{ר1}} וּפָנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר{{ר2}} אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי וְאֵין בִּלְעָדוֹ{{ר1}} הַכֹּל פֹּעַל יָדוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם יְחִידוֹ{{ר1}} הַמּוֹדִים עַל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ{{ר2}} הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תָּ}}מִים אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ{{ר1}} מִצָּרָה תּוֹשִׁיעֵנוּ{{ר1}} וּמְכַפֵּר חַטֹּאת פְּשָׁעֵינוּ{{ר1}} וּמַאֲזִין שִׂיחַ שַׁוְעָתֵנוּ{{ר2}} וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ {{סוף}} </noinclude> {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תַּ}}קִּיף אֱלֹהֵי עוֹלָם{{ר1}} דְּבָרוֹ נִצָּב לְעוֹלָם{{ר1}} וְהוּא מִכֹּל נֶעְלָם{{ר1}} וַאֲנַחְנוּ מְהַלְלִים שְׁמוֹ לְעוֹלָם{{ר2}} בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. ====מעשה אלהינו==== '''וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|אַ}}דִּיר בְּוִעוּדוֹ{{ר1}} {{סי|בְּ}}רוּם וּבְתַחַת הוֹדוֹ{{ר1}} {{סי|גִּ}}לָּה אוֹר לְעַבְדּוֹ{{ר1}} {{סי|דָּ}}בָר מֵקִים לְעַבְדּוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.{{ממס|דברים ד לה}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|הַ}}מַּכִּיר עוֹלְמֵי עַד{{ר1}} {{סי|וְ}}סוֹפֵר וּמוֹנֶה עֲדֵי עַד{{ר1}} {{סי|זִ}}יו מוֹשָׁבוֹ נוֹעָד{{ר1}} {{סי|חֶ}}לֶד צוֹפֶה בְּמִסְעָד{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|ט}}וֹעֵן עוֹלָמוֹ{{ר1}} {{סי|י}}וֹדֵעַ הֲדֹמוֹ{{ר1}} {{סי|כִּ}}לְּלוֹ בְּנָאֳמוֹ{{ר1}} {{סי|לָ}}עַד לַהֲקִימוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בְּמִפְעָלוֹ{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא עַל זְבוּלוֹ{{ר1}} {{סי|סִ}}לּוּדוֹ כְּגָדְלוֹ{{ר1}} {{סי|עֻ}}זּוֹ כְּרֹב חֵילוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.{{ממס|ישעיהו ו ב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|פְּ}}אֵרוֹ בִּשְׁמֵי מְעוֹנַי{{ר1}} {{סי|צ}}וֹפֶה וּמַבִּיט לְעֵינַי{{ר1}} {{סי|קִ}}לּוּס שְׁמוֹ בַּהֲמוֹנַי{{ר1}} {{סי|ר}}וֹדֶה בְּקֶרֶב מוֹנַי{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְיָ.{{ממס|תהלים קיא ב}} {{ארון|ס}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ|צבע=#A52A2A}}{{ר1}} וְ{{סי|תַ|1}}חְבֻּלוֹתָיו מְזִמָּה{{ר1}} {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה{{ר1}} {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה{{ר1}} {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ר2}} {{מילת קבע|וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה|צבע=#A52A2A}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} {{ארון|פ}} ['''אֲבָל'''] {{מילת קבע|מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי רוֹקַע הָאָרֶץ עַל בְּלִימָה{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֶיהָ בְּלִי הֱיוֹת לְשַׁמָּה{{ר1}} {{סי|תִּ}}כֵּן עַל מַיִם אֲדָמָה{{ר1}} {{סי|תַּ}}קִּיף שְׁמוֹ לְרוֹמֵמָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה.{{ממס|תהלים קד ב}} ====אשר אימתך==== '''וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|אֶ}}רְאֶלֵּי אֹמֶן / בְּ{{סי|אַ}}בִּירֵי אֹמֶץ{{ר1}} בִּ{{סי|בְ}}לוּלֵי קֶרַח / בִּ{{סי|בְ}}דוּדֵי קֶדַח{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|גְּ}}לוּמֵי גוּשׁ / מִ{{סי|גָּ}}רֵי גֵיא{{ר1}} מִ{{סי|דְּ}}לוּלֵי פֹעַל / מִ{{סי|דַּ}}לֵּי מַעַשׂ{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹן מַלְאָכִים / בְּ{{סי|הִ}}לּוּךְ מַחֲנוֹת{{ר1}} בְּ{{סי|וַ}}עַד אֲלָפִים / בְּ{{סי|וֶ}}כַח רְבָבוֹת{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|זִּ}}יו שׁוֹנֶה / מִ{{סי|זֹּ}}הַר כָּבֶה{{ר1}} מֵ{{סי|חֲ}}סֵרֵי שֵׂכֶל / מֵ{{סי|חֹ}}רְשֵׁי רֶשַׁע{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|טִ}}פּוּחַ עֲרָבוֹת / בְּ{{סי|טִ}}יכּוּס שְׁחָקִים{{ר1}} בְּ{{סי|יִ}}שְׁרַת עֲרָפֶל / בִּ{{סי|י}}רִיעוֹת מְעוֹנָה{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|כְּ}}תוּמֵי שֶׁמֶץ / מִ{{סי|כְּ}}מוּסֵי כֶתֶם{{ר1}} מִ{{סי|לְּ}}כוּדֵי פַח / מִ{{סי|לְּ}}עוּנֵי מַר{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|מַ}}סְלוּלֵי זְבוּל / בִּ{{סי|מְ}}רוֹמֵי שְׁפַר{{ר1}} בִּ{{סי|נְ}}טִיַּת דֹּק / בִּ{{סי|נְ}}חִיַּת עָבִים{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|סְּ}}רוּחֵי מַעַשׂ / מִ{{סי|שְּׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ר1}} מֵ{{סי|עֲ}}דוּרֵי אֱמֶת / מֵ{{סי|עֲ}}מוּסֵי בָטֶן{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|פֹ}}תְחֵי קָדוֹשׁ / בְּ{{סי|פֹ}}צְחֵי בָרוּךְ{{ר1}} בִּ{{סי|צְ}}דוּדֵי אַרְבַּע / בִּ{{סי|צְ}}נוּפֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|קְּ}}רוּאֵי אָיִן / מִ{{סי|קֹּ}}רְאֵי בְחָנֵף{{ר1}} מֵ{{סי|רְ}}חוֹקֵי אֱמֶת / מֵ{{סי|רֵ}}יקֵי צֶדֶק{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בִּ{{סי|שְׁ}}בִיבֵי אֵשׁ / בִּ{{סי|שְׁ}}בִילֵי מַיִם{{ר1}} בִּ{{סי|תְ}}לוּלֵי רוֹם / בְּ{{סי|תַ}}לְתַּלֵּי גֹבַהּ{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִבָּשָׂר וָדָם / מֵהֶבֶל וָתֹהוּ{{ר1}} מֵחָצִיר יָבֵשׁ / מִצֵּל עוֹבֵר / וּמִצִּיץ נוֹבֵל{{ר1}} מִמַּשְׁלִימֵי נֶפֶשׁ / מִמַּפְרִיחֵי רוּחַ / וּמִמְּעוֹפְפֵי חַיָּה{{ר1}} וּמֵחֲנִיטֵי נְשָׁמָה / וּמוֹצִיאֵי יְחִידָה{{ר1}} וְנִשְׁמָעִים בַּדִין / וּמֵתִים בַּמִּשְׁפָּט / וְחַיִּים בְּרַחֲמִים{{ר1}} וְנוֹתְנִים לְךָ פְּאֵר חֵי הָעוֹלָמִים{{ר2}} '''וְתִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם''' {{ארון|ס}} ====אמיצי שחקים==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אַ}}מִּיצֵי שְׁחָקִים מִמַּעַל{{רווח|1}}||וְכָל צְבָא מַעַל{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|אֱ}}מוּנֵי אַהֲבָה{{רווח|1}}||וְצִמְחֵי רְבָבָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|בְּ}}כִתֵּי מַלְאָכִים{{רווח|1}}||שְׁמוֹ מַמְלִיכִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|בְּ}}נֵי בְחוּנֵי בְרִית{{רווח|1}}||לְזוֹכֵר הַבְּרִית{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ{{רווח|1}}||לְאַמִּיץ וְשַׂגִּיא כֹחַ{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|גְּ}}דוֹלֵי צְדָקָה{{רווח|1}}||לְנִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|דְּ}}מוּת אַרְבָּעָה פָנִים{{רווח|1}}||לְכָל צַד פּוֹנִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי נְצוּרָה{{רווח|1}}||לְעִמָּם בְּצָרָה{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹן צְבָא מַעְלָה{{רווח|1}}||לְשׁוֹכֵן מַעְלָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|הֹ}}לְכֵי דֶּרֶךְ תָּמִים{{רווח|1}}||לְהַצּוּר תָּמִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים וְשָׁבִים{{רווח|1}}||טַעַם צוּר מַקְשִׁיבִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|וְ}}קֹוֵי יְשׁוּעוֹת{{רווח|1}}||וְחוֹכֵי סְלִיחוֹת{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|זְ}}מִירוֹת רַבּוֹת{{רווח|1}}||זַכֵּי שְׁמֵי עֲרָבוֹת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|זֶ}}רַע מַטַּע אֱמֶת{{רווח|1}}||לֵאלֹהִים אֱמֶת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|חַ}}שְׁמַלִּים עַזִּים{{רווח|1}}||לְעוֹשֶׂה חֲזִיזִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ח}}וֹנִים וְנוֹסְעִים{{רווח|1}}||לְמַעֲלֶה נְשִׂיאִים{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי מְרוֹמִים{{רווח|1}}||לְרָם עַל רָמִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|טֹ}}בוּ אֹהָלָיו{{רווח|1}}||יוֹנְקָיו וְעוֹלָלָיו{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|יִ}}דּוֹדוּן הוֹלְכִים{{רווח|1}}||כּוֹרְעִים וּבוֹרְכִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|י}}וֹשְׁבֵי אֹהֶל וּמִשְׁכָּן{{רווח|1}}||לִבְתוֹכָם שָׁכָן{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|כִּ}}תֵּי הֲמוֹנִים{{רווח|1}}||עִם חַיּוֹת וְאוֹפַנִּים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|כֶּ}}תֶר נוֹתְנִים{{רווח|1}}||בְּנֵי אֵיתָנִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|לַ}}הֲקַת שְׁבִיבִים{{רווח|1}}||וְאֵשׁ לֶהָבִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|לְ}}מַעֲנוֹ גּוֹי אֶחָד{{רווח|1}}||לְשֵׁם אֵל הַמְיֻחָד{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|מְ}}סוֹכְכִים מְרוֹפְפִים{{רווח|1}}||בְּכַנְפֵיהֶם מְעוֹפְפִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|מְ}}נַצְּחִים לְהַתְמִיד{{רווח|1}}||בְּכָל יוֹם תָּמִיד{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|נ}}וֹרָאִים בְּנִפְלָאוֹת{{רווח|1}}||לְצֶדֶק נוֹרָאוֹת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|נְ}}דִיבֵי עַמּוֹ{{רווח|1}}||מְסַלְסְלִים לִשְׁמוֹ{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים{{רווח|1}}||מִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ס}}וֹלְדֵי בְחִילָה{{רווח|1}}||לְנוֹרָא עֲלִילָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|עֵ}}ינַיִם מְלֵאִים{{רווח|1}}||כַּתַּרְשִׁישׁ מְמֻלָּאִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ע}}וֹנִים בְּמַקְהֵלוֹת{{רווח|1}}||בְּלַחַשׁ וְקוֹלוֹת{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם כִּבְרָקִים מְאִירִים{{רווח|1}}||וּפָז בֶּגֶד פְּאוּרִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|פְּ}}דוּיֵי בִּזְרוֹעַ חָזָק{{רווח|1}}||לְגוֹאֲלָם חָזָק{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת שָׁמַיִם{{רווח|1}}||לְרוֹכֵב שָׁמַיִם{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|צֹ}}אן קָדָשִׁים{{רווח|1}}||מַטַּע קְדוֹשִׁים{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|קַ}}לִּים לְצוּרָם{{רווח|1}}||קוֹרְאִים לְיוֹצְרָם{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|קְ}}הִלּוֹת יַעֲקֹב{{רווח|1}}||בְּלִי לֵב עָקֹב{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם כְּעֵגֶל{{רווח|1}}||וְאוֹפָן מִתְגַּלְגֵּל{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|רְ}}צוּיִם לְבוֹרְאָם{{רווח|1}}||לְרָם אֲשֶׁר בְּרָאָם{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|שֹׁ}}כְנֵי בְּצֵל שַׁדַּי{{רווח|1}}||שְׁנוֹתָם אֵין דַּי{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|שְׁ}}מוּרִים חֲקוּקִים{{רווח|1}}||מִצְוֹת וְחֻקִּים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים{{רווח|1}}||בַּמָּרוֹם חָשִׁים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|תְּ}}מִימִים בְּדַרְכֵיהֶם{{רווח|1}}||וּבְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |} ====אילי מרום==== '''וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''אֵלּוּ לָאֵלּוּ שׁוֹאֲלִים / אֵלּוּ לָאֵלּוּ מְמַלְלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / לְהַעֲרִיצוֹ לְהַקְדִּישׁוֹ בִּפְאֵר מְסַלְסְלִים''' {{הור|סימן: '''אא"ב גג"ד'''. בסוף כל בית מובאה מ[[ישעיהו ו#ו ב|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ילֵי מָרוֹם אוֹמְרִים הִלּוּלוֹ{{ש}} {{סי|א}}וֹפָן וְגַלְגַּל מַבִּיעִים סִלְסוּלוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}אֵימָה וּבְיִרְאָה מַכְתִּירִים שֵׁם גָּדְלוֹ{{ר1}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּרַעַד וּבְפַחַד{{ש}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ לְיַחֵד לְאֶחָד{{ש}} {{סי|דְּ}}מָמָה דַקָּה דָּאִים בְּלִי כַחַד{{ר1}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|הַ}}יּוֹשֵׁב יְחִידִי עַל אוֹפַנָּיו{{ש}} {{סי|הַ}}דּוֹבֵר דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו{{ש}} {{סי|וְ}}רָצוֹא וָשׁוֹב כַּבָּזָק לְפָנָיו{{ר1}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|זֹ}}הַר הָרָקִיעַ כְּעֵין חַשְׁמַלָּיו{{ש}} {{סי|ז}}וֹעֵף בַּיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו{{ש}} {{סי|חִ}}יל שָׂרָף אֵימָה עָלָיו{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי קָלָל כְּעֵין נְחשֶׁת יְצַפְצֵף{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם עֲלֵיהֶם יְחוֹפֵף{{ש}} {{סי|יִ}}דֹּד יְכַסֶּה פָנָיו בְּלִי מִתְרוֹפֵף{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ הוּא אֵלִי זֶה{{ש}} {{סי|כִּ}}י לֹא בָזָה עֱנוּת עַם עָנִי וְנִבְזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְהַעֲרִיצוֹ יַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|מֶ}}לֶךְ מְהֻלָּל בְּפִיהֶם גָּמַר{{ש}} {{סי|מ}}וֹרָאוֹ עֲלֵיהֶם תָּמִיד לְהַשְׁמַר{{ש}} {{סי|נִ}}שָּׂא וְנֶעְלָם הִלּוּלוֹ לוֹמַר{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|שָׂ}}רָף מְכֻנֶּה אֶחָד קָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סִ}}לּוּד אוֹמֵר לְבָרוּךְ וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים בִּקְדֻשָּׁה לָאֵל הַקָּדוֹשׁ{{ר1}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|פְּ}}אֵר וָשֶׁבַח לַאֲדוֹן הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים בְּרִנָּה מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת{{ש}} {{סי|צְ}}בָא מָרוֹם גְּדֻלָּתָם מַצְבִּיאוֹת{{ר1}} יְיָ צְבָאוֹת.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם בְּעֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים לָרוּץ עַד קְצֵה הָאָרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא יוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כִּסָּה הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|שְׁ}}חָקִים מִמַּעַל פֹּעַל יָדוֹ{{ש}} {{סי|תּ}}וֹלֶה תֵבֵל בִּזְרוֹעַ יָדוֹ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}}<קטע סוף=רהיטים/> ====סילוק==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור2| '''למנהג אשכנז המזרחי''' אומרים לסילוק את הפיוט {{צ|[[ונתנה תוקף]]}}, ואת הקדושה {{צ|[[אז מלפני בראשית]]}}. '''למנהג אשכנז המערבי''' אומרים לסילוק את הפיוט {{צ|מי יערוך אליך}} שיובא בסמוך (למנהג פפד"מ אומרים את כולו, ולמנהג רוב הקהילות אומרים את רובו (עד {{צ|יהיו נכלמים}}), ומצרפים חלק מהסילוק {{צ|מי ימלל}}). בקדושה אומרים למנהג זה רק את הפיוט {{צ|אליך תלויות עינינו}} מתוך הקדושה שנאמרה בשחרית.}} =====מי יערוך אליך===== <קטע התחלה=מי יערוך1/>מִי יַעֲרֹךְ אֵלֶיךָ מַעֲנֶה לְסַפֵּר{{ש}} גְּבוּרוֹת רַחֲמֶיךָ לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר{{ש}} אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר{{ש}} וְעַד כַמֶּה וְכַמֶּה אֵיךְ אֲסַפֵּר{{ש}} כִּי אַתָּה צְעָדִים סוֹפֵר{{ש}} פֶּשַׁע וְעָוֹן מְכַפֵּר{{ש}} וּבְסוּר מִמְּךָ כָּל כּוֹפֵר{{ש}} תְּחַכֶּה לוֹ לָשׁוּב וּלְהִתְכַּפֵּר{{ש}} לְבִלְתִּי לֵבוֹשׁ וְלְהֵחָפֵר{{ש}} כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת אֲשֶׁר יָפֵר{{ש}} לָכֵן שַׂמְתָּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי שֶׁפֶר{{ש}} לַעֲשׂוֹת בָּהֶם תְּשׁוּבָה מִהְיוֹת לְחֶפֶר{{ש}} וְאִם שָׁב וְחִנֵּן בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר {{ש}} יַעְמֹד מֵלִיץ יָשְׂרוֹ לְסַפֵּר{{ש}} וְתַקְשִׁיב וְתֹאמַר מָצָאתִי כֹפֶר{{ש}} וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְכַּפֵּר{{ש}} כִּי כִּשְׁמוֹ כִּפּוּר מְכַפֵּר{{ש}} וְכָל מַעֲשָׂיו לוֹ תְכַפֵּר{{ש}} וְכָל חֲטָאָיו תָּדִיחַ וְתָפֵר{{ש}} וְיוּחַק לְחַיִּים בְּגִלְיוֹן סֵפֶר{{ש}} בְּכֵן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם אֵלֶיךָ חֲטָאֵינוּ לְסַפֵּר{{ש}} כְּמוֹדֶה וְעוֹזֵב לְהִתְכַּפֵּר{{ש}} וְאִם כְּאָדָם עָבַרְנוּ בְּרִיתֶךָ לְהָפֵר{{ש}} אַתָּה אֵל וְלֹא אִישׁ פָּנֵינוּ אַל תַּחְפֵּר{{ש}} בִּזְכוּת נָם אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר{{ש}} וּכְאָז בַּעֲרוּפָה לָנוּ כַפֵּר כַּפֵּר רַחוּם לְשׁוֹפְכֵי לְךָ שִׂיחָה{{ש}} כְּטוֹב וְסַלָּח לְךָ הִיא הַסְּלִיחָה{{ש}} וּלְדַלֵּי מַעַשׂ תִּתֵּן סְלִיחָה{{ש}} וְאִם כְּפִי פָעֳלָם אֵין לְהִסָּלְחָה{{ש}} וְאִם תִּשְׁמֹר עָוֹן יְהוּ כְסוּחָה{{ש}} בְּכֵן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם לְסוֹחֲחָה{{ש}} בְּחִנּוּן הִגָּיוֹן שְׁמָעָה וּסְלָחָה{{ש}} בְּטוּחִים כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה{{ש}} מְקַוִּים לְרַחֲמֶיךָ עִוּוּיָם לְסָלְחָה לְסָלְחָה עֲוֹנָם גָּשִׁים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ מְחִילָתֶךָ{{ש}} כִּי הִיא שִׁבְחֲךָ וְהִיא תְהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ{{ש}} רַעְיָתְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וּפְעֻלָּתֶךָ{{ש}} וְאֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ זוּלָתֶךָ{{ש}} וּמוֹשִׁיעַ אֵין בִּלְתֶּךָ{{ש}} וּכְנַמְתָּ לְצִיר סָלַחְתִּי כְּמִלָּתֶךָ{{ש}} כֵּן תְּבַשֵּׂר סָלַחְתִּי לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ{{ש}} לְהוֹדִיעָם רַחֲמֵי גְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְיַנְעִימוּ זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ לְעַלּוֹתֶךָ בְּגֵיא וּבִשְׁחָקִים{{ש}} וְלִסְלֹחַ עֲוֹנָם פֶּלֶל נוֹאֲקִים{{ש}} כִּי הֵם מִמַּעֲשִׂים רֵקִים{{ש}} לָכֵן כְּדַלִּים שְׁעָרֶיךָ דוֹפְקִים{{ש}} סְלַח נָא לַעֲוֹנֵינוּ לְפָנֶיךָ צוֹעֲקִים{{ש}} זְכֹר שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת אֲשֶׁר לְךָ חֲשׁוּקִים{{ש}} וְחֶבֶל נַחֲלָה לְשִׁמְךָ חֲקוּקִים{{ש}} וּשְׁבוּעָה אֲשָׁר לָמוֹ בִּטִּיתָ תָּקִים{{ש}} לְקוֹרְאֶיךָ מִמַּעֲמַקִּים {{ש}} לְהוֹשִׁיעָם מִהְיוֹת עוֹד דְּחוּקִים{{ש}} אֲשֶׁר לְהַצְדִּיקָם תַּחַן מְפִיקִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבִיתָם כַּאֲפִיקִים{{ש}} כִּי הֵם עֲבָדֶיךָ וְעָלֶיךָ מִתְרַפְּקִים{{ש}} וּלְחוֹנְנֵם בְּעִנּוּי עֲסוּקִים{{ש}} לְהוֹצִיא דִינָם כַּעֲשׁוּקִים{{ש}} לְקָרְבָם אֵלֶיךָ מְקָרֵב רְחוֹקִים{{ש}} הֱיוֹתָם כְּאֵזוֹר לַחֶלֶץ בְּךָ דְּבֵקִים{{ש}} לְנַצְחָךְ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנַּת עֲמָקִים עֲמָקִים בְּפַלְּשָׁךְ תְּחַפֵּשׂ צְדָקָה{{ש}} כְּטוֹב וְסַלָּח וּלְךָ הִיא הַצְּדָקָה{{ש}} וְרַב לְהוֹשִׁיעַ מְדַבֵּר בִּצְדָקָה{{ש}} מְכוֹן כִּסְאֲךָ מְתֻקָּן בִּצְדָקָה{{ש}} וּלְאֵין זְכוּת וּמַעֲשִׂים תַּעֲשֶׂה צְדָקָה{{ש}} כִּי לָנוּ הַבֹּשֶׁת וּלְךָ הַצְּדָקָה{{ש}} לָכֵן לִמְרוֹמְמֶךָ תַּעֲלֶה צְדָקָה{{ש}} בְּמִדַּת טוּבְךָ אוֹתָם לְצַדְּקָה{{ש}} כִּי קָדוֹשׁ אַתָּה וְנִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה{{ש}} בְּסָלְחָךְ עֲוֹן שָׁבֶיךָ בִּצְדָקָה בִּצְדָקָה תְּשׁוֹבֵב עַם לְךָ חֲתוּמִים{{ש}} כִּי רַחוּם אַתָּה וּמָלֵא רַחֲמִים{{ש}} וּלְךָ הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים{{ש}} וּבְשִׁבְתְּךָ עַל כִּסֵּא דִין תְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים{{ש}} וְתַהֲפֹךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים{{ש}} לְהַצְדִּיק בָּנִים לְךָ רְחוּמִים{{ש}} לְנַקּוֹתָם מִטִּנּוּף כְּתָמִים{{ש}} וּלְהַאֲזִין שַׁוְעָתָם מִמְּרוֹמִים{{ש}} אֲשֶׁר הֵם מִמִּצְוֹתֶיךָ עֲרוּמִים{{ש}} וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ מַעֲרִימִים{{ש}} וְחָטָאנוּ לְךָ נוֹאֲמִים{{ש}} זְכֹר לָמוֹ זְכוּת אֲבוֹתָם תְּמִימִים{{ש}} וּתְחִנָּתָם תִּשְׁמַע מִמְּרוֹמִים{{ש}} לִמְצֹא לְפָנֶיךָ חֶסֶד וְרַחֲמִים{{ש}} וְאִם תְּפַלֵּשׁ מַעֲשֵׂימוֹ יִהְיוּ נִכְלָמִים{{ש}}<קטע סוף=מי יערוך1/><includeonly> {{הור2|בהרבה קהילות ממשיכים כאן ב{{צ|ויפציח שיר כסא}} מתוך הסילוק {{צ|מי ימלל}}. למנהג פפד"מ אומרים גם את ההמשך.}}</includeonly> <קטע התחלה=מי יערוך2/>[וְתִזְכֹּר לָמוֹ שְׁבוּעַת אָבוֹת הַתְּמִימִים{{ש}} וְתִתְנַהֵג עִם בְּנֵיהֶם בְּמִדַּת רַחֲמִים{{ש}} וְשַׁוְעָתָם תַּעַל לִמְרוֹמִים{{ש}} לְפָנֶיךָ לִמְצֹא חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים]{{ש}} וּבְשׁוּרָם מַלְאֲכֵי מְרוֹמִים{{ש}} כִּי תַצְדִּיק בְּדִין מְכֻתָּמִים{{ש}} אֲשֶׁר מִדִּינְךָ חַתִּים וּדְמוּמִים{{ש}} יִפְצְחוּ פֶה וְיִהְיוּ מְרוֹמְמִים{{ש}} וְיַשְׁמִיעוּ לְאַדֶּרְךָ שִׁיר נְעִימִים{{ש}} וּלְהַגְבִּיר כֹּחֲךָ קוֹל מַרְעִימִים{{ש}} מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הֲדוֹמִים{{ש}} וְגֹדֶל חַסְדְּךָ מֵעַל מְרוֹמִים{{ש}} כִּי לֹא תִזְנַח לְעוֹלָמִים{{ש}} וְלֹא תִקְצֹף לְאֹרֶךְ יָמִים{{ש}} וְדָרֵי מַטָּה עִם צְבָא מְרוֹמִים{{ש}} לְהַעֲרִיץ וּלְהַקְדִּישׁ לְעַתִּיק יָמִים{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשּׁוֹת מַפְצִיחִים וּמְרוֹמְמִים<קטע סוף=מי יערוך2/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} =====מי ימלל===== {{הור2|את הסילוק הזה אמרו בצרפת (ובמנהג רומניא). למנהג רוב קהילות מערב אשכנז אומרים החל מ{{צ|ויפציח שיר כסא}} (ראו למעלה).}} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת חֲיָלֶיךָ{{ש}} מִי יַגִּיד עֹצֶם מִפְעָלֶיךָ{{ש}} מִי יְשַׁעֵר פִּלְאֵי מַעֲלָלֶיךָ{{ש}} מִי יְתַנֶּה עֹז הִלּוּלֶיךָ{{ש}} מִי יֹאמַר תֹּקֶף כִּלּוּלֶיךָ{{ש}} מִי יְדַבֵּר אֹמֶץ מַהֲלָלֶיךָ{{ש}} מִי יְגַלֶּה עֹמֶק סִלְסוּלֶיךָ{{ש}} מִי יְפַעְנֵחַ נִצּוּחַ מְסַלְסְלֶיךָ{{ש}} מִי יָמֹד מֵי שָׁעֳלֶךָ{{ש}} מִי יַחְשֹׂף תְּהוֹם הֲדֹם רַגְלֶיךָ{{ש}} מִי יִמְנֶה וְיַגְבִּיר חֲיָלֶיךָ{{ש}} מִי יַשְׁמִיעַ תְּהִלּוֹת כְּלָלֶיךָ{{ש}} מִי יַעֲמִיק בְּמִשְׁפְּטֵי אֲמִתֶּךָ{{ש}} מִי יָקוּם בְּסוֹד עֵדוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַחֲזִיק רֹב טוֹבוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַכִּיר חַסְדֵי אָרְחוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְפַלֵּס מִשְׁקַל רוּחוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַחְשֹׁב הֲמוֹן אוֹצְרוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יֹאמַר נִסֵּי נִפְלְאוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יִפְקֹד פְּקוּדֵי סְגֻלּוֹתֶיךָ עַתִּיק וְאֵין לְהָתֵם שְׁנוֹתֶיךָ{{ש}} מְבַלֶּה כֹל וְאֵין לְבַלּוֹתֶךָ{{ש}} סוֹבֵל מַשָּׂא וְאֵין לְהַלְאוֹתֶךָ{{ש}} אֲכִילָה אֵין לְפָנֶיךָ / וְשֹׂבַע בְּקָרְבְּנוֹתֶיךָ{{ש}} שְׁתִיָּה אֵין לְפָנֶיךָ / וְדֶשֶׁן בְּנִסְכוֹתֶיךָ{{ש}} תְּנוּמָה אֵין בְּמַחֲנֶיךָ / וְנֵעוֹר בְּאָהֳלוֹתֶיךָ{{ש}} שֵׁנָה אֵין בְּשִׁכְנֶךָ / וּמֵקִיץ בְּמִשְׁכְּנוֹתֶיךָ נֹשֵׂא עָוֹן / וְרוֹאֶה בְעֶלְבּוֹן{{ר1}} מְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹן / כְּחָכָם וְנָבוֹן{{ש}} עוֹבֵר עַל פֶּשַׁע / וְלֹא חָפֵץ בְּרֶשַׁע{{ר1}} מֵחִישׁ פְּדוּת לְיֶשַׁע / לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע{{ש}} מְכַלְכֵּל רְשָׁעִים / כְּבֶאֱמֶת מְשַׁוְּעִים{{ר1}} וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים / מְחַתֵּל מִפְּשָׁעִים{{ש}} מַצְלִיל חֲטָאִים / בְּשׁוּב חוֹטְאִים{{ר1}} מֵיטִיב לַטּוֹבִים / אִם מַעֲשֵׂיהֶם מְטִיבִים{{ש}} שָׁב לְשׁוֹבָבִים / אִם בְּכָל לֵב שָׁבִים{{ר1}} רוֹצֶה תוֹשָׁבִים / אִם בְּצִלּוֹ יוֹשְׁבִים{{ש}} שׁוֹעֶה קְרוֹבִים / אִם אֵלָיו קְרֵבִים{{ר1}} מֵיטִיב קוֹרְאִים / אִם אֵלָיו בֶּאֱמֶת קוֹרְאִים וְעַד לֹא תְאָלָה / שָׁת תְּעָלָה{{ש}} וְעַד לֹא מַכָּה / הֶעֱלָה אֲרוּכָה{{ש}} וְעַד לֹא טְרִיָּה / הֵכִין רְטִיָּה{{ש}} וְעַד לֹא תִפְלָה / הֵכִין תְּפִלָּה{{ש}} וְעַד לֹא שָׁנִי / בָּן בְּחוּט הַשָּׁנִי{{ש}} וְעַד לֹא אֹדֶם תּוֹלָע / הִלְבִּין וְרִיב גִּלַּע{{ש}} וְעַד לֹא מַחֲשָׁבָה / חִמֵּק שׁוֹבֵבָה{{ש}} וְעַד לֹא יְשִׁיבָה / אִמֵּן תְּשׁוּבָה{{ש}} וְעַד לֹא אַב הָמוֹן / שִׁעֲשַׁע אָמוֹן{{ש}} וְעַד לֹא נֶעֱקָד / כָּפְרוֹ פֻקַּד{{ש}} וְעַד לֹא תָּם הֻפְקַד / מְחִילָה שָׁקַד{{ש}} וְעַד לֹא יְסוֹד עוֹלָם / שָׁת גִּבְעוֹת עוֹלָם{{ש}} וְעַד לֹא דָּבָר בָּעוֹלָם / צָר עַם עוֹלָם{{ש}} וְעַד לֹא נָכוֹן מֵאָז / קָנָה קִנְיַן אָז{{ש}} וְעַד לֹא יֻצְּרוּ יָמִים / פָּעַל יוֹם מִיָּמִים{{ש}} וְעַד לֹא עֲלֵי עָשׂוֹר / עָשָׂה לוֹ צוֹם הֶעָשׂוֹר{{ש}} וְעַד לֹא כִפּוּר / חֶלְשׁוֹ סָפוּר{{ש}} וְעַד לֹא עִנּוּי נֶפֶשׁ / הִטְבִּיעַ חֵטְא בְּרֶפֶשׁ{{ש}} וְעַד לֹא אֲשֵׁמִים / צָג בְּחוּג אֲשָׁמִים{{ש}} וְעַד לֹא צָמִים / קִדֵּשׁ צוֹמִים{{ש}} וְעַד לֹא יוֹם סְלִיחָה / עִמּוֹ הַסְּלִיחָה{{ש}} וְעַד לֹא מִתְרַחֲמִים / הִקְדִּים רַחֲמִים{{ש}} וְעַד לֹא מִתְקַדְּשִׁים / הִתְמִיךְ קְדוֹשִׁים כִּי הוּא רַחוּם וְרַחֲמָן / וְעַם זוּ מְרַחֲמָן{{ש}} כִּי הוּא חַנּוּן וְחוֹנֵן / לְעַם שְׁמוֹ מְחַנֵּן{{ש}} כִּי הוּא טוֹב וּמֵיטִיב / וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב{{ש}} כִּי הוּא שׁוֹפֵט וְצַדִּיק / וְקָרוֹב וּמַצְדִּיק{{ש}} כִּי הוּא שׁוֹאֵג כְּאַרְיֵה / לָחֹן בְּנֵי אַרְיֵה{{ר1}} וְהוּא כְּאַרְיֵה / וְנִשָּׂא מֵאַרְיֵה{{ש}} כִּי הוּא גּוֹעֶה כְּמוֹ שׁוֹר / מְחֹל תַּבְנִית שׁוֹר{{ר1}} וְנִסְבָּל בְּכֹחַ שׁוֹר / כְּמַרְאֵה דְּמוּת שׁוֹר{{ש}} כִּי הוּא מְצַפְצֵף כַּנֶּשֶׁר / לְרַחֵף עַל גּוֹזְלֵי נֶשֶׁר{{ר1}} וְעַל כַּנְפֵי נֶשֶׁר / שְׂאֵת נְשׂוּאֵי נֶשֶׁר{{ש}} וּבִמְחוּגַת אָדָם / כְּמַרְאֵה דְמוּת הָאָדָם{{ר1}} כְּתֹאַר פְּנֵי אָדָם / צָר כְּמַרְאֵה אָדָם{{ש}} בְּרִבּוּעַ כְּנָפַיִם / פּוֹרְדוֹת גַּפַּיִם{{ר1}} וּמַאֲרִיךְ אַפַּיִם / לְשׁוֹטְחֵי לוֹ כַפַּיִם{{ש}} וּמַשִּׁיקוֹת כָּנָף / בְּמוֹרָא בְּלִי לִכָּנַף{{ר1}} וּמְחַתְּלוֹת בַּכָּנָף / עֲטוּפֵי צִיצִית כָּנָף{{ש}} וּכְרוּבִים הַנִּצָּבִים / כְּמוֹ רוֹבִים{{ר1}} תַּחַן מַרְבִּים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים{{ש}} וְצֶדֶק עַם קְרוֹבִים / מוּל צוּר מַקְרִיבִים{{ר1}} כְּעוֹבֵר פְּנֵי תֵבָה קְרֵבִים / שַׁי מַקְרִיבִים / לְבוֹחֵן קְרָבִים{{ש}} וְאוֹפַנִּים אִתָּם אֲפוּנִים / בְּמַחֲנָם צְפוּנִים{{ר1}} וְחֵטְא מַצְפִּינִים / בְּעַד מְצֻפָּנִים{{ש}} וְאֵילִים רוֹעֲשִׁים / וְדֹק מַרְעִישִׁים{{ר1}} בְּאֶבְרָה עָשִׁים / וְגֵיא מַגְעִישִׁים{{ש}} וּמַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים / עִירִין וְקַדִּישִׁין{{ר1}} עָשׂוֹר מַקְדִּישִׁים / לְכִפּוּר צֹאן קָדָשִׁים{{ש}} וּמַחֲנוֹת מַלְאָכִים / בְּרֶגַע כֹּל מְהַלְּכִים{{ר1}} זֶה בָזֶה נִמְלָכִים / לְטוֹב וְסַלָּח מַמְלִיכִים <קטע התחלה=ויפציח/>וְיַפְצִיחַ שִׁיר כִּסֵּא{{ש}} פְּנֵי עָוֹן נוֹשֵׂא{{ש}} וְיִתְרַעַם הַכִּסֵּא{{ש}} לְהוֹד מִתְנַשֵּׂא{{ש}} וּכְסֵפֶר הַמְכֻסֶּה{{ש}} נָכוֹן מֵאָז לְכִסֵּא{{ש}} וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא{{ש}} רָם יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא{{ש}} הִנֵּה מָקוֹם לַכִּסֵּא{{ש}} מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא{{ש}} לְכֹל לְרֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא{{ש}} נֶעֱלָם וְנִרְאָה וּמִתְכַּסֶּה{{ש}} וְתַבְנִית הַרְרֵי קֶדֶם בַּכִּסֵּא{{ש}} מְחַנְנִים בְּעַד עַם זוּ מִתַּחַת לַכִּסֵּא{{ש}} וְזֵר נוֹתְנִים בְּהִתְנַשֵּׂא{{ש}} בְּרֹאשׁ עָוֹן נוֹשֵׂא וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים יוֹפִיעוּ בְּצִדְקָתָם{{ש}} וְיָלִיצוּ בְּעַד תּוֹלְדוֹתָם{{ש}} לִמְחוֹת שִׁגְגוֹתָם וּזְדוֹנוֹתָם {{ש}} לְנַקּוֹת פִּשְׁעֵי גְוִיָּתָם{{ש}} וְאֶלֶף וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת ממְּחִיצָתָם{{ש}} יוּרְשׁוּ לָצֵאת בְּחַלּוֹנוֹתָם{{ש}} וְיַגִּידוּ צֶדֶק בִּמְרוּצָתָם{{ש}} וְכָכָה יַעֲנוּ בְּמוֹצְאוֹתָם סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ{{ש}} מוֹשִׁיעַ חוֹסִים הַפְלֵא חֲסָדֶיךָ{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ{{ש}} אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ{{ש}} וּכְמוֹ נוֹדַעְתָּ וְשַׁתָּה סוֹדֶיךָ{{ש}} וּמוֹסְדוֹתֶיךָ עָלֵימוֹ בְּיַסְּדֶךָ{{ש}} וְלָמוֹ מֵאָז גִּלִּיתָה סוֹדֶיךָ{{ש}} וְהֵם מֵרֹאשׁ נוֹצָרוּ לְסַעֲדֶךָ{{ש}} וְיֻחָדוּ הֱיוֹת עֵדֶיךָ וְסַהֲדֶיךָ וְאֶרְאֶלִּים בָּם נוֹעֲצִים {{ש}} מֵהֶם נִרְשִׁים וּבְכֵן מַעֲרִיצִים{{ש}} וְרָצוֹא וָשׁוֹב אֲשֶׁר כֵּס מְרִיצִים{{ש}} בָּם נִמְלָכִים וַעֲרִיצוּתָם פּוֹצִים{{ש}} רוֹעֲשִׁים רוֹגְשִׁים מִקּוֹל מְחַצְצִים{{ש}} קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ בְּפִימוֹ מְרַצִּים{{ש}} וְעוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ זוֹ מְצַחְצְחִים {{ש}} וְצֵאָם מַדִּיחִים וּמַרְחִיצִים{{ש}} וּבִשְׁבִיב נְהַר דִּינוּר נָאוֹר מְנַצְחִים{{ש}} וּכְנוּר דָּלֵק עוֹרְכִים נְצוּחִים{{ש}} שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְנֵצַח נְצָחִים{{ש}} בִּקְרִיאָתָם זֶה לָזֶה סוֹחֲחִים{{ש}} בַּעֲנִיָּתָם זֶה לָזֶה פּוֹצְחִים{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשּׁוֹת בְּקֹדֶשׁ מַפְצִיחִים<קטע סוף=ויפציח/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} ==מנהג איטליה== {{הור2|רהיטים הנוספים לקרובה זו במנהג איטליה ואינם במחזור אשכנז.}} ====אשפכה לפניך שיחה==== '''וּבְכֵן אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֶ}}שְׁפְּכָה לְפָנֶיךָ שִׂיחָה {{ש}} לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וּסְלִיחָה{{ש}} הָסֵר מֶנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}ךָ הִיא תוֹחַלְתֵּנוּ {{ש}} וְאַתָּה הוּא תִקְוָתֵנוּ {{ש}} סְלַח נָא לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גָּ}}שִׁים לְרַצּוֹתְךָ לִפְנֵי אָרוֹן{{ש}} וְתַחֲנוּנִים מְצַפְצְפִים בְּגָרוֹן{{ש}} כַּלֵּה מֵהֶם אַף וְחָרוֹן {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דּ}}וֹרְשִׁים לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ{{ש}} לְתַחֲנוּנָם הַט אָזְנֶךָ{{ש}} וְאַל תַּעְלֵם מֵהֶם אָזְנֶךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הָ}}עוֹמְדִים בְּוַעֲדָם צְפוּפִים{{ש}} וְקוֹמָה בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה כוֹפְפִים{{ש}} נַקֵּם מִכָּל טִנּוּפִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מוֹדִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְכוֹרְעִים{{ש}} וְדִבְרֵי תְחִנּוֹת מַבִּיעִים{{ש}} מַלְּטֵם מִפְּגָעִים רָעִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים מֵרֹב צוּקָה{{ש}} שְׁעֵה מֵהֶם נְאָקָה{{ש}} חִנָּם תַּעֲשֶׂה לָּנוּ צְדָקָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|ח}}וֹכִים לִישׁוּעָתֶךָ {{ש}} וְצָגִים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הִרְבֵּם כְּמוֹ עַנְוָתֶךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טֶ}}רֶף מָנְעוּ מִפִּיהֶם{{ש}} וְצוֹם עִנּוּי קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם{{ש}} רַחֲמֶיךָ יֶהֱמוּ עֲלֵיהֶם {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יְ}}לָדִים וִישִׁישִׁים{{ש}} גְּבָרִים עִם נָשִׁים{{ש}} מַלְּטֵם מִפַּח יוֹקְשִׁים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כַּ}}פָּרָה הַמְצִיא לָנוּ{{ש}} וְחִישׁ נָא לְגָאֳלֵנוּ {{ש}} וְאַל תַּעַשׂ כְּמַעֲלָלֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|לַ}}מִּתְוַדִּים לְפָנֶיךָ עֲוֹנָם{{ש}} וְנוֹשְׂאִים לְךָ עֵינָם{{ש}} הַסְכֵּת וּשְׁמַע מַעֲנָם {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|מְ}}חֹל נָא לַפְּשָׁעִים{{ש}} וְאַל תִּמְשְׁכֵנוּ עִם רְשָׁעִים{{ש}} חֹן פְּלִיטַת אַחִים וְרֵעִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|נֹ}}שֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה {{ש}} מַלְּטֵנוּ מִתְּלָאָה {{ש}} וּמִכָּל רוּחַ נְכֵאָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|סְ}}מֹךְ נֶאֶמְנוּ בְחַסְדֶּךָ{{ש}} לְעַם יוֹדְעֵי סוֹדֶיךָ{{ש}} וְהַצִּילֵנוּ מִפַּחְדֶּךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|עֲ}}נֵה נָא מֶנּוּ לְחִישׁוֹת{{ש}} וְיַשֵּׁר כָּל מַעֲקַשּׁוֹת{{ש}} וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|פִּ}}לּוּלֵנוּ לְפָנֶיךָ יֶעֱרַב{{ש}} וְהוֹשִׁיעֵנוּ מוֹשִׁיעַ וָרָב{{ש}} וְחָשְׂכֵנוּ מִיּוֹם קְרָב {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{ש}} וְהָסֵר מֶנּוּ לֵב הֶעָקֹב{{ש}} וְשֵׁם חָדָשׁ לָנוּ תִקֹּב {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|קֹ}}וֶיךָ אַל יֵבוֹשׁוּ {{ש}} וּפְאֵרָם כְּאָז יִלְבָּשׁוּ{{ש}} וּמִכָּל כְּאֵב יְחֻבָּשׁוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ מֶנּוּ לֹא תִכְלָא {{ש}} וְאַל יֶאֱרַע בָּנוּ תַּקָּלָה{{ש}} וְרַפְּאֵנוּ מִכָּל מַחֲלָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|שִׁ}}מְךָ אֶל יַנִּיחֵנוּ{{ש}} נִקְרָאֲךָ וְאַתָּה תַעֲנֵנוּ{{ש}} וּלְמַעַנְךָ תָּאִיר עֵינֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|תַּ}}אֲזִין תְּפִלָּתֵנוּ{{ש}} תְּקַדֶּמְךָ תְחִנָּתֵנוּ{{ש}} תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} ====אל שת מאז==== '''וּבְכֵן לְךָ הַכֹּל יַכְתִּירוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}}{{ר1}} {{סי|אַ}}לְפֵי שִׁנְאָן / {{סי|אֵ}}ילֵי שַׁאֲנָן {{ר1}} {{סי|בִּ}}בְרָקֵי לֶכֶת / {{סי|בְּ}}קִיֵּי הַלֶּכֶת {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|גָּ}}שִׁים בְּכֹסֶף / {{סי|גְּ}}אוּלֵי בְּלֹא כֶסֶף {{ר1}} {{סי|דַּ}}כְּאֵי רוּחַ / {{סי|דַּ}}כְּאֵי שְׁפַל רוּחַ {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמֻלָּה / {{סי|ה}}וֹמֵי מִלָּה {{ר1}} {{סי|וְ}}הַמְשֵׁל וָפַחַד / {{סי|וִ}}עוּדָם יַחַד {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ז}}וֹרְמֵי עֲוֹנוֹת / {{סי|זַ}}עֲקָם לַעֲנוֹת {{ר1}} {{סי|ח}}וֹנְנֵי דַלִּים / {{סי|חִ}}ין מַגְדִּילִים {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי קָלָל / {{סי|טַ}}עֲמָם מֻכְלָל {{ר1}} {{סי|יִ}}שְׁרַת רֶגֶל / {{סי|יִ}}לְאֲטוּ בְּכַף עֵגֶל {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|כּ}}וֹרְתֵי בְרִית / {{סי|כְּ}}מֵהֵי לְאַחֲרִית {{ר1}} {{סי|לִ}}בָּם לְהַשְׁרִית / {{סי|לְ}}תִקְוָה וְאַחֲרִית {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|מְ}}קוֹם מַלְאֲכֵי רוּם / {{סי|מִ}}שָּׁמַיִם לָרוּם {{ר1}} {{סי|נִ}}שָּׂא וְנַעֲלָה / {{סי|נֶ}}גֶד צְבָא מַעְלָה {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|שִׂ}}יחַ מִתְאַוִּים / {{סי|סְ}}לִיחָה תְאֵבִים {{ר1}} {{סי|עֲ}}בֹר עַל פְּשָׁעִים / {{סי|עֲ}}נוֹת שִׂיחַ פּוֹשְׁעִים {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|פּ}}וֹרְשֵׂי כְנָפַיִם / {{סי|פְּ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם {{ר1}} {{סי|צְ}}בָא רִבּוֹתַיִם / {{סי|צְ}}נוּפֵי שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ק}}וֹרְאֵי שְׁמַע / {{סי|ק}}וֹלָם לְהַשְׁמַע {{ר1}} {{סי|ר}}וֹצֶה תְשׁוּבָה / {{סי|רְ}}צוּיָה וַחֲשׁוּבָה {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֵי וִילוֹן {{ר1}} {{סי|שְׁ}}מֵי שָׁמַיִם {{ר1}} {{סי|שֵׁ}}רוּת בֵּית זְבוּל {{ר1}} {{סי|שֶׁ}}פֶר שְׁחָקִים {{ר1}} {{סי|שִׁ}}נְאַן מָעוֹן {{ר1}} {{סי|שֶׁ}}קֶד מָכוֹן {{ר1}} {{סי|שִׁ}}לּוּם עֲרָבוֹת {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|תּ}}וֹמְכֵי אֶרֶץ {{ר1}} {{סי|תֹּ}}קֶף אֲדָמָה {{ר1}} {{סי|תִּ}}לְתּוּל אַרְקָא {{ר1}} {{סי|תִּ}}לּוּל צִיָּה {{ר1}} {{סי|תִּ}}כּוּן חֶלֶד {{ר1}} {{סי|תֹּ}}כֶן נִשְׁיָּה {{ר1}} {{סי|תּ}}וֹמְכֵי תֵבֵל {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} ====כי אמרתך==== '''וּבְכֵן תִּתְקַיֵּם לָנֶצַח נְצָחִים''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|אִ}}מְרָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַפִּיל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|בְ}}רִיתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְחַלֵּל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|גְ}}זֵרָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְבַטֵּל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|דְ}}בָרֶיךָ {{מילת קבע|לֹא}} תְשַׁנֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|הֶ}}גְיוֹנָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תָמִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|וֶ}}סְתָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְכַלֶּה {{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|זִ}}כְרָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִשָּׁכַח{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|חַ}}סְדָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תָסִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|ט}}וּבָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִמְנַע{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|יָ}}דָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִקְצַר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|כְ}}בוֹדָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְבַזֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|לִ}}מּוּדָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַחְלִיף{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|מִ}}נְהָגָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַעֲבִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|נִ}}צְחָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַמְעִיט{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|סְ}}גֻלָּתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְאַבֵּד{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|עַ}}נְוָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַעֲזֹב{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|פְ}}עֻלָּתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַרְפֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|צִ}}דְקָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַנִּיחַ{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|קִ}}רְבָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַרְחִיק{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ {{מילת קבע|לֹא}} תִכְלָא{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|שִׁ}}בְחָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַשְׁבִּית{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|תִ}}פְאַרְתָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַתִּים. ====באנף לא תאניפנו==== '''בְּקֶצֶף לֹא תִשְׁפֹּט בְּזַעַם בַּל תָּרִיב''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} בְּ{{סי|אֶ}}נֶף {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|אֲ}}נִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|בַ}}הַל {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|בַ}}לְּעֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|גֹ}}עַל {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|גְ}}עִילֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|דֶ}}בֶר {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|דְ}}חִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|הֶ}}בֶל {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|הֲ}}בִילֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|וֶ}}כַח {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|וַ}}כְּחֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|זַ}}עַם {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|זְ}}עִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|חָ}}רוֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|חַ}}בְּלֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|טָ}}מוּן {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|טִּ}}יפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|יֹ}}קֶשׁ {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|יַ}}חֲתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|כַ}}עַס {{מילת קבע|לֹא}} תְּ{{סי|כַ}}לֵּנוּ {{ש}} בְּ{{סי|לַ}}עַג {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|לַ}}פְּתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|מִ}}שְׁפָּט {{מילת קבע|לֹא}} תִ{{סי|מְ}}נֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|נֶ}}גֶף {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|נַ}}עֲרֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|סַ}}עַר {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|ס}}וּפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|עָ}}וֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|עַ}}לְּפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|פַ}}חַד {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|פְ}}חִידֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|צָ}}רָה {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|צְ}}מִיתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|קָ}}לוֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|קַ}}לְּעֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|רֹ}}גֶז {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|רִ}}יבֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|שֹׁ}}ד {{מילת קבע|לֹא}} תִ{{סי|שְׁ}}טְפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|תַ}}עַב {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|תְ}}כִּיפֵנוּ. ====המכירים תהלות תעצומיך==== '''וְשַׂרְפֵי קֹדֶשׁ יוֹדְעֵי טוּבָךְ / הַמַּכִּירִים אֶת הֲמוֹן רַחֲמֶיךָ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|תְּ}}הִלּוֹת {{סי|תַּ}}עֲצוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|שִׁ}}נּוּן {{סי|שְׁ}}מֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|רֹ}}ב {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|קֹ}}שְׁטְ {{סי|קִ}}יּוּמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|צֶ}}דֶק {{סי|צִ}}יּוּמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|פֵּ}}רוּשׁ {{סי|פְּ}}עָמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|עֹ}}ז {{סי|ע}}וֹלָמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|שֵׂ}}כֶל {{סי|סִ}}יּוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|נִ}}צּוּחַ {{סי|נְ}}עִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|מֶ}}לֶל {{סי|מַ}}נְעִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|לְ}}הוֹדוֹת {{סי|לִ}}שְׁמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|כִּ}}נְשׂוּאֵי {{סי|כְ}}מֵרַחְמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|יֹ}}שֶׁר {{סי|יְ}}מִינֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|ט}}וּב {{סי|טְ}}עָמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}כּוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|זִ}}יל {{סי|זְ}}רוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|וֶ}}תֶק {{סי|וְ}}נוֹאֲמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|הֶ}}גְיוֹן {{סי|הַ}}מַּנְעִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|דִּ}}יץ {{סי|דּ}}וֹבְרֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|גִּ}}יל {{סי|גִּ}}שּׁוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|בְּ}}הִתְאַפֶּקָךְ {{סי|בְּ}}רַחֲמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|אֱ}}לֹהַי {{סי|אֲ}}רוֹמְמֶךָּ. [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון נושאי]] 5pn216hgd7n84fklh7omh1cga5882qv 3078471 3078459 2026-08-21T13:43:38Z Yack67 27395 /* אך אומרים */ 3078471 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==שושן עמק== {{הור2|קדושתא של רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}} ליום כיפור. נהוגה בקהילות אשכנז בחזרת הש"ץ של מוסף, ובקהילות איטליה בחזרת הש"ץ של שחרית.}} ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''שבת שבתון''' (מרובע)<includeonly> (מחבר: הקליר)</includeonly>}} {{סי|שׁ}}וֹשַׁן עֵמֶק אֲיֻמָּה {{ק|[נ"א: אֻיְּמָה]}}{{ש}} {{סי|שַׁ}}בַּת שַׁבָּתוֹן לְקַיְּמָה{{ש}} {{סי|שֹׁ}}רֶשׁ וְעָנָף סֻיְּמָה{{ש}} {{סי|שָׁ}}וִים יַחַד לְצַיְּמָה {{סי|בְּ}}עֵת מָטוּ יְסוֹדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בָּ}}טְחָה בְּחִין מוֹסְדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בָּ}}ם תָּקְעָה יְתֵדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בְּ}}כֶפֶל לְהַשְׁעִין יְדוֹתֶיהָ {{סי|תָּ}}מְכָה בְּפֹעַל צוּרִים{{ש}} {{סי|תֻּ}}מַּת הֵמָּה הַיּוֹצְרִים{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה תֵּת לַעֲצוּרִים{{ש}} {{סי|תֵּ}}בֵל לְהַאֲפִיל לְצָרִים {{סי|שְׁ}}תִילֵי גְבָעוֹת אַרְבַּע{{ש}} {{סי|שַׁ}}אַג סֵפֶר הַמְרֻבָּע{{ש}} {{סי|שֶׁ}}וַע פְּגִיעוֹת אַרְבַּע{{ש}} {{סי|שְׁ}}עֵה צִדְקָם לִתְבַּע {{סי|בִּ}}יטָה בְּמִתְהַלֵּךְ תָּמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}מוּסַר לְחוּמוֹ חֲתוּמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}צִדְקוֹ תָּדִיחַ כְּתָמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}אֶפֶס אוּרִים וְתֻמִּים {{סי|תְּ}}מוּר תַּשְׁלוּמֵי פָר{{ש}} {{סי|תִּ}}בֶן הֶגֶג הַמְסֻפָּר{{ש}} {{סי|תּ}}וֹקְעֵי בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר{{ש}} {{סי|תַּ}}לְאוּבָם בְּכִפּוּר יְכֻפָּר {{סי|וְ}}שַׁכֵּךְ חֲמַת זַעְמָךְ{{ש}} {{סי|וְ}}תָחֹן שְׂרִידֵי עַמָּךְ{{ש}} {{סי|וְ}}עָלֵינוּ יְהִי נוֹעֲמָךְ{{ש}} {{סי|וְ}}נִחְיֶה מִמְּקוֹר עִמָּךְ {{סי|נָ}}אוֹר עִמְּךָ הַסְּלִיחָה{{ש}} {{סי|נָ}}כוֹן מַהֵר לְסָלְחָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}יב שְׂפָתֵינוּ הַצְלִיחָה{{ש}} {{סי|נַ}}אַק שְׁמָעָה וּסְלָחָה<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|במנהגי אשכנז נוהגים כיום לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל ד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכׇל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר׃{{ממס|תהלים לו י}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ׃{{ממס|הושע יד ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָה אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג|שם ג}} {{סוף}}</noinclude> :שְׂפָתֵינוּ מְדוֹבְבוֹת יְשֵׁנִים :יְנַצְּחוּךָ כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים :בְּמָגִנַּת אָב נִשְׁעָנִים<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''יום כפורים''' (מרובע)}} {{סי|י}}וֹם מִיָּמִים הוּחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹם כִּפּוּר הַמְיֻחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹדְעָיו חֲמוֹל וְחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹקְשָׁיו לְפֹעֶרֶת הָס {{סי|וּ}}בוֹ בְּתַחְבּוּלוֹת יוּעָצוּ{{ש}} {{סי|וִ}}דּוּי בְּתַחַן יָאִיצוּ{{ש}} {{סי|וְ}}שׁוֹכְנֵי עָפָר יָקִיצוּ{{ש}} {{סי|וּ}}מֵרֹאשׁ הָרִים יָלִיצוּ {{סי|מִ}}פְעֲלוֹת עוֹקֵד וְעָקוּד{{ש}} {{סי|מֵ}}אָז בְּיָדָם פָּקוּד{{ש}} {{סי|מ}}וֹפֵת הַכָּמוּס לְפִקּוּד{{ש}} {{סי|מ}}וֹקֵשׁ לְהַבְעִית בְּסִקּוּד {{סי|כְּ}}הַבְטָחַת סְבִיכַת אַיִל{{ש}} {{סי|כָּ}}פְרוֹ הַנָּצוּר לְחַיִל{{ש}} {{סי|כֵּ}}ן תַּעֲצִים חַיִל{{ש}} {{סי|כֹּ}}רְעֶיךָ בְּעֶצֶם וָלָיִל {{סי|פַּ}}חְדּוֹ יָחִיל שׂוֹטְמִים{{ש}} {{סי|פִּ}}יּוֹתָם הֱיוֹת אֲטוּמִים{{ש}} {{סי|פְּ}}רָחָיו בְּמִשְׁעֲנוֹתָיו חֲטוּמִים{{ש}} {{סי|פַּ}}לְּטֵם מֵרֶכֶל פִּטּוּמִים {{סי|וְ}}אִם אֵין מַעֲשִׂים{{ש}} {{סי|וְ}}זֶבַח מִבְּלִי מֵשִׂים{{ש}} {{סי|וְ}}זָכְרָה לְנִבְזִים וּמְאוּסִים{{ש}} {{סי|וּ}}מִגִּזְעָם הָפֵר כְּעָסִים {{סי|רָ}}ם קשְׁטְ מַעְבָּדֶיךָ{{ש}} {{סי|רָ}}אֹה תִרְאֶה עֹבְדֶיךָ{{ש}} {{סי|רֵ}}עִים בָּאֵי עָדֶיךָ{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ {{סי|יְ}}בֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} {{סי|יָ}}מָּה בִּמְצוּלוֹת תְּנֶנּוּ{{ש}} {{סי|יֶ}}לֶד בְּשַׁעֲשׁוּעָיו תַּעֲנֶנּוּ{{ש}} {{סי|י}}שֶׁר מֵלִיץ יְחֻנֶּנּוּ {{סי|מִ}}בְּרַק חֶרֶב הַשָּׁנוּן{{ש}} {{סי|מַ}}לֵּט מַאֲרִיכֵי רִנּוּן{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם בְּתַחֲנוּן{{ש}} {{סי|מֶ}}לֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃{{ממס|שמות לד ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֺן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר׃{{ממס|ירמיהו נ כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׃{{ממס|איוב לג כד}} {{סוף}}</noinclude> :כֹּפֶר פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ :פְּדֵה מִטְּבִיעַת רֶפֶשׁ :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מְיַחֲלֶיךָ בְּעִנּוּי וָכֹפֶשׁ :הַחֲיֵם בְּטַלְלֵי נֹפֶשׁ<includeonly> =====תוכחה===== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:אנוש איך יצדק}}</includeonly><קטע סוף=ב/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי משלבים כאן את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש איך יצדק]]}}, ולמנהג איטליה את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש מה יזכה]]}}.}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''צום העשור''' (מרובע)}} {{סי|צְ}}פֵה בְּבַת תְּמוּתָה{{ש}} {{סי|צ}}וֹם הֶעָשׂוֹר עֲמוּתָה{{ש}} {{סי|צֹ}}אן בְּהֵעָנְשָׁהּ מִיתָה{{ש}} {{סי|צַ}}דְּקָהּ מִמֶּכֶר צְמִיתָה {{סי|וּ}}בְבוֹא שׂוֹטֵן לִנְקֹב{{ש}} {{סי|וְ}}לַחֲשׂף שַׂרְעַף הֶעָקֹב{{ש}} {{סי|וּ}}בַל יֵרָשֶׁה לִקֹּב{{ש}} {{סי|וֶ}}כַח תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב {{סי|מָ}}כוֹן לְשִׁבְתְּךָ בְּשׂוּמֶךָ{{ש}} {{סי|מֵ}}אָז חֲקַקְתּוֹ בְּרִשּׁוּמֶךָ{{ש}} {{סי|מ}}וֹלְדוֹתָיו הַכְּלוּלִים בִּשְׁמֶךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְּטֵם לְמַעַן שְׁמֶךָ {{סי|הִ}}זָּכֵר יְשִׁיבַת אַחַל{{ש}} {{סי|הַ}}נֶּאֱבַק לְשַׂר גַּחַל{{ש}} {{סי|הַ}}צִּילָה שְׁאוֹנוֹ מִבַּחַל{{ש}} {{סי|הַ}}צָּגִים לְהַרְטוֹת מַחַל {{סי|עִ}}נּוּי נֶפֶשׁ שׁוּר{{ש}} {{סי|עָ}}וֹן בְּלִי תָשׁוּר{{ש}} {{סי|עֹ}}רְכֵי שֶׁוַע בְּיִשּׁוּר{{ש}} {{סי|עֲ}}נֵם בֶּאֱמֶת וְאִשּׁוּר {{סי|סְ}}לַח לְשָׁבֵי פֶשַׁע{{ש}} {{סי|סְ}}לִיחָה תַּכְרִיעַ רֶשַׁע{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר תְּפִלָּה תִּישַׁע{{ש}} {{סי|סֵ}}בֶר פְּדוּת לְיֶשַׁע {{סי|וְ}}אִם הֵמָּה כְּאָדָם{{ש}} {{סי|וּ}}מָעֲדָה וּמָטָה יָדָם{{ש}} {{סי|וְ}}אַתָּה נוֹצֵר הָאָדָם{{ש}} {{סי|וִ}}תָּרוֹן תְּנָה לְעוֹדְדָם {{סי|רְ}}עָבָם וּצְמָאָם חֲזֵה{{ש}} {{סי|רָ}}עָתָם בְּלִי תֶחֱזֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֶ}}גֶשׁ רַחֲשָׁם מִלִּבְזֶה{{ש}} {{סי|ר}}וֹנְנִים סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃{{ממס|במדבר יד יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג|שם כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} <קטע התחלה=רהיטים/> ====אשא דעי למרחוק==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשֹׂר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''אלעזר בירבי קליר''' (בתבנית אא"ב גג"ד)}} {| |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}שָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק / שְׁעֹן בְּאָת מֵרָחוֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּפָעֳלוֹ צָרִי דְחֹק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֲ}}סַפְּרָה אֶל חֹק / מִסֻּכּוֹ בְּלִי לִרְחֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חַיִּים לִי לָחֹק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}שֹׁד כְּחֶתֶף יִמְחֹק / לוֹחֲמִי לְבַל יִשְׂחֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְיִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֹ}}רְכֵי שֶׁוַע לָרֹב / חִין עֶרְכָּם יַעֲרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>פְּנֵי אֱלֹהִים מִקָּרוֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֲ}}תִירָתִי אָז תִּקְרֹב / עֲבֵרָתִי לְבַל תֶּאֱרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵלַי לְבַל קְרֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ז}}וֹמֵם אִם יִזְרֹב / עֲדַת אֵל לַחֲרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֶשָּׁעֵן בְּמַצְדִּיק וְקָרוֹב |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֶ}}שַׁע אִם הִכְרִיעִי / זְכֹר לִי רוֹעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּצִדְקוֹ עַתָּה לְרוֹעֲעִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רְ}}עֵה צֹאן מַרְעִי / בְּמִרְעֶה טוֹב לְהַרְעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבְאוֹר חַיִּים לְזָרְעִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בַּ}}עֲוֹן אֹרַח רִבְעִי / וּבְקַו נְטִיַּת מְרֵעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>נָא אַל יְאַרְעִי |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשׂוֹר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}סְכִּיתוּ שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן / גָּשִׁים פְּנֵי אָרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְהַעֲצִים אֲרֶשֶׁת רֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}חַלּוּ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן / מַשְׁבִּית אַף וְחָרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ר}}וֹגְשִׁים קְרֹא בְגָרוֹן / פִּלּוּס אֲטוּמֵי חֶבְרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מְצֹא מְחִילַת וִתָּרוֹן |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}שִׁבְתּוֹ בְּכֵס רִיב / יְרִיבַי לְעֵינַי יָרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יָהּ נִצָּב לָרִיב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בּ}}וֹזְזַי חָרֹב יַחֲרִיב / כְּמוֹ קַדְמוֹנִים הֶחֱרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְנַאֲקִי לְפָנָיו יַקְרִיב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}צַּג אִתִּי בְּרִיב / מְלִיצַי שַׁי לְהַקְרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְשִׂיחִי לְגוֹחִי יַעֲרִיב |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹל אָרִים כַּשּׁוֹפָר / בְּמַתַּן אִמְרֵי שְׁפָר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לִפְנֵי חֲזָקִים שִׁפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קֶ}}צֶב שְׂעִירִים וּפָר / בְּנִיב שְׂפָתַיִם יְסֻפָּר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבְכֵן שׂוֹטֵן יֻחְפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}פְלוּסִים כְּכוֹכְבֵי מִסְפָּר / וְשָׁחִים עַד עָפָר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בִּצְעָם וְעִוּוּיָם יְכֻפָּר |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשׂוֹר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}שְׁלָגוּ אָדְמֵי שָׁנִים / שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}לְבְּנוּ כִּתְמֵי שׁוֹשַׁנִּים / וְיוּשְׁבוּ לְתַעֲרָם שְׁנוּנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּפִלּוּל אֲשֶׁר מְשַׁנְּנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רַ}}חֲצוּ וְהִזַּכּוּ מֵעִשּׁוּנִים / לְאִוֶּלֶת מִהְיוֹת שׁוֹנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְעַל מִבְטָחֵימוֹ שְׁעוּנִים |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |} ====אין ערוך אליך==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly><b>{{סי|אֶ}}ת {{סי|לַ}}חֲשִׁי {{סי|עֲ}}נֵה נָא / {{סי|זַ}}עֲקִי {{סי|רְ}}צֵה נָא. הָאֵל קָדוֹשׁ</b> <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly><b>{{סי|אָ}}דוֹן {{סי|לְ}}קוֹל {{סי|עַ}}מֶּךָ / {{סי|זְ}}כֹר {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ</b> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}ין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ{{ש}} {{סי|בִּ}}ין עֹצֶם מִפְעָלֶיךָ{{ש}} {{סי|גִּ}}ישַׁת הֲמוֹן מְיַחֲלֶיךָ{{ש}} {{סי|דְּ}}רשׁ לְגַבֵּר חֲיָלֶיךָ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמוּלַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|וּ}}מְהַלְלִים בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|זֶ}}רַע תְּבוּאַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|חֲ}}שֹׁב כְּאֵילֵי קֹדֶשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אָדוֹן…'''}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי מְרֻבְּעֵי פָנִים{{ש}} {{סי|יַ}}יְשִׁירוּךָ עִם אוֹפַנִּים{{ש}} {{סי|כְּ}}בַקְּרָךְ כָּל פָּנִים{{ש}} {{סי|לְ}}בִלְתִּי נְשֹׂא פָנִים.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|מִ}}תְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ{{ש}} {{סי|נ}}וֹעֵץ אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ש}} {{סי|סְ}}לִיחָה לַשּׁוֹבָבִים דְּרֹשׁ{{ש}} {{סי|עֲ}}וֹנָם לָשֵׂאת כְּמֵרֹאשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אָדוֹן…'''}} {{סי|פְּ}}רוּדֵי כְּנַף רְנָנִים{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ חַי מְרַנְּנִים{{ש}} {{סי|ק}}וֹל שַׁאַג מְחַנְּנִים{{ש}} {{סי|רְ}}צֵה בְחִין וּבְתַחֲנוּנִים.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|שִׁ}}נְאַן רִבְבוֹת אֲלָפִים{{ש}} {{סי|שֹׁ}}אֲגִים וְלַבְּקָרִים נֶחֱלָפִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף יַשִּׂיגוּ אֲלוּפִים{{ש}} {{סי|תּ}}וֹדָה וְזִמְרָה מְאַלְּפִים. {{רפרן|אָדוֹן לְקוֹל עַמֶּךָ / זְכֹר רַחֲמֶיךָ. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} ====אנא אזון==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המערבי.}} {| |colspan ="4" |{{מר|'''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אָ}}נָּא אֱזֹן שַׁוְעַת חִנּוּן{{רווח|1}}||{{סי|בְּ}}יוֹם זֶה הַסְכֵּת תַּחֲנוּן{{רווח|1}}||יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן.{{ממס|שמות לד ו}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|גַּ}}שְׁנוּ לְפָנֶיךָ שְׁפֹךְ שִׂיחָה{{רווח|1}}||{{סי|דְּ}}רֹשׁ רַחֲמִים וּסְלִיחָה{{רווח|1}}||אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה.{{ממס|דניאל ט יט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|הֵ}}עָתֵר לָנוּ בַּיּוֹם הַזֶּה{{רווח|1}}||{{סי|וֶ}}עֱנוּתֵנוּ אַל תִּבְזֶה{{רווח|1}}||סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה.{{ממס|במדבר יד יט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמַּנְעִימֶיךָ{{רווח|1}}||{{סי|חַ}}נּוּן כְּגֹדֶל רַחֲמֶיךָ{{רווח|1}}||חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ.{{ממס|יואל ב יז}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|טְ}}עֵנוּ בְּהַר נַחֲלָתֵנוּ{{רווח|1}}||{{סי|יְ}}יָ אֱלוֹהַּ תּוֹחַלְתֵּנוּ{{רווח|1}}||וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.{{ממס|שמות לד ט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|כְּ}}רַחֲמֶיךָ עֲשׂוֹת הוֹאֵל{{רווח|1}}||{{סי|לִ}}נְכוֹנִים לִקְרָאתֶךָ אֵל{{רווח|1}}||כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל.{{ממס|דברים כא ח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|מְ}}חִילָה הַרְבֵּה לִבְנֵי חֲסִידֶיךָ{{רווח|1}}||{{סי|נַ}}קֵּה מִפֶּשַׁע עַם יְדִידֶיךָ{{רווח|1}}||גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ.{{ממס|תהלים יט יד}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|סְ}}לַח לְעַם בְּךָ נוֹשַׁע{{רווח|1}}||{{סי|עָ}}וֹן שָׂא נָא וְחִישׁ יֶשַׁע{{רווח|1}}||מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע.{{ממס|מיכה ז יח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ מֵחֵטְא נַקֵּנוּ מֵעָוֹן{{רווח|1}}||{{סי|צְ}}לֹל בְּמַצְלוֹל כֹּבֶד עָוֹן{{רווח|1}}||וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|ק}}וֹלֵנוּ תִשְׁמַע מִשְּׁמֵי שַׁחַק{{רווח|1}}||{{סי|רִ}}שְׁעֵנוּ לַיָּם תִּדְחָק{{רווח|1}}||וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק.{{ממס|תהלים כב כ}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׁ}}בְטֵי עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{רווח|1}}||{{סי|תְּ}}פִלָּה עוֹרְכִים לְהַשְׁעוֹתֶךָ{{רווח|1}}||וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ.{{ממס|מ"א ח לט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |} ====אך אין לנו==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המערבי.}} {| |- |colspan ="2" |{{מר|'''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|אֵ}}ין לָנוּ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בָּ}}אנוּ לְשִׁמְךָ וְאָתָאנוּ עָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גָּ}}שִׁים וַחֲרֵדִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דְּ}}רֹשׁ לְצַדֵּק מוֹדֶיךָ וְעֵדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|הָ}}רֵם קֶרֶן עַם יְדִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וּ}}מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת זֶרַע חֲסִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|זָ}}כְרֵנוּ וּפָקְדֵנוּ כְּרֹב חֲסָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|חֹ}}ן וַחֲמֹל פְּלֵיטַת שְׂרִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|טְ}}לָאֶיךָ נַהֵל הַכְּמֵהִים לַחֲסָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|יַ}}דְעֵם בֵּינוֹת שֵׂכֶל סוֹדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם מֵעֲוֹנָם וְיֻכְשָׁרוּ עָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לְ}}מַעַנְךָ עֲשֵׂה בַּעֲבוּר כְּבוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מ}}וֹסְרוֹתֵיהֶם תְּנַתֵּק בְּחֶזְקַת יָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נַ}}שְּׂאֵם וְהַרְבִּיצֵם בְּבֵית וִעוּדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}פֹר דִּמְעָתָם וְשִׂימָהּ בְּנֹאדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|עֲ}}רֹב לְטוֹב וּלְרַחֲמִים עֲבָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פִּ}}ינוּ יְסַפֵּר תְּהִלּוֹת הוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צ}}וֹמֵנוּ תִּבְחַר וּקְרִיאַת מוֹעֲדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וּמָה לִמְנוּחָתֶךָ וַאֲרוֹן כְּבוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}פֹךְ רוּחֲךָ לְלַמֵּד בְּלִמּוּדָךְ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תִּ}}רְאֶה כִּי אֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |} ====אל תזכר לנו עוונותינו==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המזרחי.}} {| |- |colspan ="4" |{{מר|'''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אַ}}ל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ{{רווח|1}}||הַצִּילֵנוּ מִצָּרֵינוּ{{רווח|1}}||כָּל אֲשֶׁר חָשְׁבוּ עָלֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|בְּ}}שִׁמְךָ נִקְרָא וְתַעֲנֵנוּ{{רווח|1}}||וּתְשַׁבֵּר אֶת עֻלֵּנוּ{{רווח|1}}||וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|גֹּ}}דֶל רַחֲמֶיךָ תּוֹדִיעַ{{רווח|1}}||וּמַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ תוֹפִיעַ{{רווח|1}}||וּכְאָז אוֹתָנוּ תוֹשִׁיעַ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|דְּ}}בָרְךָ נִצָּב לְעוֹלָם{{רווח|1}}||זְכָר נָא אֲבוֹת הָעוֹלָם{{רווח|1}}||וְהָקֵם בְּרִיתְךָ לְעוֹלָם {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|הֵ}}רָצֶה לָּנוּ כְּמֵאָז{{רווח|1}}||וְתֶן לָנוּ עָז{{רווח|1}}||וְנִלְמַד נֶחֱמָדִים מִפָּז {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|וְ}}הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשׁךָ{{רווח|1}}||וְקוֹמֵם אֶת מִקְדָּשׁךָ{{רווח|1}}||וְנַעֲרִיץ בְּכָל יוֹם קְדֻשָּׁתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|זְ}}כֹר צִדְקַת רִאשׁוֹנִים{{רווח|1}}||וּסְלַח נָא לָאַחֲרוֹנִים{{רווח|1}}||וְתוֹשִׁיבֵם אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם כַּיּוֹנִים {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|ח}}וּסָה עַל צֹאן מַרְעִיתֶךָ{{רווח|1}}||וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ{{רווח|1}}||וְלַמְּדֵם כְּאָז דָּתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר תַּרְאֶה כְבוֹדֶךָ{{רווח|1}}||וְתוֹדִיעַ בָּנוּ הוֹדֶךָ{{רווח|1}}||וְנִסְבֹּל עֹל מוֹרָאֲךָ וְיִחוּדֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|יְ}}רֵאֶיךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ{{רווח|1}}||וּבְכָל יוֹם יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ{{רווח|1}}||וְגוֹי וּמַמְלָכָה יַעַבְדוּ לָךְ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|כְּ}}רַחֲמֶיךָ עֲשֵׂה עִמָּנוּ{{רווח|1}}||כִּי בְכָל יוֹם לְךָ קָרָאנוּ{{רווח|1}}||יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|לְ}}בַדְּךָ תִּמְלֹךְ כְּמֵרֵאשִׁית{{רווח|1}}||וְתָשִׁית עֵינֶיךָ בְּרֵאשִׁית{{רווח|1}}||בִּמְקוֹם כּוֹנַנְתָּ מֵרֵאשִׁית {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְכוּתְךָ עָלֵינוּ תְגַלֶּה{{רווח|1}}||נוֹרְאוֹתֶיךָ נֶחֱזֶה וְנִתְעַלֶּה{{רווח|1}}||וּמִצִּיּוֹן בְּרַחֲמֶיךָ תִּגָּלֶה {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|נְ}}חֵנוּ בַאֲמִתֶּךָ{{רווח|1}}||וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ{{רווח|1}}||כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׂ}}ימֵנוּ בְּרָכָה בָּאָרֶץ{{רווח|1}}||וּתְנַעֵר רְשָׁעִים מֵאָרֶץ{{רווח|1}}||וְנֵשֵׁב לָבֶטַח בָּאָרֶץ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ בִּדְבַר אֲמִתֶּךָ{{רווח|1}}||וְהוֹשִׁיעֵנוּ בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{רווח|1}}||כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|פָּ}}נֶיךָ הָאֵר בְּצִיּוֹן{{רווח|1}}||וּמְלֹךְ עָלֵינוּ בְּצִבְיוֹן{{רווח|1}}||וְתָסִיר טֻמְאָה מִצִּיּוֹן {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|צַ}}דִּיק אַתָּה בַּכֹּל{{רווח|1}}||וְרַחֲמֶיךָ גְדוֹלִים עַל כֹּל{{רווח|1}}||מִיָּדְךָ הוּא וּלְךָ הַכֹּל {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|קָ}}רוֹב אַתָּה לְכָל קוֹרְאֶיךָ{{רווח|1}}||רַחֵם עַל מַמְלִיכֶיךָ{{רווח|1}}||כִּי הֵם מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|רַ}}חוּם סְלַח נָא לְעָוֹן{{רווח|1}}||כִּי כָל אָדָם מָלֵא עָוֹן{{רווח|1}}||וְאַתָּה תְּכַפֵּר עָוֹן {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׁ}}מְךָ בָּנוּ נִקְרָא וְאַל תַּנִּיחֵנוּ{{רווח|1}}||נִקְרָאֲךָ וְאַתָּה תַעֲנֵנוּ{{רווח|1}}||וּלְמַעַנְךָ הָאֵר עֵינֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}אַר פָּנֶיךָ תַּרְאֵנוּ{{רווח|1}}||וּבְתוֹרָתְךָ תְּחַכְּמֵנוּ{{רווח|1}}||וּבְמִרְעֶה טוֹב וְשָׁמֵן תַּרְעֵנוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |} ====אך אומרים==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המזרחי (ואיטליה).}} {| |- |colspan ="2" |{{מר|'''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|א}}וֹמְרִים בְּחִין לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בָּ}}אִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גָּ}}שִׁים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דּ}}וֹרְשִׁים בְּדָתְךָ יוֹמָם וָלַיְלָה{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ה}}וֹגִים בְּהַלֵּל וְתִשְׁבָּחוֹת{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וְ}}אוֹמְרִים סְלַח נָא לַעֲוֹנֵינוּ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ח}}וֹקְרִים סוֹד בְּרִיתֶךָ / כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ט}}וֹעֲנִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל / כִּי אֵין כָּאֵל{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|י}}וֹדְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ / וּבְפִיהֶם יִתְפָּרָשׁ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כֻּ}}לָּם הַיּוֹם כְּמַלְאָכִים / קְדֻשָּׁה לְפָנֶיךָ עוֹרְכִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לְ}}בוּשֵׁיהֶם נְקִיִּם / וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מַ}}עֲשֵׂיהֶם מַגִּידִים וַחֲטָאֵיהֶם מְתַנִּים / סְלַח נָא עוֹנִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נִ}}קְרָאִים הַיּוֹם / וְסָלַחְתִּי לָכֶם הַיּוֹם{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}פוּרִים כְּחֹל הַיָּם / וַעֲוֹנוֹתֵיהֶם תַּשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ע}}וֹנִים אַרְבַּע קְדֻשּׁוֹת / לִפְנֵי חוֹקֵר כְּלָיוֹת / וְיוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פָּ}}קְדֵם לְחַיִּים טוֹבִים / וְטַהֲרֵם בְּמַיִם חַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צ}}וֹעֲקִים אָנָּא אֵל נָא / סְלַח נָא חֵטְא לְמִי מָנָה{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וֹלָם בְּרַעַשׁ מַרְעִישִׁים / קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קוֹרְאִים אָבוֹת וּבָנִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן וְאַחֲרוֹן אַתָּה / לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה גַּם עַתָּה{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}מַע תְּפִלָּתֵנוּ / בְּקָרְאֵנוּ אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תּ}}וֹלִים לְךָ עֵינֵיהֶם / עֲנֵם וּשְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלּוֹתֵיהֶם / סְלַח נָא לַעֲוֹנוֹתֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |} ====אמרו לאלהים==== {{ארון|פ}} '''וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' (<includeonly>בדילוג</includeonly><noinclude>מנצפ"ך ש"ת כפולות</noinclude>). בסוף כל בית מובאה מ[[דברי הימים א טז]]}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ בְּעוֹלָמוֹ{{ר1}} מֵחִישׁ פְּדוּת עַמּוֹ{{ר1}} לְקַיֵּים דְּבַר נָאֳמוֹ{{ר1}} כִּי סְלִיחָה עִמּוֹ{{ר2}} הוֹדוּ לַייָ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|בָּ}}רוּךְ וּמְהֻלָּל בְּרֹב גָּדְלוֹ{{ר1}} מֵחִישׁ סְלִיחָה לִקְהָלוֹ{{ר1}} לְהַרְאוֹת לַכֹּל גָּדְלוֹ{{ר1}} מָדַד מַיִם בְּשָׁעֳלוֹ{{ר2}} שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|גּ}}וֹאֵל עַם קְדוֹשׁוֹ{{ר1}} בִּסְלִיחָה לְהַקְדִּישׁוֹ{{ר1}} וּמְכוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשׁוֹ{{ר1}} לְזֶרַע אַבְרָהָם קְדוֹשׁוֹ{{ר2}} הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|דָּ}}גוּל מְשֻׁבָּח בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם זוּ בָּזוֹ{{ר1}} בִּדְבַר עֻזּוֹ וּמָעֻזּוֹ{{ר1}} לָכֵן עֲדַת מָעֻזּוֹ{{ר2}} דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|הַ}}כֹּל בְּמַאֲמָר עָשָׂה{{ר1}} וְהוּא פָעַל וְעָשָׂה{{ר1}} סוֹלֵחַ לְאֹם עֲמוּסָה{{ר1}} לָכֵן עַם בּוֹ חָסָה{{ר2}} זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|וּ}}מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ{{ר1}} עַל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם הוֹדוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם מְיַחֲדוֹ{{ר1}} אֲשֶׁר נִקְרְאוּ בִּדְבַר סוֹדוֹ{{ר2}} זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|זֶ}}ה רוֹקַע הָאָרֶץ{{ר1}} הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ר1}} לָכֵן אִמְרוּ לְיוֹסֵד הָאָרֶץ{{ר2}} הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|חַ}}י בִּמְעוֹנָתוֹ{{ר1}} חַנּוּן וְחוֹנֵן עֲדָתוֹ{{ר1}} יָשׁוּב בְּרַחֲמִים לְבֵיתוֹ{{ר1}} לָכֵן לְבָאֵי בִּבְרִיתוֹ{{ר2}} זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|טַ}}פֵּי נַחֲלָתוֹ{{ר1}} טְלָאֵי יְרֻשָּׁתוֹ{{ר1}} יָקִים עָלֵימוֹ אִמְרָתוֹ{{ר1}} כְּחָקוּק בְּתוֹרָתוֹ{{ר2}} אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|י}}וֹעֵץ מֵישָׁרִים לְחֹק{{ר1}} יְרֵאָיו לְחַיִּים לָחֹק{{ר1}} סוֹלֵחַ לְחֵטְא לִמְחֹק{{ר1}} כְּנִשְׁמַע לְרוֹעֶה מֵרָחוֹק{{ר2}} וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק <noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|השלמה ממחזור בני רומא:}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כָּ}}ל יְצִיר בָּרָא בְּמַעַן{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם עֻלּוֹ טָעַן{{ר1}} וְלֹא יִזָּכֵר עוֹד יַעַן וּבְיַעַן{{ר1}} כְּהִבְטִיחַ לְעַם בּוֹ נִשְׁעָן{{ר2}} לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כָּ}}ל בַּשָּׁלִישׁ עָפָר{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם וְהָיָה מִסְפָּר{{ר1}} וּפִשְׁעָם עוֹד לֹא יְסֻפַּר{{ר1}} לְהַרְבּוֹתָם כַּחוֹל וְאֵין מִסְפָּר{{ר2}} בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|לֹ}}א עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי{{ר1}} לָקַח לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי{{ר1}} סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת גּוֹי{{ר1}} עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי{{ר2}} וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מֵ}}חִישׁ לְעַמּוֹ הוּקָם{{ר1}} וּמְכַפֵּר פִּשְׁעֵי חֵיקָם{{ר1}} מַטְרִיפָם לֶחֶם חֻקָּם{{ר1}} וּמְמַהֵר יוֹם נָקָם{{ר2}} לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מֶ}}לֶךְ לְעוֹלָמִים חַי{{ר1}} מֵמִית וּמְחַיֶּה כָּל חַי{{ר1}} לָכֵן יוֹדוּהוּ חַי חַי{{ר1}} וְהִזְהִיר לְרֵעַי וְאַחַי{{ר2}} אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא וְחָזָק וְאָיֹם{{ר1}} וְהוּא אֵל עֶלְיוֹן{{ר1}} וּמַנְחִיל עֹז חֶבְיוֹן{{ר1}} וּמְשׁוֹרְרִים לְפָנָיו בְּכָל יוֹם{{ר2}} שִׁירוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא שׁוֹכֵן מְרוֹמִים{{ר1}} סוֹלֵחַ פִּשְׁעֵי אֲשֵׁמִים{{ר1}} וּמְפַעְנֵחַ נֶעֱלָמִים{{ר1}} וְאַתֶּם מְעוּטֵי עַמִּים{{ר2}} סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|סֶ}}לָה מְשֻׁבָּח וּמְהֻלָּל{{ר1}} בְּפִי כָּל נְשָׁמָה תִּתְהַלָּל{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם מְהֻלָּל{{ר1}} כְּשֶׁיַּעֲטֹף וְיִתְפַּלַּל{{ר2}} כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|עֶ}}לְיוֹן עַל כָּל אֱלֹהִים{{ר1}} הַנִּכְתָּר בְּהִלּוּלִים{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם נִגְאָלִים{{ר1}} מַעֲבִיר מֵאֶרֶץ גִּלּוּלִים{{ר2}} כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת צְפוּנָיו{{ר1}} וּמִשְׂתַּכֵּל בְּכָל פִּנָּיו{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם עָנָו{{ר1}} בְּכָל מְשׁוֹרְרִים לְפָנָיו{{ר2}} הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פֶּ}}לֶא עָשָׂה עַד מְאֹד{{ר1}} נִקְרָא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַמּוֹ עוֹד{{ר1}} הַלּוֹבֵשׁ הָדָר וָהוֹד{{ר2}} הָבוּ לַייָ כָּבוֹד {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צ}}וּר אֲכַבְּדֶנּוּ בְּמִנְחָה{{ר1}} מֵסִיר מֶנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ר1}} מֵחִישׁ לְעַמּוֹ רְוָחָה{{ר1}} בּאוּ שְׁעָרָיו בְּשִׂמְחָה{{ר2}} הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּכֵס נָכוֹן{{ר1}} בֵּית עוֹלָמִים לְשִׁבְתּוֹ מָכוֹן {{ר1}} סוֹלֵחַ לְאוֹמְרֵי תְפִלָּתִי תִכּוֹן{{ר1}} לְנֵצַח נְצָחִים מַלְכוּתוֹ תִכּוֹן{{ר2}} חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם{{ר1}} בַּמָּרוֹם אַדִּיר בַּמַּיִם{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעוֹבְדֵי שָׁמַיִם{{ר1}} מְכוֹנֵן לְנֶחֱרַב פַּעֲמַיִם{{ר1}} בְּיָסְדוֹ יְרוּשָׁלַיִם לָעַד{{ר2}} יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|רָ}}ם דָּרַךְ סוּסוֹ בַּיָּם{{ר1}} לִגְזָרִים גָּזַר יָם{{ר1}} וּמַשְׁלִיךְ עֲוֹנוֹת בִמְצוּלוֹת יָם{{ר1}} עַד לֹא יִוָּדַע אַיָּם{{ר1}} כְּפָרְדוֹ בְּעֻזּוֹ יָם{{ר2}} יִרְעַם הַיָּם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי כְּיָשֵׁן נֹעַר{{ר1}} לְכוֹנֵן בֵּית הַיַּעַר{{ר1}} כִּי כִרְסְמוֹ חֲזִיר מִיַּעַר{{ר1}} וּפָנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר{{ר2}} אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי וְאֵין בִּלְעָדוֹ{{ר1}} הַכֹּל פֹּעַל יָדוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם יְחִידוֹ{{ר1}} הַמּוֹדִים עַל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ{{ר2}} הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תָּ}}מִים אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ{{ר1}} מִצָּרָה תּוֹשִׁיעֵנוּ{{ר1}} וּמְכַפֵּר חַטֹּאת פְּשָׁעֵינוּ{{ר1}} וּמַאֲזִין שִׂיחַ שַׁוְעָתֵנוּ{{ר2}} וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ {{סוף}} </noinclude> {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תַּ}}קִּיף אֱלֹהֵי עוֹלָם{{ר1}} דְּבָרוֹ נִצָּב לְעוֹלָם{{ר1}} וְהוּא מִכֹּל נֶעְלָם{{ר1}} וַאֲנַחְנוּ מְהַלְלִים שְׁמוֹ לְעוֹלָם{{ר2}} בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. ====מעשה אלהינו==== '''וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|אַ}}דִּיר בְּוִעוּדוֹ{{ר1}} {{סי|בְּ}}רוּם וּבְתַחַת הוֹדוֹ{{ר1}} {{סי|גִּ}}לָּה אוֹר לְעַבְדּוֹ{{ר1}} {{סי|דָּ}}בָר מֵקִים לְעַבְדּוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.{{ממס|דברים ד לה}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|הַ}}מַּכִּיר עוֹלְמֵי עַד{{ר1}} {{סי|וְ}}סוֹפֵר וּמוֹנֶה עֲדֵי עַד{{ר1}} {{סי|זִ}}יו מוֹשָׁבוֹ נוֹעָד{{ר1}} {{סי|חֶ}}לֶד צוֹפֶה בְּמִסְעָד{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|ט}}וֹעֵן עוֹלָמוֹ{{ר1}} {{סי|י}}וֹדֵעַ הֲדֹמוֹ{{ר1}} {{סי|כִּ}}לְּלוֹ בְּנָאֳמוֹ{{ר1}} {{סי|לָ}}עַד לַהֲקִימוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בְּמִפְעָלוֹ{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא עַל זְבוּלוֹ{{ר1}} {{סי|סִ}}לּוּדוֹ כְּגָדְלוֹ{{ר1}} {{סי|עֻ}}זּוֹ כְּרֹב חֵילוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.{{ממס|ישעיהו ו ב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|פְּ}}אֵרוֹ בִּשְׁמֵי מְעוֹנַי{{ר1}} {{סי|צ}}וֹפֶה וּמַבִּיט לְעֵינַי{{ר1}} {{סי|קִ}}לּוּס שְׁמוֹ בַּהֲמוֹנַי{{ר1}} {{סי|ר}}וֹדֶה בְּקֶרֶב מוֹנַי{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְיָ.{{ממס|תהלים קיא ב}} {{ארון|ס}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ|צבע=#A52A2A}}{{ר1}} וְ{{סי|תַ|1}}חְבֻּלוֹתָיו מְזִמָּה{{ר1}} {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה{{ר1}} {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה{{ר1}} {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ר2}} {{מילת קבע|וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה|צבע=#A52A2A}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} {{ארון|פ}} ['''אֲבָל'''] {{מילת קבע|מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי רוֹקַע הָאָרֶץ עַל בְּלִימָה{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֶיהָ בְּלִי הֱיוֹת לְשַׁמָּה{{ר1}} {{סי|תִּ}}כֵּן עַל מַיִם אֲדָמָה{{ר1}} {{סי|תַּ}}קִּיף שְׁמוֹ לְרוֹמֵמָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה.{{ממס|תהלים קד ב}} ====אשר אימתך==== '''וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|אֶ}}רְאֶלֵּי אֹמֶן / בְּ{{סי|אַ}}בִּירֵי אֹמֶץ{{ר1}} בִּ{{סי|בְ}}לוּלֵי קֶרַח / בִּ{{סי|בְ}}דוּדֵי קֶדַח{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|גְּ}}לוּמֵי גוּשׁ / מִ{{סי|גָּ}}רֵי גֵיא{{ר1}} מִ{{סי|דְּ}}לוּלֵי פֹעַל / מִ{{סי|דַּ}}לֵּי מַעַשׂ{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹן מַלְאָכִים / בְּ{{סי|הִ}}לּוּךְ מַחֲנוֹת{{ר1}} בְּ{{סי|וַ}}עַד אֲלָפִים / בְּ{{סי|וֶ}}כַח רְבָבוֹת{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|זִּ}}יו שׁוֹנֶה / מִ{{סי|זֹּ}}הַר כָּבֶה{{ר1}} מֵ{{סי|חֲ}}סֵרֵי שֵׂכֶל / מֵ{{סי|חֹ}}רְשֵׁי רֶשַׁע{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|טִ}}פּוּחַ עֲרָבוֹת / בְּ{{סי|טִ}}יכּוּס שְׁחָקִים{{ר1}} בְּ{{סי|יִ}}שְׁרַת עֲרָפֶל / בִּ{{סי|י}}רִיעוֹת מְעוֹנָה{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|כְּ}}תוּמֵי שֶׁמֶץ / מִ{{סי|כְּ}}מוּסֵי כֶתֶם{{ר1}} מִ{{סי|לְּ}}כוּדֵי פַח / מִ{{סי|לְּ}}עוּנֵי מַר{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|מַ}}סְלוּלֵי זְבוּל / בִּ{{סי|מְ}}רוֹמֵי שְׁפַר{{ר1}} בִּ{{סי|נְ}}טִיַּת דֹּק / בִּ{{סי|נְ}}חִיַּת עָבִים{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|סְּ}}רוּחֵי מַעַשׂ / מִ{{סי|שְּׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ר1}} מֵ{{סי|עֲ}}דוּרֵי אֱמֶת / מֵ{{סי|עֲ}}מוּסֵי בָטֶן{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|פֹ}}תְחֵי קָדוֹשׁ / בְּ{{סי|פֹ}}צְחֵי בָרוּךְ{{ר1}} בִּ{{סי|צְ}}דוּדֵי אַרְבַּע / בִּ{{סי|צְ}}נוּפֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|קְּ}}רוּאֵי אָיִן / מִ{{סי|קֹּ}}רְאֵי בְחָנֵף{{ר1}} מֵ{{סי|רְ}}חוֹקֵי אֱמֶת / מֵ{{סי|רֵ}}יקֵי צֶדֶק{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בִּ{{סי|שְׁ}}בִיבֵי אֵשׁ / בִּ{{סי|שְׁ}}בִילֵי מַיִם{{ר1}} בִּ{{סי|תְ}}לוּלֵי רוֹם / בְּ{{סי|תַ}}לְתַּלֵּי גֹבַהּ{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִבָּשָׂר וָדָם / מֵהֶבֶל וָתֹהוּ{{ר1}} מֵחָצִיר יָבֵשׁ / מִצֵּל עוֹבֵר / וּמִצִּיץ נוֹבֵל{{ר1}} מִמַּשְׁלִימֵי נֶפֶשׁ / מִמַּפְרִיחֵי רוּחַ / וּמִמְּעוֹפְפֵי חַיָּה{{ר1}} וּמֵחֲנִיטֵי נְשָׁמָה / וּמוֹצִיאֵי יְחִידָה{{ר1}} וְנִשְׁמָעִים בַּדִין / וּמֵתִים בַּמִּשְׁפָּט / וְחַיִּים בְּרַחֲמִים{{ר1}} וְנוֹתְנִים לְךָ פְּאֵר חֵי הָעוֹלָמִים{{ר2}} '''וְתִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם''' {{ארון|ס}} ====אמיצי שחקים==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אַ}}מִּיצֵי שְׁחָקִים מִמַּעַל{{רווח|1}}||וְכָל צְבָא מַעַל{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|אֱ}}מוּנֵי אַהֲבָה{{רווח|1}}||וְצִמְחֵי רְבָבָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|בְּ}}כִתֵּי מַלְאָכִים{{רווח|1}}||שְׁמוֹ מַמְלִיכִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|בְּ}}נֵי בְחוּנֵי בְרִית{{רווח|1}}||לְזוֹכֵר הַבְּרִית{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ{{רווח|1}}||לְאַמִּיץ וְשַׂגִּיא כֹחַ{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|גְּ}}דוֹלֵי צְדָקָה{{רווח|1}}||לְנִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|דְּ}}מוּת אַרְבָּעָה פָנִים{{רווח|1}}||לְכָל צַד פּוֹנִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי נְצוּרָה{{רווח|1}}||לְעִמָּם בְּצָרָה{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹן צְבָא מַעְלָה{{רווח|1}}||לְשׁוֹכֵן מַעְלָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|הֹ}}לְכֵי דֶּרֶךְ תָּמִים{{רווח|1}}||לְהַצּוּר תָּמִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים וְשָׁבִים{{רווח|1}}||טַעַם צוּר מַקְשִׁיבִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|וְ}}קֹוֵי יְשׁוּעוֹת{{רווח|1}}||וְחוֹכֵי סְלִיחוֹת{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|זְ}}מִירוֹת רַבּוֹת{{רווח|1}}||זַכֵּי שְׁמֵי עֲרָבוֹת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|זֶ}}רַע מַטַּע אֱמֶת{{רווח|1}}||לֵאלֹהִים אֱמֶת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|חַ}}שְׁמַלִּים עַזִּים{{רווח|1}}||לְעוֹשֶׂה חֲזִיזִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ח}}וֹנִים וְנוֹסְעִים{{רווח|1}}||לְמַעֲלֶה נְשִׂיאִים{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי מְרוֹמִים{{רווח|1}}||לְרָם עַל רָמִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|טֹ}}בוּ אֹהָלָיו{{רווח|1}}||יוֹנְקָיו וְעוֹלָלָיו{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|יִ}}דּוֹדוּן הוֹלְכִים{{רווח|1}}||כּוֹרְעִים וּבוֹרְכִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|י}}וֹשְׁבֵי אֹהֶל וּמִשְׁכָּן{{רווח|1}}||לִבְתוֹכָם שָׁכָן{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|כִּ}}תֵּי הֲמוֹנִים{{רווח|1}}||עִם חַיּוֹת וְאוֹפַנִּים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|כֶּ}}תֶר נוֹתְנִים{{רווח|1}}||בְּנֵי אֵיתָנִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|לַ}}הֲקַת שְׁבִיבִים{{רווח|1}}||וְאֵשׁ לֶהָבִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|לְ}}מַעֲנוֹ גּוֹי אֶחָד{{רווח|1}}||לְשֵׁם אֵל הַמְיֻחָד{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|מְ}}סוֹכְכִים מְרוֹפְפִים{{רווח|1}}||בְּכַנְפֵיהֶם מְעוֹפְפִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|מְ}}נַצְּחִים לְהַתְמִיד{{רווח|1}}||בְּכָל יוֹם תָּמִיד{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|נ}}וֹרָאִים בְּנִפְלָאוֹת{{רווח|1}}||לְצֶדֶק נוֹרָאוֹת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|נְ}}דִיבֵי עַמּוֹ{{רווח|1}}||מְסַלְסְלִים לִשְׁמוֹ{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים{{רווח|1}}||מִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ס}}וֹלְדֵי בְחִילָה{{רווח|1}}||לְנוֹרָא עֲלִילָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|עֵ}}ינַיִם מְלֵאִים{{רווח|1}}||כַּתַּרְשִׁישׁ מְמֻלָּאִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ע}}וֹנִים בְּמַקְהֵלוֹת{{רווח|1}}||בְּלַחַשׁ וְקוֹלוֹת{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם כִּבְרָקִים מְאִירִים{{רווח|1}}||וּפָז בֶּגֶד פְּאוּרִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|פְּ}}דוּיֵי בִּזְרוֹעַ חָזָק{{רווח|1}}||לְגוֹאֲלָם חָזָק{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת שָׁמַיִם{{רווח|1}}||לְרוֹכֵב שָׁמַיִם{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|צֹ}}אן קָדָשִׁים{{רווח|1}}||מַטַּע קְדוֹשִׁים{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|קַ}}לִּים לְצוּרָם{{רווח|1}}||קוֹרְאִים לְיוֹצְרָם{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|קְ}}הִלּוֹת יַעֲקֹב{{רווח|1}}||בְּלִי לֵב עָקֹב{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם כְּעֵגֶל{{רווח|1}}||וְאוֹפָן מִתְגַּלְגֵּל{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|רְ}}צוּיִם לְבוֹרְאָם{{רווח|1}}||לְרָם אֲשֶׁר בְּרָאָם{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|שֹׁ}}כְנֵי בְּצֵל שַׁדַּי{{רווח|1}}||שְׁנוֹתָם אֵין דַּי{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|שְׁ}}מוּרִים חֲקוּקִים{{רווח|1}}||מִצְוֹת וְחֻקִּים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים{{רווח|1}}||בַּמָּרוֹם חָשִׁים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|תְּ}}מִימִים בְּדַרְכֵיהֶם{{רווח|1}}||וּבְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |} ====אילי מרום==== '''וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''אֵלּוּ לָאֵלּוּ שׁוֹאֲלִים / אֵלּוּ לָאֵלּוּ מְמַלְלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / לְהַעֲרִיצוֹ לְהַקְדִּישׁוֹ בִּפְאֵר מְסַלְסְלִים''' {{הור|סימן: '''אא"ב גג"ד'''. בסוף כל בית מובאה מ[[ישעיהו ו#ו ב|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ילֵי מָרוֹם אוֹמְרִים הִלּוּלוֹ{{ש}} {{סי|א}}וֹפָן וְגַלְגַּל מַבִּיעִים סִלְסוּלוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}אֵימָה וּבְיִרְאָה מַכְתִּירִים שֵׁם גָּדְלוֹ{{ר1}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּרַעַד וּבְפַחַד{{ש}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ לְיַחֵד לְאֶחָד{{ש}} {{סי|דְּ}}מָמָה דַקָּה דָּאִים בְּלִי כַחַד{{ר1}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|הַ}}יּוֹשֵׁב יְחִידִי עַל אוֹפַנָּיו{{ש}} {{סי|הַ}}דּוֹבֵר דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו{{ש}} {{סי|וְ}}רָצוֹא וָשׁוֹב כַּבָּזָק לְפָנָיו{{ר1}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|זֹ}}הַר הָרָקִיעַ כְּעֵין חַשְׁמַלָּיו{{ש}} {{סי|ז}}וֹעֵף בַּיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו{{ש}} {{סי|חִ}}יל שָׂרָף אֵימָה עָלָיו{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי קָלָל כְּעֵין נְחשֶׁת יְצַפְצֵף{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם עֲלֵיהֶם יְחוֹפֵף{{ש}} {{סי|יִ}}דֹּד יְכַסֶּה פָנָיו בְּלִי מִתְרוֹפֵף{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ הוּא אֵלִי זֶה{{ש}} {{סי|כִּ}}י לֹא בָזָה עֱנוּת עַם עָנִי וְנִבְזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְהַעֲרִיצוֹ יַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|מֶ}}לֶךְ מְהֻלָּל בְּפִיהֶם גָּמַר{{ש}} {{סי|מ}}וֹרָאוֹ עֲלֵיהֶם תָּמִיד לְהַשְׁמַר{{ש}} {{סי|נִ}}שָּׂא וְנֶעְלָם הִלּוּלוֹ לוֹמַר{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|שָׂ}}רָף מְכֻנֶּה אֶחָד קָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סִ}}לּוּד אוֹמֵר לְבָרוּךְ וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים בִּקְדֻשָּׁה לָאֵל הַקָּדוֹשׁ{{ר1}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|פְּ}}אֵר וָשֶׁבַח לַאֲדוֹן הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים בְּרִנָּה מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת{{ש}} {{סי|צְ}}בָא מָרוֹם גְּדֻלָּתָם מַצְבִּיאוֹת{{ר1}} יְיָ צְבָאוֹת.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם בְּעֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים לָרוּץ עַד קְצֵה הָאָרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא יוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כִּסָּה הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|שְׁ}}חָקִים מִמַּעַל פֹּעַל יָדוֹ{{ש}} {{סי|תּ}}וֹלֶה תֵבֵל בִּזְרוֹעַ יָדוֹ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}}<קטע סוף=רהיטים/> ====סילוק==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור2| '''למנהג אשכנז המזרחי''' אומרים לסילוק את הפיוט {{צ|[[ונתנה תוקף]]}}, ואת הקדושה {{צ|[[אז מלפני בראשית]]}}. '''למנהג אשכנז המערבי''' אומרים לסילוק את הפיוט {{צ|מי יערוך אליך}} שיובא בסמוך (למנהג פפד"מ אומרים את כולו, ולמנהג רוב הקהילות אומרים את רובו (עד {{צ|יהיו נכלמים}}), ומצרפים חלק מהסילוק {{צ|מי ימלל}}). בקדושה אומרים למנהג זה רק את הפיוט {{צ|אליך תלויות עינינו}} מתוך הקדושה שנאמרה בשחרית.}} =====מי יערוך אליך===== <קטע התחלה=מי יערוך1/>מִי יַעֲרֹךְ אֵלֶיךָ מַעֲנֶה לְסַפֵּר{{ש}} גְּבוּרוֹת רַחֲמֶיךָ לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר{{ש}} אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר{{ש}} וְעַד כַמֶּה וְכַמֶּה אֵיךְ אֲסַפֵּר{{ש}} כִּי אַתָּה צְעָדִים סוֹפֵר{{ש}} פֶּשַׁע וְעָוֹן מְכַפֵּר{{ש}} וּבְסוּר מִמְּךָ כָּל כּוֹפֵר{{ש}} תְּחַכֶּה לוֹ לָשׁוּב וּלְהִתְכַּפֵּר{{ש}} לְבִלְתִּי לֵבוֹשׁ וְלְהֵחָפֵר{{ש}} כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת אֲשֶׁר יָפֵר{{ש}} לָכֵן שַׂמְתָּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי שֶׁפֶר{{ש}} לַעֲשׂוֹת בָּהֶם תְּשׁוּבָה מִהְיוֹת לְחֶפֶר{{ש}} וְאִם שָׁב וְחִנֵּן בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר {{ש}} יַעְמֹד מֵלִיץ יָשְׂרוֹ לְסַפֵּר{{ש}} וְתַקְשִׁיב וְתֹאמַר מָצָאתִי כֹפֶר{{ש}} וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְכַּפֵּר{{ש}} כִּי כִּשְׁמוֹ כִּפּוּר מְכַפֵּר{{ש}} וְכָל מַעֲשָׂיו לוֹ תְכַפֵּר{{ש}} וְכָל חֲטָאָיו תָּדִיחַ וְתָפֵר{{ש}} וְיוּחַק לְחַיִּים בְּגִלְיוֹן סֵפֶר{{ש}} בְּכֵן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם אֵלֶיךָ חֲטָאֵינוּ לְסַפֵּר{{ש}} כְּמוֹדֶה וְעוֹזֵב לְהִתְכַּפֵּר{{ש}} וְאִם כְּאָדָם עָבַרְנוּ בְּרִיתֶךָ לְהָפֵר{{ש}} אַתָּה אֵל וְלֹא אִישׁ פָּנֵינוּ אַל תַּחְפֵּר{{ש}} בִּזְכוּת נָם אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר{{ש}} וּכְאָז בַּעֲרוּפָה לָנוּ כַפֵּר כַּפֵּר רַחוּם לְשׁוֹפְכֵי לְךָ שִׂיחָה{{ש}} כְּטוֹב וְסַלָּח לְךָ הִיא הַסְּלִיחָה{{ש}} וּלְדַלֵּי מַעַשׂ תִּתֵּן סְלִיחָה{{ש}} וְאִם כְּפִי פָעֳלָם אֵין לְהִסָּלְחָה{{ש}} וְאִם תִּשְׁמֹר עָוֹן יְהוּ כְסוּחָה{{ש}} בְּכֵן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם לְסוֹחֲחָה{{ש}} בְּחִנּוּן הִגָּיוֹן שְׁמָעָה וּסְלָחָה{{ש}} בְּטוּחִים כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה{{ש}} מְקַוִּים לְרַחֲמֶיךָ עִוּוּיָם לְסָלְחָה לְסָלְחָה עֲוֹנָם גָּשִׁים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ מְחִילָתֶךָ{{ש}} כִּי הִיא שִׁבְחֲךָ וְהִיא תְהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ{{ש}} רַעְיָתְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וּפְעֻלָּתֶךָ{{ש}} וְאֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ זוּלָתֶךָ{{ש}} וּמוֹשִׁיעַ אֵין בִּלְתֶּךָ{{ש}} וּכְנַמְתָּ לְצִיר סָלַחְתִּי כְּמִלָּתֶךָ{{ש}} כֵּן תְּבַשֵּׂר סָלַחְתִּי לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ{{ש}} לְהוֹדִיעָם רַחֲמֵי גְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְיַנְעִימוּ זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ לְעַלּוֹתֶךָ בְּגֵיא וּבִשְׁחָקִים{{ש}} וְלִסְלֹחַ עֲוֹנָם פֶּלֶל נוֹאֲקִים{{ש}} כִּי הֵם מִמַּעֲשִׂים רֵקִים{{ש}} לָכֵן כְּדַלִּים שְׁעָרֶיךָ דוֹפְקִים{{ש}} סְלַח נָא לַעֲוֹנֵינוּ לְפָנֶיךָ צוֹעֲקִים{{ש}} זְכֹר שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת אֲשֶׁר לְךָ חֲשׁוּקִים{{ש}} וְחֶבֶל נַחֲלָה לְשִׁמְךָ חֲקוּקִים{{ש}} וּשְׁבוּעָה אֲשָׁר לָמוֹ בִּטִּיתָ תָּקִים{{ש}} לְקוֹרְאֶיךָ מִמַּעֲמַקִּים {{ש}} לְהוֹשִׁיעָם מִהְיוֹת עוֹד דְּחוּקִים{{ש}} אֲשֶׁר לְהַצְדִּיקָם תַּחַן מְפִיקִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבִיתָם כַּאֲפִיקִים{{ש}} כִּי הֵם עֲבָדֶיךָ וְעָלֶיךָ מִתְרַפְּקִים{{ש}} וּלְחוֹנְנֵם בְּעִנּוּי עֲסוּקִים{{ש}} לְהוֹצִיא דִינָם כַּעֲשׁוּקִים{{ש}} לְקָרְבָם אֵלֶיךָ מְקָרֵב רְחוֹקִים{{ש}} הֱיוֹתָם כְּאֵזוֹר לַחֶלֶץ בְּךָ דְּבֵקִים{{ש}} לְנַצְחָךְ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנַּת עֲמָקִים עֲמָקִים בְּפַלְּשָׁךְ תְּחַפֵּשׂ צְדָקָה{{ש}} כְּטוֹב וְסַלָּח וּלְךָ הִיא הַצְּדָקָה{{ש}} וְרַב לְהוֹשִׁיעַ מְדַבֵּר בִּצְדָקָה{{ש}} מְכוֹן כִּסְאֲךָ מְתֻקָּן בִּצְדָקָה{{ש}} וּלְאֵין זְכוּת וּמַעֲשִׂים תַּעֲשֶׂה צְדָקָה{{ש}} כִּי לָנוּ הַבֹּשֶׁת וּלְךָ הַצְּדָקָה{{ש}} לָכֵן לִמְרוֹמְמֶךָ תַּעֲלֶה צְדָקָה{{ש}} בְּמִדַּת טוּבְךָ אוֹתָם לְצַדְּקָה{{ש}} כִּי קָדוֹשׁ אַתָּה וְנִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה{{ש}} בְּסָלְחָךְ עֲוֹן שָׁבֶיךָ בִּצְדָקָה בִּצְדָקָה תְּשׁוֹבֵב עַם לְךָ חֲתוּמִים{{ש}} כִּי רַחוּם אַתָּה וּמָלֵא רַחֲמִים{{ש}} וּלְךָ הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים{{ש}} וּבְשִׁבְתְּךָ עַל כִּסֵּא דִין תְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים{{ש}} וְתַהֲפֹךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים{{ש}} לְהַצְדִּיק בָּנִים לְךָ רְחוּמִים{{ש}} לְנַקּוֹתָם מִטִּנּוּף כְּתָמִים{{ש}} וּלְהַאֲזִין שַׁוְעָתָם מִמְּרוֹמִים{{ש}} אֲשֶׁר הֵם מִמִּצְוֹתֶיךָ עֲרוּמִים{{ש}} וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ מַעֲרִימִים{{ש}} וְחָטָאנוּ לְךָ נוֹאֲמִים{{ש}} זְכֹר לָמוֹ זְכוּת אֲבוֹתָם תְּמִימִים{{ש}} וּתְחִנָּתָם תִּשְׁמַע מִמְּרוֹמִים{{ש}} לִמְצֹא לְפָנֶיךָ חֶסֶד וְרַחֲמִים{{ש}} וְאִם תְּפַלֵּשׁ מַעֲשֵׂימוֹ יִהְיוּ נִכְלָמִים{{ש}}<קטע סוף=מי יערוך1/><includeonly> {{הור2|בהרבה קהילות ממשיכים כאן ב{{צ|ויפציח שיר כסא}} מתוך הסילוק {{צ|מי ימלל}}. למנהג פפד"מ אומרים גם את ההמשך.}}</includeonly> <קטע התחלה=מי יערוך2/>[וְתִזְכֹּר לָמוֹ שְׁבוּעַת אָבוֹת הַתְּמִימִים{{ש}} וְתִתְנַהֵג עִם בְּנֵיהֶם בְּמִדַּת רַחֲמִים{{ש}} וְשַׁוְעָתָם תַּעַל לִמְרוֹמִים{{ש}} לְפָנֶיךָ לִמְצֹא חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים]{{ש}} וּבְשׁוּרָם מַלְאֲכֵי מְרוֹמִים{{ש}} כִּי תַצְדִּיק בְּדִין מְכֻתָּמִים{{ש}} אֲשֶׁר מִדִּינְךָ חַתִּים וּדְמוּמִים{{ש}} יִפְצְחוּ פֶה וְיִהְיוּ מְרוֹמְמִים{{ש}} וְיַשְׁמִיעוּ לְאַדֶּרְךָ שִׁיר נְעִימִים{{ש}} וּלְהַגְבִּיר כֹּחֲךָ קוֹל מַרְעִימִים{{ש}} מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הֲדוֹמִים{{ש}} וְגֹדֶל חַסְדְּךָ מֵעַל מְרוֹמִים{{ש}} כִּי לֹא תִזְנַח לְעוֹלָמִים{{ש}} וְלֹא תִקְצֹף לְאֹרֶךְ יָמִים{{ש}} וְדָרֵי מַטָּה עִם צְבָא מְרוֹמִים{{ש}} לְהַעֲרִיץ וּלְהַקְדִּישׁ לְעַתִּיק יָמִים{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשּׁוֹת מַפְצִיחִים וּמְרוֹמְמִים<קטע סוף=מי יערוך2/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} =====מי ימלל===== {{הור2|את הסילוק הזה אמרו בצרפת (ובמנהג רומניא). למנהג רוב קהילות מערב אשכנז אומרים החל מ{{צ|ויפציח שיר כסא}} (ראו למעלה).}} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת חֲיָלֶיךָ{{ש}} מִי יַגִּיד עֹצֶם מִפְעָלֶיךָ{{ש}} מִי יְשַׁעֵר פִּלְאֵי מַעֲלָלֶיךָ{{ש}} מִי יְתַנֶּה עֹז הִלּוּלֶיךָ{{ש}} מִי יֹאמַר תֹּקֶף כִּלּוּלֶיךָ{{ש}} מִי יְדַבֵּר אֹמֶץ מַהֲלָלֶיךָ{{ש}} מִי יְגַלֶּה עֹמֶק סִלְסוּלֶיךָ{{ש}} מִי יְפַעְנֵחַ נִצּוּחַ מְסַלְסְלֶיךָ{{ש}} מִי יָמֹד מֵי שָׁעֳלֶךָ{{ש}} מִי יַחְשֹׂף תְּהוֹם הֲדֹם רַגְלֶיךָ{{ש}} מִי יִמְנֶה וְיַגְבִּיר חֲיָלֶיךָ{{ש}} מִי יַשְׁמִיעַ תְּהִלּוֹת כְּלָלֶיךָ{{ש}} מִי יַעֲמִיק בְּמִשְׁפְּטֵי אֲמִתֶּךָ{{ש}} מִי יָקוּם בְּסוֹד עֵדוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַחֲזִיק רֹב טוֹבוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַכִּיר חַסְדֵי אָרְחוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְפַלֵּס מִשְׁקַל רוּחוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַחְשֹׁב הֲמוֹן אוֹצְרוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יֹאמַר נִסֵּי נִפְלְאוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יִפְקֹד פְּקוּדֵי סְגֻלּוֹתֶיךָ עַתִּיק וְאֵין לְהָתֵם שְׁנוֹתֶיךָ{{ש}} מְבַלֶּה כֹל וְאֵין לְבַלּוֹתֶךָ{{ש}} סוֹבֵל מַשָּׂא וְאֵין לְהַלְאוֹתֶךָ{{ש}} אֲכִילָה אֵין לְפָנֶיךָ / וְשֹׂבַע בְּקָרְבְּנוֹתֶיךָ{{ש}} שְׁתִיָּה אֵין לְפָנֶיךָ / וְדֶשֶׁן בְּנִסְכוֹתֶיךָ{{ש}} תְּנוּמָה אֵין בְּמַחֲנֶיךָ / וְנֵעוֹר בְּאָהֳלוֹתֶיךָ{{ש}} שֵׁנָה אֵין בְּשִׁכְנֶךָ / וּמֵקִיץ בְּמִשְׁכְּנוֹתֶיךָ נֹשֵׂא עָוֹן / וְרוֹאֶה בְעֶלְבּוֹן{{ר1}} מְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹן / כְּחָכָם וְנָבוֹן{{ש}} עוֹבֵר עַל פֶּשַׁע / וְלֹא חָפֵץ בְּרֶשַׁע{{ר1}} מֵחִישׁ פְּדוּת לְיֶשַׁע / לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע{{ש}} מְכַלְכֵּל רְשָׁעִים / כְּבֶאֱמֶת מְשַׁוְּעִים{{ר1}} וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים / מְחַתֵּל מִפְּשָׁעִים{{ש}} מַצְלִיל חֲטָאִים / בְּשׁוּב חוֹטְאִים{{ר1}} מֵיטִיב לַטּוֹבִים / אִם מַעֲשֵׂיהֶם מְטִיבִים{{ש}} שָׁב לְשׁוֹבָבִים / אִם בְּכָל לֵב שָׁבִים{{ר1}} רוֹצֶה תוֹשָׁבִים / אִם בְּצִלּוֹ יוֹשְׁבִים{{ש}} שׁוֹעֶה קְרוֹבִים / אִם אֵלָיו קְרֵבִים{{ר1}} מֵיטִיב קוֹרְאִים / אִם אֵלָיו בֶּאֱמֶת קוֹרְאִים וְעַד לֹא תְאָלָה / שָׁת תְּעָלָה{{ש}} וְעַד לֹא מַכָּה / הֶעֱלָה אֲרוּכָה{{ש}} וְעַד לֹא טְרִיָּה / הֵכִין רְטִיָּה{{ש}} וְעַד לֹא תִפְלָה / הֵכִין תְּפִלָּה{{ש}} וְעַד לֹא שָׁנִי / בָּן בְּחוּט הַשָּׁנִי{{ש}} וְעַד לֹא אֹדֶם תּוֹלָע / הִלְבִּין וְרִיב גִּלַּע{{ש}} וְעַד לֹא מַחֲשָׁבָה / חִמֵּק שׁוֹבֵבָה{{ש}} וְעַד לֹא יְשִׁיבָה / אִמֵּן תְּשׁוּבָה{{ש}} וְעַד לֹא אַב הָמוֹן / שִׁעֲשַׁע אָמוֹן{{ש}} וְעַד לֹא נֶעֱקָד / כָּפְרוֹ פֻקַּד{{ש}} וְעַד לֹא תָּם הֻפְקַד / מְחִילָה שָׁקַד{{ש}} וְעַד לֹא יְסוֹד עוֹלָם / שָׁת גִּבְעוֹת עוֹלָם{{ש}} וְעַד לֹא דָּבָר בָּעוֹלָם / צָר עַם עוֹלָם{{ש}} וְעַד לֹא נָכוֹן מֵאָז / קָנָה קִנְיַן אָז{{ש}} וְעַד לֹא יֻצְּרוּ יָמִים / פָּעַל יוֹם מִיָּמִים{{ש}} וְעַד לֹא עֲלֵי עָשׂוֹר / עָשָׂה לוֹ צוֹם הֶעָשׂוֹר{{ש}} וְעַד לֹא כִפּוּר / חֶלְשׁוֹ סָפוּר{{ש}} וְעַד לֹא עִנּוּי נֶפֶשׁ / הִטְבִּיעַ חֵטְא בְּרֶפֶשׁ{{ש}} וְעַד לֹא אֲשֵׁמִים / צָג בְּחוּג אֲשָׁמִים{{ש}} וְעַד לֹא צָמִים / קִדֵּשׁ צוֹמִים{{ש}} וְעַד לֹא יוֹם סְלִיחָה / עִמּוֹ הַסְּלִיחָה{{ש}} וְעַד לֹא מִתְרַחֲמִים / הִקְדִּים רַחֲמִים{{ש}} וְעַד לֹא מִתְקַדְּשִׁים / הִתְמִיךְ קְדוֹשִׁים כִּי הוּא רַחוּם וְרַחֲמָן / וְעַם זוּ מְרַחֲמָן{{ש}} כִּי הוּא חַנּוּן וְחוֹנֵן / לְעַם שְׁמוֹ מְחַנֵּן{{ש}} כִּי הוּא טוֹב וּמֵיטִיב / וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב{{ש}} כִּי הוּא שׁוֹפֵט וְצַדִּיק / וְקָרוֹב וּמַצְדִּיק{{ש}} כִּי הוּא שׁוֹאֵג כְּאַרְיֵה / לָחֹן בְּנֵי אַרְיֵה{{ר1}} וְהוּא כְּאַרְיֵה / וְנִשָּׂא מֵאַרְיֵה{{ש}} כִּי הוּא גּוֹעֶה כְּמוֹ שׁוֹר / מְחֹל תַּבְנִית שׁוֹר{{ר1}} וְנִסְבָּל בְּכֹחַ שׁוֹר / כְּמַרְאֵה דְּמוּת שׁוֹר{{ש}} כִּי הוּא מְצַפְצֵף כַּנֶּשֶׁר / לְרַחֵף עַל גּוֹזְלֵי נֶשֶׁר{{ר1}} וְעַל כַּנְפֵי נֶשֶׁר / שְׂאֵת נְשׂוּאֵי נֶשֶׁר{{ש}} וּבִמְחוּגַת אָדָם / כְּמַרְאֵה דְמוּת הָאָדָם{{ר1}} כְּתֹאַר פְּנֵי אָדָם / צָר כְּמַרְאֵה אָדָם{{ש}} בְּרִבּוּעַ כְּנָפַיִם / פּוֹרְדוֹת גַּפַּיִם{{ר1}} וּמַאֲרִיךְ אַפַּיִם / לְשׁוֹטְחֵי לוֹ כַפַּיִם{{ש}} וּמַשִּׁיקוֹת כָּנָף / בְּמוֹרָא בְּלִי לִכָּנַף{{ר1}} וּמְחַתְּלוֹת בַּכָּנָף / עֲטוּפֵי צִיצִית כָּנָף{{ש}} וּכְרוּבִים הַנִּצָּבִים / כְּמוֹ רוֹבִים{{ר1}} תַּחַן מַרְבִּים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים{{ש}} וְצֶדֶק עַם קְרוֹבִים / מוּל צוּר מַקְרִיבִים{{ר1}} כְּעוֹבֵר פְּנֵי תֵבָה קְרֵבִים / שַׁי מַקְרִיבִים / לְבוֹחֵן קְרָבִים{{ש}} וְאוֹפַנִּים אִתָּם אֲפוּנִים / בְּמַחֲנָם צְפוּנִים{{ר1}} וְחֵטְא מַצְפִּינִים / בְּעַד מְצֻפָּנִים{{ש}} וְאֵילִים רוֹעֲשִׁים / וְדֹק מַרְעִישִׁים{{ר1}} בְּאֶבְרָה עָשִׁים / וְגֵיא מַגְעִישִׁים{{ש}} וּמַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים / עִירִין וְקַדִּישִׁין{{ר1}} עָשׂוֹר מַקְדִּישִׁים / לְכִפּוּר צֹאן קָדָשִׁים{{ש}} וּמַחֲנוֹת מַלְאָכִים / בְּרֶגַע כֹּל מְהַלְּכִים{{ר1}} זֶה בָזֶה נִמְלָכִים / לְטוֹב וְסַלָּח מַמְלִיכִים <קטע התחלה=ויפציח/>וְיַפְצִיחַ שִׁיר כִּסֵּא{{ש}} פְּנֵי עָוֹן נוֹשֵׂא{{ש}} וְיִתְרַעַם הַכִּסֵּא{{ש}} לְהוֹד מִתְנַשֵּׂא{{ש}} וּכְסֵפֶר הַמְכֻסֶּה{{ש}} נָכוֹן מֵאָז לְכִסֵּא{{ש}} וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא{{ש}} רָם יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא{{ש}} הִנֵּה מָקוֹם לַכִּסֵּא{{ש}} מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא{{ש}} לְכֹל לְרֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא{{ש}} נֶעֱלָם וְנִרְאָה וּמִתְכַּסֶּה{{ש}} וְתַבְנִית הַרְרֵי קֶדֶם בַּכִּסֵּא{{ש}} מְחַנְנִים בְּעַד עַם זוּ מִתַּחַת לַכִּסֵּא{{ש}} וְזֵר נוֹתְנִים בְּהִתְנַשֵּׂא{{ש}} בְּרֹאשׁ עָוֹן נוֹשֵׂא וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים יוֹפִיעוּ בְּצִדְקָתָם{{ש}} וְיָלִיצוּ בְּעַד תּוֹלְדוֹתָם{{ש}} לִמְחוֹת שִׁגְגוֹתָם וּזְדוֹנוֹתָם {{ש}} לְנַקּוֹת פִּשְׁעֵי גְוִיָּתָם{{ש}} וְאֶלֶף וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת ממְּחִיצָתָם{{ש}} יוּרְשׁוּ לָצֵאת בְּחַלּוֹנוֹתָם{{ש}} וְיַגִּידוּ צֶדֶק בִּמְרוּצָתָם{{ש}} וְכָכָה יַעֲנוּ בְּמוֹצְאוֹתָם סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ{{ש}} מוֹשִׁיעַ חוֹסִים הַפְלֵא חֲסָדֶיךָ{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ{{ש}} אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ{{ש}} וּכְמוֹ נוֹדַעְתָּ וְשַׁתָּה סוֹדֶיךָ{{ש}} וּמוֹסְדוֹתֶיךָ עָלֵימוֹ בְּיַסְּדֶךָ{{ש}} וְלָמוֹ מֵאָז גִּלִּיתָה סוֹדֶיךָ{{ש}} וְהֵם מֵרֹאשׁ נוֹצָרוּ לְסַעֲדֶךָ{{ש}} וְיֻחָדוּ הֱיוֹת עֵדֶיךָ וְסַהֲדֶיךָ וְאֶרְאֶלִּים בָּם נוֹעֲצִים {{ש}} מֵהֶם נִרְשִׁים וּבְכֵן מַעֲרִיצִים{{ש}} וְרָצוֹא וָשׁוֹב אֲשֶׁר כֵּס מְרִיצִים{{ש}} בָּם נִמְלָכִים וַעֲרִיצוּתָם פּוֹצִים{{ש}} רוֹעֲשִׁים רוֹגְשִׁים מִקּוֹל מְחַצְצִים{{ש}} קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ בְּפִימוֹ מְרַצִּים{{ש}} וְעוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ זוֹ מְצַחְצְחִים {{ש}} וְצֵאָם מַדִּיחִים וּמַרְחִיצִים{{ש}} וּבִשְׁבִיב נְהַר דִּינוּר נָאוֹר מְנַצְחִים{{ש}} וּכְנוּר דָּלֵק עוֹרְכִים נְצוּחִים{{ש}} שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְנֵצַח נְצָחִים{{ש}} בִּקְרִיאָתָם זֶה לָזֶה סוֹחֲחִים{{ש}} בַּעֲנִיָּתָם זֶה לָזֶה פּוֹצְחִים{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשּׁוֹת בְּקֹדֶשׁ מַפְצִיחִים<קטע סוף=ויפציח/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} ==מנהג איטליה== {{הור2|רהיטים הנוספים לקרובה זו במנהג איטליה ואינם במחזור אשכנז.}} ====אשפכה לפניך שיחה==== '''וּבְכֵן אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֶ}}שְׁפְּכָה לְפָנֶיךָ שִׂיחָה {{ש}} לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וּסְלִיחָה{{ש}} הָסֵר מֶנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}ךָ הִיא תוֹחַלְתֵּנוּ {{ש}} וְאַתָּה הוּא תִקְוָתֵנוּ {{ש}} סְלַח נָא לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גָּ}}שִׁים לְרַצּוֹתְךָ לִפְנֵי אָרוֹן{{ש}} וְתַחֲנוּנִים מְצַפְצְפִים בְּגָרוֹן{{ש}} כַּלֵּה מֵהֶם אַף וְחָרוֹן {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דּ}}וֹרְשִׁים לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ{{ש}} לְתַחֲנוּנָם הַט אָזְנֶךָ{{ש}} וְאַל תַּעְלֵם מֵהֶם אָזְנֶךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הָ}}עוֹמְדִים בְּוַעֲדָם צְפוּפִים{{ש}} וְקוֹמָה בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה כוֹפְפִים{{ש}} נַקֵּם מִכָּל טִנּוּפִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מוֹדִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְכוֹרְעִים{{ש}} וְדִבְרֵי תְחִנּוֹת מַבִּיעִים{{ש}} מַלְּטֵם מִפְּגָעִים רָעִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים מֵרֹב צוּקָה{{ש}} שְׁעֵה מֵהֶם נְאָקָה{{ש}} חִנָּם תַּעֲשֶׂה לָּנוּ צְדָקָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|ח}}וֹכִים לִישׁוּעָתֶךָ {{ש}} וְצָגִים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הִרְבֵּם כְּמוֹ עַנְוָתֶךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טֶ}}רֶף מָנְעוּ מִפִּיהֶם{{ש}} וְצוֹם עִנּוּי קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם{{ש}} רַחֲמֶיךָ יֶהֱמוּ עֲלֵיהֶם {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יְ}}לָדִים וִישִׁישִׁים{{ש}} גְּבָרִים עִם נָשִׁים{{ש}} מַלְּטֵם מִפַּח יוֹקְשִׁים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כַּ}}פָּרָה הַמְצִיא לָנוּ{{ש}} וְחִישׁ נָא לְגָאֳלֵנוּ {{ש}} וְאַל תַּעַשׂ כְּמַעֲלָלֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|לַ}}מִּתְוַדִּים לְפָנֶיךָ עֲוֹנָם{{ש}} וְנוֹשְׂאִים לְךָ עֵינָם{{ש}} הַסְכֵּת וּשְׁמַע מַעֲנָם {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|מְ}}חֹל נָא לַפְּשָׁעִים{{ש}} וְאַל תִּמְשְׁכֵנוּ עִם רְשָׁעִים{{ש}} חֹן פְּלִיטַת אַחִים וְרֵעִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|נֹ}}שֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה {{ש}} מַלְּטֵנוּ מִתְּלָאָה {{ש}} וּמִכָּל רוּחַ נְכֵאָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|סְ}}מֹךְ נֶאֶמְנוּ בְחַסְדֶּךָ{{ש}} לְעַם יוֹדְעֵי סוֹדֶיךָ{{ש}} וְהַצִּילֵנוּ מִפַּחְדֶּךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|עֲ}}נֵה נָא מֶנּוּ לְחִישׁוֹת{{ש}} וְיַשֵּׁר כָּל מַעֲקַשּׁוֹת{{ש}} וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|פִּ}}לּוּלֵנוּ לְפָנֶיךָ יֶעֱרַב{{ש}} וְהוֹשִׁיעֵנוּ מוֹשִׁיעַ וָרָב{{ש}} וְחָשְׂכֵנוּ מִיּוֹם קְרָב {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{ש}} וְהָסֵר מֶנּוּ לֵב הֶעָקֹב{{ש}} וְשֵׁם חָדָשׁ לָנוּ תִקֹּב {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|קֹ}}וֶיךָ אַל יֵבוֹשׁוּ {{ש}} וּפְאֵרָם כְּאָז יִלְבָּשׁוּ{{ש}} וּמִכָּל כְּאֵב יְחֻבָּשׁוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ מֶנּוּ לֹא תִכְלָא {{ש}} וְאַל יֶאֱרַע בָּנוּ תַּקָּלָה{{ש}} וְרַפְּאֵנוּ מִכָּל מַחֲלָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|שִׁ}}מְךָ אֶל יַנִּיחֵנוּ{{ש}} נִקְרָאֲךָ וְאַתָּה תַעֲנֵנוּ{{ש}} וּלְמַעַנְךָ תָּאִיר עֵינֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|תַּ}}אֲזִין תְּפִלָּתֵנוּ{{ש}} תְּקַדֶּמְךָ תְחִנָּתֵנוּ{{ש}} תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} ====אל שת מאז==== '''וּבְכֵן לְךָ הַכֹּל יַכְתִּירוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}}{{ר1}} {{סי|אַ}}לְפֵי שִׁנְאָן / {{סי|אֵ}}ילֵי שַׁאֲנָן {{ר1}} {{סי|בִּ}}בְרָקֵי לֶכֶת / {{סי|בְּ}}קִיֵּי הַלֶּכֶת {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|גָּ}}שִׁים בְּכֹסֶף / {{סי|גְּ}}אוּלֵי בְּלֹא כֶסֶף {{ר1}} {{סי|דַּ}}כְּאֵי רוּחַ / {{סי|דַּ}}כְּאֵי שְׁפַל רוּחַ {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמֻלָּה / {{סי|ה}}וֹמֵי מִלָּה {{ר1}} {{סי|וְ}}הַמְשֵׁל וָפַחַד / {{סי|וִ}}עוּדָם יַחַד {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ז}}וֹרְמֵי עֲוֹנוֹת / {{סי|זַ}}עֲקָם לַעֲנוֹת {{ר1}} {{סי|ח}}וֹנְנֵי דַלִּים / {{סי|חִ}}ין מַגְדִּילִים {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי קָלָל / {{סי|טַ}}עֲמָם מֻכְלָל {{ר1}} {{סי|יִ}}שְׁרַת רֶגֶל / {{סי|יִ}}לְאֲטוּ בְּכַף עֵגֶל {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|כּ}}וֹרְתֵי בְרִית / {{סי|כְּ}}מֵהֵי לְאַחֲרִית {{ר1}} {{סי|לִ}}בָּם לְהַשְׁרִית / {{סי|לְ}}תִקְוָה וְאַחֲרִית {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|מְ}}קוֹם מַלְאֲכֵי רוּם / {{סי|מִ}}שָּׁמַיִם לָרוּם {{ר1}} {{סי|נִ}}שָּׂא וְנַעֲלָה / {{סי|נֶ}}גֶד צְבָא מַעְלָה {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|שִׂ}}יחַ מִתְאַוִּים / {{סי|סְ}}לִיחָה תְאֵבִים {{ר1}} {{סי|עֲ}}בֹר עַל פְּשָׁעִים / {{סי|עֲ}}נוֹת שִׂיחַ פּוֹשְׁעִים {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|פּ}}וֹרְשֵׂי כְנָפַיִם / {{סי|פְּ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם {{ר1}} {{סי|צְ}}בָא רִבּוֹתַיִם / {{סי|צְ}}נוּפֵי שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ק}}וֹרְאֵי שְׁמַע / {{סי|ק}}וֹלָם לְהַשְׁמַע {{ר1}} {{סי|ר}}וֹצֶה תְשׁוּבָה / {{סי|רְ}}צוּיָה וַחֲשׁוּבָה {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֵי וִילוֹן {{ר1}} {{סי|שְׁ}}מֵי שָׁמַיִם {{ר1}} {{סי|שֵׁ}}רוּת בֵּית זְבוּל {{ר1}} {{סי|שֶׁ}}פֶר שְׁחָקִים {{ר1}} {{סי|שִׁ}}נְאַן מָעוֹן {{ר1}} {{סי|שֶׁ}}קֶד מָכוֹן {{ר1}} {{סי|שִׁ}}לּוּם עֲרָבוֹת {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|תּ}}וֹמְכֵי אֶרֶץ {{ר1}} {{סי|תֹּ}}קֶף אֲדָמָה {{ר1}} {{סי|תִּ}}לְתּוּל אַרְקָא {{ר1}} {{סי|תִּ}}לּוּל צִיָּה {{ר1}} {{סי|תִּ}}כּוּן חֶלֶד {{ר1}} {{סי|תֹּ}}כֶן נִשְׁיָּה {{ר1}} {{סי|תּ}}וֹמְכֵי תֵבֵל {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} ====כי אמרתך==== '''וּבְכֵן תִּתְקַיֵּם לָנֶצַח נְצָחִים''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|אִ}}מְרָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַפִּיל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|בְ}}רִיתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְחַלֵּל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|גְ}}זֵרָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְבַטֵּל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|דְ}}בָרֶיךָ {{מילת קבע|לֹא}} תְשַׁנֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|הֶ}}גְיוֹנָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תָמִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|וֶ}}סְתָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְכַלֶּה {{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|זִ}}כְרָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִשָּׁכַח{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|חַ}}סְדָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תָסִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|ט}}וּבָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִמְנַע{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|יָ}}דָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִקְצַר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|כְ}}בוֹדָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְבַזֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|לִ}}מּוּדָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַחְלִיף{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|מִ}}נְהָגָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַעֲבִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|נִ}}צְחָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַמְעִיט{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|סְ}}גֻלָּתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְאַבֵּד{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|עַ}}נְוָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַעֲזֹב{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|פְ}}עֻלָּתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַרְפֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|צִ}}דְקָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַנִּיחַ{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|קִ}}רְבָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַרְחִיק{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ {{מילת קבע|לֹא}} תִכְלָא{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|שִׁ}}בְחָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַשְׁבִּית{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|תִ}}פְאַרְתָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַתִּים. ====באנף לא תאניפנו==== '''בְּקֶצֶף לֹא תִשְׁפֹּט בְּזַעַם בַּל תָּרִיב''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} בְּ{{סי|אֶ}}נֶף {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|אֲ}}נִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|בַ}}הַל {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|בַ}}לְּעֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|גֹ}}עַל {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|גְ}}עִילֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|דֶ}}בֶר {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|דְ}}חִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|הֶ}}בֶל {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|הֲ}}בִילֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|וֶ}}כַח {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|וַ}}כְּחֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|זַ}}עַם {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|זְ}}עִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|חָ}}רוֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|חַ}}בְּלֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|טָ}}מוּן {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|טִּ}}יפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|יֹ}}קֶשׁ {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|יַ}}חֲתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|כַ}}עַס {{מילת קבע|לֹא}} תְּ{{סי|כַ}}לֵּנוּ {{ש}} בְּ{{סי|לַ}}עַג {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|לַ}}פְּתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|מִ}}שְׁפָּט {{מילת קבע|לֹא}} תִ{{סי|מְ}}נֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|נֶ}}גֶף {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|נַ}}עֲרֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|סַ}}עַר {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|ס}}וּפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|עָ}}וֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|עַ}}לְּפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|פַ}}חַד {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|פְ}}חִידֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|צָ}}רָה {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|צְ}}מִיתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|קָ}}לוֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|קַ}}לְּעֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|רֹ}}גֶז {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|רִ}}יבֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|שֹׁ}}ד {{מילת קבע|לֹא}} תִ{{סי|שְׁ}}טְפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|תַ}}עַב {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|תְ}}כִּיפֵנוּ. ====המכירים תהלות תעצומיך==== '''וְשַׂרְפֵי קֹדֶשׁ יוֹדְעֵי טוּבָךְ / הַמַּכִּירִים אֶת הֲמוֹן רַחֲמֶיךָ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|תְּ}}הִלּוֹת {{סי|תַּ}}עֲצוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|שִׁ}}נּוּן {{סי|שְׁ}}מֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|רֹ}}ב {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|קֹ}}שְׁטְ {{סי|קִ}}יּוּמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|צֶ}}דֶק {{סי|צִ}}יּוּמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|פֵּ}}רוּשׁ {{סי|פְּ}}עָמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|עֹ}}ז {{סי|ע}}וֹלָמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|שֵׂ}}כֶל {{סי|סִ}}יּוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|נִ}}צּוּחַ {{סי|נְ}}עִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|מֶ}}לֶל {{סי|מַ}}נְעִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|לְ}}הוֹדוֹת {{סי|לִ}}שְׁמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|כִּ}}נְשׂוּאֵי {{סי|כְ}}מֵרַחְמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|יֹ}}שֶׁר {{סי|יְ}}מִינֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|ט}}וּב {{סי|טְ}}עָמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}כּוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|זִ}}יל {{סי|זְ}}רוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|וֶ}}תֶק {{סי|וְ}}נוֹאֲמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|הֶ}}גְיוֹן {{סי|הַ}}מַּנְעִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|דִּ}}יץ {{סי|דּ}}וֹבְרֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|גִּ}}יל {{סי|גִּ}}שּׁוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|בְּ}}הִתְאַפֶּקָךְ {{סי|בְּ}}רַחֲמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|אֱ}}לֹהַי {{סי|אֲ}}רוֹמְמֶךָּ. [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון נושאי]] cylj7k38zik98lbq7dr6998dbh16k1p 3078525 3078471 2026-08-21T14:44:40Z מו יו הו 37729 /* מגן */ 3078525 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==שושן עמק== {{הור2|קדושתא של רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}} ליום כיפור. נהוגה בקהילות אשכנז בחזרת הש"ץ של מוסף, ובקהילות איטליה בחזרת הש"ץ של שחרית.}} ====מגן==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''שבת שבתון''' (מרובע)<includeonly> (מחבר: הקליר)</includeonly>}} {{סי|שׁ}}וֹשַׁן עֵמֶק אֲיֻמָּה {{נוא|אֻיְּמָה}}{{ש}} {{סי|שַׁ}}בַּת שַׁבָּתוֹן לְקַיְּמָה{{ש}} {{סי|שֹׁ}}רֶשׁ וְעָנָף סֻיְּמָה{{ש}} {{סי|שָׁ}}וִים יַחַד לְצַיְּמָה {{סי|בְּ}}עֵת מָטוּ יְסוֹדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בָּ}}טְחָה בְּחִין מוֹסְדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בָּ}}ם תָּקְעָה יְתֵדוֹתֶיהָ{{ש}} {{סי|בְּ}}כֶפֶל לְהַשְׁעִין יְדוֹתֶיהָ {{סי|תָּ}}מְכָה בְּפֹעַל צוּרִים{{ש}} {{סי|תֻּ}}מַּת הֵמָּה הַיּוֹצְרִים{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה תֵּת לַעֲצוּרִים{{ש}} {{סי|תֵּ}}בֵל לְהַאֲפִיל לְצָרִים {{סי|שְׁ}}תִילֵי גְבָעוֹת אַרְבַּע{{ש}} {{סי|שַׁ}}אַג סֵפֶר הַמְרֻבָּע{{ש}} {{סי|שֶׁ}}וַע פְּגִיעוֹת אַרְבַּע{{ש}} {{סי|שְׁ}}עֵה צִדְקָם לִתְבַּע {{סי|בִּ}}יטָה בְּמִתְהַלֵּךְ תָּמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}מוּסַר לְחוּמוֹ חֲתוּמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}צִדְקוֹ תָּדִיחַ כְּתָמִים{{ש}} {{סי|בְּ}}אֶפֶס אוּרִים וְתֻמִּים {{סי|תְּ}}מוּר תַּשְׁלוּמֵי פָר{{ש}} {{סי|תִּ}}בֶן הֶגֶג הַמְסֻפָּר{{ש}} {{סי|תּ}}וֹקְעֵי בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר{{ש}} {{סי|תַּ}}לְאוּבָם בְּכִפּוּר יְכֻפָּר {{סי|וְ}}שַׁכֵּךְ חֲמַת זַעְמָךְ{{ש}} {{סי|וְ}}תָחֹן שְׂרִידֵי עַמָּךְ{{ש}} {{סי|וְ}}עָלֵינוּ יְהִי נוֹעֲמָךְ{{ש}} {{סי|וְ}}נִחְיֶה מִמְּקוֹר עִמָּךְ {{סי|נָ}}אוֹר עִמְּךָ הַסְּלִיחָה{{ש}} {{סי|נָ}}כוֹן מַהֵר לְסָלְחָה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|נִ}}יב שְׂפָתֵינוּ הַצְלִיחָה{{ש}} {{סי|נַ}}אַק שְׁמָעָה וּסְלָחָה<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|במנהגי אשכנז נוהגים כיום לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל ד}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכׇל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר׃{{ממס|תהלים לו י}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ׃{{ממס|הושע יד ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָה אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד ג|שם ג}} {{סוף}}</noinclude> :שְׂפָתֵינוּ מְדוֹבְבוֹת יְשֵׁנִים :יְנַצְּחוּךָ כְּעַל שׁוֹשַׁנִּים :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים :בְּמָגִנַּת אָב נִשְׁעָנִים<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''יום כפורים''' (מרובע)}} {{סי|י}}וֹם מִיָּמִים הוּחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹם כִּפּוּר הַמְיֻחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹדְעָיו חֲמוֹל וְחָס{{ש}} {{סי|י}}וֹקְשָׁיו לְפֹעֶרֶת הָס {{סי|וּ}}בוֹ בְּתַחְבּוּלוֹת יוּעָצוּ{{ש}} {{סי|וִ}}דּוּי בְּתַחַן יָאִיצוּ{{ש}} {{סי|וְ}}שׁוֹכְנֵי עָפָר יָקִיצוּ{{ש}} {{סי|וּ}}מֵרֹאשׁ הָרִים יָלִיצוּ {{סי|מִ}}פְעֲלוֹת עוֹקֵד וְעָקוּד{{ש}} {{סי|מֵ}}אָז בְּיָדָם פָּקוּד{{ש}} {{סי|מ}}וֹפֵת הַכָּמוּס לְפִקּוּד{{ש}} {{סי|מ}}וֹקֵשׁ לְהַבְעִית בְּסִקּוּד {{סי|כְּ}}הַבְטָחַת סְבִיכַת אַיִל{{ש}} {{סי|כָּ}}פְרוֹ הַנָּצוּר לְחַיִל{{ש}} {{סי|כֵּ}}ן תַּעֲצִים חַיִל{{ש}} {{סי|כֹּ}}רְעֶיךָ בְּעֶצֶם וָלָיִל {{סי|פַּ}}חְדּוֹ יָחִיל שׂוֹטְמִים{{ש}} {{סי|פִּ}}יּוֹתָם הֱיוֹת אֲטוּמִים{{ש}} {{סי|פְּ}}רָחָיו בְּמִשְׁעֲנוֹתָיו חֲטוּמִים{{ש}} {{סי|פַּ}}לְּטֵם מֵרֶכֶל פִּטּוּמִים {{סי|וְ}}אִם אֵין מַעֲשִׂים{{ש}} {{סי|וְ}}זֶבַח מִבְּלִי מֵשִׂים{{ש}} {{סי|וְ}}זָכְרָה לְנִבְזִים וּמְאוּסִים{{ש}} {{סי|וּ}}מִגִּזְעָם הָפֵר כְּעָסִים {{סי|רָ}}ם קשְׁטְ מַעְבָּדֶיךָ{{ש}} {{סי|רָ}}אֹה תִרְאֶה עֹבְדֶיךָ{{ש}} {{סי|רֵ}}עִים בָּאֵי עָדֶיךָ{{ש}} {{סי|רַ}}חוּם זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ {{סי|יְ}}בֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} {{סי|יָ}}מָּה בִּמְצוּלוֹת תְּנֶנּוּ{{ש}} {{סי|יֶ}}לֶד בְּשַׁעֲשׁוּעָיו תַּעֲנֶנּוּ{{ש}} {{סי|י}}שֶׁר מֵלִיץ יְחֻנֶּנּוּ {{סי|מִ}}בְּרַק חֶרֶב הַשָּׁנוּן{{ש}} {{סי|מַ}}לֵּט מַאֲרִיכֵי רִנּוּן{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹתָם בְּתַחֲנוּן{{ש}} {{סי|מֶ}}לֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃{{ממס|שמות לד ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֺן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר׃{{ממס|ירמיהו נ כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׃{{ממס|איוב לג כד}} {{סוף}}</noinclude> :כֹּפֶר פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ :פְּדֵה מִטְּבִיעַת רֶפֶשׁ :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>מְיַחֲלֶיךָ בְּעִנּוּי וָכֹפֶשׁ :הַחֲיֵם בְּטַלְלֵי נֹפֶשׁ<includeonly> =====תוכחה===== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{:אנוש איך יצדק}}</includeonly><קטע סוף=ב/> {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי משלבים כאן את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש איך יצדק]]}}, ולמנהג איטליה את פיוט התוכחה {{צ|[[אנוש מה יזכה]]}}.}} {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''צום העשור''' (מרובע)}} {{סי|צְ}}פֵה בְּבַת תְּמוּתָה{{ש}} {{סי|צ}}וֹם הֶעָשׂוֹר עֲמוּתָה{{ש}} {{סי|צֹ}}אן בְּהֵעָנְשָׁהּ מִיתָה{{ש}} {{סי|צַ}}דְּקָהּ מִמֶּכֶר צְמִיתָה {{סי|וּ}}בְבוֹא שׂוֹטֵן לִנְקֹב{{ש}} {{סי|וְ}}לַחֲשׂף שַׂרְעַף הֶעָקֹב{{ש}} {{סי|וּ}}בַל יֵרָשֶׁה לִקֹּב{{ש}} {{סי|וֶ}}כַח תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב {{סי|מָ}}כוֹן לְשִׁבְתְּךָ בְּשׂוּמֶךָ{{ש}} {{סי|מֵ}}אָז חֲקַקְתּוֹ בְּרִשּׁוּמֶךָ{{ש}} {{סי|מ}}וֹלְדוֹתָיו הַכְּלוּלִים בִּשְׁמֶךָ{{ש}} {{סי|מַ}}לְּטֵם לְמַעַן שְׁמֶךָ {{סי|הִ}}זָּכֵר יְשִׁיבַת אַחַל{{ש}} {{סי|הַ}}נֶּאֱבַק לְשַׂר גַּחַל{{ש}} {{סי|הַ}}צִּילָה שְׁאוֹנוֹ מִבַּחַל{{ש}} {{סי|הַ}}צָּגִים לְהַרְטוֹת מַחַל {{סי|עִ}}נּוּי נֶפֶשׁ שׁוּר{{ש}} {{סי|עָ}}וֹן בְּלִי תָשׁוּר{{ש}} {{סי|עֹ}}רְכֵי שֶׁוַע בְּיִשּׁוּר{{ש}} {{סי|עֲ}}נֵם בֶּאֱמֶת וְאִשּׁוּר {{סי|סְ}}לַח לְשָׁבֵי פֶשַׁע{{ש}} {{סי|סְ}}לִיחָה תַּכְרִיעַ רֶשַׁע{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר תְּפִלָּה תִּישַׁע{{ש}} {{סי|סֵ}}בֶר פְּדוּת לְיֶשַׁע {{סי|וְ}}אִם הֵמָּה כְּאָדָם{{ש}} {{סי|וּ}}מָעֲדָה וּמָטָה יָדָם{{ש}} {{סי|וְ}}אַתָּה נוֹצֵר הָאָדָם{{ש}} {{סי|וִ}}תָּרוֹן תְּנָה לְעוֹדְדָם {{סי|רְ}}עָבָם וּצְמָאָם חֲזֵה{{ש}} {{סי|רָ}}עָתָם בְּלִי תֶחֱזֶה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֶ}}גֶשׁ רַחֲשָׁם מִלִּבְזֶה{{ש}} {{סי|ר}}וֹנְנִים סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃{{ממס|במדבר יד יט}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃{{ממס|ישעיהו כט כג|שם כג}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}} <קטע התחלה=רהיטים/> ====אשא דעי למרחוק==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשֹׂר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''אלעזר בירבי קליר''' (בתבנית אא"ב גג"ד)}} {| |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}שָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק / שְׁעֹן בְּאָת מֵרָחוֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּפָעֳלוֹ צָרִי דְחֹק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֲ}}סַפְּרָה אֶל חֹק / מִסֻּכּוֹ בְּלִי לִרְחֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חַיִּים לִי לָחֹק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לְ}}שֹׁד כְּחֶתֶף יִמְחֹק / לוֹחֲמִי לְבַל יִשְׂחֹק{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְיִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֹ}}רְכֵי שֶׁוַע לָרֹב / חִין עֶרְכָּם יַעֲרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>פְּנֵי אֱלֹהִים מִקָּרוֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|עֲ}}תִירָתִי אָז תִּקְרֹב / עֲבֵרָתִי לְבַל תֶּאֱרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֵלַי לְבַל קְרֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ז}}וֹמֵם אִם יִזְרֹב / עֲדַת אֵל לַחֲרֹב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>אֶשָּׁעֵן בְּמַצְדִּיק וְקָרוֹב |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רֶ}}שַׁע אִם הִכְרִיעִי / זְכֹר לִי רוֹעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּצִדְקוֹ עַתָּה לְרוֹעֲעִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רְ}}עֵה צֹאן מַרְעִי / בְּמִרְעֶה טוֹב לְהַרְעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבְאוֹר חַיִּים לְזָרְעִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בַּ}}עֲוֹן אֹרַח רִבְעִי / וּבְקַו נְטִיַּת מְרֵעִי{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>נָא אַל יְאַרְעִי |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשׂוֹר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יַ}}סְכִּיתוּ שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן / גָּשִׁים פְּנֵי אָרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לְהַעֲצִים אֲרֶשֶׁת רֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יְ}}חַלּוּ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן / מַשְׁבִּית אַף וְחָרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ר}}וֹגְשִׁים קְרֹא בְגָרוֹן / פִּלּוּס אֲטוּמֵי חֶבְרוֹן{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>מְצֹא מְחִילַת וִתָּרוֹן |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בְּ}}שִׁבְתּוֹ בְּכֵס רִיב / יְרִיבַי לְעֵינַי יָרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>יָהּ נִצָּב לָרִיב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|בּ}}וֹזְזַי חָרֹב יַחֲרִיב / כְּמוֹ קַדְמוֹנִים הֶחֱרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְנַאֲקִי לְפָנָיו יַקְרִיב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}צַּג אִתִּי בְּרִיב / מְלִיצַי שַׁי לְהַקְרִיב{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְשִׂיחִי לְגוֹחִי יַעֲרִיב |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים / חֹן אֹם שִׁמְךָ מְפָאֲרִים / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|ק}}וֹל אָרִים כַּשּׁוֹפָר / בְּמַתַּן אִמְרֵי שְׁפָר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>לִפְנֵי חֲזָקִים שִׁפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קֶ}}צֶב שְׂעִירִים וּפָר / בְּנִיב שְׂפָתַיִם יְסֻפָּר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וּבְכֵן שׂוֹטֵן יֻחְפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|לִ}}פְלוּסִים כְּכוֹכְבֵי מִסְפָּר / וְשָׁחִים עַד עָפָר{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בִּצְעָם וְעִוּוּיָם יְכֻפָּר |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר / וְתִקְוַת אֲסִירַי בְּשׂוֹר / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּצוֹם הֶעָשׂוֹר. קָדוֹשׁ'''}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}שְׁלָגוּ אָדְמֵי שָׁנִים / שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|יֻ}}לְבְּנוּ כִּתְמֵי שׁוֹשַׁנִּים / וְיוּשְׁבוּ לְתַעֲרָם שְׁנוּנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>בְּפִלּוּל אֲשֶׁר מְשַׁנְּנִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רַ}}חֲצוּ וְהִזַּכּוּ מֵעִשּׁוּנִים / לְאִוֶּלֶת מִהְיוֹת שׁוֹנִים{{רווח|3}}||<includeonly>{{הור|קהל:}} </includeonly>וְעַל מִבְטָחֵימוֹ שְׁעוּנִים |- |colspan ="2" |{{מר|{{ק|'''נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן / דְּחוֹת בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתוֹן / וְנַקְדִּישְׁךָ בְּשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. קָדוֹשׁ'''}}}} |} ====אין ערוך אליך==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly><b>{{סי|אֶ}}ת {{סי|לַ}}חֲשִׁי {{סי|עֲ}}נֵה נָא / {{סי|זַ}}עֲקִי {{סי|רְ}}צֵה נָא. הָאֵל קָדוֹשׁ</b> <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly><b>{{סי|אָ}}דוֹן {{סי|לְ}}קוֹל {{סי|עַ}}מֶּךָ / {{סי|זְ}}כֹר {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ</b> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}ין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ{{ש}} {{סי|בִּ}}ין עֹצֶם מִפְעָלֶיךָ{{ש}} {{סי|גִּ}}ישַׁת הֲמוֹן מְיַחֲלֶיךָ{{ש}} {{סי|דְּ}}רשׁ לְגַבֵּר חֲיָלֶיךָ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמוּלַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|וּ}}מְהַלְלִים בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|זֶ}}רַע תְּבוּאַת קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|חֲ}}שֹׁב כְּאֵילֵי קֹדֶשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אָדוֹן…'''}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי מְרֻבְּעֵי פָנִים{{ש}} {{סי|יַ}}יְשִׁירוּךָ עִם אוֹפַנִּים{{ש}} {{סי|כְּ}}בַקְּרָךְ כָּל פָּנִים{{ש}} {{סי|לְ}}בִלְתִּי נְשֹׂא פָנִים.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|מִ}}תְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ{{ש}} {{סי|נ}}וֹעֵץ אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ש}} {{סי|סְ}}לִיחָה לַשּׁוֹבָבִים דְּרֹשׁ{{ש}} {{סי|עֲ}}וֹנָם לָשֵׂאת כְּמֵרֹאשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אָדוֹן…'''}} {{סי|פְּ}}רוּדֵי כְּנַף רְנָנִים{{ש}} {{סי|צִ}}דְקוֹתֶיךָ חַי מְרַנְּנִים{{ש}} {{סי|ק}}וֹל שַׁאַג מְחַנְּנִים{{ש}} {{סי|רְ}}צֵה בְחִין וּבְתַחֲנוּנִים.{{רווח|5}}{{ק|'''אֶת לַחֲשִׁי…'''}} {{סי|שִׁ}}נְאַן רִבְבוֹת אֲלָפִים{{ש}} {{סי|שֹׁ}}אֲגִים וְלַבְּקָרִים נֶחֱלָפִים{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף יַשִּׂיגוּ אֲלוּפִים{{ש}} {{סי|תּ}}וֹדָה וְזִמְרָה מְאַלְּפִים. {{רפרן|אָדוֹן לְקוֹל עַמֶּךָ / זְכֹר רַחֲמֶיךָ. נוֹרָא וְקָדוֹשׁ}} ====אנא אזון==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המערבי.}} {| |colspan ="4" |{{מר|'''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אָ}}נָּא אֱזֹן שַׁוְעַת חִנּוּן{{רווח|1}}||{{סי|בְּ}}יוֹם זֶה הַסְכֵּת תַּחֲנוּן{{רווח|1}}||יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן.{{ממס|שמות לד ו}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|גַּ}}שְׁנוּ לְפָנֶיךָ שְׁפֹךְ שִׂיחָה{{רווח|1}}||{{סי|דְּ}}רֹשׁ רַחֲמִים וּסְלִיחָה{{רווח|1}}||אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה.{{ממס|דניאל ט יט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|הֵ}}עָתֵר לָנוּ בַּיּוֹם הַזֶּה{{רווח|1}}||{{סי|וֶ}}עֱנוּתֵנוּ אַל תִּבְזֶה{{רווח|1}}||סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה.{{ממס|במדבר יד יט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|זַ}}עַק קְשֹׁב מִמַּנְעִימֶיךָ{{רווח|1}}||{{סי|חַ}}נּוּן כְּגֹדֶל רַחֲמֶיךָ{{רווח|1}}||חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ.{{ממס|יואל ב יז}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|טְ}}עֵנוּ בְּהַר נַחֲלָתֵנוּ{{רווח|1}}||{{סי|יְ}}יָ אֱלוֹהַּ תּוֹחַלְתֵּנוּ{{רווח|1}}||וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.{{ממס|שמות לד ט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|כְּ}}רַחֲמֶיךָ עֲשׂוֹת הוֹאֵל{{רווח|1}}||{{סי|לִ}}נְכוֹנִים לִקְרָאתֶךָ אֵל{{רווח|1}}||כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל.{{ממס|דברים כא ח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|מְ}}חִילָה הַרְבֵּה לִבְנֵי חֲסִידֶיךָ{{רווח|1}}||{{סי|נַ}}קֵּה מִפֶּשַׁע עַם יְדִידֶיךָ{{רווח|1}}||גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ.{{ממס|תהלים יט יד}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|סְ}}לַח לְעַם בְּךָ נוֹשַׁע{{רווח|1}}||{{סי|עָ}}וֹן שָׂא נָא וְחִישׁ יֶשַׁע{{רווח|1}}||מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע.{{ממס|מיכה ז יח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ מֵחֵטְא נַקֵּנוּ מֵעָוֹן{{רווח|1}}||{{סי|צְ}}לֹל בְּמַצְלוֹל כֹּבֶד עָוֹן{{רווח|1}}||וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו סד ח}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|ק}}וֹלֵנוּ תִשְׁמַע מִשְּׁמֵי שַׁחַק{{רווח|1}}||{{סי|רִ}}שְׁעֵנוּ לַיָּם תִּדְחָק{{רווח|1}}||וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק.{{ממס|תהלים כב כ}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׁ}}בְטֵי עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ{{רווח|1}}||{{סי|תְּ}}פִלָּה עוֹרְכִים לְהַשְׁעוֹתֶךָ{{רווח|1}}||וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ.{{ממס|מ"א ח לט}}{{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |} ====אך אין לנו==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המערבי.}} {| |- |colspan ="2" |{{מר|'''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|אֵ}}ין לָנוּ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בָּ}}אנוּ לְשִׁמְךָ וְאָתָאנוּ עָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גָּ}}שִׁים וַחֲרֵדִים יַחַד לְעָבְדֶּךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דְּ}}רֹשׁ לְצַדֵּק מוֹדֶיךָ וְעֵדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|הָ}}רֵם קֶרֶן עַם יְדִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וּ}}מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת זֶרַע חֲסִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|זָ}}כְרֵנוּ וּפָקְדֵנוּ כְּרֹב חֲסָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|חֹ}}ן וַחֲמֹל פְּלֵיטַת שְׂרִידֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|טְ}}לָאֶיךָ נַהֵל הַכְּמֵהִים לַחֲסָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|יַ}}דְעֵם בֵּינוֹת שֵׂכֶל סוֹדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כַּ}}בְּסֵם מֵעֲוֹנָם וְיֻכְשָׁרוּ עָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לְ}}מַעַנְךָ עֲשֵׂה בַּעֲבוּר כְּבוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מ}}וֹסְרוֹתֵיהֶם תְּנַתֵּק בְּחֶזְקַת יָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נַ}}שְּׂאֵם וְהַרְבִּיצֵם בְּבֵית וִעוּדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}פֹר דִּמְעָתָם וְשִׂימָהּ בְּנֹאדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|עֲ}}רֹב לְטוֹב וּלְרַחֲמִים עֲבָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פִּ}}ינוּ יְסַפֵּר תְּהִלּוֹת הוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צ}}וֹמֵנוּ תִּבְחַר וּקְרִיאַת מוֹעֲדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וּמָה לִמְנוּחָתֶךָ וַאֲרוֹן כְּבוֹדֶךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}פֹךְ רוּחֲךָ לְלַמֵּד בְּלִמּוּדָךְ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תִּ}}רְאֶה כִּי אֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |colspan ="2" |<center><small>'''אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''</small></center> |} ====אל תזכר לנו עוונותינו==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המזרחי.}} {| |- |colspan ="4" |{{מר|'''וּבְכֵן וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אַ}}ל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ{{רווח|1}}||הַצִּילֵנוּ מִצָּרֵינוּ{{רווח|1}}||כָּל אֲשֶׁר חָשְׁבוּ עָלֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|בְּ}}שִׁמְךָ נִקְרָא וְתַעֲנֵנוּ{{רווח|1}}||וּתְשַׁבֵּר אֶת עֻלֵּנוּ{{רווח|1}}||וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|גֹּ}}דֶל רַחֲמֶיךָ תּוֹדִיעַ{{רווח|1}}||וּמַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ תוֹפִיעַ{{רווח|1}}||וּכְאָז אוֹתָנוּ תוֹשִׁיעַ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|דְּ}}בָרְךָ נִצָּב לְעוֹלָם{{רווח|1}}||זְכָר נָא אֲבוֹת הָעוֹלָם{{רווח|1}}||וְהָקֵם בְּרִיתְךָ לְעוֹלָם {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|הֵ}}רָצֶה לָּנוּ כְּמֵאָז{{רווח|1}}||וְתֶן לָנוּ עָז{{רווח|1}}||וְנִלְמַד נֶחֱמָדִים מִפָּז {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|וְ}}הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשׁךָ{{רווח|1}}||וְקוֹמֵם אֶת מִקְדָּשׁךָ{{רווח|1}}||וְנַעֲרִיץ בְּכָל יוֹם קְדֻשָּׁתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|זְ}}כֹר צִדְקַת רִאשׁוֹנִים{{רווח|1}}||וּסְלַח נָא לָאַחֲרוֹנִים{{רווח|1}}||וְתוֹשִׁיבֵם אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם כַּיּוֹנִים {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|ח}}וּסָה עַל צֹאן מַרְעִיתֶךָ{{רווח|1}}||וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ{{רווח|1}}||וְלַמְּדֵם כְּאָז דָּתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר תַּרְאֶה כְבוֹדֶךָ{{רווח|1}}||וְתוֹדִיעַ בָּנוּ הוֹדֶךָ{{רווח|1}}||וְנִסְבֹּל עֹל מוֹרָאֲךָ וְיִחוּדֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|יְ}}רֵאֶיךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ{{רווח|1}}||וּבְכָל יוֹם יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ{{רווח|1}}||וְגוֹי וּמַמְלָכָה יַעַבְדוּ לָךְ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|כְּ}}רַחֲמֶיךָ עֲשֵׂה עִמָּנוּ{{רווח|1}}||כִּי בְכָל יוֹם לְךָ קָרָאנוּ{{רווח|1}}||יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|לְ}}בַדְּךָ תִּמְלֹךְ כְּמֵרֵאשִׁית{{רווח|1}}||וְתָשִׁית עֵינֶיךָ בְּרֵאשִׁית{{רווח|1}}||בִּמְקוֹם כּוֹנַנְתָּ מֵרֵאשִׁית {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְכוּתְךָ עָלֵינוּ תְגַלֶּה{{רווח|1}}||נוֹרְאוֹתֶיךָ נֶחֱזֶה וְנִתְעַלֶּה{{רווח|1}}||וּמִצִּיּוֹן בְּרַחֲמֶיךָ תִּגָּלֶה {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|נְ}}חֵנוּ בַאֲמִתֶּךָ{{רווח|1}}||וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ{{רווח|1}}||כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׂ}}ימֵנוּ בְּרָכָה בָּאָרֶץ{{רווח|1}}||וּתְנַעֵר רְשָׁעִים מֵאָרֶץ{{רווח|1}}||וְנֵשֵׁב לָבֶטַח בָּאָרֶץ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ בִּדְבַר אֲמִתֶּךָ{{רווח|1}}||וְהוֹשִׁיעֵנוּ בֶּאֱמוּנָתֶךָ{{רווח|1}}||כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|פָּ}}נֶיךָ הָאֵר בְּצִיּוֹן{{רווח|1}}||וּמְלֹךְ עָלֵינוּ בְּצִבְיוֹן{{רווח|1}}||וְתָסִיר טֻמְאָה מִצִּיּוֹן {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|צַ}}דִּיק אַתָּה בַּכֹּל{{רווח|1}}||וְרַחֲמֶיךָ גְדוֹלִים עַל כֹּל{{רווח|1}}||מִיָּדְךָ הוּא וּלְךָ הַכֹּל {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|קָ}}רוֹב אַתָּה לְכָל קוֹרְאֶיךָ{{רווח|1}}||רַחֵם עַל מַמְלִיכֶיךָ{{רווח|1}}||כִּי הֵם מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|רַ}}חוּם סְלַח נָא לְעָוֹן{{רווח|1}}||כִּי כָל אָדָם מָלֵא עָוֹן{{רווח|1}}||וְאַתָּה תְּכַפֵּר עָוֹן {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |{{סי|שִׁ}}מְךָ בָּנוּ נִקְרָא וְאַל תַּנִּיחֵנוּ{{רווח|1}}||נִקְרָאֲךָ וְאַתָּה תַעֲנֵנוּ{{רווח|1}}||וּלְמַעַנְךָ הָאֵר עֵינֵינוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}אַר פָּנֶיךָ תַּרְאֵנוּ{{רווח|1}}||וּבְתוֹרָתְךָ תְּחַכְּמֵנוּ{{רווח|1}}||וּבְמִרְעֶה טוֹב וְשָׁמֵן תַּרְעֵנוּ {{רווח|1}}||{{ק|'''וְאַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ'''}} |- |} ====אך אומרים==== {{הור2|הפיוט הבא נאמר רק למנהג אשכנז המזרחי (ואיטליה).}} {| |- |colspan ="2" |{{מר|'''וּבְכֵן אַךְ חַנּוּן אַתָּה וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|א}}וֹמְרִים בְּחִין לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|בָּ}}אִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|גָּ}}שִׁים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|דּ}}וֹרְשִׁים בְּדָתְךָ יוֹמָם וָלַיְלָה{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ה}}וֹגִים בְּהַלֵּל וְתִשְׁבָּחוֹת{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|וְ}}אוֹמְרִים סְלַח נָא לַעֲוֹנֵינוּ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ח}}וֹקְרִים סוֹד בְּרִיתֶךָ / כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ט}}וֹעֲנִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל / כִּי אֵין כָּאֵל{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|י}}וֹדְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ / וּבְפִיהֶם יִתְפָּרָשׁ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|כֻּ}}לָּם הַיּוֹם כְּמַלְאָכִים / קְדֻשָּׁה לְפָנֶיךָ עוֹרְכִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|לְ}}בוּשֵׁיהֶם נְקִיִּם / וְכֻלָּם צָמִים וּמִתְעַנִּים{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|מַ}}עֲשֵׂיהֶם מַגִּידִים וַחֲטָאֵיהֶם מְתַנִּים / סְלַח נָא עוֹנִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|נִ}}קְרָאִים הַיּוֹם / וְסָלַחְתִּי לָכֶם הַיּוֹם{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|סְ}}פוּרִים כְּחֹל הַיָּם / וַעֲוֹנוֹתֵיהֶם תַּשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ע}}וֹנִים אַרְבַּע קְדֻשּׁוֹת / לִפְנֵי חוֹקֵר כְּלָיוֹת / וְיוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} {{פיסקה בטבלה}} |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|פָּ}}קְדֵם לְחַיִּים טוֹבִים / וְטַהֲרֵם בְּמַיִם חַיִּים / כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|צ}}וֹעֲקִים אָנָּא אֵל נָא / סְלַח נָא חֵטְא לְמִי מָנָה{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|ק}}וֹלָם בְּרַעַשׁ מַרְעִישִׁים / קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קוֹרְאִים אָבוֹת וּבָנִים{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן וְאַחֲרוֹן אַתָּה / לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה גַּם עַתָּה{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|שְׁ}}מַע תְּפִלָּתֵנוּ / בְּקָרְאֵנוּ אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ{{רווח|3}}||{{ע|כִּי אַתָּה רַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|אַךְ}} {{סי|תּ}}וֹלִים לְךָ עֵינֵיהֶם / עֲנֵם וּשְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלּוֹתֵיהֶם / סְלַח נָא לַעֲוֹנוֹתֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל פֹּעַל}} |} ====אמרו לאלהים==== {{ארון|פ}} '''וּבְכֵן אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' (<includeonly>בדילוג</includeonly><noinclude>מנצפ"ך ש"ת כפולות</noinclude>). בסוף כל בית מובאה מ[[דברי הימים א טז]]}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|אֵ}}ל מֶלֶךְ בְּעוֹלָמוֹ{{ר1}} מֵחִישׁ פְּדוּת עַמּוֹ{{ר1}} לְקַיֵּים דְּבַר נָאֳמוֹ{{ר1}} כִּי סְלִיחָה עִמּוֹ{{ר2}} הוֹדוּ לַייָ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|בָּ}}רוּךְ וּמְהֻלָּל בְּרֹב גָּדְלוֹ{{ר1}} מֵחִישׁ סְלִיחָה לִקְהָלוֹ{{ר1}} לְהַרְאוֹת לַכֹּל גָּדְלוֹ{{ר1}} מָדַד מַיִם בְּשָׁעֳלוֹ{{ר2}} שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|גּ}}וֹאֵל עַם קְדוֹשׁוֹ{{ר1}} בִּסְלִיחָה לְהַקְדִּישׁוֹ{{ר1}} וּמְכוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשׁוֹ{{ר1}} לְזֶרַע אַבְרָהָם קְדוֹשׁוֹ{{ר2}} הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|דָּ}}גוּל מְשֻׁבָּח בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם זוּ בָּזוֹ{{ר1}} בִּדְבַר עֻזּוֹ וּמָעֻזּוֹ{{ר1}} לָכֵן עֲדַת מָעֻזּוֹ{{ר2}} דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|הַ}}כֹּל בְּמַאֲמָר עָשָׂה{{ר1}} וְהוּא פָעַל וְעָשָׂה{{ר1}} סוֹלֵחַ לְאֹם עֲמוּסָה{{ר1}} לָכֵן עַם בּוֹ חָסָה{{ר2}} זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|וּ}}מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ{{ר1}} עַל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם הוֹדוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם מְיַחֲדוֹ{{ר1}} אֲשֶׁר נִקְרְאוּ בִּדְבַר סוֹדוֹ{{ר2}} זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|זֶ}}ה רוֹקַע הָאָרֶץ{{ר1}} הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ{{ר1}} לָכֵן אִמְרוּ לְיוֹסֵד הָאָרֶץ{{ר2}} הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|חַ}}י בִּמְעוֹנָתוֹ{{ר1}} חַנּוּן וְחוֹנֵן עֲדָתוֹ{{ר1}} יָשׁוּב בְּרַחֲמִים לְבֵיתוֹ{{ר1}} לָכֵן לְבָאֵי בִּבְרִיתוֹ{{ר2}} זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|טַ}}פֵּי נַחֲלָתוֹ{{ר1}} טְלָאֵי יְרֻשָּׁתוֹ{{ר1}} יָקִים עָלֵימוֹ אִמְרָתוֹ{{ר1}} כְּחָקוּק בְּתוֹרָתוֹ{{ר2}} אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|י}}וֹעֵץ מֵישָׁרִים לְחֹק{{ר1}} יְרֵאָיו לְחַיִּים לָחֹק{{ר1}} סוֹלֵחַ לְחֵטְא לִמְחֹק{{ר1}} כְּנִשְׁמַע לְרוֹעֶה מֵרָחוֹק{{ר2}} וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק <noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|השלמה ממחזור בני רומא:}} {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כָּ}}ל יְצִיר בָּרָא בְּמַעַן{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם עֻלּוֹ טָעַן{{ר1}} וְלֹא יִזָּכֵר עוֹד יַעַן וּבְיַעַן{{ר1}} כְּהִבְטִיחַ לְעַם בּוֹ נִשְׁעָן{{ר2}} לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|כָּ}}ל בַּשָּׁלִישׁ עָפָר{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם וְהָיָה מִסְפָּר{{ר1}} וּפִשְׁעָם עוֹד לֹא יְסֻפַּר{{ר1}} לְהַרְבּוֹתָם כַּחוֹל וְאֵין מִסְפָּר{{ר2}} בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|לֹ}}א עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי{{ר1}} לָקַח לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי{{ר1}} סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת גּוֹי{{ר1}} עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי{{ר2}} וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מֵ}}חִישׁ לְעַמּוֹ הוּקָם{{ר1}} וּמְכַפֵּר פִּשְׁעֵי חֵיקָם{{ר1}} מַטְרִיפָם לֶחֶם חֻקָּם{{ר1}} וּמְמַהֵר יוֹם נָקָם{{ר2}} לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|מֶ}}לֶךְ לְעוֹלָמִים חַי{{ר1}} מֵמִית וּמְחַיֶּה כָּל חַי{{ר1}} לָכֵן יוֹדוּהוּ חַי חַי{{ר1}} וְהִזְהִיר לְרֵעַי וְאַחַי{{ר2}} אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא וְחָזָק וְאָיֹם{{ר1}} וְהוּא אֵל עֶלְיוֹן{{ר1}} וּמַנְחִיל עֹז חֶבְיוֹן{{ר1}} וּמְשׁוֹרְרִים לְפָנָיו בְּכָל יוֹם{{ר2}} שִׁירוּ לַייָ כָּל הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא שׁוֹכֵן מְרוֹמִים{{ר1}} סוֹלֵחַ פִּשְׁעֵי אֲשֵׁמִים{{ר1}} וּמְפַעְנֵחַ נֶעֱלָמִים{{ר1}} וְאַתֶּם מְעוּטֵי עַמִּים{{ר2}} סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|סֶ}}לָה מְשֻׁבָּח וּמְהֻלָּל{{ר1}} בְּפִי כָּל נְשָׁמָה תִּתְהַלָּל{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם מְהֻלָּל{{ר1}} כְּשֶׁיַּעֲטֹף וְיִתְפַּלַּל{{ר2}} כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|עֶ}}לְיוֹן עַל כָּל אֱלֹהִים{{ר1}} הַנִּכְתָּר בְּהִלּוּלִים{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם נִגְאָלִים{{ר1}} מַעֲבִיר מֵאֶרֶץ גִּלּוּלִים{{ר2}} כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת צְפוּנָיו{{ר1}} וּמִשְׂתַּכֵּל בְּכָל פִּנָּיו{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם עָנָו{{ר1}} בְּכָל מְשׁוֹרְרִים לְפָנָיו{{ר2}} הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|פֶּ}}לֶא עָשָׂה עַד מְאֹד{{ר1}} נִקְרָא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַמּוֹ עוֹד{{ר1}} הַלּוֹבֵשׁ הָדָר וָהוֹד{{ר2}} הָבוּ לַייָ כָּבוֹד {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צ}}וּר אֲכַבְּדֶנּוּ בְּמִנְחָה{{ר1}} מֵסִיר מֶנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ר1}} מֵחִישׁ לְעַמּוֹ רְוָחָה{{ר1}} בּאוּ שְׁעָרָיו בְּשִׂמְחָה{{ר2}} הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים בְּכֵס נָכוֹן{{ר1}} בֵּית עוֹלָמִים לְשִׁבְתּוֹ מָכוֹן {{ר1}} סוֹלֵחַ לְאוֹמְרֵי תְפִלָּתִי תִכּוֹן{{ר1}} לְנֵצַח נְצָחִים מַלְכוּתוֹ תִכּוֹן{{ר2}} חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם{{ר1}} בַּמָּרוֹם אַדִּיר בַּמַּיִם{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעוֹבְדֵי שָׁמַיִם{{ר1}} מְכוֹנֵן לְנֶחֱרַב פַּעֲמַיִם{{ר1}} בְּיָסְדוֹ יְרוּשָׁלַיִם לָעַד{{ר2}} יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|רָ}}ם דָּרַךְ סוּסוֹ בַּיָּם{{ר1}} לִגְזָרִים גָּזַר יָם{{ר1}} וּמַשְׁלִיךְ עֲוֹנוֹת בִמְצוּלוֹת יָם{{ר1}} עַד לֹא יִוָּדַע אַיָּם{{ר1}} כְּפָרְדוֹ בְּעֻזּוֹ יָם{{ר2}} יִרְעַם הַיָּם {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי כְּיָשֵׁן נֹעַר{{ר1}} לְכוֹנֵן בֵּית הַיַּעַר{{ר1}} כִּי כִרְסְמוֹ חֲזִיר מִיַּעַר{{ר1}} וּפָנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר{{ר2}} אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי וְאֵין בִּלְעָדוֹ{{ר1}} הַכֹּל פֹּעַל יָדוֹ{{ר1}} סוֹלֵחַ לְעַם יְחִידוֹ{{ר1}} הַמּוֹדִים עַל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ{{ר2}} הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תָּ}}מִים אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ{{ר1}} מִצָּרָה תּוֹשִׁיעֵנוּ{{ר1}} וּמְכַפֵּר חַטֹּאת פְּשָׁעֵינוּ{{ר1}} וּמַאֲזִין שִׂיחַ שַׁוְעָתֵנוּ{{ר2}} וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ {{סוף}} </noinclude> {{מילת קבע|אִמְרוּ לֵאלֹהִים}}{{ר1}} {{סי|תַּ}}קִּיף אֱלֹהֵי עוֹלָם{{ר1}} דְּבָרוֹ נִצָּב לְעוֹלָם{{ר1}} וְהוּא מִכֹּל נֶעְלָם{{ר1}} וַאֲנַחְנוּ מְהַלְלִים שְׁמוֹ לְעוֹלָם{{ר2}} בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. ====מעשה אלהינו==== '''וּבְכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|אַ}}דִּיר בְּוִעוּדוֹ{{ר1}} {{סי|בְּ}}רוּם וּבְתַחַת הוֹדוֹ{{ר1}} {{סי|גִּ}}לָּה אוֹר לְעַבְדּוֹ{{ר1}} {{סי|דָּ}}בָר מֵקִים לְעַבְדּוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.{{ממס|דברים ד לה}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|הַ}}מַּכִּיר עוֹלְמֵי עַד{{ר1}} {{סי|וְ}}סוֹפֵר וּמוֹנֶה עֲדֵי עַד{{ר1}} {{סי|זִ}}יו מוֹשָׁבוֹ נוֹעָד{{ר1}} {{סי|חֶ}}לֶד צוֹפֶה בְּמִסְעָד{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.{{ממס|תהלים קד לב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|ט}}וֹעֵן עוֹלָמוֹ{{ר1}} {{סי|י}}וֹדֵעַ הֲדֹמוֹ{{ר1}} {{סי|כִּ}}לְּלוֹ בְּנָאֳמוֹ{{ר1}} {{סי|לָ}}עַד לַהֲקִימוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ.{{ממס|ישעיהו מז ד}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|מ}}וֹשֵׁל בְּמִפְעָלוֹ{{ר1}} {{סי|נ}}וֹרָא עַל זְבוּלוֹ{{ר1}} {{סי|סִ}}לּוּדוֹ כְּגָדְלוֹ{{ר1}} {{סי|עֻ}}זּוֹ כְּרֹב חֵילוֹ{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.{{ממס|ישעיהו ו ב}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|פְּ}}אֵרוֹ בִּשְׁמֵי מְעוֹנַי{{ר1}} {{סי|צ}}וֹפֶה וּמַבִּיט לְעֵינַי{{ר1}} {{סי|קִ}}לּוּס שְׁמוֹ בַּהֲמוֹנַי{{ר1}} {{סי|ר}}וֹדֶה בְּקֶרֶב מוֹנַי{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְיָ.{{ממס|תהלים קיא ב}} {{ארון|ס}} {{מילת קבע|מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ|צבע=#A52A2A}}{{ר1}} וְ{{סי|תַ|1}}חְבֻּלוֹתָיו מְזִמָּה{{ר1}} {{סי|שִׁ|1}}בְתּוֹ בְּתוֹךְ מִרְמָה{{ר1}} {{סי|רְ|1}}פִידָתוֹ רִמָּה{{ר1}} {{סי|קָ|1}}בוּר בִּסְעִיף אֲדָמָה{{ר2}} {{מילת קבע|וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה|צבע=#A52A2A}} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה.{{ממס|תהלים קמד ד}} {{ארון|פ}} ['''אֲבָל'''] {{מילת קבע|מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ}}{{ר1}} {{סי|שַׁ}}דַּי רוֹקַע הָאָרֶץ עַל בְּלִימָה{{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֶיהָ בְּלִי הֱיוֹת לְשַׁמָּה{{ר1}} {{סי|תִּ}}כֵּן עַל מַיִם אֲדָמָה{{ר1}} {{סי|תַּ}}קִּיף שְׁמוֹ לְרוֹמֵמָה{{ר2}} {{מילת קבע|לָכֵן יִתְגָּאֶה}} עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה.{{ממס|תהלים קד ב}} ====אשר אימתך==== '''וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִיצוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|אֶ}}רְאֶלֵּי אֹמֶן / בְּ{{סי|אַ}}בִּירֵי אֹמֶץ{{ר1}} בִּ{{סי|בְ}}לוּלֵי קֶרַח / בִּ{{סי|בְ}}דוּדֵי קֶדַח{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|גְּ}}לוּמֵי גוּשׁ / מִ{{סי|גָּ}}רֵי גֵיא{{ר1}} מִ{{סי|דְּ}}לוּלֵי פֹעַל / מִ{{סי|דַּ}}לֵּי מַעַשׂ{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בַּ{{סי|הֲ}}מוֹן מַלְאָכִים / בְּ{{סי|הִ}}לּוּךְ מַחֲנוֹת{{ר1}} בְּ{{סי|וַ}}עַד אֲלָפִים / בְּ{{סי|וֶ}}כַח רְבָבוֹת{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|זִּ}}יו שׁוֹנֶה / מִ{{סי|זֹּ}}הַר כָּבֶה{{ר1}} מֵ{{סי|חֲ}}סֵרֵי שֵׂכֶל / מֵ{{סי|חֹ}}רְשֵׁי רֶשַׁע{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|טִ}}פּוּחַ עֲרָבוֹת / בְּ{{סי|טִ}}יכּוּס שְׁחָקִים{{ר1}} בְּ{{סי|יִ}}שְׁרַת עֲרָפֶל / בִּ{{סי|י}}רִיעוֹת מְעוֹנָה{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|כְּ}}תוּמֵי שֶׁמֶץ / מִ{{סי|כְּ}}מוּסֵי כֶתֶם{{ר1}} מִ{{סי|לְּ}}כוּדֵי פַח / מִ{{סי|לְּ}}עוּנֵי מַר{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|מַ}}סְלוּלֵי זְבוּל / בִּ{{סי|מְ}}רוֹמֵי שְׁפַר{{ר1}} בִּ{{סי|נְ}}טִיַּת דֹּק / בִּ{{סי|נְ}}חִיַּת עָבִים{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|סְּ}}רוּחֵי מַעַשׂ / מִ{{סי|שְּׂ}}בֵעֵי רֹגֶז{{ר1}} מֵ{{סי|עֲ}}דוּרֵי אֱמֶת / מֵ{{סי|עֲ}}מוּסֵי בָטֶן{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בְּ{{סי|פֹ}}תְחֵי קָדוֹשׁ / בְּ{{סי|פֹ}}צְחֵי בָרוּךְ{{ר1}} בִּ{{סי|צְ}}דוּדֵי אַרְבַּע / בִּ{{סי|צְ}}נוּפֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִ{{סי|קְּ}}רוּאֵי אָיִן / מִ{{סי|קֹּ}}רְאֵי בְחָנֵף{{ר1}} מֵ{{סי|רְ}}חוֹקֵי אֱמֶת / מֵ{{סי|רֵ}}יקֵי צֶדֶק{{ר2}} {{ק|'''וְהִיא תְהִלָּתֶךָ'''}} {{מילת קבע|אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ}}{{ר1}} בִּ{{סי|שְׁ}}בִיבֵי אֵשׁ / בִּ{{סי|שְׁ}}בִילֵי מַיִם{{ר1}} בִּ{{סי|תְ}}לוּלֵי רוֹם / בְּ{{סי|תַ}}לְתַּלֵּי גֹבַהּ{{ר2}} {{ק|'''וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם'''}} {{מילת קבע|וְאָבִיתָ תְהִלָּה}}{{ר1}} מִבָּשָׂר וָדָם / מֵהֶבֶל וָתֹהוּ{{ר1}} מֵחָצִיר יָבֵשׁ / מִצֵּל עוֹבֵר / וּמִצִּיץ נוֹבֵל{{ר1}} מִמַּשְׁלִימֵי נֶפֶשׁ / מִמַּפְרִיחֵי רוּחַ / וּמִמְּעוֹפְפֵי חַיָּה{{ר1}} וּמֵחֲנִיטֵי נְשָׁמָה / וּמוֹצִיאֵי יְחִידָה{{ר1}} וְנִשְׁמָעִים בַּדִין / וּמֵתִים בַּמִּשְׁפָּט / וְחַיִּים בְּרַחֲמִים{{ר1}} וְנוֹתְנִים לְךָ פְּאֵר חֵי הָעוֹלָמִים{{ר2}} '''וְתִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם''' {{ארון|ס}} ====אמיצי שחקים==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת. קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אַ}}מִּיצֵי שְׁחָקִים מִמַּעַל{{רווח|1}}||וְכָל צְבָא מַעַל{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|אֱ}}מוּנֵי אַהֲבָה{{רווח|1}}||וְצִמְחֵי רְבָבָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|בְּ}}כִתֵּי מַלְאָכִים{{רווח|1}}||שְׁמוֹ מַמְלִיכִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|בְּ}}נֵי בְחוּנֵי בְרִית{{רווח|1}}||לְזוֹכֵר הַבְּרִית{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ{{רווח|1}}||לְאַמִּיץ וְשַׂגִּיא כֹחַ{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|גְּ}}דוֹלֵי צְדָקָה{{רווח|1}}||לְנִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|דְּ}}מוּת אַרְבָּעָה פָנִים{{רווח|1}}||לְכָל צַד פּוֹנִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי נְצוּרָה{{רווח|1}}||לְעִמָּם בְּצָרָה{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|הֲ}}מוֹן צְבָא מַעְלָה{{רווח|1}}||לְשׁוֹכֵן מַעְלָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|הֹ}}לְכֵי דֶּרֶךְ תָּמִים{{רווח|1}}||לְהַצּוּר תָּמִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים וְשָׁבִים{{רווח|1}}||טַעַם צוּר מַקְשִׁיבִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|וְ}}קֹוֵי יְשׁוּעוֹת{{רווח|1}}||וְחוֹכֵי סְלִיחוֹת{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|זְ}}מִירוֹת רַבּוֹת{{רווח|1}}||זַכֵּי שְׁמֵי עֲרָבוֹת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|זֶ}}רַע מַטַּע אֱמֶת{{רווח|1}}||לֵאלֹהִים אֱמֶת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|חַ}}שְׁמַלִּים עַזִּים{{רווח|1}}||לְעוֹשֶׂה חֲזִיזִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ח}}וֹנִים וְנוֹסְעִים{{רווח|1}}||לְמַעֲלֶה נְשִׂיאִים{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי מְרוֹמִים{{רווח|1}}||לְרָם עַל רָמִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|טֹ}}בוּ אֹהָלָיו{{רווח|1}}||יוֹנְקָיו וְעוֹלָלָיו{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|יִ}}דּוֹדוּן הוֹלְכִים{{רווח|1}}||כּוֹרְעִים וּבוֹרְכִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|י}}וֹשְׁבֵי אֹהֶל וּמִשְׁכָּן{{רווח|1}}||לִבְתוֹכָם שָׁכָן{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|כִּ}}תֵּי הֲמוֹנִים{{רווח|1}}||עִם חַיּוֹת וְאוֹפַנִּים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|כֶּ}}תֶר נוֹתְנִים{{רווח|1}}||בְּנֵי אֵיתָנִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|לַ}}הֲקַת שְׁבִיבִים{{רווח|1}}||וְאֵשׁ לֶהָבִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|לְ}}מַעֲנוֹ גּוֹי אֶחָד{{רווח|1}}||לְשֵׁם אֵל הַמְיֻחָד{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|מְ}}סוֹכְכִים מְרוֹפְפִים{{רווח|1}}||בְּכַנְפֵיהֶם מְעוֹפְפִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|מְ}}נַצְּחִים לְהַתְמִיד{{רווח|1}}||בְּכָל יוֹם תָּמִיד{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|נ}}וֹרָאִים בְּנִפְלָאוֹת{{רווח|1}}||לְצֶדֶק נוֹרָאוֹת{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|נְ}}דִיבֵי עַמּוֹ{{רווח|1}}||מְסַלְסְלִים לִשְׁמוֹ{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|שְׂ}}רָפִים עוֹמְדִים{{רווח|1}}||מִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ס}}וֹלְדֵי בְחִילָה{{רווח|1}}||לְנוֹרָא עֲלִילָה{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|עֵ}}ינַיִם מְלֵאִים{{רווח|1}}||כַּתַּרְשִׁישׁ מְמֻלָּאִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|ע}}וֹנִים בְּמַקְהֵלוֹת{{רווח|1}}||בְּלַחַשׁ וְקוֹלוֹת{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם כִּבְרָקִים מְאִירִים{{רווח|1}}||וּפָז בֶּגֶד פְּאוּרִים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|פְּ}}דוּיֵי בִּזְרוֹעַ חָזָק{{רווח|1}}||לְגוֹאֲלָם חָזָק{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|צִ}}בְאוֹת שָׁמַיִם{{רווח|1}}||לְרוֹכֵב שָׁמַיִם{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|צֹ}}אן קָדָשִׁים{{רווח|1}}||מַטַּע קְדוֹשִׁים{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|קַ}}לִּים לְצוּרָם{{רווח|1}}||קוֹרְאִים לְיוֹצְרָם{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|קְ}}הִלּוֹת יַעֲקֹב{{רווח|1}}||בְּלִי לֵב עָקֹב{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |{{סי|רַ}}גְלֵיהֶם כְּעֵגֶל{{רווח|1}}||וְאוֹפָן מִתְגַּלְגֵּל{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|רְ}}צוּיִם לְבוֹרְאָם{{רווח|1}}||לְרָם אֲשֶׁר בְּרָאָם{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |- |{{סי|שֹׁ}}כְנֵי בְּצֵל שַׁדַּי{{רווח|1}}||שְׁנוֹתָם אֵין דַּי{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|שְׁ}}מוּרִים חֲקוּקִים{{רווח|1}}||מִצְוֹת וְחֻקִּים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים בָּרוּךְ}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תֹּ}}קֶף תַּרְשִׁישִׁים{{רווח|1}}||בַּמָּרוֹם חָשִׁים{{רווח|1}}||{{ע|אוֹמְרִים קָדוֹשׁ}} |- |{{סי|תְּ}}מִימִים בְּדַרְכֵיהֶם{{רווח|1}}||וּבְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם{{רווח|1}}||{{ע|קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{ק|'''לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת / לְרוֹכֵב עֲרָבוֹת / קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ'''}}}} |} ====אילי מרום==== '''וּבְכֵן שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ''' <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''אֵלּוּ לָאֵלּוּ שׁוֹאֲלִים / אֵלּוּ לָאֵלּוּ מְמַלְלִים / אָנָה שׁוֹכֵן מְעֻלִּים / לְהַעֲרִיצוֹ לְהַקְדִּישׁוֹ בִּפְאֵר מְסַלְסְלִים''' {{הור|סימן: '''אא"ב גג"ד'''. בסוף כל בית מובאה מ[[ישעיהו ו#ו ב|ישעיהו ו ב-ג]]}} {{סי|אֵ}}ילֵי מָרוֹם אוֹמְרִים הִלּוּלוֹ{{ש}} {{סי|א}}וֹפָן וְגַלְגַּל מַבִּיעִים סִלְסוּלוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}אֵימָה וּבְיִרְאָה מַכְתִּירִים שֵׁם גָּדְלוֹ{{ר1}} שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|גִּ}}בּוֹרֵי כֹחַ בְּרַעַד וּבְפַחַד{{ש}} {{סי|גֵּ}}אֶה וְגָבֹהַּ לְיַחֵד לְאֶחָד{{ש}} {{סי|דְּ}}מָמָה דַקָּה דָּאִים בְּלִי כַחַד{{ר1}} שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|הַ}}יּוֹשֵׁב יְחִידִי עַל אוֹפַנָּיו{{ש}} {{סי|הַ}}דּוֹבֵר דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו{{ש}} {{סי|וְ}}רָצוֹא וָשׁוֹב כַּבָּזָק לְפָנָיו{{ר1}} בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|זֹ}}הַר הָרָקִיעַ כְּעֵין חַשְׁמַלָּיו{{ש}} {{סי|ז}}וֹעֵף בַּיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו{{ש}} {{סי|חִ}}יל שָׂרָף אֵימָה עָלָיו{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי קָלָל כְּעֵין נְחשֶׁת יְצַפְצֵף{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם עֲלֵיהֶם יְחוֹפֵף{{ש}} {{סי|יִ}}דֹּד יְכַסֶּה פָנָיו בְּלִי מִתְרוֹפֵף{{ר1}} וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ הוּא אֵלִי זֶה{{ש}} {{סי|כִּ}}י לֹא בָזָה עֱנוּת עַם עָנִי וְנִבְזֶה{{ש}} {{סי|לְ}}הַקְדִּישׁוֹ וּלְהַעֲרִיצוֹ יַחַד נִרְשִׁים זֶה מִזֶּה{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|מֶ}}לֶךְ מְהֻלָּל בְּפִיהֶם גָּמַר{{ש}} {{סי|מ}}וֹרָאוֹ עֲלֵיהֶם תָּמִיד לְהַשְׁמַר{{ש}} {{סי|נִ}}שָּׂא וְנֶעְלָם הִלּוּלוֹ לוֹמַר{{ר1}} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|שָׂ}}רָף מְכֻנֶּה אֶחָד קָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|סִ}}לּוּד אוֹמֵר לְבָרוּךְ וְקָדוֹשׁ{{ש}} {{סי|ע}}וֹנִים בִּקְדֻשָּׁה לָאֵל הַקָּדוֹשׁ{{ר1}} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|פְּ}}אֵר וָשֶׁבַח לַאֲדוֹן הַצְּבָאוֹת{{ש}} {{סי|פּ}}וֹצְחִים בְּרִנָּה מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת{{ש}} {{סי|צְ}}בָא מָרוֹם גְּדֻלָּתָם מַצְבִּיאוֹת{{ר1}} יְיָ צְבָאוֹת.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ וְנוֹרָא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם בְּעֶרֶץ{{ש}} {{סי|קַ}}לִּים לָרוּץ עַד קְצֵה הָאָרֶץ{{ש}} {{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא יוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}} {{סי|שָׁ}}מַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם כִּסָּה הוֹדוֹ{{ש}} {{סי|שְׁ}}חָקִים מִמַּעַל פֹּעַל יָדוֹ{{ש}} {{סי|תּ}}וֹלֶה תֵבֵל בִּזְרוֹעַ יָדוֹ{{ר1}} מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.{{רווח|5}}{{ק|'''אֵלּוּ…'''}}<קטע סוף=רהיטים/> ====סילוק==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן3}} {{הור2| '''למנהג אשכנז המזרחי''' אומרים לסילוק את הפיוט {{צ|[[ונתנה תוקף]]}}, ואת הקדושה {{צ|[[אז מלפני בראשית]]}}. '''למנהג אשכנז המערבי''' אומרים לסילוק את הפיוט {{צ|מי יערוך אליך}} שיובא בסמוך (למנהג פפד"מ אומרים את כולו, ולמנהג רוב הקהילות אומרים את רובו (עד {{צ|יהיו נכלמים}}), ומצרפים חלק מהסילוק {{צ|מי ימלל}}). בקדושה אומרים למנהג זה רק את הפיוט {{צ|אליך תלויות עינינו}} מתוך הקדושה שנאמרה בשחרית.}} =====מי יערוך אליך===== <קטע התחלה=מי יערוך1/>מִי יַעֲרֹךְ אֵלֶיךָ מַעֲנֶה לְסַפֵּר{{ש}} גְּבוּרוֹת רַחֲמֶיךָ לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר{{ש}} אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר{{ש}} וְעַד כַמֶּה וְכַמֶּה אֵיךְ אֲסַפֵּר{{ש}} כִּי אַתָּה צְעָדִים סוֹפֵר{{ש}} פֶּשַׁע וְעָוֹן מְכַפֵּר{{ש}} וּבְסוּר מִמְּךָ כָּל כּוֹפֵר{{ש}} תְּחַכֶּה לוֹ לָשׁוּב וּלְהִתְכַּפֵּר{{ש}} לְבִלְתִּי לֵבוֹשׁ וְלְהֵחָפֵר{{ש}} כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת אֲשֶׁר יָפֵר{{ש}} לָכֵן שַׂמְתָּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי שֶׁפֶר{{ש}} לַעֲשׂוֹת בָּהֶם תְּשׁוּבָה מִהְיוֹת לְחֶפֶר{{ש}} וְאִם שָׁב וְחִנֵּן בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר {{ש}} יַעְמֹד מֵלִיץ יָשְׂרוֹ לְסַפֵּר{{ש}} וְתַקְשִׁיב וְתֹאמַר מָצָאתִי כֹפֶר{{ש}} וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְכַּפֵּר{{ש}} כִּי כִּשְׁמוֹ כִּפּוּר מְכַפֵּר{{ש}} וְכָל מַעֲשָׂיו לוֹ תְכַפֵּר{{ש}} וְכָל חֲטָאָיו תָּדִיחַ וְתָפֵר{{ש}} וְיוּחַק לְחַיִּים בְּגִלְיוֹן סֵפֶר{{ש}} בְּכֵן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם אֵלֶיךָ חֲטָאֵינוּ לְסַפֵּר{{ש}} כְּמוֹדֶה וְעוֹזֵב לְהִתְכַּפֵּר{{ש}} וְאִם כְּאָדָם עָבַרְנוּ בְּרִיתֶךָ לְהָפֵר{{ש}} אַתָּה אֵל וְלֹא אִישׁ פָּנֵינוּ אַל תַּחְפֵּר{{ש}} בִּזְכוּת נָם אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר{{ש}} וּכְאָז בַּעֲרוּפָה לָנוּ כַפֵּר כַּפֵּר רַחוּם לְשׁוֹפְכֵי לְךָ שִׂיחָה{{ש}} כְּטוֹב וְסַלָּח לְךָ הִיא הַסְּלִיחָה{{ש}} וּלְדַלֵּי מַעַשׂ תִּתֵּן סְלִיחָה{{ש}} וְאִם כְּפִי פָעֳלָם אֵין לְהִסָּלְחָה{{ש}} וְאִם תִּשְׁמֹר עָוֹן יְהוּ כְסוּחָה{{ש}} בְּכֵן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם לְסוֹחֲחָה{{ש}} בְּחִנּוּן הִגָּיוֹן שְׁמָעָה וּסְלָחָה{{ש}} בְּטוּחִים כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה{{ש}} מְקַוִּים לְרַחֲמֶיךָ עִוּוּיָם לְסָלְחָה לְסָלְחָה עֲוֹנָם גָּשִׁים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} לְהַרְבּוֹת לָמוֹ מְחִילָתֶךָ{{ש}} כִּי הִיא שִׁבְחֲךָ וְהִיא תְהִלָּתֶךָ{{ש}} כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ{{ש}} רַעְיָתְךָ וּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וּפְעֻלָּתֶךָ{{ש}} וְאֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ זוּלָתֶךָ{{ש}} וּמוֹשִׁיעַ אֵין בִּלְתֶּךָ{{ש}} וּכְנַמְתָּ לְצִיר סָלַחְתִּי כְּמִלָּתֶךָ{{ש}} כֵּן תְּבַשֵּׂר סָלַחְתִּי לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ{{ש}} לְהוֹדִיעָם רַחֲמֵי גְדֻלָּתֶךָ{{ש}} וְיַנְעִימוּ זֶמֶר לְעַלּוֹתֶךָ לְעַלּוֹתֶךָ בְּגֵיא וּבִשְׁחָקִים{{ש}} וְלִסְלֹחַ עֲוֹנָם פֶּלֶל נוֹאֲקִים{{ש}} כִּי הֵם מִמַּעֲשִׂים רֵקִים{{ש}} לָכֵן כְּדַלִּים שְׁעָרֶיךָ דוֹפְקִים{{ש}} סְלַח נָא לַעֲוֹנֵינוּ לְפָנֶיךָ צוֹעֲקִים{{ש}} זְכֹר שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת אֲשֶׁר לְךָ חֲשׁוּקִים{{ש}} וְחֶבֶל נַחֲלָה לְשִׁמְךָ חֲקוּקִים{{ש}} וּשְׁבוּעָה אֲשָׁר לָמוֹ בִּטִּיתָ תָּקִים{{ש}} לְקוֹרְאֶיךָ מִמַּעֲמַקִּים {{ש}} לְהוֹשִׁיעָם מִהְיוֹת עוֹד דְּחוּקִים{{ש}} אֲשֶׁר לְהַצְדִּיקָם תַּחַן מְפִיקִים{{ש}} לְהָשִׁיב שְׁבִיתָם כַּאֲפִיקִים{{ש}} כִּי הֵם עֲבָדֶיךָ וְעָלֶיךָ מִתְרַפְּקִים{{ש}} וּלְחוֹנְנֵם בְּעִנּוּי עֲסוּקִים{{ש}} לְהוֹצִיא דִינָם כַּעֲשׁוּקִים{{ש}} לְקָרְבָם אֵלֶיךָ מְקָרֵב רְחוֹקִים{{ש}} הֱיוֹתָם כְּאֵזוֹר לַחֶלֶץ בְּךָ דְּבֵקִים{{ש}} לְנַצְחָךְ בְּשִׁיר כְּעַל שׁוֹשַׁנַּת עֲמָקִים עֲמָקִים בְּפַלְּשָׁךְ תְּחַפֵּשׂ צְדָקָה{{ש}} כְּטוֹב וְסַלָּח וּלְךָ הִיא הַצְּדָקָה{{ש}} וְרַב לְהוֹשִׁיעַ מְדַבֵּר בִּצְדָקָה{{ש}} מְכוֹן כִּסְאֲךָ מְתֻקָּן בִּצְדָקָה{{ש}} וּלְאֵין זְכוּת וּמַעֲשִׂים תַּעֲשֶׂה צְדָקָה{{ש}} כִּי לָנוּ הַבֹּשֶׁת וּלְךָ הַצְּדָקָה{{ש}} לָכֵן לִמְרוֹמְמֶךָ תַּעֲלֶה צְדָקָה{{ש}} בְּמִדַּת טוּבְךָ אוֹתָם לְצַדְּקָה{{ש}} כִּי קָדוֹשׁ אַתָּה וְנִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה{{ש}} בְּסָלְחָךְ עֲוֹן שָׁבֶיךָ בִּצְדָקָה בִּצְדָקָה תְּשׁוֹבֵב עַם לְךָ חֲתוּמִים{{ש}} כִּי רַחוּם אַתָּה וּמָלֵא רַחֲמִים{{ש}} וּלְךָ הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים{{ש}} וּבְשִׁבְתְּךָ עַל כִּסֵּא דִין תְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים{{ש}} וְתַהֲפֹךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים{{ש}} לְהַצְדִּיק בָּנִים לְךָ רְחוּמִים{{ש}} לְנַקּוֹתָם מִטִּנּוּף כְּתָמִים{{ש}} וּלְהַאֲזִין שַׁוְעָתָם מִמְּרוֹמִים{{ש}} אֲשֶׁר הֵם מִמִּצְוֹתֶיךָ עֲרוּמִים{{ש}} וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ מַעֲרִימִים{{ש}} וְחָטָאנוּ לְךָ נוֹאֲמִים{{ש}} זְכֹר לָמוֹ זְכוּת אֲבוֹתָם תְּמִימִים{{ש}} וּתְחִנָּתָם תִּשְׁמַע מִמְּרוֹמִים{{ש}} לִמְצֹא לְפָנֶיךָ חֶסֶד וְרַחֲמִים{{ש}} וְאִם תְּפַלֵּשׁ מַעֲשֵׂימוֹ יִהְיוּ נִכְלָמִים{{ש}}<קטע סוף=מי יערוך1/><includeonly> {{הור2|בהרבה קהילות ממשיכים כאן ב{{צ|ויפציח שיר כסא}} מתוך הסילוק {{צ|מי ימלל}}. למנהג פפד"מ אומרים גם את ההמשך.}}</includeonly> <קטע התחלה=מי יערוך2/>[וְתִזְכֹּר לָמוֹ שְׁבוּעַת אָבוֹת הַתְּמִימִים{{ש}} וְתִתְנַהֵג עִם בְּנֵיהֶם בְּמִדַּת רַחֲמִים{{ש}} וְשַׁוְעָתָם תַּעַל לִמְרוֹמִים{{ש}} לְפָנֶיךָ לִמְצֹא חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים]{{ש}} וּבְשׁוּרָם מַלְאֲכֵי מְרוֹמִים{{ש}} כִּי תַצְדִּיק בְּדִין מְכֻתָּמִים{{ש}} אֲשֶׁר מִדִּינְךָ חַתִּים וּדְמוּמִים{{ש}} יִפְצְחוּ פֶה וְיִהְיוּ מְרוֹמְמִים{{ש}} וְיַשְׁמִיעוּ לְאַדֶּרְךָ שִׁיר נְעִימִים{{ש}} וּלְהַגְבִּיר כֹּחֲךָ קוֹל מַרְעִימִים{{ש}} מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הֲדוֹמִים{{ש}} וְגֹדֶל חַסְדְּךָ מֵעַל מְרוֹמִים{{ש}} כִּי לֹא תִזְנַח לְעוֹלָמִים{{ש}} וְלֹא תִקְצֹף לְאֹרֶךְ יָמִים{{ש}} וְדָרֵי מַטָּה עִם צְבָא מְרוֹמִים{{ש}} לְהַעֲרִיץ וּלְהַקְדִּישׁ לְעַתִּיק יָמִים{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשּׁוֹת מַפְצִיחִים וּמְרוֹמְמִים<קטע סוף=מי יערוך2/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} =====מי ימלל===== {{הור2|את הסילוק הזה אמרו בצרפת (ובמנהג רומניא). למנהג רוב קהילות מערב אשכנז אומרים החל מ{{צ|ויפציח שיר כסא}} (ראו למעלה).}} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת חֲיָלֶיךָ{{ש}} מִי יַגִּיד עֹצֶם מִפְעָלֶיךָ{{ש}} מִי יְשַׁעֵר פִּלְאֵי מַעֲלָלֶיךָ{{ש}} מִי יְתַנֶּה עֹז הִלּוּלֶיךָ{{ש}} מִי יֹאמַר תֹּקֶף כִּלּוּלֶיךָ{{ש}} מִי יְדַבֵּר אֹמֶץ מַהֲלָלֶיךָ{{ש}} מִי יְגַלֶּה עֹמֶק סִלְסוּלֶיךָ{{ש}} מִי יְפַעְנֵחַ נִצּוּחַ מְסַלְסְלֶיךָ{{ש}} מִי יָמֹד מֵי שָׁעֳלֶךָ{{ש}} מִי יַחְשֹׂף תְּהוֹם הֲדֹם רַגְלֶיךָ{{ש}} מִי יִמְנֶה וְיַגְבִּיר חֲיָלֶיךָ{{ש}} מִי יַשְׁמִיעַ תְּהִלּוֹת כְּלָלֶיךָ{{ש}} מִי יַעֲמִיק בְּמִשְׁפְּטֵי אֲמִתֶּךָ{{ש}} מִי יָקוּם בְּסוֹד עֵדוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַחֲזִיק רֹב טוֹבוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַכִּיר חַסְדֵי אָרְחוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יְפַלֵּס מִשְׁקַל רוּחוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יַחְשֹׁב הֲמוֹן אוֹצְרוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יֹאמַר נִסֵּי נִפְלְאוֹתֶיךָ{{ש}} מִי יִפְקֹד פְּקוּדֵי סְגֻלּוֹתֶיךָ עַתִּיק וְאֵין לְהָתֵם שְׁנוֹתֶיךָ{{ש}} מְבַלֶּה כֹל וְאֵין לְבַלּוֹתֶךָ{{ש}} סוֹבֵל מַשָּׂא וְאֵין לְהַלְאוֹתֶךָ{{ש}} אֲכִילָה אֵין לְפָנֶיךָ / וְשֹׂבַע בְּקָרְבְּנוֹתֶיךָ{{ש}} שְׁתִיָּה אֵין לְפָנֶיךָ / וְדֶשֶׁן בְּנִסְכוֹתֶיךָ{{ש}} תְּנוּמָה אֵין בְּמַחֲנֶיךָ / וְנֵעוֹר בְּאָהֳלוֹתֶיךָ{{ש}} שֵׁנָה אֵין בְּשִׁכְנֶךָ / וּמֵקִיץ בְּמִשְׁכְּנוֹתֶיךָ נֹשֵׂא עָוֹן / וְרוֹאֶה בְעֶלְבּוֹן{{ר1}} מְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹן / כְּחָכָם וְנָבוֹן{{ש}} עוֹבֵר עַל פֶּשַׁע / וְלֹא חָפֵץ בְּרֶשַׁע{{ר1}} מֵחִישׁ פְּדוּת לְיֶשַׁע / לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע{{ש}} מְכַלְכֵּל רְשָׁעִים / כְּבֶאֱמֶת מְשַׁוְּעִים{{ר1}} וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים / מְחַתֵּל מִפְּשָׁעִים{{ש}} מַצְלִיל חֲטָאִים / בְּשׁוּב חוֹטְאִים{{ר1}} מֵיטִיב לַטּוֹבִים / אִם מַעֲשֵׂיהֶם מְטִיבִים{{ש}} שָׁב לְשׁוֹבָבִים / אִם בְּכָל לֵב שָׁבִים{{ר1}} רוֹצֶה תוֹשָׁבִים / אִם בְּצִלּוֹ יוֹשְׁבִים{{ש}} שׁוֹעֶה קְרוֹבִים / אִם אֵלָיו קְרֵבִים{{ר1}} מֵיטִיב קוֹרְאִים / אִם אֵלָיו בֶּאֱמֶת קוֹרְאִים וְעַד לֹא תְאָלָה / שָׁת תְּעָלָה{{ש}} וְעַד לֹא מַכָּה / הֶעֱלָה אֲרוּכָה{{ש}} וְעַד לֹא טְרִיָּה / הֵכִין רְטִיָּה{{ש}} וְעַד לֹא תִפְלָה / הֵכִין תְּפִלָּה{{ש}} וְעַד לֹא שָׁנִי / בָּן בְּחוּט הַשָּׁנִי{{ש}} וְעַד לֹא אֹדֶם תּוֹלָע / הִלְבִּין וְרִיב גִּלַּע{{ש}} וְעַד לֹא מַחֲשָׁבָה / חִמֵּק שׁוֹבֵבָה{{ש}} וְעַד לֹא יְשִׁיבָה / אִמֵּן תְּשׁוּבָה{{ש}} וְעַד לֹא אַב הָמוֹן / שִׁעֲשַׁע אָמוֹן{{ש}} וְעַד לֹא נֶעֱקָד / כָּפְרוֹ פֻקַּד{{ש}} וְעַד לֹא תָּם הֻפְקַד / מְחִילָה שָׁקַד{{ש}} וְעַד לֹא יְסוֹד עוֹלָם / שָׁת גִּבְעוֹת עוֹלָם{{ש}} וְעַד לֹא דָּבָר בָּעוֹלָם / צָר עַם עוֹלָם{{ש}} וְעַד לֹא נָכוֹן מֵאָז / קָנָה קִנְיַן אָז{{ש}} וְעַד לֹא יֻצְּרוּ יָמִים / פָּעַל יוֹם מִיָּמִים{{ש}} וְעַד לֹא עֲלֵי עָשׂוֹר / עָשָׂה לוֹ צוֹם הֶעָשׂוֹר{{ש}} וְעַד לֹא כִפּוּר / חֶלְשׁוֹ סָפוּר{{ש}} וְעַד לֹא עִנּוּי נֶפֶשׁ / הִטְבִּיעַ חֵטְא בְּרֶפֶשׁ{{ש}} וְעַד לֹא אֲשֵׁמִים / צָג בְּחוּג אֲשָׁמִים{{ש}} וְעַד לֹא צָמִים / קִדֵּשׁ צוֹמִים{{ש}} וְעַד לֹא יוֹם סְלִיחָה / עִמּוֹ הַסְּלִיחָה{{ש}} וְעַד לֹא מִתְרַחֲמִים / הִקְדִּים רַחֲמִים{{ש}} וְעַד לֹא מִתְקַדְּשִׁים / הִתְמִיךְ קְדוֹשִׁים כִּי הוּא רַחוּם וְרַחֲמָן / וְעַם זוּ מְרַחֲמָן{{ש}} כִּי הוּא חַנּוּן וְחוֹנֵן / לְעַם שְׁמוֹ מְחַנֵּן{{ש}} כִּי הוּא טוֹב וּמֵיטִיב / וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב{{ש}} כִּי הוּא שׁוֹפֵט וְצַדִּיק / וְקָרוֹב וּמַצְדִּיק{{ש}} כִּי הוּא שׁוֹאֵג כְּאַרְיֵה / לָחֹן בְּנֵי אַרְיֵה{{ר1}} וְהוּא כְּאַרְיֵה / וְנִשָּׂא מֵאַרְיֵה{{ש}} כִּי הוּא גּוֹעֶה כְּמוֹ שׁוֹר / מְחֹל תַּבְנִית שׁוֹר{{ר1}} וְנִסְבָּל בְּכֹחַ שׁוֹר / כְּמַרְאֵה דְּמוּת שׁוֹר{{ש}} כִּי הוּא מְצַפְצֵף כַּנֶּשֶׁר / לְרַחֵף עַל גּוֹזְלֵי נֶשֶׁר{{ר1}} וְעַל כַּנְפֵי נֶשֶׁר / שְׂאֵת נְשׂוּאֵי נֶשֶׁר{{ש}} וּבִמְחוּגַת אָדָם / כְּמַרְאֵה דְמוּת הָאָדָם{{ר1}} כְּתֹאַר פְּנֵי אָדָם / צָר כְּמַרְאֵה אָדָם{{ש}} בְּרִבּוּעַ כְּנָפַיִם / פּוֹרְדוֹת גַּפַּיִם{{ר1}} וּמַאֲרִיךְ אַפַּיִם / לְשׁוֹטְחֵי לוֹ כַפַּיִם{{ש}} וּמַשִּׁיקוֹת כָּנָף / בְּמוֹרָא בְּלִי לִכָּנַף{{ר1}} וּמְחַתְּלוֹת בַּכָּנָף / עֲטוּפֵי צִיצִית כָּנָף{{ש}} וּכְרוּבִים הַנִּצָּבִים / כְּמוֹ רוֹבִים{{ר1}} תַּחַן מַרְבִּים / בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים{{ש}} וְצֶדֶק עַם קְרוֹבִים / מוּל צוּר מַקְרִיבִים{{ר1}} כְּעוֹבֵר פְּנֵי תֵבָה קְרֵבִים / שַׁי מַקְרִיבִים / לְבוֹחֵן קְרָבִים{{ש}} וְאוֹפַנִּים אִתָּם אֲפוּנִים / בְּמַחֲנָם צְפוּנִים{{ר1}} וְחֵטְא מַצְפִּינִים / בְּעַד מְצֻפָּנִים{{ש}} וְאֵילִים רוֹעֲשִׁים / וְדֹק מַרְעִישִׁים{{ר1}} בְּאֶבְרָה עָשִׁים / וְגֵיא מַגְעִישִׁים{{ש}} וּמַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים / עִירִין וְקַדִּישִׁין{{ר1}} עָשׂוֹר מַקְדִּישִׁים / לְכִפּוּר צֹאן קָדָשִׁים{{ש}} וּמַחֲנוֹת מַלְאָכִים / בְּרֶגַע כֹּל מְהַלְּכִים{{ר1}} זֶה בָזֶה נִמְלָכִים / לְטוֹב וְסַלָּח מַמְלִיכִים <קטע התחלה=ויפציח/>וְיַפְצִיחַ שִׁיר כִּסֵּא{{ש}} פְּנֵי עָוֹן נוֹשֵׂא{{ש}} וְיִתְרַעַם הַכִּסֵּא{{ש}} לְהוֹד מִתְנַשֵּׂא{{ש}} וּכְסֵפֶר הַמְכֻסֶּה{{ש}} נָכוֹן מֵאָז לְכִסֵּא{{ש}} וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא{{ש}} רָם יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא{{ש}} הִנֵּה מָקוֹם לַכִּסֵּא{{ש}} מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא{{ש}} לְכֹל לְרֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא{{ש}} נֶעֱלָם וְנִרְאָה וּמִתְכַּסֶּה{{ש}} וְתַבְנִית הַרְרֵי קֶדֶם בַּכִּסֵּא{{ש}} מְחַנְנִים בְּעַד עַם זוּ מִתַּחַת לַכִּסֵּא{{ש}} וְזֵר נוֹתְנִים בְּהִתְנַשֵּׂא{{ש}} בְּרֹאשׁ עָוֹן נוֹשֵׂא וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים יוֹפִיעוּ בְּצִדְקָתָם{{ש}} וְיָלִיצוּ בְּעַד תּוֹלְדוֹתָם{{ש}} לִמְחוֹת שִׁגְגוֹתָם וּזְדוֹנוֹתָם {{ש}} לְנַקּוֹת פִּשְׁעֵי גְוִיָּתָם{{ש}} וְאֶלֶף וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת ממְּחִיצָתָם{{ש}} יוּרְשׁוּ לָצֵאת בְּחַלּוֹנוֹתָם{{ש}} וְיַגִּידוּ צֶדֶק בִּמְרוּצָתָם{{ש}} וְכָכָה יַעֲנוּ בְּמוֹצְאוֹתָם סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ{{ש}} מוֹשִׁיעַ חוֹסִים הַפְלֵא חֲסָדֶיךָ{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ{{ש}} אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּחָזוֹן לַחֲסִידֶךָ{{ש}} וּכְמוֹ נוֹדַעְתָּ וְשַׁתָּה סוֹדֶיךָ{{ש}} וּמוֹסְדוֹתֶיךָ עָלֵימוֹ בְּיַסְּדֶךָ{{ש}} וְלָמוֹ מֵאָז גִּלִּיתָה סוֹדֶיךָ{{ש}} וְהֵם מֵרֹאשׁ נוֹצָרוּ לְסַעֲדֶךָ{{ש}} וְיֻחָדוּ הֱיוֹת עֵדֶיךָ וְסַהֲדֶיךָ וְאֶרְאֶלִּים בָּם נוֹעֲצִים {{ש}} מֵהֶם נִרְשִׁים וּבְכֵן מַעֲרִיצִים{{ש}} וְרָצוֹא וָשׁוֹב אֲשֶׁר כֵּס מְרִיצִים{{ש}} בָּם נִמְלָכִים וַעֲרִיצוּתָם פּוֹצִים{{ש}} רוֹעֲשִׁים רוֹגְשִׁים מִקּוֹל מְחַצְצִים{{ש}} קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ בְּפִימוֹ מְרַצִּים{{ש}} וְעוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ זוֹ מְצַחְצְחִים {{ש}} וְצֵאָם מַדִּיחִים וּמַרְחִיצִים{{ש}} וּבִשְׁבִיב נְהַר דִּינוּר נָאוֹר מְנַצְחִים{{ש}} וּכְנוּר דָּלֵק עוֹרְכִים נְצוּחִים{{ש}} שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְנֵצַח נְצָחִים{{ש}} בִּקְרִיאָתָם זֶה לָזֶה סוֹחֲחִים{{ש}} בַּעֲנִיָּתָם זֶה לָזֶה פּוֹצְחִים{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשּׁוֹת בְּקֹדֶשׁ מַפְצִיחִים<קטע סוף=ויפציח/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} ==מנהג איטליה== {{הור2|רהיטים הנוספים לקרובה זו במנהג איטליה ואינם במחזור אשכנז.}} ====אשפכה לפניך שיחה==== '''וּבְכֵן אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֶ}}שְׁפְּכָה לְפָנֶיךָ שִׂיחָה {{ש}} לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וּסְלִיחָה{{ש}} הָסֵר מֶנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|בְּ}}ךָ הִיא תוֹחַלְתֵּנוּ {{ש}} וְאַתָּה הוּא תִקְוָתֵנוּ {{ש}} סְלַח נָא לְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|גָּ}}שִׁים לְרַצּוֹתְךָ לִפְנֵי אָרוֹן{{ש}} וְתַחֲנוּנִים מְצַפְצְפִים בְּגָרוֹן{{ש}} כַּלֵּה מֵהֶם אַף וְחָרוֹן {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|דּ}}וֹרְשִׁים לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ{{ש}} לְתַחֲנוּנָם הַט אָזְנֶךָ{{ש}} וְאַל תַּעְלֵם מֵהֶם אָזְנֶךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|הָ}}עוֹמְדִים בְּוַעֲדָם צְפוּפִים{{ש}} וְקוֹמָה בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה כוֹפְפִים{{ש}} נַקֵּם מִכָּל טִנּוּפִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|וּ}}מוֹדִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְכוֹרְעִים{{ש}} וְדִבְרֵי תְחִנּוֹת מַבִּיעִים{{ש}} מַלְּטֵם מִפְּגָעִים רָעִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|ז}}וֹעֲקִים מֵרֹב צוּקָה{{ש}} שְׁעֵה מֵהֶם נְאָקָה{{ש}} חִנָּם תַּעֲשֶׂה לָּנוּ צְדָקָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|ח}}וֹכִים לִישׁוּעָתֶךָ {{ש}} וְצָגִים לְחַלּוֹתֶךָ{{ש}} הִרְבֵּם כְּמוֹ עַנְוָתֶךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|טֶ}}רֶף מָנְעוּ מִפִּיהֶם{{ש}} וְצוֹם עִנּוּי קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם{{ש}} רַחֲמֶיךָ יֶהֱמוּ עֲלֵיהֶם {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|יְ}}לָדִים וִישִׁישִׁים{{ש}} גְּבָרִים עִם נָשִׁים{{ש}} מַלְּטֵם מִפַּח יוֹקְשִׁים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|כַּ}}פָּרָה הַמְצִיא לָנוּ{{ש}} וְחִישׁ נָא לְגָאֳלֵנוּ {{ש}} וְאַל תַּעַשׂ כְּמַעֲלָלֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|לַ}}מִּתְוַדִּים לְפָנֶיךָ עֲוֹנָם{{ש}} וְנוֹשְׂאִים לְךָ עֵינָם{{ש}} הַסְכֵּת וּשְׁמַע מַעֲנָם {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|מְ}}חֹל נָא לַפְּשָׁעִים{{ש}} וְאַל תִּמְשְׁכֵנוּ עִם רְשָׁעִים{{ש}} חֹן פְּלִיטַת אַחִים וְרֵעִים {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|נֹ}}שֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה {{ש}} מַלְּטֵנוּ מִתְּלָאָה {{ש}} וּמִכָּל רוּחַ נְכֵאָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|סְ}}מֹךְ נֶאֶמְנוּ בְחַסְדֶּךָ{{ש}} לְעַם יוֹדְעֵי סוֹדֶיךָ{{ש}} וְהַצִּילֵנוּ מִפַּחְדֶּךָ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|עֲ}}נֵה נָא מֶנּוּ לְחִישׁוֹת{{ש}} וְיַשֵּׁר כָּל מַעֲקַשּׁוֹת{{ש}} וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|פִּ}}לּוּלֵנוּ לְפָנֶיךָ יֶעֱרַב{{ש}} וְהוֹשִׁיעֵנוּ מוֹשִׁיעַ וָרָב{{ש}} וְחָשְׂכֵנוּ מִיּוֹם קְרָב {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{ש}} וְהָסֵר מֶנּוּ לֵב הֶעָקֹב{{ש}} וְשֵׁם חָדָשׁ לָנוּ תִקֹּב {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|קֹ}}וֶיךָ אַל יֵבוֹשׁוּ {{ש}} וּפְאֵרָם כְּאָז יִלְבָּשׁוּ{{ש}} וּמִכָּל כְּאֵב יְחֻבָּשׁוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ מֶנּוּ לֹא תִכְלָא {{ש}} וְאַל יֶאֱרַע בָּנוּ תַּקָּלָה{{ש}} וְרַפְּאֵנוּ מִכָּל מַחֲלָה {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|שִׁ}}מְךָ אֶל יַנִּיחֵנוּ{{ש}} נִקְרָאֲךָ וְאַתָּה תַעֲנֵנוּ{{ש}} וּלְמַעַנְךָ תָּאִיר עֵינֵינוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} {{סי|תַּ}}אֲזִין תְּפִלָּתֵנוּ{{ש}} תְּקַדֶּמְךָ תְחִנָּתֵנוּ{{ש}} תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ {{רפרן|אַתָּה כְּרַחוּם סְלַח לָנוּ}} ====אל שת מאז==== '''וּבְכֵן לְךָ הַכֹּל יַכְתִּירוּ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}}{{ר1}} {{סי|אַ}}לְפֵי שִׁנְאָן / {{סי|אֵ}}ילֵי שַׁאֲנָן {{ר1}} {{סי|בִּ}}בְרָקֵי לֶכֶת / {{סי|בְּ}}קִיֵּי הַלֶּכֶת {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|גָּ}}שִׁים בְּכֹסֶף / {{סי|גְּ}}אוּלֵי בְּלֹא כֶסֶף {{ר1}} {{סי|דַּ}}כְּאֵי רוּחַ / {{סי|דַּ}}כְּאֵי שְׁפַל רוּחַ {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמֻלָּה / {{סי|ה}}וֹמֵי מִלָּה {{ר1}} {{סי|וְ}}הַמְשֵׁל וָפַחַד / {{סי|וִ}}עוּדָם יַחַד {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ז}}וֹרְמֵי עֲוֹנוֹת / {{סי|זַ}}עֲקָם לַעֲנוֹת {{ר1}} {{סי|ח}}וֹנְנֵי דַלִּים / {{סי|חִ}}ין מַגְדִּילִים {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|טַ}}פְסְרֵי קָלָל / {{סי|טַ}}עֲמָם מֻכְלָל {{ר1}} {{סי|יִ}}שְׁרַת רֶגֶל / {{סי|יִ}}לְאֲטוּ בְּכַף עֵגֶל {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|כּ}}וֹרְתֵי בְרִית / {{סי|כְּ}}מֵהֵי לְאַחֲרִית {{ר1}} {{סי|לִ}}בָּם לְהַשְׁרִית / {{סי|לְ}}תִקְוָה וְאַחֲרִית {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|מְ}}קוֹם מַלְאֲכֵי רוּם / {{סי|מִ}}שָּׁמַיִם לָרוּם {{ר1}} {{סי|נִ}}שָּׂא וְנַעֲלָה / {{סי|נֶ}}גֶד צְבָא מַעְלָה {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|שִׂ}}יחַ מִתְאַוִּים / {{סי|סְ}}לִיחָה תְאֵבִים {{ר1}} {{סי|עֲ}}בֹר עַל פְּשָׁעִים / {{סי|עֲ}}נוֹת שִׂיחַ פּוֹשְׁעִים {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|פּ}}וֹרְשֵׂי כְנָפַיִם / {{סי|פְּ}}רוּדֵי אֲגַפַּיִם {{ר1}} {{סי|צְ}}בָא רִבּוֹתַיִם / {{סי|צְ}}נוּפֵי שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|ק}}וֹרְאֵי שְׁמַע / {{סי|ק}}וֹלָם לְהַשְׁמַע {{ר1}} {{סי|ר}}וֹצֶה תְשׁוּבָה / {{סי|רְ}}צוּיָה וַחֲשׁוּבָה {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} {{מילת קבע|אֵל שָׁת מֵאָז מְעוֹנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|שׁ}}וֹכְנֵי וִילוֹן {{ר1}} {{סי|שְׁ}}מֵי שָׁמַיִם {{ר1}} {{סי|שֵׁ}}רוּת בֵּית זְבוּל {{ר1}} {{סי|שֶׁ}}פֶר שְׁחָקִים {{ר1}} {{סי|שִׁ}}נְאַן מָעוֹן {{ר1}} {{סי|שֶׁ}}קֶד מָכוֹן {{ר1}} {{סי|שִׁ}}לּוּם עֲרָבוֹת {{ר2}} {{ק|'''וְנֶעֱרָץ בְּסוֹדָם'''}} {{מילת קבע|וְחָפַץ תֵּת שִׁכְנוֹ מְקוֹם}} {{ר1}} {{סי|תּ}}וֹמְכֵי אֶרֶץ {{ר1}} {{סי|תֹּ}}קֶף אֲדָמָה {{ר1}} {{סי|תִּ}}לְתּוּל אַרְקָא {{ר1}} {{סי|תִּ}}לּוּל צִיָּה {{ר1}} {{סי|תִּ}}כּוּן חֶלֶד {{ר1}} {{סי|תֹּ}}כֶן נִשְׁיָּה {{ר1}} {{סי|תּ}}וֹמְכֵי תֵבֵל {{ר2}} {{ק|'''וְנִקְדָּשׁ בְּמַחֲנָם'''}} ====כי אמרתך==== '''וּבְכֵן תִּתְקַיֵּם לָנֶצַח נְצָחִים''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|אִ}}מְרָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַפִּיל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|בְ}}רִיתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְחַלֵּל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|גְ}}זֵרָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְבַטֵּל{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|דְ}}בָרֶיךָ {{מילת קבע|לֹא}} תְשַׁנֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|הֶ}}גְיוֹנָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תָמִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|וֶ}}סְתָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְכַלֶּה {{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|זִ}}כְרָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִשָּׁכַח{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|חַ}}סְדָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תָסִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|ט}}וּבָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִמְנַע{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|יָ}}דָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תִקְצַר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|כְ}}בוֹדָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְבַזֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|לִ}}מּוּדָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַחְלִיף{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|מִ}}נְהָגָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַעֲבִיר{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|נִ}}צְחָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַמְעִיט{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|סְ}}גֻלָּתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תְאַבֵּד{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|עַ}}נְוָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַעֲזֹב{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|פְ}}עֻלָּתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַרְפֶּה{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|צִ}}דְקָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַנִּיחַ{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|קִ}}רְבָתָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַרְחִיק{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ {{מילת קבע|לֹא}} תִכְלָא{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|שִׁ}}בְחָךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַשְׁבִּית{{ש}} {{מילת קבע|כִּי}} {{סי|תִ}}פְאַרְתָּךְ {{מילת קבע|לֹא}} תַתִּים. ====באנף לא תאניפנו==== '''בְּקֶצֶף לֹא תִשְׁפֹּט בְּזַעַם בַּל תָּרִיב''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} בְּ{{סי|אֶ}}נֶף {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|אֲ}}נִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|בַ}}הַל {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|בַ}}לְּעֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|גֹ}}עַל {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|גְ}}עִילֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|דֶ}}בֶר {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|דְ}}חִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|הֶ}}בֶל {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|הֲ}}בִילֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|וֶ}}כַח {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|וַ}}כְּחֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|זַ}}עַם {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|זְ}}עִיפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|חָ}}רוֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|חַ}}בְּלֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|טָ}}מוּן {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|טִּ}}יפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|יֹ}}קֶשׁ {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|יַ}}חֲתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|כַ}}עַס {{מילת קבע|לֹא}} תְּ{{סי|כַ}}לֵּנוּ {{ש}} בְּ{{סי|לַ}}עַג {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|לַ}}פְּתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|מִ}}שְׁפָּט {{מילת קבע|לֹא}} תִ{{סי|מְ}}נֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|נֶ}}גֶף {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|נַ}}עֲרֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|סַ}}עַר {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|ס}}וּפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|עָ}}וֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|עַ}}לְּפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|פַ}}חַד {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|פְ}}חִידֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|צָ}}רָה {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|צְ}}מִיתֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|קָ}}לוֹן {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|קַ}}לְּעֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|רֹ}}גֶז {{מילת קבע|לֹא}} תְ{{סי|רִ}}יבֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|שֹׁ}}ד {{מילת קבע|לֹא}} תִ{{סי|שְׁ}}טְפֵנוּ {{ש}} בְּ{{סי|תַ}}עַב {{מילת קבע|לֹא}} תַ{{סי|תְ}}כִּיפֵנוּ. ====המכירים תהלות תעצומיך==== '''וְשַׂרְפֵי קֹדֶשׁ יוֹדְעֵי טוּבָךְ / הַמַּכִּירִים אֶת הֲמוֹן רַחֲמֶיךָ''' {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|תְּ}}הִלּוֹת {{סי|תַּ}}עֲצוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|שִׁ}}נּוּן {{סי|שְׁ}}מֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|רֹ}}ב {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|קֹ}}שְׁטְ {{סי|קִ}}יּוּמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|צֶ}}דֶק {{סי|צִ}}יּוּמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|פֵּ}}רוּשׁ {{סי|פְּ}}עָמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|עֹ}}ז {{סי|ע}}וֹלָמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|שֵׂ}}כֶל {{סי|סִ}}יּוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|נִ}}צּוּחַ {{סי|נְ}}עִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|מֶ}}לֶל {{סי|מַ}}נְעִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|לְ}}הוֹדוֹת {{סי|לִ}}שְׁמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|כִּ}}נְשׂוּאֵי {{סי|כְ}}מֵרַחְמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|יֹ}}שֶׁר {{סי|יְ}}מִינֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|ט}}וּב {{סי|טְ}}עָמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|חֵ}}קֶר {{סי|חִ}}כּוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|זִ}}יל {{סי|זְ}}רוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|וֶ}}תֶק {{סי|וְ}}נוֹאֲמֶךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|הֶ}}גְיוֹן {{סי|הַ}}מַּנְעִימֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|דִּ}}יץ {{סי|דּ}}וֹבְרֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|גִּ}}יל {{סי|גִּ}}שּׁוּמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|בְּ}}הִתְאַפֶּקָךְ {{סי|בְּ}}רַחֲמֶיךָ{{ש}} {{מילת קבע|הַמַּכִּירִים}} {{סי|אֱ}}לֹהַי {{סי|אֲ}}רוֹמְמֶךָּ. [[קטגוריה:קדושתאות ליום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון נושאי]] cb3beburb1fmyigd2ati0gz7ytywysz 0 1726943 3078434 3078433 2026-08-21T11:59:03Z Yack67 27395 /* אליך ועדיך יבוא כל בשר */ 3078434 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=25}} {{הור2|פיוטי קדושה שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. למנהג אשכנז נאמרים בקדושה לשחרית של יום כיפור.}} ===== אל ברוב עצות ===== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}ל בְּרֹב עֵצוֹת תִּכֵּן אֶת {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|בִּ}}כְרוּב טָס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם פֶּלֶס וּמִשְׁקָל שָׂם {{מילת קבע|לָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|דְּ}}בָרוֹ בִּזְרִיזוּת תַּעַשׂ {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא עַל סְעָרָה הֶעֱמִיד {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|וּ}}מֵאוֹצָר יוֹצִיא אֶת {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה יָם הַגָּדוֹל יָטִיל בּוֹ אֶת {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>טֶרֶם {{סי|חֵ}}ל נוֹזְלִים יַעֲרִים {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|טַ}}עַם יְפוֹצֵץ אֵל וְיַעֲמִיד {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|יִ}}זְּלוּ מַיִם יַשִּׁיב {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} לָכֵן {{סי|כָּ}}ל לַיִל בְּיָדוֹ תֻּפְקַד כָּל {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|לְ}}אֶצְלוֹ תָּשׁוּב {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|מְ}}רֻקָּם בְּצַלְמוֹ נָפַח בּוֹ נִשְׁמַת {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|נְ}}שָׁמָה אֵלָיו תָּאֳסַף עִם {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} {{סי|סְ}}לֹל גַּן נָטַע מִתְהַלֵּךְ {{מילת קבע|לָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|עַ}}ל פְּנֵי גֵיא הֶעֱבִיר {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|פָּ}}ץ עֲבוּר מוֹרְדִים לֹא יָדוֹן {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|צָ}}רְחוּ סוּר וַיִּכְלוּ {{מילת קבע|מֵרוּחַ}}{{ש}} {{סי|קֶ}}דֶם כֹּל נִקְרָא אֱלֹהֵי {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>טֶרֶם {{סי|רִ}}חֵף עַל פְּנֵי מַיִם {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} {{סי|שִׁ}}לְטוֹן לֹא שָׂם לִיצִיר לִכְלֹא אֶת {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|תִּ}}נָּה מְנַגֵּן אָנָה אֵלֵךְ {{מילת קבע|מֵרוּחַ}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>לָכֵן כָּל אֲשֶׁר בְּאַפָּיו נִשְׁמַת {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} אָכֵן בֶּאֱנוֹשׁ הִיא {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} יְסַלְּדוּ יְסַלְסְלוּ לָאֵל בּוֹרֵא {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} כְּחַיָּה וְאוֹפָן עֵת יָבוֹא בָם {{מילת קבע|הָרוּחַ}}<קטע סוף=א/>{{ש}} {{הור|לעומתם…}} ===== תמיד תתלונן בידך ===== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תָּ}}מִיד תִּתְלוֹנֵן בְּיָדְךָ כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|שְׁ}}גָגוֹת וּזְדוֹנוֹת לְךָ תוֹדֶה {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|רָ}}צִיתָ לְהַמְצִיא כֹפֶר {{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ לְבַעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|צ}}וֹם אֶבְחָרֵהוּ קָרָאתָ עִנּוּי {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|פֶּ}}שַׁע בְּלֹא דַעַת לֹא טוֹב {{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|עָ}}מָל וְכָל פֹּעַל לֹא יְמַלְּאוּ {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}כּוּךְ אֵבָרִים תְּמַלֵּא חַיַּת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל נַהַם יְצִיאַת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|מִ}}יתָה מְמָרֶקֶת עֲוֹן חַטַּאת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|לָ}}כֵן בְּכָל צָרָה אֶשְׁפֹּךְ לְךָ אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|כְּ}}צִפּוֹר מִפַּח לְמַלֵּט בָּנוּ {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|יַ}}חַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְךָ כְּאַחַת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרֶיךָ הֶחְדַלְתָּ מִכָּל טְמֵא {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן וָדִין בְּעֵת תֵּת כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|זַ}}כָּה וּטְהוֹרָה בִּהְיוֹת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|וְ}}שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי תֹּאמַר {{מילת קבע|לַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בִּצְרוֹר הַחַיִּים תֻּצְרַר {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי הֶגְיוֹן דָּת מְשִׁיבַת {{מילת קבע|נָפֶשׁ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גּ}}וֹי וְנָכְרִי בְּהָעִיפָם {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|בְּ}}כַף הַקֶּלַע תְּקֻלַּע מֵהֶם {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ אֵל בְּאֹמֶן אֶשָּׂא אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>לָכֵן בְּכָל לֵב וּבְכָל מְאֹד וּבְכָל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} אֲיַחֵד זִכְרְךָ תָּמִיד שַׁחַר וָנֶשֶׁף{{ש}} עַד אַשְׁלִים לְךָ אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}<קטע סוף=ב/>{{ש}} {{הור|פעמים…}} ===== אליך ועדיך יבוא כל בשר ===== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ וְעָדֶיךָ יָבֹא כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ לֹא כְמַעֲשֵׂה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|בְּ}}יָדְךָ תֶּאֱסֹף רוּחַ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|שָׁ}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם לְרִמָּה הוּא רִבּוּי {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ר}}עַ פֶּה הוּא הַמַּחֲטִיא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹר שֻׁטַּף כְּהִשְׁחִית וְעָשׂ זִמַּת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}צַפְתָּ וְנַמְתָּ בְּשַׁגַּם הוּא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בְקָצְפְּךָ עַל חַטֹּאת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|צ}}וּר זָכֹר תִּזְכֹּר כִּי הֵמָּה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|וְ}}לָכֵן בְּיָדְךָ אֶפֹּל וְלֹא בִידֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת דִּינְךָ לֹא כְדִינֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ע}}וֹרֵךְ וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|חַ}}י לְכָל הַחַי קָרָאתָ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|סִ}}כַּכְתָּ גִּיד וְעֶצֶם וְאָרַגְתָּ עוֹר {{מילת קבע|וּבָשָׂר}}{{ש}} {{סי|טָ}}הֳרָה תְטַמֵּא כְּזַיִת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|נָ}}א לָכֵן אוֹי לְ{{מילת קבע|בָשָׂר}} מִפְּנֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|יְ}}לֵל צָרִים שָׁמַעְנוּ וְסָמַר בָּנוּ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מֵ}}עֶיךָ יֶהֱמוּ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|כְּ}}בוֹד שֵׁם קָדְשְׁךָ יְבָרֵךְ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|לִ}}מּוּד דָּתְךָ מַרְפֵּא לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>לָכֵן לְעֵת תִּשְׁפֹּךְ רוּחֲךָ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} גִּלּוּי כְּבוֹדְךָ יִרְאֶה כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} וּבְהַשְׁמִיעֲךָ שֵׁנִית יַהַס כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}<קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|להיות…}} ===== אליך תלויות עינינו ===== <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|בָּ}}רוּךְ בְּמַקְהֲלוֹת עַמֶּךָ|| ||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |- |{{סי|גְּ}}אָלֵנוּ שֵׁנִית מִמְּעַנֵּינוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|דָּ}}ר בִּשְׁמֵי מְרוֹמֶךָ|| ||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |- |{{סי|הֵ}}ן לְךָ הֶאֱמַרְנוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|וּ}}מִי כְּעַם מְרוֹמְמֵי שְׁמֶךָ|| ||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |- |{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית אֵיתָנֵינוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|חַ}}י כִּי אֵין זָר עִמְּךָ|| ||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |- |{{סי|טָ}}הוֹר לְשִׁמְךָ קְנֵנוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|יְ}}חִידִי הַדָּן בְּעוֹלָמֶךָ|| ||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |- |{{סי|כֹּ}}חֲךָ יִגְדַּל מַלְכֵּנוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|לִ}}בֵּנוּ רָחַשׁ לְרוֹמְמֶךָ|| ||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |- |{{סי|מִ}}נֹּף בִּזְרֹעַ גְּאַלְתָּנוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|נְ}}הַלֶּלְךָ כְּאֵילֵי מְרוֹמֶךָ|| ||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |- |{{סי|סְ}}עָדֵנוּ וְסָמְכֵנוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ וְנוֹדֶה לִשְׁמֶךָ|| ||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ וְחָנֵּנוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שְׁמֶךָ|| ||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |- |{{סי|ק}}וֹמְמֵנוּ וַהֲקִימֵנוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ זַעְמֶךָ||{{רווח|1}}||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |- |{{סי|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly> |- |{{סי|שְׁ}}מַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ|| ||יְיָ אֲדֹנֵינוּ |- |{{סי|תִּ}}תְרוֹמֵם מִנְּשׂוּאֵי רַחַם|| ||מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ |} שִׁמְךָ אֵל לִבַּבְנוּ / יִחוּדְךָ יַחַד הִנְעַמְנוּ<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|אדיר אדירנו…}} [[קטגוריה:פיוטי קדושה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] sibk7wm6cty8155g2f55ak0g5r64ufn 3078435 3078434 2026-08-21T12:00:51Z Yack67 27395 /* אליך תלויות עינינו */ 3078435 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=25}} {{הור2|פיוטי קדושה שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. למנהג אשכנז נאמרים בקדושה לשחרית של יום כיפור.}} ===== אל ברוב עצות ===== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}ל בְּרֹב עֵצוֹת תִּכֵּן אֶת {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|בִּ}}כְרוּב טָס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם פֶּלֶס וּמִשְׁקָל שָׂם {{מילת קבע|לָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|דְּ}}בָרוֹ בִּזְרִיזוּת תַּעַשׂ {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא עַל סְעָרָה הֶעֱמִיד {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|וּ}}מֵאוֹצָר יוֹצִיא אֶת {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה יָם הַגָּדוֹל יָטִיל בּוֹ אֶת {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>טֶרֶם {{סי|חֵ}}ל נוֹזְלִים יַעֲרִים {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|טַ}}עַם יְפוֹצֵץ אֵל וְיַעֲמִיד {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|יִ}}זְּלוּ מַיִם יַשִּׁיב {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} לָכֵן {{סי|כָּ}}ל לַיִל בְּיָדוֹ תֻּפְקַד כָּל {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|לְ}}אֶצְלוֹ תָּשׁוּב {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|מְ}}רֻקָּם בְּצַלְמוֹ נָפַח בּוֹ נִשְׁמַת {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|נְ}}שָׁמָה אֵלָיו תָּאֳסַף עִם {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} {{סי|סְ}}לֹל גַּן נָטַע מִתְהַלֵּךְ {{מילת קבע|לָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|עַ}}ל פְּנֵי גֵיא הֶעֱבִיר {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|פָּ}}ץ עֲבוּר מוֹרְדִים לֹא יָדוֹן {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|צָ}}רְחוּ סוּר וַיִּכְלוּ {{מילת קבע|מֵרוּחַ}}{{ש}} {{סי|קֶ}}דֶם כֹּל נִקְרָא אֱלֹהֵי {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>טֶרֶם {{סי|רִ}}חֵף עַל פְּנֵי מַיִם {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} {{סי|שִׁ}}לְטוֹן לֹא שָׂם לִיצִיר לִכְלֹא אֶת {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|תִּ}}נָּה מְנַגֵּן אָנָה אֵלֵךְ {{מילת קבע|מֵרוּחַ}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>לָכֵן כָּל אֲשֶׁר בְּאַפָּיו נִשְׁמַת {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} אָכֵן בֶּאֱנוֹשׁ הִיא {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} יְסַלְּדוּ יְסַלְסְלוּ לָאֵל בּוֹרֵא {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} כְּחַיָּה וְאוֹפָן עֵת יָבוֹא בָם {{מילת קבע|הָרוּחַ}}<קטע סוף=א/>{{ש}} {{הור|לעומתם…}} ===== תמיד תתלונן בידך ===== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תָּ}}מִיד תִּתְלוֹנֵן בְּיָדְךָ כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|שְׁ}}גָגוֹת וּזְדוֹנוֹת לְךָ תוֹדֶה {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|רָ}}צִיתָ לְהַמְצִיא כֹפֶר {{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ לְבַעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|צ}}וֹם אֶבְחָרֵהוּ קָרָאתָ עִנּוּי {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|פֶּ}}שַׁע בְּלֹא דַעַת לֹא טוֹב {{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|עָ}}מָל וְכָל פֹּעַל לֹא יְמַלְּאוּ {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}כּוּךְ אֵבָרִים תְּמַלֵּא חַיַּת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל נַהַם יְצִיאַת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|מִ}}יתָה מְמָרֶקֶת עֲוֹן חַטַּאת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|לָ}}כֵן בְּכָל צָרָה אֶשְׁפֹּךְ לְךָ אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|כְּ}}צִפּוֹר מִפַּח לְמַלֵּט בָּנוּ {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|יַ}}חַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְךָ כְּאַחַת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרֶיךָ הֶחְדַלְתָּ מִכָּל טְמֵא {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן וָדִין בְּעֵת תֵּת כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|זַ}}כָּה וּטְהוֹרָה בִּהְיוֹת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|וְ}}שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי תֹּאמַר {{מילת קבע|לַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בִּצְרוֹר הַחַיִּים תֻּצְרַר {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי הֶגְיוֹן דָּת מְשִׁיבַת {{מילת קבע|נָפֶשׁ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גּ}}וֹי וְנָכְרִי בְּהָעִיפָם {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|בְּ}}כַף הַקֶּלַע תְּקֻלַּע מֵהֶם {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ אֵל בְּאֹמֶן אֶשָּׂא אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>לָכֵן בְּכָל לֵב וּבְכָל מְאֹד וּבְכָל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} אֲיַחֵד זִכְרְךָ תָּמִיד שַׁחַר וָנֶשֶׁף{{ש}} עַד אַשְׁלִים לְךָ אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}<קטע סוף=ב/>{{ש}} {{הור|פעמים…}} ===== אליך ועדיך יבוא כל בשר ===== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ וְעָדֶיךָ יָבֹא כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ לֹא כְמַעֲשֵׂה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|בְּ}}יָדְךָ תֶּאֱסֹף רוּחַ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|שָׁ}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם לְרִמָּה הוּא רִבּוּי {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ר}}עַ פֶּה הוּא הַמַּחֲטִיא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹר שֻׁטַּף כְּהִשְׁחִית וְעָשׂ זִמַּת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}צַפְתָּ וְנַמְתָּ בְּשַׁגַּם הוּא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בְקָצְפְּךָ עַל חַטֹּאת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|צ}}וּר זָכֹר תִּזְכֹּר כִּי הֵמָּה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|וְ}}לָכֵן בְּיָדְךָ אֶפֹּל וְלֹא בִידֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת דִּינְךָ לֹא כְדִינֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ע}}וֹרֵךְ וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|חַ}}י לְכָל הַחַי קָרָאתָ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|סִ}}כַּכְתָּ גִּיד וְעֶצֶם וְאָרַגְתָּ עוֹר {{מילת קבע|וּבָשָׂר}}{{ש}} {{סי|טָ}}הֳרָה תְטַמֵּא כְּזַיִת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|נָ}}א לָכֵן אוֹי לְ{{מילת קבע|בָשָׂר}} מִפְּנֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|יְ}}לֵל צָרִים שָׁמַעְנוּ וְסָמַר בָּנוּ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מֵ}}עֶיךָ יֶהֱמוּ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|כְּ}}בוֹד שֵׁם קָדְשְׁךָ יְבָרֵךְ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|לִ}}מּוּד דָּתְךָ מַרְפֵּא לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>לָכֵן לְעֵת תִּשְׁפֹּךְ רוּחֲךָ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} גִּלּוּי כְּבוֹדְךָ יִרְאֶה כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} וּבְהַשְׁמִיעֲךָ שֵׁנִית יַהַס כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}<קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|להיות…}} ===== אליך תלויות עינינו ===== <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|בָּ}}רוּךְ בְּמַקְהֲלוֹת עַמֶּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|גְּ}}אָלֵנוּ שֵׁנִית מִמְּעַנֵּינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|דָּ}}ר בִּשְׁמֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|הֵ}}ן לְךָ הֶאֱמַרְנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|וּ}}מִי כְּעַם מְרוֹמְמֵי שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית אֵיתָנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|חַ}}י כִּי אֵין זָר עִמְּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר לְשִׁמְךָ קְנֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|יְ}}חִידִי הַדָּן בְּעוֹלָמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|כֹּ}}חֲךָ יִגְדַּל מַלְכֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|לִ}}בֵּנוּ רָחַשׁ לְרוֹמְמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|מִ}}נֹּף בִּזְרֹעַ גְּאַלְתָּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|נְ}}הַלֶּלְךָ כְּאֵילֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|סְ}}עָדֵנוּ וְסָמְכֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ וְנוֹדֶה לִשְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ וְחָנֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹמְמֵנוּ וַהֲקִימֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ זַעְמֶךָ||{{רווח|1}}||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly> |- |{{סי|שְׁ}}מַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|תִּ}}תְרוֹמֵם מִנְּשׂוּאֵי רַחַם|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |} '''שִׁמְךָ אֵל לִבַּבְנוּ / יִחוּדְךָ יַחַד הִנְעַמְנוּ'''<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|אדיר אדירנו…}} [[קטגוריה:פיוטי קדושה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] qjszzzezl6qex4i0l4az4cz9x0b1p5z 3078436 3078435 2026-08-21T12:01:49Z Yack67 27395 3078436 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=25}} {{הור2|פיוטי קדושה שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. למנהג אשכנז נאמרים בקדושה לשחרית של יום כיפור.}} ===== אל ברוב עצות ===== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}ל בְּרֹב עֵצוֹת תִּכֵּן אֶת {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|בִּ}}כְרוּב טָס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם פֶּלֶס וּמִשְׁקָל שָׂם {{מילת קבע|לָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|דְּ}}בָרוֹ בִּזְרִיזוּת תַּעַשׂ {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא עַל סְעָרָה הֶעֱמִיד {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|וּ}}מֵאוֹצָר יוֹצִיא אֶת {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה יָם הַגָּדוֹל יָטִיל בּוֹ אֶת {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>טֶרֶם {{סי|חֵ}}ל נוֹזְלִים יַעֲרִים {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|טַ}}עַם יְפוֹצֵץ אֵל וְיַעֲמִיד {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|יִ}}זְּלוּ מַיִם יַשִּׁיב {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} לָכֵן {{סי|כָּ}}ל לַיִל בְּיָדוֹ תֻּפְקַד כָּל {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|לְ}}אֶצְלוֹ תָּשׁוּב {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|מְ}}רֻקָּם בְּצַלְמוֹ נָפַח בּוֹ נִשְׁמַת {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|נְ}}שָׁמָה אֵלָיו תָּאֳסַף עִם {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} {{סי|סְ}}לֹל גַּן נָטַע מִתְהַלֵּךְ {{מילת קבע|לָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|עַ}}ל פְּנֵי גֵיא הֶעֱבִיר {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} {{סי|פָּ}}ץ עֲבוּר מוֹרְדִים לֹא יָדוֹן {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|צָ}}רְחוּ סוּר וַיִּכְלוּ {{מילת קבע|מֵרוּחַ}}{{ש}} {{סי|קֶ}}דֶם כֹּל נִקְרָא אֱלֹהֵי {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>טֶרֶם {{סי|רִ}}חֵף עַל פְּנֵי מַיִם {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} {{סי|שִׁ}}לְטוֹן לֹא שָׂם לִיצִיר לִכְלֹא אֶת {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} טֶרֶם {{סי|תִּ}}נָּה מְנַגֵּן אָנָה אֵלֵךְ {{מילת קבע|מֵרוּחַ}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} כָּל אֲשֶׁר בְּאַפָּיו נִשְׁמַת {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} אָכֵן בֶּאֱנוֹשׁ הִיא {{מילת קבע|הָרוּחַ}}{{ש}} יְסַלְּדוּ יְסַלְסְלוּ לָאֵל בּוֹרֵא {{מילת קבע|רוּחַ}}{{ש}} כְּחַיָּה וְאוֹפָן עֵת יָבוֹא בָם {{מילת קבע|הָרוּחַ}}<קטע סוף=א/>{{ש}} {{הור|לעומתם…}} ===== תמיד תתלונן בידך ===== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תָּ}}מִיד תִּתְלוֹנֵן בְּיָדְךָ כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|שְׁ}}גָגוֹת וּזְדוֹנוֹת לְךָ תוֹדֶה {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|רָ}}צִיתָ לְהַמְצִיא כֹפֶר {{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ לְבַעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|צ}}וֹם אֶבְחָרֵהוּ קָרָאתָ עִנּוּי {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|פֶּ}}שַׁע בְּלֹא דַעַת לֹא טוֹב {{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|עָ}}מָל וְכָל פֹּעַל לֹא יְמַלְּאוּ {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}כּוּךְ אֵבָרִים תְּמַלֵּא חַיַּת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל נַהַם יְצִיאַת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|מִ}}יתָה מְמָרֶקֶת עֲוֹן חַטַּאת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|לָ}}כֵן בְּכָל צָרָה אֶשְׁפֹּךְ לְךָ אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|כְּ}}צִפּוֹר מִפַּח לְמַלֵּט בָּנוּ {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|יַ}}חַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְךָ כְּאַחַת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרֶיךָ הֶחְדַלְתָּ מִכָּל טְמֵא {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן וָדִין בְּעֵת תֵּת כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|זַ}}כָּה וּטְהוֹרָה בִּהְיוֹת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|וְ}}שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי תֹּאמַר {{מילת קבע|לַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בִּצְרוֹר הַחַיִּים תֻּצְרַר {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי הֶגְיוֹן דָּת מְשִׁיבַת {{מילת קבע|נָפֶשׁ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גּ}}וֹי וְנָכְרִי בְּהָעִיפָם {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|בְּ}}כַף הַקֶּלַע תְּקֻלַּע מֵהֶם {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ אֵל בְּאֹמֶן אֶשָּׂא אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} בְּכָל לֵב וּבְכָל מְאֹד וּבְכָל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} אֲיַחֵד זִכְרְךָ תָּמִיד שַׁחַר וָנֶשֶׁף{{ש}} עַד אַשְׁלִים לְךָ אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}<קטע סוף=ב/>{{ש}} {{הור|פעמים…}} ===== אליך ועדיך יבוא כל בשר ===== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ וְעָדֶיךָ יָבֹא כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ לֹא כְמַעֲשֵׂה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|בְּ}}יָדְךָ תֶּאֱסֹף רוּחַ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|שָׁ}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם לְרִמָּה הוּא רִבּוּי {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ר}}עַ פֶּה הוּא הַמַּחֲטִיא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹר שֻׁטַּף כְּהִשְׁחִית וְעָשׂ זִמַּת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}צַפְתָּ וְנַמְתָּ בְּשַׁגַּם הוּא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בְקָצְפְּךָ עַל חַטֹּאת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|צ}}וּר זָכֹר תִּזְכֹּר כִּי הֵמָּה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|וְ}}לָכֵן בְּיָדְךָ אֶפֹּל וְלֹא בִידֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת דִּינְךָ לֹא כְדִינֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ע}}וֹרֵךְ וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|חַ}}י לְכָל הַחַי קָרָאתָ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|סִ}}כַּכְתָּ גִּיד וְעֶצֶם וְאָרַגְתָּ עוֹר {{מילת קבע|וּבָשָׂר}}{{ש}} {{סי|טָ}}הֳרָה תְטַמֵּא כְּזַיִת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|נָ}}א לָכֵן אוֹי לְ{{מילת קבע|בָשָׂר}} מִפְּנֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|יְ}}לֵל צָרִים שָׁמַעְנוּ וְסָמַר בָּנוּ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מֵ}}עֶיךָ יֶהֱמוּ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|כְּ}}בוֹד שֵׁם קָדְשְׁךָ יְבָרֵךְ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|לִ}}מּוּד דָּתְךָ מַרְפֵּא לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} לְעֵת תִּשְׁפֹּךְ רוּחֲךָ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} גִּלּוּי כְּבוֹדְךָ יִרְאֶה כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} וּבְהַשְׁמִיעֲךָ שֵׁנִית יַהַס כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}<קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|להיות…}} ===== אליך תלויות עינינו ===== <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|בָּ}}רוּךְ בְּמַקְהֲלוֹת עַמֶּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|גְּ}}אָלֵנוּ שֵׁנִית מִמְּעַנֵּינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|דָּ}}ר בִּשְׁמֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|הֵ}}ן לְךָ הֶאֱמַרְנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|וּ}}מִי כְּעַם מְרוֹמְמֵי שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית אֵיתָנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|חַ}}י כִּי אֵין זָר עִמְּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר לְשִׁמְךָ קְנֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|יְ}}חִידִי הַדָּן בְּעוֹלָמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|כֹּ}}חֲךָ יִגְדַּל מַלְכֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|לִ}}בֵּנוּ רָחַשׁ לְרוֹמְמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|מִ}}נֹּף בִּזְרֹעַ גְּאַלְתָּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|נְ}}הַלֶּלְךָ כְּאֵילֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|סְ}}עָדֵנוּ וְסָמְכֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ וְנוֹדֶה לִשְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ וְחָנֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹמְמֵנוּ וַהֲקִימֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ זַעְמֶךָ||{{רווח|1}}||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly> |- |{{סי|שְׁ}}מַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|תִּ}}תְרוֹמֵם מִנְּשׂוּאֵי רַחַם|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |} '''שִׁמְךָ אֵל לִבַּבְנוּ / יִחוּדְךָ יַחַד הִנְעַמְנוּ'''<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|אדיר אדירנו…}} [[קטגוריה:פיוטי קדושה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] 52fd42x7u6a5284tytzdr8pjc7gelvv 3078444 3078436 2026-08-21T12:16:48Z מו יו הו 37729 /* אל ברוב עצות */ 3078444 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=25}} {{הור2|פיוטי קדושה שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. למנהג אשכנז נאמרים בקדושה לשחרית של יום כיפור.}} ===== אל ברוב עצות ===== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}ל בְּרֹב עֵצוֹת תִּכֵּן אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|בִּ}}כְרוּב טָס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|גַּ}}ם פֶּלֶס וּמִשְׁקָל שָׂם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|דְּ}}בָרוֹ בִּזְרִיזוּת תַּעַשׂ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|הֲ}}לֹא עַל סְעָרָה הֶעֱמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|וּ}}מֵאוֹצָר יוֹצִיא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|זֶ}}ה יָם הַגָּדוֹל יָטִיל בּוֹ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|חֵ}}ל נוֹזְלִים יַעֲרִים||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|טַ}}עַם יְפוֹצֵץ אֵל וְיַעֲמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|יִ}}זְּלוּ מַיִם יַשִּׁיב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||לָכֵן {{סי|כָּ}}ל לַיִל בְּיָדוֹ תֻּפְקַד כָּל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|לְ}}אֶצְלוֹ תָּשׁוּב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|מְ}}רֻקָּם בְּצַלְמוֹ נָפַח בּוֹ נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|נְ}}שָׁמָה אֵלָיו תָּאֳסַף עִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|סְ}}לֹל גַּן נָטַע מִתְהַלֵּךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|עַ}}ל פְּנֵי גֵיא הֶעֱבִיר||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|פָּ}}ץ עֲבוּר מוֹרְדִים לֹא יָדוֹן||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|צָ}}רְחוּ סוּר וַיִּכְלוּ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|קֶ}}דֶם כֹּל נִקְרָא אֱלֹהֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם}}||{{סי|רִ}}חֵף עַל פְּנֵי מַיִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|שִׁ}}לְטוֹן לֹא שָׂם לִיצִיר לִכְלֹא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|תִּ}}נָּה מְנַגֵּן אָנָה אֵלֵךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | ||<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} כָּל אֲשֶׁר בְּאַפָּיו נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||אָכֵן בֶּאֱנוֹשׁ הִיא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||יְסַלְּדוּ יְסַלְסְלוּ לָאֵל בּוֹרֵא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||כְּחַיָּה וְאוֹפָן עֵת יָבוֹא בָם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}}. |}<קטע סוף=א/> {{הור|לעומתם…}} ===== תמיד תתלונן בידך ===== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תָּ}}מִיד תִּתְלוֹנֵן בְּיָדְךָ כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|שְׁ}}גָגוֹת וּזְדוֹנוֹת לְךָ תוֹדֶה {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|רָ}}צִיתָ לְהַמְצִיא כֹפֶר {{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ לְבַעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|צ}}וֹם אֶבְחָרֵהוּ קָרָאתָ עִנּוּי {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|פֶּ}}שַׁע בְּלֹא דַעַת לֹא טוֹב {{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|עָ}}מָל וְכָל פֹּעַל לֹא יְמַלְּאוּ {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}כּוּךְ אֵבָרִים תְּמַלֵּא חַיַּת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל נַהַם יְצִיאַת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|מִ}}יתָה מְמָרֶקֶת עֲוֹן חַטַּאת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|לָ}}כֵן בְּכָל צָרָה אֶשְׁפֹּךְ לְךָ אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|כְּ}}צִפּוֹר מִפַּח לְמַלֵּט בָּנוּ {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|יַ}}חַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְךָ כְּאַחַת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרֶיךָ הֶחְדַלְתָּ מִכָּל טְמֵא {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן וָדִין בְּעֵת תֵּת כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|זַ}}כָּה וּטְהוֹרָה בִּהְיוֹת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|וְ}}שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי תֹּאמַר {{מילת קבע|לַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בִּצְרוֹר הַחַיִּים תֻּצְרַר {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי הֶגְיוֹן דָּת מְשִׁיבַת {{מילת קבע|נָפֶשׁ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גּ}}וֹי וְנָכְרִי בְּהָעִיפָם {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|בְּ}}כַף הַקֶּלַע תְּקֻלַּע מֵהֶם {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ אֵל בְּאֹמֶן אֶשָּׂא אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} בְּכָל לֵב וּבְכָל מְאֹד וּבְכָל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} אֲיַחֵד זִכְרְךָ תָּמִיד שַׁחַר וָנֶשֶׁף{{ש}} עַד אַשְׁלִים לְךָ אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}<קטע סוף=ב/>{{ש}} {{הור|פעמים…}} ===== אליך ועדיך יבוא כל בשר ===== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ וְעָדֶיךָ יָבֹא כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ לֹא כְמַעֲשֵׂה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|בְּ}}יָדְךָ תֶּאֱסֹף רוּחַ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|שָׁ}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם לְרִמָּה הוּא רִבּוּי {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ר}}עַ פֶּה הוּא הַמַּחֲטִיא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹר שֻׁטַּף כְּהִשְׁחִית וְעָשׂ זִמַּת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}צַפְתָּ וְנַמְתָּ בְּשַׁגַּם הוּא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בְקָצְפְּךָ עַל חַטֹּאת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|צ}}וּר זָכֹר תִּזְכֹּר כִּי הֵמָּה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|וְ}}לָכֵן בְּיָדְךָ אֶפֹּל וְלֹא בִידֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת דִּינְךָ לֹא כְדִינֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ע}}וֹרֵךְ וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|חַ}}י לְכָל הַחַי קָרָאתָ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|סִ}}כַּכְתָּ גִּיד וְעֶצֶם וְאָרַגְתָּ עוֹר {{מילת קבע|וּבָשָׂר}}{{ש}} {{סי|טָ}}הֳרָה תְטַמֵּא כְּזַיִת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|נָ}}א לָכֵן אוֹי לְ{{מילת קבע|בָשָׂר}} מִפְּנֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|יְ}}לֵל צָרִים שָׁמַעְנוּ וְסָמַר בָּנוּ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מֵ}}עֶיךָ יֶהֱמוּ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|כְּ}}בוֹד שֵׁם קָדְשְׁךָ יְבָרֵךְ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|לִ}}מּוּד דָּתְךָ מַרְפֵּא לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} לְעֵת תִּשְׁפֹּךְ רוּחֲךָ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} גִּלּוּי כְּבוֹדְךָ יִרְאֶה כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} וּבְהַשְׁמִיעֲךָ שֵׁנִית יַהַס כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}<קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|להיות…}} ===== אליך תלויות עינינו ===== <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|בָּ}}רוּךְ בְּמַקְהֲלוֹת עַמֶּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|גְּ}}אָלֵנוּ שֵׁנִית מִמְּעַנֵּינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|דָּ}}ר בִּשְׁמֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|הֵ}}ן לְךָ הֶאֱמַרְנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|וּ}}מִי כְּעַם מְרוֹמְמֵי שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית אֵיתָנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|חַ}}י כִּי אֵין זָר עִמְּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר לְשִׁמְךָ קְנֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|יְ}}חִידִי הַדָּן בְּעוֹלָמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|כֹּ}}חֲךָ יִגְדַּל מַלְכֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|לִ}}בֵּנוּ רָחַשׁ לְרוֹמְמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|מִ}}נֹּף בִּזְרֹעַ גְּאַלְתָּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|נְ}}הַלֶּלְךָ כְּאֵילֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|סְ}}עָדֵנוּ וְסָמְכֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ וְנוֹדֶה לִשְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ וְחָנֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹמְמֵנוּ וַהֲקִימֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ זַעְמֶךָ||{{רווח|1}}||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly> |- |{{סי|שְׁ}}מַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|תִּ}}תְרוֹמֵם מִנְּשׂוּאֵי רַחַם|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |} '''שִׁמְךָ אֵל לִבַּבְנוּ / יִחוּדְךָ יַחַד הִנְעַמְנוּ'''<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|אדיר אדירנו…}} [[קטגוריה:פיוטי קדושה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] 7t3kts8fqh4gr08vm72acvmoyxl4d16 3078445 3078444 2026-08-21T12:17:11Z מו יו הו 37729 /* אל ברוב עצות */ 3078445 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=25}} {{הור2|פיוטי קדושה שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. למנהג אשכנז נאמרים בקדושה לשחרית של יום כיפור.}} ===== אל ברוב עצות ===== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}ל בְּרֹב עֵצוֹת תִּכֵּן אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|בִּ}}כְרוּב טָס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|גַּ}}ם פֶּלֶס וּמִשְׁקָל שָׂם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|דְּ}}בָרוֹ בִּזְרִיזוּת תַּעַשׂ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|הֲ}}לֹא עַל סְעָרָה הֶעֱמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|וּ}}מֵאוֹצָר יוֹצִיא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|זֶ}}ה יָם הַגָּדוֹל יָטִיל בּוֹ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|חֵ}}ל נוֹזְלִים יַעֲרִים||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|טַ}}עַם יְפוֹצֵץ אֵל וְיַעֲמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|יִ}}זְּלוּ מַיִם יַשִּׁיב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||לָכֵן {{סי|כָּ}}ל לַיִל בְּיָדוֹ תֻּפְקַד כָּל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|לְ}}אֶצְלוֹ תָּשׁוּב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|מְ}}רֻקָּם בְּצַלְמוֹ נָפַח בּוֹ נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|נְ}}שָׁמָה אֵלָיו תָּאֳסַף עִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|סְ}}לֹל גַּן נָטַע מִתְהַלֵּךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|עַ}}ל פְּנֵי גֵיא הֶעֱבִיר||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|פָּ}}ץ עֲבוּר מוֹרְדִים לֹא יָדוֹן||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|צָ}}רְחוּ סוּר וַיִּכְלוּ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|קֶ}}דֶם כֹּל נִקְרָא אֱלֹהֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם}}||{{סי|רִ}}חֵף עַל פְּנֵי מַיִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|שִׁ}}לְטוֹן לֹא שָׂם לִיצִיר לִכְלֹא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|תִּ}}נָּה מְנַגֵּן אָנָה אֵלֵךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | ||<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} כָּל אֲשֶׁר בְּאַפָּיו נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||אָכֵן בֶּאֱנוֹשׁ הִיא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||יְסַלְּדוּ יְסַלְסְלוּ לָאֵל בּוֹרֵא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||כְּחַיָּה וְאוֹפָן עֵת יָבוֹא בָם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}.}} |}<קטע סוף=א/> {{הור|לעומתם…}} ===== תמיד תתלונן בידך ===== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תָּ}}מִיד תִּתְלוֹנֵן בְּיָדְךָ כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|שְׁ}}גָגוֹת וּזְדוֹנוֹת לְךָ תוֹדֶה {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|רָ}}צִיתָ לְהַמְצִיא כֹפֶר {{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ לְבַעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|צ}}וֹם אֶבְחָרֵהוּ קָרָאתָ עִנּוּי {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|פֶּ}}שַׁע בְּלֹא דַעַת לֹא טוֹב {{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|עָ}}מָל וְכָל פֹּעַל לֹא יְמַלְּאוּ {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}כּוּךְ אֵבָרִים תְּמַלֵּא חַיַּת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל נַהַם יְצִיאַת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|מִ}}יתָה מְמָרֶקֶת עֲוֹן חַטַּאת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|לָ}}כֵן בְּכָל צָרָה אֶשְׁפֹּךְ לְךָ אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|כְּ}}צִפּוֹר מִפַּח לְמַלֵּט בָּנוּ {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|יַ}}חַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְךָ כְּאַחַת {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרֶיךָ הֶחְדַלְתָּ מִכָּל טְמֵא {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן וָדִין בְּעֵת תֵּת כָּל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|זַ}}כָּה וּטְהוֹרָה בִּהְיוֹת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|וְ}}שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי תֹּאמַר {{מילת קבע|לַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בִּצְרוֹר הַחַיִּים תֻּצְרַר {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי הֶגְיוֹן דָּת מְשִׁיבַת {{מילת קבע|נָפֶשׁ}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גּ}}וֹי וְנָכְרִי בְּהָעִיפָם {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} {{סי|בְּ}}כַף הַקֶּלַע תְּקֻלַּע מֵהֶם {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}{{ש}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ אֵל בְּאֹמֶן אֶשָּׂא אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} בְּכָל לֵב וּבְכָל מְאֹד וּבְכָל {{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}ׁ{{ש}} אֲיַחֵד זִכְרְךָ תָּמִיד שַׁחַר וָנֶשֶׁף{{ש}} עַד אַשְׁלִים לְךָ אֶת {{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}<קטע סוף=ב/>{{ש}} {{הור|פעמים…}} ===== אליך ועדיך יבוא כל בשר ===== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ וְעָדֶיךָ יָבֹא כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ לֹא כְמַעֲשֵׂה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|בְּ}}יָדְךָ תֶּאֱסֹף רוּחַ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|שָׁ}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם לְרִמָּה הוּא רִבּוּי {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ר}}עַ פֶּה הוּא הַמַּחֲטִיא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹר שֻׁטַּף כְּהִשְׁחִית וְעָשׂ זִמַּת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}צַפְתָּ וְנַמְתָּ בְּשַׁגַּם הוּא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בְקָצְפְּךָ עַל חַטֹּאת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|צ}}וּר זָכֹר תִּזְכֹּר כִּי הֵמָּה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|וְ}}לָכֵן בְּיָדְךָ אֶפֹּל וְלֹא בִידֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת דִּינְךָ לֹא כְדִינֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ע}}וֹרֵךְ וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|חַ}}י לְכָל הַחַי קָרָאתָ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|סִ}}כַּכְתָּ גִּיד וְעֶצֶם וְאָרַגְתָּ עוֹר {{מילת קבע|וּבָשָׂר}}{{ש}} {{סי|טָ}}הֳרָה תְטַמֵּא כְּזַיִת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|נָ}}א לָכֵן אוֹי לְ{{מילת קבע|בָשָׂר}} מִפְּנֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|יְ}}לֵל צָרִים שָׁמַעְנוּ וְסָמַר בָּנוּ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מֵ}}עֶיךָ יֶהֱמוּ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|כְּ}}בוֹד שֵׁם קָדְשְׁךָ יְבָרֵךְ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|לִ}}מּוּד דָּתְךָ מַרְפֵּא לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} לְעֵת תִּשְׁפֹּךְ רוּחֲךָ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} גִּלּוּי כְּבוֹדְךָ יִרְאֶה כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} וּבְהַשְׁמִיעֲךָ שֵׁנִית יַהַס כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}<קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|להיות…}} ===== אליך תלויות עינינו ===== <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|בָּ}}רוּךְ בְּמַקְהֲלוֹת עַמֶּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|גְּ}}אָלֵנוּ שֵׁנִית מִמְּעַנֵּינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|דָּ}}ר בִּשְׁמֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|הֵ}}ן לְךָ הֶאֱמַרְנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|וּ}}מִי כְּעַם מְרוֹמְמֵי שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית אֵיתָנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|חַ}}י כִּי אֵין זָר עִמְּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר לְשִׁמְךָ קְנֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|יְ}}חִידִי הַדָּן בְּעוֹלָמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|כֹּ}}חֲךָ יִגְדַּל מַלְכֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|לִ}}בֵּנוּ רָחַשׁ לְרוֹמְמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|מִ}}נֹּף בִּזְרֹעַ גְּאַלְתָּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|נְ}}הַלֶּלְךָ כְּאֵילֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|סְ}}עָדֵנוּ וְסָמְכֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ וְנוֹדֶה לִשְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ וְחָנֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹמְמֵנוּ וַהֲקִימֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ זַעְמֶךָ||{{רווח|1}}||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly> |- |{{סי|שְׁ}}מַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|תִּ}}תְרוֹמֵם מִנְּשׂוּאֵי רַחַם|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |} '''שִׁמְךָ אֵל לִבַּבְנוּ / יִחוּדְךָ יַחַד הִנְעַמְנוּ'''<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|אדיר אדירנו…}} [[קטגוריה:פיוטי קדושה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] s6nbm3km8e60fgsceppj37fz57ih1su 3078446 3078445 2026-08-21T12:22:30Z מו יו הו 37729 /* תמיד תתלונן בידך */ 3078446 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=25}} {{הור2|פיוטי קדושה שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. למנהג אשכנז נאמרים בקדושה לשחרית של יום כיפור.}} ===== אל ברוב עצות ===== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}ל בְּרֹב עֵצוֹת תִּכֵּן אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|בִּ}}כְרוּב טָס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|גַּ}}ם פֶּלֶס וּמִשְׁקָל שָׂם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|דְּ}}בָרוֹ בִּזְרִיזוּת תַּעַשׂ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|הֲ}}לֹא עַל סְעָרָה הֶעֱמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|וּ}}מֵאוֹצָר יוֹצִיא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|זֶ}}ה יָם הַגָּדוֹל יָטִיל בּוֹ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|חֵ}}ל נוֹזְלִים יַעֲרִים||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|טַ}}עַם יְפוֹצֵץ אֵל וְיַעֲמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|יִ}}זְּלוּ מַיִם יַשִּׁיב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||לָכֵן {{סי|כָּ}}ל לַיִל בְּיָדוֹ תֻּפְקַד כָּל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|לְ}}אֶצְלוֹ תָּשׁוּב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|מְ}}רֻקָּם בְּצַלְמוֹ נָפַח בּוֹ נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|נְ}}שָׁמָה אֵלָיו תָּאֳסַף עִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|סְ}}לֹל גַּן נָטַע מִתְהַלֵּךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|עַ}}ל פְּנֵי גֵיא הֶעֱבִיר||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|פָּ}}ץ עֲבוּר מוֹרְדִים לֹא יָדוֹן||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|צָ}}רְחוּ סוּר וַיִּכְלוּ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|קֶ}}דֶם כֹּל נִקְרָא אֱלֹהֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם}}||{{סי|רִ}}חֵף עַל פְּנֵי מַיִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|שִׁ}}לְטוֹן לֹא שָׂם לִיצִיר לִכְלֹא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|תִּ}}נָּה מְנַגֵּן אָנָה אֵלֵךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | ||<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} כָּל אֲשֶׁר בְּאַפָּיו נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||אָכֵן בֶּאֱנוֹשׁ הִיא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||יְסַלְּדוּ יְסַלְסְלוּ לָאֵל בּוֹרֵא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||כְּחַיָּה וְאוֹפָן עֵת יָבוֹא בָם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}.}} |}<קטע סוף=א/> {{הור|לעומתם…}} ===== תמיד תתלונן בידך ===== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {| |- |{{סי|תָּ}}מִיד תִּתְלוֹנֵן בְּיָדְךָ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|שְׁ}}גָגוֹת וּזְדוֹנוֹת לְךָ תוֹדֶה ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|רָ}}צִיתָ לְהַמְצִיא כֹפֶר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|קָ}}דוֹשׁ לְבַעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|צ}}וֹם אֶבְחָרֵהוּ קָרָאתָ עִנּוּי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|פֶּ}}שַׁע בְּלֹא דַעַת לֹא טוֹב ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|עָ}}מָל וְכָל פֹּעַל לֹא יְמַלְּאוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}כּוּךְ אֵבָרִים תְּמַלֵּא חַיַּת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל נַהַם יְצִיאַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|מִ}}יתָה מְמָרֶקֶת עֲוֹן חַטַּאת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|לָ}}כֵן בְּכָל צָרָה אֶשְׁפֹּךְ לְךָ אֶת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|כְּ}}צִפּוֹר מִפַּח לְמַלֵּט בָּנוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|יַ}}חַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְךָ כְּאַחַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|טְ}}הוֹרֶיךָ הֶחְדַלְתָּ מִכָּל טְמֵא ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן וָדִין בְּעֵת תֵּת כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|זַ}}כָּה וּטְהוֹרָה בִּהְיוֹת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|וְ}}שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי תֹּאמַר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|הֲ}}לֹא בִּצְרוֹר הַחַיִּים תֻּצְרַר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי הֶגְיוֹן דָּת מְשִׁיבַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נָפֶשׁ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גּ}}וֹי וְנָכְרִי בְּהָעִיפָם ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|בְּ}}כַף הַקֶּלַע תְּקֻלַּע מֵהֶם ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ אֵל בְּאֹמֶן אֶשָּׂא אֶת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{ש-רווח|1em}}<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} בְּכָל לֵב וּבְכָל מְאֹד וּבְכָל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{ש-רווח|1em}}אֲיַחֵד זִכְרְךָ תָּמִיד שַׁחַר ||{{שמאל|{{מילת קבע|וָנֶשֶׁף}}}} |- |{{ש-רווח|1em}}עַד אַשְׁלִים לְךָ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |}<קטע סוף=ב/> ::{{הור|פעמים…}} ===== אליך ועדיך יבוא כל בשר ===== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ וְעָדֶיךָ יָבֹא כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ לֹא כְמַעֲשֵׂה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|בְּ}}יָדְךָ תֶּאֱסֹף רוּחַ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|שָׁ}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם לְרִמָּה הוּא רִבּוּי {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ר}}עַ פֶּה הוּא הַמַּחֲטִיא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹר שֻׁטַּף כְּהִשְׁחִית וְעָשׂ זִמַּת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}צַפְתָּ וְנַמְתָּ בְּשַׁגַּם הוּא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בְקָצְפְּךָ עַל חַטֹּאת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|צ}}וּר זָכֹר תִּזְכֹּר כִּי הֵמָּה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|וְ}}לָכֵן בְּיָדְךָ אֶפֹּל וְלֹא בִידֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת דִּינְךָ לֹא כְדִינֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ע}}וֹרֵךְ וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|חַ}}י לְכָל הַחַי קָרָאתָ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|סִ}}כַּכְתָּ גִּיד וְעֶצֶם וְאָרַגְתָּ עוֹר {{מילת קבע|וּבָשָׂר}}{{ש}} {{סי|טָ}}הֳרָה תְטַמֵּא כְּזַיִת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|נָ}}א לָכֵן אוֹי לְ{{מילת קבע|בָשָׂר}} מִפְּנֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|יְ}}לֵל צָרִים שָׁמַעְנוּ וְסָמַר בָּנוּ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מֵ}}עֶיךָ יֶהֱמוּ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|כְּ}}בוֹד שֵׁם קָדְשְׁךָ יְבָרֵךְ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|לִ}}מּוּד דָּתְךָ מַרְפֵּא לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} לְעֵת תִּשְׁפֹּךְ רוּחֲךָ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} גִּלּוּי כְּבוֹדְךָ יִרְאֶה כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} וּבְהַשְׁמִיעֲךָ שֵׁנִית יַהַס כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}<קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|להיות…}} ===== אליך תלויות עינינו ===== <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|בָּ}}רוּךְ בְּמַקְהֲלוֹת עַמֶּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|גְּ}}אָלֵנוּ שֵׁנִית מִמְּעַנֵּינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|דָּ}}ר בִּשְׁמֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|הֵ}}ן לְךָ הֶאֱמַרְנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|וּ}}מִי כְּעַם מְרוֹמְמֵי שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית אֵיתָנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|חַ}}י כִּי אֵין זָר עִמְּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר לְשִׁמְךָ קְנֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|יְ}}חִידִי הַדָּן בְּעוֹלָמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|כֹּ}}חֲךָ יִגְדַּל מַלְכֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|לִ}}בֵּנוּ רָחַשׁ לְרוֹמְמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|מִ}}נֹּף בִּזְרֹעַ גְּאַלְתָּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|נְ}}הַלֶּלְךָ כְּאֵילֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|סְ}}עָדֵנוּ וְסָמְכֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ וְנוֹדֶה לִשְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ וְחָנֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹמְמֵנוּ וַהֲקִימֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ זַעְמֶךָ||{{רווח|1}}||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly> |- |{{סי|שְׁ}}מַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|תִּ}}תְרוֹמֵם מִנְּשׂוּאֵי רַחַם|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |} '''שִׁמְךָ אֵל לִבַּבְנוּ / יִחוּדְךָ יַחַד הִנְעַמְנוּ'''<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|אדיר אדירנו…}} [[קטגוריה:פיוטי קדושה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] oxnow2rgshhx0d9pd896sdv3ey8ol1s 3078447 3078446 2026-08-21T12:22:52Z מו יו הו 37729 /* אל ברוב עצות */ 3078447 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=25}} {{הור2|פיוטי קדושה שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. למנהג אשכנז נאמרים בקדושה לשחרית של יום כיפור.}} ===== אל ברוב עצות ===== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}ל בְּרֹב עֵצוֹת תִּכֵּן אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|בִּ}}כְרוּב טָס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|גַּ}}ם פֶּלֶס וּמִשְׁקָל שָׂם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|דְּ}}בָרוֹ בִּזְרִיזוּת תַּעַשׂ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|הֲ}}לֹא עַל סְעָרָה הֶעֱמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|וּ}}מֵאוֹצָר יוֹצִיא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|זֶ}}ה יָם הַגָּדוֹל יָטִיל בּוֹ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|חֵ}}ל נוֹזְלִים יַעֲרִים||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|טַ}}עַם יְפוֹצֵץ אֵל וְיַעֲמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|יִ}}זְּלוּ מַיִם יַשִּׁיב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||לָכֵן {{סי|כָּ}}ל לַיִל בְּיָדוֹ תֻּפְקַד כָּל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|לְ}}אֶצְלוֹ תָּשׁוּב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|מְ}}רֻקָּם בְּצַלְמוֹ נָפַח בּוֹ נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|נְ}}שָׁמָה אֵלָיו תָּאֳסַף עִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|סְ}}לֹל גַּן נָטַע מִתְהַלֵּךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|עַ}}ל פְּנֵי גֵיא הֶעֱבִיר||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|פָּ}}ץ עֲבוּר מוֹרְדִים לֹא יָדוֹן||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|צָ}}רְחוּ סוּר וַיִּכְלוּ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|קֶ}}דֶם כֹּל נִקְרָא אֱלֹהֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם}}||{{סי|רִ}}חֵף עַל פְּנֵי מַיִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|שִׁ}}לְטוֹן לֹא שָׂם לִיצִיר לִכְלֹא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|תִּ}}נָּה מְנַגֵּן אָנָה אֵלֵךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | ||<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} כָּל אֲשֶׁר בְּאַפָּיו נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||אָכֵן בֶּאֱנוֹשׁ הִיא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||יְסַלְּדוּ יְסַלְסְלוּ לָאֵל בּוֹרֵא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||כְּחַיָּה וְאוֹפָן עֵת יָבוֹא בָם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}.}} |}<קטע סוף=א/> ::{{הור|לעומתם…}} ===== תמיד תתלונן בידך ===== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {| |- |{{סי|תָּ}}מִיד תִּתְלוֹנֵן בְּיָדְךָ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|שְׁ}}גָגוֹת וּזְדוֹנוֹת לְךָ תוֹדֶה ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|רָ}}צִיתָ לְהַמְצִיא כֹפֶר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|קָ}}דוֹשׁ לְבַעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|צ}}וֹם אֶבְחָרֵהוּ קָרָאתָ עִנּוּי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|פֶּ}}שַׁע בְּלֹא דַעַת לֹא טוֹב ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|עָ}}מָל וְכָל פֹּעַל לֹא יְמַלְּאוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}כּוּךְ אֵבָרִים תְּמַלֵּא חַיַּת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל נַהַם יְצִיאַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|מִ}}יתָה מְמָרֶקֶת עֲוֹן חַטַּאת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|לָ}}כֵן בְּכָל צָרָה אֶשְׁפֹּךְ לְךָ אֶת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|כְּ}}צִפּוֹר מִפַּח לְמַלֵּט בָּנוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|יַ}}חַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְךָ כְּאַחַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|טְ}}הוֹרֶיךָ הֶחְדַלְתָּ מִכָּל טְמֵא ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן וָדִין בְּעֵת תֵּת כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|זַ}}כָּה וּטְהוֹרָה בִּהְיוֹת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|וְ}}שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי תֹּאמַר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|הֲ}}לֹא בִּצְרוֹר הַחַיִּים תֻּצְרַר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי הֶגְיוֹן דָּת מְשִׁיבַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נָפֶשׁ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גּ}}וֹי וְנָכְרִי בְּהָעִיפָם ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|בְּ}}כַף הַקֶּלַע תְּקֻלַּע מֵהֶם ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ אֵל בְּאֹמֶן אֶשָּׂא אֶת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{ש-רווח|1em}}<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} בְּכָל לֵב וּבְכָל מְאֹד וּבְכָל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{ש-רווח|1em}}אֲיַחֵד זִכְרְךָ תָּמִיד שַׁחַר ||{{שמאל|{{מילת קבע|וָנֶשֶׁף}}}} |- |{{ש-רווח|1em}}עַד אַשְׁלִים לְךָ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |}<קטע סוף=ב/> ::{{הור|פעמים…}} ===== אליך ועדיך יבוא כל בשר ===== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ וְעָדֶיךָ יָבֹא כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ לֹא כְמַעֲשֵׂה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|בְּ}}יָדְךָ תֶּאֱסֹף רוּחַ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|שָׁ}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם לְרִמָּה הוּא רִבּוּי {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ר}}עַ פֶּה הוּא הַמַּחֲטִיא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹר שֻׁטַּף כְּהִשְׁחִית וְעָשׂ זִמַּת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}צַפְתָּ וְנַמְתָּ בְּשַׁגַּם הוּא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בְקָצְפְּךָ עַל חַטֹּאת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|צ}}וּר זָכֹר תִּזְכֹּר כִּי הֵמָּה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|וְ}}לָכֵן בְּיָדְךָ אֶפֹּל וְלֹא בִידֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת דִּינְךָ לֹא כְדִינֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ע}}וֹרֵךְ וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|חַ}}י לְכָל הַחַי קָרָאתָ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|סִ}}כַּכְתָּ גִּיד וְעֶצֶם וְאָרַגְתָּ עוֹר {{מילת קבע|וּבָשָׂר}}{{ש}} {{סי|טָ}}הֳרָה תְטַמֵּא כְּזַיִת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|נָ}}א לָכֵן אוֹי לְ{{מילת קבע|בָשָׂר}} מִפְּנֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|יְ}}לֵל צָרִים שָׁמַעְנוּ וְסָמַר בָּנוּ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מֵ}}עֶיךָ יֶהֱמוּ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|כְּ}}בוֹד שֵׁם קָדְשְׁךָ יְבָרֵךְ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|לִ}}מּוּד דָּתְךָ מַרְפֵּא לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} לְעֵת תִּשְׁפֹּךְ רוּחֲךָ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} גִּלּוּי כְּבוֹדְךָ יִרְאֶה כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} וּבְהַשְׁמִיעֲךָ שֵׁנִית יַהַס כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}<קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|להיות…}} ===== אליך תלויות עינינו ===== <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|בָּ}}רוּךְ בְּמַקְהֲלוֹת עַמֶּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|גְּ}}אָלֵנוּ שֵׁנִית מִמְּעַנֵּינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|דָּ}}ר בִּשְׁמֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|הֵ}}ן לְךָ הֶאֱמַרְנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|וּ}}מִי כְּעַם מְרוֹמְמֵי שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית אֵיתָנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|חַ}}י כִּי אֵין זָר עִמְּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר לְשִׁמְךָ קְנֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|יְ}}חִידִי הַדָּן בְּעוֹלָמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|כֹּ}}חֲךָ יִגְדַּל מַלְכֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|לִ}}בֵּנוּ רָחַשׁ לְרוֹמְמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|מִ}}נֹּף בִּזְרֹעַ גְּאַלְתָּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|נְ}}הַלֶּלְךָ כְּאֵילֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|סְ}}עָדֵנוּ וְסָמְכֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ וְנוֹדֶה לִשְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ וְחָנֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹמְמֵנוּ וַהֲקִימֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ זַעְמֶךָ||{{רווח|1}}||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly> |- |{{סי|שְׁ}}מַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|תִּ}}תְרוֹמֵם מִנְּשׂוּאֵי רַחַם|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |} '''שִׁמְךָ אֵל לִבַּבְנוּ / יִחוּדְךָ יַחַד הִנְעַמְנוּ'''<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|אדיר אדירנו…}} [[קטגוריה:פיוטי קדושה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] km6ap70uo7c4t1g94956xguklza7qhq 3078448 3078447 2026-08-21T12:23:46Z מו יו הו 37729 /* תמיד תתלונן בידך */ 3078448 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=25}} {{הור2|פיוטי קדושה שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. למנהג אשכנז נאמרים בקדושה לשחרית של יום כיפור.}} ===== אל ברוב עצות ===== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}ל בְּרֹב עֵצוֹת תִּכֵּן אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|בִּ}}כְרוּב טָס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|גַּ}}ם פֶּלֶס וּמִשְׁקָל שָׂם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|דְּ}}בָרוֹ בִּזְרִיזוּת תַּעַשׂ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|הֲ}}לֹא עַל סְעָרָה הֶעֱמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|וּ}}מֵאוֹצָר יוֹצִיא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|זֶ}}ה יָם הַגָּדוֹל יָטִיל בּוֹ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|חֵ}}ל נוֹזְלִים יַעֲרִים||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|טַ}}עַם יְפוֹצֵץ אֵל וְיַעֲמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|יִ}}זְּלוּ מַיִם יַשִּׁיב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||לָכֵן {{סי|כָּ}}ל לַיִל בְּיָדוֹ תֻּפְקַד כָּל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|לְ}}אֶצְלוֹ תָּשׁוּב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|מְ}}רֻקָּם בְּצַלְמוֹ נָפַח בּוֹ נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|נְ}}שָׁמָה אֵלָיו תָּאֳסַף עִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|סְ}}לֹל גַּן נָטַע מִתְהַלֵּךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|עַ}}ל פְּנֵי גֵיא הֶעֱבִיר||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|פָּ}}ץ עֲבוּר מוֹרְדִים לֹא יָדוֹן||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|צָ}}רְחוּ סוּר וַיִּכְלוּ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|קֶ}}דֶם כֹּל נִקְרָא אֱלֹהֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם}}||{{סי|רִ}}חֵף עַל פְּנֵי מַיִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|שִׁ}}לְטוֹן לֹא שָׂם לִיצִיר לִכְלֹא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|תִּ}}נָּה מְנַגֵּן אָנָה אֵלֵךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | ||<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} כָּל אֲשֶׁר בְּאַפָּיו נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||אָכֵן בֶּאֱנוֹשׁ הִיא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||יְסַלְּדוּ יְסַלְסְלוּ לָאֵל בּוֹרֵא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||כְּחַיָּה וְאוֹפָן עֵת יָבוֹא בָם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}.}} |}<קטע סוף=א/> ::{{הור|לעומתם…}} ===== תמיד תתלונן בידך ===== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {| |- |{{סי|תָּ}}מִיד תִּתְלוֹנֵן בְּיָדְךָ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|שְׁ}}גָגוֹת וּזְדוֹנוֹת לְךָ תוֹדֶה ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|רָ}}צִיתָ לְהַמְצִיא כֹפֶר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|קָ}}דוֹשׁ לְבַעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|צ}}וֹם אֶבְחָרֵהוּ קָרָאתָ עִנּוּי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|פֶּ}}שַׁע בְּלֹא דַעַת לֹא טוֹב ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|עָ}}מָל וְכָל פֹּעַל לֹא יְמַלְּאוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}כּוּךְ אֵבָרִים תְּמַלֵּא חַיַּת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל נַהַם יְצִיאַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|מִ}}יתָה מְמָרֶקֶת עֲוֹן חַטַּאת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|לָ}}כֵן בְּכָל צָרָה אֶשְׁפֹּךְ לְךָ אֶת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|כְּ}}צִפּוֹר מִפַּח לְמַלֵּט בָּנוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|יַ}}חַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְךָ כְּאַחַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|טְ}}הוֹרֶיךָ הֶחְדַלְתָּ מִכָּל טְמֵא ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן וָדִין בְּעֵת תֵּת כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|זַ}}כָּה וּטְהוֹרָה בִּהְיוֹת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|וְ}}שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי תֹּאמַר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|הֲ}}לֹא בִּצְרוֹר הַחַיִּים תֻּצְרַר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי הֶגְיוֹן דָּת מְשִׁיבַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נָפֶשׁ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גּ}}וֹי וְנָכְרִי בְּהָעִיפָם ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|בְּ}}כַף הַקֶּלַע תְּקֻלַּע מֵהֶם ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ אֵל בְּאֹמֶן אֶשָּׂא אֶת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} בְּכָל לֵב וּבְכָל מְאֹד וּבְכָל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |אֲיַחֵד זִכְרְךָ תָּמִיד שַׁחַר ||{{שמאל|{{מילת קבע|וָנֶשֶׁף}}}} |- |עַד אַשְׁלִים לְךָ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |}<קטע סוף=ב/> ::{{הור|פעמים…}} ===== אליך ועדיך יבוא כל בשר ===== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {{סי|אֵ}}לֶיךָ וְעָדֶיךָ יָבֹא כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|תַּ}}חַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ לֹא כְמַעֲשֵׂה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|בְּ}}יָדְךָ תֶּאֱסֹף רוּחַ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|שָׁ}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|גַּ}}ם לְרִמָּה הוּא רִבּוּי {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ר}}עַ פֶּה הוּא הַמַּחֲטִיא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|דּ}}וֹר שֻׁטַּף כְּהִשְׁחִית וְעָשׂ זִמַּת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}צַפְתָּ וְנַמְתָּ בְּשַׁגַּם הוּא {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בְקָצְפְּךָ עַל חַטֹּאת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|צ}}וּר זָכֹר תִּזְכֹּר כִּי הֵמָּה {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|וְ}}לָכֵן בְּיָדְךָ אֶפֹּל וְלֹא בִידֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת דִּינְךָ לֹא כְדִינֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|ע}}וֹרֵךְ וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|חַ}}י לְכָל הַחַי קָרָאתָ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|סִ}}כַּכְתָּ גִּיד וְעֶצֶם וְאָרַגְתָּ עוֹר {{מילת קבע|וּבָשָׂר}}{{ש}} {{סי|טָ}}הֳרָה תְטַמֵּא כְּזַיִת {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|נָ}}א לָכֵן אוֹי לְ{{מילת קבע|בָשָׂר}} מִפְּנֵי {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} {{סי|יְ}}לֵל צָרִים שָׁמַעְנוּ וְסָמַר בָּנוּ {{מילת קבע|בָשָׂר}}{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מֵ}}עֶיךָ יֶהֱמוּ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|כְּ}}בוֹד שֵׁם קָדְשְׁךָ יְבָרֵךְ כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} {{סי|לִ}}מּוּד דָּתְךָ מַרְפֵּא לְכָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}} <includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} לְעֵת תִּשְׁפֹּךְ רוּחֲךָ עַל כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} גִּלּוּי כְּבוֹדְךָ יִרְאֶה כָל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}{{ש}} וּבְהַשְׁמִיעֲךָ שֵׁנִית יַהַס כָּל {{מילת קבע|בָּשָׂר}}<קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|להיות…}} ===== אליך תלויות עינינו ===== <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|בָּ}}רוּךְ בְּמַקְהֲלוֹת עַמֶּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|גְּ}}אָלֵנוּ שֵׁנִית מִמְּעַנֵּינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|דָּ}}ר בִּשְׁמֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|הֵ}}ן לְךָ הֶאֱמַרְנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|וּ}}מִי כְּעַם מְרוֹמְמֵי שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית אֵיתָנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|חַ}}י כִּי אֵין זָר עִמְּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר לְשִׁמְךָ קְנֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|יְ}}חִידִי הַדָּן בְּעוֹלָמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|כֹּ}}חֲךָ יִגְדַּל מַלְכֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|לִ}}בֵּנוּ רָחַשׁ לְרוֹמְמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|מִ}}נֹּף בִּזְרֹעַ גְּאַלְתָּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|נְ}}הַלֶּלְךָ כְּאֵילֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|סְ}}עָדֵנוּ וְסָמְכֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ וְנוֹדֶה לִשְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ וְחָנֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹמְמֵנוּ וַהֲקִימֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ זַעְמֶךָ||{{רווח|1}}||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly> |- |{{סי|שְׁ}}מַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|תִּ}}תְרוֹמֵם מִנְּשׂוּאֵי רַחַם|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |} '''שִׁמְךָ אֵל לִבַּבְנוּ / יִחוּדְךָ יַחַד הִנְעַמְנוּ'''<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|אדיר אדירנו…}} [[קטגוריה:פיוטי קדושה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] 1u3rlmjqghv2ztwniy09j7j2ga6rptg 3078449 3078448 2026-08-21T12:26:39Z מו יו הו 37729 /* אליך ועדיך יבוא כל בשר */ 3078449 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=25}} {{הור2|פיוטי קדושה שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. למנהג אשכנז נאמרים בקדושה לשחרית של יום כיפור.}} ===== אל ברוב עצות ===== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}ל בְּרֹב עֵצוֹת תִּכֵּן אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|בִּ}}כְרוּב טָס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|גַּ}}ם פֶּלֶס וּמִשְׁקָל שָׂם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|דְּ}}בָרוֹ בִּזְרִיזוּת תַּעַשׂ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|הֲ}}לֹא עַל סְעָרָה הֶעֱמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|וּ}}מֵאוֹצָר יוֹצִיא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|זֶ}}ה יָם הַגָּדוֹל יָטִיל בּוֹ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|חֵ}}ל נוֹזְלִים יַעֲרִים||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|טַ}}עַם יְפוֹצֵץ אֵל וְיַעֲמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|יִ}}זְּלוּ מַיִם יַשִּׁיב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||לָכֵן {{סי|כָּ}}ל לַיִל בְּיָדוֹ תֻּפְקַד כָּל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|לְ}}אֶצְלוֹ תָּשׁוּב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|מְ}}רֻקָּם בְּצַלְמוֹ נָפַח בּוֹ נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|נְ}}שָׁמָה אֵלָיו תָּאֳסַף עִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|סְ}}לֹל גַּן נָטַע מִתְהַלֵּךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|עַ}}ל פְּנֵי גֵיא הֶעֱבִיר||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|פָּ}}ץ עֲבוּר מוֹרְדִים לֹא יָדוֹן||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|צָ}}רְחוּ סוּר וַיִּכְלוּ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|קֶ}}דֶם כֹּל נִקְרָא אֱלֹהֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם}}||{{סי|רִ}}חֵף עַל פְּנֵי מַיִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|שִׁ}}לְטוֹן לֹא שָׂם לִיצִיר לִכְלֹא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|תִּ}}נָּה מְנַגֵּן אָנָה אֵלֵךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | ||<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} כָּל אֲשֶׁר בְּאַפָּיו נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||אָכֵן בֶּאֱנוֹשׁ הִיא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||יְסַלְּדוּ יְסַלְסְלוּ לָאֵל בּוֹרֵא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||כְּחַיָּה וְאוֹפָן עֵת יָבוֹא בָם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}.}} |}<קטע סוף=א/> ::{{הור|לעומתם…}} ===== תמיד תתלונן בידך ===== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {| |- |{{סי|תָּ}}מִיד תִּתְלוֹנֵן בְּיָדְךָ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|שְׁ}}גָגוֹת וּזְדוֹנוֹת לְךָ תוֹדֶה ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|רָ}}צִיתָ לְהַמְצִיא כֹפֶר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|קָ}}דוֹשׁ לְבַעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|צ}}וֹם אֶבְחָרֵהוּ קָרָאתָ עִנּוּי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|פֶּ}}שַׁע בְּלֹא דַעַת לֹא טוֹב ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|עָ}}מָל וְכָל פֹּעַל לֹא יְמַלְּאוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}כּוּךְ אֵבָרִים תְּמַלֵּא חַיַּת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל נַהַם יְצִיאַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|מִ}}יתָה מְמָרֶקֶת עֲוֹן חַטַּאת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|לָ}}כֵן בְּכָל צָרָה אֶשְׁפֹּךְ לְךָ אֶת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|כְּ}}צִפּוֹר מִפַּח לְמַלֵּט בָּנוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|יַ}}חַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְךָ כְּאַחַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|טְ}}הוֹרֶיךָ הֶחְדַלְתָּ מִכָּל טְמֵא ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן וָדִין בְּעֵת תֵּת כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|זַ}}כָּה וּטְהוֹרָה בִּהְיוֹת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|וְ}}שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי תֹּאמַר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|הֲ}}לֹא בִּצְרוֹר הַחַיִּים תֻּצְרַר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי הֶגְיוֹן דָּת מְשִׁיבַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נָפֶשׁ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גּ}}וֹי וְנָכְרִי בְּהָעִיפָם ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|בְּ}}כַף הַקֶּלַע תְּקֻלַּע מֵהֶם ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ אֵל בְּאֹמֶן אֶשָּׂא אֶת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} בְּכָל לֵב וּבְכָל מְאֹד וּבְכָל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |אֲיַחֵד זִכְרְךָ תָּמִיד שַׁחַר ||{{שמאל|{{מילת קבע|וָנֶשֶׁף}}}} |- |עַד אַשְׁלִים לְךָ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |}<קטע סוף=ב/> ::{{הור|פעמים…}} ===== אליך ועדיך יבוא כל בשר ===== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ וְעָדֶיךָ יָבֹא כָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|תַּ}}חַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ לֹא כְמַעֲשֵׂה ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ תֶּאֱסֹף רוּחַ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|שָׁ}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|גַּ}}ם לְרִמָּה הוּא רִבּוּי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|ר}}עַ פֶּה הוּא הַמַּחֲטִיא ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|דּ}}וֹר שֻׁטַּף כְּהִשְׁחִית וְעָשׂ זִמַּת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}צַפְתָּ וְנַמְתָּ בְּשַׁגַּם הוּא ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|הֲ}}לֹא בְקָצְפְּךָ עַל חַטֹּאת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|צ}}וּר זָכֹר תִּזְכֹּר כִּי הֵמָּה ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|וְ}}לָכֵן בְּיָדְךָ אֶפֹּל וְלֹא בִידֵי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|פְּ}}קֻדַּת דִּינְךָ לֹא כְדִינֵי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|זֶ}}ה אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|ע}}וֹרֵךְ וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|חַ}}י לְכָל הַחַי קָרָאתָ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|סִ}}כַּכְתָּ גִּיד וְעֶצֶם וְאָרַגְתָּ עוֹר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|וּבָשָׂר}}}} |- |{{סי|טָ}}הֳרָה תְטַמֵּא כְּזַיִת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|נָ}}א לָכֵן אוֹי לְבָשָׂר מִפְּנֵי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|יְ}}לֵל צָרִים שָׁמַעְנוּ וְסָמַר בָּנוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מֵ}}עֶיךָ יֶהֱמוּ עַל כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|כְּ}}בוֹד שֵׁם קָדְשְׁךָ יְבָרֵךְ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|לִ}}מּוּד דָּתְךָ מַרְפֵּא לְכָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} לְעֵת תִּשְׁפֹּךְ רוּחֲךָ עַל כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |גִּלּוּי כְּבוֹדְךָ יִרְאֶה כָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |וּבְהַשְׁמִיעֲךָ שֵׁנִית יַהַס כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |}<קטע סוף=ג/> ::{{הור|להיות…}} ===== אליך תלויות עינינו ===== <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|בָּ}}רוּךְ בְּמַקְהֲלוֹת עַמֶּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|גְּ}}אָלֵנוּ שֵׁנִית מִמְּעַנֵּינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|דָּ}}ר בִּשְׁמֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|הֵ}}ן לְךָ הֶאֱמַרְנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|וּ}}מִי כְּעַם מְרוֹמְמֵי שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית אֵיתָנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|חַ}}י כִּי אֵין זָר עִמְּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר לְשִׁמְךָ קְנֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|יְ}}חִידִי הַדָּן בְּעוֹלָמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|כֹּ}}חֲךָ יִגְדַּל מַלְכֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|לִ}}בֵּנוּ רָחַשׁ לְרוֹמְמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|מִ}}נֹּף בִּזְרֹעַ גְּאַלְתָּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|נְ}}הַלֶּלְךָ כְּאֵילֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|סְ}}עָדֵנוּ וְסָמְכֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ וְנוֹדֶה לִשְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ וְחָנֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹמְמֵנוּ וַהֲקִימֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ זַעְמֶךָ||{{רווח|1}}||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly> |- |{{סי|שְׁ}}מַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|תִּ}}תְרוֹמֵם מִנְּשׂוּאֵי רַחַם|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |} '''שִׁמְךָ אֵל לִבַּבְנוּ / יִחוּדְךָ יַחַד הִנְעַמְנוּ'''<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|אדיר אדירנו…}} [[קטגוריה:פיוטי קדושה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] 4cwuk1lsjt8o9a852scswg5oasis2vc 3078460 3078449 2026-08-21T12:46:50Z מו יו הו 37729 3078460 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוטי קדושה שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. למנהג אשכנז נאמרים בקדושה לשחרית של יום כיפור.}} ===== אל ברוב עצות ===== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}ל בְּרֹב עֵצוֹת תִּכֵּן אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|בִּ}}כְרוּב טָס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|גַּ}}ם פֶּלֶס וּמִשְׁקָל שָׂם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|דְּ}}בָרוֹ בִּזְרִיזוּת תַּעַשׂ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|הֲ}}לֹא עַל סְעָרָה הֶעֱמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|וּ}}מֵאוֹצָר יוֹצִיא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|זֶ}}ה יָם הַגָּדוֹל יָטִיל בּוֹ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|חֵ}}ל נוֹזְלִים יַעֲרִים||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|טַ}}עַם יְפוֹצֵץ אֵל וְיַעֲמִיד||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|יִ}}זְּלוּ מַיִם יַשִּׁיב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||לָכֵן {{סי|כָּ}}ל לַיִל בְּיָדוֹ תֻּפְקַד כָּל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|לְ}}אֶצְלוֹ תָּשׁוּב||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|מְ}}רֻקָּם בְּצַלְמוֹ נָפַח בּוֹ נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|נְ}}שָׁמָה אֵלָיו תָּאֳסַף עִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|סְ}}לֹל גַּן נָטַע מִתְהַלֵּךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|עַ}}ל פְּנֵי גֵיא הֶעֱבִיר||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|פָּ}}ץ עֲבוּר מוֹרְדִים לֹא יָדוֹן||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|צָ}}רְחוּ סוּר וַיִּכְלוּ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} |- | ||{{סי|קֶ}}דֶם כֹּל נִקְרָא אֱלֹהֵי||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טֶרֶם}}||{{סי|רִ}}חֵף עַל פְּנֵי מַיִם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||{{סי|שִׁ}}לְטוֹן לֹא שָׂם לִיצִיר לִכְלֹא אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- |{{מילת קבע|טֶרֶם{{רווח}}}}||{{סי|תִּ}}נָּה מְנַגֵּן אָנָה אֵלֵךְ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|מֵרוּחַ}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- | ||<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} כָּל אֲשֶׁר בְּאַפָּיו נִשְׁמַת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||אָכֵן בֶּאֱנוֹשׁ הִיא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}}} |- | ||יְסַלְּדוּ יְסַלְסְלוּ לָאֵל בּוֹרֵא||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|רוּחַ}}}} |- | ||כְּחַיָּה וְאוֹפָן עֵת יָבוֹא בָם||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הָרוּחַ}}.}} |}<קטע סוף=א/> ::{{הור|לעומתם…}} ===== תמיד תתלונן בידך ===== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {| |- |{{סי|תָּ}}מִיד תִּתְלוֹנֵן בְּיָדְךָ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|שְׁ}}גָגוֹת וּזְדוֹנוֹת לְךָ תוֹדֶה ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|רָ}}צִיתָ לְהַמְצִיא כֹפֶר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|קָ}}דוֹשׁ לְבַעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|צ}}וֹם אֶבְחָרֵהוּ קָרָאתָ עִנּוּי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|פֶּ}}שַׁע בְּלֹא דַעַת לֹא טוֹב ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לָנֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|עָ}}מָל וְכָל פֹּעַל לֹא יְמַלְּאוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|סִ}}כּוּךְ אֵבָרִים תְּמַלֵּא חַיַּת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל נַהַם יְצִיאַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|מִ}}יתָה מְמָרֶקֶת עֲוֹן חַטַּאת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|לָ}}כֵן בְּכָל צָרָה אֶשְׁפֹּךְ לְךָ אֶת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|כְּ}}צִפּוֹר מִפַּח לְמַלֵּט בָּנוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|יַ}}חַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת לְךָ כְּאַחַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|טְ}}הוֹרֶיךָ הֶחְדַלְתָּ מִכָּל טְמֵא ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|חֶ}}שְׁבּוֹן וָדִין בְּעֵת תֵּת כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|זַ}}כָּה וּטְהוֹרָה בִּהְיוֹת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|וְ}}שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי תֹּאמַר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|לַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|הֲ}}לֹא בִּצְרוֹר הַחַיִּים תֻּצְרַר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|דּ}}וֹרְשֵׁי הֶגְיוֹן דָּת מְשִׁיבַת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נָפֶשׁ}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|גּ}}וֹי וְנָכְרִי בְּהָעִיפָם ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |{{סי|בְּ}}כַף הַקֶּלַע תְּקֻלַּע מֵהֶם ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ אֵל בְּאֹמֶן אֶשָּׂא אֶת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} בְּכָל לֵב וּבְכָל מְאֹד וּבְכָל||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|נֶפֶשׁ}}}} |- |אֲיַחֵד זִכְרְךָ תָּמִיד שַׁחַר ||{{שמאל|{{מילת קבע|וָנֶשֶׁף}}}} |- |עַד אַשְׁלִים לְךָ אֶת||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|הַנֶּפֶשׁ}}}} |}<קטע סוף=ב/> ::{{הור|פעמים…}} ===== אליך ועדיך יבוא כל בשר ===== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ וְעָדֶיךָ יָבֹא כָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|תַּ}}חַת כִּי מַעֲשֶׂיךָ לֹא כְמַעֲשֵׂה ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ תֶּאֱסֹף רוּחַ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|שָׁ}}אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|גַּ}}ם לְרִמָּה הוּא רִבּוּי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|ר}}עַ פֶּה הוּא הַמַּחֲטִיא ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|דּ}}וֹר שֻׁטַּף כְּהִשְׁחִית וְעָשׂ זִמַּת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קָ}}צַפְתָּ וְנַמְתָּ בְּשַׁגַּם הוּא ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|הֲ}}לֹא בְקָצְפְּךָ עַל חַטֹּאת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|צ}}וּר זָכֹר תִּזְכֹּר כִּי הֵמָּה ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|וְ}}לָכֵן בְּיָדְךָ אֶפֹּל וְלֹא בִידֵי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|פְּ}}קֻדַּת דִּינְךָ לֹא כְדִינֵי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|זֶ}}ה אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|ע}}וֹרֵךְ וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|חַ}}י לְכָל הַחַי קָרָאתָ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|סִ}}כַּכְתָּ גִּיד וְעֶצֶם וְאָרַגְתָּ עוֹר ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|וּבָשָׂר}}}} |- |{{סי|טָ}}הֳרָה תְטַמֵּא כְּזַיִת ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|נָ}}א לָכֵן אוֹי לְבָשָׂר מִפְּנֵי ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |{{סי|יְ}}לֵל צָרִים שָׁמַעְנוּ וְסָמַר בָּנוּ ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָשָׂר}}}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|מֵ}}עֶיךָ יֶהֱמוּ עַל כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|כְּ}}בוֹד שֵׁם קָדְשְׁךָ יְבָרֵךְ כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |{{סי|לִ}}מּוּד דָּתְךָ מַרְפֵּא לְכָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} {{פיסקה בטבלה}} |- |<includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly>{{מילת קבע|לָכֵן}} לְעֵת תִּשְׁפֹּךְ רוּחֲךָ עַל כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |גִּלּוּי כְּבוֹדְךָ יִרְאֶה כָל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |- |וּבְהַשְׁמִיעֲךָ שֵׁנִית יַהַס כָּל ||{{שמאל|{{רווח}}{{מילת קבע|בָּשָׂר}}}} |}<קטע סוף=ג/> ::{{הור|להיות…}} ===== אליך תלויות עינינו ===== <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}לֶיךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|בָּ}}רוּךְ בְּמַקְהֲלוֹת עַמֶּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|גְּ}}אָלֵנוּ שֵׁנִית מִמְּעַנֵּינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|דָּ}}ר בִּשְׁמֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|הֵ}}ן לְךָ הֶאֱמַרְנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|וּ}}מִי כְּעַם מְרוֹמְמֵי שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|זְ}}כוֹר בְּרִית אֵיתָנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|חַ}}י כִּי אֵין זָר עִמְּךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר לְשִׁמְךָ קְנֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|יְ}}חִידִי הַדָּן בְּעוֹלָמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|כֹּ}}חֲךָ יִגְדַּל מַלְכֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|לִ}}בֵּנוּ רָחַשׁ לְרוֹמְמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|מִ}}נֹּף בִּזְרֹעַ גְּאַלְתָּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|נְ}}הַלֶּלְךָ כְּאֵילֵי מְרוֹמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|סְ}}עָדֵנוּ וְסָמְכֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|עֲ}}נֵנוּ וְנוֹדֶה לִשְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|פְּ}}דֵנוּ וְחָנֵּנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שְׁמֶךָ|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹמְמֵנוּ וַהֲקִימֵנוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ זַעְמֶךָ||{{רווח|1}}||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |- |{{סי|<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly> |- |{{סי|שְׁ}}מַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ|| ||{{ע|יְיָ אֲדֹנֵינוּ}} |- |{{סי|תִּ}}תְרוֹמֵם מִנְּשׂוּאֵי רַחַם|| ||{{ע|מָה אַדִּיר שְׁמֶךָ}} |} '''שִׁמְךָ אֵל לִבַּבְנוּ / יִחוּדְךָ יַחַד הִנְעַמְנוּ'''<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|אדיר אדירנו…}} [[קטגוריה:פיוטי קדושה]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] aj6y73swi7dir6leds8gccq2cbcc749 0 1727768 3078526 3023021 2026-08-21T14:46:45Z מו יו הו 37729 3078526 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט לאחר הווידוי בחזרת הש"ץ של יום הכיפורים. למנהג אשכנז המערבי אומרים ממנו בית ראשון ואחרון.}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ׃{{ממס|הושע יד ב}} {{הור|בקצת קהילות אומרים את הכותרת הבאה במקום הפתיחה שלמעלה:}}{{ש}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים קכא ד}} {| |- |{{סי|אָ}}מַרְתִּי לַפּוֹשְׁעִים|| ||{{סי|אֲ}}כַלֶּה פְשָׁעִים|| ||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|בָּ}}שְׁתֵּנוּ יְדוּעִים|| ||{{סי|בְּ}}מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|גַּ}}דְתִּי לִגְאוּלַי|| ||{{סי|גֹּ}}שׁוּ אֵלַי|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|דָּ}}פְיַת מַעְגָּלַי|| ||{{סי|דְּ}}חֵה מֵעָלַי|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- | |- |{{סי|הֲ}}לֹא בְּמַחֲשָׁבָה|| ||{{סי|ה}}וֹרֵיתִי תְּשׁוּבָה|| ||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|וּ}}מֵאַנּוּ לְקָשְׁבָה|| ||{{סי|וַ}}הֲרָגַתְנוּ מְשׁוּבָה|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|זְ}}כוּת קַדְמוֹנִים|| ||{{סי|זָ}}כַרְתִּי לֶאֱמוּנִים|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|חַ}}פְּשֵׁנוּ מֵאַדְמוֹנִים||{{רווח}}||{{סי|ח}}וֹקֵר טְמוּנִים|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- | |- |{{סי|טֹ}}רַח וּכְעָסִים|| ||{{סי|טָ}}רַדְתִּי מֵעֲמוּסִים||{{רווח}}||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|יִ}}קְּשׁוּנוּ עֲכָסִים|| ||{{סי|יְ}}חַתּוּנוּ מַכְעִיסִים|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|כְּ}}לִמַּת אֲנָחָה|| ||{{סי|כָּ}}עָב נִמְחָה|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|לְ}}נַפְשֵׁנוּ שַׂמְּחָה|| ||{{סי|לַ}}עֲוֹנוֹתֵינוּ סְלָחָה|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- | |- |{{סי|מָ}}חִיתִי פֶשַׁע|| ||{{סי|מֵ}}עַם נוֹשַׁע|| ||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|נִ}}מַּקְנוּ בְּרֶשַׁע|| ||{{סי|נִ}}רְחַקְנוּ מִיֶּשַׁע|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|סְ}}לִיחָה אֶלְבֹּשׁ|| ||{{סי|שׂ}}וֹטְנֵיכֶם אֶכְבֹּשׁ|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|עַ}}צֵבוּתֵנוּ תַּחְבֹּשׁ|| ||{{סי|עֲ}}וֹנוֹתֵינוּ תִכְבֹּשׁ|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- | |- |{{סי|פָּ}}נִיתִי לְעַרְעָר|| ||{{סי|פָּ}}תַחְתִּי שַׁעַר|| ||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|צֻ}}מַּתְנוּ כְּבַעַר|| ||{{סי|צְ}}רָרוּנוּ מִנֹּעַר|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|קִ}}בַּלְתִּי שַׁוְעָה|| ||{{סי|קֵ}}רַבְתִּי יְשׁוּעָה|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|רַ}}חֲקֵנוּ מֵרִשְׁעָה|| ||{{סי|ר}}וֹכֵב שִׁבְעָה|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- | |- |{{סי|שֶׁ}}מֶץ אֶנְעֹל|| ||{{סי|שֶׁ}}לְּמַעֲנִי אֶפְעֹל|| ||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|שִׁ}}חַתְנוּ לִמְעֹל|| ||{{סי|שָׁ}}בַרְנוּ עֹל|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|תֻּ}}צָּלוּ מֵחֵפֶר|| ||{{סי|תֻּ}}חָקוּ בְּסֵפֶר|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|תַּ}}מְצִיאֵנוּ כֹפֶר|| ||{{סי|תִּ}}סְלַח וּתְכַפֵּר|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |} [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי סדר פסוקים ליום כיפור]] ja9mbnlc8kk3o3iemo7a80n3kljmivj 3078527 3078526 2026-08-21T14:47:38Z מו יו הו 37729 3078527 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט לאחר הווידוי בחזרת הש"ץ של יום הכיפורים. למנהג אשכנז המערבי אומרים ממנו בית ראשון ואחרון.}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ׃{{ממס|הושע יד ב}} {{הור|בקצת קהילות אומרים את הכותרת הבאה במקום הפתיחה שלמעלה:}}{{ש}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ{{ש}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל.{{ש}} הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים קכא ד}} {| |- |{{סי|אָ}}מַרְתִּי לַפּוֹשְׁעִים|| ||{{סי|אֲ}}כַלֶּה פְשָׁעִים|| ||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|בָּ}}שְׁתֵּנוּ יְדוּעִים|| ||{{סי|בְּ}}מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|גַּ}}דְתִּי לִגְאוּלַי|| ||{{סי|גֹּ}}שׁוּ אֵלַי|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|דָּ}}פְיַת מַעְגָּלַי|| ||{{סי|דְּ}}חֵה מֵעָלַי|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- | |- |{{סי|הֲ}}לֹא בְּמַחֲשָׁבָה|| ||{{סי|ה}}וֹרֵיתִי תְּשׁוּבָה|| ||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|וּ}}מֵאַנּוּ לְקָשְׁבָה|| ||{{סי|וַ}}הֲרָגַתְנוּ מְשׁוּבָה|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|זְ}}כוּת קַדְמוֹנִים|| ||{{סי|זָ}}כַרְתִּי לֶאֱמוּנִים|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|חַ}}פְּשֵׁנוּ מֵאַדְמוֹנִים||{{רווח}}||{{סי|ח}}וֹקֵר טְמוּנִים|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- | |- |{{סי|טֹ}}רַח וּכְעָסִים|| ||{{סי|טָ}}רַדְתִּי מֵעֲמוּסִים||{{רווח}}||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|יִ}}קְּשׁוּנוּ עֲכָסִים|| ||{{סי|יְ}}חַתּוּנוּ מַכְעִיסִים|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|כְּ}}לִמַּת אֲנָחָה|| ||{{סי|כָּ}}עָב נִמְחָה|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|לְ}}נַפְשֵׁנוּ שַׂמְּחָה|| ||{{סי|לַ}}עֲוֹנוֹתֵינוּ סְלָחָה|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- | |- |{{סי|מָ}}חִיתִי פֶשַׁע|| ||{{סי|מֵ}}עַם נוֹשַׁע|| ||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|נִ}}מַּקְנוּ בְּרֶשַׁע|| ||{{סי|נִ}}רְחַקְנוּ מִיֶּשַׁע|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|סְ}}לִיחָה אֶלְבֹּשׁ|| ||{{סי|שׂ}}וֹטְנֵיכֶם אֶכְבֹּשׁ|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|עַ}}צֵבוּתֵנוּ תַּחְבֹּשׁ|| ||{{סי|עֲ}}וֹנוֹתֵינוּ תִכְבֹּשׁ|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- | |- |{{סי|פָּ}}נִיתִי לְעַרְעָר|| ||{{סי|פָּ}}תַחְתִּי שַׁעַר|| ||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|צֻ}}מַּתְנוּ כְּבַעַר|| ||{{סי|צְ}}רָרוּנוּ מִנֹּעַר|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|קִ}}בַּלְתִּי שַׁוְעָה|| ||{{סי|קֵ}}רַבְתִּי יְשׁוּעָה|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|רַ}}חֲקֵנוּ מֵרִשְׁעָה|| ||{{סי|ר}}וֹכֵב שִׁבְעָה|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- | |- |{{סי|שֶׁ}}מֶץ אֶנְעֹל|| ||{{סי|שֶׁ}}לְּמַעֲנִי אֶפְעֹל|| ||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|שִׁ}}חַתְנוּ לִמְעֹל|| ||{{סי|שָׁ}}בַרְנוּ עֹל|| ||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|תֻּ}}צָּלוּ מֵחֵפֶר|| ||{{סי|תֻּ}}חָקוּ בְּסֵפֶר|| ||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|תַּ}}מְצִיאֵנוּ כֹפֶר|| ||{{סי|תִּ}}סְלַח וּתְכַפֵּר|| ||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |} [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי סדר פסוקים ליום כיפור]] 10zfep3kwl9hzf6vsnzcpcru1p9vu24 0 1727820 3078520 3022620 2026-08-21T14:41:14Z מו יו הו 37729 3078520 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט לחזרת הש"ץ של שחרית של יום כיפור, מיוסד על ברכות שמונה עשרה של חול. למנהג אשכנז המערבי, כשחל בשבת מדלגים על אותיות ד-ס. למנהג אשכנז המזרחי מדלגים תמיד אותיות ז-צ.}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |colspan ="2"|{{מר|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם / מָגֵן אַבְרָהָם{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים / מְחַיֵּה הַמֵּתִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ / הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת / חוֹנֵן הַדָּעַת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה / הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ / הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|זָ}}ךְ וּמִתְהַלֵּל / גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ח}}וֹבֵשׁ וּמְכַלֶּה / רוֹפֵא חוֹלֵי{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ט}}וֹב יָמִים וְשָׁנִים / מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|יָ}}הּ לְיִשְׂרָאֵל / מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל<noinclude>{{הערה|במחזור בני רומא: "עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".}}</noinclude>{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|כּ}}וֹנֵן כֵּס מִשְׁפָּט / הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|לְ}}ךָ לְבַדְּךָ מְיַחֲלִים / מַכְנִיעַ זֵדִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|מְ}}דַבֵּר וּמֵקִים / מִבְטַח לַצַּדִּיקִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|נ}}וֹתֵן אוֹר יוֹמַיִם / בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם<noinclude>{{הערה|במחזור בני רומא: "אֱלֹהֵי דָוִד וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם".}}</noinclude>{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|סְ}}לַח לְנִדְגָּלָה / שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|עֶ}}לְיוֹן אֱמוּנוֹת / סוֹלֵחַ עֲוֺנוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|פִּ}}ינוּ תְּפִלּוֹת יְמַלֵּל / לִמְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|צְ}}פֵה נָא בְּמַאֲבֹד / שֶׁאֹתְךָ לְבַדְּךָ<noinclude>{{הערה|במחזור נירנברג לא כתוב "לְבַדְּךָ"֚ וכן מסתבר שנוסף באירופה.}}</noinclude> בְּיִרְאָה נַעֲבֹד{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת / הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי / יְבָרֶכְךָ יְיָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}}<noinclude> |- |} {{רקע אפור}}{{הור|בחלק כ"י של נוסח אשכנז נמצאים עוד ג' חרוזים אלו, וכן העיד ראב"ן שמצא במחזורים עתיקים:}} {| |- |{{סי|רַ}}חֲמֶיך יְקַדְּמוּ לְתַחֲנוּנָי / <noinclude>{{הערה|במחזור בני רומא נוסף: "כָּאָמוּר".}}</noinclude>יָאֵר יְיָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|שַׁ}}דַּי סְלַח לַעֲוֹנָי / יִשָּׂא יְיָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|שׁ}}וֹמֵעַ שַׁוְעַת עַמִּי / וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{הור|במחזור בני רומא נמצא חרוז זה:}} |- |{{סי|שָׁ}}לוֹם לִטַּע בְּמַחֲנָי<noinclude>{{הערה|נו"א: "בַּהֲמוֹנָי".}}</noinclude> / פָּנָיו יִשָּׂא יְיָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |}{{סוף}} {|</noinclude> |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם<noinclude>{{הערה|בכ"י הנ"ל: "{{סי|תְּ}}בַשְּׂרֵנוּ (בַּ)שָּׁלוֹם". במחזור בני רומא: "{{סי|תִּ}}פְרוֹשׂ עָלֵינוּ שָׁלוֹם".}}</noinclude> / עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם<noinclude>{{הערה|במחזור בני רומא: "הַמְּבָרֵךְ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם".}}</noinclude>{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם / וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |colspan ="2" |{{הור|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים שורה זו:}} |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע / לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |} <noinclude>{{רקע אפור}} </noinclude>כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז כ|שם פסוק כ}}<noinclude> {{סוף}}{{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי מי אל כמוך]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:מיוחסים לקליר]] </noinclude> ofj3sgt970uo5gbf9mklhbedut74ooy 0 1727822 3078516 3022431 2026-08-21T14:13:49Z ~2026-45798-49 46282 /* נוסח אשכנז */ 3078516 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט ליום כיפור לאחר הווידוי בתפילת הש"ץ. למנהג עדות המזרח אומרים אותו בכל תפילות היום, ולמנהג אשכנז בתפילת מוסף.}} ==נוסח אשכנז== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מדלגים על אותיות כ-ר.}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |colspan ="3"|{{מר|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאוֹר / {{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת / {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ / {{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|ז}}וֹקֵף כְּפוּפִים / {{סי|ח}}וֹנֵן דַּלִּים{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / {{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|כּ}}וֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת / {{סי|ל}}וֹבֵשׁ צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|מֶ}}לֶךְ מְלָכִים / {{סי|נ}}וֹרָא וְנִשְׂגָּב{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|ס}}וֹמֵךְ נוֹפְלִים / {{סי|ע}}וֹנֶה עֲשׁוּקִים{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|פּ}}וֹדֶה וּמַצִּיל / {{סי|צֹ}}עֶה בְּרֹב כֹּחוֹ{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|קָ}}רוֹב לְקֹרְאָיו / {{סי|רָ}}ם וּמַאֲזִין שַׁוְעָה{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים / {{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |נֹשֵׂא עָוֹן / וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |}<noinclude> {{רקע אפור}}</noinclude> כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז כ|מיכה ז כ}}<noinclude> {{סוף}}</noinclude> ==נוסח עדות המזרח== {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאוֹר / {{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת / {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ / {{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|ז}}וֹכֵר הַבְּרִית / {{סי|ח}}וֹנֵן שְׁאֵרִית{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / {{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|כּ}}וֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת / {{סי|ל}}וֹבֵשׁ צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|מֶ}}לֶךְ מְלָכִים / {{סי|נ}}וֹרָא וְנִשְׂגָּב{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|ס}}וֹמֵךְ נוֹפְלִים / {{סי|ע}}וֹנֶה עֲשׁוּקִים{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|פּ}}וֹדֶה וּמַצִּיל / {{סי|צֹ}}עֶה בְּרָב כֹּחַ{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|קָ}}רוֹב לְקוֹרְאָיו / {{סי|רַ}}חוּם וְחַנּוּן{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים / {{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |}<noinclude> {{רקע אפור}}</noinclude> כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}}<noinclude>{{סוף}} [[קטגוריה:פיוטי מי אל כמוך]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:הפיוט הקדום]] ndz094mnghrl1zl935ikfkkji3swigo 3078517 3078516 2026-08-21T14:33:38Z מו יו הו 37729 ביטול גרסה [[Special:Diff/3078516|3078516]] של [[Special:Contributions/~2026-45798-49|~2026-45798-49]] ([[User talk:~2026-45798-49|שיחה]]) 3078517 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט ליום כיפור לאחר הווידוי בתפילת הש"ץ. למנהג עדות המזרח אומרים אותו בכל תפילות היום, ולמנהג אשכנז בתפילת מוסף.}} ==נוסח אשכנז== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מדלגים על אותיות כ-ר.}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |colspan ="3"|{{מר|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאוֹר / {{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת / {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ / {{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|ז}}וֹקֵף כְּפוּפִים / {{סי|ח}}וֹנֵן דַּלִּים{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / {{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|כּ}}וֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת / {{סי|ל}}וֹבֵשׁ צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|מֶ}}לֶךְ מְלָכִים / {{סי|נ}}וֹרָא וְנִשְׂגָּב{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|ס}}וֹמֵךְ נוֹפְלִים / {{סי|ע}}וֹנֶה עֲשׁוּקִים{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|פּ}}וֹדֶה וּמַצִּיל / {{סי|צֹ}}עֶה בְּרֹב כֹּחוֹ{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|קָ}}רוֹב לְקֹרְאָיו / {{סי|רָ}}ם וּמַאֲזִין שַׁוְעָה{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים / {{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |נֹשֵׂא עָוֹן / וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |}<noinclude> {{רקע אפור}}</noinclude> כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז כ|שם פסוק כ}}<noinclude> {{סוף}}</noinclude> ==נוסח עדות המזרח== {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאוֹר / {{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת / {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ / {{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|ז}}וֹכֵר הַבְּרִית / {{סי|ח}}וֹנֵן שְׁאֵרִית{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / {{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|כּ}}וֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת / {{סי|ל}}וֹבֵשׁ צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|מֶ}}לֶךְ מְלָכִים / {{סי|נ}}וֹרָא וְנִשְׂגָּב{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|ס}}וֹמֵךְ נוֹפְלִים / {{סי|ע}}וֹנֶה עֲשׁוּקִים{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|פּ}}וֹדֶה וּמַצִּיל / {{סי|צֹ}}עֶה בְּרָב כֹּחַ{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|קָ}}רוֹב לְקוֹרְאָיו / {{סי|רַ}}חוּם וְחַנּוּן{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים / {{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים{{ש-רווח|1em}}||{{ק|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |}<noinclude> {{רקע אפור}}</noinclude> כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}}<noinclude>{{סוף}} [[קטגוריה:פיוטי מי אל כמוך]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:הפיוט הקדום]] 8pnjt9j1qb93rxebrt4wfkri07tikuz 3078518 3078517 2026-08-21T14:40:09Z מו יו הו 37729 3078518 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט ליום כיפור לאחר הווידוי בתפילת הש"ץ. למנהג עדות המזרח אומרים אותו בכל תפילות היום, ולמנהג אשכנז בתפילת מוסף.}} ==נוסח אשכנז== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מדלגים על אותיות כ-ר.}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |colspan ="3"|{{מר|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאוֹר / {{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת / {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ / {{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ז}}וֹקֵף כְּפוּפִים / {{סי|ח}}וֹנֵן דַּלִּים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / {{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|כּ}}וֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת / {{סי|ל}}וֹבֵשׁ צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|מֶ}}לֶךְ מְלָכִים / {{סי|נ}}וֹרָא וְנִשְׂגָּב{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ס}}וֹמֵךְ נוֹפְלִים / {{סי|ע}}וֹנֶה עֲשׁוּקִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|פּ}}וֹדֶה וּמַצִּיל / {{סי|צֹ}}עֶה בְּרֹב כֹּחוֹ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|קָ}}רוֹב לְקֹרְאָיו / {{סי|רָ}}ם וּמַאֲזִין שַׁוְעָה{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים / {{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |נֹשֵׂא עָוֹן / וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |}<noinclude> {{רקע אפור}}</noinclude> כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז כ|שם פסוק כ}}<noinclude> {{סוף}}</noinclude> ==נוסח עדות המזרח== {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאוֹר / {{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת / {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ / {{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ז}}וֹכֵר הַבְּרִית / {{סי|ח}}וֹנֵן שְׁאֵרִית{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם / {{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|כּ}}וֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת / {{סי|ל}}וֹבֵשׁ צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|מֶ}}לֶךְ מְלָכִים / {{סי|נ}}וֹרָא וְנִשְׂגָּב{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ס}}וֹמֵךְ נוֹפְלִים / {{סי|ע}}וֹנֶה עֲשׁוּקִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|פּ}}וֹדֶה וּמַצִּיל / {{סי|צֹ}}עֶה בְּרָב כֹּחַ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|קָ}}רוֹב לְקוֹרְאָיו / {{סי|רַ}}חוּם וְחַנּוּן{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים / {{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |}<noinclude> {{רקע אפור}}</noinclude> כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}}<noinclude>{{סוף}} [[קטגוריה:פיוטי מי אל כמוך]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:הפיוט הקדום]] ft20xe5wcgiqe3hp3l1xxcswa79i3ba 0 1727824 3078519 3022433 2026-08-21T14:40:40Z מו יו הו 37729 3078519 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |colspan ="2" |{{מר|'''מִי אֵל כָּמוֹךָ'''}} |- |{{סי|אָ}}דוֹן אַבִּיר / {{סי|בְּ}}מַעֲשָׂיו כַּבִּיר{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת / {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|הַ}}צּוּר תָּמִים / {{סי|וּ}}מָלֵא רַחֲמִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ז}}וֹכֵר חֲסָדִים / {{סי|ח}}וֹמֵל חֲסִידִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ט}}וֹב לַכֹּל / {{סי|י}}וֹדֵעַ הַכֹּל{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|כּ}}וֹבֵשׁ כְּעָסִים / {{סי|לְ}}הַצְדִּיק עֲמוּסִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|מֶ}}לֶךְ עוֹלָם / {{סי|נִ}}שָּׂא וְנֶעֱלָם{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ס}}וֹלֵחַ חַטָּאוֹת / {{סי|עֹ}}שֶׂה נִפְלָאוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|פּ}}וֹתֵחַ וּמַשְׂבִּיעַ / {{סי|צַ}}דִּיק וּמוֹשִׁיעַ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ק}}וֹרֵא דוֹרוֹת / {{סי|ר}}וֹצֶה עֲתִירוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|שׁ}}וֹמֵר שְׁבוּעוֹת / {{סי|שׁ}}וֹמֵעַ שַׁוְעוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|תּ}}וֹכֵן עֲלִילוֹת / {{סי|תַּ}}קִּיף בַּתְּהִלּוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |}<noinclude> {{רקע אפור}}</noinclude> כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז כ|שם פסוק כ}}<noinclude> {{סוף}} [[קטגוריה:פיוטי מי אל כמוך]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] lq1tevssoa6wrw0gepzdq1ah02cg684 1 1732310 3078469 3077597 2026-08-21T13:12:04Z Yack67 27395 /* "אשר אימתך" והדומים לו */ פסקה חדשה 3078469 wikitext text/x-wiki ==סילוק== בפולין אומרים "ונתנה תוקף" כבר"ה, אבל באשכנז יש שני מנהגים. ברוב הקהילות נהגו כמו שכתוב כרגע בדף: פותחים בסילוק 'מי יערוך אליך', ואחרי "יהיו נכלמים" ממשיכים בקטע "ויפציח שיר כסא", שהוא בעצם סוף של סילוק אחר ('מי ימלל' שנהג בצרפת). בפרנקפורט ובמיץ ובעוד כמה קהילות נהגו לומר את 'מי יערוך אליך' עד תומו, ובמקום "ופציח שיר כסא" להמשיך "ותזכור למו שבועת אבות" (מאחר שכיום רוב נוהגי מנהג אשכנז הם מפפד"מובנותיה, סביר שזה המנהג הנפוץ היום). אפשר לראות את שני המנהגים שנדפסו זה לצד זה במחזור בידינגן, למשל. יש מקום להרהר איך נכון לייצג את שני המנהגים כאן. אולי בדף הזה עדיף להביא את שני הסילוקים בשלמותם (או אחד מהם), ובדפי המחזור להציג רק את הקטעים הנאמרים לפי כל מנהג? [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:18, 8 ביולי 2025 (IDT) :אני תמיד מעדיף להציג את הפיוט השלם בדף המקור, אפילו אם הוא לא נאמר כיום באף קהילה, וזה בסדר גם להביא את שניהם. אגב, האם ידוע אם אחד משני הסילוקים האלה הוא הסילוק המקורי של הקדושתא? אולי במצב הנוכחי זה לא משנה, כי כרגע דפי הקדושתות מציגים בדרך כלל גם את הפיוטים שמצרפים לכל אחת מהם. אבל אם בעתיד נרצה להפריד, יהיה ניתן להקדיש דף נפרד עבור הסילוק/סילוקים שאינו חלק מהמערכת במקור. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 21:34, 9 ביולי 2025 (IDT) ::לגבי השאלה מה הסילוק המקורי: זה לא כל כך ברור. במהדורת אליצור-רנד לפיוטי הקליר ליוה"כ נדפסו שני הסילוקים זה אחר זה (עמ' 401–427). במבוא שם (עמ' 37–45) האריכו המהדירים בשאלה מהו הסילוק המקורי, והביאו איות לכאן ולכאן. נראה שם ששייכות הסילוק "מי ימלל" ל'שושן עמק' מסתברת יותר משל "מי יערוך אליך", אבל אין תשובה חד-משמעית. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 22:42, 9 ביולי 2025 (IDT) ::אגב, אשמח להסבר לשם מה נועדו תגי ההכללה בלבד שהשתמשת בהם. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:39, 9 ביולי 2025 (IDT) :::תגית <nowiki> <includeonly> </nowiki> נותנת הוראה שהטקסט יופיע רק בדפים שבהם מוכלל הטקסט מהדף הנוכחי, ולא בדף עצמו. נפוץ בשימוש בדפי תבניות כדי להסתיר את הקוד, וזה להפך מתגית <nowiki> <noinclude> </nowiki> ("לא להכללה"). :::אני בגישה שדפי המקור של הפיוטים יתייחסו אליהם כאל "פיוט" ולאו דווקא כחלק מתפילה, ויציגו אותם בצורה יותר "נקייה", ללא הוראות שבמחזורים. בדפי סליחות עשיתי כך גם עם המילים "אלקינו ואלקי אבותינו" שמוסיפים לפניהן ולהבנתי הן לא נחשבות חלק מהפיוט. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 23:59, 9 ביולי 2025 (IDT) ::::תודה על ההסבר! אני מקבל בהחלט את הגישה ואת ההבחנה בין דפי הפיוטים לדפי המחזור. במקרה הזה, המצב הנוכחי יוצר קצת בלבול למעיין בדף, לענ"ד, כי מופיע סילוק אחד ברצף בלי שום הוראה, ואח"כ סילוק שני שמתחיל בהוראה ש'מתחילים מכאן'. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 00:44, 10 ביולי 2025 (IDT) :::::הנחתי שהסילוק השני יושלם מתישהו, אז השארתי את זה באמצע העבודה… עכשיו סידרתי קצת יותר. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:14, 10 ביולי 2025 (IDT) ::::::עכשיו סדרתי את זה באמצעות תבנית טורים שווים שבמקרה זה מוצלח להפליא לטעמי. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:00, 20 באוגוסט 2026 (IDT) == מעשה אלהינו == כרגע חסרים בדף כל בתי 'מעשה אנוש', וראוי להשלים אותם כפי שהם במחזורי רומא. (במחזורי רומא הם באים לסרוגין עם בתי מעשה אלהינו, ובכמה כ"י של מנהג אשכנז הם באים במקבוץ בסוף הפיוט.) בנוסף, מובא כרגע בדף בית אחד של 'מעשה אנוש' כפי שנמצא במחזורי פולין הנדפסים, וזאת למרות שהוא שייך בעצם לפיוט המקביל מתוך [[אמצת עשור]] בשחרית. היתה לנו בעיה דומה ב[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק]] עם הרהיט [[מלך עליון אמיץ המנושא]] – גם שם בתי מלך אביון המקוריים נשמטו כולם, והוסיפו שני בתים מפיוט מקביל. אני לא זוכר את הפתרון הטכני שנקטנו בו אז כדי לסדר את התצוגה בדף הזה מחד ובדף המחזור מאידך. {{א|מו יו הו}}, אתה זוכר? [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 16:53, 20 באוגוסט 2026 (IDT) :אני רואה שנעשה שם שימוש בתגי קטע כדי להוציא את הקטע שלא נועד להכללה במחזור וכן בתגי includeonly כדי להסתיר את הקטע שנועד להכללה בלבד. הפיוט הזה מוכלל לא רק במחזור אלא גם בדף [[מלך עליון אמיץ המנושא]], ולכן נעשה שם שימוש בתגי קטע נוספים עבור הכללה זו. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:19, 20 באוגוסט 2026 (IDT) == "אשר אימתך" והדומים לו == בפיוטים מסוג זה כל שני בתים מהווים יחידה. אני בעד שזה יודגש איך שהוא, אם לא מתאים שורה ריקה נוספת אך מה אפשר לעשות? [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 16:12, 21 באוגוסט 2026 (IDT) afifjgouzzrjmsefz5xus3jx56aqq7y 3078470 3078469 2026-08-21T13:38:43Z Nahum 68 /* "אשר אימתך" והדומים לו */ תגובה ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3078470 wikitext text/x-wiki ==סילוק== בפולין אומרים "ונתנה תוקף" כבר"ה, אבל באשכנז יש שני מנהגים. ברוב הקהילות נהגו כמו שכתוב כרגע בדף: פותחים בסילוק 'מי יערוך אליך', ואחרי "יהיו נכלמים" ממשיכים בקטע "ויפציח שיר כסא", שהוא בעצם סוף של סילוק אחר ('מי ימלל' שנהג בצרפת). בפרנקפורט ובמיץ ובעוד כמה קהילות נהגו לומר את 'מי יערוך אליך' עד תומו, ובמקום "ופציח שיר כסא" להמשיך "ותזכור למו שבועת אבות" (מאחר שכיום רוב נוהגי מנהג אשכנז הם מפפד"מובנותיה, סביר שזה המנהג הנפוץ היום). אפשר לראות את שני המנהגים שנדפסו זה לצד זה במחזור בידינגן, למשל. יש מקום להרהר איך נכון לייצג את שני המנהגים כאן. אולי בדף הזה עדיף להביא את שני הסילוקים בשלמותם (או אחד מהם), ובדפי המחזור להציג רק את הקטעים הנאמרים לפי כל מנהג? [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:18, 8 ביולי 2025 (IDT) :אני תמיד מעדיף להציג את הפיוט השלם בדף המקור, אפילו אם הוא לא נאמר כיום באף קהילה, וזה בסדר גם להביא את שניהם. אגב, האם ידוע אם אחד משני הסילוקים האלה הוא הסילוק המקורי של הקדושתא? אולי במצב הנוכחי זה לא משנה, כי כרגע דפי הקדושתות מציגים בדרך כלל גם את הפיוטים שמצרפים לכל אחת מהם. אבל אם בעתיד נרצה להפריד, יהיה ניתן להקדיש דף נפרד עבור הסילוק/סילוקים שאינו חלק מהמערכת במקור. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 21:34, 9 ביולי 2025 (IDT) ::לגבי השאלה מה הסילוק המקורי: זה לא כל כך ברור. במהדורת אליצור-רנד לפיוטי הקליר ליוה"כ נדפסו שני הסילוקים זה אחר זה (עמ' 401–427). במבוא שם (עמ' 37–45) האריכו המהדירים בשאלה מהו הסילוק המקורי, והביאו איות לכאן ולכאן. נראה שם ששייכות הסילוק "מי ימלל" ל'שושן עמק' מסתברת יותר משל "מי יערוך אליך", אבל אין תשובה חד-משמעית. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 22:42, 9 ביולי 2025 (IDT) ::אגב, אשמח להסבר לשם מה נועדו תגי ההכללה בלבד שהשתמשת בהם. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:39, 9 ביולי 2025 (IDT) :::תגית <nowiki> <includeonly> </nowiki> נותנת הוראה שהטקסט יופיע רק בדפים שבהם מוכלל הטקסט מהדף הנוכחי, ולא בדף עצמו. נפוץ בשימוש בדפי תבניות כדי להסתיר את הקוד, וזה להפך מתגית <nowiki> <noinclude> </nowiki> ("לא להכללה"). :::אני בגישה שדפי המקור של הפיוטים יתייחסו אליהם כאל "פיוט" ולאו דווקא כחלק מתפילה, ויציגו אותם בצורה יותר "נקייה", ללא הוראות שבמחזורים. בדפי סליחות עשיתי כך גם עם המילים "אלקינו ואלקי אבותינו" שמוסיפים לפניהן ולהבנתי הן לא נחשבות חלק מהפיוט. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 23:59, 9 ביולי 2025 (IDT) ::::תודה על ההסבר! אני מקבל בהחלט את הגישה ואת ההבחנה בין דפי הפיוטים לדפי המחזור. במקרה הזה, המצב הנוכחי יוצר קצת בלבול למעיין בדף, לענ"ד, כי מופיע סילוק אחד ברצף בלי שום הוראה, ואח"כ סילוק שני שמתחיל בהוראה ש'מתחילים מכאן'. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 00:44, 10 ביולי 2025 (IDT) :::::הנחתי שהסילוק השני יושלם מתישהו, אז השארתי את זה באמצע העבודה… עכשיו סידרתי קצת יותר. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:14, 10 ביולי 2025 (IDT) ::::::עכשיו סדרתי את זה באמצעות תבנית טורים שווים שבמקרה זה מוצלח להפליא לטעמי. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:00, 20 באוגוסט 2026 (IDT) == מעשה אלהינו == כרגע חסרים בדף כל בתי 'מעשה אנוש', וראוי להשלים אותם כפי שהם במחזורי רומא. (במחזורי רומא הם באים לסרוגין עם בתי מעשה אלהינו, ובכמה כ"י של מנהג אשכנז הם באים במקבוץ בסוף הפיוט.) בנוסף, מובא כרגע בדף בית אחד של 'מעשה אנוש' כפי שנמצא במחזורי פולין הנדפסים, וזאת למרות שהוא שייך בעצם לפיוט המקביל מתוך [[אמצת עשור]] בשחרית. היתה לנו בעיה דומה ב[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק]] עם הרהיט [[מלך עליון אמיץ המנושא]] – גם שם בתי מלך אביון המקוריים נשמטו כולם, והוסיפו שני בתים מפיוט מקביל. אני לא זוכר את הפתרון הטכני שנקטנו בו אז כדי לסדר את התצוגה בדף הזה מחד ובדף המחזור מאידך. {{א|מו יו הו}}, אתה זוכר? [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 16:53, 20 באוגוסט 2026 (IDT) :אני רואה שנעשה שם שימוש בתגי קטע כדי להוציא את הקטע שלא נועד להכללה במחזור וכן בתגי includeonly כדי להסתיר את הקטע שנועד להכללה בלבד. הפיוט הזה מוכלל לא רק במחזור אלא גם בדף [[מלך עליון אמיץ המנושא]], ולכן נעשה שם שימוש בתגי קטע נוספים עבור הכללה זו. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:19, 20 באוגוסט 2026 (IDT) == "אשר אימתך" והדומים לו == בפיוטים מסוג זה כל שני בתים מהווים יחידה. אני בעד שזה יודגש איך שהוא, אם לא מתאים שורה ריקה נוספת אך מה אפשר לעשות? [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 16:12, 21 באוגוסט 2026 (IDT) : לדעתי הדבר הנכון הוא ליצור תבנית ייעודית לבית השני שבכל צמד, שיזיח מעט את כל חלקי הבית פנימה ויקטין מעט את גודל האות.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:38, 21 באוגוסט 2026 (IDT) sah8ladpd46wbdt0me0xbbl9ma3mdfx 3078473 3078470 2026-08-21T13:47:00Z מו יו הו 37729 /* "אשר אימתך" והדומים לו */ תגובה 3078473 wikitext text/x-wiki ==סילוק== בפולין אומרים "ונתנה תוקף" כבר"ה, אבל באשכנז יש שני מנהגים. ברוב הקהילות נהגו כמו שכתוב כרגע בדף: פותחים בסילוק 'מי יערוך אליך', ואחרי "יהיו נכלמים" ממשיכים בקטע "ויפציח שיר כסא", שהוא בעצם סוף של סילוק אחר ('מי ימלל' שנהג בצרפת). בפרנקפורט ובמיץ ובעוד כמה קהילות נהגו לומר את 'מי יערוך אליך' עד תומו, ובמקום "ופציח שיר כסא" להמשיך "ותזכור למו שבועת אבות" (מאחר שכיום רוב נוהגי מנהג אשכנז הם מפפד"מובנותיה, סביר שזה המנהג הנפוץ היום). אפשר לראות את שני המנהגים שנדפסו זה לצד זה במחזור בידינגן, למשל. יש מקום להרהר איך נכון לייצג את שני המנהגים כאן. אולי בדף הזה עדיף להביא את שני הסילוקים בשלמותם (או אחד מהם), ובדפי המחזור להציג רק את הקטעים הנאמרים לפי כל מנהג? [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:18, 8 ביולי 2025 (IDT) :אני תמיד מעדיף להציג את הפיוט השלם בדף המקור, אפילו אם הוא לא נאמר כיום באף קהילה, וזה בסדר גם להביא את שניהם. אגב, האם ידוע אם אחד משני הסילוקים האלה הוא הסילוק המקורי של הקדושתא? אולי במצב הנוכחי זה לא משנה, כי כרגע דפי הקדושתות מציגים בדרך כלל גם את הפיוטים שמצרפים לכל אחת מהם. אבל אם בעתיד נרצה להפריד, יהיה ניתן להקדיש דף נפרד עבור הסילוק/סילוקים שאינו חלק מהמערכת במקור. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 21:34, 9 ביולי 2025 (IDT) ::לגבי השאלה מה הסילוק המקורי: זה לא כל כך ברור. במהדורת אליצור-רנד לפיוטי הקליר ליוה"כ נדפסו שני הסילוקים זה אחר זה (עמ' 401–427). במבוא שם (עמ' 37–45) האריכו המהדירים בשאלה מהו הסילוק המקורי, והביאו איות לכאן ולכאן. נראה שם ששייכות הסילוק "מי ימלל" ל'שושן עמק' מסתברת יותר משל "מי יערוך אליך", אבל אין תשובה חד-משמעית. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 22:42, 9 ביולי 2025 (IDT) ::אגב, אשמח להסבר לשם מה נועדו תגי ההכללה בלבד שהשתמשת בהם. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:39, 9 ביולי 2025 (IDT) :::תגית <nowiki> <includeonly> </nowiki> נותנת הוראה שהטקסט יופיע רק בדפים שבהם מוכלל הטקסט מהדף הנוכחי, ולא בדף עצמו. נפוץ בשימוש בדפי תבניות כדי להסתיר את הקוד, וזה להפך מתגית <nowiki> <noinclude> </nowiki> ("לא להכללה"). :::אני בגישה שדפי המקור של הפיוטים יתייחסו אליהם כאל "פיוט" ולאו דווקא כחלק מתפילה, ויציגו אותם בצורה יותר "נקייה", ללא הוראות שבמחזורים. בדפי סליחות עשיתי כך גם עם המילים "אלקינו ואלקי אבותינו" שמוסיפים לפניהן ולהבנתי הן לא נחשבות חלק מהפיוט. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 23:59, 9 ביולי 2025 (IDT) ::::תודה על ההסבר! אני מקבל בהחלט את הגישה ואת ההבחנה בין דפי הפיוטים לדפי המחזור. במקרה הזה, המצב הנוכחי יוצר קצת בלבול למעיין בדף, לענ"ד, כי מופיע סילוק אחד ברצף בלי שום הוראה, ואח"כ סילוק שני שמתחיל בהוראה ש'מתחילים מכאן'. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 00:44, 10 ביולי 2025 (IDT) :::::הנחתי שהסילוק השני יושלם מתישהו, אז השארתי את זה באמצע העבודה… עכשיו סידרתי קצת יותר. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:14, 10 ביולי 2025 (IDT) ::::::עכשיו סדרתי את זה באמצעות תבנית טורים שווים שבמקרה זה מוצלח להפליא לטעמי. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:00, 20 באוגוסט 2026 (IDT) == מעשה אלהינו == כרגע חסרים בדף כל בתי 'מעשה אנוש', וראוי להשלים אותם כפי שהם במחזורי רומא. (במחזורי רומא הם באים לסרוגין עם בתי מעשה אלהינו, ובכמה כ"י של מנהג אשכנז הם באים במקבוץ בסוף הפיוט.) בנוסף, מובא כרגע בדף בית אחד של 'מעשה אנוש' כפי שנמצא במחזורי פולין הנדפסים, וזאת למרות שהוא שייך בעצם לפיוט המקביל מתוך [[אמצת עשור]] בשחרית. היתה לנו בעיה דומה ב[[אמרתך צרופה ועדותיך צדק]] עם הרהיט [[מלך עליון אמיץ המנושא]] – גם שם בתי מלך אביון המקוריים נשמטו כולם, והוסיפו שני בתים מפיוט מקביל. אני לא זוכר את הפתרון הטכני שנקטנו בו אז כדי לסדר את התצוגה בדף הזה מחד ובדף המחזור מאידך. {{א|מו יו הו}}, אתה זוכר? [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 16:53, 20 באוגוסט 2026 (IDT) :אני רואה שנעשה שם שימוש בתגי קטע כדי להוציא את הקטע שלא נועד להכללה במחזור וכן בתגי includeonly כדי להסתיר את הקטע שנועד להכללה בלבד. הפיוט הזה מוכלל לא רק במחזור אלא גם בדף [[מלך עליון אמיץ המנושא]], ולכן נעשה שם שימוש בתגי קטע נוספים עבור הכללה זו. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:19, 20 באוגוסט 2026 (IDT) == "אשר אימתך" והדומים לו == בפיוטים מסוג זה כל שני בתים מהווים יחידה. אני בעד שזה יודגש איך שהוא, אם לא מתאים שורה ריקה נוספת אך מה אפשר לעשות? [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 16:12, 21 באוגוסט 2026 (IDT) : לדעתי הדבר הנכון הוא ליצור תבנית ייעודית לבית השני שבכל צמד, שיזיח מעט את כל חלקי הבית פנימה ויקטין מעט את גודל האות.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:38, 21 באוגוסט 2026 (IDT) ::אפשר גם להזיח באמצעות הוספת [[תבנית:ש-רווח]] בתחילת כל שורה של בתים אלו. לא הייתי מקטין את גודל הטקסט, בגלל שאין לבתים אלו תפקידים שונים או שאחד יותר עיקרי מהשני. אני חושב שזה בסדר גם לעשות זאת באמצעות שינוי הצבע של מילת הקבע, בדומה למה שעשית [[אמרתך צרופה ועדותיך צדק#מלך עליון|כאן]]. לדעתי אפילו עדיף, משום שזהו רק אחד מבין כמה סוגים של פיוטים שבתיהם עשויים לסירוגין ויתכן שעדיף פורמט אחד לכולם, שלא נתחיל לדון בכל פעם מתי הם נחשבים לצמדים ומתי סתם סירוגין. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 16:47, 21 באוגוסט 2026 (IDT) dz5mdztvu2hv6yrpvskzwsc3hxz8owh 0 1732749 3078528 3023025 2026-08-21T14:48:38Z מו יו הו 37729 3078528 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אֶ}}עֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי / כִּי אַתֶּם עַמִּי {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|אָ}}מַרְנוּ נִגְזַרְנוּ / וּמִנֶּגְדְּךָ נִגְרַזְנוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|בָּ}}נַי לִמּוּדַי / קָרָאתִי דוֹדַי {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|בְּ}}שׁוּבְךָ בְרַחֲמִים / עָלֵינוּ מִמְּרוֹמִים {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|גָּ}}לִיתִי אָזְנֵיכֶם / וּפָקַחְתִּי עֵינֵיכֶם {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|גָּ}}עַלְנוּ וְנִגְעַלְנוּ / וְהַרְבֵּה מָעַלְנוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|דַּ}}רְכֵיכֶם עִזְבוּ / וּכְקֶדֶם תֵּאָהֵבוּ {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|דֶּ}}לֶת לָנוּ פְתַח / וִימִין עָלֵינוּ תִמְתַּח {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|הִ}}טֵּיתִי יָדִי / וְהִגְדַּלְתִּי חַסְדִּי {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|ה}}וֹסַפְנוּ חַטָּאוֹת / מֵאָרְחוֹתֶיךָ לְהַטּוֹת {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|וְ}}אַתֶּם עֵדַי / בָּנַי וַעֲבָדַי {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|וּ}}כְרַחוּם תְּכַפֵּר / וְצִדְקֵנוּ סַפֵּר {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|זְ}}כוּת חִפַּשְׂתִּי / בְּרִית לֹא הֶאֱסַפְתִּי {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|זִ}}מּוֹת הֵעַדְנוּ / בְּיָד רָמָה גִּדַּפְנוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|חִ}}לּוּי שַׁעְתִּי / וְתַחַן מִכֶּם שָׁמַעְתִּי {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|חֲ}}פֹץ נָא בְמַעֲנֵנוּ / הַנִּצָּב בְּמַחֲנֵנוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|טָ}}מַנְתִּי פֶשַׁע / וְהִצְמַחְתִּי יֶשַׁע {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|טְ}}פָלוּנוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ / וְנִסְתְּמוּ עֱנוּתֵינוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|י}}וֹם מַחַל הוּחַשׁ / לִשְׁמֹעַ לַחַשׁ {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|יִ}}חַלְנוּ לָךְ / כִּי אֲנַחְנוּ פָעֳלָךְ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|כִּ}}י אֲנִי הוּא יוֹצֵר / חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹצֵר {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|כְּ}}לִמָּתֵנוּ נֶגְדֵּנוּ / וּמִקָּרוֹב אֵידֵנוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|לֹ}}א לָעַד אֶקְצֹף / וְלֹא בְרִית אֶחְצֹף {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|לֹ}}א תַחֲזִיק בְּאַף לָעַד / וּתְכַפֵּר בְּעַד {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|מָ}}חִיתִי פֶשַׁע כָּעָב / בָּנִים לְרַחֵם כְּאָב {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|מַ}}ה נֹּאמַר עַל פְּשָׁעֵינוּ / יָדַעְנוּ רִשְׁעֵנוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|נִ}}תְבַּקַּשׁ עָוֹן וָאַיִן / עֲלֵיכֶם שַׂמְתִּי עַיִן {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|נִ}}תְבַּשַּׂר סְלִיחוֹת / כִּי נָסוּ אֲנָחוֹת {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|שַׂ}}מְתִּי לֵב חָדָשׁ / וְיוֹם כִּפּוּר הֻקְדַּשׁ {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|סְ}}חַרְחַר לִבֵּנוּ / עִקַּשְׁנוּ לְבָבֵנוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|עָ}}וֹן הִשְׁלַכְתִּי / לָחֹן נִמְלַכְתִּי {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|עֲ}}תָר נָא לַחֲשֵׁנוּ / בְּיוֹם עִנּוּי נַפְשֵׁנוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|פִּ}}י דִּבֶּר שְׁבוּעָה / לַשּׁוֹבָבִים תְּשׁוּעָה {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|פְּ}}שָׁעֵינוּ אִתָּנוּ / וּבַעֲוֹנֵינוּ נִתַּנּוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|צֹ}}אַת בְּנוֹת צִיּוֹן / אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|צַ}}עֲקָתֵנוּ תַקְשִׁיב / שְׁבִיתֵנוּ תָשִׁיב {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|קְ}}חוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים / וְיַעֲלוּ כְפָרִים {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|קֵ}}רַבְתָּ וְרִחַקְנוּ / וּמִנֶּגְדְּךָ נִרְחַקְנוּ {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|רַ}}חֲמַי נִכְמְרוּ / עַל בָּנַי נִמְהָרוּ {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|רָ}}צִיתִי אֶתְכֶם תַּעַן / בְּשָׁפְכֵנוּ לְךָ מַעַן {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|שָׁ}}מַרְתִּי בְרִית / לָכֶם תֵּת אַחֲרִית {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|שָׁ}}כַחְנוּ חֻקִּים / וְנֶאֱרַרְנוּ בְּלֹא יָקִים {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|תּ}}וֹחֶלֶת הִקְוֵיתִי / וְחֶלְקִי קִוִּיתִי {{רווח|4}}|| {{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|תְּ}}דַבֵּר הִצְלַחְתִּי / וְתֹאמַר סָלַחְתִּי {{רווח|4}}|| {{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |} {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשָׁךְ: הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}} {{סוף}} {{סוף}} [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:מנהג איטליה]] [[קטגוריה:פיוטי סדר פסוקים ליום כיפור]] n6gtzp3f73jhk2df4elz1ay8wju0hjk 0 1733216 3078534 3038656 2026-08-21T15:01:46Z מו יו הו 37729 3078534 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |{{מילת קבע|יְיָ}} חׇנֵּֽנוּ וַהֲקִימֵֽנוּ{{רווח|5}}||{{ע|וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זׇכְרֵֽנוּ וְכׇתְבֵֽנוּ}} |- |{{מילת קבע|יְיָ}} בְּיוֹם יְשׁוּעָֽתָה בַּשְּׂרֵֽנוּ וְרַחֲמֵֽנוּ{{רווח|5}}||{{ע|וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זׇכְרֵֽנוּ וְכׇתְבֵֽנוּ}} |- |{{מילת קבע|יְיָ}} גַּלְגֵּל הֲמוֹן רַחֲמֶֽיךָ עָלֵֽינוּ{{רווח|5}}||{{ע|וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זׇכְרֵֽנוּ וְכׇתְבֵֽנוּ}} |- |{{מילת קבע|יְיָ}} יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ עָלֵֽינוּ{{רווח|5}}||{{ע|וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זׇכְרֵֽנוּ וְכׇתְבֵֽנוּ}} |- |{{מילת קבע|יְיָ}} כַּחוֹתָם עַל לֵב הַיּוֹם שִׂימֵֽנוּ{{רווח|5}}||{{ע|וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זׇכְרֵֽנוּ וְכׇתְבֵֽנוּ}} |- |{{מילת קבע|יְיָ}} רִיבָה רִיבֵֽנוּ וּלְחַם לֹחֲמֵֽינוּ{{רווח|5}}||{{ע|וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זׇכְרֵֽנוּ וְכׇתְבֵֽנוּ}} |- |{{מילת קבע|יְיָ}} בָּרֵךְ אֶת לַחְמֵֽנוּ וְאֶת מֵימֵֽינוּ{{רווח|5}}||{{ע|וּבְסֵֽפֶר חַיִּים זׇכְרֵֽנוּ וְכׇתְבֵֽנוּ}} |} [[קטגוריה:פיוטי רחמים]] kks5n76y4kcxq3c2gtzlqd5ulngfold 0 1733835 3078464 2958902 2026-08-21T12:58:31Z מו יו הו 37729 3078464 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ערבית ליום הכיפורים= ==קריאת שמע וברכותיה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב|ט}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יא|יב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יד}} {{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|טו}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יח}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{רקע אפור}} {{הור2|כשחל בשבת:}} ==מעין שבע== {{החלף|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שבת/ערבית|מעין7}}|הָאֵל הַקָּ|הַמֶּלֶךְ הַקָּ}} {{סוף}} ==יעלה תחנוננו== {{ארון|פ}} {{#קטע:יעלה תחנוננו|מערבי}} ==סליחות== שומע תפילה מקוצר ===פתיחה=== {{#קטע:ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|אשכנז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כי על רחמיך מערב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל ארך}} ===סלח נא אשמות=== פסוקים {{:סלח נא אשמות}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מערבי}} ===עקדה: תומת צורים וחסדם=== פסוקים {{:תומת צורים וחסדם}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מערבי}} ===פזמון=== פסוקים {{:אמנם אשמינו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אותך אדרוש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|סלח1}} {{:כי אנו עמך|נוסח=מערבי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ|וְדָוִד עַבְדְּךָ}} {{הור2|כשחל יום הכיפורים בשבת יש נוהגים לסיים כאן את הסליחות.}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים {{צ|אבינו מלכנו}}.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|מערבי}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} ==שיר היחוד== {{:שיר היחוד}} ==שיר הכבוד== {{:שיר הכבוד}} ea04x85kipewnp5im39g8ngn0jlc6x2 0 1738899 3078529 3023000 2026-08-21T14:48:55Z מו יו הו 37729 3078529 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''א"ב''' (מקוטע)}} {| |- |{{סי|אַ}}צְתִּי צוֹם כִּפּוּר{{ש-רווח|0.5em}}||לְכַלּוֹת פְּשָׁעִים{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|אֲ}}פָפוּנוּ עֲוֹנֵינוּ{{ש-רווח|0.5em}}||וְרֻחַקְנוּ מִזְּבוּל{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|בָּ}}נַי אֲקַבֵּץ{{ש-רווח|0.5em}}||לִנְוֵה רִבְצָם{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|בְּ}}מָאֳסֵנוּ רְמִיָּה{{ש-רווח|0.5em}}||נְקִיִּם נַעֲלֶה{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|גָּ}}מַלְתִּי טוֹבָה{{ש-רווח|0.5em}}||לְבָרֵי לֵבָב{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|גֵּ}}רְשׁוּנוּ עֲרֵלִים{{ש-רווח|0.5em}}||מְסֻכַּת עֲזוּבָה{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|דִּ}}רְשׁוּנִי בְּכָל עֵת{{ש-רווח|0.5em}}||תָּמִיד וִחְיוּ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|דְּ}}לֵנוּ מִצָּרָה{{ש-רווח|0.5em}}||וּמִמֶּנָּה נִוָּשֵׁעָה{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|הִ}}רְבֵּיתִי מְחִילָה{{ש-רווח|0.5em}}||לְנִשְׁעֲנוּ אֵלַי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|הִ}}רְבִּינוּ דְבָרִים{{ש-רווח|0.5em}}||בְּעִקְּשׁוּת לֵב{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|וּ}}כְאָב עַל בָּנִים{{ש-רווח|0.5em}}||חָמַלְתִּי עֲלֵיכֶם{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|וּ}}כְפָרִים רְצֵה נָא{{ש-רווח|0.5em}}||נִדְבוֹת שְׂפָתֵינוּ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|זִ}}כִּיתִי לְבַבְכֶם{{ש-רווח|0.5em}}||זַךְ וְיָשָׁר אָנִי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|זֵ}}דִים בְּלָעוּנוּ{{ש-רווח|0.5em}}||וְשִׁחֲתוּנוּ עַד מְאֹד{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|חֶ}}רְפַּת עוֹלָם{{ש-רווח|0.5em}}||אָשִׂים עֲלֵיהֶם{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|חֲ}}פֹץ לָנוּ צְדָקָה{{ש-רווח|0.5em}}||וְיֵאָמֵן דְּבָרֶךָ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |- |{{סי|שִׁ}}בְתִּי אֶטַּע{{ש-רווח|0.5em}}||בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל}} |- |{{סי|שׁ}}וֹדְדִים נֵאֲצוּנוּ{{ש-רווח|0.5em}}||גּוֹי עִם נָבָל{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵיךְ נָשׁוּב}} |- |{{סי|תָּ}}מִים נִקְרֵאתִי{{ש-רווח|0.5em}}||עִם תְּמִימֵי דֶּרֶךְ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ שׁוֹבָבִים}} |- |{{סי|תָּ}}מְכֵנוּ בִּימִין{{ש-רווח|0.5em}}||זְרוֹעַ תִּפְאַרְתֶּךָ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּבָה}} |} {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ׃{{ש}}וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד#יד ב|הושע יד ב-ג}} {{סוף}} [[קטגוריה:מנהג איטליה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] [[קטגוריה:פיוטי סדר פסוקים ליום כיפור]] 3wn3tgl98jwb2ftli257exiv7zzntif 0 1738907 3078521 3023017 2026-08-21T14:41:56Z מו יו הו 37729 3078521 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''א"ב''' (קטוע)}} {| |- |{{סי|אֹ}}מֶן אֱמוּנִים יִכּוֹן{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|בְּ}}שַׁוְּעָם תִּכּוֹן{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|גְּ}}עוֹתָם סִלּוּד בְּחִילָה{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ מֵהֶם תְּפִלָּה{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|הֲ}}גוֹתָם חִין עֲתֶרֶת{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|וַ}}עַד כִּקְטֹרֶת{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ז}}וֹעֲקֵי בְּתַחַן חִנּוּנֶיךָ{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|חַ}}נּוּן תַּצִּיבֵם לְפָנֶיךָ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|טָ}}הוֹר זְקֹף כְּפוּפַי{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|יַ}}שֵּׁר מַשְׂאַת כַּפַּי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|כּ}}וֹנֵן בְּרָצוֹן לְעֵת עֶרֶב{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|לְ}}הַקְשִׁיב פִּלּוּלֵנוּ לְמִנְחַת עֶרֶב{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |} {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם, כָּל חַטֹּאתֵינוּ וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-כ|אחרי=עם הוספה}} {{סוף}} [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:מנהג איטליה]] [[קטגוריה:פיוטי מי אל כמוך]] 8icd8pw6dk2rtd1k0phja03optkbkze 2 1739611 3078560 3077224 2026-08-21T15:38:13Z בן עדריאל 9444 /* יום א */ 3078560 wikitext text/x-wiki =סדר התמיד= * {{מקורות לסידור|סדר התמיד חלק א, אויניון תקכ"ז}} * {{מקורות לסידור|סדר התמיד חלק ב, אויניון תקכ"ז}} ==כל השנה== *בקשות קודם התפילה: ** [[אודה לאל לבב חוקר]] ** [[יה ריבון]] ** [[ידיד נפש]] ** [[שחר להודות לך קמתי]] ** [[שחר אבקשך]] ** [[ה' בקר אערך לך]] ** [[אדון עולם]] ** [[יגדל]] * בשבת לפני ברוך שאמר: [[כי אשמרה שבת]] * לפני ישתבח: [[כל ברואי מעלה ומטה]] * תחינה לשני וחמישי: [[הבט משמים וראה|קולנו תשמע ותחון]] *[[לכה דודי]] ===תחינות לשני וחמישי=== *נח: [[ה' ארכו שני|ה' ארכו בגלות שני]] *לך לך: [[ה' רב העליליה]] *וירא: [[ה' ריבה את יריבי]] *חיי שרה: [[ה' רחמיך אשאלה]] *תולדות: [[ה' רבו תלאות]] *ויצא: [[ה' ראש נשאו צרי]] *וישלח: [[ה' רפא נא שברי]] *וישב: [[ה' רועה נאמן]] *מקץ: [[ה' רצה נא צורי אל]] *ויגש: [[ה' ראה עניי וחלצני]] *ויחי: [[ה' רם ונשא יראה]] *שמות: [[ה' רבת צררוני]] *וארא: [[ה' רבו משנאים]] *בא: [[ה' רבים רדפונו]] *בשלח: [[ה' רזי לי]] *יתרו: [[ה' מה רבו צרי (יתרו)|ה' מה רבו צרי]] *משפטים: [[ה' רבו משנאי וערי]] *תרומה: [[ה' רב כל מחולל]] *תצוה: [[ה' ראה כי אזלה ידנו]] *כי תשא: [[ה' רם ונשא]] *ויקהל: [[ה' רבו תלאות]] *פקודי: [[ה' רנתי לפניך תקרב]] *ויקרא: [[ה' רום לבבי אשוחה]] *צו: [[ה' יוצר כל]] *שמיני: [[ה' שמעה תפלתי]] *תזריע: [[ה' מה רבו צרי נגדך כל צוררי]] *מצורע: [[ה' רעת משנאי תדרוש]] *אחרי מות: [[ה' רשת לרגלי פרשו]] *קדשים: [[ה' מנת חלקי וכוסי]] *אמור: [[ה' אלהי ישועתי]] *בהר: [[ה' רם על כל רמים]] *בחקתי: [[ה' שמע קול תחנוני]] *במדבר: [[ה' ראה תראה בעני עמך]] *נשא: [[ה' רוחך ממרום יערה]] *בהעלתך: [[ה' רוחי חובלה]] *שלח: [[ה' רצה אל עליון]] *קרח: [[ה' רצון יראיו יעשה]] *חקת: [[ה' רשעים זו שדונו]] *בלק: [[ה' רוחך העיר]] *פינחס: [[ה' רבת שבעה לה נפשנו]] *מטות: [[ה' רפא שבריה]] *מסעי: [[ה' מה רבו צרי (מסעי)|ה' מה רבו צרי]] *דברים: [[ה' רשעים קוו לאבדני]] *ואתחנן: [[ה' רועה ישראל]] *עקב: [[ה' רוע מפעלי]] *ראה: [[ה' ראה אנכי]] *שופטים: [[ה' רחום וחנון]] *כי תצא: [[ה' רחום רחם]] *כי תבוא: [[ה' רחמנו כרחם אב]] *נצבים: [[ה' רשים ודלים]] *האזינו: [[ה' רעד ופחד ואימה]] *לעשרת ימי תשובה: [[ה' רוכב ערבות]] *לערב ראש חודש: [[ה' רוח רחמים השב]] ==שבת בראשית== *עושה שלום למוסף: [[עד מתי צור]] ==שבת חנוכה== *רשות: [[חבוש מחצה]] *מחרך: [[כל הנפשים נגהים]] *נשמת: [[נשמת קרואים סגולה]] *לפני הלל: [[נסים להזכיר]] *להוצאת ס"ת: [[לא אהלך במעקשים]] *למוצאי שבת: [[שאלוני בעת נדוד]], [[יתנני לשמור]], [[אור עולם]], [[חוסן שדי אחגורה]], [[נועצו כל עצי ארץ]] ==שבת זכור== *[[אדון חסדך בל יחדל]] ==פורים== *לפני המגילה: [[יסוד הכל אשר אין לו תחלה]] *לפני הוצאת ספר תורה: [[שירו עם תופשי תורה]] *לפני המגילה: [[יום פוריא יומא דנן]] *אחרי המגילה: [[קוראי מגילה]] *לפני קדיש: [[יום פורים רנה פצחו]] ==ימים טובים של קהל== *כ"ח בשבט (א) ** [[על הנסים ועל הנפלאות]] *ט"ו בכסלו (ק) **רשות לברכו: [[שאלוני בעת נדוד]] **[[על הנסים הראית אלינו]] **רשות: [[אלוה חי אשר הכל בידו]] **מחרך: [[לאל חי נפשי צאי]] **נשמת: [[נשמת בניך הוצאתם]] **לפני הלל: [[ישעך תשלח]] *ט' בניסן (ק) **רשות לברכו: [[שבח יקר וגדולה]] **[[על הנסים ועל הנפלאות הראית אלינו]] **רשות: [[אלוה חי אשר הכל בידו]] **מחרך: [[לאל חי נפשי צאי]] **נשמת: [[נשמת איש היה בתם לבבו]] **לפני הלל: [[ישעך תשלח]] *כ"ה באייר (קוואליאון) **רשות לברכו: [[בשיר נעים]] **[[על הנסים ועל הגבורות]] *כ"ט בסיוון (קוואליאון) **רשות לברכו: [[במקהלות שירו]] *[[על הנסים ועל הפורקן והעל הגבורות]] ==להולדת בן== *[[יה בשר שר צבאיך]] ==ברית מילה== *זמירות לברית מילה: **[[מה יקר חסדך אלהים אספרה]] **[[אפתח שפתי ברנה]] **[[שמעו עמים דברתי]] **[[ברוכים אתם קהל אמוני]] **[[שבת ומילה]] **[[ארזי לבנון יפרחו]] ==פדיון הבן== *[[ברוך אשר כרת את אברהם]] =סדר הקונטרס= * {{מקורות לסידור|סדר הקונטיריס, אויניון תקכ״ה}} ==לשבת== *[[מנוחה ושמחה]] *[[יה ריבון]] *[[כי אשמרה שבת]] *[[יום זה מכובד]] *דשנת בשמן ראשי *לכבוד שבת *זכור את יום *מזמור ליום שבת *לשבת ור"ח: [[שירו לאל נבוני]] *לשבת ור"ח: אלהים אשחרך *[[צור משלו]] *אברך צור בשמו ==למוצאי שבת== *[[במוצאי יום מנוחה]] *משביח שאון ימים *[[המבדיל בין קודש לחול]] *[[אליהו הנביא]] ==לפורים== *[[קוראי מגילה]] ==ליל הסדר== *[[דיינו]] *פסח מצרים אסירי יצאו חופשים *מבית אוון שבת מדניי *[[חד גדיא]] ==ליום טוב== (אולי לסוכות?) *נברך אלהינו משלו האכילנו *[[אחד מי יודע]] ==לחתנים== *לחופה **את צביה נדרשת **צאי נא לקראתי **אם תלכי לך *לשחרית של שבת חתן: **שאלי יפהפיה **מחרך: נחל אל עליון **נשמת יראיך תמים דעי **לאחר קדיש: היית לי סגולה **לעליית חתן: [[חתן נעים עלה]] **לפני "ואברהם זקן": יסוד כל נבראים **לפני שיידור נדרו: בבואך אל בית אלהיך **לאחר מי שברך: המונים באו הלום **אח"כ: [[יה בשר שר צבאיך]] (קטע ראשון), לך חתני **לפני קדיש תתקבל של מוסף: יסוד הסודות האל *(לסעודה): היושבת בגנים *לדרשה: השתונן והיכונן *אחר: יושב תהלות מאין תחלות *נשמתים על שמות בני ישראל (פיוטי נשמת לפי שם וכדו') ==לברית מילה== *ישמעו אחי ורעי *אפתח שפתי ברינה *שירו נא עדת אמוניי *משביע לכל חי *עניים ומרודים שירו *ילד היולד *לשום הנערים בעריסה: [[יה בשר שר צבאיך]] (קטע ראשון) ==להכנסת ס"ת== *אזמרה לאל נורא *אזמרה שמך מעוזי *יבורך עם נברא ==לשמחות== *אתה האל עושה פלא *אל אלהי הרוחות מהולל בתשבחות *אשיר שירה חדשה *אשא קולי לך אקרא *אליך נפשי ה' אשא *אהללה שם אלהים *אשירה לה' בחיי *אגדלך… אין קדוש *אתה הוא אלהינו לבדך *אברכה שמך *אודך בכל לבי אל נעלם *אודך בכל לבי אגיד נפלאותיך *אשיר שירי לאל עליון *אשיר במישרים לשוכן מרומים *נהלל מלכנו *ראשון לציון העזובה *גואלי שעה קולי *אשירה אשירה *שירו שירו אתם עמי *השב עבודה למקומה *אודה לאל פודה וגואל *אזמר שם כבוד מלכותך *שירי עמי קול גדול *פרשז עלי *סומך נופלים *אל מסתתר עין לא תשורך *רננו זמרו *לשביעי של פסח: מי כמוך באלים *התקבצו כל נדחים *נוצרי מצוותיך *לשבת וחנוכה: האל ראה *[[אדיר הוא]] =ארבע צומות וארבע פרשיות= * {{מקורות לסידור|סדר לארבע צומות ולארבע פרשיות כמנהג ק"ק קארפינטראץ, אמשטרדם תקכ״ב}} ==פרשת שקלים== *[מגן]: יונה בצלמון *פזמון: ירד ציוה אז מענה *כרוג: ימנה עד נפוץ *מחיה: ידך נשאת לעם *פזמון: יוסיף לקנות מקנה *כרוג: ה' יחיה שארית אביוניו *[משלש]: זיו כבודך תמוץ *פזמון: זבוד יה *קיקלר: ימי פרישה *פזמון: ידך תחיש לישא *פזמון לקדושה: יושב תהלות (בשבתות האחרות מופיע קיצור ממנו) *סלוק: כי אתה יוצר נגוהים *פיוט להוצאת התורה: היית לי סגולה ==פרשת זכור== *רשות: [[ידידי השכחת]] *מחרך: ינתן לי בשאלתי *נשמת ידועי חלאים *מאורה: איומה נאוה שחורה *זולת: אלהים ה' חילי *מי כמוך: [[אדון חסדך בל יחדל]] *[מגן]: את מלחמות ה' *פזמון: יעץ הצר תחבולות *כרוג: ירים הוד המוניו *מחיה: מכנף הארץ זמירות *פזמון: יזם אגגי לחלק *כרוג: ילין בכי ערב *משלש: לוכד חכמים בערמם *פזמון: יראיו בתום מנחה *סלוק: אמר אויב ארדוף *להוצאת התורה: קומה אלהים עזרתה *שלום (לפני קדיש תתקבל): האל נתן לי נקם ==תענית אסתר== *קרובות: כי אלי אבלי המיר לגילה *סליחה: חנון ורחום ה' *רהוטה: [[אנשי אמנה אבדו]] *סליחה: [[איך זרים אכזרים]] *רהוטה: [[אגגי בהעמיקו|אגגי אז בהעמיק]] *תחינה: ה' הרימה יד מהומות ==פרשת פרה== *[מגן]: אספרה אל חוק *פזמון: אלהים צמאה לך נפשות גולים *כרוג: ישראל יושיע *מחיה: טהור עינים *פזמון: אסירים המקוים *כרוג: הפרה עוד יגל אל *משלש: פדות שלח מראש *פזמון: יסוד טעם סתרי חוק *סליק: אלפתנו להטהר *להוצאת התורה: אמרות האל טהורות *שלום: הגיון דל ואביון ==פרשת החודש== *[מגן]: ירח למועדים *פזמון: יה אור מסות אור *כרוג: יעקב יתר צור *מחיה: יצאת לישע *פזמון: יודעי דעת אלהיכם *כרוג: יה יואל צפות *משלש: יוסף שנית ידו *פזמון: ימי חדות מעוזכם *סלוק: כי אתה אל עולם *להוצאת התורה: שמש יודיע *שלום: ישעו יחיש אלהיכם ==י"ז תמוז== *רשות למגן: [[וארץ שפל רומי ונקלה כבודי]] *קרובות: [[וארץ שפל רומי יום דימה|בחדש הרביעי אפפו עלי רעות]] *סליחה: [[שעה נאסר]] *רהוטה: אנחנו בני גלות *סליחה: שרקתי וקבצתי *רהוטה: יחיל לבי *תחינה: [[ה' זעקתי בחבלי]] ==תשעה באב== ===ערבית=== *קודם והוא רחום: יחיל לבבי והומה *השפילו שבו *[[בליל זה יבכיון - בליל זה ארעו]] *במוצ"ש: [[בליל זה יבכיון - בליל זה אשומם]] *[[אליכם עדה קדושה]] *[[אוי כי קינה רבת]] *לאיכה: איכף ואך כף *צור עד מתי תהי *קולי הקשב *[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים]] *[[אז בחטאינו]] ===שחרית=== *[[אש תוקד בקרבי]] *אמרה ציון מצאוני עווני *אללי לי אללי *[[אוי כי ירד אש]] *[[איך נוי שודד]] *[[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] *אשפוך כים מי דמעות *נחמה: קול ברמה נהי ותמרורים *אבכה בלב מר *יומם ולילה אבכה *נחמה: חסדי האל אקו *אדברה במר נפשי *נחמה: הקם נא בית תפילתך *על שבר בת עמי *זאבי ערב *יריעות שלמה איך *יום נלחמו בי *[[יהודה וישראל דעו]] *לשכינה עלתה *מקור דמעה אתן עיני *מפתח לנחמות: הגיון דל ואביון *נחמה: לחוץ ומחוץ *אחרת: גולה וסורה חכי לצורך *בקומו יאמר: אתה תקום תרחם ציון *[[ציון הלא תשאלי]] *עלי ובא לציון: קוממיות נהלנו ==צום גדליה== (סליחות לשחרית בנוסף לסדר האשמורת) *סליחה: רנתי לפניך *רהוטה: אבדה ממנו אמונה *סליחה: יום באתם לחלות *רהוטה: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] *תחינה: [[ה' רבו משערות ראשי]] ==עשרה בטבת== *רשות למגן: מתוך [[וארץ שפל רומי ונקלה כבודי]] *קרובות: בחדש העשירי אאנח בשברון מתנים *סליחה: שארית אום נעצבת *רהוטה: [[אנשי אמנה אבדו]] *סליחה: צור ישעי ומושיעי *רהוטה: שחותי ונדכיתי *תחינה: [[ה' יגוני קראוני אל אבל]] ==לעצירת גשמים== *אשפוך כים מי דמעות *האל הגדול קדמון נמצא יחיד בעולמו *נקה ינקה לשבים *אנא האלהים הנותן מטר *[[שפעת רביבים#בגשמי אורה|בגשמי אורה תאדר אדמה]] ==סדר אבלים== *הקפות: [[רחם נא עליו]] *צידוק הדין: הצור תמים *תנחומי אבלים: כולא מאית =שלש רגלים= * {{מקורות לסידור|סדר לשלש רגלים כמנהג ק"ק קארפינטראץ, אמשטרדם תקי"ט}} ==פסח== ===שבת הגדול=== *אזהרות: [[בנים שמעו לי ילדי איתני|בנים שמעו לי זרע אמוני]] *פזמון: ימינך אל נגלתה *כשחל י"ד בשבת: אליכם אישים אקרא ===יום א=== *רשות לשחרית: יחיד עולם אשר כל היצורים *מחרך: זמיר מצחי *נשמת ילד עונה ומפיל תחינה *בשבת: נשמת יראיך יודעיך *לפני הלל: כמה במאסרי *להוצאת התורה: יבושר עם אביון *אלהיכם: אלהים אל עליון השוכן ברום חביון *טל: **מגן: אמון מנעוריו אל אל שם לבו **רשות: אחד צר כל צורה **סדר הטל: אלוה טובו לא נכחד **לך לשלום גשם **או"א בטללי אורות תאדר אדמה **שלום: צרי חיים קוה **אחר: יבוא כטל להמוניי ===יום ב=== *קודם ברכו לשבת: ה' ברכה עד בלי די *פיוט למוצ"ש: מבשר ששון למועד *רשות לשחרית: יונה מעונה *אחר: [[שפל רוח]] *מחרך: בפסח אקרא *אחר ליום ההסגר: בהיכל סוגרה *נשמת ישראל עמך מייחלים פדות וגאולה *ליום ההסגר: נשמת לחוץ ומחוץ *לפני הלל: בורא כל יש מלא יש *להוצאת התורה: אתה כוננת זבול צאצאיך ===שבת חול המועד=== *קודם ברכו: ראשון לכל מועד *אחר: צור אשר בששה ימים *רשות לשחרית: יחיש להקים *מחרך: אשפוך שיחי *נשמת הדופים רדופים *להלל: שעני נא רצני *להוצאת התורה: שער אשר נסגר *אחר: מלך בורא חיי *שלום למנחה: עד מתי צור ===שביעי של פסח=== *קודם ברכו: עוד אתנה פדיום *רשות לשחרית: חזק יחידתי *אחר (על הנס): יה צור ישראל ותהלתם *מחרך: כל הנשמה תהלל במליה *נשמת ישורון ישורר לנשגב בהדומו *נשמת על הנס (תי"א): נשמת העניים והאביונים הקהל הקדוש הזה *להלל: הראנו ידו הנפלאה *להוצאת התורה: גלילי זבול ראו *אחר: דברו בצוען שלח *מי כמוך (על הנס הנ"ל): מי כמוך באלים ה'… אודך ה' בכל לבבי כי פדית אותי *שלום: רחש תנין לוחשי אמוני *שלום למנחה: אל גבור צאן לצבור ===שמיני של פסח=== *קודם ברכו: [[אשיר במישרים]] *רשות לשחרית: שורש בנו ישי *מחרך: הלל תהלל *נשמת שארית עדת אל *לשבת: נשמת אלוה באפיו *להלל: קומו ענו *להוצאת התורה: צאינה וראינה משפיל שיר ידידים *שלום: היושבת בגנים צופיה הומיה ==שבועות== ===יום א=== *לפני ברכו: בידך עיתותיי *רשות לשחרית: [[ידידי השכחת]] *מחרך: מציב אדמה וכל גבוליה *נשמת ידידים חרדים נועדים בכל המוניי *להלל: בורא כל יש מלא יש *אחר לשבת: ותפדה פטר חמור (אולי קטע מאזהרות) *להוצאת התורה: לא אהלך במעקשים *פזמון קודם האזהרות: לבי חלל בחליל יהמה ממרי *רשות: [[אמון יום זה]] *אזהרות: [[שמור לבי מענה]] *פזמון: שלמו בחוקותם *אזהרות למנחה, פזמון: יושב נענה *מצוות עשה: [[אני בינה שוכנה]] ===יום ב=== *לברכו: בקול רינה ותודות *רשות לשחרית: מלא פחד בביתך אעמודה *מחרך: השכל והדעת שני מאורות *נשמת נעימה פנימה *להלל: רחום בך אתגברה *להוצאת התורה: שובה אלהי שבות עמים *פזמון קודם האזהרות: אוחילה לאל חי *אזהרות ליום ב: [[בצל שדי אחסה]] *אזהרות למנחה, פזמון: לו יסיעך *לא תעשה: אני פי מלך שמור ==סוכות== =אשמורות= * {{מקורות לסידור|סדר האשמורות מר"ח אלול ועשי"ת כמנהג ק"ק קארפינטראץ לישולא קאוואליאון, אמשטרדם תקכ"ג}} * {{מקורות לסידור|סדר האשמורות מר"ח אלול ועשי"ת כמנהג ק"ק אויניון, אמשטרדם תקכ״ג – סדר זהה לקודם}} * {{מקורות לסידור|סדר לימים נוראים [ר"ה ועיו"כ] כמנהג ק"ק קארפינטראץ, אמשטרדם תקכ"א – כולל סליחות לעיו"כ בסדר שונה מהנדפס ב"אשמורות", כדלהלן}} ==יום א== *[גמר]: בנפש לך שוקקה *מה נאמר לפניך אדון הסליחות *אלהי ישראל כפר לעמך ישראל *[פתיחה]: שפתי אפתח ברנני *סליחה: יחידה לחנות מחנה *תוכחה: [[אין מילה בלשוני]] *רהוטה: אדון הביטה משמיך *סליחה: יום לאל צמאתי *תוכחה: אמלא פי תוכחות *רהוטה: האל מעון לכל נברא *סליחה: בני תמימים משכימים *תוכחה: בחסד אלהים ינוחם *רהוטה: [[אל נגלה במדות שלש עשרה]] *[[אדון הסליחות|אב הרחמן – אדון הסליחות]] *[[עשה למען שמך]] *[[עננו אבינו]], [[עננו אלהי אברהם]] *[[מי שענה לאברהם אבינו]] *בקשה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] *עלי שומר ישראל: בלילה קמנו להודות לאל *[[שומר ישראל]] ==מוצאי שבת== *סליחה: [[במוצאי מנוחה תהילות תצמיח|במוצאי שבת תהלות תצמיח]] *תוכחה: ישני לב מה לכם *רהוטה: אשירה ואזמרה שמך גואלי *סליחה: יחידה לחנות מחנה *תוכחה: אוכיח בפי רוחי *רהוטה: אנא סלח נא לשבים עדיך *סליחה: ישאו קולם חרדים *תוכחה: אריב עם רעיוני *רהוטה: אני אדרוש אל אל *בקשה: ה' אצתי להסתופף ==יום ב== *סליחה: יוצר רום ונשיה *תוכחה: [[יחידה עקבך כרוך]] *רהוטה: אבדה מפינו אמונה *סליחה: [[ישן אל תרדם]] *תוכחה: אוכיח בפי רוחי *רהוטה: אל מי מגואלי דם אזעק *סליחה: בלבב בר *תוכחה: את רוחי אוכיחה *רהוטה: אשתחוה אפים ארצה *בקשה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] ==יום ג== *סליחה: יה מלכי וקדושי *תוכחה: אני בחפשי את רוחי *רהוטה: האל יסלח לכל זדון *סליחה: אלהים שחרתיך *תוכחה: אשרי איש שם אל לבו *רהוטה: חוסה ה' על עמך *סליחה: בוקר התנפלתי *תוכחה: אותות מעשי אלהים *רהוטה: עד אנה ה' *בקשה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] ==יום ד== *סליחה: אעירה שנת עיני *תוכחה: התבוננו ונדעה *רהוטה: אנחנו בני גלות *סליחה: דלת חסד ושערו *תוכחה: ימי האדם צבא *רהוטה: [[אנשי אמנה עברו]] *סליחה: [[בלילי על משכבי]] *תוכחה: אל אלהי הרוחות שת חכמה בטוחות *רהוטה: מי יעלה לי השמים ==יום ה== *סליחה: יה שימה פדיום *תוכחה: אני בחפשי את רוחי *רהוטה: יוצר נשיה *סליחה: יצרי ראשית צרי *תוכחה: אשרי איש שם אל לבו *רהוטה: אלכה ואשובה *סליחה: חרדים לבית תפלתם *תוכחה: אותות מעשי אלהים *רהוטה: למה אלהים זנחת את ישראל ==יום ו== *סליחה: יה לספר אודות *תוכחה: קולי במוסר ארים *רהוטה: [[אנשי אמנה אבדו]] *סליחה: זמן הבלי *תוכחה: יחד עשיר ואביון *רהוטה: את מי זנחת נצח *סליחה: חופש חדרי צפוני *תוכחה: [[יחידה החטאה]] *רהוטה: למה אלהים זנחת את ישראל *בקשה: תחי נפשי ותהללך ==ערב ראש השנה== *[גמר]: שפל רוח אני *סליחה: רינתי לפניך *תוכחה: שובה ישראל עד *רהוטה: אהה אלהים כמה אחרו ישועותי *סליחה: מרום וקדוש שעה *תוכחה: באו ימי פקודתכם *רהוטה: אנא סלח נא לשבים עדיך *סליחה: אנא בקראנו לקול שוענו ה' שמעה *תוכחה: שמעו ותחי נפשכם *סליחה: יום באתם לחלות *תוכחה: יצורי שורו מתי *רהוטה: אלי אליך *סליחה: בבקר בבקר בתם לבבו *(אחרת) [תוכחה]: [[שמעו נא תוכחת]] *תחינה: [[אחות קטנה]] ==צום גדליה== *[גמר]: שפל רוח אני *סליחה: [[יעירוני רעיוני]] *תוכחה: מאד כל יצר יהים *רהוטה: אויבי יאמרו *מסתג'אב: לאומר ועושה בלי יגיעה *סליחה למלכיות: אל בית המלך *תוכחה: שפכו בבית אל שיחה *רהוטה: אזכור ימים מקדם *מסתג'אב: מלך שדי השוכן רומה *סליחה: חצות לילה אקום *תוכחה: [[רוח ובשר צמדו|רוח ובשר נצמדו]] *רהוטה: אל מי מגואלי דם אצעק *עלי רחמנא: המון חסדו וטובו *אחר: יום באתם לחלות *[[רחמנא אידכר לן]] *תחינה: מרעיד פני צורו שיחר *[[אבינו מלכנו]] ==ב עשי"ת== *[גמר]: שפל רוח אני *סליחה: אלהים שחרתיך *תוכחה: ישני לב מה לכם *רהוטה: אנא סלח נא לשבים עדיך *מסתג'אב: ה' אדיר השוכן מרומים *סליחה: קרוב לכל קוראיך *תוכחה: אמונת יה נפש חכי *רהוטה: האל יסלח לכל זדון *מסתג'אב: אנא אזון נא שוענו *סליחה: יעלה שועת עמך *תוכחה: [[יחידה החטאה]] *רהוטה: האל מעון לכל נברא ==ג עשי"ת== *[גמר]: שפל רוח אני *סליחה: מתרצה בתחנונים *תוכחה: אם חסדך שכחנו *רהוטה: אמצה ממנו אשמתנו *מסתג'אב: אמרי האזינו עדת אמוני *סליחה: [[שחר קמתי להודות]] *תוכחה: שפכו בבית אל שיחה *רהוטה: אנא סלח נא לשבים עדיך *מסתג'אב: ה' דרך עדותיך הביננו *סליחה: [[שעה עליון לקול אביון]] *תוכחה: [[שוממתי ברב יגוני]] *רהוטה: אני אדרוש אל אל *תחינה: אמונים שחרו פני אדוניהם ==ד עשי"ת== *[גמר]: שפל רוח אני *סליחה: [[מנומם בעת קומם]] *תוכחה: מאד כל יציר יהים *רהוטה: אלכה ואשובה *מסתג'אב: שוכן עד מאז נשגב לבדו *סליחה: יוושעון ידידיך *תוכחה: מתי תבל התקוששו *רהוטה: אהה נפשי *מסתג'אב: [[שדודים נדודים]] *סליחה: רצה רינת מתוודים *תוכחה: אמלא פי תוכחות *רהוטה: יושב קדם בחביון מרומיו ==ה' עשי"ת== *[גמר]: שפל רוח אני *סליחה: יום בדינך אעמוד *תוכחה: [[שוממתי ברב יגוני|שוממתי לרוב (!) יגוני]] *רהוטה: [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]] *מסתג'אב: [[לך אמר לבי בעודי]] *סליחה: ידידי אל עליון *תוכחה: שובה ישראל עד *רהוטה: מי יעלה לי השמים *מסתג'אב: אשפוך כים מי דמעות *סליחה: בלב חרד *תוכחה: שמעו ותחי נפשכם *רהוטה: עדר צאן הנהלאה *תחינה: יה הדרש לעדה חשה ==ערב צום כפור (תקכ"ג)== *[[מבית מלוני קמתי בצוקי]] *אלהי ישראל כפר לעמך ישראל *[פתיחה]: שפתי אפתח ברנני *(מסתג'אב) [ה' מלך]: בעוד אדני אפדני *סליחה: אל חסדך ייחלנו *תוכחה: שמעו ותחי נפשכם *רהוטה: מנומי קמתי ובאתי *מסתג'אב: [[שדודים נדודים]] *סליחה: אנא שעה שה פזורה *תוכחה: מהרו להשיג תשובה *רהוטה: האל יסלח לכל זדון *מסתג'אב: אריד בשיחי ואהימה *סליחה: צור יעקב קדושו *תוכחה: עמך בית ישראל *רהוטה: האל מעון לכל נברא *מסתג'אב: אפיל תחינתי לפניך *סליחה: [[אנא בקראנו]] *תוכחה: שובה ישראל עד *רהוטה: אודה עלי פשעי לה' *[[רחמנא אידכר לן]] *[מסתג'אב]: אבל חטאתי בדבר פי ופעלי *מפתח לתפלת תכון: שפל מאד בעיניו *תכון תפלתי לאל ישועתי (סדר תמיד) ==ערב יום כיפור (תקכ"א)== *סליחה: [[עת שערי רצון להפתח|עת שערי רצון - באחרית נוסה]] *מסתג'אב: כונן תכונן *סליחה למוצ"ש: [[במוצאי מנוחה תהילות תצמיח|במוצאי שבת תהלות תצמיח]] *רהוטה למוצ"ש: אשירה ואזמרה *מסתג'אב: אריד בשיחי ואהימה *סליחה: יענה כבוד (!) אבות *תוכחה: [[אין מילה בלשוני]] *רהוטה: [[אנשי אמנה אבדו]] *מסתג'אב: איותה נפשי למקום נפשה *סליחה: יום צרו צעדי וניטתה *תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]] *רהוטה: אשתחוה אפים ארצה *מסתג'אב: אמיץ אשר לו הגדולה *סליחה: יום צעקו שבים *תוכחה: [[שוכני בתי חמר]] *רהוטה: אנחנו בני גלות *מסתג'אב: אספר גבורות אל נורא עלילה *סליחה: [[שופט כל הארץ]] *תוכחה: תקרב ותרצה ותבחר *רהוטה: [[תמהנו מרעות]] *מסתג'אב: אסור בכלוא מצוקה *סליחה: [[יה איום זכור היום]] *תוכחה: ימי האדם צבא *רהוטה: אין דורש ואין מבקש *סליחה לוידוי: בני תמימים משכימים *רהוטה לוידוי: [[אל נגלה במדות שלש עשרה]] *פיוט לרחמנא: המון חסדו וטובו *פיוט אחר לרחמנא: יום באתם לחלות *[[רחמנא אידכר לן]] *[[אדון הסליחות|אב הרחמן – אדון הסליחות]] *[[עשה למען שמך]] *[[עננו אבינו]], [[עננו אלהי אברהם]] *[[מי שענה לאברהם אבינו]] *[[אבינו מלכנו]] *[[שומר ישראל]] *מפתח לתפלת תכון: שפל מאד בעיניו *תכון תפלתי לאל ישועתי =ראש השנה= * {{מקורות לסידור|סדר לימים נוראים [א] כמנהג ק"ק קארפינטראץ, אמשטרדם תצ"ט}} * {{מקורות לסידור|סדר של ראש השנה כמנהג ק"ק אויגניון, אמשטרדם תקכ״ה}} {{מקורות לסידור|פיוט שמופיע באחד הסדרים בלבד מסומן באמצעות ק' ({{=}}קרפנטרץ) או א' ({{=}}אויניון)}} ==יום א== *לפני ערבית: [[אחות קטנה]] *מפתח: אודך ה' בכל לבבי… כי אתה אל רחום וחנון *פיוט: [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (ק) *[בקשה]: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] *רשות: [[שואף כמו עבד]] *מחרך: [[מי יתנני עבד אלוה עשני]] *נשמת ידידי עליון שוכני ציון *לשבת: נשמת יושבת נבדלת מלתקוע בשבת *מי כמוך: יצרי ויצוריי (א) *פיוט לקדיש: [[יה שמך ארוממך]] *לברכו: שנה שנה (א) *יוצר: אסיר משחר פני רבו *זולת: אלהי מעשיו מה נפלאים *אחר יותר נכון: נוה האולם *מגן: אתה כוננת מישרים *פזמון: ירצה צור אין כערכו *אל כרוג: יחזו פנימו *מחיה: מגדל עוז *פזמון כשחל בשבת: שני ימים מקוימים *פזמון כשחל בחול: יצרי ראשית צרי *אל כרוג: ישראל להשית *משלש: למשפט כונן כסאו *פזמון: [[ה' בקול שופר]] *פזמון: שם ה' לבדו (א) *[מלך עליון] סלו לרוכב בערבות *[ה' מלך] אדירי ישורון יברכו בקול *פזמון לקדושה: חרדו רעיוני *מפתח לסלוק: אחדש לקדש (א) *סלוק לקדושה: יראי ה' הללוהו *פזמון לאבינו מלכנו: לך יהגה חכנו (ק) *פזמון להוצאת התורה: לך יהמה לבי (ק) *פזמון אחר: קרב ישעך לעדת כמהים (ק) *פזמון: [[עת שערי רצון להפתח|עת שערי רצון - באחרית נוסה]] (א) *פזמון לתקיעת שופר: יונה הבלועה *פזמון אחר: קול שופר הדרור (ק) *תקיעתא: (א) *מלכיות: ארנן לאל חי *פזמון: שכינת עוזך אל *זכרונות: אחלה פני אל *פזמון: שערי תפילה פתח *שופרות: אפכה דמעיי *פזמון: שופר המבשר ==יום ב== *לפני ערבית: מרום נורא עלילותיה *אתה האל עושה פלא (א) *מפתח: תעה לבבי אחרי התוהו (ק) *[[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (ק) *בקשה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] *רשות: [[ישנה בחיק ילדות]] (ק) *מחרך: [[רעה בשבטך]] *נשמת שאר יעקב *מי כמוך: יצרי ויצוריי (ק) *לקדיש: אלהי הרוחות לכל בשר אתה *אחר: שנה שנה (ק) *[יוצר]: מלך אשר דמותו *זולת: זך הכיר תמים דעים *מגן: אביר אזרחים *פזמון: יגלה צור ישועתו *אל כרוג: מאד מושך נצח *מחיה: אשורו צרף *פזמון: יבואוני חסדיך צורי שוכן שחק *כרוג: מציל מעיר נשיה *משלש: אהול מנוער *פזמון: [[ה' בקול שופר]] (א) *פזמון: יוצר מרומות ונגהם *[מלך כל מלך] סולו לרוכב בערבות *פזמון: ימלוך מבין נעלם (א) *[ה' מלך] בעוד אדני אפדנו *פזמון לקדושה: ידי דלים נחשלים *סלוק לקדושה: אלהים אל מי אמשילך *פיוט לאבינו מלכנו: אל מנת חלקנו (ק) *להוצאת התורה: אלהים דבר בקדשו (א) *פזמון: [[עת שערי רצון להפתח|עת שערי רצון - באחרית נוסה]] *פזמון לתקיעת שופר: יונה הבלועה (א) *פזמון לתקיעת שופר: [[ה' בקול שופר]] (ק) *תקיעתא: (א) *מלכיות: [[אהללה אלהי אשירה עזו#מלכויות|אהלל אלהי]] *פזמון: ?יה? מוסרך נאוה *זכרונות: [[אהללה אלהי אשירה עזו#זכרונות|אפחד במעשי]] *פזמון: אפסי ארץ *שופרות: [[אהללה אלהי אשירה עזו#שופרות|אנוסה לעזרה]] *פזמון: אלהים נפלאת =יום כיפור= * {{מקורות לסידור|סדר לימים נוראים [ב] כמנהג ק"ק קארפינטראץ, אמשטרדם תצ"ט (דרוש מידע על סריקה זמינה)}} * {{מקורות לסידור|סדר של יום כפור כמנהג ק"ק אויגניון, אמשטרדם תקכ״ו}} ==ערבית== *לשהחיינו: לזמן הזה צור הגיענו *מסתג'אב: אוילים מדרך פשעם זכרו *מסתג'אב: [[ברכי אצולה]] *סליחה: [[בליל עשור להתכפר]] *מסתג'אב: אותה נפשי אל מקום נפשה *סליחה: [[אלהים שחרתיך]] *סליחה לשבת: יצו שדי לעמו *מסתג'אב לשבת: מזמור יתנו עם קדש *סליחה: יה לשועת מתענה *סליחה: ישראל משתחוים להדרת *מסתג'אב: זועק בקראו *סליחה: [[ירצה עם אביון]] *תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]] *סליחה: [[ירצה צום עמך]] *סליחה: שעה שועתי בשקדי *רהוטה: אל נגלה במדות *וידוי: [[אשמנו מכל עם]] *מי אל כמוך: [[אשמינו תבלע|אשמנו תבלע]] ==שחרית== *וידוי: טרם אענה אני שוגג *בקשה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] *רשות לנשמת: אקום להודות לך *נשמת: נשמת אסירי עוונות *נשמת לשבת: נשמת מתענה ביום עונג *יוצר: אלהים אל נורא *אופן: התעוררו תמהים *מאורה: אעמוד במשמר מנעמי *אהבה: אסירי תקותם *זולת: אז דברת תמים דעים *רשות למגן: מארץ שפלנו *מגן: אזרח רענן *פזמון: [[יענה כבוד אבות]] *כרוג': מחבש עצבות *מחיה: אלוה פקד גפן פוריה *פזמון: [[יום צדו צעדי]] *כרוג': מרפא יהיה *משלש: תם אוהל צדק *פזמון: [[יום צעקו שבים]] *קיקלר: מעשה שמרתי במו פי *פזמון: [[מדמי הלבבות]] * עסתריוטא: את חטאי נוכח פני *החרשים שמעו *פזמון: האל התולה על בלימה *תוכחה: התבוננו ונדעה *פזמון: כל מעשה ה' מאד נורא הוא *פזמון: מקור עיני *מסתג'אב: מי תמים יעיר לבבו *פזמון: מי אל נסתר מפני *פזמון: [[חרדים לבית תפילתם]] *פזמון: מרום וקדוש *פזמון: ממרום לבן ערום *פזמון: שרפים וקדושים *סילוק: אל אל הנורא ===סליחות לשחרית=== *סליחה: [[שופט כל הארץ]] *תוכחה: תקרב ותרצה ותבחר *סליחה: בבוקר בבוקר בתום לבבו *סליחה: ירצה לפניך מעמד השחר *סליחה: נורא מכל ואיום *סליחה לשבת: ידידים לבית אל *סליחה: [[יה איום]] *סליחה: בני תמימים משכימים *רהוטה: אשתחוה אפים ארצה *וידוי: [[אשמנו מכל עם]] *מי אל כמוך: [[אשמינו תבלע|אשמנו תבלע]] *[[היום תאמצנו]] *למי שברך: אנא אלהים חיים ==מוסף== *מגן: אלהים למשפטיך *פזמון: אל מעמדי שבתי *כרוג': משמים עוונימו *מחיה: אילת אהבים *פזמון: נאור מקור חיים *כרוג': מקשיב מענה *משלש: תמהים מחובם *תוכחה: ימי האדם צבא *קיקלר: חי אני תמים דעים *קיקלר: אנה אדון עולם *עסתריוטא: ויאמן אומר *תוכחה: שעה קולי בהתעטפי *פזמון: ידי דלים נחשלים *סילוק: אתה אלהי האלהים *[[אוחילה לאל]] *[[היה עם פיפיות|היה עם פיות]] *רשות לסדר עבודה: [[אזכירה סדר עבודה|אזכיר סדר עבודה]] *עבודה: [[אמוני לבב]] *מראה כהן: [[כמראה השמש באדר וזוהר]] *אשרי עין: [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] *[[לא אשים ולא אשם|לא אשם ולא אשים]] ===סליחות למוסף=== *סליחה: [[יוספים שנית לעמוד]] *סליחה: יערב לפניך *תוכחה: אם חסדך שכחנו *סליחה: [[ישראל עבדיך]] *סליחה: זמן הבלי *וידוי: [[אשמנו מכל עם]] *מי אל כמוך: [[אשמינו תבלע|אשמנו תבלע]] *[[היום תאמצנו]] ==מנחה== *קודם מנחה: שבחי אמלל *שעה צור קדושי *שער חנינה *ה' יה שמך *להוצאת ספר תורה: נפשי נשפכה *מגן: אנושי לב *כרוג': ישע יעטרהו *מחיה: מפרי שפתיו *כרוג': קדש תפארתנו *משלש: אתיתי מתחנן *תוכחה: נחמתי על זדוני *קיקלר: יה שעה שופכי שיחה *סילוק: אדיר אשר עולם בראת ===סליחות למנחה=== *סליחה: תערב לפניך תפילת המנחה *תוכחה: מזמרת שירתי *סליחה: קראתי מצרה *וידוי: [[אשמנו מכל עם]] *מי אל כמוך: [[אשמינו תבלע|אשמנו תבלע]] *[[היום תאמצנו]] ==נעילה== *לפני נעילה: אחלה ליוצרי *שערי חנינה *מגן: אדון היושב על חוג *כרוג': כחגבים נחשבו *מחיה: בבכי יונת אלם *כרוג': ענך בחמלתו *משלש: אילי הצדק *תוכחה: [[מצעק מעלות השחר]] *[[אבי עד חש לתארך|חיים נמצא והנחה]] ===סליחות לנעילה=== *סליחה: [[בנשף קדמתי]] *סליחה: אלהים צמאו לך *סליחה: אחרית ותקוה *סליחה: [[אל נורא עלילה]] *סליחה: [[המבדיל - יצוה ה' חסדו]] *[[רחמנא אידכר לן]] *מי אל כמוך: [[אשמינו תבלע|אשמנו תבלע]] *[[היום תאמצנו]] mhy5kn22vff4owu4b9l31cl1syercuv 0 1743842 3078439 3017417 2026-08-21T12:04:36Z מו יו הו 37729 3078439 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=20}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/ברכות אירוסין ונישואין|חופה}} 4lcwpt5km5yjcvo1i9cgavxuoqiphxq 0 1744658 3078524 3022436 2026-08-21T14:44:14Z מו יו הו 37729 3078524 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|המשך של סדר הפסוקים '''[[אשפוך תחן לשננה]]'''}} {{הור|סימן: '''יוחנן הכהן'''}} {| |- |{{סי|יְ}}דִידִים לְנֶגְדָּם שָׂמוּךָ / {{סי|וַ}}דַּאי עֲלֵיהֶם הִנְעִימוּךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|חֲ}}סִידֶיךָ יְרוֹמְמוּךָ / {{סי|נֶ}}צַח יַנְאִימוּךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|נָ}}אִים {{נוא|נְאֻם}} הַיּוֹם קִדְּמוּךָ / {{סי|הֲ}}גוֹת בְּתַחַן קְדָמוּךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|כְּ}}מוֹ הֵם קָדוֹשׁ רוֹמְמוּךָ / {{סי|הֶ}}גְיוֹן {{סי|נָ}}בִיא יַנְעִימוּךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |} {{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם, וְכָל חַטֹּאתֵינוּ וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-כ|אחרי=עם תוספת}}}} [[קטגוריה:פיוטי מי אל כמוך]] [[קטגוריה:יוחנן הכהן בירבי יהושע]] [[קטגוריה:חתימה]] 9gvyd6f8qlcj74qi509xlh2imrf4nmk 0 1744659 3078530 3023079 2026-08-21T14:49:36Z מו יו הו 37729 3078530 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אָ}}רְחוֹתֵיכֶם יִשַּׁרְתִּי{{ש-רווח|0.5em}}||דַּלּוּתְכֶם בִּשַּׂרְתִּי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ וְאָשׁוּבָה}} |- |{{סי|בֻּ}}קַּשׁ עֲוֹנֵינוּ{{ש-רווח|0.5em}}||הֻעְלַם וְאֵינֶנּוּ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|לְכוּ וְנָשׁוּבָה}} |- |{{סי|גְּ}}נוּתְכֶם אַרְחִיץ{{ש-רווח|0.5em}}||גְּנוּנִי אַגְחִיץ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|כִּי בְּרַחֲמִים שַׁבְתִּי}} |- |{{סי|דְּ}}פֹק וְאֶפְתַּח{{ש-רווח|0.5em}}||חַרְצֻבּוֹת נְפַתַּח{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- |{{סי|הִ}}שְׁלַכְתִּי חַטַּאתְכֶם{{ש-רווח|0.5em}}||אֵלַי לְהַטּוֹתְכֶם{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ וְאָשׁוּבָה}} |- |{{סי|וַ}}דַּאי רַחֵם כְּאָב{{ש-רווח|0.5em}}||מְחֵה פֶשַׁע כָּעָב{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|לְכוּ וְנָשׁוּבָה}} |- |{{סי|זְ}}דוֹנְכֶם אֶסְלַח{{ש-רווח|0.5em}}||פְּדוּתְכֶם אֶשְׁלַח{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|כִּי בְּרַחֲמִים שַׁבְתִּי}} |- |{{סי|חָ}}נֵּנוּ צוּרֵנוּ{{ש-רווח|0.5em}}||כְּבֹשׁ קְשִׁי יִצְרֵנוּ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- |{{סי|טָ}}רְחוֹתְכֶם אֶשָּׂא{{ש-רווח|0.5em}}||עַל בָּנַי אָחוּסָה{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ וְאָשׁוּבָה}} |- |{{סי|יֹ}}קֶשׁ הַעֲבֵר מִסֵּפֶר{{ש-רווח|0.5em}}||וּפָץ מָצָאתִי כֹּפֶר{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|לְכוּ וְנָשׁוּבָה}} |- |{{סי|כֶּ}}בֶד עָוֹן נִכְתָּם{{ש-רווח|0.5em}}||הֻכְבַּשׁ וְגַם תָּם{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|כִּי בְּרַחֲמִים שַׁבְתִּי}} |- |{{סי|לְ}}סוֹלֵחַ חִכִּינוּ{{ש-רווח|0.5em}}||בְּעָזְבֵנוּ רֹעַ דַּרְכֵּנוּ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- |{{סי|מ}}וֹטָה הִתַּרְתִּי{{ש-רווח|0.5em}}||כִּי בְּרַחֲמִים תַּרְתִּי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ וְאָשׁוּבָה}} |- |{{סי|נֹ}}שֵׂא עָוֹן{{ש-רווח|0.5em}}||הַשְׁקִיפָה מִמָּעוֹן{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|לְכוּ וְנָשׁוּבָה}} |- |{{סי|שִׂ}}יחַתְכֶם קָשַׁבְתִּי{{ש-רווח|0.5em}}||וְרִשְׁעֲכֶם אָיַבְתִּי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|כִּי בְּרַחֲמִים שַׁבְתִּי}} |- |{{סי|עִ}}נּוּיֵנוּ צְפֵה{{ש-רווח|0.5em}}||מְשׁוּבָתֵנוּ תְּרַפֵּא{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- |{{סי|פֶּ}}שַׁע שִׁמְצָה{{ש-רווח|0.5em}}||אָבַד וְלֹא נִמְצָא{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ וְאָשׁוּבָה}} |- |{{סי|צָ}}לַל וְשָׁקַט חֵטְא{{ש-רווח|0.5em}}||הַכָּתוּב בְּעֵט{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|לְכוּ וְנָשׁוּבָה}} |- |{{סי|קִ}}לַּעְתִּי לַיָּם{{ש-רווח|0.5em}}||רִשְׁעֲכֶם, וְאַיָּם{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|כִּי בְּרַחֲמִים שַׁבְתִּי}} |- |{{סי|רַ}}חַשׁ לִבֵּנוּ{{ש-רווח|0.5em}}||אֱזֹן צוּר לְבָבֵנוּ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |- |{{סי|שִׁ}}גְגֵיכֶם שֻׁכַּח{{ש-רווח|0.5em}}||טֶרֶם אֶקְרָא לְוַכַּח{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|שׁוּבוּ וְאָשׁוּבָה}} |- |{{סי|שַׁ}}דַּי רְצוֹנוֹ{{ש-רווח|0.5em}}||עָשָׂה לְמַעֲנוֹ{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|לְכוּ וְנָשׁוּבָה}} |- |{{סי|תְּ}}פִלָּה לִי אָשִׂים{{ש-רווח|0.5em}}||אֲבַשְּׂרָה לַעֲמוּסִים{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|כִּי בְּרַחֲמִים שַׁבְתִּי}} |- |{{סי|תַּ}}חֲנוּן נִקַּח{{ש-רווח|0.5em}}||תְּפִלַּת פִּינוּ קַח{{ש-רווח|0.5em}}||{{ע|וְאֵלֶיךָ נָשׁוּב}} |} {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ׃ קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃{{ממס|הושע יד#יד ב|הושע יד ב-ג}} {{סוף}} [[קטגוריה:פיוטי סדר פסוקים ליום כיפור]] ebnh3px13c7283gvepwcw8x7k6x0le2 0 1744663 3078523 3022435 2026-08-21T14:43:33Z מו יו הו 37729 3078523 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} {| |- |{{סי|אֲ}}שָׁמֵינוּ {{סי|תְּ}}בַלַּע / {{סי|בִּ}}מְצוּלוֹת {{סי|שֹׁ}}עַל{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|גְּ}}בוּרוֹת {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ / {{סי|דִּ}}יץ {{סי|קָ}}רֵב{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ה}}וֹצֵא {{סי|צִ}}דְקֵנוּ / {{סי|וְ}}הַמְצֵא {{סי|פְ}}דוּתֵנוּ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|זְ}}דוֹנוֹת {{סי|עַ}}מְּךָ / {{סי|חַ}}נּוּן {{סי|סְ}}לָחָה{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|טֻ}}מְאָה {{סי|נַ}}קֵּה / {{סי|יָ}}הּ {{סי|מִ}}קְּדוֹשֶׁיךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|כְּ}}בֹשׁ {{סי|לַ}}עֲוֹנוֹת / {{סי|לְ}}אוֹמְרֵי {{סי|לְ}}פָנֶיךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |} {{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם, כָּל חַטֹּאתֵינוּ וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-כ|אחרי=עם תוספת}}}} {{סוף}} [[קטגוריה:פיוטי מי אל כמוך]] [[קטגוריה:מנהג איטליה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] fxlkbu6yau9ftvxgh6n4gixmdolpipf 0 1753636 3078522 3059017 2026-08-21T14:42:46Z מו יו הו 37729 3078522 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אֱ}}לוֹהַּ הַסְּלִיחוֹת / {{סי|אֱ}}זֹן שִׂיחוֹת {{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|בּ}}וֹרֵא בִרְיוֹת / {{סי|בּ}}וֹחֵן כְּלָיוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|גּ}}וֹמֵר וּמֵקִים / {{סי|גּ}}וֹזֵר לְהָקִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|דְּ}}בָרוֹ לְהֵטִיב / {{סי|דִּ}}ינוֹ לְמֵטִיב{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁ / {{סי|ה}}וֹד וְהָדָר לָבוּשׁ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|וַ}}יִּלְבַּשׁ צְדָקָה / {{סי|וּ}}וְעָדָיו לְצַדְּקָה{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ז}}וֹכֵר הַבְּרִית / {{סי|ז}}וּ מִלְּהַכְרִית{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|חָ}}פֵץ חֶסֶד / {{סי|חַ}}נּוּן וְרַב חֶסֶד{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ט}}וֹב וְסַלָּח / {{סי|טֶ}}רֶם בּוֹא יוֹם תִּסְלַח{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|יָ}}שָׁר וְצַדִּיק / {{סי|י}}וֹעֵץ לְהַצְדִּיק{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|כּ}}וֹבֵשׁ כַּעַס / {{סי|כְּ}}רָב רַחֲמָיו יַעַשׂ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|לָ}}תֵת מְחִילָתוֹ / {{סי|לִ}}שְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|מ}}וֹחֵל עֲוֹנוֹת / {{סי|מְ}}חַנְּנָיו לַעֲנוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|נ}}וֹשֵׂא עָוֹן / {{סי|נ}}וֹצֵר מָדוֹן{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|שִׂ}}יחַ לְךָ נוֹתְנִים / {{סי|סֹ}}לּוּ מִתְחַנְּנִים{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|ע}}וֹבֵר עַל פֶּשַׁע / {{סי|ע}}וֹנֶה לְשָׁבֵי פֶשַׁע{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת / {{סי|פּ}}וֹנֶה לְשַׁוְעוֹת{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|רַ}}חוּם וּמְרַחֵם / {{סי|ר}}וֹגֵז לְהִתְנַחֵם{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|שׁ}}וֹמֵר אוֹהֲבָיו / {{סי|שְׁ}}תִילֵי אֲהוּבָיו{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|שׁ}}וֹמֵעַ שַׁוְעָם / {{סי|שׁ}}וֹקֵד לְהוֹשִׁיעָם{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|תַּ}}תָּה לִי נוֹב סְלִיחָה / {{סי|תּ}}וֹעֲבוֹתֵינוּ לְסָלְחָה{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |{{סי|תְּ}}מִימִים רוֹמְמוּךָ / {{סי|תָּ}}מִים מִי כָמוֹךָ{{ש-רווח|1em}}||{{ע|מִי אֵל כָּמוֹךָ}} |- |} {{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-כ|אחרי=עם תוספת}}}} {{סוף}} [[קטגוריה:פיוטי מי אל כמוך]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] i67565umtjgsy8280f5l9aviwdiuwol 10 1754320 3078442 3078279 2026-08-21T12:15:14Z Meirveshulibot 42771 פריסת ליידן: פני משה עוטף מתחת לליידן (בוט) 3078442 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* הדינים העולים — במסך: תיבה צנועה מתחת לתצלום */ .yerum-dinim { font-size: 92%; margin: 0.4em auto; max-width: 60em; text-align: right; } .yerum-clear { clear: both; } /* גם במסך: רקע לבן במקום הנייר החום של הסריקה */ .yerum-scan img { /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); /* קצות הסריקה כהים (צל הכריכה ושולי הצילום) והסף הופך אותם לשחור מלא. חיתוך המסגרת החיצונית משאיר שוליים לבנים; הכותרת עם אות הדף ומספרו יושבת פנימה מהחיתוך ונשארת. הצדדים נחתכים עמוק יותר — עד גבול הרצועה הלבנה הצרה ביותר שנמדדה — כדי לפנות מקום לעמודת הדינים */ clip-path: inset(3% 4.5% 3.5% 4.5%); } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } /* block ולא inline-block, ו-break-inside על כל שכבה: כשהתמונה עטופה ב-inline-block הדפדפן מתעלם מהאיסור ופורס אותה על פני שני עמודים — וכך יצאו תצלומים חתוכים */ .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; } /* גובה התצלום נקבע לפי אורך הטקסט של אותו עמוד, כדי שהחריגה מן העמוד הימני והתצלום ייכנסו יחד לעמוד השמאלי — ובסך הכול בדיוק שני עמודי דפוס לכל עמוד ירושלמי */ .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; /* הסריקות ישנות והנייר שלהן חום; גווני אפור עם הגברת ניגודיות ובהירות הופכים את הרקע ללבן ומשאירים את האותיות שחורות */ /* כמעט־סף: ניגודיות גבוהה דוחפת את רקע הנייר ללבן מלא ואת האותיות לשחור; נבדק על הסריקות החומות והנקיות */ filter: grayscale(1) brightness(1.15) contrast(6); } .yerum-scan-md img { max-height: 200mm; } .yerum-scan-sm img { max-height: 160mm; } .yerum-scan-xs img { max-height: 110mm; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } /* הדינים העולים מן הדף — מיד אחרי סוף הביאור, בחצי מגודל הכתב הרגיל. הצאצאים יורשים את הגודל במפורש, שאם לא כן ה-50% מתחשב שוב בכל רמה והכתב הולך ומתכווץ. שתי עמודות כמו בביאור שמעליו — שורה ברוחב מלא בגופן כזה ארוכה מדי */ .yerum-dinim { font-size: 50% !important; line-height: 1.22 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; max-width: none; text-align: right; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } .yerum-dinim p, .yerum-dinim li, .yerum-dinim div, .yerum-dinim span { font-size: inherit !important; line-height: 1.22 !important; margin: 0.1em 0 !important; } .yerum-dinim ul { margin: 0 1em 0.25em 0 !important; padding: 0 !important; } .yerum-clear { clear: both; } } /* ── פריסת ליידן ── */ /* העמוד השמאלי של הכפולה: נוסח כתב יד ליידן במרכז, פני משה בעמודות הצד עד גובה הליידן והמשכו מתחת ברוחב מלא; אחריו המשך הביאור והדינים שלא נכנסו בעמוד הראשון */ .yerum-leiden-page { margin-top: 0.6em; } .yerum-leiden-head { font-size: 92%; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin-bottom: 0.3em; padding-bottom: 0.1em; } .yerum-leiden-src { font-weight: normal; color: #666; } .yerum-leiden-grid { display: grid; grid-template-columns: 1fr 1.9fr 1fr; column-gap: 4mm; direction: rtl; align-items: start; } .yerum-leiden-text { font-size: 104%; line-height: 1.5; text-align: justify; } .yerum-side, .yerum-pm-below { font-size: 82%; line-height: 1.3; text-align: justify; } .yerum-side p, .yerum-pm-below p { margin: 0.25em 0; } .yerum-pm-below { column-count: 2; column-gap: 4mm; margin-top: 0.3em; border-top: 0.5pt solid #ccc; padding-top: 0.2em; } .yerum-leiden-gap { color: #888; font-style: italic; } @media print { /* גיליון חדש לכל עמוד ליידן — הוא צדה השמאלי של הכפולה */ .yerum-leiden-page { break-before: page; page-break-before: always; margin-top: 0 !important; } .yerum-leiden-head { display: block !important; font-size: 9pt; } .yerum-leiden-text { font-size: 10.5pt !important; line-height: 1.45 !important; } .yerum-side, .yerum-pm-below, .yerum-side p, .yerum-side div, .yerum-pm-below p, .yerum-pm-below div { font-size: 7.5pt !important; line-height: 1.25 !important; } .yerum-side p, .yerum-pm-below p { margin: 0.15em 0 !important; } .yerum-pm-below { column-count: 2; column-gap: 4mm; } /* המשך הביאור מתחת לליידן — אותו מראה כמו הביאור בעמוד הראשון, בלי קו עליון כפול */ .yerum-bm-cont { margin-top: 0.3em !important; } } 7r9308a7e0jsk9fr9z8bhvv2iovx6ix 0 1754582 3078561 3077646 2026-08-21T20:54:44Z Editor259 28663 3078561 wikitext text/x-wiki (יג, א) <קטע התחלה=א/>נוגע בזפת תדבק בידו וחובר אל לץ ילבש דרכו:<קטע סוף=א/> (יג, ב) <קטע התחלה=ב/>כבד ממך מה תשא ואל עשיר ממך מה תתחבר:{{ש}}<קטע סוף=ב/> (יג, ב) <קטע התחלה=ב/>מהיתחבר פרור אל סיר אשר הוא נוקש בו והוא נשבר:<קטע סוף=ב/> (יג, ג) <קטע התחלה=ג/>עשיר יעוה הוא יתנוה ועל דל נעוב הוא יתחנן:<קטע סוף=ג/> (יג, ד) <קטע התחלה=ד/>אם תכשר לו יעבד בך ואם תכרע יחמל עליך:<קטע סוף=ד/> (יג, ה) <קטע התחלה=ה/>אם יש לך ייטיב דבריו עמך וירששך ולא יכאב:<קטע סוף=ה/> (יג, ו) <קטע התחלה=ו/>צורך לו עמך והשיע לך ושחק לך והבטיחך:<קטע סוף=ו/> (יג, ו\ז) (יג, ז) <קטע התחלה=ז/>עד אשר יועיל יהתל בך פעים שלש יעריצך:{{ש}}<קטע סוף=ז/> (יג, ז) <קטע התחלה=ז/>ובכן יראך והתעבר בך ובראשו יניע אליך:<קטע סוף=ז/> (יג, ח) <קטע התחלה=ח/>השמר אל תרהב מאד ואל תדמה בחסירי מדע:<קטע סוף=ח/> (יג, ט) <קטע התחלה=ט/>קרב נדיב היה רחוק וכדי כן יגישך:<קטע סוף=ט/> (יג, י) <קטע התחלה=י/>אל תתקרב פן תתרחק ואל תתרחק פן תנשא:<קטע סוף=י/> (יג, יא) <קטע התחלה=יא/>אל תבטח לחפש עמו ואל תאמן לרב שיחו:{{ש}}<קטע סוף=יא/> (יג, יא) <קטע התחלה=יא/>כי מהרבות שיח ינסיך ושחק לך וחקרך:<קטע סוף=יא/> (יג, יב) <קטע התחלה=יב/>אכזרי יתן מושל ולא יחמל על נפש רבים קושר קשר:<קטע סוף=יב/> (יג, יג) <קטע התחלה=יג/>השמר והיה זהיר ואל תהלך עם אנשי חמס:<קטע סוף=יג/> (יג, יד) (יג, טו) כל הבשר יאהבב מינו וכל אדם את הדומה לו: (יג, טז) מין כל בשר אצלו ואל מינו יחובר אדם: (יג, יז) מה יחובר זאב אל כבש כן רשע לצדיק נאצל[:] {{לא נשלם}} קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&st=&pgnum=41 סמנד פרק יג] [[קטגוריה:בן סירא]] k7ajbqw82zdbjmxlcm0dl5y5rnpvouz 10 1754598 3078450 3076882 2026-08-21T12:28:54Z מו יו הו 37729 הוספה של יישור לשמאל 3078450 wikitext text/x-wiki <includeonly><div class="mw-content-ltr"><small>'''{{{1}}}'''</small></div></includeonly><noinclude> עבור ענייות חוזרות לאורך פיוט המוצג בצורת טבלה. [[קטגוריה:תבניות עריכה]] </noinclude> gqnocy6g296wv9mtolkiducya1442js 3078454 3078450 2026-08-21T12:38:57Z מו יו הו 37729 נסיון נוסף 3078454 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{שמאל|<small>'''{{{1}}}'''</small>}}</includeonly><noinclude> עבור ענייות חוזרות לאורך פיוט המוצג בצורת טבלה. [[קטגוריה:תבניות עריכה]] </noinclude> rrvozlgdhrfae23zsej74npwmsqge33 104 1754624 3078477 3077573 2026-08-21T14:02:52Z Nahum 68 3078477 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="Nahum" />‫משבצות זהב‬ ‫אורח חיים הלכות שבת‬</noinclude>'''וכל זה,''' וסיים: קרקע, היינו עודן בידו, או (מניחם) [ממיחם] למיחם ודעתו להחזירה – דווקא כשנטלו מערב שבת ומחזיר בשבת, הא לסמוך באין גרופה, ולדיעה שניה תוכה או אין גרופה בחזרה – אסור ודאי אף שנטלו בשבת, דכהאי גוונא לא שייך חילוק זה. והוא פשוט בזה: '''{{ק|(יב)}} וטוב להחמיר.''' עיין ט"ז. והמנהג להקל, כמו שכתב הר"ב בזה. [[שולחן ערוך אורח חיים רנג ה|ובסעיף ה]] בהג"ה יבואר עוד בזה אי"ה: '''{{ק|(יג)}} אם.''' עיין ט"ז, וכן כתב המ"א אות י"ט, מדין בישול נגעו ביה, וכן כתב הלבוש, משום מבשל. ויש לי הרהורי דברים בכאן, והנני פורטם בעזר ה' יתברך: '''ראשונה''' צריך לברר איזו הוא בישול דבר תורה ואיזו מדרבנן, עיין סימן שי"ח בט"ז אות ג' ד', יש אומרים כמאכל בן דרוסאי רק מדרבנן, ויש אומרים לח נצטנן רק מדרבנן, ואם כן נהפוך הוא, אי בישל בשבת פחות ממאכל בן דרוסאי אין צריך כדי שיעשו, ואם מאכל בן דרוסאי, כדי שיעשו להלבוש בשי"ח סעיף א הביאותיו לעיל באות יו"ד. ומאחר דכדי שיעשו דרבנן הוא יש להקל. גם יש אומרים כל דעביד ישראל מעשה בידים, אף דרבנן אין צריך כדי שיעשו, ולא בעי כדי שיעשו אלא עכו"ם או שהה, כבסעיף א בהג"ה שניה, הואיל וממילא. ומהו נצטנן בלח, הנה במ"א אות י"ט וסימן שי"ח אות י"ב יעו"ש, ומשמע נמי לח שהורק בכלי שני אף יד סולדת בו תו יש בו משום בישול. וכל זה מדינא, אבל המנהג להקל אם לא נצטנן לגמרי כמו שכתב [[שולחן ערוך אורח חיים שיח טו|בשי"ח סעיף ט"ו]] בהג"ה וכאן [[שולחן ערוך אורח חיים רנג ה|סעיף ה]] בהג"ה: ומהו דבר לח? הנה הב"י הביא בשם רבינו ירוחם בחלק ג בשם הרב רבינו יונה, כל '''שרובו''' רוטב וצונן ומצטמק ויפה לו הוה מבשל גמור, משמע כשמיעוט רוטב אין זה מבשל. ועיין אליה רבה סימן שי"ח אות י"א הביא זה בשם מנחת כהן והניח בצריך עיון, ובאמת הם דברי ה"ר יונה. ולכאורה מראין הדברים כמו שכתב [[ט"ז על אורח חיים שיח#טז ד|הט"ז בשי"ח ד]], דאף נצטנן '''בלח''' הוה מן התורה (וכמו שכתב ה"ר יונה '''מבשל גמור'''), מכל מקום מלאכת מחשבת אסרה תורה וכל שנצטנן בלח ומרתיחו להצטמק ויפה לו הוה בישול דבר תורה, ובמצטמק ורע לו אין דעתו להצטמק, יעו"ש. והיינו דעיקר הבישול הוא שמצטמק, ולפי זה שפיר הולכין בתר רובו, דרובו רוטב מצטמק ויפה לו הוא ומתכוין לצימוק והוה בישול, ואם רובו יבש אין דעתו לצימוק כי מצטמק ורע לו הוא לייבש. ועיין סימן שי"ח באליה רבה אות יו"ד בשם המנחת כהן, דאין אנו בקיאין איזה מצטמק ורע לו, ועיין גמרא [[שבת לח א]], ובמנחת כהן לפת ותמרי ודייסא ומים חמין מצטמק ורע לו. והנה לפת שלנו מייארין ורובין עינינו רואות שמצטמק ויפה לו הוא, ועיין [[שבת לז ב|ל"ז ב]] '''לפדא''' בדלי"ת וכצ"ל ברא"ש שם, אם כן אם יש בהן מים אסור. ועיין מ"א לקמן אות ל"ט ושם אפרש בעזה"י. כי נראה אם יש רוטב ובשר יחד, לרוטב מצטמק ויפה לו ולבשר מצטמק ורע לו כל שנצטנן, ונאסר הרוטב כשחממו בשבת, אף הבשר נאסר דבלע מאיסור. ולא מיבעיא רוטב מים דהוה אינו מינו אף באיסור דרבנן צריך ששים כמבואר ביורה דעה, וכחל הקילו שיהא מן המניין, ואפילו צלי קדר. ואין תימר דמוחל ובשר חד מינא בטעמא, מכל מקום אף באיסור דרבנן בלח ומינו צריך שישים. ועד כאן לא צידד [[ש"ך על יורה דעה קט#שך ט|הש"ך בק"ט ט]] אלא יבש וכמו שכתבתי בפריי שם, אין מקומו פה, ואם ירצה ה' במגן אברהם ל"ט אבאר זה: {{להשלים}}<noinclude></noinclude> qm8d2c31rq73kd39tvsafnu5gxh6kxx 106 1754920 3078499 3078345 2026-08-21T14:12:22Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078499 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק שני — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ב_א|ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ב_א"> <strong>מתני':</strong> במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אין מדליקין {{שוליים|ב_א}}לא בלכש, ולא {{ירו"מ-הדגשה|בחוסן, ולא}} בכלך, לא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים. {{שוליים|ב_ב}}לא בזפת ולא בשעוה, לא בשמן קיק, ולא בשמן שרפה, לא באליה ולא בחלב. נחום המדי אומר: מדליקין בחלב מבושל, וחכמים אומרים: אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|לא בלכש}} - רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|גמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}}:{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|לוגשא}} {{ירו"מ-ביאור|סיב הנמצא בין הגזע לקליפה בעץ ארז.}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי אלייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלייא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דדינון אמרין היא הדא, היא הדא. ולא בחוסן - אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|פשתן}} שלא {{ירו"מ-הדגשה|ננערה}} {{ירו"מ-ביאור|שלא סורקה מהקשין.}} {{ירו"מ-הדגשה|כמה דאת אמר}} {{הפ|ישעיהו|א|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|והיה החסון לנעורת. ולא בכלך - אנבון}} {{ירו"מ-ביאור|פסולת משי}} {{ירו"מ-הדגשה|הבא מקיסריי. אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: {{ירו"מ-הדגשה|חיזרתי על כל מפרשי ימים ואמרו לי כולכא שמו. ולא בפתילת האידן - עורניתא}} {{ירו"מ-ביאור|סיב בין הגזע לקליפה בעץ ערבה.}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא בפתילת המדבר - כשמועה}} {{ירו"מ-ביאור|כשמו}} {{ירו"מ-הדגשה|עשב ארוך שגדל במדבר. ולא בירוקה שעל פני המים - כיתן דמוי. ולא בזפת ולא בשעוה - עד כאן לפתילות, מיכן ואילך לשמנים. ולמה נאסרו כל אלה? אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|מפני שהאור נמשך לאחוריו והוא שוכח ומוציא את הפתילה לתקנה. ועוד שצריך שיוצת האור ברובו, וכאן לא הוצת האור ברוב הדלק שהשמן לא נמשך אחר הפתילה}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי: מעתה פתילה צריכה הצתה ברוב הדלק}}? {{ירו"מ-ביאור|החלק בולט?}} {{ירו"מ-הדגשה|אתו}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|פתילה}} {{שוליים|ב_ג}}{{ירו"מ-הדגשה|צריכה הצתה ברוב הדלק. התיבין חברייא: והא קיירה}} {{ירו"מ-ביאור|שעוה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא לא}} הוצאת {{ירו"מ-הדגשה|האור ברוב הדלק}} {{ירו"מ-ביאור|שבכל פעם נמס מעט.}} {{ירו"מ-הדגשה|התיב}} רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|והא ששיתא}} {{ירו"מ-ביאור|חלב}} {{ירו"מ-הדגשה|הרי לא הוצאת האור ברוב הדלק. אמר}} רבי שמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמאי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא כן אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: ארבע מדורות די שיאחז האור בכל שהן - מדורות הגפת, מדורות הזבל, מדורות החלב, מדורות גלעינים? רואים שיש דברים שדי שתאחז האש במקצתו ויש שצריך שתאחז בכולו. ועוד ראיה שעיקר הטעם משום שלא הוצת האור ברובן מן הדא דרבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] שאל לרב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ולא כן אלפן רבי שבת שחלה להיות בחנוכה אסור לראות מטבע לאור החנוכה? ואף על פי כן אסור להדליק בפתילות ושמנים שאסור להדליק בהם בשבת. וכיוון שאסור להשתמש לאורה, הרי אינו שכיח שיוציא את הפתילה. אז למה אסרו את הפתילות והשמנים הללו בחנוכה? הוי לית טעמא דא אלא משום}} <span id="דף_טו_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בפרק ב' הלכה א'. מהמשנה: '''במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אין מדליקין לא בלכש, ולא בכלך, לא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים. לא בזפת ולא בשעוה, לא בשמן קיק, ולא בשמן שרפה, לא באליה ולא בחלב. נחום המדי אומר: מדליקין בחלב מבושל, וחכמים אומרים: אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו'''. אומרת הגמרא: לא בלכש - רבי חייא בר אבא אמר הלכש זה סיב שנמצא בין הגזע לקליפה של עץ ארז. רבי אחא אמר בשם רבי אלייא "דדינון". ואמרין: אי "דינון" אי "עדן" זה אותו דבר, רק שמות אחרים - כל אחד קרא לזה אחרת. כתוב במשנה "ולא בכלך". אמר רבי חנינא בשם רבי פנחס: פשתן שלא ננער - כלומר לא סירקו אותו מהקשין. מה הראיה? שנאמר "והיה החסן לנעורת", כלומר הפשתן עצמו הקשה יהיה לנעורת, שבעצם עף ברוח. אחרי שמסרקים אותו, חתיכות קלות מזה עפות - זה הנעורת. "ולא בפתילת האידן" - אומרת הגמרא זה "אורי ניתק", כלומר סיב שנמצא בגזע בין הגזע לקליפה של עץ הערבה. "ולא בפתילת המדבר" - אומרת הגמרא זה כשמו, עשב ארוך שגדל במדבר. "ולא בירוקה שעל פני המים" - אומרת הגמרא זה "קיטן דמויה", כן, כמעין סיבים ירוקים שגדלים בבצעי המים. "ולא בזפת ולא בשעוה" - אומרת הגמרא: עד כאן לפתילות, מכאן ואילך לשמנים. כלומר עד עכשיו דיברנו על פסולי פתילות, עכשיו כשמדברים על זפת ושעווה זה כבר פסולי שמנים. עכשיו למה כל אלה נאסרו? אמר רבי אבא בשם רבי יוחנן: מפני שהאור נמשך לאחוריו. כלומר האש לא נדלקת טוב, האור נהיה חלש והוא שוכח ומוציא את הפתילה כדי לתקן שהאור יהיה יותר חזק. ועוד שצריך שיאחז האור ברובו, וכאן הרי לא הותת האור ברוב הדלק, כי השמן לא נמשך אחר הפתילה. רבי זעירא בעי: מעתה פתילה צריכה שתתלה ברוב הדלק? כלומר האם אני צריך שרוב הפתיל שיוצא מהנר יהיה דלוק? אומרת הגמרא: שמואל ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן, באמת כך הדין, פתילה צריכה לצאת לה ברוב הדלק. איתיבון: והא כירה - הרי גם שעווה לא הותת האור ברוב הדלק, כל פעם רק מעט מהשעווה נמס. איתיב רבי אבהו: והא שישית - הרי חלב גם כן לא הותת האור ברוב הדלק, גם שמה החלב נמס לאט לאט. אמר רבי שמי, לוכד אמר רבי זעירא דרב יהודה אמר בשם רב: '''ארבע מדורות''' די שיאחז האור בכל שהן - '''מדורות הגפת, מדורות הזבל, מדורות החלב, מדורות גלעינים'''? רואים שיש דברים שדי שתאחז האש במקצתו, ויש שצריך שתאחז בכולו. כן, מה שרבי יוחנן אמר שצריך שיאחז בכולו - זה לא בהם, לא בחלב ולא בשעווה, לא בדברים האלה. ועוד ראיה שעיקר הטעם משום שלא הוצת האור ברובן מן הדא דרבי תחליפא שאל לרב חסדא: ולאו כן אמר, פעם שבת שחלה להיות בחנוכה אסור לראות מצבע לאור החנוכה, וכיוון שאסור להשתמש לאורה אז בעצם אין מקום לגזור שמא יטה - אסור להשתמש לאורו, הוא לא יבוא להטות. אז למה חכמים אסרו להדליק בפתילות ושמנים אלו כמו בשבת? להלן לומר שהטעם הוא שצריך שידליק את האש ברוב הדלק, כי אם הוא לא עושה את זה, נחשב כאילו כביכול שהוא לא הדליק כשיעור - לא הותת האור ברובן, ולכן בחנוכה זה גם נאסר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב''' {{שוליים|ב_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_א|אין להדליק נר שבת בפתילה העשויה מלכש, חוסן, כלך, פתילת האידן, פתילת המדבר או ירוקה שעל פני המים]]''' * '''מקור:''' "לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, לא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן רסד סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כמבואר בירושלמי, הובא ברמב"ם ובשו"ע כי חכמים אסרו פתילות אלו שאינן נמשכות יפה אחר האור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כא-א-ב|בבלי שבת כא א — שמנים שאין מדליקין בהם, אם נתן לתוכם שמן כשר כל שהוא - אין מדליקין בהם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כז-ב-ח|בבלי שבת כז ב — אין מדליקין נר שבת בפתילה העשויה מדבר היוצא מן העץ, אלא בפשתן]] {{שוליים|ב_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_ב|אין להדליק נר שבת בזפת, שעווה, שמן קיק, שמן שריפה, אליה או חלב]]''' * '''מקור:''' "לא בזפת ולא בשעוה, לא בשמן קיק, ולא בשמן שרפה, לא באליה ולא בחלב. נחום המדי אומר: מדליקין בחלב מבושל, וחכמים אומרים: אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו. גמ : לא בלכש - רבי חייא בר אבא אמר: לוגש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן רסד סעיף ג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' נחום המדי ~ חכמים: נחום המדי מתיר חלב מבושל, וחכמים אוסרים בין מבושל בין שאינו מבושל * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאין מדליקין בחלב אף מבושל, כלשון הרמב"ם והשו"ע, כי כן פשט לשון "וחכמים אומרים" כרבים החולקים על יחיד {{שוליים|ב_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_ג|האם באיסור הבערה בשבת נדרשת הצתת רוב הדלק כדי שיתחייב]]''' * '''מקור:''' "צריכה הצתה ברוב הדלק. התיבין חברייא: והא קיירה (שעוה) הא לא הוצאת האור ברוב הדלק (שבכל פעם נמס מעט.) התיב רבי אבא בר ממל: והא ששיתא (חלב) הרי לא הוצאת האור ברוב הדלק. אמר רבי שמי: לא כן אמר רבי זעירא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן רסד סעיף ח, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' אין (מסקנת הסוגיה: ארבע מדורות שאין צריך רוב הדלק - גפת, זבל, חלב, גרעינים - שהאור אוחז בהן מיד; בשאר דברים צריך שתאחז האור ברוב) * '''הכרעה:''' נפסק כמסקנת רב יהודה בשם רב שיש ארבע מדורות שאין צריכים רוב הדלק משום שהאש אוחזת בהן מיד, ובשאר הדברים צריך שתאחז האור ברוב הדלק, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כא-א-ב|בבלי שבת כא א — שמנים שאין מדליקין בהם, אם נתן לתוכם שמן כשר כל שהוא - אין מדליקין בהם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כז-ב-ח|בבלי שבת כז ב — אין מדליקין נר שבת בפתילה העשויה מדבר היוצא מן העץ, אלא בפשתן]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שהשמן לא נמשך בפתילה, הרי זה כלא הוצת}} האור ברוב הדלק. ולא בשמן קיק - {{ירו"מ-הדגשה|מאי שמן קיק? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: קיסוסא {{ירו"מ-ביאור|שמן כתנה.}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: עוף הוא ושמו קיק. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ([[ויקרא יא יח|ויקרא שמיני יא יח]]) ואת הקאת זה קיק. ולא בשמן שריפה {{ירו"מ-ביאור|שמן תרומה טמאה}} - אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת. והא תנינן: ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולים כדי שיצת האור ברובן! {{ירו"מ-הדגשה|דמכיוון שכהנים זרזים לא חוששים שמא יטו, ולמה בשמן שריפה גזרנו על הכהנים}}? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: בשבת כתיב ([[שמות כ י|שמות יתרו כ י]]) לא תעשה כל מלאכה, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהאחיז את האור}} נעשית היא מאיליה. {{ירו"מ-הדגשה|וחכמים גזרו בגבולין וכיוון שהכהנים זריזים לא גזרו עליהם}}. ברם הכא {{שוליים|ב_ד}}התורה אמרה: אין שורפין את הקדשים ביום טוב - {{ירו"מ-הדגשה|אסור שיהיו נשרפים ביום טוב}}, ואין צריך לומר בשבת. מה חמית לומר כן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| מה חמית לומר כן}} ([[שמות יב י|שמות בא יב י]]) לא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו אחר שני בקרים - אחד בוקרו של ט"ו {{ירו"מ-הדגשה|שעושה נותר}} ואחד בוקרו של {{ירו"מ-הדגשה|ט"ז שבו ישרוף, שאין שורפים בבקר ט"ו שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|יו וכתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|יום טוב. אם משום שאסור לשרוף קדשים ביום טוב שישרוף בערב במוצאי יום טוב, תלמוד לומר}} ([[ויקרא ז יז|ויקרא צו ז יז]]) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף - {{ירו"מ-הדגשה|ביום אתה שורף ואי אתה שורף בלילה}}. מהו להצית את האור במדורת חמץ {{ירו"מ-הדגשה|בערב שבת בי"ד שחל בשבת}}? מאן דיליף {{ירו"מ-הוסר|לה}}{{ירו"מ-הדגשה|לביעור חמץ בשרפה}} מנותר אסור {{ירו"מ-ביאור|דאף כאן גזרה שמא מתוך שהוא מצווה לשורפו, יבא לחתות בגחלים.}} ומאן דלא יליף לה מנותר מותר. רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מהא דתני: אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, ולא תנין אין מדליקין בשמן שרפה בערב יום טוב}}: זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת. והא תנינן {{ירו"מ-הדגשה|ולא}}{{ירו"מ-הוסר| אין מדליקין}} בשמן {{ירו"מ-הוסר|שריפה}}{{ירו"מ-הדגשה|שרפה}} {{ירו"מ-הדגשה|גזרה}}{{ירו"מ-הוסר| ביום טוב}} מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת! {{ירו"מ-הדגשה|אי גמרינן מקדשים}} מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה {{ירו"מ-הוסר|על שם}}{{ירו"מ-הדגשה|כשם}} {{שוליים|ב_ה}}שאין שורפין את הקדשים בלילה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירדו לה בשיטת [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע.}} כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|אף שתינוק בזמנו אינו נימול אלא ביום}}: תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה. כך {{ירו"מ-הדגשה|נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום}}, עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה. {{ירו"מ-הדגשה|מילא בנותר שייך לדבר על עבר זמנו}}, {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|ומי}} אית לך שמן שרפה שעבר זמנה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: מכיון שניטמאה כמי שעבר זמנה. תני רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מניין {{שוליים|ב_ו}}לכל הנימולים שלא יהו נימולים אלא ביום? תלמוד לומר ([[ויקרא יב ג|ויקרא תזריע יב ג]]) וביום {{ירו"מ-הדגשה|השמיני ימול}}. אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ויש {{ירו"מ-הוסר|כאן}}{{ירו"מ-הדגשה|ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|מ}}זו? {{ירו"מ-הדגשה|אולי בזמנה מצוותה ביום אבל לא בזמנה יכול אף בלילה, כמו שלמדנו}} {{שוליים|ב_ז}}כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום, חוץ מנידה ויולדת שאינה טובלת אלא בלילה. נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה. דרשה רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] לצוראי: נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה. <span id="דף_טו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף ט"ו. אומרת הגמרא למדנו במשנה '''ולא בשמן קיק'''. שואלת הגמרא מה זה שמן קיק? אמר רבי יוסי בשם רבי לייא כי סוסא, כלומר שמן קוטנה. רבי יונה ורבי זעירא אמרו בשם רב יהודה '''עוף הוא ושמו קיק'''. כלומר זה שמן שמפיקים מהשומן של איזה עוף שנקרא קיק. תני רבי ישמעאל '''ואת הקאת זה קיק'''. '''ולא בשמן שריפה''' - זה שמן טומאה שנטמא. אמר רב חסדא '''זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת'''. כלומר אם אנחנו אוסרים להדליק ביום שישי למרות שבעצם מדליקים ביום חול, רק מה זה יידלק בשבת? זה יבער בשבת. אז מכאן שאסור להדליק את האור במדורת קודשים אם היא דלקה והולכת בשבת. והא תנינן '''ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולים כדי שיצת האור ברובן'''. כי אנחנו רואים שכיוון שהכוהנים זריזים אז לא חוששים שמא יחטאו, ומספיק שהאש אחזה מקצת בעצים כבר מותר להם להשתמש בה. כלומר מותר להם, כלומר לא צריכים להדליק את האש מוקדם אלא סמוך לשבת, רק בכדי שיוצאת האש במקצת. אז למה בשמן שריפה גזרנו על הכוהנים? אמר רבי יוסה '''בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה''', וכיוון שהאחיז את האור '''נעשית היא מאיליה''', וחכמים גזרו בגבולים כן שמא יחטא בגחלים. אבל כיוון שהכוהנים זריזים לא גזרו עליהם. כלומר כל העניין של העברת האש זה עניין של גזירה. אז חכמים גזרו בגבולים שמא יחטא בגחלים כי אם הוא יראה שהאש עוד דליקות. אבל במקדש כיוון שהכוהנים זריזים לא גזרו עליהם. ברם הכא לגבי שמן שריפה - '''התורה אמרה: אין שורפין את הקדשים ביום טוב'''. זה דאורייתא, זה לא גזירת חכמים. כי התורה אמרה שאסור שיהיו נשרפים ביום טוב, '''ואין צריך לומר בשבת'''. אמרה הגמרא '''מה חמית לומר כן'''? כלומר מה, מאיפה לך בעצם שזה דאורייתא? '''לא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו''' - '''אחר שני בקרים''' - אחד בוקרו של ט"ו שעושה אותו נותר, ואחד בוקרו של ט"ז שבו ישרוף. כן, שורפים בבוקר של ט"ו שהוא יום טוב. שואלת הגמרא אם משום שאסור לשרוף קודשים ביום טוב אז ישרוף בהם במוצאי יום טוב, למה אתה צריך לחכות למחרת? תלמוד לומר '''והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף''' - ביום אתה שורף ואי אתה שורף בלילה. כלומר גזירת הכתוב ששורפים רק ביום ולא בלילה. שואלת הגמרא '''מהו להצית את האור במדורת חמץ''' בערב שבת ביום, בי"ד שחל בשבת? אמרה הגמרא '''מאן דיליף מנותר אסור'''. כן, כמו שבנותר גזרנו כן, יש שם מצווה לשרוף, אז גזרנו שמא יבוא לחתות כדי לזרז את השריפה. אז גם כאן שייך לגזור, כי יש מצווה לשרוף את החמץ. אבל '''מאן דלא יליף לה מנותר מותר'''. כי אם הוא לא לומד מנותר אז אין מצווה דווקא בשריפה, אז יהיה מותר לשרוף את זה בערב שבת וזה יבער בשבת. רב אחא בשם רב חסדא - "לא תנינן אין מדליקים שמן שריפה ביום טוב", ולא תנינן "מדליקים שמן שריפה בערב יום טוב", כן כתוב לא מדליקים ביום טוב, אבל לא כתוב בערב יום טוב. '''זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת'''. כן, אין איסור להדליק את זה מערב שבת או מערב יום טוב. שואלת הגמרא '''והא תנינן''' - '''ולא בשמן שריפה'''. הרי פה כתוב שהכל מדובר על הדלקה בערב שבת וכתוב שלא מדליקים את שמן שריפה. אז רואים מכאן שזה אסור גם בערב שבת. לא, זה '''מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת'''. כלומר כיוון שאם יחול יום טוב בערב שבת יהא אסור להדליק, לכן חכמים גזרו ואסרו בכל ערב שבת. שואלת הגמרא אי גמרינן בקודשין אז מעתה '''אין מדליקין בשמן שריפה בלילה'''. הרי כשם שאין שורפים קודשים בלילה, '''והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו''' - ביום אתה שורף ואי אתה שורף בלילה. אז גם שמן שריפה יהיה אסור להדליק בלילה, רק ביום. אמר רבי יוחנן '''ירדו לה בשיטת רבי ישמעאל'''. כי מדה'רבי ישמעאל אמר שלמרות שתינוק בזמנו אינו נימול אלא ביום, '''תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה'''. אז כך, נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום, '''עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה'''. אומרת הגמרא, מילא בנותר שייך לדבר על עבר זמנו, אבל '''אית לך שמן שרפה שעבר זמנה'''? מה שייך לומר לגבי שריפה שהוא כמו שעבר זמנה? ענה רבי יודה בר פזי '''מכיון שניטמאה כמי שעבר זמנה'''. עבר זמנו זה בעצם פסול, אז שמן שריפה כיוון שהיא נפסלה אז זה כמו שמן שעבר זמנו. תני רבי יוסי קומי רבי יוחנן: '''מניין לכל הנימולים שלא יהו נימולים אלא ביום? תלמוד לומר וביום'''. אמר לו רבי יוחנן '''ויש זו'''? אולי מדובר פה בזמנה בכלל, בזמנה מצוותה ביום, אך לא בזמנה יכול להיות שבלילה כמו שלמדנו. '''כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום, חוץ מנידה ויולדת שאינה טובלת אלא בלילה. נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה'''. אז גם לגבי מילה אותו דבר, אולי בזמנה זה דווקא ביום, לא בזמנה בין ביום ובלילה. אומרת הגמרא '''דרשה רבי חייא בר אבא לצוראי: נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה'''. אומרת הגמרא '''תמן אמרין''', כלומר בבבל אמרו שאפילו עבר זמנה אינה טובלת אלא ביום מפני חמותה ומפני כלתה. כלומר שהם לא יודעות שעבר זמנה והם יגידו שהיא טבלה ביום, כלומר שיצאו עליה לעז שהיא טובלת בזמן. כלומר היא טובלת כל זמנה, שלא תחשוב שטובלים ביום ותבוא לטבול גם בזמן ביום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א''' {{שוליים|ב_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_ד|אין שורפים קודשים פסולים או נותר ביום טוב]]''' * '''מקור:''' "התורה אמרה: אין שורפין את הקדשים ביום טוב - אסור שיהיו נשרפים ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. מה חמית לומר כן? דכתיב (שמות בא יב י) לא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו אחר שני בקרים -" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ג, הלכה ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין שורפים קדשים ביום טוב, שנלמד מ"עד בקר" השני שהוא ט"ז, לפי שאין שורפים קדשים ביום טוב עצמו {{שוליים|ב_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_ה|אין לשרוף קדשים פסולים בלילה, אלא נותר שעבר זמנו נשרף בין ביום בין בלילה]]''' * '''מקור:''' "שאין שורפין את הקדשים בלילה. אמר רבי יוחנן (בר נפחא): ירדו לה בשיטת רבי ישמעאל (בן אלישע.) כמה דרבי ישמעאל (בן אלישע) אמר אף שתינוק בזמנו אינו נימול אלא ביום: תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק יט, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן בשיטת רבי ישמעאל, שקדשים שנפסלו נשרפים ביום, אך נותר שעבר זמנו נשרף בין ביום ובין בלילה, וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק חמישי#נו-ב-ג|בבלי זבחים נו ב — שריפת נותר מקדשים קלים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד נעשית ביום ולא בלילה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שביעי#צה-א-ד|בבלי חולין צה א — בשר הנמצא בגבולין ואינו ידוע אם הוא כשר, הולכים אחר רוב הטבחים והחתיכות מותרות]] {{שוליים|ב_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_ו|מילה שלא בזמנה (לאחר שמונה ימים) - האם כשרה בלילה]]''' * '''מקור:''' "לכל הנימולים שלא יהו נימולים אלא ביום? תלמוד לומר (ויקרא תזריע יב ג) וביום השמיני ימול. אמר לו רבי יוחנן (בר נפחא): ויש ראיה מזו? אולי בזמנה מצוותה ביום אבל לא בזמנה יכול אף בלילה, כמו שלמדנו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה ח, שו"ע יו"ד סימן רסב סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא (מקיש ל"וביום") ~ רבי יוחנן בר נפחא: מילה שלא בזמנה כשרה אף בלילה, שהמקרא "וביום השמיני" נאמר רק לזמנה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן: מילה שלא בזמנה כשרה בלילה, כדברי רמב"ם ושו"ע שפסקו שאין מילה בלילה אלא בזמנה בלבד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#עב-א-כ|בבלי יבמות עב א — מילה, בין שבזמנה ובין שלא בזמנה, אינה נעשית אלא ביום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שלישי#כח-ב-א|בבלי יומא כח ב — מצוות המילה כשרה בכל שעות היום, אך המקדים לעשותה בבוקר משכים הרי הוא משבח ומקיים "זריזין מ]] {{שוליים|ב_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_ז|נידה ויולדת טובלות בלילה בזמנן, ואם עבר זמנן טובלות בין ביום ובין בלילה]]''' * '''מקור:''' "כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום, חוץ מנידה ויולדת שאינה טובלת אלא בלילה. נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה. דרשה רבי חייא בר אבא לצוראי: נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה. 📖 באר משה — " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ד, הלכה ו, רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק א, הלכה ו, שו"ע יו"ד סימן קצז סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא בר אבא שדרש כן לצוראי, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע יו"ד סימן קצז סעיף ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#פח-א-א|בבלי יומא פח א — בעל קרי ביום הכיפורים טובל והולך עד המנחה, ולאחר תפילת נעילה אינו טובל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שמיני#צ-ב-ה|בבלי פסחים צ ב — חייבי טבילות טובלים ביום, ואילו נדה ויולדת טובלות בלילה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div>תמן אמרין: אפילו עבר זמנה {{ירו"מ-הדגשה|אינה טובלת אלא ביום}} {{שוליים|ב_ח}}מפני חמותה ומפני כלתה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יודעות שעברה זמנה ויגידו שטבלה בזמנה ביום}}. אשה אחת משל רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום. {{ירו"מ-הוסר|נאמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הוסר|מעוברת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמותר}} {{ירו"מ-הדגשה|לטבול ביום? אין}} {{ירו"מ-הוסר|זמן}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הוסר|היתה}}{{ירו"מ-הדגשה|ראיה}}, {{ירו"מ-הדגשה|שיתכן שכבר טבלה בזמן לנדתה וכאן טובלת טבילה נוספת לאכול בטהרות}}. נידה שנאנסה וטבלה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפלה מן הגשר, אמר}} שמי[[ביאור:עץ מסורת#שמי|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}טהורה לביתה {{שוליים|ב_י}}וטמאה לטהרות. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: טמאה בין לביתה בין לטהרות. ומאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב גבי מצורע}} ([[ויקרא יג נח|ויקרא תזריע יג נח]]) {{ירו"מ-הדגשה|וצוה הכהן וכבסו וכ"ו, וכתיב}} וכובס שנית וטהר. מה הראשונה לדעת אף השנייה לדעת. ומנין שהראשונה לדעת? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יג נד|ויקרא תזריע יג נד]]) וצוה הכהן וכבסו לדעת. רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה, ד}}מצוה להקדים כדי לזרז במצות. {{ירו"מ-הדגשה|ואף אם יש חשש מפני כלתה וחמותה וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו מתאספים לעיבור החדש.}} {{ירו"מ-הדגשה|אף שיהיו כמה אנשים שיחשבו שהם כבר קדשו את החדש יום קדם}}. בת ישראל שבאת להדליק מכהנת {{שוליים|ב_יא}}טובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו שתהה ישראלית מדלקת בשמן תרומה}} שעת משלחת זאבים היתה {{ירו"מ-הדגשה|ומפני הסכנה שלא תלך בחושך התירו}} ולא עמד בית דין וביטל. {{ירו"מ-הדגשה|תמן תנינן: שדה שנטייבה בזמן הזה בשביעית תזרע בשמינית, דאף שלא התירו חכמים אלא בזמן שהיו חייבין ליתן מס למלך, ועכשיו שנתבטל הגזירה ראוי שיחזור לאיסורו. מכל מקום}} כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|הכא לא עמד בית דין וביטל, אף}} תמן לא עמד בית דין {{ירו"מ-הוסר|וביטל וכה לא עמד בד }}וביטל. בקרו של כהן שהיה עובד אצל ישראל, וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל ישראל, {{שוליים|ב_יב}}הרי זה מדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש {{ירו"מ-הדגשה|שהכהן נהנה בעקיפין}}. {{שוליים|ב_יג}}ישראל וכהן שהיו שותפין בחנות — ממלא הוא ישראל את הנר שמן שריפה, ועולה בו לעלייה ויורד בו לחנות לעשות צרכיו של כהן, אבל לא צרכיו של ישראל. כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון והדליק על גביו שמן שריפה, אף על פי שעמד הכהן והלך לו {{שוליים|ב_יד}}אין מחייבין אותו לכבותו עד שיכבה מאליו. רבי חנניה בר עכברי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בר עכברי|°]] הוה אזל ומיעבד עבידתיה גבי רבי חייא ציפורייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא ציפורייא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן.}} מי אזיל מיזיל ליה הוה מלי {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי חייא ציפורייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא ציפורייא|°]] בוצינא שמן שריפה. ולא כן סברינן מימר {{ירו"מ-הדגשה|שלא התירו אלא}} לעשות צרכיו של כהן אבל לא צרכיו של ישראל? <span id="דף_טז_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא '''אשה אחת משל רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום'''. אז מכאן רואים שמותר לטבול ביום. ואומרים לו מכאן אין ראיה, למה? כי ייתכן שכבר טבלה בזמן לנידתה, ופה היא טובלת טבילה נוספת לטהרות, בכלל לא קשור לנידות. '''נידה שנאנסה וטבלה''', כגון שהיא נפלה מגשר או משהו כזה, אמר שמי בשם רב '''טהורה לביתה וטמאה לטהרות'''. כלומר מותרת לשמש עם בעלה, אבל טמאה לטהרות, כי לטהרות צריך כוונה. רבי אלעזר בשם רבי חנינא '''טמאה בין לביתה בין לטהרות'''. '''ומאי טעמא''' - דכתיב '''וכובס שנית וטהר'''. '''מה הראשונה לדעת אף השנייה לדעת'''. '''ומנין שהראשונה לדעת''' - '''וצוה הכהן וכבסו לדעת'''. אם הכהן מצווה, אז האדם עושה על פי הציווי של הכהן, אז זה לדעת ודאי. אז גם השנייה היא לדעת, והשנייה בעצם זה רק עניין של טהרה. רב נחמן בשם רבי מנא '''מצוה להקדים כדי לזרז במצות'''. אין, למה? כי מצווה להקדים כדי לזרז במצוות. ואפילו אם יש חשש מפני כלתה וחמותה, בכל זאת יותר מצווה להקדים. וכן חכמי רבנן היו מקדימים לעיבורה, כלומר שהיו מתעסקים בעיבור החודש אז היו מקדימים. למרות שיהיו כמה אנשים שיחשבו שהם כבר קצרו את החודש, שיבוא תקלה, אבל לא חוששים מזה כי יותר חשוב להקדים למצוות. '''בת ישראל שבאת להדליק מכהנת טובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת'''. מותר להשתמש בשמן שריפה, כלומר בשמן תרומה טמאה. רבי הונא בשם רבי ינאי - מה שהתירו שבת ישראל מדלקת בשמן תרומה זה '''שעת משלחת זאבים היתה ולא עמד בית דין וביטל'''. ומפני הסכנה שלא תלך בחושך התירו, וכיוון שבית דין לא ביטל את זה מעולם, אז זה עד היום מותר לישראליות להשתמש בשמן תרומה כדי להדליק וללכת בלילה, למרות שכבר אין זאבים. ואומרת הגמרא '''כמה תמן לא עמד בית דין וביטל'''. תלמד תנינן מסכת שביעית שדה שנטייבה בזמן הזה, בשביעית, תיזרע בשמינית. חכמים התירו לישראל לחרוש את השדה בשביעית, את החרישה הראשונה. היו נוהגים לחרוש שתי חרישות. החרישה הראשונה התירו להם לחרוש בשביעית, כיוון שהגויים חייבו אותם לשלם מיסים מאוד גבוהים, ואם לא יחרשו שני חרישות אז התבואה תהיה פחות טובה. אז לכן התירו להם את החרישה הראשונה לחרוש בשביעית ואת השנייה היו עושים בשמינית. אז למרות שבעצם התירו רק בזמן שהיו חייבים לתת מס למלך, ועכשיו הרי כבר התבטלה הגזירה, והיה ראוי שיחזור האיסור, מכל מקום כיוון שלא עמד בית דין וביטל, אז גם כאן אם אדם חרש בשביעית אז התירו לו לזרוע בשמינית, לא גזרו עליו. אומרת הגמרא '''בקרו של כהן שהיה עובד אצל ישראל, וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל ישראל, הרי זה מדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש'''. כלומר מותר לו להדליק, להשתמש בשמן תרומה, כי הכהן נהנה בעקיפין. '''ישראל וכהן שהיו שותפין בחנות - ממלא הוא ישראל את הנר שמן שריפה, ועולה בו לעלייה ויורד בו לחנות לעשות צרכיו של כהן, אבל לא צרכיו של ישראל'''. כל הדברים שגם הכהן נהנה מהם אז מותר לו לעשות עם הנר הזה, אבל דברים שרק הישראל עצמו נהנה מהם, אז אסור. '''כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון והדליק על גביו שמן שריפה, אף על פי שעמד הכהן והלך לו אין מחייבין אותו לכבותו עד שיכבה מאליו'''. כי מותר לו להשתמש בשמן שריפה, לישראל לא חייבים לכבות את הנר. '''רבי חנניה בר עכברי הוה אזל ומיעבד עבידתיה גבי רבי חייא ציפורייא, מי אזיל מיזיל ליה הוה מלי רבי חייא ציפורייא בוצינא שמן שריפה'''. שואלת הגמרא '''ולא כן סברינן מימר לעשות צרכיו של כהן אבל לא צרכיו של ישראל'''? והרי כאן הוא הולך לביתו, הוא בעצם עושה צרכים שלו. אמרין דאילולא ואכבת כן לא הוה אתי - לכן גם הכהן נהנה בעקיפין. כלומר אם הוא לא ייתן לו את הנר שיוכל להגיע לבית שלו, אז פעם הבאה הוא גם לא יבוא. סברינן מימר חזרו חכמים לומר שכי מטא לביתיה מצלי הוא חייב לכבות את הנר. אמר רבי חייא לא חייב לכבות, דעל ידי כן הוה שחר, ועל ידי כן הוה קרץ. כלומר בזכות שהיה לו אור אז הוא היה יכול להתארגן מהר ולישון מוקדם, ולאחר מכן לקום מוקדם כדי לחזור ולבוא לעבוד אצל הכהן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב''' {{שוליים|ב_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_ח|אשה שנטבלה במים באונס (כגון שנפלה לנהר) לאחר שעברו שבעת ימי ליבונה, האם נחשבת כטבילה לשם טהרה המועילה לה]]''' * '''מקור:''' "מפני חמותה ומפני כלתה שלא יודעות שעברה זמנה ויגידו שטבלה בזמנה ביום. אשה אחת משל רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום. מכאן שמותר לטבול ביום? אין מכאן ראיה, שיתכן שכבר טבלה בזמן לנדתה וכאן טובלת טבילה נו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ד, הלכה ז, שו"ע יו"ד סימן קצז סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב ששמי אמר בשמו שנאנסה וטבלה טהורה, שהאונס אינו פוגם בטבילה כשעברו הימים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נידה/פרק עשירי#סז-ב-ג|בבלי נידה סז ב — נדה, בזמנה או שלא בזמנה, אינה טובלת אלא בלילה משום סרך בתה]] {{שוליים|ב_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_ט|האם אישה שטבלה במקווה שכשרותו לא נבדקה, ואין ידוע בו פסול בשעת הטבילה, נחשבת טהורה]]''' * '''מקור:''' "טהורה לביתה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק א, הלכה ח, שו"ע יו"ד סימן קצח סעיף מח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי "טהורה לביתה" - הרמב"ם והשו"ע פסקו שדי בכך שהמקווה לא נמצא פסול בשעת הטבילה כדי להחזיקה בטהרתה, ואין חוששים לספק שמא נפחת מכשיעור {{שוליים|ב_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_י|טבילה שנעשתה בהיסח הדעת (שלא לשם טהרה)]]''' * '''מקור:''' "וטמאה לטהרות. רבי אלעזר (בן פדת) אמר בשם רבי חנינא (בר חמא): טמאה בין לביתה בין לטהרות. ומאי טעמא? דכתיב גבי מצורע (ויקרא תזריע יג נח) וצוה הכהן וכבסו וכ"ו, וכתיב וכובס שנית וטהר. מה הראשונה לדעת אף ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק א, הלכה ח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אלעזר בשם רבי חנינא: טבילה שלא לדעת פוסלת בין לביתה בין לטהרות ~ רב נחמן בשם רבי מנא: נידה שעבר זמנה טבילתה כשרה גם בלא כוונה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אלעזר בשם רבי חנינא שהטבילה צריכה כוונה ולדעת, שכן כן פסק הרמב"ם (הלכות מקוואות פ"א ה"ח) שהטובל לשם דבר אחר ולא לשם טהרה לא עלתה לו טבילה {{שוליים|ב_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_יא|מותר להדליק נר שבת בשמן תרומה טמאה על ידי ישראלית, אף שהותר משום שעת סכנה בלבד]]''' * '''מקור:''' "טובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת. אמר רבי הונא בשם רבי ינאי (הכהן): מה שהתירו שתהה ישראלית מדלקת בשמן תרומה שעת משלחת זאבים היתה ומפני הסכנה שלא תלך בחושך התירו ולא עמד בית דין וביטל. תמן תנינן: שדה " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה יז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי הונא בשם רבי ינאי שהתירו משום סכנת זאבים ולא בטל ההיתר גם משפסקה הסכנה, שכן לא עמד בית דין אחר לבטלו; הרמב"ם פסק כן להלכה בהלכות תרומות פרק יא הלכה יז {{שוליים|ב_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_יב|מותר להדליק שמן שריפה תחת תבשיל של חולין ואין חוששים שהכהן נהנה בעקיפין]]''' * '''מקור:''' "הרי זה מדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש שהכהן נהנה בעקיפין." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהותר להדליק שמן שריפה תחת תבשיל, שההנאה בעקיפין אינה אסורה; כך פסק הרמב"ם, הלכות תרומות פרק יא הלכה יח {{שוליים|ב_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_יג|מותר לישראל להשתמש באור נר שהודלק בשמן שריפה של כהן לצורך הכהן, אך לא לצרכו שלו]]''' * '''מקור:''' "ישראל וכהן שהיו שותפין בחנות — ממלא הוא ישראל את הנר שמן שריפה, ועולה בו לעלייה ויורד בו לחנות לעשות צרכיו של כהן, אבל לא צרכיו של ישראל. כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון והדליק על גביו שמן שריפה, אף" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה טז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הרמב"ם פסק כלשון הירושלמי, שהישראל רשאי למלא הנר בשמן שריפה ולעלות ולירד בו לצרכי הכהן בלבד, ואם הדליקו לצורך הכהן מותר להשתמש בו אף לאחר שהלך הכהן, הואיל וההדלקה נעשתה ברשות ולצורך תרומה {{שוליים|ב_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_יד|מותר להשתמש בשמן שריפה של תרומה טמאה לצורכי כהן ולהדליקו לאורו]]''' * '''מקור:''' "אין מחייבין אותו לכבותו עד שיכבה מאליו. רבי חנניה בר עכברי הוה אזל ומיעבד עבידתיה גבי רבי חייא ציפורייא (שהיה כהן.) מי אזיל מיזיל ליה הוה מלי ליה רבי חייא ציפורייא בוצינא שמן שריפה. ולא כן סברינן מימר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה יז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם שהתירו חכמים תשמישי שמן שריפה לכהן דווקא ולא לישראל, כמסקנת הירושלמי במעשה רבי חייא ציפוראה </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div>אמרין: {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} הוה עבד כן לא הוה אתי {{ירו"מ-הדגשה|לכן. גם הכהן נהנה בעקיפין}}. סברין מימר {{ירו"מ-הוסר|טמא}}{{ירו"מ-הדגשה|כי מטא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}ביתיה מטפי ליה. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|לא חייב לכבות ד}}על ידי כן הוה שחר ועל ידי כן הוה קרץ {{ירו"מ-ביאור|שבזכות האור יכול היה להתארגן לשון מקדם, ולקום מקדם לעבוד אצל הכהן.}} אדא שמשא שאל לרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}}: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|מאחר ומותר להדליק בערב שבת שמן שרפה אם הוסיף מעט שמן חולין, אם}} {{ירו"מ-הוסר|דאנא}}{{ירו"מ-הדגשה|אנא}} צבע {{ירו"מ-הדגשה|טובל}} פתילתא מן {{ירו"מ-הוסר|חולא}}{{ירו"מ-הדגשה|חולין}} {{ירו"מ-הדגשה|ואני מוסיף שמן תרומה, האם מותר}}? אמר לו: בטיל הוא על גב פתילות. רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] הורה לאילין דבר נחמיה כן. אדא שמשא דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} נסב פתילא {{ירו"מ-ביאור|שנשאר בה שמן שרפה לצרכיו.}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} לא נסיב פתילא. ולא מודי רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} לרב אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]]: חשש {{ירו"מ-הוסר|היא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} משום גזל {{ירו"מ-הוסר|וכולה}}{{ירו"מ-הדגשה|שמא אחרים יקחו בלא רשות הכהן. ואף בלא}} מן הדין {{ירו"מ-הדגשה|חששא היה אוסר, שסבר שאם יקח שמן שרפה, שמא}} שמשא בביתיה {{ירו"מ-הדגשה|דישראל}} בזבזא {{ירו"מ-ביאור|יזלזל}} בהקדישא. גמליאל זוגא שאל לרבי אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|נשאר לו מעט שמן שרפה בנר}} מהו להוסיף לתוכו שמן חולין ומדליק {{ירו"מ-הדגשה|בערב שבת}}? אמר לו: לא תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אלא אין מחייבין אותו למצותו אבל אם נשאר {{ירו"מ-הדגשה|בנר שמן גלוי אסור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שנה לי רבי יונתן בן עכמאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן בן עכמאי|°]]: בת כהן שהיתה עומדת ערב שבת {{ירו"מ-הדגשה|שאינו יום טוב}} עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה — הרי זו מוספת לתוכו שמן חול כל שהוא ומדלקת. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומה הוה {{ירו"מ-הוסר|טוביה}}{{ירו"מ-הדגשה|טיביה}}? אמר לו: אדם גדול היה ובקי במשנתינו היה ופירשה רבי חייא דכפר תחמין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיא דכפר תחומין|°]] קומי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ומניתיה חכים. ולא בחלב - {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ברונא[[ביאור:עץ מסורת#רב ברונא|°]]: {{שוליים|ב_טו}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}חלב מטיף לתוכו שמן כל שהוא ומדליק. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: מה אנן קיימין? אם במחוי {{ירו"מ-ביאור|מהותך}} אפילו לא נתן לתוכו שמן {{ירו"מ-הדגשה|מותר, שהרי נמשך מעצמו}}. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כל שמתיכין אותו ואינו קרוש מחוי הוא {{ירו"מ-הדגשה|ומדליק בו}}. ואם בשאינו מחוי אפילו נתן לתוכו שמן {{ירו"מ-הדגשה|אסור}}. {{ירו"מ-הוסר|אתא}}{{ירו"מ-הדגשה|אתו}} רב חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] ורב ברונה[[ביאור:עץ מסורת#רב ברונא|°]] ואמרו בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: חלב מהותך וקירבי דגים מדליקין בהן {{ירו"מ-הדגשה|אף בלא שנתן בהם שמן}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] עני {{ירו"מ-ביאור|איחר}} מייתיה קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. אמר ליה: {{ירו"מ-הוסר|הן}}{{ירו"מ-הדגשה|אין}} הויתא? אמר ליה: בעיי משח דזית {{ירו"מ-הדגשה|להדלקה}}. אמר ליה: ולא הוי לך קירבי דגים? אית תניי תני: מדליקין בנפט. אית תניי תני: אין מדליקין בנפט. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מדליקין בההן {{ירו"מ-הוסר|איכומא}}{{ירו"מ-הדגשה|אוכמא}}, ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אין מדליקין {{שוליים|ב_טז}}בההן חיורא דהוא סכנה. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ב|ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. {{שוליים|ב_יז}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר:<span id="דף_טז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים דוגמה ממסכת שבת, דף ט"ז. אנחנו מתחילים מהשורה השלישית. אומרת הגמרא: עד השמש שאל לרבי אמי, רבי אמי היה כהן, ועד השמש שלו שאל אותו, "מאחר ומותר להדליק בערב שבת שמן שריפה, אם מוסיפים לזה מעט שמן חולין", כלומר, בערב שבת שהוא לא יום טוב, כן? אז מותר להוסיף מעט שמן חולין ולהדליק. אז שאל אותו אם הנצבה, אם אני טובל את הפתילה מן חולין, אם אני רק מרטיב את הפתילה בחולין זה מספיק, ואז בעצם אני יכול להדליק עם שמן שריפה? אמר לו: '''בטיל הוא על גב פתילות'''. הוא אומר לא, צריך שבשמן עצמו להוסיף מעט שמן חולין, ולא די שהפתילה עצמה רטובה בשמן חולין. רבי יודה בן פזי הורה לאילין דבר נחמיה כן. עד השמש דרבי אמי נסב פתילא, כלומר היה משתמש בעצמו אם היה נשאר שמן שריפה, היה לוקח לעצמו ומשתמש לצרכיו, ורבי לייא לא נסב פתילה. שואלת הגמרא: ולא מודי רבי לייא לרבי אמי שמותר? אז אמרה לא, '''חשש משום גזל'''. כלומר, אמנם נכון, אה, רבי אמי מרשה וכדומה, אבל יהיו אחרים שייקחו בלי רשות. אם אנחנו נתיר לישראל להשתמש בשמן שריפה, אז הוא ייקח בלי רשות, אז זה יהיה גזל. אומרת הגמרא: אף בלא מן הדין חשש היה עושה, גם אם לא היה את החשש הזה, גם אם ודאי הכהן היה נותן לו, גם כן היה חשש אחר שהוא חשש '''שמא שמש בביתיה בזבזא בהקדישא'''. מה הוא חשש? שאם יתירו לישראל להשתמש בשמן שריפה גם באישור של הכהן, אולי השמשים, כן? המשרתים בבית של ישראל, יזלזלו בהקדש, בשמן שריפה. אומרת הגמרא: גמליאל זוגא שאל לרבי אסי: '''מהו להוסיף לתוכו שמן חולין ומדליק'''? נשאר לו מעט שמן שריפה בנר, האם מותר בערב שבת להוסיף מעט חולין ולהדליק? אמר לו: '''לא תני רבי הושעיה אלא אין מחייבין אותו למצותו'''. כלומר, לא מחייבים אותו ממש לייבש את הנר שלא יישאר בכלל שמן שריפה. אבל אם נשאר בנר שמן גלוי בכמות, אז ודאי שאסור וצריך לרוקן את זה. אמר רבי אבהו: '''שנה לי רבי יונתן בן עכמאי: בת כהן שהיתה עומדת ערב שבת עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה — הרי זו מוספת לתוכו שמן חול כל שהוא ומדלקת'''. שלא בערב יום טוב, כן? ערב שבת רגילה. אמר לו רבי זעירא: '''ומה הוה'''? כן, הוא אמר את זה בשם רבי יונתן בן עכמאי. אז מה הוה, האם אפשר לסמוך עליו? אמר לו: '''אדם גדול היה ובקי במשנתינו היה ופירשה רבי חייא דכפר תחמין קומי רבי ומניתיה חכים'''. כלומר, שהוא אמר את הדברים בפני רבי, ורבי מינה אותו חכם. אומרת הגמרא: ולא בחלב, ככה למדנו במשנה. אמר רב ברונא: '''חלב מטיף לתוכו שמן כל שהוא ומדליק'''. רבי יוסי בעי: '''מה אנן קיימין'''? אם במחוי, כלומר אם השמן הזה נמשך מעצמו, אז אפילו לא נתן לתוכו שמן מותר, כי הרי הוא נמשך מעצמו. ותני שמואל: '''כל שמתיכין אותו ואינו קרוש מחוי הוא'''. ואם בשאינו מחוי, אפילו נתן לתוכו שמן יהיה אסור, כי מה יעזור השמן הזה? רב חנניה ורב ברונה ואמרו בשם רב: '''חלב מהותך וקירבי דגים מדליקין בהן''', אף בלא שנתן לתוכם שמן. רבי חייא בר אשי עני מייתיה קומי רב. הוא איחר לשיעור של רב. אמר ליה: '''הויתא'''? למה איחרת? אמר ליה: '''בעיי משח דזית''' להדלקה, כן, חיפשתי שמן זית, לא מצאתי. אמר ליה: '''ולא הוי לך קירבי דגים'''? לא יכולת למצוא קרבי דגים? כלומר, רואים מכאן שמותר להדליק בזה. אית תניי תני: '''מדליקין בנפט'''. אית תניי תני: '''אין מדליקין בנפט'''. אמר רב חסדא: מה דמר מדליקין בההן, בשמן מנפט שהוא לא מזוקק, שמן שחור. ומה דמר אין מדליקין בההן, חיורא דהוא סכנה. מתני': '''אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת. וחכמים מתירין בכל השמנים: שמן שומשמין, שמן אגוזים, שמן צנונות, שמן דגים, שמן פקועות, בעטרן ובנפט. רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א''' {{שוליים|ב_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_טו|חלב מהותך (שאינו קרוש) מותר להדליק בו נר שבת ללא תוספת שמן]]''' * '''מקור:''' "חלב מטיף לתוכו שמן כל שהוא ומדליק. רבי יוסי (בר זבידא) בעי: מה אנן קיימין? אם במחוי (מהותך) אפילו לא נתן לתוכו שמן מותר, שהרי נמשך מעצמו. ותני שמואל (בר אבא בר אבא): כל שמתיכין אותו ואינו קרוש מחוי הו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן רסד סעיף ה * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יוסי בעי (מחלק בין מחוי לשאינו מחוי) ~ רב חנניה ורב ברונה בשם רב (מתיר סתם חלב מהותך וקרבי דגים אף בפני עצמם) * '''הכרעה:''' נפסק כרב חנניה ורב ברונה בשם רב שחלב מהותך וקרבי דגים מדליקים בהם אף בעצמם, כמובא ברמב"ם ושו"ע שהתירו חלב מהותך להדלקה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כא-א-ג|בבלי שבת כא א — מדליקין ביום טוב שחל בערב שבת בשמן שריפה על ידי כריכת פתילה על גבי אגוז, כדי שיישרף כולו ו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כא-א-ה|בבלי שבת כא א — חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו, אף שדינם כשמן ומדליקים בהם עם שמן כלשהו, אסרום חכמים משום מרא]] {{שוליים|ב_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_טז|אין מדליקין נר יום טוב בשמן שריפה שנטמא, שכן דינו לישרף ואין מסיחים דעתו ממנו קודם שריפתו]]''' * '''מקור:''' "בההן חיורא דהוא סכנה. מתני : אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמתניתין שאין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, כפי שהביא הרמב"ם להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כד-ב-ד|בבלי שבת כד ב — אין מדליקין בעטרן ביום טוב מפני כבוד השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כה-ב-ד|בבלי שבת כה ב — אין מדליקין בשבת בשמן צרי]] {{שוליים|ב_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_יז|מותר לערבב מעט שמן חולין בשמן שריפה (של תרומה טמאה) לצורך הדלקת נר שבת]]''' * '''מקור:''' "רבי ישמעאל (בן אלישע) אומר: 📖 באר משה — דף טז עמוד א אנחנו לומדים דוגמה ממסכת שבת, דף ט"ז. אנחנו מתחילים מהשורה השלישית. אומרת הגמרא: עד השמש שאל לרבי אמי, רבי אמי היה כהן, ועד השמש שלו שאל אותו, "מאח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה י, שו"ע או"ח סימן רסד סעיף ג, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אמי שהתיר לערב מעט שמן חולין בשמן שריפה בערב שבת, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רסד סעיף ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כד-ב-ד|בבלי שבת כד ב — אין מדליקין בעטרן ביום טוב מפני כבוד השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כה-ב-ד|בבלי שבת כה ב — אין מדליקין בשבת בשמן צרי]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div>אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת. וחכמים {{שוליים|ב_יח}}מתירין בכל השמנים: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שמן שומשמין, {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שמן אגוזים, {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שמן צנונות, {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שמן דגים, {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שמן פקועות, בעטרן ובנפט. [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אין מדלקין בשמן שרפה ביום טוב}} הא בכל אילין קדמאי מדליקין {{ירו"מ-הדגשה|ביום טוב, אף שפסולים להדלקה לשבת מלבד שמן שרפה לפי שאין שורפים קדשים ביום טוב}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת. מה בין עיטרן מה בין קירבי דגים? קירבי דגים כל זמן שהן דולקין אין ריחן רע, כבו ריחן רע. עיטרן בין כבה בין דלק ריחו רע. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מפני כבוד השבת}}: שלא תאמר {{ירו"מ-הדגשה|שכל האיסור מפני שאינו יכול לברך לידו}} הואיל וריחו רע {{ירו"מ-הוסר|יהא}}{{ירו"מ-הדגשה|ומותר להדליק אלא}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}טעון הרחק ארבע אמות, לפום כן צריך מימר: אין מדליקין בו {{ירו"מ-הדגשה|כלל מפני כבוד השבת}}. וחכמים מתירין בכל השמנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן בן נורי|°]]<nowiki/>רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: אם כן מה יעשו אנשי בבל שאין להן אלא שמן שומשמין? מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים בלבד? מה יעשו אנשי אלכסנדריאה שאין להן אלא שמן צנונות? מה יעשו אנשי קפודקיא שאין להן לא כך ולא כך אלא {{ירו"מ-הדגשה|נפט? אלא}} {{שוליים|ב_יט}}אין לך {{ירו"מ-הדגשה|לאסור אלא}} מה {{ירו"מ-הוסר|שהתירו}}{{ירו"מ-הדגשה|שאסרו}} ראשונים בלבד. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: {{שוליים|ב_כ}}אין מדליקין {{ירו"מ-הדגשה|ב}}צורי מפני שהוא שרף {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|ואינו נמשך}} {{ירו"מ-הדגשה|אחר הפתילה}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ג|ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}כל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן, וכל היוצא מן העץ {{שוליים|ב_כב}}אין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. {{ירו"מ-הוסר|פתולת}}{{ירו"מ-הדגשה|פתילת}} הבגד שקיפלה ולא היבהבה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: טמאה ואין מדליקין בה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: טהורה ומדליקין בה. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן}}. אמר רבי שמעון בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר רב יצחק|°]]: כתיב ([[שמות כז כ|שמות תצוה כז כ]]) להעלות נר תמיד {{ירו"מ-הדגשה|שתהא שלהבת עולה מאליה}}. שיערו {{ירו"מ-הוסר|לומר}}{{ירו"מ-הדגשה|חכמים}} שאין לך עושה שלהבת {{ירו"מ-הדגשה|שעולה מאליה}} אלא פשתן בלבד. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: {{שוליים|ב_כג}}כל היוצא מן העץ — אין בו משום שלש על שלש, ומסככין בו, חוץ מן הפשתן. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היה בו שלושה טפחים, אף בשאר מינים מקבל טומאה ואין מסככים בהם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: עשו {{ירו"מ-הוסר|אותו}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|היוצא מן העץ חוץ מפשתן כבדי פשתן}} {{ירו"מ-הוסר|כעבים}}{{ירו"מ-הדגשה|עבים}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינם מקבלים טומאה בשלוש אצבעות}} דתנינן: {{שוליים|ב_כד}}העבים {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הרכים אין בהם משום שלש על שלש. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: וכל היוצא מן העץ אין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן}}. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מן המשכן למדו {{ירו"מ-הדגשה|שרק אהל העשוי פשתן נקרא אהל}} דכתיב ([[שמות כו א|שמות תרומה כו א]]) את המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר, וכתיב {{ירו"מ-הדגשה|ואת פארי המגבעות שש, וכתיב}} {{הפ|יחזקאל|מד|יח}} פארי פשתים יהיו על ראשם. את למד שש משש, ושש מפארי, ופארי מפארי. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטה שאהל מעור בהמה טהורה מקבל טומאה, שהרי היה אהל מועד מכוסה יריעות אילים מאדמים}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שאל: מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה? {{ירו"מ-הדגשה|האם נקרא אהל ומקבל טומאה או לא}}? והכתיב ([[שמות לו יט|שמות ויקהל לו יט]]) ועורות תחשים <span id="דף_יז_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, משמע מכאן '''הא בכל אילין קדמאי מדליקין'''. כן, אם אתה אומר שלא מדליקין בשמן שריפה, סימן שלגבי כל האחרים הוא סובר שמדליקים. גם אלה שפסולים להדלקה בשבת, אנחנו מדברים ביום טוב, כן? אז אם אתה אומר לא מדליקים בשמן שריפה ביום טוב, משמע שבכל השאר שהם פסולים להדלקה בשבת מותר להדליק בהם ביום טוב, חוץ משמן שריפה, כמו שאמרנו שאין שורפין קודשין ביום טוב. רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת. שואלת הגמרא: '''מה בין עיטרן מה בין קירבי דגים'''? הרי לכאורה שתיהם מסריחים, אז מה ההבדל? עונה הגמרא: '''קירבי דגים כל זמן שהן דולקין אין ריחן רע, כבו ריחן רע'''. '''עיטרן בין כבה בין דלק ריחו רע''', אז לכן לא מדליקים בו, כיוון שאדם לא ישב לאכול, יעזוב את החדר שבו נמצא הנר בגלל הריח הרע ולא יוכל לאכול, ואז הוא בעצם מתבטל מעונג שבת. אומרת הגמרא: למדנו במשנה מפני כבוד השבת. שלא תאמר כל האיסור זה משום הברכה, ואז יהיה מותר להדליק אלא '''שלא תאמר הואיל וריחו רע טעון הרחק ארבע אמות'''. כלומר, הייתי אומר כל האיסור זה משום הברכה, אז שידליק ויתרחק ואז הוא יוכל לברך. '''לפום כן צריך מימר: אין מדליקין בו'''. '''וחכמים מתירין בכל השמנים. רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד'''. כלומר רק בשמן זית מותר. '''עמד לו רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: אם כן מה יעשו אנשי בבל שאין להן אלא שמן שומשמין? מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים בלבד? מה יעשו אנשי אלכסנדריאה שאין להן אלא שמן צנונות? מה יעשו אנשי קפודקיא שאין להן לא כך ולא כך''' אלא נפט? אלא אין לך לאסור אלא מה שעשו הראשונים בלבד. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''אין מדליקין צורי מפני שהוא שרף'''. שרף הכוונה שהוא לא נמשך אחרי הפתילה. אנחנו עוברים לפרק ב'. המשנה: '''כל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן, וכל היוצא מן העץ אין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. הבגד שקיפלה ולא היבהבה רבי אליעזר אומר: טמאה ואין מדליקין בה. רבי עקיבא אומר: טהורה ומדליקין בה'''. אומרת הגמרא, למדנו במשנה כל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן. אמר רבי שמעון בר רב יצחק: כתיב '''להעלות נר תמיד'''. צריך שתהא השלהבת עולה מאליה, ושיערו חכמים שאין לך עושה שלהבת שעולה מאליה אלא פשתן בלבד. כלומר פשתן מושך את השמן טוב, וכשמדליקים השמן האש עולה מאליה. אז במנורה מדליקים רק עם הפתילות שמפשתן. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''כל היוצא מן העץ — אין בו משום שלש על שלש, ומסככין בו, חוץ מן הפשתן'''. כלומר הוא לא מקבל טומאה בשלוש על שלוש אצבעות ומסככים בו, כיוון שהוא לא מקבל טומאה מותר לסכך בו, חוץ מפשתן. אין צריך פשתן גם בשלוש על שלוש אצבעות הוא מקבל טומאה ואסור לסכך בו. אבל אם היה בשלושה טפחים, אז זה גם שאר מינים מקבל טומאה ולא מסככים בהן. אמר רבי יוסי: עשו את היוצא מן העץ חוץ מפשתן כבדי פשתן עבים שאינם מקבלים טומאה בשלוש אצבעות. כלומר, כיוון שהם לא ראויים לשימוש כל כך, אלא רק בשלושה טפחים, אז לכן בשאר המינים זה נחשב כמו בד פשתן עבה שהוא לא מקבל טומאה בשלוש אצבעות אלא בשלושה טפחים. '''דתנינן: העבים הרכים אין בהם משום שלש על שלש'''. תנן וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. כלומר, אם עשו אוהל מכל דבר, האוהל עצמו לא מקבל טומאה. האוהל כמובן מסכך והוא מעביר טומאה, אבל הוא עצמו לא נטמא. אבל אם עשו את האוהל מפשתן, האוהל עצמו נטמא. אמר רבי אלעזר: מן המשכן למדו שרק אוהל שעשוי פשתן נקרא אוהל, '''דכתיב את המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר, וכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם. את למד שש משש, ושש מפארי, ופארי מפארי'''. רואים מכאן שמה שנאמר "פארי פשתים יהיו על ראשם" סימן שהבגדים של הכוהנים היו פשתים, וכתוב מקבעות שש. משמע מכאן שש זה פשתן, וכתוב באוהל שהיריעות הם שש משזר. מכאן שהיריעות היו מפשתים. אומרת הגמרא, פשיטא שאוהל מעור בהמה טהורה מקבל טומאה, כי הרי אוהל מועד היה מכוסה ביריעות עורות אילים. אבל '''רבי אלעזר שאל: מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה'''? כלומר, האם גם זה נקרא אוהל ומקבל טומאה או לא? '''והכתיב ועורות תחשים'''. הרי תחש לכאורה זה בעל חיים טמא. אומרת הגמרא: פליגי בה רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן אם מן טמא או מן טהור הוא. רבי יהודה אומר טמא היה ושמו תיינין, בגלל צבעו של תכלת שעל שם צבעו נקרא. ורבי נחמיה אמר גלקתינין היה נקרא. ורבנן אומרים מן חיה טהורה ונגזלה במדבר. ותיה, ואמר רבי אלעזר ורבי יוסי בשם רבי שמעון בן מנקיש, שאמר בשם רבי מאיר: כמין חיה טהורה ברא הקדוש ברוך הוא למשה במדבר, וכיוון שעשה בה מלאכה במלאכת המשכן נגזלה. כלומר זה היה חיה טהורה שנבראה רק לצורך המשכן ונגזלה. רבי אבון אמר: קרש היה שמה. תניא רבי שילא אמר חד קרן היה לה, דכתיב "וציווה לה' משור פר מקרין מפריס", בקרן מלשון יחיד כתוב, כלומר יש לו קרן אחת רק. אז בעצם התחש היה חיה טהורה שנבראה רק פעם אחת לצורך המשכן. יש פרשנים שאומרים שבעצם מדובר בג'ירפה, שבעצם יש לה רק קרן אחת באמצע. ומה הכוונה שהיא נבראה? לא הכוונה שהיא נבראה, כי היא קיימת גם היום, אלא הכוונה שהיא הזדמנה למדבר פעם אחת. כי הרי היא לא גדלה במדבר, היא הגיעה למדבר במיוחד לצורך עבודת המשכן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב''' {{שוליים|ב_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_יח|מותר להדליק נר שבת בכל השמנים ולא רק בשמן זית]]''' * '''מקור:''' "מתירין בכל השמנים: בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ובנפט. רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. גמ : אין מדלקין בשמן שרפה ביום טוב הא בכל אילין קדמאי מדל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן רסד סעיף ו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבי טרפון: חכמים מתירים להדליק נר שבת בכל השמנים שנמנו, ורבי טרפון סובר שאין מדליקים אלא בשמן זית בלבד; רבי ישמעאל בן אלישע חולק וסובר שאין מדליקים בעיטרן * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שמתירים בכל השמנים שנמנו לרבות עיטרן, כמבואר בירושלמי שהגמרא דנה לפי שיטתם ומבארת דיניהם, ודלא כרבי טרפון ורבי ישמעאל בן אלישע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כג-א-ח|בבלי שבת כג א — כל השמנים כשרים להדלקת נר שבת, ושמן זית הוא המובחר ביניהם משום שאורו זך וצלול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כד-ב-ה|בבלי שבת כד ב — מדליקין בשבת בכל השמנים, כדעת חכמים ולא כרבי טרפון]] {{שוליים|ב_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_יט|אין להוסיף איסור על מה שגזרו חכמים הראשונים אלא רק מה שאסרו הם בפירוש]]''' * '''מקור:''' "אין לך לאסור אלא מה שאסרו ראשונים בלבד. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן רסד סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן אלעזר שאין לך לאסור אלא מה שאסרו ראשונים בלבד, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כג-א-ח|בבלי שבת כג א — כל השמנים כשרים להדלקת נר שבת, ושמן זית הוא המובחר ביניהם משום שאורו זך וצלול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כד-ב-ה|בבלי שבת כד ב — מדליקין בשבת בכל השמנים, כדעת חכמים ולא כרבי טרפון]] {{שוליים|ב_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_כ|אין מדליקים לשבת בשמן צורי]]''' * '''מקור:''' "אין מדליקין בצורי מפני שהוא שרף ואינו נמשך אחר הפתילה. מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה י, שו"ע או"ח סימן רסד סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין מדליקים בצורי מפני שהוא שרף ואינו נמשך אחר הפתילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כד-ב-ד|בבלי שבת כד ב — אין מדליקין בעטרן ביום טוב מפני כבוד השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כה-ב-ד|בבלי שבת כה ב — אין מדליקין בשבת בשמן צרי]] {{שוליים|ב_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_כא|אין להדליק נר שבת בפתילה מן העץ אלא בפשתן]]''' * '''מקור:''' "כל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן, וכל היוצא מן העץ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן רסד סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שכל היוצא מן העץ אין מדליקין בו לפתילה חוץ מפשתן, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כא-א-ב|בבלי שבת כא א — שמנים שאין מדליקין בהם, אם נתן לתוכם שמן כשר כל שהוא - אין מדליקין בהם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כז-ב-ח|בבלי שבת כז ב — אין מדליקין נר שבת בפתילה העשויה מדבר היוצא מן העץ, אלא בפשתן]] {{שוליים|ב_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_כב|פתילת בגד שקיפלה ולא הבהבה - האם טמאה טומאת אוהלים]]''' * '''מקור:''' "אין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. פתילת הבגד שקיפלה ולא היבהבה רבי אליעזר (בן הורקנוס) אומר: טמאה ואין מדליקין בה. רבי עקיבא (בן יוסף) אומר: טהורה ומדליקין בה. גמ : תנן: כל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ה, הלכה יב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר: טמאה ואין מדליקין בה ~ רבי עקיבא: טהורה ומדליקין בה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבא, שאין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן שהובהב, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כז-ב-ט|בבלי שבת כז ב — חוצץ בפני הטומאה באוהל אינו אלא ממין העץ שהוא פשתן, ולא שאר גידולי עץ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כח-א-א|בבלי שבת כח א — בגד העשוי מפשתן ללא שזירה וכפילת חוטים כדין המשכן חוצץ בפני הטומאה מדין אהל, שנאמר "אהל אה]] {{שוליים|ב_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_כג|בגד/כלי מ"היוצא מן העץ" (חוץ מפשתן) אינו מקבל טומאה בשיעור שלושה על שלושה אצבעות, ומסככים בו לסוכה]]''' * '''מקור:''' "כל היוצא מן העץ — אין בו משום שלש על שלש, ומסככין בו, חוץ מן הפשתן. אבל אם היה בו שלושה טפחים, אף בשאר מינים מקבל טומאה ואין מסככים בהם. אמר רבי יוסי (בר זבידא): עשו את היוצא מן העץ חוץ מפשתן כבדי פשת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק כב, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי; הרמב"ם פסק כן להלכה, שהיוצא מן העץ (חוץ מפשתן) אינו מקבל טומאה עד שיעור שלושה טפחים, ומותר לסכך בו כל עוד לא הגיע לשיעור זה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק שנים עשר#קג-ב-ה|בבלי מנחות קג ב — כלל שנוי במחלוקת: דבר הראוי להיבלל אינה מעכבתו בילתו, ודבר שאינו ראוי להיבלל - בילתו מעכבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק ראשון#יז-ב-א|בבלי סוכה יז ב — בגד, שק, עור ומפץ מצטרפים זה עם זה לשיעור טומאה הואיל וראויים למושב]] {{שוליים|ב_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_כד|בגד עבה או רך אינו מטמא בטומאת שלוש על שלוש]]''' * '''מקור:''' "העבים והרכים אין בהם משום שלש על שלש. תנן: וכל היוצא מן העץ אין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. אמר רבי אלעזר (בן פדת): מן המשכן למדו שרק אהל העשוי פשתן נקרא אהל דכתיב (שמות תרומה כו א) את המשכן תעשה עשר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק כב, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהעבים והרכים אין בהם משום שלוש על שלוש, וכן פסק הרמב"ם בהלכות כלים פרק כב הלכה ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק אחד עשר#צה-א-ג|בבלי זבחים צה א — בגד שנטמא שנקרע לפחות משלוש על שלוש אמות אין בו דין טומאה, אך אם הוא עב או רך כך שאי אפשר ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|פליגי ביה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה ורבנן {{ירו"מ-הדגשה|אי מן טמא הוא או טהור}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא אומר: {{ירו"מ-הדגשה|טמא היה ושמו}} טיינין {{ירו"מ-ביאור|תכלת}} {{ירו"מ-הדגשה|דעל}} {{ירו"מ-הוסר|לשם}}{{ירו"מ-הדגשה|שם}} {{ירו"מ-הוסר|צובעו}}{{ירו"מ-הדגשה|צבעו}} נקרא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה אמר: גלקטינין {{ירו"מ-הדגשה|נקרא}}. ורבנן אמרין: מין חיה טהורה וגדילה במדבר. ותיי כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| ר לעזר בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: כמין חיה טהורה ברא הקדוש ברוך הוא למשה במדבר. כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: קרש היה שמה. תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|דחדא}}{{ירו"מ-הדגשה|וחדא}} קרן {{ירו"מ-הדגשה|הוה לה דכתיב}} {{הפ|תהלים|סט|לב}} ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס - מקרן {{ירו"מ-ביאור|בלשון יחיד}} כתב רחמנא. תמן תנינן: {{שוליים|ב_כה}}כל הפחות מג' על ג' {{ירו"מ-הדגשה|טפחים עד שלוש אצבעות}} שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחים, בין מן המוכן בין שאין מן המוכן טמא {{ירו"מ-הוסר|דרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{ירו"מ-הדגשה|בין}}{{ירו"מ-הוסר| אף מטלית חדשה}} מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: מן המוכן טמא ושאינו מן המוכן טהור. מה בין המוכן מה בין שאינו מן המוכן? בין {{ירו"מ-הוסר|שהכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהצניעה}} {{ירו"מ-הוסר|לתוך}}{{ירו"מ-הדגשה|בתוך}} הבית בין {{ירו"מ-הדגשה|שהשליכו לאשפה. והתנן ג' על ג' אצבעות}} שהשליכה לאשפה {{ירו"מ-הדגשה|אינה מקבלת טמאה, חזר ונטלה מקבלת טמאה, חוץ משל ארגמן ושל זהורית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: אף מטלית חדשה כיוצא בהן. ולית בר נש אמר אף {{ירו"מ-הוסר|אפילו }}אלא {{ירו"מ-הוסר|עדי}}{{ירו"מ-הדגשה|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|די}} מודי על קדמייתא. משמע ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה שמטלית ישנה שזרקה לאשפה טהורה אלא}} בין שהכינה {{ירו"מ-הוסר|לטלותה}}{{ירו"מ-הדגשה|לטלאי}} בין שלא הכינה {{ירו"מ-הוסר|לטלותה}}{{ירו"מ-הדגשה|לטלאי}}. הדא {{ירו"מ-ביאור|המשנה שלנו}} ילפא מן ההיא {{ירו"מ-הדגשה|דתנינן תמן}} וההיא {{ירו"מ-הדגשה|דתנינן תמן}} ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא {{ירו"מ-הדגשה|כמו ששם אומר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אם לא הכינה לטלאי טהורה, אבל אם הכינה לטלאי — אפילו התקינה לפוק בו את המרחץ}},{{ירו"מ-הוסר|ר}} {{ירו"מ-הוסר|ליעזר}}{{ירו"מ-הדגשה|ולנער}} {{ירו"מ-הדגשה|בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחים — אינה בטלה מדין בגד, וטמאה}} {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|היא}}. {{ירו"מ-הדגשה|אף כאן מה שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|שקיפלה}}{{ירו"מ-הדגשה|שקיפול}} {{ירו"מ-הדגשה|מבטל מדין בגד, זה דווקא בלא הכינה לטלאי. אבל הכינה לטלאי קיפול אינו מבטלה מדין בגד ומקבלת טומאה}}. וההיא {{ירו"מ-הדגשה|דתנינן תמן}} ילפא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|כמו שבמשנה אומר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|בשלא}}{{ירו"מ-הדגשה|פתילת הבגד שקפלה ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|הבהבה, משמע שאם הבהבה גם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה שבטלה. אף במשנה שם דווקא אם יחדה לפוק בו את המרחץ, ולנער בו את}} {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|הקדירה}}, {{ירו"מ-הדגשה|ולקנח בו את הריחים לא}} {{ירו"מ-הוסר|לטלותה}}{{ירו"מ-הדגשה|בטלה}} {{ירו"מ-הדגשה|מדין בגד}}. אבל {{ירו"מ-הדגשה|אם כבר השתמש בה לפוק בו את המרחץ, ולנער בו את}} {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|הקדירה}}, {{ירו"מ-הדגשה|ולקנח בו את הריחים}} — {{ירו"מ-הוסר|לטלותה}}{{ירו"מ-הדגשה|בטלה}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} טמאה היא {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|ואין מדליקין בה, אפילו היא טמאה}}. {{ירו"מ-הדגשה|מה}} טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|שאין מדליקין בה? דכשהיא נשרפת פוחתת מכשיעור והיא טהורה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נעשה כמטהר כלים בשבת. ואמאי ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? מכיוון שקיפלה לא טהרה, שכן שמשים אומנים רוצים בקיפולה. ולא מבעוד יום {{ירו"מ-הדגשה|הוא מדליק, ומה בכך}} שהיא {{ירו"מ-הדגשה|נעשת}} טהורה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת ולא מאיליה היא {{ירו"מ-הדגשה|נשרפת ונעשת}} טהורה. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: תיפתר שהיו בה שלש על שלש מצומצמות {{ירו"מ-ביאור|שאם ההדלקה היא נטהרת.}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: נזירא <span id="דף_יז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף יז. אנחנו מתחילים את השיעור הרביעי. אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, כל הפחות מג' על ג'.''' כלומר אם זה בגד או בד שיש לו משלוש אצבעות עד שלושה טפחים, אז '''שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחים, בין מן המוכן בין שאין מן המוכן טמא''' — כן, זה דברי רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שנשאר עליו שם בגד ועדיין מקבל טומאה. '''רבי יהושע אומר: מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור.''' הוא אומר לא, ברגע שהוא מוציא את זה לשימוש משני, אז גמרנו, בטל ממנו שם בגד והוא טהור. '''רבי עקיבא אומר: מן המוכן טמא ושאינו מן המוכן טהור.''' שואלת הגמרא '''מה בין המוכן מה בין שאינו מן המוכן?''' מה כוונת מוכן? אומרת הגמרא '''בין הבית בין שהשליכה לאשפה'''. כלומר מוכן, הכוונה שהוא הצניע אותו בתוך הבית, ושאינו מוכן, הכוונה שהשליך לאשפה. '''רבי אליעזר אומר: אף מטלית חדשה כיוצא בהן.''' עכשיו, ברגע שרבי אליעזר אומר "אף מטלית חדשה כיוצא בה", סימן שהוא מודה לראשונות, כי הרי '''ולית בר נש אמר אף אלא מודי על קדמייתא'''. משמע שרבי אליעזר מודה שמטלית ישנה שזרק אותה לאשפה היא טהורה. אז למה פה אמרנו שלפי רבי אליעזר בין מוכן ובין שאינו מוכן מקבל טומאה, כלומר נשאר בגד? הרי לפי הברייתא רבי אליעזר מודה שאם יש שלוש אצבעות שזרק אותה לאשפה, אז בטל ממנה שם בגד והיא לא מקבלת טומאה. אלא אומרת הגמרא הסבר אחר: '''בין שהכינה בין שלא הכינה''' — כלומר מה שכתוב בין אם מוכן בין אם אינו מוכן, הכוונה בין שאת הבד הזה הוא השאיר כדי להשתמש בו לטלאי לבגד ובין אם הוא לא השאיר אותו לטלאי. אומרת הגמרא, אם זה ככה: '''הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא'''. כלומר המשנה שלנו תלמד מהברייתא ההיא, והברייתא ההיא תלמד מהמשנה שלנו. כלומר הן לא חולקות אחת על השנייה, אלא משלימות אחת את השנייה. '''הדא ילפא מן ההיא''' — כמו ששם אומר רבי עקיבא שאם לא הכינה לטלאי אז היא טהורה, אבל אם הכינה לטלאי אז אפילו אם התקינה לפוק בה את המרחץ או לנער בה את הקדירה או לקנח בה את הריחיים, לא בטל ממנה דין בגד והיא טמאה. אז גם כאן, מה שאמר רבי עקיבא שקיפול מבטל מדין בגד, זה דווקא אם הוא לא הכין אותה לטלאי. אבל אם הכין אותה לטלאי, אז קיפול לא מבטל מדין בגד והיא מקבלת טומאה. '''וההיא ילפא מן הדא''' — כמו שם במשנה אומר רבי אליעזר, שפטיעת הבגד שקיבלה ולא הוועה, כלומר לא השתמש בה אלא קיפל אותה. משמע שאם הוועה, אז גם רבי אליעזר מודה שהיא בטלה. אז גם במשנה שם, כל מה שרבי אליעזר אמר שהיא טמאה זה דווקא אם הכין אותה לפוק בה את המרחץ וכו' ולא בטלה מדין בגד, אבל אם הוא כבר השתמש בה בטלה. כלומר, מה שהוא מדבר שם, שרק הכין את זה לזה, אבל אם הוא השתמש - זה בטל. כמו כאן, אם הוא קיפל לצורך הדלקה אז זה עדיין נקרא בגד ועדיין מקבל טומאה ועדיין מטמא. אבל אם הוא כבר הדליק את זה, כבר הוועה את זה, אז גם רבי אליעזר מודה שזה בטל מדין בגד, לא מקבל טומאה. '''רבי אליעזר טמאה היא''' ואין מדליקים בה. שואלת הגמרא מה הקשר? אפילו היא טמאה - מה טעמו של רבי אליעזר? למה לא מדליקים בה? מה זה קשור טומאה לעניין הדלקה? מה עשו, הדליק בדבר טמא? אומרת הגמרא לא, זה כשהיא נשרפת פוחתת מכשיעור והיא טהורה, '''ונעשה כמטהר כלים בשבת'''. כלומר, כיוון שהשיעור שלה פוחת ברגע שמדליקים אותה, ואז יש פחות משלוש אצבעות ואז היא טהורה - אז בעצם יוצא שהוא טיהר אותה בשבת. שואלת הגמרא '''ואמאי לרבי אליעזר?''' כיוון שהיא קיפלה לא טהרה - כן? לכאורה, הרי אם הוא קיפל זה כבר צריך להיטהר. אומרת הגמרא לא, '''שכן שמשים אומנים רוצים בקיפולה'''. אומר השמש, משרתים שהם מומחים, אז גם בגד כזה קטן הם רגילים לקפל, להחזיק אותו שיתפוס, שיראה יפה. אז לכן זה לא מבטל אותו מדין בגד. שואלת הגמרא '''ולא מבעוד יום שהיא טהורה?''' אז מה בכלל שנעשה טהורה? הרי הוא מדליק את זה בערב שבת. אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: '''מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת'''. כן, מדובר כאן, זה גזירה. כיוון שפעמים שחל יום טוב בערב שבת, ואז כשהוא מדליק את הפתילה הזאת - הוא מדליק את זה ביום טוב, ואז נמצא שהוא בעצם מטהר כלים ביום טוב. שואלת הגמרא '''ולא מאיליה היא טהורה?''' אז מה אכפת לי שהוא טיהר אותה? הרי זה נעשה לבד, הוא הדליק ולאט לאט זה מתכלה הבגד ונהיה טהור. אז זה קרה מאליו, אז מה הבעיה? אמר רבי יוסי ברבי בון: '''תיפתר שהיו בה שלש על שלש מצומצמות''', שאם ההדלקה היא ניתערת - הוא אומר שאז זה בעצם הוא עושה את זה בידיים. אומרת הגמרא רבי אחא ורבי סימון בשם רבי שמעון: '''נזירא עשאה מזור'''. כלומר אם הוא לקח את הבד, השלוש אצבעות הזה, ועשה אותו בתור תחבושת - עכשיו למה זה, אז בעצם ביטל אותה, כיוון שהיא נמסת. אז בזה גם רבי אליעזר מודה '''טהורה'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א''' {{שוליים|ב_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_כה|בגד פחות משלוש על שלוש טפחים - האם מקבל טומאה]]''' * '''מקור:''' "כל הפחות מג על ג טפחים עד שלוש אצבעות שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחים, בין מן המוכן בין שאין מן המוכן טמא דברי רבי אליעזר (בן הורקנוס.) רבי יהושע (בן חנניה) אומר: בין מן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק כב, הלכה כב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר: טמא בכל מקרה ~ רבי יהושע: טהור בכל מקרה ~ רבי עקיבא: מן המוכן טמא, שאינו מן המוכן טהור * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבא, שהוא הממוצע בין הדעות ודעתו התקבלה להלכה כפי שפסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כט-ב-א|בבלי שבת כט ב — כלי שתלאו במגוד (יתד) אחר שנשבר, דעתו עדיין עליו ונחשב מן המוכן לענין טומאה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div>{{שוליים|ב_כו}}עשאה מזור {{ירו"מ-הדגשה|לפצע - כיוון שנמאסה, אפילו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה שבטלה מתורת כלי והיא}} טהורה. שרייה בשמן לא כמי שעשאה מזור. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|מטמא בפתילה? תנן: התם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר מן המוכן טמא ושאינו מן המוכן טהור}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: נראין דברים שתהא הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. שהוא אומר מעין שניהן ואינה {{ירו"מ-הדגשה|כן}} אלא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|שמקל מכולם, שזה}} מקולי שלש על שלש {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שרק עניים משתמשים בהם, הקלו בהם חכמים.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר טהורה היא ומדליקים בה}}: לא סוף דבר טהורה אלא אפילו {{ירו"מ-הדגשה|אם היא}} טמאה {{ירו"מ-הדגשה|מדליקים בה. במאי פליגי}}? בגין רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ב_כז}}מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. {{ירו"מ-הדגשה|ובערב שבת שחל ביום טוב עסקינן. ולדעת כולם מדליקים בכלים ואין מדליקים בכלים שנשברו ביום טוב}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|משום}} {{ירו"מ-הדגשה|נולד}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} סבר שקיפול אינו מבטל וכאשר מדליק מעט נעשה שבר כלי, וכשממשיך להדליק הרי מדליק בשברי כלים ביום טוב. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|סובר שכשקיפלה מערב יום טוב כבר נעשת שבר כלי ויכול להדליק ביום טוב}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ד|ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כח}}לא יקוב אדם שפופרת של ביצה, וימלאנה שמן, ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת, אפילו היא של חרס. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר. אם חיברה היוצר מתחילה מותר. {{שוליים|ב_כט}}לא ימלא אדם את הקערה שמן, ויתננה בצד הנר, ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא יקוב אדם שפופרת של ביצה, וימלאנה שמן, ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת}}: למה {{ירו"מ-הדגשה|לרבנן אסור}}? משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה {{ירו"מ-ביאור|ונראה כמבעיר בשבת,}} או שמא ישכח ויערה {{ירו"מ-הדגשה|ויסתפק ממנו}}. מה נפיק מן ביניהן? ההן זקוקה {{ירו"מ-ביאור|נוד}} {{ירו"מ-הוסר|דיקלון}}{{ירו"מ-הדגשה|קשור}} {{ירו"מ-ביאור|מעל הנר שנוטף שמן.}} אין תימר משום שלא הותחל בכל טיפה הרי לא הותחל בכל טיפה וטיפה. אין תימר שמא ישכח ויערה הרי אינה שוכח ומערה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אם חיברה היוצר מתחילה מותר - שנייה היא שכולה אחד {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והוי כהתחיל בכל טיפה וטיפה, וגם אין חשש שמא יסתפק ממנו. ולאו דווקא חיברה יוצר, דתני אפילו}} {{שוליים|ב_ל}}אם חברה {{ירו"מ-הדגשה|בעל הבית}} בסיד או בגיפסוס. יאות {{ירו"מ-ביאור|שהמחלוקת היא האם התחיל בכל טיפה וטיפה או לא.}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה כדעתיה {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות ירדו שנים וטבלו זה אחר זה, הראשון טהור והשני טמא}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: משקה טופח חיבור. {{ירו"מ-הדגשה|אף כאן כיוון שהשמן נוטף כאילו התחיל בכל השמן}}. תני: פתילה אחת בשני כוסות, בשתי קערות, בשני תמחויין אסור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה מתיר. רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: טופח חיבור {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|והשמן שבפתילה מחבר את כולם להיות אחד}}. <span id="דף_יח_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''שרייה בשמן לא כמי שעשאה מזור''' - אז למה רבי אליעזר מטמא בפתילה? לכאורה את הפתילה הזאתי, את הבד הזה טובלים בשמן, כן? לא מדליקים סתם, טובלים בשמן קודם. אז למה עצם הטבילה בשמן לא הפכה, טיהרה את זה כבר? כמו שאם הוא עושה את הבד בתור תחבושת אז זה בטל, אז גם כאן צריך לבטל. נשארת השאלה. '''רבי עקיבא: מן המוכן טמא ושאינו מן המוכן טהור.''' רבי זעירא, רבי ינאי ורבי ירמיה בשם רבי יהושע בן לוי: '''נראין דברים שתהא הלכה כרבי עקיבא''', שהוא אומר '''מעין שניהן''' - כמו רבי עקיבא הוא עושה פשרה, כן, הוא אומר מעין שניהם, לכן תהיה הלכה כדעת המחמיר. אומרת הגמרא, לא כן - ההלכה היא '''כרבי יהושע מקולי שלש על שלש''', שמקל מכולם. למה? כיוון שפה מדובר במטליות של שלוש על שלוש אצבעות, וזה מכל שלוש ושלוש מטליות, כן? כיוון שזה רק עניים משתמשים בהם, זה לא בגד באמת שמשתמשים בו כמעט, רק מעט עניים משתמשים בו, אז לכן מקילים בו כמה שאפשר. '''רבי עקיבא: לא סוף דבר טהורה אלא אפילו טמאה''' - ומדליקים בה. אומרת הגמרא לא... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד ב''' {{שוליים|ב_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_כו|פתילה שנפסלה מלהדליק וייחדה לכלי אחר טהורה, אך אם מן המוכן ולא נמאסה טמאה]]''' * '''מקור:''' "עשאה מזור לפצע - כיוון שנמאסה, אפילו רבי אליעזר (בן הורקנוס) מודה שבטלה מתורת כלי והיא טהורה. שרייה בשמן לא כמי שעשאה מזור. ולמה רבי אליעזר (בן הורקנוס) מטמא בפתילה? תנן: התם רבי עקיבא (בן יוסף) אומר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק כב, הלכה יא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר בן הורקנוס ~ רבי עקיבא: ר"א מטמא בכל פתילה שנפסלה, ור"ע מחלק בין מן המוכן לשאינו מן המוכן * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבא, כדברי רבי זעירא, רבי ינאי ורבי ירמיה בשם רבי יהושע בן לוי שנראין דברים שתהא הלכה כרבי עקיבא, וכך פסק הרמב"ם {{שוליים|ב_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_כז|אין להסיק בכלי (כגון פמוט) שנשבר ביום טוב, אף כשקיפל את הכלי מערב יום טוב, משום נולד]]''' * '''מקור:''' "מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. ובערב שבת שחל ביום טוב עסקינן. ולדעת כולם מדליקים בכלים ואין מדליקים בכלים שנשברו ביום טוב משום נולד. רבי אליעזר (בן הורקנוס) סבר שקיפול אינו מבטל וכאשר מדליק מעט " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ב, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן תקא סעיף ו, סמ"ג לאוין ע, סמ"ג לאוין עא , סמ"ג לאוין עב , סמ"ג לאוין עג , סמ"ג לאוין עד , סמ"ג לאוין עה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר: קיפול אינו מבטל את שם הכלי ולכן ההדלקה עצמה יוצרת שבר כלי חדש ביום טוב ~ רבי עקיבא: קיפול מערב יום טוב כבר עשהו שבר כלי מקודם, ולכן אין בכך משום נולד * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אליעזר, שאין מדליקין בכלי שנשבר ביום טוב אף אם קיפלו מערב יום טוב, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח תקא,ו {{שוליים|ב_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_כח|אין לנקב שפופרת ביצה ולמלאה שמן ולתנה על פי הנר להוסיף שמן דרך טפטוף בשבת]]''' * '''מקור:''' "לא יקוב אדם שפופרת של ביצה, וימלאנה שמן, ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת, אפילו היא של חרס. ורבי יהודה (בר עילאי) מתיר. אם חיברה היוצר מתחילה מותר." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן רסה סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' חכמים ~ ר' יהודה: חכמים אוסרים מפני שנראה כמוסיף שמן ביום טוב/שבת ואף בכלי חרס, ור' יהודה מתיר שאין בכך תוספת אש * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאוסרים, ובכלי מחובר מתחילה ביד היוצר מותר, כלשון הירושלמי שהובאה ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רסה סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק ראשון#יא-א-א|בבלי פסחים יא א — אין לנקב שפופרת ביצה ולמלאה שמן בשבת כדי שתנטף לנר, ואף אם היא של חרס]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כט-ב-ב|בבלי שבת כט ב — אין לנקוב שפופרת ולתלותה על הנר להטפת שמן אף אם היא של חרס, אלא אם חוברה מתחילה עם הנר ביד]] {{שוליים|ב_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_כט|אין למלא קערת שמן ולתת ראש הפתילה בתוכה כדי שתשאב שמן בשבת]]''' * '''מקור:''' "לא ימלא אדם את הקערה שמן, ויתננה בצד הנר, ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת. ורבי יהודה (בר עילאי) מתיר. גמ : תנן: לא יקוב אדם שפופרת של ביצה, וימלאנה שמן, ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת: למה " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן רסה סעיף ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבנן ~ רבי יהודה בר עילאי: רבנן אוסרים שנראה כמבעיר בשבת או חשש שיערה ויסתפק ממנו, ורבי יהודה מתיר * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן שאסור, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רסה סעיף ב, שהחמירו מחשש מראית עין ותקלה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק ראשון#יא-א-א|בבלי פסחים יא א — אין לנקב שפופרת ביצה ולמלאה שמן בשבת כדי שתנטף לנר, ואף אם היא של חרס]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כט-ב-ב|בבלי שבת כט ב — אין לנקוב שפופרת ולתלותה על הנר להטפת שמן אף אם היא של חרס, אלא אם חוברה מתחילה עם הנר ביד]] {{שוליים|ב_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_ל|נר של שבת שמדליקים אותו ודולק ומוסיף שמן, האם הוספת שמן חשובה כהתחלת הדלקה חדשה]]''' * '''מקור:''' "אם חברה בעל הבית בסיד או בגיפסוס. יאות (שהמחלוקת היא האם התחיל בכל טיפה וטיפה או לא.) דרבי יודה כדעתיה כדתנן מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות ירדו שנים וטבלו זה אחר זה, הראשון טהור והשני טמא. רבי יהודה " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן רסה סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יודה ~ תנא קמא: לרבי יודה משקה טופח (השמן הנוטף) חיבור, ולכן ההוספה מצטרפת ונחשבת כאילו התחיל בה; לתנא קמא אין חיבור כזה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יודה שמשקה טופח חיבור, כדמוכח ממקוה שאם רגלי הראשון נוגעות במים אף השני טהור, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רסה סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק ראשון#יא-א-א|בבלי פסחים יא א — אין לנקב שפופרת ביצה ולמלאה שמן בשבת כדי שתנטף לנר, ואף אם היא של חרס]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כט-ב-ב|בבלי שבת כט ב — אין לנקוב שפופרת ולתלותה על הנר להטפת שמן אף אם היא של חרס, אלא אם חוברה מתחילה עם הנר ביד]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ה|ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_לא}}המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובד כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, מפני ליסטים, מפני רוח רעה, {{ירו"מ-הוסר|אם}}{{ירו"מ-הדגשה|או}} בשביל החולה שישן פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה חייב. {{שוליים|ב_לב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. <strong>גמ':</strong> אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מפני עובד כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} של סכנה, מפני ליסטים של סכנה. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: אי מפני ליסטים של סכנה {{ירו"מ-הוסר|ניתנו}}{{ירו"מ-הדגשה|ניתני}} מותר? רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|באמת צריך לגרוס}} מותר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. והרי זה וזה מלאכה שאינה צריכה לגופה היא}}: מה בין {{ירו"מ-הוסר|המציל}}{{ירו"מ-הדגשה|המכבה את הפתילה כדי להציל}} {{ירו"מ-הוסר|ממה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} שבנר {{ירו"מ-ביאור|פתילה}} מה בין {{ירו"מ-הוסר|המציל}}{{ירו"מ-הדגשה|המכבה את הפתילה כדי להציל}} {{ירו"מ-הוסר|ממה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} שבזית {{ירו"מ-ביאור|השמן שבכלי.}} רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שילא דינוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שילא דנוה|°]]: לא דומה {{ירו"מ-הוסר|המציל}}{{ירו"מ-הדגשה|המכבה את הפתילה כדי להציל}} {{ירו"מ-הדגשה|את}}{{ירו"מ-הוסר| מגופה של}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פתילה {{ירו"מ-הדגשה|שמציל את הפתילה על ידי מעשה בגופה}} למציל {{ירו"מ-הדגשה|את השמן על ידי שמכבה את הפתילה שמציל את השמן על ידי מעשה}} חוץ מגופ{{ירו"מ-הדגשה|ו}}{{ירו"מ-הוסר| ה של פתילה}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} שניהן אמרו דבר אחד. כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אמר: עד שיהא לו צורך בגופה של {{ירו"מ-הדגשה|מלאכה - בכיבוי ה}}פתילה. כן [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: עד שיהא לו צורך בגופו של דבר {{ירו"מ-ביאור|מלאכה.}} מה אית לך {{ירו"מ-הוסר|צורף}}{{ירו"מ-הדגשה|צורך}} בגופו של {{ירו"מ-הדגשה|כיבוי ב}}פתילה? רבנן דקיסרין ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: שכן שמשי אומנין מחרכין {{ירו"מ-הוסר|לן}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה כדי שיהיה נדלק בנקל כשיצטרכו. מנין שמחרכים? פירושו מהבהבים באור}} כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{הפ|דניאל|ג|כז}} ושיער רישיהון לא התחרך. מהו מחרכון לון? מפספין {{ירו"מ-ביאור|מהבהבים}} לון. תמן תנינן: כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר ומן העושה חבורה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא שיהיה צריך לדם והוא שיהיה צריך לאפר}}. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אפילו אינו צריך לדם אפילו אינו צריך לאפר. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים|ב_לג}}שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב {{שוליים|ב_לד}}והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שמתחיב בנפשו קים ליה בדרבא מיניה. והא הוא דומיא דשורו. מה}} שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב {{ירו"מ-הדגשה|בשהדליק}} שלא לצורך {{ירו"מ-ביאור|דאיזה צורך יכול להיות לשור.}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} הוא שהדליק {{ירו"מ-הוסר|אתה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}גדיש בשבת פטור אפילו שלא לצורך משום דקים ליה בדרבא מיני. משמע שמצד הדין היה צריך להיות חייב אפילו שלא לצורך. וקשה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שכדי להתחייב בחובל ומבעיר, צריך שיהיה צריך לדם או לאפר - זה כדי להתחייב קרבן בשוגג. אבל במזיד מודה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שחייב מיתה אפילו ללא כל צורך. וה}}תני: כל המתחייב בנפשו {{ירו"מ-הדגשה|במזיד ב}}שוגג מביא חטאת. ואם לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|חובל ומבעיר שלא לצורך במזיד חייב מיתה, איך יתכן שבשוגג יהיה פטור מקרבן}}? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דר' הלל|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הוסר|מאחר}}{{ירו"מ-הדגשה|בן לצורך בין}} שלא {{ירו"מ-הדגשה|צורך פטור מתשלומים דמאחר ש}}לצורך {{ירו"מ-הדגשה|במזיד}} היה מתחייב בנפשו, {{ירו"מ-הוסר|וכאן }}אפילו שלא לצורך {{ירו"מ-הוסר|יהא }}פטור מן התשלומין. מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן כתיב}} ([[ויקרא כד כא|ויקרא אמור כד כא]]) מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת {{שוליים|ב_לה}}מה מכה בהמה לא חלקתה בה בין שוגג למזיד לחייבו ממון {{שוליים|ב_לו}}אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור ממון. וקשיא על דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דתנן כתיב לא תבערו אש. הבערה בכלל היתה ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה}}: הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כולהן {{ירו"מ-הדגשה|אינו חייב עד שיהיה}} לצורך והיא <span id="דף_יח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף י"ח. אנחנו מתחילים בתחילת המשנה, פרק ב', הלכה א'. אומרת המשנה: '''המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובד כוכבים, מפני ליסטים, מפני רוח רעה. בשביל החולה שישן פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה חייב.''' ורבי יוסי פוטר בכולן חוץ מהפתילה מפני שהיא עושה פחם. ואומרת הגמרא: אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מפני עובד כוכבים של סכנה'''. כלומר, שכתוב שהמכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובד כוכבים אז פטור, מדובר בעובד כוכבים שהוא מפחד שהוא יהרוג אותו. מה שכתוב מפני ליסטים גם כן, הוא מפחד שיהרגו אותו, של סכנה. רבי יוסי בעי, אם מפני ליסטים של סכנה אז נמי מותר, לך צריך מותר לתיקון נפש. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסי בן חנינא, באמת צריך לגרוס מותר. כלומר, זה צריך לתקן את הגרסה ולהגיד שמותר. תנן, רבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהיא עושה פחם. שואלת הגמרא, והרי זה וזה מלאכה שהיא נצרכת לגופה היא. כן. אז '''מה בין שבנר מה בין שבזית''' - מה ההבדל בין המכבה את הפתילה כדי להציל מה שבנר, כמו להציל את הפתילה, לבין המכבה את הפתילה כדי להציל מה שבזית, כלומר את השמן, כיוון שזה בכלי? הרי בכל מקרה זה מלאכה שהיא נצרכת לגופה. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי שילא דינוה: '''לא דומה פתילה למציל חוץ מגופ'''. הוא מכבה את הפתילה כדי להציל אותה, על ידי מעשה בגופה. וזה לא דומה למי שמציל את השמן על ידי שמכבה את הפתילה, שפה הוא מציל את השמן על ידי מעשה חוץ לגופה. אמר רבי יוחנן: '''רבי יוסי ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד'''. כמה ד'''רבי יוסי אמר עד שיהא לו צורך בגופה של פתילה''', כן, כלומר עד שיהיה לו צורך בגופה של מלאכה, כגון בכיבוי הפתילה. אז כך גם '''רבי שמעון אומר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר''', כן, כלומר מלאכה שצריך לגופה פטור עליה. עכשיו שואלת הגמרא, '''מה אית לך בגופו של פתילה'''? כלומר, בכיבוי פתילה מה יש צורך בגופה? רבנן דקיסרין ורבי אלעזר אמרו בשם רבי חנינא: שכן שמשי אומנין מחרכין - כדי שידלק בנקל כשיצטרכו. כן, כלומר מדליקים ומכבים כדי שזה יהיה קל אחרי זה להדליק. שואלת הגמרא, אז בעצם הפתילה מתוקנת יותר. וכמה ושיער רישיהון לא התחרך - כלומר, אם היינו מודדים כמה ושיער ראשם לא נתחרך. שואלת הגמרא, מהו מחרכון לון? מפספין לון - מפספסים את זה, כן, באש. תמן תנינן: '''כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר ומן העושה חבורה'''. אמר רבי יוחנן, והוא שיהיה צריך לדם והוא שיהיה צריך לאפר. כן, כלומר מבעיר צריך שיהיה צריך לאפר ועושה חבורה צריך שיהיה צריך לדם. כלומר, אין דבר כזה שלא צריך לגמרי, צריך שיהיה איזה צורך. בר קפרא אמר: אפילו אינו צריך לדם, אפילו אינו צריך לאפר. כן, כי מקלקל בחבורה חייב וגם כן בהבערה. כלומר, גם למרות שבעצם אין פה שום תיקון. מתניתין פליגא על רבי יוחנן, דתנן: '''שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב, והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור'''. כן, למה הוא פטור? כיוון שהוא מתחייב בנפשו, משום דקים ליה בדרבא מיניה. עכשיו רגע, הוא דומה לשור. כלומר, אם המשנה כללה אותם ביחד, מדובר באותו מצב. כן? באותו מצב שהשור חייב, הוא פטור. כן. '''שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב''' - מדובר כשהדליק שלא לצורך, כי הרי איזה צורך יכול להיות לשור? אז מדובר בלא צורך. אז גם '''הוא שהדליק את הגדיש בשבת''' יהיה פטור אפילו שלא לצורך, משום דקים ליה בדרבא מיניה. כן, משמע שמצד הדין היה צריך להיות חייב אפילו שלא לצורך. פטרו אותו בגלל שקים ליה בדרבא מיניה, אבל מצד הדין היה צריך להיות חייב אפילו שלא לצורך. אז קשה לרבי יוחנן - הרי רבי יוחנן אמר שרק אם יש צורך רק אז הוא חייב. ואיתא גמרא, לא - מה שאמר רבי יוחנן שכדי להתחייב בחובל ומבעיר צריך שיהיה צריך לדם או לאפר, זה כדי להתחייב קרבן בשוגג. אבל להתחייב מיתה במזיד, אמרינן לרבי יוחנן שחייב מיתה אפילו ללא כל צורך. רבי יוחנן תני: '''כל המתחייב בנפשו שוגג מביא חטאת'''. ואם לרבי יוחנן חובל ומבעיר שלא לצורך במזיד חייבים מיתה, אז איך ייתכן שבשוגג יהיה פטור מקרבן? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל לרבי יוחנן: שלא לצורך היה מתחייב בנפשו, אפילו שלא לצורך פטור מן התשלומין. למה? כיוון שמאחר שלצורך במזיד היה מתחייב בנפשו, אז אפילו שלא לצורך פטור מתשלומים. מה המקור לרבי יוחנן לדבר הזה? מן הדא: '''מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת'''. כלומר, התורה השוותה מכה בהמה למכה אדם. '''מה מכה בהמה לא חלקתה בה בין שוגג למזיד לחייבו ממון''' - מכה בהמה תמיד חייב, בין אם זה שוגג או מזיד. '''אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור ממון''' - כיוון ששם במזיד הוא פטור אז גם בשוגג הוא פטור. וקשיא על דבר קפרא. כתיב לא תבערו אש - אין הבערה בכלל היתה ואינה בכלל אלא צריכה לעשות כל מלאכה. ולאן מה הצעת? להקיש עליה ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבים עליה בפני עצמה, אף כל שהוא מלאכה חייבים עליה בפני עצמו. אז '''הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה כולהן לצורך והיא שלא לצורך'''. היא בעצם הבסיס לכל המלאכות. ובכולן אתה אומר שלא חייב עד שיהיה צורך, והיא שלימדה על כולם אפילו שלא צריך תהיה חייבת? זה קשה לקבל את זה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א''' {{שוליים|ב_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_לא|המכבה נר משום פחד או מפני חולה שישן פטור, ואם כיבה מתוך חסכון בנר/שמן/פתילה חייב]]''' * '''מקור:''' "המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובד כוכבים ומזלות, מפני ליסטים, מפני רוח רעה, או בשביל החולה שישן פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה חייב." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה ז, רמב"ם, הלכות שבת, פרק יב, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן רעח, סמ"ג לאוין ע, סמ"ג לאוין עא , סמ"ג לאוין עב , סמ"ג לאוין עג , סמ"ג לאוין עד , סמ"ג לאוין עה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם (הלכות שבת פ"א ה"ז, פי"ב ה"ב) והשו"ע (או"ח רעח) פסקו כך, שהכיבוי מפני פחד או צורך החולה אינו מלאכה שכוונתה קיימת ולכן פטור, ואילו כשמתכוון להנאת חסכון חייב משום מכבה, ואין בבבלי מחלוקת על עיקר חילוק זה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק חמישי#כ-ב-ב|בבלי כריתות כ ב — החותה גחלים בשבת להתחמם בהן והובערו מאיליהן, האם חייב או פטור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#כט-ב-ז|בבלי שבת כט ב — המכבה נר מיראת נכרים/ליסטים/רוח רעה/חולה - פטור, והחס על הנר/שמן/פתילה - חייב]] {{שוליים|ב_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_לב|המכבה פתילה דלוקה מפני חשש עכו"ם או ליסטים חייב, שכן עשה פחם]]''' * '''מקור:''' "רבי יוסי (בן חלפתא) פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. גמ : אמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני עובד כוכבים ומזלות של סכנה, מפני ליסטים של סכנה. רבי יוסי (בר זבידא) בעי: אי מפני ליסטים של סכנה ני" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יב, הלכה יז, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה ז, רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה י, רמב"ם, הלכות שבת, פרק יב, הלכה א, רמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ד, הלכה ח, סמ"ג לאוין סה, סמ"ג עשין ע * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יוסי בן חלפתא: פוטר בכל המכבה מפני דבר אחר חוץ ממכבה פתילה שחייב מפני שעשה פחם, שהוא פסיק רישא ~ מסקנת הירושלמי: אף במכבה מפני סכנת עכו"ם או ליסטים, פטור, ורבי יוסי בן חלפתא עצמו התכוון לומר "מותר" ולא "פטור" * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא שהמכבה פתילה חייב מפני שעשה פחם, שהוא פסיק רישא ואין בו משום פטור אף בכיבוי לצורך; אך המכבה מפני סכנת נפשות (עכו"ם או ליסטים) - מותר גמור לכתחילה כגרסת רבנן דקיסרין בשם רבי יוסי בן חנינא, וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#צה-ב-א|בבלי עירובין צה ב — נתינת חבית מיד ליד חוץ לתחום מותרת רק על ידי שני אנשים (זוג אחד), ולא יותר, כדי שלא תלך יו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שלישי#לד-ב-ו|בבלי בבא קמא לד ב — חובל ומבעיר שלא לצורך (מקלקל) פטורים משבת, ככלל כל המקלקלין פטורין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק חמישי#סה-א-א|בבלי פסחים סה א — הזיד ברדיית חלות דבש (או כיבוד ומירבוץ) ביום טוב, האם לוקה או שהוא רק איסור שבות]] {{שוליים|ב_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_לג|בעל שור שהדליק גדיש בשבת חייב בתשלומי נזק אף שנעשה בשבת]]''' * '''מקור:''' "שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק ז, הלכה ג, שו"ע חו"מ סימן תה סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי - בעל השור חייב בנזק, ואין בכך משום קנס הבא מחילול שבת שיפטרנו, כדברי הרמב"ם והשו"ע (חו"מ תה, ב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שלישי#לג-א-ט|בבלי בבא קמא לג א — תם שחבל באדם משלם למזיק את המותר בין הנזקים בחצי נזק ומגופו בלבד]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שלישי#לג-א-י|בבלי בבא קמא לג א — תם שחבל באדם פטור מריפוי ומשבת ולא רק מצער, שנאמר "איש בעמיתו" ולא שור בעמיתו]] {{שוליים|ב_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_לד|המבעיר גדיש בשבת פטור מתשלומי נזק משום קם ליה בדרבה מיניה]]''' * '''מקור:''' "והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור דכיוון שמתחיב בנפשו קים ליה בדרבא מיניה. והא הוא דומיא דשורו. מה שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב בשהדליק שלא לצורך (דאיזה צורך יכול להיות לשור.) אף הכא הוא שהדליק את הגדי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות גניבה, פרק ג, הלכה ב, רמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ו, הלכה א, שו"ע חו"מ סימן שעח סעיף א, סמ"ג עשין ע * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם ושו"ע שקם ליה בדרבה מיניה פוטרו מתשלומין אף שלא לצורך, שכשמתחייב בנפשו על חילול שבת אינו משתלם בממון על אותה מעשה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק חמישי#פו-א-ז|בבלי בבא בתרא פו א — הגונב כיס בשבת חייב בתשלומי גניבה, שכבר נתחייב בגניבה (בהגבהה) קודם שבא לידי איסור שבת (בה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק חמישי#פו-א-ח|בבלי בבא בתרא פו א — הגונב כיס ע"י גרירה (משיכה בחבל) קונה אותו במשיכה, אף שדרכו של כיס להיקנות בהגבהה, ולכן פט]] {{שוליים|ב_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_לה|המזיק ממון חברו חייב לשלם בין בשוגג בין במזיד, ואינו נחשב כאונס הפוטר]]''' * '''מקור:''' "מה מכה בהמה לא חלקתה בה בין שוגג למזיד לחייבו ממון" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות גניבה, פרק ג, הלכה ב, רמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ו, הלכה א, שו"ע חו"מ סימן שעח סעיף א, סמ"ג עשין ע * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהיקש הירושלמי ממכה בהמה למכה אדם - כשם שבמכה בהמה לא חילקה תורה בין שוגג למזיד לענין תשלומי ממון, כך במזיק ממון חברו חייב בכל גוונא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק חמישי#פו-א-ז|בבלי בבא בתרא פו א — הגונב כיס בשבת חייב בתשלומי גניבה, שכבר נתחייב בגניבה (בהגבהה) קודם שבא לידי איסור שבת (בה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק חמישי#פו-א-ח|בבלי בבא בתרא פו א — הגונב כיס ע"י גרירה (משיכה בחבל) קונה אותו במשיכה, אף שדרכו של כיס להיקנות בהגבהה, ולכן פט]] {{שוליים|ב_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_לו|החובל בחבירו בשוגג פטור מתשלומי נזק כדין מזיד, שאין חילוק בין שוגג למזיד לענין פטור ממון]]''' * '''מקור:''' "אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור ממון. וקשיא על דבר קפרא דתנן כתיב לא תבערו אש. הבערה בכלל היתה ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל שהוא א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ד, הלכה ה, רמב"ם, הלכות נערה בתולה, פרק א, הלכה יג, רמב"ם, הלכות גניבה, פרק ג, הלכה א, שו"ע חו"מ סימן תכג סעיף ד, סמ"ג עשין ע * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין חילוק בין שוגג למזיד בחובל לענין פטור ממון, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע חו"מ סימן תכג סעיף ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שלישי#לה-א-א|בבלי בבא קמא לה א — החובל בחברו חייב בתשלומי נזק בין שוגג בין מזיד, בין מתכוון בין שאינו מתכוון, בין דרך ירידה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק רביעי#מב-א-ג|בבלי בבא קמא מב א — שור שהרג עובר של אשה פטור אף אם נתכוון להרוג את האשה עצמה, שנאמר "בעל השור נקי"]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} שלא לצורך. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין יסבור בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} דאמר הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה {{ירו"מ-הדגשה|יאות אתה מקשה, אבל באמת}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן שמוע|°]]<nowiki/>רבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן עזריה}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|סובר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הבערה לימדה על עצמה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא בלאו}}. ולית ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן שמוע|°]]<nowiki/>רבי אלעזר{{ירו"מ-הוסר|לאחת}} {{ירו"מ-ביאור|בן עזריה}} {{ירו"מ-הוסר|לחייבו}}{{ירו"מ-הדגשה|חילוק מלאכות}}.{{ירו"מ-הוסר|על כל}} {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|אית}} {{ירו"מ-הוסר|ואחת}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}}אשכח תני {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן שמוע|°]]<nowiki/>רבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן עזריה}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב ועשה מאחת מהנה אחת שהיא}} הנה לחייב על {{ירו"מ-הוסר|כולהן}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחת {{ירו"מ-הדגשה|ואחת}} {{ירו"מ-ביאור|שמחלל שבת אחת וחייב ל"ט חטאות.}} ניחא הבערה {{ירו"מ-הדגשה|כדאמרינן שיהיה חייב אף שלא לצורך, אבל}} חבורה {{ירו"מ-הדגשה|איך יתכן שיהיה חייב אף שלא לצורך? והרי שחיטה שהוא ה}}אב שלה {{ירו"מ-הדגשה|אינו חייב אלא}} לצורך והיא {{ירו"מ-הדגשה|חייבת אף}} שלא לצורך. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}איתפלגון רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} - חד אמר שחיטה עיקר וחבורה תולדה, וחורנה מחליף. ובר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|סבר כוותיה}}. הבעיר וכיבה בנפיחה אחת {{שוליים|ב_לז}}חייב שתים. אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שחיב לענין שבת על נפיחה}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שנפיחה נחשבת כאילו עשה בידים. ולכן אם}} נפח בכלים ושיברן משלם נזק שלם. החותה {{ירו"מ-ביאור|הפך}} גחלים מתחת הקדירה בשבת חייב {{ירו"מ-הדגשה|אחת משום שכיבה את העליונות, אבל משום שהבעיר את התחתונות אינו חייב דהבערה ללאו יצאת}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק: {{שוליים|ב_לח}}חייב שתים - אחת שכיבה את העליונות ואחת שהבעיר את התחתונות {{ירו"מ-הוסר|וחותה}}{{ירו"מ-הדגשה|דהבערה לחלק יצאת. החותה}} גחלים ומתחמם כנגדן בשבת פטור {{ירו"מ-הדגשה|על ההבערה - פטור דהבערה ללאו יצאת. ועל הכיבוי פטור דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, דאינו צריך לפחמים}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: במחלוקת - {{ירו"מ-הדגשה|מאן דאמר הכא פטור}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|התם}} אינו חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|על הכיבוי, וכאן כיוון שאינו צריך לפחמים פטור}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר חייב שתים {{ירו"מ-הדגשה|הכא}} חייב {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אחת על ההבערה. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר הבערה לחלק יצאת}} לית כאן חייב שתים אלא מעלין עליו כאילו חייב שתים {{ירו"מ-הדגשה|נפקא מינא לקברו בין רשעים}}. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו למאן דאמר הבערה לחלק יצאת פטור}}. תמן {{ירו"מ-הדגשה|בחותה על מנת להתחמם ד}}אינו רוצה שיבערו ואינו רוצה שיכבו. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|בחותה תחת הקדרה}} רוצה הוא שיבערו ורוצה הוא שיכבו. הבעיר ובישל {{ירו"מ-ביאור|כגון מניח שומן על הגחלים שהאש בוערת והשומן מתבשל.}} אית תניי תני חייב שתים, אית תניי תני חייב אחת. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר חייב שתים - אחת משום מבעיר ואחת משום מבשל. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אחת <span id="דף_יט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי: אין יסבור בר קפרא כרבי יוחנן דאמר '''הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה''' - אתה צודק, באמת קשה. אבל בר קפרא כרבי אלעזר, '''הבערה לימדה על עצמה''' - שהיא רק בלאו, שהיא לא אסורה כשאר המלאכות אלא יותר קלה מהם. אז באמת כיוון שהוא סובר שהיא רק לימדה על עצמה לא לימדה על הכל, אז אין שום בעיה שהוא יסבור שהבערה תהיה חייבת אפילו שלא לצורך. שואלת הגמרא, '''ולית ל°רבי אלעזר''' חילוק מלאכות? הרי מפה למדנו חילוק מלאכות. אמרנו שהבערה הייתה בכלל יצא למד על הכלל. מה הבערה שהיא אב מלאכה אחת אם עשה אותה חייב, אז זה גם על כל המלאכות אם עשה יהיה חייב. אז בעצם מכאן למדו חילוק מלאכות. אז אם הוא לא סובר את זה, לפי שיטתו, אם אדם עשה את כל אלו יצא חייב רק על מלאכה, רק איסור אחד. אמרה - לא, אית ליה. בטח הוא גם סובר חילוק מלאכות, אבל הוא למד ממקום אחר. אשכח תני בשם רבי אלעזר: '''הנה לחייב על אחת''' - כתיב ועשה מאחת מאלה, שהיא אחת, לחייב על כל אחת ואחת. כלומר, מכאן שמחלל שבת בכמה מלאכות חייב על כל אחת ואחת, כמה חטאות. רואים מכאן שהוא למד את זה. הוא כן סובר את העניין של חילוק מלאכות, רק הוא למד את זה ממקור אחר. ואשכח - ניחא הבערה, תרצנו הבערה, שהוא סובר שהבערה ללאו יצאת. אבל חבורה, אב שלה לצורך והיא שלא לצורך - הרי איך ייתכן שיהיה חייב גם שלא לצורך? הרי שחיטה שזה אב מלאכה של חבורה לא חייב אלא לצורך, ואילו היא, התולדה, תהיה חייבת אפילו שלא לצורך. רבי יוסי ברבי בון: איתפלגון רבי אלעזר ורבי יוחנן - חד אמר שחיטה עיקר וחבורה תולדה, ולפי זה קשה. וחורנה מחליף - השני מחליף, הוא אומר שחבורה זה האב ושחיטה זה התולדה. אז איך ייתכן שהחבורה שהיא האב תהיה חייבת בין לצורך ובין שלא לצורך, והשחיטה שהיא התולדה תהיה חייבת רק לצורך? ובר קפרא: '''הבעיר וכיבה בנפיחה אחת חייב שתים'''. אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי: מזה שאנחנו רואים שהוא חייב על נפיחה, למרות שבעצם הוא לא עושה מעשה בידיים, אמרה שנפיחה זה כאילו עושה בידיים, ולכן '''הדא אמרה נפח בכלים ושיברן משלם נזק שלם''' - כמו אדם שמזיק בידיים. '''החותה גחלים מתחת הקדירה בשבת חייב''' - אחת, משום שכיבה את העליונות, אבל משום שהבעיר את התחתונות הוא לא יהיה חייב, כי אותו תנא סובר שהבערה ללאו יצאת - שהוא רק לאו, אז לא חייב חטאת על ההבערה. רבי שמעון בן אלעזר בשם רבי אלעזר בי רבי צדוק: '''חייב שתים - אחת שכיבה את העליונות ואחת שהבעיר את התחתונות''', כי הוא סובר שהבערה לחלק יצאת ולכן הוא חייב גם על ההבערה וגם על הכיבוי. '''גחלים ומתחמם כנגדן בשבת פטור''' - מצאנו ברייתא כזאתי. על ההבערה הוא פטור כי הוא סובר הבערה ללאו יצאת. על הכיבוי פטור כי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כי הוא לא צריך את הפחמים. רבי יעקב בר אחא אמר: '''במחלוקת''' - כלומר אותה מחלוקת שראינו קודם. האם אדם שמחמם בגחלים חייב אחת או שתיים - זה בדיוק אותה מחלוקת. '''כמאן ד מר אינו חייב אלא אחת''' - מי שאומר כאן שמחמם בגחלים להתחמם כנגדן פטור, הוא סובר כמאן דאמר שם שלא חייב אלא אחת, שחייב רק על הכיבוי. אז כאן כיוון שהרי את הכיבוי הוא לא צריך, הוא לא צריך את הגחלים, אז לכן יהיה פטור לגמרי. על ההבערה הוא לא חייב כיוון שהבערה ללאו יצאת, ועל הכיבוי הוא פטור כיוון שהוא לא צריך את הפחמים. '''ברם כמאן ד מר חייב שתים חייב''' - מי שאמר שם שחייב שתים, אחת על ההבערה ואחת על הכיבוי, אז פה יהיה חייב לפחות אחת על ההבערה. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''לית כאן חייב שתים אלא מעלין עליו כאילו חייב שתים'''. לא באמת חייב שתים, אלא רק מעלין עליו כאילו שהוא חייב שתים. מה נפקא מינה? הגמרא אומרת נפקא מינה כמו בנרשעים - אדם שעושה כמה עבירות אז הוא יותר חמור מאשר אדם שעושה רק עבירה אחת. אמר רבי יודן: אפילו למאן דאמר הבערה לחלק יצאת הוא פטור אם חותה גחלים על מנת להתחמם. למה? '''תמן אינו רוצה שיבערו ואינו רוצה שיכבו''' - הוא נוח לו שהם יהיו ככה, כי כשהם נבערים אז הם נגמרים לו יותר מדי מהר, או שיהיה חם מדי, וכשהם כבים אז קר. אז הוא לא רוצה לא את זה ולא את זה. '''ברם הכא רוצה הוא שיבערו ורוצה הוא שיכבו''' - מי שחותה תחת הקדירה, הוא רוצה את שתיהן. פעמים שהוא צריך שיהיה חם יותר כדי שהתבשיל יתבשל, פעמים הוא צריך שיכבו קצת כדי שלא ישרף. '''הבעיר ובישל''' - כגון המניח שומן על הגחלים שהאש בוערת והשומן מתבשל. '''אית תניי תני חייב שתים, אית תניי תני חייב אחת. מאן ד מר חייב שתים - אחת משום מבעיר ואחת משום מבשל'''. '''ומאן ד מר אחת''' - על מה באמת יהיה חייב? רבי יודן אמר משום מבעיר, כי את ההבערה הרי עושה בידיים, הבישול נעשה ממילא. רבי יוסי אומר לא, משום מבשל, כי זה העיקר כוונתו - מה המטרה שלו בסוף? הוא הניח את השומן על הגחלים כדי שיבשל אותם. אמרה הגמרא וקשה על רבי יוסי - למאן דאמר הבערה לחלק יצאת, אז בעצם ההבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה, ואינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל? נשארה בשאלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב''' {{שוליים|ב_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_לז|המבעיר גחלים בשבת ומכבה אחרות תוך כדי כך חייב רק על הכיבוי ולא על ההבערה]]''' * '''מקור:''' "חייב שתים. אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי: מזה שחיב לענין שבת על נפיחה הדא אמרה שנפיחה נחשבת כאילו עשה בידים. ולכן אם נפח בכלים ושיברן משלם נזק שלם. החותה (הפך) גחלים מתחת הקדירה בשבת חייב אחת משום שכי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהבערה ללאו יצאת ואינו חייב אלא על הכיבוי, וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#כ-א-א|בבלי כריתות כ א — המכבה נר אחד ומדליק נר אחר בנשימה אחת חייב, ובשתי נשימות פטור]] {{שוליים|ב_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_לח|המדליק שתי שלהבות בהעלם אחד חייב שתים משום שהבערה יצאה לחלק, ומלאכה שאינה צריכה לגופה - פטור]]''' * '''מקור:''' "חייב שתים - אחת שכיבה את העליונות ואחת שהבעיר את התחתונות דהבערה לחלק יצאת. החותה גחלים ומתחמם כנגדן בשבת פטור על ההבערה - פטור דהבערה ללאו יצאת. ועל הכיבוי פטור דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, דאינו צר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ז, הלכה יב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ר' יוחנן וריש לקיש (הבערה ללאו יצאת, מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב) ~ ר' שמעון (הבערה לחלק יצאת, מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור) * '''הכרעה:''' נפסק כר' שמעון שהבערה יצאה לחלק ומלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות שגגות פרק ז הלכה יב, בהתאם למסקנת הירושלמי; והבבלי (שבת ע.) נחלק וקבע שהבערה ללאו יצאת אך גם פסק כר' שמעון שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#כ-א-ב|בבלי כריתות כ א — החותה גחלים בשבת חייב שתי חטאות, שהרי הוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות, כשנתכוין לכ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#כ-א-ג|בבלי כריתות כ א — מקלקל במלאכת הבערה (כגון החותה גחלים כדי להבעיר תחתונות) חייב חטאת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div>- היידא היא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר משום מבעיר {{ירו"מ-הדגשה|שהבערה עשה בידים והבישול נעשה ממילא}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר משום מבשל {{ירו"מ-הדגשה|שזה עיקר כוונתו}}. וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-ביאור| למאן דאמר הבערה לחלק יצאת:}} הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל. {{שוליים|ב_לט}}זר ששימש במקדש בשבת ובעל מום ששימש {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן ציבור}} בטומאה - רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} שתים {{ירו"מ-הדגשה|משום שבת ומשום טומאה, אף שלכהן כשר מותר לעבוד בטמאה שהותרה בציבור}}. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אחת. מתיב בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: עבודה {{ירו"מ-הדגשה|בשבת}} שהכהן מותר בה זר {{ירו"מ-הוסר|מחייב}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב}} עליה! {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומותיב}}{{ירו"מ-הדגשה|מותיב}} לה והוא מתייב ליה: והרי קמיצה - עד שלא נקמצה אסורה לזה ולזה, משנקמצה אסורה לזרים ומותרת לכהנים {{ירו"מ-הדגשה|אף שבת הייתה}}{{ירו"מ-הוסר| אל שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קדש והרי מליקה עד שלא נמלקה}} אסורה {{ירו"מ-הדגשה|לכולם, כשהותרה במקדש רק}}{{ירו"מ-הוסר| לזה ולזה משנמלקה אסורה לזרים ומותרת}} לכהנים {{ירו"מ-הדגשה|הותרה}}. אמר לו: שנייא היא דכתיב ([[ויקרא כב י|ויקרא אמור כב י]]) וכל זר לא יאכל קדש. והרי מליקה - עד שלא נמלקה אסורה לזה ולזה, משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים. אמר לו: שנייא היא דכתיב ([[ויקרא כב י|ויקרא אמור כב י]]) וכל זר לא יאכל קדש. הרי טבל - עד שלא נתקן אסור לזה ולזה, משניתקן אסור לזרים ומותר לכהנים. אמר לו: שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קדש. אמרין: נצא לחוץ ונלמד! נפקון ושמעון: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} שתים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: אחת. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אחת משום זרות. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שתים - אחת משום זרות, חורנייתה למה? {{ירו"מ-הדגשה|אי}} משום שחיטה {{ירו"מ-הדגשה|בשבת}} והרי שחיטה בזר כשירה. אלא משום הילוך, זריקה וקבלה {{ירו"מ-הוסר|אינה}}{{ירו"מ-הדגשה|אינם}} אלא שבות. הוי לית טעמא אלא משום איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודא דו אמר {{ירו"מ-הדגשה|הבעיר ובישל חייב}} משום {{ירו"מ-הדגשה|מבשל ומשום}} מבעיר, ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שכאן חייב משום מבעיר שהאברים נשרפים}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} דו אמר {{ירו"מ-הדגשה|רק}} משום מבשל - מה בישול יש כאן? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אינו רוצה בבשר}}! מכיון שהוא רוצה באיכולן כמבשל הוא. <span id="דף_יט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''זר ששימש במקדש בשבת''' או בעל מום ששימש בקורבן ציבור בטומאה - אז '''רבי חייא רובא אמר: שתים'''. כלומר הזר יהיה חייב משום שבת וגם משום זרות, והבעל מום משום מום ומשום טומאה. כלומר, למרות שבעצם כהן כשר מותר לו לעבוד בטומאה ומותר בציבור. '''בר קפרא אמר: אחת'''. אומרת הגמרא '''מתיב בר קפרא לרבי חייא רובא: עבודה שהכהן מותר בה זר עליה''' - כלומר עבודה בשבת שהכהן איננו מותר בה, מותר לכתחילה, הזר יהיה חייב עליה - יהיה חייב רק בשביל זרות ולא בשביל שבת. אומרת הגמרא '''והוא מתייב ליה''' - הוא שאל והוא גם ענה. אבל '''והרי קמיצה - עד שלא נקמצה אסורה לזה ולזה'''. כלומר לפני הקמיצה, המנחה כולה אסורה באכילה גם לכהן וגם לישראל. '''משנקמצה אסורה לזרים ומותרת לכהנים''' - אז גם השבת הייתה אסורה לכולם ושהותר במקדש רק לכוהנים הותרה. אמר לו: לא, אתה אל תביא ראיה ממנחה, '''שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קדש'''. בעניין של קודשים יש גזירת הכתוב, אבל אל תשווה את זה לדברים אחרים. אומרת הגמרא '''והרי מליקה - עד שלא נמלקה אסורה לזה ולזה, משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים'''. חוזר ואומר לו שוב פעם, '''שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קדש'''. מה עוד, '''הרי טבל - עד שלא נתקן אסור לזה ולזה, משניתקן''' - התרומה - '''אסור לזרים ומותר לכהנים'''. אמר לו גם שם: '''שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קדש'''. אז הם ראו שאין להם פתרון. '''אמרין: נצא לחוץ ונלמד! נפקון ושמעון: רבי יוסי אומר: שתים. רבי שמעון אומר: אחת'''. '''מאן דמר אחת - משום זרות''' - אבל עבודה בשבת הוא יהיה פטור. '''מאן דמר שתים - אחת משום זרות, חורנייתה למה?''' כלומר הוא יהיה חייב בשביל שבת, אבל על מה? מה הוא עשה בשבת? הרי מדובר פה שהוא הקריב, מה יש בשבת? רק עולות. '''משום שחיטה - והרי שחיטה בזר כשירה''' - כלומר אין פה איסור, זר יכול לשחוט גם בשבת לצורך הקורבן. '''אלא משום הילוך, זריקה וקבלה אלא שבות''' - אי אפשר להגיד על זה, כי הרי כל אלה זה רק שיווט, לא שייך בהם להגיד שחייב. אומרת הגמרא '''הוי לית טעמא אלא משום איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה'''. כלומר כשהוא מניח את האיברים ואת הפדרים על המזבח, אז בעצם הוא עובר איסור. אומרת הגמרא אם זה ככה, אז '''על דעתיה דרבי יודא דו אמר משום מבעיר, ניחא''' - שכנראה חייב משום מבעיר, כי הרי האיברים נשרפים, פה לא שייך בישול, כי הרי זה עולה. אבל האיברים עצמם נשרפים וזה כמו הבערה. אבל '''על דעתיה דרבי יוסי דו אמר משום מבשל - מה בישול יש כאן?''' - שאמרנו שאם יניח שומן על האש אז הוא חייב רק משום מבשל ולא משום מבעיר, אז פה מה שייך בישול? הרי הוא לא רוצה בבשר כי הוא שורף את זה. אומרת הגמרא: לא, '''מכיון שהוא רוצה באיכולן כמבשל הוא'''. כלומר, כיוון שהוא רוצה שיתעכלו, זה כמו שהוא רוצה בבישולן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד א''' {{שוליים|ב_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_לט|זר או בעל מום ששימש בעבודה שהותרה לכהן כשר בשבת/בטומאה, האם חייב על עבירתו]]''' * '''מקור:''' "זר ששימש במקדש בשבת ובעל מום ששימש בקרבן ציבור בטומאה - רבי חייא רובא אמר: חייב שתים משום שבת ומשום טומאה, אף שלכהן כשר מותר לעבוד בטמאה שהותרה בציבור. בר קפרא אמר: אחת. מתיב בר קפרא לרבי חייא רובא: ע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות ביאת המקדש, פרק ט, הלכה יב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי חייא רובא: חייב שתים (משום שבת ומשום טומאה) ~ בר קפרא: חייב אחת * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא רובא, שגם היתר ציבור לכהן כשר אינו פוטר את הזר או בעל המום מחיובו על העבירה שביצע, וכן פסק הרמב"ם </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ו|ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> על שלש עבירות נשים מיתות בשעת לידתן: {{ירו"מ-הוסר|עד}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} שאינן זהירות בנדה, בחלה {{שוליים|ב_מ}}ובהדלקת הנר. <strong>גמ':</strong> אית תניי תני ילדות, אית תניי תני יולדות. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ילדות {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה: בעון הנדרים הבנים מתים. ומה טעמא? {{הפ|ירמיהו|ב|ל}} לשוא הכיתי את בניכם {{ירו"מ-הדגשה|על עסקי שוא שנדרתם ולא קיימתם}}. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר יולדות - מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}}: כתיב ([[במדבר כז כא|במדבר פינחס כז כא]]) ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים. בסדר האורים אין כתיב כאן אלא במשפט האורים, אלא מלמד בשעה שישראל יוצאין למלחמה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא שעת סכנה}}, בית דין של מעלה יושבין עליהן אם לנצוח אם להינצח. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: כתיב ([[דברים כג י|דברים כי תצא כג י]]) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. {{ירו"מ-הוסר|האם}}{{ירו"מ-הדגשה|הא}} אם אינו יוצא אינו צריך ליה שמירה, אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. אמר רבי אחאי בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא בר יעקב|°]]: כתיב ([[בראשית מב לח|בראשית מקץ מב לח]]) וקרהו אסון בדרך, הא בבית לא, אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רבי ביסנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביסנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: כתיב {{הפ|ישעיהו|לז|ג}} יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה, הא יום אחר לא, אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רבי אייבי בר נגרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבי בר נגרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: כתיב {{הפ|תהלים|קט|ז}} בהשפטו יצא רשע. יצא צדיק אין כתיב כאן אלא בהשפטו יצא רשע {{ירו"מ-ביאור|וכי אין מקרים שיוצא צדיק?}} אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. אמר רבי אבא בר כינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כינא|°]]: נסר שהוא מתוח מגג לגג אפילו רחב כמה אסור להלך עליו. למה? {{ירו"מ-הדגשה|אף אם רחב דיו אסור}}, אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: היושב בבית מרועע עושה מלאך המות דניסטיס {{ירו"מ-ביאור|נושה}} שלו דכתיב {{הפ|תהלים|נה|טז}} ישי מות עלימו. כמה דתימר ([[דברים כד י|דברים כי תצא כד י]]) כי תשה ברעך משאת מאומה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: בג' מקומות השטן מצוי לקטרג - המהלך בדרך בעצמו {{ירו"מ-ביאור|יחידי.}} והישן בבית אפל לעצמו, והמפרש בים הגדול. אמר רבי יצחק בר מריון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מריון|°]]: אילולי דכתיב {{הפ|ישעיהו|מג|טז}} כה אמר ה' הנותן בים דרך, כיון שהיה אדם יורד לתוכו היה מת. ורבנן אמרין: הנותן בים דרך מן העצרת ועד החג, ובמים עזים נתיבה מן החג ועד חנוכה. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן ואילך אין אפילו שביל ואסור לירד לים. אמר}} רבי יוסה בריה דרבי תנחום דכפר אגין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בריה דרבי תנחום דכפר אגין|°]]: עובדא הוה באסיא {{ירו"מ-ביאור|רופא}} {{ירו"מ-הוסר|אחא}}{{ירו"מ-הדגשה|אחד}} בעי מיפרוש מן חגא ועד חנוכתה. חמתיה חדא מטרונה אמר לו: כדון מפרשין? איתחמי ליה אבוי {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}} {{הפ|קהלת|ו|ג}} וגם קבורה לא היתה לו. ולא שמע לא לדין ולא לדין ואזיל בימא {{ירו"מ-הדגשה|וכן הות ליה}}. רבי כהן אחוי דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן אחוי דרבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} הוה פריש, אתא בעי מיפרוש מן חגא לחנוכתה. <span id="דף_כ_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> פרק בית הלכה ו'. אומרת המשנה: '''על שלש עבירות נשים מיתות בשעת לידתן: שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר'''. אומרת הגמרא: '''אית תניי תני''' ילדות, כלומר קטנות, '''אית תניי תני יולדות'''. '''מאן דמר ילדות''' - תני '''בשם רבי יודה: בעון הנדרים הבנים מתים'''. ומה טעמא? איזה פסוק רומז לזה? שנאמר '''לשוא הכיתי את בניכם''' - על עסקי שווא, שנדרתם ולא קיימתם, שהבטחתם דברים ולא קיימתם. זה עסקי שווא, על זה הבנים הקטנים של האדם מתים. '''ומאן דמר יולדות - מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה'''. '''רבי פנחס ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא: כתיב ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים'''. מה זה משפט? היה צריך להגיד "בסדר האורים", כנראה שמסדרים את האותיות. אומרת הגמרא '''בסדר האורים אין כתיב כאן אלא במשפט האורים, אלא מלמד בשעה שישראל יוצאין למלחמה''' - שזה שעת סכנה - '''בית דין של מעלה יושבין עליהן אם לנצוח אם להינצח'''. כלומר יש להם משפט, יש משפט לעם ישראל, האם ינצחו או חס ושלום לא ינצחו. לכן כתוב משפט האורים. '''אמר רבי חייא בר אבא: כתיב כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע'''. מה, אם הם יוצאים למלחמה לא צריך שמירה? '''אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה'''. בשעת סכנה יש יותר קיטרוג, לכן שם צריך לשמור מכל דבר רע. '''אמר רבי אחאי בר יעקב: כתיב וקרהו אסון בדרך''' - יעקב לא הותיר שילוח בנימין, אמר "פן יקרא אסון בדרך". '''הא בבית לא''' - מה, בבית לא יכול לקרות אסון? '''אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה'''. '''רבי ביסנא בשם רבי לייא: כתיב יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה''' - מה, יום אחר לא? '''אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה'''. '''רבי אייבי בר נגרי: כתיב בהשפטו יצא רשע. יצא צדיק אין כתיב כאן אלא בהשפטו יצא רשע''' - מה, וכן במקרים שהוא כן יוצא צדיק? '''אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה'''. '''אמר רבי אבא בר כינא: נסר שהוא מתוח מגג לגג אפילו רחב כמה אסור להלך עליו'''. אבל למה, בעתים רעים, אם הוא רחב אסור ללכת עליו? '''אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה'''. '''רב אמר: היושב בבית מרועע עושה מלאך המות דניסטיס שלו''' - ניסטיס זה בעל חוב, נושה שלו - '''דכתיב ישי מות עלימו. כמה דתימר כי תשה ברעך משאת מאומה'''. כלומר בעצם המילה "ישי" זה מלשון נושה, בעל חוב. אז אדם שלוקח סיכונים - הוא הופך את מלאך המוות לנושה שלו. '''אמר רבי לוי: בג' מקומות השטן מצוי לקטרג - המהלך בדרך בעצמו''' - כלומר מהלך יחידי - '''והישן בבית אפל לעצמו''' - כלומר יושב בבית לבד - '''והמפרש בים הגדול'''. '''אמר רבי יצחק בר מריון: אילולי דכתיב כה אמר ה' הנותן בים דרך, כיון שהיה אדם יורד לתוכו היה מת''' - כי אין מסלול שאפשר ללכת בתוכו. '''ורבנן אמרין: הנותן בים דרך מן העצרת ועד החג''' - כלומר משבועות ועד סוכות זה זמן שאפשר לשוט, אפשר להפליג בים, יש דרכים. '''ובמים עזים נתיבה מן החג ועד חנוכה''' - שלמרות שהים סוער, עדיין יש בו דרכים, אבל מכאן ואילך אין אפילו שביל, אסור לרדת לים. '''רבי יוסה בריה דרבי תנחום דכפר אגין: עובדא הוה באסיא''' - כלומר היה רופא אחד - '''בעי מיפרוש מן חגא ועד חנוכתה''' - הוא רצה להפליג מסוכות ועד חנוכה. '''חמתיה חדא מטרונה אמר לו: כדון מפרשין?''' - בזמן כזה מפליגין? '''איתחמי ליה אבוי''' - כלומר אבא שלו נגלה לו בחלום, והראה לו את הפסוק - '''וגם קבורה לא היתה לו''' - תראה מה יקרה לך. '''ולא שמע לא לדין ולא לדין ואזיל בימא''' - הוא טבע, ואפילו קבורה לא הייתה לו. '''רבי כהן אחוי דרבי חייא בר אבא הוה פריש''' - הוא היה מפליג באוניות, סוחר. '''אתא בעי מיפרוש מן חגא לחנוכתה''' - הוא רצה להפליג בין סוכות לחנוכה. אמר לו לאחיו: תתפלל עליי. אמר לו: אני ודאי אתפלל עליך, אבל אל תלך על זכות תפילתי, לך על תפילת הציבור שמברכים על הגשם - כי תפילת רבים חזקה יותר מהתפילה שלי. אלא משעה שהעת קטן ולבך קשור ברגלך - כלומר, ברגע שאתה קושר את הלולב, כלומר בסוכות, יותר אל תפליג. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד ב''' {{שוליים|ב_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_מ|חובה על האישה להדליק נר שבת מדין עונש על אי-שמירת נדרים בעת יולדות]]''' * '''מקור:''' "ובהדלקת הנר. גמ : אית תניי תני ילדות, אית תניי תני יולדות. מאן דאמר ילדות כדתני בשם רבי יודה: בעון הנדרים הבנים מתים. ומה טעמא? לשוא הכיתי את בניכם על עסקי שוא שנדרתם ולא קיימתם. ומאן דאמר יולדות - מי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן רסג סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שיש להקפיד ולזרז את הנשים בהדלקת הנר מפני חטא הנדרים בעת לידה, כדעה המובאת בירושלמי בשם רבי חייא בר אבא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק ראשון#ו-ב-ד|בבלי גיטין ו ב — חובה לומר בערב שבת עם חשיכה "עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר" כדי להזכיר לבני הבית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לא-ב-ג|בבלי שבת לא ב — אישה מצווה להיזהר בשלוש מצוות: נדה, חלה, והדלקת הנר, וחייבת בהדלקת נר שבת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div>אמר לאחוי: צלי עלי! אמר לו: אין דצלייתי עלך, אלא אין חמיתינון לצבור מצליין למטרא לא {{ירו"מ-הוסר|תתרחץ}}{{ירו"מ-הדגשה|תרחץ}} על צלותי {{ירו"מ-ביאור| לא תסמוך על תפילתי}} {{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|שתפילתם חזקה יותר. אלא משעה}} דאת קטר לולבך {{ירו"מ-ביאור|בסוכות}} קטור רגלך {{ירו"מ-הדגשה|ואל תפליג. תנן}}: על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. {{ירו"מ-הדגשה|בנידה}}: אדם הראשון דמו של עולם דכתיב ([[בראשית ב ו|בראשית בראשית ב ו]]) ואד יעלה מן הארץ {{ירו"מ-הדגשה|והשקה וכ"ו ויצר אלקים את האדם}}. וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות נדה לאשה. ובחלה: אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה דכתיב ([[בראשית ב ז|בראשית בראשית ב ז]]) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ותייא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוסי בר קצרתה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר קצרתא|°]]: כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה. וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות חלה לאשה. ובהדלקת הנר: אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר {{הפ|משלי|כ|כז}} נר אלהים נשמת אדם. וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות הנר לאשה. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: ג' דיבקי מיתה הן ושלשתן נמסרו לאשה, ואלו הן - מצות נדה, ומצות חלה, ומצות הדלקה. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ז|ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ב_ז"> <strong>מתני':</strong> ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עישרתן, עירבתן, {{שוליים|ב_מא}}הדליקו את הנר. ספק חשיכה ספק אינו חשיכה - אין מעשרין את הודאי, ואין מטבילין את הכלים, {{שוליים|ב_מב}}ואין מדליקין את הנרות. אבל {{שוליים|ב_מג}}מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין. <strong>גמ':</strong> תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלכות הקודש וחטאות והכשרות הן הן גופי הלכות, ושלשתן נמסרו לעמי הארץ. הלכות הקודש דתנינן {{ירו"מ-הדגשה|נאמנין על טהרת יין ושמן לקדש ואינם נאמנים על התרומה}}. {{שוליים|ב_מד}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קודש נאמן. חטאות דתנינן: {{שוליים|ב_מה}}הכל נאמנין על חטאת {{ירו"מ-הדגשה|אפר פרה אדומה דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת - הכל נאמנים על שמירתו}}. הכשירות דתנינן: {{שוליים|ב_מו}}ועל כולן עם הארץ נאמנין לומר טהורין הן {{ירו"מ-הדגשה|שלא הוכשרו. תנן: עישרתן, עירבתן, הדליקו את הנר}}. לא צורכא {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דא}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא היה צריך לשנות את החמור תחילה}}: הדליקו את הנר, עישרתן ועירבתן. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נקט עישרתן ועירבתן}} הדליקו {{ירו"מ-הדגשה|את הנר}}? אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מתוך {{ירו"מ-הדגשה|שהם רואים}} שאתה מחמיר {{ירו"מ-הוסר|עליו}}{{ירו"מ-הדגשה|עליהם}} בקלה, אף {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הם}} מחמיר{{ירו"מ-הדגשה|ים}} על {{ירו"מ-הוסר|עצמו}}{{ירו"מ-הדגשה|עצמם}} בחמורה. אמר רב חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוה מפקיד גו בייתיה עירבתן, הדליקו את הנר. ולמה לא אמר עישרתן? {{ירו"מ-הוסר|אלא כל}}{{ירו"מ-הדגשה|דכל}} מה דהוה אכיל מן שוקא הוה אכיל {{ירו"מ-הדגשה|וכבר היה הכל מעושר, שהיה קונה מחברים}}. ספק חשיכה ספק אינה חשיכה. <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף כ. אומרת הגמרא: למדנו במשנה, שלושת המצוות שנשים נוטלות בשעת צאתם, '''על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר'''. מסבירה הגמרא למה בנידה, כיוון שהאדם הראשון דמו של עולם, דכתיב: "ואד יעלה מן הארץ וישקה", אחרי זה כתוב "ויצר אלוקים את האדם". כאילו מלשון אדם, מלשון דם. אז הוא היה הדם של העולם, דמו של העולם, אז לכן, כיוון '''וגרמה לו חוה מיתה''', על כך '''מסרו מצות נדה לאשה'''. ובחלה, כי '''אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה''', דכתיב: "ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה". ותייא כיי דמר רבי יוסי בר קצרתה: '''כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה'''. כלומר כמו שהקדוש ברוך הוא ערבב את העפר עם המים כביכול, אבל זה כמו עיסה, ואז נטל ממנה את העפר שממנו נוצר האדם - זה כמו החלה שלוקחים מהעיסה. '''וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות חלה לאשה'''. ובהדלקת הנר, '''אדם הראשון נרו של עולם היה''', שנאמר: "נר אלהים נשמת אדם". '''וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות הנר לאשה'''. תני רבי יוסי אומר: '''ג' דיבקי מיתה הן ושלשתן נמסרו לאשה, ואלו הן - מצות נדה, ומצות חלה, ומצות הדלקה'''. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. למדנו במשנה: '''ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עישרתן, עירבתן, הדליקו את הנר'''. '''ספק חשיכה ספק אינו חשיכה - אין מעשרין את הודאי, ואין מטבילין את הכלים, ואין מדליקין את הנרות. אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין'''. אומרת הגמרא, למדנו תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''הלכות הקודש וחטאות והכשרות הן הן גופי הלכות'''. כלומר הלכות הקודש הכוונה קודשים, חטאות הכוונה מי פרה אדומה, והכשרות כלומר שבעה משקין שמכשירים - האם המאכלים באו במגע עם אחד משבעה משקין והוכשרו לקבל טומאה או לא. '''ושלשתן נמסרו לעמי הארץ'''. הלכות הקודש דתנינן - למדנו נאמנים על טהרת יין ושמן לקודש, ואינם נאמנים על הטומאה. כלומר עמי הארצות נאמנים על הקודש, לא נאמנים על הטומאה. '''אם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קודש נאמן'''. כלומר אפילו אם הוא אומר רק רביעית בתוך החבית הזאתי הפרשתי לצורך קודש, אז הוא נאמן והכל טהור. חטאות דתנינן: '''הכל נאמנין על חטאת''', כלומר אפר פרה אדומה, דכתיב "והייתה לדת בני ישראל משמרת" - הכל נאמן לשמרתו, אפילו עמי הארצות. הכשירות דתנינן: '''ועל כולן עם הארץ נאמנין לומר טהורין הן''', כלומר הכוונה שלא הוכשרו. הוא לא נאמן להגיד שהם לא נטמאו, אבל הוא כן נאמן לומר שהם לא הוכשרו. למדנו במשנה '''עישרתן ועירבתן הדליקו את הנר'''. אומרת הגמרא לכאורה צריך להיות הפוך, היה צריך להתחיל דווקא בחמור תחילה - הדליקו את הנר, אחרי זה עישרתן ועירבתן. למה נקטי עישרתן ועירבתן, והדליקו את הנר אחרי זה? אמר רבי חייא בר אבא: '''מתוך שאתה מחמיר בקלה, אף מחמיר על בחמורה''' - מתוך שהם רואים שמחמיר עליהם בקלה, אז אף הם מחמירין על עצמן בחמורה. אמר רב חגיי: '''רבי שמואל בר רב יצחק הוה מפקיד גו בייתיה עירבתן, הדליקו את הנר'''. שואלת הגמרא: למה הוא לא אמר להם גם עישרתן? אומרת הגמרא כי '''מה דהוה אכיל מן שוקא הוה אכיל''' - הוא היה קונה הכל מהשוק, מחברים, אז ממילא לא היה צריך לשאול האם הם עישרו כבר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א''' {{שוליים|ב_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_מא|בין השמשות (ספק חשיכה) אין לעשר טבל ודאי ואין להטביל כלים]]''' * '''מקור:''' "הדליקו את הנר. ספק חשיכה ספק אינו חשיכה - אין מעשרין את הודאי, ואין מטבילין את הכלים," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן רס סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שבספק חשיכה יש להחמיר באיסורים דאורייתא כעישור טבל ודאי ואף בהטבלת כלים, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק ראשון#ו-ב-ד|בבלי גיטין ו ב — חובה לומר בערב שבת עם חשיכה "עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר" כדי להזכיר לבני הבית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לא-ב-ג|בבלי שבת לא ב — אישה מצווה להיזהר בשלוש מצוות: נדה, חלה, והדלקת הנר, וחייבת בהדלקת נר שבת]] {{שוליים|ב_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_מב|אין מדליקין נרות שבת סמוך לחשכה, אלא מבעוד יום בעת שקיעה הראויה]]''' * '''מקור:''' "ואין מדליקין את הנרות. אבל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן רסא סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שיש להדליק מבעוד יום, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רסא סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-ב-ג|בבלי שבת לד ב — שיעור בין השמשות הוא מזמן שקיעת החמה עד שהוכסף הרקיע כדי הילוך שלושת רבעי מיל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-ב-ד|בבלי שבת לד ב — שיעור זמן "בין השמשות" הוא כדי הילוך שלושה רבעי מיל]] {{שוליים|ב_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_מג|מותר לעשר דמאי, לערב תחומין/עירובי חצרות ולטמון חמין בערב שבת עם חשיכה]]''' * '''מקור:''' "מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין. גמ : תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלכות הקודש וחטאות והכשרות הן הן גופי הלכות, ושלשתן נמסרו לעמי הארץ. הלכות הקודש דתנינן נאמנין על טהרת יין ושמן לקדש ואינם " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כד, הלכה י, שו"ע או"ח סימן רסא סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרשב"ג שהלכות אלו נמסרו לעמי הארץ, ולכן מתירים לעשות כן בין השמשות; הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לב-ב-א|בבלי עירובין לב ב — המניח עירובו על אילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב, ולמטה מעשרה עירובו עירוב; ובבור א]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לב-ב-ב|בבלי עירובין לב ב — כל דבר שאיסורו משום שבות (גזירה דרבנן) לא גזרו עליו בין השמשות, וספקו לקולא]] {{שוליים|ב_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_מד|נאמנות אדם לומר שהפריש רביעית מי חטאת מתוך מים שנטמאו]]''' * '''מקור:''' "ואם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קודש נאמן. חטאות דתנינן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק יא, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהמפריש נאמן, כדעת הרמב"ם שהביא דין זה להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שלישי#כד-ב-כ|בבלי חגיגה כד ב — חבר שאמר על חבית יין או שמן של תרומה שהפריש לתוכה רביעית קודש - נאמן]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שלישי#כה-ב-ד|בבלי חגיגה כה ב — עם הארץ נאמן על טהרת קנקני קדש (יין ושמן) - בריקנים בשעת הרגל ובמלאים בשאר ימות השנה - אך ]] {{שוליים|ב_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_מה|כל אדם, גם עם הארץ, נאמן להעיד על שמירת מי חטאת ואפר פרה אדומה מטומאה]]''' * '''מקור:''' "הכל נאמנין על חטאת אפר פרה אדומה דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת - הכל נאמנים על שמירתו. הכשירות דתנינן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק יא, הלכה א, רמב"ם, הלכות פרה אדומה, פרק יג, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שהכל נאמנים על שמירתם, מדכתיב "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת" - מלמד שכל ישראל מוזהרים על שמירתה ונאמנים בכך, כרמב"ם בהלכות פרה אדומה ומטמאי משכב ומושב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שלישי#כב-א-ז|בבלי חגיגה כב א — הכל נאמנים על טהרת יין ושמן כל ימות השנה, כדי שלא יבוא כל אחד לבנות במה לעצמו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שלישי#כד-ב-ז|בבלי חגיגה כד ב — עם הארץ נאמן על טהרת יין ושמן כל השנה ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה, אך אחר הגיתות אינו]] {{שוליים|ב_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_מו|עם הארץ נאמן לומר על אוכלים שלא הוכשרו לקבל טומאה גם כשמדובר בדברים שדרכם להיטמא]]''' * '''מקור:''' "ועל כולן עם הארץ נאמנין לומר טהורין הן שלא הוכשרו. תנן: עישרתן, עירבתן, הדליקו את הנר. לא צורכא דא אלא היה צריך לשנות את החמור תחילה: הדליקו את הנר, עישרתן ועירבתן. ולמה נקט עישרתן ועירבתן הדליקו את ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק טז, הלכה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם על פי הירושלמי שעם הארץ נאמן על טהרה מחמת חסרון הכשר, כדי שלא להחמיר עליו יתר מדי, אף שבמקרים אחרים אין עם הארץ נאמן על טהרות </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div>מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה ונכנס [[ביאור:עץ מסורת#הורקנוס|°]]<nowiki/>הורקנוס בנו לחלוץ את תפיליו {{ירו"מ-הדגשה|וגער}}{{ירו"מ-הוסר| אמר לו: בני הינחת מצות הנר שהיא}} {{ירו"מ-הוסר|שבות}}{{ירו"מ-הדגשה|בו}} {{ירו"מ-הדגשה|אביו}}{{ירו"מ-הוסר| וחייבין עליה כרת ובאתה לחלוץ תפילין שאינן אלא רשות ואינן אלא מצוה}}. יצא לו והיה צועק ואמר אוי לי שנטרפה דעתו של אבא. אמר לו: דעתך הוא שנטרפה, דעתי {{ירו"מ-הוסר|הוא }}לא נטרפה. {{ירו"מ-הדגשה|שהינחת מצות הנר שהיא שבות וחייבין עליה כרת, ובאתה לחלוץ תפילין שאינן אלא רשות ואינן אלא מצוה}}. כיון שראו תלמידיו שהשיבם דבר של חכמה, נכנסו אצלו והיו שואלין אותו, והיה אומר להן על הטמא טמא ועל הטהור טהור. ובאחרונה אמר טהור ונסתלקה נשמתו. אמרין: ניכר רבי שהוא טהור. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ועד כדון {{ירו"מ-הדגשה|לא היה}} ניכר? נכנס [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} וחלץ את תפיליו והיה מגפפו ומנשקו ובוכה {{ירו"מ-הוסר|ואומרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ואומר}}: רבי רבי הותר הנדר, רבי רכב ישראל ופרשיו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מטבילין את הכלים. מתניתין בכלים גדולים, אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילן. תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{שוליים|ב_מז}}ממלא הוא אדם בכלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו. תני: נפל דליו לתוך הבור, נפלו כליו לתוך הבור, מערים עליהן ומטבילן. תרין אמורין: חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה, וחורנה אמר {{שוליים|ב_מח}}בכלים שניטמאו בוולד הטומאה. מתיב מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הוסר|באב}}{{ירו"מ-הדגשה|בוולד}} הטומאה למאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|באב טומאה: מילא נטמא}} {{ירו"מ-הוסר|בוולד}}{{ירו"מ-הדגשה|בולד}} {{ירו"מ-הדגשה|אין צריך הערב שמש ויכול להשתמש בהם בשבת אחר הטבילה, אבל נטמא באב}} הטומאה {{ירו"מ-הדגשה|הרי}}{{ירו"מ-הוסר| אפילו בחול והא}} {{ירו"מ-הוסר|טעין}}{{ירו"מ-הדגשה|טעון}} הערב שמש {{ירו"מ-הדגשה|ואינו יכול להשתמש באותה שבת ונמצא מכין משבת לחול}}. אמר לו: ברוצה לשתמש בהן חולין בטהרה {{ירו"מ-הדגשה|שטבול יום הוא כשני ואינו מטמא חולין}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: אשה {{ירו"מ-הוסר|פיקחת}}{{ירו"מ-הדגשה|פיקחה}} {{ירו"מ-הדגשה|שרוצה לרבץ ביתה}} מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן ונמצאת מרבצת את ביתה בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אבל מעשרין את הדמאי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הוסר|רו}}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|למה נקרא דמאי}}? דמאי דמתקן, דמאי דלא תקן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: ומערבין וטומנין את החמין. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: הדא דתימר {{שוליים|ב_מט}}בעירובי חצירות {{ירו"מ-הדגשה|שגם עיקרן מדרבנן}}. אבל {{שוליים|ב_נ}}בעירובי תחומין דבר תורה הן {{ירו"מ-הדגשה|ואין מערבין משחשכה}}. <strong>הדרן עלך פרק במה מדליקין</strong> ==פרק שלישי - כירה שהסיקוה== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_א|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}כירה שהסיקוה בקש או בגבבה, נותנין עליה תבשיל. בגפת או בעצים, לא יתן עד שיגרוף<br><br> <span id="דף_כא_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> המשנה: '''ספק חשיכה ספק אינה חשיכה'''. אומרת הגמרא: '''מעשה ברבי אליעזר שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ את תפיליו'''. יצא והיה צועק ואמר: '''אוי לי שנטרפה דעתו של אבא'''. אמר לו: '''דעתך הוא שנטרפה, דעתי לא נטרפה'''. כיוון שראו תלמידיו שהשיבם דבר של חכמה, נכנסו אצלו והיו שואלין אותו, '''והיה אומר להן על הטמא טמא ועל הטהור טהור. ובאחרונה אמר טהור ונסתלקה נשמתו'''. אמרין: '''ניכר רבי שהוא טהור'''. אמר רבי מנא: '''ועד כדון ניכר?''' - מה, צריך את זה כדי להגיד לנו שהיה טהור? זה היה ידוע. נכנס רבי יהושע וחלץ את תפיליו, והיה מגפפו ומנשקו ובוכה ואומר: '''רבי רבי הותר הנדר, רבי רכב ישראל ופרשיו'''. הרי רבי אליעזר היה מנודה, ואיך יבטל את הנידוי? '''אין מטבילין את הכלים''' - אז המשנה שלא מטבילין את הכלים. אומרת הגמרא: '''מתניתין בכלים גדולים, אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילן'''. תני רבי הושעיה: '''ממלא הוא אדם בכלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו''' - הוא עושה את עצמו כאילו שהוא רוצה לשאוב מים, וככה בעצם תוך כדי זה הוא גם מטביל את הכלי. תני, למדנו מברייתא: '''נפל דליו לתוך הבור, נפלו כליו לתוך הבור, מערים עליהן ומטבילן'''. כלומר נפלו חלקית, לא נכנסו כולם - כי אם הם נפלו כולם, זה כבר טהור. אז הוא מערים עליהם כאילו שהוא רוצה לשאוב מים, ולאט לאט הוא מעביר אותם עד שהמים מכסים את כולם. אומרת הגמרא: '''תרין אמורין''' - '''חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה, וחורנה אמר בכלים שניטמאו בוולד הטומאה'''. כלים שנטמאו בוולד הטומאה - זה רק דרבנן, ואם נטמא באב הטומאה, טעון ערב שמש, ובכל מקרה הוא לא יכול להשתמש בשבת. אז נמצא שהוא מפסיד משבת לאכול, אז למה שיתירו לו? אמר לו: '''ברוצה לשתמש בהן חולין בטהרה''' - כי הרי טבול יום זה כמו שני, ושני לא מטמא חולין. אז אם הוא רוצה להשתמש בחולין בטהרה, זה מותר לו. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: '''אשה מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן ונמצאת מרבצת את ביתה בשבת'''. אישה פיקחה שרוצה לרבץ את ביתה - בעבר לא היה רצפה, היה חול, ואם היא רוצה שלא יהיה אבק, היא מדיחה כלי כאן וכלי כאן, ובעצם נמצאת מרבצת את ביתה בשבת. למדנו במשנה: '''אבל מעשרין את הדמאי'''. אמר רבי יוסי בשם רבי אבהו, וחזקיה בשם רבי יודה בן פזי: למה נקרא דמאי? כי דמאי הכוונה - '''דמאי דמתקן, דמאי דלא תקן''', האם זה מתוקן או אינו מתוקן. למדנו במשנה: '''ומערבין וטומנין את החמין'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''הדא דתימר בעירובי חצירות''' - כל מה שעושים עירובין בין השמשות זה רק עירובי חצרות, כי זה מדרבנן. '''אבל בעירובי תחומין דבר תורה הן''' - זה קונים ממש שביתה, את זה לא עושים משעה חשיכה. הדרן עלך, במעמד דין, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב''' {{שוליים|ב_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_מז|מותר להערים ולהטביל כלים טמאים שנפלו לבור מים בשבת/יו"ט]]''' * '''מקור:''' "ממלא הוא אדם בכלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו. תני: נפל דליו לתוך הבור, נפלו כליו לתוך הבור, מערים עליהן ומטבילן. תרין אמורין: חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה, וחורנה אמר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה יז, רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה יח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' אמורא קמא ~ אמורא בתרא: האם ההערמה מותרת רק בכלים שנטמאו באב הטומאה, או אף בכלים שנטמאו בולד הטומאה * '''הכרעה:''' נפסק כדעה המקילה שההערמה מותרת אף בכלים שנטמאו בולד הטומאה, כמבואר ברמב"ם הלכות יום טוב פרק ד הלכות יז-יח {{שוליים|ב_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_מח|כלים שנטמאו בוולד הטומאה וטבל בעליהם, מהו להשתמש בהם ביום טוב עצמו בלא הערב שמש]]''' * '''מקור:''' "בכלים שניטמאו בוולד הטומאה. מתיב מאן דאמר בוולד הטומאה למאן דאמר באב טומאה: מילא נטמא בולד אין צריך הערב שמש ויכול להשתמש בהם בשבת אחר הטבילה, אבל נטמא באב הטומאה הרי טעון הערב שמש ואינו יכול להשתמש ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה יז, רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה יח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' מאן דאמר וולד הטומאה ~ מאן דאמר אב הטומאה: האם ההיתר להשתמש בכלים ביום טוב בלא הערב שמש נאמר רק בנטמאו בוולד הטומאה, או אף באב הטומאה כיון שטבול יום מותר בחולין * '''הכרעה:''' נפסק כמאן דאמר וולד הטומאה, שדוקא בנטמאו הכלים בוולד הטומאה מותר להשתמש בהם ביום טוב בלא הערב שמש, כמבואר ברמב"ם הלכות יום טוב פרק ד הלכות יז-יח {{שוליים|ב_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_מט|האם מותר לתקן/לערב עירובי חצירות בשעת הדחק סמוך לחשיכה בבין השמשות]]''' * '''מקור:''' "בעירובי חצירות שגם עיקרן מדרבנן. אבל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק א, הלכה כא, שו"ע או"ח סימן רסא סעיף א, שו"ע או"ח סימן שצג סעיף ב, סמ"ג עשין א * '''מצב:''' דרבנן * '''הכרעה:''' נפסק להקל בעירובי חצירות מפני שעיקרן מדרבנן, כלשון הירושלמי "בעירובי חצירות שגם עיקרן מדרבנן" - ולפיכך הקילו בהם בספק בין השמשות, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע (או"ח סימן רסא ס"א, וסימן שצג ס"ב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לה-א-ו|בבלי עירובין לה א — ספק אם אירע פסול העירוב מבעוד יום או משחשיכה - הרי הוא ספק ודינו כשר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לה-א-ז|בבלי עירובין לה א — הניח עירוב ונתגלגל מחוץ למקומו לתוך ארבע אמות ממקומו - העירוב כשר, שכן יש לאדם ארבע אמות ב]] {{שוליים|ב_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני#דין-ב_נ|אין מערבין עירובי תחומין משחשכה]]''' * '''מקור:''' "בעירובי תחומין דבר תורה הן ואין מערבין משחשכה. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב הדרן עלך פרק במה מדליקין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק ו, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שצג סעיף ב, שו"ע או"ח סימן תטו סעיף ב הדרן עלך במה מדליקין ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין מערבין משחשכה, כיוון שעירובי תחומין מדרבנן ותקנת חכמים היתה מבעוד יום דווקא, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח שצג, ב; תטו, ב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-א-ה|בבלי שבת לד א — בין השמשות הוא ספק יום ספק לילה, וספיקא דרבנן לקולא לענין עירוב]] {{שוליים|ג_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_א|כירה שהוסקה בקש או בגבבה מותר לתת עליה תבשיל מיד, ואם הוסקה בגפת או עצים אין נותנים עד שיגרוף או יתן אפר]]''' * '''מקור:''' "כירה שהסיקוה בקש או בגבבה, נותנין עליה תבשיל. בגפת או בעצים, לא יתן עד שיגרוף 📖 באר משה — דף כ עמוד ב המשנה: ספק חשיכה ספק אינה חשיכה . אומרת הגמרא: מעשה ברבי אליעזר שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה ונכנס ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן רנג סעיף א, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; כן פסקו רמב"ם (הל' שבת פ"ג ה"ד) ושו"ע (או"ח סי' רנג ס"א) שקש וגבבה כגחלים ואינם צריכים גריפה, בניגוד לגפת ועצים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-א|בבלי שבת לו ב — כירה שהוסקה בגפת או בעצים - אין נותנים עליה תבשיל עד שיגרוף האש או יתן אפר, ורק אז מותר לה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-ב|בבלי שבת לו ב — תבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אף שאינה גרופה וקטומה]] </div> razc2iiqnhesr0xmbi41w2k12ho18tx 106 1754921 3078500 3078346 2026-08-21T14:12:24Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078500 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק שלישי — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span></div>או עד שיתן את האפר. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרין: חמין, אבל לא תבשיל. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: חמין ותבשיל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין, אבל לא מחזירין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרין: אף מחזירין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן כירה שהסיקוה בקש או בגבבה, נותנין עליה תבשיל}}. כיני מתניתא? {{שוליים|ג_ב}}מקיימין {{ירו"מ-ביאור|משהין}} עליה תבשיל. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא רבי יהודה אומר: נר חדש מותר לטלטלו, וישן אסור לטלטלו}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת. כבה, מותר לטלטלו. תני: כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בשבת. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דמיגו דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תריהן אמרי בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|חד אמר, דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|כל המיוחד לאיסור אפילו באופן חד פעמי, גם עליו אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא ואסור. וחרנה אמר: כל שייחדו לאיסור לתמיד, רק עליו אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא ואסור. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר}} רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאל: ההן לבינה, לא כמיוחד לאיסור הוא שהרי עומדת לבנין? הוי הוא דהוא אמר: כל המיוחד לאיסור אסור. מאן דאמר: מיוחד לשעה אחת, כל שכן ייחדו לתמיד. ומאן דאמר: ייחדו לתמיד, הא מיוחד לשעה לא. מתניתין פליגא על מאן דאמר: כל המיוחד לאיסור אפילו לשעה אסור. דתנינן תמן}}: {{שוליים|ג_מ}}{{ירו"מ-הדגשה|מוכני}} {{ירו"מ-ביאור|גלגל של עגלה המיועדת לכלים. לרמב"ם מגירה של ארון}} {{ירו"מ-הדגשה|שלה, בזמן שהיא נשמטת, אינה חיבור לה ואינה נמדדת עמה}} {{ירו"מ-ביאור|להיות כלי הבא במידה שאינו מקבל טמאה.}} {{ירו"מ-הדגשה|ואינה מצלת עמה באהל המת}} {{ירו"מ-ביאור|שאם הייתה נמדדת עמה והיה בה שיעור ארבעים סאה, לא הייתה מקבלת טומאה והייתה חוצצת בפני הטמאה.}} {{ירו"מ-הדגשה|ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות. ותני עליה: היו עליה מעות ונפלו, נגררת רואים שאף שהיו עליה מעות בין השמשות כיוון שלא יחדה לכך לתמיד, מותר לטלטלה. ולא אמרינן דכיוון דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. אמר}} רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: כבה, מותר לטלטלו. אמרין: למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא בשוכח ולא היי בסיס לדבר אסור לדעת כולם שהרי אינא מיוחדת אפילו לשעה לכך? לית את יכיל להעמידה בשוכח, דתנינן תמן: אם אינה נשמטת, חיבור לה ונמדדת עמה ומצלת עמה באהל המת, וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות. אית לך מימר הכא דברי הכל היא בשוכח הרי המעות עליה, אלא ודאי אפילו בהניחם? מתניתין פליגא על מאן דאמר: כל המיוחד לאיסור אסור}}.<br><br> <span id="דף_כו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף כ"א. אנחנו מתחילים בפרק ב', הלכה א', תחילת הפרק. אומרת המשנה: "'''כירה שהסיקוה בקש ובגבבה, נותנין עליה תבשיל'''. בגפת ובעצים לא ייתן עד שיגרוף או עד ייתן את האפר" - או שיגרוף או שיקטום. "'''בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל, ובית הלל אומרים חמין ותבשיל'''. '''בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין, ובית הלל אומרים אף מחזירין'''". ואנו אומרים, למדנו במשנה "כירה שהסיקוה בקש ובגבבה, נותנין עליה תבשיל". אומרת הגמרא, כן אימת מתניתא - לא צריך לקרוא "נותנים עליה תבשיל", כלומר בשבת מותר לשים תבשיל עליה, אלא "מקיימין", כלומר משהים עליה תבשיל מערב שבת. אומרת הגמרא, מתניתין דרבי יהודה - כלומר זה לפי ההסבר של רבי יהודה, אבל לא לפי רבי מאיר. דתניא: היו שתי כירות, מתאימות אחת גופה וכתומה ואחת לא גופה ולא כתומה, מקיימין על הגופה ועל הכתומה - כלומר מותר לקיים, כלומר להשהות מערב שבת על הגופה והכתומה, ואסור להשהות על שאינה גופה או כתומה. שואלת הגמרא, מה מקיימין עליה? בית שמאי אומרים אין מקיימין עליה כלום - כלומר לפי בית שמאי גם לקיים אפילו על גופה וכתומה אסור. ובית הלל אומרים חמין אבל לא תבשיל, כלומר רק מים חמים. העביר את המיחם, הכל מודים שלא יחזיר - זה דברי רבי מאיר. כלומר, זה ההסבר של בית שמאי ובית הלל לפי רבי מאיר, ולכן זה בעצם אין התאמה למשנה שלנו לגמרי, כי אצלנו במשנה אנחנו רואים שכולם מתירים משהו. רבי יהודה אומר, בית שמאי אומרים משהין חמין אבל לא תבשיל, בית הלל אומרים חמין ותבשיל. העביר את המיחם, בית שמאי אומרים לא יחזיר, ובית הלל אומרים יחזיר. אז זה ממש מקביל למשנה שלנו. אומרת הגמרא, למדנו במשנה "ובית הלל אומרים אף מחזירין". רבי יוחנן ורבנן אמרו בשם רב, לא שנו אלא עליה - כלומר במקום שהתירו להחזיר זה רק על הכירה, אבל לתוכה, לתוך הכירה, אסור. למה? כי דמי כמבשל. עכשיו שואלת הגמרא, עד היכן לתוכה אסור? עד איפה אסור? עולא אמר עד שלושה טפחים מהגחלים. רבי מאן אמר עד מקום שהוא עושה חריץ. יש פה שתי שיטות - יש אומרים שהכוונה עד שהוא נוגע בגחלים ממש, ויש אומרים שהיה בכירה חריץ ששם היו משקים את הסיר שישב בתוכה. כשרוצים שזה יתחמם טוב, מושיבים אותו בתוך הכירה עצמה. בדפנות שלה היה חריץ, שם היו מושיבים את הסיר, עד לשם - כי עד שם זה דמי כמבשל. אמר אביי, סבר רבי יונה מה שאמר עולא "עד ג' טפחים מהגחלים" זה מפני שלא שליט - שהיד שולטת. כלומר, כיוון שעד שלושה טפחים, יותר משלוש טפחים אז היד שולטת. כלומר, זה לא מידי דמבשל. כשרוצים לבשל אז מניחים את זה טיפה יותר צמוד לגחלים. ואומרת הגמרא, ותיתי כי הא דאמר רבי זירא בשם רבי יהודה: מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. כלומר, אפילו אם כל מה שהוא רוצה זה רק להפשיר, הוא לא רוצה לבשל, בכל זאת אסור לעשות את זה במקום שאין היד שולטת. אז גם כאן, גם אם הוא רוצה רק לחמם את זה, כל מה שמותר זה במקום שהיד שולטת, כמו שאמרנו מעל שלוש טפחים, אבל יותר נמוך יהיה אסור כי היד לא שולטת. אומרת הגמרא, רבי יהושע בר גזורה הוה משמש כמרבי זירא, והוה מייתי קומיה תבשיל רותחין - הוא הביא לו תבשיל רותחים. אמר ליה, איכי היא עבידא - כלומר איך נשארו כאלה רותחים? אמר ליה, גרוף תופיע - אני גרפתי את הגחלים במקום שבו שפכתי, הכנסתי את הסיר בתוך הכירה, והגחלים היו מסביב, וגר שם בפנים. אמר לו, לא תעביד כן, אלא גרוף תופיע - תעשה מה שאתה, באמת תגרוף, אבל תיתן שם - יהב תלתא כיפין וגזרין מלעילא. תניח שם, במקום איפה שגרפת, תניח שלושה אבנים ועליהם תניח את הסיר, שזה גם לא ייראה כמבשל. רבי אבהו בבוצרא, ממלא גיצרו רומח ומיתן תלתא כיפין וגזרין מלעילא. כלומר הוא הוסיף לזה, הוא גם הצריך שייתן אגרוף מלא אפר ויקטום את הגחלים. אמר רב יהודה בר רב קטינא בשם רבי אסי, שיזרי חריות - כלומר הענפים של הדקל, המקל המרכזי - זה נקרא שיזרי חריות, אז זה כמו גפת ועצים. חריות עצמה זה כמו קש, אבל המקל עצמו הוא כמו גפת ועצים. עד דתניא, אם קצצום כשהן לחים ויבשו - אבל אם קצץ אותם כשהם יבשים מתחלתן, אז זה כבר "כירה שהסיקוה בקש ובגבבה", כי זה מתייבש על העץ אז זה נהיה ממש כמו קש. גללי בהמה, אית תניתה כגפת ועצים ואית תניתה כקש וגבבא. מאן דאמר כגפת ועצים מדובר בבהמה דקה, ומאן דאמר כקש וגבבא מדובר בבהמה גסה, גללים של בהמה גסה. ואומרת הגמרא, הגורף עד שיגרוף כל צרכו - כלומר הוא צריך לגרוף את המקום שבו הוא מניח את הסיר, לגרוף כל צרכו. אבל אם הוציא את כל הגחלים, אז גם בתנור זה מותר. ואומרת הגמרא, ממה דתניא הגורף צריך לחטט ביד, עד דאמר עד שיגרוף כל צרכו - כי אם אומרים לחטט ביד ממש דקות לגמרי, אז ברור שצריך לגרוף כל צרכו. שואלת הגמרא, האם גם הכותם צריך שיקטום כל צרכו? עונה הגמרא, ממה דתני "מלבה עליה נרות של פשתן", עד דאמר אפילו לא כותם כל צרכו - כי אם מלבה עליה נרות פשתן, יש שם נרות פשתן, אז זה כותם מעט מאוד, זה לא כותם ממש. עוד אמרה, שמוטב לתת את זה לנרות פשתן. אמרנו, יום טוב שחל בערב שבת, אסור לתת אפר משום שהוא מכבה. אז מה אתה עושה? אמר רבי, "מלבה גזירות של פשתן" - כלומר מניח פשתן, אז זה בוער ואחרי זה, זה עצמו יוצר את האפר וכותם את זה. שואלת הגמרא, קטמה ונתלבתה, מה הוא? כלומר אם הוא קטם ולאחר מכן האש גברה, מה הדין? רבי חייא רובה עלה לביתו וראה מותר, הוא התיר להם. בעוון קאים רבי זירא ורבי יהושע ורבי חייא חבריהון דרבנן. מה שהתיר רבי חייא רובה - "קטמה ונתלבתה", האם זה היה לאבא? כלומר, לכתחילה, או רק בדיעבד, רק לשעבר? עבר רבי אמי, ובדון חבריא - כלומר התלמידים התפזרו, ולכן בעצם לא הגיעו למסקנה. בעוון מחזוריניה - רצו להחזיר אותם כדי לדון האם להתיר או לא. אמרו לו רבי חייא חבריהון דרבנן, מנדע עובדא דלהיתירא עובדא - כלומר, כיוון שראינו שרבי חייא התיר את זה, היה מעשה להיתר, אנחנו מתירים את זה וזהו, לא צריך לדון. אמר רבי שמואל בר סוסרטי, לא כן - לא נכון, כי כל המעשה שהתיר רבי חייא היה רק בדיעבד, אז עדיין צריכים לדון מה הדין לאבא, מה הדין לכתחילה. אמר רבי מנא, אנא כשתקא מרבי אבא בריה דרב פפי - אם תמצא לומר שכל מה שהתיר רבי חייא לשהות על גבי כירה שקטמה ונתלבתה זה רק בדיעבד רק לשעבר, אז מה אתה צריך את ההיתר שלו? הרי אפילו אם בישל בשבת בשוגג ייאכל. ותני, המבשל בשבת בשוגג ייאכל, מזיד לא ייאכל, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר שוגג ייאכל למוצאי שבת, מזיד לא ייאכל. רבי יוחנן סנדלר אומר שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, מזיד לא לו ולא לאחרים. אז שמואל כרבי יוחנן סנדלר. רב, כד דבי מורי בחבורתיה - כשהוא היה מורה בישיבה, היה אומר להם כרבי מאיר, כלומר הכי קל - ומסתמא גם רבי חייא באותו דבר, כי רב היה אחיין שלו ולמד ממנו. וכשהוה רבה ציבורא, הוה מורי כרבי יוחנן סנדלר - כשהיה מורה בציבור היה מחמיר. ואמר רבי שמעון בר כיסנא, רב וציבורא כי רבי ישמעאל ברבי יוסי - שם מחמיר עוד יותר. כך הוא דרש להם: תניא, רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר משום אביו, כל דבר שחייבים על זה לא כרת ולא עשה בשבת, בין בשוגג בין במזיד אסור, בין לו בין לאחרים - אז מבשל, שזה עניין של חטאת, אסור בין לו בין לאחרים. וכל דבר שאינו חייב על זה לא כרת ולא חטאת, אם עשה בשבת, אז שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, מזיד לא לו ולא לאחרים. כך הוא היה דורש להם - לתלמידים היה מאוד מקל, אבל לציבור היה מאוד מחמיר. בעוון קאים רבי יוחנן, את מה אתה אומר? מה אתה סובר? אמר לו, אני על סתם משנה כרבי מאיר. רבי מאיר נתן: "המבשל בשבת שוגג יאכל, מזיד לא יאכל" - אז לכן מותר לכולם, אם אדם בישל בשבת בשוגג, מותר גם לעצמו, לאותו אדם, לאכול. שמע רב חסדא ואמר, הותרו שבתות - כלומר מעכשיו כולם יתחילו לזלזל, כיוון שמבשל בשבת בשוגג יאכל. אז זה שוב חוזר למה שאמרנו קודם - כיוון שאנחנו רואים שמבשל בשבת בשוגג יאכל, אז למה צריך רבי חייא להתיר "קטמה ונתלבתה" בדיעבד? הרי אפילו אם בישל, מותר. אמר רב חננא בשם רב, רבי חייא צריך לחדש שקטמה ונתלבתה בדיעבד מותר, כיוון שבשהייה זה משהו אחר - החכמים החמירו בשהייה יותר מבישול, ואסרו אף שוגג. ותניא: רבי חייא נתן, בראשונה היו אומרים השוכח תבשיל על גבי כירה וכיבה - כן, וכיבתה לה בשבת, שוגג יאכל מזיד לא יאכל, כמו המבשל. נכשלו מניחים - כן, אמרו "מזידים", אמרו שוכחים מרוב - אסרו להם את השוכח. שואלת הגמרא, ולמה לא אמרו כן גבי בישול? אם אתה אומר שגבי שוכח אסרו להם אפילו בשוגג, אז למה גבי בישול לא יאמרו שגם גזרו על שוגג? אמר רבי אלעזר, נכשלו מניחים ולא נכשלו מבשלים - כלומר לעבור איסור דאורייתא ודאי שהם לא היו עושים, ונכשלו במניח ולא נכשלו במבשל. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א''' {{שוליים|ג_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ב|מותר לתת קדרה מבושלת כל צרכה על גבי כירה שהוסקה בקש ובגבבא סמוך לחשכה כדי שתשהה עליה עד הלילה]]''' * '''מקור:''' "מקיימין (משהין) עליה תבשיל. מתניתין דרבי יודא דתניא רבי יהודה אומר: נר חדש מותר לטלטלו, וישן אסור לטלטלו. רבי שמעון (בן יוחאי) אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת. כבה, מותר לטלטלו. תני: כל " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן רנג סעיף א, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יהודה ~ רבי שמעון: מחלוקת אם נר ישן שהודלק בשבת (או מוקצה מחמת גופו) אסור בטלטול משום שהוקצה בין השמשות, או מותר; ורבי מאיר מחמיר מדין מיגו דאיתקצאי * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי, שכל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת עצמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; ובעניין השהיית התבשיל הלכה כדברי המשנה המתירה, שלא כרבי יהודה המחמיר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-א|בבלי שבת לו ב — כירה שהוסקה בגפת או בעצים - אין נותנים עליה תבשיל עד שיגרוף האש או יתן אפר, ורק אז מותר לה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-ב|בבלי שבת לו ב — תבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אף שאינה גרופה וקטומה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">42</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דתנינן}}: {{שוליים|ג_מא}}{{ירו"מ-הדגשה|האבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|פתר לה}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשוכח וקשה גם מן דבתרא}} {{ירו"מ-ביאור|מהסיפא.}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: היתה בין החביות, מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת. עוד היא פתר לה}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשוכח? מתניתין פליגא על מאן דאמר: כל שיחדו לאיסור לתמיד אסור. דתנינן}}: {{שוליים|ג_מב}}{{ירו"מ-הדגשה|כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ותני עליה: עלו מאליהן, אסור לטלטלן אף שלא יחדן לתמיד. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|קומי}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|תיפתר במאוס שלא אכפת לו שיהיה לאפרוחים לתמיד. אמר לו: והתני}} רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו סאה, אפילו תרקב? אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן? אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ג_מג}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|שיש מוקצה מחמת איסור}}. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|בעון קומי}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|את מה את אמר? אמר לון: אני אין לי אלא משנה דתנן: כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בשבת}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הורי באטרבוליס}}: {{שוליים|ג_מד}}מנורה קטנה, מותר לטלטלה אחר שכבתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|קומי}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] לא הוו מעברין מנורה מהשלחן אחר שכבתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-הדגשה|קומי}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] מעברין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|סלק גבי}} רבי תנחום בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בריה דרבי חייא|°]], בעא מיעברתיה קומוי. אמר לו: בפנינו שאנו אוסרים כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|אתה רוצה להעביר}}? רבי יוסה גלילייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה גלילייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|סלק קומי}} יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#יוסי בן חנינה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|בעא מעברתיה. אמר לו: מאן שרא לך? הרי אשכחת}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אילין דאסרין מצד אחד}}, רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אילין דשרי מצד שני לכן נשאר בספק ואין להתיר. אמר}} רבי אלעזר בר חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר חנינה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מעשה היה וטילטלו פמוט שעליו היה מונח נר חרס מתחת הנר בשבת}} {{ירו"מ-ביאור|אחר שכבה.}} מה אנן קיימין? אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, אפילו פומט יהא אסור שהיה בסיס לנר. אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו נר יהא מותר אחר שכבה. אלא כן אנן קיימין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|אמר: נר מאוס, פמוט אינו מאוס. תני: נר שהוא מונח על גב טבלה, מסלק את הטבלה והנר נופל. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת}}.<br><br> <span id="דף_כז_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: "מתניתין פליגא על מאן דמר: כל המיוחד לאיסור אסור". חולקת על מי שאומר שרק דבר שהוא קבוע לאיסור נאסר. "דתנינן: '''האבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת'''". כלומר, אבן זה תמיד מוקצה, זה משהו שהוא מיוחד תמיד לאיסור, ואף על פי כן אתה רואה שאם מניחים אותה על החבית, ורוצה לפתוח את החבית, הוא יכול להטות את החבית, האבן תיפול ואז הוא יכול להשתמש בחבית. רואים מכאן שלמרות שדבר שהוא מיוחד לאיסור, זה לא נאסר. "°רבי אבא °רבי חייא בר אשי: פתר לה רב° בשוכח", כלומר מדובר שהוא שכח את האבן, אז החבית לא נעשית בסיס לאבן. אומרת הגמרא וקשה גם על הסיפא: "'''היתה בין החביות, מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת'''". כלומר, מותר להרים את החבית עם האבן, ולכאורה קשה - איך מותר להזיז את החבית? הרי החבית עצמה היא בסיס לדבר האסור. ואומרת הגמרא: גם כאן פתר לה רב בשוכח - לא מדובר שהוא הניח את האבן על החבית ואז החבית נעשית בסיס לאבן, אלא שהוא שכח את האבן. ואומרת הגמרא: "מתניתין פליגא על מאן דמר: כל לאיסור לתמיד אסור. דתנינן: '''כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו'''". "ותני על ה: '''עלו מאליהן, אסור לטלטלן'''" אף שלא יחדן לתמיד. כלומר, למרות שהוא בעצם לא ייחד אותם תמיד, רואים מכאן שאפילו אם לא ייחד לתמיד, גם כן זה אסור, ולא רק אם ייחד לתמיד. "אמר רבי בון בר חייא קומי רבי זעירא: תיפתר במאוס". כלומר, מדובר בסל שהוא מלוכלך ולא אכפת לו שזה יישאר תמיד לאפרוחים, אז בעצם מדובר כאן שהוא ייחד את הסל הזה לאפרוחים לתמיד. "אמר לו: והתני רבי הושעיה: אפילו סאה, אפילו תרקב? אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן?" כלומר, אתה יכול להגיד את זה על סל, אבל סאה וטרקב שייך בהם להגיד שהם מאוסים? אדם מפקיר אותם בגלל שהם התלכלכו? "רבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מאיר" שיש מוקצה מחמת איסור. "שמואל אמר: הלכה כרבי יהודה" - שגם יש מוקצה מחמת מיאוס. "רבי יהושע בן לוי אמר: הלכה כרבי שמעון" - שאין מוקצה, ורק אם זה דולק, בזמן שזה דולק, אז אסור לטלטל את זה. ואומרת הגמרא: "בעון קומי רבי יוחנן: את מה את אמר?" מה אתה סובר? "אמר לון: אני אין לי אלא משנה: כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר הדלוק בשבת". כלומר, בעצם כמו דעת רבי מאיר, שכיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא. אומרת הגמרא: "רבי שמעון בן לקיש הורי באטרבוליס: מנורה קטנה, מותר לטלטלה אחר שכבתה כרבי שמעון". כי הוא סובר שאין מוקצה, ואחר שזה כבה יהיה מותר לטלטל אפילו אם זה דלק בשבת. "רבי חלבו ורבי אבהו" - קומי רבי חלבו לא היו מעברין מנורה מהשלחן אחר שכבתה, כדעת רבי מאיר, וקומי רבי אבהו היו מעברין, כדעת רבי שמעון. "רבי יסא סלק גבי רבי תנחום בר חייא, בעא מיעברתיה קומוי" - רצה להעביר את המנורה אחרי שהיא כבתה מלפניו. "אמר לו: בפנינו שאנו אוסרים כרבי מאיר?" אתה רוצה להעביר? "רבי יוסה גלילייא סלק קומי יוסי בן חנינה, בעא מעברתיה" - רצה להעביר את המנורה אחרי שהיא כבתה. "אמר לו: מאן שרא לך?" מי התיר לך? הרי אשכחת רב ורבי יוחנן אילין דאסרין - מצד אחד, ורבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן לקיש אילין דשרו - מצד השני, אז לכן נשאר בספק ואין להתיר. "אמר רבי אלעזר בר חנינה: מעשה היה וטילטלו מתחת הנר בשבת" - כלומר, אחרי שכבה טלטלו את הפמוט. שואלת הגמרא: "מה אנן קיימין?" אם כרבי מאיר, אפילו יהא אסור, כי הרי הוא היה בסיס לנר שדלק בשבת. אין כרבי שמעון, אפילו נר יהא מותר, לא צריך את הפמוט. "אלא כן אנן קיימין כרבי יודה, דרבי יודה אמר: '''נר מאוס, פמוט אינו מאוס'''". לכן נר שדלק אפילו בשבת קודמת, אומר שיהיה אסור לטלטל אותו, אבל פמוט, אם הוא לא דלק בשבת הזאת, אינו מאוס ויהיה מותר לטלטלו. "תני: נר שהוא מונח על גב טבלה, מסלק את הטבלה והנר נופל". הרי, אם הנר דולק ואיכשהו דוחפים את זה - אם מהדחיפה זה יילך קדימה, השמן יגיע לפתילה ואז זה מבעיר, ואם השמן ילך לאחריו אז זה מכבה. "אמר רבי יוחנן: קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת". </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב''' {{שוליים|ג_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מא|אבן שעל פי החבית שמונחת עליה שלא בשכחה - מותר להטות החבית על צדה כדי שתיפול]]''' * '''מקור:''' "האבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת. אמר רבי אבא אמר רבי חייא בר אשי: פתר לה רב בשוכח וקשה גם מן דבתרא (מהסיפא.) דתנן: היתה בין החביות, מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת. עוד היא פתר לה רב בשוכח? מתניתין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט המשנה שמתירה בכל אופן, ודחו פירוש רב שפתר במטה בשוכח דווקא, שכן לשון המשנה אינה מוכיחה כן וגם מהסיפא משמע שלא מדובר בשוכח דווקא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכה-ב-א|בבלי שבת קכה ב — פקק החלון (כגון קרש) מותר לפקוק בו את החלון בשבת בין אם קשור ותלוי ובין אם לאו, אך אין תול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמב-ב-א|בבלי שבת קמב ב — מותר להסיר מוקצה שעל גבי דבר מותר בטלטול על ידי ניעור או הטיה בעקיפין, ולא בנגיעה ישירה]] {{שוליים|ג_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מב|מותר לכפות סל לפני אפרוחים כדי שיעלו וירדו, אך אם עלו מעצמם אין לטלטלם]]''' * '''מקור:''' "כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ותני עליה: עלו מאליהן, אסור לטלטלן אף שלא יחדן לתמיד. אמר רבי בון בר חייא קומי רבי זעירא: תיפתר במאוס שלא אכפת לו שיהיה לאפרוחים לתמיד. אמר לו: והתני רבי הושעיה: א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כה, שו"ע או"ח סימן שח סעיף לט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא שכפיית סל לפני אפרוחים מותרת אף שלא יוחדה תמיד, ומשמשת לצורך זה בלבד; שאם עלו מאליהן על הסל אסור לטלטלו, שנעשה בסיס לדבר האסור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#לד-ב-ה|בבלי ביצה לד ב — הבא לתקן כלי בשבת באיסור, אם עבר ותקנו - הכלי מתוקן ומותר להשתמש בו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-ז|בבלי ביצה לו א — מותר לפרוס מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת להגן מפני החמה או מפני הגשמים, ובלבד שלא יתכוון ]] {{שוליים|ג_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מג|האם מותר לטלטל בשבת נר של חנוכה או נר שהדליקו בו לצורך השבת?]]''' * '''מקור:''' "הלכה כרבי מאיר שיש מוקצה מחמת איסור. שמואל (בר אבא בר אבא) אמר: הלכה כרבי יהודה (בר עילאי). רבי יהושע בן לוי אמר: הלכה כרבי שמעון (בן יוחאי). בעון קומי רבי יוחנן (בר נפחא): את מה את אמר? אמר לון: אני " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה י, שו"ע או"ח סימן רעט סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי מאיר (יש מוקצה מחמת איסור) ~ רבי יהודה ~ רבי שמעון בן יוחאי (אין מוקצה, מותר בכל) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה שיש מוקצה בנר שהדליקו בו בשבת בלבד, כדעת רבי יוחנן שהביא סמך מן המשנה "כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בשבת", ולא כרבי מאיר המחמיר בכל מוקצה מחמת איסור ולא כרבי שמעון המתיר בכל. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מד-א-ג|בבלי שבת מד א — נר שהיה דולק בשבת ונכבה, מותר לטלטלו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מד-ב-א|בבלי שבת מד ב — מיטה שיוחדה למעות ולא הונחו עליה מעות בבין השמשות - מותר לטלטלה]] {{שוליים|ג_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מד|מנורה קטנה שכבתה - האם מותר לטלטלה]]''' * '''מקור:''' "מנורה קטנה, מותר לטלטלה אחר שכבתה כרבי שמעון (בן יוחאי). רבי חלבו ורבי אבהו קומי רבי חלבו לא הוו מעברין מנורה מהשלחן אחר שכבתה כרבי מאיר. קומי רבי אבהו מעברין כרבי שמעון (בן יוחאי). רבי יסא (אסי) סלק " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי מאיר (אוסר לטלטל, נר עצמו בסיס לדבר האסור) ~ רבי שמעון בן יוחאי (מותר לטלטל אחר שכבתה) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שמותר לטלטלה אחר שכבתה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק כו הלכה יא), שאין נר מוקצה משום בסיס לדבר האסור אלא בשעה שדולק * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מו-א-א|בבלי שבת מו א — פמוט/נר העשוי חוליות עם חידקין (סימני חיבור) בקטן, האם אסור לטלטלו גזירה אטו חוליות גדולה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מו-א-ב|בבלי שבת מו א — מוכני (עגלה) הנשמטת שאין עליה מעות - מותר לגוררה בשבת, ואין גוזרים בה אטו כשיש עליה מעות]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">43</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דאם מטהו לפניו משום מבעיר, לאחריו משום מכבה. אמר}} שמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|קומי}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: הברייתא מדברת בנר שכבה. אמר לו: תנוח דעתך שהנחתה דעתי. מה אנן קיימין? אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, אפילו טבלה תהא אסורה שהיא בסיס לנר. אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו נר יהא מותר. אלא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה. תני}}: {{שוליים|ג_מה}}אם התנה עליו, יהא מותר. מה אנן קיימין? אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, אפילו התנה עליו אסור כיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא. אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה. מה חמית מימר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|אנן קיימין? אולי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|מתיר בהתנה? דתני: נר שהוא מונח אחורי הדלת, פותח ונועל בשבת, ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|פתרין ליה בשוכח את הנר בדלת, ולא הוי בסיס לדבר אסור}}. {{שוליים|ג_מו}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקללין מאן דעבד כן, וקראים עליו את הפסוק}} ([[מלאכי ב יב|מלאכי ב יב]]) "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה." ואם תנאי מועיל, למה העמידו דווקא בשוכח? אפילו בלא שוכח הרי סתם דלת, רוצה הוא לצאת ולהכנס בו, והוי כהתנה! רואים שתנאי אינו מועיל, והמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי דלת מיוחד רק לשעה לנר. מאן אית ליה כל המיוחד לאיסור אפילו לפעם אחת, אסור? לא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מכאן ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|לא מתיר בתנאי. הוי מאן תנא "אם התנה עליו, מותר}}"? [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|תני: אבל כוס וקערה ועששית, אף על פי שכבו, אסור ליגע בהן. אמר}} רבי טבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טבי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו"מ-הדגשה|דו אמר תמן נר שכבה מותר, מודי הוא הכא שהוא אסור. שאם אומר את לו שהוא מותר, כיוון שיש הרבה שמן, אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|בקדמיתא הוינן סברין מימר, מה פליגון? באותו שכבה, בשגררו העכברים את הפתילה או באפוצה}} {{ירו"מ-ביאור|הדוקה}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוי כדופן לנר ובטלה לו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם לו כן הוי בסיס לפתילה שהיא מוקצה}}. {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה, ואפילו תימא שלא באפוצה, כשיש בתוכו שמן דהוי בסיס לדבר האסור והמותר, ומטלטל אגב השמן כהא}}<br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> רבותינו הקדושים, במסכת שבת דף כז. בדף הקודם ראינו ברייתא שאומרת שנר שמונח על גבי טבלה, אז מסדר את הטבלה והנר נופל, ועל זה אמר רבי יוחנן שקרוב הוא לבוא לידי חיוב חטאת, כי הרי אם הוא מטה את זה כלפי פנים כלפי קדימה אז השמן יגיע לפתילה ואז הוא מבעיר, ואם ילך אחורה השמן ילך אחורה, אז בעצם השמן לא יגיע לפתילה והוא מכבה. ועל זה אמר שמואל בר אבא קומי רבי יסא, שהברייתא מדברת בכלל בנר שכבה, אז ככה שאין פה חשש לא של הדלקה ולא של כיבוי. אמר לו: '''תנוח דעתך'''. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין'''? אם הברייתא הזאת היא כמו רבי מאיר, אז '''אפילו טבלה תהא אסורה''', מכיוון שהוא סובר שבסיס דבר האסור אסור, מכיוון שהטבלה היא בסיס לנר אז אסור. ואם זה כמו רבי שמעון, '''אפילו נר יהא מותר'''. אלא אמרה הגמרא: '''אלא כרבי יודה, דרבי יודה אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה'''. אז לכן הנר עצמו אסור, כי הוא דובר בנר של חרס, ואחרי שהדליקו בו הוא נעשה מאוס, ולטבלה שהיא של מתכת אינה מאוסה. אמרה הגמרא: '''תני אם התנה עליו יהא מותר'''. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין'''? אם כרבי מאיר, אז אפילו יתנה - עוד אסור, כי הרי כיוון דקצהו משמש וכצאת כל יומו. ואם כרבי שמעון, '''אפילו לא התנה עליו יהא מותר''', לרבי שמעון אין מוקצה. '''אלא כן אנן קיימין כרבי יודה, דרבי יודה אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה'''. אז לכן יועיל התנאי, כלומר כל הבעיה זה בסיס דבר האסור, אז בדבר כזה יועיל התנאי. שואלת הגמרא: '''מה חמית מימר כרבי יודה אנן קיימין'''? אולי גם רבי מאיר מודה שאם יתנה על זה מועיל? כל מה שאמרנו שהוא אומר שבסיס דבר אסור אסור, וכיוון דקצהו משמש וכצאת כל יומו, אולי זה רק אם הוא לא יתנה, אבל אם הוא יתנה אולי גם הוא סובר שיהיה מותר. אומרת הגמרא: אי אפשר להגיד את זה, '''דתני: נר שהוא מונח אחורי הדלת, פותח ונועל בשבת, ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר'''. ורב ושמואל פתרין ליה בשוכח את הנר בדלת, והדלת עצמה הופכת לו בסיס דבר האסור. '''ומקללין מאן דעבד כן''', וקוראים על זה את הפסוק '''יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה'''. עכשיו, אם תנאי מועיל אז למה העמידו את זה דווקא בשוכח? הרי אפילו אם לא שוכח, זה סתם דלת, הוא רוצה לצאת ולהיכנס בה - אז זה כאילו שהוא התנה. רואים שתנאי אינו מועיל, והמשנה כרבי מאיר. למה? כיוון שהרי הדלת מיוחדת לנר רק לשעה, אדם לא משתמש - הדלת אינה מיוחדת לנר לתמיד אלא רק לשעה. אז '''מאן אית ליה כל המיוחד לאיסור''' אפילו לפעם אחת, אפילו לשעה, '''אסור? לא רבי מאיר'''. גם מכאן חייבים להגיד ש'''רבי מאיר''', ואף על פי כן ראינו שלא מועיל תנאי, כי אמרנו שחייבים להעמיד את זה בשוכח, כי אחרת זה יהיה אסור. אז מי אותו תנא שאמר '''אם התנה עליו, מותר'''? חייבים להגיד שזה '''רבי שמעון'''. אמרה הגמרא: '''אבל כוס וקערה ועששית, אף על פי שכבו, אסור ליגע בהן'''. אמר רבי טבי בשם רב חסדא: זה אפילו כרבי שמעון. הרי אמרת שם ש"נר שכבה" מותר, מודה הוא הכא בכוס וקערה ועששית שזה יהיה אסור. למה? שאם הוא אומר שהוא מותר, כיוון שיש בזה הרבה שמן, '''אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון'''. אמר רבי מנא: בהתחלה חשבנו לומר שבמה הם חולקים - '''באותו שכבה''', כלומר במקרה של נר שכבה, זה '''בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה''', כלומר שהפתילה שהיא המוקצה היא לא קיימת, או שהיא אפוצה - כלומר שהיא דבוקה לדופן וזה בצל הנר, שאם לא כן אז הנר עצמו נהיה בסיס לפתילה שהיא מוקצה. '''ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה''' - כלומר אפשרות שנייה שלא גררו העכברים, '''ואפילו תימא שלא באפוצה''' - לא מהודקת, במקרה '''שיש בתוכו שמן''', שזה בסיס דבר האסור והמותר, ואז הוא מטלטל את הפתילה אגב השמן, כי '''תמן תנינן: נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה'''. '''ותני דבית רבי: האבן והאוכלין בתוכה''' - כלומר הכלכלה לא רק עם אבן, כי אז זה יהיה בסיס דבר האסור וזה אסור, אלא צריך שיהיה גם אוכלין, ואז הכלכלה היא בסיס דבר אסור והמותר. אז גם כאן, כיוון שבקערה יש גם שמן, מותר לטלטל גם את הפתילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א''' {{שוליים|ג_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מה|דבר שהיה מוקצה בין השמשות ורוצה להשתמש בו בשבת - האם תנאי מועיל בכך]]''' * '''מקור:''' "אם התנה עליו, יהא מותר. מה אנן קיימין? אין כרבי מאיר, אפילו התנה עליו אסור כיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא. אין כרבי שמעון (בן יוחאי), אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כרבי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יב, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן רעז סעיף ג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי מאיר: אין תנאי מועיל, מוקצה בין השמשות אסור לכל היום ~ רבי שמעון בן יוחאי: מותר אף בלא תנאי ~ רבי יהודה: תלוי בסוג החפץ, נר מאוס טבלה אינה מאוסה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה - נר טעון תנאי משום שהוא מאוס ומוקצה, וטבלה אינה טעונה תנאי; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח רעז, ג) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישה עשר#קכ-א-ל|בבלי שבת קכ א — טלית שתפס בה האור מצד אחד פושטה ומתכסה בה, ואם כבתה בכך - כבתה, ואין נותנים עליה מים; וכן ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישה עשר#קכ-ב-א|בבלי שבת קכ ב — מנער טבלה שעליה נר דלוק כדי שהנר יפול מאליו, ומותר]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">44</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דתמן תנינן}}: {{שוליים|ג_מז}}{{ירו"מ-הדגשה|נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|האבן והאוכלין בתוכה דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. השתא לא הוינן אמרין כלום, שלא צריך אפילו שיהיה דבר היתר? שהרי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי רומנוס|°]]<nowiki/>רבי רומנוס {{שוליים|ג_מח}}{{ירו"מ-הדגשה|הוציא מחתה משל בית}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, מליאה גחלים, בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן? או בשיש לתוכו שמן? אלא ודאי ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מטלטלים סתם. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|קיימתיה בשהיה בה קרטים של בוסם דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. אמר}} רבי אבא בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תרכוס}} {{ירו"מ-ביאור|ארגז גדול שמיחד לו מקום}} {{ירו"מ-הדגשה|אסור לטלטלו. הורי}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא}} {{ירו"מ-ביאור|בית המדרש,}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא הוה ממחה בידון. דבית}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרין: סולם שיש בו עד ג' שלבים, הרי הוא ככסא ומותר לטלטלו. מיכן והילך, כסולם שמחמת כבדו קבע לו מקום, ואסור. אמר}} רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מאן דשרי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. דתני: לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_מט}}{{ירו"מ-הדגשה|מתיר. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: מודין חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו. שבעפר טיחוח לא עושה גומה. כמה דתימר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף אנן נמי תנינן הטומן לפת וצנון וכ"ו אם היו עליו מגולים, ניטלין בשבת אף שמזיז עפר}} {{ירו"מ-ביאור|כיוון שמדובר בעפר טיחוח.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|היא שמתיר באינו מתכוון, ואין מכאן ראיה שרבנן מתירים טלטול מהצד. אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מתניתא אמרה כן שאף בעפר טיחוח אסור לרבנן דתני: כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת. ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח. תני: סולם שיש לו ג' שלבים וכ"ו. אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ג_נ}}{{ירו"מ-הדגשה|לענין שבת איתאמרת שאם יש לו יותר משלוש שלבים, קובע לו מקום ואסור בטילטול}}. חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם דבית}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_נא}}{{ירו"מ-הדגשה|לענין חזקות איתאמרת שסולם המצרי, כיוון שדרך להזיזו ממקום למקום, אין לו חזקה}}. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר משום דבית}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו"מ-הדגשה|לענין טומאה איתאמרת דעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם והוי ככסא ומטמא מדרס, יתר מכאן אינו מטמא מדרס}}. רבי אחא בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|מנורה קטנה, מותר לטלטלה. פשיטא ולא כלי הוא? ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא? אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|תיפתר שלקחה עמו לסחורה דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, או שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא ידע עליה ולא הייתה בביתו. ולא שמעת מינה כלום}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נב}}{{ירו"מ-הדגשה|נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה}}.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|הכא את אמר: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והתם את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר. כאן שיש לו צורך בשמן דכיוון שהשמן מוקצה, נמצא מבטל כלי מהיכנו. וכאן}}<br><br> <span id="דף_כח_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''לא הוינן אמרין כלום'''. כלומר, התברר שבעצם טעינו, כי לא צריך אפילו שיהיה דבר היתר. מה הראיה? '''שהרי רבי רומנוס הוציא מחתה משל בית רבי, מליאה גחלים, בשבת''', ושם כל הגחלים - זה רק מוקצה, אין שם דבר היתר. '''אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן'''? אתה גם לא יכול להגיד שהן אפוצות, הן לא דבוקות, או שתגיד '''שיש לתוכו שמן''' או דבר היתר? הרי אין שם כלום, זה הכל גחלים. אלא ודאי רואים מכאן שלרבי שמעון מטלטלים סתם, אפילו אם אין שם דבר היתר, זה רק בסיס לדבר אסור. אמר רבי אבהו: '''קיימתיה''' - כי אמת, בשעה שהיה שם '''קרטים של בוסם''', חתיכה של הבושם, ואז בעצם זה בסיס דבר האסור והמותר. אמר רבי אבא בר חייא בשם רבי יוחנן: '''תרכוס אסור לטלטלו''' - כלומר ארגז גדול שמייחסים לו מקום, אסור לטלטלו, כיוון שביחד הוא הכל, אבל זה כיוון שמטלטלים - זה כמו שהוא סותר. הורי רבי אמי: מותר. הרבה אמרו לא מותר. רבי ירמיה חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא, ולא הוה ממחה בידון - הוא ראה שהם מטלטלים את הארגז הגדול בבית המדרש, והוא לא אמר להם כלום. דבית רבי ינאי אמרין: סולם שיש בו '''עד ג' ככסא''', כן, אז הוא נחשב כמו כיסא ומותר לטלטלו. '''מיכן והילך, כסולם''' - שמחמת כובדו קובעים לו מקום ואסור לטלטלו. אמר רבי יוסה ברבי בון: '''מאן דשרי'''- מי שמתיר, אז הוא כרבי שמעון, הוא סובר כמו רבי שמעון '''דתני: לא יגרר אדם את המטה הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ורבי שמעון מתיר'''. אמר רבי אבא בשם רבי חונא, ורבי חגיי בשם רבי זעירא, ורבי יוסי בשם רבי אילא: '''מודין חכמים לרבי שמעון בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו''', כי בעפר תיחוח הוא לא עושה גומה. '''כמה דתימר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו''' - כלומר אין בעיה להניח אותו בעפר תיחוח, כי הגומה שנעשית היא לא גומה שיש לה קיום, הרי ברגע שיזיזו אותו הגומה תיסתם. אמר רבי יוסי: '''אף אנן נמי תנינן הטומן לפת וצנון וכ"ו אם היו עליו מגולים, ניטלין בשבת''' - אף שהוא בעצם מזיז את העפר, כיוון שמדובר בעפר תיחוח שלא נוצרת גומה. רבי יוסי ברבי בון: '''דרבי שמעון היא''' שמתיר דבר שלא מתכוון - כלומר אין כאן ראיה שזה מותר לפי כולם, אלא זה בא לפי רבי שמעון שסובר שדבר שלא מתכוון מותר, וכיוון שהוא לא מתכוון להזיז את העפר אז זה מותר, ואין ראיה שגם חכמים מתירים טלטול מהצד אם אין גומה. אמר רבי יוסי ברבי בון: '''מתניתא אמרה כן''' שאף בעפר תיחוח אסור לחכמים. מה הראיה? '''דתני: כל אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת''', ושם הרי לא חילקו בין עפר תיחוח לעפר שאינו תיחוח, אז רואים מכאן שלפי חכמים אפילו בעפר תיחוח יהיה אסור. בית רבן למדנו בברייתא: סולם שיש בו שלושה שלבים, אז הוא נחשב ככיסא ומותר לטלטל אותו וכולי. אמר רבי הונא בשם רבי: '''לענין שבת איתאמרת''' - כלומר זה נאמר לעניין שבת, שאם יש יותר משלוש שלבים, אדם קובע לו מקום ולכן אסור לטלטל את זה כי זה מוקצה, זה כמו שהוא סותר אם הוא מטלטל את זה. חזקיה בשם דבית רבי ינאי: '''לענין חזקות איתאמרת''' - כלומר שסולם המצוי, כיוון שדרך כלל מזיזים אותו מכל מקום, אין לו חזקה. כלומר, אם אדם שם את זה בחצר של חברו והחבר לא התלונן, אז הוא לא יכול להגיד שיש לו חזקה, כיוון שזה דבר שממילא מזיזים אותו, אז לכן אנשים לא מקפידים. אבל אם זה היה יותר משלוש שלבים, שבדרך כלל אנשים מקפידים שלא יניחו להם את זה בחצר שלהם, אז אם בכל זאת הוא הניח והשכן לא אמר כלום, אז זה נהיה חזקה וזה מותר לו. רבי יוסה משום דבית רבי ינאי: '''לענין טומאה איתאמרת''' - שעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם, ואז הוא בעצם כמו כיסא והוא מטמא מדרס, ויותר מכאן לא מטמא מדרס. כלומר, סולם שיש בו יותר משלוש שלבים, אז בעצם זה כמו כלי שאומרים לו "עמוד ועשה מלאכתנו", והוא לא מטמא מדרס. רבי אחא בר חיננא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: '''מנורה קטנה, מותר לטלטלה'''. ואיתקם פשיטא - מה, זה לא כלי? הרי זה כלי, אז בטח שיהיה מותר. '''ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא'''? אז למה שיהיה מוקצה, למה שיהיה אסור? אמר רבי יוסי ברבי בון: '''תיפתר שלקחה עמו לסחורה''' - כלומר מדובר במנורה שהוא רוצה למכור אותה, אז זה מוקצה מחמת חסרון כיס. או אפשרות אחרת: '''שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא שמעת מינה כלום''' - היא לא הייתה בבית שלו, הוא לא שמע ממנה כלום, כלומר אני יכול להגיד לך שמדובר במציאות כזאת שהוא לא יכול לחשוב עליה בכלל כי היא לא הייתה בבית. או שהמנורה הגיעה בתוך השבת, וכיוון שהוא לא ידע עליה אז בעצם הוא לא יכול להכין אותה, אז לכן אולי זה מוקצה. בפרק ח, בהלכה ח: אומרת המשנה: '''נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה'''. אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר'''. ואתה נתאמר '''נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה'''? הרי לכאורה סתירה. אומרת הגמרא: '''כאן שיש לו צורך בשמן''', וכיוון שהשמן מוקצה, אז בעצם נמצא מוציא כלי מהיכנו, כי אחרי שהשמן נופל לתוך הכלי, הכלי עצמו הוא נהיה בסיס לדבר האסור כי הוא רצה בזה, וממילא הוא לא יכול לטלטל את זה, ואז זה מוציא כלי מהיכנו וזה אסור. אבל כאן אין לו צורך בניצוצות, הוא יכול לנער את הכלי, כי ניצוצות הם לא מים ממש, והוא יכול לנער את הכלי ולכן זה לא מוציא כלי מהיכנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב''' {{שוליים|ג_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מז|מותר לטלטל בסיס לדבר המותר והאסור גם כשההיתר טפל]]''' * '''מקור:''' "נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית רבי: האבן והאוכלין בתוכה דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. השתא לא הוינן אמרין כלום, שלא צריך אפילו שיהיה דבר היתר? שהרי רבי רומנוס" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן רעז סעיף א, שו"ע או"ח סימן תרפ סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא דבית רבי שהאבן והאוכלין בתוכה מותר לטלטל, שכלכלה עם אבן ואוכל היא בסיס לדבר המותר והאסור והדבר המותר טפל לאסור ומטלטלים בשבילו; הרמב"ם והשו"ע (או"ח רעז,א; תרפ,ב) פסקו כן. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מה-א-א|בבלי שבת מה א — מותר להניח נר על גבי דקל מבעוד יום בשביל שבת, אך אין מניחים כן ביום טוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישה עשר#קכ-ב-ג|בבלי שבת קכ ב — נר הדולק מאחורי הדלת - אסור לפתוח ולנעול את הדלת כדרכה בשבת, שמא יכבה הנר ברוח]] {{שוליים|ג_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מח|כלי שיש בו גחלים בוערות בשבת - האם מותר לטלטלו]]''' * '''מקור:''' "הוציא מחתה משל בית רבי, מליאה גחלים, בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן? או בשיש לתוכו שמן? אלא ודאי לרבי שמעון (בן יוחאי) מטלטלים סתם. אמר רבי אבהו: קיימתיה בשהיה בה קרטים של בוסם דהוי בסיס לדבר ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף א רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שי סעיף ח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי שמעון בן יוחאי (מטלטלים סתם, מותר) ~ הסבר רבי אבהו (מותר רק כשבסיס לדבר המותר והאסור) ~ רבי יוחנן ~ רבי אמי (תרכוס אסור/מותר לטלטלו) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אמי שמותר לטלטל, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה, ומחתה עם גחלים מותרת כשהיא בסיס לדבר המותר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-כ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם לטלטל את בנו בשבת אף כשאבן מונחת בידו של הבן, שהאבן טפלה לגוף התינוק]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-מ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם ליטול את בנו התינוק ואבן בידו בשבת, כשיש לתינוק געגועים על אביו]] {{שוליים|ג_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מט|כסא שרגליו משוקעות בטיט (בעפר תיחוח) מותר לטלטלו ולהחזירו בשבת]]''' * '''מקור:''' "מתיר. אמר רבי אבא בשם רבי חונא, ורבי חגיי אמר בשם רבי זעירא, ורבי יוסי (בר זבידא) אמר בשם רבי אילא (אילעא): מודין חכמים לרבי שמעון (בן יוחאי) בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו. שבעפר טיחוח לא עושה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן שלז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כרבי אבא בשם רבי חונא ורבי חגיי ורבי יוסי בשם רבי זעירא ורבי אילא, שמודים חכמים לר"ש שמותר לטלטלו כיוון שבעפר תיחוח אינו עושה גומה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שלז סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק שני#כג-א-ו|בבלי ביצה כג א — אדם המוציא חצי שיעור בשבת בשגגה שנודע לו לאחר שהוציא את השאר בהמשך אותה עקירה, אם היה יכול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שלישי#לד-ב-ב|בבלי יומא לד ב — דבר שאינו מתכוין לעשות מלאכה, ואינה ודאית להיעשות אגב מעשהו - מותר]] {{שוליים|ג_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_נ|סולם שיש בו יותר משלושה שלבים קובע לו מקום ואסור בטלטול בשבת]]''' * '''מקור:''' "לענין שבת איתאמרת שאם יש לו יותר משלוש שלבים, קובע לו מקום ואסור בטילטול. חזקיה אמר בשם דבית רבי ינאי (הכהן):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק ג, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שעב סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי חזקיה בשם דבית רבי ינאי הכהן שסולם בעל יותר משלושה שלבים קובע מקום; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עח-א-ח|בבלי עירובין עח א — דקלים שבבבל אינם צריכים קביעות מחשבה לפני השבת כדי לזכות בהם בעירוב, לפי שכובד הענפים קובע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עח-א-ט|בבלי עירובין עח א — סולמות המשמשים כמחיצה בבבל אינם צריכים קִבּוּע, שכן כובדם קובע אותם במקומם]] {{שוליים|ג_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_נא|סולם מצרי (הניטל ממקום למקום) אינו יוצר חזקה לענין זכויות שכנים]]''' * '''מקור:''' "לענין חזקות איתאמרת שסולם המצרי, כיוון שדרך להזיזו ממקום למקום, אין לו חזקה. רבי יוסה (אסי) אמר משום דבית רבי ינאי (הכהן): לענין טומאה איתאמרת דעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם והוי ככסא ומטמא מדרס, ית" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שכנים, פרק ח, הלכה ד, שו"ע חו"מ סימן קנג סעיף יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הירושלמי: הרמב"ם והשו"ע פסקו שסולם מצרי, מפני שדרכו להזיזו ממקום למקום, אינו נחשב חזקה לענייני שכנים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שלישי#נח-ב-ב|בבלי בבא בתרא נח ב — חלון מסוג "סולם המצרי" (חלון קטן) אין לבעליו חזקת אורות, וחלון מסוג "סולם הצורי" (חלון גדו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שלישי#נט-א-ב|בבלי בבא בתרא נט א — סולם המצרי הוא כזה שאין בו ארבעה שלבים, וחלון המצרית שלמטה מד' אמות מן הקרקע - יש לה חזקה]] {{שוליים|ג_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_נב|מותר לתת כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, אך אין לתת בו מים מפני שהוא מכבה]]''' * '''מקור:''' "נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. גמ : הכא את אמר: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והתם את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר. כאן שיש לו צ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן רסה סעיף ד הדרן עלך כירה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמתיר נתינת כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ואוסר נתינת מים בו מפני שהוא מכבה, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רסה סעיף ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#ל-ב-ד|בבלי ביצה ל ב — מותר השמן שנשאר בנר או בקערה לאחר שכבה אסור בטלטול ובשימוש בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מב-ב-ב|בבלי שבת מב ב — אין נותנים כלי תחת הנר לקבל שמן, ואם נתנוהו מבעוד יום מותר, ומ"מ אין ניאותים ממנו]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">45</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אין לו צורך בניצוצות ויכול לנער את הכלי. תנן: ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא שאסר גרם כיבוי. דתנן: עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל בהן את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|הוינן סברין מימר, מה פליגין}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים}} {{ירו"מ-ביאור|שהרטיב מסביב}}, {{ירו"מ-הדגשה|לא. מן מה דאמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, הדא אמרה: אפילו עשה מחיצה של מים, היא המחלוקת}}.<strong>הדרן עלך פרק כירה</strong>, דתניא: {{שוליים|ג_ג}}היו שתי כירים מתאימות, אחת גרופה וקטומה ואחת לא גרופה ולא קטומה, מקיימין על הגרופה ועל הקטומה. מה מקיימין עליה? [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרין: אין מקיימין עליה כלום. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרין: חמין, אבל לא תבשיל. העביר את המיחם, הכל מודין שלא יחזיר. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרין {{ירו"מ-הדגשה|משהין}} חמין, אבל לא תבשיל. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרין: חמין ותבשיל. העביר את המיחם, [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: לא יחזיר. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יחזיר. תנן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אומרין: אף מחזירין}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|פתרין ליה בשוכח את הנר בדלת, ולא הוי בסיס לדבר אסור}}. {{שוליים|ג_מו}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקללין מאן דעבד כן, וקראים עליו את הפסוק}} {{הפ|מלאכי|ב|יב}} "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה." ואם תנאי מועיל, למה העמידו דווקא בשוכח? אפילו בלא שוכח הרי סתם דלת, רוצה הוא לצאת ולהכנס בו, והוי כהתנה! רואים שתנאי אינו מועיל, והמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי דלת מיוחד רק לשעה לנר. מאן אית ליה כל המיוחד לאיסור אפילו לפעם אחת, אסור? לא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מכאן ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|לא מתיר בתנאי. הוי מאן תנא "אם התנה עליו, מותר}}"? [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|תני: אבל כוס וקערה ועששית, אף על פי שכבו, אסור ליגע בהן. אמר}} רבי טבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טבי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו"מ-הדגשה|דו אמר תמן נר שכבה מותר, מודי הוא הכא שהוא אסור. שאם אומר את לו שהוא מותר, כיוון שיש הרבה שמן, אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|בקדמיתא הוינן סברין מימר, מה פליגון? באותו שכבה, בשגררו העכברים את הפתילה או באפוצה}} {{ירו"מ-ביאור|הדוקה}}? {{ירו"מ-הדגשה|דהוי כדופן לנר ובטלה לו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם לו כן הוי בסיס לפתילה שהיא מוקצה}}. {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה, ואפילו תימא שלא באפוצה, כשיש בתוכו שמן דהוי בסיס לדבר האסור והמותר, ומטלטל אגב השמן כהא}}<br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> למדנו בירושלמי מסכת שבת, דף כ"ח. אומרת הגמרא: למדנו במשנה '''לא ייתן בתוכו מים מפני שהוא מכבה'''. אמר רבי שמואל בשם רבי זירא דרבי יוסי היא, שאוסר גרם כיבוי. כלומר, אותו התנא שאמר שאסור לתת מים בתוך הכלי מתחת הנר זה רבי יוסי, שהוא אומר שאסור גרם כיבוי. איפה ראינו את זה? דתנן עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקניים בשביל שלא תעבור הדלקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים, לפי שאינם יכולים לקבל את האור ונדבקים ומכבים את הדליקה. רואים מכאן שרבי יוסי אוסר גרם כיבוי. אמר רבי יוסי, כלומר רבי יוסי האמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבי יוסי ורבנן''', כלומר חשבנו לומר, מה פליגין רבי יוסי ורבנן, '''בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים''' — כלומר אם לדוגמה מרטיב מסביב, נניח הוא שופך מים מסביב, אז בזה גם חכמים מודים. '''מן מה שמואל בשם רבי זעירא דרבי יוסי היא''', כלומר ממה ששמואל אמר בשם רבי זירא, שהמשנה שלנו שאומרת שלא ייתן מים בתוך הכלי שמתחת הנר מפני שהוא מכבה, זה רק רבי יוסי, אבל לפי חכמים מותר, '''הדא אמרה: אפילו עשה מחיצה של מים, היא המחלוקת'''. לפי חכמים אפילו עם מים מותר לעשות מחיצה. כלומר מותר אם יש דליקה, מותר לשפוך מים מסביב כדי שהדליקה לא תעבור. הדרן עלך פרק כירה. כל פרקי תורה תורה הלכה. לפי המשנה: '''במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת''' — גפת זה פסולת של זיתים, ויש גם לפעמים של שומשומים — '''ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין. לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין'''. כל הדברים האלה זה כשהם לחים, אם משאירים אותם ועוטפים אותם אז הם מתחילים לתסוס, ויוצרים חום. מי שמכין מאכלים לבהמות, יש חלק מהשיטה זה לעטוף את הצמחים, כל מיני צמחים וקליפות תפוזים וכדומה, עוטפים את זה עם שקית ניילון ולאחר זמן זה מגיע לרתיחה. '''אבל טומנין בהן כשהן יבישין. טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין דקה. רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה'''. ואומרת הגמרא: למדנו במשנה '''אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין''', ואין טומנים בהם אפילו בערב שבת. כלומר, דברים שמוסיפים חום — אפילו בערב שבת אסור לטמון בהם, לא רק בשבת. מאי טעמא? '''לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין'''. כשהוא יראה שהן רותחות, '''נוטלן''' לפני שבת. כלומר אם הוא יניח את זה מלפני שבת, וכיוון שהוא יטמון אותם אז התבשיל ירתח, אז הוא יוציא את זה החוצה שלא יישרף, יוציא את זה, לפני שבת, ואחרי שיתקרר יחזור בשבת וירתיח את זה כדי שזה לא יהיה קר מדי. זה הסבר אחד. הסבר שני — '''ומחזירן והן מוסיפין רתיחה'''. כלומר, כשיטמון עוד פעם מחדש את התבשיל בתוך אותם דברים שמוסיפים אבל, אז התבשיל יחזור וירתח. ויש שניסו להגיד שלפי זה רואים שבעצם יש בישול אחרי בישול בלח. ויש אומרים שזה גזירה שמא יטמון ברמץ. כלומר אם תתיר לו לטמון בדבר שמוסיף אבל, יבוא לטמון ברמץ, ובזה קיים חשש שמא יחתה בגחלים. כלומר אם הוא יראה שזה בהתחלה, כמו שאמרנו, רותח, הוא יוציא את זה, לאחר מכן הוא יחזיר את זה ואז הוא יראה שזה קר, אז הוא יחתה בגחלים כדי שיתחמם, ולכן גזרו. או הסבר אחר — כיוון שדברים אלו ברובם הם מוקצה, אז אם ייטול שמא תתקלקל הגומה ויבוא לטלטל את המוקצה כדי לתקן את זה. אלו כל מיני סברות למה באמת אסור לטמון בדבר שמוסיף אבל אפילו בערב שבת. אם זו הסברה, שמא תתקלקל הגומה, זה בעצם לפי שיטת רבי אלעזר בן עזריה. '''רבי אלעזר בן עזריה אמר: קופה מטה על צדה ונוטל'''. כלומר הוא אומר שאסור להוציא את הכלי מתוך הקופה, אלא יטה את כל הקופה, כיוון שאם הוא יוציא את זה הגומה תתקלקל והוא לא יוכל להחזיר. אבל רבנן אומרים נוטל את האור ומחזיר, אם לא התקלקלה הגומה. כלומר לפי חכמים שמתירים לטול, ואם הגומה לא התקלקלה גם יכול להחזיר, הם לא גזרו שמא תתקלקל, ולכן במקרה כזה לפי חכמים מותר. אז בעצם כל האיסור זה רק לפי רבי אלעזר בן עזריה. איפה ראינו את זה? דתנן טומנין בשלחין וטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. כיצד הוא עושה? אם הוא טמן בגיזי צמר, הרי זה מוקצה, אז נוטל את הכיסוי ונופלות. רבי אלעזר בן עזריה אומר: קופה מטה על צדה ונוטל, שמא ייטול ולא יוכל להחזיר. וחכמים אומרים נוטל ומחזיר, כמובן אם הגומה לא התקלקלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א''' {{שוליים|ג_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ד|אין להחזיר קדרה לתוך התנור בשבת, ואפילו על גביו רק אם גרף או כפה עליו לוח]]''' * '''מקור:''' "לא שנו אלא עליה, הא לתוכה לא. עד היכן לתוכה אסור? עולא אמר: עד ג טפחים מהגחלים. רבי מנא (בן יונה) אמר: עד מקום שהיא עושה חריץ (נוגע) בגחלים. אמר רבי יוסי ברבי בון: מה שאמר עולא: עד ג טפחים מהגחלים, מפ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה י, שו"ע או"ח סימן רנג סעיף ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' עולא (עד ג' טפחים מהגחלים, מקום שהיד שולטת) ~ רבי מנא (עד מקום שנוגעת ועושה חריץ בגחלים) * '''הכרעה:''' נפסק כעולא, שעד ג' טפחים אסור מפני שהוא שליט ומחזי כמבשל, כדברי רבי יוסי בר' בון; וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח רנג,ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לז-א-א|בבלי שבת לז א — מותר להחזיר קדרה שהוסרה מן האש בשבת דווקא על גבי הכירה ולא לתוכה]] {{שוליים|ג_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ה|מותר להפשיר מאכל קר בכלי חם רק במקום שהיד שולטת בו, ולא כשאין היד שולטת בו]]''' * '''מקור:''' "מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. רבי יושיע בר גיזורה הוה משמש קומי רבי זעירה, והוה מעייל קומוי תבשילין רותחין. אמר לו: היך איתעבידא שנשארו רותחין? אמר לו: גרוף תופייא ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף יד, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי רבי זעירה לרבי יהושע בר גיזורה, שאין די בגרוף וקטום בלבד אלא יש להרחיק את הקדרה בכיפין (אבנים) מעל האש כדי שהיד תשלוט במקום, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח שיח, יד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-ב-ב|בבלי שבת מ ב — אסור להניח קומקומוס של מים חמין על בני מעיים אפילו בחול, מפני הסכנה]] {{שוליים|ג_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ו|דין גללי בהמה כדין גפת ועצים לעניין השהיה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, ודין הגורף שצריך לגרוף כל צרכו]]''' * '''מקור:''' "גללי בהמה, אית תניי תני כגפת וכעצים ואית תניי תני כקש וכגבבה. מאן דאמר כגפת וכעצים בבהמה דקה, ומאן דאמר כקש וכגבבה בגסה. הגורף עד שיגרוף כל צורכו את מקום שפיתת הסיר, אבל אם גרף והוציא את כל הגחלים, אף" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תני כגפת וכעצים בדקה ~ תני כקש וכגבבה בגסה * '''הכרעה:''' נפסק כשני התנאים כל אחד לפי סוגו (דקה כגפת וגסה כקש), שהרי בירושלמי מבואר שאין מחלוקת מהותית אלא כל תנא מדבר בסוג בהמה אחר; והרמב"ם פסק שהגורף צריך לגרוף כל צרכו כמסקנת הירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-א|בבלי שבת לו ב — כירה שהוסקה בגפת או בעצים - אין נותנים עליה תבשיל עד שיגרוף האש או יתן אפר, ורק אז מותר לה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-ב|בבלי שבת לו ב — תבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אף שאינה גרופה וקטומה]] {{שוליים|ג_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ז|מתן תבשיל על כירה גרופה או קטומה שלא כל צורכה מותר על ידי ליבוי נעורת פשתן]]''' * '''מקור:''' "מלבה עליה נעורת של פשתן, הדא אמרה: אפילו לא קטם כל צורכו. 📖 באר משה — דף כא עמוד א אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף כ"א. אנחנו מתחילים בפרק ב , הלכה א , תחילת הפרק. אומרת המשנה: " כירה שהסיקוה בקש ובג" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי שקטימה שלא כל צורכה מועילה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק ג הלכה ד) שאין צורך בגריפה וקטימה מלאה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-א|בבלי שבת לו ב — כירה שהוסקה בגפת או בעצים - אין נותנים עליה תבשיל עד שיגרוף האש או יתן אפר, ורק אז מותר לה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-ב|בבלי שבת לו ב — תבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אף שאינה גרופה וקטומה]] {{שוליים|ד_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_א|אין טומנין בגפת, זבל, מלח, סיד וחול, ואף לא בתבן, מוכין, זוגין ועשבים לחים, ומותר להטמין בהם כשהם יבשים]]''' * '''מקור:''' "במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין. לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין, אבל טומנין בהן כשהן יבישין. טומנין בכסו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה א, שו"ע או"ח סימן רנז סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יהודה ~ חכמים: ר' יהודה אוסר טמינה בנסורת דקה ומתיר בגסה, וחכמים מתירים אף בדקה * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים המתירים להטמין בנסורת דקה, שאין בה משום הוספת חום אלא שימור בלבד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שני#יט-א-ד|בבלי בבא בתרא יט א — אין טומנין את התבשיל בגפת, בזבל, במלח, בסיד או בחול, בין לחים בין יבשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מז-ב-ד|בבלי שבת מז ב — אסור להטמין בגפת בין של זיתים בין של שומשמין]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">46</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|דתמן תנינן}}: {{שוליים|ג_מז}}{{ירו"מ-הדגשה|נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|האבן והאוכלין בתוכה דהוי בסיס לדבר המותר והאסור השתא. לא הוינן אמרין כלום, שלא צריך אפילו שיהיה דבר היתר. שהרי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי רומנוס|°]]<nowiki/>רבי רומנוס {{שוליים|ג_מח}}{{ירו"מ-הדגשה|הוציא מחתה משל בית}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, מליאה גחלים, בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן? או בשיש לתוכו שמן? אלא ודאי ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מטלטלים סתם. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|קיימתיה בשהיה בה קרטים של בוסם דהוי בסיס לדבר המותר והאסור אמר}} רבי אבא בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תרכוס}} {{ירו"מ-ביאור|ארגז גדול שמיחד לו מקום}} {{ירו"מ-הדגשה|אסור לטלטלו. הורי}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא}} {{ירו"מ-ביאור|בית המדרש,}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא הוה ממחה בידון. דבית}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרין: סולם שיש בו עד ג' שלבים, הרי הוא ככסא ומותר לטלטלו. מיכן והילך, כסולם שמחמת כבדו קבע לו מקום, ואסור. אמר}} רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מאן דשרי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. דתני: לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_מט}}{{ירו"מ-הדגשה|מתיר. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: מודין חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו. שבעפר טיחוח לא עושה גומה. כמה דתימר מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף אנן נמי תנינן הטומן לפת וצנון וכ"ו אם היו עליו מגולים, ניטלין בשבת אף שמזיז עפר}} {{ירו"מ-ביאור|כיוון שמדובר בעפר טיחוח.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|היא שמתיר באינו מתכוון, ואין מכאן ראיה שרבנן מתירים טלטול מהצד. אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מתניתא אמרה כן שאף בעפר טיחוח אסור לרבנן דתני: כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת. ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח תני: סולם שיש לו ג' שלבים וכ"ו. אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ג_נ}}{{ירו"מ-הדגשה|לענין שבת איתאמרת שאם יש לו יותר משלוש שלבים, קובע לו מקום ואסור בטילטול}}. חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם דבית}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_נא}}{{ירו"מ-הדגשה|לענין חזקות איתאמרת שסולם המצרי, כיוון שדרך להזיזו ממקום למקום, אין לו חזקה}}. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר משום דבית}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו"מ-הדגשה|לענין טומאה איתאמרת דעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם והוי ככסא ומטמא מדרס, יתר מכאן אינו מטמא מדרס}}. רבי אחא בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|מנורה קטנה, מותר לטלטלה. פשיטא ולא כלי הוא? ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא? אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|תיפתר שלקחה עמו לסחורה דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, או שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא ידע עליה ולא הייתה בביתו. ולא שמעת מינה כלום}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נב}}{{ירו"מ-הדגשה|נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה}}.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|הכא את אמר: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והתם את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר. כאן שיש לו צורך בשמן דכיוון שהשמן מוקצה, נמצא מבטל כלי מהיכנו. וכאן}}<br><br> <span id="דף_כח_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''לא הוינן אמרין כלום'''. כלומר, התברר שבעצם טעינו, כי לא צריך אפילו שיהיה דבר היתר. מה הראיה? '''שהרי רבי רומנוס הוציא מחתה משל בית רבי, מליאה גחלים, בשבת''', ושם כל הגחלים - זה רק מוקצה, אין שם דבר היתר. '''אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן'''? אתה גם לא יכול להגיד שהן אפוצות, הן לא דבוקות, או שתגיד '''שיש לתוכו שמן''' או דבר היתר? הרי אין שם כלום, זה הכל גחלים. אלא ודאי רואים מכאן שלרבי שמעון מטלטלים סתם, אפילו אם אין שם דבר היתר, זה רק בסיס לדבר אסור. אמר רבי אבהו: '''קיימתיה''' - כי אמת, בשעה שהיה שם '''קרטים של בוסם''', חתיכה של הבושם, ואז בעצם זה בסיס דבר האסור והמותר. אמר רבי אבא בר חייא בשם רבי יוחנן: '''תרכוס אסור לטלטלו''' - כלומר ארגז גדול שמייחסים לו מקום, אסור לטלטלו, כיוון שביחד הוא הכל, אבל זה כיוון שמטלטלים - זה כמו שהוא סותר. הורי רבי אמי: מותר. הרבה אמרו לא מותר. רבי ירמיה חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא, ולא הוה ממחה בידון - הוא ראה שהם מטלטלים את הארגז הגדול בבית המדרש, והוא לא אמר להם כלום. דבית רבי ינאי אמרין: סולם שיש בו '''עד ג' ככסא''', כן, אז הוא נחשב כמו כיסא ומותר לטלטלו. '''מיכן והילך, כסולם''' - שמחמת כובדו קובעים לו מקום ואסור לטלטלו. אמר רבי יוסה ברבי בון: '''מאן דשרי'''- מי שמתיר, אז הוא כרבי שמעון, הוא סובר כמו רבי שמעון '''דתני: לא יגרר אדם את המטה הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ורבי שמעון מתיר'''. אמר רבי אבא בשם רבי חונא, ורבי חגיי בשם רבי זעירא, ורבי יוסי בשם רבי אילא: '''מודין חכמים לרבי שמעון בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו''', כי בעפר תיחוח הוא לא עושה גומה. '''כמה דתימר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו''' - כלומר אין בעיה להניח אותו בעפר תיחוח, כי הגומה שנעשית היא לא גומה שיש לה קיום, הרי ברגע שיזיזו אותו הגומה תיסתם. אמר רבי יוסי: '''אף אנן נמי תנינן הטומן לפת וצנון וכ"ו אם היו עליו מגולים, ניטלין בשבת''' - אף שהוא בעצם מזיז את העפר, כיוון שמדובר בעפר תיחוח שלא נוצרת גומה. רבי יוסי ברבי בון: '''דרבי שמעון היא''' שמתיר דבר שלא מתכוון - כלומר אין כאן ראיה שזה מותר לפי כולם, אלא זה בא לפי רבי שמעון שסובר שדבר שלא מתכוון מותר, וכיוון שהוא לא מתכוון להזיז את העפר אז זה מותר, ואין ראיה שגם חכמים מתירים טלטול מהצד אם אין גומה. אמר רבי יוסי ברבי בון: '''מתניתא אמרה כן''' שאף בעפר תיחוח אסור לחכמים. מה הראיה? '''דתני: כל אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת''', ושם הרי לא חילקו בין עפר תיחוח לעפר שאינו תיחוח, אז רואים מכאן שלפי חכמים אפילו בעפר תיחוח יהיה אסור. בית רבן למדנו בברייתא: סולם שיש בו שלושה שלבים, אז הוא נחשב ככיסא ומותר לטלטל אותו וכולי. אמר רבי הונא בשם רבי: '''לענין שבת איתאמרת''' - כלומר זה נאמר לעניין שבת, שאם יש יותר משלוש שלבים, אדם קובע לו מקום ולכן אסור לטלטל את זה כי זה מוקצה, זה כמו שהוא סותר אם הוא מטלטל את זה. חזקיה בשם דבית רבי ינאי: '''לענין חזקות איתאמרת''' - כלומר שסולם המצוי, כיוון שדרך כלל מזיזים אותו מכל מקום, אין לו חזקה. כלומר, אם אדם שם את זה בחצר של חברו והחבר לא התלונן, אז הוא לא יכול להגיד שיש לו חזקה, כיוון שזה דבר שממילא מזיזים אותו, אז לכן אנשים לא מקפידים. אבל אם זה היה יותר משלוש שלבים, שבדרך כלל אנשים מקפידים שלא יניחו להם את זה בחצר שלהם, אז אם בכל זאת הוא הניח והשכן לא אמר כלום, אז זה נהיה חזקה וזה מותר לו. רבי יוסה משום דבית רבי ינאי: '''לענין טומאה איתאמרת''' - שעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם, ואז הוא בעצם כמו כיסא והוא מטמא מדרס, ויותר מכאן לא מטמא מדרס. כלומר, סולם שיש בו יותר משלוש שלבים, אז בעצם זה כמו כלי שאומרים לו "עמוד ועשה מלאכתנו", והוא לא מטמא מדרס. רבי אחא בר חיננא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: '''מנורה קטנה, מותר לטלטלה'''. ואיתקם פשיטא - מה, זה לא כלי? הרי זה כלי, אז בטח שיהיה מותר. '''ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא'''? אז למה שיהיה מוקצה, למה שיהיה אסור? אמר רבי יוסי ברבי בון: '''תיפתר שלקחה עמו לסחורה''' - כלומר מדובר במנורה שהוא רוצה למכור אותה, אז זה מוקצה מחמת חסרון כיס. או אפשרות אחרת: '''שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא שמעת מינה כלום''' - היא לא הייתה בבית שלו, הוא לא שמע ממנה כלום, כלומר אני יכול להגיד לך שמדובר במציאות כזאת שהוא לא יכול לחשוב עליה בכלל כי היא לא הייתה בבית. או שהמנורה הגיעה בתוך השבת, וכיוון שהוא לא ידע עליה אז בעצם הוא לא יכול להכין אותה, אז לכן אולי זה מוקצה. בפרק ח, בהלכה ח: אומרת המשנה: '''נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה'''. אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר'''. ואתה נתאמר '''נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה'''? הרי לכאורה סתירה. אומרת הגמרא: '''כאן שיש לו צורך בשמן''', וכיוון שהשמן מוקצה, אז בעצם נמצא מוציא כלי מהיכנו, כי אחרי שהשמן נופל לתוך הכלי, הכלי עצמו הוא נהיה בסיס לדבר האסור כי הוא רצה בזה, וממילא הוא לא יכול לטלטל את זה, ואז זה מוציא כלי מהיכנו וזה אסור. אבל כאן אין לו צורך בניצוצות, הוא יכול לנער את הכלי, כי ניצוצות הם לא מים ממש, והוא יכול לנער את הכלי ולכן זה לא מוציא כלי מהיכנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב''' {{שוליים|ג_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מז|מותר לטלטל בסיס לדבר המותר והאסור גם כשההיתר טפל]]''' * '''מקור:''' "נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית רבי: האבן והאוכלין בתוכה דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. השתא לא הוינן אמרין כלום, שלא צריך אפילו שיהיה דבר היתר? שהרי רבי רומנוס" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן רעז סעיף א, שו"ע או"ח סימן תרפ סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא דבית רבי שהאבן והאוכלין בתוכה מותר לטלטל, שכלכלה עם אבן ואוכל היא בסיס לדבר המותר והאסור והדבר המותר טפל לאסור ומטלטלים בשבילו; הרמב"ם והשו"ע (או"ח רעז,א; תרפ,ב) פסקו כן. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מה-א-א|בבלי שבת מה א — מותר להניח נר על גבי דקל מבעוד יום בשביל שבת, אך אין מניחים כן ביום טוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישה עשר#קכ-ב-ג|בבלי שבת קכ ב — נר הדולק מאחורי הדלת - אסור לפתוח ולנעול את הדלת כדרכה בשבת, שמא יכבה הנר ברוח]] {{שוליים|ג_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מח|כלי שיש בו גחלים בוערות בשבת - האם מותר לטלטלו]]''' * '''מקור:''' "הוציא מחתה משל בית רבי, מליאה גחלים, בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן? או בשיש לתוכו שמן? אלא ודאי לרבי שמעון (בן יוחאי) מטלטלים סתם. אמר רבי אבהו: קיימתיה בשהיה בה קרטים של בוסם דהוי בסיס לדבר ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף א רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שי סעיף ח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי שמעון בן יוחאי (מטלטלים סתם, מותר) ~ הסבר רבי אבהו (מותר רק כשבסיס לדבר המותר והאסור) ~ רבי יוחנן ~ רבי אמי (תרכוס אסור/מותר לטלטלו) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אמי שמותר לטלטל, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה, ומחתה עם גחלים מותרת כשהיא בסיס לדבר המותר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-כ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם לטלטל את בנו בשבת אף כשאבן מונחת בידו של הבן, שהאבן טפלה לגוף התינוק]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-מ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם ליטול את בנו התינוק ואבן בידו בשבת, כשיש לתינוק געגועים על אביו]] {{שוליים|ג_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מט|כסא שרגליו משוקעות בטיט (בעפר תיחוח) מותר לטלטלו ולהחזירו בשבת]]''' * '''מקור:''' "מתיר. אמר רבי אבא בשם רבי חונא, ורבי חגיי אמר בשם רבי זעירא, ורבי יוסי (בר זבידא) אמר בשם רבי אילא (אילעא): מודין חכמים לרבי שמעון (בן יוחאי) בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו. שבעפר טיחוח לא עושה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן שלז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כרבי אבא בשם רבי חונא ורבי חגיי ורבי יוסי בשם רבי זעירא ורבי אילא, שמודים חכמים לר"ש שמותר לטלטלו כיוון שבעפר תיחוח אינו עושה גומה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שלז סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק שני#כג-א-ו|בבלי ביצה כג א — אדם המוציא חצי שיעור בשבת בשגגה שנודע לו לאחר שהוציא את השאר בהמשך אותה עקירה, אם היה יכול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שלישי#לד-ב-ב|בבלי יומא לד ב — דבר שאינו מתכוין לעשות מלאכה, ואינה ודאית להיעשות אגב מעשהו - מותר]] {{שוליים|ג_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_נ|סולם שיש בו יותר משלושה שלבים קובע לו מקום ואסור בטלטול בשבת]]''' * '''מקור:''' "לענין שבת איתאמרת שאם יש לו יותר משלוש שלבים, קובע לו מקום ואסור בטילטול. חזקיה אמר בשם דבית רבי ינאי (הכהן):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק ג, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שעב סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי חזקיה בשם דבית רבי ינאי הכהן שסולם בעל יותר משלושה שלבים קובע מקום; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עח-א-ח|בבלי עירובין עח א — דקלים שבבבל אינם צריכים קביעות מחשבה לפני השבת כדי לזכות בהם בעירוב, לפי שכובד הענפים קובע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עח-א-ט|בבלי עירובין עח א — סולמות המשמשים כמחיצה בבבל אינם צריכים קִבּוּע, שכן כובדם קובע אותם במקומם]] {{שוליים|ג_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_נא|סולם מצרי (הניטל ממקום למקום) אינו יוצר חזקה לענין זכויות שכנים]]''' * '''מקור:''' "לענין חזקות איתאמרת שסולם המצרי, כיוון שדרך להזיזו ממקום למקום, אין לו חזקה. רבי יוסה (אסי) אמר משום דבית רבי ינאי (הכהן): לענין טומאה איתאמרת דעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם והוי ככסא ומטמא מדרס, ית" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שכנים, פרק ח, הלכה ד, שו"ע חו"מ סימן קנג סעיף יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הירושלמי: הרמב"ם והשו"ע פסקו שסולם מצרי, מפני שדרכו להזיזו ממקום למקום, אינו נחשב חזקה לענייני שכנים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שלישי#נח-ב-ב|בבלי בבא בתרא נח ב — חלון מסוג "סולם המצרי" (חלון קטן) אין לבעליו חזקת אורות, וחלון מסוג "סולם הצורי" (חלון גדו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שלישי#נט-א-ב|בבלי בבא בתרא נט א — סולם המצרי הוא כזה שאין בו ארבעה שלבים, וחלון המצרית שלמטה מד' אמות מן הקרקע - יש לה חזקה]] {{שוליים|ג_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_נב|מותר לתת כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, אך אין לתת בו מים מפני שהוא מכבה]]''' * '''מקור:''' "נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. גמ : הכא את אמר: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והתם את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר. כאן שיש לו צ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן רסה סעיף ד הדרן עלך כירה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמתיר נתינת כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ואוסר נתינת מים בו מפני שהוא מכבה, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רסה סעיף ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#ל-ב-ד|בבלי ביצה ל ב — מותר השמן שנשאר בנר או בקערה לאחר שכבה אסור בטלטול ובשימוש בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מב-ב-ב|בבלי שבת מב ב — אין נותנים כלי תחת הנר לקבל שמן, ואם נתנוהו מבעוד יום מותר, ומ"מ אין ניאותים ממנו]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">47</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|אין לו צורך בניצוצות ויכול לנער את הכלי. תנן: ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא שאסר גרם כיבוי. דתנן: עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל בהן את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|הוינן סברין מימר, מה פליגין}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים}} {{ירו"מ-ביאור|שהרטיב מסביב}}, {{ירו"מ-הדגשה|לא. מן מה דאמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, הדא אמרה: אפילו עשה מחיצה של מים, היא המחלוקת}}.<strong>הדרן עלך פרק כירה</strong><br>רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב ענן[[ביאור:עץ מסורת#רב ענן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ג_ד}}לא שנו אלא עליה, הא לתוכה לא. עד {{ירו"מ-הוסר|איכן}}{{ירו"מ-הדגשה|היכן}} {{ירו"מ-הדגשה|לתוכה אסור}}? עולא אמר: עד ג' {{ירו"מ-הדגשה|טפחים מהגחלים}}. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: עד מקום שהיא עושה חריץ {{ירו"מ-ביאור|נוגע}} {{ירו"מ-הדגשה|בגחלים}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר עולא: עד ג' טפחים מהגחלים}}, מפני שהיא שליט במקום שהיד שולטת {{ירו"מ-ביאור|ולא מחזי כמבשל.}} ותייא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים|ג_ה}}מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. רבי יושיע בר גיזורה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יושיע בר גיזורה|°]]{{ירו"מ-הוסר|רק}} הוה משמש קומי רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], והוה מעייל קומוי תבשילין רותחין. אמר לו: היך איתעבידא {{ירו"מ-הדגשה|שנשארו רותחין}}? אמר לו: גרוף תופייא {{ירו"מ-הדגשה|במקום שפיתת הסיר בתוך הכירה}} {{ירו"מ-ביאור|והגחלים מסביב}} ויהב בגוה. אמר לו: לא תהי עביד כן, אלא גרוף תופייא ויהב תלתא כיפין {{ירו"מ-ביאור|אבנים}} ורמי עליהון. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] הורי בבוצרה: ממלא גצרו {{ירו"מ-ביאור|אגרוף}} רמח {{ירו"מ-ביאור|אפר לקטום הגחלים}} ומיתן תלתא כיפין ומירמין עליהון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} דניאל בריה דרב קטינא[[ביאור:עץ מסורת#דניאל בריה דרב קטינא|°]] בשם רבי אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: שיזרי חריות כגפת וכעצים. הדא דתימר {{ירו"מ-הדגשה|בשקצצן}} כשהיו לחין ויבשו, אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} יבשין מתחילתן, כקש וכגבבה הן. {{שוליים|ג_ו}}גללי בהמה, אית תניי תני כגפת וכעצים ואית תניי תני כקש וכגבבה. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כגפת וכעצים {{ירו"מ-הדגשה|בבהמה}} {{ירו"מ-הוסר|בדקה}}{{ירו"מ-הדגשה|דקה}}, ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כקש וכגבבה {{ירו"מ-הוסר|בכסה}}{{ירו"מ-הדגשה|בגסה}}. הגורף עד שיגרוף כל צורכו {{ירו"מ-הדגשה|את מקום שפיתת הסיר, אבל אם גרף והוציא את כל הגחלים, אף בתנור מותר}}. מן מה דתני: הגורף צריך לחטט ביד, הדא אמרה: עד שיגרוף כל צורכו. {{ירו"מ-הדגשה|האם גם}} {{ירו"מ-הוסר|והקוטם}}{{ירו"מ-הדגשה|הקוטם}} עד שיקטום כל צורכו? מן מה דתני: {{שוליים|ג_ז}}מלבה עליה נעורת של פשתן, הדא אמרה: אפילו לא קטם כל צורכו.<br><br> <span id="דף_כא_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> למדנו בירושלמי מסכת שבת, דף כ"ח. אומרת הגמרא: למדנו במשנה '''לא ייתן בתוכו מים מפני שהוא מכבה'''. אמר רבי שמואל בשם רבי זירא דרבי יוסי היא, שאוסר גרם כיבוי. כלומר, אותו התנא שאמר שאסור לתת מים בתוך הכלי מתחת הנר זה רבי יוסי, שהוא אומר שאסור גרם כיבוי. איפה ראינו את זה? דתנן עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקניים בשביל שלא תעבור הדלקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים, לפי שאינם יכולים לקבל את האור ונדבקים ומכבים את הדליקה. רואים מכאן שרבי יוסי אוסר גרם כיבוי. אמר רבי יוסי, כלומר רבי יוסי האמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבי יוסי ורבנן''', כלומר חשבנו לומר, מה פליגין רבי יוסי ורבנן, '''בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים''' — כלומר אם לדוגמה מרטיב מסביב, נניח הוא שופך מים מסביב, אז בזה גם חכמים מודים. '''מן מה שמואל בשם רבי זעירא דרבי יוסי היא''', כלומר ממה ששמואל אמר בשם רבי זירא, שהמשנה שלנו שאומרת שלא ייתן מים בתוך הכלי שמתחת הנר מפני שהוא מכבה, זה רק רבי יוסי, אבל לפי חכמים מותר, '''הדא אמרה: אפילו עשה מחיצה של מים, היא המחלוקת'''. לפי חכמים אפילו עם מים מותר לעשות מחיצה. כלומר מותר אם יש דליקה, מותר לשפוך מים מסביב כדי שהדליקה לא תעבור. הדרן עלך פרק כירה. כל פרקי תורה תורה הלכה. לפי המשנה: '''במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת''' — גפת זה פסולת של זיתים, ויש גם לפעמים של שומשומים — '''ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין. לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין'''. כל הדברים האלה זה כשהם לחים, אם משאירים אותם ועוטפים אותם אז הם מתחילים לתסוס, ויוצרים חום. מי שמכין מאכלים לבהמות, יש חלק מהשיטה זה לעטוף את הצמחים, כל מיני צמחים וקליפות תפוזים וכדומה, עוטפים את זה עם שקית ניילון ולאחר זמן זה מגיע לרתיחה. '''אבל טומנין בהן כשהן יבישין. טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין דקה. רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה'''. ואומרת הגמרא: למדנו במשנה '''אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין''', ואין טומנים בהם אפילו בערב שבת. כלומר, דברים שמוסיפים חום — אפילו בערב שבת אסור לטמון בהם, לא רק בשבת. מאי טעמא? '''לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין'''. כשהוא יראה שהן רותחות, '''נוטלן''' לפני שבת. כלומר אם הוא יניח את זה מלפני שבת, וכיוון שהוא יטמון אותם אז התבשיל ירתח, אז הוא יוציא את זה החוצה שלא יישרף, יוציא את זה, לפני שבת, ואחרי שיתקרר יחזור בשבת וירתיח את זה כדי שזה לא יהיה קר מדי. זה הסבר אחד. הסבר שני — '''ומחזירן והן מוסיפין רתיחה'''. כלומר, כשיטמון עוד פעם מחדש את התבשיל בתוך אותם דברים שמוסיפים אבל, אז התבשיל יחזור וירתח. ויש שניסו להגיד שלפי זה רואים שבעצם יש בישול אחרי בישול בלח. ויש אומרים שזה גזירה שמא יטמון ברמץ. כלומר אם תתיר לו לטמון בדבר שמוסיף אבל, יבוא לטמון ברמץ, ובזה קיים חשש שמא יחתה בגחלים. כלומר אם הוא יראה שזה בהתחלה, כמו שאמרנו, רותח, הוא יוציא את זה, לאחר מכן הוא יחזיר את זה ואז הוא יראה שזה קר, אז הוא יחתה בגחלים כדי שיתחמם, ולכן גזרו. או הסבר אחר — כיוון שדברים אלו ברובם הם מוקצה, אז אם ייטול שמא תתקלקל הגומה ויבוא לטלטל את המוקצה כדי לתקן את זה. אלו כל מיני סברות למה באמת אסור לטמון בדבר שמוסיף אבל אפילו בערב שבת. אם זו הסברה, שמא תתקלקל הגומה, זה בעצם לפי שיטת רבי אלעזר בן עזריה. '''רבי אלעזר בן עזריה אמר: קופה מטה על צדה ונוטל'''. כלומר הוא אומר שאסור להוציא את הכלי מתוך הקופה, אלא יטה את כל הקופה, כיוון שאם הוא יוציא את זה הגומה תתקלקל והוא לא יוכל להחזיר. אבל רבנן אומרים נוטל את האור ומחזיר, אם לא התקלקלה הגומה. כלומר לפי חכמים שמתירים לטול, ואם הגומה לא התקלקלה גם יכול להחזיר, הם לא גזרו שמא תתקלקל, ולכן במקרה כזה לפי חכמים מותר. אז בעצם כל האיסור זה רק לפי רבי אלעזר בן עזריה. איפה ראינו את זה? דתנן טומנין בשלחין וטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. כיצד הוא עושה? אם הוא טמן בגיזי צמר, הרי זה מוקצה, אז נוטל את הכיסוי ונופלות. רבי אלעזר בן עזריה אומר: קופה מטה על צדה ונוטל, שמא ייטול ולא יוכל להחזיר. וחכמים אומרים נוטל ומחזיר, כמובן אם הגומה לא התקלקלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א''' {{שוליים|ג_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ד|אין להחזיר קדרה לתוך התנור בשבת, ואפילו על גביו רק אם גרף או כפה עליו לוח]]''' * '''מקור:''' "לא שנו אלא עליה, הא לתוכה לא. עד היכן לתוכה אסור? עולא אמר: עד ג טפחים מהגחלים. רבי מנא (בן יונה) אמר: עד מקום שהיא עושה חריץ (נוגע) בגחלים. אמר רבי יוסי ברבי בון: מה שאמר עולא: עד ג טפחים מהגחלים, מפ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה י, שו"ע או"ח סימן רנג סעיף ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' עולא (עד ג' טפחים מהגחלים, מקום שהיד שולטת) ~ רבי מנא (עד מקום שנוגעת ועושה חריץ בגחלים) * '''הכרעה:''' נפסק כעולא, שעד ג' טפחים אסור מפני שהוא שליט ומחזי כמבשל, כדברי רבי יוסי בר' בון; וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח רנג,ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לז-א-א|בבלי שבת לז א — מותר להחזיר קדרה שהוסרה מן האש בשבת דווקא על גבי הכירה ולא לתוכה]] {{שוליים|ג_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ה|מותר להפשיר מאכל קר בכלי חם רק במקום שהיד שולטת בו, ולא כשאין היד שולטת בו]]''' * '''מקור:''' "מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. רבי יושיע בר גיזורה הוה משמש קומי רבי זעירה, והוה מעייל קומוי תבשילין רותחין. אמר לו: היך איתעבידא שנשארו רותחין? אמר לו: גרוף תופייא ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף יד, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי רבי זעירה לרבי יהושע בר גיזורה, שאין די בגרוף וקטום בלבד אלא יש להרחיק את הקדרה בכיפין (אבנים) מעל האש כדי שהיד תשלוט במקום, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח שיח, יד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-ב-ב|בבלי שבת מ ב — אסור להניח קומקומוס של מים חמין על בני מעיים אפילו בחול, מפני הסכנה]] {{שוליים|ג_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ו|דין גללי בהמה כדין גפת ועצים לעניין השהיה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, ודין הגורף שצריך לגרוף כל צרכו]]''' * '''מקור:''' "גללי בהמה, אית תניי תני כגפת וכעצים ואית תניי תני כקש וכגבבה. מאן דאמר כגפת וכעצים בבהמה דקה, ומאן דאמר כקש וכגבבה בגסה. הגורף עד שיגרוף כל צורכו את מקום שפיתת הסיר, אבל אם גרף והוציא את כל הגחלים, אף" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תני כגפת וכעצים בדקה ~ תני כקש וכגבבה בגסה * '''הכרעה:''' נפסק כשני התנאים כל אחד לפי סוגו (דקה כגפת וגסה כקש), שהרי בירושלמי מבואר שאין מחלוקת מהותית אלא כל תנא מדבר בסוג בהמה אחר; והרמב"ם פסק שהגורף צריך לגרוף כל צרכו כמסקנת הירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-א|בבלי שבת לו ב — כירה שהוסקה בגפת או בעצים - אין נותנים עליה תבשיל עד שיגרוף האש או יתן אפר, ורק אז מותר לה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-ב|בבלי שבת לו ב — תבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אף שאינה גרופה וקטומה]] {{שוליים|ג_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ז|מתן תבשיל על כירה גרופה או קטומה שלא כל צורכה מותר על ידי ליבוי נעורת פשתן]]''' * '''מקור:''' "מלבה עליה נעורת של פשתן, הדא אמרה: אפילו לא קטם כל צורכו. 📖 באר משה — דף כא עמוד א אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף כ"א. אנחנו מתחילים בפרק ב , הלכה א , תחילת הפרק. אומרת המשנה: " כירה שהסיקוה בקש ובג" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי שקטימה שלא כל צורכה מועילה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק ג הלכה ד) שאין צורך בגריפה וקטימה מלאה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-א|בבלי שבת לו ב — כירה שהוסקה בגפת או בעצים - אין נותנים עליה תבשיל עד שיגרוף האש או יתן אפר, ורק אז מותר לה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-ב|בבלי שבת לו ב — תבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אף שאינה גרופה וקטומה]] {{שוליים|ד_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_א|אין טומנין בגפת, זבל, מלח, סיד וחול, ואף לא בתבן, מוכין, זוגין ועשבים לחים, ומותר להטמין בהם כשהם יבשים]]''' * '''מקור:''' "במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין. לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין, אבל טומנין בהן כשהן יבישין. טומנין בכסו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה א, שו"ע או"ח סימן רנז סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יהודה ~ חכמים: ר' יהודה אוסר טמינה בנסורת דקה ומתיר בגסה, וחכמים מתירים אף בדקה * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים המתירים להטמין בנסורת דקה, שאין בה משום הוספת חום אלא שימור בלבד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שני#יט-א-ד|בבלי בבא בתרא יט א — אין טומנין את התבשיל בגפת, בזבל, במלח, בסיד או בחול, בין לחים בין יבשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מז-ב-ד|בבלי שבת מז ב — אסור להטמין בגפת בין של זיתים בין של שומשמין]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב<span class="yerum-runnum">48</span></div> ויידא אמרה דא {{ירו"מ-הדגשה|שיכול לתת נעורת מהא דבעינן}}: יום טוב שחל להיות ערב שבת {{ירו"מ-הדגשה|שאסור לתת}} א{{ירו"מ-הדגשה|פ}}ר {{ירו"מ-הדגשה|משום מכבה. כיצד הוא עושה? ואמר}} רבי שיין[[ביאור:עץ מסורת#רבי שיין|°]]: מלבה עליה נעורת של פשתן. קטמה ונתלבת, מהו? רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] עלה לביתו והורי: מותר. בעון קומי רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ורבי חנניה חבריהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתיר}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בקטמה ונתלבת}} {{ירו"מ-הוסר|ליבה}}{{ירו"מ-הדגשה|להבא}} {{ירו"מ-ביאור|לכתחילה,}} {{ירו"מ-הדגשה|או רק}} לשעבר {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד?}} עבר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} ואידרון חבריא, בעון מחזור עליהן {{ירו"מ-הדגשה|כדי לדון האם להתיר}}. אמר לון רבי חנניה חבריהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]]: מן דהוה עובדא {{ירו"מ-הדגשה|להיתר}}, הוה עובדא {{ירו"מ-הדגשה|להיתר ואין לאסור}}. אמר רבי שמואל בר סוסרטיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוסרטיי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} {{ירו"מ-הוסר|לכן}}{{ירו"מ-הדגשה|כן}} {{ירו"מ-הדגשה|דכל המעשה שהתיר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|היה בדיעבד ועדין}} צריכה {{ירו"מ-הוסר|לבה}}{{ירו"מ-הדגשה|להבא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אנא קשייתה קומי רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]]: אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שכל מה שהתיר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|להשהות על כירה שקטמה ונתלבתה זה}} לשעבר, {{ירו"מ-הדגשה|למה היה צריך את ההיתר שלו? הרי}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|אם}} לא בישל עליה בתחלה. דתני: המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל, ובמזיד לא יאכל. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|א }}אומר: {{שוליים|ג_ח}}שוגג יאכל למוצאי שבת, מזיד לא יאכל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן הסנדלר|°]]<nowiki/>רבי יוחנן הסנדלר אומר: שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, מזיד לא לו ולא לאחרים. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן הסנדלר|°]]<nowiki/>רבי יוחנן הסנדלר. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה מורי בחבורתיה הוה אמר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, בציבורא הוה מורי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן הסנדלר|°]]<nowiki/>רבי יוחנן הסנדלר. אמר רבי שמעון בר כרסנה[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בר כרסנא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בציבורא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|שמחמיר אף יותר}}. דרש לון, דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר משום אביו: כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת, בין שוגג בין מזיד אסור בין לו בין לאחרים. וכל דבר שאינן חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת, שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, מזיד לא לו ולא לאחרים. בעון קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: את מה אמר? אמר לון: אני אין לי אלא {{ירו"מ-הדגשה|סתם}} משנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: המעשר והמבשל בשבת, שוגג יאכל מזיד לא יאכל. שמע רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: הותרו השבתות. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהמבשל בשבת בשוגג יאכל, למה היה צריך}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|להתיר אם קטמה ונתלבתה ושהה בדיעבד? אמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך לחדש שקטמה ונתלבתה ושהה בדיעבד מותר. כיוון שבשהייה חכמים החמירו יותר מבישול ואסרו אף שוגג}}. ותני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: בראשונה היו אומרים: {{שוליים|ג_ט}}השוכח תבשיל על גב כירה וקדשה עליו {{ירו"מ-הוסר|אתה שבת}}{{ירו"מ-הדגשה|השבת}}, שוגג יאכל מזיד לא יאכל. נחשדו להיות מניחין מזידים ואמרו: שכיחין היינו. ואסרו להן את השוכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אף}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|גבי בישול לא}} {{ירו"מ-הדגשה|י}}אמרו כן {{ירו"מ-ביאור|שיגזרו אף על השוגג?}} אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: נחשדו<br><br> <span id="דף_כב_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב''' {{שוליים|ג_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ח|המבשל בשבת במזיד - האם אסור לו ולאחרים לאכול התבשיל למוצאי שבת]]''' * '''מקור:''' "שוגג יאכל למוצאי שבת, מזיד לא יאכל. רבי יוחנן הסנדלר אומר: שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, מזיד לא לו ולא לאחרים. שמואל (בר אבא בר אבא) כרבי יוחנן הסנדלר. רב כד הוה מורי בחבורתיה הוה אמר כרבי מאיר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ו, הלכה כג, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף א, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (שוגג לו ולאחרים, מזיד לא יאכל) ~ ר' יוחנן הסנדלר (שוגג לאחרים ולא לו, מזיד לא לו ולא לאחרים) ~ ר' ישמעאל בי ר' יוסי (מחמיר יותר) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן הסנדלר - שוגג יאכל לאחרים ולא לו, ומזיד לא יאכל לא לו ולא לאחרים, כפי שהורה רב בציבורא וכן נפסק ברמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שביעי#עא-א-ז|בבלי בבא קמא עא א — המבשל בשבת במזיד לא יאכל את התבשיל עולמית לא הוא ולא אחרים, ובשוגג יאכל למוצאי שבת רק לאחר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שביעי#עא-א-ח|בבלי בבא קמא עא א — מעשה שבת האם אסור בהנאה מדאורייתא או מדרבנן]] {{שוליים|ג_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ט|המשאיר תבשיל על גבי כירה בשבת בשוגג מותר לאוכלו במזיד אסור]]''' * '''מקור:''' "השוכח תבשיל על גב כירה וקדשה עליו השבת, שוגג יאכל מזיד לא יאכל. נחשדו להיות מניחין מזידים ואמרו: שכיחין היינו. ואסרו להן את השוכח. ולמה אף הכא גבי בישול לא יאמרו כן (שיגזרו אף על השוגג?) אמר רבי אילא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן רנג סעיף א, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם ושו"ע או"ח רנג,א שהשוכח מותר והמזיד אסור, כלשון הירושלמי, שגזרו על המזיד משום שנחשדו להעיד ששכחו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-א-ב|בבלי שבת לח א — המבשל בשבת בשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל, ואף מי שלא עשה מעשה בעצמו (כגון ששכח קדירה על האש) נ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-א-ג|בבלי שבת לח א — ביצים מצומקות שמצטמקות ויפה להן - אסור להשהותן על גבי כירה מערב שבת לשבת הבאה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א<span class="yerum-runnum">49</span></div>להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין, וקנסו במניח ולא קנסו במבשל. חזרו לומר: תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו, אסור. תבשיל שהוא מצטמק ורע לו, מותר. איזהו תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו? כגון {{ירו"מ-הוסר|אכרוב}}{{ירו"מ-הדגשה|כרוב}} ואפונים ובשר טרוף. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר עילאי|°]]<nowiki/>רבי תנחום בר עילאי: אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו. בצים מה הן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי: אבא עלה לביתו ומצא {{ירו"מ-הוסר|שם}}{{ירו"מ-הדגשה|שהשהו מים}} חמין והתיר, בצים ואסר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: אני ואבא עלינו לחמת גדר והביאו לפנינו בצים קטנים {{ירו"מ-הוסר|כחוזרדין}}{{ירו"מ-הדגשה|כעוזרדין}} וטעמן יפה כפנקריסין. תני: {{שוליים|ג_י}}לא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם נתנה, מוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הברייתא מדברת בשעשתה כן}} במזיד {{ירו"מ-הדגשה|וכשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הוסר|כרמ}}{{ירו"מ-הדגשה|שסובר שבמזיד יאכל למוצאי שבת}}. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הברייתא מדברת בשעשתה כן}} בשוגג {{ירו"מ-הדגשה|וכשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-הדגשה|שבשוגג יאכל למוצ"ש}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: יאות אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} שהעמיד כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: הנוטע בשבת שוגג יקיים, מזיד יעקור. {{שוליים|ג_יא}}ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא אומר: חילוף הדברים. הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור, ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור. למה {{ירו"מ-הדגשה|הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור}}? מפני שהניית שבת עליו. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כאן}}, מכיון שאת אומר: ימתין למוצאי שבת כדי שיעשו, כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום. {{ירו"מ-הדגשה|אבל לרבי מאיר אין איסור להנות ממלאכת שבת שהרי בשוגג הוא מתיר מיד}}. ומה טעמין דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שגזרו על נוטע בשביעית ולא גזרו על נוטע בשבתות}}? נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. דבר אחר: מונין לשביעיות ואין מונין לשבתות. {{ירו"מ-הדגשה|וכשיבא לאכול בשנה הרביעית ידעו שניטע בשביעית}}. היך עבידא {{ירו"מ-ביאור|מאי נפקא מינא?}} נטע פחות מל' יום לפני שביעית ונכנסה שביעית. אין תימר: חשד {{ירו"מ-הדגשה|שיטע במזיד ויאמר שוגג אני}}, אין כאן חשד {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא עבר איסור על עצם הנטיעה אלא על תוספת שביעית שהיא דרבנן, ולא היו גוזרים שיעקור משום כך שאין גוזרים גזרה לגזרה}}. אין תימר: מניין {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} כאן מניין {{ירו"מ-הדגשה|שהרי מתחילים לספור מהשביעית}}. נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית. אין תימר: חשד, יש כאן חשד {{ירו"מ-הדגשה|שיבואו ליטוע בשביעית ויאמר שוגג היינו}}. ואין תימר: מניין {{ירו"מ-הוסר|יש}}{{ירו"מ-הדגשה|אין}} כאן מניין {{ירו"מ-הוסר|ותייא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי מתחיל לספור מהשמינית. הא דאמרינן דבשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור אתיא}} כמאן דאמר: מפני החשד {{ירו"מ-הדגשה|וקנסו בשוגג מפני המזיד}}. ברם כמאן דאמר: מפני המניין {{ירו"מ-הוסר|קנסו}}{{ירו"מ-הדגשה|לא אתיא, דאם כן הוה לאשמועינן רבותא דאפילו פחות משלושים יום קדם שביעית יעקר בין}} בשוגג {{ירו"מ-הוסר|מפני}}{{ירו"מ-הדגשה|בין}} {{ירו"מ-הוסר|המזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|במזיד}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף מחזירים. פשיטא שאם}}<br><br> <span id="דף_כב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''ירושלמי מסכת שבת, דף כב'''' בדף הקודם שאלנו: למה יש חלוקה בין מי שהניח בשוגג, שקנסו, לבין מי שבישל בשוגג, שלא קנסו? אז באמת אומרת הגמרא: למה '''רבנן נחשדו להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין'''? כן, למשל זה איסור דאורייתא, זה מונח של, כן. אבל לכן '''קנסו במניח ולא קנסו במבשל'''. '''חזרו לומר: תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור, תבשיל שהוא מצטמק ורע לו מותר.''' כלומר אם זה תבשיל שהוא נהנה מזה, יש מקום לאסור. אבל תבשיל שמצטמק ורע לו, שהוא לא מרוויח מזה כל כך, אז דבר כזה יתירו. '''איזהו תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו? כגון ואפונים ובשר טרוף.''' כלומר דווקא בשר טרוף, בשר שהוא מפורר. אבל אם זה בשר שלם, אז אפילו אם הבשר עצמו משביח, כיוון שהכמות של הבשר קטנה, זה פחות ראוי להתכבד בו, לכן זה נחשב מצטמק ורע לו. '''אמר רבי תנחום בר עילאי: אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו.''' '''ביצים מה הן?''' '''רבי יוסי בשם רבי ישמעאל בי רבי יוסי: אבא עלה לביתו ומצא חמין והתיר, בצים ואסר.''' ומכאן שביצים זה מצטמק ויפה לו. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינה: אני ואבא עלינו לחמת גדר והביאו לפנינו בצים קטנים וטעמן יפה כפנקריסין.''' כלומר בעצם רואים מכאן שביצים זה מצטמק ויפה לו. תני להם את הברייתא: '''לא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם נתנה, מוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו.''' רב אחא אמר: הברייתא מדברת שעשתה כן במזיד. כן, לא בשוגג אלא במזיד, והיא בשיטת רבי מאיר, שסובר שאפילו במזיד ייאכל למוצאי שבת, והברייתא חידשה שלא יאכל מיד למוצאי שבת אלא צריך להמתין בכדי שיעשו. רבי יוסי אומר: לא, הברייתא מדברת שעשתה בשוגג, וזה בשיטת רבי יהודה, שאומר שבשוגג יאכל למוצאי שבת. הברייתא באה להגיד שרק אחרי בכדי שיעשו. '''אמר רבי מנא: יאות אמר רבי יוסי שהעמיד''' את הברייתא '''כרבי יהודה'''. כן, דתנן, למדנו במשנה: '''הנוטע בשבת שוגג יקיים, מזיד יעקור. ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. רבי יהודא אומר: חילוף הדברים. הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור, ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור.''' עכשיו למה באמת לפי רבי יהודה '''הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור'''? כיוון שיש לו הנאת שבת, אסור ליהנות משבת לפי רבי יהודה. '''למה? מפני שהניית שבת עליו.''' אז גם כאן, '''מכיון שאת אומר: ימתין למוצאי שבת כדי שיעשו, כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום.''' אז לכן זה מאוד מתאים עם רבי יהודה, אבל לרבי מאיר, הרי לפי רבי מאיר אין בכלל איסור ליהנות מהנאת שבת, כי הרי בשוגג הוא מתיר מיד. שואלת הגמרא: '''ומה טעמין דרבנן?''' כלומר למה החכמים גזרו בנטע בשביעית ולא גזרו בנטע בשבת? מתרצת: '''נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. דבר אחר: מונין לשביעיות ואין מונין לשבתות.''' כלומר וכשיבוא לאכול בשנה הרביעית, כולם ידעו שהוא בעצם נטע את זה בשביעית. שואלת הגמרא: '''היך עבידא'''? מה נפקא מינה? עונה הגמרא: '''נטע פחות מל' יום לפני שביעית ונכנסה שביעית.''' אם תאמר חשוד שנטע במזיד ואמר שוגג אני - '''אין תימר: חשד, אין כאן חשד''', הרי הוא נטע בשישית. הרי לא עבר שום איסור בעצם הנטיעה, אלא רק את השביעית, שזה רק דרבנן ולא היו גוזרים משום כך, כי לא גוזרים גזרה לגזרה. אבל '''אין תימר: מניין, כאן מניין''', הרי פחות משלושים יום אז מתחילים לספור מהשביעית. אז אם הייתה פחות משלושים יום לפני שביעית, אנשים יחשבו שהוא נטע בשביעית, ויהא פה מעין חשד, ולכן דבר כזה יגזרו. מתרצת עוד הבדל: '''נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית.''' אם תאמר '''אין תימר: חשד, יש כאן חשד''', הרי הוא נטע את זה בשביעית והוא יכול להגיד שהוא שוגג היה, ולכן יש מקום לגזור. אבל '''ואין תימר: מניין, כאן מניין''' - פה אין כאן מניין כי הרי מתחילים לספור מהשמינית. מתרצת: '''כמאן דאמר: מפני החשד''' - אתיא, כלומר, שכנסו שוגג מפני שחשוד היה במזיד. אבל '''כמאן דאמר: מפני המניין''' - זה לא מסתדר, לא אתיה, '''בשוגג'''. שאם כן, למה הברייתא באה ואמרה לנו שאם נטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור? היה צריך להוציא רבותא יותר גדולה, שאפילו פחות משלושים יום לפני שביעית יעקור בין בשוגג בין במזיד. אם זה בגלל המניין, זה מתקיים אפילו אם נטע בשישית, וזה חידוש הרבה יותר גדול. בגלל שהוא לא אמר את זה, כנראה שלא זו הסברה, אלא רק שהיו חשודים לנטוע בשביעית במזיד ולומר שוגגים היינו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א''' {{שוליים|ג_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_י|המבשל בשבת במזיד או בשוגג בכדי מה מותר לאחרים לאכול ממה שבישל]]''' * '''מקור:''' "לא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם נתנה, מוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. רבי אחא אמר: הברייתא מדברת בשעשתה כן במזיד וכשיטת רבי מאיר שסובר שבמזיד יאכל למוצאי שבת. רב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן רנד סעיף ח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אחא (הברייתא במזיד, כר"מ) ~ רבי יוסי בר זבידא (הברייתא בשוגג, כר' יהודה) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהברייתא בשוגג וכר' יהודה שבמזיד לא יאכל עולם, ורבי מנא הודה לו; הרמב"ם והשו"ע פסקו כך. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יח-ב-א|בבלי שבת יח ב — האופה או מבשל בתנור סמוך לשבת ולא הסתלק המלאכה מבעוד יום, אסור בכדי שיעשו]] {{שוליים|ג_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_יא|הנוטע עץ בשבת בשוגג או במזיד - עוקרו, ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור]]''' * '''מקור:''' "ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. רבי יהודא אומר: חילוף הדברים. הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור, ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור. למה הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור? מפני שהניית שבת עליו. ו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק א, הלכה יב, סמ"ג לאוין רסו, סמ"ג לאוין רסז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ ר' יהודה: תנא קמא סובר בשבת בשוגג ומזיד יעקור ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור מפני שהניית שבת חמורה, ור' יהודה הופך את הדברים * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פ"א הי"ב, שבשבת החמירו יותר מפני קדושת השבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק חמישי#נג-ב-ה|בבלי גיטין נג ב — הנוטע אילן בשביעית, בין בשוגג בין במזיד - יעקר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק חמישי#נד-א-א|בבלי גיטין נד א — ישראל חשודים על איסורי שביעית אך אינם חשודים לחלל שבתות]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב<span class="yerum-runnum">50</span></div>{{שוליים|ג_יב}}נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום. {{ירו"מ-הדגשה|ואם}} נטלו משחשיכה, מחזירה משחשיכה. נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} רבי סימון דתרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון דתרי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הניחו בארץ, אסור לטלטלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: משרת הייתי את רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה {{ירו"מ-הוסר|ומחזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|ומחזירן}} לכירה. אמר רבי ירמיה ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה ברבי שמעון|°]]{{ירו"מ-הוסר|רש}}: {{שוליים|ג_יג}}אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זימנין סגין יתיבית קומי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ולא שמעית מיניה הדא מלתא. אמר רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אתה אומר ש}}לא שמע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מיניה, מותר? {{ירו"מ-הדגשה|האם}} שמע{{ירו"מ-הדגשה|תה}} מינה {{ירו"מ-הדגשה|שאסור? איתמר, אמר}} רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|הניחו בארץ}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|לטלטלו. לא החזיקו בידו אלא}} תלוי ביתד {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ונתנו}}{{ירו"מ-הדגשה|נתנו}} על גבי ספסל {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נאמר: אם היה מפוחם {{ירו"מ-ביאור|חם}} מותר, ואם לאו אסור. אמר רבי יוחנן בר מרייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן בר מריה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}}: בשלא העביר את ידו ממנו, אבל אם העביר את ידו ממנו, אסור.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ב|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_יד}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה, לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו. כופח שהסיקו בקש או בגבבה, הרי הוא ככירים. בגפת או בעצים, הרי הוא כתנור.<br><strong>גמ':</strong> תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{שוליים|ג_טו}}{{ירו"מ-הדגשה|תנור}} אפילו לסמוך לו אסור. רבי שמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמאי|°]] סמיך {{ירו"מ-הוסר|לאדירא}}{{ירו"מ-הדגשה|לאוירא}} {{ירו"מ-ביאור|צד הפתח}} דתנורא. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והתני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אפילו לסמוך לו אסור? רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מיקל לנשייא דשטחן בגדיהון לאוירא דתנורא. רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] הורי: מדוחק מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כפין ומירמי עליהון, ובלחוד {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מיגיריית}}{{ירו"מ-הדגשה|מגיריית}} {{ירו"מ-ביאור|שכנותיה.}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|גבי כופח}} בשבת, {{ירו"מ-הוסר|אתה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} מהלך אחר הסיקו {{ירו"מ-הדגשה|של אותו שבת שאם הוסק בקש או בגבבה הרי הוא ככירים, בגפת או בעצים הרי הוא כתנור}}. ובטומאה, את מהלך אחר גיפופו {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: הכופח עשאו לאפייה, שיעורו כתנור}} {{ירו"מ-ביאור|שמורחים בו טיט ומסיקים אותו, ואם יוסק בכדי שיהיה ראוי לאפות ספגנין כתנור.}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|עשאו לבשול, שיעורו ככירה}} {{ירו"מ-ביאור|שיוסק בכדי שיהיה ראוי לבשל ביצה ככירה. ויש אומרים שאם טח הטיט כך שיהיה קצר מלמעלה ורחב מלמטה הרי הוא כתנור, ואם לאו הרי הוא ככירה <br> }} ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ג|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_טז}}אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל, ולא יפקיענה בסודרין. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} מתיר. {{שוליים|ג_יז}}לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתיצלה. מעשה שעשו אנשי טבריא {{שוליים|ג_יח}}והביאו סילון של צונן בתוך אמה של חמין. אמרו להן חכמים: אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתייה. ואם ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתייה. מולייר {{ירו"מ-ביאור|שיש בצידו כלי לקיבול גחלים}} הגרוף, שותין הימנו בשבת. אנטיכי {{ירו"מ-ביאור|שעשוי דופן כפלה בפנימית נותן מים ובחיצונה גחלים,}} אף על פי שגרופה, אין שותין הימנה.<br><strong>גמ':</strong> תמן תנינן: {{שוליים|ג_יט}}תפוח {{ירו"מ-ביאור|של תרומה}} שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה, הרי זו אסורה {{ירו"מ-הדגשה|דאף שתרומה בטלה במאה, מחמץ אינו בטל}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} מתיר {{ירו"מ-ביאור|במאה}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בר חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: <br><br> <span id="דף_כג_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן, למדנו במשנה: '''בית הלל נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום. נטלו משחשיכה, מחזירה משחשיכה.''' ופשיטא, שאם הוא נטל את זה בעוד יום, יכול להחזיר בעוד יום. ואם נטל משחשיכה, יכול להחזיר משחשיכה. אבל השאלה: '''נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום''' - מהו? כן, האם עכשיו זה כמו הנחה ראשונה, הנחה מחודשת? אז מה הדין? '''אמר רבי סימון דתרי בשם רבי הושעיה: הניחו בארץ, אסור לטלטלו.''' כלומר, אם הוא לקח את המיחם מהכירה והניח אותו על הארץ, אסור לטלטלו. '''אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: משרת הייתי את רבי חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה לכירה.''' כלומר, להחזיר מותר. '''אמר רבי ירמיה ברבי שמעון: אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה.''' '''אמר רבי אמי: זימנין סגין יתיבית קומי רבי הושעיה ולא שמעית מיניה הדא מלתא.''' לא שמעתי שהוא מתיר דבר כזה. '''אמר רבי זריקן לרבי זעירא: לא שמע מיניה, מותר?''' אתה אומר שלא שמעת שהוא התיר דבר כזה - האם שמעת שהוא אסר? לא שמענו - זה לא ראיה. '''שמע מינה רבי הושעיה: אסור''' - אני כן שמעתי, '''תלוי ביתד על גבי ספסל'''? כלומר, אם הוא הניח את זה בארץ, עזב אותו לגמרי, יותר הוא לא יכול להחזיר. עכשיו מה הדין אם הוא לא החזיק בידו, אבל גם לא עזב אותו לגמרי, אלא תלהו ביתד או על גבי ספסל? '''נאמר: אם היה מפוחם מותר, ואם לאו אסור.''' כלומר, אם זה עדיין חם מותר, ואם לא אסור. '''אמר רבי יוחנן בר מרייה: בשלא העביר את ידו ממנו, אבל אם העביר את ידו ממנו, אסור.''' כלומר, גם כשזה מונח על הספסל צריך שידו תהיה על זה - הוא לא מחזיק את זה, אבל נוגע בזה. '''פרק ג' הלכה ב'''' מתני': '''תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה, לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו. כופח שהסיקו בקש או בגבבה, הרי הוא ככירים.''' כמו שאמרנו, שאם הם גרופים וקטומים מותר להישען עליהם. '''בגפת או בעצים, הרי הוא כתנור''' - ואסור אפילו להישען. גמ': '''תני בר קפרא: אפילו לסמוך לו אסור.''' '''רבי שמי סמיך דתנורא''' - כלומר הוא היה מניח צמוד לפתח של התנור. '''אמר לו רבי מנא: והתני בר קפרא אפילו לסמוך לו אסור?''' זה נשאר בשאלה. '''רבי מנא מיקל לנשייא דשטחן בגדיהון לאוירא דתנורא''' - הכוונה שהוא היה כועס על הנשים שהיו מניחות את הבגדים שלהם להתייבש ליד אוויר התנור. '''רבי יודן בי רבי ישמעאל הורי''' - בדוחק הוא התיר, כשאדם לא היו לו כיריים: '''מדוחק מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כפין ומירמי עליהון''' - אם גורפים את התנור ומניחים שלוש אבנים, אז להניח על זה את הסיר התיר, '''ובלחוד לא ידעין''' - אבל זה רק בצנעה, שהשכנים לא ידעו על זה. '''אמר רבי יוסי: בשבת, מהלך אחר הסיקו.''' כמו שאמרנו, אם באותה שבת הסיקו את זה עם קש וגבבה, זה כמו כיריים; הסיקו את זה בעצים, לא אכפת לי מה היה בשבתות קודמות. '''ובטומאה, את מהלך אחר גיפופו''' - כלומר ההיסק הראשוני. '''פרק ג' הלכה ג'''' מתני': '''אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל''' - אנחנו יודעים שביצה אחרי שהיא מתחילה טיפה להתקשות אפשר לסובב אותה. '''ולא יפקיענה בסודרין. ורבי יוסי מתיר.''' אסור לשבור את הביצה על גבי סודר שהתחמם מהשמש, כי זה תולדות חמה, או שמדובר בסודרים שהתחממו מהאש - בכל אופן אסור, אבל רבי יוסי מתיר. '''לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתיצלה''' - כי שם ודאי מדובר בתולדות חמה, ולכן זה אסור. '''מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן בתוך אמה של חמין.''' כלומר, הם הביאו צינור שבתוכו העבירו את המים הקרים כדי שהמים יתחממו מחמי טבריה. '''אמרו להן חכמים: אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתייה. ואם ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתייה.''' ואמרה המשנה: '''מולייר הגרוף, שותין הימנו בשבת''' - מולייר זה כלי שיש לו בצד עוד כלי לגחלים. '''אנטיכי אף על פי שגרופה, אין שותין הימנה''' - אנטיכי זה כלי שיש לו שתי דפנות, דופן כפולה, ובדופן התחתית מניחים גחלים, שם אף על פי שגרופה אין שותין הימנה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב''' {{שוליים|ג_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_יג|מותר להעביר קדרה מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה בשבת]]''' * '''מקור:''' "אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה. אמר רבי אמי (בן נתן): זימנין סגין יתיבית קומי רבי הושעיה ולא שמעית מיניה הדא מלתא. אמר רבי זריקן לרבי זעירא: אתה אומר שלא שמעת מיניה, מותר? האם שמעתה מינה שא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי הושעיה שהמעביר קדרה מכירה גרועה לכירה משובחת מותר, ובבבלי (שבת דף לו-לח) נחלקו אמוראים בדין זה בהעברה מכירה לכירה {{שוליים|ג_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_יד|מותר להשהות תבשיל על כופח שהוסק בגבבה ככירה, ואסור על תנור שהוסק בקש או גבבה]]''' * '''מקור:''' "תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה, לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו. כופח שהסיקו בקש או בגבבה, הרי הוא ככירים. בגפת או בעצים, הרי הוא כתנור. גמ : תני בר קפרא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ה, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן רנג סעיף א, שו"ע או"ח סימן רנג סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמשנה ובר קפרא: תנור שהוסק בקש/גבבה - אסור לתת בתוכו או על גביו; כופח שהוסק בקש/גבבה - דינו ככירה (מותר), ובעצים/גפת - דינו כתנור (אסור); כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רנג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-ב-א|בבלי שבת לח ב — מותר להחזיר קומקום או קדרה למקום שהעלו ממנו לצורך חימום, אף בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-ב-ב|בבלי שבת לח ב — תבשיל שהיה בידו מערב שבת ולא הניחו על גבי קרקע מעולם, מותר להניחו בשבת על גבי כירה שאינה ג]] {{שוליים|ג_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_טו|אסור להסמיך כלי או בגד לתנור חם בשבת, ולהצניע חמין רק לאחר גריפת גחלים או נתינת אפר/כיסוי המונע תוספת חום]]''' * '''מקור:''' "תנור אפילו לסמוך לו אסור. רבי שמי סמיך לאוירא (צד הפתח) דתנורא. אמר לו רבי מנא (בן יונה): והתני בר קפרא אפילו לסמוך לו אסור? רבי מנא (בן יונה) מיקל לנשייא דשטחן בגדיהון לאוירא דתנורא. רבי יודן בי רבי " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ה, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן רנג סעיף א, שו"ע או"ח סימן רנג סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמי ובר קפרא שאף לסמוך אסור, וכהוראת רבי יודן בי רבי ישמעאל להתיר בגריפה ונתינת מחיצה (כפין), כפי שהביאו הרמב"ם (הל' שבת פ"ג ה"ה, ז) והשו"ע (או"ח רנג, א-ב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-ב-א|בבלי שבת לח ב — מותר להחזיר קומקום או קדרה למקום שהעלו ממנו לצורך חימום, אף בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-ב-ב|בבלי שבת לח ב — תבשיל שהיה בידו מערב שבת ולא הניחו על גבי קרקע מעולם, מותר להניחו בשבת על גבי כירה שאינה ג]] {{שוליים|ג_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_טז|אסור לצלות ביצה בצד המיחם או לגלגלה בסודר בשבת]]''' * '''מקור:''' "אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל, ולא יפקיענה בסודרין. ורבי יוסי (בן חלפתא) מתיר." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ב, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא (חכמים) ~ רבי יוסי בן חלפתא: חכמים אוסרים משום שנראה כמבשל, רבי יוסי מתיר * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא האוסר, כלשון "אין נותנין" הסתמית שהלכה כמותה; כך פסק הרמב"ם והשו"ע לאיסור, ולא כרבי יוסי המתיר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-ב-ט|בבלי שבת לח ב — אסור להניח ביצה בצד המיחם כדי שתתגלגל, ואסור לגלגלה בסודר חם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-ב-י|בבלי שבת לח ב — אין להטמין ביצה בחול או באבק דרכים כדי שתצלה]] {{שוליים|ג_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_יז|אין להטמין ביצה בחול או באבק דרכים חם בשבת כדי שתיצלה]]''' * '''מקור:''' "לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתיצלה. מעשה שעשו אנשי טבריא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ב, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאסור לגמרי, שהחול ואבק הדרכים מוסיפים חום ומבשלים, כמעשה אנשי טבריא שנאסר; כן הכריעו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-ב-ט|בבלי שבת לח ב — אסור להניח ביצה בצד המיחם כדי שתתגלגל, ואסור לגלגלה בסודר חם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-ב-י|בבלי שבת לח ב — אין להטמין ביצה בחול או באבק דרכים כדי שתצלה]] {{שוליים|ג_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_יח|מים קרים שהתחממו על ידי חמים אסורים בשבת בשתייה ורחיצה, וביום טוב מותרים בשתייה ואסורים ברחיצה; מוליאר גרוף מותר לשתות ממנו, ואנטיכי אף גרופה אסור]]''' * '''מקור:''' "והביאו סילון של צונן בתוך אמה של חמין. אמרו להן חכמים: אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתייה. ואם ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתייה. מולייר (שיש בצידו כלי לקיבו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שכו סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-ב-כ|בבלי שבת לח ב — מי סילון צונן שהתגלגלו באמת חמי טבריה בשבת - אסורים ברחיצה ובשתייה, וביום טוב - אסורים ברח]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לט-ב-ג|בבלי שבת לט ב — אסור לשטוף את כל גופו בשבת בין בחמין ובין בצונן, בין בכלי ובין בקרקע]] {{שוליים|ג_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_יט|חמץ של תרומה שריסק בעיסה וגרם לה להחמיץ ואינו בטל במאה]]''' * '''מקור:''' "תפוח (של תרומה) שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה, הרי זו אסורה דאף שתרומה בטלה במאה, מחמץ אינו בטל. תני רבי יוסי (בן חלפתא) מתיר (במאה). רבי אחא ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוסי בר חנינה: 📖 באר משה — דף כב ע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק טו, הלכה ד * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יוסי בן חלפתא (מתיר, בטל במאה) ~ תנא קמא (אוסר, שהמחמץ אינו בטל) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שאינו בטל במאה, כמובא ברמב"ם הלכות תרומות פרק טו הלכה ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק חמישי#נד-א-א|בבלי מנחות נד א — עיסה שהחמיצה מחמת תפוח מרוסק שנילוש בה, אסורה משום חמץ נוקשה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">51</span></div>מה פליגון? במחמץ במימיו {{ירו"מ-ביאור|ברסק שלו}}, אבל המחמץ בגופו {{ירו"מ-ביאור|שהניחו שלם על הבצץ והחמיץ מהריח}}, דברי הכל מותר {{ירו"מ-הדגשה|שלדעת כולם אין גוף הפרי מחמיץ}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} כדעתיה. כמה דו אמר תמן: אין {{ירו"מ-הוסר|חימוצו}}{{ירו"מ-הדגשה|חימוצן}} {{ירו"מ-הדגשה|של רסק פירות חימוץ}} ברור {{ירו"מ-הדגשה|שנאסר מהתורה}}, כן הוא אמר הכא: אין תבשילו {{ירו"מ-הדגשה|של סודרין}} תבשיל ברור {{ירו"מ-ביאור|שלא נאסר מהתורה אלא כלי ראשון שעל האש}} {{ירו"מ-הוסר|תנא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולכן אינו}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אסור}}. {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי יוחנן בר מרייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן בר מריה|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}}: בשלא העביר ידו ממנו, אבל העביר אסור. {{ירו"מ-הוסר|פנה}}{{ירו"מ-הדגשה|פגה}} שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים {{ירו"מ-ביאור|וכבו,}} אם היו מקצתן מגולין, ניטלין בשבת. ואם לאו, אין ניטלין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר תדאי|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בר תדאי אומר: {{שוליים|ג_כ}}בין כך ובין כך, תוחב בשפוד ובסכין ונוטל. אתייא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר תדאי|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בר תדאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. דתני: לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתדרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_כא}}מתיר {{ירו"מ-ביאור|דדבר שאינו מתכווין מותר ובלבד שלא יהיה פסיק רישא.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], ורבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: מודין חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בכסא שרגליו משוקעות בטיט, שמותר לטלטלו {{ירו"מ-הדגשה|שאין הגומא מתקיימת בעפר תיחוח}}. כמה דאת אמר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו {{ירו"מ-ביאור|שאין החריץ שעושה בעפר תיחוח נחשב חריץ.}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אף אנן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים וכבו, אם היו מקצתן מגולין}}, ניטלין בשבת אף שמזיז עפר, {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהגומא לא מתקימת. אמר}} רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אין כאן ראיה שבעפר תיחוח מותר, שאפשר שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון{{ירו"מ-הוסר|דרש}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|דאמר דבר שאינו מתכוון מותר}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מתניתין אמרה {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|שאסור אף בעפר תיחוח דתנן}}: כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת {{ירו"מ-הדגשה|ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח}}. והא תנינן {{ירו"מ-הדגשה|אם היו מקצת עליו מגולים, אינו חושש משום ספיחין ב}}שביעית. אית לך מימר שביעית כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}? {{ירו"מ-הוסר|דפתר}}{{ירו"מ-הדגשה|דהא אי אפשר לפתר}} לה שביעית כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} מתיר בספיחי שביעית, ואת אמר הכין. אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} מתיר בספיחי שביעית, אית ליה משום שביעית {{ירו"מ-הדגשה|דמודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|ומשום}}{{ירו"מ-הדגשה|שיש בהם}} קדושת שביעית {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאכלם בקדושת שביעית וצריך לבער. והא}} {{ירו"מ-הוסר|ותנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} על ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|טהרו}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} {{ירו"מ-הוסר|מלטמא}}{{ירו"מ-הדגשה|מקצת עלים מגולים}}, אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית {{ירו"מ-ביאור|לכן אי אפשר להעמיד את המשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא כרבנן ובעפר תיחוח מותר}}<br> <br>}} <span id="דף_כג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף כג. נתחיל מהדף הקודם, מתחילת הגמרא. מתניתין תמן תנינן: תפוח של תרומה שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחמצה, הרי זה אסורה. כלומר, למרות שבעצם תרומה תמיד בטלה במאה, מחמץ לא בטל. מתי רבי יוסי מתיר? כי הוא סובר שמי פירות אינם מחמיצים. רבי אחא ורבי אבא אמרו בשם רבי יוסי: '''מה פליגון? במחמץ במימיו, אבל המחמץ בגופו, דברי הכל מותר.''' כלומר, אם הוא הניח את התפוח עצמו כמות שהוא בעיסה, לדעת כולם, אז אין גוף הפרי מחמיץ, כלומר כל החמצתו זה מהריח, ואין עליו מילתא, ולכן העיסה לא נחשבת תרומה והיא מותרת. ועתה, רבי יוסי שהתיר גם מחמץ במימיו - '''רבי יוסי כדעתיה''', כיוון דאמר תמן: '''אין ברור''', כלומר, אין חימוצן של מי פירות חימוץ ברור, לכן הוא מתיר, כי הוא אומר זה לא חימוץ שהתורה אסרה, לא חימוץ שהתורה הכשירה בתור חימוץ, ולכן זה מותר. ולכן הוא אומר הכא: '''אין תבשילו תבשיל ברור.''' כלומר, הדבר שהתחמם על ידי האור, כלומר תולדות האור, תולדות חמה, הוא סובר שבכל מקרה הבישול שלהם לא ברור שאסור מהתורה, כלומר בעצם מותר מהתורה, ולכן אינו אסור. '''שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים''', לאחר מכן הגחלים כמובן כבו, כי אם הם דלוקים אז אסור לקחת את זה. אבל אם הם כבו - '''אם היו מקצתן מגולין, ניטלין בשבת. ואם לאו, אין ניטלין''', משום מוקצה, כי אם טלטל את הגחלים ואת האפר. '''רבי אלעזר בר תדאי אומר: בין כך ובין כך, תוחב בשפוד ובסכין ונוטל''' - יכול לתחוב בהם שפוד או סכין, ולהגביה את זה, וזה שהוא מטלטל את הגחלים זה טלטול מהצד וזה בסדר. '''אתייא דרבי אלעזר בר תדאי כרבי שמעון. דתני: לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתדרה, מפני שהוא עושה חריץ. ורבי שמעון מתיר''', כי הוא סובר שטלטול מהצד לא שמיה טלטול. אמר רבי אבא בשם רבי הונא, ורבי חגיי אמר בשם רבי זעירא, ורבי יוסה אמר בשם רבי אילא: '''מודין חכמים לרבי שמעון בכסא שרגליו משוקעות בטיט, שמותר לטלטלו''', כי אתם רואים שהגומא, כיוון שהגומא לא מתקיימת בעפר תיחוח, אז לכן מותר לטלטל את זה, כי בעצם הוא לא עושה חריץ. '''כמה דאת אמר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו''', כי החריץ עצמו שעושים בעפר תיחוח לא נחשב חריץ. '''אמר רבי יוסי: אף אנן תנינן''', כי הרי למדנו במשנה: פגש טמנה בתבן וחררה טמנה בגחלים, אז '''ניטלין בשבת''', אף שמזיז עפר, אבל כיוון שהגומא לא מתקיימת אז זה מותר. '''רבי יוסה ברבי בון: אין כאן ראיה שבעפר תיחוח מותר''', כי אפשר '''שהמשנה כרבי שמעון היא''', שהוא רבי שמעון הרי סובר דבר שלא מתכוון מותר. '''אמר רבי יוסי: מתניתין אמרה'''... שאסור גם בעפר תיחוח. מה הראיה? '''כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת''', שלא יחלקו בין עפר תיחוח לעפר שלא תיחוח. '''והא תנינן שביעית.''' איך אתה יכול להגיד זה רבי שמעון? הרי כתוב בהמשך שם. '''אית לך מימר שביעית כרבי שמעון?''' הרי לרבי שמעון בכלל מותר, אין איסור ספיחים בשביעית. אז אי אפשר לטעון לרבי שמעון. אתה רוצה להגיד שזה רבי שמעון? '''לה שביעית כרבי שמעון, דרבי שמעון מתיר בספיחי שביעית, ואת אמר הכין.''' לא, '''אף על גב דרבי שמעון מתיר בספיחי שביעית, אית ליה משום שביעית''' - הרי הוא מודה שיש במציאות שביעית. אי אפשר להגיד שזה רבי שמעון, כי הברייתא אומרת על זה: '''רבי שמעון קדושת שביעית על דרבי שמעון, אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית.''' אז יש פה את שניהם, גם קדושת שביעית וגם שביעית - הכוונה ספיחים, ולכן אי אפשר להגיד שזה כרבי שמעון. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א''' {{שוליים|ג_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_כ|מותר לגרור כלים על גבי קרקע בשבת אף אם עלול להיווצר חריץ, כשאין כוונתו לכך]]''' * '''מקור:''' "בין כך ובין כך, תוחב בשפוד ובסכין ונוטל. אתייא דרבי אלעזר בר תדאי כרבי שמעון (בן יוחאי). דתני: לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתדרה, מפני שהוא עושה חריץ. ורבי שמעון (בן יוחאי)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שיא סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי שמעון בן יוחאי: תנא קמא אוסר לגרור מטה כסא וספסל וקתדרה שמא יעשה חריץ, ורבי שמעון בן יוחאי מתיר משום דבר שאין מתכוין * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שדבר שאין מתכוין מותר, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע להתיר גרירת כלים בשבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עז-ב-ג|בבלי עירובין עז ב — סולם קטן (מצרי, הניטל בקלות בשבת בלא מרא וחצינא) המונח על גבי שובך אינו ממעט את פתחיו לעני]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-ב-ז|בבלי שבת נ ב — יתד (סליקוסתא) התחובה בקרקע מותר לטלטלה בשבת אף בלא שנעצה ושלפה וחזר ונעצה בערב שבת]] {{שוליים|ג_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_כא|מותר לטלטל כסא שרגליו משוקעות בעפר תיחוח, כשעשיית חריץ אינה מתכוונת ואינה פסיק רישא]]''' * '''מקור:''' "מתיר (דדבר שאינו מתכווין מותר ובלבד שלא יהיה פסיק רישא.) אמר רבי אבא בשם רבי הונא, ורבי חגיי אמרה בשם רבי זעירא, ורבי יוסה (אסי) אמרה בשם רבי אילא (אילעא): מודין חכמים לרבי שמעון (בן יוחאי) בכסא שרגלי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן שלז סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (אוסר דבר שאינו מתכוין) ~ רבי שמעון בן יוחאי (מתיר דבר שאינו מתכוין) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי, שדבר שאינו מתכוין מותר ובלבד שאינו פסיק רישא, ובעפר תיחוח מודים חכמים לר"ש שהגומא אינה מתקיימת, וכן הלכה ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק שני#כג-א-ו|בבלי ביצה כג א — אדם המוציא חצי שיעור בשבת בשגגה שנודע לו לאחר שהוציא את השאר בהמשך אותה עקירה, אם היה יכול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שלישי#לד-ב-ב|בבלי יומא לד ב — דבר שאינו מתכוין לעשות מלאכה, ואינה ודאית להיעשות אגב מעשהו - מותר]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">52</span></div>תמן אמרין {{ירו"מ-ביאור|לגבי בישול}}: {{שוליים|ג_כב}}חמה מותרת, תולדת חמה אסורה. רבנן דהכא אמרין: בין חמה בין תולדת חמה מותרת. מתניתין פליגא על רבנין דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה. שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שלא נאסר משום בישול אלא מפני}} שהוא עושה חריץ. אילו אמר {{ירו"מ-הדגשה|לא יטמיננה}} בקמח {{ירו"מ-הדגשה|שלא שיך בו חופר}}, יאות. מתניתין פליגא על רבנין דתמן, דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן גמליאל אומר: מגלגלין ביצים על גב גג של סיד רותח {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-ביאור|חשש שיזיז עפר.}} ואין מגלגלין ביצים על גבי עפר רותח. מה עבדין לה רבנן דתמן? פתרין לה {{ירו"מ-הדגשה|דעת יחיד היא ו}}חלוקין {{ירו"מ-הדגשה|חכמים}} על [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|ואוסרים אף בגג}}. על דעתין דרבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|ניחא שאסרו}} מעשה שעשו אנשי טבריא, ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טבריא {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כמותם. אלו שמיחו בהם סוברים שתולדות חמה אסורים ואין הלכה כמותם}}. מעשה שעשו אנשי טבריא כו': בראשונה היו סותמין את הקמין {{ירו"מ-ביאור|פתחים שמהם יוצאים אדים}} מערב שבת ונכנסים ורוחצין בשבת. נחשדו להיות ממלין אותו עצים מערב שבת והיא דליקה והולכת בשבת, ואסרו להן רחיצה והתירו להן זיעה. נחשדו להיות נכנסין ורוחצין ואמרו: מזיעין היינו. ואסרו להן רחיצה וזיעה. היו שם שתי אמבטיות, אחת של מתוקין {{ירו"מ-הדגשה|שחוממה באור}} ואחת של מלוחין {{ירו"מ-הדגשה|מחמי טבריה}}. נחשדו להיות מגלין את הנסרין ורוחצין במתוקין והן אומרים: במלוחין רחצנו. ואסרו להן את הכל. כיון שנתגדרו היו מתירין להן והולכין. מתירין להן והולכין עד שהתירו להן מי מערה {{שוליים|ג_כג}}וחמי טבריא, ולא התירו הבאת {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות {{ירו"מ-הדגשה|שמא יסחט}}. ומי התיר הבאת {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות? [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקיבה|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקיבה. דתני: ג' דברים התיר [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקיבה|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקיבה: התיר {{ירו"מ-הדגשה|לטמון ב}}עצה שבים, והתיר כצוצרה {{ירו"מ-ביאור|שאם היה בה ארבע על ארבע עושה בה חור ושואב מים.}} {{שוליים|ג_כד}}והתיר הבאת {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות. תמן תנינן: הרוחץ במערה או במי טבריא {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} מסתפג {{ירו"מ-הוסר|אפילו }}בעשר {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות, ולא יביאם בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: <br><br> <span id="דף_כד_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: חמה מותרת, תולדת חמה אסורה.''' '''רבנן דהכא אמרין: בין חמה בין תולדת חמה מותרת.''' '''מתניתין פליגא על רבנין דהכא: לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה''', שהרי חול ואבק דרכים זה תולדות חמה. '''שנייא היא שהוא עושה חריץ''' - אלא מפני שהוא עושה חריץ. הרי כדי לטמון את הביצה הוא חופר בחול, לכן זה אסור. '''אילו אמר בקמח, יאות''' - ששם כל העניין רק של תולדות חמה ולא שייך בהם חופר, אז זה היה ראיה טובה. '''מתניתין פליגא על רבנין דתמן.''' יש משנה ארוכה שחולקת על רבנן של בבל. '''דתני רבי שמעון בן גמליאל אומר: מגלגלין ביצים על גב גג של סיד רותח ואין מגלגלין ביצים על גבי עפר רותח.''' כלומר מותר על גבי סיד רותח ולא על גבי עפר רותח. בכל מקרה, שניהם זה תולדות חמה. מה ההבדל ביניהם? שבעפר רותח יש עניין של חפירה, שמא יחפור. '''מה עבדין לה רבנן דתמן? פתרין לה חלוקין על רבן שמעון בן גמליאל''' - זה דעת יחיד, וחכמים חוששים מרבי שמעון בן גמליאל ואוסרים אף בגג, כלומר גם אם אין בחול. '''על דעתין דרבנן דתמן מעשה שעשו אנשי טבריא''' - ניחא שהם אסרו, כי הרי מעשה שעשו אנשי טבריא זה בעצם תולדות חמה, אז אסור להם תולדות חמה. אבל '''ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טבריא''' - הרי שייך הדין כמעשה שעשו אנשי טבריא, בעצם ההלכה צריכה להיות כמו מעשה טבריא. ואתה אומר, אלו שביקשו בהם, הם סוברים שזאת חמה אסורה, אבל הלכה לא כמותם, אבל באמת מצד דין מותר. '''מעשה שעשו אנשי טבריא כו':''' '''בראשונה היו סותמין את הקמין מערב שבת ונכנסים ורוחצין בשבת.''' כלומר היו את הפתחים שמהם היו יוצאים אדים, היו סותמים בערב שבת, ואז נכנסים בשבת, פותחים את זה ורוחצים בשבת. '''נחשדו להיות ממלין אותו עצים מערב שבת והיא דליקה והולכת בשבת''', שידלקו כל השבת. '''ואסרו להן רחיצה והתירו להן זיעה''', כי זיעה לא צריך כל כך הרבה, לכן זה מספיק. אם רוצים מים חמים באמת צריך שאש תהיה גם בשבת, אבל אם רוצים רק שיהיה קצת אדים, אז לא צריך. '''נחשדו להיות נכנסין ורוחצין ואמרו: מזיעין היינו. ואסרו להן רחיצה וזיעה.''' '''היו שם שתי אמבטיות, אחת של מתוקין ואחת של מלוחין''', כלומר מחמי טבריה. '''נחשדו להיות מגלין את הנסרין ורוחצין במתוקין והן אומרים: במלוחין רחצנו. ואסרו להן את הכל.''' '''כיון שנתגדרו''', כלומר התחילו להקפיד, '''היו מתירין להן והולכין. מתירין להן והולכין עד שהתירו להן מי מערה וחמי טבריא, ולא התירו הבאת לונטיות.''' כלומר מגבת לא התירו להם, כי אם הוא התנגב בזה, זה כבר רטוב, שמא יבוא לשחות. '''ומי התיר הבאת לונטיות? רבי חנינא בן עקיבה. דתני: ג' דברים התיר רבי חנינא בן עקיבה: התיר עצה שבים''', כלומר בעצה - זה הירוק של המים, '''והתיר כצוצרה''', כלומר אם היה בור ארבע על ארבע, נניח מעל הכנרת, אז הוא התיר לעשות שם חור ולשאוב מים, ורואים כאילו שיש שם איזו מחיצה שיורדת עד המים. '''והתיר הבאת לונטיות''' - התיר להביא מגבת בשבת. '''תמן תנינן: הרוחץ במערה או במי טבריא מסתפג בעשר לונטיות, ולא יביאם בידו.''' כלומר, אפילו יסתפג בעשר לונטיות כך שאין כמעט מים, ולא שייך לו שם לשחות, גזרו. אמר שמואל - מה יעשה אדם שלמד רק את המשנה שאסרה ולא היה לב לו לחזור עוד, ולכן לא ידע שדעת המשנה קודם עד שלא התירו הבאת לונטיות, הרי אחרי זה התירו את זה. אז אומר שמואל, מה יעשה מי שלא למד את כל המשניות ואת כל ההלכות - הוא יכול להיעצר במשנה הזאת שאומרת שאסור, אפילו יסתפג בעשר לונטיות לא יביאם, והוא לא הגיע למשנה שאומרת שהתירו את זה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב''' {{שוליים|ג_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_כב|האם מותר להטמין ביצה או תבשיל בחול או באבק דרכים חמים מפני חמה כדי שיצלו]]''' * '''מקור:''' "חמה מותרת, תולדת חמה אסורה. רבנן דהכא אמרין: בין חמה בין תולדת חמה מותרת. מתניתין פליגא על רבנין דהכא דתנן: לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה. שנייא היא שלא נאסר משום בישול אלא מפני שהוא עושה חר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ג, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף ג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבנן דהכא: בין חמה בין תולדת חמה מותרת ~ רבנן דתמן (מתניתין): חמה מותרת, תולדת חמה אסורה * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן דתמן שאף תולדת חמה אסורה, ואילו האיסור במתניתין על הטמנה בחול אינו משום בישול אלא משום עשיית חריץ (גזירה שווה לטומן בדבר המוסיף הבל), וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להחמיר כדעה זו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שני#מא-א-ז|בבלי פסחים מא א — המבשל בחמי טבריה בשבת פטור מפני שאינה תולדת אש, ואינו כדרך בישול האסור מדאורייתא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לט-א-א|בבלי שבת לט א — מותר להטמין תבשיל בתולדות החמה כדי לשמור על חומו]] {{שוליים|ג_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_כג|מותר לרחוץ בחמי טבריא בשבת אך אין להביא לשם אלונטיות מחשש סחיטה]]''' * '''מקור:''' "וחמי טבריא, ולא התירו הבאת אלונטיות שמא יסחט. ומי התיר הבאת אלונטיות? רבי חנינא בן עקיבה. דתני: ג דברים התיר רבי חנינא בן עקיבה: התיר לטמון בעצה שבים, והתיר כצוצרה (שאם היה בה ארבע על ארבע עושה בה חור" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן שכו סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא האוסר הבאת אלונטיות שמא יסחט, ולא כרבי חנינא בן עקיבה שהתיר; הרמב"ם והשו"ע פסקו כת"ק * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-א-א|בבלי שבת מ א — חמין שהוחמו מערב שבת - האם מותר לרחוץ בהם למחר את כל הגוף או רק פנים ידים ורגליים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-א-ד|בבלי שבת מ א — רחיצה בחמי טבריה בשבת מותרת, שכן זיעתם עומדת במקומה ואין בכך משום מבשל בשבת]] {{שוליים|ג_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_כד|אין להטמין ביצה בחול או באבק דרכים מפני החמה, אף אם ההטמנה אינה לחום גופו של חול]]''' * '''מקור:''' "והתיר הבאת אלונטיות. תמן תנינן: הרוחץ במערה או במי טבריא אפילו מסתפג בעשר אלונטיות, ולא יביאם בידו. אמר שמואל (בר אבא בר אבא): 📖 באר משה — דף כג עמוד ב תמן אמרין: חמה מותרת, תולדת חמה אסורה. רבנן דהכא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כ, שו"ע או"ח סימן שא סעיף מח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבנן דהכא (בין חמה בין תולדת חמה מותרת) ~ מתניתין (חול ואבק דרכים אסורים) * '''הכרעה:''' נפסק כמתניתין שאוסרת, כדמסקינן דמתניתין פליגא על רבנן דהכא, ולכן פסקו הרמב"ם והשו"ע לאסור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ט-א-ה|בבלי ביצה ט א — כל מקום שאסרו חכמים דבר מפני מראית העין, הרי הוא אסור אפילו בחדרי חדרים ובצנעה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ט-א-ו|בבלי ביצה ט א — בגדים שנשרו במים ברשות הרבים בשבת/יו"ט - אסור לשוטחם לדברי הכל]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">53</span></div>{{ירו"מ-הוסר|אמר }}מה יעביד הדין סבורא {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|שלמד רק את המשנה שאסרה ולא}} יליף ולא שימש {{ירו"מ-הוסר|והדא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולכן לא ידע דהדא}} מתניתין קודם עד שלא {{ירו"מ-הוסר|התירוה}}{{ירו"מ-הדגשה|התירו}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}באת {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי התיר {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטיות. תני: אין משתטפין {{שוליים|ג_כה}}לא בחמין ולא בצונן. אמר רבי יודא בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ודא}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} מתניתין קודם עד שלא התירו חכמים חמי טבריא. דתני: הרוחץ בחמי טבריא, הוא מזלף על עצמו, אבל אחרים לא יזלפו לו {{ירו"מ-ביאור|שישנה מדרך שעושים בחול.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן מנסיא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן מנסיא אומר: אף הוא לא יזלף על עצמו, מפני שהוא מרבה את ההבל {{ירו"מ-ביאור|והרי עדין אסרו את הזעה,}} ומכבד את הקרקע. רבי אחא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר יצחק|°]] עאל מיסחי עם רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] {{ירו"מ-הדגשה|במרחץ של}} {{ירו"מ-הוסר|בטרים}}{{ירו"מ-הדגשה|טרים}} בר יטסס. חמא חד בר נש מזליף על גרמיה, אמר לו: כזה אסור בשבת, מפני שהוא מרבה את ההבל ומכבד את הקרקע. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] הוו חורנין מזלפין ונפל עליו, והוא אמר {{ירו"מ-ביאור|שאחרים יזלפו עליו.}} והא רבי לוונטי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליונטי|°]] עאל מיסחי עם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]? חמא חד בר נש מזליף על גרמיה, {{ירו"מ-הוסר|אל}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לית אנן צריכין חששין ליחידייא {{ירו"מ-הדגשה|דעל עצמו מותר}}. רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]] עאל מיסחי עם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, אמר לו: מהו מיתן צלוחיתא {{ירו"מ-הדגשה|שמן}} גו עגלתא {{ירו"מ-ביאור|בריכה עגולה שבה הרתיחו את המים?}}, אמר לו: הבא גו נטלא {{שוליים|ג_כו}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}היא נעשית ככלי שני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ, והלכות בית הכסא בבית הכסא. כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר עאל מיסחי עם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, אמר ליה: מהו לקנח? אמר ליה: אסור. {{שוליים|ג_כז}}מהו להדיח? אמר ליה: אסור. ולא כן שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} שאיל לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לענות אמן במקום מטונף? והוא אמר: {{שוליים|ג_כח}}אסור. ואסור דאמרית לך אסור {{ירו"מ-הדגשה|היה לי להגיד במרחץ}}. אשכח תנאי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני: {{שוליים|ג_כט}}אין שואלין הלכות המרחץ והלכות הכסא בבית הכסא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אם ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב כו'. חמין שהוחמו ביום טוב וכן חמין שהוחמו מערב שבת לשבת, רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} חד אמר: {{שוליים|ג_ל}}מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו, וחרנה אמר: מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו, הוי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] דו אמר: מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. חד פילוסופיוס שאל לבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ואיכא דאמרי}} אבלט שאל ללוי סריסא[[ביאור:עץ מסורת#לוי סריסא|°]]: אמאי מותר לשתות {{שוליים|ג_לא}}ואסור לרח{{ירו"מ-הדגשה|ו}}ץ? אמר לו: אם תראה סריס מחבק עם אשתך, שמא אינו רע לך? אמר לו: אין. אמר לו: ומכי הוא לה כלום? אמר לו: שלא תתפרץ {{ירו"מ-הדגשה|עם אחרים}}. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} שלא יתפרצו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי, לזה דחיתה בקנה, לנו מה את משיב? אמר להם: והלא כבר נאמר ([[שמות יב טז|שמות בא יב טז]]) "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" {{ירו"מ-הדגשה|ורחיצת כל הגוף אינה שוה לכל נפש}}. מולייר הגרוף, שותין ממנו בשבת.<br><br> <span id="דף_כד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף כ"ד. מתחילים מהשורה השנייה. אומרת הגמרא: רבי ירמיה ורבי זעירא ורב יהודה אמרו בשם שמואל: '''רבי התיר לונטיות'''. תני: '''אין משתטפין לא בחמין ולא בצונן'''. אמר רבי יודא בר פזי: מתניתין קודם עד שלא התירו חכמים חמי טבריא. ותני: '''הרוחץ בחמי טבריא, הוא מזלף על עצמו, אבל אחרים לא יזלפו לו''' כדי שישנה טיפה ממה שעושים בחול. רבי שמעון בן מנסיא אומר: '''אף הוא לא יזלף על עצמו, מפני שהוא מרבה את ההבל ומכבד את הקרקע'''. כלומר למרות שבעצם התירו להתרחץ בחמי טבריא במי המערה, עדיין אבל אסור לזלף. אסור לזלף אפילו על עצמו מפני שהוא מרבה את ההבל, ולהזיע עדיין לא התירו. רבי אחא בר יצחק עאל מיסחי עם רבי אבא בר ממל בר יטסס. זה שם של אדם שלא היה לו בית מרחץ. חמא חד בר נש מזליף על גרמיה. אמר לו: '''כזה אסור בשבת, מפני שהוא מרבה את ההבל ומכבד את הקרקע'''. מה הדבר כזה? זה היה מדובר ביום חול. אז אמר לו: כזה דבר בשבת אסור, כי הוא מרבה את ההבל ומכבד את הקרקע. רבי אבהו הוו חורנין מזלפין ונפל עליו, והוא אמר. כלומר אחרים זלפו על עצמם וזה עף עליו, והוא אסר את זה. ואומרת הגמרא: והא רבי לוונטי עאל מיסחי עם רבי יונה, חמא חד בר נש מזליף על גרמיה, ואמר: '''לית אנן צריכין חששין ליחידייא'''. כי על עצמו הרי מותר, אז הוא התיר את זה. ואומרת הגמרא: רבי יצחק רובא עאל מיסחי עם רבי, אמר לו: מהו מיתן צלוחיתא גו עגלתא. כלומר אם מותר לתת צלוחית שמן בתוך הבריכה של המים, ששם היה זה בעצם כלי ראשון. מים חמים, כשהשמן יהיה טיפה יותר נוזלי ויהיה קל לשוך אותו. אמר לו: הבא גו נטלא היא נעשית ככלי שני. כלומר שים את המים החמים בתוך כלי שני, ואת הצלוחית שים בתוכו. אמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי: '''שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ, והלכות בית הכסא בבית הכסא'''. כהדא דרבי שמעון בן אלעזר עאל מיסחי עם רבי מאיר, אמר ליה: מהו לקנח? אמר ליה: אסור. מהו להדיח? אמר ליה: אסור. ואומרים ששאל אותו שאלות במרחץ והוא ענה לו. ואומרת הגמרא: ולא כן שמואל שאיל לרב: מה לענות אמן במקום מטונף? והוא אמר: אסור, ואסור דאמרית לך אסור. כלומר זה שאמרתי לך שאסור - גם זה אסור היה להגיד לי, להגיד לך. כי לא אומרים דברים כאלה במרחץ. ואומרת הגמרא: אשכח תנאי תני: '''אין שואלין הלכות המרחץ והלכות הכסא בבית הכסא'''. יש ברייתא שאומרת שאין לומר גם את זה - אפילו הלכות שקשורות למרחץ אסור לומר במרחץ, ולהלכות בית הכיסא אסור להגיד בבית הכיסא. למדנו במשנה: אם ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב. אומרת הגמרא: '''חמין שהוחמו ביום טוב וכן חמין שהוחמו מערב שבת לשבת''', רב ושמואל, חד אמר: '''מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו''', וחרנה אמר: '''מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים'''. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל: מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו, הוי רב דו אמר: מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. ואומרת הגמרא: חד פילוסופיוס שאל לבר קפרא, אבלט שאל ללוי סריסא - אבלט השואל, שאל את לוי הסריס. אמר: אמאי מותר לשתות ואסור לרחוץ? אמר לו: אם תראה סריס מחבק עם אשתך, שמא אינו רע לך? אמר לו: אין. אמר לו: ומכי הוא לה כלום? הרי הוא לא עושה כלום. אמר לו: שלא תתפרץ - עם אחרים. אמר ליה: שלא יתפרצו. כן, תתיר להם להתרחץ, אז יבואו גם לחמם בשבת. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי, לזה דחיתה בקנה, לנו מה את משיב? אמר להם: והלא כבר נאמר '''"אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם"'''. ורחיצת כל הגוף אינה שווה לכל נפש - לרחוץ פנים, ידיים, רגליים, זה שווה לכל נפש, כולם עושים את זה, אבל להתרחץ כל הגוף זה לא דבר שווה לכל נפש, ולכן אסור לחמם מים כדי לרחוץ כל גופו. ואומרת הגמרא: '''מולייר הגרוף, שותין ממנו בשבת'''. אמרנו שמוליאר זה בעצם כלי שיש לו בצד עוד איזה כלי קיבול קטן לגחלים, אז אם גרוף - כלומר גרוף את הגחלים - מותר לשתות בשבת. אומרת הגמרא: '''הא אם אינו גרוף, לא'''. אפילו אם זה כתום, אסור. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א''' {{שוליים|ג_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_כה|אין להזיע בשבת בין בחמין ובין בצונן לשם רפואה]]''' * '''מקור:''' "לא בחמין ולא בצונן. אמר רבי יודא בר פזי: הדא מתניתין קודם עד שלא התירו חכמים חמי טבריא. דתני: הרוחץ בחמי טבריא, הוא מזלף על עצמו, אבל אחרים לא יזלפו לו (שישנה מדרך שעושים בחול.) רבי שמעון בן מנסיא אומ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן שכו סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא שהזיעה בשבת אסורה משום שדומה לרפואה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-א-א|בבלי שבת מ א — חמין שהוחמו מערב שבת - האם מותר לרחוץ בהם למחר את כל הגוף או רק פנים ידים ורגליים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-א-ד|בבלי שבת מ א — רחיצה בחמי טבריה בשבת מותרת, שכן זיעתם עומדת במקומה ואין בכך משום מבשל בשבת]] {{שוליים|ג_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_כו|מותר לשאול ולהשיב הלכות בית המרחץ ובית הכסא בתוך המקום עצמו]]''' * '''מקור:''' "שהיא נעשית ככלי שני. אמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי: שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ, והלכות בית הכסא בבית הכסא. כהדא דרבי שמעון בן אלעזר עאל מיסחי עם רבי מאיר, אמר ליה: מהו לקנח? אמר ליה: אס" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהושע בן לוי שמותר לשאול הלכות המרחץ במרחץ והלכות בית הכסא בבית הכסא, כמעשה דרבי שמעון בן אלעזר ורבי מאיר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-ב-ה|בבלי שבת מ ב — שמן חם נחשב כמבושל, ואיסור בישול בכלי שני חל גם עליו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-ב-ו|בבלי שבת מ ב — כלי שני אינו מבשל ואין בו משום בישול]] {{שוליים|ג_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_כז|האם מותר להדיח כלים בשבת לצורך המחר]]''' * '''מקור:''' "מהו להדיח? אמר ליה: אסור. ולא כן שמואל (בר אבא בר אבא) שאיל לרב: מהו לענות אמן במקום מטונף? והוא אמר:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שלז סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק לאיסור להדיח כלים שאין צריך להם באותה שבת, כדברי רב שאסר, ומקור לכך גם מהיקש למניעת עניית אמן במקום מטונף מטעם דומה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק שני#כב-ב-א|בבלי ביצה כב ב — מותר לרבץ מים על רצפת הבית בשבת ויו"ט לכתחילה, שכן אינו מתכוון להשוות גומות; אך כיבוד (טאט]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קד-א-ז|בבלי עירובין קד א — אסור לנשים לשחק באגוזים או בתפוחים בשבת בגלילת/גלגול על הקרקע]] {{שוליים|ג_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ל|מי שמותחים בו יין וקינמון בשבת מותר להתרחץ בו]]''' * '''מקור:''' "מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו, וחרנה אמר: מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל (בר אבא בר אבא): מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו, הוי רב דו אמר: מרחיץ בהן כל גופו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן שכו סעיף א, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רב ~ שמואל: רב אמר מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים, שמואל אמר מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו * '''הכרעה:''' נפסק כשמואל שמרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו בלבד, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-א-א|בבלי שבת מ א — חמין שהוחמו מערב שבת - האם מותר לרחוץ בהם למחר את כל הגוף או רק פנים ידים ורגליים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-א-ד|בבלי שבת מ א — רחיצה בחמי טבריה בשבת מותרת, שכן זיעתם עומדת במקומה ואין בכך משום מבשל בשבת]] {{שוליים|ג_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_לא|אין רוחצים את כל הגוף בחמין ביום טוב]]''' * '''מקור:''' "ואסור לרחוץ? אמר לו: אם תראה סריס מחבק עם אשתך, שמא אינו רע לך? אמר לו: אין. אמר לו: ומכי הוא לה כלום? אמר לו: שלא תתפרץ עם אחרים. אמר ליה: אף הכא שלא יתפרצו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי, לזה דחיתה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק א, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן תקיא סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבן גמליאל, שרחיצת כל הגוף אינה כאוכל נפש ואינה שווה לכל אדם, ולכך אין בה משום "לכם", כנלמד מ"אך אשר יאכל לכל נפש" </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">54</span></div>הא אם אינו גרוף {{ירו"מ-הדגשה|אפילו הוא קטום}}, לא. אמר רבי שיין[[ביאור:עץ מסורת#רבי שיין|°]]: מפני שהגחלים נוגעות בגופו. רבי חנינה בריה דרבי הילל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינה בריה דרבי הילל|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: מפני שהרוח נכנסת בגופו והגחלים בוערות {{ירו"מ-הדגשה|והקטימה בטלה ודאי}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מפני שהוא עשוי פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שמחוברים בבדיל או עופרת ו}}הוא מתיירא שמא נתאכל דיבוקו והוא מוסיף מים. אנטיכי, אף על פי שגרופה, אין שותין ממנה. רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מפני שהיא מתחממת מכתליה. רבנן דקיסרין ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היתה גרופה ופתוחה, מותר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ד|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ד"> <strong>מתני':</strong> מיחם שפינהו {{שוליים|ג_לב}}לא יתן לתוכו מים צונין בשביל שייחמו, אבל נותן הוא לתוכו ולתוך הכוס כדי להפשירן.<br><strong>גמ':</strong> רבי אבא בר בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר בריה דרבי חייא בר אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לא שנו {{ירו"מ-הדגשה|שנותן מים}} אלא לתוך הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כלי שני}}, הא לתוכו {{ירו"מ-ביאור|של המיחם,}} לא {{ירו"מ-ביאור|ואפילו אם יתן הרבה מים אסור שחוששים שמא יתן מעט.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לא תני {{ירו"מ-ביאור|אי אפשר להעמיד את שיטתו}} {{ירו"מ-הוסר|ר יוחנן }}על סיפא {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא תני על רישא. {{ירו"מ-הדגשה|הרי ברישא משמע שלא יתן לתוכו מים צונין}} בשביל שייחמו, הא להפשירן {{ירו"מ-הדגשה|מותר. ובסיפא נאמר: אבל נותן הוא לתוכו, משמע שאפילו לתוכו מותר אם נותן הרבה מים}}.{{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הוסר|אתא}}{{ירו"מ-הדגשה|אתו}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|בין בתוכו בין בכוס}} אם לחממן אסור, אם להפשירן מותר. תני: נותנין חמין לתוך צונין, אבל לא צונין לתוך חמין {{ירו"מ-ביאור|דתתאה גבר}}. כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: {{שוליים|ג_לג}}בין חמין לתוך צונין בין צונין לתוך חמין מותר. במה דברים אמורים? בכוס. אבל באמבטי {{ירו"מ-ביאור|כלי ראשון,}} חמין לתוך צונין מותר, וצונין לתוך חמין אסור. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן מנסיא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן מנסיא מתיר {{ירו"מ-הדגשה|אף בכלי ראשון בנותן הרבה מים בכדי להפשיר}}. אתיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן מנסיא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן מנסיא, ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן בן נורי|°]]<nowiki/>רבי יוחנן בן נורי {{ירו"מ-הדגשה|שבכלי ראשון אוסר אף להפשיר. ד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן בן נורי|°]]<nowiki/>רבי יוחנן בן נורי אומר: {{שוליים|ג_לד}}ממלא הוא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה, לא בשביל שתיחם אלא בשביל שתפיג צינתה. יורד הוא אדם וטובל בצונן ועולה ומתחמם כנגד המדורה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. וחכמים {{שוליים|ג_לה}}אוסרין. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כחכמים}}. יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בא רק להפשיר, שהרי יותר מכך יכוה}}. ומה טעמון דרבנן? ייבא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} להפשיר במקום שאין היד שולטת. אפי' במקום שאין היד שולטת, עד איכן? רבי יודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: עד שיהא נותן ידו לתוכה והיא נכוית. הכל מודין בכלי שני שהוא מותר. מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן<br><br> <span id="דף_כה_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> ואומרת הגמרא: אמר רבי שיין: '''מפני שהגחלים נוגעות בגופו'''. כלומר הסיבה שאם הגחלים - אם זה כתום - אסור, זה כיוון שהגחלים נוגעות בגוף שאמרנו שיש שם כלי של מים וצמוד אליו כלי של גחלים, הכלי של הגחלים נוגע בכלי של המים. רבי חנינה בריה דרבי הילל אמר: '''מפני שהרוח נכנסת בגופו והגחלים בוערות'''. כלומר הוא אמר שהכתם לא יעזור הרבה, כי הרוח מהר מאוד תבעיר את זה. אמר רבי יוסי ברבי בון: '''מפני שהוא עשוי פרקים פרקים''' שמחוברים בבדיל או בעופרת, '''והוא מתיירא שמא נתאכל דיבוקו והוא מוסיף מים'''. כלומר האדם מפחד שמא הכלי הזה יינתך, כלומר העופרת או הבדיל יותכו ואז הכלי יתפרק, ולכן אם הוא יראה שנגמרו המים אז הוא ילך ויוסיף מים, וזה כבר ממש מבשל בשבת. ואומרת הגמרא: '''אנטיכי, אף על פי שגרופה, אין שותין ממנה'''. אמרנו אנטיכי זה כלי בתוך כלי, שהכלי התחתון מכיל גחלים, ובכלי העליון יש מים. אז אין שותין ממנה. רבי חנניה, רבי יוסי, רבי אחא ורבי אבא אמרו בשם רבי יוחנן: '''מפני שהיא מתחממת מכתליה'''. כלומר כיוון שהכתלים עצמם, גם אם זה גרוף, הם עבים יחסית והם שומרים את החום, ולכן זה אסור. רבנן דקיסרין ורב הונא בשם רב: '''אם היתה גרופה ופתוחה, מותר'''. כי אם זה גרוף ופתוח, גם כן שהרוח נכנסת ומקררת את זה, אז אין מקום לאסור. הרי אתם רואים במשנה: '''מיחם שפינהו לא יתן לתוכו מים צונין בשביל שייחמו, אבל נותן הוא לתוכו ולתוך הכוס כדי להפשירן'''. אומרת הגמרא: רבי אבא בר בריה דרבי חייא בר אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן: '''לא שנו אלא לתוך הכוס''', שזה כלי שני, '''הא לתוכו''' - כלומר לתוך המיחם - לא. אפילו אם ייתן הרבה מים אסור, כי חוששים שמא ייתן מעט. אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי אבא. רבי יוחנן לא תני על סיפא ולא תני על רישא. כלומר רבי יוחנן לא מסתדר לא עם הרישא ולא עם הסיפא, כי משניהם - גם מהרישא וגם מהסיפא - משמע שמותר לתת הרבה מים. הרי ברישא משמע '''בשביל שייחמו''' - שלהפשיר, אם הוא שם כמות כדי שזה יפשיר אותם ולא יחמם אותם, אז מותר. וגם בסיפא: '''הא להפשירן''', משמע שאפילו לתוכו של המיחם מותר אם הוא נותן הרבה מים. אז זה בכל מקרה מותר, ורבי יוחנן לא כמו הרישא ולא כמו הסיפא. אומרת הגמרא: רבי אבא בר כהנא ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''אם לחממן אסור, אם להפשירן מותר'''. אם הוא שם כמות גדולה של מים שרק יפשיר, זה מותר. תני: '''נותנין חמין לתוך צונין, אבל לא צונין לתוך חמין'''. כי אז שתתא גבר - התחתון הוא גובר, כי בעצם ככה זה גם באש - החום מלמטה והכלי מלמעלה, ולכן יש מקום לגזור. זה '''כדברי בית שמאי'''. לפי בית שמאי מותר לתת רק אם התחתון הוא הצונן ואתה מוסיף מים חמים מלמעלה, אבל הפוך יהיה אסור. '''ובית הלל אומר: בין חמין לתוך צונין בין צונין לתוך חמין מותר''', '''במה דברים אמורים? בכוס''' - שזה כלי שני. '''אבל באמבטי''' - שזה כלי ראשון - '''חמין לתוך צונין מותר, וצונין לתוך חמין אסור'''. כי הוא כלי ראשון, כלומר מדובר שהוא לא על האש, כשהוא לא על האש אז גם לפי בית הלל מותר לתת רק חמין לתוך צונין ולא הפוך, כיוון ששתתא גבר. '''ורבי שמעון בן מנסיא מתיר''' - אף בכלי ראשון, אם הוא נותן הרבה מים בכדי להפשיר. הוא אומר לא משנה - אפילו אם התחתון הוא מים חמים, אם הוא נותן מספיק מים כדי להפשיר, אז מותר. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרב כרבי שמעון בן מנסיא'''. רב שאמר שמותר לתת מים אם זה כדי להפשיר, זה כמו רבי שמעון בן מנסיא. '''ורבי יוחנן כרבי יוחנן בן נורי''', שהוא סובר שבכלי ראשון אסור אפילו כדי להפשיר, מהחשש שמא פעם הבאה הוא ייתן פחות. ותני, איפה ראינו את זה? '''תני רבי יוחנן בן נורי אומר: ממלא הוא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה, לא בשביל שתיחם אלא בשביל שתפיג צינתה. יורד הוא אדם וטובל בצונן ועולה ומתחמם כנגד המדורה, דברי רבי מאיר. וחכמים אוסרין. ורבי יוחנן''' - סובר כמו חכמים. אומרת הגמרא: '''יאות אמר רבי מאיר'''. הרי אם הוא בא רק להפשיר, כשהוא שם את הידיים כנגד האש, או שהוא התרחץ בצונן והולך להתחמם, בוודאי איפה שהוא עומד זה רק כדי להפשיר, ולא כי אחרת הרי הוא יחווה אם הוא יישאר שם יותר. אז מה טעם דרבנן דמסרין? אומרת הגמרא: '''יבוא כי אדם אמר רבי זעירא בשם רב יהודה: מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת'''. כלומר במקום שאין היד שולטת, אפילו להשאיר את זה זמן קצר רק כדי להפשיר - אסור. שואלת הגמרא: '''אפילו במקום שאין היד שולטת, עד איכן?''' מה זה נקרא אין היד שולטת? רבי יודה בר פזי ורבי סימון בשם רבי יוסי בן חנינה: '''עד שיהא נותן ידו לתוכה והיא נכוית'''. אז זה הכוונה אין היד שולטת - שברור שהמקום חם, כלומר מקום שאם ישים את היד שם היא תיכווה, שם אסור. אומרת הגמרא: '''הכל מודין בכלי שני שהוא מותר'''. שואלת הגמרא: '''מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני?''' אמר רבי יוסי: כאן היד שולטת וכאן היד אינה שולטת. כלומר כלי שני יותר קר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב''' {{שוליים|ג_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_לב|מותר לתת מים צוננים להפשירם בכלי שני, אך אסור לתת מים צוננים אפילו רבים בתוך המיחם עצמו (כלי ראשון)]]''' * '''מקור:''' "לא יתן לתוכו מים צונין בשביל שייחמו, אבל נותן הוא לתוכו ולתוך הכוס כדי להפשירן. גמ : רבי אבא בר בריה דרבי חייא בר אבא ורבי חייא (רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי) אמרו בשם רבי יוחנן (בר נפחא): לא שנו שנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף יב, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שהובא בירושלמי, שהחילוק בין כלי ראשון לכלי שני קיים גם לענין הפשרה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע שאין נותנים מים צוננים בכלי ראשון אף להפשירם, שמא יתן מעט ויתחממו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שני#מ-ב-ג|בבלי פסחים מ ב — האילפס והקדירה שהעבירן מהאש כשהם רותחים - אין לתת לתוכן תבלין, אבל נותנים תבלין לתוך קערה ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מא-א-ד|בבלי שבת מא א — מיחם שפינו ממנו חמין אסור ליתן לתוכו מים מועטים כדי שיתחממו, אך מותר ליתן לתוכו מים מרובים]] {{שוליים|ג_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_לג|האם מותר לערב מים קרים לתוך כלי ראשון של מים חמים בשבת]]''' * '''מקור:''' "בין חמין לתוך צונין בין צונין לתוך חמין מותר. במה דברים אמורים? בכוס. אבל באמבטי (כלי ראשון,) חמין לתוך צונין מותר, וצונין לתוך חמין אסור. ורבי שמעון בן מנסיא מתיר אף בכלי ראשון בנותן הרבה מים בכדי לה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף יב, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי שמעון בן מנסיא (מתיר אף בכלי ראשון להפשיר) ~ רבי יוחנן בן נורי (אוסר בכלי ראשון אף להפשיר) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן בן נורי שבכלי ראשון צונן לתוך חמין אסור אף להפשיר, ורק בכוס (כלי שני) מותר; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שני#מ-ב-ג|בבלי פסחים מ ב — האילפס והקדירה שהעבירן מהאש כשהם רותחים - אין לתת לתוכן תבלין, אבל נותנים תבלין לתוך קערה ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מא-א-ד|בבלי שבת מא א — מיחם שפינו ממנו חמין אסור ליתן לתוכו מים מועטים כדי שיתחממו, אך מותר ליתן לתוכו מים מרובים]] {{שוליים|ג_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_לד|מותר להעמיד חבית מים כנגד המדורה כדי להפיג צינתה, ובכך לטבול ולהתחמם לאחר מכן]]''' * '''מקור:''' "ממלא הוא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה, לא בשביל שתיחם אלא בשביל שתפיג צינתה. יורד הוא אדם וטובל בצונן ועולה ומתחמם כנגד המדורה. דברי רבי מאיר. וחכמים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף יד * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי מאיר ~ חכמים: רבי מאיר מתיר לטבול בצונן ולעלות ולהתחמם כנגד המדורה, וחכמים אוסרים מפני שנראה כמתחמם מן המדורה עצמה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי מאיר, שכן ההיתר להפיג צינה מתייחס גם למקרה זה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-ב-ב|בבלי שבת מ ב — אסור להניח קומקומוס של מים חמין על בני מעיים אפילו בחול, מפני הסכנה]] {{שוליים|ג_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_לה|אין להפשיר מים חמים בשבת אלא במקום שהיד שולטת בהם]]''' * '''מקור:''' "אוסרין. ורבי יוחנן (בר נפחא) כחכמים. יאות אמר רבי מאיר שהרי בא רק להפשיר, שהרי יותר מכך יכוה. ומה טעמון דרבנן? ייבא כיי דאמר רבי זעירא בשם רב יהודה (נשיאה): מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור אפילו ל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שכו סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי מאיר ~ רבנן: ר"מ מתיר משום שרק מפשיר ולא מבשל, ורבנן אוסרים דחיישינן שיוסיף חמין ויבשל * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן, שהתירו רק במקום שהיד שולטת, שאין חשש בישול, כמבואר בטעמם בירושלמי בשם ר' זעירא בשם רב יהודה נשיאה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לח-ב-כ|בבלי שבת לח ב — מי סילון צונן שהתגלגלו באמת חמי טבריה בשבת - אסורים ברחיצה ובשתייה, וביום טוב - אסורים ברח]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לט-ב-ג|בבלי שבת לט ב — אסור לשטוף את כל גופו בשבת בין בחמין ובין בצונן, בין בכלי ובין בקרקע]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">55</span></div>היד שולטת וכאן אין היד שולטת. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כאן וכאן אין היד שולטת, אלא עשו הרחק לכלי ראשון {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שכשהוא על האש זה איסור תורה, ואסרו אף שאינו על האש}} ולא עשו הרחק לכלי שני. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ההן פינכא דאורזא מסייע ליה לאבא, ההן פינכא דגריסא מסייע ליה לאבא. דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועד כדון הוא רותח {{ירו"מ-הדגשה|רואים שגם כלי}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שני}} {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו שלישי יכול להיות רותח, אלא שלא גזרו בכלי שני}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ה|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_לו}}האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין, לא יתן לתוכן תבלין. אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.<br><strong>גמ':</strong> מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: {{שוליים|ג_לז}}אסור {{ירו"מ-הוסר|ועירוי}}{{ירו"מ-הדגשה|דעירוי}} {{ירו"מ-הדגשה|מכלי ראשון}} ככלי ראשון הוא {{ירו"מ-הדגשה|ואסור}}. חיילה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בין קדשים קלים בין קדשי קדשים טעונים שטיפה ומרוק}}, אחד שבישל בו אחד שעירה לתוכו רותח {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שעירוי כבישול}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תמן כלי חרס בולע {{ירו"מ-הדגשה|אף בעירוי}}, תבלין אינן מתבשלין {{ירו"מ-הדגשה|בעירוי}}. התיב רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: והתני אף בכלי נחושת כן? אית לך למימר כלי נחושת בולע? מהו לערות מן הקילוח {{ירו"מ-ביאור|כגון שמשליך התבלין באמצע הקילוח?}} אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דר' הלל|°]]: מחלוקת רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. רבי יצחק בר גופתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר גופתא|°]] בעא קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: עשה כן {{ירו"מ-ביאור|עירה}} בשבת, חייב משום מבשל? עשה כן בבשר וחלב, חייב משום מבשל? אמר לו: כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואי זהו חלוט {{ירו"מ-ביאור|בישול}} ברור {{ירו"מ-הדגשה|שאף אם יאפה אחר כך פטור מחלה}}? כל שהאור מהלך תחתיו. {{ירו"מ-הוסר|וכא}}{{ירו"מ-הדגשה|אף הכא}}: איזהו תבשיל ברור? כל שהאור מהלך תחתיו {{ירו"מ-הדגשה|אבל עירוי לא. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה: מלח {{ירו"מ-הוסר|בציר}}{{ירו"מ-הדגשה|כציר}}, יין {{ירו"מ-הוסר|בחומץ משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|כחומץ}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ו|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_לח}}אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן. ואם נתנו מבעוד יום, מותר. ואין ניאותין ממנו, לפי שאינו מן המוכן. {{ירו"מ-הדגשה|מטלטלין נר חדש אבל לא ישן}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|גמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}}:{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת}}.<br><strong>גמ':</strong> רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בעי: כבה מבעוד יום ונתודע לו משחשיכה {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? חברייא בעו: כבה בשבת ונתודע לו בשבת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין לך ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דבר שהוא בעינו {{ירו"מ-ביאור|שהוא ראוי לשימוש}} ואינו בהכנו<br><br> <span id="דף_כה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''ירושלמי שבת דף כה''' אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף כ"ד. מתחילים מהשורה השנייה. אומרת הגמרא רבי ירמיה ורבי זירא, רבי יהודה אמר בשם שמואל, רבי התיר על אומתיות. תני הם משתתפים לא בחמין ולא בצונן. אמר עדה בר פזי אדם מתניתין קודם עד שלא התירו חכמים חמי טבריה. ותני האוחז בחמי טבריה הוא מזלף על עצמו, אבל אחרים לא יזלפו לו כדי שישנה טיפה ממה שעושים בחול. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא לא זולף על עצמו מפני שהוא מרבה את האבל ומכבה את הקרקע. כלומר, למרות שבעצם התירו להתרחץ בחמי טבריה במי מערה, עדיין אבל אסור לזלף, אפילו על עצמו, מפני שהוא מרבה את האבל ולהזיע עדיין לא התירו. רבי אחא בר יצחק אזל מיסתכי עם אבא בר מימל במרחץ של טרימבי, שם של אדם שלא היה לו בית מרחץ. חד בר נש פזלף על גופיה, רבה אדם חד, ומטים, משפריץ על עצמו. אמר ליה כזה אסור בשבת מפני שהוא מרבה את האבל הוא מכבה את הקרקע. מה הדבר כזה? היה מדובר ביום חול. אז אמר לו כזה דבר בשבת אסור כי הוא מרבה את האבל, מכבה את הקרקע. רבי אבהו, אף ואחרים זלפים נפל עליו והוא אסר. כלומר אחרים זילפו על עצמם וזה נפל עליו. הוא אסר את זה. ואתא גמר והא רבי יונתן אזל מיסתכי עם רבי יונה. חד בר נש פזלף על גופיה ואמר לית לנו צריכין חשין ליחידא, כי על עצמו הרי מותר. אז הוא התיר את זה. ואתא גמר רבי יצחק רבעי אזל מיסתכי עם רבי, אמר ליה מה הוא מיתן צלוחית שמן גועא גלתא. כלומר אם מותר לתת צלוחית שמן בתוך הבריכה של המים, ששם היה זה בעצם כלי ראשון, מים חמים, כשהשמן יהיה טיפה יותר נוזלי ויהיה קל לשוך אותו. אמר ליה הוא, הוא גל אתא נטלא, שכלי שני ואז זה מותר. כלומר, שים את המים חמים בתוך כלי שני ואת הצלוחית שים בתוכו. אמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי: שואלין להלכות המרחץ בבית המרחץ ולהלכות בית הכיסא בבית הכיסא. רבי שמעון אזל מיסתכי עם רבי מאיר. אמר ליה מה הוא לקלח? אמר ליה אסור. מה הוא להדיח? אמר ליה אסור. ואומרים שאל אותו שאלות להלכות המרחץ הוא ענה לו. ואתא גמר, ולאוכן אמר שמואל, שמואל שאל את רב מהו לאנוס אמן במקום מטונף? הוא אמר לו אסור, ואסור דאמרית לך, כלומר זה שאמרתי לך שאסור, גם זה אסור היה להגיד לך, כי לא אומרים דברים כאלה במרחץ. ואתא גמרא אשכח תנאי ותני: אין שואלין בהלכות המרחץ בבית המרחץ, ולהלכות בית הכיסא בבית הכיסא. כן, יש ברייתא שאומרת שלא גם את זה, אפילו הלכות שקשורות למרחץ אסור לומר במרחץ. ולהלכות בית הכיסא אסור להגיד בבית הכיסא. תנן, למדנו במשנה: אם ביום טוב חמין שיוחמו ביום טוב. אמרה התם הגמרא: חמין שיוחמו ביום טוב, וכן חמין שיוחמו מערב שבת לשבת. רב ושמואל, חד אמר מרחיץ בהם פניו, ידיו ורגליו, ואוחרנא אמר מרחיץ בהם כל גופו איברים איברים. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. ממה דתני שמואל מרחיץ בהם פניו, ידיו ורגליו, אז ענה רב דאמר מרחיץ בהם כל גופו איברים איברים. ואתא גמר: חד פילוסופוס שאל לבר כפרא. והכי דמר, שאלת שאל ללוי - אוולת, שהיה סריס, שאל את לוי. אמר: אם מותר לשתות ואסור לרחוץ? אמר לי: אם תראה סריס מחבק את אשתך, השמח לך? אמר לו: כן, נראה לי. אמר לו: מה אכיל להו כלום? הרי הוא לא עושה כלום. אמר לו: שלא תתפרץ עם אחרים. אמר לו: אף הכא שלא יתפרצו, תתיר להם להתרחץ, אז יבואו גם לחמם בשבת. כיוון שיצא, אמרו תלמידיו: רבי, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להם: הלא כבר נאמר "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", ורחיצת כל הגוף אינה שווה לכל נפש. כלומר לרחוץ פנים, ידיים, רגליים, זה שווה לכל נפש, כולם עושים את זה. אבל להתרחץ כל הגוף זה לא דבר שווה לכל נפש, ולכן אסור לחמם מים כדי לרחוץ כל גופו. ואתא גמר: '''מוליאר הגרוף, שותין ממנו בשבת'''. אמרנו שמוליאר זה בעצם כלי שיש לו בצד עוד איזה כלי קיבול קטן לגחלים. אז אם גרפו את הגחלים, מותר לשתות בשבת. ואתא גמר: '''אם אינו גרוף, אפילו אם זה כתום, אסור'''. ואתא גמר, אמר רבי זעירא: מפני שהגחלים נוגעות בגופו. כלומר הסיבה שאם הוא כתום אסור, זה כיוון שהגחלים נוגעות בגוף - שאמרנו שיש שם כלי של מים, וצמוד אליו כלי של גחלים, הכלי של הגחלים נוגע בכלי של המים. רבי חנינא בריה דרב אילא אמר: מפני שהרוח נכנסת בגופו וגחלים בוערות והכתיבה בצלע - ודאי, הוא אמר הכתיבה לא תעזור הרבה כי הרוח מהר מאוד תבעיר את זה. אמר רבי יוסי ברבי בון: מפני שעשוי פרקים פרקים שמחוברים בבדיל או בעופרת, ומתיירא שמא יתעקל דיבקו והוא מוסיף מים. כלומר האדם מפחד שמא הכלי הזה, כלומר העופרת או הבדיל, יותכו, ואז הכלי יתפרק, ולכן אם הוא יראה שנגמרו המים אז הוא ילך ויוסיף מים, וזה כבר ממש מבשל בשבת. ואתא גמר: '''אנטיכי, אף על פי שגרופה אין שותין ממנה'''. אמרנו אנטיכי זה כלי בתוך כלי - שהכלי התחתון מכיל גחלים, ובכלי העליון יש מים, ולכן אין שותה ממנה. רבי חנינא ורבי ירמיה ורבי אחא אמרו בשם רבי יוחנן: מפני שהיא מתחממת מקטליה. כלומר כיוון שהקטלים עצמם, גם אם זה גרוף, הם עבים יחסית והם שומרים את החום ולכן זה אסור. רבנן דקסרין ורב הונא אמרו בשם רב: אם היתה גרופה ופתוחה מותר. כי אם זה גרוף ופתוח, הרוח נכנסת ומקררת את זה, אז אין מקום לאסור. '''פרק ג'''' אומרת המשנה: '''מי חם שפינהו לא יתן לתוכו מים צוננים בשביל שיחמו, אבל נותנו הוא לתוך הכוס או לתוך הקיתון כדי שיצננו'''. אומרת הגמרא, רבי אבא בר ברדי רבי חייא בר אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן: לא שנו שנותן מים אלא לתוך הכוס, שזה כלי שני, אבל לתוך המי חם עצמו אסור, אפילו אם ייתן הרבה מים אסור, כי חוששים שמא ייתן מעט. אמר רבי מנא: קשייתא קמיה רבי אבא: רבי יוחנן לא תני על סיפא ולא תני על רישא. כלומר רבי יוחנן לא מסתדר לא עם הרישא ולא עם הסיפא, כי הרי משניהם - גם מהרישא וגם מהסיפא - משמע שמותר לתת הרבה מים. הרי ברישא משמע '''לא ייתן לתוכו מים צוננים בשביל שיחמו''' - משמע שלהפשיר, אם הוא שם כמות כדי שזה יפשיר אותם, מותר. וגם בסיפא נאמר "אבל נותן לתוכן", משמע שאפילו לתוכו של המי חם מותר אם הוא נותן הרבה מים. אז זה בכל מקרה מותר. אז רבי יוחנן לא כמו הרישא, לא כמו הסיפא. אומרת הגמרא, אתא רבי אבא בר כהנא ורבי חייא בר אשי ואמרו בשם רב: בין בתוכו בין בכוס, אם לחממן אסור, אם להפשירן מותר. אם הוא שם כמות גדולה של מים שרק יפשיר - זה מותר. תני: '''נותנין חמין לתוך צונן, אבל לא צונן לתוך חמין''', כי הזריז - תתא גבר. התחתון הוא הגובר, כי בעצם ככה זה גם אש - החום מלמטה והכלי מלמעלה, ולכן יש מקום לגזור. זה כדברי בית שמאי. שמותר לתת רק אם התחתון הוא הצונן ואתה מוסיף מים חמים מלמעלה, אבל הפוך יהיה אסור. '''בית הלל אומרים בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין מותר'''. אבל בכוס, שזה כלי שני. אבל באמבטי שזה כלי ראשון, אז גם בית הלל מודים ש'''נותנין חמין לתוך צונן''' ולא לתוך חמין אסור. כי כלי ראשון כמובן מדובר שהוא לא על האש, אז גם לפי בית הלל מותר לתת רק חמין לתוך צונן ולא הפוך, כיוון שתתא גבר. '''ורבי שמעון בן אלעזר מתיר אף בכלי ראשון''' אם הוא נותן הרבה מים כדי להפשיר. הוא אומר לא משנה, אפילו אם התחתון הוא מים חמים, אם הוא נותן מספיק מים כדי להפשיר אז מותר. ואתא גמרא: אטו רב כרבי שמעון בן אלעזר. רב שאמר שמותר לתת מים אם זה כדי להפשיר, זה כמו רבי שמעון בן אלעזר. ורבי יוחנן שאמר שאסור, זה כמו רבי יוחנן בן נורי, שהוא סובר שבכלי ראשון אסור אפילו כדי להפשיר, מהחשש שמא פעם הבאה הוא ייתן פחות. ותני, איפה ראינו את זה? דתני, '''רבי יוחנן בן נורי אומר: ממלא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה, לא בשביל שתחם, אלא בשביל שתפיג צנתה. יורד אדם וטובל בצונן ועולה ומסתפג כנגד המדורה, דברי רבי מאיר. וחכמים אוסרין'''. ורבי יוחנן סובר כמו חכמים. אומרת הגמרא, לכאורה תיתי מרבי מאיר. הרי אם הוא בא רק להפשיר, כשהוא שם את הידיים כנגד האש או שהוא התרחץ בצונן והוא הולך להתחמם, אז זה ודאי - איפה שהוא עומד זה רק כדי להפשיר ולא כדי להתחמם, כי אחרת הרי הוא ייחווה אם הוא יישאר שם יותר. אז מה טעם דרבנן, מה הם אוסרים? אומרת הגמרא, אמר רבי זעירא בשם רבי יהודה: '''מותר להפשיר במקום שהיד שולטת בו, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת בו'''. כלומר במקום שאין היד שולטת, אפילו להשאיר את זה זמן קצר רק כדי להפשיר - אסור. שואלת הגמרא, מקום שאין היד שולטת בו עד כדון? מה זה נקרא "אין היד שולטת בו"? רבי אבהו פזי ורבי שמעון אמרו בשם רבי יוסף ברבי חנינא: עד שנותן אותו ותרד עליו וכבתה - זה הכוונה אין היד שולטת בו. כלומר, ברור שהוא במקום חם, אבל מקום שאם ישים את היד שלו היא תיכווה, שמה אסור. אומרת הגמרא, הכל מודים בכלי שני שהוא מותר. שואלת הגמרא, מה בכלי ראשון לכלי שני? אמר רבי יוסי: '''כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת'''. כלומר כלי שני יותר קר. אמר רבי יונה: לא, '''כאן וכאן אין היד שולטת'''. כלומר כלי שני הרי פעמים הרבה יותר חם אפילו מכלי ראשון, אלא שעשו הרחק לכלי ראשון, כיוון שמהתורה רק כלי ראשון שהוא על האש - רק זה אסור מהתורה. כלי ראשון שהוא לא על האש לא אסור מהתורה. אז חכמים גזרו גם בכלי ראשון שהוא לא על האש, אבל לא עשו הרחק לכלי שני. כלי שני זה כבר הרחקה רחוקה מדי - בכלי שני לא עשו הרחק ולכן מותר לתת לתוך כלי שני. אמר רבי מנא: '''ההן פינכא דאורזא מסייע ליה לאבא'''. כלומר כלי של אורז שמוציאים את האורז מתוכו, אפילו אם מעבירים אותו כמה כלים הוא עדיין רותח. רואים מכאן שהחום לא קשור לכלי ראשון או שני או שלישי, כי בעצם החום נשמר, כמו לדוגמה באורז וכדומה, נשמר אפילו אם מעבירים אותו כמה כלים. '''והדין פינכא דגריסא''' גם כן '''מסייע ליה לאבא'''. שוב פעם, '''דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועד כדון הוא רותח'''. רואים שגם כלי שני, אפילו שלישי, יכול להיות רותח, אלא שבעצם לא גזרו חכמים בכלי שני. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א''' {{שוליים|ג_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_לו|אין לתת תבלין לתוך אילפס וקדירה שהועברו מן האור כשהם רותחים, אבל מותר לתת תבלין לתוך קערה או תמחוי]]''' * '''מקור:''' "האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין, לא יתן לתוכן תבלין. אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי. רבי יהודה (בר עילאי) אומר: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. גמ : מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף ט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (אין לתת תבלין לקערה ותמחוי אלא רק לאלפס וקדירה כשהם רותחים אסור, לקערה מותר) ~ רבי יהודה (לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא, שהאיסור הוא באלפס וקדירה רותחים ומותר בקערה ותמחוי, כנוסח הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שני#מ-ב-ג|בבלי פסחים מ ב — האילפס והקדירה שהעבירן מהאש כשהם רותחים - אין לתת לתוכן תבלין, אבל נותנים תבלין לתוך קערה ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מא-א-ד|בבלי שבת מא א — מיחם שפינו ממנו חמין אסור ליתן לתוכו מים מועטים כדי שיתחממו, אך מותר ליתן לתוכו מים מרובים]] {{שוליים|ג_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_לח|אין נותנים כלי תחת הנר בשבת לקבל את השמן הנוטף]]''' * '''מקור:''' "אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן. ואם נתנו מבעוד יום, מותר. ואין ניאותין ממנו, לפי שאינו מן המוכן. מטלטלין נר חדש אבל לא ישן. רבי שמעון (בן יוחאי) אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת. " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כג, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן רסה סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרישא דמתניתין דאין נותנים כלי לקבלת השמן, אלא אם הניחו מבעוד יום; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ג-ב-ב|בבלי ביצה ג ב — ביצה שנולדה בספק שבת/יום טוב - הספק אסור, ואם נתערבה באלף כולן אסורות משום שהוא דבר שיש לו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#ל-ב-ד|בבלי ביצה ל ב — מותר השמן שנשאר בנר או בקערה לאחר שכבה אסור בטלטול ובשימוש בשבת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">56</span></div> אלא דבר אחד בלבד {{ירו"מ-הדגשה|נר הדולק בשבת שהוא מוקצה מחמת איסור}}. התיב רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הרי {{ירו"מ-הדגשה|מותר}} שמן בנר, הרי בעינו הוא ואינו בהכנו {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|לכן}}{{ירו"מ-הדגשה|מודה שאני התם דלכך}} נתנו משעה ראשונה שיכלה בנר {{ירו"מ-הדגשה|ודחאו בידים}}. התיב ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: הרי חיטין {{ירו"מ-הוסר|בזריעה}}{{ירו"מ-הדגשה|שזרעם}}, בעינן הן ואינו בהכנו {{ירו"מ-הדגשה|אף התם}} לכך נתנו משעה ראשונה שיכלו בקרקע. התיבון: הרי ביצים לאפרוחים, הרי בעינן הן ואינן בהכנן, לכך נתנן משעה ראשונה שיעשו אפרוחים. התיב רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי עיטורי סוכה, הרי בעינן הן ואינן בהכנן. שנייא היא דאמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי|°]]: כל שבעה הן בטילין על גב סוכה {{ירו"מ-הדגשה|שהוקצה למצוותו}}, מיכן והילך {{ירו"מ-ביאור|בשמיני עצרת,}} בהכנו הן. התיב רבי חיננה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]: הרי מוכין {{ירו"מ-ביאור|מוקצה מחמת חסרון כיס}} {{ירו"מ-הוסר|שנתפזרו}}{{ירו"מ-הדגשה|שטמן בהם}}, הרי בעינן הן ואינן בהכנן. {{ירו"מ-הוסר|הכא בכלים ומה דאת אמר תמן באכלין }}התיב רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]{{ירו"מ-הוסר|רק}}: הרי מוקצה {{ירו"מ-ביאור|גרוגרות וצימוקים}} שיבש ולא נגע בו {{ירו"מ-ביאור|לא ידע שיבש קדם שבת}}, הרי הוא בעינו ואינו בהכנו. {{ירו"מ-הדגשה|מה דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|הכא}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בכלים {{ירו"מ-הוסר|ומה דאיתמר }}תמן, באכלין {{ירו"מ-הדגשה|או מוכין שאין עליהם תורת כלי}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ז|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ז"> </span> <strong>מתני':</strong>{{שוליים|ג_לט}}מטלטלין נר חדש אבל לא ישן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת.<br><strong>גמ':</strong> התיב רבי חייא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אחא|°]]: והא תנינן<br><br> <span id="דף_כו_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב''' {{שוליים|ג_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_לט|מותר לטלטל נר חדש בשבת, ואילו נר ישן (שהודלק בו ודעך) אסור בטלטול]]''' * '''מקור:''' "מטלטלין נר חדש אבל לא ישן. רבי שמעון (בן יוחאי) אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת. גמ : התיב רבי חייא בר אחא: והא תנינן עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|רושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כו.ogg ירושל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה י, שו"ע או"ח סימן רעט סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (חכמים) ~ רבי שמעון בן יוחאי: לתנא קמא נר חדש מטלטלין ולא ישן, מפני שהישן נעשה בסיס לדבר האסור בין השמשות ואין לו הכנה; לרבי שמעון כל הנרות מטלטלין חוץ מהדולק בשבת עצמה * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא (לא כרבי שמעון), וכפי שהעלה רבי חייא בר אחא מקושיית הסל שגם דבר שהיה בו היתר ונאסר עם ביטול תשמישו נאסר בטלטול; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מד-א-ג|בבלי שבת מד א — נר שהיה דולק בשבת ונכבה, מותר לטלטלו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מד-ב-א|בבלי שבת מד ב — מיטה שיוחדה למעות ולא הונחו עליה מעות בבין השמשות - מותר לטלטלה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">57</span></div>כופין {{ירו"מ-הדגשה|את ה}}סל {{ירו"מ-הוסר|לפני}}{{ירו"מ-הדגשה|בפני}} {{ירו"מ-הוסר|האפרוחים}}{{ירו"מ-הדגשה|האפרוחין}} שיעלו ושירדו {{ירו"מ-הדגשה|עלה אסור לטלטלו, והרי הסל בהכנו ואסור}}? אמרין: הדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. דתני: {{ירו"מ-הוסר|כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת דברי רמ ר יודא }}אומר: נר חדש מותר לטלטלו, וישן אסור לטלטלו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת. כבה, מותר לטלטלו. {{ירו"מ-הדגשה|תני: כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בשבת. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דמיגו דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] תריהן {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חד אמר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: כל המיוחד לאיסור {{ירו"מ-הדגשה|אפילו באופן חד פעמי, גם עליו אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא ו}}אסור. וחרנה אמר: כל שייחדו לאיסור {{ירו"מ-הדגשה|לתמיד, רק עליו אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא ו}}אסור. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] שאל: ההן {{ירו"מ-הוסר|ליבנה}}{{ירו"מ-הדגשה|לבינה}}, לא כמיוחד לאיסור הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהרי עומדת לבנין}}? הוי הוא ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו{{ירו"מ-הדגשה|א}} אמר: כל המיוחד לאיסור אסור. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: מיוחד {{ירו"מ-הדגשה|לשעה אחת}}, כל שכן ייחדו {{ירו"מ-הדגשה|לתמיד}}. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ייחדו {{ירו"מ-הדגשה|לתמיד}}, הא מיוחד {{ירו"מ-הדגשה|לשעה}} לא. מתניתין פליגא על מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: כל המיוחד לאיסור {{ירו"מ-הדגשה|אפילו לשעה}} אסור. דתנינן תמן: {{שוליים|ג_מ}}{{ירו"מ-הוסר|מוכנה}}{{ירו"מ-הדגשה|מוכני}} {{ירו"מ-ביאור|גלגל של עגלה המיועדת לכלים. לרמב"ם מגירה של ארון}} שלה, בזמן שהיא נשמטת, אינה חיבור לה ואינה נמדדת עמה {{ירו"מ-ביאור|להיות כלי הבא במידה שאינו מקבל טמאה.}} ואינה מצלת עמה באהל המת {{ירו"מ-ביאור|שאם הייתה נמדדת עמה והיה בה שיעור ארבעים סאה, לא הייתה מקבלת טומאה והייתה חוצצת בפני הטמאה.}} ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות. ותני על{{ירו"מ-הדגשה|י}}ה: היו עליה מעות ונפלו, נגררת {{ירו"מ-הדגשה|רואים שאף שהיו עליה מעות בין השמשות כיוון שלא יחדה לכך לתמיד, מותר לטלטלה. ולא אמרינן דכיוון דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא}}. אמר רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כבה, מותר לטלטלו. אמרין: למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא בשוכח {{ירו"מ-הדגשה|ולא היי בסיס לדבר אסור לדעת כולם שהרי אינא מיוחדת אפילו לשעה לכך}}? לית את יכיל {{ירו"מ-הדגשה|להעמידה בשוכח}}, דתנינן תמן: אם אינה נשמטת, חיבור לה ונמדדת עמה ומצלת עמה באהל המת, וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות. אית {{ירו"מ-הדגשה|לך}} מימר הכא דברי הכל היא בשוכח {{ירו"מ-הדגשה|הרי המעות עליה, אלא ודאי אפילו בהניחם}}? מתניתין פליגא על מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: כל המיוחד לאיסור אסור.<br><br> <span id="דף_כו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף כ"ו. אנחנו חותכים מהמשנה בדף הקודם, פרק ג' הלכה ז'. אומרת המשנה: "מטלטלין נר חדש אבל לא ישן". רבי שמעון אומר: "כל הנרות מטלטלין חוץ מנר הדולק בשבת". במשנה הקודמת אמרנו שרבי יוחנן אומר שאין לרבי שמעון דבר שהוא בעינו, כלומר הוא לשימוש ואינו בהכנו, כלומר והוא מוקצה, חוץ מנר הדולק בשבת. ככה הסיימנו בדף הקודם. "°רבי חייא בר רבה תני: כופין סל בפני אפרוחין שיעלו ושירדו". עלו, אסור לטלטלו, והרי הסל אחרי שהם ירדו הוא בהכנו, אבל בכל זאת אסור. אמרין: הדא דרבי יהודה, כלומר באמת זה לדעת המשנה הזאתי היא דעת רבי יהודה שהוא סובר שיש מוקצה, ולכן אם אפרוחים היו על הסל, אז גם אחרי שהם ירדו, הסל נשאר באיסורו. איפה ראינו את הדעה של רבי יהודה? "תני: כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת, זה דברי רבי מאיר". כלומר, לפי רבי מאיר כל הנרות מטלטלין חוץ מנר שהדליקו בו בשבת. °רבי יהודה אומר: '''נר חדש מותר לטלטלו, וישן אסור לטלטלו''', כי הוא סובר שיש גם מוקצה מחמת מיאוס. לכן נר ישן שהדליקו בו פעם אחת אפילו, נר חרס, הוא כבר מאוס ואסור לטלטלו, גם אפילו אם לא הדליקו בו בשבת. °רבי שמעון אומר: '''כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת'''. כלומר, בזמן שהוא דולק, בניגוד לרבי מאיר. רבי מאיר אומר: מספיק שהדליקו בו בשבת, אפילו אחרי שהוא כבה אסור לטלטלו. ואילו לפי רבי שמעון רק אם הוא דולק בשבת, בזמן שהוא דולק אסור לטלטל אותו, אבל אם הוא כבה מותר לטלטלו. בעצם אנחנו רואים שהמשנה הזאתי שאומרת שהאפרוחים אם עלו על הסל, אז גם אחר שהם ירדו ממנה זה יהיה אסור - זה מתאים לדעת רבי יהודה שהוא סובר שיש מוקצה מחמת מיאוס. אומרת הגמרא למדנו בהיתר. "תני: כל הנרות מטלטלין חוץ מנר שהדליקו בו בשבת, דברי רבי מאיר". למה? כי רבי מאיר סובר דמיגו דאיתקצאי בין השמשות, איתקצאי לכולי יומא. כלומר, כיוון שזה היה מוקצה בתחילת השבת, מחמת איסור כי זה דולק, אז גם אחרי שזה כבה זה אסור כל היום. אומרת הגמרא: "°רבי ירמיה ורבי אבא תריהן בשם רבי יוחנן: חד אמר, דברי רבי מאיר". רבי מאיר סובר שכל המיוחד לאיסור אסור אפילו באופן חד פעמי. כלומר, אם אדם השתמש בחפץ לאיסור, אפילו חד פעמי בין השמשות, אז גם על זה אמר רבי מאיר שכיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא. "וחרנה אמר" - לא, רק אם ייחדו לאיסור לתמיד, רק עליו אמר רבי מאיר שכיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא. "ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי חנינה דרבי ירמיה שאל: ההן, לא כמיוחד לאיסור הוא?" כי הרי זה עומד לבניין. "הוי הוא דו אמר: כל המיוחד לאיסור אסור". כלומר, כיוון שהוא שאל לגביו, הוא אמר האם זה לא כדבר שמיוחד לאיסור תמיד? רואים מכאן שהוא סובר שמה שנאמר לדעת רבי מאיר, שכיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא, זה נאמר רק על דבר שהוא מיוחד לעולם לאיסור. אומרת הגמרא: "מאן דמר: מיוחד, כל שכן ייחדו". כלומר, שאפילו דבר שמיוחד רק לשעה אחת, גם עליו נאמר כיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא, אז כל שכן אם הוא דבר שמיוחד לתמיד. "ומאן דמר: ייחדו, הא מיוחד לא" - אבל מאן דאמר, דווקא אם ייחדו לתמיד, אבל אם ייחדו רק לשעה על זה לא אמר את זה. ואומרת הגמרא: "מתניתין פליגא על מאן דמר: כל המיוחד לאיסור אסור". מה הראיה? "דתנינן תמן: שלה", כלומר זה מין ארון גלגל, ארון עם גלגלים. הגלגל של העגלה, המוכני שלה, "בזמן שהיא נשמטת" - אם הגלגלים האלה נשמטים אז "אינה חיבור לה". כי אנחנו יודעים שכלי שבא במידה, כלומר שהיא ביותר מארבעים סאה, אז הוא לא מקבל טומאה. אם הגלגל נשמט, אז הוא לא נחשב חלק מהארון הזה ולא מודדים אותו ביחד עם הארון לבדוק האם יש פה ארבעים סאה. "ואינה מצלת עמה באהל המת" - כי אם זה היה נמדד עמה והיה פה ארבעים סאה אז זה לא מקבל טומאה, וכלי שלא מקבל טומאה הוא חוצץ בפני הטומאה. אבל אם הוא נשמט אז זה לא נמדד עמו, אז אם אין פה ארבעים סאה אז היא לא חוצצת בפני הטומאה. "'''ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות'''". כלומר, אם יש מעות על המוכני הזה אז אסור לגרור את זה בשבת. "'''ותני על ה: היו עליה מעות ונפלו, נגררת'''". כלומר, אם המעות היו עליה בין השמשות והן נפלו, אז זה מותר. רואים מכאן שלמרות שזה היה בין השמשות, כיוון שלא ייחד את הגלגל להניח עליו את המעות, אז מותר לטלטל אותו ולא אומרים כיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא. "אמר רב ששת: דרבי שמעון היא" - זה דעת רבי שמעון. °רבי שמעון אמר: '''כבה, מותר לטלטלו'''. הוא סובר שאפילו נר שהדליקו בשבת, אם כבה, מותר לטלטל את הנר. אז גם כאן המוכני הזה, ברגע שהמעות נפלו, מותר לטלטל אותו. שואלת הגמרא: "אמרין: למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא בשוכח?" למה אתה מעמיד את זה שהוא הניח את המעות על הגלגל, ואחרי שהם נפלו מותר, ואומר שזה רק לדעת רבי שמעון? תעמיד את זה בשוכח, שהוא שכח את המעות שם, ואז זה לא נעשה בסיס לדבר האסור, וכולם מודים שזה לא בסיס לדבר האסור, ולכן אחרי שזה נפל יהיה מותר לטלטל את זה. ואומרת הגמרא: "לית את יכיל", אי אפשר להעמיד את זה בשוכח. למה? כי הרי ההמשך של הברייתא: "'''דתנינן תמן: אם אינה נשמטת, חיבור לה ונמדדת עמה ומצלת עמה באהל המת, וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות'''". כלומר, אם זה מחובר, אז אף על פי שיש עליה מעות מותר לגרור את הארון בשבת. "אית מימר הכא דברי הכל היא בשוכח?" הרי שם מדובר שהמעות נמצאים עליה ואף על פי כן מותר, ושם זה לא קשור אם שוכח או לא שוכח. כיוון שבסיפא אין הבדל בין שוכח או הניח, אז גם ברישא צריך להיות אותו דין שאין הבדל בין שוכח להניח. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא דרבי שמעון, ולא דברי הכל. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א''' {{שוליים|ג_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מ|אין לגרור עגלה שבת אם יש בתוכה מעות שעלולים להישמט ולהתגלגל]]''' * '''מקור:''' "מוכני (גלגל של עגלה המיועדת לכלים. לרמב"ם מגירה של ארון) שלה, בזמן שהיא נשמטת, אינה חיבור לה ואינה נמדדת עמה (להיות כלי הבא במידה שאינו מקבל טמאה.) ואינה מצלת עמה באהל המת (שאם הייתה נמדדת עמה והיה בה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ג, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם בהלכות כלים פ"ג ה"ה, שהמוכני הנשמטת אינה חיבור לעגלה, ולכן כשיש בה מעות אין גוררים אותה בשבת שמא ישמט ויוציא המעות לרשות אחרת </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">58</span></div> דתנינן: {{שוליים|ג_מא}}האבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|בשם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פתר לה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשוכח {{ירו"מ-הדגשה|וקשה גם}} {{ירו"מ-הוסר|ומן}}{{ירו"מ-הדגשה|מן}} {{ירו"מ-הוסר|דבתרה}}{{ירו"מ-הדגשה|דבתרא}} {{ירו"מ-ביאור|מהסיפא.}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: היתה בין החביות, מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת. עוד היא פתר לה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשוכח? מתניתין פליגא על מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: כל {{ירו"מ-הוסר|המיוחד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיחדו}} לאיסור לתמיד אסור. דתנינן: {{שוליים|ג_מב}}כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ותני על{{ירו"מ-הדגשה|י}}ה: עלו מאליהן, אסור לטלטלן אף שלא יחדן לתמיד. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תיפתר במאוס {{ירו"מ-הדגשה|שלא אכפת לו שיהיה לאפרוחים לתמיד}}. אמר לו: והתני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: אפילו סאה, אפילו תרקב? אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ג_מג}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|שיש מוקצה מחמת איסור}}. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. בעון קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: את מה את אמר? אמר לון: אני אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הדל{{ירו"מ-הדגשה|י}}ק{{ירו"מ-הדגשה|ו}} בשבת. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] הורי באטרבוליס: {{שוליים|ג_מד}}מנורה קטנה, מותר לטלטלה אחר שכבתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] קומי רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] לא {{ירו"מ-הדגשה|הוו}} מעברין מנורה מהשלחן אחר שכבתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] מעברין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} סלק גבי רבי תנחום בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בריה דרבי חייא|°]], בעא מיעברתיה קומוי. אמר לו: בפנינו שאנו אוסרים כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|אתה רוצה להעביר}}? רבי יוסה גלילייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה גלילייא|°]] סלק קומי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#יוסי בן חנינה|°]], בעא מעברתיה. אמר לו: מאן שרא לך? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אשכחת רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אילין דאסרין {{ירו"מ-הוסר|חדא}}{{ירו"מ-הדגשה|מצד אחד}}, רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|אילין דאסרין חדא רבי יהושע }}{{ירו"מ-הוסר|ורשבל}} אילין {{ירו"מ-הוסר|דרשי}}{{ירו"מ-הדגשה|דשרי}} {{ירו"מ-הוסר|חדא}}{{ירו"מ-הדגשה|מצד שני לכן נשאר בספק ואין להתיר. אמר}} רבי אלעזר בר חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר חנינה|°]]: מעשה היה וטילטלו {{ירו"מ-הוסר|פומטר}}{{ירו"מ-הדגשה|פמוט}} {{ירו"מ-הדגשה|שעליו היה מונח נר חרס}} מתחת הנר בשבת {{ירו"מ-ביאור|אחר שכבה.}} מה אנן קיימין? אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, אפילו {{ירו"מ-הוסר|פומטר}}{{ירו"מ-הדגשה|פומט}} יהא אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהיה בסיס לנר}}. אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו נר יהא מותר {{ירו"מ-הדגשה|אחר שכבה}}. אלא כן אנן קיימין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הוסר|דו }}אמר: נר מאוס, פמוט אינו מאוס. תני: נר שהוא מונח על גב טבלה, מסלק את הטבלה והנר נופל. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת.<br><br> <span id="דף_כז_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: "מתניתין פליגא על מאן דמר: כל המיוחד לאיסור אסור". חולקת על מי שאומר שרק דבר שהוא קבוע לאיסור נאסר. "דתנינן: '''האבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת'''". כלומר, אבן זה תמיד מוקצה, זה משהו שהוא מיוחד תמיד לאיסור, ואף על פי כן אתה רואה שאם מניחים אותה על החבית, ורוצה לפתוח את החבית, הוא יכול להטות את החבית, האבן תיפול ואז הוא יכול להשתמש בחבית. רואים מכאן שלמרות שדבר שהוא מיוחד לאיסור, זה לא נאסר. "°רבי אבא °רבי חייא בר אשי: פתר לה רב° בשוכח", כלומר מדובר שהוא שכח את האבן, אז החבית לא נעשית בסיס לאבן. אומרת הגמרא וקשה גם על הסיפא: "'''היתה בין החביות, מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת'''". כלומר, מותר להרים את החבית עם האבן, ולכאורה קשה - איך מותר להזיז את החבית? הרי החבית עצמה היא בסיס לדבר האסור. ואומרת הגמרא: גם כאן פתר לה רב בשוכח - לא מדובר שהוא הניח את האבן על החבית ואז החבית נעשית בסיס לאבן, אלא שהוא שכח את האבן. ואומרת הגמרא: "מתניתין פליגא על מאן דמר: כל לאיסור לתמיד אסור. דתנינן: '''כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו'''". "ותני על ה: '''עלו מאליהן, אסור לטלטלן'''" אף שלא יחדן לתמיד. כלומר, למרות שהוא בעצם לא ייחד אותם תמיד, רואים מכאן שאפילו אם לא ייחד לתמיד, גם כן זה אסור, ולא רק אם ייחד לתמיד. "אמר רבי בון בר חייא קומי רבי זעירא: תיפתר במאוס". כלומר, מדובר בסל שהוא מלוכלך ולא אכפת לו שזה יישאר תמיד לאפרוחים, אז בעצם מדובר כאן שהוא ייחד את הסל הזה לאפרוחים לתמיד. "אמר לו: והתני רבי הושעיה: אפילו סאה, אפילו תרקב? אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן?" כלומר, אתה יכול להגיד את זה על סל, אבל סאה וטרקב שייך בהם להגיד שהם מאוסים? אדם מפקיר אותם בגלל שהם התלכלכו? "רבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מאיר" שיש מוקצה מחמת איסור. "שמואל אמר: הלכה כרבי יהודה" - שגם יש מוקצה מחמת מיאוס. "רבי יהושע בן לוי אמר: הלכה כרבי שמעון" - שאין מוקצה, ורק אם זה דולק, בזמן שזה דולק, אז אסור לטלטל את זה. ואומרת הגמרא: "בעון קומי רבי יוחנן: את מה את אמר?" מה אתה סובר? "אמר לון: אני אין לי אלא משנה: כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר הדלוק בשבת". כלומר, בעצם כמו דעת רבי מאיר, שכיוון שהתקצה בין השמשות התקצה לכולי יומא. אומרת הגמרא: "רבי שמעון בן לקיש הורי באטרבוליס: מנורה קטנה, מותר לטלטלה אחר שכבתה כרבי שמעון". כי הוא סובר שאין מוקצה, ואחר שזה כבה יהיה מותר לטלטל אפילו אם זה דלק בשבת. "רבי חלבו ורבי אבהו" - קומי רבי חלבו לא היו מעברין מנורה מהשלחן אחר שכבתה, כדעת רבי מאיר, וקומי רבי אבהו היו מעברין, כדעת רבי שמעון. "רבי יסא סלק גבי רבי תנחום בר חייא, בעא מיעברתיה קומוי" - רצה להעביר את המנורה אחרי שהיא כבתה מלפניו. "אמר לו: בפנינו שאנו אוסרים כרבי מאיר?" אתה רוצה להעביר? "רבי יוסה גלילייא סלק קומי יוסי בן חנינה, בעא מעברתיה" - רצה להעביר את המנורה אחרי שהיא כבתה. "אמר לו: מאן שרא לך?" מי התיר לך? הרי אשכחת רב ורבי יוחנן אילין דאסרין - מצד אחד, ורבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן לקיש אילין דשרו - מצד השני, אז לכן נשאר בספק ואין להתיר. "אמר רבי אלעזר בר חנינה: מעשה היה וטילטלו מתחת הנר בשבת" - כלומר, אחרי שכבה טלטלו את הפמוט. שואלת הגמרא: "מה אנן קיימין?" אם כרבי מאיר, אפילו יהא אסור, כי הרי הוא היה בסיס לנר שדלק בשבת. אין כרבי שמעון, אפילו נר יהא מותר, לא צריך את הפמוט. "אלא כן אנן קיימין כרבי יודה, דרבי יודה אמר: '''נר מאוס, פמוט אינו מאוס'''". לכן נר שדלק אפילו בשבת קודמת, אומר שיהיה אסור לטלטל אותו, אבל פמוט, אם הוא לא דלק בשבת הזאת, אינו מאוס ויהיה מותר לטלטלו. "תני: נר שהוא מונח על גב טבלה, מסלק את הטבלה והנר נופל". הרי, אם הנר דולק ואיכשהו דוחפים את זה - אם מהדחיפה זה יילך קדימה, השמן יגיע לפתילה ואז זה מבעיר, ואם השמן ילך לאחריו אז זה מכבה. "אמר רבי יוחנן: קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת". </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב''' {{שוליים|ג_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מא|אבן שעל פי החבית שמונחת עליה שלא בשכחה - מותר להטות החבית על צדה כדי שתיפול]]''' * '''מקור:''' "האבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת. אמר רבי אבא אמר רבי חייא בר אשי: פתר לה רב בשוכח וקשה גם מן דבתרא (מהסיפא.) דתנן: היתה בין החביות, מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת. עוד היא פתר לה רב בשוכח? מתניתין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט המשנה שמתירה בכל אופן, ודחו פירוש רב שפתר במטה בשוכח דווקא, שכן לשון המשנה אינה מוכיחה כן וגם מהסיפא משמע שלא מדובר בשוכח דווקא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכה-ב-א|בבלי שבת קכה ב — פקק החלון (כגון קרש) מותר לפקוק בו את החלון בשבת בין אם קשור ותלוי ובין אם לאו, אך אין תול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמב-ב-א|בבלי שבת קמב ב — מותר להסיר מוקצה שעל גבי דבר מותר בטלטול על ידי ניעור או הטיה בעקיפין, ולא בנגיעה ישירה]] {{שוליים|ג_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מב|מותר לכפות סל לפני אפרוחים כדי שיעלו וירדו, אך אם עלו מעצמם אין לטלטלם]]''' * '''מקור:''' "כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ותני עליה: עלו מאליהן, אסור לטלטלן אף שלא יחדן לתמיד. אמר רבי בון בר חייא קומי רבי זעירא: תיפתר במאוס שלא אכפת לו שיהיה לאפרוחים לתמיד. אמר לו: והתני רבי הושעיה: א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כה, שו"ע או"ח סימן שח סעיף לט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא שכפיית סל לפני אפרוחים מותרת אף שלא יוחדה תמיד, ומשמשת לצורך זה בלבד; שאם עלו מאליהן על הסל אסור לטלטלו, שנעשה בסיס לדבר האסור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#לד-ב-ה|בבלי ביצה לד ב — הבא לתקן כלי בשבת באיסור, אם עבר ותקנו - הכלי מתוקן ומותר להשתמש בו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-ז|בבלי ביצה לו א — מותר לפרוס מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת להגן מפני החמה או מפני הגשמים, ובלבד שלא יתכוון ]] {{שוליים|ג_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מג|האם מותר לטלטל בשבת נר של חנוכה או נר שהדליקו בו לצורך השבת?]]''' * '''מקור:''' "הלכה כרבי מאיר שיש מוקצה מחמת איסור. שמואל (בר אבא בר אבא) אמר: הלכה כרבי יהודה (בר עילאי). רבי יהושע בן לוי אמר: הלכה כרבי שמעון (בן יוחאי). בעון קומי רבי יוחנן (בר נפחא): את מה את אמר? אמר לון: אני " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה י, שו"ע או"ח סימן רעט סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי מאיר (יש מוקצה מחמת איסור) ~ רבי יהודה ~ רבי שמעון בן יוחאי (אין מוקצה, מותר בכל) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה שיש מוקצה בנר שהדליקו בו בשבת בלבד, כדעת רבי יוחנן שהביא סמך מן המשנה "כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בשבת", ולא כרבי מאיר המחמיר בכל מוקצה מחמת איסור ולא כרבי שמעון המתיר בכל. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מד-א-ג|בבלי שבת מד א — נר שהיה דולק בשבת ונכבה, מותר לטלטלו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מד-ב-א|בבלי שבת מד ב — מיטה שיוחדה למעות ולא הונחו עליה מעות בבין השמשות - מותר לטלטלה]] {{שוליים|ג_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מד|מנורה קטנה שכבתה - האם מותר לטלטלה]]''' * '''מקור:''' "מנורה קטנה, מותר לטלטלה אחר שכבתה כרבי שמעון (בן יוחאי). רבי חלבו ורבי אבהו קומי רבי חלבו לא הוו מעברין מנורה מהשלחן אחר שכבתה כרבי מאיר. קומי רבי אבהו מעברין כרבי שמעון (בן יוחאי). רבי יסא (אסי) סלק " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי מאיר (אוסר לטלטל, נר עצמו בסיס לדבר האסור) ~ רבי שמעון בן יוחאי (מותר לטלטל אחר שכבתה) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שמותר לטלטלה אחר שכבתה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק כו הלכה יא), שאין נר מוקצה משום בסיס לדבר האסור אלא בשעה שדולק * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מו-א-א|בבלי שבת מו א — פמוט/נר העשוי חוליות עם חידקין (סימני חיבור) בקטן, האם אסור לטלטלו גזירה אטו חוליות גדולה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מו-א-ב|בבלי שבת מו א — מוכני (עגלה) הנשמטת שאין עליה מעות - מותר לגוררה בשבת, ואין גוזרים בה אטו כשיש עליה מעות]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">59</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|דאם מטהו}} לפניו משום מבעיר, לאחריו משום מכבה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הוסר|בכבה}}{{ירו"מ-הדגשה|הברייתא מדברת בנר שכבה}}. אמר לו: תנוח דעתך {{ירו"מ-הדגשה|שהנחתה דעתי}}. מה אנן קיימין? אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, אפילו טבלה תהא אסורה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא בסיס לנר}}. אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו נר יהא מותר. אלא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה. תני: {{שוליים|ג_מה}}אם התנה עליו, יהא מותר. מה אנן קיימין? אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, אפילו התנה עליו אסור {{ירו"מ-הדגשה|כיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא}}. אין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה. מה חמית מימר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אנן קיימין? {{ירו"מ-הדגשה|אולי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|מתיר בהתנה}}? דתני: נר שהוא מונח אחורי הדלת, פותח ונועל בשבת, ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} פתרין ליה בשוכח {{ירו"מ-הדגשה|את הנר בדלת, ולא הוי בסיס לדבר אסור}}. {{שוליים|ג_מו}}ומקללין מאן דעבד כן, {{ירו"מ-הדגשה|וקראים עליו את הפסוק}} ([[מלאכי ב יב|מלאכי ב יב]]) "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה." ואם תנאי מועיל, למה העמידו דווקא בשוכח? אפילו בלא שוכח הרי סתם דלת, רוצה הוא לצאת ולהכנס בו, והוי כהתנה! רואים שתנאי אינו מועיל, והמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי דלת מיוחד רק לשעה לנר}}. מאן אית {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} כל המיוחד לאיסור {{ירו"מ-הדגשה|אפילו לפעם אחת}}, אסור? לא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מכאן ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|לא מתיר בתנאי}}. הוי מאן תנא "אם התנה עליו, מותר"? [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|תני}}: אבל כוס וקערה ועששית, אף על פי שכבו, אסור ליגע בהן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי טבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טבי|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, דו אמר תמן {{ירו"מ-הדגשה|נר שכבה}} מותר, מודי הוא הכא שהוא אסור. שאם אומר את {{ירו"מ-הוסר|לון}}{{ירו"מ-הדגשה|לו}} שהוא מותר, {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שיש הרבה שמן}}, אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: בקדמיתא הוינן סברין מימר, מה פליגון? באותו שכבה, בשגררו העכברים את הפתילה {{ירו"מ-הדגשה|או}} באפוצה {{ירו"מ-ביאור|הדוקה}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוי כדופן לנר ובטלה לו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם לו כן הוי בסיס לפתילה שהיא מוקצה}}. ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה, ואפילו תימא שלא באפוצה, כשיש בתוכו שמן {{ירו"מ-הדגשה|דהוי בסיס לדבר האסור והמותר, ומטלטל אגב השמן כהא}}<br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> רבותינו הקדושים, במסכת שבת דף כז. בדף הקודם ראינו ברייתא שאומרת שנר שמונח על גבי טבלה, אז מסדר את הטבלה והנר נופל, ועל זה אמר רבי יוחנן שקרוב הוא לבוא לידי חיוב חטאת, כי הרי אם הוא מטה את זה כלפי פנים כלפי קדימה אז השמן יגיע לפתילה ואז הוא מבעיר, ואם ילך אחורה השמן ילך אחורה, אז בעצם השמן לא יגיע לפתילה והוא מכבה. ועל זה אמר שמואל בר אבא קומי רבי יסא, שהברייתא מדברת בכלל בנר שכבה, אז ככה שאין פה חשש לא של הדלקה ולא של כיבוי. אמר לו: '''תנוח דעתך'''. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין'''? אם הברייתא הזאת היא כמו רבי מאיר, אז '''אפילו טבלה תהא אסורה''', מכיוון שהוא סובר שבסיס דבר האסור אסור, מכיוון שהטבלה היא בסיס לנר אז אסור. ואם זה כמו רבי שמעון, '''אפילו נר יהא מותר'''. אלא אמרה הגמרא: '''אלא כרבי יודה, דרבי יודה אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה'''. אז לכן הנר עצמו אסור, כי הוא דובר בנר של חרס, ואחרי שהדליקו בו הוא נעשה מאוס, ולטבלה שהיא של מתכת אינה מאוסה. אמרה הגמרא: '''תני אם התנה עליו יהא מותר'''. שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין'''? אם כרבי מאיר, אז אפילו יתנה - עוד אסור, כי הרי כיוון דקצהו משמש וכצאת כל יומו. ואם כרבי שמעון, '''אפילו לא התנה עליו יהא מותר''', לרבי שמעון אין מוקצה. '''אלא כן אנן קיימין כרבי יודה, דרבי יודה אמר: נר מאוס, טבלה אינה מאוסה'''. אז לכן יועיל התנאי, כלומר כל הבעיה זה בסיס דבר האסור, אז בדבר כזה יועיל התנאי. שואלת הגמרא: '''מה חמית מימר כרבי יודה אנן קיימין'''? אולי גם רבי מאיר מודה שאם יתנה על זה מועיל? כל מה שאמרנו שהוא אומר שבסיס דבר אסור אסור, וכיוון דקצהו משמש וכצאת כל יומו, אולי זה רק אם הוא לא יתנה, אבל אם הוא יתנה אולי גם הוא סובר שיהיה מותר. אומרת הגמרא: אי אפשר להגיד את זה, '''דתני: נר שהוא מונח אחורי הדלת, פותח ונועל בשבת, ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר'''. ורב ושמואל פתרין ליה בשוכח את הנר בדלת, והדלת עצמה הופכת לו בסיס דבר האסור. '''ומקללין מאן דעבד כן''', וקוראים על זה את הפסוק '''יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה'''. עכשיו, אם תנאי מועיל אז למה העמידו את זה דווקא בשוכח? הרי אפילו אם לא שוכח, זה סתם דלת, הוא רוצה לצאת ולהיכנס בה - אז זה כאילו שהוא התנה. רואים שתנאי אינו מועיל, והמשנה כרבי מאיר. למה? כיוון שהרי הדלת מיוחדת לנר רק לשעה, אדם לא משתמש - הדלת אינה מיוחדת לנר לתמיד אלא רק לשעה. אז '''מאן אית ליה כל המיוחד לאיסור''' אפילו לפעם אחת, אפילו לשעה, '''אסור? לא רבי מאיר'''. גם מכאן חייבים להגיד ש'''רבי מאיר''', ואף על פי כן ראינו שלא מועיל תנאי, כי אמרנו שחייבים להעמיד את זה בשוכח, כי אחרת זה יהיה אסור. אז מי אותו תנא שאמר '''אם התנה עליו, מותר'''? חייבים להגיד שזה '''רבי שמעון'''. אמרה הגמרא: '''אבל כוס וקערה ועששית, אף על פי שכבו, אסור ליגע בהן'''. אמר רבי טבי בשם רב חסדא: זה אפילו כרבי שמעון. הרי אמרת שם ש"נר שכבה" מותר, מודה הוא הכא בכוס וקערה ועששית שזה יהיה אסור. למה? שאם הוא אומר שהוא מותר, כיוון שיש בזה הרבה שמן, '''אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון'''. אמר רבי מנא: בהתחלה חשבנו לומר שבמה הם חולקים - '''באותו שכבה''', כלומר במקרה של נר שכבה, זה '''בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה''', כלומר שהפתילה שהיא המוקצה היא לא קיימת, או שהיא אפוצה - כלומר שהיא דבוקה לדופן וזה בצל הנר, שאם לא כן אז הנר עצמו נהיה בסיס לפתילה שהיא מוקצה. '''ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה''' - כלומר אפשרות שנייה שלא גררו העכברים, '''ואפילו תימא שלא באפוצה''' - לא מהודקת, במקרה '''שיש בתוכו שמן''', שזה בסיס דבר האסור והמותר, ואז הוא מטלטל את הפתילה אגב השמן, כי '''תמן תנינן: נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה'''. '''ותני דבית רבי: האבן והאוכלין בתוכה''' - כלומר הכלכלה לא רק עם אבן, כי אז זה יהיה בסיס דבר האסור וזה אסור, אלא צריך שיהיה גם אוכלין, ואז הכלכלה היא בסיס דבר אסור והמותר. אז גם כאן, כיוון שבקערה יש גם שמן, מותר לטלטל גם את הפתילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א''' {{שוליים|ג_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מה|דבר שהיה מוקצה בין השמשות ורוצה להשתמש בו בשבת - האם תנאי מועיל בכך]]''' * '''מקור:''' "אם התנה עליו, יהא מותר. מה אנן קיימין? אין כרבי מאיר, אפילו התנה עליו אסור כיוון דאיתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא. אין כרבי שמעון (בן יוחאי), אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כרבי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יב, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן רעז סעיף ג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי מאיר: אין תנאי מועיל, מוקצה בין השמשות אסור לכל היום ~ רבי שמעון בן יוחאי: מותר אף בלא תנאי ~ רבי יהודה: תלוי בסוג החפץ, נר מאוס טבלה אינה מאוסה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה - נר טעון תנאי משום שהוא מאוס ומוקצה, וטבלה אינה טעונה תנאי; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח רעז, ג) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישה עשר#קכ-א-ל|בבלי שבת קכ א — טלית שתפס בה האור מצד אחד פושטה ומתכסה בה, ואם כבתה בכך - כבתה, ואין נותנים עליה מים; וכן ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישה עשר#קכ-ב-א|בבלי שבת קכ ב — מנער טבלה שעליה נר דלוק כדי שהנר יפול מאליו, ומותר]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">60</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תמן תנינן: {{שוליים|ג_מז}}נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: האבן והאוכלין בתוכה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. השתא}} לא הוינן אמרין כלום, {{ירו"מ-הדגשה|שלא צריך אפילו שיהיה דבר היתר}}? שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי רומנוס|°]]<nowiki/>רבי רומנוס {{שוליים|ג_מח}}הוצ{{ירו"מ-הדגשה|י}}א מחתה משל בית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, מליאה גחלים, בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן? {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|או}} בשיש לתוכו שמן? אלא ודאי ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מטלטלים סתם. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: קיימתיה {{ירו"מ-הדגשה|בשהיה בה}} קרטים של בוסם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|דהוי}} {{ירו"מ-הוסר|בה}}{{ירו"מ-הדגשה|בסיס לדבר המותר והאסור. אמר}} רבי אבא בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תרכוס {{ירו"מ-ביאור|ארגז גדול שמיחד לו מקום}} אסור לטלטלו. הורי רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: מותר. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא {{ירו"מ-ביאור|בית המדרש,}} ולא הוה ממחה בידון. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|סולם שיש בו}} עד ג' {{ירו"מ-הדגשה|שלבים, הרי הוא}} ככסא {{ירו"מ-הדגשה|ומותר לטלטלו}}. מיכן והילך, כסולם {{ירו"מ-הדגשה|שמחמת כבדו קבע לו מקום, ואסור}}. אמר רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מאן דשרי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. דתני: לא יגרר אדם את המטה {{ירו"מ-הוסר|ואתה}}{{ירו"מ-הדגשה|ואת}} הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_מט}}מתיר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: מודין חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו. {{ירו"מ-הדגשה|שבעפר טיחוח לא עושה גומה}}. כמה דתימר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אף אנן נמי תנינן הטומן לפת וצנון וכ"ו אם היו עליו מגולים, ניטלין בשבת אף שמזיז עפר {{ירו"מ-ביאור|כיוון שמדובר בעפר טיחוח.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|שמתיר באינו מתכוון, ואין מכאן ראיה שרבנן מתירים טלטול מהצד}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|שאף בעפר טיחוח אסור לרבנן דתני}}: כל {{ירו"מ-הוסר|העלים}}{{ירו"מ-הדגשה|הכלים}} אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת. {{ירו"מ-הדגשה|ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח. תני: סולם שיש לו ג' שלבים וכ"ו. אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ג_נ}}לענין שבת איתאמרת {{ירו"מ-הדגשה|שאם יש לו יותר משלוש שלבים, קובע לו מקום ואסור בטילטול}}. חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_נא}}לענין חזקות איתאמרת {{ירו"מ-הדגשה|שסולם המצרי, כיוון שדרך להזיזו ממקום למקום, אין לו חזקה}}. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} משום דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: לענין טומאה איתאמרת {{ירו"מ-הדגשה|דעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם והוי ככסא ומטמא מדרס, יתר מכאן אינו מטמא מדרס}}. רבי אחא בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מנורה קטנה, מותר לטלטלה. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא}} ולא כלי הוא? ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא? אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: תיפתר שלקחה עמו לסחורה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס}}, או שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא {{ירו"מ-הדגשה|ידע עליה ולא הייתה בביתו. ולא}} שמעת מינה כלום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח|ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ג_ח"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נב}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה.<br><strong>גמ':</strong> הכא את אמר: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והתם את אמר}}: אין {{ירו"מ-הוסר|נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצו ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה והכא את אמר }}נותנין כלי תחת הנר. כאן שיש לו צורך בשמן {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שהשמן מוקצה, נמצא מבטל כלי מהיכנו}}. וכאן<br><br> <span id="דף_כח_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''לא הוינן אמרין כלום'''. כלומר, התברר שבעצם טעינו, כי לא צריך אפילו שיהיה דבר היתר. מה הראיה? '''שהרי רבי רומנוס הוציא מחתה משל בית רבי, מליאה גחלים, בשבת''', ושם כל הגחלים - זה רק מוקצה, אין שם דבר היתר. '''אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן'''? אתה גם לא יכול להגיד שהן אפוצות, הן לא דבוקות, או שתגיד '''שיש לתוכו שמן''' או דבר היתר? הרי אין שם כלום, זה הכל גחלים. אלא ודאי רואים מכאן שלרבי שמעון מטלטלים סתם, אפילו אם אין שם דבר היתר, זה רק בסיס לדבר אסור. אמר רבי אבהו: '''קיימתיה''' - כי אמת, בשעה שהיה שם '''קרטים של בוסם''', חתיכה של הבושם, ואז בעצם זה בסיס דבר האסור והמותר. אמר רבי אבא בר חייא בשם רבי יוחנן: '''תרכוס אסור לטלטלו''' - כלומר ארגז גדול שמייחסים לו מקום, אסור לטלטלו, כיוון שביחד הוא הכל, אבל זה כיוון שמטלטלים - זה כמו שהוא סותר. הורי רבי אמי: מותר. הרבה אמרו לא מותר. רבי ירמיה חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא, ולא הוה ממחה בידון - הוא ראה שהם מטלטלים את הארגז הגדול בבית המדרש, והוא לא אמר להם כלום. דבית רבי ינאי אמרין: סולם שיש בו '''עד ג' ככסא''', כן, אז הוא נחשב כמו כיסא ומותר לטלטלו. '''מיכן והילך, כסולם''' - שמחמת כובדו קובעים לו מקום ואסור לטלטלו. אמר רבי יוסה ברבי בון: '''מאן דשרי'''- מי שמתיר, אז הוא כרבי שמעון, הוא סובר כמו רבי שמעון '''דתני: לא יגרר אדם את המטה הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ורבי שמעון מתיר'''. אמר רבי אבא בשם רבי חונא, ורבי חגיי בשם רבי זעירא, ורבי יוסי בשם רבי אילא: '''מודין חכמים לרבי שמעון בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו''', כי בעפר תיחוח הוא לא עושה גומה. '''כמה דתימר: מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו''' - כלומר אין בעיה להניח אותו בעפר תיחוח, כי הגומה שנעשית היא לא גומה שיש לה קיום, הרי ברגע שיזיזו אותו הגומה תיסתם. אמר רבי יוסי: '''אף אנן נמי תנינן הטומן לפת וצנון וכ"ו אם היו עליו מגולים, ניטלין בשבת''' - אף שהוא בעצם מזיז את העפר, כיוון שמדובר בעפר תיחוח שלא נוצרת גומה. רבי יוסי ברבי בון: '''דרבי שמעון היא''' שמתיר דבר שלא מתכוון - כלומר אין כאן ראיה שזה מותר לפי כולם, אלא זה בא לפי רבי שמעון שסובר שדבר שלא מתכוון מותר, וכיוון שהוא לא מתכוון להזיז את העפר אז זה מותר, ואין ראיה שגם חכמים מתירים טלטול מהצד אם אין גומה. אמר רבי יוסי ברבי בון: '''מתניתא אמרה כן''' שאף בעפר תיחוח אסור לחכמים. מה הראיה? '''דתני: כל אינן נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת''', ושם הרי לא חילקו בין עפר תיחוח לעפר שאינו תיחוח, אז רואים מכאן שלפי חכמים אפילו בעפר תיחוח יהיה אסור. בית רבן למדנו בברייתא: סולם שיש בו שלושה שלבים, אז הוא נחשב ככיסא ומותר לטלטל אותו וכולי. אמר רבי הונא בשם רבי: '''לענין שבת איתאמרת''' - כלומר זה נאמר לעניין שבת, שאם יש יותר משלוש שלבים, אדם קובע לו מקום ולכן אסור לטלטל את זה כי זה מוקצה, זה כמו שהוא סותר אם הוא מטלטל את זה. חזקיה בשם דבית רבי ינאי: '''לענין חזקות איתאמרת''' - כלומר שסולם המצוי, כיוון שדרך כלל מזיזים אותו מכל מקום, אין לו חזקה. כלומר, אם אדם שם את זה בחצר של חברו והחבר לא התלונן, אז הוא לא יכול להגיד שיש לו חזקה, כיוון שזה דבר שממילא מזיזים אותו, אז לכן אנשים לא מקפידים. אבל אם זה היה יותר משלוש שלבים, שבדרך כלל אנשים מקפידים שלא יניחו להם את זה בחצר שלהם, אז אם בכל זאת הוא הניח והשכן לא אמר כלום, אז זה נהיה חזקה וזה מותר לו. רבי יוסה משום דבית רבי ינאי: '''לענין טומאה איתאמרת''' - שעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם, ואז הוא בעצם כמו כיסא והוא מטמא מדרס, ויותר מכאן לא מטמא מדרס. כלומר, סולם שיש בו יותר משלוש שלבים, אז בעצם זה כמו כלי שאומרים לו "עמוד ועשה מלאכתנו", והוא לא מטמא מדרס. רבי אחא בר חיננא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: '''מנורה קטנה, מותר לטלטלה'''. ואיתקם פשיטא - מה, זה לא כלי? הרי זה כלי, אז בטח שיהיה מותר. '''ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא'''? אז למה שיהיה מוקצה, למה שיהיה אסור? אמר רבי יוסי ברבי בון: '''תיפתר שלקחה עמו לסחורה''' - כלומר מדובר במנורה שהוא רוצה למכור אותה, אז זה מוקצה מחמת חסרון כיס. או אפשרות אחרת: '''שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא שמעת מינה כלום''' - היא לא הייתה בבית שלו, הוא לא שמע ממנה כלום, כלומר אני יכול להגיד לך שמדובר במציאות כזאת שהוא לא יכול לחשוב עליה בכלל כי היא לא הייתה בבית. או שהמנורה הגיעה בתוך השבת, וכיוון שהוא לא ידע עליה אז בעצם הוא לא יכול להכין אותה, אז לכן אולי זה מוקצה. בפרק ח, בהלכה ח: אומרת המשנה: '''נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה'''. אומרת הגמרא: '''הכא את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר'''. ואתה נתאמר '''נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה'''? הרי לכאורה סתירה. אומרת הגמרא: '''כאן שיש לו צורך בשמן''', וכיוון שהשמן מוקצה, אז בעצם נמצא מוציא כלי מהיכנו, כי אחרי שהשמן נופל לתוך הכלי, הכלי עצמו הוא נהיה בסיס לדבר האסור כי הוא רצה בזה, וממילא הוא לא יכול לטלטל את זה, ואז זה מוציא כלי מהיכנו וזה אסור. אבל כאן אין לו צורך בניצוצות, הוא יכול לנער את הכלי, כי ניצוצות הם לא מים ממש, והוא יכול לנער את הכלי ולכן זה לא מוציא כלי מהיכנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב''' {{שוליים|ג_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מז|מותר לטלטל בסיס לדבר המותר והאסור גם כשההיתר טפל]]''' * '''מקור:''' "נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית רבי: האבן והאוכלין בתוכה דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. השתא לא הוינן אמרין כלום, שלא צריך אפילו שיהיה דבר היתר? שהרי רבי רומנוס" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן רעז סעיף א, שו"ע או"ח סימן תרפ סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא דבית רבי שהאבן והאוכלין בתוכה מותר לטלטל, שכלכלה עם אבן ואוכל היא בסיס לדבר המותר והאסור והדבר המותר טפל לאסור ומטלטלים בשבילו; הרמב"ם והשו"ע (או"ח רעז,א; תרפ,ב) פסקו כן. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מה-א-א|בבלי שבת מה א — מותר להניח נר על גבי דקל מבעוד יום בשביל שבת, אך אין מניחים כן ביום טוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישה עשר#קכ-ב-ג|בבלי שבת קכ ב — נר הדולק מאחורי הדלת - אסור לפתוח ולנעול את הדלת כדרכה בשבת, שמא יכבה הנר ברוח]] {{שוליים|ג_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מח|כלי שיש בו גחלים בוערות בשבת - האם מותר לטלטלו]]''' * '''מקור:''' "הוציא מחתה משל בית רבי, מליאה גחלים, בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן? או בשיש לתוכו שמן? אלא ודאי לרבי שמעון (בן יוחאי) מטלטלים סתם. אמר רבי אבהו: קיימתיה בשהיה בה קרטים של בוסם דהוי בסיס לדבר ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף א רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שי סעיף ח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי שמעון בן יוחאי (מטלטלים סתם, מותר) ~ הסבר רבי אבהו (מותר רק כשבסיס לדבר המותר והאסור) ~ רבי יוחנן ~ רבי אמי (תרכוס אסור/מותר לטלטלו) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אמי שמותר לטלטל, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה, ומחתה עם גחלים מותרת כשהיא בסיס לדבר המותר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-כ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם לטלטל את בנו בשבת אף כשאבן מונחת בידו של הבן, שהאבן טפלה לגוף התינוק]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-מ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם ליטול את בנו התינוק ואבן בידו בשבת, כשיש לתינוק געגועים על אביו]] {{שוליים|ג_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_מט|כסא שרגליו משוקעות בטיט (בעפר תיחוח) מותר לטלטלו ולהחזירו בשבת]]''' * '''מקור:''' "מתיר. אמר רבי אבא בשם רבי חונא, ורבי חגיי אמר בשם רבי זעירא, ורבי יוסי (בר זבידא) אמר בשם רבי אילא (אילעא): מודין חכמים לרבי שמעון (בן יוחאי) בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו. שבעפר טיחוח לא עושה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן שלז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כרבי אבא בשם רבי חונא ורבי חגיי ורבי יוסי בשם רבי זעירא ורבי אילא, שמודים חכמים לר"ש שמותר לטלטלו כיוון שבעפר תיחוח אינו עושה גומה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שלז סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק שני#כג-א-ו|בבלי ביצה כג א — אדם המוציא חצי שיעור בשבת בשגגה שנודע לו לאחר שהוציא את השאר בהמשך אותה עקירה, אם היה יכול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שלישי#לד-ב-ב|בבלי יומא לד ב — דבר שאינו מתכוין לעשות מלאכה, ואינה ודאית להיעשות אגב מעשהו - מותר]] {{שוליים|ג_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_נ|סולם שיש בו יותר משלושה שלבים קובע לו מקום ואסור בטלטול בשבת]]''' * '''מקור:''' "לענין שבת איתאמרת שאם יש לו יותר משלוש שלבים, קובע לו מקום ואסור בטילטול. חזקיה אמר בשם דבית רבי ינאי (הכהן):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק ג, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שעב סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי חזקיה בשם דבית רבי ינאי הכהן שסולם בעל יותר משלושה שלבים קובע מקום; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עח-א-ח|בבלי עירובין עח א — דקלים שבבבל אינם צריכים קביעות מחשבה לפני השבת כדי לזכות בהם בעירוב, לפי שכובד הענפים קובע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עח-א-ט|בבלי עירובין עח א — סולמות המשמשים כמחיצה בבבל אינם צריכים קִבּוּע, שכן כובדם קובע אותם במקומם]] {{שוליים|ג_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_נא|סולם מצרי (הניטל ממקום למקום) אינו יוצר חזקה לענין זכויות שכנים]]''' * '''מקור:''' "לענין חזקות איתאמרת שסולם המצרי, כיוון שדרך להזיזו ממקום למקום, אין לו חזקה. רבי יוסה (אסי) אמר משום דבית רבי ינאי (הכהן): לענין טומאה איתאמרת דעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם והוי ככסא ומטמא מדרס, ית" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שכנים, פרק ח, הלכה ד, שו"ע חו"מ סימן קנג סעיף יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הירושלמי: הרמב"ם והשו"ע פסקו שסולם מצרי, מפני שדרכו להזיזו ממקום למקום, אינו נחשב חזקה לענייני שכנים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שלישי#נח-ב-ב|בבלי בבא בתרא נח ב — חלון מסוג "סולם המצרי" (חלון קטן) אין לבעליו חזקת אורות, וחלון מסוג "סולם הצורי" (חלון גדו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שלישי#נט-א-ב|בבלי בבא בתרא נט א — סולם המצרי הוא כזה שאין בו ארבעה שלבים, וחלון המצרית שלמטה מד' אמות מן הקרקע - יש לה חזקה]] {{שוליים|ג_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_נב|מותר לתת כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, אך אין לתת בו מים מפני שהוא מכבה]]''' * '''מקור:''' "נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. גמ : הכא את אמר: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והתם את אמר: אין נותנין כלי תחת הנר. כאן שיש לו צ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן רסה סעיף ד הדרן עלך כירה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמתיר נתינת כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ואוסר נתינת מים בו מפני שהוא מכבה, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רסה סעיף ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#ל-ב-ד|בבלי ביצה ל ב — מותר השמן שנשאר בנר או בקערה לאחר שכבה אסור בטלטול ובשימוש בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מב-ב-ב|בבלי שבת מב ב — אין נותנים כלי תחת הנר לקבל שמן, ואם נתנוהו מבעוד יום מותר, ומ"מ אין ניאותים ממנו]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">61</span></div> אין לו צורך בניצוצות {{ירו"מ-הדגשה|ויכול לנער את הכלי. תנן}}: ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא {{ירו"מ-הוסר|דאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאסר}} {{ירו"מ-הדגשה|גרם כיבוי. דתנן: עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל בהן את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, מה פליגין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי{{ירו"מ-הוסר|מאיר}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים {{ירו"מ-ביאור|שהרטיב מסביב}}, לא. מן מה {{ירו"מ-הוסר|דמר רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, הדא אמרה: אפילו עשה מחיצה של מים, היא המחלוקת. <strong>הדרן עלך פרק כירה</strong> ==פרק רביעי - במה טומנין== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ד_א|ירושלמי שבת, פרק ד, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ד_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ד_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא ב{{ירו"מ-הדגשה|ס}}יד ולא בחול, בין לחין בין יבישין. לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין, אבל טומנין בהן כשהן יבישין. טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין דקה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בדקה ומתיר בגסה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אין טומנין לא בגפת, ולא בזבל, ולא במלח, ולא בסיד, ולא בחול, בין לחין בין יבישין. אין טומנים בהם אפילו בערב שבת}}. {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא}}? לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין, {{ירו"מ-הדגשה|וכשיראה שהן רותחות}} {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} נוטלן {{ירו"מ-הדגשה|לפני שבת}} והן תשים {{ירו"מ-ביאור|מתקררים}} לתוך ידו ומחזירן {{ירו"מ-הדגשה|בשבת}} והן מוסיפין רתיחה {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שמא יטמון ברמץ בשבת}}. לפיכך אסרו לטמון בהן {{ירו"מ-הדגשה|או כיוון שדברים אלו ברובם הם מוקצה, ואם יטול שמא תתקלקל הגומה ויבא לטלטל את המוקצה כדי לתקנה}}. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אמר: קופה מטה על צדה ונוטל. {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} וכרבנן דתמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון אמרין:<span id="דף_כח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> למדנו בירושלמי מסכת שבת, דף כ"ח. אומרת הגמרא: למדנו במשנה '''לא ייתן בתוכו מים מפני שהוא מכבה'''. אמר רבי שמואל בשם רבי זירא דרבי יוסי היא, שאוסר גרם כיבוי. כלומר, אותו התנא שאמר שאסור לתת מים בתוך הכלי מתחת הנר זה רבי יוסי, שהוא אומר שאסור גרם כיבוי. איפה ראינו את זה? דתנן עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקניים בשביל שלא תעבור הדלקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים, לפי שאינם יכולים לקבל את האור ונדבקים ומכבים את הדליקה. רואים מכאן שרבי יוסי אוסר גרם כיבוי. אמר רבי יוסי, כלומר רבי יוסי האמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבי יוסי ורבנן''', כלומר חשבנו לומר, מה פליגין רבי יוסי ורבנן, '''בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים''' — כלומר אם לדוגמה מרטיב מסביב, נניח הוא שופך מים מסביב, אז בזה גם חכמים מודים. '''מן מה שמואל בשם רבי זעירא דרבי יוסי היא''', כלומר ממה ששמואל אמר בשם רבי זירא, שהמשנה שלנו שאומרת שלא ייתן מים בתוך הכלי שמתחת הנר מפני שהוא מכבה, זה רק רבי יוסי, אבל לפי חכמים מותר, '''הדא אמרה: אפילו עשה מחיצה של מים, היא המחלוקת'''. לפי חכמים אפילו עם מים מותר לעשות מחיצה. כלומר מותר אם יש דליקה, מותר לשפוך מים מסביב כדי שהדליקה לא תעבור. הדרן עלך פרק כירה. כל פרקי תורה תורה הלכה. לפי המשנה: '''במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת''' — גפת זה פסולת של זיתים, ויש גם לפעמים של שומשומים — '''ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין. לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין'''. כל הדברים האלה זה כשהם לחים, אם משאירים אותם ועוטפים אותם אז הם מתחילים לתסוס, ויוצרים חום. מי שמכין מאכלים לבהמות, יש חלק מהשיטה זה לעטוף את הצמחים, כל מיני צמחים וקליפות תפוזים וכדומה, עוטפים את זה עם שקית ניילון ולאחר זמן זה מגיע לרתיחה. '''אבל טומנין בהן כשהן יבישין. טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין דקה. רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה'''. ואומרת הגמרא: למדנו במשנה '''אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין''', ואין טומנים בהם אפילו בערב שבת. כלומר, דברים שמוסיפים חום — אפילו בערב שבת אסור לטמון בהם, לא רק בשבת. מאי טעמא? '''לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין'''. כשהוא יראה שהן רותחות, '''נוטלן''' לפני שבת. כלומר אם הוא יניח את זה מלפני שבת, וכיוון שהוא יטמון אותם אז התבשיל ירתח, אז הוא יוציא את זה החוצה שלא יישרף, יוציא את זה, לפני שבת, ואחרי שיתקרר יחזור בשבת וירתיח את זה כדי שזה לא יהיה קר מדי. זה הסבר אחד. הסבר שני — '''ומחזירן והן מוסיפין רתיחה'''. כלומר, כשיטמון עוד פעם מחדש את התבשיל בתוך אותם דברים שמוסיפים אבל, אז התבשיל יחזור וירתח. ויש שניסו להגיד שלפי זה רואים שבעצם יש בישול אחרי בישול בלח. ויש אומרים שזה גזירה שמא יטמון ברמץ. כלומר אם תתיר לו לטמון בדבר שמוסיף אבל, יבוא לטמון ברמץ, ובזה קיים חשש שמא יחתה בגחלים. כלומר אם הוא יראה שזה בהתחלה, כמו שאמרנו, רותח, הוא יוציא את זה, לאחר מכן הוא יחזיר את זה ואז הוא יראה שזה קר, אז הוא יחתה בגחלים כדי שיתחמם, ולכן גזרו. או הסבר אחר — כיוון שדברים אלו ברובם הם מוקצה, אז אם ייטול שמא תתקלקל הגומה ויבוא לטלטל את המוקצה כדי לתקן את זה. אלו כל מיני סברות למה באמת אסור לטמון בדבר שמוסיף אבל אפילו בערב שבת. אם זו הסברה, שמא תתקלקל הגומה, זה בעצם לפי שיטת רבי אלעזר בן עזריה. '''רבי אלעזר בן עזריה אמר: קופה מטה על צדה ונוטל'''. כלומר הוא אומר שאסור להוציא את הכלי מתוך הקופה, אלא יטה את כל הקופה, כיוון שאם הוא יוציא את זה הגומה תתקלקל והוא לא יוכל להחזיר. אבל רבנן אומרים נוטל את האור ומחזיר, אם לא התקלקלה הגומה. כלומר לפי חכמים שמתירים לטול, ואם הגומה לא התקלקלה גם יכול להחזיר, הם לא גזרו שמא תתקלקל, ולכן במקרה כזה לפי חכמים מותר. אז בעצם כל האיסור זה רק לפי רבי אלעזר בן עזריה. איפה ראינו את זה? דתנן טומנין בשלחין וטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. כיצד הוא עושה? אם הוא טמן בגיזי צמר, הרי זה מוקצה, אז נוטל את הכיסוי ונופלות. רבי אלעזר בן עזריה אומר: קופה מטה על צדה ונוטל, שמא ייטול ולא יוכל להחזיר. וחכמים אומרים נוטל ומחזיר, כמובן אם הגומה לא התקלקלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א''' {{שוליים|ג_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ד|אין להחזיר קדרה לתוך התנור בשבת, ואפילו על גביו רק אם גרף או כפה עליו לוח]]''' * '''מקור:''' "לא שנו אלא עליה, הא לתוכה לא. עד היכן לתוכה אסור? עולא אמר: עד ג טפחים מהגחלים. רבי מנא (בן יונה) אמר: עד מקום שהיא עושה חריץ (נוגע) בגחלים. אמר רבי יוסי ברבי בון: מה שאמר עולא: עד ג טפחים מהגחלים, מפ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה י, שו"ע או"ח סימן רנג סעיף ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' עולא (עד ג' טפחים מהגחלים, מקום שהיד שולטת) ~ רבי מנא (עד מקום שנוגעת ועושה חריץ בגחלים) * '''הכרעה:''' נפסק כעולא, שעד ג' טפחים אסור מפני שהוא שליט ומחזי כמבשל, כדברי רבי יוסי בר' בון; וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח רנג,ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לז-א-א|בבלי שבת לז א — מותר להחזיר קדרה שהוסרה מן האש בשבת דווקא על גבי הכירה ולא לתוכה]] {{שוליים|ג_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ה|מותר להפשיר מאכל קר בכלי חם רק במקום שהיד שולטת בו, ולא כשאין היד שולטת בו]]''' * '''מקור:''' "מותר להפשיר במקום שהיד שולטת, ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. רבי יושיע בר גיזורה הוה משמש קומי רבי זעירה, והוה מעייל קומוי תבשילין רותחין. אמר לו: היך איתעבידא שנשארו רותחין? אמר לו: גרוף תופייא ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שיח סעיף יד, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי רבי זעירה לרבי יהושע בר גיזורה, שאין די בגרוף וקטום בלבד אלא יש להרחיק את הקדרה בכיפין (אבנים) מעל האש כדי שהיד תשלוט במקום, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח שיח, יד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מ-ב-ב|בבלי שבת מ ב — אסור להניח קומקומוס של מים חמין על בני מעיים אפילו בחול, מפני הסכנה]] {{שוליים|ג_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ו|דין גללי בהמה כדין גפת ועצים לעניין השהיה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, ודין הגורף שצריך לגרוף כל צרכו]]''' * '''מקור:''' "גללי בהמה, אית תניי תני כגפת וכעצים ואית תניי תני כקש וכגבבה. מאן דאמר כגפת וכעצים בבהמה דקה, ומאן דאמר כקש וכגבבה בגסה. הגורף עד שיגרוף כל צורכו את מקום שפיתת הסיר, אבל אם גרף והוציא את כל הגחלים, אף" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תני כגפת וכעצים בדקה ~ תני כקש וכגבבה בגסה * '''הכרעה:''' נפסק כשני התנאים כל אחד לפי סוגו (דקה כגפת וגסה כקש), שהרי בירושלמי מבואר שאין מחלוקת מהותית אלא כל תנא מדבר בסוג בהמה אחר; והרמב"ם פסק שהגורף צריך לגרוף כל צרכו כמסקנת הירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-א|בבלי שבת לו ב — כירה שהוסקה בגפת או בעצים - אין נותנים עליה תבשיל עד שיגרוף האש או יתן אפר, ורק אז מותר לה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-ב|בבלי שבת לו ב — תבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אף שאינה גרופה וקטומה]] {{שוליים|ג_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלישי#דין-ג_ז|מתן תבשיל על כירה גרופה או קטומה שלא כל צורכה מותר על ידי ליבוי נעורת פשתן]]''' * '''מקור:''' "מלבה עליה נעורת של פשתן, הדא אמרה: אפילו לא קטם כל צורכו. 📖 באר משה — דף כא עמוד א אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף כ"א. אנחנו מתחילים בפרק ב , הלכה א , תחילת הפרק. אומרת המשנה: " כירה שהסיקוה בקש ובג" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי שקטימה שלא כל צורכה מועילה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק ג הלכה ד) שאין צורך בגריפה וקטימה מלאה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-א|בבלי שבת לו ב — כירה שהוסקה בגפת או בעצים - אין נותנים עליה תבשיל עד שיגרוף האש או יתן אפר, ורק אז מותר לה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לו-ב-ב|בבלי שבת לו ב — תבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אף שאינה גרופה וקטומה]] {{שוליים|ד_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_א|אין טומנין בגפת, זבל, מלח, סיד וחול, ואף לא בתבן, מוכין, זוגין ועשבים לחים, ומותר להטמין בהם כשהם יבשים]]''' * '''מקור:''' "במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול, בין לחין בין יבישין. לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין, אבל טומנין בהן כשהן יבישין. טומנין בכסו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה א, שו"ע או"ח סימן רנז סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יהודה ~ חכמים: ר' יהודה אוסר טמינה בנסורת דקה ומתיר בגסה, וחכמים מתירים אף בדקה * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים המתירים להטמין בנסורת דקה, שאין בה משום הוספת חום אלא שימור בלבד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שני#יט-א-ד|בבלי בבא בתרא יט א — אין טומנין את התבשיל בגפת, בזבל, במלח, בסיד או בחול, בין לחים בין יבשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מז-ב-ד|בבלי שבת מז ב — אסור להטמין בגפת בין של זיתים בין של שומשמין]] </div> c2mv597s239vl4rqj22fgrn8xm5issr 106 1754922 3078501 3078347 2026-08-21T14:12:26Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078501 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק רביעי — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">62</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|נוטל את היורה ומחזיר}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|לא נתקלקלה הגומא ולא גזרו שמא תתקלקל}} היתה יורה מותר {{ירו"מ-הדגשה|דתנן טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה {{ירו"מ-הדגשה|אומר: קופה מטה על צדה ונוטל, שמא יטול ואינו יכול להחזיר. וחכמים אומרים: נוטל ומחזיר}}. ותמן תנינן {{שוליים|ד_ב}}ספק חשיכה ספק לא חשיכה {{ירו"מ-הדגשה|מערבין וטומנין את החמין}} מפני שלא חשיכה. {{ירו"מ-הוסר|האם}}{{ירו"מ-הדגשה|הא}} אם חשיכה אסור לטמון {{ירו"מ-הדגשה|אפילו אם אינו מוסיף הבל מאי טעמא}} בהן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} תמן אמרין מפני ביטול בית המדרש {{ירו"מ-הדגשה|שאם יראו אותו טומן משחשכה יאמרו שבישל בשבת ועכשיו נטלן מהאש}}. אמר רבי בא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: מפני החשד: שאם אומר את לו שהוא מותר — אף הוא אינו עושה אותן כל צורכו מבעוד יום {{ירו"מ-הדגשה|אלא ממתין עד שחשכה ומאחר לבית המדרש}} {{ירו"מ-ביאור|שנהגו לדרוש קדם התפילה}}. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא עושה אותו כל צרכו מבעוד יום. מה נפק מן ביניהן? {{שוליים|ד_ג}}לטמון שלג וצונין. על דעתיה דרבי בא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מותר, ועל דעתון {{ירו"מ-הוסר|דרבנין}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבנן}} דתמן אסור. אסרו טמינה {{ירו"מ-הדגשה|בשבת}} מפני כירה {{ירו"מ-ביאור|שמא יניח בשבת.}} אסרו כירה {{ירו"מ-ביאור|להשהות מבעוד יום}} מפני טמינה {{ירו"מ-הדגשה|ברמץ}}. אסרו כירה שהבלה {{ירו"מ-הוסר|ממיעוט}}{{ירו"מ-הדגשה|ממעוט}} מפני {{ירו"מ-הוסר|כירה}}{{ירו"מ-הדגשה|תנור}} שהבלה מרובה. אסרו תבשיל שנתבשל כל צורכו {{ירו"מ-הדגשה|אף שאין חשש שמא יחתה}} מפני תבשיל שלא נתבשל כל צורכו. אסרו חמין {{ירו"מ-ביאור|מים,}} מפני תבשיל שנתבשל כל צורכו {{ירו"מ-הדגשה|ומצטמק ויפה לו}}. חזרו והתירו חמין. תני: <span id="דף_כט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> ואומרת הגמרא: '''תמן תנינן ספק חשיכה ספק לא חשיכה''', מערבין וטומנין את החמין. אז '''מפני שלא חשיכה''', כלומר כל ההיתר הוא בגלל שעדיין לא הגיעה שבת ועדיין לא חשיכה. הא '''אם חשיכה אסור לטמון בהן''' אפילו אם לא מוסיף הבל. מאי טעמא? כלומר למה אסור בשבת לטמון אפילו בדבר שלא מוסיף הבל? '''אמר רבי בא: מפני החשד'''. כי בדרך כלל היו רגילים לטמון מיד אחרי הבישול, אז אם יראו אותו טומן בשבת, משך חשיכה, יאמרו שהוא בישל בשבת ועכשיו נותן לזה מאש כדי לטמון. '''תמן אמרין''', כלומר בבבל אמרו, '''מפני ביטול בית המדרש'''. כלומר הסיבה שלא טומנים אם חשכה, אפילו בדבר שלא מוסיף הבל, זה מפני ביטול בית המדרש. '''שאם אומר את לו שהוא מותר — אף הוא אינו עושה אותן כל צורכו מבעוד יום''', אלא ממתין עד שחשיכה ומאחר לבית המדרש. הם נהגו לפני התפילה לדרוש, ואז אותו אדם שיודע שמותר לטמון בשבת, ורוצה שהארוחה תהיה כמה שיותר חמה, מבשל את זה כמה שיותר סמוך לקראת שבת, ואז בשבת הוא טומן את זה. וככה הוא מפספס בעצם את הדרשה ואת מה שהם נהגו ללמוד הלכות לפני השבת. אבל '''מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא עושה אותו כל צרכו מבעוד יום''', ואז הוא מקדים וטומן מבעוד יום, וככה הוא מגיע לבית הכנסת ושומע את הדרשה. שואלת הגמרא: '''מה נפק מן ביניהן?''' כלומר מה נפקא מינה בין שני ההסברות הללו? '''לטמון שלג וצונין. על דעתיה דרבי בא מותר''' — כלומר אם הסברה היא מפני החשד, אז דבר צונן אין בו חשד, כי הוא לא מוציא את זה מתוך התנור, לא רגילים לבשל את זה, ברור שמדובר על דבר צונן. '''ועל דעתון דתמן אסור''' — כלומר חכמים שבבבל, שאמרו שאסור כדי שיגיע לשיעור, שלא יתחיל את זה ממש ויעשה את זה בשבת, אז גם זה אסור. כי גם לטמון דבר צונן, אם תתיר לו בשבת, הוא יעשה את זה ממש סמוך, מיד לפני צאת שבת, לכן אסרו את זה. אומרת הגמרא: '''אסרו טמינה מפני כירה''' — כלומר אסרו טמינה שמניח בשבת על הכירה, '''אסרו כירה מפני טמינה''' — כלומר אסרו להשהות מבעוד יום, מפני חשש שמא יטמון ברמץ, כי כירה זה אש, וזה דומה מאוד לטמינה ברמץ. '''אסרו כירה שהבלה''' — מועט — '''מפני שהבלה מרובה. אסרו תבשיל שנתבשל כל צורכו''', למרות שאין חשש שמא יחתה, '''מפני תבשיל שלא נתבשל כל צורכו. אסרו חמין''' — כלומר מים חמים — '''מפני תבשיל שנתבשל כל צורכו''' ומסתמך ויפה לו. הרי חמין תמיד זה מסתמך ורע לו. '''חזרו והתירו חמין'''. כלומר בסוף, אחרי שראו שלא יכולים לעמוד בזה, חזרו והתירו להם חמין. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב''' {{שוליים|ד_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_ב|אין להטמין חמין בשבת אחר שחשכה אף בדבר שאינו מוסיף הבל]]''' * '''מקור:''' "ספק חשיכה ספק לא חשיכה מערבין וטומנין את החמין מפני שלא חשיכה. הא אם חשיכה אסור לטמון אפילו אם אינו מוסיף הבל מאי טעמא בהן. אמר תמן אמרין מפני ביטול בית המדרש שאם יראו אותו טומן משחשכה יאמרו שבישל בשב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן רנז סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבנן (בית המדרש) ~ רבי בא (חשד) * '''הכרעה:''' נפסק לאיסור כשני הטעמים, שו"ע או"ח רנז,ו אוסר לטמון משחשכה אף באינו מוסיף הבל, שהחשש הן לביטול בית המדרש והן לחשד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק שלישי#כד-א-א|בבלי סנהדרין כד א — מותר להטמין תבשיל צונן בשבת כדי שיתחמם קמעא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-א-ב|בבלי שבת לד א — בבין השמשות (ספק חשכה) אין מעשרין ודאי, אין מטבילין כלים ואין מדליקין נרות, אבל מעשרין דמא]] {{שוליים|ד_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_ג|מותר לטמון שלג וצונן מערב שבת כדי שיצטננו, ואין בכך משום איסור טמינה]]''' * '''מקור:''' "לטמון שלג וצונין. על דעתיה דרבי בא מותר, ועל דעתון דרבנן דתמן אסור. אסרו טמינה בשבת מפני כירה (שמא יניח בשבת.) אסרו כירה (להשהות מבעוד יום) מפני טמינה ברמץ. אסרו כירה שהבלה ממעוט מפני תנור שהבלה מרובה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן רנז סעיף ו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי בא ~ רבנן דתמן: רבי בא מתיר טמינת שלג וצונן, ורבנן דתמן אוסרים * '''הכרעה:''' נפסק כרבי בא המתיר, שכן טמינת צונן אינה בכלל גזירת חכמים שאסרו טמינה מפני שמא יטמין ברמץ, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להתיר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק שלישי#כד-א-א|בבלי סנהדרין כד א — מותר להטמין תבשיל צונן בשבת כדי שיתחמם קמעא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-א-ב|בבלי שבת לד א — בבין השמשות (ספק חשכה) אין מעשרין ודאי, אין מטבילין כלים ואין מדליקין נרות, אבל מעשרין דמא]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א<span class="yerum-runnum">63</span></div>אין טומנין ברמץ. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא אסרו אלא רמץ}} הדא אמרה: אפר {{ירו"מ-הוסר|שנצן}}{{ירו"מ-הדגשה|שצנן}} מותר לטמון בו {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אין טומנין לא בגפת וכו}}' כהדא ברתיה דרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} הוות משמש{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קומוי אבוי והוות מעלה קומוי תבשילין רותחין. אמר לה היך איתעבידא {{ירו"מ-הדגשה|שנשאר חם כלכך}} אמרה לו כמרא {{ירו"מ-ביאור|טמון}} {{ירו"מ-הוסר|וגיפתא}}{{ירו"מ-הדגשה|בגיפתא}} {{ירו"מ-ביאור|פסולת זתים.}} אמר לה לא תהי עבדה כן אלא כמרה גו קופתא {{ירו"מ-הדגשה|של תבן}} ויהבה קופתא על גיפתא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: בהדא רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליג דרש רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: הגפת מלמטן ותבן מיכן ומיכן אסור {{ירו"מ-הדגשה|בהא}} ומודה בה רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסור, שלא התיר אלא לטמון בקופה של תבן ולהניח הקופה על הגפת. אבל לטמון בגפת ובתבן}} {{ירו"מ-ביאור|מעורבים}} {{ירו"מ-הדגשה|אסור}}. אכין אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בעי בללן {{ירו"מ-הדגשה|לדבר המוסיף הבל בדבר שאינו מוסיף הבל}} מה הן. נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי יוסה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן {{ירו"מ-ביאור|אף שאותו חלק בפירות שהרקיב מוסיף הבל.}} אבל אם רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאם ערבן הולכים אחר הרוב}} ולא בחול {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהחול מוסיף הבל והא תנינן}} תמן {{ירו"מ-הוסר|תנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|עושין כל צורכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר שומטין את הכר מתחתיו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מטילין אותו לחול בשביל שימתין {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהחול מצנן}}. ההן חלא {{ירו"מ-הדגשה|אם מניחים בו דבר חם}} מירתח רתחא {{ירו"מ-הדגשה|ודבר קר}} ומיצן צוננה. ההן תבן בעל פקדון הוא כמה דאת יהיב ליה הוא יהיב לך {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים}}. כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל אסור לטמון בו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} מן מה דתנינן {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} טומנין בו הדא {{ירו"מ-הוסר|אמרת}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} אין מרחיקין אותו מן הכותל. התיב רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] והתני והמשכיר בית לחבירו לא יעשנו אוצר של תבואה. ליידא מילה לא מפני המוץ {{ירו"מ-הדגשה|משמע שתבן קשה לכותל אף שטומנים בו}}. אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא מפני שהוא קשה לכותל אלא}} מפני העכברים. אמר רבי פינחס בי רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס בי רבי חנינה|°]]: אם מפני העכברים ניתני אפילו אוצר של כל דבר. הוי יאות קש{{ירו"מ-הדגשה|ה}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]. אתיב רבי שמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמאי|°]] {{שוליים|ד_ד}}הרי סלעים מרחיק אותן מן הכותל מעתה אסור לטמון בהן. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לא שהסלעים מרתיחין אלא שהן עושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל. והא תני אין טומנין בסלעים. תיפתר בסלעים של כסף. אית תניי תני טומנין בסלעים ואית תניי תני אין טומנין. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טומנין בשל זהב {{ירו"מ-הדגשה|ו}}של נחושת מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אין טומנין בסלעים של כסף {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין}} {{שוליים|ד_ה}}לא סוף דבר לחין {{ירו"מ-הדגשה|מחמת עצמן אלא}} אפילו יבשין שנתלחלחו מן אילין מוכין. ומוכין לא כיבישין שנתלחלחו הן {{ירו"מ-ביאור|שהרי אין להם לחות משל עצמן.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן בר שילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן בר שילא|°]] הדא אמרה<span id="דף_כט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף כ"ט. אומרת הגמרא: תנין, אמרה בריתא '''אין טומנין ברמץ'''. אמר רבי זעירא לא אסור אלא רמץ. כלומר, אם יש בזה גם גחלים. אדם מרה אפר שצנן מותר לטמון בו. כלומר, כל האיסור זה רק שיש גם גחלים שבהם חיה מחשש שמייחטב. אבל אם זה אפר, אפר לאחר שהוא התקרר כבר מותר לטמון בו. אומרת הגמרא למדנו במשנה אין טומנים לו בגפת וכולי. אומרת הגמרא כי עדה. '''ברתיה דרבי ינאי הוות משמש קומוי אבוי''' - כן, ואבת מהא לקומוי תבשילן רותחין. כלומר, הביאה לו תבשילן רותחין. אמר לה איך היא תעבידה? כלומר, איך זה יכול להיות שנשאר כל כך חם? אמרה לו כמרא. כלומר, אני טמנתי את זה, כן, אה, בגפת, בפסולת של זיתים. אמר לה לא תהי עבדה כן. כלומר, זה אסור לטמון בפסולת של זיתים כי זה מוסיף הבל, אלא '''כמרה גו קופתא''' - כלומר, תטמני את זה בקופה של תבן - '''ויהבה קופתא על גיפתא'''. את יכולה לשים את הקופה על גפת של זיתים. אז בעצם יש פה שילוב והגפת יוסיף קצת הבל, אבל העיקר בעצם כל הקופה תהיה מוקפת בתבן. אמר רבי זעירא: בהדא רבי חנינא פליג. דרש רבי אחא בשם רבי חנינה: '''הגפת מלמטן ותבן מיכן ומיכן אסור'''. כן, כלומר, אסור שיהיה למטה גפת ולמעלה שיהיה תבן. אז כן, אז בעצם רבי חנינא חולק. ו'''מודה בה רבי ינאי''' - בזה גם רבי ינאי מודה, כי הוא לא התיר אלא לטמון בקופה של תבן. כלומר, לטמון אותה לגמרי מכל הכיוונים ואת זה להניח על הגפת. אבל לטמון בתבן ולהניח על הגפת, כלומר אם כל התחתית זה ישר גפת, זה גם הוא אסר. קובעת הגמרא: אכין אבין° בעי בללן מה הן. אבין שאל: דבר שמוסיף הבל מעורב בדבר שאינו מוסיף הבל מהו? כלומר, אם מותר לערב ולטמון בזה. נישמעינה מן הדא: '''טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה'''. ואמר רבי יוסה בן פזי בשם רבי יוסי בר חנינה: '''הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן''' - כלומר, מותר לטמון בפירות דווקא אם הרוב לא נרקב, אבל '''אם רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן''' - כי פירות רקובים הם מוסיפים הבל, הם מתחילים לתסוס ולייצר חום. אז רואים מכאן שלמרות שבעצם, אם רוב הפירות לא היו רקובות, אבל בכל אופן יש חלק רקובים ואותם רקובים הם כן מוסיפים הבל ואף על פי כן מותר. מכאן שבמערבן הולכים אחר הרוב, כן, אם הרוב הוא דבר שלא מוסיף הבל מותר. למדנו במשנה: '''ולא בחול'''. ואתה לומד מכאן שהחול מוסיף הבל. שואלת הגמרא: והתני נההן עושים כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו... שומטין את הכר מתחתיו '''ומטילין אותו לחול בשביל שימתין'''. כן, מה שמלמד שהחול מצנן. הרי את המת לא רוצים שהוא יתחמם ויסריח אז לכן מניחים אותו על חול. כן, מכאן שהחול מצנן. אז איך אתה אומר שהחול מוסיף הבל? אומרת הגמרא: '''ההן חלא מירתח רתחא ומיצן צוננה'''. כלומר, זה תלוי מה שמים בו. אם מניחים עליו משהו חם אז הוא מוסיף הבל. אם מניחים אותו עליו משהו קר אז הוא מצנן אותו עוד יותר. '''ההן תבן בעל פקדון הוא''' - לעומת זאת תבן הוא בעל פיקדון. '''כמה דאת יהיב ליה הוא יהיב לך''' - הוא בעצם שומר על החום. '''כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל אסור לטמון בו'''. כן, כי מסתמא הוא כנראה יוצר חום שפוגע בכותל. אמר רבי יוסי° מן מה דתנינן '''טומנין בו''' - כלומר מה שלמדנו במשנה שמותר לטמון בו, אז ממנו לא צריכים להרחיק את הכותל. כן, כי כנראה שהוא לא גורם - אם הוא לא גורם הבל הוא לא מזיק לכותל. התיב רבי חגיי והתני: '''והמשכיר בית לחבירו לא יעשנו אוצר של תבואה'''. ליידא מילה - לא מפני המוץ. אז מה שמעו מכאן שתבן קשה לכותל, למרות שמותר לטמון בו. אתה רואה שאין קשר בין ההיתר להטמין במשהו לבין האם הוא מזיק לכותל או לא. אמר רבי חנניה: לא מפני שהוא קשה לכותל - כלומר, מה שאמרנו שמרחיקים את התבן כי לא יעשה אוצר, לא בגלל שהתבן עצמו מזיק לקירות, אלא מפני העכברים. כי אם אתה תעשה אוצר של תבן אז יהיו שם עכברים ועכברים הם יזיקו לקירות. אמר רבי פינחס בי רבי חנינה: '''אם מפני העכברים ניתני אפילו אוצר של כל דבר'''. כלומר, בעצם למה הברייתא אמרה שלא יעשה לו אוצר של תבואה - אם אוצר של תבואה דווקא, אבל אם מדובר בגלל עכברים אז אוצר של כל דבר, כן, גם פירות, גם כל דבר יכול להביא עכברים. אז באמת רואים כאן שהקושיה של רבי חגיי הייתה קושיה טובה - '''הוי יאות קש רבי חגיי'''. אתיב רבי שמי: '''הרי סלעים מרחיק אותן מן הכותל מעתה אסור לטמון בהן'''. אמר רבי יוסי: '''לא שהסלעים מרתיחין אלא שהן עושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל'''. כן, כלומר הסלעים גורמים שסביב הכותל האדמה מתרככת ולכן בעצם הכותל יכול ליפול, ולכן אסור להסמיך סלעים לכותל, אבל להטמין מותר. אומרת הגמרא: '''והא תני אין טומנין בסלעים'''. אתה אומר שבעצם הסלע אין בו בעיה אפשר לטמון בו, הרי למדנו בברייתא שאומרת שאין טומנים בסלעים. איך זה מסתדר? אומרת הגמרא: '''תיפתר בסלעים של כסף'''. כלומר מה שכתוב שאין טומנים בסלעים הכוונה סלעים של כסף, אבל סלעים רגילים מותר לטמון בהם. אומרת הגמרא: '''אית תניי תני טומנין בסלעים ואית תניי תני אין טומנין'''. אמר רב חסדא: '''מאן דמר טומנין בשל זהב של נחושת מאן דמר אין טומנין בסלעים של כסף''' - כי הכסף כנראה יוצר תהליך כימי שמוסיף הבל ולכן בעצם לא טומנים בו. ואתה למד במשנה לא בתבן ולא במוכין ולא בזגים ולא בעשבים, זמן שאין לחים. אומרת הגמרא: '''לא סוף דבר לחין אפילו יבשין שנתלחלחו''' - כלומר לא רק אם לחים באופן טבעי, כי הם עדיין ירוקים, אלא אפילו יבשים שהתלחלחו. כלומר, אפילו אם התייבשו לאחר מכן והוסיפו להם מים והם נרטבו גם אסור לטמון בהם. עכשיו מה הראיה? '''ומוכין לא כיבישין שנתלחלחו הן''' - אנחנו יכולים ללמוד את זה ממוכין, שהרי מוכין לא כיבשים שהתלחלחו, אלא מוכין הרי אין לחות משל עצמם. כן, הבבלי אומר שיש להם לחות משל עצמם - דבן אתלי, כלומר הצמר שבין הירכיים של הכבש. אבל הירושלמי סובר שבעצם אין דבר כזה לחות עצמית של הצמר. אז אם המשנה אמרה שלא טומנים במוכין, מדובר במוכין שנרטבו מבחוץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א''' {{שוליים|ד_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_ד|אין לטמון סלעי כסף בסמוך לכותל השכן שכן מלקים את ריעתו]]''' * '''מקור:''' "הרי סלעים מרחיק אותן מן הכותל מעתה אסור לטמון בהן. אמר רבי יוסי (בר זבידא) לא שהסלעים מרתיחין אלא שהן עושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל. והא תני אין טומנין בסלעים. תיפתר בסלעים של כסף. אית תניי תני" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שכנים, פרק ט, הלכה ב, שו"ע חו"מ סימן קנה סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא "אין טומנין" ביחס לסלעי כסף, ורב חסדא מפרש שדעה זו עוסקת בסלעי כסף דווקא, ואילו בסלעי זהב ונחושת מותר לטמון * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שני#יז-א-ב|בבלי בבא בתרא יז א — אין לחפור בור, שיח, מערה, אמת המים או נברכת כובסין סמוך לכותל חברו, אלא אם הרחיק שלושה טפח]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שני#יז-א-ג|בבלי בבא בתרא יז א — המרחיק גפת, זבל, מלח, סיד וסלעים מכותל חבירו חייב להרחיקם שלושה טפחים ולסוד את הכותל בסיד]] {{שוליים|ד_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_ה|אין טומנין ברמץ שיש בה גחלים בוערות]]''' * '''מקור:''' "לא סוף דבר לחין מחמת עצמן אלא אפילו יבשין שנתלחלחו מן אילין מוכין. ומוכין לא כיבישין שנתלחלחו הן (שהרי אין להם לחות משל עצמן.) אמר רבי יוחנן בר שילא הדא אמרה 📖 באר משה — דף כט עמוד א אנחנו בתלמוד ירוש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא וכפי שפירש רבי זעירא, שאיסור טמינה ברמץ הוא רק כשיש בו גם גחלים בוערות, כדברי הרמב"ם (הל' שבת ד,א) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שני#יט-א-ד|בבלי בבא בתרא יט א — אין טומנין את התבשיל בגפת, בזבל, במלח, בסיד או בחול, בין לחים בין יבשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מז-ב-ד|בבלי שבת מז ב — אסור להטמין בגפת בין של זיתים בין של שומשמין]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב<span class="yerum-runnum">64</span></div>ההן דכמר {{ירו"מ-ביאור|מטמין}} איידה {{ירו"מ-ביאור|באותם דברים שטומנין בהם רק כשהם יבשים}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה הסיר מלא מים אלא}} מחסרתיה ציבחר {{ירו"מ-הדגשה|דאם יהיה מלא שמא}} {{ירו"מ-הוסר|דהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} אתי מיסב והוא שפכה ומרתחה. תמן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין ונפלו לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת ו}}כן בגפת חדשה אבל בישנה טהור. ואי זו היא חדשה ואיזו היא ישנה רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חדשה בתוך י"ב חודש ישנה לאחר י"ב חדש. טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודא בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי ירמיה בר חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה בר חנינה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו לטמון בפרות}} הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן אבל רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן {{ירו"מ-הדגשה|שמוסיפים הבל תנן: טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה}} ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין {{ירו"מ-הדגשה|דקה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אוסר בדקה ומתיר בגסה}} אנן תנינן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אוסר ב}}נסורת {{ירו"מ-הדגשה|דקה ומתיר בגסה}} תניי דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אוסר ב}}נעורת {{ירו"מ-הדגשה|דקה ומתיר בגסה}} הדא אמרה: היא הדא היא הדא. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ד_ב|ירושלמי שבת, פרק ד, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ד_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ד_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}טומנין בשלחין {{שוליים|ד_ז}}ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד עושה {{שוליים|ד_ח}}נוטל את הכיסוי והן נופלות [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וחכמים אומרים {{שוליים|ד_ט}}נוטל ומחזיר.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: טומנין בשלחין ומטלטלין אותן אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: הדא דתימר בנתונין אצל בעל הבית אבל בנתונין באפותיקי {{ירו"מ-הדגשה|למסחר}} לא בדא. בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} הדא דתימר {{שוליים|ד_י}}בנתונין באפותיקי אבל בנתונין אצל בעל הבית לא בדא {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שטמן בהם גילה דעתו שאינם חשובים. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פורשין מחצלת על גבי שייפות של לבינים {{ירו"מ-הדגשה|שעומדות לבניין אף שאסור לטלטלם}} בשבת. אמר רבי שמעון בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בי רבי ינאי|°]]: אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עליה את הכלי ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר {{שוליים|ד_יא}}כופין עליה כלי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ובלבד שלא יהא <span id="דף_ל_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוחנן בר שילא: '''הדא אמרה ההן דכמר איידה צריך מחסרתיה ציבחר''' - מי שמטמין באותם דברים שמותר להטמין בהם רק כשהם יבשים, הוא צריך שהסיר לא יהיה מלא לגמרי, כי אם הוא ימלא אז שמא אתי מיסב - שמא יבואו לקחת מהסיר - '''והוא שפכה ומרתחה''' - כלומר טיפה מהמרק שבסיר יישפך, ואז כל הדברים האלה שהוא הטמין בהם, שכשהם יבשים הם לא מוסיפים הבל, אבל אחרי שהם נרטבו הם כן מוסיפים הבל ואז הם ירתיחו. אומרת הגמרא: תמן תנינן חרסים שהשתמש בהם משקין טמאים ונפלו על אביר התנור - יש לנו כלי חרס שהיה בתוכו משקין טמאים והוא נפל על אביר התנור, אז אם התנור הושק התנור נהיה טמא, כי סוף המשקה לצאת, המשקה הרי יצא ממנו. '''כן בגפת חדשה אבל בישנה טהור'''. אז אם היא הייתה טמאה, המשקה שבה יוצא וטמא את התנור, אבל אם היא ישנה טהור. עכשיו מה זה נקרא חדשה ומה זה ישנה? רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן: '''חדשה בתוך י"ב חודש ישנה לאחר י"ב חדש'''. כלומר עניין של שנה. אומרת הגמרא: '''טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה'''. אמר רבי יודא בר פזי בשם רבי ירמיה בר חנינה: מה שהתירו לטמון בפירות, '''הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן''' - כמו שאמרנו בהתחלה, כי פירות שהם רקובים הם מתחילים לתסוס ואז הם מוסיפים הבל, אבל פה הולכים לפי הרוב, אז אם רוב הפרי כבר נרקב אז אסור. '''אבל רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן''' - מוסיפים הבל. אומרת הגמרא למדנו במשנה: '''טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין''' - רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה, כך כתוב במשנה. אומרת הגמרא: אנן תנינן רבי יהודה אוסר בנסורת דקה ומתיר בגסה, ואית תניי דבית רבי - רבי יהודה אוסר בנעורת דקה ומתיר בגסה. כלומר אצלנו כתוב נסורת דקה, ובברייתא כתוב בנעורת דקה. '''הדא אמרה היא הדא היא הדא''' - כלומר זה לא שיש סתירה בין הברייתות והמשנה, אלא בעצם ההלכה היא זהה. אותו דין קיים גם בנעורת של פשתן דקה וגם בנסורת דקה - בשתיהן לפי רבי יהודה אסור לטמון. פרק חדש. אומרת המשנה: '''טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן'''. גזי צמר זה מוקצה. '''כיצד עושה נוטל את הכיסוי והן נופלות''' - כלומר אם הוא טמן וגזי הצמר על הכיסוי, או שיש על הכיסוי ידית, אז הוא לוקח את הידית ומפיל אותם בעצם, אז זה טלטול מהצד וזה מותר. '''רבי אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וחכמים אומרים נוטל ומחזיר'''. כלומר לפי רבי אלעזר בן עזריה, אם הוא טמן בדבר שאסור בטלטול - נניח הוא טמן קופה - אסור להוציא את הכלי מתוך הקופה, כי אם הוא יוציא את הכלי מתוך הקופה, יכול להיות שכשהוציא את הכלי, הגומה שנוצרה תיהרס, חלק מהצמר ייפול פנימה והרי אסור לגעת בזה, זה מוקצה, אסור להזיז את זה. אז לכן הוא אוסר בכלל להוציא את הכלי. וחכמים אומרים מותר להוציא את זה, ואם זה יתקלקל אז הוא לא יחזיר. אומרת הגמרא: רבי יודה בן פזי בשם רבי יונתן: '''הדא דתימר בנתונין אצל בעל הבית''' - כלומר, דווקא שלחין שהם אצל בעל הבית שהם לא עומדים למסחר, אז אין בהם מוקצה מחמת חסרון כיס. '''אבל בנתונין באפותיקי לא בדא''' - אם הם עומדים למסחר אז לא כן, עדיין זה מוקצה. '''בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן'''. רבי יודה ורבי יוחנן: '''הדא דתימר בנתונין באפותיקי אבל בנתונין אצל בעל הבית לא בדא''' - מה שאמרנו שגזי צמר זה מוקצה זה דווקא אם נתונים באפותיקי, כלומר עומדים למסחר, אבל אם נתונים אצל בעל הבית לא כן. הרי אם הוא טומן בהם, הוא גילה דעתו שהם לא חשובים בעיניו וממילא הם לא מוקצה. אמר רבי ירמיה בשם רב: '''פורשין מחצלת על גבי שייפות של לבינים בשבת'''. כלומר, יש לנו לבנים שמשמשות לבניין, אז למרות שהן עצמן מוקצה, מותר לפרוש עליהם מחצלת בשבת כדי להגן עליהם. אמר רבי שמעון בי רבי ינאי: '''אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עליה את הכלי'''. ושמואל אמר '''כופין עליה כלי'''. אמר רבי מנא: ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה שלא תזיזנה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב''' {{שוליים|ד_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_ו|מותר להטמין תבשיל בשבת בקליפות (שלחין) שהוסקו בהן התנור]]''' * '''מקור:''' "טומנין בשלחין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהיתר להטמין בשלחין, שאין בהם תוספת הבל ואינם מוסיפים חום לתבשיל, כפי שנפסק ברמב"ם הלכות שבת פרק ד הלכה א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שני#יט-א-ד|בבלי בבא בתרא יט א — אין טומנין את התבשיל בגפת, בזבל, במלח, בסיד או בחול, בין לחים בין יבשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מז-ב-ד|בבלי שבת מז ב — אסור להטמין בגפת בין של זיתים בין של שומשמין]] {{שוליים|ד_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_ז|מוקצה לצורך מלאכת היתר (כגון קדרה חמה) מטלטלים בטלטול-מן-הצד, אך לא בטלטול ישיר]]''' * '''מקור:''' "ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד עושה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שח סעיף כה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שמטלטלים בגיזי צמר ולא בידיים ממש; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מח-א-ג|בבלי שבת מח א — מוכין שטמן בהן אסור לטלטלן בשבת, שכן טמינה בהם אוסרתם בטלטול ככלי שמלאכתו לאיסור שהוקצה למ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מט-א-ה|בבלי שבת מט א — הרוצה ליטול פירות המכוסים בקופה על גבי כירה, אם חושש שלא יוכל להחזיר את הכיסוי - מטה את הק]] {{שוליים|ד_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_יא|מותר לכפות כלי על גבי נר בשבת כדי שלא ידלק ביתו]]''' * '''מקור:''' "כופין עליה כלי. אמר רבי מנא (בן יונה): ובלבד שלא יהא 📖 באר משה — דף כט עמוד ב אמר רבי יוחנן בר שילא: הדא אמרה ההן דכמר איידה צריך מחסרתיה ציבחר - מי שמטמין באותם דברים שמותר להטמין בהם רק כשהם יבשים, " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כג, שו"ע או"ח סימן שי סעיף ו, שו"ע או"ח סימן שכב סעיף א, שו"ע או"ח סימן תקיג סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי מנא שכופין עליה כלי ובלבד שלא יהא הסיר מלא לגמרי, שמא ישפך ויכבה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ג-ב-ב|בבלי ביצה ג ב — ביצה שנולדה בספק שבת/יום טוב - הספק אסור, ואם נתערבה באלף כולן אסורות משום שהוא דבר שיש לו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#ל-ב-ד|בבלי ביצה ל ב — מותר השמן שנשאר בנר או בקערה לאחר שכבה אסור בטלטול ובשימוש בשבת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א<span class="yerum-runnum">65</span></div>הכלי נוגע בגופו של ביצה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יזיזנה}}. תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{שוליים|ד_יב}} {{ירו"מ-הוסר|מחיל}}{{ירו"מ-הדגשה|נחיל}} של דבורין פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מה כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקשיא לרבי שמעון בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בי רבי ינאי|°]] כאן {{ירו"מ-הדגשה|בבריתא מדובר שפורס}} מלמעלן {{ירו"מ-הדגשה|הרחק מהמוקצה שבזה אף}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר כמו שהתיר להניח כלי סמוך לביצה בשביל שלא תתגלגל}} כאן {{ירו"מ-הדגשה|במה שנחלקו}} מלמטן {{ירו"מ-הדגשה|שמכסה על המוקצה עצמו. אמר}} רבי ביסנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביסנא|°]] בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: חפי לסוטות {{ירו"מ-ביאור|כיסוי סחורה בסירות}} אסור לטלטלן מצדתה {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוה}} פריסן {{ירו"מ-הוסר|והדין}}{{ירו"מ-הדגשה|והוין}} {{ירו"מ-הוסר|משטרפן}}{{ירו"מ-הדגשה|משתרפן}} גו שימשא. אתון שאלו לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] מהו מטלטלתן אמר לון: חשבון עליהן מתנינן תוחתי {{ירו"מ-הוסר|רשיבון}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשיכון}} ושרי לכון מטלטלתן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ראשי כלונסיות שחישב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון לסדרא דבר עולא דהוה רבעה {{ירו"מ-ביאור|כינוס חכמים}} תמן והוה תמן ראשי כלונסיות. אתון ושאלון ליה: מהו לטלטלן? אמר לו: אם חשבתם עליהן מאתמול — מותר לטלטלן, ואם לאו — אין אתם מותרין לטלטלן. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בר שאול מוכין שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]]<nowiki/>רבי יוסי בן שאול צבר של קורות שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ישמעאל בר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי: אבא שלחה {{ירו"מ-ביאור|מעבד עורות}} הוה {{ירו"מ-הוסר|וחיה}}{{ירו"מ-הדגשה|והיה}} אומר לנו קשרו לכם ראשי גוזיות {{ירו"מ-ביאור|עורות,}} ואתם מותרין לטלטלן למחר {{ירו"מ-הדגשה|ולא די במחשבה}}. חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר אפילו {{ירו"מ-הדגשה|קשר}} מלן {{ירו"מ-ביאור|שפת העור}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חריות שגידען לשכיבה אינן צריכות קישור {{ירו"מ-הדגשה|גידען}} לאהלין צריכות קישור. רב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]] אמר בין {{ירו"מ-הדגשה|גידען}} לשכיבה בין {{ירו"מ-הדגשה|גידען}} לאהלין צריכות קישור. אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: ולא דמו קישוריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|באוהלין}}{{ירו"מ-הדגשה|בגידען לאוהלין}} לקישוריה דרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]] בכלים {{ירו"מ-ביאור|היינו שגידען לשכיבה.}} קישוריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|באוהלין}}{{ירו"מ-הדגשה|בגידען לאוהלין}} עד שיקשור את כל הקוצין קישוריה דרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]] בכלים {{ירו"מ-ביאור|שגידען לשכיבה.}} {{ירו"מ-הדגשה|די בקשירה כל דהו}} עד שיהיה עליהן תואר כלי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אומר את {{ירו"מ-הדגשה|דל}} רבי אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אף גידען לשכיבה}} עד שיקשור את {{ירו"מ-הדגשה|כל}} הקוצין אין מעשה גדול מזה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך לבית המדרש, שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה<span id="דף_ל_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף ל'. אומרת הגמרא: תניא, רבי הושעיה - '''של דבורין פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים'''. שואלת הגמרא: מה כי רב ושמואל, וקשה לרבי שמעון בי רבי ינאי? הרי לפי זה יוצא שמותר לפרוס על דבר שהוא מוקצה, הרי נחיל של דבורים זה מוקצה. אז מותר לקחת סדין לפרוס עליהם. והרי לפי רב ושמואל אמרנו שאסור לכסות על ביצה כיוון שהיא מוקצה. אומרת הגמרא: לא, כאן בברייתא מדובר שפורס מלמעלה, כלומר הוא פורס איזה הרחק מהמוקצה, הוא לא מתקרב למוקצה בכלל, הוא פורס מלמעלה. ובזה אפילו רבי ינאי מותר, כמו שהוא התיר להניח כלי סמוך לביצה בזה שלא תתגלגל. אבל כאן מה שהם נחלקו זה מלמטן, כלומר לכסות על המוקצה עצמו - זה המחלוקת. אבל פה הברייתא לא מדברת על זה, מדברת שהוא בעצם פרס מחצלת גבוה מעל הנחיל של הדבורים. אמר רבי ביסנא בשם רבי יוסי בר חנינא: '''חפי לסוטות אסור לטלטלן'''. כלומר כיסוי סחורה בסירות, עשו תלתלן. כלומר את הכיסוי הזה שמכסים בו את הסחורה - זה מוקצה. '''מצדתה פריסן גו שימשא''' - הגמרא מספרת סיפור, שהיו איזה מצודות שהיו פרוסות, ואליהן משתרפים גושים שהיו מתגלגלים בשמש. '''אתון שאלו לרב מהו מטלטלתן''' - האם מותר לטלטל אותן? '''אמר לון: חשבון עליהן מתנינן תוחתי ושרי לכון מטלטלתן'''. כלומר הרי זה כלי שמלכתחילה אסור, אז אם תחשבו עליהם למלאכת היתר, כמו להניח אותם תחת ראשיכם, אז מותר לכם, שתחשבו כדי שישמש לכם בתור כרית. אמר רבי זעירא בשם רבי ירמיה: '''ראשי כלונסיות שחישב עליהן מאתמול מותר לטלטלן'''. רבי יונה ורבי יוסי סלקון לסדרא דבר עולא דהוה רבעה תמן, והיה כינוס של הרבה מאוד תלמידים והיה צפוף, והוה תמן ראשי כלונסיות. אתון ושאלון ליה מהו לטלטלן - האם מותר לטלטל אותם, להפוך אותם למושבים? '''אמר לו: אם חשבתם עליהן מאתמול מותר לטלטלן, ואם לאו אין אתם מותרין לטלטלן'''. תני רבי חלפתא בר שאול: '''מוכין שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן'''. כלומר מוכין, למרות שבעצם זה בדרך כלל עומד למסחר, לעשות מהם חוטים וכדומה, אבל אם הוא חשב עליהם להשתמש בהם, אז זה כבר לא מוקצה. תני רבי יוסי בן שאול: '''צבר של קורות שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן'''. רבי יוסי ורבי חנינה בשם רבי ישמעאל בר רבי יעקב בר אחא, ורבי יעקב בר אידי ורבי חנינא בשם רבי ישמעאל בי רבי יוסי: '''אבא שלחה הוה אומר לנו קשרו לכם ראשי גוזיות ואתם מותרין לטלטלן למחר'''. ואבא שלו היה מעבד עורות, והיה אומר להם לקשור את הראשים של העורות, הקצוות שלהם, ואז מותרים לטלטל למחר. כלומר לא די במחשבה, צריך איזה מעשה כלשהו. '''חזקיה אמר אפילו מלן''' - כלומר מספיק לקשור את השפה של העור, לא צריך קשר רציני. '''רב: חריות שגידען לשכיבה אינן צריכות קישור, לאהלין צריכות קישור'''. כלומר אם הוא חתך ענפי דקל מראש בשביל שישמשו אותו לשכיבה, אז לא צריך קישור. אבל אם הוא גידע אותם לצורך אוהלים, כלומר לאחר מכן הוא רוצה להשתמש בהם - זה מוקצה, וכדי להוציאם ממוקצה ממילא צריך איזה מעשה, צריך קישור. '''רב אבא בר חנה אמר: בין לשכיבה בין לאהלין צריכות קישור'''. בכל מקרה צריך קישור, צריך איזה מעשה כלשהו. '''אמר חזקיה: ולא דמו קישוריה דרב לקישוריה דרב אבא בר חנה'''. כלומר אם הוא גידע לאוהלים, פה צריך קישור רציני יותר. '''קישוריה דרב עד שיקשור את כל הקוצין, קישוריה דרב אבא בר חנה בכלים עד שיהיה עליהן תואר כלי'''. אומרת הגמרא: '''אם אומר את רבי אבא בר חנה עד שיקשור את הקוצין - אין מעשה גדול מזה'''. כלומר אם הוא תלש את הענפים לשכיבה והוא גם קשר את כל הענפים, שמותר לשכב עליהם זה ודאי - אין לך מעשה גדול מזה, מה החידוש בזה? אז לכן חייבים לומר שבוודאי מדובר שהוא עשה קשירה כלשהי. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד א''' {{שוליים|ד_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_יב|מותר לפרוס סדין מלמעלה על נחיל דבורים בשבת כדי להצילו מחמה או מגשמים, אף שהוא מוקצה]]''' * '''מקור:''' "נחיל של דבורין פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מה כרב ושמואל (בר אבא בר אבא) וקשיא לרבי שמעון בי רבי ינאי כאן בבריתא מדובר שפורס מלמעלן הרחק מהמוקצה שבזה אף רבי ינאי (הכהן) מתיר כ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כה, שו"ע או"ח סימן שטז סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' פורס מלמעלה הרחק מהמוקצה ~ מכסה על המוקצה עצמו: לרבי שמעון בי רבי ינאי מותר רק כשפורס מלמעלה שלא בסמוך לגוף המוקצה, אך לכסות על המוקצה עצמו אסור * '''הכרעה:''' נפסק כרבי ינאי שמתירים דווקא בפורס מלמעלה הרחק מהמוקצה, כדרך שהתיר להניח כלי סמוך לביצה שלא תתגלגל, וכך נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#לד-ב-ה|בבלי ביצה לד ב — הבא לתקן כלי בשבת באיסור, אם עבר ותקנו - הכלי מתוקן ומותר להשתמש בו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-ז|בבלי ביצה לו א — מותר לפרוס מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת להגן מפני החמה או מפני הגשמים, ובלבד שלא יתכוון ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב<span class="yerum-runnum">66</span></div>עריבת {{ירו"מ-ביאור|ספינה}} הירדן למה היא {{ירו"מ-הדגשה|מקבלת}} טמאה {{ירו"מ-הדגשה|הרי שאר ספינות טהורות שנאמר דרך אניה בלב ים}} ולא אמר אדם דבר עד שבא רבי חנינה בן אנטיגנס[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן אנטיגנוס|°]] ודרשה בעירו: {{ירו"מ-הוסר|עריבתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עריבת}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ירדן למה היא טמאה? מפני שממלין אותה פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה ומן היבשה לים {{ירו"מ-הדגשה|והרי היא ככלי כלי היבשה}}. ועוד דבר אחר דרש חריות שגדען בין לשכיבה בין לאוהלין צריכות קישור. התיבון הרי נדידייא {{ירו"מ-ביאור|סירות}} דאשקלון {{ירו"מ-הדגשה|שמוציאין אותם לחוף בסוף הדיג ואינם מקבלות טומאה}}. אמר רבי יצחק בר אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: שניא היא {{ירו"מ-הדגשה|שאן מוציאין אותם לגמרי אלא}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצתן}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקצתה}} בים {{ירו"מ-הוסר|ומקצתן}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקצתה}} ביבשה. אתייא דרבי אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חנה|°]] כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} עולין היינו עם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי לחמת גרר והיה אומר לנו {{שוליים|ד_יג}}בחרו לכם חלקי אבנים ואתם מותרין לטלטלן למחר. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר עד שיקרדם {{ירו"מ-ביאור|יסתת סיתות קל.}} חברייא אמרי עד שישפשף {{ירו"מ-ביאור|סיתות גמור.}} וצפוראי אמרין עד שיחשוב. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר עד שיהא עליהן תואר כלי {{ירו"מ-ביאור|שדי במעשה כל דהו.}} אשכחת אמר רב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר חריות צריכות קשור כל דהו}}{{ירו"מ-הוסר| בר אבא}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שבאבנים די במעשה כל דהו}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי חנינה בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן אנטיגנוס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאמר בחריות צריך קישור כל דהו שיהיה להם תורת כלי בשיטה}} חדא. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שחריות שגדען לאהלים צריך שיקשור את כל הקוצים}} ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שבאבנים צריך שיקרדם}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שבעורות צריך שיקשור בשיטה}} חדא {{ירו"מ-ביאור|שצריך מעשה גדול שיהיה ניכר שהכינו לישיבה}}. ציפוראי {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שבאבנים די במחשבה}} ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שבצבר של קורות די אם חשב עליהן מאתמול}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שבמוכין די במחשבה בשיטה}} חדא. חברייא {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו באבנים שצריך לשפשף}} {{ירו"מ-ביאור|סיתות גמור.}} לית להון זוג. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ד_ג|ירושלמי שבת, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ד_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ד_יד}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}אם לא כסהו מבעוד יום — לא יכסנו משתחשך. כסהו ונתגלה — מותר לכסותו. ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא שאם}} נטלו מבעוד יום — מחזירו מבעוד יום. נטלו משחשיכה — מחזירו משחשיכה. נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום {{ירו"מ-הדגשה|מהוא. אמר}} רבי בא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: אם נתקלקלה הגומה אסורה {{ירו"מ-הדגשה|להחזיר}} ומכירה לכירה מותר. מן ההוא ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן לוי}}: משרת הייתי את רבי חייא הגדול[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה ומחזירין לכירה. ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{שוליים|ד_טו}}אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה מותר {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} מכירה לטמינה אסור מטמינה לכירה אסור מטמינה לטמינה צריכה. נתגלה מבעוד יום — מכסהו מבעוד יום. נתגלה משחשיכה — מכסהו משחשיכה. נתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}. תני אין טומנין חמין משחשיכה {{שוליים|ד_טז}}אבל מוסיפין עליהן כסות וכלים. כמה יהא עליהן ויהא מותר לכסותם {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אפילו מפה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלבד דבר שהוא מועיל. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל הדברים מועילין. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: ויאות: אילו מאן דנסב {{ירו"מ-הדגשה|ס}}מרטוט ויהב לה על רישיה בשעת צינתה — דילמא לא כביש צינתה. כשם שאין טומנין חמין משחשיכה כך אין טומנין לא שלג ולא צונין ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{שוליים|ד_יז}}מתיר. התיב שמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]] על הדא קדמייתא. והא תני: ממלא הוא אדם את הקיתון של מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת. אלא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מתיר <span id="דף_לא_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן: לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך לבית המדרש, שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה, עריבת הירדן למה היא טמאה, ולא אמר אדם דבר עד שבא רבי חנינה בן אנטיגנס ודרשה בעירו'''. מה הוא אמר? '''ירדן למה היא טמאה? מפני שממלין אותה פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה ומן היבשה לים'''. בעצם זה לא כלי ימי בלבד, אלא כלי שמשתמשים בו גם ביבשה, לכן הוא מקבל טומאה. '''ועוד דבר אחר דרש: חריות שגדען בין לשכיבה בין לאוהלין צריכות קישור'''. כן, ואמרנו שיש הבדל בין הקישור הזה לקישור הזה - אם הוא חתך את זה לאוהלין צריך קישור כל עוקץ ועוקץ, אם זה שכיבה אז מספיק קשירה כלשהי. '''התיבון: הרי נדידייא דאשקלון''' - כלומר הסירות של אשקלון, שאחרי שמסיימים את הדיג מוציאים אותם לחוף, ואף על פי כן הן לא מקבלות טומאה. '''אמר רבי יצחק בר אלעזר: שניא היא בים ביבשה'''. כן, באשקלון מה שעושים בעצם מוציאים את הסירה ליבשה, אבל לא את כולה, תמיד נשארת על הגבול של המים, אז לא ממש משתמשים בזה ביבשה. לעומת זאת סירת הירדן ממש את כולה מוציאים ליבשה. '''אתייא דרבי אבא בר חנה כרבי חנינא, דמר רבי חנינא: עולין היינו עם רבי לחמת גרר, והיה אומר לנו בחרו לכם חלקי אבנים ואתם מותרים לטלטלן למחר'''. כלומר מספיק לחשוב על האבנים וגם הן מותרות לטלטל, אז זה מקביל למה שאמר רב אבא בר חנה שהחריות של דקל, אם חשב עליהם לישיבה, לא צריך לקשור. '''רבי זעירא אמר: עד שיקרדם'''. כלומר את האבנים האלה אסור להשתמש בהם, לא מספיק שבחר בהם במחשבה, אלא צריך שיעשה בהם סיתות קל. '''חברייא אמרי עד שישפשף''', כלומר יעשה בהם סיתות גמור. '''וצפוראי אמרין עד שיחשוב'''. '''רבי יוחנן אמר: עד שיהא עליהן תואר כלי''', כלומר די במעשה כלשהו, שיהיה לו שם כלי צריך מעשה כלשהו. אשכחת אמר: אם אנחנו נחלק את כל הדעות, נמצא שרב אבא בר חנה שאמר שחריות צריכות קישור כל דהו, ורבי יוחנן שאמר שבאבנים די במעשה כל דהו, ורבי יונתן בשם רבי חנינה בן אנטיגנוס שאמר שבחריות צריך קישור עד שיהיה להם תואר כלי - הם כולם בשיטה אחת. ואילו רב שאמר שחריות לאוהלין צריך שיקשור את כל הקוצים, ורבי זעירא שאמר שבאבנים צריך שיקרדם, ורבי ישמעאל בי רבי יוסי שאמר שבאורות צריך לקשור - הם כולם בשיטה אחת, צריך מעשה גדול, שיהיה ניכר שהוא מכין את זה לישיבה. אבל צפוראי, אנשי ציפורי, שהם אמרו שבאבנים די במחשבה, ורבי יוסי בן שאול שאמר שבצבר של קורות די אם חשב עליהם מאתמול, ורבי חלפתא בן שאול שאמר שבמוכין די במחשבה - הם גם כן בשיטה אחת, שמחשבה מספיקה להפוך דבר למוכן. אבל חברייא שאמרו שבאבנים צריך לשפשף, כלומר צריך סיתות גמור - אין להם זוג, זה שיטה יחידה. ופרק ד' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''אם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך'''. כלומר אסור להטמין, אבל אם הוא לא טמן. '''כסהו ונתגלה מותר לכסותו'''. '''ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת'''. כלומר דבר שהוא קר אין איסור לטמון אותו. אומרת הגמרא: פשיטא ש'''נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום'''. כלומר אם הוא מלפני שבת נטל את זה, מותר להחזיר לפני שבת. '''נטלו משחשיכה מחזירו משחשיכה'''. זה ברור שמותר להחזיר, אם הוא טמן והוציא את זה אחרי חשיכה מותר להחזיר אחרי חשיכה. '''נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום''' מהו? האם מותר להטמין חזרה? '''רבי בא בשם רב יהודה: אם נתקלקלה הגומה אסורה, ומכירה לכירה מותר'''. כלומר אם זה היה בכירה אחת מותר להעביר את זה לכירה אחרת. מה המקור לזה? '''מן ההוא דמר רבי אלעזר בשם רבי יהושע: משרת הייתי את רבי חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה ומחזירין לכירה'''. כלומר מקומה תחתונה לקומה עליונה, ולאחר מכן היה מחזיר את זה לכירה. אז בזמן הזה, זה טיפה מתקרר, אז הרי מכאן שמותר גם אם זה טיפה קר, לכן יהיה מותר גם מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה. '''ומר רבי ירמיה כרבי שמעון: אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה מותר, מכירה לטמינה אסור, מטמינה לכירה אסור, מטמינה לטמינה צריכה'''. כלומר אם הוא רוצה להחליף הטמנות זה ספק. '''נתגלה מבעוד יום מכסהו מבעוד יום. נתגלה משחשיכה מכסהו משחשיכה. נתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום''' מהו? זה נשאר בשאלה כמו ששמענו. '''תני: אין טומנין חמין משחשיכה אבל מוסיפין עליהן כסות וכלים'''. כלומר אסור להטמין משחשיכה, אפילו בדבר שלא מוסיף הבל, אבל להוסיף - מוסיפים, כלומר אפשר להוסיף עוד שמיכות ועוד דברים כדי לשמור על החום. '''כמה יהא עליהן ויהא מותר לכסותם? רבי זריקן בשם רבי חנינא: אפילו מפה''', כלומר אפילו משהו דק מאוד מותר לשים עליו. '''אמר רבי זעירא: ובלבד דבר שהוא מועיל''', כלומר צריך שיהיה לפחות בהתחלה משהו מועיל, לא סתם איזה משהו דק לגמרי אלא משהו ששומר על החום. '''אמר רבי חנינא: כל הדברים מועילין'''. כל דבר שיש תמיד מועיל. '''אמר רבי מתניה: ויאות'''. כלומר אתה צודק. '''אילו מאן דנסב מרטוט ויהב לה על רישיה בשעת צינתה - דילמא לא כביש צינתה'''. כלומר אם אדם שם סתם חתיכת בד כשקפוא בחוץ, אז זה לא מחמם אותו טיפה? אז לכן זה יהיה מותר גם כן, למרות שהוא שם רק משהו מאוד קטן, יכול להוסיף עליו בהטמנה. אומרת הגמרא: '''כשם שאין טומנין חמין משחשיכה כך אין טומנין לא שלג ולא צונין, ורבי מתיר'''. כלומר לטמון דבר קר רבי מתיר. '''התיב שמואל בר אבא על הדא קדמייתא''' - איך אתה יכול להגיד שלא טומנים דבר קר, הרי למדנו מפורש במשנה שלנו. '''והא תני: ממלא הוא אדם את הקיתון של מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת''' - זה מדובר על מים קרים. '''אלא כרבי, דרבי מתיר'''. אומרת הגמרא: לא, המשנה לא דיברה כמו רבי שהוא מתיר. איבעית אימא, תירוץ אחר, אפילו לרבנן - אפשר להגיד שהמשנה שלנו היא גם כן לרבנן, וכאן לשעה כאן לשעות. מה שהמשנה דיברה שמותר, זה רק אם זה משהו זמני, שהוא שם את זה לא כדי להטמין למחרת, אלא לכמה שעות. אז לזמן קצר מותר, אבל לעשות את זה לזמן מרובה אסור. עד כאן הלכה, פרק "בית טומנים", אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ל עמוד ב''' {{שוליים|ד_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_יג|האם מועיל ייחוד אבנים בעריבה למחר בהזמנה בלבד או שנדרש מעשה בהן]]''' * '''מקור:''' "בחרו לכם חלקי אבנים ואתם מותרין לטלטלן למחר. רבי זעירא אמר עד שיקרדם (יסתת סיתות קל.) חברייא אמרי עד שישפשף (סיתות גמור.) וצפוראי אמרין עד שיחשוב. רבי יוחנן (בר נפחא) אמר עד שיהא עליהן תואר כלי (שדי ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כא, שו"ע או"ח סימן שח סעיף כא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ר' זעירא (עד שיקרדם) ~ חברייא (עד שישפשף) ~ צפוראי (עד שיחשוב) ~ ר' יוחנן (עד שיהא עליהן תואר כלי, סגי במעשה כל דהו) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שדי במעשה כל דהו, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך ייעוד בהזמנה ומעשה קל כלשהו כדי שיהיה עליהן תואר כלי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-א-ב|בבלי שבת נ א — מוכר בהמה לחברו בשבת אינו צריך לקשור או לחשב בפועל, אלא רואה כאילו קשר וסגי בכך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-א-ג|בבלי שבת נ א — היושב על גבי מטה לשומרה מותר לטלטל את המעות שעליה אף שלא קישר ולא חישב עליה מבעוד יום]] {{שוליים|ד_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_יד|אם לא כיסה קדרה לפני שבת מבעוד יום, האם מותר לכסותה משתחשך]]''' * '''מקור:''' "אם לא כסהו מבעוד יום — לא יכסנו משתחשך. כסהו ונתגלה — מותר לכסותו. ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת. גמ : פשיטא שאם נטלו מבעוד יום — מחזירו מבעוד יום. נטלו משחשיכה — מחזירו משחשיכה. נטלו מבעו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן רנז סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאסור לכסותה משתחשך, ואם כיסה ונתגלתה מותר לחזור ולכסותה, כלשון הירושלמי; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רנז סעיף ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק שלישי#כד-א-א|בבלי סנהדרין כד א — מותר להטמין תבשיל צונן בשבת כדי שיתחמם קמעא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-א-ב|בבלי שבת לד א — בבין השמשות (ספק חשכה) אין מעשרין ודאי, אין מטבילין כלים ואין מדליקין נרות, אבל מעשרין דמא]] {{שוליים|ד_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_טו|העברת קדירה מכירה שהבל מועט לכירה שהבל מרובה - מותר, אבל מכירה לטמינה או מטמינה לכירה - אסור]]''' * '''מקור:''' "אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה מותר אבל מכירה לטמינה אסור מטמינה לכירה אסור מטמינה לטמינה צריכה. נתגלה מבעוד יום — מכסהו מבעוד יום. נתגלה משחשיכה — מכסהו משחשיכה. נתגלה מבעוד יום וקדש עליו " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ג, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הירושלמי - מכירה לכירה עם הבל מרובה יותר מותר, אך העברה לטמינה או ממנה אסורה, כיוון שטמינה נחשבת כמוסיף הבל ואינה כירה; הרמב"ם פסק כן להלכה בפרק ג הלכה יא {{שוליים|ד_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_טז|מותר להוסיף כסות וכלים על כלי שהוטמן מערב שבת, אף שהדבר אינו מועיל להחם או לצנן]]''' * '''מקור:''' "אבל מוסיפין עליהן כסות וכלים. כמה יהא עליהן ויהא מותר לכסותם אמר רבי זריקן בשם רבי חנינא (בר חמא): אפילו מפה. אמר רבי זעירא: ובלבד דבר שהוא מועיל. אמר רבי חנינא (בר חמא): כל הדברים מועילין. אמר רבי מת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן רנז סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי חנינא בר חמא: אפילו דבר שאינו מועיל, כגון מפה ~ רבי זעירא: רק דבר שמועיל * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא בר חמא שכל הדברים מועילין, ורבי מתניה הודה לדבריו ונתן טעם לכך; וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להתיר בכל דבר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק שלישי#כד-א-א|בבלי סנהדרין כד א — מותר להטמין תבשיל צונן בשבת כדי שיתחמם קמעא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-א-ב|בבלי שבת לד א — בבין השמשות (ספק חשכה) אין מעשרין ודאי, אין מטבילין כלים ואין מדליקין נרות, אבל מעשרין דמא]] {{שוליים|ד_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק רביעי#דין-ד_יז|מותר למלא קיתון מים ולהניחו תחת הכר או הכסת לצורך הבא]]''' * '''מקור:''' "מתיר. התיב שמואל בר אבא על הדא קדמייתא. והא תני: ממלא הוא אדם את הקיתון של מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת. אלא כרבי דרבי מתיר 📖 באר משה — דף ל עמוד ב רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן: לעולם אל ימנע אדם ע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ד, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן רנז סעיף ו הדרן עלך במה טומנין ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי המתיר, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע (או"ח רנז,ו) שממלאים קיתון מים ונותנים תחת הכר או הכסת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק שלישי#כד-א-א|בבלי סנהדרין כד א — מותר להטמין תבשיל צונן בשבת כדי שיתחמם קמעא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לד-א-ב|בבלי שבת לד א — בבין השמשות (ספק חשכה) אין מעשרין ודאי, אין מטבילין כלים ואין מדליקין נרות, אבל מעשרין דמא]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א<span class="yerum-runnum">67</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אי נמי אפילו לרבנן}} כאן לשעה כאן לשהות. <strong>הדרן עלך פרק במה טומנין</strong> ==פרק חמישי - במה בהמה== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ה_א|ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ה_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה? יוצא הגמל באיפסר והנ{{ירו"מ-הדגשה|א}}קה בחטם והלובדקים בפרומביא והסוס בשיר {{שוליים|ה_ב}}וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלן במקומן. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והסוס בשיר הא באפסר לא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו, {{שוליים|ה_ג}}ארבע בהמות נמשכות באיפסר ואילו הן הסוס והפרד הגמל והחמור. אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: וסימנא {{הפ|זכריה|יד|טו}} וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: וה}}לובדק{{ירו"מ-הדגשה|י}}ם. אית תניי תני {{ירו"מ-הוסר|לנדקס}}{{ירו"מ-הדגשה|לגדקס}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר לובדקים על שם {{הפ|דניאל|יא|מג}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל יא }}ולובים וכושים במצעדיו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר לנדקס אבמטוס. מהו אבמטוס? חמר סלק {{ירו"מ-ביאור|ערבי.}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: בעי גרים הבאים מלובים מהו להמתין להן ג' דורות? {{ירו"מ-הדגשה|האם הם בכלל מצרים או לא}}? אמר רבי יונה בן צרויה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה בן צרויה|°]]: מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נן חמיי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}ההן פולא מיצרייא {{ירו"מ-הוסר|כדון}}{{ירו"מ-הדגשה|כד}} {{ירו"מ-הדגשה|דהו}} רטיב {{ירו"מ-ביאור|לח}} אינון צווחין ליה לובי. {{ירו"מ-הוסר|כדו}}{{ירו"מ-הדגשה|כד}} {{ירו"מ-הדגשה|דהו}} נגיב {{ירו"מ-ביאור|יבש}} אינון צווחין ליה פול מצרייא. הדא אמרה: גר {{ירו"מ-הוסר|מלובי}}{{ירו"מ-הדגשה|מלוב}} צריך להמתין ג' דורות. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הדא אמרה: הוא לובי הוא מצרי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם: אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון, ולא לאחר הקרון, ולא את הלובדקים לגמלים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר כל הנולדים מן הסוס אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה וכן הנולדים מן החמור אף על פי שאביהם סוס מותרין זה עם זה אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור אסורים זה עם זה אמר}} רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] בשם רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כדברי התלמיד {{ירו"מ-ביאור|[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}}} {{ירו"מ-הדגשה|דאין חוששין לזרע האב אבל ל}}דברי חכמים כל מין פרדות אחד. {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: כמה דתימר לעניין איסור {{ירו"מ-הדגשה|לא יצא הגמל במטוטלת לא עקוד ולא רגול ואמרינן עליה}} וכן כל שאר הבהמה {{ירו"מ-הדגשה|הוא הדין}} לעניין היתר {{ירו"מ-הדגשה|דתנן יוצא הגמל באפסר אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכן}}{{ירו"מ-הדגשה|כאן}} {{ירו"מ-הוסר|הסוס}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הדגשה|הדין לשאר בהמות תנן: וכל בעלי השיר יוצאין}} בשיר {{ירו"מ-הדגשה|ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלן במקומן}} ולא כן תני {{שוליים|ה_ד}}כל תכשיטי אדם טמאין {{שוליים|ה_ה}}ותכשיטי בהמה טהורין? תיפתר בעשויין {{ירו"מ-הוסר|להנותן}}{{ירו"מ-הדגשה|לנוי}} {{ירו"מ-הדגשה|בלבד. אבל שיר שעשוי אף לצורך האדם למשוך הבהמה — מקבל טומאה. תנן: ונמשכין בשיר}} ואינו עושה חריץ {{ירו"מ-ביאור|דכשמושך הבהמה פעמים שהיא מתנגדת. וכשגורר אותה עושה חריץ.}} אלא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|דדבר שאינו מתכוון מותר}} דתני: לא יגרר אדם את המטה, ואת הכסא, ואת הספסל, ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ה_ו}}מתיר. אמר רבי חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]: כהדא דתני דלת גוררת מחצלת גוררת קנקילון {{ירו"מ-ביאור|עץ המחרשה שהתקינה לדלת}} {{ירו"מ-הוסר|גורר }}פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב ותני כן מחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ומזין עליהן וטובלין במקומן.<span id="דף_לא_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הדרן עלך פרק במה טומנין''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף ל"א, מתחילים במשנה בפרק הלכה א'. אומרת המשנה: "'''במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה?''' '''יוצא הגמל באיפסר והנקה בחטם'''". כן, בחוטם של הנקה היו עושים איזה טבעת שאליה קושרים חבל, וככה בעצם אפשר למשוך אותה ואין לה כוח להתנגד. "'''והלובדקים בפרומביא והסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר'''". כן, שיר זה שרשרת על הצוואר. "'''ונמשכין בשיר'''". "'''ומזין עליהן וטובלן במקומן'''". ואומרת הגמרא: למדנו במשנה על הסוס בשיר, משמע מכאן שבאפסר הוא לא יוצא. תני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו, '''ארבע בהמות נמשכות באיפסר ואילו הן הסוס והפרד הגמל והחמור'''. כלומר רבי ישמעאל ברבי יוסי חולק, משום אביו הוא חולק, והוא אומר שסוס נמשך באפסר. אמר חזקיה: וסימנא. כלומר, יש איזה רמז בפסוק שכל הארבעה האלה יש להם דין דומה, שכתוב: "'''וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור'''", כלומר שכל הארבעה האלה מופיעים ביחד, אז זה גם כן מתאים שהם יוצאים עם אותו אמצעי - כולם יוצאים באפסר. רב פסק הלכה כרבי ישמעאל בי רבי יוסי, שסוס יוצא באפסר. ואומרת הגמרא: לובדקים - אית תניי תני. מה זה הלובדקים? יש אומרים שזה לנדקס אבמטוס. מאן דמר לובדקים על שם ולובים וכושים במצעדיו - כן, באים מלוב. מאן דמר לנדקס אבמטוס, מה זה אבמטוס? חמר סלק - כלומר חמור ערבי. אמר רבי יונה אמר רבי הושעיה: בעי גרים הבאים מלובים מהו להמתין להן ג' דורות? כלומר, אם הם בכלל נחשבים כמצרים או לא - כי מצרי רק דור שלישי יבוא הנה, אז האם הלובים נחשבים מצרים וצריך להמתין להם או לא. אמר רבי יונה בן צרויה: מן מה דנן חמיי ההן פולא מיצרייא, כלומר הפול המצרי - רטיב אינון צווחין ליה לובי, כשהוא לח הם קוראים לו פול לובי; נגיב אינון צווחין ליה פול מצרייא, כשהוא מתייבש הם קוראים לו פול מצרי - וזה אותו דבר. הדא אמרה: גר צריך להמתין ג' דורות. הדא אמרה: הוא לובי הוא מצרי - כי מהברייתא רואים שבעצם לובי ומצרי זה אותו דבר. °רבי יהודה רבי יצחק בר נחמן בשם רבי אושעיא: '''הלכה כדברי התלמיד''' שלא חוששים לזה רעב, אבל '''דברי חכמים כל מין פרדות אחד'''. הוא אומר שבעצם כל פרדה, לא משנה אם האבא סוס או האבא חמור, בכל מקרה הם מותרים זה עם זה, הם לא כלאים. שמואל בשם רבי זעירא: כמה דתימר לעניין איסור, וכן כל שאר הבהמה לעניין היתר בשיר. כלומר, הגמל והסוס זה רק דוגמאות, אבל אותו הדין לגבי כל שאר הבהמות - גם לעניין היתר, שיוצא הגמל באפסר, גם כן שאר בהמות יכולות לצאת באפסר. ולא כן תני '''כל תכשיטי אדם טמאין ותכשיטי בהמה טהורין'''? כן, אז אם ככה למה שיר בכלל צריך טבילה - הרי זה תכשיט של בהמה. תיפתר בעשויין - כלומר, מה שאמרו שלא צריכים טבילה זה רק כאלה שעשויים רק לנוי לבהמה, הם לא צריכים טבילה, אבל שיר שעשוי גם לצורך האדם - שהאדם משתמש בו כדי למשוך את הבהמה - הוא כן מקבל טומאה. ואינו עושה חריץ אלא כ°רבי שמעון. תני, למדנו במשנה "ונמשכין בשיר" - הרבה פעמים הבהמה מתנגדת ואז מושכים אותה. שואלת הגמרא: והלא נעשה חריץ, הרי אם הבהמה מתנגדת והוא מושך אותה וגורר אותה זה חריץ, אז איך מותר דבר כזה? ואומרת הגמרא שרבי שמעון סובר דבר שלא מתכוון מותר. דתני: '''לא יגרר אדם את המטה, ואת הכסא, ואת הספסל, ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו°רבי שמעון מתיר'''. כי דבר שלא מתכוון מותר - אז גם כאן, למרות שהבהמה מתנגדת וכשהוא מושך אותה זה חריץ, כיוון שהוא לא מתכוון לזה מותר. אמר רבי חיננא: כהדא דתני '''דלת גוררת מחצלת גוררת קנקילון''', כלומר הקנקילון הכוונה עץ. אם עשו דלת שבעצם היא לא באוויר אלא נגררת על הרצפה - בין אם זה דלת או מחצלת שנמצאת על הרצפה, או קנקילון (יש אומרים העץ של המחרשה, ויש אומרים מעין רשת מעץ) - יש סיכוי שיהיה חריץ, אבל שוב פעם, כיוון שהוא לא מתכוון אז זה מותר. אז גם כאן, כשהוא מושך את הבהמה עם השיר ויש סיכוי שיהיה חריץ, בכל זאת זה מותר כיוון שהוא לא מתכוון. ותני כן: '''מחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד א''' {{שוליים|ה_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_א|בהמה יוצאת בשבת רק בקישוריה הרגילים לה, ולא בתוספת אחרת]]''' * '''מקור:''' "במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה? יוצא הגמל באיפסר והנאקה בחטם והלובדקים בפרומביא והסוס בשיר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן שה סעיף א, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי שכל בהמה יוצאת בכליה המיוחד לה (גמל באפסר, נאקה בחטם, לובדקים בפרומביא, סוס בשיר), כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שה סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נא-ב-ג|בבלי שבת נא ב — גמל יוצא באפסר, נאקה בחטם, לובדקים בפרומביא וסוס בשיר, כל אחד לפי הכלי המיוחד לו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-א-ה|בבלי שבת נב א — בהמה יוצאה בשבת באפסר הכרוך על צווארה רק אם כרוך באופן שניתן למושכה בו]] {{שוליים|ה_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_ד|כל תכשיטי אדם מקבלים טומאה ככלי אדם]]''' * '''מקור:''' "כל תכשיטי אדם טמאין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ח, הלכה ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי "כל תכשיטי אדם טמאין", והרמב"ם פסק כן להלכה בהלכות כלים פרק ח הלכה ו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-א-ו|בבלי שבת נב א — טבעת אדם וכלים מקבלת טומאה, וטבעת בהמה ושאר טבעות טהורות]] {{שוליים|ה_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_ה|האם מותר לגרור בשבת רהיטים על הקרקע כשאין כוונתו לחריץ]]''' * '''מקור:''' "ותכשיטי בהמה טהורין? תיפתר בעשויין לנוי בלבד. אבל שיר שעשוי אף לצורך האדם למשוך הבהמה — מקבל טומאה. תנן: ונמשכין בשיר ואינו עושה חריץ (דכשמושך הבהמה פעמים שהיא מתנגדת. וכשגורר אותה עושה חריץ.) אלא כרב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ח, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' יהודה ~ ר' שמעון: ר' יהודה אוסר דבר שאינו מתכוון, ר' שמעון מתיר * '''הכרעה:''' נפסק כר' שמעון שדבר שאינו מתכוון מותר, ומותר לגרור מטה כסא וספסל בשבת ובלבד שלא יתכוון לעשות חריץ * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-א-ז|בבלי שבת נב א — טבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות טהורות ואינן מקבלות טומאה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נח-ב-ב|בבלי שבת נח ב — זוג של תינוק (המשמיע קול לשם היכר-קול ולא לתכשיט) מקבל טומאה אף אם ניטל עינבלו, ואילו זוג ]] {{שוליים|ה_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_ו|מותר לפתוח ולנעול בשבת דלת או מחצלת הגוררת על גבי קרקע, אף שהיא כמו סותם וחורש]]''' * '''מקור:''' "מתיר. אמר רבי חיננא: כהדא דתני דלת גוררת מחצלת גוררת קנקילון (עץ המחרשה שהתקינה לדלת) פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב ותני כן מחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן שלז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חיננא שדבר הגורר בשבת מותר, שאין בו איסור חורש דאורייתא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להתיר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק שני#כג-א-ו|בבלי ביצה כג א — אדם המוציא חצי שיעור בשבת בשגגה שנודע לו לאחר שהוציא את השאר בהמשך אותה עקירה, אם היה יכול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שלישי#לד-ב-ב|בבלי יומא לד ב — דבר שאינו מתכוין לעשות מלאכה, ואינה ודאית להיעשות אגב מעשהו - מותר]] </div> khy3fql33c7k5l6fnrahve8f5ra228h 106 1754923 3078502 3078348 2026-08-21T14:12:27Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078502 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק חמישי — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד ב<span class="yerum-runnum">68</span></div>תמן תנינן: לא {{ירו"מ-הדגשה|תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא}} תטבול בהן עד שתרפם {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} הוא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שטובלין במקומן ולא חוששים לחציצה}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כאן ברפים כאן באפוצים {{ירו"מ-ביאור|מהודקים}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ב|ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_ז}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. {{שוליים|ה_ח}}הזכרים יוצאין {{ירו"מ-הוסר|לביבין}}{{ירו"מ-הדגשה|לבובין}}. {{ירו"מ-הוסר|רחילות}}{{ירו"מ-הדגשה|רחלות}} יוצאות שחוזות כבולות וכבונות והעזים צרורות. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אוסר בכולן חוץ מן הרחלים הכבונות. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא אומר עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חמור}} {{ירו"מ-הדגשה|יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ה_ט}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}בקשורה לו מערב שבת {{ירו"מ-הדגשה|אבל בשבת אסור שצריך להשען על החמור כדי לקשור והוי משתמש בבהמה}}. חנין מגופתייה אמר קומי שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] לא נהיג כן אלא {{ירו"מ-הוסר|נהיג בקלסטירין דתני זכרים יוצאין בקלסטירין }}התיר {{ירו"מ-הדגשה|אף בשבת אמר לו לא במרדעת נהיג אלא בקלסטירין}} {{ירו"מ-ביאור|שק שקושר לפני הבהמה ונותן בו אוכל}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינו צריך להשען על הבהמה כדי לקשור דתני זכרים יוצאין בקלסטירין. התיב}} רבי אחא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] והא תני חבל שהוא קשור בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה. {{שוליים|ה_י}}ניחא {{ירו"מ-הדגשה|אם היה קשור}} בפרה קושרין אותו באבוס {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היה קשור}} באבוס קושרין אותו בפרה ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת. אמר רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר נחמני|°]]: תיפתר בקשרין שאינן של קיימא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: שנייא הוא צדדי בהמה בין קשר שהוא של קיימא בין קשר שאינו של קיימא. אמר רבי שמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמאי|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר קיימתיה במספק {{ירו"מ-ביאור|קושר}} חבל {{ירו"מ-הדגשה|שהיה קשור לאבוס}} על חבל {{ירו"מ-הדגשה|שהיה קושר לבהמה ודברי הכל}}. זכרים יוצאין לבובין שהוא נותן עור מכורסינון {{ירו"מ-ביאור|מעובד}} כנגד לבו {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|דכשהוא}} מתריס כנגד חיה {{ירו"מ-הדגשה|אינו חושש}}. רחלים יוצאות שחוזות {{ירו"מ-הדגשה|שקושרים להם הזנב למעלה כדי שיעלה עליהם הזכר}}. אית תניי תני שחוזות ואית תניי תני שוזות. מאן דאמר שוזות מעתדן {{ירו"מ-ביאור|מוכנות}} {{ירו"מ-הדגשה|לביאה}} כמה דתימר {{הפ|משלי|ז|י}} שית זונה ונצורת לב. {{ירו"מ-הוסר|מאין דאן}}{{ירו"מ-הדגשה|מאן}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שחוזות כמה דתימר אין משחיזין את הסכין. כבונות {{ירו"מ-ביאור|עטופות כדי שיהיה צמרן טוב}} למילת. כבולות {{ירו"מ-ביאור|שזנבן קשור למטה,}} שלא יעלה עליהן הזכר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|מלכים א|ט|יג}} ויקרא להם ארץ כבול ארץ שאינה עושה פירות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר {{שוליים|ה_יא}}עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודא בן בתירא אומר בין ליבש בין לחלב אסור. יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודא בן בתירא. <span id="דף_לב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן: "'''ומזין עליהן וטובלין במקומן'''" - כלומר בעצם השיר הזה לא צריכים להסיר אותו מהבהמה, אלא אפשר לעשות זאת כשהוא מחובר לבהמה, אפשר לטבול את הבהמה עם השיר ואז ככה טובלים את השיר. תמן תנינן: '''לא תטבול בהן עד שתרפם'''. הוא אמר הכין - למה לא חוששים לחציצה? אמר רבי מנא: כאן ברפים כאן באפוצים - כלומר אם זה רפוי אז המים יכנסו ואין חשש, אבל מה שהמשנה אמרה שם מדובר שהם היו אדוקים. '''פרק הלכה ב''' מתני': "'''חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. הזכרים יוצאין''' לבובין. '''יוצאות שחוזות כבולות וכבונות והעזים צרורות. °רבי יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלים הכבונות. °רבי יהודא אומר עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב'''". כלומר אם שמו להם איזה בד או משהו על העטינים כדי שלא ינקו מהם כדי שיתייבש להם החלב - זה מותר, אבל לא הפוך, לא לחלב - כלומר אם רוצים לשמור על החלב שלא ינקו מהם, כדי שלא ייתפסו שקצים ורמשים עליהם - מקרה כזה אסור. גמ': אמר שמואל: בקשורה לו מערב שבת. כלומר כל ההיתר זה רק אם היא קשורה לו מערב שבת, אבל בשבת אסור, כיוון שכדי לקשור את המרדעת הוא צריך להישען על החמור, ובעצם יוצא שהוא משתמש בבהמה. חנין מגופתייה אמר קומי שמואל רבי חייא בר אשי: לא נהיג כן, אלא התיר רבי אחא בר פפא קומי רבי זעירא - לא במרדעת אלא בקלסתרין, יש איזה שק ששמים לפני הפה של החמור או הסוס שבתוכו שמים אוכל, כדי שלא יצטרך לכופף. אין בעיה, כיוון שהוא לא נשען על הבהמה כדי לקשור את זה, אבל מרדעת שהוא צריך להישען על הבהמה זה אסור. והא תני '''חבל שהוא קשור בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה'''. ניחא בפרה קושרין אותו באבוס - זה אפשרי, אבל אם היה קשור באבוס קושרים אותו בפרה - '''ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת'''? הרי שהוא בא לקשור אותה הוא נשען עליה, יוצא שהוא משתמש בצדדי בהמה בשבת. אמר רבה: תיפתר בקשרין שאינן של קיימא. אמר רבי יוסי: שנייא הוא צדדי בהמה בין קשר שהוא של קיימא בין קשר שאינו של קיימא? הרי אמרתי שהבעיה היא שהוא נשען על הבהמה, יש הבדל אם הוא עושה קשר של קיימא או קשר שלא של קיימא לגבי השימוש בבהמה. אמר רבי שמי: תיפתר כ°רבי שמעון בן אלעזר דתני °רבי שמעון בן אלעזר אומר '''מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת'''. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן - כלומר, זו דעת יחיד, דעת רבי שמעון בן אלעזר שמתיר להשתמש בצדדי בהמה וגם בצדדי אילן. רבי מנא אמר: קיימתיה במספק חבל על חבל - כלומר אני יכול לקיים את המשנה כדעת כולם, בקושר חבל שהיה קשור לאבוס עם חבל שהיה קשור לבהמה, וזה על דברי הכל. זכרים יוצאין לבובין - שהוא נותן עור מכורסינון כנגד לבו, מתריס כנגד חיה. כלומר, הזכרים שהיו בדרך כלל עומדים בראש העדר והיו באים לתקוף אותם - תנים וזאבים וכדומה - כדי שהם לא יפגעו בהם היו מניחים להם כנגד הלב עור חזק או מעובד, כדי שהחיות לא יפגעו בהם והוא יוכל להתריס כנגדם ולא להיפגע. רחלים יוצאות שחוזות - מה כוונה שחוזות? שקושרים את הזנב למעלה כדי שיעלה להם הזכר. אית תניי תני שחוזות ואית תניי תני שוזות. מאן דאמר שוזות - מעתדן, כלומר מוכנות, כמה דתימר שית זונה ונצורת לב. מאן דמר שחוזות - כמה דתימר '''אין משחיזין את הסכין''', כלומר הכנה - כן, משחיזים את הסכין, מכינים אותו, אז ככה קושרים את הזנב כדי שתהיה מוכנה לביעה. כבונות למילת - הכוונה שעוטפות אותם כדי שיהיה להם צמר טוב למלאה, שהצמר שלהם יישמר נקי וישתמשו בבגדים יקרים. כבולות שלא יעלה עליהן הזכר - הכוונה הפוך, שקושרים את הזנב כלפי מטה כדי שלא יעלה להם הזכר. רבי אבון בשם רבי חייא: '''ויקרא להם ארץ כבול''' - '''ארץ שאינה עושה פירות'''. גם כאן קושרים את הזנב כדי שלא יעלה להם הזכר ולא יהיה להם ולדות. °רבי יהודה אומר '''עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב''' - כלומר אם רוצים למנוע מהם שלא ינקו מהם כדי שיתייבשו, כי אחרת הם לא ייכנסו להריון, בדרך כלל היו מייבשים אותם. אבל לא לחלב - אם רוצים רק לשמור על החלב זה אסור. תני °רבי יהודא בן בתירא אומר '''בין ליבש בין לחלב אסור'''. '''יאות אמר °רבי יהודא בן בתירא''' - ואומרת הגמרא כן, יפה אמר רבי יהודה בן בתירא, שההלכה שבין לחלב בין לייבש אסור, כיוון שגם אם תגיד לייבש מותר לחלב אסור - איך תדע? בן אדם קושר את הבד הזה סביב העטינים של הבהמה שלו - מי מפיס, מי יגלה לנו למה הוא עשה את זה? לכן חכמים אסרו את הכל בכל מקרה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לא עמוד ב''' {{שוליים|ה_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_ז|חמור יוצא בשבת במרדעת שעליו רק אם היא קשורה לו]]''' * '''מקור:''' "חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שה סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא בירושלמי שרק כשהמרדעת קשורה לחמור מותר לצאת בה, כמובא ברמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-ב-י|בבלי שבת נב ב — חמור יוצא בשבת במרדעת הקשורה בו, וכן בהמות יוצאות בקשריהן המיוחדים להן (זכרים לבובין, רחלו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-א-א|בבלי שבת נג א — בהמה יוצאת בשבת בדבר הקשור לה רק אם נקשר מערב שבת ולא בשבת עצמה]] {{שוליים|ה_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_ח|האם בהמות מותרות לצאת בשבת עם קשרים וכיסויים שונים על גופן]]''' * '''מקור:''' "הזכרים יוצאין לבובין. רחלות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות והעזים צרורות. רבי יוסי (בן חלפתא) אוסר בכולן חוץ מן הרחלים הכבונות. רבי יהודא אומר עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב. גמ : תנן: חמור יוצא במ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שה סעיף ו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יוסי: אוסר בכולן חוץ מרחלים כבונות ~ רבי יהודה: עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב ~ תנא קמא: מתיר בכולן * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא המתיר זכרים לבובים, רחלות שחוזות כבולות וכבונות, ועזים צרורות, כיון שהן דברים העשויים לתועלת הבהמה ואינם תכשיט להוצאה כמשוי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-ב-ה|בבלי שבת נג ב — עז שדדיה גסים - מותר להוציאה בשבת עם כיסים על דדיה כדי שלא יסרטו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-ב-ו|בבלי שבת נג ב — איילים (זכרים) יוצאים בשבת ב"לבובין" - עור הקשור כנגד ליבם להגן מפני זאבים]] {{שוליים|ה_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_ט|אסור לקשור שק מספוא (קלסטרא) לבהמה בשבת אם צריך להישען עליה לשם קשירה]]''' * '''מקור:''' "בקשורה לו מערב שבת אבל בשבת אסור שצריך להשען על החמור כדי לקשור והוי משתמש בבהמה. חנין מגופתייה אמר קומי שמואל (בר אבא בר אבא) רבי חייא בר אשי לא נהיג כן אלא התיר אף בשבת אמר לו לא במרדעת נהיג אלא בקל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שה סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי חייא בר אשי ~ שמואל בר אבא: היתר בקלסטירין שאינו טעון השענה על הבהמה, לעומת איסור בקושר מרדעת מערב שבת שדורש השענה בשבת * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא בר אשי שההיתר בקלסטירין הוא משום שאינו צריך להישען על הבהמה, ולכן קושרה אף בשבת; ואילו במרדעת שצריך להישען - אסור, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-ב-י|בבלי שבת נב ב — חמור יוצא בשבת במרדעת הקשורה בו, וכן בהמות יוצאות בקשריהן המיוחדים להן (זכרים לבובין, רחלו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-א-א|בבלי שבת נג א — בהמה יוצאת בשבת בדבר הקשור לה רק אם נקשר מערב שבת ולא בשבת עצמה]] {{שוליים|ה_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_י|אין להשתמש בצדי בהמה בשבת בקשירת חבל אליה]]''' * '''מקור:''' "ניחא אם היה קשור בפרה קושרין אותו באבוס אבל אם היה קשור באבוס קושרין אותו בפרה ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת. אמר רבה: תיפתר בקשרין שאינן של קיימא. אמר רבי יוסי (בר זבידא): שנייא הוא צדדי בהמה בין קש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שיז סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבה (רק קשר שאינו של קיימא) ~ ר' יוסי בר זבידא (אף בקשר של קיימא) ~ ר' שמי (מתיר כר"ש בן אלעזר) * '''הכרעה:''' נפסק כר' יוסי בר זבידא לאיסור בכל קשר, ולכן קושרים ברפיון ולא בקשר גמור, כפסק הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק ראשון#יא-א-ב|בבלי פסחים יא א — אין קושרים דלי בחבל של גרדי, אלא בפסקיה, שגזרו חבל דגרדי אטו חבל דעלמא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיב-ב-ד|בבלי שבת קיב ב — מותר לקשור נקב בנאד בשבת בקשר שאינו קשר של קיימא, ואפילו יש לנאד שני נקבים (איסרים) אין בכ]] {{שוליים|ה_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_יא|אין להוציא עזים בצרורות התלויות בדדיהן, אפילו כשהדדים יבשים מחלב]]''' * '''מקור:''' "עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. תני רבי יהודא בן בתירא אומר בין ליבש בין לחלב אסור. יאות אמר רבי יהודא בן בתירא. 📖 באר משה — דף לא עמוד ב תנן: " ומזין עליהן וטובלין במקומן " - כלומר בעצם השיר הזה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שה סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' פלוני (רבנן: ליבש מותר, לחלב אסור) ~ ר' יהודה בן בתירא: בין ליבש בין לחלב אסור * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה בן בתירא, כדברי הירושלמי "יאות אמר רבי יהודה בן בתירא", ולכך נפסק להלכה שאף ביבש אסור להוציא הצרורות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-ב-ה|בבלי שבת נג ב — עז שדדיה גסים - מותר להוציאה בשבת עם כיסים על דדיה כדי שלא יסרטו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-ב-ו|בבלי שבת נג ב — איילים (זכרים) יוצאים בשבת ב"לבובין" - עור הקשור כנגד ליבם להגן מפני זאבים]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד א<span class="yerum-runnum">69</span></div>ומה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי אבא|°]] בשם רב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מטי בה בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שהוא אומר בין ליבש בין לחלב אסור משום {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מי {{ירו"מ-הוסר|מיפוס משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|מפיס}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ג|ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_יב}}ובמה אינה יוצאה? לא יצא הגמל במטו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}טלת {{שוליים|ה_יג}}לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמה. {{שוליים|ה_יד}}לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך, ובלבד שלא יכרוך. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|מאי מטולטלת}}? כהדא כיפה דהיא משויא גבינתה {{ירו"מ-ביאור|כרית שמשווה את גב הגמל.}} עקוד {{ירו"מ-הדגשה|קשור}} {{ירו"מ-הוסר|בידו}}{{ירו"מ-הדגשה|יד}} {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|ורגל}}. רגול בשתי רגליו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מפני החשד שלא יהו אומרים איש פלוני יצא לעשות מלאכתו בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך}}. אסי אומר לכלאים נצרכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אם החבל יוצא}} מידו אסור {{ירו"מ-הדגשה|שדומה למשוי}} ומצואר בהמה מותר שאין לבהמה {{ירו"מ-הדגשה|משוי בשבת}}. כרוך אל צואר בהמה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שנראה כמשוי}}. משולשל מצואר בהמה מותר. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} תריהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: חד אמר {{שוליים|ה_טו}} מידו אסור ומצואר בהמה מותר וחורנה מחלף מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מידו אסור משום {{ירו"מ-הדגשה|שנראה}} משוי בשבת ומצואר בהמה מותר שאין {{ירו"מ-הדגשה|גוזרים}} לבהמה {{ירו"מ-הדגשה|על דבר שנראה כ}}משוי בשבת ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מידו מותר מפני {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} {{ירו"מ-הוסר|שאיפשר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפשר}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא מידו מעט לכן לא גזרו}} ומצואר בהמה אסור {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא מצוה על שביתת בהמתו כמוהו שנאמר ([[שמות כג יב|שמות משפטים כג יב]]) למען ינוח שורך וחמורך כמוך. תני טפח מידו לצואר בהמה אסור {{ירו"מ-ביאור|שלא יהיה רפוי ויורד טפח, ויש אומרים עד לטפח מהארץ אסור}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|יוצא}} מידו אסור {{ירו"מ-הדגשה|יוצא}} {{ירו"מ-הוסר|ומצואר}}{{ירו"מ-הדגשה|מצואר}} בהמה אסור. טפח מידו לצואר בהמה אסור. ואי זו היא שהוא מותר? אמר רבי יוחנן בר מרייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן בר מריה|°]]: מאן דעביד טבאות נגיד {{ירו"מ-ביאור|מחזיק}} לה כהדין סוסיא סרקייא {{ירו"מ-ביאור|סוס של ערבי}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שמחזיק בחבל שסביב צוארו}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ד|ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ה_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_טז}}אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הוא פקוק ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו. {{שוליים|ה_יז}}אין התרנגולים יוצאין בחוטין, ולא ברצועה שברגליהן. ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. ואין הרחלים יוצאות חנונות. ואין העגל יוצא בגימון, ולא פרה בעור {{ירו"מ-הוסר|הקופר}}{{ירו"מ-הדגשה|הקופד}} ולא ברצועה שבין קרניה. פרתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אין חמור}} {{ירו"מ-הדגשה|יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו}}. תני {{שוליים|ה_יח}}אבל מטייל הוא בה {{ירו"מ-ביאור|אף אם אינה קשורה}} בחצר. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]<span id="דף_לב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף לב, לב ב'. מתחילים במשנה, פרק ה' הלכה ג', במשנה: "'''ובמה אינה יוצאה? לא יצא הגמל במטוטלת, לא עקוד ולא רגול, וכן שאר כל הבהמה. לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך, אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך, ובלבד שלא יכרוך'''". שואלת הגמרא: "מה היא מטוטלת?" אמרנו שבמשנה כתוב "לא יצא הגמל במטוטלת", ומה זה מטוטלת? ואומרת הגמרא, "'''כהדא כיפה דהיא משויא גבינתה'''", כן? כלומר, זה כרית שבעצם משווה את הדבשת של הגמל כדי שיהיה נוח לשבת עליו. אז זה בעצם יוצא, זה נקרא מטוטלת. אמרנו במשנה "לא עקוד ולא רגול", אז מה זה עקוד? אומרת הגמרא: "'''עקוד''' זה קשור יד ורגל, ו"'''רגול''' בשתי רגליו". טוב, למדנו במשנה "'''לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך'''", מאי טעמא? "אמר רבי אבא: '''מפני החשד שלא יהו אומרים איש פלוני יצא לעשות מלאכתו בשבת'''". כן, כי זה הדרך שהולכים במסחר, אז ככה בעצם מושכים את הבהמות. אז לא יחשבו שהוא לוקח אותם למלאכה. תנן, "אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך, ובלבד שלא יכרוך". כלומר, למה אסור לכרוך? אז "אסי אומר: '''לכלאים נצרכה'''". כן? כי אם הוא יכרוך את החבלים, וכל חבל אם אחד עשוי פשתן ואחד מצמר, אז יהיה פה עניין של כלאים. "רב יהודה בשם שמואל: '''מידו אסור ומצואר בהמה מותר, שאין לבהמה'''" - כלומר אם החבל בולט מהיד אז נראה כאילו הוא סוחב את החבל, אז לכן יהיה אסור. אבל אם יוצא מצוואר הבהמה זה מותר, כן, כי לא נראה כמו משוי לבהמה. אומרת הגמרא: "'''כרוך אל צואר בהמה אסור'''", כי זה באמת נראה כמו משוי. אומרת הגמרא: "'''משולשל מצואר בהמה מותר'''", כן? כי לא גזרו על בהמה. רב הונא ורב יהודה תריהון אומרים בשם שמואל: "'''חד אמר מידו אסור ומצואר בהמה מותר, וחורנה מחלף'''", ואומר הפוך, אם יוצא מידו זה דווקא מותר ומצוואר הבהמה זה אסור. אומרת הגמרא: "'''מאן דמר מידו אסור משום משוי בשבת, ומצואר בהמה מותר שאין לבהמה משוי בשבת'''", פה זה רק מראית עין, ועל בהמה לא גוזרים משום מראית עין. אבל "'''מאן דמר מידו מותר'''" - כדי שיהיה אפשר, שלא יצא מידו חוט מעט, לכן לא גזרו. דבר שאי אפשר להימנע ממנו לא גוזרים עליו, אבל אי אפשר להימנע שיצא קצת חוט מהיד, אז לכן לא גזרו על זה. "'''ומצואר בהמה אסור'''", למה? "'''הוא מצוה על שביתת בהמתו כמוהו'''". כן? כלומר האדם מצווה על שביתת הבהמה כמו שהוא מצווה על עצמו. אז לכן זה דבר שבבהמה כן אפשר לדאוג שלא יצא החוט מהצוואר שלה, לכן שם כן גזרו. מה המקור לזה שאדם מוזהר על שביתת בהמתו? "שנאמר: '''למען ינוח שורך וחמורך כמוך'''". אומרת הגמרא: "תני" בברייתא שאומרת "'''טפח מידו לצואר בהמה אסור'''". כן? כלומר, אסור שהחבל יהיה רפוי מדי וירד טפח, כלומר צריך שיהיה מתוח. ויש אומרים הכוונה שלא יהיה טפח צמוד לארץ, שלא ייראה כאילו הוא גורר את זה ברצפה. "אמר רבי זעירא: '''מידו אסור בהמה אסור, טפח מידו לצואר בהמה אסור'''". אז "ואי זו היא שהוא מותר"? "אמר רבי יוחנן בר מרייא: '''מאן דעביד טבאות נגיד לה כהדין סוסיא סרקייא'''", מי שרוצה באמת לעשות לפי כל הדעות, מחזיק אותה כמו שהערבים מחזיקים את הסוס שלהם. כלומר לסוס יש רק איזה שי"ר, שרשרת סביב הצוואר, והם מחזיקים רק מהשרשרת. כלומר, אין שום חוט בולט, ולא מושכים בחוט, אלא מושכים ממש מהרצועה שסביב הצוואר. אומרת המשנה: "'''אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו, ולא בזוג'''", כלומר לא עם פעמון, "'''אף על פי הוא פקוק'''", למרות שהוא לא משמיע קול, "'''ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו. אין התרנגולים יוצאין בחוטין, ולא ברצועה שברגליהן. ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן'''", כן? יש להם איזה עגלה כדי שהזכרים שיש להם עליה גדולה, שהיא לא תישרט בעוקצים, עשו להם איזה עגלה. "'''ואין הרחלים יוצאות חנונות'''", כן? הגמרא תסביר מה זה חנונות. "'''ואין העגל יוצא בגימון, ולא פרה בעור'''", כן? כלומר כדי שלא ינקו ממנה שרצים, שמים לה איזה עור של קיפוד, שהוא קוצני, וחיות לא יכולות להתקרב אליה. "'''ולא ברצועה שבין קרניה. פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים'''". </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לב עמוד א''' {{שוליים|ה_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_יב|אין להוציא גמל ברסן/מטולטלת קשור לזנבו בשבת]]''' * '''מקור:''' "ובמה אינה יוצאה? לא יצא הגמל במטולטלת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שה סעיף יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהגמל אינו יוצא במטולטלת, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-ב-י|בבלי שבת נב ב — חמור יוצא בשבת במרדעת הקשורה בו, וכן בהמות יוצאות בקשריהן המיוחדים להן (זכרים לבובין, רחלו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-א-א|בבלי שבת נג א — בהמה יוצאת בשבת בדבר הקשור לה רק אם נקשר מערב שבת ולא בשבת עצמה]] {{שוליים|ה_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_יג|אין להוציא בהמה בשבת קשורה ברגל עקודה (מקופלת) או ברגל אחת קשורה לחברתה (רגולה)]]''' * '''מקור:''' "לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שה סעיף יד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאיסור זה נאמר בכל הבהמות ולא רק בפרה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-ב-י|בבלי שבת נב ב — חמור יוצא בשבת במרדעת הקשורה בו, וכן בהמות יוצאות בקשריהן המיוחדים להן (זכרים לבובין, רחלו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-א-א|בבלי שבת נג א — בהמה יוצאת בשבת בדבר הקשור לה רק אם נקשר מערב שבת ולא בשבת עצמה]] {{שוליים|ה_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_יד|אין לקשור מספר גמלים זה לזה ולמשוך את כולם ביחד בשבת]]''' * '''מקור:''' "לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך, ובלבד שלא יכרוך. גמ : מאי מטולטלת? כהדא כיפה דהיא משויא גבינתה (כרית שמשווה את גב הגמל.) עקוד קשור יד ורגל. רגול בשתי רגליו. תנן לא יקשור" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן שה סעיף טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא שהטעם הוא מפני החשד שלא יאמרו שיצא לעשות מלאכתו בשבת, ולכן מותר להכניס החבלים לתוך ידו ולמשוך ובלבד שלא יכרוך, כלשון הירושלמי, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נד-א-ד|בבלי שבת נד א — גמל יכול לצאת בשבת עם שיליה (שלייה) הקשורה לו בזנבו, אף שהיא מטולטלת]] {{שוליים|ה_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_טו|האוחז חוט קשור מידו לצואר בהמתו ומוליכה ברחוב ברשות הרבים בשבת]]''' * '''מקור:''' "מידו אסור ומצואר בהמה מותר וחורנה מחלף מאן דאמר מידו אסור משום שנראה משוי בשבת ומצואר בהמה מותר שאין גוזרים לבהמה על דבר שנראה כמשוי בשבת ומאן דאמר מידו מותר מפני שאי אפשר שלא יצא מידו מעט לכן לא גזרו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן שה סעיף טז * '''מצב:''' מחלקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' מאן דאמר מידו אסור ומצואר בהמה מותר משום שאין גוזרים לבהמה על דבר שנראה כמשוי, ~ מאן דאמר מידו מותר שאי אפשר שלא יצא מעט ומצואר בהמה אסור שהוא מצווה על שביתת בהמתו כמוהו * '''הכרעה:''' נפסק כדעה הראשונה (מידו אסור, מצואר בהמה מותר), וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח שה, טז), משום שאין גוזרים איסור על הבהמה מדבר הנראה כמשוי, אך על האדם עצמו החזיקה נראית כנושא משוי ברשות הרבים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נד-א-ד|בבלי שבת נד א — גמל יכול לצאת בשבת עם שיליה (שלייה) הקשורה לו בזנבו, אף שהיא מטולטלת]] {{שוליים|ה_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_טז|אין חמור יוצא במרדעת שאינה קשורה לו, בזוג אף פקוק, בסולם שבצווארו וברצועה שברגלו]]''' * '''מקור:''' "אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שה סעיף ז, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הל' שבת פכ,י) והשו"ע (או"ח שה,ז) שאין החמור יוצא באלו משום שאינם תכשיט ולא לצורכו אלא חשש נטירותא ותוספת משאוי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-ב-י|בבלי שבת נב ב — חמור יוצא בשבת במרדעת הקשורה בו, וכן בהמות יוצאות בקשריהן המיוחדים להן (זכרים לבובין, רחלו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-א-א|בבלי שבת נג א — בהמה יוצאת בשבת בדבר הקשור לה רק אם נקשר מערב שבת ולא בשבת עצמה]] {{שוליים|ה_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_יז|אין להוציא בהמה בחפץ שאינו קשור לגופה בשבת]]''' * '''מקור:''' "אין התרנגולים יוצאין בחוטין, ולא ברצועה שברגליהן. ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. ואין הרחלים יוצאות חנונות. ואין העגל יוצא בגימון, ולא פרה בעור הקופד ולא ברצועה שבין קרניה. פרתו של רבי אלעז" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן שה סעיף יז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמשנה שאין בהמה יוצאת אלא בקשור לה כמרדעת הקשורה, כמבואר בגמרא ובברייתא המצטרפת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-א-א|בבלי שבת נב א — עז שתחבו לה מקל תחת זקנה בשבת, האם מותר להוציאה בכך - ספק הוא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-א-ב|בבלי שבת נב א — אין להוציא בהמה ברשות הרבים ברצועה שבין קרניה, שמא תרפה ותיפול ותביא לידי טלטול ארבע אמות ]] {{שוליים|ה_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_יח|מותר להוציא בהמה קשורה בזמם או במטוטלת שאינה קשורה, ולטיילה בה בחצר בשבת]]''' * '''מקור:''' "אבל מטייל הוא בה (אף אם אינה קשורה) בחצר. אמר שמואל (בר אבא בר אבא) בשם רבי זעירא 📖 באר משה — דף לב עמוד א אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף לב, לב ב . מתחילים במשנה, פרק ה הלכה ג , במשנה: " ובמה אינה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שה סעיף יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בשם שמואל בר אבא, שמותר לטייל בחצר בבהמה שאינה קשורה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-א-ג|בבלי שבת נג א — אסור לצאת בשבת בקרסטל (מרדעת חמור) שאין עליה אוכף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-ב-א|בבלי שבת נג ב — רופא מומחה לאדם אך שאינו מומחה לריפוי בהמה, מותר לו לכתחילה לחלוץ קוץ מבהמתו בשבת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד ב<span class="yerum-runnum">70</span></div>אף לענין {{ירו"מ-הוסר|איכוף}}{{ירו"מ-הדגשה|אוכף}} כן. תני יוצא הוא החמור באוכף שלו בשביל לחממו אבל לא יקשור את המסרוכי {{ירו"מ-ביאור|רצועה סביב צוארו שקושרים לאוכף שלא יחליק בעליות}} ולא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו {{ירו"מ-ביאור|שקושרים לזנבו כדי שלא יחליק בירידות.}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דברים אלו}} {{ירו"מ-הוסר|מנן}}{{ירו"מ-הדגשה|מין}} אילין {{ירו"מ-הוסר|מולייא}}{{ירו"מ-הדגשה|מילייא}} דתנינן {{ירו"מ-הדגשה|בהו}} הלכות שבת כהררים {{ירו"מ-הדגשה|ה}}תלויין בסערה {{ירו"מ-הוסר|ואת}}{{ירו"מ-הדגשה|דמה הבדל בין אוכף למרדעת דאת}} אמר הכן {{ירו"מ-הדגשה|והתני יוצאים בקישושות}} {{ירו"מ-ביאור|שני קרשים שקושרים משני צדי העצם למי שיש לו שבר ומותר לצאת בו.}} ויתיביניה מה בין סולם לקישושות? סולם יש בו ממש {{ירו"מ-ביאור|שווה כסף}} {{ירו"מ-הדגשה|ואם יפול שמא יטלטלנו ברשות הרבים}} קישושות אין בהן ממש {{ירו"מ-הדגשה|ואם יפלו יפקירם}}. אמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: ויתיביניה מה בין קישושות לקמיע מומחה? דתני אסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה. אמר רבי אבדימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי|°]]: ויתיביניה מה בין קישושות לאגד שעל גבי המכה? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} אית תניי תני אין יוצאין בקישושות אית תניי תני יוצאין. {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} תניין אינון. {{ירו"מ-הוסר|מה}}{{ירו"מ-הדגשה|מאן}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר יוצאין בקישושות {{שוליים|ה_יט}}יוצאין באגד שעל גבי המכה ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אין יוצאין בקישושות אין יוצאין באגד שעל גבי המכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא}}? מפני שהוא עושה חריץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין הרחלים יוצאות חנונות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי חנונות}}? רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} אמר כיפה של צמר {{ירו"מ-הדגשה|שמניחים לה אחר הגז שלא תצטנן}}. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: עיקר {{ירו"מ-ביאור|שורש}} הוא ושמיה יחנונה {{ירו"מ-הדגשה|שמניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויצאו התולעים ואסור משום רפואה בשבת}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לית הדא אמרה שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה {{ירו"מ-הדגשה|שהרי עשב זה כקמע מומחה}} אמר לו: אין {{ירו"מ-ביאור|וכל הכבוד}} בבלייה דקמתה עליה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין העגל יוצא בגימון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בר נירא {{ירו"מ-ביאור|עול קטן כדי להרגילו.}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר פינקסה {{ירו"מ-ביאור|בד שקושרים סביב פיו שלא ינק.}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר שרתיעה {{ירו"מ-ביאור|שיפוד שדוחפים לפיו שלא ינק.}} אית תניי תני גימון אית תניי תני גימול. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר גימון {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|ישעיהו|נח|ה}} הלכוף כאגמון ראשו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר גימול {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמואל א א כד]]) ותעלהו עמה כאשר גמלתו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר גימון מסייע לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|חסדא}}. מאן דמר גימול מסייע לאבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ולרב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]. {{ירו"מ-הוסר|הונא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא פרה בעור הקופד. שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא {{ירו"מ-הוסר|תינק}}{{ירו"מ-הדגשה|תניק}} את בנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} פרתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ורבי}} ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תריהון אמרין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים {{שוליים|ה_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|רצועה בין קרניה}} אפילו להימשך בה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שמא יפול אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אם היתה קרניה {{שוליים|ה_כא}}קדוחה מותר. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קשייתה קומי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|והרי זו שמירה יתרה}} ומר לא תנינן {{ירו"מ-ביאור|למדתנו}} אלא הנ{{ירו"מ-הדגשה|א}}קה בחטם {{ירו"מ-הדגשה|שרק לה התירו לצאת בחתם ולאחרים הוה שמירה יתירה ואסור אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ה_כב}}שור שעיסוקו רע יוצא בפרומביא שלו ורבותינו שבגולה נהגו כן. רבי אלייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלייא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמעון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בר חיא|°]]: כלב יוצא בסוגר שלו {{ירו"מ-הדגשה|סביב פיו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|להכות}}{{ירו"מ-הדגשה|לחכות}} {{ירו"מ-ביאור|שלא יאכל}} בו אסור {{ירו"מ-הדגשה|שאין זה שמירה}}. אם בשביל שלא לאכול אפסרו מותר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: פרתו של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}}. גניבה אמר הלכה {{ירו"מ-הוסר|היא }}היה מלמד ובא {{ירו"מ-הוסר|כדא}}{{ירו"מ-הדגשה|אבל לא עשה כך וכי על הדא}} {{ירו"מ-הוסר|דתנן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}} שלא ברצון חכמים {{ירו"מ-הדגשה|די היה לאמר שחכמים חולקים עליו}}. תני רבי יודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] {{ירו"מ-הוסר|רב}}{{ירו"מ-הדגשה|דבר}} דלייה אמרו לו או עמוד מבינותינו או העבר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] <span id="דף_לג_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא, למדנו במשנה: "אין החמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו". "תני" בברייתא: "'''אבל מטייל הוא בה בחצר'''", כלומר גם אם היא לא קשורה המרדעת, בחצר מותר לו לטייל בה. כלומר, לצאת עם המרדעת מחוץ לחצר אסור, אבל לטייל בחצר אם היא לא קשורה מותר. "שמואל בשם רבי זעירא: '''אף לענין כן'''", כלומר גם אוכף אותו דין. "תני: '''יוצא הוא החמור באוכף שלו בשביל לחממו'''", כתוב בברייתא שמותר שהחמור יצא עם אוכף שקשור אליו כדי שהאוכף יחמם אותו, "'''אבל לא יקשור את המסרוכי'''", כלומר את הרצועה שהיא סביב צווארו, שקושרים לו כדי שכשהוא נמצא בעלייה האוכף לא יחליק אחורה. "'''ולא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו'''", יש איזה רצועה שעושים סביב הזנב שלו כדי שבירידות האוכף לא יחליק כלפי הראש. כי אם הוא יקשור את הרצועה שסביב הצוואר או סביב הזנב, זה נראה כאילו הוא הולך איתו לעבודה. "רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא": דברים אלו, "'''אילין דתנינן הלכות שבת כהררים תלויין בסערה'''", כלומר זה מהדברים שאין להם טעם? זה כמו שלמדנו שהלכות שבת הן כהרים התלויים בשערה, יש לנו פסוק אחד קטן, מילה אחת, ומזה מוציאים את כל ההלכות. האם גם הדבר הזה כזה שאין בו שום טעם? כי מה ההבדל בין כף למרדעת שאתה אומר ככה? "והתני יוצאין בקישושות" - מה זה קישוש? זה שני קרשים שהיו קושרים משני צידי העצם, מי שיש לו שבר קושרים לו שני קרשים וכורכים על זה איזה חוט כדי לקבע את העצם. אז מה ההבדל בין זה לזה? "ויתיביניה מה בין סולם לקישושות?" כלומר למה סולם כתוב שלא יוצאים בסולם, ואילו קישושות, שזה לכאורה אותו דבר - שני קרשים שנועדו להחזיק את העצם - זה מותר. אומרת הגמרא: "'''סולם יש בו ממש'''", כיוון שהסולם עצמו שווה כסף, אז יש בו ממש, ואם ייפול חוששים שמא הבעלים לא יוותר על זה אלא יטלטל את זה ברשות הרבים, ואז זה עובר איסור, אז לכן אסור. אבל "'''קישושות אין בהן ממש'''", קישושות בסך הכל חתיכות עצים שאין להם שווי כספי, אז אם יפול הבעלים מן הסתם יפקיר את זה, לכן זה מותר. "אמר רבי חנינה: ויתיביניה מה בין קישושות לקמיע מומחה?" כלומר למה קישוש מותר וקמיע מומחה אסור? "דתני אסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה". הרי שתיהן נועדו לרפואה, אז למה זה מותר וזה אסור? "אמר רבי אבדימי: ויתיביניה מה בין קישושות לאגד שעל גבי המכה?" שוב פעם למה קישושות מותר ואגד שעל גבי המכה אסור לבהמה? אלא "'''אית תניי תני אין יוצאין בקישושות, אית תניי תני יוצאין'''". מה הגמרא אומרת? זה מחלוקת תנאים באמת. יש ברייתא שאומרת שגם בקישוש לא יוצאים, אבל כל הברייתות שאמרנו שלא יוצאים בסולם ולא בקמיע מומחה ולא באגד שעל גבי המכה, הם כולם אותו תנא שסובר שלא יוצאים בקישושות, אבל יש תנא אחר שסובר שכן יוצאים בקישושות. איפה ראינו את זה? "רבי חייא בר אדא תניין אינון. '''דמר יוצאין בקישושות יוצאין באגד שעל גבי המכה, ומאן דמר אין יוצאין בקישושות אין יוצאין באגד שעל גבי המכה'''". ואת אומר, למדנו במשנה: "אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן". שואלת הגמרא: מאי טעמא? עונה הגמרא: "'''מפני שהוא עושה חריץ'''", כי כשהבהמה מושכת את העגלה היא עושה חריץ. ואת אומר, למדנו במשנה: "אין הרחלים יוצאות חנונות". מאי חנונות? "רב יהודה אמר: '''כיפה של צמר'''" שמניחים לה אחר הגזיזה שלא תצטנן. כלומר אחרי שגוזזים אותה קר לה, אז מניחים לה כיפה של צמר. "רבי יסא בשם רבי חמא בר חנינא: '''עיקר הוא ושמיה יחנונה'''". זה סוג של שורש שנקרא יחנונה, שמניחים לה בחוטמה כדי שתתעטש ויצאו ממנה התולעים, ואסור לעשות את זה בשום רפואה בשבת. "רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: '''לית הדא אמרה שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה'''"? כי אתה רואה שאסור לעשות דבר שהוא לרפואה, שהרי עשב זה כמו קמיע של מומחה. אם אסור העשב אז כנראה גם יהיה אסור בקמיע מומחה. "אמר לו: '''אין בבלייה דקמתה עליה'''". כן, יכולת לצדק, כל הכבוד שעמדת על הדיוק הזה. ואת אומר, למדנו במשנה: "אין העגל יוצא בגימון". "רב הונא" אמר "בר נירא" - כלומר מה זה גימון? זה עול קטן כדי להרגיל אותו למשוך בעול. "רב חסדא אמר: '''פינקסה'''" - זה איזה סוג של בד שקושרים לו על הפה שלא ינק. "אבא בר רב הונא אמר: '''שרתיעה'''" - זה שיפוד שדוחפים לפה שלו שלא ינק. אומרת הגמרא: "'''אית תניי תני גימון, אית תניי תני גימול'''". "מאן דמר גימון" - על דכתיב "'''הלכוף כאגמון ראשו'''", כן, זה עול קטן, ובעצם זה גורם לעגל לכופף את הראש ולהתרגל לסחוב את העול. אבל "מאן דמר גימול", מלשון לגמול אותו מיניקה, דכתיב "'''ותעלהו עמה כאשר גמלתו'''". "מאן דמר גימון מסייע לרב הונא'''", שאמר שזה עול קטן. "'''מאן דמר גימול מסייע לאבא בר רב הונא ולרב חסדא'''", שהם אומרים שזה דברים שעושים כדי לגמול אותם מיניקה, בד או שיפוד שמניחים להם בפה. ואת אומר, למדנו במשנה: "ולא פרה בעור" הקופד. מה זה עור קופד? "שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא את בנה" - כלומר שלא תניק את בנה. בבבלי כתוב שלא ימכור ממנה שקצים ורמשים. תני, למדנו במשנה: "'''פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים'''". "רבי אבא ושמואל תריהון אמרין דברי חכמים אפילו להימשך בה אסור", מחשש שמא זה ייפול. "רבי אבא בשם שמואל: '''אם היתה קרניה קדוחה מותר'''". כלומר אם היה איזה קדח בקרניים, והרצועה קשורה לקדח בתוך החור, אז זה יהיה מותר כי זה לא ייפול. "אמר רבי יוסי: קשייתה קומי רבי אבא" - זה הרי שמירה יתירה. "'''ומר לא תנינן אלא הנקה בחטם'''" - כלומר רק לנקה התירו לעשות בחוטם. עושים לה חור באף, טבעת, וככה מושכים אותה והיא לא יכולה להתנגד. אז רק לנקה התירו את זה, כיוון שהיא צריכה את זה, אבל לאחרים זה נקרא שמירה יתירה ואסור. אז איך פה אתה אומר שאם זה קדוחה מותר? הרי אם זה קדוחה זה שמירה יתירה. "רבי זעירא בשם שמואל: '''שור שעיסוקו רע יוצא בפרומביא שלו, ורבותינו שבגולה נהגו כן'''". כלומר שור שקשה מאוד להשתלט עליו, שהוא פראי, מותר להוציא אותו עם פרומביא, איזה רסן בפה. "והבבליים שבגולה, ככה הם עשו". "רבי אלייא ורב יהודה בשם שמעון בר חייא: '''כלב יוצא בסוגר שלו'''". סוגר זה סביב הפה שלו, שמים איזה חוסם. עכשיו, "'''אם בו אסור'''" - אם כל מה שעושים לו זה רק כדי שלא יאכל, לא משום שמירה, אז זה אסור. אבל "'''אם בשביל שלא לאכול אפסרו מותר'''" - כלומר אם זה כדי שלא יקרע את הרצועה שלו עם השיניים, במקרה כזה מותר. עכשיו למדנו במשנה "פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה". "גניבה אמר: הלכה היה מלמד ובא", כלומר לא שבאמת הפרה שלו יצאה ככה, אלא הוא הורה ככה, אבל הוא לא עשה ככה. שואלת הגמרא: וכי על דבר כזה, אם הוא רק הורה, אמרו "שלא ברצון חכמים"? הרי די היה להגיד שחכמים חולקים עליו. למה צריך להגיד שלא ברצון חכמים? "תני רבי יודה בר פזי" - רב פזי שבא מברדליה - אמרו לו, כלומר לרבי אלעזר, "'''או עמוד מבינותינו או העבר רצועה מבין קרניה'''". כלומר, זה היה אמיתי, באמת הוא עשה את זה ואפילו איימו עליו, אמרו לו או שתסתלק מבינינו או שתוריד את הרצועה שבין קרניה. "אמר רבי יוסי ברבי בון": אף שרק הורה - גם אם נגיד לפי הדעה שבעצם רק הורה הלכה ככה והפרה שלו לא באמת יצאה בזה, בכל זאת שייך לומר "שלא ברצון חכמים", לפי שהיה מתריס כנגדן. הוא היה אומר את זה בצורה בוטה כנגד החכמים. רבי חנינה אמר: לא היה מתריס, אלא פעם אחת יצאה, והשחיר ושינה מן הצומות. כלומר, שזה קרה פעם אחת שיצאה באמת, והוא מרוב צער שזה קרה והוא עבר על דברי חכמים, צם והשחיר ושינה מן הצומות. רבי אידי דחותיה אמר: לא פרתו אלא אשתו הייתה. כלומר, לא מדובר שהפרה שלו יצאה ברצועה שבין קרניה, אלא הכוונה שאשתו יצאה בדבר שחכמים אסרו. יש לנו בהלכות דבריות שיש דברים שאסור לאשה לצאת בהם בשבת, אז אשתו יצאה בדברים שחכמים אסרו. וזה רק כינוי, שהשתמשו בכינוי "פרתו". מילא שאשתו קרויה עגלה, דכתיב "ולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי". ואת הגמרא תמן אמרין, כלומר בבבל אמרו: "פרת שכנתו הייתה". כלומר בעצם זה לא היה פרתו אלא פרת שכנתו. שואלת הגמרא: ויש לו מעניין של שכנתו? הרי השכנה שלו עשתה לה מוצא? "אמר רבי כן: '''למדך שכל מי שיש בידו ספיקה למחות ואינו מוחה, כל קרתו תלויה בו'''". כיוון שהיה לו אפשרות למחות בה והוא לא מיחה, זה כאילו שהוא עשה את זה. אדרבא נפגש בבהמה, אדרבא נפגש בבהמה, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לב עמוד ב''' {{שוליים|ה_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_יט|מותר לצאת בשבת באגד שעל גבי המכה]]''' * '''מקור:''' "יוצאין באגד שעל גבי המכה ומאן דאמר אין יוצאין בקישושות אין יוצאין באגד שעל גבי המכה. תנן אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. מאי טעמא? מפני שהוא עושה חריץ. תנן אין הרחלים יוצאות חנונות. מאי חנונו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שה סעיף יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמאן דאמר יוצאין באגד שעל גבי המכה, שהאגד נחשב כתכשיט/רפואה הצריכה לו ואינו משאוי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-א-ג|בבלי שבת נג א — אסור לצאת בשבת בקרסטל (מרדעת חמור) שאין עליה אוכף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נג-ב-א|בבלי שבת נג ב — רופא מומחה לאדם אך שאינו מומחה לריפוי בהמה, מותר לו לכתחילה לחלוץ קוץ מבהמתו בשבת]] {{שוליים|ה_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_כ|אין להוציא בהמה ברצועה קשורה בין קרניה, ואף להימשך בה אסור שמא תיפול]]''' * '''מקור:''' "רצועה בין קרניה אפילו להימשך בה אסור שמא יפול אמר רבי אבא בשם שמואל (בר אבא בר אבא): אם היתה קרניה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן שה סעיף יז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא בשם שמואל שאף להימשך בה אסור שמא יפול הרצועה מקרניה ותיפול לידו ויוציאנה בידו ברשות הרבים, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-א-א|בבלי שבת נב א — עז שתחבו לה מקל תחת זקנה בשבת, האם מותר להוציאה בכך - ספק הוא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-א-ב|בבלי שבת נב א — אין להוציא בהמה ברשות הרבים ברצועה שבין קרניה, שמא תרפה ותיפול ותביא לידי טלטול ארבע אמות ]] {{שוליים|ה_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_כא|מותר להוציא בהמה ה"קדוחה" (קשורת חוטם) בחטם ביום השבת]]''' * '''מקור:''' "קדוחה מותר. אמר רבי יוסי (בר זבידא): קשייתה קומי רבי אבא והרי זו שמירה יתרה ומר לא תנינן (למדתנו) אלא הנאקה בחטם שרק לה התירו לצאת בחתם ולאחרים הוה שמירה יתירה ואסור אמר רבי זעירא בשם שמואל (בר אבא בר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כ, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בשם שמואל דקדוחה מותרת, שלא נחשבת שמירה יתירה כרבי יוסי בר זבידא שהקשה על כך; הרמב"ם פסק כן להלכה. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-א-א|בבלי שבת נב א — עז שתחבו לה מקל תחת זקנה בשבת, האם מותר להוציאה בכך - ספק הוא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-א-ב|בבלי שבת נב א — אין להוציא בהמה ברשות הרבים ברצועה שבין קרניה, שמא תרפה ותיפול ותביא לידי טלטול ארבע אמות ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד א<span class="yerum-runnum">71</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אף שרק הורה שיך לאמר שלא ברצון חכמים לפי}} שהיה מתריס כנגדן. רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לא היה מתריס אלא}} פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות. רבי אידי דחוטריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי דחוטריה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לא פרתו אלא}} אשתו הייתה {{ירו"מ-הדגשה|שיצאה במה שאסרו חכמים}} ומנין שאשתו קרוי{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עגלה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|שופטים|יד|יח}} לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|פרת}} שכינתו היתה ויש אדם נענש על שכינתו. אמר רבי קיריס דידמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי קיריס דידמא|°]] ללמדך שכל {{שוליים|ה_כג}}מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו. <strong>הדרן עלך פרק במה בהמה</strong> ==פרק שישי - במה אשה== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_א|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_א"> <strong>מתני':</strong> במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה? {{שוליים|ו_א}} לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן, לא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד {{ירו"מ-הוסר|שתרפס}}{{ירו"מ-הדגשה|שתרפם}}. לא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין, ולא בכבול לרשות הרבים ולא בעיר של זהב, ולא בקטלא, ולא בנזמים, ולא בטבעת שאין עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה. ואם יצאה אינה חייבת חטאת. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא תצא אשה לא בחוטי צמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא בחוטי פשתן לא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם. אמר}} רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] על ידי {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שהיא מתרתן {{ירו"מ-הדגשה|לפי}} שהן ח{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צ{{ירו"מ-הדגשה|צ}}ין בנדתה, והיא שכוחה ומהלכת בהן ארבע אמות. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: בקדמייתא הוינן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|בגלל}}{{ירו"מ-הוסר| על ידי}} שהיא מתרת את התפור {{ירו"מ-הדגשה|שפעמים שלא מצליחה להסירם משערה והיא קורעת אותם}}, ולא הוינן אמרין כלום {{ירו"מ-ביאור|שבאמת אין בזה איסור}}. {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{שוליים|ו_ב}} חותל של תמרים {{ירו"מ-הוסר|קולע}}{{ירו"מ-הדגשה|קורע}} ומתיר, ובלבד שלא יקשור. תמן תנינן: אילו חוצצין באדם: {{שוליים|ו_ג}} חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר של צמר ושל שיער אין חוצצין מפני שהמים באים בהם}}. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר לית כאן של שיער, {{ירו"מ-הוסר|על דעתיה דרבי יהודה }}אלא {{ירו"מ-הדגשה|הכי גרסינן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} של צמר {{ירו"מ-הדגשה|אין חוצצין מפני שהמים באים בהם. ד}}הא {{שוליים|ו_ד}} של שיער דברי הכל אין חוצצין. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}, ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבנין.<span id="דף_לג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו מדברים על ירושלמי מסכת שבת, דף ל"ג. נתחיל מהמשנה, פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה: '''במה אישה יוצאה ובמה אינה יוצאה. לא תצא אישה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן, לא ברצועה שבראשה''', לא תטבול בהן עד שתרפם, '''לא בטוטפת ולא בסנבוטין''' בזמן שאינן תפורין, '''ולא בכבול לרשות הרבים ולא בעיר של זהב, ולא בקטלא, ולא בנזמים, ולא בטבעת שאין עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה. ואם יצאה אינה חייבת חטאת'''. אז אמר רב נחמן בר יעקב: '''על ידי שהיא מתרתן שהן חוצצין בנדתה, והיא שכוחה ומהלכת בהן ארבע אמות'''. מה זה הוא אומר? שמה שכתוב בהמשך "לא תטבול בהן עד שתרפם" זה בעצם הסיבה למה לא תצא בהם. כלומר, למה לא תצא אישה בחוטי צמר, בחוטי פשתן וברצועה שבראשה? כיוון שאם היא תגיע למצב שהיא צריכה טבילה, אז היא לא יכולה לטבול עם זה כי זה חוצץ והיא צריכה להתיר את זה. אז שמא כשהיא תתיר את זה היא תלך עם זה ארבע אמות ברשות הרבים. אמר רבי מנא: '''בקדמייתא הוינן אמרין''' שהיא מתרת את התפור. בהתחלה חשבנו שמה הסיבה למה אסור לצאת עם חוטי צמר וחוטי פשתן וכולי? חשבנו שזה בגלל שהיא מתירה את התפור. כלומר, פעמים שהיא לא מצליחה להסיר את החוטים האלה מהשיער שלה, אז היא קורעת. חשבנו שזו הסיבה, כן? ואסור לקרוע, אבל מתברר ש'''לא הוינן אמרין כלום'''. כלומר, טעינו, כי באמת אין בזה שום איסור אם היא קורעת את זה. מה הראיה? תני רבי הושעיה: '''חותל של תמרים ומתיר, ובלבד שלא יקשור'''. אז בעצם אומרים שלקרוע אין בזה איסור. כל הבעיה, כמו שאמר רב נחמן בר יעקב, שמא היא תטלטל את זה ארבע אמות ברשות הרבים. אומרת הגמרא: תמן תנינן: '''אילו חוצצין באדם: חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות'''. רבי יהודה. שמואל אמר: '''לית כאן של שיער'''. כלומר, אתה לא יכול להגיד בשם רבי יהודה שיער, כן? כי צריך לגרוס: רבי יהודה - של צמר, אין חוצצין מפני שהמים באים בהן. למה? כיוון ש"של שיער דברי הכל אין חוצצין". אז אתה לא יכול להגיד את זה רק בשם רבי יהודה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לג עמוד א''' {{שוליים|ה_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישי#דין-ה_כג|מי שיש בידו כוח למחות בחוטאים ואינו מוחה, נושא באחריות לחטאם]]''' * '''מקור:''' "מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב הדרן עלך פרק במה בהמה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות דעות, פרק ו, הלכה ז הדרן עלך במה בהמה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשונו בירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הלכות דעות פ"ו ה"ז) שכל מי שאפשר בידו למחות ואינו מוחה נתפס על עוון אותם האנשים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק שני#לא-א-ס|בבלי בבא מציעא לא א — חובת התוכחה חלה גם על תלמיד להוכיח את רבו, וחייבים להוכיח אף מאה פעמים אם צריך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק שני#לא-א-ע|בבלי בבא מציעא לא א — מי שיכול למחות בחטא אנשי ביתו/עירו/העולם ולא מיחה, נתפס בעונשם]] {{שוליים|ו_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_א|אסור לאישה לצאת בשבת בתכשיטים ובחוטים שאינם קשורים/תפורים כדין, ואם יצאה בהם פטורה מחטאת]]''' * '''מקור:''' "לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן, לא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם. לא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין, ולא בכבול לרשות הרבים ולא בעיר של זהב, ולא בקטלא, ולא בנזמים, ולא בטבעת שאין " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שג סעיף א, שו"ע או"ח סימן שג סעיף ב, שו"ע או"ח סימן שג סעיף ג, שו"ע או"ח סימן שג סעיף ד, שו"ע או"ח סימן שג סעיף ז, שו"ע או"ח סימן שג סעיף ח, שו"ע או"ח סימן שג סעיף ט, שו"ע או"ח סימן שג סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמשנה ברייתא זו כפשוטה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שכל אלו אסורים מדרבנן משום מראית עין וגזירה שלא תשלוף ותראה לחברותיה ברשות הרבים, אך פטורה מחטאת כיון שאין זה דרך הוצאה גמורה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-א|בבלי שבת נז א — אסור לאשה לצאת בשבת בחוטי צמר, בחוטי פשתן או ברצועות שבראשה, ואסור לה לטבול בהם עד שתרפה א]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נט-א-ב|בבלי שבת נט א — אישה לא תצא בשבת בעדי "עיר של זהב" (תכשיט דמות ירושלים של זהב)]] {{שוליים|ו_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_ב|מותר לקרוע ולהתיר חותל של תמרים בשבת, אך אין לקושרו מחדש]]''' * '''מקור:''' "חותל של תמרים קורע ומתיר, ובלבד שלא יקשור. תמן תנינן: אילו חוצצין באדם:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שיד סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כירושלמי: קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור, כפסק הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק ראשון#יא-א-ב|בבלי פסחים יא א — אין קושרים דלי בחבל של גרדי, אלא בפסקיה, שגזרו חבל דגרדי אטו חבל דעלמא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיב-ב-ד|בבלי שבת קיב ב — מותר לקשור נקב בנאד בשבת בקשר שאינו קשר של קיימא, ואפילו יש לנאד שני נקבים (איסרים) אין בכ]] {{שוליים|ו_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_ג|חוטי צמר החוצים על ראשי הבנות אינם חוצצים בטבילה מפני שהמים באים בהם]]''' * '''מקור:''' "חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות. רבי יהודה (בר עילאי) אומר של צמר ושל שיער אין חוצצין מפני שהמים באים בהם. שמואל (בר אבא בר אבא) אמר לית כאן של שיער, אלא הכי גרסינן: רבי יהודה (בר עילאי) אומ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ב, הלכה ה, שו"ע יו"ד סימן קצח סעיף ב, סמ"ג לאוין קיא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה בר עילאי שחוטי צמר אין חוצצין, וכן הגירסא המדויקת של שמואל בר אבא בר אבא, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|ו_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_ד|קשרי שיער על ראש הטובלת אינם חוצצים בטבילה במקווה]]''' * '''מקור:''' "של שיער דברי הכל אין חוצצין. רבי אבא אמר בשם רב יהודה (נשיאה), ורבי זעירא אמר בשם רבנין. 📖 באר משה — דף לג עמוד א אנחנו מדברים על ירושלמי מסכת שבת, דף ל"ג. נתחיל מהמשנה, פרק ו הלכה א . אומרת המשנה: במ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ב, הלכה ה, שו"ע יו"ד סימן קצח סעיף ד, סמ"ג לאוין קיא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הכל שקשרי השיער אינם חוצצים, כמובא בירושלמי "של שיער דברי הכל אין חוצצין", והובא ברמב"ם ובשו"ע יו"ד סימן קצח סעיף ד </div> 7k5pzobwca6fqr19qx9p3eb2gh99jw7 106 1754924 3078503 3078349 2026-08-21T14:12:29Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078503 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק שישי — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד ב<span class="yerum-runnum">72</span></div>היתה {{שוליים|ו_ה}} נימא אחת חוצצת, שתים ספק, שלש אינן חוצצות. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: קשר נימא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אם קשרה ל}}אחת {{ירו"מ-הדגשה|כאחת}} היא {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|וחוצצת, קשרה}} לשתים {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שתים הן {{ירו"מ-הדגשה|וספק}}, לשלש שלש הן {{ירו"מ-הדגשה|ואינן חוצצות? אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}זו שהיא יורדת לטבול לנידתה, {{ירו"מ-הוסר|קושרה}}{{ירו"מ-הדגשה|קושרת}} שערה כזנב הסוס {{ירו"מ-הוסר|לעוברה}}{{ירו"מ-הדגשה|לעובדה}} {{ירו"מ-ביאור|לכתחילה}}, וסמיך עלי {{ירו"מ-ביאור|יכולה לסמוך עלי שאני מתיר}}. כהנא (א)[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שאל לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מהו {{שוליים|ו_ו}} מיפק באילין תיכייא {{ירו"מ-ביאור|שרשראות חוטים חלולות}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} כן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמייני {{ירו"מ-ביאור|חגורה?}} {{ירו"מ-הדגשה|והרי אף היא עשויה כך}}. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הורי לאיתתיה דריש גלותא מיתן ליברה {{ירו"מ-ביאור|מחט}} דדהבא על קפיליטה {{ירו"מ-ביאור|כיסוי ראש}} {{ירו"מ-הדגשה|שאישה חשובה לא תוציאם להראות לחברותיה}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הורי לאילין דבית בון {{ירו"מ-הוסר|תמינא}}{{ירו"מ-הדגשה|מיתן}} טלייה דמרגליתא {{ירו"מ-ביאור|רצועה משובצת פנינים}} על פרגזתא {{ירו"מ-ביאור|כיסוי ראש}}. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. ותנינן {{שוליים|ו_ז}} {{ירו"מ-הוסר|ג }}יוצא הוא בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. אית תניי תני בין אילו בין אילו מקבלין טומאה, ואית תניי תני בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה {{ירו"מ-הדגשה|ולא פליגי}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין אילו בין אילו מקבלין טומאה בשעשה להן אמבולי {{ירו"מ-ביאור|ענבל}}, ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה בשלא עשה להן אמבולי. ואפילו עשה להם אמבולי {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} יהו טהורין {{ירו"מ-הדגשה|שהרי העינבל לא נעשה לקול}}? ולא כן אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: דשמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ו_ח}} בזוגין שבעריסה? {{ירו"מ-הדגשה|פליגי}} תרין אמוראין. חד אמר: מוליך ומביא {{ירו"מ-ביאור|את העריסה}} ובלבד שלא {{ירו"מ-הוסר|ישמיע}}{{ירו"מ-הדגשה|יתכוון להשמיע}} את הקול, וחרנה אמר: אם {{ירו"מ-הוסר|השמיע}}{{ירו"מ-הדגשה|משמיע}} את הקול אסור ואם לאו מותר. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף אם יש עינבל הכל תלוי בהשמעת קול, כשנתן בו עינבל ודאי כוונתו להשמיע קול}}. תמן אם אינן עשויין להשמיע את הקול בשבת עשויין הן להשמיע את הקול בחול, ברם הכא, אם אין עשוין להשמיע קול לא בחול ולא בשבת, מפני מה עשה להן אמבולי? {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} לא בטוטפת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: קובטירה {{ירו"מ-ביאור|תכשיט שנותנת על מקום התפילין}} {{ירו"מ-הדגשה|ונקרא כך כי הוא}} דבר שהוא נותן במקום הטוטפת. ולא בסנבוטין צובעין תותבן {{ירו"מ-ביאור|פתיל צבוע}}. לא בכבול טבוסה {{ירו"מ-ביאור|כיפת צמר שמניחים תחת הסבכה}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר מתיר {{ירו"מ-הדגשה|בכבול}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אמר דבר שהוא טמון {{ירו"מ-ביאור|נסתר}} מותר {{ירו"מ-הדגשה|ולכן התיר לצאת בשן של זהב}}, כן [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אמר דבר שהוא טמון מותר. תכשיטין למה הן אסורין? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: על ידי שהנשים שחצניות והיא {{ירו"מ-הוסר|מתרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|מראתן}} לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{ירו"מ-הדגשה|תכשיטין}} אסור לשלחן {{ירו"מ-הדגשה|דורון ביום טוב}}. אמר רבי מונא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מונא|°]]: לא אמרו אלא לשלחן, הא ללבשן {{ירו"מ-הדגשה|בבית}} מותר {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה אסור ללובשם פשיטא שאסור לשלחם שהרי הם מוקצים אין מכאן ראיה. ד}}תני {{שוליים|ו_ט}} מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק ואת הפנקס ואת הקרקש {{ירו"מ-הדגשה|שמשקשים בו לתינוק}} ואת המראה <span id="דף_לד_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> רבי אבא בשם רב יהודה, ורבי זעירא בשם רבנין: '''היתה נימא אחת חוצצת, שתים ספק, שלש אינן חוצצות'''. רבי זעירא בעי: '''קשר נימא לחבירתה''', מהו? כלומר, אם הוא קושר שערה לשערה, מה הדין? כלומר, אם הוא קשר לאחת - כאחת היא וחוצצת. אם היא קשרה לשתיים - אז כשתיים הן, וספק. אם הוא קשר את זה לשלוש - אז שלש הן, אינן חוצצות. רב יהודה: '''זו שהיא יורדת לטבול לנידתה, שערה כזנב הסוס, וסמיך עלי'''. כלומר, היא יכולה לכתחילה בלי לפחד לקשור את השערות כדי שכל השערות ייכנסו למים. היא יכולה לקשור את זה כמו זנב סוס והיא יכולה לסמוך עליו, שזה לא נשאר חציצה, כי הוא אומר אני מתיר ואת יכולה לסמוך עליי. כהנא שאל לרב: '''מהו מיפק באילין תיכייא?''' כלומר, אם מותר לצאת בשרשראות של חוטים חלולות, כלומר רקמת חוטים חלולה. אמר לו: '''כן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמייני'''. הרי חגורה ככה היא בנויה, זה בעצם רקמה חלולה, כן? כלומר, הרי גם היא עשויה כך. רב הונא הורי לאיתתיה דריש גלותא - רב הונא הורה לאשתו של ראש הגולה, '''מיתן ליברה דדהבא על קפיליטה'''. הוא התיר לה לצאת עם מחט מזהב על הכיסוי ראש. כלומר, שאישה חשובה היא לא תוציא אותם כדי להראות לחברותיה, לכן אין חשש שהיא תטלטל את זה ארבע אמות ברשות הרבים. רבי יוחנן הורי לאילין דבית בון - '''טלייה דמרגליתא על פרגזתא'''. כלומר, הוא התיר להן לתת רצועה משובצת בפנינים על הכיסוי ראש. שוב פעם אותה סיבה. אישה חשובה לא תטלטל, לא תראה את זה לחברות שלה, לא תוציא את זה מהראש להראות לחברות שלה. אמר רבי אילא: '''כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות'''. ותנינן: '''יוצא הוא בזוגין שבכסותו''', כלומר מותר לצאת עם פעמונים שבבגד, '''ואינו יוצא בזוגין שבצוארו'''. אית תניי תני '''בין אילו בין אילו מקבלין טומאה'''. כלומר, בין אלו ובין אלו נחשבים כלי לקבל טומאה. ואית תניי תני '''בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה'''. מאן דמר בין אילו בין אילו מקבלין טומאה - בשעשה להן אמבולי, כלומר עשה להם את הענבל, את החלק הפנימי שבעצם הופך את הכלי הזה למשמיע קול. ומאן דמר בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה - בשלא עשה להן אמבולי. כלומר, אם אין להם את הברזל בפנים שהוא בעצם נוקש ומשמיע את הקול, אז בעצם זה רק לנוי, ובשני המקרים, בין אם הוא מחובר לבגד ובין אם הוא לא מחובר לבגד, בכל מקרה לא מקבל טומאה. שואלת הגמרא: '''ואפילו עשה להם אמבולי יהו טהורין?''' הרי הענבל לא נעשה לקול. כלומר, אם דבר כזה שעשה אותו רק לנוי, הוא לא נעשה לקול, אז למה שלא יהיה טהור? '''ולא כן אמר רבי אבהו''': דשמעון בר אבא בשם רבי יוחנן '''בזוגין שבעריסה''' - תרין אמוראין. אם יש פעמונים בעריסה של תינוקות, אז שני האמוראים חלקו. חד אמר: '''מוליך ומביא ובלבד שלא את הקול'''. כלומר מותר להוליכו ולהביא את זה, בלבד שלא יתכוון להשמיע את הקול. אבל גם אם יהיה קול בדיעבד ולא התכוון לזה, אז זה מותר. וחרנה אמר: '''אם את הקול אסור ואם לאו מותר'''. ומשמע בכל מקרה שאפילו שיש ענבל, הכל תלוי אם ישמיע קול או לא. אומרת הגמרא: יש הבדל. '''תמן אם אינן עשויין להשמיע את הקול בשבת עשויין הן להשמיע את הקול בחול'''. כן, שמה לגבי שבת אני אומר שהוא מוליך ומביא בלי להשמיע קול, הוא משתדל שלא יהיה קול, אבל בכל אופן זה נועד לקול, כי הרי ביום חול משתמשים בזה לקול. '''ברם הכא, אם אין עשוין להשמיע קול לא בחול ולא בשבת, מפני מה עשה להן אמבולי?''' כן, כאן בפעמונים שקשורים לבגד או לצוואר, אם הם לא עשויים להשמיע קול, אז למה שמו להם ענבל? כנראה כן עושים להשמיע קול. אז לכן זה כלי ולכן הם מקבלים טומאה. ואומרת הגמרא: '''לא בטוטפת'''. מה זה תותפת? אמר רבי בון בר חייה: '''קובטירה דבר שהוא נותן במקום הטוטפת'''. הוא נקרא כך כי זה דבר שניתן במקום התותפת, במקום שבו מניחים תפילין של ראש. '''ולא בסנבוטין''' - '''צובעין תותבן''', כלומר פתיל צבוע. '''לא בכבול''' - '''טבוסה'''. זה כיפת צמר שמניחים תחת הסבכה. סבכה זה רשת שהולכת על כל הראש ומתחתיה היה איזה כיפה של צמר. תני רבי שמעון בן אלעזר מתיר בכבול. רבי אחא בשם כהנא: '''אתיא דרבי שמעון בן אלעזר כרבי'''. כלומר רבי שמעון בן אלעזר שהתיר כבול זה כרבי. '''כמה דרבי אמר דבר שהוא טמון מותר''', כי אנחנו לא חוששים שמא האישה תוציא ותראה את זה כי זה מוסתר, אז לכן הוא התיר לצאת בשן של זהב. כלומר רבי מתיר לצאת בשן של זהב, כי אם זה זהב האישה לא תוריד את זה, היא תהיה מתביישת להוריד את זה. גם כאן, היא לא תוריד את הכיסוי ראש כדי להראות את זה. אז כמו ששמה הוא התיר לצאת בשן של זהב, '''כן רבי שמעון בן אלעזר אמר דבר שהוא טמון מותר'''. לכן מותר את הכיפה הזאת שהיא מתחת הסבכה, מותר לצאת בזה. שואלת הגמרא: '''תכשיטין למה הן אסורין?''' אמר רבי אבא: '''על ידי שהנשים שחצניות''' והיא מראה לחברתה '''והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות'''. כלומר היא תוריד את זה מהצוואר ותראה לחברה כדי להראות לחברה שלה, ותוך כדי היא תלך ארבע אמות. לכן אסרו את זה. תני רבי חלפתא בן שאול: '''אסור לשלחן''' דורון ביום טוב. אמר רבי מונא: '''לא אמרו אלא לשלחן, הא ללבשן מותר'''. כלומר את התכשיטים מותר ללבוש, רק אסור לשלוח את זה. כי אם היה אסור גם ללבוש אותם, אז פשיטא שאסור לשלוח אותם, כי הרי זה מוקצה. אם אין שום שימוש אז זה מוקצה. אומרת הגמרא: לא הוה מכאן ראיה, דתני: '''מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק ואת הפנקס ואת הקרקש ואת המראה''' - שמקשקשים בו לתינוק, ואת המראה לכסות בהן את הכלים. רואים מכאן שהקדישו לכתחילה לאיסור, מותר לצורך גופו במקומו. אז לכן גם אם זה היה אסור ללובשם, היה צריך לומר שאסור לשלוחם, כי יכול להיות שיש בהן צורך בגוף שלהם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לג עמוד ב''' {{שוליים|ו_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_ה|קשירת שערות בטבילה אינה חוצצת אף לכתחילה]]''' * '''מקור:''' "נימא אחת חוצצת, שתים ספק, שלש אינן חוצצות. רבי זעירא בעי: קשר נימא לחבירתה מהו? אם קשרה לאחת כאחת היא וחוצצת, קשרה לשתים כשתים הן וספק, לשלש שלש הן ואינן חוצצות? אמר רב יהודה (נשיאה) זו שהיא יורדת לטב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ב, הלכה טו, שו"ע יו"ד סימן קצח סעיף ה, סמ"ג עשין רמח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב יהודה הנשיא שאמר "וסמיך עלי", שהתיר לכתחילה לקשור השיער כזנב הסוס לצורך טבילה ואין בכך חציצה {{שוליים|ו_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_ז|מותר לצאת בשבת בזוגין (פעמונים) שבכסות ואינו יוצא בזוגין שבצוארו]]''' * '''מקור:''' "יוצא הוא בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. אית תניי תני בין אילו בין אילו מקבלין טומאה, ואית תניי תני בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה ולא פליגי. מאן דאמר בין אילו בין אילו מקבלין טומאה בשעש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שא סעיף כג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא המבחינה בין זוגין שבכסות לזוגין שבצוארו, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נח-א-א|בבלי שבת נח א — היוצא בשבת בטלית מקופלת ומונחת לו על כתפו חייב חטאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נח-א-ב|בבלי שבת נח א — עבד יוצא בשבת בחותם שבצווארו אך לא בחותם שבכסותו]] {{שוליים|ו_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_ח|האם מותר להוליך ולהביא עריסה שיש בה זוגים (פעמונים) בשבת]]''' * '''מקור:''' "בזוגין שבעריסה? פליגי תרין אמוראין. חד אמר: מוליך ומביא (את העריסה) ובלבד שלא יתכוון להשמיע את הקול, וחרנה אמר: אם משמיע את הקול אסור ואם לאו מותר. משמע שאף אם יש עינבל הכל תלוי בהשמעת קול, כשנתן בו ע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ח, הלכה ז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חד אמר: מוליך ומביא ובלבד שלא יתכוון להשמיע קול ~ חרנה אמר: תלוי אם משמיע קול בפועל, אסור אם משמיע ומותר אם לאו * '''הכרעה:''' נפסק כדעה השנייה שהכל תלוי בהשמעת הקול בפועל, שכן אם משמיע קול אסור ואם לאו מותר, ללא תלות בכוונה בלבד, וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-א-ז|בבלי שבת נב א — טבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות טהורות ואינן מקבלות טומאה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נח-ב-ב|בבלי שבת נח ב — זוג של תינוק (המשמיע קול לשם היכר-קול ולא לתכשיט) מקבל טומאה אף אם ניטל עינבלו, ואילו זוג ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד א<span class="yerum-runnum">73</span></div>לכסות בהן את הכלים {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו לכן אף אם אסור היה ללובשם היה צריך לאמר שאסור לשלחם אף שיכול להשתמש בהם לצורך גופם}}. אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מתניתא אמרה {{ירו"מ-הוסר|כן }}שאסור ללובשן, דתנינן {{שוליים|ו_י}} כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותן. אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן. {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} הדא דתני: מטלטלין את השופר להשקות את התינוק, ואת הקרקש, ואת המראה לכסות בהן את הכלים? {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף כלים שהם מוקצים מותר להשתמש בהם לצורך גופם, ואף תכשיט, כיוון שיכול להשתמש לצורך גופו ונהנה, למה אסור לשלחו? מה שהתירו את אלו}} בשיש עליהן תואר כלי {{ירו"מ-הדגשה|אבל תכשיט שאין שם כלי עליו אסור}}. עד כדון תכשיטין של זהב {{ירו"מ-הדגשה|אסור לצאת שמא תשלוף להראות לחברותיה}}, ואפילו תכשיטין של כסף אמרין בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אסור, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמרין בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מותר. {{ירו"מ-הדגשה|הכיצד}}? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אנא ידע רישא וסיפא {{ירו"מ-הדגשה|של העניין ואיך נוצרו שני הדעות}}. טליין דקיקין {{ירו"מ-ביאור|ילדות קטנות}} הויין מתרביין בדרתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שהיו יוצאות בתכשיטי כסף}}. אתא ושאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. אמר לו: לא תיסור ולא תישרי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ו_יא}} אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מתיר וחכמין אוסרין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: טעמא דהדין דאסר {{ירו"מ-הדגשה|ד}}פעמים שהוא רואה נימא אחת לבנה והיא תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת. {{שוליים|ו_יב}} והאיש אפילו בחול אסור שאינה דרך כבוד {{ירו"מ-הדגשה|שזו דרך נשים}}. י"ג דברים התירו לבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי שיהו רואין במראה ושיהו מספרין קומי ושיהו מלמדין את בניהן יוונית {{שוליים|ו_יג}} שהיו זקוקין למלכות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם: אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה, והביכורים, והראיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. שאלו את}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|מהו שילמד אדם את בנו יוונית? אמר להם: ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה, דכתיב}} {{הפ|יהושע|א|ח}} {{ירו"מ-הדגשה|והגית בו יומם ולילה והתני}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|ובחרת בחיים זו אומנות מעתה אסור ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב}} {{הפ|יהושע|א|ח}} {{ירו"מ-הדגשה|והגית בו יומם ולילה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר ווא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אסרו ללמוד יונית מפני המסורות}} {{ירו"מ-ביאור|שאם ידע את שפת השלטון. שמא בעל כרחו ישתף פעולה עם השילטון ויהיה מוסר}}. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מותר אדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה. שמע שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ואמר: בגין דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בעי מלפה בנתיה יוונית הוא תלי לה ברבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. שמעה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: יבא עלי אם לא שמעתיה מן רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. תני: אין יוצאין באיסטמא {{ירו"מ-ביאור|מטלית עם חוטים צבעוניים לגרש זבובים}}. שלשה דברים נאמרו באיסטמא: {{שוליים|ו_יד}} אין בה משום כלאים {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה אריג}}, ואינה מטמאה בנגעים {{ירו"מ-הדגשה|שאינה בגד}}, {{שוליים|ו_טו}} ואין יוצאין בה בש{{ירו"מ-הדגשה|ב}}ת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף אין בה משום עטרות {{ירו"מ-הוסר|לכלות}}{{ירו"מ-הדגשה|כלות}} {{ירו"מ-הדגשה|שגזרו עליהם אחרי החורבן תנן}} {{שוליים|ו_טז}} ולא בעיר של זהב. רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} אמר: כגון ירושלים דדהב. רבנן דקיסרין אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|זה תכשיט הנקרא}} פרוש טוק טקלין. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שעשה לאשתו עיר של זהב. חמתיה איתתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} וקניית בה. אתת ואמרת קומוי בעלה. אמר לה: הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה, דהוות מזבנה מקליעתא דרישא ויהבה ליה, והוא לעי באוריתא. תמן תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|שלושה דברים אמרו לפני}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שנים משם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחד משם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע. שנים משם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} יוצאה אשה בעיר של זהב. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר מחייב. בין [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לרבנן ניחא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין. בין [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לרבנן ניחא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מתיר וחכמים אוסרין {{ירו"מ-הדגשה|מדרבנן}}. בין [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} קשיא.<span id="דף_לד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו עושים ירושלמי מסכת שבת, דף ל"ד. נתחיל מהשורה השנייה. ואמרה הגמרא מה רבי בון, '''מתניתא אמרה שאסור ללובשן''', כיוון שתכשיטים אסור ללבוש אותם ביום טוב. מה הראיה? '''דתנינן כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותן'''. כן, '''ואם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן'''. אם הארנו שהמשנה אומרת שאסור לשלוח אותם, אז כנ"ל שגם אסור ללבוש אותם. ואמרה הגמרא '''הדא דתני מטלטלין את השופר להשקות את התינוק, ואת הקרקש, ואת המראה לכסות בהן את הכלים'''. משמע שכלי שמלאכתו לאיסור מותר להשתמש בהם בדבר היתר. אז גם התכשיט הרי יכול להשתמש בהם בדבר היתר. אז למה אסור לשלחם? ואמרה הגמרא: לא, מה שהתירו את אלו, כלומר את השופר וקרקש וכדומה, זה כיוון ש'''יש עליהן תואר כלי''', זה כלי שמלאכתו לאיסור, שמותר לצורך גופו ומקומו, אבל תכשיטים אין להם שם כלי, לכן אסור להשתמש בהם שלא בשימוש התכשיט, ותכשיט אסור, לכן ממילא אסור. ואמרה הגמרא: עד כדון תכשיטים של זהב, בהם אנחנו מבינים שאסור לתת להם שמא תשלוף להראות לחברתה כי זה דבר חשוב. '''ואפילו תכשיטין של כסף''', גם בזה גזרו? '''אמרין בשם רבי ירמיה אסור, אמרין בשם רבי ירמיה מותר'''. שואלת הגמרא כיצד זה יכול להיות שאמרו שני דברים הפוכים בשמו? '''אמר חזקיה: אנא ידע רישא וסיפא'''. כלומר אני יודע בדיוק איך נוצרו שתי הדעות. '''טליין דקיקין הויין מתרביין בדרתיה דרבי ירמיה''' - הם גדלו בבית של רבי ירמיה והם היו עושות תכשיטי כסף. '''אתא ושאל לרבי זעירא''' - ושאל את רבי זעירא האם מותר להם לצאת עם זה או לא? '''ואמר לו: לא תיסור ולא תישרי'''. אז לכן חלק הבינו שרבי ירמיה אמר שמותר וחלק הבינו שהוא אמר שאסור. ואמרה הגמרא למדנו ברייתא שאומרת '''אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל רבי מתיר וחכמין אוסרין'''. כלומר, אם היא תלושה אז אין רואים במראה בשבת. החשש כי המראה בזמנם היה כמו סכין, לוח מתכת חד, מנחושת או משהו כזה, ובעצם היו חותכים עם זה. אז יבואו לחתוך את הזקן שלו או משהו כזה. אבל אם זה מחובר לכותל שאין את החשש הזה, אז פה יש מחלוקת, רבי מתיר וחכמים אוסרים. '''אמר רבי אחא בשם רבי אבא: טעמא דהדין דאסר''', כלומר, מי שאסר אפילו בכותל, הוא אומר '''דפעמים שהוא רואה נימא אחת לבנה והיא תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת'''. כלומר אישה שתסתכל במראה תראה פתאום שיש לה שערה לבנה והיא מתביישת, אז היא תוריד את זה ותבוא לידי חיוב חטאת. '''והאיש אפילו בחול אסור''' להסתכל במראה, '''שאינה דרך כבוד''' - כי זה דרך נשים. ואמרה הגמרא '''י"ג דברים התירו לבית רבי''', וביניהם '''שיהו רואין במראה''', ו'''שיהו מספרין קומי''', כלומר תספורת כמו שהרומאים נוהגים, '''ושיהו מלמדין את בניהן יוונית שהיו זקוקין למלכות'''. '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מותר אדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה'''. '''שמע שמעון בר אבא ואמר: בגין דרבי אבהו בעי מלפה בנתיה יוונית הוא תלי לה ברבי יוחנן'''. כלומר, כיוון שהוא רוצה ללמד את הבנות שלו יוונית, לכן הוא תלה את זה כאילו שרבי יוחנן אמר את זה. '''שמעה רבי אבהו ואמר: יבא עלי אם לא שמעתיה מן רבי יוחנן'''. הוא נשבע שהוא שמע את זה מרבי יוחנן. ראינו בכמה מקומות שהירושלמי סובר שהסיבה שאסור יוונית זה לאו דווקא יוונית, אלא כל השפה של השליטים. כיוון שאדם שמכיר את השפה של העם השולט, אז הוא מהר מאוד ייהפך להיות משתף פעולה. הם יכריחו אותו באיזושהי צורה, בין אם מרצון בין אם בכפייה, הוא יהיה באיזשהו מקום מוסר. אז לכן אסור ללמוד את השפה של האומה השלטת, במקרה הזה זה יוונית. ואמרה '''תני: אין יוצאין באיסטמא'''. איסטמא זה מעין מטלית עם חוטים צבעוניים כדי לגרש את הזבובים, מניחים וקושרים את זה על המצח, זה יורד על הפנים. ואמרה הגמרא '''שלשה דברים נאמרו באיסטמא: אין בה משום כלאים''' כי זה לא אריג, '''ואינה מטמאה בנגעים''' כי זה לא בגד, '''ואין יוצאין בה בשבת'''. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף אין בה משום עטרות''' - קלות. כלומר גזרו אחרי החורבן על עטרות, אבל בזה לא גזרו, או בגלל שזה לא דבר מכובד, או בגלל שזה נועד למנוע זבובים, לכן לא רצו לגזור על דבר כזה. ואמרה הגמרא, למדנו המשנה '''ולא בעיר של זהב'''. '''רב יהודה אמר: כגון ירושלים דדהב''' - עושים דגם של ירושלים מזהב. '''רבנן דקיסרין אמרין''' זה תכשיט ונקרא '''פרוש טוק טקלין'''. ואמרה הגמרא '''מעשה ברבי עקיבא שעשה לאשתו עיר של זהב. חמתיה איתתיה דרבן גמליאל וקניית בה'''. כלומר אשתו של רבן גמליאל ראתה את זה וקינאה בה. '''אתת ואמרת קומוי בעלה'''. אמרה לו: אז למה אתה לא עושה לי את זה? '''אמר לה: הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה''' - האם היית עושה לי כמו שאשתו של רבי עקיבא עשתה לו, '''דהוות מזבנה מקליעתא דרישא ויהבה ליה''' - שהייתה גוזרת את השערות של ראשה ומוכרת אותם ונותנת לו, '''והוא לעי באוריתא''' - כדי שהוא יוכל ללמוד תורה. את לא היית עושה את זה, לכן רבי עקיבא עשה לה את זה. ואמרה הגמרא '''תמן תנינן: רבי עקיבא שנים משם רבי אליעזר רבי יהושוע'''. שניים משום רבי אליעזר ואחד משום רבי יהושע. '''שנים משם רבי אליעזר יוצאה אשה בעיר של זהב. תני רבי מאיר מחייב'''. אמרה הגמרא '''בין רבי מאיר לרבנן ניחא''' - יש מחלוקת בין רבי מאיר לרבנן, '''דרבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין''', אז זה הגיוני, אחד מחייב ואחד פוטר. '''בין רבי אליעזר לרבנן ניחא''', כי חכמים פוטרים ורבי אליעזר מתיר, גם זה ניחא. אבל '''בין רבי מאיר לרבי אליעזר קשיא''' - איך זה יכול להיות כזאת מחלוקת קיצונית, ש'''רבי מאיר מחייב חטאת ורבי אליעזר מתיר''' לגמרי. אנחנו לא מוצאים יותר מדי מחלוקות כאלה. אומרת הגמרא '''רבי איניינו בר סיסיי אמר משום רבי אליעזר: כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר'''. כלומר, גזרו שגם בחצר לא תצא איתו, לא רק במקום שהוא יכול להגיע לאיסור חטאת אלא גם בחצר, כי חששו שמא היא תצא. '''וכל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו בחצר''', כי לא רצו לגזור גזירה לגזירה, כביכול אפילו בשעת הרבים זה רק גזירה, אז בחצר התירו לה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לד עמוד א''' {{שוליים|ו_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_י|מותר לשלוח ביום טוב חפצים הניתנים ללבישה/שימוש באותו יום, אך לא תכשיטים שאין עליהם תואר כלי]]''' * '''מקור:''' "כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותן. אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן. והא הדא דתני: מטלטלין את השופר להשקות את התינוק, ואת הקרקש, ואת המראה לכסות בהן את הכלים? משמע שאף כלים שהם מוקצים מותר להש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ה, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן תקטז סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמותר לשלח כל שנאותין בו ביום טוב, למעט תכשיטי אישה שאין להם תואר כלי - כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח תקטז,ג {{שוליים|ו_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_יא|אין להסתכל במראה בשבת, ואפילו קבועה בכותל]]''' * '''מקור:''' "אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל רבי מתיר וחכמין אוסרין. אמר רבי אחא בשם רבי אבא: טעמא דהדין דאסר דפעמים שהוא רואה נימא אחת לבנה והיא תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן שב סעיף יג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי ~ חכמים: רבי מתיר במראה קבועה בכותל, וחכמים אוסרים משום חשש שיראה נימה לבנה ויתלשנה ויבוא לידי חיוב חטאת * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים לאסור אף בקבועה, מטעם חשש תלישת נימה לבנה המביא לחיוב חטאת, כפסק הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ושלושה#קמט-א-ד|בבלי שבת קמט א — אסור להסתכל במראה של מתכת בשבת שמא ישחיז את פני המראה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ושלושה#קמט-א-ה|בבלי שבת קמט א — אין להביט במראה של מתכת בשבת שמא יתלוש נימין המדולדלים]] {{שוליים|ו_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_יג|אין ללמד את הבן חכמת/לשון יוונית של חכמי האומות]]''' * '''מקור:''' "שהיו זקוקין למלכות. תנן: התם: אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה, והביכורים, והראיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. שאלו את רבי יהושע (בן חנניה) מהו שילמד אדם את בנו יוונית? אמר להם: ילמדנו בשעה שאינו לא יו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק יא, הלכה ג, שו"ע יו"ד סימן קעח סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי ישמעאל שהדבר אסור, שנלמד מ"ובחרת בחיים" שאין ללמדה כלל {{שוליים|ו_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_יד|לבד העשוי בלבד/עשוי ללא אריגה (כגון לבד שאינו אריג) פטור מדיני כלאים ומטומאת נגעים]]''' * '''מקור:''' "אין בה משום כלאים לפי שאינה אריג, ואינה מטמאה בנגעים שאינה בגד," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלאים, פרק י, הלכה כ, שו"ע יו"ד סימן שא סעיף יד, סמ"ג לאוין רפג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שלבד אינו אריג ואינו בגד, ולכן פטור מכלאים ומנגעים; כן פסקו הרמב"ם (הל' כלאים פ"י הכ') והשו"ע (יו"ד שא, יד) בעקבות הסמ"ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-ב-ה|בבלי שבת נז ב — איסטמא (כיסוי ראש) אין בה משום כלאים, אינה מטמאה בנגעים, ואין יוצאים בה לרשות הרבים]] {{שוליים|ו_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_טז|אסור לאישה לצאת בשבת בתכשיט "עיר של זהב" (עיר זהב) לרשות הרבים]]''' * '''מקור:''' "ולא בעיר של זהב. רב יהודה (נשיאה) אמר: כגון ירושלים דדהב. רבנן דקיסרין אמרין: זה תכשיט הנקרא פרוש טוק טקלין. מעשה ברבי עקיבא (בן יוסף) שעשה לאשתו עיר של זהב. חמתיה איתתיה דרבן גמליאל (דיבנה) וקניית בה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שג סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן דקיסרין שזהו תכשיט של זהב הנקרא כן, ואסור לצאת בו בשבת שמא תסירנו ותשכח ותלך בו כמעשה רבי עקיבא ואשת רבן גמליאל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-א|בבלי שבת נז א — אסור לאשה לצאת בשבת בחוטי צמר, בחוטי פשתן או ברצועות שבראשה, ואסור לה לטבול בהם עד שתרפה א]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נט-א-ב|בבלי שבת נט א — אישה לא תצא בשבת בעדי "עיר של זהב" (תכשיט דמות ירושלים של זהב)]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד ב<span class="yerum-runnum">74</span></div>[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר מחייב חטאת ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מתיר. רבי איניינו בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי איניינו בר סיסיי|°]] אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר. כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו בחצר. רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובכבול ובפיאה נכרית בחצר. רבי אלייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בר חיא|°]]: אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת {{שוליים|ו_יז}} אסורה לצאת בו לחצר {{ירו"מ-הדגשה|איתמר תכשיטין למה הן אסורין אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|על ידי שהנשים שחצניות והיא מראתן לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות}}. {{שוליים|ו_יח}} והאיש על ידי שאינו שחוץ {{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} מותר {{ירו"מ-הדגשה|לצאת בתכשיט}}. נשמעינה מן הדא: רבן גמליאל ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל ברבי|°]] ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו {{שוליים|ו_יט}} וגערו בו חביריו משום {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} תכשיט. הדא אמרה: העשוי לשם תכשיט אסור. הדא אמרה: עשוי לכך ולכך {{ירו"מ-הדגשה|אסור}}. הדא אמרה: אחד האיש ואחד האשה {{ירו"מ-הדגשה|אסורים}}. הדא אמרה: אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי גערו בו חבריו}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ב|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_כ}} לא יצא האיש בסנדל המסומר {{שוליים|ו_כא}} ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה {{שוליים|ו_כב}} ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה {{שוליים|ו_כג}} ולא בשריון לא בקסדא ולא במגפיים. ואם יצא אינו חייב חטאת. <strong>גמ':</strong> מפני מה גזרו על סנדל מסומר? יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות. ויש אומרים שהיו שומעות קולו ומפילות. ויש אומרים {{ירו"מ-הדגשה|ששעת השמד היתה והתחבאו במערה ושמעו קול והיו סבורים שהרומאים באים עליהם ו}}על ידי שהיו נדחקין זה בזה {{ירו"מ-הוסר|והורגין}}{{ירו"מ-הדגשה|הרגו}} זה את זה. מה נפק ביניהון? הד{{ירו"מ-הדגשה|י}}וסט{{ירו"מ-הדגשה|ר}}א {{ירו"מ-ביאור|מסמר כפוף כלפי הקרקע ואין נראה ראשו}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהיו רואות את ראשו ומפילות מותר, ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהיו שומעות קולו ומפילות, או שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה — אסור. ולא בשעת השמד גזרו, מכיון שעבר השמד {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} יהא מותר? לא עמד בית דין וביטל. מעתה אפילו בחול {{ירו"מ-הדגשה|יהיה אסור}}? לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשובתא {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שאינו מצוי שיהיה לאדם נעל מיוחדת לחול לא גזרו}}. תני: טלה עליו מטלית מלמטן מותר {{ירו"מ-הדגשה|דאינו נראה ואין קולו נשמע ואינו פוצע}}. רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] <span id="דף_לה_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בר כהן בשם רב ששת: מתניתא אמרה כן''' - יש לנו דוגמאות כאלה במשנה '''ובכבול ובפיאה נכרית בחצר'''. רואים שהתירו בחצר ולא התירו ברשות הרבים. '''רבי אלייא בשם רבי שמעון בר חייא: אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר''', כיוון שזה קרוב מאוד להגיע לידי איסור, לצאת מהחצר לשבת הרבים, בקלות היא יכולה לא לשים לב ולצאת. איתמר, תכשיטין למה הן אסורים? '''רבי אבא''' - על ידי שהנשים שחצניות, אם היא מראה לחברתה והיא שוכחת ומהלכת בהן ארבע אמות. '''והאיש על ידי שאינו שחוץ מותר''' - כלומר, האם לאיש כן מותר כי הוא לא גאוותן? '''נשמעינה מן הדא: רבן גמליאל ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו וגערו בו חביריו משום תכשיט'''. מכאן אתה לומד כמה דברים: '''הדא אמרה: העשוי לשם תכשיט אסור'''. '''הדא אמרה: עשוי לכך ולכך''' - זה מפתח מזהב, זה לא רק תכשיט, ובכל זאת אסרו לו. '''הדא אמרה: אחד האיש ואחד האשה''' - רואים שאסרו גם לו. '''הדא אמרה: אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר''' - שרבן גמליאל היה בחצר ואף על פי כן גערו בו חביריו. רואים מכאן שגם על גברים גזרו, וגם בחצר אסור. אנחנו בפרק, הלכה ב'. אומרת המשנה '''לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשריון לא בקסדא ולא במגפיים. ואם יצא אינו חייב חטאת'''. אומרת הגמרא '''מפני מה גזרו על סנדל מסומר? יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות'''. כלומר זה היה מפחיד, השפיצים של המסמרים שהיו בולטים מהנעל היה מפחיד נשים ההולכות ומפילות. '''ויש אומרים שהיו שומעות קולו ומפילות''' - כיוון שזה ברזל, כשהיו הולכים על הריצפה זה היה משמיע רעש ומפחיד ומפילות. '''ויש אומרים על ידי שהיו נדחקין זה בזה''' - היו זמנים שהתחבאו במערה בשעת השמד ושמעו קול, היו סבורים שהרומאים באים עליהם, ועל ידי שהיו נדחקין '''זה את זה''' - הרגו זה את זה, ולכן גזרו. שואלת הגמרא '''מה נפק ביניהון?''' איזה דין הלכתי יצא ביניהם? '''הד וסט א''' - מסמר שמכופף כלפי מטה, כלפי הקרקע. אז '''מאן דמר שהיו רואות את ראשו ומפילות מותר''', כי הרי אין שפיץ כלפי מטה. '''ומאן דמר שהיו שומעות קולו ומפילות, או שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה — אסור''', כי גם הוא משמיע קול כי זה ברזל, וגם אם אדם פוגע בחברו עם זה יכול להרוג אותו. שואלת הגמרא '''ולא בשעת השמד גזרו, מכיון שעבר השמד יהא מותר?''' אומרת הגמרא '''לא עמד בית דין וביטל'''. שואלת הגמרא '''מעתה אפילו בחול?''' - אתה אומר שבשעת השמד התחבאו במערה וכדומה, אז גם ביום חול יהיה אסור. אומרת הגמרא: אתה צודק, '''לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשובתא'''. כלומר לא מקובל, רוב האנשים אין להם שתי נעליים, אותן נעליים שלובשים ביום חול זה אותן נעליים שלובשים בשבת. אז כיוון שלא מצוי שיהיה לאדם נעל מיוחדת לחול, לכן לא גזרו. וכיוון שהמעשה הזה היה בשבת, לכן רק בשבת גזרו, אבל בחול, כיוון שלא מצוי שאדם יהיה לו נעל מיוחדת לחול, בזה לא גזרו. אומרת הגמרא '''תני: טלה עליו מטלית מלמטן מותר'''. כלומר, כל הבעיה זה בגלל שרואים את זה וזה מפחיד, או בגלל רעש, או בגלל שזה פוצע. אם כיסו את זה במטלית אז אין שום דבר - זה לא נראה, ואין קול נשמע, ואין בו פוצע. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לד עמוד ב''' {{שוליים|ו_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_יז|אסור לאישה לצאת בשבת לחצר עם תכשיטים]]''' * '''מקור:''' "אסורה לצאת בו לחצר איתמר תכשיטין למה הן אסורין אמר רבי אבא על ידי שהנשים שחצניות והיא מראתן לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד אמות." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן שג סעיף יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא, שגזרו על תכשיטים אף בחצר שמא תשכח ותצא בהם ד' אמות ברשות הרבים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סד-ב-ה|בבלי שבת סד ב — דבר שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר, חוץ מכבול ופאה נכרית שמותרים בחצר]] {{שוליים|ו_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_יח|מותר לאדם לצאת בשבת עם מפתח של זהב כתכשיט בתוך חצר]]''' * '''מקור:''' "והאיש על ידי שאינו שחוץ יהיה מותר לצאת בתכשיט. נשמעינה מן הדא: רבן גמליאל ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן שא סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שמותר, כמעשה רבן גמליאל ברבי שירד לטייל בחצירו ומפתח של זהב בידו, כיוון שאינו נחשד ואינו שחוץ * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נט-ב-ג|בבלי שבת נט ב — קמרא שחוגרים מעל ההמיין דינו כתכשיט ומותר לצאת בו בשבת, כאבנט של מלכים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#ס-א-ב|בבלי שבת ס א — אסור לצאת בשבת בסנדל המסומר]] {{שוליים|ו_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_כ|אין לצאת בשבת בסנדל המסומר]]''' * '''מקור:''' "לא יצא האיש בסנדל המסומר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי, שגזרו על סנדל המסומר משום מעשה שהיה בבני חבורה שנחבאו במערה ומת אחד מהם בדריסת הקהל שיצא לקול הנעל המסומרת, וכן נפסק ברמב"ם (הלכות שבת פרק יט הלכה ב) ובהתאם לסוגיה בבבלי (שבת ס, א) המספרת מעשה זה כטעם לגזירה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נט-ב-ג|בבלי שבת נט ב — קמרא שחוגרים מעל ההמיין דינו כתכשיט ומותר לצאת בו בשבת, כאבנט של מלכים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#ס-א-ב|בבלי שבת ס א — אסור לצאת בשבת בסנדל המסומר]] {{שוליים|ו_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_כא|אין יוצאים ביחיד (מנעל אחד) ביום שבת, אלא אם כן יש מכה ברגלו האחרת]]''' * '''מקור:''' "ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שא סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי: אסור לצאת במנעל אחד כשאין ברגלו מכה, משום מראית עין, ומותר כשיש מכה ברגלו האחרת - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שנים עשר#קג-א-ה|בבלי יבמות קג א — אנפיליא (סנדל) של בגד - החליצה בה פסולה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#עח-ב-ד|בבלי יומא עח ב — מנעל של גמי/כתיתין אסור לצאת בו ביום הכיפורים משום תענוג, אף שאינו נחשב מנעל לענין שבת]] {{שוליים|ו_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_כב|אין לצאת בשבת בתפילין או בקמיע כשאינם מן המומחה]]''' * '''מקור:''' "ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן שא סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שקמיע שאינו ממומחה נחשב חשוד ואסור לצאת בו בשבת, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-ב-ב|בבלי שבת נז ב — קמיע שכתבו מומחה שריפא בו מותר לצאת בו בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סא-א-ה|בבלי שבת סא א — קמיע נחשב "מומחה" לעניין יציאה בו בשבת כשהגברא (הכותבו/עושהו) מומחה, אף אם הקמיע עצמו לא ה]] {{שוליים|ו_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_כג|אסור לצאת בשבת בסנדל המסומר, ואם יצא בו פטור מחטאת]]''' * '''מקור:''' "ולא בשריון לא בקסדא ולא במגפיים. ואם יצא אינו חייב חטאת. גמ : מפני מה גזרו על סנדל מסומר? יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות. ויש אומרים שהיו שומעות קולו ומפילות. ויש אומרים ששעת השמד היתה והתחבאו ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה א, שו"ע או"ח סימן שא סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרישא של המשנה שגזרו על סנדל מסומר שלא לצאת בו בשבת מחשש סכנה (מעשה שהיה במערה), והבבלי (ביצה טו א) מסכים לאיסור זה כדין קבוע ולא כגזרת שעה בלבד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סג-א-א|בבלי שבת סג א — האיש שיצא בשבת נושא כלי זיין (סייף, קשת, תריס, אלה, רומח) חייב חטאת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד א<span class="yerum-runnum">75</span></div>הוות רגליה שחקה {{ירו"מ-ביאור|נפצעה}} ועבדין ליה כן {{ירו"מ-הדגשה|שיצא בסנדל מסומר שעטוף במטלית לא אסרו אלא לחזק אבל לנוי מותר}}. כמה מסמרן יהו בו {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה מותר אם עשה לנוי}}? רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: חמשה כחמשה ספרי תורה. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: שבעה {{ירו"מ-הדגשה|כנגד ימי השבוע כדכתיב}} {{הפ|דברים|לג|כה}} {{ירו"מ-הדגשה|ברזל ונחושת מנעליך}} וכימיך דבאך. נהגין רבנין כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}. דרש רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: תשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה נותן שלשה עשר בזה ואחד עשר בזה כמנין משמרות. {{הפ|קהלת|יב|יא}} {{ירו"מ-הוסר|קוהלת יב }}וכמסמרות נטועים, מה משמרות כ"ד אף מסמרים כ"ד. רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: כליבית {{ירו"מ-ביאור|מסמר כפוף בעל שני ראשים כלבוס}} אינו עולה למנין מסמרים. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שאל לרבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: מהו {{ירו"מ-הוסר|ליתנם}}{{ירו"מ-הדגשה|ליתן}} {{ירו"מ-הדגשה|את כל עשרים וארבע המסמרים}} על גבי סנדל אחד? אמר לו: שרי. מהו ליתנם על גבי מנעל אחד? אמר לו: שרי. {{שוליים|ו_כד}} אין מגרדין מנעלים וסנדלים {{ירו"מ-הדגשה|שיש עליהם בוץ משום ממחק}}. {{שוליים|ו_כה}} אבל סכין ומדיחין אותן. רבי קריספיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי קריספא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תלמידוי דרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] אמרין הראשונים היו אומרים מגרדין, והשניים היו אומרים אין מגרדין. ואתשלל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי{{ירו"מ-הוסר|ת לרבי}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אין מגרדין. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: הא אזילה חדא מן {{ירו"מ-הוסר|תלמידוי}}{{ירו"מ-הדגשה|תלמודוי}} דרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרי אחד מתלמידי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר ששאלו את}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שהוא מן הראשונים והוא אסר}}}}. {{ירו"מ-הוסר|דרבנן}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}} דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|הלכה}} כדברי מי שהוא אומר מגרדין ובלבד לאחורי הסכין. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: נהיגין הווינן יתבין קומי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|והוינן}} משחין ומשזגין {{ירו"מ-הדגשה|מדיחים}} אבל לא מגרדין. אין סכין מנעלין וסנדלין. {{שוליים|ו_כו}} לא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך המנעל ואת רגלו והוא בתוך הסנדל. אבל סך הוא את רגלו ונותנה בתוך המנעל, {{ירו"מ-הוסר|ואת}}{{ירו"מ-הדגשה|סך הוא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} רגלו ונותנה בתוך הסנדל. סך שמן ומתעגל על גבי קטיבלייא {{ירו"מ-ביאור|משטח עור}} חדשה ואינו חושש. לא {{ירו"מ-הוסר|יתננה}}{{ירו"מ-הדגשה|יתן את הקטבליה}} על גבי טבלה של שיש {{ירו"מ-הוסר|ומתעגל}}{{ירו"מ-הדגשה|והתעגל}} עליה שנראה כרוצה לעבדה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל מתיר. {{שוליים|ו_כז}} אין לובשין מנעלין וסנדלין חדשים אלא אם כן לבשן והלך בהן מבעוד יום {{ירו"מ-ביאור|שמא ימצא שאינם מתאמות לו ויטלם בידו ויוליכם ארבע אמות ברשות הרבים}}. כמה יהא {{ירו"מ-הוסר|בהילוכן}}{{ירו"מ-הדגשה|הילוכן}}? בני ברתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמרין: מבית {{ירו"מ-הדגשה|מדרש}} רבא דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] עד בית {{ירו"מ-הדגשה|מדרש}} {{ירו"מ-הוסר|רביה}}{{ירו"מ-הדגשה|רבא}} דרבי הושע[[ביאור:עץ מסורת#רבי הושע|°]]. ציפוראי אמרין: מן כנשתא דבבלאי עד דרתיה דרבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]. טיבראי אמרין: מן סדרא רובה עד חנותיה דרבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. {{שוליים|ו_כח}} סנדל שנפסקו אזניו {{ירו"מ-ביאור|עור שיוצא משני צידי הסוליה ומהם יוצאות רצועות לקשור לרגל}}, שנפסקו חבתיו {{ירו"מ-ביאור|רצועות שעל כף הרגל}}, שנפסקו תרסיותיו {{ירו"מ-ביאור|הרצועות שמתחברים לאזנים ואותם קושרים סביב הרגל}}, או שפירשה רוב אחת מכפיו {{ירו"מ-ביאור|החלק האחורי של הסוליה מושב העקב}} טהור. נפסקה אחת מאזניו, אחת מחבתיו, אחת מתרסיותיו, או שפירשו רוב מכפיו טמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא אומר: {{ירו"מ-הדגשה|נפסקה אזנו}} הפנימית טמאה {{ירו"מ-הדגשה|נפסקה}} {{ירו"מ-הוסר|והחיצונה}}{{ירו"מ-הדגשה|החיצונה}} טהורה. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], רבי טבליי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טבליי|°]] וחנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כט}} הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא לענין שבת {{ירו"מ-הדגשה|שכל שמקבל טומאה שם כלי עליו ומותר בטילטול}}. רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוה ליה עובדא {{ירו"מ-ביאור|שנפסק אוזן החיצונה של סנדלו}}, שלח לרבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] גבי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]. אמר לו: כשם שהן חלוקין {{ירו"מ-הוסר|בשבת כך הן חלוקין }}בטומאה {{ירו"מ-הדגשה|כך הן חלוקין בשבת}}, והורי ליה כרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאף שאין מקבל טומאה כלי הוא ומותר בטלטול}}. רבי שמואל בר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בעי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ושמע}}{{ירו"מ-הדגשה|שמע}} מימר{{ירו"מ-הדגשה|א בשם}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא, והוא מורי ליה כרבנן. רבי אחא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר יצחק|°]] הוה ליה עובדא, שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שאל לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: כדברי מי שהוא מטמא אסור לצאת בו, וכדברי מי שהוא מטהר מותר לצאת בו. ולא אפיק גבי {{ירו"מ-ביאור|ממנו}} כלום {{ירו"מ-ביאור|פסק ברור}}. תני:<span id="דף_לה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו צריכים ירושלמי מסכת שבת, דף ל"ה. ועתה הגמרא, רבי יודן ברבי ישמעאל אבט רגלי שחקה ועבדין ליה כן. כלומר, הרגע היא שהוא נפצע ואז הוא יצא עם סנדל שעטפו אותו בעור. ועתה הגמרא לא אסור אלא לחזק, אבל לנוי מותר. שואלת הגמרא '''כמה מסמרן יהו בו''' ויהיה מותר אם עשה את זה לנוי? רבי יוחנן אמר '''חמשה כחמשה ספרי תורה''' ורבי חנינא אמר שבעה כנגד ימי השבוע כי '''וכימיך דבאך'''. ועתה הגמרא '''נהגין רבנין כהדא דרבי חנינא''', כן נהגו כולם לעשות שבעה. דרש רבי אחא בשם רבי חנינא, תשעה. רבי היה נותן שלושה עשר בזה ואחד עשר בזה כמניין משמרות. כן, הוא ורמז מצא רמז בפסוק '''כמסמרות נטועים'''. הוא דרש שזה כמו משמרות נטועים. '''מה משמרות כ"ד אף מסמרים כ"ד'''. רבי יוסי בן חנינא אמר '''כליבית אינו עולה למנין מסמרים''', כלומר מסמר שהוא כפוף, ושני הראשים שלו חדים ותוקעים אותו ככה, אז הוא לא בא במניין. רבי זעירא שאל לרבי אבא בר זבדא '''מהו על גבי סנדל אחד'''? כמו לפי רבי שאמר שנותנים עשרים וארבע, שלושה עשר על זה ואחד עשר על זה, אם יכול את כל העשרים וארבע על סנדל אחד. אמר לו שרי. '''מהו ליתנם על גבי מנעל אחד'''? אמר לו שרי. ועתה הגמרא '''אין מגרדין מנעלים וסנדלים''' אם יש עליהם בוץ משום ממחק, כי ברגע שהוא מגרד את זה הוא מחליק את העור, '''אבל סכין ומדיחין אותן'''. כלומר מותר לשטוף אותם כי בעור לא שייך כיבוס. רבי קריספיא בשם רבי יוחנן: '''תלמידוי דרבי חייא רובא אמרין הראשונים היו אומרים מגרדין, והשניים היו אומרים אין מגרדין'''. '''ואתשלל רבי ומר אין מגרדין'''. אמר רבי זעירא: '''הא אזילה חדא מן דרבי חייא רובא''', כלומר, אחד מתלמידי רבי חייא, כן, אמרו ששאלו את רבי, ורבי היה מהראשונים, והוא אמר שאין מגרדין. אז בעצם זה לא כמו שתלמידי רבי חייא אמרו בהתחלה שהראשונים אומרים מגרדין. ועתה הגמרא, דקיסרין בשם רבי יוסי בר חנינא: '''כדברי מי שהוא אומר מגרדין ובלבד לאחורי הסכין''', כלומר מותר אבל לא בצד אחד של הסכין אלא בצד האחורי של הסכין. אמר רבי חייא בר אשי: '''נהיגין הווינן יתבין קומי רבי משחין ומשזגין אבל לא מגרדין''', כלומר היינו מושחים בשמן ומדיחים במים, אבל לא מגרדין. ועתה הגמרא '''אין סכין מנעלין וסנדלין'''. '''לא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך המנעל ואת רגלו והוא בתוך הסנדל'''. '''אבל סך הוא את רגלו ונותנה בתוך המנעל''', כלומר מותר לסוך את הרגל מחוץ לנעל ולאחר מכן לתת אותה בתוך הנעל. '''סך שמן ומתעגל על גבי קטיבלייא חדשה ואינו חושש''', כלומר מותר לסוך את הגוף ולאחר מכן להתגלגל על עור חדש והוא לא חושש למרות שבעצם הוא מעביר את השמן לעור הזה. ועתה הגמרא, '''לא על גבי טבלה של שיש''' ומתעגל עליה, '''שנראה כרוצה לעבדה''', כן? כי אם הוא שם את זה על השיש זה נראה כאילו הוא רוצה לעבד אותה. ועתה הגמרא, '''אין לובשין מנעלין וסנדלין חדשים אלא אם כן לבשן והלך בהן מבעוד יום'''. למה? כי החשש הוא שמא אחרי שהוא בשבת יבוא ללבוש את זה, פתאום ירגיש שזה לא נוח לו, אז הוא יוריד את זה ויטלטל את זה ארבע אמות בשביל הרבים. אז לכן צריך ללכת עם זה לפני כן כדי להרגיש שזה נוח לו. שואלת הגמרא '''כמה יהא'''? כמה הוא ילך איתם לפני שבת. '''בני ברתיה דבר קפרא אמרין: מבית רבא דבר קפרא עד בית דרבי הושע'''. כלומר, מהבית מדרש של בר קפרא עד הבית מדרש של רבי הושע. '''ציפוראי אמרין: מן כנשתא דבבלאי עד דרתיה דרבי חמא בר חנינא'''. מהבית כנסת של הבבליים בציפורי עד הבית של רבי חמא בר חנינא. '''טיבראי אמרין: מן סדרא רובה עד חנותיה דרבי הושעיה'''. כל אחד בעצם נתן את המקום שמתאים לעיר שלו. '''סנדל שנפסקו אזניו''', כן. יש לסנדל משני הצדדים רצועות שיוצאות מהתחתית, זה נקרא אוזניים, ועליהן מחוברת הרצועה שמלפפים אותה סביב הרגל. '''שנפסקו חבתיו''' - הרצועות שעל כף הרגל. '''שנפסקו תרסיותיו''' - הרצועות עצמן שמחברים אותן לאוזניים ואותן קושרים סביב הרגל. '''או שפירשה רוב אחת מכפיו טהור'''. כפיו זה החלק האחורי של הסוליה, המושב של העקב. '''נפסקה אחת מאזניו, אחת מחבתיו, אחת מתרסיותיו, או שפירשו רוב מכפיו טמא'''. כי עדיין יכול להשתמש בזה. '''רבי יהודא אומר: הפנימית טמאה טהורה'''. כלומר, נפסקה האוזן הפנימית טמאה - כי אדם הולך ככה בכל זאת, לא רואים את זה. נפסקה החיצונית טהורה - כי אדם מתבייש, הוא לא הולך ככה. רבי יעקב בר אחא, רבי טבליי וחנין בר אבא בשם רב: '''הלכה כרבי יהודא לענין שבת'''. כלומר שכל מה שמקבל טומאה - זה עדיין נחשב כלי עליו ומותר בטלטול. רבי שמואל בר רב יצחק הוה ליה עובדא - נפסקה לו האוזן החיצונית של הסנדל - שלח לרבי יעקב בר אחא גבי רבי חייא בר אבא לשאול מה הדין. אמר לו: '''כשם שהן חלוקין בטומאה''', כך חלוקין בשבת. כלומר אותה מחלוקת שקיימת בטומאה - מי שאומר שאם ניזוקה הפנימית הוא מקבל טומאה, הוא גם סובר שמותר ללכת עם זה בשבת, שזה עדיין כלי. ומי שאומר שזה לא מקבל טומאה, סובר שזה לא נחשב כלי. '''והורי ליה כרבנן''', כלומר שאף שלא מקבל טומאה זה כלי ומותר בטלטול. אומרת הגמרא, רבי שמואל בר רבי יצחק בעי - איך זה יכול להיות? רבי יעקב בר אחא שמע מרב בשם רב '''הלכה כרבי יהודה, והוא מורי ליה כרבנן'''. כלומר, הרי בהתחלה אמרנו שהוא אומר שהלכה כרבי יהודה, ועכשיו אנחנו אומרים שבסופו של דבר הוא מורה לו כרבנן. אומרת הגמרא, רבי אחא בר יצחק הוה ליה עובדא, שלח שאל לרבי זעירא ורבי זעירא שאל לרבי אימי. אמר לו: '''כדברי מי שהוא מטמא אסור לצאת בו, וכדברי מי שהוא מטהר מותר לצאת בו'''. '''ולא אפיק גבי כלום'''. כלומר הוא אמר לו רק את הדעות, אבל הוא לא פסק לו פסק ברור. אומרת הגמרא, '''תני: אבל מטייל הוא בהן עד שהוא מגיע עד פתח חצירו'''. כלומר, גם אם הנעל נקרעה ואין לזה שם של כלי, ואף על פי כן יהיה מותר לו ללכת איתם עד שהוא מגיע לפתח החצר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לה עמוד א''' {{שוליים|ו_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_כד|אין לגרד מנעלים וסנדלים שיש עליהם בוץ (רפש) בשבת מפני איסור ממחק]]''' * '''מקור:''' "אין מגרדין מנעלים וסנדלים שיש עליהם בוץ משום ממחק." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שב סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאסור לגרדם משום ממחק, ואין בסוגיה מחלוקת החולקת על כך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק אחד עשר#צד-א-ה|בבלי זבחים צד א — עור רך שנפל עליו דם מקנחו במים ככיבוס בגד, ועור קשה מגררו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק אחד עשר#צד-ב-א|בבלי זבחים צד ב — הזורק בגד למים חייב משום מכבס, שהרי שרייתו זהו כיבוסו; ואילו כלי עור רך – שכשוכו במים מותר]] {{שוליים|ו_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_כה|מותר לגרד סכין מלוכלך בשבת בגב הסכין ולא בחודו]]''' * '''מקור:''' "אבל סכין ומדיחין אותן. רבי קריספיא אמר בשם רבי יוחנן (בר נפחא): תלמידוי דרבי חייא רובא אמרין הראשונים היו אומרים מגרדין, והשניים היו אומרים אין מגרדין. ואתשללרבי ואמר אין מגרדין. אמר רבי זעירא: הא אזי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שב סעיף ט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ראשונים ~ שניים: הראשונים אמרו מגרדין (מגרדים את הסכין), השניים אמרו אין מגרדין, ורבי פסק כשניים שאין מגרדין; רבנן דקיסרין בשם רבי יוסי בר חנינא: הלכה כדברי מי שאומר מגרדין ובלבד לאחורי הסכין * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן דקיסרין בשם רבי יוסי בר חנינא - מגרדין ובלבד לאחורי הסכין, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה, ומכריעים בכך גם בין הראשונים לשניים וגם מגבילים את ההיתר לגב הסכין בלבד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק אחד עשר#צד-א-ה|בבלי זבחים צד א — עור רך שנפל עליו דם מקנחו במים ככיבוס בגד, ועור קשה מגררו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק אחד עשר#צד-ב-א|בבלי זבחים צד ב — הזורק בגד למים חייב משום מכבס, שהרי שרייתו זהו כיבוסו; ואילו כלי עור רך – שכשוכו במים מותר]] {{שוליים|ו_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_כו|אין לסוך רגל בתוך המנעל/סנדל, אבל ניתן לסוך רגל ולהניחה לאחר מכן בהם]]''' * '''מקור:''' "לא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך המנעל ואת רגלו והוא בתוך הסנדל. אבל סך הוא את רגלו ונותנה בתוך המנעל, סך הוא את רגלו ונותנה בתוך הסנדל. סך שמן ומתעגל על גבי קטיבלייא (משטח עור) חדשה ואינו חושש. לא יתן א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שכז סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ת"ק ~ רבן שמעון בן גמליאל: לגבי קטבליה על טבלת שיש - ת"ק אוסר מפני שנראה כמעבד, רשב"ג מתיר * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שאוסר להתעגל על קטבליה על טבלת שיש, שכן נראה כרוצה לעבדה, ורק בקטבליה חדשה שאינה על טבלה יש להקל {{שוליים|ו_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_כז|אין ללבוש מנעלים או סנדלים חדשים בערב שבת בין השמשות אלא אם כן הלך בהם מבעוד יום כשיעור מסוים]]''' * '''מקור:''' "אין לובשין מנעלין וסנדלין חדשים אלא אם כן לבשן והלך בהן מבעוד יום (שמא ימצא שאינם מתאמות לו ויטלם בידו ויוליכם ארבע אמות ברשות הרבים). כמה יהא הילוכן? בני ברתיה דבר קפרא אמרין: מבית מדרש רבא דבר קפרא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שג סעיף יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם ושו"ע שיש ללבשם ולהלך בהם מעט מבעוד יום כדי שלא ימצא שאינם מתאימים ויוליכם ברשות הרבים בשבת, כלשון הירושלמי, אף שלא הוכרע שיעור ההילוך המדויק בין הדעות שהובאו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שנים עשר#קג-א-ה|בבלי יבמות קג א — אנפיליא (סנדל) של בגד - החליצה בה פסולה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#עח-ב-ד|בבלי יומא עח ב — מנעל של גמי/כתיתין אסור לצאת בו ביום הכיפורים משום תענוג, אף שאינו נחשב מנעל לענין שבת]] {{שוליים|ו_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_כח|סנדל שנפסקה אחת מאזניו, חבתיו, תרסיותיו, או פירשו רוב אחת מכפיו - טמא, ואם נפסקו שני הצדדים בכל אחד מאלו - טהור]]''' * '''מקור:''' "סנדל שנפסקו אזניו (עור שיוצא משני צידי הסוליה ומהם יוצאות רצועות לקשור לרגל), שנפסקו חבתיו (רצועות שעל כף הרגל), שנפסקו תרסיותיו (הרצועות שמתחברים לאזנים ואותם קושרים סביב הרגל), או שפירשה רוב אחת מכפ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ז, הלכה יב, רמב"ם, הלכות כלים, פרק ז, הלכה יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, שחילק בין נפסק אחד (טמא, שראוי לתקנו) לנפסקו שניים (טהור, שאינו ראוי לתיקון), וכן פסק הרמב"ם בהלכות כלים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שני#כד-א-ו|בבלי עירובין כד א — סנדל שנפסקה אזנו האחת ותיקנה טמא מדרס, ונפסקה גם השניה ותיקנה - טהור מן המדרס אך טמא מגע מ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיב-א-ד|בבלי שבת קיב א — סנדל שנפסקה אזנו הפנימית טמא ואילו נפסקה החיצונה טהור, וכן הדין לענין טומאה קרוב לענין שבת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד ב<span class="yerum-runnum">76</span></div>אבל מטייל הוא בהן עד שהוא מגיע עד פתח חצירו. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] הוון מטיילין באיסטרטין איפסיק סנדליה דרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]. מן דמטון לפילי {{ירו"מ-ביאור|פירצה צרה בחומת החצר}} אמר לו: זהו פתח חצירך. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כריך סבונה {{ירו"מ-ביאור|סיב של דקל}} עליהון. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] כריך אגיד מלבניקי {{ירו"מ-ביאור|עשבים}}. דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] סבר {{ירו"מ-הוסר|ר אבהו }}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}אגוד מלבניקי מן המוכן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שמשמש מאכל לבהמות}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טלקיה {{ירו"מ-ביאור|השליך}} {{ירו"מ-הדגשה|לחנותיה}} דחליטרה {{ירו"מ-ביאור|אופה}} {{ירו"מ-הוסר|ויקר }}אוף {{ירו"מ-הדגשה|ד}}ציבחר הוה {{ירו"מ-הדגשה|עד}} סדרה יקיר {{ירו"מ-ביאור|בית המדרש הגדול}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מסליק ליה {{ירו"מ-הדגשה|מיד}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אליבא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם נפסקה החיצונה}} מהו להחליף {{ירו"מ-הדגשה|של ימין בשמאל ותהיה פנימית האם חוששים שמא ילעגו לו שנועל של שמאל בימין ויטלם ויוליכם ארבע אמות או לא חיישינן}} אמר לו: שרי. אפילו כן אמר ליה: פוק חמי חד סיב {{ירו"מ-ביאור|זקן חכם}} וסמך עלוי. נפק ואשכח לרבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] ושאל ליה ושרא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מתניתין אמרה שהוא {{ירו"מ-הוסר|מין}}{{ירו"מ-הדגשה|דרך}} מלבוש דתנינן או בשל שמאל בימין חליצתה כשירה. {{ירו"מ-הוסר|חדא}}{{ירו"מ-הדגשה|תני פרשה רוב אחת מכפיו טמא הדא}} דתימר {{ירו"מ-הדגשה|לרוחב אבל}} לאורך {{ירו"מ-הוסר|אבל לרוחב }}צריך שיהא חופה את רוב הרגל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא ביחיד {{ירו"מ-הדגשה|בזמן שאין ברגלו מכה מאי טעמא}}? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: מפני החשד שלא יאמרו איש פלוני נפסק סנדלו ותלאו בית שיחיו. בזמן שאין ברגלו מכה הא יש ברגלו מכה הוא נותן. על איזה מהן הוא נותן? שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר {{שוליים|ו_ל}} על אותה שאין בה מכה הוא נותן. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אומר את על אותה שיש בה מכה הוא נותן מאן צייר {{ירו"מ-ביאור|שומר}} ליה דלא יתן {{ירו"מ-הדגשה|גם}} על חורתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר על אותה שיש בה מכה הוא נותן. שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוה משמש קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} והוה מושיט ליה סנדליה {{ירו"מ-הדגשה|של ימין}} כהדא דתני {{ירו"מ-הוסר|לדרך}}{{ירו"מ-הדגשה|דרך}} {{ירו"מ-הוסר|הארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|ארץ}} {{שוליים|ו_לא}} כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל, וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בבלייא לא תעבד כן שהראשונים לא היו עושין כן. אלא כשהוא נועל נועל של {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאל}} ואחר כך נועל של ימין שלא תהא נראית של ימין פגומה {{ירו"מ-ביאור|אחר שנעל את ימין קדם שיביאו לו את של שמאל}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר לו}} רבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הדא {{ירו"מ-הוסר|אמרת}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}על אותה שיש בה מכה הוא נותן. אמר לו: אין בבלייא דקמתיה עליה. {{שוליים|ו_לב}} יוצאין בתפילין ערב שבת עם חשיכה ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה. {{ירו"מ-הוסר|מהן}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} בין זה לזה? זה {{ירו"מ-ביאור|תפילין}} {{ירו"מ-הדגשה|אף בחול}} <span id="דף_לו_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אחא ורבי זעירא הוון מטיילין באיסטרטין''' - ברחוב הראשי של שני רבים. '''איפסיק סנדליה דרבי אחא'''. '''מן דמטון לפילי אמר לו: זהו פתח חצירך'''. כלומר כשהגיעו לפתח החצר אמר לו הנה, פה תניח את זה. פילי זה לא הפתח ממש, אלא סדק בחומה, אבל פה זה כבר פתח החצר שלך. '''רבי אחא כריך סבונה עליהון''' - הוא קרא סיב של דקל על הסנדל שנקרע לו. '''רבי אבהו כריך אגיד מלבניקי''' - הוא קרא סוג של עשב, '''דרבי אבהו סבר אגוד מלבניקי מן המוכן הוא''', כיוון שזה משמש מאכל בהמות, אז הוא אמר זה מוכן וממילא מותר לקשור את זה. '''רבי יונה טלקיה דחליטרה''' - שנקרע לו הנעל הוא מיד השליך את זה לחנות של האופה שהיה קרוב, למרות שבעצם הוא היה יכול עדיין להגיע - לא היה רחוק להגיע לבית המדרש - אבל הוא השתדל כמה שפחות ללכת עם זה, עד המקום שנשמע, עד החנות של האופה, אבל הוא לא המשיך אפילו עד הבית מדרש. '''רבי אלעזר מסליק ליה''' - הוא לא המשיך בכלל ללכת עם זה. '''רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא: אליבא ד'רבי יהודה מהו להחליף'''? הרי רבי יהודה אומר שאם נפסקה הפנימית אז מותר ללכת עם זה, ניזוקה החיצונית אסור. אבל לכאורה אם ניזוקה החיצונית של רגל ימין, הוא יכול ללבוש את זה ברגל שמאל ואז זה יהיה פנימי. האם חוששים שמא יעלו לו, כיוון שהוא נועל רגל שמאל בימין, שם וילכו ארבע אמות? או שאולי לא חוששים? '''אמר לו: שרי'''. '''אפילו כן אמר ליה: פוק חמי חד סיב וסמך עלוי'''. כלומר, למרות שאמרתי לך שזה מותר, לך תחפש עוד איזה זקן כדי שתוכל לסמוך עליו. '''נפק ואשכח לרבי אבא בר ממל ושאל ליה ושרא'''. אמר רבי יוסי: '''מתניתין אמרה שהוא מלבוש''', שהרי למדנו לגבי חליצה, '''דתנינן או בשל שמאל בימין חליצתה כשירה'''. כלומר היא נעלה לו נעל שמאל ברגל ימין והחליצה כשרה. אז רואים מכאן שבאמת זה נחשב ללבישה נכונה. תני, למדנו בברייתא לפני כן שאם פרש רוב אחת מכפיו טמא - זה העור שמאחורי העקב. אומרת הגמרא '''דתימר לאורך צריך שיהא חופה את רוב הרגל'''. כלומר, אם זה פרש לאורך, צריך שמה שנשאר יהיה חופה לפחות את רוב הרגל. ואומרת הגמרא, למדנו במשנה '''ולא ביחיד'''? בזמן שאין ברגלו מכה אסור לצאת בנעל אחת, ורק אם יש לו ברגל מכה מותר. אמר רבי אבא: '''מפני החשד שלא יאמרו איש פלוני נפסק סנדלו ותלאו בית שיחיו'''. עכשיו, אמרנו שמותר בזמן '''שיש ברגלו מכה'''. השאלה '''על איזה מהן הוא נותן'''? כלומר, באיזו רגל הוא שם את הנעל. שמואל אמר '''על אותה שאין בה מכה הוא נותן''', דווקא את האחת שאין בה. '''אם אומר את על אותה שיש בה מכה הוא נותן, מאן צייר ליה דלא יתן על חורתיה'''. זאת אומרת, אם הוא מסוגל לנעול על הנעל עם המכה, אז מה מונע ממנו לנעול גם על הנעל בלי המכה? רבי יוחנן אמר '''על אותה שיש בה מכה הוא נותן''', כדי להגן עליה. '''שמעון בר אבא הוה משמש קומי רבי יוחנן והוה מושיט ליה סנדליה כהדא דתני כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל, וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין'''. כן, כמו שאנחנו נוהגים - קודם נועלים ברגל ימין ואחרי זה שמאל. '''אמר ליה רבי יוחנן בבלייא לא תעבד כן שהראשונים לא היו עושין כן, אלא כשהוא נועל נועל של''' שמאל '''ואחר כך נועל של ימין שלא תהא נראית של ימין פגומה'''. שלא תיראה כמו שהנעל מונחת על הרגל הפגומה - אם האדם לובש רק את נעל ימין עד שמביאים לו את שמאל, בינתיים נראה כאילו יש לו פצע ברגל ימין. '''רבי שמעון בר אבא הדא על אותה שיש בה מכה הוא נותן'''. כלומר, לפי מה שאתה אומר שלא תיראה רגל ימין פגומה, משמע שמה שאמרנו במשנה שמותר לצאת בנעל אחת יחידית אם יש ברגלו מכה, הכוונה שמותר לצאת באותה נעל, באותה רגל שיש בה מכה. '''אמר לו: אין בבלייא דקמתיה עליה'''. נכון, אתה צודק, בבלי, עמדת על דיוק הדברים. אומרת הגמרא, למדנו '''יוצאין בתפילין ערב שבת עם חשיכה ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה'''. כלומר בתפילין מותר לצאת אפילו סמוך לשקיעה, אבל בסנדל מסומר ביום חול הרי מותר, אבל בערב שבת עם חשיכה אסור. שואלת הגמרא '''בין זה לזה'''? כלומר למה תפילין מותר וסנדל מסומר אסור. ואומרת הגמרא, תפילין אף בחול דרכו לחלוץ לפני החשיכה, לכן אין חשש שהוא ישכח. אבל נעל או סנדל מסומר אין דרכו לחלוץ, על כן יש חשש שמא הוא ישכח וייצא בזה גם בשבת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לה עמוד ב''' {{שוליים|ו_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_ל|באיזו רגל נועלים מנעל בשבת כשיש מכה ברגל אחת]]''' * '''מקור:''' "על אותה שאין בה מכה הוא נותן. דאם אומר את על אותה שיש בה מכה הוא נותן מאן צייר (שומר) ליה דלא יתן גם על חורתיה. רבי יוחנן (בר נפחא) אמר על אותה שיש בה מכה הוא נותן. שמעון בר אבא הוה משמש קומי רבי יוחנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שא סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' פליגי תנא קמא (על אותה שאין בה מכה הוא נותן) ~ רבי יוחנן בר נפחא (על אותה שיש בה מכה הוא נותן) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן, שיש להקדים ולנעול את הרגל שיש בה מכה, כמסורת שמעון בר אבא שהיה מושיט לו סנדל ימין קודם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שנים עשר#קג-א-ה|בבלי יבמות קג א — אנפיליא (סנדל) של בגד - החליצה בה פסולה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#עח-ב-ד|בבלי יומא עח ב — מנעל של גמי/כתיתין אסור לצאת בו ביום הכיפורים משום תענוג, אף שאינו נחשב מנעל לענין שבת]] {{שוליים|ו_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_לב|מותר לצאת בתפילין ערב שבת בין השמשות, ואסור לצאת בסנדל מסומר]]''' * '''מקור:''' "יוצאין בתפילין ערב שבת עם חשיכה ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה. מה בין זה לזה? זה (תפילין) אף בחול 📖 באר משה — דף לה עמוד ב רבי אחא ורבי זעירא הוון מטיילין באיסטרטין - ברחוב הראשי של שני רבי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה כו, שו"ע או"ח סימן רנב סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם ושו"ע כלשון הירושלמי: יוצאין בתפילין ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה, שהתפילין ראויים אף בחול ואינם היכר טעינה כמשא, ואילו הסנדל המסומר יש בו חשש חליצה מהרגל ונשיאתו בשבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יא-א-י|בבלי שבת יא א — אין קורא לאור הנר בשבת שמא יטה את הנר]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יא-ב-ג|בבלי שבת יא ב — חייט אסור לצאת בשבת סמוך לחשיכה עם מחטו התחובה בבגדו, שמא ישכח ויצא בה בשבת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א<span class="yerum-runnum">77</span></div>דרכו לחלוץ {{ירו"מ-הדגשה|עם חשכה ואין חשש שישכח}} וזה אין דרכו לחלוץ {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה}}. {{שוליים|ו_לג}} איזהו קמיע מומחה? כל שריפא בו ושנה ושילש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ו_לד}} נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ריפיתי בו ושניתי ושילשתי. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ריפא לאדם אחד {{ירו"מ-הדגשה|ג' פעמים}} נאמן {{ירו"מ-הדגשה|לאותו}} {{ירו"מ-הוסר|לאדם אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אדם}}, לשנים נאמן לשנים, לשלשה נאמן לכל אדם. יוצאין בקמיע מומחה בין בכתב {{שוליים|ו_לה}} בין בעשבים ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת {{ירו"מ-הדגשה|כדין תכשיט שאסור}}. בעון קומי רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: מהו מיתניתיה בההן סילונה {{ירו"מ-ביאור|קנה חלול?}} אמר לו: ובלבד שלא יתננו {{ירו"מ-הדגשה|לסילון}} לא בשיר ולא בטבעת. בעון קומי רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: מהו מפיק בההוא מומייקה {{ירו"מ-ביאור|תכשיט שסביב הצואר ומחובר לבגד}}? אמר לון: {{ירו"מ-הדגשה|אסור משום תכשיט מאי}} משום תכשיט? אי משום תכשיט הוא {{ירו"מ-הדגשה|ואף בחול אסור דגזרו עליו אחר החורבן}} לא {{ירו"מ-הוסר|ודניאל}}{{ירו"מ-הדגשה|היה לדניאל}} {{ירו"מ-הוסר|ליסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו ואיך}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל}}{{ירו"מ-הדגשה|דניאל}} {{ירו"מ-הוסר|ה}}{{ירו"מ-הדגשה|לבש כזה דכתיב}} {{הפ|דניאל|ה|כט}} והמניכא די דהבא על צואריה {{ירו"מ-הדגשה|אלא וד}}אי {{ירו"מ-הדגשה|דלא גזרו עליו ואי}} משם משאוי בשבת {{ירו"מ-הוסר|נימא }}כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות {{ירו"מ-הדגשה|וצריך להיות מותר}}. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ו_לו}} מכה שנתרפאת נותנין עליה רטייה שאינה אלא כמשמרה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבנין דתמן: {{שוליים|ו_לז}} נותנין {{ירו"מ-הדגשה|עלים}} על גבי מכה בשבת שאינו אלא כמשמרה. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: חוץ מעלי גפנים שהן לרפואה. אמר רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הדא {{ירו"מ-הוסר|פיאה}}{{ירו"מ-הדגשה|פואה}} ע{{ירו"מ-הדגשה|י}}קר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} טב {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} סגין {{ירו"מ-הוסר|טב הוא }}כד דאית ביה חמשה קטרין {{ירו"מ-ביאור|קשרים}}, שבעה קטרין {{ירו"מ-הדגשה|או}} תשעה קטרין {{ירו"מ-הוסר|טבא}}{{ירו"מ-הדגשה|טב}} {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} סגין ובלחוד דלא יתן מוי. אין קורין פסוק על גבי מכה בשבת {{ירו"מ-הדגשה|שאסור להתרפאות בדברי תורה}}, והדין דקרי על יברוחה {{ירו"מ-ביאור|דודאים}} אסור. בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת {{ירו"מ-ביאור|נפחד}}, {{ירו"מ-הדגשה|או}} תן עליו ספר {{ירו"מ-הדגשה|או}} תן עליו תפילין {{שוליים|ו_לח}} בשביל שישן אסור. והא תני: אומרים היו שיר פגועין בירושלים. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כאן {{ירו"מ-הדגשה|מה שאסרו}} {{שוליים|ו_לט}} משנפגע, כאן עד שלא נפגע. ואי זהו שיר פגועין? {{הפ|תהילים|ג|ב}} ה' מה רבו צרי וכל המזמור, {{הפ|תהילים|צא|א}} יושב בסתר עליון עד {{הפ|תהילים|צא|ט}} כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ג|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מ}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}לא תצא אשה במחט הנקובה {{שוליים|ו_מא}} ולא בטבעת שיש עליה חותם {{שוליים|ו_מב}} ולא בכולייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון. ואם יצאת חייבת חטאת דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון. <strong>גמ':</strong> תני: לא יצא החייט במחטו שבכליו {{ירו"מ-ביאור|בבגדו}}. ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו והצבע בדוגמא שבאזנו ולא השולחני בדינר שבאזנו ואם יצאו {{שוליים|ו_מג}} הרי אלו פטורין דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר וחכמים אומרים אומן באומנתו חייב. הא שאר כל האדם יוצאין בכך. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, דתנינן {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|לא תצא אשה במחט הנקובה אפילו תחובה בראשה}} {{ירו"מ-ביאור|ואף שאין דרך הוצאה בכך. כיוון שדרך נשים בכך}} {{ירו"מ-הוסר|ואם}}{{ירו"מ-הדגשה|אם}} יצאת חייב חטאת דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, והכא הוא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שאומן דרך אומנותו פטור כיוון שאין דרך כל אדם להוציא כך}}. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר לה: סתם. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} דרך הוצאה בנשים. <span id="דף_לו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף ל"ו.''' אומרת הגמרא, למדנו במשנה: ולא בקמע בזמן שאינו מומחה. שואלת הגמרא: '''איזה הוא קמע מומחה? כל שריפא בו ושנה ושילש.''' כלומר אם שלוש פעמים הוא ריפא בקמע הזה, אז זה קמע של מומחה. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''נאמן הרופא לומר קמע זה מומחה, ריפיתי בו ושניתי ושילשתי.''' אמר שמואל בשם רבי זעירא: '''ריפא לאדם אחד נאמן, לשנים נאמן לשנים, לשלשה נאמן לכל אדם.''' כלומר לגבי אותו אדם הקמע הזה הוא מומחה. אבל אם ריפא לשניים, כלומר שלוש פעמים לשני אנשים, אז נאמן לשניים. ריפא לשלושה שלוש פעמים, אז נאמן לכל אדם. '''יוצאין בקמיע מומחה בין בכתב בין בעשבים.''' הגמרא אומרת זה סוג של צמח שמשתמשים בו בתור קמע. '''ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת''' ככל תכשיט שאסור לצאת בו. בעון קומי רבי יונתן: מהו מתנינא בההן סילונה, כלומר אם מותר לתת את הקמע בתוך קנה חלול? אמר לו: '''ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת.''' כלומר שלא את הסינון עצמו שלא ישים בתוך טבעת או בשרשרת. בעון קומי רבי יונתן: מהו מפיק בההוא מומייקה? כלומר אם מותר לצאת עם תכשיט סביב הצוואר שנקרא מומייקה ומחובר לבגד. אמר להם: אסור, משום תכשיט. שואלת הגמרא: מה זה משום תכשיט? אם משום תכשיט, הכוונה שגזרו עליו אחר החורבן - אי אפשר להגיד את זה, כי אם ככה לא היה לדניאל אסור על עצמו. אז איך דניאל לבש כזה? הרי כתוב: '''והמניכא די דהבא על צואריה.''' כלומר היה לו תכשיט כזה, את המוי כזה הוא לבש על צווארו. אז רואים מכאן שזה מותר ולא גזרו עליו. עכשיו, אם הכוונה שהוא משום משאוי בשבת, אז גם קשה, הרי '''כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות''', אז צריך להיות מותר. למה הוא אסר את זה? נשאר בשאלה. אמר רבי יוסי ברבי בון בשם רבי יוסי: '''מכה שנתרפאת נותנין עליה רטייה שאינה אלא כמשמרה.''' כלומר אם אין פצע, אז כל הרטייה זה רק כדי לשמור על זה - מותר. אמר רבי אבון בשם רבנין דתמן: '''נותנין על גבי מכה בשבת שאינו אלא כמשמרה.''' אמר רבי תנחומא: '''חוץ מעלי גפנים שהן לרפואה''', כי עלי גפנים הם גם מרפאים, אז לכן זה אסור. אמר רבי חונא: הדא עיקר טב סגין כד דאית ביה חמשה קטרין, שבעה קטרין, תשעה קטרין סגין, כלומר בין אם יש בו חמש קשרים או שבע או תשעה קשרים. '''ובלחוד דלא יתן מוי''', ובלבד שלא יתן בצמח הזה גם מים, לא ירטיב אותו. אמרת הגמרא: '''אין קורין פסוק על גבי מכה בשבת''', כי אסור להתרפא בדברי תורה. '''והדין דקרי על יברוחה אסור''', כי הם נוהגים לקרוא פסוקים על הדודאים - זה אסור. אם אומר לאדם: בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת, כלומר הוא נפחד, או תן עליו ספר, תן עליו תפילין בשביל שישן - זה אסור. והא תני: '''אומרים היו שיר פגועין בירושלים.''' אמר רבי יודן: מה שאסרו - כאן משנפגע, כלומר אם הוא כבר פצוע - אסור לומר עליו דברי תורה, אבל כאן עד שלא נפגע, כלומר כדי שלא ייפגע - זה מותר. שואלת הגמרא: ואיזהו שיר פגועין? '''ה' מה רבו צרי, וכל המזמור, יושב בסתר עליון, עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך.''' כל הפרק הזה נקרא שיר של פגעים. '''פרק ו' הלכה ג'.''' אמרה המשנה: '''לא תצא אשה במחט הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכולייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון, ואם יצאת חייבת חטאת דברי רבי מאיר, וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון.''' אומרת הגמרא, תני: '''לא יצא החייט במחטו שבכליו''', כלומר המחט שבבגד שלו, '''ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו והצבע בדוגמא שבאזנו ולא השולחני בדינר שבאזנו, ואם יצאו הרי אלו פטורין דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אומן באומנתו חייב.''' '''הא שאר כל האדם יוצאין בכך.''' כן, אבל בעצם רואים שאם אדם יוצא, נניח, אומן כמו חייט שיוצא עם המחט בבגד כדי שכולם ידעו שהוא חייט, או נגר עם העיפרון באוזן שלו וכדומה - אלה, לפי חכמים, חייבים חטאת, כיוון שאומן, למרות שזה לא דרך הוצאה, כיוון שהוא אומן זה דרכו בכך אז הוא חייב חטאת. ולפי רבי מאיר הוא פטור - האומן באומנותו פטור, אבל שאר אדם מותרים לכתחילה. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי מאיר''', דתנינן: '''יצאת חייב חטאת דברי רבי מאיר''', והכא הוא אמר הכין. כן, למה? הרי לפי רבי מאיר ראינו שאומן בדרך אומנותו פטור, כיוון שאין דרך כל אדם יוצא כך. אז למה באישה שיוצאת עם המחט הוא מחייב חטאת? רבי מנא אמר לה: סתם, כלומר בלי להגיד מה המקור של זה. רבי אבון בשם רבי יוחנן: '''דרך הוצאה בנשים, ברם טפילין יוצאין בכך.''' כלומר לגבי נשים, כל הנשים יוצאות עם מחט בשיער. אבל לגבי מה שאמרנו שהחייט במחט הטחובה בבגדו, והנגר עם העיפרון באוזן וכדומה - זה אפילו בבעלי מקצוע, רק מעטים הולכים כך. אז משום כך, לפי רבי מאיר, יהיה פטור. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לו עמוד א''' {{שוליים|ו_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_לג|קמיע נחשב "מומחה" ומותר לצאת בו בשבת רק אם ריפא בו אדם, ואחר כך שנה ושילש (ריפא שלושה בני אדם או ריפא אותו אדם שלוש פעמים)]]''' * '''מקור:''' "איזהו קמיע מומחה? כל שריפא בו ושנה ושילש. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן (בר נפחא):" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן שא סעיף כה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שדי בשלוש הצלחות ריפוי כדי לקבוע שהקמיע מומחה, כלשון הירושלמי "כל שריפא בו ושנה ושילש", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-ב-ב|בבלי שבת נז ב — קמיע שכתבו מומחה שריפא בו מותר לצאת בו בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סא-א-ה|בבלי שבת סא א — קמיע נחשב "מומחה" לעניין יציאה בו בשבת כשהגברא (הכותבו/עושהו) מומחה, אף אם הקמיע עצמו לא ה]] {{שוליים|ו_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_לח|אין להשתמש בלחש להוציא קוץ תקוע בגוף בשבת מפני שהוא כדרכי הרפואה האסורים]]''' * '''מקור:''' "בשביל שישן אסור. והא תני: אומרים היו שיר פגועין בירושלים. אמר רבי יודן: כאן מה שאסרו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק יא, הלכה יב, שו"ע יו"ד סימן קעט סעיף ח, שו"ע יו"ד סימן קעט סעיף ט, שו"ע יו"ד סימן קעט סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק לאיסור כרבי יודן המפרש שאף "שיר פגועין" שהתירו הוא רק במקום סכנת נחשים ועקרבים, ולא בכל לחש; הרמב"ם והשו"ע פסקו שיש לחשים המותרים (מפני סכנה) ורוב הלחשים אסורים מדרכי הרפואה או מדרכי האמורי {{שוליים|ו_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_לט|האם מותר לומר "שיר של פגעים" (מזמור "יושב בסתר") כלחש להינצל ממזיקים]]''' * '''מקור:''' "משנפגע, כאן עד שלא נפגע. ואי זהו שיר פגועין? ה מה רבו צרי וכל המזמור, יושב בסתר עליון עד כי אתה ה מחסי עליון שמת מעונך. מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק יא, הלכה יב, שו"ע יו"ד סימן קעט סעיף ח, שו"ע יו"ד סימן קעט סעיף ט, שו"ע יו"ד סימן קעט סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק לאיסור לומר פסוקים כלחש לרפואה ולהינצל מפגעים, שכן יש בכך משום 'קוסם קסמים' וניחוש, כדעת הירושלמי המובאת ברמב"ם ובשו"ע {{שוליים|ו_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_מ|אין לצאת אשה בשבת לרשות הרבים במחט הנקובה]]''' * '''מקור:''' "לא תצא אשה במחט הנקובה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן שג סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כסתם הירושלמי שאסור לצאת במחט נקובה משום שהיא תכשיט ומשוי, כפי שהעתיקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#ס-א-א|בבלי שבת ס א — מסרקת המשמשת לחלוקת שיער - אין לובשים אותה לרשות הרבים בשבת אף שאין בה איסור תורה]] {{שוליים|ו_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_מא|אין לצאת בשבת בטבעת שיש עליה חותם]]''' * '''מקור:''' "ולא בטבעת שיש עליה חותם" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שג סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאסור לצאת בה משום שדינה כמשאוי ולא כתכשיט, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סב-א-ו|בבלי שבת סב א — דין נשים לענין עדות החודש נחשב כעם בפני עצמו]] {{שוליים|ו_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_מב|אסור לצאת בשבת בכלי אומנותו הנתון עליו כדרך נשיאה (מחט, קולמוס, דוגמא, דינר), ואם יצא כך חייב חטאת]]''' * '''מקור:''' "ולא בכולייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון. ואם יצאת חייבת חטאת דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון. גמ : תני: לא יצא החייט במחטו שבכליו (בבגדו). ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו והצבע ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ו, רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שג סעיף יא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי מאיר ~ חכמים: לרבי מאיר היוצא בכובלת ובצלוחית של פלייטון חייב חטאת, וחכמים פוטרים בהם; ובברייתא נחלקו לגבי כלי אומנות הנישאים כדרכם * '''הכרעה:''' נפסק כרבי מאיר לגבי כלי אומנות (חייט, לבלר, צבע, שולחני) שהיוצא בהם חייב חטאת, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע, שכן אלו נישאים כדרך מלאכה ולא כתכשיט בעלמא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-א|בבלי שבת נז א — אסור לאשה לצאת בשבת בחוטי צמר, בחוטי פשתן או ברצועות שבראשה, ואסור לה לטבול בהם עד שתרפה א]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נט-א-ב|בבלי שבת נט א — אישה לא תצא בשבת בעדי "עיר של זהב" (תכשיט דמות ירושלים של זהב)]] {{שוליים|ו_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_מג|בעל אומנות שיצא בכלי אומנותו בשבת דרך אומנותו, האם חייב חטאת]]''' * '''מקור:''' "הרי אלו פטורין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אומן באומנתו חייב. הא שאר כל האדם יוצאין בכך. מחלפא שיטתיה דרבי מאיר, דתנינן לא תצא אשה במחט הנקובה אפילו תחובה בראשה (ואף שאין דרך הוצאה בכך. כיוון שדרך נשי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה כא, שו"ע או"ח סימן שא סעיף יב, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' מחלקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי מאיר: פטור מכיוון שאין דרך כל אדם להוציא כך ~ חכמים: אומן באומנותו חייב * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאומן באומנותו חייב, שכן דרך הוצאתו היא כדרך אומנותו ואין זה שינוי מדרך המוציאים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יא-ב-ד|בבלי שבת יא ב — אומן שיצא בשבת בכלי המיוחד לאומנותו התחוב בבגדו או תלוי באוזנו, כגון חייט במחטו - פטור אבל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יא-ב-ה|בבלי שבת יא ב — היוצא בשבת בקב של קיטע (רגל תותבת) לרשות הרבים - חייב חטאת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב<span class="yerum-runnum">78</span></div>ברם {{ירו"מ-הוסר|הכא}}{{ירו"מ-הדגשה|התם}} טפילין יוצאין בכך {{ירו"מ-הדגשה|שאף בעלי האמנות רק מעטים עושים כן}}. מחלפה שיטתין דרבנין דתנינן {{ירו"מ-הוסר|תמן }}וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון הא במחט הנקובה {{ירו"מ-הדגשה|אף לחכמים}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|והתם אמרו שרק}}{{ירו"מ-הוסר| ודא היא}} אומן {{ירו"מ-הדגשה|דרך}} {{ירו"מ-הוסר|באומנותו}}{{ירו"מ-הדגשה|אומנותו}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|אבל אחר פטור}}. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: תיפתר באשה גודלת {{ירו"מ-ביאור|קולעת שערות נשים}} {{ירו"מ-הדגשה|שמשתמשת במחט לחלוק שיער, והרי היא אמן באמנותו. תנן: ולא בטבעת שיש עליה חותם, ואם יצאה חייבת חטאת. אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אבא בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר רב נחמן|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|היא}} זו {{ירו"מ-הוסר|היא}}{{ירו"מ-הדגשה|שסובר שהחותם עיקר אבל לרבנן הטבעת עיקר והוי}} {{ירו"מ-הדגשה|תכשיט ופטורה}} דתנינן תמן {{שוליים|ו_מד}} טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג — טמאה. טבעת של אלמוג וחותמה של מתכת — טהורה. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה מחליף וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה אומר בטבעת אחר חותמה, בסולם אחר שליביו, בקולב אחר מעמידיו {{ירו"מ-הוסר|ונעול}}{{ירו"מ-הדגשה|ובעול}} אחר סמנייריו {{ירו"מ-ביאור|היתדות משני צדי ראש השור}}. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: תיפתר דברי הכל בשהוציאה לחתום בה {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|דאף חכמים יודו שדעתו על החותם}}. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה עשויה לכך ולכך הוציאה {{ירו"מ-הדגשה|ל}}חתום בה חייב. הוציאה לשם תכשיט פטור אף על החותם {{ירו"מ-הוסר|שאף החותם}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחותם}} טפילה לתכשיט. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ד|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}לא יצא האיש לא בסייף, לא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח. ואם יצא — חייב חטאת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי שנאמר {{הפ|ישעיהו|ב|ד}} וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. {{שוליים|ו_מו}} בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת. <strong>גמ':</strong> כתיב {{הפ|שמות|יג|יח}} וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים מלמד שהיו מזוינים בחמשה {{ירו"מ-הוסר|עשר }}מיני זיין {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא יצא האיש לא בסייף לא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח}}. ואיזו היא האלה? מן מה דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר סיסי|°]]<nowiki/>רבי יעקב בר סיסי ורבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מאימתי תורמין את הגורן משתיעקר האלה {{ירו"מ-ביאור|יתד שהיו נועצים בקרקע וסביבה מלקטים את הגורן}}. הדא אמרה: כמין דייקרן {{ירו"מ-ביאור|כידון}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}} {{ירו"מ-הדגשה|תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי. מה}} טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|תהילים|מה|ד}} חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. מה טעמון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} וכתתו חרבותם לאתים לאטין {{ירו"מ-ביאור|כלי לעבודת האדמה}} וחניתותיהן למזמרות למיגזיין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בירית כל שהיא יחידית. כבלים {{ירו"מ-הוסר|כל}}{{ירו"מ-הדגשה|שני ביריות}} שהשלשלת בנתים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר בירית זו אצעדה. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|במדבר|לא|נ}} ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב, אצעדה וצמיד, טבעת עגיל וכומז, לכפר על נפשותינו לפני ה'. אצעדה זו פרופסלה {{ירו"מ-ביאור|צמיד סביב הרגל}}. צמיד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} שירייא כמה דאת אמר {{הפ|בראשית|כד|מז}} והצמידים על ידיה. טבעת עיזקייאי. עגיל קדשייא כמה דתימר {{הפ|יחזקאל|טז|יב}} ועגילים על אזניך. וכומז יש אומרים זה טפוס של רחם ויש אומרים זה טפוס של דדים. כתיב {{הפ|ישעיהו|ג|יח}} ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים <span id="דף_לז_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתין דרבנין''', דתנינן: '''וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון''', משמע שרק בזה הם פוטרים. '''הא במחט הנקובה חייב, אומן חייב.''' כן? אז לכאורה חכמים חזרו בהם, הרי אמרנו מקודם שלפי חכמים רק אומן באומנותו חייב חטאת, אבל שאר אדם פטור. אמר רבי אבין: '''תיפתר באשה גודלת.''' כלומר, לא מדובר בסתם אישה, אלא באישה בעלת מקצוע, שהיא קולעת שערות נשים - זה המקצוע שלה, היא משתמשת במחט לחלוק שערות. אז זה כמו אומן באומנותו, לכן חייבת חטאת. ואת אמרת נן, למדנו במשנה: '''ולא בטבעת שיש עליה חותם, ואם יצא חייבת חטאת.''' רבי אחא בשם רבי אבא בר רב נחמן: '''דרבי נחמיה''' היא, שהוא סובר שהחותם זה עיקר, אז לכן אם יש בה חותם - אסור, למרות שבעצם הטבעת היא גם ליופי. אבל לרבנן הטבעת היא עיקר, ואז זה תכשיט והיא פטורה. איפה ראינו את המחלוקת הזאת? דתנינן תמן: '''טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג — טמאה.''' כי הולכים אחר הטבעת. '''טבעת של אלמוג וחותמה של מתכת — טהורה''', כי העיקר זה הטבעת, והטבעת עצמה מעץ, ועץ לא מקבל טומאה. תני רבי נחמיה מחליף, הוא אומר הפוך, כי הוא סובר שדווקא החותם זה העיקר. '''וכן היה רבי נחמיה אומר: בטבעת אחר חותמה, בסולם אחר שליביו, בקולב אחר מעמידיו''' - הסמניירין הם שתי היתדות שתקועות בשני הקצוות, משני הצדדים של צוואר השור. אמר רבי אילא: '''תיפתר דברי הכל בשהוציאה לחתום בה.''' כלומר כל המחלוקת היא סתם - כשמוציא את זה כדי לחתום, ודאי שדעתו על החותם, ובזה כולם מודים. שמואל בשם רבי זעירא: '''היתה עשויה לכך ולכך, הוציאה חתום בה חייב.''' כלומר, אם זה טבעת שמשמשת גם לחתום וגם לנוי - אם הוציאה לחתום בה חייב חטאת. '''הוציאה לשם תכשיט פטור, אף על החותם''', כיוון שהחותם נהפך להיות '''טפילה לתכשיט.''' '''פרק ו' הלכה א'.''' אמרה המשנה: '''לא יצא האיש לא בסייף, לא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח. ואם יצא — חייב חטאת. רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו, וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי, שנאמר וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות.''' '''בירית טהורה ויוצאין בה בשבת, כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת.''' בירית זה מעין צמיד על הרגל. כבלים זה שני צמידים על הרגל שמחוברים ביחד עם שרשרת, שעושים את זה כדי שהצעדים יהיו קטנות. אומרת הגמרא: כתיב '''וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, מלמד שהיו מזוינים בחמשה מיני זיין.''' הגמרא ופרשנים מסבירים שלמה זה נאמר - כדי שלא תשאל אחרי זה מאיפה היה להם כלי מלחמה שיצאו למלחמה בעמלק או במלחמות. הם יצאו חמושים - חמישה כלי זין, זה החמושים. '''ואיזו היא האלה?''' אומרת הגמרא: מן מה דתני רבי יעקב בר סיסי ורבי יוסה: '''מאימתי תורמין את הגורן משתיעקר האלה.''' בהתחלה היו תוקעים איזה מוט באמצע, וסביבו עושים את הגרעינים, ואחרי שמסיימים מוציאים את המוט הזה, ובזה מתחייב. '''הדא אמרה כמין דייקרן''', כלומר בעצם האלה זה כמו יתד, כמו קידון, כמו עץ חד. ואת אמרת נן: רבי אליעזר אומר תכשיטים הם לו, וחכמים אומרים אינם אלא לגנאי. מה טעמא דרבי אליעזר? דכתיב: '''חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך.''' החרב זה בעצם ההוד וההדר של הגיבור. מה טעמון דרבנן? דכתיב: '''וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהן למזמרות''', כלומר לעתיד לבוא יהפכו את החרבות לאתים - כלי אדמה, ואת החניתות למזמרות - כלים שבהם גוזמים את הגפנים. אם זה היה דבר של שבח, למה יעשו את זה? אבל זה לא תכשיט. ואת אמרת נן: '''בירית טהורה ויוצאין בה בשבת, כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת.''' אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''בירית כל שהיא יחידית''', כלומר צמיד אחד על הרגל. '''כבלים שהשלשלת בנתים''', שני ביריות עם שלשלת המחברת ביניהם, כמו שאמרנו, כדי שהצעדים יהיו קטנות. '''רבי יהודה אומר בירית זו אצעדה.''' אמר רבי יהודה: כתיב '''ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב, אצעדה וצמיד, טבעת עגיל וכומז, לכפר על נפשותינו לפני ה'.''' '''אצעדה זו פרופסלה''', כמו שאמרנו, צמיד סביב הרגל. '''צמיד שירייא''', צמיד סביב היד, כמה דאת אמר: '''והצמידים על ידיה.''' '''טבעת עיזקייאי.''' '''עגיל קדשייא''', כמה דתימר: '''ועגילים על אזניך.''' '''וכומז - יש אומרים זה טפוס של רחם, ויש אומרים זה טפוס של דדים.''' כתיב: '''ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים.''' מה זה עכסים? זה קורדייקיה - סוג של נעליים שהיה בהם שקיות לשמן אמור, כמה דתימא: '''וברגליהם תאחסנה''', היו בוהטות - הן היו מגיעות לגברים, בוהטות ומטילות בשמים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_מד|טבעת מתכת שחותמה אלמוג, ולהפך - מה דינה מבחינת טומאת מתכות]]''' * '''מקור:''' "טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג — טמאה. טבעת של אלמוג וחותמה של מתכת — טהורה. תני רבי נחמיה מחליף וכן היה רבי נחמיה אומר בטבעת אחר חותמה, בסולם אחר שליביו, בקולב אחר מעמידיו ובעול אחר סמנייריו (היתדות" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ד, הלכה ו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (הטבעת עצמה קובעת) ~ רבי נחמיה (החותם קובע, "מחליף") * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שהטבעת עצמה קובעת את דין הטומאה, שכן היא העיקר ולא חותמה, ורבי נחמיה יחיד במחלוקת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישי#נב-ב-ז|בבלי שבת נב ב — טבעת שכולה מתכת עם חותם אלמוג טהורה, וטבעת שכולה מתכת עם חותם מתכת טמאה, שאין חילוק בין אל]] {{שוליים|ו_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_מה|אין לצאת בשבת בכלי זיין כסייף וקשת ותריס ואלה ורומח, ואם יצא חייב חטאת]]''' * '''מקור:''' "לא יצא האיש לא בסייף, לא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח. ואם יצא — חייב חטאת. רבי אליעזר (בן הורקנוס) אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי שנאמר וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה א, שו"ע או"ח סימן שא סעיף ז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר: כלי זיין תכשיטין הם לגבר ומותר לצאת בהם ~ חכמים: אינם אלא לגנאי, שנאמר "וכתתו חרבותם לאתים", ואסור * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאינם תכשיט אלא גנאי ואסור לצאת בהם, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סג-א-א|בבלי שבת סג א — האיש שיצא בשבת נושא כלי זיין (סייף, קשת, תריס, אלה, רומח) חייב חטאת]] {{שוליים|ו_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_מו|אין לצאת בשבת בכלי זיין (סייף, קשת, תריס, אלה, רומח) שאינם תכשיט, אך בירית (תכשיט לרגל) טהורה ומותר לצאת בה]]''' * '''מקור:''' "בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת. גמ : כתיב וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים מלמד שהיו מזוינים בחמשה מיני זיין תנן: לא יצא האיש לא בסייף לא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ה, רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ו, רמב"ם, הלכות כלים, פרק ט, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שג סעיף טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי שכלי זיין אינם תכשיט ואין יוצאים בהם, ובירית שהיא תכשיט טהורה ויוצאים בה בשבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#ס-א-א|בבלי שבת ס א — מסרקת המשמשת לחלוקת שיער - אין לובשים אותה לרשות הרבים בשבת אף שאין בה איסור תורה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-א|בבלי שבת נז א — אסור לאשה לצאת בשבת בחוטי צמר, בחוטי פשתן או ברצועות שבראשה, ואסור לה לטבול בהם עד שתרפה א]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נט-א-ב|בבלי שבת נט א — אישה לא תצא בשבת בעדי "עיר של זהב" (תכשיט דמות ירושלים של זהב)]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א<span class="yerum-runnum">79</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|זה}} קורדיקייה {{ירו"מ-ביאור|מנעלים שבהם שקיות שמן המור}} כמה דתימר {{הפ|ישעיהו|ג|טז}} וברגליהם תעכסנה. השביסים שלטוניה {{ירו"מ-ביאור|רקמה מצוירת שיורדת על הפנים}} כמה דאת אמר שביס של סבכה. הסהרונים עונקיה כמה דאת אמר {{הפ|שופטים|ח|כא}} ויקח את הסהרונים אשר בצוארי גמליהם. הנטיפות שלמיני {{ירו"מ-ביאור|ענק סביב הצואר}}. השירות שיראין. והרעלות בלינדייא. הפארות כליליא כמה דאת אמר {{הפ|יחזקאל|כד|כג}} פארכם על ראשיכם. וה{{ירו"מ-הדגשה|א}}צעדות פרופסלה. הקישורים קרקישיה {{ירו"מ-ביאור|קשרי שער לנוי}}. ובתי הנפש תירגם עקילס אסטומובריאה דבר שניתן על בת הנפש {{ירו"מ-ביאור|מפתח הלב}}. והלחשים קדשיא {{ירו"מ-ביאור|עגילים}} דבר שהוא נותן על בתי הלחישה {{ירו"מ-ביאור|אזניים}}. הטבעות היזקייא. ניזמי האף דבר שהוא נותן על גב החוטם. המחלצות פירזומטא {{ירו"מ-ביאור|טליתות}}. המעטפות קולבין ומעפרן {{ירו"מ-ביאור|בדים}}. המטפחות סבניין רברבן {{ירו"מ-ביאור|סדינים גדולים}}. והחריטין זונרין מציירין {{ירו"מ-ביאור|חגורות מצוירות}} ואולוסריקא {{ירו"מ-ביאור|בגדי משי}} מציירין כמה דתימר {{הפ|שמות|לב|ד}} ויקח מידם ויצר אותו בחרט. הגיליונים גלגלייה {{ירו"מ-ביאור|אבנט שמגלגלים סביב הגוף}}. הסדינים סדיניא. הצניפות אולרייא {{ירו"מ-הוסר|המה}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} דתימר {{הפ|זכריה|ג|ה}} ואומר ישימו הצניף הטהור על ראשו וכתיב {{הפ|ישעיהו|סב|ג}} והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך. הרדידים לסוטה {{ירו"מ-ביאור|תכשיט}} כמה דתימר {{הפ|שיר השירים|ה|ז}} נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ה|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מז}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה ובטוטפת ובסנבוטין {{שוליים|ו_מח}} בזמן שהן תפורין {{שוליים|ו_מט}} בכבול ובפיאה נכרית בחצר {{שוליים|ו_נ}} ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה {{שוליים|ו_נא}} בפלפל, ובגרגר מלח, ובכל דבר שתתן לתוך פיה, ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת. ואם נפל — לא תחזיר. שן תותבת ושן של זהב [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מתיר וחכמים {{שוליים|ו_נב}} אוסרין. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה}}. [[ביאור:עץ מסורת#אנן בר אימא|°]]<nowiki/>אנן בר אימא אמר קומי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} [[ביאור:עץ מסורת#מנשייא בר מנשה ירמיה|°]]<nowiki/>מנשייא בר מנשה ירמיה {{שוליים|ו_נג}} ובלבד שלא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה {{ירו"מ-הדגשה|קא סלקא דעתין דמשום ששער דק בעבה או עבה בדק מהדק ושמא תזדמן לה טבילת מצווה ותסירם ותעבירם ארבע אמות ברשות הרבים}}. והתנינן הבנות {{ירו"מ-ביאור|שלא מצוי אצלן טבילה}} יוצאות בחוטין {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: אפילו כרוך על צוארה {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואילו בשל זקנה לא התירו אף להן משמע שאין הטעם משום דמהדק ושמא יזדמן לה טבילת מצווה ותטלם ותעבירם ארבע אמות ברשות הרבים אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תמן {{ירו"מ-הדגשה|בחוטים}} אפילו שאינה יכולה להביא {{ירו"מ-הוסר|הוטמה}}{{ירו"מ-הדגשה|חוט דומה}} לשערה יוצאה היא {{ירו"מ-הדגשה|שכן דרך לתת חוטים בשער וכל החשש הוא משום דמהדק, ושמא תזדמן לה טבילת מצווה ותסירם. ובבנות שלא מצוי אצלן טבילה — לא החמירו}}. ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהדרך לצאת בשער דומה לשלה, ואם תצא בשער שונה שמא יצחקו עליה ותבא להורידם}}. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה. רבי ינאי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי זעירא|°]] נפל<span id="דף_לז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''עמוד: שבת דף לז''' אנחנו צמודים לירושלמי מסכת שבת דף לז'. אומרת הגמרא השביסים זה שלטוניה. כן, זה רקמה מצוירת שיורדת על הפנים. כיוצא תאמר '''שביס של סבכה'''. השערונים זה אונקא. כיוצא תאמר '''ויקח את הסהרונים אשר בצוארי גמליהם'''. כן, תכשיטים שהם מניחים סביב הצוואר. הנטיפות זה שלמינה. כן, זה ענק שהוא סביב הצוואר, כיוצא זה שרשרת גדולה סביב הצוואר. השירות זה שיראין, והרעלות זה בלינדיא. הפארות זה כליליה. כיוצא תאמר, '''פארכם על ראשיכם'''. והצעדות זה פרופסליה. כן, כמו שאמרנו שזה צמיד על הרגל. הקישורים זה קרקישיה, זה קשרי שיער לנוי. בתי הנפש, אז תרגם עקילס אסטומוברייה. כן, דבר שניתן על בתי הנפש הוא נמצא על אזור מפתח הלב, תכשיט שהוא כנגד מפתח הלב. והלחשים זה קדשיא, כלומר זה עגילים. דבר שהוא נותן על בתי הלחישה, לכן זה נקרא הלחשים, כן, על האוזניים. הטבעות זה היזקייא. ניזמי האף זה דבר שהוא נותן על גב החוטם. המחלצות זה פירזומטא, זה סוג של תלבשות. המעטפות זה קולבין ומעפרן, כן, זה סוג של בגדים. המטפחות זה סבנין רברבן, כלומר סדינים גדולים. והחריטין זה זונרין מציירין, כלומר זה חגורות מצוירות. ואולוסריקא זה סוג של בגדי משי מצוירים. כיוצא תאמר '''ויקח מידם ויצר אותו בחרט'''. הגיליונים זה גלגלייה, כלומר זה סוג של אבנט שמגלגלים אותו סביב הגוף. הסדינים זה סדיניא. הצניפות זה אולרייא. כיוצא תאמר '''ואומר ישימו הצניף הטהור על ראשו''', כלומר זה מעין בד שמגלגלים אותו סביב הראש. וכתיב '''והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך'''. הרדידים זה לסוטה, כלומר זה סוג של תכשיט. כיוצא תאמר '''נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות'''. וגם הלכה אומרת המשנה מה תני, '''יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה''' ובטוטפת שלמותין מלשון תפורין, בכבול ופיאה נכרית בחצר, במוך שבאזנה, במוך שבסנדלה, ובמוך שהתקינה לנידתה בפלפל ובגרגר מלח, בכל דבר שתתן לתוך פיה, ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת, ואם נפל — לא תחזיר. שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרין. באמת הגמרא למדנו במשנה '''יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה'''. ואומרת הגמרא ענן בר אימא אמר קומי רבי יהודה מנשייא בר מנשה ירמיה '''ובלבד שלא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה'''. כלומר מותר בחוטי שיער משל חברתה, כלומר מותר לצאת עם שער של אחרת, אבל בתנאי שלא תיקח ילדה שיער של זקנה ולא זקנה של ילדה. ואומרת בהתחלה הגמרא חשבה קשה, קשה כמו זה שיער דק בעבה או עבה בדק מהדק. כלומר אם הזקנה תקשור שיער של ילדה או הפוך, אז זה יהיה קשור חזק כי דק בעבה או עבה בדק נקשר חזק, ואשמה תזדמן לטבילת מצווה ותהיה שחרר את זה ותטול את זה ארבע אמות של הרבים, כי זה מהודק, היא לא יכולה לטבול עם זה. ואמרו אז אי אפשר להגיד את זה, למה? '''והתנינן הבנות יוצאות בחוטין'''. הרי אצל הבנות לא מצאנו טבילה. מדברים על בנות קטנות שלא מוצאים אצלן טבילה כיוון שהן יוצאות בחוטים. אמר רבי אבא בשם רב יהודה '''אפילו כרוך על צוארה'''. כן, כלומר כיוון שבעצם אין אצלם עניין של טבילה, אז למרות שכרוך על צווארה וזה מהודק והוא של זקנה גם לבנות אסור. אז משמע שהטעם הוא לא בגלל שזה מהדק ושמא תזדמן לטבילת מצווה ותטול את זה, ותוריד את זה ארבע אמות של הרבים. הרי בבנות קטנות לא שייך בכלל טבילה. אז למה אצל קטנות אסור לצאת בשיער של זקנות? אמר שמואל בשם רבי זעירא '''תמן אפילו שאינה יכולה להביא לשערה יוצאה היא'''. כן, כמקובל יוצאים גם בכל מיני צבעים, שאם לא מוצאים חוט דומה לשיער, לוקחים חוט בצבע כל מיני צבעים. כן, שכן דרך הוצאת חוטים בשיער, וכל החשש שם הוא רק משום דמהדק, שמא תזדמן לטבילת מצווה ותסירם. אז לכן בבנות קטנות ששם לא מצאנו טבילה, אז לכן לא החמירו ואצלם מותר ואפילו אם זה על הצוואר. '''ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה''' בגלל סיבה אחרת, כיוון שהדרך לצאת זה בשיער דומה לשלה. כן, אז אם היא תצא בשיער שונה אז אולי יצחקו עליה החברות שלה ותוריד אותה ותלך ותאמר ותפקיר את זה ברשות הרבים. לכן אסרו את זה. אמר רבי אבהו '''כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה'''. כן, כלומר כל דבר שהוא לא הטבעי נקרא פאה. רבי ינאי זעירא נפל דאודניה, כן, נפל לו המוך שבאוזן שלו נפל, בא להחזיר את זה בשבת. הוא רצה להחזיר את זה בשבת וגערו בו חבריו משום רפואה. כן, כי אסור להתרפא בשבת ולהחזיר את המוך. הם חשבו שזה רפואה. אז רבי ינאי למה הוא רצה להתיר? כי הוא סבר מימר שמן הוא שמרפא. כלומר בעצם מה שמרפא זה השמן, לא המוך, אבל מוך מותר כי אין בזה משום רפואה, וחכמים סברו שהמוך עצמו הוא מרפא. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_מז|מותר לאישה לצאת בשבת בחוטי שיער, בין משלה בין משל חברתה או של בהמה, וכן בטוטפת ובסנבוטין]]''' * '''מקור:''' "יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה ובטוטפת ובסנבוטין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן שג סעיף יד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי להיתר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן שג סעיף יד) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-ג|בבלי שבת נז א — דבר העשוי אריגה שאחיות (נשים) אינן מקפידות עליו - לא גזרו עליו חכמים איסור יציאה בשבת ואינ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-ד|בבלי שבת נז א — חוטי צמר ופשתן שבראש האשה חוצצים בטבילה משום שמקפדת עליהם]] {{שוליים|ו_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_מח|מותר לצאת בשבת בכלאים שבין הרצועות של מנעל וסנדל בזמן שהם תפורים ולא קשורים בלבד]]''' * '''מקור:''' "בזמן שהן תפורין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שג סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהתפירה קובעת חיבור המבטל איסור כלאים בנעל, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שג סעיף ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-א|בבלי שבת נז א — אסור לאשה לצאת בשבת בחוטי צמר, בחוטי פשתן או ברצועות שבראשה, ואסור לה לטבול בהם עד שתרפה א]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נט-א-ב|בבלי שבת נט א — אישה לא תצא בשבת בעדי "עיר של זהב" (תכשיט דמות ירושלים של זהב)]] {{שוליים|ו_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_מט|מותר לצאת בכבול ובפאה נכרית לחצר בשבת]]''' * '''מקור:''' "בכבול ובפיאה נכרית בחצר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן שג סעיף יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהכבול והפאה הנכרית מותרים בחצר, שאינם תכשיט חשוב כל כך שתחלוץ ותשחק בו כבבבלי - כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שג סעיף יח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סד-ב-ה|בבלי שבת סד ב — דבר שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר, חוץ מכבול ופאה נכרית שמותרים בחצר]] {{שוליים|ו_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_נ|מותר לאישה לצאת בשבת במוך שבאזנה, במוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה]]''' * '''מקור:''' "ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן שג סעיף טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהתירה לצאת בהם, שאינם חשש הוצאה כיוון שהם תשמישן הקבוע וטפלים לגוף; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סה-א-א|בבלי שבת סה א — מוך שהתקינה אשה לנידתה, מותרת לצאת בו בשבת אף על פי שאינו קשור לה, הואיל ומאיס עליה ולא את]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סה-א-ב|בבלי שבת סה א — מוך שהתקינה אישה לנידתה, האם צריך שיהא קשור בין ירכותיה כדי שלא תוציאנו בשבת]] {{שוליים|ו_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_נא|מותר לצאת בשבת בשן תותבת (תותבת שיניים) של זהב או של כסף]]''' * '''מקור:''' "בפלפל, ובגרגר מלח, ובכל דבר שתתן לתוך פיה, ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת. ואם נפל — לא תחזיר. שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שג סעיף טו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי מתיר ~ וחכמים אוסרים * '''הכרעה:''' נפסק כרבי המתיר, כלשון הרמב"ם והשו"ע שהתירו שן תותבת של זהב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סד-ב-ג|בבלי שבת סד ב — אשה יכולה לצאת בשבת בשן תותבת אף אם היא של זהב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סה-א-ח|בבלי שבת סה א — בנות קטנות רשאיות לצאת בשבת בחוטין ואפילו בקיסמין שבאוזניהן]] {{שוליים|ו_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_נב|מותר לאישה לצאת בשבת בחוטי שער, בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה]]''' * '''מקור:''' "אוסרין. גמ : תנן: יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה. אנן בר אימא אמר קומי רבי יהודה (בר עילאי) בשם מנשייא בר מנשה ירמיה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שג סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא במשנה שמותר לצאת בחוטי שער משלה, משל חברתה או משל בהמה, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-ה|בבלי שבת נז א — חוטים ורצועות המחוברים ברפיון סביב צוואר האישה, כגון חבק, אינם חוצצים בטבילה משום שאין איש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-ו|בבלי שבת נז א — חוטים הקלועים בשיער שהם עשויים אריג (טווי ולא ארוג ממש כקליעה), מותר לצאת בהם בשבת שכן בהם]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב<span class="yerum-runnum">80</span></div>{{ירו"מ-הוסר|עודריה}}{{ירו"מ-הדגשה|אודריה}} דאודניה בעא מיחזרתיה בשבתא וגערו בו חביריו משום {{ירו"מ-הדגשה|רפואה}}.{{ירו"מ-הוסר|תכשיט}} דרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} סבר מימר שמן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שמרפא אבל מוך מותר}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|שאין בו משום}} {{ירו"מ-הוסר|מרפא}}{{ירו"מ-הדגשה|רפואה}}, וחכמים סברין מימר מוך הוא {{ירו"מ-הוסר|שהוא מרפא}}{{ירו"מ-הדגשה|שמרפא}}. ולא כן אמר רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]<nowiki/>רב זעירא: החושש אזנו נותן שמן על גבי ראשו ולוחש {{ירו"מ-ביאור|מטה ראשו כלוחש סוד והשמן זולג לאזן}} ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן הוא המרפא}} {{ירו"מ-ביאור|ולמה גערו בו חבריו?}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} סבר מימר הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וחבריו סברין מימר אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן כל כיסויי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|במה דברים אמורים בכיסויי הקרקעות אבל בכיסויי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת}}. ולא כן אמר רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-ביאור|ולמה גערו בו חבריו?}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} סבר מימר אדם לא עשו אותו כקרקע, וחבריי סברין מימר אדם כקרקע {{ירו"מ-הוסר|היא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. ולא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עשה לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] בית יד למוך שבאזנו {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך}} סברין מימר אדם כקרקע הוא וכיני. {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|סובר שאדם אינו כקרקע}}? אלא כיני רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} סבר מימר אין שכיח {{ירו"מ-הדגשה|שיפול}} {{ירו"מ-הוסר|ומהלך}}{{ירו"מ-הדגשה|ויהלך}} בהן ד' אמות {{ירו"מ-הדגשה|בידו דאם יפול מיד הוא יחזירו}}, {{ירו"מ-הוסר|וחבריי}}{{ירו"מ-הדגשה|וחבריו}} סברין מימר שכיח הוא {{ירו"מ-הדגשה|שיפול}} {{ירו"מ-הוסר|ומהלך}}{{ירו"מ-הדגשה|ויהלך}} בהן ד' אמות {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שן תותבת ושן של זהב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|מתיר וחכמים אוסרין}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: שמעית טעם מן שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולית}} אנא ידע מה שמעית מיי כדון. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{שוליים|ו_נד}} מסתברא {{ירו"מ-הוסר|בשם}}{{ירו"מ-הדגשה|בשן}} של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י נפלה {{ירו"מ-הדגשה|היא בעי}} {{ירו"מ-הוסר|ומחזרה}}{{ירו"מ-הדגשה|מחזרה}} ליה {{ירו"מ-הדגשה|ותוליכנו בידה והרי גם}} שן תותבת {{ירו"מ-הדגשה|שעשויה עץ ואינה יקרה אסרו חכמים}} מה אית לך {{ירו"מ-הדגשה|למימר}}? עוד היא מבהתה {{ירו"מ-ביאור|מתבישת}} מימור לנגרא עבד לי חורי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}היא נפלה ליה ומחזרה ליה {{ירו"מ-הדגשה|ותוליכנו בידה}}. רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} חד חשש שיניה והורי ליה חבריה {{ירו"מ-הדגשה|להיתר}}, חד חשש אודניה והורי ליה חבריה {{ירו"מ-הדגשה|להיתר}}. ולא ידעין מה אמר דא ומה אמר דא. מן מה דרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} שאל לאסייניה {{ירו"מ-ביאור|רופא}} דרבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] מה עבידא {{ירו"מ-ביאור|המצב של}} שיניה דרבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] חבירינו {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} מן מה {{ירו"מ-הוסר|דלא אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} לא בטלה {{ירו"מ-הדגשה|שיני}} מן יומוי הוי הוא דהורי לשינא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|שהתיר להחזיר מוך}} פתר לה בפילפל ובגרגר מלח {{ירו"מ-הדגשה|אבל מוך מותר}}, וחברוי {{ירו"מ-הדגשה|שגערו בו}} פתרון ליה על כולהן. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ו|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נה}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}יוצאין בסלע שעל הצינית הבנות יוצאות בחוטין אפילו {{שוליים|ו_נו}} בקיסמים שבאזניהן ערביות {{שוליים|ו_נז}} יוצאות רעלות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהוה. <span id="דף_לח_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> ואומרת הגמרא ולא כן אמר רב יהודה בשם רב זעירא '''החושש אזנו נותן שמן על גבי ראשו ולוחש''' - כלומר הוא שם שמן על הראש. אסור לשים שמן ישר על האוזן, אלא ישים שמן על הראש, שזה כאילו מותר, זה שיחה, ויטה את הראש כמו כאילו שהוא לוחש, ואז השמן לאט לאט יחדור לאוזן. אז זה התירו, אבל '''בלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי'''. משמע מכאן שהשמן הוא המרפא. אז למה חכמים גערו בו? אתה אומר אתה צודק, בעצם השמן מרפא, אלא הסיבה פה זה אחרת. אלא '''רבי ינאי סבר מימר הלכה כרבי יוסי, וחבריו סברין מימר אין הלכה כרבי יוסי'''. אנחנו תכף נראה במה מדובר. כדתנן, למדנו כל כיסויי הכלים שיש להם בית אחיזה נטלים בשבת. אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסויי הקרקעות, אבל בכסויי כלים בין כך ובין כך נטלים בשבת. כן, אז בעצם המחלוקת שלהם - המוך הזה לא היה לו ידית אחיזה. אז השאלה אם הוא צריך או לא. כן, השאלה היא מחלוקת האם ההלכה כרבי יוסי או לא. אז אם סוברים שההלכה כרבי יוסי - רבי ינאי סבר הלכה כרבי יוסי שבכיסויי כלים לא צריך ידית, וחכמים סוברים שגם בכסויי הכלים צריך ידית והמוך הזה הוא כמו כיסוי הכלים. ואתה אומר איך אתה יכול להגיד כך? '''ולא כן אמר רבי אבא בר כהנא רבי חייא בר אבא בשם רב הלכה כרבי יוסי'''. אז למה החכמים חלקו עליו? אומרת הגמרא אלא הפוך. '''רבי ינאי סבר מימר אדם לא עשו אותו כקרקע, וחבריי סברין מימר אדם כקרקע'''. כן, כלומר בעצם לגבי הדין הזה אם כיסויי כלים צריכים ידית אחיזה או לא, אז ההלכה באמת כרבי יוסי שלא צריך. השאלה אם לגבי אדם כן - המוך זה לא כיסוי כלים, זה כיסוי לאדם. השאלה אם כיסוי לאדם עשו אותו כמו קרקע וצריך או לא. אז רבי ינאי סבר שזה לא כמו קרקע ולכן לא צריך. ואילו חבריו שגרו בו הם סוברים שזה קרקע ולכן צריך. ואתה אומר '''ולא כן אמר רבי זעירא עשה לו רבי חייא בר אבא בית יד למוך שבאזנו''', אז לכן חייבים להגיד שאדם כקרקע הוא. כן, הרי רואים רבי חייא אומר שצריך לעשות ידית למוך. ואמרת רבי ינאי סובר שאדם אינו כקרקע? הרי הוא לא יכול, הוא לא חולק על רבי חייא. אלא אומרת הגמרא '''רבי ינאי סבר מימר אין שכיח בהן ד' אמות, סברין מימר שכיח הוא בהן ד' אמות'''. כן, אם הוא יפול אז מיד הוא מחזיר את זה. וחבריו סברי מימר שכיח הוא, כן, שזה יכול ליפול והוא ילך עם זה ארבע אמות ולכן הם גזרו. אז למדנו במשנה שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרין. אמר רבי מנא '''שמעית טעם מן שמואל בשם רבי זעירא אנא ידע מה שמעית מיי כדון'''. אני שמעתי טעם, אבל אינו זוכר מה שמעתי. אמר רבי יוסי '''מסתברא של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא'''. כן, שן של זהב שהיא מאוד יקרה, אסור לה לצאת. למה? כי אם היא נפלה אז היא באה ומחזרה ותוליכינה בידה. כן, היא תחפש, היא תמצא את זה ותוליך איתו, לא תפקיר את זה, כי זה מאוד יקר. ושואלת הגמרא והרי גם שן תותבת גזרו - למה יתלכלם אם הרי זה לא יקר? אז אומרת הגמרא לא, גם בזה יש טעם. '''עוד היא מבהתה מימור לנגרא עבד לי חורי'''. כן, כי היא מתביישת ללכת לנגר שיעשה לה שן אחרת, לכן היא תחפש את השן שנפלה ותשלח את זה ביד בעלה שייקח את זה לנגר שיעשה דבר דומה. לכן תוליך את זה ארבע אמות של רבים. '''רבי יסה ורבי אמי חד חשש שיניה והורי ליה חבריה, חד חשש אודניה והורי ליה חבריה. ולא ידעין מה אמר דא ומה אמר דא'''. אנחנו לא יודעים מי אמר מה ומי אמר מה. '''מן מה דרבי יסא שאל לאסייניה דרבי יעקב בר אחא מה עבידא שיניה דרבי יעקב בר אחא חבירינו'''. רבי יסא שאל את הרופא של רבי יעקב בר אחא, מה שלומה השן של רבי יעקב חברינו? אז משמע שבעצם מי שחשש בשיניו זה רבי יעקב בר אחא ורבי יסא הוא שהתיר לו. ועוד ראיה '''מן מה דרבי יסא לא בטלה מן יומוי'''. כלומר השן שלי מעולם לא כאבה לי. אז סימן שהוא הזה שהורה לרבי יעקב בר אחא על השן, ורבי יעקב בר אחא הורה לו על האוזן. דלמדנו במשנה '''ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת'''. אז רבי ינאי שהוא התיר להחזיר מוך כמו שראינו, הוא פתר רק, הוא אמר שזה מדובר רק על הפלפל ובגרגר מלח, אחר כך אותם אסור, אבל מוך מותר. אבל חבריו שגרו בו הם פתרון ליה על כולהן - הם אמרו שהכל אסור. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לז עמוד ב''' {{שוליים|ו_נד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_נד|אשה עם שן תותבת של זהב או עץ - האם רשאית לצאת בה בשבת]]''' * '''מקור:''' "מסתברא בשן של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא דאי נפלה היא בעי מחזרה ליה ותוליכנו בידה והרי גם שן תותבת שעשויה עץ ואינה יקרה אסרו חכמים מה אית לך למימר? עוד היא מבהתה (מתבישת) מימור לנגרא עבד לי חורי דהיא נ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שג סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שלא תצא בשן תותבת (זהב או עץ) שכן חוששת שתיפול ותצטרך להחזירה בידה, וכמעשה דרבי יסה ורבי אמי שהורו זה לזה להיתר איש בכאבו-שלו אך לא לחברו, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שג סעיף יב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-ה|בבלי שבת נז א — חוטים ורצועות המחוברים ברפיון סביב צוואר האישה, כגון חבק, אינם חוצצים בטבילה משום שאין איש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נז-א-ו|בבלי שבת נז א — חוטים הקלועים בשיער שהם עשויים אריג (טווי ולא ארוג ממש כקליעה), מותר לצאת בהם בשבת שכן בהם]] {{שוליים|ו_נה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_נה|מי שיש לו צינית (מכה בכף הרגל) יוצא בשבת בסלע הקשור עליה, ובנות יוצאות בחוטין הקשורים ברגליהן]]''' * '''מקור:''' "יוצאין בסלע שעל הצינית הבנות יוצאות בחוטין אפילו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שא סעיף כח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהתירו לצאת בסלע על הצינית ובחוטין לבנות, משום שהם לרפואה או לצורך ואינם חשובים משאוי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סה-א-ז|בבלי שבת סה א — מותר לכל אדם לצאת בשבת רעול או פרוף כדרך הערביות והמדיות, שלא נאסר אלא מה שאינו רגיל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סז-א-ב|בבלי שבת סז א — היוצא בשבת בביצת חרגול, שן שועל או מסמר מן הצלוב לרפואה - האם מותר]] {{שוליים|ו_נו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_נו|מותר לצאת בשבת בקיסמים שבאזני הנשים הערביות]]''' * '''מקור:''' "בקיסמים שבאזניהן ערביות" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שג סעיף כ, שו"ע או"ח סימן שג סעיף כא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שקיסמים שבאזניהן הם תכשיט ולא משוי, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שג סעיפים כ-כא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סד-ב-ג|בבלי שבת סד ב — אשה יכולה לצאת בשבת בשן תותבת אף אם היא של זהב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סה-א-ח|בבלי שבת סה א — בנות קטנות רשאיות לצאת בשבת בחוטין ואפילו בקיסמין שבאוזניהן]] {{שוליים|ו_נז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_נז|מותר לשים שמן על הראש כתחבולה לרפואת האוזן, ולא ישימנו ישירות על האוזן]]''' * '''מקור:''' "יוצאות רעלות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהוה. 📖 באר משה — דף לז עמוד ב ואומרת הגמרא ולא כן אמר רב יהודה בשם רב זעירא החושש אזנו נותן שמן על גבי ראשו ולוחש - כלומר הוא שם שמן על הראש. אסור " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שג סעיף כ, שו"ע או"ח סימן שג סעיף כא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב יהודה בשם רב זעירא שהתיר לשים שמן על הראש ולהטותו כדי שיחדור לאוזן דרך עקיפה, שאין זה נחשב רפואה גלויה בשבת, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סד-ב-ג|בבלי שבת סד ב — אשה יכולה לצאת בשבת בשן תותבת אף אם היא של זהב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סה-א-ח|בבלי שבת סה א — בנות קטנות רשאיות לצאת בשבת בחוטין ואפילו בקיסמין שבאוזניהן]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד א<span class="yerum-runnum">81</span></div><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} יוצאין בסלע שעל הצינית {{ירו"מ-הדגשה|מאי צינית}}? פודגרה {{ירו"מ-ביאור|מכה בכף רגל}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא בר רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר רבי אבא בר ממל|°]] {{ירו"מ-ביאור|לא רק מטבע אלא}} אפילו טס {{ירו"מ-ביאור|שהמתכת מועיל ולא הצורה המוטבעת במטבע}}. {{ירו"מ-הוסר|והא }}תנינן הבנות יוצאות בחוטין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: אפילו כרוך על צוארה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי חציצה — ודאי מותר, שבקטנות הקלו לפי שאין טבילה מצויה אצלן. תנן: אפילו בקסמין שבאזניהן}}. [[ביאור:עץ מסורת#אבא בר אבא|°]]<nowiki/>אבא בר אבא מפקד לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בריה לא תקבל עליך {{ירו"מ-הוסר|מתני}}{{ירו"מ-הדגשה|את גרסת המשנה}} אלא כך הגירסא הנכונה אבל לא בקיסמין שבאזניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ערביות יוצאות רעלות}}. כיני מתני' ערביות יוצאות רע{{ירו"מ-הדגשה|ו}}לות מדיות פרופות. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ז|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ז"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נח}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר לא שנו אלא מטבע ואבן הא {{שוליים|ו_נט}} באגוז מותר {{ירו"מ-הדגשה|אפילו בשבת}} מפני שהוא מיטלטל {{ירו"מ-ביאור|אינו מוקצה}}. אמר רב אדא בר אהבה[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אהבה|°]]: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן גמליאל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי{{ירו"מ-הוסר|מ}}. כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי{{ירו"מ-הוסר|מ}} אמר דבר שהוא מיטלטל מותר {{ירו"מ-הדגשה|דתנן שן תותבת ושן של זהב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|מתיר וחכמים אוסרין ולא חיישינן שמא יפול ותבא להוליכו ארבע אמות בידה}}, כן [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן גמליאל אומר דבר שהוא מיטלטל מותר {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא חיישינן שמא יפול ותבא להוליכו ארבע אמות בידה}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ח|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ח"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_ס}} הקיטע יוצא בקב שלו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אוסר. אם יש לו בית קיבול כתיתין {{שוליים|ו_סא}} טמא. סמוכות שלו טמאים מדרס {{שוליים|ו_סב}} ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה. כסא {{ירו"מ-הדגשה|ו}}סמוכות שלו טמאין מדרס {{שוליים|ו_סג}} ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה. אנקטמין טהורין {{שוליים|ו_סד}} ואין יוצאין בהן. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הקיטע יוצא בקב שלו. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}יוצאין בו משום {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כ}}סנדל ונכנסין בו לעזרה. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מקשה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|ויוצאין}}{{ירו"מ-הדגשה|יוצאין}} בו {{ירו"מ-הוסר|משום}}{{ירו"מ-הדגשה|משמע}} {{ירו"מ-הדגשה|שעשיתו}} {{ירו"מ-הדגשה|כ}}סנדל{{ירו"מ-הוסר| והוא סנדל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נכנסין בו לעזרה {{ירו"מ-הוסר|ואינו}}{{ירו"מ-הדגשה|משמע שאינו}} {{ירו"מ-הדגשה|כ}}סנדל. א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בעא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} עד די {{ירו"מ-הוסר|הוות}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} מקשה לה על דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} קשייתה על דמתניתין {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהן כמנעל}}<span id="דף_לח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> בס"ד אז אומר ירושלמי מסכת שבת דף ל"ח. ואומר לנו אנחנו נתחיל מהדף הקודם מצד המשנה. אומרת המשנה פרק ו' הלכה ו': "יוצאים בסלע של הצינית, הבנות יוצאות בחוטים, אפילו בכסמין שבאוזניהן, הערביות יוצאות רעולות ומדיות פרופות, וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה". ואומרת הגמרא, למדנו במשנה '''יוצאין בסלע שעל הצינית'''. מה זה צינית? פודגרה, כלומר מכה בכף רגל. אמר רבי אחא בר רבי אבא בר ממל, כלומר לא רק במטבע, אלא '''אפילו טס''', כלומר חתיכת מתכת מותר, שבעצם הוא סובר שלא הצורה של המטבע זה מה שמרפא אלא המתכת. ואומר, למדנו במשנה '''הבנות יוצאות בחוטין'''. אמר רבי אבא בשם רבי יהודה '''אפילו כרוך על צוארה'''. כן, כלומר אפילו זה ודאי חוצץ. כלומר, לא רק בשר שאני אומר אולי בשר זה לא חוצץ, אבל אפילו זה הצוואר שזה מהודק וזה ודאי חוצץ, גם כן מותר לקטנות, כיוון שבקטנות הקלו, כיוון שכל החשש כמו שאמרנו שמא תזדמן לתפילת מצווה והיא תתיר את זה והיא תלך עם זה ארבע אמות, אבל קטנות שלא מצויות לתפילה בהם לא גזרו. למדנו במשנה '''אפילו בקיסמין שבאזניהן'''. ואומרת הגמרא אבא בר אבא מפקד לשמואל בריה, כלומר הוא ציווה את הבן שלו שמואל, '''לא תקבל עליך''' את הגרסה של המשנה, אלא הגרסה הנכונה, '''אבל לא בקיסמין שבאזניהן''' - לא אפילו בקיסמין שבאזניהן, אלא אבל לא בקיסמין שבאזניהן. כלומר בקיסמין שבאוזניהם גם בקטנות אסור. ואומר, למדנו במשנה '''ערביות יוצאות רעולות ומדיות פרופות'''. ואומרת הגמרא כן, עם ה-תתי, ערביות יוצאות רעולות זה הכוונה - כן, כלומר המה שכוונת הערביות, כן, יוצאות רעולות ומדיות פרופות. הכוונה ערביות יוצאות רעולות ומדיות יוצאות פרופות. הלכה פ"ו הלכה ז'. ואומרת המשנה: '''פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת'''. לפרוף פירושו איזה מין בגד כמו הסארי של ההודים. כן, זה בד כזה ארוך שבקצה שלו מלפפים איזה אבן או משהו כבד וזורקים את זה לרחוב וזה מחזיק את השמלה. אז מותר לפרוף, '''פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע''', אבל '''בלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת'''. כלומר בשבת אסור לעשות את זה. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר '''לא שנו אלא מטבע ואבן''', כלומר מה שנאמר שלא תפרוף בשבת זה רק על מטבע ואבן, '''הא באגוז מותר מפני שהוא מיטלטל''' - הוא לא מוקצה, אז לכן מותר. אמר רב אדא בר אהבה אתיא דרבי שמעון בן גמליאל כרבי, כי '''כמה דרבי אמר דבר שהוא מיטלטל מותר''', כן, הרי למדנו במשנה הקודמת שאין תו טב ואין שזב אז רבי מתיר, כן, וחיים מוסרים, כן, כלומר רבי לא חושש שמא זה ייפול ותבוא לגלול ארבע אמות בידה, כן. אז גם כאן '''רבי שמעון בן גמליאל אומר דבר שהוא מיטלטל מותר''', כיוון שהאגוז הוא מיטלטל, הוא לא מוקצה, אז מותר. לא חוששים שמא זה ייפול ויבוא להוליך את זה ארבע אמות ביד שלו. הלכה פ"ו הלכה ח'. אומרת המשנה: '''הקיטע יוצא בקב שלו''', דברי רבי יהודה. '''ורבי מאיר אוסר'''. '''אם יש לו בית קיבול כתיתין טמא'''. כלומר אם יש לו בית קיבול שבו מניחים - צמר או מוכין או כל מיני דברים רכים כדי שיהיה יותר נוח לרגל - אז זה יש לו בית קיבול, זה טמא. '''סמוכות שלו טמאים מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה'''. '''כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה'''. כלומר האם הוא כזה נכה שהוא יושב על כיסא נמוך ועם הידיים, כן, הוא גורר את עצמו, אז הכיסא עצמו וגם הסמוכות שלו הם טמאים מדרס ואינו נכנסים בהם - אין יוצאים בשבת ואין נכנסים בהם לעזרה. זה כמו נעליים. '''אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן'''. אנקטמין, הגמרא אומרת שזה סוג של צעצוע, מעין חמור כזה שמשחקים איתו. אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''הקיטע יוצא בקב שלו'''. אמר שמואל '''יוצאין בו משום סנדל''', כן. יוצאים בו מהקב - יוצא בקב שלו, כי הקב זה כמו נעל - '''ונכנסין בו לעזרה'''. אז רבי ינאי הקשה, אם יוצאים בו בגלל שהוא סנדל, כן, משמע שעשוי כסנדל, אז איך נכנסים בו לעזרה? כן, כי אם נכנסים בו לעזרה, משמע שהוא לא סנדל, כי זה קשה לגלול, אז סתירה, כן, הרי אסור להיכנס עם נעליים לעזרה. אמר רבי מנא עד די מקשה לה על דשמואל קשייתה על דמתניתין. מה אתה מקשה על שמואל? הרי כבר במשנה צריך להקשות. הרי מה כתוב במשנה? '''סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת''' - שאם אתה אומר שיוצאים בהם בשבת, סימן שזה נעל, אבל אחרי זה כתוב '''ונכנסין בהן בעזרה''' - משמע שהם לא כנעל, אז לכאורה סתירה. אמר רבי מנא אמור סופה - מהסיפא תבין שאין שום קשר בין הוצאה בשבת לכניסה לעזרה, ומזה תבין '''דלית היא פליגא על דשמואל'''. מה הראיה? דתנן '''כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת''', כן. אם אתה אומר שלא יוצאים בהם בשבת, משמע שהם לא כנעל, ואחרי זה כתוב '''ואין נכנסין בהן לעזרה''', משמע שהם כנעל. אז לכאורה אתה רואה, כן, שבעצם אין קשר בין האם זה נעל או לא נעל לבין אם נכנסים בו לעזרה. כלומר אין קשר, סליחה, אם מוציא את זה בשבת לבין אם נכנסים בזה לעזרה. אלא מה הסברא? אלא כל שהוא לצורך הילוכו התירו לצאת בו, ובכניסה לעזרה לא אסרו אלא דבר שאינו דרך כבוד, כן. כלומר דבר שהוא דרך כבוד מותר, ומה שהוא לא דרך כבוד אסור. ואומרת הגמרא '''אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן'''. מהו אנקטמין? אמר רבי אבהו קטמין חמרא דיידא, כלומר סוג של חמור צעצוע שמחזיקים ביד למשחק, כן, כמו שהקטנים רגילים עושים איזה סוס שיש לו ראש של סוס, זה חתיכת עץ, כן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לח עמוד א''' {{שוליים|ו_נח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_נח|מותר לאישה לפרוף (לחגור) חלוקה על אבן, אגוז או מטבע שהוכנו מערב שבת, אך לא לפרוף בתחילה בשבת עצמה]]''' * '''מקור:''' "פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת. גמ : תנן: ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר לא שנו אלא מטבע ואבן הא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שג סעיף כב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבן שמעון בן גמליאל: תנא קמא אוסר לפרוף בתחילה בכל דבר, ורשב"ג מתיר בכל דבר חוץ ממטבע ואבן שנחשבים כמשוי * '''הכרעה:''' נפסק כרשב"ג, שהוא בתרא ודינו מחמיר יותר, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין פורפין בתחילה על מטבע ואבן אך מותר על אגוז ודברים אחרים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סד-ב-ג|בבלי שבת סד ב — אשה יכולה לצאת בשבת בשן תותבת אף אם היא של זהב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סה-א-ח|בבלי שבת סה א — בנות קטנות רשאיות לצאת בשבת בחוטין ואפילו בקיסמין שבאוזניהן]] {{שוליים|ו_נט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_נט|מותר לצאת בשבת בטבעת שיש בה חותם ובדברי תכשיט הניטלים, ואף שיש חשש נפילה, מפני שהם דבר המיטלטל]]''' * '''מקור:''' "באגוז מותר אפילו בשבת מפני שהוא מיטלטל (אינו מוקצה). אמר רב אדא בר אהבה: אתיא דרבי שמעון בן גמליאל כרבי. כמה דרבי אמר דבר שהוא מיטלטל מותר דתנן שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרין ולא חיישינן ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שג סעיף כב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' שמעון בן גמליאל ~ חכמים: ר"ש בן גמליאל (כר' לגבי שן תותבת) מתיר תכשיט המיטלטל ואינו חושש שמא תפול ותוליכנו ארבע אמות, וחכמים אוסרים מחמת חשש הנפילה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן גמליאל שדבר המיטלטל מותר ואין חוששים לנפילה, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להתיר תכשיטים הניטלים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סד-ב-ג|בבלי שבת סד ב — אשה יכולה לצאת בשבת בשן תותבת אף אם היא של זהב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סה-א-ח|בבלי שבת סה א — בנות קטנות רשאיות לצאת בשבת בחוטין ואפילו בקיסמין שבאוזניהן]] {{שוליים|ו_ס}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_ס|מי שנקטעה רגלו רשאי לצאת בשבת בקב-העץ שהוא רגיל בו]]''' * '''מקור:''' "הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי יהודה (בר עילאי), ורבי מאיר אוסר. אם יש לו בית קיבול כתיתין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שא סעיף טו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יהודה: מותר לצאת בקב שלו ~ רבי מאיר: אסור * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה שמותר, שהקב נחשב לו כמנעל ואינו משאוי; ואם יש בו בית קיבול כתיתין אסור לכל הדעות שחיישינן שיפול ממנו הכתית ונמצא נושאו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שנים עשר#קג-א-ה|בבלי יבמות קג א — אנפיליא (סנדל) של בגד - החליצה בה פסולה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#עח-ב-ד|בבלי יומא עח ב — מנעל של גמי/כתיתין אסור לצאת בו ביום הכיפורים משום תענוג, אף שאינו נחשב מנעל לענין שבת]] {{שוליים|ו_סא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_סא|פרנסי (יתדות/סמוכות) מטה שנטמא במדרס - מה דינם?]]''' * '''מקור:''' "טמא. סמוכות שלו טמאים מדרס" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק כה, הלכה יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הסמוכות (יתדות התומכות במטה) הטמאה במדרס טמאות מדרס כמותה, שכן הן משמשות אותה תשמיש קביעות, וכן פסק הרמב"ם בהלכות כלים פרק כה הלכה יט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סו-א-ד|בבלי שבת סו א — כלי עץ שיש לו בית קיבול כתיתין (רגל תותב של קיטע) טמא טומאת מת ואינו טמא טומאת מדרס]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סו-א-ה|בבלי שבת סו א — עגלה של קטן טמאה מדרס, ואילו מקל של זקנים טהור מכל טומאה]] {{שוליים|ו_סד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_סד|קיטע (בעל רגל כרותה) יוצא בשבת בקב (רגל עץ) שלו]]''' * '''מקור:''' "ואין יוצאין בהן. גמ : תנן: הקיטע יוצא בקב שלו. אמר שמואל (בר אבא בר אבא) יוצאין בו משום שהוא כסנדל ונכנסין בו לעזרה. רבי ינאי (הכהן) מקשה אם יוצאין בו משמע שעשיתו כסנדל ונכנסין בו לעזרה משמע שאינו כסנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שא סעיף כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמסקנת הגמרא (שמואל בר אבא) שהקב נחשב כסנדל ומותר לצאת בו, כדעת רמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שנים עשר#קג-א-ה|בבלי יבמות קג א — אנפיליא (סנדל) של בגד - החליצה בה פסולה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#עח-ב-ד|בבלי יומא עח ב — מנעל של גמי/כתיתין אסור לצאת בו ביום הכיפורים משום תענוג, אף שאינו נחשב מנעל לענין שבת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד ב<span class="yerum-runnum">82</span></div>ונכנסין בהן בעזרה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאינם כמנעל. ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמור סופה {{ירו"מ-הדגשה|דמהסיפא נראה שאין קשר בין הוצאת שבת לכניסה לעזרה וממילא}} דלית היא פליגא על דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאינם כמנעל}} ואין נכנסין בהן לעזרה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהם כמנעל אלא ודאי אין הטעם משום מנעל אלא כל שהוא לצורך הילוך התירו וגבי כניסה לעזרה לא אסרו אלא דבר שאינו דרך כבוד}}. אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן. מהו אנקטמין? אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הוסר|הונוס}}{{ירו"מ-הדגשה|הונום}} קטמין חמרא דיידא {{ירו"מ-ביאור|חמור צעצוע שמחזיקים ביד למשחק}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ט|ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ו_ט"> <strong>מתני':</strong> הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה. {{שוליים|ו_סה}} יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אוסר אף בחול משום דרכי האמורי. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה}}. הבנים יוצאין בקשרים בקישרי {{ירו"מ-הוסר|פיאה}}{{ירו"מ-הדגשה|פואה}} {{ירו"מ-ביאור|קשרים שעושים בשורש של צמח}}. ובני מלכים בזוגין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בזוגין שבצוארו. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מהו וכל אדם? בי{{ירו"מ-הדגשה|ן}} קטנים עניים בין קטנים עשירים. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} אמר {{שוליים|ו_סו}} בזוגין שבכסותו {{ירו"מ-הדגשה|שאף דרך גדולים בכך. ו}}מהו וכל אדם? בין גדולים בין קטנים. מתניתא פליגא על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: יוצא הוא אדם בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. {{ירו"מ-הוסר|אלא }}כאן בגדולים וכאן בקטנים. יוצאין בביצת החרגול {{ירו"מ-הדגשה|ד}}טב לאודנא, ובשן של שועל {{ירו"מ-הדגשה|ד}}טב לשינה, ובמסמר הצלוב {{ירו"מ-הדגשה|ד}}טב לעכביתא {{ירו"מ-ביאור|מכה}}. אית תניי תני ומחליף {{ירו"מ-הדגשה|בין}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]]{{ירו"מ-הוסר|רק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כמתניתין {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואף}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כמתניתין {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|מד}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל שהוא מרפא אין בו משום דרכי האמורי. {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} {{ירו"מ-הוסר|דרגי}}{{ירו"מ-הדגשה|דגון}} {{ירו"מ-הדגשה|קררון}} {{ירו"מ-ביאור|מן לחש}} {{ירו"מ-הוסר|דרגיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|יש בו}} משום דרכי האמורי. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר {{ירו"מ-הדגשה|אף}} משום {{ירו"מ-הדגשה|עבודה זרה}} ד{{ירו"מ-הדגשה|ד}}גון עבודה זרה היא דכתיב {{הפ|שמואל א|ה|ד}} וראש דגון ושתי כפות ידיו. {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} דונו דני {{ירו"מ-ביאור|יתחזקו חביותי}} {{ירו"מ-הדגשה|יש בו}} משום דרכי האמורי. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|אף}} משום {{ירו"מ-הדגשה|עבודה זרה ש}}דן עבודת כוכבים ומזלות דכתיב {{הפ|עמוס|ח|יד}} ואמרו חי אלהיך {{ירו"מ-הוסר|דם}}{{ירו"מ-הדגשה|דן האומר}} לאו לאו {{ירו"מ-הדגשה|יש בו}} משום דרכי האמורי. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום עבודה זרה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|איוב|כא|יד}} ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]{{ירו"מ-הוסר|רק}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} עמד עצם בגרונו נותן מאותו המין על ראשו ואין בו משום דרכי האמורי. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]<nowiki/>רבי אליעזר בן יעקב {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|ויקרא|יט|כו}} לא תנחשו ולא תעוננו. אף על פי שאין נחש יש סימן {{ירו"מ-ביאור|נחש אסור סימן מותר}}. {{שוליים|ו_סז}} ובלבד לאחר ג' סימנים כגון {{הפ|בראשית|מח|ז}} ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, {{הפ|בראשית|מב|לו}} יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין וגו'. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הולכין אחר שמיעת בת קול. מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} {{הפ|ישעיהו|ל|כא}} ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} עאל לפונייה {{ירו"מ-ביאור|להתפנות}} אתא אבטיונס {{ירו"מ-ביאור|שר}} דרומאי ואקומיה {{ירו"מ-הוסר|מאחריה }}ויתב ליה {{ירו"מ-הדגשה|במקומו}}. אמר הכין כל עמא <span id="דף_לט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> הלכה פ"ו הלכה ט'. אומרת המשנה: '''הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין''', '''וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה''', כלומר לכולם מותר, כן, לצאת בזוגין, רק מה שכתוב בני מלכים זה בעצם דיברו חכמים בהווה, בדרך כלל בני מלכים זה מה שהם עושים. '''יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה''', דברי רבי יוסי, '''ורבי מאיר אוסר''', הוא אומר '''אף בחול משום דרכי האמורי''', דרכי האמורי לעשות כאלה דברים אלה. באה הגמרא, למדנו במשנה '''הבנים יוצאין בקשרים''', ובני מלכים, כלומר הכוונה קשרי פואה. כן, כלומר זה סוג של קמע שעושים - בני מלכים בזוגין, וכל אדם, דיברו חכמים בהווה - אבל אם יוצאים בקשרים זה קשרי פואה, כלומר, זה קשרים שעושים משורש של צמח. '''ובני מלכים בזוגין'''. אמר רבי זעירא בזוגין שבצוארו, כלומר סוג של פעמונים שתולים סביב צוואר. ומה אז כתוב בהמשך - '''וכל אדם'''. אז מה זה כל אדם? הכוונה בין קטנים עניים, בין קטנים עשירים. רבי אילא אמר בזוגין שבכסותו. כלומר, הרי בעצם מי הולך עם פעמון בצוואר? ילדים קטנים. אז מה זה '''וכל אדם'''? זה גם גדולים הולכים. אז מה זה כל אדם, בין גדולים בין קטנים? זה הכוונה. ואמרה מתניתא פליגא על רבי זעירא, דתנן: '''יוצא הוא אדם בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו'''. כן, אז לכאורה יש סתירה, ואומר: לא, אין סתירה. '''כאן בגדולים וכאן בקטנים'''. כן, מה שאמרנו שמותר לצאת בזוגין - שצריך לצאת בזוגין של צווארו אדם מדובר באדם גדול, אבל קטן יכול לצאת. באה הגמרא, למדנו במשנה '''יוצאין בביצת החרגול''' - מה זה מועיל? '''טב לאודנא''' - מי שיש לו כאבי אוזניים, '''ובשן של שועל טב לשינה''' - מי שלא יכול לישון אז לוקח שן של שועל, '''ובמסמר הצלוב טב לעכביתא''' - למה זה טוב? טוב למכה. אית תניי תני ומחליף רבי יוסי ורבי מאיר. כן, כלומר אמרנו שרבי יוסי אומר שעושה את זה ורבי מאיר אוסר בשביל דרכי האמורי, ויש שני מחליפים - אומרים שדווקא רבי מאיר מתיר, ורבי יוסי אוסר בשביל דרכי האמורי. רבי חנניה בשם רבי יוחנן: כמתניתין - כמו שהמשנה שלנו גורסת שרבי מאיר אוסר ורבי יוסי מתיר. ואומר, רב שמואל ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן: כמתניתין. איך יודעים את זה? מדשמואל ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן '''כל שהוא מרפא אין בו משום דרכי האמורי'''. כלומר, אם דבר שהוא באמת עוזר אז זה לא נקרא דרכי האמורי. כלומר גם הגויים עושים את זה - אם הגויים עושים משהו ויש לו סיבה אז זה כבר מותר, זה לא נקרא דרכי האמורי. אז כיוון שאם אני רואה שמשהו מרפא אז זה מותר. יש איזה מאמר שראיתי פעם שהוא אומר שבעצם גם אם זה לא מועיל, אבל מספיק שאדם מאמין בזה וזה מועיל לו, אז חכמים לא רצו לאסור כדי שבן אדם לא יגיע לידי סכנה. ואומר, דגון כירון זה סוג של לחש. כן, אז יש בו משום דרכי האמורי, זה ברור שהוא לא מרפא, זה רק כן. רבי יודה אמר משום דגון עבודה זרה היא, דכתיב וראש דגון ושתי כפות ידיו. האומר דונו דני - הוא אומר יתחזקו, כן, דונו דני הכוונה יתחזקו החביות שלי. אז יש בזה משום דרכי האמורי. רבי יהודה אומר משום דן עבודת כוכבים ומזלות - למה? כי דן זה עקום, עבודה זרה, דכתיב ואמרו חי אלהיך דן. האומר לאו לאו, יש בו משום דרכי האמורי. רבי יהודה אומר משום עבודה זרה - גם עבודה זרה יש בזה. מה הראיה? דכתיב '''ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו'''. תני רבי חייא: '''עמד עצם בגרונו נותן מאותו המין על ראשו''', כן, ואין בזה משום דרכי האמורי, כמו שאמרנו, כי זה מועיל. תני רבי אליעזר בן יעקב: '''לא תנחשו ולא תעוננו''', כלומר, למרות שאין לחוש נחש - למרות שאסור לנחש, אבל סימן, כן, מותר. כלומר אף על פי שאין נחש יש סימן, ובלבד לאחר ג' סימנים. כלומר, רק אם דבר קורה שלוש פעמים אתה יכול להשתמש בזה, כגון '''ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין וגו''''. כלומר, זה קרה שלוש פעמים. אני כבר מתחיל לפחד. אמר רבי אלעזר: '''הולכין אחר שמיעת בת קול'''. כלומר אפשר להשתמש בבת קול. מה טעמא? '''ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו'''. כלומר, למרות שאין נבואה, אבל בת קול יש. רבי אלעזר עאל לפונייה, כלומר לך להתפנות. אתא אבטיונס דרומאי, כלומר איזה שר רומאי בא, ואקומיה, כלומר הקים אותו, ויתב ליה - וישב במקומו. אמר הכין כל עמא... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לח עמוד ב''' {{שוליים|ו_סה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_סה|מותר לצאת בשבת בביצת החרגול, שן של שועל ומסמר הצלוב לצורך רפואה]]''' * '''מקור:''' "יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה דברי רבי יוסי (בן חלפתא), ורבי מאיר אוסר אף בחול משום דרכי האמורי. גמ : תנן: הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שא סעיף כז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יוסי בן חלפתא: מותר לצאת בהם משום רפואה ~ רבי מאיר: אוסר אף בחול משום דרכי האמורי * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שהתירם, שכן דברים שהוכח בהם ניסיון רפואי אינם בכלל דרכי האמורי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להתיר את היוצא בהם משום רפואה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סה-א-ז|בבלי שבת סה א — מותר לכל אדם לצאת בשבת רעול או פרוף כדרך הערביות והמדיות, שלא נאסר אלא מה שאינו רגיל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סז-א-ב|בבלי שבת סז א — היוצא בשבת בביצת חרגול, שן שועל או מסמר מן הצלוב לרפואה - האם מותר]] {{שוליים|ו_סו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישי#דין-ו_סו|מותר לצאת בשבת בזוגין (פעמונים) התפורים בכסות, בין לגדולים בין לקטנים]]''' * '''מקור:''' "בזוגין שבכסותו שאף דרך גדולים בכך. ומהו וכל אדם? בין גדולים בין קטנים. מתניתא פליגא על רבי זעירא דתנן: יוצא הוא אדם בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. כאן בגדולים וכאן בקטנים. יוצאין בביצת החרג" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יט, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שא סעיף כג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמתניתא שיוצאין בזוגין שבכסותו לכל אדם, ואסרו רק זוגין שבצוארו שנחשב תכשיט/משא ולא לבוש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נח-א-א|בבלי שבת נח א — היוצא בשבת בטלית מקופלת ומונחת לו על כתפו חייב חטאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נח-א-ב|בבלי שבת נח א — עבד יוצא בשבת בחותם שבצווארו אך לא בחותם שבכסותו]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד א<span class="yerum-runnum">83</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא אקים לבר נש אלא לי. לית {{ירו"מ-הוסר|איפשר ד }}אנא נפיק מיכא עד דנידע מה הוה בסופיה. והוה תמן חיוי שרי נפיק ויהב ליה עדרו {{ירו"מ-ביאור|הכיש אותו}} תמן {{ירו"מ-ביאור|באחוריו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אח{{ירו"מ-הדגשה|י}}ת דריבוי {{ירו"מ-ביאור|יצאו בני מעיו}} וקרא עלוי {{הפ|ישעיהו|מג|ד}} ואתן אדם תחתיך {{ירו"מ-הוסר|וגו}}{{ירו"מ-הדגשה|ואתן אדום תחתיך}}. חד תלמיד מן דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] הוה נפיק מקטוע כיסין {{ירו"מ-ביאור|לכרות עצים}} חמתיה חד קייט {{ירו"מ-ביאור|אחד החוטבים}} חיויא פרי בתריה. אמר לו: חיויא פרי בתרך שבקיה {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} ואזיל ליה בתריה וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך. גרמניא עבדיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה נשייא|°]]<nowiki/>רבי יודה נשייא נפיק בעי מילוויה לרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}. אתא כלב שוטה בעי איתגרייא ביה ברבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}. גער ביה גרמני{{ירו"מ-הדגשה|א}} שבקיה ואזל ליה בתריה וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] היה איעלל {{ירו"מ-ביאור|נכנס}} לחדא קרייא {{ירו"מ-ביאור|לכפר אחד למסחר}}. מי עלל נכשל באצבעו עאל ושמע קליה דטלייא קרי {{הפ|שמות|כא|ג}} אם בגפו יבא בגפו יצא. אמר דומה שלא עלת בידי אלא הטחה זו בלבד וכן הוות ליה {{ירו"מ-ביאור|שלא הרויח כלום}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] הוי מתחמדין מיחמי {{ירו"מ-הוסר|אפוויי}}{{ירו"מ-הדגשה|אפויי}} דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. אמרין נלך אחר שמיעת בת קול עברין קומי סידרא שמעין קליה דטלייא דקרא {{הפ|שמואל א|כח|ג}} ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} מת וסיימון {{ירו"מ-הדגשה|את השעה}} וכן הוות ליה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} סלקין מבקרה לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] דהוה תשיש. אמרין: נלך בתר שמיעת בת קול. שמעין קליה דאיתתא אמרה לחבירתה: איטפי בוצינה. אמרה לה: לא יתטפי ולא מיטפי בוצינ{{ירו"מ-הדגשה|י}}הון דישראל והבינו שיחיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה עבר בשוקא חמא חד מזבין מן אילין מלטומה {{ירו"מ-ביאור|מיני מתיקה}}. אמר ליה: מן אילין את חיי אמר ליה: אין שבקיה ואזיל ליה. בתר שעה עבר גביה אמר לו: רבי צלי עלוי דמן ההיא שעתא לא זבנית כלום ואמר לו שני אתרך פעמים ששינוי השם גורם פעמים ששינוי המקום גורם. תרין תלמידין מן דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} הוין נפקין מקטוע כיסין {{ירו"מ-ביאור|לחטוב עצים}}. חמתין חדא איסטרלוגי אמר אילין תרין מי נפקין ולא חזרין. מן נפקין, פגע בהון חד סב. אמר לון: זכון עמי, דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום. והוה עמון חד עיגול {{ירו"מ-ביאור|כיכר לחם}}. קצין פלגא ויהבינה ליה. אכל וצלי עליהון, אמר לון: תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא, היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא. נפקין בשלם וחזרן בשלם. והוון תמן בני אינש דשמעין קליה. אמרין ליה: ולא כן אמרת, אילין תרין מי נפקין ולא חזרין? אמר {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} אי דהכא גברא שקר {{ירו"מ-הדגשה|או}} דאיסטרולוגייה דידיה שקרין. {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אפלו}} כן אזלין ופשפשון ואשכחון {{ירו"מ-הוסר|חכינתה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} פלגא בהדא מובלא {{ירו"מ-ביאור|חבילה}} ופלגא בהדא מובלא. אמרו מה טיבו עבידתכון יומא דין? ותניין ליה עובדא. אמר ומה ההוא גברא יכיל עביד דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגיה עיגול. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] משתעי הדין עובדא. חד גיור הוה איסטרולוגוס חד זמן אתא בעי מיפיק. אמר כדון נפקין {{ירו"מ-הדגשה|הרי לפי הכוכבים זה זמן סכנה}}. חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כלום אידבקת בהדא אומתא קדישתא לא למיפרש מן אילין מילייא ניפוק {{ירו"מ-הדגשה|ונסמוך}} על שמיה דבריין<span id="דף_לט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''לא אקים לבר נש אלא לי'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף ל"ט. אומרת הגמרא: חד תלמיד מן דבר קפרא הוה נפיק מקטוע כיסין - הלך לחתוך עצים. חמתיה חד קייט, כלומר אחד החוזים בכוכבים, ראה חיויא פרי בתריה - ראה נחש עומד ורץ אחריו. אמר לו: '''חיויא פרי בתרך''' - נחש עומד ורודף אחריך. שבקיה ואזיל ליה בתריה, כלומר הנחש עזב את התלמיד של בר קפרא ורדף אחרי אותו אדם, וקרא עלוי '''ואתן אדם תחתיך'''. כלומר אדם אחר במקומך בא. אומרת הגמרא: גרמניא עבדיה דרבי יודה נשייא נפיק בעי מילוויה לרבי הילא - הלך ללוות את רבי הילא. אתא כלב שוטה בעי איתגרייא ביה ברבי אילא - כלב שוטה רצה לנשוך את רבי אילא. גער ביה גרמני - העבד של הנשיא גער בכלב, אז הכלב שבקיה ואזל ליה בתריה. כלומר עזב אותו ורדף אחרי מישהו אחר, וקרא עלוי '''ואתן אדם תחתיך'''. בר קפרא היה איעלל לחדא קרייא, כלומר נכנס לאיזה עיר אחת, לאיזה כפר אחד למסחר. מי עלל - כשהוא נכנס, נכשל באצבעו, נפצע. עאל ושמע קליה דטלייא קרי, הוא שמע את התינוק שקורא פסוק: '''אם בגפו יבא בגפו יצא'''. אז אמר: דומה שלא עלת בידי אלא הטחה זו בלבד. כלומר כל מה שיצא לי מהעיר הזאת זה רק את המכה הזאת. וכן הוות ליה - לא הרוויח כלום כל אותו יום. אומרת הגמרא: רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הוי מתחמדין מיחמי דשמואל - מאוד רצו לראות את שמואל. אמרין: נלך אחר שמיעת בת קול. עברין קומי סידרא - הלכו לפני בית המדרש, ושמעין קליה דטלייא דקרא ושמואל מת, וסיימון וכן הוות ליה. כלומר סימנו את השעה שבה הוא אמר את הפסוק, והתברר שבאותו רגע הוא מת. אומרת הגמרא: רבי יונה ורבי יוסה סלקין מבקרה לרבי אחא דהוה תשיש - הוא היה חולה, רצו לבקר אותו. אמרין: נלך בתר שמיעת בת קול - בוא נשמע. שמעין קליה דאיתתא אמרה לחבירתה: '''איטפי בוצינה''', כלומר היא שמעה שאחת שואלת את חברתה האם הנר כבה. אמרה לה: '''לא יתטפי ולא מיטפי בוצינהון דישראל''' - הנר הזה לא יכבה כמו שלא יכבה נרם של ישראל. והבינו שיחיה. רבי יוחנן הוה עבר בשוקא, חמא חד מזבין מן אילין מלטומה - רואה שאחד מוכר מיני מתיקה. אמר ליה: מן אילין את חיי? - מזה אתה חי? אמר ליה: אין - כן, זה מה שאני מוכר, אני חי מזה. שבקיה ואזיל ליה. בתר שעה עבר גביה, אחרי שעה עבר שם, אז אותו אדם אמר לו: רבי צלי עלוי - תתפלל עליי, דמן ההיא שעתא לא זבנית כלום - מהשעה שעברת לידי עד עכשיו לא מכרתי כלום. ואמר לו שני אתרך: '''פעמים ששינוי השם גורם ופעמים ששינוי המקום גורם'''. תרין תלמידין מן דרבי חנינא הוין נפקין מקטוע כיסין - הלכו לחטוב עצים. חמתין חדא איסטרלוגי - ראה אותם אחד שרואה בכוכבים. אמר: '''אילין תרין מי נפקין ולא חזרין''' - הם הולכים ולא חוזרים. מן נפקין - בתוך כדי שהם הולכים, פגע בהון חד סב - זקן אחד פגע בהם. אמר לון: זכון עמי, דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום - שלושה ימים לא אכלתי כלום. והוה עמון חד עיגול - היה עמם כיכר לחם אחת. קצין פלגא ויהבינה ליה - הם חתכו חצי, נתנו לו. אכל וצלי עליהון, אמר לון: '''תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא, היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא''' - הנפש שלכם תינצל כמו שאתם הצלתם אותי היום. אומרת הגמרא: נפקין בשלם וחזרן בשלם. והוון תמן בני אינש דשמעין קליה - היו אנשים ששמעו. אמרין ליה: ולא כן אמרת, '''אילין תרין מי נפקין ולא חזרין'''? אתה אמרת שהם ילכו ולא יחזרו. אמר: אי דהכא גברא שקר דאיסטרולוגייה דידיה שקרין - כלומר או שאני שקרן, או שהאסטרולוגיה כולה שקרנית. כן אזלין ופשפשון ואשכחון פלגא בהדא מובלא ופלגא בהדא מובלא - הלכו ופשפשו במה שהביאו בעצים, ומצאו נחש חתוך חצי בחבילה של אחד וחצי בחבילה של השני. אמרו: מה טיבו עבידתכון יומא דין? איזו טובה עשיתם היום. ותניין ליה עובדא - וסיפרו להם את כל הסיפור. אמר: ומה ההוא גברא יכיל עביד דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגיה עיגול - מה האסטרולוג יכול לעשות, כשאלוהיהם של היהודים מתפייס בחצי כיכר לחם. כלומר אם נגזר על מישהו גזרת מוות והוא עשה חסד עם חצי כיכר לחם, הקדוש ברוך הוא מוחל לו ומציל אותו. רבי חונה משתעי הדין עובדא. חד גיור הוה איסטרולוגוס - הוא היה גר, רואה בכוכבים. חד זמן אתא בעי מיפיק - רצה לצאת יום אחד. אמר: כדון נפקין - הרי יום כזה לפי הכוכבים אסור, זמן סכנה. חזר ומר: כלום אידבקת בהדא אומתא קדישתא לא למיפרש מן אילין מילייא - האם לא נדבקתי באומה הקדושה הזו כדי להסתלק מכל ההצטגננות? ניפוק על שמיה דבריין - אני יוצא ואני סומך על הקדוש ברוך הוא. קריב למכסח על ידי חיה רעה - כמעט נהרג על ידי חיה רעה. יהב לה חמרה ואכלה - נתן לה את החמור שלו ואכלה, וכך הוא ניצל. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב<span class="yerum-runnum">84</span></div>קריב למכסח {{ירו"מ-ביאור|כמעט נהרג}} על ידי חיה רעה יהב לה חמרה ואכלה {{ירו"מ-הדגשה|וניצל}}. מאן גרם ליה דיפ{{ירו"מ-הדגשה|ו}}ל? בגין דהרהר. מאן גרם ליה דאישתיזיב? בגין דאתרחץ על ברייה. אמר לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: כל המנחש סופו לבוא עליו. ומה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|במדבר|כג|כג}} כי לא נחש ביעקב כי לו נחש. אמר רבי אחא בר זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר זעירא|°]]: כל מי שאינו מנחש {{ירו"מ-הדגשה|זוכה ו}}מחיצתו לפנים כמלאכי השרת. ומה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|במדבר|כג|כג}} כעת יאמר ליעקב ולישראל {{ירו"מ-ביאור|על ידי מלאכי השרת}} מה פעל אל אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: כבחצי ימיו של עולם {{ירו"מ-הדגשה|רתפ"ו}} היה אותו רשע עומד {{ירו"מ-הדגשה|והתנבא על הגאולה}}. מאי טעמא? כעת {{ירו"מ-ביאור|בעוד זמן כמו עכשיו}} יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. אמר רבי ירמיה בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה בן אלעזר|°]]: עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת: כל מי שפעל עם אל — יבוא ויטול שכרו. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמר בשם רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]]: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת, ומלאכי השרת שואלין אותן ואומרין להן: מה פעל אל {{ירו"מ-ביאור|מה הורה לכם הקדוש ברוך הוא}}. {{ירו"מ-הוסר|מה הורה לכם הקבה }}אמר רבי לוי בר חיותא[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי בר חיתה|°]]: ולא כבר עשה כן בעולם הזה? הדא הוא דכתיב {{הפ|דניאל|ג|כה}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל ג }}ענה נבוכדנצר ואמר הא אנא חזי גוברין {{ירו"מ-הוסר|ד}}{{ירו"מ-הדגשה|ארבע}} שריין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון. ומה תלמוד {{ירו"מ-הדגשה|לומר}} וחבל לא איתי בהון? אלא מלמד שהיו סריסים ונתרפאו. וריויה {{ירו"מ-ביאור|מראה}} {{ירו"מ-הדגשה|רביעאה דמי לבר אלהין וריויה}} {{ירו"מ-ביאור|מראה}} די קדמיתא אין כתיב כאן אלא וריויה די רביעאה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהם היו לפני המלאך. ו}}הן היו מכבשין לפניו את האור {{ירו"מ-הדגשה|שמעלתם היתה גדולה ממעלת המלאך}} דמי לבר אלהין. אמר ראובן באותו שעה ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעה על פיו. אמר לו: תקין מיליך {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|ובר}}{{ירו"מ-הדגשה|בר}} אית ליה {{ירו"מ-הדגשה|לקדוש ברוך הוא}}? חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| דנייאל ג}} {{הפ|דניאל|ג|כח}} בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די {{ירו"מ-הדגשה|שלח מלאכיה}} שלח בריה לית כתיב כאן אלא די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי. <strong>הדרן עלך פרק במה אשה</strong> ==פרק שביעי - כלל גדול== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ז_א|ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ז_א"> <strong>מתני':</strong> כלל גדול אמרו בשבת {{שוליים|ז_א}}כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת, והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת, {{שוליים|ז_ב}}והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה.<br><br> <span id="דף_מ_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> מאן גרם ליה דיפול? למה הוא הסתכן? בגין דהרהר - בגלל שהוא חשב וחשש. מאן גרם ליה דאישתיזיב? למה הוא ניצל? בגין דאתרחץ על ברייה - בגלל שהוא סמך על הקדוש ברוך הוא. אמר לוי: '''כל המנחש סופו לבוא עליו'''. ומה טעמא? '''כי לא נחש ביעקב כי לו נחש''' - מי שמנחש, זה יבוא עליו. אמר רבי אחא בר זעירא: '''כל מי שאינו מנחש מחיצתו לפנים כמלאכי השרת'''. ומה טעמא? '''כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל''' - כלומר מלאכי השרת שואלים את עם ישראל מה הקדוש ברוך הוא עושה, כביכול הם יותר קרובים מהמלאכים. אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: '''כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע עומד''' - בלעם התנבא על הגאולה. מאי טעמא? '''כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל''' - כלומר בדיוק בזמן כמו שעבר עד עכשיו נראה את הנפלאות שהקדוש ברוך הוא עושה לעם ישראל וגואל אותם. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: '''עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת: כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו'''. רבי ברכיה אמר בשם רבי אבא בר כהנא: '''עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת''' - כלומר הם יותר בפנים. '''ומלאכי השרת שואלין אותן ואומרין להן: מה פעל אל''' - המלאכים לא ידעו שעם ישראל יותר קרוב. אמר רבי לוי בר חיותא: '''ולא כבר עשה כן בעולם הזה'''? הרי זה כבר קיים בעולם הזה. הדא הוא דכתיב: ענה נבוכדנצר ואמר הא אנא חזי גוברין שריין מהלכין בגו נורא - אני רואה אנשים הולכים בתוך אש, '''וחבל לא איתי בהון''' - שום נגע לא קרה להם. ומה תלמוד '''וחבל לא איתי בהון'''? אלא מלמד שהיו סריסים ונתרפאו - לפני כן הם היו סריסים והתרפאו. וריויה די קדמיתא אין כתיב כאן, אלא וריויה די רביעאה - הרביעי שבהם דמי לבר אלהין, דומה לבן אלוהים, כלומר הוא מלאך. הן היו מכבשין לפניו את האור - דווקא לא שהמלאך היה מחפש טוהר בפניהם, אלא הפוך: הם היו מחפשים טוהר לפניו, כי מעלתם הייתה גדולה ממעלת המלאך. אמר ראובן: באותו שעה ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעה על פיו - המלאך נתן לו סטירה. אמר לו: תקין מיליך אית ליה? - תתקן את הדברים שלך, וכי יש לקדוש ברוך הוא בן? חזר ומר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו - עכשיו הוא לא אמר "שלח בריה" (בנו), '''די שלח בריה לית כתיב כאן, אלא די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי''' - כלומר הוא תיקן את עצמו ואמר שהקדוש ברוך הוא שלח מלאך. הדרן עלך פרק במה אשה. אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף לט עמוד ב''' {{שוליים|ז_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_א|השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב חטאת אחת בלבד, ואילו היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת]]''' * '''מקור:''' "כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת, והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ז, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שגגות פרק ז הלכה ב, ותואם גם את דין הבבלי בעניין זה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק ראשון#ג-א-ג|בבלי כריתות ג א — השוגג בשבת (לא ידע שהוא שבת) אך היה מזיד במלאכות (ידע שאסורות) - חייב חטאת אחת בלבד על כל ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק ראשון#ג-ב-א|בבלי כריתות ג ב — תינוק שנשבה לבין הגויים שלא ידע שעבודה זרה אסורה, וכן גדול שטעה וסבר שאיסור עבודה זרה הוא ]] {{שוליים|ז_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ב|היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה]]''' * '''מקור:''' "והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה. 📖 באר משה — דף לט עמוד ב מאן גרם ליה דיפול? למה הוא הסתכן? בגין דהרהר - בגלל שהוא חשב וחשש. מאן גרם ליה דאישתיזיב? למה הוא ניצל? ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ז, הלכה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שגגות, פרק ז, הלכה ג), שהמזיד היודע שהוא שבת ועשה מלאכות רבות בשבתות רבות חייב על כל אחת ואחת, שאין ידיעת השבת מצטרפת לפוטרו כבשוגג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק ראשון#ב-ב-ב|בבלי כריתות ב ב — העושה כל אבות מלאכות שבת בהעלם אחת חייב חטאת על כל אחת ואחת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק ראשון#ג-א-ג|בבלי כריתות ג א — השוגג בשבת (לא ידע שהוא שבת) אך היה מזיד במלאכות (ידע שאסורות) - חייב חטאת אחת בלבד על כל ]] </div> r4f8sau0obnwlhabdvrvxp6hida5qag 106 1754925 3078504 3078350 2026-08-21T14:12:31Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078504 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק שביעי — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א<span class="yerum-runnum">85</span></div>{{שוליים|ז_ג}}העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת.<br><strong>גמ':</strong> מהו כלל גדול? אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: שהוא גדול מכלל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר ב}}שביעית, שהשבת חלה על הכל ושביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד. תמן תנינן: כלל גדול אמרו בשביעית, מהו כלל גדול? אמר רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: שהוא גדול מכלל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר ב}}מעשרות, שהשביעית חלה בין על אוכלי אדם בין על אוכלי בהמה, ומעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם בלבד. תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] כלל גדול אמרו במעשרות, מהו כלל גדול? אמר רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: שהוא גדול מכלל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר ב}}פיאה, שהמעשרות חלין בין על דבר שמכניסו לקיום ובין על דבר שאין מכניסו לקיום, ופיאה אינה חלה אלא על דבר שמכניסו לקיום. ואית דבעי מימר מהו גדול מיכן שיש למטה ממנו {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניעה וכולי}}. אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת, תניי דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כל שאינו יודע עיקר שבת {{ירו"מ-ביאור|תינוק שנישבה.}} רבי אלעזר {{ירו"מ-הדגשה|גרס}} כמתניתין {{ירו"מ-ביאור|השוכח עיקר שבת.}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|גרס}} כהדא דתני דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-ביאור|שאינו יודע עיקר שבת.}} {{ירו"מ-הוסר|הא רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דתני}} כל השוכח עיקר שבת, הא אם אינו יודע כל עיקר פטור. מן מה דרב תני {{ירו"מ-הדגשה|כ}}מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|דידן}} {{ירו"מ-ביאור|כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת,}} ופתר לה אי זהו {{ירו"מ-הדגשה|השוכח עיקר שבת}} שאינו יודע עיקר שבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} קטן שנשבה בין העובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}. הדא אמרה {{שוליים|ז_ד}}הוא הדא הוא הדא. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי}}{{ירו"מ-הוסר| הא אמר ר}} יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} כל שאינו יודע עיקר שבת, הא {{ירו"מ-הוסר|אינו יודע}}{{ירו"מ-הדגשה|ידע}} ושכח חייב {{ירו"מ-הדגשה|על כל שבת ושבת}}. מן מה {{ירו"מ-הוסר|דמר רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו"מ-הוסר|כלה}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}דא הילכתא {{ירו"מ-הדגשה|שנאמרו באמצע המשנה, שהיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה — חייב על כל שבת ושבת, זה בשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאלתי את}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת, מה הוא? אמר לי: חייב על כל אחת ואחת}} ברם כרבנן {{ירו"מ-הדגשה|לרבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה: היא הדא היא הדא. בעון קומי בריה דרבי {{ירו"מ-הוסר|יסא}}{{ירו"מ-הדגשה|יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} את מה שמעת מן אבוך.<br><br> <span id="דף_מ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו עוזרים בירושלמי מסכת שבת, דף מ. הנה אנחנו נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק ז הלכה א. אומרת המשנה '''כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר השבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב על אחת אחת'''. היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה. '''העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת'''. כן, כלומר אם הוא עושה אב ותולדה שלו, אז הוא יהיה חייב רק אחת אחת. שואלת הגמרא '''מהו כלל גדול?''' למה זה נקרא כלל גדול? אמר רבי יוסי ברבי בון שהוא גדול מהכלל שנאמר לגבי שביעית, כן, כיוון ש'''השבת חלה על הכל''' ואילו '''שביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד'''. אומרת הגמרא '''תמן תנינן כלל גדול''' אמרו בשביעית, כן, גם בשביעית כתוב כלל גדול. אז מהו כלל גדול? אמר רבי יוסי ברבי בון שהוא גדול מהכלל שנאמר במעשרות, כן, ש'''השביעית חלה בין על אוכלי אדם בין על אוכלי בהמה''', ואילו '''מעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם בלבד'''. '''תני בר קפרא כלל גדול אמרו במעשרות'''. שואלת הגמרא שוב פעם, אז מה כלל גדול? למה נאמר במעשרות כלל גדול? אמר רבי יוסי ברבי בון שהוא גדול מהכלל שנאמר בפאה, ש'''המעשרות חלין בין על דבר שמכניסו לקיום ובין על דבר שאין מכניסו לקיום''', כלומר דבר שנשמר במחסנים כמו חיטה וכדומה, בין דבר שאינו מכניסו לקיום, כמו לדוגמה ירקות. ואילו '''פיאה אינה חלה אלא על דבר שמכניסו לקיום'''. '''ואית דבעי מימר מהו גדול''' - מכאן שיש למטה ממנו. כלומר שבאותו עניין יש גם כללים יותר פשוטים. אומרת הגמרא '''אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת'''. כלומר במשנה שלנו כתוב כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר השבת כן אינו חייב על אחת אחת וכולי. '''תניי דבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת'''. כלומר מעולם הוא לא ידע, תינוק שנשבה. אז אומרת הגמרא רבי אלעזר גרס כמתניתין, כלומר הוא גרס במשנה שלו כל השוכח עיקר שבת, ואילו רבי יוחנן גרס כהדא דתני דבית רבי, כלומר היה גורס כל שאינו יודע עיקר שבת. אז שואלת הגמרא, רבי אלעזר דתני כל השוכח עיקר שבת, משמע שאם הוא לא יודע בכלל יהיה פטור לגמרי. כלומר, אם אתה אומר שכל השוכח עיקר שבת - מה, הוא ידע ושכח, אז הוא חייב אחת על שבתות הרבה. אדם שלא ידע מעולם, כלומר תינוק שנשבה, יהיה פטור לגמרי. אומרת הגמרא, לא מן מה דרב תני מתניתין ופתר לה - רב שנה כן כמו המשנה שלנו, הוא שנה כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב על אחת אחת, והוא פתר לה. הוא הביא דוגמה, הוא אמר '''אי זהו שאינו יודע עיקר שבת קטן שנשבה בין העובדי כוכבים'''. אז רואים מכאן '''הדא אמרה אדם מרה אי ידע אי לא ידע'''. כלומר רואים שיש הבדל. שואלת הגמרא עכשיו הפוך, לרבי יוחנן דתני כל שאינו יודע עיקר שבת, כן, הוא שנה כמו רבי, כל שאינו יודע עיקר שבת אז הוא חייב אחת על הרבה שבתות. האם מכאן נוכל להסיק שאם הוא יודע ושכח יהיה חייב על כל שבת ושבת? אומרת הגמרא לא. מן מה שמואל אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא '''דא הילכתא כרבי אליעזר'''. כלומר, כל מה שנאמר באמצע המשנה שיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה שבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת - זה בשיטת רבי אליעזר. כדתנן אמר רבי עקיבא שאלתי את רבי אליעזר '''העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת''', מה הוא? אמר לי חייב על כל אחת ואחת. כן, זה רק לדעת רבי אליעזר. אבל לדעת רבנן, כלומר לדעת רבי עקיבא, '''אינו חייב אלא אחת'''. אז רואים מכאן '''הדא אמרה אדם מרה אי ידע אי לא ידע'''. כלומר, בין אם הוא ידע עיקר שבת ושכח ובין אם מעולם לא ידע עיקר שבת - לאותו דין, בכל מקרה הוא חייב רק אחת. כי כל החילוקים האלה שראינו זה רק בדעת רבי אליעזר, בדעת רבי עקיבא בכל מקרה חייב רק אחת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מ עמוד א''' {{שוליים|ז_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ג|העושה מלאכות רבות ממין (עין) מלאכה אחת בשגגה, חייב חטאת אחת בלבד]]''' * '''מקור:''' "העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת. גמ : מהו כלל גדול? אמר רבי יוסי ברבי בון: שהוא גדול מכלל שנאמר בשביעית, שהשבת חלה על הכל ושביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד. תמן תנינן: כל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ז, הלכה ה, רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ז, הלכה ז, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ז, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט המשנה "כלל גדול אמרו בשבת", וכן פסק הרמב"ם בהלכות שגגות פרק ז הלכה ה וז, ובהלכות שבת פרק ז הלכה ט, שהשבת חלה על הכל ולכן העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-ל|בבלי שבת עה ב — המוחק אות גדולה אחת במקום שיש לכתוב שתיים חייב, אף שכותבה במקומה פטור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק שלישי#טז-ב-ד|בבלי כריתות טז ב — העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת (תולדות של אב אחד) בשבת אחת אינו חייב אלא חטאת אחת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#סח-א-א|בבלי שבת סח א — העושה מלאכות שבת רבות מעין מלאכה אחת (אב אחד) בשגגה בהעלם אחד, חייב חטאת אחת ולא חטאת על כ]] {{שוליים|ז_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ד|מי שיודע עיקר שבת ושכח ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת בפני עצמה]]''' * '''מקור:''' "הוא הדא הוא הדא. לרבי יוחנן (בר נפחא) דתני כל שאינו יודע עיקר שבת, הא ידע ושכח חייב על כל שבת ושבת. מן מה דאמר שמואל (בר אבא בר אבא) אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא כל הדא הילכתא שנאמרו באמצע המשנה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ב, הלכה ו, רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ז, הלכה ב, סמ"ג עשין ריג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר ~ רבי עקיבא: לר"א חייב על כל שבת ושבת (העלם שבת חלוק), לר"ע חייב רק חטאת אחת על כל השבתות כשההעלם אחד * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אליעזר שהעלם שבת חלוק וחייב על כל שבת ושבת, כפי שהכריע רבי יוחנן; הרמב"ם פסק כך בהלכות שגגות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק ראשון#ג-ב-א|בבלי כריתות ג ב — תינוק שנשבה לבין הגויים שלא ידע שעבודה זרה אסורה, וכן גדול שטעה וסבר שאיסור עבודה זרה הוא ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#סח-ב-א|בבלי שבת סח ב — תינוק שנשבה בין הנכרים או גר שנתגייר ביניהם ועבר עבירה - פטור מחטאת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד ב<span class="yerum-runnum">86</span></div>{{ירו"מ-הוסר|מן דרבי יוסי }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}} כרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לון חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] לא אמר כן אלא {{ירו"מ-הדגשה|כרבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבי}} סימון בר זבדא הוה פשט עם בריה דרבי יוסה {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ושמע מינה כהדא דרבי {{ירו"מ-הוסר|ליעזר}}{{ירו"מ-הדגשה|אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מטאלין {{ירו"מ-הדגשה|ושקולים}} מילייא {{ירו"מ-הדגשה|לא נוכל להכריעה מה דעת}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא ד ב|ויקרא ויקרא ד ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה' אשר לא תעשנה ועשה מאחת מהנה}} {{ירו"מ-ביאור|ודרשינן}} ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה. ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|בזדון שבת ושגגת מלאכות ועשה}} הנה לחייב על כולהן אחת {{ירו"מ-הדגשה|בזדון מלאכות ושגגת שבת ועשה}} מהנה לחייב על התולדות. {{ירו"מ-הדגשה|מנין שהפסוק מדבר על איסורי שבת}} או{{ירו"מ-הדגשה|לי}} נימר {{ירו"מ-הדגשה|שבעבודת}} {{ירו"מ-הוסר|בעכום}}{{ירו"מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} הכתוב מדבר {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני רבי זכאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|יה}} קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ז_ה}}זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|כבר נדחו דבריו ד}}אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת {{ירו"מ-ביאור|טעיתה}} אינו חייב אלא אחת. {{ירו"מ-הדגשה|אף ללא דחית}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה ד}}עד לא יתברינה {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן בר נפחא}} בידיה יש כאן אחת {{ירו"מ-הדגשה|שהיא הנה כפי שסבר}} רבי זכאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שחייב על כל אחת ואחת ו}}אין כאן הנה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא אחת שחייב אחת על כולם}}. מן דתברה בידיה יש כאן הנה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא אחת כפי שסובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|וחייב אחת על כולם ו}}אין כאן אחת {{ירו"מ-הוסר|והיכן}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיא הנה שיהיה חייב על כל אחת ואחת. ולמה לא יהיה כן}} בעובד כוכבים ומזלות? הרי אפשר להעמיד בעבודתה {{ירו"מ-הדגשה|המיוחדת לה}} בעבודת {{ירו"מ-הוסר|הגבוה}}{{ירו"מ-הדגשה|גבוה}} {{ירו"מ-ביאור|זיבוח קיטור וניסוח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בהשתחויה {{ירו"מ-הדגשה|ועשה אחת}} בעבודתה {{ירו"מ-ביאור|כגון חיבק גיפף נישק}} לחייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|ועשה הנה}} בעבודת {{ירו"מ-הוסר|הגבוה}}{{ירו"מ-הדגשה|גבוה}} {{ירו"מ-ביאור| זיבוח קיטו וניסוח,}} לחייב על כולהן אחת {{ירו"מ-הדגשה|ועשה מהנה}} בהשתחויה לחייב על מקצתה {{ירו"מ-הדגשה|שאפילו על מקצת השתחויה חייב. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אפילו כן אי אפשר לאמר שהפסוק מדבר בעבודה זרה ד}}כתיב {{ירו"מ-הדגשה|ביה}} ([[ויקרא ד ג|ויקרא ויקרא ד ג]]) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והביא פר, {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שהפסוק מדבר ב}}מצוה שהמשיח מביא עליהן פר יצאת עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} שאינו מביא עליה פר אלא שעירה. {{ירו"מ-הוסר|בלבד }}התיבון הרי חלבים ועריות הרי המשיח<br><br> <span id="דף_מא_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''בעון קומי בריה דרבי''' - את מה שמעת מן אבוך? רבי יוסי, מה שמעת מאבא שלך? אז אמר להם כרבי יוחנן, כן, כמו שרבי אמר, שמעולם לא ידע, כלומר תינוק שנשבה. '''אמר לון חזקיה לא אמר כן''', הוא אומר לא, דווקא אמר כמו רבי אליעזר. '''אלא סימון בר זבדא הוה פשט עם בריה דרבי יוסה ושמע מינה כהדא דרבי''' - כלומר הוא שהוא מלמד אותו את הגרסה של רבי אליעזר. אומרת הגמרא '''מטאלין מילייא''' - כלומר שהם דברים שקולים, אנחנו לא יודעים בדיוק מה אמר רבי יוסי, כך שלא נוכל להגיע להכרעה. אומרת הגמרא כתיב '''ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה'''. ודרשינן - כלומר את המילה ועשה מצרפים למילה הנה ולמילה מהנה ולמילה אחת, אז דורשים את כל אחד בנפרד. כן, '''ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת'''. כלומר, כל אחת מהעבירות שהוא עושה הוא חייב. באיזה מקרה מדובר? בזדון שבת בשגגת מלאכות. הוא יודע שיש שבת, רק הוא שכח, הוא לא ידע שהמלאכות אלה אסורות, אז הוא שגג על כל מלאכה, לכן הוא חייב על כל מלאכה. כן, '''הנה לחייב על כולן אחת'''. כלומר מקרה שהוא עשה הרבה עבירות הוא חייב רק אחת. באיזה מקרה? בזדון מלאכות ושגגת שבת. הוא לא ידע שיש שבת, הוא ידע שהמלאכות אסורות, רק הוא לא ידע שיש שבת. במקרה כזה, למרות שהוא עשה הרבה מאוד מלאכות, הוא חייב רק אחת. '''ועשה מהנה לחייב על התולדות'''. כלומר מאותם, שזה משהו שיוצא מהאבות. שואלת הגמרא מנין שהפסוק מדבר בכלל איסורי שבת, אולי נאמר שמדובר בכלל '''או נימר הכתוב מדבר''' בעבודה זרה. '''תני רבי זכאי קומי רבי יוחנן זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת'''. כן, אז רואים מכאן שבעבודה זרה יש מציאות שהוא עושה הרבה עבירות וחייב על כל אחד ואחת. אז אומרת הגמרא לא, נדחו דבריו, '''אמר ליה רבי יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת'''. כלומר אתה עברת שלוש נהרות, את הפרת והחידקל וכנראה את הירדן וטעית. '''אינו חייב אלא אחת'''. כלומר, אם הוא זבח, קיטר וניסך, חייב רק אחת. אומרת הגמרא, לא צריך את דחיית רבי יוחנן, גם בלי הדחיה אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה. למה? '''רבי יוחנן עד לא יתברינה בידיה''' - כלומר עד שרבי יוחנן לא דחה את זה בידיים שלו, אז יש כאן אחת רק, '''רבי זכאי אין כאן הנה'''. כלומר, רבי זכאי סבר שהוא יהיה חייב על כל אחת ואחת, אז זה רק הנה - ועשה הנה, אבל אין כאן הנה שהיא אחת שיהיה חייב אחת על כולם. כלומר, אין שום מקרה שבו הוא יעשה הרבה עבירות ויהיה חייב אחת. אבל אחרי, '''מן דתברה בידיה''', כלומר אחרי שרבי יוחנן דחה אותו, אז עכשיו הפוך. '''יש כאן הנה''', כלומר שהוא עושה הרבה עבירות והוא חייב אחת, הנה שהיא אחת, כמו שרבי יוחנן הסביר, והוא חייב על כולם אחת. '''רבי יוחנן אין כאן אחת'''. כלומר, אין מצב שהוא חייב על כל עבירה ועבירה. שואלת הגמרא ולמה לא יהיה כן בעבודה זרה? '''הרי אפשר להעמיד בעבודתה בעבודת בהשתחויה'''. כלומר, בעצם נוכל להעמיד כל חלק על סוג אחר של עבירות שקשורות לעבודה זרה. כן, כלומר בעבודתה, כגון חיבק, נישק וגיפף - אם זה דרך העבודה של העבודה הזרה הזאתי, אז חייב על כל אחת ואחת. וכלומר זה '''בעבודתה לחייב על כל אחת ואחת'''. כלומר, הוא חיבק, גיפף, נישק בעבודה שלה. עכשיו '''בעבודת לחייב על כולן אחת''', כלומר שאמרנו שאם הוא עשה הרבה עבודות חייב רק אחת - זה בעבודת גבוה, כמו שאם הוא עבד את העבודה זרה בעבודת גבוה, כגון זבח, קיטר, ניסך, שבהם גם אם הוא עושה הרבה עבירות הוא חייב רק אחת. '''בהשתחויה לחייב על מקצתה''', כלומר שיש לנו עבירה מסוימת שיש לה תולדה כביכול, שחייב על מקצת, שאפילו על מקצת השתחויה חייבים. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל בר רב יצחק, אפילו כן אי אפשר לומר שהפסוק מדבר בעבודה זרה. למה? שהרי כתיב '''אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והביא פר'''. כלומר מכאן שהפסוק מדבר על מצווה שהמשיח מביא עליהן פר. ועכשיו '''יצאת עבודת כוכבים''', הרי בעבודה זרה המשיח לא הביא פר, אלא הוא הביא שעירה. אז לכן אי אפשר להגיד שהפסוק הזה בכלל מדבר על עבודה זרה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מ עמוד ב''' {{שוליים|ז_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ה|העובד עבודה זרה בהעלם אחת בזיבוח קיטור וניסוך חייב חטאת אחת בלבד ולא על כל אחת ואחת]]''' * '''מקור:''' "זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת כבר נדחו דבריו דאמר ליה רבי יוחנן (בר נפחא) בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת (טעיתה) אינו חייב אלא אחת. אף ללא דחית רבי יוחנן (בר נפחא) אי אפשר להעמיד " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ז, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי זכאי~רבי יוחנן בר נפחא: זכאי סבר חייב על כל אחת ואחת מהזיבוח קיטור וניסוך; ר' יוחנן סבר אינו חייב אלא אחת * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא שדחה את דברי רבי זכאי ("כבר נדחו דבריו"), וכן פסק הרמב"ם (הלכות שגגות פ"ז ה"א) שהעובד עבודה זרה בהעלם אחת בכמה עבודות אינו חייב אלא חטאת אחת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק ראשון#ג-א-ד|בבלי כריתות ג א — המתעה שהיה מזיד בעבודה זרה עצמה אך שגג לחשוב שהעבודה שעבד בה אינה עבודתה - חייב חטאת ופטור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק ראשון#ג-ב-ג|בבלי כריתות ג ב — הכורע ומשתחוה לעבודה זרה בהקשת ידיו בלבד ללא כפיפת קומה - אינו חייב, שאין בכך מעשה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד א<span class="yerum-runnum">87</span></div>מביא עליהן פר {{ירו"מ-הדגשה|ואולי כל הפסוק נאמר על חלבים ועריות}} {{ירו"מ-ביאור|ומצאנו בחלב שחייב כמה על אכילה אחת, דתמחויים מחלקים. ובעריות הבא על חמש עריות בהעלם אחד, חייב חמש חטאות דגופים מחלקים.}} לא אתינן מתני אלא דברים שיש להן תולדות {{ירו"מ-הדגשה|כדי לקיים מהנה}}. חלבים {{ירו"מ-הדגשה|ועריות}} אין להן תולדות {{ירו"מ-הדגשה|ואם תאמר, והרי מערה שזה תולדה ב}}עריות — {{ירו"מ-הדגשה|הא קימא לן דבכל העריות}} עשה בהן {{ירו"מ-הדגשה|הכתוב}} את המערה כגומר. {{ירו"מ-הדגשה|מנין לחייב על כל שבת ושבת}} חברייא אמרין {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[ויקרא כג ג|ויקרא אמור כג ג]]) שבת הוא לה' לחייב על כל שבת ושבת. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: כתיב ([[שמות לה ב|שמות ויקהל לה ב]]) כל העושה בו מלאכה יומת. {{ירו"מ-הוסר|לא }}העושה בו {{ירו"מ-הדגשה|מלאכה שלמה אפילו חציה בלילה וחציה בבקר ולא העושה בו חצי שיעור}} ובחבירו {{ירו"מ-הדגשה|חצי שיעור האם כשם}}{{ירו"מ-הוסר| את אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אין השבתות מצטרפות {{ירו"מ-הדגשה|הוא הדין שהם}} חולקות {{ירו"מ-הדגשה|ואם עשה מלאכה בשתי שבתות בהעלם אחד יהיה חייב שתים}}? אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כשם שאינן מצטרפות כך אי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן חולקות {{ירו"מ-ביאור|כמו באכילה. שאם אכל חצי זית בכדי אכילת פרס וחצי זית בכדי אכילת פרס אחר, אינם מצטרפים. ואם אכל כזית בכדי אכילת פרס זה, וכזית בכדי אכילת פרס זה, חייב אחת.}} גדול שנשבה בין העובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות ואינו יודע מתי שבת}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} חד אמר {{שוליים|ז_ו}}מונה ששה ועושה שבת וחרנה אמר עושה שבת ומונה ששה. רבי יצחק בר אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]]: מונה ששה ועושה שבת, חמשה ועושה שבת, ארבעה ועושה שבת, ג' ועושה שבת, שנים ועושה שבת, אחד ועושה שבת. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם נשבה בכל אחד מימי השבוע חוץ מיום שלישי בתוך מחזור אחד, יצא שיעשה פעם אחת שבת בזמנה. אבל}} אין אישתבאי בתלתא הוא עבד בשובתא {{ירו"מ-הדגשה|תמיד שהרי לא יצא שעשה שבת בזמנה בכל המחזור אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היא}} חייליה לתרין {{ירו"מ-הוסר|מחזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|מחזורין}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא עבד שובתא {{ירו"מ-הדגשה|בזמנה}} ואין {{ירו"מ-הוסר|לא }}לתמוה {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} {{ירו"מ-הוסר|ויחוש}}{{ירו"מ-הדגשה|יחוש}} לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם {{ירו"מ-הדגשה|ואינו יודע מי קידש דאמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] איתפלגון רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר חושש לכל הנשים {{ירו"מ-הדגשה|שמא קרובות אשתו הן}}. ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר אינו חושש לכל הנשים {{ירו"מ-הדגשה|דרוב נשים אינם קרובות ד}}תמן יש לו תקנה, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יכול הוא לישא גיורת {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יכול הוא לישא משוחררת. הכא, מה אית לן {{ירו"מ-הדגשה|לעשות}}. תמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש. תמן תנינן: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה<br><br> <span id="דף_מא_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים דף ממסכת שבת, דף מ"א. אומרת הגמרא: "אי תבון הרי חלבים ואריות הרי משיח מביא עליהם פר". כלומר אנחנו אמרנו שהפסוק שכתוב "ועשה מאחת מהנה" הוא מדבר על שבת, כן? וניסינו להגיד אולי הוא מדבר על עבודה זרה כמו שאמר רבי זכאי. אז הגמרא דחתה את זה כי אמרה שאי אפשר להעמיד את זה כמו שרבי זכאי אומר, כי הפסוק, כן, מדבר שם, הכתוב מדבר שם שהכהן המשיח יחטא על משמעתם והביא פר. בעצם הפסוק מדבר על איזה חטא שמשיח מביא עליו פר ועבודה זרה משיח לא מביא פר, אלא שעירה. אז הגמרא ממשיכה לשאול, אז אולי זה חלבים ואריות? כי הרי משיח עליהם מביא פר. כן. משיח על חלבים ואריות מביא פר, אז אולי כזה פסוק נאמר על חלבים ואריות? עכשיו, וגם מצאנו שבחלב יש מציאות שיהיה חייב כמה חטאות, כן? כי הרי תמחוים מחלקים. אם הוא אכל חלב מבושל וחלב צלוי וחלב, יהיה חייב על כל אחד ואחד מהם. וגם באריות מצאנו שמי שבעל חמש אריות, בעלם אחד, אז הוא חייב חמש חטאות כי איגופים מחלקים. אז אומרת הגמרא: '''לא אתינן מתני אלא דברים שיש להן תולדות''', כן, הרי אמרנו שבפסוק הזה גם נאמר מהנה ואמרנו מהנה זה תולדות. אז אני לא יכול לשייך את הפסוק הזה לדבר שאין לו תולדות, כן, ולאריות אין תולדות. אמרה הגמרא מי אמר לחלבים ואריות אין תולדות? ואומרת מי אמר אולי מארה זה תולדה של אריות, כן, אמרה הגמרא אי אפשר להגיד את זה, כי קיימא לן בכל האריות '''עשה בהן את המערה כגומר''', כן. כלומר יש גזירת הכתוב שאין חילוק בין מארה לגומר. מכל האריות, כן, מארה זה כמו גומר, לכן בעצם אין פה עניין של תולדה ואב. שואלת הגמרא: מנין לחייב על כל שבת ושבת? '''חברייא אמרין שבת הוא לה' לחייב על כל שבת ושבת'''. כן, שבת אי ביחיד וחייב על כל שבת ושבת. אמר רבי אילא: '''כתיב כל העושה בו מלאכה יומת'''. מה לומדים מכאן? העושה בו מלאכה שלמה. כלומר אם אדם עושה מלאכה שלמה בשבת, אפילו אם הוא עושה חצי בלילה וחצי בבוקר, כן, אז זה מצטרף וזה נחשב מלאכה אחת והוא עובר איסור, אבל לא עושה בו חצי שיעור וחברו חצי שיעור. כן, כלומר אם הוא עושה חצי שיעור בשבת אחת וחצי שיעור בשבת שנייה, זה לא מצטרף כי הדין אמר בו, כל העושה בו מלאכה. שואלת הגמרא אם כשם שאין השבתות מצטרפות, אז הוא הדין שהן חולקות, כן, כלומר אם הוא נניח יעשה מלאכה בשתי שבתות בעלם אחד, כן, יעשה שיעור, יעשה שיעור בשבת אחת ושיעור בשבת שנייה, אבל הכל יהיה בעלם אחד. האם הוא יהיה חייב שתיים? אמר רבי יוסי ברבי בון: '''כשם שאינן מצטרפות כך אין חולקות'''. כלומר כמו שבאכילה, אם הוא אוכל חצי זית ברדי אכילת פרס וחצי זית באכילת פרס, אז הן לא מצטרפות. ומצד שני אם הוא אכל כזית ברדי אכילת פרס וכזית ברדי אכילת פרס אחר, אז הכל בעלם אחד, הוא חייב אחת. אז גם כאן, אם הוא עושה מלאכה אחת בשתי שבתות בעלם אחד, יהיה חייב רק אחת. אומרת הגמרא: '''גדול שנשבה בין העובדי כוכבים''', כלומר בית אדם או מבוגר שהוא נמצא במדבר והוא לא יודע מתי שבת. אז רב ושמואל, חד אמר: '''מונה ששה ועושה שבת''', כן. כלומר קודם כל מונה שישה ימים שמתייחס אליהם כמו חול ואז לאחר מכן עושה יום שביעי שבת. והאחר אמר: '''עושה שבת ומונה ששה''', כן. כלומר הוא קודם כל היום שבו הוא נמצא, אליו הוא מתייחס בתור שבת ואחרי זה שישה. רבי יצחק מדמים את זה לאדם הראשון, שמיד שהוא נברא היה שבת, כן, הוא נברא בשישי ומאז נכנס השבת. רבי יצחק בר אלעזר אמר בשם רב נחמן בר יעקב: '''מונה ששה ועושה שבת, חמשה ועושה שבת, ארבעה ועושה שבת, ג' ועושה שבת, שנים ועושה שבת, אחד ועושה שבת''', כן, בעצם הוא עושה איזה סדרה, רצף כזה. כלומר, בהתחלה מונה שישה ויום אחד מתייחס אליו כמו שבת, לאחר מכן חמישה ויום חמישי כמו שבת וכולי. וככה בעצם ייווצר לו מצב שוודאי בתוך המחזור הזה יהיה פעם אחת לפחות שהוא צדק, שהוא עשה שבת בשבת. אמר רבי מנא, אם נבדוק את זה אנחנו נגלה שאם הוא נשבע בכל אחד מימי השבוע חוץ מיום שלישי, כן, אז בתוך מחזור אחד באמת יצא שהוא יעשה פעם אחת שבת בזמנה. אבל אם הוא נשבע ביום שלישי, אז אין שום יום אחד שהוא ישבות בשבת. הוא תמיד בכל המחזור הזה יעשה עבודה בשבתות. כן, אפשר לבדוק את זה. אמר רב חייליה לתרין הוא עבד שובתא, כלומר, באמת במחזור אחד אמנם זה לא יהיה, אבל במחזור הבא זה כן יקרה. זאת אומרת אם הוא יעשה את זה, כן, שש שבת, חמש שבת, ארבע שבת, שלוש שבת וכולי, אז במחזור הראשון, אמנם ביום השלישי, כן, כלומר אם הוא נשבע ביום שלישי אז לא יצא לו מצב שהוא ישבות בשבת, אבל במחזור הבא, כן, עוד פעם נעשה את זה, כן. אז במחזור הבא כן יצא שהוא ישבות בשבת. אז אמרה הגמרא, ולמה לא יחוש לכל הימים, כן? כמו שמצאנו שאם אדם קידש אישה בעולם הוא לא יודע מי קידש, אז הדין שם שרבי יעקב בר אחא, איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר '''חושש לכל הנשים''', כי כל אישה אולי קרובתו. אז הוא לא יכול להתחתן עם אף אחת. וריש לקיש אמר '''אינו חושש לכל הנשים''', למה, כי הוא אומר שרוב הנשים לא קרובות. אז לכן רוב הנשים, כיוון שמותרות לו, אז הכל מותר לו. אז באמת למה בעצם לחשוש לכל הימים כמו שאומר רבי יוחנן, ואז כל הזמן להתנהג כמו שבת? אז באמת הגמרא אומרת: '''תמן יש לו תקנה'''. כלומר, אם אדם קידש אישה ולא יודע את מי הוא קידש, יש תקנה, הרי '''יכול הוא לישא גיורת''', כן, גיורת וודאי שהיא מותרת לו, כן, אם כן הוא כהן כמובן, או '''לישא משוחררת'''. אבל '''הכא מה אית לן''' לעשות? כלומר כאן, כשהוא נמצא ואין לו מושג מתי שבת, אז אין שום תקנה, לכן, אה, הקלו עליו. ואומרת הגמרא: '''תמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש'''. באמת בבבל אמרו שהוא חושש לכל הימים כמו שאמרנו, אותו דין כמו שלגבי הנשים. אם הוא קידש אישה הוא חושש לכל הנשים, אז גם שם הוא חושש לכל הימים, ובעצם בכל יום מה שמותר לעשות זה רק כדי אוכל נפש. בעצם הוא כן מקדש יום אחד, כלומר סופר שישה ומקדש יום אחד, אבל גם בשישה אלה הוא לא עושה הכל אלא רק כדי כיון נפש. גם בשבת, בכל יום הוא עושה כדי כיון נפש, אבל פשוט עושה קידוש ביום אחד. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מא עמוד א''' {{שוליים|ז_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ו|מי שנשבה למקום שאינו יודע בו מתי שבת, מונה שישה ימים ועושה שבת ביום השביעי]]''' * '''מקור:''' "מונה ששה ועושה שבת וחרנה אמר עושה שבת ומונה ששה. רבי יצחק בר אלעזר אמר בשם רב נחמן בר יעקב: מונה ששה ועושה שבת, חמשה ועושה שבת, ארבעה ועושה שבת, ג ועושה שבת, שנים ועושה שבת, אחד ועושה שבת. אמר רבי מנא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה כב, שו"ע או"ח סימן שדמ סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' פלוני (סתם קמא) ~ אחרינא: לפי הראשון מונה שישה ימים ואז עושה שבת, ולפי האחר עושה שבת מיד ואחר כך מונה שישה * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא קמא ("מונה ששה ועושה שבת") כדעת רבי יצחק בר אלעזר בשם רב נחמן בר יעקב, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שמד סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#סט-ב-ג|בבלי שבת סט ב — ההולך במדבר ואינו יודע אימתי שבת, מונה שישה ימים מיום שנזכר וביום השביעי משמר כשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#סט-ב-ד|בבלי שבת סט ב — מי שאבד ספירת הימים במדבר ואינו יודע איזה יום הוא שבת, מונה שישה ימים ועושה בהם מלאכה לפרנ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">88</span></div>מעין מלאכה אחת {{ירו"מ-ביאור|תולדות}} ב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}עלם אחת, מהו? חייב אחת על כולן, או {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} על כל אחת ואחת? אמר לי: חייב על כל אחת ואחת, מקל וחומר: ומה אם הנידה שאין בה תוצאות {{ירו"מ-ביאור|אבות}} הרבה וחטאות הרבה — חייב על כל אחת ואחת, שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת? אמרתי לו: לא. אם אמרת בנידה, שיש בה שתי אזהרות, שהוא מוזהר על הנידה והנידה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת? אמר לי: הבא על הקטנות יוכיח, שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו: לא. אם {{ירו"מ-הוסר|אמרתי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרת}} בבא על הקטנות שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן, תאמר בשבת שאין בה אלא אחד, לא עכשיו ולא אחר זמן? אמר לי: הבא על הבהמה יוכיח. אמרתי לו: הבהמה כשבת {{ירו"מ-הוסר|ר זעירא בשם ר חסדא ר אילא בשם ר שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגות מלאכות }}{{ירו"מ-הוסר|שאלו}}{{ירו"מ-הדגשה|שאולי}} {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{ירו"מ-הוסר|בדה}}{{ירו"מ-הדגשה|בה}}{{ירו"מ-הוסר| תנינן מלאכות}} {{ירו"מ-הוסר|הרבה}}{{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב אחת}} על {{ירו"מ-הוסר|השבתות הוא מתחייב רבא בשם רב חסדא אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו בדה תנינן שבתות }}הרבה {{ירו"מ-הוסר|לא על המלאכות מתחייב הא ר זעירא בשם רב חסדא אמר רבי אילא ור שמעון בן לקיש תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת }}{{ירו"מ-הוסר|מלאכות}}{{ירו"מ-הדגשה|ביאות}}{{ירו"מ-הוסר| שאלו הודי ליה והוא לא הודי מן}} מה {{ירו"מ-הוסר|דמר ר }}{{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שאל}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ומה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ענה לו}}.<br>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר אבהו}} בשם רבי חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הוסר|יוסי}}{{ירו"מ-הדגשה|ורבי}} {{ירו"מ-הדגשה|אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בזדון שבת ובשגגות מלאכות שאלו עשה כמה תולדות של אותו אב, האם יהיה חייב על}}{{ירו"מ-הוסר| ר חנינא}} כל {{ירו"מ-הדגשה|אחת ואחת, או כיוון שהן מאב אחד}}{{ירו"מ-הוסר| הדא הלכתא כרבי ליעזר ברם כרבנן}} אינו חייב אלא אחת.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> ואומרת הגמרא: '''תמן תנינן אמר רבי עקיבא שאלתי את רבי אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בעלם אחת מהו חייב אחת על כולן או על כל אחת ואחת'''. '''אמר לי חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר''', כן? '''ומה אם הנידה שאין בה תוצאות הרבה''', כלומר אין בה הרבה אבות אלא רק אב אחד, כן, '''וחטאות הרבה''', יש לך רק חטאת אחת, אין הרבה חטאות. '''חייב על כל אחת ואחת. שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה''', יש בה גם אבות וגם הרבה חיוב חטאות, '''אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת'''? '''אמרתי לו לא. אם אמרת בנידה שיש בה שתי אזהרות''', כן, '''שהוא מוזהר על הנידה והנידה מוזהרת עליו''', כלומר יש פה אזהרה משני הצדדים. '''תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת''', הרי רק הוא מצווה על השבת, השבת עצמה אין בה שום ציווי כלפי האדם. '''אמר לי הבא על הקטנות יוכיח''', שהרי אין בה אלא אזהרה אחת, כי הרי הקטנה לא מוזהרת עליו, אבל בכל זאת '''חייב על כל אחת ואחת'''. '''אמרתי לו לא, אם אמרת בבא על הקטנות שאף על פי שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן''' שהן יגדלו. '''תאמר בשבת שאין בה אלא אחד, לא עכשיו ולא אחר זמן'''. '''אמר לי הבא על הבהמה יוכיח''', אכן מי שבועל בהמה, הרי הבהמה לא מוזהרת עליו ולא מחויבת, והיא גם לעולם לא תהיה מחויבת, אבל בכל זאת האדם חייב על כל ביאה וביאה. '''אמרתי לו הבהמה כשבת''', כלומר אותו דין, לכאורה אותה שאלה שעל מה ששאלתי לגבי שבת, כן, האם חייב עליה אחת על הרבה ביאות, כן, כמו ששאלתי גם בשבת האם חייב על הרבה מלאכות, האם חייב אחת או על כל אחת ואחת. עכשיו הגמרא דנה מה בדיוק שאל רבי עקיבא את רבי אליעזר ומה רבי אליעזר ענה לו. אמר רבי זעירא בשם רבי חסדא ורבי אילא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש, בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלנו. הוא שאל לו לגבי שבת אחת, כן, שהוא ידע שזה שבת, רק הוא שגג במלאכות, והשאלה אם הוא עשה כמה תולדות של אותו אב, האם הוא חייב על כל אחת ואחת או כיוון שזה מאב אחד '''אינו חייב אלא אחת''', כן? שואלת הגמרא, ובצדק יודעים שרבי אליעזר סבר השאלה - דעה שלו שהוא מחייב בתולדה במקום האב, כלומר גם תולדות חייב. ואומרת הגמ... </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">89</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|בדה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן}} {{ירו"מ-הוסר|הדא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן עשה מלאכות}} {{ירו"מ-הוסר|אמרה}}{{ירו"מ-הדגשה|הרבה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאל על המלאכות}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאל אם}} {{ירו"מ-הוסר|הודי}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הדגשה|מתחייב על השבתות}} {{ירו"מ-הוסר|ליה}}{{ירו"מ-הדגשה|למה}} {{ירו"מ-הדגשה|הזכיר שבתות}}{{ירו"מ-הוסר| הווי ר}} {{ירו"מ-ביאור|עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.}} <br> רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו {{ירו"מ-הדגשה|האם הימים מחלקים או לא. בדה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן}} {{ירו"מ-הדגשה|תנינן בשבתות הרבה אם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאל על השבתות ולא שאל אם הוא מתחייב על המלאכות למה הזכיר מלאכות}} {{ירו"מ-ביאור|עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.}} <br>{{ירו"מ-הדגשה|הא דאמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ורבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בזדון שבת ובשגגות מלאכות שאלו}} {{ירו"מ-ביאור|עשה כמה תולדות של אותו אב. האם יהיה חייב על כל אחת ואחת. או כיוון שהן מאב אחד, אינו חייב אלא אחת}} הודי ליה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} או לא הודי ליה? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מתניתא אמרה דלא הודי ליה, דתני: יודע אני שהיא שבת ויודע אני שהיא מלאכה, אבל איני יודע אם {{ירו"מ-הוסר|מלאכה היא זו ש }}חייבין עליה כרת. אם מענין אבות מלאכות עשה — חייב על כל מלאכה ומלאכה. אם מענין מלאכה אחת עשה — חייב על כל העלם והעלם, מפני שהן העלימות הרבה. אבל אם היה העלם אחד — אינו חייב אלא אחת. מן מה דלא {{ירו"מ-הדגשה|מציא}} מתייב {{ירו"מ-ביאור|להעמיד}} לה {{ירו"מ-הדגשה|אלא כרבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|משמע של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|על תולדות הרבה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת}} הדא אמרה: דלא הודי ליה.<br>הא {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו}} {{ירו"מ-ביאור|האם הימים מחלקים או לא.}} {{ירו"מ-הדגשה|הודי ליה או לא הודי ליה מן מה דאמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|ורבי אבהו בשם}} רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כל הדא הילכתא שנאמרו באמצע המשנה שהיודע עיקר שבת}} {{ירו"מ-ביאור|ושכח}} {{ירו"מ-הדגשה|ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת זה בשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ברם כרבנן}} {{ירו"מ-ביאור|לרבי עקיבא בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אינו חייב אלא אחת הדא אמרה: דלא הודי ליה}}.<br>{{ירו"מ-הדגשה|איתמר אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}רבי אילא {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הוסר|תריהון אמרין }}בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. הא בשגגת שבת ובזדון מלאכות אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|יודי}}{{ירו"מ-הדגשה|מודה}} לרבי {{ירו"מ-הוסר|עקיבה}}{{ירו"מ-הדגשה|עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינו חייב אלא אחת אם היה מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|בשגגת שבת ובזדון מלאכות}} שאינו חייב אלא אחת ויתיביניה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הרי {{ירו"מ-הוסר|מזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|שגג}} בשבת {{ירו"מ-הוסר|ושוגג}}{{ירו"מ-הדגשה|והזיד}} במלאכות, הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, ואת מודי לי שאינו חייב אלא אחת. מן מה דלא מותיב לה הדא אמרה: היא הדא היא הדא.<br>{{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. {{ירו"מ-הוסר|הדא}}{{ירו"מ-הדגשה|הא}} בזדון שבת ובשגגת מלאכות אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר{{ירו"מ-הוסר|עקיבה}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|יודי}}{{ירו"מ-הדגשה|מודה}} לרבי {{ירו"מ-הדגשה|עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינו חייב אלא אחת}}.<br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם אמרנו שרבי עקיבא שאל את רבי אליעזר, והגמרא דנה בדיוק מה הוא שאל אותו. ואמר רבי זירא בשם רב חסדא, ורבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש, שבזדון שבת ובשגגת מלאכות הוא שאל אותו. כלומר, אם אדם עשה כמה תולדות של אותו אב בשבת אחת, האם הוא חייב על כל אחת ואחת? או כיוון שזה מאב אחד אינו חייב אלא אחת. אנחנו יודעים את הדעה של רבי אליעזר, שהוא סובר שרבי אליעזר מחייב בתולדה במקומו, אז זאת אומרת שאין הבדל, גם אם עשה כמה תולדות חייב. ורבי עקיבא שאל אותו על זה. לכן השאלה של רבי עקיבא הייתה, עשה מלאכות הרבה, האם חייב אחת או כמה חטאות. שואלת הגמרא, אם רבי עקיבא שאל רק על המלאכות, כלומר עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבת אחת, והוא לא שאל בכלל אם הוא מתחייב על השבתות, אז למה בכלל הוא הזכיר שבתות? הרי בהמשך הוא אמר לו, עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה. הוא לא אומר עשה מלאכות הרבה בשבת אחת. אז אם כל העניין הוא כמו שהסברנו שבעצם רבי עקיבא שאל האם אדם שעשה תולדות של אותו אב חייב על כל אחת ואחת או שהוא חייב רק אחת, אז למה הוא הזכיר שבתות ברבים? אז צריך להגיד עושה מלאכות הרבה בשבת אחת. זה הסברא של רבי זירא והדחייה שלה. רבא אמר בשם רב חסדא, '''בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו'''. כלומר בדיוק הפוך. הוא שאל בשגגת שבת, בזדון מלאכות. כלומר הוא לא ידע שזה שבת, והוא ידע שעשה מלאכות אסורות, אבל הוא לא ידע שזה שבת. הוא עשה מלאכות בהרבה שבתות, והשאלה אם הימים מחלקים או לא. כלומר, אם הימים שבין השבתות מחלקים או לא. זה היה בעלם אחד. לכן בעצם תנינן שבתות הרבה. לכן רבי עקיבא, כשהוא שאל, אמר לו עשה בשבתות הרבה, כי מדובר שבעצם אדם ידע שהמלאכות אסורות, רק הוא לא ידע שזה שבת, והוא עשה מלאכות בכמה שבתות. אז האם הוא חייב על כל שבת ושבת כי הימים שבין השבתות מחלקים, או שלא? כיוון שהכל היה בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. גם את זה הגמרא דוחה, ואומרת, אם רבי עקיבא שאל על שבתות והוא לא שאל האם מתחייב על המלאכות, כלומר אם הוא מתחייב על הרבה מלאכות מעין מלאכה אחת, אז למה הוא הזכיר מלאכות? הרי השאלה שלו הייתה עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה. פה לפי רבא מתייחסים בעצם לעניין של השבתות, לזה שהוא אמר ברבים שבתות, והשאלה אם ימי החול מחלקים או לא, אבל הוא בכלל לא מזכיר את העניין של המלאכות. אז למה הוא הזכיר מלאכות? וצריך להגיד עושה מלאכה בשבתות הרבה ודי. למה הוא אמר מלאכות הרבה בשבתות הרבה? אז גם זה נשאר בשאלה. הגמרא אחרי זה תמשיך ותתעסק עם זה. אומרת הגמרא, אמר רבי זירא בשם רב חסדא ורבי אילא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש בזדון שבת ובשגגת מלאכות. כבר כך אמרנו. אנחנו לוקחים כל אחת מהשיטות. אמרנו שיטה ראשונה של רבי זירא בשם רב חסדא ורבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש, שהוא סובר שהשאלה הייתה בזדון שבת. כלומר הוא ידע שזה שבת, ובשגגת מלאכות, כלומר שהוא עשה כמה תולדות, והשאלה אם הוא חייב רק אחת או שהוא חייב על כל אחת ואחת. שואלת הגמרא, '''הודי ליה רבי עקיבא או לא הודי ליה'''? כלומר, האם רבי עקיבא בסופו של דבר הודה לרבי אליעזר או לא הודה לו? אמר רבי זעירא קומי רבי יסא, '''מתניתא אמרה דלא הודי ליה'''. אפשר לראות בוודאות שרבי עקיבא לא חזר בו, הוא לא הודה לרבי אליעזר. דתני: '''יודע אני שהיא שבת''' - כלומר אם אדם אומר אני יודע שזה שבת, '''ויודע אני שהיא מלאכה''', אני יודע שזאת מלאכה אסורה, '''אבל איני יודע אם חייבין עליה כרת'''. הוא רק לא יודע האם יש על המלאכה הזאת כרת או לא. הוא מזיד בשבת, הוא מזיד במלאכה, אבל רק הוא לא יודע מה העונש. '''אם מענין אבות מלאכות עשה - חייב על כל מלאכה ומלאכה'''. כלומר, אם הוא עשה אבות, אז הוא חייב על כל מלאכה ומלאכה. '''אבל אם מענין מלאכה אחת עשה''', כלומר עשה תולדות שלה, '''חייב על כל העלם והעלם, מפני שהן העלימות הרבה'''. '''אבל אם היה העלם אחד - אינו חייב אלא אחת'''. ושם הגמרא לא מצליחה להעמיד את זה אלא כרבי עקיבא. כלומר, זה שהגמרא לא מצליחה להעמיד את המשנה הזאת אלא כרבי עקיבא, משמע שרבי עקיבא על התולדות הרבה בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. אם כן, רואים מכאן שרבי עקיבא בעצם לא חזר בו, הוא לא הודה לרבי אליעזר. עכשיו הגמרא לוקחת את הדעה השנייה, את הדעה של רבא בשם רב חסדא, שהוא סובר שהשאלה הייתה בשגגת שבת ובזדון מלאכות. כלומר, בעצם הוא ידע שהמלאכות האלה אסורות, רק הוא לא ידע שזה שבת, והשאלה שלו האם ימי החול מחלקים או לא. הוא עשה מלאכה בהרבה שבתות, והשאלה אם מחלקים או לא. גם פה שואלת הגמרא אם רבי עקיבא הודה לרבי אליעזר או לא. ואומרת הגמרא - אם רבי עקיבא מודה שימי החול מחלקים אז יהיה חייב על כל שבת ושבת, או שהוא לא מודה. ואומרת הגמרא, מן מה דאמר רבי ישמעאל ורבי אבהו בשם רבי יוסי ברבי חנינא, כל ההלכות שנאמרו במשנה, כגון היה עיקר שבת אחד ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת, זה בשיטת רבי אליעזר. אבל רבי עקיבא אינו חייב אלא אחת. אז אנחנו רואים שלפי רבי עקיבא אם עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב רק אחת, אז כנראה שהוא לא הודה לרבי אליעזר. עכשיו הגמרא חוזרת ודנה על כל אחד מהדברים שאמרנו. איתמר, אמר רבי זירא בשם רב חסדא, ורבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש, בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. כלומר שאל אותו לגבי זדון שבת - הוא ידע שזה שבת, רק הוא שגג במלאכות. והשאלה שלו האם עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, אם חייב אחת או על כל אחת ואחת. אומרת הגמרא, האם יכולים מפה להסיק שבשגגת שבת ובזדון מלאכות, כלומר מצב הפוך, כמו שבעצם הוא ידע שהמלאכות אסורות, רק הוא לא ידע שזה שבת ועשה מלאכות בשבתות הרבה, אז גם רבי אליעזר מודה לרבי עקיבא שאינו חייב אלא אחת? אומרת הגמרא, אם היה רבי אליעזר מודה בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאינו חייב אלא אחת, אז רבי עקיבא היה יכול לענות לו - יכול היה להגיד לו, אתה הרי לומד מקל וחומר מנידה, ומה נידה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה וכולי. הנה שבת עצמה, שגג בשבת והזיד במלאכות, '''הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, ואת מודי לי שאינו חייב אלא אחת'''. אז בעצם זה היה יכול לחזק את הקל וחומר של רבי אליעזר, ומזה שרבי עקיבא לא אמר לו את זה, '''מן מה דלא מותיב לה הדא אמרה: היא הדא היא הדא'''. אז חייבים להגיד שרבי אליעזר גם לגבי שגגת שבת בזדון מלאכות, גם בזה הוא סובר שחייב על כל שבת ושבת. לוקחים את הדברים של רבי אבא, את הדעה השנייה, וגם כאן בדיוק באותה צורה. איתמר, רבי אבא אמר בשם רב חסדא בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. כלומר הוא שאל אותו האם אדם שידע שהמלאכות אסורות רק הוא לא ידע שזה שבת ועשה מלאכות בשבתות הרבה, האם הוא חייב על כל שבת ושבת - כלומר אם הימים מחלקים או לא. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">90</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אם היה מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאינו}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| על כל}} אחת {{ירו"מ-הוסר|ואחת }}ויתיביניה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הרי {{ירו"מ-הוסר|שוגג}}{{ירו"מ-הדגשה|בזדון}} {{ירו"מ-הוסר|בשבת}}{{ירו"מ-הדגשה|שבת}} {{ירו"מ-הוסר|מזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|ובשגגת}} {{ירו"מ-הוסר|במלאכות}}{{ירו"מ-הדגשה|מלאכות}} הרי {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה ואת מודי לי {{ירו"מ-הוסר|שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|שאינו}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| על כל}} אחת. {{ירו"מ-הוסר|ואחת }}מן מה דלא מותיב {{ירו"מ-הוסר|ליה}}{{ירו"מ-הדגשה|לה}} הדא אמרה: היא הדא היא הדא.<br>{{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו ולא משום שגגת שבת את תופסו {{ירו"מ-הדגשה|שהרי הזיד במלאכות ואין כאן אלא שגגה אחת ולמה ל}}רבי {{ירו"מ-הדגשה|אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב על כל שבת ושבת אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: שתים שאלו מזיד בשבת ושוגג במלאכות {{ירו"מ-הדגשה|מהו}} שיהא חייב על כל אחת ואחת. שוגג בשבת ומזיד במלאכות, מהו לעשות את התולדות כעיקר.<br>אמר רבי יעקב בר דסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר דסיי|°]]: ותניי דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כן {{ירו"מ-הדגשה|שני שאלות שאל}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|והכי שאלו}} העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת, מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת? מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת — הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות. שבתות הרבה מעין מלאכה אחת — הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות {{ירו"מ-הדגשה|ובשניהם ענה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|שחייב על כל אחת ואחת}}.<br>הא רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ורבי אילא {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו {{ירו"מ-הדגשה|ורבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ענה שחייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת והרי הזיד בשבת}} ויש אדם מתחייב {{ירו"מ-הדגשה|חטאת}} על הזדון {{ירו"מ-הדגשה|ולמה מתחייב על השבתות}} את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} נותן שגגת מלאכות על זדון שבת {{ירו"מ-הדגשה|ואינו מתחיב על השבתות אלא רק על המלאכות אלא שהשבתות מחלקות}}.<br>ודכוותה שוגג בשבת ומזיד במלאכה {{ירו"מ-הדגשה|דאמרינן של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב על כל מלאכה ומלאכה, ועל כל שבת ושבת אינו חייב על זדון המלאכה אלא}} את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} נותן שגגת שבת על זדון מלאכות {{ירו"מ-הוסר|לחייב}}{{ירו"מ-הדגשה|דכמו ששבתות מחלקות גם מלאכות מחלקות וחייב}} על כל אחת ואחת.<br>ולית ליה לרבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מאחת לחייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|שהרי הוא למד דין זה בקל וחומר מנידה}}. אשכח תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: גדול שנשבה לבין העובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו"מ-ביאור|ונשכח ממנו עיקר שבת}} חייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|ואת זה למד מאחת, שאי אפשר היה ללמוד דין זה מנידה, שהרי שם הוא יודע עיקר נידה}}.<br>{{ירו"מ-הדגשה|תנן: היודע עיקר שבת ושכח שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה — חייב על כל שבת ושבת. והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה — חייב על כל מלאכה ומלאכה}}.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא שוב פעם, האם אפשר להסיק מכאן שבזדון שבת ובשגגת מלאכות, אז גם רבי אליעזר מודה לרבי עקיבא שהוא לא חייב אלא אחת? ואומרת הגמרא שגם פה אי אפשר להגיד את זה, כי אם היה מודה רבי אליעזר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שהוא לא חייב אלא אחת, אז רבי עקיבא שוב פעם היה יכול לענות לו - אתה הרי רוצה ללמוד מנידה, אתה אומר לי קל וחומר מנידה, '''ומה נידה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל ביאה וביאה''', שבת '''יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, ואת מודי לי חייב אחת'''. עכשיו מזה שאנחנו רואים שרבי עקיבא לא שאל אותו את זה, '''מן מה דלא מותיב הדא אמרה: היא הדא היא הדא'''. רואים מכאן שרבי אליעזר, בין אם שבתות מחלקות ובין אם עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, גם זה מחלק וחייב על כל מלאכה ומלאכה, גם על התולדות. איתמר. חוזרת הגמרא עוד פעם על אותו דבר, מכיוונים אחרים. רבי אבא בשם רב חסדא אמר שהוא שאל בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. כלומר רבי עקיבא שאל בשגגת שבת - הוא לא ידע ששבת, אבל הוא ידע שהמלאכות אסורות. שואלת הגמרא, '''ולא משום שגגת שבת את תופסו'''? הרי במלאכות הוא הזיד, אז בעצם יש פה רק סגירה אחת, של השבת. אז למה לרבי אליעזר חייב על כל שבת ושבת? אמר רבי חזקיה בשם רבי אבא: '''שתים שאלו'''. בעצם יש פה שתי שאלות. '''מזיד בשבת ושוגג במלאכות'''- מה הדין שיהא חייב על כל אחת ואחת. '''שוגג בשבת ומזיד במלאכות''' - '''מהו לעשות את התולדות כעיקר'''. אז יש פה שתי שאלות. אמר רבי יעקב בר דסיי, ותניי דבית רבי כן, שתי שאלות של רבי עקיבא לרבי אליעזר. '''העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת, מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת'''? עכשיו, '''מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות'''. וזה '''שבתות הרבה מעין מלאכה אחת - הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות'''. כלומר מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, זה שהוא שאל אותו אם הוא היה מזיד בשבת, ידע שזה שבת, רק הוא שגג במלאכות, ועשה הרבה מלאכות מעין מלאכה אחת - האם יהיה חייב על כל אחת ואחת או לא. והשאלה השנייה שהוא שאל - שבתות הרבה מעין מלאכה אחת, זה שוגג בשבת ומזיד במלאכות. למשל, אם הוא עושה מלאכה אחת בשבתות הרבה, האם ימי החול מחלקים או לא. זה בעצם השאלה מה הדין אם הוא שוגג בשבת, לא יודע ששבת, אבל הוא מזיד במלאכה. ובשניהם רבי אליעזר ענה לו שיהיה חייב על כל אחת ואחת. אומרת הגמרא, רבי זעירא בשם רב חסדא, ורבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש, תריהון אמרין, שניהם אמרו, '''בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו'''. ורבי אליעזר ענה שיהיה חייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת. שואלת הגמרא, איך זה יכול להיות? הרי הוא הזיד בשבת! איך אתה יכול להגיד שהוא יהיה חייב על כל שבת ושבת? הרי לגבי השבתות הוא היה מזיד, וכי אדם מתחייב בחטאת על זדון? אז למה שיתחייב על שבתות? אומרת הגמרא, לא - הכוונה שהוא לא מתחייב על הזדון של השבת, אלא '''את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת'''. בעצם הוא מתחייב על המלאכות, לא מתחייב על השבתות, אלא הכוונה שהשבתות מחלקות, ואז כל שבת נחשבת לעצמה, וכיוון ששגג במלאכות, הוא יהיה חייב על כל מלאכה ומלאכה. ודכוותה, אותו דבר בצורה הפוכה - לגבי הדעה השנייה, שוגג בשבת ומזיד במלאכה, שאמרנו שרבי אליעזר חייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת. אז לכאורה, מדובר שיש שם זדון מלאכה, וכי חייב על זדון חטאת? אלא '''את נותן שגגת שבת על זדון מלאכות על כל אחת ואחת'''. כלומר, כמו ששבתות מחלקות, גם מלאכות מחלקות. בעצם החטאת היא על השבת, אבל כמו ששבתות מחלקות, גם מלאכות מחלקות ויהיה חייב על כל אחת ואחת. שואלת הגמרא, '''ולית ליה לרבי אליעזר מאחת לחייב על כל אחת ואחת'''. אנחנו ראינו שחז"ל דרשו מהמילה "מאחת" שחייב על כל אחת ואחת, כלומר שחייב על התולדות, ואילו רבי אליעזר למד את זה מקל וחומר מנידה. אז את הדרשה מ"מאחת" הוא בכלל לא דורש? אומרת הגמרא, '''אשכח תני בשם רבי אליעזר: גדול שנשבה לבין העובדי כוכבים חייב על כל אחת ואחת'''. כלומר אם אדם גדול שידע עיקר שבת ושכח, חייב על כל אחת ואחת, ואת זה הוא למד מהמילה "מאחת". כלומר, יש לו לימוד מהמילה "מאחת", רק הוא לא למד ממנה מה שאנחנו למדנו, כי אנחנו למדנו שגדול שנשבה בין העובדי כוכבים ושכח עיקר שבת יהיה חייב על כל אחת ואחת, ואת זה אי אפשר ללמוד בקל וחומר מנידה, כי בנידה הוא יודע עיקר נידה, ושם הדיבור הוא כשהוא שכח עיקר נידה. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">91</span></div>מה בין מזיד בשבת ושוגג במלאכות {{ירו"מ-הוסר|מה}}{{ירו"מ-הדגשה|שחייב על כל מלאכה ומלאכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בין שוגג בשבת וזדון במלאכות {{ירו"מ-הדגשה|שחייב רק אחת}}? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הוסר|ולמה}}{{ירו"מ-הדגשה|למה}} מזיד בשבת ושוגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|שכשיודע}} {{ירו"מ-הוסר|שאם}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} {{ירו"מ-הדגשה|שבת ושוגג בכל המלאכות אם}} אומר את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לו מלאכה {{ירו"מ-הדגשה|אסורה}} היא זו הוא פורש ממנה ועושה מלאכות {{ירו"מ-הדגשה|אסורות}} אחרות {{ירו"מ-הדגשה|בשוגג}} ולמה שוגג בשבת ומזיד במלאכות אינו חייב אלא אחת? שאם אומר אתה לו: שבת היא זו — מיד הוא פורש {{ירו"מ-הדגשה|מכל מלאכה}}. שגג בזה ובזה. רב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] אומר {{שוליים|ז_ז}}אינו חייב אלא אחת. אמר ליה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ולאו כל שכן הוא אלו {{ירו"מ-הוסר|מזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|הזיד}} בשבת ושגג במלאכות — {{ירו"מ-הוסר|אינו }}חייב על כל אחת ואחת, מפני שנתוסף לו שגגת {{ירו"מ-הוסר|מלאכות }}שבת אובד שגגת מלאכות. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קצר חצי גרוגרת בשבת זו בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שבת {{ירו"מ-הוסר|זו}}{{ירו"מ-הדגשה|אחרת}} בשגגת שבת ובזדון מלאכות שגגות שבו מהו שיצטרפו {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} איפשר לומר {{ירו"מ-הדגשה|שיצטרפו הרי}} שבתות מחלקות {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אם קצר כשיעור בשבת זו וכשיעור בשבת זו — חייב שניים. ואיך יכול להיות}} ש{{ירו"מ-הדגשה|הש}}בתות מצטרפות? {{ירו"מ-הדגשה|אין}} {{ירו"מ-ביאור|זו קושיה}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הרי תמחויין חולקין {{ירו"מ-הדגשה|שאם אכל כזית חלב צלי וכזית חלב מבושל חייב שנים}} ותמחויין מצטרפין {{ירו"מ-הדגשה|שאם אכל חצי זית צלי וחצי מבושל חייב}}. אמר ליה: איני יודע טעם תמחוי{{ירו"מ-הדגשה|ים}} {{ירו"מ-ביאור|למה תמחוי מצד אחד מחלק ומצד שני מצרף.}} {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} מתניתא היא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: כתב אות אחת {{ירו"מ-הוסר|בחול}}{{ירו"מ-הדגשה|בשבת זו}} ואות אחת בשבת {{ירו"מ-הדגשה|זו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת {{ירו"מ-הדגשה|שאות סמוך לכתב היא}} ורבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר {{ירו"מ-הדגשה|שידיעה לחצי שיעור מחלקת ולמה תמחויים מצטרפים}} אמר רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שפטר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|בכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת}} תיפתר {{ירו"מ-הדגשה|שעשה שניהם}} בזדון {{ירו"מ-הדגשה|שבת ושגגת מלאכות. כי קמבעיא לן, שחצי מלאכה עשה בזדון שבת ושגגת מלאכה, וחצי מלאכה עשה בזדון מלאכה ושגגת שבת}}. אמר לו: ולא כל שכן הוא מה אם הזדון שאינו חולק {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אם עשה מלאכה בכמה שבתות בזדון שבת ושגגת מלאכות השבת אינה חולקת וחייב רק אחת אף על פי כן אם עשה חצי מלאכה בשבת זו וחצי בזו}} אינו מצטרף. {{ירו"מ-הוסר|שגגה}}{{ירו"מ-הדגשה|שגגת}} {{ירו"מ-הדגשה|שבת}} שהיא חולקת {{ירו"מ-הדגשה|שאם עשה מלאכה בכמה שבתות בשגגת שבת השבתות חולקות וחייב על כל שבת ושבת}} לא כל שכן שלא תצטרף.<br> רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} לא אמר כן {{ירו"מ-ביאור|שהספק היה בשני שבתות,}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|הכי קמבעי ליה לרבי ירמיה}}: קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ובשגגת מלאכות, וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות, שגגות שבו ושגגות שבו, מהו {{שוליים|ז_ח}}שיצטרפו. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אף על גב דלא {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאל}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי ה}}דא מילתא {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאל}} דכוותיה: אכל חצי זית בידיעת הקודש ובהעלם טומאה, וחצי זית בעלם הקודש ובידיעת הטומאה, העלם שבו והעלם שבו, מהו שיצטרפו. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר שבתות מחלקות}} ניחא שבת {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|באו}} לה ימי החול בנתים.<br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים בירושלמי מסכת שבת דף מ"ג. אה, מתחילים שורה אחת קודם, דף הקודם. אומרת הגמרא: "למדנו במשנה, היודע עיקר שבת ושכח שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. ויודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל מלאכה ומלאכה". שואלת הגמרא '''מה בין מזיד בשבת ושוגג במלאכות'''? כן, כלומר הוא ידע שזה שבת, רק הוא לא ידע שהמלאכות אסורות. שאלת אומר שחייב על כל מלאכה ומלאכה ולמה '''בשוגג בשבת וזדון במלאכות'''? כלומר הוא, הוא יודע שהמלאכות האלה אסורות, רק הוא לא יודע שזה שבת. פה אתה אומר שאם הוא עשה מלאכות בשבתות הרבה חייב רק אחת. אמר רבי יוסה, למה '''מזיד בשבת ושוגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת'''? כיוון שכשהוא יודע שהוא שבת ושוגג בכל המלאכות, אבל הוא לא יודע שכל המלאכות האלה אסורות, רק הוא, כן, כלומר הוא יודע שזה שבת, הוא לא יודע שכל המלאכות האלה אסורות. אז '''אומר את לו מלאכה היא זו הוא פורש ממנה ועושה מלאכות אחרות'''. כן? יש שם שאר מלאכות שהם אסורות. כן? אז לכן חייב על כל אחד ואחד. כלומר, כל פעם שתגיד לו נניח הוא חורש, תגיד לו אסור לחרוש, אז הוא ילך לקצור. תגיד לו אסור לקצור, אז הוא, הוא כן, יעשה שאר המלאכות. כל פעם בעצם כל מלאכה ומלאכה, כן, אה, זה בשוגג אחר ולכן, לכן הוא חייב על כל אחד ואחת. לעומת זאת, אה, לעומת זאת, אה, אם הוא שגג, כלומר אם הוא שגג בשבת ובזדון מלאכות, עשה בזדון מלאכות, אז '''אם אומר אתה לו: שבת היא זו — מיד הוא פורש'''. כן? הוא, הוא, הוא ידע, הוא לא ידע שזה שבת, אבל הוא יודע שהמלאכות אסורות, כל המלאכות אסורות. ושתאמר לו זה שבת, אז הוא פוש מהכל, לכן בעצם חייב רק על אחת. עכשיו שואלת הגמרא: "'''שגג בזה ובזה'''" מה הדין? אז רב המנונא אמר '''אינו חייב אלא אחת'''. כן? כלומר, אם הוא שגג, שגג גם בשבת וגם במלאכות, הוא לא ידע שזה שבת, אבל גם לא ידע שהמלאכות אסורות, אז הוא לא חייב אלא אחת. אמר ליה רבי זעירא '''ולאו כל שכן הוא אלו בשבת ושגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת''', כן? מפני '''שנתוסף לו שגגת שבת אובד שגגת מלאכות'''? כן, כלומר, הרי אם נמשיך באותו הגיון שאמרנו קודם, כן, שאם אתה אומר לו אסור לחרוש אז אוקיי, הוא לא יחרוש, אבל הוא יעבור ל-לקצור וכולי. אז גם כאן, הרי יש לו גם שגיגת שבת וגם שגיגת מלאכות. אז ביה שאתה אומר לו שבת, הוא עדיין עושה מלאכות, כי הוא לא יודע שהם אסורות. תגיד לו שאסור לחרוש, הוא ימשיך לקצור וכולי. אז לכן, לא ייתכן שביה ש, אה, התווסף לו גם שגיגת שבת, איבד שגיגת מלאכות. ורבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''קצר חצי גרוגרת בשבת זו בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת שבת בשגגת שבת ובזדון מלאכות'''. כלומר, בשבת אחת הוא ידע שזה שבת, רק הוא שכח שאסור לקצור, אבל הוא קצר חצי גרוגרת, קצר פחות בגלל שיעור. כן? ובשבת אחרת הוא היה בשגגת שבת ובזדון מלאכות. כלומר, שמה הוא שכח שזה שבת, אבל הוא כבר ידע שאסור לקצור וקצר עוד חצי גרוגרת. אז השאלה '''שגגות שבו מהו שיצטרפו'''? שואלת הגמרא איזה מין שאלה? וכי '''איפשר לומר שבתות מחלקות שבתות מצטרפות'''? מראים שהרי אם הוא קצר כשיעור בשבת זו וכשיעור בשבת זו, יחייב שתיים. קצר גרוגרת בשבת אחת, גרוגרת בשבת שנייה, חייב שתיים, כי השבתות מחלקות. אז איך יכול להיות ששבתות יצטרפו? כי אתה אומר שאם הוא קצר חצי גרוגרת בשבת אחת, אתה רוצה לצרף אותה לחצי גרוגרת בשבת אחרת. בלי לדבר על ההבדלים ב-- כן, ב-- איזו שגגה הייתה לו. אבל איך היא בכלל יכולה להצטרף? הרי שבתות מחלקות. ותאמר זה לא קושיא, כי '''הרי תמחויין חולקין ותמחויין מצטרפין'''. כן? כיוון שאם הוא אכל חצי ז-- אם הוא אכל כזית חלב צלי וכזית חלב מבושל, הוא חייב שניים. אז רואים תמחוי, תמחוי מחלקים. ואף על פי כן תמחוי גם מצרפים. כן? שאם הוא אכל חצי זית צלי וחצי ז-ז-זית מבושל של חלב, אז הוא חייב. רואים שהתמחויים יכולים לחלק וגם להצטרף. אז גם כאן, למרות שהשבתות מחלקות, כן, כשאין שיעור הם יצרפו. אמר ליה '''איני יודע טעם תמחוי'''. באמת ה-ה-המשנה בתמחויים לא ברורה לי. כן, כי אין שום היגיון שמצד אחד תמחויים מחלקים ומצד שני הם מצרפים. כן, שהרי מתניתא היא: '''כתב אות אחת ואות אחת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר'''. רבי אלעזר מחייב חטאת כי הוא סובר זה אות סמוך לכתב חייב, כן, הרי רבי אליעזר סובר שאות סמוך לכתב חייב. אז אם הוא כתב אפילו רק אות אחת סמוך לכתב, הוא יהיה חייב. אז גם פה. לא בגלל שהוא כתב שתי אותיות, אלא בגלל שאות סמוך לכתב חייב. ולרבי יהושע פוטר, כי הוא סובר שחצי-- שידיעה לחצי שיעור מחלקת. אז בעצם השאלה למה תמחויים מצרפים? אמר רבי עזריה קומי רבי מנא: '''רבי יהושע תיפתר בזדון'''. כלומר, אבל זה לא ראיה. כן, אתה רוצה להביא לי ראיה מזה שאם אדם כותב שתי אותיות, אות אחת בשבת זו ועוד אחת בשבת זו, ואתה רואה שהוא פטור, כן, סימן שהשבתות מחלקות, כן, וידיעות מחלקות, אז לכן לא מתחבר. כן. זה כשעושה את שניהם בזדון שבת ושגגת מלאכות. אנחנו שואלים שאלה אחרת. אנחנו שואלים מה קורה אם הוא עשה חצי מלאכה בזדון שבת בשגגת מלאכות וחצי מלאכה בזדון מלאכה בשגגת שבת. אמר לו: '''ולא כל שכן הוא מה אם הזדון שאינו חולק אינו מצטרף'''? כלומר זה לכאורה קל וחומר. ומה אם זדון שאינו חולק? כלומר דבר שהוא לא חולק. כן, דוגמה, עניין של אם עשה מלאכה בכמה שבתות בזדון שבת ובשגגת מלאכות, אז, אה, ז-- זדון שבת הוא לא מחלק, כן? ולכן הוא חייב רק אחת, כי השבת אינה חולקת, כן? כיוון שהיה זה בזדון שבת, הוא ידע שזה שבת, כן, הוא שגג במלאכה, הוא ידע שזה שבת, אז הוא חייב אחת על כל השבתות. אז רואים שזדון שבת הוא לא מחלק. ואף על פי כן, אם עשה חצי מלאכה בשבת זו וחצי בזו לא מצטרף. אז שגיגת שבת, כלומר אם הוא שגג בשבת שזה דבר שחולק, שהרי אם הוא עשה מלאכה בכמה שבתות בשגגת שבת, השבתות חולקות, הוא חייב על כל אחת ואחת. אז '''שהיא חולקת לא כל שכן שלא תצטרף'''. אומרת הגמרא רבי חנניה לא אמר כן. כלומר, הוא סובר שהשאלה לא הייתה לגבי, אה, אם הוא עשה חצי מלאכה בשבת אחת בזדון שבת, שגגת מלאכות וחצי מלאכה ב, אה, שגגת שבת, זדון מלאכות בשבת שנייה, כלומר בשתי שבתות. אלא אומר השאלה הייתה לגבי שבת אחת. אלא: '''קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ובשגגת מלאכות, וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות, שגגות שבו ושגגות שבו, מהו שיצטרפו'''. זה השאלה הייתה. אמר רבי מנא: '''אף על גב דלא רבי יוסה, דא מילתא דכוותיה'''. כלומר למרות שהרב שלי, רבי יוסה, לא שאל את השאלה הזאתי, הוא שאל שאלה דומה. מה השאלה שהוא שאל? הוא שאל: '''אכל חצי זית בידיעת הקודש ובהעלם טומאה, וחצי זית בעלם הקודש ובידיעת הטומאה, העלם שבו והעלם שבו, מהו שיצטרפו'''? כלומר, אם הוא חייב על, אה, טומאה, על אכילת קודש בטומאה או לא. אומרת הגמרא, למדנו קודם שרבי אלעזר אומר שבתות מחלקות. הוא אמר שהוא חייב על כל שבת שבת. כן. אז אומרת הגמרא '''ניחא שבת''' - אני מבין. כן, כי הרי בין שבתות '''באו לה ימי החול בנתים'''. כן, גם שאם אין, אין לו ידיעה. כן, גם בלי ידיעה בינתיים. אבל הרי גם רבי אלעזר סובר, הוא הרי למד מקל וחומר מנידה, שאל אותו רבי עקיבא: '''רבי אליעזר בא על נדה אחת חמש בעילות בעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת'''? כלומר ומה נידה שאין בה תוצאות הרבה, כן, ואין בה חטאת הרבה, חייב על כל אחד ואחת. כן. מה שהוא סובר שאפילו בעלם אחד, אם בעל נידה בהיות הרבה חייב על כל אחד ואחת. אז בנידה מה חילק? מילא בשבתות אני מבין, יש ימי חול באמצע, אבל בנידה מה חילק, כן, אם אין נעלם בין ביא לביא, למה שיחייב על כל אחד ואחת? כן, מה היתדך שמחלק ביניהם? אמר ריש לקיש '''תיפתר קטנה שבאו לה ימי הפסק טהרה בנתיים'''. כלומר, אה, נידה קטנה צריכה יום כנגד יום. אז בעצם הוא בא אליה כשהיא זבה, אה, היה שמירת יום כנגד יום ועוד פעם ראתה למחרת, בא עליה עוד פעם, שמירת יום כנגד יום וכולי. אפשר גם להגיד את זה גם כן בנידה, כן, אבל פה צריך שבעה ימים וכולי. אה, אומרת הגמרא רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר כך שאל רבי עקיבא את רבי אליעזר. לא כמו שהבנו שהשאלה הייתה, כן, שרבי, אה, רבי עקיבא רצה-- שאל לגבי שבת ורבי אליעזר הוכיח לו מנידה, אלא השאלה הייתה על נידה, ורבי אליעזר הוכיח לו משבת. כן, כך שאל רבי עקיבא את רבי אליעזר. בא לנידה, '''על נדה אחת חמש בעילות בעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת'''? אמר ליה: '''חייב על כל אחת ואחת'''. ולמרות זה קל וחומר משבת. ומה אם שבת שיש בה רק אזהרה אחת, חייב על כל אחד ואחת? הרי בשבת רק האדם מוזהר, כן. נידה שיש בה שתי אזהרות, שהרי גם הוא מוזהר וגם היא מוזהרת, אז לא כל שכן. אומרת הגמרא '''וקשיא, אילו קצר וקצר בעלם אחד כלום הוא חייב על כל אחת'''? כן. אז למה כאן את חייב? אתה רוצה ללמוד נידה משבת, אבל בשבת הדין הוא שאם הוא קצר וקצר בעלם אחד הוא חייב רק אחת. אז גם כאן למה שהוא יחייב על כל ביא וביא? כן, הרי לכאורה דאורייתא לא בעבירה נידה, כליתא, אם אתה לומד משבת אז זה לא יכול יותר חמור משבת. אומרת הגמרא, רבי אחא בשם רבי חנינא, רבי מנא מקשי לה. כן, רבן אקשה. '''ולא כן אמר שמואל'''? אבהו בשם רבי יסא בן חנינא: '''כל הדא הילכתא כרבי אליעזר, ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת'''. כן. כלומר, כל מה שנאמר לגבי שבת, מה שאמרנו שם מלאכות, בין מלאכה אחת וכולי, שחייב על כל אחד ואחת, זה כרבי אליעזר. אבל לדעת רבי עקיבא חייב רק אחת. אז האם גם בנידה הדין ככה? כשלרבי עקיבא לא יהיה חייב אלא אחת על ביאות הרבה? או שאני אומר לא, בנידה רבי עקיבא מודה לרבי אליעזר. אמר רבי יוסה: '''קיימתיה דמר'''. כלומר הצלחתי לתרץ את זה, מה אמר רבי אחא בשם רבי חנינא. אמרו דקיסרין בשם רבי ניסא: '''לית כן''' - אמר שההלכה לא כך אצל רבנן, כי דתנן '''הבעל חמש נשים בעלם אחד חייב חמש חטאות'''. למה? כיוון שגופים מחלקים. כן. אם רואים בעל חמש נשים, כן, אה, נידות, אז כיוון שגופים מחלקים אז הוא חייב על כל אחד ואחת. אבל אם בעל נידה אחת ביאות הרבה בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. אז באמת רואים שרבי עקיבא, אה, חולק על רבי אליעזר. אומרת הגמרא דקיסרין בשם רבי ניסא: '''כל הדא הלכתא דרבי אליעזר הוא, וכל מינה הלכה כולה כרבי אליעזר'''. כן, כלומר כל ההלכות שאמרנו במשנה שלנו זה דעת רבי אליעזר. וכל ההלכות שיוצאות מזה, כגון הבעל נידה ביאות הרבה חייב על כל ביא וביא כמו שהשוונו את זה משבת, אז גם זה הכל כמו רבי אליעזר. אבל לרבי עקיבא בכל מקרה אינו חייב אלא אחת. '''משנה''': אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, הדש, והזורה, והבורר, הטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הגוזז את הצמר, והמלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני חוטין. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ז_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ז|העושה מלאכות הרבה בשבתות שונות בשגגת שבת ושגגת מלאכות, אימתי מצטרפות חצאי השיעורים לחיוב אחד]]''' * '''מקור:''' "אינו חייב אלא אחת. אמר ליה רבי זעירא ולאו כל שכן הוא אלו הזיד בשבת ושגג במלאכות — חייב על כל אחת ואחת, מפני שנתוסף לו שגגת שבת אובד שגגת מלאכות. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: קצר חצי גרוגרת בשבת זו בז" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ז, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאין השבתות מצטרפות זו לזו לחייב, שכן "הרי שבתות מחלקות", וכן פסק הרמב"ם (הלכות שגגות פ"ז ה"ד) שאין חצי שיעור שבשבת זו מצטרף לחצי שיעור שבשבת אחרת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק שביעי#סב-א-ז|בבלי סנהדרין סב א — העובר עבודה זרה בהוראת בית דין ששגגו, ולא נודע לו שחטא עד שחטא כמה חטאות, חייב חטאת אחת בל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#ע-ב-א|בבלי שבת ע ב — העושה חילול שבת ב"העלם זה וזה בידו" (ידע שהוא שבת אך שגג באיסור המלאכות) חייב חטאת על כל א]] {{שוליים|ז_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ח|האם שבתות שונות מחלקות את מלאכות השבת לחיובי חטאת נפרדים]]''' * '''מקור:''' "שיצטרפו. אמר רבי מנא (בן יונה): אף על גב דלא שאל רבי יוסה (אסי) רבי הדא מילתא שאל דכוותיה: אכל חצי זית בידיעת הקודש ובהעלם טומאה, וחצי זית בעלם הקודש ובידיעת הטומאה, העלם שבו והעלם שבו, מהו שיצטרפו. ר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ז, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אלעזר ~ סתמא דירושלמי: רבי אלעזר סובר ששבתות מחלקות מפני שבאו ימי החול בנתיים, לעומת ספק שמא אינן מחלקות ללא הפסק ידיעה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אלעזר שהשבתות מחלקות, שכן ימי החול המפסיקים ביניהן יוצרים ידיעה המחלקת לחטאות, וכך פסק הרמב"ם (הלכות שגגות פרק ז הלכה י) שכל שבת ושבת חטאת בפני עצמה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק שלישי#טו-א-ח|בבלי כריתות טו א — הקוצר שני חצאי שיעור (כגרוגרת וכגרוגרת) בהעלם אחת, שאפשר לערבם לכשיעור אחד, חייב חטאת אחת ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עא-א-א|בבלי שבת עא א — טחינה גוררת טחינה גם כשהיא במקום אחר (גרירה דגרירה) לענין קרבן חטאת בהעלם אחד]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">92</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|אבל הבא על הנידה ביאות הרבה בהעלם אחד למה מחייב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|על כל}} {{ירו"מ-הוסר|נידה}}{{ירו"מ-הדגשה|ביאה}} מאי אית לך {{ירו"מ-הדגשה|שמחלק בניהם}} ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר תיפתר {{ירו"מ-הוסר|בנדה}}{{ירו"מ-הדגשה|בזבה}} קטנה {{שוליים|ז_ט}}שבאו לה ימי הפסק טהרה {{ירו"מ-ביאור|יום כנגד יום}} בנתיים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר כך {{ירו"מ-הוסר|שאלו}}{{ירו"מ-הדגשה|שאל}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בא על נדה אחת חמש בעילות ב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}עלם אחד מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת? אמר ליה: חייב על כל אחת ואחת {{ירו"מ-הדגשה|אם בשבת שיש רק אזהרה אחת חייב על כל אחת ואחת נידה שיש בה שתי אזהרות שגם הוא מוזהר וגם היא מוזהרת כל שכן}} וקשיא אילו קצר וקצר ב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}עלם אחד כלום הוא חייב על כל{{ירו"מ-הוסר| ם אלא}} אחת {{ירו"מ-הדגשה|ואחת ולמה כאן התחייב על כל ביאה וביאה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הוסר|בן}}{{ירו"מ-הדגשה|כן}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מקשי לה ולא כן אמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|ורבי}} אבהו {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יסא בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יסא בן חנינא|°]]: כל הדא הילכתא {{ירו"מ-הדגשה|שנאמרו באמצע המשנה שלנו}} כרבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} ברם כרבנן {{ירו"מ-הדגשה|לרבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אינו חייב אלא אחת אף {{ירו"מ-הוסר|הכא}}{{ירו"מ-הדגשה|בנידה לרבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} לא יהא חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|על ביאות הרבה או שבנידה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה לרבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: קיימתיה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|מהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} לית כן {{ירו"מ-הוסר|כרבנן}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבנן}} {{ירו"מ-ביאור|לרבי עקיבא בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן: הבא על חמש נשים בהעלם אחד — חייב חמש חטאות, דגופים מחלקים. אבל הבא על נידה אחת ביאות הרבה בהעלם אחד — אינו חייב אלא אחת. רבנן}} דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ניסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כל הדא הלכתא דרבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} הוא וכל {{ירו"מ-הוסר|דיפוק}}{{ירו"מ-הדגשה|דיפיק}} מינה הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כגון הבא על הנידה ביאות הרבה חייב על כל ביאה וביאה}} כולה כרבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל לרבי עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|אינו חייב אלא אחת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ב|ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_י}}אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, הדש, והזורה, והבורר, הטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הגוזז את הצמר, והמלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני חוטין<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ז_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ט|הבא על הנדה חמש בעילות בהעלם אחד חייב חטאת על כל בעילה ובעילה]]''' * '''מקור:''' "שבאו לה ימי הפסק טהרה (יום כנגד יום) בנתיים. רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר כך שאל רבי עקיבא (בן יוסף) את רבי אליעזר (בן הורקנוס) בא על נדה אחת חמש בעילות בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ה, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אליעזר, קל וחומר משבת שיש בה אזהרה אחת - חייב על כל אחת ואחת, ובנידה שיש שתי אזהרות (הוא והיא מוזהרים) - קל וחומר שחייב על כל אחת ואחת; כן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק עשירי#צב-א-ב|בבלי יבמות צב א — מי שעבר על איסור בשגגה מתוך שנחשב לו כאנוס, אף אם השגגה נובעת מזדונו במקום אחר, נחשב שוגג ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#יז-א-ג|בבלי כריתות יז א — הבא על הנדה כמה פעמים וטבל בין כל אחת, הטבילות נחשבות כימים שבינתים לחלק לחטאות]] {{שוליים|ז_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_י|אבות מלאכות שבת מונות ארבעים חסר אחת]]''' * '''מקור:''' "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, הדש, והזורה, והבורר, הטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הגוזז את הצמר, והמלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ז, הלכה א, סמ"ג עשין ריג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא זו במשנה ובירושלמי שיש ארבעים חסר אחת אבות מלאכות, וכן פסק הרמב"ם (הל' שבת פ"ז ה"א) ובבבלי (שבת עג ע"א) הובאה משנה זו כמוסכמת ללא מחלוקת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק ראשון#ב-א-ה|בבלי בבא קמא ב א — העושה אב מלאכה ותולדה שלו בשבת בהעלם אחד חייב חטאת אחת בלבד]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבועות/פרק ראשון#ה-ב-א|בבלי שבועות ה ב — המכניס חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד חייב משום הוצאה, ככל שם "מוציא"]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">93</span></div>והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והממחקו, והמחתכו, הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות, הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, המכה בפטיש, והמוציא מרשות לרשות — הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניין {{ירו"מ-הדגשה|לל"ט}} {{ירו"מ-הוסר|לאבות}}{{ירו"מ-הדגשה|אבות}} מלאכות מן התורה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: כנגד ארבעים חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה. בעון קומי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כל הן דכתיב מלאכות {{ירו"מ-הדגשה|בלשון רבים אתה מונה}} שתים. אמר רבי שיין[[ביאור:עץ מסורת#רבי שיין|°]]: אשגרת {{ירו"מ-ביאור|השגיחה}} עיינה דרבי אחא בכל אורייתא ולא אשכח כתיב דא מילתא {{ירו"מ-ביאור|שהמילה מלאכות אינה מופיעה בתורה}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא כי}} בעיא {{ירו"מ-הדגשה|ה}}דא מלתא {{ירו"מ-הדגשה|בעיא}} ([[בראשית לט יא|בראשית וישב לט יא]]) ויבוא הביתה לעשות מלאכתו מנהון {{ירו"מ-הדגשה|או כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס}} ([[בראשית ב ב|בראשית בראשית ב ב]]) ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה מנהון {{ירו"מ-הדגשה|או שלא מנה אלא מלאכת אדם}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי ([[דברים טז ח|דברים ראה טז ח]])ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה {{ירו"מ-ביאור|אבל מקום שכתוב מלאכת עבודה אינו נמנה}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה. אמר רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|לפני עשית המשכן}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות לה א|שמות ויקהל לה א]]) {{ירו"מ-הדגשה|ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם}} זה הדבר {{ירו"מ-הדגשה|אשר ציווה ה}}' אין כתיב כאן אלא אלה הדברים דבר דברי דברים מיכן לאבות ולתולדות. רבי חנינא דצפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אל"ף חד למ"ד תלתין ה"א חמשה דבר חד {{ירו"מ-הוסר|ודברים}}{{ירו"מ-הדגשה|דברים}} {{ירו"מ-הוסר|תרים}}{{ירו"מ-הדגשה|תרין}} {{ירו"מ-הדגשה|הדברים תלת}} מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. רבנן דקיסרין אמרין {{ירו"מ-הדגשה|הכל נלמד}} מן {{ירו"מ-הדגשה|המילה אלה דמן}} אתרה לא חסרה כלום אל"ף חד למ"ד תלתין ח' תמניא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש עבדין הוויי {{ירו"מ-ביאור|התעמקו}} בהדא פירקא תלת שנין ופלוג, אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא, מן דאשכחון מיסמוך {{ירו"מ-הדגשה|ליה לאב}} סמכון הא דלא אשכחון מסמוך עבדוניה משום מכה בפטיש. בנוי דרבי חייא רובא עבדן הוויי בהדין פירקא שיתא ירחין אפקון מיניה שית מילין על כל חדא וחדא. בנוי דרבי חייא רובא הויי בשיטת אבוהון דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{שוליים|ז_יא}}הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש האורה {{ירו"מ-ביאור|ששת אלו}} כולהן משום קוצר.<br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה. פרק ז' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''אבות מלאכות ארבעים חסר אחת'''. הזורע והחורש והקוצר והמעמר, הדש, הזורה, הבורר, הטוחן, המרקד, הלש והאופה, הגוזז את הצמר, המלבנו, המנפצו, הצובעו, הטווה, המסך, הוא מוטח את החוט השתי, העושה שתי בתי נירין, והאורג שתי חוטין, '''והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות'''. '''הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והממחקו, והמחתכו'''. '''הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות. הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, המכה בפטיש, והמוציא מרשות לרשות — הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת'''. מתני'. למדנו במשנה '''אבות מלאכות ארבעים חסר אחת'''. מנין למדים מלאכות אלו? מן התורה. אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''כנגד ארבעים חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה'''. כלומר, כתוב שלושים ותשע פעמים "מלאכה" בתורה. "בעון קומי רב אחא כל הן דכתיב מלאכות שתים" — כלומר, אם כתוב "מלאכות", לא כתוב "מלאכה" אלא מלאכות בלשון רבים, אתה מונה את זה שתיים? אמר רבי שיין: "אשגרת עיינה דרבי אחא בכל אורייתא ולא אשכח כתיב דא" — כלומר, בכל התורה לא כתוב בשום מקום "מלאכות" ברבים. כלומר, רבי אחא בדק וגילה שאין. אלא אם כן, מה הבעיה באמת? "מילתא בעיא דא מילתא" — כלומר, מה זו השאלה שהוא שאל? "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" — האם מה שכתוב אצל יוסף "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו", זה אחד מהמלאכות, או שכוונתו לצרכיו נכנס, בכלל לא מתכוון למלאכה, מתכוון להיות עם אשתו של פוטיפר. "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" — כמו שאני אומר לא מנה אלא מלאכת אדם, אבל פה זה מלאכת שמיים, לא מנה. כלומר, יש פה את שני המקומות: "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" וכנגדו "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה". אז אם אני אומר שלא מנה מלאכת שמיים, אני חייב להגיד שאצל יוסף "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" זה מהם. ואם אני אומר ש"ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" זה לא מהם, אני חייב להגיד ש"ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" זה כן מהם. תני רבי שמעון בן יוחאי: '''ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה, הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת''' מלאכות שכתוב בתורה. רבי יוסי ברבי בון בשם רבי שמואל בר נחמני: '''כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה'''. כלומר, שלושים ותשע פעמים כתוב במשכן עבודה ומלאכה. אמר רבי יוסי בן חנינא: "'''זה הדבר' אין כתיב כאן, אלא אלה הדברים''"; לא כתוב "זה הדבר אשר ציווה ה'", אלא "אלה הדברים אשר ציווה ה'". דבר, דברי, דברים — מכאן לאבות ולתולדות. כלומר, מהמשפט הזה אנחנו מוצאים רמז לכל האבות והתולדות. רבי חנינא דצפורין בשם רבי אבהו: "אל"ף חד, למ"ד תלתין, ה"א חמשה" — א' זה אחד, ל' זה שלושים, ה' זה חמישה, זה בהכרח שלושים ושש. "דבר" — אם היה כותב "דבר" זה היה עוד אחד, שלושים ושבע. אבל אם היה כותב "דברי", זה שתיים, שלושים ושמונה. אבל כתב "דברים", זה שלוש — אז בהכרח שלושים ותשע. אז מכאן '''לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה'''. רבנן דקיסרין אמרין: לא, הכל נלמד מהמילה "אלה". "מן אתרה לא חסרה כלום" — אם למדת מהמילה אתה יכול ללמוד הכל, לא צריך כלום. כי א' זה אחד, ל' זה שלושים — זה שלושים ואחד, ו-ח' זה שמונה. כן, הרי כתוב לכאורה ה', לא כתוב ח'. אלא "לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת" — כלומר הרבה פעמים חכמים מחליפים בין ה' ל-ח'. אז גם כאן מחליפים את ה-ה' ל-ח', וזה שלושים ותשע. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש '''עבדין הוויי בהדא פירקא תלת שנין ופלוג''' — התעמקו בפרק הזה שלוש שנים וחצי. '''אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא''' — על כל אב מלאכה הם מצאו שלושים ותשע תולדות. "מן דאשכחון מיסמוך סמכון" — כל דבר שהם ראו שהוא דומה לאב, הם הסמיכו אותו. "הא דלא אשכחון מסמוך עבדוניה משום מכה בפטיש" — מה שלא מצאו לו דבר דומה, הסמיכו אותו למכה בפטיש. בנוי דרבי חייא רובא '''עבדן הוויי בהדין פירקא שיתא ירחין''' — הם למדו את הפרק הזה שישה חודשים. '''אפקון מיניה שית מילין על כל חדא וחדא''' — על כל אב מלאכה הם מצאו שישה תולדות. בנוי דרבי חייא רובא הוויי בשיטת אבוהון, דתני רבי חייא: '''הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש האורה כולהן משום קוצר'''. כלומר ששת אלו הם כולם משום קוצר. אז גם רואים שהוא למד על כל אב מלאכה שישה תולדות — אז גם הבנים שלו כמותו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ז_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_יא|הבוצר, המוסק, הגודר, התולש והאורה - כולם אבות מלאכה משום קוצר]]''' * '''מקור:''' "הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש האורה (ששת אלו) כולהן משום קוצר. 📖 באר משה — דף מד עמוד א אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה. פרק ז הלכה ב . אומרת המשנה: אבות מלאכות ארב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ז, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם (הלכות שבת פ"ז ה"ד) פסק שכל הפעולות הללו - בציר, מסיק, גדירה, תלישה ואריה - נכללות תחת אב מלאכת קוצר, שכולן עוקרות דבר מגידולו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-ח|בבלי שבת עג ב — הזורק אבן לדקל והפיל תמרים - האם חייב משום תולש ומפרק]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">94</span></div>אמר רבי סירוד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סירוד|°]] יהודא ברבי[[ביאור:עץ מסורת#יהודא ברבי|°]] {{ירו"מ-הוסר|עבדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבד}} הוי{{ירו"מ-הדגשה|י}} במכשירין שיתא ירחין בסופה אתא חד תלמיד מן דרבי סימאי ושאיל ליה ולא אגיביה אמר ניכר הוא זה שלא עבר על פיתחה של תורה {{ירו"מ-ביאור|שבמכשירין צריך הרבה יותר זמן:}} {{ירו"מ-הוסר|ארבעים}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אבות מלאכות {{ירו"מ-הדגשה|ארבעים}} חסר אחת ליידא מילה {{ירו"מ-הדגשה|נימנו}} שאם עשאן כולם ב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}עלם אחד {{ירו"מ-הוסר|אינו }}חייב {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|על כל}} אחת {{ירו"מ-הדגשה|ואחת}}. תנא רבי זכאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]] קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ז_יב}}זיבח קיטר וניסך ב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}עלם אחד חייב על כל אחת ואחת אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בבליא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת {{ירו"מ-ביאור|וטעיתה.}} אינו חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|כתיב: ועשה מאחת מהנה — ועשה אחת, ועשה הנה, ועשה מהנה. ועשה אחת — לחייב על כל אחת ואחת בזדון שבת ושגגת מלאכות. ועשה הנה — לחייב על כולהן אחת בזדון מלאכות ושגגת שבת. ועשה מהנה — לחייב על התולדות. מנין שהפסוק מדבר על איסורי שבת? אולי נימר שבעבודת כוכבים ומזלות הכתוב מדבר. דתני}} רבי זכאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|קומי}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|זיבח, קיטר וניסך בהעלם אחת — חייב על כל אחת ואחת. כבר נדחו דבריו, דאמר ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת}} {{ירו"מ-ביאור|טעיתה}} {{ירו"מ-הדגשה|אינו חייב אלא אחת אף ללא דחית}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה ד}}עד לא יתברינה {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן בר נפחא}} בידיה יש כאן אחת {{ירו"מ-הדגשה|שהיא הנה כפי שסבר}} רבי זכאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שחייב על כל אחת ואחת}} ואין כאן הנה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא אחת שחייב אחת על כולם}}. מן דתברה בידיה יש כאן הנה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא אחת כפי שסובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|וחייב אחת על כולם}} ואין כאן אחת {{ירו"מ-הדגשה|שהיא הנה שיהיה חייב על כל אחת ואחת}} רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] בעא קומי דרבי זעירא ויהא חייב על כל אחת ואחת כמה דתימר גבי שבת ([[שמות כ י|שמות יתרו כ י]]) לא תעשה כל מלאכה כלל ([[שמות לה ג|שמות ויקהל לה ג]]) לא תבערו אש בכל מושבותיכם — פרט. הלא הבערה בכלל היתה, ויצאת מן הכלל ללמד, לומר: מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה ומעשה שיש בו — {{ירו"מ-הוסר|לחייב}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב}} עליו בפני עצמו. אף הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות כ ה|שמות יתרו כ ה]]) לא תעבדם — כלל. לא תשתחוה להם — פרט. והלא השתחויה בכלל היתה, ולמה יצאת מן הכלל? ללמד {{ירו"מ-הדגשה|על הכלל}}: מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמו, אף כל מעשה ומעשה שיש בה — {{ירו"מ-הוסר|לחייב}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב}} עליו בפני עצמו אמר לו: בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר {{ירו"מ-הדגשה|ואין דנים אותו בכלל ופרט, אלא בדבר שהיה בכלל ויצא — לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא}} ובעבודת כוכבים ומזלות כלל שהוא בצד הפרט {{ירו"מ-הדגשה|ואתה דן אותו בכלל ופרט}} אמר לו: והכתיב ([[שמות לד יד|שמות כי תשא לד יד]]) לא תשתחוה לאל אחר {{ירו"מ-הדגשה|כלל וכתיב}} ([[שמות כב יט|שמות משפטים כב יט]]) זובח לאלהים יחרם {{ירו"מ-הדגשה|פרט}} הרי כלל במקום אחד ופרט במקום אחר אמר לו: כיון {{ירו"מ-הדגשה|שפעם אחת התורה כתבה את הפרט בצמוד לכלל גילתה התורה}} שאת לומד מצדו {{ירו"מ-הדגשה|בכלל ופרט ו}}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|אם חזרה תורה וכתבה}} כלל במקום {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} {{ירו"מ-הדגשה|אי}} את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} למד {{ירו"מ-הדגשה|ממנו אלא בכלל ופרט}}. חברייא אמרין: לא שנייא, בין ש{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כלל במקום אחד ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרט במקום אחר, בין ש{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כלל ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרט במקום אחד — כלל ופרט הוא. בשבת כלל ואחר כך פרט בעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} פרט ואחר כך כלל רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: לא שנייא, בין {{ירו"מ-הוסר|שכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|כלל}} ואחר כך פרט, בין {{ירו"מ-הוסר|שפרט}}{{ירו"מ-הדגשה|פרט}} ואחר כך כלל, בין {{ירו"מ-הוסר|שכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|כלל}} ופרט וכלל — כלל ופרט {{ירו"מ-הוסר|היא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואפשר ללמוד בדבר שיצא ללמד על הכלל כולו והחילוק הוא}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשבת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כלל בעבודתה {{ירו"מ-ביאור|באיסור מלאכה שנאמר לא תעשה כל מלאכה,}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרט בעבודתה {{ירו"מ-ביאור|שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותכים.}} {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} {{ירו"מ-הוסר|בעכום}}{{ירו"מ-הדגשה|בעבודת}} {{ירו"מ-הדגשה|כוכבים ומזלות}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כלל בעבודתה {{ירו"מ-הדגשה|המיוחדת לה דכתיב לא תעבדם}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרט {{ירו"מ-הוסר|במלאכת}}{{ירו"מ-הדגשה|בעבודת}} הגבוה {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב לא תשתחוה להם והשתחויה זו עבודת גבוה}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} הבערה שלא לצורך יצאת השתחויה לצורך יצאת ללמד על עצמה {{ירו"מ-הדגשה|שאף}} שאינה מעשה {{ירו"מ-הדגשה|חייב עליה}} אתיא כההוא דתני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] ([[שמות כב יט|שמות משפטים כב יט]])זובח לאלהים יחרם יצאת {{שוליים|ז_יג}}זביחה ללמד על הכל {{ירו"מ-הדגשה|יצאת}} השתחויה ללמד על עצמה {{ירו"מ-ביאור|שאף}} שאינה מעשה {{ירו"מ-ביאור|חייב עליה. <br> <br>}} <span id="דף_מה_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי סירוד: יהודה ברבי '''הוי במכשירין שיתא ירחין''', הוא למד את מסכת מכשירין שישה חודשים. '''בסופה אתא חד תלמיד מן דרבי סימאי ושאיל ליה ולא אגיביה''' — שאל אותו הלכה והוא לא ידע. אמר: '''ניכר הוא זה שלא עבר על פיתחה של תורה''' — לא התקרב לידיעה של זה, כי מסכת מכשירין שישה חודשים זה כלום, צריך הרבה יותר זמן. אמרנו במשנה '''אבות מלאכות ארבעים חסר אחת'''. שואלת הגמרא לאיזה מילה — כלומר למה הם נמנו? שאם עשאן כולם בעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת. תנא רבי זכאי קומי רבי יוחנן: '''זיבח קיטר וניסך בעלם אחד חייב על כל אחת ואחת'''. כלומר רוצה להגיד לו שאם הוא זיבח וקיטר וניסך, יהיה חייב על כל אחת ואחת. אמר לו רבי יוחנן: "בבליא, עברת בידך תלתא נהרין" — חצית שלוש נהרות, את הפרת ואת חידקל ואת הירדן, "ואיתברת" — וטעית — "אינו חייב אלא אחת". רבי זכאי... רבי יוחנן... "עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת" ["ואין כאן הנה"] — רבי זכאי, "ואין כאן הנה". "מן דתברה בידיה יש כאן הנה" — רבי יוחנן, "ואין כאן אחת". כלומר, לפני שרבי יוחנן דחה אותו — יש כאן חטא אחד של עבודה זרה שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה שבתוכה, כמו שרבי זכאי חשב שהוא חייב על כל אחת ואחת, אבל אין כאן מצב שהוא עושה מלאכות הרבה וחייב אחת. אבל לאחר שרבי יוחנן דחה אותו — הפוך: יש כאן מצב שהוא חייב על כולם אחת, כמו שרבי יוחנן סובר, אבל אין כאן מצב שהוא חייב על כל אחת ואחת. רבי אבא בר ממל בעא קומי דרבי זעירא: ויהא חייב על כל אחת ואחת, כמה דתימר גבי שבת: '''לא תעשה כל מלאכה''' — כלל. '''לא תבערו אש בכל מושבותיכם''' — פרט. '''הלא הבערה בכלל היתה, ויצאת מן הכלל ללמד''', לומר: מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה ומעשה שיש בו — עליו בפני עצמו. אף הכא: '''לא תעבדם''' — כלל. '''לא תשתחוה להם''' — פרט. '''והלא השתחויה בכלל היתה, ולמה יצאת מן הכלל? ללמד''': מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמו, אף כל מעשה ומעשה שיש בה — עליו בפני עצמו. כלומר, כמו שבשבת אמרנו שהפרט יצא מהכלל כדי ללמד על הכלל כולו שיחייב על כל אחת ואחת, גם בעבודה זרה בדיוק אותו דבר — יש לנו כלל "ולא תעבד", ויש לנו פרט "לא תשתחוה", ומזה יצא ללמד על הכלל כולו. אבל יש הבדל: אמר לו: '''בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר, ובעבודת כוכבים ומזלות כלל שהוא בצד הפרט'''. אז כשהפרט והכלל אינם באותו מקום, אתה דן אותו כדבר שהיה בכלל ויצא לא ללמד על עצמו אלא ללמד על הכלל כולו. אבל בעבודה זרה הכלל צמוד לפרט, אז כיוון שהם ביחד אתה לא דן אותו כך, אלא כמו כלל ופרט רגיל שלא חייב אלא על הפרט. אמר לו: '''והכתיב לא תשתחוה לאל אחר... זובח לאלהים יחרם, הרי כלל במקום אחד ופרט במקום אחר'''! אז למה פה לא תלמד כמו בשבת שיהיה חייב על כל אחת ואחת? אמר לו: '''כיון שאת לומד מצדו, אפילו כלל במקום את למד''' — כיוון שפעם אחת התורה כתבה את הפרט צמוד לכלל, גילתה התורה שאתה לומד מצידו, כלומר אתה דן זאת כמו כלל ופרט. לכן, אפילו אם אחרי כן חזרה התורה וכתבה כלל במקום אחד ופרט במקום אחר, אתה כבר לא יכול ללמוד אלא בכלל ופרט. חברייא אמרין: '''לא שנייא, בין ש כלל במקום אחד ו פרט במקום אחר, בין ש כלל ו פרט במקום אחד — כלל ופרט הוא'''. אבל '''בשבת כלל ואחר כך פרט, בעבודת כוכבים פרט ואחר כך כלל''' — לכן זה שונה. רבי יוסי אמר: '''לא שנייא, בין ואחר כך פרט, בין ואחר כך כלל, בין ופרט וכלל — כלל ופרט'''. בכל מקרה זה כלל ופרט, ולכן אפשר ללמוד בדבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו. אז מה החילוק בין שבת לעבודה זרה? אלא: '''בשבת כלל בעבודתה ו פרט בעבודתה''' — שניהם מדברים באותו איסור מלאכה. אבל '''בעבודתה כלל בעבודתה ו פרט הגבוה''' — הכלל "לא תעבדם" מדבר בעבודה מיוחדת לעבודה זרה, ואילו הפרט "השתחויה" הוא עבודת גבוה, שאינה בהכרח עבודה זרה דווקא. כמו מרקוליס, שעבודתו לזרוק לו אבנים ולא להשתחוות לו, אבל השתחויה היא עבודת גבוה סתם. אז דבר כזה אתה לא יכול ללמוד בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל. רבי מנא אמר הבדל אחר: '''הבערה שלא לצורך יצאת''' — לא היה צריך להוציא אותה. '''השתחויה לצורך יצאת''' — היו חייבים להזכיר השתחויה, כי אם לא היו כותבים אותה הייתי חושב שהיא פטורה לגמרי, '''ללמד על עצמה שאינה מעשה''' — כלומר, אין בה מעשה שיהיה חייב עליה, ולכן אי אפשר ללמוד ממנה על אחרות. אתיא כההוא דתני חזקיה: '''זובח לאלהים יחרם, יצאת זביחה ללמד על הכל, השתחויה ללמד על עצמה שאינה מעשה'''. כלומר, זביחה יצאה ללמד על כל עבודה זרה, ואילו השתחויה יצאה ללמד על עצמה, שלמרות שאין בה מעשה, בכל זאת חייבים עליה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ז_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_יב|העושה מלאכות רבות בעבירה אחת בזדון מלאכות ושגגת שבת - חייב חטאת אחת בלבד]]''' * '''מקור:''' "זיבח קיטר וניסך בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת אמר לו רבי יוחנן (בר נפחא) בבליא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת (וטעיתה.) אינו חייב אלא אחת כתיב: ועשה מאחת מהנה — ועשה אחת, ועשה הנה, ועשה מהנה. ועשה אחת —" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ז, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' פלוני (חייב על כל אחת) ~ רבי יוחנן: אינו חייב אלא אחת, שנאמר "ועשה הנה" לחייב אחת על כולן בזדון מלאכות ושגגת שבת * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן, שהוכיח מדרשת הכתוב "מאחת... הנה... מהנה" המבחינה בין זדון שבת לזדון מלאכות, ודחה את מי שחייב על כל אחת ואחת ככוללת שלוש דרשות שאין להפרידן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק ראשון#ג-א-ד|בבלי כריתות ג א — המתעה שהיה מזיד בעבודה זרה עצמה אך שגג לחשוב שהעבודה שעבד בה אינה עבודתה - חייב חטאת ופטור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק ראשון#ג-ב-ג|בבלי כריתות ג ב — הכורע ומשתחוה לעבודה זרה בהקשת ידיו בלבד ללא כפיפת קומה - אינו חייב, שאין בכך מעשה]] {{שוליים|ז_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_יג|העובד עבודה זרה בהשתחוואה בלבד, אף שאין בה מעשה ממש, חייב מיתה מן התורה]]''' * '''מקור:''' "זביחה ללמד על הכל יצאת השתחויה ללמד על עצמה (שאף) שאינה מעשה (חייב עליה. ) 📖 באר משה — דף מד עמוד ב אמר רבי סירוד: יהודה ברבי הוי במכשירין שיתא ירחין , הוא למד את מסכת מכשירין שישה חודשים. בסופה אתא ח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ג, הלכה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהשתחויה למדה על עצמה - חייב על ההשתחוואה לעבודה זרה אף שאינה מעשה, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות עבודה זרה ג, ג) על פי דרשת הירושלמי המבחינה בין זביחה המלמדת על כל העבודות להשתחויה המלמדת על עצמה בלבד </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">95</span></div>או חילוף {{ירו"מ-הדגשה|נאמר שזביחה יצאה ללמד על עצמה והשתחויה ללמד על הכלל}} דבר שהוא מעשה מלמד ודבר שאינו מעשה אינו מלמד {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|והבערה שלא לצורך יצאת והא אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינים {{שוליים|ז_יד}}שלא יהו דנין בשבת ומה טעמא נאמר כאן ([[שמות לה ג|שמות ויקהל לה ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא תבערו אש}} בכל מושבותיכם ונאמר להלן ([[במדבר לה כט|במדבר מסעי לה כט]]) והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם — מה מושבותיכם שנאמר להלן בבתי דינין הכתוב מדבר, אף מושבותיכם שנאמר כאן בבתי דינין הכתוב מדבר. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]] {{ירו"מ-הוסר|מכיון}}{{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} {{ירו"מ-הוסר|דתימר}}{{ירו"מ-הדגשה|תימר}} לצורך יצאת כמי שיצאת שלא לצורך {{ירו"מ-הדגשה|שהרי יכל לאמר לא תעשו כל מלאכה בכל מושבותכם}} ודבר שיצא שלא לצורך — מלמד. הדא אמרה: דבר אחד שיצא לצורך — אינו חולק, ושלא לצורך — חולק. שני דברים שיצאו מן הכלל מהו שיחלוקו נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: מניין {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}המעלה מבשר חטאת, ומבשר אשם, ומבשר קדשי הקדשים, ומבשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות ומן השאור ומן הדבש עובר בלא תעשה תלמוד לומר ([[ויקרא ב יא|ויקרא ויקרא ב יא]]) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' {{ירו"מ-הוסר|הא }}כל שיש ממנו לאישים הרי היא {{ירו"מ-ביאור|מה שנשאר}} בבל תקטירו. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שאל לרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} יצאו שתי הלחם {{ירו"מ-הדגשה|וביכורים}} וילמדו {{ירו"מ-הוסר|עלה}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}קדשים {{ירו"מ-הדגשה|שאפילו רק העלם}} לכבש {{ירו"מ-הוסר|אל}}{{ירו"מ-הדגשה|עובר בלאו}} כהדא דתני {{ירו"מ-הדגשה|כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשי לה' קרבן ראשית תקריבו אותם ואל}} המזבח {{ירו"מ-הדגשה|לא יעלו}} אין לי אלא המזבח ומנין לרבות את הכבש תלמוד לומר ([[ויקרא ב יב|ויקרא ויקרא ב יב]]) ואל המזבח לא יעלו יכול {{ירו"מ-הדגשה|בין אם העלם}} לעבודה {{ירו"מ-ביאור|להקרבה}} {{ירו"מ-הדגשה|בין}} {{ירו"מ-הוסר|ושלא}}{{ירו"מ-הדגשה|שלא}} לעבודה {{ירו"מ-ביאור|כגון בתורת עצים}} {{ירו"מ-הדגשה|לא יעלו ואם העלה חייב}} תלמוד לומר לריח ניחוח לא אמרתי אלא לעבודה אמר לו: אותם מיעוט אלו חייבין עליהן {{ירו"מ-הדגשה|אם העלם}} לכבש {{שוליים|ז_טז}}ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן {{ירו"מ-הדגשה|אם העלם}} לכבש מפני שכתוב אותם. הא אינו כתוב אותם — מלמדין. הדא אמרה: שני דברים שיצאו מן הכלל — {{ירו"מ-הוסר|אינן }}חולקין. רבי חנניה בריה דרבי הילל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דר' הלל|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] <br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ראשון במסכת שבת דף מ"ה. בדף הקודם שאלנו למה לא לומר שבעבודה זרה גם כן מה שכתוב "לא תעבדם" זה כלל, ומה שכתוב "לא תשתחווה להם" זה בעצם פרט, בעצם יצא ללמד על הכלל. וכמו שאמרנו לגבי שבת ש"לא תעשה כל מלאכה" זה כלל, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" זה פרט, אבל בעצם הפרט הזה יצא ללמד על הכלל כולו, שגם אם עשה כל אחת מהמלאכות יהיה חייב על כל אחת ואחת. אז גם כן בעבודה זרה למדנו דבר שה"לא תשתחווה להם" בא ללמד על הכלל כולו, שאם עשה את כל אחת ואחת מהמלאכה מעבודה זרה, אז יהיה חייב על כל אחת ואחת. ואמרנו שאי אפשר לומר את זה כיוון שה"לא תשתחווה להם" יצא לצורך עצמה ללמד שהיא חייבת, כי אחרת הייתי אומר כיוון שאין בה מעשה, הייתי חושב שבעצם הוא יהיה פטור עליה, אז לכן היה צריך לכתוב אותה. אבל הגמרא אומרת שזה כמו חזקיה, שחזקיה אמר שכתוב "זובח לאלוהים יוחרם" יצא זביחה ללמד על הכלל. כלומר הזביחה באה ללמד על הכלל, אבל יצא "לא תשתחווה" ללמד על עצמה. מה שכתוב "לא תשתחווה" זה בעצם בא ללמד שישתחווה חייבת, כי אחרת הייתי חושב שהיא תהיה פטורה כי אין בה מעשה. שואלת הגמרא: '''או חילוף''' — אולי נאמר הפוך, נאמר שזביחה יצאה ללמד על עצמה, ודווקא "ישתחווה" היא יצאה כדי ללמד על הכלל כולו, כן? ובעצם כמו שאמרנו, כמו בשבת, ללמד על הכלל כולו, שאם עשה כמה עבירות בעבודה זרה יהיה חייב על כל אחת ואחת. ואתה אומר לא, אי אפשר לומר דבר כזה כי '''דבר שהוא מעשה מלמד ודבר שאינו מעשה אינו מלמד''', כי הרי הוא צריך ללמד על עצמו בכלל, כי אם לא היה כותב אותו הייתי חושב שיהיה פטור. שואלת הגמרא, איך אתה אומר שההוא אעברה שלא לצורך יצאת, כי למדנו חדא מזה, אחת מהסברות הייתה שכמו שאמרנו ש"לא תשתחווה" לא יכול ללמד על השאר כיוון שהוא לצורך יצא, כי אם לא היה כותב אותו הייתי חושב שהוא פטור. אבל ההוא אעברה כתוב שלא לצורך, אז לכן זה בא ללמד על הכלל כולו. שואלת הגמרא, למה, איך אתה אומר שזה לא לצורך יצא? ואמר '''רבי ירמיה''' ההוא אעברה '''לצורך יצאת ללמד על בתי דינים שלא יהו דנין בשבת''', כן? איך אנחנו רואים את זה? '''נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם'''. אז '''מה מושבותיכם שנאמר להלן בבתי דינין הכתוב מדבר, אף מושבותיכם שנאמר כאן בבתי דינין הכתוב מדבר'''. אז רואים מכאן שההוא אעברה היא לא יצאה סתם, היא יצאה ללמד שאסור לדון בשבת. אמר '''רבי שמואל בר אבדימא''' אפילו תמר, '''לצורך יצאת כמי שיצאת שלא לצורך'''. כן, כי הרי יכול היה לכתוב "לא תעשו כל מלאכה בכל מושבותיכם", לא צריך להזכיר את ההוא אעברה, כן? אז לכן כיוון שהזכיר את ההוא אעברה, אז זה נחשב כאילו שלא לצורך, ולכן זה בא ללמד על הכלל כולו. אומרת הגמרא: '''דבר אחד שיצא לצורך אינו חולק, ושלא לצורך חולק'''. אנחנו יכולים להבין: אם יצא דבר אחד כמו ההוא אעברה, אם הוא יצא לצורך כמו "לא תשתחווה להם" אז זה לא חולק. אבל אם יצא שלא לצורך, כמו ההוא אעברה שיצא מ"לא תעשה כל מלאכה" — זה לא לצורך, אז זה כן חולק. השאלה היא מה קורה '''שני דברים שיצאו מן הכלל מהו שיחלוקו'''? אם יש שני דברים שיצאו מן הכלל, הם לא חולקים או שהם כן חולקים? '''נישמעינה מן הדא''': '''מניין המעלה מבשר חטאת, ומבשר אשם, ומבשר קדשי הקדשים, ומבשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות ומן השאור ומן הדבש''' — כלומר כל מי שמעלה מה שלא צריך להעלה אחרי שהקריבו את החלק הקודם, כן, הרי בחטאת מעלים את האימורים והשאר נאכל, מה הקריב? הוא מקריב את השאר, אותו דבר לגבי אשם וכדומה. אז מנין שהוא '''עובר בלא תעשה'''? '''תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה''', אז לומדים מכאן חז"ל '''כל שיש ממנו לאישים הרי היא בבל תקטירו'''. כלומר כל דבר שמקטירים ממנו, אסור להקטיר את השיירים ממנו, כן, ומי שמקטיר עובר בלא תעשה. '''רבי אלעזר שאל לרבי יוחנן''' למה לא '''יצאו שתי הלחם וילמדו''' — וביכורים — על הקודשים, שלא רק אם הוא מקריב אותם, אלא אפילו מעלה אותם '''לכבש''' כבר עובר בלאו, כן? '''כהדא דתני''' — כמו שלמדנו בברייתא: '''המזבח אין לי אלא המזבח ומנין לרבות את הכבש תלמוד לומר ואל המזבח לא יעלו'''. אז יכול — ואל המזבח לא יעלו זה בא לרבות את הכבש, אז נוכל לומר נלמד גם לגבי השאר. עכשיו הגמרא ממשיכה בברייתא ואומרת: יכול שיהיה חייב בין אם העלהם לעבודה בין אם העלהם שלא לעבודה, כלומר הקטירו אותם בתור עצים, אז אם העלה אותם יהיה חייב בכל מקרה. '''תלמוד לומר לריח ניחוח''' — כלומר לא אמרתי לך שאסור אלא אם הוא מקטיר אותם לצורך עבודה, אבל שלא לצורך עבודה מותר. אז בכל אופן, למה אנחנו לא נלמד כמו שאמרנו בשתי הלחם וביכורים, שאם הוא העלה אותם למזבח אפילו על הכבש כבר יהיה חייב, אז נגיד שגם בשאר אם העלה לכבש גם יהיה חייב. '''אמר לו: אותם מיעוט אלו חייבין עליהן לכבש ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן לכבש''' מפני שכתוב "אותם". אומרת הגמרא: כל מה שלמדנו בגלל שכתוב "אותם", אם לא היה כתוב "אותם" הייתי יכול ללמוד. איך? הרי מדובר פה שני כתובים, כי יש פה גם כן שני הלחם וגם ביכורים. '''הדא אמרה: שני דברים שיצאו מן הכלל — חולקין''', כי אם אתה רואה שאם לא היה כותב אותם הייתי לומד — אז רואים מכאן שאפשר ללמוד ששני כתובים באים כאחד מלמדים, אז הם כן חולקים. אומרת הגמרא: '''רבי חנניה בריה דרבי הילל''' אמר '''לחלוק אינן חולקין, הא ללמד מלמדין'''. כלומר זה שני דברים נפרדים — אני כן יכול ללמוד מהם, הרי פה אנחנו רוצים ללמוד מהם כן שיהיה מותר לעלות על המזבח, אז זה כן יכולתי ללמוד אם לא היה כתוב "אותם". אבל אתה רוצה ללמוד משהו אחר, אתה רוצה ללמוד לחלק, להגיד שיהיה חייב כל אחד ואחד — לחלק לא לומדים. כלומר אם יש שני כתובים אז אמנם הם מלמדים אבל לא חולקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ז_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_יד|אין לדון בבתי דין בשבת]]''' * '''מקור:''' "שלא יהו דנין בשבת ומה טעמא נאמר כאן (שמות ויקהל לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ונאמר להלן (במדבר מסעי לה כט) והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם — מה מושבותיכם שנאמר להלן בבתי דינין הכתוב מד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כד, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נאמר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" ונלמד בגזירה שווה ממושבותיכם דלהלן שנאמר בבתי דינין, ורבי שמואל בר אבדימא מוסיף שאף אם הפסוק לצורך אחר יצא הרי הוא כמי שיצא ללמד על איסור דיינות בשבת - נפסק כן להלכה ברמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק רביעי#לה-א-ח|בבלי סנהדרין לה א — אין ממיתים את הנידון בשבת ואין דנים דיני נפשות בשבת]] {{שוליים|ז_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_טו|האם המקטיר על המזבח שאור או דבש, או שיירי קרבנות שאינם קרבים כגון בשר חטאת ואשם, עובר בלא תעשה]]''' * '''מקור:''' "שהמעלה מבשר חטאת, ומבשר אשם, ומבשר קדשי הקדשים, ומבשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות ומן השאור ומן הדבש עובר בלא תעשה תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ב יא) כי כל שאור וכל דבש לא ת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי מזבח, פרק ה, הלכה ד, רמב"ם, הלכות איסורי מזבח, פרק ה, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא זו המפרשת "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" - שכל דבר שיש ממנו לאישים ונשאר ממנו הרי הוא בבל תקטירו, וכן פסק הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח פרק ה הלכות ד-ה {{שוליים|ז_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_טז|שני דברים שיצאו מן הכלל ללמד ולא לחלוק, האם מלמדים גם לחלוק]]''' * '''מקור:''' "ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן אם העלם לכבש מפני שכתוב אותם. הא אינו כתוב אותם — מלמדין. הדא אמרה: שני דברים שיצאו מן הכלל — חולקין. רבי חנניה בריה דרבי הילל אמר לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין. רבי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי מזבח, פרק ה, הלכה ד, רמב"ם, הלכות איסורי מזבח, פרק ה, הלכה ה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים (הלימוד מלמד גם לחלוק) ~ רבי חנניה בריה דרבי הילל (מלמדים אך אין חולקים) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנניה בריה דרבי הילל שאין חולקים אלא ללמד, וכן פסק הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח פרק ה הלכות ד-ה </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">96</span></div>לא אמר כן אלא רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שאל לרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ויצאו שתי הלחם וילמדו על כל הקדשים לכבש אמר לו: אותם מיעוט אלו חייבין עליהן לכבש ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן {{ירו"מ-הדגשה|על עליתן}} לכבש. הדא אמר{{ירו"מ-הדגשה|ה}}: דבר אחד שיצא מן הכלל לצורך — אינו חולק, ושלא לצורך — חולק, ושני דברים שיצאו מן הכלל — אינן חולקין {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא שאל אלא למה לא נלמד לחייב שאר קדשים אם העלם על הכבש? משמע שברור לו שלחלק אינם מחלקים, שאם לא כן היה שואל למה לא נלמד לחלק}}, וכרבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} חולקין דאמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ב' דברים שיצאו מן הכלל חולקין {{ירו"מ-הוסר|דתני}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא אמרינן דהוו שתי כתובים הבאים כאחד ואינם מלמדים או אינם חולקים ותני}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|כן דתני כתיב}} ([[ויקרא יט כו|ויקרא קדושים יט כו]]) לא תנחשו ולא תעוננו והלא הניחוש והעינון בכלל {{ירו"מ-הדגשה|איסור כישוף}} היו ויצאו מן הכלל {{ירו"מ-הוסר|לחילוק}}{{ירו"מ-הדגשה|לחלק}} {{ירו"מ-הדגשה|ולחייב חטאת על הניחוש בפני עצמו, ועל העינון בפני עצמו, ועל הקיסום בפני עצמו. אם יש כמה לאוים וכרת אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת. השאלה, מה הדין אם אחרי שהתורה}} כלל{{ירו"מ-הדגשה|ה את כל הלאוים בכרת אחד, היא חזרה ופרטה אחד מהם שהוא בכרת. האם כשם שאם הכלל והפרט בלאו אומרים שהפרט יצא לחלק בלאוים, כך גם כאשר הכלל}} בהיכרת ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרט בהיכרת {{ירו"מ-הדגשה|נאמר שהפרט יצא לחלק בכריתות}} {{ירו"מ-ביאור|ויהיה חייב חטאת על כל לאו?}} מילתיה דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה כלל ופרט הוא ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יח כט|ויקרא אחרי מות יח כט]]) כי כל אשר יעשה {{ירו"מ-הוסר|מן}}{{ירו"מ-הדגשה|מכל}} התועבות האלה ונכרת{{ירו"מ-הדגשה|ו הנפשות העושות וכתיב ואיש אשר יקח את}} א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ותו {{ירו"מ-הדגשה|וכולי ונכרתו והלא אחותו}} בכלל {{ירו"מ-הדגשה|כל העריות}} היתה {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הוסר|ויצאה}}{{ירו"מ-הדגשה|יצאת}} מן הכלל {{ירו"מ-הוסר|לחילוק}}{{ירו"מ-הדגשה|לחלוק}} {{ירו"מ-הדגשה|את הכלל מה אחותו חייבים עליה כרת בפני עצמה אף כל העריות אם בא עליהן בהעלם אחד חייב}} על {{ירו"מ-הוסר|הכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} {{ירו"מ-הדגשה|אחת ואחת בפני עצמה}}. התיב רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} והכתיב ([[ויקרא כ יט|ויקרא קדושים כ יט]]) ערות אחות אמך {{ירו"מ-הדגשה|וערות}} {{ירו"מ-הוסר|ואחות}}{{ירו"מ-הדגשה|אחות}} אביך לא תגלה {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}}{{ירו"מ-הוסר| כי את}} {{ירו"מ-הוסר|שארו}}{{ירו"מ-הדגשה|יצאו}} {{ירו"מ-הוסר|הערה}}{{ירו"מ-הדגשה|אלו}} אמר ליה לצורך {{ירו"מ-הוסר|יצאת}}{{ירו"מ-הדגשה|יצאו}} לידון בערייה {{ירו"מ-הוסר|אל}}{{ירו"מ-הדגשה|לחייב על המערה כגומר}} והכתיב ([[ויקרא כ יח|ויקרא קדושים כ יח]]) ואיש אשר ישכב את אשה דוה {{ירו"מ-הוסר|וגילה}}{{ירו"מ-הדגשה|וגלה}} את ערותה את מקורה הערה {{ירו"מ-הדגשה|והיא גילתה את מקור דמיה וכולי ונכרתו וכולי ולמה יצאה נידה}} אמר ליה לצורך יצאת לידון בה את {{שוליים|ז_יז}}המערה כגומר {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר למדנו דין זה צריך לחזור עליו לגבי נידה}} שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} משום טומאה {{ירו"מ-הדגשה|ולא משום קירבת משפחה ואינה דומה לשאר עריות שאינו פוסלה בביאתו מכהונה ואין בניה ממזרים}} לא נעשה {{ירו"מ-הוסר|בו}}{{ירו"מ-הדגשה|בה}} את המערה כגומר לפום כן צריך מימר {{ירו"מ-הוסר|חייב על כל אחת ואחת אמר ליה }}והכתיב ([[ויקרא כ כ|ויקרא קדושים כ כ]]) ואיש אשר ישכב את {{ירו"מ-הוסר|דודתו}}{{ירו"מ-הדגשה|דדתו}} ערות דודו {{ירו"מ-הוסר|גילה}}{{ירו"מ-הדגשה|גלה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכולי ונכרתו ולמה יצאת דודתו}} אמר {{ירו"מ-הוסר|ליה}}{{ירו"מ-הדגשה|לו}} לצורך {{ירו"מ-הוסר|יצאה}}{{ירו"מ-הדגשה|יצאת}} לידון בערירי {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב ערירים ימותו ו}}הכתיב ([[ויקרא כ כא|ויקרא קדושים כ כא]]) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב ערירים יהיו}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] כל {{ירו"מ-הוסר|ההן}}{{ירו"מ-הדגשה|אתר}} {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} ערירים יהיו {{ירו"מ-הוסר|הויין}}{{ירו"מ-הדגשה|הוון}} בלא {{ירו"מ-הוסר|בנים}}{{ירו"מ-הדגשה|וולד וכל אתר דתימר}} ערירים ימותו קוברין את בניהן. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} <br><br> <span id="דף_מו_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי ברבי בון''' '''לא אמר כן''', '''אלא רבי אלעזר שאל לרבי יוחנן''' — למה לא יצאו שני הלחם '''וילמדו על כל הקדשים לכבש'''? כמו שאמרנו, שאם יעלה אותם לכבש כבר יהיה חייב. '''אמר לו: אותם מיעוט אלו חייבין עליהן לכבש ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן לכבש''', אם עולים אותם לכבש. כלומר, אתה יכול ללמוד '''דבר אחד שיצא מן הכלל לצורך אינו חולק, ושלא לצורך חולק, ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין''', כי הרי הוא לא שאל אותו אלא למה לא נלמד לחייב שאר הקודשים אם העלהם לכבש. משמע שברור לו שלחלק הם לא חולקים. שאם לא כן, יכול לשאול אותו למה לא נלמד לחלק. אז מזה שהוא לא שאל לחלק, אלא הוא שאל רק על ללמד, אז רואים שלחלק ברור שהם לא מחלקים. '''וכרבי ישמעאל חולקין''', כך הגמרא אומרת. '''דאמר רבי בון בר חייא דברי רבי ישמעאל: שני דברים שיצאו מן הכלל חולקין'''. ואומרת הגמרא: ולא אומרים שהם שני כתובים הבאים כאחד — לא מלמדים או אינם חולקים. כלומר, לפי רבי ישמעאל שני דברים שיוצאים מן הכלל הם גם מלמדים וגם חולקים. אין. לא אומרים ששני כתובים באים כאחד, לא מלמדים ולא חולקים. '''ותני רבי ישמעאל''' — באמת מצאנו ברייתא כזאת: '''לא תנחשו ולא תעוננו והלא הניחוש והעינון בכלל היו''', בכלל איסור כישוף היו, '''ויצאו מן הכלל''' — למה יצאו מן הכלל? לחלק ולחייב חטאת על הניחוש בפני עצמו, ועל העינון בפני עצמו, ועל הכישוף בפני עצמו. כלומר מכאן בעצם שהוא סובר שלמרות שזה שני כתובים שבאים כאחד, הם גם מחלקים וגם מלמדים. עכשיו, אומרת הגמרא: אם יש כמה לאווים וכרת אחד, הדין שהוא לא חייב עליה חטאת אחת. השאלה מה הדין אם אחרי שהתורה כללה את כל הלאווים בכרת אחד, היא חזרה ופירטה אחד מהם שהוא בכרת. האם אני אומר כשם שאם הכלל והפרט בלאו אז אומרים שהפרט יצא לחלק בלאווים — כמו שראינו בשבת "לא תעשה כל מלאכה" ואחרי זה כתוב "לא תבערו אש" — אז האם נאמר אותו דבר כאשר הכלל הוא בכרת וגם הפרט בכרת, אז נאמר שהפרט יצא לחלק בכריתות, וחייב חטאות על כל לאו. ואומרת הגמרא: '''מילתיה דרבי יוחנן אמרה כלל ופרט הוא''' — באמת זה בא ללמד על הכלל כולו, ולכן יהיה חייב כרת על כל אחד, ובעצם יהיה חייב קורבן על כל אחד ואחד. מה הראיה? '''דמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: כי כל אשר יעשה התועבות האלה ונכרת''', וכתיב '''ערות אחות אמך אביך לא תגלה''' ונכרת. כן, כלומר בהתחלה יש כלל כרת על הכלל, ואחרי זה יש כרת על הפרט — ואחותו הייתה בכלל כל העריות. ולמה יצא מן הכלל? לחלק — כלומר מה אחותו חייבים עליה כרת בפני עצמה, אף כל העריות אם בעל אחד חייב על כל אחד ואחד בפני עצמה. אז רואים מכאן שהוא סובר שאותו דבר אומרים לגבי כרת: שאם יצא כרת שהיה בכלל ואחרי זה יצא, אז הוא בא ללמד על הכלל כולו שחייב על כל אחד ואחת. '''התיב רבי אלעזר''': '''והכתיב ערות אחות אמך אביך לא תגלה''' — ולמה יצאו אלה? כן, אז גם הם יצאו. '''אמר ליה לצורך לידון בערייה''' — לחייב את המערה כגומר. '''והכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה את ערותה את מקורה הערה''' — ונכרתו שוב פעם. למה יצא נידה? אם יש לך אתה אומר שהכרת שנאמר באחותו בא ללמד על הכלל כולו, אז למה צריך להגיד לנו כרת גם כן בנידה? '''אמר ליה לצורך יצאת לידון בה את המערה כגומר''' — כלומר, למרות שכבר למדנו את הדין הזה במה שאמרנו קודם, אבל בכל אופן היה צריך לחזור ולהגיד זה גם בנידה, '''שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה משום טומאה''' — לא משום קורבת משפחה, כלומר נידה זו העריות היחידה שאינה קרובת משפחה — '''לא נעשה את המערה כגומר לפום כן צריך מימר'''. זה כי נידה לא דומה לשאר העריות, כי הם קרובי משפחה, וגם כן הוא לא פוסל אותה בביאה שלו מכהונה, וגם הבנים לא ממזרים — יש כאן חילוקים, אז לכן היה צריך לומר לנו שחייב עליה המערה כגומר. שואלת הגמרא: '''והכתיב ואיש אשר ישכב את ערות דודו''' — ונכרתו שוב פעם. אז למה צריך להגיד לנו כרת? למה יצא דודו להגיד שהיא בכרת? הרי למדנו את זה כמו שאמרנו מקודם. '''אמר לצורך לידון בערירי''' — כן, להגיד שמתים בלי בנים, כי כתיב "ערירים ימותו". שואלת הגמרא: '''והכתיב ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא''' — שוב פעם גם שם למה יצא? '''אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי''' — גם שם זה ערירי, אבל יש הבדל, כי דכתיב "ערירים יהיו". '''דמר רבי יודן''': כל אתר דאמר "ערירים יהיו" — אז עבירה בלא ולד, לא יוולד להם בנים. אבל כל אתר דאמר "ערירים ימותו" — '''קוברין את בניהן'''. כדי להגיד לנו שני הדינים האלה: גם שהם מתים בלי בנים וגם שקוברים את בניהם. אז לכן היה צריך את שני הדינים האלה. אמר '''רבי יוסה'''... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ז_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_יז|בביאת נידה ושאר עריות, "מערה כגומר" - חייב אף בהעראה בלבד ללא גמר ביאה]]''' * '''מקור:''' "המערה כגומר אף שכבר למדנו דין זה צריך לחזור עליו לגבי נידה שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה אלא משום טומאה ולא משום קירבת משפחה ואינה דומה לשאר עריות שאינו פוסלה בביאתו מכהונה ואין בניה ממזרים לא נעשה " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק א, הלכה י, שו"ע אה"ע סימן ו סעיף ט, שו"ע אה"ע סימן כ סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כך נפסק ברמב"ם ושו"ע כמסקנת הירושלמי, שאין לחלק בין נידה לשאר עריות ובין העראה לגמר ביאה, שכן ריבתה התורה "ונכרתו" גם בדודה שאין בה משום קירבת משפחה מצד האיש * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שישי#נה-א-ד|בבלי יבמות נה א — ביאת חייבי לאוין נחשבת אף בהעראה בלבד ללא גמר ביאה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שישי#נה-א-ה|בבלי יבמות נה א — חייבי לאוין דכהונה (כגון גרושה וחלוצה לכהן הדיוט) אסורים בביאה מדין תורה, נלמד בגזירה שווה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">97</span></div>דודתו לצורך יצאת למעט את אשת {{ירו"מ-הוסר|אחיו}}{{ירו"מ-הדגשה|אחי}} {{ירו"מ-הדגשה|אביו}} מאמו {{ירו"מ-הדגשה|מערירי מה טעמא}} נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ערוות}} {{ירו"מ-הוסר|דודתו}}{{ירו"מ-הדגשה|דודו}} {{ירו"מ-הדגשה|גילה}} ונאמר להלן ([[ויקרא כה מט|ויקרא בהר כה מט]]) או דודו או בן דודו יגאלנו — מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר, אף דודתו שנאמר {{ירו"מ-הוסר|להלן}}{{ירו"מ-הדגשה|כאן}} {{שוליים|ז_יח}}{{ירו"מ-הוסר|באחות}}{{ירו"מ-הדגשה|באשת}} {{ירו"מ-הדגשה|אחי}} אביו מאביו הכתוב מדבר אף {{ירו"מ-הוסר|את }}אשת אחיו {{ירו"מ-הוסר|למידה}}{{ירו"מ-הדגשה|למדה}} מדודתו {{ירו"מ-הדגשה|בהקש}} מה דודתו שנאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|שהיא בערירים,}} {{ירו"מ-הוסר|באחות}}{{ירו"מ-הדגשה|באשת}} {{ירו"מ-הדגשה|אחי}} אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו {{ירו"מ-הוסר|שנאמר כאן }}באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. עד כדון כרבי {{ירו"מ-הוסר|עקיבה}}{{ירו"מ-הדגשה|עקיבא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: למדין למד מן הלמד בחולין, ילפינן שפיר בהקש אשת אחיו מדודתו, שהיא עצמה נלמדה בגזירה שווה מגאולת נחלה. אלא}} {{ירו"מ-הוסר|כרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: אין למדין למד מן הלמד אפילו בחולין, אשת אחיו שהיא מהאב ולא אשת אחיו שהיא מן האם, מינא לן}}. {{ירו"מ-הוסר|דתני}}{{ירו"מ-הדגשה|תני}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ערות}} אשת {{ירו"מ-הוסר|אחיו}}{{ירו"מ-הדגשה|אחיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא תגלה}} ונאמר להלן ([[ויקרא כ כא|ויקרא קדושים כ כא]]) {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איש אשר יקח את אשת אחיו, נדה היא — מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה, אף אשת אחיו {{ירו"מ-הוסר|מאביו יש}}{{ירו"מ-הדגשה|בשיש}} לה היתר {{ירו"מ-הוסר|לאחר}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} איסורה {{ירו"מ-ביאור|אם מת האח בלא בנים, על ידי יבום.}} יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה. {{ירו"מ-הוסר|הא רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} {{ירו"מ-הוסר|ישמעאל}}{{ירו"מ-הדגשה|אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מקשי לה {{ירו"מ-הדגשה|לרבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|את כל הקושיות משום דסבר אחותו לצורך יצאה}} מנין תיתי ליה {{ירו"מ-הדגשה|לחלק בעריות אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הוסר|רא }}בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר בשם}} רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|כל מקום שאתה מוצא}} {{ירו"מ-הוסר|שני}}{{ירו"מ-הדגשה|שתי}} לאוין וכרת {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|אחד}} {{שוליים|ז_יט}}לאוין חולקין {{ירו"מ-הוסר|כריתות}}{{ירו"מ-הדגשה|את ההכרת}} מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[שמות ל לב|שמות כי תשא ל לב]]) על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וכתיב ([[שמות ל לג|שמות כי תשא ל לג]]) איש אשר ירקח כמוהו, ואשר יתן ממנו על זר — ונכרת מעמיו. הרי {{ירו"מ-הוסר|יש }}כאן שני לאוין וכרת {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|אחד}}, לאוין חולקין {{ירו"מ-הדגשה|את ההכרת שהרי שניהם נימנו בתוך שלושים ושש חייבי}} כריתות. מה עביד לה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שאחותו יצאה לחלק כרת בעריותאם לאוים חולקים כריתות, למה היה צריך כרת באחותו? כל הלאוים}} באנשים הכתוב מדבר ובאת אחותו ללמד על {{ירו"מ-הדגשה|הנשים ואלמלא נכתב הייתי מחייב על}} כל {{ירו"מ-הוסר|הנשים}}{{ירו"מ-הדגשה|אחת ואחת רק את הבועל}} ולית לרבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} כן {{ירו"מ-הדגשה|שצריך פסוק לחלק בנשים}} אית ליה {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב על העריות}} לא תקרבו {{ירו"מ-הדגשה|בלשון רבים משמע שהלאוים נאמרו}} אחד {{ירו"מ-הדגשה|על}} האיש ואחד {{ירו"מ-הדגשה|על}} האשה. ומה עבד לה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פתר לה {{ירו"מ-הוסר|ואינו}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינו}} מחוור, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אפשר היה לחשוב שמה שנכתב בלשון רבים הכוונה לכל הגברים שלא יקרבו}} ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שכשם שלאוים מחלקים כך כריתויות מחלקות}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו — ונכרתה הנפש ההיא. והרי שלמים בכלל שאר הקדשים היו, וכתיב: כל איש אשר יקרב}} {{ירו"מ-ביאור|יאכל}} {{ירו"מ-הדגשה|אל הקדשים וכולי וטומאתו עליו ונכרתה ולמה יצאה כרת בשלמים ובעי}} שמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|בעא }}קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|ויצאו}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לא נאמר דיצאו}} שלמים {{ירו"מ-הדגשה|לחלק שאם אכל בשוגג כמה קדשים בטומאה יהיה חייב}}{{ירו"מ-הוסר| ויחלוקו לאוין}} על כל {{ירו"מ-הדגשה|אחד ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| הקדשים לטומאה}} אמר לו: שלמים לצורך יצאו {{ירו"מ-הדגשה|ללמדנו: מה שלמים קדשי מזבח וחייב עליהם משום פיגול נותר וטמא, אף כל קדשי המזבח חייב עליהם משום פיגול נותר וטמא. יצאו}}{{ירו"מ-הוסר| למעט את}} קדשי בדק הבית {{ירו"מ-הוסר|ומעילה שלא יהו}}{{ירו"מ-הדגשה|שאין בהם כרת שאין}} חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא {{ירו"מ-הדגשה|הא אם}} {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|היה יוצא לצורך היה מלמד לחלק ועוד}} {{ירו"מ-ביאור|איך בעי שמואל בר אבא קומי רבי זעירא. אולי נאמר דיצאו שלמים לחלק?. }} {{ירו"מ-הדגשה|הלא}} מתניתא היא {{ירו"מ-הדגשה|שאין בהם חילוק חטאות דתנן}} קדשי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מזבח מצטרפין זה עם זה {{שוליים|ז_כ}}למעילה {{שוליים|ז_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בקדשי בדק הבית {{ירו"מ-הוסר|אל }}מכיון {{ירו"מ-הוסר|שאין מצטרפין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהםמצטרפין}} {{ירו"מ-הדגשה|שמע מינא דאין}} {{ירו"מ-הוסר|חולקין}}{{ירו"מ-הדגשה|חילוק}} {{ירו"מ-הדגשה|חטאת ביניהן, דאי סלקא דעתך דחילוק חטאות ביניהן, אם כן לא היה להן להצטרף זה עם זה}} אמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} וכיני {{ירו"מ-ביאור|אדרבא גם על הבריתא קשה}} {{ירו"מ-הוסר|ויחלוקו}}{{ירו"מ-הדגשה|דיחלוקו}} ולא יצטרפו.<br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו עוצרים בירושלמי מסכת שבת, דף מ"ו. אחרי שבדף הקודם הגמרא אמרה שיש לנו שני פסוקים, אחד באשת אחיו ואחד בדודתו, ובשניהם כתוב ערירים. הגמרא חילקה ואמרה שבאחד מהם כתוב ערירים יהיו, ובאחד כתוב עריים ימותו. זה שונה. עריים יהיו הכוונה שיהיו בלי וילד, ועריים ימותו הכוונה שהבנים שלהם מתים. כך הגמרא חילקה. לכן צריך את שניהם, לכן שניהם באו. רבי יוסי אומר, בעצם מה שכתוב באשת אחיו "ערירי" זה בא ללמד על הכלל, אבל מה שנאמר בדודתו זה לצורך קצת - זה בא ללמד למעט אשת אחי אביו מאמו. כלומר בא למעט דודתו מאמו, כי כל מה שנאמר ערירי יהיו זה רק בדודתו מאביו - אשת אחי אביו מאביו. אבל יש לך אחי אביו מאמו, אז לא היה בדין ערירי. מאי טעמא? איפה אתה לומד את זה? '''נאמר כאן ונאמר להלן או דודו או בן דודו יגאלנו — מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר''', אז אף דודתו שנאמר כאן באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אומרת הגמרא, אחרי שלמדנו שמדובר באשת אחי אביו מאביו, כלומר שדודתו זה דווקא אשת אחי אביו, אז אף אשת אחיו למדה מדודתו בהיקש. '''מה דודתו שנאמר להלן''' - שהדין שלה בערירי זה דווקא באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר - '''אף אשת אחיו''' שנאמר עליה שיש לה ערירי, זה דווקא באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. אומרת הגמרא '''עד כדון כרבי ישמעאל''' - זה טוב לפי רבי עקיבא ללמוד ככה, כי רבי עקיבא אומר שלומדים למד מן הלמד בחולין, אז לכן אפשר ללמוד כמו שלמדנו - בהיקש אשת אחיו מדודתו, כן, שהיא עצמה, דודתו עצמה נלמדה במגזרה שווה מגאולת נחלה. אבל רבי ישמעאל שאמר אין לומדים למד מן הלמד אפילו בחולין - אשת אחיו שהיא מאב ולא אשת אחיו שהיא מן האם, מה הלה. אומרת הגמרא, תני '''רבי ישמעאל° נאמר כאן אשת ונאמר להלן איש אשר יקח את אשת אחיו, נדה היא''' - כלומר, למה התורה הייתה צריכה להזכיר "נדה היא"? ללמד '''מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה, אף אשת אחיו לה היתר איסורה''' - כלומר מדובר באשת אחיו כזאת שיש לה היתר אחר איסורה, וזה ודאי מדובר רק באשת אחיו מאב, שהרי אם האח מת בלא בנים אז יש לה היתר על ידי ייבום. אבל '''יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה'''. עכשיו אומרת הגמרא, רבי אלעזר מקשה על רבי יוחנן את כל הקושיות. רבי יוחנן למד מדכתיב "כל אשר תעשה מכל התועבות האלה ונכרתה" - כלומר יש לנו כרת על הכלל. לאחר מכן נאמר כרת באחותו. אז רבי יוחנן אומר שהכרת שנאמר באחותו בא ללמד על הכלל כולו - שחייב על כל אחד ואחד. ואילו רבי אלעזר הקשה לו כל הקושיות שראינו, למה הוא הקשה לו? כי הוא סובר שאחותו לצורך יצאת. אז '''מקשי לה מנין תיתי ליה''' לחלק בעריות? '''רבי אבהו° בשם רבי אלעזר°''' - '''רבי הושעיה° לאוין וכרת לאוין חולקין'''. כלומר אם יש לך שני לאווין - זה כרת אחד רק, אז לאוין חולקים את הכרת - יש כרת על כל אחד ואחד. מאי טעמא? '''על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו''' - כלומר יש לנו שני לאווין, לאו על סיכה ולאו על מי שעושה כמוהו, '''וכתיב איש אשר ירקח כמוהו, ואשר יתן ממנו על זר — ונכרת מעמיו''' - יש כרת אחד על שניהם. '''הרי כאן שני לאוין וכרת''', אז לאוין חולקין כריתות. כראיה - במסכת כריתות מונים שם את כל הכריתות, ושניהם נמנו בתוך שלושים ושש חייבי כריתות. רואים מכאן שהכרת הזה, בגלל שהלאווין - יש לאו אחד על כל אחד, אז הכרת חולק אותם. כותבת הגמרא, '''מה עביד לה רבי יוחנן°'''? כלומר, אם באמת יש שני לאווין וכרת אחד, אז הלאווין חולקים, אז לכאורה למה צריך שתצא כרת באחותו? הרי על כל אחד מהעריות כתוב לאו בנפרד, ואחרי זה כתוב כרת אחד על כולם, אז גם כאן נאמר שהלאווין מחלקים - אז למה צריך את הכרת באחותו? אומרת הגמרא, '''באנשים הכתוב מדבר ובאת אחותו ללמד על כל'''. כלומר, אלמלא היה כתוב כרת באחותו, הייתי אומר שהבועל חייב על כל אחד ואחת, אבל האישה לא תהיה חייבת על אחת. שואלת הגמרא, '''ולית לרבי אלעזר כן''' - שצריך פסוק לחלק בין אנשים? '''אית ליה''' - הוא סובר את זה, כי לומד זה ממקום אחר, דכתיב על העריות '''לא תקרבו''' לשון רבים, לא כתוב "לא תקרב" - כתוב לשון רבים, משמע שהלאווין נאמרו על שניהם, אחד האיש ואחד האשה. אז '''מה עבד לה רבי יוחנן°''' - הוא פתר לה שזה לא מחוייב - אפשר תמיד להעמיד את זה שמה שכתוב לשון רבים הכוונה לכל הגברים שלא יקרבו. עוד ראיה שכשם שלאווין מחלקים אז גם כריתות מחלקת. מייתי לה דתני, כתוב '''והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא'''. והרי שלמים בכלל שאר קודשים היו, וכתיב '''כל איש אשר יקרב''' - כלומר יאכל את הקודשים וטומאתו עליו ונכרתה. אז הרי יש כרת בכל הקודשים - אז למה יצא כרת בשלמים? ושאל על זה '''שמואל בר אבא° קומי רבי זעירא°''' - למה לא נאמר שיצאו שלמים לחלק? שאם הוא אכל בשוגג כמה קודשים בטומאה, אז יחלק על כל אחד ואחת. למה אנחנו לא אומרים את זה? אמר לו: '''שלמים''' - מה שלמים זה קודשי מזבח שחייב עליהם משום פיגול ונותר וטמא, ויש בהם כרת, אף כל קודשי מזבח שחייב עליהם משום פיגול ונותר וטמא וחייב בהם כרת. '''יצאו קדשי בדק הבית''' שאין בהם כרת, כיוון שאין חייב עליהם משום פיגול ונותר וטמא. רואים מכאן שכל הסיבה שאני לא אומר שהכרת שנאמר בשלמים בא לחלק לגבי כל הקודשים - זה רק בגלל שזה לצורך אצה, אבל אם זה לא היה יוצא לצורך, אז זה היה מלמד לחלק. הגמרא מקשה עוד קושיה, איך שמואל בר אבא שואל את רבי זעירא "אולי נאמר שיצאו שלמים לחלק" - הרי זה משנה מפורשת שאין בהם חילוק כריתות! איפה הראנו את זה? '''דתנן קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה''' וחייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא, '''מה שאין כן בקדשי בדק הבית''' - ככה כתוב בברייתא. עכשיו, מכיוון שאמרו שהם מצטרפים, אז זה ברור שאין בהם חילוק כריתות, כי אם היה בהם חילוק כריתות אז הם לא היו יכולים להצטרף זה עם זה. '''אמר רבי חנינה° וכיני''' - כלומר, באמת גם על הברייתא קשה, למה לא יחלקו ולא יצטרפו? כלומר, נכון, מה ששאל שמואל בר אבא את רבי זעירא, אותה קושיה יכול גם לשאול על הברייתא - למה הברייתא אומרת שהם מצטרפים? תגיד הפוך - תגיד שיחלקו ולא יצטרפו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ז_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_יח|איסור אשת אח ואשת אחי האב הוא רק כשהם מן האב]]''' * '''מקור:''' "באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו למדה מדודתו בהקש מה דודתו שנאמר להלן (שהיא בערירים,) באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. עד כדון כרבי עקיבא (בן יוסף) דאמר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ב, הלכה ב, שו"ע אה"ע סימן טו סעיף ח * '''מצב:''' דאורייתא * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבא שאף בחולין למדים למד מן הלמד, ומכאן שאיסור אשת אחיו ואשת אחי אביו נאמר רק כשהם מן האב, כמבואר ברמב"ם ושו"ע אה"ע סימן טו סעיף ח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שישי#נד-ב-ו|בבלי יבמות נד ב — האיסור על אחות האב חל עליה בין אם היא אחות האב מן האב ובין מן האם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שישי#נד-ב-ז|בבלי יבמות נד ב — אחות האב חייבים עליה כרת בין מן האב בין מן האם]] {{שוליים|ז_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_יט|העובר על איסור הרכבת שמן המשחה ואיסור עשיית תערובת כמוהו, חייב שתי מלקויות נפרדות מדין "לאוין חולקין את ההכרת"]]''' * '''מקור:''' "לאוין חולקין את ההכרת מה טעמא כדכתיב (שמות כי תשא ל לב) על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וכתיב (שמות כי תשא ל לג) איש אשר ירקח כמוהו, ואשר יתן ממנו על זר — ונכרת מעמיו. הרי כאן שני לאוין וכרת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק א, הלכה ד, רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק א, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שלאוין חולקין את ההכרת, ולכן הרמב"ם פסק שהעובר על שני הלאוין חייב שתי מלקויות אף שהכרת אחד, כדין חייבי כריתות שנמנו ב-ל"ו כריתות שבתורה {{שוליים|ז_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_כ|שיעורי מעילה נלמדים מהקדש בהנאה כלשווה פרוטה]]''' * '''מקור:''' "למעילה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ה, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הסוגיה בירושלמי, וכך פסק הרמב"ם בהלכות מעילה פ"ה ה"ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מעילה/פרק רביעי#טו-א-א|בבלי מעילה טו א — קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה לענין מעילה]] {{שוליים|ז_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_כא|חלקי שיעורים של קדשי מזבח מצטרפים לחייב משום פיגול נותר וטמא, ואין ביניהם חילוק חטאות]]''' * '''מקור:''' "ולחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בקדשי בדק הבית מכיון שהםמצטרפין שמע מינא דאין חילוק חטאת ביניהן, דאי סלקא דעתך דחילוק חטאות ביניהן, אם כן לא היה להן להצטרף זה עם זה אמר רבי חנינה וכיני (" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק יח, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שקדשי מזבח מצטרפים ואין ביניהם חילוק חטאות, כפי שהביא הרמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין, פרק יח הלכה יא) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני זבחים/פרק שלושה עשר#קט-א-ז|בבלי זבחים קט א — זבח שנשתייר ממנו כזית בשר קודם זריקת הדם, אף שחיסר בבשר - כשר וניתן לזרוק את הדם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מעילה/פרק רביעי#טו-א-א|בבלי מעילה טו א — קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה לענין מעילה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">98</span></div>כלל בעשה ופרט בלא תעשה. מילתיה דרבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כלל ופרט הוא {{ירו"מ-הוסר|דאמר רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבי}} אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} לוקין על החרישה בשביעית. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ז_כב}}אין לוקין על החרישה בשביעית. {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} טעמא דרבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה ב|ויקרא בהר כה ב]]) ושבתה הארץ שבת לה' כלל שדך לא תזרע וכרמך לא {{ירו"מ-הוסר|תזמור}}{{ירו"מ-הדגשה|תזמר}} פרט. הזורע {{ירו"מ-הוסר|והזמיר}}{{ירו"מ-הדגשה|והזומר}}{{ירו"מ-הוסר| אף הן}} בכלל היו ולמה יצאו להקיש {{ירו"מ-הוסר|אליהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אליהם}} {{ירו"מ-הוסר|לומר לך}}{{ירו"מ-הדגשה|לאמר}} מה הזורע {{ירו"מ-הוסר|והזמיר}}{{ירו"מ-הדגשה|והזומר}} מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן {{ירו"מ-הדגשה|אף אני אביא חרישה שהיא בלא תעשה והא הכא דהכלל בעשה ופרט בלא תעשה וגמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|מיניה בכלל ופרט}}. מה עבד לה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|זריעה ובצירה}} שני דברים הן ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין {{ירו"מ-הוסר|ולית}}{{ירו"מ-הדגשה|על דעתיה}} {{ירו"מ-הוסר|לרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבי}} אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|לית ליה דשני דברים שיצאו מן הכלל אינם}} חולקין אית ליה {{ירו"מ-הדגשה|אלא דסבר}} לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין {{ירו"מ-הוסר|ולית}}{{ירו"מ-הדגשה|על דעתיה}} {{ירו"מ-הוסר|לרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבי}} יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אינן}} מלמדין שנייא היא שכלל בעשה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב ושבתה הארץ}} ופרט בלא תעשה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תבצור}} ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|על דעתיה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}רבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הוסר|ועשה}}{{ירו"מ-הדגשה|פרט שהוא בעשה}} מלמד על {{ירו"מ-הדגשה|הכלל שהוא ב}}לא תעשה {{ירו"מ-הוסר|ואין}}{{ירו"מ-הדגשה|ופרט שהוא}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לא תעשה מלמד על {{ירו"מ-הדגשה|הכלל שהוא ב}}עשה. על דעתיה דרבי {{ירו"מ-הדגשה|אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו"מ-הדגשה|שלמד בכלל ופרט שלא אסרה תורה אלא מלאכה שהיא צורך הקרקע}} ניחא {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות {{ירו"מ-הדגשה|בשביעית}}. על דעתיה דרבי {{ירו"מ-הוסר|אלעזר}}{{ירו"מ-הדגשה|יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות {{ירו"מ-הדגשה|האם}} כשם שאין {{ירו"מ-הדגשה|הפרטים}} מלמדין לענין איסור {{ירו"מ-הדגשה|לחייב לאו על כל עבודה שהיא צורך הקרקע}} כן לענין היתר לא ילמדו {{ירו"מ-הדגשה|הפרטים, שעבודה שאינה צורך הקרקע מותרת, ואף חופר בה שיחין ומערות יהיה עובר בעשה, דכתיב}} ([[ויקרא כה ב|ויקרא בהר כה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|ושבתה ה}}אר{{ירו"מ-הדגשה|ץ שבת לה' אמר}} רבי אבא קרתיגנאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנאה|°]] טעמא דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינו לוקה על החרישה דכתיב}} ([[ויקרא כה ג|ויקרא בהר כה ג]]) שש שנים תזרע {{ירו"מ-הדגשה|שדך}} ולא בשביעית {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שש שנים {{ירו"מ-הוסר|תזמור}}{{ירו"מ-הדגשה|תזמר}} כרמך ולא בשביעית. {{ירו"מ-הוסר|כלל}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} לא תעשה שהוא בא מכח עשה {{ירו"מ-הדגשה|עשה}} הוא {{ירו"מ-הדגשה|והוי כלל בעשה ופרט בעשה מה הפרטים עבודה שהיא צורך הקרקע והאילן}} עובר בעשה {{ירו"מ-הדגשה|יצא חופר בה שיחין ומערות, שאינו צורך הקרקע והאילן ואינו עובר בעשה, להביא חורש שאף הוא בעשה ואין לוקין עליו. וכן אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] עובר בעשה. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|חורש}} אפילו עשה אין בו {{ירו"מ-הדגשה|ל}}רבי {{ירו"מ-הדגשה|יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאפילו}}{{ירו"מ-הוסר| ירמיה אומר עובר}} {{ירו"מ-הוסר|בעשה}}{{ירו"מ-הדגשה|עשה}} {{ירו"מ-הדגשה|אין בו}} {{ירו"מ-הוסר|וליידא}}{{ירו"מ-הדגשה|ליידא}} מילה כתיב ([[ויקרא כה ב|ויקרא בהר כה ב]]) ושבתה הארץ שבת לה' {{ירו"מ-הדגשה|רק}} לענין לא תעשה {{ירו"מ-הדגשה|המפורטים}} שבו {{ירו"מ-הדגשה|היינו לזריעה וזמירה שרק בהם עובר בלאו דכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. תנו רבנן}} יכול יהו לוקין על התוספת {{ירו"מ-הדגשה|ונסיב לה תלמודא לפטורא}} {{ירו"מ-ביאור|מה הכוונה?}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פתר מתניתא יכול יהו לוקין על {{ירו"מ-הוסר|ידי}}{{ירו"מ-הדגשה|מלאכת}} חרישה בשביעית {{ירו"מ-הדגשה|שאינה מוזכרת בתורה ונלמדה בכלל ופרט קא משמע לן שפטור כדשנינן}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שסובר שלוקים על החרישה פתר {{ירו"מ-הוסר|לה }}מתניתא יכול יהו לוקין על איסור שני פרקים הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|שהוסיפו בשביעית בשדה לבן מפסח ובשדה האילן מן העצרת}}.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא, מה הדין אם יש לנו '''כלל בעשה ופרט בלא תעשה'''? ואתה אומר '''מילתיה דרבי אלעזר אמר כלל ופרט הוא''' - כלומר דנים בזה כמו כל כלל ופרט. מה הראיה? '''רבי אלעזר°'''... '''לוקין על החרישה בשביעית. רבי יוחנן° אמר אין לוקין על החרישה בשביעית.''' טעמא דרבי אלעזר: '''ושבתה הארץ שבת לה''' - זה כלל. '''שדך לא תזרע וכרמך לא'''תזמור - זה פרט. אז '''הזורע''' וזומר, אומר, בכלל היו ולמה יצאו? להקיש עליהם - לומר '''מה הזורע''' וזומר '''מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן''', אף אני אביא חרישה שהיא עבודה בארץ ובאילן, שהיא בלא תעשה. עכשיו הרי כאן הכלל בעשה והפרט בלא תעשה, ובכל זאת רבי אלעזר למד בכלל ופרט. עכשיו מה עבד לה רבי יוחנן°? הוא אומר לא אפשר ללמוד כן, כי זה '''שני דברים הן ושני דברים שיצאו מן הכלל''' לא מלמדים, '''אינן חולקין'''. אומרת הגמרא, האם רבי אלעזר לא סובר את זה, ששני דברים שיצאו מן הכלל אינם חולקין? ואומרת הגמרא '''אית ליה''' - הוא באמת סובר את זה, אלא שהוא סובר שלחלוק הם לא חולקים, אבל ללמד הם כן מלמדים. שואלת הגמרא, על דעתיה דרבי יוחנן, למה לא מלמדים? ואתה אומר, לא, אין פה ראיה שהוא סובר ששני דברים שיצאו לא מלמדים, אלא '''שנייא היא''' - כיוון שכלל הוא בעשה, שהרי כתוב "ושבתה הארץ", והפרט בלא תעשה. '''ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה'''. ואילו רבי אלעזר סובר שפרט שהוא בעשה מלמד על הכלל שהוא בלא תעשה, ופרט שהוא בלא תעשה מלמד על עשה. אומרת הגמרא, על דעתיה דרבי אלעזר, שהוא הרי למד בכלל ופרט שהתורה לא אסרה אלא מלאכה שהיא צורך קרקע - '''ניחא''' - שיהא '''מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות'''. אבל על דעת רבי יוחנן, '''מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות''' - כי הרי רבי יוחנן לא למד בכלל ופרט, אז אין לנו את הכלל שכל דבר שהוא מלאכת קרקע או מלאכת אילן אסור, אבל השאלה - האם מכיוון שהוא לא למד ככה את הכלל, אז גם הפוך הוא לא למד שכל דבר שהוא לא עבודת קרקע יהיה מותר? '''כשם שאין מלמדין לענין איסור כן לענין היתר לא ילמדו''' - אז אולי גם בורות שיחין ומערות עובר בעשה, שהרי כתוב "ושבתה הארץ שבת לה'". נשאר בשאלה. אמר '''רבי אבא קרתיגנאה°''', הטעם שלא לוקין על חרישה זה משום שכתוב '''שש שנים תזרע''' שדך '''ולא בשביעית''', '''שש שנים''' תזמור '''כרמך ולא בשביעית'''. ויש לנו כלל שכל '''לא תעשה שהוא בא מכח עשה''' - עשה הוא. אז אם ככה, יש לנו עכשיו כלל בעשה וגם פרט בעשה - כי הרי כתוב "ושבתה הארץ שבת לה'" זה כלל, וכתוב "שש שנים תזרע שדך", "שש שנים תזמור כרמך" זה הפרט בעשה. אז מה הפרטים? עבודה שהיא צורך קרקע ואילן, ואז עובר עליהם בעשה. יצא חופר בבורות שיחין ומערות שאין בהם צורך קרקע וצורך אילן, שגם עשה אין בהם. להביא חורש - שכן יש בו עשה אבל אין לוקין עליו. וכן אמר '''רבי ירמיה° עובר בעשה'''. '''רבי יוסי° אומר''' - לא, חורש '''אפילו עשה אין בו'''. שואלת הגמרא על רבי יוסי, שסובר שאפילו עשה אין בו, אז דמי לכתב, '''כתיב ושבתה הארץ שבת לה'''' - אז למה לא כתוב את זה? הוא אומר, "ושבתה הארץ שבת לה'" זה רק '''לענין לא תעשה שבו''' - שהפרטים שבו - כי הוא סובר שיש לנו כלל ופרט, אין בכלל למה שלא בפרט. אז בעצם כל הכלל הזה "ושבתה הארץ שבת לה'" נאמר רק לגבי זריעה וזמירה, שרק בהם הוא עובר איסור. תנו רבנן, למדנו ברייתא: '''יכול יהו לוקין על התוספת''' - ונשנה לתלמוד על פטור. כלומר ככה כתוב בברייתא מאוד סתומה, כתוב יכול לוקין על תוספת, והברייתא הביאה מקורות לפטור. מה הכוונה? '''רבי יוחנן° פתר מתניתא''' - לגבי, הוא אמר ככה: '''יכול יהו לוקין על''' מלאכת '''חרישה בשביעית''', שהרי לא מוזכרת בתורה ואינה נלמדת בכלל ופרט, כמו שאמרנו שפטור - כמו שלמדנו. אבל '''רבי אלעזר°''' שסובר '''שלוקים על החרישה''' - '''פתר מתניתא''' שאומר: '''יכול יהו לוקין על''' איסור '''שני פרקים הראשונים''' - מה שהרי הוסיפו בשביעית, כמו שאמרנו שבשדה לבן לא חורשים לפני פסח, ובשדה אילן אינה נעצרת - יכול אם כן חורש, אם כן. אז בעצם הביא מקור לזה שפטור. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ז_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_כב|אין לוקין (מלקות) על חרישה בשביעית]]''' * '''מקור:''' "אין לוקין על החרישה בשביעית. מה טעמא דרבי אלעזר (בן פדת) דכתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה כלל שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר פרט. הזורע והזומר בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם לאמר מה הזורע והזומר מי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק א, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אלעזר בן פדת מהיקש 'כלל ופרט' - שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר (עשה) מלמדים שאין לוקין אלא על עבודות הדומות לזרייה וזימור, וחרישה שהיא בלא תעשה יצאה מן הכלל, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פ"א ה"ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק ראשון#ג-א-ב|בבלי מועד קטן ג א — בשנת השמיטה אסור לקרסם, לזרד ולפסג באילן]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק ראשון#ג-א-ג|בבלי מועד קטן ג א — אין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן בשביעית, שהן תולדות זריעה וזמירה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">99</span></div>אית תניי תני {{ירו"מ-הדגשה|ונסיב לה תלמודא לפטורא מדכתיב ו}}שש שנים {{ירו"מ-ביאור|שלמות}} תזרע שדך ושש שנים {{ירו"מ-הוסר|תזמור}}{{ירו"מ-הדגשה|תזמר}} כרמך. ואית תניי תני {{ירו"מ-הדגשה|ונסיב לה תלמודא לפטורא מדכתיב}} שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך {{ירו"מ-הדגשה|מסייע לרבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דמדכתיב שש שנים וכולי משמע שאין לוקין על תוספת שביעית. ומאן דאמר מדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור}} מסייע לרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דעל}}{{ירו"מ-הוסר| ומאן דמר שדך לא}} {{ירו"מ-הוסר|תזרע}}{{ירו"מ-הדגשה|זריעה}}{{ירו"מ-הוסר| וכרמך לא}} {{ירו"מ-הוסר|תזמור}}{{ירו"מ-הדגשה|וזמירה לוקין ואין לוקים על חרישה}}{{ירו"מ-הוסר| מסייע לרבי אלעזר}}. מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|על}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שאף כאשר הכלל בעשה והפרט בלא תעשה הפרט מלמד על הכלל דהרי כל}} השמר {{ירו"מ-הוסר|בלא תעשה }}פן {{ירו"מ-הדגשה|ואל הרי זה}} {{ירו"מ-הוסר|בלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} תעשה וכתיב ([[דברים יב יד|דברים ראה יב יד]]) {{ירו"מ-הדגשה|השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' וכולי}} שם תעלה עולותיך ושם תעשה {{ירו"מ-הדגשה|וכולי}}: שם תעלה — זו העלייה, ושם תעשה — זו שחיטה וזריקה. מה העלייה שהיא בעשה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב שם תעלה}} הרי {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|היא}} בלא תעשה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב הישמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה}} אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|שנלמד מההיקש}} דכתיב שם תעלה ושם תעשה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שרק בגלל שהתורה הקישה עליה לשחיטה לומדים לא תעשה מעשה}} הא אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה, אין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה. מה עבד לה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו"מ-הדגשה|לא היה צורך בהקש כדי ללמד שגם בשאר עבודות יש לאו, כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|שזה נלמד מכלל ופרט. ולמה היה צורך להקיש}} שלא תאמר כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימר}}{{ירו"מ-הדגשה|דאת אמר}} גבי שבת {{ירו"מ-הדגשה|שאם עשה כמה מלאכות מעין מלאכה אחת בהעלם אחד כגון}} {{שוליים|ז_כג}}חפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה אינו חייב אלא אחת. לפום כן צריך {{ירו"מ-הדגשה|היקש ל}}מימר חייב על כל אחת ואחת. כל הן דתנינן אבות יש להן תולדות. תמן תנינן {{שוליים|ז_כד}}ארבע אבות נזיקין השור זה הקרן נגיחה ודחיפה {{ירו"מ-הדגשה|הן}} אב {{ירו"מ-הדגשה|מה הן התולדות}} תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] נשך רבץ בעט תולדות לקרן. תמן תנינן: אבות הטומאה {{שוליים|ז_כה}}השרץ {{שוליים|ז_כו}}ושכבת זרע תולדות השרץ אי זהו {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בשם רבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]]: מדפות מהו מדפות מגעות {{ירו"מ-הדגשה|שהתולדה קלה מהאב ובאה על ידי מגע}}. {{שוליים|ז_כז}}אב הטומאה מטמא את {{ירו"מ-הוסר|הכל}}{{ירו"מ-הדגשה|אדם וכלים}} {{שוליים|ז_כח}}וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין. {{ירו"מ-הוסר|וכלי חרש }}אוכלין ומשקין וכלי {{ירו"מ-הדגשה|חרס}} אינן נעשין אב הטומאה {{ירו"מ-הדגשה|ואינם נעשים משכב ומושב}} לטמא {{ירו"מ-הדגשה|ב}}זיבה והכא תנינן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. חרישה אב {{ירו"מ-הדגשה|אלו הן התולדות}} תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] חפר חרץ נעץ תולדות להחרישה. כל אבות מלאכות מן המשכן למדו. מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין. כמה יחרוש ויהא חייב? רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]] אמר כדי ליטע כרישה. רבי אחא בר רב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר רב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי ליטע זכרותה {{ירו"מ-ביאור|גרגר}} של חיטין. תמן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|כמה יוציא ויהיה חייב}} זרע קישואין שנים {{ירו"מ-הוסר|חייב }}זרע דילועים שנים זרע פול מצרי שנים. תני<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך'''. כן, בדף הקודם בסוף הזכרנו שיש איזה ברייתא תמוהה. כתוב בברייתא: "יכול יהיה לוקין על תוספת", כלומר לא ברור מה כוונת התוספת, ולאחר זה הגמרא אומרת שזה מסורת שנשים את התלמודה לפטורה. כן? עכשיו אמרנו שרבי יוחנן העמיד את זה כמו השיטה שלו, שהוא סובר שחרישה מותרת, כלומר שלא לוקין על חרישה. אז בעצם השאלה, הוא אומר שהתוספת, מה שכתוב "יכול יהא לוקין על תוספת", הכוונה יכול יהא לוקין על החרישה, שהיא בעצם תוספת, הרי היא לא כתובה בתורה, ונשים את התלמודה לפטור כמו שאמרנו, כן? שבעצם האיסור חרישה זה רק עניין של העשה ולכן לא לוקין עליו. כן? ואילו רבי אלעזר, שהוא סובר שכן לוקין על החרישה, הוא לא יכול להגיד את זה כמובן, אז הוא מביא את זה אחרת. הוא אומר מה זה "יכול יהא לוקין על תוספת"? הכוונה התוספת שהוסיפו. כן, אנחנו יודעים שהרי הוסיפו שני פרקים. כן? שאסור לחרוש בשדה הלבן בשנה השישית כבר מפסח, ובשדה אילן אסור לחרוש מהעצרת, משבועות. אז השאלה של הברייתא הייתה: יכול יהא לוקין על התוספת, כלומר אם יחרישו בזמן הזה, יהא לוקין, אז אם תלמודא לפטור, רבותי תוכיחו שלא לוקין. אומרת הגמרא, למדנו, יש ברייתא על הברייתא הזאת, תני תני, ועשינו את התלמודה לפטורה, כן? '''מדכתיב שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך''', ויש ברייתא שאומרת שעושים את התלמודה לפטורה '''מדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור'''. אז מה דאמר '''מדכתיב שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך''', זה '''מסייע לרבי יוחנן'''. כן? כי מה משמעות "שש שנים תזרע שדך"? הכוונה שנים שלמות תזרע, מותר לזרוע כל השש שנים. רואים מכאן שבעצם הדיון היה על התוספת של הזמן שאסור לחרוש מפסח בשדה לבן ובשדה אילן מהעצרת. אמנם דאמר '''מדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור''', זה מסייע לרבי יוחנן. כן? רואים מכאן שרק על הזריעה וזמירה לוקין, לא לוקין על החרישה. אומרת הגמרא: '''מתניתא פליגא''' על רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר שגם כאשר הכלל בעשה והפרט בלא תעשה, אז לומדים את זה בכלל ופרט. כן? אז אומרת הגמרא: קשה, שהרי כתוב '''השמר פן תעשה''', וכתוב '''שם תעלה עולותיך ושם תעשה'''. כן? אז הגמרא אומרת: '''שם תעלה — זו העלייה''', "שם תעשה" זה שחיטה, שחיטה וזריקה. עכשיו, '''מה העלייה שהיא בעשה''' שהרי כתוב "שם תעלה", והרי גם כן בלא תעשה שהרי כתוב "השמר פן תעלה", כן? אז '''אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה'''. כן, כאילו לומד את זה בהיקש, שהרי כתוב '''שם תעלה ושם תעשה'''. כן? אבל מה משמע מכאן? שרק בגלל שהתורה הקישה עלייה לשחיטה, רק בגלל זה אנחנו לומדים לא תעשה מעשה. אבל '''אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה''', אז לא היית לומד, כי '''אין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה'''. אז קשה לרבי אלעזר. אומרת הגמרא: '''מה עבד לה רבי אלעזר'''? הוא אומר: באמת לא צריך את ההיקש הזה כדי ללמד שגם בשאר עבודות יש לא תעשה. כן? כיוון שכמו שאמרנו, זה נלמד בכלל ופרט. אז למה היה צריך להקיש? '''שלא תאמר''' — כמו שאמרנו לגבי שבת, שאם הוא עושה כמה מלאכות ממין מלאכה אחת בעלם אחד, כמו חופר, חורץ, נועץ, זה מלאכות שהן בעצם ממין מלאכה אחת, '''אינו חייב אלא אחת'''. אז גם כן, אותו דבר נאמר כאן, ש'''דכוותה שחט זרק והעלה אינו חייב אלא אחת'''. אז לכן היה צריך את ההיקש לומר לנו '''חייב על כל אחת ואחת'''. אומרת הגמרא: '''כל הן דתנינן אבות יש להן תולדות'''. כן? בדרך כלל כל מקום שאנחנו אומרים אבות, השם אבות זה מראה שיש להם תולדות. כן? '''תמן תנינן ארבע אבות נזיקין השור''', '''זה הקרן''', '''נגיחה ודחיפה''' זה '''אב'''. עכשיו, מה התולדות שלהם? '''תני רבי חייה: נשך רבץ בעט תולדות לקרן'''. אותו דבר למדנו לגבי טומאה. '''תמן תנינן אבות הטומאה השרץ ושכבת זרע''', '''תולדות השרץ''' — מה זה? '''רבי יודה בשם רבי נחום: מדפות'''. כן? זה התולדות של הטומאה. מה זה '''מדפות'''? '''מגעות'''. כן? כלומר, זה תמיד הטומאה יותר קלה מהאב והיא באה על ידי מגע. כן? אז בעצם כל אחד, מי שנוגע בשרץ אז הוא בעצם מביא את הטומאה כי זה יותר קלה והיא תולדה שלו. עכשיו, '''אב הטומאה מטמא''' — יותר חמור, הוא מטמא אדם וכלים, '''וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין'''. כן? '''ואוכלין ומשקין וכלי''' אינם נעשים אב הטומאה לעולם, וגם אינם נעשים לטמא זיבה. כן? זה הכלל לגבי טומאה. כן? וכאן ב-לגבי שבת למדנו '''אבות מלאכות ארבעים חסר אחת'''. כן? חרישה זה האב. מה התולדות שלו? '''תני רבי חייה: חפר חרץ נעץ תולדות להחרישה'''. אומרת הגמרא: '''כל אבות מלאכות מן המשכן למדו'''. כן? אנחנו יודעים את זה, כן? כל המלאכות לימדו על המשכן. אז '''מה חרישה היתה במשכן'''? כן, איפה ראינו חרישה? הרי לא מצאנו משום חרישה במשכן. כן, מדובר חרישה בעשיית המשכן. אומרת הגמרא '''שהיו חורשין ליטע סממנין'''. שואלת הגמרא '''כמה יחרוש ויהא חייב'''? '''רבי מתניה אמר כדי ליטע כרישה''', כדי ליטע בו, אה, זרע של כרישה. '''רבי אחא בר רב אמר כדי ליטע זכרותה של חיטין'''. כלומר גרגיר אחד של חיטה. '''תמן תנינן''', כמה יוציא ויהא חייב? '''זרע קישואין שנים זרע דילועים שנים זרע פול מצרי שנים'''. שואלת הגמרא, הרי למדנו שכל הנאכלים כגרוגרת, כלומר הוצאה מתחייבים עליהם אם מוציאים מאכל רק אם זה גרוגרת. אז למה בחיטים מדיות הוא חייב גם אם הוא מוציא שני גרגירים? הרי חיטים זה דבר נאכל. '''שמואל בשם רבי זעירא: חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זרעוני גינה שאינן נאכלין''', שכבר על הוצאה של שתיים חייב עליהם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ז_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_כג|העושה כמה פעולות המצטרפות למלאכה אחת (כגון חפר חרץ נעץ, או שחט זרק והעלה) בשבת - האם חייב חטאת אחת או כמה חטאות?]]''' * '''מקור:''' "חפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה אינו חייב אלא אחת. לפום כן צריך היקש למימר חייב על כל אחת ואחת. כל הן דתנינן אבות יש להן תולדות. תמן תנינן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ז, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאינו חייב אלא אחת, שכל הפעולות הן חלק ממלאכה אחת ולא מלאכות נפרדות, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק ז הלכה ב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-ה|בבלי שבת עג ב — החורש והחופר והחורץ בשבת - כולן נחשבים מלאכת חורש אחת ואינם חייבים אלא חטאת אחת]] {{שוליים|ז_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_כד|נשיכה, רביצה ובעיטה נחשבות תולדות של קרן ולא אב נזיקין בפני עצמו]]''' * '''מקור:''' "ארבע אבות נזיקין השור זה הקרן נגיחה ודחיפה הן אב מה הן התולדות תני רבי חייה נשך רבץ בעט תולדות לקרן. תמן תנינן: אבות הטומאה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק א, הלכה י, שו"ע חו"מ סימן שפט סעיף יח, שו"ע חו"מ סימן שפט סעיף יט, סמ"ג עשין סו, סמ"ג עשין סז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייה שנשך רבץ בעט הן תולדות לקרן, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן שפט סעיפים יח-יט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי בבא קמא ב א — ארבעה אבות נזיקין הם שור, בור, מבעה (אדם) והבער (אש), והמזיק בהם חייב לשלם תשלומי נזק במיט]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק ראשון#ב-ב-ג|בבלי בבא קמא ב ב — חיוב נזק בנגיחת קרן נלמד מ"כי יגח" ומ"קרני ברזל" ו"קרני ראם"]] {{שוליים|ז_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_כה|שרץ מטמא במגע ובמשא, וטומאתו חלה כשיעור כעדשה]]''' * '''מקור:''' "השרץ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ד, הלכה ב, סמ"ג עשין רמד, סמ"ג עשין רמה, סמ"ג עשין רמו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון המקרא כמבואר בירושלמי, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שאר אבות הטומאה פרק ד הלכה ב {{שוליים|ז_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_כו|שכבת זרע מטמאת במגע כתולדת השרץ ולא באוהל כאב הטומאה]]''' * '''מקור:''' "ושכבת זרע תולדות השרץ אי זהו אמר רבי יודה בשם רבי נחום: מדפות מהו מדפות מגעות שהתולדה קלה מהאב ובאה על ידי מגע." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ה, הלכה א, סמ"ג עשין רמד, סמ"ג עשין רמה, סמ"ג עשין רמו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יודה בשם רבי נחום שהתולדה קלה מהאב ומטמאה רק במגע, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שאר אבות הטומאה {{שוליים|ז_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_כז|אב הטומאה מטמא אדם וכלים]]''' * '''מקור:''' "אב הטומאה מטמא את אדם וכלים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ה, הלכה א, רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ד, הלכה ב, רמב"ם, הלכות טומאת צרעת, פרק י, הלכה יא, רמב"ם, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק א, הלכה א, רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק א, הלכה ה, רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק א, הלכה ה, רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק א, הלכה ז, סמ"ג עשין * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בכמה מקומות (הלכות שאר אבות הטומאה, טומאת צרעת, מטמאי משכב ומושב, וטומאת מת) שאב הטומאה מטמא אדם וכלים לטמא אחרים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק ראשון#ב-ב-א|בבלי בבא קמא ב ב — תולדות טומאת מת - חלקן מטמאות אדם וכלים כאב וחלקן רק אוכלין ומשקין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מגילה/פרק ראשון#ח-ב-ד|בבלי מגילה ח ב — מוסגר שהחזיק בימי הסגרו ולא בהם נגעים - אינו טעון שילוח מחוץ למחנה, שנאמר "והצרוע אשר בו ה]] {{שוליים|ז_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_כח|ולד הטומאה מטמא אוכלין ומשקין אך אינו נעשה אב הטומאה ואינו מטמא אדם וכלים]]''' * '''מקור:''' "וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין. אוכלין ומשקין וכלי חרס אינן נעשין אב הטומאה ואינם נעשים משכב ומושב לטמא בזיבה והכא תנינן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. חרישה אב אלו הן התולדות תני רבי חייה חפר ח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק א, הלכה ז, רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק א, הלכה א, סמ"ג עשין רמד, סמ"ג עשין רמה, סמ"ג עשין רמו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שוולד הטומאה מטמא רק אוכלין ומשקין ואינו עושה אב טומאה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות טומאת מת ושאר אבות הטומאה </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">100</span></div>חטים מדיות שתים {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|והא תנן: כל הנאכלין כגרוגרת אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זרעוני גינה שאינן נאכלין. {{ירו"מ-הוסר|לכל}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} דבר שהוא להניית קרקע {{שוליים|ז_כט}}חייב משום חורש החופר החורץ הנועץ המדייר המעדר המזבל המכבד המרבץ המפעפע גושים המברה {{ירו"מ-ביאור|חוטב עצים כדי לפנות קרקע}} בחרשים המצית את האור בחישת קנים ובאגד תמרים וכרבי זעירא {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שאין חופרים את האמה בשביעית מפני שמכשיר אגפיה לזריעה אף החופר}} אמת המים שהיא מכשרת צדדיה לזריעה המסקל הבונה מדריגות {{ירו"מ-ביאור|טרסות.}} הממלא את הנקעים שתחת הזיתים, והעושה עוגיות לגפנים, וכל דבר שהוא להניית קרקע — חייב משום חורש {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: המבשל נבילה ביום טוב אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביום טוב {{ירו"מ-הדגשה|דמתוך שהותר בישול לצורך הותר נמי שלא לצורך}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר לוקה שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד. התיב רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] על דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מעתה החורש ביום טוב אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביום טוב {{ירו"מ-הדגשה|לכיסוי הדם}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} לא הותרה חרישה כדרכה {{ירו"מ-הדגשה|אלא על ידי שינוי שיחפור בדקר ויכסה}} רבי שמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמאי|°]] אמר קומי רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-ביאור|המשנה במסכת ביצה}} דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר {{ירו"מ-ביאור|וכאן אינו צריך את הבור.}} קם {{ירו"מ-ביאור|נפגש}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|עם}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: את אמרת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}דא מילתא {{ירו"מ-הדגשה|שהמשנה במסכת ביצה שאומרת שאם שחט ביום טוב יחפור בדקר ויכסה אליבא דרבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}} ולא כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר עשרים וארבע דברים מקולי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ומחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל וזה {{ירו"מ-הדגשה|א}}חד מהם {{ירו"מ-הדגשה|ואם הלכה זו היא דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר נימר כ"ג {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|כ"ד}}.<br><br> <span id="דף_מח_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא '''דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש'''. כן, עכשיו הגמרא מונה כל מיני דברים: '''החופר החורץ הנועץ המדייר המעדר המזבל המכבד המרבץ המפעפע גושים המברה בחרשים''', כלומר הוא חוטב את העצים כדי לפנות את הקרקע. '''המצית את האור בחישת קנים ובאגד תמרים'''. כלומר אם הוא שורף קנים או תמרים כדי לפנות את הקרקע. '''וכרבי זעירא אמת המים שהיא מכשרת צדדיה לזריעה''', שאמר שאין חופרים את האמה בשביעית, זה שמכשיר את הצדדים לזריעה, אז גם חופר אמת המים, כיוון שהוא מכשיר את הצדדים לזריעה זה נחשב גם כן תולדה של חורש. '''המסקל הבונה מדריגות''', כמו בוני טרסות, '''הממלא את הנקעים שתחת הזיתים והעושה עוגיות לגפנים, וכל דבר שהוא להניית קרקע — חייב משום חורש'''. '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: המבשל נבילה ביום טוב אינו לוקה''', כיוון ש'''הותר מכלל בישול ביום טוב''', כי הרי מתוך יש לנו כלל שמתוך שהותר בישול לצורך הותר גם משלא לצורך. '''רבי שמעון בן לקיש אמר לוקה שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד'''. כלומר כל מה שהותר זה רק בישול לאכילה, אבל בישול סתם לא מותר. '''התיב רבי אבא בר ממל על דרבי יוחנן מעתה החורש ביום טוב אינו לוקה''', לא ילקה. למה? '''שהותר מכלל חרישה ביום טוב''' — לכיסוי דם. הרי לצורך כיסוי דם מותר, אז אם זה ככה יהא מותר גם לחרוש. '''רבי יוסי בשם רבי אילא: לא הותרה חרישה כדרכה'''. אומר לא, אתה לא יכול להשוות מזה כי שם מה שהותר לכיסוי דם זה לא חרישה כדרכה, אלא איזה שינוי, שיחפור בדקר ויכסה. כן, אז רק איזה שינוי מותר. החרישה כדרכה לא הותרה בשום פנים. '''רבי שמי אמר קומי רבי יסה, רבי אחא בשם רבי אילא''' — '''דרבי שמעון היא''', '''דרבי שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר'''. יש לנו משנה במסכת ביצה שאומרת שמודים שאם שחט, יחפור בדקר ויכסה, אז זה דרבי שמעון. דרבי שמעון אומר עד שאין לו צורך בגופו של דבר, ואם הוא לא צריך את הבור, כן, אז זה מותר. כן, אז לכן בעצם הוא התיר לכסות דם, לכן אתה לא יכול ללמוד מזה לגבי להתיר חרישה. אומרת הגמרא '''קם רבי יוסה רבי אחא''', כלומר נפגשו, רבי יוסה ורבי אחא נפגשו. '''אמר לו: את אמרת דא מילתא''' — שבעצם המשנה בביצה שאומרת שאם שחט ביום טוב, יחפור בדקר ויכסה זה רק אליבא דרבי שמעון? אומרת הגמרא '''ולא כן אמר רבי יוחנן''' — אז הוא שאל אותו, ולא כן אמר רבי יוחנן: '''דברי רבי מאיר עשרים וארבע דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וזה חד מהם'''. אם אתה אומר שזה רבי שמעון ולא רבי מאיר, אז יש אם כן עשרים ושלוש, לא עשרים וארבע. '''רבי שמעון רבי מאיר נימר כ"ג'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ז_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_כט|החורש והעושה פעולות המכשירות קרקע לזריעה (חפירה, חריצה, נטיעה, זיבול, פינוי אבנים, בניית מדרגות) חייב משום אב מלאכת חורש בשבת]]''' * '''מקור:''' "חייב משום חורש החופר החורץ הנועץ המדייר המעדר המזבל המכבד המרבץ המפעפע גושים המברה (חוטב עצים כדי לפנות קרקע) בחרשים המצית את האור בחישת קנים ובאגד תמרים וכרבי זעירא שאמר שאין חופרים את האמה בשביעית מ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שכל הפעולות המכשירות את הקרקע לזריעה נכללות באב מלאכת חורש, וכך פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק ח הלכה א) המפרט מלאכות אלו כתולדות חורש * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-ו|בבלי שבת עג ב — המיישר גבשושית או הטומם גומא בשבת - בבית חייב משום בונה, ובשדה חייב משום חורש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קג-א-ג|בבלי שבת קג א — המוציא עצים בשבת - שיעור החיוב הוא כדי לבשל ביצה קלה אם להיסק, וכל שהוא אם לתיקון כלי]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">101</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ואי אפשר לאמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}רבי מאיר ורבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} שניהן אמרו דבר אחד {{ירו"מ-הדגשה|שפטור משום שאינו צריך לגופו דהא תנן: המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים מפני לסטים מפני החולה שישן פטור. כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ורבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הוסר|ולכן}}{{ירו"מ-הדגשה|פוטר בכולן}} {{ירו"מ-הוסר|סברנן}}{{ירו"מ-הדגשה|חוץ מן הפתילה}} {{ירו"מ-הוסר|מימר}}{{ירו"מ-הדגשה|מפני}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא עושה פחם. ואמרינן עליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ורבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} שניהן אמרו דבר אחד {{ירו"מ-הוסר|נימר}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כך היה צריך לאמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}רבי מאיר ורבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ורבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} שלשתן אמרו דבר אחד. {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לרבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שאתה שואל זה למה לי לאוקמיה כרבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|הא אפילו לרבנן אתיא ולא משום מלאכה שאינה צריכה לגופה}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|מפני דאין דרך חרישה בכך. אבל אם כך}} מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון {{ירו"מ-הוסר|פשיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} {{ירו"מ-ביאור|פשיטא}} לרבנן קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע. לא צורכה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דא}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} קצר לייפות {{ירו"מ-הוסר|אתה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}קרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע {{ירו"מ-הדגשה|משמע שרבנן הסתפקו בכך, לכן אי אפשר להעמיד את המשנה בביצה כרבנן}}.{{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} {{ירו"מ-הוסר|תימר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|לו: אפשר, שמא שהסתפקה הגמרא גבי קצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע היה אליבא}} דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-ביאור|האם במקרה כזה שקוצר עצים ליפות הקרקע ומסתמא ירצה להשתמש בהם, האם יהיה חייב גם משום קוצר או לא}} {{ירו"מ-הוסר|הוא }}ברם כרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שמחייבים במלאכה שאינה צריכה לגופה, פשוט שחייב, ש}}מכל מקום הרי חרש, מכל מקום הרי קצר. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: מיליהון דרבנן {{ירו"מ-ביאור|רב חייא בר אבא בשם רבי יוחנן בר נפחא}} מסייעין לרבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שקוצר ואינו צריך לעצים פטור אף לרבנן}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דג שסחטו אם לגופו הרי זה פטור {{ירו"מ-הדגשה|אף לחכמים דכיוון שאינו צריך למיץ אין זה סוחט}} אם להוציא ציר חייב {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}}{{ירו"מ-הדגשה|אף מכאן אין ראיה שאפשר שלא}} {{ירו"מ-הוסר|תימר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא על דעת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|היא דמר }}ברם כרבנן {{ירו"מ-הדגשה|אפילו סחט לצורך גופו חייב ד}}מכל מקום הרי סחט מכל מקום הרי הוציא ציר. כל דבר שהיה מבחיל {{ירו"מ-ביאור|מגדל}} את הפירות חייב משום זורע {{שוליים|ז_ל}}הנוטע המבריך המרכיב המקרסם המזרד המפסל המזהם המפרק {{ירו"מ-הוסר|והמאבק}}{{ירו"מ-הדגשה|המאבק}} המעשן המתליע הקוטע הסך {{שוליים|ז_לא}}והמשקה והמנקב והעושה בתים וכל דבר שהוא להבחיל {{ירו"מ-ביאור|לגדל}} את הפירי חייב משום זורע רבי זעירא בר חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בר חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: הנוטע בשב{{ירו"מ-הדגשה|יעי}}ת חייב משום זורע רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תמיד בירושלמי מסכת שבת דף מ"ח. בדף הקודם ראינו שרבי יוחנן סובר שמי שמבשל נבלה ביום טוב אז יהיה פטור כי מתוך שהותרה אותה בישול לצורך אותה נא מותר לצורך. ורבי אבא מר עמאל הקשה עליו: אם זה ככה אז גם חורש ביום טוב לא ילקח, כי הרי הותר מכרח חרישה ביום טוב לכיסוי דם. אנחנו יודעים שהמשנה במסכת ביצה אומרת שמודיעים שמשחת שיחפור בזה קבר יחסה. אז רואים שחרישה הותרה לצורך. אז אם זה ככה יהיה גם כן פטור על חרישה. בא רבי יוסף ואמר שמה שאמרו במסכת ביצה לא אותה חרישה כדרכה. כלומר בעצם הכל מותר, שמה זה כשיש לו דקר, ואז בעצם כשהוא צריך לעפר אז דבר כזה שהוא לא צריך את המהות של המלאכה, אז בזה גם חכמים מודים שמותר. רבי אחא אמר בשם רבי אליעזר שבעצם המשנה במסכת ביצה זה בכלל לא חכמים, זה לא רבי מאיר, זה רבי שמעון. הרי רבי שמעון סובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, אז לכן כיוון שהוא לא צריך את הטבור אז ממילא פטור. אומרת הגמרא ששם הגמרא אומרת שרבי יוסף נפגש עם רבי אחא ואמר לו: "איך אתה יכול להגיד דבר כזה?" שהמשנה היא בעצם דעת רבי שמעון ולא דעת רבי מאיר. והרי למדנו שרבי מאיר אומר שיש עשרים וארבע מקומות שהם מכולי בית שמאי ואחד לבית הלל, ואחד מהם זה מסכת ביצה. ואם אתה מוציא את זה אז בעצם רק עשרים ושלוש. וגם אי אפשר להגיד שרבי מאיר מודה לרבי שמעון, כלומר גם רבי מאיר סובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, כיוון שהרי למדנו במסכת שבת במשנה בפרק "מדליקים", שאם הוא מכבה את הנר מפני שהוא מתפחד מפני גויים, מפני פלישתים, מפני הרוח הרעה, מפני החולה - ששם פטור כי חסה נכנס לזה שנכנס לפני החולה, ורבי יוסי פוטר את כולם חוץ מהפחם, מפני שהוא עשה פחם. ואמרנו שם מה הסיבה שרבי יוסי פוטר? כי רבי יוסי פה סובר כמו רבי שמעון שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. אז לכן כשהוא מכבה את הפתילה כי הוא צריך את השמן אז זה לא היה צריך לגופה ולכן הוא פטור עליה. והגמרא שם אומרת חבריה בני ישיבה אמרו ש'''רבי מאיר ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד'''. עכשיו, אם אתה אומר שגם רבי מאיר מודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, אז היו צריכים להגיד ש'''רבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון שלשתן אמרו דבר אחד''', לא רק רבי יוסי ורבי שמעון. אמר ליה רבי אחא לרבי יוסי: אם אתה אומר שהמשנה במסכת ביצה כדעת רבי מאיר, כדעת חכמים, ואתה סובר שלחכמים למרות שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, אבל אם הוא לא צריך את הגוף של המלאכה, את המהות שלה, אז הוא יהיה פטור עליה. לכן שמה כשהוא חופר בדקר והוא לא צריך בכלל את הטבור, הוא צריך רק את העפר. אז רבי מאיר, גם חכמים, אומר שפטור, אבל לא בגלל מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא בגלל שהוא לא צריך בכלל את המהות של המלאכה שהוא עשה. אז אם זה ככה, אז '''מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון''' - דברים שחכמים הסתפקו ונשארו בספק, אתה אומר את זה כאילו זה פשוט. כן, למדנו שלרבנן אם הוא '''קצר לצורך עשבים''' אז הוא '''חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע''', למרות שבעצם בדרך כלל נעשתה מלאכה נוספת של עיבוד קרקע שזה משום חורש, אבל לא צריכה. כלומר במה החכמים הסתפקו? אם הוא '''קצר לייפות קרקע'''. כלומר אם הוא צריך את הדבר השולי, כמו כאן הרי פה הוא צריך את העפר, זה דבר משולי לחפירה. אז אם הוא קצר והוא צריך לייפות את הקרקע, כי אני לא צריך את הקציר, אני צריך את ייפוי הקרקע, '''מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע'''. כלומר, אתה רואה שהחכמים הסתפקו ואתה בא ואומר בפשטות שחכמים דבר כזה פוטרים? עכשיו '''ואפילו תימא רבי שמעון''' - כלומר, אם תבוא ותגיד לי, לא, הספק שלהם היה לגבי רבי שמעון, כלומר רבי שמעון שאומר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. האם הוא פוטר גם במקרה כזה שהוא קוצר עשבים לייפות הקרקע? כי הרי שמה מסתמא הוא גם ישתמש בעשבים, בנאדם לא יזרוק את העשבים, מסתמא הוא ישתמש בהם. לכן הספק היה לדעת רבי שמעון, האם במקרה כזה אני אומר לא, בשלמא זה קודם הוא ודאי השתמש בזה, וממילא למרות שהמלאכה הייתה צריכה לגופה כביכול, זאת אומרת כיוון שאני יודע בוודאות שהוא השתמש בזה, יהיה חייב. אבל אם זה ככה על דעת חכמים ודאי חייב, כי חכמים שמחייבים מלאכה שצריכה לגופה - פשוט שחייב, שהרי '''מכל מקום הרי חרש, מכל מקום הרי קצר'''. אמר רבי מנא: '''מיליהון דרבנן מסייעין לרבי יוסי''', כלומר הדברים שאמרו בשם רבי יוחנן זה מסייע לרבי יוסי שהוא אמר שקוצר לצורך עשבים פטור גם לרבנן, כמו שאם הוא חופר בו וצריך רק את החול לכיסוי - פטור גם לרבנן. מה הראיה? '''דמר רבי חייא בשם רבי יוחנן: דג שסחטו אם לגופו הרי זה פטור'''. כלומר, אם הוא צריך את הדג עצמו והוא לא צריך את המים שיוצאים, אז הרי זה פטור אף לחכמים. למה? כיוון שהוא לא צריך את המיץ, אז זה בכלל לא נקרא סוחט, זה לא מהות של סוחט. אבל '''אם להוציא ציר חייב''', אם הוא רוצה את המיץ של הדג - את זה הוא רוצה, אז חייב. אומרת הגמרא לא, גם מפה אין ראיה, כי אפשר שבעצם כל מה שרבי יוחנן אמר זה על דעת רבי שמעון. כלומר על דעת רבי שמעון זה יהיה הדין, אבל לרבנן אפילו סחט לגופו יהיה חייב. '''מכל מקום הרי סחט מכל מקום הרי הוציא ציר'''. ואתה רואה '''כל דבר שהיה מבחיל את הפירות חייב משום זורע''', כל דבר שעוזר לגידול חייב משום זורע. לכן '''הנוטע''' והמבריך, '''המרכיב''', '''המקרסם''', '''המזרד'''. מקרסם זה מוריד את העלים, את הקטעים היבשים של הענף. מזרד זה מוריד את הזרדים, מוריד ענפים מיותרים. '''המפסל''', '''המזהם''' - ששמים חומר נגד תולעים, בדרך כלל זה היה אחרי שגוזמים את העץ. '''המפרק''' - מוריד ענפים מיותרים שלא יכבד על העץ. '''המעשן''' - ששם אבק כדי לסתום את כל השורשים שמתגלים, כדי להבריח תולעים. '''המתליע''' - מוציא תולעים אחד אחד. '''הקוטע''', '''הסך''', '''והמשקה''', '''והמנקב''', '''והעושה בתים''', '''וכל דבר שהוא להבחיל את הפירי חייב משום זורע'''. כלומר, כל דבר שעוזר לגידול של הפרי חייב משום זורע. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ז_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ל|אין לעשות בשבת פעולות חקלאיות כגון נטיעה, הברכה, הרכבה, קרסום, זירוד, פיסול, זיהום, פירוק, איבוק, עישון, התלעה, קיטוע וסיכת עצים - שכולן תולדות מלאכת זורע וחורש]]''' * '''מקור:''' "הנוטע המבריך המרכיב המקרסם המזרד המפסל המזהם המפרק המאבק המעשן המתליע הקוטע הסך" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ז, הלכה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שמונה מלאכות אלו כתולדות האב זורע/חורש, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק ז הלכה ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-ב|בבלי שבת עג ב — העושה כמה מלאכות ממין מלאכה אחת (כגון זורע, זומר, נוטע, מבריך ומרכיב) בהעלם אחד - אינו חיי]] {{שוליים|ז_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_לא|המשקה, המנקב, העושה בתים וכל המבחיל את הפרי בשבת חייב משום זורע]]''' * '''מקור:''' "והמשקה והמנקב והעושה בתים וכל דבר שהוא להבחיל (לגדל) את הפירי חייב משום זורע רבי זעירא בר חייא בר אשי אמר בשם כהנא: הנוטע בשביעית חייב משום זורע רבי זעירא אמר 📖 באר משה — דף מח עמוד א אנחנו תמיד בירוש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם פסק שהמשקה זרעים או נוטע ומבריך ומרכיב חייב משום זורע, ככל דבר שמגדל ומברה את הפרי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק ראשון#ב-ב-א|בבלי מועד קטן ב ב — המכבה גחלת של מתכת ברשות הרבים חייב משום זורע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-ג|בבלי שבת עג ב — הזומר, הנוטע, המבריך והמרכיב בשבת חייבים גם משום זורע]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">102</span></div>{{שוליים|ז_לב}}הזומר כנוטע נטע וזמר בשב{{ירו"מ-הדגשה|יעי}}ת על דעתיה דכהנא חייב שתים על {{ירו"מ-הדגשה|שנטע משום שדך לא תזרע ועל הזמירה משום כרמך לא תזמור. על}} דעתיה דרבי זעירא אינו חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|משום כרמך לא תזמור דנטיעה בכלל זמירה}} כלום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא הזומר כנוטע ולמה }}הנוטע כזומר {{ירו"מ-הוסר|הכל}}{{ירו"מ-הדגשה|לא אמר אלא הזומר כנוטע לחייב את הזומר אף משום נוטע דכל}} {{ירו"מ-ביאור|דבר המביא לצמיחה}} היה בכלל זריעה ויצאה זמירה להחמיר על עצמה {{ירו"מ-הדגשה|שאם זרע וזמר חייב שתים}} מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה, את פוטרו משום זורע? הוי לא שנייא, נטע וזמר בשב{{ירו"מ-הדגשה|יעי}}ת, בין על דעתיה דרבי כהנא בין על דעתיה דרבי זעירא חייב שתים {{ירו"מ-הדגשה|ומה שאמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|חייב משום נוטע כוונתו שחייב אף משום נוטע}} והקוצר תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{שוליים|ז_לג}}הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש והאורה כולהן משום קוצר. ההן דגזז ספוג גומי {{ירו"מ-הדגשה|או}} קרולין {{ירו"מ-ביאור|אלמוגים,}} {{שוליים|ז_לד}}חייב משום קוצר ומשום נוטע ההן דגזז כוסבר כרתי כרפס גרגר טריקסימין {{ירו"מ-הוסר|כשומין}}{{ירו"מ-הדגשה|שומין}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} נענע חייב משום קוצר ומשום זורע רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: הנותן עציץ נקוב {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מונח על האדמה}} על גבי עציץ {{ירו"מ-הוסר|נקובה}}{{ירו"מ-הדגשה|נקוב}} חייב עליה משום קוצר ומשום זורע רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: הקוצץ קורת שקמה חייב עליה משום שלש אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין הקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע המוחקה {{ירו"מ-ביאור|מחליק את הקורות}} חייב משום מכה בפטיש רבנן דקיסרין אמרין ההן {{ירו"מ-הוסר|דצייד}}{{ירו"מ-הדגשה|דצד}} כוורא {{ירו"מ-ביאור|דג}} וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר והמעמר רבי שמואל בר ססרטאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוסרטא|°]] בעי תולדות העימור אי זו היא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} שמעית טעם מן דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן לקיש}} ({{ירו"מ-הוסר|בשם}}{{ירו"מ-הדגשה|שמואל)בשם}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ולית אנא ידע מה שמעת מיי כדון ההן דכתית אורז שערין {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|חלוקה}}{{ירו"מ-הדגשה|חילקה}} {{ירו"מ-ביאור|חיטה מחולקת לשנים,}} חייב משום דש ההן דשטח צלין {{ירו"מ-ביאור|תאנים}} צימוקין מסוסלה {{ירו"מ-ביאור|מלח,}} בוקלטה {{ירו"מ-ביאור|עצים יבשים,}} חייב משום מעמר כל שהוא נוגע באוכל {{ירו"מ-הדגשה|כשאוסף אותו}} חייב משום מעמר בקליפה משום דש הדא איתתא כד מערבא בחיטיא {{ירו"מ-הדגשה|להוציא הפסולת הגדולה חייבת}} משום מרקדה כד מפרכייא בראשייא {{ירו"מ-ביאור| כשפורכת ראש החיטים משום דשה.}} {{ירו"מ-הוסר|משום דשה }}כד {{ירו"מ-הוסר|מבתרא}}{{ירו"מ-הדגשה|מתברא}} בצדדיא {{ירו"מ-ביאור| כששוברת צידי הקליפה}} משום בוררת כד מספייא {{ירו"מ-ביאור| מוסיפה לכתוש}} משום טוחנת כד מנפייא משום זורה גמרה מלאכתה משום מכה בפטיש ההן כיתנייא {{ירו"מ-ביאור|פשתן}} {{ירו"מ-הדגשה|בתחילה שורים במים ואז מניחים מעל האש ליבוש אחר כך מכים}} בקופנה {{ירו"מ-הדגשה|שזה כלי מתכת. אחר כך מהדקים עם מערובה, שזה מערוך, כדי שיהיה דק. אחר כך אוחזים קצה אחד, ואת השני מעיפים בעזרת קרש שנקרא אפסיטה. אחר כך מסרקים בכף היד להוציא הקשים, אחר כך עם מסרק ברזל, אחר כך חותכים לאורך הרצוי. כשמכה בקופנה חייב}} משום דש במערובה משום טוחן באפסטיתה משום זורה {{ירו"מ-הדגשה|כשסורק}} בכף {{ירו"מ-הדגשה|היד חייב}} משום בורר. כד מפלג — משם {{ירו"מ-הוסר|מנפה}}{{ירו"מ-הדגשה|מנפץ}}. כד מתלש — משם מחתך. גמר מלאכתו — משם מכה בפטיש<br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> רבי זעירא בר חייא בר אשי אמר בשם כהנא: '''הנוטע בשבת חייב משום זורע'''. רבי זעירא אמר '''הזומר כנוטע'''. על פי זה יצא שאם '''נטע וזמר בשבת''', '''על דעתיה דכהנא חייב שתים''' - הוא לומד את זה משני פסוקים שונים, על שנטע הוא יהיה חייב משום שתלה והוציאה זרע, ועל זמירה משום שכמה שהוציא זמור. אבל '''על דעתיה דרבי זעירא אינו חייב אלא אחת''', משום שכמה שהוציא זמור, כי הרי הוא סובר שנטיעה זה בכלל זמירה. אומרת הגמרא: לא כלום. אמר רבי זעירא '''הנוטע כזומר'''? האם רבי זעירא אמר שנוטע זה כזומר? לא אמר, אלא '''הזומר כנוטע''' - זאת אומרת חייב על זומר גם משום נוטע, כי הוא סובר שכל דבר שמביא לצמיחה '''היה בכלל זריעה ויצאה זמירה להחמיר על עצמה'''. כן, שאם הוא זרע וזמר יהיה חייב שתיים. אז '''מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה, את פוטרו משום זורע'''? אז אם זה ככה, באמת '''הוי לא שנייא, נטע וזמר בשבת, בין על דעתיה דרבי כהנא בין על דעתיה דרבי זעירא''' - בכל מקרה, לפי כולם יהיה חייב שתיים. מה שרבי זעירא אמר שחייב משום נוטע, הכוונה שהוא חייב אף משום נוטע - אם יטרו בו כשהוא זומר, גם משום נוטע יהיה חייב. ואז המשנה: '''והקוצר''' - אחת מעבודות המלאכה. תני רבי חייא: '''הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש והאורה כולהן משום קוצר'''. '''ההן דגזז ספוג גומי קרולין חייב משום קוצר ומשום נוטע''' - כלומר אלמוגים, כמו שיש בים, הספוג זה גדל בים גם אלמוגים. אז אם הוא קוצר את זה הוא חייב משום קוצר וגם משום נוטע, כי ברגע שהוא קוצר את זה, זה גודל יותר טוב. '''ההן דגזז כוסבר כרתי כרפס גרגר טריקסימין נענע חייב משום קוצר ומשום זורע''' - שוב פעם, כי ברגע שקוצרים את זה, זה גודל יותר טוב. רבי יוסי ברבי בון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''הנותן עציץ נקוב על גבי עציץ חייב עליה משום קוצר ומשום זורע'''. כן, ברגע שהוא עוקר את זה מהמקום שבו היה, אז זה קוצר, וברגע שהוא מניח אותו, אז זה חייב משום זורע. רבי יוסי ברבי בון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''הקוצץ קורת שקמה חייב עליה משום שלש'''. כי ברגע שקוצצים את זה זה גודל יותר טוב. הרי השקמה בהתחלה היא גדלה בצורה פרא ואין לה ענפים ישרים, ואז חותכים אותה ולאחר מכן היא מצמיחה - זה נקרא בתורת שקמה, חותכים אותה בצורה מסוימת ולאחר מכן היא מצמיחה קורות. אמר רבי יוסי ברבי בון: '''ולא פליגין''' - כלומר, מי שאמר שחייב על שתיים ומי שאמר שלוש הם לא חולקים. למה? אם הוא קוצץ, '''הקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע''', '''המוחקה''' - כלומר כשהוא מחליק את הקורות - '''חייב משום מכה בפטיש''', זה הכוונה לשלוש. '''רבנן דקיסרין אמרין''': '''ההן כוורא''', כלומר מי שצד דגים, '''וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו''', אתה מפריד לו ממקור החיים שלו, אז '''חייב משום קוצר'''. עמדנו במשנה: '''והמעמר''' - אחד מעבודות המלאכה. רבי שמואל בר ססרטאי בעי: '''תולדות העימור אי זו היא'''? כלומר מה זה נקרא תולדות עימור? אמר רבי יוסי: '''שמעית טעם מן דרבי שמעון... ולית אנא ידע מה שמעת''' - כלומר שמעתי משהו מרבי שמעון ולא זוכר מה שמעתי. שואלת הגמרא: '''מה כדון'''? מה באמת הוא כנראה שמע ממנו? עונה הגמרא: '''ההן דכתית אורז שערין חייב משום דש''' - כלומר אם הוא חתך, כתש את האורז או שעורים או חיטה, ובעצם הוא לא טחן את זה לקמח אלא שבר את זה, ככה עושים ממנו דייסה, אז הוא חייב משום דש. '''ההן דשטח צלין צימוקין מסוסלה בוקלטה חייב משום מעמר''' - כלומר אם הוא שוטח תאנים או צימוקים, או מלח, או עצים יבשים, ברגע שהוא אוסף אותם אחרי הייבוש, אז הוא חייב משום מעמר. זה בעצם כנראה מה שהוא שמע - תולדה של מעמר. אומרת הגמרא: '''כל שהוא נוגע באוכל''' - אם הוא נוגע באוכל כשהוא אוסף אותו, אז זה יהיה חייב משום מעמר. אבל '''בקליפה משום דש''' - אם הוא לא בא במגע עם האוכל עצמו אלא עם הקליפה, אז הוא חייב משום דש. אומרת הגמרא: '''הדא איתתא כד מערבא בחיטיא משום מרקדה''' - כלומר אישה כשמערבבת החיטים לעשות את הפסולת הגדולה, אז היא חייבת משום מרקדת. '''כד מפרכייא בראשייא''' - כשפורכת את ראשי החיטים, ואז מפרידה מהמוץ, אז היא עוברת משום דש. '''כד בצדדיא משום בוררת''' - כששוברת את צידי הקליפה, אז היא עוברת משום בורר. '''כד מספייא משום טוחנת''' - כלומר שמוסיפה לכתוש אותם, אז היא עוברת משום טוחן. '''כד מנפייא משום זורה''' - כלומר שמנפה את החיטים עם הקליפות, אז זה עובר משום זורה. '''גמרה מלאכתה משום מכה בפטיש'''. '''ההן כיתנייא''' - כלומר פשתן. בהתחלה שורים אותו במים, ואז מניחים אותו מעל האש לייבוש, ואחרי זה - בעצם הפשתן זה צמח שגדל בתוך קנה ישר, שבעצם באמצע יש איזה חומר קשה, עצה, ואז סביבו יש סיבים, ומסביב הכל עטוף עוד פעם בעצה, בחומר קשה, כמו קש של חיטה. אז מרטיבים את זה, משרים במים, ולאחר מכן מייבשים ואז הקש, ברגע שנותנים לו מכות הוא מתפורר. אז בעצם בהתחלה שורים במים, מניחים אותו מעל האש לייבוש, אחרי זה מכים בקופנא, שזה כלי מתכת, ואז מרסקים בעצם את כל הקש. אחרי זה מעדקים עם מערובה, שזה מערוך, כלומר מגלגלים את זה שהכל יתפורר, כל הקש יתפורר, ומקבלים מזה משהו דק, שטוח, ואז אוחזים קצה אחד ואת השני מעיפים בעזרת איזה קרש, הקרש נקרא פסיטה, ואז ככה מסלקים בעצם את כל הקשים הגדולים. אחרי זה מסרקים בכף היד להוציא את הקשים היותר דקים, ואחרי זה מסרק ברזל, כדי להוציא את הקשים הדקים דקים וגם כן כדי להחליק ולהפוך את הצמר לרך. אחרי זה חותכים לאורך הרצוי. אז '''בקופנה משום דש''' - כי הוא מעיף את הקשים. '''במערובה משום טוחן''' - הוא מרסק את הקשים. '''באפסטיתה משום זורה''' - כמו שאמרנו, שהוא מעיף את זה ואז הקשים עפים ברוח. '''בכף משום בורר''' - כשהוא סורק בכף היד. '''כד מפלג - משם מנפץ''' - כלומר שהוא מפריד את החוטים. '''כד מתלש - משם מחתך'''. '''גמר מלאכתו - משם מכה בפטיש'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ז_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_לב|הזומר בשביעית חייב משום זמירה בלבד ולא משום נטיעה נוספת]]''' * '''מקור:''' "הזומר כנוטע נטע וזמר בשביעית על דעתיה דכהנא חייב שתים על שנטע משום שדך לא תזרע ועל הזמירה משום כרמך לא תזמור. על דעתיה דרבי זעירא אינו חייב אלא אחת משום כרמך לא תזמור דנטיעה בכלל זמירה כלום. אמר רבי ז" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' כהנא ~ רבי זעירא: כהנא סובר הזומר חייב שתים - משום 'שדך לא תזרע' ומשום 'כרמך לא תזמור', ורבי זעירא סובר שאינו חייב אלא אחת משום 'כרמך לא תזמור' בלבד, שהנטיעה בכלל הזמירה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא, שהזומר חייב אחת בלבד משום זמירה, שהרמב"ם פסק שהזומר חייב מלקות אחת משום זמירה בלבד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק ראשון#ב-ב-א|בבלי מועד קטן ב ב — המכבה גחלת של מתכת ברשות הרבים חייב משום זורע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-ג|בבלי שבת עג ב — הזומר, הנוטע, המבריך והמרכיב בשבת חייבים גם משום זורע]] {{שוליים|ז_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_לג|הגוזז ספוג גומי מן הים חייב משום קוצר]]''' * '''מקור:''' "הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש והאורה כולהן משום קוצר. ההן דגזז ספוג גומי או קרולין (אלמוגים,)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ז, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שכל התולש דבר ממקום חיותו חייב משום קוצר; כן פסק הרמב"ם (הלכות שבת, פרק ז, הלכה ד) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-ח|בבלי שבת עג ב — הזורק אבן לדקל והפיל תמרים - האם חייב משום תולש ומפרק]] {{שוליים|ז_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_לד|התולש ירק מעציץ נקוב חייב משום קוצר ומשום זורע כאחת]]''' * '''מקור:''' "חייב משום קוצר ומשום נוטע ההן דגזז כוסבר כרתי כרפס גרגר טריקסימין שומין או נענע חייב משום קוצר ומשום זורע רבי יוסי ברבי בון אמר בשם רבי שמעון בן לקיש: הנותן עציץ נקוב שהיה מונח על האדמה על גבי עציץ נק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן לקיש בשם רבי יוסי ברבי בון, כלשון הירושלמי; כך פסק הרמב"ם (הלכות שבת ח,ד) שהתולש עציץ נקוב חייב משום קוצר ומשום נוטע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק תשיעי#קכז-ב-ד|בבלי חולין קכז ב — תאנים שצמקו על אביהן (על העץ) עדיין נחשבות אוכל, ומטמאות טומאת אוכלין, והתולש אותן בשבת חי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק ראשון#ב-ב-ב|בבלי מועד קטן ב ב — הזומר גפן וצריך לעצים חייב שתיים - משום נוטע ומשום קוצר]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">103</span></div>ההן דשחק תומא: כד מפרך ברישייא — משום דש. כד מברר בקליפייתיה — משום בורר. כד שחיק במדוכתה — משום טוחן. כד יהיב משקין — משום {{ירו"מ-הוסר|דש}}{{ירו"מ-הדגשה|לש}} גמר מלאכתן משום מכה בפטיש ההן סיקורה {{ירו"מ-ביאור|זרעים לצבע}} כד מבחר {{ירו"מ-הוסר|בגרריה}}{{ירו"מ-הדגשה|גרגריה}} {{ירו"מ-הוסר|בקלופיתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|מקלופיתיה}} משום בורר כד מכתת במרגזייה {{ירו"מ-ביאור|מכה עליהם בכלי להפריד הקליפה}} משום דש. כד שחיק במדוכתיה — משום טוחן. כד יהיב משקין — משום לש. כד משקע באנטרין {{ירו"מ-ביאור|בור או כלי ששם הצבע נספג באבן הסיד}} משום בונה כד מקטע בגומא {{ירו"מ-ביאור|שחותך חתיכות מהסיד הצבוע}} משום מחתך גמר מלאכתו משום מכה בפטיש {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דגים שסחטן אם לגופן פטור ואם להוציא ציר חייב רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} אמר {{שוליים|ז_לה}}כבשים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימיהן אסור שלקות בין לגופן בין למימיהן {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר אחד כבשים אחד שלקות בין לגופן בין למימיהן אסור אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: הדא דרב פליגא על דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר ליה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} למה {{ירו"מ-הדגשה|אתה אומר שרב חולק על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|הרי שניהם מתירין לגופן ואוסרים למימיהם יש חילוק}} דההן אמר {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|פטור}} {{ירו"מ-הוסר|ומותר}}{{ירו"מ-הדגשה|וחייב}} {{ירו"מ-הוסר|דההן}}{{ירו"מ-הדגשה|וההן}} אמר {{ירו"מ-הוסר|חייב}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}} {{ירו"מ-הוסר|ופטור}}{{ירו"מ-הדגשה|ואסור}} אמר רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]]: בצל שריסקו אם ליתן טעם {{ירו"מ-ביאור|שיהיה ראוי לאכילה,}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|שיוצר אוכל}} אם להוציא שורפו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יזיק לו}} מותר {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{שוליים|ז_לו}}צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{שוליים|ז_לז}}כליו מבית האומן לובשן ואם יתקרע יתקרע {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{שוליים|ז_לח}}נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן {{ירו"מ-ביאור|מוציא הקוצים}} במקום צינעה ובלבד שלא יקרע אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נפל טיט על בגדיו הרי זה ממרחו בידו אחת {{שוליים|ז_לט}}ובלבד שלא יכסכסו {{ירו"מ-ביאור|ישפשף.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: ההן ננער {{ירו"מ-ביאור|לנער שמיכה.}} {{שוליים|ז_מ}}בחדא שרי ובתלת אסור ובתרתיי צריכה ההן דסחי {{ירו"מ-ביאור|שרוחץ}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} חד אמר הכין שרי והכין אסור וחרנה {{ירו"מ-הוסר|אמר בין}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרן}} הכין ובין הכין אסור רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] עאל מיסחי עם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ולא שבקיה עבד {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} הכין {{ירו"מ-הוסר|ודלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} הכין נפלו מים על בגדיו רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב ירמיה חד אמר {{ירו"מ-הוסר|מנערה}}{{ירו"מ-הדגשה|לנערה}} שרי {{ירו"מ-הוסר|וממחקה}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמחקה}} {{ירו"מ-הדגשה|ביד}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|משום מלבן}} וחרנה {{שוליים|ז_מא}}מחלף {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חייא בר אשי|°]] זה שרוקק מבליעו בכסותו ואינו חושש {{ירו"מ-הדגשה|משום מכבס}} {{ירו"מ-ביאור|או בגלל שזה דבר מועט. או בגלל שזה דרך לכלוך}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: איתפלגין רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי שמעון בר רבי חד אמר רוקק {{ירו"מ-הדגשה|על הארץ}} ושף וחרנה אמר {{שוליים|ז_מב}}אינו רוקק ושף מה פליגין בשאין שם פסיפס {{ירו"מ-ביאור|ריצוף.}} אבל יש שם פסיפס רוקק ושף רקק והפריחתו הרוח {{שוליים|ז_מג}}חייב משום זורה<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים במסכת שבת דף מט. אומרת הגמרא: '''ההן דשחק תומא''', כלומר מי ששוחק שום — '''כד מפרך ברישייא''', כלומר שהוא מפורר את הקליפות מבחוץ, אז הוא חייב '''משום דש'''. '''כד מברר בקליפייתיה''', כלומר שהוא בורר את הקליפות מהשום עצמו, אז הוא עובר '''משום בורר'''. '''כד שחיק במדוכתה''', כשהוא טוחן את זה במדוכה, אז הוא חייב '''משום טוחן'''. '''כד יהיב משקין''', כלומר שהוא מערבב את זה עם שמן וכדומה, אז הוא משום לש. '''גמר מלאכתן משום מכה בפטיש'''. '''ההן סיקורה''', כלומר זה עניין של צבע. '''כד מבחר''' — כשהוא בוחר את הגרגירים הטובים מהלא טובים, אז הוא חייב '''משום בורר'''. '''כד מכתת במרגזייה''', כשהוא מכה עליהם בכלי להפריד את הקליפה, הוא חייב '''משום דש'''. '''כד שחיק במדוכתיה''', כשטוחן אותם, חייב '''משום טוחן'''. '''כד יהיב משקין — משום לש'''. '''כד משקע באנטרין''', כלומר הוא שופך את זה לתוך הבור או הכלי שיש שם סיד, ואז הצבע נספג בסיד, אז הוא חייב '''משום בונה'''. '''כד מקטע בגומא''', כשהוא חותך חתיכות מהסיד הצבוע, אז הוא חייב '''משום מחתך'''. '''גמר מלאכתו משום מכה בפטיש'''. אמרו רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''דגים שסחטן אם לגופן פטור ואם להוציא ציר חייב'''. רב אמר: '''כבשים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימיהן אסור'''. '''שלקות בין לגופן בין למימיהן''' — מותר. שמואל אמר: '''אחד כבשים אחד שלקות בין לגופן בין למימיהן אסור'''. אמר חזקיה: '''הדא דרב פליגא על דרבי יוחנן'''. אמר ליה רבי מנא: לא, אין רב חולק על רבי יוחנן, הרי שניהם מתירים לגופן ושניהם אוסרים למימן. אמרה הגמרא יש חילוק, שאחד אמר פטור וחייב, ואחד אמר מותר ואסור. אחד אמר פטור וחייב, כלומר אם הוא שוחט למימן אז הוא חייב, ואם הוא שוחט לגופן פטור. והשני אמר שאם הוא שוחט למימן אז אסור, רק מן הכלל, ואם הוא שוחט לגופן אז מותר לגמרי. אז יש ביניהם חילוק. אמר רבי אבא בר ממל: '''בצל שריסקו אם ליתן טעם אסור''', כלומר שהיה ראוי לאכילה — כשהבצל עצמו חריף מאוד, והוא מרסק את זה כדי שיהיה טיפה פחות חריף וראוי לאכילה, אז אסור כי הוא יוצר אוכל. אבל '''אם להוציא שורפו מותר''', כלומר שלא יזיק לו, אז זה מותר. אמר רבי זעירא בשם רב הונא: '''צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהא''', כלומר מותר לשים צנון במלח, אבל לא זמן מספיק שיהיה כמו כובש. אמר רבי זעירא בשם רב הונא: '''כליו מבית האומן לובשן ואם יתקרע יתקרע''', כלומר הוא הביא כלים מבית האומן, יכול ללבוש אותם, ואינו חושש אם זה יקרע. אמר רבי זעירא בשם רב הונא: '''נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן במקום צינעה ובלבד שלא יקרע''', כלומר מוציא את הקוצים, אבל במקום צנוע, ובלבד שלא יקרע. אמר רבי זעירא בשם רב הונא: '''נפל טיט על בגדיו הרי זה ממרחו בידו אחת ובלבד שלא יכסכסו''', כלומר שלא ישפשף, זה רק כמו מכבס, כמו מלבן. אמר רבי זעירא בשם רב הונא: '''ההן ננער בחדא שרי ובתלת אסור ובתרתיי צריכה''', כלומר לנער שמיכה, על ידי אחד מותר, שלושה אנשים אסור, שני אנשים יש מקום להסתפק. '''ההן דסחי''', כלומר הוא רוחץ. רב הונא ורב יהודה, חד אמר הכין שרי והכין אסור, וחרנה הכין ובין הכין אסור. בעצם — בשבת מותר לסחוט או אסור, ויש בזה מחלוקת. רבי אבא בר זמינא עאל מיסחי עם רבי זעירא ולא שבקיה עבד הכין הכין — לא התיר לו בשום צורה. נפלו מים על בגדיו, רב הונא ורב ירמיה, חד אמר שרי אסור, וחרנה מחלף — כלומר אחד אמר לנער מותר ולמחוק אסור, והשני אמר דווקא הפוך. רבי אבא בר חייא בר אשי: '''זה שרוקק מבליעו בכסותו ואינו חושש''', כלומר אדם שרוקק מותר לו להבליע ברוקו בבגדיו ואינו חושש משום מכבס, כי זה דרך לכלוך, לא דרך ניקוי. איתפלגין רבי חייא רובא ורבי שמעון בר רבי, חד אמר '''רוקק ושף''', כלומר מותר לירוק על הארץ ולשפשף, וחרנה אמר '''אינו רוקק ושף''', זה אסור. מה פליגין? בשאין שם פסיפס, כלומר אם אין ריצוף, זה בעצם על האדמה, אבל אם יש שם פסיפס — רוקק ושף לדעת כולם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד א''' {{שוליים|ז_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_לה|מי שסחט כבשים או שלקות לשם מיצוי מימיהם בשבת, מה דינו]]''' * '''מקור:''' "כבשים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימיהן אסור שלקות בין לגופן בין למימיהן מותר שמואל (בר אבא בר אבא) אמר אחד כבשים אחד שלקות בין לגופן בין למימיהן אסור אמר חזקיה: הדא דרב פליגא על דרבי יוחנן (בר נפחא) אמ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שכ סעיף ז, סמ"ג לאוין סה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ שמואל בר אבא: לחכמים כבשים לגופן מותר ולמימיהן אסור ושלקות מותר בין לגופן בין למימיהן, ושמואל אוסר בשניהם בין לגופן בין למימיהן * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים (רבי יוחנן) שכבשים למימיהן אסור ושלקות מותרין בכל, כמובא ברמב"ם ובשו"ע, ודלא כשמואל בר אבא המחמיר בשניהם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יט-ב-א|בבלי שבת יט ב — תבלין הטעונים דיכה (כתישה) לצורך אכילה, דינם כדין הטעונים שחיקה ואסור לכתשם בשבת בכלי המיו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יט-ב-ב|בבלי שבת יט ב — שמן של בדדים ומחצלות של בדדים אסורים בטלטול בשבת שהם מוקצה מחמת עסק המכירה]] {{שוליים|ז_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_לו|מותר לטמון צנון במלח לזמן קצר, אך אין להשהותו בטמינה זו]]''' * '''מקור:''' "צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהא אמר רבי זעירא בשם רב הונא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף ג, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בשם רב הונא, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שכא, סעיפים ג-ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ארבעה עשר#קח-ב-א|בבלי שבת קח ב — אסור לעשות מי מלח מרובים בשבת כדרך שעושים בחול, ומותר לעשותם בשינוי - על ידי נתינת שמן לכת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ארבעה עשר#קח-ב-ב|בבלי שבת קח ב — אין עושין מי מלח עזים (מי מלח שביצה צפה בהם) בשבת, שהם כתחילת עשיית כבשים]] {{שוליים|ז_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_לז|מותר ללבוש בשבת בגדים חדשים שהובאו מבית האומן, אף אם יש חשש שיתקרעו]]''' * '''מקור:''' "כליו מבית האומן לובשן ואם יתקרע יתקרע אמר רבי זעירא בשם רב הונא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בשם רב הונא, וכך פסק הרמב"ם: לובשן ואינו חושש שמא יתקרע {{שוליים|ז_לח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_לח|מי שנסתבכו בגדיו בקוצים בשבת מהו הדין]]''' * '''מקור:''' "נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן (מוציא הקוצים) במקום צינעה ובלבד שלא יקרע אמר רבי זעירא בשם רב הונא: נפל טיט על בגדיו הרי זה ממרחו בידו אחת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בשם רב הונא: מפשר את הקוצים במקום צניעה בלא לקרוע, ונפל טיט על בגדיו ממרחו בידו אחת, כפסק הרמב"ם {{שוליים|ז_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_לט|מותר לנער טלית מאבק שעליה בשבת, ובלבד שלא ישפשפנה בחזקה]]''' * '''מקור:''' "ובלבד שלא יכסכסו (ישפשף.) אמר רבי זעירא בשם רב הונא: ההן ננער (לנער שמיכה.)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שב סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בשם רב הונא שהתירו לנער, אך אין לשפשף ולכסכס מפני שנראה כמכבס * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ל|בבלי שבת קמ א — מותר להעביר כלי חרס על כתם שבבגד צבוע בשבת, אך אסור להעבירו על כתם שבבגד לבן משום שנראה ככ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמא-א-י|בבלי שבת קמא א — טיט שעל בגדו בשבת מנקהו על ידי כיסכוס מבפנים בלבד ולא מבחוץ]] {{שוליים|ז_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_מ|האם מותר לרוחץ לנער או לסחוט את בגדיו הלחים מן המים לאחר הרחיצה]]''' * '''מקור:''' "בחדא שרי ובתלת אסור ובתרתיי צריכה ההן דסחי (שרוחץ) רב הונא ורב יהודה (נשיאה) חד אמר הכין שרי והכין אסור וחרנה אמרן הכין ובין הכין אסור רבי אבא בר זמינא עאל מיסחי עם רבי זעירא ולא שבקיה עבד לא הכין ולא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כב, שו"ע או"ח סימן שב סעיף ג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רב הונא ורב ירמיה: חד אמר לנערה שרי ולמחקה ביד אסור משום מלבן, וחרנה אסר בין הכין ובין הכין * '''הכרעה:''' נפסק כדעה המחמירה האוסרת בין ניעור ובין מחיקה ביד משום חשש ליבון, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שב סעיף ג. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-א-ט|בבלי שבת קיג א — מותר לקפל כלים בשבת רק בתנאים: אדם אחד, כלים חדשים, לבנים, ושאין לו להחליפם]] {{שוליים|ז_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_מב|מותר לרוק ולשוף ברגל ברצפה מרוצפת אבן (פסיפס) בשבת, ואם הרוח הפריחה את הרוק אין צריך לחוש לכך]]''' * '''מקור:''' "אינו רוקק ושף מה פליגין בשאין שם פסיפס (ריצוף.) אבל יש שם פסיפס רוקק ושף רקק והפריחתו הרוח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה ב, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שטז סעיף יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שברצפת פסיפס מותר לשוף בכף הרגל שאין זה כטוחן ואינו נראה כמתקן, ובנפרח ע"י הרוח אין חשש משום שאינו מתכוון * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-א|בבלי ביצה לו א — אין לגמור סידור האוצר כולו בשבת או ביום טוב, שמא יבוא להשוות גומות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-ב-ב|בבלי שבת פא ב — אסור לנקביו לפנות בשדה ניר בשבת, שמא יטול עפר ממקום גבוה וישווה בו גומא במקום נמוך]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">104</span></div>וכל דבר שהוא מחוסר {{ירו"מ-ביאור|שצריך}} לרוח חייב משום זורה והבורר אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידא? היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום — אינו מתחייב {{ירו"מ-הדגשה|שלא תיקן כלום שהרי נשאר שם עוד פסולת}} {{שוליים|ז_מד}}נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הבורר קטנית ביום טוב}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים בורר אוכל ואוכל ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו, ובקנון, ובתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה}}. עשה כן בשבת, על דעתיה דבית שמאי מהו שיהא חייב אמר ליה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ולמה לא אילו עשה כן {{ירו"מ-הדגשה|שברר כדרכו בקנון ובתמחוי}} בשבת על דבית הלל שמא אינו חייב {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} חייב אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: יאות אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הוסר|אבה}}{{ירו"מ-הדגשה|אבא}} לא אתיא {{ירו"מ-ביאור|אין להסתפק}} אלא על דבית שמאי {{ירו"מ-הוסר|למה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלבית הלל פשיטא שחייב בשבת שלא}} {{ירו"מ-הוסר|שהותר}}{{ירו"מ-הדגשה|התירו אלא ביום טוב מפני}} {{ירו"מ-הוסר|מכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|אוכל}} {{ירו"מ-הדגשה|נפש אבל לבית שמאי יש מקום להסתפק, האם הם התירו}} {{ירו"מ-הוסר|ברירה}}{{ירו"מ-הדגשה|לברור}} {{ירו"מ-הדגשה|אוכל מתוך פסולת רק}} {{ירו"מ-הוסר|ביט}}{{ירו"מ-הדגשה|ביום}} {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|טוב, כיוון שאוכל נפש}} הותר {{ירו"מ-הוסר|מכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|אבל בשבת אסור או שאוכל מתוך פסולת לא נחשב}} ברירה {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} בשבת {{ירו"מ-הדגשה|מותר}} בירר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר {{שוליים|ז_מה}}חייב רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר פטור מתניתא פליגא על חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] {{ירו"מ-הוסר|דאמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דתני נתערבו לו פירות בפירות}} בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: תיפתר {{ירו"מ-הוסר|שהיו}}{{ירו"מ-הדגשה|שמניח על השולחן והיו}} אורחין אוכלין ראשונה ראשונה {{ירו"מ-הדגשה|מה שמניח לפניהם}} {{ירו"מ-הוסר|והתני}}{{ירו"מ-הדגשה|ותני}} ובלבד שלא יבור את כל אותו המין {{ירו"מ-הדגשה|שנראה כבורר לאוצר}} אם עשה כן בשבת {{ירו"מ-הוסר|חייב }}על דעתיה דחזקיה {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} שכן הבורר כדרכו בשבת חייב על דעתיה דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אסור}} שכן הבורר כדרכו במקום {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} {{ירו"מ-הדגשה|כגון פסולת מתוך אוכל}} חייב דעתיה דחזקיה אפילו עיגולין {{ירו"מ-ביאור|של תאנים}} מן גוא עיגולין אפילו רמונים מן גוא רמונים {{ירו"מ-הוסר|או}}{{ירו"מ-הדגשה|אם}} כיני אפילו בני נש מן גוא בני נש<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה''', כלומר צריך שהרוח תפזר את זה, וזה כמו זורה. '''וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה''', כלומר כל דבר שהוא משתמש ברוח, כוח אחר מעורב בפעולה שלו, אז חייב משום זורה. '''והבורר''' — למדנו במשנה שבורר הוא אחד מאבות המלאכות. אמר רבי יודן: '''יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב, יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב'''. '''היך עבידא? היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום — אינו מתחייב''', כי לא תיקן כלום, בתוך הערימה נשאר עדיין צלת. '''נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב'''. רבי יונה בעי: למדנו במשנה בורר קטנית ביום טוב, בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל, כלומר צריכים לברור אוכל מתוך פסולת, ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי. '''עשה כן בשבת, על דעתיה דבית שמאי מהו שיהא חייב'''? כלומר אם הוא בורר אוכל מתוך פסולת בשבת, האם יהיה חייב? אמר ליה רבי יוסי: '''ולמה לא, אילו עשה כן בשבת על דבית הלל שמא אינו חייב, חייב'''. כלומר, מה שבית הלל אומרים שבורר כדרכו בחיקו ובקנון ובתמחוי התירו רק ביום טוב; ברור שאם הוא עשה את זה בשבת הוא חייב. אז מסתמא גם מה שבית שמאי אמרו, שבורר אוכל מתוך פסולת, אם עשה את זה בשבת, יהא חייב. אמר רבי מנא: '''יאות אמר רבי יונה'''. כלומר באמת רבי יונה שאל שאלה נכונה דווקא על בית שמאי, לא על בית הלל, כי על בית הלל ברור שיהיה חייב, כי בית הלל אומרים שרק ביום טוב התירו משום אוכל נפש, כמו שמותר לבשל. אבל לבית שמאי, שהם אומרים שבורר ביום טוב אוכל מתוך פסולת, בעצם הם לא מתייחסים לעניין של היתר מיוחד ביום טוב. אולי מה שהם סוברים שבכלל לברור אוכל זה לא ברירה בכלל, זה דרך אכילה בכך. ואם זה ככה, אז זה יהיה מותר גם בשבת, לכן יש מקום להסתפק, '''לא אתיא אלא על דבית שמאי הותר ברירה בשבת'''. אומרת הגמרא: '''בירר אוכלים מתוך אוכלים''', כלומר אוכל מתוך אוכל. חזקיה אמר חייב, רבי יוחנן אמר פטור. '''מתניתא פליגא על חזקיה''' — '''בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן'''. אז רואים מכאן שמותר לברור אוכל מתוך אוכל. רבי בון בר חייה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: '''תיפתר אורחין אוכלין ראשונה ראשונה''', זאת אומרת, הוא מניח על השולחן לפני האורחים, והם אוכלים ראשונה ראשונה, מה שהוא מניח לפניהם. אז בעצם זה כמו בורר אוכל מתוך אוכל, ואוכל, זה דרך אכילה בכך ואין בזה איסור. אומרת הגמרא: '''ובלבד שלא יבור את כל אותו המין'''. כלומר כולם מודים שכשהוא בורר אוכל מתוך אוכל, שלא יברור את כל אותו המין, כי אז זה נראה כאילו הוא בורר על האוצר. עכשיו, '''אם עשה כן בשבת על דעתיה דחזקיה שכן הבורר כדרכו בשבת חייב'''. חזקיה סובר שהבורר כדרכו חייב, אם הוא בורר אוכל מתוך אוכל. '''על דעתיה דרבי יוחנן שכן הבורר כדרכו במקום חייב''' — כי הוא סובר שבורר פסולת מתוך אוכל חייב. '''דעתיה דחזקיה אפילו עיגולין מן גוא עיגולין אפילו רמונים מן גוא רמונים'''. כלומר חזקיה, כמו שאמרנו שהוא אפילו בורר אוכל מתוך אוכל, זה אומר אפילו אם הוא בורר תאנים מתוך תאנים, או אפילו רימונים מתוך רימונים. אז אומרת הגמרא: '''כיני אפילו בני נש מן גוא בני נש'''. כלומר, האם לפי חזקיה גם אם הוא בורר אנשים מתוך אנשים אחרים? ואז אומרת הגמרא שמי שרוצה לעשות טוב, כולם מודים למה שרב אמי היה עושה. רב אמי היה לו לאורחים, הוציא להם תרומוסים עם הפסולת שלהם, ואמר להם: תתנו לעצמכם, אתם תגיעו לאכול את הכל, גם את הקליפות, אפילו בסוף. ואז בזה גם חזקיה מודה, כיוון שסופו לאכול את הכל, אז אין בזה בורר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ז_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_מד|הבורר אוכל מתוך פסולת בשבת בכלי המיוחד לכך חייב חטאת]]''' * '''מקור:''' "נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב רבי יונה בעי תנן: הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו, ובקנון, ובתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה. עשה כן בשבת, " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: לב"ש בורר אוכל מתוך אוכל ולב"ה בורר כדרכו בחיקו ובקנון ובתמחוי אך לא בטבלא ובנפה ובכברה * '''הכרעה:''' נפסק כבית הלל שההיתר ביום טוב הוא רק בכלים אלו, ובשבת הבורר בהם כדרכו חייב, כרמב"ם המחייב הבורר לתוך ידו כגרוגרת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק חמישי#סה-א-ב|בבלי פסחים סה א — המחבץ (מגבש חלב לגבינה) בשבת - שיעור החיוב הוא כגרוגרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-י|בבלי שבת עג ב — זורה, בורר ומרקד נחשבות שלוש מלאכות נפרדות לחיוב אף שתוצאתן דומה, שכן כל מלאכה שנעשתה במשכ]] {{שוליים|ז_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_מה|הבורר פסולת מתוך אוכל בשבת בליבון וכד' חייב משום בורר]]''' * '''מקור:''' "חייב רבי יוחנן (בר נפחא) אמר פטור מתניתא פליגא על חזקיה דתני נתערבו לו פירות בפירות בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן רבי בון בר חייה אמר בשם רבי שמואל בר רב יצחק: תיפתר שמניח על השולחן והיו אורחין אוכל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' חזקיה ~ רבי יוחנן בר נפחא: חזקיה מחייב את הבורר פסולת מתוך אוכל, ומתיר ליטול אוכל מתוך פסולת בו ביום אם בורר ואוכל או בורר ומניח לאלתר; רבי יוחנן פוטר לגמרי כשבורר להניח לאחר זמן * '''הכרעה:''' נפסק כחזקיה שהבורר חייב, ובלבד שלא יברור את כל המין כדי לאצור שאז נראה כבורר לאוצר וחייב אף לדעתו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח שיט,א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-א-א|בבלי שבת עד א — הבורר אוכל מפסולת ביד לאלתר מותר, ובכלי המיוחד לברירה (נפה וכברה) חייב חטאת, ובכלי שאינו מ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-א-ב|בבלי שבת עד א — הבורר אוכל מתוך פסולת בשבת - בורר ואוכל מיד או בורר ומניח מיד - מותר, ובלבד שלא יברור לאחר]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">105</span></div>מיי כדון כל עמא מודיי להדא דרבי אימי {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} דרבי אימי {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} הוה ליה אורחין אפיק קומיהון תורמוסין ופסיליין {{ירו"מ-ביאור|הפסולת שלה.}} אמר לון {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין דעתיכון דאתון מיכול קיסייא {{ירו"מ-ביאור|הקליפות}} בסופא {{ירו"מ-הדגשה|ובזה חזקיה מודה דכיוון שסופו לאכול הכל אין זה בורר}} תני אין בוררין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא טוחנין ולא מרקידין. הבורר, הטוחן, המרקיד בשבת — נסקל. ביום טוב — סופג את הארבעים. והא תנינן [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אומרים}} {{שוליים|ז_מו}}בורר {{ירו"מ-הדגשה|ביום טוב}} כדרכו בחיקו ובתמחוי אמר רבי חנינא ענתונייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הברייתא שאוסרת}} דרבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} היא דרבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר אף מדיח ושולה {{ירו"מ-הדגשה|אבל לברור ללא שינוי אסור}} והא תנינן של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} היו שוחקים את הפילפלים בריחיים שלהן {{ירו"מ-הדגשה|וכי לדעת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מותר לטחון ואסור לבור {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} לא {{ירו"מ-הוסר|הותרה}}{{ירו"מ-הדגשה|התירו}} {{ירו"מ-הדגשה|בית}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} טחינה כדרכה {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשינוי עשו}} ומנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב טז|שמות בא יב טז יז]]) כל מלאכה לא {{ירו"מ-הוסר|יעשו}}{{ירו"מ-הדגשה|יעשה}} בהם {{ירו"מ-הדגשה|וכולי ושמרתם את המצות כל מלאכה}} עד ושמרתם את המצות {{ירו"מ-הדגשה|אסורה מלישה והילך}} {{ירו"מ-ביאור|שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו}} {{ירו"מ-הדגשה|מותר ביום טוב}} תני רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בעי {{ירו"מ-הוסר|כלום}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כך למה היה צריך את הפסוק אך אשר יאכל}} {{ירו"מ-הדגשה|לכל נפש הוא}} {{ירו"מ-הוסר|למדו}}{{ירו"מ-הדגשה|לבדו}} {{ירו"מ-הדגשה|יעשה לכם}} {{ירו"מ-הוסר|לתבשיל}}{{ירו"מ-הדגשה|להתיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בישול}}{{ירו"מ-הוסר| אלא מיכן}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} לא אמר כן אלא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] ([[שמות יב טז|שמות בא יב טז יז]])אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם עד ושמרתם את המצות {{ירו"מ-הדגשה|דמלישה והילך}} {{ירו"מ-ביאור|שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו}} {{ירו"מ-הדגשה|מותר ביום טוב לצורך אוכל נפש אבל ברירה וטחינה אסור}} תני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] ופליג {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אך הוא {{ירו"מ-הדגשה|לבדו}} הרי אלו {{ירו"מ-הדגשה|שלושה}} מיעוטין שלא לקצור ולא לטחון ולא להרקיד ביום טוב {{ירו"מ-הדגשה|אבל לברור מותר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}רב חייה בר אשי {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ז_מז}}המשמר חייב משום בורר אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דא}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} משום מרקד רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסה {{ירו"מ-ביאור|אסי}} תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומה המרקד קמח {{ירו"מ-הוסר|מלמטן}}{{ירו"מ-הדגשה|מלמעלן}} וסולת {{ירו"מ-הוסר|מלמעלן}}{{ירו"מ-הדגשה|מלמטן}} אף המשמר יין מלמטן ושמרין מלמעלן ולא הוינן אמרין כלום {{ירו"מ-הוסר|למה}}{{ירו"מ-הדגשה|דעל כרחך משמר כבורר כיוון שמצאנו}} שהותר {{ירו"מ-הוסר|מכלל }}ברירה {{ירו"מ-הוסר|הותר מכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|מכללה ביום טוב ומצאנו שהותר}} שימור {{ירו"מ-הדגשה|מכללו ביום טוב}} הותר {{ירו"מ-הוסר|מכלל }}ברירה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי והותר {{ירו"מ-הוסר|מכלל }}שימור {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אף נותנין לתלויה ביום טוב ולא {{ירו"מ-הוסר|הותר מכלל}}{{ירו"מ-הדגשה|מצאנו שהותר}} הרקדה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי חנינא בן יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן יסא|°]] בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} <br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''תני אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין. הבורר, הטוחן, המרקיד בשבת נסקל. ביום טוב סופג את הארבעים.''' שואלת הגמרא: והתנינן רבי-- לא, אמרי: אם בורר ביום טוב כדרכו בחיקו ובתמחוי, אז איך אתה אומר שלוקה? '''אמר רבי חנינא ענתוניא''': זה רבן גמליאל. כלומר הבית הדין דרשה את דעת רבן גמליאל, שהוא סובר שאסור. כן, צריכים שילוי. כן, שהוא אמר שם '''אף מדיח ושולה''', כלומר לברור כמו דרכו אסור. כל מה שהתירו זה רק בשילוי. שואלת הגמרא והתנינן: '''של בית רבן גמליאל היו שוחקים את הפילפלים בריחיים שלהן''' כדרכם לכאורה. אז מה, לדעת רבן גמליאל '''מותר לטחון ואסור לבור'''? אמר רבי יוסי בשם רבי אילא: גם רבן גמליאל לא התירו טחינה כדרכה, אלא בשילוי אסור. כלומר גם אמנם באותו כלי, אבל בשילוי מותר. עכשיו, '''מנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין'''? אמר רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש דכתיב '''כל מלאכה לא בהם'''. ואחרי זה כתוב בסוף הפסוק '''ושמרתם את המצות''', בפסוק הבא. אז מכאן למדו חז"ל שכל מלאכה עד ושמרתם את המצות אסורה. משמרתם את המצות מותר. כלומר, מלשם ואילך, שאז בעצם שמים את המים בקמח וצריך לשמור שלא יחמיץ, משם מותר. אומרת הגמרא: תני רבי יוסה, בעי רבי יוסה: אם כך, אז למה צריך פסוק "'''אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם'''" כדי להתיר בישול? הרי אם אתה אומר שמהפסוק הזה, כן, "משמרתם את המצות", אתה לומד שכל דבר שמשעת שמירה מלשם ואילך מותר, אז גם בישול הוא חלק מזה, אז גם מותר. אז למה צריך פסוק מיוחד להתיר בישול? אומרת הגמרא: רבי יוסה לא אמר כן, לא ככה. הוא עצמו לא דרש ככה את הפסוק, אלא דרש את זה אחרת. כן? ככה הוא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש: '''אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם''' עד '''ושמרתם את המצות'''. הכל זה דרשה אחת. ללמד שמה שמותר לאוכל נפש זה רק מלשם ואילך, משעה שהוא נותן מים, כן, ואז צריך לשמור שלא יחמיצו, אז מותר. כן? אבל בירה וטחינה שהם קודם אסורים. אומרת הגמרא: תני חזקיה ופליג, כן, חזקיה סובר אחרת. הוא אומר שבעצם כל אוכל נפש מותר, אלא שהתורה מיעטה שלושה דברים: '''אך''' - '''הוא''' - הרי אלו מיעוטין שלא לקצור, שלא לטחון ושלא להרקיד ביום טוב. אבל לברור, שהתורה לא מיעטה, מותר. אומרת הגמרא: רבי זעירא ורב חייה בר אשי אמרו בשם שמואל: '''המשמר חייב משום בורר'''. אמר רבי זעירא: לא מסתברא, לא הגיוני. אם זה היה הגיוני, אלא משום מרקד, יותר דומה למרקד. כן? אומרת הגמרא: רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין: בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר רבי זעירא, שבאמת, אה, משמר זה דומה למרקד, כי מה '''המרקד קמח וסולת''' - כלומר הפסולת למעלה והנקי זה למטה - '''אף המשמר יין מלמטן ושמרין מלמעלן'''. ולא הוינן אמרין כלום, אבל באמת לא אמרנו להם כלום. באמת אנחנו טעינו, כי באמת משמר זה יותר דומה לבורר. למה? כיוון שמצאנו הרי '''שהותר ברירה''' בכללה ביום טוב, כן, יש מקרים שמותר לברור, ומצאנו '''שהותר שימור''' בכלל ביום טוב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ז_מו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_מו|בורר ביום טוב מותר בחיקו ובתמחוי אך לא בנפה ובכברה]]''' * '''מקור:''' "בורר ביום טוב כדרכו בחיקו ובתמחוי אמר רבי חנינא ענתונייא הברייתא שאוסרת דרבן גמליאל (דיבנה) היא דרבן גמליאל (דיבנה) אומר אף מדיח ושולה אבל לברור ללא שינוי אסור והא תנינן של בית רבן גמליאל (דיבנה) היו " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ג, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן תקי סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ת"ק ~ רבן גמליאל: ת"ק אוסר בורר בכל דרך, רבן גמליאל מתיר בחיקו ובתמחוי אף מדיח ושולה * '''הכרעה:''' נפסק כרבן גמליאל שמותר לברור בחיקו ובתמחוי כדרכו ביום טוב, כרוקם רבי יוסי בשם רבי אילא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_מז|המסנן יין מהשמרים בשבת חייב משום איזו מלאכה - בורר או מרקד]]''' * '''מקור:''' "המשמר חייב משום בורר אמר רבי זעירא לא מסתברא דא אלא משום מרקד רבי יונה ורבי יוסה (אסי) תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר רבי זעירא: ומה המרקד קמח מלמעלן וסולת מלמטן אף המשמר יין מלמטן ושמרין מ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יא, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' סתם (משמר=בורר) ~ ר' זעירא (משמר=מרקד, ואח"כ חזר בו והודה שמשמר כבורר) * '''הכרעה:''' נפסק כסתם שהמשמר חייב משום בורר, כדברי ר' זעירא בסוף שחזר מדעתו שהמרקד וגם המשמר הם משום בורר, וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק חמישי#סה-א-ב|בבלי פסחים סה א — המחבץ (מגבש חלב לגבינה) בשבת - שיעור החיוב הוא כגרוגרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-י|בבלי שבת עג ב — זורה, בורר ומרקד נחשבות שלוש מלאכות נפרדות לחיוב אף שתוצאתן דומה, שכן כל מלאכה שנעשתה במשכ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">106</span></div>{{שוליים|ז_מח}}אין שונין {{ירו"מ-ביאור|לסנן פעם שניה}} את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה {{ירו"מ-הדגשה|הא כדרכו אסור לרקד}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שמשמר חייב}} משום מרקד {{ירו"מ-הוסר|הוא }}יהא אסור אמר רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ודלא כרבי יודה דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הוסר|אבל}}{{ירו"מ-הדגשה|אף}} במכשירי אוכל נפש התירו {{ירו"מ-הדגשה|וכל שכן שהרקדה מותר אבל עדין}} בעייא דא מילתא מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן {{שוליים|ז_מט}}והטוחן ההן דשחק מלח {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ז_נ}}חסף {{ירו"מ-ביאור|חרס}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} פילפלין חייב משום טוחן ההן דחשר {{ירו"מ-ביאור|סינן}} גורגבסין {{ירו"מ-ביאור|מוץ,}} {{ירו"מ-הוסר|מוץ }}חול {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ז_נא}}עפר חייב בו משום מרקד ההן דגבל גירגבסין {{ירו"מ-ביאור|מוץ,}} עפר קילורין מלוגמא סממנין חייב משום לש הלש והמקטף והעורך כולהן משום לש רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] בעי תמן אמר {{ירו"מ-הדגשה|המחמיץ מנחות}} {{שוליים|ז_נב}}חייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה והכא את אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שכולם משום לש ואם עשה בהעלם אחד חייב רק אחת}} אלא תמן יש לו לחלוק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: לא תעשה חמץ, וכתיב: לא תאפה חמץ. אפיה בכלל לא תעשה חמץ הייתה, ולמה יצאה? להקיש אליה ולאמר: מה אפיה}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|עליה בפני עצמה אף לישה ועריכה חייב עליהם בפני עצמן מכאן שחייב}} על כל אחת ואחת ברם הכא אינו חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|האופה}} את חמי אפייה תולדת {{ירו"מ-הוסר|לבישול}}{{ירו"מ-הדגשה|בישול}} ואת אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שמניתה אופה בל"ט אבות מלאכה}} אלא בגין דתנינן סדר עיסה תנינתה עמהן וההן דא{{ירו"מ-הדגשה|ז}}ין {{ירו"מ-ביאור|המחמם}} גירקדרין {{ירו"מ-ביאור|סיד}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} משיח כילוס {{ירו"מ-ביאור|שמן}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} שרי זיפות {{ירו"מ-ביאור|מחמם זפת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} שרי מוסרין {{ירו"מ-ביאור|מרכך דברים קשים}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב משום מבשל אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסה בר חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{שוליים|ז_נג}}המתיך אבר חייב משום מבשל הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהן {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} משום מבשל {{שוליים|ז_נד}}בישל בחמי טבריא מהו חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר אסור רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר מותר אמר רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אזלית לקיסרין ושמעית {{ירו"מ-הדגשה|ל}}רבי זריקן {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] {{ירו"מ-הוסר|לחזקיה צריכה}}{{ירו"מ-הדגשה|דצריכה}} ליה {{ירו"מ-הדגשה|אי אסור או מותר}} פסח שיתבשל בחמי טבריא מהו {{ירו"מ-הדגשה|האם חייב משום לא תוכלו ממנו נא ובשל מבושל במים}} תרין אמורין חד אמר אסור וחרנה אמר מותר מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב ט|שמות בא יב ט]]) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים {{ירו"מ-הדגשה|בישול אסרה תורה ואין זה בישול}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מותר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב ט|שמות בא יב ט]]) כי אם צלי {{ירו"מ-הדגשה|אש}} ראשו על כרעיו ועל קרבו כל {{ירו"מ-הדגשה|שאינו צלי עובר עליו באל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כל}} אילין שיעוריא: אם לאוכלין — כגרוגרת. אם לבהמה — כמלוא פי גדי. אם לבשל — כדי לבשל ביצה קלה. אם לארוג — כמלוא רוחב הסיט. {{ירו"מ-הוסר|כפול }}אם לטוות — כמלוא רוחב סיט כפול {{שוליים|ז_נה}}הגוזז את הצמר גזז סתם {{ירו"מ-הדגשה|שלא לצורך אריגה או טוויה}} מהו {{ירו"מ-הדגשה|השיעור}} נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: הוציא דיו אם בקולמוס {{שוליים|ז_נו}}כדי לכתוב שתי אותיות אם להגיה כדי להגות {{ירו"מ-ביאור|לתקן}} אות אחת {{ירו"מ-הדגשה|משמע שברישא הוציא סתם ואזלינן לקולה, אף הגוזז סתם אזלינן לקולה, וחייב כמלא רוחב הסיט כפול}} תמן תנינן {{שוליים|ז_נז}}השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השיער ובלבד שלא יזיזנו {{ירו"מ-ביאור|את השער שתלש}} ממקומו וכן {{שוליים|ז_נח}}התולש את השיער<br><br> <span id="דף_נא_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> כן, איפה? הותר ברירה, דתנן '''בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי''', והותר שימור, דתנן '''אף נותנין לתלויה ביום טוב'''. מותר לסנן אם יש כבר משמרת תלויה. מותר לסנן את היין. '''ולא הרקדה''' - אבל לא מצאנו שהותר הרקדה. כן? דאמר רבי חנינא בן יסא בשם רב יהודה: '''אין שונין את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה'''. כלומר להרקיד אחרי הנפה התירו. '''אין תימר משום מרקד יהא אסור''' - אם תאמר שמשמר חייב משום מרקד, אז צריך להיות אסור. אמר רבי יוסה ברבי בון: '''ודלא כרבי יודה''' - כל ההלכה הזו לא כמו רבי יהודה. זה היה בשם רבי יודה, '''במכשירי אוכל נפש התירו'''. אז אם התירו מכשירי אוכל נפש, כל שכן שהתירו הרקדה. אבל עדיין '''בעייא דא מילתא, מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן'''? כלומר, אמרו שרבנן אומרים שאין שונין, כלומר אסור לסנן פעם שנייה קמח. השאלה אם לסנן פעם שנייה קמח מותר אחרי הנפה, זה נשאר בשאלה. למדנו במשנה שאחד ממיני המלאכות זה הטוחן. אומרת הגמרא: '''ההן דשחק מלח חסף פילפלין חייב משום טוחן''' - מי שטוחן מלח או חרס או פלפלים חייב משום טוחן. '''ההן דחשר גורגבסין חול עפר חייב בו משום מרקד''' - מי שמסנן גיר גבסין, חול או עפר, אז חייב משום מרקד. כלומר, למרות שזה לא אוכל, הוא מסנן סיד או חול או עפר, אף בכלל הוא חייב משום מרקד. '''ההן דגבל גירגבסין עפר קילורין מלוגמא סממנין חייב משום לש''' - מי שהוא מערבב עם מים גיר גבסין, כל אלה זה מדובר על איזה סוג של גיר או גבס או עפר או קילורין או מלוגמא או סממנין, אז הוא חייב משום לש. '''הלש והמקטף והעורך כולהן משום לש''' - כל הדברים האלה זה תולדה של לש. רבי אבא בר ממל בעי: תמן אמר '''חייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה'''. זאת אומרת, בעצם כל אחד מהם זה משהו אחר. '''והכא את אמר הכין''' - שכולם משום לש. הרי אנחנו יודעים שיש לנו כלל שמי שאפה מהמנחות מנחה אחת חייב רק אחת. כלומר בעצם כולם רק חייב אחת. אז למה אתה אומר שחייב שלוש? אומרת הגמרא: '''אלא תמן יש לו לחלוק''' - שמה זה גזירת הכתוב שחולקת. נניח שיש פה שלוש חלוקות. '''חייב על כל אחת ואחת''' - כתיב "לא תיעשה חמץ" לגבי המנחות, וכתיב "לא תאפה חמץ". הרי אפייה בכלל לא תיעשה חמץ. אז למה יצא? להקיש עליה, לומר מה אפייה חייב עליה בפני עצמה אף לישה ועריכה חייב בפני עצמה. אז מכאן למדו שחייב על כל אחד ואחת. '''ברם הכא אינו חייב אלא אחת''' - אצלנו יהיה חייב רק אחת. אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''האופה''' - זה אחד מלהי המנחות... '''את חמי אפייה תולדת''' - אפייה זה תולדת בישול. '''ואת אמר הכין''' - למה אתה מונה את האפייה בין תולדות ולא מונה את האב שזה בישול? אלא בגין דתנינן '''סדר עיסה תנינתה עמהן''' - כלומר, בגלל שלמדו את זה בעל פה, אז העדיפו לנקוט במלאכה שהיא בסדר עיסה, הכנת הפת. כן, אז אופה, ולא אמור מבשל. אומרת הגמרא: '''ההן דא ין גירקדרין משיח כילוס שרי זיפות שרי מוסרין''' - מי שמחמם את הסיד או משיח כילוס, כלומר הוא מחמם שמן שהוא קרוש, או שאר איזיפות, או שהוא מחמם זפת שיהיה נוזלי, או שאר מוסרין, כלומר מרכך דברים קשים. בכל אלה חייב מי שמבשל, כי כל המהות של בישול זה לרכך דבר קשה. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסה בר חנינה: המתיך אבר חייב משום מבשל'''. '''הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהן משום מבשל'''. '''בישל בחמי טבריא מהו'''? כלומר, אם לא על ידי אור מה הדין? אז '''חזקיה אמר אסור, רבי יוחנן אמר מותר'''. אמר רב מנא: אזלית לקיסרין ושמעית רבי זריקן בשם חזקיה '''ליה פסח שיתבשל בחמי טבריא מהו''' - '''תרין אמורין חד אמר אסור וחרנה אמר מותר''' - הוא לא אמר ודאי אסור, אלא הוא הסתפק. ככה אמרו בקיסריה. אומרת הגמרא: פסח שהתבשל בחמי טבריא, האם הוא חייב משום "לא תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים" או לא? אז '''תרין אמורין, חד אמר אסור וחרנה אמר מותר'''. '''מאן ד מר''' מותר, דכתיב '''אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים''' - בישול אסרה התורה וזה לא בישול. אז לכן הוא אומר שאין פה איסור. כלומר, לא קיים מצוות "צלי אש", אבל בכל אופן לא עבר איסור של מבושל. '''ומאן ד מר''' מותר, דכתיב '''כי אם צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו''' - כל שאינו צלי עובר עליו, "ואל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים". אומרת הגמרא: '''כל אילין שיעוריא''' - כמו שיעורים שלמדנו על הוצאה וכל העניינים. '''אם לאוכלין כגרוגרת. אם לבהמה כמלוא פי גדי. אם לבשל כדי לבשל ביצה קלה. אם לארוג כמלוא רוחב הסיט. אם לטוות כמלוא רוחב סיט כפול'''. כן, זה עניין הוצאה. ככה למדו את השיעורים האלה. שואלת הגמרא, למדנו במשנה שהגוזז את הצמר, זה אחד מהמלאכות. השאלה אם הוא '''גזז סתם''', כן, הוא לא הגדיר לצורך מה הוא גוזז. כן, האם לאריגה או לטוויה? '''מהו''', אז אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא: הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות אם להגיה כדי להגות אות אחת'''. אז משמע מכאן שברשם, מה שאמרנו שהוא הוציא בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות, הכוונה שהוא הוציא סתם. הוא לא התכוון לתקן אות. כן. אז רואים מכאן שבסתם הולכים לחומרה. אז גם בגוזז סתם הולכים לחומרה ולא יהיה חייב, אלא אם גזז כמלוא רוחב סיט כפול. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ז_מח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_מח|אין שונים קמח ביום טוב, אך מותר לרקד לאחורי הנפה שלא כדרכו]]''' * '''מקור:''' "אין שונין (לסנן פעם שניה) את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה הא כדרכו אסור לרקד אין תימר שמשמר חייב משום מרקד יהא אסור אמר רבי יוסה ברבי בון: ודלא כרבי יודה דתני בשם רבי יודה אף במכשירי אוכל נפש התירו וכ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ג, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן תקו סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסה ברבי בון שהרקדה לאחורי הנפה מותרת, שלא כרבי יודה שאף כדרכו התיר; אך שינוי הקמח פעם שנייה נשאר באיסור {{שוליים|ז_מט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_מט|האם כתישת/שחיקת מלח אסורה בשבת מדין טוחן]]''' * '''מקור:''' "והטוחן ההן דשחק מלח או" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה טו, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שהשוחק מלח חייב משום טוחן, כדברי הירושלמי; כן פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק ח הלכה טו ופרק כא הלכה יח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-א|בבלי שבת עד ב — החותך ירק דק דק חייב משום טוחן, ואם מקפיד על מידת החיתוך חייב משום מחתך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-ב|בבלי שבת עד ב — הזורק יתד עץ לתנור חייב משום מבשל]] {{שוליים|ז_נ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_נ|השוחק חרס או פלפלים בשבת, וכן המסנן מוץ מחול, חייב משום טוחן]]''' * '''מקור:''' "חסף (חרס) או פילפלין חייב משום טוחן ההן דחשר (סינן) גורגבסין (מוץ,) חול או" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה טו, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שטחינה אינה דווקא בפירות אלא בכל דבר הראוי להתחלק לחלקים דקים, כרמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה טו ופרק כא הלכה יח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-א|בבלי שבת עד ב — החותך ירק דק דק חייב משום טוחן, ואם מקפיד על מידת החיתוך חייב משום מחתך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-ב|בבלי שבת עד ב — הזורק יתד עץ לתנור חייב משום מבשל]] {{שוליים|ז_נא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_נא|הלש, המקטף והעורך עפר לצורך רפואה או סממנים - חייבים משום לש בשבת]]''' * '''מקור:''' "עפר חייב בו משום מרקד ההן דגבל גירגבסין (מוץ,) עפר קילורין מלוגמא סממנין חייב משום לש הלש והמקטף והעורך כולהן משום לש רבי אבא בר ממל בעי תמן אמר המחמיץ מנחות" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה טז, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה לג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהלש, המקטף והעורך כולן חייבים משום לש, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק ח הלכה טז, ופרק כא הלכה לג) שגיבול עפר לצורך קילורין וסממנים חייב משום לש * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יח-א-א|בבלי שבת יח א — לישת עפר או אפר במים דינה כגיבול, וגיבול זה חייב עליו משום מלאכת לש בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לח-א-ח|בבלי ברכות לח א — האוכל או שותה דבר שהוא מאכל בריאים לצורך רפואה — חייב לברך עליו, שהרי נהנה ממנו, וכוונת הג]] {{שוליים|ז_נב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_נב|העושה בהעלם אחד כמה מלאכות שבת הנכללות בלאו אחד חייב חטאת אחת בלבד]]''' * '''מקור:''' "חייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה והכא את אמר הכין שכולם משום לש ואם עשה בהעלם אחד חייב רק אחת אלא תמן יש לו לחלוק דכתיב: לא תעשה חמץ, וכתיב: לא תאפה חמץ. אפיה בכלל לא תעשה חמץ הייתה, ולמה יצאה? להק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יב, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאין חילוק מלאכות בשבת אלא בחמץ בפסח, שכן ריבה הכתוב "לא תעשה" ו"לא תאפה" להקיש ולחייב על כל אחת בפני עצמה, מה שאין כן בשבת שאין ריבוי כתובים כזה, וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק חמישי#נה-א-ד|בבלי מנחות נה א — המחמיץ מנחה עובר בלא תעשה וחייב על לישתה, עריכתה ואפייתה בנפרד]] {{שוליים|ז_נג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_נג|המבשל אוכל בכל דרך בישול (היתוך, צלייה, טיגון, שליקה, עישון) חייב משום מבשל בשבת]]''' * '''מקור:''' "המתיך אבר חייב משום מבשל הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהן חייב משום מבשל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שכל אלו נכללים באיסור מבשל, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק ט הלכה ו) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-ג|בבלי שבת עד ב — המחמם זפת (כופרא) בשבת עד שהוא נמס - חייב משום מבשל, אף שהיא חוזרת ומתקשה כשהיא מצטננת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-ד|בבלי שבת עד ב — העושה כלי חרס בשבת (חבית, תנור) חייב על כל אחת ממלאכות טוחן, בורר, מרקד, לש, ממחק וכיו"ב ה]] {{שוליים|ז_נד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_נד|האם בישול בחמי טבריא (מים שהוחמו בדרך הטבע) נחשב לבישול האסור בשבת]]''' * '''מקור:''' "בישל בחמי טבריא מהו חזקיה אמר אסור רבי יוחנן (בר נפחא) אמר מותר אמר רב מנא (בן יונה): אזלית לקיסרין ושמעית לרבי זריקן דאמר בשם חזקיה דצריכה ליה אי אסור או מותר פסח שיתבשל בחמי טבריא מהו האם חייב משום " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חזקיה ~ רבי יוחנן: חזקיה אסר לבשל בחמי טבריא, רבי יוחנן התיר * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שמותר, שכן חמי טבריא הוחמו מכוח האש בטבע ולא מדין תולדות האש שגזרו בהם חכמים, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שני#מא-א-ז|בבלי פסחים מא א — המבשל בחמי טבריה בשבת פטור מפני שאינה תולדת אש, ואינו כדרך בישול האסור מדאורייתא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#לט-א-א|בבלי שבת לט א — מותר להטמין תבשיל בתולדות החמה כדי לשמור על חומו]] {{שוליים|ז_נה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_נה|השיעור להתחייבות על גזיזת צמר בשבת ללא צורך טוויה או אריגה, נקבע כמלוא הקולמוס]]''' * '''מקור:''' "הגוזז את הצמר גזז סתם שלא לצורך אריגה או טוויה מהו השיעור נישמעינה מן הדא דתנן: הוציא דיו אם בקולמוס" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלימוד הירושלמי מהוצאת דיו כמלוא הקולמוס, שכן זהו שיעור החשיבות המינימלי לכל דבר הנצרך במלאכתו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כה-א-א|בבלי בכורות כה א — התולש כנף מן העוף חייב משום גוזז, הקוטמו חייב משום מחתך, והמורטו חייב משום ממחק - שלוש חטא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-ו|בבלי שבת עד ב — התולש נוצה מעוף בשבת חייב משום גוזז, אף שאין זו דרך גזיזה בבהמה]] {{שוליים|ז_נו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_נו|שיעור חיוב הגוזז צמר סתם הוא כמלוא רוחב הסיט הכפול]]''' * '''מקור:''' "כדי לכתוב שתי אותיות אם להגיה כדי להגות (לתקן) אות אחת משמע שברישא הוציא סתם ואזלינן לקולה, אף הגוזז סתם אזלינן לקולה, וחייב כמלא רוחב הסיט כפול תמן תנינן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן, כרמב"ם (הלכות שבת יח,ט), שכן הוציא בסתם ואזלינן לקולה כדין המוציא שתי אותיות סתם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-א|בבלי שבת פ א — המוציא אות אחת בדיו ואות אחת בקולמוס ואות אחת בקלמרין בהוצאה אחת בשבת, האם חייב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-ב|בבלי שבת פ א — הכותב שתי אותיות בשבת כשהוא מהלך חייב, שכתיבתן היא הנחתן]] {{שוליים|ז_נז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_נז|השוחט בכור בעל מום מותר לתלוש שיער במקום השחיטה ובתנאי שלא יזיזנו ממקומו]]''' * '''מקור:''' "השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השיער ובלבד שלא יזיזנו (את השער שתלש) ממקומו וכן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק א, הלכה יא, שו"ע יו"ד סימן שח סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמתיר לעשות מקום לקופיץ ולתלוש שיער בבכור, בתנאי שהשיער התלוש לא יוזז ממקומו כדי שלא ייהנה מגיזת הקדשים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כד-ב-א|בבלי בכורות כד ב — השוחט בכור לבדוק מום עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו]] {{שוליים|ז_נח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_נח|אין להרקיד קמח ביום טוב אלא רק לנפות דרך אחורי הנפה בלבד]]''' * '''מקור:''' "התולש את השיער 📖 באר משה — דף נ עמוד ב כן, איפה? הותר ברירה, דתנן בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי , והותר שימור, דתנן אף נותנין לתלויה ביום טוב . מותר לסנן אם יש כבר משמרת תלויה. מותר לסנן את היין. ולא הרקדה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק א, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הותרו ברירה וסינון (משמרת תלויה) ביום טוב, אך הרקדה בנפה לא הותרה אלא לאחורי הנפה בלבד, כדברי רבי חנינא בן יסא בשם רב יהודה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כד-ב-א|בבלי בכורות כד ב — השוחט בכור לבדוק מום עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כד-ב-ב|בבלי בכורות כד ב — תולש שער בהמה לבדוק מום כנגד מקום אחר מותר לעשות אף ביום טוב]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">107</span></div>לראות מקום מום {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן לקיש}} {{שוליים|ז_נט}}התולש מן הקדשים פטור אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] כדעתיה דאיתפלגון התולש בקדשים רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר חייב {{ירו"מ-הדגשה|דתולש היינו גוזז}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר פטור רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון התולש כנף בעוף {{ירו"מ-הדגשה|חייב משום שלש}} {{שוליים|ז_ס}}{{ירו"מ-הדגשה|תלש חייב משום גוזז}} {{שוליים|ז_סא}}המורטה {{ירו"מ-הדגשה|חייב משום ממחק}} והקוטמה חייב משום {{ירו"מ-הוסר|שלש}}{{ירו"מ-הדגשה|מכה בפטיש גבי בכור הוא אמר שאין תלישה בכלל גוזז והכא הוא אמר התולש חייב משום גוזז}} אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ולא פליגין {{ירו"מ-הוסר|התולש חייב משום גוזז המורטה חייב משום מוחק הקוטמה חייב משום מכה בפטיש }}{{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} דמייא עוף שאין {{ירו"מ-הדגשה|לו}} גיזה תלישתה היא גיזתה ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|בבכור}} אינו חייב עד שיגזז תדע לך שהוא כן דתני {{שוליים|ז_סב}}תלש מן {{ירו"מ-הוסר|המיתה}}{{ירו"מ-הדגשה|המתה}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|ש}}תלישתה זו היא גיזתה {{שוליים|ז_סג}}המלבנו ההין דמגפר {{ירו"מ-הדגשה|עץ לכלים}}{{ירו"מ-הוסר| עאל מני}} {{ירו"מ-הוסר|נחבלין}}{{ירו"מ-הדגשה|חבל}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}אליקה {{ירו"מ-ביאור|לעוגן.}} הדא איתתא דשרקא אפה {{ירו"מ-ביאור|מורחת פניה}} {{ירו"מ-הוסר|דשרקא}}{{ירו"מ-הדגשה|שרקא}} מעזלה {{ירו"מ-ביאור|מורחת אריג.}} ההן חייטא דיהב חוטא גו פומיה {{ירו"מ-הדגשה|לנקותו חייבת משום מלבן אמר}} רב כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]] בשם רבנן דקיסרין המיינטון {{ירו"מ-ביאור|בגד שמתלבן בחום האש}} חייב משום מלבן {{שוליים|ז_סד}}המנפסו ההן דנפיס {{ירו"מ-ביאור|מנפץ}} סיב הוצין גומא חייב משום {{ירו"מ-הוסר|מנפס}}{{ירו"מ-הדגשה|מנפץ}} {{שוליים|ז_סה}}הצובעו מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין {{ירו"מ-ביאור|מכים}} בבהמה {{ירו"מ-הדגשה|כדי לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|בעורות}}{{ירו"מ-הדגשה|עורות}} אלים מאדמים אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: הדא אמר העושה חבורה {{שוליים|ז_סו}}ונצרר בה דם חייב המאדם אודם בשפה חייב {{ירו"מ-הדגשה|משום צובע}} המוציא דם חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום הצר צורה {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך מלאו בצבע}} הראשון חייב משום כותב והשני חייב משום צובע חיסר {{ירו"מ-ביאור|בצורה שעשה}} בה אבר ובא אחר וגמרה חייב {{שוליים|ז_סז}}משום מכה בפטיש {{שוליים|ז_סח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הסוחט והמכבס מלאכה אחת היא תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקהאומר הצבעים שבירושלים היו עושין {{ירו"מ-הדגשה|סחיטה}} מלאכה בפני עצמה על דעתיה דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מ' מלאכות אינון, וניתני. לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עלמא מודיי בהן. ההן דעביד חבלין, ההן דעביד ממזור {{ירו"מ-ביאור|חגורה}} חייב משום טווה ההן דעבד קונטרן {{ירו"מ-ביאור|שק}} נפן ומחצלן {{ירו"מ-ביאור|מחצלת}} חייב משום מיסיך הדא איתתא כד משתייה בקוביה {{ירו"מ-ביאור|שמותחת חוטי השתי}} {{ירו"מ-הדגשה|חייבת}} משום {{ירו"מ-הוסר|מיסכת}}{{ירו"מ-הדגשה|מסיך}} כד יהבה קדמה {{ירו"מ-הדגשה|ומכניסה בנירין חייבת}} משום עושה בתין כד מקימה לון {{ירו"מ-ביאור|שמעמידה את כלי האריגה}} {{ירו"מ-הדגשה|חייבת}} משום בונה כד מחייא {{ירו"מ-ביאור|שמעבירה את חוטי הערב}} משום אורגת. כד מקטעא בנימייא — משום מחתכת. כד גמרה מלאכתה — משום מכה בפטיש. ההן דעבד קופין {{ירו"מ-ביאור|קופה מנצרים}} כד צפר {{ירו"מ-ביאור|שמעמיד השתי}} משום {{ירו"מ-הוסר|מיסיך}}{{ירו"מ-הדגשה|מסיך}} כד מחייט משום תופר כף {{ירו"מ-הדגשה|את הקנים}} משום בונה כד מקטע משום מחתך גמר מלאכתו משום מכה בפטיש<br><br> <span id="דף_נא_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> רבותינו הקדושים במסכת שבת דף נ"א. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אומרת הגמרא תמנתא נינה, השוחט הבכור עושה מקום לקופיץ מכאן ומכאן ותולש את השיער ובלבד שלא יעזוב למקומו. אנחנו יודעים שיש אחד מההלכות שחיטה זה אסור שיהיה חלודה. חלודה פירושו שהסכין נכנס מתחת לעור, אבל גם אם הוא נכנס מתחת למשהו אז השחיטה היא פסולה. ולכן כדי שהשחיטה, הסכין לא תיכנס מתחת לצמר אז תולשים את הצמר באותו מקום. אז הגמרא אומרת שלמדנו ביידא שאומרת שכששוחטים בכור מותר לתלוש את השיער אבל להשאיר אותו באותו מקום, לא לקחת אותו, כן? כי יש איסור לגזוז את הצמר של בכור. '''ואין תולש את השיער לראות מקום המום'''. אז אותו דין בדיוק גם כן מותר לתלוש אבל אסור להוציא את זה, להשאיר את זה באותו מקום. ואומר מכאן, אמר '''רבי אילא בשם רבי שמעון התולש מן הקדשים פטור''', כלומר כל האיסור זה רק לגזור אבל לתלוש מותר. '''אמר רבי יעקב בר אחא ריש לקיש כדעתיה''' - דאיתפלגון. '''התולש בקדשים''' - רבי יוחנן אמר חייב, כי תולש זה כמו גוזז, ורבי שמעון בן לקיש אומר פטור. ואמר רבי ירמיה '''מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש''', רבי שמעון בן לקיש חזר בו? דאיתפלגון: '''התולש כנף בעוף''' - חייב משום גוזז. '''המורטה''' - חייב משום ממחק. '''והקוטמה''' - חייב משום מכה בפטיש. כלומר אם אדם תולש את הנוצה של העוף אז הוא עובר משום גוזז, כן? ואם הוא מורט את השערות הדקות מהקנה שמכינים ממנו כולמוס, תולשים את השערות אז הוא חייב משום ממחק. ואם הוא חותך את זה במידה שהוא רוצה זה קוטם את זה, הוא חייב משום מכה בפטיש. לגבי בכור זה חוקק קשה, כן? לגבי בכור אמרנו שתלישה זה לא בכלל גוזז, ואילו כאן הוא אומר כן, לגבי הנוצה הוא אומר שתולש זה חייב משום גוזז. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ולא פליגין''', כלומר זה לא שונה. כלומר התלישה של עוף זה באמת חייב משום גוזז, אבל תלש שערות לא חייב משום גוזז. '''דמייא עוף שאין גיזה תלישתה היא גיזתה'''. כלומר כיוון שבעוף אין גיזה אחרת, זה הגיזה שלו - התלישה זה הגיזה. ואומר לך '''ברם הכא אינו חייב עד שיגזז''', כן? בכור יש לו גזיזה אז לכן אינו חייב עד שיגזוז. '''תדע לך שהוא כן, דתני תלש מן המתה חייב''', כן? כי בבהמה אין גזיזה, אז התלישה זה הגזיזה. למדנו במשנה שחייב על מלאכת מלבן. ואומרת הגמרא '''ההין דמגפר''' לכלים, כן? הם מניחים גופרית מתחת לכלים והם מתגפרים, כלומר הם מקבלים איזו שכבה שמחליקה אותם, או חבל לעוגן, כן? כדי שהמים לא יזיקו לו. זאת אומרת, זה בעצם גם חייב משום מלבן, כי זה גם מנקה אותו. ואומר '''הדא איתתא דשרקא אפה''' או '''מעזלה''', כלומר היא מורחת את הפנים או את האריג, אז גם כן חייב משום מלבן, כי זה בעצם מכבס את זה. '''ההן חייטא דיהב חוטא גו פומיה''', גם כן שהוא שם את החוט בתוך הפה כדי לנקות אותו, אז גם חייב משום מלבן. '''אמר רב כהן בשם רבנן דקיסרין: המיינטון''', כלומר זה בגד שהוא מתלבן בחום האש, אז חייב משום מלבן. כלומר אם הוא שם את זה קרוב לאש אז זה חייב משום מלבן. '''המנפסו''' - למדנו החייב במלאכת מלבן זה המנפץ. '''ההן דנפיס סיב''', גם אם יש מנפץ סיב, כן? מפורר אותו, כן? שיש '''הוצין''' או '''גומא''', הוא חייב משום מנפץ. '''הצובעו''' - אמרנו במשנה שחייב במלאכת מלבן זה צובע. שואלת הגמרא '''מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בבהמה''', כן? היו מכים את הבהמה כדי שיהיה לה '''אלים מאדמים''', שיהיה להם עורות מאודמים, כן? עורות מאודמים ומכים את הבהמה שהיא תיצבע. '''אמר רבי יוסה: הדא אמר העושה חבורה ונצרר בה דם חייב''', כן? מי שמכה בעל חיים ונצרר דם והעור נצבע אז הוא חייב משום צובע. אומרת הגמרא '''המאדם אודם בשפה חייב''' משום צובע. '''המוציא דם חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום'''. '''הצר צורה''', כלומר זה מקביל לשוחט, כן? צר צורה ואחר כך מילא בצבע. כלומר אם הוא חרט ואחרי זה מילא את זה בצבע, אז '''הראשון חייב משום כותב''', החורט זה כותב, '''והשני חייב משום צובע'''. '''חיסר בה אבר ובא אחר וגמרה''', כלומר אם הוא צייר צורה אבל לא סיים אותה ובא אחר וגמרה, אז '''חייב משום מכה בפטיש'''. '''הסוחט והמכבס מלאכה אחת היא''', כן? אז שניהם זה משום מלבן. '''תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר הצבעים שבירושלים היו עושין מלאכה בפני עצמה''', כן? הם היו מגדירים את הסחיטה בתור מלאכה נפרדת. ואומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מ' מלאכות אינון''', כן? הרי אנחנו יודעים שיש ל"ט. אם מוסיפים גם סוחט אז יש ארבעים מלאכות. אז ככה למה המשנה לא אמרה שיש ארבעים? אומרת הגמרא '''לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עלמא מודיי בהן''', כן? במשנה מה שאמרו שלושים ותשע מלאכות זה מה שכולם מסכימים בהם, אבל ודאי יש כמה שאחרים סוברים שהם מלאכה אבל לא נמנו כאן. אומרת הגמרא '''ההן דעביד חבלין''', '''ההן דעביד ממזור''', כלומר עושה חגורה, אז הוא חייב משום טווה. '''ההן דעבד קונטרן נפן ומחצלן''', כמו עושה שק או נפה או מחצלת, אז הוא חייב משום מסך. כן, מסך זה מי שמותחים את רצועות השתי. אז גם כן כשהוא עושה את המחצלת או את הנפה, אז בעצם הוא מותח חוטי שתי ומחליף את הערב. אז כשהוא מותח את השתי זה חייב משום מסך. '''הדא איתתא כד משתייה בקוביה''', כלומר כשהיא מותחת חוטי השתי, אז היא חייבת משום מסך. '''כד יהבה קדמה''', כלומר כשהיא מכניסה את החוטים בנירין, אז היא חייבת משום עושה בתין. הרי בשתי יש איזה מעין מסגרת מלבנית, כן, שבתוכה יהיו חוטים עם טבעות באמצע וכל חוט שתי עובר בתוך טבעת אחת. הם בעצם מכניסים אחד כן אחד לא, ובדרך כלל יש שני ריבועים כאלה. אז נניח אחד לוקח את כל החוטים הזוגיים והשני לוקח את כל החוטים האי-זוגיים, וכשמרימים אחד מהם אז כל חוטי השתי הזוגיים עולים וחוטי השתי האי-זוגיים יורדים, והפוך גם כן, ואז בעצם אפשר להשחיל את חוט הערב באמצע בקלות. כן, אז כשהיא מכניסה את חוט השתי בתוך הנירין זה חייב משום עושה בתי נירין. '''כד מקימה לון''', כלומר כשהיא מקימה את כלי האריגה היא חייבת '''משום בונה'''. '''כד מחייא''', כלומר כשהיא מעבירה את חוט הערב אז היא עוברת '''משום אורגת'''. '''כד מקטעא בנימייא — משום מחתכת'''. '''כד גמרה מלאכתה — משום מכה בפטיש'''. אומרת הגמרא '''ההן דעבד קופין''', כלומר שהוא עושה קופה מנצרים, סל מנצרים. '''כד צפר''' - כלומר שהוא מעמיד את השתי אז הוא חייב '''משום''' מסך. '''כד מחייט משום תופר''', כלומר שהוא תופר אותם אז הוא חייב משום תופר. '''כף''' - את הקנים, הרי בסוף מכופפים את השאריות של הקנים, אז הוא חייב '''משום בונה'''. '''כד מקטע משום מחתך'''. '''גמר מלאכתו משום מכה בפטיש'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_נט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_נט|התולש שיער או צמר מבהמת קדשים - האם חייב מדין גזיזה]]''' * '''מקור:''' "התולש מן הקדשים פטור אמר רבי יעקב בר אחא ריש לקיש כדעתיה דאיתפלגון התולש בקדשים רבי יוחנן (בר נפחא) אמר חייב דתולש היינו גוזז רבי שמעון בן לקיש אמר פטור רבי ירמיה בעי מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק א, הלכה ז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ר' יוחנן: תולש היינו גוזז וחייב ~ ר' שמעון בן לקיש: פטור * '''הכרעה:''' נפסק כר' יוחנן שהתולש חייב, שתולש היינו גוזז, כמבואר ברמב"ם הלכות מעילה פרק א הלכה ז * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כה-א-ג|בבלי בכורות כה א — קדשי בדק הבית אסורים בגיזה ובעבודה]] {{שוליים|ז_ס}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ס|התולש שער או צמר מגוף בעל חיים חייב משום גוזז]]''' * '''מקור:''' "תלש חייב משום גוזז" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם (הל' שבת פ"ט ה"ז) פסק שהתולש כנף או שער או צמר חייב משום גוזז * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כה-א-א|בבלי בכורות כה א — התולש כנף מן העוף חייב משום גוזז, הקוטמו חייב משום מחתך, והמורטו חייב משום ממחק - שלוש חטא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-ו|בבלי שבת עד ב — התולש נוצה מעוף בשבת חייב משום גוזז, אף שאין זו דרך גזיזה בבהמה]] {{שוליים|ז_סא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_סא|התולש נוצות מעוף בשבת חייב משום גוזז]]''' * '''מקור:''' "המורטה חייב משום ממחק והקוטמה חייב משום מכה בפטיש גבי בכור הוא אמר שאין תלישה בכלל גוזז והכא הוא אמר התולש חייב משום גוזז אמר רבי יוסי ברבי בון ולא פליגין דלא דמייא עוף שאין לו גיזה תלישתה היא גיזתה ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי ברבי בון שאין מחלוקת: בעוף שאין לו גיזה, התלישה עצמה נחשבת גיזה וחייב משום גוזז, בניגוד לבכור שאין תלישתו כגיזתו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כה-א-א|בבלי בכורות כה א — התולש כנף מן העוף חייב משום גוזז, הקוטמו חייב משום מחתך, והמורטו חייב משום ממחק - שלוש חטא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-ט|בבלי שבת עד ב — קשירה שיש בה איסור מלאכה בשבת היא קשר שאינו על מנת להתיר, כגון קשר של אורגי יריעות]] {{שוליים|ז_סב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_סב|התולש צמר מבהמה מתה בשבת חייב חטאת משום גוזז]]''' * '''מקור:''' "תלש מן המתה חייב שתלישתה זו היא גיזתה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שתלישתה זו היא גיזתה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פ"ט ה"ז) שהתולש כנף מבהמה מתה חייב משום גוזז, שאין צריך חיים לחייב על הגזיזה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כה-א-א|בבלי בכורות כה א — התולש כנף מן העוף חייב משום גוזז, הקוטמו חייב משום מחתך, והמורטו חייב משום ממחק - שלוש חטא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-ו|בבלי שבת עד ב — התולש נוצה מעוף בשבת חייב משום גוזז, אף שאין זו דרך גזיזה בבהמה]] {{שוליים|ז_סג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_סג|המורח פניו בסיד או מחזיק חוט תפירה בפיו כדי ללכלכו - חייב משום מלבן]]''' * '''מקור:''' "המלבנו ההין דמגפר עץ לכלים חבל לאליקה (לעוגן.) הדא איתתא דשרקא אפה (מורחת פניה) שרקא מעזלה (מורחת אריג.) ההן חייטא דיהב חוטא גו פומיה לנקותו חייבת משום מלבן אמר רב כהן בשם רבנן דקיסרין המיינטון (בגד ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהכרעת הירושלמי בשם רבנן דקיסרין, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלושה עשר#קה-ב-ג|בבלי שבת קה ב — שיעור מלאכת האורג בשבת הוא תפירת שני חוטין, כמלא רוחב הסיט]] {{שוליים|ז_סד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_סד|המנפץ סיב, הוצין וגומא בשבת חייב משום מנפץ]]''' * '''מקור:''' "המנפסו ההן דנפיס (מנפץ) סיב הוצין גומא חייב משום מנפץ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כדברי הירושלמי נפסק להלכה, וכן פסק הרמב"ם שהמנפץ סיב הוצין וגומא חייב משום מנפץ {{שוליים|ז_סה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_סה|העושה חבורה בשבת חייב משום צובע]]''' * '''מקור:''' "הצובעו מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין (מכים) בבהמה כדי לעשות עורות אלים מאדמים אמר רבי יוסה (אסי): הדא אמר העושה חבורה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסה (אסי) שהמכה בהמה עד שמתאדם עורה חייב משום צובע, כיסוד המלאכה במשכן; הרמב"ם פסק כן להלכה. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלושה עשר#קה-ב-ה|בבלי שבת קה ב — הקורע על מתו בשבת אף שחייב משום מלאכה יצא ידי מצוות קריעה]] {{שוליים|ז_סו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_סו|החובל בחברו וגורם לצרירת דם תחת העור חייב משום נטילת נשמה, ואם האדים שפתו בכך חייב גם משום צובע]]''' * '''מקור:''' "ונצרר בה דם חייב המאדם אודם בשפה חייב משום צובע המוציא דם חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום הצר צורה ואחר כך מלאו בצבע הראשון חייב משום כותב והשני חייב משום צובע חיסר (בצורה שעשה) בה אבר ובא אחר וגמרה " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרמב"ם (הלכות שבת פרק ח הלכה ט) על פי הירושלמי, שהחובל וצורר דם חייב משום נוטל נשמה, ואם נעשה בו גם אודם - חייב משום צובע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ארבעה עשר#קז-א-ו|בבלי שבת קז א — הצד או החובל בשמונה השרצים האמורים בתורה חייב, ובשאר שקצים ורמשים החובל פטור והצדן חייב רק]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ארבעה עשר#קז-ב-א|בבלי שבת קז ב — החובל בשמונת השרצים שיש להם עורות ונצרר בהם הדם חייב משום נטילת נשמה בשבת]] {{שוליים|ז_סז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_סז|גמר מלאכה בשבת חייב משום מכה בפטיש]]''' * '''מקור:''' "משום מכה בפטיש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה טז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שכל דבר שהוא גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש, כפי שפסק הרמב"ם (הל' שבת פ"י ה"טז) לגבי המכה בקורנס גמר מלאכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק חמישי#נז-א-ב|בבלי מנחות נז א — המבשל כגרוגרת מצד אחד במקום אחד חייב על אף שלא נגמר בישולו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-ז|בבלי שבת עה ב — המנפח בכלי זכוכית בשבת חייב משום מכה בפטיש]] {{שוליים|ז_סח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_סח|סחיטת בגדים לכיבוסם אסורה מדין מלאכת מכבס]]''' * '''מקור:''' "והסוחט והמכבס מלאכה אחת היא תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקהאומר הצבעים שבירושלים היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה על דעתיה דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מ מלאכות אינון, וניתני. לא אתינ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה יא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (סוחט ומכבס מלאכה אחת) ~ ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה (סחיטה מלאכה בפני עצמה, ואז ל"ט מלאכות) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שסוחט ומכבס מלאכה אחת, שהרי לא מנו אלא ל"ט מלאכות המקובלות על הכל, וכן פסק הרמב"ם </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">108</span></div>ההן דעביד מילין ערסיין {{ירו"מ-ביאור|דברים ארוגים כגון מיטות וסלים}} {{ירו"מ-הדגשה|כשמניח חוטים}} לאורך {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} משום מסיך לרוחב {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} משום אורג קנקלטין {{ירו"מ-ביאור|המחבר קורות המיטה}} משום עושה בתים כד מקטע {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} משום מחתך גמר מלאכתו {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} משום מכה בפטיש שני נירין {{ירו"מ-הוסר|בחף}}{{ירו"מ-הדגשה|וחוט}} אחד ושני {{ירו"מ-הוסר|חפין}}{{ירו"מ-הדגשה|חוטים}} בניר אחד {{שוליים|ז_סט}}האורג שני חוטין {{שוליים|ז_ע}}והפוצע שני חוטין {{שוליים|ז_עא}}הקושר והמתיר מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים {{ירו"מ-הדגשה|של המשכן}} ולא לשעה היתה אמר רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהוא לעולם רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר אדרבא}} מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהיא לשעה אלא אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: מתופרי יריעות למדו {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} נפסק {{ירו"מ-הדגשה|לו חוט}} היה קושרו חזר ונפסק לעשותן קשרים קשרים אי אפשר אלא חוזר ומתיר את הראשון {{ירו"מ-הדגשה|ומביא חוט אחר וקושרו}} אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: ההן חייטא אומנא מבלע תרין ראשיה {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא היה נראה אפשר שיהיה אפילו כמה קשרים ולא צריך להתיר ולהחליף חוט}} והיידא אמרה דא {{ירו"מ-ביאור|מנין נלמד מתיר?}} דאמר רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] מאורגי יריעות למדו {{ירו"מ-הדגשה|ולא מתופרי היריעות}} מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} אורך היריעה האחת כדי שתהא כולה אחת נפסק {{ירו"מ-הדגשה|לו חוט}} היה קושרו {{ירו"מ-הדגשה|מיד}} מכיון שהיה מגיע לאריג הוי שרי ליה ומעל לה {{ירו"מ-ביאור|שולף את החוט.}} רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: אפילו ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת {{ירו"מ-הדגשה|והרי חוטי הערב, אחד עולה ואחד יורד, ואם ישלוף את הקרוע נמצאו שנים עולים ויורדים יחד}} {{ירו"מ-ביאור|וזה תיימת.}} תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{שוליים|ז_עב}}{{ירו"מ-הוסר|חוסל}}{{ירו"מ-הדגשה|חותל}} של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור ואין זו התרה {{ירו"מ-הדגשה|ולמה מותר}} נעשה כשובר את החבית {{ירו"מ-הוסר|לוכל}}{{ירו"מ-הדגשה|לאכל}} ממנה גרוגרת אזנים של דוסיקיא {{ירו"מ-ביאור|שק עור שכשמותחים חוט והוא נסגר}} קושר ומתיר {{ירו"מ-הדגשה|ד}}נעשה כפותח וכנועל בשבת {{ירו"מ-הדגשה|התופר שתי תפירות}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר עד יחות כל סיטרה {{ירו"מ-ביאור|שיוציא את כל החוט.}} אמר רבי יניי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]: אמרו לו לרבי חנינא {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} צא וקרא {{ירו"מ-הוסר|והא}}{{ירו"מ-הדגשה|שאין הלכה כן דהא}} {{ירו"מ-הדגשה|גבי כלאים}} תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד {{ירו"מ-הדגשה|חיב}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|לדעת חנינא}} עד יסוק ויחות ייסוק והתנינן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר עד שישלש מעתה עד יחות ייסוק ויחית {{ירו"מ-ביאור|נמצא עושה שש תחיבות ולא נראה שיקל כלכך}} אלא הכן והכן {{ירו"מ-ביאור|רק הקצוות צריך לכפול. <br> <br>}} <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא '''ההן דעביד מילין ערסיין''', כלומר שהוא עושה כל מיני דברים ארוגים כמו מיטות, סלים וכדומה. '''לאורך משום מסיך''', כשהוא מניח את החוטים לאורך. '''לרוחב משום אורג'''. '''קנקלטין משום עושה בתים''', כלומר זה מי שמחבר את קורות המיטה. '''כד מקטע משום מחתך'''. '''גמר מלאכתו משום מכה בפטיש'''. '''שני נירין אחד ושני בניר אחד האורג שני חוטין והפוצע שני חוטין הקושר והמתיר'''. כן, כל אלה מקרים שיהיה חייב. שואלת הגמרא '''מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים'''. שואלת הגמרא '''ולא לשעה היתה'''? הרי זה זמני, זה לא מלאכת קבע, כי הרי מיד אחרי זה הם היו צריכים לעבור מקום למקום, אז זה לא קשר לעולם. '''אמר רבי יסה: מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהוא לעולם'''. כן, כי הרי לכאורה הקדוש ברוך הוא היה יכול להגיד להם להישאר שם עד עולם, כן, אז לא תלוי בדעתם - אז ממילא נחשב קשר של קיימא. '''רבי יוסה: מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהיא לשעה'''. בדיוק הפוך - כיוון שהבטיח להם הקדוש ברוך הוא שיכנסו לארץ אז כמו לשעה, אז ברור שזה יהיה זמני. '''אלא אמר רבי פינחס: מתופרי יריעות למדו'''. כן, הרי תופרי יריעות אם '''נפסק היה קושרו'''. כן, '''חזר ונפסק''' - '''לעשותן קשרים קשרים אי אפשר''', כי הרי זה לא מכובד שדבר כזה יהיה במשכן, '''אלא חוזר ומתיר את הראשון''' ומחליף, מביא חוט אחר וקושרו. אז יש פה גם מתיר וגם קושר. '''אמר חזקיה: ההן חייטא אומנא מבלע תרין ראשיה''', כלומר חייט אומן מבליע, והוא מצליח ששני הראשים של החוט יהפכו כאילו אחד ולא רואים את הקשירה, וכיוון שלא היה נראה אפשר שיהיו אפילו כמה קשרים ולא צריך בכלל להתיר, כי אין לו צורך להתיר. אז בעצם אין פה מתיר. אז מה מקור למתיר? '''והיידא אמרה דא''', כלומר מנין למד מתיר? '''דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מאורגי יריעות למדו''' ולא מתופרי יריעות. עכשיו מה הטעם? '''מה טעמא אורך היריעה האחת''' - שיהיה '''כדי שתהא כולה אחת''', כן, שכל היריעה תהיה באורך אחד ותהיה שלמה. אז מה קורה אם '''נפסק היה קושרו''' מיד. אבל '''מכיון שהיה מגיע לאריג הוי שרי ליה ומעל לה''', כלומר הוא היה קושר אותו, אבל זה רק כדי לסיים את האריגה. אבל אחרי שהוא מסיים את האריגה אסור שיהיה חוט קשור באמצע, אסור שיהיה חוט חתוך, אז הוא בעצם מושך אותו ומוציא אותו מתוך האריג. '''רבי תנחומא בשם רב הונא: אפילו ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת'''. כן, כלומר תיומת הכוונה שני חוטים שהם זהים לחלוטין, כן. הרי בדרך כלל חוט השתי או חוט הערב הם עולים אחד כן אחד לא, עולים ויורדים. ככה זה נראה, אז אין מציאות ששני חוטים ביחד עולים ויורדים, אלא תמיד אחד עולה אחד יורד, כן, אז אין בו תיומת. אז הרי חוט הערב - אחד עולה ואחד יורד, ואם הוא שולף אחד אז נמצאו שניים עולים ויורדים ביחד, וזה תיומת. אז קשה. ואומרת הגמרא '''תני רבי הושעיה של תמרים ופטילייא של תמרים, קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור'''. כלומר זה מן קופסה שעושים ממענפים של תמרים כדי להניח בה תמרים שיתייבשו וכדומה. אז קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור. שואלת הגמרא '''ואין זו התרה'''? הרי לכאורה זה מתיר, אז למה שיהיה מותר? אומרת הגמרא '''נעשה כשובר את החבית''' לאכול '''ממנה גרוגרת'''. כן, כלומר כיוון שמדובר פה על כלי שהוא לא של קיימא, כן, אז זה כמו שמותר לשבור את הכד כדי לאכול גרוגרות, אז גם כאן מותר לשבור אותו כדי לאכול את התמרים שבפנים. '''אזנים של דוסיקיא''', כלומר שק עור שכשמותחים אותו יש איזה חוט כזה, בעצם חתיכת עור שקוצרים בקצוות, משחילים איזה חוט ואז כשמותחים אותו, אה, נקשר. כלומר בעצם מתקפל ונוצרת מעין ארנק כזה. כן, אז דבר כזה '''קושר ומתיר, נעשה כפותח וכנועל בשבת'''. כן, זה כמו דלת שפותחים ונועלים. '''התופר שתי תפירות''', ככה למדנו במשנה שאחד מל"ט מלאכות זה התופר. '''רבי חנינא אמר עד יחות כל סיטרה''', כלומר עד שכל החוטים משני הצדדים יהיו באותו צד. '''אמר רבי יניי: אמרו לו לרבי חנינא צא וקרא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד'''. אז אם זה ככה, '''מעתה עד יסוק ויחות ייסוק''', כן. הגמרא אומרת שצריך, בעצם מה שכתוב במשנה שדוחף את המחט הכוונה פעמיים - דוחף ומחזיר, אז אם מי שאמר פעמיים אז הוא מתכוון ארבע פעמים. '''והתנינן רבי יהודה אומר עד שישלש'''. אז '''מעתה עד יחות ייסוק ויחית''', ככה שש פעמים. כן, זה לא הגיוני שבכלאים עד כדי כך שרק אז זה יהיה כלאים, הרי הרבה לפני כן זה כבר נתפס. '''אלא הכן והכן''' - הכוונה שרק הקצוות יהיו באותו צד. כלומר מי שאומר תקיפה אחת הוא התכוון לשתיים, מי שאומר שלוש זה בעצם יהיה ארבע - תמיד מוסיפים עוד אחד כדי ששני הקצוות יהיו באותו צד. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_סט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_סט|האורג שני חוטין בשבת חייב]]''' * '''מקור:''' "האורג שני חוטין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שהאורג שני חוטין חייב, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פ"ט הי"ח) שהאורג שני חוטין בין בבגד בין בשתי ובין בערב חייב, כשיעור מלאכת האורג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#יז-א-א|בבלי כריתות יז א — האורג חוט אחד נוסף על אריג קיים - חייב משום מלאכת אורג]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#יט-ב-ג|בבלי כריתות יט ב — האורג שלושה חוטין בתחילה חייב, ובהמשך האריג - האורג שני חוטין חייב]] {{שוליים|ז_ע}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_ע|החותך שני חוטים מן האריג בשבת חייב משום קורע]]''' * '''מקור:''' "והפוצע שני חוטין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי; הרמב"ם פסק שהפוצע שני חוטין ממקום שאורגין אותו חייב, ולא חילק בדבר, וכן הבבלי (שבת עה.) מסכים לחיוב זה משום קורע {{שוליים|ז_עא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_עא|האיסור לקשור ולהתיר קשר של קיימא בשבת, וחייב דווקא בקשר המתקיים לצמיתות]]''' * '''מקור:''' "הקושר והמתיר מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים של המשכן ולא לשעה היתה אמר רבי יסה (אסי): מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהוא לעולם רבי יוסה (אסי) אמר אדרבא מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה א, רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שיז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' יסא ~ ר' יוסה: האם קשירת מיתרי המשכן, שנעשתה לפי הצורך בחנייה ונסיעה, נחשבת קשר של קיימא (לעולם) או קשר לשעה, לפי הבטחת הכניסה לארץ; ולבסוף ר' פינחס מבאר שהמקור לחיוב הוא מתופרי יריעות שקשרו חוט שנפסק בקשר קיימא * '''הכרעה:''' נפסק כדעת ר' פינחס שהמקור הוא מתופרי היריעות, שקשרו קשר של קיימא ולא לשעה בלבד, וכך נפסק להלכה שהאיסור הוא בקושר קשר המתקיים לעולם, כדעת רמב"ם ושו"ע או"ח שיז,א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-י|בבלי שבת עד ב — התופר שתי תפירות בשבת חייב, ובלבד שקשר את החוט לאחר התפירה]] {{שוליים|ז_עב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_עב|מותר לפתוח חותל (אריזת) של תמרים בקריעה ולא בקשירה חדשה, ואף לקשור ולהתיר אזני שק עור, בשבת]]''' * '''מקור:''' "חותל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור ואין זו התרה ולמה מותר נעשה כשובר את החבית לאכל ממנה גרוגרת אזנים של דוסיקיא (שק עור שכשמותחים חוט והוא נסגר) קושר ומתיר דנעשה כפותח וכנועל ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שיד סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק ראשון#יא-א-ב|בבלי פסחים יא א — אין קושרים דלי בחבל של גרדי, אלא בפסקיה, שגזרו חבל דגרדי אטו חבל דעלמא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיב-ב-ד|בבלי שבת קיב ב — מותר לקשור נקב בנאד בשבת בקשר שאינו קשר של קיימא, ואפילו יש לנאד שני נקבים (איסרים) אין בכ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">109</span></div>חוט שהשחילו במחט אפילו קשור מיכן ומיכן אינו חיבור {{ירו"מ-הדגשה|למחט לענין טמאה}} תפרו לבגד החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט {{ירו"מ-הדגשה|לענין טומאה שהרי סופו לנתק את המחט}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תריהון אמרי {{ירו"מ-הדגשה|מה שהחוט נחשב חיבור לבגד זה דווקא}} {{שוליים|ז_עג}}בקשור מיכן ומיכן מיליהון דרבנן פליגין דאמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}רב{{ירו"מ-הדגשה|י}} ירמיה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המותח צדדיו {{ירו"מ-ביאור|של תפירה רפויה}} בשבת חייב משום תופר {{ירו"מ-הדגשה|ואם מדובר שגם קשר למה לא}} נאמר {{ירו"מ-הדגשה|שחייב}} משום תופר ומשום קושר {{ירו"מ-הדגשה|המקרע והמחתך}} {{ירו"מ-הוסר|קליעה}}{{ירו"מ-הדגשה|קריעה}} בבגדים וחיתוך בעורות קריעה בבגדים באמצע וחיתוך בעורות {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} מן הצד. ואית דמחלפין: קריעה בעורות וחיתוך בבגדים. קריעה בעורות — באילין רככיא, וחיתוך בבגדים — באילין ליבדייא. הצד חלזון ופצעו — אית תניי תני: חייב שתים. אית תניי תני: אינו חייב אלא אחת. מאן דאמר שתים — אחת משום צד ואחת משום נטילת נשמה. מאן דאמר אחת — היידא? משום נטילת נשמה, ולית לה צידה. ואתיא כהיא דאמר רבי אלעזר ברבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אם כך היכן מצאנו צידה במשכן בתחש מאי תחש}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] ורבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: מין חיה טהורה ברא הקדוש ברוך הוא למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר קרש היה שמה תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הוסר|דחדא}}{{ירו"מ-הדגשה|חדא}} קרן {{ירו"מ-הדגשה|הוי ליה דכתיב}} ([[תהילים סט לב|תהילים סט לב]]) ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס מקרן כתיב {{ירו"מ-הדגשה|ואתיא כההיא דאמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|בשם}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה ואינם מקבלים טמאה שאין קרוי אהל אלא כמו במשכן שהיה מחיות טהורות}} {{שוליים|ז_עד}}השוחטו רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר לית כאן שחיטה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שחיטה תולדת חבורה היא ולמה לא תנינתה {{ירו"מ-הדגשה|חבורה}} עמהון {{ירו"מ-הדגשה|אלא שחיטה}} אלא בגין דתנינן סדר סעודה תנינתה {{ירו"מ-הדגשה|שחיטה}} עמהון {{שוליים|ז_עה}}המעבדו מה עיבוד היה {{ירו"מ-הדגשה|לעורות}} במשכן {{ירו"מ-הדגשה|חוץ ממליחה שכבר נאמרה}} שהיו משרטטין בעורות {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מה משרטטין לון {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מסרגלין {{ירו"מ-ביאור| כדי לחתוך ישר}} לון {{ירו"מ-הוסר|ואתיא כהיא דאר שמואל בשם ר אבהו מותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה }}הממחקו מה מחיקה היתה במשכן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} זעירא בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#זעירא בר חיננא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: שהיו שפין את העור על גבי העמוד {{ירו"מ-הדגשה|להחליקו}} {{שוליים|ז_עו}}השף את העור על גבי העמוד חייב משום מה הוא חייב {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יהודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ואיכא דאמרי אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן לוי|°]]: משום {{ירו"מ-הוסר|מוחק}}{{ירו"מ-הדגשה|ממחק}} הדא דאת אמר {{ירו"מ-הדגשה|בעור}} {{ירו"מ-הוסר|בחדש}}{{ירו"מ-הדגשה|חדש}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|בעור}} {{ירו"מ-הוסר|בישן}}{{ירו"מ-הדגשה|ישן}} {{ירו"מ-הדגשה|פטור על העור}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מחלוקת רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} וחכמים {{ירו"מ-הדגשה|האם חייב על שמחליק העמוד}} דאתפלגון המכבד המרבץ המגבן המחבץ החולב והרודה חלות דבש חייב חטאת דברי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} וחכמים אומרים משום שבות {{ירו"מ-הדגשה|ושף העמודים דומה למכבד}} אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] <br><br> <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> בהמשך המשנה בסוף פרק כלל גדול. "ועוד כלל אחר אמרו: כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו, והוציאו בשבת חייב חטאת. וכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו, והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע." אנחנו לומדים דרושה ממסכת שבת, דף נ"ב. אומרת הגמרא: "'''חוט שהשחילו במחט אפילו קשור מיכן ומיכן אינו חיבור'''" למחט לעניין טומאה. כן, זאת אומרת אם החוט יטמא המחט לא יטמא, כי הם לא נחשבים חיבור. זה כאילו שני כלים נפרדים. "'''תפרו לבגד החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט'''". כלומר, למרות שבעצם החוט כבר בתוך הבגד והמחט מחוברת עדיין לחוט, אז החוט נחשב חיבור לבגד, ואם החוט נטמא הבגד יטמא, אבל המחט לא נחשבת חיבור לחוט, והסיבה כיוון שזה עומד להינתק, הוא לא השאיר את זה ככה. רבי יונה ורבי יוסי תריהון אמרי בקשור מיכן ומיכן, מה שהחוט נחשב לחיבור לבגד זה דווקא בקשר - אם הוא קשר מכאן ומכאן, שעשה קשירה, כי אחרת החוט נפתח. אומרת הגמרא, כן, אז כתוב "מקרין", קרן בלשון יחיד. עכשיו יש כל מיני דעות מה זה בדיוק היה התחש, אבל בכל אופן אחת הסברות שבעצם התחש זה היה ג'ירפה. ומה שכתוב כאן שהוא נברא במיוחד למשכן, זה הכוונה שהוא הזדמן למדבר, כן? זה לא המקום שלו, המקום שלו זה במקומות אחרים. הוא לא חי במדבר, אז למדבר הוא הזדמן פעם אחת. כן, זה מאוד מתאים, כי גם קרש זה מאוד מתאים - הצוואר הארוך שלו נראה כמו קרש ויש לו קרן אחת. יש הרבה מאוד דברים שמאוד מתאימים, והוא גם כשר. ואומרת הגמרא, "'''ואתיא כהיא דאמר רבי אבהו בשם שמואל'''" - מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה ולא מקבלים טומאה, כן? כיוון שאין כרוך אוהל אלא כמו במשכן שהיה מכלי טהרות, כן? כלומר, את העניין שאוהל מקבל טומאה למדנו במשכן, שרק ממה שעשו במשכן זה נקרא אוהל. אז פשוט, מה שעשו במשכן זה נקרא אוהל ומקבל טומאה. כלומר אם האוהל עצמו נטמא, ואם אני אומר שהיריעות של האוהל זה גם היה מעור בהמה טמאה - התחש היה גם בהמה טמאה - אז בעצם אוהל שמקבל טומאה זה רק מעור בהמה טהורה, כן? ואני אומר שהתחש זה בהמה טהורה, כן, זה נניח ג'ירפה או משהו כזה. אז גם העורות האדומים זה בהמה כשרה וחיה כשרה, וגם התחש זה בהמה כשרה. אז אם זה ככה, אז רק אם האוהל עשוי מעור בהמה טהורה הוא מקבל טומאה, אבל עור בהמה טמאה לא יקבל טומאה. אחת מההלכות שנזכרות זה השוחט. ואומרת הגמרא, "'''רבי שמעון בן לקיש אמר: לית כאן שחיטה'''". אבל בעצם לא צריכים למנות שחיטה בתור המלאכה, כי "'''שחיטה תולדת חבורה היא'''" - החבורה זה המלאכה, שחיטה זה תולדה. אז למה כתוב שחיטה? אם לא כתוב תולדה, לא כתוב חבורה, אלא כתוב שחיטה - "'''בגין דתנינן סדר סעודה תנינתה עמהון'''". כן, שוב פעם יש עיקרון פה. אז כמו שראינו לגבי אופה, אמרו אופה במקום מבשל, למרות שבעצם עיקר המלאכה זה היה מבשל. אז גם כאן עיקר המלאכה זה היה חובל, ואף על פי כן כתבו שוחט, כיוון שמראש רצו בעצם להביא סדר סעודה. "המעבדו" - שואלת הגמרא: "'''מה עיבוד היה במשכן'''"? הרי, כן, חוץ ממליחה, מליחה כבר נזכרנו. אז מה, איזה עוד עיבוד? ואומרת הגמרא ש"'''היו משרטטין בעורות'''". שואלת הגמרא: "'''מה משרטטין לון'''" - למה צריך לסרטט? אומרת הגמרא: "'''מסרגלין לון'''". "הממחקו" - שואלת הגמרא מה זה. אומרת הגמרא ש"'''היו שפין את העור על גבי העמוד'''", ו"'''השף את העור על גבי העמוד חייב'''". משום מה הוא חייב? אמר רבי יוסה בשם רבי יהודה בן לוי, ורבי אחא בשם רבי יהודה בן לוי: משום ממחק. כלומר, מי שמשפשף את העור על העמוד, אז הוא חייב משום ממחק. אומרת הגמרא: אתה אמרת בעור חדש, כן? עור חדש הוא צריך עיבוד. כן? אבל עור ישן שאין בו צורך בעיבוד, אז יהיה פטור על העור. אבל מחלוקת האם הוא חייב על העמוד עצמו. כן? הרי את העמוד הוא גם כן מחליק תוך כדי. כן? רבי אלעזר וחכמים. כן? יש מחלוקת האם הוא חייב על שהוא מחליק את העמוד. זה "'''דאתפלגון: המכבד המרבץ המגבן המחבץ החולב והרודה חלות דבש חייב חטאת דברי רבי אלעזר'''". כלומר, לפי רבי אלעזר, כל הדברים האלו חייב חטאת. "'''וחכמים אומרים משום שבות'''". כלומר, אין בזה חיוב חטאת, זה רק שבות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נב עמוד א''' {{שוליים|ז_עג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_עג|הקורע/מחתך בשבת חדר איזה סוג קריעה חייב באיזה סוג חיתוך]]''' * '''מקור:''' "בקשור מיכן ומיכן מיליהון דרבנן פליגין דאמר רבי אבא ורבי ירמיה אמר בשם רב: המותח צדדיו (של תפירה רפויה) בשבת חייב משום תופר ואם מדובר שגם קשר למה לא נאמר שחייב משום תופר ומשום קושר המקרע והמחתך קריעה ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן שמ סעיף ו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' לישנא קמא ~ אית דמחלפין: לישנא קמא - קריעה חייבת בבגדים באמצע וחיתוך בעורות אפילו מן הצד, אית דמחלפין - קריעה חייבת בעורות וחיתוך בבגדים * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא קמא, שקריעה החייבת היא בבגדים באמצע וחיתוך החייב הוא בעורות אפילו מן הצד, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-כ|בבלי שבת עד ב — הקורע על מנת לתפור חייב בשבת אף שאין תיקון קיים, הואיל ובמשכן קרעו את יריעת הנסרחת כדי לתפ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-א-א|בבלי שבת עה א — המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת]] {{שוליים|ז_עד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_עד|שחיטה בשבת - האם היא אב מלאכה בפני עצמה או תולדת חובל]]''' * '''מקור:''' "השוחטו רבי שמעון בן לקיש אמר לית כאן שחיטה דשחיטה תולדת חבורה היא ולמה לא תנינתה חבורה עמהון אלא שחיטה אלא בגין דתנינן סדר סעודה תנינתה שחיטה עמהון" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ריש לקיש ~ סתם המשנה: ריש לקיש סובר שחיטה תולדת חובל היא ואינה נמנית בפני עצמה, אלא נשנתה נפרד משום שסדר סעודה נמנה עם המלאכות * '''הכרעה:''' נפסק כריש לקיש שהשוחט חייב משום נטילת נשמה שהוא תולדת חובל, וכך פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יא הלכה א) שהשוחט הרי הוא כמכה בהמה במקום שהנשמה יוצאה משם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-א-ח|בבלי שבת עה א — השוחט בשבת חייב משום נטילת נשמה, ומלאכה זו הרי היא אב מלאכה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ארבעה עשר#קז-ב-ו|בבלי שבת קז ב — השולה דג מן הים חייב משום צידה כשיבש מגופו כסלע בין סנפיריו]] {{שוליים|ז_עה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_עה|המשרטט או הממחק עור בשבת חייב משום מעבד ומוחק]]''' * '''מקור:''' "המעבדו מה עיבוד היה לעורות במשכן חוץ ממליחה שכבר נאמרה שהיו משרטטין בעורות למה משרטטין לון דמסרגלין ( כדי לחתוך ישר) לון הממחקו מה מחיקה היתה במשכן אמר זעירא בר חיננא בשם רבי חנינא (בר חמא): שהיו שפין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא בר חמא שהמוחק הוא השף את העור על העמוד להחליקו, וכן משרטט הוא המסרגל את העור לחיתוך ישר, כמבואר בירושלמי, ורמב"ם פסק כך להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-א|בבלי שבת עה ב — מליחה ועיבוד הם מלאכה אחת, ולכן יש להוציא אחת משתיהן מרשימת אבות המלאכות ולהכניס תחתיה מלא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-ב|בבלי שבת עה ב — המולח בשר בשבת חייב משום מעבד]] {{שוליים|ז_עו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_עו|השף עור חדש על גבי עמוד להחליקו]]''' * '''מקור:''' "השף את העור על גבי העמוד חייב משום מה הוא חייב אמר רבי יוסה (אסי) בשם רבי יהודה בן לוי ואיכא דאמרי אמר רבי אחא בשם רבי יהודה בן לוי: משום ממחק הדא דאת אמר בעור חדש אבל בעור ישן פטור על העור ומחלוקת רב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' חייב משום ממחק, ופטור בעור ישן שאין בהחלקתו תיקון מלאכה, כרבי יהודה בן לוי; כך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כה-א-א|בבלי בכורות כה א — התולש כנף מן העוף חייב משום גוזז, הקוטמו חייב משום מחתך, והמורטו חייב משום ממחק - שלוש חטא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-ט|בבלי שבת עד ב — קשירה שיש בה איסור מלאכה בשבת היא קשר שאינו על מנת להתיר, כגון קשר של אורגי יריעות]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">110</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} פליגין {{ירו"מ-הדגשה|דשף העמודים פטור ולמה}} המכבד {{ירו"מ-הדגשה|ו}}המרבץ חייב משום {{ירו"מ-הוסר|דש}}{{ירו"מ-הדגשה|חורש}} המגבן והמחבץ — חייב משום לש. החולב והרודה חלות דבש — חייב משום קוצר. הסוחט זיתים מאביהן {{ירו"מ-הדגשה|מעל העץ}} חייב משום קוצר {{ירו"מ-הדגשה|כמאן}}{{ירו"מ-הוסר| למי נצרכה}} {{ירו"מ-הוסר|לרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|כרבי}} אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|דכשם שמחייב חולב משום קוצר כך הסוחט זיתים מאביהן חייב משום קוצר אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ז_עז}}הגורד ראשי כלונסות {{ירו"מ-הדגשה|להשוות אורכם}} חייב משום מחתך {{שוליים|ז_עח}}הממרח את האיספלנית חייב משום ממחק {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות}} {{שוליים|ז_עט}}מחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב. כתב אות אחת גדולה אף על פי שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות פטור. רבי מנחם בי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנחם בר' יוסי|°]] אומר זה חומר במוחק מכותב {{ירו"מ-הדגשה|וחומר בכותב}} {{ירו"מ-הוסר|שהמוחק}}{{ירו"מ-הדגשה|מבמוחק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהכותב}} על מנת {{ירו"מ-הוסר|לתקן}}{{ירו"מ-הדגשה|לקלקל}} חייב {{ירו"מ-הוסר|והכותב}}{{ירו"מ-הדגשה|והמוחק}} על מנת לקלקל פטור. יש שהוא כותב נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק. יש שהוא מוחק נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק. {{ירו"מ-הוסר|היך}}{{ירו"מ-הדגשה|איך}} עבידא היה דל"ת ועשאו רי"ש {{ירו"מ-ביאור|והשלים את הספר.}} רי"ש ועשאו דל"ת חייב משום כותב ומשום מוחק. {{ירו"מ-הדגשה|והבונה}} מה בניין היה במשכן שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים ולא לשעה היתה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור כמי שהיא לעולם. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה. הדא אמרה: בנין לשעה בנין. הדא אמרה: אפילו מן הצד {{ירו"מ-ביאור|כתלים.}} הדא אמרה: אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה: בנין על גבי כלים בנין {{ירו"מ-הדגשה|ולא היא}} {{שוליים|ז_פ}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אדנים כקרקע הן {{ירו"מ-ביאור|שהיו חלולים.}} תני אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט. המביא את הטיט חייב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה אומר שניהן חייבין. סבר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה אבן בלא טיט בניין. {{שוליים|ז_פא}}הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. למי נצרכה לרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור כאן יהיה חיב שזה דרך הבניה ועומדת כך}}. וההין דעבד דפין {{ירו"מ-ביאור|שמניח קורה בפתח הבית}} וההין דעבד ספיין {{ירו"מ-ביאור|קורה בתחתית הפתח}} חייב משום בונה. {{שוליים|ז_פב}}והסותר ובלבד לצורך. רבי חמא בר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר עוקבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: הגודל כלי צורה חייב משום בונה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: הנופח כלי זכוכית חייב משום בונה. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: יש דברים קרובים ורחוקים. הגודל כלי צורה והנופח כלי זכוכית העושה כלי בדפוס {{ירו"מ-הדגשה|שהם מלאכות שונות}} כולהון {{ירו"מ-הדגשה|חייבים}} משום בונה. {{שוליים|ז_פג}}הבורר והמשמר והמרקד {{ירו"מ-הדגשה|שהם מלאכות קרובות ד}}כולהן משום מעביר פסולת. כל אחד ואחד חיובו {{ירו"מ-הדגשה|אב}} בפני עצמו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והמוציא מרשות לרשות}} ולמה לא תנינן הושטה עמהון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מפני {{ירו"מ-הדגשה|שהיא ב}}מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} וחכמים. {{ירו"מ-הדגשה|דל}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} חייב אף על הזורק ואם היה מונה מושיט היה צריך לפרט ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב אף על הזורק ולרבנן פטור}}. חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] רבי יהודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן לוי|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: יתר עליהן הושטה {{ירו"מ-הדגשה|שאף היא אב}}. ולמה לא {{ירו"מ-הוסר|נתינתה}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינתה}} עמהון {{ירו"מ-הדגשה|משום ד}}כל המלאכות באחת {{ירו"מ-ביאור|אדם אחד}} וזו בשתים. כל המלאכות יש להן תולדות וזו אין לה תולדות. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ב|ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ב"> <strong>מתני':</strong> ועוד כלל אחר אמרו {{שוליים|ז_פד}}כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} חטאת. {{ירו"מ-הוסר|עליו }}וכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|איזה דבר אינו כשר להצניעה אמר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הוסר|לעכום}}{{ירו"מ-הדגשה|לעבודה}} {{ירו"מ-הדגשה|זרה}} איתאמרת. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לאיסורי הנייה איתאמרת. {{ירו"מ-הדגשה|אבל המוציא עבודה זרה חייב}}. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר לשיעורי איתאמרת {{ירו"מ-ביאור|אם הוציא פחות מכשיעור.}} אית תניי תני כל {{ירו"מ-הדגשה|הכשר להצניעו ומצניעים כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת. אית תניי תני והוציא כל}} שהוא {{ירו"מ-הדגשה|חייב חטאת}}. מאן דאמר חייב חטאת מסייע לרב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דשכשר למצניעה ומצניעים כמוהו הכוונה שיש בו כשיעור ודווקא בהוציא כשיעור חייב חטאת}}. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|והוציא}} כל שהוא {{ירו"מ-הדגשה|חייב חטאת}} מסייע לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|ול}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דעבודה זרה ואיסורי הנאה שיעורם בכל שהוא}}. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מהו דבר שאינו כשר להצניעה}} כגון המוך שהתקינה לנידתה. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ג|ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ז_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_פה}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}המוציא תבן — כמלא פי פרה. עצה — כמלא פי גמל. עמיר — כמלא פי טלה. עשבים — כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים, לחים — כגרוגרת, יבשים — כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשיעוריהן. {{שוליים|ז_פו}}המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן. חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי גליליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי גליליא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: חמור משלים לקל. אין הקל משלים לחמור. עשבים משלימים לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תמן תנינן {{שוליים|ז_פז}}הבגד והשק השק והעור העור והמפץמצטרפין זה עם זה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר מפני שהן ראויין לטמא מושב {{ירו"מ-הדגשה|בטפח שמכולם ראוי להקציעה טפח ולעשות טלאי לאוכף}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי ניחא {{ירו"מ-הדגשה|שהבגד והשק וכ"ו}} יצטרפו למושב שכן שוו למושב בטפח {{ירו"מ-הדגשה|אבל תבן ועצה וכ"ו איך יצטרפו בהוצאה הרי אינם ראוים לדבר אחד במידה שוה}}{{ירו"מ-הוסר| בהיסק מניין}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} שכן שוו בהיסק {{ירו"מ-הדגשה|כדי לבשל ביצה קלה}} אמר לו: אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק. אמר רבי אלעזר בר יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} שכן שוו {{ירו"מ-הוסר|בהיסק}}{{ירו"מ-הדגשה|בהסק}} {{ירו"מ-הדגשה|בשיעור שיש בו כדי לבשל ביצה קלה}}{{ירו"מ-הוסר| אל ניתני בהוצאת כוס קטן}}. אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק. הרי סתם עשבים לא עומדים להסק ואם אתה אומר שמצטרפים כמעט כל דבר יצטרף שהרי כמעט כל דבר ראוי להסק. אלא תני הכי במוציא להסק מצטרפים כדי לבשל ביצה קלה אבל בסתם לא מצטרפים חמור משלים לקל. אמר}} רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כמו ד}}קופדה {{ירו"מ-ביאור|בשר}} משלים לפיסתה {{ירו"מ-ביאור|לחם.}} ופיסתה לא משלמה לקופדה. {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} עשבים משלימים לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] הוציא תבן לפרה כמלא פי פרה. הוציא תבן לגדי כמלא {{ירו"מ-הדגשה|פי}} גדי {{שוליים|ז_פח}}חייב. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בעי מעתה הוציא אוכלין לחולה כמלוא פי חולה יהא חייב. מודה רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] שאם הוציא {{ירו"מ-הוסר|תבן}}{{ירו"מ-הדגשה|עשבים}} לפרה כמלא פי גדי שהוא {{ירו"מ-הדגשה|חייב}}{{ירו"מ-הוסר| פטור דלא תיסבור כמה דאית ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לחומרא אית ליה {{ירו"מ-הדגשה|שאם הוציא תבן לגדי חייב במלא פי גדי}}. לקולא {{ירו"מ-הדגשה|לית ליה ואם הוציא עשבים לפרה יתחיב כמלא פי גדי תנן}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן}}. רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת {{ירו"מ-הוסר|וכגרוגרת}}{{ירו"מ-הדגשה|האם כיוון שבתוספת הקליפות יש שיעור יהיה חייב ועוד אם היו קליפות יותר מכגרוגרת}} {{ירו"מ-הדגשה|ותבשיל פחות מכגרוגרת לא}} מבטל {{ירו"מ-הדגשה|יותר מ}}כגרוגרת {{ירו"מ-הדגשה|קליפות את התבשיל תנן: חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהם אמר}} רבי זעירא בר חנניה[[ביאור:עץ מסורת#זעירא בר חיננא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: הדא דאת אמר באדומות אבל בשחורות {{ירו"מ-הדגשה|אינם מצטרפות דכיוון ש}}פורשות הן {{ירו"מ-הדגשה|ונראות כזבובים בקערה אין אדם אוכלן}}. <strong>הדרן עלך פרק כלל גדול</strong> ==פרק שמיני - המוציא יין== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_א|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_א"> <strong>מתני':</strong> המוציא {{שוליים|ח_א}}יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף את הקילורית, ושאר כל המשקין<br><br> <span id="דף_נד_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> ושף עמודים זה דומה למכבד. אז אם אני אומר שמכבד, כלומר לפי רבי אלעזר שאומר שמכבד חייב מהתורה, אז גם שף עמודים יהיה חייב מהתורה. אבל לפי חכמים הם אומרים שזה רק דרבנן, אז גם שף עמודים יהיה רק דרבנן. אמר רבי יוסי ברבי בון: "'''פליגין'''" - כן? כולם לא, אף אחד לא חולק ששף עמודים פטור. כן? כלומר, זה שונה. כולם מודים ששף עמודים הוא יהיה פטור. אז למה במכבד ומרבץ לפי רבי אלעזר חייב? "'''המכבד המרבץ חייב משום'''" - שם הוא חייב משום חורש. כן? כלומר, הוא סובר שכשמרבץ את הבית אז הוא מיישר את הגומות ומכין את האדמה, על טענה של חורש. אבל שף עמודים, גם רבי אלעזר מודה שפטור. עכשיו, אומרת הגמרא: "'''המגבן והמחבץ — חייב משום לש. החולב והרודה חלות דבש — חייב משום קוצר'''". זה אמרנו לפי רבי אלעזר. "'''הסוחט זיתים מאביהן חייב משום קוצר'''" - כלומר אם הוא סוחט את הזיתים על העץ, אז יהיה חייב משום קוצר. עכשיו, כמאן אזלא? כמו רבי אלעזר. כן? שכמו שהוא מחייב חולב משום קוצר - כי הרי בעצם חולב הוא סוחט את העז, כן - אז כמו שהוא סוחט את הזיתים, הוא סוחט את השמן כשהזיתים מחוברים עדיין לעץ, אז גם שם יהיה חייב משום קוצר. אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן: "'''הגורד ראשי כלונסות חייב משום מחתך'''". "'''הממרח את האיספלנית חייב משום ממחק'''". כי הרי למדנו במשנה, "'''מחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות — חייב. כתב אות אחת גדולה אף על פי שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות — פטור'''". רבי מנחם בי רבי יוסי אומר "'''זה חומר במוחק מכותב'''". כן? שהרי אתה רואה שהוא כותב במקום של שתי אותיות והוא פטור, וכשהוא מוחק אות אחת במקום של שתי אותיות הוא חייב. וחומר בכותב ומוחק, ש"'''על מנת חייב על מנת לקלקל פטור'''" - הכותב על מנת לקלקל חייב, והמוחק על מנת לקלקל פטור. ואומרת הגמרא: "'''יש שהוא כותב נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק, ויש שהוא מוחק נקודה אחת וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק'''". איך עבידא? "'''דל"ת ועשאו רי"ש, רי"ש ועשאו דל"ת'''" - כלומר הוא הוסיף, הוא הוריד לו את הצ'ופצ'יק של הדלת ועשה אותו ריש, כי אנחנו יודעים שהדלת המקורית הייתה פשוט ישרה, אז הוא בשפיץ, כן? כמו כף, כן? אז בשפיץ פשוט עיגל את זה. כלומר הוריד טיפה כדי שזה יהיה נראה עגול כמו ריש. אז אם הוא עשה את זה, או אם זה היה ריש ועשה אותו דלת, אז הוא הוסיף נקודה קטנה, כן, ובעצם עשה דלת, אז זה "'''חייב משום כותב ומשום מוחק'''" - כאילו מחק את האות הקודמת וכתב אות אחרת. והבונה. שואלת הגמרא: "'''מה בניין היה במשכן'''"? אומרת הגמרא: "'''שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים'''". שואלת הגמרא: "'''ולא לשעה היתה'''"? הרי זה לא בניין של קבע, כן? הרי הם נודדים כל הזמן. אמר רבי יוסי: "'''מכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור כמי שהיא לעולם'''". כן? הרי הם לא ידעו, כן? הקדוש ברוך הוא לא אמר להם מתי ללכת. מבחינתם זה לעולם. רבי יוסי ברבי בון - הפוך: "'''מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה'''". הרי ברור שהם יזוזו משם. אז הכל נחשב ארעי ולא קבע, וממילא בסדר, פטור. אבל אומרת הגמרא: "'''הדא אמרה: בנין לשעה בנין'''". כלומר, גם בניין שהוא לא קבוע, לא בניין קבע, גם כן חייב. "'''הדא אמרה: אפילו מן הצד'''" - הרי פה מדובר על להניח את הקרשים על האדנים, אז זה בקיר, לא בגג. כן? אנחנו יודעים שיש מחלוקת האם בניין זה דווקא בכתלים או דווקא בגג או גם בכתלים. אז פה רואים שזה גם בכתלים. "'''הדא אמרה: אפילו נתון על גבי דבר אחר'''" - כן? הרי הקרשים היו מונחים על האדנים. "'''הדא אמרה: בנין על גבי כלים בנין'''". כן? שוב פעם גם כן, כי האדנים זה כלים, ואתה בונה על גבי כלים. "'''אדנים כקרקע הן'''" - כן? באמת האדנים יש להם דין של קרקע, כי הם היו חלולים. אומרת הגמרא: תני. למדו ברייתא: "'''אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט. המביא את הטיט חייב. רבי יוסה אומר שניהן חייבין'''". ואומרת הגמרא: "'''סבר רבי יוסה אבן בלא טיט בניין'''". כלומר, זה שהוא מחייב סימן שהוא סובר שאבן גם בלי טיט, כן, מניח אבן זה גם נחשב בניין. אומרת הגמרא: "'''הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב'''". "'''הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב'''" - כן? כלומר, מי ששם את האבן האחרונה למעלה חייב. אומרת הגמרא: "'''למי נצרכה? לרבנן'''". כלומר, למרות שהם אמרו שמי שנותן את האבן פטור - רק מי ששם רק אבן פטור - כאן הוא יהיה חייב כי זה דרך הבנייה, ככה זה עומד. "'''וההין דעבד דפין וההין דעבד ספיין חייב משום בונה'''" - כלומר מי שמניח את הקורה העליונה בפתח הבית, או מי שמניח את הקורה התחתונה בפתח הבית, אז זה חייב משום בונה. "'''והסותר ובלבד לצורך'''" - הרי יש לנו אחד מתוך עשר מצוות לא תעשה, סותר. אז אמרו: דווקא אם הוא סותר לצורך. רבי חמא בר עוקבא בשם רבי שמעון בן לקיש: "'''הגודל כלי צורה חייב משום בונה'''". כלומר, גם בעשיית כלי שייך בונה. רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש: "'''הנופח כלי זכוכית חייב משום בונה'''". רבנן דקיסרין בשם רבי שמעון בן לקיש: "'''יש דברים קרובים ורחוקים'''". כי הגודל כלי צורה או הנופח כלי זכוכית או העושה כלי בדפוס, זה מלאכות שונות, כולם חייבים משום בונה, נראה כאילו רחוק מבונה. ויש מלאכות שהן מאוד דומות - "'''הבורר והמשמר והמרקד כולהן משום מעביר פסולת'''" - זה מלאכות מאוד מאוד קרובות, אבל בעצם כולם העברת פסולת, ואף על פי כן "'''כל אחד ואחד חיובו בפני עצמו'''". כן, תנן הושטה בשביל רשות, זה לעשות המלאכות האחרונה. אז "'''למה לא תנינן הושטה עמהון'''"? הרי לכאורה גם הושטה צריך למנות מלאכה. אומרת הגמרא: רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: "'''מפני מחלוקת רבי עקיבא וחכמים'''". כלומר, לא כולם מודים לזה. כן? אנחנו יודעים שרבי עקיבא וחכמים חולקים, כי המחלוקת היא לגבי זריקה. כן? רבי עקיבא חייב גם על זורק, שאם היה מונה מושיט, הוא היה צריך לפרט מיד שרבי עקיבא מחייב גם על זורק. אז לכן לא הזכיר בכלל גם מושיט. חזקיה רבי יהודה בן לוי ורבי יהושע בן לוי אמרו בשם רבי: "'''יתר עליהן הושטה'''". כלומר שגם הושטה זה אב מלאכה וגם אותה צריך למנות. אז "'''למה לא'''" מנו אותה? משום ש"'''כל המלאכות באחת וזו בשתים'''". כלומר, כל המלאכות אדם אחד עושה אותן, ואילו זו בשתיים - כלומר, הושטה, אתה צריך מישהו שיקבל ממך. "'''כל המלאכות יש להן תולדות וזו אין לה תולדות'''". זו הסיבה שלא מנו אותה. בהמשך המשנה בסוף פרק כלל גדול: "'''ועוד כלל אחר אמרו: כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת. וכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע'''". </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נב עמוד ב''' {{שוליים|ז_עז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_עז|הגורד ראשי כלונסות להשוות אורכם חייב משום מחתך]]''' * '''מקור:''' "הגורד ראשי כלונסות להשוות אורכם חייב משום מחתך" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם (הל' שבת יא,ז) פסק שהמגרר ראשי קורות להשוותן חייב משום מחתך, כמבואר בירושלמי. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#לג-ב-ד|בבלי ביצה לג ב — הפותח דלת עשויה לנעילה בקיסם התלוש ולא בקבוע - עובר משום שבות בלבד]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כה-א-א|בבלי בכורות כה א — התולש כנף מן העוף חייב משום גוזז, הקוטמו חייב משום מחתך, והמורטו חייב משום ממחק - שלוש חטא]] {{שוליים|ז_עח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_עח|הממרח איספלנית (רטייה) בשבת חייב משום מוחק]]''' * '''מקור:''' "הממרח את האיספלנית חייב משום ממחק תנן: הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהמורח איספלנית חייב משום ממחק, כיישוב עורה של הרטייה נחשב לתולדת מוחק, כמובא ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בכורות/פרק שלישי#כה-א-א|בבלי בכורות כה א — התולש כנף מן העוף חייב משום גוזז, הקוטמו חייב משום מחתך, והמורטו חייב משום ממחק - שלוש חטא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עד-ב-ט|בבלי שבת עד ב — קשירה שיש בה איסור מלאכה בשבת היא קשר שאינו על מנת להתיר, כגון קשר של אורגי יריעות]] {{שוליים|ז_עט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_עט|המוחק אות אחת גדולה במקום שיש בו כדי לכתוב שתי אותיות - חייב, ואילו הכותב אות אחת גדולה במקום כזה - פטור]]''' * '''מקור:''' "מחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב. כתב אות אחת גדולה אף על פי שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות פטור. רבי מנחם בי רבי יוסי אומר זה חומר במוחק מכותב וחומר בכותב מבמוחק שהכותב על מנת " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן שמ סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא בירושלמי שהמוחק על מנת לכתוב חייב אף באות אחת גדולה כשיש מקום לשתי אותיות, והכותב פטור, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-ט|בבלי שבת עה ב — הצר צורה בכלי או המנפח כלי זכוכית עד שנעשה כלי - חייב משום מכה בפטיש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-י|בבלי שבת עה ב — הנוטל קוצים מבגדו בשבת כשמקפיד עליהם חייב משום מכה בפטיש]] {{שוליים|ז_פ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_פ|האם השותפים בבניית אדן חייבים על מלאכת בונה בשבת]]''' * '''מקור:''' "דאדנים כקרקע הן (שהיו חלולים.) תני אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט. המביא את הטיט חייב. רבי יוסה אומר שניהן חייבין. סבר רבי יוסה אבן בלא טיט בניין." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ ר' יוסה: תנא קמא סובר שרק המביא את הטיט חייב, שהאבן בלא טיט אינה בניין; ר' יוסה סובר ששניהם חייבים, שאבן בלא טיט הרי זה בניין * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא, שהמביא את הטיט חייב ולא המביא את האבן, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק י הלכה יב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-א|בבלי שבת קב ב — כל מלאכה המתקיימת בשבת - חייבים עליה, ובכלל זה הבונה, המסתת, המכה בפטיש ובמעצד, והקודח, אף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-ג|בבלי שבת קב ב — הבונה בשבת בשורה התחתונה חייב על צידוד האבן והנחת העפר, באמצעית חייב גם על נתינת הטיט, ובע]] {{שוליים|ז_פא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_פא|הבונה בית: הנותן טיט ואחר כך אבן, וכן הבנאי המיישב אבן בראש שורת בניין, וכן העושה משקוף או אדן פתח - חייב משום בונה]]''' * '''מקור:''' "הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. למי נצרכה לרבנן שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור כאן יהיה חיב שזה דרך הבניה ועומדת כך. וההין דעבד דפין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהביא הרמב"ם (הלכות שבת פרק י הלכה יב), שכל אלו נחשבים דרך בנייה קבועה וחייבים משום בונה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-א|בבלי שבת קב ב — כל מלאכה המתקיימת בשבת - חייבים עליה, ובכלל זה הבונה, המסתת, המכה בפטיש ובמעצד, והקודח, אף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-ג|בבלי שבת קב ב — הבונה בשבת בשורה התחתונה חייב על צידוד האבן והנחת העפר, באמצעית חייב גם על נתינת הטיט, ובע]] {{שוליים|ז_פב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_פב|היוצר כלי חרס בגילום, המנפח כלי זכוכית או העושה כלי בדפוס חייב משום בונה]]''' * '''מקור:''' "והסותר ובלבד לצורך. רבי חמא בר עוקבא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש: הגודל כלי צורה חייב משום בונה. אמר רבי אילא (אילעא) בשם רבי שמעון בן לקיש: הנופח כלי זכוכית חייב משום בונה. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי שמ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן לקיש שכל יצירת כלי בעיצוב סופי חייבת משום בונה, וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לא-ב-ב|בבלי שבת לא ב — הסותר בשבת על מנת לבנות במקומו חייב, ועל מנת לבנות שלא במקומו פטור]] {{שוליים|ז_פג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_פג|הבורר, המשמר והמרקד - כל מלאכה מהן חייבים עליה בפני עצמה כאב מלאכה נפרד]]''' * '''מקור:''' "הבורר והמשמר והמרקד שהם מלאכות קרובות דכולהן משום מעביר פסולת. כל אחד ואחד חיובו אב בפני עצמו. תנן: והמוציא מרשות לרשות ולמה לא תנינן הושטה עמהון. אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: מפני שהיא במחלוקת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שכל אחת מהבורר, המשמר והמרקד היא אב מלאכה בפני עצמו אף שכולן משום מעביר פסולת, וכך פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק ח הלכה יא) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק חמישי#סה-א-ב|בבלי פסחים סה א — המחבץ (מגבש חלב לגבינה) בשבת - שיעור החיוב הוא כגרוגרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-י|בבלי שבת עג ב — זורה, בורר ומרקד נחשבות שלוש מלאכות נפרדות לחיוב אף שתוצאתן דומה, שכן כל מלאכה שנעשתה במשכ]] {{שוליים|ז_פד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_פד|המוציא עבודה זרה בשבת האם חייב חטאת מדין דבר שאינו כשר להצניע]]''' * '''מקור:''' "כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב עליו חטאת. וכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע. גמ : איזה דבר אינו כשר להצניעה אמר רבי חונה בשם רבי אלעזר (בן פד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה כב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אלעזר: הדין נאמר על עבודה זרה ופטור ~ רבי יוחנן: הדין נאמר על איסורי הנאה, אבל המוציא עבודה זרה חייב * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שהמוציא עבודה זרה חייב חטאת, שהרי היא חשובה עליו ומצניעים אותה לשורפה, וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-מ|בבלי שבת עה ב — מניין אבות מלאכות שבת הוא ארבעים חסר אחת, ואין למנות שובט ומדקדק כמלאכות נפרדות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-נ|בבלי שבת עה ב — החיוב במלאכת שבת הוא על אב ותולדה כאחת בחיוב אחד, ומספר אבות המלאכות הוא ל"ט בלבד ללא תוספ]] {{שוליים|ז_פה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_פה|שיעור הוצאת תבן, עצה, עמיר, עשבים ועלי שום ובצלים בשבת נקבע לפי שיעורם המיוחד ואינם מצטרפים זה עם זה]]''' * '''מקור:''' "המוציא תבן — כמלא פי פרה. עצה — כמלא פי גמל. עמיר — כמלא פי טלה. עשבים — כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים, לחים — כגרוגרת, יבשים — כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשיעוריהן." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם פסק שכל מין ומין בשיעורו הוא, ואין מצטרפים זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עו-א-א|בבלי שבת עו א — המוציא תבן כמלא פי פרה בשבת חייב, ושיעורי המוציא מיני מאכל בהמה משתנים בהתאם לסוג המאכל ול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עו-א-ב|בבלי שבת עו א — שיעור הוצאת עלי שום ובצלים לחים בשבת הוא כגרוגרת ויבשים כמלא פי גדי, ואינם מצטרפים זה עם ז]] {{שוליים|ז_פו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_פו|המוציא אוכלים שונים בשבת בשיעור כגרוגרת — כיצד מצטרפים לחייב?]]''' * '''מקור:''' "המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן. חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן. רבי יהודה (בר עילאי) אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן. גמ : תנן: ואין מצטרפין זה עם " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בן חנינה שהחמור משלים את הקל ואין הקל משלים את החמור, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק יח הלכה א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#מא-א-ח|בבלי ברכות מא א — המוציא אוכלי אדם בשבת חייב בשיעור כגרוגרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מעילה/פרק רביעי#יז-ב-ד|בבלי מעילה יז ב — שיעורי איסורים שונים נקבעים לפי שיעורים מיוחדים: מזון שתי סעודות לעירוב, כביצה לטומאת אוכל]] {{שוליים|ז_פז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_פז|האם בגד ושק ועור ומפץ מצטרפים זה עם זה לענין טומאת מושב וטומאת הוצאה בשבת]]''' * '''מקור:''' "הבגד והשק השק והעור העור והמפץמצטרפין זה עם זה. רבי שמעון (בן יוחאי) אומר מפני שהן ראויין לטמא מושב בטפח שמכולם ראוי להקציעה טפח ולעשות טלאי לאוכף. רבי ירמיה בעי ניחא שהבגד והשק וכ"ו יצטרפו למושב שכן " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק כג, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שהם מצטרפים מפני שכולם ראויים להקצעה טפח לעשות טלאי לאוכף ולכן שווים לענין מושב בטפח, וכן פסק הרמב"ם בהלכות כלים פרק כג הלכה ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מעילה/פרק חמישי#יח-א-ב|בבלי מעילה יח א — טלאי קטן העשוי לאחיזה מטמא במושב אף בכל שהוא ואינו צריך שיעור טפח]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק ראשון#יז-ב-ג|בבלי סוכה יז ב — בגד ושק ושק ועור ועור ומפץ מצטרפים זה עם זה לענין טומאה הואיל וראויים כולם לטמא מושב]] {{שוליים|ז_פח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי#דין-ז_פח|שיעור חיוב הוצאת עשבים לפרה בשבת נקבע כמלא פי גדי ולא כמלא פי פרה]]''' * '''מקור:''' "חייב. רבי אילא (אילעא) אמר רבי יוחנן (בר נפחא): בעי מעתה הוציא אוכלין לחולה כמלוא פי חולה יהא חייב. מודה רבי הושעיה שאם הוציא עשבים לפרה כמלא פי גדי שהוא חייב דלחומרא אית ליה שאם הוציא תבן לגדי חייב ב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ג הדרן עלך כלל גדול ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי הושעיה ~ תנא קמא: האם השיעור נקבע לפי הבהמה המקבלת (פרה) או לפי הקטן (גדי) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי הושעיה שהשיעור לחומרא, כמלא פי גדי, כדברי הרמב"ם המבסס על הסתירה שיישבו בירושלמי בין המשניות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עו-א-א|בבלי שבת עו א — המוציא תבן כמלא פי פרה בשבת חייב, ושיעורי המוציא מיני מאכל בהמה משתנים בהתאם לסוג המאכל ול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עו-א-ב|בבלי שבת עו א — שיעור הוצאת עלי שום ובצלים לחים בשבת הוא כגרוגרת ויבשים כמלא פי גדי, ואינם מצטרפים זה עם ז]] {{שוליים|ח_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_א|שיעורי הוצאה בשבת למשקין שונים נקבעים כפי דרך שימושם המיוחד ולא בשיעור אחיד]]''' * '''מקור:''' "יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף את הקילורית, ושאר כל המשקין 📖 באר משה — דף נג עמוד א רבותיי, בדרשה ממסכת שבת, דף נ"ג. נתחיל מהמשנה, פרק ז ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי כלשונה - יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף בהם את הקילור, כפי שהביא הרמב"ם בהלכות שבת פרק יח הלכה ב, ואין בזה מחלוקת עם הבבלי המקביל בעניין זה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שישי#לח-א-י|בבלי נזיר לח א — רביעית מים מספיקה לנטילת ידים אף לשני אנשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#כט-ב-ד|בבלי עירובין כט ב — שיעור הוצאת יין בשבת הוא כדי מזיגת כוס יפה, שהוא כוס של ברכה שיש בו רובע רביעית יין הנמזג ]] </div> 740sstdbwchpmoiyzpvo1uh0hs7yl36 106 1754926 3078505 3078351 2026-08-21T14:12:33Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078505 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק שמיני — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">111</span></div>ברביעית, וכל השופכין ברביעית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר כולן ברביעית. לא נאמרו {{ירו"מ-הוסר|כלה}}{{ירו"מ-הדגשה|כל}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שיעורין הללו אלא למצניעיהן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המוציא יין כדי מזיגת הכוס}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שאל לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]]: כמה שיעורן של כוסות? אמר לו: נלמוד סתום מן המפורש, דתני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ד}}{{ירו"מ-הדגשה|ארבע}} כוסות שאמרו {{ירו"מ-הוסר|ישנן}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} {{ירו"מ-הדגשה|בכולן יחד}} רביעית יין באיטלקי, {{ירו"מ-הדגשה|ודרך מזיגה להוסיף שלשה חלקים מים, נמצא שגודל כל כוס רביעית}}. תמן תנינן: מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שאל לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]]: כמה הוא שיעורה של קופה? אמר לו: נלמוד סתום מן המפורש, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הוסר|בג}}{{ירו"מ-הדגשה|בשלוש}} קופות של {{ירו"מ-הדגשה|שלוש שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| ג ג}} סאין תורמין את הלשכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, דתני: מים כדי גמייה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה? נישמעינה מן הדא: מים כדי גמייה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} מזוג {{ירו"מ-הדגשה|שיעורו כדי מזיגת}}{{ירו"מ-הוסר| אפילו בכמה}} {{ירו"מ-הוסר|כוסות}}{{ירו"מ-הדגשה|הכוס}}. {{שוליים|ח_ב}}כמה הוא שיעורן של כוסות? {{ירו"מ-ביאור|מהוא שיעור רביעית?}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}טיטרטון ורביע. מהו {{ירו"מ-הוסר|לשתותן}}{{ירו"מ-הדגשה|לשתות}} {{ירו"מ-הדגשה|ארבע כוסות}} בכרך אחד? מן מה דאמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ח_ג}}בהלל: אם שמעה בבית הכנסת יצא, {{ירו"מ-הדגשה|ואין צריך לאמרה בבית בן הכוסות}}. הדא אמרה: אפילו שתיין בכרך אחד יצא, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אם לא אומר הלל אין הפסק בין כוס שלישי לרביעי}}. מהו לשתותן מפוסקין? כלום אמרו שישתה {{ירו"מ-הדגשה|ארבע כוסות ויקרא ביניהם}}? לא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שלא}} {{ירו"מ-הוסר|שישתכר}}{{ירו"מ-הדגשה|ישתכר}}. אם הוא שותה אותן מפוסקין, אף הוא אינו משתכר. מהו לצאת ביין של שביעית? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ביעור יין חל בערב פסח, ואחר הביעור מותר להשאיר רק שלוש רביעיות. האם התירו להשאיר ארבע רבעיות לצורך ארבע כוסות}}? תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יוצאין ביין של שביעית. מהו לצאת בקונדיטון? מן מה דתני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: קונדיטון כיין. הדא אמרה: {{שוליים|ח_ד}}יוצאין בקונדיטון. מהו לצאת {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מזוגין {{ירו"מ-הדגשה|הרבה מותר}}? מן מה {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]], דתני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן {{שוליים|ח_ה}}בין חיין בין מזוגין, והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמררבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ח_ו}}מצוה לצאת ביין אדום. מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} {{הפ|משלי|כג|לא}}: אל תרא יין כי יתאדם. תני: מבושל כדי{{ירו"מ-הדגשה|ן}} {{ירו"מ-הדגשה|מ}}ת{{ירו"מ-הדגשה|ו}}בל.<br><br> <span id="דף_נד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> לחוק התלמוד דרשה ממסכת שבת, דף נ"ד. אנחנו מתחילים את תחילת המשנה, פרק ח, הלכה א'. אומרת המשנה: המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי לתת לכתית, שמן כדי לשוך חבל קטן, מים כדי לשוף את הכיבורית, '''ויתר כל המשקים ברביעית וכל השופכים ברביעית. רבי שמעון אומר כולם ברביעית. לא נאמרו השיעורים הללו, אלא למצניעין'''. אומרת הגמרא: למדנו במשנה המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זירא שאל את רבי יאשיה: '''כמה שיעורן של כוסות'''? אמר לו: '''נלמוד סתום מן המפורש'''. תני רבי חייא: '''כוסות שאמרו רביעית יין באיטלקי''', ודרך מזיגה זה עושים שלושה חלקי מים. נמצא שבעצם גודל כל כוס זה רביעית, כן? כי אם יש לנו כוס אחת של רביעית, ובעצם מוזגים אותה עם עוד שלושה כוסות, קיבלנו ארבע כוסות שבעצם בכל אחת יש רביעית. אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, מפנין ארבע וחמש קופות'''. רבי זירא שאל את רבי יאשיה: '''כמה הוא שיעורה של קופה'''? אמר לו: '''נלמוד סתום מן המפורש''', דתנינן תמן: '''קופות של סאין תורמין את הלשכה'''. לשכה, שהיו אוגרים את מחצית השקל, ומזה היו תורמים ולוקחים כסף שממנו יקנו את הקורבנות של השנה החדשה. אז בעצם היו תורמים את זה בקופות, ובכל קופה היה שלוש סאין. אז אם כן, גם הקופות שנאמר לגבי שבת, שמפנים ארבע וחמש קופות, הכוונה לשלוש סאין. אמר רבי יוסה ברבי בון בשם רבי יוחנן: המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס זה דרבי יהודה היא, דתני: '''מים כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס'''. '''מזוג בכמה'''? כלומר, מה השיעור של יין מזוג? אומרת הגמרא - נישמעינה מן הדא: '''מים כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס'''. '''הדא אמרה: מזוג''' - אפילו מזוג שיעור כדי מזיגת הכוס, כי אתה רואה שאין הבדל בין שיעור מים לשיעור יין. שואלת הגמרא: '''כמה הוא שיעורן של כוסות'''? מה זה שיעור רביעית? אמר רבי אבין: '''טיטרטון ורביע'''. זה שיעור שם מקובל אצלם. שואלת הגמרא: '''מהו בכרך אחד'''? כלומר, אם הוא שותה את ארבע הכוסות בבת אחת, האם יצא ידי חובה? אומרת הגמרא: '''מן מה דאמר רבי יוחנן בהלל: אם שמעה בבית הכנסת יצא''', והוא לא צריך לומר את ההלל בין הכוסות בהגדה. '''הדא אמרה: אפילו שתיין בכרך אחד יצא''', כי אם הוא לא אומר הלל, אז אין הפסק בין הכוס השלישי לרביעי. שואלת הגמרא: '''מהו לשתותן מפוסקין'''? כלומר, לעשות ביניהן הפסקה ארוכה. אומרת הגמרא: '''כלום אמרו שישתה'''? '''אם הוא שותה אותן מפוסקין, אף הוא אינו משתכר'''. כלומר, מה הסיבה שתיקנו שבין כוס לכוס יעשו משהו? יקראו את הקטעים בהגדה, רק כדי שלא ישתכר. אז בעצם זה המטרה. אז אם הוא שתה את המפוסקים, אף הוא לא משתכר, לכן יוצא. שואלת הגמרא: '''מהו לצאת ביין של שביעית'''? הרי בביעור, הביעור חל בערב פסח, ואחר הביעור בעצם מותר להשאיר רק שלוש רביעיות. אז האם לצורך ארבע כוסות התירו להשאיר ארבע רביעיות? אומרת הגמרא: תני רבי הושעיה: '''יוצאין ביין של שביעית'''. שואלת הגמרא: '''מהו לצאת בקונדיטון'''? קונדיטון זה יין שהוסיפו לו כל מיני תבלינים. אומרת הגמרא: '''מן מה דתני בר קפרא: קונדיטון כיין'''. '''הדא אמרה: יוצאין בקונדיטון'''. שואלת הגמרא: '''מהו לצאת מזוגין'''? כלומר, אם מזגו את היין הרבה, אז אומרת הגמרא מותר, מן מה דתני רבי חייא: '''ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין, והוא שיהא בהן טעם ומראה יין'''. זה מה שמספיק, לא צריך יותר מזה. אמר רבי ירמיה: '''מצוה לצאת ביין אדום'''. מה טעמא? '''אל תרא יין כי יתאדם'''. תני: '''מבושל כדי תבל'''. כלומר יין מבושל זה כמו מתובל. '''מהו לצאת ביין מבושל'''? רבי יונה אמר: '''יוצאין ביין מבושל'''. ואת אמרת רבי יונה כדעתיה דרבי יונה - כלומר, רבי יונה שהתיר את זה זה לפי השיטה שלו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ח_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_ב|שיעור רביעית לארבע כוסות בפסח ואפשרות לצאת בכריכתם]]''' * '''מקור:''' "כמה הוא שיעורן של כוסות? (מהוא שיעור רביעית?) אמר רבי אבין: טיטרטון ורביע. מהו לשתות ארבע כוסות בכרך אחד? מן מה דאמררבי יוחנן (בר נפחא)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן תעב סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' שיעור רביעית כדעת רבי אבין (טיטרטון ורביע), ומצוות ד' כוסות עדיפה בשתייה נפרדת ולא בכריכה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח תעב, ט). * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שישי#לח-א-ב|בבלי נזיר לח א — שיעור כל אחת מארבע כוסות בליל הסדר הוא רביעית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קח-ב-א|בבלי פסחים קח ב — השותה ארבע כוסות של פסח בבת אחת יצא ידי חובת יין ולא יצא ידי חובת חירות]] {{שוליים|ח_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_ג|השומע הלל בבית הכנסת בליל פסח, יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולאומרו בבית המשתה]]''' * '''מקור:''' "בהלל: אם שמעה בבית הכנסת יצא, ואין צריך לאמרה בבית בן הכוסות. הדא אמרה: אפילו שתיין בכרך אחד יצא, שהרי אם לא אומר הלל אין הפסק בין כוס שלישי לרביעי. מהו לשתותן מפוסקין? כלום אמרו שישתה ארבע כוסות ויקר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב"ם שהשומע הלל בבית הכנסת יצא ואינו צריך לאומרו שוב בבית בעל הכוסות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קיז-ב-ב|בבלי פסחים קיז ב — בין כוס שלישי לרביעי בליל הסדר אסור לשתות יין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קיח-א-א|בבלי פסחים קיח א — ברכת השיר שאומרים לאחר ההלל בליל פסח היא "יהללוך"]] {{שוליים|ח_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_ד|מותר לצאת ידי חובת ארבע כוסות בקונדיטון (יין מבושם)]]''' * '''מקור:''' "יוצאין בקונדיטון. מהו לצאת במזוגין הרבה מותר? מן מה דתני רבי חייה, דתני רבי חייה: ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן תעב סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא דרבי חייה שארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן אף בקונדיטון, כפי שהביא רמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שישי#צז-א-ל|בבלי בבא בתרא צז א — יין מגתו (טרם עברו עליו שלושה ימים) כשר לקידוש היום אף לכתחילה, שהרי אף לניסוך על גבי המזב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שישי#צז-ב-ב|בבלי בבא בתרא צז ב — יין הנסחט מפיה או משוליה של הגת - לכתחילה אין להביאו לקידוש/ניסוך, ואם הביאו - כשר בדיעבד]] {{שוליים|ח_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_ה|יין לארבע כוסות בליל הסדר כשר בין חי בין מזוג, ובלבד שיהא בו טעם ומראה יין]]''' * '''מקור:''' "בין חיין בין מזוגין, והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמררבי ירמיה:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שצריך טעם ומראה יין, וכן פסק הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שישי#לח-א-ב|בבלי נזיר לח א — שיעור כל אחת מארבע כוסות בליל הסדר הוא רביעית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קח-ב-א|בבלי פסחים קח ב — השותה ארבע כוסות של פסח בבת אחת יצא ידי חובת יין ולא יצא ידי חובת חירות]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div>מהו לצאת ביין מבושל? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: {{שוליים|ח_ז}}יוצאין ביין מבושל. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כדעתיה דרבי יונה: שתי {{ירו"מ-הוסר|ארבעתי}}{{ירו"מ-הדגשה|ארבעת}} כסיי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד עצרתא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודא בי רבי אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודא בי רבי אילעאי: שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד חגא. וחמתיה חדא מטרונה אפיה נהורין. אמר לו: סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך: {{ירו"מ-הדגשה|אי}} {{ירו"מ-הוסר|אישתיי}}{{ירו"מ-הדגשה|שתיי}} חמר את, או מלוה בריבית את, או מגדל חזירין את. אמר לה: תיפח רוחה דההיא איתתא, חדא מן תלת מילייא לית בי, אלא אולפני שכיח לי. {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| קוהלת ח}} {{הפ|קהלת|ח|א}}: חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] נחת לטבריא, חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אפוי נהירין. אמרון קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אשכח רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] סימה {{ירו"מ-ביאור|אוצר}}. אמר לון: למה אמרין ליה אפוי נהירין? אמר לון: דילמא אוריתא חדתא {{ירו"מ-הוסר|שמעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|שמע}}. סליק לגביה. אמר לו: מאי אוריתא חדתא שמעת? אמר לו: תוספתא עתיקתא. וקרא עליו: חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: לוגא דאורייתא {{ירו"מ-הדגשה|כשיעור}} תומנתא עתיקתא, {{ירו"מ-הדגשה|שמודדים בה}} {{ירו"מ-הוסר|דמורייסא}}{{ירו"מ-הדגשה|מורייסא}} דציפרין. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חכים אנא לה. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}בית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} הוון מכיילין בה דבש. תני: {{ירו"מ-הדגשה|שיעור לוג}} חצי שמינית טברנית הישנה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הדא דידן הוות. ולמה {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר עתיקתא? בגין {{ירו"מ-ביאור|הרי}} דהוות ביומוי. אית דאמרי: דהוות זעירא ורבת {{ירו"מ-ביאור|גדלה}} וזערת {{ירו"מ-ביאור|ושוב קטנה}}, ולא זערת כמה דהוות. כמה הוא שיעורו של כוס? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]], ורבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני: {{שוליים|ח_ח}} י{{ירו"מ-הדגשה|יןי}}בש {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כזית דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-הוסר|ביו}}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]<nowiki/>רבי יוסי ברבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|שמעון}}, כמה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]<nowiki/>רבי יוסי ברבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|שמעון}} אומר ברביעית, כן [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר ברביעית. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]<nowiki/>רבי יוסי ברבי יהודה: {{ירו"מ-הדגשה|אף כשטמאו}} [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|לא טמאו אלא בדם שיש}}{{ירו"מ-הוסר| לכשיקרש יהא}} בו {{ירו"מ-הדגשה|רביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על}} כזית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מעשה בפרדה של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי שמתה, וטהרו דמה משום נבילה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שאל לרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: עד כמה? ולא אגיביה. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ואמר לו: עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא, {{ירו"מ-הדגשה|שאם יקרש יעמוד על כזית}}. ובאש לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא חזר ליה רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] שמועתא. רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]] הוה יתיב מתני הדין עובדא. אמר לו רבי יצחק בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר כהנא|°]]: עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא. ובעיט ביה. אמר לו רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: בגין דשאל לך את בעט ביה? אמר ליה: הא דלא הוות דעתי עלי. כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי חנין[[ביאור:עץ מסורת#רב חנין|°]] ([[דברים כח סו|דברים כי תבא כח סו]]): והיו חייך תלואים לך מנגד - זה הלוקח חיטים לשנה. ופחדת לילה ויומם - זה הלוקח מן הסידקי. ולא תאמין בחייך - זה הלוקח מן הפלטר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין לו וקונה כל יום כדי צרכו}}. ואנא סמיך לפלטירא מיי כדון. העיד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן בתירה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן בתירא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{שוליים|ח_ט}}על דם נבילות שהוא טהור. מהו טהור? טהור מלהכשיר, הא לטמאות מטמא. {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} תנינן: דם השרץ כבשרו מטמא, ואינו מכשיר. <span id="דף_נה_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''שתי כסיי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד עצרתא'''. כלומר, כשהוא שתה יין אז הראש שלו היה כואב עד שבועות מפסח. אז לכן הוא אומר שמותר לשתות גם יין מבושל, שיין מבושל זה בלי אלכוהול, זה לא משכר. ורבי יודא בי רבי אילעאי - עוד דוגמה, '''שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד חגא'''. כלומר, שתה ארבע כוסות של ליל פסח והראש שלו כאב עד סוכות. '''וחמתיה חדא מטרונה אפיה נהורין'''. פעם אחת איזה גויה עשירה ראתה אותו שהפנים שלו מאירים. אמר לו: '''סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך''' - חד משלושה דברים יש בך: '''או חמר את''' - שתית הרבה יין עד שיכור, '''או מלוה בריבית את''', '''או מגדל חזירין את''', כי אלה תמיד שמחים כי יש להם מרווח מאוד גדול בלי הרבה מאמץ. אמר לה: '''תיפח רוחה דההיא איתתא, חדא מן תלת מילייא לית בי, אלא אולפני שכיח לי'''. כלומר, הסיבה שהפנים שלי מאירות זה כי אני לומד, דכתיב: '''חכמת אדם תאיר פניו'''. רבי אבהו נחת לטבריא, '''חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפוי נהירין'''. התלמידים של רבי יוחנן ראו שהפנים שלו מאירים. אמרון קומי רבי יוחנן: '''אשכח רבי אבהו סימה''' - כלומר, כנראה רבי אבהו מצא איזה אוצר, שהפנים שלו מאירות. אמר לון: '''למה אמרין ליה אפוי נהירין'''? אמר לון: '''דילמא אוריתא חדתא''' - אולי הפנים שלו מאירות כי הוא שמע איזה דבר תורה חדש. סליק לגביה, רבי יוחנן הלך לבקר אותו. אמר לו: '''מאי אוריתא חדתא שמעת'''? מה שמעת איזה דבר תורה חדש? אמר לו: '''תוספתא עתיקתא''' - גיליתי תוספתא ישנה. וקרא עליו: '''חכמת אדם תאיר פניו'''. אמר רבי חנינא: '''לוגא דאורייתא תומנתא עתיקתא, דציפרין'''. כלומר, השיעור של הלוג של התורה זה כשיעור הטומנתא העתיקה שמודדים בה מוריאס בציפורי. אמר רבי יונה: '''חכים אנא לה''' - אני מכיר את זה. '''בית רבי ינאי הוון מכיילין בה דבש'''. בבית רבי ינאי היו נוהגים למדוד בה דבש. תני: '''חצי שמינית טברנית הישנה'''. אמר רבי יוחנן: '''הדא דידן הוות''' - זה כמו שלנו, בדיוק אותה המידה. '''ולמה אמר עתיקתא? בגין דהוות ביומוי'''. כלומר, אם זה היה גם בימיו של רבי יוחנן, אז למה התנא אמר שזה כמו חצי שמינית טברנית ישנה? אומרת הגמרא: '''אית דאמרי: דהוות זעירא ורבת וזערת, ולא זערת כמה דהוות'''. בעצם השיעור של הלוג נשתנה - בהתחלה קטן, ולאחר מכן הגדילו את זה, ולאחר מכן הקטינו, אבל לא הקטינו את זה כמו שהיה בהתחלה. שואלת הגמרא: '''כמה הוא שיעורו של כוס'''? רבי יוסה בשם רבי יודה בר פזי, ורבי יוסי ברבי בון בשם שמואל: '''אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע'''. זה בעצם הגודל של רביעית. תני: '''יבש כזית דברי רבי נתן'''. רבנן דקיסרין בשם רבי יוסה, רבי בון בשם רבי יוחנן: '''אתיא דרבי נתן כרבי יוסי ברבי יהודה, כמה דרבי יוסי ברבי יהודה אומר ברביעית, כן רבי נתן אומר ברביעית'''. כלומר, רבי יוסי ברבי יהודה: '''בית הלל בו כזית''' - שהוא אומר שדם שבתלוי מטמאים זה בדם שיש בו רביעית, כי הוא ראוי לכרוש ולעמוד על כזית, אם ייבש אז זה כזית. אז גם כאן ביין, אנחנו אומרים שרביעית שיכרוש יהיה כזית. רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''מעשה בפרדה של בית רבי שמתה, וטהרו דמה משום נבילה'''. רבי אלעזר שאל לרבי סימון: '''עד כמה'''? כלומר, האם דם של פרדה בכלל לא מטמא, או שבגלל שלא היה כמות של רביעית לכן טהרו - '''ולא אגיביה''', הוא לא הגיב לו. שאל לרבי יהושוע בן לוי, ואמר לו: '''עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא'''. כלומר, מה שטהרו זה בגלל שהיה פחות מרביעית, והסיבה שאם רביעית זה טמא, כיוון שאם זה יכרוש זה יהיה כזית. '''ובאש לרבי אלעזר דלא חזר ליה רבי סימון שמועתא''' - רבי אלעזר נורא כאב לו שרבי סימון לא ענה לו, לא התייחס אליו. רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא - הוא סיפר שהפרדה של בית רבי מתה וטהרו את הדם שלה משום נבילה. אמר לו רבי יצחק בר כהנא: '''עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא'''. האם זו הכוונה? '''ובעיט ביה''' - הוא סירב לענות לו בכעס כזה. אמר לו רבי זריקן: '''בגין דשאל לך את בעט ביה'''? כלומר, הוא רק שאל שאלה, מה? אמר ליה: '''הא דלא הוות דעתי עלי''' - כלומר, הסיבה שעשיתי את זה כי לא הייתי מרוכז. כד מר רבי חנין: '''והיו חייך תלואים לך מנגד - זה הלוקח חיטים לשנה. ופחדת לילה ויומם - זה הלוקח מן הסידקי'''. שהוא קונה פעם בכמה - פעם בשבוע, פעם בחודש. '''ולא תאמין בחייך - זה הלוקח מן הפלטר'''. כלומר, מי שקונה כל יום ואין לו בבית שום דבר למחר, אז זה '''לא תאמין בחייך, ופחדת לילה ויום'''. '''ואנא סמיך לפלטירא מיי כדון''' - אני, אין לי שום דבר בבית, אז לכן אני לא יכול להתרכז, אני לא יכול להיות רגוע. אומרת הגמרא: העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור. שואלת הגמרא: '''מהו טהור? טהור מלהכשיר, הא לטמאות מטמא'''. כלומר, לא כמו שחשבנו שהכוונה שדם נבילות טהור לגמרי, אלא הכוונה שהוא לא מכשיר, אבל לטמא הוא טמא. תנינן: '''דם השרץ כבשרו מטמא, ואינו מכשיר'''. כתוב בהמשך שאין לנו כיוצא בדם השרץ, שהוא מטמא ולא מכשיר, ובא הברייתא ואומרת שגם דם נבילות מטמא ולא מכשיר - זה בדיוק אותו הדבר. מה ההבדל? אומרת הגמרא: לא, מה שנאמר שאין לנו כיוצא בו, הכוונה לשיעור טומאתו, שגם הדם מטמא כשיעור הבשר בכזית - זה אין לנו, כי הרי בנבלה הבשר מטמא בכזית ואילו הדם מטמא ברביעית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ח_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_ח|יין יבש שיצא מרשות לרשות בשבת - כמה שיעורו לחיוב חטאת]]''' * '''מקור:''' "ייןיבש בכזית דברי רבי נתן. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסה (אסי), ורבי בון אמר בשם רבי יוחנן (בר נפחא): אתיא דרבי נתן כרבי יוסי ברבי יהודה, כמה דרבי יוסי ברבי יהודה אומר ברביעית, כן רבי נתן אומר ברביעי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי נתן (כזית) ~ רבי יוסי ברבי יהודה (רביעית, כדי שיקרוש ויעמוד על כזית) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי נתן שהשיעור כזית, שכן הרמב"ם (הלכות שבת פי"ח ה"ב) פסק שיין יבש שיעורו כזית, שלא כרבי יוסי ברבי יהודה שהצריך רביעית * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שישי#לח-א-י|בבלי נזיר לח א — רביעית מים מספיקה לנטילת ידים אף לשני אנשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#כט-ב-ד|בבלי עירובין כט ב — שיעור הוצאת יין בשבת הוא כדי מזיגת כוס יפה, שהוא כוס של ברכה שיש בו רובע רביעית יין הנמזג ]] {{שוליים|ח_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_ט|דם נבילות טהור מלהכשיר זרעים אך מטמא במגע כבשרה]]''' * '''מקור:''' "על דם נבילות שהוא טהור. מהו טהור? טהור מלהכשיר, הא לטמאות מטמא. והא תנינן: דם השרץ כבשרו מטמא, ואינו מכשיר. 📖 באר משה — דף נד עמוד ב שתי כסיי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד עצרתא . כלומר, כשהוא שתה יין אז" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק א, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שדם נבילה אינו מכשיר אך מטמא כבשר הנבילה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שאר אבות הטומאה, פרק א הלכה ד) </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div>ואין לנו כיוצא בו. {{ירו"מ-הדגשה|והרי אף דם נבלה מטמא ואינו מכשיר. מה שנאמר}} "ואין לנו כיוצא בו"? {{ירו"מ-הוסר|כשיעור}}{{ירו"מ-הדגשה|הכוונה לשיעור}} טומאתו, {{ירו"מ-הדגשה|שגם הדם}}{{ירו"מ-הוסר| אבל דמו}} מטמא {{ירו"מ-הוסר|כבשרו}}{{ירו"מ-הדגשה|כשיעור}} {{ירו"מ-הדגשה|הבשר בכעדשה}}. אמר רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|שדם נבלה}} טמא, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. {{ירו"מ-הדגשה|מאן דאמר}} טהור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן בתירה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן בתירה. אמר ליה רב אבדומה נחותה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבדומה נחותה|°]]: ויאות, {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מוריינא {{ירו"מ-הדגשה|דבי}} {{ירו"מ-הוסר|דנשיא}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיא}} הוה, {{ירו"מ-הדגשה|וראינו שבבית}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|טיהרו דם פרדה עד רביעית, אבל יותר מרביעית טמא}}. תני: דם כדי לכחול עין אחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בדם עטלף שנו. חלב: הדא דאת אמר {{שוליים|ח_י}}בחלב בהמה טהורה, אבל בחלב בהמה טמאה כדי לכחול עין אחת. דבש: הדא דאת אמר בהין עתיקי, {{ירו"מ-הדגשה|שראוי לרפואה}}, ברם בהן דידן {{ירו"מ-הדגשה|שיעורו כגרוגרת}}{{ירו"מ-הוסר| כדי לבשל ביצה קלה}}. שמן כדי לסוך אבר קטן: {{שוליים|ח_יא}}ובלבד אבר קטן של קטן בן יומו. מים כדי לשוף את הקילורית: אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הדא דאת אמר באילין מיא דטלא, וברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|ושאר}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}} {{ירו"מ-הדגשה|כולן ברביעית. לא נאמרו}} כל {{ירו"מ-הוסר|המשקין}}{{ירו"מ-הדגשה|השיעורין}} {{ירו"מ-הדגשה|הללו אלא למצניעיהן. הרי כשהוא מוציא מגלה דעתו שהם חשובים בעיניו}},{{ירו"מ-הוסר|ברביעית}} {{ירו"מ-הוסר|וכל מה}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} לא מתחייב ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|כמו המצניעה? אמר}}{{ירו"מ-הוסר| השופכין ברביעית}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בדפנה}}{{ירו"מ-הדגשה|במפנה}} מבית לבית היא מתניתא {{ירו"מ-ביאור|, שאין ההוצאה מראה על חשיבות}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כולם ברביעית. משיבין חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפשר לומר דבש ברביעית וחומץ ברביעית? והוא מתיב לון: כמה דאית לכון "כל האוכלין מצטרפין בככותבת", כן אוף אנן אית לן "כל המשקין מצטרפין ברביעית". {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהון. אמררבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: למצניעיהן, {{ירו"מ-הדגשה|וכי צריך שיעור? הרי חייב ב}}כל שהן. {{ירו"מ-הוסר|ותני}}{{ירו"מ-הדגשה|איכא דתני}} כן על ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למוציאיהן, הא למצניעיהן כל שהן. {{ירו"מ-הוסר|ותני}}{{ירו"מ-הדגשה|ואיכא דתני}} כן על דרבנן: לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהן, הא למוציאיהן ברביעית. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ב|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_יב}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}המוציא חבל כדי לעשות ממנו אוזן לקופה, גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי לעשות ממנו מידת מנעל לקטן. {{שוליים|ח_יג}}נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. המוציא קשר מוכסין חייב. נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|חבל כדי לעשות וכו}}'. הדא דאת אמר בהין רכיכה, ברם בהן קשייה כדי לבשל ביצה קלה. גמי כדי לעשות {{ירו"מ-הוסר|תלוי}}{{ירו"מ-הדגשה|תלאי}} לנפה ולכברה: הדא דאת אמר<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אני שם לב שהתמלול הגולמי שסופק אינו תואם לטקסט הדף שניתן (טקסט הדף עוסק בשיעורי הוצאה בשבת - יין, חלב, דבש וכו' בפרק ח, ואילו רוב התמלול עוסק בנושאים אחרים - כוסות של פסח, יין מבושל וכו', שכנראה שייכים לדף אחר). אני אעבד את התמלול כפי שהוא, ואסמן ציטוטים רק במקומות שבהם יש התאמה ברורה ומדויקת ללשון טקסט הדף שסופק: הלכות ומשנה ממסכת שבת, דף נ"ה. אנחנו מתחילים את תחילת המשנה, פרק ח, הלכה א'. אומרת המשנה: המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף את הקילורית, ושאר כל המשקים ברביעית, וכל השופכים ברביעית. רבי שמעון אומר: כולם ברביעית. לא נאמרו השיעורים הללו אלא למצניעין. אומרת הגמרא: למדנו במשנה המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זירא שאל לרבי יאשיה: כמה שיעורן של כוסות? אמר לי נלמד שתתום מן המפורש. תני רבי חייא: ארבע כוסות שאמרו יש בכולן יחד רביעית יין באיטלקית, ודרך מזיגה זה עושים שלושה חלקי מים. נמצא שבעצם גודל כל כוס זה רביעית. כן, כי יש לנו כוס אחת של רביעית, ובעצם מוזגים אותה עם עוד שלושה כוסות, קיבלנו ארבע כוסות שבעצם בכל אחת יש רביעית. אומרת הגמרא: תמן תנינן מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זירא שאל לרבי יאשיה: כמה הוא שיעורה של קופה? אמר לי נלמד שתתום מן המפורש. אימא תני תמן, בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמים את הלשכה. כן, לשכת הגזית - בלשכה שהיו אוספים בה את מחצית השקל, ומזה היו תורמים ולוקחים כסף שממנו יקנו את הקורבנות של השנה החדשה. אז בעצם היו תורמים את זה בקופות, ובכל קופה היה שלוש סאין. אז אם כן, גם הקופות שנאמר לגבי שבת, שמפנים ארבע וחמש קופות, הכוונה של שלוש סאין. אמר רבי אסי: רבי יונה שמע מרבי יוחנן: המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס זה כרבי יהודה היא. תני: מים כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה? כלומר, מה השיעור של יין מזוג? אומרת הגמרא: לשמאי מנין אתה? תנן: מים כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. דא אמר רע, אפילו מזוג שיעור כדי מזיגת הכוס. כי אתה רואה שאין הבדל בין שיעור מים לשיעור יין. שואלת הגמרא: כמה הוא שיעורן של כוסות? מה זה שיעור רביעית? אנחנו יודעים שיעור רביעית. אמרה הגמרא: מה זה שיעור רביעית? אמר רבי אבין: תרטימר ורביע, זה שיעור שהיה מקובל אצלם. שואלת הגמרא: מהו לשתות ארבע כוסות בבת אחת? כלומר, אם הוא שותה את ארבע הכוסות בבת אחת, האם יצא ידי חובה? אז אומרת הגמרא: מן מה דאמר רבי יוחנן, בהלל אם שמע בבית הכנסת יצא, והוא לא צריך לומר את ההלל בין הכוסות בהגדה. דאמר רע, אפילו שתיהן בבת אחת יצא. כי הרי אם הוא לא אומר הלל אז אין הפסק בין הכוס השלישי לרביעי. שואלת הגמרא: מהו לשתותן מבוזקים? כלומר לעשות ביניהם הפסקה ארוכה. אז אומרת הגמרא: כלום אמרו ששתי ארבע כוסות ויקרא ביניהם, לא כדי שלא ישתכר. כלומר, מה הסיבה שתיקנו שבין כוס לכוס יעשו משהו? יקראו את הקטעים בהגדה, אז רק כדי שלא ישתכר. אז בעצם זה המטרה. אז אם הוא שתה אותן מבוזקים, אף הוא לא משתכר, לכן הוא יוצא. שואלת הגמרא: מהו לצאת ביין של שביעית? כן, הרי בביעור - הביעור חל בערב פסח, ואחר הביעור בעצם מותר להשאיר רק שלוש כוסות, שלוש רביעיות. אז האם לצורך ארבע כוסות התירו להשאיר ארבעה רביעיות? אומרת הגמרא: תניא רבי יאשיה: יוצאים ביין של שביעית. שואלת הגמרא: מהו לצאת בקונדיטון? כן, קונדיטון זה יין שהוסיפו לו כל מיני תבלינים. ואומרת הגמרא: מן מה דתני בכפרה קונדיטון כיין, אדם רע - יוצאים בקונדיטון. שואלת הגמרא: מהו לצאת במזוגין הרבה? כלומר אם מזגו את היין הרבה. אז אומרת הגמרא: מותר. ממה? תני רבי חייא: ארבע כוסות שאמרו יוצאים בהם, בין חיים בין מזוגין, והוא שיהא בהם טעם ומראה יין. זה מה שמספיק, לא צריך יותר מזה. אמר רבי ירמיה: מצווה לצאת ביין אדום. מה איתא? מה דכתיב אל תרא יין כי יתאדם. תני: מבושל כדין מתובל. כן, כלומר יין מבושל זה כמו מתובל. מהו לצאת ביין מבושל? אז רבי יונה אמר: יוצאים ביין מבושל. ואת אמר רבי יונה כדעתך, כלומר רבי יונה שהתיר את זה זה לפי השיטה שלו. רבי יונה שתי ארבע כוסות דליל פסחא וחזר כשיה עד צהריים, כלומר כשהוא שתה יין אז הראש שלו היה כואב עד שבועות מפסח. אז לכן הוא אומר שמותר לשתות גם יין מבושל, שיין מבושל זה בלי אלכוהול. כלומר זה לא משכר. עוד דוגמה, רבי יהודה בר עילאי שתה ארבע כוסות של ליל פסח וחזר כשיה עד חג, כלומר עד סוכות היה מרגיש כאבי ראש. וחמתיה חדא מטרוניתא אפיה נהורים - פעם אחת איזו גויה עשירה ראתה אותו שהפנים שלו מאירים. אמרה ליה: סבא, סבא, חדא מן תלת מילין אית בך - אחד משלושה דברים יש בך: או שתית חמרא ושכרת, או שתית יין הרבה עד שכור, או מוהה ברביתא את, או מגדל חזירים. כי אלה תמיד שמחים כי יש להם מרווח מאוד גדול בלי הרבה מאמץ. אמר לה: תיפח רוחה דההיא איתתא, חדא מתלתא מילין לית בי - כלומר אף אחד מהדברים האלה אין בי, אלא תורה פני שכיח לי. כלומר הסיבה שהפנים שלי מאירות כי אני לומד, כן? דכתיב '''חכמת אדם תאיר פניו'''. רבי אבהו נחת לטבריה, חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפיה נהורים - התלמידים של רבי יוחנן ראו שהפנים שלו מאירים. אמרון: כדין אמר רבי יוחנן, אשכח רבי אבהו סימא - כלומר כנראה רבי אבהו מצא איזה אוצר, לכן הפנים שלו מאירות. אמר להם: למה? אמרו לו: אפיה נהורים. אמר להם: או דילמא מילתא חדתא שמע - אולי הפנים שלו מאירות כי הוא שמע איזה דבר תורה חדש. סליק גבייה, אז רבי יוחנן הלך לבקר אותו. אמר ליה: מאי מילתא חדתא שמעת? אמר: שמעתי דבר תורה חדש. אמר: לא, לא מדובר בדבר חדש, אלא תוספתא עתיקתא. כן, גיליתי תוספתא ישנה, וקראה לה '''חכמת אדם תאיר פניו'''. אמר רבי חנינא: לוגא דאורייתא, כלומר השיעור של הלוג של התורה, זה כשיעור טומנא עתיקתא שמודדים בה מורייס בציפורי - כלומר זה כמו הכלי שבו היו מודדים את המורייס בציפורי. אמר רבי יוחנן: אחכים על אלין, אנא מכיר את זה - דבי רב בר נאי הוו מכיילין בדבש, דבי רב בר נאי נוהגים למדוד בזה דבש. תני: שיעור לוג זה חצי שמינית זעירתא ישנה. אמר רבי יוחנן: אדעתא דין - נות זה כמו שלנו, בדיוק אותה המידה. אז למה אמר עתיקתא? כלומר אם ככה אז למה אמר עתיקתא בגין דאת ביה אמין - כלומר אם זה היה גם בימיו של רבי יוחנן, אז למה התנא אמר שזה כמו חצי שמינית זעירתא ישנה? אז אומרת הגמרא: אי דאמרת דאבד זעירתא ורבת, וזעירת לא זעירת כמה דאבדת - כן, בעצם השיעור של הכול משתנה. אז זה בהתחלה קטן, ולאחר מכן הגדילו את זה, לאחר מכן הקטינו אבל לא הקטינו את זה כמו שהיה בהתחלה. שואלת הגמרא: כמה שיעורו של כוס? כן, נראה שבסוף בזמן של רבי יוחנן זה כן היה בשיעור, אבל בשלבי ביניים זה לא היה. בזמן של אותו תנא שאמר את זה זה לא היה בשיעור. כמה שיעורו של כוס? אמר רבי יוסי ברבי יהודה בן פזי, ורבי יוסי ברבי בון אמר בשם שמואל: אצבעים על אצבעים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. כן, זה בעצם הגודל של רביעית. ועוד תני: יין יבש בכזית, דברי רבי נתן. רבי יוסי בשם רבי יוסי ורבי בון אמר בשם רבי יוחנן: עד רבי נתן כרבי יוסי ורבי יהודה. כמו שרבי יוסי ורבי יהודה אומרים ברביעית, אז גם רבי נתן אומר ברביעית, כי כשיכרוש יהא בכזית. ואיתא: אמר רבי יוסי ורבי יהודה: אף כשטיימו בטילל לא טיימו אלא בדם שיש בו רביעית. כן, כלומר הוא דיבר בכלל על דם. הוא אומר שדם שבטל מטמאים - זה בדם שיש בו רביעית, כי הוא עלול לכרוש ולעמוד על כזית. אומרים להתייבש אז זה יהיה כזית. אז מכאן שהוא דורש כמות שאחרי הכרשה זה יהיה כזית. אז גם כאן ביין, גם ביין אנחנו אומרים שרביעית שיכרוש שיהא כזית. אני חושב שבווים שואלים שם, אומרים שיש דעה שאומרת שזה לא אותו דבר. כן, כי יין יותר צלול. בכל אופן, אמר רבי שמעון בשם רבי יהושע בן לוי: מעשה בפרדה של בית רבי שמתה ותיארו את דמה משום נבלה. כן, כלומר הם בכלל תיארו את הדם. רבי אלעזר שאל את רבי שמעון: עד כמה? כלומר, מה אם היה כמות רביעית או לא? זו השאלה - האם דם של נבלה בכלל לא מטמא? דם של פרדה, או שבגלל שלא היה כמות של רביעית לכן תיארו, אבל לא הגיב לו. שאל רבי יהושע בן לוי, אמר לו: עד רביעית טהור, יותר מכאן טמא. כלומר, כל מה שתיארו זה בגלל שהיה פחות מרביעית. והסיבה שאם רביעית זה טמא, כיוון שאם זה יכרוש זה יהיה כזית. ובאיש היה לרבי אלעזר שלא חזר לו רבי שמעון שמע - כלומר רבי אלעזר נורא כאב לו שרבי שמעון לא ענה לו, לא התייחס אליו. ועתה, גבר רבי אבין, הוה יתיב מתני, אתא לגביה, סיפר לו את הסיפור הזה. אמר לו רבי יצחק בר כנה: כן, הוא סיפר שהפרדה של רבי מתה וחבי... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ח_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_י|שיעור הוצאת שמן בשבת הוא כדי לסוך אבר קטן]]''' * '''מקור:''' "בחלב בהמה טהורה, אבל בחלב בהמה טמאה כדי לכחול עין אחת. דבש: הדא דאת אמר בהין עתיקי, שראוי לרפואה, ברם בהן דידן שיעורו כגרוגרת. שמן כדי לסוך אבר קטן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהמוציא שמן בשבת חייב בשיעור כדי לסוך אבר קטן, כדברי רבי שמעון בן אלעזר; הרמב"ם פסק כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שישי#לח-א-י|בבלי נזיר לח א — רביעית מים מספיקה לנטילת ידים אף לשני אנשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#כט-ב-ד|בבלי עירובין כט ב — שיעור הוצאת יין בשבת הוא כדי מזיגת כוס יפה, שהוא כוס של ברכה שיש בו רובע רביעית יין הנמזג ]] {{שוליים|ח_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_יא|שיעור הוצאת מים בשבת חייב הוא כדי לשוף בהם קילורית (תרווד רקיק)]]''' * '''מקור:''' "ובלבד אבר קטן של קטן בן יומו. מים כדי לשוף את הקילורית: אמר רבי אלעזר (בן פדת): הדא דאת אמר באילין מיא דטלא, וברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה. תנן: רבי שמעון (בן יוחאי) אומר כולן ברביעית. לא נאמרו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אלעזר בן פדת שמים דידן שיעורם כדי להדיח פני מדוכה, כמובא ברמב"ם הלכות שבת פרק יח הלכה ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שישי#לח-א-י|בבלי נזיר לח א — רביעית מים מספיקה לנטילת ידים אף לשני אנשים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#כט-ב-ד|בבלי עירובין כט ב — שיעור הוצאת יין בשבת הוא כדי מזיגת כוס יפה, שהוא כוס של ברכה שיש בו רובע רביעית יין הנמזג ]] {{שוליים|ח_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_יב|שיעור המוציא חבל וגמי בשבת נקבע כדי לעשות מהם אוזן לקופה או תלאי לנפה וכברה]]''' * '''מקור:''' "המוציא חבל כדי לעשות ממנו אוזן לקופה, גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. רבי יהודה (בר עילאי) אומר: כדי לעשות ממנו מידת מנעל לקטן." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבנן ~ רבי יהודה: רבנן קובעים שיעור החבל והגמי כדי אוזן לקופה ותלאי לנפה וכברה, ורבי יהודה קובע שיעור כדי למידת מנעל לקטן * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן שהם רוב חכמים, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יח הלכה יב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-א-ג|בבלי שבת עח א — המוציא נייר בשבת - שיעור החיוב הוא כדי לכתוב עליו קשר מוכסין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-א-א|בבלי שבת פא א — שיעור הוצאת עצם בשבת הוא כדי לעשות ממנו תרווד (כף)]] {{שוליים|ח_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_יג|שיעור הוצאת נייר בשבת נקבע כדי לכתוב עליו קשר מוכסין]]''' * '''מקור:''' "נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. המוציא קשר מוכסין חייב. נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטין. גמ : חבל כדי לעשות וכו . הדא דאת אמר בהין רכיכה, ברם בהן קשייה כדי לבשל ביצה קלה. גמי כדי לעשו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהשיעור כדי לכתוב עליו קשר מוכסין, וכן פסק הרמב"ם (הל' שבת פי"ח הי"ב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-א-ג|בבלי שבת עח א — המוציא נייר בשבת - שיעור החיוב הוא כדי לכתוב עליו קשר מוכסין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-א-א|בבלי שבת פא א — שיעור הוצאת עצם בשבת הוא כדי לעשות ממנו תרווד (כף)]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div> בהין גווים {{ירו"מ-ביאור|הפנימים שהם רכים}}, ברם בהן ברייא כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה. תני: {{שוליים|ח_יד}}הוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית. הדא דאת אמר באילין רכיכיא, ברם באילין קשייא כדי לעשות צפירה {{ירו"מ-ביאור|שנותנים סביב לשפת הסל לחיזוק}}. הוציא {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|שתי}} נצרים חייב, {{ירו"מ-הדגשה|שמצניעים אותם לעשות בהם כפיפה}}. תורי דקל שנים, זמורות לנטיעה שתים. אם לבהמה כמלא פי גדי, אם לעצים כשיעור העצים. {{שוליים|ח_טו}}הוציא שתי נימין מזנב הסוס, מזנב הפרה חייב, שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר: אית תניי תני שתים, אית תניי תני אחת. מאן דאמר שתים - באילין רכיכתא, מאן דאמר אחת - {{שוליים|ח_טז}}באילין קשייתא, {{ירו"מ-הדגשה|שראוי לרצענים לראש החוט}}. גלעינים {{שוליים|ח_יז}}לנטיעה שתים, אם לבהמה כמלוא פי חזיר. כמה הוא מלא פיו? אחת. אחרים אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|ל}}חשבון חמש {{ירו"מ-ביאור|שעושים אותם סימן לעשרות בספירה}}. הוציא סיאה {{שוליים|ח_יח}}אזוב {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקורנית}}{{ירו"מ-הדגשה|קורנית}}: אם לאוכלין כגרוגרת, אם לבהמה כמלוא פי גדי, אם לעצים כשיעור העצים, אם להזייה כשיעור הזייה. {{ירו"מ-הדגשה|גמי}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן, ובלבד קטן שהוא יודע לנעול. המוציא קשר מוכסין: תני: הוציא קשר מוכסין עד שלא הראהו למוכס חייב, משהרא{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו למוכס פטור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ח_יט}}אף משהראהו למוכס חייב, שהוא ראוי להראותו למוכס אחר. הוציא שטר חוב: עד שלא הראהו לבעל חוב {{ירו"מ-הדגשה|ופרע לו}} חייב, משהראהו לבעל חוב פטור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף משהראהו לבעל חוב חייב, שהוא ראוי להראות{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לבעל חוב אחר, {{ירו"מ-הדגשה|להשתבח שהוא פורע חובות}}. נייר מחוק: תני: {{שוליים|ח_כ}}אם יש בו {{ירו"מ-הדגשה|מקום}} חלק כדי לכתוב שתי אותיות חייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ג|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ג"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_כא}}עור כדי לעשות קמיע, {{שוליים|ח_כב}}דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה, קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהיא שמע ישראל, דיו כדי לכתוב עליו שתי אותיות, {{שוליים|ח_כג}}כחול כדי לכחול עין אחת, זפת וגפרית כדי לעשות נקב, שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|עור}}: אית תניי תני: כדי ליתן על הקמיע {{ירו"מ-ביאור|לעטוף אותו}}. מאן דאמר "כדי לעשות קמיע" - בהין רכיכה, {{ירו"מ-הדגשה|שהוא ראוי לכתיבה}}, ומאן דאמר "כדי ליתן על הקמיע" - בהין קשיא. קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל: הדא דאת אמר בקולף פני העור {{ירו"מ-ביאור|החלק החיצון שכלפי השיער הנקרא קלף}}, ברם בהין דוכסוסטון {{ירו"מ-ביאור|החלק שבצד הבשר}} כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה. דיו: הוציא דיו, אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות, {{שוליים|ח_כד}}אם בכלי צריך יותר, {{ירו"מ-הדגשה|שחלק דבק בכלי}}. תמן תנינן: כמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיטבול ראשי גבעולים}}? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: לא מסתברא, אם בכלי צריך יתיר {{ירו"מ-ביאור|, שהרי חלק בטל בכלי?}} כחול כדי לכחול עין אחת: אמררבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ויוצאת לשוק. אמררבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: <br><br> <span id="דף_נו_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ח_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_יד|המוציא בשבת נצרים או ענפים - שיעור החיוב תלוי בייעודם]]''' * '''מקור:''' "הוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית. הדא דאת אמר באילין רכיכיא, ברם באילין קשייא כדי לעשות צפירה (שנותנים סביב לשפת הסל לחיזוק). הוציא שתי נצרים חייב, שמצניעים אותם לעשות בהם כפיפה. תורי דקל שנים, זמורו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי: הוציא הוצין (עלי דקל) רכים - כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית, קשים - כדי לעשות חישוק סביב הסל; הוציא שני נצרים - חייב, לפי שמצניעים כאלו לעשות כפיפה; תורי דקל - שנים; זמורות לנטיעה - שתים; אם לבהמה - כמלא פי גדי, אם לעצים - כשיעור עצים, כפי שפסק הרמב"ם (הל' שבת יח, יג) המפרט את כל השיעורים הללו כלשונם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עט-א-ג|בבלי שבת עט א — שיעור הוצאת בגד, שק ועור בשבת שווה לשיעור טומאתם]] {{שוליים|ח_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_טו|המוציא זיפי חזיר בשבת בכמה שיעור חייב]]''' * '''מקור:''' "הוציא שתי נימין מזנב הסוס, מזנב הפרה חייב, שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר: אית תניי תני שתים, אית תניי תני אחת. מאן דאמר שתים - באילין רכיכתא, מאן דאמר אחת -" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תני שתים ~ תני אחת: ברכיכתא (שיער רך) בעי שתים, בקשה (שיער קשה) סגי באחת * '''הכרעה:''' נפסק כמאן דאמר אחת בזיפין קשים ושתים ברכיכתא, שכן חילק הרמב"ם בין סוגי השיער כדברי הירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עט-א-ג|בבלי שבת עט א — שיעור הוצאת בגד, שק ועור בשבת שווה לשיעור טומאתם]] {{שוליים|ח_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_טז|מותר לצרף גלעינים ולהשתמש בהם למניין או למשקל בשבת, כדוגמת הקשיים הראויים לרצענים לראש החוט]]''' * '''מקור:''' "באילין קשייתא, שראוי לרצענים לראש החוט. גלעינים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי; הרמב"ם (הל' שבת פי"ח ה"ז) פסק שגלעינים הראויים לתשמיש כלשהו (כגון סימן לראש חוט) אינם בטלים מתורת כלי ומותר לצרפם, ואין בזה משום מוקצה {{שוליים|ח_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_יח|המוציא בשבת קשר מוכסין (איגרת מכס) - האם חייב]]''' * '''מקור:''' "אזוב או קורנית: אם לאוכלין כגרוגרת, אם לבהמה כמלוא פי גדי, אם לעצים כשיעור העצים, אם להזייה כשיעור הזייה. גמי: רבי יהודה (בר עילאי) אומר: כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן, ובלבד קטן שהוא יודע לנעול. המוצ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' חייב עד שיראהו למוכס, ומשהראהו למוכס פטור - כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-ב-ב|בבלי שבת עח ב — המוציא נייר חלק בשבת חייב כשיש בו כדי לכתוב שתי אותיות, כשיעור שתי אותיות של קשר מוכסין (כ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-ב-ג|בבלי שבת עח ב — המוציא נייר מחוק ושטר פרוע בשבת חייב אם יש בו כדי לכתוב שתי אותיות או לכרוך פי צלוחית פליט]] {{שוליים|ח_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_יט|המוציא שטר חוב לרשות הרבים בשבת ופרעו כבר לבעל חוב - חייב או פטור?]]''' * '''מקור:''' "אף משהראהו למוכס חייב, שהוא ראוי להראותו למוכס אחר. הוציא שטר חוב: עד שלא הראהו לבעל חוב ופרע לו חייב, משהראהו לבעל חוב פטור. רבי יהודה (בר עילאי) אומר: אף משהראהו לבעל חוב חייב, שהוא ראוי להראותו לבע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה טו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי יהודה: תנא קמא סובר משהראהו לבעל חוב פטור מפני שאין השטר עוד ראוי לו לכלום; רבי יהודה אומר אף משהראהו לבעל חוב חייב, שראוי להראותו לבעל חוב אחר להשתבח שהוא פורע חובות * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שפטור, שכן ההוצאה טעונה שהחפץ עדיין נצרך לו לתכליתו המקורי, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-ב-ב|בבלי שבת עח ב — המוציא נייר חלק בשבת חייב כשיש בו כדי לכתוב שתי אותיות, כשיעור שתי אותיות של קשר מוכסין (כ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-ב-ג|בבלי שבת עח ב — המוציא נייר מחוק ושטר פרוע בשבת חייב אם יש בו כדי לכתוב שתי אותיות או לכרוך פי צלוחית פליט]] {{שוליים|ח_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_כ|המוציא נייר מחוק שיש בו מקום חלק כדי לכתוב עליו שתי אותיות חייב בשבת]]''' * '''מקור:''' "אם יש בו מקום חלק כדי לכתוב שתי אותיות חייב. מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יח הלכה טו) שהמוציא נייר מחוק והוא כדי לכתוב עליו שתי אותיות חייב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-ב-ב|בבלי שבת עח ב — המוציא נייר חלק בשבת חייב כשיש בו כדי לכתוב שתי אותיות, כשיעור שתי אותיות של קשר מוכסין (כ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-ב-ג|בבלי שבת עח ב — המוציא נייר מחוק ושטר פרוע בשבת חייב אם יש בו כדי לכתוב שתי אותיות או לכרוך פי צלוחית פליט]] {{שוליים|ח_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_כא|שיעור הוצאת עור בשבת הוא כדי לעשות קמיע]]''' * '''מקור:''' "עור כדי לעשות קמיע," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם שהמוציא עור כדי לעשות קמיע חייב, בהתאם לשיעורי המוציאין שנמנו בסוגיה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-ב-ב|בבלי שבת עח ב — המוציא נייר חלק בשבת חייב כשיש בו כדי לכתוב שתי אותיות, כשיעור שתי אותיות של קשר מוכסין (כ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-ב-ג|בבלי שבת עח ב — המוציא נייר מחוק ושטר פרוע בשבת חייב אם יש בו כדי לכתוב שתי אותיות או לכרוך פי צלוחית פליט]] {{שוליים|ח_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_כג|שיעור הוצאת עור בשבת נקבע לפי מידת קלף לכתיבת פרשת שמע ישראל שבתפילין]]''' * '''מקור:''' "כחול כדי לכחול עין אחת, זפת וגפרית כדי לעשות נקב, שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. גמ : עור: אית תניי תני: כדי ליתן על הקמיע (לעטוף אותו). מאן דאמר "כדי לעשות קמיע" - בהין רכיכה, שהוא ראוי לכתיבה, ומאן דא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שמידת עור לחייב היא כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-ב-א|בבלי שבת עח ב — המוציא בשבת רבב (שמן/גריז) בשיעור כדי לסוך תחת אספגין קטנה - שיעורו כסלע וכגרוגרת (חד שיעו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-ח|בבלי שבת פ א — המוציא כחול בשבת בשיעור האסור - כדי לכחול עין אחת בלבד]] {{שוליים|ח_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_כד|השיעור להוצאת כחול בשבת הוא כדי לכחול עין אחת]]''' * '''מקור:''' "אם בכלי צריך יותר, שחלק דבק בכלי. תמן תנינן: כמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה, כדי שיטבול ראשי גבעולים? רבי ירמיה בעי: לא מסתברא, אם בכלי צריך יתיר (, שהרי חלק בטל בכלי?) כחול כדי לכחול עין אחת: אמררבי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, כדברי רבי בון בר חייה שאשה כוחלת עין אחת ויוצאת לשוק, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יח הלכה ט) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-א|בבלי שבת פ א — המוציא אות אחת בדיו ואות אחת בקולמוס ואות אחת בקלמרין בהוצאה אחת בשבת, האם חייב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-ב|בבלי שבת פ א — הכותב שתי אותיות בשבת כשהוא מהלך חייב, שכתיבתן היא הנחתן]] {{שוליים|ח_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_יז|שיעור הוצאת עלי ירק ביום השבת לענין חיוב חטאת]]''' * '''מקור:''' "לנטיעה שתים, אם לבהמה כמלוא פי חזיר. כמה הוא מלא פיו? אחת. אחרים אומרים: לחשבון חמש (שעושים אותם סימן לעשרות בספירה). הוציא סיאה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ אחרים: תנא קמא סובר שיעור עלי ירק לנטיעה שתים ולבהמה כמלוא פי חזיר (=אחת), אחרים אומרים חמש לחשבון * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא, וכן פסק הרמב"ם (הל' שבת פי"ח ה"ז) ששיעורם כמלוא פי הגדי </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div>אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן, אלא שכן אשה {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חוששת {{ירו"מ-הדגשה|ב}}אחת מעינה {{ירו"מ-הוסר|וכוחלת}}{{ירו"מ-הדגשה|כוחלת}} חבירתה ויוצאת לשוק. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הוסר|מה}}{{ירו"מ-הדגשה|מי}} תנא "חוששת"? אלא שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ומטמנת חבירתה ויוצא לשוק. {{ירו"מ-הדגשה|ודרך צנועות היא, כדכתיב}} {{הפ|שיר השירים|ד|ט}}: לבבתני באחת מעיניך. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: שכן אשה סומא באחת מעיניה {{ירו"מ-הוסר|וכוחלת}}{{ירו"מ-הדגשה|כוחלת}} חבירתה ויוצא{{ירו"מ-הדגשה|ת}} לשוק. זפת וגפרית כדי לעשות נקב: רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: במזניק שנו {{ירו"מ-ביאור|שהיו עושים חור בחבית ומניחים בתוכו קנה וסותמים בזפת מסביב לנקב}}. שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן: תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדי ליתן על פי סדק קטן. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ד|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_כה}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}דבק כדי ליתן בראש השבשבת {{ירו"מ-ביאור|לתפוס עופות שיעמדו עליו}}, {{שוליים|ח_כו}}חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי לעשות פטפוט {{ירו"מ-ביאור|רגל למושב הכור}}. {{שוליים|ח_כז}}סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב, {{שוליים|ח_כח}}סיד כדי לסוד קטנה שבבנות. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי לעשות כלכול {{ירו"מ-ביאור|להשכיב שערות הצדעים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה אומר: כדי לעשות אנדיפי {{ירו"מ-ביאור|להאדים הפנים}}.<br><strong>גמ':</strong> מהו חרסית? חוורה {{ירו"מ-ביאור|סוג אדמה}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ח_כט}}עפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני: חרש כל שהוא, גמי כל שהוא, מותר לטלטלן בתוך הבית. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ובלבד מן המוכן. ותני כן: {{שוליים|ח_ל}}מגופת חבית וחרסיה מותר לטלטלן בתוך הבית, השליכן לאשפה אסור ליגע בהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|אומר לעשות אנדיפי}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: נראין דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} בעשוי כביצה, {{ירו"מ-הדגשה|והוא ראוי לכלכול}}, ודברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה בחביט {{ירו"מ-ביאור|רך}}, {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שראוי למרוח להאדים הפנים}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ה|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לא}}אדמה כחותם המרצופין דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}, וחכמים אומרים כחותם האיגרות. זבל וחול {{ירו"מ-הדגשה|ה}}דק כדי לזבל קלח של כרוב דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}, וחכמים אומרים כדי לזבל כרישה. חול {{ירו"מ-הדגשה|ה}}גס כדי ליתן על מלא כף סיד. {{שוליים|ח_לב}}קנה כדי לעשות קולמוס. אם היה עב או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: קנה כדי לעשות קולמוס. אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והוא שיהא מגיע לקישרי אצבעותיו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: ניחא עד הכא {{ירו"מ-ביאור|ברור שצריך שיגיע לפחות עד קשר תחתון של אצבעות}}, דילמא עד הכא {{ירו"מ-ביאור|קשר עליון?}} תמן תנינן: {{שוליים|ח_לג}}מכתב {{ירו"מ-ביאור|כלי שצידו אחד חד ובו כותבים על לוח שעווה ושני עבה ובו מוחקים}} שניטל הכותב טמא מפני המוחק, ניטל המוחק טמא מפני הכותב. {{ירו"מ-הדגשה|ותניא: והוא שנשאר בו הכותב ומגיעה לקשרי אצבעותיו}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: ניחא עד הכא, דילמא עד הכא? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כל ביצה דתנינן בכלים כביצה ממש, בשבת כגרוגרת {{ירו"מ-הוסר|מכביצה}}{{ירו"מ-הדגשה|מביצה}}, {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|כגון המוציא עצים כדי לבשל גרוגרת של ביצה קלה}}.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף נו. אנחנו נתחיל במשנה פרק י"א. תלמוד המשנה: '''דבק כדי ליתן בראש השבשבת'''. הם מניחים דבק על חתיכת קרש, וכשעופות נוחתים עליו הם נדבקים, תופסים עליו ככה. '''חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב'''. '''רבי יהודה אומר: כדי לעשות פטפוט''', כלומר רגל מושב לכור של צורפי זהב. '''סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב''', כלומר צורפי זהב שהם צריכים טמפרטורה מאוד מדויקת, אז הם בעצם מבעירים את זה עם סובין. '''סיד כדי לסוד קטנה שבבנות'''. '''רבי יהודה אומר: כדי לעשות כלכול''', כדי להשחיז את השערות בצדדים, כן, הצדעים. '''רבי נחמיה אומר: כדי לעשות אנדיפי''', כלומר בעצם להאדים את הפנים, כי הנשים היו מרגישות כדי להראות יפות, אז זה משהו על הפנים שהפנים יהיו אדומות. שואלת הגמרא '''מהו חרסית'''? חוורה, סוג של אדמה. אמר שמואל '''עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה'''. תני שמואל '''עפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה''', כן, כי בעצם מותר גם באפר וגם בעפר לכסות דם ציפור וחיה. אומרת הגמרא תני '''חרש כל שהוא, גמי כל שהוא, מותר לטלטלן בתוך הבית'''. רבי זעירא אמר בשם שמואל '''ובלבד מן המוכן''', כלומר בלבד שהם מוכנים, אם הם לא מוכנים אסור. ותני כן: '''מגופת חבית וחרסיה מותר לטלטלן בתוך הבית''', כלומר גם לא רק הגופה, גם אם נשברה - את החרסים שלה מותר לטלטל בתוך הבית. אבל '''השליכן לאשפה אסור ליגע בהן''', כיוון שהוא משליך אותן ולא מן המוכן וזה מוקצה. אומרת הגמרא רבי נחמיה - אמר רבי: '''נראין דברי רבי יהודה בעשוי כביצה'''. מה שרבי יהודה אמר כדי לעשות כלכול, הכוונה למלא השער - להחליק את הצדעים, את השערות של הפיאה, כן. אז הסיד שראוי לזה זה סיד קשה, סיד כביצה. '''ודברי רבי נחמיה בחביט''', כלומר מה שרבי נחמיה אמר שלעשות אנדיפי, כלומר להאדים את הפנים, אז זה צריך דווקא סיד שהוא מרוח, כן, סיד רך לא ביצה. אומרת המשנה '''אדמה כחותם המרצופין דברי רבי עקיבא'''. כן, כשהיו חותמים את הסחורה, עושים איזה מעין חותמת כדי לדעת שלא נגעו בזה. '''וחכמים אומרים כחותם האיגרות'''. כן, חותמת שחותמים איגרת לדעת שלא נגעו בזה. '''זבל וחול דק כדי לזבל קלח של כרוב דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים כדי לזבל כרישה'''. '''חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד'''. '''קנה כדי לעשות קולמוס'''. ואם היה עב או מרוסס, כלומר שהוא לא ראוי, היה מרוסק, לא ראוי להכין ממנו קולמוס, אז הוא ראוי להסקה, '''כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס'''. אומרת הגמרא למדנו במשנה קנה כדי לעשות קולמוס. אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן '''והוא שיהא מגיע לקישרי אצבעותיו''', כלומר צריך קנה באורך שמגיע למפרקים של האצבעות. רבי זעירא בעי '''ניחא עד הכא''', כלומר האם ברור שלפחות צריך להיות עד המפרק הראשון, אבל האם צריך שיהיה עד המפרק השני? אומרת הגמרא '''תמן תנינן מכתב''', כן, מכתב זה כלי שהוא מצד אחד חד ומצד שני הוא רחב, וחורטים על לוח של שעווה, וכשרוצים למחוק אז עם הצד הרחב מחליקים את זה. אז '''שניטל הכותב טמא מפני המוחק, ניטל המוחק טמא מפני הכותב'''. ותניא כתוב שם '''והוא שישאר בו הכותב ומגיע לקשרי אצבעותיו''', כן, כלומר שיישאר קצת מהצד החד לפחות שמגיע לקשרי אצבעותיו. אז גם פה רבי זעירא בעי '''ניחא עד הכא, דילמא עד הכא''', כלומר ברור שלפחות צריך שיגיע לקשרי האצבעות הראשונות, השאלה אם גם צריך עד השני. אמר רבי יוסי '''כל ביצה דתנינן בכלים כביצה ממש''', כל מקום שכתוב כביצה אז זה כביצה ממש. אבל מה שאמרנו בשבת שהמוציא עצים כדי לבשל ביצה, אז לא הכוונה כביצה אלא '''בשבת כגרוגרת''', כלומר אנחנו יודעים שביצת התרנגולת זה הביצה שהכי קל לבשל אותה מבחינת זמן, אז גרוגרת מביצה - הזמן שלוקח לבשל גרוגרת מביצה כזאת זה הכמות עצים שמוציא אותם חייב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ח_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_כה|כמה דבק צריך להביא בשבת כדי לחייב על הוצאתו - כדי ליתן בראש השבשבת לתפוס עופות]]''' * '''מקור:''' "דבק כדי ליתן בראש השבשבת (לתפוס עופות שיעמדו עליו)," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יח הלכה י) ששיעור הדבק המחייב בהוצאה הוא כדי ליתן בראש השבשבת לצוד עופות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-ב-א|בבלי שבת עח ב — המוציא בשבת רבב (שמן/גריז) בשיעור כדי לסוך תחת אספגין קטנה - שיעורו כסלע וכגרוגרת (חד שיעו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-ח|בבלי שבת פ א — המוציא כחול בשבת בשיעור האסור - כדי לכחול עין אחת בלבד]] {{שוליים|ח_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_כו|שיעור הוצאת חרסית בשבת כמה הוא]]''' * '''מקור:''' "חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. רבי יהודה (בר עילאי) אומר: כדי לעשות פטפוט (רגל למושב הכור)." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי יהודה בר עילאי: תנא קמא סובר השיעור כדי לעשות פי כור של צורפי זהב, ורבי יהודה סובר השיעור כדי לעשות פטפוט (רגל למושב הכור), שהוא שיעור קטן יותר * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא, שהוא סתמא דגמרא ומרובה בחכמים, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-י|בבלי שבת פ א — המוציא חרסית בשבת חייב כדי לסוד פיטפוט כירה קטנה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-ב-א|בבלי שבת פ ב — המוציא סיד בשבת חייב בשיעור כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות]] {{שוליים|ח_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_כז|שיעור הוצאת סובין בשבת הוא כדי לתת על פי כור של צורפי זהב]]''' * '''מקור:''' "סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יח הלכה ו) כשיעור זה לחייב המוציא סובין בשבת {{שוליים|ח_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_כח|כמה סיד יש להוציא בשבת בשיעור איסור המחייב חטאת]]''' * '''מקור:''' "סיד כדי לסוד קטנה שבבנות. רבי יהודה (בר עילאי) אומר: כדי לעשות כלכול (להשכיב שערות הצדעים). רבי נחמיה אומר: כדי לעשות אנדיפי (להאדים הפנים). גמ : מהו חרסית? חוורה (סוג אדמה). אמר שמואל (בר אבא בר אבא)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ ר' יהודה: כדי לעשות כלכול (להשכיב שערות הצדעים) ~ ר' נחמיה: כדי לעשות אנדיפי (להאדים הפנים) * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא, "כדי לסוד קטנה שבבנות", וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-י|בבלי שבת פ א — המוציא חרסית בשבת חייב כדי לסוד פיטפוט כירה קטנה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-ב-א|בבלי שבת פ ב — המוציא סיד בשבת חייב בשיעור כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות]] {{שוליים|ח_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_כט|שיעור הוצאת עפר בשבת לכסות בו דם ציפור קטנה, וטלטול חרש וגמי כל שהוא בבית]]''' * '''מקור:''' "עפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני: חרש כל שהוא, גמי כל שהוא, מותר לטלטלן בתוך הבית. רבי זעירא אמר בשם שמואל (בר אבא בר אבא): ובלבד מן המוכן. ותני כן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בשם שמואל שמותר לטלטל חרס וגמי כל שהוא בבית ובלבד מן המוכן, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-י|בבלי שבת פ א — המוציא חרסית בשבת חייב כדי לסוד פיטפוט כירה קטנה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-ב-א|בבלי שבת פ ב — המוציא סיד בשבת חייב בשיעור כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות]] {{שוליים|ח_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_ל|מגופת חבית וחרסיה שהשליכן לאשפה, אסור לטלטלן בשבת]]''' * '''מקור:''' "מגופת חבית וחרסיה מותר לטלטלן בתוך הבית, השליכן לאשפה אסור ליגע בהן. תנן: רבי נחמיה אומר לעשות אנדיפי. אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה (בר עילאי) בעשוי כביצה, והוא ראוי לכלכול, ודברי רבי נחמיה בחביט (רך" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהיסק לאשפה מבטל את שם הכלי ואוסרו בטלטול, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק רביעי#מג-א-א|בבלי עירובין מג א — ספינה המהלכת ברקק (מים שאין בהם עשרה טפחים עומק) יש לה דין תחומין ככל קרקע עולם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק רביעי#מג-א-ב|בבלי עירובין מג א — ההולך במים רדודים (רקק) שעומקם למעלה מעשרה טפחים, אינו מוגבל בתחום שבת שכן אין תחומין למעל]] {{שוליים|ח_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_לא|שיעור הוצאת אדמה, זבל וחול בשבת חייב]]''' * '''מקור:''' "אדמה כחותם המרצופין דברי רבי עקיבא (בן יוסף), וחכמים אומרים כחותם האיגרות. זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב דברי רבי עקיבא (בן יוסף), וחכמים אומרים כדי לזבל כרישה. חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי עקיבא: אדמה כחותם המרצופין, זבל וחול דק כדי לזבל קלח כרוב ~ חכמים: אדמה כחותם האיגרות, זבל וחול דק כדי לזבל כרישה * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים, כדעת הרוב וכמסקנת הרמב"ם; שיעור חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד נפסק כמוסכם בלא מחלוקת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-י|בבלי שבת פ א — המוציא חרסית בשבת חייב כדי לסוד פיטפוט כירה קטנה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-ב-א|בבלי שבת פ ב — המוציא סיד בשבת חייב בשיעור כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות]] {{שוליים|ח_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_לב|שיעור הוצאת קנה בשבת חייב שיהא מגיע לקשרי האצבעות]]''' * '''מקור:''' "קנה כדי לעשות קולמוס. אם היה עב או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס. גמ : תנן: קנה כדי לעשות קולמוס. אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן (בר נפחא): והוא שיהא מגיע לקישרי אצבעותיו. רבי זעירא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ד, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייה בשם רבי יוחנן שהקנה צריך להגיע לקשרי אצבעותיו, כפי שהביא הרמב"ם להלכה בפרק ח ופרק יח מהלכות שבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לט-א-ו|בבלי ביצה לט א — שיעור הוצאת עצים בשבת חייב הוא כדי לבשל בהם ביצה קלה, כשהעץ משוח בשמן ומודלק בו אור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-ב-ד|בבלי שבת פ ב — שיעור קולמוס האסור בטלטול בשבת הוא כשמגיע לקשר האצבעות]] {{שוליים|ח_לג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_לג|מכתב שניטל צידו האחד נותר טמא מדין חברו]]''' * '''מקור:''' "מכתב (כלי שצידו אחד חד ובו כותבים על לוח שעווה ושני עבה ובו מוחקים) שניטל הכותב טמא מפני המוחק, ניטל המוחק טמא מפני הכותב. ותניא: והוא שנשאר בו הכותב ומגיעה לקשרי אצבעותיו. רבי זעירא בעי: ניחא עד הכא," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק יא, הלכה כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הבבלי (שבת קכג ע"ב) פוסק כירושלמי שאם ניטל הכותב טמא מפני המוחק וניטל המוחק טמא מפני הכותב, והרמב"ם פסק כן להלכה </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ו|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לד}}עצם כדי לעשות תרווד. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כדי לעשות חף {{ירו"מ-ביאור|שן של מפתח}}. זכוכית כדי לגרוד בה ראש {{ירו"מ-הוסר|הכרכד}}{{ירו"מ-הדגשה|הכרכר}} {{ירו"מ-ביאור|כלי של אורג}}. צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]<nowiki/>רבי אליעזר בן יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}} {{ירו"מ-הדגשה|כדי לעשות חף}}. מהו חף? סרגיד {{ירו"מ-ביאור|מפתח}}. תמן תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|מפתח שיש לו חפין ונקבים}}, {{שוליים|ח_לה}}ניטלו {{ירו"מ-הוסר|חפן}}{{ירו"מ-הדגשה|חפיו}} טמא מפני נקבים, {{ירו"מ-הדגשה|שאפשר שיעשו מנעול מתאים}}, נסתתמו נקבים טמא מפני חפים. מחלפה שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: תמן היא עבד חף {{ירו"מ-הוסר|כלוט}}{{ירו"מ-הדגשה|בלוט}} {{ירו"מ-ביאור|שן המפתח}}, והכא {{ירו"מ-הוסר|והא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}} עבד חף סרגיד {{ירו"מ-ביאור|מפתח שלם}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: זכוכית כדי לגרוד בה ראש {{ירו"מ-הוסר|הכרכד}}{{ירו"מ-הדגשה|הכרכר}}. תמן תני: ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן, {{ירו"מ-הדגשה|וחכמים אומרים לכסות פי הפח}}, והכא את אמר הכין. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבנן דקיסרין: כאן בעבה, {{ירו"מ-הדגשה|שאינה מתאימה לגרור בה}}, כאן בחדה. אית דבעי מימר: כאן {{ירו"מ-הוסר|במטלטל}}{{ירו"מ-הדגשה|לטלטל}}, {{ירו"מ-הדגשה|צריך שם כלי}}, כאן {{ירו"מ-הוסר|במוציא}}{{ירו"מ-הדגשה|להוציא}}, {{ירו"מ-הדגשה|די שראוי לשימוש כדי להתחייב על הוצאתו}}. צרור או אבן כדי לזרוק בעוף: שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיזרוק {{ירו"מ-הדגשה|ויפגע}} לאחורי העוף וירגיש. ודכוותה: {{שוליים|ח_לו}}כדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש. תני: צרור מקורזל {{ירו"מ-ביאור|שראוי לקינוח בבית הכיסא}} כזית וכאגוז וכביצה, נוטלו ומקנח בו את רגליו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל ברבי יוסה|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסה אמר משום אביו: {{שוליים|ח_לז}}עד מלא היד. רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|בייתוס}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתוס}} בן זונין היה יושב ושונה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|כזית, כאגוז וכביצה. ו}}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} כך אנו אומרים? {{ירו"מ-הדגשה|ש}}צריך שיהא יושב ומשקל {{ירו"מ-הדגשה|בידו. אמר ליה}} {{ירו"מ-ביאור|מה שיכול להחזיק}} ביד, {{ירו"מ-הוסר|אמר ליה }}הכל מותר, חוץ מן העשוי בחפיסה {{ירו"מ-ביאור|כלי ובתוכו אבנים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: שנו כמלוא רגל מדוכה קטנה של בשם. אמררבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לא אמרו אלא של בושם {{ירו"מ-ביאור|אחד}}, {{ירו"מ-הדגשה|שהיא קטנה}}, הא של בשמים {{ירו"מ-ביאור|גדולה שטוחנים בה הרבה בשמים}} לא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_לח}}צרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקניח בו את רגליו, {{שוליים|ח_לט}}והתולש ממנו בשבת חייב חטאת. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: חרס כל שהוא {{שוליים|ח_מ}}אסור לקנח בו, {{ירו"מ-הדגשה|מפני הסכנה}}. אמררבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: לא סוף דבר חרש {{ירו"מ-ביאור|שהוא חד}}, אלא אפילו אזני חביות {{ירו"מ-ביאור|שהם חלקות}}, וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. רבי יוסי בן יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן יוסי|°]] אמר: צרור שקינח בו חבירו ומים שאין בהם מ' סאה {{ירו"מ-ביאור|שהיו מגולים}} אסור לקנח בהן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: מים שליקלק בהן הכלב אסור לקנח בהן. ותני כן: אין מקנחין לא בפי הכלב, ולא בפני הכלב, ולא במים שליקלק בהן כלב, ולא במים שאין בהן מ' סאה. וההן {{ירו"מ-הדגשה|מים}} דמשזגיגו בובני {{ירו"מ-ביאור|שטפו בהם מרחצאות}}, וההן דמשזג אמבטיתה רע לטבעות {{ירו"מ-ביאור|לפי הטבעת}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: ה' דברים נאמרו {{ירו"מ-הוסר|בקלומית}}{{ירו"מ-הדגשה|בקרומית}} של קנה: {{שוליים|ח_מא}}אין שוחטין בה {{שוליים|ח_מב}}ואין מוהלין בה ואין מחצצין בה את השיניים ואין מחתכין בה את הבשר על גבי השלחן, {{ירו"מ-הדגשה|מפני שמשיר סיבים}}, ואין מקנחין בה מפני שרוח רעה שורה עליה. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ז|ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ח_ז"> <strong>מתני':</strong> חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר כדי לחתות בו את האור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ח_מג}}כדי לקבל רביעית. אמר[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}} {{הפ|ישעיהו|ל|יד}}: לא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: משם ראיה: {{הפ|ישעיהו|ל|יד}} לחשוף מים מגבא.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span> > <div class="yerum-bm-print"> אומרת המשנה '''עצם כדי לעשות תרווד'''. תרווד זה כף. '''רבי יהודה אומר: כדי לעשות חף'''. חף זה שם של מפתח. '''זכוכית כדי לגרוד בה ראש''' הקרקר, כן, כדי להשחיז את הכלי של האורגים. '''צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה'''. אומרת הגמרא תנן רבי יהודה אומר כדי לעשות חף. '''מהו חף? סרגיד'''. והוא מסביר שחף זה בעצם מפתח שלם, כן. אומרת הגמרא תמן תנינן מפתח שיש בו חפים ונקבים, אז אם '''ניטלו טמא מפני נקבים''', כלומר הפינים האלה, הוא טמא מפני הנקבים, כיוון שיש לעשות מנעול מתאים - אפשר לעשות מנעול שיש בו רק חפים ואז יוצאים מהנקבים. '''נסתתמו נקבים טמא מפני חפים''' שוב פעם, כי הוא יכול להכין מנעול מתאים. עכשיו הגמרא מקשה: '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה''', כן, שם הוא אומר שחף זה הפין של המפתח, וכאן הוא אומר שחף זה סרגיד, כלומר מפתח שלם. '''תמן היא עבד חף, והכא עבד חף סרגיד''', נשאר בשאלה. ואתה גמר תנן '''זכוכית כדי לגרוד בה ראש''' הקרקר. תמן תני '''ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן''', וכן אומרים לכסות בו את פי הפח. '''והכא את אמר הכין''', כלומר למה כך? למה פה אתה אומר שיכול לגרור בראש הקרקר, ושם אתה אומר שיכול לכסות בו? אומר רבי אחא, רבי מיישא ורבי כהן בשם רבנן דקיסרין: '''כאן בעבה, כאן בחדה'''. כלומר אם היא עבה אז אין לה שפיץ, אין לה חוד, אז היא לא ראויה לגרור, אז לכן אם היא ראויה לכיסוי - זה השיעור. אבל כאן אם היא חדה, אז מספיק שהיא יכולה לגרור בראש הקרקר. '''אית דבעי מימר: כאן... כאן...''', כלומר צריך שיהיה שם כלי, וכאן להוציא - די שיהיה בשימוש כדי להתחייב הוצאתו. כן, יש הבדל - אם זה כדי לטלטל, אני צריך שיהיה לזה שם כדי להתיר לטלטל, אבל להתחייב באמת מספיק שיהיה ראוי לשימוש. '''צרור או אבן כדי לזרוק בעוף'''. ככה למדנו במשנה. שמעון בר אבא אמר בשם רבי יוחנן '''כדי שיזרוק לאחורי העוף וירגיש'''. '''ודכוותה: כדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש''', כמו שמי שאומר שיזרוק בבהמה. אז לא סתם יזרוק אלא יזרוק והיא תרגיש את זה. תני '''צרור מקורזל כזית וכאגוז וכביצה, נוטלו ומקנח בו את רגליו'''. רבי ישמעאל ברבי יוסה אמר משום אביו: '''עד מלא היד''', כמה שיכול להחזיק ביד אחת. רב יהודה אמר: '''בן זונין היה יושב ושונה לפני רבי'''. תבע את השומרת שמותר להכניס לבית הכיסא אבנים בגודל של כזית כאגוז וכביצה. אמר רבי: '''כך אנו אומרים? צריך שיהא יושב ומשקל ביד'''. כלומר בבבלי כתוב שצריך להכניס משקל. אמר ליה: '''הכל מותר, חוץ מן העשוי בחפיסה'''. כלומר כל מה שנכנס ביד אחת יכול להכניס, אבל חוץ ממה שנעשה בכפיפה - שלא ייקח איזה ארגז מלא אבנים ויחזיק את זה ביד. אמר רבי אילא בשם רבי ינאי: '''שנו כמלוא רגל מדוכה קטנה של בשם'''. כלומר הגודל של האבנים שמותר להכניס זה כמו רגל של מדוכה של בשם. אמר רבי יוסה: '''לא אמרו אלא של בושם, הא של בשמים לא'''. כלומר המדוכה שכותשים בה בשמים מרובים - גדולה. אז כזה גודל לא התירו. אמר רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש: '''צרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקניח בו את רגליו'''. כלומר, למרות שבעצם יש פה עשבים, חכמים הקלו שיהיה מותר לקנח בזה. אבל '''והתולש ממנו בשבת חייב חטאת'''. כלומר, אם הוא מקנח והתעלשו - זה דבר שהוא לא מתכוון, זה יהיה פטור, ומשום כבוד האדם התירו את זה לכתחילה. אבל אם הוא תולש בזה במתכוון הוא יהיה חייב חטאת. תני רבי חייא: '''חרס כל שהוא אסור לקנח בו''', מפני הסכנה, כי החרס יכול לפצוע. אמר רבי יוסה ברבי בון: '''לא סוף דבר חרש, אלא אפילו אזני חביות, וכל דבר הנכנס לאור ויוצא'''. כלומר ברגע שגזרו - גזרו על הכל, אפילו אוזני חבית שהם חלקים גם אסור, וכל דבר שנכנס לאור ויוצא גם כן אסור, משום כשפים. רבי יוסי בן יוסי אמר: '''צרור שקינח בו חבירו ומים שאין בהם מ' סאה אסור לקנח בהן'''. כלומר שהם מגולים, אסור לקנח בהם. אמר רבי חנניא בשם רבי מנא: '''מים שליקלק בהן הכלב אסור לקנח בהן'''. ותני כן: '''אין מקנחין לא בפי הכלב, ולא בפני הכלב, ולא במים שליקלק בהן כלב, ולא במים שאין בהן מ' סאה'''. '''וההן דמשזגיגו בובני''', כלומר מים שישטפו בהם את הבית, '''וההן דמשזג אמבטיתה רע לטבעות''', כלומר וכאלה שרצו בהם את האמבטיות - זה רע לטבעת. אמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רב הונא: '''ה' דברים נאמרו של קנה: אין שוחטין בה ואין מוהלין בה ואין מחצצין בה את השיניים ואין מחתכין בה את הבשר על גבי השלחן'''. כי הסיבה לזה הוא שהוא משאיר סיבים וזה סכנה - הסיבים יכולים בשחיטה לפסול את השחיטה, ובמילה זה סכנה, ובכל השאר זה גם כן סכנה. '''ואין מקנחין בה מפני שרוח רעה שורה עליה'''. כן, בקנים. הגמרא אומרת שכל דבר שהאש שולטת בו אז רוח רעה שולטת בו, ולכן לא מקנחים בה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב''' {{שוליים|ח_לד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_לד|כמה עצם/זכוכית/צרור צריך כדי לחייב על הוצאתם בשבת]]''' * '''מקור:''' "עצם כדי לעשות תרווד. רבי יהודה (בר עילאי) אומר: כדי לעשות חף (שן של מפתח). זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר (כלי של אורג). צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה. גמ : תנן: " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יהודה בר עילאי ~ תנא קמא: כדי תרווד או כדי חף; ר' אליעזר בן יעקב ~ תנא קמא: כדי לזרוק בעוף או בבהמה * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא (עצם-כדי תרווד, זכוכית-כדי לגרוד, צרור-כדי לזרוק בעוף), כדברי הרמב"ם בהלכות שבת פרק יח הלכה יב, שהם שיעורי החיוב המקובלים להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#עח-א-ג|בבלי שבת עח א — המוציא נייר בשבת - שיעור החיוב הוא כדי לכתוב עליו קשר מוכסין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-א-א|בבלי שבת פא א — שיעור הוצאת עצם בשבת הוא כדי לעשות ממנו תרווד (כף)]] {{שוליים|ח_לה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_לה|מפתח שניטלו שיניו טמא, ונסתתמו נקביו טמא]]''' * '''מקור:''' "ניטלו חפיו טמא מפני נקבים, שאפשר שיעשו מנעול מתאים, נסתתמו נקבים טמא מפני חפים. מחלפה שיטתיה דרבי יהודה (בר עילאי): תמן היא עבד חף בלוט (שן המפתח), והכא הוא עבד חף סרגיד (מפתח שלם). תנן: זכוכית כדי לג" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק יא, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה שהמפתח טמא בשני המקרים - כשניטלו שיניו מפני שאפשר לעשות מנעול מתאים, וכשנסתתמו נקביו מפני החפים, כפי שהכריע הרמב"ם {{שוליים|ח_לו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_לו|שיעור העברת צרור לתחומין וטלטולו לצרכי ניקוי הוא כדי שיזרקנו לאחורי בהמה ותרגיש בו]]''' * '''מקור:''' "כדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש. תני: צרור מקורזל (שראוי לקינוח בבית הכיסא) כזית וכאגוז וכביצה, נוטלו ומקנח בו את רגליו. רבי ישמעאל ברבי יוסה אמר משום אביו:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי כלשונה; הרמב"ם פסק שהצרור המקורזל ראוי לקינוח ואין בו איסור טלטול משום שהוא כלי, ושיעור זריקתו הוא כדי שתרגיש הבהמה בזריקתו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-י|בבלי שבת פ א — המוציא חרסית בשבת חייב כדי לסוד פיטפוט כירה קטנה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-ב-א|בבלי שבת פ ב — המוציא סיד בשבת חייב בשיעור כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות]] {{שוליים|ח_לז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_לז|שיעור טלטול אבנים בשבת נמדד לפי מה שממלא את היד, ולא לפי כזית וכאגוז וכביצה]]''' * '''מקור:''' "עד מלא היד. רב יהודה (נשיאה) אמר: ביתוס בן זונין היה יושב ושונה לפני רבי: כזית, כאגוז וכביצה. ואמר לו רבי: וכי כך אנו אומרים? שצריך שיהא יושב ומשקל בידו. אמר ליה (מה שיכול להחזיק) ביד, הכל מותר, חוץ מ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שיב סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שהשיעור הוא כמלא היד, כדברי הרמב"ם והשו"ע, ולא כשיעורי ביתוס בן זונין (כזית כאגוז וכביצה) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק שלישי#לו-ב-ה|בבלי סוכה לו ב — מותר להכניס בשבת לבית הכסא שלוש אבנים מקורזלות לצורך ניקוי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-א-ד|בבלי שבת פא א — שיעור האבנים שמותר להכניס בהן לבית הכסא הוא כדי מלוא היד]] {{שוליים|ח_לט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_לט|התולש עשב בשבת מעציץ המונח על חרס – חייב חטאת, שיעור החרס לענין זה כל שהוא]]''' * '''מקור:''' "והתולש ממנו בשבת חייב חטאת. תני רבי חייא (רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי): חרס כל שהוא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי שחרס לענין זה שיעורו כל שהוא, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק ח הלכה ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שביעי#פא-ב-א|בבלי בבא קמא פא ב — מי שנפנה לאחורי הגדר רשאי ליטול משם צרור לצורך ניקוי, ומותר לו לעשות כן אף בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-ב-ד|בבלי שבת פא ב — צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו, אך התולש עשבים ממנו בשבת חייב חטאת; ועציץ נקוב זרוע (פרפי]] {{שוליים|ח_מ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_מ|אסור לקנח בחרס משום סכנה, וכן באזני חביות ובכל דבר הנכנס לאור ויוצא, ואף בצרור שקינח בו חברו ובמים מגולים ובמים שליקק בהם הכלב]]''' * '''מקור:''' "אסור לקנח בו, מפני הסכנה. אמררבי יוסה ברבי בון: לא סוף דבר חרש (שהוא חד), אלא אפילו אזני חביות (שהם חלקות), וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. רבי יוסי בן יוסי אמר: צרור שקינח בו חבירו ומים שאין בהם מ סאה (שהי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן ג סעיף יא, שו"ע או"ח סימן שיב סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסה ברבי בון ורבי יוסי בן יוסי ורבי חנניא בשם רבי מנא, שכל אלו אסורים משום חשש סכנה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להחמיר בכל הני חששות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-א-ו|בבלי שבת פא א — אסור למשמש בצרור בשבת להחליקו כדרך שממשמש בחול, ומותר רק כלאחר יד]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-א-ז|בבלי שבת פא א — שיעור עפר המוכן בבית הכסא לקינוח: אם יש מקום קבוע - מלוא היד, ואם לאו - כהכרע מדוכה קטנה ש]] {{שוליים|ח_מא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_מא|אין לשחוט בעצי אשרה (עצי עבודה זרה) גם בדיעבד]]''' * '''מקור:''' "אין שוחטין בה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שחיטה, פרק א, הלכה יד, שו"ע יו"ד סימן ו סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שאין שוחטין בעצי האשרה, ואם שחט - שחיטתו פסולה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע יו"ד סימן ו סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק רביעי#מא-ב-א|בבלי בבא קמא מא ב — שחיטה בסכין אינה נלמדת מהכתוב אלא הלכה היא, וכל כלי חד השוחט בו כשר בדיעבד ואף לכתחילה כשא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#טו-ב-ב|בבלי חולין טו ב — שחיטה בסכין מחובר לקרקע (כגון צור וקנה מחוברים) פסולה לכתחילה וכשרה רק בדיעבד]] {{שוליים|ח_מב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_מב|אין למול בסכין של קוצים (סכין הבנויה מקוצים) אלא בכלי מתכת]]''' * '''מקור:''' "ואין מוהלין בה ואין מחצצין בה את השיניים ואין מחתכין בה את הבשר על גבי השלחן, מפני שמשיר סיבים, ואין מקנחין בה מפני שרוח רעה שורה עליה. מתני : חרס כדי ליתן בין פצים לחבי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה א, שו"ע יו"ד סימן רסד סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שאין מוהלין בסכין קוצים, ומשום כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד רסד, ב) שאין מלין אלא בכלי מתכת ולא בקוצים או צור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#טז-ב-ד|בבלי חולין טז ב — אין שוחטים בקנה מסוג "סימונא דאגמא" אך מותר לשחוט בקרומית קנה רגילה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק רביעי#מב-א-י|בבלי מנחות מב א — מילה שמל אותה עובד כוכבים (גוי) פסולה ואינה יוצא בה ידי חובת מצוות מילה]] {{שוליים|ח_מג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_מג|שיעור הוצאת חרס בשבת הוא כדי לקבל בו רביעית לוג]]''' * '''מקור:''' "כדי לקבל רביעית. אמררבי מאיר: אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר : לא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד. אמר לו רבי יוסי (בן חלפתא): משם ראיה: לחשוף מים מגבא. 📖 באר משה — דף נו עמוד ב אומרת המשנה ע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כשיעור רביעית לקבלה, כרבי יוסי בן חלפתא שהביא ראיה מ"לחשוף מים מגבא", וכן פסק הרמב"ם (הל' שבת יח, יא) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-א-י|בבלי שבת פ א — המוציא חרסית בשבת חייב כדי לסוד פיטפוט כירה קטנה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-ב-א|בבלי שבת פ ב — המוציא סיד בשבת חייב בשיעור כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div><br><strong>גמ':</strong> רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: מקדשין {{ירו"מ-הוסר|בו}}{{ירו"מ-הדגשה|מי חטאת בשברי כלי חרס}}. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: אין מקדשין בו. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שאל על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: למה אין מקדשין בו? מפני שאינו מקבל טומאה? הרי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה {{שוליים|ח_מד}}הרי אינן מקבלין טומאה {{שוליים|ח_מה}}ומקדשין בהן. אלא משום שאינו מקבל רביעית? ולא מודה רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] בכלי חרש קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו, {{ירו"מ-הדגשה|אף שאין בו רביעית}}? הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי, {{ירו"מ-הדגשה|והתורה אמרה "מים חיים אל כלי}}". וקשיא על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לפסול את {{ירו"מ-הוסר|הגוייה}}{{ירו"מ-הדגשה|המקווה}} אינו פוסל, {{ירו"מ-הדגשה|כשאין בו רביעית}}, ולקדש מקדשין בו? אלא רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|סבר}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שאף כלי קיבול כלשהו פוסל את המקווה. דתנן גבי "החוטט כלשהו בצינור}} {{ירו"מ-ביאור|מרזב}} {{ירו"מ-הדגשה|לקבל בו את הלכלוך", לרבנן דווקא בשל עץ נחשבים המים כשאובים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: אף {{ירו"מ-הדגשה|ב}}של חרש כל שהוא {{ירו"מ-ביאור|אי אפשר להוכיח מכאן שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כ}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}}}. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כלום אמר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה לא בשלם, {{ירו"מ-הוסר|דילמא}}{{ירו"מ-הדגשה|ואילו הכא}} בשבור אנן קיימין? תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] מסייע לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שמקדשים בשברי כלי חרס}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], {{ירו"מ-הדגשה|שאין מקדשים}} {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר מה הברייתות}}. <strong>הדרן עלך פרק המוציא יין</strong> ==פרק תשיעי - אמר רבי עקיבא== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_א|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|משנה אר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מנין {{ירו"מ-הוסר|לעכום}}{{ירו"מ-הדגשה|לעבודה}} {{ירו"מ-הדגשה|זרה}} שהיא מטמא במשא כנדה שנאמר {{הפ|ישעיהו|ל|כב}} תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמא במשא אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא במשא.<br><strong>גמ':</strong> כתיב תועבה בנדה וכתיב תועבה בעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} וכתיב תועבה בשרצים. כתיב תועבה בנידה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יח כט|ויקרא אחרי מות יח כט]]) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו'. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} תועבה בעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות דכתיב}} ([[דברים ז כו|דברים עקב ז כו]]) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} תועבה בשרצים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יד ג|דברים ראה יד ג]]) לא תאכל כל תועבה. אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה {{ירו"מ-הדגשה|עבודה זרה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר לתועבה שבנדה הוקשה מה הנדה מטמא במשא אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא במשא. אי מה הנדה מטמא באבן מסמא אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא על גבי האבן מסמא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}}: ואית דאמרין בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} לחכמים שאין עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא על גבי אבן {{ירו"מ-הדגשה|מסמא דלפיכך הוקש אף לשרץ למעט שאינו מטמא באבן}} מסמא. ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה מה השרץ מטמא בהיסט {{ירו"מ-ביאור|הכוונה למגע,}} אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא בהיסט {{ירו"מ-ביאור|הכוונה למגע.}} אי מה השרץ מטמא בכעדשה אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא בכעדשה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} ורבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} {{הפ|תהילים|קו|כח}} ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. מה המת מטמא בכזית אף {{שוליים|ט_א}} עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מטמא בכזית. אי מה המת {{ירו"מ-הוסר|עד}}{{ירו"מ-הדגשה|די}} שיכניס ראש אצבעו {{ירו"מ-הדגשה|לאהל המת בכדי שיטמא}} אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הוסר|עד}}{{ירו"מ-הדגשה|ומזלות די}} שיכניס ראש אצבעו. {{ירו"מ-הדגשה|למד}} נתיצה נתיצה מבית המנוגע {{ירו"מ-הדגשה|כתיב הכא את מזבחותם תתוצון וכתיב התם ונתץ את הבית}} מה בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו {{שוליים|ט_ב}} אף עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} עד שיכניס ראשו ורובו. אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]]: זאת אומרת<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''ירושלמי שבת דף נ"ז''' אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף נ"ז. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק חתל חזאי. אומרת המשנה: חרס כדי ליתן בין פצים לחברו. כלומר גודל של חרס שמי שמוצא אותו יהיה חייב, זה גודל של חרס שנותנים בין אבן לאבן בבניין כדי ליישר אותו, זה נקרא בין פצים לחברו. ורבי מאיר אומר כדי לחטוט בו טהור, כן, כלומר שאפשר לאסוף ממנו גחלים מבלי להיכוות. רבי יוסי אומר כדי לקבל בו רביעית. אמרה רבי מאיר אף על פי שנראה הדבר, זכר הדבר שנאמר '''לא יימצא במכתתו חרס לחטוט אש מיקוד'''. אז רואים מכאן שחרס בעצם שמשמש לחטוט את האש זה החרס הכי קטן, כן, אפילו זה לא יימצא. כלומר, זה כאילו אפילו חרס הכי קטן שהוא בר שימוש שחשוב. אמר לו רבי שמעון בן גמליאל יאסוף מים מגוי, כן, יש לך פסוק יאסוף מים מגוי, אז בעצם רואים מכאן שגם יש ראיה שחרס כדי לקבל בו רביעית כמו שרבי יוסי אומר. אומרת הגמרא רבי יוחנן אמר מקדשין מי חטאת בשברי כלי חרס. רבי שמעון בן לקיש אמר אין מקדשין בו. רבי אלעזר שאל על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש: '''למה אין מקדשין בו? מפני שאינו מקבל טומאה?''' חביבי, כלי חרס שנשבר לא מקבל טומאה. אם זו הסיבה, אז זה ככה גם כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה - '''הרי אינן מקבלין טומאה ומקדשין בהן'''. '''אלא משום שאינו מקבל רביעית'''. אמרה תלמידה '''ולא מודה רבי שמעון בן לקיש בכלי חרש קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו'''? כלומר אפילו אם אין בו רביעית. אומרת הגמרא '''הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי''', כן, והתורה אמרה מים חיים אל כלי, כלומר חייב שזה יהיה כלי. אם אין לו תואר כלי אז לא מקדשין בו. ככה סובר רבי שמעון בן לקיש, ככה הגיעה המסקנה, ככה הגמרא הגיעה למסקנה. ואז '''קשיא על דרבי יוחנן: לפסול את''' המקווה '''אינו פוסל''', כן, כלומר אם אין בו רביעית הוא לא פוסל את המקווה - '''ולקדש מקדשין בו'''? מה אתה אומר? כנראה '''רבי יוחנן כרבי יוסי''', שאף כלי קיבול כלשהו, כלומר גם כלי קיבול שאין בו רביעית פוסל את המקווה. כן, איפה ראינו את המחלוקת הזאת? דתנן לגבי החוטט כל שהוא בצינור. צינור זה מעין מרזב כזה. אז המשנה אומרת שאם אדם עשה איזה שקע בתוך המרזב כדי שהמים, כדי שהלכלוך יישאר שם, אז השקע הזה הוא כלי קיבול. זה המים כאילו עברו דרך כלי קיבול ונחשבים מים שאובים, לכן הם פוסלים את המקווה. אבל הבעלמא אומרים זה דווקא בשל עץ זה נחשב כשאובים כיוון שעץ, כלי עץ הוא לא חשוב. אז גם חפירה כלשהי, גם כלי עץ שיש לו בית קיבול כלשהו נחשב כלי אפילו זה לא, אפילו שזה לא יפה, כי בדרך כלל כלי עץ הם לא מוגדרים. אבל אם זה כלי אחר, כלי חרס או מתכת או משהו כזה, אז שמה זה כבר צריך שיהיה יותר גדול, צריך שיהיה לפחות רביעית. רבי יוסי אומר '''אף של חרש כל שהוא''', כן, כמו שהוא סובר שאפילו כלי חרס לא חייב שיהיה ממש כלי קיבול גדול כדי שיחשב כלי קיבול, אלא אפילו כלשהו גם נחשב כלי קיבול אם הוא עושה את זה בתוך, כמו שאמרנו, בתוך המרזב, אז זה חשוב שהמים שעוברים דרכו הם שאובים. אומרת הגמרא '''אי אפשר להוכיח מכאן שרבי יוחנן כרבי יוסי'''. כלומר, אי אפשר לסבור שרבי יוסי הוא התנא שרבי יוחנן יסמוך עליו, כיוון שהרי רבי יוסי דיבר בשלם. כלומר שלם - את המרזב שהוא כלי שלם שבתוכו עשו שקע, זה חלק מהמרזב. אבל רבי יוחנן, אילו הכא בשבור אנן קיימין, אם אנחנו מדברים בכלל בשבר כלי, אז אולי בזה גם רבי יוסי יסבור שזה לא נחשב כלי ולא פוסל את המקווה. '''תני רבי חייה מסייע לרבי יוחנן'''. כלומר יש ברייתא שמסייעת לרבי יוחנן, שמקדשים גם בשברי כלי חרס. איפה ראינו את זה? '''תני רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי שמעון בן לקיש''', וברייתא של רבי שמעון בר יוחאי מסייעת לרבי שמעון בן לקיש שלא מקדשים. עכשיו איפה ראינו את זה? אנחנו לא יודעים, כלומר לא מן הגמרא בשום מקום, אין זכר למקורות האלה, אבל הגמרא אומרת שיש. יש ברייתא שמסייעת לרבי יוחנן ויש ברייתא שמסייעת לרבי שמעון בן לקיש. אז על איך פירק המציאה נמצא שם - הוא פרק את ההלכה. אומרת המשנה: אמר רבי עקיבא מנין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנדה, שנאמר תזרם כמו דבה. צא תאמר לו מה נידה מטמאה במשא אף עבודה זרה מטמא במשא. כלומר גם עבודה זרה מטמאה במשא. בית אמר '''כתיב תועבה בנידה וכתיב תועבה בעבודת כוכבים וכתיב תועבה בשרצים'''. כתיב תועבה בנידה דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה. כתיב תועבה בעבודת כוכבים דכתיב לא תביא תועבה אל ביתך, וכתיב תועבה בשרצים דכתיב לא תאכל כל תועבה. '''אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה'''. כלומר, אנחנו לא יודעים עבודה זרה למה הוקשה - האם לשרצים או לנידה? אז '''רבי עקיבא אומר לתועבה שבנדה הוקשה'''. כן, '''מה הנדה מטמא במשא אף עבודת כוכבים מטמא במשא'''. '''אי מה הנדה מטמא באבן מסמא''' - אנחנו יודעים שנידה, זבה, הם מטמאים גם באבן מסמא. אבן מסמא פירושו שגם אם לא באמת מכבידים - אנחנו יודעים שהנידה אם היא יושבת אפילו על עשר מצעים, כולם נטמאים. אבל יותר מזה, גם אם בעצם היא לא מכבידה בכלל. כלומר, אם ישימו על עמודים איזו אבן, והמצעים האלה רק נוגעים באבן, והנידה יושבת על האבן מעל כל המצעים האלה, אז גם המצעים כולם נטמאים. ואז זה גם באבן מסמא, למרות שבעצם לא מכבידים, לא מזיזים כלום. אז '''אף עבודת כוכבים מטמא על גבי האבן מסמא'''? כלומר, זה נשאל בשאלה. אמר רבי זריקן בשם רב יהודה, ואית דאמרין בשם רב חסדא, '''מודה רבי עקיבא לחכמים שאין עבודת כוכבים מטמא על גבי אבן מסמא'''. למה? כי לכן התורה גם הקשה גם לשרץ, למעט - כלומר, ההקש לשרץ זה כדי למעט שלא מטמא בעין מסמא. כלומר, יש פה שני הקשים. את עיקר הדין לומדים מההקש לנידה, אבל יש גם הקש לשרץ כדי להגיד לנו שדין מסוים לא קיים - הדין הזה זה שעבודה זרה לא מטמאה בעין מסמא. '''ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה'''. כלומר, עבודה זרה הוקשה לתועבה שבשרצים. '''מה השרץ מטמא בהיסט''' - הכוונה מגע, כמה פעמים הוא מופיע כהיסט אבל הכוונה מגע. כלומר, מה שרץ מטמא במגע אף עבודה זרה מטמא במגע. '''אי מה השרץ מטמא בכעדשה אף עבודת כוכבים מטמא בכעדשה'''? כלומר, האם נוכל ללמוד מכאן שעבודה זרה מטמא גם כן בכעדשה? אמרה הגמרא רבי זעירא ורבי יצחק בר נחמן אמרו בשם רבי אלעזר, ורבי אבהו אמר בשם רבי יוחנן, דכתיב '''ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים'''. כלומר, התורה גם בענין הזה מוקש - עבודה זרה מוקשת למת. '''מה המת מטמא בכזית אף עבודת כוכבים מטמא בכזית'''. כן, זה לא בכעדשה כמו שרץ. בזה זה מוקש גם למת. ההקש למת בא כדי להגיד לנו שהשיעור של הטומאה זה כזית. עכשיו, '''אי מה המת שיכניס ראש אצבעו אף עבודת כוכבים שיכניס ראש אצבעו'''? כלומר, אם המת די שיכניס ראש אצבעו לאוהל המת בכדי שהוא ייטמא, אז גם בעבודה זרה די שיכניס רק את ראש אצבעו. אבל תאמר לא, '''נתיצה נתיצה מבית המנוגע''', יש עוד הקש - עבודה זרה מוקשת גם כן לבית עם נגע צרעת, שבשניהם כתוב נתיצה. כתיב "בזבחם תטמאון" בעבודה זרה, וכתיב "הטמאת את הבית" בנגע. אז '''מה בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו''', כלומר עד שיכנס ראשו ורובו לתוך הבית, רק אז זה נטמא - '''אף עבודת כוכבים עד שיכניס ראשו ורובו'''. כלומר, יש לנו כמה הקשים וכל אחד בעצם בא למעט משהו. אמר רבי חנניה: '''זאת אומרת שאין טומאת עבודת כוכבים מחוורת''', שהתורה - זה רק גזירת חכמים. שאם אתה אומר שזה דאורייתא, אז זה '''מקישה לקלים ומקישה לחמורים'''. הרי בדרך כלל אם זה דאורייתא, אז בכל הקש הייתי דורש את זה דווקא לחומרה. אנחנו רואים שחכמים מקישים לכולי, כנראה זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד א''' {{שוליים|ח_מד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_מד|כלים העשויים מאבן, מגללים (גללי בהמה) ומאדמה אינם מקבלים טומאה]]''' * '''מקור:''' "הרי אינן מקבלין טומאה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק א, הלכה ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם פסק כן, כלים אלו אינם בכלל "כלי" הראוי לקבל טומאה משום שלא נעשו כדרך שאר כלים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק שישי#סט-ב-א|בבלי מנחות סט ב — כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה אינם מקבלים טומאה כלל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#נח-א-ז|בבלי שבת נח א — כלי אבנים, כלי גללים וכלי אדמה אינם מקבלים טומאה, לא מן התורה ולא מדברי סופרים]] {{שוליים|ח_מה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני#דין-ח_מה|כלי חרס קטן שאין בו רביעית כשר לקידוש מי חטאת ואינו נפסל כמקוה]]''' * '''מקור:''' "ומקדשין בהן. אלא משום שאינו מקבל רביעית? ולא מודה רבי שמעון בן לקיש בכלי חרש קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו, אף שאין בו רביעית? הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי, והתורה אמרה "מים חיים אל כלי". וקש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות פרה אדומה, פרק ו, הלכה ג הדרן עלך המוציא יין ח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ריש לקיש ~ רבי יוחנן בר נפחא: האם הפסול משום חסרון שיעור רביעית או משום חסרון תואר כלי * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן בר נפחא כדעת רבי יוסי בן חלפתא, שהטעם הוא תואר כלי ולא שיעור רביעית, וכך פסק הרמב"ם {{שוליים|ט_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_א|עבודה זרה מטמאה באוהל בכזית, ודין הכנסת ראש ורוב לאוהל נלמד מבית המנוגע בגזירה שווה "נתיצה נתיצה"]]''' * '''מקור:''' "עבודת כוכבים ומזלות מטמא בכזית. אי מה המת די שיכניס ראש אצבעו לאהל המת בכדי שיטמא אף עבודת כוכבים ומזלות די שיכניס ראש אצבעו. למד נתיצה נתיצה מבית המנוגע כתיב הכא את מזבחותם תתוצון וכתיב התם ונתץ את ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ו, הלכה ב, רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ו, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלימוד הירושלמי שהעבודה זרה מטמאה בכזית בכניסת ראשו ורובו לאוהל, בגזירה שווה מבית המנוגע, כפי שהביא הרמב"ם להלכה {{שוליים|ט_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_ב|האוהל המאהיל על עבודת כוכבים ומזלות מטמא רק כשמכניס ראשו ורובו לתוכו]]''' * '''מקור:''' "אף עבודת כוכבים ומזלות עד שיכניס ראשו ורובו. אמר רבי חנניה: זאת אומרת 📖 באר משה — דף נז עמוד א ירושלמי שבת דף נ"ז אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף נ"ז. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק חתל חזאי. או" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ו, הלכה ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שאר אבות הטומאה פרק ו הלכה ו </div> ddmjrmr2laxf8myarqby3r0hfvkfxw9 106 1754927 3078506 3078352 2026-08-21T14:12:34Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078506 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק תשיעי — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div>{{שוליים|ט_ג}} שאין טומאת עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} מחוורת {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיא מהתורה אלא}} {{ירו"מ-הדגשה|גזרת חכמים היא דאי לא}} כן {{ירו"מ-הדגשה|האך אתה}} מקישה לקלים {{ירו"מ-הוסר|ואינו}}{{ירו"מ-הדגשה|ואינך}} מקישה לחמורים. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} מחוורת היא ולמה הוא מקישה למת {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לשרץ ללמד מהם לקלים שבה. הדא דאת אמר בעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} שבורה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא מדרבנן}} אבל בשלימה אפילו כל שהוא דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי חמא בר גוריון[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר גוריון|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הבעל ראש גוייה {{ירו"מ-ביאור|המילה}} היה {{ירו"מ-הוסר|ונאפון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכאפון}} היה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|שופטים|ח|לג}} וישימו להם בעל ברית לאלהים. ומה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-ביאור|שהעדיף להקיש עבודה זרה לנידה?}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים ז כו|דברים עקב ז כו]]) תעב תתעבנו {{ירו"מ-הדגשה|דאף שגם בשרץ כתוב תועבה כאן כפל הלשון להדגיש התעוב}} כנידה. מה טעמון דרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהעדיפו להקיש עבודה זרה לשרץ?}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים ז כו|דברים עקב ז כו]]) שקץ תשקצנו {{ירו"מ-הוסר|כשרצים}}{{ירו"מ-הדגשה|כמו שנאמר בשרצים}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} תעב תתעבנו צאיהו {{ירו"מ-הדגשה|כמו צואה}} נבליהו {{ירו"מ-הדגשה|גרום לו ניבול}}. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} טעמון דרבנן שקץ תשקצנו שקציהו נבליהו. מניין לרבנן נבליהו {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|אף בפה}}. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} {{הפ|ישעיהו|ל|כב}} צא תאמר לו צואה תאמר לו. צאיהו נבליהו {{ירו"מ-הדגשה|כיצד}} את שקורין אותו פני מלך קורין אותו פני כלב. עין כוס עין קוץ. גדיא {{ירו"מ-ביאור|מזל,}} גלייא {{ירו"מ-ביאור|גלות וחורבן.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| יהושוע ז}} {{הפ|יהושע|ז|ב}} העי אשר עם בית און מקדם לבית אל. מקדם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און. תני בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} לא רצה להיקרות {{ירו"מ-הוסר|עמדה}}{{ירו"מ-הדגשה|עמירה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום של כבוד}} קורין אותה עמידה {{ירו"מ-ביאור|בית הכסא.}} דאמר רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] תמן צווחין לפעלה טבא {{ירו"מ-ביאור|עשית גדולים,}} עמדה. וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} צא תאמר לו. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מיכן {{ירו"מ-הדגשה|שעבודה זרה מטמא באהל רק משיכנס ראשו ורובו}} שאין אומרים לאדם צא עד שיכניס ראשו ורובו. אית מתניתא אמר עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כנדה ומשמשיה כנידה. ואית מתניתא אמרה עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כנדה {{שוליים|ט_ד}} ומשמשיה כשרץ. מאן דאמר עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כנדה ומשמשיה כנידה ניחא. ומאן דאמר עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כנדה ומשמשיה כשרץ כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|ישעיהו|ל|כב}} וטמאתם את ציפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך {{ירו"מ-הדגשה|תזרם כמו דוה}}. תיפתר בחקוקים על גופה {{ירו"מ-הדגשה|והא כתיב אפד}}. רבי יעקב דכפר חנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דכפר חנן|°]] אמר תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו כענין שנאמר {{הפ|שופטים|ח|כז}} ויעש אותו גדעון לאפוד. מתניתין כמאן דאמר עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו"מ-הוסר|כנידה}}{{ירו"מ-הדגשה|כנדה}} ומשמשיה כנדה {{ירו"מ-הוסר|ותנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|דתנינן}} {{שוליים|ט_ה}} אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר כנידה והרי כל אלו משמשים הם}}<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> רבי מנא אמר '''מחוורת היא''' - במת זה כן מחוורת, זה מהתורה. אז '''למה הוא מקישה'''? למה מקישה למת ולשרץ '''ללמד מהם לקלים שבה''' ולא לחומרים? אמרה הגמרא, '''הדא דאת אמר בעבודת כוכבים שבורה''' שהיא דרבנן. כלומר, באמת כל מה שאנחנו רואים עד עכשיו שהראינו שמקישים לכולה זה רק בעבודת כוכבים שבורה, כן שזה באמת דרבנן, '''אבל בשלימה אפילו כל שהוא''' - באמת שלמה מטמא אפילו כל שהוא. ולכאורה אז לפי זה זה גם מטמא בעין מסמא לכאורה, כי אנחנו רואים שעבודה זרה שלמה זה דאורייתא ואז צריך לדון את הכל בחומרה. בכל אופן, שלמה - עבודה זרה שלמה אפילו בכל שהוא. למה? מה הראיה? '''דאמר רב הונא ורבי חמא בר גוריון בשם רב: הבעל ראש גוייה היה''', כלומר עבודה זרה שנקראת בעל, הראש שלה זה בעצם הברית מילה, מה שחותכים במילה. וכאפון היה - הגודל שלה כמו גודל של אפון. דכתיב, '''"וישימו להם בעל ברית לאלהים"'''. מה תלמודא דרבי עקיבא, למה הוא העדיף להקיש עבודה זרה לנידה? דכתיב, '''תעב תתעבנו''' - כלומר, למרות שגם בשרץ כתוב תועבה, אבל בעבודה זרה יש תעב תתעבנו, להדגיש טיעון יותר חמור, כמו נידה. '''מה טעמון דרבנן''' - למה הם העדיפו להקיש לשרץ? '''שקץ תשקצנו''' - כן, כמו שנאמר, כמו שרצים. עכשיו '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי עקיבא''' - איך הם הסבירו מה זה הפסוק תעב תתעבנו, מה זה בא להגיד? '''צאיהו נבליהו''' - צאה הוא כמו צואה, כלומר תגרום לו ניבול, זה הכוונה. '''מה מקיים רבי עקיבא טעמון דרבנן שקץ תשקצנו''' - איך להסביר את מה שאמרו שקץ תשקצנו? '''שקציהו נבליהו''' - הם אומרים אותו דבר, שגם רבי עקיבא דורש מה שהחכמים למדו מ"תעב תתעבנו" הוא למד את זה מ"שקץ תשקצנו". צריך ממש לנבל אותו ולדחות אותו. '''מניין לרבנן נבליהו''' בפה. כלומר, שגם במילים, גם בפה צריך לנבל אותו. שמואל ורבי אבהו אמרו בשם רבי אלעזר דכתיב, '''צא תאמר לו - צואה תאמר לו'''. '''צאיהו נבליהו''' - כיצד? '''את שקורין אותו פני מלך קורין אותו פני כלב'''. אם קוראים לו איקוס, תקרא לו איקוס. '''עין כוס עין קוץ'''. '''גדיא גלייא''' - שזה מזל, תקרא לו גליה, שזה מראה על גלות וחורבן. רבי תנחומא בשם רב הונא: מאי דכתיב '''העי אשר עם בית און מקדם לבית אל'''. מה פירוש הפסוק הזה? '''מקדם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און'''. כלומר קודם קראו לו בית אל, עכשיו קוראים אותו בית און, כלומר זה מקום עבודה זרה, לכן קוראים לו בית און. תני בשם רבי אלעזר '''לא רצה להיקרות''' אמירה, כלומר במקום של כבוד, כאילו אמירה, אז '''קורין אותה עמידה'''. עמידה זה בית הכיסא. דאמר רבי אבא בר כהנא תמן, כלומר בבבל, '''צווחין לפעלה טבא עמדה'''. מי שעושה צרכים גדולים היו קוראים לו עמדה. '''וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה'''. בכל אופן מה מקיים רבי עקיבא? '''צא תאמר לו'''. רבי יוסי ברבי בון ורב הונה בשם רב יוסף: '''מיכן שאין אומרים לאדם צא עד שיכניס ראשו ורובו'''. כן, אז לכן צא תאמר לו, מכאן למד שעד שיכניס ראשו ורובו. כלומר רבי עקיבא לא היה צריך את ההשוואה לבית המנוגע, אלא הוא למד את זה מ"צא תאמר לו". אמרה הגמרא, '''אית מתניתא אמר עבודת כוכבים כנדה ומשמשיה כנידה''' '''ואית מתניתא אמרה עבודת כוכבים כנדה ומשמשיה כשרץ'''. כלומר יש ברייתא אחת שאומרת שגם העבודה הזרה וגם המשמשים שלה, שניהם מטמאים כמו נידה, ויש ברייתא אחרת - העבודה הזרה כמו נידה, המשמשים כמו שרץ. ואומרת הגמרא '''מאן דאמר עבודת כוכבים כנדה ומשמשיה כנידה ניחא''' - זה הגיוני. '''ומאן דאמר עבודת כוכבים כנדה ומשמשיה כשרץ''' - קשה. '''כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין''' - הרי כתוב '''וטמאתם את ציפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך'''. הרי ציפוי זה משמש עבודה זרה, גם אפוד זה בגד שמכסים בו את העבודה זרה, אבל זה כתוב "תזרם כמו דוה". כלומר העניין של ההשוואה לנידה נאמר דווקא על המשמשים, כן, זה יכול להיות שדווקא עבודה זרה עצמה היא כנידה ומשמשיה רק כמו שרץ. ואומרת הגמרא '''תיפתר בחקוקים על גופה''' - מה שכתוב "ציפוי פסילי כספך" לא הכוונה למשמשים אלא עבודה זרה עצמה, ציפוי שהוא חרוט על העבודה זרה עצמה, כלומר זה חלק ממנה. ואומרת הגמרא וכתב אפוד, הרי אפוד זה בגד שלובשים על עבודה זרה. אבל '''רבי יעקב דכפר חנן אמר תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו''' - הוא לוקח את הבגד עצמו, הופך אותו לעבודה זרה, '''כענין שנאמר ויעש אותו גדעון לאפוד'''. כן, הגדעון לקח את הנזמים וכל מה שלבשו המדינים והתיך את זה ועשה מזה אפוד כדי להראות את הניצחון הגדול, ואחרי זה הם עבדו עבודה זרה. ואומרת הגמרא '''מתניתין כמאן דאמר עבודת כוכבים ומשמשיה כנדה'''. כלומר המשנה כמו הברייתא שאומרת שגם העבודה הזרה וגם המשמשים כמו נידה. '''אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ''' - '''רבי עקיבא'''... אלה תנינן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד ב''' {{שוליים|ט_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_ג|טומאת עבודה זרה שבורה מדוע היא ומה שיעורה]]''' * '''מקור:''' "שאין טומאת עבודת כוכבים ומזלות מחוורת שהיא מהתורה אלא גזרת חכמים היא דאי לא כן האך אתה מקישה לקלים ואינך מקישה לחמורים. רבי מנא (בן יונה) אמר מחוורת היא ולמה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד מהם לקלים שבה. הד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ו, הלכה א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכם קמא ~ רבי מנא: קמא-הטומאה מדרבנן בלבד ומכאן שמקישים לקלים; רבי מנא-מחוורת מהתורה ומקישים ללמד קלים מחמורים * '''הכרעה:''' נפסק כחכם קמא שעבודה זרה שבורה טמאה מדרבנן, ובשלימה טמאה מהתורה אף בכל שהוא, כדברי רב הונא ורבי חמא בר גוריון בשם רב; וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים|ט_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_ד|עבודה זרה ומשמשיה מטמאין כשרץ ולא כנדה]]''' * '''מקור:''' "ומשמשיה כשרץ. מאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כנידה ניחא. ומאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כשרץ כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין דכתיב וטמאתם את ציפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ו, הלכה ה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' מ"ד עבודת כוכבים ומזלות ומשמשיה כנדה ~ מ"ד עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כשרץ * '''הכרעה:''' נפסק כמ"ד השני, שהוא עצמו ומשמשיו כשרץ, שכן מקור הטומאה בכתוב "תזרם כמו דוה" נאמר במשמשין ולא בה עצמה, וכך פסק הרמב"ם {{שוליים|ט_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_ה|עבודה זרה שבורה מטמאה מדרבנן ולא מדין תורה]]''' * '''מקור:''' "אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. רבי עקיבא (בן יוסף) אומר כנידה והרי כל אלו משמשים הם 📖 באר משה — דף נז עמוד ב רבי מנא אמר מחוורת היא - במת זה כן מחוורת, זה מהתורה. אז למה הוא מקישה ? למה מקישה למת ולשר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ו, הלכה ה * '''מצב:''' דרבנן * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ ר' עקיבא: תנא קמא ממעט מטומאת מדרס ומטמא כשרץ מגזירת חכמים, ר' עקיבא מטמא כנידה מדין תורה * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שטומאת עבודה זרה שבורה היא מדרבנן ולא מדין תורה, כדברי ר' מנא בירושלמי, וכן פסק הרמב"ם </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div>תיפתר שהשתחוה לבית {{ירו"מ-הדגשה|או לאבנים והעצים}} ואחר כך בנאו {{ירו"מ-הדגשה|שאף}}{{ירו"מ-הוסר| והא תנינן ג בתים הן תיפתר}} שה{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שתחוה {{ירו"מ-הוסר|לבית}}{{ירו"מ-הדגשה|להר לא אסרו בתלוש}} ואחר כך {{ירו"מ-הוסר|חידשו}}{{ירו"מ-הדגשה|חיברו}} {{ירו"מ-הוסר|דמא}}{{ירו"מ-הדגשה|נאסר דאמרו}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{שוליים|ט_ו}} המשתחוה לבית אסרו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ט_ז}} המקדיש את הבית {{ירו"מ-הדגשה|אין}} מועלין בו {{ירו"מ-ביאור|דגמרינן מתרומה שאינה במחובר.}} אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: הויי בה רבנן {{ירו"מ-הדגשה|ואמרי ד}}פליגא {{ירו"מ-הדגשה|ביה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. מאן דאמר אסרו {{ירו"מ-ביאור|שנחשב כתלוש,}} מועלין בו. מאן דאמר לא אסרו {{ירו"מ-ביאור|שנחשב כמחובר,}} אין מועלין בו. התיב רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מתניתא פליגא על רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}} {{שוליים|ט_ח}} השוקת שבסלע אין ממלאין בה מפני שחקקה ואחר כך חיברו {{ירו"מ-ביאור|דנחשב ככלי.}} הא אם חיברה ואחר כך חקקה {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|ממלאים ממנה}} וההן בית לאו כמי {{ירו"מ-הוסר|שחקקו}}{{ירו"מ-הדגשה|שחברו}} {{ירו"מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו"מ-הדגשה|ואחר}} {{ירו"מ-הוסר|חיברו}}{{ירו"מ-הדגשה|כך חקקו}} {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. מה עבד לה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] פתר לה {{ירו"מ-הדגשה|כמאן דאמר ד}}סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן {{ירו"מ-הדגשה|והוי כחקקו ואחר כך חברו תנן: שלש ה בתים הן בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים הרי זה אסור קא סלקא דעתין שנאסר על ידי שהשתחוה לבית}} ולית הדא פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ט_ט}} עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} שנשתברה אסורה. לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. והא תנינן שלש אבנים הן {{ירו"מ-הדגשה|אבן שחצבה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה וכו}}'.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים במסכת שבת דף נח. במשנה למדנו: אבניו ועץ ואפרו מטמא כשרץ, רבי עקיבא אומר מטמא כנידה. לכאורה הרי כל אלה משמשים - אבנים, עצים, הכל זה משמש עבודה זרה. אז לכאורה קשה למי שאומר שמשמש עבודה זרה זה כמו שרץ, ופה כתוב רבי עקיבא אומר שזה כמו נידה. '''תיפתר שהשתחוה לבית ואחר כך בנאו'''. כן, אז למרות שמי שמשתחווה - אנחנו יודעים שמי שמשתחווה להר לא אוסר אותו. גם מה שמחובר להר לא אוסר אותו. כתוב "ואת אלוהם על ההרים ולא ההרים אלוהם". אבל זה תלוש ואחר כך חיבר אותו, זה נאסר. '''רבי זעירא ורב הונה בשם רב המשתחוה לבית אסרו'''. '''רבי זעירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן המקדיש את הבית מועלין בו'''. יש פה שתי הלכות - מי שמשתחווה לבית בתור עבודה זרה, לפי רבי זעירא ורב הונה בשם רב זה אוסר אותו, כלומר הבית נאסר למרות שלכאורה הוא מחובר. והלכה נוספת, רבי זעירא ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן שאדם שמקדיש את הבית אין מועלים בו, כי "מועלין בו" במשמע שחלה עליו קדושה. '''אמר רבי זעירא: הויי בה רבנן פליגא רבי יוחנן ורב'''. מחלוקת בעצם בין רבי יוחנן לרב - למרות שכל אחד דיבר על משהו אחר, רב דיבר על מי שמשתחווה לבית, עניין של עבודה זרה, ורבי יוחנן דיבר על עניין של מקדיש את הבית. רב אמר שמשתחווה לבית אוסר אותו, רבי יוחנן אמר שהמקדיש בית לא מועלים בו. אז חכמים דנו בזה והגיעו למסקנה שרבי יוחנן ורב חולקים. '''מאן דאמר אסרו מועלין בו'''. כלומר רב שאומר שאם הוא השתחווה לבית הוא אוסר אותו, סימן שהוא מתייחס לבית כמו תלוש, אז גם מועלים בו כמו כל דבר שמקדיש - אם הוא מקדיש אותו מועלים בו, כי מי שמקדיש תלוש מועלים בו. אמרנו שבעצם למדו שמי שמקדיש דבר מחובר, הוא לא תופס הקדישה - למדו מתרומה, כמו שאמרנו לא חלה במחובר, אז גם הקדש לא חלה במחובר. אבל מי שאומר שאם הוא השתחווה לבית הוא אוסר אותו, סימן שהבית נחשב תלוש כיוון שבתחילה הוא היה תלוש - זה תלוש וחיברו. אז הוא גם יסבור שגם חלה על הבית קדושה ומועלים בו. זה בעצם שיטת רב. '''מאן דאמר לא אסרו אין מועלין בו'''. כלומר רבי יוחנן שאמר לא מועלים בבית, כלומר לא חלה הקדושה, אז הוא גם יסבור שלא אסרו - אם השתחווה לבית לא נאסר. הגמרא אומרת שזה פה הפוך - שזה בעצם דעת רבי יוחנן. '''התיב רבי חגי קומי רבי יוסה'''. יש לנו משנה שיכולה להקשות על רב. '''השוקת שבסלע אין ממלאין בה מפני שחקקה ואחר כך חיברו'''. כלומר הכוונה לעניין של מים למי חטאת - צריך מי מעיין. אם המים מהמעיין הגיעו לשוקת אז זה נחשב כמי חטאת, אבל המשנה אומרת שהשוקת שבסלע אין ממלאים בה, מפני שקודם כל הוא חקק את זה - לקח את זה בתור כלי ולאחר מכן חיבר את זה לאדמה. אז בגלל זה זה נחשב כלי ולכן המים פסולים ואי אפשר לקחת מהם מים למי חטאת. '''הא אם חיברה ואחר כך חקקה''', ממלאים בה. עכשיו '''ההן בית לאו כמי''' שחיברו ואחר כך חקקו? הרי הבית אין לו צורה לפני גמר הבניין - הוא שם כל אבן בלי צורה מוגדרת. אז בעצם זה כמו חיברו ואחר כך חקקו. אז למה לכאורה אני אומר שלפי רב אם הוא השתחווה לבית הבית נאסר? '''מה עבד לה רב פתר לה סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן'''. אומר: הגמר מלאכה זה לא הבית, אלא הגמר מלאכה זה כל אבן ואבן. '''ולית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר עבודת כוכבים שנשתברה אסורה'''. למדנו משנה: '''שלש אבנים הן''' - בית שבנה מתחילה לעבודת כוכבים, הרי זה אסור וכו'. הגמרא חשבה שמה שהוא נאסר זה על ידי שהשתחווה לבית, כלומר בנה אותו לבית והשתחווה לו, וזה קשה לרבי יוחנן, שאמר שמשתחווה לבית לא אוסר אותו. '''תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה'''. שאם אמרנו שהבית נאסר, מדובר שהשתחווה לכל אבן ואבן לפני הבנייה. '''והא תנינן שלש אבנים הן'''. כלומר: '''אבניו ועץ ועפרו מטמא כשרץ, רבי עקיבא אומר''' כנידה. שואלת הגמרא, זה חולק על '''רבי עקיבא רבי שמעון בן לקיש דרבי שמעון בן לקיש'''. הרי רבי שמעון בן לקיש אמר שעבודה זרה שנשברה אפילו מעליה היא מותרת, ופה אתה אומר שהאבנים והאפר הכל נאסר. '''ואפילו על רבי יוחנן לית פליגא'''. הרי רבי יוחנן סובר שעבודה זרה שהשתברה אסורה, וכי לית תנא פליגיא - גם רבי יוחנן יחלוק. למה? '''לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר'''. כן, למדנו שגם רבי יוחנן מודה שאם הוא לא מתכוון להחזיר את זה לבנות חזרה את העבודה זרה, אז לפי כולם השברים החלקים מותרים. '''לא כן סברנן מימר אם רבי יוחנן להחזירן לכליין דברי הכל אסור. ואמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה אם היו מונחין במקומן כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן'''. כלומר, כיוון שמדובר שהם במקום שלהם, אז כיוון שבמקום שלהם זה כאילו שהוא מתכוון לבנות אותם, ככה הברייתא אמרה. ואז זה יוצא כאילו שעבודה זרה עצמה קיימת והכל נאסר לפי כולם. כלומר, גם רבי יוחנן וגם ריש לקיש מודים בזה כך שאין קושיה על אף אחד. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד א''' {{שוליים|ט_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_ו|המשתחווה לבית עבודה זרה - האם נאסר הבית בהשתחוואה בלבד?]]''' * '''מקור:''' "המשתחוה לבית אסרו. רבי זעירא ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן (בר נפחא)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ח, הלכה ד, שו"ע יו"ד סימן קמה סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן שהמשתחווה לבית אסרו, כפי שהובא בירושלמי; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|ט_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_ז|המקדיש בית - האם חלה עליו קדושת מעילה]]''' * '''מקור:''' "המקדיש את הבית אין מועלין בו (דגמרינן מתרומה שאינה במחובר.) אמר רבי זעירא: הויי בה רבנן ואמרי דפליגא ביה רבי יוחנן (בר נפחא) ורב. מאן דאמר אסרו (שנחשב כתלוש,) מועלין בו. מאן דאמר לא אסרו (שנחשב כמחובר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ה, הלכה ה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ר' יוחנן ~ רב: ר' יוחנן סבר שנאסר (חשוב כתלוש) ומועלין בו; רב סבר שלא נאסר (חשוב כמחובר) ואין מועלין בו * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שמועלין בו, שהמקדיש חשוב כתלוש ואינו נחשב כתרומה שאינה במחובר, וכן הכריע הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מעילה/פרק שלישי#יג-א-ה|בבלי מעילה יג א — הדש תבואת הקדש והעלה אבק, האבק מעל בו כדין ההקדש עצמו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מעילה/פרק חמישי#יח-ב-ב|בבלי מעילה יח ב — דיני מעילה (פגם והנאה כאחד, בתלוש, בשליח שעשה שליחותו) נלמדים בגזירה שווה "חטא-חטא" מתרומה]] {{שוליים|ט_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_ח|שוקת שחקקה קודם ואח"כ חיברה לקרקע/סלע אינה כלי לקבל טומאה, וממלאים בה מים לפרה אדומה רק אם חיברה ואח"כ חקקה]]''' * '''מקור:''' "השוקת שבסלע אין ממלאין בה מפני שחקקה ואחר כך חיברו (דנחשב ככלי.) הא אם חיברה ואחר כך חקקה ממלאים ממנה וההן בית לאו כמי שחברו ואחר כך חקקו הוא. מה עבד לה רב פתר לה כמאן דאמר דסיתותן של אבנים היא גמר מל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות פרה אדומה, פרק ו, הלכה ה * '''מצב:''' דרבנן * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הסוגיה שחקיקה ואחר כך חיבור פוסלת (כדין כלי המחובר לקרקע), ורב פתר כמאן דאמר סיתותן של אבנים הוא גמר מלאכתן, ולכך הוי כחקקו ואחר כך חברו - נאסר; הרמב"ם פסק כירושלמי בהלכות פרה אדומה {{שוליים|ט_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_ט|עבודה זרה שנשתברה - האם הריסוקה מתירה שבריה מאיסור]]''' * '''מקור:''' "עבודת כוכבים ומזלות שנשתברה אסורה. לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. והא תנינן שלש אבנים הן אבן שחצבה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה וכו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ז, שו"ע יו"ד סימן קמו סעיף יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאבן שנבנתה בבימוס ואח"כ נשתחוה לכל אבן ואבן אסורה, כדין אבן שחצבה מתחילה לבימוס - הרי זו אסורה, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div>תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה {{ירו"מ-הדגשה|תנינן אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר כנידה לית הדא פליגא על}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ט_י}} {{ירו"מ-הדגשה|עבודת כוכבים ומזלות שנשתברה אפילו מאליה מותרת}}. ואפילו על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שסובר}} {{ירו"מ-הוסר|שמעון}}{{ירו"מ-הדגשה|שעבודה}} {{ירו"מ-הדגשה|זרה שנשברה אסורה}}{{ירו"מ-הוסר| בן לקיש}} לית {{ירו"מ-הוסר|היא}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} פליגא. {{ירו"מ-הוסר|דרבי שמעון בן לקיש אמר עכום שנשתברה מותרת }}לא כן סברנן מימר אם {{ירו"מ-הדגשה|אינו}} {{ירו"מ-הוסר|בעתיד}}{{ירו"מ-הדגשה|עתיד}} {{ירו"מ-הדגשה|להחזירן לכליין דברי הכל מותר על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין קושיה דלא כן סברנן מימר אם עתיד}} להחזירן לכליין דברי הכל אסור. ואמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]] אם היו מונחין במקומן {{ירו"מ-הוסר|לא }}כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המשתחוה לבית אסרו לאילן לא אסרו. והא תנינן שלש אשירות הן {{ירו"מ-הדגשה|ואחד מהם אילן שניטע לעבודה זרה משמע שהאילן נאסר}} תיפתר שנשתחוה לזמורה ואחר כך נטעה. לוי אמר השתחוה לבית אסרו למערה לא אסרו. מה בין בית ומה בין מערה אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דר' הלל|°]]: בית היה לו שעת תלישה. מערה לא היה לה שעת תלישה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ב|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_יא}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר {{הפ|משלי|ל|יט}} דרך אניה בלב ים. {{שוליים|ט_יב}} מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע שנאמר {{הפ|ישעיהו|סא|יא}} כי כארץ תוציא {{ירו"מ-הוסר|תמחה}}{{ירו"מ-הדגשה|צמחה}} וכגנה זרועיה תצמיח זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר}} {{הפ|משלי|ל|יט}} {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|דרך אניה בלב ים}} {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} מן הים למדת מה ים טהור אף הספינה טהורה. {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|והרי כבר}} מן השק למדת מה השק {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משמש בים ומשמש ביבשה {{ירו"מ-הדגשה|מקבל טמאה יצאה}} ספינה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משמשת בים ואינה משמשת ביבשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טהורה ולמה צריך גם ללמוד מדרך אניה בלב ים}}. רבנן דקיסרין אמרי {{ירו"מ-הוסר|זו}}{{ירו"מ-הדגשה|מתניתין שלמדה מהים איצטריך}} {{שוליים|ט_יג}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}ספינה של חרש {{ירו"מ-הוסר|מה השק}}{{ירו"מ-הדגשה|שהשק}} אינו מלמד {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} על כל האמור בפרשה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב כל כלי עץ או בגד או עור או שק}} יצא כלי חרש שאינו כתוב בפרשה {{ירו"מ-הוסר|שילמד}}{{ירו"מ-הדגשה|ואן השק מלמד}} עליו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים}} {{ירו"מ-ביאור|שנאמר לחיו כערוגות הבשם לחייו אלו הלוחות שהיו שישה על שישה ואף ערוגה כן.}} {{ירו"מ-הדגשה|שזורעין בתוכה חמשה זירעונין שנאמר}} {{הפ|ישעיהו|סא|יא}} {{ירו"מ-הוסר|השק}}{{ירו"מ-הדגשה|כי כארץ תוציא צמחה וכגנה}} זרועיה {{ירו"מ-הדגשה|תצמיח והא}} מיעוט {{ירו"מ-הוסר|זירועיה}}{{ירו"מ-הדגשה|זרעים}} שנים {{ירו"מ-הדגשה|ואיך הגענו להתיר חמש}}. אמר רבי שמואל בר ססרטא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוסרטא|°]]: משנים את למד ארבעה {{ירו"מ-הדגשה|שמסברה לא היינו מתירים אלא מן אחד בערוגה כזו אבל אחר שהתורה גילתה ששני}} {{ירו"מ-הוסר|משנים}}{{ירו"מ-הדגשה|מינים}} {{ירו"מ-הדגשה|מותרים ומסתמא מדובר שעושה אותם בצורת משלשים אם כך אף ארבע נעשה באותה צורה דמה שנים}} את נותן {{ירו"מ-הדגשה|מצד אחד}} בתחילת ששה ומיצר והולך {{ירו"מ-הדגשה|וכן מצד שני עד שהם נפגשים באמצע בראש תור}} אף ארבעה את נותן בתחילת ששה {{ירו"מ-הדגשה|בכל אחד מארבע הצלעות}} ומיצר והולך {{ירו"מ-הדגשה|רק שצריך להשאיר מעט מכל צד, כדי שיהיה מרווח טפח וחצי בן משולש למשולש, ואי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפשר}} שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע בו את האמצעי{{ירו"מ-הדגשה|ת ושם נזרע מן חמישי וארבע המשולשים מארבע הצדדים יגעו בו בראש תור}}<br> [[קובץ:מתוך_שתים_אתה_למד_חמש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מתוך_שתים_אתה_למד_חמש]] {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מסברה לא היינו מגיעים בדרך זו לחמישה מינים אלא רק לארבעה, דמה שהתירו בראש תור זה רק ש}}עבודה {{ירו"מ-הוסר|פוגעת}}{{ירו"מ-הדגשה|פוגע}} בעבודה {{ירו"מ-ביאור|היינו}} {{ירו"מ-הוסר|ואין}}{{ירו"מ-הדגשה|שמין}} {{ירו"מ-הדגשה|אחד פוגע}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מין {{ירו"מ-הדגשה|השני בצורת ראש תור ואפשר להתיר ארבעה מינים בדרך זו}}<br><br> <span id="דף_נט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בשם רב: המשתחוה לבית אסרו לאילן לא אסרו'''. שמעתם, ואלו הן '''שלש אשירות הן''', ואחד מהם זה אילן שעבדו לו עבודה זרה, משמע שאילן נאסר. '''תיפתר שנשתחוה לזמורה ואחר כך נטעה'''. הוא השתחווה קודם לזמורה לפני שהוא נטע אותה, ואחרי זה נטע אותה. '''לוי אמר השתחוה לבית אסרו למערה לא אסרו'''. עכשיו '''מה בין בית ומה בין מערה'''? '''אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל: בית היה לו שעת תלישה'''. כלומר הבית בהתחלה זה היה לבנים ובנו. '''מערה לא היה לה שעת תלישה''', היא תמיד הייתה מחוברת, לכן לא חלה עליה האיסור - אם הוא משתחווה למערה היא לא נאסרת. עוברים להלכה ב'. אומרת המשנה: '''מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים. מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע שנאמר כי כארץ תוציא וכגנה זרועיה תצמיח זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח'''. '''מן הים למדת מה ים טהור אף הספינה טהורה'''. שואלת הגמרא, איך למדת? הרי כבר '''מן השק למדת''', את הדין הזה כבר למדנו מדין השק - כמו ששק שמשמש בים ומשמש ביבשה מקבל טומאה, אז ספינה שמשמשת בים ואינה משמשת ביבשה טהורה. אז לא היה צריך לחזור וללמוד את זה גם מ"דרך אניה בלב ים". '''רבנן דקיסרין אמרי ספינה של חרש אינו מלמד על כל האמור בפרשה יצא כלי חרש שאינו כתוב בפרשה עליו'''. באמת ספינה רגילה, הרי בפסוק מופיע שם שק או עור או כלי עץ, אז התורה הקישה את כולם לשק - כמו ששק מיטלטל מלא ומיטלטל ריקן ומשמש ביבשה ובים, שק מקבל טומאה אבל בים לא. אבל כל זה זה רק דברים שמופיעים שם - שק, עור או עץ. אבל אם הספינה הייתה מחרס לא הייתי יודע שהיא טהורה, אז לכן היה צריך את הפסוק "דרך אניה בלב ים". עכשיו מניין שזורעים בתוכה חמישה זרעונים, שנאמר "כי כארץ תוציא וכגנה זרועיה תצמיח". '''זרועיה מיעוט שנים'''. שואלת הגמרא, זרעים מיעוט שנים, ומזה נותיר חמש? '''אמר רבי שמואל בר ססרטא: משנים את למד ארבעה'''. מסברא לא היינו מתירים רק מין אחד בעוגה כזו, ולכן שהתורה גילתה ששני מינים מותרים, מן סתם המדובר שעושה אותם בצורת משולשים - הוא מתחיל מצלע אחד ובצורת משולש מגיע עד האמצע, ואז בצלע כנגד אותו דבר. אבל אם זה כך, אפשר לעשות ארבעה - מכל צלע מוציאים משולש, והרי צריך להשאיר מרווח בין משולש למשולש. '''את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך אף ארבעה את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך'''. כמו ששניים אתה נותן מצד אחד בתחילת שישה ומיצר והולך, וכן מצד שני עד שהם נפגשים באמצע בראש תור, כך גם ארבעה אתה נותן בכל צלע להתחיל מתחילת שש, ובכל אחד מארבעת הצלעות מיצר והולך. '''שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע בו את האמצעי'''. אז אם כך אי אפשר שלא יהיה שם נקב פנוי - אי אפשר שבאמצע לא יהיה מקום לעוד מין אחד, ושם אנחנו נותנים עוד מין באמצע, ואז בעצם קיבלנו חמישה מינים. '''אמר רבי יונה''' לא נכון. מסברא לא היינו נוגעים בדרך כלל חמישה מינים, אלא רק לארבעה, כי מה שהתירו זה '''עבודה בעבודה מין''' - ראש תור, זה שבעצם השדה, כמו שיש לנו שדה של חיטה ויש שדה אחר שפוגש אותו בצורה של ראש משולש, זה ראש תור. אז למרות שהוא נוגע בו, שדה נוגע בשדה זה שני מינים, אף על פי כן כולם רואים שזה שתי שדות נפרדות, אז במקרה כזה זה מותר. אז גם כאן כשאני יוצר את המשולשים האלה שאחד נוגע בשני בצורת משולש, כולם רואים שזה בא משדות נפרדות ולכן זה לא ערבוביה וזה מותר. אבל רבי יונה אומר, בצורה כזאת של ראש תור מתירים רק ארבעה, אבל אי אפשר את החמישי באמצע. למה? כי כל ההיתר זה רק שהעבודה פוגעת בעבודה, שמין אחד פוגע במין שני בראש תור, אבל לא התירו כשמין אחד פוגע בחברו לחופשו. כלומר, אי אפשר להתיר כשהאמצעי מוקף מארבעת הצדדים - דבר כזה לא התירו כי זה נקרא חמוש, וחמוש זה היתר חמור. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד ב''' {{שוליים|ט_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_י|עבודה זרה שנשתברה מאליה, כאשר אין בעליה עתיד להחזיר את שבריה לכלי - מותרת בהנאה]]''' * '''מקור:''' "עבודת כוכבים ומזלות שנשתברה אפילו מאליה מותרת. ואפילו על רבי יוחנן (בר נפחא) שסובר שעבודה זרה שנשברה אסורה לית הדא פליגא. לא כן סברנן מימר אם אינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר על רבי יוחנן (בר נפ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ח, הלכה יא, שו"ע יו"ד סימן קמה סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן (בר נפחא) ולפירוש הירושלמי שאין הבדל ביניהם למקרה זה, שכן כשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע {{שוליים|ט_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_יא|כלי המחובר לספינה (או הספינה עצמה) טהור מטומאה ואינו מקבל טומאת כלים]]''' * '''מקור:''' "מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק יח, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי הלומד מ"דרך אניה בלב ים" שהספינה טהורה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות כלים פרק יח הלכה ט {{שוליים|ט_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_יב|מותר לזרוע ערוגה בת שישה טפחים על שישה בחמישה זרעונים, ארבעה בארבע רוחותיה ואחד באמצע]]''' * '''מקור:''' "מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח. גמ : תנן: מנין לספינה שה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלאים, פרק ד, הלכה ט, שו"ע יו"ד סימן רצז סעיף לד, סמ"ג לאוין רעט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי הנלמדת מ"כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח" - "זרועיה" ולא "זרעה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שני#לט-ב-א|בבלי פסחים לט ב — ערוגה בת שישה על שישה טפחים זורעים בתוכה חמישה זרעים, ארבעה בארבע רוחותיה ואחד באמצע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשיעי#פד-ב-ב|בבלי שבת פד ב — ערוגה בת שש על שש טפחים מותר לזרוע בתוכה חמישה מיני זרעים, ארבעה בארבע רוחותיה ואחד באמצע]] {{שוליים|ט_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_יג|כלי חרש שנטמא בשרץ אינו מיטמא אלא מאווירו, ולא מלמד עליו ה"שק" שבפרשה]]''' * '''מקור:''' "לספינה של חרש שהשק אינו מלמד אלא על כל האמור בפרשה דכתיב כל כלי עץ או בגד או עור או שק יצא כלי חרש שאינו כתוב בפרשה ואן השק מלמד עליו. תנן: מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים (שנאמר לחיו כערוגות הבשם ל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק יח, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שריבוי "שק" בא ללמד על כל הכלים האמורים בפרשה ולא על כלי חרש, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות כלים פרק יח הלכה ט) שכלי חרש נלמד מריבוי אחר ולא מ"שק" </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אבל לא התירו כשמין}} פוגע בחבירו לחובשו {{ירו"מ-הדגשה|ולכן אי אפשר להתיר מן חמישי באמצע שהרי הוא חבוש בראש תור מארבע צדדיו. אמר}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב כגנה זרעיה תצמיח שיכול היה לכתוב כגנה}} זרע {{ירו"מ-הדגשה|תצמיח או זרעה תצמיח למה כתב}} זרעיה {{ירו"מ-הוסר|זירועיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בחמשה אותיות מלמד שזורעים}} {{ירו"מ-הדגשה|חמישה מינים בערוגה וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אמר ששה {{ירו"מ-הדגשה|מנין מדכתיב כגנה זרועיה תצמיח שיכול היה לכתוב כגנה}} זרע {{ירו"מ-הדגשה|תצמיח או}} זרעה {{ירו"מ-הדגשה|תצמיח למה כתב}} זרועיה {{ירו"מ-הדגשה|בשש אותיות מלמד}} {{ירו"מ-הוסר|זירועיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שזורעים}} {{ירו"מ-הדגשה|שישה מינים בערוגה}}. רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] אמר {{ירו"מ-הדגשה|צריך להיות כתוב}} זרעיה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}חמשה {{ירו"מ-הדגשה|אותיות}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל {{ירו"מ-הוסר|ההן}}{{ירו"מ-הדגשה|הן}} דאנא משכח {{ירו"מ-הוסר|לה}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר שכתוב בשש אותיות עם האות ו}}' אנא {{ירו"מ-הוסר|מחיק}}{{ירו"מ-הדגשה|מחק}} ל{{ירו"מ-הדגשה|י}}ה. {{ירו"מ-הוסר|אישתאלת}}{{ירו"מ-הדגשה|אשתאילת}} לרב הונא ספרא דסידרא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא ספרא דסידרא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|כינו אותו כך שהיה בקי בתנ"ך עד שהיה כספר מהלך}} ואמר זירועיה מליא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-ביאור|החמישה מינים שאמרה המשנה}} כולהון {{ירו"מ-הדגשה|בתוך ששה כהנא אמר בשם}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כולהן}} חוץ לששה {{ירו"מ-הדגשה|שבאמצע זורע שלוש על שלוש}} {{ירו"מ-ביאור|ציור ימני}} {{ירו"מ-הדגשה|כך שיש מרחק טפח וחצי עד הגבול, ובכל גבול זורע מין אחד ומרחיק טפח וחצי מהשני}}<br> [[קובץ:ערוגה_בין_ערוגות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ערוגה_בין_ערוגות]] {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} {{ש}} אם כולהן חוץ לששה ניתני תשעה {{ירו"מ-ביאור|ציור שני מימין.}} {{ירו"מ-הדגשה|ארבע בארבע קרנות ועוד ארבע לכל רוח ביניהן ועוד אחד באמצע}} {{ירו"מ-ביאור|דבשלמא אם זורע הכל בתוך הערוגה, אף שאפשר בצורה זו לזרוע תשע מינים — גזרת הכתוב שיותר מחמישה מינים בערוגה קטנה נחשב ערבובביה ואסור. אבל אם בערוגה גדולה יותר למה שלא נזרע תשע מינים?}} אמר רבי תנחום בוצרייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בצריה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכן היא}} {{ירו"מ-ביאור|שאכן יכול לזרוע תשע מינים.}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שהמשנה שאמרה שזורע רק חמש}} {{ירו"מ-הוסר|וכיני}}{{ירו"מ-הדגשה|מינים}} בערוגה שבערוגות היא {{ירו"מ-הוסר|מתניתה}}{{ירו"מ-הדגשה|מתניתא}} {{ירו"מ-הדגשה|ולכן אינו יכול לזרוע גם בפינות וגם באמצע כל רוח, אלא בערוגה אחת זורע בארבע פינות ובאמצע}} {{ירו"מ-ביאור|ציור שמאל.}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|ובערוגות שסביבה באמצע כל רוח ובאמצע}} {{ירו"מ-ביאור|ציור תחתון.}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ג|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ג"> <strong>מתני':</strong> מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר ([[שמות יט טו|שמות יתרו יט טו]]) היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. {{שוליים|ט_יד}} מניין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ([[בראשית לד כה|בראשית וישלח לד כה]]) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. {{שוליים|ט_טו}} מנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר {{הפ|ישעיהו|א|יח}} אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו'.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מסיני למדו {{ירו"מ-הדגשה|דבשלישי בשבת}} ירד משה {{ירו"מ-הוסר|בשלישי בשבת }}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר להן היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. כל מי שפירש בשלישי יש כאן ליל רביעי ורביעי ליל חמישי וחמישי {{ירו"מ-הוסר|בששי }}פלטה {{ירו"מ-הוסר|בלילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בליל}} {{ירו"מ-הדגשה|ששי}} טמאה ביום {{ירו"מ-הדגשה|שישי}} טהורה {{ירו"מ-הדגשה|שמקצת היום ככולו}}. כל מי שפירש ברביעי {{ירו"מ-הדגשה|כגון ששימש בין השמשות של ליל רביעי}} יש כאן {{ירו"מ-הדגשה|יום}} רביעי ליל חמישי וחמישי {{ירו"מ-הוסר|בששי }}פלטה {{ירו"מ-הוסר|בלילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בליל}} {{ירו"מ-הדגשה|ששי}} טמאה ביום {{ירו"מ-הדגשה|שישי}} טהורה {{ירו"מ-הדגשה|כך שפעמים שהן חמש עונות ופעמים שהם ארבע עונות}} {{ירו"מ-ביאור|והעיקר שיהיו בשלושה ימים.}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו בסיני אבל לדורות {{ירו"מ-הוסר|או}}{{ירו"מ-הדגשה|פעמים}} {{ירו"מ-הוסר|בארבע}}{{ירו"מ-הדגשה|ארבע}} {{ירו"מ-הדגשה|פעמים חמש פעמים שש פעמים ארבע כגון אם שמשה ביום רביעי, אף שאין העונה נספרת — היום נספר ונחשב יום אחד, שמקצת היום ככולו. ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ויום שישי, הרי ארבע עונות בשלושה ימים}} או בשש {{ירו"מ-הדגשה|כגון ששימשה בתחילת ליל רביעי הרי ליל רביעי ורביעי ליל חמישי ויום חמישי ליל שישי ויום שישי הרי שש עונות}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> בוא נתחיל בירושלמי מסכת שבת, דף נ"ט. בדף הקודם רואים שהגמרא מנסה לחפש הסבר, מאיפה הגיע למסקנה שמותר לזרוע חמישה מינים בערוגה של שישה על שישה. וכתוב בפסוק: "וּכְגַנָּה זְרֻעָה תַּצְמִיחַ", מנות זרעים שתיים. והגמרא אומרת: מתוך היגיון, כלומר, כיוון שהתורה מצד ההיגיון הייתי חושב שמותר רק אחד. אם התורה באה ומגלה שמותר יותר מאחד, אז מן הסתם הכוונה שיזרעו את זה בצורת משולש, ושבעצם יתחילו משתי צלעות נגדיות וייצרו משולש, שהמשולשים האלה יגעו בקודקוד, ואז בעצם זה צורת ראש טור, ודווקא שזה מותר. אז אם זה ככה, אפשר גם להתחיל מכל הארבע צלעות בצורת משולש. כמובן שירחיקו בין משולש למשולש מרחק טפח, טפח וחצי. אבל אם זה ככה, בעצם יישאר לנו באמצע מקום שם נוכל לזרוע עוד מין אחר, לכן קיבלנו חמישה מיני זרעים. אומרת הגמרא, אמר רבי יוסי בן רבי — הגמרא דוחה את זה ואומרת שזה בלתי אפשרי ככה, כי שיטה כזאת יכולה להתיר רק לזרוע ארבעה מינים, אבל את המין החמישי האמצעי לא נוכל להתיר ככה, כיוון שכל ההיתר של ראש טור זה דווקא שאחד נוגע בשני אבל לא אחד חובש את השני. אז כיוון שהארבעה ראשי הטורים חובשים את המין האמצעי, אי אפשר להתיר אותו. אז מאיפה לנו באמת מקור שמותר חמישה מינים? אמר רבי יאשיהו בן ימי, דכתיב "הוּא גָנָּה זְרֻעָה תַּצְמִיחַ". בעצם היה יכול לכתוב "גנה זרע תצמיח". למה כתוב "זרועה" עם חמש אותיות? הוא כותב את הזרועה בלי ו' אבל זה חמש אותיות. אז מלמד שזורעים חמישה מינים בערוגה. ורבי יהודה דאמר שישה מינים מניין? הוא סובר שכתוב "גנה זרועה" עם ו', תצמיח. שיכול היה לכתוב "גנה זרע" בלי ו'. למה כתב עם ו', למה כתב בשש אותיות? מלמד שזורעים שישה מינים בערוגה. אומרת הגמרא: רבי חגי אמר צריך לכתוב זרועה בחמישה אותיות, בלי ו'. הוא אמר '''כל דאנא משכח''' ספר שכתוב בו בשש אותיות, כלומר עם האות ו', אנחנו מוחקים, צריך למחוק את זה כי זה טעות. אומרת הגמרא: לרב הונא ספרא דסידרא — כלומר רב הונא, שהיה הסופר של בית המדרש, הוא היה בקיא בחסרות ויתרות — הוא אמר '''זירועיה מליא''', צריך לכתוב את זה מלא עם ו'. אמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי: החמישה מינים שהמשנה אמרה שזורעים אותם בערוגה, כולם בתוך שישה. כלומר, יש לנו ערוגה של שישה על שישה, ואת כולם זורעים בתוך השישה, כמו שתיארנו בציורים למעלה. אבל '''רבי שמעון בן לקיש''' אמר: '''חוץ לששה'''. כלומר, מסביב לערוגה יש עוד סובב של טפח, ובעצם אנחנו זורעים באמצע שלוש טפחים, ואז מרחיקים טפח וחצי מכל כיוון, ואז אפשר לזרוע בסובב, בכל אחת מהפינות בצורה של ר', כאשר בין זרע לזרע משאירים מרווח. אפשר לראות את זה בצורה בציור הימני. אומרת הגמרא: '''אם כולהן חוץ לששה, ניתני תשעה'''. כלומר, אם אתה אומר שמדובר שהוא זורע את המינים חוץ ממין אחד, ואת כל האחרים זורע בסובב, אז אם זה ככה, אפשר לזרוע תשעה מינים — ארבעה בארבע הפינות, אחד באמצע, וכן באמצע כל צלע עוד אחד, אז נקבל תשעה מינים. הרעיון הוא שאם אתה זורע בתוך השישה אז זה גזירת הכתוב, שאי אפשר לזרוע יותר מחמישה מינים. אבל אם אתה אומר מעבר לשישה, אז זה כבר לא גזירת הכתוב, אלא אני זורע כמה שאני יכול, ואז אני יכול לשאול הרי לזרוע יותר. אומרת הגמרא: '''אמר רבי תנחום בוצרייא''' — כלומר באמת אם יש לנו ערוגה אפשר לזרוע בה תשעה, אלא שהמשנה שאמרה שזורעים רק חמישה מינים, היא מדברת '''בערוגה שבערוגות היא מתני'''. כלומר, המשנה מדברת בערוגות צמודות. אז באמת בכל ערוגה אפשר לזרוע רק חמישה מינים. נתייחס לשני הציורים השמאליים: בערוגה אחת הוא יזרע באמצע ובארבע פינות, בערוגה השנייה הוא יזרע באמצע ובארבעת האמצעים של הצלעות. ואז בעצם כשהם משולבים, הוא יכול לצופף אותם וככה בעצם יזרע את כל השטח. כבר במשנה, פרק ט' הלכה ג', אמורות המשנה: '''מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה, שנאמר "היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה". מניין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים". מניין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, שנאמר "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו"'''. אומרת הגמרא, למדנו במשנה מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שטמאה. אמר רבי יוחנן: '''מסיני למדו'''. שבשלישי בשבת ירד משה, הוא אמר להן: '''היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה'''. אז אם הוא בא ביום שלישי ואמר להם, '''כל מי שפירש בשלישי יש כאן ליל רביעי ורביעי, ליל חמישי וחמישי''', ואז אם פלטה בליל שישי היא טמאה, אם פלטה ביום שישי היא טהורה, כי יש לנו מצוות "היום תקחו לו", שלושה ימים. עכשיו '''כל מי שפירש ברביעי''' — הרי למרות שהזהיר אותם ביום שלישי, יכול להיות שבעצם התפרשו בין השמשות ואז הלילה כבר הלך. אז יש כאן בעצם רק יום רביעי וליל חמישי וחמישי. ואז אם פלטה בליל שישי היא טמאה, ביום שישי היא טהורה, כך שפעמים שיש חמש עונות ופעמים ארבע עונות, אבל העיקר שזה יהיה בשלושה ימים. אמר רבי יוחנן: '''זו בסיני, אבל לדורות'''... פעמים ארבע, פעמים חמש, פעמים שש. איך זה יכול להיות? פעמים ארבע, כגון אם שימשה ביום רביעי, אז אף שאותה עונה של יום רביעי עצמה לא נספרת, אבל היום כן נחשב כיוון שיש בו מקצת יום, כי מקצת היום ככולו. אז לכן יום רביעי נחשב, יש יום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ויום שישי — יש רק ארבע עונות אבל שלושה ימים. או ששש, כגון אם היא שימשה בתחילת ליל רביעי, אז יש לנו ליל רביעי ויום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ויום שישי — הרי שש עונות. '''רבי עקיבא אומר לעולם הן חמש'''. הוא סובר שכל ישראל פרשו ביום השלישי לפני השקיעה. אבל יש כאן ליל רביעי ויום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי וליל שישי, אבל יום שישי עצמו לא מן המניין, כי בו היא טובלת כיוון שנשא ערב שמש, '''וכן לדורות'''. כלומר גם לדורות הוא סובר שצריך חמש עונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א''' {{שוליים|ט_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_יד|מותר להרחיץ תינוק שנימול ביום השלישי למילתו בחמין אף שחל בשבת]]''' * '''מקור:''' "מניין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר (בראשית וישלח לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הירושלמי הלומד מהפסוק "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" שיום שלישי למילה חשש סכנה ומתירים הרחצה בחמין בשבת, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשיעי#פו-א-א|בבלי שבת פו א — מרחיצים את התינוק ביום השלישי למילתו אף אם חל בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלד-ב-א|בבלי שבת קלד ב — מרחיצים את הקטן ביום ראשון וביום שלישי למילתו אפילו בשבת, בחמין שהוחמו בשבת או מערב שבת, מ]] {{שוליים|ט_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_טו|אשה שפלטה שכבת זרע ביום השלישי לפרישתה טמאה]]''' * '''מקור:''' "מנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו . גמ : תנן: מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה אמר רבי יוחנן (בר נפחא): מסיני למדו דבשלישי בשבת ירד משה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עבודת יוהכ"פ, פרק ג, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שמסורת מסיני היא, שביום השלישי לפרישה עדיין הזרע ראוי להסריח ומטמא, כרמב"ם הלכות עבודת יוהכ"פ פ"ג ה"ד </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div>לעולם הן חמש {{ירו"מ-הדגשה|שכל ישראל פרשו ביום שלישי לפני השקיעה ליל רביעי ויום רביעי ליל חמיש ויום חמישי וליל שישי אבל יום שישי אינו מן המנין שבו טובלת ועושה הערב שמש}} וכן לדורות. תמן תנינן: הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר פעמים שהן ארבע עונות פעמים שהן {{ירו"מ-הוסר|ה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמש}} פעמים שהן שש {{ירו"מ-הדגשה|פעמים שהן ארבע כגון שמשה ברביעי סמוך לשקיעה — ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי. פעמים שהן חמש, כגון שמשה ברביעי סמוך לזריחה — יום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי. פעמים שהן שש, כגון שמשה בתחילת ליל רביעי — ליל רביעי ויום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר לעולם הן חמש {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם יצאת מקצת עונה הראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית. הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} עבד יום עונה ולילה עונה {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} עבד יום עונה ולילה עונה. מה ביניהון? עונות שלימות ביניהון. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} עבד מקצת עונה ככולה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|לא עבד מקצת עונה ככולה}}. ותני כן על ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} לפיכך אם נכנסה מקצת עונה ראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אומר יום ולילה {{ירו"מ-הדגשה|זה}} עונה ומקצת עונה ככולה. ותני כן על ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה פעמים יש שם יום וכל שהוא והיא טהורה. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה. יום וכל שהוא והיא טהורה {{ירו"מ-הוסר|היך}}{{ירו"מ-הדגשה|איך}} עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת קודם לשקיעת החמה, ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה — הרי יש כאן יום וכל שהוא, והיא טהורה. {{ירו"מ-הדגשה|שיש כאן שלושה ימים שישי שבת וראשון}}. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה {{ירו"מ-הוסר|היך}}{{ירו"מ-הדגשה|איך}} עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת לאחר שקיעת החמה, ופלטה באחד בשבת קודם לשקיעת החמה — הרי יש כאן שני ימים חסר כל שהוא, והיא טמאה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מדברי כולם טבולי יום קבלו ישראל את התורה {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לדעת כולם אם פלטה ליל שבת טמאה ובשבת בבקר קיבלו תורה ואף אם טבלה בליל שבת חסרה הערב שמש}}. הדא דאת אמר בנשים {{ירו"מ-הדגשה|שהיה אפשרות שיהיו טבולות יום}} אבל באנשים כבר טהרו. מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[שמות יט י|שמות יתרו יט י]]) וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שפעמים ארבע פעמים חמש}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים עד ג' ימים {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם שש עונות ורק}} מיכן והילך היא נסרחת. ואתייא כההיא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא טו לב|ויקרא מצורע טו לב]]) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע. מה תורת הזב עד ג' ימים אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים. אנן תנינן מרחיצין את {{ירו"מ-הדגשה|כל}} הקטן. תניי דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] מרחיצין את המילה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|ט_טז}} הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} <br><br> <span id="דף_ס_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תמן תנינן: '''הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה''', דברי רבי אלעזר בן עזריה. '''רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות, פעמים שהן חמש, פעמים שהן שש'''. איך זה יכול להיות? פעמים ארבע, כגון אם שימשה ברביעי סמוך לשקיעה, אז יש ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי. פעמים חמש, אם שימשה ברביעי סמוך לזריחה, אז יש לה יום רביעי וליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי — זה חמש עונות. ופעמים שש, כגון אם שימשה בתחילת ליל רביעי לפני השקיעה, אז יש ליל רביעי ויום רביעי, ליל חמישי ויום חמישי, ליל שישי ושישי. '''רבי עקיבא אומר לעולם הן חמש, אם יצאת מקצת עונה הראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית'''. הוא סובר שצריך חמש עונות מבחינת זמנים. כלומר גם אם היא שימשה בעונה אחת, נניח בתחילת העונה, את רוב העונה היא לא שימשה, משלימים לה את הזמן הזה במקצת עונה שישית. ואומרת הגמרא: '''הא רבי ישמעאל עבד יום עונה ולילה עונה, רבי עקיבא עבד יום עונה ולילה עונה. מה ביניהון? עונות שלימות ביניהון'''. לפי רבי ישמעאל, '''רבי ישמעאל עבד מקצת עונה ככולה''', ורבי עקיבא לא עשה מקצת עונה ככולה. כלומר רבי עקיבא אמר שיכול להשלים — אם שימשה במקצת עונה, בעצם חלק מהעונה היא לא שימשה, אז יצטרף ובסוף יוסיף עוד את אותו חלק שהיא כן שימשה, ואז תקבל כביכול עוד עונה. '''ותני כן על ד'''רבי עקיבא: '''לפיכך אם נכנסה מקצת עונה ראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית'''. כלומר בעצם לפי שניהם, גם רבי ישמעאל וגם רבי עקיבא, מסכימים שצריך עונות, אבל לפי רבי ישמעאל אותה עונה שששימשה בה מקצתה לא נחשבת, כי היא כולה הלכה. ולפי רבי עקיבא היא כן נחשבת, רק הזמן שהיא שימשה יוסיף אותו יותר מאוחר. ואומרת הגמרא: תני '''רבי אלעזר בן עזריה אומר יום ולילה עונה, ומקצת עונה ככולה'''. כלומר יממה זה עונה, ומקצת עונה ככולה. ותני כן על דרבי אלעזר בן עזריה: בעצם יוצא שיכול להיות מציאות שסך הכל עבר יום ועוד טיפה — טיפה לפני וטיפה אחרי — וזה יחשב כשלושה ימים. '''פעמים יש שם יום וכל שהוא והיא טהורה. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה'''. איך זה יכול להיות יום וכל שהוא והיא טהורה? '''עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת קודם לשקיעת החמה, ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה''' — יש כאן בעצם יום שבת כולו ומקצת יום שישי ומקצת יום ראשון, והיא טהורה כי יש בזה שלושה ימים. '''שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה, עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת לאחר שקיעת החמה, ופלטה באחד בשבת קודם לשקיעת החמה''' — יש כאן בעצם שני ימים, וכל מה שחסר זה רק כלשהו משבת וכלשהו מיום ראשון, ושני ימים לא נחשבים והיא טמאה. אמר רבי יוחנן: '''מדברי כולם טבולי יום קבלו ישראל את התורה'''. כלומר, לפי דעת כולם אם היא פלטה בליל שבת היא טמאה, ואז היא טובלת בלילה, והרי בבוקר הם טבלו לתורה, אז זה שחסר הערב. ואומרת הגמרא: '''הדא דאת אמר בנשים, אבל באנשים כבר טהרו'''. הגברים ודאי נטהרו קודם. '''מה טעמא? וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם'''. כלומר הם כבר טבלו ועשו ערב שמש כבר יומיים קודם. אמר רבי יוחנן: '''זו דברי רבי אלעזר בן עזריה ורבי ישמעאל ורבי עקיבא''', שפעמים ארבע פעמים חמש. '''אבל דברי חכמים עד ג' ימים''', כלומר לעולם שש עונות, ורק מקרא ומכאן והלך היא נסרחת. '''ואתייא כההיא דאמר רבי זעירא בשם רבי יוחנן''': כתיב '''זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע'''. והתורה הקישה — '''מה תורת הזב עד ג' ימים אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים'''. כלומר כמו שזב, כדי להתחייב בכל החובות, בקורבן ובשבעה נקיים, צריך שיראה בשלושה ימים — נכון, למרות שגם אם יראה ראייה אחת ארוכה של שלושה ימים גם זה נחשב זב, אבל הכוונה שהזמן הכי ארוך שמצטרף זה שלושה ימים. אז גם תורת שכבת זרע עד שלושה ימים, כי עד שלושה ימים היא נסרחת. ואומרת הגמרא: '''אנן תנינן מרחיצין את הקטן'''. תניי דבית רב: '''מרחיצין את המילה'''. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן'''. אמר רבי יוסה... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב''' {{שוליים|ט_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_טז|מרחיצים תינוק שנימול בחמין ביום השבת, גם ביום השלישי למילה שחל בשבת]]''' * '''מקור:''' "הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. אמר רבי יוסה (אסי) 📖 באר משה — דף נט עמוד ב תמן תנינן: הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה , דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות, פעמים שהן " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ח, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדעה המקילה המתירה הרחצת הקטן הנימול בחמין בשבת, כדברי רבי יוסה ("הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן"), וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשיעי#פו-א-א|בבלי שבת פו א — מרחיצים את התינוק ביום השלישי למילתו אף אם חל בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלד-ב-א|בבלי שבת קלד ב — מרחיצים את הקטן ביום ראשון וביום שלישי למילתו אפילו בשבת, בחמין שהוחמו בשבת או מערב שבת, מ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div>על כורחך את אמר מרחיצין את הקטן {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: כל שעה הוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי אומר לי תני מתניתך {{ירו"מ-הדגשה|מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה}} ולא עוד אלא שמזלפין המים על גבי מכה בשבת. אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|את}} שמרחיצין {{ירו"מ-הדגשה|רק}} את המילה מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד כה|בראשית וישלח לד כה]]) ויהי ביום הג' בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים בשעה שכל איבריהם כואבים עליהם. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מפקידין לחייתא {{ירו"מ-ביאור|מילדות}} כל שיקויין דאתון עבדין בחולא עבדין בשובתא לכן צריכה אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת {{ירו"מ-הדגשה|אבל ביום הראשון פשיטה שמותר}}. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר מפני הסכנה. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בעי אם מפני סכנה {{ירו"מ-הדגשה|למה רק מזלפין חמין שהוחמו בחול מותר אפילו שיהו}} מחמין לו חמין {{ירו"מ-הדגשה|בשבת אמר}}{{ירו"מ-הוסר| רי בי}} רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבנן דתמן מחמין לו חמין בשבת {{ירו"מ-הדגשה|תני}} שמאל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת}}. ותני כן {{שוליים|ט_יז}} מחמם הוא אדם {{ירו"מ-הדגשה|א}}לונטית ונותנה על גבי מכה בשבת. לא יטול אדם עריבה מליאה חמין ויתננה על גבי מעיו בשבת {{ירו"מ-הדגשה|שמא ישפך ויבא לידי סחיטה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר לית {{ירו"מ-הוסר|כאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כן}} אלא מותר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר}} {{הפ|ישעיהו|א|יח}} {{ירו"מ-הדגשה|אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו}} בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהם, ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים, והיה מתביישין אלו מאלו. חזרו להיות קושרים אותו בפתחו של היכל, ויש שנים שהיה מלבין ויש שנים שהיה מאדים. חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב {{הפ|ישעיהו|א|יח}} לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו'. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר {{הפ|ישעיהו|א|יח}} אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' כשנים שבין שמים לארץ {{ירו"מ-הדגשה|שהם מהלך חמש מאות שנים}} כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות}} {{ירו"מ-ביאור|שהם סך כל שני האבות מלבד שני שנים של אברהם קדם שהכיר את בראו}} כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשון {{ירו"מ-ביאור|עברה שעבר פעם ראשונה. ויש אומרים מקדש ראשון.}} ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרי אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכוונה שבכל גיל היצר חזק בדבר אחר}} כשלג ילבינו, יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן ענתדרייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן ענתודריא|°]]: בשעה שעונות קלין, כשלג ילבינו. בשעה שהן כבידין, כצמר יהיו. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ד|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ד"> </span> <strong>מתני':</strong> מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר {{הפ|תהילים|קט|יח}} ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. <br> <br> <span id="דף_ס_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף ס'. '''על כורחך את אמר מרחיצין את הקטן'''. תני שמואל: לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת. אמר רבי יוסה: כל שעה הוה רבי זעירא, רבי אומר לי תני מתניתך, ולא עוד אלא שמזלפין המים על גבי מכה בשבת. אם אומר שמרחיצין את המילה, מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן. רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הלכה כרבי אלעזר בן עזריה'''. רבי אבון בשם רבי אבהו: טעמיה דרבי אלעזר בן עזריה - '''ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים'''. בהיותו כואב אין כתיב כאן, אלא בהיותם כואבים, בשעה שכל איבריהם כואבים עליהם. רבי יעקב בר אחא אמר רבי אלעזר ורבי יוחנן: מפקידין לחייתא, כל שיקויין דאתון עבדין בחולא, עבדין בשובתא. לכן צריכה אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת. שמואל אמר: מפני הסכנה. רבי יוסה בעי: אם מפני סכנה, מחמין לו חמין? רבי יוסי ברבי בון בשם רבנן דתמן: מחמין לו חמין בשבת. ותני כן: מחמם הוא אדם לונטית ונותנה על גבי מכה בשבת. '''לא יטול אדם עריבה מליאה חמין ויתננה על גבי מעיו בשבת'''. רבי יהושע בן לוי אמר: לית אלא מותר. בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהם, ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים, והיה מתביישין אלו מאלו. חזרו להיות קושרים אותו בפתחו של היכל, ויש שנים שהיה מלבין ויש שנים שהיה מאדים. חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב '''לכו נא ונוכחה יאמר ה''''. תני רבי אליעזר אומר: אם יהיו חטאיכם כשנים - כשנים שבין שמים לארץ, כשלג ילבינו, יותר מיכן, כצמר יהיו. רבי יהושע אומר: אם יהיו חטאיכם כשנים - כשני אבות, כשלג ילבינו, יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן בר פזי: אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו בראשון, ואם יאדימו כתולע - כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרי: אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו - כשלג ילבינו, יותר מיכן - כצמר יהיו. אמר רבי יודן ענתדרייא: בשעה שעונות קלין - כשלג ילבינו, בשעה שהן כבידין - כצמר יהיו. '''מתני'''': מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר '''ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו'''. '''גמ'''': רבי יוסי בן חנינא, כהדא דתני: בשבת, בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג - מותר. ביום הכיפורים, בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג - אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור, סיכה שהיא של תענוג - אסור, שאינה של תענוג - מותר. תני: שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין, אבל לא לעונש. ביום הכיפורים - לאיסור אבל לא לעונש. תני, '''יחללו''' - להביא הסך ואת השותה. אמר רבי יוחנן: לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי: לית כאן סך, שותה. כן דבר שהוא בא משני מצטרף. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">124</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן, מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? ואינו מחוור שאיסור סיכה מהתורה אלא קרא אסמכתא בלבד. דאין תימר מחוור הוא ילקה עליו אם סך חוץ לחומה ואמר}} רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אין לוקין חוץ לחומה אלא על אכילה ושתיה מניין שאינו מחוור}} כהדא דתני {{שוליים|ט_יח}} בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר. {{שוליים|ט_יט}} ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. {{שוליים|ט_כ}} בתשעה באב ובתענית ציבור {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סיכה שהיא של תענוג אסור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאינה של תענוג מותר. {{ירו"מ-הדגשה|וה}}תני שוות סיכה לשתייה לאיסור {{ירו"מ-ביאור|שזר אסור לסוך שמן תרומה.}} ולתשלומין {{ירו"מ-ביאור|שזר שסך חייב חומש.}} אבל לא לעונש {{ירו"מ-ביאור|שזר שסך במזיד אינו לוקה.}} {{שוליים|ט_כא}} ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש {{ירו"מ-ביאור|שלא לוקים על הסיכה.}} {{ירו"מ-הוסר|והא}}{{ירו"מ-הדגשה|רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה}} {{ירו"מ-הדגשה|וה}}תני {{ירו"מ-ביאור|גבי תרומה,}} ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} יחללו להביא {{ירו"מ-הוסר|את }}הסך ואת השותה {{ירו"מ-ביאור|שאם היה זר לוקה?}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ואין}}{{ירו"מ-הוסר| אם אומר את}} לית כאן סך {{ירו"מ-הדגשה|אף}}{{ירו"מ-הוסר| לית כאן}} שותה {{ירו"מ-הדגשה|לית כאן שהרי איסור אכילה כבר נאמר ושתיה בכלל אכילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} כן {{ירו"מ-הדגשה|אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן איך אמרנו אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וכי}} דבר שהוא בא משני {{ירו"מ-הוסר|לוויין}}{{ירו"מ-הדגשה|לאוין}} מצטרף. מניין שהוא מחוור בעשה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי סימיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים כו יד|דברים כי תבא כו יד]]) לא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין {{ירו"מ-הדגשה|בכסף מעשר שני הרי זה דבר שהוא אסור לחי}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה.}} לחי הוא אסור {{ירו"מ-הוסר|לא }}כל שכן למת {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|אי זה}}{{ירו"מ-הדגשה|איזו}} דבר שהוא מותר לחי {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואסור}}{{ירו"מ-הדגשה|אסור}} למת הוי אומר {{ירו"מ-הוסר|זה}}{{ירו"מ-הדגשה|זו}} סיכה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ה|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כב}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. {{שוליים|ט_כג}} תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה. {{שוליים|ט_כד}} קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה. מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בשבכה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר כדי להעביר על הכתם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין}} {{ירו"מ-ביאור|התבלינים}} {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|זה עם זה}} וקשיא {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} כמון ומלח מצטרפין {{ירו"מ-ביאור|הרי טעמן שונה.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: במיני מתיקה שנו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס}} {{ירו"מ-ביאור|צמח שמפיקים ממנו צבע כחול}} {{ירו"מ-הדגשה|ופואה}} {{ירו"מ-ביאור|שורש שמפיקים ממנו צבע אדום}} {{ירו"מ-הדגשה|כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה}} תמן תנינן: שיעור המלבן {{ירו"מ-הוסר|והמנפס}}{{ירו"מ-הדגשה|והמנפץ}} והצובע והטווה {{ירו"מ-הדגשה|כמלא הסיט כפול}} והכא את אמר הכין תמן בצובע ברם הכא במוציא לצבוע {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-ביאור|חשיבות לצבע בכמות כזו קטנה.}} נתר נטרון {{ירו"מ-ביאור|אלום.}} בורית ביריתה קימון קליא אשלג רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר אצרות רוח.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ו|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כה}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}פלפלת כל שהוא, ועיטרן כל שהוא, מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן, מעפר המזבח, מאבני המזבח, ממקק ספרים, ממקק מטפחותיהן כל שהן, מפני שמצניעין אותן לגונזן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אף המוציא ממשמשי עבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} כל שהוא שנאמר ([[דברים יג יח|דברים ראה יג יח]]) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> מניין שהוא מחוור בעשה? רבי אלעזר בשם רבי סימיי: '''לא נתתי ממנו למת'''. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין, לחי הוא אסור, כל שכן למת. דבר שהוא מותר לחי - למת, הוי אומר סיכה. '''מתני'''': המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. תבלין כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין זה עם זה. קליפי אגוזים, קליפי רמונים, אסטיס ופואה, כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה. מי רגלים, נתר ובורית, קימוניא ואשלג, כדי לכבס בהן בגד קטן בשבכה. רבי יהודה אומר: כדי להעביר על הכתם. '''גמ'''': וקשיא, כמון ומלח מצטרפין? רבי אילא בשם רבי אלעזר: במיני מתיקה שנו. תמן תנינן שיעור המלבן והצובע והטווה, והכא את אמר הכין? תמן בצובע, ברם הכא במוציא לצבוע. נתר, נטרון, בורית, ביריתה, קימון, קליא, אשלג - רבי יוסי ברבי בון אמר: אצרות רוח. '''מתני'''': פלפלת כל שהוא, ועיטרן כל שהוא, מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן, מעפר המזבח, מאבני המזבח, ממקק ספרים, ממקק מטפחותיהן כל שהן, מפני שמצניעין אותן לגונזן. רבי יהודה אומר: אף המוציא ממשמשי עבודת כוכבים כל שהוא, שנאמר '''ולא ידבק בידך מאומה מן החרם'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד ב''' {{שוליים|ט_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_יח|מותר לסוך את הגוף בשבת, בין סיכה של תענוג ובין סיכה שאינה של תענוג]]''' * '''מקור:''' "בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה כג, שו"ע או"ח סימן שכז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שכל סיכה מותרת בשבת, וכן פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך (או"ח שכז, א) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק תשיעי#קיג-ב-ח|בבלי בבא מציעא קיג ב — מותר לסוך שמן וורד על מכה בשבת שכן דרך כל ישראל לסוך בכך בחול, שכל ישראל בני מלכים הם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישי#סו-ב-ה|בבלי שבת סו ב — מותר לסוך שמן ומלח על הגוף בשבת]] {{שוליים|ט_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_יט|אסור לסוך ביום הכיפורים בין סיכה של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג]]''' * '''מקור:''' "ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן תריד סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שכל סיכה אסורה ביום הכיפורים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#עז-ב-ג|בבלי יומא עז ב — חולה או מי שיש לו חטטין בראשו מותר לסוך את כל גופו ביום הכיפורים כדרכו ואינו חושש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק שמיני#עז-ב-ד|בבלי יומא עז ב — חולה או בעל חטטים בראש רשאי לסוך כדרכו ביום הכיפורים ואינו חושש]] {{שוליים|ט_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_כ|באבלות ציבור (ט' באב ותענית ציבור) האם אסורה סיכה, ומהו ההיקף]]''' * '''מקור:''' "בתשעה באב ובתענית ציבור בסיכה שהיא של תענוג אסור ושאינה של תענוג מותר. והתני שוות סיכה לשתייה לאיסור (שזר אסור לסוך שמן תרומה.) ולתשלומין (שזר שסך חייב חומש.) אבל לא לעונש (שזר שסך במזיד אינו לוקה.)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, הלכה ד, רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה י, שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו, שו"ע או"ח סימן תקעה סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שסיכה של תענוג אסורה ושאינה של תענוג מותרת, וכן ששוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אך לא לעונש, כפי שהביאו הרמב"ם (הלכות תעניות ג,ד; שביתת עשור ג,י) והשו"ע (או"ח תקנד,טו; תקעה,ג) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק שלישי#טו-ב-ג|בבלי מועד קטן טו ב — איסור עשיית מלאכה בתענית ציבור נאמר רק ביום, ובלילה מותר לעשות מלאכה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מועד קטן/פרק שלישי#טו-ב-ה|בבלי מועד קטן טו ב — מי שנידוהו או שהוא אבל, אסור בסיכה בכל גופו אך מותר בסיכת פניו ידיו ורגליו]] {{שוליים|ט_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_כא|האם סיכה ביום הכיפורים אסורה מהתורה כשתיה או רק מדברי חכמים]]''' * '''מקור:''' "ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש (שלא לוקים על הסיכה.) רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה והתני (גבי תרומה,) (ויקרא אמור כב טו) לא יחללו להביא הסך ואת השותה (שאם היה זר לוקה?) אמר רבי יוחנן (בר נפחא) לית " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק א, הלכה ה, שו"ע או"ח סימן תריא סעיף א * '''מצב:''' דרבנן * '''הכרעה:''' נפסק שסיכה ביום הכיפורים אסורה לעניין איסור אבל אך אין לוקים עליה, כמבואר בירושלמי שאיסורה מדברי חכמים ולא מהתורה כשתיה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק ראשון#יד-א-א|בבלי יומא יד א — כהן גדול עושה בעצמו את כל עבודות המקדש בשבעת ימי הפרישה לפני יום הכיפורים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק ראשון#יח-א-א|בבלי יומא יח א — מוסרים לכהן הגדול זקני בית דין לפני יום הכיפורים שיקראו לפניו וידרבנוהו לקרוא הוא עצמו בפי]] {{שוליים|ט_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_כב|שיעור הוצאת עצים בשבת הוא כדי לבשל ביצה קלה]]''' * '''מקור:''' "המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, ורמב"ם קבע שהמוציא עצים בשבת חייב בשיעור כדי לבשל ביצה קלה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לט-א-ו|בבלי ביצה לט א — שיעור הוצאת עצים בשבת חייב הוא כדי לבשל בהם ביצה קלה, כשהעץ משוח בשמן ומודלק בו אור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פ-ב-ד|בבלי שבת פ ב — שיעור קולמוס האסור בטלטול בשבת הוא כשמגיע לקשר האצבעות]] {{שוליים|ט_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_כג|שיעור הוצאת תבלין בשבת הוא כדי לתבל ביצה קלה, ומיני תבלין מצטרפים זה עם זה לשיעור זה]]''' * '''מקור:''' "תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם פסק כן להלכה (הלכות שבת פרק יח הלכה ה) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לט-א-ה|בבלי ביצה לט א — המוציא שלהבת לרשות הרבים על גבי קיסם חייב אף שאין בקיסם עצמו שיעור עצים לחייב עליו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ד|בבלי ברכות נג א — המוציא שלהבת (אש) לרשות הרבים בשבת חייב, ואף על שיעור כל שהוא, שאין מודדין בה "מה שעקר לא ]] {{שוליים|ט_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_כד|שיעור הוצאה בשבת של מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג הוא כדי לכבס בהם בגד קטן בשבכה]]''' * '''מקור:''' "קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה. מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בשבכה. רבי יהודה (בר עילאי) אומר כדי להעביר על הכתם. גמ : תנן: תבלין כדי לתבל " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי יהודה: תנא קמא סובר השיעור כדי לכבס בגד קטן בשבכה, ורבי יהודה סובר כדי להעביר על הכתם * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא כדי לכבס בגד קטן בשבכה, כלשון המשנה והרמב"ם שהעתיק לשונה בפרק יח הלכה ח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשיעי#פט-ב-ג|בבלי שבת פט ב — המוציא בשבת מי רגלים ונתר ובורית וכיוצא בהם, שיעור החיוב הוא כדי לכבס בהם בגד קטן כפי הסבכ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשיעי#צ-א-א|בבלי שבת צ א — המוציא בשבת מיני בשמים או מיני מתכות כלשהם, חייב בכל שהוא]] {{שוליים|ט_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_כה|המוציא בשבת פלפלת, עיטרן, בשמים, מתכות, עפר ואבני המזבח, ומק ספרים ומטפחותיהם - חייב בכל שהוא]]''' * '''מקור:''' "פלפלת כל שהוא, ועיטרן כל שהוא, מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן, מעפר המזבח, מאבני המזבח, ממקק ספרים, ממקק מטפחותיהן כל שהן, מפני שמצניעין אותן לגונזן. רבי יהודה (בר עילאי) אומר אף המוציא ממשמשי עבודת כו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי שדברים אלו חייבים בכל שהוא מפני שמצניעים אותם לגונזם, כפי שהביא הרמב"ם בהלכות שבת פרק יח הלכה ה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לט-א-ה|בבלי ביצה לט א — המוציא שלהבת לרשות הרבים על גבי קיסם חייב אף שאין בקיסם עצמו שיעור עצים לחייב עליו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ד|בבלי ברכות נג א — המוציא שלהבת (אש) לרשות הרבים בשבת חייב, ואף על שיעור כל שהוא, שאין מודדין בה "מה שעקר לא ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">125</span></div><br><strong>גמ':</strong> תני {{שוליים|ט_כו}} אף ריח רע כל שהוא. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור}} מודה בה {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שרוצה להוציא את הריח מביתו נחשב צריכה לגופה כמו ד}}מודי [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} באיסורי הנייה {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך להוציא אותו נחשב כצריך לגופו}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ז|ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_ט_ז"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כז}} המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. {{שוליים|ט_כח}} זרעוני גינה פחות מכגרוגרת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא אומר {{ירו"מ-הוסר|ה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמש}}. זרע קישואין {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}} זרע דילועין {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}} זרע פול מצרי {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}}. {{שוליים|ט_כט}} חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת. צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא מפני שמצניעין אותה לרפואה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא מפני שמצניעין אותו לקטן לשחק בו.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המוציא קופת הרוכלין, אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת}} וקשיא {{ירו"מ-הדגשה|מאי קא משמע לן הרי}} א{{ירו"מ-הדגשה|פ}}ילו הוציא {{ירו"מ-הדגשה|וחזר}} והוציא בהעלם אחת כלום הוא חייב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|קל וחומר כאן שהוציא בפעם אחת שלא יהיה חייב אלא אחת}} למי נצרכה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר הבא על הנידה פעמים הרבה בהעלם אחד חייב על כל ביאה וביאה}} שלא תאמר מינים הרבה ייעשו {{ירו"מ-הוסר|בהעלימות}}{{ירו"מ-הדגשה|כהעלימות}} הרבה ויהא חייב על כל א' וא' לפום כן צריך מימר אינו חייב אלא אחת. זרעוני גינה פחות מכגרוגרת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא אומר חמשה. מה טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא שכן דרכן להיזרע בערוגה. זרע קישואין {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}} זרע דילועין {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}} זרע פול מצרי {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}}. תני חיטים מדיות שתים {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|והא תנן: כל הנאכלין כגרוגרת אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת. הדא דאת אמר בטהור אבל בטמא כמלוא פי הכלב. ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא שמצניעין אותה לרפואה. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שכן אשה סטיפה {{ירו"מ-ביאור|שיש לה חטטים בפניה}} מושכת ממנה והיא מתרפאה. תמן אמרין מאן דבעי ניפרוש מן דרך הארץ אכיל פלגא ושביק פלגא {{ירו"מ-הדגשה|לאכול}} של {{ירו"מ-הדגשה|צד}} שמאל אסור {{ירו"מ-הדגשה|כי יסתרס לעולם}} ושל ימין מותר {{ירו"מ-הדגשה|דאף שמסרס אם ירצה יאכל אחריו של שמאל ויבריא וצריך לשמור את החצי השני שאם}} אבד כל שהוא {{ירו"מ-הדגשה|או}} חסר כל שהוא אין לו תקנה עולמית. כיצד הוא עושה {{ירו"מ-הדגשה|כדי לשמורו}} אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: יהב לה גו צלוחית דבש. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא<br> <span id="דף_סא_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים משנה, פרק שבת, דף ס"א. אנחנו ממשיכים את המשנה מהדף הקודם, פרק כלל גדול. אומרת המשנה: "פלפלת כל שהוא, ויתרן כל שהוא, מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן, מעפר המזבח, מאבני המזבח, ממקק ספרים", כלומר הרכבים של הספרים, "ממקק מטפחותיהם", של הספרים, "כל שהן, מפני שמצניעין אותן לגניזה. רבי יהודה אומר אף המוציא שם של עבודה זרה כל שהוא, שנאמר ולא יבאג באחד מאום מן האחרים". אומרת הגמרא: תני אף '''ריח רע כל שהוא'''. אמר רבי אילא: אף רבי שמעון מודה בה. כלומר רבי שמעון סובר שמלאכה שלא צריכה לגופה פטור עליה, בזה הוא מודה כיוון שהוא רוצה להוציא את הריח הרע מביתו, נחשב שזה צריכה לגופה. כמו שהוא '''מודה באיסורי הנייה''', כלומר באיסורי הנאה שהוא אסור שזה בבית שלו אז הוא רוצה שיצא מהבית. אז כמו שבאיסורי הנאה זה נחשב צורך גופו, אז גם להוציא את הריח הרע נחשב צורך גופו. עכשיו דף ס"א. אומרת המשנה: '''המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת'''. '''זרעוני גינה פחות מכגרוגרת'''. '''רבי יהודה בן בתירא אומר''' חמישה. '''זרע קישואין זרע דילועין זרע פול מצרי''' - שניים. '''חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת'''. כלומר אם הוא מת אז זה בעצם עניין של אכילה, אז זה כמו כל המאכלים שזה כגרוגרת. '''צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא מפני שמצניעין אותה לרפואה. רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא מפני שמצניעין אותו לקטן לשחק בו'''. ואת הגמרא למדנו. במשנה '''המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת'''. וקשה, מה החידוש? הרי '''אילו הוציא והוציא בהעלם אחת כלום הוא חייב אלא אחת'''. כלומר, אם הוא היה מוציא את כל הדברים שבקופה, נניח יש לנו עשרה דברים, אז גם אם הוא היה מוציא אותם אחד אחרי השני גם הוא היה חייב רק אחת, כי זה בהעלם אחת. אז מה החידוש בזה שהוא מוציא את כל הקופה בבת אחת שהוא חייב רק אחת? '''למי נצרכה - לרבי אליעזר''', דאמר הבא על נידה פעמים הרבה בהעלם אחת חייב על כל ביאה וביאה. והייתי חושב שגם כאן אם הוציא וחזר והוציא חייב על כל פעולה, שהפעולה היא כמו בעלם. '''שלא תאמר מינים הרבה ייעשו הרבה ויהא חייב על כל אחד ואחד'''. כלומר הייתי חושב שאם נניח בקופה יש כמה מינים, אז כשהוא מוציא, אבל זה מקביל לאם הוא בא על כמה נידות - אם הוא בא לנידה בהעלם אחד כמה פעמים אז הוא חייב על כל ביאה וביאה. הייתי חושב שכמו שהביאות מחלקות אז גם כן המינים מחלקים. זאת אומרת, נניח בתוך הקופה יש לו דלעת, תפוח אדמה וכדומה, אז הוא יהיה חייב על הוצאת הדלעת ויהיה חייב על הוצאת התפוח אדמה, כי המינים מחלקים כמו שהביאות מחלקות. '''לפום כן צריך מימר אינו חייב אלא אחת'''. אז לכן באה המשנה ומחדשת שאם הוא מוציא קופה שלמה אז המינים שבתוכה לא מחלקים. תנן במשנה '''זרעוני גינה פחות מכגרוגרת'''. כן, גרוגרת באוכלין זה גרוגרת, אבל זרעוני גינה שאינם נאכלים אז גם גרוגרת. '''רבי יהודה בן בתירא אומר''' חמישה. ואת הגמרא - '''מה טעמא דרבי יהודה בן בתירא'''? למה הוא אומר חמישה לגבי זרעוני גינה? '''שכן דרכן להיזרע בערוגה'''. כלומר כיוון שזרעוני גינה יכולים להיזרע בערוגה, ואמרנו שהערוגה הכי קטנה זורעים בה חמישה מינים, אז לכן אומר רבי יהודה בן בתירא שאם מוציא חמישה זרעונים אז הוא יהיה חייב. '''זרע קישואין זרע דילועין זרע פול מצרי''' - שניים. '''תני חיטים מדיות שתים'''. שואלת הגמרא - חיטים זה דבר נאכל, והרי למדנו כל הנאכלים בגרוגרת. אז למה פה חיטים מדיות אומר שניים יהיה חייב? אמר שמואל בשם רבי זעירא: '''חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין''', שבעצם השימוש בהם הוא בשתי זרעים. ואת אומרת, למדנו במשנה '''חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת'''. ואת הגמרא '''הדא דאת אמר בטהור''', אבל '''בטמא כמלוא פי הכלב''', כי הרי מה השימוש שלו? אם חגב מת הוא לא אוכל לאדם, אז השימוש שלו הוא לכלב. אז אם הוא אוכל לכלב זה יהיה כמלוא פי הכלב. '''ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא שמצניעין אותה לרפואה'''. '''אמר רבי אחא: שכן אשה סטיפה מושכת ממנה והיא מתרפאה'''. כלומר אישה שיש לה חטטים בפנים, מושכת ממנה ומתרפאת עם ציפורת הכרמים. '''תמן אמרין מאן דבעי ניפרוש מן דרך הארץ''', כלומר מי שרוצה להיות עקר, '''אכיל פלגא ושביק פלגא'''. כלומר הוא אוכל צד אחד, וצד אחד הוא שומר. עכשיו לאכול את הצד השמאלי אסור כי הוא יסתרס לעולם, '''של שמאל אסור ושל ימין מותר''' - כי גם למרות שזה מסרס, אם הוא ירצה הוא יכול לאכול את הצד השמאלי ואז הוא יבריא, וצריך לשמור את החצי השני, כי '''אבד כל שהוא חסר כל שהוא אין לו תקנה עולמית'''. אז '''כיצד הוא עושה''', לשמרו? '''אמר רבי יוסי ברבי בון: יהב לה גו צלוחית דבש'''. הוא שומר את זה בתוך צלוחית של דבש. בכל זאת אנחנו רואים שמותר לסרס אם יש דרך תיקון. כלומר כל האיסור מהתורה לסרס - זה רק אם הסירוס הוא תמידי. אבל אם זה נניח כדור שמסרס זמנית, לכאורה רואים מכאן שלפי זה מותר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד א''' {{שוליים|ט_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_כו|המוציא ריח רע מביתו בשבת חייב אף כשיעור מיעוט שאין בו חשיבות]]''' * '''מקור:''' "אף ריח רע כל שהוא. אמר רבי אילא (אילעא): אף רבי שמעון (בן יוחאי) שסובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור מודה בה כיוון שרוצה להוציא את הריח מביתו נחשב צריכה לגופה כמו דמודי רבי שמעון (בן יוחאי) באיסורי הנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כירושלמי, שהוצאת ריח רע נחשבת "צריכה לגופה" גם לר' שמעון, וכך נפסק להלכה שהמוציא כל שהוא ריח רע חייב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לט-א-ה|בבלי ביצה לט א — המוציא שלהבת לרשות הרבים על גבי קיסם חייב אף שאין בקיסם עצמו שיעור עצים לחייב עליו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שמיני#נג-א-ד|בבלי ברכות נג א — המוציא שלהבת (אש) לרשות הרבים בשבת חייב, ואף על שיעור כל שהוא, שאין מודדין בה "מה שעקר לא ]] {{שוליים|ט_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_כז|המוציא קופה מלאה מיני בשמים שונים ברשות אחת בשבת חייב חטאת אחת בלבד ולא חטאת על כל מין ומין]]''' * '''מקור:''' "המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה כח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי המפורש; הרמב"ם פסק כך להלכה (הל' שבת פי"ח הכ"ח), שכיוון שהמוציא לא נתכוון להוציא כל מין בפני עצמו אלא הוציא קופה אחת בהעלם אחת, אין חילוק חטאות, ואינו חייב אלא אחת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשיעי#צ-א-ה|בבלי שבת צ א — המוציא זרעוני גינה בשבת חייב בפחות מכגרוגרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צג-ב-ה|בבלי שבת צג ב — המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי, או חי במיטה, פטור גם על הכלי/מיטה שטפלים לו; המוציא מת במ]] {{שוליים|ט_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_כח|שיעור הוצאת זרעוני גינה בשבת הוא כגרוגרת, וזרעים חשובים בפני עצמם]]''' * '''מקור:''' "זרעוני גינה פחות מכגרוגרת. רבי יהודה בן בתירא אומר חמש. זרע קישואין שנים זרע דילועין שנים זרע פול מצרי שנים." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ו * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי יהודה בן בתירא: כמה זרעוני גינה חייבים - כגרוגרת או חמישה * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שזרעוני גינה כגרוגרת, וכן זרע קישואין ודילועין ופול המצרי שניים שניים, כפי שפסק הרמב"ם {{שוליים|ט_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי#דין-ט_כט|המוציא בשבת חגב חי או צפורת כרמים - מהו שיעור החייב?]]''' * '''מקור:''' "חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת. צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא מפני שמצניעין אותה לרפואה. רבי יהודה (בר עילאי) אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא מפני שמצניעין אותו לקטן לשחק בו. גמ : תנן: המוציא קופת " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יח הדרן עלך רבי עקיבא ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא: המוציא חגב חי טמא כל שהוא מפני שמצניעים אותו לקטן לשחק בו, וצפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא מפני שמצניעים אותה לרפואה, וחגב טמא מת כגרוגרת; וכן פסק הרמב"ם (הל' שבת יח,יח) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צג-ב-ו|בבלי שבת צג ב — המוציא אוכלין כשיעור בכלי בשבת, אם הכלי צריך לו - חייב גם על הכלי]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">126</span></div>הא טהור בין חי בין מת כגרוגרת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אוכלין טהורין אין משחקין בהן. והא כתיב {{הפ|איוב|מ|כט}} התשחק בו כצפור {{ירו"מ-ביאור|הקדוש ברוך הוא שאל את איוב אם יוכל לשחק בלויתן.}} לא הותר מן כלל איסור הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהלויתן דג טמא אלא שלעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יתיר אותו}} והא כתיב {{ירו"מ-הדגשה|התשחק בו}} כצפור {{ירו"מ-הדגשה|משמע שבציפור מותר לשחק והרי ציפור טהורה}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מכיון שהיא מחוסרת שחיטה כטמאה היא.<br> <strong>הדרן עלך פרק רבי עקיבא</strong><br> ==פרק עשירי - המצניעה לזרע== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק עשירי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_א|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_א"> <strong>מתני':</strong> המצניע {{שוליים|י_א}}לזרע לדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא, וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] רבי יוסי ברבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] בעי מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אמר אומן באומנתו {{ירו"מ-ביאור|שמוציא לדוגמא}} חייב. {{ירו"מ-הדגשה|כי}} אתא רבי יודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|בן}} בשם רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא. אמר רבי יוסי ברבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] לא אתיה אלא {{ירו"מ-הדגשה|אם הצניעו}} לדוגמא {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון}} שכבר נתפייס הלוקח {{ירו"מ-הדגשה|אין לו עוד צורך בכמות קטנה כזו}}. אבל {{ירו"מ-הדגשה|הצניעו}} לזרע ולרפואה אפילו {{ירו"מ-הדגשה|חזר והכניסו חייב ב}}כל שהוא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: וכל אדם אין}} חייב{{ירו"מ-הדגשה|ין עליו אלא כשיעורו. תני}} הצניעו זה והוציאו זה פטור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר מחייב. מה אנן קיימין? {{ירו"מ-הדגשה|אם בשהוציאוהו מדעת השני דברי הכל פטור}}, אם בשהוציאוהו מדעת הראשון {{ירו"מ-ביאור|בשבילו ובשליחותו,}} דברי הכל חייב. אלא כאן אנן קיימין בסתם. {{ירו"מ-הוסר|ורבנן}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבנן}} אמרי חזקה מדעת השני הוציאו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר חזקה מדעת הראשון הוציאו.<br><br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_ב|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_ב"> </span> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא'''. כלומר, אם הוא אומר שטמא כלשהו, משמע ש'''הא טהור בין חי בין מת כגרוגרת'''. ואת הגמרא - '''רבי יהודה כדעתיה''', ד'''רבי יהודה אומר אוכלין טהורין אין משחקין בהן'''. כלומר, החכמים שאמרו שחגב חי כלשהו כי משחקים בו, אז רבי יהודה סובר שאסור לשחק בו, לכן בעצם האיסור שלו גם כשהוא חי יהיה כגרוגרת. '''והא כתיב התשחק בו כצפור'''. כלומר, הקדוש ברוך הוא שואל את איוב האם הוא יוכל לשחק בלווייתן כמו שהקדוש ברוך הוא משחק איתו כמו ציפור, והרי לווייתן הוא טמא, שאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות סעודה על צדיקים ממנו. אומרת הגמרא '''לא הותר מן כלל איסור הוא''', מה הבעיה שלי? לווייתן זה דבר טמא, אבל שהקדוש ברוך הוא עתיד לטהר אותו, אבל כרגע הוא דבר טמא, לכן מותר לשחק בו. '''והא כתיב כצפור''', משמע שבציפור מותר לשחק, והרי ציפור טהורה. '''אמר רבי מתניה: מכיון שהיא מחוסרת שחיטה כטמאה היא'''. כלומר בניגוד לחגב, שחגב לא מחוסר שחיטה, אז הוא נחשב מוכן לאכילה גם כשהוא חי. אבל לעומתו הציפור צריכה שחיטה ולכן היא נחשבת כדבר טמא, לכן מותר לשחק בו. עדיין לא היה פרק רבי עקיבא, בעזרת השם. אנחנו פרק י"א. ואת המשנה: '''המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא, וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו'''. ואת הגמרא, רבי ירמיה ורבי יוסי ברבי חנינה בעי - '''מתניתין דרבי יהודה'''. כלומר, המשנה שלנו רק כדעת רבי יהודה, ורבי יהודה אמר אומן באומנותו חייב. הרי פה אם הוא מצניע לדוגמה אתה אומר שהוא חייב, משמע שרק בגלל שהוא מצניע את זה לדוגמה, אבל אדם אחר שיצניע יהא פטור. '''אתא רבי יודה בר פזי בשם רבי יוסי ברבי חנינא: דרבי יהודה היא'''. '''אמר רבי יוסי ברבי חנינה לא אתיה אלא לדוגמא שכבר נתפייס הלוקח'''. כלומר, רק במקרה שהוא הצניע לדוגמה, אז כשהוא מוציא אותו כדי להראות לאחר מכן כבר הוא לא צריך את זה, כיוון שכבר התפייס הלקוח - הלקוח כבר סיכם ביניהם, אז כבר אין לו צורך בכמות כל כך קטנה, אז ממילא כשהוא מחזיר את זה לבית, זה כבר בטל. '''אבל לזרע ולרפואה אפילו כל שהוא חייב''', כי השימוש לא בטל, החשיבות לא בטלה. תנן במשנה '''וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו'''. ואת הגמרא - '''הצניעו זה והוציאו זה פטור'''. כלומר, אם אחד מצניע והשני מוציא, השני לא חייב על ההצנעה של הקודם. כלומר, זה שהראשון נתן לזה חשיבות לא מחייב את השני. '''רבי שמעון בן אלעזר מחייב'''. '''מה אנן קיימין? אם בשהוציאוהו מדעת הראשון דברי הכל חייב'''. כלומר, אם הוציא את זה בשביל הראשון או בשליחות שלו, אז דברי הכל חייב. '''אלא כאן אנן קיימין בסתם'''. '''אמרי חזקה מדעת השני הוציאו'''. כלומר, אדם שמוציא חייב, אם סתמא זה מדעת עצמו. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר חזקה מדעת הראשון הוציאו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד ב''' {{שוליים|י_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_א|המוציא חפץ קטן לצורך זרע, דוגמה או רפואה חייב עליו בכל שהוא, ובהחזירו אינו חייב אלא בשיעורו]]''' * '''מקור:''' "לזרע לדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא, וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו. גמ : אמר רבי ירמיה רבי יוסי ברבי חנינה בעי מתניתין דרבי יהודה (בר עילאי), ד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה כ, רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה כא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמשנה בירושלמי; רמב"ם (הל' שבת יח, כ-כא) פסק שהמוציא לזרע לדוגמה ולרפואה חייב בכל שהוא, וכשמחזירו חייב רק בשיעור הרגיל, בהתאם לגמרא המבארת שהדין תלוי בדעת רבי יהודה שאומן במלאכתו חייב אף בפחות משיעור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צ-ב-ד|בבלי שבת צ ב — המצניע דבר לזרע/דוגמא/רפואה ושכח למה הצניעו והוציאו סתם בשבת, חייב בכל שהוא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צ-ב-ה|בבלי שבת צ ב — המוציא חפץ שהצניעו ושכח למה הצניעו, ומוציאו בשבת סתם, חייב כפי שיעור הצנעתו המקורית]] </div> og0jeq971ozzuz1oga7a047iyssq85h 106 1754928 3078507 3078353 2026-08-21T14:12:36Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078507 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק עשירי — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">127</span></div><big> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|י_ב}}המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה, בין שחזר והוציאם בין שהוציאם אחר פטור, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת. {{שוליים|י_ג}}קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה, אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה, אף על פי שרוב הפירות מבחוץ — פטור, עד שיוציא את כל הקופה אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בקופה של קישואין ושל דילועין היא מתניתין, שמקצת האוכל מבפנים ומקצתו מבחוץ. אבל בקופה שהיא מליאה פירות {{ירו"מ-הדגשה|קטנים}} כיון שהוציא ממנה כגרוגרת חייב {{ירו"מ-הדגשה|ואין הכלי מצרף}}. אמרין מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליגא, דאמר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: סרוד {{ירו"מ-ביאור|עריבה}} שמקצתו {{ירו"מ-הדגשה|מ}}בפנים ומקצתו מבחוץ, נטל מיכן ונתן לכאן פטור. אם עקרו עד שיעקור כולו כאחת {{ירו"מ-הדגשה|שהכלי מצרף מה שבתוכו}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שהכלי לא מצרף}} תיפתר בפרוץ. אמר ליה: והא תנינן קופה! אית לך מימר קופה פרוצה? מיי כדון {{ירו"מ-ביאור|מאי טעמא? דחזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]?}} {{ירו"מ-הדגשה|דסבר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אין לך מיטלטל ברשות הרבים ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד. {{ירו"מ-ביאור|שרק אדם חולק רשות לעצמו. כמו שנלמד מידו של העני ושל בעל הבית. ולאו דווקא כרמלית, אלא שאינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. אבל כלי מקבל את דין הרשות בה הוא נמצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הוציא חבילה מרשות היחיד לרשות הרבים {{ירו"מ-הוסר|עד שלא }}{{ירו"מ-הדגשה|וכש}}הניחה ברשות הרבים היה ראשה למעלה מעשרה, הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים פטור. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: הוציא קורה מרשות היחיד לרשות הרבים {{ירו"מ-הוסר|עד שלא }}{{ירו"מ-הדגשה|וכש}}הניחה ברשות הרבים נכנס ראשה לרשות היחיד אחרת, הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים פטור. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אבן שהיא נתונה ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, המשתמש מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכה חייב {{ירו"מ-הדגשה|דאף שמעביר מעל מקום פטור כיוון שלא נח במקום פטור חייב}}. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר קופה שהיא מליאה פירות ונתונה ברשות הרבים גבוה עשרה ורחבה ארבעה, המשתמש מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור. מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא}} כאן בשהפכה על צידה {{ירו"מ-הדגשה|שלא נטל מלמעלה אלא היטה את הקופה ומשתמש בפתח מהצד שאין שם עשרה טפחים}}, וכאן בשלא הפכה על צידה {{ירו"מ-הדגשה|שהפתח למעלה ומשתמש מעל עשרה}}.<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף ס"ב. אנחנו במשנה פרק י' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה'''. מדובר שהאסקופה היא כרמלית. אז '''בין שחזר והוציאם'''. כלומר אם הוא הוציא אותם מהבית, הניח אותם על האסקופה, יצא לרשות הרבים ולקח מהאסקופה. '''בין שהוציאם אחר פטור, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת'''. '''קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה, אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה'''. כלומר אם חלק מהקופה נמצא על האסקופה שהיא כרמלית, וחלק נמצא כבר ברשות הרבים, עדיין יהיה פטור כיוון שהקופה עצמה היא אוגדת. היא כולה נחשבת כמו יחידה אחת. ועתה בגמרא למדנו: '''חזקיה בקופה של קישואין ושל דילועין היא מתניתין'''. כלומר מדובר בפירות שהם ארוכים, אז חלק מהם בפנים וחלק מבחוץ. כי הוא סובר שהקופה היא לא אוגדת, ולכן אם מדובר בפירות קטנים, כיוון ש'''הוציא ממנה כגרוגרת חייב''', כמו שאומרים שהכלי לא מצרף. אז בעצם כל הסיבה שהמשנה אמרה שהוא יהיה פטור זה בגלל שמדובר בפירות ארוכים כמו דלועים, שבעצם הפרי הוא על כל הקופה, ולכן אם חצי מהפרי בחוץ וחצי בפנים עדיין פטור. אבל אם מדובר בפירות קטנים, אז ברגע שיצא מהם כגרוגרת הוא חייב, כי הכלי עצמו לא מצרף. אומרת הגמרא: '''אמרין מילתיה דרבי יוחנן פליגא'''. כלומר החכמים בישיבה אמרו שאם ככה, הדברים של רבי יוחנן חולקים על הסברא הזאת. '''דאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן: סרוד שמקצתו בפנים ומקצתו מבחוץ, נטל מיכן ונתן לכאן פטור'''. כלומר עריבה שמקצתה בפנים ומקצתה בחוץ, כי בעצם למרות שהוא מעביר כביכול מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל כיוון שזה בתוך העריבה אז הוא פטור, כי העריבה עצמה חצי בפנים חצי בחוץ, והעריבה עצמה מצרפת. '''אם עקרו עד שיעקור כולו כאחת'''. כלומר אם הוא מוציא את השרוד הזה, את העריבה הזאת מרשות היחיד לרשות הרבים, אז רק אם הוא מוציא את כולו הוא חייב. כלומר אם הוא מוציא רק חלק אז עדיין יהיה פטור, כי הוא סובר שהכלי מצרף. '''אמר רבי מנא קומי רבי יוסה: חזקיה תיפתר בפרוץ'''. כלומר שאין לו שוליים, אז כשאין לו שוליים באמת לא מצרף. '''אמר ליה: והא תנינן קופה! אית לך מימר קופה פרוצה?''' הרי קופה כל המיעוט שלה זה בשוליים. אומרת הגמרא: מאי קא סבר חזקיה? למה הוא פוטר? '''אין לך מיטלטל ברשות הרבים ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד'''. כלומר הוא אומר שרק אדם חולק רשות לעצמו - אדם שיימצא ברשות מסוימת עדיין הוא יחשב רשות אחרת. כמו שלמדנו לגבי היד של האדם, יד של העני ושל בעל הבית, למרות שבעצם היד של העני נמצאת בתוך רשות היחיד, אבל בכל זאת זה לא נחשב רשות יחיד, כי אם זה כך, ברגע שהיה מכניס את היד שלו פנימה הוא כבר היה מתחייב. אז רואים מכאן שבעצם היד של האדם היא חולקת רשות לעצמה. אבל כל הקופות וכדומה, איפה שהם נמצאים, כל חלק מקבל את הרשות שבה הוא נמצא. כלומר אם יש לנו חצי כלי ברשות הרבים וחצי כלי ברשות היחיד, אז החצי ברשות הרבים נחשב ברשות הרבים, והחצי ברשות היחיד נשאר ברשות היחיד. אומרת הגמרא: '''חזקיה הוציא חבילה מרשות היחיד לרשות הרבים הניחה ברשות הרבים היה ראשה למעלה מעשרה, הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים פטור'''. כיוון שכדי להתחייב על הוצאה הוא חייב להוציא את כל החפץ, כך שאם חלק מהחפץ נמצא במקום פטור, אז הוא פטור עליו. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוחנן: אבן שהיא נתונה ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה'''. בעצם שזה יש לה דין של רשות היחיד. '''המשתמש מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכה חייב'''. והחידוש הוא שלמרות שבעצם כשהוא רוצה להניח עליה הוא מעביר דרך מקום פטור, כי הוא מגביה את זה מעל עשרה טפחים כדי להניח על גבה, אז הוא מגביה מעל מקום פטור ואף על פי כן הוא חייב, כיוון שהוא לא נעצר במקום פטור, הוא פשוט עשה את זה ברצף, לכן הוא חייב. '''שמואל אמר: קופה שהיא מליאה פירות ונתונה ברשות הרבים גבוה עשרה ורחבה ארבעה, המשתמש מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור'''. לכאורה הפשט הוא שהוא סובר שכיוון שכשהוא משתמש הוא משתמש מעל מקום פטור, לכן יהיה פטור. אז הוא חולק לכאורה על רבי יוחנן. שואלת הגמרא: '''מה פליג'''? האם הוא חולק? אומרת הגמרא: לא. '''כאן בשהפכה על צידה''' - כלומר הוא לא נטל מהקופה ישירות כמו שהיא מלמעלה, אלא הוא הטה אותה לצידה. כלומר אם הגובה שלה עשרה טפחים אבל הרוחב ארבעה, וכשהוא נוטל אז זה כבר לא שטח יחיד ולכן פטור. '''וכאן בשלא הפכה על צידה''' - כלומר מה שרבי יוחנן דיבר זה כשהוא לוקח מלמעלה, ובמקרה כזה גם שמואל מודה שהוא יהיה חייב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סב עמוד א''' {{שוליים|י_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_ב|המוציא חפץ מרשות לרשות דרך אסקופה בשתי הוצאות על ידי שניים - פטור]]''' * '''מקור:''' "המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה, בין שחזר והוציאם בין שהוציאם אחר פטור, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יד, הלכה יד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שכן לא נעשתה המלאכה בהוצאה אחת ובאדם אחד; כן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יד הלכה יד). * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צא-ב-א|בבלי שבת צא ב — המוציא חפץ והניחו על אסקופה שהיא מקום פטור ולא הוציאו כולו כאחת - פטור מן החטאת אף אם הרוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צא-ב-ב|בבלי שבת צא ב — המוציא חפץ מרשות לרשות דרך רשות אחרת בלא הנחה בה - חייב]] {{שוליים|י_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_ג|המוציא קופה מלאה פירות מבית לחוץ אינו חייב עד שתצא כל הקופה, אף שרוב הפירות כבר בחוץ]]''' * '''מקור:''' "קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה, אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה. גמ : תנן: קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה, אף על פי שרוב הפירות מבחוץ — פטור, עד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יב, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כחזקיה שמדובר בקישואים ודלועים שמקצתם בפנים ומקצתם בחוץ, וכל עוד הקופה עצמה לא הוציא כולה פטור; כך פסק הרמב"ם (הל' שבת פי"ב הי"א). * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צא-ב-ג|בבלי שבת צא ב — קופה מלאה חרדל שנפלה בשבת - המוציא ממנה חייב, שאגד כלי לא שמיה אגד]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צא-ב-ד|בבלי שבת צא ב — אגד כלי (אחיזת האדם בכלי) נחשב כחלק מגוף המלאכה, כך שהמוציא פירות מכלי מרשות לרשות בשבת וא]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד ב<span class="yerum-runnum">128</span></div>רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי עקר אבן ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, מה את עבד לה? כמשתמש מתוכה לרשות הרבים {{ירו"מ-הדגשה|וכאילו עקר מרשות היחיד לרשות הרבים}} ומרשות הרבים לתוכה {{ירו"מ-הדגשה|או שכשעקר ביטל את רשות היחיד וכאילו עקר}} {{ירו"מ-הוסר|ומרשות}}{{ירו"מ-הדגשה|מרשות}} הרבים {{ירו"מ-הדגשה|אבל כשיניח כאילו מניח ברשות היחיד או שהעקירה בטלה את רשות היחיד וההנחה לא יוצרת רשות היחיד והוי כמוציא מרשות הרבים}} לרשות הרבים אחרת {{ירו"מ-הדגשה|שפטור ואם הוליך ארבע אמות חייב}}. רבנן דקיסרין אמרין רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בעי {{ירו"מ-הדגשה|היה תל גבוה עשרה ורחב ארבעה ותל אחר גבוה חמישה ורחב ארבעה ולקח סלע}} {{ירו"מ-ביאור|מהתל הגבוה עשרה,}} {{ירו"מ-הדגשה|גבוה חמישה ורחב ארבעה ו}}נתן חמשה על גבי חמשה, מה את עבד לון? כמשתמש מרשות היחיד לכרמלית {{ירו"מ-הדגשה|דכשנטל עדיין היה רשות היחיד ושכשהניח עדין היה כרמלית או כשנוטל ביטל רשות היחיד וכשנותן יוצר רשות היחיד וכאילו נטל}} מכרמלית לרשות היחיד {{ירו"מ-הדגשה|ופטור או כשנטל נטל מרשות היחיד וכשמניח נעשה רשות היחיד וכאילו העביר}} מרשות היחיד לרשות היחיד אחרת?<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_ג|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|י_ד}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על {{ירו"מ-הוסר|כתפיו}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיפו}} חייב, שכן משא בני קהת. {{שוליים|י_ה}}לאחר ידו ברגלו ובפיו במרפקו באזנו ובשערו ובאפונדתו ופיה למטה, בין אפונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו במנעלו ובסנדלו פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין.<br><strong>גמ':</strong> רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בעי מעתה {{ירו"מ-הדגשה|תינח}} הוציא כגרוגרת על כתיפו חייב {{ירו"מ-הוסר|והן}}{{ירו"מ-הדגשה|שכן}} משא בני קהת, {{ירו"מ-הוסר|וכתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|אבל בימינו בשמאלו בתוך חיקו ובאפנדתו הרי אין דרך הוצאה בכך ואמאי חייב, מדכתיב}} ([[במדבר ד טז|במדבר במדבר ד טז]]) ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה. שמן המאור בימינו, וקטרת הסמים בשמאלו, ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. שמן המשחה {{ירו"מ-הוסר|איכן}}{{ירו"מ-הדגשה|היכן}} היה נתון? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כמין צלוחית קטנה היה לו באפונדתו. אין תאמר שהיה קטן {{ירו"מ-ביאור|פשוט,}} {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הטריחו אותו כל כך והא}} אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כתיב ([[במדבר ג לב|במדבר במדבר ג לב]]) ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן, דוך דוכנים היה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה ברבי|°]]<nowiki/>רבי יהודה ברבי אמר מרכל {{ירו"מ-הוסר|חיה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}}. תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולמה נקרא שמו מרכל? שהיה מר על הכל. אלא שאין גדולה בפלטין של מלך. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כתיב ([[ויקרא ו ג|ויקרא צו ו ג]]) ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן, אלא שאין גדולה בפלטין של מלך.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_ד|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|י_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור, לאחריו ובא לו לפניו חייב. {{שוליים|י_ז}}באמת {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אף במקבלי פיתקין כן.<br><br> <span id="דף_סג_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''רבי בון בר חייה בעי: עקר אבן ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, מה את עבד לה?''' כלומר בעצם עוקר רשות שלמה. האם נחשב '''כמשתמש מתוכה לרשות הרבים'''? כלומר כאילו עקר מרשות היחיד, כי לפני כן היה פה אבן עם גובה עשרה טפחים ושטח ארבע על ארבע, אז זה רשות היחיד. או שאני אומר לא - כשהוא עקר אותה הוא בעצם ביטל את רשות היחיד, אז זה כאילו עקר מרשות הרבים. '''רבנן דקיסרין אמרין רבי יוחנן בעי'''. היה תל גבוה עשרה ורחב ארבעה, ולידו תל אחר גבוה חמישה ורחב ארבעה, ונטל סלע מהתל שגבוה עשרה, ואת אותו חלק שהוא לקח הוא הניח על השני שהיה גבוה חמישה. עכשיו בעצם הוא יצר עשרה טפחים בשטח של ארבע על ארבע. איך אני אתייחס לזה? האם אני אתייחס לזה '''כמשתמש מרשות היחיד לכרמלית''' - שהרי כשהוא נטל עדיין היה למקום דין רשות היחיד, כי היה שם עשרה טפחים וארבע על ארבע, וכשהוא הניח עדיין היה זה דין כרמלית, כי המקום שהוא הניח בו היה חמישה טפחים גובה וארבע על ארבע. או שאני אומר לא - כשהוא נטל הוא ביטל את רשות היחיד, שהרי לפני כן זה היה עשרה טפחים גובה, ואחרי שהוא לקח נשאר שם רק חמישה, כי הוא לקח חצי. ואז בעצם הוא ביטל רשות יחיד, וכשהוא נותן במקום השני שהיה חמישה הוא הפך את זה לעשרה, אז הוא בעצם יצר רשות יחיד. אז בעצם כאילו הוא נטל מכרמלית לרשות יחיד, ואז זה יהיה פטור. או שאני אומר לא - כשהוא נטל, הוא נטל מרשות היחיד, וכשהוא מניח הוא יצר רשות יחיד, אז זה כאילו הוא העביר '''מרשות היחיד לרשות היחיד אחרת''' דרך רשות הרבים. ונשאר בשאלה. עוברים למשנה. אומרת המשנה: '''המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על... חייב, שכן משא בני קהת'''. כלומר בני קהת ככה נשאו בכל הדרכים הללו. '''לאחר ידו ברגלו ובפיו במרפקו באזנו ובשערו ובאפונדתו ופיה למטה'''. כלומר עם הארנק, אבל הארנק הפוך - הארנק שקשור כמו חגורה, אבל אם הוא הפוך אז אין דרך הוצאה בכך. '''בין אפונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו במנעלו ובסנדלו פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין'''. ואומרת הגמרא: '''רבי יוסה בעי'''. מעתה תנן שאם מוציא כגרוגרת על כתפו חייב, שכן משא בני קהת, שזה אנחנו מבינים. אבל בימינו, בשמאלו, בתוך חיקו, באפונדתו - הרי אין דרך הוצאה בכך, אז למה חייב? אומרת הגמרא: מכתיב '''ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה'''. אז המדרש אומר איך הוא החזיק את הכול - '''שמן המאור בימינו, וקטרת הסמים בשמאלו, ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. שמן המשחה היה נתון?''' '''אמר רבי אבון בשם רבי אלעזר: כמין צלוחית קטנה היה לו באפונדתו'''. אז רואים מכאן שכל הדרכים האלה נחשבות דרך הוצאה. '''אין תאמר שהיה קטן''' - כלומר למה הצריכו אותו כל הדברים האלה לסחוב, אם תאמר שזה בגלל שהוא היה הכי פשוט ביניהם? '''אמר רבי יהושע בן לוי: כתיב ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן'''. '''דוך דוכנים היה''' - כלומר הוא היה ראש האחראים, הוא היה הכי גדול, אבל אף על פי כן הוא נשא את כל זה. '''רבי יהודה ברבי אמר: מרכל'''. כלומר מה הכוונה דוך דוכנים - מרכול היה. '''תני רבי חייה: ולמה נקרא שמו מרכל? שהיה מר על הכל'''. כלומר היה אחראי על הכול. אם כן, למה הצריכו אותו לסחוב את כל הדברים האלה? '''אלא שאין גדולה בפלטין של מלך'''. כלומר כל אדם, מתוך חיבת מצווה, מתנהג כמו אדם פשוט. '''אמר רבי לוי: כתיב ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן'''. לכאורה למה הוא צריך ללבוש בגדים פשוטים ולהרים את הדשן, ודווקא הכהן עושה את זה, ולא יביאו סתם אדם? '''אלא שאין גדולה בפלטין של מלך'''. כלומר לפני הקדוש ברוך הוא אין גדולה, לכן כל אחד, אפילו הגדול ביותר, צריך להתנהג כמו אדם פשוט ולשרת את הקדוש ברוך הוא. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סב עמוד ב''' {{שוליים|י_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_ד|המוציא חפץ מרשות לרשות בימין, בשמאל, בחיקו או על כתיפו חייב]]''' * '''מקור:''' "המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב, שכן משא בני קהת." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יב, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שדרך הוצאה זו חייבת שכן היה משא בני קהת, וכך פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יב הלכה יב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צב-א-ג|בבלי שבת צב א — המוציא משא בשבת בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתיפיו - חייב]] {{שוליים|י_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_ה|המוציא חפץ בדרך שאינה דרך הוצאה כגון לאחר ידו, ברגלו, בפיו, במרפקו או באזנו - פטור]]''' * '''מקור:''' "לאחר ידו ברגלו ובפיו במרפקו באזנו ובשערו ובאפונדתו ופיה למטה, בין אפונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו במנעלו ובסנדלו פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין. גמ : רבי יוסה (אסי) בעי מעתה תינח הוציא כגרוגרת על כתיפו חייב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יב, הלכה יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי שכל שאינו כדרך המוציאין פטור, וכך פסק הרמב"ם (הל' שבת פי"ב הי"ג) שאין חייב אלא במוציא כדרך המוציאין * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צב-א-ד|בבלי שבת צב א — המוציא משא בשבת למעלה מעשרה טפחים מן הקרקע חייב, שכן היה משא בני קהת]] {{שוליים|י_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_ו|המתכוין להוציא חפץ למקום אחד ונח במקום אחר בשבת - מהו דינו לחייב]]''' * '''מקור:''' "המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור, לאחריו ובא לו לפניו חייב." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו: התכוון להוציא לפניו ונמצא לאחריו - פטור, שלא נעשתה מלאכתו כמחשבתו; התכוון לאחריו ובא לפניו - חייב, שדרך הוצאה בכך, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק א הלכה יב) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צב-ב-א|בבלי שבת צב ב — המתכוון להוציא בכיוון אחד והוציא בכיוון אחר - פטור, חוץ מאשה החוגרת בסינר וכיוצא בו שראוי ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צב-ב-ב|בבלי שבת צב ב — המוציא חפץ בשבת כשנתכוון להוציאו במקום שמירה פחותה (מאחוריו) ועלתה בידו שמירה מעולה (מלפני]] {{שוליים|י_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_ז|אישה החוגרת סינר בין מלפניה ובין מלאחריה חייבת משום הוצאה בשבת]]''' * '''מקור:''' "באמת אמרו האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר. רבי יהודה (בר עילאי) אומר אף במקבלי פיתקין כן. 📖 באר משה — דף סב עמוד ב אומרת הגמרא: רבי בון בר חייה בעי: עקר אבן ברשות ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה יג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שהחוגרת סינר חייבת בין מלפניה ובין מלאחריה, שכן ראוי הסינר להיות חוזר סביבה בשני הצדדים, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק א הלכה יג) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צב-ב-ג|בבלי שבת צב ב — כל מקום שנאמר "באמת אמרו" במשנה - הלכה היא, וכן דין מקבלי פתקין כדין מוציא ככר לרשות הרבים]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד א<span class="yerum-runnum">129</span></div><br><strong>גמ':</strong> תמן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|העושה מלאכה בשבת ואינו יודע איזה מלאכה עשה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|מחייב חטאת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע{{ירו"מ-הוסר|אל השזורי}} {{ירו"מ-הדגשה|פ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ט}}ר {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר ונודע אליו החטאת עד שידע במה חטא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]<nowiki/>רבי שמעון שזורי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע על דבר שהוא בשם אחד שהוא חייב {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיו לפניו שני עצים ותלש מאחד ואינו יודע מאיזה}}. על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות {{ירו"מ-הדגשה|כגון שלא יודע אם קצר או טחן}} ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|מתניתין}} כמאן דאמר בשני שמות נחלקו וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-הדגשה|שפוטר דכשנתכוון לשמירה מעולה ויצא לו שמירה פחותה דומה לנתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים}}. ברם כמאן דאמר בשם אחד נחלקו {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שני שמות {{ירו"מ-הוסר|הן}}{{ירו"מ-הדגשה|פשיטא}} {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} פטור {{ירו"מ-הדגשה|לדעת כולם תנן}} לאחריו ובא לו לפניו חייב {{ירו"מ-הדגשה|שנתכוון לשמירה פחותה ובא לו שמירה מעולה מתניתין}} כמאן דאמר בשם אחד נחלקו {{ירו"מ-הדגשה|וכדעת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ברם כמאן דאמר בשני שמות {{ירו"מ-הדגשה|נחלקו}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כאן}} בשם אחד הוא {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|ופשיטא שהוא}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|לדעת כולם}}. {{ירו"מ-ביאור|וקשה שהרי מרישא משמע שבשני שמות נחלקו וסתם לן כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע שפוטר ובסיפא משמע שבשם אחד נחלקו וסתם לן כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|שמ}}חייב}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תניין אינון {{ירו"מ-הדגשה|ומי ששנא את הרישא לא שנא את הסיפא דל}}מאן דאמר {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|בסיפא}} חייב אף {{ירו"מ-הוסר|הכא}}{{ירו"מ-הדגשה|ברישא}} חייב {{ירו"מ-הדגשה|ול}}מאן דאמר {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|ברישא}} פטור אוף {{ירו"מ-הוסר|הכא}}{{ירו"מ-הדגשה|בסיפא}} פטור. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} באמת {{ירו"מ-הדגשה|אמרו האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר}} אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כל מקום {{ירו"מ-הוסר|שישנו}}{{ירו"מ-הדגשה|שאמרו}} באמת הלכה למשה מסיני.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_ה|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_ה"> <strong>מתני':</strong> המוציא ככר ברשות הרבים חייב. {{שוליים|י_ח}}הוציאוהו שנים פטורין. {{שוליים|י_ט}}לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פוטר. {{שוליים|י_י}}המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו. את החי במיטה פטור אף על המיטה, שהמיטה טפילה לו. את המת במיטה חייב, וכן {{שוליים|י_יא}}כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ {{ירו"מ-הוסר|חייבין}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב}}, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פוטר.<br><br> <span id="דף_סג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת שבת, דף ס"ג. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק י' הלכה א'. אומרת המשנה: "המתכוון להוציא לפניו או בא לו לאחריו פטור", כי בעצם הוא התכוון לשמירה מעולה ויצא לשמירה פחותה. "לאחריו בא לפניו חייב", כלומר אם הוא התכוון לשמירה פחותה ויצא לשמירה מעולה, אז הוא יהיה חייב. מתרגמת באמת אמרו: "האישה החוגרת בסינר בין מלפניה בין לאחוריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר". כלומר כיוון שהסינר גם הוא מסתובב ויכול להיות מקדימה ומאחורה, לכן לא משנה איך היא חוגרת את זה, בכל מקרה היא חייבת. ר' אלעזר אומר: "אף מקבל פתקן כן". כלומר הדברים שהיו מזהירים את המכתבים, אז היו מניחים את זה באיזה אשפה, והאשפה לפעמים הייתה קדימה, לפעמים אחורה. צריך בכל מקרה, בין אם מוציא מאחורה בין אם מוציא מקדימה יהיה חייב. '''תמן תנינן''': "העושה מלאכה בשבת ואינו יודע איזו מלאכה עשה", אז רבי אלעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. מה הסיבה שרבי יהושע פוטר? כתוב: "ונודה אליו החטאת עד שיודע ויאמר חטא". '''רבי אליעזר רבי יהושוע ורבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומר לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושוע על דבר שהוא בשם אחד שהוא חייב'''. כאילו אם היו שני עצי תאנה ושני תאנים, הוא התכוון לתלוש אחד, הוא תלש שאין לו מושג את מי הוא תלש, אז בזה כולם מודים שחייב. זה אותה מלאכה, אותו איסור, אותו שם של מלאכה, לכן יהיה חייב. אבל '''על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות''', כגון אם הוא לא יודע אם הוא קצר או טחן, ש'''רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר'''. למדנו במשנה: "המתכוון להוציא לפניו או בא לו לאחריו פטור". אמר רבי אילא בשם רבי אלעזר: '''כמאן דאמר בשני שמות נחלקו וכרבי יהושע''', שפוטר, זה כיוון שכשהוא מתכוון לשמירה מעולה ויצא לשמירה פחותה, זה דומה להתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים. זאת אומרת, זה דומה לשתי פעולות שונות. אבל ברם, '''כמאן דאמר בשם אחד נחלקו''', אז כאן, שזה כמו שני שמות, יהיה פשוט שהוא יהיה פטור, אז לא צריך להגיד את זה. למדנו: "לאחריו הוא בא לו לפניו חייב", כן, כיוון שהוא התכוון לשמירה פחותה ויצא לשמירה מעולה. '''מתניתין כמאן דאמר בשם אחד נחלקו''', מבחינת רבי אלעזר. אבל אם זה שני שמות, '''ברם כמאן דאמר בשני שמות נחלקו''', אז כאן, שזה שם אחד, פשוט שהוא חייב. כן, זה בעצם ברור שיחייב את זה על כולם. מהלכה, אז קשה, כי מהרישא משמע שבשני שמות נחלקו, והמשנה סתמה לן כרבי יהושע שפוטר. ומהסיפא משמע שבשם אחד נחלקו והמשנה סתמה לנו כרבי אליעזר שמחייב. לכאורה סתירה. אמר רבי אילא בשם רבי אלעזר: '''תניין אינון''', באמת זה מחלוקת תנאים, כן, מי שאמר את הרישא לא אמר את הסיפא. '''מאן דאמר חייב אף חייב מאן דאמר פטור אוף פטור'''. תני: "באמת אמרו האישה החוגרת בסינר בין מלפניה בין לאחוריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר". אמר רבי אלעזר: '''כל מקום באמת הלכה למשה מסיני'''. יש לנו כלל כזה שכל מקום שנאמר באמת זה הלכה למשה מסיני. הרבה פעמים האמירה הזאת לא נאמרת על שבאותו מקום באמת מדובר בהלכה למשה מסיני, אלא רבי אלעזר אומר את זה בצורה כללית, שבדרך כלל שנאמר באמת הכוונה להלכה למשה מסיני, אבל לא בהכרח שזה מה שאמרו כאן זה הלכה למשה מסיני. אנחנו פרק י' הלכה ה'. אומרת המשנה: '''המוציא ככר ברשות הרבים חייב. הוציאוהו שנים פטורין'''. כלומר זה מלאכה שאדם אחד יכול לעשות, אם עשו זה שניים פטורים. '''לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין''', כלומר זה מלאכה שאדם אחד לא יכול לעשות, אלא רק שניים יכולים לעשות. אז דווקא אם שניים עשו חייבים, '''ורבי שמעון פוטר'''. כלומר רבי שמעון פוטר לעולם כל מלאכה שנעשית בידי שניים, אפילו אם לא יכול אחד לעשותה. '''המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו'''. כלומר, כיוון שהוא התכוון להוציא את האוכלין, ובאוכלין לא היה שיעור, אז הוא פטור עליהם, ולמרות שהוא הוציא את הכלי הוא פטור על הכלי, כיוון שהכלי טפל לאוכלין. '''את החי במיטה פטור אף על המיטה, שהמיטה טפילה לו'''. כלומר, כיוון שהוא פטור על האדם, שחי נושא את עצמו, תכף נראה מה הכוונה, אז הוא גם פטור על המיטה כי המיטה טפילה לו. אבל אם הוציא את המת במיטה הוא חייב, כי המיטה לא טפילה למת. '''וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב, ורבי שמעון פוטר'''. הסברא היא שמלאכה שצריכה לגופה. ההוצאה של הכזית מן המת, כזית מן הנבלה, חלק מהפרשנים מסבירים שמלאכת הוצאה זה שאתה רוצה שזה יהיה בחוץ, שיהיה במקום שאתה לוקח אותו אליו. ואילו בנבלה ומת וכדומה, אז זה לא שהוא רוצה שזה יהיה במקום בחוץ, אלא הוא רוצה שזה לא יהיה אצלו. ואז לכאורה זה קצת קשה ממה שאמרנו בכמה משניות קודם, שריח רע גם רבי שמעון מודה, או איסורי הנאה גם רבי שמעון מודה, כיוון שהוא רוצה שהם יהיו בחוץ. אז בעצם אתה יכול להגיד שזה דומה, כי הרי הוא לא רוצה שזה יהיה בבית, הוא לא רוצה שזה יהיה שם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סג עמוד א''' {{שוליים|י_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_ח|שניים שהוציאו חפץ יחד מרשות לרשות בשבת פטורים מחטאת]]''' * '''מקור:''' "הוציאוהו שנים פטורין." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הסוגיה שהוציאוהו שנים פטורין, ומבואר בבבלי (שבת צב ע"ב) ומקורו בדרשת הכתוב "ואם נפש אחת" - עד שיוציא הוא בעצמו יחיד ולא שניים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צב-ב-ד|בבלי שבת צב ב — שנים שהוציאו חפץ מרשות לרשות ביחד, כשכל אחד מהם יכול היה להוציאו לבדו - פטורים מחטאת]] {{שוליים|י_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_ט|שנים שהוציאו הוצאה בשבת שאחד מהם אינו יכול לעשותה לבדו - חייבים]]''' * '''מקור:''' "לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין, ורבי שמעון (בן יוחאי) פוטר." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה טז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבי שמעון בן יוחאי: חכמים מחייבים שנים שהוציאו דבר שלא יכול אחד להוציאו, ורבי שמעון בן יוחאי פוטר * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שחייבים, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק א הלכה טז), ולא כרבי שמעון בן יוחאי הפוטר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק שני#כב-א-כ|בבלי ביצה כב א — פעולה שהיא בגדר "מסייע" בלבד ואין בה ממש (כגון כחילת עין) מותרת ביום טוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צב-ב-ה|בבלי שבת צב ב — שנים שהוציאו משא לרשות הרבים שאין אחד מהם יכול להוציאה לבדו - פטורים]] {{שוליים|י_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_י|המוציא בשבת חי על גבי מיטה או אוכלין פחות מכשיעור בכלי - פטור אף על הכלי או המיטה משום שהם טפלים לו, אך המוציא מת על גבי מיטה חייב]]''' * '''מקור:''' "המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו. את החי במיטה פטור אף על המיטה, שהמיטה טפילה לו. את המת במיטה חייב, וכן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה כח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יח הלכה כח) שהכלי או המיטה טפלים לנישא עליהם כשהוא חי או פטור מכשיעור, ואילו במת המיטה טפלה לו לחומרא וחייב עליה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשיעי#צ-א-ה|בבלי שבת צ א — המוציא זרעוני גינה בשבת חייב בפחות מכגרוגרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צג-ב-ה|בבלי שבת צג ב — המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי, או חי במיטה, פטור גם על הכלי/מיטה שטפלים לו; המוציא מת במ]] {{שוליים|י_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_יא|המוציא כזית מן המת, כזית מן הנבילה או כעדשה מן השרץ בשבת בהוצאה - חייב]]''' * '''מקור:''' "כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב, ורבי שמעון (בן יוחאי) פוטר. 📖 באר משה — דף סג עמוד א אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת שבת, דף ס"ג. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק י הלכה א . אומרת המשנה: " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה יח * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבי שמעון בן יוחאי: חכמים מחייבים בשיעורים אלו לחיוב חטאת בהוצאה, ורבי שמעון פוטר וסובר שאין חיוב אלא בשיעור המועיל לדבר שהוא ניצול לו * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים המחייבים, כמובא ברמב"ם הלכות שבת פרק יח הלכה יח, שהעמיד את השיעורים הללו לחיוב, ולא כרבי שמעון הפוטר. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צג-ב-ו|בבלי שבת צג ב — המוציא אוכלין כשיעור בכלי בשבת, אם הכלי צריך לו - חייב גם על הכלי]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד ב<span class="yerum-runnum">130</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הוציאוה שנים פטורים מאי טעמה? דכתיב}} בעשותה היחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורין. רבי יושיע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יושיע דרומיא|°]] אמר קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: קני {{ירו"מ-הוסר|גירדי}}{{ירו"מ-הדגשה|גרדי}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא קל אם הוציאוהו שנים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי פוטר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי שמעון מחייב. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כך שמעתי מאביך {{ירו"מ-הדגשה|שנים שעשו פטורין}}. אמר לו: שמשתי את אבא עומדות מה שלא {{ירו"מ-הוסר|שמשתן}}{{ירו"מ-הדגשה|שמשתו}} ישיבות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי תלמידיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי {{ירו"מ-הוסר|דהוי}}{{ירו"מ-הדגשה|הוי}}, לא תלמידיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר קודשי|°]]<nowiki/>רבי יעקב בר קודשי הוה. אלא כך אמר ליה: שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת את רבך ישיבות. כשהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקדירות {{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר ברבי שמעון {{ירו"מ-הדגשה|מביישו בהלכה}}. אמר ליה: אביו ויאות זה ארי בן ארי, אבל אתה ארי בן שועל. מן דמך [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר ברבי שמעון שלח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי תבע {{ירו"מ-הוסר|באיתתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|לאיתתיה}}. אמרה לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו}} אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: הדא דאת אמר בצריכין לכיליין כגון {{שוליים|י_יב}}אילין תותייא {{ירו"מ-ביאור|תותים שללא הכלי יהיו נמעכין.}} אבל אם אינן צריכין לכיליין {{ירו"מ-הדגשה|והוציא הכלי לצורך דבר אחר}} חייב אף על הכלי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} את החי במיטה פטור אף על המיטה, דחייא טעין גרמיה. את המת במיטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|הכל}}{{ירו"מ-הדגשה|פוטר}}. לא כן תני אף ריח רע כל שהוא? ואמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} מודה בה. {{ירו"מ-הדגשה|ותני}} {{ירו"מ-הוסר|ומודה}}{{ירו"מ-הדגשה|מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} באיסורי הנייה {{ירו"מ-הדגשה|ובמת יש גם איסורי הנאה וגם ריח רע ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}}? אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: תיפתר במת עובד כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} ושאין בו ריח רע והוציאו<br><br> <span id="דף_סד_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> בכל אופן, אומרת הגמרא: למדנו במשנה, "הוציאוהו שנים פטורין". מאי טעמא? דכתיב '''בעשותה'''. '''יחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורין'''. רבי יושיע דרומיא אמר קומי רבי יסא בשם רבי אחא: '''קני''', כלומר קנה גרדי, אז דבר שהוא קל. אם הוציאו שניים יש מחלוקת - '''רבי פוטר. רבי אלעזר בי רבי שמעון מחייב'''. '''אמר לו רבי כך שמעתי מאביך'''. כלומר רבי אומר לרבי אלעזר ברבי שמעון כך שמעתי מאבא שלך רבי שמעון שהוא סובר שניים שעשו פטורים. אז איך אתה אומר שאבא שלך אמר שחייב? אמר לו: '''שמשתי את אבא עומדות מה שלא ישיבות'''. כלומר אני שמעתי את אבא עומדות יותר ממה שאתה שמעת אותו יושבות, אז בטוח מה שאני אומר זה נכון. שואלת הגמרא: '''ורבי תלמידיה דרבי שמעון בר יוחאי''' - איך רבי אלעזר אומר לו שמעתי את אבא עומדות יותר ממה שאתה שמעת אותו יושבות, הרי רבי לא שמע מרבי שמעון בר יוחאי. '''לא תלמידיה דרבי יעקב בר קודשי הוה''' - הרי רבי היה תלמידו של רבי יעקב בר קודשי ולא רבי שמעון בר יוחאי. '''אלא כך אמר ליה: שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת את רבך ישיבות'''. '''כשהיה רבי אלעזר בי רבי שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו של רבי מקדירות''', כלומר שהיה רבי אלעזר מביישו בהלכה. בבבלי יש סיפור ארוך איך הם הגיעו למצב הזה, אבל בכל אופן רבי אלעזר היה מבייש את רבי בהלכה, כל מה שרבי אומר איזה משהו אז רבי אלעזר היה מוכיח שהוא טועה. '''אמר ליה: אביו ויאות זה ארי בן ארי, אבל אתה ארי בן שועל'''. המדרש בבבלי מספר שרבי הלך לאבא שלו ואמר לו, ואבא שלו אמר לו זה בסדר, זה ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל. אמנם אתה ארי, אבל אני אבא שלך, אני רק שועל. כלומר מתוך ענווה אמר לו את זה. '''מן דמך רבי אלעזר ברבי שמעון שלח רבי תבע'''. הוא רצה שהאלמנה שלו תתחתן איתו. '''אמרה לי: כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול'''? למה זה למשנה? '''המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו'''. אמר רבי שמואל בר רב יצחק: '''הדא דאת אמר בצריכין לכיליין כגון אילין תותייא'''. כלומר כל מה שאמרנו שהכלי טפל לפירות שבתוכו, זה דווקא אם הפירות צריכים את הכלי, כגון תותים וכדומה, שהם היו נמרחים בלי הכלי. '''אבל אם אינן צריכין לכיליין חייב אף על הכלי''', והוציא גם את הכלי בגלל שהוא רוצה אותו לצורך אחר, אז ודאי שהוא חייב אף על הכלי. למדנו במשנה: '''את החי במיטה פטור אף על המיטה, דחייא טעין גרמיה'''. כן, חי נושאת עצמו. יש אנשים להגיד שבעצם הנשמה היא נושאת את האדם, כי עובדה שהחי שוקל פחות מהמת. אבל אם זה ככה, אז היה צריך לחייב בכל מקרה, מה זה משנה אם הוא סוחב כמה גרמים פחות? אבל יש פירוש שאומר שבעצם "דחייא טעין גרמיה" הכוונה שלא סחבו בעלי חיים לצורך הבניית המשכן. כלומר זה ברור שלא סחבו בני אדם, אז לכן בבני אדם כולם מודים שחי נושאת עצמו, אבל גם בעלי חיים לא סחבו אותם. אם היו צריכים להביא בעלי חיים אז פשוט הוליכו אותם. לכן חי נושא את עצמו, ובעצם כשהוא נושא, כשהוא סוחב בעלי חיים, הוא יהיה פטור. '''את המת במיטה חייב'''. כלומר שהמיטה לא טפילה למת. '''וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב ורבי שמעון''' פוטר. שואלת הגמרא: '''לא כן תני אף ריח רע כל שהוא'''? '''ואמר רבי אילא אף רבי שמעון מודה בה'''. ותני שמודה רבי שמעון באיסורי הנייה, ובמת הרי יש גם איסורי הנאה וגם ריח. אז איך רבי שמעון פוטר? בעצם כל מה שאמרנו שרבי שמעון מודה בריח ובאיסורי הנאה, בעצם הוא אומר שכיוון שהוא עושה את זה כדי למנוע היזק, הרי הוא מוציא את הריח למנוע היזק או מוציא איסורי הנאה כדי לא להגיע לתקלה, אז בעצם ההוצאה היא לצורך גופו. אז אפשר להביא רבי שמעון לצורך גופו. אבל אם ככה, אז גם מת - הרי לכאורה שהוא מוציא את המת כדי לקבור אותו אז זה צורך גם כן איסורי הנאה וגם צורך מצווה לצורך קבורה, אז זה גם צריך להיות מלאכה שצריכה לגופה, אז צריך להיות חייב עליה, ורבי שמעון פוטר. אמר רבי יודן: '''תיפתר במת עובד כוכבים ושאין בו ריח רע והוציאו''' לכלבו. עכשיו לכאורה אם הוציאו לכלבו אז יש פה עניין של הוצאה לצורך. אז, אה, שהיתרון שהכוונה שהוא הוציא פחות משיעור, הרי במוציא לכלב צריך למלא פי כלב והוא הוציא רק כזית. אבל אם זה ככה, אז בעצם לכאורה שוב פעם זה נקרא מלאכה שצריכה לגופה, כי הרי הוא צריך את זה לצורך הכלב, והפטור הוא לא בגלל שמלאכה שצריכה לגופה, אלא בגלל שהוא הוציא גם פחות משיעור. אז זה לא אותו טעם שמופיע במשנה. זה קצת קשה. אפשר אולי להגיד שהוא הוציא את זה כדי שהכלב לא יאכל את זה אולי. תני: הוציא חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבלה ופחות מקהה עדשה מן השרץ חייב, ורבי שמעון פוטר. שואלת הגמרא: מהו טעמא דרבנן? הרי לכאורה הוא הוציא פחות משיעור, למה שיהא חייב? אומרת הגמרא: מדובר שהיה שם בבית כזית, מה זה בעצם מטמא באוהל. ברגע שהוא הוציא חלק, הוציא חצי זית, אז התמעטה הטומאה, זה כבר לא מטמא באוהל. אז יש חשיבות גם להוצאה הקטנה הזאת. עכשיו אם ככה מה טעמו דרבי שמעון שהוא פוטר? אומרת הגמרא: קאית דרבי יהודה, כמו הוא מעמיד את זה באותו מקרה, כמו שרבי יהודה העמיד את זה שמדובר במת עובד כוכבים, שלא מטמא באוהל וגם אין ריח. כלומר בעצם אין לו צורך להוציא את זה כדי למנוע היזק, והוציאו לכלבו כמו שאמרנו, שלא יביא לשיעור או שהוציא כדי שהכלב לא יאכל את זה. זה בעצם מלאכה שנעשית לגופה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סג עמוד ב''' {{שוליים|י_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_יב|המוציא כלי הצריך לתשמישו לצורך תשמישו, וטפל עליו דבר אחר, חייב גם על הטפל]]''' * '''מקור:''' "אילין תותייא (תותים שללא הכלי יהיו נמעכין.) אבל אם אינן צריכין לכיליין והוציא הכלי לצורך דבר אחר חייב אף על הכלי. תנן את החי במיטה פטור אף על המיטה, דחייא טעין גרמיה. את המת במיטה חייב וכן כזית מן המת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה כח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' יהודה ~ ר' שמעון: לר' יהודה חייב על כלי וטפל כשהכלי צריך לו, לר' שמעון פטור על הטפל שהוא כמונח על גבי קרקע * '''הכרעה:''' נפסק כר' יהודה שכלי הצריך לתשמישו חשוב כמלאכתו וחייב אף על הטפל עליו, כמבואר בירושלמי ונפסק להלכה ברמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשיעי#צ-א-ה|בבלי שבת צ א — המוציא זרעוני גינה בשבת חייב בפחות מכגרוגרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צג-ב-ה|בבלי שבת צג ב — המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי, או חי במיטה, פטור גם על הכלי/מיטה שטפלים לו; המוציא מת במ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד א<span class="yerum-runnum">131</span></div>לכלבו. תני {{ירו"מ-הדגשה|הוציא}} חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ חייב, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פוטר. מה {{ירו"מ-הוסר|טעמא}}{{ירו"מ-הדגשה|טעמון}} {{ירו"מ-הוסר|דרבי}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבנן}} {{ירו"מ-הוסר|שמעון}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה כזית וכשהוציא חצי כזית}} כבר נתמעטה הטומאה {{ירו"מ-ביאור|ואף בפחות מכשיעור חשוב.}} מה {{ירו"מ-הוסר|טעמון}}{{ירו"מ-הדגשה|טעמא}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|דפטר}} {{ירו"מ-הוסר|בההיא}}{{ירו"מ-הדגשה|כההיא}} דרבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} תיפתר במת עובד כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_י_ו|ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_י_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|י_יג}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו, וכן הגודלת, וכן הכוחלת, וכן הפוקסת, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת וחכמים אומרים משום שבות. {{שוליים|י_יד}}התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פוטר בזה ובזה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין? בשנטלן הוא, אבל אם נטלן אחר מאוסין הן {{ירו"מ-הדגשה|שאינו יכול לנוטלן יפה ואין זה כדרכו ופטור מה טעם}} דברי חכמים {{ירו"מ-הדגשה|שפטרו אפילו נוטל לעצמו}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לדעת חכמים}} {{שוליים|י_טו}}לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל {{ירו"מ-ביאור|מספרים.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{שוליים|י_טז}}הגודלת {{ירו"מ-ביאור|קולעת שערות}} חייבת משום בונה. ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם רבי בנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנייה|°]]: באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|שחייב משום בונה אלא}} משום אריג. מחלפא שיטתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], דתמן אמר ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|י_יז}}הקולע שלש נימין באדם חייב משום אריג. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|למה משום אורג ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|משום}} טוו{{ירו"מ-הדגשה|ה וכי}} אריג הוא? והכא הוא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שקולע חייב משום אורג לא קשיה}} כאן במרובה {{ירו"מ-ביאור|חייב משום אורג}} וכאן {{ירו"מ-הוסר|בממועט}}{{ירו"מ-הדגשה|במועט}} {{ירו"מ-ביאור|חייב משום טווה.}} הדא דאת אמר {{ירו"מ-הוסר|באדם}}{{ירו"מ-הדגשה|שקולע דינו כאורג וחייב זה רק בקולע שער לאדם}}, אבל בבהמה {{ירו"מ-הוסר|טהור}}{{ירו"מ-הדגשה|פטור}} {{ירו"מ-הדגשה|דאין נוי לבהמה}}. כהדא דתני העושה פסיקא {{ירו"מ-ביאור|חגורה}} לילבב {{ירו"מ-ביאור|לקשור תחת לב הבהמה}} לישפר {{ירו"מ-ביאור|לנוי}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} להדיק בה את המרצופין {{ירו"מ-ביאור|שקים שקשורים בצדי החמור}} לתלותה בצואר בהמה טהור {{ירו"מ-ביאור|רואים שלא שייך נוי בבהמה.}} הדא דאת אמר בפשוטין<br><br> <span id="דף_סד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו, וכן הגודלת, וכן הכוחלת, וכן הפוקסת, רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים אומרים משום שבות. התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור, ורבי שמעון פוטר בזה ובזה'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף סד. נתחיל במשנה, פרק יא הלכה ו'. אומרת המשנה: '''הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו, וכן הגודלת''', כלומר עושה עצמות, '''וכן הכוחלת וכן הפוקסת, רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים אומרים משום שבות. התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור, ורבי שמעון פוטר בזה ובזה'''. אומרת הגמרא, למדנו במשנה, נוטל ציפורניו זו בזו או בשיניו - אנחנו כבר אמרנו שהוא פטור. אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא, '''מה פליגין? בשנטלן הוא'''. כלומר, רק אם מדובר שהוא בעצמו נטל לעצמו, בזה יש מחלוקת, שרבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרים. '''אבל אם נטלן אחר מאוסין הן דברי חכמים'''. כלומר, האחר לא נטל את זה יפה, וזה לא כדרכו, ואז בזה גם רבי אליעזר מודה שיהיה פטור. שואלת הגמרא: מה טעמם של חכמים? למה הם פטרו אפילו נוטל בעצמו? אז רבי אחא ורבי נחום אמרו בשם רב, '''לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל''', כלומר עם הכלי המיוחד לזה, שבעצם זה שינוי. אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה, '''הגודלת חייבת משום בונה'''. כלומר מי שקולעת שערות של נשים חייבת משום בונה. '''ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן בשם רבי בנייה: באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא'''. כלומר, אצלנו קוראים למי שקולעת שערות "בנאית". אמר רבי זעירא, '''לא מסתברא משום'''-בנה, אלא משום אריג. כלומר, אם כבר, זה יותר דומה לאורג. אומרת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי זעירא'''? '''דתמן אמר רבי זעירא ורבי חייא בשם רבי יוחנן, הקולע שלש נימין באדם חייב משום אריג'''. ושם רבי זעירא שאל למה משום אריג ולא משום צובע? ואילו כאן הוא אומר אחרת, שהקולע חייב משום אורג. אומרת הגמרא: לא קשה, '''כאן במרובה'''- '''וכאן'''-במועט. כלומר, אם הוא אורג הרבה, כלומר הרבה שערות, כמו בצמר, אז היא חייבת משום אורג. אבל אם היא קולעת רק שלוש שערות, זה כבר לא אורג אלא צובע. אומרת הגמרא: '''הדא דאת אמר''' שהקולע דינו כאורג וחייב, זה רק בקולע שער אדם. '''אבל בבהמה''' הוא יהיה פטור, כיוון שאין נוי לבהמה. מה הראיה? '''כהדא דתני העושה פסיקא לילבב לישפר להדיק בה את המרצופין לתלותה בצואר בהמה טהור'''. כלומר, מי שעושה חגורה לקשור תחת הלב של הבהמה, או לנוי, או להדק בה את המרצופין, כלומר את השק שבו קושרים את הסחורה, או לתלותה בצוואר בהמה - כל זה טהור. כלומר זה לא נחשב כמו כלים של אדם שמקבלים תשומת טומאה. כלי בהמה או נוי של בהמה אין לו דין של כלים רגילים, והוא לא מקבל טומאה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סד עמוד א''' {{שוליים|י_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_יג|הנוטל צפרניו זה בזה או בשיניו, וכן התולש שער, שפם וזקן, והמסרקת (גודלת), כוחלת ופוקסת בשבת - האם חייב חטאת או שהוא איסור מדרבנן]]''' * '''מקור:''' "הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו, וכן הגודלת, וכן הכוחלת, וכן הפוקסת, רבי אליעזר (בן הורקנוס) מחייב חטאת וחכמים אומרים משום שבות." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן שמ סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר ~ חכמים: ר' אליעזר מחייב חטאת משום מלאכה גמורה, וחכמים פוטרים מחטאת ואוסרים משום שבות * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאין בזה חיוב חטאת אלא איסור מדרבנן משום שבות, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע, כרוב חכמים החולקים על יחיד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קג-א-א|בבלי עירובין קג א — חותכין יבלת ביד במקדש ביום טוב אבל לא במדינה, ואם בכלי - כאן וכאן אסור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שישי#סח-ב-ב|בבלי פסחים סח ב — חיתוך יבלת ביד מותר כשהיא יבשה בכל מקום, וכשהיא לחה מותר רק במקדש ואסור במדינה, ובכלי אסור]] {{שוליים|י_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_יד|התולש מעציץ נקוב חייב, ומעציץ שאינו נקוב פטור]]''' * '''מקור:''' "התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור, ורבי שמעון (בן יוחאי) פוטר בזה ובזה. גמ : תנן: הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא במה פליגין? בשנטלן הוא, אבל אם נטלן אחר מאוס" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שלו סעיף ז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבי שמעון בן יוחאי: חכמים מחייבים בנקוב ופוטרים באינו נקוב, ורשב"י פוטר בזה ובזה * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים, שהתולש מעציץ נקוב חייב ומאינו נקוב פטור, כמובא ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא קמא/פרק שביעי#פא-ב-א|בבלי בבא קמא פא ב — מי שנפנה לאחורי הגדר רשאי ליטול משם צרור לצורך ניקוי, ומותר לו לעשות כן אף בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-ב-ד|בבלי שבת פא ב — צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו, אך התולש עשבים ממנו בשבת חייב חטאת; ועציץ נקוב זרוע (פרפי]] {{שוליים|י_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_טו|חובת חטאת בנטילת שיער בשבת מחייבת נטילה במספריים (כלי) ולא ביד]]''' * '''מקור:''' "לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל (מספרים.) אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה שאינו חייב עד שיטלנו בקרסטל (מספריים), וכך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קג-א-א|בבלי עירובין קג א — חותכין יבלת ביד במקדש ביום טוב אבל לא במדינה, ואם בכלי - כאן וכאן אסור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שישי#סח-ב-ב|בבלי פסחים סח ב — חיתוך יבלת ביד מותר כשהיא יבשה בכל מקום, וכשהיא לחה מותר רק במקדש ואסור במדינה, ובכלי אסור]] {{שוליים|י_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_טז|הגודלת שערות בשבת חייבת משום בונה]]''' * '''מקור:''' "הגודלת (קולעת שערות) חייבת משום בונה. ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן (בר נפחא) בשם רבי בנייה: באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא. אמר רבי זעירא לא מסתברא שחייב משום בונה אלא משום אריג. מחלפא שיטתיה דרבי זעירא, " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כו, שו"ע או"ח סימן שג סעיף כו * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יוחנן בשם רבי בנייה: חייבת משום בונה ~ רבי זעירא: אינה חייבת משום בונה אלא משום אורג * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שהגודלת חייבת משום בונה, כדברי הרמב"ם והשו"ע, שכן קלעית שיער נחשבת כבניין * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק שני#כב-א-א|בבלי ביצה כב א — אין דין בניה וסתירה בכלים ככלי מחובר לקרקע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מז-א-ג|בבלי שבת מז א — המחזיר מטה של אומני פשתן (טרסיים) שנתפרקה בשבת - חייב חטאת משום בונה]] {{שוליים|י_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_יז|הקולע שער אדם בשבת חייב משום אורג, ובבהמה פטור שאין נוי לבהמה]]''' * '''מקור:''' "הקולע שלש נימין באדם חייב משום אריג. ואמר רבי זעירא למה משום אורג ולא משום טווה וכי אריג הוא? והכא הוא אמר הכין שקולע חייב משום אורג לא קשיה כאן במרובה (חייב משום אורג) וכאן במועט (חייב משום טווה.) הד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהקולע שער אדם חייב משום אורג ובבהמה פטור מפני שאין נוי לבהמה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פ"ט הי"ט) </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד ב<span class="yerum-runnum">132</span></div>אבל במקופלין {{ירו"מ-הדגשה|ועשוין לקבל כשק}} בין באדם בין בבהמה טמא. {{שוליים|י_יח}}הכוחלת חייבת משום כותבת, הפוקסת חייבת משום צובע{{ירו"מ-הדגשה|ת}}.{{ירו"מ-הוסר|ה}} תנן: התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר בזה ובזה}}. יצחק בר אוריון[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אוריון|°]] אמר מה פליגין? בשלא תלש כנגד הנקב, אבל אם תלש מכנגד הנקב אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} מודה {{ירו"מ-הדגשה|שחייב}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי היה כולו בארץ ונקב חוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|מהו האם הולכים אחר מקום הנקב ופטור ממעשרות או אחר העציץ וחייב}}? אשכחת אמר מה דצריכא לרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] פשיטא ליצחק בן אוריון[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בן אוריון|°]] שאמר שזו המחלוקת בין חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}. תני אין בין עציץ נקוב לשאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד רק אילין אינון, והא אית לך חורניין: {{שוליים|י_יט}}עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. עציץ נקוב {{שוליים|י_כ}}אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. התולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נק{{ירו"מ-הדגשה|ו}}ב פטור. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר לה: סתם. רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מתניתין}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|היא שסובר שאין הבדל בין עציץ נקוב לשאינו נקוב ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בהכשר זרעים שאינו מכשיר מאי טעמא}} התורה ריבת בטהרת זרעים. מאי טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא יא לז|ויקרא שמיני יא לז]]) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו'.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק המצניע</strong><br> ==פרק אחד עשר - הזורק== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק אחד עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_א|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יא_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מחייב וחכמים {{שוליים|יא_ב}}פוטרין. <br><strong>גמ':</strong> זריקה תולדת הוצאה היא ולא {{ירו"מ-הדגשה|תולדת מושיט, שבמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב, אבל הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים לא}} שנייא בין על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי בין על דעתהון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|פטור, ואינו חייב אלא אם כן נחה}} {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|אומרים קלוטה כמי}} שנחה. {{ירו"מ-ביאור|ורק בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד חולק [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי וסובר שאף שלא נחה כמי שהונחה דמיא.}} {{ירו"מ-הדגשה|הזורק}} מרשות הרבים לרשות היחיד, על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אפילו לא נחה. על דעתהון דרבנן והוא שנחה, דאמר רבי אבא בר חונא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר חונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} לא חייב [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אלא על ידי רשות היחיד מקורה {{ירו"מ-הדגשה|דאמרינן בית כמאן דמליה דמי, אבל רשות הרבים אי אפשר שיהיה מקורה}}. <br><br> <span id="דף_סה_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''הדא דאת אמר בפשוטין, אבל במקופלין''', כלומר אם הם עשויים לקבל כמו שק, אז '''בין באדם בין בבהמה טמא''', מקבל טומאה. אומרת הגמרא: '''הכוחלת חייבת משום כותבת'''. '''הפוקסת''' - ששמה אודם לפנים כדי שיהיו אדומות - '''חייבת משום צובע'''. אומרת הגמרא: תנן, למדנו, '''התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור ורבי שמעון'''-פוטר בזה ובזה. יצחק בר אוריון אמר, '''מה פליגין? בשלא תלש כנגד הנקב'''. כלומר, אם הוא תלש מעציץ נקוב שלא כנגד הנקב, בזה יש מחלוקת ורבי שמעון פוטר. '''אבל אם תלש מכנגד הנקב אף רבי שמעון מודה''' שהוא חייב, שזה כאילו הוא תולש מהאדמה. רבי ירמיה בעי: '''היה כולו בארץ ונקב חוץ לארץ'''? כלומר, העציץ כולו היה בארץ ישראל, והנקב היה בחוץ לארץ - מהו? האם הולכים אחר מקום הנקב, ואז זה כאילו יונק מחוץ לארץ ויהיה פטור ממעשרות, או שהולכים אחר העציץ עצמו שהוא בארץ ישראל, ולכן יהיה חייב. אומרת הגמרא: '''אשכחת אמר מה דצריכא לרבי ירמיה פשיטא ליצחק בן אוריון''', כי רבי יצחק בן אוריון '''שאמר שזו המחלוקת בין חכמים לרבי שמעון'''. כלומר, לפי רבי יצחק בן אוריון הכל הולך אחר החור, זה האינקא. אז אם החור הוא בחוץ לארץ, פשוט שיהיה פטור ממעשרות. '''תני אין בין עציץ נקוב לשאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד'''. כלומר, ההבדל היחיד הוא שהעציץ שאינו נקוב - אם ירטיבו את הצמחים שעליו, הם יוכשרו לקבל טומאה. שואלת הגמרא: '''רק אילין אינון'''? הזה ההבדל היחיד? '''והא אית לך חורניין: עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. התולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נקוב פטור'''. יש הרבה דברים. '''רבי יוסה אמר לה: סתם'''. '''רבי חנניה מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, רבי שמעון'''- שמתניתין רבי שמעון. כלומר, כמו שאמרנו, שהוא סובר שאין הבדל בין עציץ נקוב לשאינו נקוב, כי גם מי שתולש משניהם יהא פטור. אבל בהקשר לזרעים הוא מודה שעציץ נקוב אינו מכשיר. כלומר, אם ירטיבו את הצמחים שנמצאים בעציץ נקוב, הם לא יוכשרו לטומאה. '''מאי טעמא''' - '''רבי שמעון התורה ריבת בטהרת זרעים'''. אנחנו רואים את זה מפסוק. '''מאי טעמא (ויקרא שמיני יא לז) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו''''. לרבות אפילו זריעה כלשהי, כלומר אפילו אם זה בעציץ נקוב, זה יבטל אותו, כאילו מחובר לאדמה, והוא לא יוכשר לקבל טומאה. הדרן עלך פרק המצניע. מתני': '''הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרין'''. גמ': '''זריקה תולדת הוצאה היא''', ולא שנייא בין על דעתיה דרבי בין על דעתהון דרבנן ששנה. מרשות הרבים לרשות היחיד, על דעתיה דרבי אפילו לא נחה. על דעתהון דרבנן והוא שנחה, דאמר רבי אבא בר חונא בשם רב, '''לא חייב רבי אלא על ידי רשות היחיד מקורה'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סד עמוד ב''' {{שוליים|י_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_יח|התולש עציץ נקוב בשבת חייב, ואינו נקוב פטור]]''' * '''מקור:''' "הכוחלת חייבת משום כותבת, הפוקסת חייבת משום צובעת. תנן: התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור ורבי שמעון (בן יוחאי) פוטר בזה ובזה. יצחק בר אוריון אמר מה פליגין? בשלא תלש כנגד הנקב, אבל אם תלש מכנגד הנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שג סעיף כה * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי שמעון בן יוחאי: תנא קמא מחייב בנקוב ופוטר באינו נקוב, ריש"ק פוטר בזה ובזה * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שנקוב חייב ואינו נקוב פטור, ובכולו בארץ ונקב חוץ לארץ תולה בהוצאת הנקב דוקא (רמב"ם שבת כג,יב; שו"ע או"ח שג,כה) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ושלושה#קמח-א-ג|בבלי שבת קמח א — מותר לשאול מחברו כדי יין וכדי שמן בשבת, ובלבד שלא יאמר "הלוני" אלא "השאילני"]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ושלושה#קמח-א-ד|בבלי שבת קמח א — אסור לשאול ככר לחם או דבר הנמדד בשבת בלשון "הלויני" אלא בלשון "השאילני", ואם אינו מאמינו -]] {{שוליים|י_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_יט|עציץ נקוב הנטוע בכרם - הזרעים שבו מתקדשים ונאסרים בכלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש]]''' * '''מקור:''' "עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. עציץ נקוב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה כג, שו"ע יו"ד סימן רצו סעיף יז, שו"ע יו"ד סימן רצז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק שמיני#קטז-א-א|בבלי חולין קטז א — בשר שנתבשל בחלב אסור לא רק באכילה אלא גם בהנאה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שני#כה-א-ג|בבלי פסחים כה א — אין מתרפאים בעצי אשירה של עבודה זרה אפילו במקום סכנת נפשות]] {{שוליים|י_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשירי#דין-י_כ|עציץ שאינו נקוב אינו מכשיר זרעים לקבלת טומאה על ידי מים שבו, ועציץ נקוב מכשירם]]''' * '''מקור:''' "אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. התולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נקוב פטור. רבי יוסה (אסי) אמר לה: סתם. רבי חנניה מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק מתניתין רבי שמעון (בן יוחאי) היא שסובר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה ט, רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה י הדרן עלך המצניע י * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יוסי (סתם) ~ רבי שמעון בן יוחאי (עציץ נקוב ושאינו נקוב שווים לענין תלישה, אך שאינו נקוב אינו מכשיר זרעים משום ריבוי התורה בטהרת זרעים) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי כמובא בהלכה, שעציץ שאינו נקוב אינו מכשיר זרעים לטומאה, כיון שהתורה ריבתה בטהרת זרעים, וכן פסק הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין. {{שוליים|יא_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_א|הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, האם חייב]]''' * '''מקור:''' "הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, רבי עקיבא (בן יוסף) מחייב וחכמים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יב, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שמו סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי עקיבא: חייב משום שהוציא והכנס דרך רשות הרבים ~ חכמים: פטור עד שיעביר ארבע אמות ברשות הרבים * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים, שאין חייב עד שיעביר ד' אמות ברה"ר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#צו-א-ב|בבלי שבת צו א — המעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים באמצע, שלא בדרך זריקה או הושטה ישירה, פט]] {{שוליים|יא_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_ב|הזורק חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, האם חייב אף בלא נחה או רק כשנחה]]''' * '''מקור:''' "פוטרין. גמ : זריקה תולדת הוצאה היא ולא תולדת מושיט, שבמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב, אבל הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים לא שנייא בין על דעתיה דרבי בין על דעתהון דרבנן פטור, ואינו חי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יג, הלכה טז * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי ~ חכמים: רבי מחייב אף בלא נחה (קלוטה כמי שנחה), חכמים מחייבים רק אם נחה בפועל * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאין אומרים קלוטה כמי שנחה וצריך שינוח בפועל, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יג הלכה טז), בהתאם לסוגייתנו ולסוגיה המקבילה בבבלי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#צח-ב-א|בבלי עירובין צח ב — המושיט חפץ לחבירו תוך שלושה טפחים מרשות לרשות דרך רשות הרבים, לרבנן צריך הנחת החפץ ממש על ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#צז-א-א|בבלי שבת צז א — המוציא חפץ מרשות לרשות ומעביר תוך שלושה טפחים מן הקרקע חייב חטאת, ולמעלה מעשרה טפחים פטור ]] </div> 1tfexgnr5pgiwkiyxptrulo6n8xvbea 106 1754929 3078508 3078354 2026-08-21T14:12:37Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078508 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק אחד עשר — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד א<span class="yerum-runnum">133</span></div>מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר אפילו אינה מקורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן הייתה עומדת בראש הגג וזרק}} {{ירו"מ-הדגשה|לה גט, כיוון שהגיעה לאויר הגג מגורשת, ואמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|יא_ג}}והוא שתרד לאויר מחיצות. {{ירו"מ-ביאור|משמע שאפילו אינו מקורה.}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} בעא קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|האם}} מתניתא דגיטין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי עבד אויר מחיצות כממשן, {{ירו"מ-הדגשה|דאמר גבי שבת קלוטה כמי שהונחה, אבל לחכמים לא יהיה גט עד שינוח בגג}}? אמר ליה {{ירו"מ-הדגשה|הכא בגיטין}} דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|ואי סלקא דעתך דאף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} סבר דל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי{{ירו"מ-הוסר|הכא}} {{ירו"מ-הוסר|בגיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|בעינן}} {{ירו"מ-הדגשה|מקורה}}, ויתיבינה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר מקורה ואת אמרת {{ירו"מ-הדגשה|שהמשנה במסכת גיטין שמדברת בגג ש}}אינו {{ירו"מ-הדגשה|מקורה הולכת כשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי? {{ירו"מ-הדגשה|אלא ודאי}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} סבר דל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|לא בעינן}} מקורה. מה בין גיטין מה בין שבת? אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: בשבת כתיב ([[שמות כ י|שמות יתרו כ י]]) לא תעשה כל מלאכה, {{ירו"מ-הוסר|ונעשית}}{{ירו"מ-הדגשה|ואי אמרינן קלוטה כמי שהונחה נמצאנו מחייבים על מלאכה שנעשית}} היא מאיליה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|בגיטין}} התורה אמרה ([[דברים כד א|דברים כי תצא כד א]]) ונתן בידה ברשותה. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהגיעה לאויר מחיצות הוה ברשותה. תנן: מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|מחייב וחכמים פוטרין. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא שנו אלא למטה מעשרה, הא למעלה מעשרה {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. מילתיה דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר אפילו למעלה מעשרה {{ירו"מ-הוסר|מותר}}{{ירו"מ-הדגשה|חייב}}. דאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מעגלות למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}, ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|למד זורק ממושיט, כמו שמושיט למעלה מעשרה חייב, שכך הייתה עבודת הלוים במשכן, אף זורק למעלה מעשרה חייב}}. אית תניי תני {{ירו"מ-ביאור|במשנה הבאה}} כיצד, אית דלא תני כיצד. על דעתיה דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} שסובר ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|יליף מעגלות}}, אית כאן כיצד. {{ירו"מ-ביאור|שהמשנה הבאה היא המשך למשנה שלנו.}} על דעתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} לית כאן כיצד. רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] שאל זרק מרשות היחיד לרשות הרבים ונזכר עד שהוא ברשות הרבים, {{ירו"מ-הדגשה|קדם שתנוח}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} יעשה כמי שנחה ברשות הרבים ויהא חייב, {{ירו"מ-הוסר|שתים}}{{ירו"מ-הדגשה|דכשנכנסה לרשות הרבים כאילו נחה}}. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] לא חייב [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|משום דקלוטה כמי שהונחה וכאילו נחה ברשות הרבים}}, אלא על ידי {{ירו"מ-הוסר|רהי}}{{ירו"מ-הדגשה|שנח לבסוף ברשות היחיד}} השנייה. שהרי כך היתה מלאכת מושיט דגמרינן זורק ממושיט שהיה במשכן, ואף ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אם נזכר קודם שתנוח פטור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הוסר|אומר }}בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: היה עומד ברשות הרבים וזרק למעלה מעשרה {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר}}, רואין {{ירו"מ-הוסר|שאם תפול }}אם {{ירו"מ-הוסר|נחה}}{{ירו"מ-הדגשה|היתה נופלת ברגע שנזכר ותנוח}} בתוך ד' אמות פטור, ואם לאו חייב. {{ירו"מ-ביאור|אף שבאותו רגע היא במקום פטור.}} והתני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד}} באמצע, רואין שאם תפול {{ירו"מ-הוסר|נחה}}{{ירו"מ-הדגשה|ותנוח}} בתוך ד' אמות פטור, ואם לאו חייב. {{ירו"מ-הדגשה|וקשה}}, תמן {{ירו"מ-הדגשה|בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד}} את אמר {{ירו"מ-הדגשה|דמה שהילכה ברשות היחיד}} אי{{ירו"מ-הדגשה|נו}}{{ירו"מ-הוסר| ן רה}} {{ירו"מ-הוסר|מצטרפת}}{{ירו"מ-הדגשה|מצטרף}} {{ירו"מ-הדגשה|לארבע אמות, וצריך שיהיה ארבע אמות ברשות הרבים בלי רשות היחיד}}. והכא {{ירו"מ-הדגשה|בזורק מעל עשרה טפחים}} את אמר {{ירו"מ-הוסר|רה}}{{ירו"מ-הדגשה|שמה שהלכה במקום פטור}} {{שוליים|יא_ד}}{{ירו"מ-הוסר|מצטרפת}}{{ירו"מ-הדגשה|מצטרף}} {{ירו"מ-הדגשה|לארבע אמות ברשות הרבים}}. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תמן {{ירו"מ-הוסר|שאם}}{{ירו"מ-הדגשה|אם}} תפול קרקע שתחתיה רשות היחיד, {{ירו"מ-הדגשה|לכן אינו מצטרף לארבע אמות ברשות הרבים}}. ברם הכא {{ירו"מ-הוסר|שאם}}{{ירו"מ-הדגשה|אם}} תפול קרקע שתחתיה רשות הרבים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה: זרק {{ירו"מ-הדגשה|מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר}} ד' אמות ברשות הרבים חייב {{ירו"מ-הדגשה|שתים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה עבד ד' אמות ברשות הרבים <br><br> <span id="דף_סה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף ס"ה. אנחנו נתחיל מהמשנה בדף הקודם, פרק י"א הלכה א'. אומרת המשנה: "הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד-- רשות הרבים באמצע, רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים". אומרת הגמרא: זריקה תורת הוצאה היא, וזאת תורת מושיט. כי יש הבדל בין מושיט לזורק. כי במושיט, אם אדם מושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, הוא יהיה חייב. אנחנו יודעים שזה היה עבודת הלוים, היו מושיטים את הקרשים מהעגלה לעגלה, כאשר באמצע, כל עגלה הייתה רשות יחיד ובאמצע זה רשות הרבים. אבל הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים, לא שנא בין דעת רבי לדעת חכמים, פטור. כי הוא לא חייב אלא אם כן זה נח. אם זה נח ברשות הרבים, רק אז זה יהיה חייב. אבל אם זה לא נח, אלא רק זרק את זה וזה עבר באוויר, אז הוא יהיה פטור ולא אומרים "קלוטה כמי שנחה דמיא", כי כל מה שרבי אומר "קלוטה כמי שנחה דמיא" זה רק אם הוא זורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד, שבזה רבי חולק. רבי סובר שלמרות שזה לא נח ברשות היחיד, זה כאילו שמונח. הוא סובר, זורק מרשות הרבים לרשות היחיד, על דעת רבי זה אפילו לא נח, זה נחשב כאילו נח. תכף נראה איך מדובר. אבל דעת חכמים אפילו רק עד שהוא נח. כלומר, אפילו זה עבר בשטח יחיד, זה לא נקרא שזה נח, עד שזה ממש ינוח. באוויר זה לא נקרא שזה נח. איפה ראינו את זה? "דאמר רבה בר חנה בשם רב: לא חייב רבי אלא ברשות יחיד מקורה". כלומר, כל מה שרבי מחייב זה רק ברשות היחיד מקורה. בגלל שיש גג, אז רואים את הבית כאילו כולו מלא. אבל ברשות הרבים זה לא שייך, כי אין מציאות של רשות הרבים מקורה, כי אם היא מקורה זה כבר לא רשות הרבים. אז בעצם לכן, כל מה שאמר רבי שאם זרק מרשות אחת לרשות דומה ובאמצע יש רשות אחרת, חייב, זה רק כאשר הוא זרק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד. כי אז אני רואה את רשות היחיד שהיא מקורה, אני רואה אותה כאילו היא מלאה, ואז גם כשהיא באוויר זה כאילו נח, אז זה כאילו הוציא מרשות הרבים לרשות היחיד ומרשות היחיד לרשות הרבים. אבל אם זה הפוך, כלומר אם הוא זרק מרשות היחיד לרשות היחיד ובאמצע יש רשות הרבים, פה גם רבי מודה שפטור, כיוון שכמו שאמרנו, כל הסיבה שרבי אומר שזה כמו נח בגלל שיש גג, אבל ברשות הרבים הרי לא שייך גג, ממילא זה לא נקרא כאילו זה מלא וממילא לא נחשב כמו נח ויהיה פטור. אומרת הגמרא: '''מילתיה דרבי יוחנן אמר אפילו אינה מקורה'''. כלומר, לפי רבי יוחנן רשות היחיד גם בלי גג נחשב כאילו שהוא כולו מלא, כשזה באוויר זה כאילו נח. איפה ראינו את זה? "דתנן, הייתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט. כיוון שהגיעה לאוויר הגג מגורשת. '''ואמר רבי אימי בשם רבי יוחנן והוא שתרד לאויר מחיצות'''". כלומר, אם היה מעקה בגג, צריך שזה יירד מתחת המחיצות האלה, יגיע למחיצות. מה שמעיקרן בכל מקרה שאין קיר, אין תקרה. אבל דרך שזה באוויר זה כבר נחשב כאילו נח לפי רבי יוחנן. אומרת הגמרא: '''רבי אימי בעא קומי רבי יוחנן, מתניתא דגיטין כרבי'''? כלומר אם המשנה בגיטין שאומרת שהאישה מגורשת, כאילו קיבלה את הגט אפילו שזה לא נגע, לא נח, אלא כיוון שזה היה באוויר של המחיצות של הגג, שזה רשות היחיד, אז זה כבר נחשב כאילו נח. האם זה כרבי ד'''רבי עבד אויר מחיצות כממשן'''? כלומר שלפי רבי רשות היחיד נחשב כאילו מלא, כמו שראינו גם בשבת שאמר "קלוטה כמי שנחה דמיא". אבל לחכמים, שהם סוברים שאם זה היה באוויר של רשות היחיד זה לא נחשב נח לגבי שבת, אז גם בגיטין זה לא יהיה גט עד שיהיה נח בגג. '''אמר ליה דברי הכל היא'''. עכשיו, אבל אם באמת רבי יוחנן סובר שלרבי זה לא נחשב מונח אלא אם כן יש גג, כל מה שרבי אמר שברשות יחיד זה נחשב מונח אם זה באוויר, זה רק אם יש גג, אז היה יכול להקשות לו: '''ויתיבינה רבי אומר מקורה ואת אמרת אינו רבי'''? מזה שהוא לא אמר לו את זה, כנראה שרבי יוחנן סובר שלרבי לא בעינן מקורה. כלומר רבי יוחנן סובר שלרבי גם בלי גג, אם זה עבר ברשות יחיד זה נחשב כאילו מונח. שואלת הגמרא: '''מה בין גיטין מה בין שבת'''? כלומר למה רבי יוחנן אמר לו שבגיטין כולם מודים, אפילו חכמים סוברים שברגע שזה באוויר זה כבר נחשב כאילו נח וכאילו הגיע לרשותה, ובשבת הרי הם חולקים? אמר רבי אילא: בשבת כתיב '''לא תעשה כל מלאכה'''. ואם אתה אומר "קלוטה כמי שנחה דמיא", כלומר כבר שזה באוויר אתה מתייחס כאילו זה כבר נח, נמצאנו מחייבים על מלאכה שעשית מאליה, כי הרי הנחה נעשית מאליה. זה נכנס לרשות, אבל ההנחה נעשתה לבד. אז לכן אני לא יכול לחייב עד שזה ינוח. ברם הכא בגיטין, '''התורה אמרה ונתן בידה''', כלומר שיהיה ברשותה, וכיוון שזה הגיע לאוויר מחיצות נחשב כאילו ברשותה. אומרת הגמרא, למדנו במשנה: מרשות היחיד לרשות היחיד, רשות הרבים באמצע, רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים. אמר שמואל: '''לא שנו אלא למטה מעשרה'''. כלומר אם זה עבר למטה מעשרה, כי אז אני יכול להגיד שרשות הרבים זה היה רשות הרבים, אבל למעלה מעשרה זה מקום פטור בכלל, אז כולם מודים שמותר. אומרת הגמרא: '''מילתיה דרבי אלעזר אמר אפילו למעלה מעשרה''' חייב. '''דאמר רבי אילא בשם רבי אלעזר מעגלות למד רבי עקיבא'''. ועגלות, כלומר רבי עקיבא למד מעגלות, הרי בעגלות הם ברשות היחיד ובאמצע רשות הרבים, וכשהוא מעביר מאחד לשני אז הוא חייב. '''ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון'''. עגלות היו מעל עשרה טפחים. עכשיו מה המחלוקת ביניהם? שרבי עקיבא גם למד זורק ממושיט. הוא אומר הרי במשכן הרי לא זרקו, היה הושטה, היו מושיטים קרשים מעגלה לעגלה. אז רבי עקיבא למד זורק ממושיט, כמו שמושיט למעלה מעשרה חייב כי כך הייתה עבודת הלווים, אז גם זורק למעלה מעשרה חייב. אומרת הגמרא: '''אית תניי תני כיצד'''. כלומר יש מי ששנה במשנה הבאה "כיצד", כלומר הוא סובר שהמשנה הבאה זה המשך למשנה שלנו. '''ואית דלא תני כיצד''', יש מי שסובר, מי שלא כתב כיצד, שהוא סובר שהמשנה הבאה זה משהו אחר. ואומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי אלעזר''' שסובר שרבי עקיבא למד מעגלות, '''אית כאן כיצד'''. כלומר כיוון שהוא אומר שרבי עקיבא למד מעגלות בעצם המשך, אז לכן שייך לגרוס כיצד. אבל '''על דעתיה דשמואל לית כאן כיצד''', שהוא אומר שבעצם מדובר בלמטה מעשרה, בעצם לא למדו את זה מעגלות, אז לא שייך לגרוס כיצד. אומרת הגמרא: '''רבי יצחק בי רבי אלעזר שאל, זרק מרשות היחיד לרשות הרבים ונזכר עד שהוא ברשות הרבים'''. קודם שתנוח, '''על דעתיה דרבי עקיבא יעשה כמי שנחה ברשות הרבים ויהא חייב'''? כי יש כאן נחה של רשות הרבים כאילו זה נח. הרי אמרנו עכשיו במשנה שאם הוא זורק מרשות היחיד לרשות היחיד ובאמצע רשות הרבים אז הוא חייב. למה? כי כנראה רבי עקיבא סובר שכשזה עבר באוויר רשות הרבים זה כאילו נח. אז אם זה ככה, אם הוא זורק מרשות היחיד לרשות הרבים והוא נזכר שזה עדיין באוויר עוד לא נח, אז לפי רבי עקיבא יהיה חייב. לכאורה ככה צריך להיות, כי הרי אם רבי עקיבא סובר שבאוויר רשות הרבים זה כבר נח, אז גם כאן צריך חייב למרות שהוא נזכר לפני שנח. '''אמר רבי חונה: לא חייב רבי עקיבא, אלא על ידי השנייה'''. כלומר, המקרה היחיד שרבי עקיבא חייב זה רק המקרה המיוחד שדיברנו עליו במשנה, שהוא זרק מרשות היחיד לרשות היחיד ודרך רשות הרבים. זה המקרה היחיד שהוא חייב בו. למה? '''שהרי כך היתה מלאכת מושיט דגמרינן זורק ממושיט שהיה במשכן'''. במשכן הרי מושיטים קרשים מעגלה לעגלה, שזה רשות היחיד ורשות היחיד, כשבאמצע יש רשות הרבים. אז רבי עקיבא למד זורק ממושיט, אז צריך בדיוק אותו דבר. כמו ששם מדובר שזה בסוף נח בעגלה השנייה ברשות היחיד, אז גם כאן, שרבי עקיבא חייב, זה רק אם באמת בסוף זה יגיע לנחה ברשות היחיד השנייה. במקרה כזה רבי עקיבא מחייב גם על המעבר ברשות הרבים. אבל אם זה לא נח ברשות היחיד השנייה אז רבי עקיבא לא מחייב. אז באמת גם רבי עקיבא מודה שאם הוא זרק מרשות היחיד לרשות הרבים וזה היה עדיין באוויר והוא נזכר, אז גם לפי רבי עקיבא יהא פטור. ואומרת הגמרא: '''אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר בשם רבי יוחנן, היה עומד ברשות הרבים וזרק למעלה מעשרה''' ונזכר. הוא התכוון לזרוק מרחק יותר מארבע אמות. עכשיו ברגע שזה יצא מעבר לגובה של עשרה טפחים, הוא פתאום נזכר. אז רואים באותה נקודה שבה הוא נזכר, אם אני מותח קו ישר ממקום שבו החפץ נמצא כלפי האדמה, אם המרחק הוא יותר, החפץ עבר כבר יותר מארבע אמות, אז הוא חייב. ואם עוד לא עבר ארבע אמות פטור. כלומר, '''רואין אם בתוך ד' אמות פטור, ואם לאו חייב'''. למרות שבעצם באותו רגע היה במקום פטור. שואלת הגמרא: '''והתני שמואל''' מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד '''באמצע, רואין שאם תפול בתוך ד' אמות פטור, ואם לאו חייב'''. אז לכאורה קשה. '''תמן את אמר''' בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד, שמה שהלכה ברשות היחיד לא מצטרף לארבע אמות, אני צריך שיהא ארבע אמות רשות הרבים בלי רשות היחיד. '''והכא את אמר''' בזורק מעל עשרה טפחים, שמה שהיא הלכה במקום פטור, הרי היא עברה את רוב המרחק מעל עשרה טפחים, ואתה אומר שהמרחק שהיא הלכה מצטרף לארבע אמות. לכאורה קשה. '''אמר רבי חונה: תמן תפול קרקע שתחתיה רשות היחיד'''. כשהוא זורק דרך רשות היחיד, כשהוא נמצא באוויר ברשות היחיד, אם הוא ייפול זה רשות היחיד, אז לכן זה לא מצטרף לארבע אמות. '''ברם הכא תפול קרקע שתחתיה רשות הרבים'''. כשהוא זורק ברשות הרבים וזה יצא מעבר לעשרה טפחים, כאן גם אם זה ייפול, בכל נקודה שזה ייפול, הקרקע שתחתיה זה רשות הרבים, אז לכן הכול מצטרף. אומרת הגמרא: '''תני בשם רבי יודה, זרק ד' אמות ברשות הרבים חייב''' שתיים. כלומר, הוא זרק מרשות היחיד לרשות הרבים, אז הוא חייב על ההוצאה, וכיוון שזה גם עבר ארבע אמות ברשות הרבים, הוא חייב שתיים. '''רבי יודה עבד ד' אמות ברשות הרבים אב מלאכה בפני עצמה'''. רבי יהודה חושב, כי אנחנו יודעים שאין מחייבים אב במקום תולדה, ואם אתה רואה שהוא מחייב, סימן שהוא סובר שארבע אמות זה מלאכה, אב מלאכה בפני עצמו. זה כמו כאילו שעשה שתי אבות מלאכות: הוצאה והולכה של ארבע אמות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סה עמוד א''' {{שוליים|יא_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_ג|זרק גט לאשה ונח באוירה של החצר (חלל מחיצות) בלא שנח על גבי קרקע - חשוב כמונח ומגורשת]]''' * '''מקור:''' "והוא שתרד לאויר מחיצות. (משמע שאפילו אינו מקורה.) רבי אימי (אמי בן נתן) בעא קומי רבי יוחנן (בר נפחא), האם מתניתא דגיטין כרבי דרבי עבד אויר מחיצות כממשן, דאמר גבי שבת קלוטה כמי שהונחה, אבל לחכמים לא יה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות גירושין, פרק ה, הלכה ג, רמב"ם, הלכות גירושין, פרק ה, הלכה ד, שו"ע אה"ע סימן קלט סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדברי הכל בגיטין שקלוטה כמי שהונחה, כרבי (וכן לחכמים בגיטין), והרמב"ם והשו"ע פסקו שדי בירידה לאויר מחיצות בלא קירוי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק שמיני#עט-א-א|בבלי גיטין עט א — אישה העומדת על ראש הגג שזרק לה בעלה גט, כיון שהגיע הגט לאויר הגג הרי זו מגורשת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק שמיני#עט-א-ג|בבלי גיטין עט א — אשה העומדת בגג שיש לו מעקה, גג זה נחשב רשותה, וזריקת גט וקליטתו בתוך תחום הגג מגרשת אותה]] {{שוליים|יא_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_ד|הזורק חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ארבע אמות ברשות הרבים חייב שתים]]''' * '''מקור:''' "מצטרף לארבע אמות ברשות הרבים. אמר רבי חונה: תמן אם תפול קרקע שתחתיה רשות היחיד, לכן אינו מצטרף לארבע אמות ברשות הרבים. ברם הכא אם תפול קרקע שתחתיה רשות הרבים. תני בשם רבי יודה: זרק מרשות היחיד לרשות ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יג, הלכה טז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יודה ~ סתם תנא: רבי יודה מחייב שתים על הנחה ברשות הרבים בצירוף ארבע אמות, וחכמים חולקים בגדרי הצירוף * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יודה שהזורק מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר בהילוכו ארבע אמות ברשות הרבים חייב שתים, כפי שהביא הרמב"ם בהלכות שבת פרק יג הלכה טז * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#צח-ב-א|בבלי עירובין צח ב — המושיט חפץ לחבירו תוך שלושה טפחים מרשות לרשות דרך רשות הרבים, לרבנן צריך הנחת החפץ ממש על ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#צז-א-א|בבלי שבת צז א — המוציא חפץ מרשות לרשות ומעביר תוך שלושה טפחים מן הקרקע חייב חטאת, ולמעלה מעשרה טפחים פטור ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד ב<span class="yerum-runnum">134</span></div>אב מלאכה בפני עצמה. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אין מחייבים התולדה במקום אב}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה מ' מלאכות אינון וניתנין. לא אתינן מתנייתא אלא מילין דכל עמא מודויי בהון. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מתופרי יריעות למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו ולאו כרמלית היה {{ירו"מ-הדגשה|בין היריעות}}. אמר רבי חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]: מן הצד היו מזרקין. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ב|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יא_ה}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}כיצד שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שניהן בדייטי אחת {{ירו"מ-ביאור|צד אחד של רשות הרבים,}} המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים: שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים — מושיטין את הקרשין מזו לזו, אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מיכן פטור. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט והזורק מזו לזו פטור. אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לית כאן פטור אלא מותר. {{ירו"מ-הדגשה|דלמעלה מעשרה מקום פטור הוא ומותר}}. על דעתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} למעלה מעשרה מותר. על דעתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} למעלה מעשרה אסור. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו שניהן בדייטי אחת}} {{ירו"מ-ביאור|באותו צד של רשות הרבים,}} {{ירו"מ-הדגשה|המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים. אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מה שחייב כששניהם בדיוטה אחת זה רק כאשר הם נמצאים באמצע}}{{ירו"מ-הוסר| והוא שתהא}} רשות {{ירו"מ-הדגשה|הרבים ורשות}} הרבים מקפתו מכל צד. {{ירו"מ-הדגשה|שאז גם בניהם נחשב רשות הרבים, אבל אם רשות הרבים רק מהצד שלהם הרי בניהם כרמלית ופטור}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו {{ירו"מ-הדגשה|אם רשות הרבים רק}} מרוח אחת {{ירו"מ-הדגשה|חייב, אף שבניהם כרמלית, שהרי למדנו}} מן אילין עגלות, {{ירו"מ-הדגשה|שהיו בצד רשות הרבים}}, ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שהעביר דרך מקום פטור ואף על פי כן חייב, אף כאן אף שהעביר דרך כרמלית חייב. אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: בלבד על ידי שנים. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אחד שמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פטור}}. בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין, והכא את אמר שנים שעשו חייבין. שניי היא שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד? ב' עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היו זורקים}} שלא לנהוג בקרשים בזיון. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מיכן פטור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: העומד והחלל {{ירו"מ-הדגשה|של הבור}} מצטרפין {{ירו"מ-הוסר|בארבעה}}{{ירו"מ-הדגשה|לארבעה}} והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי עד שיהא עומד שכאן {{ירו"מ-הדגשה|רבה על החלל}} ועומד שכאן רבה, {{ירו"מ-הדגשה|על החלל, או שדי שבשני העומדים יחד יהיה רבה על החלל של הבור}}? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: פשיטא לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|עומד}}{{ירו"מ-הדגשה|יש חוליה רק}} מצד אחד {{ירו"מ-הדגשה|שאין החלל}} מצטרף. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שצריך שלפחות}}{{ירו"מ-הוסר| שאין עומד}} מצד אחד {{ירו"מ-הדגשה|יהיה עומד מ}}רבה {{ירו"מ-הדגשה|על החלל}}. <br><br> <span id="דף_סו_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> ואומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי יודה מ' מלאכות אינון'''. אם ככה, יוצא שלרבי יהודה יש ארבעים אבות מלאכות. אז למה בעצם המשנה לא מנתה את זה? '''לא אתינן מתנייתא אלא מילין דכל עמא מודויי בהון'''. כלומר, לא רשמו במשנה את האבות מלאכות, אלא מלאכות שכולם מודים בהן, וכיוון שבזה יש מחלוקת, אז לא כתבו את זה. '''רבי זעירא ורבי יאשיה בשם רבי יוחנן: מתופרי יריעות למד רבי יהודה'''. כלומר, הסיבה שרבי יהודה מחייב מוליך ארבע אמות, את זה הוא למד מתופרי יריעות, '''שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו'''. שואלת הגמרא: '''ולאו כרמלית היה'''? הרי הם זרקו את זה בין היריעות, אם זה ככה זה כרמלית, שצריך להיות פטור. '''אמר רבי חיננא: מן הצד היו מזרקין'''. כלומר, לא זרקו בתוך היריעות, אלא זרקו מהצד, ושם זה היה רשות הרבים, ולכן אם הוליך ארבע אמות חייב. ככה למד רבי יהודה, ורבי יהודה מתייחס לזה בתור אב, ובעצם כמו שאמרנו, לשיטת רבי יהודה יש ארבעים אבות מלאכות, אבל לא מנו אותם, פשוט לא מנו את זה בגלל שבמשנה מנו רק דברים שאין בהם מחלוקת. אנחנו בפרק י"ד, הלכה ב'. אומרת המשנה: '''כיצד שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים'''. כלומר, אם יש לנו שני מרפסות משני צידי רשות הרבים, אז '''המושיט והזורק מזו לזו פטור'''. כי זה לא היה דרך העבודה במשכן. אבל אם '''היו שניהן בדייטי אחת''', כלומר שתיהן היו בצד אחד של רשות הרבים, כמו נניח לאורך המדרכה, אז '''המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים: שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים — מושיטין את הקרשין מזו לזו, אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מיכן פטור'''. אומרת הגמרא: למדנו במשנה שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט מזו לזו פטור. '''אמר רב לית כאן פטור אלא מותר'''. כלומר, אם זה שני גזוזטראות זו כנגד זו, זה צריך להיות מותר. למה? כי הרי מדובר פה למעלה מעשרה טפחים, ולמעלה מעשרה טפחים זה מקום פטור. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרב למעלה מעשרה מותר. על דעתיה דשמואל למעלה מעשרה אסור'''. כלומר שמואל סובר שגם למעלה מעשרה זה פטור אבל אסור. הגמרא בבבלי אני חושב שאומרת שהחשש הוא שמא זה ייפול וכדומה, ככה אני זוכר. ואומרת הגמרא: תנן, למדנו במשנה, היו שניהם בדייטי אחת, כלומר באותו צד של רשות הרבים, אז המושיט חייב והזורק פטור, שכך הייתה עבודת הלווים. במשכן, כמו שאמרנו, שהעגלות היו אחת אחרי השנייה בטור, והיו מעבירים את הקרשים מעגלה לעגלה. '''אמר רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש רשות הרבים מקפתו מכל צד'''. מה שחייבנו כששניהם בדיוטא אחת זה רק כאשר הם נמצאים באמצע רשות הרבים, ואז בעצם רשות הרבים מקיפה אותם מכל צד, אז כיוון שהיא מקיפה אותם מכל צד, גם מה שביניהם נחשב רשות הרבים. אבל אם הם היו מונחים בצידי רשות הרבים, ורק מצד אחד שלהם יש רשות הרבים, הצד השני שלהם זה רשות היחיד או קיר, אז ביניהם זה כרמלית ופטור. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: אפילו מרוח אחת''' יהיה חייב, כי למרות שמה שביניהם נקרא כרמלית, הרי למדנו מדין העגלות, שהיו בצד רשות הרבים, '''ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון'''. הרי העגלות עצמן זה למעלה מעשרה, כלומר בעצם הוא מעביר דרך מקום פטור, ואף בכך חייב. אז גם כאן, למרות שבעצם העגלות נמצאות בצד רשות הרבים וביניהם זה כרמלית, אף על פי כן, אם מעביר מאחד לאחד, יהיה חייב. כמו בעגלות, הרי שם הוא מעביר דרך מקום פטור וחייב, אז פה שהוא מעביר דרך כרמלית גם כן חייב. '''אמר רבי אחא בשם רבי מיישא בלבד על ידי שנים'''. כאילו הושטה חייב דווקא על ידי שניים, שאחד מושיט ואחד מקבל. אבל אם אחד עושה את זה, נניח אחד הושיט מרשות יחיד לרשות יחיד דרך רשות הרבים והניח בעצמו, מקרה כזה הוא פטור. שואלת הגמרא: זה מוזר, הרי '''בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין, והכא את אמר שנים שעשו חייבין'''? ואתה אומר, באמת זה מקרה מיוחד. '''שניי היא שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד? ב' עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין'''. ואחד היה מוסר לשני. '''תני בר קפרא שלא לנהוג בקרשים בזיון'''. למה בעצם לא זרקו? שלא ינהג בקרשים מנהג ביזיון. אומרת הגמרא: תנן, חוליית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מיכן פטור. '''אמר רבי יוחנן: העומד והחלל מצטרפין והוא שיהא העומד רבה על החלל'''. כלומר גם הדפנות של הבור וגם החלל מצטרפים לארבעת הצדדים, והוא שיהא עומד רבה על החלל. '''רבי זעירא בעי עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה'''? כלומר האם אני צריך שכל דופן של הבור יהא יותר מהחלל, או שדי שבשני העומדים יחד יהא רבה על החלל של הבור. '''אמר רבי יוסה: פשיטא לרבי זעירא מצד אחד מצטרף. פשיטא ליה מצד אחד רבה'''. כלומר פשיטא לו שאם יש חוליה רק מצד אחד, החלל לא מצטרף, ועוד פשיטא לו שצריך שלפחות צד אחד יהא עומד מרובה על החלל, אלא כל הספק שלו האם צריך שגם הצד השני יהא רבה על החלל, או שמספיק שרק אחד מהם יהא רבה על החלל. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סה עמוד ב''' {{שוליים|יא_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_ה|המושיט חפץ ברשות הרבים משני מקומות שבצד אחד חייב, ואילו הזורק ביניהם פטור]]''' * '''מקור:''' "כיצד שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שניהן בדייטי אחת (צד אחד של רשות הרבים,) המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים: שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים — מוש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יג, הלכה יח, רמב"ם, הלכות שבת, פרק יג, הלכה יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, שכן כך היתה עבודת הלוים בעגלות שהושיטו הקרשים ולא זרקום; והרמב"ם (הלכות שבת פרק יג הלכה יח-יט) פסק כן להלכה. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#צו-א-ד|בבלי שבת צו א — שתי גזוזטראות ברשות הרבים הנמצאות בדיוטא אחת (בקו אחד), המושיט קרש או חפץ מזו לזו חייב, וה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#צו-א-ג|בבלי שבת צו א — הזורק או המושיט חפץ משתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים - פטור]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד א<span class="yerum-runnum">135</span></div>לא צורכה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דא}} {{ירו"מ-הוסר|אפילו}}{{ירו"מ-הדגשה|אלא האם צריך שגם}} עומד השני {{ירו"מ-הדגשה|ירבה על החלל או די שאחד ירבה. תנן}} חוליות הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, {{ירו"מ-הדגשה|הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מיכן פטור. ותני עליה נטל מהם ונתן בתוך ארבע אמות פטור, יותר מארבע אמות חייב}}. מה אנן קיימין? אם בגבוהין עשרה ורחבן ארבעה רשות {{ירו"מ-ביאור|היחיד}} בפני עצמה היא, {{ירו"מ-הדגשה|ואם נטל ממנה והניח ברשות הרבים חייב}}. גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה, {{ירו"מ-הדגשה|הוה מקום פטור}}, הדא היא דאמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] בשם איסי[[ביאור:עץ מסורת#איסי בן יהודה|°]]: קנה נעוץ ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ומותר לכאן בלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין {{ירו"מ-הדגשה|בשחולית הבור והסלע}} {{ירו"מ-הוסר|בשאינן}}{{ירו"מ-הדגשה|אינן}} לא רחבים ד' ולא גבוהין י', {{ירו"מ-הדגשה|שדינם כרשות הרבים}}. ולא כן אמר חייה בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בר רב|°]]: כל המעכב דריסה ברשות הרבים נקרא כרמלית? אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: מה דאמר חייה בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בר רב|°]] באמצע, {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שזה מעכב את הרבים נידון ככרמלית}}. אבל מן הצד רשות הרבים מבטלתה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|בגבוהין עשרה ואין בהם ארבעה}} לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן {{שוליים|יא_ו}}המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב, אם להוציא ממנה הליחה פטור. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן {{שוליים|יא_ז}}הצד נחש בשבת אם במתעסק שלא ישכנו פטור, אם לרפואה חייב. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לית כאן פטור אלא מותר. ||||{{ירו"מ-הדגשה|לא גורסים}} תמן תנינן|||| {{שוליים|יא_ח}}ועל לפסים ארוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב. <br>אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שמותר, ד}}אם {{ירו"מ-הדגשה|צד את הנחש}} לצורך הדא {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} אם לרפואה חייב. הוי לית כאן פטור אלא מותר. {{ירו"מ-ביאור|ומדובר במקרה שלא צד לצורך אלא שלא ישכנו.}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ג|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יא_ט}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר, למטה מי' טפחים כזורק בארץ. והזורק בארץ ד' אמות חייב. {{שוליים|יא_י}}זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור, חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר}}. מתני' בשאין שם חור. אבל אם יש שם חור מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר וחכמים. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר בין שיש בו {{ירו"מ-ביאור|בחור}} ד' על ד' ובין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל <br><br> <span id="דף_סו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> לכאורה תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף ס"ו. אומרת הגמרא: למדנו במשנה '''חוליית הבור והסלע שהם גבוהים עשרה ורחבים ארבעה''', הנותן מהם הנותן גם הם חייב, פחות מכן פטור. ותניא אלה, כלומר יש ברייתא למשנה הזאתי ואומרת: נטל מהם ונתן בתוך ארבע אמות, פטור. יותר מארבע אמות חייב. כלומר אם הוא נטל חפץ מעל לחוליית הבור והרחיק אותו ארבע אמות, כלומר מהמקום שבו היה החפץ ארבע אמות. לא מדובר שהוא הלך ארבע אמות של רשות הרבים, אלא מדובר שהוא הרחיק את החפץ ארבע אמות מהמקום שבו היה. זאת אומרת הוא מחשיב גם את השטח של החוליית הבור עצמה בתור חלק מארבע אמות. אז חייב. '''מה אנן קיימין? אם בגבוהין עשרה ורחבן ארבעה רשות בפני עצמה היא''' - כלומר חוליית הבור עצמה זה רשות היחיד. אז אם נטל ממנה והניח ברשות הרבים חייב מיד, לא צריך ללכת ארבע אמות. ואם '''גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה''', אז בעצם המקום הזה נקרא מקום פטור. אז אם מקום פטור, השטח הזה לא צריך להתחשב בכלל. אז זה צריך בעצם, אם הוא מוליך מהמקום של החפץ ארבע אמות וזה כולל המקום של המקום פטור, אז אין ארבע אמות ולכן פטור. כן, '''הדא היא דאמר רב חסדא בשם איסי: קנה נעוץ ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ומותר לכאן בלבד שלא יחליף'''. כלומר יש קנה נעוץ שהוא גבוה עשרה טפחים ואין בו ארבעה טפחים, אז הוא בעצם מקום פטור, ומותר לאנשי רשות היחיד להשתמש בו, ומותר גם לאנשי רשות הרבים להשתמש בו, אבל בלבד שלא יחליף. כלומר שלא אחד מרשות היחיד ישים והשני יקח משום שבעצם הוא השתמש בזה כדי להוציא מרשות זה, ואם מוציא פטור, רק ברבנן זה אסור. '''אלא כן אנן קיימין לא רחבים ד' ולא גבוהין י'''', שאז נהנה מרשות הרבים, אז לכן גם השטח שלהם נחשב. זאת אומרת אם יש איזה חפץ על החוליית הבור הזאת והוא לוקח ומוליך את זה כך שמהמקום שבו היה החפץ קודם כולל השטח של החוליית הבור ומה שהוא הוליך אותו ברשות הרבים, הכל ביחד זה ארבע אמות - חייב. כי בעצם גם החוליית הבור עצמו נדון כרשות הרבים. שואלת הגמרא: '''ולא כן אמר חייה בריה דרב: כל המעכב דריסה ברשות הרבים נקרא כרמלית'''? אז אם זה ככה חוליית הבור זה כרמלית, זה לא רשות הרבים. אז למה שהוא יצטרף? '''אמר רבי יודן: מה דאמר חייה בריה דרב באמצע'''. כלומר, דווקא אם הדבר המעכב הוא באמצע רשות הרבים, כיוון שהוא מעכב אז הוא נדון ככרמלית. '''אבל מן הצד רשות הרבים מבטלתה'''. אם מהצד, כיוון שזה מהצד זה לא מעכב את ההליכה, אז לכן זה מתבטל לגבי רשות הרבים ונחשב גם כרשות הרבים, לכן גם החוליית הבור עצמה תצטרף. '''אמר רבי יוחנן לית כאן פטור אלא מותר'''. כלומר אם זה מקום פטור אז לא רק פטור אלא אפילו מותר. ותאמר '''תמן תנינן המפיס מורסא בשבת''' - כלומר מי שיש לו איזה מוגלה אז הוא מפוצץ אותה. אם הכוונה שלו '''לעשות לה פה''', כלומר לדאוג שיהיה פתח פתוח שייכנס אוויר ויצא המוגלה כל הזמן, אז הוא חייב. אבל אם כל מה שהוא רוצה זה רק '''להוציא ממנה הליחה''' שמפריעה לו, אז הוא פטור. '''ואמר רבי יוחנן לית כאן פטור אלא מותר'''. גם שמה זה לא פטור אלא מותר. '''תמן תנינן הצד נחש בשבת אם במתעסק שלא ישכנו פטור, אם לרפואה חייב'''. גם פה '''אמר רבי יוחנן לית כאן פטור אלא מותר'''. אלו שלושה מקרים - כל מקום שכתוב פטור בשבת זה פטור אבל אסור, חוץ מהשלושה מקרים האלה שפטור ומותר. '''אמר רבי זעירא: ויאות''' - אמר רבי יוחנן שמותר, כי אם הצד נחש לצורך, כלומר אם צד נחש לצורך, אדרבה, כבר תנינן '''אם לרפואה חייב''', זה כבר כתוב. אבל '''לית כאן פטור אלא מותר''' - כי מדובר שהוא צד את זה שלא לצורך, אלא שלא ישחית אותו, אז ודאי שצריך להיות מותר. בפרק י"א הלכה ג' אומרת המשנה: '''הזורק ד' אמות בכותל''' - כלומר הוא זרק, אז זה עבר ארבע אמות, אבל בדיוק בקצה ארבע אמות זה נתקע, נדבק בכותל. אז אם זה נדבק '''למעלה מי' טפחים כזורק באויר''', כי למעלה מעשרה טפחים זה מקום פטור. '''למטה מי' טפחים כזורק בארץ''' - זה כאילו נפל לארץ והוא חייב. '''והזורק בארץ ד' אמות חייב'''. '''זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור''' - כלומר הוא התכוון שיגיע פחות מד' אמות, וזה באמת נפל שמה, אבל התגלגל אחר כך חוץ מד' אמות הוא פטור. אבל אם הוא '''חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סו עמוד א''' {{שוליים|יא_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_ו|המפיס מורסא בשבת להוציא ליחה מותר, ואם מתכוון לעשות לה פה חייב]]''' * '''מקור:''' "המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב, אם להוציא ממנה הליחה פטור. אמר רבי יוחנן (בר נפחא) לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שאין זה פטור בלבד אלא מותר לכתחילה, כשם שנפסק ברמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כתובות/פרק ראשון#ו-ב-ג|בבלי כתובות ו ב — המפיס מורסא בשבת לעשות לה פה חייב, ולהוציא ממנה ליחה פטור אבל אסור]] {{שוליים|יא_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_ז|הצד נחש בשבת כדי שלא ישכנו]]''' * '''מקור:''' "הצד נחש בשבת אם במתעסק שלא ישכנו פטור, אם לרפואה חייב. אמר רבי יוחנן (בר נפחא) לית כאן פטור אלא מותר. ||||לא גורסים תמן תנינן||||" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה כה, שו"ע או"ח סימן שיג סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא (פטור) ~ רבי יוחנן (מותר) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שמותר לגמרי, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|יא_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_ח|הצד נחש שלא ישכנו]]''' * '''מקור:''' "ועל לפסים ארוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב. אמר רבי זעירא: ויאות אמר רבי יוחנן (בר נפחא) שמותר, דאם צד את הנחש לצורך הדא כבר תנינן אם לרפואה חייב. הוי לית כאן פטור אלא מותר. (ומדובר במקרה ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ח, הלכה ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הותר לגמרי כרבי יוחנן, שהרי אף הצדו לרפואה חייב (ולא פטור), מכלל שהצדו כדי שלא ישכנו מותר לכתחילה, וכן פסק הרמב"ם {{שוליים|יא_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_ט|הזורק חפץ ופגע בכותל בתוך ד' אמות: אם פגע למעלה מעשרה טפחים דינו כזורק באוויר ופטור, ואם פגע למטה מעשרה טפחים דינו כזורק בארץ וחייב]]''' * '''מקור:''' "הזורק ד אמות בכותל למעלה מי טפחים כזורק באויר, למטה מי טפחים כזורק בארץ. והזורק בארץ ד אמות חייב." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יד, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יד הלכה יח) שהחלוקה בין למעלה ולמטה מעשרה טפחים בכותל היא כדין זריקה באוויר וזריקה בארץ * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#ז-ב-ה|בבלי שבת ז ב — חלל שאינו שלם עד רוחב ד' טפחים אין חוקקים אותו להשלימו לשיעור מקום פטור בכותל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#ק-א-ג|בבלי שבת ק א — הזורק חפץ בכותל למטה מעשרה טפחים ונח בו אחר זריקת ארבע אמות, חייב כזורק בארץ]] {{שוליים|יא_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_י|הזורק חפץ לרשות הרבים ונתגלגל בסופו למקום אחר, הדין נקבע לפי מקום עצירתו הסופי]]''' * '''מקור:''' "זרק לתוך ד אמות ונתגלגל חוץ לד אמות פטור, חוץ לד אמות ונתגלגל לתוך ד אמות חייב. גמ : תנן: הזורק ד אמות בכותל למעלה מי טפחים כזורק באויר. מתני בשאין שם חור. אבל אם יש שם חור מחלוקת רבי מאיר וחכמים. על " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יג, הלכה כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כסתם המשנה שהובאה בירושלמי, שהזורק ד' אמות ונתגלגל חוץ מהן פטור וכן להיפך חייב - ההולך אחר סוף מקום הנחתו, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק יג הלכה כב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#ק-א-ח|בבלי שבת ק א — הזורק חפץ חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב, ולתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ להן פטור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#ק-א-ט|בבלי שבת ק א — הזורק חפץ חוץ לארבע אמות ואחזתו הרוח ונחה שם אף לרגע (משהו), אף על פי שחזרה והכניסתו לתוך ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד ב<span class="yerum-runnum">136</span></div>כגמום. {{ירו"מ-הדגשה|דחוקקים להשלים}}. על דעתון דרבנן אם יש בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום. {{ירו"מ-ביאור|נכתב בדרך אגב שהרי אין צורך שהרי יש ארבע על ארבע.}} {{שוליים|יא_יא}}ואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום אלא כסתום. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: למטה מי' טפחים כזורק בארץ, והא לא נח. אמר}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}במודד {{ירו"מ-ביאור|שהכותל עומד}} לוכסן ואין סופה לירד. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תיפתר שהיתה {{שוליים|יא_יב}}דבילה שמינה והיה ניטוחה. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בעא קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן? {{ירו"מ-הדגשה|והא גבי כרם תנינן הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה, אם גבוה עשרה אינה מצטרפת, ואם לאו מצטרפת, ואמרינן דמקום השיפוע מצטרף למעלה}}. אמר לו: תמן זרעים נהנין מן המדריגה, {{ירו"מ-הדגשה|ואין סופם ליפול}}. ברם הכא דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת. אילו אמר {{ירו"מ-הוסר|כשהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} שם חור, והיא נהנית מן החור כשם שהזרעים נהנין מן הערוגה — יאות, {{ירו"מ-הדגשה|שיכולתה להשוות. תנן: זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור}}. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כשהיה המקום מונדרן. {{ירו"מ-ביאור|מדרון.}} {{ירו"מ-הוסר|כהדא}}{{ירו"מ-הדגשה|בהדא}} {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל {{ירו"מ-הוסר|חוץ}}{{ירו"מ-הדגשה|לתוך}} {{ירו"מ-הוסר|לארבע}}{{ירו"מ-הדגשה|ארבע}} אמות חייב. {{ירו"מ-הדגשה|הרי אין סופה לנוח ולמה חייב}}? {{ירו"מ-הוסר|אתא}}{{ירו"מ-הדגשה|אתו}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|יא_יג}}והיא {{ירו"מ-הוסר|בשנחה משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שנחה}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ד|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יא_יד}}הזורק בים ארבע אמות פטור. {{שוליים|יא_טו}}אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. <br><strong>גמ':</strong> לא סוף דבר ארבע אמות בים, אלא אפילו זרק בכל הים פטור, שכל הים נקרא כרמלית. ולמה תנינתה {{ירו"מ-הדגשה|רקק מים}} תרין זימנין? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בשם רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: בשהיו שני רקקים, אחד הרבים מהלכין בו ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין. שלא תאמר: הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין — אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד. לפום כן צריך מימר רשות הרבים היא. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ה|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ה"> <strong>מתני':</strong> הזורק מן הים ליבשה, ומן היבשה לים, ומן הים לספינה, ומן הספינה לים, ומן הספינה לחבירתה — פטור. {{שוליים|יא_טז}}ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו, אם אינן קשורין אף על פי שמוקפות {{ירו"מ-ביאור|קרובות}} אין מטלטלין מזו לזו. <br><br> <span id="דף_סז_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> ואומרת הגמרא: '''מתני' בשאין שם חור'''. כלומר מדובר שהקיר הוא קיר ישר, לא שזה חור וזה נח בחור, כי אם זה נח בחור אז '''מחלוקת רבי מאיר וחכמים'''. '''על דעתיה דרבי מאיר בין שיש בו ד' על ד' ובין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום''', כי הוא סובר שחוקקים להשלים. '''על דעתון דרבנן אם יש בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום''', כלומר אם חוקקים להשלים - אז זה הופך להיות רשות היחיד, ואז זה חייב כי הוציא מרשות הרבים לרשות היחיד. '''ואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום אלא כסתום''' - והוא יהיה פטור. אומרת הגמרא: תנן, למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ. שואלת הגמרא: והרי לא נח - אם זה נדבק בכותל בדיוק במרחק ארבע אמות ולא נח ברצפה, אז למה שיהיה חייב? '''אמר רב חסדא: במודד לוכסן''' - מדובר שזה בשיפוע. הכותל עומד בשיפוע. אומרת הגמרא: '''ואין סופה לירד''' - הרי זה יחליק בסוף. '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: תיפתר שהיתה דבילה שמינה והיה ניטוחה''' - כלומר שהיא נדבקה לקיר. '''רבי חגי בעא קומי רבי יוסה: לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן'''? כלומר, אם אתה אומר שכיוון שזה נדבק בשיפוע אז אני מתייחס לזה כאילו זה כבר למטה ואז לכן חייב, והרי לגבי כרם למדנו שאם אדם נוטע כרם אחת בארץ ואחת במדרגה - יש שם שיפוע - הוא נתן אחת למטה בארץ ואחת למעלה, אז אם זה גבוה מעשרה טפחים אינה מצטרפת. ואם לא מצטרפת, ואמרנו שבמקום השיפוע מצטרף למעלה, אז זו סתירה. פה אתה רואה שזה מצטרף למטה, שם אתה אומר זה מצטרף למעלה. '''אמר לו: תמן זרעים נהנין מן המדריגה''' - כלומר, בזרעים, גם אתה זורע אותם במדרגה, שנניח, טרסה, אתה זורע במדרגה, אז הם נשארים שמה, זה המקום שלהם, גדלים שמה. '''ברם הכא דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת''' - כלומר לגבי התאנה שנדבקה לכותל, נכון שהיא נמצאת כרגע דבוקה, אבל סופה הרי ליפול לרצפה, ואנשים מתחככים איתה, נוגעים בה והיא תיפול. אז לכן אני מתייחס אליה כאילו כבר נפלה והיא ברצפה. '''אילו אמר שם חור, והיא נהנית מן החור כשם שהזרעים נהנין מן הערוגה — יאות''' - כלומר אילו מדובר שיש חור בכותל והתאנה נמצאת בתוך החור הזה והיא נהנית מן החור כמו שהזרעים נהנים מן הערוגה, וזה מקום קבוע שלהם, אז היא עוד יכולה באמת להשתייך. למדנו במשנה, '''זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל''' לתוך ד' אמות, חייב. '''רבי יוסה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן: כשהיה המקום מונדרן''' - מדובר כשהיה מקום מדרון. שואלת הגמרא: למה שיהיה חייב? הרי אין סופו לנוח, אז למה יהיה חייב? '''רבי חזקיה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן''' - '''והיא''' נחה. כן, באמת לא מדובר פה שאיך שזה נפל מיד התגלגל, אלא מדובר שזה נח קצת. '''מתני': הזורק בים ארבע אמות פטור'''. '''ואם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו'''- רקק מים זה שלולית עד עשרה טפחים. אז אם הייתה רקק מים שיש רבים מהלכת בו, '''הזורק בתוכו ארבע אמות חייב''', כי עדיין יש לו שייכות של רבים. '''וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים''' עומק. '''רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב'''. הגמרא בבבלי שואלת למה שני הבבות, הרי מדובר בדיוק אותו דבר. הגמרא רוצה ללמד אותנו שהילוכא כלמטה כמו הילוכא כלמעלה. אומרת הגמרא: '''לא סוף דבר ארבע אמות בים, אלא אפילו זרק בכל הים פטור, שכל הים נקרא כרמלית'''. זה לא שהזורק בים ארבע אמות פטור ויותר מזה יהיה חייב - לא, אפילו זרק את כל הים יהיה פטור, כי כל הים נקרא כרמלית. שואלת הגמרא: '''ולמה תנינתה תרין זימנין'''? למה כתוב פעמיים? '''אמר רבי חנינה בשם רבי פינחס: בשהיו שני רקקים, אחד הרבים מהלכין בו ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין'''. '''שלא תאמר: הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין — אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד. לפום כן צריך מימר רשות הרבים היא''' - כמו שאמרנו, שגם בבבלי זה נאמר בצורה אחרת, שילמד אותנו שהילוכא כלמטה כמו הילוכא כלמעלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סו עמוד ב''' {{שוליים|יא_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_יא|זריקת חפץ ברשות הרבים שנח על הכותל למטה מעשרה טפחים דינו ככח בארץ ואסור מהתורה]]''' * '''מקור:''' "ואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום אלא כסתום. תנן: למטה מי טפחים כזורק בארץ, והא לא נח. אמר רב חסדא במודד (שהכותל עומד) לוכסן ואין סופה לירד. אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן (בר נפחא): תיפתר שהיתה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יד, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שמה סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שלמטה מעשרה טפחים כזורק בארץ, כמסקנת הירושלמי שהכותל עומד לוכסן ואין סופו לירד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#ז-ב-ה|בבלי שבת ז ב — חלל שאינו שלם עד רוחב ד' טפחים אין חוקקים אותו להשלימו לשיעור מקום פטור בכותל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#ק-א-ג|בבלי שבת ק א — הזורק חפץ בכותל למטה מעשרה טפחים ונח בו אחר זריקת ארבע אמות, חייב כזורק בארץ]] {{שוליים|יא_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_יב|שיפוע דבילה שמינה - האם נחשב חלק מהכמות לענין שיעור טומנין בו/הוצאה בשבת]]''' * '''מקור:''' "דבילה שמינה והיה ניטוחה. רבי חגי בעא קומי רבי יוסה (אסי): לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן? והא גבי כרם תנינן הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה, אם גבוה עשרה אינה מצטרפת, ואם לאו מצטרפת, ואמרינן דמקום השיפוע " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יד, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסה שהחילוק בין כרם לדבילה - בכרם הזרעים נהנים מהמדרגה ואינה נופלת, ואילו בדבילה שפין ונופלת, ולכן אין השיפוע מצטרף לשיעור, כברייתא בירושלמי, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#ז-ב-ה|בבלי שבת ז ב — חלל שאינו שלם עד רוחב ד' טפחים אין חוקקים אותו להשלימו לשיעור מקום פטור בכותל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#ק-א-ג|בבלי שבת ק א — הזורק חפץ בכותל למטה מעשרה טפחים ונח בו אחר זריקת ארבע אמות, חייב כזורק בארץ]] {{שוליים|יא_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_יג|מלאכה שנעשית מאליה ללא הנחת ידי אדם - חייבת דווקא כשנחה בסופה]]''' * '''מקור:''' "והיא שנחה. מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יג, הלכה כב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאין חייבים על מלאכה שבסופה לא נחה, שנאמר "והיא שנחה" - הנחת החפץ במקומו היא תנאי לחיוב, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#ק-א-ח|בבלי שבת ק א — הזורק חפץ חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב, ולתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ להן פטור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#ק-א-ט|בבלי שבת ק א — הזורק חפץ חוץ לארבע אמות ואחזתו הרוח ונחה שם אף לרגע (משהו), אף על פי שחזרה והכניסתו לתוך ]] {{שוליים|יא_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_יד|הזורק חפץ בים הגדול (במקום שאין המים עומדים) ארבע אמות פטור]]''' * '''מקור:''' "הזורק בים ארבע אמות פטור." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יד, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן שמה סעיף יד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שהזורק בים ארבע אמות פטור מפני שהמים נדים ואין המקום קבוע לחיוב, כמובא ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#ו-א-ז|בבלי שבת ו א — האסור לישא וליתן ברשות הרבים בשבת, העושה כן פטור מחטאת ואינו לוקה]] {{שוליים|יא_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_טו|רקק מים (עמוק פחות מעשרה טפחים) שרשות הרבים מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבעה אמות חייב, ואילו הזורק בשאר הים פטור שכן דינו ככרמלית]]''' * '''מקור:''' "אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. גמ : לא סוף דבר ארבע אמות בים, אלא אפילו זר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יד, הלכה כד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כסתימת המשנה והגמרא בירושלמי; הרמב"ם (הלכות שבת פרק יד הלכה כד) פסק כן להלכה, שהזורק ברקק מים ד' אמות חייב ובשאר הים פטור מפני שהוא כרמלית * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#ח-ב-ג|בבלי שבת ח ב — הזורק ארבע אמות ברקק מים שרשות הרבים מהלכת בו חייב, בין בימות החמה ובין בימות הגשמים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#ק-ב-ב|בבלי שבת ק ב — רקק מים שרשות הרבים מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבע אמות חייב, ודין זה נאמר הן בימות החמה והן ב]] {{שוליים|יא_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_טז|האם מטלטלים מספינה לספינה בשבת?]]''' * '''מקור:''' "ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו, אם אינן קשורין אף על פי שמוקפות (קרובות) אין מטלטלין מזו לזו. 📖 באר משה — דף סו עמוד ב ואומרת הגמרא: מתני בשאין שם חור . כלומר מדובר שהקיר הוא קיר ישר, לא שזה חור" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק ג, הלכה כה, שו"ע או"ח סימן שנה סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי: ספינות הקשורות זו בזו נחשבות כרשות אחת ומטלטלים מזו לזו; אם אינן קשורות, אף שקרובות זו לזו, אין מטלטלין מזו לזו, כדין הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק ראשון#יז-א-ג|בבלי עירובין יז א — פינה בשבת שהותרה מדין 'הואיל', נחשבת מותרת גם לצורך אחר שלא היה שרי בתחילה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק תשיעי#צד-א-א|בבלי עירובין צד א — חצר שנפלה מחיצתה, כל אחד מטלטל בחלקו עד עיקר המחיצה ולא ברשות חברו]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד א<span class="yerum-runnum">137</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אמר}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} {{ירו"מ-הוסר|בקשורות}}{{ירו"מ-הדגשה|קשורות}} בגמי. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר והן {{שוליים|יא_יז}}שעירבו. רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי אימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] תריהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: חד אמר בשאין ביניהן רוחב ד', {{ירו"מ-הדגשה|אבל יש בניהן רוחב ד' אפילו קשורות אסור, שמטלטל דרך כרמלית}}. וחורנא אמר אפילו יש ביניהם רוחב ד'. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} שרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] ורבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: אפילו אינן גבוהות עשרה, הויי דו אמר בשאין ביניהן רוחב ד'. {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שאין בהם י' אם בניהם יותר מד' הרי הוא מעביר דרך כרמלית}}. הוון בעיי מימר מאן דאמר בשאין ביניהן רוחב ארבעה אפילו אינן גבוהות עשרה. מאן דאמר גבוהות עשרה אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה. {{ירו"מ-הדגשה|דאף שבניהם כרמלית מותר, שמעביר מעל עשרה שזה מקום פטור. כדאמר}} רבי חנניה בריה דרבי הילל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דר' הלל|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|שאין כרמלית למעלה מעשרה}}. ספינה שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אם היתה עמוקה מן המים י' טפחים ואינה גבוה מן המים עשרה טפחים — מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בעי ולמה מתוכה לים מותר? מפני שאינה גבוה י'. אין כיני אפילו מן הים לתוכה. ולמה מן הים לתוכה אסור? מפני שהיא עמוקה י'. אין כיני אפילו מתוכה לים. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הוסר|ולמה}}{{ירו"מ-הדגשה|למה}} מתוכה לים מותר? מפני סכנה. {{ירו"מ-הדגשה|שאם לא נתיר יצטברו שפכים בספינה ויבואו לסכנת חולי}}. סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. פחות מיכן מותר, {{ירו"מ-הדגשה|ומטלטלין בה עד בית סאתים}}. מה בין סלע {{ירו"מ-הדגשה|שהתרנו אפילו מהים אליו אם אינה בולטת מהים עשרה}} ומה בין ספינה {{ירו"מ-הדגשה|שאסרנו מהים לספינה}}? ספינה עולה ויורדת, {{ירו"מ-הדגשה|ונראת כרשות אחרת}}. סלע במקומה היא. {{ירו"מ-הדגשה|פחות מכאן מותר ומטלטלים בה עד בית סאתים}}. {{ירו"מ-ביאור|קא סלקא דעתין שמה שנאמר פחות מכאן הכוונה לגובה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם אין בה עשרה טפחים}} ולא כרמלית היא. {{ירו"מ-הוסר|כלום הוא מ }}{{ירו"מ-הוסר|ותר}}{{ירו"מ-הדגשה|והרי אסור}} לטלטל בכרמלית {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|יותר}} {{ירו"מ-הוסר|בארבע}}{{ירו"מ-הדגשה|מארבע}} אמות. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: על רישה {{ירו"מ-הדגשה|איתאמרת, כדתנן}} {{שוליים|יא_יח}}סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. {{ירו"מ-הדגשה|היתה}} יותר מכן {{ירו"מ-ביאור|מבית סאתים,}} נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. פחות מיכן {{ירו"מ-ביאור|מעשרה טפחים}} מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה, {{ירו"מ-הדגשה|ובגבוה מעשרה}} ומטלטלין בה עד בית סאתים. רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלין מזו לזו? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דר' הלל|°]]: מכיון שהים מקיפה מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת. רב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] אמר: נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע — מותר {{ירו"מ-הוסר|ליישב}}{{ירו"מ-הדגשה|לישב}} בו ולעשות צרכיו בשבת. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} <br><br> <span id="דף_סז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הזורק מן הים ליבשה, מן היבשה לים, מן הים לספינה, מן הספינה לים, מן הספינה לחברתה פטור''', כי בעצם הים זה כרמלית, לכן זה עובר דרך כרמלית ויהיה פטור. '''ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אם אינן קשורות, אף על פי שמוקפות''', זה הכוונה צמודות, קרובות, כן? מוקף מלשון, כמו שתורמים מן המוקף, הכוונה מקרוב. אז '''הן מטלטלין מזו לזו'''. אומרת הגמרא: למדנו במשנה ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אמר '''אבא בר רב הונא בגמי''', כלומר לא צריך שיהיה קשורות במשהו חזק, אלא אפילו בעשב. '''רבי יוסי ברבי בון אמר: והן שעירבו''', כלומר כיוון שמדובר בספינות שכל אחת זה רשות היחיד נפרד, אז זה מקביל, כמו חצרות, אז לכן צריך לעשות, כמקביל לבתים, אז צריך שיערבו ביניהם. '''רבי חייה ורבי אימא תריהון בשם רבי אלעזר: חד אמר בשאין ביניהן רוחב ד'''', כלומר שהמרחק בין ספינה לספינה הוא פחות מארבעה טפחים, כן? אבל אם יש ביניהם רוחב ארבעה טפחים, אפילו אם קשורות אסור, כי הרי הוא מטלטל דרך כרמלית. כן? כלומר הוא מטלטל משתי רשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית. וכן, '''וחורנא אמר: אפילו יש ביניהם רוחב ד''''. כן? אפילו יש ביניהן רוחב ארבע מותר לטלטל. '''ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא'''. אומרת הגמרא: '''מן מה דאמר רבי יוסה שרבי יעקב בר זבדי ורבי חייה בשם רבי אלעזר: אפילו אינן גבוהות עשרה'''. כן, כלומר שאפילו אם הספינות לא גבוהות עשרה, כלומר בעצם יוצא שהטלטול מתחת לגובה עשרה, אז עבד '''הויי דו אמר בשאין ביניהן רוחב ד''''. כן? כלומר כי הרי כרמלית זה רק עד עשרה טפחים. אז אם הספינות הן מעל עשרה טפחים, אז בעצם כשהוא מטלטל הוא מטלטל דרך מקום פטור, אז לכן יהיה מותר אפילו יותר מארבע. אבל אם הוא אומר שמותר לטלטל מספינה לספינה אפילו שהיא נמוכה מעשרה טפחים, אז הרי ביניהן — אם יש ארבע טפחים זה כרמלית, כי הרי כרמלית זה עד עשרה טפחים גובה. אז לכן חייב שיהיה פחות מארבעה טפחים כדי שלא יהיה עניין של העברה דרך כרמלית מדרבנן. אומרת הגמרא: '''הוון בעיי מימר'''. חשבו התלמידים לומר '''מאן דאמר בשאין ביניהן רוחב ארבעה אפילו אינן גבוהות עשרה'''. '''מאן דאמר גבוהות עשרה אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה''', כי למרות שיש ביניהן כרמלית, הרי כרמלית זה רק עד עשרה טפחים הגובה. אמר '''רבי חנניה בריה דרבי הילל: והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה'''. '''ספינה שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה''', כן, כמו שאמרנו שמדרבנן כיוון שהים זה כרמלית. '''רבי יהודה אומר: אם היתה עמוקה מן המים י' טפחים ואינה גבוה מן המים עשרה טפחים — מטלטלין מתוכה לים''', כלומר בעצם בתוך הסירה עצמה, אם אני מסתכל מהקצה שלה כלפי מטה, הסירה עצמה היא עמוקה עשרה טפחים, אבל אינה גבוהה מן המים עשרה טפחים. כלומר מבחוץ, מהים עד הקצה של הסירה עצמה, הרי חלק משוקע. אז מהים עד הסירה יש פחות מעשרה טפחים, אז מטלטלין מתוכה לים, כי בעצם מבחינתה זה פחות מעשרה טפחים, '''אבל לא מן הים לתוכה''', כי לתוכה זה יותר מעשרה טפחים. אומרת הגמרא: '''רבי אבהו אמר רבי יוחנן: בעי, ולמה מתוכה לים מותר?''' כנראה בגלל '''שאינה גבוה י''''. כנראה שיש פחות מעשרה טפחים. '''אין כיני אפילו מן הים לתוכה''' — לכאורה צריך להיות גם כן אותו דבר. נכון שבעצם חלק ממנה משוקע בתוך המים ואז זה יותר מעשרה טפחים, אבל אתה מטלטל מהים לסירה — זה רק יותר מאוחר זה יורד פנימה, כלומר יורד יותר מעשרה טפחים, אבל בהתחלה זה רק פחות מעשרה טפחים. אותה שאלה הפוכה: '''ולמה מן הים לתוכה אסור? מפני שהיא עמוקה י''''. אז אם כן, '''אין כיני אפילו מתוכה לים''' צריך להיות אסור בדיוק אותה מידה. '''אמר רבי אבון: מתוכה לים מותר? מפני סכנה'''. בעצם בשתיהם היה צריך להיות אסור, אלא החכמים הקלו מפני הסכנה, כי אם לא תתיר להוציא מתוך הסירה לים, אז בעצם יצטברו שפכים בתוך הספינה ויבואו לסכנת חולי, אז לכן התירו להם. אומרת הגמרא: '''סלע שבים גבוה עשרה טפחים, אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה'''. כן, כי זה משתי רשות היחיד לכרמלית. '''פחות מיכן מותר''', כלומר אם זה לכאורה פחות מעשרה טפחים, אז מותר, '''ומטלטלין בה עד בית סאתים'''. כלומר אם יש בה עשרה טפחים, מותר לטלטל בה עד בית סאתיים, כמו מקום שלא הוקף לגדירה. עכשיו '''מה בין סלע ומה בין ספינה?''' — כלומר למה בספינה אסרנו מהים לספינה ואילו בסלע, אם אין בו עשרה, התירנו? אומרת הגמרא: '''ספינה עולה ויורדת''', אז זה בעצם נראה כמו רשות אחרת, אבל '''סלע במקומה היא''', אז לכן הסלע הוא נראה חלק מהים. כלומר אם אין בה עשרה טפחים, שזה לא משתי רשות היחיד, אז זה נראה כמו חלק, כמו המשך של הים, לכן מותר. '''ולא כרמלית היא. לטלטל בכרמלית אמות'''. הגמרא מבינה שמה שנאמר "פחות מכאן", הכוונה בגובה. כלומר אם אין בה עשרה טפחים, אז מותר לטלטל בה כמה שרוצים עד בית סאתיים. שואלת הגמרא למה? הרי אם אין בה עשרה טפחים, אז בעצם זה כרמלית — אז איך מותר יותר מארבע אמות? אמר '''רבי אילא: על רישה'''. כן, לא נאמר על הסיפא, אלא על הרישא: '''סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה''', כי זה רשות היחיד. '''יותר מכן נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות'''. אם הייתה פחות מכאן, כלומר פחות מעשרה טפחים, אז '''מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה, ומטלטלין בה עד בית סאתים'''. כלומר אם יש לה גודל של בית סאתיים מטלטלים בכולה. יותר מכאן, אין מטלטלים אלא ארבע אמות, כמו שהבנו בהתחלה. '''רבי בון בר חייה בעי: מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלין מזו לזו?''' כלומר אם יש בסלע פחות מעשרה טפחים, אתה מתיר לטלטל מהים לסלע הזה, אז אתה מבין מכאן שהרי כל אחד מהם הוא כרמלית. אז אם יש לך שתי כרמליות שסמוכות זו לזו, מותר לטלטל אחת לשנייה? '''אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל: מכיון שהים מקיפה מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת'''. כן, אנחנו יכולים להבין מפה שאם כרמלית אחת מקיפה לגמרי מכל הכיוונים כרמלית אחרת, אז בעצם האמצעית בטלה. כמו שפה, כיוון שהים מקיף את הסלע מכל הכיוונים, אז הסלע בטל לגביה, זה כאילו כרמלית אחת. '''רב המנונא אמר: נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע — מותר בו ולעשות צרכיו בשבת'''. למרות שבעצם הוא לכאורה מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל קילו בגלל כבוד האדם. '''אמר רבי מנא: אילו אמר תיבה פחותה יאות''', כלומר אם היה מדובר בתיבה, שיש בעצם מחיצה מסביב, באמצע יש חלל, אז הייתי אומר זה מתאים, הגיוני. למה? כי אני יכול להגיד גוד אחית מחיצות — אני רואה את המחיצות של התיבה כאילו יורדות עד הים, את זה אני מוכן לקבל. אבל סתם קרש, למה שילך? למה שזה יעזור? '''אמר רבי אבון: דבעי מיעבד תקנה לאילפא מוציא נסר שאין בו רוחב ארבעה רואה את המחיצות כאילו עולות'''. כלומר מי שרוצה לתקן את הספינה שלו שבאמת הוא יוכל להוציא ולהכניס מהים אליה, מוציא נסר טפח ומשהו וחוקק בו טפח. כלומר אם הנסר הוא יותר מטפח והוא חוקק בו טפח, אבל בצורה שבעצם בסוף זה יהיה כמו נ' — כלומר שיש לו שני רגליים, ואז הוא מעמידו תוך שלושה לדופן. כלומר הוא ירחיק את הקרש הזה מהדופן תוך שלושה טפחים. אז בעצם יוצא שביחד יש לנו ארבעה טפחים. כי פחות משלושה טפחים זה לבוד, וכיוון שזה יותר מטפח היה, אז נקבל שיש פה טיפה יותר מארבעה טפחים, ואז זה לבוד, ואז רואים את המחיצות כאילו עולות. '''רבי יעקב בר אחא בשם רב המנונא: שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה כמחיצה הן'''. ואז מדין לבוד, זה נחשב כאילו מחובר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סז עמוד א''' {{שוליים|יא_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_יז|שתי ספינות קשורות זו לזו המפולשות זו לזו - האם מותר לטלטל מזו לזו אם יש ביניהן רוחב ד' טפחים]]''' * '''מקור:''' "שעירבו. רבי חייה ורבי אימא תריהון אמרו בשם רבי אלעזר (בן פדת): חד אמר בשאין ביניהן רוחב ד , אבל יש בניהן רוחב ד אפילו קשורות אסור, שמטלטל דרך כרמלית. וחורנא אמר אפילו יש ביניהם רוחב ד . ולא ידעין מאן " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק ג, הלכה כה, שו"ע או"ח סימן שנה סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חד אמר (רבי חייה/אימא) ~ בשאין ביניהן רוחב ד' מותר, אבל יש ביניהן רוחב ד' אפילו קשורות אסור מטעם כרמלית; וחורנא ~ אפילו יש ביניהן רוחב ד' מותר, ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא * '''הכרעה:''' נפסק כדעה המחמירה שאפילו קשורות יחד אסור לטלטל אם יש ביניהן רוחב ארבעה, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע, שהקישור אינו מבטל את דין הכרמלית שביניהן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק ראשון#יז-א-ג|בבלי עירובין יז א — פינה בשבת שהותרה מדין 'הואיל', נחשבת מותרת גם לצורך אחר שלא היה שרי בתחילה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק תשיעי#צד-א-א|בבלי עירובין צד א — חצר שנפלה מחיצתה, כל אחד מטלטל בחלקו עד עיקר המחיצה ולא ברשות חברו]] {{שוליים|יא_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_יח|סלע שגבוה עשרה טפחים בים דינה כרשות נפרדת המוקפת מים, ואין מטלטלין ממנה לים אלא אם הייתה פחותה מבית סאתים]]''' * '''מקור:''' "סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. היתה יותר מכן (מבית סאתים,) נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. פחות מיכן (מעשרה טפחים) מטלטלין מתוכה לים ומן " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יז, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כסתם הירושלמי שסלע גבוהה עשרה טפחים בים, אם פחותה מבית סאתים מטלטלין בכולה כרשות היחיד ואם יתירה מבית סאתים דינה כמחיצה שהוקפה זרעים ומטלטלין בה רק בארבע אמות, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יז הלכה ב) בהתאם ללשון הירושלמי. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק ראשון#יא-ב-ד|בבלי עירובין יא ב — מבוי שיש לו שלוש מחיצות, כדי להתירו בטלטול צריך להוסיף לחי או קורה, ואין צריך את שניהם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישה עשר#קיז-א-א|בבלי שבת קיז א — מבוי שאינו מפולש (שתי מחיצות משלושה צדדים) די לו בלחי אחד או קורה אחת כדי להתירו]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד ב<span class="yerum-runnum">138</span></div>אילו אמר תיבה פחותה {{ירו"מ-ביאור|מחיצה תלויה,}} יאות, {{ירו"מ-הדגשה|דאמרינן גוד אחית מחיצות}}. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הוסר|מה}}{{ירו"מ-הדגשה|מאן}} דבעי מיעבד תקנה לאילפא {{ירו"מ-ביאור|ספינה}} מוציא נסר {{ירו"מ-הדגשה|טפח ומשהו וחוקק בו טפח}} {{ירו"מ-ביאור|שנראה כנון כפופה}} {{ירו"מ-הוסר|חוץ}}{{ירו"מ-הדגשה|ומעמידו תוך}} {{ירו"מ-הוסר|לשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|שלשה}} {{ירו"מ-הדגשה|לדופן, ואף}} שאין בו רוחב ארבעה {{ירו"מ-הוסר|ואת}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} רואה את המחיצות כאילו עולות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא? אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]]: שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה כמחיצה הן. {{ירו"מ-הדגשה|מדין לבוד}}. רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] מפקד לרבי הושעיה בי רבי שמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי הושעיה בי רבי שמי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כד}} דהוה פריש {{ירו"מ-הדגשה|בים}} מעבד ליה סל פחות {{ירו"מ-ביאור|בלי תחתית}} {{ירו"מ-הדגשה|שיוכל לטלטל}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|מהים דרך שם}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ו|ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יא_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יא_יט}}הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור. זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית החבורה פטור. זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה, תחילתן {{ירו"מ-הוסר|שגגן}}{{ירו"מ-הדגשה|שגגה}} וסופן זדון, תחילתן זדון וסופן שגגה פטורין, עד שתהא תחילתן וסופן שגגה. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור}}. כיני מתנייתין {{ירו"מ-הדגשה|שאחר שנזכר}} {{ירו"מ-הוסר|והזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|הזיד}}. {{ירו"מ-הדגשה|לכן פטור שהיתה תחילתו שוגג וסופו זדון, אבל אם אחר שנזכר התחרט חייב קרבן, שאם לא כן}} {{ירו"מ-הוסר|וקשיא}}{{ירו"מ-הדגשה|קשיא}} אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו {{ירו"מ-הדגשה|קדם שירה}} וחזר בו {{ירו"מ-הדגשה|אחר שירה, בעוד החץ באויר}}, שמא כלום הוא? הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|כמו שאמרנו שכשנזכר}} {{ירו"מ-הוסר|והזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|הזיד}}. {{ירו"מ-ביאור|אבל אם התחרט חייב שהולכים אחר ההתחלה.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תחילתו שגגה וסופו זדון פטור. אמר}} רבי יוסה בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בן חנינה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בששגג בלא תעשה ובהזיד בלא תעשה, אבל אם שגג בכרת או בקרבן חייב}}. {{שוליים|יא_כ}}רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} {{ירו"מ-הוסר|בשוגג}}{{ירו"מ-הדגשה|שגג}}{{ירו"מ-הוסר| בלת ובמזיד בלת ריבל אמר בשוגג}} בהיכרת {{ירו"מ-הוסר|ובמזיד}}{{ירו"מ-הדגשה|והזיד}} בהיכרת, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו הזיד בלאו ושגג בכרת חייב}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאף אם שגג בכרת חייב, דכתיב}} {{הפ|במדבר|טו|ל}} את ה' הוא מגדף ונכרתה. {{ירו"מ-הדגשה|תורת אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, משמע שחייב קרבן על שגגת כרת}}. הגע עצמך {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} מזיד {{ירו"מ-הדגשה|בלאו ושוגג}} בהיכרת, {{ירו"מ-הדגשה|האם}} מתרין בו ולוקה {{ירו"מ-הדגשה|על הלאו}} ומביא קרבן? {{ירו"מ-הדגשה|על שגגת הכרת. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. תני אין מתעסקין {{ירו"מ-הדגשה|פטורים}} לא בחלבים ולא בעריות. <br><br> <span id="דף_סח_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יצחק ברבי אלעזר מפקד לרבי הושעיה בי רבי שמי דהוה פריש''', כלומר שהוא מפליג בים, '''מעבד ליה סל פחות'''. כלומר שיצמיד לדופן של הספינה איזה סל פחות, כלומר בלי התחתית, כדי שיוכל משם דרך המחיצות של הסל לטלטל מהים לספינה ומהספינה לים. פרק כ"א. אומרת המשנה: '''הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור'''. כן, כלומר זה לא היה רצון שלו. הוא הרי רצה שזה ינוח, והאדם קפץ או הכלב קפץ ותפס את זה, אז זה יהיה פטור. '''זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית החבורה פטור'''. כן, אז הוא יהיה פטור על עשיית חבורה, כלומר הוא יהיה פטור מדין שבת, כמובן שממונית הוא יהיה חייב. '''זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה, תחילתן וסופן זדון, תחילתן זדון וסופן שגגה פטורין, עד שתהא תחילתן וסופן שגגה'''. ועל זה הגמרא: למדנו במשנה הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו, קלטה אחר, קלטה כלב או שנשרפה פטור. אומרת הגמרא: '''כיני מתנייתין''', כך צריך להבין את המשנה, שאחר שנזכר הזיד. כן, לא הכוונה שהוא זרק את זה, ואחרי שיצא מהיד שלו אז הוא התחרט, כי אם הוא התחרט הוא חייב, כי הכל בשוגג. אלא מדובר שהוא זרק את זה, ואחרי שיצא מהיד שלו הוא התכוון שזה יהיה במזיד, ולכן פטור, כי תחילתו בשוגג וסופו במזיד. אבל אם אחר שנזכר התחרט, חייב קרבן. כי אם לא כן, אם תגיד שבאמצע הוא זרק את זה והוא התחרט, ואז בעצם עכשיו זה שוגג, ואף על פי כן יהיה פטור, אז זה יהיה קשה. '''אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו וחזר בו''', שמא כלום הוא? כן, הרי כיוון שהוא לא יכול לשנות את זה, אז בעצם הכל לפי ההתחלה. אז זה שהוא יתחרט זה לא כלום. אז לכן חייבים לומר, כמו שאמרנו, שמדובר שהוא נזכר ואחרי זה הוא הזיד, וכיוון שהוא הזיד אז לא ניתן להביא קרבן, כי אדם שמזיד לא מביא קרבן. ואומרת הגמרא: תנן, למדנו תחילתו שוגג וסופו זדון פטור. אמר '''רבי יוסה בן חנינה''': מדובר בשוגג בלא תעשה, כלומר הוא לא ידע שזה אסור, או הזיד בלא תעשה, כלומר הוא ידע שזה אסור, אבל אם הוא שגג בכרת או בקרבן — כלומר הוא ידע שזה אסור, אבל הוא חשב שאין כרת או חשב שאין קרבן — במקרה כזה יהיה חייב. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: בהיכרת בהיכרת''', כלומר אפילו שגג בכרת או הזיד בכרת, בכל מקרה חייב. ואומרת הגמרא: '''תני רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי יהושע בן לוי''', שגם אם הוא שגג בכרת הוא יהיה חייב, דכתיב '''את ה' הוא מגדף ונכרתה'''. אחרי זה כתוב "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה", משמע שהוא חייב בקרבן על שגיאת כרת, כי הפסוק שם מדבר על כרת. ואומרת הגמרא: '''הגע עצמך''' שהיה מזיד בלא תעשה ושוגג בכרת. כלומר הוא ידע שזה לא תעשה, ורק הוא לא ידע שיש בזה כרת. אז האם יהיו פה שני דברים? אם התרו בו אז הוא ילקה כי הוא עבר על הלאו, והוא יביא קרבן בגלל שגיאת כרת? '''מתרין בו ולוקה ומביא קרבן?''' אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן'''. כלומר הוא לא ידע שאסור לאכול חלב, אבל הוא ידע שיש בזה חטאת. '''תני אין מתעסקין לא בחלבים ולא בעריות'''. הגמרא אומרת שמתעסק בכל מקום פטור, אבל מי שמתעסק בחלב הוא חייב, כי הרי הוא נהנה. מי שמתעסק בעריות הוא חייב. כן, המתעסק בשבת פטור, בחלבים ועריות חייב. יש דוגמאות שנראה באמת שבעריות וחלבים הוא חייב. לדוגמה, הרי אני קוצר חצי גרוגרת וקצר גרוגרת פטור, כי לגבי החצי השני הוא מתעסק. זה בדרך כלל בלי כוונה — זה לא שהוא לא התכוון לקצור, אלא זה נתלש בלי שהוא ירצה, זה אפילו יותר קל מאשר לא מתכוון. אם הוא אומר "הרי אני אוכל כזית", חצי זית ואכל כזית — חייב, כי הרי הוא נהנה בכזית של חלב. אותו דבר אם הוא אמר "הרי אני מתחמם" באחד מהעריות והרה בה, אז הוא חייב. אז בעצם רואים מכאן שחלבים ועריות גם מתעסק חייב, בניגוד לשבת שמתעסק שם פטור. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סז עמוד ב''' {{שוליים|יא_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_יט|חייב חטאת על שבת רק כשתחילת המעשה וסופו בשגגה]]''' * '''מקור:''' "הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור. זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית החבורה פטור. זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה, תחילתן שג" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה יט, רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ב, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרישא וסיפא דמתני' דבעינן תחילתו וסופו שגגה, כמבואר ברמב"ם הלכות שבת פ"א הי"ט והלכות שגגות פ"ב ה"א, בהתאם ללשון הכלל בירושלמי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#ד-א-א|בבלי שבת ד א — חייבי חטאות חייבים רק כששגגו בתחילת המעשה ובסופו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק אחד עשר#קב-א-א|בבלי שבת קב א — חייבי חטאות אינם חייבים אלא אם תחילת מעשה השגגה וסופו היו בשגגה, ואם תחילתו זדון וסופו שגג]] {{שוליים|יא_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_כ|חייב קרבן חטאת השוגג בכרת אף אם הזיד בלאו]]''' * '''מקור:''' "רבי יהושוע בן לוי אמר אפילו שגג בהיכרת והזיד בהיכרת, ואפילו הזיד בלאו ושגג בכרת חייב. תני רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי יהושע בן לוי שאף אם שגג בכרת חייב, דכתיב את ה הוא מגדף ונכרתה. תורת אחת יהיה לכם" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ב, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהושע בן לוי המסייעו רבי שמעון בר יוחאי, וכן פסק הרמב"ם שהשוגג בכרת ומזיד בלאו חייב קרבן, שהתורה חייבה על שגגת כרת "תורת אחת יהיה לכם לעושה בשגגה" * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבועות/פרק שלישי#כו-ב-ב|בבלי שבועות כו ב — הנשבע שבועת ביטוי ויודע שהשבועה אסורה אך אינו יודע שחייבים עליה קרבן - נחשב שוגג וחייב קרב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#סט-א-ב|בבלי שבת סט א — השוגג בדבר שידע שאסור אך לא ידע שחייבים עליו קרבן ("שגגת קרבן") חייב חטאת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד א<span class="yerum-runnum">139</span></div>{{שוליים|יא_כא}}המתעסק בשבת פטור, בחלבים ובעריות חייב. היך עבידא? הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרת פטור. הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. הרי אני מתחמם בה והערה בה חייב. <br><br> <strong>הדרן עלך פרק הזורק</strong> <br> ==פרק שנים עשר - הבונה== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שנים עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_א|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יב_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}הבונה כמה יבנה ויהא חייב, הבונה כל שהוא, {{שוליים|יב_ב}}המסתת {{שוליים|יב_ג}}והמכה בפטיש ובמעצד, {{שוליים|יב_ד}}הקודח כל שהוא חייב. {{שוליים|יב_ה}}זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא מתקן מלאכה.<br><strong>גמ':</strong> מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבור כמי שהוא לעולם. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם. הדא אמרה: אפילו {{ירו"מ-הדגשה|בנין לשעה בנין. הדא אמרה: אפילו}} מן הצד. {{ירו"מ-ביאור|כתלים.}} הדא אמרה: אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה: בנין על גבי כלים {{שוליים|יב_ו}}בנין {{ירו"מ-הדגשה|ולא היא ד}}אדנים כקרקע הן {{ירו"מ-הדגשה|שהיו חלולות}}. תני {{שוליים|יב_ז}}אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט המביא את הטיט חייב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה אומר שניהן חייבין סבר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה אבן {{ירו"מ-הדגשה|אפילו}} בלא טיט {{ירו"מ-הדגשה|נקרא}} בנין. הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס {{שוליים|יב_ח}}חייב למי נצרכה לרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור כאן יהיה חייב שזה דרך הבניה ועומדת כך}} וההן דעבד דפין {{ירו"מ-ביאור|מניח קורה על המזוזות}} דעבד ספיין {{ירו"מ-ביאור|מניח קורה בתחתית הכניסה}} חייב משום בונה וההן דנקר כיפין {{ירו"מ-ביאור|סלעים}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} כפין {{ירו"מ-ביאור|כלי}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} עמודין {{ירו"מ-הדגשה|או}} רחיין מקטע {{ירו"מ-ביאור|חותך אבנים ל}} פספס מקטע {{ירו"מ-ביאור|חותך אבנים לגודל מתאים}} כולהן חייב משום מסתת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: המרכיב {{ירו"מ-הוסר|מוטה}}{{ירו"מ-הדגשה|מיטה}} של גילה {{ירו"מ-ביאור|פרקים}} חייב משום בונה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת {{ירו"מ-הדגשה|בלא טיט שפטור}}. רב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] הורי לריש גלותא להתיר שולחן של פרקים בשבת. אמר רב הונא בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא בר חיא|°]]: הוה עמיה {{ירו"מ-ביאור|והסכים להתיר.}} שמע רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} ואמר מאן דהורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|להיתר}} לא יליף ולא שימש. אמר רבי שמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמאי|°]]: מאן דהורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל הורי ליה דתני לווחים {{ירו"מ-ביאור|קרשים}} שבספינה ושבעריסה, ונקליטי המיטה, ורגל השלחן, ויד הסכין שבראשו — הרי זה לא יחזיר. אם החזיר — הרי זה {{שוליים|יב_ט}}פטור ואם תקע הרי זה חייב. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו<br><br> <span id="דף_סח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''המתעסק בשבת פטור'''. פירוש דבר זה: '''הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרת פטור''', כלומר, גם כשהצטרפו בסוף שני חצאי השיעורים לכדי שיעור מלא, מכל מקום כיוון שלא נתכוון לכך הוא פטור. אבל '''בחלבים ובעריות חייב''', כלומר, '''הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב''', וכן '''הרי אני מתחמם בה והערה בה חייב''', כי בעבירות אלו אין צריך כוונה, וממשיכים לפרק הבא. אנחנו לומדים דף גמרא ממסכת שבת, דף ס"ח. אנחנו מתחילים פרק י"ב הלכה א'. אומרת המשנה: '''הבונה כמה יבנה ויהא חייב, הבונה כל שהוא'''. '''המסתת והמכה בפטיש ובמעצד, הקודח כל שהוא חייב'''. '''זה הכלל, כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב'''. כלומר, כל מי שעושה מלאכה בשבת שהיא מתקיימת אז הוא חייב. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא מתקן מלאכה'''. כלומר, למרות שהוא בעצם לא עושה שום דבר, הוא רק מכה על הסדן. אבל הגמרא תסביר מה בדיוק הוא עושה, למה זה נחשב מתקן מלאכה. אומרת הגמרא: '''מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים'''. '''ולא לשעה היתה'''? הרי בעצם זה היה זמני, כי הרי המשכן היו מטלטלים אותו, כל פעם מפרקים ובונים. אמר רבי יוסה: '''מכיון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבור כמי שהוא לעולם'''. רבי יוסי בי רבי בון אמר בדיוק הפוך: '''מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם'''. הרי ברור שהם יצטרכו לעקור את זה, כי הרי הקדוש ברוך הוא הבטיח שיכנסו לארץ. אומרת הגמרא: '''הדא אמרה אפילו מן הצד'''. כן, עובדה, כמו שהמשכן היה לשעה ואף על פי כן נחשב בניין, וממנו אנחנו לומדים - רואים מכאן שבניין אפילו לשעה נחשב בניין. עוד דבר לומדים מכאן, '''הדא אמרה אפילו נתון על גבי דבר אחר''', כלומר, למרות שהוא בנה רק קטלים - אנחנו מדברים על העמודים של המשכן, כן? יש מחלוקת האם בניין חייב רק אם עשה את הגג, או שגם על הקירות. פה רואים בפירוש שגם על הקירות. עוד דבר, '''הדא אמרה בנין על גבי כלים בנין''', כי האדנים זה כלים, ואם הוא בונה עליהם זה נחשב בניין. ואומר לו זה לא ראיה, כיוון ש'''אדנים כקרקע הן''', כיוון שהאדנים היו חלולים, אז זה כמו שנמצא על הקרקע ממש. אז לכן בעצם שני הלימודים האחרונים - שאם הוא בנה על גבי דבר אחר, שהוא בנה על גבי כלים - את זה לא נוכל ללמוד מכאן. אומרת הגמרא: '''תני אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט, המביא את הטיט חייב'''. '''רבי יוסה אומר שניהן חייבין'''. אומרת הגמרא: '''סבר רבי יוסה אבן בלא טיט בנין'''. אומרת הגמרא: '''הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב''', כי משהניח את האבן חייב ודאי כי הוא סיים את המלאכה. '''הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב''' - בראש הדימוס היו שמים אבנים בלי טיט. אז הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. '''למי נצרכה? לרבנן'''. למרות שרבנן אמרו שנותן אבן בלי טיט פטור, כאן יהיה חייב כי זה דרך הבנייה, וגם עומדת בכך. אומרת הגמרא: '''ההן דעבד דפין''', כלומר זה שמניח את הקורה מעל המזוזות, מעל שתי העמודים של הדלת - אז זה בלי טיט, אבל מניח את זה, אז הוא חייב. '''דעבד ספיין''', כלומר מי שמניח את האבן למטה בסף הדלת, אז גם כן חייב משום בונה. '''וההן דנקר כיפין כפין עמודין רחיין''', כלומר מי שמסתת סלע או כלי - כיפין, כמו שעושה כיפות, או עמודים, או רחיים, או '''מקטע פספס''', כלומר מי שחותך את האבנים, חותך אבנים קטנות לפסיפס, או '''מקטע כולהן''', כלומר שחותך את כולם, לא משנה מה - כן, '''חייב משום מסתת'''. כל סוגי האבנים שהוא חותך אותם - חייב משום מסתת. אמר רב ירמיה בשם רב: '''המרכיב של גילה חייב משום בונה''', כלומר מיטה של פרקים, של חלקים, חייב משום בונה. אמר רבי זעירא: '''אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת''', כלומר בעצם זה צריך להיות פטור, כי הוא לא עושה פה שום דבר של בניין. כמו שהוא מניח איזה מלבן על אבנים בלי טיט - שהוא פטור. רב המנונא הורי לריש גלותא '''להתיר שולחן של פרקים בשבת''', כלומר בשולחן פרקים יהיה מותר להרכיב אותו בשבת. אמר רב הונא בר חייה: הוה עמיה - כלומר גם רב הונא בר חייה היה שם. שמע רב יהודה ואמר: '''מאן דהורי ליה לא יליף ולא שימש''', כלומר מי שהתיר דבר כזה, אז הוא לא יודע לאורות, והוא כנראה לא שימש תלמידי חכמים, והוא טועה בהלכה. אמר רבי שמי: '''מאן דהורי ליה כרבן שמעון בן גמליאל הורי ליה''', כלומר מי שהתיר, התיר כמו רבן שמעון בן גמליאל, כמו שאמרנו. '''דתני לווחים שבספינה ושבעריסה, ונקליטי המיטה, ורגל השלחן, ויד הסכין שבראשו — הרי זה לא יחזיר. אם החזיר — הרי זה פטור, ואם תקע הרי זה חייב'''. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו רפים נוטל ומחזיר'''. אז לכן גם פה במיטה של פרקים או שולחן של פרקים, כיוון שזה לא בחוזקה אלא זה רפוי, מותר ליטול ולהחזיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סח עמוד א''' {{שוליים|יא_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק אחד עשר#דין-יא_כא|המתעסק במלאכת שבת ללא כוונה פטור, אך המתעסק בחלבים ובעריות חייב]]''' * '''מקור:''' "המתעסק בשבת פטור, בחלבים ובעריות חייב. היך עבידא? הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרת פטור. הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. הרי אני מתחמם בה והערה בה חייב. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב הדרן עלך פר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ב, הלכה ז הדרן עלך הזורק יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי; הרמב"ם (הלכות שגגות פ"ב ה"ז) פסק שהמתעסק בשבת פטור ובעריות ובחלבים חייב, כדין המפורש בסוגיה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#יט-ב-א|בבלי כריתות יט ב — המתעסק באיסורי חלבים ועריות חייב, שכן נהנה מן המעשה, אך המתעסק במלאכת שבת פטור שכן מלאכת מ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#יט-ב-ב|בבלי כריתות יט ב — מי שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר בשבת]] {{שוליים|יב_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_א|הבונה כל שהוא בשבת חייב]]''' * '''מקור:''' "הבונה כמה יבנה ויהא חייב, הבונה כל שהוא," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהבונה כל שהוא חייב, וכך פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק י הלכה יב), שאין שיעור למלאכת הבנייה מפני חשיבותה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-א|בבלי שבת קב ב — כל מלאכה המתקיימת בשבת - חייבים עליה, ובכלל זה הבונה, המסתת, המכה בפטיש ובמעצד, והקודח, אף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-ג|בבלי שבת קב ב — הבונה בשבת בשורה התחתונה חייב על צידוד האבן והנחת העפר, באמצעית חייב גם על נתינת הטיט, ובע]] {{שוליים|יב_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_ב|חיוב המסתת אבן משום מכה בפטיש בשבת]]''' * '''מקור:''' "המסתת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהמסתת חייב משום מכה בפטיש, כפי שהביא הרמב"ם בהלכות שבת פרק י הלכה יח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-ו|בבלי שבת עה ב — המגרר ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-ח|בבלי שבת עה ב — המסתת את האבן בשבת חייב משום מכה בפטיש]] {{שוליים|יב_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_ג|המכה בפטיש בסוף מלאכת מלאכה חייב משום גמר מלאכה]]''' * '''מקור:''' "והמכה בפטיש ובמעצד," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה טז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שהמכה בפטיש הוא גמר מלאכה וחייב מדין תורה כמבואר ברמב"ם הלכות שבת פרק י הלכה טז * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק חמישי#נז-א-ב|בבלי מנחות נז א — המבשל כגרוגרת מצד אחד במקום אחד חייב על אף שלא נגמר בישולו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-ז|בבלי שבת עה ב — המנפח בכלי זכוכית בשבת חייב משום מכה בפטיש]] {{שוליים|יב_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_ד|הקודח (עושה נקב) בשבת חייב אף בכל שהוא, ואינו צריך שיעור]]''' * '''מקור:''' "הקודח כל שהוא חייב." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה טז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם פסק שהקודח כל שהוא חייב, שהנקב מלאכתו לעולם ואין בו שיעור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק חמישי#נז-א-ב|בבלי מנחות נז א — המבשל כגרוגרת מצד אחד במקום אחד חייב על אף שלא נגמר בישולו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-ז|בבלי שבת עה ב — המנפח בכלי זכוכית בשבת חייב משום מכה בפטיש]] {{שוליים|יב_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_ה|האם מכה בקורנס על הסדן חייב משום מכה בפטיש]]''' * '''מקור:''' "זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא מתקן מלאכה. גמ : מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה טז, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ד * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (זה הכלל - חייב רק במלאכה המתקיימת) ~ רבן שמעון בן גמליאל (אף מכה בקורנס על הסדן חייב מפני שהוא מתקן מלאכה) * '''הכרעה:''' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל, שכן הרמב"ם פסק שהמכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב משום מכה בפטיש, כמבואר בהלכות שבת פרק י הלכה טז ופרק כג הלכה ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק חמישי#נז-א-ב|בבלי מנחות נז א — המבשל כגרוגרת מצד אחד במקום אחד חייב על אף שלא נגמר בישולו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-ז|בבלי שבת עה ב — המנפח בכלי זכוכית בשבת חייב משום מכה בפטיש]] {{שוליים|יב_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_ו|האם הכנסת אדנים לתוך הקרקע ותקיעת קרשים לתוכם נחשבת בנין החייב משום בונה בשבת]]''' * '''מקור:''' "בנין ולא היא דאדנים כקרקע הן שהיו חלולות. תני" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שאדנים חלולות שאינן חקוקות בקרקע ממש אין תקיעת הקרשים לתוכן חייבת משום בונה, כמובא בירושלמי "ולא היא דאדנים כקרקע הן שהיו חלולות", וכן פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק י הלכה יב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-א|בבלי שבת קב ב — כל מלאכה המתקיימת בשבת - חייבים עליה, ובכלל זה הבונה, המסתת, המכה בפטיש ובמעצד, והקודח, אף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-ג|בבלי שבת קב ב — הבונה בשבת בשורה התחתונה חייב על צידוד האבן והנחת העפר, באמצעית חייב גם על נתינת הטיט, ובע]] {{שוליים|יב_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_ז|העושה בניין בשבת בהנחת אבן וטיט על ידי שני אנשים - מי חייב]]''' * '''מקור:''' "אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט המביא את הטיט חייב. רבי יוסה אומר שניהן חייבין סבר רבי יוסה אבן אפילו בלא טיט נקרא בנין. הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ ר' יוסי: לחכמים המביא את הטיט בלבד חייב שהוא עושה מעשה הבניין, ולר' יוסי שניהם חייבין שאבן נחשבת בניין אף בלא טיט * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שרק המביא הטיט חייב, כמבואר ברמב"ם הלכות שבת פרק י הלכה יב שפסק שהמביא הטיט הוא זה שעושה מלאכת הבניין * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-א|בבלי שבת קב ב — כל מלאכה המתקיימת בשבת - חייבים עליה, ובכלל זה הבונה, המסתת, המכה בפטיש ובמעצד, והקודח, אף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-ג|בבלי שבת קב ב — הבונה בשבת בשורה התחתונה חייב על צידוד האבן והנחת העפר, באמצעית חייב גם על נתינת הטיט, ובע]] {{שוליים|יב_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_ח|חיוב בונה במניח קורה על מזוזות או בתחתית הפתח, וחיוב מסתת בחיתוך אבנים וסלעים לגודל]]''' * '''מקור:''' "חייב למי נצרכה לרבנן שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור כאן יהיה חייב שזה דרך הבניה ועומדת כך וההן דעבד דפין (מניח קורה על המזוזות) דעבד ספיין (מניח קורה בתחתית הכניסה) חייב משום בונה וההן דנקר כיפין (סלעי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרב ירמיה בשם רבנן דעבד דפין ודעבד ספיין חייב משום בונה, וכן המסתת אבנים חייב משום מסתת, כפי שהביא הרמב"ם בהלכות שבת פרק י הלכה יב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-א|בבלי שבת קב ב — כל מלאכה המתקיימת בשבת - חייבים עליה, ובכלל זה הבונה, המסתת, המכה בפטיש ובמעצד, והקודח, אף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קב-ב-ג|בבלי שבת קב ב — הבונה בשבת בשורה התחתונה חייב על צידוד האבן והנחת העפר, באמצעית חייב גם על נתינת הטיט, ובע]] {{שוליים|יב_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_ט|המתעסק במלאכת שבת שנתכוון לחצי שיעור ונצטרף לשיעור מלא - פטור, אך במאכלות אסורות (חלבים ועריות) - חייב]]''' * '''מקור:''' "פטור ואם תקע הרי זה חייב. רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו 📖 באר משה — דף סח עמוד א המתעסק בשבת פטור . פירוש דבר זה: הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרת פטור , כלומר, גם כשהצטרפו בסוף שני חצאי השיעור" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כו, שו"ע או"ח סימן שיג סעיף ו, שו"ע או"ח סימן שיג סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי כדעת ריש הפרק - המתעסק בשבת פטור אף כשהצטרף לשיעור מלא, אך בחלבים ועריות חייב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק שני#כב-א-א|בבלי ביצה כב א — אין דין בניה וסתירה בכלים ככלי מחובר לקרקע]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שלישי#מז-א-ג|בבלי שבת מז א — המחזיר מטה של אומני פשתן (טרסיים) שנתפרקה בשבת - חייב חטאת משום בונה]] </div> 0ea8iyh8b8mcng7xuluhtlp7zl47q9a 106 1754930 3078509 3078355 2026-08-21T14:12:38Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078509 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק שנים עשר — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד ב<span class="yerum-runnum">140</span></div>רפים נוטל ומחזיר. תני {{ירו"מ-הדגשה|גבי יתדות המחרשה שאר כלים שלה אם היו}} תקועים {{ירו"מ-הדגשה|בחוזק ללא מסמרים}} חיבור לטומאה {{ירו"מ-הדגשה|אבל לא}} {{ירו"מ-הוסר|ולהזייה}}{{ירו"מ-הדגשה|להזייה}}. קבועים {{ירו"מ-הדגשה|במסמרים}} חיבור לטומאה {{ירו"מ-הוסר|ואינו חיבור }}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}להזאה. {{ירו"מ-הוסר|הנוטלין}}{{ירו"מ-הדגשה|הניטלין}} {{ירו"מ-הוסר|והנותנין}}{{ירו"מ-הדגשה|והניתנין}} אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שללא מסמרים אף עם תקוע בחזקה אינו חיבור}} והכא את אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שאף ללא מסמרים חייב}} תמן דרכן לקבע {{ירו"מ-הדגשה|במסמרים}} לא {{ירו"מ-הוסר|לקבע}}{{ירו"מ-הדגשה|קבע}} אינן חיבור ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן. תני רבי סימיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]] אומר המרכיב קרן {{ירו"מ-ביאור|כלי נגינה}} עגולה חייב {{ירו"מ-הדגשה|שתוקעים את החלילים בחזקה}} קרן פשוטה פטור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר קני מנורה חייב. קנה של ציידין פטור. קני מנורה למה הוא חייב רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] תריהון אמרין משום בונה. קנה של ציידין למה הוא פטור מפני {{ירו"מ-הדגשה|שכשמחבר קנה לקנה הוא מחבר את העליון ואחר כך התחתון}} שהוא מלמעלן למטן {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה דרך בנין}}. התיבון הרי החופר בחולות {{ירו"מ-הדגשה|וכל פעם שמעמיק מניח לוחות לשמור שהדפנות לא יפלו}} הרי מלמעלן למטן הוא ואת אמר חייב. אמר רבי שמואל בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר יודן|°]]: כאן {{ירו"מ-הדגשה|בקנה של סידים}} לשעה כאן {{ירו"מ-הדגשה|בחופר בחול}} לשהות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אומר המלחים {{ירו"מ-ביאור|סוגר}} את {{ירו"מ-הוסר|התירצין}}{{ירו"מ-הדגשה|התריסין}} {{ירו"מ-הדגשה|של חנות}} חייב משום בונה. וקשיא דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל מתירין {{שוליים|יב_י}}אף להחזיר {{ירו"מ-הדגשה|ביום טוב אמר}} רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: התירו סופו מפני תחילתו, שאם אמר את שלא יחזיר — אף הוא אינו פותח ולא יפתח {{ירו"מ-הדגשה|ומה אכפת לנו}} אף הוא ממעט בשמחת יום טוב. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו {{ירו"מ-ביאור|בחוזק עד הסוף.}} אמר רבי יוסי בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו לסלק את התריסים}} כשאין שם פתח אבל אם יש שם פתח משתמש כנגד הפתח. {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|לדברי}} [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|מחזיר ובלבד שלא יחזיר כל צרכו זה לשיטת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון{{ירו"מ-הוסר|דרש}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר הגורד {{ירו"מ-ביאור|מחליק את העץ}} עד שיגור כל צורכו. הקודח — עד שיקדח כל צורכו. הקוצץ — עד שיקצץ כל צורכו. העובד את העור — עד שיעבד כל צורכו.<br><br> <span id="דף_סט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''תני תקועים חיבור לטומאה'''. כלומר, שאר כלים שלה אם היו תקועים בחלול לא במסמרים - אז זה חיבור לטומאה אבל לא להזיה. כלומר אם זה נטמא אז צריכים לעשות טהרה גם על הקרשים שלה וגם על הברזל. אבל אם הם '''קבועים''' במסמרות אז '''חיבור לטומאה להזאה''' גם כן, ואפשר לעשות על אחד מהם. '''אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה''' - כלומר אם זה דברים שכל פעם מפרקים אותם, מרכיבים אותם, אז הם לא חיבור לא לטומאה ולא להזיה. רואים מכאן שכל דבר לא מסמרים, גם אם הוא תקוע בחוזקה, הוא לא חיבור לגמרי - כמו שראינו שלהזיה זה לא נקרא חיבור. עכשיו זה שאמרנו שגם לא מסמרים יהא חייב - זה מאוד קשה, אתה יכול להגיד שאסור, אבל להגיד שחייב זה קשה. אומרת הגמרא: '''והכא את אמר הכין תמן דרכן לקבע''', כלומר שם במכחשה הדברים האלה דרכם במסמרים. אז אם לא עשה מסמרים אז זה לא חיבור. '''ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן''', כן, וכל השולחן והסכין וכולי, אם תוקע אותם זה גמר מלאכתם, כי לא נוהגים לתקוע שם מסמר גם כן. תני רבי סימיי אומר '''המרכיב קרן עגולה חייב''' - קרן זה כלי נגינה, כשתוקעים את החלילים הקטנים האלה שהם בעצם מוציאים את המוזיקה, את הצליל, תוקעים אותם בחוזקה וצריך ממש מקצוענות. אבל '''קרן פשוטה פטור''', כלומר קרן פשוטה שכל אחד יכול להרכיב ולא תוקעים שמה את זה בחוזקה, אז זה פטור. רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר '''קני מנורה חייב'''. כלומר אם הוא מרכיב קנה מנורה יהיה חייב. '''קנה של ציידין פטור'''. '''קני מנורה למה הוא חייב'''? רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חונה, תריהון אמרין, משום בונה. כלומר יש לנו אמצע מציאות שיש בניין בכלים, אז לכן כשהוא מרכיב את הקנה של המנורה הוא חייב משום בונה. אבל '''קנה של ציידין למה הוא פטור, מפני שהוא מלמעלן למטן''', שהוא מחבר קנה לקנה הפוך, מתחיל מהעליון ואחרי זה תחתון, שהוא למטה ממנו, וככה הוא הולך ויורד, וזו לא דרך בניין, כי בניין תמיד מתחילים למטה למעלה. '''התיבון הרי החופר בחולות''' - כל פעם, כשהוא מעמיק אז הוא מניח לוחות כדי לשמור על הצדדים שלא יפלו. אז בעצם יוצא שהוא בונה '''מלמעלן למטן''', ואף על פי כן גם הוא חייב. אמר רבי שמואל בר יודן: '''כאן לשעה כאן לשהות''' - כאן בקנה של ציידים זה רק לשעה, הם מרכיבים את זה ואחרי זה מפרקים, אבל כאן בחופר בחולות זה לשהות, זה להשאיר את זה ככה. אז לכן יהיה חייב גם אם הוא עושה מלמעלה למטה. שמואל אומר '''המלחים את חייב משום בונה''' - הוא סוגר את התריסים של החנות, חייב משום בונה. '''וקשיא, דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת, בית הלל מתירין אף להחזיר'''. אנחנו יודעים שיש מחלוקת במסכת ביצה שבעצם בית שמאי אוסרים לפתוח, ובית הלל מתירים אף להחזיר. אז לא הגיוני שאם דבר כזה חייב חטאת בשבת, איך בית הלל מתירים לכתחילה ביום טוב. רבי חנניה בשם רבי יוחנן: '''התירו סופו מפני תחילתו, שאם אמר את שלא יחזיר — אף הוא אינו פותח'''. כלומר, מה אכפת לנו אם הוא לא יפתח? '''ולא יפתח אף הוא ממעט בשמחת יום טוב''', כי אנשים לא יהיה להם תבלינים ובעצם לא ילכו לבשל מעדנים, ויימנעו משמחת יום טוב. אמר רבי אחא: '''מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו''', כלומר שלא יתקע את התריסים בחוזקה. אמר רבי יוסי בר בון: מה שהתירו לסגור את התריסים זה '''כשאין שם פתח''', זו הדרך היחידה, '''אבל אם יש שם פתח משתמש כנגד הפתח''', לא התירו לו לפתוח את התריס. רב אחא: מה שאמר שהמשנה לבית הלל מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו, זה דעת '''רבי שמעון''', '''דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב, רבי שמעון אומר הגורד — עד שיגור כל צורכו. הקודח — עד שיקדח כל צורכו. הקוצץ — עד שיקצץ כל צורכו. העובד את העור — עד שיעבד כל צורכו'''. כלומר, בעצם לפי רבי שמעון אם אדם לא סיים את המלאכה אז הוא פטור על זה. אז בעצם גם אצלנו במשנה, בית הלל מה שהם אמרו שבלבד שלא יסגור כל צרכו - הכוונה לא שלא יתקע בחוזקה, אלא הכוונה שלא יסגור לגמרי, שישאיר טיפה. אבל אז בעצם לפי רבי שמעון הוא לא סיים את המלאכה, ולכן פטור עליה. אז ביום טוב הקלו כדי שלא יימנעו משמחת יום טוב, הקלו עליהם והתירו לגמרי. אז נהינה - רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב. וקשיא על רבן שמעון בן גמליאל - אילו נטל לקצור ולא קצר, מי הוא כלום? הרי פה הוא לא עשה מלאכה, הוא הכה כדי שהוא יוכל אחרי זה לתת מכה על החרס, אבל הוא לא נתן על החרס, הוא נתן רק על הסדן. אז בעצם זה כמו אדם שרוצה לקצור ולא קצר - שם הוא לא יהיה חייב, וכאן נראה הוא לא רידד אלא רק התכוון לרדד, אז למה חייב? אמר עבידא אתי דרבן שמעון בן גמליאל כרבי יהודה, דתני השובט - מי שמכה על חוטי השתי, או המקטקט - מי שמכה על חוטי הערב כדי שהם יסתדרו ישר ואחרי זה יוכל את החוט הבא לשים במקום על האריג - הרי זה חייב מפני שהוא כביכול מיישב את ידו, מיישר את האריג ומכין אותו לאריגה הבאה. אז גם כאן הוא יהיה חייב מפני שהוא כביכול מיישב את ידו, הוא מרגיל את היד שלו למכות נכונות במידה נכונה, ואז בפעם הבאה שהוא ירדד אז זה יהיה יותר טוב, וזה גם ייקרא חלק מהמלאכה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סח עמוד ב''' {{שוליים|יב_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_י|מותר להחזיר תריסים (חלונות/דלתות) ביום טוב]]''' * '''מקור:''' "אף להחזיר ביום טוב אמר רבי חנניה בשם רבי יוחנן (בר נפחא): התירו סופו מפני תחילתו, שאם אמר את שלא יחזיר — אף הוא אינו פותח ולא יפתח ומה אכפת לנו אף הוא ממעט בשמחת יום טוב. אמר רבי אחא: מחזיר בלבד שלא י" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן תקיט סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הותר להחזיר משום "התירו סופו מפני תחילתו" - אם יאסרו להחזיר גם לא יפתחו כלל וימנעו משמחת יו"ט, ובלבד שלא יחזירם בחוזק עד הסוף, וכשאין שם פתח אחר; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' תקיט ס"א כדעת רבי חנניה בשם רבי יוחנן ורבי אחא ורבי יוסי בר בון בירושלמי </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סט עמוד א<span class="yerum-runnum">141</span></div>ואמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לא אתיא אלא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא {{ירו"מ-הדגשה|וכאן הרי לא רידד אלא רק התכונן לרדד ולמה חייב}}. אמר רבי אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]]: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני {{שוליים|יב_יא}}השובט {{ירו"מ-ביאור|מכה על חוטי השתי}} והמקטקט {{ירו"מ-ביאור|מכה על חוטי הערב}} על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו {{ירו"מ-הדגשה|שמישר את האריג ומכין אותו לאריגה הבאה אף}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב}} מפני שהוא כמיישב בידו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ב|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}החורש כל שהוא, המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב, המלקט עצים לתקן כל שהן, אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה. המלקט עשבים לתקן כל שהן, אם לבהמה כמלוא פי גדי.<br><strong>גמ':</strong> מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין. וכמה יחרוש ויהא חייב רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]] אמר כדי ליטע כרישה. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: כדי ליטע זכרותה {{ירו"מ-ביאור|גרגיר}} של חיטה. תמן תנינן: זרע קישואין שנים זרע דילועין שנים. תני חיטים מדיות שתים. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|והא תנן: כל הנאכלין כגרוגרת אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא אם לבהמה כמלוא פי גדי}} למה לי לתקן כל שהוא למה לי כמלוא פי גדי {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|הרי כבר למדנו את ההלכות הללו ולמה}} {{ירו"מ-הדגשה|היה צריך לחזור ולשנותם}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ג|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יב_יג}}הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו {{שוליים|יב_יד}}בין משם אחד {{ירו"מ-הדגשה|אותה אות}} בין משני שמות, בין משני סימניות בכל לשון חייב. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} לא נתחייבו שתי אותיות אלא {{שוליים|יב_טו}}משום רושם שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בין משני שמות בין משני סימניות}} {{ירו"מ-ביאור|צורות,}} {{ירו"מ-הוסר|גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|בכל לשון חייב אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם}} מאן תנא {{ירו"מ-הוסר|סימיינית}}{{ירו"מ-הדגשה|סימניות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. מהו בכל לשון אפילו אלף {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אלפא {{ירו"מ-ביאור|יוונית.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם, שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. ולכאורה, מה עוזר רישום של קו}} וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן שלמעלן למטן כמין קולמוסין {{ירו"מ-ביאור|יתדות}} היו עשויין {{ירו"מ-הדגשה|בתחתית הקרש שניכנסים לאדנים}}.<br><br> <span id="דף_סט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף ס"ט, ומתחילים במשנה פרק י"ב הלכה ב'. אומרת המשנה: "'''החורש כל שהוא, המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב'''", '''המלקט עצים לתקן כל שהן'''", כלומר אם בעצם רוצים לתקן את הקרקע - כל שהן חייב. "'''אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה'''". '''המלקט עשבים לתקן כל שהן'''", כלומר אם רוצה לתקן את הקרקע - כל שהן, "'''אם לבהמה כמלוא פי גדי'''". אומרת הגמרא: מה חרישה הייתה במשכן? '''שהיו חורשין ליטע סממנין'''. וכמה יחרוש ויהא חייב? רבי מתניה אמר: כדי ליטע כרישה. ורבי אבא אמר בשם רב: כדי ליטע זכרותה של חיטה, כלומר גרגיר אחד של חיטה. אומרת הגמרא: תמן תנינן, "'''זרע קישואין שנים, זרע דילועין שנים'''", ותני: "'''חיטים מדיות שתים'''". שואלת הגמרא: והרי חיטים זה דבר נאכל, וכבר למדנו שבדבר הנאכל אינו חייב עד שיוציא כגרוגרת! אמר שמואל בשם רבי זעירא: '''חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין''', וחייב כבר שמוציא שתיים. אומרת הגמרא: למדנו במשנה מלקט עשבים אם לתקן כל שהן, אם לבהמה כמלוא פי גדי. שואלת הגמרא: '''למה לי לתקן כל שהוא, למה לי כמלוא פי גדי'''? זאת אומרת, בעצם את כל ההלכות האלה כבר למדנו במשנה הקודמת, למה צריך לחזור עליהם? בכל אופן, יש במקומות שלא גורסים את כל הקטע הזה. פרק י"ב הלכה ג'. אומרת המשנה: "'''הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד'''", כלומר אותה אות, "'''בין משני שמות, בין משני סימניות, בכל לשון חייב'''". כלומר בין אם כתב בשפה אחרת גם כן חייב. אמר רבי יוסי: "'''לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם'''". כלומר הסיבה שחייבים על שתי אותיות זה משום רושם, "'''שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו'''". אמר רבי יהודה: "'''מצינו שם קטן משם גדול, שם משמעון ומשמואל, נח מנחור, דן מדניאל, גד מגדיאל'''". אומרת הגמרא: למדנו במשנה בין משני שמות בין משני סימניות בכל לשון חייב. אמר רבי יוסי: "'''לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם'''". שואלת הגמרא: '''מאן תנא רבי יוסי'''? עכשיו, מה זה בכל לשון? הכוונה שבעצם מסמן את עצמו, אפילו לא רק אותיות, אפילו צורה - כיוון שהוא אומר שבעצם הסיבה שהתחייבו על שתי אותיות זה כי היו מסמנים על הקרשים, ועל הקרשים הרי לא רשמו דווקא אותיות אלא עשו סימן, אז לכן גם על שתי סימניות יהיה חייב. אומרת הגמרא: '''מהו בכל לשון אפילו אלף אלפא'''. כלומר אם כתב אל"ף בעברית או אלפא ביוונית. תנן: אמר רבי יוסי "'''לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם, שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו'''". כלומר, לכאורה מה יעזור אם עושים איזה רישום? '''וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן ושלמעלן למטן'''? הרי יכול להיות שהוא יהפוך את הקרש. אומרת הגמרא: '''כמין קולמוסין היו עשויין'''. הרי האדנים היה בהם חריצים, ובקרשים היה כמו שני יתדות - כלומר חתכו את הקרש, הוא לא היה חלק כמו למעלה, היה בו כמו שני יתדות, כאילו שני רגליים. עכשיו, כל השיטה הזאת תלך רק לפי מי שאומר שהקרשים לא היו ישרים, שלמעלה היה כמו למטה. אבל למי שאומר שלמטה היו דקים ולמעלה היו דקים, אז ודאי שאין בעיה בכלל, אין חשש שיחליפו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סט עמוד א''' {{שוליים|יב_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_יא|השובט והמקטקט על האריג חייב משום מכה בפטיש]]''' * '''מקור:''' "השובט (מכה על חוטי השתי) והמקטקט (מכה על חוטי הערב) על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו שמישר את האריג ומכין אותו לאריגה הבאה אף הכא חייב מפני שהוא כמיישב בידו. " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה יח, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שהשובט והמקטקט חייבים מפני שהם כמיישב בידו ומכין את האריג, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק ט הלכות יח-יט) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#יז-א-א|בבלי כריתות יז א — האורג חוט אחד נוסף על אריג קיים - חייב משום מלאכת אורג]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#יט-ב-ג|בבלי כריתות יט ב — האורג שלושה חוטין בתחילה חייב, ובהמשך האריג - האורג שני חוטין חייב]] {{שוליים|יב_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_יב|החורש כדי לזרוע כשיעור מה חייב בשבת]]''' * '''מקור:''' "החורש כל שהוא, המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב, המלקט עצים לתקן כל שהן, אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה. המלקט עשבים לתקן כל שהן, אם לבהמה כמלוא פי גדי. גמ : מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין. " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי מתניה: כדי ליטע כרישה ~ רבי אבא בשם רב אבא בר אייבו: כדי ליטע גרגיר של חיטה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא בשם רב אבא בר אייבו דבעינן שיעור זריעת גרגיר חיטה, שהוא הקטן שבזרעים, ומשום שחורש לזריעה כלשהי חייב; כן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-ו|בבלי שבת עג ב — המיישר גבשושית או הטומם גומא בשבת - בבית חייב משום בונה, ובשדה חייב משום חורש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קג-א-ג|בבלי שבת קג א — המוציא עצים בשבת - שיעור החיוב הוא כדי לבשל ביצה קלה אם להיסק, וכל שהוא אם לתיקון כלי]] {{שוליים|יב_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_יג|הכותב שתי אותיות בשבת בימינו או בשמאלו חייב]]''' * '''מקור:''' "הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, שהכתיבה בשתי הידיים חייבת ואין חילוק בין ימין לשמאל בזה, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק יא הלכה ט) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-ט|בבלי שבת עה ב — הצר צורה בכלי או המנפח כלי זכוכית עד שנעשה כלי - חייב משום מכה בפטיש]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עה-ב-י|בבלי שבת עה ב — הנוטל קוצים מבגדו בשבת כשמקפיד עליהם חייב משום מכה בפטיש]] {{שוליים|יב_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_יד|הכותב שתי אותיות בשבת, אפילו אות אחת חוזרת פעמיים משם אחד או משני שמות, חייב]]''' * '''מקור:''' "בין משם אחד אותה אות בין משני שמות, בין משני סימניות בכל לשון חייב. אמר רבי יוסי (בן חלפתא) לא נתחייבו שתי אותיות אלא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה י * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ ר' יוסי: חכמים מחייבים בכל אופן של כתיבת שתי אותיות באיזה לשון שיהיה, ור' יוסי פוטר אלא אם כתב שם הראוי להישאר * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים, כמפורש ברמב"ם (הלכות שבת פרק יא הלכה י), שהכתיבה חייבת גם באות אחת החוזרת ובשני שמות ואף בשתי אותיות שאינן שם, שלא כר' יוסי המצריך שתהיינה שתי אותיות המהוות שם דבר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קג-א-ז|בבלי שבת קג א — הכותב שם קטן הנרמז משם גדול (כגון "שם" משמעון) חייב משום כותב, שדרך כתיבה בכך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קג-ב-א|בבלי שבת קג ב — הכותב שתי אותיות שהן שם אחד (כגון שש, תת) בשבת חייב משום כותב]] {{שוליים|יב_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_טו|הכותב שני סימנים או שני שמות זהים בשבת בכל לשון חייב]]''' * '''מקור:''' "משום רושם שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. אמר רבי יהודה (בר עילאי): מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל. גמ : תנן: בין משני שמות בין משני סימניות (צו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה יז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא שאף שתי אותיות דומות (רושם) בכל לשון חייבים, כמבואר בסתם משנה ובגמרא; כך פסק הרמב"ם (הל' שבת יא, יז). * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קג-א-ח|בבלי שבת קג א — איטר יד הכותב בשמאלו (שהיא ימין שלו) חייב משום כותב, שדרך כתיבתו בכך]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סט עמוד ב<span class="yerum-runnum">142</span></div>וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים? {{ירו"מ-הדגשה|ה}}טבעות היו מוכיחות. וחש לומר שמא יחליף {{ירו"מ-הדגשה|בין זוגות קרשים}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] לוכסן היו כתוב עליהן {{ירו"מ-הדגשה|ובכל שני קרשים היה לוכסן במקום אחר}} ויחליף {{ירו"מ-הדגשה|ומה בכך}}. אמר רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כו ל|שמות תרומה כו ל]]) והקמות את המשכן כמשפטו — וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון — ינתן בצפון, בדרום — ינתן בדרום. אילין דרבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום והוון אילין דרבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] עלין קדמאי ונפקין קדמאי. אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא, אתון בעיין מיעול קדמאי. {{ירו"מ-הוסר|אשיתאלת}}{{ירו"מ-הדגשה|אישתאלת}} לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לון רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} והקמות את המשכן כמשפטו — וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון — ינתן בצפון, בדרום — ינתן בדרום {{ירו"מ-הדגשה|אף כאן מי שהיה רגיל להיכנס ראשון יכנס ראשון}}. תרין זרעיין {{ירו"מ-ביאור|משפחות}} הוון בציפרין בולווטיא {{ירו"מ-ביאור|עשירים}} ופגניא {{ירו"מ-ביאור|פשוטים.}} הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום, והוון בולווטיה עלין קדמיי ונפקין קדמיי. אזלין פגניא וזכון באוריתא {{ירו"מ-ביאור|נעשו תלמידי חכמים.}} אתון בעי מיעול קדמיי אישתאלת לררבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. שאלה ררבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} עאל רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנייה|°]] {{שוליים|יב_טז}}אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ — ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. סברין מימר {{ירו"מ-הדגשה|הני מילי}} לפדות ולכסות ולהחיות הא לישיבה לא. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אף לישיבה. מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} {{הפ|משלי|ג|טו}} יקרה היא מפנינים אפילו {{ירו"מ-הוסר|מזה}}{{ירו"מ-הדגשה|מכהן גדול}} שהוא נכנס לפני ולפנים. {{ירו"מ-הוסר|תני}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מצינו שם קטן משם}} {{ירו"מ-הוסר|וגד}}{{ירו"מ-הדגשה|גדול שם משמעון ומשמואל ודן}} {{ירו"מ-הוסר|מגדיאל}}{{ירו"מ-הדגשה|מדניאל}}. מתיבין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} והלא אלו פשוטים ואלו כפופים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{שוליים|יב_יז}}כתב שני אותות {{ירו"מ-הוסר|שוים}}{{ירו"מ-הדגשה|זהות}} והן שם חייב כגון שש תת גג {{ירו"מ-הוסר|רד}}{{ירו"מ-הדגשה|רר}} חח {{ירו"מ-ביאור|העיקר שיהיה משמעות למילה.}} ורבנן אמרי {{ירו"מ-הדגשה|דווקא}} ב' אותיות {{ירו"מ-הדגשה|שונות}} בכל מקום {{ירו"מ-הדגשה|אף ללא משמעות}}. אשכחת אמר קלת וחמרת על ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה קלת וחמרת על דרבנן. קלת על דרבנן — {{ירו"מ-הוסר|יודה }}כתב שתי אותיות שוין והן שם, על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה חייב על דעתהון דרבנן פטור. {{ירו"מ-הוסר|קלחת}}{{ירו"מ-הדגשה|קלת}} על ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתב}} שתי אותיות מכל מקום, אף על פי שאין שם — על דעתהון דרבנן חייב, על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה פטור.<br><br> <span id="דף_ע_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: עדיין, '''וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים'''? הרי יכול להיות שהוא יהפוך את הקרש - קרש שהיה בחוץ ייתן את הצד שבחוץ כלפי פנים. עכשיו לכאורה איך זה יכול להיות? מאוד פשוט: נניח אם הוא היה בקיר המזרחי, אז הוא ייתן אותו בקיר המערבי, ואז בעצם הוא יכול גם להפוך אותו. כלומר, למרות שאתה יכול להגיד הרי הוא סימן - הסימון תמיד מבפנים אז הוא ידע - לא, יכול להיות שהקרש היה בקיר המזרחי ואז זה היה בצד הפנימי, אבל הוא ייתן את זה בקיר המערבי וזה יהיה בצד החיצון. אז אומרת הגמרא: הוא לא יכול לטעות כיוון ש'''טבעות היו מוכיחות'''. בכל הקרשים היו טבעות, זה מעין קרש שהלך מקצה לקצה - הבריח היה נכנס בתוך טבעות, וזה היה בחלק הפנימי, והם מוכיחות. אומרת הגמרא: '''וחש לומר שמא יחליף''' בין זוגות קרשים - איך הוא ידע איזה קרש נמצא בכל מקום? אמר רבי אחא: '''לוכסן היו כתוב עליהן'''. כלומר בכל שני קרשים היה לוכסן במקום אחר, ובעצם כל קרש היה המשך של הלוכסן הקודם, אז היה יכול לדעת מה היה הקרש שמשמאלו מאשר מימינו. שואלת הגמרא: מה כל כך חשוב שלא יחליף? מה בכך? אמר רבי אימי: כתיב "'''והקמות את המשכן כמשפטו'''" - '''וכי יש משפט לעצים'''? '''אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון - ינתן בצפון, בדרום - ינתן בדרום'''. כלומר אסור להחליף, קרש שזכה להיות במקום מסוים תמיד יהיה באותו מקום. הגמרא מספרת: '''אילין דרבי הושעיה ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום''', והוו אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי ונפקין קדמאי - הם היו הראשונים. אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא - התחתנו עם הנשיא - אתון בעיין מיעול קדמאי, חשבו שעכשיו מגיע להם להיות ראשונים. אישתאלת לרבי אימי, אמר לון רבי אימי: '''והקמות את המשכן כמשפטו - וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון - ינתן בצפון, בדרום - ינתן בדרום'''. כלומר אסור לשנות מההרגל - מי שהיה רגיל להיכנס ראשון ייכנס ראשון. סיפור נוסף: '''תרין זרעיין הוון בציפרין''', בולווטיא ופגניא - שרים ואנשים פשוטים - הוו שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום, והוו בולווטיה עלין קדמיי ונפקין קדמיי - תמיד המשפחה החשובה הזו היו נכנסים ויוצאים ראשונים. אזלין פגניא וזכון באוריתא - האנשים הפשוטים נעשו תלמידי חכמים - אתון בעי מיעול קדמיי. אישתאלת לרבי שמעון בן לקיש, שאלה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן, עאל רבי יוחנן ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה: '''אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ'''. סברין מימר - החכמים ששמעו את זה חשבו לומר - שזה נאמר רק '''לפדות ולכסות ולהחיות''', כלומר אם הכהן גדול עם הארץ נשבה ותלמיד חכם ממזר נשבה, אז פודים ומכסים ומחיים את התלמיד חכם הממזר קודם, '''הא לישיבה לא'''. אמר רבי: '''אף לישיבה'''. מה טעמא? '''יקרה היא מפנינים''' - '''אפילו שהוא נכנס לפני ולפנים'''. תנן: אמר רבי יהודה מוציאים שם קטן משם גדול - שם משמעון ומשמואל, דן מדניאל. '''מתיבין לרבי יהודה: והלא אלו פשוטים ואלו כפופים'''. הרי שם מסתיים באות מם סופית, ואילו שמואל זה מם פתוחה - אז איך אתה יכול להגיד שזה כתב שתי אותיות של איזו מילה נקראת? בבבלי מביאים ראיה הפוכה - שאם כתב סתומה בתור פתוחה זה בסדר. תני בשם רבי יודה: '''כתב שני אותות והן שם חייב, כגון שש תת גג חח''', העיקר שיהיה משמעות למילה. ורבנן אמרי: '''ב' אותיות בכל מקום''', אפילו מבלי משמעות. אשכחת אמר: קלת וחמרת על דרבי יודה, קלת וחמרת על דרבנן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סט עמוד ב''' {{שוליים|יב_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_טז|ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, אף לישיבה]]''' * '''מקור:''' "אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ — ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. סברין מימר הני מילי לפדות ולכסות ולהחיות הא לישיבה לא. אמר רבי: אף לישיבה. מה טעמא כדכתיב יקרה היא מפנינים אפילו מכהן גד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק ח, הלכה יח, שו"ע יו"ד סימן רנא סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שאמר "אף לישיבה", שכן "יקרה היא מפנינים" - אפילו מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים; כך פסקו רמב"ם ושו"ע יו"ד רנא,ט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק שני#לג-א-ח|בבלי בבא מציעא לג א — מי שאביו ורבו מובהק שבויים בשבי, פודה תחילה את רבו ורק אחר כך את אביו, ואם אביו תלמיד חכם ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק שני#לג-א-ט|בבלי בבא מציעא לג א — אם אביו חכם, פדייתו קודמת לפדיית רבו]] {{שוליים|יב_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_יז|הכותב שתי אותיות שוות בשבת חייב אף אם אין בהן משמעות]]''' * '''מקור:''' "כתב שני אותות זהות והן שם חייב כגון שש תת גג רר חח (העיקר שיהיה משמעות למילה.) ורבנן אמרי דווקא ב אותיות שונות בכל מקום אף ללא משמעות. אשכחת אמר קלת וחמרת על דרבי יודה קלת וחמרת על דרבנן. קלת על דרבנן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה י * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יהודה ~ רבנן: ר' יהודה מחייב בכתיבת שתי אותיות שוות בכל מקום אף בלא משמעות, ורבנן מחייבים רק כשיש בהן משמעות (כגון שש, תת, גג) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פי"א ה"י) שהכותב שתי אותיות אף שוות ואף בלא משמעות חייב, כדמפרש בירושלמי "קלת וחמרת" - להקל ולהחמיר על שיטתו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קג-א-ז|בבלי שבת קג א — הכותב שם קטן הנרמז משם גדול (כגון "שם" משמעון) חייב משום כותב, שדרך כתיבה בכך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קג-ב-א|בבלי שבת קג ב — הכותב שתי אותיות שהן שם אחד (כגון שש, תת) בשבת חייב משום כותב]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ע עמוד א<span class="yerum-runnum">143</span></div>מחלפה שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה דתני {{שוליים|יב_יח}}יכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארג את כל הבגד, עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר ([[ויקרא ד ב|ויקרא ויקרא ד ב]]) מאחת — אי מאחת, יכול אפילו כתב אות אחת, אפילו ארג חוט אחד, אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר ועשה אחת. הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת {{ירו"מ-הדגשה|במקום אחר}} והכא הוא אמר השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא מיישב בידו {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שאינה}} {{ירו"מ-הדגשה|מתקימת במקום אחר}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ד|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ד"> <strong>מתני':</strong> הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. {{שוליים|יב_יט}}כתב בדיו, בסם, בסיקרא, {{ירו"מ-הוסר|בקומות}}{{ירו"מ-הדגשה|בקומוס}} וקנקנתום, ובכל דבר שהוא רושם, על שני כותלי הבית ועל שני דפי פינקס והן נהגין זה עם זה {{שוליים|יב_כ}}חייב. הכותב על בשרו חייב והמסרט על בשרו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{שוליים|יב_כא}}פוטר.<br><strong>גמ':</strong> כתב בדיו על עלי ירקות במשקין ובמי פירות על הלוח פטור {{שוליים|יב_כב}}עד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{שוליים|יב_כג}}כתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב. והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור. אמר רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] {{ירו"מ-הוסר|בסררה}}{{ירו"מ-הדגשה|בצררה}} {{ירו"מ-ביאור|שכתב אות אחת על גבי אבן בציפורי, והלך לטבריה וכתב אות שניה על אבן אחרת, שאפשר לקרבן והן נקראות יחד.}} {{שוליים|יב_כד}}עדים שאינן יודעים לחתום רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? מרחיב לפניהן את הקרע. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים אם בא וערער עררו בטל {{ירו"מ-ביאור|ואם ירשמו לו על מים — יוכל לטעון שאף זה כתב על גבי כתב שאינו כתב}}. הקורע על העור כתבנית כתב חייב {{שוליים|יב_כה}}הרושם {{ירו"מ-ביאור|שורט}} על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} והלא בן סטדא<br><br> <span id="דף_ע_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> מחלפה שיטתיה דרבי יודה. דתני: יכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארג את כל הבגד, עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר מאחת. אי מאחת, יכול אפילו כתב אות אחת, אפילו ארג חוט אחד, אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר ועשה אחת. הא כיצד? עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת שבת, דף ע'. נתחיל עם המשנה פרק י"ב הלכה ד'. אומרת המשנה: '''הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקנקנתום, בכל דבר שהוא רושם, על שני כותלי הבית, על שני דפי פנקס ונהגין זה עם זה חייב. הכותב על בשרו חייב.''' המסרט על בשרו, רבי אליעזר אומר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. אומרת הגמרא: '''כתב בדיו על עלי ירקות במשקין ובמי פירות על הלוח פטור.''' כלומר אם הוא כתב על דבר לא מתקיים או כתב בדבר לא מתקיים, אז בכל מקרה פטור '''עד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא'''. רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי אלעזר: '''כתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב'''. שואלת הגמרא: '''והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור?''' אמר רבי אבא בר ממל, בצערע. כלומר, דבר שהוא כתב על אבן נניח, ואת האבן הזאתי לקחו לציפורי ושם הוא כתב עוד אות. כלומר הוא כתב אות אחת בציפורי, העבירו את האבן לטבריא ושם הוא כתב עוד שנייה - אז זה יהיה חייב. '''הקורע על העור כתבנית כתב חייב'''. כלומר אם הוא קרע בצורה של אותיות אז הוא חייב. '''הרושם על העור כתבנית כתב פטור.''' אמר להן רבי אליעזר: '''והלא בן סטדא לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך?''' כלומר בן סטדא, הכוונה לאותו האיש, ימח שמו, שהביא כשפים ממצרים, שחרט אותם בעצם על הגוף שלו. אז רואים מכאן שזה כתיבה ממש. '''אמרו לו: מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין.''' </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ע עמוד א''' {{שוליים|יב_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_יח|חובת הכתיבה/העשייה במלאכת שבת דורשת שיעור מלאכה שכיוצא בה מתקיימת ואינה תלויה בהשלמת המעשה כולו]]''' * '''מקור:''' "יכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארג את כל הבגד, עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ב) מאחת — אי מאחת, יכול אפילו כתב אות אחת, אפילו ארג חוט אחד, אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר וע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק א, הלכה יד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדעת הירושלמי שהשיעור הוא מלאכה שכיוצא בה מתקיימת במקום אחר, וכן פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק א הלכה יד) {{שוליים|יב_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_יט|הכותב על שני כותלים או שני דפי פנקס הניכרים זה עם זה חייב, אף בדיו, סם, סיקרא, קומוס וקנקנתום]]''' * '''מקור:''' "כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס וקנקנתום, ובכל דבר שהוא רושם, על שני כותלי הבית ועל שני דפי פינקס והן נהגין זה עם זה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כך נפסק ברמב"ם (הלכות שבת פרק יא הלכה טו) בהתאם ללשון הירושלמי, שכל דבר רושם המתקיים ונהגה זה עם זה חייב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-א|בבלי שבת קד ב — הכותב בשבת בשבת חייב אם כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס, בקנקנתום, או בכל דבר הרושם וקיים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-ה|בבלי שבת קד ב — הכותב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים בשבת - פטור]] {{שוליים|יב_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_כ|האם המסרט (חורת) על בשרו בשבת חייב חטאת]]''' * '''מקור:''' "חייב. הכותב על בשרו חייב והמסרט על בשרו רבי אליעזר (בן הורקנוס) מחייב חטאת ורבי יהושע (בן חנניה)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה יא * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר ~ מחייב חטאת; רבי יהושע ~ פוטר * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהושע לפטור, שאין זו כתיבה ממש, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-ב|בבלי שבת קד ב — הכותב שתי אותיות על שני כותלי זווית או על שני לוחות פנקס המתקפלים ונוגעים זה בזה - חייב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-ז|בבלי שבת קד ב — הכותב אות אחת שהיא נוטריקון (רמז לשם) בשבת חייב]] {{שוליים|יב_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_כא|הכותב בדיו על עלה ירק, או בכל משקה ומי פירות, על גבי לוח - פטור מחיוב כתיבה בשבת]]''' * '''מקור:''' "פוטר. גמ : כתב בדיו על עלי ירקות במשקין ובמי פירות על הלוח פטור" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה טז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, שהכותב במשקין שאינם מתקיימין ואינם עשויים לכתיבה קיימת פטור, כפי שהביא הרמב"ם (הלכות שבת פרק יא הלכה טז) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק שני#יט-א-ה|בבלי גיטין יט א — הכותב אות על גבי אות מאותו סוג דיו (דיו על דיו, סיקרא על סיקרא) חייב שתי חטאות, אחת משום כ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק שני#יט-א-ו|בבלי גיטין יט א — הכותב סיקרא (אדום) על גבי דיו בשבת]] {{שוליים|יב_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_כב|הכותב בשבת חייב רק אם כתב דבר המתקיים על דבר המתקיים]]''' * '''מקור:''' "עד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא. רבי יעקב בר אחא ורבי יסא (אסי) אמרו בשם רבי אלעזר (בן פדת)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אלעזר בשם רבי יעקב בר אחא ורבי יסא, שאין חיוב כתיבה בשבת אלא בכתב המתקיים על גבי דבר המתקיים, וכן הכריע הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-א|בבלי שבת קד ב — הכותב בשבת בשבת חייב אם כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס, בקנקנתום, או בכל דבר הרושם וקיים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-ה|בבלי שבת קד ב — הכותב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים בשבת - פטור]] {{שוליים|יב_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_כג|הכותב אות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי חייב אם ניתן לקרבן ולקוראן יחד]]''' * '''מקור:''' "כתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב. והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור. אמר רבי אבא בר ממל בצררה (שכתב אות אחת על גבי אבן בציפורי, והלך לטבריה וכתב אות שניה על אבן אחרת, שאפשר לקרבן והן נקרא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא בר ממל שביאר שהמדובר בצררה שאפשר לקרבם ולקראם יחד, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-נ|בבלי שבת קד ב — הכותב אות אחת בטבריא ואחת בציפורי בשבת חייב, שכתיבה היא אלא שמחוסרת קריבה]] {{שוליים|יב_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_כד|עדים שאינם יודעים לחתום על גט - כיצד יחתמו]]''' * '''מקור:''' "עדים שאינן יודעים לחתום רבי שמעון בן לקיש אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר לו רבי יוחנן (בר נפחא) מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות גירושין, פרק א, הלכה כג, שו"ע אה"ע סימן קל סעיף טז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי שמעון בן לקיש (רושם בדיו וחותמים בסיקרא) ~ רבי יוחנן (מביא נייר חלק ומקרע לפניהם והם חותמים) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן, שאין מתירים אשת איש מתוך היקש להלכות שבת; מביא נייר חלק ומקרע לפניהם והם חותמים במקום הקרע, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע אה"ע סימן קל טז * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק ראשון#ט-ב-א|בבלי גיטין ט ב — עד שאינו יודע לחתום את שמו, ניתן להקל עליו לחתום באמצעות נייר מקורע שממלאים את חריציו בדיו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק ראשון#ט-ב-ב|בבלי גיטין ט ב — בשטרות (חוץ מגיטי נשים) עדים שאינם יודעים לקרות - קוראים לפניהם וחותמים, ושאינם יודעים לחת]] {{שוליים|יב_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_כה|הכותב שני אותיות בהעלם אחד חייב, ואות אחת פטור]]''' * '''מקור:''' "הרושם (שורט) על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן רבי אליעזר (בן הורקנוס) והלא בן סטדא 📖 באר משה — דף ע עמוד א מחלפה שיטתיה דרבי יודה. דתני: יכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארג את כל הבגד, עד שיעשה את כל ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה טז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר בן הורקנוס (הרושם כתבנית כתב חייב, כבן סטדא) ~ רבי יודה/תנא דמתניתין (עד שיכתוב שתי אותיות) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יודה שצריך שתי אותיות דוקא, שכן מבואר "מאחת... ועשה אחת" - הא כיצד, מיעטו שתי אותיות; והרמב"ם פסק כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק שני#יט-א-ה|בבלי גיטין יט א — הכותב אות על גבי אות מאותו סוג דיו (דיו על דיו, סיקרא על סיקרא) חייב שתי חטאות, אחת משום כ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק שני#יט-א-ו|בבלי גיטין יט א — הכותב סיקרא (אדום) על גבי דיו בשבת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ע עמוד ב<span class="yerum-runnum">144</span></div>לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך. אמרו לו: מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין. {{ירו"מ-ביאור|גבי גיטין}} כתיב {{ירו"מ-הדגשה|וכתב לה ספר כריתות}} {{שוליים|יב_כו}} {{ירו"מ-הדגשה|וכתב}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא חוקק וכתב {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא המטיף {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כתב {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא השופך וכת{{ירו"מ-הדגשה|ב}} לא חוקק. אית תניי תני אפילו חוקק. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב {{ירו"מ-הדגשה|דחק ירכות}} {{ירו"מ-ביאור|מסביב}} {{ירו"מ-הדגשה|והאות בולט}} כגון הדין דינרא מאן דאמר אפילו חוקק {{ירו"מ-הדגשה|שחק תוכות}} כגון ההן פינקסה {{ירו"מ-ביאור|שבו חורט על לוח שעווה.}} וכתב {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא המטיף {{ירו"מ-ביאור|מטפטף.}} רבי יודן בי רבי שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בי רבי שלום|°]] ורבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]] חד אמר בשלא עירב נקודות וחורנה אמר אפילו עירב נקודות. וכתב לא השופך אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אילין בני מדינחא ערומין סגין כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין {{ירו"מ-ביאור|סתר}} לחבריה הוא כתב במי מילין, וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כתב על גבי כתב פטור}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} וררבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] תרווייהון אמרין והוא שכתב {{שוליים|יב_כז}}דיו על גבי דיו, וסיקרא על גבי סיקרא. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא, וסיקרא על גבי דיו — חייב {{ירו"מ-הדגשה|והוא הדין כאן שחייב}}. רבי יצחק בר משרשייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר משרשייא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבנן דתמן חייב שתים {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} משום מוחק {{ירו"מ-הדגשה|ואחת}} {{ירו"מ-הוסר|ומשום}}{{ירו"מ-הדגשה|משום}} כותב. {{ירו"מ-הדגשה|עדים שאינן יודעים לחתום}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו אמר לו}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|מפני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? מרחיב לפניהן את הקרע}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי: ולמה לית אנן אמרין רושם לפניהן במים, כדי שאם יבא ויערער — עררו בטל? ואם היה כותב במים, עדין הבעל יכול לערער ולטעון שאף זה כתב על גבי כתב שפסול}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ה|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יב_כח}}כתב במי משקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. {{שוליים|יב_כט}}לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו {{שוליים|יב_ל}}כתב אות אחת סמוך לכתב כתב על גבי כתב נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין, אחת בארץ ואחת בקורה, על {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שני}} כותלי הבית, על {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שני}} דפי פנקס, ואין נהגין זה עם זה — פטור. כתב אות אחת נוטריקון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה מחייב וחכמים {{שוליים|יב_לא}}פוטרין.<br><strong>גמ':</strong> היה צריך לכתוב את השם {{ירו"מ-הדגשה|ובטעות}} {{ירו"מ-הוסר|ונתכוין}}{{ירו"מ-הדגשה|נתכוין}} לכתוב יהודה ושכח ולא כתב דלת הרי {{ירו"מ-הדגשה|נמצא}} השם {{ירו"מ-הדגשה|כתוב}} במקומו הוא {{ירו"מ-הדגשה|אלא שאינו מקודש}} מוחקו ומקיימו הוא בקדושה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר. מחלפה שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} תמן הוא אומר: אינו {{ירו"מ-הדגשה|מן המובחר, הא}} כתב {{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. והכא {{ירו"מ-הדגשה|הוא אמר: כתב על גבי כתב אינו כתב ופטור}} {{ירו"מ-ביאור|שלא ראינו ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} חולק על תנא קמא}}. {{ירו"מ-הדגשה|מהו כתב על גבי כתב}} {{ירו"מ-ביאור|שאמרה המשנה שפטור.}} {{ירו"מ-הדגשה|אין הכוונה שכתב על כתב קיים}} {{ירו"מ-ביאור|שזה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} נחשב כתב}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שכתב חד לעיל מן חד}} {{ירו"מ-ביאור|אות בשורה מעל אות.}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא אמר כן אלא מחלפה שיטתיה דרבנן: תמן}} הוא אומר {{ירו"מ-הדגשה|אינו מן המובחר, הא}} כתב הוא. {{ירו"מ-הדגשה|והכא הוא אמר: כתב על גבי כתב פטור שאינו כתב}}.<br><br> <span id="דף_עא_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''כתיב לא חוקק וכתב לא המטיף כתב לא השופך וכתב לא חוקק.''' '''אית תניי תני אפילו חוקק''', כלומר גם אם הוא חוקק זה נחשב כתיבה. אמר רב חסדא: '''מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב''', כלומר הוא חק יריעות - הוא לוחץ מסביב לאות והאות בולטת, '''כגון הדין דינרא''', כמו שעושים עם דינר, שלוחצים מהצדדים ובעצם באמצע זה בולט. '''מאן דאמר אפילו חוקק כגון ההן פינקסה''', מדובר בחק תוכות - שהוא חורט בתוך הפנקס. הפנקס זה מעין לוח שעווה שפשוט עם משהו חד חורטים עליו, ואז זה מה שכתיבה. '''וכתב לא המטיף''', כלומר לא מטפטף טיפות טיפות של אותיות. רבי יודן בי רבי שלום ורבי מתניה, '''חד אמר בשלא עירב נקודות''' - כלומר זה לא נקרא כתיבה דווקא אם זה נקודות נקודות אבל הוא לא חיבר אותן, '''וחורנה אמר אפילו עירב נקודות''' - זו לא דרך כתיבה. '''וכתב לא השופך.''' אמר רבי חייא בר אבא: '''אילין בני מדינחא ערומין סגין''', ערמומיים, '''כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין לחבריה''', כלומר הוא רוצה לשלוח מכתב סתר. אז מה שהוא עושה - '''הוא כתב במי מילין, וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב.''' ואז בעצם רואים את האותיות. שואלת הגמרא: '''עשה כן בשבת מהו?''' נשאלת שאלה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרווייהון אמרין: '''והוא שכתב דיו על גבי דיו, וסיקרא על גבי סיקרא.''' כלומר דווקא אם הוא כתב באותו חומר, צבע על צבע. '''אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא, וסיקרא על גבי דיו — חייב.''' והוא הדין כאן שיהיה חייב. רבי יצחק בר משרשייא בשם רבנן דתמן, כלומר בעצם הוא רוצה לפתור את מה ששאלנו לגבי אם הוא כתב במי מלין ואחרי זה שם את הדיו בעפצים. אז הוא אומר לכאורה מי שאומר שכתב על גבי כתב כזה, כי אם זה משתי מינים יהיה חייב, אז גם פה יהיה חייב. אמר: '''חייב שתים משום מוחק כותב.''' כלומר אם היה כתב בסקרא והוא כתב על זה בדיו, אז יש פה גם מחיקה כי הוא מוחק את הסקרא וגם כתיבה כי הוא כותב בדיו. אומרת הגמרא: '''עדים שאינן יודעים לחתום.''' רבי שמעון בן לקיש אמר: '''רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא, בסיקרא והן חותמין בדיו.''' כלומר הוא כותב להם את זה בצבע אחד והם חותמים בצבע שני, וחוזרים על זה בהיפוך. אמר לו רבי יוחנן: '''מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש?''' - כתב על גבי כתב, אולי מספק אנחנו רק אוסרים את זה, אבל לבוא להגיד שזה יחשב כתב לגמרי עד כדי להתיר אשת איש לעלמה, אנחנו לא הולכים עם זה ככה. '''אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין.''' כלומר הוא חותך את צורת האותיות בנייר ומניח את זה על הקלף והם עוברים באמצע וחותמים. שואלת הגמרא: '''ולא כתב ידו של ראשון הוא?''' הרי לכאורה אם הוא כתב על הנייר ובעצם גזרו את זה, אז זה הכתב שלו. אומרת הגמרא: '''מרחיב לפניהן את הקרע.''' האותיות שהוא כותב הם אותיות גדולות - כשהוא חורט הוא חורט מרווח והם כותבים באמצע בתוך המרווח, אז זה כתב שלהם, לא הכתב שלו. רבי מנא בעי: '''ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים?''' הרי לכאורה יכולים להגיד שרושם לפניהם במים והם כותבים, כי לפי דעת כולם זה לא יהיה כתב. אומרת הגמרא: '''אם בא וערער עררו בטל.''' אם היה כותב במים עדיין הבעל יכול לטעון שגם זה כתב על גבי כתב שפסול. כלומר אין לנו ידיעה ברורה שכתיבה במים לא נחשבת כתב, הבעל יכול לערער ולהגיד שגם זה נקרא כתב על גבי כתב והגט פסול. אז לכן לא עושים את זה. בפרק י"ב הלכה ה' אומרת המשנה: '''כתב במי משקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו כתב אות אחת סמוך לכתב כתב על גבי כתב.''' '''נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין''' - כלומר ח' היו כותבים כשתי אותיות ז' ואז למעלה מחברים איזה גג, אז אם הוא כתב רק את שני האותיות האלו, לא חיבר אותם עדיין. '''אחת בארץ ואחת בקורה, על כותלי הבית, על דפי פנקס, ואין נהגין זה עם זה — פטור.''' כלומר אם לא רציתי לקרוא את שניהם יחד, אז זה עדיין פטור. '''כתב אות אחת נוטריקון''', כלומר ראשי תיבות, '''רבי יהודה בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין.''' אומרת הגמרא: '''היה צריך לכתוב את השם''', שם השם. בטעות התכוון '''לכתוב יהודה ושכח ולא כתב דלת''', אז בעצם הוא כתב את שם השם אלא שלא מקודש, כי הוא בעצם התכוון למשהו אחר. אז מה הוא עושה? '''הרי השם במקומו הוא מוחקו ומקיימו הוא בקדושה.''' כלומר הוא מוחק את זה וכותב מחדש בקדושה. '''רבי יהודה אומר: מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו.''' די להעביר עליו קולמוס ולקדש אותו. '''אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר.''' כלומר אם הוא חוזר על זה. '''מחלפה שיטתיה דרבי יהודה, תמן הוא אומר: אינו כתב.''' כלומר פה הוא מסכים עם חכמים שזה רק לא מן המובחר, אבל בכל זאת זה כתב. ואילו הכא הוא אמר כתב על גבי כתב אינו כתב ופטור. הוא בעצם ברישא שנאמר כתב על גבי כתב אינו כתב, אז רבי יהודה לא חלק, סימן שהוא מסכים לזה. שלא ראינו שרבי יהודה חולק על תנא קמא - לא, מה זה כתב על גבי כתב? לא כמו שהבנו, אין הכוונה שהוא כתב על גבי כתב אחר, אלא מדובר שהוא כתב לאל מחד. כלומר בעצם הוא כתב אות אחת למעלה ואות אחת מלמטה, ששתי האותיות הן אחת על גבי השנייה. בזה רבי יהודה מודה שפטור כי זה בכלל לא כתב. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: '''הוא אומר כתב הוא.''' לא אמר כן, אלא שזה לרבי יהודה נחשב כתב - מחווץ לשיטת רבנן. תמן הם אומרים אינו מן המובחר - הרי פה הם שאלו את רבי יהודה שזה לא מן המובחר, כלומר שמו של זה כתב. והכא הוא אמר כתב על גבי כתב פטור כי זה בכלל לא כתב. כלומר אפילו ברישא רבנן, תנא קמא, סוברים שכתב על גבי כתב פטור כי זה לא כתב - אז זה לכאורה סתירה. ואומרת הגמרא שבשיטתו של רבי יהודה יישבו: בשיטתך שאתה אומר שזה כתב, בכל אופן הרי זה לא מן המובחר, כי אינו מכובד ששם השם יהיה דבר כזה שכתב על גבי כתב. '''כתב אות אחת נוטריקון''', כלומר ראשי תיבות, '''רבי יהודה בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין.''' שואלת הגמרא מאי טעמא דרבי יודה בן בתירה? אומר כיוון שמאות אחת אתה למד כמה אותיות. מאות אחת אמנם כתובה, אבל בעצם אתה מבין שיש פה כביכול כתיבה של הרבה אותיות, לכן חייב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ע עמוד ב''' {{שוליים|יב_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_כו|חקיקת אותיות בגט (כגון על ידי חקיקה בולטת כמו על מטבע) האם נחשבת "כתיבה" כשרה לגט]]''' * '''מקור:''' "וכתב ולא חוקק וכתב ולא המטיף וכתב ולא השופך וכתב לא חוקק. אית תניי תני אפילו חוקק. אמר רב חסדא: מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב דחק ירכות (מסביב) והאות בולט כגון הדין דינרא מאן דאמר אפילו חוקק שחק תו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות גירושין, פרק ד, הלכה ו, שו"ע אה"ע סימן קכה סעיף ד * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (חוקק אינו כתיבה) ~ אית תניי תני (אפילו חוקק כשר) * '''הכרעה:''' נפסק שחוקק אינו כשר לגט אלא צריך כתיבה בדיו וכדומה, כרוב התנאים בירושלמי; וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין חוקק נחשב כתיבה לעניין גט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק שני#כ-א-ה|בבלי גיטין כ א — גט חקוק על הטבלה עצמה (לא כתוב עליה בדיו) אינו כתיבה כשרה לגט אשה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק שני#כ-א-ו|בבלי גיטין כ א — גט שנמסר לאשה בדוחק בין ירכותיה מבחוץ כשר, ואם דחקו ממש לתוך בין ברכיה פסול]] {{שוליים|יב_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_כז|הכותב שתי אותיות זו על גבי זו בגוונים שונים, כשהכתב השני נראה על הראשון (כתב על גבי כתב שאינו מתמזג)]]''' * '''מקור:''' "דיו על גבי דיו, וסיקרא על גבי סיקרא. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא, וסיקרא על גבי דיו — חייב והוא הדין כאן שחייב. רבי יצחק בר משרשייא אמר בשם רבנן דתמן חייב שתים אחת משום מוחק ואחת משום כותב. עדים שאינן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה טז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יצחק בר משרשיא בשם רבנן דתמן שהכותב דיו על גבי סיקרא או סיקרא על גבי דיו חייב שתיים, אחת משום מוחק ואחת משום כותב, כיוון שהכתב השני נראה על הראשון ונחשב מוחק את הראשון וכותב חדש; אך כתב על גבי כתב מאותו הגוון (דיו על דיו או סיקרא על סיקרא) פטור שאינו נחשב מעשה כלל * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק שני#יט-א-ה|בבלי גיטין יט א — הכותב אות על גבי אות מאותו סוג דיו (דיו על דיו, סיקרא על סיקרא) חייב שתי חטאות, אחת משום כ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני גיטין/פרק שני#יט-א-ו|בבלי גיטין יט א — הכותב סיקרא (אדום) על גבי דיו בשבת]] {{שוליים|יב_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_כח|הכותב שבת בכתב שאינו מתקיים - פטור]]''' * '''מקור:''' "כתב במי משקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שכתיבה בדבר שאינו מתקיים (כמי משקין, מי פירות, אבק דרכים ואבק סופרים) פטור, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק יא הלכה טו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-א|בבלי שבת קד ב — הכותב בשבת בשבת חייב אם כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס, בקנקנתום, או בכל דבר הרושם וקיים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-ה|בבלי שבת קד ב — הכותב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים בשבת - פטור]] {{שוליים|יב_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_כט|המוציא חפץ מרשות לרשות בשבת דרך לאחר ידו, ברגלו, בפיו או במרפקו - פטור אך אסור מדרבנן]]''' * '''מקור:''' "לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה יד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא בירושלמי שכל שינוי הוצאה מדרך המוציאין פטור אך אסור, וכך פסק הרמב"ם (הל' שבת פי"א הי"ד) שהמוציא כדרכים אלו פטור מן התורה ואסור מדברי סופרים, בהתאם לכלל שכל המוציא מרשות לרשות שלא כדרך המוציאין פטור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קג-א-ט|בבלי שבת קג א — מי ששולט בשתי ידיו, הוצאה בשתי ידיו כהוצאה ביד ימין וחייב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קג-א-י|בבלי שבת קג א — השולט בשתי ידיו וכתב שתי אותיות, אחת בכל יד - חייב, שהחיוב על שתי אותיות הוא משום רושם ולא]] {{שוליים|יב_ל}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_ל|הכותב אות אחת נוטריקון (סימן) בשבת - חייב חטאת או פטור]]''' * '''מקור:''' "כתב אות אחת סמוך לכתב כתב על גבי כתב נתכוון לכתוב ח וכתב ב זיינין, אחת בארץ ואחת בקורה, על שני כותלי הבית, על שני דפי פנקס, ואין נהגין זה עם זה — פטור. כתב אות אחת נוטריקון רבי יהודה בן בתירה מחייב וח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה יא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יהודה בן בתירה ~ חכמים: רבי יהודה בן בתירה מחייב על כתיבת אות אחת כשהיא נוטריקון (סימן לדבר), וחכמים פוטרים * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים הפוטרים, שאין כתיבת אות אחת נוטריקון חייבת אלא כשכתב שתי אותיות המהוות שם או ראשי תיבות בהוראת חז"ל ממש, וכן נפסק ברמב"ם שהולך אחר שיטת חכמים המקילה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-ב|בבלי שבת קד ב — הכותב שתי אותיות על שני כותלי זווית או על שני לוחות פנקס המתקפלים ונוגעים זה בזה - חייב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-ז|בבלי שבת קד ב — הכותב אות אחת שהיא נוטריקון (רמז לשם) בשבת חייב]] {{שוליים|יב_לא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_לא|הכותב "יהוד" בטעות תוך כוונה לכתוב "יהודה" ומצא שנוצרה תיבת השם - האם מותר לו לתקן ולהשלים את הכתיבה]]''' * '''מקור:''' "פוטרין. גמ : היה צריך לכתוב את השם ובטעות נתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא כתב דלת הרי נמצא השם כתוב במקומו הוא אלא שאינו מקודש מוחקו ומקיימו הוא בקדושה. רבי יהודה (בר עילאי) אומר מעביר את הקולמוס עליו ומק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יא, הלכה יג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבי יהודה בר עילאי: חכמים סוברים שיש למחוק את התיבה ולכתוב מחדש בקדושה, שהרי הכתב שנוצר אינו מקודש; רבי יהודה סובר שמעביר קולמוס עליו ומקיימו, אך מודה שאינו מן המובחר * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שמוחקו ומקיימו בקדושה, כפי שהביא הרמב"ם (הלכות שבת פרק יא הלכה יג), שכן הירושלמי מקשה על שיטת רבי יהודה ומראה שהיא סותרת את שיטתו במקום אחר, ומעמידה בדוחק * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-ח|בבלי שבת קד ב — הכותב בשבת בכל דבר הרושם וניכר חייב, ולא רק בדיו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שנים עשר#קד-ב-ס|בבלי שבת קד ב — המגיה אות אחת בשבת עד שנעשית ממנה כשתי אותיות (כגון חי"ת לשני זיינין או דל"ת לרי"ש) חייב, ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עא עמוד א<span class="yerum-runnum">145</span></div>בשיטתו {{ירו"מ-הדגשה|של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} השיבוהו בשיטתך שאת אומר כתב הוא אינו מן המובחר {{ירו"מ-הוסר|ר יעקב בר זבדי בשם ר אבהו לא אמר כן אלא מחלפה שיטתיה דרי }}{{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}}{{ירו"מ-הוסר| הוא אומר אינו מן המובחר הא}} כתב {{ירו"מ-הוסר|כתב היא והכא הוא אמר כתב עג כתב }}{{ירו"מ-הוסר|אינו}}{{ירו"מ-הדגשה|אות א' נוטריקון}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה {{ירו"מ-הדגשה|מחייב וחכמים פוטרין}}{{ירו"מ-הוסר| כתב מהו כתב עג כתב חד לעיל מן חד}} מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה מאות אחת את למד כמה אותיות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ו|ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יב_ו"> <strong>מתני':</strong> הכותב שתי אותיות בשני העלמות א' בשחרית וא' בין הערבים [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מחייב וחכמים {{שוליים|יב_לב}}פוטרין.<br><strong>גמ':</strong> וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אילו קצר כגרוגרת בשחרית וכגרוגרת בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|בשני}} {{ירו"מ-הוסר|בה על}}{{ירו"מ-הדגשה|העלמות}}{{ירו"מ-הוסר| ם אחד}} שמא אינו חייב {{ירו"מ-הוסר|כשם}}{{ירו"מ-הדגשה|שנים}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}העלמות חולקות {{ירו"מ-הוסר|כך }}לא יצרפו {{ירו"מ-הדגשה|שני אותיות בשני העלמות ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|מחייב}}. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר לה: סתם רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} תמן {{ירו"מ-ביאור|כשכתב אות אחת עשה רק חצי מלאכה}} אין ידיעה לחצי מלאכה, ודכוותה אין זדון לחצי זית. אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה, מהו שיצטרפו {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה חייב חטאת}}.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק הבונה</strong><br> ==פרק שלושה עשר - רבי אלעזר== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שלושה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יג_א|ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יג_א"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר האורג ג' חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב וחכמים אומרים {{שוליים|יג_א}}בין בתחילה בין בסוף שיעורו שני חוטין:<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי עולא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת. מה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|התוכף תכיפה אחת אינו חיבור ואין בה משום כלאים שנים חיבור}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר עד שישלש. אמר רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הוסר|טעמא}}{{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כחכמים ששסוברים שאפילו בשתים הוי חיבור לכלאים}}{{ירו"מ-הוסר| דרא תמן על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|צריך שתהיה מלאכה מתקיימת ו}}פחות מיכן {{ירו"מ-ביאור|פחות משלוש <br> <br>}} <span id="דף_עא_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף עא. נתחיל מהמשנה, פרק יב הלכה ו'. אומרת המשנה: '''הכותב שתי אותיות בשני העלמות אחד בשחרית ואחד בין הערבים, רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין'''. שואלת הגמרא: '''וקשיא על רבן גמליאל''', אילו קצר כגרוגרת בשחרית וכגרוגרת בין הערביים בשתי העלמות, שמא אינו חייב שתיים? כן, רואים שהעלמות מחלקות. אז אם הן מחלקות, אז גם לא יצטרפו שתי אותיות בשתי העלמות. אז למה רבן גמליאל מחייב? כלומר, אם אתה רואה שהעלמות מחלקות, עובדה שאם הוא קצר שני גרגרות בשתי העלמות אז הוא חייב שתיים. אז לכאורה אם הוא כתב שתי אותיות בשתי העלמות, כלומר הוא כתב אות אחת, נודע לו, וכתב אות אחרת, אז לכאורה צריך להיות פטור כיוון שהעלמות מחלקות. אז למה רבן גמליאל מחייב? '''רבי מנא אמר לה סתם'''. כלומר בלי להגיד מה המקור. '''רבי אבון אמר בשם רבי יוחנן: טעמא דרבן גמליאל''', תמן כשהוא כותב אות אחת הוא עושה רק חצי מלאכה, '''ואין ידיעה לחצי מלאכה'''. כן, כלומר ידיעה מחלקת לגבי מלאכה שלמה, אבל ידיעה על חצי מלאכה זה לא נקרא ידיעה. וממשיכה הגמרא: '''ודכוותה אין זדון לחצי זית'''. זאת אומרת, אם נניח '''אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה, מהו שיצטרפו''' ויהיה חייב חטאת? כלומר, אם אני אומר שאין ידיעה לחצי מלאכה, אז האם גם אין זדון לחצי שיעור? כלומר נניח אם הוא אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשוגג, אז אני לא רואה את הידיעה. כי מה זה זדון? זה מי שעושה את זה בידיעה. אז אם אין ידיעה על חצי שיעור, אז בעצם אין פה זדון. אם כן הכל בשגגה ויהיה חייב חטאת. נשאלת בשאלה. '''הדרן עלך פרק הבונה'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף עא עמוד א''' {{שוליים|יב_לב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר#דין-יב_לב|כתב אות אחת בשחרית ואות אחת בין הערבים בשני העלמות - האם מצטרפות לחיוב אחד או פוטרים]]''' * '''מקור:''' "פוטרין. גמ : וקשיא על דרבן גמליאל (דיבנה) אילו קצר כגרוגרת בשחרית וכגרוגרת בין הערבים בשני העלמות שמא אינו חייב שנים כיוון שהעלמות חולקות לא יצרפו שני אותיות בשני העלמות ולמה רבן גמליאל (דיבנה) מחייב." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ו, הלכה ח הדרן עלך הבונה יב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבן גמליאל ~ חכמים: רבן גמליאל מחייב חטאת אחת בצירוף שתי האותיות אף בשני העלמות, וחכמים פוטרים כיוון שההעלמות חולקות * '''הכרעה:''' נפסק כרבן גמליאל, כמבואר ברמב"ם הלכות שגגות פרק ו הלכה ח, שכתיבת אות אחת אינה מלאכה גמורה אלא חצי מלאכה, ולכן שתי האותיות בשני העלמות מצטרפות לחיוב אחד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק שלישי#טז-ב-ז|בבלי כריתות טז ב — בזדון שבת ושגגת מלאכות (ידע שהיום שבת אך שגג בגדרי המלאכות) חייב חטאת אחת בלבד על כל מלאכו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק שלישי#יב-ב-ג|בבלי כריתות יב ב — האם יש ידיעה לחצי שיעור לעניין חיוב חטאת]] {{שוליים|יג_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שלושה עשר#דין-יג_א|השוזר שני חוטים בתחילת האריגה או בסופה חייב, ואף פחות משלושה חוטים נחשב חיבור לעניין זה]]''' * '''מקור:''' "בין בתחילה בין בסוף שיעורו שני חוטין: גמ : אמר רבי עולא (אילעא) (בן ישמעאל) טעמא דרבי אליעזר (בן הורקנוס) על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת. מה רבי אליעזר (בן הורקנוס) כרבי יודה דתנינן תמן התוכף תכיפה אחת א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר ~ חכמים: רבי אליעזר מחייב בשני חוטין (וטעמו כרבי יודה שגם שנים חיבור, או שאף לחכמים חייב), וחכמים חולקים * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אליעזר שגם שני חוטין חייב, כמבואר ברמב"ם פרק ט הלכה יח, על פי ההסבר שאף לחכמים מלאכתו מתקיימת ואין צריך שלושה חוטין * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#יז-א-א|בבלי כריתות יז א — האורג חוט אחד נוסף על אריג קיים - חייב משום מלאכת אורג]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני כריתות/פרק רביעי#יט-ב-ג|בבלי כריתות יט ב — האורג שלושה חוטין בתחילה חייב, ובהמשך האריג - האורג שני חוטין חייב]] </div> 3m65edq3s14khy1w369a7w1dv6e2o8p 106 1754932 3078511 3078358 2026-08-21T14:12:42Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078511 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק חמישה עשר — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עז עמוד ב<span class="yerum-runnum">158</span></div>מכיון שהבטיחן {{ירו"מ-הוסר|המקום}}{{ירו"מ-הדגשה|הקדוש}} {{ירו"מ-הדגשה|ברוך הוא}} שהוא מכניסן לארץ כמי {{ירו"מ-הוסר|שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיא}} לשעה. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: מתופרי יריעות למדו {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} נפסק {{ירו"מ-הדגשה|לו חוט}} היה קושרו. חזר ונפסק לעשותן קשרים קשרים אי אפשר אלא חוזר ומתיר את הראשון {{ירו"מ-הדגשה|ומביא חוט אחר וקושרו}}. אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: ההן חייטא אומנא מבלע תרין {{ירו"מ-הוסר|רישיה}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשיה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא היה נראה אפשר שיהיה אפילו כמה קשרים ולא צריך להתיר ולהחליף חוט}}. והיידא אמר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} דא {{ירו"מ-ביאור|אם כך מנין נלמד מתיר?}} דאמר רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בן}} מאורגי יריעות למדו {{ירו"מ-הדגשה|ולא מתופרי היריעות}}. מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב (שמות כו}}) אורך היריעה האחת כדי שתהא כולה אחת. נפסק {{ירו"מ-הדגשה|לו חוט}} היה קושרו {{ירו"מ-הדגשה|מיד}} מכיון שהיה מגיע לאריג {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוי}} שרי {{ירו"מ-הדגשה|ליה ומעל}} לה {{ירו"מ-ביאור|שולף את החוט.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומעיל לה}} רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} אפילו ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת {{ירו"מ-הדגשה|והרי חוטי הערב אחד עולה ואחד יורד ואם ישלוף את הקרוע נמצאו שנים עולים ויורדים יחד}} {{ירו"מ-ביאור|זה נקרא תיימת.}} תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} {{שוליים|טו_ג}}חותל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור {{ירו"מ-הדגשה|ואין זו התרה שאסור נעשה כשובר את החבית לאכל}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} {{ירו"מ-הדגשה|גרוגרת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טו_ב|ירושלמי שבת, פרק טו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טו_ב"> <strong>מתני':</strong> ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין {{שוליים|טו_ד}}קושרת אשה מפתחי חלוק וחוטי סבכה של פסיקיא {{ירו"מ-הוסר|ורצועה}}{{ירו"מ-הדגשה|ורצועות}} מנעל וסנדל ונודות יין ושמן וקדירה של בשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]<nowiki/>רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר כלל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: קושרת אשה מפתח חלוקה}} אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: במפתח אימרא {{ירו"מ-ביאור|שפה לבגד}} שהוא מדביקו לחלוק {{ירו"מ-הדגשה|וקושרת אותו סביב הצואר שאין חוששים שמא תניח אותו קשור}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: במפתח חלוק שהוא עשוי כמין שני דפין {{ירו"מ-ביאור|כמו שלנו}} {{ירו"מ-הדגשה|ופתוח כולו מלפנים, ומהדקת וקושרת אותו לפי מידתה, ואף בזה לא חוששים שמא תשאיר אותו קשור}}. נשמטו רצועות מנעל וסנדל נוטל ומחזיר ובלבד שלא יקשור. חוטמו {{ירו"מ-ביאור|חלק קדמי של הנעל}} שנשמט אית תניי תני מותר להחזיר ואית תניי תני אסור להחזיר. הוון בעי מימר מאן דאמר מותר בשיש בו נקב אחד {{ירו"מ-הדגשה|שאותו מחברים לנעל}}. מאן דאמר אסור בשיש בה {{ירו"מ-הוסר|ב}}{{ירו"מ-הדגשה|שני}} נקבים {{ירו"מ-הדגשה|שמא אחד מהם יקשור קשר של קיימא}}. אמר רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בין זה ובין זה כמאן דאמר בשיש בו שני נקבים. מהו כדון מאן דאמר מותר ברפין. מאן דאמר אסור באפוצים {{ירו"מ-ביאור|הדוקים.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]<nowiki/>רבי אליעזר בן יעקב {{ירו"מ-הדגשה|אומר קושרין לפני בה}}מה {{ירו"מ-הדגשה|בשביל שלא תצא האם הם}} חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]<nowiki/>רבי אליעזר בן יעקב? מן מה דתני {{שוליים|טו_ה}}{{ירו"מ-הוסר|מודין}}{{ירו"מ-הדגשה|מודים}} חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-ביאור|ביום טוב}} בחותמו{{ירו"מ-הדגשה|ת}} שבקרקע שמפקפקין {{ירו"מ-הוסר|בו}}{{ירו"מ-הדגשה|ומתירין}} ומפקיעין {{ירו"מ-הוסר|ומתירין}}{{ירו"מ-הדגשה|אבל לא}} {{ירו"מ-הוסר|וחותכין}}{{ירו"מ-הדגשה|חותכין}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בשבת ומפקפקין<br><br> <span id="דף_עח_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא, '''מה קשירה היתה במשכן?''' עונה הגמרא, '''שהיו קושרין את המיתרים''' של המשכן. שואלת הגמרא, '''ולא לשעה היתה'''? הרי זה משהו זמני, הרי את המשכן כל פעם פירקו. אמר רבי יסה, '''מכיון שהיו''' חונים ונוסעים '''על פי הדיבור כמי לעולם'''. אמר רבי יוסי ברבי בון, '''מכיון שהבטיחן''' הקדוש ברוך הוא '''שהוא מכניסן לארץ''', אז בדיוק הפוך, זה '''כמי לשעה''', כי הרי הם יודעים שהם צריכים לפרק את זה. אלא אמר רבי פינחס, '''מתופרי יריעות למדו''', כן, שאם נפסק לו חוט '''היה קושרו'''. '''חזר ונפסק''', אז '''לעשותן קשרים קשרים אי אפשר''', כי זה לא מכובד, '''אלא חוזר ומתיר את הראשון''' ומביא תחתיו חוט אחר וקושרו. אמר חזקיה, '''ההן חייטא אומנא מבלע תרין'''. כלומר, אין מציאות שהוא יצטרך להתיר כדי לפתוח את זה, כיוון שכשהוא קושר אז הוא מביא את זה למצב שהוא מאחד את שני הראשים יחד וזה נהיה כמו אחד, כן? אז לכן לא היה צריך להתיר אף פעם. והיידא אמר על זה, כלומר, מאיפה למדו שאסור להתיר? דאמר רבי יוסי בי רבי חנינא, '''מאורגי יריעות למדו''', ולא מתופרי יריעות. מה טעמא? דכתיב, '''אורך היריעה האחת''', כדי שתהא כולה אחת. לכן אם נפסק לו חוט '''היה קושרו''' מיד, אבל '''מכיון שהיה מגיע לאריג''', כלומר אחרי שהוא מסיים את האריג, '''שרי לה''' - הוא היה מושך את החוט, כן? הוא היה מתיר את הקשר ושולף את החוט מהאמצע. אמר רבי תנחומא בשם רב הונא, '''אפילו ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת'''. והרי חוטי הערב, אחד עולה ואחד יורד, כן? תמיד זה ככה, יש לנו את חוטי הערב ואת השתי המעבירים ביניהם, ככה שיוצא תמיד חוט אחד עולה, חוט אחד יורד. אם אתה מושך עכשיו אחד מחוטי השתי, יוצא בעצם ששני החוטים סמוכים, הם שניהם באותו כיוון, שניהם עולים ושניהם יורדים ביחד. זה נקרא תיומת, וזה אסור. תני רבי הושעיה, '''חותל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור'''. עכשיו, שואלת הגמרא, וזו לא התרה שאסורה? הרי אמרו שאסור להתיר. ותני, לא נעשה כשובר את החבית לכל מיני גוגות, שזה מותר. הלכה ב'. אומרת המשנה, '''ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין'''. כלומר יש קשרים שהם, אה, לא חייבים עליהם למרות שבעצם הם קשרים, כמו קשר הגמלים, קשר הספנים, ואפילו כן, פטור עליהם. כי גון '''קושרת אשה מפתחי חלוק וחוטי סבכה של פסיקיא מנעל וסנדל ונודות יין ושמן וקדירה של בשר'''. '''רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא. קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל''', כלומר לא בחבל, כן, כי את הפסיקיא, את החגורה, מסתמא ישחרר אחרי זה, אבל בחבל אסור כי את החבל אולי ישאיר שם ואז יהיה קשר של קיימא. '''ורבי יהודה מתיר כלל'''. '''אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו'''. אמרה הגמרא, למדנו במשנה '''קושרת אשה מפתחי חלוק'''. אמר חזקיה, '''במפתח אימרא שהוא מדביקו לחלוק'''. כן, כלומר יש לנו שפה לבגד, כאילו יש לנו רצועה לבגד והיא קושרת סביב צווארה, כן? כי שמה לא חוששים שהיא תשאיר את זה קשור, היא לא יכולה להשאיר את זה קשור. אז מדובר על זה שבקצה של הבגד יש איזה מין רצועה שהיא קושרת אותה לצוואר. זה הכוונה בקושרת מפתח חלוק. אמר רבי יוסה, '''במפתח חלוק שהוא עשוי כמין שני דפין'''. כמו שלנו, בעצם שיש לך חלוק שיש לו שני חלקים ובאמצע היא קושרת אותם לחבר אותם, ופתוח כולו מלפנים, מהדקת וקושרת אותו לפי מידתה, ואף בזה לא חוששים שמא תשאיר אותו קשור, למרות שבעצם היא יכולה להשאיר אותו קשור ולהוריד אותו כמו שמורידים שמלה. אבל לא חששו. '''נשמטו רצועות מנעל וסנדל נוטל ומחזיר ובלבד שלא יקשור'''. '''חוטמו שנשמט''', כלומר אם החלק הקדמי של הנעל נשמט, אז '''אית תניי תני מותר להחזיר ואית תניי תני אסור להחזיר'''. '''הוון בעי מימר''', כלומר בישיבה חשבו לומר ש'''מאן דאמר מותר בשיש בו נקב אחד''' שאותו מחברים לנעל, ו'''מאן דאמר אסור בשיש בה נקבים'''. כן, שמא אחד מהם הוא יקשור וישאיר קשר של קיימא ורק את השני הוא ישאיר קשר לא קבוע. אז לכן חשבו שאסור. אמר רבי יוסה ברבי בון, '''בין זה ובין זה''', בין שיש בו שני נקבים בין שיש בו נקב אחד, בכל מקרה מותר. אז מה ההבדל ביניהם? '''מאן דאמר מותר ברפין''', כלומר אם הוא קושר קשר רפוי, '''מאן דאמר אסור באפוצים''', כלומר אם הם מהודקים אז זה אסור. תני רבי... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף עז עמוד ב''' {{שוליים|טו_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דין-טו_ג|מותר לקרוע חותל או פטיליא של תמרים בשבת, ואסור לקשור אותם מחדש אחר הקריעה]]''' * '''מקור:''' "חותל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור ואין זו התרה שאסור נעשה כשובר את החבית לאכל ממנה גרוגרת. מתני : ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שיד סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמותר לקרוע ואסור לקשור אחר הקריעה, שנחשב כשובר חבית לאכול גרוגרת ולא כהתרה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק ראשון#יא-א-ב|בבלי פסחים יא א — אין קושרים דלי בחבל של גרדי, אלא בפסקיה, שגזרו חבל דגרדי אטו חבל דעלמא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיב-ב-ד|בבלי שבת קיב ב — מותר לקשור נקב בנאד בשבת בקשר שאינו קשר של קיימא, ואפילו יש לנאד שני נקבים (איסרים) אין בכ]] {{שוליים|טו_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דין-טו_ד|מותר לאשה לקשור מפתחי חלוקה, סבכה, רצועות מנעל, נודות ואוכלים בקשר שאינו קשר של קיימא]]''' * '''מקור:''' "קושרת אשה מפתחי חלוק וחוטי סבכה של פסיקיא ורצועות מנעל וסנדל ונודות יין ושמן וקדירה של בשר. רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ורבי יהודה (בר עילאי) " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן שיז סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אליעזר בן יעקב ~ רבי יהודה: ראב"י מתיר רק קשירת דלי בפסיקיא ולפני בהמה, ר' יהודה מתיר כל קשר שאינו של קיימא * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה שכל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו ומותר, כמבואר ברמב"ם ושו"ע שהתירו קשרים אלו לפי שאינם קשר של קיימא * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק ראשון#יא-א-ב|בבלי פסחים יא א — אין קושרים דלי בחבל של גרדי, אלא בפסקיה, שגזרו חבל דגרדי אטו חבל דעלמא]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיב-ב-ד|בבלי שבת קיב ב — מותר לקשור נקב בנאד בשבת בקשר שאינו קשר של קיימא, ואפילו יש לנאד שני נקבים (איסרים) אין בכ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עח עמוד א<span class="yerum-runnum">159</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ומתירין}} אבל לא מפקיעין ולא {{ירו"מ-הדגשה|חותכין ושבכלים בשבת}} מתירין ואין צריך {{ירו"מ-הוסר|ולא חותכין בכלים בשבת מותר }}לומר ביום טוב {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שגם לפי חכמים מותר לקשור את הדלת}}. הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שחכמים}} {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|אינם}} חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]<nowiki/>רבי אליעזר בן יעקב. תנן: קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתיר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} בחבל שחול {{ירו"מ-ביאור|ארוג}} הוא מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון}} חבל שהיא משוחל{{ירו"מ-הדגשה|ת ודאי}}{{ירו"מ-הוסר| בפסיקיא אבל}} לא {{ירו"מ-הוסר|בחלב}}{{ירו"מ-הדגשה|ישאיר אותו קשור תנן: כלל אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|מתיר}}{{ירו"מ-הדגשה|כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו}}. הא {{ירו"מ-הדגשה|ל}}רבנן {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|חייבין עליו}} אלא בגין דתנינן קדמייתא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: תנינן אוף הדא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. כלל אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו. {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: כיני מתניתא: כל קשר שאינו של קיימא והוא לשעה אין חייבין עליו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טו_ג|ירושלמי שבת, פרק טו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טו_ג"> <strong>מתני':</strong> מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים {{שוליים|טו_ו}}ומציעין את המיטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת חלבי שבת קריבין {{ירו"מ-הוסר|ליום}}{{ירו"מ-הדגשה|ביום}} הכפורים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר {{שוליים|טו_ז}}לא של שבת קריבין ליום הכיפורים ולא של יום הכיפורים קריבין {{ירו"מ-הוסר|לשבת גמרא}}{{ירו"מ-הדגשה|בשבת}}.<br><strong>גמ':</strong> דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרי {{שוליים|טו_ח}}קיפול בשנים אסור. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אין מקפלין בשבת בשנים. וההן דמקפל על סיפסלה כמאן דאינון תרין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה על ידי שהפה זה מסריח {{ירו"מ-ביאור|מדבר לשון הרע,}} התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. מתניתין מסייעה בין לדין בין לדין {{ירו"מ-הדגשה|דתנו רבנן}} כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בדברי תורה. כתוב אחד אומר ([[ויקרא כג ג|ויקרא אמור כג ג]]) שבת הוא לה' וכתוב אחד אומר ([[דברים טז ח|דברים ראה טז ח]]) עצרת לה' אלהיך הא כיצד {{שוליים|טו_ט}}תן חלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שבת לה' שבות כה' מה הקדוש ברוך הוא שבת ממאמר אף את שבות ממאמר {{ירו"מ-ביאור|מדברי חול.}} מעשה בחסיד אחד שיצא לטיול בכרמו בשבת, וראה שם פירצה אחת וחשב לגדרו במוצאי שבת. אמר: הואיל וחשבתי לגדרה — איני גודרה עולמית. מה פעל לו הקדוש ברוך הוא זימן לו<br><br> <span id="דף_עח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> בס"ד אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף ע"ח. נתחיל מדף הקודם, שני שורות אחרונות. תנן רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרים לפני בהמה בשביל שישחוט זה. שואלת הגמרא אם חלוקים על רבי אליעזר בן יעקב, כלומר אם חכמים חולקים עליו בזה. אומרת הגמרא: תני, מודים חכמים לרבי מאיר לגבי יום טוב בחותמות שבקרקע, כלומר מכסים - איך מכסים בורות או דברים כאלה - שמפקפקים ומתירים, כלומר מותר למשוך את הדלת עד שזה נפתח ומותר גם להתיר את החבל. מותר גם להפקיע את החבל, כלומר לקרוע אותו, כן, אבל לא חותכים אותו, כלומר מותר להפקיע, כלומר לפתוח את החוטים, להפריד אותם אבל לא חותכים אותו. '''אבל לא מפקיעין ולא מתירין ואין צריך לומר ביום טוב'''. בשבת מפקפקים ומתירים אבל לא מפקיעים ולא חותכים. ושבכלים, כלומר בכלים בשבת מתירים ואין צריך לומר ביום טוב. אז רואים מכאן שגם לפי חכמים מותר לשוט את הדלת לפני הבהמה. אומרת הגמרא: '''הדא אמרה חולקין על רבי אליעזר בן יעקב'''. כן. '''תנן: קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל''', כלומר גם במשנה שמותר לקשור את הדלי בחגורה אבל לא בחבל, כן, כי החשש שהוא ישחית את החבל הוא ישיר, ורבי יהודה מתיר. אמר רבי אבא: מה שהתירו רבי יהודה - בחבל ששחול, כלומר חבל יקר שהוא ארוג, לא סתם חבל, כן, שבעצם כיוון שהוא שחול הוא דואג שלא ישאיר אותו קשור, אבל סתם חבל גם רבי יהודה מודה. תנן: '''כלל אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו'''. כן, כתוב ככה, שלפי רבי יהודה כל קשר שלא של קיימא אין חייבים עליו. שואלת: מאן - רבנן חייבים עליו? וגם חכמים על זה מודים. אז למה כתוב שרבי יהודה אומר את זה? '''אלא בגין דתנינן קדמייתא בשם רבי יהודה, תנינן אוף הדא בשם רבי יהודה'''. בעצם החכמים מודים, אבל בגלל שהרישא זה היה רק לרבי יהודה, אז לכן גם הסיפא נכתב בשם רבי יהודה. אומרת הגמרא: '''כלל אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו'''. אמר שמואל בשם רבי זעירא: '''כיני מתניתא: כל קשר שאינו של קיימא והוא לשעה אין חייבין עליו'''. כן, כלומר צריך שני דברים, שני תנאים - גם קשר לא של קיימא וגם קשר שהוא לזמן קצר. כלומר קשר של קיימא - הכוונה תלוי במהות של הקשר, כן, קשר חזק, אז זה קשר של קיימא. אז צריך גם שיהיה קשר שהוא עצמו לא קשר קבוע, אבל גם שבאמת לא יהיה לזמן קבוע, לא יהיה לתמיד, אלא רק לשעה. כן, רק אז לא חייבים עליו. חוזרים לדף מ"ח. אומרת המשנה: '''מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים, ומציעין את המיטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת. רבי ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת, שחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים'''. כל קורבנות שהקריבו אותם בשבת - את החלבים שלהם מותר להקטיר ביום הכיפורים. '''רבי עקיבא אומר לא של שבת קריבין ליום הכיפורים ולא של יום הכיפורים קריבין'''. אומרת הגמרא: '''דבית רבי ינאי אמרי קיפול בשנים אסור''', כי אז הקיפול הוא טוב. וכן אמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: '''אין מקפלין בשבת בשנים'''. '''וההן דמקפל על סיפסלה כמאן דאינון תרין''', כלומר אם הוא נעזר בספסל או במיטה וכדומה, אז זה כאילו הוא שניים, כי אז הוא מגיע לקיפול טוב. אמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: '''לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה, על ידי שהפה זה מסריח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה'''. כלומר, כיוון שהפה רגיל לדבר דברים לא טובים, אז התירו לו לעסוק בדברי תורה. אמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא: '''לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין מסייעה''' - בין לדין בין לדין. אין. '''כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בדברי תורה'''. כלומר יכול לעשות או את זה או את זה, כל הזמן לעסוק בתורה או כל הזמן לאכול. אומרת הגמרא: '''כתוב אחד אומר שבת הוא לה' וכתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך'''. '''הא כיצד? תן חלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות'''. אמר רבי אבהו: '''שבת לה' - שבות כה''''. כן, מה הקדוש ברוך הוא שבת ממאמר, כלומר הקדוש ברוך הוא ברא במאמרות, הוא לא - עשה הכל במאמר, אז גם אתה תשבות ממאמר, כלומר תשבות במאמר של דברי חול. ואומרת הגמרא: '''מעשה בחסיד אחד שיצא לטיול בכרמו בשבת, וראה שם פירצה אחת וחשב לגדרו במוצאי שבת'''. כלומר הוא חשב בשבת, שבמוצאי שבת אני אגדור את זה. '''אמר: הואיל וחשבתי לגדרה - איני גודרה עולמית'''. '''מה פעל לו הקדוש ברוך הוא? זימן לו סוכה אחת של נצפה''', כלומר ענף אחד של צלף, '''ועלת לתוכה וגדרתא ממנה, היה ניזון וממנה היה מתפרנס כל ימיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף עח עמוד א''' {{שוליים|טו_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דין-טו_ו|מותר להציע מיטות בשבת עבור מוצאי שבת, אך אין מציעים משבת לצורך חול]]''' * '''מקור:''' "ומציעין את המיטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת. רבי ישמעאל (בן אלישע) אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת חלבי שבת קריבין ביום הכפורים. רבי עקיבא (בן יוסף) אומר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי ישמעאל ~ רבי עקיבא: ר' ישמעאל מתיר לקפל כלים ולהציע מיטות מיום הכיפורים לשבת ומקיש חלבי שבת הקריבים ביום הכיפורים, ור' עקיבא חולק וסובר שאין מציעין ואין קריבין * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבא, שאין מציעים מיטות אלא מלילי שבת לשבת ולא משבת לחול, כמובא ברמב"ם הלכות שבת פרק כג הלכה ז * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-א-ז|בבלי שבת נ א — מותר לשפשף כלים בנתר וחול בשבת, שאין זה חשש ליבון האסור, כדין דבר שאינו מתכוין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-א-ח|בבלי שבת קיג א — מותר לקפל כלים ולהציע מיטות מערב שבת לצורך שבת, אבל לא משבת למוצאי שבת לצורך חול]] {{שוליים|טו_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דין-טו_ז|אין להקריב קרבנות שבת ביום הכיפורים ולא קרבנות יום הכיפורים בשבת]]''' * '''מקור:''' "לא של שבת קריבין ליום הכיפורים ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת. גמ : דבית רבי ינאי (הכהן) אמרי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק א, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי דבית רבי ינאי, וכן פסק הרמב"ם שכל יום ומוספיו קרבים בו בלבד {{שוליים|טו_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דין-טו_ח|אין לקפל טליתות בשבת בשני אנשים יחד]]''' * '''מקור:''' "קיפול בשנים אסור. וכן אמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: אין מקפלין בשבת בשנים. וההן דמקפל על סיפסלה כמאן דאינון תרין. אמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה ע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כב, שו"ע או"ח סימן שב סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן שקיפול בשנים אסור, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; המקפל על גבי ספסל דינו כשניים ואסור * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-א-ט|בבלי שבת קיג א — מותר לקפל כלים בשבת רק בתנאים: אדם אחד, כלים חדשים, לבנים, ושאין לו להחליפם]] {{שוליים|טו_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דין-טו_ט|אסור לאדם לחשוב בשבת על עשיית מלאכה במוצאי שבת ולתכנן דברי חול]]''' * '''מקור:''' "תן חלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות. אמר רבי אבהו: שבת לה שבות כה מה הקדוש ברוך הוא שבת ממאמר אף את שבות ממאמר (מדברי חול.) מעשה בחסיד אחד שיצא לטיול בכרמו בשבת, וראה שם פירצה אחת וחשב לגדרו במוצאי ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ל, הלכה י, רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ו, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן רצ, שו"ע או"ח סימן תקכט סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבהו ש"שבות ממאמר" - כשם שהקב"ה שבת מן הדיבור, כך יש להימנע מהרהור ותכנון מלאכת חול בשבת, כמובא ברמב"ם הלכות שבת פרק כד ובשו"ע או"ח סימן ש"ז </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עח עמוד ב<span class="yerum-runnum">160</span></div>סוכה {{ירו"מ-ביאור|ענף}} אחת של נצפה {{ירו"מ-ביאור|צלף}} ועלת לתוכה וגדרתא ממנה היה ניזון וממנה היה מתפרנס כל ימיו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מדוחק התירו לשאול שלום בשבת. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין {{שוליים|טו_י}}הוה אמר לה: אימא שובתא היא. תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מהו {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מימר רעינו פרנסינו אמר לו {{ירו"מ-הוסר|טופוס}}{{ירו"מ-הדגשה|טופס}} ברכות כך הן {{ירו"מ-הדגשה|ומותר}}. תני {{שוליים|טו_יא}}מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשחרית משחרית לחצות ומחצות למנחה. מן המנחה ולמעלה אסור ובכוסות מותר שאין קבע לשתייה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה כאןתמחוי כאן נמצאת מרבצת ביתה בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת חלבי שבת קריבין ביום הכפורים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר לא של שבת קריבין ליום הכיפורים ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{שוליים|טו_יב}}יום הכפורים שחל להיות {{ירו"מ-הדגשה|בערב}} {{ירו"מ-הוסר|בשבת}}{{ירו"מ-הדגשה|שבת}} אין תוקעין {{ירו"מ-הדגשה|חל}} לאחר שבת אין מבדילין. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שאין הבדל בקדושה בין שבת ליום הכיפורים, ולכן חלבי שבת אינם קרבים ביום הכיפורים}} ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} מבדיל שכן חלבי שבת קריבין ביום הכיפורים. אמר רבי עזרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזרא|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} לא יבדיל כלום הוא מבדיל אלא להתיר לו דבר שהוא אסור לו אילו הקטיר {{ירו"מ-הדגשה|את}} חלבי {{ירו"מ-הדגשה|השבת בשבת ולא המתין למוצאי}} שבת {{ירו"מ-הוסר|בשבת}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא יום כיפור}} שמא אינו מותר {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שאין דבר שהיה אסור בשבת והותר}}. אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: ויבדיל שכך הוא מתיר להדיח כבשים ושלקות {{ירו"מ-ביאור|ולקנוב ירק.}} אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: כלום הוא מותר להדיח כבשים ושלקות {{שוליים|טו_יג}}לא מן המנחה ולמעלן. ויבדיל מן המנחה ולמעלן? מה נפשך? כוס אין כאן, נר אין כאן, במה הוא מבדיל. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|יכול הוא להבדיל}} בתפלה.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק אילו קשרים</strong><br> ==פרק שישה עשר - כל כתבי== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שישה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טז_א|ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|טז_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן ובין שאינן קורין בהן, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אף על פי שכתובין בכל לשון {{שוליים|טז_ב}}טעונין גניזה. מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש. <strong>גמ':</strong> מהו בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן? בין שיש בהן טעויות, בין שאין בהן טעויות. <span id="דף_עט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: '''מדוחק התירו לשאול שלום בשבת'''. אמר רבי חייא בר אבא: '''רבי שמעון בר יוחאי כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין הוה אמר לה: אימא, שובתא היא'''. כלומר אם אתה מדברת הרבה בשבת, אמר לה: אמא, שבת היא, אז אסור לדבר יותר מדי. '''תני: אסור לתבוע צרכיו בשבת'''. רבי זעירא שאל לרבי חייא בר אבא: '''מהו מימר רעינו פרנסינו'''? כלומר בבקשת מזון - אנחנו אומרים את זה, איך אנחנו אומרים? אמר לו: ברכות כך הן, גם מותר. '''תני: מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשחרית, משחרית לחצות, ומחצות למנחה. מן המנחה ולמעלה אסור''', כן, כיוון שזה כבר יהיה למוצאי שבת, ואסור להכין משבת. '''ובכוסות מותר שאין קבע לשתייה''', הרי כל רגע ורגע יכול לשתות. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: '''אשה פיקחת מדיחה כוס כאן, קערה כאן, תמחוי כאן, נמצאת מרבצת ביתה בשבת'''. הבית שלה עם הרצפה היה מעפר, לא היה ריצוף, אז היה אבק. אם היא רוצה שלא יהיה אבק צריך להרטיב את זה, וזה אסור בשבת. אבל היא יכולה לעשות כאילו שהיא שוטפת כוס כאן, צלחת כאן וכו', וככה בעצם מרבצת את כל הבית. '''רבי ישמעאל, רבי עקיבא'''. רבי זעירא בשם רב חסדא: '''יום הכפורים שחל להיות''' - אין תוקעין, ואם חל '''לאחר שבת אין מבדילין'''. כלומר אם יום כיפור חל בערב שבת אז לא תוקעים, כי התקיעה היא או לאסור - בערב שבת תוקעים כדי לאסור כי נכנס שבת, במוצאי שבת תוקעים כדי להתיר, וכאן הרי אין הבדל ביניהם. אז לכן אם יום כיפור חל בערב שבת לא תוקעים, ואם הוא חל במוצאי שבת אז לא מבדילים כי הרי אין הבדל. שואלת הגמרא: '''מה כרבי עקיבא''' - שהוא סובר שאין שום הבדל בקדושה בין שבת ליום הכיפורים, הרי לכן הוא סובר שחלבי שבת לא קרבים ביום הכיפורים. '''ברם כרבי ישמעאל''' - שסובר שחלבי שבת קרבין ביום הכיפורים, אז לכאורה צריך להבדיל. אומרת הגמרא, אמר רבי עזרא קומי רבי מנא: '''אפילו כרבי ישמעאל לא יבדיל'''. למה? '''כלום הוא מבדיל אלא להתיר לו דבר שהוא אסור לו''', כן, כלומר כל התקיעה זה להתיר דבר שהיה אסור בשבת, ואילו כאן - '''אילו הקטיר חלבי שבת שמא אינו מותר'''? הוא מותר. כלומר בעצם זה דבר שהיה מותר לו גם בשבת. נמצא שאין דבר שהיה אסור בשבת והותר לו במוצאי שבת ביום הכיפורים, אז לכן לא צריך לתקוע. אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''ויבדיל, שכך הוא מתיר להדיח כבשים ושלקות''', דחכמים - הרי שביום הכיפורים מן המנחה ומעלה התירו להם להדיח כבשים ושלקות ולקנוב ירק, כלומר להוריד את העלים עם התולעים. והגמרא אומרת שזה משום אגמת נפש, כי אם לא תתיר לו, אז הוא יכול מהמחשבה על הרעב, או להפך - במוצאי יום כיפור לא יהיה לו זמן, הוא יאכל את זה כמו שזה עם התולעים ויבוא לכלות. אז לכן התירו. אבל בכל אופן - אז שיתקעו כדי להתיר, הרי ביום כיפור יש משהו שמותר, שזה לקנוב את הירק מן המנחה ומעלה. אמר רבי יוסה: '''כלום הוא מותר להדיח כבשים ושלקות''' אלא מן המנחה ולמעלה? הרי כל ההיתר זה רק למחרת, לא במוצאי שבת, אז במוצאי שבת לכן לא התירו לו. אבל תכף - אז שיבדיל מן המנחה ולמעלה, שיעשה הבדלה במנחה. '''ויבדיל מן המנחה ולמעלן? מה נפשך? כוס אין כאן''', הרי אסור לשתות, '''נר אין כאן, במה הוא מבדיל'''? אמר רבי אבון: '''בתפלה''' - זה לא בעיה, הרי הוא יכול תמיד להבדיל בתפילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף עח עמוד ב''' {{שוליים|טו_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דין-טו_י|אסור לתבוע צרכיו בתפילה בשבת, אך נוסח "רעינו פרנסינו" מותר משום שהוא טופס ברכות]]''' * '''מקור:''' "הוה אמר לה: אימא שובתא היא. תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. רבי זעירא שאל לרבי חייא בר אבא מהו למימר רעינו פרנסינו אמר לו טופס ברכות כך הן ומותר. תני" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כד, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייא בר אבא שהתיר, שכן הוא טופס ברכות קבוע ואינו נחשב תביעת צרכים * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עבודה זרה/פרק ראשון#ז-א-ג|בבלי עבודה זרה ז א — מותר לאדם לומר לחברו "אפשר שנעמוד יחד לערב" בעניין שאלת חכם]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-ב-א|בבלי שבת קיג ב — דיבור בשבת אסור והרהור בדברים האסורים בשבת מותר]] {{שוליים|טו_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דין-טו_יא|הדחת כלים בשבת מוגבלת לזמנים קבועים, ולאחר תפילת מנחה אין להדיח אלא כוסות]]''' * '''מקור:''' "מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשחרית משחרית לחצות ומחצות למנחה. מן המנחה ולמעלה אסור ובכוסות מותר שאין קבע לשתייה. רבי ירמיה ורבי זעירא אמרו בשם רבי חייא בר אשי: אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שכג סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי המחלקת בין כוסות (שאין להם קבע לשתייה, ומותר להדיחם עד הלילה) לבין קערות ותמחויין (שיש להם קבע ומדיחים רק עד המנחה); הרמב"ם והשו"ע פסקו כן, אך הוסיפו את עצת ר' חייא בר אשי לאשה פיקחת שמדיחה הכל בזמן הכוס כדי לרבץ ביתה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-א-ז|בבלי שבת נ א — מותר לשפשף כלים בנתר וחול בשבת, שאין זה חשש ליבון האסור, כדין דבר שאינו מתכוין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-א-ח|בבלי שבת קיג א — מותר לקפל כלים ולהציע מיטות מערב שבת לצורך שבת, אבל לא משבת למוצאי שבת לצורך חול]] {{שוליים|טו_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דין-טו_יב|יום הכיפורים שחל להיות במוצאי שבת אין מבדילין בתפילה או על הכוס]]''' * '''מקור:''' "יום הכפורים שחל להיות בערב שבת אין תוקעין חל לאחר שבת אין מבדילין. מה כרבי עקיבא (בן יוסף) שסובר שאין הבדל בקדושה בין שבת ליום הכיפורים, ולכן חלבי שבת אינם קרבים ביום הכיפורים ברם כרבי ישמעאל (בן אליש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה כא * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי עקיבא ~ רבי ישמעאל: לרבי עקיבא אין הבדל בקדושה בין שבת ליוה"כ (חלבי שבת אינם קרבים ביוה"כ) ולכן אין להבדיל, לרבי ישמעאל יש הבדל (חלבי שבת קרבים ביוה"כ) ולכן צריך להבדיל, ורבי עזרא בשם רבי מנא חידש שאף לרבי ישמעאל אין מבדילין דבר המבדיל בין קדושה חמורה לקדושה חמורה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עזרא בשם רבי מנא שאין מבדילין כלל, וכן פסק הרמב"ם שאין הבדלה כשיוה"כ חל להיות במוצאי שבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#כו-ב-ו|בבלי חולין כו ב — יום טוב שחל בערב שבת - תוקעין ואין מבדילין; חל במוצאי שבת - מבדילין ואין תוקעין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק חמישי#נד-ב-א|בבלי סוכה נד ב — יום הכיפורים שחל להיות בערב שבת אין תוקעין, וכשחל במוצאי שבת אין מבדילין]] {{שוליים|טו_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק חמישה עשר#דין-טו_יג|מי שאיחר להתפלל מנחה בערב יום כיפור, מהי הדרך היחידה שבה יכול להבדיל בתפילה ללא כוס ונר]]''' * '''מקור:''' "לא מן המנחה ולמעלן. ויבדיל מן המנחה ולמעלן? מה נפשך? כוס אין כאן, נר אין כאן, במה הוא מבדיל. אמר רבי אבון יכול הוא להבדיל בתפלה. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב הדרן עלך פרק אילו קשרים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק א, הלכה ג, שו"ע או"ח סימן תריא סעיף ב הדרן עלך אילו קשרים טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבון שיכול להבדיל בתפילה על ידי אמירת "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תריא סעיף ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי יומא ב א — מפרישים כהן גדול שבעת ימים קודם יום הכיפורים ללשכת פרהדרין ומתקינים לו כהן אחר תחתיו שמא י]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יומא/פרק ראשון#ו-א-א|בבלי יומא ו א — הבא על אשתו ומצאה נדה נטמא כבועל נדה (מטמא משכב ומושב כמותה)]] {{שוליים|טז_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישה עשר#דין-טז_א|כתבי הקודש הכתובים בכל לשון - מצילים אותם מפני הדליקה בשבת]]''' * '''מקור:''' "כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן ובין שאינן קורין בהן, ואף על פי שכתובין בכל לשון" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה כו, שו"ע או"ח סימן שלד סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישה עשר#קטו-א-ב|בבלי שבת קטו א — כתבי קודש הכתובים תרגום או בכל לשון - מצילין אותם מפני הדליקה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שישה עשר#קטז-ב-ג|בבלי שבת קטז ב — ארבעה עשר ניסן שחל בשבת, כיצד מפשיטים את הפסח]] {{שוליים|טז_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישה עשר#דין-טז_ב|ספרים חיצוניים שיש בהם טעויות טעונים גניזה ואין קוראים בהם]]''' * '''מקור:''' "טעונין גניזה. מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש. גמ : מהו בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן? בין שיש בהן טעויות, בין שאין בהן טעויות. 📖 באר משה — דף עח עמוד ב אמר רבי חנינא: מדוחק התירו לשאו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק י, הלכה ג, שו"ע יו"ד סימן רפב סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן דירושלמי, טעונים גניזה מפני שאין קורין בהם, וזאת מפני ביטול בית המדרש; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע </div> 1m2enoyvdymbmjsznub2moov0ud7m70 106 1754960 3078437 3078391 2026-08-21T12:03:13Z Meirveshulibot 42771 פיילוט: הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן, פני משה והדינים המקוצרים (בוט) 3078437 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · מזו לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי בר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מיתח' מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' א' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפנדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי א' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן לא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשיתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו' '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת א' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו סעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מ' מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חננא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשליש' תברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side">'''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומנין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יתר הוון · אמ' ר' זעירא המ' המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומנין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמן מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דטהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה עסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' לעאי לא סוף דבר נופו · לא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת א' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק · מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאין בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין כברתקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות קימעא רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם עוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק [מחוק: בש] בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה ענין זה אצל זה · לא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם [מחוק בקו: בי בה בראם] בו ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כה רף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא ושתת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן א' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה ופעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא כאי זה צד עד בשעה שהיה סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעדת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side">'''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת חניך אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אומר חצות לילה אקום · והוא א' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עשה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן לא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה [מחוק בקו חום: אמרה שהלכה כחכמ'] מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל א' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון אף בערבית אף בשחרית כן · או הא כה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side">'''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' שמעון פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן לעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגלגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גלגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון א' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישבע נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side">'''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב</div> <div class="yerum-leiden-text">דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עברין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד לא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים עד שיעלה עמוד השחר · היך תנינן אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' ליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נדמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת או לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע א' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה</div> <div class="yerum-side">'''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' ליעזר וראיתם אותו כדי שיהא עיניו בין הרבעין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן לא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא בהדא דאחרים מה אנן קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · לא אף כן אנן קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא וחמת לקיבלין · אית תני תני בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תני תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרן מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואתא אחא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך אחרי ר' לעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא עתניאשן מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה כריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע א' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע כמותה · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' כמותה · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה כמותה · כן היא הל' · ולמה אמרן כמותה כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side">'''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תנין תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה איתה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע · אמ' ר' יוסי קרית שמע איתה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תמר קרית שמע איתה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון עתיד מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנן שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנן שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן דמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי דמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליב הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוה לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כד חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פנו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side">'''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שיטן וזה שיטן ואין מבטל שיטן מפני שיטן · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן לא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · לא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קריי' · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' לעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' לעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' לעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' לעזר לר' ישמעאל אחי לאחד או' מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · לא שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חייך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר לא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתניין תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side">'''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · לא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתובן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' א' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · אמ' ר' לעזר בר' אבינא מצות דשבת מלא · ואת שבת קדשך הודעת להם · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה תנה</div> <div class="yerum-side">'''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבן שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת על שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תריהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכתב בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכתב בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' לעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' שאין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי עבדין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקין למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side">'''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרי שמע תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחוי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה לא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו דומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · חילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא פשט שהוא מוסיף חייג מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמועה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות חילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחח על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחח על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע חייג זקוף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ותרפא ⟨סימן הכנסה⟩ וכפיו פרוטות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' לעזר בר אבינא בכפים הללו שלא נטפו טפין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי ⟨סימן הכנסה⟩ לך ונפשי אשר פדית · בא"י ל' ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י ל' ההודאות · אמ' ר' יודן עהוגן רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדותא לא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא עימר לטן מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח כד להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי לא מסתברא לא מפני שמי נחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' כשמי נחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי נחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר נחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד שסחח יותר מראוי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה לאט גער · חילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · טעייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' לעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side">'''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה '''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא הבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם הין שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי ···· הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום ש חייב זן בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן הין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בן מסיים ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג לא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג לא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בען קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' א' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · למה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא א' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים לא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא א' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא א' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side">'''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> m6u5acp8epbm7g2yfr17ooy2u726wzb 3078443 3078437 2026-08-21T12:15:50Z Meirveshulibot 42771 פיילוט: הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן, פני משה והדינים המקוצרים (בוט) 3078443 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · מזו לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי בר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מיתח' מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' א' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפנדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי א' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן לא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשיתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת א' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו סעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מ' מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חננא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשליש' תברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומנין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יתר הוון · אמ' ר' זעירא המ' המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומנין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמן מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דטהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה עסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' לעאי לא סוף דבר נופו · לא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת א' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק · מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאין בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין כברתקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות קימעא רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם עוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק [מחוק: בש] בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה ענין זה אצל זה · לא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם [מחוק בקו: בי בה בראם] בו ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כה רף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא ושתת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן א' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה ופעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא כאי זה צד עד בשעה שהיה סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעדת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת חניך אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אומר חצות לילה אקום · והוא א' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עשה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן לא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה [מחוק בקו חום: אמרה שהלכה כחכמ'] מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל א' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון אף בערבית אף בשחרית כן · או הא כה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' שמעון פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן לעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגלגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גלגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנן ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון א' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישבע נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> <div class="yerum-leiden-text">דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עברין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד לא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים עד שיעלה עמוד השחר · היך תנינן אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' ליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נדמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת או לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע א' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה</div> <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' ליעזר וראיתם אותו כדי שיהא עיניו בין הרבעין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן לא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא בהדא דאחרים מה אנן קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · לא אף כן אנן קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא וחמת לקיבלין · אית תני תני בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תני תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרן מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואתא אחא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך אחרי ר' לעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא עתניאשן מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה כריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע א' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע כמותה · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' כמותה · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה כמותה · כן היא הל' · ולמה אמרן כמותה כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תנין תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה איתה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע · אמ' ר' יוסי קרית שמע איתה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תמר קרית שמע איתה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון עתיד מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנן שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנן שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן דמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי דמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליב הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוה לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כד חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פנו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שיטן וזה שיטן ואין מבטל שיטן מפני שיטן · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן לא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · לא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קריי' · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' לעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' לעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' לעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' לעזר לר' ישמעאל אחי לאחד או' מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · לא שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חייך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר לא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתניין תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · לא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתובן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' א' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · אמ' ר' לעזר בר' אבינא מצות דשבת מלא · ואת שבת קדשך הודעת להם · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבן שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת על שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תריהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכתב בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכתב בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' לעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' שאין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי עבדין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקין למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרי שמע תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחוי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה לא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו דומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · חילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא פשט שהוא מוסיף חייג מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמועה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות חילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחח על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחח על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע חייג זקוף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ותרפא ⟨סימן הכנסה⟩ וכפיו פרוטות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' לעזר בר אבינא בכפים הללו שלא נטפו טפין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי ⟨סימן הכנסה⟩ לך ונפשי אשר פדית · בא"י ל' ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י ל' ההודאות · אמ' ר' יודן עהוגן רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדותא לא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא עימר לטן מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח כד להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי לא מסתברא לא מפני שמי נחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' כשמי נחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי נחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר נחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד שסחח יותר מראוי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה לאט גער · חילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · טעייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' לעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא הבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם הין שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי ···· הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום ש חייב זן בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן הין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בן מסיים ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג לא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג לא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בען קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' א' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · למה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא א' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים לא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא א' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא א' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> 3ejlylhamv5hd5vlxjzb1mfgzs0peiq 106 1754967 3078478 3078293 2026-08-21T14:10:34Z Meirveshulibot 42771 חלוקת הדינים לפי דף ועמוד (בוט) 3078478 wikitext text/x-wiki == הדינים העולים מירושלמי שבת פרק שבעה עשר == דף עבודה שנוצר אוטומטית: ההלכות שסומנו בעין משפט, מנוסחות כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית. === דף פב א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דף_פב_א|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יז_א"></span>{{שוליים|יז_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_א|דלתות כלים הניטלים בשבת ניטלות אף שנתפרקו בשבת, ודלתות הבית אסורות בטלטול אף אם נתפרקו מערב שבת]]''' * '''מקור:''' "כל הכלים ניטלין בשבת, ודלתותיהן עמהן אף על פי שנתפרקו בשבת, ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן. גמ : הזכיר דלתות הבית שאינם ניטלות דרובה להשמיע חידוש, והזכיר דלתות הכלים שניטלות דרובן להשמיע ח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כה, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא בגמרא: דלתות הכלים ניטלות אף שנתפרקו בשבת מפני שדינן ככלי עצמו, ודלתות הבית אסורות אף שנתפרקו מערב שבת לפי שאינן מן המוכן ואינן בטלות לגוף הבית; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח שח, ח) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קב-ב-ג|בבלי עירובין קב ב — ציר דלת שידה תיבה ומגדל שיצא ממקומו, במקדש מותר להחזירו ובמדינה (חוץ למקדש) דוחקין להכניסו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכב-ב-ב|בבלי שבת קכב ב — דלתות כלים ניטלות עמם בשבת אף אם נתפרקו בשבת, כיוון שאינן דומות לדלתות הבית]] <span id="יז_ב"></span>{{שוליים|יז_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ב|מותר לטלטל קלוסטרא (בריח שראשו עב) בחצר לצורך תשמישה, אך לא לצורך אחר]]''' * '''מקור:''' "קלוסטרא (קרש המשמש לבריח שראשו עב וראוי לדוך בו), רבי יהושע (בן חנניה) אומר, שומטה מפתח זו ותולה בחבירו בשבת אבל אסור לטלטלה. רבי טרפון אומר, הרי היא ככל הכלים ומיטלטלת בחצר. מאי טעמא? דרבי יהושע בן ח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שיג סעיף א <קטע סוף=פב א/> ==דף פב עמוד ב== <קטע התחלה=פב ב/> * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יהושע בן חנניה: מותר לשמטה מפתח לפתח אך לא לטלטלה סתם ~ רבי טרפון: מיטלטלת ככל הכלים בחצר * '''הכרעה:''' נפסק כרבי טרפון בחצר שעירבה, שכן פליגי בחצר שלא עירבה, ובחצר שעירבה מותר לטלטלה כשאר כלים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קא-ב-א|בבלי עירובין קא ב — אבן שקשורה באגד (חבל) על פי החבית או הדלי, מותר לטלטלה ולסלקה בשבת אף שאינה בסיס לדבר האסו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קב-א-א|בבלי עירובין קב א — מותר לגרור נגר הנגרר (שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ) אף במדינה ולא רק בחנות]] === דף פב ב === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דף_פב_ב|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יז_ג"></span>{{שוליים|יז_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ג|כלי המיטלטל בשני בני אדם מותר לטלטלו בשבת, ובנישא בשלושה או ארבעה אסור]]''' * '''מקור:''' "והוא שיהא עליהן תואר כלי (שיהיה ניכר שמשמשים לכיסוי.) כל שניטל בשנים, מטלטלין אותן בשנים. בארבעה וחמשה אסור שקובע לו מקום מחמת כבדו. אמר רבי זעירא, מכיון דאת אמר בשנים מותר," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שח סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בירושלמי שדבר הניטל בשנים מותר לטלטלו, ומה שניטל בשלושה או ארבעה אסור שקובע לו מקום מחמת כובדו, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#יד-ב-א|בבלי חולין יד ב — שברי כלים הניטלים בשבת מותרים לטלטל רק אם עושים בהם מעין מלאכתם הראשונה של הכלי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכה-א-ד|בבלי שבת קכה א — כיסוי שברי תנור ישן מותר לטלטלו בשבת אף שאין לו בית יד]] <span id="יז_ד"></span>{{שוליים|יז_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ד|מוטלטל גדול וכבד, גם אם נדרשים מספר אנשים להזיזו, מותר לטלטלו בשבת]]''' * '''מקור:''' "אפילו בארבעה וחמשה מותר. וראיה שמותר מה דאמר רבי מנא (בן יונה) אמר רבי יוסה (אסי), כד הוון טלייא הוינה טעונין ספסלה, ורבי יודה בר פזי וסבייא מסייעין להון. אמר רבי אלעזר (בן פדת) בשם רבי חנינה, מעשה הי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי מנא בשם רבי יוסה שמותר לטלטל אפילו בארבעה וחמישה, וכן הוכח ממעשה קרון בית רבי, שאף כלי שתשמישו במקומו ניטל בשבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שני#כ-א-כ|בבלי בבא בתרא כ א — בן שמונה חודשים (נפל) אסור לטלטלו בשבת, אך אמו רשאית לשחות עליו ולהניקו מפני הסכנה, וכן מו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#פ-א-ז|בבלי יבמות פ א — ולד בן שמונה חודשים שחייו מסופקים - הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת, אך אמו שוחה עליו ומניק]] <span id="יז_ה"></span>{{שוליים|יז_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ה|מותר לטלטל כובד המנור וכליו, ובלבד שאין בטלטולם משום השוואת גומות בקרקע]]''' * '''מקור:''' "כובד העליון והתחתון של מתקן האורגים מטלטלים אותן, חוץ מן העומדים. אמר רבי אבא, הדא דתימר בעומדים ששם בבל שהיו משקעים אותם באדמה וכשמוציאם עושה גומה, אבל בעומדים שכאן בארץ ישראל שהם מונחים בחריץ באבן מ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא: בעומדים המשוקעים באדמה (כבבל) אסור לטלטל שמא ישווה גומות, אך בארץ ישראל שהעומדים מונחים בחריץ באבן - מותר; קנים וחבלים של קורייס מותרים לטלטל כדברי רבי זעירא בשם רב יהודה בשם רב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-א-ו|בבלי שבת קיג א — הטומן לפת וצנונות תחת הגפן ומקצת עליהם מגולה, מותר לטלטלם בשבת ואינו חייב משום כלאים שביעי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-א-ז|בבלי שבת קיג א — מקפלים בגדים בשבת אפילו כמה פעמים]] <span id="יז_ו"></span>{{שוליים|יז_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ו|מותר להשתמש בכלי מלאכה לצורך שאינו מלאכתו המקורית בשבת (טלטול מן הצד/לצורך היתר)]]''' * '''מקור:''' "נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים, קורדום לחתוך בו את הדבילה, מגירה לגור בה את הגבינה, מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות, את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן, את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמותר ליטול קורנס לפצוע אגוזים וכדומה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שח סעיף ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכב-ב-ג|בבלי שבת קכב ב — מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או מקומו, כגון קורנס לפצע אגוזים וקרדום לחתוך דבי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכג-א-ב|בבלי שבת קכג א — מותר לטלטל בשבת קורנס של זהבים לצורך מלאכתו]] <span id="יז_ז"></span>{{שוליים|יז_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ז|האם מותר לטלטל בשבת כלי שמלאכתו לאיסור לצורך שלא-מלאכתו]]''' * '''מקור:''' "מחט של יד ליטול בה את הקוץ, ושל סקאין לפתוח בו את הדלת. גמ : תנן: נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים, הא שלא לפצע בו לא משמע שכלי שמלאכתו לאיסור לא הותר לכל מלאכת התר (אלא רק למלאכות שרגילות להשתמש בהם.) " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן שח סעיף יא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי נחמיה (כלים אינם ניטלין שלא לצורך, כמלאכתם בלבד) ~ חכמים (מותר לצורך גופו ולצורך מקומו, ואף לתשמיש שאינו כעיקר מלאכתו) * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שלא כרבי נחמיה, שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו וכן להשתמש בו תשמיש אחר כגון מחט לפתוח בו דלת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק עשירי#פד-ב-כ|בבלי סנהדרין פד ב — המוציא קוץ בשבת במחט דרך מקלקל בחבורה – פטור מחיוב חטאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכב-ב-ד|בבלי שבת קכב ב — כלים שנתפרקו דלתותיהם בחול, מותר לטלטל את הדלתות בשבת יחד עם הכלים]] <span id="יז_ח"></span>{{שוליים|יז_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ח|דלופקי (שולחן הגשה) וכן בסיס המונח תחתיו נחשבים כלים לתשמיש אדם וטמאים]]''' * '''מקור:''' "דלופקי (שולחן הגשה) למה היא טמאה? (שהרי היא שימוש לכלי ולא לאדם.) מפני שהשמש אוכל עליה. בסיס דידיה למה היא טמאה? מפני שהשמש עומד עליה כשצריך ליטול דבר שמוגבה מעט. ראה עד איכן החמירו בטומאה, שאפילו דבר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן שח סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהסבר הירושלמי שדלופקי טמא מפני שהשמש אוכל עליה, ובסיס טמא מפני שהשמש עומד עליו ליטול דבר המוגבה, כדי להראות עד היכן החמירו בטומאת כלים המשמשים לאדם אף בעקיפין; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שח סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לה-א-ה|בבלי עירובין לה א — כלים ניטלים בשבת לצורך גופן או לצורך מקומן, חוץ ממסר הגדול ויתד המחרישה שאינם ניטלים כלל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יט-ב-ד|בבלי שבת יט ב — מותר לטפל בבהמה ובפירות המיועדים למסחר (עז לחלבה, רחל לגיזתה, תרנגולת לביצתה, שוורי דיש ות]] === דף פג א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דף_פג_א|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יז_ט"></span>{{שוליים|יז_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ט|מקל (מוט) של מסחטת זיתים מקבל טומאה כשיש קשר בראשו לתלות בו את הזיתים]]''' * '''מקור:''' "קנה של זיתים, אם יש קשר בראשו מקבל טומאה, ואם לאו אינו מקבל טומאה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ו, הלכה י, רמב"ם, הלכות כלים, פרק ו, הלכה טו <קטע סוף=פב ב/> ==דף פג עמוד א== <קטע התחלה=פג א/> * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות כלים פרק ו הלכות י וטו, שקנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אינו מקבל טומאה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שלישי#כו-ב-ו|בבלי חגיגה כו ב — שולחן או דולפקי שנפחתו או חיפום בשיש, ונשאר בהם מקום הנחת כוסות - טמאים, שהציפוי אינו מבטל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שלישי#כו-ב-ז|בבלי חגיגה כו ב — ציפוי כלי עץ בעץ אחר (עצי מסמים) בטל ומצטרף לטומאת הכלי המצופה, בין שהציפוי עומד בפני עצמו]] <span id="יז_י"></span>{{שוליים|יז_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_י|קנה הבדיקה של המעטן נחשב כלי מוכן ליטול בשבת]]''' * '''מקור:''' "בין כך ובין כך ניטל בשבת. גמ : מאי קנה של זיתים? דבי רבי ינאי (הכהן) אמרי, קנה שהתקינו להיות בודק הזיתים. כיצד? היה יודע אם הזיתים מוכנים. אם מלוכלך במשקה, בידוע שנגמרה מלאכת המעטן, ואי לא בידוע שלא נ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ב, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי ינאי ~ שמואל: האם תפקיד הקנה לבדוק את הזיתים אם נגמרה מלאכתם, או לשלות בו את הזיתים מן המעטן * '''הכרעה:''' נפסק כשמואל שהקנה משמש לשליית הזיתים, ולכן דינו כדין ניטל בשבת - כך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכג-ב-ג|בבלי שבת קכג ב — קנה של זיתים שאין בראשו קשר לקיבול, פשוטי כלי עץ הוא ואינו מקבל טומאה, לפי שדינו כשק - עשו]] <span id="יז_יא"></span>{{שוליים|יז_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יא|אין להוציא מסר גדול ויתד המחרישה בשבת דרך חגורה, שכן אינם תכשיטין אלא משאוי]]''' * '''מקור:''' "חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, שהמסר הגדול ויתד המחרישה חשובים משאוי ולא תכשיט, ואסור לצאת בהם בשבת; כך פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק כו הלכה ז) בהתאם למשנה ולירושלמי. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ט-ב-א|בבלי ביצה ט ב — סולם של עלייה - אסור לכל הדעות לטלטלו בשבת ממקום למקום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכג-ב-א|בבלי שבת קכג ב — קנה של זיתים ניטל בשבת בין אם יש בראשו קשר המקבל טומאה ובין אם לאו]] <span id="יז_יב"></span>{{שוליים|יז_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יב|האם מותר לטלטל בשבת כלים שאין בהם צורך שימוש?]]''' * '''מקור:''' "כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך. רבי נחמיה אומר, אין ניטלין אלא לצורך. גמ : אמר רב יהודה (נשיאה) בשם רב (אבא בר אייבו), הלכה כרבי נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך. רבי יוחנן (בר נפחא) ורבנן דתמן, חד א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן שח סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי נחמיה: תנא קמא מתיר טלטול כלים לצורך ושלא לצורך, ורבי נחמיה סובר שאין ניטלין אלא לצורך * '''הכרעה:''' נפסק כרבי נחמיה, שאין הכלים ניטלין אלא לצורך גופו או לצורך מקומו, כפי שאמר רב יהודה נשיאה בשם רב אבא בר אייבו "הלכה כרבי נחמיה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לה-א-ה|בבלי עירובין לה א — כלים ניטלים בשבת לצורך גופן או לצורך מקומן, חוץ ממסר הגדול ויתד המחרישה שאינם ניטלים כלל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יט-ב-ד|בבלי שבת יט ב — מותר לטפל בבהמה ובפירות המיועדים למסחר (עז לחלבה, רחל לגיזתה, תרנגולת לביצתה, שוורי דיש ות]] <span id="יז_יג"></span>{{שוליים|יז_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יג|שברי כלים ניטלים בשבת אם עושים בהם מלאכה כלשהי, ולא רק כעין מלאכתם הראשונה]]''' * '''מקור:''' "כל הכלים הניטלין בשבת, שבריהן ניטלין, ובלבד שיהו עושין מלאכה. שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית, ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך. רבי יהודה (בר עילאי) אומר, ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן. שברי עריבה לצוק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ג, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ד * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ ר' יהודה בר עילאי: תנא קמא מתיר שבר כלי לכל מלאכה שהוא יכול לעשות בו, ור' יהודה מצריך שיעשה בו מעין מלאכתו הראשונה * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע, שכל שברי כלים ניטלים בשבת כשעושים בהם מלאכה כלשהי ואין צריך שתהא מעין מלאכתם הראשונה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לו-א-א|בבלי שבת לו א — לענין שופר של ראש השנה, הכלי שבפי הכל נקרא כיום "שופר" (קרן) הוא הכשר למצווה, לפי שמכי חרב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכג-ב-ו|בבלי שבת קכג ב — כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו, אך לא מחמה לצל]] === דף פג ב === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דף_פג_ב|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יז_יד"></span>{{שוליים|יז_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יד|מותר לדלות מים באמצעות דלי שיש בו אבן, כאשר האבן קשורה בו בחוזק ואינה נופלת בשעת המילוי]]''' * '''מקור:''' "האבן שבקירויא, אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה, ואם לאו אין ממלאין בה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ו <קטע סוף=פג א/> ==דף פג עמוד ב== <קטע התחלה=פג ב/> * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי - אם ממלאים בו ואין האבן נופלת ממלאים בו, ואם לאו אין ממלאים בו, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכב-ב-ב|בבלי שבת קכב ב — דלתות כלים ניטלות עמם בשבת אף אם נתפרקו בשבת, כיוון שאינן דומות לדלתות הבית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכד-ב-ד|בבלי שבת קכד ב — שברי כלים ניטלים בשבת רק אם עושים בהם מעין מלאכה כלשהי]] <span id="יז_טו"></span>{{שוליים|יז_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_טו|מותר לטלטל אבן המונחת בכלכלה או קשורה בזמורה, כשיש עמה אוכל/דבר המותר בטלטול, ולא בפני עצמה]]''' * '''מקור:''' "זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת. גמ : תנן: נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כלכלה והאבן בתוכה. אנן תנינן האבן בתוכה. תני דבי רבי והאוכלין והאבן בתוכה. אמר רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו, איתפלגון רבי " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי חייא בר יוסף (כמתניתין: האבן בתוכה בלא אוכל, כטפל לילד או לכלכלה) ~ רבי יוחנן (כברייתא דבי רבי: רק אם יש אוכלין והאבן בתוכה) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שדרוש שיהיו אוכלין בכלכלה עם האבן דוקא, שכן המשנה עצמה נדחתה בגמרא לטובת הברייתא דבי רבי, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע שאין מטלטלים אבן שבסל אלא כשיש בו גם פירות או ככר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכה-א-ו|בבלי שבת קכה א — דלי שיש בו אבן בתוך קירויו (מקום החבל), אם אפשר למלא בו מים והאבן אינה נופלת - ממלאים בו ב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-ב-א|בבלי שבת קמ ב — מטה שיש בקצהו קניא (חלל) שמניחים בו כלים, אם שולף כלי מתוך החלל בלבד מותר, ואם שולף כלי שה]] <span id="יז_טז"></span>{{שוליים|יז_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_טז|מותר לטלטל בשבת אבן מונחת בידי תינוק על ידי נטילת התינוק עצמו (טלטול מן הצד)]]''' * '''מקור:''' "נוטל אדם בנו והאבן בידו, והא תינוק והאבן בידו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן בירושלמי וכן פסק הרמב"ם, שהתינוק חשוב "בסיס" לאבן ואינו מבטלה, ומטלטלה מן הצד בהיתר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-א-ז|בבלי שבת נ א — מותר לשפשף כלים בנתר וחול בשבת, שאין זה חשש ליבון האסור, כדין דבר שאינו מתכוין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-א-ח|בבלי שבת קיג א — מותר לקפל כלים ולהציע מיטות מערב שבת לצורך שבת, אבל לא משבת למוצאי שבת לצורך חול]] <span id="יז_יז"></span>{{שוליים|יז_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יז|מותר לטלטל תינוק שאבן או חפץ אחר מוקצה נמצא בחיקו או בידו]]''' * '''מקור:''' "ככלכלה והאבן בתוכה ומותר. אמר רבי כהן בשם רבנן דתמן, תינוק עשו אותו כאוכלין והוי ליה כדבר האסור והמותר. תמן אמרין, עשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד תינוק שאם יטלו אותה ממנה יבכה ויחלה. ==ירושלמי שב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף א, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ב, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי כהן בשם רבנן דתמן (התינוק עשוי כאוכלין ודינו כדבר האסור והמותר) ~ תמן אמרין (האבן כקמיע מומחה ביד תינוק שאם יטלוה יבכה) * '''הכרעה:''' נפסק כטעם "תמן אמרין" שהתינוק עצמו ניטל מפני כבודו וחששו שיבכה ויחלה, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להתיר טלטול התינוק עם החפץ המוקצה שבידו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-כ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם לטלטל את בנו בשבת אף כשאבן מונחת בידו של הבן, שהאבן טפלה לגוף התינוק]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-מ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם ליטול את בנו התינוק ואבן בידו בשבת, כשיש לתינוק געגועים על אביו]] <span id="יז_יח"></span>{{שוליים|יז_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יח|מותר לפקוק בו חלון בשבת אף אם אינו קשור ותלוי]]''' * '''מקור:''' "פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו, ואם לאו אין פוקקין בו. וחכמים אומרים, בין כך ובין כך פוקקין בו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף א, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ב, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (רק כשקשור ותלוי) ~ חכמים (בין כך ובין כך פוקקין בו) * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים, שאין החלון צריך שיהא קשור ותלוי כדי שיהא מותר לפוקקו, כפסק הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-כ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם לטלטל את בנו בשבת אף כשאבן מונחת בידו של הבן, שהאבן טפלה לגוף התינוק]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-מ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם ליטול את בנו התינוק ואבן בידו בשבת, כשיש לתינוק געגועים על אביו]] <span id="יז_יט"></span>{{שוליים|יז_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יט|כיסויי כלים בעלי בית אחיזה מותר לטלטלם בשבת]]''' * '''מקור:''' "כל כיסויי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת. אמר רבי יוסי (בן חלפתא), במה דברים אמורים? בכיסויי הקרקעות. אבל בכיסויי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת. גמ : איזהו נגר הנגרר שהותר במדינה? אמר רבי יוחנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ל, שו"ע או"ח סימן שיג סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' יוסי ~ תנא קמא: ר' יוסי מתיר טלטול כיסויי כלים אף בלא בית אחיזה ומחלק ביניהם לכיסויי קרקעות, ואילו תנא קמא דורש בית אחיזה לכל כיסוי * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי המחלק בין כיסויי קרקעות (הדורשים בית אחיזה) לכיסויי כלים (המותרים בכל מקרה), וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק שני#כז-ב-ד|בבלי סוכה כז ב — מותר לפקוק נקב בחבית בשבת כדי שלא יזוב היין, בין שהפקק קשור ומוכן מערב שבת ובין שאינו קשור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קב-א-ח|בבלי עירובין קב א — כילת חתנים שאין בגגה טפח, ואין בפחות משלושה סמוך לגג טפח - מותר לפורקה ולנטותה בשבת]] <span id="יז_כ"></span>{{שוליים|יז_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_כ|נגר (מנעול עץ) הנגרר וקשור בפתח אף שאינו תלוי — מותר לנעול בו בשבת]]''' * '''מקור:''' "קשור אף על פי שאינו תלוי. אמר רבי יוחנן (בר נפחא), משכני חילפיי והראני נגר משל בית רבי שהיה קשור אף על פי שאינו תלוי. תנן: בעירובין נגר הנגרר שקשור ואינו תלוי נועלין בו במקדש אבל לא במדינה, והמונח לא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שח סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי יהודה בר עילאי: האם קשור-ולא-תלוי מותר בין במקדש בין במדינה, או שדינו כמונח ואסור במדינה * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שקשור אף שאינו תלוי מותר, כדמסיק רבי יוחנן שהלכה כרבים ולא כרבי יהודה בר עילאי היחיד; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#יד-ב-א|בבלי חולין יד ב — שברי כלים הניטלים בשבת מותרים לטלטל רק אם עושים בהם מעין מלאכתם הראשונה של הכלי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכה-א-ד|בבלי שבת קכה א — כיסוי שברי תנור ישן מותר לטלטלו בשבת אף שאין לו בית יד]] === דף פד א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דף_פד_א|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יז_כב"></span>{{שוליים|יז_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_כב|מותר לנעול דלת בנגר הקשור בחבל, ובלבד שהחבל תלוי ולא נגרר על הארץ]]''' * '''מקור:''' "בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו. ניגרייא דרבי אלעזר (בן פדת) הוה קטיר בגמי, נשמט (הנגר מהחבל) אסור, נקמז נקרע (החבל מהדלת ונשאר קשור לנגר), רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבנן, מדדהו בראשי אצבעותיו (שמחזיק בחבל " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי שהתירו בכל הכיסויים לרבותא, וכן הלכה למעשה בקשירת נגר בגמי התלוי, כדעת רבי אלעזר בן פדת ורבנן שהצריכו שיהא ניכר וניגרר בראשי אצבעותיו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קא-ב-א|בבלי עירובין קא ב — אבן שקשורה באגד (חבל) על פי החבית או הדלי, מותר לטלטלה ולסלקה בשבת אף שאינה בסיס לדבר האסו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קב-א-א|בבלי עירובין קב א — מותר לגרור נגר הנגרר (שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ) אף במדינה ולא רק בחנות]] sz2eva84ne00upok16pmr5i1w2k6z6w 106 1754968 3078479 3078294 2026-08-21T14:10:35Z Meirveshulibot 42771 חלוקת הדינים לפי דף ועמוד (בוט) 3078479 wikitext text/x-wiki == הדינים העולים מירושלמי שבת פרק שמונה עשר == דף עבודה שנוצר אוטומטית: ההלכות שסומנו בעין משפט, מנוסחות כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית. === דף פד א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יח_א"></span>{{שוליים|יח_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_א|מותר לפנות אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ותבואה מבית שרוצה להשתמש בו, מפני הכנסת אורחים או ביטול בית המדרש]]''' * '''מקור:''' "אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שלג סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שלג סעיף א, שמתירים טלטול מרובה מפני צורך זה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#ל-א-ו|בבלי ביצה ל א — אין מתחילין להוציא תבואה מן האוצר בתחילה ביום טוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-א|בבלי ביצה לו א — אין לגמור סידור האוצר כולו בשבת או ביום טוב, שמא יבוא להשוות גומות]] <span id="יח_ב"></span>{{שוליים|יח_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ב|אין להזיז בשבת "אוצר" (ערימת פירות/תבואה גדולה המיועדת לאחסון) מפני שטלטולו הוא כבנין וסתירה]]''' * '''מקור:''' "אבל לא את האוצר." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן שלג סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שאסור לפנות את האוצר בשבת, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שלג סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-א|בבלי ביצה לו א — אין לגמור סידור האוצר כולו בשבת או ביום טוב, שמא יבוא להשוות גומות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-ב-ב|בבלי שבת פא ב — אסור לנקביו לפנות בשדה ניר בשבת, שמא יטול עפר ממקום גבוה וישווה בו גומא במקום נמוך]] <span id="יח_ג"></span>{{שוליים|יח_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ג|מותר לפנות בשבת תרומה טהורה מפני הדליקה (או לצורך המקום)]]''' * '''מקור:''' "מפנין תרומה טהורה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שמפנין תרומה טהורה, כדברי הרמב"ם בהלכות שבת פרק כה הלכה כ * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכז-ב-א|בבלי שבת קכז ב — תרומה המונחת ביד ישראל בשבת מותרת בטלטול הואיל וראויה לאכילת כהן]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמב-א-ז|בבלי שבת קמב א — מטלטלים אוכלין טמאים כדי להגיע לטהורים שמתחתם, רק כשהם פירות המיטנפים ואין אפשר לשדותם ולנ]] <span id="יח_ד"></span>{{שוליים|יח_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ד|מותר להטמין בשבת בדמאי, מעשר ראשון שניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שנפדו, ותורמס יבש, ואין להטמין בטבל ובמעשרות והקדש שלא נפדו]]''' * '''מקור:''' "ודמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והתורמס היבש, מפני שהוא מאכל לעניים. אבל לא את הטבל, ולא את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביא הרמב"ם בהלכות שבת פרק כה הלכה יט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכז-ב-ב|בבלי שבת קכז ב — מותר לטלטל בשבת דמאי אף שאינו ראוי לו באיסור, מפני שאם ירצה יכול להפקיר נכסיו ולהיות עני ו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכז-ב-ה|בבלי שבת קכז ב — מערבין עירוב תחומין בתורמס יבש בלבד, ולא בלח, שכיון שהוא מריר אין הבהמה אוכלת אותו]] <span id="יח_ה"></span>{{שוליים|יח_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ה|אין לגבל לוף וחרדל בשבת לכתחילה, אלא אם מיועד למאכל עורבים]]''' * '''מקור:''' "לא את הלוף ולא את החרדל. רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. גמ : רבי זעירא שאל לרבי יאשיה: כמה הוא שיעור הקופות? אמר לו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שח סעיף כט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבן שמעון בן גמליאל: תנא קמא אוסר לגבל לוף וחרדל בשבת; רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים * '''הכרעה:''' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל, שהלוף מותר לגבלו בשבת מפני שהוא מאכל לעורבים, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק תשיעי#קיג-ב-ז|בבלי בבא מציעא קיג ב — אין נותנים לוף לפני עופות בשבת, אך רבן שמעון בן גמליאל מתיר מפני שהוא מאכל לעורבים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ב-א-ד|בבלי ביצה ב א — מותר להגביה מהשולחן עצמות וקליפין בשבת, ואף לסלק את כל הטבלא ולנערה מהם]] <span id="יח_ז"></span>{{שוליים|יח_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ז|כל אחת מארבע כוסות של פסח חייבת להיות בשיעור רביעית יין]]''' * '''מקור:''' "ארבע כוסות של פסח ישנן (בארבעתם) רביעית יין איטלקי. תנן: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש מהו לפנות מן האוצר (שלא התחיל בו קדם) כסדר הזה? נישמעינה מן הדא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן תעב סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שכל כוס מארבע הכוסות צריכה רביעית, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שישי#לח-א-ב|בבלי נזיר לח א — שיעור כל אחת מארבע כוסות בליל הסדר הוא רביעית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קח-ב-א|בבלי פסחים קח ב — השותה ארבע כוסות של פסח בבת אחת יצא ידי חובת יין ולא יצא ידי חובת חירות]] <span id="יח_ח"></span>{{שוליים|יח_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ח|מותר לטלטל בשבת חולין שנתערבו בתרומה טמאה (דימוע)]]''' * '''מקור:''' "אבל עושה הוא שביל ונכנס ויוצא. אית תניי תני מטלטלים את הדימוע, אית תניי תני אין מטלטלים. אמר רבי אלעזר (בן פדת) מאן דאמר מטלטלין? במדומע בתרומה טהורה שראויה לכהן. ומאן דאמר אין מטלטלין? בתרומה טמאה. ו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה טו <קטע סוף=פד א/> ==דף פד עמוד ב== <קטע התחלה=פד ב/> * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (אין מטלטלין) ~ רבי (מטלטלין תרומה טמאה שנתערבה בחולין) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמטלטלים, שכן תרומה טמאה עוד מוסיפה איסור ואין בה משום ביטול מצווה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק כו הלכה טו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#ל-א-ו|בבלי ביצה ל א — אין מתחילין להוציא תבואה מן האוצר בתחילה ביום טוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-א|בבלי ביצה לו א — אין לגמור סידור האוצר כולו בשבת או ביום טוב, שמא יבוא להשוות גומות]] === דף פד ב === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דף_פד_ב|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יח_ט"></span>{{שוליים|יח_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ט|האומר "טבל זה יהיה תרומה למחר" - חל מיד למחרת עם הערב שמש ואינו נפסל בטבול יום]]''' * '''מקור:''' "לגין טבול יום ומילאהו מן החבית מעשר טבל, אם אמר: הרי זה תרומה למחר, משתחשך הרי זה תרומה למחר. שטבל לא נפסל בטבול יום ולמחרת כשיחול שם תרומה כבר היה הערב שמש. אם אמר: הרי זה עירוב," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ח, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהוראת הירושלמי, שכן טבול יום פוסל רק כשהוא חל בשעת מגעו, ולמחרת כשחל שם התרומה כבר עבר הערב שמש והוטהר; כך פסק הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין פרק ח הלכה יח <span id="יח_י"></span>{{שוליים|יח_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_י|האם ניתן להתנות ולומר בערב שבת "מה שאני עתיד להפריש למחר יהיה תרומה" לכתחילה]]''' * '''מקור:''' "לא אמר כלום. שהערוב קונה בין השמשות ואז היה עדיין טבל. מכאן שיכול לקרא שם למחר. פתר לה לשעבר (בדיעבד,) אבל לכתחילה אסור. והתני רבי חייה: עומד אדם בערב שבת ואומר מה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה. אית לך " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק ו, הלכה טז <קטע סוף=פד ב/> ==דף פה עמוד א== <קטע התחלה=פה א/> * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' יוסי ברבי בון (לפני חזרתו) ~ ר' חייה: האם ההיתר הוא לכתחילה או רק בדיעבד לשעבר * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייה שניתן להתנות כן לכתחילה, שהרי ר' יוסי ברבי בון עצמו חזר בו לאחר ששמע דבריו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לו-א-ג|בבלי עירובין לו א — מי שאמר "עירבו לי בזה" בלי לפרש סוג העירוב ביום שהוא קודש וחל אחריו חול, עירובו כשר וחל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לו-א-ד|בבלי עירובין לו א — ספק בין השמשות: אם היום חול ולמחר קודש אין העירוב חל מספק, ואם היום קודש ולמחר חול אין הקד]] === דף פה א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דף_פה_א|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יח_יא"></span>{{שוליים|יח_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יא|מותר לטלטל טבל שהתנה עליו להפריש ממנו תרומות ומעשרות באופן שיוכל לאכול מהשאר]]''' * '''מקור:''' "טבל שיש עליו תנאי שחלק ממנו יהיה תרומות ומעשרות מותר לטלטלו. כיצד עושה? נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר. תני: מטלטלין החרדל מפני שהוא מאכל יונים, ואת החצב מפני שהוא מאכל צבאים, ואת הזכוכית מפני שהוא מאכל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הסוגיה שהתנאי מועיל להתיר טלטול, וכן פסק הרמב"ם <span id="יח_יב"></span>{{שוליים|יח_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יב|אבן שמייחדים לכיסוי צואה מותרת בטלטול בשבת]]''' * '''מקור:''' "בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר. אמר רבי יוסה (אסי): שנייא היא הכא, שהוא ככסא. ==ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה ב== מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כא, שו"ע או"ח סימן שח סעיף כא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסה/אסי שהברירה מועילה כאן שהאבן משמשת כמושב-כסא, ולכן מותר לטלטלה בשבת; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-א-ב|בבלי שבת נ א — מוכר בהמה לחברו בשבת אינו צריך לקשור או לחשב בפועל, אלא רואה כאילו קשר וסגי בכך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-א-ג|בבלי שבת נ א — היושב על גבי מטה לשומרה מותר לטלטל את המעות שעליה אף שלא קישר ולא חישב עליה מבעוד יום]] <span id="יח_יג"></span>{{שוליים|יח_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יג|חבילות קש, עצים או זרדים - האם מותר לטלטלן בשבת]]''' * '''מקור:''' "חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן, ואם לאו אין מטלטלים אותן." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שח סעיף כח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי: אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן, ואם לאו אין מטלטלים אותן, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-א-ז|בבלי שבת קכח א — חבילות קש/עצים/זרדים שלא הותקנו למאכל בהמה - מטלטלים רק אם ניטלות ביד אחת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-א-ח|בבלי שבת קכח א — חבילי עשבים שהוכנסו למאכל בהמה מותר להסתפק מהן בשבת ליטלן ולאוכלן, ובלבד שלא יטול בכלי]] <span id="יח_יד"></span>{{שוליים|יח_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יד|מותר לכפות סל לפני אפרוחים כדי שיעלו וירדו ממנו, ולדחוף תרנגולת שברחה עד שתיכנס]]''' * '''מקור:''' "כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו ושירדו. תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתיכנס." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כה, שו"ע או"ח סימן שח סעיף לט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע הביאו דין זה כפשוטו, שהטלטול נעשה בגרמא ולא באיסור מלאכה גמורה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#לד-ב-ה|בבלי ביצה לד ב — הבא לתקן כלי בשבת באיסור, אם עבר ותקנו - הכלי מתוקן ומותר להשתמש בו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-ז|בבלי ביצה לו א — מותר לפרוס מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת להגן מפני החמה או מפני הגשמים, ובלבד שלא יתכוון ]] <span id="יח_טו"></span>{{שוליים|יח_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_טו|מותר להדדות עגלים, סייחים וילדים ברשות הרבים בשבת]]''' * '''מקור:''' "ומדדין עגלים וסייחים ברשות הרבים. והאשה מדדה את בנה. אמר רבי יהודה (בר עילאי)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כו, שו"ע או"ח סימן שח סעיף מ <קטע סוף=פה א/> ==דף פה עמוד ב== <קטע התחלה=פה ב/> * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שמדדים עגלים וסייחים ברה"ר והאשה מדדה את בנה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-ג|בבלי שבת קכח ב — מבטל כלי מהיכנו הוא איסור דרבנן, ולכן במקום שאי אפשר בפרנסה מביאים כרים וכסתות ומניחים תחת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-ה|בבלי שבת קכח ב — תרנגולת שברחה מותר לדחותה עד שתיכנס למקומה, אך אין מדדין אותה (להעבירה ברגליה קימעא קימעא)]] === דף פה ב === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דף_פה_ב|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יח_טז"></span>{{שוליים|יח_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_טז|מותר לטלטל אבן שהוכנה מראש לצורך ניגוב או כיסוי, ובעל חיים - מותר להוליכו רק אם נוטל רגל אחת ומניח אחת ולא כשגורר רגליו]]''' * '''מקור:''' "אימתי? בזמן שהוא נוטל רגלו אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר, אסור. גמ : תנן: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלים אותן. אמר רבי זעירה: לא אתייא אלא כר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שח סעיף מא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא בר חמא שהתקינן מערב שבת לכך מועיל, כפי שהובא בירושלמי והוכרע ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צד-א-א|בבלי שבת צד א — המוציא בהמה חיה ועוף לרשות הרבים חייב, בין שהם חיים ובין שחוטים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צד-א-ג|בבלי שבת צד א — פרסי המהלך בקושי בשל רום לבו אינו נחשב "כפות" ואין למדים ממנו לענין דיני שבת]] <span id="יח_יז"></span>{{שוליים|יח_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יז|חבית שהונחה עליה אבן מותרת בהטייה כדי שהאבן תיפול, ואינה נעשית בסיס לדבר האסור]]''' * '''מקור:''' "האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת. ואיך מותר להזיז את החבית אף אחר שהאבן נופלת, והרי החבית נעשתה בסיס לאבן? רבי אבא בשם רב חייה בר אשי: פתר לה בשוכח שאינו נעשה בסיס אלא במניח בכוונה. מתניתין פליגא ע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אבא בשם רב חייה בר אשי (שוכח - אינו בסיס) ~ מאן דאמר כל המיוחד לאיסור אסור * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא בשם רב חייה בר אשי, שהבסיס נעשה רק במניח בכוונה ולא בשוכח, וכן הוכיחו מדין כופין סל לפני אפרוחים; הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכה-ב-א|בבלי שבת קכה ב — פקק החלון (כגון קרש) מותר לפקוק בו את החלון בשבת בין אם קשור ותלוי ובין אם לאו, אך אין תול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמב-ב-א|בבלי שבת קמב ב — מותר להסיר מוקצה שעל גבי דבר מותר בטלטול על ידי ניעור או הטיה בעקיפין, ולא בנגיעה ישירה]] <span id="יח_יח"></span>{{שוליים|יח_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יח|אין מילדים בהמה ביום טוב אך מסעדים אותה (תומכים בוולד ומקבלים אותו)]]''' * '''מקור:''' "אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שלב סעיף א, שו"ע או"ח סימן תקכג סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשונו בירושלמי, שאין מילדים אלא מסעדים בלבד; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע <span id="יח_יט"></span>{{שוליים|יח_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יט|מילדים את האשה בשבת וקוראים לה חכמה ממקום למקום ומחללים עליה את השבת]]''' * '''מקור:''' "ומילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת, וקושרים את הטיבור. רבי יוסי (בן חלפתא) אומר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן של סעיף א, שו"ע או"ח סימן של סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן להלכה - יולדת דינה כפיקוח נפש ומחללים עליה את השבת בכל הצרכים, כולל קריאת חכמה ממקום למקום, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-ל|בבלי שבת קכח ב — מחללים את השבת עבור יולדת, וקוראים לה חכמה ממקום למקום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-מ|בבלי שבת קכח ב — חברה שצריכה לנר בשבת מפני חשש - חברתה מדליקה לה את הנר]] <span id="יח_כ"></span>{{שוליים|יח_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_כ|מותר לילד בהמה ביום טוב על ידי סיוע בלבד, ולא לחתוך את חבל הטבור או להוציא הוולד בכוח]]''' * '''מקור:''' "אף חותכין, וכל צורכי מילה עושין בשבת. גמ : תנן: אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה. איזהו הסיעוד?" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן של סעיף א, שו"ע או"ח סימן של סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כסתם המשנה שאין מילדין אלא מסעדין, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-ל|בבלי שבת קכח ב — מחללים את השבת עבור יולדת, וקוראים לה חכמה ממקום למקום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-מ|בבלי שבת קכח ב — חברה שצריכה לנר בשבת מפני חשש - חברתה מדליקה לה את הנר]] <span id="יח_כא"></span>{{שוליים|יח_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_כא|מותר ביום טוב לעשות פעולות עזר ליולדת בהמה (הבאת יין, קבלת הוולד, שמיטת הדדים להנקה)]]''' * '''מקור:''' "מביא יין ונופח לתוך חוטמו של ולד ונותן ידו למטה ומקבל את הולד שלא יפול בחזקה, ושומט דדיה ונותן לתוך פיו. רבן שמעון בן גמליאל אומר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן תקכג סעיף ג, שו"ע או"ח סימן תקכג סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק להתיר כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שמעשים אלו טרחא בעלמא ומותרים ביום טוב <span id="יח_כב"></span>{{שוליים|יח_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_כב|מותר להערים ולעשות פעולות ריפוי לבהמה ביום טוב באופן עקיף (כגון גוש מלח על רחמה)]]''' * '''מקור:''' "אף מרחמין על הבהמה ביום טוב. כיצד עושה? נותן גוש של מלח על רחמה, והיא רוצה להניק בנה. תנן: ומילדין את האשה וקוראין לה חכמה ממקום למקום. כיי דתנינן תמן: ההולכים להעיד עדות החדש הרי הם כבני העיר שיש להם" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן תקכג סעיף ג, שו"ע או"ח סימן תקכג סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שמרחמין על הבהמה ביום טוב באופן זה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה <span id="יח_כג"></span>{{שוליים|יח_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_כג|מותר לחתוך את חבל הטבור של יולדת ביום השבת ולעשות לה מדורה לחמם אף בתקופת תמוז]]''' * '''מקור:''' "עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז. וקושרין את הטיבור. כהדא: אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה ליילד ישראלית בשבת. אתת ושאלת לרבי האם מותר לחתוך את חבל הטבור? אמר לה: אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ליה: ליכא חייתא." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן של סעיף ו <קטע סוף=פה ב/> הדרן עלך מפנין יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק להיתר כדברי רבי יוסי בן חלפתא ומעשה דבר קפרא, שכל צרכי היולדת נחשבים פיקוח נפש ודוחים שבת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עט-ב-ה|בבלי עירובין עט ב — מי שהקיז דם ונצטנן, עושים לו מדורה בשבת אפילו בתקופת תמוז]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עט-ב-ו|בבלי עירובין עט ב — מי שהקיז דם ונצטנן, עושים לו מדורה בשבת אפילו בימות החמה בתקופת תמוז]] okxh0e1d1z98a5obewj32w1l0niju47 106 1754969 3078480 3078295 2026-08-21T14:10:36Z Meirveshulibot 42771 חלוקת הדינים לפי דף ועמוד (בוט) 3078480 wikitext text/x-wiki == הדינים העולים מירושלמי שבת פרק תשעה עשר == דף עבודה שנוצר אוטומטית: ההלכות שסומנו בעין משפט, מנוסחות כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית. === דף פו א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יט_א"></span>{{שוליים|יט_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_א|מילה שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת, ומלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת]]''' * '''מקור:''' ": כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת, מילה שאי אפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת. גמ : אמר רבי יוחנן (בר נפחא): הוינן סברין מימר בכל הדברים חלוק רבי אליעזר (בן הורקנוס). ממה שראינו ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ו, רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ו, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ב <קטע סוף=פו א/> ==דף פו עמוד ב== <קטע התחלה=פו ב/> * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס ברוב הדברים חלוק, אך במילה עצמה אין מחלוקת שדוחה שבת; כך נפסק ברמב"ם הלכות מילה פ"ב ה"ו-ז ובשו"ע או"ח סימן שלא ס"ו ויו"ד סימן רסו ס"ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק ראשון#יד-א-ב|בבלי יבמות יד א — מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שמיני#צב-א-ה|בבלי פסחים צב א — אין מביאים איזמל למילה בשבת דרך גגות חצרות וקרפיפות, כשם שאין מביאים דרך רשות הרבים]] === דף פו ב === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף_פו_ב|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יט_ב"></span>{{שוליים|יט_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ב|כלים ששבתו בחצר או במבוי - מטלטלים אותם בכל אותו רשות בשבת]]''' * '''מקור:''' "בכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי בשבת. שאלון ליה ולא אגיבון דלא הוה רבי יוסי (בר זבידא) אמר אלא כל מילה באתרה. כד אתון לעירובין אמר לון: בשם רבי י" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק ה, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שפח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן כדברי רבי יוסי בר זבידא שכל מילה באתרה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שכלים ששבתו בחצר מטלטלים בכל החצר וששבתו במבוי מטלטלים בכל המבוי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קל-ב-ג|בבלי שבת קל ב — מבוי שלא נשתתפו בו ולא עירבו בו החצרות עם הבתים - מותר לטלטל בכל המבוי, ואם עירבו החצרות ע]] <span id="יט_ד"></span>{{שוליים|יט_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ד|מותר להביא איזמל למילה בכרמלית או ברשות הרבים דרך חצרות ותקרות ("מנעלין") שלא ברשות הרבים ממש]]''' * '''מקור:''' ": כל חולה שנעשית בין לדעת בין שלא לדעת הרי זו חולה. רבי יודא בר פזי הורי להביאן במנעלין. רבי חיננא בר פפא הורי לעשות חולה ולהביאו במנעלין. רבי שמואל בר אבדומי הוה ליה עובדא למיגזר בבית רב (אבא בר אייב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק טז, הלכה כב, שו"ע או"ח סימן שסב סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יודא בר פזי ורבי חיננא בר פפא שהתירו לעשות חולה ולהביא במנעלין, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שסב סעיף ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק ראשון#טו-א-ג|בבלי עירובין טו א — השבת בתל גבוה עשרה ששטחו מארבע אמות עד בית סאתים, וכן בנקע עמוק עשרה כזה, וקמה קצורה או שי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק ראשון#טו-א-ד|בבלי עירובין טו א — מחיצה שנעשתה מאליה (לא בידי אדם) נחשבת מחיצה כשרה לעניין תחומין ורשויות בשבת]] <span id="יט_ה"></span>{{שוליים|יט_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ה|האם קרבן פסח דוחה שבת גם כשאין הדבר ידוע לרבים כהלכה מקובלת מפי הזקנים]]''' * '''מקור:''' "כל מי שהיה פסחו טלה היה עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פז תוחבה בגיזתה. גדי היה קושרו בקרניו. ונמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן. כיון שראה מעשה נזכר הלכה. אמר להן: כך ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק א, הלכה יט <קטע סוף=פו ב/> ==דף פז עמוד א== <קטע התחלה=פז א/> * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהלל שקיבל הלכה זו מפי שמעיה ואבטליון, שקרבן פסח דוחה שבת, כמובא ברמב"ם הלכות קרבן פסח פרק א הלכה יט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שישי#סו-א-א|בבלי פסחים סו א — קרבן פסח נדחה על השבת בזמנו, בגזירה שווה של "מועדו" מתמיד למועדו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שישי#סו-ב-א|בבלי פסחים סו ב — מותר להביא בהמת חולין לתוך העזרה בשבת ולהקדישה שם לצורך קרבן פסח, ואין בכך משום מעילה או א]] === דף פז א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף_פז_א|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יט_ו"></span>{{שוליים|יט_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ו|פרה אדומה שנעשתה בה עבודה שלא לצורך גופה (רכיבה, השענות, תלייה, פריסת טלית לצניעות) פסולה, ועבודה שהיא לצורך גופה (פריסת טלית מפני הזבובים, עשיית סנדל שלא תחליק, קשירת סכין לשחיטה) כשרה]]''' * '''מקור:''' "רכב עליה, נשען עליה, נתלה עליה, עבר בה נהר, קיפל עליה המוסירה פרס טליתו עליה פסולה עשה לה סנדל שלא תחליק פרס טליתו עליה מפני הזבובים כשרה. הדא ילפה מההיא וההיא ילפה מהדא. הדא ילפה מההיא שאם תלה בה סכי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות פרה אדומה, פרק א, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' פלוני (המתירים רכיבת חולה על הפרה כל שאינה נעה) ~ רבי אמי (בן נתן): שאוסר אם נעה הפרה מחמת הרוכב עליה, שכן כל עבודה שאינה לשם קדשים - אף בחולה - פוסלת אם ניכרת תזוזה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אמי שאוסר אם נעה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות פרה אדומה, שהכלל הוא שכל עבודה שאינה לצורך הפרה עצמה פוסלת, ואף בחולה אין להתיר אלא כשאינה נעה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק שני#ל-א-ב|בבלי בבא מציעא ל א — עגלה ערופה או פרה אדומה שהכניסוה לרבקה כדי שתינק ותדוש גם לצורכה - פסולה, שנאמר "אשר לא עב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק שני#ל-א-ג|בבלי בבא מציעא ל א — פרה/עגלה ערופה שעלה עליה עוף לבדו כשרה, אך אם עלה עליה זכר לשם רביעה פסולה משום שנעשה בה מ]] <span id="יט_ז"></span>{{שוליים|יט_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ז|מותר לעשות בשבת את כל צרכי המילה - מילה, פריעה, מציצה ומתן אספלנית וכמון]]''' * '''מקור:''' "עושין כל צרכי מילה: מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף א, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שעושין כל צרכי מילה בשבת, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שלא סעיף א ויו"ד סימן רסו סעיף ב, כיוון שכל אלו הם מעשה מצוות המילה עצמה ואינם מלאכה נוספת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק ראשון#יד-א-ב|בבלי יבמות יד א — מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שמיני#צב-א-ה|בבלי פסחים צב א — אין מביאים איזמל למילה בשבת דרך גגות חצרות וקרפיפות, כשם שאין מביאים דרך רשות הרבים]] <span id="יט_ח"></span>{{שוליים|יט_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ח|האם צריך למול ולפרוע את המילה בשני שלבים נפרדים]]''' * '''מקור:''' "אם לא שחק מערב שבת. לועס בשיניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו. אין עושין לה חלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת. גמ : כתיב (" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ז, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ג <קטע סוף=פז א/> ==דף פז עמוד ב== <קטע התחלה=פז ב/> * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבא שהמילה והפריעה הן שתי מצוות נפרדות הנלמדות מ"המול ימול", וכן נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק שישי#עב-א-ב|בבלי מנחות עב א — מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שישי#סט-ב-ג|בבלי פסחים סט ב — הכנת חרב וסכין למילה בשבת אינה דוחה שבת, ואף מכשירי מילה כשאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים]] === דף פז ב === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף_פז_ב|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יט_ט"></span>{{שוליים|יט_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ט|תינוק שנולד מהול או גר שנתגייר מהול - צריך להטיף ממנו דם ברית, והמוהל למילה זו חייב להיות מהול ולא ערל]]''' * '''מקור:''' "כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול (שרק המהול ימול.)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה ז, רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה יא, שו"ע יו"ד סימן רסג סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי "המול ימול... ערל שלא ימול", והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#עא-א-ה|בבלי יבמות עא א — קטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-ב-ב|בבלי שבת קלה ב — עבד שנולד ברשות ישראל (יליד בית) או שנקנה מעוברת ברשות ישראל (מקנת כסף) נימול לשמונה, ואיל]] <span id="יט_י"></span>{{שוליים|יט_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_י|כותי (שומרוני) אינו כשר למול את ישראל]]''' * '''מקור:''' "ואין צריך לומר עובד כוכבים ומזלות ערל. אמר רבי לוי: כתיב (בראשית לך לך יז ט) ואתה את בריתי תשמור. כל שכיוצא בך ( יכול למול.) תני: ישראל מל את הכותי וכותי אינו מל את ישראל מאי טעמא מפני שמתכוין לשם הר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה א, שו"ע יו"ד סימן רסד סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יודן: פסול מפני שמתכוין לשם הר גריזים ~ רבי יוסי בן חלפתא: כשר, שמילה אינה צריכה כוונה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יודן שאין הכותי מל את ישראל, כדברי הרמב"ם והשו"ע, כיון שהוא חשוד לכוין לשם הר גריזים ואין מסתמכים על ר' יוסי שמילה אינה צריכה כוונה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#טז-ב-ד|בבלי חולין טז ב — אין שוחטים בקנה מסוג "סימונא דאגמא" אך מותר לשחוט בקרומית קנה רגילה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק רביעי#מב-א-י|בבלי מנחות מב א — מילה שמל אותה עובד כוכבים (גוי) פסולה ואינה יוצא בה ידי חובת מצוות מילה]] <span id="יט_יא"></span>{{שוליים|יט_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יא|גר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית]]''' * '''מקור:''' "וגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. תני אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו? על שנתגייר מהול: שבית שמאי א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה ז, רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יד, הלכה ה, שו"ע יו"ד סימן רסח סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: לדעת בית שמאי צריך להטיף דם ברית, לדעת בית הלל אינו צריך * '''הכרעה:''' נפסק כבית שמאי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שגר שנתגייר מהול צריך הטפת דם ברית * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#עא-א-ה|בבלי יבמות עא א — קטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-ב-ב|בבלי שבת קלה ב — עבד שנולד ברשות ישראל (יליד בית) או שנקנה מעוברת ברשות ישראל (מקנת כסף) נימול לשמונה, ואיל]] <span id="יט_יב"></span>{{שוליים|יט_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יב|נולד ילד מהול - חייבים להטיף ממנו דם ברית, ואין דוחים זאת על השבת]]''' * '''מקור:''' "אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית. רבי אדא בר אהבה איתיליד ליה חד בר כשהוא מהול כי מימסמיס (משמש למול אותו) ביה מית. רבי אבין אמר: נעשה פצוע דכא ונתענה עליו ומת. רבנן דקיסרין אמרין: כרות" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה יא, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף י <קטע סוף=פז ב/> ==דף פח עמוד א== <קטע התחלה=פח א/> * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שיש להטיף דם ברית מהמהול, ואין דוחים דין זה לאחר השבת אלא עושים כן אף בשבת עצמה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-א-א|בבלי שבת קלה א — מילת אנדרוגינוס אינה דוחה את השבת ואינו חייב כרת על אי-מילתו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-א-ב|בבלי שבת קלה א — מי שנולד בין השמשות, ערלתו הוודאית (ולא הספק) דוחה את השבת]] === דף פח א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף_פח_א|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יט_יג"></span>{{שוליים|יט_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יג|התינוק שנימול, מהו היום השלישי למילה שנחשב מסוכן ומחללים עליו שבת לצרכיו?]]''' * '''מקור:''' "הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. אמר רבי אבון בשם רבי אבהו: טעמיה דרבי אלעזר בן עזריה דכתיב (בראשית וישלח לד כה) ויהי ביום הג בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים בשעה שכל איבריהם כואבים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ח, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, שיום השלישי נקבע לפי שעה שנימול ולא לפי מספר הימים בלבד, שנאמר "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" - בשעה שכל איבריהם כואבים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשיעי#פו-א-א|בבלי שבת פו א — מרחיצים את התינוק ביום השלישי למילתו אף אם חל בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלד-ב-א|בבלי שבת קלד ב — מרחיצים את הקטן ביום ראשון וביום שלישי למילתו אפילו בשבת, בחמין שהוחמו בשבת או מערב שבת, מ]] <span id="יט_טו"></span>{{שוליים|יט_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_טו|אין מחללים שבת למילת ספק (תינוק שספק אם נולד לשמונה) ואנדרוגינוס]]''' * '''מקור:''' "ספק ואנדרוגינס אין מחללין עליהן את השבת. רבי יהודה (בר עילאי) מתיר באנדרוגינס. תמן תנינן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה יא, רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן של סעיף ז, שו"ע או"ח סימן של סעיף ח, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ח, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף יא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבי יהודה: חכמים אוסרים לחלל שבת על ספק ואנדרוגינוס, ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים - אין מחללין שבת על ספק ועל אנדרוגינוס, ומלין אותם בזמנם ביום ולא בשבת, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע (או"ח סי' של; יו"ד סי' רסו). * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-א-א|בבלי שבת קלה א — מילת אנדרוגינוס אינה דוחה את השבת ואינו חייב כרת על אי-מילתו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-א-ב|בבלי שבת קלה א — מי שנולד בין השמשות, ערלתו הוודאית (ולא הספק) דוחה את השבת]] <span id="יט_טז"></span>{{שוליים|יט_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_טז|טומטום ואנדרוגינוס פטורים ממצוות ראייה ברגל]]''' * '''מקור:''' "הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינס. מה אמר בה רבי יודה האם מזה שרבי יהודה (בר עילאי) מתיר למול אותו בשבת משמע שהוא זכר גמור ויהיה חייב בראיה או לא נישמעינה מן הדא דרבי יוחנן בן דהב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ב, הלכה א <קטע סוף=פח א/> ==דף פח עמוד ב== ==דף פט עמוד א== <קטע התחלה=פט א/> * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שטומטום ואנדרוגינוס פטורים מראייה, כרבי יהודה בן דהבאי, כשם שסומא פטור ("אף הסומא") – מכלל שגם הקודמים (טומטום ואנדרוגינוס) פטורים; כך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי חגיגה ב א — קטן הפטור מראיית פנים הוא כל שאינו יכול לרכוב על כתפי אביו ולעלות מירושלים להר הבית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק ראשון#ב-א-ד|בבלי חגיגה ב א — מי שהיה חיגר ביום ראשון של חג ונתפשט (נתרפא) ביום שני חייב בראיית פנים בעזרה, מדין "הכל" ה]] === דף פט א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף_פט_א|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יט_יז"></span>{{שוליים|יט_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יז|המל תינוק ביומו השמיני שחל בשבת בזמנו, אך קדם ומל אותו בערב שבת - חייב חטאת כמזיד]]''' * '''מקור:''' "והוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת שלא ניתנה שבת להדחות מל את של שבת בשחרית מהו? אמר רבי זעירא: סבר רבי ינאי (הכהן) פטור שניתנה שבת להדחות. רבי אבא אמר: חייב שלא היה לו מקום לטעות אם כך. ליידא מילה אמר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ב, הלכה ח <קטע סוף=פט א/> ==דף פט עמוד ב== <קטע התחלה=פט ב/> * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי זעירא בשם רבי ינאי ~ רבי אבא: פטור משום שניתנה שבת להידחות לענין זה ~ חייב שלא היה לו מקום לטעות בכך * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא שחייב, שלא היה לו מקום לטעות שנדחתה שבת מפני מילה שלא בזמנה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שגגות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שלישי#לד-א-ג|בבלי יבמות לד א — הטועה בדבר מצוה, כגון המל תינוק וסבר שהוא שבת ונמצא חול, פטור מקרבן חטאת רק כשזמנו בהול, א]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שלישי#לד-א-ד|בבלי יבמות לד א — הפטור של "טעה בדבר מצוה" לר' יהושע נאמר דווקא כשזמנו בהול (כגון מילה בשבת), אך במקום שאין ]] === דף פט ב === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף_פט_ב|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יט_יח"></span>{{שוליים|יט_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יח|מוהל שפירש מהמילה - האם חוזר וחותך ציצין שאינן מעכבות את המילה]]''' * '''מקור:''' "פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי יוחנן (בר נפחא) לדברי רבי יוסה: אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היי דין רבי יוסי (בן חלפתא) היי דתנינן תמן: רבי יוסי (בן חלפת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ב, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יוסי בן חלפתא (לדעת ר' יוחנן): אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין ~ תנא קמא: פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי שאף פירש חוזר וחותך ציצין שאין מעכבין, כדברי ר' יוחנן, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע באו"ח וביו"ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלג-ב-א|בבלי שבת קלג ב — במילה, כל עוד עוסק בה חוזר על כל הציצין, ופירש - חוזר רק על ציצין המעכבין את המילה]] <span id="יט_יט"></span>{{שוליים|יט_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יט|המוציא סכין מילה או תינוק למילה לרשות הרבים בשבת שחל בו יום טוב פטור משום שהוציאו ברשות]]''' * '''מקור:''' "יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור (אף שכבר יצא בנטילתו.) מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה ואף במילה כן. ממה דאמר רבי יוחנן (בר נפחא) לדברי רבי יוסי (בן חלפתא)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ב, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן בשם רבי יוסי שאפילו פירש חוזר ואפילו על ציצין שאינן מעכבין את המילה, ומכאן שההוצאה ברשות פטורה, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק שלישי#מא-ב-א|בבלי סוכה מא ב — מי ששכח והוציא לולב לרשות הרבים ביום טוב ראשון של חג שחל בשבת - פטור, מפני שהוציאו ברשות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק שלישי#מב-א-א|בבלי סוכה מב א — השוכח פרה שאולה ברפת חבירו ומוציאה בכלי, כשלא הפכה - חייב על שגגתו בשבת שנחשב כלקיחה]] <span id="יט_כ"></span>{{שוליים|יט_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כ|קטן שנולד בין השמשות או לפני יום טוב/שבת/ר"ה - זמן מילתו נדחה בהתאם]]''' * '''מקור:''' "קטן נימול לשמונה, לתשעה, לעשרה, לאחד עשר, לשנים עשר, לא פחות ולא יותר. כדרכו לשמונה, נולד בין השמשות נימול לתשעה, בין השמשות ערב שבת נימול לעשרה, יום טוב לאחר שבת נימול לאחד עשר, שני ימים טובים של ראש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה יב, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם הלכות מילה פ"א הי"ב ובשו"ע יו"ד סימן רסו ס"ח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלז-א-ד|בבלי שבת קלז א — ולד שנולד בין השמשות נימול לתשעה ימים, וכן שאר המקרים משתנים בהתאם ליום הלידה כמפורט בגמרא]] <span id="יט_כא"></span>{{שוליים|יט_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כא|אין מלים תינוק חולה עד שיבריא]]''' * '''מקור:''' "קטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף צ גמ :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה טז, שו"ע יו"ד סימן רסב סעיף ב <קטע סוף=פט ב/> ==דף צ עמוד א== <קטע התחלה=צ א/> * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שממתינים עד שיבריא שכן פיקוח נפשו קודם למצוות מילה בזמנה, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#עא-א-ט|בבלי יבמות עא א — מילה נעשית ביום ולא בלילה, אף כשניתנה לו כל שבעה משום שחלצתו חמה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלז-א-ה|בבלי שבת קלז א — תינוק שחלצתו חמה בשעת מילה וחלה, נותנים לו שבעה ימים להברותו לפני שמלים אותו]] === דף צ א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף_צ_א|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יט_כב"></span>{{שוליים|יט_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כב|גוי שנתגייר לאחר לידה — נימול ביום שמונה מהגיור, ולא ליומו]]''' * '''מקור:''' "יש קטן נימול ליומו. היך עבידא? ילדה ואחר כך נתגיירה נימול ליומו. נתגיירה ואחר כך ילדה נימול לח . יעקב איש כפר נבורייא שאל לרבי חגיי: נולד בין השמשות למה לא נימול בבין השמשות ממה נפשך? אמר ליה: אילו הו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה ד, שו"ע יו"ד סימן רסז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדין המשנה בירושלמי: נתגיירה ואחר כך ילדה נימול לח' מהגיור, שהמנייה מתחילה מהגירות ולא מהלידה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-ב-ג|בבלי שבת קלה ב — שפחה שנתעברה אצל האדון וילדה - הולד יליד בית שנימול לשמונה, ואין הבדל אם הטבילה קודם הלידה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-ב-ד|בבלי שבת קלה ב — ולד שכלו לו שמונה ימים בבהמה חשוב בר קיימא ואינו נפל]] <span id="יט_כג"></span>{{שוליים|יט_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כג|ערל שמתו אחיו מחמת מילה נחשב כערל לענין אכילת תרומה, אך אשתו ועבדיו אוכלים בתרומה]]''' * '''מקור:''' ": הערל (שמתו אחיו מחמת מילה, אף שהיה אנוס) וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה, נשיהם ועבדיהן יאכלו. ורבי אחא אמר בשם רבי תנחום בר חייא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ז הלכה יב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#עב-א-י|בבלי יבמות עב א — כהן שנולד מוטל בספק אם ראוי להאכיל בתרומה מדין קרבה משפחתו (אמו) אף שהוא עצמו אינו מוליד]] <span id="יט_כד"></span>{{שוליים|יט_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כד|ולד בהמה בשבעת ימיו הראשונים מותר להאכילו ולסוכו חלב ושמן תרומה, ומליל שמיני ואילך אסור]]''' * '''מקור:''' "אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן. ותני כן: כל שלשים יום אסור להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. לילי שמיני מה את עבד ליה? ממה דתני לילי שמיני נכנס לדיר להתעשר, הדא אמרה: ליל שמיני כשמיני. ותני כן: כל ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שליל שמיני נחשב כשמיני לענין זה, שכן לילה קודם היום נחשב כמו יום המחרת לגבי כניסתו לדיר להתעשר, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק רביעי#נג-א-ד|בבלי בבא מציעא נג א — דבר שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באלף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שני#יח-ב-ב|בבלי חגיגה יח ב — הטובל לצורך דבר קל, ואם עמד ("הוחזק") לאותה מדרגה, אסור להשתמש בו לדבר החמור ממנו; ואם לא ]] <span id="יט_כה"></span>{{שוליים|יט_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כה|בשר החופה את רוב העטרה במילה מעכב ופוסל את המהול מאכילת תרומה עד שיחתכנו]]''' * '''מקור:''' "אלו הן ציצין המעכבין את המילה: בשר החופה את רוב העטרה אינו אוכל בתרומה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ג, שו"ע יו"ד סימן רסד סעיף ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רסד סעיף ה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק רביעי#מז-ב-ו|בבלי יבמות מז ב — בשר החופה את רוב העטרה לאחר המילה נחשב לציץ המעכב את המילה וטעון חיתוך שנית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק רביעי#מז-ב-ז|בבלי יבמות מז ב — גר הבא להתגייר צריך בית דין של שלושה]] <span id="יט_כו"></span>{{שוליים|יט_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כו|יש להסיר/לתקן את ציצין המכוסים בבשר במילה כדי שלא יראה כאילו לא נימול, כשהמוהל בעל בשר]]''' * '''מקור:''' "אם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ה, שו"ע יו"ד סימן רסד סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי - בעל בשר מתקנו מפני מראית העין, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה <span id="יט_כז"></span>{{שוליים|יט_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כז|מילה שנעשתה בלא פריעה נחשבת כאילו לא נעשתה כלל]]''' * '''מקור:''' "מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. גמ : תנן: אלו הן ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי אבינא בשם רבי ירמיה: בחופה רוב גובהה של עטרה. רבי יוסה בן חנינא אומר: בחופה רוב גגה של עטרה תנן: אם היה בעל בשר מתקנו " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ד, שו"ע יו"ד סימן רסד סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' רבי אבינא בשם רבי ירמיה: ציצין המעכבים הם רוב גובה העטרה; רבי יוסה בן חנינא: רוב גגה של עטרה - נפסק כרבי ירמיה שהעיכוב הוא כשנשאר מחופה רוב גובהה של עטרה, ופריעה שלא הושלמה כך דינה כאילו לא מל, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלג-ב-א|בבלי שבת קלג ב — במילה, כל עוד עוסק בה חוזר על כל הציצין, ופירש - חוזר רק על ציצין המעכבין את המילה]] <span id="יט_כח"></span>{{שוליים|יט_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כח|האם השותפים בשגגת קרבן חטאת נחשבים כמי שעשו מלאכה שלמה או חלקית לחיוב קרבן]]''' * '''מקור:''' "בשאין ביום שהות כדי למרק, אבל אם יש בו כדי למרק ממרק אחר ואינו חושש ואפילו לא מרק פטור דאמר אנא עבדי פלגה אתון עבדו פלגה. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ב, הלכה ט <קטע סוף=צ א/> ==דף צ עמוד ב== <קטע התחלה=צ ב/> * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי שאם יש שהות ביום למרק (לגמור) את המלאכה ולא מירקו — פטורים, שכל אחד יכול לומר "אני עשיתי חצי, אתם עשו חצי", וכן פסק הרמב"ם בהלכות שגגות פ"ב ה"ט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלג-ב-ו|בבלי שבת קלג ב — מוהל שאמר שיוכל לגמור מילה לפני שבת ולא הצליח ונמצא עושה חבורה בשבת, פטור מכרת שאין זה מזי]] === דף צ ב === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דף_צ_ב|⇦ אל הירושלמי]] <span id="יט_כט"></span>{{שוליים|יט_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כט|מוהל החוזר על ציצין שאינם מעכבים במילה בשבת - חייב חילול שבת רק כל עוד לא פירש ממעשה המילה, ולא לאחר שפירש]]''' * '''מקור:''' "כל שעה שעוסק במילה חוזר, בין על ציצין המעכבין במילה, בין על ציצין שאין מעכבין. פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין במילה. אמר רבי יוחנן (בר נפחא) לדברי רבי יוסי (בן חלפתא): אפילו על ציצין שאין מעכבין " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ד, רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ב, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ב <קטע סוף=צ ב/> הדרן עלך רבי אליעזר יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יוסי בן חלפתא ~ תנא קמא (חכמים): רבי יוסי מתיר לחזור אף על ציצין שאין מעכבין אף לאחר שפירש, ותנא קמא מגביל זאת רק לציצין המעכבין * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא - לאחר שפירש חוזר רק על ציצין המעכבין את המילה, שכן כך נקטו הרמב"ם והשו"ע בהלכות מילה ובהלכות שבת, ולא כרבי יוסי בן חלפתא המחמיר-מקל יותר בעניין * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלג-ב-א|בבלי שבת קלג ב — במילה, כל עוד עוסק בה חוזר על כל הציצין, ופירש - חוזר רק על ציצין המעכבין את המילה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק ראשון#יד-א-ב|בבלי יבמות יד א — מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שמיני#צב-א-ה|בבלי פסחים צב א — אין מביאים איזמל למילה בשבת דרך גגות חצרות וקרפיפות, כשם שאין מביאים דרך רשות הרבים]] 2jk5028nd7kz44ls17m63wbut9q0qai 106 1754971 3078481 3078297 2026-08-21T14:10:38Z Meirveshulibot 42771 חלוקת הדינים לפי דף ועמוד (בוט) 3078481 wikitext text/x-wiki == הדינים העולים מירושלמי שבת פרק עשרים == דף עבודה שנוצר אוטומטית: ההלכות שסומנו בעין משפט, מנוסחות כדרישות. הניסוח וההכרעה נוצרו בסיוע מחשב ודורשים בדיקה תורנית. === דף צ ב === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים|⇦ אל הירושלמי]] <span id="כ_א"></span>{{שוליים|כ_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_א|אין תולין משמרת ביום טוב ואין נותנים לתלויה בשבת, אבל נותנים לתלויה ביום טוב]]''' * '''מקור:''' "אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב. גמ : תנן רבי אליעזר (בן הורקנוס) אומר: פקק החלון, בזמן שהוא קשור ותלוי — פוקקין בו, ואם לאו — אין פוקקין בו. וחכמים או" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יז, רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ג, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שטו סעיף ט, שו"ע או"ח סימן שטו, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף ט, שו"ע או"ח סימן תקי סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' אליעזר ~ חכמים: לר"א פקק החלון תלוי וקשור מותר לפקוק ואם לאו אסור, וחכמים מתירים בין כך ובין כך * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאין צריך קשור ותלוי, וכן להלכה מותר לתלות ביום טוב ולתת לתלויה בשבת ויום טוב כדין דבר שאינו יוצר כלי חדש אלא גומר מלאכה קיימת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צה-א-ו|בבלי שבת צה א — המכבד, המרבץ, והרודה חלות דבש ביום טוב אינם אלא משום שבות, ואינם חייבים חטאת או מלקות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלז-ב-ז|בבלי שבת קלז ב — אין תולין את המשמרת (מסננת) ביום טוב ואין נותנים לתלויה בשבת, אבל נותנים לתלויה ביום טוב]] <span id="כ_ב"></span>{{שוליים|כ_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ב|אין להתיר הוספה על אוהל ביום טוב, אבל הוספה זמנית לצניעות (כתלית משמרת) מותרת אף בשבת]]''' * '''מקור:''' "לא נחלקו רבי אליעזר (בן הורקנוס) וחכמים שאין נוטעין אוהלין בתחילה ביום טוב. ועל מה נחלקו? על מוסיפין. שרבי אליעזר (בן הורקנוס) אומר מוסיפין ביום טוב ואין מוסיפין בשבת. וחכמים אומרים אין מוסיפין ביום ט" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כז, שו"ע או"ח סימן שטו סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ר' אליעזר בן הורקנוס ~ חכמים: ר' אליעזר מתיר מוסיפין ביום טוב ואוסר בשבת, וחכמים אוסרים אף ביום טוב, וקל וחומר בשבת * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאין מוסיפין על אוהל ביום טוב ושבת, אך במקרה הנדון (תלית משמרת) אין זו הוספה ממש אלא היכר בעלמא, כדברי ר' אבין בר כהנא, ולכן הותר; הרמב"ם והשו"ע פסקו כחכמים בעניין ההוספה, ובנוסף התירו במקרה הצניעות מטעם שאינו בגדר תוספת אוהל אסורה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק רביעי#מד-א-ב|בבלי עירובין מד א — אין עושים אוהל עראי בתחילה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, אך מוסיפין על אוהל קיים בשבת ואי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שמיני#פו-ב-ב|בבלי עירובין פו ב — אין עושין אוהל עראי בשבת, אלא אם נמצא כבר פרוס מותר להשתמש בו]] <span id="כ_ג"></span>{{שוליים|כ_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ג|המסנן שמרים מן היין ביום טוב חייב משום בורר או משום מרקד]]''' * '''מקור:''' "חייב משום בורר. אמר רבי זעירא לא מסתברא אלא משום מרקיד. רבי יוסי (בר זבידא) ורבי יונה תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות. אמר רבי זעירא: מה המרקד? קמח למעלן וסולת למטן. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב th" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יא, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יז <קטע סוף=צ ב/> ==דף צא עמוד א== <קטע התחלה=צא א/> * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' זעירא ~ ר' יוסי ור' יונה: האם החיוב הוא משום בורר (הפרדת פסולת מאוכל) או משום מרקד (הרקדה בנפה/כברה) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא שהחיוב משום מרקיד, שכן דומה למרקד שהקמח עולה למעלה והסולת יורדת למטה, וכן במשמר שהשמרים למעלה והיין למטה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק חמישי#סה-א-ב|בבלי פסחים סה א — המחבץ (מגבש חלב לגבינה) בשבת - שיעור החיוב הוא כגרוגרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-י|בבלי שבת עג ב — זורה, בורר ומרקד נחשבות שלוש מלאכות נפרדות לחיוב אף שתוצאתן דומה, שכן כל מלאכה שנעשתה במשכ]] === דף צא א === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דף_צא_א|⇦ אל הירושלמי]] <span id="כ_ד"></span>{{שוליים|כ_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ד|אין רוקדים קמח פעם שנייה ביום טוב, אך מרקידים לאחורי הנפה]]''' * '''מקור:''' "אין שונין (להרקיד פעם שניה) את הקמח אבל מרקידין לאחורי נפה. אין תימא שמשמר חייב משום מרקיד יהא אסור (שהרי להרקיד לא הותר.) אמר רבי יוסה ברבי בון: ודלא כרבי יודה דתני בשם רבי יודה: אף מכשירי אוכל נפש ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ג, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן תקו סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן שאין להתיר ריקוד שני של קמח אלא באחורי הנפה, ולא כרבי יודה שהתיר אף מכשירי אוכל נפש בריקוד גמור; הרמב"ם והשו"ע פסקו כירושלמי שאין שונין את הקמח <span id="כ_ה"></span>{{שוליים|כ_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ה|מותר לערות מים על גבי שמרי יין בשבת כדי שיצלו, ומותר לסנן יין בסודר]]''' * '''מקור:''' "נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יד, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי שההיתר הוא כשאין עושה כדרך שהוא עושה בחול (בלא מגריפה, ובסודר תלוי ולא בסודר המיוחד לכך), וכך נפסק ברמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלח-א-ה|בבלי שבת קלח א — האישה שיצאה בשבת כשהיא עונדת "עיר של זהב" (תכשיט) חייבת חטאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלט-ב-ט|בבלי שבת קלט ב — מותר בשבת לתת מים על גב השמרים כדי שהיין יצוף ולסנן יין בסודרין ובכפיפה מצרית]] <span id="כ_ו"></span>{{שוליים|כ_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ו|מותר לסנן/לברור מים על ידי סל (קפיפה) מצרית בשבת]]''' * '''מקור:''' "ובקפיפה מצרית." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה לג, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהתירו סינון בקפיפה מצרית, שאין בזה משום איסור ברירה או תיקון מנא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להיתר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלט-ב-ס|בבלי שבת קלט ב — אין להדק בד או צמר בפי הכד בשבת שמא יראה כמשמרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלט-ב-ע|בבלי שבת קלט ב — אין להגביה כלי סינון מקרקעית הכלי טפח]] <span id="כ_ז"></span>{{שוליים|כ_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ז|מותר לתת ביצה במסננת של חרדל בשבת כדי שתתבשל]]''' * '''מקור:''' "נותנין ביצה במסננת של חרדל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יד, רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ג, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמותר, כיוון שאין זה דומה לבישול ממש אלא כתיקון קל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלח-א-ה|בבלי שבת קלח א — האישה שיצאה בשבת כשהיא עונדת "עיר של זהב" (תכשיט) חייבת חטאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלט-ב-ט|בבלי שבת קלט ב — מותר בשבת לתת מים על גב השמרים כדי שהיין יצוף ולסנן יין בסודרין ובכפיפה מצרית]] <span id="כ_ח"></span>{{שוליים|כ_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ח|מותר לערבב יינומלין (יין ודבש ופלפלין) בשבת בכלי, לפי כמות השותים בלבד, ולא להכין יותר ממה שצריך]]''' * '''מקור:''' "ועושין יינומילין בשבת. רבי יהודה (בר עילאי) אומר בשבת בכוס וביום טוב בלגין ובמועד בחבית. רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין. גמ : אמר רבי אבא בשם רב יהודה (נשיאה) שאמר בשם רב: ובלבד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף יז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יהודה בר עילאי (בשבת בכוס, ביו"ט בלגין, במועד בחבית - לפי גודל הזמן) ~ רבי צדוק (הכל לפי האורחין - לפי כמות השותים) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי צדוק, כמבואר ברמב"ם ושו"ע, שההיתר תלוי בכמות השותים ולא בסוג היום, ובלבד שלא יעשה יותר מכדי הצורך משום עובדין דחול * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עבודה זרה/פרק שני#ל-א-א|בבלי עבודה זרה ל א — אלונתית מוגדרת כמשקה של יין ישן, מים צלולים ואפרסמון שעושים לבית המרחץ]] <span id="כ_ט"></span>{{שוליים|כ_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ט|מותר לסנן יין בסודר או בכפיפה בשבת, בתנאי שלא יטה אותם ליצור שקע כדרך שעושה בחול]]''' * '''מקור:''' "שלא יעשה אותה כמין תיק (שיעשה שקע כדרך שעושה בחול.) בעייא דא מילתא מהו לכפותן (שיפרוס הבד בצורה רפויה ומהמשקל של השמרים) ונעשית תיק מאיליה? תנן: מסננים את היין בסודרים ובכפיפה מצרית. אמר רבי מתניה: מט" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי מתניה שמטה על צידה ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צה-א-ו|בבלי שבת צה א — המכבד, המרבץ, והרודה חלות דבש ביום טוב אינם אלא משום שבות, ואינם חייבים חטאת או מלקות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלז-ב-ז|בבלי שבת קלז ב — אין תולין את המשמרת (מסננת) ביום טוב ואין נותנים לתלויה בשבת, אבל נותנים לתלויה ביום טוב]] <span id="כ_י"></span>{{שוליים|כ_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_י|מותר למעך פירות בשבת ביד ובכלי, בתנאי שלא יטרוף כדי לעשות מהם משקה]]''' * '''מקור:''' "ממעך ביד אבל לא בכלי. רבי יעקב בר אחא ורבי יוחנן (בר נפחא) אמרו בשם רבי ינאי (הכהן): ממעך בין ביד בין בכלי. אמר לו רבי יוחנן (בר נפחא) והלא לכלבים אין עושין אותה כן. חזקיה ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יד, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף טו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יעקב בר אחא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי (ממעך ביד בלבד) ~ חזקיה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן (ממעך ביד ובכלי ובלבד שלא יטרוף) * '''הכרעה:''' נפסק כחזקיה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן, שממעך בין ביד בין בכלי ובלבד שלא יטרוף, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלח-א-ה|בבלי שבת קלח א — האישה שיצאה בשבת כשהיא עונדת "עיר של זהב" (תכשיט) חייבת חטאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלט-ב-ט|בבלי שבת קלט ב — מותר בשבת לתת מים על גב השמרים כדי שהיין יצוף ולסנן יין בסודרין ובכפיפה מצרית]] <span id="כ_יא"></span>{{שוליים|כ_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יא|מותר לתת ביצה חמה לתוך החומץ בשבת אף שנצלית שם קמעא]]''' * '''מקור:''' "אבל נותנה לתוך החומץ." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי שמתיר, שהחומץ אינו מבשל אלא מפיג טעם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ו|בבלי שבת קמ א — מותר ליתן תבן לתוך האבוס לבהמה בשבת אף שהמוץ נבדל ממילא, ובלבד שלא יכבור בכברה ולא יניחנו ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ט|בבלי שבת קמ א — אין שורין את החלתית בשבת לא בחמין ולא בצונן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול]] <span id="כ_יג"></span>{{שוליים|כ_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יג|אין כוברין תבן בכברה בשבת מחשש שירוד המוץ, אך נוטלים בכברה ונותנים לאבוס]]''' * '''מקור:''' "אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננה ממקום גבוה בשביל שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס. גמ : תנן: אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותנה לתוך החומץ. אמר רבי מנא (בן יונה): כיני מתניתא: אבל נותנה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה לב, שו"ע או"ח סימן שכד סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כמשנה - נוטל בכברה ונותן לאבוס מותר, אך לכתחילה לא יכבור בכברה כדי שירד המוץ, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שכד סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ח|בבלי שבת קמ א — האוסר כברה בשבת לצורך הפרדת פסולת מהמאכל אינו חייב חטאת אלא איסור מדרבנן שלא יעשה כדרך חול]] <span id="כ_יד"></span>{{שוליים|כ_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יד|אין להשקות בהמת אחרים במים בשבת (משום טרחה בשבתו)]]''' * '''מקור:''' "אפילו בצונן אסור. אמר לו רבי יוחנן (בר נפחא) והלא לא שנו אלא בפושרין? אמר לו: וכי על חנם יגענו (אני שלמדתי הרבה ואני רבך יודע שהמשנה דעת יחיד.) אמר רב הונא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף יח <קטע סוף=צא א/> ==דף צא עמוד ב== <קטע התחלה=צא ב/> * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יוחנן ~ רבי (המשנה): רבי יוחנן סבר שאיסור ההשקיה נאמר רק בפושרים, ורבי (התנא) קבע שאף בצונן אסור * '''הכרעה:''' נפסק כרבי, כלשון המשנה שאף בצונן אסור, כמבואר בדברי רב הונא שלא לחינם יגע רבי ולמד שהמשנה כללה גם צונן; הרמב"ם והשו"ע פסקו כדעה זו האוסרת אף בצונן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ו|בבלי שבת קמ א — מותר ליתן תבן לתוך האבוס לבהמה בשבת אף שהמוץ נבדל ממילא, ובלבד שלא יכבור בכברה ולא יניחנו ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ט|בבלי שבת קמ א — אין שורין את החלתית בשבת לא בחמין ולא בצונן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול]] === דף צא ב === [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דף_צא_ב|⇦ אל הירושלמי]] <span id="כ_טו"></span>{{שוליים|כ_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_טו|האם מותר לשרות כרשינים לבהמה בשבת]]''' * '''מקור:''' "מי חלתית מותר לשתותם בשבת. שמואל (בר אבא בר אבא) אמר חלתית עצמה מאכל בריאים הוא. רב הונא אמר מאן דאכל מתקל זוזא מיניה מסתכן ועורו נחלץ. רבי אבא אכל מתקל זוזא מיניה ופרש לנהר. תנן אין שורין את הכרשינין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה כב, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא שאין שורין כרשינים משום בורר, וכן בכברה ומרקיד - הרמב"ם והשו"ע פסקו כלשון הירושלמי איסור שרייתן וכברתן בשבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לח-א-ח|בבלי ברכות לח א — האוכל או שותה דבר שהוא מאכל בריאים לצורך רפואה — חייב לברך עליו, שהרי נהנה ממנו, וכוונת הג]] <span id="כ_טז"></span>{{שוליים|כ_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_טז|מותר ליטול מספוא מלפני בהמה אחת ולתת לפני בהמה אחרת בשבת, אף כשאינה מינה]]''' * '''מקור:''' "אוסרין. נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת. גמ : תנן: גורפין מלפני הפטם ומסלקן לצדדין מפני הריעי. דמה שהפטם מותיר הרעי אוכל. בעיא דא מילתא מהו ליטול מלפני בהמה זו וליתן לפני בהמה זו? ולאו " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יט, שו"ע או"ח סימן שכד סעיף טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמסקנת הירושלמי שהמשנה (מין במינו) צריכא ליה אף במין שאינו מינו, כרמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-ב-ה|בבלי שבת קמ ב — איבוס של קרקע - אסור לסלק ממנו התבן לצדדים בשבת, ואילו איבוס של כלי - הדין תלוי במחלוקת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-ב-ו|בבלי שבת קמ ב — מותר לתת מספוק (אבוס) של קרקע לבהמה בשבת רק אם היא בעלת "שפה יפה" (אוכלת בניחותא ולא מקלקל]] <span id="כ_יז"></span>{{שוליים|כ_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יז|מותר לטלטל מספוא מלפני בהמה אחת ולתת לפני בהמה אחרת בשבת]]''' * '''מקור:''' "נוטל אדם מלפני החמור ונותן לפי פרה, מלפני בהמה שפיה רע ונותן לפני בהמה שפיה יפה. ==ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ה== מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יט, שו"ע או"ח סימן שכד סעיף יד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להתיר טלטול המספוא מבהמה לבהמה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-ב-ה|בבלי שבת קמ ב — איבוס של קרקע - אסור לסלק ממנו התבן לצדדים בשבת, ואילו איבוס של כלי - הדין תלוי במחלוקת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-ב-ו|בבלי שבת קמ ב — מותר לתת מספוק (אבוס) של קרקע לבהמה בשבת רק אם היא בעלת "שפה יפה" (אוכלת בניחותא ולא מקלקל]] <span id="כ_יח"></span>{{שוליים|כ_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יח|אין לנענע קש שעל המטה בידו אלא בגופו, אלא אם כן הוא מאכל בהמה או מכוסה בכר וסדין]]''' * '''מקור:''' "הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו. אם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כב, שו"ע או"ח סימן שיא סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי; כן פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן שיא סעיף ח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ח-א-ה|בבלי ביצה ח א — המכניס עפר ליום טוב לצורך כיסוי, מותר לו להשתמש בו לכל צרכו, ובלבד שייחד לו מבעוד יום קרן ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ח-א-ו|בבלי ביצה ח א — עפר המוכן לכיסוי הדם ביו"ט מועיל רק אם ייחדו לכך בקרן זוית]] <span id="כ_יט"></span>{{שוליים|כ_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יט|מכבש של כובסין - האם מותר להתירו בשבת]]''' * '''מקור:''' "מכבש של בעלי בתים מתירים אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו. רבי יהודה (בר עילאי) אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו ושומטן. גמ : תנן: הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו. מתני בשלא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שב סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה: אם היה מותר מערב שבת, מתיר את כליו ושומטן, שכן דרך הוצאה בכך ואינו נראה כתיקון כלי מחדש * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מח-א-ג|בבלי שבת מח א — מוכין שטמן בהן אסור לטלטלן בשבת, שכן טמינה בהם אוסרתם בטלטול ככלי שמלאכתו לאיסור שהוקצה למ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מט-א-ה|בבלי שבת מט א — הרוצה ליטול פירות המכוסים בקופה על גבי כירה, אם חושש שלא יוכל להחזיר את הכיסוי - מטה את הק]] lr40enkfhzvub6p62s195t57tu2897a 106 1754990 3078510 3078357 2026-08-21T14:12:41Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078510 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק ארבע עשר — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עד עמוד ב<span class="yerum-runnum">152</span></div> בשעה שמקלחין פטור. הצד צבי {{שוליים|יד_ה}}חיגר סומא חולה קטן פטור, ישן חייב. ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו קמיץ חדא {{ירו"מ-הוסר|ופצח}}{{ירו"מ-הדגשה|ופתח}} חדא, אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מותר להרוג את הצרעה בשבת. ותני כן {{שוליים|יד_ו}}חמשה נהרגין בשבת: זבוב מצרי, וצרעה שבנינוה, ועקרב שבהדיות, ונחש שבארץ ישראל, וכלב שוטה שבכל מקום. מעשה שנפל נחש בשבת ועמד נפתי אחד והרגו, אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי פגע בו כיוצא בו ולא מן הדברים הנהרגין בשבת אינון. פתר לה {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו זה רק}} בבאין להזיק{{ירו"מ-הדגשה|ו}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]]<nowiki/>רבי יעקב אומר: הרואה נחש ועקרב בתוך ארבע אמות — ראוי היה שימות בהם, אלא שרחמים של מקום מרובין. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} במה דברים אמורים בזמן שלא הרגן, אבל אם הרגן לא נראו לו אלא שיהרגם. וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא נראו לו אלא בזכות. כתיב {{הפ|תהילים|מט|ב}} שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד, רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] ורבנן חד אמר למה הוא {{ירו"מ-הוסר|מושל}}{{ירו"מ-הדגשה|ממשיל}} כל באי העולם {{ירו"מ-הוסר|בחולדה}}{{ירו"מ-הדגשה|לחולדה}} אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים {{ירו"מ-הדגשה|ויש}} הרבה מינים בים מה שאין ביבשה {{ירו"מ-הדגשה|חוץ מחולדה שישנה ביבשה}} ואין חולדה בים. וחורנה אמר למה הוא {{ירו"מ-הוסר|מושל}}{{ירו"מ-הדגשה|ממשיל}} כל באי העולם {{ירו"מ-הוסר|בחולדה}}{{ירו"מ-הדגשה|לחולדה}} אלא מה החולדה הזאת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי היא מנחת, כך הן כל באי העולם גוררין ומניחין גוררין ומניחין ואינן יודעין למי הן מניחין {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} {{הפ|תהילים|לט|ז}} יצבר ולא ידע מי אוספם. חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב, לא אמרו אלא שברשות אדם, הא אם אינן ברשות אדם חייב אף על בהמות בית. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} הדא אמרה {{שוליים|יד_ז}}שור שמרד הצדו בשבת חייב. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אבדן[[ביאור:עץ מסורת#רב אבדן|°]] עור עוף {{שוליים|יד_ח}}מותר לכתוב עליו מזוזה. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יד_ב|ירושלמי שבת, פרק יד, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יד_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יד_ט}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}אין עושין הילמי בשבת, אבל עושה הוא מי מלח וטובל בהן פיתו ונותן הוא לתוך התבשיל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} והלא היא הילמי בין מרובה בין מועטת, ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח.<br><strong>גמ':</strong> מה בין הילמי ומה בין מי מלח, הילמי צריכה אומן, מי מלח אין צריכה אומן. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר כל שנותנין לתוכה מלח והיא נשרית {{ירו"מ-ביאור|נמסה,}} זו היא מי מלח, ושאינה נשרית זו היא הילמי. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] כל שנותנים לתוכה ביצה והיא שוקעת זו היא מי מלח, ושאינה שוקעת זו היא הילמי. {{שוליים|יד_י}}עושין יינומלין בשבת {{ירו"מ-הדגשה|מאי יינומלין, אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ק}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יין דבש ופלפלין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]{{ירו"מ-הוסר|רק}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מותר לערב {{ירו"מ-הדגשה|את היינומלין}} ואסור לשחוק {{ירו"מ-הדגשה|את הפלפלין לצורך היינומלין. אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} את שהוא משום תערובות מותר, משום שחיקה אסור. והכא {{ירו"מ-הדגשה|בהילמי}} לא משום תערובת אנן קיימין {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אסרו}}. רבי יהודה בן טיטס[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן טיטס|°]] ורבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} ושמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שנייא היא הכא {{ירו"מ-הדגשה|בהילמי}} שהיא <span id="דף_עה_א"> </span> <br> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עה עמוד א<span class="yerum-runnum">153</span></div> גמר מלאכה {{ירו"מ-הדגשה|של כבישת ירקות. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מותר לשבר {{ירו"מ-הדגשה|את הפלפלין}} ואסור לקבץ. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|יד_יא}}שום ששחקו אם היה מחוסר שחיקה אסור, ואם לערב את שומנן מותר. תמן תנינן {{שוליים|יד_יב}}השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום, {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר יגמור משתחשך {{ירו"מ-ביאור|שמניח עליהם כובד והם נגמרים.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר לא יגמור. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|רש}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} לא נחלקו אלא בחולין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הכהנים נהגו בתרומה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|משום}} {{ירו"מ-הדגשה|שהכהנים זריזים}}. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יד_ג|ירושלמי שבת, פרק יד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יד_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יד_יג}}אין אוכלין איזוב יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים, אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוברועה. כל האוכלין אוכל אדם לרפואה, וכל המשקים הוא שותה, חוץ ממי דקרין וכוס העיקרין, מפני שהן לירוקה, אבל שותה הוא מי דקרין לצמאו וסך שמן עיקרין שלא לרפואה.<br><strong>גמ':</strong> חד בר נש שאל לרבי שמעון בר כרסנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בר כרסנא|°]] מהו מישתי קרורטין {{ירו"מ-ביאור|מים עם צמחים}} בשובתא, אמר לו אם לתענוג מותר, אם לרפואה אסור. ולא מן השפה ולפנים הוא {{ירו"מ-הדגשה|בה לרפא ומותר בשבת}}. פתר לה {{ירו"מ-הדגשה|שגם}} {{ירו"מ-הוסר|בלבד}}{{ירו"מ-הדגשה|בדבר}} {{ירו"מ-הדגשה|פנימי לא התירו אלא}} {{שוליים|יד_יד}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}דבר שהוא של סכנה. אבל אוכל הוא את יועזר פוליטרכוין ושותה אבוברועה {{ירו"מ-הוסר|כשמוע}}{{ירו"מ-הדגשה|כמשמעו}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כל האוכלין אוכל אדם לרפואה, וכל המשקים הוא שותה, חוץ ממי דקרין וכוס העיקרין, מפני שהן לירוקה}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] שאל לרב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מה ניתני דקרין {{ירו"מ-הדגשה|או}} דקלין, אמר לו דקרין שהן דוקרין את המרה. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|א}}לא דקלין שהן יוצאין מבין שני דקלין. שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] זה שהוא לוחש {{ירו"מ-הדגשה|קדם}} נותן שמן על גבי ראשו ולוחש, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בלבד שלא {{ירו"מ-הדגשה|ילחש קדם ש}}יתן {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|בין}} ביד {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ובין}} בכלי {{ירו"מ-הדגשה|שלחש מותר וסיכה מותרת בשבת ורפואה אסורה, ואם ילחש קדם שנותן את השמן נמצא שאותו שמן נחשב לתרופה ואסור}}. רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} נותן בין ביד בין בכלי. מה ביניהון מאיסה, מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי {{ירו"מ-הדגשה|אחר שנמרח על הראש}} מאוס הוא {{ירו"מ-הדגשה|ואין הלחש פועל}}, מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו אינו מאוס {{ירו"מ-הדגשה|מאי נפקא מינא}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] מעשר שני ביניהון, מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי <span id="דף_עה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו רוצים לירושלים מסכת שבת, דף ע"ה. נתחיל מהמשנה. מונה את המשנה: אין אוכלין אזוב יוון בשבת, לפי שהוא מאכל בריאים, כן? ורפואה בשבת גזרו עליה, אז לכן אסור לאכול את זה כי זה מאכל שרק לחולים. אבל אם אוכל '''אוכל את יועזר ושותה אבוב רועה'''. כן, למרות שזה גם רפואה, אבל כיוון שגם אנשים בריאים אוכלים את זה מותר. '''כל האוכל אם אוכל אדם לרפואה וכל המשקים הוא שותה'''. כלומר, דבר שרגילים לאכול גם בריאים, אז מותר אפילו זה לרפואה. '''חוץ ממי קרין וכוס קרין מפני שהן לירוקה'''. כן, שזה רק לירוקה ואף אחד לא שותה את זה. אדם בריא לא שותה את זה, אבל שותה מי קרין לצמאו. כלומר אם הוא צמא אז מותר לשתות גם דבר שהיקרו לרפואה, מותר לשתות את זה אם הוא באמת צמא. וסך שמן קרין שלא לרפואה. אמרה אחת בר נש, שאלה רבי שמעון בר כסנא: מהו משתה כרותין? כלומר זה מים צמחים בשבת. האם מותר בשבת לשתות מים עם צמחים שגם חולים נוהגים לשתות את זה? אמר לו: אם לתענוג מותר, אם לרפואה זה אסור. יש הגמרא: ולא מן השפה לפנימו? כן, הרי זה בא לרפאות את הפצעים בחניכיים, אז זה חלק פנימי. כן, אז לכאורה למה שאסור? פתר לה כמו שגם הוא סובר שגם בדבר פנימי לא התיר עליו דבר שהוא סכנה. כן, כלומר גם דבר פנימי אם זה לא סכנה אסור בשבת, אם זה לרפואה. למדנו במשנה: '''אבל אוכל את יועזר'''. מה זה יועזר? פול טריחוין. כן, ככה זה נקרא. '''ושותה אבוב רועה'''. אומרת הגמרא כי משמו, זה משהו שהרועים היו משתמשים בזה. אתנן: '''כל האוכל אם אוכל אדם לרפואה וכל המשקים הוא שותה חוץ ממי קרין וכוס קרין מפני שהן לירוקה'''. רבי אבא שאל לרבי ירמיה: מה לי תני דקרין או דקלין? אמר לי: דקרין, כי הם דוקרים את המרה. אמר רבי יונה: לא משתבר דא, אלא דקלין, כיוון שהם יוצאים מבין שני דקלים. כן, בבבלי כתוב שבירושלים בגיא בן הינום היה שני דקלים ומתוכם ביניהם היה יוצא המים האלה. אמרה הגמרא: שמעון בר אבא אמר בשם רבי חיינא, זה שהוא לוחש קודם שהוא נותן, קודם שהוא נותן שמן על גבי ראשו ולוחש, הוא בלבד שלא ילחש קודם שייתן בין ביד בין בכלי. כן, כלומר אדם שרוצה ללחוש על השמן שנותנים על החולה, אז שילחש, אבל בלבד שלא ילחש קודם שייתן בין ביד בכלי, אלא רק אחרי שהוא מורח את זה על הראש. כן, כי לחש מותר ושיחה מותרת בשבת, אבל רפואה אסורה. אז אם הוא לוחש לפני שהוא נותן את זה על הראש, לפני שהוא מורח אותו, אז בעצם הוא הופך את השמן הזה לתרופה ולכן אסור. אבל אם קודם מורח ואחרי זה לוחש זה יהיה מותר. רבי יעקב בר אידי, רבי יוחנן אמרו בשם רבי ינאי: נותן בין ביד בין בכלי. שאלת הגמרא: מה מנהון? מעיסא. מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי, הוא סובר שאחרי שמורחים את זה על הראש זה כבר מעוס, אז בעצם הלחש לא יפעל. אז לכן צריכים ללחוש לפני כן, ואם לוחשים לפני כן, כן, אז זה אף על פי כן מותר כיוון שלחש התירו. עכשיו מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו, כן, ורק אחרי זה לוחש, הוא סובר שלא מעוס, אז לכן תעשה בשינוי כזה, כן, שלא ייראה כאילו תרופה. כלומר, מי שאומר שבראש זה מעוס אז בעצם לא יעזור הלחש. אז אומר, התירו גם ללחוש על הכלי, כן, כי זה לא ממש רפואה, זה רק נראה כ... אז דבר כזה התירו. אבל מי שאומר שזה לא מעוס אז צריך שינוי, לכן יעשה את זה רק על הראש. ואמר: מאי נפקא מינה? אמר רבי יונה: מעשר שני מנהון. כן, מעשר שני ביניהם. כן, הרי מעשר שני אסור להתרפאות בו. אז מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי, מעשר שני אסור. כלומר, מי שסובר שצריכים את הלחש לעשות כשזה בכלי עדיין, אז זה אסור, כי הרי אסור להשחית מעשר שני וגם אסור להתרפאות במעשר שני. אבל מאן דאמר נותן שמן על גב הראש ולוחש, מעשר שני מותר, כי אחרי שהוא כבר סך אז זה כבר בטל ממנו שום קדושה ולכן מותר גם ללחוש עליו. אמר רבי יוסי: לכי כל מה שמותר בשבת מותר מעשר שני, מה אתה משווה בין שניהם? כן, וכל שאסור בשבת אסור מעשר שני. כלומר אין בהכרח קשר בין שניהם. והתני, הרי אף שאסור אסוח ביין בשבת, כן, המשנה אומרת '''מדיחה אישה עצמה ואת בנה ביין מפני הזיעה''', אבל בתרומה זה אסור. כן, אתה רואה שיש הבדל בין שבת לבין תרומה. בשבת התירו, כן, למרות שאסור אסוח, אבל מפני הזיעה מותר, ואם בתרומה זה וזה אסור. והרי תרומה היא כמו מעשר שני, אז רואים מכאן שיש הבדל בין שבת למעשר שני. אומרת הגמרא: מאי קיימא, זאת אומרת למה בשבת הותר ובמעשר שני אסור? אומרת הגמרא: בשבת התירו בלבד שלא יעשה בשבת כדי שהוא עושה בחול. כלומר כל האיסור בשבת זה צריך שינוי, כן, שלא יהיה כמו שהוא עושה בחול. ואילו מעשר שני כל השחתה או ריפוי אסור גם בשינוי. כן, לכן אין שום היתר, גם אם עושה שינוי, אם הוא רוחץ את זה עם שמן או עם יין, אז גם יהיה אסור אם זה כדי להסיר את הזיעה, כי זה בעצם דרך השחתה או דרך ריפוי, ושניהם אסורים במעשר שני. '''ומה לוחשין לעין הרע ולמעיים ולנחשים ולעקרבים ומעבירים על העין בשבת'''. כלומר מותר להעביר כלים קרים על העין אם היא כואבת בשבת. '''מעשה ברבי עקיבא שאחזתו עין והעבירו עליו כלים בשבת'''. רב ורבי חייא רבה תרבון אמרין: תשעים ותשע מתים בעין הרע ואחד בידי שמיים. רבי חיינא ושמואל תרבון אמרין: תשעים ותשע מתים בצינה ואחד בידי שמיים. רב אמר כי דעתי, ורבי חייא אמר כי דעתי. רב, על ידי שהוא שר-- הוא היה מבבל, ובבל השכיחא תמן עין הרע, שבבבל יש הרבה עין הרע, אז לכן גם כן הוא אמר שתשעים ותשע מתים בעין הרע ואחד בידי שמיים. אבל רבי חיינא שהיה גר בארץ ישראל בציפורי, ששמה יש קור, אז לכן הוא אמר תשעים ותשע מתים בצינה ואחד בידי שמיים. רבי שמעון בר אכלן אמר בשם רבי יונתן: תשעים ותשע מתים בשרב, כן, ואחד בידי שמיים. הוא היה כנראה גר בדרום. ורבנן אמרי: תשעים ותשע מתים בפשיעה כי הם לא נזהרים, כן. כלומר בעצם אדם שמסתכן, אז זה לא שאסור לבוא לידי סכנה, אלא אדם שמטפס הוא לידי סכנה אז הוא מת. אז תשעים ותשע מתים בגלל דבר כזה שהם לא נזהרים ואחד בידי שמיים, כי ככה בעצם מראש נגזר עליו. רבי יעקב מאפטאים אמר בשם רבי, כתיב "והסיר השם ממך כל חולי". מה זה כל חולי? זה שריפה, כלומר קנה קדחת. אמר רבי חונה ותני בשם רבי אלעזר בן יעקב: "והסיר השם ממך כל חולי" זו רעיון, כלומר דאגות. ואמר רבי אלעזר: נטל עול ברזל על צוארך, זה רעיון. כן, דאגות זה הכוונה כמו עול על הצוואר. אמר אבא אבון: "והסיר השם ממך כל חולי" זה יצר הרע שראשו מתוק, כלומר תחילתו מתוקה וסופו מר. כן, ד"חולי" המילה זה מלשון מתיקות, כן, "והסיר השם כל חולי", "חלי" בערבית זה מתוק, גם בארמית. אמר רבי תלמידו בשם רבי אלעזר, רבי מנחמה אמר בשם רב: "והסיר השם ממך כל חולי" זה אמרה. ואמר רבי אלעזר: תשעים ותשע מתים במרה. כן, כלומר כל מיני מחלות שבאות מהמרה ואחד בידי שמיים. '''ורוחצים בים הגדול ובבאר טבריא אף על פי שהוא מתכוון לרפואה, אבל לא במי משרה ולא במי סדום'''. כן, כי שמה מתרחצים רק לרפואה. אם מתי? בזמן שמתכוון לרפואה. אה, לעלות מטומאה לטהרה מותר. כלומר אם הוא טמא ורוצה להיטהר אז ודאי שמותר לטבול. אמר רבי שמעון בשם רבי מרכיה: '''בלבד שלא ישהה'''. כלומר הרי טובל, אדם שטובל לא לשהות במים הרבה זמן, נכנס ויוצא. אז ככה בעצם, כן, אם הוא ישהה הרבה זמן זה ייראה כמו מתכוון לרפואה. אם הוא טובל ומיד יוצא אז כולם מבינים שזה רק לטבילה וזה מותר, אבל אם הוא שוהה שם אסור. תניא, למדו בברייתא: '''סכין על עונתי לחולה בשבת'''. אם מתי? בזמן שטרפו מערב שבת. כלומר אם הוא טרף את היין ושמן שבדרך כלל היו מורחים על העלונתי, על הטרבוש הזאתי, אז זה מותר, אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. אמר רבי שמעון בן נזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך חולה בשבת, וכבר חלה ובקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו'''. אמרנו לו: רבי, מבטל אתה דבריך בחייך? אמר להן: '''אף על פי שהייתי אומר כן, לא מנע לי ליבי מימי לעבור על דברי חברי'''. </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עה עמוד ב<span class="yerum-runnum">154</span></div> מעשר שני אסור {{ירו"מ-הדגשה|שאסור להשחית מעשר שני וגם לא מתרפאים במעשר שני}}, מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש מעשר שני מותר {{ירו"מ-הדגשה|שאחר שסך בטל ממנו הקדושה}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} וכי כל שמותר בשבת מותר במעשר שני וכל שאסור בשבת אסור במעשר שני. והא תני {{ירו"מ-ביאור|אף שאסור לסוך ביין בשבת}} מדיחה היא אשה עצמה {{ירו"מ-הדגשה|ואת}} {{ירו"מ-הוסר|ובנה}}{{ירו"מ-הדגשה|בנה}} ביין מפני הזיעה {{ירו"מ-ביאור|בשבת,}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בתרומה אסור, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} היא תרומה היא מעשר שני. מהיא כדון {{ירו"מ-הדגשה|למה בשבת הותר ומעשר שני אסור, בשבת התירו}} {{שוליים|יד_יג}}בלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול {{ירו"מ-הדגשה|ואילו במעשר שני כל השחתה או רפואה אסור גם בשינוי}}. לוחשין לעין {{ירו"מ-הדגשה|הרע}} ולמעיים {{שוליים|יד_ו}}ולנחשים ולעקרבים {{שוליים|יד_י}}ומעבירין {{ירו"מ-ביאור|מניחים כלים קרים}} על העין בשבת. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|רע}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שאחזתו העין והעבירו עליו כלים בשבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} ורבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] תריהון אמרין תשעים ותשעה מתים בעין {{ירו"מ-הדגשה|הרע}} ואחד בידי שמים. רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תריהון אמרין צ"ט מתים בצינה ואחד בידי שמים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר כדעתיה ורבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] אמר כדעתיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} על ידי דהוה שרי תמן {{ירו"מ-ביאור|בבבל}} דעינא בישא שכיחא תמן, הוה אמר צ"ט מתים בעיינה ואחד בידי שמים. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} על דהוה שרי בצפרין דצינתה תמן, הווה אמר תשעים ותשעה מתים בצינה ואחד בידי שמים. רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] תשעים ותשעה מתים בשרב ואחד בידי שמים. ורבנן אמרי תשעים ותשעה מתים בפשיעה {{ירו"מ-ביאור|שאינם נזהרים,}} ואחד בידי שמים. רבי חוניא יעקב מעפרתים[[ביאור:עץ מסורת#רבי חוניא יעקב מעפרתים|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים ז טו|דברים עקב ז טו]]) והסיר ה' ממך כל חולי זו שריפה {{ירו"מ-ביאור|קדחת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ותני לה בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן יעקב והסיר ה' ממך כל חולי זו רעיון {{ירו"מ-ביאור|דאגות}}, דאמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב (דברים כי תבא כח מח}}) ונתן עול ברזל על צוארך זה רעיון {{ירו"מ-ביאור| דאגות.}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] והסיר ה' ממך כל חולי זה יצר הרע שראשו מתוק וסופו מר {{ירו"מ-הדגשה|דחולי מלשון מתיקות. אמר}} רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ורבי מנחמה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנחמא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} והסיר ה' ממך כל חולי זה המרה, דאמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תשעים ותשעה מתים במרה ואחד בידי שמים. {{שוליים|יד_טז}}רוחצין בים הגדול ובמי טבריא אף על פי שהוא מתכוין לרפואה, אבל לא במי משרה ולא במי סדום. אימתי בזמן שהוא מתכוין לרפואה, הא להעלות מטומאה לטהרה מותר. אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]] בלבד שלא ישהה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יראה כמתכוון לרפואה}}. תני סכין אלינתין לחולה בשבת, אימתי בזמן שטרפו מערב שבת, אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. אמר רבי שמואל בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בן אלעזר|°]] מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת, וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו. אמרנו לו רבי מבטל את דבריך בחייך, אמר להן אף על פי שהייתי אומר כן לא מלאני לבי מימי לעבור על דברי חבירי. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יד_ד|ירושלמי שבת, פרק יד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יד_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יד_יז}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}החושש בשיניו לא יגמע בהן חומץ, אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא. {{שוליים|יד_כ}}החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן ולא שמן וורד. בני מלכים סכין על גבי מכותיהם שמן וורד שכן דרך בני מלכים לסוך בחול. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר כל ישראל בני מלכים. <span id="דף_עו_א"> </span> <br> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עו עמוד א<span class="yerum-runnum">155</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן החושש בשיניו לא יגמע}} {{ירו"מ-הדגשה|בהן חומץ, והא}} כתיב {{הפ|משלי|י|כו}} כחומץ לשינים וכעשן לעינים ואת אמר הכין. אמר רבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בחומצן של פירות היא מתניתין {{ירו"מ-ביאור|ומה שאמר שלמה בחומץ יין.}} רבי אלעזר בר יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|שמדובר באותו חומץ}} כמו במתניתין טב לבישתא {{ירו"מ-ביאור|אם חושש בשניו}} וביש לטבתא. תני לא יהא מגמא חומץ ופולט, אבל מגמא הוא חומץ ובולע. מתניתא אמרה שאסור לגמות ולבלוע, דתנינן החושש שיניו לא יגמע בהן חומץ. מה היא כדון {{ירו"מ-הדגשה|הבריתא שהתירה אם בולע}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שדרך לשתות חומץ שחומץ משיב נפש והשותה חומץ תרומה חייב קרן וחומש}} או כדברי הכל. במגמא חומץ של תרומה אחר טיבולו {{ירו"מ-הדגשה|שמשיב נפש, דאיתמר. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הכוסס חיטי תרומה לוקה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} המגמא חומץ של תרומה לוקה. המגמא חומץ של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. הכוסס חיטים של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. {{שוליים|יד_כא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר אומר אני שהוא משלם קרן וחומש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} מודין חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי במגמא חומץ של תרומה אחר טיבולו שהוא משלם קרן וחומש, שהחומץ {{ירו"מ-ביאור|אחר טיבולו}} מיישב את הנפש. חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] כל שהוא {{שוליים|יד_כב}}מן השפה ולפנים מרפין אותו בשבת. התיב רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] והתני החושש שיניו לא יגמא בהן חומץ, ולא מן השפה ולפנים הוא. לא {{ירו"מ-הדגשה|נ}}אמר כן {{ירו"מ-ביאור|מן השפה ולפנים,}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] כל שהוא מן החלל ולפנים מרפין אותו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי אבא בר זוטרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זוטרא|°]] ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מעלין עצם של ראש בשבת. רבי חייה בר מרייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיא בר מריה|°]] רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} רבא בר זוטרא[[ביאור:עץ מסורת#רבא בר זוטרא|°]] ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{שוליים|יד_כג}}מעלין בנות אזנים בשבת. תמן אמרין בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|יד_כד}}עין שמרדה מרפין אותה בשבת. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|יד_כה}}גבות ידים וגבות רגלים סכנה. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ההן סימוקא דעינה סכנה}}. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] לוקטין {{ירו"מ-הוסר|לו }}עוקץ עקרב בשבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר {{שוליים|יד_כו}}ההן חמרא {{ירו"מ-הדגשה|לתת אותו}} לבר מן עיינא שרי, לגו מן עיינה אסור. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר ההן רוק תפל אסור ליתן על גבי העין בשבת. מינה את שמע {{ירו"מ-הדגשה|מה מותר לעשות}} לחזזיתה {{ירו"מ-ביאור|שחין באזור העין שרפואתו על ידי יין או רוק.}} רבנן דקיסרין אמרין הדא אורדענה סכנה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה עכייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה עכייה|°]] בשם רבנן דקיסרין הדא עכשמוניתא סכנה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הדא גומרתא סכנה. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] נותנין עליה חמץ בפסח. ההן {{ירו"מ-הדגשה|ד}}בלעה {{ירו"מ-הדגשה|עצם}} שרי מיפקתיה בשובתא. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים|יד_כז}}מחט של יד ליטול בה את הקוץ. {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} כן מה בין קוץ ומה בין בלע. וההן דעיינה {{ירו"מ-ביאור|להוציא דבר שנכנס לעין,}} שאלון לרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לון הא רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] קומיכון, שאלון ליה ושרא אמר לון אוף אנא שרי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ההן ציפדונה סכנה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} <span id="דף_עו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> התלמוד הירושלמי מסכת שבת דף עו. נתחיל ממה שלמדנו: "רבי שמעון בן אלעזר אומר, מותר להשתמש בצידי בהמה, בצידי אילן". כל דבר שהוא מותר להשתמש עליו בשבת, מותר לקושרו. הדרן עלך פרק האורג. '''משנה''': אלו קשרים שחייבין עליהן — קשר הגמלין וקשר הספנין. כשם שהוא חייב על קשרן כך הוא חייב על התירן. רבי מאיר אומר: כל קשר שהוא יכול להתירו בידו אחת, אין חייבין עליו. '''גמרא''': שואלת הגמרא, מה קשירה היתה במשכן? שהיו קושרין את המיתרים, ולא היתה קשירה לשעה, כלומר קשירה של קיימא. ומדוע? אמר רבי יסה: מכיון שהיו על פי הדיבור, נחשב כמו לעולם, כלומר קשירה של קיימא. אמר רבי יוסי ברבי בון: מכיון שהבטיחן שהוא מכניסן לארץ, נחשב כמו לשעה, כי בסופו של דבר יפרקו את המשכן וייכנסו לארץ. אמר רבי פינחס: מתופרי היריעות למדו, שאם היה החוט נפסק היה קושרו, וחזר ונפסק - לעשות קשרים קשרים אי אפשר, אלא חוזר ומתיר את הראשון. אמר חזקיה: אותו חייט אומן היה מבליע שני החוטים, ולכן לא היה צריך לקשור ולהתיר. והיכן אמר רבי יוסי בי רבי חנינא שמאורגי יריעות למדו? מה טעם? כי אורך היריעה האחת היה צריך להיות שלם, שתהא כולה אחת, לכן אם נפסק היה קושרו. אבל מכיון שהיה מגיע לסוף האריג, היה שרי - מותר להתיר. רבי תנחומא בשם רב הונא אמר: אפילו ערב שבו לא היה בו לא קשר ולא תיימא (חוט שעושים בו סימן). תני רבי הושעיה: חותל של תמרים ופטיליא של תמרים, קורע ומתיר, ובלבד שלא יקשור. '''משנה''': ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן, כקשר הגמלין וכקשר הספנין. קושרת אשה מפתחי חלוק, וחוטי סבכה, ופסיקיא, ומנעל וסנדל, ונודות יין ושמן, וקדרה של בשר. רבי אליעזר בן יעקב אומר: קושרין לפני הבהמה בשביל שלא תצא, קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל. ורבי יהודה מתיר כלל. אמר רבי יהודה: כל קשר שאינו של קיימא, אין חייבין עליו. '''גמרא''': אמר חזקיה: מפתחי חלוק - במפתח אימרא שהוא מדביקו לחלוק. אמר רבי יוסה: במפתח חלוק - שהוא עשוי כמין שני דפין. נשמטו רצועות מנעל וסנדל, נוטל ומחזיר, ובלבד שלא יקשור. חוטמו שנשמט, אית תניי תני מותר להחזיר, ואית תניי תני אסור להחזיר. הוון בעי מימר: מאן דאמר מותר, בשיש בו נקב אחד; מאן דאמר אסור, בשיש בו נקבים. אמר רבי יוסה ברבי בון: בין זה ובין זה, כמאן דאמר שיש בו שני נקבים. מהו כדון? מאן דאמר מותר - ברפין (רצועות רפות); מאן דאמר אסור - באפוצים (רצועות הדוקות). רבי אליעזר בן יעקב, מה חולקין על רבי אליעזר בן יעקב? ממה דתני חכמים לרבי מאיר בחותמו שבקרקע, שמפקפקין ומפקיעין בשבת, ומפקפקין... </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עו עמוד ב<span class="yerum-runnum">156</span></div> מטתיה כן והוה מיתסי קומי ברתיה דדמיטינוס {{ירו"מ-ביאור|שר העיר}} דטיבריא. בערובתא {{ירו"מ-הדגשה|דשבתא}} בפתי רומשא {{ירו"מ-ביאור|סמוך לשקיעה}} סליק לגבה, אמר לה מיצרך אנא כלום למחר, אמרה ליה לא ואין צרכת סב גלעינן דתמרא בפלגיהן יקידן {{ירו"מ-ביאור|חצי שרוף.}} ואית דאמרין דנקלבס {{ירו"מ-הוסר|ועוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ועור}} דסערין {{ירו"מ-ביאור|קליפה של שעורה,}} וצואה דמיינוק {{ירו"מ-ביאור|תינוק}} יבישאשחוק וטפול {{ירו"מ-ביאור|ומרח}} ולא תימא קומי בר נש. למחר עאל ודרשה בציבורא, אית דאמרין דחנקת נפשה ואית דאמרין דאיתגיירת. את שמע מינה תלת, את שמע מינה ההן ציפדונה סכנה, ואת שמע מינה דכל שהוא מן השפה ולפנים מרפין אותו, ואת שמע מינה ההוא דאמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{שוליים|יד_כח}}אם היה {{ירו"מ-הדגשה|הגוי}} רופא נאמן מותר. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] הוה ליה {{ירו"מ-הוסר|קילוס}}{{ירו"מ-הדגשה|קילום}} הורין ליה. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] מישחוק תחלוסין בשובתא ומיתן גו חמרא עתיקא וישתי ולא יסכן. בר בריה הוה ליה בלע {{ירו"מ-ביאור|עצם בגרון.}} אתא חד בר נש ולחש ליה ואינשם, כד נפיק אמר ליה מאן לחשתה ליה, אמר ליה מילה פלן {{ירו"מ-ביאור|שם עבודה זרה.}} אמר לו נוח הוה ליה אילו הוה מיית ולא כן, והוות ליה כן {{ירו"מ-ביאור|שמת}} {{הפ|קהלת|י|ה}} כשגגה שיוצא מלפני השליט. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{שוליים|יד_כט}}בכל מתרפין חוץ מעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} וגילוי עריות ושפיכות דמים. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בעי עד כדון {{ירו"מ-הוסר|כשאמרו}}{{ירו"מ-הדגשה|כשאמר}} לו {{ירו"מ-הוסר|הביא}}{{ירו"מ-הדגשה|הבא}} לי עצים מעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} והביא לו, {{ירו"מ-הדגשה|אמר לו}} {{ירו"מ-הוסר|הביא}}{{ירו"מ-הדגשה|הבא}} לי עלים סתם והביא לו מעבודת כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות מהו}} נישמעינה מן הדא. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] הוה ליה צמרמורין, אייתון ליה מן זכרותה דדורי {{ירו"מ-ביאור|עבודה זרה שמוציא מים מזכרותיו}} ושתה. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אייתון ליה ולא שתה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אילו ידע רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] מנ{{ירו"מ-הדגשה|י}}ן הוה לא {{ירו"מ-הוסר|אשתה}}{{ירו"מ-הדגשה|שתה}}. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] מתניתא אמרה כן שאין מתרפין מגילוי עריות, ותני כן לפיכך הותר מכלל שבת ולא הותר מכלל נערה מאורסה. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} הותר מכלל שבת {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} להתרפות {{ירו"מ-הדגשה|שפקוח נפש דוחה שבת}}, ודכוותה לא הותר מכלל נערה מאורסה אפילו להתרפות. לא סוף דבר בשאמר לו הבא לי אשת איש, אלא אפילו לשמוע את קולה. כהדא חד בר נש רחם אית{{ירו"מ-הדגשה|ת}}א ביומי דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} וסכן, אתון שאלון ליה מהו {{ירו"מ-הוסר|תיעביד}}{{ירו"מ-הדגשה|תיעבור}} קומוי וייחי, אמר ימית ולא כן. מהו ישמע קלה ולא ימות, אמר ימית ולא כן. מה הוות, רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] ורבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] חד אמר אשת איש וחורנה אמר {{שוליים|יד_ל}}פנויה. מאן דאמר אשת איש ניחא, ומאן דאמר פנויה והא בר כיחא נגרא רחם אית{{ירו"מ-הדגשה|ת}}א ביומוי דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ושרא ליה. כאן בפנויה וכאן באשת איש, ואפילו תימר כאן וכאן בפנויה תיפתר שנתן עיניו בה עד שהיא אשת איש. <span id="דף_עז_א"> </span> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עז עמוד א<span class="yerum-runnum">157</span></div> ואית דבעי מימר איתא רבה הוות {{ירו"מ-ביאור|חשובה}} ולא מנסבא {{ירו"מ-הדגשה|ליה}}, וכל מה דהוא מעבד באיסור הוה מעבד, בגין כן אסר ליה. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} מתניתין אמרה כן שאין מתרפין משפיכות דמים, דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|אשה המקשה לילד המילדת מוציאה את העובר אברים אברים}} {{שוליים|יד_לא}}יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש {{ירו"מ-ביאור|אבל לאם מותר מדין הקם להרגיך.}} לא סוף דבר בשאמר לו הרוג את פלוני, אלא אפילו חמוס את פלוני {{ירו"מ-הדגשה|דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו}}. תני {{ירו"מ-הוסר|עכום בישראל אסור }}ישראל {{ירו"מ-הדגשה|בעבודת כוכבים ומזלות מותר להרוג עבודת כוכבים ומזלות}} בעכום {{ירו"מ-הוסר|מותר}}{{ירו"מ-הדגשה|אסור}}. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] בעי מה {{שוליים|יד_לב}}להציל נפשו של גדול בנפשו של קטן. התיב רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ולא מתניתין היא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}} יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] שנייא היא תמן שאין את יודע מי הורג את מי {{ירו"מ-ביאור|מי הרודף ומי הנרדף.}} מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן דמה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן דמה שנשכו נחש, ובא יעקב איש כפר סמא {{ירו"מ-ביאור|שהיה מין}} לרפותו {{שוליים|יד_לג}}ולא הני{{ירו"מ-הדגשה|ח}} לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן דמה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן דמה אני מביא ראייה {{ירו"מ-הדגשה|שמותר}} {{ירו"מ-הוסר|שירפאנו}}{{ירו"מ-הדגשה|שירפאני}}, לא הספיק להביא ראייה עד שמת [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן דמה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן דמה. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אשריך [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן דמה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן דמה שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצתה גדירן של חכמים, דכתיב {{הפ|קהלת|י|ח}} {{ירו"מ-הוסר|קוהלת י }}ופורץ גדר ישכנו נחש. ולא נחש נשכו, אלא שלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא. ומה הוה ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן דמה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן דמה {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מימר {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא יח ה|ויקרא אחרי מות יח ה]]) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם {{ירו"מ-הדגשה|תנן לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן ולא שמן וורד, בני מלכים סכין על גבי מכותיהם שמן וורד שכן דרך בני מלכים לסוך בחול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר כל ישראל בני מלכים. אמר}} רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} {{שוליים|יד_לד}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} כן מי נתן שמן וורד לעני ולא סך {{ירו"מ-הדגשה|שגם העני ראוי לסוך שמן ורד רק שאין לו}}. אמר רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} חכ{{ירו"מ-הדגשה|י}}ם רבי לבר פדיה[[ביאור:עץ מסורת#בר פדא|°]] דאת אמר שמועתא מן שמיה, אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרין משמו. אמר רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] חכם רבי לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דאת אמר שמועתה מן שמיה, אמר לו רב אדא בר אחוה[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אהבה|°]] אמרין משמו. <strong>הדרן עלך פרק שמונה שרצים</strong> ==פרק חמישה עשר - אלו קשרים== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק חמישה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_טו_א|ירושלמי שבת, פרק טו, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_טו_א"> <strong>מתני':</strong> אלו קשרים שחייבין עליהן {{שוליים|טו_א}}קשר הגמלין וקשר הספנים כשם שהוא חייב על קשרן {{שוליים|טו_ב}}כך הוא חייב על התירן [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו בידו אחת אין חייבין עליו.<br><strong>גמ':</strong> מה קשירה היתה במשכן? שהיו קושרין את המיתרים {{ירו"מ-הדגשה|של המשכן}} ולא לשעה היתה. אמר רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון שהיו {{ירו"מ-הוסר|נוסעין}}{{ירו"מ-הדגשה|חונין}} {{ירו"מ-הוסר|וחונין}}{{ירו"מ-הדגשה|ונוסעין}} על פי הדיבור כמי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} לעולם. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] <br><br> <span id="דף_עז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''תמלול מתוקן''' אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת שבת דף עז. בדף הקודם אמרנו שאסור להתרפא בגילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. אז אומרת הגמרא, אמר רבי חייא מתניתא למר לכן שהם מתרפאים בשפיכות דמים. מה היה דין? תנינן תמן: אישה המקשה ליילד, המילדת מוציאה את העובר איברים איברים. כלומר, מותר שהמיילדת תחתוך את העובר כשהוא עדיין בבטן איברים איברים, ותוציא אותו כשהוא... ככה היא תהרוג אותו. '''אבל יצא רובו אין נוגעים בו, שאין דוחים נפש מפני נפש'''. בעצם מצד הדין לאימא מותר, כי לאימא מבחינת מצד האימא זה נחשב רודף, כי היא רודפת אותו ומנסה להורגו, כן? אבל למישהו אחר אסור, כן? כיוון שהגמרא אומרת שלא ברור מי רודפת את מי. עוד אומרת הגמרא, לא אותו דבר כשאמר לו הרוג את פלוני, אלא אפילו אמר לו חמוס את פלוני, כן? גם כן זה אסור, כיוון שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ואז אולי כשיבוא לגנוב לו, אז ההוא ינסה להילחם ואז יבואו להרוג אותו. אז לכן אסור אפילו אם אומר לו ללכת לגנוב ממישהו. תני, ישראל בעכו״ם מותר, כלומר מותר להרוג עכו״ם כדי להציל את הישראל, אבל עכו״ם בעכו״ם אסור. רב חסדא, מהו להציל נפשו של גדול בנפשו של קטן? אתא דרבי ירמיה ולא מתיתיני, הרי זה המשנה. דתנן, '''יצא רובו אין נוגעים בו, שאין דוחים נפש מפני נפש'''. אז רואים מכאן שאסור להרוג את הקטן כדי להציל את הגדול. אמר רבי יוסי ברבי בון בשם רב חסדא, שאני תמן, שאין אתה יודע מי הורג את מי. כן, אין לך מושג מי פה רודפת את מי. כן, כי מצד אחד האימא מסכנת את הוולד, מצד שני הוולד מסכן את האימא. ואתה גם אומר כזה בעניין בן דמא שנשכו נחש. בא יעקב איש כפר סמה, שהוא היה מין, הוא בא לרפותו ולא הניח לו רבי ישמעאל. אמר לו רבי אלעזר בן דמא, אני מביא ראיה שמותר שירפאני. לא הספיק להביא ראיה עד שמת בן דמא. אמר לו רבי ישמעאל, '''אשריך בן דמא שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצת גדרן של חכמים''', דכתיב, '''ופורץ גדר ישכנו נחש'''. שואלת הגמרא, ולא נחש שישכנו? אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבוא. ומה הוה ליה? מה בעצם היה יכול רבי אלעזר בן דמא להביא ראיה? דכתיב, '''אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'''. אומרת הגמרא, תנן, לא סכו חן וחומץ, אבל סכו את השמן ולא שמן זרד. בני מלכים סכים שמן זרד על מכתם, שכן דרכן, שדרך מלכים אסור בחול. רבי שמעון אומר, '''כל ישראל בני מלכים הם'''. אמר רבי אבא בר זבידא בשם רב, הלכה כרבי שמעון. דאי לא כן, מי יתן שמן זרד לעני ולא יסוך? כלומר, בעצם זה לא ראוי לעני. כלומר, גם העני ראוי לסוך שמן זרד, רק שאין לו. אז לכן זה מותר לכולם. אמר רבי זירא לרבי יוסי, חכים רמי לבר פדיה, דאת אמר שמעתם משמע, כי אתה ראית אותו שאתה אומר שמועות משמו? אמר ליה רבי יוחנן, אמרן משמע, כן? רבי יוחנן ראה אותו, ורבי יוחנן אמר בשמו, זה כאילו שאני ראיתי אותו. אמר רבי זירא לרבי אבא בר זבידא, חכים ר' לרב, דאת אמר שמעתם משמע? אמר ליה רבה דבר אחווה, אמרים לשמועו. כן, לכן אם אדם צריך להגיד שמועות, צריך להכיר את האדם שהוא שמע ממנו, אבל אם הוא מכיר את האדם שאמר את השמועה ואותו אדם מכיר את האדם שממנו הוא שמע, אז זה מותר. אדם נרפא מנשיכת שרצים, אדם נרפא מנשיכת שרצים, אדם נרפא מנשיכת שרצים - יוצא השם. הלכה א'. אומרת המשנה, '''אלו קשרים שחייבין עליהן, קשר הגמלין וקשר הספנין, כשם שהוא חייב על קשרן כך הוא חייב על התירן'''. '''רבי מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו בידו אחת אין חייבין עליו'''. </div> 9wyeio2dtvncxazsqwyx2ovq80ns8es 106 1754991 3078512 3078360 2026-08-21T14:12:45Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078512 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק שבעה עשר — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פב עמוד א<span class="yerum-runnum">167</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_א|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יז_א}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}כל הכלים ניטלין בשבת, ודלתותיהן עמהן אף על פי שנתפרקו בשבת, ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|הזכיר}} דלתות הבית {{ירו"מ-הדגשה|שאינם ניטלות}} דרובה {{ירו"מ-הדגשה|להשמיע חידוש, והזכיר}} {{ירו"מ-הוסר|ודלתות}}{{ירו"מ-הדגשה|דלתות}} הכלים {{ירו"מ-הדגשה|שניטלות}} דרובן {{ירו"מ-הדגשה|להשמיע חידוש}}. דלתות הבית דרובה, שאף על פי שנתפרקו מערב שבת אסור לטלטלן בשבת. דלתות הכלים דרובה, שאף על פי שנתפרקו בשבת ניטלין בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאינן דומין לדלתות הבית}} לפי שאינן מן המוכן. {{ירו"מ-הוסר|ואין}}{{ירו"מ-הדגשה|מאי שאינן}} {{ירו"מ-הדגשה|מן המוכן? שאין}} תשמישן אלא על גבי קרקע. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, בראשונה היו כל הכלים ניטלין בשבת. כיון שנחשדו להיות מחללין ימים טובים ושבתות, הדא היא דכתיב {{הפ|נחמיה|יג|טו}} "בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת, ועומסים על החמורים" וגו', {{ירו"מ-הוסר|ואסרו}}{{ירו"מ-הדגשה|אסרו}} להן הכל. כיון שנגדרו היו מתירין להן והולכין עד שהתירו להן את הכל, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה אומר, אף הציפרין {{ירו"מ-ביאור|ציפורן לחרוט שמקפיד עליה לכתיבה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף ההוגין {{ירו"מ-ביאור|עוגן ספינה}}. מדוכה, אם יש בה שום מטלטלין אותה, ואם לאו אין מטלטלין אותה. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם היתה מדוכה קטנה {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ניתנת על גבי השלחן, הרי היא כקערה ומטלטלין אותה בשבת. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, {{ירו"מ-הדגשה|המשנה שאמרה שצריך שיהיה במדוכה שום כדי שיהיה מותר לטלטלה}} קודם להתרת כלים {{ירו"מ-הוסר|שנו}}{{ירו"מ-הדגשה|נשנת}}. תמן תנינן, {{שוליים|יז_ב}}קלוסטרא {{ירו"מ-ביאור|קרש המשמש לבריח שראשו עב וראוי לדוך בו}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר, שומטה מפתח זו ותולה בחבירו בשבת {{ירו"מ-הדגשה|אבל אסור לטלטלה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר, הרי היא ככל הכלים ומיטלטלת בחצר. {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא? דרבי יהושע בן חנניה דאסר אף לצורך גופו}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרי, בחצר שלא עיריבה היא מתניתין. אם בחצר שלא עיריבה, {{ירו"מ-הדגשה|על}} הדא {{ירו"מ-הוסר|היא ד }}תנינן {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר}}, הרי היא ככל הכלים ומיטלט{{ירו"מ-הדגשה|ל}}ת בחצר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], ורבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] מטי בה בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, קודם להתרת כלים {{ירו"מ-הדגשה|נ}}שנו. אי קודם להתרת כלים שנו, הדא הוא דתנינן {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר}}, הרי היא ככל הכלים ומיטלטלת בחצר {{ירו"מ-ביאור|הרי אמרנו שאסרו את כל הכלים, דתני}} {{ירו"מ-הוסר|כג}}{{ירו"מ-הדגשה|ג}}' כלים {{ירו"מ-הוסר|המיטלטלין}}{{ירו"מ-הדגשה|מיטלטלין}} בחצר, ואלו הן, סכין קטנה ומקצוע של דבילה וזומי ליסטרא. {{ירו"מ-הוסר|חצוצרת}}{{ירו"מ-הדגשה|תשע תקיעות היו תוקעים ערב שבת, שלוש תקיעות להבטיל את העם ממלאכה ושלוש להבדיל בין קדש לחול ותוקע ומריע ותוקע, וגבי אותה הצוצרת}} {{ירו"מ-הדגשה|תני}}, תוקע השלישית בראש הגג ומניחה במקומה, ולא כלי הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]], קודם להתרת כלים שנו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, קנים {{ירו"מ-ביאור|של שולחן לחם הפנים ששומטים אותם בערב שבת וסודרים במוצאי שבת.}} ומקלות {{ירו"מ-ביאור|שבחול היה מניח מקל עליו ועל חברו ותולה ומפשיט את קרבן הפסח, ובשבת מניח ידו על יד כתף חבירו ותולה ומפשיט}} קודם להתרת כלים שנו.<br><br> <span id="דף_פב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק כל הכלים (שבת דף פב)''' עוד סוגיה מהגמרא. מתני': ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף. רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. '''רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים''', ואלו הן: מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. '''ואומר לאחרים בואו והצילו עמי''', שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. מתני': רבי שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מפני שהוא מחרך. עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. בגמרא שואלים: כיני מתניתין - האור. רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור מב' צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. שמואל בשם רבי זירא אמר שזה כדעת רבי יוסה. אמר רבי יוסה: הוה סברינן מימר, שרבי יוסה ורבנן נחלקו רק כשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים - לא נחלקו. ממה ששמואל אמר בשם רבי זעירא שזו דעת רבי יוסה, מכאן שאפילו מחיצה של מים היא נושא המחלוקת. מתני': '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך'''. בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי הכריז בשוקי הארמאים ואמר: מאן דעביד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: סכנה היתה! ואם היתה סכנה, אפילו רבי אמי יטפי בעצמו. ולא כן תני, כל דבר שיש בו סכנה אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע, ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי היה במגורה דרבי יונה. נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייה, בעי מטפייתה, ולא שבקיה. אמר ליה: בגדך מדלי? אמר לו: אין. ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא, ונורא ערקא מינה. '''אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו'''. ולא כן תני: ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו? תמן אין לו צורך בעשבים, ברם הכא יש לו צורך כיבוי. מתני': '''כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר חוששני אני לו מחטאת'''. בגמרא: יבא כי הא דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי, רבי שמעון בי רבי ינאי אמר: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו - ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. '''ועל צואה של קטן''' - ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תיפתר באילין רכיכה, שלא יבואו לידי מירוח. '''ועל עקרב שלא תישך, מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת'''. רבי עולא אמר: שמונה עשר שנין עביד הוי בהדא ערב, ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עובדיא. אמר: גליל גליל, שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. מתני': '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים'''. בגמרא: לצורכו ולצורך ישראל, נישמעינה מן הדא - דשמואל איקבל גבי חד פרסיי, איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה, והפך שמואל אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו, ידע דלא בגיניה אדלקה, והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא: הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שנייא היא, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל אפוי? אמרו לו: מה אנו לירד? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרין אנו לירד. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. אנחנו עוברים לירושלמי מסכת שבת דף פב, ומתחילים פרק חדש - פרק יז. הנה התחלת המשנה. אומרת המשנה: "'''כל הכלים ניטלים בשבת ודלתותיהן''', אף על פי שהתפרקו בשבת ואינם דומים לדלתות הבית, לפי שאין להן מוכן". אומרת הגמרא - הזכירו את דלתות הבית, כן? שהם לא ניטלים בשבת, כדי לחדש לנו חידוש דרבותא. כלומר, יש בזה חידוש. ודלתות הכלים שניטלות דרבותא, גם שם בזה שהוא אומר שדלתות הכלים ניטלות בשבת, זה גם יש בזה חידוש. דלתות הבית דרבותא - כלומר החידוש בדלתות הבית, שאף על פי שהתפרקו מערב שבת, אסור לטלטלם בשבת, כן? דלתות הכלים דרבותא, כלומר יש בהם חידוש, שאף על פי שהתפרקו בשבת ניטלים בשבת. אז הגמרא לומדת מהמשנה '''שאינם דומים לדלתות הבית לפי שאין להן מוכן'''. מה הכוונה שאין להן מוכן? כן? אומרת הגמרא: לפי שאין תשמישן אלא לגבי קרקע. כלומר, הדלתות, כל השימוש שלהם זה רק כשהם מחוברים לקרקע, ולכן כשהם מתפרקים אז אין להם שום שימוש והם מוקצה. אמר רבי אבא בשם רבי אלעזר: '''בראשונה היו כל הכלים ניטלים בשבת. כיוון שנחשדו להיות מחללים ימים טובים ושבתות, כמו שנאמר: "בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת ורומסים על החמורים" - הלכו ואסרו להם הכל. וכיוון שנגדרו, היו מתירים להם והולכים, עד שהתירו להם את הכל חוץ מן המסר הגדול והאתד של מחרשה'''. רבי יוסף אומר: אף הציפורן - כלומר הכלי שבו חורטים, כן, יש לנו בטבלה של השעווה היו חורטים באיזה כלי, זה נקרא ציפורן. רבי שמעון גם אומר: אף העוגין, כלומר גם העוגן של ספינה. אומרת הגמרא: מדוכה, אם מביא עכשיו שום - מטלטלים אותה, ואם לאו - אין מטלטלים אותה. אבא, רבי שמעון גם אומר, אם הייתה מדוכה קטנה, כן, שניתנת על השולחן, כלומר שבדרך כלל מגישים אותה לשולחן, אז הרי היא ככערה ומטלטלים אותה בשבת. כמו שכערות מותר, אז גם מדוכה קטנה מותר. רבי יוסף ורבי אילא אמרו בשם רבי אלעזר, רב יעקב בר חמא בשם רבי אלעזר: '''המשנה שאמרה שצריך שיהיה במדוכה שום כדי להתיר לטלטל אותה, זה קודם התרת כלים נשנית'''. הרי אמרנו בהתחלה הכל היה אסור ולאט לאט התירו. אז לפני שהתירו, היה מותר דברים מסוימים. כלומר, גם כשהכל היה אסור עדיין היה מותר בכמה דברים, כמו שאמרנו - כלים קטנים, צלחות, סכין וכדומה היה מותר. אז הכלים האחרים אסרו אותם, אבל התירו אם יש בזה - כמו המכתשת, אם היה בה שום, היה מותר. אומרת הגמרא: תמן תנינן - גלוסטרא, כלומר זה קרש שמשמש לבריח, כן, הראש שלו עבה ויש לו איזה בליטה בקצה שאפשר לדוך בו. רבי אלישע אומר: '''שומתה מפתח זב ותולה בחברו בשבת, אבל אסור לטלטל אותה'''. רבי טופרון אומר: '''הרי היא ככל הכלים, מיטלטלת בחצר'''. שואלת הגמרא: מאי טעמא דרבי יהושע - למה הוא אוסר? כן, הרי הוא אוסר אפילו צור גופו, אומר אסור בכלל לטלטל את זה. אומרת הגמרא: מדובר בחצר שלו ערבה - אם את אומרת מדובר בחצר שלו ערבה, לכן רבי יהושע אוסר. שואלת הגמרא: אם בחצר שלו ערבה, אז אולתא דרבי טופרון, הרי הוא ככל הכלים מטלטלין בחצר, אז למה רבי טופרון בכלל מתיר? כן. אמר רבי יוסי בשם רבי ירמיה, ורבי חנניה אמר תלמידו בשם רבי אלעזר: '''קודם התרת כלים נשנו'''. כלומר, מדובר שרבי יהושע אוסר מדובר קודם התרת כלים. אומרת הגמרא: גם זה לא מתרץ. אם קודם התרת כלים שנו, הרי תניא רבי טופרן אומר '''הרי היא ככל הכלים מטלטלין בחצר'''. כן, אז למה רבי טופרן מתיר? הרי אמרנו שרק שלושה כלים התירו, כן, שזה סכין קטנה ומקצה של דבלה וזו מה לסתום. כלומר, רק דברים שמשתמשים בהם באופן קבוע, כן, אולי גם כוסות, אולי צלוחיות קטנות, כלומר דברים שמשתמשים יום יום בהם, גם בזמן שהכל היה אסור הם היו מותרים. אבל גלוסטרא לא היה בכלל בזה. אז איך רבי טופרן מתיר? זה נשאר בשאלה. אומרת הגמרא: '''תשע תקיעות היו תוקעין בערב שבת'''. שלוש להבדיל טהרה ממלאכה ושלוש להבדיל קודש לחול, ותוקע ומריע ותוקע, ואז נכנס שבת. אמר גבי אותה - תני: תוקע השלישית, בראש הגג ומניחה במקומה. שואלת הגמרא: ולא כלי הוא? אז למה שלא יטלטל את זה, הרי כביכול זה הבית שלו לכאורה. אמר רבי יודן: קודם התרת כלים שנו. אמר רבי זירא בשם רבי אלעזר: קנים - אנחנו יודעים שבשולחן של לחם הפנים, בין הלחמים היו מניחים קנים, כן, שהלחמים היו מונחים עליהם, וככה בעצם הלחם לא נתעפש. אז את זה אסור לסדר בשבת, כן, כלומר בערב שבת היו מוציאים אותם ובשבת היו מחליפים את הלחמים, ובמוצאי שבת מסדרים את הקנים האלה. וגם מקלות - שאנחנו יודעים שבפסח היו צריכים להפשיט את העור של הקורבן, אז ביום חול היה מניח מקל עליו על חברו, ואז הוא תולה את הקורבן ומפשיט אותו, ובשבת הוא מניח ידו על כתף חברו ותולה ומפשיט. כלומר אתה רואה שאסור להשתמש במקלות האלה. אז גם זה קודם התרת כלים שנו. כלומר את שני ההלכות האלה - גם את העניין של הקנים בשולחן לחם הפנים, וגם המקלות - זה היה קודם התרת כלים, ולכן שהתירו כלים היה מותר הכל. ומעניין שזה למרות שזה היה במקדש, ולכאורה במקדש לא גזרו, אבל בכל זאת כנראה שכן החמירו פה. אומרת הגמרא: לוחין, כלומר קרשים רחבים של ספינה, אין מטלטלים אותם בשבת, אבל אם הם מכוסים על גבי כלי או על גבי אוכלין, אז הרי הם ככל הכלים ומטלטלים אותם בשבת. אמר רבי אילא: אף על גב דתימא בכיסויי כלים שמטלטלים אותם, אבל בעי שיהיה ראוי לכלי, כלומר צריך שיהיה להם תואר כלי. כלומר, אם אין בהם תואר כלי, זה לא ניכר שזה משמש לכיסוי, אז זה אסור. ואת אמר: '''כל שניטל בשניים מטלטלין אותו בשניים'''. אבל אם זה דבר שצריך ארבעה או חמישה אנשים, אסור לטלטל אותו כיוון שהוא קבוע לו מקום מחמת כובדו. כלומר זה כמו מוקצה, כיוון שהוא כאילו סותר בניין - כיוון שהוא קבוע שמה, אז ברגע שמרימים אותו, מזיזים אותו משמה, זה כמו סותר. זה מוקצה, כזה שאדם כאילו קבע לו מקום, הוא מתכוון לא להשתמש בו, לא להזיז אותו, כן, וכיוון שהמקום שלו קבוע אז לא מזיזים אותו, הוא מוקצה. או כמו שאמרנו שזה דומה לסותר. אמר רבי זירא: מכיוון דאמר בשניים מותר, כלומר שאפילו דבר כזה כבד שצריכים שני אנשים להרים אותו אתה אומר מותר, אז גם ארבעה וחמישה מותר, אין הבדל. ומה ראיה שמותר? מהדא - אמר רבי מנה אמר רבי יוסי: כד הוון טלין, כלים קטנים, הוון מייתין ספסלין - מרימים ספסלים, ורבי יהודה בן פזי וסביו מסין בעי להו, כלומר הם צריכים ביחד להרים את זה, אני ועוד רבי יהודה בן פזי וכל הזקנים. זה היה מאוד כבד, אבל בין כה טלטלו את זה. רואים מכאן שזה מותר. אמר רבי עזר בשם רבי חנינא: מעשה והטלטלו קרון של בית רבי בשבת. שאתה אומר ולא אף כלים? אז מה החידוש? ואת אמר שלא תאמר הואיל ואין תלמידו על גבי מקומן. כלומר הקרון הזה בדרך כלל היה נמצא באותו מקום, היית אומר שלא מטלטלים אותו בשבת, לכן חידש לנו שמטלטלין. אמר רב יהודה בשם רבי שמואל: קופות הגדולות מסוגים, כלומר סלים גדולים מטלטלין אותם בשבת. אמר: פשיטא, מה זה לא כלים? ואת אמר שוב פעם שלא תאמר הואיל ואין תלמידו במקומן אינם מטלטלין אותם - בדרך כלל הרי לא מוציאים אותם משמה, אלא שמים בתוכם דברים ולוקחים את הדברים מתוכם. רבותינו קא משמע לן שמותר לטלטל אותם. אמר אבא בשם שמואל: מכבש מיטות - כלומר זה כלי שהיו מכבשים בו את הקש של המיטה, כן, אז מותר לטלטל בשבת. אמר רבי אבא בשם רב: כובד העליון והתחתון - זה המיקום של האורגים, הבול עץ הראשון שנמצא למעלה, על הבול שנתלה למטה, הם נקראים כובד עליון ותחתון, ומטלטלין אותם חוץ מן העמודים. כלומר את הכל מותר לטלטל חוץ מהעמודים. הסיבה היא שהעמודים היו מקובעים באדמה, אז בעצם כשהוא עוקר את זה הוא עושה חריץ. אמר רבי אבא: דלתימא בעמודים ששם, כלומר בבבל, שהיו משוקעים אותם באמת באדמה, אז כשהיו מוציאים אותם עושה גומה. אבל עמודים שכאן בארץ ישראל, שהיו מונחים בתוך חריץ באבן, אז זה מותר. אמר רבי זירא בשם רבי יהודה שאמר בשם רב: קנים וחבלים של כורייס - זה מסרק כזה שמהדקין איתו את חוטי הערב, כל פעם ששמים חוט ערב אז מביאים את המסרק ומהדקין אותו לאריג - מטלטלין אותו בשבת. מה המקור לזה? מהדא - רבי יוסי אמר, שרבי יוחנן שאל לרבי יהודה בן לוי: מהו לטלטל קירי כורייס בשבת? אמר להו: מטלטלין. אמרית הגמרא: רבי יהודה בן פזי לא אמר כן, אלא רבי יוחנן שאל לרבי יהודה בן לוי מהו לטלטל קירי כורייס בשבת, הוא אמר לו: אין מטלטלין. אמר לו: למה? אמר לו: מפני שהם מטלטלין - כלומר אפילו כיוון שבחול לא מטלטלין את זה, כי זה חשוב, אדם חס עליהם שלא יתקלקלו, לכן זה אסור. עכשיו פרק חדש, הלכה. בתוך המשנה: '''נותן אדם קורנס לפצע בו אגוזים''', כלומר לוקח פטיש כדי לפצע בו אגוזים, '''קורדום לחתוך בו דבלה, מגירה לגרור בה את הגבינה, מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות, את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן, את הכוש ואת הכרכר לדחוב בו, מחט של יד לטול בו את הקוץ, ושל סקאין''' - כלומר של אלה שעובדים עם עורות - '''לפתוח בו את הדלת'''. אתמר מתניתין: '''נותן אדם קורנס לפתוח בה אגוזים'''. משמע מכאן שכל מה שהתירו זה כלי שמשמש לאיסור, ואת אומר שכל מה שהתירו זה רק מלאכה שהיא שנוהג בו, כלומר שהכלי הזה משמש גם בשבילו, אבל לא לכל מלאכת היתר, אלא רק למלאכות שרגיל להשתמש בהם. ואת אמר כן - מתניתין דרבי נחמיה. דרבי נחמיה אמר: '''אף הכלים אין ניתנים אלא לצורך'''. כן, כלומר גם כלי של היתר, כל מה שהתירו זה צריך דבר מותר. כלומר צריך הדברים הרגילים שלו, אבל סתם לטלטל את זה אפילו לצורך דבר מותר, אלא דבר שהוא לא רגיל בו, זה אסור. ואת אמר, רבי אבא, רבי יהודה ורבי חנינא בר שלמה אמרו בשם רב: מודים חכמים לרבי נחמיה בזיירא ומזורה ומכונה, כן, כלומר בכלי זה שהם מוקצה מחמת חסרון כיס, דברים מאוד יקרים, אדם חס עליהם לכן הוא מקצה אותם. זיירא - דהוה עצר בה, כן, זה כלי שבו סוחטים את הבגדים. מזורה - דהוה חוביט בה, שהוא חובט בו את הצמר. ומכונה - דהוה קטיש בו, מנפץ את הצמר בו. אז כל הדברים יקרים ומכשירים עדינים, לכן בעצם זה כלי שזה מוקצה מחמת חסרון כיס, וגם כולם מודים בזה, גם החכמים מודים. ואת אמר: כלי המיוחד לאיסור מטלטלין אותו לצורך, כלומר כלים למען איסור - מצד צורך דבר המותר, אבל כלי המיוחד להיתר, מטלטלין אותו בין לצורך בין שלא לצורך. אמר רבי יוסי: רעה - דכאן איכא נינהו בשבת, שאפילו דברים שאין תלמידי שם לכך, התירו אותם לשם שבת. כן, כלומר מותר כלי שמשמש לאיסור לצורך דבר המותר, למרות שהוא לא רגיל בו. עכשיו, עד כמה החמירו בטומאה? אמר רבי אלעזר: דוכי, כן, שולחן הגשה, למה היא טמאה? הרי בכלל זה לא משמש לאדם, זה משמש לכלי האדם, לא לאדם, אז צריך להיות מותר, למה זה טמא, מקבל טומאה? מפני שהשמש שוכל עליה - כלומר מדי פעם שמש שוכל עליה, לכן החמירו בזה. עכשיו בסיס דידה - למה היא טמאה? מפני שהשמש עומד עליה, כלומר לפעמים כשצריך קצת השמש, צריך להגביה, לתלות דבר ממקום גבוה, אז הוא עומד על זה, לכן טמאו את זה. עכשיו רעיה דכאן החמירו בטומאה, שאפילו דברים שאין תלמיד שם לשם טבלה - כלומר זה לא משמש באמת לשם שולחן, טמאו אותו משום שולחן. תנן: '''את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן, הכוש והכרכר לדחוב בו'''. כלומר יש לו שפיץ לדחוב בו. אמר רבי שמעון: שאל לי רבי אבהו, מהו לסוב כיורית - כלומר, האם מותר לקחת כיורית, כלומר תחבושת, לספוג את הליחה שבעין בשבת. אמר רבי אבא בר כהן בשם רב ששת: מתניתין אמרה כן, כלומר אפשר גם להביא את זה מהמשנה, דתנן: '''מחט של יד לטול בה את הקוץ'''. כן, כלומר מותר להשתמש במחט של יד כדי להוציא קוץ, דהיינו - אכן, אם אתה אומר שזה אסור לספוג את הלחות מהעין על ידי הכיורית, אז מה בין קוץ לזה? רבי אבא בא כמרבי מנה: מהו מגבלתא? כלומר, האם מותר לקבל תרופה - את התרופה ששמים בכיורית? אמר לי: אינו אוכל נפש, לכן זה אסור. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פב עמוד א''' {{שוליים|יז_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_א|דלתות כלים הניטלים בשבת ניטלות אף שנתפרקו בשבת, ודלתות הבית אסורות בטלטול אף אם נתפרקו מערב שבת]]''' * '''מקור:''' "כל הכלים ניטלין בשבת, ודלתותיהן עמהן אף על פי שנתפרקו בשבת, ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן. גמ : הזכיר דלתות הבית שאינם ניטלות דרובה להשמיע חידוש, והזכיר דלתות הכלים שניטלות דרובן להשמיע ח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כה, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא בגמרא: דלתות הכלים ניטלות אף שנתפרקו בשבת מפני שדינן ככלי עצמו, ודלתות הבית אסורות אף שנתפרקו מערב שבת לפי שאינן מן המוכן ואינן בטלות לגוף הבית; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח שח, ח) * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קב-ב-ג|בבלי עירובין קב ב — ציר דלת שידה תיבה ומגדל שיצא ממקומו, במקדש מותר להחזירו ובמדינה (חוץ למקדש) דוחקין להכניסו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכב-ב-ב|בבלי שבת קכב ב — דלתות כלים ניטלות עמם בשבת אף אם נתפרקו בשבת, כיוון שאינן דומות לדלתות הבית]] {{שוליים|יז_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ב|מותר לטלטל קלוסטרא (בריח שראשו עב) בחצר לצורך תשמישה, אך לא לצורך אחר]]''' * '''מקור:''' "קלוסטרא (קרש המשמש לבריח שראשו עב וראוי לדוך בו), רבי יהושע (בן חנניה) אומר, שומטה מפתח זו ותולה בחבירו בשבת אבל אסור לטלטלה. רבי טרפון אומר, הרי היא ככל הכלים ומיטלטלת בחצר. מאי טעמא? דרבי יהושע בן ח" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה י, שו"ע או"ח סימן שיג סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יהושע בן חנניה: מותר לשמטה מפתח לפתח אך לא לטלטלה סתם ~ רבי טרפון: מיטלטלת ככל הכלים בחצר * '''הכרעה:''' נפסק כרבי טרפון בחצר שעירבה, שכן פליגי בחצר שלא עירבה, ובחצר שעירבה מותר לטלטלה כשאר כלים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קא-ב-א|בבלי עירובין קא ב — אבן שקשורה באגד (חבל) על פי החבית או הדלי, מותר לטלטלה ולסלקה בשבת אף שאינה בסיס לדבר האסו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קב-א-א|בבלי עירובין קב א — מותר לגרור נגר הנגרר (שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ) אף במדינה ולא רק בחנות]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פב עמוד ב<span class="yerum-runnum">168</span></div> לווחין {{ירו"מ-ביאור|קרשים רחבים}} של ספינה, אין מטלטלין אותן בשבת. ואם היו מכוסים על גבי כלי או על גבי אוכלין, הרי הן ככיסוי כל הכלים ומטלטלין אותן בשבת. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}, אף על גב דתימר בכיסוי כלים {{ירו"מ-הדגשה|שמטלטין אותם}}, {{שוליים|יז_ג}}והוא שיהא עליהן תואר כלי {{ירו"מ-ביאור|שיהיה ניכר שמשמשים לכיסוי.}} כל שניטל בשנים, מטלטלין אותן בשנים. בארבעה וחמשה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שקובע לו מקום מחמת כבדו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], מכיון דאת אמר בשנים מותר, {{שוליים|יז_ד}}אפילו בארבעה וחמשה מותר. {{ירו"מ-הדגשה|וראיה שמותר}} מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוון טלייא {{ירו"מ-הדגשה|הוינה}} טעונין ספסלה, ורבי יודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|דר}} וסבייא מסייעין להון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]], מעשה היה וטלטלו קרון של בית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי בשבת, ולאו כלי הוא {{ירו"מ-ביאור|אז מה החידוש?}} שלא תאמר הואיל ואין תשמישן אלא על גב מקומן {{ירו"מ-ביאור|שהקרון בדרך כלל באותו מקום}} אין מטלטלין אותן בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, קופות הגדולות וסוגין {{ירו"מ-הדגשה|סלים}} הגדולים מטלטלין אותן בשבת {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא ולא כלים הם}} שלא תאמר הואיל ותשמישם במקומן אין מטלטלין אותן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, מכבש מיטות {{ירו"מ-ביאור|כלי שעשוי לכבוש את הקש שעל המיטה}} מטלטלין אותן בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, {{שוליים|יז_ה}}כובד העליון והתחתון {{ירו"מ-הדגשה|של מתקן האורגים}} מטלטלים אותן, חוץ מן העומדים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], הדא דתימר בעומדים ששם {{ירו"מ-הדגשה|בבל שהיו משקעים אותם באדמה וכשמוציאם עושה גומה}}, אבל בעומדים {{ירו"מ-הוסר|שבן}}{{ירו"מ-הדגשה|שכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|בארץ ישראל שהם מונחים בחריץ באבן}} מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, קנים וחבלים של קורייס {{ירו"מ-ביאור|מסרק שאיתו מהדקים את האריג}} מטלטלין אותן בשבת. מה דרבי יוסה אמר, רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל לרבי יהודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן לוי|°]], מהו לטלטל כלי קורייס בשבת? אמר לו, מטלטלין. רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל לרבי יהודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן לוי|°]], מהו לטלטל כלי קורייס בשבת? {{ירו"מ-הוסר|אל}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמר לו}}, אין מטלטלין. אמר לו, למה? אמר לו, מפני שאין מטלטלין {{ירו"מ-ביאור|שאף בחול אינו מטלטלם. <br> <br>}} ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ב|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יז_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים, קורדום לחתוך בו את הדבילה, מגירה לגור בה את הגבינה, מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות, את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן, את הכוש ואת {{ירו"מ-הוסר|הכרכד}}{{ירו"מ-הדגשה|הכרכר}} לתחוב בו, {{שוליים|יז_ז}}מחט של יד ליטול בה את הקוץ, ושל סקאין לפתוח בו את הדלת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים}}, הא שלא לפצע בו לא {{ירו"מ-הדגשה|משמע שכלי שמלאכתו לאיסור לא הותר לכל מלאכת התר}} {{ירו"מ-ביאור|אלא רק למלאכות שרגילות להשתמש בהם.}} מתני' דרבי נחמיה, {{ירו"מ-הוסר|דאמר ר}}{{ירו"מ-הדגשה|דרבי}} נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|אמר אף כלים}} אין ניטלין שלא לצורך. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודא, ורבי חיננא בר שלמיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חיננא בר שלמיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, מודין חכמים לרבי נחמיה בזיירא ובמזורה ובמכונה. בזיירא ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו עצר {{ירו"מ-ביאור|סוחט את הבגדים}} ביה, במזורה ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו חביט ביה, במכונה ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו כתיש {{ירו"מ-ביאור|מנפץ}} ביה. כלי המיוחד לאיסור מטלטלין {{ירו"מ-הוסר|אותן}}{{ירו"מ-הדגשה|אותו}} לצורך {{ירו"מ-הדגשה|מיוחד}} להיתר, בין לצורך בין שלא לצורך. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, ראה עד {{ירו"מ-הוסר|איכן}}{{ירו"מ-הדגשה|היכן}} היקלו בשבת, שאפילו דברים שאין תשמישן {{ירו"מ-הדגשה|לכך}}{{ירו"מ-הוסר| לשם שבת}} התירו אותן לשם שבת {{ירו"מ-הדגשה|ועד היכן החמירו בטומאה}}. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, {{שוליים|יז_ח}}דלופקי {{ירו"מ-ביאור|שולחן הגשה}} למה היא טמאה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי היא שימוש לכלי ולא לאדם.}} מפני שהשמש אוכל עליה. בסיס דידיה למה היא טמאה? מפני שהשמש עומד עליה {{ירו"מ-הדגשה|כשצריך ליטול דבר שמוגבה מעט}}. ראה עד איכן החמירו בטומאה, שאפילו דברים שאין תשמישן לשם טבלה {{ירו"מ-ביאור|שלחן.}} <br> <br> <span id="דף_פג_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פב עמוד ב''' {{שוליים|יז_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ג|כלי המיטלטל בשני בני אדם מותר לטלטלו בשבת, ובנישא בשלושה או ארבעה אסור]]''' * '''מקור:''' "והוא שיהא עליהן תואר כלי (שיהיה ניכר שמשמשים לכיסוי.) כל שניטל בשנים, מטלטלין אותן בשנים. בארבעה וחמשה אסור שקובע לו מקום מחמת כבדו. אמר רבי זעירא, מכיון דאת אמר בשנים מותר," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שח סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא בירושלמי שדבר הניטל בשנים מותר לטלטלו, ומה שניטל בשלושה או ארבעה אסור שקובע לו מקום מחמת כובדו, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#יד-ב-א|בבלי חולין יד ב — שברי כלים הניטלים בשבת מותרים לטלטל רק אם עושים בהם מעין מלאכתם הראשונה של הכלי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכה-א-ד|בבלי שבת קכה א — כיסוי שברי תנור ישן מותר לטלטלו בשבת אף שאין לו בית יד]] {{שוליים|יז_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ד|מוטלטל גדול וכבד, גם אם נדרשים מספר אנשים להזיזו, מותר לטלטלו בשבת]]''' * '''מקור:''' "אפילו בארבעה וחמשה מותר. וראיה שמותר מה דאמר רבי מנא (בן יונה) אמר רבי יוסה (אסי), כד הוון טלייא הוינה טעונין ספסלה, ורבי יודה בר פזי וסבייא מסייעין להון. אמר רבי אלעזר (בן פדת) בשם רבי חנינה, מעשה הי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי מנא בשם רבי יוסה שמותר לטלטל אפילו בארבעה וחמישה, וכן הוכח ממעשה קרון בית רבי, שאף כלי שתשמישו במקומו ניטל בשבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא בתרא/פרק שני#כ-א-כ|בבלי בבא בתרא כ א — בן שמונה חודשים (נפל) אסור לטלטלו בשבת, אך אמו רשאית לשחות עליו ולהניקו מפני הסכנה, וכן מו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#פ-א-ז|בבלי יבמות פ א — ולד בן שמונה חודשים שחייו מסופקים - הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת, אך אמו שוחה עליו ומניק]] {{שוליים|יז_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ה|מותר לטלטל כובד המנור וכליו, ובלבד שאין בטלטולם משום השוואת גומות בקרקע]]''' * '''מקור:''' "כובד העליון והתחתון של מתקן האורגים מטלטלים אותן, חוץ מן העומדים. אמר רבי אבא, הדא דתימר בעומדים ששם בבל שהיו משקעים אותם באדמה וכשמוציאם עושה גומה, אבל בעומדים שכאן בארץ ישראל שהם מונחים בחריץ באבן מ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא: בעומדים המשוקעים באדמה (כבבל) אסור לטלטל שמא ישווה גומות, אך בארץ ישראל שהעומדים מונחים בחריץ באבן - מותר; קנים וחבלים של קורייס מותרים לטלטל כדברי רבי זעירא בשם רב יהודה בשם רב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-א-ו|בבלי שבת קיג א — הטומן לפת וצנונות תחת הגפן ומקצת עליהם מגולה, מותר לטלטלם בשבת ואינו חייב משום כלאים שביעי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-א-ז|בבלי שבת קיג א — מקפלים בגדים בשבת אפילו כמה פעמים]] {{שוליים|יז_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ו|מותר להשתמש בכלי מלאכה לצורך שאינו מלאכתו המקורית בשבת (טלטול מן הצד/לצורך היתר)]]''' * '''מקור:''' "נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים, קורדום לחתוך בו את הדבילה, מגירה לגור בה את הגבינה, מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות, את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן, את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמותר ליטול קורנס לפצוע אגוזים וכדומה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שח סעיף ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכב-ב-ג|בבלי שבת קכב ב — מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או מקומו, כגון קורנס לפצע אגוזים וקרדום לחתוך דבי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכג-א-ב|בבלי שבת קכג א — מותר לטלטל בשבת קורנס של זהבים לצורך מלאכתו]] {{שוליים|יז_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ז|האם מותר לטלטל בשבת כלי שמלאכתו לאיסור לצורך שלא-מלאכתו]]''' * '''מקור:''' "מחט של יד ליטול בה את הקוץ, ושל סקאין לפתוח בו את הדלת. גמ : תנן: נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים, הא שלא לפצע בו לא משמע שכלי שמלאכתו לאיסור לא הותר לכל מלאכת התר (אלא רק למלאכות שרגילות להשתמש בהם.) " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ח, שו"ע או"ח סימן שח סעיף יא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי נחמיה (כלים אינם ניטלין שלא לצורך, כמלאכתם בלבד) ~ חכמים (מותר לצורך גופו ולצורך מקומו, ואף לתשמיש שאינו כעיקר מלאכתו) * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שלא כרבי נחמיה, שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו וכן להשתמש בו תשמיש אחר כגון מחט לפתוח בו דלת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סנהדרין/פרק עשירי#פד-ב-כ|בבלי סנהדרין פד ב — המוציא קוץ בשבת במחט דרך מקלקל בחבורה – פטור מחיוב חטאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכב-ב-ד|בבלי שבת קכב ב — כלים שנתפרקו דלתותיהם בחול, מותר לטלטל את הדלתות בשבת יחד עם הכלים]] {{שוליים|יז_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ח|דלופקי (שולחן הגשה) וכן בסיס המונח תחתיו נחשבים כלים לתשמיש אדם וטמאים]]''' * '''מקור:''' "דלופקי (שולחן הגשה) למה היא טמאה? (שהרי היא שימוש לכלי ולא לאדם.) מפני שהשמש אוכל עליה. בסיס דידיה למה היא טמאה? מפני שהשמש עומד עליה כשצריך ליטול דבר שמוגבה מעט. ראה עד איכן החמירו בטומאה, שאפילו דבר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן שח סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהסבר הירושלמי שדלופקי טמא מפני שהשמש אוכל עליה, ובסיס טמא מפני שהשמש עומד עליו ליטול דבר המוגבה, כדי להראות עד היכן החמירו בטומאת כלים המשמשים לאדם אף בעקיפין; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שח סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לה-א-ה|בבלי עירובין לה א — כלים ניטלים בשבת לצורך גופן או לצורך מקומן, חוץ ממסר הגדול ויתד המחרישה שאינם ניטלים כלל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יט-ב-ד|בבלי שבת יט ב — מותר לטפל בבהמה ובפירות המיועדים למסחר (עז לחלבה, רחל לגיזתה, תרנגולת לביצתה, שוורי דיש ות]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פג עמוד א<span class="yerum-runnum">169</span></div> טימאו אותן לשם טבלה: {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}, את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן. הכוש {{ירו"מ-הוסר|והכרכד}}{{ירו"מ-הדגשה|והכרכר}} לתחוב בו. אמר רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]], שרא לי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] מיסב קילורית {{ירו"מ-ביאור|תחבושת לספוג הליחה שבעין}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]], מתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: מחט של יד ליטול בה את הקוץ, {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}}{{ירו"מ-הדגשה|כן}} מה בין קוץ לזה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בעא קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, מהו מיגבלתה {{ירו"מ-ביאור|לגבל את התרופה ששמים בקילורין}} ביום טוב? אמר לו, אינו אוכל נפש.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ג|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יז_ט}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}קנה של זיתים, אם יש קשר בראשו מקבל טומאה, ואם לאו אינו מקבל טומאה. {{שוליים|יז_י}}בין כך ובין כך ניטל בשבת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|מאי קנה של זיתים}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרי, קנה שהתקינו להיות בודק הזיתים. כיצד? היה יודע אם {{ירו"מ-הדגשה|הזיתים מוכנים. אם}} מלוכלך במשקה, בידוע שנגמרה מלאכת המעטן, ואי לא בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, לא תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|להיות בודק}} אלא להיות שולה בו הזיתין {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שכדי שהקנה יקבל טומאה צריך שיהיה לקנה בית קיבול לפחות לזית, ולא די בטיפת משקה}}. קנה שהתקינו להיות פוקק בו החלון, {{ירו"מ-הוסר|נימר}}{{ירו"מ-הדגשה|נאמר}} אם היה קשור ותלוי פוקקין בו, ואי לא אין פוקקין בו. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר, מיתקן אף על פי שאינו קשור ותלוי. ולא כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, משכני חילפיי והראני נגר משל בית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי קשור אף על פי שאינו תלוי? {{ירו"מ-הדגשה|רבי דסבר כמאן? שהרי לרבן שמעון בן גמליאל די שהותקן לכך, ולרבנן צריך שיהיה קשור ותלוי}}. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|לעולם רבי סבר כרבן שמעון בן גמליאל קנה}} מכיון שנוטלו ונותנו לתוך ידו נעשה כמפתח {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|נגר כיוון שתוקעו באדמה כבריח ונראה כבונה צריך שיהיה קשור}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ד|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ד"> <strong>מתני':</strong> כל הכלים ניטלין בשבת, {{שוליים|יז_יא}}חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. {{שוליים|יז_יב}}כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה אומר, אין ניטלין אלא לצורך.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, הלכה כרבי נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבנן דתמן, חד אמר, לצורך לצורך גופו, שלא לצורך שלא לצורך גופו, {{ירו"מ-הוסר|ר}}{{ירו"מ-הדגשה|ורבי}} נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך גופו. וחרנה אמר, לצורך לצורך גופו ולצורך מקומו, שלא לצורך שלא לצורך גופו ושלא לצורך מקומו {{ירו"מ-ביאור|מחמה לצל.}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך גופו ולצורך מקומו. תני {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים אין ניטלים אלא לצורך, ובית הלל אומרים לצורך ושלא לצורך. תני}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]], לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המלאים שמטלטלין אותן שלא לצורך, ועל הריקנין שיש בדעתו למלותן. על מה נחלקו? על שאין בדעתו למלותן, שבית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין. אתי{{ירו"מ-הדגשה|א}} דבית שמאי כרבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} את אמרת הלכה כרבי נחמיה ולא {{ירו"מ-הדגשה|יוצא מכאן ש}}הלכה {{ירו"מ-הוסר|כבש}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} {{ירו"מ-הדגשה|שמאי, והא בית שמאי במקום בית הלל אינה}} משנה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ה|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יז_יג}}כל הכלים הניטלין בשבת, שבריהן ניטלין, ובלבד שיהו עושין מלאכה. שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית, ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר, ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן. שברי עריבה<br><br> <span id="דף_פג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף פ"ג. אנחנו מתחילים במשנה: '''ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף'''. רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא, ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. בגמרא מבארים מהם שמונה עשר הכלים לפי רבי יוסי: מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. ואומר לאחרים בואו והצילו עמי - שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. במשנה הבאה: רבי שמעון בן ננס אומר '''פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור''', מפני שהוא מחרך. עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינם יכולים לקבל את האור והם מתבקעין ומכבין את הדליקה. בגמרא דנים: כיצד יש להבין את המשנה - "האור" - רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בה האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבתה כבתה. אחז בה האור משני צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. שמואל בשם רבי זירא אמר שזוהי שיטת רבי יוסה. אמר רבי יוסה: היינו סוברים לומר שמה שנחלקו רבי יוסה וחכמים זה רק כשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים - לא נחלקו. ממה ששמואל אמר בשם רבי זעירא שזו שיטת רבי יוסה, מכאן שאפילו מחיצה של מים היא המחלוקת. במשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה''', מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך. בגמרא מסופר: בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי הכריז בשוקי דארמאי: מאן דעביד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: סכנה היתה. אם היתה סכנה, אפילו רבי אמי יטפי. והלוא שנינו: כל דבר שיש בו סכנה, אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל אחד מהם סלע, ולאיפרכוס שלהן חמישים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי היה במגורה דרבי יונה, נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייא בעי מטפי, ולא שבקיה. אמר ליה: בגדך אדלי? אמר לו: אין. ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מינה. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו - והלוא שנינו: ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו? שם אין לו צורך בעשבים, אבל כאן יש לו צורך בכיבוי. במשנה: '''כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך'''. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חוששני אני לו מחטאת. בגמרא: אתי כיי דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו: ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. ועל צואה של קטן - ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תיפתר באילין רכיכה, שלא יבואו לידי מירוח. ועל עקרב שלא תישך - מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חושש אני לו מחטאת. רבי עולא אמר: שמונה עשר שנין עבד הוה בהדא ערב, ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עובדיא. אמר: גליל גליל, שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. במשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור'''. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים. בגמרא: כיצד נדע אם עשה לצורכו או לצורך ישראל? נשמענה מן הדא: שמואל אקלע גבי חד פרסיי, איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעי מדלקתיה, והפך שמואל אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו, ידע דלא בגיניה אדלקה, והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא: הדא אמרה - לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שנייא היא, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל אפוי? אמרו לו: מה אנו לירד? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרין אנו לירד. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. אנחנו מתחילים פרק יז, הלכה ג'. אומרת המשנה: '''קנה של זיתים''' - כלומר זה איזה מקל שבו היו בודקים את הזיתים אם הם מוכנים. בזיתים היו משאירים אותם במעטן כדי שיתרככו, אז בודקים אותם עם קנה. אז אם יש קשר בראשו, כלומר יש לו איזה בית קיבול קטן, אז מקבל טומאה, ואם לאו אינו מקבל טומאה. בין כה ובין כך נוטלין אותו בשבת. ואמרה הגמרא: מה היא קנה של זיתים? דבי רבי אמר: קנה שהתקינו להיות בודק את הזיתים. כיצד היה יודע אם הזיתים מוכנים? אם מלוכלך במשקה - ידע שנגמרה מלאכת המעטן, ואם לאו - ידע שלא נגמרה מלאכת המעטן. אמר לי רבי מנא: לא תני שמואל "להיות בודק" אלא "להיות שולה בו זיתים". כלומר, כדי שהקנה יקבל טומאה צריך שיהיה לקנה בית קיבול לפחות לזית, שהוא לא רק דבג טיפת משקה, אלא צריך שיהיה בו קשר שיהיה בו מעין בית קיבול שמספיק שזית יוכל להיכנס לשם. ואמר: קנה שהתקינו להיות פוקק בתחלאן - מה הדין שלו? אם היה קשור ותלוי פוקקים בו, ואם לאו אין פוקקים בו. כי לרבן שמעון בן גמליאל אומר: מותקן אף על פי שאינו קשור ותלוי. כלומר אם הוא הכינו לפקוק בו, אז גם אם הוא לא קשור ולא תלוי, יכול להשתמש בו. ואמר: והלא כן אמר רבי יוחנן משמיה דחילפי ורבי: נגר של בית רבי היה קשור אף על פי שלא תלוי - אז רבי כמאן סבר? כלומר לכאורה זה לא כמו אף אחד. הרי לרבן שמעון בן גמליאל די שהותקן לכך, ולרבנן צריך שיהיה קשור ותלוי. אז איך זה שהוא אומר "קשור אף על פי שלא תלוי"? אמר רבי יודן: לעולם רבי סבר כרבן שמעון בן גמליאל, אבל יש הבדל בין קנה לבין נגר. קנה, מכיוון שנוטלו ונותנו לתוך ידו, נעשה כמפתח. אבל נגר, כיוון שתוקע באדמה זה כבריח, נהיה כבונה וצריך שיהיה קשור. כלומר בנגר יותר מחמירים בו, כיוון שתוקעים אותו באדמה, זה נראה כמו בריח, נראה כמו בונה, לכן צריך שיהיה גם קשור וגם תלוי. אבל קנה, כיוון שאם הוא מתקין אותו הוא נעשה כמו מפתח, מותר לטלטל אותו. פרק יז הלכה א'. התלמוד על המשנה: '''כל הכלים ניטלים בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה'''. ואת אמר: כל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך. רבי נחמיה אומר: אין ניטלים אלא לצורך. אמר רבי יהודה בשם רב: הלכה כרבי נחמיה דאמר אין ניטלים אלא לצורך. רבי יוחנן ורבנן דתמן - חד אמר: לצורך הכוונה לצורך גופו, ושלא לצורך הכוונה שלא לצורך גופו, ורבי נחמיה אומר אין ניטלים אלא לצורך גופו - כלומר לשימוש שמותר בו. וחד אמר: לצורך הכוונה לצורך גופו או לצורך מקומו - כלומר אני צריך את המקום שלו - ושלא לצורך הכוונה שלא לצורך גופו ושלא לצורך מקומו, ורבי נחמיה אומר אין ניטלים אלא לצורך גופו ולצורך מקומו, אבל דברים אחרים לא. מתניתא אמרה: בית שמאי אומרים אין ניטלים אלא לצורך, ובית הלל אומרים לצורך ושלא לצורך. תניא, אמר רבי יודן: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המלאים שמטלטלים אותם שלא לצורך - כלומר אם יש בו מאכל או משהו כזה, מטלטלים אותו אפילו שלא לצורך. אבל הריקנים, אם יש בו דעת למלאותם - הוא התכוון למלאותם - גם כן מותר לטלטל אותם. על מה נחלקו? על שאין בדעתו למלאותם, שבית שמאי אוסרים ובית הלל מתירים. ואומרת הגמרא: אם זה כך, אל תדייה בית שמאי כי רבי נחמיה. אבל שואלת הגמרא: והרי אתה אמרת הלכה כרבי נחמיה - כי יכולה להיות פה סתירה, הרי לא יוצא מכאן שההלכה כבית שמאי, שהרי בית שמאי חולק על מה שהמשנה אומרת בסתם. אז זה מסתדר? נשאר בשאלה. פרק יז הלכה ה'. אמרה המשנה: '''כל הכלים ניטלים בשבת, שבריהם ניטלים ובלבד שיוסיף מלאכה כלשהי'''. שברי עריבה לכסות בהן את פי חבית, ושל זכוכית לכסות בהן פי הפך, פך של שמן. רבי יהודה אומר: ובלבד שיוסיף מעין מלאכתן - כלומר לא מספיק שעושים סתם מלאכה, אלא צריך מעין המלאכה הקודמת שהם עשו. שברי עריבה לצוק בתוכה מקפה, ושל זכוכית לצוק בתוכן שמן. ואומרת הגמרא: למדנו במשנה "ושל זכוכית לכסות בהם את פי הפך". תמן תנינן: '''המוציא זכוכית - לגרור בו ראש הכרכר'''. כן, למדנו שהשיעור של זכוכית שיהיו חייבים עליה זה אם יכול לגרור בו את הכרכר שזה הכלי של האורגים, לחדד אותו. אז אומרת הגמרא: לכאורה פה אתה אומר ששבר זכוכית לכסות בו את הפך מספיק, ואילו שם אתה אומר צריך שיהיה כדי לגרור בו ראש הכרכר - לכאורה יש סתירה. ואומרת הגמרא: רבי אחא ורבי אימי בשם רבנן דקיסרין: כאן באבה - אם היא אבה אז היא לא ראויה לגרור בה ראש הכרכר, שם אני צריך שיהיה ראוי לכסות בו את פי הפך, וכאן בחדה - אם זה ראוי לגרור בו ראש הכרכר אז זה מספיק. ואיתביה: כאן להתיר לטלטל, אז פה צריך שיהיה שם כלי, וכאן לחייב במוציא צריך שיהיה חשיבות כלשהי. כלומר, להוציא מספיק שאפשר לגרור בו ראש הכרכר, לא צריך שיהיה כלי, רק חשיבות כלשהי. אבל כדי להתיר לטלטל אני צריך שיהיה לו שם כלי, ולכן אני צריך שלפחות יהיה ראוי לכיסוי של פי הפך. פרק יז הלכה ו'. ואומרת המשנה: '''האבן שבקרויה''' - כלומר הדלעת היבשה שמשמשים בה בתור דלי לשאוב מים, אז שמים אבן כדי להכביד אותה. אם ממלאים בה ואינה נופלת, ממלאים בה - כלומר אם היא תקועה בתוך הקרויה בצורה כזאת שהיא לא נופלת כשממלאים בה מים, ממלאים בה, ואם לאו אין ממלאים בה. '''זמורה שהיא קשורה בטפיח, ממלאים בה בשבת''' - טפיח זה כד קטן. כלומר אם יש זמורה שחיברו עליה כד ובאמצעותו שואבים מים, מותר למלא בה בשבת. אומרת הגמרא: למדנו במשנה '''נוטל אדם את בנו ואבן בידו, כלכלה ואבן בתוכה'''. אנן תנינן "האבן בתוכה". תניא דבי רבי: '''ואוכלים והאבן בתוכה'''. כלומר לפי רבי צריך שיהיה כלי שמכיל בסיס לדבר האסור והמותר ביחד, רק אז זה יהיה מותר. ולדידנו המשנה אומרת סתם שאם זה כלכלה והאבן בתוכה כבר מותר. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי אבהו: אתפלגון עלה רבי חייא בר יוסף ורבי יוחנן. רבי חייא בר יוסף כמתניתין, כמו שהוא אומר שנוטל אדם את בנו ואבן בידו או כלכלה והאבן בתוכה, ולרבי יוחנן כדעת תניא דבי רבי, שצריך כלכלה ופירות והאבן בתוכה, שיהיה בסיס לדבר האסור והמותר. אומרת הגמרא: מתניתין פליגא על רבי יוחנן, דתנן '''האבן שבקרויה אם ממלאים בה ואינה נופלת ממלאים בה'''. והרי פה האבן שבקרויה לכאורה זה בסיס לדבר האסור, כי יש בו רק אבן כשהיא ריקה - אז איך מותר לשאוב בה? ומכאן שזה כמו המשנה שלנו ולא כמו רבי יוחנן. אבל תאמר: שנייא היא אבן שבקרויה, שכיוון שהיא אפוצה כגופה היא. כלומר, מכיוון שהאבן תקועה בתוך הדלעת, זה הופך אותה כאילו חלק מהכלי, ולכן זה בטל לגביו. וסיפא פליגא על רבי חייא בר יוסף, דתנן "ואם לאו אין ממלאים בה" - למה אם היא לא אדוקה אסור? הרי לכאורה הדלעת עצמה היא כלי שמותר, וכיוון שיש בה אבן אתה אומר שאסור. מכאן שצריך שיהיה גם כן פירות, כמו שרבי שנה. אמר רבי יוחנן: כיוון שהוא עשוי להכביד, נעשה כמי שמטלטל קרויה על גב האבן. כלומר האבן זה עיקר והכלכלה בסיס לה, בגלל שהאבן היא בעצם עיקר המשקל של הכלי הזה, מתייחסים אליו כאילו שהוא העיקר. לכן אם האבן לא מחוברת, לא אפוצה, אסור לטלטל אותה יחד עם הקרויה. אבל אם האבן קלה והכלי היה יותר גדול ויותר כבד, זה היה מותר. אז מה עמד לרבי יוחנן? הוא אומר שכשאדוקה נעשה כמטלטל קרויה עצמה, כי האבן נעשית חלק ממנה ובטלה לגביה. אז בעצם ככה רבי יוחנן פתר את הקושיה עליו מהרישא. אומרת הגמרא: מתניתין פליגא על רבי יוחנן, דתנן "נוטל אדם את בנו ואבן בידו" - והרי תינוק ואבן בידו זה כמו כלכלה והאבן בתוכה, ואף על פי כן מותר למרות שבעצם אין פירות. כלומר אם התינוק היה מחזיק גם פירות וגם אבן, הייתי משווה את זה, אבל עכשיו הוא מחזיק רק אבן, לכאורה איך מותר? אז הגמרא אמרה: רבי כהן בשם רבנן דתמן: תינוק עשו אותו כאוכלין - כלומר התינוק עצמו נחשב כמו אוכל, אז כשהוא מרים אותו ביחד עם האבן זה כמו דבר האסור והמותר. תמן אמרין: עשו את האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד תינוק, כי אם יטלו ממנו את האבן הוא יבכה ויכול לחלות. אז כשיש לו את האבן ביד זה כמו קמיע, כי בזכות זה הוא יהיה בריא ולא יבכה ולא יחלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פג עמוד א''' {{שוליים|יז_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_ט|מקל (מוט) של מסחטת זיתים מקבל טומאה כשיש קשר בראשו לתלות בו את הזיתים]]''' * '''מקור:''' "קנה של זיתים, אם יש קשר בראשו מקבל טומאה, ואם לאו אינו מקבל טומאה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ו, הלכה י, רמב"ם, הלכות כלים, פרק ו, הלכה טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות כלים פרק ו הלכות י וטו, שקנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אינו מקבל טומאה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שלישי#כו-ב-ו|בבלי חגיגה כו ב — שולחן או דולפקי שנפחתו או חיפום בשיש, ונשאר בהם מקום הנחת כוסות - טמאים, שהציפוי אינו מבטל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שלישי#כו-ב-ז|בבלי חגיגה כו ב — ציפוי כלי עץ בעץ אחר (עצי מסמים) בטל ומצטרף לטומאת הכלי המצופה, בין שהציפוי עומד בפני עצמו]] {{שוליים|יז_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_י|קנה הבדיקה של המעטן נחשב כלי מוכן ליטול בשבת]]''' * '''מקור:''' "בין כך ובין כך ניטל בשבת. גמ : מאי קנה של זיתים? דבי רבי ינאי (הכהן) אמרי, קנה שהתקינו להיות בודק הזיתים. כיצד? היה יודע אם הזיתים מוכנים. אם מלוכלך במשקה, בידוע שנגמרה מלאכת המעטן, ואי לא בידוע שלא נ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות כלים, פרק ב, הלכה ב * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי ינאי ~ שמואל: האם תפקיד הקנה לבדוק את הזיתים אם נגמרה מלאכתם, או לשלות בו את הזיתים מן המעטן * '''הכרעה:''' נפסק כשמואל שהקנה משמש לשליית הזיתים, ולכן דינו כדין ניטל בשבת - כך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכג-ב-ג|בבלי שבת קכג ב — קנה של זיתים שאין בראשו קשר לקיבול, פשוטי כלי עץ הוא ואינו מקבל טומאה, לפי שדינו כשק - עשו]] {{שוליים|יז_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יא|אין להוציא מסר גדול ויתד המחרישה בשבת דרך חגורה, שכן אינם תכשיטין אלא משאוי]]''' * '''מקור:''' "חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, שהמסר הגדול ויתד המחרישה חשובים משאוי ולא תכשיט, ואסור לצאת בהם בשבת; כך פסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק כו הלכה ז) בהתאם למשנה ולירושלמי. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ט-ב-א|בבלי ביצה ט ב — סולם של עלייה - אסור לכל הדעות לטלטלו בשבת ממקום למקום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכג-ב-א|בבלי שבת קכג ב — קנה של זיתים ניטל בשבת בין אם יש בראשו קשר המקבל טומאה ובין אם לאו]] {{שוליים|יז_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יב|האם מותר לטלטל בשבת כלים שאין בהם צורך שימוש?]]''' * '''מקור:''' "כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך. רבי נחמיה אומר, אין ניטלין אלא לצורך. גמ : אמר רב יהודה (נשיאה) בשם רב (אבא בר אייבו), הלכה כרבי נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך. רבי יוחנן (בר נפחא) ורבנן דתמן, חד א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן שח סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי נחמיה: תנא קמא מתיר טלטול כלים לצורך ושלא לצורך, ורבי נחמיה סובר שאין ניטלין אלא לצורך * '''הכרעה:''' נפסק כרבי נחמיה, שאין הכלים ניטלין אלא לצורך גופו או לצורך מקומו, כפי שאמר רב יהודה נשיאה בשם רב אבא בר אייבו "הלכה כרבי נחמיה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לה-א-ה|בבלי עירובין לה א — כלים ניטלים בשבת לצורך גופן או לצורך מקומן, חוץ ממסר הגדול ויתד המחרישה שאינם ניטלים כלל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק ראשון#יט-ב-ד|בבלי שבת יט ב — מותר לטפל בבהמה ובפירות המיועדים למסחר (עז לחלבה, רחל לגיזתה, תרנגולת לביצתה, שוורי דיש ות]] {{שוליים|יז_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יג|שברי כלים ניטלים בשבת אם עושים בהם מלאכה כלשהי, ולא רק כעין מלאכתם הראשונה]]''' * '''מקור:''' "כל הכלים הניטלין בשבת, שבריהן ניטלין, ובלבד שיהו עושין מלאכה. שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית, ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך. רבי יהודה (בר עילאי) אומר, ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן. שברי עריבה לצוק" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ג, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ד * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ ר' יהודה בר עילאי: תנא קמא מתיר שבר כלי לכל מלאכה שהוא יכול לעשות בו, ור' יהודה מצריך שיעשה בו מעין מלאכתו הראשונה * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע, שכל שברי כלים ניטלים בשבת כשעושים בהם מלאכה כלשהי ואין צריך שתהא מעין מלאכתם הראשונה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שני#לו-א-א|בבלי שבת לו א — לענין שופר של ראש השנה, הכלי שבפי הכל נקרא כיום "שופר" (קרן) הוא הכשר למצווה, לפי שמכי חרב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכג-ב-ו|בבלי שבת קכג ב — כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו, אך לא מחמה לצל]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פג עמוד ב<span class="yerum-runnum">170</span></div> לצוק לתוכן מקפה, ושל זכוכית לצוק בתוכן שמן.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך}}. תמן תנינן {{ירו"מ-הדגשה|המוציא}} זכוכית לגרוד בה ראש {{ירו"מ-הוסר|הכרכד}}{{ירו"מ-הדגשה|הכרכר}}, והכא הוא אמר הכין. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבנן דקיסרי, כאן בעבה {{ירו"מ-הדגשה|שאינה ראויה לגרוד}}, כאן בחדה. ואית דבעי מימר, כאן {{ירו"מ-הוסר|במטלטל}}{{ירו"מ-הדגשה|להתיר לטלטל}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיה לו שם כלי}}, כאן {{ירו"מ-הדגשה|לחייב}} במוציא {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיה לו חשיבות כלשהיא}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ו|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יז_יד}}האבן שבקירויא, אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה, ואם לאו אין ממלאין בה. {{שוליים|יז_טו}}זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כלכלה והאבן בתוכה}}. אנן תנינן האבן בתוכה. תני דבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי והאוכלין והאבן בתוכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]], איתפלגון רבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. רבי חייה בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] כמתניתין, רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כהדא דתני דבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. מתני{{ירו"מ-הדגשה|תין}} פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האבן שבקירויה, אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה {{ירו"מ-ביאור|אף שאין בה דבר היתר}}. {{ירו"מ-הדגשה|שנייא היא אבן שבקירויה, ד}}כיון שהיא אפיצה {{ירו"מ-ביאור|מהודקת}} לה כגופה היא. וסיפא פליגא על רבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ואם לאו אין ממלאין בה {{ירו"מ-הדגשה|למה אם אינה הדוקה אסור}}? אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]], כיון שהיא עשויה להכביד נעשה כמטלטל קירוייא על גב האבן {{ירו"מ-הדגשה|שהאבן נעשת עיקר והכלכלה בסיס לה}}. מה עבד לה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו"מ-הדגשה|כשהדוקה}} נעשה כמטלטל קירוייא עצמה {{ירו"מ-הדגשה|שהאבן נעשת חלק ממנה}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הוסר|ג}}{{ירו"מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים|יז_טז}}נוטל אדם בנו והאבן בידו, {{ירו"מ-הוסר|כלכלה}}{{ירו"מ-הדגשה|והא תינוק}} והאבן {{ירו"מ-הדגשה|בידו}} {{שוליים|יז_יז}} {{ירו"מ-הדגשה|ככלכלה והאבן}} בתוכה {{ירו"מ-הדגשה|ומותר. אמר}}{{ירו"מ-הוסר| ותני דבי רבי האבן והאוכלין בתוכה}} רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]] בשם רבנן דתמן, תינוק עשו אותו כאוכלין {{ירו"מ-הדגשה|והוי ליה כדבר האסור והמותר}}. תמן אמרין, עשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד תינוק {{ירו"מ-הדגשה|שאם יטלו אותה}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} {{ירו"מ-הדגשה|יבכה ויחלה}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ז|ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יז_ז"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר, {{שוליים|יז_יח}}פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו, ואם לאו אין פוקקין בו. וחכמים אומרים, בין כך ובין כך פוקקין בו. {{שוליים|יז_יט}}כל כיסויי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, במה דברים אמורים? בכיסויי הקרקעות. אבל בכיסויי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת.<br><strong>גמ':</strong> איזהו נגר הנגרר {{ירו"מ-הדגשה|שהותר במדינה}}? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{שוליים|יז_כ}}קשור אף על פי שאינו תלוי. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, משכני חילפיי והראני נגר משל בית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} קשור אף על פי שאינו תלוי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בעירובין נגר הנגרר שקשור ואינו תלוי נועלין בו במקדש אבל לא במדינה, והמונח לא קשור ולא תלוי כאן וכאן אסור. רבי יהודה בר עילאי אומר המונח במקדש והנגרר במדינה}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אתייא יחידייא {{ירו"מ-ביאור|רבי אליעזר בן הורקנוס}} דהכא<br><br> <span id="דף_פד_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פג עמוד ב''' {{שוליים|יז_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יד|מותר לדלות מים באמצעות דלי שיש בו אבן, כאשר האבן קשורה בו בחוזק ואינה נופלת בשעת המילוי]]''' * '''מקור:''' "האבן שבקירויא, אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה, ואם לאו אין ממלאין בה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שח סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי - אם ממלאים בו ואין האבן נופלת ממלאים בו, ואם לאו אין ממלאים בו, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכב-ב-ב|בבלי שבת קכב ב — דלתות כלים ניטלות עמם בשבת אף אם נתפרקו בשבת, כיוון שאינן דומות לדלתות הבית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכד-ב-ד|בבלי שבת קכד ב — שברי כלים ניטלים בשבת רק אם עושים בהם מעין מלאכה כלשהי]] {{שוליים|יז_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_טו|מותר לטלטל אבן המונחת בכלכלה או קשורה בזמורה, כשיש עמה אוכל/דבר המותר בטלטול, ולא בפני עצמה]]''' * '''מקור:''' "זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת. גמ : תנן: נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כלכלה והאבן בתוכה. אנן תנינן האבן בתוכה. תני דבי רבי והאוכלין והאבן בתוכה. אמר רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו, איתפלגון רבי " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי חייא בר יוסף (כמתניתין: האבן בתוכה בלא אוכל, כטפל לילד או לכלכלה) ~ רבי יוחנן (כברייתא דבי רבי: רק אם יש אוכלין והאבן בתוכה) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שדרוש שיהיו אוכלין בכלכלה עם האבן דוקא, שכן המשנה עצמה נדחתה בגמרא לטובת הברייתא דבי רבי, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע שאין מטלטלים אבן שבסל אלא כשיש בו גם פירות או ככר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכה-א-ו|בבלי שבת קכה א — דלי שיש בו אבן בתוך קירויו (מקום החבל), אם אפשר למלא בו מים והאבן אינה נופלת - ממלאים בו ב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-ב-א|בבלי שבת קמ ב — מטה שיש בקצהו קניא (חלל) שמניחים בו כלים, אם שולף כלי מתוך החלל בלבד מותר, ואם שולף כלי שה]] {{שוליים|יז_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_טז|מותר לטלטל בשבת אבן מונחת בידי תינוק על ידי נטילת התינוק עצמו (טלטול מן הצד)]]''' * '''מקור:''' "נוטל אדם בנו והאבן בידו, והא תינוק והאבן בידו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן בירושלמי וכן פסק הרמב"ם, שהתינוק חשוב "בסיס" לאבן ואינו מבטלה, ומטלטלה מן הצד בהיתר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-א-ז|בבלי שבת נ א — מותר לשפשף כלים בנתר וחול בשבת, שאין זה חשש ליבון האסור, כדין דבר שאינו מתכוין]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק חמישה עשר#קיג-א-ח|בבלי שבת קיג א — מותר לקפל כלים ולהציע מיטות מערב שבת לצורך שבת, אבל לא משבת למוצאי שבת לצורך חול]] {{שוליים|יז_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יז|מותר לטלטל תינוק שאבן או חפץ אחר מוקצה נמצא בחיקו או בידו]]''' * '''מקור:''' "ככלכלה והאבן בתוכה ומותר. אמר רבי כהן בשם רבנן דתמן, תינוק עשו אותו כאוכלין והוי ליה כדבר האסור והמותר. תמן אמרין, עשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד תינוק שאם יטלו אותה ממנה יבכה ויחלה. ==ירושלמי שב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף א, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ב, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי כהן בשם רבנן דתמן (התינוק עשוי כאוכלין ודינו כדבר האסור והמותר) ~ תמן אמרין (האבן כקמיע מומחה ביד תינוק שאם יטלוה יבכה) * '''הכרעה:''' נפסק כטעם "תמן אמרין" שהתינוק עצמו ניטל מפני כבודו וחששו שיבכה ויחלה, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להתיר טלטול התינוק עם החפץ המוקצה שבידו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-כ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם לטלטל את בנו בשבת אף כשאבן מונחת בידו של הבן, שהאבן טפלה לגוף התינוק]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-מ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם ליטול את בנו התינוק ואבן בידו בשבת, כשיש לתינוק געגועים על אביו]] {{שוליים|יז_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יח|מותר לפקוק בו חלון בשבת אף אם אינו קשור ותלוי]]''' * '''מקור:''' "פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו, ואם לאו אין פוקקין בו. וחכמים אומרים, בין כך ובין כך פוקקין בו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף א, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ב, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ג * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (רק כשקשור ותלוי) ~ חכמים (בין כך ובין כך פוקקין בו) * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים, שאין החלון צריך שיהא קשור ותלוי כדי שיהא מותר לפוקקו, כפסק הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-כ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם לטלטל את בנו בשבת אף כשאבן מונחת בידו של הבן, שהאבן טפלה לגוף התינוק]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמא-ב-מ|בבלי שבת קמא ב — מותר לאדם ליטול את בנו התינוק ואבן בידו בשבת, כשיש לתינוק געגועים על אביו]] {{שוליים|יז_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_יט|כיסויי כלים בעלי בית אחיזה מותר לטלטלם בשבת]]''' * '''מקור:''' "כל כיסויי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת. אמר רבי יוסי (בן חלפתא), במה דברים אמורים? בכיסויי הקרקעות. אבל בכיסויי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת. גמ : איזהו נגר הנגרר שהותר במדינה? אמר רבי יוחנ" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ל, שו"ע או"ח סימן שיג סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' יוסי ~ תנא קמא: ר' יוסי מתיר טלטול כיסויי כלים אף בלא בית אחיזה ומחלק ביניהם לכיסויי קרקעות, ואילו תנא קמא דורש בית אחיזה לכל כיסוי * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי המחלק בין כיסויי קרקעות (הדורשים בית אחיזה) לכיסויי כלים (המותרים בכל מקרה), וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק שני#כז-ב-ד|בבלי סוכה כז ב — מותר לפקוק נקב בחבית בשבת כדי שלא יזוב היין, בין שהפקק קשור ומוכן מערב שבת ובין שאינו קשור]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קב-א-ח|בבלי עירובין קב א — כילת חתנים שאין בגגה טפח, ואין בפחות משלושה סמוך לגג טפח - מותר לפורקה ולנטותה בשבת]] {{שוליים|יז_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_כ|נגר (מנעול עץ) הנגרר וקשור בפתח אף שאינו תלוי — מותר לנעול בו בשבת]]''' * '''מקור:''' "קשור אף על פי שאינו תלוי. אמר רבי יוחנן (בר נפחא), משכני חילפיי והראני נגר משל בית רבי שהיה קשור אף על פי שאינו תלוי. תנן: בעירובין נגר הנגרר שקשור ואינו תלוי נועלין בו במקדש אבל לא במדינה, והמונח לא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יג, שו"ע או"ח סימן שח סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבי יהודה בר עילאי: האם קשור-ולא-תלוי מותר בין במקדש בין במדינה, או שדינו כמונח ואסור במדינה * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא שקשור אף שאינו תלוי מותר, כדמסיק רבי יוחנן שהלכה כרבים ולא כרבי יהודה בר עילאי היחיד; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#יד-ב-א|בבלי חולין יד ב — שברי כלים הניטלים בשבת מותרים לטלטל רק אם עושים בהם מעין מלאכתם הראשונה של הכלי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכה-א-ד|בבלי שבת קכה א — כיסוי שברי תנור ישן מותר לטלטלו בשבת אף שאין לו בית יד]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פד עמוד א<span class="yerum-runnum">171</span></div> כסתמא {{ירו"מ-ביאור|כחכמים}} דתמן, ויחידייא דתמן {{ירו"מ-ביאור|רבי יהודה בר עילאי}} כסתמא דהכא. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], היך עבדין עובדא? אמר לו, מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} משכני חילפיי והראני נגר משל בית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} קשור אף על פי שאינו תלוי, הדא אמרה: כרבי יודן עבדין עובדא. אתא רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, {{שוליים|יז_כא}}הלכה כרבי יודה, {{ירו"מ-הוסר|עד}}{{ירו"מ-הדגשה|ובלבד}} שיהא קשור בדלת. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עד שיהא קשור {{שוליים|יז_כב}}בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו. ניגרייא דרבי אלעזר {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} הוה קטיר בגמי, נשמט {{ירו"מ-ביאור|הנגר מהחבל}} אסור, נקמז {{ירו"מ-הדגשה|נקרע}} {{ירו"מ-ביאור|החבל מהדלת ונשאר קשור לנגר}}, רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבנן, מדדהו בראשי אצבעותיו {{ירו"מ-ביאור|שמחזיק בחבל שיהיה ניכר שהיה קשור:}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} כל כיסוי הכלים כו'. אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייה בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}, הלכה כרבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. <strong><strong>הדרן עלך פרק כל הכלים</strong><br> ==פרק שמונה עשר - מפנין== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק שמונה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יח_א|ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יח_א"> <strong>מתני':</strong> מפנין {{שוליים|יח_א}}אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש. {{שוליים|יח_ב}}אבל לא את האוצר. {{שוליים|יח_ג}}מפנין תרומה טהורה {{שוליים|יח_ד}}ודמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והתורמס היבש, מפני שהוא מאכל לעניים. אבל לא את הטבל, ולא את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו. {{שוליים|יח_ה}}לא את הלוף ולא את החרדל. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. <strong>גמ':</strong> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שאל לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]]: כמה הוא שיעור הקופות? אמר לו {{שוליים|יח_ו}}נלמוד סתום מן המפורש. דתנינן תמן: בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה. תמן תנינן: המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שאל לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]]: כמה הוא שיעור הכוסות? אמר לו: ילמוד סתום מן המפורש. דתני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{שוליים|יח_ז}}ארבע כוסות של פסח ישנן {{ירו"מ-ביאור|בארבעתם}} רביעית יין איטלקי. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש}} מהו לפנות מן האוצר {{ירו"מ-ביאור|שלא התחיל בו קדם}} כסדר הזה? נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מערב שבת מותר להסתפק ממנה בשבת, ואם לאו אסור להסתפק ממנה בשבת. דברי}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}}. ושוין שלא יגע באוצר {{ירו"מ-ביאור|שלא השתמש ממנו.}} {{שוליים|יח_ח}}אבל עושה הוא שביל {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נכנס ויוצא. אית תניי תני מטלטלים את הדימוע, אית תניי תני אין מטלטלים. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|מאן דאמר}} מטלטלין? במדומע בתרומה טהורה {{ירו"מ-הדגשה|שראויה לכהן}}. ומאן דאמר אין מטלטלין? {{ירו"מ-הוסר|לתרומה}}{{ירו"מ-הדגשה|בתרומה}} טמאה. <span id="דף_פד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> הלכות ירושלמי מסכת שבת, דף פ"ד. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק י"ז הלכה ז'. אומרת המשנה: רבי אליעזר אומר, פקק החלון - כלומר, מה שאנחנו קוראים לו היום חלון הוא הפתח, והפקק החלון הוא מה שסותם את החלון - זמן שהוא תלוי וקשור פוקקים בו, ואם לאו אין פוקקים בו. והחכמים אומרים, בין כך ובין כך פוקקים בו. כל כיסוי הכלים שיש להם בית אחיזה, כלומר יש להם ידית, נתלים בשבת. אמר רבי יוסי, אמאי דברים אמורים? בכיסוי קרקעות; אבל בכיסוי הכלים, בין כך ובין כך נתלים בשבת - כלומר גם אם אין להם ידית אחיזה. שואלת הגמרא: איזהו נגר הנגרר שהותר במדינה? אמר רבי יוחנן: קשור, אף על פי שלא תלוי. אמר רבי יוחנן: משכני חילפי וראני נגר של בית רבי, שהיה קשור אף על פי שלא תלוי - כלומר נגר שבו סוגרים את החלון, היו שמים איזה קרש כדי להחזיק את הדלת, מעין מנגנון כזה. אומרת הגמרא: תנינן בעירובין, למדנו: נגר הנגרר שקשור ולא תלוי, נועלים בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח - כלומר אם הוא לא קשור ולא תלוי - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: המונח במקדש מותר, והנגרר במדינה מותר - כלומר אם הוא קשור, אף על פי שהוא נגרר, אז במדינה גם כן מותר. אמר רבי יוחנן: אתי היחידאה, כלומר רבי אלעזר, דהוא כסתמא כמו חכמים דתמן, ויחידאה דתמן, כלומר רבי יהודה, כסתמא דהוא. רבי יוסי בעי קומי רבי ירמיה: איך עבדינן ודא? אמר ליה: מדאמר רבי יוחנן משכני חילפי וראני נגר של בית רבי שהיה קשור אף על פי שלא תלוי - הדא אמרה, כרבי יהודה עבדינן ודא. כלומר, כך הלכה למעשה נוהגים. אתא רבי חונא ואמר בשם רבי שמואל: הלכה כרבי יהודה, ובלבד שיהיה קשור בדלת - כלומר יכול להיות נגרר, אבל בלבד שיהיה קשור בדלת. רבי ינאי ורבי אמי אמרו בשם... שקשור בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו, כלומר בדבר חזק, לא סתם משהו שאינו מסוגל להחזיק את הנגר הזה. נגר דרבי אלעזר הוה קטיר בגמי, כלומר הנגר של רבי אלעזר היה קשור בעשב, שאינו מסוגל להחזיק אותו. אומרת הגמרא: נשמט החבל מהנגר - אסור. כלומר, ברור גם לפי רבי אלעזר, שאם הוא יתלש אז יהיה אסור לתלות אותו. נקרע החבל מהדלת והוא נשאר קשור לנגר - כלומר אם החבל נקרע מהדלת ועדיין הוא קשור לנגר, לקרש עצמו - ברור שהוא פעם היה קשור. אמר רבי יעקב בר חמא בשם רבנן: מדדהו בראש אצבעותיו, כלומר הוא מחזיק אותו בחבל כדי שייראה לכולם שהוא היה פעם קשור. למדנו במשנה: כל כיסוי הכלים נתלים אם יש להם ידית, כלומר אם יש להם בית אחיזה. אמר רב כהנא ורבי חייא בר אשי בשם רב: הלכה כרבי יוסי, שהוא אומר שדווקא בכיסוי קרקעות צריך בית אחיזה, אבל כיסוי כלים בכלל לא צריך בית אחיזה. אדם הולך בפרק "כל הכלים" - יוצא השם. פרק י"ח הלכה א'. אומרת המשנה: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש - כלומר אם אין מקום ללמוד, מותר לפנות אפילו ארבע וחמש קופות כדי שיהיה מקום לתלמידים - אבל לא את האוצר. הגמרא תסביר מה הכוונה. מפנין תרומת תודה, אף שתרומת תודה מותרת רק לכוהנים, ודמאי ומעשר ראשון שעדיין לא ניטלה תרומתו, ומעשר שני ונגעים שנפדו, ותורמוס יבש, מפני שהוא מאכל לעניים - כלומר כל עוד יש מי שמסוגל לאכול אותם, מותר לטלטלם: תרומה מותרת לכוהנים, דמאי מותר לאכסניה ולעניים, ומעשר ראשון שעדיין לא ניטלה תרומתו וכן הלאה. הגמרא תסביר בדיוק מה החידוש כאן: אם זה מותר למישהו אחד, זה כבר לא מוקצה, ומותר לטלטלו. אבל לא את המעשר ראשון שניטלה תרומתו, ואת המעשר שני ונגעים שלא נפדו, ולא את הלוף ולא את החרדל. אבל רבי שמעון מתיר בלוף, כי הוא אומר שזה מאכל לעורבים. אומרת הגמרא: רבי זירא שאל את רבי יאשיה: כמה הוא שיעור קופה? הרי סתם אומרת המשנה מפנין ארבע וחמש קופות - מה שיעור הקופה? אמר לו: נלמד סתומה מן המפורשת. תנינן תמן: בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמין את הלשכה - כלומר היו מביאים את מחצית השקל, מניחים אותו בלשכה, ואז היו תורמים אותו, לוקחים שלוש קופות שבכל אחת שלוש סאין, ומתוך כל הכסף לוקחים מלוא הסלים האלה, וממלאים אותם, ומהכסף הזה קונים את קרבנות הציבור. רואים מכאן שכל קופה היא שלוש סאין. אומרת הגמרא: תנינן: המוציא יין - כדי מזיגת הכוס. שאל רבי זירא את רבי יאשיה: כמה הוא שיעור כוס? אמר לו: נלמד סתומה מן המפורשת. תנינן: ארבע כוסות של פסח, ישנן בארבעתן רביעית יין איטלקי. כלומר בארבע ביחד יש רביעית. עכשיו, היין הזה מוזגים אותו, ונותנים על כל יחידה שלוש חלקי מים. אם כן, אם יש בארבע כוסות רביעית יין בלבד, אז ביחד יש כאן ארבע רביעיות מזוגות, ואם כן כל כוס היא רביעית. לפעמים מפנים אפילו ארבע וחמש קופות של טבל של דמאי - ומדרש כתוב במשנה. שואלת הגמרא: מהו לפנות מן האוצר כסדר הזה - כלומר אם זה אוצר שלא התחילו בו, חדש, האם מותר להתחיל ולפנות ממנו כזו כמות? אמר... מסתברא דתני: תבואה צבורה - בזמן שהתחיל בה בערב שבת, מותר להספיק ממנה בשבת; ואם לא, לא, לדברי רבי אחא, כי הוא סובר שזו מוקצה. ורבי שמעון מתיר. ושווין שאם לא נגע באוצר - כלומר אם זה אוצר שלא השתמשו בו כלל, גם רבי שמעון מודה שלא ייגע בו - אבל עושה הוא שביל לרגליו, כלומר מותר עם הרגליים להזיז את זה. תנינן: אין מטלטלין מדומע, כלומר אם התערבו חולין עם תרומה - אין מטלטלין. אמר רבי אלעזר: מה שאמרו "מטלטלין" - במדומע בתרומת תודה, כי זה ראוי לכוהנים. אבל מה שאמרו "אין מטלטלין" - מדובר בתרומת מעשר, שלא ראויה לאף אחד, ובאותו שאין בו כדי לעלות - כלומר מדובר שהתרומה הייתה יותר מאחד ממאה, שאין שם מספיק כדי לבטל אותם. אבל באותו שיש בו כדי לעלות, כלומר אם יש שם מספיק כדי לבטל, מותר לטלטל את זה כיוון שזה מותר באכילה. תנו רבנן: מטלטלין תרומת מעשר שהתערבה עם החולין - כלומר, מה נתן עליה רבי אלעזר? בשיש בה כדי לעלות; שאם אין בחולין כדי לעלות - הכל אסור. ואם יש בה כדי לעלות - לרבנן זה מוקצה, כי אסור לתקן בשבת. אבל רבי אלעזר, שאומר "אומרים סאה שנפלה היא הסאה שעלתה" - הוא סובר שהתרומה ניכרת כאילו לא נתערבה ממש. אין כאן תיקון, סך הכול הרים אחד - אותו אחד שנפל - ולכן השאר אינו מוקצה. זאת אומרת, דוקא רבי אלעזר, שהוא סובר "אומרים סאה שנפלה היא הסאה שעלתה", לפי שיטתו מותר לתקן ביום טוב, כיוון שמבחינתו זה כאילו ניכר, ואין כאן עניין של תיקון ממש. אמר רבי אלעזר: אדם עומד בערב שבת ואומר "הרי זה תרומה למחר" - כלומר מותר לאדם לעמוד בערב שבת ולומר: מחר זה יהיה תרומה. אבל אדם לא עומד בשבת ואומר "הרי זה תרומה למחר" - כלומר מותר להגיד ביום חול שמחר זה יהיה תרומה, כי בעצם קריאת השם היא עיקר התיקון, ומה שעושה אחר כך בשבת הוא רק הפרשה - להביא לידי ביצוע את מה שתיקן קודם. לכן לעמוד בשבת ולומר את זה אסור, כי זה בעצם עיקר התיקון. רבי יוסי בר ביבון אומר: אין אדם עומד בערב שבת ואומר "הרי זה תרומה למחר" - הוא אומר שאי אפשר, כי הוא סובר שגם ההפרשה היא תיקון. תנתה מתניתא פליגא על רבי יוסי בר ביבון, דתנן: לגין טבול יום - עכשיו טבול יום, יש לו דין של שני. אם הוא מילא אותו מן החבית של מעשר, שהוא טבל - הרי טבל הוא חולין, ובעצם טבול יום, שהוא שני, לא מטמא את החולין; יש כאן חולין שהם שני בלבד. אבל אם הוא אמר "הרי זה תרומה למחר משתשקע" - אז זה תרומה למחר, הכל בסדר, כי הרי טבל לא נפסל בטבול יום, ולמחרת שיחול שם התרומה - זה כבר היה אחר בין השמשות, וממילא זה כבר טהור. אבל אם אמר "הרי זה עירוב מעכשיו" - לא אמר כלום, ואפילו אם אמר "זה עירוב" סתם - לא אמר כלום, כי הרי העירוב קונה בין השמשות, כלומר לפני השקיעה, לפני צאת הכוכבים - אז זה עדיין היה טבל. מכל מקום רואים שיכול לקרוא שם למחר, שכן הוא אומר "זה יהיה תרומה למחר", ואומרים שזה טהור, כיוון שהלגין הזה למחרת כבר עבר עליו - הוא כבר לא טבול יום, הוא כבר היה טהור, ולכן התרומה חלה. תרתה גמר: פתר לשעבר - כלומר כל מה שהמשנה מדברת כאן, זה בדיעבד. אם הוא עשה את זה, זה בסדר, אבל לכתחילה אסור. תנתה גמר, ותני רבי חייא: עומד אדם בערב שבת ואומר "מה שאני עתיד להפריש - יהא תרומה". הרי כאן מדובר "עומד בערב שבת ואומר" - זה לכתחילה, ולא לשעבר. אי תיכלי למימר "לשעבר"? תנתה גמר: לאחר ששמע רבי יוסי בר ביבון את דברי רבי חייא, חזר בו רבי יוסי בר ביבון מהא דקאמר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פד עמוד א''' {{שוליים|יז_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שבעה עשר#דין-יז_כב|מותר לנעול דלת בנגר הקשור בחבל, ובלבד שהחבל תלוי ולא נגרר על הארץ]]''' * '''מקור:''' "בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו. ניגרייא דרבי אלעזר (בן פדת) הוה קטיר בגמי, נשמט (הנגר מהחבל) אסור, נקמז נקרע (החבל מהדלת ונשאר קשור לנגר), רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבנן, מדדהו בראשי אצבעותיו (שמחזיק בחבל " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי שהתירו בכל הכיסויים לרבותא, וכן הלכה למעשה בקשירת נגר בגמי התלוי, כדעת רבי אלעזר בן פדת ורבנן שהצריכו שיהא ניכר וניגרר בראשי אצבעותיו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קא-ב-א|בבלי עירובין קא ב — אבן שקשורה באגד (חבל) על פי החבית או הדלי, מותר לטלטלה ולסלקה בשבת אף שאינה בסיס לדבר האסו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק עשירי#קב-א-א|בבלי עירובין קב א — מותר לגרור נגר הנגרר (שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ) אף במדינה ולא רק בחנות]] {{שוליים|יח_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_א|מותר לפנות אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ותבואה מבית שרוצה להשתמש בו, מפני הכנסת אורחים או ביטול בית המדרש]]''' * '''מקור:''' "אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שלג סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שלג סעיף א, שמתירים טלטול מרובה מפני צורך זה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#ל-א-ו|בבלי ביצה ל א — אין מתחילין להוציא תבואה מן האוצר בתחילה ביום טוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-א|בבלי ביצה לו א — אין לגמור סידור האוצר כולו בשבת או ביום טוב, שמא יבוא להשוות גומות]] {{שוליים|יח_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ב|אין להזיז בשבת "אוצר" (ערימת פירות/תבואה גדולה המיועדת לאחסון) מפני שטלטולו הוא כבנין וסתירה]]''' * '''מקור:''' "אבל לא את האוצר." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה ב, שו"ע או"ח סימן שלג סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שאסור לפנות את האוצר בשבת, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שלג סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-א|בבלי ביצה לו א — אין לגמור סידור האוצר כולו בשבת או ביום טוב, שמא יבוא להשוות גומות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמיני#פא-ב-ב|בבלי שבת פא ב — אסור לנקביו לפנות בשדה ניר בשבת, שמא יטול עפר ממקום גבוה וישווה בו גומא במקום נמוך]] {{שוליים|יח_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ג|מותר לפנות בשבת תרומה טהורה מפני הדליקה (או לצורך המקום)]]''' * '''מקור:''' "מפנין תרומה טהורה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שמפנין תרומה טהורה, כדברי הרמב"ם בהלכות שבת פרק כה הלכה כ * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכז-ב-א|בבלי שבת קכז ב — תרומה המונחת ביד ישראל בשבת מותרת בטלטול הואיל וראויה לאכילת כהן]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמב-א-ז|בבלי שבת קמב א — מטלטלים אוכלין טמאים כדי להגיע לטהורים שמתחתם, רק כשהם פירות המיטנפים ואין אפשר לשדותם ולנ]] {{שוליים|יח_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ד|מותר להטמין בשבת בדמאי, מעשר ראשון שניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שנפדו, ותורמס יבש, ואין להטמין בטבל ובמעשרות והקדש שלא נפדו]]''' * '''מקור:''' "ודמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והתורמס היבש, מפני שהוא מאכל לעניים. אבל לא את הטבל, ולא את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביא הרמב"ם בהלכות שבת פרק כה הלכה יט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכז-ב-ב|בבלי שבת קכז ב — מותר לטלטל בשבת דמאי אף שאינו ראוי לו באיסור, מפני שאם ירצה יכול להפקיר נכסיו ולהיות עני ו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכז-ב-ה|בבלי שבת קכז ב — מערבין עירוב תחומין בתורמס יבש בלבד, ולא בלח, שכיון שהוא מריר אין הבהמה אוכלת אותו]] {{שוליים|יח_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ה|אין לגבל לוף וחרדל בשבת לכתחילה, אלא אם מיועד למאכל עורבים]]''' * '''מקור:''' "לא את הלוף ולא את החרדל. רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. גמ : רבי זעירא שאל לרבי יאשיה: כמה הוא שיעור הקופות? אמר לו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שח סעיף כט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא ~ רבן שמעון בן גמליאל: תנא קמא אוסר לגבל לוף וחרדל בשבת; רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים * '''הכרעה:''' נפסק כרבן שמעון בן גמליאל, שהלוף מותר לגבלו בשבת מפני שהוא מאכל לעורבים, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק תשיעי#קיג-ב-ז|בבלי בבא מציעא קיג ב — אין נותנים לוף לפני עופות בשבת, אך רבן שמעון בן גמליאל מתיר מפני שהוא מאכל לעורבים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ב-א-ד|בבלי ביצה ב א — מותר להגביה מהשולחן עצמות וקליפין בשבת, ואף לסלק את כל הטבלא ולנערה מהם]] {{שוליים|יח_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ז|כל אחת מארבע כוסות של פסח חייבת להיות בשיעור רביעית יין]]''' * '''מקור:''' "ארבע כוסות של פסח ישנן (בארבעתם) רביעית יין איטלקי. תנן: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש מהו לפנות מן האוצר (שלא התחיל בו קדם) כסדר הזה? נישמעינה מן הדא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה ט, שו"ע או"ח סימן תעב סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן שכל כוס מארבע הכוסות צריכה רביעית, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני נזיר/פרק שישי#לח-א-ב|בבלי נזיר לח א — שיעור כל אחת מארבע כוסות בליל הסדר הוא רביעית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק עשירי#קח-ב-א|בבלי פסחים קח ב — השותה ארבע כוסות של פסח בבת אחת יצא ידי חובת יין ולא יצא ידי חובת חירות]] {{שוליים|יח_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ח|מותר לטלטל בשבת חולין שנתערבו בתרומה טמאה (דימוע)]]''' * '''מקור:''' "אבל עושה הוא שביל ונכנס ויוצא. אית תניי תני מטלטלים את הדימוע, אית תניי תני אין מטלטלים. אמר רבי אלעזר (בן פדת) מאן דאמר מטלטלין? במדומע בתרומה טהורה שראויה לכהן. ומאן דאמר אין מטלטלין? בתרומה טמאה. ו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה טו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' תנא קמא (אין מטלטלין) ~ רבי (מטלטלין תרומה טמאה שנתערבה בחולין) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי שמטלטלים, שכן תרומה טמאה עוד מוסיפה איסור ואין בה משום ביטול מצווה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק כו הלכה טו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#ל-א-ו|בבלי ביצה ל א — אין מתחילין להוציא תבואה מן האוצר בתחילה ביום טוב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-א|בבלי ביצה לו א — אין לגמור סידור האוצר כולו בשבת או ביום טוב, שמא יבוא להשוות גומות]] </div> a2jo0gc0jbgr9yx8zwqm872a95b7tvo 106 1754992 3078513 3078361 2026-08-21T14:12:46Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078513 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק שמונה עשר — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פד עמוד ב<span class="yerum-runnum">172</span></div> ובאותו {{ירו"מ-הוסר|שיש}}{{ירו"מ-הדגשה|שאין}} בו כדי להעלות, אבל באותו {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|שיש}} בו כדי להעלות {{ירו"מ-הדגשה|מטלטלין. תנו רבנן: מטלטלין תרומה טמאה}} {{ירו"מ-ביאור|המעורבת}} {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|עם החולין}}. מאן תנא {{ירו"מ-הוסר|מטלטלין}}{{ירו"מ-הדגשה|להא}}? [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, {{ירו"מ-הוסר|דתנן}}{{ירו"מ-הדגשה|ובשיש בה כדי להעלות. שהרי אם אין בחולין כדי להעלות, לדברי הכל אסור. ואם בשיש בה כדי להעלות, לרבנן זה מוקצה שאסור לתקן}} בשבת. אבל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אומר: סאה שנפלה היא סאה שעלת{{ירו"מ-הדגשה|ה, שהתרומה הטמאה כאילו ניכרת, אין כאן תיקון ומותר להרים בשבת, וממילא השאר אינו מוקצה}}. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: אדם עומד מערב שבת ואומר: הרי זו תרומה למחר. ואין אדם עומד בשבת ואומר: הרי זו תרומה למחר. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אומר: אין אדם עומד ערב שבת ואומר: הרי זה תרומה למחר. מתניתא פליגא על רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים|יח_ט}}לגין טבול יום ומילאהו מן החבית מעשר טבל, אם אמר: הרי זה תרומה למחר, משתחשך הרי זה תרומה למחר. {{ירו"מ-הדגשה|שטבל לא נפסל בטבול יום ולמחרת כשיחול שם תרומה כבר היה הערב שמש}}. אם אמר: הרי זה עירוב, {{שוליים|יח_י}}לא אמר כלום. {{ירו"מ-הדגשה|שהערוב קונה בין השמשות ואז היה עדיין טבל. מכאן שיכול לקרא שם למחר}}. פתר לה לשעבר {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד,}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל לכתחילה אסור}}. והתני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|עומד אדם בערב שבת ו}}אומר {{ירו"מ-הדגשה|מה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה}}. אית לך מימר לשעבר? {{ירו"מ-הדגשה|לאחר ששמע את דברי}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] חזר בו רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] מהדא. <span id="דף_פה_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פד עמוד ב''' {{שוליים|יח_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_ט|האומר "טבל זה יהיה תרומה למחר" - חל מיד למחרת עם הערב שמש ואינו נפסל בטבול יום]]''' * '''מקור:''' "לגין טבול יום ומילאהו מן החבית מעשר טבל, אם אמר: הרי זה תרומה למחר, משתחשך הרי זה תרומה למחר. שטבל לא נפסל בטבול יום ולמחרת כשיחול שם תרומה כבר היה הערב שמש. אם אמר: הרי זה עירוב," * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ח, הלכה יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהוראת הירושלמי, שכן טבול יום פוסל רק כשהוא חל בשעת מגעו, ולמחרת כשחל שם התרומה כבר עבר הערב שמש והוטהר; כך פסק הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין פרק ח הלכה יח {{שוליים|יח_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_י|האם ניתן להתנות ולומר בערב שבת "מה שאני עתיד להפריש למחר יהיה תרומה" לכתחילה]]''' * '''מקור:''' "לא אמר כלום. שהערוב קונה בין השמשות ואז היה עדיין טבל. מכאן שיכול לקרא שם למחר. פתר לה לשעבר (בדיעבד,) אבל לכתחילה אסור. והתני רבי חייה: עומד אדם בערב שבת ואומר מה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה. אית לך " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק ו, הלכה טז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' יוסי ברבי בון (לפני חזרתו) ~ ר' חייה: האם ההיתר הוא לכתחילה או רק בדיעבד לשעבר * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חייה שניתן להתנות כן לכתחילה, שהרי ר' יוסי ברבי בון עצמו חזר בו לאחר ששמע דבריו * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לו-א-ג|בבלי עירובין לו א — מי שאמר "עירבו לי בזה" בלי לפרש סוג העירוב ביום שהוא קודש וחל אחריו חול, עירובו כשר וחל]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שלישי#לו-א-ד|בבלי עירובין לו א — ספק בין השמשות: אם היום חול ולמחר קודש אין העירוב חל מספק, ואם היום קודש ולמחר חול אין הקד]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פה עמוד א<span class="yerum-runnum">173</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|מה שהפריש בשבת על פי תנאי שעשה. תני מטלטלה אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה}}. מאי כדון {{ירו"מ-הדגשה|איך}} {{ירו"מ-ביאור|יתכן, הרי היא מוקצה?}} {{ירו"מ-הדגשה|כשמתנה: אם}}{{ירו"מ-הוסר| מכבר לשאפרשנה הגע עצמך}} {{ירו"מ-הוסר|שהיתה}}{{ירו"מ-הדגשה|היתה}} תרומה טהורה {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} {{ירו"מ-ביאור|מה שישאר בידי}} {{ירו"מ-הדגשה|הרי זו תרומה}} מכבר לכשאוכלנה. {{ירו"מ-הדגשה|לשאר וכשיאכל הוברר שמא שנשאר בידו זה התרומה}}.{{ירו"מ-הוסר|הגע עצמך}} {{ירו"מ-הוסר|שהיתה}}{{ירו"מ-הדגשה|היתה}} תרומה טמאה {{ירו"מ-הדגשה|שאינו יכול להזיזה אחר שיפרישה, אומר}} {{ירו"מ-ביאור|מה שישאר בידי}} {{ירו"מ-הדגשה|הרי זו תרומה}} מכבר לכשאניחנה בזוית. {{ירו"מ-הוסר|תני מטלטלין אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה }}אמר רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: הדא אמרה {{שוליים|יח_יא}}טבל שיש עליו תנ{{ירו"מ-הדגשה|א}}י {{ירו"מ-הדגשה|שחלק ממנו יהיה תרומות ומעשרות}} מותר לטלטלו. כיצד עושה? נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר. תני: מטלטלין החרדל מפני שהוא מאכל יונים, ואת החצב מפני שהוא מאכל צבאים, ואת הזכוכית מפני שהוא מאכל נעמיות. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן: אם כן יטלטלו הזמורות מפני שהפילין אוכלין אותן. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. מה אנן קיימין? אם בשיש לו מאותו המין ואותו המין מצוי בשוק, דברי הכל מותר. אם בשאין לו מאותו המין ואין אותו המין מצוי בשוק, דברי הכל אסור. אלא {{ירו"מ-הוסר|כינן}}{{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הדגשה|אנן}} קיימין {{ירו"מ-הוסר|בשיש}}{{ירו"מ-הדגשה|בשאין}} לו מאותו המין {{ירו"מ-הוסר|ואין אותו}}{{ירו"מ-הדגשה|ואותו}} המין מצוי בשוק? רבנן אמרין: מכיון שאין {{ירו"מ-הוסר|אותו המין מצוי בשוק כמי שאין }}לו מאותו המין, {{ירו"מ-הדגשה|אסור}}. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אמר: מכיון {{ירו"מ-הוסר|שיש לו מאותו המין כמי }}שאותו המין מצוי בשוק, {{ירו"מ-הדגשה|כמי שיש לו מאותו המין}}. אמר רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לא אתייא אלא כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} דאמר: עולין היינו עם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי לחמת גרר, והיה אומר לנו {{שוליים|יח_יב}}בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שנייא היא הכא, שהוא ככסא. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יח_ב|ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יח_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יח_יג}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן, ואם לאו אין מטלטלים אותן. {{שוליים|יח_יד}}כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו ושירדו. תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתיכנס. {{שוליים|יח_טו}}ומדדין עגלים וסייחים ברשות הרבים. <span id="דף_פה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו מדברים על ירושלמי מסכת שבת, דף פ"ה. '''ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף.''' '''רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים.''' ואלו הן מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. '''וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי''', שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. '''רבי שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מפני שהוא מחרך.''' '''עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה.''' '''רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה.''' שואלת הגמרא כיצד מתפרשת המשנה. אומרים רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור משני צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. אמר שמואל בשם רבי זירא: זו שיטת רבי יוסה. אמר רבי יוסה: הוה סברינן מימר, מה פליגין רבי יוסה ורבנן, בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה שאמר שמואל בשם רבי זעירא שזו שיטת רבי יוסה, הדא אמרה אפילו מחיצה של מים היא המחלוקת. '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך.''' בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי הכריז בשוקי דארמאי: כל מאן דעביד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: סכנה היתה. אם היתה סכנה, אפילו רבי אמי יטפי. ולא כן תני, כל דבר שיש בו סכנה אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל אחד מהם סלע, ולאיפרכוס שלהן חמישים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי היה במגורה דרבי יונה, נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייה בעי מטפייתה ולא שבקיה. אמר ליה: בגדך מדלי. אמר לו: אין. ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מינה. '''אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו.''' ולא כן תני, ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו? תמן אין לו צורך בעשבים, ברם הכא יש לו צורך כיבוי. '''כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה. ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך.''' '''אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני אני לו מחטאת.''' אתייא כדמר רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו, ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. '''ועל צואה של קטן''' - ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תיפתר באילין רכיכה, שלא יבואו לידי מירוח. '''ועל עקרב שלא תישך, מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת.''' רבי עולא אמר: שמונה עשר שנין עביד הוי בהדא ערב ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עובדיא, אמר: גליל גליל, שנאת התורה סופך לעשות במסיקין. '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים.''' שואלת הגמרא איך יודעים אם עשה לצורכו או לצורך ישראל. נשמעינה מן הדא דשמואל: איקבל גבי חד פרסיי, איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה, והפך שמואל אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו, ידע דלא בגיניה אדלקה, והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא: הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שנייא היא, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל אפוי? אמרו לו: מה אנו לירד? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרין אנו לירד. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. כן, אומרת הגמרא הפריש בשבת על פי תנאי שעשה, כלומר בערב שבת עשה תנאי מה שהפריש. אז תני יש בה את השומרת מטלטלה, אחת תרומת תורה ואחת תרומת טמאה. שואלת הגמרא מה איכא, דונא זה יתכן? הרי זה מוקצה. אומרת הגמרא כשהוא מתנה אם היא תרומת תורה, אז הוא אומר מה שיישאר בידי הרי זה תרומה מכבר לכשאוכלנה לשאר. כלומר כשהוא יאכל את השאר מה שיישאר לו ביד אז זה תרומה. ואז כשהוא יאכל באמת יתברר שמה שנשאר ביד זה תרומה. עכשיו, אם זו תרומת טמאה שהרי הוא לא יכול להזיז אותה אחרי שהוא הפריש, אז הוא אומר הרי זו תרומה מכבר לכשאני אכינה בזווית. כלומר זה יהיה שם תרומה רק אחרי שאני אניח את זה בצד. ואז הוא אוכל ומה שנשאר לו ביד הוא מניח את זה בצד, ואז זה נהיה תרומה. אמר רבי זירא, מכאן אתה יכול להבין שטבל שיש עליו תנאי, כלומר הוא התנה מערב שבת שיש עליו תנאי שחלק ממנו יהיה תרומה ומעשרות, אז מותר לטלטלו בשבת, למרות שבעצם טבל רגיל אסור לטלטל. כיצד הוא עושה? נותן ממנו במקצתו ואוכל את השאר. כן, ואתה אומר, תני מטלטלין חרדל מפני שהוא מאכל יונים, ואת החצב מפני שהוא מאכל צבאים, ואת הזכוכית מפני שהוא מאכל נעמיות. כן, זה מאכל, למה דווקא? זאת אומרת הנעמיות אוכלות את זה, דהיינו שהן אוכלות את זה כי זה עוזר להם לעכל. כן, לא, באמת הן מעכלות את זה, פשוט משמש שגם אוכלות אבנים כדי שזה יטחן להם את מה שהם אוכלות בקיבה. אמר רבי יונתן אמר רבי נתן: אם כן יטלטלו דוסמות מפני הפילים שהרי הפילים אוכלים אותם. כן, אז כל דבר יהיה מותר. כן, אבל גם לומר מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. אומרת הגמרא, מאן אינון? אם יש לו מאותו המין ואותו המין מצוי בשוק, נניח שיש לו פילים ופילים מצויים בשוק, אז הרי הכל שיהיה מותר. כלומר זה גם אצלו יש וגם מצוי בשוק, לכולם יש, אז ברור שיהיה מותר. ואם אין לו מאותו המין ואין אותו מין מצוי בשוק, כלומר המין הזה לא מצוי באזור שלו וגם לו אין, אז הרי הכל אסור. אלא כי אנן קיימין, ושאין לו מאותו המין אבל זה מצוי בשוק, כלומר לו עצמו אין, אבל אנשים מחזיקים כאלה בעלי חיים. אז רבנן אמרין מכיוון שאין לו מאותו המין אז אסור, ולענין האומר, מכיוון שאותו המין מצוי בשוק אז כמי שיש לו מאותו המין ומותר. אנחנו בפרק י"ח הלכה ב'. אומרת המשנה: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם נתקנה למאכל בהמה מטלטלים אותם, ואם לאו אין מטלטלים אותם, כי זה מוקצה. כופין סל לפני האפרוחים כדי שיעלו ושירדו. כן, הגמרא תשאל, לכאורה זה נעשה בסיס - אתה מבטל את מהיכנו? כן, כי ברגע שהתרנגולים עולים עליו אז זה כבר נהיה מוקצה. אנחנו רואים את זה בגמרא, תרנגולת שברחה דוחים אותה עד שתיכנס. ומדדין עגלים, מושכים בשתי הרגליים, אסור להגביה אותם, מותר לדדות אותם. והאישה מדדה את בנה, כן, כלומר רגל פה ומרימה רגל, מניחה רגל, אבל לא להגביה אותו. אמר רבי יהודה: מתי? בזמן שהוא נותן רגלו אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר אסור. ואמרנו במשנה חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם נתקנה למאכל בהמה מטלטלים אותם, ואם לאו אין מטלטלים אותם. אמר רבי זירא: לא אתיא אלא כרבי חנינא. דאמר רבי חנינא: עולין היינו למרביא ללכמת גרר, והיה אומר לנו בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרים לטלטל למחר. כן, כלומר שדי בהכנה כזאת של לברור את זה כדי שלא יהיה מוקצה. אמר רבי יוסי: שאני היה לך בחבילי עצים שהוא ככיסא ויכול לישב עליהם, אבל אבנים אולי התנא שלנו סובר שלא די בלברור וצריך מעשה של ממש, אבל זה לא דומה. כן, המשנה שלנו פה מדברת על עצים, וחבילי עצים הם ראויים לישיבה כמות שהם. כן, אז אולי בהם התנא סובר שדי בהכנה כזאתי קטנה, אבל באבנים אולי הוא דורש מעשה ממש. כן, זה שונה. הייתי אומר בעל זה עבדינן חבילה - קש וקש לא כמפוזר הוא, הרי קש לא ראוי לישיבה. כן, אבל וכן דרוש - די במחשבה. אז אם כן, באמת כנראה שאותו תנא שאמר שבאבנים די במחשבה, שזה רבי, אז הוא התנא שאמר את המשנה שלנו שגם בקש די במחשבה. ואתה גמר בעית אם פליגא על מאן דאמר שכל המיוחד לאיסור אסור, כלומר בסיס דבר אסור אסור. כן, דתנינן: האבן שעל פי החבית מטה על צידה והיא נופלת. כן, למרות שבעצם המכסה של החבית הופכת להיות בסיס לאבן. ואיך מותר להזיז את החבית? למרות שאחרי שהאבן נופלת - כן, אפילו אחרי שהאבן נופלת - איך מותר להזיז את החבית? הרי החבית נעשתה בסיס לאבן. אמר רבי אבא אמר בשם רבי חייא בר אשי: תיפתר בשוכח. כלומר זה לא בסיס דבר אסור, אלא רק אם הוא מניח בכוונה. אבל כאן מדובר שהוא שכח. כלומר אם הוא שכח את האבן, אז בעצם כל עוד שהאבן על החבית זה אסור, אז הוא מטה אותה והאבן תיפול, ואחרי זה כבר מותר להזיז את החבית, כי בעצם החבית לא הפכה להיות בסיס דבר אסור. ואומרת הגמרא, מתניתין פליגא על מאן דאמר כל המיוחד לאיסור אסור. כן, כל מי שאומר שבסיס דבר אסור אסור. מה הראיה? דתנין: כופין סל לפני אפרוחים שעלו וירדו. ותניא: אלה, אם עלו מאליהן והיו שם בין השמשות, אסור לטלטלה גם אחרי שהם ירדו. כן, למה? והרי הסל הוא לא מיוחד לאפרוחים. אז למה הוא נאסר? כן, רואים מכאן שגם דבר שלא מיוחד תמיד לאיסור, גם כן הוא נאסר. כן, זו הכוונה. כלומר בסיס דבר אסור, יש דעה שאומרת שזה רק דבר שהוא מיוחד לזה. כן, אז פה אתה רואה שהסל הרי הוא לא באמת לאפרוחים, אבל וכן אם היו עליו בין השמשות הוא נאסר. אז אומרת הגמרא, אמר רבי חנינה, אמר רבי בון בר חייה, אמר רבי זירא: תיפתר בסל מאוס. כן, כלומר, לא מדובר כאן בסל רגיל שבאמת אדם לא מפקיר את הסל שלו בשביל אפרוחים, זה לא מיוחד לאפרוחים, אלא פה מדובר בסל מאוס שלא אכפת לו שיישאר מיועד לאפרוחים לתמיד. כן, אז באמת דבר כזה כולם מודים שהוא יהיה בסיס דבר אסור. אמר לואת אני ארשה, אפילו שער אפילו תרקב, כן? וזה יתלחמם ארצה ותרקב מעושינן. כן, אז בוודאי בן אדם לא מפקיר את זה בשביל האפרוחים שלו, כן? אבל בכלל אתה רואה שזה נעשה בסיס דבר אסור וזה אסור כל השבת. חוזר לכתחילה, כי במשנה, אין מיילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין אותה, ומיילדין את האישה בשבת וקוראין לה חכמים בכל מקום, ומחללין עליה את השבת וקורעין את הטיבור. רבי יוסי אומר: אף חותכין את הטבור וכל צורכי מילה עושין בשבת. אומרת הגמרא, למדנו במשנה אין מיילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדים אותה. איזה הוא סעוד? מה זה נקרא סעוד? מביא עין ונוסך לתוכו תמו של ולד, כן? כדי שהוא יוכל לנשום, ונותן ידו למטה ומקבל את הוולד שלא ייפול בחוזקה, כן? באמת, בבהמות יש שם איזו נקודה שברגע שהרגל של הוולד נוגע שם אז הבהמה קורעת, כדי שהוא לא ייפול ממקום גבוה, כן? אבל אם זה לא קורה, כלומר אם במקרה בבהמה הזאת יש לה בעיה או משהו כזה, אז אם היא לא קורעת אז בעצם מותר להחזיק את הוולד שלא ייפול על הרצפה, ושומט את דדיה ונותן תוך פיו, עוזר לו כדי שיינק. רבן שמעון גם אומר, אף מרחמין על הבהמה ביום טוב. כיצד עושין? מה זה נקרא לרחם על הבהמה? נותן גוש של מלח על הרחם, ואז היא רוצה להניק את הוולד, היא מרגישה כאב והיא רוצה להניק. תנן, ומיילדין את האישה וקוראים לה חכמים בכל מקום. אומרת הגמרא, כי עדי תנין לנתמן ההולכים להעיד את החודש, הרי הם כבני עיר שיש להם אלפיים אמה לכל רוח. כן, הרי תיקנו שמישהו הולך להעיד את החודש, אז בהתחלה הוא היה נשאר במקום שלו ואסור לו ללכת יותר מארבע מאות אמה מהמקום שלו, אבל לאחר מכן הקלו שיהיה מותר להם להסתובב בכל העיר. יותר מאוחר גם הקלו שיהיה להם אלפיים אמה, כלומר ממש כמו בני עיר, הקלו עליהם. אבל מה שהמשנה שם אומרת זה לא זה בלבד, אלא אפילו חכמה בעל העדה. כן, אתה רואה כאן שחכמה הקלו עליה שתהיה כמו בני עיר שאליה הגיעה. אומרת הגמרא, תנן ומחללין עליה את השבת. שמואל אמר: מה הכוונה מחללין את השבת? עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז. כלומר, אפילו שבקיץ, שיא הקיץ, אז כיוון שהיא יולדת ויש בה סכנה וקר לה, אז מותר להדליק מדורה אפילו בתקופת תמוז. וקורעין את הטיבור, כעדה, אמתי דבר כפרה נפקא מיילדה. הלכה לילד איזו ישראלית בשבת, היא באה ושאלה את רבי: האם מותר לחתוך את חבל הטבור? אמר לה: לכי תשאלי איתה, את המיילדות שיש שמה. אמרה ליה: ליכא חיתה, אין לי ילדת אחרת. אמר לה: טוב, אז עבידי כמנהגיך, תעשי כמו שאת רגילה, או כמנהג המקום. אמרה לו: ליכא מנהג, לא, כן, שאין אף אחד שעשה פה את זה לפני כן ואני לא יודעת בדיוק מה המנהג. אמר לה: איזיל וחתכי כרבי יוסי, אם כך תיסמכי על רבי יוסי ותחתכי. תנא רבי יוסי אומר: אף חותכין וכל צורכי מילה עושין בשבת. ואומרת הגמרא, כן עתידין, כל צורכי חיה נעשין בשבת. כן, לא רק צורכי מילה, כן? כי אנחנו מדברים פה על לידה, לא על המילה. אז חותכים את הטיבור ועושים כל צורכי מילה בשבת. תני, השלייה בשבת, העשירים טומנים אותה בשמן ועניים טומנים אותה בתבן ובחול. ולאחר שבת, עני ועשיר טומנים אותם בארץ כדי ליתן עירבון לארץ, כן? כאילו קוברים חלק, כן, כאילו עירבון שלעתיד לבוא. חבל מעל עשרים, אז כל הגוף יבוא. אז מה זה "הדרן עלך פרק"? ... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פה עמוד א''' {{שוליים|יח_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יא|מותר לטלטל טבל שהתנה עליו להפריש ממנו תרומות ומעשרות באופן שיוכל לאכול מהשאר]]''' * '''מקור:''' "טבל שיש עליו תנאי שחלק ממנו יהיה תרומות ומעשרות מותר לטלטלו. כיצד עושה? נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר. תני: מטלטלין החרדל מפני שהוא מאכל יונים, ואת החצב מפני שהוא מאכל צבאים, ואת הזכוכית מפני שהוא מאכל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הסוגיה שהתנאי מועיל להתיר טלטול, וכן פסק הרמב"ם {{שוליים|יח_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יב|אבן שמייחדים לכיסוי צואה מותרת בטלטול בשבת]]''' * '''מקור:''' "בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר. אמר רבי יוסה (אסי): שנייא היא הכא, שהוא ככסא. מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כא, שו"ע או"ח סימן שח סעיף כא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסה/אסי שהברירה מועילה כאן שהאבן משמשת כמושב-כסא, ולכן מותר לטלטלה בשבת; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-א-ב|בבלי שבת נ א — מוכר בהמה לחברו בשבת אינו צריך לקשור או לחשב בפועל, אלא רואה כאילו קשר וסגי בכך]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#נ-א-ג|בבלי שבת נ א — היושב על גבי מטה לשומרה מותר לטלטל את המעות שעליה אף שלא קישר ולא חישב עליה מבעוד יום]] {{שוליים|יח_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יג|חבילות קש, עצים או זרדים - האם מותר לטלטלן בשבת]]''' * '''מקור:''' "חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן, ואם לאו אין מטלטלים אותן." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יח, שו"ע או"ח סימן שח סעיף כח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי: אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן, ואם לאו אין מטלטלים אותן, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-א-ז|בבלי שבת קכח א — חבילות קש/עצים/זרדים שלא הותקנו למאכל בהמה - מטלטלים רק אם ניטלות ביד אחת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-א-ח|בבלי שבת קכח א — חבילי עשבים שהוכנסו למאכל בהמה מותר להסתפק מהן בשבת ליטלן ולאוכלן, ובלבד שלא יטול בכלי]] {{שוליים|יח_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יד|מותר לכפות סל לפני אפרוחים כדי שיעלו וירדו ממנו, ולדחוף תרנגולת שברחה עד שתיכנס]]''' * '''מקור:''' "כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו ושירדו. תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתיכנס." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כה, שו"ע או"ח סימן שח סעיף לט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע הביאו דין זה כפשוטו, שהטלטול נעשה בגרמא ולא באיסור מלאכה גמורה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק רביעי#לד-ב-ה|בבלי ביצה לד ב — הבא לתקן כלי בשבת באיסור, אם עבר ותקנו - הכלי מתוקן ומותר להשתמש בו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק חמישי#לו-א-ז|בבלי ביצה לו א — מותר לפרוס מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת להגן מפני החמה או מפני הגשמים, ובלבד שלא יתכוון ]] {{שוליים|יח_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_טו|מותר להדדות עגלים, סייחים וילדים ברשות הרבים בשבת]]''' * '''מקור:''' "ומדדין עגלים וסייחים ברשות הרבים. והאשה מדדה את בנה. אמר רבי יהודה (בר עילאי)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כו, שו"ע או"ח סימן שח סעיף מ * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כפשט הירושלמי שמדדים עגלים וסייחים ברה"ר והאשה מדדה את בנה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-ג|בבלי שבת קכח ב — מבטל כלי מהיכנו הוא איסור דרבנן, ולכן במקום שאי אפשר בפרנסה מביאים כרים וכסתות ומניחים תחת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-ה|בבלי שבת קכח ב — תרנגולת שברחה מותר לדחותה עד שתיכנס למקומה, אך אין מדדין אותה (להעבירה ברגליה קימעא קימעא)]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פה עמוד ב<span class="yerum-runnum">174</span></div> והאשה מדדה את בנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|יח_טז}}אימתי? בזמן שהוא נוטל רגלו אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר, אסור. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלים אותן. אמר}} רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לא אתייא אלא כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|עולין היינו עם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|לחמת גרר, והיה אומר לנו: בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר}} {{ירו"מ-ביאור|שדי בהכנה כזו.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|שנייא היא הכא בחבילי עצים, שהוא ככסא ויכול לישב עליהם. אבל אבנים, אולי לתנא שלנו לא די בלברור וצריך מעשה של ממש}}. התיב רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: והתנינן: חבילי קש. וקש לאו כמפוזר הוא {{ירו"מ-הדגשה|ואינו ראוי לישיבה, ואף על פי כן די במחשבה}} {{ירו"מ-ביאור|אם כן אף באבנים די במחשבה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי.}} מתניתין פליגא על מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: כל המיוחד {{ירו"מ-ביאור|בסיס}} לאיסור, אסור. דתנינן {{שוליים|יח_יז}}האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת. {{ירו"מ-הדגשה|ואיך מותר להזיז את החבית אף אחר שהאבן נופלת, והרי החבית נעשתה בסיס לאבן}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב חייה בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פתר לה בשוכח {{ירו"מ-הדגשה|שאינו נעשה בסיס אלא במניח בכוונה}}. {{ירו"מ-הוסר|ממתניתין}}{{ירו"מ-הדגשה|מתניתין}} פליגא על מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: כל המיוחד לאיסור, אסור. דתנינן: כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו. ותני עלה: עלו מאיליהן {{ירו"מ-ביאור|והיו עליה כל בין השמשות}} אסור לטלטלה אף אחר {{ירו"מ-הדגשה|שירדו. והרי אין הסל מיוחד לאפרוחים, ולמה הוא נאסר? אמר}} רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תיפתר{{ירו"מ-הדגשה|בסל}} {{ירו"מ-הוסר|במאוס}}{{ירו"מ-הדגשה|מאוס}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא אכפת לו שישאר מיועד לאפרוחים}}. אמר לו: והתני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: אפילו סאה, אפילו תרקב. אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן? ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יח_ג|ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יח_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יח_יח}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין {{ירו"מ-הדגשה|אותה}}. {{שוליים|יח_יט}}ומילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת, וקושרים את הטיבור. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר {{שוליים|יח_כ}}אף חותכין, וכל צורכי מילה עושין בשבת. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה}}. איזהו {{ירו"מ-הוסר|הסיוע}}{{ירו"מ-הדגשה|הסיעוד}}? {{שוליים|יח_כא}}מביא יין ונופח לתוך חוטמו {{ירו"מ-הדגשה|של ולד}} ונותן ידו למטה ומקבל {{ירו"מ-הדגשה|את הולד שלא יפול בחזקה}}, ושומט דדיה ונותן לתוך פיו. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר {{שוליים|יח_כב}}אף מרחמין על הבהמה ביום טוב. כיצד עושה? נותן גוש של מלח על רחמה, והיא רוצה להניק בנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ומילדין את האשה}} וקוראין לה חכמה ממקום למקום. כיי דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|ההולכים להעיד עדות החדש הרי הם כבני העיר שיש להם אלפים אמה לכל רוח}}, ולא זו בלבד אלא אפילו חכמה הבאה לילד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: ומחללין עליה את השבת. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר {{שוליים|יח_כג}}עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז. וקושרין את הטיבור. כהדא: אמתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] נפקא מיילדה {{ירו"מ-הדגשה|ליילד ישראלית}} בשבת. אתת ושאלת ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר לחתוך את חבל הטבור}}? אמר לה: אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ליה: ליכא {{ירו"מ-הדגשה|חייתא. אמר לה: זילי עבידי כמנהגיך}} {{ירו"מ-ביאור|כמנהג המקום.}} אמרה ליה: ליכא מנהג. אמר לה: איזילי חתוך כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: אף חותכין, וכל צורכי מילה עושין בשבת}}. כיני מתניתין: וכל צרכי חיה נעשין בשבת. תני: השיליא הזאת בשבת עשירין. <span id="דף_פו_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פה עמוד ב''' {{שוליים|יח_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_טז|מותר לטלטל אבן שהוכנה מראש לצורך ניגוב או כיסוי, ובעל חיים - מותר להוליכו רק אם נוטל רגל אחת ומניח אחת ולא כשגורר רגליו]]''' * '''מקור:''' "אימתי? בזמן שהוא נוטל רגלו אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר, אסור. גמ : תנן: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלים אותן. אמר רבי זעירה: לא אתייא אלא כר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שח סעיף מא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי חנינא בר חמא שהתקינן מערב שבת לכך מועיל, כפי שהובא בירושלמי והוכרע ברמב"ם ובשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צד-א-א|בבלי שבת צד א — המוציא בהמה חיה ועוף לרשות הרבים חייב, בין שהם חיים ובין שחוטים]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צד-א-ג|בבלי שבת צד א — פרסי המהלך בקושי בשל רום לבו אינו נחשב "כפות" ואין למדים ממנו לענין דיני שבת]] {{שוליים|יח_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יז|חבית שהונחה עליה אבן מותרת בהטייה כדי שהאבן תיפול, ואינה נעשית בסיס לדבר האסור]]''' * '''מקור:''' "האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת. ואיך מותר להזיז את החבית אף אחר שהאבן נופלת, והרי החבית נעשתה בסיס לאבן? רבי אבא בשם רב חייה בר אשי: פתר לה בשוכח שאינו נעשה בסיס אלא במניח בכוונה. מתניתין פליגא ע" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שט סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי אבא בשם רב חייה בר אשי (שוכח - אינו בסיס) ~ מאן דאמר כל המיוחד לאיסור אסור * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא בשם רב חייה בר אשי, שהבסיס נעשה רק במניח בכוונה ולא בשוכח, וכן הוכיחו מדין כופין סל לפני אפרוחים; הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שבעה עשר#קכה-ב-א|בבלי שבת קכה ב — פקק החלון (כגון קרש) מותר לפקוק בו את החלון בשבת בין אם קשור ותלוי ובין אם לאו, אך אין תול]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים ואחד#קמב-ב-א|בבלי שבת קמב ב — מותר להסיר מוקצה שעל גבי דבר מותר בטלטול על ידי ניעור או הטיה בעקיפין, ולא בנגיעה ישירה]] {{שוליים|יח_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יח|אין מילדים בהמה ביום טוב אך מסעדים אותה (תומכים בוולד ומקבלים אותו)]]''' * '''מקור:''' "אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן שלב סעיף א, שו"ע או"ח סימן תקכג סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשונו בירושלמי, שאין מילדים אלא מסעדים בלבד; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע {{שוליים|יח_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_יט|מילדים את האשה בשבת וקוראים לה חכמה ממקום למקום ומחללים עליה את השבת]]''' * '''מקור:''' "ומילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת, וקושרים את הטיבור. רבי יוסי (בן חלפתא) אומר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן של סעיף א, שו"ע או"ח סימן של סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כן להלכה - יולדת דינה כפיקוח נפש ומחללים עליה את השבת בכל הצרכים, כולל קריאת חכמה ממקום למקום, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-ל|בבלי שבת קכח ב — מחללים את השבת עבור יולדת, וקוראים לה חכמה ממקום למקום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-מ|בבלי שבת קכח ב — חברה שצריכה לנר בשבת מפני חשש - חברתה מדליקה לה את הנר]] {{שוליים|יח_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_כ|מותר לילד בהמה ביום טוב על ידי סיוע בלבד, ולא לחתוך את חבל הטבור או להוציא הוולד בכוח]]''' * '''מקור:''' "אף חותכין, וכל צורכי מילה עושין בשבת. גמ : תנן: אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה. איזהו הסיעוד?" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן של סעיף א, שו"ע או"ח סימן של סעיף ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כסתם המשנה שאין מילדין אלא מסעדין, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-ל|בבלי שבת קכח ב — מחללים את השבת עבור יולדת, וקוראים לה חכמה ממקום למקום]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שמונה עשר#קכח-ב-מ|בבלי שבת קכח ב — חברה שצריכה לנר בשבת מפני חשש - חברתה מדליקה לה את הנר]] {{שוליים|יח_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_כא|מותר ביום טוב לעשות פעולות עזר ליולדת בהמה (הבאת יין, קבלת הוולד, שמיטת הדדים להנקה)]]''' * '''מקור:''' "מביא יין ונופח לתוך חוטמו של ולד ונותן ידו למטה ומקבל את הולד שלא יפול בחזקה, ושומט דדיה ונותן לתוך פיו. רבן שמעון בן גמליאל אומר" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן תקכג סעיף ג, שו"ע או"ח סימן תקכג סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק להתיר כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שמעשים אלו טרחא בעלמא ומותרים ביום טוב {{שוליים|יח_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_כב|מותר להערים ולעשות פעולות ריפוי לבהמה ביום טוב באופן עקיף (כגון גוש מלח על רחמה)]]''' * '''מקור:''' "אף מרחמין על הבהמה ביום טוב. כיצד עושה? נותן גוש של מלח על רחמה, והיא רוצה להניק בנה. תנן: ומילדין את האשה וקוראין לה חכמה ממקום למקום. כיי דתנינן תמן: ההולכים להעיד עדות החדש הרי הם כבני העיר שיש להם" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה טז, שו"ע או"ח סימן תקכג סעיף ג, שו"ע או"ח סימן תקכג סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שמרחמין על הבהמה ביום טוב באופן זה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|יח_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר#דין-יח_כג|מותר לחתוך את חבל הטבור של יולדת ביום השבת ולעשות לה מדורה לחמם אף בתקופת תמוז]]''' * '''מקור:''' "עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז. וקושרין את הטיבור. כהדא: אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה ליילד ישראלית בשבת. אתת ושאלת לרבי האם מותר לחתוך את חבל הטבור? אמר לה: אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ליה: ליכא חייתא." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן של סעיף ו הדרן עלך מפנין יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק להיתר כדברי רבי יוסי בן חלפתא ומעשה דבר קפרא, שכל צרכי היולדת נחשבים פיקוח נפש ודוחים שבת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עט-ב-ה|בבלי עירובין עט ב — מי שהקיז דם ונצטנן, עושים לו מדורה בשבת אפילו בתקופת תמוז]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שביעי#עט-ב-ו|בבלי עירובין עט ב — מי שהקיז דם ונצטנן, עושים לו מדורה בשבת אפילו בימות החמה בתקופת תמוז]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פו עמוד א<span class="yerum-runnum">175</span></div> טומנין אותן בשמן. והעניים טומנין אותן בתבן וחול. {{ירו"מ-הדגשה|אחר השבת}} אלו ואלו טומנין אותן בארץ כדי ליתן ערבון לארץ. <strong>הדרן עלך פרק מפנין</strong><br> ==פרק תשעה עשר - רבי אליעזר אומר== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק תשעה עשר.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_א|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_א"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה, ובסכנה מכסהו על פי עדים. ועוד אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כורתין עצים לעשות פחמים לעשות ברזל. כלל אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{שוליים|יט_א}}: כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת, מילה שאי אפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת. <br><strong>גמ':</strong> אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוינן סברין מימר בכל הדברים חלוק [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ממה {{ירו"מ-הדגשה|שראינו שכדי להתיר אפית שתי הלחם בשבת}} {{ירו"מ-הוסר|שצריך}}{{ירו"מ-הדגשה|צריך}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לדרוש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה}} ביכורין {{ירו"מ-הדגשה|ביכורין מהעומר}}. מה ביכורין שנאמר ([[ויקרא ב יד|ויקרא ויקרא ב יד]]) בעומר דוחין השבת, אף ביכורין שנאמר ([[ויקרא כג יז|ויקרא אמור כג יז]]) בשתי הלחם דוחין את השבת. הדא אמרה: לא בכל הדברים חלוק [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. לעולם אימא לך ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כל מצות עשה שקבוע לה זמן דוחה שבת}}. ולמה צריך [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לדרוש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה}} ביכורין ביכורין {{ירו"מ-הדגשה|מהעומר להתיר אפית שתי הלחם}}? אלא על ידי שעיקר דחייתן שבת {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כל המצווה היא להניף יחד את שתי הלחם עם הכבשים ואין כאן איסור תורה אלא שבת}} ומכשיריהן מלאכה. {{ירו"מ-הדגשה|צריך דרשה להתיר מכשיריהם אבל מצות עשה שעיקרה דוחה שבת אין צורך בדרשה להתיר שמכשיריו ידחו שבת}}. התיבון והתני: לולב ומכשיריו דוחין את השבת {{ירו"מ-הדגשה|והרי לולב נטילתו דוחה שבות ואיך מכשיריו דוחים שבת אף ללא דרשה}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא התירו אלא איסור דרבנן כגון}}: להביאו מראש הדקל. והתני: שופר ומכשיריו דוחין את השבת {{ירו"מ-הדגשה|והרי תקיעת שופר דוחה שבות ואיך מכשיריו דוחים שבת אף ללא דרשה אף כאן לא התירו אלא איסור דרבנן כגון}}: להביאו מחוץ לתחום. ותני כן {{ירו"מ-הדגשה|שאין מתירים איסורי תורה בשופר דתנן}}: אין מגרדין {{ירו"מ-ביאור|מבחוץ}} ולא {{ירו"מ-הוסר|מגרדין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגררין}} {{ירו"מ-ביאור|מבפנים}} ולא מפרכין {{ירו"מ-ביאור|להחליק מקומות חדים.}} תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: לולב ומכשיריו דוחין את השבת. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: סלקה מתניתין {{ירו"מ-ביאור|נפסקה הלכה}} למעשה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. תני: מעשה היה {{ירו"מ-הדגשה|שלא הביאו סכין מבעוד יום}} והורה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חבורה היתה מקשה מה ראה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי להניח דברי חכמים ולעשות כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: שאלנו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} הגוזר {{ירו"מ-ביאור|המוהל}} ואמר לנו: במבוי שאינו מפולש {{ירו"מ-הדגשה|אלא שלא נשתתפו בו היה המעשה והרי עדיין אסור מדרבנן}} כהדא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תנינן: אסור לטלטל מתוכו לבתים ומבתים לתוכו. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: קיימתיה בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי, ואינו אסור לטלטלו בכל המבוי. בעון קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|האם}} כמה דאתמר. <span id="דף_פו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים תלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף פ"ו. נתחיל מהמשנה. אומרת המשנה: '''רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביא בשבת מגולה''', כלומר שכולם יראו שהוא הביא את זה לצורך מצווה. ובסכנה מחסרו על פי ידיים. ועוד אמר רבי אליעזר '''כורתים עצים לעשות פחמים לעשות ברזל'''. כלומר הוא מתיר אפילו להכין את הכלים עד כדי כך שמותר אפילו לחרוט עצים, להכין פחמים כדי להכין את הברזל שממנו יכין את הסכין. כלל אמר רבי עקיבא, לפי רבי עקיבא '''כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת''', אבל מילה כיוון שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת. אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן, '''אביינן סברין מימר בכל הדברים חלוק רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי חשבנו שלפי רבי אליעזר כל מצוות עשה שיש לה זמן קבוע - הכל רבי אליעזר מתיר אפילו את הכלים לעשות. אבל מה שראינו שכדי להתיר אפיית שתי הלחם בשבת, רבי אליעזר היה צריך לדרוש גזירה שווה ביקורים ביקורים מהעומר, כך הוא דורש את זה. הוא אומר מה ביקורים שנאמר בעומר דוחים את השבת, אז גם ביקורים שנאמר בשתי הלחם דוחים את השבת - הוא צריך גזירה שווה בשביל להתיר. אז אמור שלא בכל הדברים חלוק רבי אליעזר, אלא רק במקרים מיוחדים של גזירת הכתוב. אומרת הגמרא: לא, זה לא ראיה. מזה שהוא היה צריך גזירה שווה זה לא ראיה, כי לעולם אימא לך שרבי אליעזר תמיד כל מצוות עשה שקבוע לזמן דוחה שבת. אז למה באמת הוא היה צריך לדרוש גזירה שווה ביקורים ביקורים מהעומר כדי להתיר את אפיית שתי הלחם? '''כיוון שעיקר דחייתן שבות'''. כלומר המצווה - כשעושים את המצווה, המצווה זה ההנפה, ובהנפה האיסור שהוא עובר זה רק שבות. כלומר, הוא צריך להניף את השתי הלחם עם הכבשים, אז זה עניין של שבות, רק איסור דרבנן. וכיוון שהאיסור שעובר בזמן עשיית המצווה זה רק דרבנן, ואילו במכשירים כדי לעשות אותם זה מלאכה דאורייתא, לכן צריך דרשה מיוחדת להתיר את המכשירים. אבל סתם מצוות עשה שעיקרה דוחה שבת - לא צריך דרשה מיוחדת להתיר שם מכשירים דוחים שבת. אומרת הגמרא: '''והרי לו להב ומכשיריו דוחים שבת''', כך אמרנו לפי רבי אליעזר. והרי לו להב - הנטילה שלו, האיסור היחיד בנטילה זה רק שבות, ואף על פי כן הוא דורש המכשירים דוחים שבת למרות שבעצם אין פסוק. אומרת הגמרא: אמר רבי יונה לא התירו אלא איסורי דרבנן, כגון להביא מראש הדקל. זאת אומרת בלולב רבי אליעזר לא התיר את כל האיסורים במכשירים. כל מה שהוא התיר זה רק להביא את זה מראש הדקל, אבל הוא לא התיר לחתוך את זה לדוגמה, כלומר רק איסור דרבנן. שואלת הגמרא: '''ותני שופר ומכשיריו דוחים את השבת'''. הרי שוב פעם, תקיעת שופר זה רק שבות, ואף על פי כן לפי רבי אליעזר המכשירים דוחים שבת גם בלי דרשה מיוחדת, בלי גזירת הכתוב. אומרת הגמרא: לא, גם כאן הוא לא התיר אלא איסור דרבנן, כגון להביאו מחוץ לתחום. אומרת הגמרא ותני כן, באמת מצאנו ברייתא שאומרת ככה, שלא מתירים איסורי תורה בשופר, דתנן '''הן מגרדין מבחוץ ולא מגררין מבפנים ולא מפרכין''', כלומר לא מחליקין אותו במקומות אחדים. '''ותני רבי שמעון ברבי אלעזר לולב ומכשיריו דוחים את השבת'''. אמר רבי יונה סלקא מתתין, כלומר נפסקה הלכה למעשה כרבי אלעזר. תני, מעשה היה שלא הביאו סכין מביום טוב, והורה רבי כרבי אליעזר שיעשו סכין או שיביאו אותו מחוץ לתחום. אמר רבי יוחנן: חבורא הייתה מקשה, מה ראה רבי להניח דברי חכמים ולחזק רבי אלעזר? הרי לכאורה ההלכה כחכמים. אמר רבי יהושע: שאלנו את רבי יהודה המוהל, ואמר לנו ששם מדובר בכלל במבוי שלא מפולש, אלא שלא השתתפו בו היה מעשה. כלומר, בעצם זה לא היה ממש איסור תורה, היה מדובר שם במבוי שלא מפולש, רק שלא השתתפו בו. שואלת הגמרא: הדין דאיסור דרבנן, אז איך התירו? כזאת אתנינן '''אסור לטלטל מתוכו לבתים ומבתים מתוכו'''. אז איך רבי התיר לטלטל? אמר רבי אבהו: כי אמדונה בתינוק באזמל ששבתו במבוי, כלומר כי אמדונה בתינוק ובאזמל שהם היו במבוי. שואלת הגמרא: '''ולא נצטרך לטלטלו בכל המבוי'''? הרי בכל אופן לטלטל בכל המבוי אסור. אומרת הגמרא: בעונה קאמר רבי יוסי, האם כמה דאיתמר '''כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותם בכל החצר''', אז כוותיה כלים ששבתו במבוי מטלטלין בכל המבוי בשבת? אנחנו יודעים שכלים ששבתו בחצר, אם לא עשו עירוב חצרות, אף על פי כן כלים שהיו בחצר מותר לטלטל אותם בכל החצר. אז שאלו האם הדין הזה אותו דבר לגבי מבוי. כי בעצם אמרנו שהאזמל היה במבוי, אז השאלה אם היה מותר להביא אותו בכל מקום בתוך המבוי או לא. שאלו ולא הגיבו, לא ענה להם. למה? כיוון דלא הוי רבי יוסי אמר, אלא כל מילה בהתרה - הוא לא אמר שום דבר בזמן שלו. הם שאלו אותו הלכות עירובין בזמן שהוא למד הלכה אחרת, אז הוא לא ענה. אבל כד אתון לעירובין, כשהם הגיעו למסכת עירובין, אז אמר להם בשם רבי יוחנן: '''כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותם בכל המבוי, וכוותיה כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותם בכל החצר'''. לכן בעצם רבי התיר. ואומרת הגמרא: רב אמר '''אין מטלטלין אותו אלא בארבע אמות'''. כלומר, הרשות שלו זה רק ארבע אמות. אמר רבי יוסי ברבי בון: רב כדעתיה ורבי יוחנן כדעתיה. רבי יוחנן סובר קורה בלא שיתוף מתרת, הוא סובר שהקורה עצמה, אם יש במבוי קורה, אז גם אם לא עשו שיתוף מבואות זה כבר מותר. אז לכן הוא אומר מטלטלים אותו בכל המבוי. אבל רב הוא דאמר אין הקורה מתרת בלא שיתוף, אז הוא דאמר אין מטלטלין אותה אלא בארבע אמות. אומרת הגמרא: אם זה ככה, אם רבי יוחנן מתיר לטלטל במבוי גם בלי שיתוף, אז לית ליה משיתוף במבוי? אמר רבי יוסי ברבי בון: כדי לעשות כל הרשויות אחת, כלומר להתיר להוציא מהבתים לחצר ולמבוי, אבל בתוך המבוי עצמו מספיק שיש קורה כדי להתיר. אמר רבי שמעון בן גמליאל: רבי יהושע בן לוי - סכין של מילה עושה לה חולה. כלומר יוצר מעגל של אנשים ומביאה, בעצם יוצר מחיצה מאנשים. בר מרי נהוה ליה עובדה, היה לו ברית מילה ולא היה סכין, אז הוא שאל לרבי שמעון ושרי - התיר לו להביא על ידי חולה של אנשים. שאל לרבי אמי ואסר, והקפיד רבי שמעון. אומר: הרי לא תני חתני: '''נשאל לחכם והתיר יכול לשאל לחכם אחר שמא יאסור'''? אז למה הוא הקפיד? שואלת הגמרא בעצם למה הוא הקפיד? הרי אם אדם שאלת לחכם והוא התיר, מותר לך ללכת לחכם אחר, ואם הוא יאסור - זה אסור. אמר רבי יהודה: הכי נהוה עובדה, בדיוק הפוך היה. הוא שאל לרבי אמי ואסר, ואז הלך לרבי שמעון ושרי אליו, ועל זה רבי אמי הקפיד. כלומר לא הפוך, וזה באמת כדתני: '''נשאל לחכם ואסר אל ישאל לחכם אחר שמא יתיר'''. אומרת הגמרא: ביבי, רב ירמיה - אינון שכחו את מפתח בית הארון, שכחו את המפתח של בית המדרש. אתו ושאלו, שאלו מה עושים. אמר לן: כד חמון דצפרא עבר, כלומר שתראו הרבה אנשים עוברים, אז עתו דרך חולה, כלומר תיצרו כן מעין מחיצה של אנשים ותעבירו את זה איתם. כלומר אסור לי לצוות על כל האנשים שיעשו את זה, את החולה, אבל בלי שהם יודעים אז זה אפשר. חמי לרבי אמי מד אתני: '''כל חולה שעושה בין לדעת בין שלא לדעת הרי זה חולה'''. רבי יהודה בן פזי - כלומר, רואים מכאן שהחולה לא צריכה כוונה, גם אנשים שלא יודעים שהם משמשים בתור מחיצה, אפשר להשתמש בהם. רבי יהודה בר פזי אורי לויין במנעלין - כלומר הוא אמר לשים את זה בתוך הנעל, כלומר זה שינוי בטלטול. רבי חנה בר פפא אומר לעשות חולה ולהביאו במנעלין, כלומר הוא מציע שני דברים גם חולה וגם שיהיה שינוי. רבי שמעון בר אבדימי, אבא לעובדה למגזר בבית רב, כלומר לברית מילה בבית רב, בברית שעשה בנו, ואינשון - שכחו מאי תא איזמל, שכחו להביא את הסכין. שאל לרבי מנא, אמר לו: אי דכלי למחר. שאל רב יצחק בן עזרא, אמר לו: משום כולי יתון למסיבה לא אית יתון - להכין את המאכלים ואת כל הדברים הטובים לא שכחתם, אבל מאי תא איזמל משתון - שכחתם תא איזמל? אי דכלי למחר. אמר רבי יוסף ברבי בון בשם רב חונא: מתניתין אמרה כן, שעשו אסור לעשות חולה. כלומר המשנה אומרת שדווקא אסור לעשות חולה, נותן עניין - '''רבי אלעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה'''. כלומר אם אומר אתה שמותר לעשות חולה, אז למה רבי עקיבא לא התיר על ידי חולה? אומרת הגמרא: חשינן שמא לא נמצא מספיק אנשים לעשות חולה, ואז זה בלי חולה שלמה, ואז בעצם הוא יעבור איסור. לכן רבי עקיבא אמר פשוט אסור. שאלו לזקן מה לעשות לעם שלא הביאו סכיניהם עמן בפסח שחל בשבת. אמר להן: הלכה שמעתי ושכחתי, אלא הניחו להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם. מיד כל מי שהיה פסחו עליה היה תוחב לו בגזלתא - אם זה היה גדי היה קושר לו בקרניו, ונמצאו הפסחים מביאים סכיניהם עמן. כיוון שראה מעשה נזכר הלכה ואמר: כך שמעתי מפי שמעיה ואבטליון. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פו עמוד א''' {{שוליים|יט_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_א|מילה שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת, ומלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת]]''' * '''מקור:''' ": כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת, מילה שאי אפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת. גמ : אמר רבי יוחנן (בר נפחא): הוינן סברין מימר בכל הדברים חלוק רבי אליעזר (בן הורקנוס). ממה שראינו ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ו, רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ו, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס ברוב הדברים חלוק, אך במילה עצמה אין מחלוקת שדוחה שבת; כך נפסק ברמב"ם הלכות מילה פ"ב ה"ו-ז ובשו"ע או"ח סימן שלא ס"ו ויו"ד סימן רסו ס"ב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק ראשון#יד-א-ב|בבלי יבמות יד א — מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שמיני#צב-א-ה|בבלי פסחים צב א — אין מביאים איזמל למילה בשבת דרך גגות חצרות וקרפיפות, כשם שאין מביאים דרך רשות הרבים]] </div> eack4f5it80fulfctcpvcacfm73wqk7 106 1754993 3078514 3078362 2026-08-21T14:12:48Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078514 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק תשעה עשר — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פו עמוד ב<span class="yerum-runnum">176</span></div> {{שוליים|יט_ב}}בכלים ששבתו {{ירו"מ-הוסר|בכל החצר}}{{ירו"מ-הדגשה|בחצר}} מטלטלין אותן בכל החצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי בשבת. שאלון ליה ולא אגיבון דלא הוה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אמר אלא כל מילה באתרה. כד אתון לעירובין אמר לון: בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי, ודכוותה כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר: אין מטלטלין אותו אלא בד' אמות. אמר רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} כדעתיה ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} דו אמר: קורה בלא שיתוף מתרת, הוא דאמר: מטלטלין אותן בכל המבוי. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו אמר: אין קורה מתרת בלא שיתוף, הוא דאמר: אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות. על דעתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לאיזה דבר משתתפין בכל המבוי? אמר רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כדי לעשות כל הרשויות אחת {{ירו"מ-הדגשה|ולהתיר להוציא מהבתים לחצר ולמבוי אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: סכין של מילה עושה לה חולה {{ירו"מ-ביאור|מעגל של אנשים}} ומביאה. בר מרינה הוי לי עובדא: שאל לרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ושרא, שאל לרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} ואסר, ואיקפד רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. ולא כן תני: נשאל לחכם והתיר {{ירו"מ-הדגשה|יכול ל}}ישא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}ל לחכם אחר שמא יאסר {{ירו"מ-הדגשה|ולמה הקפיד}}? אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: הכין הוה עובדא: שאל לרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} ואסר ליה, לרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ושרא {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איקפד רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} כהדא דתני: {{שוליים|יט_ג}}נשאל לחכם ואסר אל ישאל לחכם אחר שמא יתיר. בימי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אינשון מפתחייא דסדרא רובא {{ירו"מ-ביאור|בית המדרש הגדול}} אתון ושאלון ליה, אמר לון: כד תחמון שטפא {{ירו"מ-ביאור|קהל}} עבר אייתינון דרך חולה. חייליה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מהדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} {{שוליים|יט_ד}}: כל חולה שנעשית בין לדעת בין שלא לדעת הרי זו חולה. רבי יודא בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] הורי להביאן {{ירו"מ-הוסר|דרך מנעלין}}{{ירו"מ-הדגשה|במנעלין}}. רבי חיננא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]] הורי לעשות חולה ולהביאו {{ירו"מ-הוסר|דרך מנעלין}}{{ירו"מ-הדגשה|במנעלין}}. רבי שמואל בר אבדומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדומי|°]] הוה ליה עובדא למיגזר {{ירו"מ-הדגשה|בבית}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} {{ירו"מ-הדגשה|בברית}} {{ירו"מ-הוסר|ששעה}}{{ירו"מ-הדגשה|שעשה}} בריה, אנשון מייתי איזמל. שאל לרבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, אמר לו: ידחה למחר. שאל לרבי יצחק בר אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]], אמר לון: מישחוק קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|למסיבה}} לא אנשיתון ומייתי איזמיל אנשיתון? ידחה למחר! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: מתניתין אמרה {{ירו"מ-הוסר|כן }}שאסור לעשות חולה, דתנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה. {{ירו"מ-הוסר|שאם}}{{ירו"מ-הדגשה|אם}} אומר את {{ירו"מ-הדגשה|שמותר לעשות}} כן {{ירו"מ-הדגשה|למה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|שמותר}}{{ירו"מ-הדגשה|לא התיר על ידי חולה חיישינן שמא לא ימצא מספיק אנשים}} לעשות {{ירו"מ-הוסר|אף הוא אינו מוצא לעשות }}חולה {{ירו"מ-הוסר|ומביאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ויביאו}} {{ירו"מ-הדגשה|בלי חולה שלמה}}. שאלו ל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן: מה לעשות לעם שלא הביאו סכיניהן עמהם {{ירו"מ-הדגשה|בפסח שחל בשבת}}? אמר להן: הלכה שמעתי ושכחתי, אלא הניחו להן לישראל: אם אינן נביאים בני נביאים הן. מיד {{שוליים|יט_ה}} כל מי שהיה פסחו טלה היה <span id="דף_פז_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פו עמוד ב''' {{שוליים|יט_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ב|כלים ששבתו בחצר או במבוי - מטלטלים אותם בכל אותו רשות בשבת]]''' * '''מקור:''' "בכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי בשבת. שאלון ליה ולא אגיבון דלא הוה רבי יוסי (בר זבידא) אמר אלא כל מילה באתרה. כד אתון לעירובין אמר לון: בשם רבי י" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות עירובין, פרק ה, הלכה טו, שו"ע או"ח סימן שפח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן כדברי רבי יוסי בר זבידא שכל מילה באתרה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שכלים ששבתו בחצר מטלטלים בכל החצר וששבתו במבוי מטלטלים בכל המבוי * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קל-ב-ג|בבלי שבת קל ב — מבוי שלא נשתתפו בו ולא עירבו בו החצרות עם הבתים - מותר לטלטל בכל המבוי, ואם עירבו החצרות ע]] {{שוליים|יט_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ד|מותר להביא איזמל למילה בכרמלית או ברשות הרבים דרך חצרות ותקרות ("מנעלין") שלא ברשות הרבים ממש]]''' * '''מקור:''' ": כל חולה שנעשית בין לדעת בין שלא לדעת הרי זו חולה. רבי יודא בר פזי הורי להביאן במנעלין. רבי חיננא בר פפא הורי לעשות חולה ולהביאו במנעלין. רבי שמואל בר אבדומי הוה ליה עובדא למיגזר בבית רב (אבא בר אייב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק טז, הלכה כב, שו"ע או"ח סימן שסב סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יודא בר פזי ורבי חיננא בר פפא שהתירו לעשות חולה ולהביא במנעלין, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שסב סעיף ג * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק ראשון#טו-א-ג|בבלי עירובין טו א — השבת בתל גבוה עשרה ששטחו מארבע אמות עד בית סאתים, וכן בנקע עמוק עשרה כזה, וקמה קצורה או שי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק ראשון#טו-א-ד|בבלי עירובין טו א — מחיצה שנעשתה מאליה (לא בידי אדם) נחשבת מחיצה כשרה לעניין תחומין ורשויות בשבת]] {{שוליים|יט_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ה|האם קרבן פסח דוחה שבת גם כשאין הדבר ידוע לרבים כהלכה מקובלת מפי הזקנים]]''' * '''מקור:''' "כל מי שהיה פסחו טלה היה עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פז תוחבה בגיזתה. גדי היה קושרו בקרניו. ונמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן. כיון שראה מעשה נזכר הלכה. אמר להן: כך ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק א, הלכה יט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כהלל שקיבל הלכה זו מפי שמעיה ואבטליון, שקרבן פסח דוחה שבת, כמובא ברמב"ם הלכות קרבן פסח פרק א הלכה יט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שישי#סו-א-א|בבלי פסחים סו א — קרבן פסח נדחה על השבת בזמנו, בגזירה שווה של "מועדו" מתמיד למועדו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שישי#סו-ב-א|בבלי פסחים סו ב — מותר להביא בהמת חולין לתוך העזרה בשבת ולהקדישה שם לצורך קרבן פסח, ואין בכך משום מעילה או א]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פז עמוד א<span class="yerum-runnum">177</span></div> תוחבה בגיזתה. גדי היה קושרו בקרניו. ונמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן. כיון שראה מעשה נזכר הלכה. אמר להן: כך שמעתי מפי שמעיה ואבטליון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כל תורה שאין לה בית אב {{ירו"מ-ביאור|מסורת איש מפי איש,}} אינה תורה, שהרי כל ההוכחות ש[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל {{ירו"מ-הדגשה|הביא להם לא קבלו עד שאמר כך מקובלני}}. תמן {{ירו"מ-ביאור|גבי פרה אדומה}} תנינן: {{שוליים|יט_ו}}רכב עליה, נשען עליה, נתלה עליה, עבר בה נהר, קיפל עליה המוסירה {{ירו"מ-הדגשה|פרס}} טליתו עליה פסולה {{ירו"מ-הדגשה|עשה לה סנדל שלא תחליק פרס טליתו עליה מפני הזבובים כשרה}}. הדא ילפה מההיא וההיא ילפה מהדא. הדא ילפה מההיא שאם תלה בה סכין לשחוט כשירה. וההיא ילפה מהדא שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה. {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} יתירו להן על ידי חולה? אלא כרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסר אם נעשה לדעת}} ואפילו תימר כרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: כשם שנעלמה זו כך נעלמה זו. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: והלא אי איפשר לשני שבועות {{ירו"מ-ביאור|שמיטין}} שלא חל י"ד להיות בשבת {{ירו"מ-הוסר|ולמה}}{{ירו"מ-הדגשה|ואיך}} נעלמה הלכה מהן? כדי ליתן גדולה ל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: כשם שהשחיטה דוחה שבת כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: לא! אם אמרת בשחיטה שאי אפשר לעשות מערב שבת, תאמר במכשירי שחיטה שאיפשר לעשותן מערב שבת? אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: אימורי ציבור יוכיחו שיכול {{ירו"מ-הדגשה|להקטירן במוצאי שבת}}{{ירו"מ-הוסר| לעשות מעש}} ודוחין את השבת, מה לי מכשירי שחיטה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לפני שחיטה {{ירו"מ-ביאור|הכנת סכין.}} מה לי מכשירי שחיטה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לאחר שחיטה {{ירו"מ-ביאור|הקטרת אימורין.}} אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: מה {{ירו"מ-הוסר|לי מכשירי}}{{ירו"מ-הדגשה|למכשירי}} שחיטה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לאחר שחיטה שכבר דחת שחיטה את השבת, ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה שעדיין לא דחת שחיטה את השבת? דבר אחר: שמא ימצא הזבח פסול ונמצא דוחה שבת בלא שחיטה. גבי תינוק מה אית לך {{ירו"מ-הדגשה|למימר}}? שמא יחלה תינוק ונמצא דוחה שבת בלא מילה. התיבון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כל דבר שאי אפשר לעשותו מאתמול דוחה שבת}}: הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי לבנות {{ירו"מ-הדגשה|בערב שבת ולמה אסור לבנותו}} בשבת? מין מזבח ראוי לבנות מאתמול! {{ירו"מ-הדגשה|קרבן פסח לעולם אי אפשר לעשותו בזמן אחר}}. הגע עצמך שחל {{ירו"מ-הוסר|יד}}{{ירו"מ-הדגשה|יום שביעי של טמא מת}} להיות בשבת, הרי אינו ראוי להזות {{ירו"מ-הדגשה|קדם}} {{ירו"מ-הוסר|בשבת}}{{ירו"מ-הדגשה|שבת}} {{ירו"מ-ביאור|ולמה אסרו להזות עליו בשבת?}} מין הזייה ראויה להזות מאתמול. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ב|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יט_ז}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}עושין כל צרכי מילה: מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון {{שוליים|יט_ח}}אם לא שחק מערב שבת. <span id="דף_פז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת, דף פ"ז. מתחילים במשנה: '''ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש, ועוטף כל שהוא יכול לעטוף.''' רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא, ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. הגמרא מבארת: רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים, ואלו הן: מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. ואומר לאחרים בואו והצילו עמי, שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. במשנה הבאה: '''רבי שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מפני שהוא מחרך.''' עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. בגמרא: כיני מתניתין - האור. רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור משני צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. שמואל בשם רבי זירא אומר שזו דעת רבי יוסה. אמר רבי יוסה: היינו סוברים שהמחלוקת בין רבי יוסה וחכמים היא בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה ששמואל אמר בשם רבי זעירא שזו דעת רבי יוסה - זה מלמד שאפילו מחיצה של מים היא נושא המחלוקת. במשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך.''' בגמרא מובא: בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אמי הכריז בשוקי דארמאי ואמר: מי שיעשה - לא יפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה לפני רבי יוסה: סכנה היתה, ואם היתה סכנה - אפילו רבי אמי יבוא ויכבה. והלא תנן: כל דבר שיש בו סכנה, אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע ולאיפרכוס שלהן חמישים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי היה במגורה דרבי יונה, נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. הלך אותו הנפתי לכבות ולא הניחו לו. אמר לו: בגדך תיתן לי? אמר לו: כן. ואישתייזב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרש גולתיה על הגדיש והאש נסתלקה ממנו. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו - והלא תנן: ראו אותו יוצא ומלקט עשבים, אין אתה זקוק לו? שם אין לו צורך בעשבים, אבל כאן יש לו צורך בכיבוי. במשנה: '''כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך.''' אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חוששני אני לו מחטאת. בגמרא: יבוא זה כמו שאמר רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו: ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. ועל צואה של קטן - ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תיפתר באלו הרכיכה, שלא יבואו לידי מירוח. ועל עקרב שלא תישך - מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חושש אני לו מחטאת. רבי עולא אמר: שמונה עשר שנה עבד היה בהדי ערב ולא בא לפניו אלא אלו שני עבדים. אמר: גליל גליל, שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. במשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור.''' מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים. בגמרא: לצורכו ולצורך ישראל - נלמד את זה מהא דשמואל: היה מתארח אצל חד פרסי, וכבה הנר. הלך אותו הפרסי, בא להדליק אותו, והפך שמואל את פניו. כיון שראה אותו מתעסק בשטרותיו, ידע שלא בגללו הדליק, והפך שמואל את פניו. אמר רבי יעקב בר אחא: זאת אומרת שהדין הוא לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שונה הדבר, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו - למה הפך שמואל את פניו? אמרו לו: מה, אנו נרד? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרים אנו לרדת. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פז עמוד א''' {{שוליים|יט_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ו|פרה אדומה שנעשתה בה עבודה שלא לצורך גופה (רכיבה, השענות, תלייה, פריסת טלית לצניעות) פסולה, ועבודה שהיא לצורך גופה (פריסת טלית מפני הזבובים, עשיית סנדל שלא תחליק, קשירת סכין לשחיטה) כשרה]]''' * '''מקור:''' "רכב עליה, נשען עליה, נתלה עליה, עבר בה נהר, קיפל עליה המוסירה פרס טליתו עליה פסולה עשה לה סנדל שלא תחליק פרס טליתו עליה מפני הזבובים כשרה. הדא ילפה מההיא וההיא ילפה מהדא. הדא ילפה מההיא שאם תלה בה סכי" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות פרה אדומה, פרק א, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' פלוני (המתירים רכיבת חולה על הפרה כל שאינה נעה) ~ רבי אמי (בן נתן): שאוסר אם נעה הפרה מחמת הרוכב עליה, שכן כל עבודה שאינה לשם קדשים - אף בחולה - פוסלת אם ניכרת תזוזה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אמי שאוסר אם נעה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות פרה אדומה, שהכלל הוא שכל עבודה שאינה לצורך הפרה עצמה פוסלת, ואף בחולה אין להתיר אלא כשאינה נעה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק שני#ל-א-ב|בבלי בבא מציעא ל א — עגלה ערופה או פרה אדומה שהכניסוה לרבקה כדי שתינק ותדוש גם לצורכה - פסולה, שנאמר "אשר לא עב]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק שני#ל-א-ג|בבלי בבא מציעא ל א — פרה/עגלה ערופה שעלה עליה עוף לבדו כשרה, אך אם עלה עליה זכר לשם רביעה פסולה משום שנעשה בה מ]] {{שוליים|יט_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ז|מותר לעשות בשבת את כל צרכי המילה - מילה, פריעה, מציצה ומתן אספלנית וכמון]]''' * '''מקור:''' "עושין כל צרכי מילה: מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף א, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שעושין כל צרכי מילה בשבת, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שלא סעיף א ויו"ד סימן רסו סעיף ב, כיוון שכל אלו הם מעשה מצוות המילה עצמה ואינם מלאכה נוספת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק ראשון#יד-א-ב|בבלי יבמות יד א — מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שמיני#צב-א-ה|בבלי פסחים צב א — אין מביאים איזמל למילה בשבת דרך גגות חצרות וקרפיפות, כשם שאין מביאים דרך רשות הרבים]] {{שוליים|יט_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ח|האם צריך למול ולפרוע את המילה בשני שלבים נפרדים]]''' * '''מקור:''' "אם לא שחק מערב שבת. לועס בשיניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו. אין עושין לה חלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת. גמ : כתיב (" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ז, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ג * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי עקיבא שהמילה והפריעה הן שתי מצוות נפרדות הנלמדות מ"המול ימול", וכן נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק שישי#עב-א-ב|בבלי מנחות עב א — מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שישי#סט-ב-ג|בבלי פסחים סט ב — הכנת חרב וסכין למילה בשבת אינה דוחה שבת, ואף מכשירי מילה כשאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פז עמוד ב<span class="yerum-runnum">178</span></div> לועס בשיניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו. אין עושין לה חלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית יז יג|בראשית לך לך יז יג]]) המול ימול. מיכן לשני מילות: אחת למילה ואחת לפריעה, אחת למילה ואחת לציצים. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו אמר: לשונות {{ירו"מ-הדגשה|כפולים}} ריבויין הן. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ד{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ו אמר: לשונות כפולות {{ירו"מ-הוסר|הן }}התורה דברה {{ירו"מ-הוסר|ריבתה }}כדרכה {{ירו"מ-ביאור|דדברה תורה כלשון בני אדם.}} ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) הלוך הלכת, נכסוף נכספת. ([[בראשית מ טו|בראשית וישב מ טו]]) גנב גנבת. מנן ליה? אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות ד כו|שמות שמות ד כו]]) אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשני מילות: אחת למילה ואחת לפריעה, אחת למילה ואחת לציצים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית יז יג|בראשית לך לך יז יג]]) המול ימול. מיכן לנולד {{שוליים|יט_ט}}כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול {{ירו"מ-ביאור|שרק המהול ימול.}} {{שוליים|יט_י}}ואין צריך לומר עובד כוכבים ומזלות ערל. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כתיב ([[בראשית יז ט|בראשית לך לך יז ט]]) ואתה את בריתי תשמור. כל שכיוצא בך {{ירו"מ-ביאור| יכול למול.}} תני: ישראל מל את הכותי וכותי אינו מל את ישראל {{ירו"מ-הדגשה|מאי טעמא}} מפני שמתכוין לשם הר גריזים דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יודן. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: וכי היכן מצינו שמילה צריכה כוונה? יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו! המשוך לא ימול שלא יבוא לידי סכנה דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: הרבה משוכין היה בימי בן כוזיבא וכולן מלו וחיו {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הולידו בנים ובנות. והמשוך ושנולד מהול {{שוליים|יט_יא}}וגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. תני אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו? על שנתגייר מהול: ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שצריך להטיף ממנו דם ברית, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים אינו צריך להטיף ממנו דם ברית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר {{ירו"מ-הדגשה|לא נחלקו}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|על זה ועל זה}} שצריך להטיף {{ירו"מ-הוסר|ממנו}}{{ירו"מ-הדגשה|מהם}} דם ברית {{ירו"מ-הדגשה|ועל מה נחלקו על הנולד מהול בשבת של}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|הטפת דם דוחה שבת ול}} [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הוסר|אומרים }}אינו {{ירו"מ-הדגשה|דוחה}}{{ירו"מ-הוסר| צריך להטיף ממנו דם}} {{ירו"מ-הוסר|ברית}}{{ירו"מ-הדגשה|שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כדברי התלמיד {{ירו"מ-ביאור|כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} רבו {{ירו"מ-הדגשה|פליג עליו בברייתא}}}}. אתא עובדא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} {{ירו"מ-הוסר|ימר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} מן דתנינן: מפני שהיא ערלה כבושה, הדא אמרה: ערל ברור הוא ודוחין עליו את השבת. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] אמר: {{שוליים|יט_יב}}אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית. רבי אדא בר אהבה[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אהבה|°]] איתיליד ליה חד בר {{ירו"מ-הוסר|בי}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהוא מהול כי}} מימסמיס {{ירו"מ-ביאור|משמש למול אותו}} ביה מית. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] אמר: נעשה פצוע דכא ונתענה עליו ומת. רבנן דקיסרין {{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין: כרות שפכה נעשה ונתענה ומת. רבי יוחנן בר מרייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן בר מריה|°]] בעי: נתערבו מלמטן {{ירו"מ-ביאור| שערב יין ושמן בערב שבת וחזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|ונפרדו מלמעלה}} מהו לחזור ולערות עליהן מלמעלן? <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ג|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ג"> <strong>מתני':</strong> מרחיצין את הקטן לפני המילה ולאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין {{ירו"מ-הוסר|אתה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}קטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ([[בראשית לד כה|בראשית וישלח לד כה]]) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ספק ואנדרוגינס אין מחללין עליו את השבת. <span id="דף_פח_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פז עמוד ב''' {{שוליים|יט_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_ט|תינוק שנולד מהול או גר שנתגייר מהול - צריך להטיף ממנו דם ברית, והמוהל למילה זו חייב להיות מהול ולא ערל]]''' * '''מקור:''' "כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול (שרק המהול ימול.)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה ז, רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה יא, שו"ע יו"ד סימן רסג סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי "המול ימול... ערל שלא ימול", והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#עא-א-ה|בבלי יבמות עא א — קטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-ב-ב|בבלי שבת קלה ב — עבד שנולד ברשות ישראל (יליד בית) או שנקנה מעוברת ברשות ישראל (מקנת כסף) נימול לשמונה, ואיל]] {{שוליים|יט_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_י|כותי (שומרוני) אינו כשר למול את ישראל]]''' * '''מקור:''' "ואין צריך לומר עובד כוכבים ומזלות ערל. אמר רבי לוי: כתיב (בראשית לך לך יז ט) ואתה את בריתי תשמור. כל שכיוצא בך ( יכול למול.) תני: ישראל מל את הכותי וכותי אינו מל את ישראל מאי טעמא מפני שמתכוין לשם הר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה א, שו"ע יו"ד סימן רסד סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יודן: פסול מפני שמתכוין לשם הר גריזים ~ רבי יוסי בן חלפתא: כשר, שמילה אינה צריכה כוונה * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יודן שאין הכותי מל את ישראל, כדברי הרמב"ם והשו"ע, כיון שהוא חשוד לכוין לשם הר גריזים ואין מסתמכים על ר' יוסי שמילה אינה צריכה כוונה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חולין/פרק ראשון#טז-ב-ד|בבלי חולין טז ב — אין שוחטים בקנה מסוג "סימונא דאגמא" אך מותר לשחוט בקרומית קנה רגילה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני מנחות/פרק רביעי#מב-א-י|בבלי מנחות מב א — מילה שמל אותה עובד כוכבים (גוי) פסולה ואינה יוצא בה ידי חובת מצוות מילה]] {{שוליים|יט_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יא|גר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית]]''' * '''מקור:''' "וגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. תני אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו? על שנתגייר מהול: שבית שמאי א" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה ז, רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יד, הלכה ה, שו"ע יו"ד סימן רסח סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' בית שמאי ~ בית הלל: לדעת בית שמאי צריך להטיף דם ברית, לדעת בית הלל אינו צריך * '''הכרעה:''' נפסק כבית שמאי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שגר שנתגייר מהול צריך הטפת דם ברית * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#עא-א-ה|בבלי יבמות עא א — קטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-ב-ב|בבלי שבת קלה ב — עבד שנולד ברשות ישראל (יליד בית) או שנקנה מעוברת ברשות ישראל (מקנת כסף) נימול לשמונה, ואיל]] {{שוליים|יט_יב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יב|נולד ילד מהול - חייבים להטיף ממנו דם ברית, ואין דוחים זאת על השבת]]''' * '''מקור:''' "אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית. רבי אדא בר אהבה איתיליד ליה חד בר כשהוא מהול כי מימסמיס (משמש למול אותו) ביה מית. רבי אבין אמר: נעשה פצוע דכא ונתענה עליו ומת. רבנן דקיסרין אמרין: כרות" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה יא, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שיש להטיף דם ברית מהמהול, ואין דוחים דין זה לאחר השבת אלא עושים כן אף בשבת עצמה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-א-א|בבלי שבת קלה א — מילת אנדרוגינוס אינה דוחה את השבת ואינו חייב כרת על אי-מילתו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-א-ב|בבלי שבת קלה א — מי שנולד בין השמשות, ערלתו הוודאית (ולא הספק) דוחה את השבת]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פח עמוד א<span class="yerum-runnum">179</span></div> [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר באנדרוגינס. <br><strong>גמ':</strong> אנן תנינן: מרחיצין את הקטן. תני דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: מרחיצין את המילה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את המילה. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: על כ{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רחך את {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} מרחיצין את הקטן {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|לעולם}} אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: כל שעה. {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי אומר לי: {{ירו"מ-הוסר|בא }}תני מתניתך {{ירו"מ-הדגשה|מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה}} ולא עוד אלא שמזלפין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מים על גבי מכה בשבת. אם {{ירו"מ-הוסר|אמר את}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}} שמרחיצין {{ירו"מ-הדגשה|רק}} את המילה, מה בין מכתו של גדול {{ירו"מ-הוסר|ומכתו}}{{ירו"מ-הדגשה|למכתו}} של קטן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|יט_יג}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הוסר|טעמא}}{{ירו"מ-הדגשה|טעמיה}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד כה|בראשית וישלח לד כה]]) ויהי ביום {{ירו"מ-הוסר|השלישי}}{{ירו"מ-הדגשה|הג}}' בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים {{ירו"מ-הוסר|מלמד}}{{ירו"מ-הדגשה|בשעה}} שכל איבריהם {{ירו"מ-הוסר|כואבין}}{{ירו"מ-הדגשה|כואבים}} {{ירו"מ-הוסר|עליהן}}{{ירו"מ-הדגשה|עליהם}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} מפקידין לחייתא {{ירו"מ-ביאור|מילדות.}} כל ש{{ירו"מ-הדגשה|י}}קויין {{ירו"מ-הדגשה|דאתון}} {{ירו"מ-הוסר|דעבדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{ירו"מ-הוסר|לחולה}}{{ירו"מ-הדגשה|בחולא}} {{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} בשבתא {{ירו"מ-הוסר|עבדין}}{{ירו"מ-הדגשה|לא כן צריכה}} אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת {{ירו"מ-הדגשה|אבל ביום הראשון פשיטה שמותר}}. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: מפני הסכנה רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי אם מפני סכנה למה רק מזלפין חמין שהוחמו בחול מותר אפילו שיהו}} מחמין לו חמין בשבת אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם {{ירו"מ-הוסר|רבנין}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}} דתמן: מחמין לו חמין בשבת {{ירו"מ-הדגשה|תני שמאל לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת}}. ותני כן: {{שוליים|יט_יד}}{{ירו"מ-הוסר|מחמין}}{{ירו"מ-הדגשה|מחמם}} הוא אדם אלונטית ונותנה על גבי {{ירו"מ-הדגשה|מכה}}{{ירו"מ-הוסר| בני מעיים}} בשבת. לא יטול אדם עריבה מלאה חמין ויתננה על גבי {{ירו"מ-הוסר|מעיים}}{{ירו"מ-הדגשה|מעיו}} בשבת {{ירו"מ-הדגשה|שמא ישפך ויבא לידי סחיטה}}. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: לית {{ירו"מ-הוסר|כאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כן}} אלא מותר. {{שוליים|יט_טו}}ספק ואנדרוגינס אין מחללין עליהן את השבת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר באנדרוגינס. תמן תנינן: {{שוליים|יט_טז}}הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינס. מה אמר בה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה האם מזה ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר למול אותו בשבת משמע שהוא זכר גמור ויהיה חייב בראיה או לא}} נישמעינה מן הדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן בן דהבאי|°]]<nowiki/>רבי יוחנן בן דהבאי אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אף הסומא {{ירו"מ-ביאור|פטור מראיה.}} ולית בר נש אמר "אף" אלא מכלל דו מודי על קדמיתא. מחלפה שיטת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: תמן {{ירו"מ-הדגשה|אף שהתורה אמרה יראה כל זכורך}} הוא אמר פרט {{ירו"מ-הדגשה|לאנדרוגינס}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהתורה אמרה ימול לכם כל זכר}} הוא אומר לרבות {{ירו"מ-הדגשה|אנדרוגינס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} ורבנן מקרא אחד דרשו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז יד|בראשית לך לך יז יד]]) {{ירו"מ-הדגשה|וערל}}{{ירו"מ-הוסר| רבי יהודה דרש}} זכר {{ירו"מ-הדגשה|אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה וכו}}'. {{ירו"מ-הוסר|ורבנן}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}} דרשו ערל: מה תלמוד לומר זכר? עד שיהא כולו זכר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דרש זכר: מה תלמוד {{ירו"מ-הדגשה|לומר}} ערל? אפילו מקצתו ערל. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב יראה}} כל זכורך פרט לאנדרוגינס. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ד|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ד"> <strong>מתני':</strong> מי שהיו לו שני תינוקות: אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, שכח ומל את של ערב שבת בשבת — חייב. אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת שכח ומל את של אחר שבת בשבת [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם השוחט}} {{ירו"מ-ביאור|בפסח שחל בשבת בשוגג}} {{ירו"מ-הדגשה|לשם פסח פטור ולשם אימורי ציבור חייב ותנן כל הזבחים ששחטן בפסח שחל בשבת לשם פסח אם אינן ראוין חייב ואם ראוין הן לפסח}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר משמע אפילו בשחט שלמים לשם פסח אחר שנשחטו כבר הפסחים של כל ישראל ואינו טרוד במצווה פוטר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע{{ירו"מ-הוסר|גמרא}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר היא. <span id="דף_פח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים משנה במסכת שבת, דף פ"ח. אתחיל את המשנה: '''לשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש, ועוטף כל שהוא יכול לעטוף'''. רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים, וחוזר ולובש ומוציא, ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. אומרת הגמרא: רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים, ואלו הן: מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. '''ואומר לאחרים בואו והצילו עמי''', שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. המשנה הבאה: רבי שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מפני שהוא מחרך. עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אומרת הגמרא: כיצד מתפרשת המשנה, "האור"? רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור משני צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. שמואל בשם רבי זירא: דרבי יוסה היא. אמר רבי יוסה: היינו סבורים לומר, במה נחלקו רבי יוסה ורבנן — בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה ששמואל אמר בשם רבי זעירא שהיא דרבי יוסה, זאת אומרת שאפילו מחיצה של מים היא המחלוקת. המשנה הבאה: עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות, אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך. אומרת הגמרא: בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי הכריז בשוקי הארמאים ואמר: מאן דעביד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קמיה דרבי יוסה: סכנה היתה. אם היתה סכנה, אפילו רבי אמי יטפי. ולא כן תני: כל דבר שיש בו סכנה, אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים, אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל אחד מהם סלע, ולאיפרכוס שלהן חמישים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי היה במגורה דרבי יונה, נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. הלך אותו נפתי, בעי מטפייתה, ולא הניחו. אמר לו: בגדך תן לי. אמר לו: הן, וניצל הכל. רבי יודן דכפר אימי פרס גלימתו על הגדיש והאש ברחה ממנה. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו — ולא כן תני: ראו אותו יוצא ומלקט עשבים, אין את זקוק לו? שם אין לו צורך בעשבים, אבל כאן יש לו צורך בכיבוי. המשנה הבאה: כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: '''חוששני אני לו מחטאת'''. אומרת הגמרא: זה כמו שאמר רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו — ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. ועל צואה של קטן — ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תפתור באלו הרכים, שלא יבואו לידי מירוח. ועל עקרב שלא תישך — מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת. רבי עולא אמר: שמונה עשר שנה עשה זה בהדי ערב, ולא בא לפניו אלא אלו שני עבדים. אמר: גליל, גליל, שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. המשנה הבאה: עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים. אומרת הגמרא: לצורכו ולצורך ישראל, נשמע זאת מכך ששמואל התארח אצל פרסי אחד, וכבה הנר. הלך אותו פרסי, ביקש להדליקו, והפך שמואל את פניו. כיון שראה אותו מתעסק בשטרותיו, ידע שלא בשבילו הדליק, והפך שמואל את פניו. אמר רבי יעקב בר אחא: זאת אומרת לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שונה הדבר, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל את פניו? אמרו לו: מה, אנו יכולים לרדת? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרים אנו לרדת. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פח עמוד א''' {{שוליים|יט_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יג|התינוק שנימול, מהו היום השלישי למילה שנחשב מסוכן ומחללים עליו שבת לצרכיו?]]''' * '''מקור:''' "הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. אמר רבי אבון בשם רבי אבהו: טעמיה דרבי אלעזר בן עזריה דכתיב (בראשית וישלח לד כה) ויהי ביום הג בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים בשעה שכל איבריהם כואבים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ח, רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, שיום השלישי נקבע לפי שעה שנימול ולא לפי מספר הימים בלבד, שנאמר "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" - בשעה שכל איבריהם כואבים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשיעי#פו-א-א|בבלי שבת פו א — מרחיצים את התינוק ביום השלישי למילתו אף אם חל בשבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלד-ב-א|בבלי שבת קלד ב — מרחיצים את הקטן ביום ראשון וביום שלישי למילתו אפילו בשבת, בחמין שהוחמו בשבת או מערב שבת, מ]] {{שוליים|יט_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_טו|אין מחללים שבת למילת ספק (תינוק שספק אם נולד לשמונה) ואנדרוגינוס]]''' * '''מקור:''' "ספק ואנדרוגינס אין מחללין עליהן את השבת. רבי יהודה (בר עילאי) מתיר באנדרוגינס. תמן תנינן:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה יא, רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן של סעיף ז, שו"ע או"ח סימן של סעיף ח, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ח, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף יא * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' חכמים ~ רבי יהודה: חכמים אוסרים לחלל שבת על ספק ואנדרוגינוס, ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים - אין מחללין שבת על ספק ועל אנדרוגינוס, ומלין אותם בזמנם ביום ולא בשבת, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע (או"ח סי' של; יו"ד סי' רסו). * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-א-א|בבלי שבת קלה א — מילת אנדרוגינוס אינה דוחה את השבת ואינו חייב כרת על אי-מילתו]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-א-ב|בבלי שבת קלה א — מי שנולד בין השמשות, ערלתו הוודאית (ולא הספק) דוחה את השבת]] {{שוליים|יט_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_טז|טומטום ואנדרוגינוס פטורים ממצוות ראייה ברגל]]''' * '''מקור:''' "הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינס. מה אמר בה רבי יודה האם מזה שרבי יהודה (בר עילאי) מתיר למול אותו בשבת משמע שהוא זכר גמור ויהיה חייב בראיה או לא נישמעינה מן הדא דרבי יוחנן בן דהב" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ב, הלכה א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק שטומטום ואנדרוגינוס פטורים מראייה, כרבי יהודה בן דהבאי, כשם שסומא פטור ("אף הסומא") – מכלל שגם הקודמים (טומטום ואנדרוגינוס) פטורים; כך פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק ראשון#ב-א-א|בבלי חגיגה ב א — קטן הפטור מראיית פנים הוא כל שאינו יכול לרכוב על כתפי אביו ולעלות מירושלים להר הבית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק ראשון#ב-א-ד|בבלי חגיגה ב א — מי שהיה חיגר ביום ראשון של חג ונתפשט (נתרפא) ביום שני חייב בראיית פנים בעזרה, מדין "הכל" ה]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פח עמוד ב<span class="yerum-runnum">180</span></div> ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הוסר|דאמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: דבר שעשייתו מצוה פטור ושאין בעשייתו מצוה במחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|שהכל תלוי אם עשה מצווה ונתנה שבת להדחות}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} דבר שיש בעשייתו מצוה {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}חייב ושאין בעשייתו מצוה {{ירו"מ-הדגשה|האם}} פטור {{ירו"מ-הדגשה|או לא זה}} במחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|והכל תלוי אם יש מקום לטעות ופליגי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר במי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, ומל את של שבת בשחרית, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר סבירא ליה דפטור כיון דנתנה שבת להדחות ועשה מצוה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|סבירא ליה דחייב שאין לו במה לטעות}} {{ירו"מ-ביאור|שאין לו עוד תינוק שהוא חייב למול בשבת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל במל של שבת בערב שבת אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|מודה דחייב, דאף שכשמל את של שישי בשבת עשה מצוה — חייב, כיוון שלא ניתנה שבת להדחות. לכן הכא, בשחט שלמים לשם פסח דפוטר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אף בשהקריבו כולם פסחיהן אתיא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שנתנה שבת להדחות ועשה מצוה פטור אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אליבא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע והוא שיהא שה תמים ובן שנה ושלמים {{ירו"מ-הוסר|וראוי}}{{ירו"מ-הדגשה|שראוי}} להשתנות לשם פסח {{ירו"מ-הדגשה|שיש מקום לטעות}}. את שמע מנה {{ירו"מ-הדגשה|שצריך שלושה תנאים כדי להיפטר}}{{ירו"מ-הוסר| תלת שמ}}: דבר שאין לו קצבה ודבר {{ירו"מ-הוסר|שאין דרכו}}{{ירו"מ-הדגשה|שדרכו}} להתחלף ודבר שיש בעשייתו מצוה {{ירו"מ-הדגשה|לאיזה ענין אין לקרבן פסח קצבה}}? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|סבר מימר: שלא נתנה התורה קצבה כ}}מה {{ירו"מ-הדגשה|פסחים ידחו את השבת בכל שנה}} {{ירו"מ-ביאור|ולא חייבה תורה להימנות הרבה אנשים על קרבן אחד כדי לצמצם.}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|סבר מימר: שאין את יכול לעמוד על מניינן שהם הרבה ואין מספרם קבוע ובנקל יכול לטעות}}. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אית לך {{ירו"מ-הוסר|דבר}}{{ירו"מ-הדגשה|מימר}} שאין {{ירו"מ-הדגשה|אתה יכול לעמוד על מנינם}}{{ירו"מ-הוסר| לו קצבה}} {{ירו"מ-הוסר|רבי}}{{ירו"מ-הדגשה|הרי}} {{ירו"מ-הדגשה|יש רק שנים אלא הסיבה}}{{ירו"מ-הוסר| ירמיה סבר מימר}} שלא נתנה {{ירו"מ-הוסר|התורה קצבה כמה פסחים ידחה את השבת בכל שנה ר יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן רבי יוסה כד הוה מטיל אילין ניתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה ר יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן רבי יוסה כד הוה מטילין אילין ניתנה }}התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל השנה {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן לא נתנה תורה קיצבה כמה תינוקות ימולו בשבת. אמר}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: <span id="דף_פט_א"> </span> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פט עמוד א<span class="yerum-runnum">181</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|לעולם הברייתא ש}}אמר{{ירו"מ-הדגשה|ה שכל הזבחים ששחטן בשבת לשם פסח אם ראוין הן לפסח}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|רש}}{{ירו"מ-הדגשה|שאמר שאינו חייב עד שיהיה טרוד במצווה ועשה מצווה והיה לו מקום לטעות}}. תיפתר שהיה שם חבורה {{ירו"מ-הוסר|אחת}}{{ירו"מ-הדגשה|שעדין}} {{ירו"מ-הוסר|שלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא}} שחטה, {{ירו"מ-הדגשה|כי רק כאשר היה טרוד במצווה ועשה מצווה והיה לו מקום לטעות — פוטר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת שכח ומל את של ערב שבת בשבת חייב אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת שכח ומל את של אחר שבת בשבת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר השתא כשמל של ראשון בשבת שלא עשה מצוה פוטר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-הדגשה|מל של שישי בשבת שעשה מצוה מיבעיא}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|מילתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|מילתי}} דרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-ביאור|מה שמודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע ברישא שחייב כשמל את של ערב שבת בשבת, }} {{שוליים|יט_יז}}והוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת {{ירו"מ-הדגשה|שלא ניתנה שבת להדחות}} {{ירו"מ-הוסר|מלו}}{{ירו"מ-הדגשה|מל}} {{ירו"מ-הדגשה|את של שבת}} בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}סבר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} פטור {{ירו"מ-הדגשה|שניתנה שבת להדחות}}. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] אמר: חייב {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה לו מקום לטעות אם כך}}. {{ירו"מ-הוסר|וליידא}}{{ירו"מ-הדגשה|ליידא}} מילה {{ירו"מ-הוסר|אמרה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|שקדם ומל של שבת בערב שבת, הרי אפילו קדם ומל את של שבת בשבת — חייב}} בא להודיעך {{ירו"מ-הוסר|איכן}}{{ירו"מ-הדגשה|היכן}} דרך התינוקות לחלף {{ירו"מ-ביאור|שיותר מצוי שיחליפו בין יום ליום.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מה דאמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|זה}} על {{ירו"מ-הוסר|דעתיה }}ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הוסר|כרמ}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינו חייב אלא שמל של שבת בערב שבת, אבל מל בשחרית, דניתנה שבת להידחות אצלו — פטור}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|דבעינן בפסח שנשתייר חבורה שלא שחטו הפסח ובתינוקות שנשתייר תינוק הצריך למול}} ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דל}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|בתינוקות אפילו מל בשחרית של שבת גם כן פטור, ובפסח לא בעינן שנשתייר חבורה שלא שחטו}} ומשיבין דבר {{ירו"מ-הדגשה|לאמר שיש מחלוקת גם בפסח}} בין [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בלי ראיה ברורה דאמרינן דל}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|לא בעינן שנשתייר חבורה ול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הוסר|ואשכחן}}{{ירו"מ-הדגשה|בעינן שנשתייר חבורה. אולי בפסח, כיון שהוא דבר שאין לו קצבה, לכולי עלמא לא בעינן שנשתייר חבורה שלא שחטו, ורק גבי תינוקות לחוד הוא דאשכחן}} {{ירו"מ-הוסר|פליגא}}{{ירו"מ-הדגשה|פליגין}} בין [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בשיור אילו התנוקות ספיקות. <span id="דף_פט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרים בירושלמי מסכת שבת, דף פט. בדף הקודם ראינו שרבי יוחנן מעמיד את המשנה כרבי מאיר, כי הוא אומר שמה שראינו במסכת פסחים, שאם אדם שחט שלמים לשם פסח, אז רבי יהושע פוטר. והאברא נשאל שאפילו שכולם כבר הקריבו את פסחם, אז בעצם חייבים להגיד את זה כמו רבי מאיר, כי הרי שבת - אמנם ניתנה השבת לדחות, כן? כי לשאר הקורבנות, לפסח, אבל לא היה מקום לטעות, כן? כי שאר הקורבנות - כלומר שאר ישראל כבר הקריבו את פסחם, כלומר לא היה מקום כבר לטעות בזה. כן, כמובן היה מקום לטעות בקורבן עצמו, שהקורבן עצמו צריך להיות בן שנה, זכר תמים וכולי, אבל לא היה מקום לטעות עם שאר הקורבנות. זה היה דעת רבי אליעזר. ואמר רב חסדא לעולם הברייתא מדברת על זבחים ששחטן בשבת לשם פסח, אם אומרים לפסח אז רבי יהושע פוטר, אז דווקא כרבי שמעון, שאמר שהוא לא חייב עד שיהיה טרוד במצווה, עשה מצווה, וגם היה לו מקום לטעות. תגיד לי רגע, הרי שם מדובר, הרי איזה מקום היה לטעות, הרי כולם כבר הקריבו. אומר, לא, תיפתר שיש שם עוד חבורה אחת שעדיין לא שחטה, כי רק כאשר הוא גם טרוד במצווה, עשה מצווה והיה לו מקום לטעות, רק במקרה כזה פוטר רבי יהושע. ואת זה אמרנו במשנה, מי שיש לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, שכח ומל של ערב שבת בשבת, חייב. אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, שכח ומל של אחר השבת בשבת, רבי אלעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. שואלת הגמרא, משהו פה לא ברור. עכשיו כשהוא מל של ראשון בשבת שהוא לא עשה מצווה - הרי הוא מל לפני הזמן - אתה אומר שרבי יהושע פוטר. אז אם הוא מל של שישי בשבת שעשה מצווה מבעיא, הרי פשוט צריך להיות פטור לפי רבי יהושע. אמר רבי זירא מילתיה דרבי ינאי אמרה כן, כלומר לפי דברי רבי ינאי, הוא אומר שמה שמודה רבי יהושע ברישא, שחייב כשמל של ערב שבת בשבת, מדובר והוא ששכח ומל שבת בערב שבת. כלומר הוא קודם כל הקדים, ואת זה של שבת הוא כבר מל בערב שבת, ואז בעצם כיוון שהמועד... שיהיה פטור. שואלת הגמרא מה הדין לפי זה אם מל של שבת בשחרית, כלומר אם הוא הקדים ואת של שבת הוא לא מל יום שישי אלא מל אותו בשבת בבוקר. מה הדין? על זה אמר רבי זירא סבר רבי ינאי פטור. כלומר רבי זירא סובר שרבי ינאי אומר שבמקרה כזה הוא יהיה פטור כיוון שניתנה שבת לדחות, כי בכל אופן הרי באותה שבת הוא מל. ואילו רבי אבא אמר חייב. למה? כי הוא סובר שלא היה מקום לטעות, כי אחרי שהוא מל את של שבת בבוקר אז כבר אין עוד שני תינוקות שיכול להתבלבל ביניהם. אין מקום לטעות, לכן הוא חייב. אז שואלת הגמרא, אם זה ככה, אם באמת לפי רבי ינאי איך שהסביר רב אבא, אם הוא מל בבוקר יהיה חייב, אז הידע מי-לעמר רבי ינאי שקדם ומל של שבת בערב שבת? הרי אפילו אם הוא קדם ומל בשבת גם כן חייב, אז קשה לכאורה על רבי אבא. אז אומרת הגמרא, רבי אבא יגיד לך שהוא בא להודיעך היכן דרך תינוקות להחלף. כלומר הוא לא בא להגיד מה ההלכה, אלא בא להגיד שבדרך כלל זה המציאות, שמחליפים ביום ליום - כלומר שמלים את של שבת ביום שישי ושבת ביום שישי ביום שבת. זה מה שקורה בדרך כלל, זה מה שבא להגיד. באמת, גם הוא מודה שגם אם היה מל בשבת בבוקר כבר היה חייב, אלא שמה שהוא אמר שמל ביום שישי זה רק כדי להגיד לנו מה דרך ההחלפה. אומרת הגמרא, על דעתיה דרבי זירא מתניתא דרבי ינאי זה על דרבי מאיר. כמו, זה בדיוק כמו רבי מאיר - זה ההסבר של רבי מאיר, שהוא אומר שלא חייב אלא אם מל של שבת בערב שבת, כי אז בעצם לא ניתנה שבת לדחות ולכן הוא חייב, כי אמרנו שרבי מאיר דורש גם שניתנה שבת לדחות וגם שעשה מצווה. אבל אם הוא מל בשחרית שכבר ניתנה שבת לדחות, אז לפי רבי ינאי צריך להיות פטור, כי בעצם זה הדעת של רבי מאיר. אמר רבי מנא קמרי רבי יוסי. אם כך, אז מה דאמר רבי חסדא בהתחלה - ראינו שהוא העמיד את הברייתא בפסחים שאומרת שאם הוא שחט שלמים אז הוא פטור - הוא העמיד את זה כמו רבי שמעון, כי הרי הוא אמר שם שצריך שתישאר חבורה אחת שלא שחטו. אז זה כמו דעת רבי שמעון שאומר שלא די שכיהן מצווה, אלא צריך גם שיהיה מקום לטעות. כלומר הוא סובר שצריך להיות מקום לטעות. אז אם זה ככה בתינוקות אז הוא יעמיד את זה שנשתייר עוד תינוק אחד שצריך למול אותו. ומה דאמרי רבי ינאי כרבי מאיר. כלומר לפי רבי מאיר, לפי רבי ינאי, אפילו אם כבר לא נשאר אף קורבן פסח לשחוט כי כולם כבר שחטו, כיוון שניתנה שבת לדחות והוא עושה מצווה, אז יהיה מותר, כי זה הולך כמו רבי מאיר. ולרבי מאיר בתינוקות, אפילו אם הוא מל בשחרית את של שבת, אז גם כן יהיה פטור כיוון שהשבת ניתנה לדחות וגם עשה מצווה. וגם בפסח לא צריכים שתישאר חבורה, כי מספיק שבאותו יום שחטו לשם קורבן פסח, אז זה כבר ניתנה שבת לדחות, והוא גם עושה מצווה כי הוא שחט שלמים לשם פסח. אז הוא גם עשה מצווה אז לכן הוא יהיה פטור. שואלת הגמרא, משוין דבר - כלומר האם משווין דבר לומר שיש מחלוקת בין רבי מאיר לרבי שמעון בלי ראיה ברורה? כי הרי מה אנחנו אמרנו עכשיו? אמרנו שבעצם לרבי מאיר לא צריך שתהיה חבורה ולרבי שמעון צריך שתהיה חבורה. אנחנו בעצם יוצרים מחלוקת ביניהם. מי אמר? אולי בעצם הסיבה בפסח זה אחר לגמרי - אולי בפסח, כיוון שזה דבר שאין לו קצבה, אז לכולי עלמא לא צריך שישאר שם חבורה שלא שחטו, ורק בתינוקות לחוד - כיוון שמדובר בכמות קטנה - רק בזה יש מחלוקת בין רבי מאיר ורבי שמעון האם צריך שיישאר שם תינוק או לא. שואלת הגמרא, אילן תינוקות צעקות - כלומר התינוקות שלנו, מה תוידעי? איך מתייחסים אליהם? האם כדבר שיש לו קצבה או כדבר שאין לו קצבה? אם אתה עושה את זה כדבר שיש לו קצבה, אז גם לפי רבי מאיר נצטרך שיהיה עוד תינוק, כיוון שאנחנו צריכים - גם לפי רבי מאיר אמרנו שצריך להיות דבר שראוי להחליף, כמו שאמרנו צריך להיות בן שנה, צריך להיות שה תמים בן שנה. אז גם כאן צריך שיהיה עוד תינוק אחד שיהיה מקום להחליף. אבל פסח, שלכולי עלמא זה דבר שאין לו קצבה, אז שמה לא בעינא חבירא - לא צריך שיהיה שם חבורה שלא עשתה פסח, כיוון שדבר שאין לו קצבה אז גם אם לא נשאר אף אחד עדיין, יהיה פטור. אז אם כן, באמת למה אתה הולך ועושה מחלוקת בין רבי מאיר לרבי שמעון בפסח? הרי אתה יכול להעמיד את זה שאין מחלוקת. אמר רבי יוסי, מלהון דרבנן עבדו לה כדבר שאין לו קצבה. כלומר, מתוך הדברים של חכמים אנחנו רואים באמת שמתייחסים לתינוקות כדבר שאין לו קצבה, אבל והוא שיש שם תינוק. כלומר, דבר שאין לו קצבה, אבל מכל מקום צריך שיהיה תינוק אחר למול אותו. אומרת הגמרא, אי תיכי בוא וראה: אם הקדים את זמנו ומל את של לאחר השבת בשבת והוא לא עושה מצווה, אתה אומר שהוא פטור. אם איחר את זמנו ומל של ערב שבת בשבת שעשה מצווה - חייב. מה ההיגיון בזה? אמר רב הונא, באמת חילופין מתניתין - צריך להחליף את המשנה. ותניא, אמר רבי שמעון: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על מי שהיה לו למול אחר השבת, ומלו בשבת, שחייב, ועל מי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת, שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר - כאילו שהוא הפך את הסדר. אמר רבי יוסי ברבי יוחנן, מן קושיה - כלומר מהקושיה הזאת, שגם רבי ינאי הקשה אותה, מאותה קושיה בדיוק הוא לא הפך, אלא שהוא תירץ: והוא ששכח ומל של שבת בערב שבת. כלומר רבי ינאי פתר להם דרך אחרת. פה ראינו שהפכו, אבל רבי ינאי הסביר שברישא מדובר שהוא כבר מל של שבת בערב שבת, אז בעצם לא ניתנה השבת לדחות. אומרת הגמרא, עבד אברא ואמר: זאת דברי רבי מאיר ורבי שמעון - ככה הם מסבירים את המחלוקת. '''אבל דברי רבי יוסי אפילו דבר שאינו מעכב על המצווה הואיל וטעה בו לשם מצווה פטור'''. הוא טעה - אומר כל הטועה בדבר מצווה פטור. ואומרת הגמרא, פירש אינו חוזר אלא על עציצים המעגבים את המילה. כלומר, אם אחרי שהוא סיים את המילה והוא עזב את... הניח את הסכין, אז הוא לא חוזר למול אלא אם כן זה עציצים שמעגבים את המילה. אמר רבי יוחנן, לדברי רבי יוסי אפילו פירש חוזר אפילו על עציצים שאינם מעגבים את המילה. שואלת הגמרא, דאין רבי יוסי - איזה רבי יוסי אומר את זה? ותנינן: אמר רבי יוסי, יום טוב ראשון של חג - כלומר של חג סוכות - שחל בשבת, אם הוא שכח והוציא את הלולב ויש לו רבים, פטור, למרות שבעצם הוא כבר יצא בנטילה. למה הוא פטור? מפני שהוציאו ברשות. אז גם סכין של מילה - כיוון שהוציא ברשות. שואלת הגמרא, אף בסכין של מילה? אף במילה כן. אז אומרת הגמרא, ממה דאמר רבי יוחנן שלדברי רבי יוסי אפילו פירש חוזר אפילו על סכין שאינה מעכבת את המילה, הדר אברא: אפילו בסכין של מילה ואפילו במילה עצמה - שבעצם מותרות במצווה, אפילו שהוא לא עושה מצווה, אף על פי כן הוא פטור. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פט עמוד א''' {{שוליים|יט_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יז|המל תינוק ביומו השמיני שחל בשבת בזמנו, אך קדם ומל אותו בערב שבת - חייב חטאת כמזיד]]''' * '''מקור:''' "והוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת שלא ניתנה שבת להדחות מל את של שבת בשחרית מהו? אמר רבי זעירא: סבר רבי ינאי (הכהן) פטור שניתנה שבת להדחות. רבי אבא אמר: חייב שלא היה לו מקום לטעות אם כך. ליידא מילה אמר " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ב, הלכה ח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי זעירא בשם רבי ינאי ~ רבי אבא: פטור משום שניתנה שבת להידחות לענין זה ~ חייב שלא היה לו מקום לטעות בכך * '''הכרעה:''' נפסק כרבי אבא שחייב, שלא היה לו מקום לטעות שנדחתה שבת מפני מילה שלא בזמנה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שגגות * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שלישי#לד-א-ג|בבלי יבמות לד א — הטועה בדבר מצוה, כגון המל תינוק וסבר שהוא שבת ונמצא חול, פטור מקרבן חטאת רק כשזמנו בהול, א]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שלישי#לד-א-ד|בבלי יבמות לד א — הפטור של "טעה בדבר מצוה" לר' יהושע נאמר דווקא כשזמנו בהול (כגון מילה בשבת), אך במקום שאין ]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף פט עמוד ב<span class="yerum-runnum">182</span></div> מה את עביד לו: כדבר שיש לו קצבה או כדבר שאין לו קצבה? אין תעבדינון כדבר שיש לו קצבה והוא שיהא שם תינוק אחר למול אין תעבדינון כדבר שאין לו קצבה אפילו אין שם תינוק אחר למול ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|סבירא ליה דתינוקת הוי דבר שאין לו קצבה הלכך אפילו מל של שבת בשחרית ולא נשתייר תינוק}} אחד למול פטור ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|סבירא ליה דהוי דבר שיש לו קצבה, וצריך לשייר תינוק אחד שלא נימול. אבל בפסח, דהוי דבר שאין לו קצבה, לכולי עלמא לא בעינן שיהא שם חבורה אחת שלא עבדה פסח. ואם כן למה ליה לעשות פלוגתא בין}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|בפסח}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מליהון דרבנן עבדון לון כדבר שאין לו קצבה והוא שיש שם תינוק {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} למול. איתא חמי: הקדים זמנו {{ירו"מ-הדגשה|ומל של אחר השבת בשבת שלא עשה מצווה}} פטור, איחר זמנו {{ירו"מ-הדגשה|ומל של ערב שבת בשבת שעשה מצווה}} חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חילופין היא מתניתין דתני אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} על מי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שחייב, ועל מי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב חטאת ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} פוטר. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מן קושיי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מקשי לה רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-ביאור|שאף הוא התקשה באותה קושיה אלא שהוא לא הפך את המשנה אלא תרץ}} והוא ששכח ומל של שבת בערב שבת. רב אדא בר אהבה[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אהבה|°]] אמר: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אבל דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: אפילו דבר שאין בעשייתן מצוה, הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור. {{שוליים|יט_יח}}פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה: אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היי דין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היי דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר {{שוליים|יט_יט}} יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור {{ירו"מ-ביאור|אף שכבר יצא בנטילתו.}} מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה ואף במילה כן. ממה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמרה: אפילו בסכין של מילה כן אפילו במילה כן. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ה|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יט_כ}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}קטן נימול לשמונה, לתשעה, לעשרה, לאחד עשר, לשנים עשר, לא פחות ולא יותר. כדרכו לשמונה, נולד בין השמשות נימול לתשעה, בין השמשות ערב שבת נימול לעשרה, יום טוב לאחר שבת נימול לאחד עשר, שני ימים טובים של ראש השנה נימול לשנים עשר. {{שוליים|יט_כא}}קטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא. <span id="דף_צ_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף פט עמוד ב''' {{שוליים|יט_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יח|מוהל שפירש מהמילה - האם חוזר וחותך ציצין שאינן מעכבות את המילה]]''' * '''מקור:''' "פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי יוחנן (בר נפחא) לדברי רבי יוסה: אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היי דין רבי יוסי (בן חלפתא) היי דתנינן תמן: רבי יוסי (בן חלפת" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ד, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ב, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ב * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יוסי בן חלפתא (לדעת ר' יוחנן): אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין ~ תנא קמא: פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוסי שאף פירש חוזר וחותך ציצין שאין מעכבין, כדברי ר' יוחנן, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע באו"ח וביו"ד * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלג-ב-א|בבלי שבת קלג ב — במילה, כל עוד עוסק בה חוזר על כל הציצין, ופירש - חוזר רק על ציצין המעכבין את המילה]] {{שוליים|יט_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_יט|המוציא סכין מילה או תינוק למילה לרשות הרבים בשבת שחל בו יום טוב פטור משום שהוציאו ברשות]]''' * '''מקור:''' "יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור (אף שכבר יצא בנטילתו.) מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה ואף במילה כן. ממה דאמר רבי יוחנן (בר נפחא) לדברי רבי יוסי (בן חלפתא)" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ב, הלכה י * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יוחנן בשם רבי יוסי שאפילו פירש חוזר ואפילו על ציצין שאינן מעכבין את המילה, ומכאן שההוצאה ברשות פטורה, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק שלישי#מא-ב-א|בבלי סוכה מא ב — מי ששכח והוציא לולב לרשות הרבים ביום טוב ראשון של חג שחל בשבת - פטור, מפני שהוציאו ברשות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני סוכה/פרק שלישי#מב-א-א|בבלי סוכה מב א — השוכח פרה שאולה ברפת חבירו ומוציאה בכלי, כשלא הפכה - חייב על שגגתו בשבת שנחשב כלקיחה]] {{שוליים|יט_כ}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כ|קטן שנולד בין השמשות או לפני יום טוב/שבת/ר"ה - זמן מילתו נדחה בהתאם]]''' * '''מקור:''' "קטן נימול לשמונה, לתשעה, לעשרה, לאחד עשר, לשנים עשר, לא פחות ולא יותר. כדרכו לשמונה, נולד בין השמשות נימול לתשעה, בין השמשות ערב שבת נימול לעשרה, יום טוב לאחר שבת נימול לאחד עשר, שני ימים טובים של ראש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה יב, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם הלכות מילה פ"א הי"ב ובשו"ע יו"ד סימן רסו ס"ח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלז-א-ד|בבלי שבת קלז א — ולד שנולד בין השמשות נימול לתשעה ימים, וכן שאר המקרים משתנים בהתאם ליום הלידה כמפורט בגמרא]] {{שוליים|יט_כא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כא|אין מלים תינוק חולה עד שיבריא]]''' * '''מקור:''' "קטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב thumb|תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף צ גמ :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה טז, שו"ע יו"ד סימן רסב סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שממתינים עד שיבריא שכן פיקוח נפשו קודם למצוות מילה בזמנה, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#עא-א-ט|בבלי יבמות עא א — מילה נעשית ביום ולא בלילה, אף כשניתנה לו כל שבעה משום שחלצתו חמה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלז-א-ה|בבלי שבת קלז א — תינוק שחלצתו חמה בשעת מילה וחלה, נותנים לו שבעה ימים להברותו לפני שמלים אותו]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף צ עמוד א<span class="yerum-runnum">183</span></div> <br><strong>גמ':</strong> {{שוליים|יט_כב}}יש קטן נימול ליומו. היך עבידא? ילדה ואחר כך נתגיירה נימול ליומו. נתגיירה ואחר כך ילדה נימול לח'. יעקב איש כפר נבורייא שאל לרבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הוסר|מעתה }}נולד בין השמשות {{ירו"מ-הדגשה|למה לא}} נימול ב{{ירו"מ-הדגשה|ב}}ין השמשות {{ירו"מ-הדגשה|ממה נפשך}}? אמר ליה: אילו הוינן אנא ואת עלין בחד תרע{{ירו"מ-הדגשה|ה}} דילמא הוינן יכלין מכוונה {{ירו"מ-ביאור|להיכנס בדיוק ביחד?}} {{ירו"מ-הדגשה|כך יתכן שבין השמשות שנולד היה יום}} {{ירו"מ-ביאור|שישי.}} {{ירו"מ-הדגשה|ובין השמשות שבו נמול יהיה מהלילה}} {{ירו"מ-ביאור|וכבר שבת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אחזתו חמה ממתינין לו ל' יום. אותם ל' יום {{ירו"מ-הדגשה|אם היה כהן}} מהו להאכילו חלב תרומה? מהו לסוכו שמן תרומה {{ירו"מ-הדגשה|האם כיוון שהיה אנוס הרי הוא כפחות מבן שמונה שאינו נקרא ערל ומותר או כיוון שעבר שמונה ימים נקרא ערל ואסור}}? נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים|יט_כג}}: הערל {{ירו"מ-ביאור|שמתו אחיו מחמת מילה, אף שהיה אנוס}} וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה, נשיהם ועבדיהן יאכלו. ורבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי תנחום בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בריה דרבי חייא|°]]: {{שוליים|יט_כד}}אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן. ותני כן: כל שלשים יום אסור להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. לילי שמיני מה את עבד ליה? ממה דתני לילי שמיני {{ירו"מ-הוסר|כנכנס}}{{ירו"מ-הדגשה|נכנס}} לדיר להתעשר, הדא אמרה: ליל שמיני כשמיני. ותני כן: כל שבעת הימים מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ו|ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_יט_ו"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|יט_כה}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}אלו הן ציצין המעכבין את המילה: בשר החופה את רוב העטרה אינו אוכל בתרומה. {{שוליים|יט_כו}}אם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין. {{שוליים|יט_כז}}מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אלו {{ירו"מ-הדגשה|הן}} ציצין המעכבין את המילה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: בחופה רוב גובהה של עטרה. רבי יוסה בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בן חנינא|°]] אומר: בחופה רוב {{ירו"מ-הוסר|גובה}}{{ירו"מ-הדגשה|גגה}} {{ירו"מ-הדגשה|של}} עטרה {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין אמר}} רבי טביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טבי|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בודקין אותו בשעה שמתקשה {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. תני {{ירו"מ-הדגשה|ובשבת}} {{ירו"מ-ביאור|המוהל}} {{ירו"מ-הוסר|וענוש}}{{ירו"מ-הדגשה|ענוש}} כרת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא דתימר {{שוליים|יט_כח}}בשאין ב{{ירו"מ-הדגשה|י}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ם שהות}} כדי למרק, אבל אם יש בו כדי למרק ממרק {{ירו"מ-הדגשה|אחר}} ואינו חושש {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו לא מרק פטור דאמר אנא עבדי פלגה אתון עבדו פלגה}}. תני: <span id="דף_צ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים בירושלמי מסכת שבת, דף צ'. אנחנו מתחילים מהמשנה: '''ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש, ועוטף כל שהוא יכול לעטוף'''. רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. אומרת הגמרא, °רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים ואלו הן: מקטורן, נוקלי, ופונדא, ופיליון, ומעפורת, וקולבין של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות, שני סבריקין, ושני אבריקין, שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו. ואומר לאחרים בואו והצילו עמי, שכן דרכן להשאיל כלים בשבת. המשנה הבאה, °רבי שמעון בן ננס אומר '''פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור מפני שהוא מחרך'''. עושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. °רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אומרת הגמרא: כיני מתניתין האור. רבי ירמיה ורבי אבא בר ממל בשם רב: ספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני, ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין, פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור משני צדדין, נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. שמואל בשם רבי זירא: דרבי יוסה היא. אמר רבי יוסה: הוה סברינן מימר, מה פליגין רבי יוסה ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים, אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה דאמר שמואל בשם רבי זעירא דרבי יוסה היא, הדא אמרה: אפילו מחיצה של מים היא המחלוקת. המשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך'''. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך. אומרת הגמרא: בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר אפיק. רבי אימי הכריז בשוקי דארמאי: מר, מאן דעבד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: סכנה היתה. אם היתה סכנה אפילו רבי אמי יטפי. ולא כן תני, כל דבר שיש בו סכנה אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים אלא אפילו בגדולים אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין, וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן: הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע, ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים: לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי הוה במגורה דרבי יונה. נפלה דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייה בעי מטפייה, ולא שבקיה. אמר ליה: בגדך מדלי? אמר לו: אין, ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מינה. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. ולא כן תני, ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו? תמן אין לו צורך בעשבים, ברם הכא יש לו צורך כיבוי. המשנה: כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך. אמר °רבי יהודה: מעשה בא לפני °רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: '''חוששני אני לו מחטאת'''. אומרת הגמרא: יבא כיי דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו: ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל אמר: אף כופין עליה את הכלי. ועל צואה של קטן - ולא מאכל תרנגולין? אמר רבי עוקבן: תיפתר באילין רכיכה, שלא יבואו לידי מירוח. ועל עקרב שלא תישך, מעשה בא לפני °רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת. רבי עולא אמר: שמונה עשר שנין עביד הוי בהדא ערב, ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עובדיא. אמר: גליל גליל, שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין. המשנה: '''עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור'''. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ב°רבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו, וירדו בו זקנים. אומרת הגמרא: לצורכו ולצורך ישראל, נישמעינה מן הדא. דשמואל איקבל גבי חד פרסיי, איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה, והפך שמואל אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו, ידע דלא בגיניה אדלקה, והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא: הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל. אמר רבי יונה: שנייא היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר: משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל אפוי? אמרו לו: מה אנו, לירד? אמר להן: הואיל ולא בשבילנו עשה, מותרין אנו לירד. הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף צ עמוד א''' {{שוליים|יט_כב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כב|גוי שנתגייר לאחר לידה — נימול ביום שמונה מהגיור, ולא ליומו]]''' * '''מקור:''' "יש קטן נימול ליומו. היך עבידא? ילדה ואחר כך נתגיירה נימול ליומו. נתגיירה ואחר כך ילדה נימול לח . יעקב איש כפר נבורייא שאל לרבי חגיי: נולד בין השמשות למה לא נימול בבין השמשות ממה נפשך? אמר ליה: אילו הו" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק א, הלכה ד, שו"ע יו"ד סימן רסז סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כדין המשנה בירושלמי: נתגיירה ואחר כך ילדה נימול לח' מהגיור, שהמנייה מתחילה מהגירות ולא מהלידה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-ב-ג|בבלי שבת קלה ב — שפחה שנתעברה אצל האדון וילדה - הולד יליד בית שנימול לשמונה, ואין הבדל אם הטבילה קודם הלידה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלה-ב-ד|בבלי שבת קלה ב — ולד שכלו לו שמונה ימים בבהמה חשוב בר קיימא ואינו נפל]] {{שוליים|יט_כג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כג|ערל שמתו אחיו מחמת מילה נחשב כערל לענין אכילת תרומה, אך אשתו ועבדיו אוכלים בתרומה]]''' * '''מקור:''' ": הערל (שמתו אחיו מחמת מילה, אף שהיה אנוס) וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה, נשיהם ועבדיהן יאכלו. ורבי אחא אמר בשם רבי תנחום בר חייא:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ז הלכה יב * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק שמיני#עב-א-י|בבלי יבמות עב א — כהן שנולד מוטל בספק אם ראוי להאכיל בתרומה מדין קרבה משפחתו (אמו) אף שהוא עצמו אינו מוליד]] {{שוליים|יט_כד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כד|ולד בהמה בשבעת ימיו הראשונים מותר להאכילו ולסוכו חלב ושמן תרומה, ומליל שמיני ואילך אסור]]''' * '''מקור:''' "אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן. ותני כן: כל שלשים יום אסור להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. לילי שמיני מה את עבד ליה? ממה דתני לילי שמיני נכנס לדיר להתעשר, הדא אמרה: ליל שמיני כשמיני. ותני כן: כל ש" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שליל שמיני נחשב כשמיני לענין זה, שכן לילה קודם היום נחשב כמו יום המחרת לגבי כניסתו לדיר להתעשר, וכן פסק הרמב"ם * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני בבא מציעא/פרק רביעי#נג-א-ד|בבלי בבא מציעא נג א — דבר שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באלף]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני חגיגה/פרק שני#יח-ב-ב|בבלי חגיגה יח ב — הטובל לצורך דבר קל, ואם עמד ("הוחזק") לאותה מדרגה, אסור להשתמש בו לדבר החמור ממנו; ואם לא ]] {{שוליים|יט_כה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כה|בשר החופה את רוב העטרה במילה מעכב ופוסל את המהול מאכילת תרומה עד שיחתכנו]]''' * '''מקור:''' "אלו הן ציצין המעכבין את המילה: בשר החופה את רוב העטרה אינו אוכל בתרומה." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ג, שו"ע יו"ד סימן רסד סעיף ה * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רסד סעיף ה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק רביעי#מז-ב-ו|בבלי יבמות מז ב — בשר החופה את רוב העטרה לאחר המילה נחשב לציץ המעכב את המילה וטעון חיתוך שנית]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק רביעי#מז-ב-ז|בבלי יבמות מז ב — גר הבא להתגייר צריך בית דין של שלושה]] {{שוליים|יט_כו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כו|יש להסיר/לתקן את ציצין המכוסים בבשר במילה כדי שלא יראה כאילו לא נימול, כשהמוהל בעל בשר]]''' * '''מקור:''' "אם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ה, שו"ע יו"ד סימן רסד סעיף ו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי - בעל בשר מתקנו מפני מראית העין, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה {{שוליים|יט_כז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כז|מילה שנעשתה בלא פריעה נחשבת כאילו לא נעשתה כלל]]''' * '''מקור:''' "מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. גמ : תנן: אלו הן ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי אבינא בשם רבי ירמיה: בחופה רוב גובהה של עטרה. רבי יוסה בן חנינא אומר: בחופה רוב גגה של עטרה תנן: אם היה בעל בשר מתקנו " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ד, שו"ע יו"ד סימן רסד סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' רבי אבינא בשם רבי ירמיה: ציצין המעכבים הם רוב גובה העטרה; רבי יוסה בן חנינא: רוב גגה של עטרה - נפסק כרבי ירמיה שהעיכוב הוא כשנשאר מחופה רוב גובהה של עטרה, ופריעה שלא הושלמה כך דינה כאילו לא מל, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלג-ב-א|בבלי שבת קלג ב — במילה, כל עוד עוסק בה חוזר על כל הציצין, ופירש - חוזר רק על ציצין המעכבין את המילה]] {{שוליים|יט_כח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כח|האם השותפים בשגגת קרבן חטאת נחשבים כמי שעשו מלאכה שלמה או חלקית לחיוב קרבן]]''' * '''מקור:''' "בשאין ביום שהות כדי למרק, אבל אם יש בו כדי למרק ממרק אחר ואינו חושש ואפילו לא מרק פטור דאמר אנא עבדי פלגה אתון עבדו פלגה. תני:" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שגגות, פרק ב, הלכה ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא בירושלמי שאם יש שהות ביום למרק (לגמור) את המלאכה ולא מירקו — פטורים, שכל אחד יכול לומר "אני עשיתי חצי, אתם עשו חצי", וכן פסק הרמב"ם בהלכות שגגות פ"ב ה"ט * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלג-ב-ו|בבלי שבת קלג ב — מוהל שאמר שיוכל לגמור מילה לפני שבת ולא הצליח ונמצא עושה חבורה בשבת, פטור מכרת שאין זה מזי]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף צ עמוד ב<span class="yerum-runnum">184</span></div> {{שוליים|יט_כט}}כל שעה שעוסק במילה חוזר, בין על ציצין המעכבין במילה, בין על ציצין שאין מעכבין. פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין במילה. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: אפילו על ציצין שאין מעכבין המילה אם פירש חוזר. היי דין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, ושכח והוציא את הלולב ברשות הרבים — פטור, מפני שהוציאו ברשות {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר יצא ידי חובת לולב ורק משום הידור יוצא עם הלולב}} אף בסכין של מילה אף במצה כן. ממה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה: אפילו על ציצין שאין מעכבין במילה אם פירש חוזר, הדא אמרה: אף בסכין של מילה ואף במצה כן. <strong>הדרן עלך פרק רבי אליעזר</strong><br> ==פרק עשרים - תולין== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק עשרים.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כ_א|ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כ_א"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|משנה }}אומר תולין את המשמרת ביום טוב ונותנין לתלויה בשבת. וחכמים אומרים {{שוליים|כ_א}}אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|גמר}}{{ירו"מ-הדגשה|אומר}}:{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|פקק החלון, בזמן שהוא קשור ותלוי — פוקקין בו, ואם לאו — אין פוקקין בו. וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו}}. תני {{שוליים|כ_ב}}לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} וחכמים {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שנוטעין}}{{ירו"מ-הדגשה|נוטעין}} אוהלין בתחילה ביום טוב. ועל מה נחלקו? על מוסיפין. ש[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר מוסיפין ביום טוב ואין מוסיפין בשבת. וחכמים אומרים אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר בשבת. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו"מ-הדגשה|בדין תלית משמרת}} לא בתוספת אנן קיימין. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה חכמים שהתירו שם אוסרים כאן}}? אמר רבי אבין בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: תיפתר במשמרת חדשה שמכשירה לכלי. כל שכן מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מה אם {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} שמכשירה לכלי {{ירו"מ-הדגשה|וגם מוסיף על אהל ארעי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר{{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר מותר, {{ירו"מ-הוסר|כאן}}{{ירו"מ-הדגשה|התם בפקק חלון}} שאינו מכשירה לכלי לא כל שכן {{ירו"מ-הדגשה|שיתיר ולמה הוא אוסר}}. אמר רבי חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|שמתיר}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אף במכשירי אוכל נפש התירו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כדברי המכשיר ובלבד מלמעלן {{ירו"מ-ביאור|שיתן המשמרת ויביא את הכלי מתחת.}} כהדא בימי רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] הוה ריבעה {{ירו"מ-ביאור|כינוס}} בבי מדרשא והוון פרסין קילעיה {{ירו"מ-ביאור|יריעות האהל}} מאתמול בד' אמות ולמחר הוו פרסין כולהון. סברון מימר מדברי {{ירו"מ-ביאור|בהסכמתו של}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בדקון ואשכחון דלאו מדעת רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאינו מתיר}} עד שיפרוס רובן {{ירו"מ-הדגשה|מערב שבת. אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הנוטע {{ירו"מ-ביאור|מותח}} אוהלין בשבת חייב משום בונה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת {{ירו"מ-הדגשה|ופטור}}. רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ההן כילה {{ירו"מ-ביאור|פרוכת}} דעל ארונה מהו? אמר לו: כיון דהיא פרוסה מאתמול נעשה כפותח ונועל בשבת. רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב חייה בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|המשתמר}}{{ירו"מ-הדגשה|המשמר}} {{שוליים|כ_ג}}חייב משום בורר. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לא מסתברא אלא משום מרקיד. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מה המרקד? קמח {{ירו"מ-הוסר|למטן}}{{ירו"מ-הדגשה|למעלן}} וסולת {{ירו"מ-הוסר|למעלן}}{{ירו"מ-הדגשה|למטן}}. <span id="דף_צא_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף צ עמוד ב''' {{שוליים|יט_כט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשעה עשר#דין-יט_כט|מוהל החוזר על ציצין שאינם מעכבים במילה בשבת - חייב חילול שבת רק כל עוד לא פירש ממעשה המילה, ולא לאחר שפירש]]''' * '''מקור:''' "כל שעה שעוסק במילה חוזר, בין על ציצין המעכבין במילה, בין על ציצין שאין מעכבין. פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין במילה. אמר רבי יוחנן (בר נפחא) לדברי רבי יוסי (בן חלפתא): אפילו על ציצין שאין מעכבין " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ד, רמב"ם, הלכות מילה, פרק ב, הלכה ו, שו"ע או"ח סימן שלא סעיף ב, שו"ע יו"ד סימן רסו סעיף ב הדרן עלך רבי אליעזר יט * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יוסי בן חלפתא ~ תנא קמא (חכמים): רבי יוסי מתיר לחזור אף על ציצין שאין מעכבין אף לאחר שפירש, ותנא קמא מגביל זאת רק לציצין המעכבין * '''הכרעה:''' נפסק כתנא קמא - לאחר שפירש חוזר רק על ציצין המעכבין את המילה, שכן כך נקטו הרמב"ם והשו"ע בהלכות מילה ובהלכות שבת, ולא כרבי יוסי בן חלפתא המחמיר-מקל יותר בעניין * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק תשעה עשר#קלג-ב-א|בבלי שבת קלג ב — במילה, כל עוד עוסק בה חוזר על כל הציצין, ופירש - חוזר רק על ציצין המעכבין את המילה]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני יבמות/פרק ראשון#יד-א-ב|בבלי יבמות יד א — מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק שמיני#צב-א-ה|בבלי פסחים צב א — אין מביאים איזמל למילה בשבת דרך גגות חצרות וקרפיפות, כשם שאין מביאים דרך רשות הרבים]] {{שוליים|כ_א}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_א|אין תולין משמרת ביום טוב ואין נותנים לתלויה בשבת, אבל נותנים לתלויה ביום טוב]]''' * '''מקור:''' "אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב. גמ : תנן רבי אליעזר (בן הורקנוס) אומר: פקק החלון, בזמן שהוא קשור ותלוי — פוקקין בו, ואם לאו — אין פוקקין בו. וחכמים או" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יז, רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ג, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שטו סעיף ט, שו"ע או"ח סימן שטו, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף ט, שו"ע או"ח סימן תקי סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' אליעזר ~ חכמים: לר"א פקק החלון תלוי וקשור מותר לפקוק ואם לאו אסור, וחכמים מתירים בין כך ובין כך * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאין צריך קשור ותלוי, וכן להלכה מותר לתלות ביום טוב ולתת לתלויה בשבת ויום טוב כדין דבר שאינו יוצר כלי חדש אלא גומר מלאכה קיימת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צה-א-ו|בבלי שבת צה א — המכבד, המרבץ, והרודה חלות דבש ביום טוב אינם אלא משום שבות, ואינם חייבים חטאת או מלקות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלז-ב-ז|בבלי שבת קלז ב — אין תולין את המשמרת (מסננת) ביום טוב ואין נותנים לתלויה בשבת, אבל נותנים לתלויה ביום טוב]] {{שוליים|כ_ב}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ב|אין להתיר הוספה על אוהל ביום טוב, אבל הוספה זמנית לצניעות (כתלית משמרת) מותרת אף בשבת]]''' * '''מקור:''' "לא נחלקו רבי אליעזר (בן הורקנוס) וחכמים שאין נוטעין אוהלין בתחילה ביום טוב. ועל מה נחלקו? על מוסיפין. שרבי אליעזר (בן הורקנוס) אומר מוסיפין ביום טוב ואין מוסיפין בשבת. וחכמים אומרים אין מוסיפין ביום ט" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה כז, שו"ע או"ח סימן שטו סעיף א * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' ר' אליעזר בן הורקנוס ~ חכמים: ר' אליעזר מתיר מוסיפין ביום טוב ואוסר בשבת, וחכמים אוסרים אף ביום טוב, וקל וחומר בשבת * '''הכרעה:''' נפסק כחכמים שאין מוסיפין על אוהל ביום טוב ושבת, אך במקרה הנדון (תלית משמרת) אין זו הוספה ממש אלא היכר בעלמא, כדברי ר' אבין בר כהנא, ולכן הותר; הרמב"ם והשו"ע פסקו כחכמים בעניין ההוספה, ובנוסף התירו במקרה הצניעות מטעם שאינו בגדר תוספת אוהל אסורה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק רביעי#מד-א-ב|בבלי עירובין מד א — אין עושים אוהל עראי בתחילה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, אך מוסיפין על אוהל קיים בשבת ואי]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עירובין/פרק שמיני#פו-ב-ב|בבלי עירובין פו ב — אין עושין אוהל עראי בשבת, אלא אם נמצא כבר פרוס מותר להשתמש בו]] {{שוליים|כ_ג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ג|המסנן שמרים מן היין ביום טוב חייב משום בורר או משום מרקד]]''' * '''מקור:''' "חייב משום בורר. אמר רבי זעירא לא מסתברא אלא משום מרקיד. רבי יוסי (בר זבידא) ורבי יונה תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות. אמר רבי זעירא: מה המרקד? קמח למעלן וסולת למטן. עין משפט ונר מצוה ע"א ע"ב th" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יא, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' ר' זעירא ~ ר' יוסי ור' יונה: האם החיוב הוא משום בורר (הפרדת פסולת מאוכל) או משום מרקד (הרקדה בנפה/כברה) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי זעירא שהחיוב משום מרקיד, שכן דומה למרקד שהקמח עולה למעלה והסולת יורדת למטה, וכן במשמר שהשמרים למעלה והיין למטה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני פסחים/פרק חמישי#סה-א-ב|בבלי פסחים סה א — המחבץ (מגבש חלב לגבינה) בשבת - שיעור החיוב הוא כגרוגרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק שביעי#עג-ב-י|בבלי שבת עג ב — זורה, בורר ומרקד נחשבות שלוש מלאכות נפרדות לחיוב אף שתוצאתן דומה, שכן כל מלאכה שנעשתה במשכ]] </div> j1on0ttyt4a6sp7kduc0nvdh6liylof 106 1754994 3078515 3078363 2026-08-21T14:12:49Z Meirveshulibot 42771 הדפסה: לשון הדף, באר משה, והדינים העולים מן העמוד (בוט) 3078515 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת שבת, פרק עשרים — הדפסה'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): לכל עמוד ירושלמי גיליון משלו — לשון הדף, ביאור באר משה, ומיד אחריו הדינים העולים מאותו עמוד. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף צא עמוד א<span class="yerum-runnum">185</span></div> אף המשמר {{ירו"מ-הדגשה|שמרים למעלן ו}}יין למטן. {{ירו"מ-הוסר|ושמרים למעלן }}ולא הוינן אמרין כלום למה? {{ירו"מ-הדגשה|שמצאנו שביום טוב}} {{ירו"מ-הוסר|שהותר}}{{ירו"מ-הדגשה|הותר}} מכלל ברירה והותר מכלל שימור. הותר מכלל ברירה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. הותר מכלל שימור {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: נותנין לתלויה ביום טוב. ולא הותר מכלל הרקדה, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי חנינה ברוקה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינה ברוקה|°]] בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{שוליים|כ_ד}}אין שונין {{ירו"מ-ביאור|להרקיד פעם שניה}} את הקמח אבל מרקידין לאחורי נפה. אין תימא {{ירו"מ-הדגשה|שמשמר חייב}} משום מרקיד יהא אסור {{ירו"מ-ביאור|שהרי להרקיד לא הותר.}} אמר רבי יוסה ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ודלא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה: אף מכשירי אוכל נפש התירו. בעייא דא מילתא מהו לשנות קמח לאחורי הנפה כרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|אף שהתירו פעם אחת אולי ניפוי}} {{ירו"מ-הוסר|משנה}}{{ירו"מ-הדגשה|שני}} {{ירו"מ-הדגשה|שרק אנשים מעודנים עושים יהיה אסור אף בשינוי}}? ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ב|ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|כ_ה}}נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרים {{שוליים|כ_ו}}ובקפיפה מצרית. {{שוליים|כ_ז}}נותנין ביצה במסננת של חרדל {{שוליים|כ_ח}}ועושין יינומילין בשבת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר בשבת בכוס וביום טוב בלגין ובמועד בחבית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-ביאור|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: ובלבד {{שוליים|כ_ט}}שלא יעשה אותה כמין תיק {{ירו"מ-ביאור|שיעשה שקע כדרך שעושה בחול.}} בעייא דא מילתא מהו לכפותן {{ירו"מ-ביאור|שיפרוס הבד בצורה רפויה ומהמשקל של השמרים}} ונעשית תיק מאיליה? {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מסננים את היין בסודרים ובכפיפה מצרית}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מטה אותה על צידה ובלבד שלא יעשה בשבת כשעושה בחול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נותנים ביצה במסננת של חרדל}}. כיני מתניתין: מפרדין ביצה במסננת של חרדל. גוש של חרדל רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{שוליים|כ_י}}ממעך ביד אבל לא בכלי. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: ממעך בין ביד בין בכלי. אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} והלא {{ירו"מ-הוסר|הכלבים}}{{ירו"מ-הדגשה|לכלבים}} אין עושין אותה כן. חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ממעך בין ביד בין בכלי {{ירו"מ-הדגשה|ובלבד שלא יטרוף. תנן}} ועושין יינומילין בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|מאי יינומלין? אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יין ודבש ופילפלין. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ג|ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ג"> <strong>מתני':</strong> אין שורין את החלתית בפושרין {{שוליים|כ_יא}}אבל נותנה לתוך החומץ. {{שוליים|כ_יב}}אין שורין את הכרשינין ולא {{ירו"מ-הוסר|שפיר}}{{ירו"מ-הדגשה|שפין}} אותן אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך הכלכלה. {{שוליים|כ_יג}}אין כוברין את התבן בכברה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא יתננה ממקום גבוה בשביל שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותנה לתוך החומץ}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כיני מתניתא: אבל נותנה {{ירו"מ-הוסר|לפניו }}לתוך החומץ {{ירו"מ-הדגשה|שלפניו לאכלה מיד. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא שנו אלא בפושרין הא בצונן מותר. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{שוליים|כ_יד}}אפילו בצונן אסור. אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} והלא לא שנו אלא בפושרין? {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: וכי}} <span id="דף_צא_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת, דף צא. נתחיל מהמשנה. תלמוד המשנה: נותנים מים על גבי שמרים בשביל שיצלו, כן? שהמים יהיו צלולים, ומסננים את היין בסודרין או בכפפה מצרית. כן, כלומר במשמרת אסור, אבל בבגד או בכפפה מצרית מותר. נותנים ביצה במסננת של חרדל ועושין ינומלין בשבת. רבי יהודה אומר בשבת עושים את זה בכוס, ביום טוב בלגין, במועד בחבית. רבי יונתן אומר הכל לפי האורחים. אמר רבי אבא בשם רבי יהודה שאמר בשם רב, בלבד שלא יעשה אותה כמין תיק. כלומר כשהוא מניח את הבגד, כן? אז שלא יניח את זה בצורה כזאת כמו שהוא עושה בחול, שלא עושה שקע. מתרגמה בעיה דמלתא, מהו לכפותן? כלומר האם מותר להניח את זה רפוי ואז מהמשקל של השמרים זה יקבל את הבטן הזאת, ואז נעשה תיק מאליה? אמרה התלמוד: התנן, למדנו במשנה '''מסננים את היין מסודרין וכפפה מצרית'''. אמר רבי מתניה, מטה אותה על צידה ובלבד שלא יעשה בשבת כמו שהוא עושה בחול. תנן, למדנו במשנה '''נותנים ביצה במסננת של חרדל'''. מתרגמה, כן עם מתניתין, מפרידים ביצה במסננת של חרדל, כשמפרידים בין הלבן לצהוב. מתרגמה, גול של חרדל. רבי יוסי אמר בשם רבי אליעזר: ממעך ביד אבל לא בכלי. רבי יעקב בר חמא ורבי יוחנן אמרו בשם רבי ינאי: ממעך בין ביד בין בכלי. אמר לו רבי יוחנן, והלא לכלבים אינו עושים אותה כן, כלומר למעוך ביד אפילו לכלבים לא עושים את זה. רבי חסדיה ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן, ממעך בין ביד בין בכלי, ובלבד שלא יטרוף. כלומר מה שנטרוף, כלומר לעוות, חזק זה אסור, כדי שלא יהיה כמו שהוא עושה בחול. תנן, '''ועושין ינומלין בשבת'''. מה הינומלין? אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, דיין, דבש ופלפלין. פרק כה הלכה ג'. אני אומר את המשנה. '''אין שורים את החלתית בפושרין, אבל נותנים לתוך החומץ. אין שורים את הקרשילין ולא שפין אותה, אבל נותנין לתוך הקערה או לתוך הקלקלה. אין קוברים את התבן בקברה, ולא יתנינה ממקום גבוה בשביל שירד אמוץ, אבל נוטל בקברה ונוטל לתוך הייבוש'''. ואתם מה למדתם במשנה? '''אין שורין את החלתית בפושרין, אבל נותנה לתוך החומץ'''. אמר רבי מנא, כן עם מתניתין, אבל נותנה לתוך החומץ שלפניו לאוכלה מיד, כן? כלומר אסור להשרות את זה, אבל נותן לתוך אפילו לתוך חומץ מותר אם זה מיד, כדי לאכול מיד. אמר רבי הונא, לא שורין לפושרין, אבל בצנן מותר. כלומר, כל מה שאסור זה דווקא בפושרין, אבל בצנן מותר. ורבי יוחנן אמר בשם רבי ינאי, אפילו בצנן אסור. אמר לו רבי יוחנן, והלא לא שורין לפושרין, אז למה אתה אומר שגם בצנן אסור? אמר ליה, וכי על חינם יגענו? כלומר, מה סתם למדתי? אני הרב שלך, אני כנראה יודע משהו שאתה עדיין לא יודע, כן? שהמשנה היא דעת יחיד. אמר רב הונא, מי חלתית מותר לשתותה בשבת, כן? זה לא רק רפואה, כי גם אנשים בריאים שותים את זה. ושמואל אמר, חלתית עצמה זה מאכל בריאים הוא. רב הונא אמר, מאן דאכל מתקל זוזא מיניה, משתכח דברו נחלץ. כלומר, זה משהו מאוד מאוד חריף, כן? שמי שאוכל אפילו משקל של זוז ממנו, אז העור שלו נחלץ. כלומר, מרוב החום יתקלף לו העור. ואומרת הגמרא, אבא אכל מתקל זוזא מיניה, ופרש לנהר. רץ מהר לנהר כדי להתקרר. מתרגמת: תן, אין שורין קרשילין משום בורר, ואין שפין אותן משום דש, ואין קוברים את התבן בקברה, ולא יתן ממקום גבוה בשביל שירד אמוץ משום מרקיד. פרק כה הלכה א'. אתם יודעים את המשנה, '''גורפין מפני הפתן, ומסלקין את הצדין מפני הארי, אלה דברי רבי יוסי. וחכמים אוסרין, נוטלין מפני בהמה זו, ונוטלין מפני בהמה זו בשבת'''. כלומר, מפני בהמה של פיתום, ומסלקין את הצדין מפני לפני בהמות מרעה. ואתם מה למדתם במשנה? '''גורפין מפני הפתן ומסלקין את הצדין מפני הארי'''. כלומר, למה? דמה שהפתן מותיר ארי אוכל. ואתם הגמרא, בעיה דאמילתא. כלומר, בזה יש מקום להסתפק. מהו ליטול מפני בהמה זו ויתן לפני בהמה זו? ואתם מה זאת אומרת? ולמה מתניתין? הרי זה בדיוק המשנה. כתוב, '''נותנים מפני בהמה זו, נותנים מפני בהמה זו בשבת'''. ואתם לא, מתניתין מין במינו. המשנה שלנו מדברת על אותו מין, אבל צריך עליה מין בשם או מינו. כלומר, אם מותר ליטול בהמה מבהמה אחת, וליתן לבהמה ממין אחר. תני, נוטל אדם מפני חמור, נוטל לפני פרה, מפני בהמה שפיה רע, ונוטל לפני בהמה שפיה יפה, כי הם רואים שבעצם מותר גם אם זה בהמות מסוג אחר. אה, רבי אבא אומר שהכוונה פה זה אותו דבר, כן? נוטלין לפני חמור ונוטל לפני פרה, וגם נוטל מפני בהמה שפיה רע, כן? זה חמור, ונוטל לפני בהמה שפיה יפה, כן? זה לפני פרה, כן? זה בעצם שניהם, הרי שהגמרא בסוף זה אותו דבר. אוקיי, אנחנו פרק כה הלכה ה'. אתם יודעים את המשנה, '''הקש על גבי המיטה לא ינענעו בידו, אבל מנענעו בגופו'''. כן, כי זה מוקצה, אבל מנענעו בגופו, כלומר זה טלטול מהצד. '''אבל אם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין''', כלומר הוא כבר השתמש בו קודם, אז מנענעו בידו זה כבר לא מוקצה ומותר לנענע את זה. '''מכבש של בעלי בתים''', הם היו מגהצים את הבגדים על ידי מכבש, כן, זה שני לוחות מאוד כבדים שהיו לוחצים אותם על הבגדים, אז '''מתירים אבל לא כובשין'''. כלומר מותר להתיר את מה שהיה כבר, אבל אסור לסגור את זה בשבת. '''ואם כבר כובשין לא יגע בו''', כן? זה, אה, כלי שמפתו לישון, לכן לא יגע בו. '''רבי יהודה אומר אם היה מותר בערב שבת מתיר את כליו ושלומתן'''. ואתם גם למדתם משנה '''הקש על גבי המיטה לא ינענעו בידו, אבל מנענעו בגופו''' ואתם גמר מתנית אם שלא ישן עליו מאתמול כמובן. כלומר אם הוא ישן עליו מאתמול, אז זה נחשב כמו גופה של מיטה, אז זה כבר לא מוקצה ומותר לנענע את זה גם ביד. אמר רבי יעקב בר אידי, ראשונים היו שואלים מהו שינענעו דרך אחוריו לידיו, כלומר אם מותר כלאחר יד. אמר רבי חנניה: כרוך כריכה, כלומר יעשה כרך כפוח כהפוכה, כלומר יקופח. פרשתו של שפוך צנינים, כלומר ישפך עליו צנינים על מאן דאדי לי. כלומר שמנענע את הקש ומקבץ אותו. המשיכו לקלל ואמר: אם פול נפל ביתי על מאן דרביח ליה, כלומר מי שמפזר את הקש יפול עליו הבית. תניא, רבי חייא: כל מי שהתירו אדם דין לעני. כלומר, כל מה שהתירו זה רק לעני, אבל העשיר שאין דרכו לישון על קש זה אסור. כן, רק לעני שדרכו לישון על קש אז גבו זה לא מוקצה ולכן התירו לו, אבל עשיר שדרכו לא לישון על קש אז זה אסור. תנן, '''מכבש של בעלי בתים מתירים, אבל לא כובשין'''. ואתם למדתם: יהודים חכמים לרבים מהם בחותמות שבקרקע, שהם מפקפקים, מפקעים, מתירים וחותכים ביום טוב ובשבת מפקעים אבל לא מפקעים, לא מתירים ולא חותכים. אבל בכלים אפילו בשבת זה מותר, לא צריך לומר ביום טוב. אז אם כך, למה אסור במכבש של בעל הבית לכבוש אחרי זה כלי? אומרת הגמרא: מכאן אתה יכול להבין שמכבש שעשו אותו כקרקע כי הוא נראה כבונה. כן, אז לכן בעצם התייחסו אליו כמו קרקע ולא כמו כלי. אמר רבי יוסף, מתניתן אמרה כן דתנן: '''של כובשים לא יגע בו'''. כן, רואים שהם החמירו אפילו יותר מחותמות של קרקע, ששם מחותמות של קרקע הרי מותר להתיר, וכאן במכבש אסרו כי כנראה זה נראה ממש כמו בונה. אז הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש, ברוך השם. כן, בעצם כאן הסתיים מסכת שבת של הירושלמי. נקרא רק את המשניות. פרק א' הלכה א', אומרת המשנה: נוטל אדם את בנו ואבן בידו, כלכלה ואבן בתוכה, מטלטלין טומאת מעיים טהורה והן מחולין. רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה. כן, כי רבי יהודה מותר לתקן מדומע בשבת. פרק א' הלכה ב', אומרת המשנה: האבן שלפי החבית מטה על צידה ונופלת, הייתה בין החביות מגביהה ומטה על צידה ונופלת. מעות שעל הכר נוהר הכר ונופלות. הייתה עליה לשלשת מקנחה בסמרטוט. הייתה של עור, כלומר שבעור לא שייך כיבוס, מוציאים עליה מים עד שתיכלה. פרק א' הלכה ג', אומרת המשנה: בית שמאי אומרים מעבירים מהשולחן עצמות וקליפים. בית הלל אומרים מסלק את הטבלה כולה ומנערה. מעבירים על השולחן פירורין, פרוט מן הזית, זה שער של אפונים ושל עדשים, מפני שהוא מאכל בהמה זה לא מוקצה. ספוג אם יש לו עור בית אחיזה, מקנחים בו, כי זה לא פסיק רישא שיבוא לידי סחיטה, ואם לא מקנחים בו. וכן אומרים בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה. הדרן עלך פרק נוטל אדם, ברוך השם. פרק כ"ב הלכה א', אומרת המשנה: חבית שנשברה מצילים ממנה מזון של הסעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם, ובלבד שלא יספוג. אין סוחטים את הפירות להוציא מהם משקין, ואם יצאו מעצמן אסורים. רבי יהודה אומר אם לאוכלין יוצא מן מותר ואם למשקין יוצא מן אסור. חלות דבש שריסקן בערב שבת ויצאו מעצמן אסורין, ורבי אליעזר מתיר. פרק כ"ב הלכה ב', אומרת המשנה: כל שבא בחמין מערב שבת, שורים אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מערב שבת, מדיחים אותו בשבת. חוץ ממי המלח הישן, ודגים מלוחים קטנים, וקולייס האספנין, מפני שגמר בישולן. פני כן זה נחשב מה שנקרא כלי הבישול. פרק ב' הלכה ג', אומרת המשנה: שובר אדם את החבית לאכול מן הגרוגרות ובלבד שלא יתכוון לעשותה כלי. אין לוקחים מגופה של חבית, דיברי רבי יהודה, ורבי יוסי מתיר. לא יקבנה מצידה, ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעווה מפני שהוא ממרח. אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר חושש אני לו מחטאת. כלומר, מי שממרח עם שעווה את החור בחבית, אז יכול להיות שהוא חייב חטאת. פרק כ"ב הלכה ד', המשנה אומרת: נותנים את הכלי לתוך הבור בשביל שיהיה שמור, ואת המים היפים ברעים בשביל שיצנו, ואת הצונן בחמים בשביל שיחמו. לא שיתחמם אלא שיחמו. מי שנשרו כליו בדרך, מהלך בהם ואינו חושש. הגיע לחצר החיצונה, שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם. פרק כ"ב הלכה ה', אומרת המשנה: ההולך במעיינות טבריה להשתפך אפילו בעשרה לונטיות לא יביאם בידו, כי יש חשש שחכמים גזרו שמא יבוא לסחיטה. אבל עשרה בני אדם משתפכים בלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ומביאים אותה בידם, כי הם מסכימים אחד לשני. פרק כ"ב הלכה ו', שחים ומשתמשים בבני מעיים, אבל לא מתעמלים, לא מגרדים, אין יורדים לפילומא ואינם שמים-- כלומר פילומא זה מקום שיש בו בוץ שיכול להחליק, אז לכן אסור את זה. ואינם שמים אפיקטוזין בשבת, כלומר לא גורמים להקיא, ואין מעצבין את הקטן ולא מחזירין את השבר. מי שנפרקה ידו או רגלו לא יתרפא בצונן, אבל ההולך כדרכו והנתרפא נתרפא. הדרן עלך פרק חבית שנשברה, ברוך השם. פרק כ"ג הלכה א', אומרת המשנה: שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלוני. כן, כי הלוואה זה לזמן ארוך בדרך כלל, בדרך כלל רושמים את זה. אבל לכן, יכול להגיד לו השילני, וכן משיב לו חברתה כיכרות, ואם אינו מאמינו, מניח את טליתו ועושה עמו חשבון אחר השבת. וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת, מניח את טליתו ואוכל את פסחו ועושה עמו חשבון אחר יום טוב. פרק כ"ג הלכה ב', אומרת המשנה: מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו, אבל לא מן הכתב. הגמרא אומרת שמא יבוא למחוק. מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן, כלומר עושה מהם גורלות, אבל בלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביה, שזה אסור משום משחקים בקוביה. מצילין חלשים על הקדשים לימתו, כלומר מותר גורל על הקדשים לחלק ביניהם את המנות, אבל לא על המנות. מותר לפני כן, אבל לא אחרי שכבר יש מנות לחלק אותם בגורל. פרק כ"ג הלכה ג', לא ישכיר אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלים, ואין מכשיחין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות, אבל מכשיחו לשמור ומביא פירות בידו. כלומר, אמר רבא: כל שהוא זכאי באמירתו, אז הרשה לי להכשיח עליו. פרק כ"ג הלכה ד', מכשיחין על התחום, כלומר מותר ללכת בערב שבת עד קצה התחום ולחכות שמה עד צאת שבת כדי שיוכל להגיע מהר לפקח על עסקי כלה ועסקי מת, להביא לו ארון ותכריכים. גוי שהביא חלילים בשבת לא יספוד בהם ישראל, אלא אם כן באו למקום קרוב. עשו לו ארון וחפרו לו קבר, ייקבר בו ישראל. אבל אם עשו את זה במיוחד בשביל ישראל לא ייקבר בו עולמית. פרק כ"ג הלכה ה', עושין כל צרכי המת, סכין ומדיחין אותו בלבד שלא יזוז בו איבר. שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין, כלומר שלא יסריח. קושרים את הלחי לא בשביל שיעלה, אלא כדי שלא יוסיף להיפתח. וכן קורה שנשברה, סומכין אותה בספסל או בארוכות המיטה, לא שתעלה, כלומר לא שתקן את זה, אלא כדי שלא תוסיף להישבר. אין מאמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת הנפש. כלומר אסור לסגור את העיניים של המת בשבת, וגם בחול אסור ברגע יציאת הנפש, כי כל המאמץ עם יציאת הנפש, הרי זה שופך דמים, כי אולי הוא עדיין לא מת וכך הוא מזרז את המוות שלו. הדרן עלך פרק נוטל אדם קרוב, ברוך השם. פרק כ"ד הלכה א', אומרת המשנה: מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לגוי, ואם אין גוי מניחו על חמורו. הגיע לחצר החיצונה, נותן את הכלים המטלטלין בשבת, ושאינם מטלטלין, מתיר את החבלים ומשליכן ופולין. פרק כ"ד הלכה ב', אומרת המשנה: מתירים פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין את הכיפין, אבל לא את הזירין. אין מרסקין את השחת ואת החרובין לפני בהמה, בין דקה בין גסה. ובית דין מתיר בחרובין לדקה. כן, פה במחלוקת האם מותר לקחת דבר שהוא לא ראוי לאכילה, להפוך אותו לאוכל, או שרק דבר שהוא אוכל מותר להפוך אותו יותר קל לאכילה. פרק כ"ד הלכה ג', אין אוכפין את הגמל ולא דורסין, אבל מלעיטין. אין ממרים את העגלים, אבל מלעיטין אותם. מאלקטין את התרנגולין, נותנין מים על גבי מורסן, אבל לא גובלין. ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים של שובך, אבל נותנין לפני עבדים ותרנגולין ולפני יונים של הורדוס. כן, בעצם זה בעלי חיים שתלויים בך, לכן מותר לתת להם מים ואוכל. פרק כ"ד הלכה ד', מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים. רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה, לפי שאינה מן המוכן. פרק כ"ד הלכה ה', מסירין נדרים בשבת ונשאלים לנדרים שאין צורך שבת. פורקין את המשוי ומודדין את המדה ואת המחיצה. מעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקדה בגמי, ואמרו: אם יש בגיגית פותח טפח וברהיטני, מדבריהם למדנו שפורקין ומודדין וקושרין בשבת. הדרן עלך פרק המחשיך, הדרן עלך מסכת שבת. בריך רחמנא דסייען מרישא ועד גמירא. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף צא עמוד א''' {{שוליים|כ_ד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ד|אין רוקדים קמח פעם שנייה ביום טוב, אך מרקידים לאחורי הנפה]]''' * '''מקור:''' "אין שונין (להרקיד פעם שניה) את הקמח אבל מרקידין לאחורי נפה. אין תימא שמשמר חייב משום מרקיד יהא אסור (שהרי להרקיד לא הותר.) אמר רבי יוסה ברבי בון: ודלא כרבי יודה דתני בשם רבי יודה: אף מכשירי אוכל נפש ה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ג, הלכה יד, שו"ע או"ח סימן תקו סעיף ב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבנן שאין להתיר ריקוד שני של קמח אלא באחורי הנפה, ולא כרבי יודה שהתיר אף מכשירי אוכל נפש בריקוד גמור; הרמב"ם והשו"ע פסקו כירושלמי שאין שונין את הקמח {{שוליים|כ_ה}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ה|מותר לערות מים על גבי שמרי יין בשבת כדי שיצלו, ומותר לסנן יין בסודר]]''' * '''מקור:''' "נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרים" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יד, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף ט * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי שההיתר הוא כשאין עושה כדרך שהוא עושה בחול (בלא מגריפה, ובסודר תלוי ולא בסודר המיוחד לכך), וכך נפסק ברמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלח-א-ה|בבלי שבת קלח א — האישה שיצאה בשבת כשהיא עונדת "עיר של זהב" (תכשיט) חייבת חטאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלט-ב-ט|בבלי שבת קלט ב — מותר בשבת לתת מים על גב השמרים כדי שהיין יצוף ולסנן יין בסודרין ובכפיפה מצרית]] {{שוליים|כ_ו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ו|מותר לסנן/לברור מים על ידי סל (קפיפה) מצרית בשבת]]''' * '''מקור:''' "ובקפיפה מצרית." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה לג, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף יב * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון הירושלמי שהתירו סינון בקפיפה מצרית, שאין בזה משום איסור ברירה או תיקון מנא, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להיתר * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלט-ב-ס|בבלי שבת קלט ב — אין להדק בד או צמר בפי הכד בשבת שמא יראה כמשמרת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלט-ב-ע|בבלי שבת קלט ב — אין להגביה כלי סינון מקרקעית הכלי טפח]] {{שוליים|כ_ז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ז|מותר לתת ביצה במסננת של חרדל בשבת כדי שתתבשל]]''' * '''מקור:''' "נותנין ביצה במסננת של חרדל" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יד, רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ג, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כירושלמי שמותר, כיוון שאין זה דומה לבישול ממש אלא כתיקון קל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלח-א-ה|בבלי שבת קלח א — האישה שיצאה בשבת כשהיא עונדת "עיר של זהב" (תכשיט) חייבת חטאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלט-ב-ט|בבלי שבת קלט ב — מותר בשבת לתת מים על גב השמרים כדי שהיין יצוף ולסנן יין בסודרין ובכפיפה מצרית]] {{שוליים|כ_ח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ח|מותר לערבב יינומלין (יין ודבש ופלפלין) בשבת בכלי, לפי כמות השותים בלבד, ולא להכין יותר ממה שצריך]]''' * '''מקור:''' "ועושין יינומילין בשבת. רבי יהודה (בר עילאי) אומר בשבת בכוס וביום טוב בלגין ובמועד בחבית. רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין. גמ : אמר רבי אבא בשם רב יהודה (נשיאה) שאמר בשם רב: ובלבד" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה יא, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף יז * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יהודה בר עילאי (בשבת בכוס, ביו"ט בלגין, במועד בחבית - לפי גודל הזמן) ~ רבי צדוק (הכל לפי האורחין - לפי כמות השותים) * '''הכרעה:''' נפסק כרבי צדוק, כמבואר ברמב"ם ושו"ע, שההיתר תלוי בכמות השותים ולא בסוג היום, ובלבד שלא יעשה יותר מכדי הצורך משום עובדין דחול * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני עבודה זרה/פרק שני#ל-א-א|בבלי עבודה זרה ל א — אלונתית מוגדרת כמשקה של יין ישן, מים צלולים ואפרסמון שעושים לבית המרחץ]] {{שוליים|כ_ט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_ט|מותר לסנן יין בסודר או בכפיפה בשבת, בתנאי שלא יטה אותם ליצור שקע כדרך שעושה בחול]]''' * '''מקור:''' "שלא יעשה אותה כמין תיק (שיעשה שקע כדרך שעושה בחול.) בעייא דא מילתא מהו לכפותן (שיפרוס הבד בצורה רפויה ומהמשקל של השמרים) ונעשית תיק מאיליה? תנן: מסננים את היין בסודרים ובכפיפה מצרית. אמר רבי מתניה: מט" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה יז, שו"ע או"ח סימן שיט סעיף יא * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי מתניה שמטה על צידה ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשירי#צה-א-ו|בבלי שבת צה א — המכבד, המרבץ, והרודה חלות דבש ביום טוב אינם אלא משום שבות, ואינם חייבים חטאת או מלקות]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלז-ב-ז|בבלי שבת קלז ב — אין תולין את המשמרת (מסננת) ביום טוב ואין נותנים לתלויה בשבת, אבל נותנים לתלויה ביום טוב]] {{שוליים|כ_י}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_י|מותר למעך פירות בשבת ביד ובכלי, בתנאי שלא יטרוף כדי לעשות מהם משקה]]''' * '''מקור:''' "ממעך ביד אבל לא בכלי. רבי יעקב בר אחא ורבי יוחנן (בר נפחא) אמרו בשם רבי ינאי (הכהן): ממעך בין ביד בין בכלי. אמר לו רבי יוחנן (בר נפחא) והלא לכלבים אין עושין אותה כן. חזקיה ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ח, הלכה יד, רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף טו * '''מצב:''' מחלוקת שנפסקה * '''מחלוקת:''' רבי יעקב בר אחא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי (ממעך ביד בלבד) ~ חזקיה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן (ממעך ביד ובכלי ובלבד שלא יטרוף) * '''הכרעה:''' נפסק כחזקיה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן, שממעך בין ביד בין בכלי ובלבד שלא יטרוף, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלח-א-ה|בבלי שבת קלח א — האישה שיצאה בשבת כשהיא עונדת "עיר של זהב" (תכשיט) חייבת חטאת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קלט-ב-ט|בבלי שבת קלט ב — מותר בשבת לתת מים על גב השמרים כדי שהיין יצוף ולסנן יין בסודרין ובכפיפה מצרית]] {{שוליים|כ_יא}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יא|מותר לתת ביצה חמה לתוך החומץ בשבת אף שנצלית שם קמעא]]''' * '''מקור:''' "אבל נותנה לתוך החומץ." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי שמתיר, שהחומץ אינו מבשל אלא מפיג טעם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ו|בבלי שבת קמ א — מותר ליתן תבן לתוך האבוס לבהמה בשבת אף שהמוץ נבדל ממילא, ובלבד שלא יכבור בכברה ולא יניחנו ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ט|בבלי שבת קמ א — אין שורין את החלתית בשבת לא בחמין ולא בצונן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול]] {{שוליים|כ_יג}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יג|אין כוברין תבן בכברה בשבת מחשש שירוד המוץ, אך נוטלים בכברה ונותנים לאבוס]]''' * '''מקור:''' "אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננה ממקום גבוה בשביל שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס. גמ : תנן: אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותנה לתוך החומץ. אמר רבי מנא (בן יונה): כיני מתניתא: אבל נותנה" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה לב, שו"ע או"ח סימן שכד סעיף א * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' כמשנה - נוטל בכברה ונותן לאבוס מותר, אך לכתחילה לא יכבור בכברה כדי שירד המוץ, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן שכד סעיף א * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ח|בבלי שבת קמ א — האוסר כברה בשבת לצורך הפרדת פסולת מהמאכל אינו חייב חטאת אלא איסור מדרבנן שלא יעשה כדרך חול]] {{שוליים|כ_יד}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יד|אין להשקות בהמת אחרים במים בשבת (משום טרחה בשבתו)]]''' * '''מקור:''' "אפילו בצונן אסור. אמר לו רבי יוחנן (בר נפחא) והלא לא שנו אלא בפושרין? אמר לו: וכי על חנם יגענו (אני שלמדתי הרבה ואני רבך יודע שהמשנה דעת יחיד.) אמר רב הונא" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כב, הלכה ז, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף יח * '''מצב:''' נפסק * '''מחלוקת:''' רבי יוחנן ~ רבי (המשנה): רבי יוחנן סבר שאיסור ההשקיה נאמר רק בפושרים, ורבי (התנא) קבע שאף בצונן אסור * '''הכרעה:''' נפסק כרבי, כלשון המשנה שאף בצונן אסור, כמבואר בדברי רב הונא שלא לחינם יגע רבי ולמד שהמשנה כללה גם צונן; הרמב"ם והשו"ע פסקו כדעה זו האוסרת אף בצונן * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ו|בבלי שבת קמ א — מותר ליתן תבן לתוך האבוס לבהמה בשבת אף שהמוץ נבדל ממילא, ובלבד שלא יכבור בכברה ולא יניחנו ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-א-ט|בבלי שבת קמ א — אין שורין את החלתית בשבת לא בחמין ולא בצונן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף צא עמוד ב<span class="yerum-runnum">186</span></div> על חנם יגענו {{ירו"מ-ביאור|אני שלמדתי הרבה ואני רבך יודע שהמשנה דעת יחיד.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{שוליים|כ_טו}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}מי חלתית מותר לשתותם בשבת. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר חלתית עצמה מאכל בריאים הוא. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר מאן דאכל מתקל זוזא מיניה מסתכן ועור{{ירו"מ-הדגשה|ו}} נחלץ. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] אכל מתקל זוזא מיניה ופרש לנהר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין שורין את הכרשינין משום בורר. ואין שפין אותן משום דש. אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננה במקום גבוה בשביל שירד המוץ משום מרקיד. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ד|ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ד"> <strong>מתני':</strong> גורפין מלפני הפטם ומסלקן לצדדין מפני הריעי {{ירו"מ-ביאור|בהמות מרעה,}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה וחכמים {{שוליים|כ_טז}}אוסרין. נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: גורפין מלפני הפטם ומסלקן לצדדין}} מפני {{ירו"מ-הדגשה|הריעי. ד}}מה שהפטם מותיר הרעי אוכל. בעיא דא מילתא מהו ליטול מלפני בהמה זו וליתן לפני בהמה זו? ולאו מתניתין היא נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת? מתניתין מין במינו צריכא ליה מין בשאינו מינו. תני {{שוליים|כ_יז}}נוטל אדם מלפני החמור ונותן לפי פרה, מלפני בהמה שפיה רע ונותן לפני בהמה שפיה יפה. ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ה|ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כ_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|כ_יח}}{{ירו"מ-הוסר|משנה }}הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו. אם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו. {{שוליים|כ_יט}}מכבש של בעלי בתים מתירים אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו ושומטן. <strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו}}. מתני' בשלא ישן עליו מאתמול אבל אם ישן עליו מאתמול כגופו {{ירו"מ-הדגשה|של מיטה}} הוא. אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: ראשונים היו שואלין מהו שינענענו דרך אצילי ידיו {{ירו"מ-ביאור|כלאחר יד.}} אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: קרוח קריחה {{ירו"מ-ביאור|יעשה קרח}} קפוח קפוחה {{ירו"מ-ביאור|יקופח פרנסתו}} שפוך צנינים {{ירו"מ-ביאור|צוננים}} על מאן דעדי ליה {{ירו"מ-ביאור|שמנענע את הקש ומקבץ אותו}} נפל ביתיה על מאן דרויח עליה {{ירו"מ-ביאור|שמפזר את הקש.}} תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|כל מה שהתירו}} הדין דין לעני {{ירו"מ-הדגשה|אבל לעשיר שאין דרכו לשון על קש אסור. תנן: מכבש של בעלי בתים מתירים אבל לא כובשים}}. והתני {{שוליים|כ_כ}}מודין חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר בחותמות שבקרקע שמפקפקין ומפקיעין ומתירין וחותכין {{ירו"מ-הדגשה|ביום טוב}}. בשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין בכלים. בשבת מותר ואין צריך לומר ביום טוב. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך למה אסרו במכבש של בעל הבית לכבוש}}? הדא אמרה: מכבש עשו אותו כקרקע {{ירו"מ-הדגשה|ונראה כבונה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} <span id="דף_צב_א"> </span> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף צא עמוד ב''' {{שוליים|כ_טו}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_טו|האם מותר לשרות כרשינים לבהמה בשבת]]''' * '''מקור:''' "מי חלתית מותר לשתותם בשבת. שמואל (בר אבא בר אבא) אמר חלתית עצמה מאכל בריאים הוא. רב הונא אמר מאן דאכל מתקל זוזא מיניה מסתכן ועורו נחלץ. רבי אבא אכל מתקל זוזא מיניה ופרש לנהר. תנן אין שורין את הכרשינין" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כא, הלכה כב, שו"ע או"ח סימן שכא סעיף יח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כברייתא שאין שורין כרשינים משום בורר, וכן בכברה ומרקיד - הרמב"ם והשו"ע פסקו כלשון הירושלמי איסור שרייתן וכברתן בשבת * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ברכות/פרק שישי#לח-א-ח|בבלי ברכות לח א — האוכל או שותה דבר שהוא מאכל בריאים לצורך רפואה — חייב לברך עליו, שהרי נהנה ממנו, וכוונת הג]] {{שוליים|כ_טז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_טז|מותר ליטול מספוא מלפני בהמה אחת ולתת לפני בהמה אחרת בשבת, אף כשאינה מינה]]''' * '''מקור:''' "אוסרין. נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת. גמ : תנן: גורפין מלפני הפטם ומסלקן לצדדין מפני הריעי. דמה שהפטם מותיר הרעי אוכל. בעיא דא מילתא מהו ליטול מלפני בהמה זו וליתן לפני בהמה זו? ולאו " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יט, שו"ע או"ח סימן שכד סעיף טו * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כמסקנת הירושלמי שהמשנה (מין במינו) צריכא ליה אף במין שאינו מינו, כרמב"ם ושו"ע * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-ב-ה|בבלי שבת קמ ב — איבוס של קרקע - אסור לסלק ממנו התבן לצדדים בשבת, ואילו איבוס של כלי - הדין תלוי במחלוקת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-ב-ו|בבלי שבת קמ ב — מותר לתת מספוק (אבוס) של קרקע לבהמה בשבת רק אם היא בעלת "שפה יפה" (אוכלת בניחותא ולא מקלקל]] {{שוליים|כ_יז}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יז|מותר לטלטל מספוא מלפני בהמה אחת ולתת לפני בהמה אחרת בשבת]]''' * '''מקור:''' "נוטל אדם מלפני החמור ונותן לפי פרה, מלפני בהמה שפיה רע ונותן לפני בהמה שפיה יפה. מתני :" * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יט, שו"ע או"ח סימן שכד סעיף יד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להתיר טלטול המספוא מבהמה לבהמה * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-ב-ה|בבלי שבת קמ ב — איבוס של קרקע - אסור לסלק ממנו התבן לצדדים בשבת, ואילו איבוס של כלי - הדין תלוי במחלוקת]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק עשרים#קמ-ב-ו|בבלי שבת קמ ב — מותר לתת מספוק (אבוס) של קרקע לבהמה בשבת רק אם היא בעלת "שפה יפה" (אוכלת בניחותא ולא מקלקל]] {{שוליים|כ_יח}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יח|אין לנענע קש שעל המטה בידו אלא בגופו, אלא אם כן הוא מאכל בהמה או מכוסה בכר וסדין]]''' * '''מקור:''' "הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו. אם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו." * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כה, הלכה כב, שו"ע או"ח סימן שיא סעיף ח * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כלישנא זו בירושלמי; כן פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן שיא סעיף ח * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ח-א-ה|בבלי ביצה ח א — המכניס עפר ליום טוב לצורך כיסוי, מותר לו להשתמש בו לכל צרכו, ובלבד שייחד לו מבעוד יום קרן ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני ביצה/פרק ראשון#ח-א-ו|בבלי ביצה ח א — עפר המוכן לכיסוי הדם ביו"ט מועיל רק אם ייחדו לכך בקרן זוית]] {{שוליים|כ_יט}} '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים#דין-כ_יט|מכבש של כובסין - האם מותר להתירו בשבת]]''' * '''מקור:''' "מכבש של בעלי בתים מתירים אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו. רבי יהודה (בר עילאי) אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו ושומטן. גמ : תנן: הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו. מתני בשלא " * '''פוסקים:''' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כו, הלכה יב, שו"ע או"ח סימן שב סעיף ד * '''מצב:''' נפסק * '''הכרעה:''' נפסק כרבי יהודה: אם היה מותר מערב שבת, מתיר את כליו ושומטן, שכן דרך הוצאה בכך ואינו נראה כתיקון כלי מחדש * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מח-א-ג|בבלי שבת מח א — מוכין שטמן בהן אסור לטלטלן בשבת, שכן טמינה בהם אוסרתם בטלטול ככלי שמלאכתו לאיסור שהוקצה למ]] * '''מקבילה בבבלי:''' [[ביאור:דיני שבת/פרק רביעי#מט-א-ה|בבלי שבת מט א — הרוצה ליטול פירות המכוסים בקופה על גבי כירה, אם חושש שלא יוכל להחזיר את הכיסוי - מטה את הק]] </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף צב עמוד א<span class="yerum-runnum">187</span></div> {{ירו"מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו"מ-הדגשה|מתניתין}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: של כובסין לא יגע בו {{ירו"מ-הוסר|הדרן עלך פרק תולין באלו הארבעה פ }}{{ירו"מ-הוסר|רקים}}{{ירו"מ-הדגשה|רואים}}{{ירו"מ-הוסר| שלפנינו לא מצאנו להם ברייתות בארבעה העתקות ישנות}} שה{{ירו"מ-הדגשה|חמ}}י{{ירו"מ-הדגשה|ר}}ו{{ירו"מ-הוסר| לפנינו משנה נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין רבי יהודה אומר}} אף {{ירו"מ-הוסר|מעלין את המדומע באחד ומאה הלכה ב האבן שעל פי החבית מטה על צידה והיא נופלת היתה בין החב }}יות{{ירו"מ-הדגשה|ר מחותמות}}{{ירו"מ-הוסר| מגביהה ומטה על צידה והיא נופלת מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה}} של {{ירו"מ-הדגשה|קרקע}}{{ירו"מ-הוסר| עור נותנין עליה מים עד שתכלה הלכה ג בה אומרין מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין ובש אומרין מסלק את הטבלה כולה ונוערה מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית ושיער של אפונין ושל עדשים מפני}} שהו{{ירו"מ-הדגשה|תר}}{{ירו"מ-הוסר| א מאכל בהמה ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה משנה חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספג אין סוחטין את}} {{ירו"מ-הוסר|ה פי ר}}{{ירו"מ-הדגשה|להתיר}}{{ירו"מ-הוסר| ות להוציא מהן משקין אם יצאו מעצמן אסורין רבי יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר}} ו{{ירו"מ-הדגשה|כ}}א{{ירו"מ-הדגשה|ן}}{{ירו"מ-הוסר| ם למשקין היוצא מהן}} אסור {{ירו"מ-הוסר|חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ורבי לעזר מתיר הלכה ב כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין לפני שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ודגים מלוחים קטנים וקולייס האיספנן שהדחתן זו היא גמר מלאכתן הלכה ג שובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי אין נוקבין מגופה של חבית דברי רבי יהודה רבי יוסי מתיר לא יקבינה מצידה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת הלכה ד נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שייצנו ואת הצונן בחמין בשביל שייחמו מי שנשרו כליו בדרך מהלך בהן ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם הלכה ה הרוחץ במי מערה ובמי טבריה ונסתפג אפילו בעשר לונטיות לא יביאם בידו אבל עשרה בני אדם מסתפגין בלונטית אחת פניהן ידיהן ורגליהן ומביאין אותו בידם הלכה ו סכין וממשמשין בבני מעין אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין אין יורדין לפילומא ואין עושין אפיקטפיזין בשבת ואין מעצבין את הקטן ולא מחזירין את השבר מי }}{{ירו"מ-הוסר|שנפרקה}}{{ירו"מ-הדגשה|שנראה}}{{ירו"מ-הוסר| ידו או רגלו לא יטרפם}} {{ירו"מ-הוסר|בצונ}}{{ירו"מ-הדגשה|כבונה}}{{ירו"מ-הוסר| ן אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא}} מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ש{{ירו"מ-הוסר| נה שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני וכן האשה מחברתה ככרות ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת וכן ערב פסח בירושלם שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ואוכל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב הלכה ב מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב ומפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה משום קוביא ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב אבל לא על המנות הלכה ג לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו הלכה ד מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין גוי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית הלכה ה עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזוז בו אבר שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין קושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המיטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף אין מאמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת נפש וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים משנה מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלים בשבת ושאינן ניטלין מתיר את החבלים והשקין נופלין הלכה ב מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין את הכיפין אבל לא את הזירין אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה הלכה ג אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין אותן ומהלקטין לתרנגולים ונותנין מים על גבי מורסן אבל לא גובלין ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ולפני יונים הירודוסיות הלכה ד מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן הלכה ה מפירין נדרים בשבת ונשאלין נדרים שהן לצורך השבת פוקקין את המאור ומודדין את המטלית ואת המקוה מעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח ואם לאו ומדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת}}. <strong>הדרן עלך פרק תולין</strong> ==פרק עשרים ואחד - נוטל אדם== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק עשרים ואחד.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כא_א|'''ירושלמי שבת, פרק כא, הלכה א''']]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כא_א"></span> נוטל אדם את בנו והאבן בידו. כלכלה והאבן בתוכה. מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודהבר עילאי אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כא_ב|'''ירושלמי שבת, פרק כא, הלכה ב''']]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כא_ב"></span> האבן שעל פי החבית, מטה על צידה והיא נופלת. היתה בין החביות, מגביה ומטה על צידה והיא נופלת. מעות שעל הכר, נוער את הכר והן נופלות. היתה עליו לשלשת, מקנחה בסמרטוט. היתה על של עור, נותנין עליה מים עד שתיכלה. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כא_ג|'''ירושלמי שבת, פרק כא, הלכה ג''']]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כא_ג"></span> [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרין. מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרין. מסלק את הטבלה כולה ונוערה. מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית, ושיער של אפונין ושל עדשים, מפני שהוא מאכל בהמה. ספוג. אם יש לו עור בית אחיזה, מקנחין בו. ואם לאו, אין מקנחין בו. וחכמים אומרים. בין כך ובין כך ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה: <br> <strong>הדרן עלך פרק נוטל</strong> אדם<br> ==פרק עשרים ושנים - חבית שנשברה== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק עשרים ושנים.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כב_א|'''ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה א''']]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כב_א"></span> חבית שנשברה, מצילין ממנה מזון שלש סעודות. ואומר לאחרים בואו והצילו לכם, ובלבד שלא יספג. אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין. אם יצאו מעצמן אסורין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודהבר עילאי אומר. אם לאוכלין היוצא מהן מותר. ואם למשקין היוצא מהן אסור. חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן, אסורין. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזרבן הורקנוס מתיר. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כב_ב|'''ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה ב''']]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כב_ב"></span> כל שבא בחמין מלפני השבת, שורין אותו בחמין בשבת. וכל שלא בא בחמין לפני שבת, מדיחין אותו בחמין בשבת. חוץ מן המליח הישן, ודגים מלוחים קטנים, וקולייס האיספנן, שהדחתן זו היא גמר מלאכתן. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כב_ג|'''ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה ג''']]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כב_ג"></span> שובר אדם את החבית לאכל ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. אין נוקבין מגופה של חבית, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודהבר עילאי. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסיבן חלפתא מתיר. לא יקבינה מצידה. ואם היתה נקובה, לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודהבר עילאי. מעשה בא לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר. חושש אני לו מחטאת. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כב_ד|'''ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה ד''']]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כב_ד"></span> נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור. ואת המים היפים ברעים בשביל שייצנו. ואת הצונין בחמין בשביל שייחמו. מי שנשרו כליו בדרך, מהלך בהן ואינו חושש. הגיע לחצר החיצונה, שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כב_ה|'''ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה ה''']]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כב_ה"></span> הרוחץ במי מערה ובמי טבריה ונסתפג אפילו בעשר לונטיות, לא יביאם בידו. אבל עשרה בני אדם מסתפגין בלונטית אחת פניהן ידיהן ורגליהן, ומביאין אותו בידם. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כב_ו|'''ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה ו''']]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כב_ו"></span> סכין וממשמשין בבני מעיין, אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין. אין יורדין לפילומא, ואין עושין אפיקטפיזין בשבת. ואין מעצבין את הקטן, ולא מחזירין את השבר. מי שנפרקה ידו או רגלו, לא יטרפם בצונן. אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם נתרפא נתרפא: <br> <strong>הדרן עלך פרק חבית</strong> שנשברה<br> ==פרק עשרים ושלושה - שואל אדם== [[קובץ:ירושלמי_מאיר_שבת_פרק עשרים ושלושה.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_שבת_כג_א|'''ירושלמי שבת, פרק כג, הלכה א''']]== <span id="ירושלמי_מאיר_שבת_כג_א"></span> שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר לו הלויני. וכן אשה מחברתה ככרות. ואם אינו מאמינו. מניח טליתו אצלו, ועושה <br><br> <div class='noprint'> s0eme0kjut72c4gh90kmjmtli8nszgd